gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: וירא (2026-10-26)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪18:03‬‬ ‫‪17:25‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*16:35‬‬ ‫‪17:59‬‬ ‫‪17:24‬‬ ‫ת"א ‪16:34‬‬ ‫‪18:00‬‬ ‫‪17:24‬‬ ‫חיפה ‪16:34‬‬ ‫‪18:03‬‬ ‫‪17:26‬‬ ‫ב"ש ‪16:36‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪16:15 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש בראשית‬ ‫‪1‬‬ ‫האדם נברא להועיל לאחרים ‪...........................................................‬‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כשאין יראה ‪ -‬מגיעים לשפל המדרגה! ‪...............................................‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שתי שליחויות למלאך אחד ‪..............................................................‬‬ ‫‪11‬‬ ‫עזוב עד הסוף! ‪.................................................................................‬‬ ‫‪12‬‬ ‫משפטי סדום – הרוע מעל הכל! ‪.........................................................‬‬ ‫‪15‬‬ ‫הבנים שהניקה שרה חזרו בתשובה ‪.....................................................‬‬ ‫‪18‬‬ ‫גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה ‪..........................................‬‬ ‫האדם נברא להועיל לאחרים‬ ‫האדם נברא להועיל לאחרים‬ ‫להכרה המלאה בבורא יתברך‪ ,‬ויכול‬ ‫ַוַ ִּיִ ַַּטע ֶֶא ֶֶׁשל ִּבִ ְְב ֵֵאר ָָׁש ַַבע (בראשית כא‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫היה ללכת ולפרסם את שמו בעולם‪,‬‬ ‫פירש רש"י‪" :‬אשל ‪ -‬רב ושמואל‪,‬‬ ‫להתווכח ולנפץ את כל התיאוריות‬ ‫חד אמר פרדס להביא ממנו פירות‬ ‫האחרות‪.‬‬ ‫לאורחים בסעודה‪ ,‬וחד אמר פונדק‬ ‫אלא שלפתע פתאום החליט החוקר‬ ‫לאכסניא ובו כל מיני פירות"‪.‬‬ ‫לעשות‬ ‫הגדול‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫'הסבת מקצוע'‪...‬‬ ‫הוא פתח מפעל‬ ‫"כל קיומו‬ ‫מטבעו היה חוקר‪.‬‬ ‫מגיל שלוש שנים‬ ‫חסדים‪,‬‬ ‫גמילות‬ ‫היה יושב מתבונן‬ ‫אורחים‬ ‫הכניס‬ ‫בבריאה וחוקרּה‪,‬‬ ‫האכיל‪,‬‬ ‫לביתו‪,‬‬ ‫השקה‪ ,‬ונתן לינה‬ ‫של העולם‬ ‫מנסה להבין מי ברא‬ ‫כל דבר וכיצד ברא‪,‬‬ ‫לכל עובר ושב!‪...‬‬ ‫וממה נוצר העולם‪.‬‬ ‫ותמוה הדבר עד‬ ‫בגיל שלוש הכיר‬ ‫אברהם‬ ‫מאוד‪:‬‬ ‫הוא חסד"‬ ‫אברהם אבינו את‬ ‫אבינו‪ ,‬האדם הגדול‬ ‫בוראו (בראשית רבה ל‪,‬‬ ‫בענקים (בראשית רבה‬ ‫ח)‪ .‬מאז ועד גיל ארבעים נכנס לעומק‬ ‫יד‪ ,‬ו)‪ ,‬הפילוסוף הגדול – הולך להתעסק‬ ‫הפילוסופיה היהודית האמיתית‬ ‫בבישולים ובהכנסת אורחים?!‪...‬‬ ‫המקורית‪ ,‬והבין כי בורא העולם‪ ,‬הוא‬ ‫מה ההבנה בדבר זה?‬ ‫שיצר וברא את העולם ואת האדם‪,‬‬ ‫והוא המנהיג‪ ,‬הזן‪ ,‬המפרנס והמחיה‬ ‫אלא‪ ,‬אברהם אבינו הבין דבר יסודי‬ ‫את העולם!‬ ‫וגדול מאוד –‬ ‫בהיותו בן ארבעים שנה‪ ,‬הגיע אברהם‬ ‫‪1‬‬ ‫האדם נברא להועיל לאחרים‬ ‫נח‪ .‬המדרש (בראשית רבה ל‪ ,‬ח) מתאר‪,‬‬ ‫כל קיומו של העולם הוא חסד‪ִּ" .‬כִ י‬ ‫ששאל אברהם את שם באיזו זכות‬ ‫ָָא ַַמ ְְר ִִּתי עֹוָלָ ם ֶֶח ֶֶסד ִיִ ָּבָ ֶנֶ ה" (תהלים פט‪ ,‬ג)‬ ‫ניצלו מן המבול‪ ,‬והשיבו‪ :‬בזכות‬ ‫‪ -‬העולם בנוי מחסד‪ .‬מטרת הבריאה‬ ‫הצדקה שעשינו בתיבה‪ ,‬במשך שנה‬ ‫היא לעשות חסדים עם בני אדם‪,‬‬ ‫שלימה לא ראינו שינה בעינינו‪ ,‬אלא‬ ‫וזוהי אף תכלית הנבראים עצמם‪ ,‬כפי‬ ‫האכלנו את כל הבהמות והחיות‪,‬‬ ‫שכותב ה"נפש החיים" בהקדמתו‪:‬‬ ‫העופות והשקצים‪ ,‬כל חיה בשעה‬ ‫"האדם לא לעצמו נברא‪ ,‬רק להועיל‬ ‫הרגילה לה‪ .‬היה לנו בית תמחוי לבעלי‬ ‫לאחרים ככל אשר ימצא בכוחו‬ ‫חיים!‪...‬‬ ‫לעשות"‪.‬‬ ‫מיד עמד אברהם אבינו ולמד קל‬ ‫כאשר הבין אברהם שכל התכלית‬ ‫וחומר – ומה אלו שלא עשו צדקה‬ ‫שלשמה ברא הבורא יתברך את‬ ‫אלא עם החיות והבהמות זכו לצאת‬ ‫העולם היא כדי לגמול חסד‪ ,‬דבק‬ ‫מהתיבה ולבנות את העולם‪ ,‬אני‪ ,‬אם‬ ‫בדרכיו כפי שנצטווינו "ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ְּבְ ָכָ ל‬ ‫אעשה צדקה וחסד עם בני אדם‪ ,‬שהם‬ ‫ְְּד ָָרָכָ יו ּוְלְ ָָדְבְ ָָקה בֹו" (דברים יא‪ ,‬כב)‪ ,‬וביארו‬ ‫יצירי כפיו של הבורא יתברך‪ ,‬על אחת‬ ‫חז"ל (סוטה יד ע"א) שלדבוק בו פירושו‬ ‫כמה וכמה שאזכה לבנות את העולם‪.‬‬ ‫"להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך‬ ‫באותה שעה עזב אברהם אבינו את‬ ‫הוא"‪.‬‬ ‫הפילוסופיות והחקירות והחזיק‬ ‫חיזוק לכך קבל אברהם משם בן‬ ‫‪2‬‬ ‫האדם נברא להועיל לאחרים‬ ‫משובח של לשון בחרדל‪ .‬התחיל‬ ‫במידת החסד ‪ַ" -‬וַ ִּיִ ַַּטע ֶֶא ֶֶׁשל ִּבִ ְבְ ֵֵאר‬ ‫לשחוט שני עגלים‪ ,‬והנה ברח העגל‬ ‫ָָׁשַבַ ע"‪ :‬אש"ל ראשי תיבות‪ :‬א'כילה‬ ‫השלישי‪ .‬רדף אחריו אברהם ‪ -‬בשום‬ ‫ש'תיה ל'ויה או ל'ינה‪ ,‬הכל מכל כל!‬ ‫פנים ואופן אינו יכול לתת רק חצי‬ ‫הוא הפך להיות עמוד החסד של‬ ‫לשון!‪...‬‬ ‫העולם!