gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: וירא (2026-10-26)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫וירא‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫הּוא ִדכְ ִתיב ַו ִי ָֹשא עֵינָיו ַוי ְַרא וְּ ִּהנֵּה‬ ‫ַויֵּרא אֵּ ליו֙ ה' ְּבאֵּ ֹלנֵּ ֵ֖י מַ ְּמ ֵּ ֵ֑רא‬ ‫ְּשלשה ֲאנ ִּשים נִּ צ ִּבים עליו‪ ,‬וגו'‪.‬‬ ‫שב ֶּֽפתַ ח‪-‬האֵֹ֖ הל כְּ חֵֹׁ֥ ם‬ ‫וְּ ֛הּוא יֹ ֵּ ֵׁ֥‬ ‫הַ יֶּֽ ֹום‪] .‬יח‪,‬א']‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר‪ :‬בדרך‬ ‫נוספת‪ ,‬שעיקר תכלית התגלות זו‬ ‫יש ליתן טעם מדוע יתגלה אליו‬ ‫לאברהם היא כדי להראות חיבת‬ ‫הקב"ה ללא הודעת הסיבה לשם מה‬ ‫הקב''ה לאברהם‪ .‬ולכן אֵּ ין עִּ מה‬ ‫הוא מתגלה‪ .‬שהרי אינו אומר לו דבר‬ ‫ִּדבּור‪ .‬והיא כהכרת הטוב לאברהם‬ ‫שכן מיד בפסוק‬ ‫בהתגלות זו‪,‬‬ ‫שבנה מזבח להקב''ה על ההתגלות‬ ‫שא עֵּיניו֙ ַו ַַּ֔י ְּרא וְּ ִּהנֵּה֙‬‫שלאחריו נאמר וַיִּ ָּׂ֤‬ ‫הראשונה בברית בין הבתרים‪.‬‬ ‫ֹלשה ֲאנ ַּ֔ ִּשים וגו'‪.‬‬ ‫ְּש ָׁ֣‬ ‫וכן מובא באוה"ח הק' שהמזבח אשר‬ ‫בנה אברהם לאחר ברית בין הבתרים‬ ‫ועל דרך הפשט פירש רש"י שבא‬ ‫לא היה אלא על ההתגלות בלבד‪.‬‬ ‫לבקר את החולה‪ .‬וכן הטעים השפתי‬ ‫שנאמר שם [יב‪,‬ז'] ַויֵּרא ה' אל‪-‬אַ ְּב ַּ֔רם‬ ‫חכמים שפירוש רש"י הוא מכח‬ ‫ַו ֹּ֕י ֹאמר לְ ַַ֨ז ְרע ֲָ֔ך אֶׁ ֵ ֵּ֖תן אֶׁ ת‪-‬הָ ָ ָ֣א ֶׁרץ הַ ֹּ֑ז ֹאת‬ ‫הקושיא הנ"ל‪ ,‬שהרי לא אמר לו דבר‬ ‫בהתגלות זאת‪.‬‬ ‫ו ִַיִּ֤בֶׁ ן ׁשָ ם֙ ִמז ָ֔ ְֵבחַ לה' הַ נִּ ְּר ֵׁ֥אה אֵּ ֶּֽליו‪ .‬לקיים‬ ‫שובע שמחות את פניך‪.‬‬ ‫ועל דרך הדרש יש לומר שהתגלות‬ ‫הקב"ה אל אברהם לא נותרה ריקם‪,‬‬ ‫ולפי דברים אלו של אוה"ח הק' ניתן‬ ‫למרות שלא נאמר לו דבר‪ ,‬אלא היא‬ ‫הקב"ה‬ ‫חזר‬ ‫להבין מדוע‬ ‫הקדמה לביאת המלאכים‪ .‬וכאומרו‪:‬‬ ‫להתגלות אל אברהם פעם נוספת‪ ,‬ללא‬ ‫על ידי מה נתגלה אליו‪ ,‬על ידי‬ ‫דבור כלל‪ ,‬כביכול התגלות לשם‬ ‫המלאכים‪ ,‬שביאתם היתה התגלות ה'‪.‬‬ ‫התגלות‪.‬‬ ‫וכן הוא במדרש רבה (פרשה מח‪,‬ט)‬ ‫שהרי בְ נִ יַת המזבח היתה כדי להראות‬ ‫אָ מַ ר לֹו הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא עַד ׁשֶׁ ל ֹא‬ ‫חיבת אברהם לה' על התגלותו‬ ‫מַ לְ תָ ה הָ יּו בְ נֵי אָ דָ ם ע ֲֵרלִ ים בָ ִאים‪ ,‬עַכְ ׁשָ ו‬ ‫הראשונה‪ ,‬ועתה החזיר לו הקב"ה‬ ‫ּובנֵּי פַמַ לְּ יא שלִּ י נִּ גְּ לִּ ים עליָך‪ ,‬הֲדָ א‬ ‫ֲאנִּ י ְּ‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫בעקידה לקמן (כב‪,‬ז') על הפסוק ִּהנ ִּ ֶָּֽׁ֣ני‬ ‫גמולו הטוב‪ ,‬והתגלה אליו שנית כדי‬ ‫ְּב ִּנֵ֑י‪ .‬כאומרו‪ :‬לעתים הנני הגבורה של‬ ‫להראות חיבת ה' לאברהם‪.‬‬ ‫בני‪.‬‬ ‫ועל פי הסוד‪ ,‬התגלה אליו כאן לרמוז‬ ‫ועוד יש לומר‬ ‫לו שהאבות הם הם המרכבה‪ ,‬עליה‬ ‫שנקראו האבות עֲרבֹות‪ ,‬שמשימין‬ ‫ירכב המלך בצאתו ליצירת עַמֹו בארץ‬ ‫עצמם בענוה כערבה‪ .‬והיינו רֹ ֵּכָׁ֣ב‬ ‫נחלתו כנאמר לְּ ַַ֨ז ְּרע ֲַָּ֔ך א ֵּ ֵ֖תן את‪-‬ה ָׁ֣ארץ‬ ‫ָּ֭בעֲרבֹות שהאבות הם הם המרכבה‪.‬‬ ‫הַ ֵ֑ז ֹאת‪.‬‬ ‫ומה שאמר הזוה"ק ע ֲָרבֹות דָ א ְּרקִּ יעא‬ ‫ואשר על כן נקרא הקב"ה רֹ ֵּכָׁ֣ב‬ ‫ְּש ִּביעאה‪ ,‬רמז בזה למתן תורה‪ ,‬שם‬ ‫ָּ֭בעֲרבֹות (תהלים סח‪,‬ה')‪ .‬ומובא‬ ‫נאמר (ואתחנן‪ ,‬דברים ו‪,‬לה') אַ תה֙‬ ‫בזוה"ק ּומַ אן ִאיּנּון עֲרבֹות‪ .‬אֶׁ לָא‪,‬‬ ‫ֱֹלהים ֵ ִּ֥אין עֵּ֖ ֹוד‬ ‫ה ְּר ֵּ ָׁ֣את ל ָ֔ ַָדעַת ִ ִּ֥כי ה' ָ֣הּוא הָ א ִ ֹּ֑‬ ‫ע ֲָרבֹות דָ א ְּרקִּ יעא ְּש ִּביעאה‪ ,‬ואֲמַ אי‬ ‫ִמלְ בַ ּֽדֹו‪ ,‬ופירש"י שם כשנתן הקב"ה‬ ‫ִא ְתקְ ֵרי עֲרבֹות‪ .‬עַל דְ ִאיהּו כָלִ יל מֵ אֶׁ שָ א‬ ‫את התורה פתח להם שבעה רקיעים‪,‬‬ ‫ּומ ִס ְט ָרא‬ ‫ּומסִ טְ ָרא דְ דָ רֹום‪ִ ,‬‬ ‫ּומַ יָא ַכחֲדָ א‪ִ ,‬‬ ‫וגו' וראו שהוא יחידי‪ ,‬לכך נאמר אתה‪,‬‬ ‫דְ צָ פֹון‪ ,‬וְ ִאיהּו ְּמעּורב ִּמ ְּת ֵּרין ִּס ְּט ִּרין‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ה ְּר ֵּ ָׁ֣את על ידי פתיחת‬ ‫הרקיעים‪ ,‬לדעת כי ה' הוא האלקים‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר שכאן רמז‬ ‫וכאומרו‪ :‬אותה ההתגלות במתן תורה‬ ‫הזוה"ק לאבות שהם הם המרכבה‪.‬‬ ‫שנאמר בה לעם ישראל‪ :‬אַ תָ ה֙ ה ְּר ֵּ ָׁ֣את‪,‬‬ ‫שאברהם הוא מסטרא דחסד והיינו‬ ‫היא מכח ההתגלויות לאברהם שנאמר‬ ‫מים‪ ,‬ויצחק הוא מסטרא דגבורה והיינו‬ ‫בהן ַויֵּרא אליו ה'‪ ,‬וכעין המשך להן‪.‬‬ ‫אש‪ ,‬והשילוב של שניהם הוא יעקב‬ ‫ומהן נמשכים גם כל הגילויים לעמלי‬ ‫כָלִ יל מֵ אֶׁ שָ א ּומַ יָא ַכחֲדָ א‪ ,‬וְ ִאיהּו ְּמעּורב‬ ‫התורה שבכל הדורות‪.‬‬ ‫ִּמ ְּת ֵּרין ִּס ְּט ִּרין‪ ,‬ואיהו התפארת‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ואשר על כן נקראו האבות עֲרבֹות‪,‬‬ ‫שהם מעורבין זה בזה כיעקב ש ְּמעּורב‬ ‫ִּמ ְּת ֵּרין ִּס ְּט ִּרין‪ ,‬כן אברהם לעתים‬ ‫גבורה‪ ,‬ויצחק לעתים חסד‪ ,‬וכמובא‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ְמאַ לְ ִ ִּ֤מים ֲאל ִֻמים֙ בְ ָ֣תֹוְך הַ שָ ָ֔ ֶׁדה וְּ ִּהנֵּ ֛ה‬ ‫ֹלשה‬ ‫שא עֵּ יניו֙ ַו ַַּ֔י ְּרא וְּ ִּהנֵּה֙ ְּש ָׁ֣‬ ‫וַיִּ ָּׂ֤‬ ‫נִצֹּ֑בָ ה וְּ ִּהנֵּ ָּׂ֤ה ְתס ֶֻׁ֙בינָה֙‬ ‫ָ ִּ֥קמָ ה ֲאלֻמָ ִ ֵּ֖תי וְ גַם‪ָ -‬‬ ‫אֲ נ ַּ֔ ִּשים נִּ צ ִּ ֵ֖בים ע ֵ֑ליו‪( .‬יח‪,‬ב')‬ ‫ֲאלֻמָֹ֣ תֵ י ֶָׁ֔כם ו ִ ַּֽת ְׁשתַ חֲוֶׁ ֵּ֖ין ָ ַל ֲאלֻמָ ִ ּֽתי‪.‬‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו וְּ ִּהנֵּה‪ .‬שהיה‬ ‫וזה לשונו‪:‬‬ ‫יכול לכאורה לומר בלא המילה וְּ ִּהנֵּה‪,‬‬ ‫דַ ע כי החלום אשר יהיה מראה‬ ‫ֹלשה ֲאנ ַּ֔ ִּשים וכו' ‪.‬‬ ‫שא עֵּיניו֙ ַו ַַּ֔י ְּרא ְּש ָׁ֣‬ ‫וַיִּ ָּׂ֤‬ ‫הנבואה וגו'‪ ,‬הוא אם יהיה החלום‬ ‫ַלחֹו ֵלם ב ִּהיר וצ ִּהיר כְּ יֹום י ִּאיר‪ ,‬שיהיה‬ ‫על דרך הפשט‪ ,‬יש לפתור את המלה‬ ‫הדבר בעיניו כאלו הוא בהקיץ ממש‪,‬‬ ‫וְּ ִּהנֵּה כמלת הפתעה‪ .‬שהרי מלאכים‬ ‫בא האות והמופת להודיע כי מחזה שדי‬ ‫לפניו‬ ‫היו‪ ,‬וירדו משמים ונצבו‬ ‫יחזה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בהפתעה‪ .‬וְּ ִּהנֵּה‪ .‬ומשראוהו בצער‬ ‫ואם בחלום כך‪ ,‬בנבואת ממש על‬ ‫המילה פירשו הימנו‪ ,‬ומיד נאמר ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ‬ ‫אחת כמה וכמה‪ .‬שהיה הגילוי ב ִּהיר‬ ‫לִּ קְּ ראתם֙ ‪( .‬וכן ברש"י ומדברי הגמ'‬ ‫וצ ִּהיר כְּ יֹום י ִּאיר שזו היתה תכלית‬ ‫בבבא מציעא פו‪.):‬‬ ‫התגלות ה'‪ .‬לכן נאמר וְּ ִּהנֵּה ְׁש ָ ָ֣‬ ‫ֹלׁשה‬ ‫ֲאנ ָ֔ ִָׁשים נִצָ ִ ֵּ֖בים עָלָ ֹּ֑יו‪.‬‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬תהיה המלה וְּ ִּהנֵּה‬ ‫מֹורה על התגלות נבואית‪ ,‬וכדלעיל‬ ‫ָ‬ ‫ועל דרך הרמז והצח‪ ,‬תרמוז המלה‬ ‫שהופעת המלאכים היא היא התגלות‬ ‫וְּ ִּהנֵּה על שליחות המלאכים‪.‬‬ ‫ה' במה שנאמר ַויֵּרא אֵ לָיו֙ ה'‪ .‬ובזה‬ ‫ו' לבשורה טובה כמנין ו' אותיות‬ ‫ִשא‬‫יובן מדוע נאמר ַפעֲמַ יִ ם ַו ַַּ֔י ְּרא‪ַ .‬וי ָ ִּ֤‬ ‫שנתבשרה בהן‪ :‬בֵּ ן לְּ שרה‪,‬‬ ‫ֹלׁשה ֲאנ ָ֔ ִָׁשים נִצָ ִ ֵּ֖בים‬ ‫עֵינָיו֙ ַו ַַּ֔י ְּרא וְ הִ ּנֵה֙ ְׁש ָ ָ֣‬ ‫ה' לרמז על הצלה‪ ,‬שהאחד היה מציל‪,‬‬ ‫עָלָ ֹּ֑יו ַו ַַּ֗י ְּרא וַיָ ִּ֤ ָָּ֤רץ לִ קְ ָראתָ ם֙ ‪ַ .‬ו ַַּ֗י ְּרא‬ ‫והיינו לרפא את אברהם‬ ‫הראשון ‪ -‬שראה את התגלות ה'‬ ‫נ' לרמז על נפילה שהיא הפיכת סדום‪,‬‬ ‫בכללותה‪ַ ,‬ו ַַּ֗י ְּרא השני ‪ -‬שראה את‬ ‫התגלות ה' לפרטיה בביאת המלאכים‪.‬‬ ‫ה' לרמז על הצלה נוספת הצלת לוט‪.‬‬ ‫וכן מצינו באוה"ח הק' בפר' וישב‬ ‫^^^^‬ ‫(פרק לז‪,‬ז') לגבי חלומות יוסף בְ פ ְָרׁשֹו‬ ‫את המלה וְּ ִּהנֵּה‪ .‬וז"ל‪ְּ ְ֠ :‬ו ִּהנֵּה ֲא ַַ֜נחְ נּו‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫הנ''ל‪ .‬ויהיה ערך פירושו‪ :‬וירץ‬ ‫ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ לִּ קְּ ראתם֙ (יח‪,‬ב')‬ ‫אחריהם לקרוא אותם‪ .‬ולא התייחס‬ ‫מבואר לעיל (וכפירוש רש"י)‬ ‫להיותם מלאכים שאין גב להם‪ ,‬כי‬ ‫שמלאכים היו וירדו אליו ישר משמים‬ ‫באותה שעה נדמו לו כערבים‪.‬‬ ‫ונצבו לפניו בהפתעה‪ ,‬ומשראוהו‬ ‫בצער המילה פירשו הימנו‪ ,‬ומיד ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ‬ ‫^^^^‬ ‫לִּ קְּ ראתם֙ ‪.‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מכיון ׁשֶׁ ָרץ אחריהם‬ ‫ג' דרגות של קדושה‬ ‫להחזירם‪ ,‬ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ אַ ח ֲֵּריהם מבעי‬ ‫ליה למימר‪ ,‬ומאי ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ לִּ קְּ ראתם֙ ‪.‬‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬על פי הנ"ל‪ ,‬נמצא ג'‬ ‫דרגות של קדושה‪ .‬זו למעלה מזו‪.‬‬ ‫ומתרץ השפתי חכמים‪ ,‬שאין גב‬ ‫למלאכים‪ ,‬על פי נבואת יחזקאל (י‪,‬יא')‬ ‫ראשונה‪ ,‬שאין למעלה ממנה‪,‬‬ ‫בתיאור המלאכים‪ :‬ל ֹא יִּ סַ בּו ְּבלכְּ ֶּֽתם‪,‬‬ ‫קדושת הקב"ה‪ ,‬שנאמר בו (שמות‬ ‫וכפירוש רש"י שם‪ :‬אם רוצים ללכת‬ ‫לג‪,‬כג') וְ ָר ִ ֵּ֖איתָ אֶׁ ת‪-‬אֲחֹ ֵ֑רי ּופָנַ ֵּ֖י ֵׁ֥ל ֹא י ֵָר ּֽאּו‪.‬‬ ‫לאיזה רוח שירצו אין צריכים להסב‬ ‫פניהם שהרי יש להם פנים לכל צד‪.‬‬ ‫שניה למטה ממנה‪ ,‬היא קדושת‬ ‫המלאכים שרק פניהם נראין ולא יראו‬ ‫אחוריהם והיינו שאין גב למלאכים‪.‬‬ ‫והיוצא מכך שגם ְּבלכְּ תם מעמנו‬ ‫נראים הם כאילו ב ִּאים לִּ קְּ ראתֵּ נו‪ .‬ולכן‬ ‫אף על פי ׁשֶׁ ָרץ אַ ֲח ֵּריהם‪ ,‬נראה כְ ָרץ‬ ‫שלישית למטה מקדושת המלאכים‬ ‫היא קדושה המושגת על ידי האדם‪ ,‬וזה‬ ‫לִּ קְּ ראתם֙ ‪ .‬לכן נאמר ו ַָּׂ֤יָּ֤רץ לִּ קְּ ראתם֙ ‪.‬‬ ‫וזה נראין‪ ,‬פנִּ ים וְּ אחֹור‪ .‬ככתוב א ָׁ֣חֹור‬ ‫ו ָׁ֣קדם צַ ְר ָ ֹּ֑תנִ י‪( .‬תהלים קלט‪,‬ה')‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ְ ,‬יחַ לֵק הבן חמש‬ ‫למקרא את המילה לשתי מלים‪:‬‬ ‫ובשימת לב יש ליתן טעם לחלוקה זו‬ ‫לִּ קְּ ראתם֙ ‪ -‬לִּ קְּ ר ֹא אֹ תם‪.‬‬ ‫של פנִּ ים וְּ אחֹור בג' הקדושות הנ"ל‪:‬‬ ‫ועי' המהרש''א [בבא מציעא פו‪]:‬‬ ‫שנקט בדרך זו כדי לתרץ הקושיא‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬המלה ּופנַ ֵ֖י ( ִּ֥ל ֹא י ֵָר ּֽאּו)‬ ‫א‪ .‬קדושת הקב''ה‬ ‫מוטעמת בטיפחא‪ ,‬שהיא הפסקה קלה‬ ‫לעומקו של מקרא יש לומר שקדושת‬ ‫ואינה בהכרח מחוברת עם שלאחריה‪.‬‬ ‫ה' שהיא גבוה מעל גבוה‪ ,‬אין לידע‬ ‫ובהיות כן‪ ,‬נסמכת היא לזו שלפניה‪.‬‬ ‫דרכי השגחתו בעתיד‪ ,‬אלא על ידי‬ ‫וכאילו כתוב‪:‬‬ ‫התבוננות ממה שהיה בעבר‪ .‬וגם אז‬ ‫יִתָ פֵׂש רק אפס קצהו מתכניותיו ית'‪,‬‬ ‫וְּ ר ִּ ֵ֖אית את‪-‬אֲחֹ ֵ֑רי ּופנַ ֵ֖י‪ ,‬ורמז הוא‬ ‫בלתי אם יגלה סודו לעבדיו הנביאים‪.‬‬ ‫לנביאי האמת וצדק‪ ,‬שרואים למרחוק‬ ‫גם לאחור וגם לפנים מה ֵילֵד יֹום‪,‬‬ ‫ואשר על כן אמר הקב"ה ּופנֵּי ל ֹא‬ ‫והיינו אֲחֹ ֵ֑רי ּופנַ ֵ֖י‪.‬‬ ‫ֵּיראּו‪ .‬והוא כמשל לכל מה שעתיד‬ ‫להיות לפנינו‪ .‬ולעומת זאת וְּ ר ִּאית את‬ ‫אבל כל שאינם מן הנביאים לא יראו‬ ‫אֲחֹ רי‪ ,‬מה שכבר היה שהוא‬ ‫פני העתיד כלל אלא רק את לשעבר‪.‬‬ ‫כמאחרינו‪ ,‬בזה יש להתבונן היטב‬ ‫והוא הדין גם לעמלי התורה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ולחקור ולידע דרכי ההשגחה‪ .‬ולפי‬ ‫עליהם חכם עדיף מנביא‪ ,‬שמתוך‬ ‫השגחתו בעבר‪ ,‬יְׁשָ עֵר האדם מה אמור‬ ‫התבוננות עמוקה בתורה שהיא בבחינת‬ ‫להיות בעתיד‪.‬‬ ‫אֲחֹ ֵ֑רי‪( ,‬שהרי כתובה היא לפניו‬ ‫תתקע"ד דורות קודם בריאת העולם)‪,‬‬ ‫והוא סוד מדה כנגד מדה‪ .‬שלפי‬ ‫כָל ָרז ל ֹא אָ נִ יס להו גבי העתיד הנקרא‬ ‫העבר‪ ,‬אפשר ליקח מוסר ו ֶׁלקַ ח טוב‬ ‫ּופנַ ֵ֖י‪ .‬ואשר על כן ארון ברית ה' הולך‬ ‫לעתיד‪ .‬ובזה ינתן טעם מדוע טבע‬ ‫הוא לִּ פְּ נֵּי המחנה‪.‬‬ ‫הקב"ה בעולם את כל מידותיו במידה‬ ‫אחת עיקרית והיא מידה כנגד מידה‪.‬‬ ‫ומה שאמרו חכם עדיף מנביא‪ .‬שנביא‬ ‫וכדאמרו (סנהדרין צ‪ ).‬שכל מידותיו‬ ‫יחכה ויצפה מתי ידבר עמו ה'‪ .‬ואילו‬ ‫של הקב''ה מדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫עמלי התורה יאירו באור ה' בכל עת‪.‬‬ ‫ואשר על כן וְּ ר ִּאית (את אחורי) נאמר‬ ‫ב‪ .‬קדושת המלאכים‪.‬‬ ‫ב‪ -‬ו"ו ההיפוך‪ .‬שמהפך מלשון עבר‬ ‫למטה ממנה קדושת המלאכים אשר‬ ‫ללשון עתיד‪ .‬מה שראית בעבר‪ ,‬על פי‬ ‫לא י ֵָראּו אחוריהם ורק פניהם יֵּראּו‪.‬‬ ‫זה ִּת ְּראה לעתיד‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ובשימת לב‪:‬‬ ‫ככתוב (יחזקאל י‪,‬יא') ל ֹא יִּ סַ בּו‬ ‫הנאמר לעיל‪ ,‬שקדושת המלאכים‬ ‫ְּבלכְּ ֶּֽתם‪ ,‬וכפירוש רש"י וש"ח שם‪:‬‬ ‫גדולה מקדושת האדם‪ ,‬אין בה כדי‬ ‫שיש להם פנים לכל צד‪ ,‬ואין להם גב‪.‬‬ ‫להמעיט מחשיבות האדם‪ .‬ואדרבה‪,‬‬ ‫חשיבות האדם גדולה מחשיבות‬ ‫כי‬ ‫הוא‬ ‫בזה‬ ‫והטעם‬ ‫המלאכים‪ .‬ואשר על כן יבואר ההבדל‬ ‫אין ללמוד מן המלאכים עניני השגחה‬ ‫בין קדושה וחשיבות‪:‬‬ ‫על מה שכבר עשו בעבר‪ ,‬כי הם‬ ‫משרתיו עושי דברו ואין להם מעצמם‬ ‫ההבדל בין קדושה וחשיבות‬ ‫כלום‪ .‬ורק לפי מעשיהם שיעשו‬ ‫בעתיד הם נקראים ונבחנים‪ .‬ולכן אין‬ ‫מובא במדרש רבה (וישלח‪ ,‬פרשה‬ ‫להם גב [המראה על העבר]‪ ,‬אלא רק‬ ‫ע''ח) שהאדם גדול בחשיבות מן‬ ‫פנִּ ים [המראים על העתיד]‪.‬‬ ‫המלאך‪ .‬וזה לשונו‪ִ :‬מי גָדֹול‬ ‫[בחשיבות] הַ ּׁשֹומֵּ ר אֹו הַ נִּ ְּשמר‪ִ ,‬מן מַ ה‬ ‫ג‪ .‬קדושת האדם‬ ‫ִדכְ ִתיב (תהלים צא‪ ,‬יא)‪ :‬כִ י מַ לְ אָ כָיו‬ ‫ולמטה ממנה קדושת האדם הצריכה‬ ‫יְצַ ּוֶׁה לְָך לִ ְׁשמָ ְרך‪ֱ ,‬הוֵי הַ נִּ ְּשמר גדֹול ִּמן‬ ‫חשבון הנפש גם לאחור לתקן דרכיו‪,‬‬ ‫הַ ּׁשֹומֵּ ר‪( .‬ועי' עוד בזה באריכות לקמן‬ ‫וגם לפנים לְ כַלְ כֵל מעשיו‪ .‬ככתוב זְּכֹ ר֙‬ ‫פרק יח פסוק ח')‪.‬‬ ‫עֹולם ִּ ֵ֖בינּו ְּשנָׁ֣ ֹות דֹור‪-‬ו ֵ֑דֹור‬ ‫ַּ֔‬ ‫יְּ ָׁ֣מֹות‬ ‫(דברים לב‪,‬ז')‪.‬‬ ‫ויוסבר בזה שאמנם‪ ,‬קדושת‬ ‫המלאכים גדולה משל האדם‪ ,‬שאין‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬כך יובן הפסוק‪:‬‬ ‫להם יצר הרע ולכן אינם חוטאים‪.‬‬ ‫עֹולם אלו ימים עָבָ רּו‪ֵ֖ ִּ .‬בינּו‬ ‫זְּכֹ ר֙ יְּ ָׁ֣מֹות ַּ֔‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬האדם גדול יותר‬ ‫ְּשנָׁ֣ ֹות דֹור‪-‬ו ֵ֑דֹור אלו השנים שלעתיד‬ ‫בחשיבות מצד מה שיש לו יצר הרע‪,‬‬ ‫לבוא‪ .‬וכאומרו‪ :‬על ידי התבוננות‬ ‫והוא מתגבר עליו‪.‬‬ ‫בימים עברּו‪ ,‬יתבוננו ויבינו לעתיד‬ ‫לבא‪.‬‬ ‫וכפירוש רש''י על הפסוק (במדבר‬ ‫יִׂש ָר ָ֔ ֵאל‬ ‫כג‪,‬גד') ָכ ֵֵ֗עת יֵאָ ֵ ִּ֤מר לְ ַיעֲקֹ ב֙ ּולְ ְ‬ ‫מַ ה‪-‬פָ ֵּ֖ עַל ֵ ּֽאל‪ :‬עוד עתיד להיות עת כעת‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ק ֛דֹוש [השלישי] ‪ -‬קַ ִּדיש לְּ עלַם‬ ‫הזאת‪ ,‬אשר ִת ָג ֶׁלה חבתן לעין כל‪,‬‬ ‫ּולְּ עלְּ מֵּ י עלְּ מַ יא ה' צבא'ות ‪ -‬היא‬ ‫שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו‬ ‫קדושת המלאכים המקשרים כביכול‬ ‫ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת‪ ,‬והם‬ ‫בין קדושת האדם לקדושת ה' צבא'ות‪,‬‬ ‫[המלאכים] ישאלו להם [לישראל]‬ ‫וממשיכים את קדושת האדם מלמטה‬ ‫מַ ה‪-‬פֵ֖עַ ל ֵּ ֶּֽאל‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬לעילא ולעילא לכל העולמות‪,‬‬ ‫וכגון שמביאים לפניו תפילותינו‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬בהתגלות הקב"ה‬ ‫ומאידך ממשיכים הם גם את קדושת‬ ‫והמלאכים אל אברהם‪ ,‬נתקבצו ובאו‬ ‫ה' צבא'ות ‪ -‬אל האדם‪ ,‬מלמעלה‬ ‫יחדיו כל הג' קדושות‪ .‬קדושת‬ ‫למטה‪ ,‬וכגון התגלות ה' אל אברהם‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬קדושת המלאכים‪ ,‬וקדושת‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫וביתר פירוט‪ :‬לְּ עלַם ּולְּ עלְּ מֵּ י עלְּ מַ יא‬ ‫ה' צבא'ות‪ ,‬היא תמצית הקדושות‬ ‫והן הן אותן הג' קדושות המובאות‬ ‫מלמטה למעלה‪ :‬לְּ עלַם ‪ -‬היא הקדושה‬ ‫בנבואת ישעיהו (ו‪,‬ג') וכתרגום יונתן בן‬ ‫בארץ‪ ,‬הנמשכת ע"י האדם‪ ,‬כנגד עולם‬ ‫עוזיאל וכפי שתקנו רבותינו לומר‬ ‫העשייה‪,‬‬ ‫ב"ובא לציון גואל"‪ :‬וְ קָ ָ ַ֨רא זֶׁ ִּ֤ה אֶׁ ל‪-‬זֶׁה֙‬ ‫ּולְּ עלְּ מֵּ י ‪ -‬היא הקדושה בעולמות‬ ‫וְ אָ ָ֔ ַמר ק ֧דֹוש | ק ֛דֹוש ק ֵ֖דֹוש ה' ְּצב ֵ֑אֹות‬ ‫היצירה והבריאה הנמשכת ע"י‬ ‫בֹודֹו‪.‬‬ ‫ְמ ִּ֥ל ֹא כָל‪-‬הָ ָ ֵּ֖א ֶׁרץ כְ ּֽ‬ ‫המלאכים‪,‬‬ ‫עלְּ מַ יא ‪ -‬הוא העולם העליון‪ ,‬כנגד‬ ‫ותרגם יונתן בן עוזיאל‪:‬‬ ‫עולם האצילות מקום הכתר העליון‪,‬‬ ‫ק ֧דֹוש [הראשון] ‪ -‬קַ ִּדיש ִּב ְּשמֵּ י‬ ‫היא קדושת ה' צבא'ות‪ ,‬ממנו נמשכות‬ ‫ְּמרֹומא עִּ לאה בֵּ ית ְּשכִּ ינְּ תֵּ ּה ‪ -‬היא‬ ‫כל הקדושות מלעילא לתתא‪ ,‬אל האדם‬ ‫קדושת הקב"ה‪ ,‬השוכן בשמי שמים‬ ‫פאר היצירה‪.‬‬ ‫עליונים‪ ,‬גבוה מעל גבוה‪.‬‬ ‫ומסיים בה הכי‪ :‬מַ לְּ יא כל אַ ְּרעא זִּיו‬ ‫ק ֵ֖דֹוש [השני] ‪ -‬קַ ִּדיש ַעל אַ ְּרעא עֹובַ ד‬ ‫יְּ ק ֵּרּה‪ .‬שכל הקדושות יחד הן למעשה‬ ‫בּורתֵּ ּה ‪ -‬היא קדושת האדם בארץ‪,‬‬ ‫גְּ ְּ‬ ‫חטיבה אחת‪ ,‬ונחלקו לשלש רק כדי‬ ‫הממשיך בקדושתו את גבורות ה'‬ ‫לׂשַ בֵ ר את האזן‪ .‬והן כְּ סֻלם מֻצב אַ ְּרצה‬ ‫משמיא לארעא‪,‬‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ובאותה שעה לאחר המילה היתה‬ ‫ּומַ לְּ ֲאכֵּי‬ ‫וְּ ר ֹאשֹו מַ גִּ י ַע הַ ּׁשמיְּ מה‬ ‫דבקותו בה' כְּ אותו היום המיוחל‪ .‬לכן‬ ‫ֱאֹלקִּ ים עֹ לִּ ים וְּ יֹ ְּר ִּדים בֹו‪.‬‬ ‫נאמר כְּ חֵֹׁ֥ ם הַ יֶּֽ ֹום‪ .‬בה''א הידיעה‪.‬‬ ‫תרמוז‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‬ ‫הפרשה לג' הקדושות הנ"ל‪:‬‬ ‫הַ יֶּֽ ֹום המיוחל‪.‬‬ ‫שב‬ ‫ַויֵּרא אֵּ ליו֙ ה' ְּבאֵּ ֹלנֵּ ֵ֖י מַ ְּמ ֵּ ֵ֑רא וְּ ֛הּוא יֹ ֵּ ֵׁ֥‬ ‫ֶּֽפתַ ח‪-‬האֵֹ֖ הל כְּ חֵֹׁ֥ ם הַ יֶּֽ ֹום‪.‬‬ ‫וכן מובא בזוה"ק פרשת וירא (צח‬ ‫ַויֵּרא אֵּ ליו֙ ה' ‪ -‬היא קדושת ה'‪,‬‬ ‫עמ' א')‪ :‬תָ א ֲחזֵי‪ ,‬דְ עַד לָא ִא ְתגְ זַר אַ בְ ָרהָ ם‬ ‫המופיעה משמי שמים עליונים‪ ,‬לארעא‬ ‫לָא ֲהוָה ֲעלֵיּה אֶׁ לָא הַ אי דַ ְרגָא [תתאה]‪...‬‬ ‫עובד גבורתיה‪,‬‬ ‫אֶׁ לָא הָ כָא ָגלֵי חָ כְ ְמתָ א ְּדכֻלְּ הּו דַ ְּרגִּ ין‬ ‫שרּו ַעל הַ אי דַ ְּרגא תַ תאה בתַ ר‬ ‫ְּבאֵּ ֹלנֵּ ֵ֖י מַ ְּמ ֵּ ֵ֑רא ‪ -‬ירמוז לקדושת‬ ‫ְּד ִּא ְּתגְּ זַר אַ ְּברהם‪.‬‬ ‫המלאכים כיצד‪ :‬אֵּ ֹלנֵּ ֵ֖י בגימטר' מלאך‪,‬‬ ‫ימרא של המלאכים‪ ,‬כפי‬ ‫מַ ְּמ ֵּ ֵ֑רא הוא מֵּ ְּ‬ ‫ותרגומו ‪ -‬אֶׁ לָא כָאן גִ לָה אֶׁ ת הַ חָ כְ מָ ה‬ ‫שנאמר (דניאל ד) בִ גְ ז ֵַרת עִ ִירין פִ ְתגָמָ א‬ ‫ׁשֶׁ כָל הַ ְד ָרגֹות ְׁשרּויֹות עַל הַ דַ ְרגָה‬ ‫ישין ְּשאֵּ לְּ תא‪.‬‬ ‫ּומֵּ אמַ ר קַ ִּד ִּ‬ ‫הַ תַ חְ תֹונָה הַ זֹו אַ חַ ר ׁשֶׁ ּנִ מֹול אַ בְ ָרהָ ם‪.‬‬ ‫והיינו כתר חכמה השרויות על מידת‬ ‫המלכות‪.‬‬ ‫שב ֶּֽפתַ ח‪-‬האֵֹ֖ הל ‪ -‬ירמוז‬ ‫וְּ ֛הּוא יֹ ֵּ ֵׁ֥‬ ‫לקדושת האדם‪ ,‬היושב בפתחי אהלי‬ ‫ועוד שם בזוה"ק שהדרגות העליונות‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫שרו עליו משום שהיה דבק במידת‬ ‫הימין מידת החסד‪ .‬וזה לשונו‪ :‬כְ חֹ ם‬ ‫ועוד על דרך הרמז והסוד‪ ,‬כְּ חֵֹׁ֥ ם‬ ‫הַ יֹום‪ׁ ,‬שֶׁ ה ֲֵרי הּואַ ר הַ י ִּמין‪ ,‬הַ דַ ְּרגה‬ ‫הַ יֶּֽ ֹום ירמוז לדרגות עליונות שנתגלו‬ ‫שאַ ְּברהם נִּ ְּדבַ ק בֹו‪.‬‬ ‫עליו לאחר המילה והן כתר חכמה‬ ‫או ַכלְֵּך לדרך זו‪ ,‬שיהיה כְּ חֹ ם ר"ת‬ ‫מלכות‪ .‬ר"ת כְּ חֵֹׁ֥ ם‪ .‬והם ג' שרשים‪,‬‬ ‫כתר חסד מלכות‪ ,‬וזו תהיה התערותא‬ ‫מהם ִת ְׁשתַ לְ ׁשֶׁ ָנה הספירות‪ ,‬מלעילא‬ ‫דלתתא ע"י החסד‪ ,‬אשר תוריד שפע‬ ‫ועד לתתא‪.‬‬ ‫כְּ חֹ ם היום שהם כתר חכמה מלכות‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬נרמזו ִאלֵין ִמ ַליָא‬ ‫הַ יֶּֽ ֹום ‪ -‬הוא היום המיוחל של תחיית‬ ‫בגימטרי' של חסד וחכמה‪ .‬חס"ד בגי'‬ ‫המתים שבו נמצאים הברואים‬ ‫‪ ,72‬חכמ"ה בגי' ‪ .73‬והיינו חס"ד עם‬ ‫בדביקות עליונה בה'‪.‬‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫שם לגבי בית המדרש אם גדולה הכנסת‬ ‫הכולל (בתוספת ‪ )1‬היא חכמ"ה‪.‬‬ ‫אורחין כְּ הקדמת ביהמ''ד או יֹותֵּ ר‬ ‫וכאומרו‪ :‬המרבה בחסד מלמטה ימשיך‬ ‫מֵּ הקדמת ביהמ''ד‪.‬‬ ‫עליו תוספת חכמה מלמעלה‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬כיצד תהיה הכנסת אורחין של‬ ‫^^^^‬ ‫ג' אנשים שנדמו לו כערביים גדולה‬ ‫יותר מהקבלת פני שכינה כשהקב''ה בא‬ ‫לבקרו‪ ,‬כדפירש רש''י שבא לבקר את‬ ‫החולה‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי העוסק במצוה‬ ‫גדולה הכנסת אורחין‬ ‫פטור מן המצוה‪ ,‬ואברהם היה עוסק‬ ‫במצות הקבלת פני שכינה‪ ,‬ואין לך‬ ‫מהקבלת פני שכינה‬ ‫הכנסת אורחים גדולה מזו‪ ,‬ואיך יניח‬ ‫את פני השכינה וירוץ לקבל אורחים‬ ‫אתי חֵּ ן֙‬ ‫ֹאמר אֲ דֹ ַּ֗ני ִּאם‪ַ֨ -‬נא מ ָּׂ֤צ ִּ‬‫ַוי ַ ֵ֑‬ ‫אחרים‪ .‬ועוד‪ ,‬שהקבלת פני שכינה היא‬ ‫ודאי הכנסת אורחים שאין למעלה‬ ‫ְּבעֵּ ַּ֔יניָך אַ ל‪-‬נֵׁ֥א תַ עֲבֵֹ֖ ר מֵּ ַעֵׁ֥ל עַ ְּב ֶּֽדָך‬ ‫(יח‪,‬ג')‬ ‫ממנה‪ ,‬והוא ודאי מקיימנה‪ .‬וג' האנשים‬ ‫יִת ַרצּו‪.‬‬ ‫ספק י ְִת ַרצּו לבוא אליו‪ ,‬ספק לא ְ‬ ‫אמר רב יהודה אמר רב (שבת‪ ,‬קכז‬ ‫ואיך יניח הודאי מפני הספק‪.‬‬ ‫עמ' א) גדולה הכנסת אורחין מהקבלת‬ ‫פני שכינה דכתיב (בראשית יח‪-‬ג)‬ ‫ִּ֤אתי חֵ ן֙ בְ עֵי ֶָׁ֔ניך‬ ‫ֹאמר אֲדֹ ֵָ֗ני ִאם‪ַָ֨ -‬נא מָ ָצ ִ‬ ‫ַוי ַ ֹּ֑‬ ‫ואכן‪ ,‬סברת ר' אלעזר [שם במסכת‬ ‫אַ ל‪-‬נָ ִּ֥א תַ עֲבֵֹּ֖ ר מֵ עַ ִּ֥ל עַבְ ֶׁ ּֽדך‪.‬‬ ‫שבת] שאברהם בקש מהקב''ה שימתין‬ ‫לו עד שיקבל את האורחין‪ ,‬לא מדין‬ ‫שגדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת‬ ‫פני שכינה‪ ,‬אלא מצד ענוותנותו של‬ ‫ובהסבר פשט הדברים‪ ,‬שהרי כן פנה‬ ‫הקב''ה כביכול‪ ,‬שלא כמדת הקב''ה‬ ‫אברהם להקב''ה שבא לבקרו‪ ,‬שימתין‬ ‫מדת בשר ודם‪ .‬וזה לשונם שם‪ :‬א''ר‬ ‫לו‪ ,‬כביכול‪ ,‬עד שיקרא לאורחין‪ ,‬והם ג'‬ ‫אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב''ה‬ ‫אנשים שנדמו אליו כערביים‪ ,‬שנצבו‬ ‫מדת בשר ודם‪ .