gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרכי אורה · Darchei Oiru — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: דרכי אורה · Darchei Oiru

שבוע: וירא (2026-10-26)

דרכי אורה · Darchei Oiru — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫וירא תשפ"ז (‪)153‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א‬ ‫"יש לנו מסורת"‬ ‫'מה אני – אף אתה'‬ ‫משא רבינו הגדול מרן שליט"א‬ ‫אָתם ִמִ ֶּפ�ַּתַ ח ָָהֹא ֶֶֹהל ַּוִַּי� � ְׁׁשַּת�ּ ח ּּו‬ ‫ְוְִהִֵּנ� ה � ְׁׁשֹל � ָֹׁׁשה ֲֲאָנָ � ִׁׁשים ִנִָּצ�ִּבִ ים ָָעָלָ יו ַּוַַּי� ְרְ א ַוַָּי�ּ רץ ִלִ ְק ְָָר ָ‬ ‫ַּוִַּי� �ָּׂׂש� א ֵעֵ יָנָ יו ַּוַַּי� ְרְ א ּ‬ ‫בכינוס הרבבות לחיזוקה של תורה בארה"ק \ אור לט"ו במר חשון תשפ"ז‬ ‫ָָאְרְָצָ ה (י"ח‪ ,‬ב)‬ ‫ברמב"ם (פי"ד מהל' אבל ה"ב) גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנא' וירא‬ ‫ברשות מרנן ורבנן‬ ‫והנה שלשה אנשים כו'‪ .‬ויש להבין ששינה מלשון הגמרא בשבת (קכז‪ ).‬ושבועות (לה‪):‬‬ ‫אני רק יגיד דברים קצרים‪ ,‬והקב"ה יעזור שיהיה לתועלת‪.‬‬ ‫שלמדו מקרא ד'אל נא תעבור מעל עבדך'‪ ,‬שביקש אאע"ה מהקב"ה להמתין לו‪ .‬אך‬ ‫אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד לכלל ישראל‪ ,‬פה‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬הכריזו מלחמה‬ ‫הנה איתא במד"ר (וירא מח) עד שלא מלת היו עוברין ושבים באים אצלך עכשיו‬ ‫על התורה הקדושה‪ ,‬ובעיקר מה שרוצים לקחת את הבחורים לצבא‪ ,‬רח"ל‪.‬‬ ‫אני ובני פמליא שלי נגלים עליך‪ ,‬הה"ד וירא והנה שלשה אנשים‪ ,‬וירא בשכינה וירא‬ ‫שאנחנו מחויבים במסירות נפש על זה‪ ,‬כמו שנפסק בשו"ע‪ .‬וב"ה בני הישיבות‬ ‫במלאכים‪ .‬וכפל הלשון "וירא" ו"וירא"‪ ,‬דבאותה ראיית השכינה עצמה ראה המלאכים‪,‬‬ ‫עומדים בזה‪ ,‬והם יעמדו בזה הלאה‪.‬‬ ‫ופנה מהקבלת פני שכינה לרוץ לקראתם‪ ,‬ומוכח דגדולה יותר‪ ,‬וזהו מקור הרמב"ם‪.‬‬ ‫אבל כעת אנחנו נמצאים לפני בחירות‪ ,‬ויש לנו מסורת‪ ,‬ממו"ר מרן החזון איש‬ ‫וזהו שדרשו (כי תשא מא) עה"פ וענותך תרבני שהוא עניין ענוותנותו של השי"ת‬ ‫וממו"ח רבינו הגדול מרן הרב שך‪ ,‬שלאורם אנחנו הולכים וגם נלך עד ביאת הגואל‪,‬‬ ‫שמתגלה לאדם במקום הכנסת אורחים‪ ,‬דשמעתי ממו"ח מרן זצוק"ל דהמקבל‬ ‫שהם קבעו שזו דרך ההשתדלות שלנו‪.‬‬ ‫פני שכינה עומד לחוץ לפני השכינה‪ ,‬אבל המכניס אורחים מקיים בחינת מה אני אף‬ ‫וכשכולם יראו שיש ציבור גדול שנאמן לה' ולתורתו‪ ,‬ציבור שלא מפחד ולא מתייאש‪,‬‬ ‫אתה (שבת קלג ב')‪ ,‬ונעשה בעצמו כביכול מרכבה ואכסני' להשכינה השוכנת בקרבו‪,‬‬ ‫שהשי"ת זן ומפרנס לכל והאדם נדמה לו במעשיו‪ .