gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: וירא (2026-10-26)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב הַ גָאֹון הַ מְּ ֻקבָ ל מָ ְּר ְּדכַי ָ‬ ‫ׁש ְּרעָ בִי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל‪ :‬נולד בשנת ה'תרס"ח (‪ )0918‬בדרום תימן‪ .‬בילדותו‬ ‫התייתם מהוריו וגדל בשרעב (תימן) בתנאים קשים של יתמות ועוני‪ ,‬כשעל חייו מאיימת‬ ‫כחרב מנופפת גזירת היתומים– להעביר כל ילד יהודי יתום מדת אבותיו לדת האיסלאם! אך‬ ‫אהבת התורה יקדה בעצמותיו ומשחר ילדותו עמל ויגע לזכות לכתר תורה‪ .‬השקיע עצמו בים‬ ‫התלמוד‪ ,‬למד בעיון רב את דברי רבותינו ראשונים ואחרונים‪ .‬בהיותו בגיל ‪ 8‬מונה למארי‬ ‫המרביץ תורה‪ .‬בהגיעו לגיל ‪ 01‬עמד למבחן פומבי אצל חכמי שרעב על כל ארבעה טורים‬ ‫ומשנה תורה להרמב"ם ועבר בהצלחה מרובה אך למרות גינוני הכבוד שחלקו לו ושליטתו‬ ‫המלאה בש"ס‪ ,‬בארבעת חלקי שולחן ערוך וברמב"ם לא זחה עליו דעתו‪ .‬שינה את שם‬ ‫משפחתו לשרעבי משום שר"ת של שלום רב על בני ישראל‪ .‬במשך שש שנים רצופות‬ ‫עינה בצום את נפשו ממוצאי שבת עד ליל שבת והקדיש עצמו ללימוד התורה‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרצ"ב (‪ )0912‬עלה לארץ‪ ,‬וגר בשכונת 'מחנה יהודה' ולמד בישיבות הידועות 'אמת‬ ‫ליעקב' ו'בית א‪-‬ל'‪ .‬לאחר מכן ייסד את ישיבת 'נהר שלום' ועמד בראשה‪ .‬כונה זקן‬ ‫המקובלים וראש עדת המכוונים‪ .‬התפרסם כאיש מופת וכירא חטא‪ .‬מקובל עצום‪ ,‬בעל‬ ‫רוח‪-‬הקודש‪ .‬איש חלוש היה ואף מספר פעמים לקה בהתקף לב‪ ,‬סבל מסכרת‪ ,‬לחץ דם‬ ‫גבוה וחולי המעיים‪ .‬מעונו היה פ שוט ודל אך כל זה לא מנע ממנו לקבל את הרבבות‬ ‫שפנו אליו‪ .‬רבים פנו ונושעו‪ :‬עקרות‪ ,‬בעיות בזיווגים ומחלות קשות ל"ע ושאר מרעין בישין‪.‬‬ ‫נפטר ב‪-‬כ' מר‪-‬חשוון ה'תשד"מ (‪ .)0981‬חי כ‪ 51-‬שנים‪ ,‬ציונו בהר המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הגאון ר' יפת אברהם תעיזי (רב ואב"ד במחוז שרעב)‪ .‬אביו‪ :‬ר' יהודה‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת מרים‪ .‬אשתו‪ :‬מרת לאה‪ .‬מרבותיו‪ :‬סבו הגאון ר' יפת אברהם תעיזי‪ ,‬המקובל‬ ‫ר' חיים סינואני‪ ,‬ר' סאלם סעיד‪ ,‬המקובל ר' משומר נסים‪ ,‬המקובל ר' שאול דוויק הכהן‬ ‫(השד"ה)‪ ,‬המקובל ר' יעקב לופס‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' מאיר יהודה גץ‪ ,‬האדמו"ר ר' ישכר‬ ‫דב רוקח מבעלזא‪ ,‬המקובל ר' שלום שמואלי‪ ,‬המקובל ר' בניהו שמואלי‪ ,‬ר' שלמה פישר‪,‬‬ ‫ר' חיים אביהוא שוורץ‪ ,‬ר' מרדכי עטיה‪ ,‬המקובל ר' אברהם הכהן‪ ,‬המקובל ר' אהרן אברהם‬ ‫רפאל חיים סלאטקי‪ ,‬המקובל ר' אליהו דוד חיים חמד ור' מאיר לוי‪.‬‬ ‫בספר 'דרך צדיקים' הובאו סיפורים מאלפים ומדהימים על רבנו‪ ,‬הרב מרדכי שרעבי זצ"ל בהם ניכר‬ ‫לראות באופן ברור‪ ,‬כי הרב היה בעל רוח‪-‬הקודש ואעפ"כ היה צנוע וברח מן הכבוד‪ .‬מטעם הכמוס עמו‪,‬‬ ‫נמנע הצדיק להגיע בתחילת התפילה לבית‪-‬מדרשו‪ ,‬ולכן מביתו ששכן מול ביה"כ‪ ,‬הטה אוזן קשבת לקולו‬ ‫של החזן שהתנצח בנגינה והגיע עדיו‪ .‬ומידי יום‪ ,‬תכנן רבינו בקפידה את זמן בואו לביה"כ‪ .‬בחירתו נפלה‬ ‫דווקא על קטעי התפילה‪ ,‬שבהם עומדים הקהל על רגליהם בלאו הכי כתקנת חז"ל‪ .‬כגון "ה' מלך ה'‬ ‫מלך"‪" ,‬ויברך דוד" או ב"תהילות לא‪-‬ל עליון"‪ .‬ואם קרה שהגיע מביתו קודם לכן‪ ,‬נעמד רבינו בחצר‬ ‫ביה"כ והמתין לחזן‪ ,‬ורק אח"כ נכנס‪ .‬וזאת‪ ,‬כיוון שרצה למנוע טירחה מהציבור הקמים מפניו‪ ,‬ולא‬ ‫ליהנות מהכבוד שחלקו לו קהל המתפללים‪ ,‬בעומדם מלוא קומתם לכבודו‪.‬‬ ‫הרבנית הצדקת לאה שרעבי ע"ה‪ ,‬השיבה ב‪-‬כ"א שבט ה'תשל"ח את נשמתה הטהורה ליוצרה לאחר‬ ‫שסבלה ייסורים קשים בעטיה של המחלה ר"ל‪ .‬בהלווייה השתתפו מכל שכבות הציבור‪ :‬רבנים‪ ,‬אדמורי"ם‪,‬‬ ‫ראשי ישיבות‪ ,‬אברכים‪ ,‬בעלי בתים ונשים מתלמידותיה בדרכה האחרונה לעבר הר המנוחות‪ .‬לאחר מסע‬ ‫ההלוויה‪ ,‬נכנס הרה"ג מרדכי אליהו לבית רבי נו מרדכי שרעבי‪ ,‬כדי לקיים סעודת הבראה‪ .‬בתוך כך פנה‬ ‫אליו הצדיק בבקשה שיבוא לישיבת 'נהר‪-‬שלום' בשבת הקרובה‪ ,‬כדי לדרוש לכבודה של הנפטרת‪ .‬הרב‬ ‫אליהו הביע את הסכמתו ושב לביתו‪.‬‬ ‫כשהגיע יום שישי‪ ,‬פקדו גשמי זלעפות את ירושלים‪ .‬ממטרים עזים נתכו ארצה והקור חדר לעצמות‪ .‬הרב אליהו‪ ,‬בראותו את מזג האוויר‬ ‫הסוער‪ ,‬אמר לנפשו‪ :‬הואיל ומרחק רב מפריד בין ביתו שב'קרית משה' לבין ישיבת 'נהר שלום' אשר בשכונת 'מחנה יהודה'‪ ,‬ובחוץ‬ ‫יורדים גשמים עזים‪ .‬לכן‪ ,‬אין בדעתו ללכת לעצרת התעוררות האמורה להיות למחרת בשבת‪ .‬ובלאו הכי חסרונו לא יורגש‪ ,‬שהרי‬ ‫יבואו רבנים נוספים לדרוש שם‪ .‬הוא שמר על הדברים בלבו‪ ,‬ולא שוחח על כך עם איש‪.‬‬ ‫בליל שבת קודש לאחר הסעודה‪ ,‬הבחין ר' אליהו ביהודי‪ ,‬שנכנס לביתו‪ .‬מקום בו מוסר הוא שיעור‪ .‬לאחר הדרשה ניגש לרב אליהו ואמר‬ ‫לו‪ " :‬שבת שלום‪ .‬שמשו של הרב מרדכי שרעבי אני‪ ,‬ובאתי לומר לך‪ ,‬שאל תמנע עצמך מלבוא למחרת לדרשה‪ ,‬ואפילו אם ירד גשם"‪.‬‬ ‫הרב התפלא ושאלו‪" :‬מי אמר לרב‪ ,‬שאין בדעתי לבוא?"‪ ,‬השליח השיב‪ ,‬שאינו יודע מאומה מכך‪ ,‬רק הגיע כדי לומר לו‪ ,‬שיבוא‪ .‬הרב חשב‬ ‫קמעא ואמר לשליח‪" :‬אמור לרב שרעבי בשמי‪ ,‬שאם מחר ירד גשם ‪ -‬לא אבוא לדרשה"‪ .‬תשובתו לא ערבה לשליח‪ ,‬והוא הפציר ברב‬ ‫שיבוא‪ .‬הרב אליהו נענה ואמר‪ ,‬שיאמר לרב שרעבי‪ ,‬שיבטיח לו‪ ,‬שלא ירד גשם ואז אבוא לדרשה‪ .‬אך השליח לא הרפה ממנו‪ ,‬עד שהרב‬ ‫אליהו הסכים‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬ביום שב ת קודש פרשת משפטים‪ ,‬התגברו הגשמים והרחובות מלאו במים‪ .‬הרב אליהו החליט‪ ,‬שבמזג אוויר סגרירי כזה‪ ,‬הוא‬ ‫פטור מללכת כדי לבוא לדרשה‪ ,‬שהרי עלול הוא לחלות‪ .‬אולם‪ ,‬לפתע‪ ,‬שעה קלה קודם הדרשה‪ ,‬חלה התבהרות בשמים‪ ,‬הגשם פסק‬ ‫וקרני השמש הציצו בין קרעי העננים‪ .‬הרב אליהו ראה ב כך אות משמים! והזדרז ללבוש את מעילו ועשה דרכו לעבר ישיבת "נהר שלום"‪.‬‬ ‫בהגיעו לישיבה‪ ,‬ראה‪ ,‬שהמקום מלא עד אפס מקום באנשים אשר באו לכבודה של הנפטרת הדגולה‪ .‬הרב אליהו אמר לרבינו "שבת שלום"‬ ‫והתכונן לעלות לבימה ולשאת את דבריו‪ .‬אולם רבינו הביט בו ואמר במתינות‪" :‬הנרטבת בגשם?"‪" -‬לא"‪ ,‬השיב ר' אליהו‪" .‬ובכן"‪ ,‬המשיך‬ ‫הרב שרעבי ואמר‪" ,‬עתה יכול הגשם להמשיך ולרדת"‪ ,‬ומיד התחדשו הגשמים‪.‬‬ ‫‪2/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב הַ גָאֹון הַ מְּ ֻקבָ ל מָ ְּר ְּדכַי ָ‬ ‫ׁש ְּרעָ בִי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫בימי שלטו ן המנדט הבריטי הוטל עוצר כללי באחת השבתות על ירושלים‪ .‬לשמע בשורה זו נעצבו כולם‪ ,‬אך נאלצו להישאר בבתים‪ ,‬אין‬ ‫יוצא ואין בא‪ .‬רבנו מרדכי שרעבי שכל עיתותיו הוקדשו ללימוד התורה‪ ,‬והיו הגיגיו נתונים בגרסא דאורייתא‪ ,‬לא שמע את הכרוזים‬ ‫שהכריזו על הטלת העוצר‪ ,‬ולכן לא ידע שאסור לצאת לרחובה של עיר‪.‬‬ ‫ביום שבת בבוקר‪ ,‬יצא הצדיק מביתו כולו אחוז שרעפים ופסע לעבר יעד מסויים‪ .‬לפתע מכונית משוריינת ובה שוטרים בריטיים עצרה לידו‬ ‫בחריקה עזה‪" .‬הי יהודי‪ ,‬מה אתה עושה פה?"‪ ,‬קראו לעברו‪ .‬רבינו התעורר ממחשבותיו וענה לתומו שהנו הולך למקום פלוני‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫השוטרים הקשוחים לא קיבלו את דבריו‪ ,‬בקול נוקשה גערו בו על שיצא מביתו בזמן העוצר‪ ,‬ודרשו ממנו לעלות למכוניתם שתובילו לבית‬ ‫המעצר‪.‬‬ ‫רבינו נחרד מעצם המחשבה שמאלצים אותו לחלל את שבת קודשנו בנסיעה במכונית‪ ,‬וזאת בשל שילטונם האכזרי של האנגלים‪ .‬הוא‬ ‫ניסה לפ רוט על מיתרי רגשותיהם‪ ,‬והתחנן שירחמו עליו ויעזבוהו לנפשו‪ ,‬אך לשווא‪ .‬הבריטים התנכלו לו‪ ,‬בפרט בראותם שלפניהם חכם‬ ‫יהודי נכבד ונשוא פנים‪ .‬האח! חשבו בליבם‪ ,‬זה יהיה "דג שמן"‪.‬‬ ‫משראו שהרב מסרב לעלות למכונית‪ ,‬ניגשו אליו ארבעה שוטרים גברתנים‪ ,‬אחזוהו בחוזקה‪ ,‬כבלו את ידיו באזיקים והושיבו אותו בכח‬ ‫במכונית‪" .‬סע!"‪ ,‬פקד המפקד על הנהג‪ ,‬וזה החל להתכונן לנסיעה‪ .‬אולם‪ ,‬משמיים תבעו את כבודה של השבת ועלבונו של רבינו מרדכי‬ ‫שרעבי‪ .‬בעוד הנהג מתניע את מכוניתו‪ ,‬נשמע קול פיצוץ אדיר מתחת לגלגלי המכונית‪ ,‬כל היושבים עצמו את עיניהם וקפצו בחרדה‬ ‫ממקומם‪ ,‬הם חששו שרכבם עלה על מוקש אותו טמנו חברי המחתרת‪ .‬כשפקחו עיניהם‪ ,‬ראו שמאומה לא אירע להם‪.‬‬ ‫"אם כן‪ ,‬מהו המקור לרעש העצום הזה?"‪ ,‬שאלו אחד את השני‪ .‬אחד החיילים יצא מהרכב לבדוק מה אירע‪ .‬בדיקה קצרה העלתה‪ ,‬שכל‬ ‫ארבעת הצמיגים של המשוריין הצבאי התפוצצו בבת אחת בקול אימים מחריש אוזניים‪ .‬המפקד הבריטי‪ ,‬שבמשך שנים רבות רכש‬ ‫לעצמו ידע וניסיון לכל הקשור לכלי רכב‪ ,‬ראה בהתפוצצות ארבעת הגלגלים בעת ובעונה אחת‪ ,‬מאורע החורג מגדר הרגיל‪.‬‬ ‫בחוכמתו הרבה הוא מיד קישר את הדבר כעונש על פגיעה בכבודו של החכם היהודי שהושב בעל כורחו במכונית‪ ,‬ללא עוול בכפו‪.‬‬ ‫המפקד מיד ניגש אל רבינו וביקש את סליחתו על הצער שנגרם לו בשעה האחרונה‪ .‬הוא שחרר את הרב ופקד על שניים מהשוטרים‬ ‫ללוות את הרב בדרכו ולהמתין לו עד שיחזור בשלום אל ביתו‪.‬‬ ‫נימוקו של המפקד לליווי השוטרים נבע מתוך חשש‪ ,‬שמא חוליה נוספת של שוטרים בריטיים תעצור את הצדיק בדרכו‪ ,‬ותחזור על‬ ‫אותה השגיאה אותה עשו הוא ופיקודיו‪ ,‬ויתכן שלכבוד הצדיק יתפוצצו בשנית כל ארבעת הגלגלים של מכונית משוריינת נוספת של‬ ‫המשטרה הבריטית‪ ,‬ועל כך באמת חבל‪ .‬בכבוד רב הורד רבינו מהמכונית ופסע לאיטו למקום יעדו‪ ,‬כשקדושת השבת מרחפת על‬ ‫פניו‪ ,‬ושני שוטרים בריטים פוסעים בעקבותיו‪ ,‬שומרים ומגינים על צעדיו‪.‬‬ ‫עשה היה בבחורה טובה שלא הצליחה בשידוכין‪ .‬הצעות רבות הוצעו לה‪ ,‬אך אף אחת מהן לא יצאה לפועל‪ .‬חלפו שנים‪ ,‬הבחורה‬ ‫מ‬ ‫התבגרה‪ ,‬מספר המבקשים את ידה הלך ופחת‪ ,‬ולתוגת הוריה עדיין יושב ת היא בבית אביה‪ .‬באחד הימים הוצע לה שידוך עם בחור‬ ‫מלונדון‪.‬‬ ‫היא נפגשה עמו‪ ,‬ובראותה כי הוא גבר כלבבה‪ ,‬נתנה את הסכמתה לשידוך וקבעו זמן לחתונה‪ .‬אולם שבועיים קודם מועד החתונה‪,‬‬ ‫ביטל הבחור באופן פתאומי את השידוך‪ ,‬והכלה נשברה לחלוטין עקב החלטתו זו‪ .‬ולא ידעה על מה ולמה החליט החתן לנתק את‬ ‫קשריו עימה‪ .‬ולכן נכנסה לדיכאון וזמן רב התהלכה בשברון לב‪.‬‬ ‫כידוע לכל‪ ,‬עסקה רעייתו הצדקת של המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל בשידוכין‪ ,‬וזכתה להביא שידוכין רבים לגמר ולהעמיד את‬ ‫המשודכים תחת החופה‪ .‬אחי הכלה‪ ,‬בהיותו מקורב ביותר אל בית רבנו‪ ,‬הציע לאחותו לבוא אל הרבנית‪ ,‬אולי תוכל היא לעזור לה למצוא‬ ‫את בן זוגה‪ .‬הכלה סירבה לשמוע מכך‪ ,‬ורק אחרי הפצרותיו המרובות 'נכנעה' ובאה לרבנית‪.