‬ ‫כשהיו האורחים יושבים וסועדים את‬ ‫במליצה אפשר לומר‪ ,‬שאלו הם‬ ‫ליבם‪ ,‬השחיל אברהם אמונה ויראת‬ ‫הדברים שאמר הקב"ה לאברהם‬ ‫שמים נוקבת‪ ,‬וכך‪ ,‬עם האוכל הטעים‪,‬‬ ‫"ִה ְְת ַַהֵּלֵ ְך ְלְ ָָפַנַ י ֶוֶ ְְהֵיֵ ה ָָת ִִמים" (לעיל‬ ‫אבינו‪ִ :‬‬ ‫היו נכנסים לליבם גם דברי התורה‬ ‫יז‪ ,‬א) ‪ -‬אברהם‪ ,‬עד כאן תחום החקירות‬ ‫שאמר להם‪.‬‬ ‫הדרישות והפילוסופיות‪ ,‬עכשיו תהיה‬ ‫ישנם אנשים שכאשר באים אליהם‬ ‫ֹלֶקיָך"‬ ‫"ָּת ִִמים ִִּת ְְהֶיֶ ה ִִעם ה' ֱֱא ֶ‬ ‫תמים‪ָ ,‬‬ ‫אורחים הם אומרים‪' :‬אנחנו בדיוק‬ ‫(דברים יח‪ ,‬יג)‪ .‬ומכאן ואילך גמר אברהם‬ ‫עומדים לצאת‪ ...‬שתו משהו‪ ,‬ומיד‬ ‫בליבו להרבות חסדים בעולם‪.‬‬ ‫נצא‪'...‬‬ ‫אבל אברהם היה עומד ומחכה‪ :‬מתי‬ ‫מגמתו של אברהם אבינו בכל מעשיו‬ ‫יבואו אליו אורחים‪ ,‬ומתי יכבדם כדי‬ ‫היתה לתת ולתת‪ ,‬ולא להישאר בגדר‬ ‫שיוכלו לברך‪ ,‬ועל ידי הברכות הללו‬ ‫של מקבל!‬ ‫ירד לעולם שפע גדול היורד על ידי‬ ‫אברהם אבינו אמר מעט – "ֻיֻ ַַּקח ָנָ א‬ ‫מצוות שאדם עושה‪.‬‬ ‫ְְמ ַַעט ַַמִיִ ם‪ְ ...‬וְ ֶֶא ְְק ָָחה ַַפת ֶלֶ ֶֶחם‪( "...‬יח‪,‬‬ ‫ברדיפת החסד הזו דבק אברהם‬ ‫ד‪-‬ה)‪ ,‬ועשה הרבה – שכח מכאביו (של‬ ‫במידותיו של הקב"ה המיטיב‬ ‫המילה)‪ ,‬ורץ אל הבקר לשחוט שלושה‬ ‫לבריותיו‪ ,‬והעמיד את העולם‪.‬‬ ‫עגלים כדי לתת לכל אחד מאכל‬ ‫‪3‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כשאין יראה ‪ -‬מגיעים לשפל המדרגה!‬ ‫מליצה קוראים את הפסוק כך‪:‬‬ ‫ֲֲהגֹוי ַּגַ ם ַצַ ִִּדיק ַַּת ֲֲהֹרֹג (בראשית כ‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ֹלִקים‪ַּ :‬בַ ֲֲחֹלם!"‪...‬‬ ‫ֹאֶמר ֵֵאָלָ יו ָָה ֱֱא ִ‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫מעיון בהתנהגותו ובתגובותיו של‬ ‫תחלום שאתה צדיק! אני מכיר אותך‬ ‫אבימלך‪ ,‬אנו למדים עד כמה אדם‬ ‫היטב‪ ,‬ודווקא משום היכרות זו‬ ‫קרוב אצל עצמו‪ ,‬ואינו רואה את נגעיו‪.‬‬ ‫אֹוְתָך ֵֵמ ֲֲחטֹוא ִלִ י"‪,‬‬ ‫"ָוָ ֶֶא ְְחֹׂשְֹך ַּגַ ם ָָאֹנִֹכִ י ְ‬ ‫הוא יכול לחיות בשיא הטומאה‬ ‫הייתי צריך לשתק את כל התפקוד‬ ‫ולחשוב את עצמו לצדיק גדול‪.‬‬ ‫"ַעל ֵּכֵ ן ֹלא ְנְ ַַת ִִּתיָך ִלִ ְנְ ֹּג ַַֹע ֵֵאֶלֶ ָיָה"‪.‬‬ ‫שלך‪ַ .‬‬ ‫"ִהְּנְ ָך ֵֵמת‬ ‫כשהקב"ה אומר לאבימלך ִ‬ ‫מגיע אורח לעיר‪ ,‬ובמקום להתנהג‬ ‫ַַעל ָָה ִִא �ָָּׁשה ֲֲא ֶֶׁשר ָלָ ַַק ְְח ָָּת"‪ ,‬הוא בא‬ ‫כלפיו כפי שראוי להתנהג כלפי אורח‬ ‫"ֲהגֹוי ַּגַ ם ַצַ ִִּדיק‬ ‫בטענות לקב"ה‪ֲ :‬‬ ‫ולשאול אותו על עסקי אכילה ושתיה‬ ‫ַַּת ֲֲהֹרֹג?!"‪.‬‬ ‫– לאבימלך יש בראש רק דבר אחד‪:‬‬ ‫"אשתך היא? או אחותך היא?" (בבא‬ ‫לא פחות ולא יותר‪ :‬אני צדיק! מה‬ ‫קמא צב ע"א)‪ ,‬והטמא הזה עוד בטוח‬ ‫בסך הכל עשיתי? ראיתי אישה יפה‬ ‫בעצמו שאין צדיק גדול יותר ממנו‪,‬‬ ‫וחמדתי בה‪ ...‬בסך הכל רציתי לספק‬ ‫"ֲהגֹוי ַּגַ ם ַצַ ִִּדיק ַַּת ֲֲהֹרֹג?"‪...‬‬ ‫ושואל‪ֲ :‬‬ ‫את התאוות הבהמיות שלי‪ְּ" ...‬בְ ָָתם‬ ‫במקום להרכין ראש ולהתבייש‬ ‫ְלְ ָבָ ִבִ י ּוְבְ ִנִ ְְקֹיֹן ַּכַ ַַּפי ָָע ִִׂש ִיִתי ֹזֹאת"‪...‬‬ ‫במעשיו ‪ -‬עוד מסוגל לדבר על תום‬ ‫הוא לא חושב – ְוְ לּו לרגע אחד – על כך‬ ‫לבבו וניקיון כפיו‪...‬‬ ‫שהוא שטוף בתאוות ושרוי בטומאה‪.‬‬ ‫יש לו עוד טענות כלפי אברהם‪ :‬אנחנו‬ ‫הוא לא חושב לרגע שהתנהגות כזאת‬ ‫אנשים מתורבתים‪ ,‬נאורים‪ ,‬מתנהגים‬ ‫היא התנהגות שפלה‪ ,‬ביחס לכל אדם‪,‬‬ ‫"ֶמה ָָע ִִׂש ָיָת ָּלָ נּו‬‫בנימוס ובדרך ארץ! ֶ‬ ‫קל וחומר למלך!‬ ‫אָת ָָעַלַ י ְוְ ַַעל‬ ‫אִתי ָלָ ְך ִּכִ י ֵֵהֵבֵ ָ‬ ‫ֶּוֶמה ָָח ָָט ִ‬ ‫ֹלִקים ַּבַ ֲֲחֹלם‪ ,"...‬בדרך‬ ‫ֹאֶמר ֵֵאָלָ יו ָָה ֱֱא ִ‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫"ִהְּנְ ָך ֵֵמת ַַעל ָָה ִִא �ָָּׁשה ֲֲא ֶֶׁשר‬ ‫משמעית‪ִ :‬‬ ‫ַַמ ְְמַלַ ְכְ ִִּתי ֲֲח ָָט ָָאה ְגְ ֹדָֹלָ ה" (בראשית כ‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ָלָ ַַק ְְח ָָּת"‪ ,‬ולמרות זאת לא זז אצלך‬ ‫אצלנו הכל מצוחצח‪ .‬האנשים‬ ‫מאומה! אינך מתחיל לחשוב ‪ְ -‬וְ לּו‬ ‫אריסטוקרטים‪ .‬מה לך לטפול עלינו‬ ‫לשנייה אחת – על צורת התנהגותך‪,‬‬ ‫ּדּוִחים‪.‬‬ ‫ַַמ ְְׂשאֹות ָָׁשְוְ א ַּוַמ ִ‬ ‫על דרך חייך‪ ,‬וממשיך להחשיב את‬ ‫עוד בטרם פרצה שואת אירופה‬ ‫עצמך לצדיק גדול‪ ,‬מרשה לעצמך‬ ‫האיומה‪ ,‬הוזמן הגאון רבי אלחנן‬ ‫"ֲהגֹוי ַּגַ ם ַצַ ִִּדיק‬ ‫לבוא בטענות לקב"ה ֲ‬ ‫ווסרמן זצ"ל לשאת נאום קצר‬ ‫ַַּת ֲֲהֹרֹג?" ולהתהדר בתום לבבך וניקיון‬ ‫בגרמניה‪ ,‬ובו אמר בצורה גלויה‬ ‫כפיך‪ .‬אם כך ‪ -‬סימן שאין לך יראת‬ ‫ומפורשת‪" :‬הפחד הגדול ביותר שלי‬ ‫שמים‪ ,‬וכשאין יראת שמים ניתן‬ ‫הוא מפני אלה שמרגישים את עצמם‬ ‫להגיע עד לשפל המדרגה האנושית‪,‬‬ ‫נאורים ותרבותיים‪ .‬אלה הם חיות‬ ‫המוסרית‪ ,‬לרחם על כלבים מצד אחד‪,‬‬ ‫הטרף של העולם!"‬ ‫ולרצוח אנשים‪ ,‬בלי שם בעיה‪.‬‬ ‫וכאן פונה אברהם ומגלה לאבימלך‬ ‫אחד מניצולי השואה סיפר סיפור‬ ‫ֹלִקים‬ ‫את הסוד‪ַ"ַ :‬רק ֵֵאין ִיִ ְְר ַַאת ֱֱא ִ‬ ‫מזעזע‪ :‬הקלגסים הנאצים הארורים‬ ‫ַּבַ ָָּמקֹום ַַהֶּזֶ ה ַוַ ֲֲה ָָרגּוִנִ י"! (שם‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫נכנסו לביתם עם כלביהם האימתניים‪.