‬והיינו 'וענותך תרבני' שהקב"ה‬ ‫מכל הגזירות הקשות‪ ,‬אז‬ ‫מתגדל כביכול על ידי ענוותנותו‪ ,‬שמשפיל שכינתו להתגלות באדם במקום שעוסק‬ ‫ד' יעזור שהם יעזבו אותנו‬ ‫בהטבת הבריות‪.‬‬ ‫לנפשינו‪ .‬וכל אחד ואחד‬ ‫מחויב לפעול בשביל זה‪,‬‬ ‫מרכבה לשכינה‬ ‫ולהצביע עבור רשימת‬ ‫"יהדות התורה"‪.‬‬ ‫ַתֲַעֹבֹר ֵמֵַעַ ל ַעְַבְ �ֶּּד ָָך (י"ח‪ ,‬ג)‬ ‫ַוַֹּי�ּאַמַ ר ֲֲאֹדָֹנָ י ִאִ ם ָנָ א ָָמָצָ אִתִ י ֵחֵ ן ְּב�ֵּעֵ יֶנֶ ָיָך ַאַ ל ָנָ א ֲ‬ ‫והקב"ה יעזור שיתבטלו כל‬ ‫בפרש"י לגדול שבהם אמר‪ ,‬והקשה במשך חכמה דאין ראוי להזכיר מלכות שמים‬ ‫הגזירות מעלינו‪ ,‬ונזכה בקרוב‬ ‫ומלכות בשר ודם כאחת (ברכות מט‪ ,).‬ולמה השתמש אברהם אע"ה בלשון אדנות‬ ‫רבינו שליט''א במשאו‬ ‫לביאת משיח צדקנו במהרה‬ ‫כלפי בשר ודם‪.‬‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫והנה בגמ' סנהדרין (קג‪ ):‬גבי פסל מיכה שהי' עשנו מתערב בעשן המערכה‪ ,‬וביקשו‬ ‫מלאכי השרת לדוחפו ואמר להם הקב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים‪ .‬וצ"ע‬ ‫מה כח יש לה לאותה פת לעמוד כנגד חטא נורא של ע"ז‪.‬‬ ‫'צדקה ומשפט'‬ ‫אכן שורש ענין הכנסת אורחים אינו מצד דרך ארץ ונימוס הטבע בלבד‪ ,‬אלא בחינת‬ ‫ְצְָד ָָקה ּּוִמִ � ְׁׁשָּפ�ּ ט (י"ח‪ ,‬י"ט)‬ ‫ַלֲַעׂשֹׂוֹ ת ָ‬ ‫ִּּכ� י ְיְַדְַעְִּת�ּ יו ְלְַמַַעַ ן ֲֲא � ֶׁׁשר ְיְַצֶַּו�ּ ה ֶֶאת ָּב�ָּנָ יו וגו' ֲ‬ ‫ביטול הגמור להשי"ת‪ ,‬שהמארח משים עצמו כעבד לשרת ולזון את רעהו בבחינת 'מה‬ ‫בגמ' ב"ב (ח‪ ).‬ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות‪ ,‬וברש"י‬ ‫אני אף אתה' (שבת קלג‪ .):‬וז"ש אברהם "אדני" לגדול שבאורחים‪ ,‬דאין לשון זו מבטאת‬ ‫שמחנכין אותם בדרך טובה‪ .‬ויש להבין מהי דרך זו ומדוע נקראת צדקה ומשפט‪.‬‬ ‫אדנות בשר ודם כנגד אדנותו של מקום ח"ו‪ ,‬אלא היא עצמה תוקף הביטול שמשעבד‬ ‫ובגמ' ב"מ (פה‪ ):‬במעשה דרבי חייא שעסק מתחילה בזריעת כיתנא וצידת טבי להאכיל‬ ‫כוחותיו לשמש האורח ובזה נעשה מרכבה לשכינה‪ ,‬ודווקא מתוך שקרא לאורח אדני‬ ‫יתומים ולכתוב חומשים‪ ,‬וציווה לתינוקות אקרו אהדדי דלא תשתכח תורה‪ .‬וצ"ע‬ ‫זכה להיקרא מפי הגבורה "עבדי"‪ ,‬שכל חסדו אינו אלא לקיום רצון קונו בלא שום נגיעה‬ ‫גודל הטורח מתחילת הגידול‪ ,‬ולמה לימד כל אחד חומש אחד וסדר אחד‪ .‬אמנם ביאר‬ ‫ופני' עצמית‪.‬‬ ‫המהרש"א דהכל היה מתחילתו לש"ש גמור בלא שום שיתוף נגיעה ופני'‪ ,‬דזהו יסוד‬ ‫וזהו ענין פתו של מיכה‪ ,‬דאף שהי' שם חטא ופגם ע"ז אבל פתו מצוי' לעוברי דרכים‪,‬‬ ‫קיום התורה בתינוקות‪ .