לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — וירא (2026-10-26)

א
לעומקו של מקרא
וירא
וירא
ה'תשפ''ז
בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל052-7675895 :
מודיעין עילית גור-אריה צור
להצטרפות לתפוצת מיילleshem895@gmail.com :
ב
לעומקו של מקרא
וירא
הּוא ִדכְ ִתיב ַו ִי ָֹשא עֵינָיו ַוי ְַרא וְּ ִּהנֵּה ַויֵּרא אֵּ ליו֙ ה' ְּבאֵּ ֹלנֵּ ֵ֖י מַ ְּמ ֵּ ֵ֑רא
ְּשלשה ֲאנ ִּשים נִּ צ ִּבים עליו ,וגו'. שב ֶּֽפתַ ח-האֵֹ֖ הל כְּ חֵֹׁ֥ ם וְּ ֛הּוא יֹ ֵּ ֵׁ֥
הַ יֶּֽ ֹום] .יח,א']
ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר :בדרך
נוספת ,שעיקר תכלית התגלות זו
יש ליתן טעם מדוע יתגלה אליו
לאברהם היא כדי להראות חיבת
הקב"ה ללא הודעת הסיבה לשם מה
הקב''ה לאברהם .ולכן אֵּ ין עִּ מה
הוא מתגלה .שהרי אינו אומר לו דבר
ִּדבּור .והיא כהכרת הטוב לאברהם
שכן מיד בפסוק בהתגלות זו,
שבנה מזבח להקב''ה על ההתגלות
שא עֵּיניו֙ ַו ַַּ֔י ְּרא וְּ ִּהנֵּה֙שלאחריו נאמר וַיִּ ָּׂ֤
הראשונה בברית בין הבתרים.
ֹלשה ֲאנ ַּ֔ ִּשים וגו'.
ְּש ָׁ֣
וכן מובא באוה"ח הק' שהמזבח אשר
בנה אברהם לאחר ברית בין הבתרים ועל דרך הפשט פירש רש"י שבא
לא היה אלא על ההתגלות בלבד. לבקר את החולה .וכן הטעים השפתי
שנאמר שם [יב,ז'] ַויֵּרא ה' אל-אַ ְּב ַּ֔רם חכמים שפירוש רש"י הוא מכח
ַו ֹּ֕י ֹאמר לְ ַַ֨ז ְרע ֲָ֔ך אֶׁ ֵ ֵּ֖תן אֶׁ ת-הָ ָ ָ֣א ֶׁרץ הַ ֹּ֑ז ֹאת הקושיא הנ"ל ,שהרי לא אמר לו דבר
בהתגלות זאת.
ו ִַיִּ֤בֶׁ ן ׁשָ ם֙ ִמז ָ֔ ְֵבחַ לה' הַ נִּ ְּר ֵׁ֥אה אֵּ ֶּֽליו .לקיים
שובע שמחות את פניך.
ועל דרך הדרש יש לומר שהתגלות
הקב"ה אל אברהם לא נותרה ריקם,
ולפי דברים אלו של אוה"ח הק' ניתן
למרות שלא נאמר לו דבר ,אלא היא
הקב"ה חזר להבין מדוע
הקדמה לביאת המלאכים .וכאומרו:
להתגלות אל אברהם פעם נוספת ,ללא
על ידי מה נתגלה אליו ,על ידי
דבור כלל ,כביכול התגלות לשם
המלאכים ,שביאתם היתה התגלות ה'.
התגלות.
וכן הוא במדרש רבה (פרשה מח,ט)
שהרי בְ נִ יַת המזבח היתה כדי להראות
אָ מַ ר לֹו הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא עַד ׁשֶׁ ל ֹא
חיבת אברהם לה' על התגלותו
מַ לְ תָ ה הָ יּו בְ נֵי אָ דָ ם ע ֲֵרלִ ים בָ ִאים ,עַכְ ׁשָ ו
הראשונה ,ועתה החזיר לו הקב"ה
ּובנֵּי פַמַ לְּ יא שלִּ י נִּ גְּ לִּ ים עליָך ,הֲדָ א
ֲאנִּ י ְּ
ג
לעומקו של מקרא
וירא
בעקידה לקמן (כב,ז') על הפסוק ִּהנ ִּ ֶָּֽׁ֣ני גמולו הטוב ,והתגלה אליו שנית כדי
ְּב ִּנֵ֑י .כאומרו :לעתים הנני הגבורה של להראות חיבת ה' לאברהם.
בני.
ועל פי הסוד ,התגלה אליו כאן לרמוז
ועוד יש לומר לו שהאבות הם הם המרכבה ,עליה
שנקראו האבות עֲרבֹות ,שמשימין ירכב המלך בצאתו ליצירת עַמֹו בארץ
עצמם בענוה כערבה .והיינו רֹ ֵּכָׁ֣ב נחלתו כנאמר לְּ ַַ֨ז ְּרע ֲַָּ֔ך א ֵּ ֵ֖תן את-ה ָׁ֣ארץ
ָּ֭בעֲרבֹות שהאבות הם הם המרכבה. הַ ֵ֑ז ֹאת.
ומה שאמר הזוה"ק ע ֲָרבֹות דָ א ְּרקִּ יעא ואשר על כן נקרא הקב"ה רֹ ֵּכָׁ֣ב
ְּש ִּביעאה ,רמז בזה למתן תורה ,שם ָּ֭בעֲרבֹות (תהלים סח,ה') .ומובא
נאמר (ואתחנן ,דברים ו,לה') אַ תה֙ בזוה"ק ּומַ אן ִאיּנּון עֲרבֹות .אֶׁ לָא,
ֱֹלהים ֵ ִּ֥אין עֵּ֖ ֹוד
ה ְּר ֵּ ָׁ֣את ל ָ֔ ַָדעַת ִ ִּ֥כי ה' ָ֣הּוא הָ א ִ ֹּ֑ ע ֲָרבֹות דָ א ְּרקִּ יעא ְּש ִּביעאה ,ואֲמַ אי
ִמלְ בַ ּֽדֹו ,ופירש"י שם כשנתן הקב"ה ִא ְתקְ ֵרי עֲרבֹות .עַל דְ ִאיהּו כָלִ יל מֵ אֶׁ שָ א
את התורה פתח להם שבעה רקיעים, ּומ ִס ְט ָרא
ּומסִ טְ ָרא דְ דָ רֹוםִ , ּומַ יָא ַכחֲדָ אִ ,
וגו' וראו שהוא יחידי ,לכך נאמר אתה, דְ צָ פֹון ,וְ ִאיהּו ְּמעּורב ִּמ ְּת ֵּרין ִּס ְּט ִּרין.
ישראל ,ה ְּר ֵּ ָׁ֣את על ידי פתיחת
הרקיעים ,לדעת כי ה' הוא האלקים. ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר שכאן רמז
וכאומרו :אותה ההתגלות במתן תורה הזוה"ק לאבות שהם הם המרכבה.
שנאמר בה לעם ישראל :אַ תָ ה֙ ה ְּר ֵּ ָׁ֣את, שאברהם הוא מסטרא דחסד והיינו
היא מכח ההתגלויות לאברהם שנאמר מים ,ויצחק הוא מסטרא דגבורה והיינו
בהן ַויֵּרא אליו ה' ,וכעין המשך להן. אש ,והשילוב של שניהם הוא יעקב
ומהן נמשכים גם כל הגילויים לעמלי כָלִ יל מֵ אֶׁ שָ א ּומַ יָא ַכחֲדָ א ,וְ ִאיהּו ְּמעּורב
התורה שבכל הדורות. ִּמ ְּת ֵּרין ִּס ְּט ִּרין ,ואיהו התפארת.
^^^^ ואשר על כן נקראו האבות עֲרבֹות,
שהם מעורבין זה בזה כיעקב ש ְּמעּורב
ִּמ ְּת ֵּרין ִּס ְּט ִּרין ,כן אברהם לעתים
גבורה ,ויצחק לעתים חסד ,וכמובא
ד
לעומקו של מקרא
וירא
ְמאַ לְ ִ ִּ֤מים ֲאל ִֻמים֙ בְ ָ֣תֹוְך הַ שָ ָ֔ ֶׁדה וְּ ִּהנֵּ ֛ה ֹלשה
שא עֵּ יניו֙ ַו ַַּ֔י ְּרא וְּ ִּהנֵּה֙ ְּש ָׁ֣ וַיִּ ָּׂ֤
נִצֹּ֑בָ ה וְּ ִּהנֵּ ָּׂ֤ה ְתס ֶֻׁ֙בינָה֙
ָ ִּ֥קמָ ה ֲאלֻמָ ִ ֵּ֖תי וְ גַםָ - אֲ נ ַּ֔ ִּשים נִּ צ ִּ ֵ֖בים ע ֵ֑ליו( .יח,ב')
ֲאלֻמָֹ֣ תֵ י ֶָׁ֔כם ו ִ ַּֽת ְׁשתַ חֲוֶׁ ֵּ֖ין ָ ַל ֲאלֻמָ ִ ּֽתי. יש ליתן טעם לאומרו וְּ ִּהנֵּה .שהיה
וזה לשונו: יכול לכאורה לומר בלא המילה וְּ ִּהנֵּה,
דַ ע כי החלום אשר יהיה מראה ֹלשה ֲאנ ַּ֔ ִּשים וכו' .
שא עֵּיניו֙ ַו ַַּ֔י ְּרא ְּש ָׁ֣
וַיִּ ָּׂ֤
הנבואה וגו' ,הוא אם יהיה החלום
ַלחֹו ֵלם ב ִּהיר וצ ִּהיר כְּ יֹום י ִּאיר ,שיהיה על דרך הפשט ,יש לפתור את המלה
הדבר בעיניו כאלו הוא בהקיץ ממש, וְּ ִּהנֵּה כמלת הפתעה .שהרי מלאכים
בא האות והמופת להודיע כי מחזה שדי לפניו היו ,וירדו משמים ונצבו
יחזה .עכ"ל. בהפתעה .וְּ ִּהנֵּה .ומשראוהו בצער
ואם בחלום כך ,בנבואת ממש על המילה פירשו הימנו ,ומיד נאמר ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ
אחת כמה וכמה .שהיה הגילוי ב ִּהיר לִּ קְּ ראתם֙ ( .וכן ברש"י ומדברי הגמ'
וצ ִּהיר כְּ יֹום י ִּאיר שזו היתה תכלית בבבא מציעא פו.):
התגלות ה' .לכן נאמר וְּ ִּהנֵּה ְׁש ָ ָ֣
ֹלׁשה
ֲאנ ָ֔ ִָׁשים נִצָ ִ ֵּ֖בים עָלָ ֹּ֑יו. ועל דרך הסוד ,תהיה המלה וְּ ִּהנֵּה
מֹורה על התגלות נבואית ,וכדלעיל ָ
ועל דרך הרמז והצח ,תרמוז המלה שהופעת המלאכים היא היא התגלות
וְּ ִּהנֵּה על שליחות המלאכים. ה' במה שנאמר ַויֵּרא אֵ לָיו֙ ה' .ובזה
ו' לבשורה טובה כמנין ו' אותיות ִשאיובן מדוע נאמר ַפעֲמַ יִ ם ַו ַַּ֔י ְּראַ .וי ָ ִּ֤
שנתבשרה בהן :בֵּ ן לְּ שרה, ֹלׁשה ֲאנ ָ֔ ִָׁשים נִצָ ִ ֵּ֖בים עֵינָיו֙ ַו ַַּ֔י ְּרא וְ הִ ּנֵה֙ ְׁש ָ ָ֣
ה' לרמז על הצלה ,שהאחד היה מציל, עָלָ ֹּ֑יו ַו ַַּ֗י ְּרא וַיָ ִּ֤ ָָּ֤רץ לִ קְ ָראתָ ם֙ ַ .ו ַַּ֗י ְּרא
והיינו לרפא את אברהם הראשון -שראה את התגלות ה'
נ' לרמז על נפילה שהיא הפיכת סדום, בכללותהַ ,ו ַַּ֗י ְּרא השני -שראה את
התגלות ה' לפרטיה בביאת המלאכים.
ה' לרמז על הצלה נוספת הצלת לוט.
וכן מצינו באוה"ח הק' בפר' וישב
^^^^
(פרק לז,ז') לגבי חלומות יוסף בְ פ ְָרׁשֹו
את המלה וְּ ִּהנֵּה .וז"לְּ ְ֠ :ו ִּהנֵּה ֲא ַַ֜נחְ נּו
ה
לעומקו של מקרא
וירא
הנ''ל .ויהיה ערך פירושו :וירץ ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ לִּ קְּ ראתם֙ (יח,ב')
אחריהם לקרוא אותם .ולא התייחס מבואר לעיל (וכפירוש רש"י)
להיותם מלאכים שאין גב להם ,כי שמלאכים היו וירדו אליו ישר משמים
באותה שעה נדמו לו כערבים. ונצבו לפניו בהפתעה ,ומשראוהו
בצער המילה פירשו הימנו ,ומיד ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ
^^^^ לִּ קְּ ראתם֙ .
ויש לשאול ,מכיון ׁשֶׁ ָרץ אחריהם
ג' דרגות של קדושה להחזירם ,ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ אַ ח ֲֵּריהם מבעי
ליה למימר ,ומאי ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ לִּ קְּ ראתם֙ .
ואשר על כן ,על פי הנ"ל ,נמצא ג'
דרגות של קדושה .זו למעלה מזו. ומתרץ השפתי חכמים ,שאין גב
למלאכים ,על פי נבואת יחזקאל (י,יא')
ראשונה ,שאין למעלה ממנה, בתיאור המלאכים :ל ֹא יִּ סַ בּו ְּבלכְּ ֶּֽתם,
קדושת הקב"ה ,שנאמר בו (שמות וכפירוש רש"י שם :אם רוצים ללכת
לג,כג') וְ ָר ִ ֵּ֖איתָ אֶׁ ת-אֲחֹ ֵ֑רי ּופָנַ ֵּ֖י ֵׁ֥ל ֹא י ֵָר ּֽאּו. לאיזה רוח שירצו אין צריכים להסב
פניהם שהרי יש להם פנים לכל צד.
שניה למטה ממנה ,היא קדושת
המלאכים שרק פניהם נראין ולא יראו
אחוריהם והיינו שאין גב למלאכים. והיוצא מכך שגם ְּבלכְּ תם מעמנו
נראים הם כאילו ב ִּאים לִּ קְּ ראתֵּ נו .ולכן
אף על פי ׁשֶׁ ָרץ אַ ֲח ֵּריהם ,נראה כְ ָרץ
שלישית למטה מקדושת המלאכים
היא קדושה המושגת על ידי האדם ,וזה לִּ קְּ ראתם֙ .לכן נאמר ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ לִּ קְּ ראתם֙ .
וזה נראין ,פנִּ ים וְּ אחֹור .ככתוב א ָׁ֣חֹור
ו ָׁ֣קדם צַ ְר ָ ֹּ֑תנִ י( .תהלים קלט,ה'). ועל דרך הצחְ ,יחַ לֵק הבן חמש
למקרא את המילה לשתי מלים:
ובשימת לב יש ליתן טעם לחלוקה זו לִּ קְּ ראתם֙ -לִּ קְּ ר ֹא אֹ תם.
של פנִּ ים וְּ אחֹור בג' הקדושות הנ"ל:
ועי' המהרש''א [בבא מציעא פו]:
שנקט בדרך זו כדי לתרץ הקושיא
ו
לעומקו של מקרא
וירא
ועל דרך הצח ,המלה ּופנַ ֵ֖י ( ִּ֥ל ֹא י ֵָר ּֽאּו) א .קדושת הקב''ה
מוטעמת בטיפחא ,שהיא הפסקה קלה לעומקו של מקרא יש לומר שקדושת
ואינה בהכרח מחוברת עם שלאחריה. ה' שהיא גבוה מעל גבוה ,אין לידע
ובהיות כן ,נסמכת היא לזו שלפניה. דרכי השגחתו בעתיד ,אלא על ידי
וכאילו כתוב: התבוננות ממה שהיה בעבר .וגם אז
יִתָ פֵׂש רק אפס קצהו מתכניותיו ית',
וְּ ר ִּ ֵ֖אית את-אֲחֹ ֵ֑רי ּופנַ ֵ֖י ,ורמז הוא בלתי אם יגלה סודו לעבדיו הנביאים.
לנביאי האמת וצדק ,שרואים למרחוק
גם לאחור וגם לפנים מה ֵילֵד יֹום, ואשר על כן אמר הקב"ה ּופנֵּי ל ֹא
והיינו אֲחֹ ֵ֑רי ּופנַ ֵ֖י. ֵּיראּו .והוא כמשל לכל מה שעתיד
להיות לפנינו .ולעומת זאת וְּ ר ִּאית את
אבל כל שאינם מן הנביאים לא יראו אֲחֹ רי ,מה שכבר היה שהוא
פני העתיד כלל אלא רק את לשעבר. כמאחרינו ,בזה יש להתבונן היטב
והוא הדין גם לעמלי התורה ,שנאמר ולחקור ולידע דרכי ההשגחה .ולפי
עליהם חכם עדיף מנביא ,שמתוך השגחתו בעבר ,יְׁשָ עֵר האדם מה אמור
התבוננות עמוקה בתורה שהיא בבחינת להיות בעתיד.
אֲחֹ ֵ֑רי( ,שהרי כתובה היא לפניו
תתקע"ד דורות קודם בריאת העולם), והוא סוד מדה כנגד מדה .שלפי
כָל ָרז ל ֹא אָ נִ יס להו גבי העתיד הנקרא העבר ,אפשר ליקח מוסר ו ֶׁלקַ ח טוב
ּופנַ ֵ֖י .ואשר על כן ארון ברית ה' הולך לעתיד .ובזה ינתן טעם מדוע טבע
הוא לִּ פְּ נֵּי המחנה. הקב"ה בעולם את כל מידותיו במידה
אחת עיקרית והיא מידה כנגד מידה.
ומה שאמרו חכם עדיף מנביא .שנביא וכדאמרו (סנהדרין צ ).שכל מידותיו
יחכה ויצפה מתי ידבר עמו ה' .ואילו של הקב''ה מדה כנגד מדה.
עמלי התורה יאירו באור ה' בכל עת.
ואשר על כן וְּ ר ִּאית (את אחורי) נאמר
ב .קדושת המלאכים. ב -ו"ו ההיפוך .שמהפך מלשון עבר
למטה ממנה קדושת המלאכים אשר ללשון עתיד .מה שראית בעבר ,על פי
לא י ֵָראּו אחוריהם ורק פניהם יֵּראּו. זה ִּת ְּראה לעתיד.
ז
לעומקו של מקרא
וירא
ובשימת לב: ככתוב (יחזקאל י,יא') ל ֹא יִּ סַ בּו
הנאמר לעיל ,שקדושת המלאכים ְּבלכְּ ֶּֽתם ,וכפירוש רש"י וש"ח שם:
גדולה מקדושת האדם ,אין בה כדי שיש להם פנים לכל צד ,ואין להם גב.
להמעיט מחשיבות האדם .ואדרבה,
חשיבות האדם גדולה מחשיבות כי הוא בזה והטעם
המלאכים .ואשר על כן יבואר ההבדל אין ללמוד מן המלאכים עניני השגחה
בין קדושה וחשיבות: על מה שכבר עשו בעבר ,כי הם
משרתיו עושי דברו ואין להם מעצמם
ההבדל בין קדושה וחשיבות כלום .ורק לפי מעשיהם שיעשו
בעתיד הם נקראים ונבחנים .ולכן אין
מובא במדרש רבה (וישלח ,פרשה להם גב [המראה על העבר] ,אלא רק
ע''ח) שהאדם גדול בחשיבות מן פנִּ ים [המראים על העתיד].
המלאך .וזה לשונוִ :מי גָדֹול
[בחשיבות] הַ ּׁשֹומֵּ ר אֹו הַ נִּ ְּשמרִ ,מן מַ ה ג .קדושת האדם
ִדכְ ִתיב (תהלים צא ,יא) :כִ י מַ לְ אָ כָיו ולמטה ממנה קדושת האדם הצריכה
יְצַ ּוֶׁה לְָך לִ ְׁשמָ ְרךֱ ,הוֵי הַ נִּ ְּשמר גדֹול ִּמן חשבון הנפש גם לאחור לתקן דרכיו,
הַ ּׁשֹומֵּ ר( .ועי' עוד בזה באריכות לקמן וגם לפנים לְ כַלְ כֵל מעשיו .ככתוב זְּכֹ ר֙
פרק יח פסוק ח'). עֹולם ִּ ֵ֖בינּו ְּשנָׁ֣ ֹות דֹור-ו ֵ֑דֹור
ַּ֔ יְּ ָׁ֣מֹות
(דברים לב,ז').
ויוסבר בזה שאמנם ,קדושת
המלאכים גדולה משל האדם ,שאין ולעומקו של מקרא ,כך יובן הפסוק:
להם יצר הרע ולכן אינם חוטאים. עֹולם אלו ימים עָבָ רּוֵ֖ ִּ .בינּו
זְּכֹ ר֙ יְּ ָׁ֣מֹות ַּ֔
ומאידך גיסא ,האדם גדול יותר ְּשנָׁ֣ ֹות דֹור-ו ֵ֑דֹור אלו השנים שלעתיד
בחשיבות מצד מה שיש לו יצר הרע, לבוא .וכאומרו :על ידי התבוננות
והוא מתגבר עליו. בימים עברּו ,יתבוננו ויבינו לעתיד
לבא.
וכפירוש רש''י על הפסוק (במדבר
יִׂש ָר ָ֔ ֵאל
כג,גד') ָכ ֵֵ֗עת יֵאָ ֵ ִּ֤מר לְ ַיעֲקֹ ב֙ ּולְ ְ
מַ ה-פָ ֵּ֖ עַל ֵ ּֽאל :עוד עתיד להיות עת כעת
ח
לעומקו של מקרא
וירא
ק ֛דֹוש [השלישי] -קַ ִּדיש לְּ עלַם הזאת ,אשר ִת ָג ֶׁלה חבתן לעין כל,
ּולְּ עלְּ מֵּ י עלְּ מַ יא ה' צבא'ות -היא שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו
קדושת המלאכים המקשרים כביכול ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת ,והם
בין קדושת האדם לקדושת ה' צבא'ות, [המלאכים] ישאלו להם [לישראל]
וממשיכים את קדושת האדם מלמטה מַ ה-פֵ֖עַ ל ֵּ ֶּֽאל.
למעלה ,לעילא ולעילא לכל העולמות,
וכגון שמביאים לפניו תפילותינו. ובשימת לב ,בהתגלות הקב"ה
ומאידך ממשיכים הם גם את קדושת והמלאכים אל אברהם ,נתקבצו ובאו
ה' צבא'ות -אל האדם ,מלמעלה יחדיו כל הג' קדושות .קדושת
למטה ,וכגון התגלות ה' אל אברהם. הקב"ה ,קדושת המלאכים ,וקדושת
האדם.
וביתר פירוט :לְּ עלַם ּולְּ עלְּ מֵּ י עלְּ מַ יא
ה' צבא'ות ,היא תמצית הקדושות והן הן אותן הג' קדושות המובאות
מלמטה למעלה :לְּ עלַם -היא הקדושה בנבואת ישעיהו (ו,ג') וכתרגום יונתן בן
בארץ ,הנמשכת ע"י האדם ,כנגד עולם עוזיאל וכפי שתקנו רבותינו לומר
העשייה, ב"ובא לציון גואל" :וְ קָ ָ ַ֨רא זֶׁ ִּ֤ה אֶׁ ל-זֶׁה֙
ּולְּ עלְּ מֵּ י -היא הקדושה בעולמות וְ אָ ָ֔ ַמר ק ֧דֹוש | ק ֛דֹוש ק ֵ֖דֹוש ה' ְּצב ֵ֑אֹות
היצירה והבריאה הנמשכת ע"י בֹודֹו.
ְמ ִּ֥ל ֹא כָל-הָ ָ ֵּ֖א ֶׁרץ כְ ּֽ
המלאכים,
עלְּ מַ יא -הוא העולם העליון ,כנגד ותרגם יונתן בן עוזיאל:
עולם האצילות מקום הכתר העליון, ק ֧דֹוש [הראשון] -קַ ִּדיש ִּב ְּשמֵּ י
היא קדושת ה' צבא'ות ,ממנו נמשכות ְּמרֹומא עִּ לאה בֵּ ית ְּשכִּ ינְּ תֵּ ּה -היא
כל הקדושות מלעילא לתתא ,אל האדם קדושת הקב"ה ,השוכן בשמי שמים
פאר היצירה. עליונים ,גבוה מעל גבוה.
ומסיים בה הכי :מַ לְּ יא כל אַ ְּרעא זִּיו ק ֵ֖דֹוש [השני] -קַ ִּדיש ַעל אַ ְּרעא עֹובַ ד
יְּ ק ֵּרּה .שכל הקדושות יחד הן למעשה בּורתֵּ ּה -היא קדושת האדם בארץ, גְּ ְּ
חטיבה אחת ,ונחלקו לשלש רק כדי הממשיך בקדושתו את גבורות ה'
לׂשַ בֵ ר את האזן .והן כְּ סֻלם מֻצב אַ ְּרצה משמיא לארעא,
ט
לעומקו של מקרא
וירא
ובאותה שעה לאחר המילה היתה ּומַ לְּ ֲאכֵּי וְּ ר ֹאשֹו מַ גִּ י ַע הַ ּׁשמיְּ מה
דבקותו בה' כְּ אותו היום המיוחל .לכן ֱאֹלקִּ ים עֹ לִּ ים וְּ יֹ ְּר ִּדים בֹו.
נאמר כְּ חֵֹׁ֥ ם הַ יֶּֽ ֹום .בה''א הידיעה. תרמוז ועל דרך הרמז והסוד
הפרשה לג' הקדושות הנ"ל:
הַ יֶּֽ ֹום המיוחל.
שב ַויֵּרא אֵּ ליו֙ ה' ְּבאֵּ ֹלנֵּ ֵ֖י מַ ְּמ ֵּ ֵ֑רא וְּ ֛הּוא יֹ ֵּ ֵׁ֥
ֶּֽפתַ ח-האֵֹ֖ הל כְּ חֵֹׁ֥ ם הַ יֶּֽ ֹום.
וכן מובא בזוה"ק פרשת וירא (צח
ַויֵּרא אֵּ ליו֙ ה' -היא קדושת ה',
עמ' א') :תָ א ֲחזֵי ,דְ עַד לָא ִא ְתגְ זַר אַ בְ ָרהָ ם
המופיעה משמי שמים עליונים ,לארעא
לָא ֲהוָה ֲעלֵיּה אֶׁ לָא הַ אי דַ ְרגָא [תתאה]...
עובד גבורתיה,
אֶׁ לָא הָ כָא ָגלֵי חָ כְ ְמתָ א ְּדכֻלְּ הּו דַ ְּרגִּ ין
שרּו ַעל הַ אי דַ ְּרגא תַ תאה בתַ ר ְּבאֵּ ֹלנֵּ ֵ֖י מַ ְּמ ֵּ ֵ֑רא -ירמוז לקדושת
ְּד ִּא ְּתגְּ זַר אַ ְּברהם. המלאכים כיצד :אֵּ ֹלנֵּ ֵ֖י בגימטר' מלאך,
ימרא של המלאכים ,כפי מַ ְּמ ֵּ ֵ֑רא הוא מֵּ ְּ
ותרגומו -אֶׁ לָא כָאן גִ לָה אֶׁ ת הַ חָ כְ מָ ה
שנאמר (דניאל ד) בִ גְ ז ֵַרת עִ ִירין פִ ְתגָמָ א
ׁשֶׁ כָל הַ ְד ָרגֹות ְׁשרּויֹות עַל הַ דַ ְרגָה
ישין ְּשאֵּ לְּ תא. ּומֵּ אמַ ר קַ ִּד ִּ
הַ תַ חְ תֹונָה הַ זֹו אַ חַ ר ׁשֶׁ ּנִ מֹול אַ בְ ָרהָ ם.
והיינו כתר חכמה השרויות על מידת
המלכות. שב ֶּֽפתַ ח-האֵֹ֖ הל -ירמוז
וְּ ֛הּוא יֹ ֵּ ֵׁ֥
לקדושת האדם ,היושב בפתחי אהלי
ועוד שם בזוה"ק שהדרגות העליונות
תורה.
שרו עליו משום שהיה דבק במידת
הימין מידת החסד .וזה לשונו :כְ חֹ ם ועוד על דרך הרמז והסוד ,כְּ חֵֹׁ֥ ם
הַ יֹוםׁ ,שֶׁ ה ֲֵרי הּואַ ר הַ י ִּמין ,הַ דַ ְּרגה הַ יֶּֽ ֹום ירמוז לדרגות עליונות שנתגלו
שאַ ְּברהם נִּ ְּדבַ ק בֹו. עליו לאחר המילה והן כתר חכמה
או ַכלְֵּך לדרך זו ,שיהיה כְּ חֹ ם ר"ת מלכות .ר"ת כְּ חֵֹׁ֥ ם .והם ג' שרשים,
כתר חסד מלכות ,וזו תהיה התערותא מהם ִת ְׁשתַ לְ ׁשֶׁ ָנה הספירות ,מלעילא
דלתתא ע"י החסד ,אשר תוריד שפע ועד לתתא.
כְּ חֹ ם היום שהם כתר חכמה מלכות.
ועל דרך הצח ,נרמזו ִאלֵין ִמ ַליָא הַ יֶּֽ ֹום -הוא היום המיוחל של תחיית
בגימטרי' של חסד וחכמה .חס"ד בגי' המתים שבו נמצאים הברואים
,72חכמ"ה בגי' .73והיינו חס"ד עם בדביקות עליונה בה'.
י
לעומקו של מקרא
וירא
שם לגבי בית המדרש אם גדולה הכנסת הכולל (בתוספת )1היא חכמ"ה.
אורחין כְּ הקדמת ביהמ''ד או יֹותֵּ ר וכאומרו :המרבה בחסד מלמטה ימשיך
מֵּ הקדמת ביהמ''ד. עליו תוספת חכמה מלמעלה.
וקשה ,כיצד תהיה הכנסת אורחין של ^^^^
ג' אנשים שנדמו לו כערביים גדולה
יותר מהקבלת פני שכינה כשהקב''ה בא
לבקרו ,כדפירש רש''י שבא לבקר את
החולה .ועוד ,שהרי העוסק במצוה גדולה הכנסת אורחין
פטור מן המצוה ,ואברהם היה עוסק
במצות הקבלת פני שכינה ,ואין לך מהקבלת פני שכינה
הכנסת אורחים גדולה מזו ,ואיך יניח
את פני השכינה וירוץ לקבל אורחים
אתי חֵּ ן֙ ֹאמר אֲ דֹ ַּ֗ני ִּאםַ֨ -נא מ ָּׂ֤צ ִַּוי ַ ֵ֑
אחרים .ועוד ,שהקבלת פני שכינה היא
ודאי הכנסת אורחים שאין למעלה
ְּבעֵּ ַּ֔יניָך אַ ל-נֵׁ֥א תַ עֲבֵֹ֖ ר מֵּ ַעֵׁ֥ל עַ ְּב ֶּֽדָך
(יח,ג')
ממנה ,והוא ודאי מקיימנה .וג' האנשים
יִת ַרצּו.
ספק י ְִת ַרצּו לבוא אליו ,ספק לא ְ אמר רב יהודה אמר רב (שבת ,קכז
ואיך יניח הודאי מפני הספק. עמ' א) גדולה הכנסת אורחין מהקבלת
פני שכינה דכתיב (בראשית יח-ג)
ִּ֤אתי חֵ ן֙ בְ עֵי ֶָׁ֔ניך
ֹאמר אֲדֹ ֵָ֗ני ִאםַָ֨ -נא מָ ָצ ִ ַוי ַ ֹּ֑
ואכן ,סברת ר' אלעזר [שם במסכת
אַ ל-נָ ִּ֥א תַ עֲבֵֹּ֖ ר מֵ עַ ִּ֥ל עַבְ ֶׁ ּֽדך.