‬‬ ‫אלוקים נגלה אליך‪ ,‬אבימלך‪ ,‬בחלום‬ ‫הם מזגו לעצמם כוס קפה וציוו על בני‬ ‫הלילה ואמר לך בצורה ברורה וחד‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אפשר להיות תרבותיים‪ ,‬נקיים‬ ‫הבית לא לזוז ממקומותיהם‪.‬‬ ‫מסודרים ומצוחצחים‪ ,‬ובד בבד‬ ‫בעודם לוגמים מהקפה הם לקחו את‬ ‫לעשות סבונים מבשרם של אנשים!‬ ‫הילדים וניפצו את ראשיהם על‬ ‫ֹלִקים ַּבַ ָָּמקֹום ַַהֶּזֶ ה‬‫ַ"ַרק ֵֵאין ִיִ ְְר ַַאת ֱֱא ִ‬ ‫הקירות‪ ,‬וכל זאת לעיני הוריהם! השם‬ ‫ַוַ ֲֲה ָָרגּוִנִ י"‪.‬‬ ‫ירחם‪ .‬לאחד מהם‪ ,‬שעישן סיגריה‬ ‫אם אורח בא לעיר‪ ,‬והדבר היחיד‬ ‫להנאתו‪ ,‬נשמטה הסיגריה מהפה‪,‬‬ ‫שמעניין את אבימלך הוא עריות‬ ‫והיא נפלה על רגלו של הכלב‪ .‬הגרמני‬ ‫ותאוות – סימן מובהק הוא שאין‬ ‫ימ"ש נחרד עד אימה‪ .‬שיניו נקשו זו‬ ‫יראת שמים במקום! אם גם לאחר‬ ‫לזו‪ .‬הוא ליטף את כלבו וביקש ממנו‬ ‫הגילוי האלוקי בחלום אין שום שינוי‪,‬‬ ‫סליחה על הצער שגרם לו‪...‬‬ ‫ועולם כמנהגו נוהג – הרי שיש כאן‬ ‫פחדו של רבי אלחנן זצ"ל התממש‪.‬‬ ‫טומאה עמוקה‪ ,‬טומאה רצוצה‪,‬‬ ‫מילה במילה‪ .‬כשאין יראת שמים –‬ ‫הבוקעת ועולה עד השמים‪.‬‬ ‫נורא נוראות עד היכן אפשר להגיע!‬ ‫כל הנימוסים‪ ,‬התרבות‪ ,‬הנאורות‪,‬‬ ‫אפשר לרחם על כלבים ובד בבד לנפץ‬ ‫האריסטוקרטיה – לא שווים כלום!‬ ‫ראשי תינוקות!‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫חיי קדושה‪ .‬אלו הם דברים פנימיים‪,‬‬ ‫אלו הם עקרבים המצופים בשוקולד!‬ ‫עמוקים‪ ,‬ובהם עלינו להשתדל‬ ‫מבחוץ זה נראה שוקולד‪ ,‬אבל‬ ‫להתמלא‪.‬‬ ‫עקיצתם – עקיצת עקרב‪ .‬הם מסוגלים‬ ‫אולם בכך לא תמה חובתנו בעולמנו‪.‬‬ ‫לעשות את כל הדברים הנאלחים‬ ‫והשפלים ביותר בעולם‪.‬‬ ‫לאחר שמילא אדם את עצמו בתורה‬ ‫ובקדושה ‪ -‬עליו להיות בבחינת טופח‬ ‫על מנת להטפיח‪ ,‬ולהביא את דבר ה'‬ ‫אם אין יראת שמים – אין להאמין לכל‬ ‫לעוד ועוד יהודים ולדאוג גם להם‪.‬‬ ‫הדיבורים היפים והמתוקים‪ ,‬מטיפי‬ ‫הטומאה ברחוב גוברת והולכת מיום‬ ‫הדבש‪ ...‬אין בהם שום אמת! הריהם‬ ‫ליום‪ .‬רק אין יראת אלוקים במקום‬ ‫ה"ָׁשר ַַּב �ִִּׁש ִִרים ַַעל ֶלֶ ב ָָרע"‬ ‫משולים לזה ָ‬ ‫הזה‪" .‬חכמת הסופרים תסרח ויראי‬ ‫(משלי כה‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫חטא ימאסו" (סוטה מט‪,‬ע''ב)‪ .‬תפקידנו‪,‬‬ ‫הקב"ה לא מבקש דברי רהב חיצוניים‪.‬‬ ‫להגביר – ביתר שאת וביתר עוז – את‬ ‫נימוס‪ ,‬סדר וניקיון‪ ,‬תרבות ונאורות ‪-‬‬ ‫יראת השמים בעולם‪ּ ,‬וְלְ ָָקֵרֵ ב עוד ועוד‬ ‫כל אלו דברים חיצוניים‪ ,‬שעדיין לא‬ ‫יהודים לחיי תורה וקדושה‪.‬‬ ‫מעידים כי בתוכם לא מסתתרת חיית‬ ‫ַַאל לֹו לאדם להתמקד רק בעצמו‪.‬‬ ‫טרף אימתנית‪.‬‬ ‫בוודאי‪ ,‬כאמור‪ ,‬כל אחד חייב להתמלא‬ ‫הקב"ה מבקש מאיתנו יראת שמים‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הזמן‪ .‬עלי עוד ללמוד‪ .‬עלי עוד‬ ‫בעצמו‪ .‬בלי שהוא בעצמו מלא –לא‬ ‫להספיק"‪ ,‬אלא יצא גם אל העם‬ ‫יצליח למלא אחרים‪ .‬ומכל מקום‪ַַ ,‬אל‬ ‫שבשדות כדי להרבות חיילים לתורה‪.‬‬ ‫לֹו להתחבא‪ ,‬לחשוב‪" :‬חבל לי על‬ ‫שתי שליחויות למלאך אחד‬ ‫נבאר את הדברים על פי מעשה‬ ‫ֹלָׁשה ֲֲאָנָ ִִׁשים (בראשית יח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ְוְ ִִהֵּנֵ ה ְְׁש ָ‬ ‫ששמעתי ממרן רבנו עובדיה יוסף‬ ‫שלושת המלאכים שהגיעו אל‬ ‫זצוק"ל‪:‬‬ ‫אברהם נשלחו לתפקידים מסוימים‪,‬‬ ‫הגאון החריף רבי שלמה קלוגר‬ ‫כדברי רש"י על פי המדרש (בראשית‬ ‫זצ"ל הגיע לעיר ברודי והתמנה שם‬ ‫רבה נ‪ ,‬ב)‪" :‬אחד לבשר את שרה‪ ,‬ואחד‬ ‫לשמש כאב"ד‪ .‬בימים הראשונים‬ ‫להפוך את סדום‪ ,‬ואחד לרפאות את‬ ‫לכהונתו כבדוהו בסנדקאות בברית‬ ‫אברהם‪ ,‬שאין מלאך אחד עושה‬ ‫בה המוהל היה האדמו"ר הקדוש‬ ‫שתי שליחויות‪ ...‬ורפאל שרפא את‬ ‫מטריסק זצ"ל‪.‬‬ ‫אברהם הלך משם להציל את לוט"‪.‬‬ ‫בשעה היעודה הגיע לברית‪ ,‬אך‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬אם אין מלאך אחד‬ ‫למרבה הפליאה ישבו האנשים‬ ‫עושה שתי שליחויות‪ ,‬מדוע היה‬ ‫בשקט‪ ,‬כאילו הם ממתינים לדבר‬ ‫צריך לשלוח את המלאך רפאל‬ ‫מה‪.‬‬ ‫להציל את לוט בנוסף לתפקידו‬ ‫בירר במה העניין‪ ,‬והשיבוהו‪ :‬בדרך‬ ‫לרפא את אברהם‪ ,‬ולא נשלח לשם‬ ‫כלל מנהגנו בברודי לעשות את‬ ‫כך מלאך נפרד?‬ ‫הברית מיד לאחר התפילה‪ ,‬כמו‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לערוך את הברית‪.‬‬ ‫שנהגו בכל תפוצות ישראל‪ ,‬שכן‬ ‫"זריזים מקדימים למצוות" (פסחים‬ ‫וילכו ויעשו‪ ...‬המרא דאתרא פסק –‬ ‫וכך עושים‪.‬‬ ‫ד ע"א)‪ ,‬אך כעת לדאבוננו לא ניתן‬ ‫להחזיק במנהג הזה‪ ,‬שכן אבי הבן‬ ‫מיהרו להביא את התינוק והתחילו‬ ‫חולה אנוש ל"ע‪ .‬כבר הגיע כמעט‬ ‫בברית‪.‬‬ ‫לגסיסה‪ .‬והמנהג במקומנו הוא‬ ‫תוך כדי הברית הבחינו כי צבע‬ ‫להמתין לפטירתו‪ ,‬ומיד לאחר‬ ‫פניו של האב מתאדם יותר ותופס‬ ‫שתצא נשמתו יערכו את הברית‬ ‫את מקום החיוורון הגדול שהיה בו‬ ‫ויקראו לתינוק על שם אביו‪.