‬מדת ב''ו אין קטן יכול‬ ‫עליו ונתרחקו ממנו ובקש לרוץ‬ ‫לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך‬ ‫לקראתם להביאם בצל קורתו‪.‬‬ ‫ואילו במדת הקדוש ברוך הוא כתיב‬ ‫עֵּיניָך אַ ל‪-‬נֵׁ֥א‬ ‫אתי חֵּ ן֙ ְּב ַּ֔‬ ‫ִּאם‪ַ֨ -‬נא מ ָּׂ֤צ ִּ‬ ‫ומשמע מכאן‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שאמר רב‬ ‫תַ עֲבֵֹ֖ ר מֵּ ַעֵׁ֥ל ַע ְּב ֶּֽדָך‪ .‬הרי לכאורה שר'‬ ‫יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין‬ ‫אלעזר אינו סובר שגדולה הכנסת‬ ‫יותר מהקבלת פני שכינה‪ ,‬כפי שחלקו‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫וקראם כולם אדונים‪ ,‬ולגדול אמר אל‬ ‫אורחין מקבלת פני שכינה‪ ,‬אלא שמתוך‬ ‫נא תעבור‪ ,‬וכיון שלא יעבור הוא‪,‬‬ ‫חשיבותה של הכנסת אורחין הקב''ה‬ ‫יעמדו חביריו עמו‪ ,‬ובלשון זה הוא חול‪.‬‬ ‫כביכול מוחל על כבודו‪.‬‬ ‫דבר אחר‪ ,‬קדש‪ ,‬והיה אומר להקב"ה‬ ‫וכן משמע ממסכת שבועות לה‪ :‬שם‬ ‫להמתין לו עד שירוץ ויכניס את‬ ‫חלקו אמוראים אם שם השם בפסוק‬ ‫האורחים‪ .‬עכ''ל רש''י‪.‬‬ ‫ִּ֤אתי חֵ ן֙ בְ עֵי ֶָׁ֔ניך‬ ‫ֹאמר אֲדֹ ַּ֗ני ִאם‪ַָ֨ -‬נא מָ ָצ ִ‬ ‫ַוי ַ ֹּ֑‬ ‫אַ ל‪-‬נָ ִּ֥א תַ עֲבֵֹּ֖ ר מֵ עַ ִּ֥ל עַבְ ֶׁ ּֽדך (יח‪,‬ג')‪ ,‬הוא‬ ‫מכל מקום‪ ,‬יש ליתן טעם בדברי רב‬ ‫יהודה אמר רב שגדולה הכנסת אורחין‬ ‫קדש או חול‪ .‬כלומר האם פנה אברהם‬ ‫יותר מהקבלת פני שכינה‪.‬‬ ‫למלאכים וכוון דבריו לגדול שבהם‬ ‫בשם אֲדֹ ַּ֗ני ואז השם חול הוא‪ ,‬או פנה‬ ‫ולעומקו של מקרא נראה לתרץ על‬ ‫לקב''ה בשם זה שימתין לו עד שיביא‬ ‫דרך הלשון במאמר זה של חז''ל גדולה‬ ‫את האורחים‪ ,‬ואז השם הוא קדש‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה‪,‬‬ ‫וכדאיתא בגמרא שם‪ :‬כל שמות‬ ‫ועל דרך אל תאמר‪ .‬אל תאמר גדולה‬ ‫האמורים בתורה באברהם קדש ‪ -‬חוץ‬ ‫הכנסת אורחים יותר מקבלת פני‬ ‫ֹאמר אֲדֹ ַּ֗ני‬ ‫מזה שהוא חול שנאמר ַוי ַ ֹּ֑‬ ‫שכינה‪ ,‬ב‪-‬מ' היתרון‪ ,‬אלא גדולה‬ ‫ִּ֤אתי חֵ ן֙ בְ עֵי ֶָׁ֔ניך אַ ל‪-‬נָ ִּ֥א תַ עֲבֵֹּ֖ ר‬ ‫ִאם‪ַָ֨ -‬נא מָ ָצ ִ‬ ‫הכנסת אורחים מתוך קבלת פני‬ ‫שכינה‪ .‬כלומר אל תקרי מ' היתרון‬ ‫מֵ עַ ִּ֥ל עַבְ ֶׁ ּֽדך‪ ,‬חנינא בן אחי רבי יהושע‬ ‫אלא מ' היחס‪ .‬מתוך‪.‬‬ ‫ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר‬ ‫המודעי אמרו אף זה קדש‪ .‬ושואלת‬ ‫ועל דרך המוסר יהיה כך ערך‬ ‫הגמרא שם‪ :‬כמאן אזלא הא דאמר רב‬ ‫הדברים‪ :‬כשברור למארח שהאורחים‬ ‫יהודה אמר רב [כמו מי אמר רב יהודה‬ ‫נשלחו אליו על ידי הקב''ה‪ ,‬שאין‬ ‫אמר רב] גדולה הכנסת אורחין יותר‬ ‫למעלה ממנו‪ ,‬הרי גדולה הכנסת‬ ‫האורחים הזו יותר מכל הכנסת אורחים‬ ‫מהקבלת פני שכינה‪ ,‬כמאן ‪ -‬כאותו‬ ‫אחרת‪ ,‬שהרי הוא מתנהג עמם בכבוד‬ ‫הזוג חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי‬ ‫הראוי‪ ,‬כראוי ל ְַּמשַ לֵּחַ ‪.‬‬ ‫אלעזר בן עזריה‪ .‬ולא כרבי אלעזר‪.‬‬ ‫וכשנגלה עליו הקב''ה‪ ,‬עדין לא ידע‬ ‫וכן פירש רש''י בפרשתנו‪ :‬ויאמר‬ ‫אברהם לשם מה נגלה עליו‪ ,‬ועתה‬ ‫אדני אם נא וגו'‪ .‬לגדול שבהם אמר‪,‬‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ידיעה שהקב''ה הוא אשר ְּשלחם‪.‬‬ ‫משראה ג' אורחין הבין כי זו היא‬ ‫והיינו כפי שנאמר לעיל‪ ,‬שגדולה‬ ‫ההתגלות האמורה בעניין‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬מתוך קבלת פני‬ ‫שכינה‪.‬‬ ‫וכמובא לעיל במדרש רבה (פרשה‬ ‫מח‪,‬ט) אָ מַ ר לֹו הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא עַד‬ ‫^^^^‬ ‫ׁשֶׁ ל ֹא מַ לְ תָ ה הָ יּו בְ נֵי אָ דָ ם ע ֲֵרלִ ים בָ ִאים‪,‬‬ ‫ּובנֵּי פַמַ לְּ יא שלִּ י נִּ גְּ לִּ ים‬ ‫עַכְ ׁשָ ו ֲאנִּ י ְּ‬ ‫עליָך‪ ,‬הֲדָ א הּוא ִדכְ ִתיב ַו ִי ָֹשא עֵינָיו ַוי ְַרא‬ ‫(יח‪,‬ד')‬ ‫י ַ ֶֻּֽקח‪-‬נָׁ֣א ְּמעַט‪-‬מַַּ֔ יִּ ם‬ ‫וְּ ִּהנֵּה ְּשלשה ֲאנ ִּשים נִּ צ ִּבים עליו‪ ,‬וגו'‪.‬‬ ‫פירש רש''י‪ :‬י ַ ֶֻּֽקח‪-‬נָ ָ֣א ְמעַט‪ַ ָ֔ -‬מיִ ם ע"י‬ ‫וכן הבין אברהם כי הג' אנשים הם‬ ‫שליח‪ .‬והקב"ה שילם לבניו ע"י שליח‬ ‫הפמליא של הקב''ה הנגלה עליו‪.‬‬ ‫שנא' וירם משה את ידו ויך את הסלע‪.‬‬ ‫ואשר על כן ראוי לפרש‪ :‬מתוך‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬יש לתמוה [וכן תמה‬ ‫גדולה הכנסת אורחין מתוך הקבלת‬ ‫ה"שפתי‪-‬חכמים"]‪ :‬מדוע רש"י הביא‬ ‫פני שכינה‪.‬‬ ‫פסוק של פורענות של מי מריבה‬ ‫מפרשת חוקת‪ .‬היה לו להביא פסוק של‬ ‫ואע''פ שהרואה מן הצד אמנם יראה‬ ‫ברכה מפרשת בשלח‪ .‬והכית בצור‪.‬‬ ‫ויחשוב כי גדולה הכנסת אורחין יותר‬ ‫והוא בארה של מרים‪.‬‬ ‫מ‪-‬קבלת פני שכינה‪ ,‬אך לעומקן של‬ ‫דברים‪ ,‬לעולם היא גדולה מתוך קבלת‬ ‫ועוד יש לשאול מדוע אברהם איש‬ ‫פני שכינה וזו היא גדולתה של הכנסת‬ ‫החסד יסתפק לאורחיו רק במעט מים‪,‬‬ ‫האורחין‪.‬‬ ‫ולכאורה היה לו לבקש עבורם מים‬ ‫הרבה‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר שזו גם כוונת ר' אלעזר‬ ‫שם בגמרא שבת קכז‪ .‬שנאמר שם א''ר‬ ‫ועוד‪ ,‬נראה כביכול מפירוש רש"י‬ ‫אלעזר‪ ,‬בא וראה שלא כמדת הקב''ה‬ ‫שמה ששילם ע"י שליח לכאורה הוא‬ ‫מדת בשר ודם מדת ב''ו אין קטן יכול‬ ‫לגריעותא‪ .‬שהרי ֶׁלחֶׁ ם ‪ -‬רץ אברהם‬ ‫לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך‬ ‫בעצמו אל שרה‪ ,‬והקב"ה המטיר‬ ‫ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב ויאמר‬ ‫בעצמו לחם מן השמים‪[ .‬המהרש"ל]‪.‬‬ ‫אם נא מצאתי וגו'‪ .‬ופירוש דבריו‪,‬‬ ‫אבל מים ‪ -‬שבקש ע"י שליח‪ ,‬ולא רץ‬ ‫שהקב''ה לא רק שמתוך ענוותנותו‬ ‫בעצמו להביאם כמו הלחם‪ ,‬לכן ישולם‬ ‫מוחל על כבודו‪ ,‬אלא שזה הוא רצונו‪,‬‬ ‫על ידי שליח‪ ,‬בהתאם לפסוק של‬ ‫שהמארח ירוץ לקראת אורחיו מתוך‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫רגליהם‪ ,‬ואין השכינה מצויה שם‪ .‬ולכן‬ ‫פורענות‪ ,‬וכאילו מצד הרואה יש כאן‬ ‫במי מריבה לא ינתנו המים אלא על ידי‬ ‫כמין גריעותא בהכנסת אורחים‪ ,‬ולא‬ ‫שליח‪ .‬ונבחר משה רבנו הענו מכל‬ ‫יתאים הדבר לאברהם אבינו איש החסד‬ ‫אדם לשלם שליחותו של אברהם שלא‬ ‫שנאמר עליו גדולה הכנסת אורחין‬ ‫קדמו אדם בענוה‪ ,‬באומרו ואנכי עפר‬ ‫מהקבלת פני שכינה !‬ ‫ואפר‪ .‬ואשר על כן‪ ,‬כל מה ששילם‬ ‫הקב''ה לבניו של אברהם על ידי שליח‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬נראה לתרץ‬ ‫היה לטיבותא‪ ,‬שלא להחזיקם כבעלי‬ ‫ולומר שח''ו לא נתעצל אברהם ואין‬ ‫מחלוקת‪ ,‬כשם שלא רצה להחזיק הג'‬ ‫כאן גריעותא כלל וכלל‪ .‬אלא אדרבה‪,‬‬ ‫אנשים כעובדי עבודה זרה‪ .‬ואע''פ‬ ‫מידת אברהם היא מידת הזריזות‬ ‫שאמר משה ִּש ְּמעּו‪-‬נא֙ הַ מֹ ִּ ַּ֔רים ה ֲִמן‪-‬‬ ‫והענוה‪ .‬ככתוב ַוי ְַׁש ֵַ֨כם אַ בְ ָר ַ֜ ָהם בַ ֵ֗ ֹבקֶׁ ר‪.‬‬ ‫נֹוציא לָכֶׁ ֵּ֖ם ָ ּֽמ ִים‪ ,‬נתכוון‬ ‫הַ ֶׁ ָ֣סלַע הַ ֶָׁ֔זה ִ ִּ֥‬ ‫וכל הנהגותיו היו לקדש שם שמים‬ ‫בענוותנותו לומר ִּש ְּמעּו‪-‬נא‪ ,‬ה ֲִּמ ְּרים‬ ‫וכבוד הבריות‪ .‬אלא שבשימת לב ‪ -‬לא‬ ‫אני שבזכותי ינתן לכם מים כבזכותה‬ ‫במים לשתיה עסקינן‪ ,‬אלא במים שהיו‬ ‫של מרים שעשתה עמי חסד על מי‬ ‫מיועדים לרחוץ רגליהם שמא הם‬ ‫היאור? הרי בזכות אברהם אביכם‬ ‫עובדים ע"ז‪ ,‬לכן בקש מים על ידי‬ ‫שהתרחק מן המחלוקת כמעבודה זרה‪,‬‬ ‫שליח שלא להחזיקם כעובדי ע"ז‪.‬‬ ‫בזכותו לא ימנע הקב''ה מליתן לכם על‬ ‫ידינו מים‪.‬‬ ‫לכן גם אמר ְּמעַ ט‪ַ ַּ֔ -‬מיִּ ם‪ .‬שאולי אין הם‬ ‫היוצא‪ ,‬איפוא‪ ,‬ששליחותו של משה‬ ‫משתחוים לאבק שברגליהם‪ ,‬אמר יוקח‬ ‫להוצאת המים היתה השלמה לאברהם‪,‬‬ ‫על ידי שליח‪ ,‬והוסיף נא‪ ,‬לשון בקשה‪,‬‬ ‫להרחיק מבניו מריבה ומחלוקת שהן‬ ‫ואמר מעט‪ ,‬והכל לשון של כבוד‬ ‫כעבודה זרה‪.‬‬ ‫לזולתו‪ .‬וכן לשון הרמב"ן "דרך מוסר‬ ‫ובזה יובן על דרך הצח‪ ,‬מדוע ציין‬ ‫וכבוד"‪.‬‬ ‫הכתוב ארבעה דברים‪ :‬שהרים משה‬ ‫ולא נותר אלא לתרץ מדוע אם כן‬ ‫את ידו‪ ,‬והכה במטהו בסלע פעמיים‪,‬‬ ‫שילם לבניו על ידי שליח‪ ,‬דבר שנראה‬ ‫ויצאו מים רבים‪ .‬כנאמר [במדבר‪ ,‬פרשת‬ ‫ובשימת‬ ‫כגריעותא‪.‬‬ ‫חקת‪ ,‬פרק כ‪ ,‬פס' יא] ַו ַָ֨י ֶׁרם מֹׁשֶַׁ֜ ה אֶׁ ת‪-‬‬ ‫לב‪ ,‬השליחות ששילם לבניו היא‬ ‫י ַּ֗דֹו וַיַ ְָּ֤ך אֶׁ ת‪-‬הַ ֶׁ ֶּ֛סלַע ְּבמַ ֵּ ֵ֖טהּו ַ ֶּֽפע ֲֵ֑מיִּ ם‬ ‫ההכאה של משה בסלע‪ ,‬בגלל‬ ‫ו ֵַיּֽצְ אּו֙ ַ ָ֣מ ִים ַר ִַּּ֔בים וגו'‪.‬‬ ‫המחלוקת והמריבה שהיתה שם‪.‬‬ ‫ידו ‪ -‬שמשה רבנו היה ידא אריכתא‬ ‫ולעומקו של מקרא כביכול בא רש''י‬ ‫של אברהם אבינו‪ .‬במטהו ‪ -‬שהכה‬ ‫לומר לך‪ ,‬שמריבה ומחלוקת כמוה‬ ‫בסלע במדת החסד של אברהם‬ ‫כעבודה זרה שמשתחוים לעפר‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו ַ ֵׁ֥תחַ ת ה ֵּ ֶּֽעץ‪( .‬יח‪,‬ד')‬ ‫שנמשלה למטה כפי שדרשו [מסכת‬ ‫ראש השנה יז‪" ].‬ורב חסד" ‪ -‬מַ טה כלפי‬ ‫לפשוטו של מקרא‪ ,‬באומרו‬ ‫חסד‪ .‬פעמיים ‪ -‬שהכה ַ ֶּֽפע ֲֵ֑מיִּ ם‪ ,‬פעם‬ ‫וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו כוונתו כדרך שאומרים לאדם‬ ‫אחת בעבור אברהם ופעם אחת בעבור‬ ‫עיף הבא מן הדרך לנוח קמעא‪.‬‬ ‫השליח‪ְּ .‬מעַ ט‪ַ ָ֔ -‬מיִם ‪ -‬כנגד שאמר‬ ‫אברהם י ַ ֻּֽקח‪-‬נָ ָ֣א ְּמעַט‪ַ ָ֔ -‬מ ִים משום כבוד‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהוא‬ ‫המלאכים‪ ,‬בא הכתוב וציין‪ :‬ו ֵַיּֽצְ אּו֙ ַ ָ֣מיִם‬ ‫מלשון וַיִּ שַ ע ְי'ה' ָו'ה אֶׁ ל‪-‬הֶׁ בֶׁ ל וְ אֶׁ ל‪-‬‬ ‫ַר ִַּּ֔בים משום כבודם של ישראל‪ .‬והמים‬ ‫ִמנְ חָ ּֽתֹו‪[ .‬בראשית ד‪,‬ד']‪ .‬לשון נענה‬ ‫רבים הם חסד הבורא שהמשיך עליהם‬ ‫ונתרצה למנחתו‪ .‬ומאי תחת העץ‪ ,‬שהיו‬ ‫את מדת החסד של אברהם‪.‬‬ ‫ענפיו בודקים את האורחים‪ .‬ומאחר‬ ‫והעץ לא פלט אותם‪ ,‬ידע כי ראויים הם‪,‬‬ ‫לכן אמר וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו בערך של וְּ תֵּ יענּו‬ ‫^^^^‬ ‫לכל בקשותיכם‪.‬‬ ‫או ַכלְֵּך לדרך זו‪ ,‬שהוא מלשון של‬ ‫ִּ ֶּֽכי‪-‬עַ ל‪-‬כֵּ ֵׁ֥ן‬ ‫שעה קלה‪ .‬שאין לה זמן קצוב‪ ,‬תהיו‬ ‫עֲבַ ְּר ֵ֖תם ַ ֶּֽעל‪-‬עַ ְּב ְּדכֵ֑ם (יח‪,‬ה')‬ ‫אורחי ככל העולה על רוחכם‪ .‬ולא כלוט‬ ‫שאמר להם והשכמתם והלכתם‬ ‫יש לעיין‪ ,‬מאי כי על כן‪ .‬רש"י פירש‬ ‫לדרככם‪.‬‬ ‫כי על כן על אשר‪ .‬וזהו פשוטו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו ַ ֵׁ֥תחַ ת ה ֵּ ֶּֽעץ‪ .‬ירמזון ִאליֵן‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ :‬כי על‬ ‫ִמ ַליָא לאושפיזין אברהם תחת הסכך‬ ‫כן פירושו כי הרי לשם כך סובב‬ ‫בימי ההושענות‪ .‬כאומרו הושענא‬ ‫הקב"ה ההשגחה העליונה שתעברו‬ ‫תחת הסכך‪[ .‬כמבואר בהרחבה בלעומקו‬ ‫על עבדכם כדי שאוכל ליתן לכם לסעוד‬ ‫של מקרא לחג הסוכות]‪.‬‬ ‫את לבכם‪ .‬וכן בכל המקומות אשר‬ ‫הביא רש"י בפירושו אפשר לומר כך‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫כי על כן סובבה כך ההשגחה‬ ‫העליונה‪.‬‬ ‫וְּ ִּ ֶּֽהּׁשעֲנֵ֖ ּו‪ .‬לשון זו אומרת דרשני‪.‬‬ ‫שיכול היה לומר ְׁשבּו‪ ,‬נוחו‪ .‬ויש לומר‬ ‫^^^^‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫והגר''א פירש לשונות מלשון‬ ‫שבזה בדקם אם בני אדם הם או‬ ‫הסברים‪ .‬ג' לשונות בחרדל‪ ,‬ג'‬ ‫מלאכים‪ .‬שאין משען למלאכים‪ .‬שאינם‬ ‫הסברים במילה חרדל‪:‬‬ ‫נשענים לעולם אלא תמיד עומדים הם‪.‬‬ ‫לשון ראשון בחר‪-‬דל‪ .‬לשון שני חרד‪-‬‬ ‫לב‪ .‬לשון שלישי חדל‪-‬רב‪ .‬שבשלשה‬ ‫ואמנם סדר הפסוקים יוכיח‪ .‬בתחילה‬ ‫לשונות אלו בדק אם האנשים הגונים‪.‬‬ ‫אמר רחצו רגליכם‪ ,‬שחשבם כביכול‬ ‫בחר‪-‬דל אם בוחר בדל גומל חסדים‬ ‫לעובדי ע"ז‪ .‬אחרי כן אמר השענו תחת‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫העץ‪ .‬ולבסוף‪ ,‬משלא נשענו הבין שהם‬ ‫חרד‪-‬לב אם ירא אלקים הוא‪.‬‬ ‫מלאכים ואמר וְּ סַ ע ֲָּׂ֤דּו לִּ ְּבכם֙ ‪ .‬לבכם ולא‬ ‫חדל‪-‬רב אם מסתפק במה שיש לו‪ .‬עד‬ ‫לבבכם שאין יצר הרע למלאכים‪.‬‬ ‫כאן פירוש הגאון‪.‬‬ ‫ואע''פ שאם היה אומר ְׁשבּו‪ ,‬גם היו‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר לשון‬ ‫נבדקים כמלאכים שאין להם ישיבה‬ ‫רביעי‪ :‬שנתן להם ג' לשונות והם‬ ‫אלא עמידה‪ ,‬מכל מקום אם אין יושבים‬ ‫אין בזה עדיין הוכחה להיותם מלאכים‪,‬‬ ‫אומרים‪ :‬בר חדל‪ .‬שמבשרים אותו על‬ ‫כי אולי ממהרים הם על הדרך‪ .‬אך בין‬ ‫בר‪ ,‬על בן לשרה‪ .‬ואף על פי שחדל‬ ‫לעמוד ובין להישען המרחק קטן והיא‬ ‫להיות לשרה אורח כנשים‪ ,‬הנה אורחה‬ ‫בדיקה טובה אם ישענו או יעמדו‬ ‫רב‪ .‬וכאומרם‪ :‬רב חדל‪ .‬מה שחדל יהיה‬ ‫זקופים‪.‬‬ ‫לרב‪ .‬ובזה הכיר שהם מלאכים והם‬ ‫כנגד ארבעה לשונות של גאולה שבאו‬ ‫^^^^‬ ‫לבשר לו בפסח‪ :‬בדמיך חיי‪ ,‬בדמיך חיי‪.‬‬ ‫וְּ אל‪-‬הַ ב ֵ֖קר ָׁ֣רץ אַ ְּבר ֵ֑הם וַיִּ קַַ֨ ח בן‪-‬‬ ‫ב ָ֜קר ַ ָּׂ֤רְך וטֹוב֙ (יח‪,‬ז')‬ ‫^^^^‬ ‫בן‪-‬ב ָ֜קר ַ ָּׂ֤רְך וטֹוב֙ פירש רש''י ג' פרים‬ ‫היו‪ ,‬כדי להאכילן ג' לשונות בחרדל‬ ‫(בבא מציעא פו‪ ):‬בחרדל‪ .‬שרצה ליתן‬ ‫להם בשוה מאכל חשוב בתבלין של‬ ‫מלכים ושרים‪[ .‬רש''י שם]‪.‬‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫ֵּיהם‬ ‫וְּ ֶּֽהּוא‪-‬עֹ ֵּ ֧מד ֲעל ֛‬ ‫שמכוונים דבריהם כנגד ג' חלקי הנפש‪,‬‬ ‫ֹאכלּו (יח‪,‬ח')‬ ‫ַ ֵׁ֥תחַ ת ה ֵּעֵ֖ץ ַוי ֵּ ֶּֽ‬ ‫נפש רוח נשמה‪ ,‬בהם ניכרת חשיבות‬ ‫האדם על המלאך‪.‬‬ ‫על דרך הרמז והסוד‪ ,‬מאי עֹ ֵּ ֧מד‬ ‫ֲעלֵּיה֛ם‪ ,‬שנמצא בדרגא מעליהם‪ ,‬וכמו‬ ‫ַר ִּבי מֵּ ִּאיר האיר דרגת הנפש היא‬ ‫שמצינו ביעקב אבינו וישלח מלאכים‬ ‫הקשורה לגוף ולתחושות האדם‪,‬‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הצריכים שמירה מיוחדת על ידי‬ ‫המלאכים‪ ,‬והיא שמירה תתאה‪ ,‬לשעבד‬ ‫וכן מובא במדרש רבה (וישלח‪,‬‬ ‫כל כוחותיו ומעשיו לקדושה וטהרה‪,‬‬ ‫פרשה ע''ח) ַר ִּבי מֵּ ִּאיר וְּ ַר ִּבי יְּ הּודה‬ ‫וכנגדם אמר כִ י מַ לְ אָ כָיו יְצַ ּוֶׁה לְָך‬ ‫וְּ ַר ִּבי ִּש ְּמעֹון‪[ ,‬סוברים כאחד‪ ,‬ולא‬ ‫לִּ ְּשמ ְּרָך‪ֱ ,‬הוֵי הַ נִּ ְּשמר גדֹול ִּמן הַ ּׁשֹומֵּ ר‪.‬‬ ‫פליגי] ַר ִּבי מֵּ ִּאיר אֹומֵ ר ִמי גָדֹול‬ ‫ּנִׁשמָ ר‪ִ ,‬מן מַ ה‬ ‫[בחשיבות] הַ שֹומֵ ר אֹו הַ ְ‬ ‫ַר ִּבי יְּ הּודה האיר דרגת הרוח‪ ,‬היא‬ ‫דִ כְ ִתיב (תהלים צא‪ ,‬יא)‪ :‬כִ י מַ לְ אָ כָיו‬ ‫הרוח ְממַ לְ לָא‪ ,‬אשר ממנה תוצאות כח‬ ‫יְצַ ּוֶׁה לְָך לִ ְׁשמָ ְרך‪ֱ ,‬הוֵי הַ נִּ ְּשמר גדֹול ִּמן‬ ‫הדיבור שבאדם‪ ,‬הצריכים שמירה‬ ‫הַ ּׁשֹומֵּ ר‪ַ .‬ר ִּבי יְּ הּודה אֹומֵ ר ִמי גָדֹול‬ ‫מיוחדת על ידי המלאכים‪ ,‬והיא שמירה‬ ‫הַ ּנֹוׂשֵ א אֹו הַ ּנִ ָֹשא‪ִ ,‬מן מַ ה דִ כְ ִתיב (תהלים‬ ‫אמצעיתא‪ ,‬כמידת הרוח שהיא‬ ‫שא‬ ‫צא‪ ,‬יב)‪ :‬עַל ַכ ַפ ִים ִי ָֹשאּונְך‪ֱ ,‬הוֵי הַ נִּ ֹ‬ ‫אמצעית בין הנפש ובין הנשמה‪ .‬וכיוון‬ ‫גדֹול ִּמן הַ נֹושֵּ א‪ַ .‬ר ִּבי ִּש ְּמעֹון אָ מַ ר ִמן‬ ‫בזה שיש לשעבד כח דיבורו לקדושה‬ ‫מַ ה דִ כְ ִתיב‪ַ :‬וי ֹאמֶׁ ר ׁשַ לְ חֵ נִ י‪ֱ ,‬הוֵי הַ ְּמשַ לֵּחַ‬ ‫וטהרה‪ ,‬ולהיות התפילה נישאת על ידו‬ ‫גדֹול ִּמן הַ ִּמ ְּשתַ לֵּחַ ‪.‬‬ ‫בידי המלאכים עד כסא הכבוד‪ .‬וכנגדם‬ ‫שא גדֹול‬ ‫שאּונְּ ָך‪ֱ ,‬הוֵי הַ נִּ ֹ‬ ‫אמר עַל ַכ ַפ ִים יִּ ֹ‬ ‫ַו ֲה ֵּוינן בּה‪ ,‬הרי בכל ג' הדרשות‬ ‫ִּמן הַ נֹושֵּ א‪.‬‬ ‫כוונתם שהאדם גדול בחשיבות‬ ‫מהמלאך‪ ,‬ולא פליגי‪ .‬אם כן מה חילוק‬ ‫ַר ִּבי ִּש ְּמעֹון האיר דרגת הנשמה‪,‬‬ ‫יש בין ר' מאיר‪ ,‬ר' יהודה ור' שמעון‪.‬‬ ‫היא הקשורה למחשבותיו והגיגיו של‬ ‫ומה חידוש יש בדברי אחד על חבירו‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬הצריכים שמירה מיוחדת על ידי‬ ‫המלאכים‪ ,‬והיא שמירה עילאה‪ ,‬לשעבד‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫יִּ ְּהיָׁ֣ה ז ְַּרע ֲַָּ֗ך בְ ֶׁ֙א ֶׁרץ֙ ָ֣ל ֹא ל ָ֔ ֶָׁהם ַועֲב ֵ֖דּום‬ ‫כל מחשבותיו והגיגיו של האדם לקדושה‬ ‫וְּ עִּ נָׁ֣ ּו אֹ ֵ֑תם אַ ְּר ַ ֵׁ֥בע מֵּ ֵ֖אֹות שנֶּֽה‪ .‬ועתה‬ ‫ולטהרה‪ ,‬וכנגדם אמר ׁשַ לְ חֵ נִ י‪ֱ ,‬הוֵי‬ ‫משבאו המלאכים לבשר לו על הולדת‬ ‫הַ ְּמשַ לֵּחַ גדֹול ִּמן הַ ִּמ ְּשתַ לֵּחַ ‪ .‬ובכח רוחני‬ ‫יצחק‪ ,‬ידַֹ֨ ַע י ָ֜ ַדע שגאולת מצרים‬ ‫עליון זה יכול האדם לשלוח מלאכים‬ ‫תלויה בהולדת יצחק‪ ,‬ואין לעכב את‬ ‫ממשכן הנשמה שעיקרה במח‪ ,‬לכל מקום‬ ‫הגאולה אפילו כמלא נימא‪.‬‬ ‫שירצה‪ ,‬ולכל מטרה נעלה וקדושה‪.‬‬ ‫וכדכתיב ביעקב וַיִּ ְּש ַַ֨לח ַיעֲקָֹּׂ֤ ב מַ לְּ אכִּ ים֙‬ ‫(בראשית לב‪,‬ד')‪.‬‬ ‫וכן מצינו שנטמאה העיסה ולא חכה‬ ‫אברהם לעשות עיסה אחרת טהורה‪,‬‬ ‫ואשר על כן נאמר באברהם וְ ּֽהּוא עֹ ֵּ ֧מד‬ ‫אלא נתן להם חלב ובן הבקר בלא לחם‬ ‫ֲעלֵּיה֛ם‪ ,‬בדרגא עילאה‪ ,‬כי זו דרגתו של‬ ‫כאשר אמר‪ ,‬כדי לא לעכב את הגאולה‬ ‫אברהם וכל האבות שהם מרכבה‬ ‫אפילו כדי אפית פת לחם קלה‪.‬‬ ‫לשכינה‪ ,‬ולכן נאמר בו וְּ ֶּֽהּוא‪-‬עֹ ֵּ ֧מד‬ ‫ֲעלֵּיה֛ם ַ ֵׁ֥תחַ ת ה ֵּעֵ֖ץ‪ ,‬בצילא דמהימנותא‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬יוצא איפוא‪ ,‬שארבע‬ ‫ֹאכלּו‬‫והמלאכים תחתיו‪ .‬לכן נאמר ַוי ֵּ ֶּֽ‬ ‫לשונות של גאולה בַ יְצִ יאָ ה ממצרים‬ ‫אע''פ שאינם צריכים אוכל גשמי עשו‬ ‫לְ חֵ רּות‪ ,‬נמשכו מאברהם עת הכניס‬ ‫עצמם כאוכלים‪ ,‬כי כן ציוה אברהם‪.‬‬ ‫אורחיו בארבע לשונות של מהירות‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וזה סוד אומרו ְּב ִּחפזַּ֔ ֹון לענין יציאת‬ ‫מצרים‪ּֽ ַ :‬ו ֲאכַלְ ֶׁ ִּ֤תם אֹ תֹו֙ ְּב ִּחפזַּ֔ ֹון [שמות‬ ‫וַיְּ מַ ֵּ ֧הר‪ ,‬מַ ה ִּ ֲִ֞רי‪ָׁ֣ ,‬רץ‪ ,‬וַיְּ מַ ֵּ ֵ֖הר ַלע ֲֵׁ֥שֹות‬ ‫יב‪,‬יא'] ופירש רש''י שם‪ ,‬לשון בהלה‬ ‫(יח‪,‬ו‪-‬ז)‬ ‫את‬ ‫ומהירות‪ ,‬וכן נאמר ִ ָ֣כי ְּב ִּחפזַּ֗ ֹון י ַ֨ ָָצ ָ֙‬ ‫מֵ ֶׁ ָ֣א ֶׁרץ ִמצְ ַ ָ֔ר ִים [דברים טז‪,‬ג']‪.‬‬ ‫ויש ליתן טעם לארבע לשונות של‬ ‫^^^^‬ ‫מהירות אלו‪ .‬ושמא יש לומר כי הכיר‬ ‫ומהֵ ר‬ ‫בהם שבאו לשליחות מפי עליון‪ִ ,‬‬ ‫לא לעַכְ בָ ן‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬על פי מה שנאמר לו‬ ‫בברית בין הבתרים י ַ֨ ֹד ַע תֵּ ָ֜ ַדע כִּ י‪-‬גֵּ ָׁ֣ר |‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ֹלהים‬‫וְ חֵֹּ֖ ׁשֶׁ ְך עַל‪-‬פְ נֵ ָ֣י ְת ֹּ֑הֹום וְ ָ֣רּוחַ אֱ ִָ֔‬ ‫אַ יֵּה ו‪-‬אַ יֹו‬ ‫ְמ ַר ֶׁ ֵּ֖חפֶׁת עַל‪-‬פְ נֵ ִּ֥י הַ ָ ּֽמיִ ם‪{ :‬ג} ַו ִּ֥י ֹאמֶׁ ר‬ ‫ֱֹלהים י ִ ְָ֣הי ֹּ֑אֹור ַוָּּֽ֤יְהִ י‪ּֽ -‬אֹור‪:‬‬ ‫א ִ ֵּ֖‬ ‫ֹאמ ָׁ֣רּו ֵׄ ֵּאֵׄ ַּ֔ליֵׄ וֵׄ אַ יֵּ ֵ֖ה ש ָׁ֣רה ִּא ְּש ֵ֑תָך‬ ‫ַוי ְּ‬ ‫{ד} ַויַ ֧ ְרא א ִ ֶּ֛‬ ‫ֱֹלהים אֶׁ ת‪-‬הָ ֵּ֖אֹור כִ י‪ֹּ֑ -‬טֹוב‬ ‫(יח‪,‬ט')‬ ‫ַו ַי ְּבדֵּ ָ֣ ל (בד היינו ו')‪.‬‬ ‫נקוד על אי"ו שבמלה ֵׄ ֵּאֵׄ ַּ֔ליֵׄ וֵׄ ופירש‬ ‫רש"י‪ ,‬שכשם שאמרו לו אַ ֵּיה שרה כך‬ ‫אמרו לה אַ יֹו לאברהם‪ ,‬כדי לחבב אשה‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬אותיות ואי''ו מפוזרות‬ ‫לבעלה‪.‬‬ ‫בפסוקים אלו על פי סדר שש ‪ -‬אחת‬ ‫עשרה‪ ,‬שש ‪ -‬אחת עשרה‪ .‬כיצד‪ :‬ו' של‬ ‫ומצאנו בכמה מקומות בזוה"ק‬ ‫ובתיקונים ש"אַ ֵּיה" הוא לשון‬ ‫ואי''ו היא במילה האחת עשרה‬ ‫המלאכים‪ ,‬וכפי שתקנו בתפילה‬ ‫מבראשית‪ .‬ממנה ִת ְמנֶׁה שש מלים עד‬ ‫משרתיו שואלין זה לזה אַ ֵּיה מקום‬ ‫האות א' של ואי''ו‪ ,‬ממנה תמנה עוד‬ ‫כבודו להעריצו‪.‬‬ ‫אחת עשרה אותיות עד האות י' של‬ ‫ולפי שאמרו לשרה אַ יֹו יוצא איפוא‪,‬‬ ‫ואיו‪ ,‬וממנה תמנה עוד אחת עשרה‬ ‫שגם אי"ו הוא לשון המלאכים‪ .‬ויש‬ ‫אותיות עד האות ו' של ואי''ו (והאות ו'‬ ‫לעיין היכן עוד נמצאנו למדים שגם אַ יֹו‬ ‫הזו האחרונה מורכבת מאותיות בד של‬ ‫הוא לשון המלאכים‪.‬‬ ‫ויבדל‪ ,‬שכן בגימטריה בד הן ו'‪.‬‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬נמצא בספר שרשי‬ ‫תורה‬ ‫ומחזוריות זו של ‪ֶׁ ,11-6 ,11-6‬‬ ‫השמות להרמ"ז‪ ,‬שהשם איו הוא השם‬ ‫על גימטריה אי''ו (פעמַ יִּ ם י''א‪-‬ו)‪.‬לרמז‬ ‫היוצא מבראשית ועד האות ד'‬ ‫שכשם שאמרו איה לאברהם כן אמרו‬ ‫שבויבדל‪ ,‬כזה‪[ :‬ונוסף ו' בתחילה כפי ששאל‬ ‫איו לשרה‪ .‬וכן איו היא גם גימטריה של‬ ‫יתרו לבנותיו ואיו למשה]‪.‬‬ ‫איה עם הכולל‪ .‬ועוד תרמז המחזוריות‬ ‫של פעמַ ִים על כך שהמלאכים נבראו‬ ‫ֱֹלהים ֵ ִּ֥את הַ שָ ַ ֵּ֖מיִם‬ ‫אׁשית בָ ָ ָ֣רא א ִ ֹּ֑‬ ‫{א} בְ ֵר ִ ֵּ֖‬ ‫ביום השני‪.‬‬ ‫וְ ֵ ִּ֥את הָ ָ ּֽא ֶׁרץ‪{ :‬ב} וְ הָ ֵ֗ ָא ֶׁרץ הָ י ָ ְִּ֥תה תַֹ֨ הּו֙ ו ָ֔ ֹבהּו‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ואשר על כן פנו המלאכים לאברהם‬ ‫ועוד יש לומר שהמילה איו מרומזת‬ ‫ושאלו על שרה איה שרה אשתך‪ ,‬וכן‬ ‫גם בשני הפסוקים האמצעיים‪:‬‬ ‫פנו לשרה לשאול אותה על בעלה ואיו‪.‬‬ ‫{ב} וְ הָ ֵ֗ ָא ֶׁרץ הָ י ָ ְִּ֥תה תַֹ֨ הּו֙ ו ָ֔ ָֹבהּו וְ חֵֹּ֖ ׁשֶׁ ְך עַל‪-‬‬ ‫פְ נֵ ָ֣י ְת ֹּ֑הֹום וְ ָ֣רּוחַ אֱ ִָֹ֔להים ְמ ַר ֶׁ ֵּ֖חפֶׁת עַל‪-‬פְ נֵ ִּ֥י‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬יעידו ראשי תיבות של‬ ‫יְהי ֹּ֑אֹור ַוָּּֽ֤יְהִ י‪-‬‬ ‫ֱֹלהים ִ ָ֣‬ ‫הַ ָ ּֽמ ִים‪{ :‬ג} ַו ִּ֥י ֹאמֶׁ ר א ִ ֵּ֖‬ ‫איה מקום כבודו להעריצו על שפת‬ ‫ּֽאֹור‪ :‬כיצד‪ :‬א' מאלקים‪ ,‬י' מהמלה פני‬ ‫המלאכים‪ ,‬שכן אַ ֵיה מקום כבודו‬ ‫(מרחפת על פני המים) והאות ו' מהמלה‬ ‫להעריצו‪ ,‬ר"ת מלא"ך‪ .‬ואשר על כן‬ ‫אור [ויהי אור]‪.‬‬ ‫לְ מּודִ ים הם בלשון אַ ֵּיה ו אַ יֹו‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הרמז והסוד‪ ,‬שתי‬ ‫ואם נצרפם יחדיו נקבל אור פני‬ ‫הלשונות איה ו‪-‬איו‪ ,‬הן מילואי ו" ה"‬ ‫אלקים‪ ,‬הוא איו בסדר הפוך‪.‬‬ ‫בצירופי שם השם‪ .‬שכן יש ג' אפשרויות‬ ‫הוא אור המלאך שהאיר פני משה‬ ‫למילויי האות ה"א‪ ,‬וכן ג' אפשרויות‬ ‫וסימנך‪ :‬ויואל משה‪ ,‬הן אותיות וְּ אַ יֹו‬ ‫למילוי האות וו'‪ .‬ובשניהם רמוזים איה‬ ‫למשה‪ ,‬ששאל יתרו את בנותיו וְּ אַ יֹו‪.‬‬ ‫ו‪-‬איו‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫בהתכוונו למשה‪.‬‬ ‫צירופי "ה"‪:‬‬ ‫הי הה‪ .‬סופי תיבות אי"ה‪.‬‬ ‫הא‬ ‫הוא המלאך הבא להאיר פני חשכת‬ ‫צירופי "ו"‪:‬‬ ‫העקרות ולבשר על בן לשרה‪.