דרכי אורה · Darchei Oiru — וירא (2026-10-26)

בס"ד
דרכי אורה
וירא תשפ"ז ()153 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
"יש לנו מסורת" 'מה אני – אף אתה'
משא רבינו הגדול מרן שליט"א אָתם ִמִ ֶּפ�ַּתַ ח ָָהֹא ֶֶֹהל ַּוִַּי� � ְׁׁשַּת�ּ ח ּּו
ְוְִהִֵּנ� ה � ְׁׁשֹל � ָֹׁׁשה ֲֲאָנָ � ִׁׁשים ִנִָּצ�ִּבִ ים ָָעָלָ יו ַּוַַּי� ְרְ א ַוַָּי�ּ רץ ִלִ ְק ְָָר ָ
ַּוִַּי� �ָּׂׂש� א ֵעֵ יָנָ יו ַּוַַּי� ְרְ א ּ
בכינוס הרבבות לחיזוקה של תורה בארה"ק \ אור לט"ו במר חשון תשפ"ז ָָאְרְָצָ ה (י"ח ,ב)
ברמב"ם (פי"ד מהל' אבל ה"ב) גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנא' וירא
ברשות מרנן ורבנן והנה שלשה אנשים כו' .ויש להבין ששינה מלשון הגמרא בשבת (קכז ).ושבועות (לה):
אני רק יגיד דברים קצרים ,והקב"ה יעזור שיהיה לתועלת. שלמדו מקרא ד'אל נא תעבור מעל עבדך' ,שביקש אאע"ה מהקב"ה להמתין לו .אך
אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד לכלל ישראל ,פה ,בארץ ישראל ,הכריזו מלחמה הנה איתא במד"ר (וירא מח) עד שלא מלת היו עוברין ושבים באים אצלך עכשיו
על התורה הקדושה ,ובעיקר מה שרוצים לקחת את הבחורים לצבא ,רח"ל. אני ובני פמליא שלי נגלים עליך ,הה"ד וירא והנה שלשה אנשים ,וירא בשכינה וירא
שאנחנו מחויבים במסירות נפש על זה ,כמו שנפסק בשו"ע .וב"ה בני הישיבות במלאכים .וכפל הלשון "וירא" ו"וירא" ,דבאותה ראיית השכינה עצמה ראה המלאכים,
עומדים בזה ,והם יעמדו בזה הלאה. ופנה מהקבלת פני שכינה לרוץ לקראתם ,ומוכח דגדולה יותר ,וזהו מקור הרמב"ם.
אבל כעת אנחנו נמצאים לפני בחירות ,ויש לנו מסורת ,ממו"ר מרן החזון איש וזהו שדרשו (כי תשא מא) עה"פ וענותך תרבני שהוא עניין ענוותנותו של השי"ת
וממו"ח רבינו הגדול מרן הרב שך ,שלאורם אנחנו הולכים וגם נלך עד ביאת הגואל, שמתגלה לאדם במקום הכנסת אורחים ,דשמעתי ממו"ח מרן זצוק"ל דהמקבל
שהם קבעו שזו דרך ההשתדלות שלנו. פני שכינה עומד לחוץ לפני השכינה ,אבל המכניס אורחים מקיים בחינת מה אני אף
וכשכולם יראו שיש ציבור גדול שנאמן לה' ולתורתו ,ציבור שלא מפחד ולא מתייאש, אתה (שבת קלג ב') ,ונעשה בעצמו כביכול מרכבה ואכסני' להשכינה השוכנת בקרבו,
שהשי"ת זן ומפרנס לכל והאדם נדמה לו במעשיו .והיינו 'וענותך תרבני' שהקב"ה
מכל הגזירות הקשות ,אז
מתגדל כביכול על ידי ענוותנותו ,שמשפיל שכינתו להתגלות באדם במקום שעוסק
ד' יעזור שהם יעזבו אותנו בהטבת הבריות.