‬‬ ‫קודם‪ .‬מיד אחר כך התחיל להזיז את‬ ‫החברה קדישא עומדים כבר עם‬ ‫גופו‪ ,‬וכעבור דקות ספורות פקח את‬ ‫נרות מוכנים ומזומנים ליציאת‬ ‫עיניו והחל לדבר ולברר מה מעשיו‬ ‫הנשמה‪ ,‬ומיד לאחר הפטירה יוציאו‬ ‫פה והיכן הוא שוכב‪...‬‬ ‫את המיטה ויערכו את הברית‪.‬‬ ‫כששמע שעסוקים כעת בברית‬ ‫שמע הרב ואמר‪" :‬חלילה וחס! אין‬ ‫מילה לבנו‪ ,‬התרומם מן המיטה‪,‬‬ ‫לעשות כן! עשו את הברית תכף‬ ‫נטל את ידיו‪ ,‬ואת ברכות המילה‬ ‫ומיד!"‬ ‫כבר בירך בכוחות עצמו‪...‬‬ ‫האנשים ניסו להסביר שוב אך הרב‬ ‫פלא פלאים!‬ ‫לא ניאות לחכות אפילו רגע אחד‬ ‫האנשים השתאו מן הנס האדיר‪,‬‬ ‫מיותר‪ ,‬והורה מיד למוהל להתחיל‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫היתה בזכות אברהם אבינו‪.‬‬ ‫והחלו לרנן כי רבי שלמה קלוגר‬ ‫ומאחר ומצד עצמו לא היה זכאי‬ ‫הצליח להחיות גוסס תוך רגעים‬ ‫ספורים‪.‬‬ ‫להצלה‪ ,‬לא ניתן היה לשלוח מלאך‬ ‫מיוחד שיציל אותו‪ ,‬אלא אגב כך‬ ‫אמר להם הרב‪ :‬לא מעשה ניסים‬ ‫שירד מלאך כדי לרפא את אברהם‪,‬‬ ‫היה פה‪" .‬אותות ומופתים ‪ -‬באדמת‬ ‫אמרו לו‪ :‬אתה כבר נמצא למטה‪ .‬יש‬ ‫בני חם"‪ .‬פעלתי לפי רש"י מפורש‬ ‫שם אחד שנקרא לוט – תציל אותו‬ ‫בפרשת וירא על המלאך שנשלח‬ ‫לרפא את לוט‪.‬‬ ‫בזכות אברהם‪.‬‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬למה לא שלח הקב"ה‬ ‫כך אמרתי גם כאן – סיים הרב – ידוע‬ ‫מלאך חדש לתפקיד הזה? הרי‬ ‫שאליהו הנביא מלאך הברית מגיע‬ ‫הכלל הוא שאין מלאך אחד עושה‬ ‫לכל ברית וברית‪ .‬אמרתי בליבי‪:‬‬ ‫שתי שליחויות!‬ ‫יתכן שלאותו אב אין באמת זכות‬ ‫אלא‪ ,‬לוט לא היה ראוי להצלה מצד‬ ‫לחיות‪ ,‬אבל אגב כך שאליהו הנביא‬ ‫ֶּקֶּדם"‬ ‫עצמו‪ ,‬שהרי "ַוַ ִּיּ ַּּסע לֹוט ִִמ ֶ‬ ‫יבוא לברית והמלאך רפאל יבוא‬ ‫(בראשית יג‪ ,‬יא) – לוט הסיע עצמו‬ ‫ביחד איתו לרפא את התינוק‪ ,‬יתכן‬ ‫מקדמונו של עולם ואמר‪" :‬אי אפשי‬ ‫שהם כבר ירפאו גם את האבא‪...‬‬ ‫לא באברהם ולא באלוקיו" (ילקוט‬ ‫וכך‪ ,‬אכן‪ ,‬היה‪.‬‬ ‫שמעוני לך לך רמז ע)‪ .‬כל הצלתו של לוט‬ ‫להצלחת‬ ‫יאיר בן רבקה‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫עזוב עד הסוף!‬ ‫המסעדות ושלל המותרות שהיו מנת‬ ‫ַוַ ַַּתֵּבֵ ט ִִא ְְׁשּתֹו ֵֵמ ַַא ֲֲח ָָריו ַוַ ְְּת ִִהי ְנְ ִצִ יב ֶֶמַלַ ח‬ ‫חלקה בסדום‪ .‬היא לא עזבה בכל‬ ‫(בראשית יט‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫ליבה‪ ,‬היא הביטה לאחור בשקיקה‪.‬‬ ‫המלאכים אומרים ללוט‪ :‬אם אתה‬ ‫ומה התוצאה? "ותהי לנציב מלח"‪.‬‬ ‫"ָה ָָה ָָרה ִִה ָָּמֵלֵ ט" (שם‪ ,‬יז)‬ ‫רוצה להינצל‪ָ ,‬‬ ‫בעל תשובה ‪ -‬כאשר הוא מקבל‬ ‫‪ -‬רוץ אל הצדיק ותדבק בו‪ .‬עזוב את‬ ‫עליו תשובה גמורה‪ ,‬הוא נכנס לחיים‬ ‫הדרך הסדומית שהלכת בה עד עתה‪,‬‬ ‫חדשים‪ ,‬טהורים ונעלים‪ .‬עכשיו הוא‬ ‫חזור מהר בתשובה!‬ ‫במקום אחר‪ ,‬הוא עם הצדיקים‪.‬‬ ‫ומזהירים המלאכים את לוט‪ :‬כאשר‬ ‫אם הוא יביט לאחור וימשיך ח"ו‬ ‫אתה חוזר בתשובה ועוזב את דרך‬ ‫להתחבר עם החברים הרעים מן‬ ‫הרשע‪" ,‬אל תביט אחריך ואל תעמוד‬ ‫העבר‪ ,‬ולרדוף אחר הנאות העולם ‪-‬‬ ‫בכל הכיכר!"‬ ‫הוא לא יצליח להתעלות‪ .‬אולי אפילו‬ ‫אל תסתכל אל תאוות אסורות שעזבת‬ ‫ייפול בחזרה לתהום‪ ,‬ויהפוך ל"נציב‬ ‫מאחוריך‪ ,‬אל תתרפק על הבלי עולם‬ ‫מלח"‪.‬‬ ‫הזה ועל שחיתויות מעברך‪.‬‬ ‫אך אם הוא מקיים בשלמות "ההרה‬ ‫ל"ָה ָָהר ַַהּטֹוב ַַהֶּזֶ ה‬ ‫הימלט"‪ ,‬הוא זוכה ָ‬ ‫עזבת? ‪ -‬עזוב עד הסוף!‬ ‫ְוְ ַַהְּלְ ָבָ ֹנֹן" (דברים ג‪ ,‬כה)‪ .‬הוא מציל את‬ ‫לאשתו של לוט היה קשה להתנתק‬ ‫חייו‪ ,‬ויזכה לגדול ולהתעלות בתורה‬ ‫מהווילה שהשאירה בסדום‪ .‬היה‬ ‫ובקדושה‪.‬‬ ‫לה עצוב על הבריכה והג'קוזי‪ ,‬ועל‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫משפטי סדום – הרוע מעל הכל!‬ ‫במיטה מיוחדת לאורחים‪.‬‬ ‫אָתם ִּכִ י‬ ‫ַזַ ֲֲע ַַקת ְְסֹדֹם ַוַ ֲֲעֹמ ָָֹרה ִּכִ י ָָרָּבָ ה ְוְ ַַח ָָּט ָ‬ ‫אם היה זה אדם נמוך קומה‪ ,‬היו‬ ‫ָכָ ְְב ָָדה ְְמֹאֹד (בראשית יח‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫משכיבים אותו במיטה ארוכה‬ ‫סדום היתה העשירה ביותר במדינות‪.‬‬ ‫ומותחים את ידיו ורגליו עד שהתפרקו‬ ‫"כי כולה משקה ‪ -‬ארץ נחלי מים; כגן‬ ‫כל חוליות גופו ומת‪.‬‬ ‫ה' – לאילנות; כארץ מצרים – לזרעים"‬ ‫ואם היה זה אדם גבוה – היו משכיבים‬ ‫(רש"י בראשית יג‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫אותו במיטה קצרה וקוצצים את ידיו‬ ‫אך דווקא עושרם של אנשי סדום גרם‬ ‫ורגליו‪" .‬מצטער מאוד"‪ ,‬היה אומר‬ ‫להם שהרגישו כי אינם זקוקים לקשר‬ ‫המארח לאורח ומניף את הגרזן‪,‬‬ ‫עם אף גורם חיצוני‪.‬‬ ‫"החוק קובע שאסור שהרגליים‬ ‫"אנחנו מסתדרים בכוחות עצמנו"‪,‬‬ ‫והידיים תצאנה מגבולות המיטה‪"...‬‬ ‫אמרו‪" .‬איננו מבקשים מאחרים דבר‪,‬‬ ‫פעם הגיע אליעזר לסדום ונאלץ‬ ‫ואיננו מוכנים לתת מאומה לאחרים‪.