‬‬ ‫ואו ויו וו‪ .‬אותיות שניות אי"ו‪.‬‬ ‫וכן המלאך הנקרא בשם אַ ֵּיה והוא‬ ‫מע"ב שמות היוצאים מן הפסוקים‬ ‫השולט‬ ‫השם‬ ‫שם‬ ‫ועוד‪,‬‬ ‫ויסע ויבא ויט‪ ,‬שבפרשת בשלח [ולפי‬ ‫בעולם הבריאה שהוא כנגד שרה אמנו‪,‬‬ ‫השיטה השלישית של אחד ביושר ושניים‬ ‫הוא יו"ד ה"א וי"ו ה"א‪ .‬וצירופי‬ ‫בהיפוך‪ ,‬כמובא בלעומקו של מקרא פרשת‬ ‫אותיות המילוי שלו הם אי"ה ו אי"ו‪.‬‬ ‫בשלח]‪.‬‬ ‫בסדר ישר והפוך‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ובהסבר פשט הדברים " ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב"‬ ‫אי"ה בסדר ישר‪ :‬ה"א וי"ו ה"א‪,‬‬ ‫נאמר על ידי המלאך [פסוק י']‪,‬‬ ‫ה"א וי"ו ה"א‪,‬‬ ‫אי"ה בסדר הפוך‪:‬‬ ‫ו"א ֵׁ֥שּוב"‪ ,‬נאמר על ידי הקב"ה‪,‬‬ ‫וכן אי''ו בסדר הפוך‪ :‬וי"ו ה"א‪ .‬לרמז‬ ‫למחרת‪ .‬וכפירוש רש''י [פסוק י''ד]‬ ‫על רצוא ושוב שהיא סדר פעולת‬ ‫למועד אשר קבעתי לך אתמול‪.‬‬ ‫המלאכים‪,‬‬ ‫והתורה נתנה היכר בין דברי המלאך‬ ‫וכן אי"ו בסדר ישר‪ :‬ה"א וי"ו‪.‬‬ ‫לדברי השם‪ .‬שהקב"ה שבידו סיפק‬ ‫לעשות אומר "א ֵׁ֥שּוב" בדרך של החלט‬ ‫ואשר על כן השתמשו המלאכים בזו‬ ‫הדבר‪ ,‬והמלאך שאין סיפק בידו לעשות‬ ‫הלשון לחבב אשה על בעלה‪ ,‬והוא רמז‬ ‫בלתי שהקב"ה עוזרו‪ ,‬אמר ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב‪,‬‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬לחבב כנסת ישראל על‬ ‫כאומרו אם ָׁ֣שֹוב על ידי הקב''ה‪ ,‬א ָּׂ֤שּוב‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולחבב קוב"ה על כנסת ישראל‪.‬‬ ‫ואם לאו לאו‪.‬‬ ‫איה כבוד מלכותו להעריצו‪.‬‬ ‫אך עדיין יש ליתן טעם מדוע ידבר‬ ‫^^^^‬ ‫המלאך בלשון כפולה‪ .‬שהיה יכול לומר‬ ‫שֹוב בלבד או כיוצא בו‪.‬‬ ‫ַו ַּ֗י ֹאמר ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב אֵּ ַ֨ליָך֙ כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה‬ ‫וְּ ִּהנֵּה‪ֵ֖ ֵּ -‬בן לְּ ש ָׁ֣רה ִּא ְּש ֵ֑תָך וְּ ש ֵׁ֥רה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שירמוז‬ ‫הפסוק לדברי רבותינו במסכת ברכות‬ ‫שֹ ַ ֛מעַ ת פֵׁ֥תַ ח האֵֹ֖ הל וְּ ֵׁ֥הּוא אַ ח ֲֶּֽריו‪:‬‬ ‫(ד‪ ).‬מיכאל באחת וגבריאל בשתיים‪.‬‬ ‫(יח‪,‬י')‬ ‫שנאמר במיכאל וַיעף [ישעיהו ו‪,‬ו']‬ ‫וַיעף אֵ לַי אֶׁ חָ ד ִמן הַ ְש ָרפִ ים‪ ,‬ובגבריאל‬ ‫בשימת לב‪ ,‬נאמר כאן ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב‬ ‫נאמר [דניאל ט' כא'] "מֻעף ִּביעף"‪.‬‬ ‫ושלשה פסוקים לאחר מכן נאמר‪:‬‬ ‫ולפי זה יובן הלשון "שוב אשוב" והוא‬ ‫"לַמֹו ֵֵ֞עד א ֵׁ֥שּוב אֵ לֶׁ ֶּ֛יך כָעֵ ִּ֥ת חַ יָ ֵּ֖ה ּולְ ׂשָ ָ ִּ֥רה‬ ‫כעין "מֻעף ִּביעף"‪ .‬ואע''פ שהיה זה‬ ‫ֵ ּֽבן"‪ .‬ואשר על כן יש ליתן טעם ההבדל‬ ‫מיכאל שבישר לשרה‪ ,‬כאשר הוא בא‬ ‫בין ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב ובין א ֵׁ֥שּוב‪.‬‬ ‫עם גבריאל‪ ,‬משוה הוא את פריחתו‬ ‫לפריחת גבריאל שנאמר בו מועף‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫כי ששה חדשים ממילא מעוברים‪ ,‬ויחד‬ ‫ביעף‪ .‬ופורחים הם יחד בשתי עִּ יפֹות‪,‬‬ ‫אתם יחסרו י"א יום‪.‬‬ ‫כגבריאל‪ .‬וזה "שוב אשוב"‪ .‬אך‬ ‫הקב"ה שכל מלא העולם כבודו‪ ,‬אומר‬ ‫ואשר על כן צריך לומר שהחדשים‬ ‫למועד אשוב‪.‬‬ ‫עוברו בידי שמים יותר מדרכם באורח‬ ‫נסי‪ ,‬ולכן כשאמר הקב''ה למועד אשוב‬ ‫^^^^‬ ‫אליך כעת חיה היתה זו הודעה על הנס‬ ‫שעתיד להתרחש בגרמי השמים‪,‬‬ ‫כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה‪ .‬ברש"י‪ :‬כעת הזאת לשנה‬ ‫להשוות ימי הלבנה לימי החמה‪ .‬ולפי זה‬ ‫הבאה ופסח היה ולפסח הבא נולד‬ ‫יובן כל הלשון של הֲיִּ פ ֵּ ֵׁ֥לא‪ .‬הֲיִּ פ ֵּ ֵׁ֥לא מה'‬ ‫יצחק‪ .‬כדלקמן [כא‪,‬ב] וַתַ הַ ר וַתֵ לֶׁד ׂשָ ָרה‬ ‫דבֵ֑ר לַמֹו ֵֵ֞עד אָ ִּׁ֥שּוב אֵ לֶׁ ֶּ֛יך כָעֵ ִּ֥ת חַ יָ ֵּ֖ה‬ ‫לְ אַ בְ ָרהָ ם בֵ ן לִ זְקֻ נָיו לַמֹועֵּד אֲׁשֶׁ ר‪-‬דִ בֶׁ ר‬ ‫ּולְ ׂשָ ָ ִּ֥רה ֵ ּֽבן (יח‪,‬ד')‪ .‬כשם שבכח השם‬ ‫ֱֹלהים‪ .‬וברש"י‪ :‬את המועד אשר‬ ‫אֹ תֹו א ִ ּֽ‬ ‫לחולל נסים בגרמי השמים‪ ,‬כן יחולל לך‬ ‫דבר וקבע כשאמר לו (לעיל יח יד)‬ ‫את הנס הזה ולשרה בן‪ .‬ועל כן דייקו‬ ‫למועד אשוב אליך‪ ,‬שרט לו שריטה‬ ‫הכתובים למועד היינו ימות הלבנה‪,‬‬ ‫בכותל ואמר לו‪ ,‬כשתגיע חמה לשריטה‬ ‫כעת חיה היינו ימות החמה‪ .‬שייעשה‬ ‫זו בשנה אחרת‪ ,‬תלד‪.‬‬ ‫להם נס שמימי‪ ,‬כשם שנעשה בשמים‪,‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬הֲיִּ פ ֵּלא מה' דבר לַמֹועֵּ ד‪ .‬שכל‬ ‫ומכך שאמר כשתגיע חמה היה זה לפי‬ ‫המועדים בידו ניתנו‪.‬‬ ‫ימות החמה‪ .‬ומכך שאמר ולפסח הבא‬ ‫נולד יצחק היה זה לפי ימות הלבנה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וקשה‪ ,‬שהרי בכל שנה יחסרו לימות‬ ‫הלבנה מימות החמה י"א יום לערך‪ .‬וגם‬ ‫אם תאמר שעיבר אברהם חדשים ושנים‬ ‫עדין קשה‪ ,‬שלא אמרו לו בעוד ג' שנים‬ ‫אלא לשנה האחרת ויחסרו י"א יום‪ .‬ואין‬ ‫עיבור ל י"א יום‪ .‬ואם תאמר שעיבר את‬ ‫כל החדשים עדיין חסרים חמישה ימים‪.‬‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫שרה שישבה שם לשמוע את דברי‬ ‫הנבואה‪ ,‬וְּ הּוא אַ חֲריו זה אברהם שישב‬ ‫וְּ הּוא אַ חֲריו‬ ‫מאחורי השכינה‪.‬‬ ‫וְּ ש ֵׁ֥רה שֹ ַ ֛מעַ ת פֵׁ֥תַ ח האֵֹ֖ הל וְּ ֵׁ֥הּוא‬ ‫ומעתה יש ליתן טעם מדוע הדגישה‬ ‫אַ ח ֲֶּֽריו (יח‪,‬י')‬ ‫התורה לומר אַ חֲריו‪ .‬ללשון שאומרת‬ ‫שוְּ הּוא זה ישמעאל יש להבין שאחריו‬ ‫וְּ הּוא אַ חֲריו‪ .‬יש להבין מה הכוונה‬ ‫כוונתו שישמעאל אחרי הפתח ואין‬ ‫וְּ הּוא ומה הכוונה אַ חֲריו‪ .‬רבו בזה‬ ‫הפתח לפניו‪ ,‬שלא קרב זה אל זה‪ ,‬ואין‬ ‫הדיעות‪ .‬לרש"י וְּ הּוא הכוונה לפתח‪.‬‬ ‫לו כל מקום בפתח שבו נמצאת‬ ‫אַ חֲריו הכוונה אחרי המלאך‪ .‬כלומר‬ ‫השכינה הקדושה ושפע החסד של‬ ‫הפתח היה אחר המלאך‪ .‬שהמלאך היה‬ ‫אברהם ושרה‪ ,‬שהם נשמת העולמות‬ ‫מבחוץ‪ ,‬ושרה בפנים שהיתה בהצנע‪.‬‬ ‫כמובא בספרים הקדושים‪.‬‬ ‫למדרש רבה וְּ הּוא זה ישמעאל‪ .‬ועוד‬ ‫דעה שם‪ :‬וְּ הּוא זה המלאך שהביט‬ ‫ללשון האומרת שהוא אחריו זה‬ ‫לאחריו והרגיש שבאת אורה מאחריו‪.‬‬ ‫אברהם היושב מאחורי השכינה‬ ‫פירוש‪:‬אורה של שרה שבאה לשמוע‬ ‫התורה מדגישה את התגלות השכינה‪,‬‬ ‫דברי המלאכים‪.‬‬ ‫כאומרו (שמות לג‪,‬כג') וְּ ר ִּאית את‪-‬‬ ‫אֲחֹ רי ּופנַי ל ֹא יֵּר ֶּֽאּו‪ .‬ללשון האומרת‬ ‫ובזוהר הק' מובא‪ :‬מַ אי וְּ הּוא‬ ‫שהוא אחריו זה האור שבא משרה‬ ‫אַ חֲריו‪ ,‬וְּ ִּהיא אַ ח ֲָריו ִמבָ עֵי לֵיּה‪ .‬אֶׁ לָא‬ ‫אמנו‪ ,‬היינו גילוי שכינה בדרגה כזו‪,‬‬ ‫ָרזָא ִאיהּו‪ ,‬וְ ׂשָ ָרה ׁשֹומַ עַת מַ ה דְ ֲהוָה אָ מַ ר‬ ‫שגם המלאך יראהו רק מאחוריו‪.‬‬ ‫קוב"ה‪ .‬כלומר וְּ הּוא זה דבר ה'‪ .‬אַ חֲריו‬ ‫ש ְּמאַ מֵּ ת את דברי הנבואה של‬ ‫וללשון שאומרת שהפתח היה אחורי‬ ‫המלאך לומר לנו שאין גב למלאכים‪,‬‬ ‫המלאך‪.‬‬ ‫וזה מצד ראיית האדם אותם‪ .‬אבל‬ ‫במציאות יש להם גב ולכן נאמר והוא‪,‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬יש שלש לשונות בזהר‪,‬‬ ‫הפתח‪ ,‬אחריו‪.‬‬ ‫אחת שפתח האהל הוא רמז לקב"ה‬ ‫ולשון שני שפתח האהל הוא דרגא‬ ‫וכבר התבאר בתחילת הפרשה ׁשֶׁ אֵ לּו‬ ‫תחתונה של הנבואה‪ ,‬והוא אחריו הוא‬ ‫הם דרגות התגלות השכינה‪ .‬הקב"ה‬ ‫רמז לקב"ה ש ְּמאַ מֵּ ת את דברי הנבואה‪.‬‬ ‫מעל הכל וראית את אחורי ופני לא‬ ‫ו ִמן יֹומָ א ְד ֲהוַת ׂשָ ָרה בְ עָלְ מָ א לָא ׁשָ ְמעַת‬ ‫יראו‪ .‬המלאך ממצע בין הקב"ה והאדם‬ ‫ִמלָה דְ קּודְ ׁשָ א בְ ִריְך הּוא בַ ר הַ הּוא‬ ‫ׁשַ עֲתָ א‪ .‬ולשון שלישי‪ ,‬פתח האהל זו‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫שאין לנו רשות לראות את גבו כדי‬ ‫ולכן המלאך דרגתו שונה מזה של‬ ‫לידע ההבדל בינו ובין רבו‪ .‬שאצל רבו‬ ‫הקב"ה שאפשר לראות רק את פניו של‬ ‫נאמר וְּ ר ִּאית את‪-‬אֲחֹ רי רק ּופנַי ל ֹא‬ ‫המלאך ולא את אחוריו‪ .‬ככתוב‬ ‫יֵּר ֶּֽאּו‪.‬‬ ‫[יחזקאל א‪,‬י'] "ודמות פניהם פני אדם‬ ‫ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני‬ ‫ועוד יש לומר לעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫שור לארבעתם ופני נשר לארבעתן‪.‬‬ ‫שלעתיד יהיה מלאך זה עם יצחק‬ ‫שמכל ארבעה צדדים ֵיראה המלאך עם‬ ‫בעקידה כאשר ישאל (כב‪,‬ז') וְּ אַ יֵּ ֵׁ֥ה‬ ‫פניו‪ .‬ולא עם אחוריו‪ .‬ועוד מצינו‬ ‫שה לְּ עֹ ֶּֽלה‪ .‬וכך ישאל יצחק את אביו‪:‬‬ ‫הַ ֵ֖‬ ‫[יחזקאל י‪,‬יד'] "וארבעה פנים לאחד‪.‬‬ ‫וְּ אַ יֵּ ֵׁ֥ה אותו מלאך שאמר אַ יֵּ ֵׁ֥ה שרה‬ ‫פני האחד פני הכרוב ופני השני פני‬ ‫אשתך‪ ,‬שיאמר עתה אַ יֵּ ֵׁ֥ה השה לעלה‪.‬‬ ‫אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני‬ ‫נשר‪ ".‬גם פה דבר הכתוב בארבע פנים‬ ‫ואברהם יענה לו‪ :‬והוא‪ ,‬המלאך‬ ‫מכל צדדי המלאך‪[ .‬רק שהחליף הכרוב‬ ‫ששאלת‪ ,‬הוא יהיה אחריו‪ ,‬אחרי השה‬ ‫את השור כדי לא להזכיר עוון העגל‬ ‫לשלחו אלינו‪ ,‬כאשר שאלני אַ יֵּ ֵׁ֥ה שרה‬ ‫אצל המלאכים]‪.‬‬ ‫אשתך‪ ,‬ועתה בוא יבוא המלאך ששמו‬ ‫"השה" להושיענו‪ ,‬והמלאך שדיבר‬ ‫וכאן בא הכתוב לומר וְּ הּוא אַ חֲריו‪.‬‬ ‫אלינו יבוא אחריו‪ ,‬לאמת את דבריו‪ .‬כי‬ ‫והוא ‪ -‬הפתח‪ ,‬היה מאחורי המלאך‪.‬‬ ‫השה הוא שם קדוש מע''ב שמות‬ ‫כלומר מצד אחד שרה אמנו‪ ,‬ובינה ובין‬ ‫היוצאים מג' פסוקים של ויסע ויבא ויט‪,‬‬ ‫המלאך מפריד הפתח‪ ,‬והפתח מאחורי‬ ‫וקשור עם המלה וְּ אַ ח ֲֵּרי‪ .‬כיצד‪ :‬והשה‬ ‫המלאך בדברו אל אברהם היושב מחוץ‬ ‫הוא השם הארבעים ואחד מע''ב‬ ‫לפתח‪ ,‬ואומר לו שוב אשוב‪.‬‬ ‫שמות‪ .‬וגם המילה ''ואחרי''‬ ‫שבפרשת ציצית‪ ,‬גם היא התיבה‬ ‫יוצא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שהמלאך בפנותו‬ ‫הארבעים ואחת‪[ ,‬ולא תתורו אחרי‬ ‫לאברהם‪ ,‬היה גבו מופנה לפתח‪ ,‬והפתח‬ ‫לבבכם ואחרי עיניכם]‪.‬‬ ‫היה בין גב המלאך לשרה אמנו שהיתה‬ ‫בפנים‪ .‬וזה שנאמר והוא ‪ -‬הפתח ‪-‬‬ ‫ומובא בספרים הק' בזהר הקדוש‪,‬‬ ‫אחריו‪ ,‬אחורי גב המלאך‪.‬‬ ‫בשל''ה הקדוש בספר הכוונות ומביאו‬ ‫האוהב ישראל מאפטא שבפרשת ציצית‬ ‫ואשר על כן בא הכתוב להדגיש כי זה‬ ‫יש ע"ב תיבות עם החזרה של ה'‬ ‫שאין גב למלאכים זה מצד האדם‪.‬‬ ‫אלקיכם אמת‪ ,‬ולכל תיבה שם השם‬ ‫שאין רשות לאדם לראות את גב‬ ‫משמות ע''ב המיוחד לה]‪ .‬יוצא איפוא‬ ‫המלאך‪ .‬אבל במציאות יש לו גב‪ .‬ומה‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫באומרו למה זה צחקה שרה‪ .‬והוא‬ ‫שהשה וגם ואחרי הם במספר המ"א‪,‬‬ ‫יצחק יבוא אחריו‪ ,‬ואותו מלאך ימציא‬ ‫והמלה ואחרי (עיניכם) ְמ ֻכ ֶּׁונֶׁת כנגד‬ ‫לו את האיל כדי שיחיה יצחק ויוליד את‬ ‫השם הק' השה‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬ואותו מלאך ילחם עם יעקב עד‬ ‫עלות השחר וישאלהו לשמו ויאמר לו‬ ‫וכשנאמר בתורה והוא אחריו כביכול‬ ‫המלאך למה זה תשאל לשמי‪ ,‬ויברך‬ ‫אלו דברי המלאך שעתיד לומר והוא‬ ‫אותו שם‪ .‬היוצא מכאן ש"והוא אחריו"‬ ‫השה הבא במקום יצחק‪ ,‬הוא אחריו‪.‬‬ ‫הוא מורה על סדר הדורות‪ .‬כיצד‪ :‬והוא‬ ‫הוא ֵיעָקֵ ד אחרי יצחק‪ .‬הוא השה‪ ,‬הוא‬ ‫אחריו הוא אברהם שהלך אחרי ה'‪.‬‬ ‫האיל שנאמר בו בסבך בקרניו"‪ .‬וכן‬ ‫והוא אחריו הוא יצחק שאחרי אברהם‪,‬‬ ‫איל בגימטריה מ"א‪.‬‬ ‫והוא אחריו הוא יעקב שנאמר בו‬ ‫וְּ ַ ֶּֽאח ֲֵּרי‪ִֵּ֞ -‬כן י ָׁ֣צא א ִַּּ֗חיו‪ ,‬והוא שבא אחרי‬ ‫והשה כשגָדֵ ל נהיה אַ יִל‪ .‬וכאילו נאמר‬ ‫יצחק‪ ,‬וכשם שהיה בחיר האבות כן היה‬ ‫בו והאיל אחריו‪ ,‬אחרי השה‪.‬‬ ‫בחיר הבנים‪ .‬כדאמרי אינשי‪ ,‬אחרון‬ ‫אחרון חביב‪.‬‬ ‫ובא הכתוב השלישי הוא האיל‬ ‫והכריע ביניהם‪ .‬שנאמר (כב‪,‬ח') ַו ֙י ֹאמֶׁ ר֙‬ ‫ובמשך חכמה למאיר שמחה‬ ‫שה לְּ עֹ ֵ֖לה‬ ‫ֱֹלהים י ְִראֶׁ ה‪-‬לִּ֥ ֹו הַ ֛‬ ‫אַ בְ ָר ָ֔ ָהם א ִֵ֞‬ ‫מדווינסק נמצא ש"והוא אחריו" זה‬ ‫ְּב ִּנֵ֑י‪ ,‬ואיני יודע עדיין מה לעולה‪ ,‬בני‬ ‫יצחק שהמלאך מבטיח לשרה שילך‬ ‫או השה השה או בני‪ .‬מיד מה כתיב‪,‬‬ ‫בדרכו של אברהם‪ ,‬ו"אחריו" היינו‬ ‫[כב‪,‬יג'] ַוי ְַרא֙ וְ הִ ּנֵה‪ַ ָ֔ -‬איִל אַ חַֹּ֕ ר ֶׁנא ֱַחִּ֥ז‬ ‫אחר דרכו של אברהם‪.‬‬ ‫בַ סְ ַבְֵּ֖ך בְ קַ ְרנָ ֹּ֑יו וַיֵ ִּ֤לְֶׁך אַ בְ ָרהָ ם֙ ַוי ַ ִָ֣קח אֶׁ ת‪-‬‬ ‫ה ַּ֔ ַאיִּ ל ַו ַיעֲלֵ ִּ֥הּו לְ עֹ לָ ֵּ֖ה ַ ִּ֥תחַ ת בְ נּֽ ֹו‪:‬‬ ‫ועוד יש לומר שהמלאך שנאמר בו‬ ‫"והוא אחריו"‪ ,‬הוא מיכאל כנ''ל‬ ‫ובקרניו הוציאנו הפסוק מן הסבך‬ ‫שמקריב נשמות הצדיקים על המזבח‬ ‫והכריע‪ :‬לא בני ולא השה אלא האיל‪.‬‬ ‫העליון‪ ,‬ועד שלא יופיע האיל יקריב את‬ ‫נשמת יצחק שפרחה‪ ,‬ולאחר שהופיע‬ ‫ועוד יש לומר וְּ הּוא אַ חֲריו‬ ‫האיל שנאמר בו והנה איל אַ חַ ר‪,‬‬ ‫הוא יצחק‪ .‬שמלאך זה שנאמר בו‬ ‫החזירה לנשמת יצחק למקומה מתוקנת‪,‬‬ ‫"והוא אחריו"‪ ,‬הוא מיכאל הנקרא‬ ‫זכה וברה‪ ,‬ועל ידי כך נתקנה נשמתו‬ ‫בכמה מקומות על שם נבואתו "למה‬ ‫להיות יסודה מנוקבא לדוכרא‪ ,‬שכן איל‬ ‫זה"‪ .‬והוא אשר שאל למה זה צחקה‬ ‫בארמית נקרא דוכרא‪ .‬וזה שאמרו‬ ‫שרה‪ .‬וללשון זאת וְּ הּוא אַ חֲריו הוא‬ ‫בזוה''ק שעד העקידה לא היה ראוי‬ ‫יצחק‪ ,‬שיבוא אחרי דברי המלאך‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫הוא לא יום ולא לילה‪ ,‬הוא יום הגאולה‬ ‫יצחק להוליד‪ ,‬ובעקידה נתקן‪ .‬והועילה‬ ‫שנאמר בו וְּ הּוא אַ חֲריו‪ ,‬הוא העולם‬ ‫תפילתו לנוכח אשתו להיות שניהם‬ ‫הבא שבא אחרי העולם הזה‪ ,‬הוא היום‬ ‫ראויים להוליד את יעקב שיבוא‬ ‫המיוחל של אחרית הימים‪ .‬וביום‬ ‫אחריהם‪.‬‬ ‫ההוא‪ ,‬יתקיים הפסוק וְּ הּוא אַ חֲריו‬ ‫ועוד יש לומר על הכתוב‬ ‫בקב''ה ובעם ישראל כולו‪ .‬ויהיה‬ ‫"וְּ הּוא אַ חֲריו" שהוא זה המלאך‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬כל עם ישראל אחריו‪ ,‬אחרי ה'‬ ‫שהוא עתיד להיות עִ ם ַעם ישראל‪,‬‬ ‫ככתוב [הושע יא‪,‬י] אַ ח ֵּ ֲ֧רי ה' יֵּלְּ ֵ֖כּו‪,‬‬ ‫וללכת‬ ‫אחריו‪ ,‬בצאתם ממצרים‬ ‫וכהמשך הפסוק‪ :‬כְּ אַ ְּריֵּ ָׁ֣ה יִּ ְּש ֵ֑אג ִּ ֶּֽכי‪ָׁ֣ -‬הּוא‬ ‫מאחריהם להגן עליהם מפני המצרים‪,‬‬ ‫ִּמיֶּֽם‪:‬‬ ‫ב ִּנֵ֖ים‬ ‫וְּ יח ְּר ֵׁ֥דּו‬ ‫יִּ ְּש ַּ֔ ַאג‬ ‫על הים‪ .‬ככתוב " ַויִסַ ע מַ לְּ אַ ְך הָ אֱֹלהִ ים‬ ‫ופירש רש"י כְּ אַ ְּריֵּ ָׁ֣ה יִּ ְּש ֵ֑אג‪ .‬עוד ישאג‬ ‫הַ הֹ לְֵך לִּ פְּ נֵּי מַ ֲחנֵּה י ְִׂש ָראֵ ל ַו ֵילְֶׁך‬ ‫להם [הקב''ה] כאריה שיצאו מן‬ ‫מֵּ אַ ח ֲֵּריהם" [שמות יד י"ט]‪ .‬וזה פירוש‬ ‫הגלויות וילכו אחריו ִּ ֶּֽכי‪ָׁ֣ -‬הּוא יִּ ְּש ַּ֔ ַאג‬ ‫של וְּ הּוא אַ חֲריו‪ .‬עם וו החיבור‪ .‬והוא‬ ‫וכאומרם אני ולא מלאך‪ ,‬וְּ יח ְּר ֵׁ֥דּו ב ִּנֵ֖ים‬ ‫המלאך המבשר לאברהם ושרה הוא‬ ‫ִּמיֶּֽם [כתרגומו] ויתכנשון גלוותא‬ ‫המלאך אשר ילך מאחריהם על הים‪,‬‬ ‫ממערב‪ .‬פירוש‪ :‬ויתקבצו כל הגלויות‬ ‫וְּ הּוא אַ חֲריו הוא יעקב הוא ישראל‬ ‫ממערב‪ ,‬ובאומרו ממערב יתכוון לומר‬ ‫סבא שעמד על הים וראה כל הנסים‬ ‫לאו דווקא ממערב‪ ,‬אלא מכל קצוות‬ ‫והנפלאות האלה כאומרו‪ :‬וירא ישראל‬ ‫תבל‪ ,‬על ידי השכינה הקדושה שעיקר‬ ‫את היד הגדולה‪ ,‬וירא ישראל‪ ,‬ישראל‬ ‫מבואה הוא ִּמיֶּֽם‪ ,‬כלומר ממערב‪.‬‬ ‫סבא‪ .‬וכן הוא במדרש רבה (ב''ר צב‪,‬‬ ‫וכדאיתא בגמ' [בבא בתרא כה‪].‬‬ ‫ב)‪ :.‬רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר‪:‬‬ ‫שהמערב תדירא בשכינה‪ ,‬ופירש רש''י‬ ‫נטל הקב''ה רגליו של אבינו יעקב‬ ‫שם‪ :‬במערב היא שוכנת‪ .‬וכדאריב''ל‬ ‫והעמידן על הים ואמר לו‪ :‬ראה נסים‬ ‫בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו‬ ‫שאני עושה עם בניך שנאמר (תהלים‬ ‫מקום תפלה דכתיב {נחמיה ט‪-‬ו} וצבא‬ ‫קיד‪ ,‬א) ''בְ צֵ את יִּ ְּשראֵּ ל ִמ ִמצְ ָר ִים''‬ ‫השמים לך משתחוים ופירש רש''י שם‪:‬‬ ‫ישראל סבא רבי הונא בשם ר' אחא‬ ‫לאבותינו‪ .‬אנשי כנה''ג שאמרו מקרא‬ ‫אמר אף רגליהם של אבות העמיד על‬ ‫זה בספר עזרא‪ .‬וצבא השמים‪ .‬השמש‬ ‫הים שנאמר (שם עח‪ ,‬יב) '' ֶׁנגֶׁד אֲבֹותָ ם‬ ‫והירח העומדים במזרח‪ :‬לך משתחוים‪.‬‬ ‫עָׂשָ ה ֶׁפלֶׁא בְ אֶׁ ֶׁרץ ִמצְ ַר ִים‪ ''.‬עכ''ל‪.‬‬ ‫למערב‪.‬‬ ‫וכן לעתיד לבוא יתקיים וְּ הּוא אַ חֲריו‬ ‫במלך המשיח‪ ,‬משיח בן דוד שיבוא‬ ‫אחרי משיח בן יוסף‪ ,‬ביום ההוא‪ ,‬אשר‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ואכן‪ ,‬פירש רש''י‪ :‬למדת שאברהם‬ ‫והיינו‪ :‬וְּ הּוא אַ חֲריו‪ :‬וְּ הּוא עם ישראל‬ ‫האמין ושמח‪ ,‬ושרה לא האמינה‬ ‫אַ חֲריו אחרי הקב''ה ילכו בגאולה‬ ‫ולגלגה‪{ .‬יז‪,‬יז}‪.‬‬ ‫השלימה בב''א‪.‬‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע לגלגה‪ .‬והרי‬ ‫^^^^‬ ‫אברהם היה טפל לשרה בנביאות‪ .‬ואת‬ ‫הנפש אשר עשו בחרן נאמר ששרה‬ ‫מגיירת את הנשים‪ .‬ולשון לגלוג‬ ‫לכאורה רחוק מן הדעת‪.‬‬ ‫ו ִַּת ְּצחַ ק ו ְַּתכַחֵּ ש כִּ י י ֵּראה‬ ‫ולעומקו של מקרא נראה לומר‬ ‫{יח‪,‬יא} וְּ אַ ְּברהם וְּ שרה זְּקֵּ נִּ ים ב ִּאים‬ ‫טעם בזה‪ ,‬מן הפסוקים עצמם‪:‬‬ ‫בַ י ִּמים חדַ ל לִּ ְּהיֹות לְּ שרה אֹ ַרח כַנ ִּ ֶּֽשים‬ ‫{יח‪,‬יא} וְ אַ בְ ָרהָ ם וְ ׂשָ ָרה זְקֵ נִ ים בָ ִאים‬ ‫{יב} ו ִַּת ְּצ ַחֵׁ֥ק ש ֵ֖רה ְּבקִּ ְּר ָׁ֣בּה לֵּאמֵֹ֑ ר‬ ‫בַ י ִָמים חדַ ל לִּ ְּהיֹות לְ ׂשָ ָרה אֹ ַרח ַכּנ ִ ָּֽׁשים‪:‬‬ ‫ֹלתי֙ ֶּֽהיְּ תה‪ָׁ֣ ִּ -‬לי ע ְּד ַּ֔נה ַ ֶּֽואדֹ ִּנֵ֖י‬ ‫אַ ח ֵּ ֲָּׂ֤רי ְּב ִּ‬ ‫{יב} ו ִַּת ְּצחַ ק שרה ְּבקִּ ְּרבּה לֵאמֹ ר אַ ח ֲֵרי‬ ‫ז ֵּ ֶּֽקן‬ ‫ֹלתי ָ ּֽהיְתָ ה‪-‬לִ י ע ְֶׁדנָה ַוּֽאדֹ נִ י ז ֵ ָּֽקן‪.‬‬ ‫בְ ִ‬ ‫[יג]‪ַ .‬וי ֹאמר ה' אל אַ ְּברהם למה זה‬ ‫כי יש יתרון לאשה על האיש באמונה‬ ‫צחֲקה שרה לֵּאמֹ ר הַ אַ ף אֻ ְּמנם אֵּ לֵּד‬ ‫תמימה‪ ,‬של ִּמ ְּבש ִּרי אחזה אלוקַ ‪,‬‬ ‫מהאורח כנשים המתחדש מידי חדש‬ ‫וַאֲנִּ י זקַ נְּ ִּתי‬ ‫[יד] הֲיִּ פלֵּא מה' דבר לַמֹועֵּ ד אשּוב‬ ‫בחדשו ע"י מחדש החדשים‪ .‬וכאן אומר‬ ‫אֵּ ליָך כ ֵּעת חַ יה ּולְּ שרה בֵּ ן‪.‬‬ ‫הכתוב חדַ ל לִּ ְּהיֹות לְ ׂשָ ָרה אֹ ַרח ַכּנ ִ ָּֽׁשים‪:‬‬ ‫ו ִַּת ְּצחַ ק שרה ְּבקִּ ְּרבָּׁ֣ה‪ .‬על מה צחקה‬ ‫[טו] ו ְַּתכַחֵּ ש שרה לֵּאמֹ ר ל ֹא‬ ‫ולגלגה‪ ,‬לא ח''ו על דברי השכינה הק'‪,‬‬ ‫צחַ קְּ ִּתי כִּ י י ֵּראה‬ ‫אלא ְּבקִּ ְּרבּה‪ ,‬על עסקי קִּ ְּרבּה‪.‬‬ ‫ו ִַּת ְּצחַ ק שרה ְּבקִּ ְּרבּה‪ .‬תרגם אונקלוס‬ ‫ואונקלוס תרגם מעוהי‪ .‬על עסקי‬ ‫וחייכת‪ .‬והוא לשון לגלוג‪ .‬ואילו אצל‬ ‫מעיה‪ .‬שכל זמן שבקרב מעיה מתגלה‬ ‫אברהם נאמר בו וַיִּ פֹ ל אַ ְּברהם ַעל‪-‬פניו‬ ‫ההתחדשות האלקית מתקיים בה מבשרי‬ ‫וַיִּ ְּצחק תרגם אונקלוס וחדי‪ .‬והוא לשון‬ ‫אחזה אלוק‪ .‬ומשחדל הגילוי החל‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫כז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ולכן מציינים חז"ל שאברהם היה טפל‬ ‫הלגלוג‪ .‬לא ח"ו על יכולת הבורא‬ ‫לשרה בנביאות‪ ,‬כי חכם אמנם עדיף‬ ‫יתברך אלא על החדלון שבקרבה‪.‬‬ ‫מנביא‪ ,‬שהנביא כל זמן שהשם מתגלה‬ ‫אליו הוא מתנבא‪ .‬וכשאינו מתגלה אינו‬ ‫וכן אתה מוצא בפרקי דר' אליעזר‬ ‫מתנבא‪ .‬וחכם בשכלו יכול לדרוש את‬ ‫שלאחר מעשה העגל קבלו הנשים מתנה‬ ‫השם יום יום‪ .‬לעומת זאת נבואתה של‬ ‫על אשר לא השתתפו במעשה העגל‪.‬‬ ‫שרה היתה גדולה משלו‪ ,‬עד שאברהם‬ ‫קבלו מתנה את ראש חדש להיות לעולם‬ ‫היה טפל לה בנביאות‪.‬‬ ‫יום טוב שלהן‪.‬‬ ‫ומכאן יובן ההבדל בין וחייכת אצל‬ ‫ולכאורה יש לשאול מה למתנת ראש‬ ‫שרה ובין וחדי אצל אברהם‪ .‬עד שחדל‬ ‫חדש אצל עוון העגל‪ .‬אלא שהמאמין‬ ‫להיות לשרה אורח כנשים היתה‬ ‫בעגל ח"ו כמאמין בעולם קדמון שאינו‬ ‫ההתגלות עליה ִמקִ ְרבָ ּה‪ ,‬ומבשרה תחזה‬ ‫מתחדש על ידי המחדש בטובו בכל יום‬ ‫אלוק‪ .‬ומשחדל להיות לשרה אורח‬ ‫מעשה בראשית‪ .‬והנשים ׁשֶׁ ִמבְ ׂשָ ָרן יחזו‬ ‫כנשים‪ ,‬כבר לא חזתה מבשרה ומקרבה‬ ‫אלוק‪ ,‬לא נתנו לב להאמין לשטות‬ ‫אלוק‪ ,‬לכן נוחה היתה לצחוק בקרבה‬ ‫העגל‪ .‬ולכן קבלו את מתנת ההתחדשות‬ ‫צחוק של וחייכת‪ ,‬על עסקי קרבה‬ ‫שהיא ראש חדש המתחדש מדי חדש‬ ‫שכבר אינם בהתגלות‪ .‬ואברהם‬ ‫בחדשו כהתחדשות עדנת האשה‪.‬‬ ‫שמעולם לא פסקה ממנו ההתגלות‬ ‫ולפי הדברים הללו‪ ,‬יש להבין את‬ ‫השכלית‪ ,‬נוח היה לו לצחוק צחוק של‬ ‫ההבדל בין אמונת אברהם ואמונת‬ ‫וחדי‪.‬‬ ‫שרה‪.‬‬ ‫אלא שלפי המובא ברש"י קשה‪ :‬ויקח‬ ‫אמונת אברהם הגיעה לו מתוך שכלו‬ ‫חמאה וגו' ‪ .‬ולחם לא הביא לפי שפרסה‬ ‫שהתבונן בבריאה והבין השגחת השם‬ ‫שרה נדה‪ ,‬שחזר לה אורח כנשים אותו‬ ‫בעולמו‪ .‬ואמונת שרה‪ ,‬באה לה מן‬ ‫היום‪ ,‬ונטמאת העיסה‪ .‬ולפי זה תגדל‬ ‫ההרגש‪ ,‬שחזתה מבשרה אלוק‪,‬‬ ‫הקושיה הרי כן חזתה ההתגלות מבשרה‬ ‫והרגישה בכל ישותה את השכינה‪ .‬וכן‬ ‫ומדוע לגלגה‪.‬‬ ‫לקמן אמרה גרש האמה הזאת ואת בנה‪,‬‬ ‫שהוא לשון הרגש‪ ,‬שהרגישה כי אינו‬ ‫טוב לבנה‪.‬‬ ‫כח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫שנוכחה למחרת לדעת כי אכן לעת‬ ‫ושמא יש לומר שחשבה אך מקרה‬ ‫בלותה היתה לה עדנה‪ .‬והם הם הדברים‬ ‫הוא‪ ,‬ולא שינוי סדרי בראשית‪ .‬ולכן‬ ‫שפירש רש''י שלמחרת אמר הקב''ה‬ ‫אמרה אחרי בלותי בדרך של תימה‪,‬‬ ‫לאברהם למה זה צחקה שרה‪ .‬ואולי‬ ‫ֹלתי ֶּֽהיְּ תה‪-‬לִּ י ע ְּדנה? אל תקרא‬ ‫אַ ח ֲֵּרי ְּב ִּ‬ ‫אפשר לומר שכוונתו בזה שצחקה‬ ‫משמחה בלא לגלוג רק לאחר שנוכחה‬ ‫ע ְּדנה אלא עֲדנה‪ ,‬והוא לשון ַעד‪-‬הֵּ נה‪.‬‬ ‫כי היתה לה עדנה‪.‬‬ ‫[קהלת ד‪,‬ב']‪ .‬והיא כאומרת‪ :‬אחרי בלותי‬ ‫שהיתה לי עד הנה‪ֶּֽ ,‬היְּ תה‪-‬לִּ י ע ְּדנה‬ ‫וכך יהיה סדר דבריה‪ :‬עתה לא צחקתי‬ ‫בתמיהה‪ ,‬ואולי אין זאת העדנה‬ ‫מלגלוג‪ ,‬כי יראה כיצד אתמול צחקה‬ ‫הנרצית‪ ,‬וגם אם כן‪ ,‬דייקה לומר היתה‬ ‫בלגלוג כי לא האמינה‪ .‬ודבריה אַ ח ֲֵּרי‬ ‫לי עדנה‪ .‬ומה עם אדוני‪ .‬וכל התמיהות‬ ‫ֹלתי ֶּֽהיְּ תה‪-‬לִּ י ע ְּדנה שאמרה אתמול‬ ‫ְּב ִּ‬ ‫הללו באו לה מריחוק ההתגלות‬ ‫בתמיה היו בלגלוג‪ ,‬אבל עתה קבלו‬ ‫דבריה משמעות של שמחה ואמונה ולא‬ ‫שבבשרה שנים כה רבות‪ .‬ומשגילתה‬ ‫ֹלתי ֶּֽהיְּ תה‪-‬לִּ י ע ְּדנה !