‬‬ ‫הם ספרו לרעייתו של רבינו‪ ,‬שנודעה כגומלת חסדים עם הבריות‪ ,‬על המשבר בו נתונה הבחורה‪ ,‬והרבנית הציעה להיכנס אל רבינו ולקבל‬ ‫ממנו ברכה להצלחה‪ .‬הבחורה התביישה לסרב לגדולים ונכנסה בלווית אחיה אל רבינו שקידמה בברכת "ברוכה הבאה"‪ .‬והתרשמה מאד‬ ‫ממאור פניו של הרב והעלתה חיוך קל על שפתותיה‪ .‬היא סיפרה לצדיק בברכה את כל מה שאירע עימה‪ ,‬ואז חשה כי אבן נגולה מעל‬ ‫ליבה‪.‬‬ ‫הרב ניחם אותה באמרי קודשו ואמר לה‪" :‬ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד" – בקרוב תביאי לי הזמנה לחתונתך‪ .‬היא יצאה מאת‬ ‫פניו מאושרת ומעודדת‪ .‬ליבה היה סמוך ובטוח בהתגשמות דברי הצדיק‪ .‬עוד באותו חודש נפגשה עם בן זוגה האמיתי ושותפה לחיים‪,‬‬ ‫וזמן קצר לאחר מכן הביאו השניים לרבנו הזמנה לחתונתם‪.‬‬ ‫ום אחד הגיע יהודי לביתו של רבינו ובדמעות שליש סיפר לצדיק שמצאו בבית‪-‬הרפואה גידול בגוף‪ ,‬והוא צריך לעבור ניתוח בעוד‬ ‫י‬ ‫שבועיים‪ .‬הרבי ביקש ממנו את הצילום והיהודי הביא לרב‪ .‬הצדיק הסתכל על הצילום ואמר לו‪" :‬בעזרת ה' לא תצטרך לעשות ניתוח‪ ,‬רק‬ ‫תיתן שתים‪-‬עשרה אלף לירות עבור התיקון שנעשה"‪.‬‬ ‫למרות שבדרך כלל הרב היה מבקש רק שישים לירות בשביל תיקון במקרה הזה למרבית הפלא ביקש הרב סכום גדול מאוד!‪ .‬עוד באותו‬ ‫היום הלך החולה‪ ,‬לווה את הכסף הדרוש ומיהר לתת לרב את כל הסכום כפי שצווה‪ .‬הרב מיהר לחלק את כל הכסף למוסדות ולאברכים‪,‬‬ ‫ועשה תיקון עבור החולה‪.‬‬ ‫לאחר שבועיים אמר לו הרב‪" :‬תאמר לרופאים שאני מבקש שלא יעשו ניתוח לפני שעושים צילום חוזר"‪ .‬הלך ואמר לרופאים כדברי הרב‬ ‫ולא הסכימו‪ ,‬וטענו‪" :‬יש לנו צילום ברור מפעם שעברה‪ .‬חלפו רק שבועיים ימים בלבד ואין שום טעם לעשות שוב צילום היות ושום דבר לא‬ ‫השתנה‪ .‬הצילום עולה יקר מאוד ואין טעם"‪ .‬לאחר הפצרות רבות הסכימו הרופאים לצילום חוזר ואכן נדהמו למראה עיניהם כשראו שאין‬ ‫שום דבר בגופו ושלחוהו לביתו לחיים ולשלום‪.‬‬ ‫‪3/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב הַ גָאֹון הַ מְּ ֻקבָ ל מָ ְּר ְּדכַי ָ‬ ‫ׁש ְּרעָ בִי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫בספר 'דרך צדיקים' הובאו סיפורים מאלפים ומדהימים על רבי נו‪ ,‬הרב מרדכי שרעבי זצ"ל בהם ניכר לראות באופן המוחשי ביותר כי‬ ‫הרב היה בעל רוח‪ -‬הקודש‪ .‬באחד הסיפורים הובא על בחור מהיחידה לצנחנים בצה"ל‪ ,‬שזכה שאור התורה החזירו למוטב‪ .‬הלה נהג‬ ‫לפקוד לעיתים מזומנות את ביתו של רבנו מרדכי שרעבי‪ ,‬ולהתברך באמרי פיו‪ .‬לימים‪ ,‬נערך ביחידה תרגיל צניחה‪ .‬כל הצנחנים הועלו‬ ‫למטוסים מיוחדים שאמורים היו להטיסם לזירת הצניחה‪ ,‬וכל משתתף קיבל לידיו שני מצנחים‪ ,‬האחד לשימוש והשני לרזרבה (במקרה‬ ‫שהמצנח לא יפתח‪ ,‬יוכל להשתמש במצנח הרזרבי ולפתוח אותו)‪.‬‬ ‫המטוסים התקדמו לעבר יעד הנחיתה‪ ,‬וליד פתח היציאה עמדו הצנחנים נרגשים ונפעמים מחוויית הצניחה‪ .‬הצנחן מיודענו היה השישי‬ ‫בתור לצניחה‪ ,‬הוא השחיל עצמו דרך הפתח ורחף קמעא באוויר‪ ,‬ביד אמונה ובטוחה לחץ על הכפתור לפתיחת המצנח‪ -‬אך זה לא‬ ‫נפתח‪ .‬הוא ניסה שוב ושוב‪ -‬אך ללא הצלחה‪ .‬הצנחן נרעד קמעא‪ ,‬וביד רועדת לחץ על המצנח הרזרבי‪ ,‬אשר גם הוא סירב להישמע‬ ‫לו‪ ,‬וכלל לא נפתח‪ .‬הצנחן כמעט איבד את עשתונותיו‪ ,‬רק זמן קצר ביותר נותר לו כדי להינצל מהתרסקות‪ .‬ואז באותן שניות גורליות‬ ‫בעודו מרחף בין שמים לארץ זעק מקירות לבו‪" :‬ריבונו של עולם! הצילני נא בזכות הרב מרדכי שרעבי!"‪ .‬וראה זה פלא‪ ,‬מיד המצנח‬ ‫נפתח ומיודענו ביצע נחיתה מושלמת ומדויקת‪ ,‬לעיני חבריו ליחידה שהביטו בהשתאות במתרחש לנגד עיניהם‪.‬‬ ‫מיד לאחר הצניחה הניסית‪ ,‬קיבל הצנחן חופשה ממפקדיו‪ ,‬והוא ניצלה כדי להיפגש עם רבנו מרדכי שרעבי‪ ,‬ולהודות בפניו על הנס‬ ‫המופלא שנעשה עימו‪ .‬כשנכנס הלה לבית הצדיק‪ ,‬ראה שחיוך נסוך על שפתותיו‪ ,‬ובטרם פצה פיו לומר מילה‪ ,‬הקדימו רבנו באומרו‪:‬‬ ‫"אני מקווה שהייתה לך נחיתה טובה!"‪ .‬הצנחן עמד המום במקומו‪ .‬אכן‪ ,‬הצדיק ידע היטב את אשר התרחש בזירת הצניחה‪ .‬כשראה‬ ‫רבנו את התרגשותו של איש‪-‬שיחו‪ ,‬גילה לו בענוות חן‪ ,‬כי משעת הצניחה היה נח את מנוחת הצהרים‪ ,‬כשלפתע עוררוהו משמים‬ ‫שיעמוד בתפילה על פלוני הצנחן שנתון בצרה‪" .‬וכך היה‪ ,‬שמיד הזדרזתי וייחדתי ייחוד להצלתך‪ ,‬ותהילות לא‪-‬ל יתברך‪ ,‬שהישועה‬ ‫באה לאלתר‪ ,‬המצנח נפתח ואתה ניצלת מהתרסקות וביצעת נחיתה מוצלחת"‪.‬‬ ‫גוי אחד מאומות העולם‪ ,‬גילה אהדה לדת ישראל‪ .‬הוא ניגש לבית‪-‬הדין בחו"ל ועבר דרכם את הליכי הגיור‪ ,‬אבל לא כפי שההלכה‬ ‫מחייבת‪ .‬לימים עזב את ארץ מולדתו ועלה לארץ‪ .‬פה התיידד עם יהודי ירושלמי שקרבו ביותר לתורה ולמצוות‪ .‬הגר התרשם עמוקות‬ ‫מדברי ידידו‪ ,‬ועבר בשלבים לקיום בפועל של מצוות התורה‪ .‬לימים‪ ,‬הציע הידיד לגר הצדק שכדאי לו להיכנס אל רבינו‪ ,‬ולקבל ממנו ברכה‬ ‫להצלחה בתורה וביראת שמיים‪ .‬השניים נכנסו לרבינו‪ .‬הצדיק הושיט את ידו הקדושה וציווה את ברכתו כשהוא אומר‪" :‬פלוני בן חווה"‪.‬‬ ‫בחודשים הבאים התחזק הגר ביהדותו‪ ,‬ואז תוך כדי לימוד התברר לו שהליכי הגיור שלו בוצעו שלא כהלכה‪ ,‬ולמעשה נשאר גוי‪.‬‬ ‫עובדה זו ציערה אותו עד עמקי נשמתו‪ ,‬והוא נחפז לבית‪-‬הדין של העדה החרדית בירושלים‪ .‬שם התחנן בפני העוסקים במלאכה שיגיירו‬ ‫אותו כדת וכדין‪ .‬הצוות הרבני שוחח עם הגר כפי שהה לכה מחייבת‪ ,‬וכשהוברר להם שכוונתו בגיור היא לשם שמים‪ ,‬קיבלוהו והכינו אותו‬ ‫לטבילה כשרה לפי כל הדקדוקים והפרטים הנצרכים‪ ,‬ונעשה גר צדק אמיתי‪ .‬כשנזדמן גר הצדק שוב למעונו של רבנו מרדכי שרעבי‪ ,‬ביקש‬ ‫את ברכתו‪ ,‬שוב לא סיפר לו מאומה על עברו‪ .‬אך לא היה כל צורך בכך‪ ,‬שכן הצדיק ידע את אשר לפניו‪ .‬עתה‪ ,‬כשברכו נקב בשם "פלוני‬ ‫בן שרה"‪ .‬בשרו של גר הצדק נעשה חידודין חידודין‪ ,‬נוכח הוא פעם שנייה לראות את רוח קודשו של הרב‪ .‬שכן‪ ,‬רק לאחר שעבר גיור‬ ‫כהלכה‪ ,‬כינהו הצדיק בתואר אמיתי והמיוחס‪ -‬בן שרה אמנו‪ ,‬שהייתה אמם של כל הגרים‪.‬‬ ‫‪4/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ מְּ ֻקבָ ל הָ ַרב חַ יִים חַ ְּג'בי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל רבי חיים חג'בי זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרכ"ו (‪ )0881‬בעיירה רבוע שבמחוז‬ ‫כוולאן שבתימן למשפחה שהעמידה תלמידי חכמים ורבנים ומוצאה מהעיר חג'בה‪.‬‬ ‫בילדותו למד אצל אביו תורה‪ ,‬הלכה‪ ,‬משנה‪ ,‬תרגום אונקלוס ו'מנורת המאור'‪ .‬לאחר מכן‬ ‫נשלח ללמוד אצל חכמי העיר צנעא‪ ,‬שם בלט בחריפותו‪ ,‬בבקיאותו ובמידותיו הטובות‪.‬‬ ‫בגיל צעיר הוסמך לרבנות ולדיינות בידי חכמי צנעא‪ .‬בהמשך כיהן כרב העיירה רבוע‪ ,‬כרב‬ ‫מחוז כוולאן וכאב"ד באזורו‪ ,‬ולימד והסמיך דיינים‪ .‬נודע כגאון בתורה ובקי בתורת‬ ‫הקבלה‪ .‬זכה לכינוי 'גמרן'‪ ,‬תואר שניתן בתימן למעטים שהצטיינו בבקיאות מיוחדת‬ ‫בגמרא‪ .‬לפרנסתו עסק במלאכת הנגרות‪ .‬נודע בענוותנותו‪ .‬התפרסם כבעל רוח הקודש‬ ‫וכמלומד בניסים‪ .‬רבים פנו אליו לעצה ולברכה‪ .‬בחודש תשרי ה'תש"י עלה לארץ ישראל‪,‬‬ ‫ולאחר תקופה קצרה התבקש לבית עולמו ביום כ' במרחשוון ה'תש"י (‪ ,)0999‬בהיותו כבן‬ ‫‪ .89‬נטמן בבית העלמין סגולה בפתח תקווה (חלקה ד'‪ ,‬שורה מ')‪.‬‬ ‫סבו‪ :‬ר' חיים‪ .‬אביו‪ :‬המקובל רבי משה (מוסא)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת בדור (בת רבי יחיא)‪.‬‬ ‫אחיו‪ :‬רבי שלמה‪ .‬ילדיו‪ :‬רבי חיים‪ ,‬רבי משה (מוסא)‪ ,‬רבי יחיא‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת גזאל (נישאה‬ ‫לר' מוסא יוסף עשרי)‪ ,‬מרת זהרה‪ -‬שרה (נישאה לר' יחיא חפדי)‪ ,‬מרת חממה (נישאה לר' זכריה‬ ‫תנעמי)‪ ,‬מרת נעומי (נישאה לר' יחיא חפדי)‪ ,‬מרת סלמה (נישאה ליחיא יוסף סאלם)‪ ,‬מרת סעדה‬ ‫(נישאה לר' משה לולוי)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬המקובל רבי משה (מוסא)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' יוסף‬ ‫תנעמי‪ ,‬ר' יחיא חאפדי (יחיאל שפירא)‪ ,‬ר' נחשון סאלם חנש‪ ,‬ר' סעיד אהרון ובנו ר' משה‬ ‫(אותו הסמיך לדיינות)‪ .‬מספריו‪ :‬קונטרסים וחידושים בענייני תורה‪ ,‬הלכה‪ ,‬שחיטה‪ ,‬מראה‬ ‫הבהמה וקבלה‪ .‬את חיבוריו בתורת הקבלה גנז‪.‬‬ ‫עשה שהתרחש בתימן 'ביהוד אל רבוע' כשש שנים לפני עליית 'מרבד הקסמים' (בשנת ה'תש"ד‬ ‫מ‬ ‫‪ 0991‬לערך)‪ .‬איילה הייתה ילדה בריאה‪ ,‬מלאת חיים וחברותית‪ .‬בהיותה בת עשר שנים בערך‪ ,‬חשה‬ ‫ברע‪ ,‬חלתה ול"ע נתבקשה לבית‪-‬עולמה‪ .‬השמועה על דבר פטירת ילדה הקטנה התפרסמה בכל‬ ‫האזור מחוז 'כוולאן' ובמיוחד ביישוב 'רבוע' שבו התגוררה‪ .‬קרובי המשפחה‪ ,‬שכנים ידידים ומכרים‬ ‫החלו לנהור לעבר משפחתה כדי לחלוק כבוד אחרון‪ .‬נשלחו מספר גברים לכרות קבר עבור הילדה‬ ‫בבית העלמין‪ .‬לאחר מספר שעות כשסיימו את המלאכה החל הציבור במסע ההלוויה‪.‬‬ ‫כשהגיעו לבית העלמין היהודי הבחינו כי הרה"ג רבינו רב הקהילה שהיה אמור להיות נוכח במקום‬ ‫להספיד ולעורר את הלבבות לא נוכח‪ .‬שלחו לבקש מכבוד הרב שיגיע לבית העלמין‪ ,‬כיוון שהציבור‬ ‫מחכה שיערוך את סדר הקבורה והספד הילדה‪ .‬שליחים הגיעו לצדיק ודיברו איתו‪ .‬ענה הרב‪ ,‬שלא ילך‬ ‫עימהם וגם ציווה עליהם לומר לכל הציבור הנמצא בבית העלמין לחזור לביתם‪ .‬עוד הוסיף‪ ,‬כי הילדה‬ ‫תתעורר ותחזור לחיים‪ .‬השליחים אמרו לרב‪" :‬כבוד הרב כבר חפרו את הקבר"‪ .‬הרב ענה‪" :‬הקבר‬ ‫לא נועד לילדה‪ .‬הילדה תחיה והקבר נועד לקשישה" ואף נקב בשמה פלונית אלמונית‪.‬‬ ‫כשחזרו השליחים ומסרו את דברי הרב למלווים בבית העלמין‪ ,‬נדהמו כולם והמולה נשמעה בין הציבור‪ ,‬אלא שבינתיים הילדה המתה‬ ‫התעטשה שלוש פעמים ברציפות לתדהמת הנוכחים‪ ,‬ומיד הסירו מעליה את התכריכים ושמו פניהם יחד עם הילדה אל עבר היישוב‪...‬‬ ‫בעודם נכנסים אל היישוב הגיעה אליהם שמועה‪ ,‬כי פלונית אלמונית הוכשה על ידי נחש ונפטרה‪ .‬מיד פנו כל הציבור יחד עם כבוד הרב‬ ‫לטפל בנפטרת האחרת וטמנו אותה בקבר שחפרו בתחילה עבור הילדה‪ .‬חלפו שנים‪ ,‬ואיילה זכתה ועלתה לארץ ישראל יחד עם כל בני‬ ‫משפחתה בעליית "מרבד הקסמים"‪ .‬קבעה את מגוריה בעיר פתח תקווה‪ ,‬והיא עדות חיה למעשה‪.‬‬ ‫עשה בגוי עשיר ואלים‪ .‬בתוך המקנה היה לו שור מובחר גדול וחזק‪ ,‬שבו היה מתפאר שאין דומה לו‪ .‬לימים השור חלה‪ ,‬נפל חסר אונים‬ ‫מ‬ ‫לא זז ובקושי רב נשם‪ ,‬רק עיניו פקוחות‪ ,‬ראה הגוי את שורו מקור גאוותו במצב זה והזדעזע‪ .‬זה היה ביום שישי ערב שבת קודש‪ ,‬יהודי‬ ‫'רבוע' שבמחוז כוולאן שבתימן כבר היו בביה" כ מצפים לקבל את פני שבת מלכתה‪ .‬והנה הופיע הגוי בפתח ביה"כ וצעק‪" :‬רב היהודים צא‬ ‫החוצה מיד! צא!!"‪ .‬שמע רבינו ויצא אל הגוי‪ .‬אמר הגוי לרב‪" :‬השור שלי מקור גאוותי שוכב כמו מת‪ .‬אני דורש שתעשה לו קמע‬ ‫שיבריא!"