‬‬ ‫להישאר ללון בה‪ ,‬כי כבר ירד הלילה‪.‬‬ ‫אל תיכנסו לעירנו‪ ,‬ומי שיעז לעבור‬ ‫אליעזר ידע על מעשיהם הנוראים‬ ‫כאן – לא יצא חי‪"...‬‬ ‫של הסדומיים‪ ,‬ולכן כאשר הציעו לו‬ ‫בסדום נחקקו חוקי רשע איומים‪,‬‬ ‫מיטה לשנת הלילה‪ ,‬אמר להם‪" :‬לא‬ ‫שמטרתם היתה למנוע כל פעולה‬ ‫תודה‪ ,‬איני זקוק למיטה‪ .‬מיום שאמי‬ ‫של חסד‪ ,‬הטבה ורחמים‪ .‬הגמרא‬ ‫נפטרה גזרתי על עצמי לישון אך ורק‬ ‫(סנהדרין קט ע"ב) מספרת על חוקי סדום‬ ‫על הארץ‪"...‬‬ ‫ומתארת כיצד הצליח אליעזר עבד‬ ‫אברהם להתגבר עליהם בחכמתו‪:‬‬ ‫פעם עבר אליעזר עבד אברהם ברחוב‬ ‫העיר סדום‪ ,‬והנה‪ ,‬הרים מישהו אבן‬ ‫אורח שבא ללון בסדום‪ ,‬הוזמן לשכב‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כשהגיע אליעזר לסדום‪ ,‬היו אנשי‬ ‫וזרק אותה על ראשו!‬ ‫העיר בעיצומה של מסיבה‪ .‬התיישב‬ ‫תפס אליעזר את האיש‪ ,‬והלך עימו‬ ‫אליעזר ורצה לטעום ממאכלי‬ ‫אל בית המשפט בעודו שותת דם‪.‬‬ ‫הסעודה‪ ,‬אך אז ניגש אליו אחד‬ ‫התושבים ושאל בכעס‪" :‬מי הזמין‬ ‫בסדום ישבו השופטים‪ַַׁ :‬ש ְְק ָָראי‪,‬‬ ‫אותך לפה?"‬ ‫ייֵפי ומצלי דינא ‪ -‬כולם‬ ‫רּוָראי‪ַ ,‬זַ ֵ‬ ‫ַַׁש ְְק ָ‬ ‫שקרנים ונוטלי שוחד‪...‬‬ ‫"אתה" השיב לו אליעזר‪.‬‬ ‫"ראה נא"‪ ,‬אמר אליעזר לשופט‪" ,‬אדם‬ ‫לשמע התשובה‪ ,‬הסתלק האיש מן‬ ‫זה זרק עלי אבן ופגע בי בעוצמה כזו‪,‬‬ ‫המקום בבהלה‪ ,‬שמא יחשדו שהוא‬ ‫שדמי שותת עד עתה!"‬ ‫אכן הזמין אורח לסעודה‪ ,‬ודינו ייחרץ‬ ‫למוות‪.‬‬ ‫"אצלנו החוק"‪ ,‬הודיעו השופט‪" ,‬שזה‬ ‫שנפצע צריך לשלם לפוצעו תשלום‬ ‫גם האדם השני שבירר מי הזמין‬ ‫על שהקיז לו דם"‪...‬‬ ‫את אליעזר לסעודה נענה באותה‬ ‫תשובה‪ ,‬ואף הוא ברח מיד לביתו‪ .‬כך‬ ‫אליעזר יצא מבית המשפט‪ ,‬נטל‬ ‫עשה אליעזר עם כל אחד ואחד מן‬ ‫אבן גדולה‪ ,‬הטילה על ראש השופט‪,‬‬ ‫המסובים‪ ,‬עד שהסתלקו כולם והוא‬ ‫ואמר‪" :‬אם כך הדין‪ ,‬שלם אתה‬ ‫יכול היה לאכול ולשתות כרצונו‪...‬‬ ‫בבקשה לאיש הזה את חובי‪ ,‬ותן לי‬ ‫את העודף‪"...‬‬ ‫טענתם של אנשי סדום היתה‪ ,‬כי‬ ‫הצדקה מרגילה את האנשים להזדקק‬ ‫חוקת סדום קבעה שאין להכניס‬ ‫לבריות וליפול כמעמסה על כתפי‬ ‫אורחים לבתי העיר‪ ,‬ובכלל‪ ,‬אין‬ ‫הזולת‪ .‬לכן‪ ,‬אמרו ברשעתם‪ ,‬אל לנו‬ ‫להושיט שום עזרה לתושבי חוץ‪ .‬כל‬ ‫לתת צדקה לשום אדם ולא להכניס‬ ‫ההנאות לא נועדו אלא אך ורק עבור‬ ‫אל עירנו עניים המבקשים ליהנות‬ ‫תושבי העיר‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫עיר אחרת‪.‬‬ ‫מעושרנו‪ .‬על כל אדם לכלכל את‬ ‫היה זה חוק חדש ומחודש‪ ,‬ובהתאם‬ ‫עצמו בכוחות עצמו!‪...‬‬ ‫להסכם‪ ,‬הוזמן הגר"א לאסיפה שדנה‬ ‫בתקופתו של הגאון מוילנא זצ"ל פעל‬ ‫בו‪.‬‬ ‫בפולין ועד 'ארבע הארצות'‪ ,‬שמוסמך‬ ‫היה לנהל את חיי קהילות היהודים‪.‬‬ ‫אך כאשר קם להביע את דעתו‪ ,‬שאל‬ ‫הגאון את חברי הועד‪" :‬מדוע הפרתם‬ ‫כאשר ביקשו מהגאון שיואיל‬ ‫את ההסכם? הלא אמרתי לכם כי אין‬ ‫להתמנות לאחד מראשי הועד‪ ,‬הסכים‬ ‫להזמין אותי אלא על מנת לחוקק חוק‬ ‫לקבל עליו את התפקיד בתנאי שיזמנו‬ ‫חדש!"‬ ‫אותו לאסיפות הועד רק כאשר ירצו‬ ‫לחוקק חוק חדש שמעולם לא היה‬ ‫השתוממו חברי הוועד והסבירו‬ ‫לו תקדים‪ .‬אך אם ירצו לדון בחוקים‬ ‫שמעולם לא נחקק חוק שכזה‪.‬‬ ‫שכבר נקבעו בעבר‪ ,‬לא יערבו אותו‬ ‫"בוודאי שנחקק"‪ ,‬השיב להם הגאון‪,‬‬ ‫בעניין‪ .‬כך קיווה לצמצם מעליו את‬ ‫"וועד ארבע הארצות של סדום [סדום‬ ‫הפרעות התפקיד‪ ,‬למינימום ההכרחי‪.‬‬ ‫ועמורה אדמה וצבויים] כבר תיקנוהו!‬ ‫פעם ביקש הוועד לחוקק חוק שיאסור‬ ‫כבר אז החליטו שלא להכניס לעירם‬ ‫על עניי עיר אחת לקבץ נדבות בעיר‬ ‫עניים כדי שלא ייפלו למעמסה על‬ ‫אחרת‪ .‬כל עיר תהיה אחראית לדאוג‬ ‫כתפי הציבור‪"....‬‬ ‫לענייה‪ ,‬לבל ייפלו כמעמסה על אנשי‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הבנים שהניקה שרה חזרו בתשובה‬ ‫"מזל טוב"‪ ,‬ראו אותה מניקה את‬ ‫ֹאֶמר ִִמי ִִמֵּלֵ ל ְלְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֵֵהיִנִ ָיָקה ָָבִנִ ים‬ ‫ַוַ ֹּת ֶ‬ ‫יצחק‪ .‬שאלו אותה בתמיהה‪' :‬האם‬ ‫ָָׂש ָָרה‪ַ ...‬וַ ִּיִ ְגְ ַַּדל ַַהֶּיֶ ֶלֶ ד ַוַ ִּיִ ָּגָ ַַמל ַוַ ַּיַ ַַעׂש ַַא ְְב ָָר ָָהם‬ ‫את באמת מניקה אותו‪ ,‬או שאולי את‬ ‫ִִמ ְְׁש ֶֶּתה ָגָ דֹול ְּבְ יֹום ִִהָּגָ ֵֵמל ֶֶאת ִיִ ְצְ ָָחק‬ ‫נותנת לו לאכול תחליפי חלב?'‬ ‫(בראשית כא‪ ,‬ז‪-‬ח)‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬אני מניקה אותו בעצמי! אם אתן‬ ‫שואלים רבותינו‪ ,‬מה כוונת שרה‬ ‫רוצות‪ ,‬תביאו את הילדים שלכן ואניק‬ ‫באומרה "בנים" בלשון רבים‪ ,‬והרי‬ ‫גם אותם!'‬ ‫נולד בסך הכל בן אחד ‪ -‬יצחק?‬ ‫רצו המלכות והשרות לבדוק אם זה‬ ‫מביא על כך רש"י‪" :‬ומהו 'בנים' לשון‬ ‫באמת נכון והביאו את בניהן‪ ,‬ושרה‬ ‫רבים? ביום המשתה הביאו השרות‬ ‫הניקה אותם‪ .‬הקב"ה נתן לה שפע‬ ‫את בניהן עימהן והיניקה אותם [שרה‬ ‫וריבוי של חלב כדי שתצליח להניק‬ ‫עבורן]‪ ,‬שהיו אומרות‪ :‬לא ילדה שרה‬ ‫את כולם‪.