לנפשינו .וכל אחד ואחד
מחויב לפעול בשביל זה, מרכבה לשכינה
ולהצביע עבור רשימת
"יהדות התורה". ַתֲַעֹבֹר ֵמֵַעַ ל ַעְַבְ �ֶּּד ָָך (י"ח ,ג)
ַוַֹּי�ּאַמַ ר ֲֲאֹדָֹנָ י ִאִ ם ָנָ א ָָמָצָ אִתִ י ֵחֵ ן ְּב�ֵּעֵ יֶנֶ ָיָך ַאַ ל ָנָ א ֲ
והקב"ה יעזור שיתבטלו כל בפרש"י לגדול שבהם אמר ,והקשה במשך חכמה דאין ראוי להזכיר מלכות שמים
הגזירות מעלינו ,ונזכה בקרוב ומלכות בשר ודם כאחת (ברכות מט ,).ולמה השתמש אברהם אע"ה בלשון אדנות
רבינו שליט''א במשאו לביאת משיח צדקנו במהרה כלפי בשר ודם.
בימינו. והנה בגמ' סנהדרין (קג ):גבי פסל מיכה שהי' עשנו מתערב בעשן המערכה ,וביקשו
מלאכי השרת לדוחפו ואמר להם הקב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים .וצ"ע
מה כח יש לה לאותה פת לעמוד כנגד חטא נורא של ע"ז.
'צדקה ומשפט' אכן שורש ענין הכנסת אורחים אינו מצד דרך ארץ ונימוס הטבע בלבד ,אלא בחינת
ְצְָד ָָקה ּּוִמִ � ְׁׁשָּפ�ּ ט (י"ח ,י"ט)
ַלֲַעׂשֹׂוֹ ת ָ
ִּּכ� י ְיְַדְַעְִּת�ּ יו ְלְַמַַעַ ן ֲֲא � ֶׁׁשר ְיְַצֶַּו�ּ ה ֶֶאת ָּב�ָּנָ יו וגו' ֲ ביטול הגמור להשי"ת ,שהמארח משים עצמו כעבד לשרת ולזון את רעהו בבחינת 'מה
בגמ' ב"ב (ח ).ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות ,וברש"י אני אף אתה' (שבת קלג .):וז"ש אברהם "אדני" לגדול שבאורחים ,דאין לשון זו מבטאת
שמחנכין אותם בדרך טובה .ויש להבין מהי דרך זו ומדוע נקראת צדקה ומשפט. אדנות בשר ודם כנגד אדנותו של מקום ח"ו ,אלא היא עצמה תוקף הביטול שמשעבד
ובגמ' ב"מ (פה ):במעשה דרבי חייא שעסק מתחילה בזריעת כיתנא וצידת טבי להאכיל כוחותיו לשמש האורח ובזה נעשה מרכבה לשכינה ,ודווקא מתוך שקרא לאורח אדני
יתומים ולכתוב חומשים ,וציווה לתינוקות אקרו אהדדי דלא תשתכח תורה .וצ"ע זכה להיקרא מפי הגבורה "עבדי" ,שכל חסדו אינו אלא לקיום רצון קונו בלא שום נגיעה
גודל הטורח מתחילת הגידול ,ולמה לימד כל אחד חומש אחד וסדר אחד .אמנם ביאר ופני' עצמית.
המהרש"א דהכל היה מתחילתו לש"ש גמור בלא שום שיתוף נגיעה ופני' ,דזהו יסוד וזהו ענין פתו של מיכה ,דאף שהי' שם חטא ופגם ע"ז אבל פתו מצוי' לעוברי דרכים,
קיום התורה בתינוקות .והגר"א קוטלר ז"ל פי' דהכל הי' להטביע בהם מידת החסד ולכן ומזה לימוד גדול דכל כבוד והטבה שעושה לחברו מתוך כוונת המצווה ומידת החסד,
גם הי' מאכיל הבשר ליתמי ,דאין תורה מתקיימת אלא אם כן היא תורה של חסד (סוכה אינו גורע מכבוד שמים ,אלא אדרבה הוא עצמו גילוי מלכותו ואדנותו ית' בעולם.