‪ .‬ענה הרב‪ " :‬עכשיו אי אפשר כי השבת בפתח וגם כלי הכתיבה אינם עימי‪ ,‬לכן בבקשה תבוא אליי במוצאי השבת ואשתדל בעזר‬ ‫השם לסייע לך"‪ .‬אך הגוי לא קיבל את דברי הרב והתעקש‪ ,‬שהרב יעשה לשורו קמיע מיד‪.‬‬ ‫הרב שוב הסביר לגוי בנימוס ובסבלנות‪ ,‬כי עוד רגע קט זמן כניסת השבת‪ ,‬אך למרות כל הסברי הרב הגוי המשיך להתעקש ואף דיבר אל‬ ‫הרב בעזות מצח ובלשון גסה ואף הרים קולו יותר ויותר‪ .‬הרב שוב הסביר לגוי‪ ,‬שעוד רגע והשבת נכנסת ושיבוא אליו במוצ"ש‪ ,‬אך הגוי‬ ‫העיז פניו ורצה לכפות את דעתו על הרב אף באיומים‪ ,‬ראה הרב שכך ופנה לאחוריו‪ ,‬על מנת להכנס חזרה לבית הכנסת להמשך התפילה‪.‬‬ ‫כעס הגוי מאוד‪ ,‬פסע אחרי הרב ודחפו בחוזקה‪ ,‬ראה הרב את רשעותו וחוצפתו של הגוי וביקש מהגוי להמתין רק רגע קט והוא יכתוב‬ ‫עבורו קמע‪ .‬נכנס הרב לבית הכנסת לקח שארית של פתיליה שרופה וכתב על פיסת נייר את הפסוק "השור ייסקל וגם בעליו יומת"‪ .‬קיפל‬ ‫הרב את הנייר קשר בחוט ואמר לגוי‪" :‬קח את זה‪ ,‬כפי שביקשת ותקשור בחוט בין קרני השור"‪.‬‬ ‫הגוי שמח שמחה גדולה רץ לביתו וקשר בין קרני השור‪ ,‬כפי שאמר לו הרב‪ ,‬והנה השור קם על רגליו והוא בשיא כוחו‪ ,‬שמח הגוי והמתין‬ ‫בקוצר רוח לבוקר המחרת‪ ,‬שבו יוציא את השור למרעה ויראה את יופיו וחוסנו לכל עובר אורח מזדמן‪ .‬למחרת בבוקר יום שבת קודש בעוד‬ ‫היהודים בבית הכנסת הגיעה אליהם שמועה‪ ,‬כי אותו גוי אלים יצא לרעות את שורו והשור נגח את בעליו והמיתו וכשראו זאת העוברים‬ ‫והשבים רצו וסיפרו לבנו של הגוי‪ ,‬כי השור נגח את אביו והמיתו‪ ,‬לקח בן הגוי את רובהו בידו ורץ אל המקום‪ ,‬וכשראה את אביו שותת‬ ‫קרדיט תמונה‪ :‬ישי חג’בי‪CC BY-SA 4.0 | Wikimedia Commons‬‬ ‫דם‪ ,‬התמלא זעם וירה בשור והרגו‪...‬‬ ‫‪5/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב הַ גָאֹון מָ ְּר ְּד ַכי ליב ֶ‬ ‫צּוק ְּרמַ ן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הצדיק רבי מרדכי לייב צוקרמן זצ"ל‪ -‬נולד בערב שבת קודש‪ ,‬ה' אדר ה'תרע"ב‬ ‫(‪ ,)0902‬בעיירה לבדובה‪ .‬בצעירותו למד במשך כשלוש שנים וחצי בישיבת 'אור ישראל'‬ ‫בלידא אצל הגאון ר' יעקב ניימן‪ .‬לאחר מכן עבר לישיבה בסלונים שבליטא‪ ,‬שם למד‬ ‫כשנה וחצי אצל הגאון ר' שבתי יגל‪ .‬לאחר שסבל מצרידות בגרונו נסע לקבל טיפולים‬ ‫בוילנה‪ ,‬ובאותה תקופה נכנס ללמוד בישיבת רמיילס אצל הגאון ר' שלמה היימן‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרצ"ב (‪ )0912‬עבר ללמוד בישיבת ראדין‪ ,‬שבה למד כשמונה שנים‪ ,‬מתוכן כשנתיים‬ ‫וחצי בחיי מרן ה'חפץ חיים'‪ .‬הגאון ר' חיים יצחק פופקא‪ ,‬מזקני הרבנים בארה"ב שזכה‬ ‫לשמש את ה'חפץ חיים' במשך מספר שנים‪ ,‬סיפר ששמע מפיו על רבינו את הביטוי‪:‬‬ ‫"הוא עולה תמימה"‪ .‬בשנת ה'ת"ש (‪ ,)0991‬בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬נאלץ‬ ‫לעזוב את הישיבה ועבר ללמוד בבית התלמוד בקלם אצל הגאון ר' דניאל מובשוביץ‪.‬‬ ‫בהמשך הגיע לגטו קובנה‪ ,‬ושם הרבה לעסוק בקבורת הנרצחים הי"ד‪ .‬בחסדי שמיים‬ ‫ובניסים שרד את השואה‪ ,‬ובאותה תקופה פעל יחד עם הגאון ר' מרדכי פוגרמנסקי‬ ‫לחזק ולעודד את אחיו היהודים בשעותיהם הקשות‪.‬‬ ‫לאחר השואה עלה לארץ והתיישב בירושלים‪ .‬במשך עשרות שנים היה מדמויות התורה‬ ‫הבולטות בשכונת גבעת שאול‪ .‬כיהן כרב ביה"כ 'פרושים'‪ .‬במשך כעשרים שנה למד‬ ‫בקביעות בחברותא עם הגאון הצדיק ר' שלמה וולבה‪ .‬בשנת ה'תשנ"ט (‪ )0999‬עמד‬ ‫בראש קהילת פרושים‪ .‬בשנתו האחרונה ביקש לייסד כולל להוראה‪ ,‬שממנו יצאו מורי‬ ‫הוראה עבור קהילת פרושים‪ .‬נשא בליבו את צרתם של ישראל‪ ,‬ונודע בהתרחקותו מכל‬ ‫נדנוד מחלוקת‪ .‬בשנתו האחרונה סבל ייסורים קשים שקיבלם באהבה‪ .‬נפטר בשבת‬ ‫קודש פרשת וירא‪ ,‬בעת רעווא דרעווין‪ ,‬כ' חשוון ה'תשס"ד (‪ .)2111‬חי כ‪ 90-‬שנה‪ .‬ציונו‬ ‫בהר המנוחות בירושלים‪ .‬בשנת ה'תשס"ט (‪ )2119‬הוקמה על שמו קרן 'זכרון מרדכי'‬ ‫לעידוד סמיכת מרביצי תורה והוראה בקהל פרושים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' נחמיה (ירא שמיים שנודע במצוות הכנסת אורחים ופעל רבות לחיזוק הדת בעיירה)‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת שולא‪ .‬אשתו‪ :‬מרת חיה בריינא (לבית זרבר)‪ .‬בנו‪ :‬הרב ר' יצחק זאב (נכדו‬ ‫הרב ר' נחמיה‪ ,‬מראשי ישיבת 'יד הלוי'‪ ,‬חתנו של הגאון רבי רפאל בנימין לוין)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאון ר'‬ ‫יעקב ניימן (ראש ישיבת 'אור ישראל' בלידא)‪ ,‬הגאון ר' שבתי יגל (ראש ישיבת סלונים)‪ ,‬הגאון‬ ‫ר' שלמה היימן (ראש ישיבת רמיילס)‪ ,‬מרן ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (ה'חפץ חיים')‪,‬‬ ‫הגאון ר' דניאל מובשוביץ (ראש בית התלמוד בקלם)‪ ,‬הגאון ר' אברהם גרודז'ינסקי (משגיח‬ ‫ישיבת סלבודקה)‪ ,‬מרן רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הרב מבריסק) והגאון ר' יחזקאל‬ ‫לוינשטיין (משגיח ישיבת מיר)‪ .‬חברותא‪ :‬הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה (למדו בקביעות יחד‬ ‫במשך כעשרים שנה)‪ .‬מספריו‪• :‬פתח השער‪ -‬פירוש וביאור מקיף על 'שערי תשובה'‬ ‫לרבינו יונה (יצא לאור בעילום שם) •לב מרדכי‪ -‬חידושי תורה‪ ,‬מאמרים‪ ,‬שיחות מוסר והארות‪ .‬ספרים שנכתבו עליו‪• :‬יחיד‬ ‫ודורו‪ -‬תולדותיו‪ ,‬הנהגותיו‪ ,‬רבותיו וקורותיו בתקופת השואה •זכר צדיק‪ -‬הספדים ודברי זיכרון על רבינו‪.‬‬ ‫להלן סיפורים על רבינו‪ ,‬המעובדים מתוך הספר 'יחיד ודורו'‪ :‬עם נישואיו קיבל רבינו 'קסט'‪ ,‬בסך חמשת אלפים דולר שהופקדו בעבורו‬ ‫בבנק בארצות הברית‪ .‬כסף זה היה מיועד לצורך פרנסתם‪ .‬לאחר המלחמה‪ ,‬כשנודע לו כי אשתו נספתה‪ ,‬הי"ד‪ ,‬ביקש להשיב את הכסף‬ ‫לחמיו או ליורשיו‪ .‬ידידיו טענו בפניו‪ ,‬שהיות והוא היחידי שנותר בחיים‪ ,‬הרי שכל הכסף שייך לו‪.‬‬ ‫אולם רבינו‪ ,‬נקי כפיים ובר לבב‪ ,‬לא היה בטוח‪ ,‬ש הסכום מגיע לו‪ .‬והדברים היו תלויים בכמה פרטים בהלכות ירושה‪ ,‬ומותנים בבירור‬ ‫המציאות מי נהרג קודם למי‪ ,‬מה שכמובן לא ניתן היה לעשות‪ .‬על כן לא השתמש בכסף‪ ,‬למרות שכמובן היה נצרך לו לצרכיו הבסיסיים‬ ‫ביותר‪ .‬מה עוד‪ ,‬שנותר בעל חוב בסך כתשע מאות דולרים מפעילותו הציבורית‪ .‬הסכום הגדול היה הזה שמור‪ ,‬עד שמצא בן משפחה‬ ‫קרוב רחוק למשפחת חמיו‪ ,‬ושיגר לו את הסכום העצום במלואו בלב חפץ ובמתנה גמורה‪ .‬לימים כששמע הרב מבריסק זצ"ל מעשה זה‪,‬‬ ‫השמיע את התפעלותו באוזני רבי מרדכי ואמר לו‪" :‬הייתכן ובזמננו יש איש וכלל אין לו תאוות הממון?"‪.‬‬ ‫כל שנותיו לא רצה רבינו להטריח אחרים בעבורו‪ .‬אפילו מבני ביתו לא ביקש מאומה‪ ,‬וכל צורכי הבית התנהלו על ידו בלבד‪ .‬גם עניינים‬ ‫ב‬ ‫שטרחתם מרובה והיה קשה לו לעשותם בעצמו‪ ,‬נזהר מלבקש מאחרים‪ .‬גם כשטס לחוץ לארץ לטיפול רפואי‪ ,‬לא הסכים שבניו יתבטלו‬ ‫מתלמודם ושיעוריהם וייסעו עימו‪ .‬גם כאשר הציעו את עצמם וכן כשאחד מנכדיו הציע את עצמו לישון עימו בביתו – סירב‪ .‬רק בשנתו‬ ‫האחרונה הסכים שבתו וחתנו יבואו להתגורר בביתו ולסייע לו‪ ,‬ואמר אז לאחד מתלמידיו‪" :‬בעבורי‪ ,‬זאת תזכורת להתכונן לעולם הנצח"‪.‬‬ ‫עם אחת אחד מתושבי גבעת שאול ניגש אליו וביקש לעזור לו לשאת את הסלים עד לביתו‪ .‬רבינו סירב לקבל את עזרתו‪ ,‬וטענתו בפיו‪:‬‬ ‫פ‬ ‫"אתה ממש מקלקל אותי! היום יש בידך לסייע לי‪ ,‬ואפשר שכך יהיה גם מחר ומחרתיים‪ ,‬אבל ייתכן ויגיע יום שבו שוב לא תוכל לבוא‬ ‫ולעזור לי‪ ,‬ואני‪ ,‬מתוך שכבר התרגלתי להיעזר באחרים לא אוכל להסתדר בעצמי ואצטרך לבקש מאדם אחר שיסייע בידי‪ ,‬וזהו‬ ‫ממש קלקול בעבורי"‪.‬‬ ‫מכתב לאחד מבני משפחתו שביקש ממנו לפעול בעבורו בדין תורה ממוני בו היה מעורב‪ ,‬ביקש רבינו שלא יערב אותו‪ ,‬ובתוך הדברים‬ ‫ב‬ ‫כתב לו‪" :‬מעולם לא הייתי מן הנתבעים ולא מן התובעים!"‪.‬‬ ‫‪6/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב י ִחְּ י ָא הַ לוִי ַאלְּ ׁשיְך זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי יחיא הלוי אלשיך זצ"ל‪ -‬נולד בצנעא‪ ,‬בירת תימן‪ ,‬ב‪-‬י"ג בתמוז ה'תרע"ה (‪.)0901‬‬ ‫בהיותו כבן שש התייתם מאביו‪ ,‬וסבו ואחי אמו לקחוהו לביתם ודאגו למחסורו‪ .‬משחר ילדותו‬ ‫התגלה כבעל תפיסה מהירה וזיכרון יוצא מגדר הרגיל‪ ,‬והיה יודע בעל פה את פרשיות התורה‬ ‫עם תרגום אונקלוס‪ .‬אולם רבינו לא סמך על זיכרונו והיה שוקד ועמל בתורה ביגיעה עצומה‪ .‬כן‬ ‫נהג להתבודד שעות רבות ולעסוק בתורה‪ .‬כבר מגיל צעיר החל לעסוק בהרבצת תורה‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תש"י (‪ )0911‬עלה לארץ ישראל‪ .‬קודם עלייתו דאג לאסוף את אוצר הספרים וכתבי היד‬ ‫העתיקים של בית הכנסת 'בית אלשיך' בצנעא כדי להעלותם לארץ‪ .‬הספרים נארזו בארגזים‪,‬‬ ‫אולם לאחר עלייתו נמסר לו כי הספרים נשרפו‪ .‬אובדנו של אוצר הספרים היקר ציער אותו‬ ‫מאוד עד סוף ימיו‪ .‬בתחילה נשלח למחנה העולים עין שמר‪ .‬לאחר שנודע לממונים שם כי‬ ‫רבינו נוהג לנאום בפני העולים ולפעול לחיזוק שמירת המסורת והדת‪ ,‬הוצא מהמחנה‪,‬‬ ‫ובהמשך התגורר במעברת תלפיות שבירושלים במשך כארבע שנים‪ .‬הדאגה לחינוך ילדי‬ ‫ישראל בערה בעצמותיו‪ ,‬והוא פעל רבות לשמירת המסורת והחינוך התורני בקרב העולים‪.‬‬ ‫לאחר לחצים רבים הסכים רבינו להשתתף בחידון התנ"ך‪ .‬בשנת ה'תשי"ח (‪ )0918‬השתתף‬ ‫בחידון הארצי והגיע למקום השלישי‪ .‬בשנת ה'תשכ"א (‪ )0980‬התמודד פעם נוספת‪ ,‬זכה‬ ‫בחידון הארצי וייצג את ישראל בחידון התנ"ך העולמי השני למבוגרים‪ .‬לאחר התמודדות‬ ‫צמודה זכה בתואר חתן התנ"ך העולמי‪ .‬זכייתו הביאה לפרסומו ברחבי הארץ‪ .‬לאחר החידון‬ ‫הוצעו לו משרות שונות‪ ,‬אך רבינו דחה אותן למרות מצבו הכלכלי‪ .‬על אף צניעותו וענוותנותו‬ ‫הרבה‪ ,‬הכירו בו תלמידי חכמים וגדולי תורה ופנו אליו בשאלות בענייני תורה‪ .‬רבינו היה בקי‬ ‫גם ברפואה עממית וסייע לחולים באמצעות צמחי מרפא ומרקחות שהכין בביתו‪.‬‬ ‫מגדולי חכמי תימן בדור האחרון‪ .‬משאת נפשו הייתה להקים בארץ ישראל מרכז תורני כדוגמת‬ ‫'בית אלשיך' שבצנעא‪ .‬בשנת ה'תשמ"ט (‪ )0989‬הוקם בירושלים כולל 'ישיבת בית אלשיך' בידי‬ ‫חתנו רבי דוד אלנדאף‪ .‬רבינו התבקש לבית עולמו ב‪-‬כ"א במרחשוון ה'תשנ"ז (‪ ,)0998‬בהיותו‬ ‫בן ‪ ,80‬ונטמן בהר המנוחות בירושלים‪ ,‬בסמוך לציונו של מרן החיד"א זצ"ל‪.‬‬ ‫סבו‪ :‬ר' יחיא עוזרי (גדל אצלו לאחר שהתייתם מאביו בגיל שש)‪ .‬אביו‪ :‬ר' נתנאל‪ .‬אשתו‪ :‬מרת יונה (חממה‪ ,‬לבית קארה)‪ .