‬‬ ‫אלא אסופי הביאה מן השוק"‪.‬‬ ‫ולאחר שינקו מחלב של הצדקת‬ ‫"ִהגמל" ניתן לחלק‬ ‫את המילה ִ‬ ‫הגדולה שרה אמנו הנביאה‪ ,‬חזרו‬ ‫ולקרוא‪ :‬הג‪-‬מל‪ .‬אותיות ה' וג' עולות‬ ‫כולם בתשובה שלמה ונהפכו להיות‬ ‫בגימטריה שמונה‪ .‬רמז לכך שביום‬ ‫תלמידיו של אברהם אבינו (בראשית רבה‬ ‫השמיני מל אברהם אבינו את יצחק‬ ‫נג‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫בנו ועשה משתה גדול‪ ,‬אליו הזמין את‬ ‫כל מלכי ושרי העולם‪.‬‬ ‫"ֵהיִנִ ָיָקה ָָבִנִ ים ָָׂש ָָרה"‬ ‫וזהו שכתוב ֵ‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬שהניקה את כל בני‬ ‫כל האנשים ששמעו ששרה ילדה‬ ‫המלכות והשרות‪ ,‬והבנים הללו הפכו‬ ‫צחקו צחוק גדול‪ .‬וכי בגיל תשעים‬ ‫להיות תלמידיו של אברהם אבינו‪ ,‬וכל‬ ‫אשה יכולה ללדת?! כנראה שלקחה‬ ‫המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו‬ ‫תינוק אסופי מהשוק‪.‬‬ ‫הכתוב כאילו ילדו (סנהדרין יט ע"ב)‪.‬‬ ‫כשבאו המלכות והשרות לומר לשרה‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫"ֵהיִנִ ָיָקה ָבָ ִנִ ים ָָׂש ָָרה"‪,‬‬ ‫זהו שנאמר‪ֵ :‬‬ ‫שבזכות הנס שנעשה לשרה אמנו‪,‬‬ ‫ראיתי ביאור נוסף המובא במדרש‬ ‫נולדו בנים נוספים לנשים עקרות‪.‬‬ ‫רבה‪ ,‬שיש בו חידוש נפלא‪ ,‬אבל הוא‬ ‫ומדוע נעשה להם הנס? כדי שתישאר‬ ‫מיישב שאלות רבות‪.‬‬ ‫בחירה לעולם‪ ,‬שכן אם יראו שלא רק‬ ‫יודעים אנו כי יסוד קיומו של העולם‪,‬‬ ‫שרה אמנו הצדיקה נפקדה אלא עוד‬ ‫הוא הבחירה שיש לאדם בין טוב‬ ‫נשים עקרות נפקדו‪ ,‬זה יחליש את‬ ‫לרע‪ .‬אם כולם היו רואים בחוש את‬ ‫גודל הנס בעיני האנשים‪.‬‬ ‫הנהגת הקב"ה ‪ -‬לא היתה בחירה ובני‬ ‫לפעמים רואים צדיקים גדולים שאינם‬ ‫האדם לא היו מקבלים שכר ועונש על‬ ‫זוכים לדברים מסוימים‪ ,‬וזאת מאותה‬ ‫מעשיהם‪.‬‬ ‫סיבה‪ ,‬להגדיל את הניסיון ולהשאיר‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר עשה הקב"ה נס מופלא‬ ‫את הבחירה‪ .‬לו היינו רואים כי הצדיק‬ ‫כל כך לאברהם ושרה‪ ,‬ונולד להם בן‬ ‫מקבל את כל צרכיו ‪ -‬כולם היו רוצים‬ ‫לעת זקנותם‪ ,‬לכאורה נחלש הניסיון‬ ‫להיות צדיקים‪ .‬אבל כאשר רואים כי‬ ‫של אנשי אותו הדור‪ .‬כולם ראו בחוש‬ ‫יש "צדיק ורע לו‪ ,‬רשע וטוב לו"‪ ,‬זה‬ ‫את יד השי"ת‪ ,‬מסייעת לעושי רצונו‪.‬‬ ‫מגדיל את הבחירה‪.‬‬ ‫מה עשה הקב"ה? לא רק שרה אמנו‬ ‫למדנו מכאן‪ ,‬שהנהגת השי"ת בבריאה‬ ‫ילדה בגיל תשעים‪ ,‬אלא יחד עימה‬ ‫שונה ממה שאנחנו‪ ,‬בני האדם‪ ,‬היינו‬ ‫נשים נוכריות עקרות נוספות ילדו!‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אמרתי לו‪" :‬זה הניסיון שלך כאן‬ ‫מצפים שתהיה‪.‬‬ ‫בעולם‪ .‬הרי המוח שלך לא סתום‪,‬‬ ‫אנחנו בחוסר הבנתנו‪ ,‬היינו חושבים‬ ‫ובעניינים אחרים אתה מבין היטב‪,‬‬ ‫שהוא צריך לנהוג בדרך מסוימת‪ ,‬אבל‬ ‫אלא שהקב"ה מעמיד אותך בניסיון‬ ‫הקב"ה רוצה להעמיד את בני האדם‬ ‫כדי לראות אם תעמוד בו‪ .‬אם תתגבר‬ ‫בניסיון‪ ,‬לבל תישלל מהם הבחירה‪.‬‬ ‫ותתאמץ‪ ,‬בסופו של דבר תראה‬ ‫כך ניסה הקב"ה את אברהם אבינו‬ ‫שתוכל לקלוט את הלימוד"‪.‬‬ ‫בניסיון העקידה‪ ,‬שאין ניסיון גדול‬ ‫ואכן כך היה‪ ,‬הבחור התאמץ ולבסוף‬ ‫מזה‪ ,‬והוא עמד בו‪ .‬וכך מנסה הקב"ה‬ ‫נעשה לתלמיד חכם ומורה הוראות‬ ‫כל אחד ואחד‪ ,‬כל אחד בניסיון מיוחד‬ ‫בעבורו‪ :‬את האחד בפרנסה‪ ,‬השני‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫בכעס‪ ,‬השלישי בעשירות‪ ,‬ויש מי‬ ‫כל תכלית החיים שלנו בעולם‪ ,‬היא‬ ‫שהוא מנסה בלימוד התורה‪.‬‬ ‫להתמודד מול הניסיונות שהקב"ה‬ ‫מציב בפנינו‪ ,‬כדי שנעמוד בהם‪.‬‬ ‫הגיע אלי בחור והתלונן שהלימוד לא‬ ‫וכל מי שעומד בניסיון‪ ,‬הוא מציל את‬ ‫נקלט במוחו‪ .‬הוא כבר ניסה ללמוד‬ ‫עצמו ומציל יחד עימו את העולם‬ ‫מרב אחד ומרב אחר ולשווא‪ ,‬שום‬ ‫כולו‪ ,‬ובכך יוכל לזכות לשכר בעולם‬ ‫דבר לא עוזר‪ ,‬ולכן הוא חושב להפסיק‬ ‫הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫ללמוד‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מרגלית מרגול בת סולטנה ז"ל‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה‬ ‫יש דין כי "העוסק במצוה פטור מן‬ ‫אָתם ִִמ ֶֶּפ ַַתח ָָהֹא ֶֶֹהל‪...‬‬ ‫ַוַ ַּיַ ְרְ א ַוַ ָּיָ ָרָ ץ ִלִ ְְקָרָ ָ‬ ‫המצוה" (סוכה כו ע"א)‪ ,‬לפני אברהם‬ ‫ַוַ ְיְ ַַמ ֵֵהר ַַא ְְבָרָ ָָהם ָָהֹא ֱֱֹהָלָ ה ֶֶאל ָָׂשָרָ ה‬ ‫ישנן שתי מצוות חשובות ‪ -‬מצד‬ ‫ֹאֶמר ַַמ ֲֲהִרִ י‪ְ ...‬וְ ֶֶאל ַַה ָָּב ָָקר ָרָ ץ‬ ‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫אחד הוא יושב עם השכינה‪ ,‬ומצד‬ ‫ַַא ְְבָרָ ָָהם‪ַ ...‬וַ ִּיִ ֵֵּתן ֶֶאל ַַהַּנַ ַַער ַוַ ְיְ ַַמ ֵֵהר‬ ‫שני הוא רואה שלושה הולכי‬ ‫ַלַ ֲֲעׂשֹות ֹאֹתֹו (בראשית יח‪ ,‬ב‪-‬ז)‪.‬‬ ‫מדבריות שאפשר לעשות עימם‬ ‫רגע אחד! ומה עם השכינה עצמה?‬ ‫חסד‪.‬‬ ‫הרי הקב"ה נגלה אל אברהם‪ ,‬הוא‬ ‫איזו מהן קודמת? מה עליו לעשות?‬ ‫זוכה להשראת השכינה‪ .