מט ).שלומד ע"מ ללמד ולהשפיע לאחרים.
וזה הי' שורש דרכו של אברהם אע"ה ,דכ' הרמב"ם (פ"א מע"ז) שהי' קורא בקול גדול 'כי ידעתיו'
ומקהיל אלפים ,ותמה הראב"ד למה לא עשו כן גם שם ועבר שהיו לפניו .אך במד"ר ְוְַאְַבְָר ָָהם ָָהיֹוֹ ִיְִהְֶיֶ ' וגו' (י"ח ,י"ז)
ֵמֵַאְַבְָר ָָהם ֲֲא � ֶׁׁשר ֲֲאִנִ י ֹעֶֹׂש�ׂ הָ .
ָ ַוַד' ָָא ָָמר ַהְַמְַכַ �ֶּּסה ֲֲאִנִ י
(מט) לכתחילה צדקה ולבסוף משפט ,דאברהם הי' מקבל עוברי דרכים באכילה ושתי', בפירש"י המכסה אני וכו' לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו וכו' ואברהם היו יהי'
ומתוך החסד (צדקה) הביאם לברך ,ורק אם סירבו עשה עמהם דין (משפט) .ונמצא וכו' וכי ממנו אני מעלים ,והרי הוא חביב לפני וכו' עי"ש .ויש להבין ,דבשאר נביאים לא
שרק אברהם הי' יכול להוכיח ,כיון שתחילת חינוכו הי' ע"י עשיית חסד והטבת הבריות, מצינו שהוצרך הקב"ה כביכול להתבונן אם לגלות להם ,ובס' חת"ס פי' דשאר נביאים
ופתח לבם לקבלת עומ"ש .וזוהי הדרך הטובה של מלמדי תינוקות ,שמחנכים אותם השיגו הנבואה ע"י פרישות והכנה ,אבל אברהם אבינו ע"ה הי' טרוד תמיד בקירוב
מתחילה לש"ש ובמדת החסד ,ועי"ז נעשים מצדיקי הרבים ומאירים ככוכבים לעולם הבריות והכנסתם תחת כנפי השכינה ,ולא הי' לו פנאי להכנת עצמו וע"ז אמר הכתוב
ועד. 'כי ידעתיו' ,שזה גופא שבחו ושלימותו שביטל נגיעת עצמו ושלימותו הרוחנית בשביל
לעשות רצון הבורא ית' ומי שמפקיר שלימותו בשביל רצון העליון ,זוכה להשראה
'לא אשחית בעבור העשרה' יתרה.
ַדְַּב�ָּרה ַאְַךְ ַהַַּפ� ּ ַעַ ם א ּּוַלַ י ִיִָּמ�ְּצְ א ּּון � ָׁׁשם ֲֲע �ָׂש ָָׂרה ֶ
ַוַֹּי�ּאֶמר ֹלֹא ַאַ � ְׁׁשִחִ ית ַּּב� ֲֲעב ּּור ַוַֹּי�ּאֶמר ַאַ ל ָנָ א ִיִַחַ ר ַלַד' ֲַוֲַא ָ
ֶ ובגמ' חגיגה ד"ג א' גבי מצות הקהל שאמר שם ראב"ע 'טף למה באין כדי ליתן שכר
ָָה ֲֲע �ָׂש ָָׂרה (י"ח ,ל"ב) למביאיהן' ,ואמרו ע"ז בגמ' ומדרשים 'אשריך אברהם אבינו שיצא ממך ראב"ע',
ברמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ב) מדינה שעוונותיה מרובין מיד היא אובדת ,שנא' זעקת ויובן עפ"י מ"ש התוס' דע"ז סמכו להביא הקטנים לבית הכנסת אף שמבלבלים את
סדום ועמורה כי רבה ,וכן כל העולם כולו אם היו עוונותיהם מרובין על זכויותיהם מיד הגדולים וממעטים בהבנתם ,וי"ל דזהו השורש שהנחיל אברהם לבניו ,שאין לאדם
הן נשחתין .והקשה הלח"מ דאם סדום נידונית לפי רוב עוונותיה ,מדוע הי' הקב"ה מוכן לחוש לשלימות התפילה והלימוד של עצמו כשצריך לעסוק בקירוב הדורות הבאים,
לוותר בשביל חמישים צדיקים ,ותירץ מפני תפילת אברהם אף שאין הדין כן .וצ"ב דאם וזהו עיקר השכר.