‬בנו‪ :‬ר'‬ ‫נתנאל (רב ומו"ץ בבאר שבע ועורך סידורי ומחזורי 'תכלאל תורת אבות')‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת שושנה (נישאה לרבי ציון חובארה‪ -‬רב הקהילה‬ ‫התימנית בשכונת בית וגן בירושלים)‪ ,‬מרת ברכה (נישאה לרבי יחיאל מדמון‪ -‬רב ביה"כ בדיחי בשכונת גאולה בירושלים)‪ ,‬מרת ציונה‬ ‫(נישאה לר' דוד אלנדאף‪ -‬ראש ישיבת בית אלשיך)‪ ,‬מרת לאה (נישאה לר' יורם עוזרי‪ -‬מחנך)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' עזרא קורח‪ ,‬ר'‬ ‫חיים צאלח‪ ,‬ר' סעדיה עוזרי (רבו המובהק‪ ,‬ראש ישיבת בית אלאוסטא)‪ ,‬ר' יחיא יצחק הלוי‪ ,‬ר' יוסף שמן‪ ,‬ר' חיים כסאר‪ ,‬ר'‬ ‫ישראל עוזרי ורבי חיים חובארה‪ .‬מספריו‪• :‬חידושים על התורה •שירים ופיוטים (רבים מכתביו אבדו לאחר עלייתו לארץ)‪.‬‬ ‫ע וד בהיותו ילד רבינו נודע בזכרונו העצום‪ ,‬בנוסף הרב היה בעל ענווה וצניעות מופלאה‪ ,‬ועל כך יעיד הסיפור הבא‪ :‬ארע פעם‪ ,‬בעת קריאת‬ ‫התורה בשבת‪ ,‬שהיה תורו של ר' יחיא אלשיך לתרגם את הפרשה‪ .‬והספר‪ ,‬שהיו הילדים רגילים לתרגם מתוכו‪ ,‬היה מונח דרך קבע‬ ‫במגירה שבבית‪-‬הכנסת‪ .‬והנה‪ ,‬לא נמצא באותה עת מפתח המגירה‪ .‬בלא לעורר שום מהומה לקח ר' יחיא ספר ''מנורת המאור''‪ ,‬עמד‬ ‫במקום שמתרגמים בו והעמיד פנים כאלו הוא קורא בו‪ .‬כאשר למעשה הוא קורא ומתרגם בעל‪-‬פה‪ .‬עד שבאמצע קריאת התורה מצא אחד‬ ‫המתפללים את המפתח וגילה‪ ,‬לתדהמתו‪ ,‬שהספר מונח במגרה ור' יחיא מתרגם מכח הזיכרון‪.‬‬ ‫מהירות הקליטה של רבינו הייתה מופלאה‪ .‬עיניו החודרות‪ ,‬כושר צילום היה להן‪ .‬לא פעם ולא פעמים‪ ,‬כאשר היו גוללים ספר‪-‬תורה‬ ‫מפרשה לפרשה או בשעת הגבהת ספר‪-‬תורה‪ ,‬היה עוצר ופולט מפיו ''טעות!"‪ .‬כמה וכמה פעמים‪ ,‬כאשר עלה לספר‪-‬תורה ועוד בטרם ברך‬ ‫ברכת התורה‪ ,‬גילה טעות‪ .‬באחת הפעמים היה זה ספר‪-‬תורה המיוחס לאחד מגדולי הרבנים‪ ,‬ומיד כשעלה אמר‪' :‬ספר‪-‬התורה פסול'‪.‬‬ ‫הציבור שנכח סביבו עטו עליו בתדהמה‪ ,‬ורבינו הראה להם כי התחלף שם הוי''ה באדנות‪ .‬הדברים הגיעו עד כדי כך‪ ,‬שבמקומות רבים‬ ‫היו חוששים להעלותו לקרוא בתורה מחשש שמא ''יפסול'' את ספר‪-‬התורה‪.‬‬ ‫מעשה בספר תורה שעבר הגהה מדוקדקת במיוחד‪ .‬הבעלים ביקשו להיות בטוחים‪ ,‬שאין בספר התורה שום טעות כלל‪ .‬שלחו לרבינו את‬ ‫הס''ת ואמרו כי ישנה טעות מסוימת בספר‪-‬תורה‪ .‬למעשה הם ביקשו לבחון את רבינו אם יצליח למצוא את הטעות שאיננה קיימת‪ .‬רבינו‬ ‫עבר על הס''ת פעם אחת וטען שאין בו טעות כלל‪ .‬אך הלה התעקש וביקש שרבינו ימצא את הטעות‪ .‬הרב עבר שוב על כל היריעות של‬ ‫הספר תורה במשך לילה אחד(!) בעזרת אחד מחתניו ושוב הצהיר כי אין בספר תורה שום טעות! רק אז הודה הלה על האמת ואמר כי‬ ‫במעשה זה ביקש אך ורק לידע בוודאות כי ספר‪-‬התורה נקי משגיאות‪ .‬בין כך ובין כך‪ ,‬הדברים מעוררים השתאות ‪ -‬לומר בהחלטיות כי אין‬ ‫שום טעות בעוד מנגד מזהירים בעלי הס''ת כי ישנה טעות‪ .‬דרוש לכך כח רב פי כמה וכמה מאשר למצוא טעות בס"ת המוחזק ככשר!‬ ‫על קדושתו של רבינו‪ ,‬הובא בחוברת 'צדיק באמונתו יחיה' הסיפור המופלא הבא‪ :‬ידיד אהוב נפש היה לו לרבינו‪ ,‬יהודי צדיק וירא שמיים‪,‬‬ ‫בשם רבי שלמה חג'בי זצ"ל‪ .‬זה האחרון היה מתאכסן לעיתים קרובות בבית רבנו‪ ,‬כאשר היה זקוק לשהות בירושלים במשך ימים מספר‬ ‫לצורך עניינים שונים‪ .‬כחודש ימים לפני פטירת אותו ידיד‪ ,‬חתנו של רבנו ביקרו בבית החולים ורבי שלמה פתח את סוגר לבו והשיח בפניו‪:‬‬ ‫"עתה‪ ,‬כאשר הנני רואה כי קיצי קרב‪ .‬אני רואה צורך לגלות לך דבר נורא שחזיתי בעיני באחת הפעמים שלנתי בבית מארי יחיא‪ .‬הוא היה‬ ‫רגיל לקום באמצע הלילה‪ ,‬להעלות אור במטבח וללמוד שם‪ .‬לילה אחד אני מתעורר ומבחין כי אש פורצת מהמטבח‪ .‬קמתי מהמטה‬ ‫וראיתי את מארי יחיא יושב ולומד ואש מקיפה סביבו!!! חזרתי למיטתי לישון ובבוקר שאלתי אותו לפשר העניין‪ ,‬ובתחילה הוא התחמק‬ ‫והתעלם משאלתי‪ ,‬עד שלבסוף אמר לי‪' :‬אם ראית‪ -‬אל תספר לאף אחד'‪ .‬עתה מצאתי לנכון לגלות לך דבר זה"‪.‬‬ ‫‪7/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב י ִָשכָר ד ֹּב ָ‬ ‫רֹוקח מִ בֶ עלְּ ז זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי ישכר דב רוקח (הזקן) מבעלזא– המהרי"ד זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרי"א (‪)0810‬‬ ‫בבעלזא‪ .‬מילדותו הצטיין בפקחות מופלאה ובשקידת התורה‪ ,‬ודבק באביו‪ ,‬האדמו"ר ר' יהושע‬ ‫רוקח‪ .‬לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרנ"ד (‪ ,)0899‬הוכתר לממלא את מקומו והיה האדמו"ר‬ ‫השלישי בשושלת החסידות וכמנהיגם של אלפי חסידי בעלזא‪ .‬נודע כגאון עצום בתורה‪ ,‬בשקידתו‬ ‫העצומה ובעבודת ה' מרוממת‪ .‬בקרב חסידיו התפרסם כבעל רוח הקודש וכפועל ישועות‪ ,‬ואלפים‬ ‫שחרו לפתחו כדי לקבל את עצתו וברכתו‪ .‬עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את‬ ‫בעלזא ונדד להונגריה‪ ,‬ובהמשך שהה במונקאץ' ובראצפרט‪ .‬לאחר המלחמה שב לגליציה‪,‬‬ ‫ולבסוף חזר לעיר מנהיגותו בעלזא‪ .‬נפטר בליל שבת קודש‪ ,‬כ"ב במרחשוון ה'תרפ"ז (‪ .)0928‬חי‬ ‫כ‪ 51-‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין בבעלזא‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬האדמו"ר ר' יהושע (האדמו"ר השני מבעלזא)‪ .‬אמו‪ :‬מרת רבקה מרים‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת בתיה‬ ‫רוחמה (זיווג ראשון‪ -‬בת האדמו"ר ר' ישעיה משולם זושא טברסקי מטשרנוביל)‪ ,‬מרת חיה דבורה (זיווג‬ ‫שני‪ -‬בת האדמו"ר ר' אברהם שמואל פצ'ניק מברזנה)‪ .‬בניו (מזיווג ראשון)‪ :‬האדמו"ר ר' אהרן (ממלא‬ ‫מקומו והאדמו"ר הרביעי מבעלזא)‪ .‬בנותיו (מזיווג ראשון)‪ :‬מרת חנה רחל (נישאה לאדמו"ר ר' פנחס‬ ‫טברסקי מאוסטילא)‪ .‬בניו (מזיווג שני)‪ :‬האדמו"רים ר' יהושע מיערוסלוב‪ ,‬ר' מרדכי מבילגורייא‪,‬‬ ‫ר' שלום מאפטא‪ .‬בנותיו (מזיווג שני)‪ :‬מרת שבע (נישאה לאדמו"ר ר' יצחק מנחם נחום טברסקי מראווה‪-‬‬ ‫רוסקה)‪ ,‬מרת העניא (נישאה בזיווג ראשון לאדמו"ר ר' ברוך הגר מסערט‪-‬ויז'ניץ ובזיווג שני לאדמו"ר ר'‬ ‫נפתלי פרלוב)‪ ,‬בת (נישאה לאדמו"ר ר' יוחנן טברסקי ‪' -‬יוחנן א'‪ ,‬אב"ד הורבישוב)‪ ,‬בת (נישאה לאדמו"ר ר'‬ ‫יוחנן טברסקי ‪' -‬יוחנן ב')‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' משה גרינוולד (רבה של חוסט‪ ,‬בעל 'ערוגת הבושם')‪,‬‬ ‫רבי משה פארהאנד (רבה של מאקאווא‪ ,‬בעל 'אהל משה')‪ ,‬רבי יעקב יחזקיה גרינוולד (רבה של פאפא‪,‬‬ ‫בעל 'ויגד יעקב') ורבי דוד מנחם מאניש באב"ד (ראב"ד טרנופול‪ ,‬בעל 'חבצלת השרון')‪ .‬מספריו‪:‬‬ ‫•מהרי"ד‪ -‬מדברי תורתו •דביר קדשו‪ -‬מדברי תורתו •לקט אמרי קודש‪ -‬שישה כרכים מדברי‬ ‫תורתו •ביאורי החסידות‪ -‬ליקוט וביאור מדברי תורתו •הבינה והברכה‪ -‬ליקוט מדברי תורתו‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ח ר' ישראל משה מנדל זצ"ל‪ :‬בערב פסח‪ ,‬כשדובר רבות על ניצחונם של הרוסים‪ ,‬עוד מעט והן‬ ‫יפלשו גם לאזורינו לא מן הנמנע‪ ,‬שמרן יצטרך לנדוד הלאה לתוך הונגריה מאימת הרוסים המתקרבים‪ .‬את ליל‬ ‫הסדר אצל הצדיק לא אתאר עתה‪ .‬קצר המצע מהשתרע‪ .‬אספר רק על ה'שפוך חמתך' של רבינו‪ .‬רבינו קם‬ ‫כארי ואמר בקול בוכים‪ " :‬כל הגויים שונאים אותנו‪ ,‬אבל הרשע הזה (הרוסי) אינו מתבייש לומר זאת בגלוי‪,‬‬ ‫אבקש מהפמליה של מעלה לומר לשרו של הרוסי בשמי‪ ,‬כי כאשר ייכרת לטובת ישראל‪ ,‬תהיה זו טובה גם לו‬ ‫עצמו"‪ .‬למחרת ביום חג הפסח נעצרה ההסתערות הרוסית‪ ,‬והחלה מפלתם של הרוסים‪.‬‬ ‫רבי נחום אהרן בן הרב ממאגרוב הייתה לו אצבע עקומה‪ ,‬והזכירו כמה פעמים לרבינו‪ ,‬פעם כיבדו מרן מהרי"ד‬ ‫בהגבהת הכוס בקידוש‪ ,‬ואמר לו‪" :‬הרם עם האצבע העקומה"‪ ,‬וכן עשה‪ ,‬והתיישרה‪ ,‬והוסיף מרן‪ ,‬שרוצה שבניו‬ ‫יהיו מהחיילים של מלך המשיח‪ ,‬והוא לא ייקח בעלי מומים‪.‬‬ ‫פעם הביאו קוויטל לבעלז מאדם שביקש להזכיר את בנו החולה‪ .‬כאשר הגיש את הקוויטל לצדיק‪ ,‬ניגש רבינו‬ ‫עם הקוויטל בידו לנרות ושרף את הקוויטל עד תומו‪ .‬כאשר חזר לביתו נודע לו‪ ,‬שבעת מסירת הקוויטל כבר‬ ‫היה לאחר מעשה‪ ,‬ומרן זי"ע הרגיש שהקוויטל הניתן לו כעת‪ ,‬כבר אינו עומד בתוקפו‪.‬‬ ‫הגה"ח ר' פרץ לאסר חלה בצעירותו במחלת הטיפוס רח"ל‪ .‬אביו נכנס לרבינו לבקש על רפואת בנו‪ .‬אמר‬ ‫הצדיק‪" :‬הקב"ה מקיים את כל התורה כולה‪ .‬ולכאורה כיצד ה' מקיים את מצוות האמונה‪ ,‬ובכלל מה שייך אצל‬ ‫הבורא קיום מצוו ת אמונה? אלא‪ ,‬כאשר אדם מישראל נתון בצרה וזקוק לישועה‪ ,‬פונה הוא אל השי"ת בבקשה‬ ‫ותחינה‪ ,‬שיחלצנו ממצר ואומר‪ :‬ריב"ש‪ ,‬יודע אני‪ ,‬כי במצבי כפי שהנני עתה‪ ,‬אינני כדאי שתושיעני‪ ,‬אבל מבקש‬ ‫אני ממך‪ ,‬אנא ה' הושיעה נא‪ ,‬ואני מבטיחך נאמנה‪ ,‬שכשאיחלץ מצרה זו איטיב את מעשיי! והשי"ת מושיעו‬ ‫מצרתו ומקיים את מצוות האמונה‪ ,‬שמאמין ביהודי הבוטח בו‪ .‬ועלה לו רפואה למחלתו‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ח ר' ישראל משה מטעגלש זצ"ל‪ ,‬בשנת ה'תרפ"ה כשרבינו שהה במרינבאד‪ ,‬באחד הלילות עמד בחדרו של כ"ק מרן טרם סגירת‬ ‫השערים‪ ,‬ובדיוק אז הגיע הדוור עם מברק בהול על חולה מסוכן ממדינה אחרת‪ ,‬בבקשה שהאדמו"ר יעתיר בעדו‪ .‬בעומדו שם העלה‬ ‫במחשבתו‪ :‬נתמזל מזלו של אותו חולה בזה‪ ,‬שהביאו את המברק ברגע האחרון לפני סגירת השער‪ ,‬משום שאם לא היו מספיקים‪ ,‬ייתכן‬ ‫שכבר עד למחרת כבר לא יעזור ההזכרה ואולי לא יהיה על מי להתפלל ולהעתיר בשמי מרום לרפואה שלמה‪ .‬רבינו הרגיש מיד במחשבתי‪,‬‬ ‫ואמר לי‪" :‬ישראל משה‪ ,‬אם הדוור מאחר עם המברק אז ח"ו מאוחר? אוי ואבוי לו לאדם‪ ,‬אם היה צריך להמתין‪ ,‬עד שהמכתבים יגיעו‬ ‫לפתחי! דע לך שברגע שכותבים את הקוויטל לשלוח הנה‪ ,‬הבקשה כבר מגיעה אליי‪ ,‬ואז אפשר כבר להיוושע‪.‬‬ ‫בספר הגלגולים מובא בשם האריז"ל הקדוש‪ ,‬שיש מקום חשוך ואפל‪ ,‬מהלך שלושה ימים‪ ,‬שכאשר אדם נפטר‪ ,‬הנשמה עוברת במקום זה‪,‬‬ ‫ששורץ חיות רעות‪ ,‬הטורפות את הנשמה אם היא ראויה להן‪ ,‬ושומר המקום הוא כלב‪ ,‬אך האיש שזוכה למות בשבת‪ ,‬אין נשמתו עוברת שם‪,‬‬ ‫אלא עולה למקומה מיד‪ .‬מובא בשם ר' חיים ויטאל זיע"א שזה פירוש הפסוק‪" :‬הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי"‪" .‬אליך ה' נפשי אשא"‪,‬‬ ‫דוד המלך התפלל שימות בשבת קודש‪ ,‬כדי שתינצל נפשו "מיד כלב"‪ .‬רבינו חזר על דברים אלו כמה פעמים‪ .‬ואכן‪ ,‬נפטר בליל שבת קודש‪.‬‬ ‫ביום הלוויית רבינו חזר הדבר שנראה בעת פטירת אביו הקדוש זיע"א‪ :‬נטפו מים מקירות ביה"כ הגדול הקדוש‪ .‬העיד רבי מנדל לוקמאן‬ ‫המכונה ר' מנדלי גבאי במכתב המתאר את ההלוויה "אודיעהו פלא גדול אשר היה וראו בעינינו‪ .‬ביום א' בשעה ‪ 8‬שמעתי‪ ,‬שנפלו דמעות מן‬ ‫הקשת המקשרת בין העמודים שתומכים את התקרה‪ .‬הלכתי תיכף לראות‪ ,‬והיו שם לערך ‪ 04‬אנשים‪ ,‬מניין קטן שהתפללו שם וראיתי‬ ‫שנפלו דמעות מהקשת ורבנים ישראל וכל האנשים נבהלו והשתוממו על זה‪ .‬וכל זה היה עד אחר שליוו את כ"ק האדומו"ר זצלה"ה"‪.