‬והגר"א קוטלר ז"ל פי' דהכל הי' להטביע בהם מידת החסד ולכן‬ ‫ומזה לימוד גדול דכל כבוד והטבה שעושה לחברו מתוך כוונת המצווה ומידת החסד‪,‬‬ ‫גם הי' מאכיל הבשר ליתמי‪ ,‬דאין תורה מתקיימת אלא אם כן היא תורה של חסד (סוכה‬ ‫אינו גורע מכבוד שמים‪ ,‬אלא אדרבה הוא עצמו גילוי מלכותו ואדנותו ית' בעולם‪.‬‬ ‫מט‪ ).‬שלומד ע"מ ללמד ולהשפיע לאחרים‪.‬‬ ‫וזה הי' שורש דרכו של אברהם אע"ה‪ ,‬דכ' הרמב"ם (פ"א מע"ז) שהי' קורא בקול גדול‬ ‫'כי ידעתיו'‬ ‫ומקהיל אלפים‪ ,‬ותמה הראב"ד למה לא עשו כן גם שם ועבר שהיו לפניו‪ .‬אך במד"ר‬ ‫ְוְַאְַבְָר ָָהם ָָהיֹוֹ ִיְִהְֶיֶ ' וגו' (י"ח‪ ,‬י"ז)‬ ‫ֵמֵַאְַבְָר ָָהם ֲֲא � ֶׁׁשר ֲֲאִנִ י ֹעֶֹׂש�ׂ ה‪ָ .‬‬ ‫ָ‬ ‫ַוַד' ָָא ָָמר ַהְַמְַכַ �ֶּּסה ֲֲאִנִ י‬ ‫(מט) לכתחילה צדקה ולבסוף משפט‪ ,‬דאברהם הי' מקבל עוברי דרכים באכילה ושתי'‪,‬‬ ‫בפירש"י המכסה אני וכו' לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו וכו' ואברהם היו יהי'‬ ‫ומתוך החסד (צדקה) הביאם לברך‪ ,‬ורק אם סירבו עשה עמהם דין (משפט)‪ .‬ונמצא‬ ‫וכו' וכי ממנו אני מעלים‪ ,‬והרי הוא חביב לפני וכו' עי"ש‪ .‬ויש להבין‪ ,‬דבשאר נביאים לא‬ ‫שרק אברהם הי' יכול להוכיח‪ ,‬כיון שתחילת חינוכו הי' ע"י עשיית חסד והטבת הבריות‪,‬‬ ‫מצינו שהוצרך הקב"ה כביכול להתבונן אם לגלות להם‪ ,‬ובס' חת"ס פי' דשאר נביאים‬ ‫ופתח לבם לקבלת עומ"ש‪ .‬וזוהי הדרך הטובה של מלמדי תינוקות‪ ,‬שמחנכים אותם‬ ‫השיגו הנבואה ע"י פרישות והכנה‪ ,‬אבל אברהם אבינו ע"ה הי' טרוד תמיד בקירוב‬ ‫מתחילה לש"ש ובמדת החסד‪ ,‬ועי"ז נעשים מצדיקי הרבים ומאירים ככוכבים לעולם‬ ‫הבריות והכנסתם תחת כנפי השכינה‪ ,‬ולא הי' לו פנאי להכנת עצמו וע"ז אמר הכתוב‬ ‫ועד‪.‬‬ ‫'כי ידעתיו'‪ ,‬שזה גופא שבחו ושלימותו שביטל נגיעת עצמו ושלימותו הרוחנית בשביל‬ ‫לעשות רצון הבורא ית' ומי שמפקיר שלימותו בשביל רצון העליון‪ ,‬זוכה להשראה‬ ‫'לא אשחית בעבור העשרה'‬ ‫יתרה‪.‬‬ ‫ַדְַּב�ָּרה ַאְַךְ ַהַַּפ� ּ ַעַ ם א ּּוַלַ י ִיִָּמ�ְּצְ א ּּון � ָׁׁשם ֲֲע �ָׂש ָָׂרה ֶ‬ ‫ַוַֹּי�ּאֶמר ֹלֹא ַאַ � ְׁׁשִחִ ית ַּּב� ֲֲעב ּּור‬ ‫ַוַֹּי�ּאֶמר ַאַ ל ָנָ א ִיִַחַ ר ַלַד' ֲַוֲַא ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ובגמ' חגיגה ד"ג א' גבי מצות הקהל שאמר שם ראב"ע 'טף למה באין כדי ליתן שכר‬ ‫ָָה ֲֲע �ָׂש ָָׂרה (י"ח‪ ,‬ל"ב)‬ ‫למביאיהן'‪ ,‬ואמרו ע"ז בגמ' ומדרשים 'אשריך אברהם אבינו שיצא ממך ראב"ע'‪,‬‬ ‫ברמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ב) מדינה שעוונותיה מרובין מיד היא אובדת‪ ,‬שנא' זעקת‬ ‫ויובן עפ"י מ"ש התוס' דע"ז סמכו להביא הקטנים לבית הכנסת אף שמבלבלים את‬ ‫סדום ועמורה כי רבה‪ ,‬וכן כל העולם כולו אם היו עוונותיהם מרובין על זכויותיהם מיד‬ ‫הגדולים וממעטים בהבנתם‪ ,‬וי"ל דזהו השורש שהנחיל אברהם לבניו‪ ,‬שאין לאדם‬ ‫הן נשחתין‪ .