‬ ‫בתמיה‪ :‬אַ ח ֲֵּרי ְּב ִּ‬ ‫למחרת כי אכן היתה לה העדנה‬ ‫והקפדת הקב''ה עליה היתה שלא‬ ‫הנרצית‪ ,‬כבר לא לגלגה‪ ,‬וזה שאמרה‬ ‫האמינה עד שראתה‪.‬‬ ‫ֹלתי ֶּֽהיְּ תה‪-‬לִּ י ע ְּדנה‪.‬‬ ‫שרה‪ :‬אכן‪ ,‬אַ ח ֲֵּרי ְּב ִּ‬ ‫והתכוונה גם לעדנת הנביאות‪.‬‬ ‫וכן משמע מאוה''ח הק' ‪ :‬אכן הנכון‬ ‫והיה זה למחרת‪ ,‬וכן מבואר מפירוש‬ ‫הוא כי הקב''ה דקדק בדבריו טעם‬ ‫רש''י לקמן שהתגלה להם הקב''ה‬ ‫הקפדתו על שרה ולא על אברהם‪,‬‬ ‫ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק‬ ‫למחרת ואמר להם כעת חיה למועד‬ ‫מה שאין כן שרה לא צחקה בעת‬ ‫שקבעתי לך אתמול‪.‬‬ ‫שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה‬ ‫כאומרו ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי‬ ‫ובזה ינתן טעם לְּ מַ ה שנאמר‬ ‫היתה לי עדנה הרי זה מגיד כי לא‬ ‫{טו} ו ְַּתכַחֵּ ש שרה לֵּאמֹ ר ל ֹא צחַ קְּ ִּתי‬ ‫נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד‬ ‫כִּ י י ֵּראה‪ ,‬כי למחרת הבינה כי חזתה‬ ‫שראתה השינוי ועל זה הקפיד ה'‪.‬‬ ‫מבשרה אלוקַ ‪ ,‬ונתמלאה ביראה‪ ,‬וכן‬ ‫היתה יראה על אשר אתמול היה לה‬ ‫ובזה יוטעם מדוע חזר הקב''ה למחרת‬ ‫לגלוג ולו לרגע‪ ,‬ותפשה לשון אחרון‬ ‫על הבטחתו‪ :‬כהמשך פירוש אוה''ח‬ ‫ולכן {טו} ו ְַתכַחֵ ׁש למחרת‪ׂ ,‬שָ ָרה‬ ‫הק'‪ :‬טעם שחזר לומר ההבטחה‪ ,‬לבל‬ ‫לֵאמֹ ר ל ֹא צָ חַ קְ ִתי כִ י י ֵָראָ ה‪ .‬ומדוע יראה‪,‬‬ ‫יחשוב אברהם כי לצד הקפדת ה' על‬ ‫כי יראה מדוע אתמול לא האמינה עד‬ ‫שרה ישוב ה' מדברו הטוב אשר דבר‬ ‫כט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ומעתה יש לשאול מדוע היתה עליה‬ ‫אליו‪ ,‬לזה אמר אליו כי הבטחתו ישמור‬ ‫התביעה "לא כי צחקת" והרי ה' רואה‬ ‫כעת חיה וגו'‪ .‬ולפירוש רש''י היה זה‬ ‫ללבב‪ ,‬ששניהם שמחים בישועתו‪ .‬אלא‬ ‫למחרת שכן אמר לו‪[ :‬יד] הֲיִּ פלֵּא מה'‬ ‫דבר לַמֹועֵּד אשּוב אֵּ ליָך כ ֵּעת חַ יה‬ ‫יש לומר כי משמע מדברי הקב''ה‪,‬‬ ‫ּולְּ שרה בֵּ ן‪ .‬ופירש רש''י‪ :‬למועד אשר‬ ‫משמעות כפולה‪ :‬לא רק תוכחה‪ ,‬אלא גם‬ ‫קבעתי לך אתמול אשוב אליך ולשרה‬ ‫הסכמה‪ ,‬וכדברי התרגום יונתן‪ :‬לא‬ ‫בן‪.‬‬ ‫תדחלון ארום בקושטא גחכת‪ .‬אין לכם‬ ‫לחשוש‪ ,‬אברהם ושרה‪ ,‬כי נכון היה‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬הרי הכתוב שינה‬ ‫לצחוק ולגחך‪ .‬שלרוב הגיחוך נראה‬ ‫מפני השלום ואמר שכך אמרה שרה‬ ‫ואני זקנתי במקום ואדוני זקן‪ .‬ויש‬ ‫גודל הנס‪.‬‬ ‫להבין מדוע אמרה שרה לא צחקתי‪.‬‬ ‫הרי יותר היה לה לטעון לא אמרתי‬ ‫ועוד יש ליתן טעם לאומרה אַ ח ֲֵּרי‬ ‫ואני זקנתי‪ ,‬אלא כך אמרתי‪ :‬ואדני‬ ‫ֹלתי‪.‬‬ ‫ְּב ִּ‬ ‫ֹלתי‪ .‬מה הוא לשון‬ ‫ְּב ִּ‬ ‫זקן‪.‬‬ ‫לפשוטו של מקרא הוא מלשון זקנה‬ ‫כתרגומו‪ ,‬וכן אפשר לומר כלשון בגד‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר ששרה‬ ‫בלה שאינו ראוי ללבישה כן אין היא‬ ‫שנביאה היתה‪ ,‬הבינה שהשכינה שינתה‬ ‫ראויה ללדת‪.‬‬ ‫למען השלום ולא רצתה להמרות פי‬ ‫השכינה ולסתור את דבריה‪ .‬ולכן‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהוא‬ ‫במקום לומר "לא זקנתי"‪ ,‬העדיפה שרה‬ ‫לשון ִּבלְּ ִּתי‪ .‬שלא היתה בעולם עקרה‬ ‫לומר "לא צחקתי"‪ .‬שהעדיפה להיתפס‬ ‫גדולה ממנה‪ ,‬שלא היתה ראויה לֵילֵד‬ ‫בלשונה‪ ,‬מלסתור לשון השכינה‪ .‬ובזה‬ ‫כלל‪ .‬ובלתי ה' לבדו‪ ,‬רק לו נתכנו‬ ‫ינתן טעם נוסף לכתוב "כי יראה"‪ .‬כי‬ ‫עלילות לחולל נס כזה גדול‪ ,‬של אחרי‬ ‫יראה לסתור פי השכינה הקדושה‪ .‬וכך‬ ‫בלותי‪ ,‬להיות לי עדנה‪ ,‬בלתי ה' לבדו‪.‬‬ ‫יהיה ערך הדברים‪ :‬ותאמר לא צחקתי‬ ‫אע''פ שצחקה‪ ,‬כי יראה לומר לא זקנתי‬ ‫ועוד יש ליתן טעם לאומרו‪ :‬ו ְַּתכַחֵּ ש‬ ‫נגד מה שאמר הקב''ה‪ ,‬כי ידעה שה'‬ ‫שרה‪ .‬שהרי יש לשאול ממי כיחשה‪.‬‬ ‫שינה מפני השלום ולא תמרה את פיו‪.‬‬ ‫הרי הקב"ה לא פנה אליה אלא אל‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫ל‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫י ֵּראה‪ ,‬ותהיה הוראתו‪ :‬כִּ י י ֵּראה להפר‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הצח‬ ‫את השלום בבית‪.‬‬ ‫יש לומר שותכחש אינו מוסב אלא על‬ ‫הצחוק‪ ,‬בהוראה של להמעיט‪ .‬כמו פרה‬ ‫^^^^‬ ‫כחושה‪ .‬ותכחש את צחוקה‪.‬‬ ‫שמיד עם צחוקה שלגלגה כדברי רש"י‪,‬‬ ‫מיד בראותה כי היתה לה עדנה‪ ,‬חזרה‬ ‫ַוי ֹאמר ה' אל אַ ְּברהם למה זה צחֲקה‬ ‫בה והמירה את הלגלוג בצחוק של‬ ‫שרה לֵּאמֹ ר הַ אַ ף אֻ ְּמנם אֵּ לֵּד וַאֲ נִּ י‬ ‫שמחה למראה ההתגלות אשר בקרבה‪.‬‬ ‫זקַ נְּ ִּתי‪( .‬יח‪,‬יג')‬ ‫וכנ''ל‪.‬‬ ‫הַ אַ ף‪ ,‬אֵּ לֵּד‪ ,‬וַאֲנִּ י‪,‬‬ ‫על דרך הצח‪ ,‬הרמז והסוד‪,‬‬ ‫ותחת חדל צריך לקרוא חזר להיות‬ ‫הַ אַ ף‪ ,‬אֵּ לֵּד‪ ,‬וַאֲ נִּ י‪ ,‬אלו הם ג' שמות‬ ‫לשרה אורח כנשים‪ ,‬שכן ד' וז'‬ ‫מע"ב השמות הק' היוצאים מן הפסוקים‬ ‫מתחלפות הן‪ ,‬והן מאותו מוצא הפה‪ ,‬וכן‬ ‫ויסע ויבא ויט‪ ,‬המסוגלים ליתן הריון‬ ‫ל' ור' מתחלפות הן‪[ ,‬כרש''י שמות‬ ‫לעקרות אשר בלתי ה' לבדו לא יוכלו‬ ‫כח‪,‬כב‪ :‬שרשרת בלשון עברית‬ ‫ללדת‪.‬‬ ‫כשלשלת בלשון משנה] אל תקרי חדל‬ ‫אלא חזר‪ .‬ומיד הכחישה והמעיטה את‬ ‫הצחוק‪ ,‬והמירה את הלגלוג בשמחה‪.‬‬ ‫ואשר על כן תאמר שרה‪ ,‬אַ ח ֵ ֲִּ֤רי‬ ‫ֹלתי֙ ָ ּֽהיְתָ ה‪ָ֣ ִ -‬לי ע ְֶׁד ָָ֔נה‪ ,‬כי ִּבלְּ ִּתי ה' לבדו‬ ‫ְּב ִּ‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שהכחישה את חומרת‬ ‫לא היתה לי עדנה‪.‬‬ ‫לגלוגה ע"י יראתה‪ .‬ולכן הפסוק מדייק‬ ‫כִּ י י ֵּראה‪ .‬והקב"ה אמר לא‪ ,‬אין צורך‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬נמצא כאן כעין דו‪-‬‬ ‫בהסבר כִּ י י ֵּראה‪ ,‬אלא בפשטות עליך‬ ‫שיח בין שרה והקב"ה‪ .‬שרה אומרת‬ ‫לומר כי צחקת בלשון שמחה‪.‬‬ ‫היאך אוכל ללדת אם יש עלי כזה חרון‬ ‫אף‪ ,‬שעד היום לא ילדתי‪ .‬זה שאמרה‬ ‫ועוד יש לומר שכאן הודיע הכתוב‬ ‫הַ אַ ף א ְֻמנָם אֵ לֵד‪.‬‬ ‫מדוע מותר לשנות מפני השלום‪ ,‬שלא‬ ‫להטיל אימה ויראה בבית‪ .‬לכן נאמר כִּ י‬ ‫לא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול‪[ ,‬על‬ ‫אומר לה הקב"ה‪ .‬שלשה מלאכים‬ ‫ידי המלאך]‪ ,‬למועד הזה בשנה האחרת‪.‬‬ ‫בצבאותי‪ ,‬והם משמות ע"ב הקדושים‬ ‫וכפרש''י פס' י' בפסח הבא‪ .‬והעולה‪,‬‬ ‫שלי‪ .‬אותם אני שולח להתגבר על האף‬ ‫איפוא‪ ,‬מפירוש רש''י [לאותו מועד‬ ‫והעקרות‪ .‬אחד שמו פהא‪ ,‬והוא האף‬ ‫אתמול]‬ ‫המיוחד שקבעתי לך‬ ‫האמור בהיפוך אותיות‪ .‬כדי שיתהפך‬ ‫שהתוכחה שנאמרה בפסוקים הנ''ל [יג'‪-‬‬ ‫לטובה‪ ,‬והשני שמו אלד‪ ,‬והשלישי‬ ‫טו'] נאמרו למחרת הסתלקות המלאכים‬ ‫השם הק' אני‪ ,‬וכעין מה שמתפללים‬ ‫לסדום‪.‬‬ ‫בהושענות "אני והו הושיעה נא"‪ .‬זה‬ ‫שעונה לה ה' ‪ :‬הַ אַ ף א ְֻמנָם אֵּ לֵּד ואני‪.‬‬ ‫ויש להבין מדוע היה צריך לחכות‬ ‫ומובא בשרשי השמות שהשם הק' אלד‬ ‫למחר כדי להוכיחה‪.‬‬ ‫חקוק הוא בכסא הכבוד‪ .‬ואשר על כן‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך המוסר‬ ‫תלד את יצחק שיוליד את יעקב שתהיה‬ ‫יש לומר‪ ,‬שהקב"ה חס על כבודה של‬ ‫דמותו חקוקה בכסא הכבוד‪.‬‬ ‫שרה שלא להוכיחה במעמד המלאכים‬ ‫ושלא להכלימה בפניהם‪ ,‬באומרו [פס'‬ ‫ועוד‪ ,‬רמז רמז לה שיוולד לה בן צדיק‬ ‫יג'] למה זה צחֲקה שרה ואע''פ שאמר‬ ‫כאותם ל''ו צדיקים שבכל דור‪ .‬שכן‬ ‫זאת לאברהם‪ .‬ללמדנו עד כמה קשה‬ ‫השם הק' אני הוא השם הל''ו מתוך ע''ב‬ ‫התוכחה ואף כי תֵ אָ מֵ ר בלשון שאלה ואף‬ ‫שמות‪.‬‬ ‫כי תאמר לאדם קרוב ולא בפניו של‬ ‫המוכח‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬שלא רצה לערבב‬ ‫תוכחת הקב''ה והבטחתו‬ ‫שמחת הבשורה בתוכחה‪ ,‬לכן חכה‬ ‫למחר כפירוש רש''י למועד אשר‬ ‫למחרת‬ ‫אתמול‪.‬‬ ‫לך‬ ‫קבעתי‬ ‫עוד ינתן טעם לאומרו למחרת‪ ,‬לאחר‬ ‫שליחות המלאכים לסדום‪ֲ :‬ה ִיפָלֵ ִּ֥א‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬שהוכיחּה מלשון‬ ‫מֵ יְהוָ ֵּ֖'ה דָ ָבֹּ֑ר לַמֹו ִֵּ֞עד אָ ִּׁ֥שּוב אֵ לֶׁ ֶּ֛יך כָעֵ ִּ֥ת‬ ‫הוכחה‪ ,‬להוכיח ולאמת הדבר‪ ,‬שכל מה‬ ‫חַ יָ ֵּ֖ה ּולְ ׂשָ ָ ִּ֥רה ֵ ּֽבן‪[ :‬פסוק י''ד]‪.‬‬ ‫שאמרו המלאכים אתמול‪ ,‬אמרו בשם‬ ‫וכפירש''י‪ :‬לַמֹו ִֵּ֞עד אָ ִּׁ֥שּוב אֵ לֶׁ ֶּ֛יך‪ .‬לאותו‬ ‫לב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫לַיֹ ְׁש ִֵ֞בים לִ פְ נֵ ִּ֤י ה' ִ ּֽיהְ יֶׁ ָ֣ה סַ חְ ָ ָ֔רּה ֶׁלא ִּ֥ ֱֹכל‬ ‫שולחם‪ ,‬והרי הקב''ה בא לְּ אַ מֵּ ת‬ ‫לְ ׂשָ בְ עָ ֵּ֖ה וְּ לִּ ְּמכ ֵַׁ֥סה ע ִּ ֶּֽתיק‪ .‬ודרשו בזוה''ק‬ ‫שליחותם‪ .‬לכן אמר כפירוש רש''י‬ ‫(ויקרא ק''ה עמ' ב') דברים שכסה‬ ‫למועד אשר קבעתי לך אתמול‪ .‬וכמו‬ ‫הקב''ה הנקרא עתיק יומין‪ ,‬יש מהם‬ ‫שמובא ב"דעת זקנים"‪" :‬למועד"‬ ‫דברים שניתן רשות לגלותם ויש מהם‬ ‫גימטריא "בפסח"‪ .‬שבזה יהיה רמז‬ ‫שלא ניתן לגלותם‪.‬‬ ‫לבנים ביציאתם ממצרים לכל דור ודור‬ ‫שלא יפלא מה' דבר‪ .‬וכמאמר הנביא‬ ‫ויש ליתן טעם בלשון זאת‪ֶּֽ ַ .‬ה ְּמכַסה‪.‬‬ ‫[עמוס ג‪,‬ז']‪ :‬כִ י ל ֹא ַיעֲׂשֶׁ ה ה' אלקים דָ בָ ר‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שבמקום שיש כיסוי‪ ,‬הגילוי‬ ‫יאים‪.‬‬ ‫כִ י ִאם ָגלָה סֹודֹו אֶׁ ל עֲבָ דָ יו הַ ּנְ בִ ִ‬ ‫הוא גדול מאד‪ ,‬ואין לעמוד באור‬ ‫ולכן התגלה ה' שנית למחרת אל אברהם‬ ‫הגילוי‪ .‬וזה שאמר ישעיהו לחזקיהו‬ ‫ושרה [שהם בבחינת עבדיו הנביאים]‬ ‫המלך (ברכות י‪ ),‬בהדי כ ְַּבשא ְּד ַר ְּחמנא‬ ‫כדי לעשות הדבר אשר הבטיח אתמול‬ ‫למה לך‪ .‬והם הדברים המכוסים מאיתנו‪,‬‬ ‫ביד מלאכיו‪ .‬ותוכחתו היתה כדי להסיר‬ ‫ורק אם יהיה ניתן לנו רשות נתבונן‪.‬‬ ‫מאמרו‪.‬‬ ‫ולקיים‬ ‫הקפדתו‬ ‫ולכן ניתנה לנו התורה הק' כדי‬ ‫שדרכה נוכל להתבונן באור האלקי‬ ‫^^^^‬ ‫האינסופי‪.‬‬ ‫ויש לעיין בג' מכסים הללו‪.‬‬ ‫וה' אמר ַ ּֽה ְמכַסֶׁ ה אֲ נִּ י ֵּ ֶּֽמאַ ְּברהם אֲשר‬ ‫א‪ֶּֽ ַ .‬ה ְּמכַסה דאברהם הוא מַ עֲטֶׁ ה‬ ‫אֲנִּ י עֹ ֶּֽשה‪(.‬יח‪,‬יז)‬ ‫היראה‪ ,‬יראת ה'‪ .‬וככתוב בהר ה'‬ ‫ַ ֶּֽה ְּמכַסה‪.‬‬ ‫יֵּראה‪.‬‬ ‫ְּב ִּשימַ ת ֵּלב‪ ,‬ג' כיסויים הם‪ :‬הראשון‪:‬‬ ‫ַ ֶּֽה ְּמכַסה אֲנִ י ֵ ּֽמאַ בְ ָרהָ ם אֲׁשֶׁ ר ֲאנִ י עֹ ֶׁ ּֽׂשה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כְּ סּות עֵּ ינַיִּ ם שכתוב בשרה הוא‬ ‫השני‪ :‬הִ ּנֵה הּוא לְָך כְּ סּות עֵי ַניִם הנאמר‬ ‫מַ עֲטֶׁ ה האמונה‪ .‬אמונת ה'‪ .‬כדכתיב‬ ‫בשרה (בראשית כ‪,‬טז')‪ .‬השלישי‪ :‬ו ִַתקַ ח‬ ‫ַות ֹאמֶׁ ר ִמי ִמלֵל לְ אַ בְ ָרהָ ם הֵ ינִ יקָ ה בָ נִ ים‬ ‫הַ צָ עִ יף ו ִַּת ְּת ֶּֽכס‪ ,‬הנאמר ברבקה‬ ‫ׂשָ ָרה (כא‪,‬ז')‪ ,‬והוא מֶׁ לֶׁל האמונה‪,‬‬ ‫(בראשית כד‪,‬סה')‪.‬‬ ‫המוציא אל הפעל את הרוח ממללא אשר‬ ‫וכל הכיסויים האלו הם ִּמ ְּמכַסה ַע ִּתיק‪,‬‬ ‫טבע בנו הקב''ה‪.‬‬ ‫הוא הקב"ה‪ .‬שנאמר (ישעיהו כג‪,‬יח') ִ ָ֣כי‬ ‫לג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫וְּ ַ֨ ַא ְּבר ַּ֔הם הֹ ֵּ ֵׁ֥לְך עִּ ֵ֖מם לְּ שַ לְּ ֶּֽחם‪( .‬יח‪,‬טז')‬ ‫ג‪ .‬ו ִַּת ְּת ֶּֽכס שכתוב ברבקה ו ִַתקַ ח הַ צָ עִ יף‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מאחר ויודע אברהם כי‬ ‫ו ִַּת ְּת ֶּֽכס הוא מַ עֲטֶׁ ה האהבה‪ ,‬אהבת ה'‪.‬‬ ‫השקפתם על סדום היא לרעה‪ ,‬מה לו‬ ‫כדכתיב (כה‪,‬כח') וְ ִרבְ ָ ֵּ֖קה אֹ ֶׁהִּ֥בֶׁ ת ֶׁ ּֽאת‪-‬‬ ‫לשלחם‪ ,‬והרי רוצה הוא במידת‬ ‫ַיעֲקֹּֽ ב‪ .‬ונקראת אהבתה ליעקב אהבת ה'‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫שהוא יושב באהלי תורה‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬יש לומר שנקט הכתוב‬ ‫ואשר על כן נתן לנו הקב"ה רשות‬ ‫לְּ שַ לְּ ֶּֽחם כדרך התרגום באומרו (ויקרא‬ ‫דרך התורה הקדושה להרים את‬ ‫א‪,‬ו') וְּ ִּהפְּ ִּ ֵ֖שיט אֶׁ ת‪-‬הָ עֹ לָ ֹּ֑ה וְּ י ְַּשלַח יָת‬ ‫המעטה ולגלות אפס קצהו של האור‬ ‫ֲעלָתָ א‪.‬‬ ‫הגנוז של יראה אמונה ואהבת ה'‪.‬‬ ‫וכשנאמר וְּ ַ֨ ַא ְּבר ַּ֔הם הֹ ֵּ ֵׁ֥לְך עִּ ֵ֖מם לְּ שַ לְּ ֶּֽחם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫כוונתו בזה שרצה להפשיטם‬ ‫משליחותם‪ ,‬או לפחות לעכבם כדי‬ ‫וַיקֻ מּו ִּמּׁשם האֲ נ ִּשים ַוי ְַּשקִּ פּו עַ ל‬ ‫שתהיה בידו האפשרות להתפלל לפני‬ ‫פְּ נֵּי ְּסדֹ ם‪.‬‬ ‫משלחם להפוך מידת הרוגז לרחמים‪.‬‬ ‫ברש"י ‪ :‬וישקיפו כל השקפה שבמקרא‬ ‫או כלך לדרך זו‪ :‬שעל ידי שליחותם‬ ‫לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך‬ ‫רצה להפשיט את הקליפה מעל הקללה‬ ‫(דברים כו טו) ‪ ,‬שגדול כח מתנות‬ ‫ולגלות את תוך‪-‬תוכה שבגרעניתה‬ ‫עניים שהופך מדת רגז לרחמים‪.‬‬ ‫שהיא הברכה אשר לא יצאה אל הפועל‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא י''ל‪ ,‬שבזה ירצה‬ ‫רש''י לרמוז שאנשי סדום לא קיימו‬ ‫וַיִּ פְּ נָּׂ֤ ּו ִּמּׁשם֙ ֶּֽהאֲ נ ַּ֔ ִּשים ַויֵּלְּ ֵ֖כּו ְּסדֵֹ֑ מה‬ ‫מתנות עניים‪ ,‬ולכן לא נהפכה מידת‬ ‫עֹודנּו עֹ ֵּ ֵ֖מד לִּ פְּ נֵּ ֵׁ֥י‬ ‫ֵׁ֥‬ ‫וְּ ַ֨ ַא ְּבר ַּ֔הם‬ ‫הרגז לרחמים‪ .‬אלא אדרבה‪ ,‬גדול עוון‬ ‫ה'‪(.‬יח‪,‬כב')‬ ‫עושק עניים שהופך מידת רחמים לרוגז‪.‬‬ ‫במלאכים נאמר כאן ַויֵּלְּ ֵ֖כּו‪ .‬ובאברהם‬ ‫נאמר כאו עומד‪ .‬והרי היפכא מיבעי‬ ‫^^^^‬ ‫ליה‪ .‬שהרי המלאכים נקראים עומדים‬ ‫והאדם נקרא מהלך‪ .‬שנאמר (זכריה‬ ‫לד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫אֲשר ְּבקִּ ְּר ֶּֽבּה‪:‬‬ ‫ֵׁ֥‬ ‫יקם‬ ‫ח ֲִּמ ִּ ֵּׁׁ֥שים הַ צַ ִּד ִּ ֵ֖‬ ‫ג‪,‬ז') וְ נָתַ ִתי לְ ך מַ ְּהלְּ כִּ ים בֵ ין העֹ ְּמ ִּדים‬ ‫(יח‪,‬כד')‬ ‫הָ ֵ ּֽאלֶׁה‪.‬‬ ‫אלא יש לומר ששליחותם זו עמידתם‬ ‫יש לתת את הדעת לכל אותם המספרים‬ ‫כי לא מלבם יעשו אלא מה שנצטוו‪.‬‬ ‫שאמר אברהם מעבר לפשט המובא‬ ‫ועמידתו של אברהם זו הליכתו כי‬ ‫ברש"י‪.‬‬ ‫בעמדו בתפילה הולכת נשמתו לבקש‬ ‫רחמים לפני השם‪ .‬וכן פירוש הפסוק‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‪ ,‬חמישים יחד‬ ‫ואברהם הולך עמם לשלחם‪ .‬וכי הוא‬ ‫עם קוב"ה ואברהם הרי נ"ב‪ .‬ומרמז‬ ‫המשלחם אלא הקב"ה הוא המשלחם‪.‬‬ ‫לשם נ"ב הוא שם בעולם העשייה כזה‪:‬‬ ‫אלא שבתפילתו הוא מהלך עמם‬ ‫יוד ה"ה ו"ו ה"ה וגימטרי'ה שלו היא‬ ‫להתפלל לפני הקב"ה לשנות הגזירה‪,‬‬ ‫נ''ב‪ .‬ואברהם בקש להושיעם בעולם‬ ‫ולכן נאמר עמם‪ .‬עם שליחותם‪ .‬מיד מה‬ ‫העשייה‪ .‬אלא שהם קלקלו בעשייה‪,‬‬ ‫כתיב אחריו וה' אמר ַ ֶּֽה ְּמכַסה ֲאנִּ י‬ ‫ולא עלתה בקשתו‪.‬‬ ‫ֵּ ֶּֽמאַ ְּברהם ֲאשר ֲאנִּ י עֹ ֶּֽשה‪.‬‬ ‫ומכאן עבר אברהם לעולם היצירה‪.‬‬ ‫שם מ"ה הקדוש‪[ ,‬יו"ד ה"א וא"ו ה"א]‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולכן בקש על ארבעים וחמישה‬ ‫צדיקים‪ .‬אלא שהם קלקלו גם בעולם‬ ‫וַיִּ פְּ נּו ִּמּׁשם האֲ נ ִּשים ַויֵּלְּ כּו ְּסדֹ מה‬ ‫היצירה ולא עלתה בקשתו‪.‬‬ ‫וְּ אַ ְּברהם עֹודנּו עֹ מֵּ ד לִּ פְּ נֵּי ה'‪ .‬אברהם‬ ‫עמוד החסד‪ .‬ז"ש ואברהם עודנו עומד‪.‬‬ ‫ולתקנם בעולם הבריאה והאצילות אין‬ ‫וסדום היא היפך החסד‪ ,‬שענשו לכל מי‬ ‫מספיק צדיקים‪ ,‬שכן שם ה' בעולם‬ ‫שעושה חסד‪ .‬ולכן סדום אין לה עמידה‬ ‫הבריאה עולה למנין ס''ג‪ ,‬ובעולם‬ ‫אלא הפיכה‪.‬‬ ‫האצילות עולה למנין ע''ב‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולכן בקש רחמים על ארבעים צדיקים‬ ‫בזכות מ' יום ומ' לילה שעתיד משה‬ ‫להעתיר בתפילה על עוון העגל‪ ,‬אלא‬ ‫יקם ְּב ָׁ֣תֹוְך ה ִּ ֵ֑עיר‬ ‫אּולי יֵּ ֛ש ח ֲִּמ ִּ ֵּׁׁ֥שים צַ ִּד ִּ ֵ֖‬ ‫ַ ֵׁ֥‬ ‫שא לַמ ַּ֔קֹום לְּ ַ ֛מעַן‬ ‫הַ ַ ָּׂ֤אף ִּת ְּספה֙ וְּ ל ֹא‪ִּ -‬ת ָׁ֣‬ ‫לה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫קולמוסים‪ ,‬ושמים יריעות‪ ,‬וכל בני אדם‬ ‫שהם קלקלו גם בעבודה זרה ולא עלתה‬ ‫לבלרין‪ ,‬אין מספיקים לכתוב ֲחללּה של‬ ‫בקשתו‪.‬‬ ‫רשות‪.‬‬ ‫ואחרי כן בקש אברהם על שלשים‬ ‫צדיקים בזכות שלשים יום של ימי‬ ‫וכוונתו למלך בשר ודם‪ ,‬שאין לידע‬ ‫חדש אלול‪ ,‬שלפני ימי הדין‪ ,‬אלא שהם‬ ‫תוקף הנהגתו על פרטי מדינתו ביום‬ ‫קלקלו בדינים‪ ,‬ולא הועילה להם‬ ‫אחד‪ ,‬וכפירוש רש"י שם‪ ,‬שהוא צריך‬ ‫בקשתו‪.‬‬ ‫להיות לו לב לכמה מדינות למס הקצוב‬ ‫ומכאן בקש אברהם על עשרים‬ ‫ולכמה מלחמות ולכמה משפטים והכל‬ ‫צדיקים בזכות עשרים דורות מאדם‬ ‫ביום אחד‪.‬‬ ‫ועד אברהם‪ ,‬והם קלקלו בכל אשר‬ ‫וכאומרו‪ :‬קל וחומר לך‪ ,‬מלך מלכי‬ ‫קלקלו הדורות‪ ,‬ולא עלתה להם בקשתו‪.‬‬ ‫המלכים‪ ,‬שכל ֲחללּה של מלכות שמים‬ ‫ואחרי כן בקש עליהם על עשרה מהם‬ ‫וארץ לך היא‪ .‬ואין מי יאמר לך מה‬ ‫בזכות עשרת ימי תשובה‪ ,‬והם קלקלו‬ ‫תעשה‪ ,‬ואין דרך אחרת מאשר להפוך‬ ‫בכל כ"ד דברים המונעים את התשובה‪.‬‬ ‫את ערי הככר?!‬ ‫ולא עלתה להם בקשתו‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הצח‪ ,‬חלל"ה בגימ' ע"ג‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫הם ע"ב שמות והקב"ה על גבן‪ .‬ז"ש‬ ‫אברהם חלל"ה לך‪ .‬והם פגמו בכל‬ ‫שת | כַד ָׁ֣בר הַ ַּ֗זה‪.‬‬ ‫חלִַּ֨ לה לְּ ָָ֜ך מֵּ ֲע ָׁ֣ ֹ‬ ‫השמות הקדושים וחיללום ועשו חלל‬ ‫(יח‪,‬כה')‪.‬‬ ‫בעולם ונהפכו לחללים‪.‬‬ ‫יש לשאול כיצד יאמר כן כלפי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬והרי נראה הדבר כעין דיבור‬ ‫^^^^‬ ‫קשה כלפי מעלה‪.‬‬ ‫הֹואלְּ ִּתי֙ לְּ דַ ֵּ ָׁ֣בר אל‪-‬אֲ דֹ ַּ֔ני‬ ‫ִּהנֵּה‪-‬נָּׂ֤א ַ֙‬ ‫ובשימת לב יש להבחין כי חללה‬ ‫וְּ אנֹ ִּ ֵ֖כי עפֵׁ֥ר ו ֵּ ֶּֽאפר (יח‪,‬כז')‬ ‫כתיב‪ .‬בלי יו"ד‪ .‬ואכן התכוון אברהם‬ ‫אבינו לְּ שבַ ח‪.‬‬ ‫לְּ דַ ֵּ ָׁ֣בר אל‪-‬אֲדֹ ַּ֔ני וְּ אנֹ ִּ ֵ֖כי‪ .‬בשימת לב‪,‬‬ ‫וכמובא במסכת שבת י"א‪ ,‬ואמר רבא‬ ‫אָ נֹ ִ ֵּ֖כי מוטעם בטיפחא‪ ,‬והוא כעין הפס'‬ ‫בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר‬ ‫קלה וכעין בפני עצמו‪ ,‬וידרש יחד עם‬ ‫רב אם יהיו כל הימים דיו‪ ,‬ואגמים‬ ‫לו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ומה שרש"י הביא כאן כראיה שהואיל‬ ‫שם אדנות שלפניו‪ .‬כביכול אברהם‬ ‫הוא לשון התחלה הוא מה"הואלתי"‬ ‫פונה לשתי מידות של הקב"ה‪ .‬אדנ'י‪,‬‬ ‫הראשון בפסוק כז'‪ ,‬וכביכול אומר‬ ‫ואנכ'י‪ .‬הראשונה דין והשניה רחמים‬ ‫אברהם להקב"ה‪ ,‬אל י ֵָראֶׁ ה ויכוחי‬ ‫בדין‪.‬‬ ‫לפניך כעזות פנים‪ .‬שהרי יכול אני‬ ‫להתווכח על המספרים כי אני הוא‬ ‫הֹואלְּ ִּתי֙‬ ‫ִּהנֵּה‪-‬נָּׂ֤א ַ֙‬ ‫שהתחלתי עם המספר חמישים‪ .‬אילו‬ ‫פירש רש''י הואלתי‪ .‬רציתי‪ ,‬כמו‬ ‫הייתי יודע שיש רק עשרים הייתי פותח‬ ‫ויואל משה‪ .‬ובחומש דברים על הפסוק‬ ‫בבקשה על עשרים וכו'‪ .‬וכשהגיע‬ ‫תֹורה הַ ֵּ֖ז ֹאת‬ ‫הֹואיל מֹ ׁשֶָׁ֔ ה בֵ ֵ ֶּ֛אר אֶׁ ת‪-‬הַ ָ ִּ֥‬ ‫ִּ ָׁ֣‬ ‫לעשרים (פסוק לא')‪ ,‬אמר הואלתי‬ ‫הֹואיל‬ ‫ִּ ָׁ֣‬ ‫לֵאמֹּֽ ר (א‪,‬ה') פירש רש''י‬ ‫לשון ריצוי‪ .‬וכאומרו‪ ,‬אני הוא‬ ‫התחיל‪ ,‬כמו בבראשית יח‪ ,‬כז‪ .‬הנה נא‬ ‫אֲרצך‬ ‫שפתחתי במספרים‪ ,‬לכן אולי ַ‬ ‫הואלתי‪.‬‬ ‫בהמשך בקשתי על עשרים וכו'‪.‬‬ ‫ונראה כתרתי דסתרי‪ .‬כאן יאמר‬ ‫והשתא דאתית להכי‪ ,‬נימא בה‬ ‫רציתי‪ ,‬וכאן יאמר התחלתי‪.‬‬ ‫מילתא גבי בֵּ אּור התורה באר‬ ‫היטב‪ .‬ולעומקו של מקרא‪ ,‬יש ליתן‬ ‫אך בעיון בפסוקים כאן נראה כי אין‬ ‫טעם מדוע רש"י פירש כן לעניין באר‬ ‫כאן סתירה כלל‪ .‬שהרי המילה הואלתי‬ ‫משה את התורה הזאת‪ ,‬הואיל לשון‬ ‫נכתבה פעמיים‪ .‬פעם אחת בתחילת‬ ‫התחיל‪ .‬וכי בערבות מואב התחיל? הרי‬ ‫דבריו‪ ,‬כאשר התחיל לבקש על אנשי‬ ‫במעמד הר סיני התחיל!‬ ‫הֹואלְּ ִּתי֙ לְּ דַ ֵּ ָׁ֣בר אל‪-‬אֲדֹ ַּ֔ני‬ ‫סדום ִּהנֵּה‪-‬נָּׂ֤א ַ֙‬ ‫וְּ אנֹ ִּ ֵ֖כי עפֵׁ֥ר ו ֵּ ֶּֽאפר (פסוק כז')‪ ,‬אם יהיו‬ ‫אלא מאי התחיל‪ ,‬כאברהם אבינו‪.‬‬ ‫שם חמישים‪ ,‬ארבעים שלשים וכו'‪,‬‬ ‫כשם שאברהם התחיל עם המספר‬ ‫ופעם שניה באמצע דבריו‪ַ ,‬ו ַּ֗י ֹאמר‬ ‫חמישים‪ ,‬לכן הוא יכול להמשיך גם עם‬ ‫הֹואלְּ ִּתי֙ לְּ דַ ֵּ ָׁ֣בר אל‪-‬אֲ דֹ ַּ֔ני‬ ‫ַ֙‬ ‫ִּה ֵּנֶּֽה‪-‬נָּׂ֤א‬ ‫שאר המספרים‪ ,‬ארבעים שלשים‬ ‫ש ֵ֑רים (פסוק‬ ‫שם ע ְּ ִּ‬ ‫אּולי יִּ מ ְּצ ֵׁ֥אּון ֵ֖‬ ‫ַ֛‬ ‫עשרים וכו'‪ .‬כן גם בביאור התורה‬ ‫לא')‪.‬‬ ‫הק'‪ .‬הואיל משה באר את התורה‬ ‫הזאת‪ ,‬ההתחלה של משה רבנו‬ ‫לז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ולכן נאמר הזאת‪ .‬ופירש"י בשבעים‬ ‫בביאור התורה נתנה פתח ותנופה לכל‬ ‫לשון‪ .‬שכן נאמר וזאת התורה אשר‬ ‫התלמידים שבכל הדורות לבאר‬ ‫שם משה לפני בני ישראל‪ .‬שגם‬ ‫ולהוסיף בתורה לקח ופלפול ודרש‬ ‫השבעים לשון היה בשביל בני ישראל‪.‬‬ ‫ופשט ורמז וסוד‪.‬‬ ‫שבכל עת ובכל מצב וגם בזמן הגלות‬ ‫המר הזה יהיו באשר יהיו‪ ,‬וידברו בכל‬ ‫והכל מכח התחלתו של משה רבנו‪.‬‬ ‫לשון שידברו‪ ,‬יתקיים בהם והגית בו‬ ‫הוא ענין ההתחלה של "הנה נא‬ ‫יומם ולילה‪.‬‬ ‫הואלתי"‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לכן הכתוב אומר ִּ ָׁ֣‬ ‫הֹואיל מֹ ַּ֔שה בֵּ ֵּ ֛אר‬ ‫תֹורה הַ ֵ֖ז ֹאת לֵּאמֶֹּֽ ר‪ .‬מאי לאמר‪.‬‬‫את‪-‬הַ ֵׁ֥‬ ‫לאמר לישראל שבכל הדורות "כתבו‬ ‫לכם את השירה הזאת"‪" ,‬למדה את בני‬ ‫ויעל אלקים וילך ה'‬ ‫ישראל שימה בפיהם"‪.‬‬ ‫ַאֲשר‬ ‫נאמר בפרשתנו‪ :‬וַיֵּ ָׁ֣לְך ה' כ ָׁ֣‬ ‫וכאומרו‪ ,‬כשם שאני מבאר אותה כן‬ ‫כִּ ַּ֔לה לְּ דַ ֵּ ֵ֖בר אל‪-‬אַ ְּבר ֵ֑הם וְּ אַ ְּברהם שב‬ ‫על כל תלמיד ותלמיד לבארה ולחדש‬ ‫לִּ ְּמקֹ מֹו‪( .‬יח‪,‬לג')‬ ‫בה חידושיו‪ ,‬ולהוסיף בה לקח ופלפול‬ ‫ובפרשת לך לך [יז כב] נאמר ויכל‬ ‫של פרד"ס‪ .‬ואע"פ שהכל ידוע לי‪,‬‬ ‫לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם‪.‬‬ ‫כביכול כך אומר משה רבנו‪ ,‬על כל‬ ‫ויש ליתן טעם על השינוי בלשון‪ .‬מה‬ ‫אחד ואחד החובה והזכות לחדש בה‪.‬‬ ‫בין וילך לויעל‪.‬‬ ‫ועל כן אמרו אפילו מה שתלמיד ותיק‬ ‫יאמר לפני רבו נאמר כבר הלכה למשה‬ ‫והנה בפרשת "לך לך" ב"ויעל" מצאנו‬ ‫מסיני‪ .‬וכל החידושים של כל‬ ‫שני לשונות ברש"י‪ ,‬לשון אחת דבר‬ ‫התלמידים שבכל הדורות הם מכח‬ ‫הכתוב בלשון נקיה והלשון השנית‬ ‫ההתחלה של משה רבנו‪.‬‬ ‫שהצדיקים הם מרכבה לשכינה‪.