‬‬ ‫‪8/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים – הַ גָאֹון הָ ַרב ָדוִד ׁשְּ ֹלמ ֹּה ַאיְּב ִ‬ ‫ְּׁשיץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי דוד שלמה אייבשיץ זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקט"ו (‪ )0511‬לערך‪ .‬כבר בצעירותו‬ ‫נודע כעילוי חריף ובקי‪ ,‬שכל מעייניו בתורה‪ ,‬ביראה ובעבודת ה'‪ .‬בהיותו כבן ‪ 21‬בשנת‬ ‫ה'תק"מ (‪ ,)0581‬התמנה לראש ישיבה בנדבורנה‪ ,‬שם הרביץ תורה והעמיד תלמידים‬ ‫רבים‪ .‬בתקופה זו הרבה בפרישות‪ ,‬בתעניות ובסיגופים‪ ,‬עסק בתורת הנסתר והחל להעלות‬ ‫את חידושיו על הכתב‪ .‬בהמשך התמנה לרבה הראשון של חורוסטקוב‪ ,‬שם פעל לתיקון‬ ‫צורכי הקהילה‪ ,‬הקים בית עלמין ועמד בראש 'חבורה קדושה' שפיקחה על ענייני העיר‪.‬‬ ‫לאחר מכן כיהן כ‪ 00-‬שנה ברבנות בודאנוב‪ .‬בהמשך התמנה לרב ולראב"ד סורוקה‬ ‫שבבסרביה‪ .‬שם הקים את הישיבה הראשונה במחוז והפיץ את תורת החסידות‪ .‬נודע‬ ‫בכינוי 'הרב מסורוקה'‪ .‬בשנת ה'תקס"ט (‪ )0819‬עלה לארץ והתיישב בצפת‪ .‬בדרכו לארץ‬ ‫שהה ביאסי וכיהן בה כאב"ד‪ .‬בצפת השתדל להסתיר את גדלותו‪ ,‬נהג כאחד מפשוטי העם‬ ‫והתפרנס בדוחק כמלמד תינוקות‪ ,‬המשיך לשקוד על התורה והשלים את חיבורו 'לבושי‬ ‫שרד' ושלח לתלמידו ר' אריה לייב מרגליות להדפסה‪ ,‬תוך בקשה שלא לפרסם את שמו‪.‬‬ ‫זכה לגילוי אליהו הנביא‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ב חשוון ה'תקע"ד (‪ .)0801‬חי כ‪ 19-‬שנים‪ .‬ציונו במערה‬ ‫בבית העלמין העתיק בצפת‪ ,‬סמוך לציוניהם של הגאון ר' אריה לייב מוולטשיסק והאדמו"ר‬ ‫ר' אברהם דב מאווריטש‪ ,‬בעל 'בת עין'‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' ירחמיאל‪ .‬אשתו‪ :‬בת ר' יחיאל מיכל מרגליות (אב"ד לשקוביץ)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים‬ ‫ר' משה צבי הלר (בעל 'גאון צבי')‪ ,‬המגיד ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב‪ ,‬ר' משולם פייביש מזברז'‬ ‫(בעל 'יושר דברי אמת')‪ ,‬ר' זאב וולף מטשרני־אוסטראה‪ ,‬ר' עוזיאל מייזליש (בעל 'תפארת‬ ‫עוזיאל') והמגיד ר' דב בער ממזריטש‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אריה לייב מרגליות ור'‬ ‫אברהם דוד וואהרמן מבוטשאטש (בעל 'אשל אברהם' ו'דעת קדושים')‪ .‬מספריו‪• :‬ערבי נחל‪-‬‬ ‫דרושים על התורה בדרך הנגלה והחסידות •לבושי שרד‪ -‬על שו"ע או"ח ויו"ד •בגדי שרד‪-‬‬ ‫על שו"ע יו"ד •נאות דשא‪ -‬שו"ת •מגילת סתרים‪ -‬דברי מוסר וביאור על מזמור א'‬ ‫בתהילים •משוש כל המתאבלים‪ -‬פירוש על איכה •אשד הנחלים‪ -‬ביאורי הלכה •כד‬ ‫הקמח‪ -‬חידושים על הש"ס ושו"ע •טיב גיטין‪ -‬נותר בכתב יד •מי מנוחות‪ -‬חידושי תורה‪.‬‬ ‫לאחר שרבינו עלה לארץ ישראל הוא התיישב בעיר הקודש צפת‪ .‬שם נהג כאיש פשוט ולא גילה לאיש‬ ‫את זהותו‪ .‬את מקומו תפס עם העניים ופשוטי העם בסוף בית המדרש‪ .‬לצורך פרנסתו עסק במלמדות‪.‬‬ ‫בבית המדרש שבו התפלל היה גם גביר אחד שחי בהרחבה בזכות העובדה שבניו היו שולחים לו‬ ‫סכומים נכבדים מחוץ לארץ‪ .‬מקומו של אותו גביר היה בכותל המזרח בין נכבדי העם‪ .‬פעם אירע עיכוב‬ ‫בדרכו של השליח שהיה מביא לו את הכסף‪ .‬הגביר היה שרוי בצער על הכסף שלא קיבל וגם מלא דאגה‬ ‫שלא קיבל כל ידיעה ממשפחתו‪ .‬יום אחד השליח הגיע כשהכסף באמתחתו וצרור מכתבים בידו‪.‬‬ ‫הגביר באותה השעה היה בביהמ"ד באמצע התפילה‪ .‬הגביר ששמח מאוד על ביאת השליח התחיל‬ ‫לשוחח איתו כדי לברר את סיבת עיכובו‪ .‬רבינו שראה זאת ממקום מושבו בקצה ביה"כ‪ ,‬לא יכל‬ ‫להתאפק מלמחות על חילול ה' וביזיון כבוד השכינה‪ ,‬הרי אין לך ביזיון גדול מזה שבשעה שמדברים אל‬ ‫מלך מלכי המלכים פונים אל אחרים ומשוחחים דברי חול‪ .‬רבינו קם ממקומו‪ ,‬ניגש אל קדמת ביהמ"ד‪,‬‬ ‫תפס את הגביר בזרועו והוציאו אל החדר החיצוני‪" :‬כאן רשאים לדבר“‪ ,‬אמר ושב למקומו‪.‬‬ ‫הגביר שלא ידע את מעלת רבינו‪ ,‬נפגע מאוד וכעס על כך‪" .‬היתכן להתנהג כך אלי?!“‪ ,‬חשב לעצמו‪" ,‬רק‬ ‫יסיימו את התפילה וכבר אלמד אותו פרק בהלכות דרך ארץ“‪ .‬הגביר חזר למקומו והמשיך להתפלל‪.‬‬ ‫במהלך התפילה הוא נרגע מכעסו וחשב‪" :‬הרי הוא צודק! נכון הדבר שאסור לדבר בבית מקדש מעט‬ ‫ועוד באמצע התפילה"‪ .‬ככל שהוסיף לחשוב על המקרה‪ ,‬גברה התפעלותו מהתנהגותו של רבינו‪" :‬אין‬ ‫זאת אלא שהאיש שנראה פשוט מלא וגדוש ביראת שמיים“‪ ,‬חשב‪" ,‬למרות שהוא עומד בסוף בית‬ ‫המדרש כאחד העניים‪ ,‬ואני הגביר עומד בראש‪ ,‬לא התיירא ממני והוציא אותי מבית המדרש בגלל‬ ‫ששוחחתי באמצע התפילה“‪ .‬לאחר התפילה הגביר ניגש לרבינו והגיש לו סכום נכבד ביותר של עשרים‬ ‫אדומים‪ ,‬כאות הוקרה והערכה על מעשהו‪ .‬רבינו משך את ידו ולא רצה בשום אופן לקחת את המנחה‪.‬‬ ‫כאשר הגביר הירבה בהפצרותיו‪ ,‬רבינו אמר לו‪" :‬הלא פרנסתי מצויה בזה שאני מלמד תלמידים‪ ,‬די לי‬ ‫שתביא הנה צלוחית יי"ש ונשתה כולנו יחד לחיים“‪.‬‬ ‫הגאון ר' יוסף פרגר כתב בספרו 'מנחת יוסף'‪ :‬מעשה ברבינו ה'לבושי שרד' שפעמים רבות התענה‬ ‫תענית חלום בגלל חלומות שחלם‪ .‬לילה אחד אשתו הרגישה צירי לידה‪ .‬רבינו מיהר לקרוא למיילדת‪.‬‬ ‫בחצות לילה הרב הלך לביהמ"ד לעסוק בתורה‪ .‬בבוקר כששב אל ביתו‪ ,‬המיילדת בישרה שאשתו ילדה‬ ‫בשעה טובה‪ ,‬והגישה לפניו כוסית שיכר ומזונות‪ .‬הרב סירב לטעום‪ .‬המיילדת הבינה שהרב מתענה‬ ‫תענית חלום‪ .‬היא אמרה לו‪" :‬אם אומר לרב מה חלם בלילה‪ -‬האם יסכים לבטל את תעניתו?"‪ .‬הרב‬ ‫הסכים‪ .‬המיילדת סיפרה את חלומו באופן מדויק‪ .‬רבינו התפלא מאוד‪ -‬מהיכן ידעה מה חלם?!‪ .‬היא סיפרה‪" :‬אני לא נביאה‪ ,‬אך כשהרב‬ ‫הלך לביהמ"ד‪ ,‬היה עוד זמן עד הלידה‪ .‬ישבתי לנוח במקום בו התנמנם הרב ונרדמתי‪ .‬חלמתי את אותו חלום שכעת סיפרתי לרב‪ .‬אבל‬ ‫אמרתי לבעל החלומות שהוא טועה‪ ,‬כי אני לא הרב ואני לא פוחדת מהחלומות ולא אצום! והניח לי‪ .‬זה היה מעשה בעל־דבר להטריד‬ ‫את הרב מלימודו על ידי צומות‪ ,‬כדי להחליש את בריאותו"‪ .‬הרב שמע את הדברים והפסיק לצום‪ .‬מאז לא חלם יותר חלומות קשים‪...‬‬ ‫‪9/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב מִ יכָאל הֹופְּ מָ ן מִ פָ אפָ א זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב מיכאל הופמן זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקס"ח (‪ )0818‬בסרדאהלי שבהונגריה‪.‬‬ ‫בנעוריו גדל בבית דודו‪ ,‬הגה"ק ר' מאיר פולק (ראש בית הדין בפאפא)‪ .‬בהיותו כבן ‪ 01‬נסע‬ ‫לפרשבורג ללמוד בישיבת מרן החת"ם סופר‪ ,‬ולמד בישיבתו במשך כעשר שנים‪ .‬החת"ם‬ ‫סופר חיבבו מאוד והתב טא בשבחו‪" :‬תלמידי ר' מיכאל הוא כותלי בית מדרש"‪ .‬רבינו שם‬ ‫לילות כימים בלימודו‪ ,‬עד שהשולחן ערוך אורח חיים עם הטור‪ ,‬הבית יוסף והפרי מגדים‪ ,‬וכן‬ ‫חושן משפט‪ ,‬היו שגורים על פיו‪ .‬בהיותו כבן ‪ 01‬החל ללמוד בחברותא עם הגה"ק ר' אפרים‪,‬‬ ‫לימים אב"ד טשאבא‪ ,‬וקשר תורני זה נמשך שנים רבות‪ .‬לאחר נישואיו פרנסה אותו אשתו‬ ‫כדי שיוכל להתמסר ללימוד התורה‪ ,‬ואף הייתה מוכנה למכור מתכשיטיה לצורך רכישת‬ ‫ספרים‪ .‬כל זמן שספרו היה פתוח לפניו נמנעה מלשוחח עמו כדי שלא להפריעו מלימודו‪.‬‬ ‫שימש כראש ישיבה בסרדאהלי והעמיד בה תלמידים רבים‪ .‬לאחר פטירת הגאון רבי יהודה‬ ‫אסאד בשנת ה'תרכ"ו (‪ ,)0888‬עברו רבים מתלמידיו ללמוד בישיבתו של רבינו‪ .‬נודע כגאון‬ ‫בנגלה ובנסתר‪ ,‬צדיק וסגפן‪ ,‬ומסורות רבות נקשרו בדמותו ובמופתיו‪ .‬מסופר כי היה רואה על‬ ‫פניהם של אנשים את מעשיהם‪ ,‬ומשום כך היו מן הבחורים שהקפידו לכסות את מצחם‬ ‫בכובעם בבואם לפניו‪ ,‬אולם גם בכך לא הצליחו להסתיר ממנו את מעשיהם‪ .‬התמסר‬ ‫לתלמידיו ושקד עמם על התורה יומם ולילה‪ .‬בלילות החול היה מוסר להם שיעור מחצות‬ ‫הלילה ועד עלות השחר‪ ,‬ואף בזקנותו המשיך בהנהגה זו וזירז אחרים לשקוד על התורה‪.‬‬ ‫נפטר ב‪-‬כ"ב בחשוון ה'תרל"ו (‪ .)0851‬חי כ־‪ 85‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין בסרדאהלי‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יוסף‪ .‬אמו‪ :‬מרת בילא רחל‪ .‬אשתו‪ :‬מרת הינדל‪ .‬בנו‪ :‬הגאון רבי משה יוסף (הדיין מפאפא‪ ,‬בעל 'מי באר' ו'מים‬ ‫חיים')‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים מרן רבי משה סופר מפרשבורג (ה'חתם סופר')‪ ,‬רבי מאיר פולק (דודו‪ ,‬ראש בית הדין בפאפא)‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬הגאונים רבי אפרים (אב"ד טשאבא)‪ ,‬רבי יהודה אסאד‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאון רבי יוסף פרסבורגר (ראב"ד‬ ‫מטרסדורף‪ ,‬בעל 'תפארת יוסף')‪ .‬מחיבוריו‪• :‬חידושים על מסכת כתובות‪ -‬כתב יד‪.‬‬ ‫רן הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל (מח"ס שבט הלוי) סיפר על רבינו מעשה נורא בערוב ימיו בהתרגשות מרובה‪ .‬בהתחלה הקדים‬ ‫מ‬ ‫ואמר שאין דרכו לספר סיפורים מהסוג הזה וכל שכן ברבים‪ .‬הוא התלבט וחכך בדעתו ולבסוף הכריע לספר זאת ברבים ואמר‪" :‬למען‬ ‫ידעו דורות אחרונים מה כוח התורה הקדושה"‪ .‬רבינו היה ראש ישיבה‪ .‬סבא של הרב וואזנר למד אצלו‪.‬‬ ‫רבינו היה איש קדוש ונורא‪ .‬בקדושתו יכל לראות על פני הבחורים את כל מעשיהם‪ .‬הבחורים שידעו על כך היו מגיעים כל בוקר לתפילה‬ ‫כשהכובע שמוט על מצחם כדי שרבינו לא יקרא על המצח את מעשיהם‪ .‬אבל הבחורים לא ידעו שמי שיש לו רוח הקודש‪ ,‬לא ימנע בעד‬ ‫ראייתו הרוחנית כיסוי המצח‪.‬‬ ‫בוקר אחד רבינו ניגש לבחור אחד ואמר לו‪" :‬לא יעזור לך שאתה מכסה את המצח‪ .‬אתמול בחדר שיחקת עם החברים משחק מעין‬ ‫'מונופול'‪ ,‬שמרוויחים בו בניינים (רבינו הזכיר את שם המשחק ואת צורת המשחק בהונגרית)‪ .‬תדע לך ששיחקת את מזלך‪ ,‬כי המזל‬ ‫שלך היה במשך החיים להרוויח כמה בניינים אמיתיים‪ .‬אתמול הרווחת אותם בצורה מדומה"‪ .‬הרב וואזנר סיים בהתרגשות‪" ,‬ולמה אני‬ ‫מספר לכם את זה? כדי שתדעו מה זה כוח התורה הקדושה! צריך לדעת זאת לדור אחרון!"‪.‬‬ ‫למידו רבי יוסף יוזל הלוי (מח"ס תפארת יוסף) סיפר‪ :‬יום אחד הגיע לישיבה בחור אחד‪ .‬הוא השאיר את חבילתו בבית רבינו עד‬ ‫ת‬ ‫שימצא חדר לגור בו‪ .‬בבוקר רבינו אמר לבנו הגה"ק ר' משה יוסף (ראב"ד פאפא‪ ,‬מח"ס מי באר מים חיים זיע"א)‪" :‬יוסף‪ ,‬הלילה הזה לא‬ ‫יכולתי לישון כי רוחות מרחפות בדירתי‪ .‬אני מבקש ממך לבדוק את הדבר"‪.‬‬ ‫ר' משה יוסף עשה כאשר אביו ציווה עליו‪ ,‬הוא חיפש בבית ולא מצא דבר‪ .‬ביום השני שוב אביו אמר לו שלא היה יכול לישון בלילה כי‬ ‫הוא מרגיש שרוחות מרחפות בדירה‪ ,‬ואם הדבר יקרה גם הלילה הוא יהיה מוכרח לעזוב את ביתו‪ .‬הבן חיפש בצורה מדוקדקת ולא מצא‬ ‫דבר עד שפתח את חבילתו של הבחור שהשאיר בבית רבינו ובה מצא ספרים חיצונים שלומדים בבית הספר‪ .‬כשרבינו שמע זאת אמר‪:‬‬ ‫"אלו הן הרוחות שאינם נותנים לי לישון"‪ .