‬והקשה הלח"מ דאם סדום נידונית לפי רוב עוונותיה‪ ,‬מדוע הי' הקב"ה מוכן‬ ‫לחוש לשלימות התפילה והלימוד של עצמו כשצריך לעסוק בקירוב הדורות הבאים‪,‬‬ ‫לוותר בשביל חמישים צדיקים‪ ,‬ותירץ מפני תפילת אברהם אף שאין הדין כן‪ .‬וצ"ב דאם‬ ‫וזהו עיקר השכר‪.‬‬ ‫תפילת אברהם הועילה לשם מה נצרכו נ' צדיקים‪ ,‬ואם הצדיקים בכוחם להציל‪ ,‬הרי אין‬ ‫ועוד מצינו באברהם‪ ,‬שסבל הסתלקות הדיבור כל זמן שלוט עמו‪ ,‬כמארז"ל כל זמן‬ ‫העיר נידונית לפי רוב עוונותיה בלבד‪.‬‬ ‫שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו‪ ,‬ואף שגילוי השכינה הי' חביב עליו ביותר‪,‬‬ ‫וי"ל דכל עיר נידונית לפי רוב יושביה‪ ,‬אלא כשיש בעיר י' צדיקים חשיבי ציבור לעצמם‪,‬‬ ‫שהקריב עליו קרבן תודה (כרמב"ן עה"פ לה' הנראה אליו) מ"מ לא פירש מלוט כיון‬ ‫וכעין מ"ש בסנהדרין (יז‪ ):‬שכל עיר שאין בה י' בטלנים אינה נחשבת עיר‪ .‬ונמצא דעשרה‬ ‫שרצה לקרבו‪ .‬וזהו עומק המאמר 'גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה' שאין‬ ‫צדיקים אין דנים אותם כחלק מן הרוב אלא נחשבים ציבור בפ"ע‪ ,‬וממילא כל העיר‬ ‫התכלית השגת עצמו והתענגות על זיו השכינה‪ ,‬אלא ביטול הגמור לעשות האמת מפני‬ ‫תלוי' בהם וניצולת בזכותם‪ ,‬אבל לפחות מעשרה אין שם ציבור‪ ,‬ואז העיר כולה נידונית‬ ‫שהוא אמת‪ ,‬כל' רמב"ם (פ"י מתשובה) שאברהם נקרא 'אוהבי' שעבד מאהבה גמורה‪,‬‬ ‫לפי הכלל והרוב מכריע לאבדון‪ .‬וכעי"ז במד"ר (מט‪ ,‬יג) כשאמר אברהם אולי ימצאון‬ ‫לבטל כל השגותיו בשביל לעשות נח"ר ליוצרו‪.‬‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫וזהו שאמרו במד"ר (פרשה נג) עה"פ "כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם"‬ ‫שם עשרה‪ ,‬א"ל דור המבול היו ח'‪ ,‬נח ובניו ונשותיהם‪ ,‬ולא הצילו על דורם‪ ,‬פי' דפחות‬ ‫יפה תפילת החולה לעצמו יותר מכל‪ ,‬דאין זה מפני שהחולה גדול בצדקתו‪ ,‬אלא שהצרה‬ ‫מעשרה אינם בגדר ציבור השייך לבני אותו דור להציל העולם‪ ,‬ומכאן למד הרמב"ם דין‬ ‫מסלקת מן האדם את כל הצדדים האחרים ומשאירה אותו עם נקודה יחידה של בקשת‬ ‫העולם כולו‪ ,‬דכשעוונות העולם מרובין נידון לכליה דכתיב 'אמחה את האדם'‪.