שבת] שאברהם בקש מהקב''ה שימתין
לו עד שיקבל את האורחין ,לא מדין
שגדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת
פני שכינה ,אלא מצד ענוותנותו של ובהסבר פשט הדברים ,שהרי כן פנה
הקב''ה כביכול ,שלא כמדת הקב''ה אברהם להקב''ה שבא לבקרו ,שימתין
מדת בשר ודם .וזה לשונם שם :א''ר לו ,כביכול ,עד שיקרא לאורחין ,והם ג'
אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב''ה אנשים שנדמו אליו כערביים ,שנצבו
מדת בשר ודם .מדת ב''ו אין קטן יכול עליו ונתרחקו ממנו ובקש לרוץ
לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך לקראתם להביאם בצל קורתו.
ואילו במדת הקדוש ברוך הוא כתיב
עֵּיניָך אַ ל-נֵׁ֥א
אתי חֵּ ן֙ ְּב ַּ֔
ִּאםַ֨ -נא מ ָּׂ֤צ ִּ ומשמע מכאן ,לכאורה ,שאמר רב
תַ עֲבֵֹ֖ ר מֵּ ַעֵׁ֥ל ַע ְּב ֶּֽדָך .הרי לכאורה שר' יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין
אלעזר אינו סובר שגדולה הכנסת יותר מהקבלת פני שכינה ,כפי שחלקו
יא
לעומקו של מקרא
וירא
וקראם כולם אדונים ,ולגדול אמר אל אורחין מקבלת פני שכינה ,אלא שמתוך
נא תעבור ,וכיון שלא יעבור הוא, חשיבותה של הכנסת אורחין הקב''ה
יעמדו חביריו עמו ,ובלשון זה הוא חול. כביכול מוחל על כבודו.
דבר אחר ,קדש ,והיה אומר להקב"ה
וכן משמע ממסכת שבועות לה :שם
להמתין לו עד שירוץ ויכניס את
חלקו אמוראים אם שם השם בפסוק
האורחים .עכ''ל רש''י.
ִּ֤אתי חֵ ן֙ בְ עֵי ֶָׁ֔ניך
ֹאמר אֲדֹ ַּ֗ני ִאםַָ֨ -נא מָ ָצ ִ ַוי ַ ֹּ֑
אַ ל-נָ ִּ֥א תַ עֲבֵֹּ֖ ר מֵ עַ ִּ֥ל עַבְ ֶׁ ּֽדך (יח,ג') ,הוא
מכל מקום ,יש ליתן טעם בדברי רב
יהודה אמר רב שגדולה הכנסת אורחין קדש או חול .כלומר האם פנה אברהם
יותר מהקבלת פני שכינה. למלאכים וכוון דבריו לגדול שבהם
בשם אֲדֹ ַּ֗ני ואז השם חול הוא ,או פנה
ולעומקו של מקרא נראה לתרץ על לקב''ה בשם זה שימתין לו עד שיביא
דרך הלשון במאמר זה של חז''ל גדולה את האורחים ,ואז השם הוא קדש.
הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, וכדאיתא בגמרא שם :כל שמות
ועל דרך אל תאמר .אל תאמר גדולה
האמורים בתורה באברהם קדש -חוץ
הכנסת אורחים יותר מקבלת פני
ֹאמר אֲדֹ ַּ֗ני מזה שהוא חול שנאמר ַוי ַ ֹּ֑
שכינה ,ב-מ' היתרון ,אלא גדולה
ִּ֤אתי חֵ ן֙ בְ עֵי ֶָׁ֔ניך אַ ל-נָ ִּ֥א תַ עֲבֵֹּ֖ ר
ִאםַָ֨ -נא מָ ָצ ִ
הכנסת אורחים מתוך קבלת פני
שכינה .כלומר אל תקרי מ' היתרון מֵ עַ ִּ֥ל עַבְ ֶׁ ּֽדך ,חנינא בן אחי רבי יהושע
אלא מ' היחס .מתוך. ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר
המודעי אמרו אף זה קדש .ושואלת
ועל דרך המוסר יהיה כך ערך הגמרא שם :כמאן אזלא הא דאמר רב
הדברים :כשברור למארח שהאורחים יהודה אמר רב [כמו מי אמר רב יהודה
נשלחו אליו על ידי הקב''ה ,שאין
אמר רב] גדולה הכנסת אורחין יותר
למעלה ממנו ,הרי גדולה הכנסת
האורחים הזו יותר מכל הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה ,כמאן -כאותו
אחרת ,שהרי הוא מתנהג עמם בכבוד הזוג חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי
הראוי ,כראוי ל ְַּמשַ לֵּחַ . אלעזר בן עזריה .ולא כרבי אלעזר.
וכשנגלה עליו הקב''ה ,עדין לא ידע וכן פירש רש''י בפרשתנו :ויאמר
אברהם לשם מה נגלה עליו ,ועתה
אדני אם נא וגו' .לגדול שבהם אמר,
יב
לעומקו של מקרא
וירא
ידיעה שהקב''ה הוא אשר ְּשלחם. משראה ג' אורחין הבין כי זו היא
והיינו כפי שנאמר לעיל ,שגדולה ההתגלות האמורה בעניין.
הכנסת אורחים ,מתוך קבלת פני
שכינה. וכמובא לעיל במדרש רבה (פרשה
מח,ט) אָ מַ ר לֹו הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא עַד
^^^^ ׁשֶׁ ל ֹא מַ לְ תָ ה הָ יּו בְ נֵי אָ דָ ם ע ֲֵרלִ ים בָ ִאים,
ּובנֵּי פַמַ לְּ יא שלִּ י נִּ גְּ לִּ ים
עַכְ ׁשָ ו ֲאנִּ י ְּ
עליָך ,הֲדָ א הּוא ִדכְ ִתיב ַו ִי ָֹשא עֵינָיו ַוי ְַרא
(יח,ד') י ַ ֶֻּֽקח-נָׁ֣א ְּמעַט-מַַּ֔ יִּ ם וְּ ִּהנֵּה ְּשלשה ֲאנ ִּשים נִּ צ ִּבים עליו ,וגו'.
פירש רש''י :י ַ ֶֻּֽקח-נָ ָ֣א ְמעַטַ ָ֔ -מיִ ם ע"י וכן הבין אברהם כי הג' אנשים הם
שליח .והקב"ה שילם לבניו ע"י שליח הפמליא של הקב''ה הנגלה עליו.
שנא' וירם משה את ידו ויך את הסלע. ואשר על כן ראוי לפרש :מתוך.
ובשימת לב ,יש לתמוה [וכן תמה גדולה הכנסת אורחין מתוך הקבלת
ה"שפתי-חכמים"] :מדוע רש"י הביא פני שכינה.
פסוק של פורענות של מי מריבה
מפרשת חוקת .היה לו להביא פסוק של ואע''פ שהרואה מן הצד אמנם יראה
ברכה מפרשת בשלח .והכית בצור. ויחשוב כי גדולה הכנסת אורחין יותר
והוא בארה של מרים. מ-קבלת פני שכינה ,אך לעומקן של
דברים ,לעולם היא גדולה מתוך קבלת
ועוד יש לשאול מדוע אברהם איש פני שכינה וזו היא גדולתה של הכנסת
החסד יסתפק לאורחיו רק במעט מים, האורחין.
ולכאורה היה לו לבקש עבורם מים
הרבה. ועוד יש לומר שזו גם כוונת ר' אלעזר
שם בגמרא שבת קכז .שנאמר שם א''ר
ועוד ,נראה כביכול מפירוש רש"י אלעזר ,בא וראה שלא כמדת הקב''ה
שמה ששילם ע"י שליח לכאורה הוא מדת בשר ודם מדת ב''ו אין קטן יכול
לגריעותא .שהרי ֶׁלחֶׁ ם -רץ אברהם לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך
בעצמו אל שרה ,והקב"ה המטיר ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב ויאמר
בעצמו לחם מן השמים[ .המהרש"ל]. אם נא מצאתי וגו' .ופירוש דבריו,
אבל מים -שבקש ע"י שליח ,ולא רץ שהקב''ה לא רק שמתוך ענוותנותו
בעצמו להביאם כמו הלחם ,לכן ישולם
מוחל על כבודו ,אלא שזה הוא רצונו,
על ידי שליח ,בהתאם לפסוק של
שהמארח ירוץ לקראת אורחיו מתוך
יג
לעומקו של מקרא
וירא
רגליהם ,ואין השכינה מצויה שם .ולכן פורענות ,וכאילו מצד הרואה יש כאן
במי מריבה לא ינתנו המים אלא על ידי כמין גריעותא בהכנסת אורחים ,ולא
שליח .ונבחר משה רבנו הענו מכל יתאים הדבר לאברהם אבינו איש החסד
אדם לשלם שליחותו של אברהם שלא שנאמר עליו גדולה הכנסת אורחין
קדמו אדם בענוה ,באומרו ואנכי עפר מהקבלת פני שכינה !
ואפר .ואשר על כן ,כל מה ששילם
הקב''ה לבניו של אברהם על ידי שליח, ולעומקו של מקרא ,נראה לתרץ
היה לטיבותא ,שלא להחזיקם כבעלי ולומר שח''ו לא נתעצל אברהם ואין
מחלוקת ,כשם שלא רצה להחזיק הג' כאן גריעותא כלל וכלל .אלא אדרבה,
אנשים כעובדי עבודה זרה .ואע''פ מידת אברהם היא מידת הזריזות
שאמר משה ִּש ְּמעּו-נא֙ הַ מֹ ִּ ַּ֔רים ה ֲִמן- והענוה .ככתוב ַוי ְַׁש ֵַ֨כם אַ בְ ָר ַ֜ ָהם בַ ֵ֗ ֹבקֶׁ ר.
נֹוציא לָכֶׁ ֵּ֖ם ָ ּֽמ ִים ,נתכוון הַ ֶׁ ָ֣סלַע הַ ֶָׁ֔זה ִ ִּ֥ וכל הנהגותיו היו לקדש שם שמים
בענוותנותו לומר ִּש ְּמעּו-נא ,ה ֲִּמ ְּרים וכבוד הבריות .אלא שבשימת לב -לא
אני שבזכותי ינתן לכם מים כבזכותה במים לשתיה עסקינן ,אלא במים שהיו
של מרים שעשתה עמי חסד על מי מיועדים לרחוץ רגליהם שמא הם
היאור? הרי בזכות אברהם אביכם עובדים ע"ז ,לכן בקש מים על ידי
שהתרחק מן המחלוקת כמעבודה זרה, שליח שלא להחזיקם כעובדי ע"ז.
בזכותו לא ימנע הקב''ה מליתן לכם על
ידינו מים. לכן גם אמר ְּמעַ טַ ַּ֔ -מיִּ ם .שאולי אין הם
היוצא ,איפוא ,ששליחותו של משה משתחוים לאבק שברגליהם ,אמר יוקח
להוצאת המים היתה השלמה לאברהם, על ידי שליח ,והוסיף נא ,לשון בקשה,
להרחיק מבניו מריבה ומחלוקת שהן ואמר מעט ,והכל לשון של כבוד
כעבודה זרה. לזולתו .וכן לשון הרמב"ן "דרך מוסר
ובזה יובן על דרך הצח ,מדוע ציין וכבוד".
הכתוב ארבעה דברים :שהרים משה ולא נותר אלא לתרץ מדוע אם כן
את ידו ,והכה במטהו בסלע פעמיים, שילם לבניו על ידי שליח ,דבר שנראה
ויצאו מים רבים .כנאמר [במדבר ,פרשת ובשימת כגריעותא.
חקת ,פרק כ ,פס' יא] ַו ַָ֨י ֶׁרם מֹׁשֶַׁ֜ ה אֶׁ ת- לב ,השליחות ששילם לבניו היא
י ַּ֗דֹו וַיַ ְָּ֤ך אֶׁ ת-הַ ֶׁ ֶּ֛סלַע ְּבמַ ֵּ ֵ֖טהּו ַ ֶּֽפע ֲֵ֑מיִּ ם ההכאה של משה בסלע ,בגלל
ו ֵַיּֽצְ אּו֙ ַ ָ֣מ ִים ַר ִַּּ֔בים וגו'. המחלוקת והמריבה שהיתה שם.
ידו -שמשה רבנו היה ידא אריכתא ולעומקו של מקרא כביכול בא רש''י
של אברהם אבינו .במטהו -שהכה לומר לך ,שמריבה ומחלוקת כמוה
בסלע במדת החסד של אברהם כעבודה זרה שמשתחוים לעפר
יד
לעומקו של מקרא
וירא
וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו ַ ֵׁ֥תחַ ת ה ֵּ ֶּֽעץ( .יח,ד') שנמשלה למטה כפי שדרשו [מסכת
ראש השנה יז" ].ורב חסד" -מַ טה כלפי
לפשוטו של מקרא ,באומרו חסד .פעמיים -שהכה ַ ֶּֽפע ֲֵ֑מיִּ ם ,פעם
וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו כוונתו כדרך שאומרים לאדם אחת בעבור אברהם ופעם אחת בעבור
עיף הבא מן הדרך לנוח קמעא. השליחְּ .מעַ טַ ָ֔ -מיִם -כנגד שאמר
אברהם י ַ ֻּֽקח-נָ ָ֣א ְּמעַטַ ָ֔ -מ ִים משום כבוד
ולעומקו של מקרא יש לומר שהוא המלאכים ,בא הכתוב וציין :ו ֵַיּֽצְ אּו֙ ַ ָ֣מיִם
מלשון וַיִּ שַ ע ְי'ה' ָו'ה אֶׁ ל-הֶׁ בֶׁ ל וְ אֶׁ ל- ַר ִַּּ֔בים משום כבודם של ישראל .והמים
ִמנְ חָ ּֽתֹו[ .בראשית ד,ד'] .לשון נענה רבים הם חסד הבורא שהמשיך עליהם
ונתרצה למנחתו .ומאי תחת העץ ,שהיו את מדת החסד של אברהם.
ענפיו בודקים את האורחים .ומאחר
והעץ לא פלט אותם ,ידע כי ראויים הם,
לכן אמר וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו בערך של וְּ תֵּ יענּו ^^^^
לכל בקשותיכם.
או ַכלְֵּך לדרך זו ,שהוא מלשון של
ִּ ֶּֽכי-עַ ל-כֵּ ֵׁ֥ן
שעה קלה .שאין לה זמן קצוב ,תהיו עֲבַ ְּר ֵ֖תם ַ ֶּֽעל-עַ ְּב ְּדכֵ֑ם (יח,ה')
אורחי ככל העולה על רוחכם .ולא כלוט
שאמר להם והשכמתם והלכתם יש לעיין ,מאי כי על כן .רש"י פירש
לדרככם.
כי על כן על אשר .וזהו פשוטו.
^^^^
וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו ַ ֵׁ֥תחַ ת ה ֵּ ֶּֽעץ .ירמזון ִאליֵן ולעומקו של מקרא יש לומר :כי על
ִמ ַליָא לאושפיזין אברהם תחת הסכך כן פירושו כי הרי לשם כך סובב
בימי ההושענות .כאומרו הושענא הקב"ה ההשגחה העליונה שתעברו
תחת הסכך[ .כמבואר בהרחבה בלעומקו על עבדכם כדי שאוכל ליתן לכם לסעוד
של מקרא לחג הסוכות]. את לבכם .וכן בכל המקומות אשר
הביא רש"י בפירושו אפשר לומר כך.
^^^^ כי על כן סובבה כך ההשגחה
העליונה.
וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו .לשון זו אומרת דרשני.
שיכול היה לומר ְׁשבּו ,נוחו .ויש לומר ^^^^
טו
לעומקו של מקרא
וירא
והגר''א פירש לשונות מלשון שבזה בדקם אם בני אדם הם או
הסברים .ג' לשונות בחרדל ,ג' מלאכים .שאין משען למלאכים .שאינם
הסברים במילה חרדל: נשענים לעולם אלא תמיד עומדים הם.
לשון ראשון בחר-דל .לשון שני חרד-
לב .לשון שלישי חדל-רב .שבשלשה ואמנם סדר הפסוקים יוכיח .בתחילה
לשונות אלו בדק אם האנשים הגונים. אמר רחצו רגליכם ,שחשבם כביכול
בחר-דל אם בוחר בדל גומל חסדים לעובדי ע"ז .אחרי כן אמר השענו תחת
הוא. העץ .ולבסוף ,משלא נשענו הבין שהם
חרד-לב אם ירא אלקים הוא. מלאכים ואמר וְּ סַ ע ֲָּׂ֤דּו לִּ ְּבכם֙ .לבכם ולא
חדל-רב אם מסתפק במה שיש לו .עד לבבכם שאין יצר הרע למלאכים.
כאן פירוש הגאון.
ואע''פ שאם היה אומר ְׁשבּו ,גם היו
ולעומקו של מקרא יש לומר לשון נבדקים כמלאכים שאין להם ישיבה
רביעי :שנתן להם ג' לשונות והם אלא עמידה ,מכל מקום אם אין יושבים
אין בזה עדיין הוכחה להיותם מלאכים,
אומרים :בר חדל .שמבשרים אותו על
כי אולי ממהרים הם על הדרך .אך בין
בר ,על בן לשרה .ואף על פי שחדל
לעמוד ובין להישען המרחק קטן והיא
להיות לשרה אורח כנשים ,הנה אורחה
בדיקה טובה אם ישענו או יעמדו
רב .וכאומרם :רב חדל .מה שחדל יהיה
זקופים.
לרב .ובזה הכיר שהם מלאכים והם
כנגד ארבעה לשונות של גאולה שבאו
^^^^
לבשר לו בפסח :בדמיך חיי ,בדמיך חיי.
וְּ אל-הַ ב ֵ֖קר ָׁ֣רץ אַ ְּבר ֵ֑הם וַיִּ קַַ֨ ח בן-
ב ָ֜קר ַ ָּׂ֤רְך וטֹוב֙ (יח,ז')
^^^^ בן-ב ָ֜קר ַ ָּׂ֤רְך וטֹוב֙ פירש רש''י ג' פרים
היו ,כדי להאכילן ג' לשונות בחרדל
(בבא מציעא פו ):בחרדל .שרצה ליתן
להם בשוה מאכל חשוב בתבלין של
מלכים ושרים[ .רש''י שם].
טז
לעומקו של מקרא
וירא
ולעומקו של מקרא יש לומר ֵּיהם
וְּ ֶּֽהּוא-עֹ ֵּ ֧מד ֲעל ֛
שמכוונים דבריהם כנגד ג' חלקי הנפש, ֹאכלּו (יח,ח')
ַ ֵׁ֥תחַ ת ה ֵּעֵ֖ץ ַוי ֵּ ֶּֽ
נפש רוח נשמה ,בהם ניכרת חשיבות
האדם על המלאך.
על דרך הרמז והסוד ,מאי עֹ ֵּ ֧מד
ֲעלֵּיה֛ם ,שנמצא בדרגא מעליהם ,וכמו
ַר ִּבי מֵּ ִּאיר האיר דרגת הנפש היא שמצינו ביעקב אבינו וישלח מלאכים
הקשורה לגוף ולתחושות האדם, ממש.
הצריכים שמירה מיוחדת על ידי
המלאכים ,והיא שמירה תתאה ,לשעבד
וכן מובא במדרש רבה (וישלח,
כל כוחותיו ומעשיו לקדושה וטהרה,
פרשה ע''ח) ַר ִּבי מֵּ ִּאיר וְּ ַר ִּבי יְּ הּודה
וכנגדם אמר כִ י מַ לְ אָ כָיו יְצַ ּוֶׁה לְָך
וְּ ַר ִּבי ִּש ְּמעֹון[ ,סוברים כאחד ,ולא
לִּ ְּשמ ְּרָךֱ ,הוֵי הַ נִּ ְּשמר גדֹול ִּמן הַ ּׁשֹומֵּ ר.
פליגי] ַר ִּבי מֵּ ִּאיר אֹומֵ ר ִמי גָדֹול
ּנִׁשמָ רִ ,מן מַ ה [בחשיבות] הַ שֹומֵ ר אֹו הַ ְ
ַר ִּבי יְּ הּודה האיר דרגת הרוח ,היא דִ כְ ִתיב (תהלים צא ,יא) :כִ י מַ לְ אָ כָיו
הרוח ְממַ לְ לָא ,אשר ממנה תוצאות כח יְצַ ּוֶׁה לְָך לִ ְׁשמָ ְרךֱ ,הוֵי הַ נִּ ְּשמר גדֹול ִּמן
הדיבור שבאדם ,הצריכים שמירה הַ ּׁשֹומֵּ רַ .ר ִּבי יְּ הּודה אֹומֵ ר ִמי גָדֹול
מיוחדת על ידי המלאכים ,והיא שמירה הַ ּנֹוׂשֵ א אֹו הַ ּנִ ָֹשאִ ,מן מַ ה דִ כְ ִתיב (תהלים
אמצעיתא ,כמידת הרוח שהיא שא צא ,יב) :עַל ַכ ַפ ִים ִי ָֹשאּונְךֱ ,הוֵי הַ נִּ ֹ
אמצעית בין הנפש ובין הנשמה .וכיוון גדֹול ִּמן הַ נֹושֵּ אַ .ר ִּבי ִּש ְּמעֹון אָ מַ ר ִמן
בזה שיש לשעבד כח דיבורו לקדושה מַ ה דִ כְ ִתיבַ :וי ֹאמֶׁ ר ׁשַ לְ חֵ נִ יֱ ,הוֵי הַ ְּמשַ לֵּחַ
וטהרה ,ולהיות התפילה נישאת על ידו גדֹול ִּמן הַ ִּמ ְּשתַ לֵּחַ .
בידי המלאכים עד כסא הכבוד .וכנגדם
שא גדֹול
שאּונְּ ָךֱ ,הוֵי הַ נִּ ֹ
אמר עַל ַכ ַפ ִים יִּ ֹ
ַו ֲה ֵּוינן בּה ,הרי בכל ג' הדרשות
ִּמן הַ נֹושֵּ א.
כוונתם שהאדם גדול בחשיבות
מהמלאך ,ולא פליגי .אם כן מה חילוק
ַר ִּבי ִּש ְּמעֹון האיר דרגת הנשמה, יש בין ר' מאיר ,ר' יהודה ור' שמעון.
היא הקשורה למחשבותיו והגיגיו של ומה חידוש יש בדברי אחד על חבירו.
האדם ,הצריכים שמירה מיוחדת על ידי
המלאכים ,והיא שמירה עילאה ,לשעבד
יז
לעומקו של מקרא
וירא
יִּ ְּהיָׁ֣ה ז ְַּרע ֲַָּ֗ך בְ ֶׁ֙א ֶׁרץ֙ ָ֣ל ֹא ל ָ֔ ֶָׁהם ַועֲב ֵ֖דּום כל מחשבותיו והגיגיו של האדם לקדושה
וְּ עִּ נָׁ֣ ּו אֹ ֵ֑תם אַ ְּר ַ ֵׁ֥בע מֵּ ֵ֖אֹות שנֶּֽה .ועתה ולטהרה ,וכנגדם אמר ׁשַ לְ חֵ נִ יֱ ,הוֵי
משבאו המלאכים לבשר לו על הולדת הַ ְּמשַ לֵּחַ גדֹול ִּמן הַ ִּמ ְּשתַ לֵּחַ .ובכח רוחני
יצחק ,ידַֹ֨ ַע י ָ֜ ַדע שגאולת מצרים עליון זה יכול האדם לשלוח מלאכים
תלויה בהולדת יצחק ,ואין לעכב את ממשכן הנשמה שעיקרה במח ,לכל מקום
הגאולה אפילו כמלא נימא. שירצה ,ולכל מטרה נעלה וקדושה.
וכדכתיב ביעקב וַיִּ ְּש ַַ֨לח ַיעֲקָֹּׂ֤ ב מַ לְּ אכִּ ים֙
(בראשית לב,ד').
וכן מצינו שנטמאה העיסה ולא חכה
אברהם לעשות עיסה אחרת טהורה,
ואשר על כן נאמר באברהם וְ ּֽהּוא עֹ ֵּ ֧מד
אלא נתן להם חלב ובן הבקר בלא לחם
ֲעלֵּיה֛ם ,בדרגא עילאה ,כי זו דרגתו של
כאשר אמר ,כדי לא לעכב את הגאולה
אברהם וכל האבות שהם מרכבה
אפילו כדי אפית פת לחם קלה.
לשכינה ,ולכן נאמר בו וְּ ֶּֽהּוא-עֹ ֵּ ֧מד
ֲעלֵּיה֛ם ַ ֵׁ֥תחַ ת ה ֵּעֵ֖ץ ,בצילא דמהימנותא.
ועל דרך הצח ,יוצא איפוא ,שארבע
ֹאכלּווהמלאכים תחתיו .לכן נאמר ַוי ֵּ ֶּֽ
לשונות של גאולה בַ יְצִ יאָ ה ממצרים
אע''פ שאינם צריכים אוכל גשמי עשו
לְ חֵ רּות ,נמשכו מאברהם עת הכניס
עצמם כאוכלים ,כי כן ציוה אברהם.
אורחיו בארבע לשונות של מהירות.
^^^^
וזה סוד אומרו ְּב ִּחפזַּ֔ ֹון לענין יציאת
מצריםּֽ ַ :ו ֲאכַלְ ֶׁ ִּ֤תם אֹ תֹו֙ ְּב ִּחפזַּ֔ ֹון [שמות
וַיְּ מַ ֵּ ֧הר ,מַ ה ִּ ֲִ֞ריָׁ֣ ,רץ ,וַיְּ מַ ֵּ ֵ֖הר ַלע ֲֵׁ֥שֹות
יב,יא'] ופירש רש''י שם ,לשון בהלה
(יח,ו-ז)
את
ומהירות ,וכן נאמר ִ ָ֣כי ְּב ִּחפזַּ֗ ֹון י ַ֨ ָָצ ָ֙
מֵ ֶׁ ָ֣א ֶׁרץ ִמצְ ַ ָ֔ר ִים [דברים טז,ג'].
ויש ליתן טעם לארבע לשונות של
^^^^ מהירות אלו .ושמא יש לומר כי הכיר
ומהֵ ר בהם שבאו לשליחות מפי עליוןִ ,
לא לעַכְ בָ ן.
ועוד יש לומר ,על פי מה שנאמר לו
בברית בין הבתרים י ַ֨ ֹד ַע תֵּ ָ֜ ַדע כִּ י-גֵּ ָׁ֣ר |
יח
לעומקו של מקרא
וירא
ֹלהיםוְ חֵֹּ֖ ׁשֶׁ ְך עַל-פְ נֵ ָ֣י ְת ֹּ֑הֹום וְ ָ֣רּוחַ אֱ ִָ֔ אַ יֵּה ו-אַ יֹו
ְמ ַר ֶׁ ֵּ֖חפֶׁת עַל-פְ נֵ ִּ֥י הַ ָ ּֽמיִ ם{ :ג} ַו ִּ֥י ֹאמֶׁ ר
ֱֹלהים י ִ ְָ֣הי ֹּ֑אֹור ַוָּּֽ֤יְהִ יּֽ -אֹור:
א ִ ֵּ֖
ֹאמ ָׁ֣רּו ֵׄ ֵּאֵׄ ַּ֔ליֵׄ וֵׄ אַ יֵּ ֵ֖ה ש ָׁ֣רה ִּא ְּש ֵ֑תָך
ַוי ְּ
{ד} ַויַ ֧ ְרא א ִ ֶּ֛
ֱֹלהים אֶׁ ת-הָ ֵּ֖אֹור כִ יֹּ֑ -טֹוב (יח,ט')
ַו ַי ְּבדֵּ ָ֣ ל (בד היינו ו'). נקוד על אי"ו שבמלה ֵׄ ֵּאֵׄ ַּ֔ליֵׄ וֵׄ ופירש
רש"י ,שכשם שאמרו לו אַ ֵּיה שרה כך
אמרו לה אַ יֹו לאברהם ,כדי לחבב אשה
ובשימת לב ,אותיות ואי''ו מפוזרות לבעלה.
בפסוקים אלו על פי סדר שש -אחת
עשרה ,שש -אחת עשרה .כיצד :ו' של ומצאנו בכמה מקומות בזוה"ק
ובתיקונים ש"אַ ֵּיה" הוא לשון
ואי''ו היא במילה האחת עשרה
המלאכים ,וכפי שתקנו בתפילה
מבראשית .ממנה ִת ְמנֶׁה שש מלים עד משרתיו שואלין זה לזה אַ ֵּיה מקום
האות א' של ואי''ו ,ממנה תמנה עוד כבודו להעריצו.
אחת עשרה אותיות עד האות י' של
ולפי שאמרו לשרה אַ יֹו יוצא איפוא,
ואיו ,וממנה תמנה עוד אחת עשרה
שגם אי"ו הוא לשון המלאכים .ויש
אותיות עד האות ו' של ואי''ו (והאות ו' לעיין היכן עוד נמצאנו למדים שגם אַ יֹו
הזו האחרונה מורכבת מאותיות בד של הוא לשון המלאכים.
ויבדל ,שכן בגימטריה בד הן ו'.
ועל דרך הסוד ,נמצא בספר שרשי
תורה
ומחזוריות זו של ֶׁ ,11-6 ,11-6
השמות להרמ"ז ,שהשם איו הוא השם
על גימטריה אי''ו (פעמַ יִּ ם י''א-ו).לרמז
היוצא מבראשית ועד האות ד'
שכשם שאמרו איה לאברהם כן אמרו
שבויבדל ,כזה[ :ונוסף ו' בתחילה כפי ששאל
איו לשרה .וכן איו היא גם גימטריה של
יתרו לבנותיו ואיו למשה].
איה עם הכולל .ועוד תרמז המחזוריות
של פעמַ ִים על כך שהמלאכים נבראו
ֱֹלהים ֵ ִּ֥את הַ שָ ַ ֵּ֖מיִם
אׁשית בָ ָ ָ֣רא א ִ ֹּ֑
{א} בְ ֵר ִ ֵּ֖
ביום השני.
וְ ֵ ִּ֥את הָ ָ ּֽא ֶׁרץ{ :ב} וְ הָ ֵ֗ ָא ֶׁרץ הָ י ָ ְִּ֥תה תַֹ֨ הּו֙ ו ָ֔ ֹבהּו
יט
לעומקו של מקרא
וירא
ואשר על כן פנו המלאכים לאברהם ועוד יש לומר שהמילה איו מרומזת
ושאלו על שרה איה שרה אשתך ,וכן גם בשני הפסוקים האמצעיים:
פנו לשרה לשאול אותה על בעלה ואיו. {ב} וְ הָ ֵ֗ ָא ֶׁרץ הָ י ָ ְִּ֥תה תַֹ֨ הּו֙ ו ָ֔ ָֹבהּו וְ חֵֹּ֖ ׁשֶׁ ְך עַל-
פְ נֵ ָ֣י ְת ֹּ֑הֹום וְ ָ֣רּוחַ אֱ ִָֹ֔להים ְמ ַר ֶׁ ֵּ֖חפֶׁת עַל-פְ נֵ ִּ֥י
ועל דרך הצח ,יעידו ראשי תיבות של
יְהי ֹּ֑אֹור ַוָּּֽ֤יְהִ י-
ֱֹלהים ִ ָ֣
הַ ָ ּֽמ ִים{ :ג} ַו ִּ֥י ֹאמֶׁ ר א ִ ֵּ֖
איה מקום כבודו להעריצו על שפת
ּֽאֹור :כיצד :א' מאלקים ,י' מהמלה פני
המלאכים ,שכן אַ ֵיה מקום כבודו
(מרחפת על פני המים) והאות ו' מהמלה
להעריצו ,ר"ת מלא"ך .ואשר על כן
אור [ויהי אור].
לְ מּודִ ים הם בלשון אַ ֵּיה ו אַ יֹו.
ועוד על דרך הרמז והסוד ,שתי
ואם נצרפם יחדיו נקבל אור פני
הלשונות איה ו-איו ,הן מילואי ו" ה" אלקים ,הוא איו בסדר הפוך.
בצירופי שם השם .שכן יש ג' אפשרויות הוא אור המלאך שהאיר פני משה
למילויי האות ה"א ,וכן ג' אפשרויות וסימנך :ויואל משה ,הן אותיות וְּ אַ יֹו
למילוי האות וו' .ובשניהם רמוזים איה למשה ,ששאל יתרו את בנותיו וְּ אַ יֹו.
ו-איו .כיצד: בהתכוונו למשה.
צירופי "ה":
הי הה .סופי תיבות אי"ה. הא הוא המלאך הבא להאיר פני חשכת
צירופי "ו": העקרות ולבשר על בן לשרה.
ואו ויו וו .אותיות שניות אי"ו.