‬‬ ‫לח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ויש לשאול מה בא הכתוב לציין‬ ‫ללשון ראשונה‪ ,‬אומר הגור‪-‬אריה על‬ ‫באומרו וְּ אַ ְּברהם שב לִּ ְּמקֹ מֹו‪ .‬שהרי‬ ‫התורה שהיה צריך להיות כתוב מאת‬ ‫מקומו הוא מקום הקבוע לתפילתו‪ ,‬וכאן‬ ‫אברהם או מעם אברהם כי היה מתפלל‬ ‫נאמר וַיֵ ָ֣לְֶׁך ה'‪ ,‬ואחרי שהלך ה' ממקום‬ ‫אל מול השכינה‪ ,‬אלא שדבר הכתוב‬ ‫תפילתו‪ ,‬מה לו עוד להתפלל‪.‬‬ ‫בלשון נקיה וכתב מעל‪.‬‬ ‫ויש להבין לשון נקיה זאת‪ ,‬שהרי אמרו‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהמקום האמור כאן הוא‬ ‫בבראשית רבה כשם שעל הקטן לבקש‬ ‫למקומו הרוחני‪ ,‬ולדרגתו הרוחנית‬ ‫רשות מן הגדול ליפטר‪ ,‬כן על הגדול‬ ‫כבתחילה ולא נפגם ממנו מאומה‬ ‫ליטול רשות מן הקטן‪ .‬ואם כן הושווה‬ ‫בעבור כביכול הויכוח שנתוכח עם‬ ‫נברא לבוראו‪ ,‬לכן נקטה התורה לשון‬ ‫בורא עולם על הצלת סדום‪ .‬ולכן נאמר‬ ‫נקיה לשון ויעל‪ .‬שבלשון ויעל אין‬ ‫שאברהם שב למקומו הראשון שהיה‬ ‫משמעות של ליפטר‪ ,‬ולכן אין צריך‬ ‫כבתחילה‪.‬‬ ‫לבקש רשות ולכן נקרא הדבר שדבר‬ ‫הכתוב בלשון נקיה‪.‬‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬מאי שב למקומו‪ ,‬שב למקומו‬ ‫של עולם‪ ,‬הוא הקב"ה שנאמר הוא‬ ‫ובלשון השניה דייקו במדרש רבה‬ ‫מקומו של עולם ואין העולם מקומו‪.‬‬ ‫מהמילה "מֵ ַעל"‪ ,‬שהאבות הן הן‬ ‫שב אליו בכל לבו‪ ,‬ושב להתפלל לפניו‪,‬‬ ‫המרכבה לשכינה‪ .‬וכבר הקשה בזה‬ ‫ולא להרפות מתפילתו‪.‬‬ ‫הרמב"ן על רש"י שפירש הצדיקים הם‬ ‫ואם כן יש ליתן טעם מדוע בפרשתנו‬ ‫מרכבה לשכינה‪ .‬וכאילו יש בזה שתי‬ ‫לא נאמר "ויעל" אלא "וילך"‪ .‬ומדוע‬ ‫דיעות‪ ,‬הצדיקים או האבות הן הן‬ ‫כאן לא דבר הכתוב כביכול בלשון‬ ‫המרכבה לשכינה‪ .‬והגו"א על התורה‬ ‫נקיה‪.‬‬ ‫כתב פְּ שרה שהאבות הן הן המרכבה‬ ‫לשכינה‪ ,‬ויש צדיקים שהם גם מרכבה‬ ‫ולעומקו של מקרא י''ל‪ ,‬שכך הם פני‬ ‫לשכינה‪ .‬עד כאן בביאור הפסוק בפרשת‬ ‫הדברים‪ .‬מצאנו כאן שתי מידות של‬ ‫לך לך‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬מידת הדין ומידת הרחמים‪ .‬מה‬ ‫ֲשר כִּ ַּ֔לה‬ ‫ובפרשתנו נאמר וַיֵּ ָׁ֣לְך ה' ַכא ָׁ֣‬ ‫שנאמר בפרשת לך לך היא מידת הדין‬ ‫לְּ דַ ֵּ ֵ֖בר אל‪-‬אַ ְּברהֵ֑ם וְּ אַ ְּברהם שב לִּ ְּמקֹ מֹו‪.‬‬ ‫אשר מגינה על אברהם כנגד כל הצרים‬ ‫לט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ִּמּׁשמַ ל‪ ,‬עלתה מידת הדין‪ ,‬ונשארה עמו‬ ‫אותו‪ ,‬ועל זה נאמר ויעל אלקים מעל‬ ‫מידת הרחמים‪ .‬שתיקן עתה רמ"ח‬ ‫אברהם ואברהם הוא מרכבה לשכינה‪.‬‬ ‫אבריו‪ ,‬ובזה שרתה עליו מידת הרחמים‪.‬‬ ‫ומה שנאמר בפרשתנו וילך ה' [הוי"ה[‬ ‫לכן צריך לשון נקיה שעלתה מידת‬ ‫הוא מידת הרחמים אשר תמיד תלך עם‬ ‫הדין ומגינה עליו מלמעלה בזכות‬ ‫אברהם לכל מקום‪ .‬ומה שכתוב וילך ה'‬ ‫המילה‪.‬‬ ‫סרסהו ודורשהו‪ .‬לא שהלך ה' מעם‬ ‫יוצא איפוא‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬שהשכינה‬ ‫אברהם ועזבו חלילה‪ .‬אלא ואברהם שב‬ ‫במידת הדין מגינה עליו מלמעלה‪ ,‬וה'‬ ‫למקומו וילך ה' אתו‪.‬‬ ‫במידת הרחמים הולך עמו לכל מקום‪.‬‬ ‫וזו המציאות של אברהם אבינו אשר‬ ‫וכן מצינו בתחילת פרשת לך לך על‬ ‫קורא בכל מקום בשם השם א‪-‬ל עולם‪,‬‬ ‫הפסוק "ויַעְּ תֵּ ק משם ההרה"‪ .‬שואל‬ ‫ומרגילו בפי הבריות‪ .‬ולכן נאמר בדברי‬ ‫אוה"ח הק' והרי אברהם העתיק את‬ ‫אליעזר עבד אברהם שכך אמר לו‬ ‫עצמו והיה לו לכתוב וַיעֱתַ ק משם‬ ‫הו'ה אֲ שר‪-‬‬ ‫אברהם (בראשית כד‪,‬מ') יְּ ִ֞‬ ‫ההרה‪ ,‬מה הוא ויַעְּ תֵּ ק‪[ ,‬כי ויַעְ תֵ ק הוא‬ ‫ִּה ְּתהַ ַ ָׁ֣לכְּ ִּתי לְּ פ ַּ֗ניו‪ .‬לפניו דייקא‪ .‬שכל מה‬ ‫לשון הפעיל‪ ,‬שמעתיק את מישהו אחר‬ ‫שאברהם מתהלך בדרך ה' הוא מתהלך‬ ‫כביכול]‪ ,‬אלא שהעתיק את השכינה‬ ‫לפניו‪ ,‬ומקיים בזה שויתי ה' לנגדי תמיד‪,‬‬ ‫ממקום למקום ובכל מקום שהלך ה'‬ ‫ועל ידי זה מוריד שפע רחמים בעולם‪.‬‬ ‫עמו והוא קורא בשם השם‪.‬‬ ‫ולכן מידת הרחמים אתו‪ ,‬והוא כהולך‬ ‫כמו כן כאן‪ ,‬וילך ה' אתו‪ ,‬כאשר שב‬ ‫לפניו‪.‬‬ ‫למקומו‪ .‬ולכן אין צריך לבקש רשות כי‬ ‫אינו נפטר ממנו אלא הולך אתו‪ ,‬ולכן לא‬ ‫^^^^‬ ‫היה צריך לנקוט כאן בלשון נקיה‪.‬‬ ‫ומה שלא נקט בפרשת לך לך וילך ה'‬ ‫ַו ָ֜י ֹאמר ִּהנָׁ֣ה נא אֲדֹ ַַּ֗ני ָׁ֣סּורּו ְ֠נא אל‪-‬‬ ‫ונפרש גם שם שהלך אתו ולא צריך‬ ‫ֵּיכם‬ ‫ַ֨ ֵּבית עַ ְּב ְּדכָּׂ֤ם וְּ לִַּ֨ ינּו֙ וְּ ַרח ֲָׁ֣צּו ַרגְּ ל ַּ֔‬ ‫ללשון נקיה‪ ,‬יש לומר שבפרשת לך לך‬ ‫ַו ֲהלַכְּ ָׁ֣תם לְּ דַ ְּרכְּ כֵ֑ם‬ ‫וְּ ִּה ְּשכ ְַּמ ֵ֖תם‬ ‫עד שלא מל היתה עמו מידת הדין‪,‬‬ ‫ֹאמ ָׁ֣רּו ַּ֔ל ֹא ִּ ֵׁ֥כי ב ְּר ֵ֖חֹוב נ ִּ ֶּֽלין‪( :‬יט‪,‬ב')‬ ‫ַוי ְּ‬ ‫להגן עליו מכל המקטרגים‪ ,‬ועתה‬ ‫מ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ֹאמרּו לֹו אַ יֵּה‬‫וַיִּ קְּ ְּראּו אל לֹוט ַוי ְּ‬ ‫צריך ליתן טעם מדוע בתחילה סרבו‬ ‫האֲנ ִּשים אֲשר באּו אֵּ ליָך הַ ליְּ לה וגו'‬ ‫המלאכים ללוט‪ ,‬ואמרו לא כי ברחוב‬ ‫(יט‪,‬ה')‬ ‫נלין‪ .‬ואילו אצל אברהם אמרו מיד כן‬ ‫תעשה כאשר דברת‪.‬‬ ‫יש לשאול מדוע ישתמשו אנשי סדום‬ ‫בלשון המלאכים אַ יֵּה האֲ נ ִּשים‪.‬‬ ‫וי"ל שלא כהרי מידת אברהם מידת לוט‪.‬‬ ‫שאצל אברהם כל מקום אשר הוא גר‬ ‫ושמא י"ל מאחר ויצא הקול כי‬ ‫שם‪ ,‬מקבל המקום את השפעתו‪ .‬ואצל‬ ‫מלאכים המה‪ ,‬דברו אנשי סדום כנגדם‬ ‫לוט הוא מקבל השפעת המקום של‬ ‫בעזות מצח ובזלזול‪ .‬ושתיים רעות עשו‪.‬‬ ‫סדום‪ .‬אצל אברהם מה הוא אומר אל נא‬ ‫א' שהחשיבו עצמם כמלאכים לדבר‬ ‫תעבור מעל עבדך‪ .‬ואצל לוט מה הוא‬ ‫בלשונם‪ ,‬הב' שזלזלו בלשון המלאכים‬ ‫אומר ו ִּה ְּשכ ְַּמ ֵ֖תם ַו ֲהלַכְּ ָׁ֣תם לְּ דַ ְּרכְּ כֵ֑ם‪,‬‬ ‫ולעגו איה האנשים‪.‬‬ ‫והוא פגם גדול במידת הכנסת אורחים‬ ‫להגביל את האורח לזמן קצוב‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולכן לא קבלו ממנו המלאכים‪ ,‬שאין הם‬ ‫מקבלים הוראות מבשר ודם‪ ,‬אלא‬ ‫ַויֵּצֵּ א אֲ לֵּהם לֹוט הַ פ ְּתחה וְּ הַ דלת סגַר‬ ‫בדרגת אברהם או יעקב‪ ,‬שהם מרכבה‬ ‫אַ חֲריו‪( :‬יט‪,‬ו')‬ ‫לשכינה‪.‬‬ ‫וְּ הַ דלת סגַר אַ חֲריו‪ .‬שהחשיב עצמו‬ ‫או כלך לדרך זו‪,‬‬ ‫כמלאכים שנאמר בהם והוא אחריו‪.‬‬ ‫שאמרו לו לא כי ברחוב נלין אע"פ‬ ‫והפתח אחריו‪.‬‬ ‫שאליו היו פניהם מועדות‪ ,‬כדי שיפציר‬ ‫בהם וירבו זכויותיו‪ ,‬ויהיה להצלתו על‬ ‫^^^^‬ ‫מה לחול‪.‬‬ ‫אֲשר ֶּֽל ֹא‪-‬י ְּדעּו֙‬ ‫ִּהנֵּה‪ַ֨ -‬נא לִָּ֜ י ְּש ֵּ ָׁ֣תי בנַּ֗ ֹות ָּׂ֤‬ ‫^^^^‬ ‫ֵּיכם‬ ‫אֹוציאה‪-‬נָּׂ֤א א ְּתהן֙ אֲ ל ַּ֔‬ ‫ִּ ֶּֽ‬ ‫ִַּּ֔איש‬ ‫ַוע ֲָׁ֣שּו ל ַּ֔הן כ ֵַ֖טֹוב ְּבעֵּ ינֵּיכֵ֑ם ְַ֠רק‬ ‫מא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫כִּ י עַ ל כֵּן באּו ְּבצֵּ ל קֹ ר ִּתי‪( .‬יט‪,‬ח')‪.‬‬ ‫ֶּֽלאֲנ ִּ ָּׂ֤שים האֵּ ֙ל אַ ל‪-‬תַ ע ֲָׁ֣שּו ד ַּ֔בר ִּ ֶּֽכי‪-‬‬ ‫וכאומרו‪ ,‬כִּ י עַ ל כֵּן סובבה כך ההשגחה‬ ‫עַ ל‪ֵּ -‬כֵׁ֥ן ֵ֖באּו ְּב ֵּ ֵׁ֥צל קֹ ר ִּ ֶּֽתי‪( :‬יט‪,‬ח')‬ ‫העליונה שנשלחו אלי כדי לנסות אתכם‬ ‫ִּהנֵּה‪ַ֨ -‬נא לִָּ֜ י‪.‬‬ ‫אם לא תעשו להם דבר‪ .‬ולא שהיה אמון‬ ‫על דרך ההשגחה‪ ,‬אלא קבל מביתו של‬ ‫יש ליתן טעם בלשון ִּהנֵּה נא לִּ י‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬והיה כמשיח לפי תומו‪.‬‬ ‫ושמא יש לומר ככתוב (ויקרא יח‪,‬יז')‪:‬‬ ‫שַ אֲרה הֵּ נה זִּמה ִּהוא‪ .‬וכוונת הפסוק‬ ‫^^^^‬ ‫דרך זנות‪[ .‬הרמב"ן]‪ .‬ולכן קרי היא‬ ‫וכתיב הוא‪ .‬כשם שהיא עוברת כן הוא‬ ‫ִּהנֵּה נא לִּ י ְּש ֵּ ָׁ֣תי בנַּ֗ ֹות‬ ‫עובר‪ .‬וכך גם אצל לוט‪ .‬שעבר על זימת‬ ‫מובא בזוהר הק' פרשת וירא ‪-‬דף קיא‬ ‫בנותיו‪ ,‬למרות שלא רצו בהן‪ ,‬כי אצל‬ ‫ע''א‪ַ :‬רבִ י אַ בָ א אָ מַ ר מַ אי ִדכְ ִתיב‪( ,‬משלי‬ ‫אומות העולם הקב"ה מצרף מחשבת‬ ‫ל) ַלעֲלּוקָ ה ְׁשתֵ י בָ נֹות הַ ב הַ ב‪ .‬אֵ לּו ְׁשתֵ י‬ ‫עבירה למעשה‪ .‬ולכן האכילוהו מבשרו‪.‬‬ ‫בְ נֹות לֹוט ְדאֲמָ ָרן‪ׁ ,‬שֶׁ הִ יא ֶׁנפֶׁׁש הַ ִמ ְתאַ ּוה‪,‬‬ ‫וְ ֶׁנפֶׁׁש הַ ִמ ְׁשתַ תֶׁ פֶׁת בַ גּוף הָ רֹודֶׁ פֶׁת אַ חַ ר יִצֶׁ ר‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬נא לי‪ .‬בגימ' צ"א‪.‬‬ ‫הָ ָרע לְ עֹולָם‪ .‬אָ מַ ר ַרבִ י יְהֹוׁשֻ ַע כְ ִתיב הָ כָא‬ ‫הוא השם הק' סא"ל‪ .‬משמות ע"ב הק'‬ ‫בְ לֹוט כִ י י ֵּרא לָׁשֶׁ בֶׁ ת בְ צֹועַר‪ּ ,‬וכְ ִתיב הָ תָ ם‬ ‫היוצאים מפסוקים ויסע ויבא ויט‪ ,‬והוא‬ ‫ַלעֲלּוקה ְׁשתֵ י בָ נֹות הַ ב הַ ב‪ .‬י ֵּר''א‬ ‫הנפרע מהעוברים על "אחרים" ["אלהים‬ ‫בְ גִ ימַ ְט ִריָא הּוא עֲלּוק''ה‪.‬‬ ‫"אחרים] ועל "זונים" ["אשר אתם זונים‬ ‫אחריהם"]‪ ,‬ואשר על כן יש לכוון בשם זה‬ ‫ובביאור המדרש יֵאָ מֵ ר‪ ,‬כי זה דרכו‬ ‫בקריאת שמע במילים אלו‪.‬‬ ‫של יצר הרע לומר הב הב‪ ,‬ואינו שבע‬ ‫עוד י''ל‪ִּ :‬הנֵּה נא לִּ י‪ .‬מהרהורי לבו‬ ‫לעולם‪ .‬כן אמר לוט הנה נא לי שתי‬ ‫דבר‪ :‬לִּ י‪ .‬שהיה להוט אחרי עריות‬ ‫בנות‪ .‬שאינו יכול להשביע את יצרו‬ ‫והאכילוהו מהן‪ .‬כדאָ מַ ר ַרב נַחְ מָ ן‪,‬‬ ‫לעולם עד שיאכילוהו מבשרו‪.‬‬ ‫(במדרש תנחומא) ִמּנַיִן ׁשֶׁ כָל ִמי ׁשֶׁ הּוא‬ ‫לָהּוט אַ חַ ר בּולְ מּוס ׁשֶׁ ל עֲבֵ ָרה סֹוף‬ ‫^^^^‬ ‫מַ אֲכִ ילִ ין אֹותֹו ִמבְ ׂשָ רֹו‪ִ ,‬מלֹוט‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫מב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ועל דרך הצח ביזוהו בג' וש' גם‬ ‫אמרּו֙ הא ָּׂ֤חד‬ ‫ֹאמ ָׁ֣רּו | גש‪ַּ֗ -‬הלְּ אה ַו ֶּֽי ֹ ְּ‬‫ַוי ְּ‬ ‫שפֹט שפֹוט‪.‬‬ ‫באמרם הָ אֶׁ חָ ד בָ א לגּור וַיִּ ְּ‬ ‫ֶּֽבא‪-‬לגּור֙ וַיִּ ְּשפָֹׁ֣ ט ש ַּ֔פֹוט עַ ֹּ֕תה נ ַ ֵׁ֥רע לְּ ָךֵ֖‬ ‫גם מעמיד עצמו כחשוב‪ ,‬וגם שמועותיו‬ ‫מֵּ הֵ֑ם וַיִּ פְּ ְּצ ַ֨רּו ב ִּ ָּׂ֤איש ְּבלֹוט֙ ְּמאַֹּ֔ ד‬ ‫שנואות‪ .‬וזה הוא גש הלְּ אה‪ .‬שביזוהו‬ ‫ַ ֶּֽוָּ֤יִּ גְּ ֵ֖שּו לִּ ְּשבֵֹׁ֥ ר הַ ֶּֽדלת (יט‪,‬ט')‬ ‫בג' וש'‪.‬‬ ‫גש‪ַּ֗ -‬הלְּ אה‪ .‬יש ליתן טעם לאומרם‬ ‫^^^^‬ ‫גש‪ַּ֗ -‬הלְּ אה‪ .‬שנראה כתרתי דסתרי‪ .‬גש‬ ‫כוונתו התקרב‪ַּ֗ ,‬הלְּ אה כוונתו התרחק‪.‬‬ ‫ֶּֽהאֲ נ ִּשים֙ את‪-‬י ַּ֔דם‬ ‫{י} וַיִּ ְּשלְּ ָּׂ֤חּו‬ ‫ֵּיהם הַ ֵ֑ביְּ תה וְּ את‪-‬‬ ‫וַי ִּ ֧ביאּו את‪-‬ל֛ ֹוט אֲ ל ֵ֖‬ ‫ולעומקו של מקרא ירמוז הכתוב‬ ‫הַ ֵ֖דלת ס ֶּֽגרּו‪{ :‬יא} ְּ ֶּֽואת‪-‬האֲ נ ִ֞ ִּשים‬ ‫לדברי רב אשי במסכת מגילה [כה‪]:‬‬ ‫אֲשר‪-‬פָׁ֣תַ ח הַ ַּ֗ ַביִּ ת ִּהכּו֙ בַ סַ נְּ ו ִּ ֵַּּ֔רים‬ ‫אמר רב אשי האי מאן דסנאי שומעניה‬ ‫שרי ליה לבזוייה בגימל וׁשין‪.‬‬ ‫ִּמקטֵֹ֖ ן וְּ עַד‪-‬ג ֵ֑דֹול וַיִּ לְּ ֵ֖אּו לִּ ְּמ ֵׁ֥צ ֹא‬ ‫ופירש"י שם‪ :‬דסני שומעניה‪ .‬שיוצאות‬ ‫הַ ֶּֽפתַ ח‪:‬‬ ‫עליו שמועות רעות ושנואות שהוא‬ ‫יש להבין ענין הדלת שרצו לשבור‬ ‫נואף‪ ,‬מותר לבזותו בגימ''ל ושי''ן‪.‬‬ ‫והמלאכים סגרוה‪ ,‬וכן ענין‬ ‫הסנורים‪.‬‬ ‫רש''י‪:‬‬ ‫פירש‬ ‫ושי''ן‪:‬‬ ‫בג'‬ ‫ומהו‬ ‫[נוטריקון‪ ,‬ראשי תיבות]‪ :‬בר גירתא‬ ‫על דרך הרמז‪ ,‬ולעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫ובהקדים יש לומר שחסד וסדם יש‬ ‫שמַ ּה סַ ְּרי'ה‪ ,‬כלומר‪ :‬בן הנואפת שמה‬ ‫ְּ‬ ‫להם אותיות משותפות‪ .‬סד‪ .‬ובחסד ח‬ ‫מקולקל‪ .‬כך הוא בתשובות הגאונים‬ ‫פתוחה מלמטה‪ ,‬ובסדם ם סתומה‪.‬‬ ‫שמותר לבזות גם את אמו שילדתו‪.‬‬ ‫חסד – סדם‪.‬‬ ‫שייטא‬ ‫גיופא‬ ‫מפרשים‬ ‫ורבותי‬ ‫שטייא‪[ .‬נואף שוטה משתטה]‪ .‬וזה‬ ‫ואשר על כן יובן‪ ,‬שאנשי סדום סתמו‬ ‫שאמרו לו גש הלאה‪ .‬שביזוהו בגימ"ל‬ ‫את רצפת ה‪ -‬ח את שפע החסד היורד‬ ‫ושי"ן‪.‬‬ ‫לעולמות‪ ,‬וע"י כך הפכו את האות ח‬ ‫לאות ם‪ .‬וזו מלחמתו של אברהם היתה‬ ‫מג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ובזה היא תהיה למשל לעם ה' אשר כן‬ ‫לפתוח את הסתום‪ ,‬ולהוריד שפע החסד‬ ‫מצווים‪ ,‬שלא יקרה לארצם כסדום‬ ‫לעולם‪ .‬והם סתמוה והפכוה לםסד‪,‬‬ ‫ועמורה‪.‬‬ ‫וְּ הפְּ כּו האותיות להיות סדם‪.‬‬ ‫ולכן התיקון הוא להפוך את סדם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וזה שאמר אברהם הנה נ"א הואלתי‪.‬‬ ‫הואלתי לשון רצון והתחלה‪ .‬הנה נא‬ ‫וַיִּ לְּ אּו לִּ ְּמצ ֹא הַ פתַ ח‪.‬‬ ‫רציתי לפתוח את הסתום‪ .‬והם סתמו‬ ‫על דרך הצח‪ ,‬הכה אותם בספירת‬ ‫הפתוח‪ ,‬ולכן נהפכו מן המס"ד‪.‬‬ ‫הַ כֶׁתֶׁ ר המנוקדת בקָ מָ ץ וכן מנוקד שם‬ ‫שמים בברכת המינים‪ :‬יהו'ה ‪.‬‬ ‫ואנשי סדם סתמו את ה"ח"‪ ,‬על ידי‬ ‫החטא‪ ,‬ולא הסתפקו בכך‪ ,‬אלא לאחר‬ ‫וההסבר בזה הוא‪ ,‬שהם בקשו לפגום‬ ‫שסתמו את ה"ח" רצו גם לשבור את‬ ‫בכתר ולכן הקב"ה מופיע עליהם במידת‬ ‫הדלת‪.‬‬ ‫הכתר מידה כנגד מידה‪ ,‬ושוברם בניקוד‬ ‫היא הדל"ת של המילה סדם‪ .‬ולהשאיר‬ ‫הכתר הוא ניקוד הקמץ‪.‬‬ ‫רק את האותיות ס"ם‪ .‬הוא כח הרע‬ ‫והטומאה שבעולם‪ .‬ובאותו ס"ם היכו‬ ‫והם בקשו את הַ פתַ ח‪ ,‬הוא ניקוד ה ַפתַ ח‪,‬‬ ‫בהם המלאכים שנאמר ויכום בסנורים‪.‬‬ ‫שהוא ניקוד החכמה‪ ,‬כי חכמנים היו‪,‬‬ ‫שהוא שילוב של "נורי" ו"סם"‪ ,‬אש‬ ‫אך לא עלתה להם חכמתם כי הופיע‬ ‫וסם המות‪[ .‬נור בארמית אש]‪.‬‬ ‫עליהם השם בניקוד הקמץ שהוא ניקוד‬ ‫הכתר‪ .‬זה שכתוב וַיִּ לְּ אּו לִּ ְּמצ ֹא הַ פתַ ח‪.‬‬ ‫לכן צריך גם אש וגפרית לשורפה‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬הַ פתַ ח כתוב גם בקמץ וגם‬ ‫כליל‪ .‬אש כנגד אש אוכלה הוא‪ .‬וגפרית‬ ‫בפתח‪ .‬ובשניהם הוכו‪ .‬את הפתח‪ ,‬את‬ ‫כחושבנא של תרי"ג פ"ו‪ .‬שכן אותיות‬ ‫פתחי החכמה לא מצאו‪ ,‬ובמידת הכתר‪,‬‬ ‫וגפרי"ת‪ .‬פ"ו הרי זה גימטרי' אלה''ים‪,‬‬ ‫היא הקמץ ‪ -‬במידה זו הוכו‪.‬‬ ‫מידת הדין‪ .‬שנגלתה עליהם מידת הדין‬ ‫על שעברו כל התרי"ג‪ .‬ואע"פ שאין הם‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬מובא בספרים‬ ‫מצווים‪ ,‬קנאה התורה קנאתה על מה‬ ‫הקדושים שזה הפסוק מסוגל לשמירה‪,‬‬ ‫שכן מצווים‪.‬‬ ‫כאשר נכתב בראשי תיבותיו‪:‬‬ ‫מד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫הרי שחברו כולם יחדיו להאיץ עם‬ ‫והאפה הבמוג ולה‬ ‫שחר‪ .‬וזה שנאמר ְּבח ְּמלַת ה' עליו‪ .‬כאן‬ ‫פתַ ח הַ ֵ֗ ַב ִית‬ ‫ְּ ֶּֽואֶׁ ת‪-‬ה ֲאנ ֵ֞ ִָׁשים אֲ ׁשֶׁ ר‪ָׁ֣ -‬‬ ‫רמזה התורה לכך שינצל בזכות אברהם‪.‬‬ ‫ִּהכּו֙ בַ סַ ְנו ִ ֵָ֔רים ִּמקָ טֵֹּ֖ ן וְּ עַד‪-‬ג ֹּ֑דֹול‬ ‫שבחמלת ה' תרגם אונקלוס כְּ ַרחֵּ ם ה'‪.‬‬ ‫ַויִלְ ֵּ֖אּו לִּ ְמ ִּ֥צ ֹא הַ ָ ּֽפתַ ח‪:‬‬ ‫רחם אותיות רמ"ח‪ .‬שעתה הושלם‬ ‫אברהם ברמ"ח איבריו לאחר המילה‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫וכן עולה שמו אברה''ם גימטרי' רח"ם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ּוכְּ מֹו הַ ּׁשַ חַ ר עלה וַי ִּאיצּו הַ מַ לְּ אכִּ ים‬ ‫ְּבלֹוט לֵּאמֹ ר קּום קַ ח את ִּא ְּש ְּתָך וְּ את‬ ‫וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו ו ְַּת ִּ ֵ֖הי נְּ ִּ ֵׁ֥ציב‬ ‫ְּשתֵּ י ְּבנֹ תיָך הַ נִּ ְּמצאֹ ת פן ִּתספה בַ עֲֹון‬ ‫ֶּֽמלַח‪( .‬יט‪,‬כו')‪.‬‬ ‫העִּ יר‪( .‬יט‪,‬טו')‪.‬‬ ‫ועד מתי תהיה כך לנציב מלח ‪-‬‬ ‫מובא בתרגום ירושלמי עד זמן דתיתי‬ ‫וַי ִּאיצּו הַ מַ לְּ אכִּ ים ְּבלֹוט‬ ‫ְתחִ ָיה ְד ֵייחּון מֵ תַ ָיא‪.‬‬ ‫ויש לעיין מה היא ההאצה הזאת‪,‬‬ ‫עד זמן שיגיע עת התחיה‪ ,‬כשיחיו‬ ‫ומדוע דוקא נקשרה לשחר‪.‬‬ ‫המתים‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬בשלשה אופנים‪ .‬האחד‬ ‫ודבר פלא הוא מה לאשת לוט ולתחיית‬ ‫מצד המלאכים‪ ,‬שהם אומרים שירה עם‬ ‫המתים‪ .‬אלא יש לומר לא שתקום אז‬ ‫שחר‪ ,‬ולכן האיצו‪ .‬והשני מצד העיר‬ ‫לתחיה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬שבתחיית המתים‬ ‫הגיע זמנה ונמלאה סאתה‪ .‬והשלישי‬ ‫היא תתפורר כלא היתה‪ .‬ויהיה בזה נס‬ ‫מצד לוט והרי זו השעה שאברהם‬ ‫בתוך נס‪ .‬שהרי ברית כרותה למלח‬ ‫אבינו עומד בתפילה כנאמר וישכם‬ ‫מששת ימי בראשית שלא יתקלקל‬ ‫אברהם בבקר‪ .‬וכל הצלתו של לוט היא‬ ‫לעולם‪ .‬אבל כאן תתפורר מהיותה נציב‬ ‫בזכות אברהם‪ .‬וסימנך על דרך הצח‪:‬‬ ‫מלח‪ ,‬כדי לפרסם ענין השכר ועונש‬ ‫שח''ר‬ ‫בתחיית המתים‪ .‬וכמו שפירשו בה‬ ‫ש ‪ -‬שירה‪ ,‬שירת המלאכים‬ ‫שהיתה לנציב מלח בעבור שמנעה מלח‬ ‫ח ‪ -‬חלף זמנה של העיר‬ ‫מן האורחים‪.‬‬ ‫ר ‪ -‬אברהם‬ ‫מה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫לפשוטו של מקרא‪ ,‬פירש''י אתה‬ ‫ועוד בעניין‬ ‫הרשעת עמהם‪( ,‬נ) ובזכות אברהם‬ ‫וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו ו ְַּת ִּ ֵ֖הי נְּ ִּ ֵׁ֥ציב ֶּֽמלַח‪.‬‬ ‫אתה (ס) ניצול‪ ,‬אינך כדאי לראות‬ ‫בפורענותם ואתה ניצול‪ .‬וכוונתו בזה‬ ‫תימה‪ ,‬הרי לוט הוא זה שנצטווה לא‬ ‫שלכן אי אתה רשאי להביט מאחריך‪ ,‬כי‬ ‫להביט אחריו‪ ,‬ולא אשתו‪ .‬שנאמר ַויְהִ ֩י‬ ‫מה שאתה ניצול כביכול על ידי דרגת‬ ‫יאם אֹ ַ֜ ָתם הַ ֵ֗חּוצָ ה ַו ַ֨י ֹאמֶׁ ר֙ [המלאך‬ ‫כְ ּֽהֹוצִ ַ֨ ָ‬ ‫המלאכים לא בזכותך אלא בזכות‬ ‫ללוט] הִ מָ לֵ ָ֣ט עַל‪-‬נַפְ ׁשֶָׁ֔ ך אַ ל‪-‬תַ ִּ ָׁ֣ביט‬ ‫אברהם‪ ,‬ואם תסתכל במפלת הרשעים‬ ‫ַ ֶּֽאח ֲַּ֔ריָך וגו' [יט‪,‬יז']‪ .‬ולּו צוה המלאך את‬ ‫שהרשעת כמוהם‪ ,‬תאבד זכות זאת של‬ ‫שניהם היה לו לומר אל תביטו אחריכם‪.‬‬ ‫אברהם‪ .‬ואשתך לא ניצלת בזכות‬ ‫ועוד‪ ,‬נאמר באשתו וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו‬ ‫אברהם אלא בזכותך‪ ,‬לכן גם היא‬ ‫מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו‪ ,‬מאי מאחריו‪ ,‬מאחריה היה לו‬ ‫אסורה להסתכל מאחריך‪.‬‬ ‫לומר‪ .‬ומדוע הפכה לנציב מלח‪ ,‬הרי לא‬ ‫והנראה להוסיף ולומר לעומקו של‬ ‫צֻּותָ ה לכאורה‪ ,‬וגם הביטה מאחוריו ולא‬ ‫מקרא‪ ,‬על פי מה שהתבאר בתחילת‬ ‫מאחוריה‪.‬‬ ‫הפרשה ש"אין גב למלאכים"‪ .‬ומכל צד‬ ‫יֵיראו פניהם‪ .‬ובבואם להציל את לוט‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא על דרך צחות‬ ‫היו צריכים להעלותו לפי שעה מדרגת‬ ‫הלשון יש לומר שהמלאך אמר ללוט‬ ‫השפלות הבהמית לדרגתם שלהם‪ ,‬כדי‬ ‫בלשון כפולה המשתמעת גם לאשתו‪:‬‬ ‫שלא תשלוט בו מדת הדין‪ .‬ואשר על כן‬ ‫אַ ל‪-‬תַ ִּ ָׁ֣ביט ַ ֶּֽאח ֲַּ֔ריָך‪ .‬אתה אַ ל‪-‬תַ ִּ ָׁ֣ביט‬ ‫ציווהו לא להביט מאחריו‪ ,‬לפי שנאמר‬ ‫ַ ֶּֽאח ֲַּ֔ריָך‪ ,‬והיא גם היא אַ ל‪-‬תַ ִּ ָׁ֣ביט ַ ֶּֽאח ֲַּ֔ריָך‪.‬‬ ‫במלאכים "ל ֹא יִּ סַ בּו ְּבלכְּ ֶּֽתם"‪ .‬כמובא‬ ‫כי המלה תַ ִּ ָׁ֣ביט סובלת נוכח ונסתר גם‬ ‫בנבואת יחזקאל (י‪,‬יא') בתיאור‬ ‫יחד‪ .‬והיא עברה על הציווי וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו‬ ‫המלאכים‪ ,‬וכפירוש רש"י שם‪ :‬אם‬ ‫מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו‪.‬‬ ‫רוצים ללכת לאיזה רוח שירצו אין‬ ‫צריכים להסב פניהם שהרי יש להם‬ ‫ומעתה יש לברר שני דברים‪ .‬מדוע‬ ‫פנים לכל צד‪ .‬ואם יביט לאחריו לא‬ ‫שלא יביטו מאחריו של לוט‪ ,‬ומדוע‬ ‫יוכלו להצילו‪ .‬ושאר בני משפחתו יגררו‬ ‫ענשה הוא "נציב מלח"‪.‬‬ ‫עמו‪ .‬לכן הציווי גם עליהם לא להביט‬ ‫מאחוריו‪ .‬ולא מאחוריהם‪ .‬לכן נאמר‬ ‫מו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫והמלאך מדבר כביכול ללוט‪ ,‬אך מתכוין‬ ‫באשת לוט וַתַ ֵּ ֵׁ֥בט ִּא ְּש ֵ֖תֹו מֵּ אַ ח ֲֵ֑ריו ו ְַּת ִּ ֵ֖הי‬ ‫לאברהם‪ .‬וכאומרו לאברהם ַוי ֹאמר‬ ‫נְּ ִּ ֵׁ֥ציב ֶּֽמלַח‪.‬‬ ‫אתי פניָך גַם‬‫אֵּ ליו [לאברהם] הִ ּנֵה נָׂשָ ִ‬ ‫לַדבר הַ זה לְּ ִּבלְּ ִּתי הפְּ כִּ י את‪-‬העִּ יר אֲ שר‬ ‫ובהיות מי מהם מביט מאחוריו‪ ,‬לא‬ ‫ִּד ַ ֶּֽב ְּרת‪.‬‬ ‫יכלל לפי שעה בדרגתם שנאמר בהם‬ ‫"נצבים עליו"‪ .‬לכן הפכה מניצב לנציב‪.‬‬ ‫וכן נמצא במסכת ברכות פרק‬ ‫נציב דומם שאין בו חיים‪ .‬לא בעולם‬ ‫הרואה‪ ,‬נד עמ' ב הרואה אשתו של לוט‬ ‫הזה ולא לעולם הבא‪ .‬ובהיותה חוטאת‬ ‫[שהפכה נציב מלח] מברך עליה ברוך‬ ‫במלח‪ ,‬שלא הגישה מלח לאורחים‬ ‫דין האמת ועל לוט ברוך זוכר את‬ ‫כפירוש רש''י ‪ ,‬לקתה במלח והפכה‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ופירש''י שם שזכר את‬ ‫לנציב מלח‪ .‬כי מלח אין בו חיּות‪ ,‬וכך‬ ‫אברהם [העומד באותה שעה ומתפלל]‪.‬‬ ‫תהיה דומם עד תחיית המתים‪ ,‬אז‬ ‫והוינן בה‪ ,‬מדוע יברך על כל פנים דין‬ ‫תתפורר ותיעלם כליל מן העולם‪ .‬וגם‬ ‫האמת על אשת לוט‪ ,‬ומה בשורה רעה‬ ‫המלח שהיתה לא יתקיים‪ ,‬כי מה שנאמר‬ ‫יש בזה‪.‬‬ ‫ברית במלח‪ ,‬במלח של מצווה‪ ,‬ולא‬ ‫ויש לומר שברכת דין האמת על אשת‬ ‫במלח של עבירה‪ .‬ולכן לא תתקיים‬ ‫לוט לא מצד בשורה רעה היא‪ ,‬אלא מצד‬ ‫אפילו במלחה‪.‬‬ ‫שבח לקב''ה‪ ,‬שדן אותה ללא משוא‬ ‫פנים‪ ,‬ולפי שורת הדין‪ ,‬ולפי האמת של‬ ‫^^^^‬ ‫מדה כנגד מדה‪ ,‬על פי מה שמגיע לה על‬ ‫שזלזלה בהכנסת אורחים‪ ,‬והוא כזלזול‬ ‫אתי פניָך גַם‬ ‫ַוי ֹאמר אֵּ ליו הִ ּנֵה נָׂשָ ִ‬ ‫בקב''ה שהוא המשלח את האורחים‪,‬‬ ‫לַדבר הַ זה לְּ ִּבלְּ ִּתי הפְּ כִּ י את‪-‬העִּ יר‬ ‫ולכן דן בה דין אמת‪ ,‬ולזה מברכים עליה‬ ‫אֲשר ִּד ַ ֶּֽב ְּרת‪( :‬יט‪,‬כא)‬ ‫דין האמת‪.‬‬ ‫ותימה שישמע המלאך בקול לוט מה‬ ‫שלא שמע כביכול בקול אברהם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר ׁשֶׁ אֵ לּו הם‬ ‫דברי הקב"ה לאברהם בעודו מתפלל‪,‬‬ ‫מז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ואשר על כן יש לומר שנענשו על‬ ‫"חטא" המלאכים‬ ‫חילול ה' שיצא מזה‪ .‬שנאמר ויהי‬ ‫כמצחק לפני חתניו‪ .‬והנה משה רבנו‬ ‫{יג} ִּ ֶּֽכי‪-‬מַ ְּש ִּח ִּ ָׁ֣תים אֲ ַַּ֔נ ְּחנּו את‪-‬‬ ‫שינה לומר כחצות ולא בחצות שמא‬ ‫הַ מ ֵ֖קֹום הַ זֵ֑ה ִּ ֶּֽכי‪ֶּֽ -‬ג ְָּּ֤ד ָּׂ֤לה צַ עֲקתם֙ את‪-‬‬ ‫יטעו איצגניני פרעה ויאמר משה בדאי‬ ‫הוא‪ ,‬ואף לרגע קטון עד שיגיע חצות‪ ,‬כי‬ ‫פְּ נֵּ ָׁ֣י ה' וַיְּ שַ לְּ ֵּ ֵׁ֥חנּו ה' לְּ שַ ח ֲֶּֽתּה‪:‬‬ ‫מכל מקום חילול ה' הוא כך לומר על‬ ‫משה רבנו‪ .‬ק"ו כאן שאמרו על הקב"ה‪,‬‬ ‫מובא בדעת זקנים מבעלי התוספות‬ ‫שנאמר ויהי כמצחק בעיני חתניו‪.