‬‬ ‫הצלה מתוך המיצר‪ ,‬וממקום ביטול זה התפילה בוקעת ונשמעת‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ואכן י"ל עוד עפ"י מ"ש הלח"מ דגם שם נא' 'ונח מצא חן בעיני השם' וענין ה'חן' הוא‬ ‫מדת הרחמים המתעוררת ע"י תפילה‪ ,‬כדארז"ל ואתחנן לשון תפילה‪ ,‬ובגי' 'תפלה'‪,‬‬ ‫יסורים של אהבה‬ ‫וברמב"ן (עה"פ ותלך לדרוש) לא מצאתי דרישה אצל ה' רק להתפלל‪ ,‬והוא נוסח מוסף‬ ‫של ר"ה "וגם את נח באהבה זכרת"‪ ,‬שזכרונו בא מתוך תפילתו שנא' ויזכר אלוקים את‬ ‫ַוַד' ָּפ�ַּקַד ֶֶאת �ָׂש ָָׂרה ַּּכ� ֲֲא � ֶׁׁשר ָָא ָָמר ַּוַַּי� ַעַׂשׂ ד' �‬ ‫ְלְָׂש ָָׂרה ַּּכ� ֲֲא � ֶׁׁשר ִּד�ּ ֵּּב� ר (כ"א‪ ,‬א)‬ ‫נח ונהפכה מדת הדין לרחמים‪.‬‬ ‫בגמ' מגילה (לא‪ ).‬ביום א' קורין וה' פקד וביום ב' פרשת העקידה‪ .‬וער"ן להזכיר אילו של‬ ‫אך כאן נרמז בד' בעל הטורים עה"פ 'קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס'‪,‬‬ ‫יצחק בשביל שתוקעין בשופר של איל‪ .‬וצ"ע דהעקידה היא יסוד היום ומעיקר תפילות‬ ‫ו'חמ"ס' בגימטריא 'מ"י נ"ח'‪ ,‬וי"ל דנח אמנם ניצל בתפילתו על עצמו‪ ,‬אך הי"ל להתפלל‬ ‫ר"ה‪ ,‬משא"כ עניין ישמעאל‪ .‬ויציבא בארעא‪ ,‬לידחות ליום ב' שאינו אלא מדברי סופרים‪.‬‬ ‫גם על דורו‪ .‬ואף שלא היו י' צדיקים להציל מצד הדין‪ ,‬הרי תפילה אינה תלויה בזכות‬ ‫ובני הגראי"ש העיר דבזמן המקדש שהי' רק יום א'‪ ,‬לא קראו כלל את העקידה‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫מצד הדין אלא היא פתיחת שער לרחמים‪ .‬וכעין תפילת ר"מ על שכניו הרשעים (ברכות‬ ‫ובמד"ר 'שני חיי שרה' כולן שוין לטובה בלא חטא‪ .‬וצ"ע למ"ש רמב"ן שחטאה אמנו‬ ‫י‪ ).‬שהתפלל שיחזרו בתשובה ואמר יתמו חטאים ולא חוטאים‪ ,‬דתפילה מביאה לידי‬ ‫בעינוי הגר ובעבור זה נענשו בגלות ישמעאל‪ .‬והענין דארז"ל (ברכות סג‪ ).‬בכל דרכיך‬ ‫תשובה אף במקום שאין זכות מצד המעשים‪.‬‬ ‫דעהו ואפי' לדבר עבירה‪ ,‬ואברהם ושרה נביאים היו וכל מעשיהם לש"ש בחי' עבירה‬ ‫ומעתה נתבארו דברי הרמב"ם דבדין הציבור הרוב מכריע‪ ,‬ובעשרה צדיקים נעשים‬ ‫לשמה‪ ,‬לטהרת החינוך של יצחק‪ ,‬והסכים הקב"ה "כל אשר תאמר אליך שרה שמע‬ ‫ציבור להציל הכלל‪ ,‬אבל תפילה היא למעלה מחשבון זה שמביאה אף החוטא לידי‬ ‫בקולה"‪ .‬ודאי אין כאן שמץ חטא כלל‪ ,‬אך יסוד הדבר‪ ,‬דאף בציווי ה' אבל מציאות צער‬ ‫תשובה‪ .‬וזהו 'חמ"ס' בגימטריא 'מ"י נ"ח'‪ ,‬דכמ"ש (ברכות ו‪ ):‬כל שאינו נותן שלום‬ ‫הזולת פוגמת בדקות בצלם אלוקים שיש באדם שנעשה בדמות המלך‪ ,‬ואפי' חסיד‬ ‫לחברו נקרא גזלן‪ ,‬כך יש לזולת תביעה על חברו שיתפלל עליו‪ ,‬וכשאדם מונע תפילה‬ ‫גדול כבועז שלא זימן למנוח‪ ,‬וכן מצינו ביעקב אבינו שנענש על צעקת עשיו וגם שהי'‬ ‫זו הר"ז חומס ממנו‪ ,‬ועל כן בדור החמס נתבע נח על שלא נשא בני דורו בתפילה לעורר‬ ‫אנוס עפ"י נבואה מ"מ מציאות צערו של עשו בגרמתו זוקק לכפרה‪.