‬וכי יש לך‬ ‫עם כל החשיבות של מצות‬ ‫דבר נשגב מזה?! והנה‪ ,‬מיד כשהוא‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬היעלה על הדעת‬ ‫רואה מרחוק את הולכי הדרכים‪,‬‬ ‫שהיא עולה בחשיבותה על קבלת‬ ‫הוא עוזב את השכינה ורץ לקראתם‪.‬‬ ‫השכינה?!‬ ‫והתמיהה עצומה‪ :‬איך הוא עושה‬ ‫יתר על כן‪ ,‬מובא בהלכה שכאשר‬ ‫זאת? עם כל רצונו העז לקיים מצות‬ ‫אדם נפרד מדבר מצוה ‪ -‬אל יפנה‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬האם הם חשובים‬ ‫גבו אליה‪ ,‬אלא ילך לאחוריו‪ ,‬עקב‬ ‫יותר מהשכינה הקדושה כביכול?!‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שמותר לו לעזוב את השכינה עבור‬ ‫בצד אגודל‪ ,‬כשפניו אל המצוה‪.‬‬ ‫האורחים? כיצד הוא ידע שעליו‬ ‫והנה‪ ,‬בעודו זוכה לגילוי השכינה‪,‬‬ ‫לרוץ לקראתם‪ ,‬למרות שעל ידי כך‬ ‫ראה אברהם שלושה הולכי דרכים‪,‬‬ ‫הוא ייאלץ להפנות גבו אל הקודש?‬ ‫מיד "וירץ לקראתם מפתח האוהל"‪.‬‬ ‫התשובה פשוטה‪ :‬אברהם נמצא‬ ‫"וירץ" ‪ -‬הוא עזב במהירות את‬ ‫עם השכינה הקדושה! כשאדם‬ ‫השכינה אל האנשים ולא נפרד ממנה‬ ‫זוכה להיות יחד עם השכינה‪ ,‬האמת‬ ‫כדרך שנפרדים מן הקודש‪ ,‬עקב‬ ‫האלוקית ניצבת לפניו‪ ,‬ובוודאי שכל‬ ‫בצד אגודל‪ .‬ולא עוד אלא שהפנה‬ ‫מעשה שלו נעשה על פי האמת‬ ‫את פניו אל האנשים ‪" -‬לקראתם"‪,‬‬ ‫הזאת‪ ,‬על פי התורה הקדושה ועל פי‬ ‫כשאחוריו כלפי הקודש‪.‬‬ ‫רצון ה'‪ .‬ואם הוא קבע כי יש לעזוב‬ ‫הלא דבר פלא הוא!‬ ‫את השכינה לטובת מצות הכנסת‬ ‫אורחים‪ ,‬על כורחך ש"גדולה הכנסת‬ ‫אורחים מהקבלת פני שכינה"‪.‬‬ ‫מהנהגתו המיוחדת של אברהם‬ ‫זו היתה מעלתו הגדולה של אברהם‬ ‫אבינו‪ ,‬למדים חכמים (שבת קכז ע"א)‬ ‫אבינו‪ ,‬ראש וראשון למאמינים ואבי‬ ‫את החידוש כי "גדולה הכנסת‬ ‫אומתנו‪.‬‬ ‫אורחים מהקבלת פני שכינה"‪.‬‬ ‫על ידי התבטלותו המוחלטת‬ ‫אך נשאלת השאלה‪ :‬מהיכן‬ ‫לבורא עולם ועשיית רצונו יתברך‪,‬‬ ‫אברהם אבינו עצמו למד זאת?‬ ‫בשלמות האמונה והמעשה הוא זכה‬ ‫הרי זה חידוש נורא! כיצד הוא ידע‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫סוליקה בת עישה ז"ל‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫העיר "מקנס" שבמרוקו‪ ,‬עיר של‬ ‫להגיע לרום המעלה! עד שבורא‬ ‫חכמים וסופרים היתה‪ .‬ישבו בה‬ ‫"ַא ְְבָרָ ָָהם ֹא ֲֲֹה ִִבי" (ישעיהו‬ ‫עולם מכנהו ַ‬ ‫תלמידי חכמים גדולי עולם‪ ,‬שהאירו‬ ‫מא‪ ,‬ח)‪ ,‬ייחד עליו את ברכתו וחתם‬ ‫את העולם בתורתם וביראתם‪ .‬לפני‬ ‫בו ‪" -‬ברוך אתה השם‪ ,‬מגן אברהם"‬ ‫עשרות שנים‪ ,‬רבה של העיר וראש‬ ‫(בתפילת שמונה עשרה)‪.‬‬ ‫אבות בתי הדין שלה היה הגאון‬ ‫הצדיק רבי רפאל ברוך טולדנו זצ"ל‪,‬‬ ‫אשר הנהיג את עירו באצילות וביד‬ ‫מאז ומעולם הצטיינו גדולי הדורות‬ ‫רמה‪.‬‬ ‫במסירות נפשם לכבוד שמים ופעלו‬ ‫בנחישות ובגאון להעמדת הדת על‬ ‫יום אחד הגיעה לאוזנו שמועה‬ ‫תילה‪.‬‬ ‫שבעיר 'עודשה' שבמרוקו‪ ,‬השוכנת‬ ‫מרחק נסיעה של יום שלם ברכבת‪,‬‬ ‫הם הקדישו את עצמם להנהגת‬ ‫נפתח בית ספר צרפתי ברוב פאר‬ ‫הכלל על אדני התורה והיראה‬ ‫והדר של ה'אליאנס'‪ ,‬אשר סדרי‬ ‫ובעמידה על משמר קודשי האומה‪.‬‬ ‫הלימודים בו אינם כוללים לימוד‬ ‫התמסרותם למען כלל ישראל לא‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫ידעה גבולות‪ .‬הם לא חסו על זמנם‪,‬‬ ‫ליבו החם נסער בקירבו‪ :‬איך אפשר‬ ‫על כוחם ועל בריאותם‪ ,‬וביטלו את‬ ‫לחנך ילדים יהודים במקום כזה?!‬ ‫עצמם למען כבוד שמים‪.‬‬ ‫תיכף ומיד החליט לנסוע לאותה‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ראשו היה תפוס במחשבות‪ ,‬עד‬ ‫עיר כדי לדבר על ליבם של ראשי‬ ‫שהן השכיחו ממנו את מצבו‬ ‫הקהילה‪ .‬שיגר אליהם מכתב ובו‬ ‫הבריאותי‪ ...‬הוא היה נחוש לצאת‬ ‫הודיע שביום ראשון הקרוב יבקר‬ ‫לשליחותו‪ ,‬שליחות קודש והצלה‪.‬‬ ‫בעירם‪.‬‬ ‫"ִקראו לי‬ ‫אמר הרב לבני ביתו‪ִ :‬‬ ‫שמחו בני העיר על ביקורו של הרב‬ ‫את רבי יצחק אוחנה"‪ .‬רבי יצחק‪,‬‬ ‫הדגול והתכוננו לבואו‪ .‬הוא תכנן‬ ‫תלמיד חכם וירא אלוקים‪ ,‬אב בית‬ ‫לצאת לדרכו במוצאי שבת ולנסוע‬ ‫דין מקודש‪ ,‬היה אחד מתלמידיו‬ ‫ברכבת לילה ל'עודשה' ולהגיע‬ ‫הנאמנים של רבי רפאל ברוך טולדנו‪.‬‬ ‫עם שחר‪ .‬אלא שהסיטרא אחרא‬ ‫בצעירותו התמנה כדיין בבית הדין‬ ‫לא יכול היה להשלים עם שליחות‬ ‫במקנס‪ ,‬ולימים עלה לארץ ישראל‬ ‫הקודש של הרב ועמל קשה כדי‬ ‫וכיהן כרבה של קריית שמונה‪ .‬הוא‬ ‫לשבש ולקלקל את התוכנית‪ :‬בשבת‬ ‫זכה להקים משפחה מפוארת‪ ,‬בנים‬ ‫לקה הרב בהצטננות‪ ,‬חום גופו עלה‪,‬‬ ‫וחתנים תלמידי חכמים גדולים‪,‬‬ ‫והוא היה מרותק למיטתו‪.‬‬ ‫המכהנים כרבנים‪ ,‬ראשי ישיבות‬ ‫במוצאי שבת הודיעו לו בני ביתו‬ ‫ומרביצי תורה מפורסמים‪.‬‬ ‫כי למען בריאותו עליו לדחות את‬ ‫רבי יצחק נכנס לחדר‪ ,‬הרב ביקש‬ ‫תוכניתו לנסוע ל'עודשה'‪ .‬אין‬ ‫ממנו לסגור את הדלת לבל ישמעו‬ ‫ברירה‪ ,‬הרב ינוח כמה ימים עד‬ ‫בני הבית את שיחתם‪ ,‬ואז הודיע‬ ‫שיקום מחוליו ואז יוכל לנסוע‪.‬‬ ‫לו הרב בלחש כי בדעתו לצאת‬ ‫הרב לא ידע את נפשו מרוב צער‪.‬‬ ‫לדרך ויהי מה‪ .