וכן המלאך הנקרא בשם אַ ֵּיה והוא
מע"ב שמות היוצאים מן הפסוקים
השולט השם שם ועוד,
ויסע ויבא ויט ,שבפרשת בשלח [ולפי
בעולם הבריאה שהוא כנגד שרה אמנו,
השיטה השלישית של אחד ביושר ושניים
הוא יו"ד ה"א וי"ו ה"א .וצירופי בהיפוך ,כמובא בלעומקו של מקרא פרשת
אותיות המילוי שלו הם אי"ה ו אי"ו. בשלח].
בסדר ישר והפוך .כיצד:
כ
לעומקו של מקרא
וירא
ובהסבר פשט הדברים " ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב" אי"ה בסדר ישר :ה"א וי"ו ה"א,
נאמר על ידי המלאך [פסוק י'], ה"א וי"ו ה"א, אי"ה בסדר הפוך:
ו"א ֵׁ֥שּוב" ,נאמר על ידי הקב"ה, וכן אי''ו בסדר הפוך :וי"ו ה"א .לרמז
למחרת .וכפירוש רש''י [פסוק י''ד]
על רצוא ושוב שהיא סדר פעולת
למועד אשר קבעתי לך אתמול.
המלאכים,
והתורה נתנה היכר בין דברי המלאך
וכן אי"ו בסדר ישר :ה"א וי"ו.
לדברי השם .שהקב"ה שבידו סיפק
לעשות אומר "א ֵׁ֥שּוב" בדרך של החלט
ואשר על כן השתמשו המלאכים בזו
הדבר ,והמלאך שאין סיפק בידו לעשות
הלשון לחבב אשה על בעלה ,והוא רמז
בלתי שהקב"ה עוזרו ,אמר ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב,
לעתיד לבוא ,לחבב כנסת ישראל על
כאומרו אם ָׁ֣שֹוב על ידי הקב''ה ,א ָּׂ֤שּוב.
הקב"ה ,ולחבב קוב"ה על כנסת ישראל.
ואם לאו לאו.
איה כבוד מלכותו להעריצו.
אך עדיין יש ליתן טעם מדוע ידבר
^^^^
המלאך בלשון כפולה .שהיה יכול לומר
שֹוב בלבד או כיוצא בו.
ַו ַּ֗י ֹאמר ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב אֵּ ַ֨ליָך֙ כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה
וְּ ִּהנֵּהֵ֖ ֵּ -בן לְּ ש ָׁ֣רה ִּא ְּש ֵ֑תָך וְּ ש ֵׁ֥רה
ולעומקו של מקרא יש לומר שירמוז
הפסוק לדברי רבותינו במסכת ברכות שֹ ַ ֛מעַ ת פֵׁ֥תַ ח האֵֹ֖ הל וְּ ֵׁ֥הּוא אַ ח ֲֶּֽריו:
(ד ).מיכאל באחת וגבריאל בשתיים. (יח,י')
שנאמר במיכאל וַיעף [ישעיהו ו,ו']
וַיעף אֵ לַי אֶׁ חָ ד ִמן הַ ְש ָרפִ ים ,ובגבריאל בשימת לב ,נאמר כאן ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב
נאמר [דניאל ט' כא'] "מֻעף ִּביעף". ושלשה פסוקים לאחר מכן נאמר:
ולפי זה יובן הלשון "שוב אשוב" והוא "לַמֹו ֵֵ֞עד א ֵׁ֥שּוב אֵ לֶׁ ֶּ֛יך כָעֵ ִּ֥ת חַ יָ ֵּ֖ה ּולְ ׂשָ ָ ִּ֥רה
כעין "מֻעף ִּביעף" .ואע''פ שהיה זה ֵ ּֽבן" .ואשר על כן יש ליתן טעם ההבדל
מיכאל שבישר לשרה ,כאשר הוא בא בין ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב ובין א ֵׁ֥שּוב.
עם גבריאל ,משוה הוא את פריחתו
לפריחת גבריאל שנאמר בו מועף
כא
לעומקו של מקרא
וירא
כי ששה חדשים ממילא מעוברים ,ויחד ביעף .ופורחים הם יחד בשתי עִּ יפֹות,
אתם יחסרו י"א יום. כגבריאל .וזה "שוב אשוב" .אך
הקב"ה שכל מלא העולם כבודו ,אומר
ואשר על כן צריך לומר שהחדשים למועד אשוב.
עוברו בידי שמים יותר מדרכם באורח
נסי ,ולכן כשאמר הקב''ה למועד אשוב ^^^^
אליך כעת חיה היתה זו הודעה על הנס
שעתיד להתרחש בגרמי השמים, כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה .ברש"י :כעת הזאת לשנה
להשוות ימי הלבנה לימי החמה .ולפי זה הבאה ופסח היה ולפסח הבא נולד
יובן כל הלשון של הֲיִּ פ ֵּ ֵׁ֥לא .הֲיִּ פ ֵּ ֵׁ֥לא מה' יצחק .כדלקמן [כא,ב] וַתַ הַ ר וַתֵ לֶׁד ׂשָ ָרה
דבֵ֑ר לַמֹו ֵֵ֞עד אָ ִּׁ֥שּוב אֵ לֶׁ ֶּ֛יך כָעֵ ִּ֥ת חַ יָ ֵּ֖ה לְ אַ בְ ָרהָ ם בֵ ן לִ זְקֻ נָיו לַמֹועֵּד אֲׁשֶׁ ר-דִ בֶׁ ר
ּולְ ׂשָ ָ ִּ֥רה ֵ ּֽבן (יח,ד') .כשם שבכח השם ֱֹלהים .וברש"י :את המועד אשר אֹ תֹו א ִ ּֽ
לחולל נסים בגרמי השמים ,כן יחולל לך דבר וקבע כשאמר לו (לעיל יח יד)
את הנס הזה ולשרה בן .ועל כן דייקו למועד אשוב אליך ,שרט לו שריטה
הכתובים למועד היינו ימות הלבנה, בכותל ואמר לו ,כשתגיע חמה לשריטה
כעת חיה היינו ימות החמה .שייעשה זו בשנה אחרת ,תלד.
להם נס שמימי ,כשם שנעשה בשמים,
וכאומרו :הֲיִּ פ ֵּלא מה' דבר לַמֹועֵּ ד .שכל ומכך שאמר כשתגיע חמה היה זה לפי
המועדים בידו ניתנו. ימות החמה .ומכך שאמר ולפסח הבא
נולד יצחק היה זה לפי ימות הלבנה.
^^^^ וקשה ,שהרי בכל שנה יחסרו לימות
הלבנה מימות החמה י"א יום לערך .וגם
אם תאמר שעיבר אברהם חדשים ושנים
עדין קשה ,שלא אמרו לו בעוד ג' שנים
אלא לשנה האחרת ויחסרו י"א יום .ואין
עיבור ל י"א יום .ואם תאמר שעיבר את
כל החדשים עדיין חסרים חמישה ימים.
כב
לעומקו של מקרא
וירא
שרה שישבה שם לשמוע את דברי
הנבואה ,וְּ הּוא אַ חֲריו זה אברהם שישב
וְּ הּוא אַ חֲריו
מאחורי השכינה.
וְּ ש ֵׁ֥רה שֹ ַ ֛מעַ ת פֵׁ֥תַ ח האֵֹ֖ הל וְּ ֵׁ֥הּוא
ומעתה יש ליתן טעם מדוע הדגישה אַ ח ֲֶּֽריו (יח,י')
התורה לומר אַ חֲריו .ללשון שאומרת
שוְּ הּוא זה ישמעאל יש להבין שאחריו וְּ הּוא אַ חֲריו .יש להבין מה הכוונה
כוונתו שישמעאל אחרי הפתח ואין וְּ הּוא ומה הכוונה אַ חֲריו .רבו בזה
הפתח לפניו ,שלא קרב זה אל זה ,ואין הדיעות .לרש"י וְּ הּוא הכוונה לפתח.
לו כל מקום בפתח שבו נמצאת אַ חֲריו הכוונה אחרי המלאך .כלומר
השכינה הקדושה ושפע החסד של הפתח היה אחר המלאך .שהמלאך היה
אברהם ושרה ,שהם נשמת העולמות מבחוץ ,ושרה בפנים שהיתה בהצנע.
כמובא בספרים הקדושים. למדרש רבה וְּ הּוא זה ישמעאל .ועוד
דעה שם :וְּ הּוא זה המלאך שהביט
ללשון האומרת שהוא אחריו זה
לאחריו והרגיש שבאת אורה מאחריו.
אברהם היושב מאחורי השכינה
פירוש:אורה של שרה שבאה לשמוע
התורה מדגישה את התגלות השכינה,
דברי המלאכים.
כאומרו (שמות לג,כג') וְּ ר ִּאית את-
אֲחֹ רי ּופנַי ל ֹא יֵּר ֶּֽאּו .ללשון האומרת
ובזוהר הק' מובא :מַ אי וְּ הּוא
שהוא אחריו זה האור שבא משרה
אַ חֲריו ,וְּ ִּהיא אַ ח ֲָריו ִמבָ עֵי לֵיּה .אֶׁ לָא
אמנו ,היינו גילוי שכינה בדרגה כזו,
ָרזָא ִאיהּו ,וְ ׂשָ ָרה ׁשֹומַ עַת מַ ה דְ ֲהוָה אָ מַ ר
שגם המלאך יראהו רק מאחוריו.
קוב"ה .כלומר וְּ הּוא זה דבר ה' .אַ חֲריו
ש ְּמאַ מֵּ ת את דברי הנבואה של
וללשון שאומרת שהפתח היה אחורי
המלאך לומר לנו שאין גב למלאכים,
המלאך.
וזה מצד ראיית האדם אותם .אבל
במציאות יש להם גב ולכן נאמר והוא, ובשימת לב ,יש שלש לשונות בזהר,
הפתח ,אחריו. אחת שפתח האהל הוא רמז לקב"ה
ולשון שני שפתח האהל הוא דרגא
וכבר התבאר בתחילת הפרשה ׁשֶׁ אֵ לּו תחתונה של הנבואה ,והוא אחריו הוא
הם דרגות התגלות השכינה .הקב"ה רמז לקב"ה ש ְּמאַ מֵּ ת את דברי הנבואה.
מעל הכל וראית את אחורי ופני לא ו ִמן יֹומָ א ְד ֲהוַת ׂשָ ָרה בְ עָלְ מָ א לָא ׁשָ ְמעַת
יראו .המלאך ממצע בין הקב"ה והאדם ִמלָה דְ קּודְ ׁשָ א בְ ִריְך הּוא בַ ר הַ הּוא
ׁשַ עֲתָ א .ולשון שלישי ,פתח האהל זו
כג
לעומקו של מקרא
וירא
שאין לנו רשות לראות את גבו כדי ולכן המלאך דרגתו שונה מזה של
לידע ההבדל בינו ובין רבו .שאצל רבו הקב"ה שאפשר לראות רק את פניו של
נאמר וְּ ר ִּאית את-אֲחֹ רי רק ּופנַי ל ֹא המלאך ולא את אחוריו .ככתוב
יֵּר ֶּֽאּו. [יחזקאל א,י'] "ודמות פניהם פני אדם
ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני
ועוד יש לומר לעומקו של מקרא, שור לארבעתם ופני נשר לארבעתן.
שלעתיד יהיה מלאך זה עם יצחק שמכל ארבעה צדדים ֵיראה המלאך עם
בעקידה כאשר ישאל (כב,ז') וְּ אַ יֵּ ֵׁ֥ה פניו .ולא עם אחוריו .ועוד מצינו
שה לְּ עֹ ֶּֽלה .וכך ישאל יצחק את אביו:
הַ ֵ֖ [יחזקאל י,יד'] "וארבעה פנים לאחד.
וְּ אַ יֵּ ֵׁ֥ה אותו מלאך שאמר אַ יֵּ ֵׁ֥ה שרה פני האחד פני הכרוב ופני השני פני
אשתך ,שיאמר עתה אַ יֵּ ֵׁ֥ה השה לעלה. אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני
נשר ".גם פה דבר הכתוב בארבע פנים
ואברהם יענה לו :והוא ,המלאך מכל צדדי המלאך[ .רק שהחליף הכרוב
ששאלת ,הוא יהיה אחריו ,אחרי השה את השור כדי לא להזכיר עוון העגל
לשלחו אלינו ,כאשר שאלני אַ יֵּ ֵׁ֥ה שרה אצל המלאכים].
אשתך ,ועתה בוא יבוא המלאך ששמו
"השה" להושיענו ,והמלאך שדיבר וכאן בא הכתוב לומר וְּ הּוא אַ חֲריו.
אלינו יבוא אחריו ,לאמת את דבריו .כי והוא -הפתח ,היה מאחורי המלאך.
השה הוא שם קדוש מע''ב שמות כלומר מצד אחד שרה אמנו ,ובינה ובין
היוצאים מג' פסוקים של ויסע ויבא ויט, המלאך מפריד הפתח ,והפתח מאחורי
וקשור עם המלה וְּ אַ ח ֲֵּרי .כיצד :והשה המלאך בדברו אל אברהם היושב מחוץ
הוא השם הארבעים ואחד מע''ב לפתח ,ואומר לו שוב אשוב.
שמות .וגם המילה ''ואחרי''
שבפרשת ציצית ,גם היא התיבה יוצא ,איפוא ,שהמלאך בפנותו
הארבעים ואחת[ ,ולא תתורו אחרי לאברהם ,היה גבו מופנה לפתח ,והפתח
לבבכם ואחרי עיניכם]. היה בין גב המלאך לשרה אמנו שהיתה
בפנים .וזה שנאמר והוא -הפתח -
ומובא בספרים הק' בזהר הקדוש, אחריו ,אחורי גב המלאך.
בשל''ה הקדוש בספר הכוונות ומביאו
האוהב ישראל מאפטא שבפרשת ציצית ואשר על כן בא הכתוב להדגיש כי זה
יש ע"ב תיבות עם החזרה של ה' שאין גב למלאכים זה מצד האדם.
אלקיכם אמת ,ולכל תיבה שם השם שאין רשות לאדם לראות את גב
משמות ע''ב המיוחד לה] .יוצא איפוא המלאך .אבל במציאות יש לו גב .ומה
כד
לעומקו של מקרא
וירא
באומרו למה זה צחקה שרה .והוא שהשה וגם ואחרי הם במספר המ"א,
יצחק יבוא אחריו ,ואותו מלאך ימציא והמלה ואחרי (עיניכם) ְמ ֻכ ֶּׁונֶׁת כנגד
לו את האיל כדי שיחיה יצחק ויוליד את השם הק' השה.
יעקב ,ואותו מלאך ילחם עם יעקב עד
עלות השחר וישאלהו לשמו ויאמר לו וכשנאמר בתורה והוא אחריו כביכול
המלאך למה זה תשאל לשמי ,ויברך אלו דברי המלאך שעתיד לומר והוא
אותו שם .היוצא מכאן ש"והוא אחריו" השה הבא במקום יצחק ,הוא אחריו.
הוא מורה על סדר הדורות .כיצד :והוא הוא ֵיעָקֵ ד אחרי יצחק .הוא השה ,הוא
אחריו הוא אברהם שהלך אחרי ה'. האיל שנאמר בו בסבך בקרניו" .וכן
והוא אחריו הוא יצחק שאחרי אברהם, איל בגימטריה מ"א.
והוא אחריו הוא יעקב שנאמר בו
וְּ ַ ֶּֽאח ֲֵּריִֵּ֞ -כן י ָׁ֣צא א ִַּּ֗חיו ,והוא שבא אחרי והשה כשגָדֵ ל נהיה אַ יִל .וכאילו נאמר
יצחק ,וכשם שהיה בחיר האבות כן היה בו והאיל אחריו ,אחרי השה.
בחיר הבנים .כדאמרי אינשי ,אחרון
אחרון חביב. ובא הכתוב השלישי הוא האיל
והכריע ביניהם .שנאמר (כב,ח') ַו ֙י ֹאמֶׁ ר֙
ובמשך חכמה למאיר שמחה שה לְּ עֹ ֵ֖לה ֱֹלהים י ְִראֶׁ ה-לִּ֥ ֹו הַ ֛ אַ בְ ָר ָ֔ ָהם א ִֵ֞
מדווינסק נמצא ש"והוא אחריו" זה ְּב ִּנֵ֑י ,ואיני יודע עדיין מה לעולה ,בני
יצחק שהמלאך מבטיח לשרה שילך או השה השה או בני .מיד מה כתיב,
בדרכו של אברהם ,ו"אחריו" היינו [כב,יג'] ַוי ְַרא֙ וְ הִ ּנֵהַ ָ֔ -איִל אַ חַֹּ֕ ר ֶׁנא ֱַחִּ֥ז
אחר דרכו של אברהם. בַ סְ ַבְֵּ֖ך בְ קַ ְרנָ ֹּ֑יו וַיֵ ִּ֤לְֶׁך אַ בְ ָרהָ ם֙ ַוי ַ ִָ֣קח אֶׁ ת-
ה ַּ֔ ַאיִּ ל ַו ַיעֲלֵ ִּ֥הּו לְ עֹ לָ ֵּ֖ה ַ ִּ֥תחַ ת בְ נּֽ ֹו:
ועוד יש לומר שהמלאך שנאמר בו
"והוא אחריו" ,הוא מיכאל כנ''ל ובקרניו הוציאנו הפסוק מן הסבך
שמקריב נשמות הצדיקים על המזבח והכריע :לא בני ולא השה אלא האיל.
העליון ,ועד שלא יופיע האיל יקריב את
נשמת יצחק שפרחה ,ולאחר שהופיע ועוד יש לומר וְּ הּוא אַ חֲריו
האיל שנאמר בו והנה איל אַ חַ ר, הוא יצחק .שמלאך זה שנאמר בו
החזירה לנשמת יצחק למקומה מתוקנת, "והוא אחריו" ,הוא מיכאל הנקרא
זכה וברה ,ועל ידי כך נתקנה נשמתו בכמה מקומות על שם נבואתו "למה
להיות יסודה מנוקבא לדוכרא ,שכן איל זה" .והוא אשר שאל למה זה צחקה
בארמית נקרא דוכרא .וזה שאמרו שרה .וללשון זאת וְּ הּוא אַ חֲריו הוא
בזוה''ק שעד העקידה לא היה ראוי יצחק ,שיבוא אחרי דברי המלאך
כה
לעומקו של מקרא
וירא
הוא לא יום ולא לילה ,הוא יום הגאולה יצחק להוליד ,ובעקידה נתקן .והועילה
שנאמר בו וְּ הּוא אַ חֲריו ,הוא העולם תפילתו לנוכח אשתו להיות שניהם
הבא שבא אחרי העולם הזה ,הוא היום ראויים להוליד את יעקב שיבוא
המיוחל של אחרית הימים .וביום אחריהם.
ההוא ,יתקיים הפסוק וְּ הּוא אַ חֲריו ועוד יש לומר על הכתוב
בקב''ה ובעם ישראל כולו .ויהיה "וְּ הּוא אַ חֲריו" שהוא זה המלאך,
הוא ,כל עם ישראל אחריו ,אחרי ה' שהוא עתיד להיות עִ ם ַעם ישראל,
ככתוב [הושע יא,י] אַ ח ֵּ ֲ֧רי ה' יֵּלְּ ֵ֖כּו, וללכת אחריו ,בצאתם ממצרים
וכהמשך הפסוק :כְּ אַ ְּריֵּ ָׁ֣ה יִּ ְּש ֵ֑אג ִּ ֶּֽכיָׁ֣ -הּוא מאחריהם להגן עליהם מפני המצרים,
ִּמיֶּֽם: ב ִּנֵ֖ים וְּ יח ְּר ֵׁ֥דּו יִּ ְּש ַּ֔ ַאג על הים .ככתוב " ַויִסַ ע מַ לְּ אַ ְך הָ אֱֹלהִ ים
ופירש רש"י כְּ אַ ְּריֵּ ָׁ֣ה יִּ ְּש ֵ֑אג .עוד ישאג הַ הֹ לְֵך לִּ פְּ נֵּי מַ ֲחנֵּה י ְִׂש ָראֵ ל ַו ֵילְֶׁך
להם [הקב''ה] כאריה שיצאו מן מֵּ אַ ח ֲֵּריהם" [שמות יד י"ט] .וזה פירוש
הגלויות וילכו אחריו ִּ ֶּֽכיָׁ֣ -הּוא יִּ ְּש ַּ֔ ַאג של וְּ הּוא אַ חֲריו .עם וו החיבור .והוא
וכאומרם אני ולא מלאך ,וְּ יח ְּר ֵׁ֥דּו ב ִּנֵ֖ים המלאך המבשר לאברהם ושרה הוא
ִּמיֶּֽם [כתרגומו] ויתכנשון גלוותא המלאך אשר ילך מאחריהם על הים,
ממערב .פירוש :ויתקבצו כל הגלויות וְּ הּוא אַ חֲריו הוא יעקב הוא ישראל
ממערב ,ובאומרו ממערב יתכוון לומר סבא שעמד על הים וראה כל הנסים
לאו דווקא ממערב ,אלא מכל קצוות והנפלאות האלה כאומרו :וירא ישראל
תבל ,על ידי השכינה הקדושה שעיקר את היד הגדולה ,וירא ישראל ,ישראל
מבואה הוא ִּמיֶּֽם ,כלומר ממערב. סבא .וכן הוא במדרש רבה (ב''ר צב,
וכדאיתא בגמ' [בבא בתרא כה]. ב) :.רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר:
שהמערב תדירא בשכינה ,ופירש רש''י נטל הקב''ה רגליו של אבינו יעקב
שם :במערב היא שוכנת .וכדאריב''ל והעמידן על הים ואמר לו :ראה נסים
בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו שאני עושה עם בניך שנאמר (תהלים
מקום תפלה דכתיב {נחמיה ט-ו} וצבא קיד ,א) ''בְ צֵ את יִּ ְּשראֵּ ל ִמ ִמצְ ָר ִים''
השמים לך משתחוים ופירש רש''י שם: ישראל סבא רבי הונא בשם ר' אחא
לאבותינו .אנשי כנה''ג שאמרו מקרא אמר אף רגליהם של אבות העמיד על
זה בספר עזרא .וצבא השמים .השמש הים שנאמר (שם עח ,יב) '' ֶׁנגֶׁד אֲבֹותָ ם
והירח העומדים במזרח :לך משתחוים. עָׂשָ ה ֶׁפלֶׁא בְ אֶׁ ֶׁרץ ִמצְ ַר ִים ''.עכ''ל.
למערב.
וכן לעתיד לבוא יתקיים וְּ הּוא אַ חֲריו
במלך המשיח ,משיח בן דוד שיבוא
אחרי משיח בן יוסף ,ביום ההוא ,אשר
כו
לעומקו של מקרא
וירא
ואכן ,פירש רש''י :למדת שאברהם והיינו :וְּ הּוא אַ חֲריו :וְּ הּוא עם ישראל
האמין ושמח ,ושרה לא האמינה אַ חֲריו אחרי הקב''ה ילכו בגאולה
ולגלגה{ .יז,יז}. השלימה בב''א.
ויש ליתן טעם מדוע לגלגה .והרי ^^^^
אברהם היה טפל לשרה בנביאות .ואת
הנפש אשר עשו בחרן נאמר ששרה
מגיירת את הנשים .ולשון לגלוג
לכאורה רחוק מן הדעת. ו ִַּת ְּצחַ ק ו ְַּתכַחֵּ ש כִּ י י ֵּראה
ולעומקו של מקרא נראה לומר {יח,יא} וְּ אַ ְּברהם וְּ שרה זְּקֵּ נִּ ים ב ִּאים
טעם בזה ,מן הפסוקים עצמם: בַ י ִּמים חדַ ל לִּ ְּהיֹות לְּ שרה אֹ ַרח כַנ ִּ ֶּֽשים
{יח,יא} וְ אַ בְ ָרהָ ם וְ ׂשָ ָרה זְקֵ נִ ים בָ ִאים {יב} ו ִַּת ְּצ ַחֵׁ֥ק ש ֵ֖רה ְּבקִּ ְּר ָׁ֣בּה לֵּאמֵֹ֑ ר
בַ י ִָמים חדַ ל לִּ ְּהיֹות לְ ׂשָ ָרה אֹ ַרח ַכּנ ִ ָּֽׁשים: ֹלתי֙ ֶּֽהיְּ תהָׁ֣ ִּ -לי ע ְּד ַּ֔נה ַ ֶּֽואדֹ ִּנֵ֖י
אַ ח ֵּ ֲָּׂ֤רי ְּב ִּ
{יב} ו ִַּת ְּצחַ ק שרה ְּבקִּ ְּרבּה לֵאמֹ ר אַ ח ֲֵרי ז ֵּ ֶּֽקן
ֹלתי ָ ּֽהיְתָ ה-לִ י ע ְֶׁדנָה ַוּֽאדֹ נִ י ז ֵ ָּֽקן.
בְ ִ
[יג]ַ .וי ֹאמר ה' אל אַ ְּברהם למה זה
כי יש יתרון לאשה על האיש באמונה
צחֲקה שרה לֵּאמֹ ר הַ אַ ף אֻ ְּמנם אֵּ לֵּד
תמימה ,של ִּמ ְּבש ִּרי אחזה אלוקַ ,
מהאורח כנשים המתחדש מידי חדש
וַאֲנִּ י זקַ נְּ ִּתי
[יד] הֲיִּ פלֵּא מה' דבר לַמֹועֵּ ד אשּוב
בחדשו ע"י מחדש החדשים .וכאן אומר
אֵּ ליָך כ ֵּעת חַ יה ּולְּ שרה בֵּ ן.
הכתוב חדַ ל לִּ ְּהיֹות לְ ׂשָ ָרה אֹ ַרח ַכּנ ִ ָּֽׁשים:
ו ִַּת ְּצחַ ק שרה ְּבקִּ ְּרבָּׁ֣ה .על מה צחקה [טו] ו ְַּתכַחֵּ ש שרה לֵּאמֹ ר ל ֹא
ולגלגה ,לא ח''ו על דברי השכינה הק', צחַ קְּ ִּתי כִּ י י ֵּראה
אלא ְּבקִּ ְּרבּה ,על עסקי קִּ ְּרבּה.
ו ִַּת ְּצחַ ק שרה ְּבקִּ ְּרבּה .תרגם אונקלוס
ואונקלוס תרגם מעוהי .על עסקי וחייכת .והוא לשון לגלוג .ואילו אצל
מעיה .שכל זמן שבקרב מעיה מתגלה אברהם נאמר בו וַיִּ פֹ ל אַ ְּברהם ַעל-פניו
ההתחדשות האלקית מתקיים בה מבשרי וַיִּ ְּצחק תרגם אונקלוס וחדי .והוא לשון
אחזה אלוק .ומשחדל הגילוי החל שמחה.
כז
לעומקו של מקרא
וירא
ולכן מציינים חז"ל שאברהם היה טפל הלגלוג .לא ח"ו על יכולת הבורא
לשרה בנביאות ,כי חכם אמנם עדיף יתברך אלא על החדלון שבקרבה.
מנביא ,שהנביא כל זמן שהשם מתגלה
אליו הוא מתנבא .וכשאינו מתגלה אינו וכן אתה מוצא בפרקי דר' אליעזר
מתנבא .וחכם בשכלו יכול לדרוש את שלאחר מעשה העגל קבלו הנשים מתנה
השם יום יום .לעומת זאת נבואתה של על אשר לא השתתפו במעשה העגל.
שרה היתה גדולה משלו ,עד שאברהם קבלו מתנה את ראש חדש להיות לעולם
היה טפל לה בנביאות. יום טוב שלהן.
ומכאן יובן ההבדל בין וחייכת אצל ולכאורה יש לשאול מה למתנת ראש
שרה ובין וחדי אצל אברהם .עד שחדל חדש אצל עוון העגל .אלא שהמאמין
להיות לשרה אורח כנשים היתה בעגל ח"ו כמאמין בעולם קדמון שאינו
ההתגלות עליה ִמקִ ְרבָ ּה ,ומבשרה תחזה מתחדש על ידי המחדש בטובו בכל יום
אלוק .ומשחדל להיות לשרה אורח מעשה בראשית .והנשים ׁשֶׁ ִמבְ ׂשָ ָרן יחזו
כנשים ,כבר לא חזתה מבשרה ומקרבה אלוק ,לא נתנו לב להאמין לשטות
אלוק ,לכן נוחה היתה לצחוק בקרבה העגל .ולכן קבלו את מתנת ההתחדשות
צחוק של וחייכת ,על עסקי קרבה שהיא ראש חדש המתחדש מדי חדש
שכבר אינם בהתגלות .ואברהם בחדשו כהתחדשות עדנת האשה.
שמעולם לא פסקה ממנו ההתגלות ולפי הדברים הללו ,יש להבין את
השכלית ,נוח היה לו לצחוק צחוק של ההבדל בין אמונת אברהם ואמונת
וחדי. שרה.
אלא שלפי המובא ברש"י קשה :ויקח אמונת אברהם הגיעה לו מתוך שכלו
חמאה וגו' .ולחם לא הביא לפי שפרסה שהתבונן בבריאה והבין השגחת השם
שרה נדה ,שחזר לה אורח כנשים אותו בעולמו .ואמונת שרה ,באה לה מן
היום ,ונטמאת העיסה .ולפי זה תגדל ההרגש ,שחזתה מבשרה אלוק,
הקושיה הרי כן חזתה ההתגלות מבשרה והרגישה בכל ישותה את השכינה .וכן
ומדוע לגלגה. לקמן אמרה גרש האמה הזאת ואת בנה,
שהוא לשון הרגש ,שהרגישה כי אינו
טוב לבנה.
כח
לעומקו של מקרא
וירא
שנוכחה למחרת לדעת כי אכן לעת ושמא יש לומר שחשבה אך מקרה
בלותה היתה לה עדנה .והם הם הדברים הוא ,ולא שינוי סדרי בראשית .ולכן
שפירש רש''י שלמחרת אמר הקב''ה אמרה אחרי בלותי בדרך של תימה,
לאברהם למה זה צחקה שרה .ואולי
ֹלתי ֶּֽהיְּ תה-לִּ י ע ְּדנה? אל תקרא אַ ח ֲֵּרי ְּב ִּ
אפשר לומר שכוונתו בזה שצחקה
משמחה בלא לגלוג רק לאחר שנוכחה ע ְּדנה אלא עֲדנה ,והוא לשון ַעד-הֵּ נה.
כי היתה לה עדנה. [קהלת ד,ב'] .והיא כאומרת :אחרי בלותי
שהיתה לי עד הנהֶּֽ ,היְּ תה-לִּ י ע ְּדנה
וכך יהיה סדר דבריה :עתה לא צחקתי בתמיהה ,ואולי אין זאת העדנה
מלגלוג ,כי יראה כיצד אתמול צחקה הנרצית ,וגם אם כן ,דייקה לומר היתה
בלגלוג כי לא האמינה .ודבריה אַ ח ֲֵּרי לי עדנה .ומה עם אדוני .וכל התמיהות
ֹלתי ֶּֽהיְּ תה-לִּ י ע ְּדנה שאמרה אתמול ְּב ִּ
הללו באו לה מריחוק ההתגלות
בתמיה היו בלגלוג ,אבל עתה קבלו
דבריה משמעות של שמחה ואמונה ולא שבבשרה שנים כה רבות .ומשגילתה
ֹלתי ֶּֽהיְּ תה-לִּ י ע ְּדנה !
בתמיה :אַ ח ֲֵּרי ְּב ִּ למחרת כי אכן היתה לה העדנה
והקפדת הקב''ה עליה היתה שלא הנרצית ,כבר לא לגלגה ,וזה שאמרה
האמינה עד שראתה. ֹלתי ֶּֽהיְּ תה-לִּ י ע ְּדנה.
שרה :אכן ,אַ ח ֲֵּרי ְּב ִּ
והתכוונה גם לעדנת הנביאות.
וכן משמע מאוה''ח הק' :אכן הנכון והיה זה למחרת ,וכן מבואר מפירוש
הוא כי הקב''ה דקדק בדבריו טעם
רש''י לקמן שהתגלה להם הקב''ה
הקפדתו על שרה ולא על אברהם,
ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק למחרת ואמר להם כעת חיה למועד
מה שאין כן שרה לא צחקה בעת שקבעתי לך אתמול.
שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה
כאומרו ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי ובזה ינתן טעם לְּ מַ ה שנאמר
היתה לי עדנה הרי זה מגיד כי לא {טו} ו ְַּתכַחֵּ ש שרה לֵּאמֹ ר ל ֹא צחַ קְּ ִּתי
נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד כִּ י י ֵּראה ,כי למחרת הבינה כי חזתה
שראתה השינוי ועל זה הקפיד ה'. מבשרה אלוקַ ,ונתמלאה ביראה ,וכן
היתה יראה על אשר אתמול היה לה
ובזה יוטעם מדוע חזר הקב''ה למחרת לגלוג ולו לרגע ,ותפשה לשון אחרון
על הבטחתו :כהמשך פירוש אוה''ח ולכן {טו} ו ְַתכַחֵ ׁש למחרתׂ ,שָ ָרה
הק' :טעם שחזר לומר ההבטחה ,לבל לֵאמֹ ר ל ֹא צָ חַ קְ ִתי כִ י י ֵָראָ ה .ומדוע יראה,
יחשוב אברהם כי לצד הקפדת ה' על כי יראה מדוע אתמול לא האמינה עד
שרה ישוב ה' מדברו הטוב אשר דבר
כט
לעומקו של מקרא
וירא
ומעתה יש לשאול מדוע היתה עליה אליו ,לזה אמר אליו כי הבטחתו ישמור
התביעה "לא כי צחקת" והרי ה' רואה כעת חיה וגו' .ולפירוש רש''י היה זה
ללבב ,ששניהם שמחים בישועתו .אלא למחרת שכן אמר לו[ :יד] הֲיִּ פלֵּא מה'
דבר לַמֹועֵּד אשּוב אֵּ ליָך כ ֵּעת חַ יה
יש לומר כי משמע מדברי הקב''ה,
ּולְּ שרה בֵּ ן .ופירש רש''י :למועד אשר
משמעות כפולה :לא רק תוכחה ,אלא גם קבעתי לך אתמול אשוב אליך ולשרה
הסכמה ,וכדברי התרגום יונתן :לא בן.
תדחלון ארום בקושטא גחכת .אין לכם
לחשוש ,אברהם ושרה ,כי נכון היה ועוד יש לשאול ,הרי הכתוב שינה
לצחוק ולגחך .שלרוב הגיחוך נראה מפני השלום ואמר שכך אמרה שרה
ואני זקנתי במקום ואדוני זקן .ויש
גודל הנס.
להבין מדוע אמרה שרה לא צחקתי.
הרי יותר היה לה לטעון לא אמרתי
ועוד יש ליתן טעם לאומרה אַ ח ֲֵּרי ואני זקנתי ,אלא כך אמרתי :ואדני
ֹלתי. ְּב ִּ ֹלתי .מה הוא לשון ְּב ִּ זקן.
לפשוטו של מקרא הוא מלשון זקנה
כתרגומו ,וכן אפשר לומר כלשון בגד ולעומקו של מקרא יש לומר ששרה
בלה שאינו ראוי ללבישה כן אין היא שנביאה היתה ,הבינה שהשכינה שינתה
ראויה ללדת. למען השלום ולא רצתה להמרות פי
השכינה ולסתור את דבריה .ולכן
ולעומקו של מקרא יש לומר שהוא במקום לומר "לא זקנתי" ,העדיפה שרה
לשון ִּבלְּ ִּתי .שלא היתה בעולם עקרה לומר "לא צחקתי" .שהעדיפה להיתפס
גדולה ממנה ,שלא היתה ראויה לֵילֵד בלשונה ,מלסתור לשון השכינה .ובזה
כלל .ובלתי ה' לבדו ,רק לו נתכנו ינתן טעם נוסף לכתוב "כי יראה" .כי
עלילות לחולל נס כזה גדול ,של אחרי יראה לסתור פי השכינה הקדושה .וכך
בלותי ,להיות לי עדנה ,בלתי ה' לבדו. יהיה ערך הדברים :ותאמר לא צחקתי
אע''פ שצחקה ,כי יראה לומר לא זקנתי
ועוד יש ליתן טעם לאומרו :ו ְַּתכַחֵּ ש נגד מה שאמר הקב''ה ,כי ידעה שה'
שרה .שהרי יש לשאול ממי כיחשה. שינה מפני השלום ולא תמרה את פיו.
הרי הקב"ה לא פנה אליה אלא אל
אברהם.
ל
לעומקו של מקרא
וירא
י ֵּראה ,ותהיה הוראתו :כִּ י י ֵּראה להפר ולעומקו של מקרא ועל דרך הצח
את השלום בבית. יש לומר שותכחש אינו מוסב אלא על
הצחוק ,בהוראה של להמעיט .כמו פרה
^^^^ כחושה .ותכחש את צחוקה.
שמיד עם צחוקה שלגלגה כדברי רש"י,
מיד בראותה כי היתה לה עדנה ,חזרה
ַוי ֹאמר ה' אל אַ ְּברהם למה זה צחֲקה בה והמירה את הלגלוג בצחוק של
שרה לֵּאמֹ ר הַ אַ ף אֻ ְּמנם אֵּ לֵּד וַאֲ נִּ י שמחה למראה ההתגלות אשר בקרבה.
זקַ נְּ ִּתי( .יח,יג') וכנ''ל.
הַ אַ ף ,אֵּ לֵּד ,וַאֲנִּ י,
על דרך הצח ,הרמז והסוד, ותחת חדל צריך לקרוא חזר להיות
הַ אַ ף ,אֵּ לֵּד ,וַאֲ נִּ י ,אלו הם ג' שמות לשרה אורח כנשים ,שכן ד' וז'
מע"ב השמות הק' היוצאים מן הפסוקים מתחלפות הן ,והן מאותו מוצא הפה ,וכן
ויסע ויבא ויט ,המסוגלים ליתן הריון ל' ור' מתחלפות הן[ ,כרש''י שמות
לעקרות אשר בלתי ה' לבדו לא יוכלו כח,כב :שרשרת בלשון עברית
ללדת. כשלשלת בלשון משנה] אל תקרי חדל
אלא חזר .ומיד הכחישה והמעיטה את
הצחוק ,והמירה את הלגלוג בשמחה.
ואשר על כן תאמר שרה ,אַ ח ֵ ֲִּ֤רי
ֹלתי֙ ָ ּֽהיְתָ הָ֣ ִ -לי ע ְֶׁד ָָ֔נה ,כי ִּבלְּ ִּתי ה' לבדו
ְּב ִּ
ועוד יש לומר ,שהכחישה את חומרת
לא היתה לי עדנה.
לגלוגה ע"י יראתה .ולכן הפסוק מדייק
כִּ י י ֵּראה .והקב"ה אמר לא ,אין צורך
ועל דרך הצח ,נמצא כאן כעין דו-
בהסבר כִּ י י ֵּראה ,אלא בפשטות עליך
שיח בין שרה והקב"ה .שרה אומרת
לומר כי צחקת בלשון שמחה.
היאך אוכל ללדת אם יש עלי כזה חרון
אף ,שעד היום לא ילדתי .זה שאמרה
ועוד יש לומר שכאן הודיע הכתוב
הַ אַ ף א ְֻמנָם אֵ לֵד.
מדוע מותר לשנות מפני השלום ,שלא
להטיל אימה ויראה בבית .לכן נאמר כִּ י
לא
לעומקו של מקרא
וירא
מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול[ ,על אומר לה הקב"ה .שלשה מלאכים
ידי המלאך] ,למועד הזה בשנה האחרת. בצבאותי ,והם משמות ע"ב הקדושים
וכפרש''י פס' י' בפסח הבא .והעולה, שלי .אותם אני שולח להתגבר על האף
איפוא ,מפירוש רש''י [לאותו מועד והעקרות .אחד שמו פהא ,והוא האף
אתמול] המיוחד שקבעתי לך האמור בהיפוך אותיות .כדי שיתהפך
שהתוכחה שנאמרה בפסוקים הנ''ל [יג'- לטובה ,והשני שמו אלד ,והשלישי
טו'] נאמרו למחרת הסתלקות המלאכים השם הק' אני ,וכעין מה שמתפללים
לסדום. בהושענות "אני והו הושיעה נא" .זה
שעונה לה ה' :הַ אַ ף א ְֻמנָם אֵּ לֵּד ואני.
ויש להבין מדוע היה צריך לחכות ומובא בשרשי השמות שהשם הק' אלד
למחר כדי להוכיחה. חקוק הוא בכסא הכבוד .ואשר על כן
ולעומקו של מקרא ועל דרך המוסר תלד את יצחק שיוליד את יעקב שתהיה
יש לומר ,שהקב"ה חס על כבודה של דמותו חקוקה בכסא הכבוד.
שרה שלא להוכיחה במעמד המלאכים
ושלא להכלימה בפניהם ,באומרו [פס' ועוד ,רמז רמז לה שיוולד לה בן צדיק
יג'] למה זה צחֲקה שרה ואע''פ שאמר כאותם ל''ו צדיקים שבכל דור .שכן
זאת לאברהם .ללמדנו עד כמה קשה השם הק' אני הוא השם הל''ו מתוך ע''ב
התוכחה ואף כי תֵ אָ מֵ ר בלשון שאלה ואף שמות.
כי תאמר לאדם קרוב ולא בפניו של
המוכח. ^^^^
או כלך לדרך זו ,שלא רצה לערבב תוכחת הקב''ה והבטחתו
שמחת הבשורה בתוכחה ,לכן חכה
למחר כפירוש רש''י למועד אשר למחרת
אתמול. לך קבעתי עוד ינתן טעם לאומרו למחרת ,לאחר
שליחות המלאכים לסדוםֲ :ה ִיפָלֵ ִּ֥א
או כלך לדרך זו ,שהוכיחּה מלשון מֵ יְהוָ ֵּ֖'ה דָ ָבֹּ֑ר לַמֹו ִֵּ֞עד אָ ִּׁ֥שּוב אֵ לֶׁ ֶּ֛יך כָעֵ ִּ֥ת
הוכחה ,להוכיח ולאמת הדבר ,שכל מה חַ יָ ֵּ֖ה ּולְ ׂשָ ָ ִּ֥רה ֵ ּֽבן[ :פסוק י''ד].
שאמרו המלאכים אתמול ,אמרו בשם וכפירש''י :לַמֹו ִֵּ֞עד אָ ִּׁ֥שּוב אֵ לֶׁ ֶּ֛יך .לאותו
לב
לעומקו של מקרא
וירא
לַיֹ ְׁש ִֵ֞בים לִ פְ נֵ ִּ֤י ה' ִ ּֽיהְ יֶׁ ָ֣ה סַ חְ ָ ָ֔רּה ֶׁלא ִּ֥ ֱֹכל שולחם ,והרי הקב''ה בא לְּ אַ מֵּ ת
לְ ׂשָ בְ עָ ֵּ֖ה וְּ לִּ ְּמכ ֵַׁ֥סה ע ִּ ֶּֽתיק .ודרשו בזוה''ק שליחותם .לכן אמר כפירוש רש''י
(ויקרא ק''ה עמ' ב') דברים שכסה למועד אשר קבעתי לך אתמול .וכמו
הקב''ה הנקרא עתיק יומין ,יש מהם שמובא ב"דעת זקנים"" :למועד"
דברים שניתן רשות לגלותם ויש מהם גימטריא "בפסח" .שבזה יהיה רמז
שלא ניתן לגלותם. לבנים ביציאתם ממצרים לכל דור ודור
שלא יפלא מה' דבר .וכמאמר הנביא
ויש ליתן טעם בלשון זאתֶּֽ ַ .ה ְּמכַסה. [עמוס ג,ז'] :כִ י ל ֹא ַיעֲׂשֶׁ ה ה' אלקים דָ בָ ר
ויש לומר ,שבמקום שיש כיסוי ,הגילוי יאים. כִ י ִאם ָגלָה סֹודֹו אֶׁ ל עֲבָ דָ יו הַ ּנְ בִ ִ
הוא גדול מאד ,ואין לעמוד באור ולכן התגלה ה' שנית למחרת אל אברהם
הגילוי .וזה שאמר ישעיהו לחזקיהו ושרה [שהם בבחינת עבדיו הנביאים]
המלך (ברכות י ),בהדי כ ְַּבשא ְּד ַר ְּחמנא כדי לעשות הדבר אשר הבטיח אתמול
למה לך .והם הדברים המכוסים מאיתנו, ביד מלאכיו .ותוכחתו היתה כדי להסיר
ורק אם יהיה ניתן לנו רשות נתבונן. מאמרו. ולקיים הקפדתו
ולכן ניתנה לנו התורה הק' כדי
שדרכה נוכל להתבונן באור האלקי ^^^^
האינסופי.
ויש לעיין בג' מכסים הללו. וה' אמר ַ ּֽה ְמכַסֶׁ ה אֲ נִּ י ֵּ ֶּֽמאַ ְּברהם אֲשר
אֶּֽ ַ .ה ְּמכַסה דאברהם הוא מַ עֲטֶׁ ה אֲנִּ י עֹ ֶּֽשה(.יח,יז)
היראה ,יראת ה' .וככתוב בהר ה' ַ ֶּֽה ְּמכַסה.
יֵּראה. ְּב ִּשימַ ת ֵּלב ,ג' כיסויים הם :הראשון:
ַ ֶּֽה ְּמכַסה אֲנִ י ֵ ּֽמאַ בְ ָרהָ ם אֲׁשֶׁ ר ֲאנִ י עֹ ֶׁ ּֽׂשה.
ב .כְּ סּות עֵּ ינַיִּ ם שכתוב בשרה הוא השני :הִ ּנֵה הּוא לְָך כְּ סּות עֵי ַניִם הנאמר
מַ עֲטֶׁ ה האמונה .אמונת ה' .כדכתיב בשרה (בראשית כ,טז') .השלישי :ו ִַתקַ ח
ַות ֹאמֶׁ ר ִמי ִמלֵל לְ אַ בְ ָרהָ ם הֵ ינִ יקָ ה בָ נִ ים הַ צָ עִ יף ו ִַּת ְּת ֶּֽכס ,הנאמר ברבקה
ׂשָ ָרה (כא,ז') ,והוא מֶׁ לֶׁל האמונה, (בראשית כד,סה').
המוציא אל הפעל את הרוח ממללא אשר וכל הכיסויים האלו הם ִּמ ְּמכַסה ַע ִּתיק,
טבע בנו הקב''ה. הוא הקב"ה .שנאמר (ישעיהו כג,יח') ִ ָ֣כי
לג
לעומקו של מקרא
וירא
וְּ ַ֨ ַא ְּבר ַּ֔הם הֹ ֵּ ֵׁ֥לְך עִּ ֵ֖מם לְּ שַ לְּ ֶּֽחם( .יח,טז') ג .ו ִַּת ְּת ֶּֽכס שכתוב ברבקה ו ִַתקַ ח הַ צָ עִ יף
יש לשאול ,מאחר ויודע אברהם כי ו ִַּת ְּת ֶּֽכס הוא מַ עֲטֶׁ ה האהבה ,אהבת ה'.
השקפתם על סדום היא לרעה ,מה לו כדכתיב (כה,כח') וְ ִרבְ ָ ֵּ֖קה אֹ ֶׁהִּ֥בֶׁ ת ֶׁ ּֽאת-
לשלחם ,והרי רוצה הוא במידת ַיעֲקֹּֽ ב .ונקראת אהבתה ליעקב אהבת ה'
הרחמים. שהוא יושב באהלי תורה.
ועל דרך הצח ,יש לומר שנקט הכתוב ואשר על כן נתן לנו הקב"ה רשות
לְּ שַ לְּ ֶּֽחם כדרך התרגום באומרו (ויקרא דרך התורה הקדושה להרים את
א,ו') וְּ ִּהפְּ ִּ ֵ֖שיט אֶׁ ת-הָ עֹ לָ ֹּ֑ה וְּ י ְַּשלַח יָת המעטה ולגלות אפס קצהו של האור
ֲעלָתָ א. הגנוז של יראה אמונה ואהבת ה'.
וכשנאמר וְּ ַ֨ ַא ְּבר ַּ֔הם הֹ ֵּ ֵׁ֥לְך עִּ ֵ֖מם לְּ שַ לְּ ֶּֽחם. ^^^^
כוונתו בזה שרצה להפשיטם
משליחותם ,או לפחות לעכבם כדי וַיקֻ מּו ִּמּׁשם האֲ נ ִּשים ַוי ְַּשקִּ פּו עַ ל
שתהיה בידו האפשרות להתפלל לפני פְּ נֵּי ְּסדֹ ם.
משלחם להפוך מידת הרוגז לרחמים. ברש"י :וישקיפו כל השקפה שבמקרא
או כלך לדרך זו :שעל ידי שליחותם לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך
רצה להפשיט את הקליפה מעל הקללה (דברים כו טו) ,שגדול כח מתנות
ולגלות את תוך-תוכה שבגרעניתה עניים שהופך מדת רגז לרחמים.
שהיא הברכה אשר לא יצאה אל הפועל.
^^^^ ולעומקו של מקרא י''ל ,שבזה ירצה
רש''י לרמוז שאנשי סדום לא קיימו
וַיִּ פְּ נָּׂ֤ ּו ִּמּׁשם֙ ֶּֽהאֲ נ ַּ֔ ִּשים ַויֵּלְּ ֵ֖כּו ְּסדֵֹ֑ מה מתנות עניים ,ולכן לא נהפכה מידת
עֹודנּו עֹ ֵּ ֵ֖מד לִּ פְּ נֵּ ֵׁ֥י ֵׁ֥ וְּ ַ֨ ַא ְּבר ַּ֔הם הרגז לרחמים .אלא אדרבה ,גדול עוון
ה'(.יח,כב') עושק עניים שהופך מידת רחמים לרוגז.
במלאכים נאמר כאן ַויֵּלְּ ֵ֖כּו .ובאברהם
נאמר כאו עומד .והרי היפכא מיבעי ^^^^
ליה .שהרי המלאכים נקראים עומדים
והאדם נקרא מהלך .שנאמר (זכריה
לד
לעומקו של מקרא
וירא
אֲשר ְּבקִּ ְּר ֶּֽבּה:
ֵׁ֥ יקם
ח ֲִּמ ִּ ֵּׁׁ֥שים הַ צַ ִּד ִּ ֵ֖ ג,ז') וְ נָתַ ִתי לְ ך מַ ְּהלְּ כִּ ים בֵ ין העֹ ְּמ ִּדים
(יח,כד') הָ ֵ ּֽאלֶׁה.
אלא יש לומר ששליחותם זו עמידתם
יש לתת את הדעת לכל אותם המספרים כי לא מלבם יעשו אלא מה שנצטוו.
שאמר אברהם מעבר לפשט המובא ועמידתו של אברהם זו הליכתו כי
ברש"י. בעמדו בתפילה הולכת נשמתו לבקש
רחמים לפני השם .וכן פירוש הפסוק
ועל דרך הרמז והסוד ,חמישים יחד ואברהם הולך עמם לשלחם .וכי הוא
עם קוב"ה ואברהם הרי נ"ב .ומרמז המשלחם אלא הקב"ה הוא המשלחם.
לשם נ"ב הוא שם בעולם העשייה כזה: אלא שבתפילתו הוא מהלך עמם
יוד ה"ה ו"ו ה"ה וגימטרי'ה שלו היא להתפלל לפני הקב"ה לשנות הגזירה,
נ''ב .ואברהם בקש להושיעם בעולם ולכן נאמר עמם .עם שליחותם .מיד מה
העשייה .אלא שהם קלקלו בעשייה, כתיב אחריו וה' אמר ַ ֶּֽה ְּמכַסה ֲאנִּ י
ולא עלתה בקשתו. ֵּ ֶּֽמאַ ְּברהם ֲאשר ֲאנִּ י עֹ ֶּֽשה.
ומכאן עבר אברהם לעולם היצירה.
שם מ"ה הקדוש[ ,יו"ד ה"א וא"ו ה"א], ^^^^
ולכן בקש על ארבעים וחמישה
צדיקים .אלא שהם קלקלו גם בעולם וַיִּ פְּ נּו ִּמּׁשם האֲ נ ִּשים ַויֵּלְּ כּו ְּסדֹ מה
היצירה ולא עלתה בקשתו. וְּ אַ ְּברהם עֹודנּו עֹ מֵּ ד לִּ פְּ נֵּי ה' .אברהם
עמוד החסד .ז"ש ואברהם עודנו עומד.
ולתקנם בעולם הבריאה והאצילות אין וסדום היא היפך החסד ,שענשו לכל מי
מספיק צדיקים ,שכן שם ה' בעולם שעושה חסד .ולכן סדום אין לה עמידה
הבריאה עולה למנין ס''ג ,ובעולם אלא הפיכה.
האצילות עולה למנין ע''ב.
^^^^
ולכן בקש רחמים על ארבעים צדיקים
בזכות מ' יום ומ' לילה שעתיד משה
להעתיר בתפילה על עוון העגל ,אלא יקם ְּב ָׁ֣תֹוְך ה ִּ ֵ֑עיר
אּולי יֵּ ֛ש ח ֲִּמ ִּ ֵּׁׁ֥שים צַ ִּד ִּ ֵ֖
ַ ֵׁ֥
שא לַמ ַּ֔קֹום לְּ ַ ֛מעַן הַ ַ ָּׂ֤אף ִּת ְּספה֙ וְּ ל ֹאִּ -ת ָׁ֣
לה
לעומקו של מקרא
וירא
קולמוסים ,ושמים יריעות ,וכל בני אדם שהם קלקלו גם בעבודה זרה ולא עלתה
לבלרין ,אין מספיקים לכתוב ֲחללּה של בקשתו.
רשות. ואחרי כן בקש אברהם על שלשים
צדיקים בזכות שלשים יום של ימי
וכוונתו למלך בשר ודם ,שאין לידע חדש אלול ,שלפני ימי הדין ,אלא שהם
תוקף הנהגתו על פרטי מדינתו ביום קלקלו בדינים ,ולא הועילה להם
אחד ,וכפירוש רש"י שם ,שהוא צריך בקשתו.
להיות לו לב לכמה מדינות למס הקצוב ומכאן בקש אברהם על עשרים
ולכמה מלחמות ולכמה משפטים והכל צדיקים בזכות עשרים דורות מאדם
ביום אחד. ועד אברהם ,והם קלקלו בכל אשר
וכאומרו :קל וחומר לך ,מלך מלכי קלקלו הדורות ,ולא עלתה להם בקשתו.
המלכים ,שכל ֲחללּה של מלכות שמים ואחרי כן בקש עליהם על עשרה מהם
וארץ לך היא .ואין מי יאמר לך מה בזכות עשרת ימי תשובה ,והם קלקלו
תעשה ,ואין דרך אחרת מאשר להפוך בכל כ"ד דברים המונעים את התשובה.
את ערי הככר?! ולא עלתה להם בקשתו.
ועוד על דרך הצח ,חלל"ה בגימ' ע"ג. ^^^^
הם ע"ב שמות והקב"ה על גבן .ז"ש
אברהם חלל"ה לך .והם פגמו בכל שת | כַד ָׁ֣בר הַ ַּ֗זה.
חלִַּ֨ לה לְּ ָָ֜ך מֵּ ֲע ָׁ֣ ֹ
השמות הקדושים וחיללום ועשו חלל (יח,כה').
בעולם ונהפכו לחללים. יש לשאול כיצד יאמר כן כלפי
הקב"ה ,והרי נראה הדבר כעין דיבור
^^^^ קשה כלפי מעלה.
הֹואלְּ ִּתי֙ לְּ דַ ֵּ ָׁ֣בר אל-אֲ דֹ ַּ֔ני
ִּהנֵּה-נָּׂ֤א ַ֙ ובשימת לב יש להבחין כי חללה
וְּ אנֹ ִּ ֵ֖כי עפֵׁ֥ר ו ֵּ ֶּֽאפר (יח,כז') כתיב .בלי יו"ד .ואכן התכוון אברהם
אבינו לְּ שבַ ח.
לְּ דַ ֵּ ָׁ֣בר אל-אֲדֹ ַּ֔ני וְּ אנֹ ִּ ֵ֖כי .בשימת לב, וכמובא במסכת שבת י"א ,ואמר רבא
אָ נֹ ִ ֵּ֖כי מוטעם בטיפחא ,והוא כעין הפס' בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר
קלה וכעין בפני עצמו ,וידרש יחד עם רב אם יהיו כל הימים דיו ,ואגמים
לו
לעומקו של מקרא
וירא
ומה שרש"י הביא כאן כראיה שהואיל שם אדנות שלפניו .כביכול אברהם
הוא לשון התחלה הוא מה"הואלתי" פונה לשתי מידות של הקב"ה .אדנ'י,
הראשון בפסוק כז' ,וכביכול אומר ואנכ'י .הראשונה דין והשניה רחמים
אברהם להקב"ה ,אל י ֵָראֶׁ ה ויכוחי בדין.
לפניך כעזות פנים .שהרי יכול אני
להתווכח על המספרים כי אני הוא הֹואלְּ ִּתי֙
ִּהנֵּה-נָּׂ֤א ַ֙
שהתחלתי עם המספר חמישים .אילו פירש רש''י הואלתי .רציתי ,כמו
הייתי יודע שיש רק עשרים הייתי פותח ויואל משה .ובחומש דברים על הפסוק
בבקשה על עשרים וכו' .וכשהגיע תֹורה הַ ֵּ֖ז ֹאת
הֹואיל מֹ ׁשֶָׁ֔ ה בֵ ֵ ֶּ֛אר אֶׁ ת-הַ ָ ִּ֥
ִּ ָׁ֣
לעשרים (פסוק לא') ,אמר הואלתי הֹואיל
ִּ ָׁ֣ לֵאמֹּֽ ר (א,ה') פירש רש''י
לשון ריצוי .וכאומרו ,אני הוא התחיל ,כמו בבראשית יח ,כז .הנה נא
אֲרצך
שפתחתי במספרים ,לכן אולי ַ הואלתי.
בהמשך בקשתי על עשרים וכו'.
ונראה כתרתי דסתרי .כאן יאמר
והשתא דאתית להכי ,נימא בה רציתי ,וכאן יאמר התחלתי.
מילתא גבי בֵּ אּור התורה באר
היטב .ולעומקו של מקרא ,יש ליתן אך בעיון בפסוקים כאן נראה כי אין
טעם מדוע רש"י פירש כן לעניין באר כאן סתירה כלל .שהרי המילה הואלתי
משה את התורה הזאת ,הואיל לשון נכתבה פעמיים .פעם אחת בתחילת
התחיל .וכי בערבות מואב התחיל? הרי דבריו ,כאשר התחיל לבקש על אנשי
במעמד הר סיני התחיל! הֹואלְּ ִּתי֙ לְּ דַ ֵּ ָׁ֣בר אל-אֲדֹ ַּ֔ני
סדום ִּהנֵּה-נָּׂ֤א ַ֙
וְּ אנֹ ִּ ֵ֖כי עפֵׁ֥ר ו ֵּ ֶּֽאפר (פסוק כז') ,אם יהיו
אלא מאי התחיל ,כאברהם אבינו. שם חמישים ,ארבעים שלשים וכו',
כשם שאברהם התחיל עם המספר ופעם שניה באמצע דבריוַ ,ו ַּ֗י ֹאמר
חמישים ,לכן הוא יכול להמשיך גם עם הֹואלְּ ִּתי֙ לְּ דַ ֵּ ָׁ֣בר אל-אֲ דֹ ַּ֔ני
ַ֙ ִּה ֵּנֶּֽה-נָּׂ֤א
שאר המספרים ,ארבעים שלשים ש ֵ֑רים (פסוק שם ע ְּ ִּ אּולי יִּ מ ְּצ ֵׁ֥אּון ֵ֖
ַ֛
עשרים וכו' .כן גם בביאור התורה לא').
הק' .הואיל משה באר את התורה
הזאת ,ההתחלה של משה רבנו
לז
לעומקו של מקרא
וירא
ולכן נאמר הזאת .ופירש"י בשבעים בביאור התורה נתנה פתח ותנופה לכל
לשון .שכן נאמר וזאת התורה אשר התלמידים שבכל הדורות לבאר
שם משה לפני בני ישראל .שגם ולהוסיף בתורה לקח ופלפול ודרש
השבעים לשון היה בשביל בני ישראל. ופשט ורמז וסוד.
שבכל עת ובכל מצב וגם בזמן הגלות
המר הזה יהיו באשר יהיו ,וידברו בכל והכל מכח התחלתו של משה רבנו.
לשון שידברו ,יתקיים בהם והגית בו הוא ענין ההתחלה של "הנה נא
יומם ולילה. הואלתי".
^^^^ לכן הכתוב אומר ִּ ָׁ֣
הֹואיל מֹ ַּ֔שה בֵּ ֵּ ֛אר
תֹורה הַ ֵ֖ז ֹאת לֵּאמֶֹּֽ ר .מאי לאמר.את-הַ ֵׁ֥
לאמר לישראל שבכל הדורות "כתבו
לכם את השירה הזאת"" ,למדה את בני
ויעל אלקים וילך ה' ישראל שימה בפיהם".
ַאֲשר
נאמר בפרשתנו :וַיֵּ ָׁ֣לְך ה' כ ָׁ֣ וכאומרו ,כשם שאני מבאר אותה כן
כִּ ַּ֔לה לְּ דַ ֵּ ֵ֖בר אל-אַ ְּבר ֵ֑הם וְּ אַ ְּברהם שב על כל תלמיד ותלמיד לבארה ולחדש
לִּ ְּמקֹ מֹו( .יח,לג') בה חידושיו ,ולהוסיף בה לקח ופלפול
ובפרשת לך לך [יז כב] נאמר ויכל של פרד"ס .ואע"פ שהכל ידוע לי,
לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם. כביכול כך אומר משה רבנו ,על כל
ויש ליתן טעם על השינוי בלשון .מה אחד ואחד החובה והזכות לחדש בה.
בין וילך לויעל. ועל כן אמרו אפילו מה שתלמיד ותיק
יאמר לפני רבו נאמר כבר הלכה למשה
והנה בפרשת "לך לך" ב"ויעל" מצאנו מסיני .וכל החידושים של כל
שני לשונות ברש"י ,לשון אחת דבר התלמידים שבכל הדורות הם מכח
הכתוב בלשון נקיה והלשון השנית ההתחלה של משה רבנו.
שהצדיקים הם מרכבה לשכינה.
לח
לעומקו של מקרא
וירא
ויש לשאול מה בא הכתוב לציין ללשון ראשונה ,אומר הגור-אריה על
באומרו וְּ אַ ְּברהם שב לִּ ְּמקֹ מֹו .שהרי התורה שהיה צריך להיות כתוב מאת
מקומו הוא מקום הקבוע לתפילתו ,וכאן אברהם או מעם אברהם כי היה מתפלל
נאמר וַיֵ ָ֣לְֶׁך ה' ,ואחרי שהלך ה' ממקום אל מול השכינה ,אלא שדבר הכתוב
תפילתו ,מה לו עוד להתפלל. בלשון נקיה וכתב מעל.
ויש להבין לשון נקיה זאת ,שהרי אמרו
ויש לומר ,שהמקום האמור כאן הוא בבראשית רבה כשם שעל הקטן לבקש
למקומו הרוחני ,ולדרגתו הרוחנית רשות מן הגדול ליפטר ,כן על הגדול
כבתחילה ולא נפגם ממנו מאומה ליטול רשות מן הקטן .ואם כן הושווה
בעבור כביכול הויכוח שנתוכח עם נברא לבוראו ,לכן נקטה התורה לשון
בורא עולם על הצלת סדום .ולכן נאמר נקיה לשון ויעל .שבלשון ויעל אין
שאברהם שב למקומו הראשון שהיה משמעות של ליפטר ,ולכן אין צריך
כבתחילה. לבקש רשות ולכן נקרא הדבר שדבר
הכתוב בלשון נקיה.
ועוד י"ל ,מאי שב למקומו ,שב למקומו
של עולם ,הוא הקב"ה שנאמר הוא ובלשון השניה דייקו במדרש רבה
מקומו של עולם ואין העולם מקומו. מהמילה "מֵ ַעל" ,שהאבות הן הן
שב אליו בכל לבו ,ושב להתפלל לפניו, המרכבה לשכינה .וכבר הקשה בזה
ולא להרפות מתפילתו. הרמב"ן על רש"י שפירש הצדיקים הם
ואם כן יש ליתן טעם מדוע בפרשתנו מרכבה לשכינה .וכאילו יש בזה שתי
לא נאמר "ויעל" אלא "וילך" .ומדוע דיעות ,הצדיקים או האבות הן הן
כאן לא דבר הכתוב כביכול בלשון המרכבה לשכינה .והגו"א על התורה
נקיה. כתב פְּ שרה שהאבות הן הן המרכבה
לשכינה ,ויש צדיקים שהם גם מרכבה
ולעומקו של מקרא י''ל ,שכך הם פני לשכינה .עד כאן בביאור הפסוק בפרשת
הדברים .מצאנו כאן שתי מידות של לך לך.