‬‬ ‫רחמים למעלה מן הדין כדרך שאחז בה אברהם ודו"ק‪.‬‬ ‫ובזה יובן סתירת ד' רש"י (ברכות ה‪ ).‬דבע"א פירש יסורים של אהבה בלא שום עוון‪,‬‬ ‫ובע"ב פירש שהאבלות מכפרת על עוונותיו‪ ,‬אלא דבאמת אין כאן עוון של חטא‪ ,‬ומ"מ‬ ‫עצם הפגם והצער שנעשה בעולם נקרא 'עוון' לענין שצריך זיכוך ותיקון הנפש ע"י‬ ‫שר ועבד‬ ‫יסורים‪.‬‬ ‫ִאִָּמ�ְּלְָטה ָּנ�ּ א �ָׁשָּׁמ�ּ ה ֲֲהֹלֹא ִמְִצְ ָָער ִהִוא ּּוְתְִחִ י‬ ‫ָ‬ ‫ִהִֵּנ� ה ָנָ א ָָהִעִ יר ַהַֹּז�ּאת ְקְֹרָֹבָ ה ָלָ נ ּּוס �ָׁשָּׁמ�ּ ה ְוְִהִוא ִמְִצְ ָָער‬ ‫ּ‬ ‫ולפ"ז ביום א' דר"ה קורין וה' פקד‪ ,‬לפי ששם מצינו עיקר בחינת העקידה‪ ,‬דהנה בעקידת‬ ‫ִהִֵּנ� ה ָנָ ָׂש�ׂ אִתִ י ָָפֶנֶ ָיָך ַּּג� ם ַלַָּד�ָּבָ ר ַהֶַּז�ּה וגו' (י"ט‪ ,‬כ)‬ ‫ַוַֹּי�ּאֶמר ֵאֵָלָ יו ּ‬ ‫ַנְַפְִׁשי‪ֶ .‬‬‫�ׁ‬ ‫יצחק לא נשלם המעשה‪ ,‬אך כאן עקדו אברהם ושרה את זרעם לסבול יסורים ושעבוד‬ ‫וביאר המשגיח מרן רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל‪ ,‬דאברהם אע"ה התפלל על הצלת‬ ‫בגלות ישמעאל ואדום לדורי דורות למען טהרת כרם בית ישראל‪ ,‬וזכות מסירות נפשם‬ ‫סדום ולא עלה בידו לבטל הגזירה‪ ,‬ואילו לוט בתפילה אחת פעל להציל את צוער‪ ,‬לפי‬ ‫עומדת לנו ביום הדין‪.‬‬ ‫שלוט הי' בתוך הצרה וסכנת האבדון עמדה עליו ממש‪ ,‬ויצאה תפילתו מעומק הלב‪,‬‬ ‫שיפה תפילת החולה על עצמו‪.‬‬ ‫'ותלך ותתע'‬ ‫אכן קשה לומר שלאברהם אע"ה‪ ,‬שכל חייו היו מסירות נפש ונשיאה בעול‪ ,‬לא הי' אותו‬ ‫עומק הלב של לוט‪ ,‬והלא מעשה קטן של אברהם גדול לאין ערוך ממעשהו הגדול של‬ ‫ַּוִַּי� ְפְַקַ ח ֱֱאֹלֹקים ֶֶאת ֵעֵ יֶנֶ ָיָה ַוֵַּת�ּ ֶֶרא ְּב�ֵּאֵ ר ָָמִיִ ם ַוֵַּת�ּ ֶלֶ ְךְ ַוְַּת�ַּמֵַּל�ּ א ֶֶאת ֶ‬ ‫ַהֵַחֵֶמת ַמִַיִ ם ַוַַּת�ּ � ְׁׁש ְְק ֶֶאת ַהַָּנ�ַּעַ ר‬ ‫לוט‪.‬‬ ‫(כ"א‪ ,‬י"ט)‬ ‫ונראה לבאר עפ"י מ"ש בגמ' ברכות (לד‪ ):‬דריב"ז דומה כשר לפני המלך‪ ,‬ור"ח בן דוסא‬ ‫במד"ר‪ :‬הדא אמרה מחוסרת אמנה היתה‪ ,‬ויש להבין מה חסרון יש במילוי החמת‬ ‫דומה כעבד לפני המלך‪ ,‬וע"כ חיה בנו של ריב"ז בתפילת ר"ח‪ .‬והענין‪ ,‬דהשר הבא לבטל‬ ‫להצלת בנה במדבר‪ .‬אלא דהגר יצאה מבית אברהם ונתבעה לפי ערכה‪ ,‬שהי' לה‬ ‫גזירה מכיר בצדקת גזירת המלך וטעמה‪ ,‬אלא שמבקש לפנים משורת הדין וממילא‬ ‫להסתפק בצורך השעה ולבטוח שימציא לה השי"ת כדי חייהם גם למחרת‪.‬‬ ‫בתוך בקשתו ישנה הכרה בצד שכנגד‪ .