תפילת אברהם הועילה לשם מה נצרכו נ' צדיקים ,ואם הצדיקים בכוחם להציל ,הרי אין ועוד מצינו באברהם ,שסבל הסתלקות הדיבור כל זמן שלוט עמו ,כמארז"ל כל זמן
העיר נידונית לפי רוב עוונותיה בלבד. שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו ,ואף שגילוי השכינה הי' חביב עליו ביותר,
וי"ל דכל עיר נידונית לפי רוב יושביה ,אלא כשיש בעיר י' צדיקים חשיבי ציבור לעצמם, שהקריב עליו קרבן תודה (כרמב"ן עה"פ לה' הנראה אליו) מ"מ לא פירש מלוט כיון
וכעין מ"ש בסנהדרין (יז ):שכל עיר שאין בה י' בטלנים אינה נחשבת עיר .ונמצא דעשרה שרצה לקרבו .וזהו עומק המאמר 'גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה' שאין
צדיקים אין דנים אותם כחלק מן הרוב אלא נחשבים ציבור בפ"ע ,וממילא כל העיר התכלית השגת עצמו והתענגות על זיו השכינה ,אלא ביטול הגמור לעשות האמת מפני
תלוי' בהם וניצולת בזכותם ,אבל לפחות מעשרה אין שם ציבור ,ואז העיר כולה נידונית שהוא אמת ,כל' רמב"ם (פ"י מתשובה) שאברהם נקרא 'אוהבי' שעבד מאהבה גמורה,
לפי הכלל והרוב מכריע לאבדון .וכעי"ז במד"ר (מט ,יג) כשאמר אברהם אולי ימצאון לבטל כל השגותיו בשביל לעשות נח"ר ליוצרו.
עמוד 12
וזהו שאמרו במד"ר (פרשה נג) עה"פ "כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם" שם עשרה ,א"ל דור המבול היו ח' ,נח ובניו ונשותיהם ,ולא הצילו על דורם ,פי' דפחות
יפה תפילת החולה לעצמו יותר מכל ,דאין זה מפני שהחולה גדול בצדקתו ,אלא שהצרה מעשרה אינם בגדר ציבור השייך לבני אותו דור להציל העולם ,ומכאן למד הרמב"ם דין
מסלקת מן האדם את כל הצדדים האחרים ומשאירה אותו עם נקודה יחידה של בקשת העולם כולו ,דכשעוונות העולם מרובין נידון לכליה דכתיב 'אמחה את האדם'.
הצלה מתוך המיצר ,וממקום ביטול זה התפילה בוקעת ונשמעת ,ודו"ק. ואכן י"ל עוד עפ"י מ"ש הלח"מ דגם שם נא' 'ונח מצא חן בעיני השם' וענין ה'חן' הוא
מדת הרחמים המתעוררת ע"י תפילה ,כדארז"ל ואתחנן לשון תפילה ,ובגי' 'תפלה',
יסורים של אהבה וברמב"ן (עה"פ ותלך לדרוש) לא מצאתי דרישה אצל ה' רק להתפלל ,והוא נוסח מוסף
של ר"ה "וגם את נח באהבה זכרת" ,שזכרונו בא מתוך תפילתו שנא' ויזכר אלוקים את
ַוַד' ָּפ�ַּקַד ֶֶאת �ָׂש ָָׂרה ַּּכ� ֲֲא � ֶׁׁשר ָָא ָָמר ַּוַַּי� ַעַׂשׂ ד' �
ְלְָׂש ָָׂרה ַּּכ� ֲֲא � ֶׁׁשר ִּד�ּ ֵּּב� ר (כ"א ,א) נח ונהפכה מדת הדין לרחמים.