הקב"ה .מידת הדין ומידת הרחמים .מה ֲשר כִּ ַּ֔לה ובפרשתנו נאמר וַיֵּ ָׁ֣לְך ה' ַכא ָׁ֣
שנאמר בפרשת לך לך היא מידת הדין לְּ דַ ֵּ ֵ֖בר אל-אַ ְּברהֵ֑ם וְּ אַ ְּברהם שב לִּ ְּמקֹ מֹו.
אשר מגינה על אברהם כנגד כל הצרים
לט
לעומקו של מקרא
וירא
ִּמּׁשמַ ל ,עלתה מידת הדין ,ונשארה עמו אותו ,ועל זה נאמר ויעל אלקים מעל
מידת הרחמים .שתיקן עתה רמ"ח אברהם ואברהם הוא מרכבה לשכינה.
אבריו ,ובזה שרתה עליו מידת הרחמים.
ומה שנאמר בפרשתנו וילך ה' [הוי"ה[
לכן צריך לשון נקיה שעלתה מידת הוא מידת הרחמים אשר תמיד תלך עם
הדין ומגינה עליו מלמעלה בזכות אברהם לכל מקום .ומה שכתוב וילך ה'
המילה. סרסהו ודורשהו .לא שהלך ה' מעם
יוצא איפוא ,מכל מקום ,שהשכינה אברהם ועזבו חלילה .אלא ואברהם שב
במידת הדין מגינה עליו מלמעלה ,וה' למקומו וילך ה' אתו.
במידת הרחמים הולך עמו לכל מקום.
וזו המציאות של אברהם אבינו אשר וכן מצינו בתחילת פרשת לך לך על
קורא בכל מקום בשם השם א-ל עולם, הפסוק "ויַעְּ תֵּ ק משם ההרה" .שואל
ומרגילו בפי הבריות .ולכן נאמר בדברי אוה"ח הק' והרי אברהם העתיק את
אליעזר עבד אברהם שכך אמר לו עצמו והיה לו לכתוב וַיעֱתַ ק משם
הו'ה אֲ שר-
אברהם (בראשית כד,מ') יְּ ִ֞ ההרה ,מה הוא ויַעְּ תֵּ ק[ ,כי ויַעְ תֵ ק הוא
ִּה ְּתהַ ַ ָׁ֣לכְּ ִּתי לְּ פ ַּ֗ניו .לפניו דייקא .שכל מה לשון הפעיל ,שמעתיק את מישהו אחר
שאברהם מתהלך בדרך ה' הוא מתהלך כביכול] ,אלא שהעתיק את השכינה
לפניו ,ומקיים בזה שויתי ה' לנגדי תמיד, ממקום למקום ובכל מקום שהלך ה'
ועל ידי זה מוריד שפע רחמים בעולם. עמו והוא קורא בשם השם.
ולכן מידת הרחמים אתו ,והוא כהולך כמו כן כאן ,וילך ה' אתו ,כאשר שב
לפניו. למקומו .ולכן אין צריך לבקש רשות כי
אינו נפטר ממנו אלא הולך אתו ,ולכן לא
^^^^ היה צריך לנקוט כאן בלשון נקיה.
ומה שלא נקט בפרשת לך לך וילך ה'
ַו ָ֜י ֹאמר ִּהנָׁ֣ה נא אֲדֹ ַַּ֗ני ָׁ֣סּורּו ְ֠נא אל- ונפרש גם שם שהלך אתו ולא צריך
ֵּיכם
ַ֨ ֵּבית עַ ְּב ְּדכָּׂ֤ם וְּ לִַּ֨ ינּו֙ וְּ ַרח ֲָׁ֣צּו ַרגְּ ל ַּ֔ ללשון נקיה ,יש לומר שבפרשת לך לך
ַו ֲהלַכְּ ָׁ֣תם לְּ דַ ְּרכְּ כֵ֑ם וְּ ִּה ְּשכ ְַּמ ֵ֖תם עד שלא מל היתה עמו מידת הדין,
ֹאמ ָׁ֣רּו ַּ֔ל ֹא ִּ ֵׁ֥כי ב ְּר ֵ֖חֹוב נ ִּ ֶּֽלין( :יט,ב') ַוי ְּ להגן עליו מכל המקטרגים ,ועתה
מ
לעומקו של מקרא
וירא
ֹאמרּו לֹו אַ יֵּהוַיִּ קְּ ְּראּו אל לֹוט ַוי ְּ צריך ליתן טעם מדוע בתחילה סרבו
האֲנ ִּשים אֲשר באּו אֵּ ליָך הַ ליְּ לה וגו' המלאכים ללוט ,ואמרו לא כי ברחוב
(יט,ה') נלין .ואילו אצל אברהם אמרו מיד כן
תעשה כאשר דברת.
יש לשאול מדוע ישתמשו אנשי סדום
בלשון המלאכים אַ יֵּה האֲ נ ִּשים. וי"ל שלא כהרי מידת אברהם מידת לוט.
שאצל אברהם כל מקום אשר הוא גר
ושמא י"ל מאחר ויצא הקול כי שם ,מקבל המקום את השפעתו .ואצל
מלאכים המה ,דברו אנשי סדום כנגדם לוט הוא מקבל השפעת המקום של
בעזות מצח ובזלזול .ושתיים רעות עשו. סדום .אצל אברהם מה הוא אומר אל נא
א' שהחשיבו עצמם כמלאכים לדבר תעבור מעל עבדך .ואצל לוט מה הוא
בלשונם ,הב' שזלזלו בלשון המלאכים אומר ו ִּה ְּשכ ְַּמ ֵ֖תם ַו ֲהלַכְּ ָׁ֣תם לְּ דַ ְּרכְּ כֵ֑ם,
ולעגו איה האנשים. והוא פגם גדול במידת הכנסת אורחים
להגביל את האורח לזמן קצוב.
^^^^ ולכן לא קבלו ממנו המלאכים ,שאין הם
מקבלים הוראות מבשר ודם ,אלא
ַויֵּצֵּ א אֲ לֵּהם לֹוט הַ פ ְּתחה וְּ הַ דלת סגַר בדרגת אברהם או יעקב ,שהם מרכבה
אַ חֲריו( :יט,ו') לשכינה.
וְּ הַ דלת סגַר אַ חֲריו .שהחשיב עצמו או כלך לדרך זו,
כמלאכים שנאמר בהם והוא אחריו. שאמרו לו לא כי ברחוב נלין אע"פ
והפתח אחריו. שאליו היו פניהם מועדות ,כדי שיפציר
בהם וירבו זכויותיו ,ויהיה להצלתו על
^^^^ מה לחול.
אֲשר ֶּֽל ֹא-י ְּדעּו֙
ִּהנֵּהַ֨ -נא לִָּ֜ י ְּש ֵּ ָׁ֣תי בנַּ֗ ֹות ָּׂ֤
^^^^
ֵּיכם
אֹוציאה-נָּׂ֤א א ְּתהן֙ אֲ ל ַּ֔ ִּ ֶּֽ ִַּּ֔איש
ַוע ֲָׁ֣שּו ל ַּ֔הן כ ֵַ֖טֹוב ְּבעֵּ ינֵּיכֵ֑ם ְַ֠רק
מא
לעומקו של מקרא
וירא
כִּ י עַ ל כֵּן באּו ְּבצֵּ ל קֹ ר ִּתי( .יט,ח'). ֶּֽלאֲנ ִּ ָּׂ֤שים האֵּ ֙ל אַ ל-תַ ע ֲָׁ֣שּו ד ַּ֔בר ִּ ֶּֽכי-
וכאומרו ,כִּ י עַ ל כֵּן סובבה כך ההשגחה עַ לֵּ -כֵׁ֥ן ֵ֖באּו ְּב ֵּ ֵׁ֥צל קֹ ר ִּ ֶּֽתי( :יט,ח')
העליונה שנשלחו אלי כדי לנסות אתכם ִּהנֵּהַ֨ -נא לִָּ֜ י.
אם לא תעשו להם דבר .ולא שהיה אמון
על דרך ההשגחה ,אלא קבל מביתו של יש ליתן טעם בלשון ִּהנֵּה נא לִּ י.
אברהם ,והיה כמשיח לפי תומו. ושמא יש לומר ככתוב (ויקרא יח,יז'):
שַ אֲרה הֵּ נה זִּמה ִּהוא .וכוונת הפסוק
^^^^ דרך זנות[ .הרמב"ן] .ולכן קרי היא
וכתיב הוא .כשם שהיא עוברת כן הוא
ִּהנֵּה נא לִּ י ְּש ֵּ ָׁ֣תי בנַּ֗ ֹות עובר .וכך גם אצל לוט .שעבר על זימת
מובא בזוהר הק' פרשת וירא -דף קיא בנותיו ,למרות שלא רצו בהן ,כי אצל
ע''אַ :רבִ י אַ בָ א אָ מַ ר מַ אי ִדכְ ִתיב( ,משלי אומות העולם הקב"ה מצרף מחשבת
ל) ַלעֲלּוקָ ה ְׁשתֵ י בָ נֹות הַ ב הַ ב .אֵ לּו ְׁשתֵ י עבירה למעשה .ולכן האכילוהו מבשרו.
בְ נֹות לֹוט ְדאֲמָ ָרןׁ ,שֶׁ הִ יא ֶׁנפֶׁׁש הַ ִמ ְתאַ ּוה,
וְ ֶׁנפֶׁׁש הַ ִמ ְׁשתַ תֶׁ פֶׁת בַ גּוף הָ רֹודֶׁ פֶׁת אַ חַ ר יִצֶׁ ר ועל דרך הסוד ,נא לי .בגימ' צ"א.
הָ ָרע לְ עֹולָם .אָ מַ ר ַרבִ י יְהֹוׁשֻ ַע כְ ִתיב הָ כָא הוא השם הק' סא"ל .משמות ע"ב הק'
בְ לֹוט כִ י י ֵּרא לָׁשֶׁ בֶׁ ת בְ צֹועַרּ ,וכְ ִתיב הָ תָ ם היוצאים מפסוקים ויסע ויבא ויט ,והוא
ַלעֲלּוקה ְׁשתֵ י בָ נֹות הַ ב הַ ב .י ֵּר''א הנפרע מהעוברים על "אחרים" ["אלהים
בְ גִ ימַ ְט ִריָא הּוא עֲלּוק''ה. "אחרים] ועל "זונים" ["אשר אתם זונים
אחריהם"] ,ואשר על כן יש לכוון בשם זה
ובביאור המדרש יֵאָ מֵ ר ,כי זה דרכו בקריאת שמע במילים אלו.
של יצר הרע לומר הב הב ,ואינו שבע עוד י''לִּ :הנֵּה נא לִּ י .מהרהורי לבו
לעולם .כן אמר לוט הנה נא לי שתי דבר :לִּ י .שהיה להוט אחרי עריות
בנות .שאינו יכול להשביע את יצרו והאכילוהו מהן .כדאָ מַ ר ַרב נַחְ מָ ן,
לעולם עד שיאכילוהו מבשרו. (במדרש תנחומא) ִמּנַיִן ׁשֶׁ כָל ִמי ׁשֶׁ הּוא
לָהּוט אַ חַ ר בּולְ מּוס ׁשֶׁ ל עֲבֵ ָרה סֹוף
^^^^ מַ אֲכִ ילִ ין אֹותֹו ִמבְ ׂשָ רֹוִ ,מלֹוט.
^^^^
מב
לעומקו של מקרא
וירא
ועל דרך הצח ביזוהו בג' וש' גם אמרּו֙ הא ָּׂ֤חד ֹאמ ָׁ֣רּו | גשַּ֗ -הלְּ אה ַו ֶּֽי ֹ ְַּוי ְּ
שפֹט שפֹוט.
באמרם הָ אֶׁ חָ ד בָ א לגּור וַיִּ ְּ ֶּֽבא-לגּור֙ וַיִּ ְּשפָֹׁ֣ ט ש ַּ֔פֹוט עַ ֹּ֕תה נ ַ ֵׁ֥רע לְּ ָךֵ֖
גם מעמיד עצמו כחשוב ,וגם שמועותיו מֵּ הֵ֑ם וַיִּ פְּ ְּצ ַ֨רּו ב ִּ ָּׂ֤איש ְּבלֹוט֙ ְּמאַֹּ֔ ד
שנואות .וזה הוא גש הלְּ אה .שביזוהו ַ ֶּֽוָּ֤יִּ גְּ ֵ֖שּו לִּ ְּשבֵֹׁ֥ ר הַ ֶּֽדלת (יט,ט')
בג' וש'.
גשַּ֗ -הלְּ אה .יש ליתן טעם לאומרם
^^^^ גשַּ֗ -הלְּ אה .שנראה כתרתי דסתרי .גש
כוונתו התקרבַּ֗ ,הלְּ אה כוונתו התרחק.
ֶּֽהאֲ נ ִּשים֙ את-י ַּ֔דם {י} וַיִּ ְּשלְּ ָּׂ֤חּו
ֵּיהם הַ ֵ֑ביְּ תה וְּ את- וַי ִּ ֧ביאּו את-ל֛ ֹוט אֲ ל ֵ֖ ולעומקו של מקרא ירמוז הכתוב
הַ ֵ֖דלת ס ֶּֽגרּו{ :יא} ְּ ֶּֽואת-האֲ נ ִ֞ ִּשים לדברי רב אשי במסכת מגילה [כה]:
אֲשר-פָׁ֣תַ ח הַ ַּ֗ ַביִּ ת ִּהכּו֙ בַ סַ נְּ ו ִּ ֵַּּ֔רים אמר רב אשי האי מאן דסנאי שומעניה
שרי ליה לבזוייה בגימל וׁשין.
ִּמקטֵֹ֖ ן וְּ עַד-ג ֵ֑דֹול וַיִּ לְּ ֵ֖אּו לִּ ְּמ ֵׁ֥צ ֹא
ופירש"י שם :דסני שומעניה .שיוצאות
הַ ֶּֽפתַ ח:
עליו שמועות רעות ושנואות שהוא
יש להבין ענין הדלת שרצו לשבור
נואף ,מותר לבזותו בגימ''ל ושי''ן.
והמלאכים סגרוה ,וכן ענין
הסנורים. רש''י: פירש ושי''ן: בג' ומהו
[נוטריקון ,ראשי תיבות] :בר גירתא
על דרך הרמז ,ולעומקו של מקרא,
ובהקדים יש לומר שחסד וסדם יש שמַ ּה סַ ְּרי'ה ,כלומר :בן הנואפת שמה
ְּ
להם אותיות משותפות .סד .ובחסד ח מקולקל .כך הוא בתשובות הגאונים
פתוחה מלמטה ,ובסדם ם סתומה. שמותר לבזות גם את אמו שילדתו.
חסד – סדם. שייטא גיופא מפרשים ורבותי
שטייא[ .נואף שוטה משתטה] .וזה
ואשר על כן יובן ,שאנשי סדום סתמו שאמרו לו גש הלאה .שביזוהו בגימ"ל
את רצפת ה -ח את שפע החסד היורד
ושי"ן.
לעולמות ,וע"י כך הפכו את האות ח
לאות ם .וזו מלחמתו של אברהם היתה
מג
לעומקו של מקרא
וירא
ובזה היא תהיה למשל לעם ה' אשר כן לפתוח את הסתום ,ולהוריד שפע החסד
מצווים ,שלא יקרה לארצם כסדום לעולם .והם סתמוה והפכוה לםסד,
ועמורה. וְּ הפְּ כּו האותיות להיות סדם.
ולכן התיקון הוא להפוך את סדם.
^^^^ וזה שאמר אברהם הנה נ"א הואלתי.
הואלתי לשון רצון והתחלה .הנה נא
וַיִּ לְּ אּו לִּ ְּמצ ֹא הַ פתַ ח. רציתי לפתוח את הסתום .והם סתמו
על דרך הצח ,הכה אותם בספירת הפתוח ,ולכן נהפכו מן המס"ד.
הַ כֶׁתֶׁ ר המנוקדת בקָ מָ ץ וכן מנוקד שם
שמים בברכת המינים :יהו'ה . ואנשי סדם סתמו את ה"ח" ,על ידי
החטא ,ולא הסתפקו בכך ,אלא לאחר
וההסבר בזה הוא ,שהם בקשו לפגום שסתמו את ה"ח" רצו גם לשבור את
בכתר ולכן הקב"ה מופיע עליהם במידת הדלת.
הכתר מידה כנגד מידה ,ושוברם בניקוד היא הדל"ת של המילה סדם .ולהשאיר
הכתר הוא ניקוד הקמץ. רק את האותיות ס"ם .הוא כח הרע
והטומאה שבעולם .ובאותו ס"ם היכו
והם בקשו את הַ פתַ ח ,הוא ניקוד ה ַפתַ ח, בהם המלאכים שנאמר ויכום בסנורים.
שהוא ניקוד החכמה ,כי חכמנים היו,
שהוא שילוב של "נורי" ו"סם" ,אש
אך לא עלתה להם חכמתם כי הופיע
וסם המות[ .נור בארמית אש].
עליהם השם בניקוד הקמץ שהוא ניקוד
הכתר .זה שכתוב וַיִּ לְּ אּו לִּ ְּמצ ֹא הַ פתַ ח. לכן צריך גם אש וגפרית לשורפה
ובשימת לב ,הַ פתַ ח כתוב גם בקמץ וגם כליל .אש כנגד אש אוכלה הוא .וגפרית
בפתח .ובשניהם הוכו .את הפתח ,את כחושבנא של תרי"ג פ"ו .שכן אותיות
פתחי החכמה לא מצאו ,ובמידת הכתר, וגפרי"ת .פ"ו הרי זה גימטרי' אלה''ים,
היא הקמץ -במידה זו הוכו. מידת הדין .שנגלתה עליהם מידת הדין
על שעברו כל התרי"ג .ואע"פ שאין הם
ועל דרך הסוד ,מובא בספרים מצווים ,קנאה התורה קנאתה על מה
הקדושים שזה הפסוק מסוגל לשמירה, שכן מצווים.
כאשר נכתב בראשי תיבותיו:
מד
לעומקו של מקרא
וירא
הרי שחברו כולם יחדיו להאיץ עם והאפה הבמוג ולה
שחר .וזה שנאמר ְּבח ְּמלַת ה' עליו .כאן פתַ ח הַ ֵ֗ ַב ִית
ְּ ֶּֽואֶׁ ת-ה ֲאנ ֵ֞ ִָׁשים אֲ ׁשֶׁ רָׁ֣ -
רמזה התורה לכך שינצל בזכות אברהם. ִּהכּו֙ בַ סַ ְנו ִ ֵָ֔רים ִּמקָ טֵֹּ֖ ן וְּ עַד-ג ֹּ֑דֹול
שבחמלת ה' תרגם אונקלוס כְּ ַרחֵּ ם ה'.
ַויִלְ ֵּ֖אּו לִּ ְמ ִּ֥צ ֹא הַ ָ ּֽפתַ ח:
רחם אותיות רמ"ח .שעתה הושלם
אברהם ברמ"ח איבריו לאחר המילה,
^^^^
וכן עולה שמו אברה''ם גימטרי' רח"ם.
^^^^ ּוכְּ מֹו הַ ּׁשַ חַ ר עלה וַי ִּאיצּו הַ מַ לְּ אכִּ ים
ְּבלֹוט לֵּאמֹ ר קּום קַ ח את ִּא ְּש ְּתָך וְּ את
וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו ו ְַּת ִּ ֵ֖הי נְּ ִּ ֵׁ֥ציב ְּשתֵּ י ְּבנֹ תיָך הַ נִּ ְּמצאֹ ת פן ִּתספה בַ עֲֹון
ֶּֽמלַח( .יט,כו'). העִּ יר( .יט,טו').
ועד מתי תהיה כך לנציב מלח -
מובא בתרגום ירושלמי עד זמן דתיתי וַי ִּאיצּו הַ מַ לְּ אכִּ ים ְּבלֹוט
ְתחִ ָיה ְד ֵייחּון מֵ תַ ָיא. ויש לעיין מה היא ההאצה הזאת,
עד זמן שיגיע עת התחיה ,כשיחיו ומדוע דוקא נקשרה לשחר.
המתים. ויש לומר ,בשלשה אופנים .האחד
ודבר פלא הוא מה לאשת לוט ולתחיית מצד המלאכים ,שהם אומרים שירה עם
המתים .אלא יש לומר לא שתקום אז שחר ,ולכן האיצו .והשני מצד העיר
לתחיה ,אלא אדרבה ,שבתחיית המתים הגיע זמנה ונמלאה סאתה .והשלישי
היא תתפורר כלא היתה .ויהיה בזה נס מצד לוט והרי זו השעה שאברהם
בתוך נס .שהרי ברית כרותה למלח אבינו עומד בתפילה כנאמר וישכם
מששת ימי בראשית שלא יתקלקל אברהם בבקר .וכל הצלתו של לוט היא
לעולם .אבל כאן תתפורר מהיותה נציב בזכות אברהם .וסימנך על דרך הצח:
מלח ,כדי לפרסם ענין השכר ועונש שח''ר
בתחיית המתים .וכמו שפירשו בה ש -שירה ,שירת המלאכים
שהיתה לנציב מלח בעבור שמנעה מלח
ח -חלף זמנה של העיר
מן האורחים.
ר -אברהם
מה
לעומקו של מקרא
וירא
לפשוטו של מקרא ,פירש''י אתה ועוד בעניין
הרשעת עמהם( ,נ) ובזכות אברהם וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו ו ְַּת ִּ ֵ֖הי נְּ ִּ ֵׁ֥ציב ֶּֽמלַח.
אתה (ס) ניצול ,אינך כדאי לראות
בפורענותם ואתה ניצול .וכוונתו בזה תימה ,הרי לוט הוא זה שנצטווה לא
שלכן אי אתה רשאי להביט מאחריך ,כי להביט אחריו ,ולא אשתו .שנאמר ַויְהִ ֩י
מה שאתה ניצול כביכול על ידי דרגת יאם אֹ ַ֜ ָתם הַ ֵ֗חּוצָ ה ַו ַ֨י ֹאמֶׁ ר֙ [המלאך כְ ּֽהֹוצִ ַ֨ ָ
המלאכים לא בזכותך אלא בזכות ללוט] הִ מָ לֵ ָ֣ט עַל-נַפְ ׁשֶָׁ֔ ך אַ ל-תַ ִּ ָׁ֣ביט
אברהם ,ואם תסתכל במפלת הרשעים ַ ֶּֽאח ֲַּ֔ריָך וגו' [יט,יז'] .ולּו צוה המלאך את
שהרשעת כמוהם ,תאבד זכות זאת של שניהם היה לו לומר אל תביטו אחריכם.
אברהם .ואשתך לא ניצלת בזכות ועוד ,נאמר באשתו וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו
אברהם אלא בזכותך ,לכן גם היא מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו ,מאי מאחריו ,מאחריה היה לו
אסורה להסתכל מאחריך. לומר .ומדוע הפכה לנציב מלח ,הרי לא
והנראה להוסיף ולומר לעומקו של צֻּותָ ה לכאורה ,וגם הביטה מאחוריו ולא
מקרא ,על פי מה שהתבאר בתחילת מאחוריה.
הפרשה ש"אין גב למלאכים" .ומכל צד
יֵיראו פניהם .ובבואם להציל את לוט, ולעומקו של מקרא על דרך צחות
היו צריכים להעלותו לפי שעה מדרגת הלשון יש לומר שהמלאך אמר ללוט
השפלות הבהמית לדרגתם שלהם ,כדי בלשון כפולה המשתמעת גם לאשתו:
שלא תשלוט בו מדת הדין .ואשר על כן אַ ל-תַ ִּ ָׁ֣ביט ַ ֶּֽאח ֲַּ֔ריָך .אתה אַ ל-תַ ִּ ָׁ֣ביט
ציווהו לא להביט מאחריו ,לפי שנאמר ַ ֶּֽאח ֲַּ֔ריָך ,והיא גם היא אַ ל-תַ ִּ ָׁ֣ביט ַ ֶּֽאח ֲַּ֔ריָך.
במלאכים "ל ֹא יִּ סַ בּו ְּבלכְּ ֶּֽתם" .כמובא כי המלה תַ ִּ ָׁ֣ביט סובלת נוכח ונסתר גם
בנבואת יחזקאל (י,יא') בתיאור יחד .והיא עברה על הציווי וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו
המלאכים ,וכפירוש רש"י שם :אם מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו.
רוצים ללכת לאיזה רוח שירצו אין
צריכים להסב פניהם שהרי יש להם ומעתה יש לברר שני דברים .מדוע
פנים לכל צד .ואם יביט לאחריו לא שלא יביטו מאחריו של לוט ,ומדוע
יוכלו להצילו .ושאר בני משפחתו יגררו ענשה הוא "נציב מלח".
עמו .לכן הציווי גם עליהם לא להביט
מאחוריו .ולא מאחוריהם .לכן נאמר
מו
לעומקו של מקרא
וירא
והמלאך מדבר כביכול ללוט ,אך מתכוין באשת לוט וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו ו ְַּת ִּ ֵ֖הי
לאברהם .וכאומרו לאברהם ַוי ֹאמר נְּ ִּ ֵׁ֥ציב ֶּֽמלַח.
אתי פניָך גַםאֵּ ליו [לאברהם] הִ ּנֵה נָׂשָ ִ
לַדבר הַ זה לְּ ִּבלְּ ִּתי הפְּ כִּ י את-העִּ יר אֲ שר ובהיות מי מהם מביט מאחוריו ,לא
ִּד ַ ֶּֽב ְּרת. יכלל לפי שעה בדרגתם שנאמר בהם
"נצבים עליו" .לכן הפכה מניצב לנציב.
וכן נמצא במסכת ברכות פרק נציב דומם שאין בו חיים .לא בעולם
הרואה ,נד עמ' ב הרואה אשתו של לוט הזה ולא לעולם הבא .ובהיותה חוטאת
[שהפכה נציב מלח] מברך עליה ברוך במלח ,שלא הגישה מלח לאורחים
דין האמת ועל לוט ברוך זוכר את כפירוש רש''י ,לקתה במלח והפכה
הצדיקים ,ופירש''י שם שזכר את לנציב מלח .כי מלח אין בו חיּות ,וכך
אברהם [העומד באותה שעה ומתפלל]. תהיה דומם עד תחיית המתים ,אז
והוינן בה ,מדוע יברך על כל פנים דין תתפורר ותיעלם כליל מן העולם .וגם
האמת על אשת לוט ,ומה בשורה רעה המלח שהיתה לא יתקיים ,כי מה שנאמר
יש בזה. ברית במלח ,במלח של מצווה ,ולא
ויש לומר שברכת דין האמת על אשת במלח של עבירה .ולכן לא תתקיים
לוט לא מצד בשורה רעה היא ,אלא מצד אפילו במלחה.
שבח לקב''ה ,שדן אותה ללא משוא
פנים ,ולפי שורת הדין ,ולפי האמת של ^^^^
מדה כנגד מדה ,על פי מה שמגיע לה על
שזלזלה בהכנסת אורחים ,והוא כזלזול אתי פניָך גַם
ַוי ֹאמר אֵּ ליו הִ ּנֵה נָׂשָ ִ
בקב''ה שהוא המשלח את האורחים, לַדבר הַ זה לְּ ִּבלְּ ִּתי הפְּ כִּ י את-העִּ יר
ולכן דן בה דין אמת ,ולזה מברכים עליה אֲשר ִּד ַ ֶּֽב ְּרת( :יט,כא)
דין האמת.
ותימה שישמע המלאך בקול לוט מה
שלא שמע כביכול בקול אברהם.
^^^^
ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר ׁשֶׁ אֵ לּו הם
דברי הקב"ה לאברהם בעודו מתפלל,
מז
לעומקו של מקרא
וירא
ואשר על כן יש לומר שנענשו על "חטא" המלאכים
חילול ה' שיצא מזה .שנאמר ויהי
כמצחק לפני חתניו .והנה משה רבנו
{יג} ִּ ֶּֽכי-מַ ְּש ִּח ִּ ָׁ֣תים אֲ ַַּ֔נ ְּחנּו את-
שינה לומר כחצות ולא בחצות שמא
הַ מ ֵ֖קֹום הַ זֵ֑ה ִּ ֶּֽכיֶּֽ -ג ְָּּ֤ד ָּׂ֤לה צַ עֲקתם֙ את-
יטעו איצגניני פרעה ויאמר משה בדאי
הוא ,ואף לרגע קטון עד שיגיע חצות ,כי פְּ נֵּ ָׁ֣י ה' וַיְּ שַ לְּ ֵּ ֵׁ֥חנּו ה' לְּ שַ ח ֲֶּֽתּה:
מכל מקום חילול ה' הוא כך לומר על
משה רבנו .ק"ו כאן שאמרו על הקב"ה, מובא בדעת זקנים מבעלי התוספות
שנאמר ויהי כמצחק בעיני חתניו. שעל כך נענשו המלאכים להיות מחוץ
שבדבריהם גרמו לחתניו וללוקחי למחיצה קל"ח שנים עד חלום יעקב
בנותיו לצחוק על תכניותיו של הקב"ה. שנאמר בו והנה מלאכי אלקים עולים
על כן נענשו קל"ח שנה מן המחיצה. ויורדים .וכן הוא בתרגום יונתן בן
והוא מידה כנגד מידה .לקחי אותיות עוזיאל תחילת ויצא.
קל"ח .וכן חתניו לקחי בנותיו ר"ת ועל מה נענשו ,על שני דברים
קל''ח. שכביכול חטאו בהם .הא' שתלו בכוחם
ולעומקו של מקרא ,כך הוא החשבון ואמרו משחיתים אנחנו .והב' שגילו
של קל''ח שנים :מיום הפיכת סדום עד בטרם עת את סתריו של הקב"ה
הולדת יעקב 61שנה .שנא' ויצחק בן ותכניותיו להפוך את סדום[ .וכן הוא
ששים בלדת אותם ,והפיכת סדום שנה בתרגום יונתן בן עוזיאל תחילת ויצא].
לפני הולדת יצחק .בן 63שנה היה יעקב ועל כן הוזקקו אח''כ לומר שאין הדבר
כשנתברך ויצא לחרן ,ועוד 14שנה ברשותן שנאמר "מהר המלט שמה ,כי
הוטמן בביהמ"ד של שם ועבר וכשחלם לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה".
החלום היה בן 77 .77ועוד 61הרי ובהעיר ובשים לב שחזרו על המילה
קל"ח. שמה שתי פעמים אולי רמז יש כאן
שמ"ה נוטריקון ,שמאמר ה' הוא.
ובא הכתוב ללמד ,עד כמה מציאותי
היה חלום יעקב ,ולא כדרך החולמים ויש לשאול על מה ולמה יענשו .והרי
בעלמא ורואים חזיונות שוא .שהרי מילתא דעבידי לגילויי הוא ,אלא שגילו
יעקב חולם שמלאכים עולים ויורדים. זאת זמן קצר לפני שיצא אל הפועל.
מח
לעומקו של מקרא
וירא
והקב"ה מדקדק עמם כחוט השערה .ועל ומי הם המלאכים העולים בסולם יעקב,
זה נאמר וסביבם נשערה מאד. הם המלאכים שנשלחו להפוך את סדום
וכן פירש אוה''ח הק' [לעיל פס' יב'] ונדחו ממחיצתם קל''ח שנה ,ועתה
והמלאכים יענשו על השוגג ועל שנוי כל נשלמה תקופת הנידוי וחזרו לשמש
שהוא. במרום והם עולים בסולם של חלום
^^^^ יעקב .והרי החלום אינו כמשל אלא
ַ ֶּֽוָּ֤יִּ ְּתמַ ְּהמּה | ַו ַי ֲחזִּקּו האֲ נ ִּשים ְּבידֹו כמציאות רוחנית עליונה ונשגבה.