‬וזה הי' ההבדל‪ ,‬דאברהם עמד מבחוץ כשר לפני‬ ‫ושורש קלקולה כבר בתחלת דרכה‪ ,‬דכתיב 'ותתע במדבר' ופירש"י שחזרה לגלולי בית‬ ‫המלך‪ ,‬שהכיר ברשעתם של אנשי סדום והבין חומרת מעשיהם וחיובם בעונש‪ ,‬ומ"מ‬ ‫אביה‪ .‬והנה כבר זכתה למדרגה וגם ארז"ל קטורה היא הגר שמקוטרת במצוות (רש"י‬ ‫נשא בעול עמהם וניסה למצוא להם זכות‪ ,‬אך בתוך תפילתו הייתה ידיעה ברורה של‬ ‫חיי שרה)‪ .‬אך הביאור‪ ,‬דלא שבה לעבודה זרה ממש אלא שנסוגה ממדרגת הבטחון‪,‬‬ ‫הצד שכנגד‪ ,‬שהיא גזירה שיש לה מקום ואמת‪.‬‬ ‫דהבוטח באמת אינו מרגיש עצמו תועה ומופקר למקרי הדרך‪ ,‬והרגש התעי' לבדה‬ ‫אבל לוט הי' בתוך הצרה‪ ,‬ולא עמד כשר המבין גזירת המלך אלא כעבד הנמצא בסכנה‬ ‫נחשב לה כחזרה לגלולים‪.‬‬ ‫שכל עולמו מצטמצם לנקודה א' להציל את נפשו‪ .‬ואינו רואה אלא את הצד שלו‪ ,‬ולכן‬ ‫ומזה נשתלשל פגמה במילוי החמת‪ ,‬כיון שנחלש בטחונה והרגישה תועה‪ ,‬שוב לא‬ ‫תפילתו יוצאת ממקום פנימי של בקשה בלי שום מחיצות וידיעת הצד שכנגד‪ .‬ואין כאן‬ ‫בטחה שיזמן לה הקב"ה צרכה והוצרכה לשמור מים למחר‪ .‬ואילו היתה שלמה‬ ‫סתירה לגדלותו של אברהם‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬דווקא גדלותו היא שאפשרה לו להבין צדקת‬ ‫בבטחונה‪ ,‬היתה מסתפקת במים הנצרכים לאותה שעה ובוטחת במי שהמציא לה מים‬ ‫הדין ואעפ"כ לרחם ולבקש‪ .‬אלא שמבחינת כח התפילה‪ ,‬יש מעלה מיוחדת לתפילה‬ ‫עתה‪ ,‬וזהו חסרון האמנה שתבעּוּה חז"ל‪.‬‬ ‫שאינה רואה אלא את הצרה עצמה‪ ,‬ולכן תפילתו של לוט על עצמו יכלה לפעול במקום‬ ‫שבו תפילתו של אברהם על סדום לא פעלה‪ ,‬שזועק מתוכה בבחינת עבד‪.‬‬ ‫'אברהם יגל‪ ,‬יצחק ירנן'‬ ‫ַהֶַּׂש� ה ְלְֹעָֹלָ ה ְּב�ִּנִ י ַּוֵַּי� ְלְ כ ּּו � ְׁׁשֵנֵ ֶיֶהם ַיְַחְָּד�ּו (כ"ב‪ ,‬ח)‬ ‫ִיְִרְֶאה ּלּ ֹוֹ �ׂ‬ ‫ַאְַבְָר ָָהם ֱֱאֹלֹ' ֶ‬ ‫ַוַֹּי�ּאֶמר ָ‬ ‫ֶ‬ ‫'מעט מים'‬ ‫בסנהדרין (פט‪ ):‬הקשו איך שמע יצחק לאברהם בלא ציווי מפורש‪ ,‬ותירצו דהיכא‬ ‫דמוחזק שאני‪ ,‬שחייב לשמוע לננביא אמת (רש"י)‪.‬‬ ‫�ֲׁענ ּּו ַּת�ּ ַחַ ת ָָהֵעֵ ץ (בראשית יח‪ ,‬ד')‪.‬‬ ‫ְוְִהִָּׁש ֲ‬ ‫ֻיֻ ַּּק� ח ָנָ א ְמְַעַ ט ַמִַיִ ם ֲ‬ ‫ְוְַרֲַחצ ּּו ַרְַגְֵלֵ יֶכֶ ם �‬ ‫ויש להקשות‪ ,‬דהרמב"ם פסק (פ"י מיסודי התורה) שנביא שהבטיח טובה ולא נתקיימה‬ ‫ראיתי פעם מעשה נפלא במרן הג"ר ישראל סלנטר זי"ע‪ ,‬בעת שהתארח בביתו של א'‬ ‫הרי הוא נביא שקר‪ ,‬ואיך נשאר אברהם מוחזק אחר שנתבטלה הבטחת 'כי ביצחק יקרא‬ ‫מתלמידיו בקובנא‪ .‬פעם הבחינו בני הבית שרבי ישראל נוטל את ידיו לסעודה בשיעור‬ ‫לך זרע'‪.‬‬ ‫מועט של מים‪ ,‬אף שדלי מלא מים עמד לפניו‪ .