בגמ' מגילה (לא ).ביום א' קורין וה' פקד וביום ב' פרשת העקידה .וער"ן להזכיר אילו של אך כאן נרמז בד' בעל הטורים עה"פ 'קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס',
יצחק בשביל שתוקעין בשופר של איל .וצ"ע דהעקידה היא יסוד היום ומעיקר תפילות ו'חמ"ס' בגימטריא 'מ"י נ"ח' ,וי"ל דנח אמנם ניצל בתפילתו על עצמו ,אך הי"ל להתפלל
ר"ה ,משא"כ עניין ישמעאל .ויציבא בארעא ,לידחות ליום ב' שאינו אלא מדברי סופרים. גם על דורו .ואף שלא היו י' צדיקים להציל מצד הדין ,הרי תפילה אינה תלויה בזכות
ובני הגראי"ש העיר דבזמן המקדש שהי' רק יום א' ,לא קראו כלל את העקידה ,וצ"ב. מצד הדין אלא היא פתיחת שער לרחמים .וכעין תפילת ר"מ על שכניו הרשעים (ברכות
ובמד"ר 'שני חיי שרה' כולן שוין לטובה בלא חטא .וצ"ע למ"ש רמב"ן שחטאה אמנו י ).שהתפלל שיחזרו בתשובה ואמר יתמו חטאים ולא חוטאים ,דתפילה מביאה לידי
בעינוי הגר ובעבור זה נענשו בגלות ישמעאל .והענין דארז"ל (ברכות סג ).בכל דרכיך תשובה אף במקום שאין זכות מצד המעשים.
דעהו ואפי' לדבר עבירה ,ואברהם ושרה נביאים היו וכל מעשיהם לש"ש בחי' עבירה ומעתה נתבארו דברי הרמב"ם דבדין הציבור הרוב מכריע ,ובעשרה צדיקים נעשים
לשמה ,לטהרת החינוך של יצחק ,והסכים הקב"ה "כל אשר תאמר אליך שרה שמע ציבור להציל הכלל ,אבל תפילה היא למעלה מחשבון זה שמביאה אף החוטא לידי
בקולה" .ודאי אין כאן שמץ חטא כלל ,אך יסוד הדבר ,דאף בציווי ה' אבל מציאות צער תשובה .וזהו 'חמ"ס' בגימטריא 'מ"י נ"ח' ,דכמ"ש (ברכות ו ):כל שאינו נותן שלום
הזולת פוגמת בדקות בצלם אלוקים שיש באדם שנעשה בדמות המלך ,ואפי' חסיד לחברו נקרא גזלן ,כך יש לזולת תביעה על חברו שיתפלל עליו ,וכשאדם מונע תפילה
גדול כבועז שלא זימן למנוח ,וכן מצינו ביעקב אבינו שנענש על צעקת עשיו וגם שהי' זו הר"ז חומס ממנו ,ועל כן בדור החמס נתבע נח על שלא נשא בני דורו בתפילה לעורר
אנוס עפ"י נבואה מ"מ מציאות צערו של עשו בגרמתו זוקק לכפרה. רחמים למעלה מן הדין כדרך שאחז בה אברהם ודו"ק.