ּוביַד ְּשתֵּ י ְּבנֹ תיו ְּ ּוביַדִּ -א ְּשתֹו ְּ וכן פירש אוה''ח הק' שכל מקום
ְּבח ְּמלַת ה' עליו וַיֹ ִּצאֻהּו ַויַנִּ חֻהּו שנאמר בחלום והנה ,כגון הכא שכתוב
ִּמחּוץ ל ִּ ֶּֽעיר( .יט,טז') והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו,
הרי הוא חלום זך וצהיר כיום בהיר.
ויִּ ְּתמַ ְּהמּה .פירש"י כדי להציל את
ממונו. ועוד בענין חטא המלאכים יש
ועל דרך הרמז והצח ,ידויק במילה לעיין כיצד זה יחטאו המלאכים ,הרי
עצמה ,ויתמהמה .פעמיים מה .מה מה. אין להם יצר הרע ,שנאמר באברהם
כאומרו :מה לי הכא מה לי התם .מה לי סעדו לבכם ולא נאמר לבבכם .וי"ל
בביתי מה לי אתי. דחטא דהכא אין פירושו עבירה ,אלא
^^^^ פירושו החטאה מן המטרה .לא לקיים
בשלימות שליחות המקום ב"ה.
ִּהנֵּהְ֠ -נא מ ַ֨צא עַ ְּב ְּדָךָׁ֣ חֵּ ן֘ ְּבעֵּ ֶ֒יני ֶָ֒ך
ית עִּ מ ִַּּ֔די אֲשר ע ַ֨ ִּש ֙ ָּׂ֤ וַתַ גְּ ֵּ ָׁ֣דל חַ ְּס ְּד ַָּ֗ך וכן תמצא ברש"י על הפסוק הִ שָ מֶׁ ר
ּוׁשמַ ע בְ קֹ לֹו אַ ל תַ מֵ ר בֹו כִ י ל ֹא יִשָ א
ִמ ָפנָיו ְ
לְּ ַ ֶּֽהחֲיֵ֖ ֹות את-נַפְּ ִּ ֵ֑שי [יט,יט']
לְ פִ ְׁש ֲעכֶׁם כִ י ְׁש ִמי בְ קִ ְרבֹו .ופירש"י שהוא
מן הכת שאינם חוטאים ,לכן לא ישא
על דרך המוסר ,נמצא כאן תוכחה
לפשעכם ,שאינו מלומד בכך.
מסותרת עד כמה לא ידע אדם החסדים
אשר אדם עושה עמו ולאו דווקא
ומכאן אתה למד שיש כת שכן חוטאים.
בזכותו .לוט אומרִּ :הנֵּהְ֠ -נא מ ַ֨צא
והכוונה מחטיאים את המטרה ,שאינם
אֲשר
עַ ְּב ְּדָךָׁ֣ חֵּ ן֘ ְּבעֵּ ֶ֒יני ֶָ֒ך וַתַ גְּ ֵּ ָׁ֣דל חַ ְּס ְּד ַָּ֗ך ָּׂ֤
מקיימים בדקדוק רב מצ ַות השם.
ית עִּ מ ִַּּ֔די ,ואינו יודע כי באותה ע ַ֨ ִּש ֙
מט
לעומקו של מקרא
וירא
אתי ָפ ֶָׁ֔ניך גַ ֵּ֖ם לַדָ ָבָ֣ר הַ זֶׁ ֹּ֑ה לְ בִ לְ ִ ֶּ֛תי הָ פְ ִ ִּ֥כי ָׂש ִ
נ ָ ָ֣ השעה עומד אברהם ומתפלל והקב''ה
ֲׁשר ִד ַ ּֽב ְרתָ [בתפילתך]. אֶׁ ת-הָ ִ ֵּ֖עיר א ֶׁ ִּ֥ עושה חסד עם אברהם .לא עם לוט.
ית עִּ מ ִַּּ֔די ,ורוח
אֲשר ע ַ֨ ִּש ֙ ולוט אומר ָּׂ֤
^^^^ הקדש משיבה ואומרת אשר עשית עם
לְּ ַ֨כה נ ְַּש ֧קה את-א ִּ ֛בינּו יַ ֵָּ֖֤יִּ ן וְּ נִּ ְּשכְּ ָׁ֣בה מי שעומד עמדי בתפילה והוא
עִּ ֵ֑מֹו ּונְּ חַ יֵׁ֥ה ֵּ ֶּֽמא ִּ ֵ֖בינּו ֶּֽז ַָּ֤רע (יט,לב') אברהם .וכן אמרו חז''ל [ברכות נד]:
וַתַ ְּש ֧קין את-אֲ ִּביה֛ן יַ ֵָּ֖֤יִּ ן בַ ַ ָׁ֣ליְּ לה ֵ֑הּוא ועל לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים
[וגו' פסוק לג']. א''ר יוחנן אפילו בשעת כעסו של הקב''ה
ולעומקו של מקרא יש לומר זוכר את הצדיקים שנאמר {בראשית
כפרש''י [פסוק לג'] :ותשקין וגו'. יט-כט} ויהי בשחת אלהים את ערי
הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח
יין נזדמן להם במערה ,להוציא מהן
את לוט מתוך ההפיכה.
שני אומות.
ועוד יש לשאול ,רשעים בחייהם קרויים
והוא על פי מדרש רבהּ :ונְ חַ יֶׁה
מתים וכיצד מעידה התורה על לוט
מֵ אָ בִ ינּו בֵּ ן ,אֵּ ין כְּ ִּתיב כאן אֶׁ לָא שאומר לְּ ַ ֶּֽהחֲיֵ֖ ֹות את-נַפְּ ִּ ֵ֑שי.
ּונְ חַ יֶׁה מֵ אָ בִ ינּו ז ַרע ,אֹותֹו ז ֶַׁרע ׁשֶׁ הּוא ולעומקו של מקרא ייאמר כי כוונתו
בָ א ִממָ קֹום אַ חֵ ר[ ,והכוונה מבועז בזה להחיות נפשו גם של דוד המלך
ורות] ,וְ אֵ י זֶׁה זֶׁה מלְך הַ מ ִּשיחַ . שעתיד לצאת מרות המואביה שיצאה
ממואב שיצא מלוט .ועל דרך הצח יהיו
וממשיך המדרש רבהִ :מּנַיִ ן הָ יָה לָהֶׁ ם דברי ר' יוחנן "זוכר את הצדיקים"
יַיִ ן בַ ְמע ָָרה ,אֶׁ לָא ִממַ ה ׁשֶׁ הַ יַיִ ן ְמרֻ בֶׁ ה מכוונים גם לדוד המלך ,שלמענו ניצל
יאין אֹותֹו בַ ְמ ָערֹות. לָהֶׁ ם הָ יּו מַ ְחבִ ִ לוט בתפילתו של אברהם.
אָ מַ ר ַרבִ י יְ הּודָ ה בַ ר ִסימֹון ַנעֲׂשָ ה לָהֶׁ ם
מֵ עֵין דּוגְ מָ א ׁשֶׁ ל עֹולָם הַ בָ א ,הֵ יְך מָ ה ואשר על כן יש לומר כי מה שנאמר
יִטפּו
ְדאַ ְת אָ מַ ר וְ הָ יָה בַ יֹום הַ הּוא ְ אתי ָׂש ִ על ידי המלאךַ :ו ָ֣י ֹאמֶׁ ר אֵ ָָ֔ליו הִ ּנֵה֙ נ ָ ָ֣
הֶׁ הָ ִרים ע ִָסיס. ָפ ֶָׁ֔ניך גַ ֵּ֖ם לַדָ ָבָ֣ר הַ זֶׁ ֹּ֑ה לְ בִ לְ ִ ֶּ֛תי הָ פְ ִ ִּ֥כי אֶׁ ת-
ֲׁשר דִ ַ ּֽב ְרתָ ,לא ללוט נאמר אלא הָ ִ ֵּ֖עיר א ֶׁ ִּ֥
ומכאן או מכאן ,או שהיה יין לאברהם נאמר העומד עתה בתפילה:
מוחבא במערה ,או על ידי נס שנטפו ַו ָ֣י ֹאמֶׁ ר [המלאך] אֵ ָָ֔ליו [אל אברהם] הִ ּנֵה֙
נ
לעומקו של מקרא
וירא
הדין ,ובהיפוך אותיות נקרא גם ההרים עסיס של יין ,נזדמן להם יין
"לכה" ,בעת הרחמים .ובקשה ממנו על ידי הקב''ה כדי להביא לידי לידת
להמציא להם יין .וכפי שמוזכר דוד מרות המואביה ,ודייקו כך
בפרשת וישב באמור יעקב ליוסף השפתי חכמים מהכתוב וַתַ ְׁש ֶׁקין ָ אֶׁ ת-
"לכה ואשלחך אליהם" .ששלח עמו יהֶּ֛ן יַ ֵָּּ֖֤יִ ן בַ לַ ָ֣יְ לָה ֵ֑הּוא ,ולא נאמר
אֲבִ ֶׁ
את מלאך הרחמים הנקרא "לכה". בַ לַ ָ֣יְ לָה הַ הּוא .כשהכוונה ֵ֑הּוא
והוא מע''ב שמות היוצאים מד' לקב''ה ,שהקב''ה הוא שזימן להם יין
הפסוקים של ויסע ויבא ויט בפרשת במערה ,כנ''ל.
שלח י''ד ,יט-כא'.
ובהיות המלאך "כלה" גם מלאך ובשימת לב ,בדרך הלשון ,יש כאן
הרחמים "לכה" ,כנ''ל ,מהר המלאך קושי לשוני .שאמרה הבכירה
לעשות דבר ה' כפי שמובא בשפתי לצעירה :לְּ ַ֨כה נ ְַּש ֧קה.
חכמים בדברי רש''י הנ''ל ,שהקב''ה
אמר להביא להם יין להוציא מהן שתי שהיתה צריכה לומר לאחותה :לְּ כִּ י
אומות ,ומאחת מהן תצא רות שממנה נ ְַּש ֧קה או ֵּנלְּ כה נ ְַּש ֧קה ,להתאים
יצא דוד מלכא משיחא. ללשון רבים נ ְַּש ֧קה .ומדוע אמרה
לְּ ַ֨כה נ ְַּש ֧קה ,שהוא לכאורה לשון
^^^^
זכר.
וַתַ הַ ר וַתֵּ לד שרה לְּ אַ ְּברהם בֵּ ן לִ זְקֻ נָ ֹּ֑יו ולא תאמר שהעיזה פניה עד כדי
ֹלהים: לַמֹועֵּד ֲאשרִּ -דבר אֹ תֹו אֱ ִּ ֶּֽ לבקש מהקב''ה בעצמו לומר לו לְּ ַ֨כה
ַות ֹאמר ִּמי ִּמלֵּל לְּ אַ ְּברהם הֵּ ינִּ יקה בנִּ ים נ ְַּש ֧קה ,אפילו למאן דאמר שֶׁ לְ ׁשֵ ם
שרה ִּ ֶּֽכי-יל ְַּד ִּתי בֵּ ן לִ זְקֻ ָנּֽיו( :כא,ב'ז') מצוה נתכוונה.
יש ליתן טעם מדוע נאמר לִּ זְּקֻ ניו
ולכן ,לעומקו של מקרא ועל דרך
לִּ זְּקֻ ניו שני פעמים. הסוד ,יש לומר שאמרה הבכירה לְּ ַ֨כה
נ ְַׁש ֶׁקה אֶׁ ת-אָ ִ ֶּ֛בינּו יַ ֵָּּ֖֤יִ ן ,למלאך
ושמא י"ל פעם אחת פרסמו הכתוב שהתלווה לפמליתו של גבריאל בעת
לשם ֵּנס .ופעם אחת פרסמתו שרה. הפיכת סדום ,ושמו" :כלה" בעת
נא
לעומקו של מקרא
וירא
ולא נדנדה כלומר נתערערה ונתקעקעה וכל כך למה ,לכפר על מה שכביכול
עריסתו אלא בבית אברהם ,שאז נאמר צחקה ואמרה ואדוני זקן .על כן אמרה
לו לעיני כולם שיימסר בידי משה, עתה לשבח .לִ זְקֻ ָנּֽיו .דייקא נמי שלא
אמרה לִ זְקֻ ַני אלא לִ זְקֻ ָנּֽיו.
מצאצאי יצחק.
^^^^
^^^^ וַיַ ָּׂ֤עַש אַ ְּברהם֙ ִּמ ְּש ָׁ֣תה ג ַּ֔דֹול ְּביֵ֖ ֹום
ִּהג ֵּ ֵׁ֥מל את-יִּ ְּצ ֶּֽחק (כא,ח').
וַתֵּ רא שרה את בן הגר הַ ִּמ ְּצ ִּרית אֲ שר
ילְּ דה לְּ אַ ְּברהם ְּמצַ חֵּ ק( .כא,ח')
מובא במדרש רבה :אמר ר' לוי לא
פירש רש"י :מצחק .לשון עבודה נדנדה עריסה אלא בבית אברהם
זרה ,כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו אבינו .וצריך ביאור.
לצחק .דבר אחר לשון גלוי עריות,
כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי.
ופתרונו מרישא דענינא ,שעוג מלך
דבר אחר לשון רציחה כמו (ש''ב ב יד)
יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו' : הבשן היה שם וכל גדולי העולם היו שם
וכולם קנטרוהו לעוג בדברים על שאמר
ולפי לשונות אלו תימה כיצד נקרא שאין שרה יולדת והנה בן לשרה .פתח
יצחק בשם זה שיש בו ג' לשונות של ואמר שאצבע אחת קטנה שלו יכולה
עבירות ,ועוד הוסיף הרמב"ן שגם לשון למעך את יצחק .יצתה בת קול מן
ליגלוג יש בזה. השמים ואמר לו הקב"ה ,שעתיד הוא
להינתן ביד משה מצאצאי יצחק.
ולעומקו של מקרא יש לומר שהשם
יצחק קרוי על שם העתיד .יצחק .ולכן
על זה אמר ר' לוי ,שלא נדנדה
הוא תיקון לכל עבירות שבעולם .כי
עריסה וכו' ,וכוונתו לעריסה של עוג
בעלי העבירות לא יחשבו על העתיד כי
מלך הבשן שבה היה משתבח ,ככתוב
כל חפצם למלאות מבוקשם בהווה.
בסוף סדר "דברים" ,הנה ערשו ערש
ועוד שמצחק הוא לא רק לשון הווה
ברזל וכו' .ובתרגום יונתן הנה ערשו
אלא גם לשון חזק ובנין כבד [פיעל],
ערש ברזל בארכיון ברבת עמון ,וכונתו
אשר משבר כל כוונה טובה שיש
בזה שכל העולם יבוא ויראה את עריסת
בשרש הזה .ואילו יצחק בנוסף ללשון
הברזל של עוג כבר בהיותו תינוק.
נב
לעומקו של מקרא
וירא
ופשט המלה אֹודֹ ת ,פירש ר''א אבן עתיד הוא גם בנין קל שתפקידו לְ בַ ׂשֵ ם
עזרא כמו עַל ְּדבַ ר .ואם כן יש ליתן את העולם בשחוק וחדוה של קדושה.
טעם מדוע נקט הפסוק ואמר אֹודֹ ת, והוא ניתן דווקא למי שעתיד להיות
ומה בא להשמיע לנו בזה .וכן מדוע נושא עול הגבורה בעולם ,וכן מרמז
לעתים יאמר הכתוב אֹודֹ ת כאשר ו' השם יצחק בבנין קל עתיד ,שבנקל
ראשונה מלא ו' אחרונה חסר ,ומדוע יוכל לגבור על ידי שמחה בעבודת ה',
לעתים יאמר הכתוב אֹ דֹות כאשר ו' על כל הדינים והרעות שיש בעולם.
ראשונה חסר ו' אחרונה מלא.
^^^^
ולעומקו של מקרא ,נראה לומר
ההסבר בזה:
עַ ל אֹודֹ ת ְּבנֹו
כאשר המילה באה עם ו' בתחילה ולא
בסוף כגון :אֹודֹ ת ,הכוונה שיש כאן ַוי ֵַּרע הַ דבר ְּמאֹ ד ְּבעֵּ ינֵּי אַ ְּברהם עַ ל
ענין של הודאה ושבח על חלק הטוב. אֹודֹ ת ְּבנֹו (כא,יא')
והוא מלשון אודה י-ה.
ויש לעיין מי הוא בנו האמור בפסוק.
וכל מקום שהמילה אֹ דֹות באה עם ו' על דרך הפשט פירש רש''י שבנו
חסר בתחילה ורק עם ו' מלא בסוף האמור כאן הוא ישמעאל .ובדמשק
המילה ,יש כאן חסרון בהודאה אליעזר כתב שהכוונה לבנו של
ושבח .והוא מלשון דוי וצער .כמו ישמעאל .כי ישמעאל ראה בבית
אשה דוה .ככתוב נדת דותה .וזה יורה אברהם דרך השם ותמיד יוכל לחזור
ע"י האות "ו" בסוף המילה אֹ דֹות. בתשובה .אבל בנו מה יהא עליו.
וכן בענינינו ,נאמר ַוי ֵַּרע הַ דבר ְּמאֹ ד ולעומקו של מקרא יש לומר
ְּבעֵּינֵּי אַ ְּברהם עַ ל אֹודֹ ת ְּבנֹו .אע''פ שכוונתו בכך גם ליצחק .שהיה רע
שנאמר ַוי ֵַּרע בעיני אברהם ,נתן שבח בעיני אברהם מה ששמע שניסה
והודיה לה' אשר מנחהו בדרך אמת. ישמעאל לפגוע ביצחק עולה תמימה.
נג
לעומקו של מקרא
וירא
ובכל השלשה ניתנה הודי'ה על ועוד שנתן שבח והודיה לה' על שלא
החלק הטוב .ויבוארו אחת לאחת: הספיק ישמעאל לקלקל את יצחק.
לכן נאמר בלשון שבח עם ו' בתחילה:
אַ .על אֹודֹ ת ְּבנֹו [בראשית ַעל אֹודֹ ת בְ נֹו.
כא,יא'] כנ''ל נתן אברהם שבח והודיה
לה' על שלא הספיק ישמעאל לקלקל הרחבה בעניין
יצחק. את
בַ .על אֹודֹ ת יִּ ְּשראֵּ ל [שמות יח,ח'] אֹודֹ ת אֹ דֹות
ו ְיסַ פֵר מֹ ׁשֶׁ ה לְ חֹ ְתנֹו אֵ ת כָל-אֲׁשֶׁ ר עָׂשָ ה ה'
לְ פ ְַרעֹ ה ּולְ ִמצְ ַר ִים ַעֵ֖ל אֹודָֹׁ֣ ת יִּ ְּשר ֵּ ֵ֑אל ֵ ִּ֤את בשימת לב במסורה נמצאו שלש
ֲׁשר ְמצָ ָ ָ֣אתַ ם בַ ָ֔ ֶׁד ֶׁרְך ַויַצִ לֵ ֵּ֖ם
כָל-הַ ְתלָאָ ה֙ א ֶׁ ָ֣ פעמים אֹודֹ ת [עם ו' בתחילה] ושבע
ֲׁשר ְמצָ ָ ָ֣אתַ ם יְה ָֹו'ּֽה .שעם כָל-הַ ְתלָאָ ה֙ א ֶׁ ָ֣ פעמים אֹ דֹות [עם ו' בסוף] .וכאמור
בַ ָ֔ ֶׁד ֶׁרְך ,הודה משה להקב''ה על החלק לעומקו של מקרא ,ההסבר בזה
הטוב וכפי שמסיים הפסוק ַוי ִַּצ ֵּ ֵ֖לם כאשר המילה באה עם ו' בתחילה ולא
יְּ הֹו'ֶּֽה. בסוף כגון :אֹודֹ ת ,הכוונה שיש כאן
ענין של הודאה ושבח על חלק הטוב.
ג .אַ ל-אֹודֹ ת הרעה [שמואל (ב) יג, והוא מלשון אודה י-ה.
טז'] בענין אמנון ותמרַ :ות ֹאמֶׁ ר לֹו אַ ל- וכל מקום שהמילה אֹ דֹות באה עם ו'
אֹודֹ ת הרעה הַ גְ דֹולָה הַ ז ֹאת מֵ אַ חֶׁ ֶׁרת חסר בתחילה ורק עם ו' מלא בסוף
אֲׁשֶׁ ר-ע ִָׂשיתָ עִ ִמי לְ ׁשַ לְ חֵ נִ י וְ ל ֹא אָ בָ ה המילה ,יש כאן חסרון בהודאה
לִ ְׁשמֹ ַ ּֽע ָ ּֽלּה .ומה היא הרעה ,שישלחנה. ושבח .והוא מלשון דוי וצער .כמו
לכן כתוב אַ ל-אֹודֹ ת באלף ,כאומרה: אשה דוה .ככתוב נדת דותה .וזה יורה
אל תשלחני מלפניך ,ואל נא תמנע ע"י האות "ו" בסוף המילה אֹ דֹות.
ממני מלהודות על אשר לקחתני.
הג' אֹודֹ ת [עם ו' בתחילה] הם:
ומה היא ההודי'ה בזה ,כי היתה בת יפת אַ .על אֹודֹ ת ְּבנֹו [בראשית כא,יא']
תאר ולא היתה שיכת למלכות ,גם לא בַ .על אֹודֹ ת יִּ ְּשראֵּ ל [שמות יח,ח']
נחשבה לאחות אמנון וגם לא לאחות
ג .אַ ל-אֹודֹ ת הרעה [שמואל (ב) יג,
אבשלום .ועל ידי הליקוחין של אמנון,
טז']
נד
לעומקו של מקרא
וירא
הברית שעומדים לכרות ביניהם ,בחר היא יכולה להודות שנכנסה למשפחת
אברהם להחסיר משמחת הברית המלוכה .רק אמרה אל תעשה הנבלה
כביכול על ידי תוכחתו לאבימלך. הזאת בישראל לעשות בי ליקוחין שלא
כדת וכדין ובזה לשלחני מלפניך .וזה
בַ .וי ִ ְָ֣הי | בַ יָ֣ ֹום הַ ֵ֗הּוא ַוי ַ֨ ָֹבאּו֙ עַבְ ֵ ָ֣די יִצְ ָ֔ ָחק שאמרה אַ ל-אֹודֹ ת שלא תמנע ממני
שר חָ פָ ֹּ֑רּו ַוי ִַגָ֣דּו ָ֔לֹו עַל-אֹ ֵׁ֥דֹות הַ ְּב ֵּ ֵ֖אר אֲ ָׁ֣ מלהודות על הטובה אשר עשית עמדי.
אמרּו לֵּ֖ ֹו מָ ָצִּ֥אנּו ָ ּֽמיִם[ :בראשית כו ַו ִּ֥י ֹ ְ ומבואר איפוא ,שגם הוא מלשון אודה
לב'] י-ה.
ומבואר שם [פרשת תולדות] בלעומקו עד כאן ג' אודת של שבח.
של מקרא כי משהגיעו לבאר שבע
חפרו את הבאר ומיד מצאו מים ,כי ועוד מצינו במסורה ז' אֹ דֹות [עם ו'
היתה הברכה עם יצחק .אך לא בסוף] המורים על חסרון מה בצד
הספיקו לומר ליצחק שמצאו מים ,עד ההודי'ה
אשר הגיעה הכבודה של אבימלך והם:
ואנשיו ,ועתה החֱשּו מלספר ,שהמתינו אר הַ ַּ֔ ַמיִּ ם [בראשית כא כה'] אַ .על-אֹ דֹות֙ ְּב ֵּ ָׁ֣
לראות מה ירצה אבימלך .ולאחר שראו ב .עַ ל-אֹ ֵׁ֥דֹות הַ ְּב ֵּ ֵ֖אר [בראשית כו לב']
כי באו לכרות עמו ברית על אשר ּׁשה [במדבר יב א'] גַ .על-אֹ ֛דֹות ֶּֽה ִּא ֵׁ֥
הפסיקה אצלם הברכה ,וברכו את יצחק דַ ַ֚ .על אֹ ָׁ֣דֹות ֶּֽהא ְּש ַּ֔כֹול [במדבר יג כד']
באמרם אַ ֵׁ֥תה עַ ֵ֖תה ְּב ֵׁ֥רּוְך השם ,המתינו על אֹ דֹותיָך [יהושע יד ,ו-יג] ה .עַ ל אֹ דֹותַ י וְּ ַ
עד שיחזרו כבודת אבימלך למקומם, [שופטים ו,ז'] וַ .על אֹ דֹות ִּמ ְּדין
שלא יאמרו שמברכתם שאמרו לו ז .עַ ל כל אֹ דֹות ֲאשר נִּ ֲאפה ְּמשֻ בה
אתה עתה ברוך השם התמלאה הבאר יִּ ְּשראֵּ ל [ירמיהו ג,ח']
מים.
ויבוארו אחת לאחת:
לכן רק אחרי שהלכו לדרכם הגידו
ליצחק על אֹ דֹות הבאר אשר חפרו ימלְֶׁך ַעל- הֹוכחַ אַ בְ ָר ָהֵּ֖ם אֶׁ ת-אֲבִ ֶׁ ֹּ֑ א .וְ ִ ִּ֥
והודו ושבחו ואמרו לו מצאנו מים .אלא ֲׁשר ָגָּּֽ֤זְלֵּ֖ ּו עַבְ ֵ ִּ֥די
אֹ דֹות֙ ְּב ֵּ ָׁ֣אר הַ ַּ֔ ַמיִּ ם א ֶׁ ִּ֥
שההודי'ה היתה באיחור כנ''ל ,לכן ימלְֶׁך [בראשית כא כה'] כמבואר אֲבִ ֶׁ ּֽ
נכתב בה אֹ דֹות ,להורות על החיסרון בפרשתנו וירא ,שבבואו להודות על
נה
לעומקו של מקרא
וירא
ד .לַמָ ָ֣קֹום הַ ָ֔הּוא קָ ָ ֵּ֖רא נַ ָ֣חַ ל אֶׁ ְׁשכֹּ֑ ֹול עַַ֚ ל בהודאה ,שלא הודו מיד אלא לאחר
אֹ ָׁ֣דֹות ֶּֽהא ְּש ַּ֔כֹול אֲׁשֶׁ רּֽ ָ -כ ְר ִּ֥תּו ִמ ָ ֵּ֖שם בְ נֵ ִּ֥י זמן.
יִׂש ָר ֵ ּֽאל [במדבר יג כד'] ְ
ושם מבואר כי אמנם כרתו אשכול ג .ו ְַתדַ ַ֨ ֵבר ִמ ְריָ ִּ֤ם וְ ַ ּֽאהֲרֹ ן֙ בְ מֹׁשֶָׁ֔ ה ַעל-
ענבים כדי להראות שבח הארץ של ֲׁשר ל ָ ָֹּ֑קח ִ ּֽכי-
ּׁשה הַ כ ִ ֵֻּׁ֖שית א ֶׁ ָ֣אֹ ֛דֹות ֶּֽה ִּא ֵׁ֥
וַיִּ ש ֻאֵׁ֥הּו בַ ֵ֖מֹוט ִּב ְּש ֵ֑נָּ֤יִּ ם ,אך בשבח ִא ָ ִּ֥שה כ ִ ֵֻּׁ֖שית ל ָ ָּֽקח[ :במדבר יב א']
זה היה חיסרון בצידו ,כפי שאמרו
וְּ זה-פִּ ְּריֶּּֽהַ֚ :אפס ִּ ֶּֽכיַ -עָׁ֣ז ה ַּ֔עם (יג, פירש רש''י [בשם הספרי ותנחומא]:
כז'כח') .וכאומרם כל שבח ארץ ישראל ו ְַּתדַ בֵּ ר ִּמ ְּרים וְּ אַ הֲרֹ ן ְּבמֹ ַּ֔שה וגו'ּ ,ומַ ה
ופירותיה אינו בערך והוא כאפס לעומת ִמ ְריָם ,של ֹא נִּ ְּתכַּוְּ נה לִּ גְּ נּותֹו ,כְָך
חוזקו של העם היושב בה .ומשום ֶׁנעֶׁנְׁשָ ה ,קַ ל וָחֹ מֶׁ ר ל ְַמסַ פֵר בִ גְ נּותֹו ׁשֶׁ ל
שהחסירו בשבח הארץ ופירותיה, חֲבֵ רֹו.
ַעל אֹ דֹות ה ִּאּׁשה הַ כ ִֻּשית מַ גִ יד ׁשֶׁ הַ כֹ ל
נאמר בפסוק ַַ֚על אֹ ָׁ֣דֹות ָ ּֽהאֶׁ ְׁשכָ֔ ֹול
מֹודיםִ מֹודִ ים בְ יָפְ יָּה ,כְ ׁשֵ ם ׁשֶׁ הַ כֹ ל
כשהאות ו' בסוף התיבה ומורה על דוי
כּושית [עם ִּ כּוׁשי.
ִ בְ ׁשַ חֲרּותֹו ׁשֶׁ ל
וחיסרון שבח ובהודי'ה.
ו'] בְ גִ ימַ ְט ִריָא יְּ ַפת מַ ְּראה.
עכ''ל.
ה .וכן מצינו בדברי ָכלֵב ליהושע אחרי
ועל פי פירושו יובן מדוע
כניסתם לארץ[ :יהושע יד ,ו'-
נאמר ַעל אֹ דֹות הָ ִאשָ ה הַ כ ִֻׁשית אֹ דֹות
יג'] וַיִ גְ ׁשּו בְ נֵי יְהּודָ ה אֶׁ ל יְהֹוׁשֻ ַע בַ גִ לְ גָל
עם ו' בסופה של המלה.
ַוי ֹאמר אֵּ ליו כלֵּב בן יְּ פֻנה הַ קְּ נִּ זִּי
שמרים לא רק של ֹא נִּ ְּתכַּוְּ נה לגנותו
[ליהושע] אַ תה ידַ עְּ ת את הַ דבר אֲ שר
של משה וְּ לִּ גְּ נּותּה של צפורה אשתו,
אֱֹלהים ַעל ִּדבר יְּ הו'ה אל מֹ שה ִּאיש ה ִּ
אלא אף הודתה ונתנה שבח והודיה על
אֹ דֹותַ י וְּ עַל אֹ דֹותיָך ְּבקדֵּ ש בַ ְּרנֵּעַ :
יפיה של צפורה .באומרה ה ִּאּׁשה
הזכירו בזה שהיו שניהם מן התרים את
הַ כ ִ ֵֻּׁ֖שית וגו' ,אלא משום שהיה זה מלווה
הארץ ,וה' הבטיחו ליתן לו את חברון:
בגנותו של משה ,לא נאמר בזה עַל
יְתה [במדבר יד,כד'] וְ עַבְ ִ ָ֣די ָכ ֵֵ֗לב עֵ ָ֣קֶׁ ב ָ ּֽה ֵ֞ ָ
אֹודֹ ת עם ו' בתחילתה של המלה ,אלא
ִּ֤רּוחַ אַ ַ֨ ֶׁח ֶׁרת֙ עִ ָ֔מֹו וַיְ מַ לֵ ֵּ֖א ַ ּֽאח ָ ֲֹּ֑רי ַוה ִּ ֲֶּֽביאֹ ַּ֗ ִּתיו
ַעל אֹ דֹות .עם ו' בסופה של המלה,
אל-ה ַ֨ארץ֙ ֲאשרָׁ֣ -בא ַּ֔שמה וְּ ז ְַּר ֵ֖עֹו
המורה על חיסרון בהודיה.
יֶּֽ ִֹּור ֶּֽשנה.
נו
לעומקו של מקרא
וירא
עד שנזקק ָכלֵב לבקש על הדבר .והיינו ופירש רש''י ַוה ִ ֲּֽביאֹ ִֵ֗תיו אֶׁ ל-הָ ַ֨ ָא ֶׁרץ֙ אֲׁשֶׁ ר
שאמר לו ַעל אֹ דֹותַ י וְּ עַ ל אֹ דֹותיָך. בָ א ׁשָ מָ ה – ח ְּברֹון ִּתנתֵּ ן לֹו .וכן הזכירו
כי משה נשבע לו על הדבר הזה.