‬‬ ‫שעל כך נענשו המלאכים להיות מחוץ‬ ‫שבדבריהם גרמו לחתניו וללוקחי‬ ‫למחיצה קל"ח שנים עד חלום יעקב‬ ‫בנותיו לצחוק על תכניותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫שנאמר בו והנה מלאכי אלקים עולים‬ ‫על כן נענשו קל"ח שנה מן המחיצה‪.‬‬ ‫ויורדים‪ .‬וכן הוא בתרגום יונתן בן‬ ‫והוא מידה כנגד מידה‪ .‬לקחי אותיות‬ ‫עוזיאל תחילת ויצא‪.‬‬ ‫קל"ח‪ .‬וכן חתניו לקחי בנותיו ר"ת‬ ‫ועל מה נענשו‪ ,‬על שני דברים‬ ‫קל''ח‪.‬‬ ‫שכביכול חטאו בהם‪ .‬הא' שתלו בכוחם‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬כך הוא החשבון‬ ‫ואמרו משחיתים אנחנו‪ .‬והב' שגילו‬ ‫של קל''ח שנים‪ :‬מיום הפיכת סדום עד‬ ‫בטרם עת את סתריו של הקב"ה‬ ‫הולדת יעקב ‪ 61‬שנה‪ .‬שנא' ויצחק בן‬ ‫ותכניותיו להפוך את סדום‪[ .‬וכן הוא‬ ‫ששים בלדת אותם‪ ,‬והפיכת סדום שנה‬ ‫בתרגום יונתן בן עוזיאל תחילת ויצא]‪.‬‬ ‫לפני הולדת יצחק‪ .‬בן ‪ 63‬שנה היה יעקב‬ ‫ועל כן הוזקקו אח''כ לומר שאין הדבר‬ ‫כשנתברך ויצא לחרן‪ ,‬ועוד ‪ 14‬שנה‬ ‫ברשותן שנאמר "מהר המלט שמה‪ ,‬כי‬ ‫הוטמן בביהמ"ד של שם ועבר וכשחלם‬ ‫לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה"‪.‬‬ ‫החלום היה בן ‪ 77 .77‬ועוד ‪ 61‬הרי‬ ‫ובהעיר ובשים לב שחזרו על המילה‬ ‫קל"ח‪.‬‬ ‫שמה שתי פעמים אולי רמז יש כאן‬ ‫שמ"ה נוטריקון‪ ,‬שמאמר ה' הוא‪.‬‬ ‫ובא הכתוב ללמד‪ ,‬עד כמה מציאותי‬ ‫היה חלום יעקב‪ ,‬ולא כדרך החולמים‬ ‫ויש לשאול על מה ולמה יענשו‪ .‬והרי‬ ‫בעלמא ורואים חזיונות שוא‪ .‬שהרי‬ ‫מילתא דעבידי לגילויי הוא‪ ,‬אלא שגילו‬ ‫יעקב חולם שמלאכים עולים ויורדים‪.‬‬ ‫זאת זמן קצר לפני שיצא אל הפועל‪.‬‬ ‫מח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫והקב"ה מדקדק עמם כחוט השערה‪ .‬ועל‬ ‫ומי הם המלאכים העולים בסולם יעקב‪,‬‬ ‫זה נאמר וסביבם נשערה מאד‪.‬‬ ‫הם המלאכים שנשלחו להפוך את סדום‬ ‫וכן פירש אוה''ח הק' [לעיל פס' יב']‬ ‫ונדחו ממחיצתם קל''ח שנה‪ ,‬ועתה‬ ‫והמלאכים יענשו על השוגג ועל שנוי כל‬ ‫נשלמה תקופת הנידוי וחזרו לשמש‬ ‫שהוא‪.‬‬ ‫במרום והם עולים בסולם של חלום‬ ‫^^^^‬ ‫יעקב‪ .‬והרי החלום אינו כמשל אלא‬ ‫ַ ֶּֽוָּ֤יִּ ְּתמַ ְּהמּה | ַו ַי ֲחזִּקּו האֲ נ ִּשים ְּבידֹו‬ ‫כמציאות רוחנית עליונה ונשגבה‪.‬‬ ‫ּוביַד ְּשתֵּ י ְּבנֹ תיו‬ ‫ְּ‬ ‫ּוביַד‪ִּ -‬א ְּשתֹו‬ ‫ְּ‬ ‫וכן פירש אוה''ח הק' שכל מקום‬ ‫ְּבח ְּמלַת ה' עליו וַיֹ ִּצאֻהּו ַויַנִּ חֻהּו‬ ‫שנאמר בחלום והנה‪ ,‬כגון הכא שכתוב‬ ‫ִּמחּוץ ל ִּ ֶּֽעיר‪( .‬יט‪,‬טז')‬ ‫והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‪,‬‬ ‫הרי הוא חלום זך וצהיר כיום בהיר‪.‬‬ ‫ויִּ ְּתמַ ְּהמּה‪ .‬פירש"י כדי להציל את‬ ‫ממונו‪.‬‬ ‫ועוד בענין חטא המלאכים יש‬ ‫ועל דרך הרמז והצח‪ ,‬ידויק במילה‬ ‫לעיין כיצד זה יחטאו המלאכים‪ ,‬הרי‬ ‫עצמה‪ ,‬ויתמהמה‪ .‬פעמיים מה‪ .‬מה מה‪.‬‬ ‫אין להם יצר הרע‪ ,‬שנאמר באברהם‬ ‫כאומרו‪ :‬מה לי הכא מה לי התם‪ .‬מה לי‬ ‫סעדו לבכם ולא נאמר לבבכם‪ .‬וי"ל‬ ‫בביתי מה לי אתי‪.‬‬ ‫דחטא דהכא אין פירושו עבירה‪ ,‬אלא‬ ‫^^^^‬ ‫פירושו החטאה מן המטרה‪ .‬לא לקיים‬ ‫בשלימות שליחות המקום ב"ה‪.‬‬ ‫ִּהנֵּה‪ְ֠ -‬נא מ ַ֨צא עַ ְּב ְּדָךָׁ֣ חֵּ ן֘ ְּבעֵּ ֶ֒יני ֶָ֒ך‬ ‫ית עִּ מ ִַּּ֔די‬ ‫אֲשר ע ַ֨ ִּש ֙‬ ‫ָּׂ֤‬ ‫וַתַ גְּ ֵּ ָׁ֣דל חַ ְּס ְּד ַָּ֗ך‬ ‫וכן תמצא ברש"י על הפסוק הִ שָ מֶׁ ר‬ ‫ּוׁשמַ ע בְ קֹ לֹו אַ ל תַ מֵ ר בֹו כִ י ל ֹא יִשָ א‬ ‫ִמ ָפנָיו ְ‬ ‫לְּ ַ ֶּֽהחֲיֵ֖ ֹות את‪-‬נַפְּ ִּ ֵ֑שי [יט‪,‬יט']‬ ‫לְ פִ ְׁש ֲעכֶׁם כִ י ְׁש ִמי בְ קִ ְרבֹו‪ .‬ופירש"י שהוא‬ ‫מן הכת שאינם חוטאים‪ ,‬לכן לא ישא‬ ‫על דרך המוסר‪ ,‬נמצא כאן תוכחה‬ ‫לפשעכם‪ ,‬שאינו מלומד בכך‪.‬‬ ‫מסותרת עד כמה לא ידע אדם החסדים‬ ‫אשר אדם עושה עמו ולאו דווקא‬ ‫ומכאן אתה למד שיש כת שכן חוטאים‪.‬‬ ‫בזכותו‪ .‬לוט אומר‪ִּ :‬הנֵּה‪ְ֠ -‬נא מ ַ֨צא‬ ‫והכוונה מחטיאים את המטרה‪ ,‬שאינם‬ ‫אֲשר‬ ‫עַ ְּב ְּדָךָׁ֣ חֵּ ן֘ ְּבעֵּ ֶ֒יני ֶָ֒ך וַתַ גְּ ֵּ ָׁ֣דל חַ ְּס ְּד ַָּ֗ך ָּׂ֤‬ ‫מקיימים בדקדוק רב מצ ַות השם‪.‬‬ ‫ית עִּ מ ִַּּ֔די‪ ,‬ואינו יודע כי באותה‬ ‫ע ַ֨ ִּש ֙‬ ‫מט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫אתי ָפ ֶָׁ֔ניך גַ ֵּ֖ם לַדָ ָבָ֣ר הַ זֶׁ ֹּ֑ה לְ בִ לְ ִ ֶּ֛תי הָ פְ ִ ִּ֥כי‬ ‫ָׂש ִ‬ ‫נ ָ ָ֣‬ ‫השעה עומד אברהם ומתפלל והקב''ה‬ ‫ֲׁשר ִד ַ ּֽב ְרתָ [בתפילתך]‪.‬‬ ‫אֶׁ ת‪-‬הָ ִ ֵּ֖עיר א ֶׁ ִּ֥‬ ‫עושה חסד עם אברהם‪ .‬לא עם לוט‪.‬‬ ‫ית עִּ מ ִַּּ֔די‪ ,‬ורוח‬ ‫אֲשר ע ַ֨ ִּש ֙‬ ‫ולוט אומר ָּׂ֤‬ ‫^^^^‬ ‫הקדש משיבה ואומרת אשר עשית עם‬ ‫לְּ ַ֨כה נ ְַּש ֧קה את‪-‬א ִּ ֛בינּו יַ ֵָּ֖֤יִּ ן וְּ נִּ ְּשכְּ ָׁ֣בה‬ ‫מי שעומד עמדי בתפילה והוא‬ ‫עִּ ֵ֑מֹו ּונְּ חַ יֵׁ֥ה ֵּ ֶּֽמא ִּ ֵ֖בינּו ֶּֽז ַָּ֤רע (יט‪,‬לב')‬ ‫אברהם‪ .‬וכן אמרו חז''ל [ברכות נד‪]:‬‬ ‫וַתַ ְּש ֧קין את‪-‬אֲ ִּביה֛ן יַ ֵָּ֖֤יִּ ן בַ ַ ָׁ֣ליְּ לה ֵ֑הּוא‬ ‫ועל לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים‬ ‫[וגו' פסוק לג']‪.‬‬ ‫א''ר יוחנן אפילו בשעת כעסו של הקב''ה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫זוכר את הצדיקים שנאמר {בראשית‬ ‫כפרש''י [פסוק לג']‪ :‬ותשקין וגו'‪.‬‬ ‫יט‪-‬כט} ויהי בשחת אלהים את ערי‬ ‫הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח‬ ‫יין נזדמן להם במערה‪ ,‬להוציא מהן‬ ‫את לוט מתוך ההפיכה‪.‬‬ ‫שני אומות‪.‬‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬רשעים בחייהם קרויים‬ ‫והוא על פי מדרש רבה‪ּ :‬ונְ חַ יֶׁה‬ ‫מתים וכיצד מעידה התורה על לוט‬ ‫מֵ אָ בִ ינּו בֵּ ן‪ ,‬אֵּ ין כְּ ִּתיב כאן אֶׁ לָא‬ ‫שאומר לְּ ַ ֶּֽהחֲיֵ֖ ֹות את‪-‬נַפְּ ִּ ֵ֑שי‪.‬‬ ‫ּונְ חַ יֶׁה מֵ אָ בִ ינּו ז ַרע‪ ,‬אֹותֹו ז ֶַׁרע ׁשֶׁ הּוא‬ ‫ולעומקו של מקרא ייאמר כי כוונתו‬ ‫בָ א ִממָ קֹום אַ חֵ ר‪[ ,‬והכוונה מבועז‬ ‫בזה להחיות נפשו גם של דוד המלך‬ ‫ורות]‪ ,‬וְ אֵ י זֶׁה זֶׁה מלְך הַ מ ִּשיחַ ‪.‬‬ ‫שעתיד לצאת מרות המואביה שיצאה‬ ‫ממואב שיצא מלוט‪ .‬ועל דרך הצח יהיו‬ ‫וממשיך המדרש רבה‪ִ :‬מּנַיִ ן הָ יָה לָהֶׁ ם‬ ‫דברי ר' יוחנן "זוכר את הצדיקים"‬ ‫יַיִ ן בַ ְמע ָָרה‪ ,‬אֶׁ לָא ִממַ ה ׁשֶׁ הַ יַיִ ן ְמרֻ בֶׁ ה‬ ‫מכוונים גם לדוד המלך‪ ,‬שלמענו ניצל‬ ‫יאין אֹותֹו בַ ְמ ָערֹות‪.‬‬ ‫לָהֶׁ ם הָ יּו מַ ְחבִ ִ‬ ‫לוט בתפילתו של אברהם‪.‬‬ ‫אָ מַ ר ַרבִ י יְ הּודָ ה בַ ר ִסימֹון ַנעֲׂשָ ה לָהֶׁ ם‬ ‫מֵ עֵין דּוגְ מָ א ׁשֶׁ ל עֹולָם הַ בָ א‪ ,‬הֵ יְך מָ ה‬ ‫ואשר על כן יש לומר כי מה שנאמר‬ ‫יִטפּו‬ ‫ְדאַ ְת אָ מַ ר וְ הָ יָה בַ יֹום הַ הּוא ְ‬ ‫אתי‬ ‫ָׂש ִ‬ ‫על ידי המלאך‪ַ :‬ו ָ֣י ֹאמֶׁ ר אֵ ָָ֔ליו הִ ּנֵה֙ נ ָ ָ֣‬ ‫הֶׁ הָ ִרים ע ִָסיס‪.‬‬ ‫ָפ ֶָׁ֔ניך גַ ֵּ֖ם לַדָ ָבָ֣ר הַ זֶׁ ֹּ֑ה לְ בִ לְ ִ ֶּ֛תי הָ פְ ִ ִּ֥כי אֶׁ ת‪-‬‬ ‫ֲׁשר דִ ַ ּֽב ְרתָ ‪ ,‬לא ללוט נאמר אלא‬ ‫הָ ִ ֵּ֖עיר א ֶׁ ִּ֥‬ ‫ומכאן או מכאן‪ ,‬או שהיה יין‬ ‫לאברהם נאמר העומד עתה בתפילה‪:‬‬ ‫מוחבא במערה‪ ,‬או על ידי נס שנטפו‬ ‫ַו ָ֣י ֹאמֶׁ ר [המלאך] אֵ ָָ֔ליו [אל אברהם] הִ ּנֵה֙‬ ‫נ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫הדין‪ ,‬ובהיפוך אותיות נקרא גם‬ ‫ההרים עסיס של יין‪ ,‬נזדמן להם יין‬ ‫"לכה"‪ ,‬בעת הרחמים‪ .‬ובקשה ממנו‬ ‫על ידי הקב''ה כדי להביא לידי לידת‬ ‫להמציא להם יין‪ .‬וכפי שמוזכר‬ ‫דוד מרות המואביה‪ ,‬ודייקו כך‬ ‫בפרשת וישב באמור יעקב ליוסף‬ ‫השפתי חכמים מהכתוב וַתַ ְׁש ֶׁקין ָ אֶׁ ת‪-‬‬ ‫"לכה ואשלחך אליהם"‪ .‬ששלח עמו‬ ‫יהֶּ֛ן יַ ֵָּּ֖֤יִ ן בַ לַ ָ֣יְ לָה ֵ֑הּוא‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫אֲבִ ֶׁ‬ ‫את מלאך הרחמים הנקרא "לכה"‪.‬‬ ‫בַ לַ ָ֣יְ לָה הַ הּוא‪ .‬כשהכוונה ֵ֑הּוא‬ ‫והוא מע''ב שמות היוצאים מד'‬ ‫לקב''ה‪ ,‬שהקב''ה הוא שזימן להם יין‬ ‫הפסוקים של ויסע ויבא ויט בפרשת‬ ‫במערה‪ ,‬כנ''ל‪.‬‬ ‫שלח י''ד‪ ,‬יט‪-‬כא'‪.‬‬ ‫ובהיות המלאך "כלה" גם מלאך‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬בדרך הלשון‪ ,‬יש כאן‬ ‫הרחמים "לכה"‪ ,‬כנ''ל‪ ,‬מהר המלאך‬ ‫קושי לשוני‪ .‬שאמרה הבכירה‬ ‫לעשות דבר ה' כפי שמובא בשפתי‬ ‫לצעירה‪ :‬לְּ ַ֨כה נ ְַּש ֧קה‪.‬‬ ‫חכמים בדברי רש''י הנ''ל‪ ,‬שהקב''ה‬ ‫אמר להביא להם יין להוציא מהן שתי‬ ‫שהיתה צריכה לומר לאחותה‪ :‬לְּ כִּ י‬ ‫אומות‪ ,‬ומאחת מהן תצא רות שממנה‬ ‫נ ְַּש ֧קה או ֵּנלְּ כה נ ְַּש ֧קה‪ ,‬להתאים‬ ‫יצא דוד מלכא משיחא‪.‬‬ ‫ללשון רבים נ ְַּש ֧קה‪ .‬ומדוע אמרה‬ ‫לְּ ַ֨כה נ ְַּש ֧קה‪ ,‬שהוא לכאורה לשון‬ ‫^^^^‬ ‫זכר‪.‬‬ ‫וַתַ הַ ר וַתֵּ לד שרה לְּ אַ ְּברהם בֵּ ן לִ זְקֻ נָ ֹּ֑יו‬ ‫ולא תאמר שהעיזה פניה עד כדי‬ ‫ֹלהים‪:‬‬ ‫לַמֹועֵּד ֲאשר‪ִּ -‬דבר אֹ תֹו אֱ ִּ ֶּֽ‬ ‫לבקש מהקב''ה בעצמו לומר לו לְּ ַ֨כה‬ ‫ַות ֹאמר ִּמי ִּמלֵּל לְּ אַ ְּברהם הֵּ ינִּ יקה בנִּ ים‬ ‫נ ְַּש ֧קה‪ ,‬אפילו למאן דאמר שֶׁ לְ ׁשֵ ם‬ ‫שרה ִּ ֶּֽכי‪-‬יל ְַּד ִּתי בֵּ ן לִ זְקֻ ָנּֽיו‪( :‬כא‪,‬ב'ז')‬ ‫מצוה נתכוונה‪.‬‬ ‫יש ליתן טעם מדוע נאמר לִּ זְּקֻ ניו‬ ‫ולכן‪ ,‬לעומקו של מקרא ועל דרך‬ ‫לִּ זְּקֻ ניו שני פעמים‪.‬‬ ‫הסוד‪ ,‬יש לומר שאמרה הבכירה לְּ ַ֨כה‬ ‫נ ְַׁש ֶׁקה אֶׁ ת‪-‬אָ ִ ֶּ֛בינּו יַ ֵָּּ֖֤יִ ן‪ ,‬למלאך‬ ‫ושמא י"ל פעם אחת פרסמו הכתוב‬ ‫שהתלווה לפמליתו של גבריאל בעת‬ ‫לשם ֵּנס‪ .‬ופעם אחת פרסמתו שרה‪.‬‬ ‫הפיכת סדום‪ ,‬ושמו‪" :‬כלה" בעת‬ ‫נא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ולא נדנדה כלומר נתערערה ונתקעקעה‬ ‫וכל כך למה‪ ,‬לכפר על מה שכביכול‬ ‫עריסתו אלא בבית אברהם‪ ,‬שאז נאמר‬ ‫צחקה ואמרה ואדוני זקן‪ .‬על כן אמרה‬ ‫לו לעיני כולם שיימסר בידי משה‪,‬‬ ‫עתה לשבח‪ .‬לִ זְקֻ ָנּֽיו‪ .‬דייקא נמי שלא‬ ‫אמרה לִ זְקֻ ַני אלא לִ זְקֻ ָנּֽיו‪.‬‬ ‫מצאצאי יצחק‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫וַיַ ָּׂ֤עַש אַ ְּברהם֙ ִּמ ְּש ָׁ֣תה ג ַּ֔דֹול ְּביֵ֖ ֹום‬ ‫ִּהג ֵּ ֵׁ֥מל את‪-‬יִּ ְּצ ֶּֽחק (כא‪,‬ח')‪.‬‬ ‫וַתֵּ רא שרה את בן הגר הַ ִּמ ְּצ ִּרית אֲ שר‬ ‫ילְּ דה לְּ אַ ְּברהם ְּמצַ חֵּ ק‪( .‬כא‪,‬ח')‬ ‫מובא במדרש רבה‪ :‬אמר ר' לוי לא‬ ‫פירש רש"י‪ :‬מצחק‪ .‬לשון עבודה‬ ‫נדנדה עריסה אלא בבית אברהם‬ ‫זרה‪ ,‬כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו‬ ‫אבינו‪ .‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫לצחק‪ .‬דבר אחר לשון גלוי עריות‪,‬‬ ‫כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי‪.‬‬ ‫ופתרונו מרישא דענינא‪ ,‬שעוג מלך‬ ‫דבר אחר לשון רציחה כמו (ש''ב ב יד)‬ ‫יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו' ‪:‬‬ ‫הבשן היה שם וכל גדולי העולם היו שם‬ ‫וכולם קנטרוהו לעוג בדברים על שאמר‬ ‫ולפי לשונות אלו תימה כיצד נקרא‬ ‫שאין שרה יולדת והנה בן לשרה‪ .‬פתח‬ ‫יצחק בשם זה שיש בו ג' לשונות של‬ ‫ואמר שאצבע אחת קטנה שלו יכולה‬ ‫עבירות‪ ,‬ועוד הוסיף הרמב"ן שגם לשון‬ ‫למעך את יצחק‪ .‬יצתה בת קול מן‬ ‫ליגלוג יש בזה‪.‬‬ ‫השמים ואמר לו הקב"ה‪ ,‬שעתיד הוא‬ ‫להינתן ביד משה מצאצאי יצחק‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהשם‬ ‫יצחק קרוי על שם העתיד‪ .‬יצחק‪ .‬ולכן‬ ‫על זה אמר ר' לוי‪ ,‬שלא נדנדה‬ ‫הוא תיקון לכל עבירות שבעולם‪ .‬כי‬ ‫עריסה וכו'‪ ,‬וכוונתו לעריסה של עוג‬ ‫בעלי העבירות לא יחשבו על העתיד כי‬ ‫מלך הבשן שבה היה משתבח‪ ,‬ככתוב‬ ‫כל חפצם למלאות מבוקשם בהווה‪.‬‬ ‫בסוף סדר "דברים"‪ ,‬הנה ערשו ערש‬ ‫ועוד שמצחק הוא לא רק לשון הווה‬ ‫ברזל וכו'‪ .‬ובתרגום יונתן הנה ערשו‬ ‫אלא גם לשון חזק ובנין כבד [פיעל]‪,‬‬ ‫ערש ברזל בארכיון ברבת עמון‪ ,‬וכונתו‬ ‫אשר משבר כל כוונה טובה שיש‬ ‫בזה שכל העולם יבוא ויראה את עריסת‬ ‫בשרש הזה‪ .‬ואילו יצחק בנוסף ללשון‬ ‫הברזל של עוג כבר בהיותו תינוק‪.‬‬ ‫נב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ופשט המלה אֹודֹ ת‪ ,‬פירש ר''א אבן‬ ‫עתיד הוא גם בנין קל שתפקידו לְ בַ ׂשֵ ם‬ ‫עזרא כמו עַל ְּדבַ ר‪ .‬ואם כן יש ליתן‬ ‫את העולם בשחוק וחדוה של קדושה‪.‬‬ ‫טעם מדוע נקט הפסוק ואמר אֹודֹ ת‪,‬‬ ‫והוא ניתן דווקא למי שעתיד להיות‬ ‫ומה בא להשמיע לנו בזה‪ .‬וכן מדוע‬ ‫נושא עול הגבורה בעולם‪ ,‬וכן מרמז‬ ‫לעתים יאמר הכתוב אֹודֹ ת כאשר ו'‬ ‫השם יצחק בבנין קל עתיד‪ ,‬שבנקל‬ ‫ראשונה מלא ו' אחרונה חסר‪ ,‬ומדוע‬ ‫יוכל לגבור על ידי שמחה בעבודת ה'‪,‬‬ ‫לעתים יאמר הכתוב אֹ דֹות כאשר ו'‬ ‫על כל הדינים והרעות שיש בעולם‪.‬‬ ‫ראשונה חסר ו' אחרונה מלא‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬נראה לומר‬ ‫ההסבר בזה‪:‬‬ ‫עַ ל אֹודֹ ת ְּבנֹו‬ ‫כאשר המילה באה עם ו' בתחילה ולא‬ ‫בסוף כגון‪ :‬אֹודֹ ת‪ ,‬הכוונה שיש כאן‬ ‫ַוי ֵַּרע הַ דבר ְּמאֹ ד ְּבעֵּ ינֵּי אַ ְּברהם עַ ל‬ ‫ענין של הודאה ושבח על חלק הטוב‪.‬‬ ‫אֹודֹ ת ְּבנֹו (כא‪,‬יא')‬ ‫והוא מלשון אודה י‪-‬ה‪.‬‬ ‫ויש לעיין מי הוא בנו האמור בפסוק‪.‬‬ ‫וכל מקום שהמילה אֹ דֹות באה עם ו'‬ ‫על דרך הפשט פירש רש''י שבנו‬ ‫חסר בתחילה ורק עם ו' מלא בסוף‬ ‫האמור כאן הוא ישמעאל‪ .‬ובדמשק‬ ‫המילה‪ ,‬יש כאן חסרון בהודאה‬ ‫אליעזר כתב שהכוונה לבנו של‬ ‫ושבח‪ .‬והוא מלשון דוי וצער‪ .‬כמו‬ ‫ישמעאל‪ .‬כי ישמעאל ראה בבית‬ ‫אשה דוה‪ .‬ככתוב נדת דותה‪ .‬וזה יורה‬ ‫אברהם דרך השם ותמיד יוכל לחזור‬ ‫ע"י האות "ו" בסוף המילה אֹ דֹות‪.‬‬ ‫בתשובה‪ .‬אבל בנו מה יהא עליו‪.‬‬ ‫וכן בענינינו‪ ,‬נאמר ַוי ֵַּרע הַ דבר ְּמאֹ ד‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫ְּבעֵּינֵּי אַ ְּברהם עַ ל אֹודֹ ת ְּבנֹו‪ .‬אע''פ‬ ‫שכוונתו בכך גם ליצחק‪ .‬שהיה רע‬ ‫שנאמר ַוי ֵַּרע בעיני אברהם‪ ,‬נתן שבח‬ ‫בעיני אברהם מה ששמע שניסה‬ ‫והודיה לה' אשר מנחהו בדרך אמת‪.‬‬ ‫ישמעאל לפגוע ביצחק עולה תמימה‪.‬‬ ‫נג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ובכל השלשה ניתנה הודי'ה על‬ ‫ועוד שנתן שבח והודיה לה' על שלא‬ ‫החלק הטוב‪ .‬ויבוארו אחת לאחת‪:‬‬ ‫הספיק ישמעאל לקלקל את יצחק‪.‬‬ ‫לכן נאמר בלשון שבח עם ו' בתחילה‪:‬‬ ‫א‪ַ .‬על אֹודֹ ת ְּבנֹו [בראשית‬ ‫ַעל אֹודֹ ת בְ נֹו‪.‬‬ ‫כא‪,‬יא'] כנ''ל נתן אברהם שבח והודיה‬ ‫לה' על שלא הספיק ישמעאל לקלקל‬ ‫הרחבה בעניין‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫את‬ ‫ב‪ַ .‬על אֹודֹ ת יִּ ְּשראֵּ ל [שמות יח‪,‬ח']‬ ‫אֹודֹ ת אֹ דֹות‬ ‫ו ְיסַ פֵר מֹ ׁשֶׁ ה לְ חֹ ְתנֹו אֵ ת כָל‪-‬אֲׁשֶׁ ר עָׂשָ ה ה'‬ ‫לְ פ ְַרעֹ ה ּולְ ִמצְ ַר ִים ַעֵ֖ל אֹודָֹׁ֣ ת יִּ ְּשר ֵּ ֵ֑אל ֵ ִּ֤את‬ ‫בשימת לב במסורה נמצאו שלש‬ ‫ֲׁשר ְמצָ ָ ָ֣אתַ ם בַ ָ֔ ֶׁד ֶׁרְך ַויַצִ לֵ ֵּ֖ם‬ ‫כָל‪-‬הַ ְתלָאָ ה֙ א ֶׁ ָ֣‬ ‫פעמים אֹודֹ ת [עם ו' בתחילה] ושבע‬ ‫ֲׁשר ְמצָ ָ ָ֣אתַ ם‬ ‫יְה ָֹו'ּֽה‪ .‬שעם כָל‪-‬הַ ְתלָאָ ה֙ א ֶׁ ָ֣‬ ‫פעמים אֹ דֹות [עם ו' בסוף]‪ .‬וכאמור‬ ‫בַ ָ֔ ֶׁד ֶׁרְך‪ ,‬הודה משה להקב''ה על החלק‬ ‫לעומקו של מקרא‪ ,‬ההסבר בזה‬ ‫הטוב וכפי שמסיים הפסוק ַוי ִַּצ ֵּ ֵ֖לם‬ ‫כאשר המילה באה עם ו' בתחילה ולא‬ ‫יְּ הֹו'ֶּֽה‪.‬‬ ‫בסוף כגון‪ :‬אֹודֹ ת‪ ,‬הכוונה שיש כאן‬ ‫ענין של הודאה ושבח על חלק הטוב‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אַ ל‪-‬אֹודֹ ת הרעה [שמואל (ב) יג‪,‬‬ ‫והוא מלשון אודה י‪-‬ה‪.‬‬ ‫טז'] בענין אמנון ותמר‪ַ :‬ות ֹאמֶׁ ר לֹו אַ ל‪-‬‬ ‫וכל מקום שהמילה אֹ דֹות באה עם ו'‬ ‫אֹודֹ ת הרעה הַ גְ דֹולָה הַ ז ֹאת מֵ אַ חֶׁ ֶׁרת‬ ‫חסר בתחילה ורק עם ו' מלא בסוף‬ ‫אֲׁשֶׁ ר‪-‬ע ִָׂשיתָ עִ ִמי לְ ׁשַ לְ חֵ נִ י וְ ל ֹא אָ בָ ה‬ ‫המילה‪ ,‬יש כאן חסרון בהודאה‬ ‫לִ ְׁשמֹ ַ ּֽע ָ ּֽלּה‪ .‬ומה היא הרעה‪ ,‬שישלחנה‪.‬‬ ‫ושבח‪ .‬והוא מלשון דוי וצער‪ .‬כמו‬ ‫לכן כתוב אַ ל‪-‬אֹודֹ ת באלף‪ ,‬כאומרה‪:‬‬ ‫אשה דוה‪ .‬ככתוב נדת דותה‪ .‬וזה יורה‬ ‫אל תשלחני מלפניך‪ ,‬ואל נא תמנע‬ ‫ע"י האות "ו" בסוף המילה אֹ דֹות‪.‬‬ ‫ממני מלהודות על אשר לקחתני‪.‬‬ ‫הג' אֹודֹ ת [עם ו' בתחילה] הם‪:‬‬ ‫ומה היא ההודי'ה בזה‪ ,‬כי היתה בת יפת‬ ‫א‪ַ .‬על אֹודֹ ת ְּבנֹו [בראשית כא‪,‬יא']‬ ‫תאר ולא היתה שיכת למלכות‪ ,‬גם לא‬ ‫ב‪ַ .‬על אֹודֹ ת יִּ ְּשראֵּ ל [שמות יח‪,‬ח']‬ ‫נחשבה לאחות אמנון וגם לא לאחות‬ ‫ג‪ .‬אַ ל‪-‬אֹודֹ ת הרעה [שמואל (ב) יג‪,‬‬ ‫אבשלום‪ .‬ועל ידי הליקוחין של אמנון‪,‬‬ ‫טז']‬ ‫נד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫הברית שעומדים לכרות ביניהם‪ ,‬בחר‬ ‫היא יכולה להודות שנכנסה למשפחת‬ ‫אברהם להחסיר משמחת הברית‬ ‫המלוכה‪ .‬רק אמרה אל תעשה הנבלה‬ ‫כביכול על ידי תוכחתו לאבימלך‪.‬‬ ‫הזאת בישראל לעשות בי ליקוחין שלא‬ ‫כדת וכדין ובזה לשלחני מלפניך‪ .‬וזה‬ ‫ב‪ַ .‬וי ִ ְָ֣הי | בַ יָ֣ ֹום הַ ֵ֗הּוא ַוי ַ֨ ָֹבאּו֙ עַבְ ֵ ָ֣די יִצְ ָ֔ ָחק‬ ‫שאמרה אַ ל‪-‬אֹודֹ ת שלא תמנע ממני‬ ‫שר חָ פָ ֹּ֑רּו‬ ‫ַוי ִַגָ֣דּו ָ֔לֹו עַל‪-‬אֹ ֵׁ֥דֹות הַ ְּב ֵּ ֵ֖אר אֲ ָׁ֣‬ ‫מלהודות על הטובה אשר עשית עמדי‪.‬‬ ‫אמרּו לֵּ֖ ֹו מָ ָצִּ֥אנּו ָ ּֽמיִם‪[ :‬בראשית כו‬ ‫ַו ִּ֥י ֹ ְ‬ ‫ומבואר איפוא‪ ,‬שגם הוא מלשון אודה‬ ‫לב']‬ ‫י‪-‬ה‪.‬‬ ‫ומבואר שם [פרשת תולדות] בלעומקו‬ ‫עד כאן ג' אודת של שבח‪.‬‬ ‫של מקרא כי משהגיעו לבאר שבע‬ ‫חפרו את הבאר ומיד מצאו מים‪ ,‬כי‬ ‫ועוד מצינו במסורה ז' אֹ דֹות [עם ו'‬ ‫היתה הברכה עם יצחק‪ .‬אך לא‬ ‫בסוף] המורים על חסרון מה בצד‬ ‫הספיקו לומר ליצחק שמצאו מים‪ ,‬עד‬ ‫ההודי'ה‬ ‫אשר הגיעה הכבודה של אבימלך‬ ‫והם‪:‬‬ ‫ואנשיו‪ ,‬ועתה החֱשּו מלספר‪ ,‬שהמתינו‬ ‫אר הַ ַּ֔ ַמיִּ ם [בראשית כא כה']‬ ‫א‪ַ .‬על‪-‬אֹ דֹות֙ ְּב ֵּ ָׁ֣‬ ‫לראות מה ירצה אבימלך‪ .‬ולאחר שראו‬ ‫ב‪ .‬עַ ל‪-‬אֹ ֵׁ֥דֹות הַ ְּב ֵּ ֵ֖אר [בראשית כו לב']‬ ‫כי באו לכרות עמו ברית על אשר‬ ‫ּׁשה [במדבר יב א']‬ ‫ג‪ַ .‬על‪-‬אֹ ֛דֹות ֶּֽה ִּא ֵׁ֥‬ ‫הפסיקה אצלם הברכה‪ ,‬וברכו את יצחק‬ ‫ד‪ַ ַ֚ .‬על אֹ ָׁ֣דֹות ֶּֽהא ְּש ַּ֔כֹול [במדבר יג כד']‬ ‫באמרם אַ ֵׁ֥תה עַ ֵ֖תה ְּב ֵׁ֥רּוְך השם‪ ,‬המתינו‬ ‫על אֹ דֹותיָך [יהושע יד‪ ,‬ו‪-‬יג]‬ ‫ה‪ .‬עַ ל אֹ דֹותַ י וְּ ַ‬ ‫עד שיחזרו כבודת אבימלך למקומם‪,‬‬ ‫[שופטים ו‪,‬ז']‬ ‫ו‪ַ .‬על אֹ דֹות ִּמ ְּדין‬ ‫שלא יאמרו שמברכתם שאמרו לו‬ ‫ז‪ .‬עַ ל כל אֹ דֹות ֲאשר נִּ ֲאפה ְּמשֻ בה‬ ‫אתה עתה ברוך השם התמלאה הבאר‬ ‫יִּ ְּשראֵּ ל [ירמיהו ג‪,‬ח']‬ ‫מים‪.‬‬ ‫ויבוארו אחת לאחת‪:‬‬ ‫לכן רק אחרי שהלכו לדרכם הגידו‬ ‫ליצחק על אֹ דֹות הבאר אשר חפרו‬ ‫ימלְֶׁך ַעל‪-‬‬ ‫הֹוכחַ אַ בְ ָר ָהֵּ֖ם אֶׁ ת‪-‬אֲבִ ֶׁ ֹּ֑‬ ‫א‪ .‬וְ ִ ִּ֥‬ ‫והודו ושבחו ואמרו לו מצאנו מים‪ .‬אלא‬ ‫ֲׁשר ָגָּּֽ֤זְלֵּ֖ ּו עַבְ ֵ ִּ֥די‬ ‫אֹ דֹות֙ ְּב ֵּ ָׁ֣אר הַ ַּ֔ ַמיִּ ם א ֶׁ ִּ֥‬ ‫שההודי'ה היתה באיחור כנ''ל‪ ,‬לכן‬ ‫ימלְֶׁך [בראשית כא כה'] כמבואר‬ ‫אֲבִ ֶׁ ּֽ‬ ‫נכתב בה אֹ דֹות‪ ,‬להורות על החיסרון‬ ‫בפרשתנו וירא‪ ,‬שבבואו להודות על‬ ‫נה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ד‪ .‬לַמָ ָ֣קֹום הַ ָ֔הּוא קָ ָ ֵּ֖רא נַ ָ֣חַ ל אֶׁ ְׁשכֹּ֑ ֹול עַַ֚ ל‬ ‫בהודאה‪ ,‬שלא הודו מיד אלא לאחר‬ ‫אֹ ָׁ֣דֹות ֶּֽהא ְּש ַּ֔כֹול אֲׁשֶׁ ר‪ּֽ ָ -‬כ ְר ִּ֥תּו ִמ ָ ֵּ֖שם בְ נֵ ִּ֥י‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫יִׂש ָר ֵ ּֽאל [במדבר יג כד']‬ ‫ְ‬ ‫ושם מבואר כי אמנם כרתו אשכול‬ ‫ג‪ .‬ו ְַתדַ ַ֨ ֵבר ִמ ְריָ ִּ֤ם וְ ַ ּֽאהֲרֹ ן֙ בְ מֹׁשֶָׁ֔ ה ַעל‪-‬‬ ‫ענבים כדי להראות שבח הארץ של‬ ‫ֲׁשר ל ָ ָֹּ֑קח ִ ּֽכי‪-‬‬ ‫ּׁשה הַ כ ִ ֵֻּׁ֖שית א ֶׁ ָ֣‬‫אֹ ֛דֹות ֶּֽה ִּא ֵׁ֥‬ ‫וַיִּ ש ֻאֵׁ֥הּו בַ ֵ֖מֹוט ִּב ְּש ֵ֑נָּ֤יִּ ם‪ ,‬אך בשבח‬ ‫ִא ָ ִּ֥שה כ ִ ֵֻּׁ֖שית ל ָ ָּֽקח‪[ :‬במדבר יב א']‬ ‫זה היה חיסרון בצידו‪ ,‬כפי שאמרו‬ ‫וְּ זה‪-‬פִּ ְּריֶּּֽה‪ַ֚ :‬אפס ִּ ֶּֽכי‪ַ -‬עָׁ֣ז ה ַּ֔עם (יג‪,‬‬ ‫פירש רש''י [בשם הספרי ותנחומא]‪:‬‬ ‫כז'כח')‪ .‬וכאומרם כל שבח ארץ ישראל‬ ‫ו ְַּתדַ בֵּ ר ִּמ ְּרים וְּ אַ הֲרֹ ן ְּבמֹ ַּ֔שה וגו'‪ּ ,‬ומַ ה‬ ‫ופירותיה אינו בערך והוא כאפס לעומת‬ ‫ִמ ְריָם‪ ,‬של ֹא נִּ ְּתכַּוְּ נה לִּ גְּ נּותֹו‪ ,‬כְָך‬ ‫חוזקו של העם היושב בה‪ .‬ומשום‬ ‫ֶׁנעֶׁנְׁשָ ה‪ ,‬קַ ל וָחֹ מֶׁ ר ל ְַמסַ פֵר בִ גְ נּותֹו ׁשֶׁ ל‬ ‫שהחסירו בשבח הארץ ופירותיה‪,‬‬ ‫חֲבֵ רֹו‪.‬‬ ‫ַעל אֹ דֹות ה ִּאּׁשה הַ כ ִֻּשית מַ גִ יד ׁשֶׁ הַ כֹ ל‬ ‫נאמר בפסוק ַַ֚על אֹ ָׁ֣דֹות ָ ּֽהאֶׁ ְׁשכָ֔ ֹול‬ ‫מֹודים‬‫ִ‬ ‫מֹודִ ים בְ יָפְ יָּה‪ ,‬כְ ׁשֵ ם ׁשֶׁ הַ כֹ ל‬ ‫כשהאות ו' בסוף התיבה ומורה על דוי‬ ‫כּושית [עם‬ ‫ִּ‬ ‫כּוׁשי‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫בְ ׁשַ חֲרּותֹו ׁשֶׁ ל‬ ‫וחיסרון שבח ובהודי'ה‪.‬‬ ‫ו'] בְ גִ ימַ ְט ִריָא יְּ ַפת מַ ְּראה‪.‬‬ ‫עכ''ל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬וכן מצינו בדברי ָכלֵב ליהושע אחרי‬ ‫ועל פי פירושו יובן מדוע‬ ‫כניסתם לארץ‪[ :‬יהושע יד‪ ,‬ו'‪-‬‬ ‫נאמר ַעל אֹ דֹות הָ ִאשָ ה הַ כ ִֻׁשית אֹ דֹות‬ ‫יג'] וַיִ גְ ׁשּו בְ נֵי יְהּודָ ה אֶׁ ל יְהֹוׁשֻ ַע בַ גִ לְ גָל‬ ‫עם ו' בסופה של המלה‪.‬‬ ‫ַוי ֹאמר אֵּ ליו כלֵּב בן יְּ פֻנה הַ קְּ נִּ זִּי‬ ‫שמרים לא רק של ֹא נִּ ְּתכַּוְּ נה לגנותו‬ ‫[ליהושע] אַ תה ידַ עְּ ת את הַ דבר אֲ שר‬ ‫של משה וְּ לִּ גְּ נּותּה של צפורה אשתו‪,‬‬ ‫אֱֹלהים ַעל‬ ‫ִּדבר יְּ הו'ה אל מֹ שה ִּאיש ה ִּ‬ ‫אלא אף הודתה ונתנה שבח והודיה על‬ ‫אֹ דֹותַ י וְּ עַל אֹ דֹותיָך ְּבקדֵּ ש בַ ְּרנֵּעַ ‪:‬‬ ‫יפיה של צפורה‪ .‬באומרה ה ִּאּׁשה‬ ‫הזכירו בזה שהיו שניהם מן התרים את‬ ‫הַ כ ִ ֵֻּׁ֖שית וגו'‪ ,‬אלא משום שהיה זה מלווה‬ ‫הארץ‪ ,‬וה' הבטיחו ליתן לו את חברון‪:‬‬ ‫בגנותו של משה‪ ,‬לא נאמר בזה עַל‬ ‫יְתה‬ ‫[במדבר יד‪,‬כד'] וְ עַבְ ִ ָ֣די ָכ ֵֵ֗לב עֵ ָ֣קֶׁ ב ָ ּֽה ֵ֞ ָ‬ ‫אֹודֹ ת עם ו' בתחילתה של המלה‪ ,‬אלא‬ ‫ִּ֤רּוחַ אַ ַ֨ ֶׁח ֶׁרת֙ עִ ָ֔מֹו וַיְ מַ לֵ ֵּ֖א ַ ּֽאח ָ ֲֹּ֑רי ַוה ִּ ֲֶּֽביאֹ ַּ֗ ִּתיו‬ ‫ַעל אֹ דֹות‪ .‬עם ו' בסופה של המלה‪,‬‬ ‫אל‪-‬ה ַ֨ארץ֙ ֲאשר‪ָׁ֣ -‬בא ַּ֔שמה וְּ ז ְַּר ֵ֖עֹו‬ ‫המורה על חיסרון בהודיה‪.