ובזה יובן סתירת ד' רש"י (ברכות ה ).דבע"א פירש יסורים של אהבה בלא שום עוון,
ובע"ב פירש שהאבלות מכפרת על עוונותיו ,אלא דבאמת אין כאן עוון של חטא ,ומ"מ
עצם הפגם והצער שנעשה בעולם נקרא 'עוון' לענין שצריך זיכוך ותיקון הנפש ע"י
שר ועבד
יסורים. ִאִָּמ�ְּלְָטה ָּנ�ּ א �ָׁשָּׁמ�ּ ה ֲֲהֹלֹא ִמְִצְ ָָער ִהִוא ּּוְתְִחִ י
ָ ִהִֵּנ� ה ָנָ א ָָהִעִ יר ַהַֹּז�ּאת ְקְֹרָֹבָ ה ָלָ נ ּּוס �ָׁשָּׁמ�ּ ה ְוְִהִוא ִמְִצְ ָָער
ּ
ולפ"ז ביום א' דר"ה קורין וה' פקד ,לפי ששם מצינו עיקר בחינת העקידה ,דהנה בעקידת ִהִֵּנ� ה ָנָ ָׂש�ׂ אִתִ י ָָפֶנֶ ָיָך ַּּג� ם ַלַָּד�ָּבָ ר ַהֶַּז�ּה וגו' (י"ט ,כ)
ַוַֹּי�ּאֶמר ֵאֵָלָ יו ּ
ַנְַפְִׁשיֶ .�ׁ
יצחק לא נשלם המעשה ,אך כאן עקדו אברהם ושרה את זרעם לסבול יסורים ושעבוד וביאר המשגיח מרן רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל ,דאברהם אע"ה התפלל על הצלת
בגלות ישמעאל ואדום לדורי דורות למען טהרת כרם בית ישראל ,וזכות מסירות נפשם סדום ולא עלה בידו לבטל הגזירה ,ואילו לוט בתפילה אחת פעל להציל את צוער ,לפי
עומדת לנו ביום הדין. שלוט הי' בתוך הצרה וסכנת האבדון עמדה עליו ממש ,ויצאה תפילתו מעומק הלב,
שיפה תפילת החולה על עצמו.
'ותלך ותתע' אכן קשה לומר שלאברהם אע"ה ,שכל חייו היו מסירות נפש ונשיאה בעול ,לא הי' אותו
עומק הלב של לוט ,והלא מעשה קטן של אברהם גדול לאין ערוך ממעשהו הגדול של
ַּוִַּי� ְפְַקַ ח ֱֱאֹלֹקים ֶֶאת ֵעֵ יֶנֶ ָיָה ַוֵַּת�ּ ֶֶרא ְּב�ֵּאֵ ר ָָמִיִ ם ַוֵַּת�ּ ֶלֶ ְךְ ַוְַּת�ַּמֵַּל�ּ א ֶֶאת ֶ
ַהֵַחֵֶמת ַמִַיִ ם ַוַַּת�ּ � ְׁׁש ְְק ֶֶאת ַהַָּנ�ַּעַ ר לוט.
(כ"א ,י"ט) ונראה לבאר עפ"י מ"ש בגמ' ברכות (לד ):דריב"ז דומה כשר לפני המלך ,ור"ח בן דוסא
במד"ר :הדא אמרה מחוסרת אמנה היתה ,ויש להבין מה חסרון יש במילוי החמת דומה כעבד לפני המלך ,וע"כ חיה בנו של ריב"ז בתפילת ר"ח .והענין ,דהשר הבא לבטל
להצלת בנה במדבר .אלא דהגר יצאה מבית אברהם ונתבעה לפי ערכה ,שהי' לה גזירה מכיר בצדקת גזירת המלך וטעמה ,אלא שמבקש לפנים משורת הדין וממילא
להסתפק בצורך השעה ולבטוח שימציא לה השי"ת כדי חייהם גם למחרת. בתוך בקשתו ישנה הכרה בצד שכנגד .וזה הי' ההבדל ,דאברהם עמד מבחוץ כשר לפני
ושורש קלקולה כבר בתחלת דרכה ,דכתיב 'ותתע במדבר' ופירש"י שחזרה לגלולי בית המלך ,שהכיר ברשעתם של אנשי סדום והבין חומרת מעשיהם וחיובם בעונש ,ומ"מ
אביה .והנה כבר זכתה למדרגה וגם ארז"ל קטורה היא הגר שמקוטרת במצוות (רש"י נשא בעול עמהם וניסה למצוא להם זכות ,אך בתוך תפילתו הייתה ידיעה ברורה של
חיי שרה) .אך הביאור ,דלא שבה לעבודה זרה ממש אלא שנסוגה ממדרגת הבטחון, הצד שכנגד ,שהיא גזירה שיש לה מקום ואמת.