ו .וכן בימי גדעון[ ,שופטים ו,ז'] וַיְהִ י כִ י
ָזעֲקּו בְ נֵי י ְִׂש ָראֵ ל אֶׁ ל יְה ָו'ה עַ ל אֹ דֹות ופירש מצודת דוד ,לפי שבא לשאול
ִּמ ְּדין. את חברון ,חשש פן ישיב יהושע לאמר
הלא זקנת ותש כחך ,ואיך תכבוש את
ויש ליתן את הדעת מה חיסרון היה חברון ,לזה אמר[ :י-יג]
יִׂש ָראֵ ל אֶׁ ל ה' ,שנאמר בה
בזעקת בְ נֵי ְ ּוׁשמֹונִ ים
וְ עַתָ ה הִ ּנֵה אָ נֹ כִ י הַ יֹום בֶׁ ן חָ מֵ ׁש ְ
אֹ דֹות ִּמ ְּדין בדרך של דוי וחיסרון ,ולא ׁשָ נָה :עֹודנִּ י הַ יֹום חזק ַכ ֲאשר ְּביֹום
נאמר בהם אֹודֹ ת בדרך של שבח כעין אֹותי מֹ שה כְּ כֹ ִּחי אז ּוכְּ כֹ ִּחי עתה ְּשֹלחַ ִּ
אודה י-ה .והרי שבח גדול הוא לבני ל ִַּמלְּ חמה וְּ לצֵּ את וְּ לבֹוא :וְּ ַעתה ְּתנה לִּ י
ישראל לזעוק אל ה' .והגם שזעקתם את ההר הַ זה ֲאשר ִּדבר יְּ הו'ה בַ יֹום
עמדה להם לטובה ונשלח אליהם גדעון הַ הּוא כִ י אַ תָ ה ׁשָ מַ עְ תָ בַ יֹום הַ הּוא כִ י
להושיעם. ֲענָקִ ים ׁשָ ם וְ ע ִָרים גְ דֹ לֹות בְ צֻרֹות אּולַי
הֹור ְׁש ִתים ַכאֲׁשֶׁ ר דִ בֶׁ ר
אֹותי וְ ַ ִ יְה ָו'ה
אלא כדרך שפירש רש''י [על פי יְה ָו'ה :וַיְּ ב ְּרכֵּהּו יְּ הֹושֻ ַע וַיִּ תֵּ ן את ח ְּברֹון
מדרש תהלים יח,ו'] בתחילת הפרק: לְּ כלֵּב בן יְּ פֻנה לְּ ַנחֲלה:
ַו ַיעֲשּו ְּבנֵּי יִּ ְּשראֵּ ל ה ַרע עד כאן נאמר
'ויוסיפו' ,שהיה נצבר חטא על חטא, ומעתה נתבאר הדבר מדוע אמר כלב
אבל בשירה זו [שירת דבורה] נמחל ליהושע ַעל אֹ דֹותַ י וְּ עַל אֹ דֹותיָך[ ,עם
להם כל אשר עשו ,ועכשיו מתחילין ו' בסוף התיבות] שיש בזה הודי'ה
לחטוא .עכ''ל. גדולה לה' אך עם צד של חיסרון .כי
נמצא החיסרון כפול .מצד ָכלֵב שהיה
כלומר שעד עתה התקיים בהם הפסוק צריך לבקש על נפשו בדבר שהבטיחו
בסוף שירת דבורה [פרק ה פסוק לא] ה' ונשבע לו משה רבינו .ומצד יהושע
ֹאבדּו כל אֹויְּ ביָך יְּ הו'ה וְּ אֹ הֲביו
כֵּן י ְּ שנסתפק אם יכול לכבוש את חברון
כְּ צֵּ את הַ ּׁשמש ִּבגְּ בֻרתֹו ו ִַּת ְּשקֹ ט הארץ בימי זקנותו ,ולא נתן לו מיד את חברון,
אַ ְּרבעִּ ים שנה.
נז
לעומקו של מקרא
וירא
ואשר על כן נאמר בה אֹ דֹות [עם ו' ומשעה שהחלו לחטוא הביא עליהם
בסוף התיבה] להורות על חיסרון שלא הקב''ה את מדין .ובטרם זעקו אל ה'
הודתה על אהבת הקב''ה אליה גם בעת היה עליהם תחילה להודות על העבר.
משובתה .שאם היתה עושה כן ,לא והם לא עשו כן ,אלא זעקו על העתיד
היתה יהודה לומדת ממנה ,אלא דביקה מבלי להודות על העבר של ארבעים
אף היא באהבת ה' ית'. הארץ. שקטה אשר שנה
ואשר על כן נאמר בהם אֹ דֹות ,עם ו'
וזה שפירש רש''י על הפסוק [ירמיהו ג, בסוף התיבה שיש בזה מן החיסרון
יא'] ַוי ֹאמֶׁ ר יְה ָו'ה אֵ לַי ִּצ ְּדקה נַפְּ שּה של הודי'ה על העבר כראוי.
ְּמשֻ בה יִּ ְּשראֵּ ל נקתה ופטרה עצמה מן
הדין שלא היה לה ממי ללמוד .ומפרש ז .וכן בנבואת ירמיהו [ג,ח'] וָאֵ ֶׁרא כִ י
מצודת דוד צדקה נפשי וכו' .ר''ל עם ַעל כל אֹ דֹות אֲ שר נִּ ֲאפה ְּמשֻ בה
כי ישראל חטא ראשונה הנה יהודה יִּ ְּשראֵּ ל ִׁשלַחְ ִתיהָ וָאֶׁ תֵ ן אֶׁ ת סֵ פֶׁר
הכבידה כ''כ בפשעה עד שלמולה כְ ִריתֻתֶׁ יהָ אֵ לֶׁיהָ וגו'.
נחשבת ישראל לצדקת :
ומפרש המלבי''ם :מה
ואשר על כן היה לה להודות להקב''ה ששלחתיה היה מסיבת שנאפה ,וכו' כי
גם על כך ,שעדיין נחשבת צדיקה סיבת השילוחין היה בעבור שנאפה.
לעומת יהודה ,ומשלא עשתה כן ,היה עכ''ל.
בזה חיסרון גדול ,ולכן נאמר בה ַעל כל
יִׂש ָראֵ ל.
אֹ דֹות אֲׁשֶׁ ר נִ ֲאפָה ְמׁשֻ בָ ה ְ ויש לומר כי כוונתו בזה ששילחה
הקב''ה מעל פניו לא משום שמאס בה
ולעומקו של מקרא יש לומר שעל כן ח''ו ,אלא כעונש על שסטתה מן
נקראת ְּמשֻ בה י ְִׂש ָראֵ ל ,על שם [ירמיהו הדרך .וזה כדרך האב שמייסר את בתו
לא,כא'] הַ ַבֵּ֖ת הַ ֶּּֽׁשֹובֵּ בֵ֑ה וכאומרו: כדי שתשוב אליו מאהבה .והיתה
שובי הַ ַבֵּ֖ת הַ ֶּּֽׁשֹובֵּ בֵ֑ה ,ותני תודה צריכה ליתן שבח והודיה לה' על כך.
לבוראך המצפה לשובך .ובהאריך הזמן ולא רק שלא עשתה כן ,אלא עוד לימדה
ולא אמרה אודה י-ה ,קראה הכתוב את יהודה אחותה לבגוד גם היא בדרך
ה'.
נח
לעומקו של מקרא
וירא
שאיפה מטרה ותכלית לקראת ,וג' בלשון דוי ַעל כל אֹ דֹות ֲאשר נִּ אֲ פה
האֹודֹ ת ,הן כנגד כתר חכמה ובינה[ ,וכן ְּמשֻ בה יִּ ְּשראֵּ ל.
כנגד חכמה בינה ודעת] השואפות
להשתלשל כלפי מטה אל מדת המלכות, ועל דרך המוסר והאמונה יֵאָ מֵ ר,
וז' האֹ דֹות הן כנגד שבע הספירות תֹורה על קשר ֶׁ שהאות ו' בתחילה,
השואפות כלפי מעלה ,ונקראות זעיר וחיבור עם הקב''ה ,להיות מחובר
אנפין ,שיש בהן חיסרון האור העליון וקשור להקב''ה מיד על כל הטובה
ושואפות לגלותו גם בדרגות הנמוכות אשר משפיע על ברואיו ,וכשהיא בסוף
ביותר ,והאות ו' שבהן היא כנגד ו' המילה יורה על חסרון בעניין
היסוד ו -ו' והתפארת המתחברות זו ההתחברות וההתקשרות לאלתר.
כנגד זו ,הו' שבאֹ דֹות עם הו' שבאֹודֹ ת,
כשהאות א' היא כנגד אצילות וכתר ויסוד ההודאה והשבח והתודה להודות
עליון המחוברים עם חכמה עילאה, מיד ללא חיסרון ,ואשר על כן קרבן
והאות ת' שבאדות היא כנגד המלכות תודה נאכל ליום ולילה אחד בלבד,
שבתחתיות ארץ ,והאות ד' שבתווך היא שלא תידחה התודה ויהיה בזה חיסרון,
כנגד ד' שבאדנות ,וכנגד ד' אותיות אלא תתקיים מיד.
הוי'ה שדרכן משתלשלות ספירות
ההשגחה האלקית ,לקשר ולחבר כל ועל דרך הצח ֵיאָ מֵ ר כדברי דוד המלך
העולמות .ועיקר העבודה בעולם חּו־לי ׁשַ ע ֲֵרי־
ע''ה[ ,תהלים קיח,יט'] פִ ְת ִ ִּ֥
המעשה היא לקרב את הו' הרחוקה אֹודה יֶּּֽה׃
ֹא־בם ֵׁ֥
ֶׁצֹּ֑דֶׁ ק אָ ב ָ֝֗ ֵ֗ ָ
ׁשֶׁ כָל המקדים להודות נפתחים לו שערי
שביסוד ,אל הו' הקרובה שבאצילות, צדק לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
להיות המשכן אחד .משכן הנשמה
שבאדם עם משכן השכינה הק'
בעליונים ,לגלות את השיר והשבח לחי ועל דרך הסוד ,הג' אֹודֹ ת ,ושבע
העולמים .והיא הנקראת בפי חז''ל האֹ דֹות יחד הן כנגד עשר ספירות
[סוכה נא ]:אַ ְּדוותא ְּד ַימא פירוש גלי הקדושות של השתלשלות ההוי'ה
הים ,הם כתלי בית המקדש הנראים ושבהן הקב''ה מנהיג את עולמו.
כשהמלה אודות תורה על יחס של
נט
לעומקו של מקרא
וירא
העידה עליה התורה שישבה כמטחוי כגלי הים ,יתגלה ויבנה בב''א.
קשת .כמו שהיתה רגילה להטיח דברים ^^^^
כלפי שרה .וגם לשונו של ישמעאל
נשלח כחץ בויכוח עם יצחק על הירושה אֱֹלהים אל אַ ְּברהם אַ ל י ֵַּרע ַוי ֹאמר ִּ
וגם נסיונו להתגבר על יצחק היה ע"י ְּבעֵּ יניָך עַ ל הַ נַעַר וְּ עַ ל אֲ מתָך כֹ ל
החץ. אֲשר ת ֹאמַ ר אֵּ ליָך שרה ְּשמַ ע
ולעומתו יצחק ,חיציו מכוונים בתפילה. ְּבקֹ לּה כִּ י ְּביִּ ְּצחק יִּ ק ֵּרא לְּ ָך ז ַרע:
ויצא יצחק לשוח בשדה .ולכן אותיות (כא,יא')
יצחק יש בהן צח שהוא היפוך מ-חץ.
שתפילתו צחה עולה כחץ .וכן ק של ְּשמַ ע ְּבקֹ לּה .ברש"י :בקול רוח הקדש
שמו מעיד על קשתו שהיא התפילה, שבה .ולכן נכתב קֹ לָּה חסר וו .לומר
שהיא לשם שמים .,וממנו למד בנו יעקב שאין זה קולה אלא קול רוח הקדש אשר
ּובקַ ְּש ִּ ֶּֽתי (בראשית
ְּ לומר ְּבחַ ְּר ִּבי בה .ועוד שלא אמר בקול שרה אלא
מח,כב') וכהתרגום :בצלותי ובבעותי. בקֹ לה .כאילו כתוב בקול ה' .לכן אמרה
בתפילתי ובקשתי. גרש[ .ולא ְׁש ַלח וכו'] .ששרש נבואתה
הוא ברגש .וזו היא מידתה ועבודתה
^^^^ דרך הרגש האלקי .ואברהם דרך השכל
אֹלהים֙ הֵַּּ֔ נה ִּאם-
וְּ עַ ַּ֗תה ִּה ַּׁ֨ש ְּבעה ִּ ָּׂ֤לי ֵּ ֶּֽב ִּ וההתבוננות .לכן באברהם נאמר וירע
ִּת ְּשקָֹׁ֣ ר לִַּּ֔ י ּולְּ נִּ ִּינֵ֖י ּולְּ נכְּ ִּ ֵ֑די כ ַָ֜חסד הדבר מאד בעיני אברהם .בעיני השכל
ֲשה עִּ מ ִַּּ֔די
יתי עִּ ְּמָך֙ תַ ע ָׁ֣ אֲשר-ע ִּ ָּׂ֤ש ִּ וההתבוננות .ועל זה נאמר שמע בקלה.
ֶּֽבּה: וְּ עִּ ם-ה ֵ֖ארץ אֲ שר-גַ ֵׁ֥ ְָּּ֤רתה ששכלך השמעי ,ישמע בקול נבואתה
(כא,כג') הרגשי.
נראה לומר סמיכות הפרשיות ,שראה ^^^^
אבימלך כי שלח אברהם את הגר ואת וַתֵּ ל ְְ֩ך וַתֵַּ֨ שב ָ֜לּה ִּמ ַּ֗נגד הַ ְּרחֵּ ק֙ כִּ ְּמטַ חֲוֵּ ָׁ֣י
בנה ,והיא היתה בת פרעה אשר נתן לו ַּ֔קשת (כא,טז') .שכל מציאותם של הגר
לשפחה ,וישלחה יען כי לא נשבע וישמעאל היו בכח הזרוע .לכן הכל היה
לפרעה לשמרה בביתו .לכן בא לבקשו נמדד אצלם על פי אמות מידה של קשת
להישבע לו ִּאםִּ -ת ְּשקָֹׁ֣ ר לִַּּ֔ י ּולְּ נִּ ִּינֵ֖י וחץ .וגם לשונה של הגר נשלחה אל
ּולְּ נכְּ ִּ ֵ֑די. שרה כחץ ,ותקל גבירתה בעיניה .וכן
ס
לעומקו של מקרא
וירא
המשמחת על פקידת שרה ,ובאותה העת ויש לשאול מדוע אכן הסכים אברהם
הוכיח את שרה על שצחקה .שהתוכחה להישבע לו .וי''ל ,כפי שאמר אבימלך
מסירה ההקפדה ונותנת מקום להכיל ֲשה עִּ מ ִַּּ֔די
יתי עִּ ְּמָך֙ תַ ע ָׁ֣ כ ַָ֜חסד ֲאשר-ע ִּ ָּׂ֤ש ִּ
את הברית והחסד שעושה עמנו וְּ עִּ ם-ה ֵ֖ארץ ֲאשר-גַ ֵׁ֥ ְָּּ֤רתה ֶּֽבּה.
הבורא יתברך.
ואברהם לא יפנה עורף לחסד ,כי זו
ועוד נרמזו ִא ֵלין ִמ ַליָא בהבדל בין היא מידתו .ועולם חסד יבנהַ .ו ֙י ֹאמר֙
לְּ בַ ְּד ֶּֽהן הנאמר באברהם ,ובין לְּ בַ ֶּֽדנה אַ ְּבר ַּ֔הם אנֹ ִּ ֵ֖כי ִּאּׁש ֵּ ֶּֽבעַ :מיד מה כתיב
הנאמר באבימלך .כמובא לקמן. הֹוכחַ אַ ְּברהֵ֖ם את- ביה( ,פסוק כה') וְּ ִּ ֵׁ֥
שר ימלְך עַל-אֹ דֹות֙ ְּב ֵּ ָׁ֣אר הַ ַּ֔ ַמיִּ ם ֲא ֵׁ֥ א ֲִּב ֵ֑
^^^^ ימלְך וגו'. עַב ֵּ ֵׁ֥די א ֲִּב ֶּֽ
גזְּלֵ֖ ּו ְּ
ביאור ההבדל בין כאן לימד אברהם לימוד גדול בתורת
לְּ בַ ְּד ֶּֽהן -לְּ בַ ֶּֽדנה החסד .שמידת החסד אין פירושה להיות
שת הַ ֵ֖צ ֹאן שבַ ע כִּ ְּב ֵׁ֥ ֹ
ַוי ֵּ ַָׁ֣צב אַ ְּבר ַּ֗הם את֛ - כנוע וכעלה נידף .אלא גם התוכחה
ימלְך אל- אֲב ֵ֖ לְּ בַ ְּד ֶּֽהן{ .כט} ַו ֵׁ֥י ֹאמר ִּ להעמיד הדברים על אמיתותם היא גם
שבַ ע כְּ בשֹת֙ ה ַּ֔ ֵּאלה אַ ְּברהֵ֑ם ָׁ֣מה הֵַּּ֗ נה ָּׂ֤ ממידת החסד של העולם.
ֲא ֵׁ֥שר ִּה ַצ ְֵּ֖בת לְּ בַ ֶּֽדנה ועוד ,לאחר שבועתו מה הוא אומרֵׁ֥ ִּ ,כי
ח ַפ ְֵּ֖ר ִּתי את-הַ ְּב ֵּ ֵׁ֥אר הַ ֶּֽז ֹאת .שגם זה
לעומקו של מקרא יתבארו הדברים
ממידת החסד לעמוד על המגיע לו.
על דרך הדרש :באברהם נאמר לבדהן,
שמידת החסד אין פירושה לוותר על
ובאבימלך נאמר לבדנה ,כנ''ל.
המגיע לו .שעולם חסד יבנה ,הרי הוא
וההסבר בזה הוא ששבועה לחוד
מתפרש לשני הכיוונים .אחד שהעולם
ועשיית דין לחוד .שהרי הֵּ ן היא מילת
נברא על חסד .והשני שעולם בנוי הרי
שבועה ולכן באברהם נאמר לְּ בַ ְּד ֶּֽהן.
הוא כלי לקבל את החסד.
וכאומרו :לבד-הן .ולְּ בַ ֶּֽדנה תורה על
דין ,לפי צלצול הלשון.
ולעומקו של מקרא יש לומר כי
לכן אברהם שכולו חסד ,לא ימנע עצמו
הנהגה זו למד אברהם מהקב''ה,
מן השבועה .וגם לא ימנע עצמו מן
כדלעיל ,כאשר בא לאמת הבשורה
סא
לעומקו של מקרא
וירא
ועוד יש לומר בכוונת אברהם באומרו התוכחה .שתורת חסד על לשונה כוללת
לְּ בַ ְּד ֶּֽהן ,לומר לאבימלך :אין בשבועתנו עשיית צדק ותוכחה על הנגזלים .ואצל
כדי לחבר בינינו ,אלא אדרבה יש בה אבימלך שקיבל על עצמו את הדין של
כדי להפריד בינינו ,כנאמר בפרשת בלק התוכחה ,נאמר לְּ בַ ֶּֽדנה .וכאומרו :לב-
(כג,ט') הן-עָם֙ לְּ ב ָׁ֣דד ְ
יִׁש ָ֔ ֹכן ּובַ גֹויִ ֵּ֖ם ִּ֥ל ֹא דנה .שדנה יורה על הדין .והוא אחד
י ְִתחַ ָ ּֽשב .וזה כוונת אומרו לְּ בַ ְּד ֶּֽהן. מע"ב השמות הק' שיוצאים מן הפסוקים
ויסע ויבא ויט ,והוא :דנה( .לפי שיטה
שלישית של פסוק אחד ביושר ושנים
ובשימת לב ,נאמר כאן הן-עם֙ ,ונאמר
בהיפוך ,כמבואר בלעומקו של מקרא
בדור הפלגה הֵּ ן עַם ,בדור הפלגה נאמר
בפרשת בשלח).
הֵּ ן עַם אחד וְ ׂשָ פָה אַ חַ ת לְ ֻכלָם וְ זֶׁה ַ ּֽהחִ לָם
ַ ּֽלעֲׂשֹות וגו' ,שעל ידי אחדותם גרמו
וכידוע מהאוהב ישראל מאפטא ,שכל
לחילול שמו ית' שנאמר וְ זֶׁה ַ ֶּֽה ִּחלם
ע''ב שמות הם שמות של חסד ורחמים
ַ ּֽלעֲׂשֹות ,ובעם ישראל יבוא התיקון
ואע''פ כן יש שהם ממונים על עשיית
לקדש שם שמים על ידי פירודם מן
הדין וזה מחסדיו של מקום .וכגון מה
יִׁש ָ֔ ֹכן
הגויים ,שנאמר הן-עָם֙ לְּ ב ָׁ֣דד ְ
שנאמר בקריעת ים סוף (שמות טו,ח')
גֹויֵּ֖ם ִּ֥ל ֹא י ְִתחַ ָ ּֽשב .וזה כוונת אברהם ּובַ ִ
ּובְ ִּ֤רּוחַ אַ ֙ ֶׁפיך֙ נֶׁ ָ֣ע ְֶׁרמּו ָ֔ ַמיִ ם נִצְ ִּ֥בּו כְ מֹו-נֵּ ֵ֖ד
באומרו לְּ בַ ְּד ֶּֽהן. נֹ ז ִ ְֹּ֑לים .כמו הנד הזה שהיה חסד
לישראל ודין למצרים להטביעם במים.
^^^^ ובדרך ישר דנה הוא חסד ,ובדרך היפוך:
דנה הוא הנד .שמידת החסד ושמו דנה,
שבַ ע
עַ לֵַּּ֗ -כן ק ֛רא לַמ ֵׁ֥קֹום הַ ֵ֖הּוא ְּב ֵּ ָׁ֣אר ֵ֑ התהפכה למצרים להיות מידת הדין
ֵּיהם (כא,לא') שם נִּ ְּש ְּב ֵ֖עּו ְּשנ ֶּֽ
ִּ ֛כי ֵׁ֥ ושמה הנד .לכן באבימלך נאמר לְּ בַ ֶּֽדנה
והן כשתי מלים לב-דנה ,כי לב מלכים
ויש ליתן טעם כיצד באר שבע יורה על ושרים ביד ה' לדונם ,לחסד או לשבט.
שבועת שניהם. ובאברהם נאמר לְּ בַ ְּד ֶּֽהן .והן כשתי מלים
הן-לבד ,שנשבע להיות נפרד מן הגויים,
ועל דרך הרמז והצח י"ל כי שניהם ולכן נקרא אברהם העברי ,שכל העולם
רמוזים במילה באר .אברהם .אבימלך. מעבר אחד והוא מעבר השני.
סב
לעומקו של מקרא
וירא
שהעתיק שכינה עמו ,כנ''ל .לכן נכתב ועוד בענין אבימלך ופיכל שר צבאו
גרתה עם "ה" .וזה יסוד החסד ויסוד
השבועה ויסוד הברית בין אברהם על דרך הרמז יש לומר שאבימלך
והשכינה. ופיכל שר צבאו הם כינויים לקב"ה
ולבית דינו .והיא התחדשות הברית בין
^^^^ אברהם ובורא עולם .אבי-מלך ירמוז
לאבינו מלכנו ,ופיכל שר צבאו ירמוז
שבַ ע ו ַ֨ ִַּיקְּ ראַּ֔ -שם
וַיִּ ַ ֵׁ֥טע ֵ֖אשל ִּב ְּב ֵּ ָׁ֣אר ֵ֑ על בית דינו שחותכים את הדין בפיהם.
עֹולם( .כא,לג') שם ה' ֵּ ֵׁ֥אל ֶּֽ ְּב ֵּ ֵׁ֥ פי-כל.
וכאומרו שהשבועה היא לא חד צדדית,
ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש אלא כאן כביכול נשבע הקב"ה
לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל לאברהם אם תשקר לי ולנכדי ולניני.
מיני מגדים .רבי יהודה ורבי נחמיה חד והשבועה היתה בפי כל בית דינו של
אמר פרדס וחד אמר פונדק .ברש"י: הקב"ה .לקיים את הברית בין הקב"ה
ונטע בו .לְ הַ ּנֹ ות עוברים ושבים. ואברהם לכל הדורות.
ויש ליתן טעם מה שרש מחלוקתם. וכשם שהוכיח אברהם ,כן יוכיח
הרי סוף כל דבר תכלית שניהם שיאכלו הקב"ה אם יעברו הדורות על המצוות.
פירות ולפי רש"י שיהנו ,ויתנו הודאה ואע''פ כן הברית תשאר.
על הנאתם .בין אם זה פרדס שבו גדלים וזה שאמרו בתוספות מסכת שבת נה.
הפירות ובין אם זה פונדק או אכסניה אומר רבינו תם [אפילו אם] זכות אבות
ששם מגישים את הפירות. תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא
וי"ל דחלקו בדרך עבודת ה' .האם כתיב (יקרא כו) וזכרתי את בריתי
דרך השכל או דרך הרגש .איזו דרך יעקוב עי"ש.
תצלח. ועוד יש להוסיף בענין זה שזה מה
שאמר הכתוב וְּ עִּ ם-ה ֵ֖ארץ ֲאשר-גַ ֵׁ֥ ְָּּ֤רתה
למאן דאמר פונדק או אכסניה, ֶּֽבּה .מאי ֲאשר-גַ ֵׁ֥ ְָּּ֤רתה ֶּֽבּה ,אשר גררת
כשמגישים את הפירות עדיין אין כאן את ה' בה .שכל מקום שהיה הולך
התפעלות מספקת ,כי צריך להסביר שכינה עמו ככתוב ויעתק משם ההרה.
סג
לעומקו של מקרא
וירא
אמר לון בריכו ,והן אמרין מה נימור, לאדם האוכל כיצד גדלו פירות אלו עד
ואמר להון ,ברוך אל עולם שאכלנו שהגישום לפונדק .וזו היא עבודה דרך
משלו ,הדא הוא דכתיב (בראשית כא, השכל.
לג) :ויקרא שם בשם ה' אל עולם.
ולמאן דאמר פרדס ,עומד האדם
עד כאן המדרש .ותימה ,מדוע לא בפרדס ומתפעל מריבוי העצים ומריבוי
המשיך המדרש ,על דעתיה דר' עזריה המינים ,כל אחד בדרך גידולו וכל אחד
בשם רבי יהודה בר סימון ,שאמר אשל בצבעו ובטעמו והתפעלות זו היא דרך
סנהדרין ,וכאילו נפסק באמצע. הרגש .ואלו ואלו מתקרבים ומתפעלים
ומודים לבורא .כל אחד לפי דרכו.
ולעומקו של מקרא יש לומר שהיה ובשימת לב ,זה היה החילוק בעבודת
לו להמשיך כך :על דעתיה דר' עזריה ה' בין אברהם ושרה ,וכנ''ל בפרק כב,
בשם רבי יהודה בר סימון ,שאמר אשל פסוק יא'.
סנהדרין ,אברהם היה מקבל את
העוברים ושבים ומשהיו מתנים לו ובמדרש רבה מובא המדרש בשינוי
צרותיהם היה אומר להם תעשו כך נוסח .ויטע אשל בבאר שבע וגו' (כא,
ותעשו כך .כהוראת הסנהדרין .וכשהיו לג) ,רבי יהודה ורבי נחמיה ,רבי יהודה
שואלים אותו מנין לך כל החכמה הזאת אמר אשל פרדס ,שאל מה תשאל,
היה אומר להם ברוך אל עולם שנתן תאנים וענבים ורמונים .רבי נחמיה אמר
מחכמתו לבשר ודם .והיו יושבים אצלו אשל פונדק ,שאל מה תשאל ,עגולא
ומקרבן לתורה ומגיירן .וגם בדרך [פת] ,קופר [בשר] ,חמר [יין] ,ביעין
הלימוד היה מלמדם מי דרך שכלו מי [ביצים] .רבי עזריה בשם רבי יהודה בר
דרך רגשותיו .שאלו ואלו דברי אלקים סימון אשל סנהדרין ,היך מה דאת אמר
חיים. (שמואל א כב ,ו) :ושאול יושב בגבעה
תחת האשל ברמה.
^^^^
על דעתיה דרבי נחמיה דאמר אשל
פונדק ,אברהם היה מקבל את העוברים
ואת השבים ,ומשהיו אוכלין ושותין
סד
לעומקו של מקרא
וירא
באמרו כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה .כעת הזאת שבה יעקד
יצחק ,חַ יֹ ה יִ חְ יֶׁה ולא ימות לכן נאמר
רמזי העקידה
כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה.
אֱֹלהים
וַיְּ ִַּּ֗הי אַ חַ ר֙ הַ ְּד ִּב ָׁ֣רים ה ַּ֔ ֵּאלה וְּ ָׁ֣ה ִַּּ֔
ובדרך הרמז והסוד ,יש לומר כי נִּ ֵ֖סה את-אַ ְּברהֵ֑ם ַו ָׁ֣י ֹאמר אֵּ ַּ֔ליו
הבנים מסטרא דדכורא הולכים אחר אַ ְּברהֵ֖ם ַו ֵׁ֥י ֹאמר ִּה ֵּנֶּֽנִּ י (כב,א')
האם ,והנקבות מסטרא דנוקבא הולכות
אחר האב ,וכידוע מזוהר הק' שעד וַיְּ ַּ֗ ִּהי אַ חַ ר֙ הַ ְּד ִּב ָׁ֣רים ה ַּ֔ ֵּאלה .יש
מעשה העקידה היה יצחק מסטרא אַ חַ ר֙ שלאחר זמן .אַ חַ ר֙ הַ ְּד ִּב ָׁ֣רים ה ַּ֔ ֵּאלה
דנוקבא שלא היה בו כח נפש ההולדה, שנאמרו באהל "והנה בן לשרה אשתך",
וע"י מעשה העקידה נכנס בו נפש מבשרו הכתוב שבאותו בן יהיה כדי
המולידה מסטרא דדכורא שמעתה יוכל לנסות את האב בעקידת בנו על המזבח.
להוליד .וגם זה יהיה תלוי בתפילה .וזה זה שאמר המלאך ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב אֵּ ַ֨ליָך֙ כ ֵּעָׁ֣ת
סוד האיל שנשלח תחתיו ,שאיל נקרא חַ ַּ֔יה וְּ ִּהנֵּהֵ֖ ֵּ -בן לְּ ש ָׁ֣רהָׁ֣ .שֹוב בזמן הלידה,
דוכרא. א ָּׂ֤שּוב בזמן העקידה.
וְּ ִּהנֵּה-בֵּ ן .והנה בעת העקידה יהפוך
הבן מסטרא דנוקבא לסטרא דדוכרא. ^^^^
לשרה אשתך ,לטובתה ובשבילה ,כי
בעקידה פרחה נשמתה ,והוא הבן אשר וְּ ִּהנֵּה-בֵּ ן לְּ שרה ִּא ְּשתָך( .יח,י')
מַ ֲע ֶׁלה את נשמת אמו על ידי מסירות יש לשאול מדוע יזכיר המלאך את שרה
נפשו. ולא גם את אברהם.
^^^^
נאֱ ַ ֵׁ֥חז בַ ְּס ַ ֵ֖בְך וְּ ִּהנֵּה-בֵּ ן לְּ שרה ִּא ְּשתָך הן אותיות
והנה בן לשר האש תך .תך הוא שם
רחמים ,באתבש א-ל .רחום וחנון .ושר
ַוי ֹאמר שֹוב אשּוב אֵּ ליָך כעֵּ ת חַ יה
האש הוא גבריאל ,שבו נתלבשה נשמת
וְּ ִּהנֵּה-בֵּ ן לְּ שרה ִּא ְּשתָך וְּ שרה
יצחק שהוא מצד הגבורה .מבטיחו
שֹ מַ עַ ת פתַ ח האֹ הל וְּ ֵׁ֥הּוא אַ ח ֲֶּֽריו המלאך כי ישוב בזמן העקידה לומר לו
)יח,י') "אל תשלח ידך אל הנער" ורמז בזה
סה
לעומקו של מקרא
וירא
לעיניים וה' יראה ללבב .וזה שאמר וְּ ֵׁ֥הּוא אַ ח ֲֶּֽריו .רמז הוא לאיל
הכתוב פעמיים יראה .ה' יִראֶׁ ה ,בהר ה' שיופיע אחרי העקידה שנאמר בו והנה
י ֵָראֶׁ ה .מה שנראה לאדם סבך נראה איל אַ חַ ר נאחז בסבך בקרניו .הוא האיל
לה' עולה תמימה .ומתוך הסבך שנברא בין השמשות של מעשה
נראים קרניו שהם מלשון חוזק וישועה בראשית והמתין עד עתה להתגלות.