‬‬ ‫יֶּֽ ִֹּור ֶּֽשנה‪.‬‬ ‫נו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫עד שנזקק ָכלֵב לבקש על הדבר‪ .‬והיינו‬ ‫ופירש רש''י ַוה ִ ֲּֽביאֹ ִֵ֗תיו אֶׁ ל‪-‬הָ ַ֨ ָא ֶׁרץ֙ אֲׁשֶׁ ר‬ ‫שאמר לו ַעל אֹ דֹותַ י וְּ עַ ל אֹ דֹותיָך‪.‬‬ ‫בָ א ׁשָ מָ ה – ח ְּברֹון ִּתנתֵּ ן לֹו‪ .‬וכן הזכירו‬ ‫כי משה נשבע לו על הדבר הזה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וכן בימי גדעון‪[ ,‬שופטים ו‪,‬ז'] וַיְהִ י כִ י‬ ‫ָזעֲקּו בְ נֵי י ְִׂש ָראֵ ל אֶׁ ל יְה ָו'ה עַ ל אֹ דֹות‬ ‫ופירש מצודת דוד‪ ,‬לפי שבא לשאול‬ ‫ִּמ ְּדין‪.‬‬ ‫את חברון‪ ,‬חשש פן ישיב יהושע לאמר‬ ‫הלא זקנת ותש כחך‪ ,‬ואיך תכבוש את‬ ‫ויש ליתן את הדעת מה חיסרון היה‬ ‫חברון‪ ,‬לזה אמר‪[ :‬י‪-‬יג]‬ ‫יִׂש ָראֵ ל אֶׁ ל ה'‪ ,‬שנאמר בה‬ ‫בזעקת בְ נֵי ְ‬ ‫ּוׁשמֹונִ ים‬ ‫וְ עַתָ ה הִ ּנֵה אָ נֹ כִ י הַ יֹום בֶׁ ן חָ מֵ ׁש ְ‬ ‫אֹ דֹות ִּמ ְּדין בדרך של דוי וחיסרון‪ ,‬ולא‬ ‫ׁשָ נָה‪ :‬עֹודנִּ י הַ יֹום חזק ַכ ֲאשר ְּביֹום‬ ‫נאמר בהם אֹודֹ ת בדרך של שבח כעין‬ ‫אֹותי מֹ שה כְּ כֹ ִּחי אז ּוכְּ כֹ ִּחי עתה‬ ‫ְּשֹלחַ ִּ‬ ‫אודה י‪-‬ה‪ .‬והרי שבח גדול הוא לבני‬ ‫ל ִַּמלְּ חמה וְּ לצֵּ את וְּ לבֹוא‪ :‬וְּ ַעתה ְּתנה לִּ י‬ ‫ישראל לזעוק אל ה'‪ .‬והגם שזעקתם‬ ‫את ההר הַ זה ֲאשר ִּדבר יְּ הו'ה בַ יֹום‬ ‫עמדה להם לטובה ונשלח אליהם גדעון‬ ‫הַ הּוא כִ י אַ תָ ה ׁשָ מַ עְ תָ בַ יֹום הַ הּוא כִ י‬ ‫להושיעם‪.‬‬ ‫ֲענָקִ ים ׁשָ ם וְ ע ִָרים גְ דֹ לֹות בְ צֻרֹות אּולַי‬ ‫הֹור ְׁש ִתים ַכאֲׁשֶׁ ר דִ בֶׁ ר‬ ‫אֹותי וְ ַ‬ ‫ִ‬ ‫יְה ָו'ה‬ ‫אלא כדרך שפירש רש''י [על פי‬ ‫יְה ָו'ה‪ :‬וַיְּ ב ְּרכֵּהּו יְּ הֹושֻ ַע וַיִּ תֵּ ן את ח ְּברֹון‬ ‫מדרש תהלים יח‪,‬ו'] בתחילת הפרק‪:‬‬ ‫לְּ כלֵּב בן יְּ פֻנה לְּ ַנחֲלה‪:‬‬ ‫ַו ַיעֲשּו ְּבנֵּי יִּ ְּשראֵּ ל ה ַרע עד כאן נאמר‬ ‫'ויוסיפו'‪ ,‬שהיה נצבר חטא על חטא‪,‬‬ ‫ומעתה נתבאר הדבר מדוע אמר כלב‬ ‫אבל בשירה זו [שירת דבורה] נמחל‬ ‫ליהושע ַעל אֹ דֹותַ י וְּ עַל אֹ דֹותיָך‪[ ,‬עם‬ ‫להם כל אשר עשו‪ ,‬ועכשיו מתחילין‬ ‫ו' בסוף התיבות] שיש בזה הודי'ה‬ ‫לחטוא‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫גדולה לה' אך עם צד של חיסרון‪ .‬כי‬ ‫נמצא החיסרון כפול‪ .‬מצד ָכלֵב שהיה‬ ‫כלומר שעד עתה התקיים בהם הפסוק‬ ‫צריך לבקש על נפשו בדבר שהבטיחו‬ ‫בסוף שירת דבורה [פרק ה פסוק לא]‬ ‫ה' ונשבע לו משה רבינו‪ .‬ומצד יהושע‬ ‫ֹאבדּו כל אֹויְּ ביָך יְּ הו'ה וְּ אֹ הֲביו‬ ‫כֵּן י ְּ‬ ‫שנסתפק אם יכול לכבוש את חברון‬ ‫כְּ צֵּ את הַ ּׁשמש ִּבגְּ בֻרתֹו ו ִַּת ְּשקֹ ט הארץ‬ ‫בימי זקנותו‪ ,‬ולא נתן לו מיד את חברון‪,‬‬ ‫אַ ְּרבעִּ ים שנה‪.‬‬ ‫נז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ואשר על כן נאמר בה אֹ דֹות [עם ו'‬ ‫ומשעה שהחלו לחטוא הביא עליהם‬ ‫בסוף התיבה] להורות על חיסרון שלא‬ ‫הקב''ה את מדין‪ .‬ובטרם זעקו אל ה'‬ ‫הודתה על אהבת הקב''ה אליה גם בעת‬ ‫היה עליהם תחילה להודות על העבר‪.‬‬ ‫משובתה‪ .‬שאם היתה עושה כן‪ ,‬לא‬ ‫והם לא עשו כן‪ ,‬אלא זעקו על העתיד‬ ‫היתה יהודה לומדת ממנה‪ ,‬אלא דביקה‬ ‫מבלי להודות על העבר של ארבעים‬ ‫אף היא באהבת ה' ית'‪.‬‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫שקטה‬ ‫אשר‬ ‫שנה‬ ‫ואשר על כן נאמר בהם אֹ דֹות‪ ,‬עם ו'‬ ‫וזה שפירש רש''י על הפסוק [ירמיהו ג‪,‬‬ ‫בסוף התיבה שיש בזה מן החיסרון‬ ‫יא'] ַוי ֹאמֶׁ ר יְה ָו'ה אֵ לַי ִּצ ְּדקה נַפְּ שּה‬ ‫של הודי'ה על העבר כראוי‪.‬‬ ‫ְּמשֻ בה יִּ ְּשראֵּ ל נקתה ופטרה עצמה מן‬ ‫הדין שלא היה לה ממי ללמוד‪ .‬ומפרש‬ ‫ז‪ .‬וכן בנבואת ירמיהו [ג‪,‬ח'] וָאֵ ֶׁרא כִ י‬ ‫מצודת דוד צדקה נפשי וכו'‪ .‬ר''ל עם‬ ‫ַעל כל אֹ דֹות אֲ שר נִּ ֲאפה ְּמשֻ בה‬ ‫כי ישראל חטא ראשונה הנה יהודה‬ ‫יִּ ְּשראֵּ ל ִׁשלַחְ ִתיהָ וָאֶׁ תֵ ן אֶׁ ת סֵ פֶׁר‬ ‫הכבידה כ''כ בפשעה עד שלמולה‬ ‫כְ ִריתֻתֶׁ יהָ אֵ לֶׁיהָ וגו'‪.‬‬ ‫נחשבת ישראל לצדקת ‪:‬‬ ‫ומפרש המלבי''ם‪ :‬מה‬ ‫ואשר על כן היה לה להודות להקב''ה‬ ‫ששלחתיה היה מסיבת שנאפה‪ ,‬וכו' כי‬ ‫גם על כך‪ ,‬שעדיין נחשבת צדיקה‬ ‫סיבת השילוחין היה בעבור שנאפה‪.‬‬ ‫לעומת יהודה‪ ,‬ומשלא עשתה כן‪ ,‬היה‬ ‫עכ''ל‪.‬‬ ‫בזה חיסרון גדול‪ ,‬ולכן נאמר בה ַעל כל‬ ‫יִׂש ָראֵ ל‪.‬‬ ‫אֹ דֹות אֲׁשֶׁ ר נִ ֲאפָה ְמׁשֻ בָ ה ְ‬ ‫ויש לומר כי כוונתו בזה ששילחה‬ ‫הקב''ה מעל פניו לא משום שמאס בה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שעל כן‬ ‫ח''ו‪ ,‬אלא כעונש על שסטתה מן‬ ‫נקראת ְּמשֻ בה י ְִׂש ָראֵ ל‪ ,‬על שם [ירמיהו‬ ‫הדרך‪ .‬וזה כדרך האב שמייסר את בתו‬ ‫לא‪,‬כא'] הַ ַבֵּ֖ת הַ ֶּּֽׁשֹובֵּ בֵ֑ה וכאומרו‪:‬‬ ‫כדי שתשוב אליו מאהבה‪ .‬והיתה‬ ‫שובי הַ ַבֵּ֖ת הַ ֶּּֽׁשֹובֵּ בֵ֑ה‪ ,‬ותני תודה‬ ‫צריכה ליתן שבח והודיה לה' על כך‪.‬‬ ‫לבוראך המצפה לשובך‪ .‬ובהאריך הזמן‬ ‫ולא רק שלא עשתה כן‪ ,‬אלא עוד לימדה‬ ‫ולא אמרה אודה י‪-‬ה‪ ,‬קראה הכתוב‬ ‫את יהודה אחותה לבגוד גם היא בדרך‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫נח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫שאיפה מטרה ותכלית לקראת‪ ,‬וג'‬ ‫בלשון דוי ַעל כל אֹ דֹות ֲאשר נִּ אֲ פה‬ ‫האֹודֹ ת‪ ,‬הן כנגד כתר חכמה ובינה‪[ ,‬וכן‬ ‫ְּמשֻ בה יִּ ְּשראֵּ ל‪.‬‬ ‫כנגד חכמה בינה ודעת] השואפות‬ ‫להשתלשל כלפי מטה אל מדת המלכות‪,‬‬ ‫ועל דרך המוסר והאמונה יֵאָ מֵ ר‪,‬‬ ‫וז' האֹ דֹות הן כנגד שבע הספירות‬ ‫תֹורה על קשר‬ ‫ֶׁ‬ ‫שהאות ו' בתחילה‪,‬‬ ‫השואפות כלפי מעלה‪ ,‬ונקראות זעיר‬ ‫וחיבור עם הקב''ה‪ ,‬להיות מחובר‬ ‫אנפין‪ ,‬שיש בהן חיסרון האור העליון‬ ‫וקשור להקב''ה מיד על כל הטובה‬ ‫ושואפות לגלותו גם בדרגות הנמוכות‬ ‫אשר משפיע על ברואיו‪ ,‬וכשהיא בסוף‬ ‫ביותר‪ ,‬והאות ו' שבהן היא כנגד ו'‬ ‫המילה יורה על חסרון בעניין‬ ‫היסוד ו‪ -‬ו' והתפארת המתחברות זו‬ ‫ההתחברות וההתקשרות לאלתר‪.‬‬ ‫כנגד זו‪ ,‬הו' שבאֹ דֹות עם הו' שבאֹודֹ ת‪,‬‬ ‫כשהאות א' היא כנגד אצילות וכתר‬ ‫ויסוד ההודאה והשבח והתודה להודות‬ ‫עליון המחוברים עם חכמה עילאה‪,‬‬ ‫מיד ללא חיסרון‪ ,‬ואשר על כן קרבן‬ ‫והאות ת' שבאדות היא כנגד המלכות‬ ‫תודה נאכל ליום ולילה אחד בלבד‪,‬‬ ‫שבתחתיות ארץ‪ ,‬והאות ד' שבתווך היא‬ ‫שלא תידחה התודה ויהיה בזה חיסרון‪,‬‬ ‫כנגד ד' שבאדנות‪ ,‬וכנגד ד' אותיות‬ ‫אלא תתקיים מיד‪.‬‬ ‫הוי'ה שדרכן משתלשלות ספירות‬ ‫ההשגחה האלקית‪ ,‬לקשר ולחבר כל‬ ‫ועל דרך הצח ֵיאָ מֵ ר כדברי דוד המלך‬ ‫העולמות‪ .‬ועיקר העבודה בעולם‬ ‫חּו־לי ׁשַ ע ֲֵרי־‬ ‫ע''ה‪[ ,‬תהלים קיח‪,‬יט'] פִ ְת ִ ִּ֥‬ ‫המעשה היא לקרב את הו' הרחוקה‬ ‫אֹודה יֶּּֽה׃‬ ‫ֹא־בם ֵׁ֥‬ ‫ֶׁצֹּ֑דֶׁ ק אָ ב ָ֝֗ ֵ֗ ָ‬ ‫ׁשֶׁ כָל המקדים להודות נפתחים לו שערי‬ ‫שביסוד‪ ,‬אל הו' הקרובה שבאצילות‪,‬‬ ‫צדק לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו‪.‬‬ ‫להיות המשכן אחד‪ .‬משכן הנשמה‬ ‫שבאדם עם משכן השכינה הק'‬ ‫בעליונים‪ ,‬לגלות את השיר והשבח לחי‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬הג' אֹודֹ ת‪ ,‬ושבע‬ ‫העולמים‪ .‬והיא הנקראת בפי חז''ל‬ ‫האֹ דֹות יחד הן כנגד עשר ספירות‬ ‫[סוכה נא‪ ]:‬אַ ְּדוותא ְּד ַימא פירוש גלי‬ ‫הקדושות של השתלשלות ההוי'ה‬ ‫הים‪ ,‬הם כתלי בית המקדש הנראים‬ ‫ושבהן הקב''ה מנהיג את עולמו‪.‬‬ ‫כשהמלה אודות תורה על יחס של‬ ‫נט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫העידה עליה התורה שישבה כמטחוי‬ ‫כגלי הים‪ ,‬יתגלה ויבנה בב''א‪.‬‬ ‫קשת‪ .‬כמו שהיתה רגילה להטיח דברים‬ ‫^^^^‬ ‫כלפי שרה‪ .‬וגם לשונו של ישמעאל‬ ‫נשלח כחץ בויכוח עם יצחק על הירושה‬ ‫אֱֹלהים אל אַ ְּברהם אַ ל י ֵַּרע‬ ‫ַוי ֹאמר ִּ‬ ‫וגם נסיונו להתגבר על יצחק היה ע"י‬ ‫ְּבעֵּ יניָך עַ ל הַ נַעַר וְּ עַ ל אֲ מתָך כֹ ל‬ ‫החץ‪.‬‬ ‫אֲשר ת ֹאמַ ר אֵּ ליָך שרה ְּשמַ ע‬ ‫ולעומתו יצחק‪ ,‬חיציו מכוונים בתפילה‪.‬‬ ‫ְּבקֹ לּה כִּ י ְּביִּ ְּצחק יִּ ק ֵּרא לְּ ָך ז ַרע‪:‬‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה‪ .‬ולכן אותיות‬ ‫(כא‪,‬יא')‬ ‫יצחק יש בהן צח שהוא היפוך מ‪-‬חץ‪.‬‬ ‫שתפילתו צחה עולה כחץ‪ .‬וכן ק של‬ ‫ְּשמַ ע ְּבקֹ לּה‪ .‬ברש"י‪ :‬בקול רוח הקדש‬ ‫שמו מעיד על קשתו שהיא התפילה‪,‬‬ ‫שבה‪ .‬ולכן נכתב קֹ לָּה חסר וו‪ .‬לומר‬ ‫שהיא לשם שמים‪ .,‬וממנו למד בנו יעקב‬ ‫שאין זה קולה אלא קול רוח הקדש אשר‬ ‫ּובקַ ְּש ִּ ֶּֽתי (בראשית‬ ‫ְּ‬ ‫לומר ְּבחַ ְּר ִּבי‬ ‫בה‪ .‬ועוד שלא אמר בקול שרה אלא‬ ‫מח‪,‬כב') וכהתרגום‪ :‬בצלותי ובבעותי‪.‬‬ ‫בקֹ לה‪ .‬כאילו כתוב בקול ה'‪ .‬לכן אמרה‬ ‫בתפילתי ובקשתי‪.‬‬ ‫גרש‪[ .‬ולא ְׁש ַלח וכו']‪ .‬ששרש נבואתה‬ ‫הוא ברגש‪ .‬וזו היא מידתה ועבודתה‬ ‫^^^^‬ ‫דרך הרגש האלקי‪ .‬ואברהם דרך השכל‬ ‫אֹלהים֙ הֵַּּ֔ נה ִּאם‪-‬‬ ‫וְּ עַ ַּ֗תה ִּה ַּׁ֨ש ְּבעה ִּ ָּׂ֤לי ֵּ ֶּֽב ִּ‬ ‫וההתבוננות‪ .‬לכן באברהם נאמר וירע‬ ‫ִּת ְּשקָֹׁ֣ ר לִַּּ֔ י ּולְּ נִּ ִּינֵ֖י ּולְּ נכְּ ִּ ֵ֑די כ ַָ֜חסד‬ ‫הדבר מאד בעיני אברהם‪ .‬בעיני השכל‬ ‫ֲשה עִּ מ ִַּּ֔די‬ ‫יתי עִּ ְּמָך֙ תַ ע ָׁ֣‬ ‫אֲשר‪-‬ע ִּ ָּׂ֤ש ִּ‬ ‫וההתבוננות‪ .‬ועל זה נאמר שמע בקלה‪.‬‬ ‫ֶּֽבּה‪:‬‬ ‫וְּ עִּ ם‪-‬ה ֵ֖ארץ אֲ שר‪-‬גַ ֵׁ֥ ְָּּ֤רתה‬ ‫ששכלך השמעי‪ ,‬ישמע בקול נבואתה‬ ‫(כא‪,‬כג')‬ ‫הרגשי‪.‬‬ ‫נראה לומר סמיכות הפרשיות‪ ,‬שראה‬ ‫^^^^‬ ‫אבימלך כי שלח אברהם את הגר ואת‬ ‫וַתֵּ ל ְְ֩ך וַתֵַּ֨ שב ָ֜לּה ִּמ ַּ֗נגד הַ ְּרחֵּ ק֙ כִּ ְּמטַ חֲוֵּ ָׁ֣י‬ ‫בנה‪ ,‬והיא היתה בת פרעה אשר נתן לו‬ ‫ַּ֔קשת (כא‪,‬טז')‪ .‬שכל מציאותם של הגר‬ ‫לשפחה‪ ,‬וישלחה יען כי לא נשבע‬ ‫וישמעאל היו בכח הזרוע‪ .‬לכן הכל היה‬ ‫לפרעה לשמרה בביתו‪ .‬לכן בא לבקשו‬ ‫נמדד אצלם על פי אמות מידה של קשת‬ ‫להישבע לו ִּאם‪ִּ -‬ת ְּשקָֹׁ֣ ר לִַּּ֔ י ּולְּ נִּ ִּינֵ֖י‬ ‫וחץ‪ .‬וגם לשונה של הגר נשלחה אל‬ ‫ּולְּ נכְּ ִּ ֵ֑די‪.‬‬ ‫שרה כחץ‪ ,‬ותקל גבירתה בעיניה‪ .‬וכן‬ ‫ס‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫המשמחת על פקידת שרה‪ ,‬ובאותה העת‬ ‫ויש לשאול מדוע אכן הסכים אברהם‬ ‫הוכיח את שרה על שצחקה‪ .‬שהתוכחה‬ ‫להישבע לו‪ .‬וי''ל‪ ,‬כפי שאמר אבימלך‬ ‫מסירה ההקפדה ונותנת מקום להכיל‬ ‫ֲשה עִּ מ ִַּּ֔די‬ ‫יתי עִּ ְּמָך֙ תַ ע ָׁ֣‬ ‫כ ַָ֜חסד ֲאשר‪-‬ע ִּ ָּׂ֤ש ִּ‬ ‫את הברית והחסד שעושה עמנו‬ ‫וְּ עִּ ם‪-‬ה ֵ֖ארץ ֲאשר‪-‬גַ ֵׁ֥ ְָּּ֤רתה ֶּֽבּה‪.‬‬ ‫הבורא יתברך‪.‬‬ ‫ואברהם לא יפנה עורף לחסד‪ ,‬כי זו‬ ‫ועוד נרמזו ִא ֵלין ִמ ַליָא בהבדל בין‬ ‫היא מידתו‪ .‬ועולם חסד יבנה‪ַ .‬ו ֙י ֹאמר֙‬ ‫לְּ בַ ְּד ֶּֽהן הנאמר באברהם‪ ,‬ובין לְּ בַ ֶּֽדנה‬ ‫אַ ְּבר ַּ֔הם אנֹ ִּ ֵ֖כי ִּאּׁש ֵּ ֶּֽבעַ‪ :‬מיד מה כתיב‬ ‫הנאמר באבימלך‪ .‬כמובא לקמן‪.‬‬ ‫הֹוכחַ אַ ְּברהֵ֖ם את‪-‬‬ ‫ביה‪( ,‬פסוק כה') וְּ ִּ ֵׁ֥‬ ‫שר‬ ‫ימלְך עַל‪-‬אֹ דֹות֙ ְּב ֵּ ָׁ֣אר הַ ַּ֔ ַמיִּ ם ֲא ֵׁ֥‬ ‫א ֲִּב ֵ֑‬ ‫^^^^‬ ‫ימלְך וגו'‪.‬‬ ‫עַב ֵּ ֵׁ֥די א ֲִּב ֶּֽ‬ ‫גזְּלֵ֖ ּו ְּ‬ ‫ביאור ההבדל בין‬ ‫כאן לימד אברהם לימוד גדול בתורת‬ ‫לְּ בַ ְּד ֶּֽהן ‪ -‬לְּ בַ ֶּֽדנה‬ ‫החסד‪ .‬שמידת החסד אין פירושה להיות‬ ‫שת הַ ֵ֖צ ֹאן‬ ‫שבַ ע כִּ ְּב ֵׁ֥ ֹ‬ ‫ַוי ֵּ ַָׁ֣צב אַ ְּבר ַּ֗הם את‪֛ -‬‬ ‫כנוע וכעלה נידף‪ .‬אלא גם התוכחה‬ ‫ימלְך אל‪-‬‬ ‫אֲב ֵ֖‬ ‫לְּ בַ ְּד ֶּֽהן‪{ .‬כט} ַו ֵׁ֥י ֹאמר ִּ‬ ‫להעמיד הדברים על אמיתותם היא גם‬ ‫שבַ ע כְּ בשֹת֙ ה ַּ֔ ֵּאלה‬ ‫אַ ְּברהֵ֑ם ָׁ֣מה הֵַּּ֗ נה ָּׂ֤‬ ‫ממידת החסד של העולם‪.‬‬ ‫ֲא ֵׁ֥שר ִּה ַצ ְֵּ֖בת לְּ בַ ֶּֽדנה‬ ‫ועוד‪ ,‬לאחר שבועתו מה הוא אומר‪ֵׁ֥ ִּ ,‬כי‬ ‫ח ַפ ְֵּ֖ר ִּתי את‪-‬הַ ְּב ֵּ ֵׁ֥אר הַ ֶּֽז ֹאת‪ .‬שגם זה‬ ‫לעומקו של מקרא יתבארו הדברים‬ ‫ממידת החסד לעמוד על המגיע לו‪.‬‬ ‫על דרך הדרש‪ :‬באברהם נאמר לבדהן‪,‬‬ ‫שמידת החסד אין פירושה לוותר על‬ ‫ובאבימלך נאמר לבדנה‪ ,‬כנ''ל‪.‬‬ ‫המגיע לו‪ .‬שעולם חסד יבנה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫וההסבר בזה הוא ששבועה לחוד‬ ‫מתפרש לשני הכיוונים‪ .‬אחד שהעולם‬ ‫ועשיית דין לחוד‪ .‬שהרי הֵּ ן היא מילת‬ ‫נברא על חסד‪ .‬והשני שעולם בנוי הרי‬ ‫שבועה ולכן באברהם נאמר לְּ בַ ְּד ֶּֽהן‪.‬‬ ‫הוא כלי לקבל את החסד‪.‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬לבד‪-‬הן‪ .‬ולְּ בַ ֶּֽדנה תורה על‬ ‫דין‪ ,‬לפי צלצול הלשון‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי‬ ‫לכן אברהם שכולו חסד‪ ,‬לא ימנע עצמו‬ ‫הנהגה זו למד אברהם מהקב''ה‪,‬‬ ‫מן השבועה‪ .‬וגם לא ימנע עצמו מן‬ ‫כדלעיל‪ ,‬כאשר בא לאמת הבשורה‬ ‫סא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ועוד יש לומר בכוונת אברהם באומרו‬ ‫התוכחה‪ .‬שתורת חסד על לשונה כוללת‬ ‫לְּ בַ ְּד ֶּֽהן‪ ,‬לומר לאבימלך‪ :‬אין בשבועתנו‬ ‫עשיית צדק ותוכחה על הנגזלים‪ .‬ואצל‬ ‫כדי לחבר בינינו‪ ,‬אלא אדרבה יש בה‬ ‫אבימלך שקיבל על עצמו את הדין של‬ ‫כדי להפריד בינינו‪ ,‬כנאמר בפרשת בלק‬ ‫התוכחה‪ ,‬נאמר לְּ בַ ֶּֽדנה‪ .‬וכאומרו‪ :‬לב‪-‬‬ ‫(כג‪,‬ט') הן‪-‬עָם֙ לְּ ב ָׁ֣דד ְ‬ ‫יִׁש ָ֔ ֹכן ּובַ גֹויִ ֵּ֖ם ִּ֥ל ֹא‬ ‫דנה‪ .‬שדנה יורה על הדין‪ .‬והוא אחד‬ ‫י ְִתחַ ָ ּֽשב‪ .‬וזה כוונת אומרו לְּ בַ ְּד ֶּֽהן‪.‬‬ ‫מע"ב השמות הק' שיוצאים מן הפסוקים‬ ‫ויסע ויבא ויט‪ ,‬והוא‪ :‬דנה‪( .‬לפי שיטה‬ ‫שלישית של פסוק אחד ביושר ושנים‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬נאמר כאן הן‪-‬עם֙ ‪ ,‬ונאמר‬ ‫בהיפוך‪ ,‬כמבואר בלעומקו של מקרא‬ ‫בדור הפלגה הֵּ ן עַם‪ ,‬בדור הפלגה נאמר‬ ‫בפרשת בשלח)‪.‬‬ ‫הֵּ ן עַם אחד וְ ׂשָ פָה אַ חַ ת לְ ֻכלָם וְ זֶׁה ַ ּֽהחִ לָם‬ ‫ַ ּֽלעֲׂשֹות וגו'‪ ,‬שעל ידי אחדותם גרמו‬ ‫וכידוע מהאוהב ישראל מאפטא‪ ,‬שכל‬ ‫לחילול שמו ית' שנאמר וְ זֶׁה ַ ֶּֽה ִּחלם‬ ‫ע''ב שמות הם שמות של חסד ורחמים‬ ‫ַ ּֽלעֲׂשֹות‪ ,‬ובעם ישראל יבוא התיקון‬ ‫ואע''פ כן יש שהם ממונים על עשיית‬ ‫לקדש שם שמים על ידי פירודם מן‬ ‫הדין וזה מחסדיו של מקום‪ .‬וכגון מה‬ ‫יִׁש ָ֔ ֹכן‬ ‫הגויים‪ ,‬שנאמר הן‪-‬עָם֙ לְּ ב ָׁ֣דד ְ‬ ‫שנאמר בקריעת ים סוף (שמות טו‪,‬ח')‬ ‫גֹויֵּ֖ם ִּ֥ל ֹא י ְִתחַ ָ ּֽשב‪ .‬וזה כוונת אברהם‬ ‫ּובַ ִ‬ ‫ּובְ ִּ֤רּוחַ אַ ֙ ֶׁפיך֙ נֶׁ ָ֣ע ְֶׁרמּו ָ֔ ַמיִ ם נִצְ ִּ֥בּו כְ מֹו‪-‬נֵּ ֵ֖ד‬ ‫באומרו לְּ בַ ְּד ֶּֽהן‪.‬‬ ‫נֹ ז ִ ְֹּ֑לים‪ .‬כמו הנד הזה שהיה חסד‬ ‫לישראל ודין למצרים להטביעם במים‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ובדרך ישר דנה הוא חסד‪ ,‬ובדרך היפוך‪:‬‬ ‫דנה הוא הנד‪ .‬שמידת החסד ושמו דנה‪,‬‬ ‫שבַ ע‬ ‫עַ ל‪ֵַּּ֗ -‬כן ק ֛רא לַמ ֵׁ֥קֹום הַ ֵ֖הּוא ְּב ֵּ ָׁ֣אר ֵ֑‬ ‫התהפכה למצרים להיות מידת הדין‬ ‫ֵּיהם (כא‪,‬לא')‬ ‫שם נִּ ְּש ְּב ֵ֖עּו ְּשנ ֶּֽ‬ ‫ִּ ֛כי ֵׁ֥‬ ‫ושמה הנד‪ .‬לכן באבימלך נאמר לְּ בַ ֶּֽדנה‬ ‫והן כשתי מלים לב‪-‬דנה‪ ,‬כי לב מלכים‬ ‫ויש ליתן טעם כיצד באר שבע יורה על‬ ‫ושרים ביד ה' לדונם‪ ,‬לחסד או לשבט‪.‬‬ ‫שבועת שניהם‪.‬‬ ‫ובאברהם נאמר לְּ בַ ְּד ֶּֽהן‪ .‬והן כשתי מלים‬ ‫הן‪-‬לבד‪ ,‬שנשבע להיות נפרד מן הגויים‪,‬‬ ‫ועל דרך הרמז והצח י"ל כי שניהם‬ ‫ולכן נקרא אברהם העברי‪ ,‬שכל העולם‬ ‫רמוזים במילה באר‪ .‬אברהם‪ .‬אבימלך‪.‬‬ ‫מעבר אחד והוא מעבר השני‪.‬‬ ‫סב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫שהעתיק שכינה עמו‪ ,‬כנ''ל‪ .‬לכן נכתב‬ ‫ועוד בענין אבימלך ופיכל שר צבאו‬ ‫גרתה עם "ה"‪ .‬וזה יסוד החסד ויסוד‬ ‫השבועה ויסוד הברית בין אברהם‬ ‫על דרך הרמז יש לומר שאבימלך‬ ‫והשכינה‪.‬‬ ‫ופיכל שר צבאו הם כינויים לקב"ה‬ ‫ולבית דינו‪ .‬והיא התחדשות הברית בין‬ ‫^^^^‬ ‫אברהם ובורא עולם‪ .‬אבי‪-‬מלך ירמוז‬ ‫לאבינו מלכנו‪ ,‬ופיכל שר צבאו ירמוז‬ ‫שבַ ע ו ַ֨ ִַּיקְּ רא‪ַּ֔ -‬שם‬ ‫וַיִּ ַ ֵׁ֥טע ֵ֖אשל ִּב ְּב ֵּ ָׁ֣אר ֵ֑‬ ‫על בית דינו שחותכים את הדין בפיהם‪.‬‬ ‫עֹולם‪( .‬כא‪,‬לג')‬ ‫שם ה' ֵּ ֵׁ֥אל ֶּֽ‬ ‫ְּב ֵּ ֵׁ֥‬ ‫פי‪-‬כל‪.‬‬ ‫וכאומרו שהשבועה היא לא חד צדדית‪,‬‬ ‫ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש‬ ‫אלא כאן כביכול נשבע הקב"ה‬ ‫לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל‬ ‫לאברהם אם תשקר לי ולנכדי ולניני‪.‬‬ ‫מיני מגדים‪ .‬רבי יהודה ורבי נחמיה חד‬ ‫והשבועה היתה בפי כל בית דינו של‬ ‫אמר פרדס וחד אמר פונדק‪ .‬ברש"י‪:‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬לקיים את הברית בין הקב"ה‬ ‫ונטע בו‪ .‬לְ הַ ּנֹ ות עוברים ושבים‪.‬‬ ‫ואברהם לכל הדורות‪.‬‬ ‫ויש ליתן טעם מה שרש מחלוקתם‪.‬‬ ‫וכשם שהוכיח אברהם‪ ,‬כן יוכיח‬ ‫הרי סוף כל דבר תכלית שניהם שיאכלו‬ ‫הקב"ה אם יעברו הדורות על המצוות‪.‬‬ ‫פירות ולפי רש"י שיהנו‪ ,‬ויתנו הודאה‬ ‫ואע''פ כן הברית תשאר‪.‬‬ ‫על הנאתם‪ .‬בין אם זה פרדס שבו גדלים‬ ‫וזה שאמרו בתוספות מסכת שבת נה‪.‬‬ ‫הפירות ובין אם זה פונדק או אכסניה‬ ‫אומר רבינו תם [אפילו אם] זכות אבות‬ ‫ששם מגישים את הפירות‪.‬‬ ‫תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא‬ ‫וי"ל דחלקו בדרך עבודת ה'‪ .‬האם‬ ‫כתיב (יקרא כו) וזכרתי את בריתי‬ ‫דרך השכל או דרך הרגש‪ .‬איזו דרך‬ ‫יעקוב עי"ש‪.‬‬ ‫תצלח‪.‬‬ ‫ועוד יש להוסיף בענין זה שזה מה‬ ‫שאמר הכתוב וְּ עִּ ם‪-‬ה ֵ֖ארץ ֲאשר‪-‬גַ ֵׁ֥ ְָּּ֤רתה‬ ‫למאן דאמר פונדק או אכסניה‪,‬‬ ‫ֶּֽבּה‪ .‬מאי ֲאשר‪-‬גַ ֵׁ֥ ְָּּ֤רתה ֶּֽבּה‪ ,‬אשר גררת‬ ‫כשמגישים את הפירות עדיין אין כאן‬ ‫את ה' בה‪ .‬שכל מקום שהיה הולך‬ ‫התפעלות מספקת‪ ,‬כי צריך להסביר‬ ‫שכינה עמו ככתוב ויעתק משם ההרה‪.‬‬ ‫סג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫אמר לון בריכו‪ ,‬והן אמרין מה נימור‪,‬‬ ‫לאדם האוכל כיצד גדלו פירות אלו עד‬ ‫ואמר להון‪ ,‬ברוך אל עולם שאכלנו‬ ‫שהגישום לפונדק‪ .‬וזו היא עבודה דרך‬ ‫משלו‪ ,‬הדא הוא דכתיב (בראשית כא‪,‬‬ ‫השכל‪.‬‬ ‫לג)‪ :‬ויקרא שם בשם ה' אל עולם‪.‬‬ ‫ולמאן דאמר פרדס‪ ,‬עומד האדם‬ ‫עד כאן המדרש‪ .‬ותימה‪ ,‬מדוע לא‬ ‫בפרדס ומתפעל מריבוי העצים ומריבוי‬ ‫המשיך המדרש‪ ,‬על דעתיה דר' עזריה‬ ‫המינים‪ ,‬כל אחד בדרך גידולו וכל אחד‬ ‫בשם רבי יהודה בר סימון‪ ,‬שאמר אשל‬ ‫בצבעו ובטעמו והתפעלות זו היא דרך‬ ‫סנהדרין‪ ,‬וכאילו נפסק באמצע‪.‬‬ ‫הרגש‪ .‬ואלו ואלו מתקרבים ומתפעלים‬ ‫ומודים לבורא‪ .‬כל אחד לפי דרכו‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהיה‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬זה היה החילוק בעבודת‬ ‫לו להמשיך כך‪ :‬על דעתיה דר' עזריה‬ ‫ה' בין אברהם ושרה‪ ,‬וכנ''ל בפרק כב‪,‬‬ ‫בשם רבי יהודה בר סימון‪ ,‬שאמר אשל‬ ‫פסוק יא'‪.‬‬ ‫סנהדרין‪ ,‬אברהם היה מקבל את‬ ‫העוברים ושבים ומשהיו מתנים לו‬ ‫ובמדרש רבה מובא המדרש בשינוי‬ ‫צרותיהם היה אומר להם תעשו כך‬ ‫נוסח‪ .‬ויטע אשל בבאר שבע וגו' (כא‪,‬‬ ‫ותעשו כך‪ .‬כהוראת הסנהדרין‪ .‬וכשהיו‬ ‫לג)‪ ,‬רבי יהודה ורבי נחמיה‪ ,‬רבי יהודה‬ ‫שואלים אותו מנין לך כל החכמה הזאת‬ ‫אמר אשל פרדס‪ ,‬שאל מה תשאל‪,‬‬ ‫היה אומר להם ברוך אל עולם שנתן‬ ‫תאנים וענבים ורמונים‪ .‬רבי נחמיה אמר‬ ‫מחכמתו לבשר ודם‪ .‬והיו יושבים אצלו‬ ‫אשל פונדק‪ ,‬שאל מה תשאל‪ ,‬עגולא‬ ‫ומקרבן לתורה ומגיירן‪ .‬וגם בדרך‬ ‫[פת]‪ ,‬קופר [בשר]‪ ,‬חמר [יין]‪ ,‬ביעין‬ ‫הלימוד היה מלמדם מי דרך שכלו מי‬ ‫[ביצים]‪ .‬רבי עזריה בשם רבי יהודה בר‬ ‫דרך רגשותיו‪ .‬שאלו ואלו דברי אלקים‬ ‫סימון אשל סנהדרין‪ ,‬היך מה דאת אמר‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫(שמואל א כב‪ ,‬ו)‪ :‬ושאול יושב בגבעה‬ ‫תחת האשל ברמה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫על דעתיה דרבי נחמיה דאמר אשל‬ ‫פונדק‪ ,‬אברהם היה מקבל את העוברים‬ ‫ואת השבים‪ ,‬ומשהיו אוכלין ושותין‬ ‫סד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫באמרו כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה‪ .‬כעת הזאת שבה יעקד‬ ‫יצחק‪ ,‬חַ יֹ ה יִ חְ יֶׁה ולא ימות לכן נאמר‬ ‫רמזי העקידה‬ ‫כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה‪.‬‬ ‫אֱֹלהים‬ ‫וַיְּ ִַּּ֗הי אַ חַ ר֙ הַ ְּד ִּב ָׁ֣רים ה ַּ֔ ֵּאלה וְּ ָׁ֣ה ִַּּ֔‬ ‫ובדרך הרמז והסוד‪ ,‬יש לומר כי‬ ‫נִּ ֵ֖סה את‪-‬אַ ְּברהֵ֑ם ַו ָׁ֣י ֹאמר אֵּ ַּ֔ליו‬ ‫הבנים מסטרא דדכורא הולכים אחר‬ ‫אַ ְּברהֵ֖ם ַו ֵׁ֥י ֹאמר ִּה ֵּנֶּֽנִּ י (כב‪,‬א')‬ ‫האם‪ ,‬והנקבות מסטרא דנוקבא הולכות‬ ‫אחר האב‪ ,‬וכידוע מזוהר הק' שעד‬ ‫וַיְּ ַּ֗ ִּהי אַ חַ ר֙ הַ ְּד ִּב ָׁ֣רים ה ַּ֔ ֵּאלה‪ .‬יש‬ ‫מעשה העקידה היה יצחק מסטרא‬ ‫אַ חַ ר֙ שלאחר זמן‪ .‬אַ חַ ר֙ הַ ְּד ִּב ָׁ֣רים ה ַּ֔ ֵּאלה‬ ‫דנוקבא שלא היה בו כח נפש ההולדה‪,‬‬ ‫שנאמרו באהל "והנה בן לשרה אשתך"‪,‬‬ ‫וע"י מעשה העקידה נכנס בו נפש‬ ‫מבשרו הכתוב שבאותו בן יהיה כדי‬ ‫המולידה מסטרא דדכורא שמעתה יוכל‬ ‫לנסות את האב בעקידת בנו על המזבח‪.‬‬ ‫להוליד‪ .‬וגם זה יהיה תלוי בתפילה‪ .‬וזה‬ ‫זה שאמר המלאך ָׁ֣שֹוב א ָּׂ֤שּוב אֵּ ַ֨ליָך֙ כ ֵּעָׁ֣ת‬ ‫סוד האיל שנשלח תחתיו‪ ,‬שאיל נקרא‬ ‫חַ ַּ֔יה וְּ ִּהנֵּה‪ֵ֖ ֵּ -‬בן לְּ ש ָׁ֣רה‪ָׁ֣ .‬שֹוב בזמן הלידה‪,‬‬ ‫דוכרא‪.‬‬ ‫א ָּׂ֤שּוב בזמן העקידה‪.‬‬ ‫וְּ ִּהנֵּה‪-‬בֵּ ן‪ .‬והנה בעת העקידה יהפוך‬ ‫הבן מסטרא דנוקבא לסטרא דדוכרא‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לשרה אשתך‪ ,‬לטובתה ובשבילה‪ ,‬כי‬ ‫בעקידה פרחה נשמתה‪ ,‬והוא הבן אשר‬ ‫וְּ ִּהנֵּה‪-‬בֵּ ן לְּ שרה ִּא ְּשתָך‪( .‬יח‪,‬י')‬ ‫מַ ֲע ֶׁלה את נשמת אמו על ידי מסירות‬ ‫יש לשאול מדוע יזכיר המלאך את שרה‬ ‫נפשו‪.‬‬ ‫ולא גם את אברהם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫נאֱ ַ ֵׁ֥חז בַ ְּס ַ ֵ֖בְך‬ ‫וְּ ִּהנֵּה‪-‬בֵּ ן לְּ שרה ִּא ְּשתָך הן אותיות‬ ‫והנה בן לשר האש תך‪ .‬תך הוא שם‬ ‫רחמים‪ ,‬באתבש א‪-‬ל‪ .‬רחום וחנון‪ .