‬לאחר מכן הסתבר שאמו של הבחור הכניסה את הספרים בחבילתו מבלי שהבחור ידע על כך‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך 'תפארת יוסף')‬ ‫נו ר' משה יוסף כתב על אביו‪ :‬אבי היה גדול בנגלה ובנסתר‪ .‬כל ימיו למד ביגיעה והיה קדוש ופרוש בצורה מופלאה‪ .‬היה מקיים הצנע‬ ‫ב‬ ‫לכת עם אלוקיך‪ .‬מעולם לא נשמע קולו בתפילה‪ .‬בתפילת העמידה עמד כאבן דומם והאריך הרבה בשלוש הברכות הראשונות‪ .‬מעולם‬ ‫לא התפלל שתי תפילות עמידה בכוונה אחת‪ .‬לפי כוונת שלוש ברכות ראשונות היה מתפלל את כל תפילת העמידה‪.‬‬ ‫הצטער תמיד בצער הדור ועל חילול השם‪ .‬היה רגיל לומר בצער‪' :‬איכה אוכל ראיתי באובדן מולדתי?'‪ .‬התאמץ תמיד לחזק בתי תינוקת‬ ‫ולהרביץ תורה ברבים והצליח‪ .‬בפרט לעת זקנתו שכל תלמידיו היו מצויינים ביראת השם‪ ,‬מהם חריפים ובעלי הוראה‪ .‬אהבתו לתלמידים‬ ‫היתה כאב לבניו‪ .‬למד איתם סוגיות גדולות עם ראשונים ואחרונים בחריפות‪.‬‬ ‫לפני השיעור עסק בדברי מוסר מספר חובת הלבבות‪ ,‬וגם חילק סימנים משולחן ערוך או"ח ומקפיד שיהיה שגור על פיו‪ .‬בליל שבת‬ ‫קודש היה מקפיד על כל בחורים שיבואו לבית המדרש ודרש במסכת שבת ובהלכות שבת עד חצות לילה‪ .‬בלילות ארוכים דרש גם‬ ‫משיעור של אותו שבוע והיה מחדש בכל סוגיה חידושים נפלאים‪ .‬גם בדברי האגדה שהיה מחדש תמיד חידושיו היו מתוקים מדבש‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך 'מי באר מים חיים')‬ ‫רבנית סיפרה על רבינו כי היה מסגף את עצמו מאכילה ושתייה ומכל תענוג‪ .‬שנה אחת לא היה אוכל דבר מן החי שלושים יום לא‬ ‫ה‬ ‫דיבר שום דברי חולין‪.‬‬ ‫‪10/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב י ְּהֹוסף הַ לוִי סֶ ַגל רֹוטֶ נְּב ְּרג זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב יהוסף הלוי סגל רוטנברג מקוסון זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ג' אב ה'תרי"ג (‪)0811‬‬ ‫בהעליטש שבגליציה‪ .‬בברית אביו קרא לו יוסף ע"ש זקינו הגה״ק מקאזיווע‪ .‬כאשר היה בן‬ ‫‪ 00‬ידע בע"פ שו"ע יו"ד ח"א‪ ,‬ושו"ע חו"מ‪ .‬בגיל ‪ 01‬שנים התחתן‪ .‬בהתחלה גר בטאהש‬ ‫סמוך לחותנו‪ .‬זוגתו סיפרה שאחר חתונתם נהג לעשות את עצמו ישן וכשהרגיש שחותנו‬ ‫ישן קם בזריזות ולמד כל הלילה עד לשעת השכמת חותנו ואז שב למיטתו והעמיד פני ישן‪.‬‬ ‫אחרי שקם חותנו קם גם הוא ללמוד‪ .‬רבינו הזהיר את זוגתו לא לספר‪ .‬כך נהג שנים עד‬ ‫הסתלקות חותנו‪ .‬בצעירותו התפרסם לעילוי עצום וחריף ובקי בכל מכמני תורה‪ .‬רבותיו‬ ‫אמרו עליו כי גדול הוא בענקים גבוה על גבוהים‪ .‬רבו האדמו"ר ר' חיים הלברשאם מצאנז‬ ‫אמר‪" :‬יש לנכדו של הרבי זיע"א (ה'עטרת צבי') מוח כרבי ועתיד להגיע למדרגתו של הרבי‪.‬‬ ‫מימות ה'עטרת צבי' לא היה בעל מוח כמוהו‪ .‬בשנת ה'תרל"ג (‪ )0851‬נפטר חמיו‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרל"ה (‪ )0851‬רבינו היה כבן ‪ 22‬ושימש במקומו כאב"ד טאהש‪ .‬תלמידו הגאון ר׳‬ ‫דוב בעריש עלעפאנט העיד כי לאחר פטירת רבו למד אצל חתנו (רבינו) ובשנה אחת סיים‬ ‫את כל ש"ס בבלי באשמורת הבוקר שהיה לרבינו שיעור שמונה דפי גמרא‪ .‬נסע לאדמו"רים‬ ‫ה'צמח דוד'‪ ,‬ר' יהושע רוקח מבעלז‪ ,‬ר' דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב ולאדמו"ר ר' חנוך‬ ‫העניק מאלסק (ה'לב שמח') שבירכו שיהיה פועל ישועות‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬בענותנותו‬ ‫הסתיר את כוחו לפעול ישועות‪ .‬כאשר החסידים סיפרו שנושעו על ידי ברכת קודשו‪ ,‬ביטל‬ ‫את דבריהם במילתא דבדיחותא‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬בשנת ה'תרמ"ג (‪ )0881‬עבר לכהן‬ ‫בנירמאדא‪ .‬בחורף שנת ה'תרנ"ד (‪ )0891‬הגיע לדעברצין‪ .‬מאחר ועברו עליו מנת תלאות‪,‬‬ ‫צער גידול בנים וסבל מרדיפות נכנס לחותנו ורבו האדמו"ר ר' צבי הירש מזידיטשוב וסיפר‬ ‫על הצרות‪ .‬רבו הוסיף אות הא לשמו ובירכו שבזה ינצל מכל צרה‪ .‬נודע בכינוי ר' יהוסף‬ ‫הצדיק‪ .‬באלול ה'תרנ"ד (‪ )0899‬עבר לקוסון‪ ,‬שם הרביץ תורה ‪ 01‬שנים ועמד בראש ישיבה‪.‬‬ ‫נפטר ב‪-‬כ”ג חשוון ה'תרע"ב (‪ .)0900‬חי כ‪ 18-‬שנים‪ .‬בנו ר' חיים שלמה מילא את מקומו‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬ר' יוסף (אב״ד קאזיווע‪ .‬חתן האדמו"ר רבי צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב)‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' צבי הירש‪ .‬אמו‪ :‬מרת חיה דרעזיא (בת הגה"ק ר' שמואל ווילנר אב"ד העליטש)‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת שרה יטל (בת האדמו"ר רבי משולם פייש הלוי השרף מטאהש)‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' חיים‬ ‫שלמה (ממלא מקומו‪ .‬מח"ס 'שמועה טובה')‪ ,‬ר' משה שמואל מקליינוורדין‪ ,‬ר' מאיר שלום‪,‬‬ ‫ר' ישראל צבי (ה'אור מלא')‪ ,‬מרת רייזל הי"ד (נישאה לר' שמואל שיינפלד מקאשוי הי"ד‪ .‬נספו‬ ‫בשואה)‪ ,‬מרת רחל ינטל הי"ד (ניספתה בשואה‪ .‬נישאה לר' שמואל צבי וייס אב"ד בנדיקוביץ)‪ ,‬ר' יום‬ ‫טוב מנחם הי"ד (אב"ד נאפקור‪ .‬נספה בשואה עם רעייתו מרת חנה פריידל וצאצאיהם הי"ד)‪ ,‬מרת‬ ‫חיה דרזיא הי"ד (נישאה לר' יהודה ליבוש ערליך הי"ד‪ .‬ניספו בשואה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬ר' צבי‬ ‫הירש‪ .‬האדמו"ר ר' חיים הלברשטם מצאנז (ה'דברי חיים')‪ ,‬האדמו"ר ר' יקותיאל יהודה‬ ‫טייטלבוים מסיגט ('ייטב לב')‪ ,‬דודו‪ ,‬הרה"ק רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשויב‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' שלמה אהרון פרידמן‪ ,‬ר׳ דב בעריש עלעפאנט‪ .‬מספריו‪• :‬בני‬ ‫שלשים‪ -‬דרשות לשבת הגדול‪ ,‬שבת שובה‪ ,‬מוסר והתעוררות לימים נוראים •ויפתח יוסף‬ ‫•ויזכור יוסף •וילקט יוסף •ויצבר יוסף‪.‬‬ ‫רה״ח ר׳ זכריה עלעפאנט כתב‪ ,‬מה שחזו עיניו בהיותו ילד צעיר לימים בן שבע שנים‪ ,‬מעשה שהיה כך היה‪ :‬בשנת ה'תרנ״ג פרצה‬ ‫ה‬ ‫מגיפת החולי רע שהפילה חללים רבים‪ .‬בימים ההם אימו עם ילדיה ביקרו אצל משפחתה בעיר קאראס‪ .‬כאשר פרצה שם המגיפה‪ ,‬אביו‬ ‫הרה״ח ר׳ דוב בעריש עלעפאנט שלח מברק לאשתו‪ ,‬ופקד עליה שתסע תיכף ומיד עם ילדיה לשבות אצל רבינו בעיר נירמאד הסמוכה‬ ‫שבזכותו היתה העיר היחידה שבכל המחוז שלא שלטה שם המגיפה‪ .‬כדי למנוע התפשטות המגיפה נסגרו שערי העיירות‪ .‬שוטרים עמדו‬ ‫על המשמר ולא הניחו לצאת ולהיכנס לעיר‪ .‬לא היתה שום אפשריות להגיע לשם בשעות היממה ולכן התגנבו בלילה לתוך העיר נירמאד‬ ‫ובאו לרבינו‪ .‬רבינו חמל על האורחים שבאו לחסות בצל קורתו‪ ,‬וסיפק את כל צרכיהם‪ ,‬וכן עודד את רוחם והרעיף עליהם טללי ברכותיו‬ ‫שינצלו מהמגיפה הנוראה‪ .‬אחרי כמה ימים הגיע לנירמאד הדוור עם עגלת הדואר‪ ,‬והודיע לאשתו של ר׳ בעריש עלעפאנט‪ ,‬שאחיה‬ ‫הרה״ח ר׳ גרשון אייזנברגר מקאראס נדבק במחלת החולי רע ונפטר‪ .‬כששמעה את הבשורה המרה‪ ,‬בכתה בכי מר על פטירת אחיה‪ .‬קול‬ ‫בכייתה הגיע לרבינו‪ .‬הצדיק יצא מחדרו ושאל לפשר הבכיה‪ .‬כאשר הודיעו לו על הבשורה התמלא בבכי ואנחה והתחיל להסתובב לאורכו‬ ‫ורחבו של החדר כשהוא תפוס שרעפים‪ .‬לפתע נעמד ואמר‪ :‬״תלמידי היקר רבי גרשון חי‪ ,‬ויחיה עוד ימים רבים!"‪ .‬ואכן כן היה‪ ,‬למרות‬ ‫שר׳ גרשון נדבק במחלת החולי רע‪ ,‬ומצבו היה קשה‪ ,‬היה עדיין בין החיים‪ ,‬והדוור טעה משום שראה בני משפחת ר׳ גרשון רצים לבית‬ ‫החיים וחשב שר׳ גרשון נפטר וכבר קברוהו‪ ,‬אבל הם הלכו להשתטח על קברי אבות בתפילה לרפואתו‪ .‬רבינו ברוח קדשו הרגיש‬ ‫שתלמידו עוד חי‪ ,‬והמשיך ישועה עבורו‪ ,‬וזכה לשיבה טובה‪ ,‬ונפטר בן פ״ו שנה‪ .‬כן ראו אצלו‪ ,‬שהרגיש ברוח קדשו בהסתלקות צדיקי הדור‬ ‫שהיה קשור איתם ובשעה שעלתה נשמתם לגנזי מרומים שורר איזה תנועה עצובה‪ ,‬וגילה למקורביו שהסתלק צדיק פלוני לעולמו‪.‬‬ ‫אשר חסידיו התאוננו לפניו על שהם סובלים הפסד רב מעכברים המשחיתים את סחורתם‪ ,‬היה מייעץ להם לעמוד בפתח החנות ויאמרו‬ ‫כ‬ ‫בזה״ל‪ :‬״יהוסף בן חי׳ נכדו של הרב קזאבר‪ ,‬אומר שכל העברים והעכברושים צריכים ללכת למנזר"‪ .‬החסידים עשו כאשר אמר להם‬ ‫רבינו זי״ע‪ ,‬כאשר גמרו אמירת הלחש ראו מחזה נפלא‪ ,‬עשרות עכברים רצים בשורה אחת אל הכנסיה המנזר שבעיר‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫הביוגרפיה והסיפורים מעובדים מתוך 'פורת יוסף'‪' ,‬תולדות הרה״ק מקוסון זי״ע'‪'.‬צבי והצדק'‬ ‫‪11/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫גֹולדמָ ן מזוועהיל זצ"ל‬ ‫ְּ‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר ַרבִ י ג ְַּדלְּ י ָה מ ֶֹּׁשה‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי גדליה משה גולדמן מזוועהיל זצ"ל‪ -‬נולד בזוועהיל ב‪-‬כ"ו באייר ה'תרמ"ז‬ ‫(‪ .)0885‬עוד בצעירותו הוסמך להוראה ע"י גדולי הדור‪ ,‬ובראשם הגאון ר' חיים סולובייצ'יק‬ ‫מבריסק‪ .‬משנת ה'תרפ"ו (‪ ,)0928‬לאחר שאביו עלה לארץ‪ ,‬שימש כרבה של זוועהיל‪ .‬נודע‬ ‫כבעל מוח חריף‪ ,‬שנון ושקול בדעותיו‪ .‬בעל רוח הקודש‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬רבים פנו אליו לעצה‬ ‫ותושייה‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬בשל פעילותו הרבנית נרדף בידי השלטונות הסובייטיים ונידון לשבע‬ ‫שנות עבודת פרך בסיביר‪ .‬לאחר שחרורו שימש ברבנות בעיירה סמוכה למוסקבה‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרצ"ז (‪ )0915‬הצליח לצאת מרוסיה‪ ,‬עלה לארץ והתיישב בירושלים‪ .‬לאחר פטירת אביו‬ ‫בשנת ה'תש"ה (‪ )0991‬החל לכהן כאדמו"ר מזוועהיל‪.‬‬ ‫נודע באהבת ישראל מופלאה ובמסירותו לכל יהודי‪ .‬התבטא ואמר‪" :‬אני אינני כמו אבי‪ .‬אבי‬ ‫מוכן למסור נפשו בשביל יהודי‪ .‬אולם אני אינני מוכן לכך עדיין‪ .‬מוכן אני‪ ,‬רק שיחתכו לי את‬ ‫הידיים והרגליים בשביל יהודי"‪ .‬קודם פטירתו הביע את חששו שמא פגע באדם או גרם לו‬ ‫רעה‪ ,‬על יסוד דברי דוד המלך בתהילים‪" :‬מִ י י ִשְׁ כֹּן בְׁהַ ר קָ דְׁ שֶׁ ָך‪ֹ ...‬לא עָ שָ ה ל ְֵׁרעֵ הּו ָרעָ ה"‪ .‬נפטר‬ ‫ב‪-‬כ"ד בחשוון ה'תש"י (‪ .)0999‬חי כ־‪ 82‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין שייח' באדר (גבעת רם)‬ ‫בירושלים‪ .‬מסורת ידועה בקרב רבים לפקוד את ציונו שלוש פעמים ברציפות‪ ,‬בימים שני‪,‬‬ ‫חמישי ושני‪ ,‬ולהתפלל לישועה אנשים שייחסו ישועות לתפילתם במקום‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' מרדכי (הראשון) מזוועהיל‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' שלמה מזוועהיל‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת גיטלה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת פייגא דבורה (בת האדמו"ר רבי דוד שלמה רבינוביץ' מקוברין)‪.‬‬ ‫בניו‪ :‬האדמו"ר רבי מרדכי (השני‪ ,‬ממלא מקום אביו באדמו"רות זוועהיל)‪ ,‬ר' נח‪ ,‬ר' ישראל‪.