‬הוא הורה לו להכין‬ ‫חשב בליבו‪ :‬אסור להתעכב אפילו‬ ‫את החפצים הנחוצים וביקש ממנו‬ ‫יום אחד‪ ,‬כל יום שעובר הוא נצח!‬ ‫להתלוות אליו לנסיעה‪.‬‬ ‫אם אתמהמה‪ ,‬מי יודע אם יהיה‬ ‫רבי יצחק התעניין במצבו הבריאותי‬ ‫אפשר להחזיר את הגלגל לאחור‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫בשניות הקרובות‪.‬‬ ‫של הרב‪ ,‬ובדרך זו ביקש לרמוז לו‬ ‫ברגע האחרון ממש הספיקו השניים‬ ‫שעליו לשמור על בריאותו‪ .‬אך הרב‬ ‫לקפוץ לתוך אחד הקרונות והרכבת‬ ‫היה נחוש בהחלטתו‪" :‬זה פיקוח‬ ‫יצאה לדרכה‪.‬‬ ‫נפש!"‪ .‬כמוצא אחרון ניסו בני הבית‬ ‫להניאו מלצאת בתואנה שלפי קוצר‬ ‫הרכבת היתה עמוסה מאוד‪ .‬אין‬ ‫פלא‪ ,‬הנוסעים מעדיפים את‬ ‫הזמן הוא לא יספיק להגיע לתחנת‬ ‫הנסיעה ברכבת הלילה כדי להגיע‬ ‫הרכבת במועד ומן הסתם יאחר את‬ ‫למחוז חפצם בעוד היום גדול‪.‬‬ ‫הרכבת‪.‬‬ ‫הרב ותלמידו עברו מקרון לקרון‪,‬‬ ‫"אם כך"‪ ,‬אמר הרב‪" ,‬עלי למהר‬ ‫וכשנוכחו שאין מושבים פנויים‬ ‫עוד יותר"‪ ...‬הוא יצא מן הבית‬ ‫התיישבו ליד גרם המדרגות של‬ ‫מלווה בתלמידו הנאמן ויחד מיהרו‬ ‫דלת הקרון‪.‬‬ ‫אל תחנת הרכבת‪ .‬ואכן‪ ,‬בהגיעם‬ ‫בתוך הרכבת שרר קור עז‪ ,‬במיוחד‬ ‫לתחנה עלו באוזניהם הצפירות‬ ‫באזור דלת הקרון‪ ,‬שבו יש חרכים‬ ‫המסמנות את יציאתה של הרכבת‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫התורה המקיימת את העולם‪ ,‬ולאחר‬ ‫חשופים‪ ,‬דרכם חודרות רוחות‬ ‫מכן עבר לדבר על חשיבות לימוד‬ ‫פרצים‪ .‬הדבר כמובן לא הוסיף‬ ‫התורה אצל צעירי הצאן‪ ,‬תינוקות‬ ‫לבריאותו של הרב‪ ,‬שרק לפני כמה‬ ‫של בית רבן טהורים שלא טעמו‬ ‫שעות עוד היה מרותק למיטתו‬ ‫טעם חטא‪" .‬הם העתיד שלנו!"‪,‬‬ ‫בשל הצטננות וחום‪ .‬הרב אוחנה‬ ‫זעק הרב מקירות ליבו‪" ,‬הרי אם אין‬ ‫החליט לבדוק בקרונות האחוריים‬ ‫גדיים אין תיישים"‪.‬‬ ‫המרוחקים‪ ,‬אולי שם יימצא איזה‬ ‫מקום פנוי‪ .‬ואכן‪ ,‬בחסדי שמים‬ ‫אנשי הקהילה ידעו היטב ְלְ מה‬ ‫נמצאו שני מקומות פנויים לרב‬ ‫מֻכֻ וונים דברי הרב‪ .‬הם ניסו לתרץ‬ ‫ולתלמידו‪.‬‬ ‫את הסכמתם לפעילות בית הספר‬ ‫של 'אליאנס' בכל מיני תירוצים‬ ‫עם שחר הגיעה הרכבת ליעדה‪.‬‬ ‫והסברים‪ .‬אך הרב‪ ,‬כמובן‪ ,‬דחה את‬ ‫השניים מיהרו לבית הכנסת של‬ ‫כל התירוצים על הסף‪" :‬אם בית‬ ‫העיר‪ ,‬והגיעו לתפילת הנץ‪ .‬בבית‬ ‫הכנסת כבר המתינו להם ראשי‬ ‫הספר יישאר על כינו‪ ,‬מה יועילו כל‬ ‫הקהילה‪ ,‬הם הושיבו את הרב‬ ‫התירוצים? בלי תורה ‪ -‬אין כלום!"‬ ‫ב'מזרח' ונהגו בו בכבוד מלכים‪.‬‬ ‫כשראה הרב שהם מתחמקים ואינם‬ ‫לאחר התפילה ערכו לו קבלת פנים‬ ‫נענים לבקשתו‪ ,‬עזב את מקומו‪,‬‬ ‫חגיגית‪ ,‬עם אוכל ומשקה כיד המלך‪.‬‬ ‫התיישב בספסל צדדי ופרץ בבכי‬ ‫רבי רפאל ברוך לא טעם מאומה‪.‬‬ ‫מר‪.‬‬ ‫ראשי הקהל דחקו בו לטעום משהו‪,‬‬ ‫ראשי הקהל ניגשו אליו וניסו‬ ‫הן כל הלילה לא בא אוכל לפיו‪ ,‬אך‬ ‫להרגיעו‪ ,‬אך הבכי רק גבר והדמעות‬ ‫ִּדַּּבְּרִּתּ י‬ ‫הוא סירב‪ֹ" :‬לא ֹאַֹכַ ל ַַעד ִִאם ְ‬ ‫זלגו כמים‪.‬‬ ‫ְּדָּב ָָרי" (בראשית כד‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫פנה אליהם הרב ואמר‪" :‬אסביר‬ ‫הרב נעמד והחל בדרשתו‪ .‬הוא‬ ‫לכם על מה אני בוכה‪ .‬הגמרא‬ ‫דיבר בהתרגשות על חשיבות לימוד‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מיד פתח הרב במגבית ובני הקהילה‬ ‫במסכת ברכות (ו ע"ב) אומרת‪' :‬כל‬ ‫פתחו את ליבם ואת כיסם ותוך זמן‬ ‫אדם שיש בו יראת שמים דבריו‬ ‫לא רב גוייס התקציב הנדרש‪.‬‬ ‫נשמעים'‪ .‬אני ניסיתי בכל כוחי‬ ‫לאחר שעלה בידו להשלים את‬ ‫להסביר לכם ולשכנע אתכם עד‬ ‫שליחותו חזר הרב למקנס‪ .‬הוא‬ ‫כמה חשוב תלמוד תורה לילדי‬ ‫בישר לבני ביתו שבחסדי שמיים‬ ‫ישראל‪ .‬אם דבריי לא נשמעו ולא‬ ‫שליחותו הוכתרה בהצלחה‪.‬‬ ‫נכנסו בלבבותיכם ‪ -‬אין זאת אלא‬ ‫"ומה עם בריאותו של הרב?"‬ ‫הוכחה על חסרון יראת שמים שבי‪.‬‬ ‫התעניינו בדאגה לשלומו‪.‬‬ ‫הרי אילו היתה בי יראת שמים‪,‬‬ ‫מובטח הייתי שדבריי היו נשמעים‪.‬‬ ‫לרגע לא הבין הרב על מה הם‬ ‫ועל כך אני בוכה‪ ,‬על שלא זכיתי‬ ‫מדברים‪ ...‬הזכירו לו‪" :‬הרי הרב עזב‬ ‫ליראת שמים"‪...‬‬ ‫את הבית כשהוא מקורר עם חום‬ ‫גבוה"‪.‬‬ ‫אנשי הקהילה הזדעזעו מן הדברים‪.‬‬ ‫הם התנצלו בפני הרב ואמרו לו כי‬ ‫"חסדי שמים! האמינו לי‪ ,‬מרגע‬ ‫הם מסכימים לפתיחת 'תלמוד‬ ‫שעזבתי את הבית ויצאתי לשליחותי‪,‬‬ ‫תורה' בעירם‪ ,‬אך לצורך בנייתו‬ ‫שכחתי מהעניין לגמרי‪ .‬ברוך ה'‪,‬‬ ‫נדרש תקציב ענק‪ ,‬וכסף ‪ַַ -‬אִיִ ן‪.‬‬ ‫בריאותי איתנה‪ .‬אבל מה שחשוב‬ ‫הוא‪ ,‬שהבריאות הרוחנית של ילדי‬ ‫אמר להם הרב‪" :‬אם יש רצון‬ ‫החמד של העיר 'עודשה' תהיה‬ ‫והסכמה ‪ -‬יש הכל‪ .‬אין כסף? יהיה‬ ‫איתנה‪ ,‬שיגדלו בתורה וביראת‬ ‫כסף!" ומיד הוסיף‪" :‬אתם רוצים‬ ‫שמים‪ ,‬למען שמו באהבה"‪...‬‬ ‫לראות שיש כסף? הנה‪ ,‬תראו!"‪...‬‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬עופר בן ציונה ז"ל‪,‬‬ ‫רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