‬תמהו על הדבר וסיפרו לבעל הבית‪.‬‬ ‫ובערוך השולחן (דרוש יז) ביאר עומק מסירותם‪ ,‬שלא עשו מתוך צער אלא בשמחה‬ ‫כשישבו לאחר מכן לסעודה‪ ,‬שאל בעל הבית את רבי ישראל‪' :‬סלח לי רבנו‪ ,‬תורה היא‬ ‫עצומה‪ ,‬עד שחבש חמורו בעצמו ונתבטלו אצלם כל חמודות העולם נגד רצון הבורא‪.‬‬ ‫וללמוד אני צריך‪ .‬מה טעם נוטל ידיו בשיעור מועט של מים‪ ,‬ומפורש בשו"ע שאעפ"י‬ ‫ומרוב דבקותם לא הי' בהם התפעלות‪ ,‬וכשהחליפו באיל נעשה אצלם כביכול מתחילה‬ ‫שאדם יוצא יד"ח ברביעית‪ ,‬מ"מ מן המובחר ליטול ידיו בשפע?'‬ ‫העלו את האיל‪ .‬ומזה מיושב‪ ,‬דגזירה טובה אינה חוזרת אלא לטובה גדולה ממנה‪.‬‬ ‫השיב לו מרן הגרי"ס‪ :‬הן המשרתת שמביאה את המים שואבת אותם במקום רחוק‪,‬‬ ‫ובעיניהם קיום הציווי הי' טובה נעלה מקיום הזרע‪ ,‬ולא ראו בזה ביטול אלא מעבר‬ ‫והבית עומד במדרון ההר‪ .‬אותה אשה כורעת תחת משא המים כשהיא נושאת את‬ ‫לטובה גדולה יותר‪ ,‬וממילא לא נפגמה חזקתו של אאע"ה בנבואה‪.‬‬ ‫האסל על כתפיה‪ .‬וכי ראוי שאדם יהדר במצוה על חשבון כתפיו של אדם אחר?‬ ‫ובבית יוסף (סי' רצ"ב בשם שבה"ל) בביאור 'יצחק ירנן'‪ ,‬דכששמע יצחק 'השה לעולה‬ ‫והתבוננתי‪ ,‬שאין כאן רק הנהגה פרטית של רגישות לזולת‪ ,‬אלא מרן הגרי"ס למד זאת‬ ‫בני' מיד אמר שיר של קרבן‪ .‬למדנו שאין קיום רצון ה' רק מכוח הכרח אלא מתוך שירה‬ ‫מהנהגתו של אברהם אבינו‪ .‬שהרי מצאנו דבר תמוה כי בכל הנוגע לסעודה עצמה לא‬ ‫ואהבה‪.‬‬ ‫קימץ אברהם אבינו במאומה 'מהרי שלוש סאים קמח'‪' ,‬ובן בקר רך וטוב'‪ ,‬הכל בריבוי‬ ‫וזהו עומק מאמרם (פסחים נ‪ ).‬לעתיד לבוא כולו הטוב והמטיב ויהיה ה' אחד‪ .‬שעל‬ ‫ובשפע‪ .‬אבל כשמגיע למים‪ ,‬אמר אברהם 'יוקח נא מעט מים'‪ .‬מדוע דווקא במים הוא‬ ‫ידי ביטול ישות האדם לרצון העליון‪ ,‬שוב אינו מודד הטוב לפי רצונותיו ומכיר שרצון‬ ‫מדגיש 'מעט'?‬ ‫הבורא הוא הטוב האמיתי‪ .‬וזהו 'והחכמה מאין תמצא' (סוטה כא‪ ):‬שאין התכלית אלא‬ ‫אלא שפירש"י "יוקח נא" ע"י שליח‪ ,‬וכאן טמון היסוד‪ :‬הידורו של האדם אינו יכול‬ ‫במי שמשים עצמו כאין‪.‬‬ ‫להיבנות על טרחתו של זולתו‪ .‬אברהם מוכן להרבות בכל מה שהוא עצמו מעניק ועמל‬ ‫וזו תביעת העבודה 'אברהם יגל יצחק ירנן'‪ ,‬לא רק לקבל בשתיקה אלא לשמוח ולשיר‬ ‫עבורו‪ ,‬אך בדבר שצריך לבוא על ידי שליח‪ ,‬הוא מבקש רק 'מעט' כדי שלא להעמיס‬ ‫בעצם עשיית רצון ה'‪ ,‬שהיא השמחה הגדולה מכל טובות העולם‪.‬‬ ‫טורח על מי שמביא את המים‪.‬‬ ‫יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל‪62112dw@gmail.com :‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