‬‬ ‫בנותיו‪ :‬מרת איטה (נישאה לר' אהרן טברסקי)‪ ,‬מרת שרה מרים (נישאה לר' משה אהרן כ"ץ‪,‬‬ ‫מראשי חסידי ראדזין ומנהל ישיבת 'סוד ישרים' של חסידי ראדזין בירושלים)‪ ,‬מרת רחל (נישאה לר'‬ ‫שלמה פרישטיק)‪ ,‬מרת רייזל (נישאה לר' מרקוביץ)‪ ,‬מרת אדל הדסה (נישאה לר' שמואל סתיו)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר רבי שלמה מזוועהיל‪ .‬חברותא‪ :‬ר' שמעון רובין‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר'‬ ‫אליהו ראטה (משמשו בקודש)‪ ,‬בנו האדמו"ר רבי מרדכי‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' יהודה לייב סלונים שליט"א סיפור מופלא המלמדנו מהי מעלתה של קבלת ייסורים באהבה ועד כמה צריך להיזהר שלא‬ ‫לבעט בייסורים‪ ,‬ומעשה שהיה ‪ -‬כך היה‪" :‬בעת המלחמה בעיה"ק ירושלים בשנת ה'תש"ח (‪ )0998‬התחבאנו כולם במקלטים‪ .‬אחד‬ ‫המקלטים בשכונת בית‪-‬ישראל שבירושלים היה באותו מקום שהיום בית‪-‬המדרש של חסידי סלונים ברח' רבי שלמה מזוועהיל‪ ,‬שם‬ ‫הצטופפנו כמו רבים מתושבי השכונה ובתוכם גם אבי האדמו"ר רבי מרדכי חיים מסלונים זצוק"ל‪.‬‬ ‫וזכינו שגם הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זיע"א היה עמנו‪ .‬וישב בפינת המקלט ולמר בהתמדה‪ .‬ולא היה נראה עליו‪ ,‬כי נמצא בשעת‬ ‫מלחמה‪ ,‬אהבת התורה השכיחה ממנו את כל הדאגות‪ ,‬ומה גם אשר היה מלומד בייסורים‪ ,‬ובשבילו לישב בחושך וללמוד היה דבר‪ ,‬שכבר‬ ‫התרגל לכך בעת שהתגורר בעיירת זוועהיל ברוסיה‪ ,‬ובעת שישב שבע שנים במאסר בסיביר‪ .‬וימים מהם גם בצינוק‪ .‬בין אלו שנכנסו‬ ‫למקלט לחפש מסתור מפני הפגזים הייתה אשה אחת אשר ל"ע הייתה מרה נפש ולקתה קצת בשכלה‪ ,‬ובעת שישבה שם הייתה‬ ‫מתקיפה מדי פעם בצעקות את דרי המקלט‪ ,‬ובכל פעם היה אחד מדרי המקלט ה'קרבן' למוצא שפתיה ופותחת את חרצובות לשונה‪,‬‬ ‫והייתה פוגעת ועולבת ללא רחמנות‪ ,‬והאנשים הרגישו מאד שלא בנוח‪ ,‬וגם כי ידעו‪ ,‬שאין ממש בדבריה‪ .‬האנשים ישבו שם על ביתם‬ ‫וילדיהם ולא היה נעים כלל לקבל מקלחת של צוננים מפיה‪ .‬יום אחד‪ ,‬הרגישו יושבי המקלט‪ ,‬כי הגדישה את הסאה ואי אפשר עוד‬ ‫להבליג וכי הגיעו מים עד נפש‬ ‫"הוחלט ביניהם‪ ,‬כי ב לית ברירה יוציאו אותה מהמקלט ושתלך לחפש ערי מקלט אצל מי שמעוניין לשמוע את דבריה‪ .‬לפני שניגשו לבצע‬ ‫את התכנית אמרו דיירי המקלט זה לזה‪ ,‬כי אין זה מהנכון לעשות כזה צעד בלא לשאול את פי הרה"ק רבי גדליה משה‪ ,‬אשר יושב שם‬ ‫עמם במצר"‪.‬‬ ‫"כאשר ניגשו לפני הרה"ק ואמרו לו‪ ,‬כי הגיעו מים עד נפש ואי אפשר עוד להבליג על הביזיונות שעוברים כאן מדי יום דיירי המקלט‬ ‫ומשפחותיהם‪ ,‬והציעו לפניו את התכנית‪ ,‬שעומדים לעשות בעוד כמה דקות ‪ -‬השיב להם הרה"ק‪' :‬מי אני שאומר לכם מה לעשות‪ ,‬ובכלל‬ ‫מה באתם אליי לשאול? אך לפני שתרצו לבצע את זה‪ ,‬אבקש מכם‪ ,‬לשמוע סיפור על אבי הרה"ק רבי שלמה שנסתלק לא מזמן‪ ,‬לפני‬ ‫שלוש שנים‪ ,‬וכולכם הכרתם אותו'‪".‬‬ ‫"בעת שהתגוררנו בזוועהיל חלתה אחותי ע"ה‪ ,‬וכאשר בא אבי לבית וראה את מצב בריאותה שמחמיר‪ ,‬אמר שהולך לחפש ביזיונות‪,‬‬ ‫כדי שיזכה על‪-‬ידי זה לרפואתה‪ .‬וכך היה‪ ,‬אבי היה אפוטרופוס מטעם ה'תלמוד תורה' על שכירות של כל מיני דירות וחנויות בעיירה‪,‬‬ ‫והלך לחנות של אשה אחת בשוק והזכיר לה‪ ,‬שכבר כמה חודשים לא שילמה על החנות ששכרה ואמנם עד עתה לא הזכיר לה על החוב‪,‬‬ ‫אך בינתיים החוב הולך ומצטבר"‪.‬‬ ‫"מיד החלה האשה לצעוק עליו‪ ,‬כיצד אינו מתבייש לבקש ממנה כסף על השכירות‪ ,‬ובתוך דבריה ביישה אותו‪ :‬וכי חושבים אתם שאתם‬ ‫רבי? וכו'‪ ,‬ובצעקתה‪ ,‬כי גדלה‪ ,‬הגיעו מיד הרבה אנשים מבאי השוק ועמדו סביבו והקשיבו‪ ,‬ואבי עמד ושתק והקשיב לכל דבריה ולא‬ ‫השיב לה כלום"‪.‬‬ ‫"כמובן‪ ,‬ביזיונות לא חסרו לו מהמעשה‪ ,‬ובא לביתו בשמחה רבה ובישר שבעז"ה הבת תבריא בקרוב‪ ,‬כי ע"י הביזיונות פעל עבורה‬ ‫רפואה‪ ,‬וכך היה‪ .‬אחר תקופה חלתה‪ ,‬שוב והלך שוב לחפש ביזיונות ולא עלתה בידו בשום אופן למצוא ביזיונות‪ ,‬ושב לביתו בשברון לב‬ ‫ביודעו‪ ,‬כי מן השמיים נגזרה הגזירה‪ ,‬ואכן אחותי הסתלקה ע"ה לבית עולמה"‪ .‬אמר להם רבי גדליה משה‪' :‬בימים האלו שעלה‬ ‫המוות בחלוננו והמצב מסוכן‪ ,‬ואי‪-‬אפשר לצאת מהמקלט לחפש ביזיונות‪ ,‬הביאו לנו את הסגולה של הביזיונות לתוך המקלט‪ ,‬ואיה‬ ‫השכל שלכם להוציא את זה החוצה?!'‪".‬‬ ‫‪12/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫גֹולדמָ ן מזוועהיל זצ"ל‬ ‫ְּ‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר ַרבִ י ג ְַּדלְּ י ָה מ ֶֹּׁשה‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫ספר הרה"צ רבי יוסף טויסיג אדמו" ר מבעלעד שראה רשימה בבית הרה"ק מהרי"ט זצ"ל ושאל לאביו‪ ,‬הרה"ג ר' יחזקאל זצ"ל‪" :‬מה‬ ‫מ‬ ‫פי שרה של רשימה זו שהינכם שומרים אותה?"‪ .‬וסיפר לו‪" :‬בשנת ה'תש"ח בעת המלחמה‪ ,‬כאשר חלתה אחותי הרבנית הינדא ברים‬ ‫ע"ה אשת הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל (בתו של האדמו"ר רבי ישראל ממאטרסדארף זצוק"ל) הלך רבי חיים לבקש ברכה ולשאול בעצת‬ ‫קודשו של רבה של ירושלים הגרי"ץ דושינסקי זצוק"ל וביקש להוסיף שם כדי שהרבנית תאריך חיים"‪.‬‬ ‫"לשמע דבריו החלו ידיו מרתתין ואמר‪' :‬אני כתלמידו של מורי הגה"ק בעל 'ערוגת הבושם' זצוק"ל‪ ,‬איני מסוגל לכך‪ ,‬לאחר ששמעתי מפיו‬ ‫הקדוש שמי שאינו יודע את סוד שינוי השם יכול ח"ו לקלקל‪ ,‬יותר ממה שיכול להועיל! אולם‪ ,‬לך נא ראה אל האדמו"ר רבי גדליה משה‬ ‫מזוועהיל‪ ,‬הוא יודע את הסוד וישאל האם שייך להוסיף לה שם לרפואתה'‪ .‬והוסיף ואמר‪' :‬הוא בוודאי יאמר לך שאינו יודע אזי‬ ‫תאמר לו שאני הוריתי בתור מרא‪-‬דאתרא שיוסיף עוד שם'‪".‬‬ ‫כאשר בא אבי (ר' חיים ברים) אל הרבי ומסר את בקשתו‪ ,‬התחמק הרבי תחילה כפי שצפה הגאון דושינסקי זצ"ל‪ .‬אך‪ ,‬כשמסר לו את‬ ‫פקודת המהרי"ץ לשמע הדברים נענה הרבי ואמר‪' :‬להוסיף שם לא יעזור‪ .‬במקרה זה צריך גם לעשות 'פדיון נפש'‪ .‬כאשר רצה אבי לילך‬ ‫להביא מאה ושישים מטבעות הצריך לפדיון נפש‪ ,‬אמר הרבי‪' :‬כאן לא יועילו מטבעות‪ ,‬כאן צריך אנשים שיקבלו עליהם חלק מהמחלה‬ ‫ויתנו לה משנות חייהם כמתנה'‪".‬‬ ‫"החל לבכות אבי לפניו‪ ,‬שמצב בריאותה מאוד קשה‪ ,‬ובימים אלו של מלחמה שכולם בפחד מה ילד יום‪ ,‬מי יסכים ליתן לה שנים‬ ‫במתנה?'‪ .‬השיב לו הצדיק‪ ,‬שייקח דף‪ ,‬וייקח חמישים חתימות של אנשים שנותנים כל אחד שנה עבורה‪ ,‬ויאמר להם בשמו‪ ,‬שהוא‬ ‫ערב‪ ,‬שכל מי שיחתום שנותן עבורה שנה יעבור את המלחמה בשלום'‪ .‬באותם ימים טרופים היה זה מציאה העולה על כל דמיון לקבל‬ ‫ברכה קדושה כזו‪ ,‬כיוון שרבים לא שרדו את המלחמה"‪.‬‬ ‫"כאשר בא אבי למקלט הראשון‪ ,‬נעמד עם עיניים דומעות‪ ,‬ואמר לדיירי המקלט‪' :‬זוגתי מאוד חולה‪ ,‬והרבי מזוועהיל אמר‪ ,‬שמי שחותם‬ ‫שנותן שנה עבורה יעבור את המלחמה בשלום'‪ .‬מיד נהיה רעש גדול‪ ,‬וכולם ביקשו לחתום‪ ,‬כי מי לא רצה ביטוח חיים במצב כזה‪.‬‬ ‫אבי החל לספור וראה שעוד מעט מתמלאת רשימת החמישים שמות ‪ -‬והתור עוד לא נגמר‪ ...‬כאשר נתמלאו חמישים החתימות בקושי‬ ‫הצליח לקחת את הדף ולפלס לו דרך‪ ,‬כי אנשים רבים רצו לחתום'‪".‬‬ ‫"מיד הלך בזריזות לבית הצדיק‪ ,‬והגיש לרבי את הדף‪ ,‬הרבי הביט בדף המוגש אליו והוסיף בכתב ידו‪' :‬הנני ערב‪ ,‬שלא יארע להם דבר'‬ ‫וחתם את שמו 'גדליה משה בן הרה"ק מזוועהיל'‪ .‬ואז פנה לאבי ואמר לו‪' :‬עכשיו אפשר להוסיף שם‪ .‬ושאל אותו‪' :‬היאך קוראים לה?'‬ ‫והשיב לו‪' :‬הינדא בת חיה הנלה'‪ .‬אמר לו הרבי‪' :‬נוסיף לה את השם "רוחמה"‪ ,‬שירחם ה' ויהיה לה רפואה שלמה'‪ .‬ואומנם זכתה‬ ‫לאריכות ימים וחייתה עוד ‪ 04‬שנים בדיוק עד לשנת ה'תשנ"ח‪ ,‬וכל אלו שחתמו‪ ,‬עברו את המלחמה והאריכו ימים כדברי הצדיק‪-‬‬ ‫ודף זה עם החתימות ‪ -‬וכתב ידו של רבנו מונח לפניך"‪.‬‬ ‫נוותנותו של הרב הייתה מופלאה ביותר‪ ,‬וכך סיפר רבי אליהו ראטה‪ :‬בימים ההם‪ ,‬כשהרה"ק מסאטמר זיע"א עדיין התגורר בשכונת‬ ‫ע‬ ‫'בית ישראל' שבירושלים‪ ,‬הגיע מישהו ונקש על דלתו של רבינו ושאל אותו‪" :‬היכן מתגורר הרבי?"‪ .‬על אף שהלה התכוון אל האדמו"ר‪,‬‬ ‫מגודל ענוותנותו לא חשב רבינו‪ ,‬שהכוונה היא אליו ולפיכך לקח את אותו יהודי והוליכו לביתו של הרה"ק מסאטמר ואמר לו‪" :‬כאן‬ ‫מתגורר הרבי!"‪.‬‬ ‫הלן סיפור מופלא‪ ,‬שהובא בספר 'צדיק יסוד עולם' מפי בעל המעשה‪ ,‬שהיה לו בית חרושת למשקאות‪ .‬פעם בערב יום כיפור קיבל‬ ‫ל‬ ‫טלפון ממחלקת הבריאות בירושלים‪ ,‬שיבוא מיד למשרד‪ ,‬היות שהוגשה תלונה כי נמצא עכבר בתחתית אחת מבקבוקי המשקאות שלו‪.‬‬ ‫השותף שלו פנה אליו ואמר‪" :‬יש לך רבי‪ ,‬תלך להזכיר אצל הרבי שלך"‪.‬‬ ‫נכנס היהודי לצדיק ‪ ,‬ושח בפניו העניין‪ ,‬שבדרך כלל הוא שם לב לכל בקבוק שיוצא מבית החרושת‪ ,‬אך עתה מחמת לחץ העבודה בחגים‪,‬‬ ‫כנראה שקרתה הקלה‪ .‬נענה הצדיק ואמר‪" :‬אל דאגה"‪ .‬וניגש לארון‪ ,‬הוציא חומש‪ ,‬והחל קורא בפרשת וישלח‪ ,‬עד חמישי‪ .‬אחר פנה‬ ‫אליו‪ ,‬ואמר‪" :‬לך ואל תחשוש‪ ,‬ותדבר ללא מורך לב"‪ .‬מיודענו הגיע לשם‪ ,‬ונכנס לחדר נוכח ארבעה פקידים‪ ,‬שעמדו לעסוק בעניינו‪.‬‬ ‫הפתיחה לא ניבאה טובות‪ .‬האחד מהם פתח בדברי קטרוג ודיבר כנגדו קשות‪:‬‬ ‫"לא ניתן לכם שתרעילו את כולם‪ ...‬הזמנים נשתנו‪ ,‬ופה נשליט בחוזק יד את ההקפדה על בריאות הציבור"‪ .‬לאחר מכן הצטווה‬ ‫לצאת החוצה לחכות בחוץ להחלטתם‪ ,‬ולאחר כמחצית השעה נקרא היהודי להיכנס‪ ,‬ולמרבה הפלא‪ ,‬אותו שזעם כנגדו בתחילה‪ ,‬פנה‬ ‫אליו ואמר‪ " :‬ראה‪ ,‬היום ערב יום כיפור וצריך לקבל סליחה מהקב"ה‪ ,‬ולכן אנו סולחים לך הפעם‪ ,‬אך היזהר שפעם שנייה לא יקרה‬ ‫שוב‪"...‬‬ ‫כשסיים אותו פקיד בכיר דבריו‪ ,‬ציו וה על אחד הפקידים שם להכניס לארון את הבקבוק‪ ,‬שיישאר למשמרת‪ ,‬לפקוד לימים יבואו אותו‬ ‫עוון‪ ,‬והנה כאשר עמד להניחו בארון נשמט הבקבוק מהארון ארצה‪ ,‬ונופץ לרסיסים‪ .‬כשחזר אותו יהודי לאדמו"ר‪ ,‬וסיפר לו את‬ ‫שהתרחש‪ ,‬אמר לו הרב‪" :‬הן אמרתי לך שלא יארע לך דבר"‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר ישב אותו חסיד בבית הצדיק‪ ,‬נכנסה הרבנית וביקשה‪,‬‬ ‫שיפתחו לה פחית שמן‪.‬‬ ‫בדרך כלל מסתפקים בנקיבה חור קטן בצדי שולי הפחית‪ .‬אולם הפעם הרב ציווה ופתחו את המכסה כולו של הפחית מסביב‪ ,‬כשהוסר‬ ‫המכסה‪ ,‬נתגלו חרקים צפים בתוך השמן מעל‪ .‬וכיוון שהיה מייצור של חברה ממשלתית מפורסמת‪ ,‬ציווה הצדיק על אותו חסיד‪,‬‬ ‫שייקח את הפחית למשרד הבריאות‪ ,‬ויראה שגם בחברה מטעמם עם מכונות משוכללות‪ ,‬זה עלול לקרות‪.‬‬ ‫ם כיום‪ ,‬הפוקדים את ציונו בשני‪ ,‬חמישי ושני‪ ,‬רואים ישועות‪ .‬להלן אחד הסיפורים‪ ,‬מני רבים‪ ,‬המעיד על כך‪ :‬באמצע חודש סיוון ביום‬ ‫ג‬ ‫שני הגיעה ש‪.‬י‪ .‬להתפלל בציון הקדוש וביקשה מבורא עולם‪ ,‬שיחוס וירחם על בנה ש‪ .‬בחור בן ‪ 62‬הלומד באחת הישיבות הליטאיות‬ ‫במרכז הארץ ועדיין לא נישא‪ .