דהבוטח באמת אינו מרגיש עצמו תועה ומופקר למקרי הדרך ,והרגש התעי' לבדה אבל לוט הי' בתוך הצרה ,ולא עמד כשר המבין גזירת המלך אלא כעבד הנמצא בסכנה
נחשב לה כחזרה לגלולים. שכל עולמו מצטמצם לנקודה א' להציל את נפשו .ואינו רואה אלא את הצד שלו ,ולכן
ומזה נשתלשל פגמה במילוי החמת ,כיון שנחלש בטחונה והרגישה תועה ,שוב לא תפילתו יוצאת ממקום פנימי של בקשה בלי שום מחיצות וידיעת הצד שכנגד .ואין כאן
בטחה שיזמן לה הקב"ה צרכה והוצרכה לשמור מים למחר .ואילו היתה שלמה סתירה לגדלותו של אברהם ,דאדרבה ,דווקא גדלותו היא שאפשרה לו להבין צדקת
בבטחונה ,היתה מסתפקת במים הנצרכים לאותה שעה ובוטחת במי שהמציא לה מים
הדין ואעפ"כ לרחם ולבקש .אלא שמבחינת כח התפילה ,יש מעלה מיוחדת לתפילה
עתה ,וזהו חסרון האמנה שתבעּוּה חז"ל. שאינה רואה אלא את הצרה עצמה ,ולכן תפילתו של לוט על עצמו יכלה לפעול במקום
שבו תפילתו של אברהם על סדום לא פעלה ,שזועק מתוכה בבחינת עבד.
'אברהם יגל ,יצחק ירנן'
ַהֶַּׂש� ה ְלְֹעָֹלָ ה ְּב�ִּנִ י ַּוֵַּי� ְלְ כ ּּו � ְׁׁשֵנֵ ֶיֶהם ַיְַחְָּד�ּו (כ"ב ,ח)
ִיְִרְֶאה ּלּ ֹוֹ �ׂ
ַאְַבְָר ָָהם ֱֱאֹלֹ' ֶ
ַוַֹּי�ּאֶמר ָ
ֶ 'מעט מים'
בסנהדרין (פט ):הקשו איך שמע יצחק לאברהם בלא ציווי מפורש ,ותירצו דהיכא
דמוחזק שאני ,שחייב לשמוע לננביא אמת (רש"י). �ֲׁענ ּּו ַּת�ּ ַחַ ת ָָהֵעֵ ץ (בראשית יח ,ד').
ְוְִהִָּׁש ֲ ֻיֻ ַּּק� ח ָנָ א ְמְַעַ ט ַמִַיִ ם ֲ
ְוְַרֲַחצ ּּו ַרְַגְֵלֵ יֶכֶ ם �
ויש להקשות ,דהרמב"ם פסק (פ"י מיסודי התורה) שנביא שהבטיח טובה ולא נתקיימה ראיתי פעם מעשה נפלא במרן הג"ר ישראל סלנטר זי"ע ,בעת שהתארח בביתו של א'
הרי הוא נביא שקר ,ואיך נשאר אברהם מוחזק אחר שנתבטלה הבטחת 'כי ביצחק יקרא מתלמידיו בקובנא .פעם הבחינו בני הבית שרבי ישראל נוטל את ידיו לסעודה בשיעור
לך זרע'. מועט של מים ,אף שדלי מלא מים עמד לפניו .תמהו על הדבר וסיפרו לבעל הבית.