והוא קרן השופר המעיד על הגאולה והנה זמן התגלותו ,ל"ח שנה אחרי
העתידה לבניו של העקוד. דברי המלאך .והוא רמוז במילה אַ ח ֲֶּֽריו,
שכן ר' בגימטריה קטנה עשרים ,ועוד י'
ועל דרך הצח ,בַ ְּס ַ ֵ֖בְך בַ ְּס ַ ֵ֖ב"ְך הוא ועוד ח' יחד ל"ח .נותרו אותיות א"ו,
פ"ד בגימטריה ומרמז על פדיון הבן. ר"ת וְּ ִּהנֵּהַ ַּ֔ -איִּ ל( .כב,יג')
שיצחק הוא הבן שנפדה ע"י האיל. וְּ ִּהנֵּהַ ַּ֔ -איִּ ל אַ חַֹּ֕ ר נאֱ ַחֵׁ֥ז בַ ְּס ַבְֵ֖ך ְּבקַ ְּרנֵ֑יו
הוא הבן שבעקידתו יִּ פְּ דה בכל דור (כב,יג')
ודור ,לכל בניו הנעקדים. נאֱ ַחֵׁ֥ז בַ ְּס ַבְֵ֖ך .שמתוך הסבך הוא עולה
ּומ ַפשֵּ ט את ְּסבַ ְך החיים .והוא לעולהְּ ,
ועוד על דרך הצח ,בַ ְּס ַ ֵ֖בְך ְּבקַ ְרנָ ֹּ֑יו רמז לידו אוחזת בעקב אחיו .שהעקב
בצירוף האותיות זו לזו יתקבל בסבךב של עשו הוא סבך החיים .ובאומרו
קרניו .בסבךב בגימטרי'ה הוא שם א- וידו אוחזת הוא ְּמ ַפשֵּ ט את ְּסבַ ְך החיים.
להים ,וגימ' הטבע .נאח"ז הוא גימ' א-
וכן באומרו והנה איל ,הוא ְּמ ַפשֵּ ט את
ד-נ-י ,עם הכולל .והם שני שמות של
ְּסבַ ְך החיים של העקידה .ואשר על כן
דין .קרני''ו בגימטרי'ה שלש מאות
והנה איל הם ר"ת של וידו אוחזת ,וכן
ששים וחמשה ימות השנה עם הכולל.
תמצא שהמילה איל היא נוטריקון של:
אוחז יעקב לעשו .ולכן גם בו נאמר
לומר לך ,שמידת הדין והטבע נראים
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב
אמנם כסבך ,אך בשימת לב קרניו
עשו.
שבהם הוא נאחז בסבך ,מהם עתיד
הקב''ה ליקח לתקוע בשופר גדול, וזה שנאמר בלשון נפעל ,נא ַ ֱֵׁ֥חז ,שמן
לְ פַׁשֵ ט כל העקמומיות שבסבך החיים. השמים מאחיזים אותו בסבך .והוא
מלשון ואתה תחזה .שהאיל היה נראה
כעולה לעולה מתוך הסבך .שאדם יראה
סו
לעומקו של מקרא
וירא
אָ בִ י .ה ֲֵרי פ ְֵרׁשּוהָ .אֲבָ ל מָ ה הַ טַ עַם ל ֹא נאמר וְּ ִּהנֵּהַ ַּ֔ -איִּ ל אַ חַֹּ֕ ר נא ַ ֱֵׁ֥חז בַ ְּס ַבְֵ֖ך
הֵ ִׁשיב לֹו {דבר} ִמיָד? אֶׁ לָא ִמשּום ׁשֶׁ ה ֲֵרי שה ֹלהים יִּ ְּראה-לֵׁ֥ ֹו הַ ֛ ְּבקַ ְּרנֵ֑יו ,ונאמר ֱא ִִּ֞
הִ ְסתַ לֵק מֵ ַרח ֲִמים ׁשֶׁ ל אָ ב עַל בֵ ן ,וְ ָלכֵן ֹלהים יִּ ְּראה-לֵׁ֥ ֹו לְּ עֹ ֵ֖לה ְּב ִּנֵ֑י (כב ,ח') ֱא ִ֞ ִּ
כָתּוב הִ ּנֶּׁנִ י בְ נִ י ,הִ ּנֶּׁנִ י ׁשֶׁ הִ ְסתַ לְ קּו הָ ַרח ֲִמים ר''ת איל ,ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר
וְ הִ ְתהַ פְֵך לְ ִדין. סרסהו ודורשהו :בני שהוא השה לעולה
על פי דברים אלו ,ימשיך יצחק לומר בסבך החיים ,נאחז בקרני האיל,
לאביו ,אם כן אני עכשיו במידת החסד, להעלותו להיות עקוד תחתיו.
הריני נותן את עצמי כשה לעולה. הם קרני החסד והרחמים שבהם יִתָ קַ ע
שנאמר( :כב,ז') ִּהנֵּ ָּׂ֤ה האֵּ ש֙ וְּ ָׁ֣העֵּ ַּ֔ ִּצים בשופר גדול להעלות את כל העולם אל
שה לְּ עֹ ֶּֽלה ,ואי"ה ר"ת ואני וְּ אַ יֵּ ֵׁ֥ה הַ ֵ֖ שרש ההוי"ה ,ולגאולה שלימה בב''א.
יצחק השה לעלה.
^^^^
^^^^
ַו ָׁ֣י ֹאמר א ִַּּ֔בי ַו ֵ֖י ֹאמר ִּהננִּ י ְּב ִּ ֵ֑ני (כב,ז')
ִּהננִּ י ְּבנִּ י .באוהב ישראל מאפטא.
אמר יצחק ,אבי ,הרי אתה עמוד החסד,
שה לְּ עֹ ֵ֖לה ְּב ִּנֵ֑י
אֱֹלהים יִּ ְּראה-לֵׁ֥ ֹו הַ ֛
ִִּ֞ כיצד יכול עמוד החסד לשחוט את בנו.
(כב,ח') אמר לו אברהם הנני -בני .עכשיו הנני
בשימת לב ועל דרך הסוד ,חבוי במידת בני .במידת הגבורה .לעשות
בפסוק זה שם ה' השולט בחדש חשון, רצון אבינו שבשמים.
והה''י ,היוצא מן הפסוק ודבש היום שהאב והבן התאחדו יחדיו ואין הפרש
ביניהם .החסד הוא גבורה והגבורה היא
הזה יהו''ה (דברים כז,ט').
החסד ,הנני בני.
וכן מובא בשל"ה הק' ...על דרך הנני
והוא חבוי בפסוק בסופי תיבות של לִּ֥ ֹו בני ,שלפעמים החסד לצד הגבורה
הַ ֶׁ ֶּ֛שה לְ עֹ לָ ֵּ֖ ה בְ ִ ֹּ֑ני .וירמוז על ספירת והגבורה לצד החסד ,שהאש כלול במים
הגבורה של יצחק ,שכן חשון הוא חדש והמים כלולים מאש.
הגשמים חדש הגבורות [גבורות וכן מובא בזוהר הק' פרשת וירא:
הגשמים], ַוי ֹאמֶׁ ר יִצְ חָ ק אֶׁ ל אַ בְ ָרהָ ם אָ בִ יו ַוי ֹאמֶׁ ר
סז
לעומקו של מקרא
וירא
הגבורות והחסדים .וילכו שניהם ועל דרך הרמז ירמוז למדרש רבה
יחדיו .החסד והגבורה יחדיו .יחדיו (תולדות פרשה סה) ,ומובא ברש''י
בגימ' כח .זה הכח של עם ישראל ממנו (כז,א') שזלגו עיני המלאכים דמעות
נולדה מידת האמת ליעקב. כגשמי ברכה שמתפללים לירידתם החל
מז' מרחשון .וכאמור הוא השם הקדוש
^^^^ השולט בחדש חשון ,היוצא מן הפסוק
וַיִּ קְּ רא אַ ְּברהם ׁשֵ ם הַ מָ קֹום הַ הּוא ה' ודבש היום הזה י-ה-ו-ה ,להורות
יִּ ְּראה אֲׁשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יֹום בְ הַ ר ה' יֵּראה. והגבורות הדינים שמתמתקים
(כב,יד') ברחמים.
^^^^
ֹלהים יִּ ְּראה( .כב,ח') .שעל
ולעיל אמר אֱ ִ֞ ִּ
ידי העקידה הפך את מידת הדין למידת וְּ אַ יֵּה הַ שה לְּ עֹ לה( .כב,ז')
הרחמים. השתמש בשפת המלאכים השואלים
אַ יֵּה מקום כבודו .שהכין את עצמו
ולעומקו של מקרא ֵּיאמֵּ ר ,שבתחילה לקראת העקידה והגיע לדרגת שלמעלה
ֹלהים נִּ ֵ֖סה את-אַ ְּברהֵ֑ם,
נאמר וְּ ָׁ֣ה ֱא ַּ֔ ִּ מן המלאכים .וזה שאמר המדרש שבכו
ולבסוף נאמר ויקרא אליו מלאך י'ה'ו'ה המלאכים ומדמעותיהם כבדו עיניו.
שנית. שנית מן השמים .מאי ומדוע בכו הרי לא החשיבו אנוש
שבראשונה האלקים ולבסוף הוי"ה. באמרם מה אנוש כי תזכרנו .אלא ראוהו
ועוד ,מאי שניתׁ ,שֶׁ שָ ָנה עליו הכתוב מעל ומעבר לדרגתם.
רחמים מרובים ,לו ולזרעו אחריו.
^^^^
^^^^
ידָך
את-יְּ ִּח ֶּֽ
שכְּ ת אתִּ -בנְּ ָךֵׁ֥
וְּ ֵׁ֥ל ֹא ח ַ ֵ֖ ַויֵּלְּ כּו ְּשנֵּיהם י ְַּחדו .חסד וגבורה
ִּממנִּ י .ולא חשכת .ישמש כלשון נשקו .שהומתקו הדינים ,ושולבו יחדיו
מניעה ,וכן לשון חשך ואפילה .וקרי חסד גבורה ,דין ורחמים .וכן ֶׁגׁשֶׁ ם הוא
ביה ולא ה ְּחשכְּ ת את העולם כי אם מידת החסד ומנוקד בסגול סגול ,שסגול
הארת אותו באור יקרות. הוא ניקוד של מידת החסד .ונקראים
גבורות גשמים .שמשולבים יחד
סח
לעומקו של מקרא
וירא
שר ש ַ ֵ֖מעְּ ת הן אותיות
והן אותיות אֲ ֵׁ֥ שאם לא היית עומד בנסיון ,היה בעולם
אש רשע מת .והוא עשו שמת ברשעו חשך ולא אור .ולא עוד אלא שהיה
על ידי שאש יעקב שורפתו. העולם חוזר לתהו ובהו וחשך על פני
תהום .שנאמר את השמים ואת הארץ.
^^^^
וכאן נאמר את בנך את יחידך .ולכן
ברכו מיד ככוכבי השמים וכחול אשר
ּובתּואֵּ ל ילַד את ִּר ְּבקה
ְּ על שפת הים.
ַ ּֽאח ֲֵרי֙ הַ ְדבָ ִ ָ֣רים הָ ָ֔ ֵאלֶׁה ַויֻגַ ִּ֥ד לְ אַ בְ ָר ָהֵּ֖ם
לֵאמֹֹּ֑ ר ִ֠הִ ֵּנִ֠ה ָיּֽלְ ַ֨ ָדה ִמלְ כָ ִּ֥ה גַםֶּ֛ ִ -הוא בָ ִנֵּ֖ים ^^^^
לְ נ ִָּ֥חֹור אָ ִ ּֽחיך{ :כא} אֶׁ ת-עִּ֥ ּוץ בְ כֹ ֵּ֖רֹו וְ אֶׁ ת-
אֲשר ש ַ ֵ֖מעְּ ת ְּבקֹ ִּ ֶּֽלי (כב,יח)
עֵֹּּ֕ קב ֵׁ֥
מּואל א ִ ֲִּ֥בי א ָ ֲּֽרם: בּוז אָ ִ ֹּ֑חיו וְ אֶׁ ת-קְ ֵ ֵּ֖
{כב} וְ אֶׁ ת-כֶׁ ָׂ֣שֶׁ ד וְ אֶׁ ת-חֲזָ֔ ֹו וְ אֶׁ ת-פִ לְ ָ ֵּ֖דׁש כאן רמז לו על הקל קול יעקב .ועל תתן
תּואל
ּוב ֵּ ֵ֖ תּואל{ :כג} ְּ וְ אֶׁ ת-י ְִדלָ ֹּ֑ף וְּ ֵּ ֵ֖את ְּב ֵּ ֶּֽ כיצד: ליעקב. אמת
י ַ ָׁ֣לד אתִּ -ר ְּב ֵ֑קה ְׁשמֹ נָ ִּ֥ה ַ֨ ֵאלֶׁה֙ ָיּֽלְ ָ ָ֣דה ִמלְ ָָ֔כה ֵֵ֕עקֶׁ ב ,ויו"ד של בקלי ,הן אותיות יעקב.
לְ נ ֵָּ֖חֹור א ִ ֲִּ֥חי אַ בְ ָר ָ ּֽהם:
אשר ש מ ע ת בקלי הן אותיות אמת
ּובתּואֵּ ל ילַד את ִּר ְּבקה .ברש"י :כל
ְּ ליעקב .נשארו אותיות שרש .שהוא
היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל השרש לאמונת עם ישראל .עקב אשר
שמעת בקלי ,הקול קול יעקב ,ותתן
פסוק זה.
אמת ליעקב.
ובפרשת וישלח עה"פ ותמנע היתה שר ש ַ ֵ֖מעְּ תועוד ירמוז באומרו עקב ֲא ֵׁ֥
פילגש פירש"י בדומה לכאן ,ולא הוזקק לאותיות אש רשע תם עקב .שאש של
לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני יעקב איש תם תשרוף את שרש עקב
תמנע וגו'. רשע ,הוא העקב של עשו ,ככתוב :וְ הָ יָה
זה לעומת זה עשה אלקים .יחוסי בֵ ית ַיעֲקֹ ב אֵּ ש ּובֵ ית יֹוסֵ ף לֶׁהָ בָ ה ּובֵ ית
עֵׂשָ ו לְ קַ ׁש .בזכות עקב אשר שמעת
הצדקת רבקה שממנה עם קדוש מול
בקלי.
יחוסי תמנע הרשעה שממנה עמלק .ולא
בכדי הושוו ביניהם .כי עשו אבי עמלק או כלך לדרך זו ,שאש אשר תצא
יצא מרבקה .ונדחה מעם קדוש כי כן מיעקב תשרוף ותכלה את עשו ועמלק.
סט
לעומקו של מקרא
וירא
ראש השנה בשמות אלו של פילגשו של יוחסה רבקה לעם קדוש .באה תמנע
נחור ילדיה. ונטלה את פסולתה של רבקה.
ומובא בשם החיד''א ,רמז נאה לראש ולעומקו של מקרא יש לומר כי על
אּומה :ראו מה,
השנה הוא יום הדיןְּ :ר ֵ֑ כן נקראת תמנע ,על שם שרבקה היתה
כפי שאמרה לאה על ראובן בנה
מתפללת( ,תהלים מ,יב') אַ תָ ה ה' ל ֹא
להבדילו מעשו הרשע :ראו מה בין בני
לבין בן חמי[ ,שודאי יש לזכות את בני ִּתכְּ לא ַרחֲמֶׁ יך ִממֶׁ ּנִ י חַ סְ ְדך ַוא ֲִמ ְתך תָ ִמיד
ביום הדין]. יִצְ רּונִ י .וכפירוש רש''י שם :ל ֹא ִּתכְּ לא
אתָׁ֣ -טבַ ח[ :סתום פיהם של] טוענים -ל ֹא ִּת ְּמנַע רחמיך ממני ,שאתייחס על
בעלי חובות, יעקב בני ,ושלא אתייחס על ִר ְׁשעּות
וְ אֶׁ תַ ַּ֔ -גחַ ם :גזור חיים [ולא] מות. ִּת ְּמנַע וְּ ֵּעשו .לכן בכל מקום מוזכרת
חודש שופר. וְ אֶׁ תֵ֖ ַ -תחַ שִּ :תקְ עּו רבקה כאם יעקב ברישא .אֵּ ם יעקב
וְ ֶׁ ּֽאת-מַ ע ֲֶּֽכה :מלך על כל הארץ. ועשו .וזה שנאמר בסיפא של הפסוק:
ַאֲמ ְּתָך ת ִּמיד יִּ ְּצרּונִּ י .חַ ְּס ְּדָך חַ ְּס ְּדָך ו ִּ
וב"ספר הגור" (ספר קדום שהופיע היינו אברהםַ ,וא ֲִּמ ְּתָך היינו יעקב שהוא
לפני קרוב ל 500-שנה) כותב מידת האמת ,וזה שהתנבא מיכה (ז,כ')
מַ ע ֲֶּֽכה :מ'תנת ע'ניים כ'ופה ה'אף כגון ִּת ֵּ ָּׂ֤תן אֱמת֙ לְּ ַ ֶּֽיעֲקַֹּ֔ ב ֵ֖חסד לְּ אַ ְּברהֵ֑ם.
מתן בסתר יכפה אף שנתינת צדקה
מבטלת "חרון-אף". ^^^^
בספרי החסידות ובספרים הק' מובא ומסיימת פרשת וירא [וכן הוא סיום
הנוטריקון:
הקריאה של יום ב' דראש השנה]
וְּ ֶּֽאת-מַ ע ֲֶּֽכה: בילדיו של נחור גם מפילגשו:
וידוי אחרי תפילה אּומה ו ֵּ ַָּׂ֤תלד
ּוש ָׁ֣מּה ְּר ֵ֑ ּופילַגְּ ֵ֖שֹו ְּ {כד} ִּ ֶּֽ
גַםִּ -הוא֙ אתָׁ֣ -טבַ ח וְּ אתַ ַּ֔ -גחַ ם וְּ אתֵ֖ ַ -תחַ ש
מגיע עד כסא הכבוד
וְּ אתֶּֽ ַ -מע ֲֶּֽכה.
והוא לשבח התפילה
ויש ליתן טעם לחשיבות שנתנה התורה
לסיום הפרשה וכן לסיום הקריאה של
ע
לעומקו של מקרא
וירא
[ויש נוהגים רק עד פס' כו ויש גורסים:
{כו} עַתָ ה רּוץ נָא לִ קְ ָראתָ ּה ֶׁואֱמָ ר לָּה
וידוי אחרי תשובה
הֲׁשָ לֹום לְָך הֲׁשָ לֹום לְ ִאיׁשֵ ְך הֲׁשָ לֹום ַל ָילֶׁד
ַות ֹאמר שלֹום]: מגיע עד כיסא הכבוד
ובשימת לב ,בהפטרה שני עניינים .העניין והוא לשבח התשובה שמגעת עד
הראשון הוא גבי ִּאּׁשה אַ חַ ת ִּמנְּ שֵּ י ְּבנֵּי כסא הכבוד
יאים היא אלמנתו של הנביא עובדיה הַ נְּ ִּב ִּ
המבקשת על נפשה ונפש ילדיה לעזור להם ולעומקו של מקרא יש לומר ,שעניין
כנגד הנושה הלוחץ אותם לשלם את חובם הוידוי שמגיע עד כסא הכבוד כי שם
שחב לו אביהם בטרם מת .כאומרה וְּ הַ נֹ שה
חקוקה דמות יעקב שיצא מרבקה .וזה
בא לקַ חַ ת את ְּשנֵּי יְּ לדַ י לֹו ַלעֲב ִּדים
והנביא מושיען בדרך נס של אסוך השמן מכח תפילתה הנ"ל :אַ תָ ה ה' ל ֹא ִתכְ לָא -
[ד ,א-ז'] ,ליתן לה כל צרכה והותר. ל ֹא ִּת ְּמנַע ַרחֲמֶׁ יך ִממֶׁ ּנִ י חַ סְ דְ ך ַוא ֲִּמ ְּתָך
תָ ִמיד יִצְ רּונִ י .וביעקב נאמר ִּת ֵּ ָּׂ֤תן אֱמת֙
הוא גבי האשה והעניין השני
השונמית שהבטיחם הנביא שיוולד
לְּ ַ ֶּֽיעֲקַֹּ֔ ב .על כן וידוי היוצא מֵּ עּו ְּמקא
להם בן לעת זקנתם לאחר שהודיעו ְּדלִּ בא שהוא מדת האמת ,מגיע עד מקום
גיחזי :אֲבל בֵּ ן אֵּ ין לּה וְּ ִּאישּה זקֵּ ן - דמותו של יעקב בכסא הכבוד .כן יגיעו
ַוי ֹאמר [לה הנביא] לַמֹועֵּד הַ זה כ ֵּעת חַ יה תפילות עם ישראל בכלל ובראש
אַ ְּת חֹ בקת בֵּ ן. השנה בפרט ,עד כסא הכבוד ,ונזכה
ועוד נלווה לו עניין נוסף ]לנוהגים לקרוא לגאולתנו ופדות נפשנו בב''א.
את ההפטרה עד סוף העניין בפסוק כז[
החייאתו של בנה ע''י הנביא. ^^^^
כמובא בפסיקתא בעת גזירת היוונים
שלא לקרוא בתורה בציבור ,קבעו חכמים הפטרה לפרשת וירא
לקרות בהפטרה שיש בה מעין הפרשה,
כדי לצאת בזה ידי חובת הקריאה .ומאז לא בביאור ההפטרה
בטל המנהג .ואשר על כן יש להבין מה ושייכותה לפרשה
הקשר של ההפטרה לפרשה .והנה
בהפטרתנו ,כנ''ל ,שני עניינים עיקריים ההפטרה לפרשת וירא נקבעה על פי חז''ל
שבהם נעשו נסים על ידי הנביא אלישע. כמבואר בפסיקתא בספר מלכים ב פרק ד,
כנ''ל ,נס אסוך השמן שנעשה לאשת פס א-לז'{ :לז} וַתָ ב ֹא ו ִַתפֹ ל עַל ַרגְ לָיו
ו ִַת ְׁשתַ חּו אָ ְרצָ ה ו ִַּתשא את ְּבנּה וַתֵּ צֵּ א:
עא
לעומקו של מקרא
וירא
ַלעֲבָ ִדים :ומובא בחז'ל [סנהדרין לט ]:א''ר עובדיה ,ונס בן הזקונים אשר נולד לאשה
אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה השונמית ולבעלה לעת זיקנתם .ולנוהגים
שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב לקרוא את ההפטרה עד סוף העניין בפסוק
מאד [בראשית כב,יב'] ִ ָ֣כי | ע ָ ַָ֣תה י ֵ֗ ַָדעְ ִתי ִּ ֶּֽכי- כז' נוסף גם נס החייאתו של בנה.
אֱֹלהים֙ ַּ֔ ַאתה ,ובעובדיהו כתיב מאד ִּ יְּ ֵּ ָּׂ֤רא
לגבי האשה השונמית נראה הקשר
שנאמר[ :מלכים א יח ,ג'] וְּ עֹ בַ ְּדיהּו היה
לפרשה בעליל ,שהרי גם לשרה וגם לאשה
י ֵּרא את יְּ הו'ה ְּמאֹ ד .ומעתה לא נותר אלא
השונמית נולד באורח נסי בן לעת זיקנתם.
ללמוד ק''ו .ומה אברהם שנאמר בו ירא,
וגם עניין החייאת בן השונמית נמצא
הציל הקב''ה לבנו ,עובדיה שנאמר בו ירא
הקשרו לעקידת יצחק שכמעט פרחה
מאד ,ק''ו שינצלו בניו.
נשמתו על גבי המזבח ,וכאילו נצבר אפרו
ב .מדה כנגד מדה .נאמר באברהם ושרה לולא נשלח תמורתו איל .ועוד שגם
וְּ את הַ נפש אֲשר עשּו ְּבחרן ,זכו באותה בפרשה וגם בהפטרה נאמרה הנבואה של
מדה שנעשה להם נס בנפש בנם יצחק .כן "כעת חיה" :נאמר בשרה[ :וירא ,יח,י']
עובדיה שהסתיר מאה נביאים מפני אחאב {י} ַו ֵ֗י ֹאמֶׁ ר ָׁ֣שֹוב אָ ִּׁ֤שּוב אֵ ֶַׁ֨ליך֙ כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה
זכה שינצלו בניו מבנו של אחאב ,הוא וְּ ִּהנֵּהֵ֖ ֵּ -בן לְּ ש ָׁ֣רה ִּא ְּש ֵ֑תָך ,ונאמר לשונמית:
הנושה שבא לקחתם לעבדים .ועוד ,שהרי [פס' טז'] לַמֹו ֵּעד הַ זה כעֵּת חַ יה אַ ְּת חֹ בקת
נקרא שמו עובדיה שהוא עבד ה' ,לא יכשלו בֵּ ן.
בניו בדבר זה להיות עבדים לבשר ודם
אלא שלגבי עניין אסוך השמן שבו
ליהורם בן אחאב הנושה.
פותחת ההפטרה יש להבין מה עניינו
ועוד מובא בזהר חדש רות :בְ אֹותָ ּה ׁשָ עָה לפרשה.
ְהֹורם בָ אׁשֶׁ מֵ ת עֹובַ ְדיָהּו ,מֵ ת אַ חְ אָ בּ .ומֶׁ לְֶׁך י ָ
לָקַ חַ ת אֶׁ ת ְׁשנֵי ְילָדָ יו [לעבדים] .מֶׁ ה ע ְָׂשתָ ה. ולעומקו של מקרא יש לומר כי חז''ל
הָ לְ כָה גֹועָה צֹועֶׁקֶׁת ּובֹוכָה לְ בֵ ית הַ קְ בָ רֹות. קשרו שני עניינים אלה יחדיו ,בכמה
ע ְָמדָ ה עַל קִ בְ רֹו [של בעלה עובדיה] וְ צָ עֲקָ ה, אופנים:
עֹוׂשים לִ יתֹומֶׁ יך.
י ְֵרא אֱֹלהִ ים ,כְָך וְ כְָך ִ א .שכר היראה
ושמע עובדיה ,ושמע אלישע והצילם. ב .מדה כנגד מדה
ג .כבוד הנס הוא לבא בהצנע .נאמר בנס ג .כבוד הנס הוא לבא בהצנע
אסוך השמן סגירת הדלת [מלכים ב ,ד,ד']: ויתבאר פירושן :א .שכר היראה .נאמר
ּובעַד בנַיִּ ְך
ּובאת וְּ סג ְַּר ְּת הַ דלת בַ עֲדֵּ ְך ְּ בהפטרה {פרק ד פס'א'} וְ ִאשָ ה אַ חַ ת ִמּנְׁשֵ י
וְּ יצַ קְּ ְּת עַל כל הַ כֵּלִּ ים האֵּ לה וגו' ,ונאמר יאים צָ עֲקָ ה אֶׁ ל אֱלִ יׁשָ ע לֵאמֹ ר עַבְ ְדך בְ נֵי הַ ּנְבִ ִ
בנס החייאת בן השונמית סגירת הדלת: יׁשי מֵ ת וְ אַ תָ ה יָדַ עְ תָ כִ י עַבְ ְדך היה י ֵּרא את ִא ִ
[פסוק לג] ַו ָיב ֹא וַיִּ ְּסגֹ ר הַ דלת ְּבעַד ְּשנֵּיהם יהו'ה וְ הַ ּנֹ ׁשֶׁ ה בָ א לָקַ חַ ת אֶׁ ת ְׁשנֵי ְילָדַ י לֹו
עב
לעומקו של מקרא
וירא
כן עובדיה יברור הפסולת של עשו מעל פני ַוי ְִת ַפלֵל אֶׁ ל יהו'ה :ומפרש רש''י שם
יעקב לעתיד לבוא כדי שזרעו של יצחק בעניין אסוך השמן :וְּ סג ְַּר ְּת הַ דלת .כבוד
ליעקב ולבניו יזכור ,וכן בן השונמית הנס הוא לבא בהצנע .וכן בהחייאת בן
שהוא חבקוק על פי הזהר הק' [בשלח], השונמית נאמרה סגירת הדלת ומפרש
נאמר בו [חבקוק ב,ד'] וְּ צַ ִּדיק באֱמּונתֹו הרלב''ג ויסגור הדלת בעד שניהם .ר''ל
יִּ ְּחיה ,שיבשר תוחלת וקיום האומה שלא היו בבית כי אם שניהם כי לא רצה
באמונתה כפי שנמסרה מאברהם ליצחק שיהיה שם שום אדם כדי שתהי' שם תפלתו
ומיצחק ליעקב לדורי דורות. יותר שלימה וכדי שלא יראה אדם מה
שיעשה ,והיינו כרש''י שכבוד הנס הוא
ולדעה אחרת שבן השונמית הוא עידו
לבא בהצנע:
הנביא ,שנאמר בעידו שמצאצאיו הוא
וכן בפרשה עצמה[יט,י'] ,נאמרה סגירת
זכריה הנביא ,שנאמר [זכריה א,א'] ְּזכ ְַּריה
הדלת במלאכיםַ :וי ְִׁשלְ ִּ֤חּו ָ ּֽה ֲאנ ִָׁשים֙ אֶׁ ת-י ָ֔ ָָדם
בן ברכְּ יה בן עִּ דֹו הַ נ ִּביא[ .והכוונה מזרע
ֵיהֵּ֖ם הַ ָ ֹּ֑ביְתָ ה וְּ את-הַ ֵ֖דלת ַוי ִָביאּו אֶׁ ת-לֶּ֛ ֹוט ֲאל ֶׁ
זרעו כי היה כמה מאות שנים אחריו],
ס ֶּֽגרּו :ואע''פ ׁשֶׁ הִ כּום בסנוורים ,אעפ''כן
ואשר נאמר בו[ :זכריה יד,ט'] וְ הָ יָה יְה ָו'ה
וְּ את-הַ ֵ֖דלת ס ֶּֽגרּו ,שיהיו כל פעולותיהם
לְ מֶׁ לְֶׁך עַל כָל הָ אָ ֶׁרץ בַ יֹום הַ הּוא יִהְ יֶׁה יְה ָו'ה
בהצנע.
ּוׁשמֹו אֶׁ חָ ד ,היא האמונה שנטע אברהם אֶׁ חָ ד ְ
בלב הבריות ,היא האמונה שנמשכה לדור
וכן בשרה ,בפרשתנו ,כאשר בא המלאך
דור עד יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את
לבשר לה על הולדת בנה ,נאמר כעין
הר עשו והיה ה' למלך על כל הארץ ,ביום
אמ ָ֣רּו סגירת הדלת{ :בראשית יח,ט'} ַו ּֽי ֹ ְ
ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ,בב''א.
ֵ֗ ֵא ָָ֔ליֵ֗ וֵ֗ אַ יֵ ֵּ֖ה ׂשָ ָ ָ֣רה ִא ְׁש ֶׁ ֹּ֑תך ַו ֵּ֖י ֹאמֶׁ ר ִּהנֵּ ֵׁ֥ה באֶֹּֽ הל:
^^^^ {י} ַו ֵ֗י ֹאמֶׁ ר ָׁ֣שֹוב אָ ִּׁ֤שּוב אֵ ֶַׁ֨ליך֙ כָעֵ ָ֣ת חַ ָָ֔יה
וְ הִ ּנֵהֵ -בֵּ֖ן לְ ׂשָ ָ ָ֣רה ִא ְׁש ֶׁ ֹּ֑תך וְ ׂשָ ָ ִּ֥רה ׁשֹ ַ ֶּ֛מעַת פֶׁ ִּ֥תַ ח
הָ אֵֹּ֖ הֶׁ ל וְּ ֵׁ֥הּוא ַ ֶּֽאח ֲֶּֽריו :נאמר בשרה ִּהנֵּ ֵׁ֥ה
באֶֹּֽ הל ,שהיתה בהצנע ,וכן פירש רש''י
הנה באהל .צנועה היא .והוא אחריו.
הפתח היה אחר המלאך ,ולא נכנס משום
צניעותה .ויש לומר גם משום צניעות הנס
והיינו דפירש רש''י :כבוד הנס הוא לבא
בהצנע.
ועוד יש לומר ,על פי פנימיות הדברים,
כי כשם שנאמר לאברהם כי ביצחק יקרא
לך זרע ,והוא הבטחה של לעתיד לבוא,