‬ושר‬ ‫ַוי ֹאמר שֹוב אשּוב אֵּ ליָך כעֵּ ת חַ יה‬ ‫האש הוא גבריאל‪ ,‬שבו נתלבשה נשמת‬ ‫וְּ ִּהנֵּה‪-‬בֵּ ן לְּ שרה ִּא ְּשתָך וְּ שרה‬ ‫יצחק שהוא מצד הגבורה‪ .‬מבטיחו‬ ‫שֹ מַ עַ ת פתַ ח האֹ הל וְּ ֵׁ֥הּוא אַ ח ֲֶּֽריו‬ ‫המלאך כי ישוב בזמן העקידה לומר לו‬ ‫)יח‪,‬י')‬ ‫"אל תשלח ידך אל הנער" ורמז בזה‬ ‫סה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫לעיניים וה' יראה ללבב‪ .‬וזה שאמר‬ ‫וְּ ֵׁ֥הּוא אַ ח ֲֶּֽריו‪ .‬רמז הוא לאיל‬ ‫הכתוב פעמיים יראה‪ .‬ה' יִראֶׁ ה‪ ,‬בהר ה'‬ ‫שיופיע אחרי העקידה שנאמר בו והנה‬ ‫י ֵָראֶׁ ה‪ .‬מה שנראה לאדם סבך נראה‬ ‫איל אַ חַ ר נאחז בסבך בקרניו‪ .‬הוא האיל‬ ‫לה' עולה תמימה‪ .‬ומתוך הסבך‬ ‫שנברא בין השמשות של מעשה‬ ‫נראים קרניו שהם מלשון חוזק וישועה‬ ‫בראשית והמתין עד עתה להתגלות‪.‬‬ ‫והוא קרן השופר המעיד על הגאולה‬ ‫והנה זמן התגלותו‪ ,‬ל"ח שנה אחרי‬ ‫העתידה לבניו של העקוד‪.‬‬ ‫דברי המלאך‪ .‬והוא רמוז במילה אַ ח ֲֶּֽריו‪,‬‬ ‫שכן ר' בגימטריה קטנה עשרים‪ ,‬ועוד י'‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬בַ ְּס ַ ֵ֖בְך בַ ְּס ַ ֵ֖ב"ְך הוא‬ ‫ועוד ח' יחד ל"ח‪ .‬נותרו אותיות א"ו‪,‬‬ ‫פ"ד בגימטריה ומרמז על פדיון הבן‪.‬‬ ‫ר"ת וְּ ִּהנֵּה‪ַ ַּ֔ -‬איִּ ל‪( .‬כב‪,‬יג')‬ ‫שיצחק הוא הבן שנפדה ע"י האיל‪.‬‬ ‫וְּ ִּהנֵּה‪ַ ַּ֔ -‬איִּ ל אַ חַֹּ֕ ר נאֱ ַחֵׁ֥ז בַ ְּס ַבְֵ֖ך ְּבקַ ְּרנֵ֑יו‬ ‫הוא הבן שבעקידתו יִּ פְּ דה בכל דור‬ ‫(כב‪,‬יג')‬ ‫ודור‪ ,‬לכל בניו הנעקדים‪.‬‬ ‫נאֱ ַחֵׁ֥ז בַ ְּס ַבְֵ֖ך‪ .‬שמתוך הסבך הוא עולה‬ ‫ּומ ַפשֵּ ט את ְּסבַ ְך החיים‪ .‬והוא‬ ‫לעולה‪ְּ ,‬‬ ‫ועוד על דרך הצח‪ ,‬בַ ְּס ַ ֵ֖בְך ְּבקַ ְרנָ ֹּ֑יו‬ ‫רמז לידו אוחזת בעקב אחיו‪ .‬שהעקב‬ ‫בצירוף האותיות זו לזו יתקבל בסבךב‬ ‫של עשו הוא סבך החיים‪ .‬ובאומרו‬ ‫קרניו‪ .‬בסבךב בגימטרי'ה הוא שם א‪-‬‬ ‫וידו אוחזת הוא ְּמ ַפשֵּ ט את ְּסבַ ְך החיים‪.‬‬ ‫להים‪ ,‬וגימ' הטבע‪ .‬נאח"ז הוא גימ' א‪-‬‬ ‫וכן באומרו והנה איל‪ ,‬הוא ְּמ ַפשֵּ ט את‬ ‫ד‪-‬נ‪-‬י‪ ,‬עם הכולל‪ .‬והם שני שמות של‬ ‫ְּסבַ ְך החיים של העקידה‪ .‬ואשר על כן‬ ‫דין‪ .‬קרני''ו בגימטרי'ה שלש מאות‬ ‫והנה איל הם ר"ת של וידו אוחזת‪ ,‬וכן‬ ‫ששים וחמשה ימות השנה עם הכולל‪.‬‬ ‫תמצא שהמילה איל היא נוטריקון של‪:‬‬ ‫אוחז יעקב לעשו‪ .‬ולכן גם בו נאמר‬ ‫לומר לך‪ ,‬שמידת הדין והטבע נראים‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב‬ ‫אמנם כסבך‪ ,‬אך בשימת לב קרניו‬ ‫עשו‪.‬‬ ‫שבהם הוא נאחז בסבך‪ ,‬מהם עתיד‬ ‫הקב''ה ליקח לתקוע בשופר גדול‪,‬‬ ‫וזה שנאמר בלשון נפעל‪ ,‬נא ַ ֱֵׁ֥חז‪ ,‬שמן‬ ‫לְ פַׁשֵ ט כל העקמומיות שבסבך החיים‪.‬‬ ‫השמים מאחיזים אותו בסבך‪ .‬והוא‬ ‫מלשון ואתה תחזה‪ .‬שהאיל היה נראה‬ ‫כעולה לעולה מתוך הסבך‪ .‬שאדם יראה‬ ‫סו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫אָ בִ י‪ .‬ה ֲֵרי פ ְֵרׁשּוהָ ‪ .‬אֲבָ ל מָ ה הַ טַ עַם ל ֹא‬ ‫נאמר וְּ ִּהנֵּה‪ַ ַּ֔ -‬איִּ ל אַ חַֹּ֕ ר נא ַ ֱֵׁ֥חז בַ ְּס ַבְֵ֖ך‬ ‫הֵ ִׁשיב לֹו {דבר} ִמיָד? אֶׁ לָא ִמשּום ׁשֶׁ ה ֲֵרי‬ ‫שה‬ ‫ֹלהים יִּ ְּראה‪-‬לֵׁ֥ ֹו הַ ֛‬ ‫ְּבקַ ְּרנֵ֑יו‪ ,‬ונאמר ֱא ִִּ֞‬ ‫הִ ְסתַ לֵק מֵ ַרח ֲִמים ׁשֶׁ ל אָ ב עַל בֵ ן‪ ,‬וְ ָלכֵן‬ ‫ֹלהים יִּ ְּראה‪-‬לֵׁ֥ ֹו‬ ‫לְּ עֹ ֵ֖לה ְּב ִּנֵ֑י (כב‪ ,‬ח') ֱא ִ֞ ִּ‬ ‫כָתּוב הִ ּנֶּׁנִ י בְ נִ י‪ ,‬הִ ּנֶּׁנִ י ׁשֶׁ הִ ְסתַ לְ קּו הָ ַרח ֲִמים‬ ‫ר''ת איל‪ ,‬ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר‬ ‫וְ הִ ְתהַ פְֵך לְ ִדין‪.‬‬ ‫סרסהו ודורשהו‪ :‬בני שהוא השה לעולה‬ ‫על פי דברים אלו‪ ,‬ימשיך יצחק לומר‬ ‫בסבך החיים‪ ,‬נאחז בקרני האיל‪,‬‬ ‫לאביו‪ ,‬אם כן אני עכשיו במידת החסד‪,‬‬ ‫להעלותו להיות עקוד תחתיו‪.‬‬ ‫הריני נותן את עצמי כשה לעולה‪.‬‬ ‫הם קרני החסד והרחמים שבהם יִתָ קַ ע‬ ‫שנאמר‪( :‬כב‪,‬ז') ִּהנֵּ ָּׂ֤ה האֵּ ש֙ וְּ ָׁ֣העֵּ ַּ֔ ִּצים‬ ‫בשופר גדול להעלות את כל העולם אל‬ ‫שה לְּ עֹ ֶּֽלה‪ ,‬ואי"ה ר"ת ואני‬ ‫וְּ אַ יֵּ ֵׁ֥ה הַ ֵ֖‬ ‫שרש ההוי"ה‪ ,‬ולגאולה שלימה בב''א‪.‬‬ ‫יצחק השה לעלה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫ַו ָׁ֣י ֹאמר א ִַּּ֔בי ַו ֵ֖י ֹאמר ִּהננִּ י ְּב ִּ ֵ֑ני (כב‪,‬ז')‬ ‫ִּהננִּ י ְּבנִּ י‪ .‬באוהב ישראל מאפטא‪.‬‬ ‫אמר יצחק‪ ,‬אבי‪ ,‬הרי אתה עמוד החסד‪,‬‬ ‫שה לְּ עֹ ֵ֖לה ְּב ִּנֵ֑י‬ ‫אֱֹלהים יִּ ְּראה‪-‬לֵׁ֥ ֹו הַ ֛‬ ‫ִִּ֞‬ ‫כיצד יכול עמוד החסד לשחוט את בנו‪.‬‬ ‫(כב‪,‬ח')‬ ‫אמר לו אברהם הנני ‪ -‬בני‪ .‬עכשיו הנני‬ ‫בשימת לב ועל דרך הסוד‪ ,‬חבוי‬ ‫במידת בני‪ .‬במידת הגבורה‪ .‬לעשות‬ ‫בפסוק זה שם ה' השולט בחדש חשון‪,‬‬ ‫רצון אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫והה''י‪ ,‬היוצא מן הפסוק ודבש היום‬ ‫שהאב והבן התאחדו יחדיו ואין הפרש‬ ‫ביניהם‪ .‬החסד הוא גבורה והגבורה היא‬ ‫הזה יהו''ה (דברים כז‪,‬ט')‪.‬‬ ‫החסד‪ ,‬הנני בני‪.‬‬ ‫וכן מובא בשל"ה הק' ‪...‬על דרך הנני‬ ‫והוא חבוי בפסוק בסופי תיבות של לִּ֥ ֹו‬ ‫בני‪ ,‬שלפעמים החסד לצד הגבורה‬ ‫הַ ֶׁ ֶּ֛שה לְ עֹ לָ ֵּ֖ ה בְ ִ ֹּ֑ני‪ .‬וירמוז על ספירת‬ ‫והגבורה לצד החסד‪ ,‬שהאש כלול במים‬ ‫הגבורה של יצחק‪ ,‬שכן חשון הוא חדש‬ ‫והמים כלולים מאש‪.‬‬ ‫הגשמים חדש הגבורות [גבורות‬ ‫וכן מובא בזוהר הק' פרשת וירא‪:‬‬ ‫הגשמים]‪,‬‬ ‫ַוי ֹאמֶׁ ר יִצְ חָ ק אֶׁ ל אַ בְ ָרהָ ם אָ בִ יו ַוי ֹאמֶׁ ר‬ ‫סז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫הגבורות והחסדים‪ .‬וילכו שניהם‬ ‫ועל דרך הרמז ירמוז למדרש רבה‬ ‫יחדיו‪ .‬החסד והגבורה יחדיו‪ .‬יחדיו‬ ‫(תולדות פרשה סה)‪ ,‬ומובא ברש''י‬ ‫בגימ' כח‪ .‬זה הכח של עם ישראל ממנו‬ ‫(כז‪,‬א') שזלגו עיני המלאכים דמעות‬ ‫נולדה מידת האמת ליעקב‪.‬‬ ‫כגשמי ברכה שמתפללים לירידתם החל‬ ‫מז' מרחשון‪ .‬וכאמור הוא השם הקדוש‬ ‫^^^^‬ ‫השולט בחדש חשון‪ ,‬היוצא מן הפסוק‬ ‫וַיִּ קְּ רא אַ ְּברהם ׁשֵ ם הַ מָ קֹום הַ הּוא ה'‬ ‫ודבש היום הזה י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ ,‬להורות‬ ‫יִּ ְּראה אֲׁשֶׁ ר יֵאָ מֵ ר הַ יֹום בְ הַ ר ה' יֵּראה‪.‬‬ ‫והגבורות‬ ‫הדינים‬ ‫שמתמתקים‬ ‫(כב‪,‬יד')‬ ‫ברחמים‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ֹלהים יִּ ְּראה‪( .‬כב‪,‬ח')‪ .‬שעל‬ ‫ולעיל אמר אֱ ִ֞ ִּ‬ ‫ידי העקידה הפך את מידת הדין למידת‬ ‫וְּ אַ יֵּה הַ שה לְּ עֹ לה‪( .‬כב‪,‬ז')‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫השתמש בשפת המלאכים השואלים‬ ‫אַ יֵּה מקום כבודו‪ .‬שהכין את עצמו‬ ‫ולעומקו של מקרא ֵּיאמֵּ ר‪ ,‬שבתחילה‬ ‫לקראת העקידה והגיע לדרגת שלמעלה‬ ‫ֹלהים נִּ ֵ֖סה את‪-‬אַ ְּברהֵ֑ם‪,‬‬ ‫נאמר וְּ ָׁ֣ה ֱא ַּ֔ ִּ‬ ‫מן המלאכים‪ .‬וזה שאמר המדרש שבכו‬ ‫ולבסוף נאמר ויקרא אליו מלאך י'ה'ו'ה‬ ‫המלאכים ומדמעותיהם כבדו עיניו‪.‬‬ ‫שנית‪.‬‬ ‫שנית מן השמים‪ .‬מאי‬ ‫ומדוע בכו הרי לא החשיבו אנוש‬ ‫שבראשונה האלקים ולבסוף הוי"ה‪.‬‬ ‫באמרם מה אנוש כי תזכרנו‪ .‬אלא ראוהו‬ ‫ועוד‪ ,‬מאי שנית‪ׁ ,‬שֶׁ שָ ָנה עליו הכתוב‬ ‫מעל ומעבר לדרגתם‪.‬‬ ‫רחמים מרובים‪ ,‬לו ולזרעו אחריו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫ידָך‬ ‫את‪-‬יְּ ִּח ֶּֽ‬ ‫שכְּ ת את‪ִּ -‬בנְּ ָךֵׁ֥‬ ‫וְּ ֵׁ֥ל ֹא ח ַ ֵ֖‬ ‫ַויֵּלְּ כּו ְּשנֵּיהם י ְַּחדו‪ .‬חסד וגבורה‬ ‫ִּממנִּ י‪ .‬ולא חשכת‪ .‬ישמש כלשון‬ ‫נשקו‪ .‬שהומתקו הדינים‪ ,‬ושולבו יחדיו‬ ‫מניעה‪ ,‬וכן לשון חשך ואפילה‪ .‬וקרי‬ ‫חסד גבורה‪ ,‬דין ורחמים‪ .‬וכן ֶׁגׁשֶׁ ם הוא‬ ‫ביה ולא ה ְּחשכְּ ת את העולם כי אם‬ ‫מידת החסד ומנוקד בסגול סגול‪ ,‬שסגול‬ ‫הארת אותו באור יקרות‪.‬‬ ‫הוא ניקוד של מידת החסד‪ .‬ונקראים‬ ‫גבורות גשמים‪ .‬שמשולבים יחד‬ ‫סח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫שר ש ַ ֵ֖מעְּ ת הן אותיות‬ ‫והן אותיות אֲ ֵׁ֥‬ ‫שאם לא היית עומד בנסיון‪ ,‬היה בעולם‬ ‫אש רשע מת‪ .‬והוא עשו שמת ברשעו‬ ‫חשך ולא אור‪ .‬ולא עוד אלא שהיה‬ ‫על ידי שאש יעקב שורפתו‪.‬‬ ‫העולם חוזר לתהו ובהו וחשך על פני‬ ‫תהום‪ .‬שנאמר את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וכאן נאמר את בנך את יחידך‪ .‬ולכן‬ ‫ברכו מיד ככוכבי השמים וכחול אשר‬ ‫ּובתּואֵּ ל ילַד את ִּר ְּבקה‬ ‫ְּ‬ ‫על שפת הים‪.‬‬ ‫ַ ּֽאח ֲֵרי֙ הַ ְדבָ ִ ָ֣רים הָ ָ֔ ֵאלֶׁה ַויֻגַ ִּ֥ד לְ אַ בְ ָר ָהֵּ֖ם‬ ‫לֵאמֹֹּ֑ ר ִ֠הִ ֵּנִ֠ה ָיּֽלְ ַ֨ ָדה ִמלְ כָ ִּ֥ה גַם‪ֶּ֛ ִ -‬הוא בָ ִנֵּ֖ים‬ ‫^^^^‬ ‫לְ נ ִָּ֥חֹור אָ ִ ּֽחיך‪{ :‬כא} אֶׁ ת‪-‬עִּ֥ ּוץ בְ כֹ ֵּ֖רֹו וְ אֶׁ ת‪-‬‬ ‫אֲשר ש ַ ֵ֖מעְּ ת ְּבקֹ ִּ ֶּֽלי (כב‪,‬יח)‬ ‫עֵֹּּ֕ קב ֵׁ֥‬ ‫מּואל א ִ ֲִּ֥בי א ָ ֲּֽרם‪:‬‬ ‫בּוז אָ ִ ֹּ֑חיו וְ אֶׁ ת‪-‬קְ ֵ ֵּ֖‬ ‫{כב} וְ אֶׁ ת‪-‬כֶׁ ָׂ֣שֶׁ ד וְ אֶׁ ת‪-‬חֲזָ֔ ֹו וְ אֶׁ ת‪-‬פִ לְ ָ ֵּ֖דׁש‬ ‫כאן רמז לו על הקל קול יעקב‪ .‬ועל תתן‬ ‫תּואל‬ ‫ּוב ֵּ ֵ֖‬ ‫תּואל‪{ :‬כג} ְּ‬ ‫וְ אֶׁ ת‪-‬י ְִדלָ ֹּ֑ף וְּ ֵּ ֵ֖את ְּב ֵּ ֶּֽ‬ ‫כיצד‪:‬‬ ‫ליעקב‪.‬‬ ‫אמת‬ ‫י ַ ָׁ֣לד את‪ִּ -‬ר ְּב ֵ֑קה ְׁשמֹ נָ ִּ֥ה ַ֨ ֵאלֶׁה֙ ָיּֽלְ ָ ָ֣דה ִמלְ ָָ֔כה‬ ‫ֵֵ֕עקֶׁ ב‪ ,‬ויו"ד של בקלי‪ ,‬הן אותיות יעקב‪.‬‬ ‫לְ נ ֵָּ֖חֹור א ִ ֲִּ֥חי אַ בְ ָר ָ ּֽהם‪:‬‬ ‫אשר ש מ ע ת בקלי הן אותיות אמת‬ ‫ּובתּואֵּ ל ילַד את ִּר ְּבקה‪ .‬ברש"י‪ :‬כל‬ ‫ְּ‬ ‫ליעקב‪ .‬נשארו אותיות שרש‪ .‬שהוא‬ ‫היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל‬ ‫השרש לאמונת עם ישראל‪ .‬עקב אשר‬ ‫שמעת בקלי‪ ,‬הקול קול יעקב‪ ,‬ותתן‬ ‫פסוק זה‪.‬‬ ‫אמת ליעקב‪.‬‬ ‫ובפרשת וישלח עה"פ ותמנע היתה‬ ‫שר ש ַ ֵ֖מעְּ ת‬‫ועוד ירמוז באומרו עקב ֲא ֵׁ֥‬ ‫פילגש פירש"י בדומה לכאן‪ ,‬ולא הוזקק‬ ‫לאותיות אש רשע תם עקב ‪ .‬שאש של‬ ‫לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני‬ ‫יעקב איש תם תשרוף את שרש עקב‬ ‫תמנע וגו'‪.‬‬ ‫רשע‪ ,‬הוא העקב של עשו‪ ,‬ככתוב‪ :‬וְ הָ יָה‬ ‫זה לעומת זה עשה אלקים‪ .‬יחוסי‬ ‫בֵ ית ַיעֲקֹ ב אֵּ ש ּובֵ ית יֹוסֵ ף לֶׁהָ בָ ה ּובֵ ית‬ ‫עֵׂשָ ו לְ קַ ׁש‪ .‬בזכות עקב אשר שמעת‬ ‫הצדקת רבקה שממנה עם קדוש מול‬ ‫בקלי‪.‬‬ ‫יחוסי תמנע הרשעה שממנה עמלק‪ .‬ולא‬ ‫בכדי הושוו ביניהם‪ .‬כי עשו אבי עמלק‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬שאש אשר תצא‬ ‫יצא מרבקה‪ .‬ונדחה מעם קדוש כי כן‬ ‫מיעקב תשרוף ותכלה את עשו ועמלק‪.‬‬ ‫סט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ראש השנה בשמות אלו של פילגשו של‬ ‫יוחסה רבקה לעם קדוש‪ .‬באה תמנע‬ ‫נחור ילדיה‪.‬‬ ‫ונטלה את פסולתה של רבקה‪.‬‬ ‫ומובא בשם החיד''א‪ ,‬רמז נאה לראש‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי על‬ ‫אּומה‪ :‬ראו מה‪,‬‬ ‫השנה הוא יום הדין‪ְּ :‬ר ֵ֑‬ ‫כן נקראת תמנע‪ ,‬על שם שרבקה היתה‬ ‫כפי שאמרה לאה על ראובן בנה‬ ‫מתפללת‪( ,‬תהלים מ‪,‬יב') אַ תָ ה ה' ל ֹא‬ ‫להבדילו מעשו הרשע‪ :‬ראו מה בין בני‬ ‫לבין בן חמי‪[ ,‬שודאי יש לזכות את בני‬ ‫ִּתכְּ לא ַרחֲמֶׁ יך ִממֶׁ ּנִ י חַ סְ ְדך ַוא ֲִמ ְתך תָ ִמיד‬ ‫ביום הדין]‪.‬‬ ‫יִצְ רּונִ י‪ .‬וכפירוש רש''י שם‪ :‬ל ֹא ִּתכְּ לא‬ ‫את‪ָׁ֣ -‬טבַ ח‪[ :‬סתום פיהם של] טוענים‬ ‫‪ -‬ל ֹא ִּת ְּמנַע רחמיך ממני‪ ,‬שאתייחס על‬ ‫בעלי חובות‪,‬‬ ‫יעקב בני‪ ,‬ושלא אתייחס על ִר ְׁשעּות‬ ‫וְ אֶׁ ת‪ַ ַּ֔ -‬גחַ ם‪ :‬גזור חיים [ולא] מות‪.‬‬ ‫ִּת ְּמנַע וְּ ֵּעשו‪ .‬לכן בכל מקום מוזכרת‬ ‫חודש שופר‪.‬‬ ‫וְ אֶׁ ת‪ֵ֖ ַ -‬תחַ ש‪ִּ :‬תקְ עּו‬ ‫רבקה כאם יעקב ברישא‪ .‬אֵּ ם יעקב‬ ‫וְ ֶׁ ּֽאת‪-‬מַ ע ֲֶּֽכה‪ :‬מלך על כל הארץ‪.‬‬ ‫ועשו‪ .‬וזה שנאמר בסיפא של הפסוק‪:‬‬ ‫ַאֲמ ְּתָך ת ִּמיד יִּ ְּצרּונִּ י‪ .‬חַ ְּס ְּדָך‬ ‫חַ ְּס ְּדָך ו ִּ‬ ‫וב"ספר הגור" (ספר קדום שהופיע‬ ‫היינו אברהם‪ַ ,‬וא ֲִּמ ְּתָך היינו יעקב שהוא‬ ‫לפני קרוב ל‪ 500-‬שנה) כותב‬ ‫מידת האמת‪ ,‬וזה שהתנבא מיכה (ז‪,‬כ')‬ ‫מַ ע ֲֶּֽכה‪ :‬מ'תנת ע'ניים כ'ופה ה'אף כגון‬ ‫ִּת ֵּ ָּׂ֤תן אֱמת֙ לְּ ַ ֶּֽיעֲקַֹּ֔ ב ֵ֖חסד לְּ אַ ְּברהֵ֑ם‪.‬‬ ‫מתן בסתר יכפה אף שנתינת צדקה‬ ‫מבטלת "חרון‪-‬אף"‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫בספרי החסידות ובספרים הק' מובא‬ ‫ומסיימת פרשת וירא [וכן הוא סיום‬ ‫הנוטריקון‪:‬‬ ‫הקריאה של יום ב' דראש השנה]‬ ‫וְּ ֶּֽאת‪-‬מַ ע ֲֶּֽכה‪:‬‬ ‫בילדיו של נחור גם מפילגשו‪:‬‬ ‫וידוי אחרי תפילה‬ ‫אּומה ו ֵּ ַָּׂ֤תלד‬ ‫ּוש ָׁ֣מּה ְּר ֵ֑‬ ‫ּופילַגְּ ֵ֖שֹו ְּ‬ ‫{כד} ִּ ֶּֽ‬ ‫גַם‪ִּ -‬הוא֙ את‪ָׁ֣ -‬טבַ ח וְּ את‪ַ ַּ֔ -‬גחַ ם וְּ את‪ֵ֖ ַ -‬תחַ ש‬ ‫מגיע עד כסא הכבוד‬ ‫וְּ את‪ֶּֽ ַ -‬מע ֲֶּֽכה‪.‬‬ ‫והוא לשבח התפילה‬ ‫ויש ליתן טעם לחשיבות שנתנה התורה‬ ‫לסיום הפרשה וכן לסיום הקריאה של‬ ‫ע‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫[ויש נוהגים רק עד פס' כו‬ ‫ויש גורסים‪:‬‬ ‫{כו} עַתָ ה רּוץ נָא לִ קְ ָראתָ ּה ֶׁואֱמָ ר לָּה‬ ‫וידוי אחרי תשובה‬ ‫הֲׁשָ לֹום לְָך הֲׁשָ לֹום לְ ִאיׁשֵ ְך הֲׁשָ לֹום ַל ָילֶׁד‬ ‫ַות ֹאמר שלֹום‪]:‬‬ ‫מגיע עד כיסא הכבוד‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬בהפטרה שני עניינים‪ .‬העניין‬ ‫והוא לשבח התשובה שמגעת עד‬ ‫הראשון הוא גבי ִּאּׁשה אַ חַ ת ִּמנְּ שֵּ י ְּבנֵּי‬ ‫כסא הכבוד‬ ‫יאים היא אלמנתו של הנביא עובדיה‬ ‫הַ נְּ ִּב ִּ‬ ‫המבקשת על נפשה ונפש ילדיה לעזור להם‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שעניין‬ ‫כנגד הנושה הלוחץ אותם לשלם את חובם‬ ‫הוידוי שמגיע עד כסא הכבוד כי שם‬ ‫שחב לו אביהם בטרם מת‪ .‬כאומרה וְּ הַ נֹ שה‬ ‫חקוקה דמות יעקב שיצא מרבקה‪ .‬וזה‬ ‫בא לקַ חַ ת את ְּשנֵּי יְּ לדַ י לֹו ַלעֲב ִּדים‬ ‫והנביא מושיען בדרך נס של אסוך השמן‬ ‫מכח תפילתה הנ"ל‪ :‬אַ תָ ה ה' ל ֹא ִתכְ לָא ‪-‬‬ ‫[ד‪ ,‬א‪-‬ז']‪ ,‬ליתן לה כל צרכה והותר‪.‬‬ ‫ל ֹא ִּת ְּמנַע ַרחֲמֶׁ יך ִממֶׁ ּנִ י חַ סְ דְ ך ַוא ֲִּמ ְּתָך‬ ‫תָ ִמיד יִצְ רּונִ י‪ .‬וביעקב נאמר ִּת ֵּ ָּׂ֤תן אֱמת֙‬ ‫הוא גבי האשה‬ ‫והעניין השני‬ ‫השונמית שהבטיחם הנביא שיוולד‬ ‫לְּ ַ ֶּֽיעֲקַֹּ֔ ב‪ .‬על כן וידוי היוצא מֵּ עּו ְּמקא‬ ‫להם בן לעת זקנתם לאחר שהודיעו‬ ‫ְּדלִּ בא שהוא מדת האמת‪ ,‬מגיע עד מקום‬ ‫גיחזי ‪ :‬אֲבל בֵּ ן אֵּ ין לּה וְּ ִּאישּה זקֵּ ן ‪-‬‬ ‫דמותו של יעקב בכסא הכבוד‪ .‬כן יגיעו‬ ‫ַוי ֹאמר [לה הנביא] לַמֹועֵּד הַ זה כ ֵּעת חַ יה‬ ‫תפילות עם ישראל בכלל ובראש‬ ‫אַ ְּת חֹ בקת בֵּ ן‪.‬‬ ‫השנה בפרט‪ ,‬עד כסא הכבוד‪ ,‬ונזכה‬ ‫ועוד נלווה לו עניין נוסף ]לנוהגים לקרוא‬ ‫לגאולתנו ופדות נפשנו בב''א‪.‬‬ ‫את ההפטרה עד סוף העניין בפסוק כז[‬ ‫החייאתו של בנה ע''י הנביא‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫כמובא בפסיקתא בעת גזירת היוונים‬ ‫שלא לקרוא בתורה בציבור‪ ,‬קבעו חכמים‬ ‫הפטרה לפרשת וירא‬ ‫לקרות בהפטרה שיש בה מעין הפרשה‪,‬‬ ‫כדי לצאת בזה ידי חובת הקריאה‪ .‬ומאז לא‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫בטל המנהג‪ .‬ואשר על כן יש להבין מה‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫הקשר של ההפטרה לפרשה‪ .‬והנה‬ ‫בהפטרתנו‪ ,‬כנ''ל‪ ,‬שני עניינים עיקריים‬ ‫ההפטרה לפרשת וירא נקבעה על פי חז''ל‬ ‫שבהם נעשו נסים על ידי הנביא אלישע‪.‬‬ ‫כמבואר בפסיקתא בספר מלכים ב פרק ד‪,‬‬ ‫כנ''ל‪ ,‬נס אסוך השמן שנעשה לאשת‬ ‫פס א‪-‬לז'‪{ :‬לז} וַתָ ב ֹא ו ִַתפֹ ל עַל ַרגְ לָיו‬ ‫ו ִַת ְׁשתַ חּו אָ ְרצָ ה ו ִַּתשא את ְּבנּה וַתֵּ צֵּ א‪:‬‬ ‫עא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫ַלעֲבָ ִדים‪ :‬ומובא בחז'ל [סנהדרין לט‪ ]:‬א''ר‬ ‫עובדיה‪ ,‬ונס בן הזקונים אשר נולד לאשה‬ ‫אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה‬ ‫השונמית ולבעלה לעת זיקנתם‪ .‬ולנוהגים‬ ‫שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב‬ ‫לקרוא את ההפטרה עד סוף העניין בפסוק‬ ‫מאד [בראשית כב‪,‬יב'] ִ ָ֣כי | ע ָ ַָ֣תה י ֵ֗ ַָדעְ ִתי ִּ ֶּֽכי‪-‬‬ ‫כז' נוסף גם נס החייאתו של בנה‪.‬‬ ‫אֱֹלהים֙ ַּ֔ ַאתה‪ ,‬ובעובדיהו כתיב מאד‬ ‫ִּ‬ ‫יְּ ֵּ ָּׂ֤רא‬ ‫לגבי האשה השונמית נראה הקשר‬ ‫שנאמר‪[ :‬מלכים א יח‪ ,‬ג'] וְּ עֹ בַ ְּדיהּו היה‬ ‫לפרשה בעליל‪ ,‬שהרי גם לשרה וגם לאשה‬ ‫י ֵּרא את יְּ הו'ה ְּמאֹ ד‪ .‬ומעתה לא נותר אלא‬ ‫השונמית נולד באורח נסי בן לעת זיקנתם‪.‬‬ ‫ללמוד ק''ו‪ .‬ומה אברהם שנאמר בו ירא‪,‬‬ ‫וגם עניין החייאת בן השונמית נמצא‬ ‫הציל הקב''ה לבנו‪ ,‬עובדיה שנאמר בו ירא‬ ‫הקשרו לעקידת יצחק שכמעט פרחה‬ ‫מאד‪ ,‬ק''ו שינצלו בניו‪.‬‬ ‫נשמתו על גבי המזבח‪ ,‬וכאילו נצבר אפרו‬ ‫ב‪ .‬מדה כנגד מדה‪ .‬נאמר באברהם ושרה‬ ‫לולא נשלח תמורתו איל‪ .‬ועוד שגם‬ ‫וְּ את הַ נפש אֲשר עשּו ְּבחרן‪ ,‬זכו באותה‬ ‫בפרשה וגם בהפטרה נאמרה הנבואה של‬ ‫מדה שנעשה להם נס בנפש בנם יצחק‪ .‬כן‬ ‫"כעת חיה"‪ :‬נאמר בשרה‪[ :‬וירא‪ ,‬יח‪,‬י']‬ ‫עובדיה שהסתיר מאה נביאים מפני אחאב‬ ‫{י} ַו ֵ֗י ֹאמֶׁ ר ָׁ֣שֹוב אָ ִּׁ֤שּוב אֵ ֶַׁ֨ליך֙ כ ֵּעָׁ֣ת חַ ַּ֔יה‬ ‫זכה שינצלו בניו מבנו של אחאב‪ ,‬הוא‬ ‫וְּ ִּהנֵּה‪ֵ֖ ֵּ -‬בן לְּ ש ָׁ֣רה ִּא ְּש ֵ֑תָך‪ ,‬ונאמר לשונמית‪:‬‬ ‫הנושה שבא לקחתם לעבדים‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי‬ ‫[פס' טז'] לַמֹו ֵּעד הַ זה כעֵּת חַ יה אַ ְּת חֹ בקת‬ ‫נקרא שמו עובדיה שהוא עבד ה'‪ ,‬לא יכשלו‬ ‫בֵּ ן‪.‬‬ ‫בניו בדבר זה להיות עבדים לבשר ודם‬ ‫אלא שלגבי עניין אסוך השמן שבו‬ ‫ליהורם בן אחאב הנושה‪.‬‬ ‫פותחת ההפטרה יש להבין מה עניינו‬ ‫ועוד מובא בזהר חדש רות‪ :‬בְ אֹותָ ּה ׁשָ עָה‬ ‫לפרשה‪.‬‬ ‫ְהֹורם בָ א‬‫ׁשֶׁ מֵ ת עֹובַ ְדיָהּו‪ ,‬מֵ ת אַ חְ אָ ב‪ּ .‬ומֶׁ לְֶׁך י ָ‬ ‫לָקַ חַ ת אֶׁ ת ְׁשנֵי ְילָדָ יו [לעבדים]‪ .‬מֶׁ ה ע ְָׂשתָ ה‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי חז''ל‬ ‫הָ לְ כָה גֹועָה צֹועֶׁקֶׁת ּובֹוכָה לְ בֵ ית הַ קְ בָ רֹות‪.‬‬ ‫קשרו שני עניינים אלה יחדיו‪ ,‬בכמה‬ ‫ע ְָמדָ ה עַל קִ בְ רֹו [של בעלה עובדיה] וְ צָ עֲקָ ה‪,‬‬ ‫אופנים‪:‬‬ ‫עֹוׂשים לִ יתֹומֶׁ יך‪.‬‬ ‫י ְֵרא אֱֹלהִ ים‪ ,‬כְָך וְ כְָך ִ‬ ‫א‪ .‬שכר היראה‬ ‫ושמע עובדיה‪ ,‬ושמע אלישע והצילם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדה כנגד מדה‬ ‫ג‪ .‬כבוד הנס הוא לבא בהצנע‪ .‬נאמר בנס‬ ‫ג‪ .‬כבוד הנס הוא לבא בהצנע‬ ‫אסוך השמן סגירת הדלת [מלכים ב‪ ,‬ד‪,‬ד']‪:‬‬ ‫ויתבאר פירושן‪ :‬א‪ .‬שכר היראה‪ .‬נאמר‬ ‫ּובעַד בנַיִּ ְך‬ ‫ּובאת וְּ סג ְַּר ְּת הַ דלת בַ עֲדֵּ ְך ְּ‬ ‫בהפטרה {פרק ד פס'א'} וְ ִאשָ ה אַ חַ ת ִמּנְׁשֵ י‬ ‫וְּ יצַ קְּ ְּת עַל כל הַ כֵּלִּ ים האֵּ לה וגו'‪ ,‬ונאמר‬ ‫יאים צָ עֲקָ ה אֶׁ ל אֱלִ יׁשָ ע לֵאמֹ ר עַבְ ְדך‬ ‫בְ נֵי הַ ּנְבִ ִ‬ ‫בנס החייאת בן השונמית סגירת הדלת‪:‬‬ ‫יׁשי מֵ ת וְ אַ תָ ה יָדַ עְ תָ כִ י עַבְ ְדך היה י ֵּרא את‬ ‫ִא ִ‬ ‫[פסוק לג] ַו ָיב ֹא וַיִּ ְּסגֹ ר הַ דלת ְּבעַד ְּשנֵּיהם‬ ‫יהו'ה וְ הַ ּנֹ ׁשֶׁ ה בָ א לָקַ חַ ת אֶׁ ת ְׁשנֵי ְילָדַ י לֹו‬ ‫עב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫וירא‬ ‫כן עובדיה יברור הפסולת של עשו מעל פני‬ ‫ַוי ְִת ַפלֵל אֶׁ ל יהו'ה‪ :‬ומפרש רש''י שם‬ ‫יעקב לעתיד לבוא כדי שזרעו של יצחק‬ ‫בעניין אסוך השמן‪ :‬וְּ סג ְַּר ְּת הַ דלת‪ .‬כבוד‬ ‫ליעקב ולבניו יזכור‪ ,‬וכן בן השונמית‬ ‫הנס הוא לבא בהצנע‪ .‬וכן בהחייאת בן‬ ‫שהוא חבקוק על פי הזהר הק' [בשלח]‪,‬‬ ‫השונמית נאמרה סגירת הדלת ומפרש‬ ‫נאמר בו [חבקוק ב‪,‬ד'] וְּ צַ ִּדיק באֱמּונתֹו‬ ‫הרלב''ג ויסגור הדלת בעד שניהם‪ .‬ר''ל‬ ‫יִּ ְּחיה‪ ,‬שיבשר תוחלת וקיום האומה‬ ‫שלא היו בבית כי אם שניהם כי לא רצה‬ ‫באמונתה כפי שנמסרה מאברהם ליצחק‬ ‫שיהיה שם שום אדם כדי שתהי' שם תפלתו‬ ‫ומיצחק ליעקב לדורי דורות‪.‬‬ ‫יותר שלימה וכדי שלא יראה אדם מה‬ ‫שיעשה‪ ,‬והיינו כרש''י שכבוד הנס הוא‬ ‫ולדעה אחרת שבן השונמית הוא עידו‬ ‫לבא בהצנע‪:‬‬ ‫הנביא‪ ,‬שנאמר בעידו שמצאצאיו הוא‬ ‫וכן בפרשה עצמה[יט‪,‬י']‪ ,‬נאמרה סגירת‬ ‫זכריה הנביא‪ ,‬שנאמר [זכריה א‪,‬א'] ְּזכ ְַּריה‬ ‫הדלת במלאכים‪ַ :‬וי ְִׁשלְ ִּ֤חּו ָ ּֽה ֲאנ ִָׁשים֙ אֶׁ ת‪-‬י ָ֔ ָָדם‬ ‫בן ברכְּ יה בן עִּ דֹו הַ נ ִּביא‪[ .‬והכוונה מזרע‬ ‫ֵיהֵּ֖ם הַ ָ ֹּ֑ביְתָ ה וְּ את‪-‬הַ ֵ֖דלת‬ ‫ַוי ִָביאּו אֶׁ ת‪-‬לֶּ֛ ֹוט ֲאל ֶׁ‬ ‫זרעו כי היה כמה מאות שנים אחריו]‪,‬‬ ‫ס ֶּֽגרּו‪ :‬ואע''פ ׁשֶׁ הִ כּום בסנוורים‪ ,‬אעפ''כן‬ ‫ואשר נאמר בו‪[ :‬זכריה יד‪,‬ט'] וְ הָ יָה יְה ָו'ה‬ ‫וְּ את‪-‬הַ ֵ֖דלת ס ֶּֽגרּו‪ ,‬שיהיו כל פעולותיהם‬ ‫לְ מֶׁ לְֶׁך עַל כָל הָ אָ ֶׁרץ בַ יֹום הַ הּוא יִהְ יֶׁה יְה ָו'ה‬ ‫בהצנע‪.‬‬ ‫ּוׁשמֹו אֶׁ חָ ד‪ ,‬היא האמונה שנטע אברהם‬ ‫אֶׁ חָ ד ְ‬ ‫בלב הבריות‪ ,‬היא האמונה שנמשכה לדור‬ ‫וכן בשרה‪ ,‬בפרשתנו‪ ,‬כאשר בא המלאך‬ ‫דור עד יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את‬ ‫לבשר לה על הולדת בנה‪ ,‬נאמר כעין‬ ‫הר עשו והיה ה' למלך על כל הארץ‪ ,‬ביום‬ ‫אמ ָ֣רּו‬ ‫סגירת הדלת‪{ :‬בראשית יח‪,‬ט'} ַו ּֽי ֹ ְ‬ ‫ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬בב''א‪.‬‬ ‫ֵ֗ ֵא ָָ֔ליֵ֗ וֵ֗ אַ יֵ ֵּ֖ה ׂשָ ָ ָ֣רה ִא ְׁש ֶׁ ֹּ֑תך ַו ֵּ֖י ֹאמֶׁ ר ִּהנֵּ ֵׁ֥ה באֶֹּֽ הל‪:‬‬ ‫^^^^‬ ‫{י} ַו ֵ֗י ֹאמֶׁ ר ָׁ֣שֹוב אָ ִּׁ֤שּוב אֵ ֶַׁ֨ליך֙ כָעֵ ָ֣ת חַ ָָ֔יה‬ ‫וְ הִ ּנֵה‪ֵ -‬בֵּ֖ן לְ ׂשָ ָ ָ֣רה ִא ְׁש ֶׁ ֹּ֑תך וְ ׂשָ ָ ִּ֥רה ׁשֹ ַ ֶּ֛מעַת פֶׁ ִּ֥תַ ח‬ ‫הָ אֵֹּ֖ הֶׁ ל וְּ ֵׁ֥הּוא ַ ֶּֽאח ֲֶּֽריו‪ :‬נאמר בשרה ִּהנֵּ ֵׁ֥ה‬ ‫באֶֹּֽ הל‪ ,‬שהיתה בהצנע‪ ,‬וכן פירש רש''י‬ ‫הנה באהל‪ .‬צנועה היא‪ .‬והוא אחריו‪.‬‬ ‫הפתח היה אחר המלאך‪ ,‬ולא נכנס משום‬ ‫צניעותה‪ .‬ויש לומר גם משום צניעות הנס‬ ‫והיינו דפירש רש''י‪ :‬כבוד הנס הוא לבא‬ ‫בהצנע‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬על פי פנימיות הדברים‪,‬‬ ‫כי כשם שנאמר לאברהם כי ביצחק יקרא‬ ‫לך זרע‪ ,‬והוא הבטחה של לעתיד לבוא‪,‬‬