ובערוך השולחן (דרוש יז) ביאר עומק מסירותם ,שלא עשו מתוך צער אלא בשמחה כשישבו לאחר מכן לסעודה ,שאל בעל הבית את רבי ישראל' :סלח לי רבנו ,תורה היא
עצומה ,עד שחבש חמורו בעצמו ונתבטלו אצלם כל חמודות העולם נגד רצון הבורא. וללמוד אני צריך .מה טעם נוטל ידיו בשיעור מועט של מים ,ומפורש בשו"ע שאעפ"י
ומרוב דבקותם לא הי' בהם התפעלות ,וכשהחליפו באיל נעשה אצלם כביכול מתחילה שאדם יוצא יד"ח ברביעית ,מ"מ מן המובחר ליטול ידיו בשפע?'
העלו את האיל .ומזה מיושב ,דגזירה טובה אינה חוזרת אלא לטובה גדולה ממנה. השיב לו מרן הגרי"ס :הן המשרתת שמביאה את המים שואבת אותם במקום רחוק,
ובעיניהם קיום הציווי הי' טובה נעלה מקיום הזרע ,ולא ראו בזה ביטול אלא מעבר והבית עומד במדרון ההר .אותה אשה כורעת תחת משא המים כשהיא נושאת את
לטובה גדולה יותר ,וממילא לא נפגמה חזקתו של אאע"ה בנבואה. האסל על כתפיה .וכי ראוי שאדם יהדר במצוה על חשבון כתפיו של אדם אחר?
ובבית יוסף (סי' רצ"ב בשם שבה"ל) בביאור 'יצחק ירנן' ,דכששמע יצחק 'השה לעולה והתבוננתי ,שאין כאן רק הנהגה פרטית של רגישות לזולת ,אלא מרן הגרי"ס למד זאת
בני' מיד אמר שיר של קרבן .למדנו שאין קיום רצון ה' רק מכוח הכרח אלא מתוך שירה מהנהגתו של אברהם אבינו .שהרי מצאנו דבר תמוה כי בכל הנוגע לסעודה עצמה לא
ואהבה. קימץ אברהם אבינו במאומה 'מהרי שלוש סאים קמח'' ,ובן בקר רך וטוב' ,הכל בריבוי
וזהו עומק מאמרם (פסחים נ ).לעתיד לבוא כולו הטוב והמטיב ויהיה ה' אחד .שעל ובשפע .אבל כשמגיע למים ,אמר אברהם 'יוקח נא מעט מים' .מדוע דווקא במים הוא
ידי ביטול ישות האדם לרצון העליון ,שוב אינו מודד הטוב לפי רצונותיו ומכיר שרצון מדגיש 'מעט'?
הבורא הוא הטוב האמיתי .וזהו 'והחכמה מאין תמצא' (סוטה כא ):שאין התכלית אלא אלא שפירש"י "יוקח נא" ע"י שליח ,וכאן טמון היסוד :הידורו של האדם אינו יכול
במי שמשים עצמו כאין. להיבנות על טרחתו של זולתו .אברהם מוכן להרבות בכל מה שהוא עצמו מעניק ועמל
וזו תביעת העבודה 'אברהם יגל יצחק ירנן' ,לא רק לקבל בשתיקה אלא לשמוח ולשיר עבורו ,אך בדבר שצריך לבוא על ידי שליח ,הוא מבקש רק 'מעט' כדי שלא להעמיס
בעצם עשיית רצון ה' ,שהיא השמחה הגדולה מכל טובות העולם. טורח על מי שמביא את המים.
יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112dw@gmail.com :
עמוד 2