‬באותו יום הגיעה לציון הקדוש ג‪.‬ל‪ .‬וביקשה מבורא עולם‪ ,‬שיחוס וירחם על בתה בת ‪ 60‬עובדת‬ ‫ומוצלחת ממש כלילת המעלות אך שידוך‪ -‬אין‪.‬‬ ‫‪13/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫גֹולדמָ ן מזוועהיל זצ"ל‬ ‫ְּ‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר ַרבִ י ג ְַּדלְּ י ָה מ ֶֹּׁשה‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫ביום חמישי הגיעו השתיים לציון הקדוש ושוב התפללו וביקשו מהבורא‪ ,‬שירחם עליהן ועל ילדיהן ויזכו להשיאם כל אחד עם בן זוגו‬ ‫המתאים עבורו‪ .‬ביום שני בפעם השלישית הגיעו שוב שתי הנשים התפללו וביקשו‪ .‬אחת מהן ‪ -‬שמה ש‪ .‬פרצה בבכי והתחננה לבורא‬ ‫עולם‪ ,‬בכייה הלך וגבר עד שהמיס את הלבבות של המתפללות מסביבה‪ .‬כאשר ג‪ .‬סיימה להתפלל ולבקש יצאה מבית העלמין‬ ‫ופגשה ב‪ -‬ש‪ .‬שזה עתה יצאה ג"כ לדרכה‪ .‬אז החליטה ג‪ .‬שהיא חייבת לגשת ולשאול את ש‪ .‬מדוע בכתה כל כך‪ ,‬והאם היא זקוקה‬ ‫לעזרתה?‪.‬‬ ‫ש‪ .‬אינה מכירה את ג‪' .‬במקרה' הן נפגשו שלוש פעמים בציון הקדוש ו‪-‬ג‪ .‬פנתה אל ש‪ .‬ושאלה אותה‪" :‬מה קרה?" ו‪"-‬האם היא זקוקה‬ ‫לעזרה כלשהיא?"‪ .‬ש‪ .‬הביטה לעברה של ג‪ .‬וענתה לה‪" :‬רק בורא העולם יכול לעזור לי"‪ ,‬והיא גוללה בפניה את סיפורה‪ .‬לאחר‬ ‫שסיימה את דבריה היא פנתה אל האישה‪ ,‬שעומדת מולה ועכשיו היא מפנה את שאלתה אל‪-‬ג‪.‬‬ ‫"ומדוע את הגעת להתפלל כאן בציון?" והיא סיפרה לה‪ ,‬שיש לה בת שזקוקה לשידוך‪ ,‬והיא מאוד מוצלחת וכו'‪ ...‬כעבור שבועיים‬ ‫ימים הגיעו ש‪.‬י‪ .‬ו‪ -‬ג‪.‬ל‪ .‬להודות על הנס המשותף וחילקו שם עוגות ושתייה כאות תודה‪.‬‬ ‫‪14/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב ׁשְּ ֹלמ ֹּה אִ ְּבן ְּדנָאן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב שלמה אבן דנאן זצ"ל‪ -‬נולד בשבת‪ ,‬ט' בסיוון ה'תר"ח (‪ )0898‬בפאס שבמרוקו‪ .‬כבר‬ ‫בילדותו נודע במידותיו הטובות‪ ,‬בכושר זיכרון מופלא ובפיקחותו הרבה‪ .‬למד תורה מפי חכמי‬ ‫העיר פאס‪ .‬כשהיה כבן עשר שנים בלבד התייתם מאביו‪ .‬סבו‪ ,‬הגאון ר' שמואל‪ ,‬גידלו והדריכו‬ ‫והוא למד מפי דודו הגאון ר' יצחק אבן דנאן ומפי גדולי חכמי פאס‪ .‬כשהיה כבן ‪ 01‬שנים החל‬ ‫ללמוד קבלה‪ ,‬תוך שהוא נוהג בפרישות רבה ובהקפדה על קיום כל פרטי המצוות‪ .‬בהיותו כבן‬ ‫‪ 08‬מסר שיעורי תורה בעירו‪ .‬העמיד תלמידים רבים שמהם יצאו גדולי תורה‪ ,‬דיינים ורבני ערים‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרל"ה (‪ )0851‬עלה לארץ עם דודו הגאון ר' יצחק אבן דנאן כדי לבדוק אפשרות‬ ‫להתיישב בה‪ .‬לאחר ‪ 11‬ימים המשיכו לאלכסנדריה שבמצרים‪ .‬בהמשך שב רבינו לפאס‬ ‫והתמנה לגזבר ולפרנס הקהילה‪ .‬דאג לעניי העיר ותמך בכל יהודי שמטה ידו‪ .‬בשנת ה'תרל"ט‬ ‫(‪ )0859‬התמנה לדיין בביה"ד בפאס‪ .‬בשל חריפותו ובקיאותו בתורה זכה להערכה רבה וכונה‬ ‫בקרב העם 'הרמב"ם אלפסי'‪ ,‬משום שהשוו אותו לרמב"ם בשל חריפותו בתורה‪ ,‬והכינוי 'אלפסי'‬ ‫נקשר לעיר פאס שבה נולד‪ .‬נודע כדרשן מעולה‪ ,‬פוסק דגול ובקי בתורה הקדושה‪ .‬מקהילות‬ ‫שונות בצפון אפריקה‪ ,‬מכל רחבי מרוקו ואף מגיברלטר הופנו אליו שאלות בהלכה‪ .‬היה בקי גדול‬ ‫גם בספרות ההלכה של חכמי אירופה והרבה להזכיר את דבריהם בחיבוריו‪.‬‬ ‫רבינו פעל רבות לטובת ענייני הקהילות היהודיות ועמד בקשרים עם ראשי השלטון במרוקו ועם‬ ‫נציגי השלטון הצרפתי שרכשו לו כבוד והערכה‪ .‬למרות מעמדו נודע בענוותנותו ובמסירותו‬ ‫לצורכי הציבור‪ .‬בשנת ה'תרע"ד (‪ )0909‬נבחר לייצג את הקהילה היהודית באסיפה שכינס‬ ‫השלטון הצרפתי‪ .‬בשנת ה'תרע"ט (‪ )0909‬התמנה לדיין בביה"ד הגדול לערעורים ברבאט‪,‬‬ ‫בראשות הגאון ר' רפאל אנקווא‪ .‬בשנת ה'תרפ"א (‪ )0920‬שב לפאס וכיהן כרבה הראשי וכאב"ד‪.‬‬ ‫התייצב לפני השלטונות‪ ,‬הגן על אחיו היהודים ודרש את זכויותיהם‪ .‬רוב ימיו היה מדוכא‬ ‫בייסורים‪ .‬בתו מרת פריחה נפטרה בצעירותה לאחר מחלה ולאחר מכן נפטרה גם רעייתו‪.‬‬ ‫למרות הצער והייסורים המשיך בעבודת הקודש ועד ימיו האחרונים נשאר צלול בדעתו‪ .‬ביוה"כ‬ ‫של שנת פטירתו כשאמר 'כל נדרי' בציבור‪ ,‬השמיט את המילים המתייחסות ליום הכיפורים‬ ‫הבא‪ .‬הציבור הבחין בכך והזדעזע‪ .‬בתחילת חודש חשוון חלה ומצבו החמיר‪ .‬נפטר במוצ"ש כ"ח‬ ‫בחשוון ה'תרפ"ט (‪ .)0928‬חי כ־‪ 81‬שנים‪ .‬בהלווייתו השתתפו רבבות יהודים מפאס ומערים‬ ‫נוספות‪ ,‬ובהם רבני מקנאס וצפרו‪ ,‬לצד ראשי השלטון ונציגי הדתות השונות‪ .‬ציונו בפאס‬ ‫שבמרוקו‪ .‬בנו הגאון ר' שאול המשיך בדרכו ולימים התמנה לרבה הראשי של מרוקו‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הגאון ר' שמואל‪ .‬סבו (מצד אמו)‪ :‬ר' משה בוטבול‪ .‬אביו‪ :‬ר' משה‪ .‬אמו‪ :‬מרת‬ ‫חנה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת סולטנה (בת ר' שאול אבן דנאן‪ .‬נפטרה ב‪-‬כ"ג בסיוון ה'תרפ"ו [‪.)]0928‬‬ ‫בניו‪ :‬הגאונים ר' משה (אב"ד ורבה הראשי של פאס‪ ,‬בעל 'זיכרון משה')‪ ,‬הגאון ר' שאול (אב"ד‬ ‫מוגאדור‪ ,‬חבר בית הדין לערעורים ברבאט ולימים רבה הראשי של מרוקו‪ ,‬בעל 'הגם שאול')‪ ,‬ר' אליהו‪.‬‬ ‫בתו‪ :‬מרת פריחה (נפטרה ב‪-‬כ"ח באב ה'תרפ"ב [‪ ]0922‬בהיותה כבת ‪ 25‬שנים)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים‬ ‫סבו ר' שמואל‪ ,‬דודו ר' יצחק אבן דנאן (בעל שו"ת 'ליצחק ריח')‪ ,‬ר' אבנר ישראל הצרפתי (האי"ש)‪,‬‬ ‫ר' שאול אבן דנאן‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' מתתיהו סירירו (דיין ומורה צדק בפאס)‪ ,‬ר' משה בן‬ ‫שמחון (דיין במוגאדור)‪ ,‬בניו ר' שאול ור' משה‪ .‬מספריו‪• :‬אשר לשלמה‪ -‬שו"ת •בקש שלמה‪-‬‬ ‫שו"ת‪ ,‬נדפס לאחר פטירתו‪.‬‬ ‫טרם מלאו לו עשר שנים‪ ,‬נפטר עליו אביו הצדיק‪ ,‬ר' משה‪ .‬בתוך ימי החודש לפטירת האב הקדוש‪ ,‬רגזה עליו אימו הצדקנית והיכתה‬ ‫ב‬ ‫אותו במקל עד שבכה בכי תמרורים‪ .‬הבן הלך בהיחבא לקבר אביו‪ ,‬שפך שיחו בבכי וסיפר לאביו‪" :‬אבי ראה המקל‪ ,‬אשר הכתני בו אמי!"‪.‬‬ ‫הוא שב הביתה ולא סיפר על כך מאומה‪ .‬האב הקדוש בא בלילה לאשתו בחלום ודיבר איתה קשות‪" :‬למה הרבצת לשלמה בני? את‬ ‫יודעת כי הוא בא אלי והגיד לי את אשר עשית לו וגם את המקל הראה לי? אם תוסיפי לעשות לו כזאת‪ ,‬הלא אעניש אותך בפיק ברכיים!"‪,‬‬ ‫ונעלם‪ .‬השכם בבוקר‪ ,‬האם סיפרה לאנשי ביתה את החלום ותיפעם רוחה‪ .‬הם שאלו את הבן‪ ,‬ואז סיפר להם בתום לב את אשר עשה‪.‬‬ ‫אחד הימים בשעה שאחד מתלמידיו הלך לביהמ"ד‪ ,‬עברו מולו גויים שהלכו להתפלל במסגד‪ .‬אחד מהם נגע בתלמיד בטעות במהלך‬ ‫ב‬ ‫הליכתו‪ .‬היה איתם שייח‪ .‬הגוי פנה לשייח ושאל‪" :‬נגעתי בטעות ביהודי‪ ,‬האם אני יכול להתפלל או שצריך לטבול קודם?"‪ .‬השייח ענה‪:‬‬ ‫"אתה חייב לטבול‪ ,‬היהודי טימא אותך!"‪ .‬התלמיד שמע את דבריו‪ ,‬הלך לרבינו וסיפר לו מה שאירע‪ .‬הרב אמר שהוא יודע כיצד ללמד אותם‬ ‫לקח‪ .‬יום אחד קבוצת מוסלמים הגיעה לרב כדי להתדיין עימו בכמה דברים‪ .‬הרב‪ ,‬שידע זאת מראש‪ ,‬הכין את תלמידו‪ .‬הוא אמר לו‪,‬‬ ‫שכאשר הקבוצה תגיע‪ ,‬תבוא לשאול את השאלות הבאות‪ .‬כאשר הקבוצה הגיעה התלמיד נכנס ושאל‪" :‬הרב‪ ,‬יש לי שאלה ‪ -‬שרץ שנפל‬ ‫לתוך יין‪ ,‬האם הוא מותר או אסור?"‪" -‬צריך להוציא את השרץ ומותר לשתות את היין"‪ .‬התלמיד המשיך להקשות‪" :‬רבינו‪ ,‬יהיה לי בקבוק יין‬ ‫ובטעות הגוי נגע ביין‪ .‬מה דינו?"‪ -‬הרב ענה‪" :‬היין נסך‪ .‬צריך לשפוך אותו ואסור לשתות אותו"‪ .‬המוסלמים נפגעו עד עמקי נשמתם‪ .‬הצדיק‬ ‫עשה אותם יותר גרועים משרץ! הסיפור הגיע לאוזניו של הקאדי‪ ,‬שהיה שונא יהודים מובהק‪ .‬המלך היה אוהב את היהודים‪ ,‬שכן ידע והכיר‬ ‫את מעלתם‪ .‬בני ביתו של הצדיק חששו לגורלו‪ .‬אולי כדאי לרב להיעלם מהמקום?! הרב לא הגיב‪ .‬כעבור שעה קלה שני שוטרים הגיעו לבית‬ ‫הרב ובידיהם צו מאסר של הקאדי‪ .‬הם אמרו שהרב צריך להתייצב למשפט‪ .‬כשהגיע לשם‪ ,‬ראה שלושה שופטים וביניהם הקאדי‪ .‬הקאדי‬ ‫פנה לצדיק ושאל‪" :‬האם זה נכון מה ששמעתי שהרב אמר?"‪ .‬הצדיק השיב כי הוא פסק על פי התורה הקדושה‪ .‬הקאדי גזר על הצדיק דין‬ ‫מוות‪ .‬לקחו את הצדיק למאסר וקבע כי למחרת ימיתו אותו‪ ..‬כשביקשו לתת לרב אוכל‪ ,‬גילו לתדהמתם כי התא ריק! הדלתות נעולות אבל‬ ‫הצדיק לא נמצא! השמועה התפשטה‪ .‬המלך ששמע זאת‪ ,‬שלח צבא שיגן על היהודים מפני פרעות העלולות להיגרם מהמוסלמים‪ .‬החיילים‬ ‫הגנו על היהודים‪ .‬אולם הצדיק נעלם‪ .‬כאשר הסיפור הגיע לאוזני החיד"א‪ ,‬הוא פנה לאנשים שהיו לידו ושאל בפליאה‪" :‬מדוע אתם תמהים?‬ ‫וכי אתם חושבים כי המקובל ר' שלמה אבן דנן לא יודע את שמות הקודש? הייתה שעת סכנה והרב היה חייב להשתמש בהם"‪.‬‬ ‫‪15/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב ְּרפָ אל זִיסְּ ִקינְּד הַ כ ֹּהן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי רפאל זיסקינד הכהן מהמבורג זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ד חשוון ה'תפ"ג (‪ .)0522‬כבר‬ ‫בילדותו ניכרו בו כישרונות מופלאים‪ .‬בהיותו כבן תשע פרנסי המקום סמכו על ידיעותיו‬ ‫בתורה‪ .‬החזן ששימש גם כרב הפנה אליו שאלות שהגיעו לפניו‪ .‬כך נמשך הדבר במשך‬ ‫כשנתיים‪ .‬באחד הימים‪ ,‬בהיותו כבן ‪ ,00‬ראה גדיים מבעד לחלון ביה"כ‪ ,‬ויצר הילדות‬ ‫התעורר בו‪ .‬הוא תפס גדי בקרניו ורכב עליו‪ .‬באותה שעה הגיע החזן כדי לשאול אותו‬ ‫שאלה וראהו רוכב על הגדי‪ -‬ובכך הסתיימה תקופת 'רבנותו' בילדותו‪ .‬בצעירותו למד‬ ‫במינסק אצל קרובו הגאון ר' אריה לייב גינצבורג (בעל ה'שאגת אריה')‪ ,‬ונודע כעילוי מופלג‪.‬‬ ‫בהיותו כבן ‪ 09‬שב לבית אביו‪ ,‬לאחר שרבו סבר כי שוב אינו זקוק לרב שילמדו‪ .‬לאחר‬ ‫נישואיו המשיך לשקוד על התורה במינסק במשך כשש שנים‪ .‬בשנת ה'תק"ב (‪,)0592‬‬ ‫בהיותו כבן ‪ ,09‬התמנה לראש ישיבה‪ .‬בהמשך כיהן ברבנות בקהילות רקוב‪ ,‬וילקומיר‪,‬‬ ‫מינסק‪ ,‬פינסק ופוזנא‪ .‬בתקופת כהונתו בפינסק נפגש עם המגיד ממזריטש‪ ,‬ר' דב בער‬ ‫והתרשם עמוקות מהמגיד ונטה במידת־מה לדרכי החסידים‪.‬‬ ‫לצד זאת היה בידידות עם הגר"א מווילנה ונמנע מלהתערב במחלוקת שבין החסידים‬ ‫למתנגדים‪ .‬בשנת ה'תקל"ו (‪ )0558‬התמנה לרבן של שלוש קהילות אה"ו‪ -‬אלטונה‪ ,‬המבורג‬ ‫וואנדסבק‪ .‬כיהן בתפקיד במשך כ־‪ 21‬שנים‪ .‬נודע בתקיפותו בענייני הדת ובמאבקו בתנועת‬ ‫ההשכלה‪ .‬האמת הייתה נר לרגליו ולא חת מפני איש‪ .‬נודע בזהירותו המופלגת בענייני‬ ‫שמירת הלשון‪ .‬כאשר באו אנשים לביתו ביקשם שלא לדבר בפניו על אדם אחר‪ ,‬מחשש‬ ‫שייכשלו בלשון הרע‪ .‬לעת זקנותו פרש מרבנות קהילות אה"ו‪ .‬בין הטעמים שנמסרו‬ ‫לפרישתו היו גילו ורצונו לעלות לארץ ישראל‪ .‬לאחר פרישתו קיבל מכתב הוקרה על פועלו‬ ‫למען הקהילה‪ .‬נפטר בכ"ו בחשוון ה'תקס"ד (‪ .)0811‬חי כ־‪ 80‬שנים‪ .‬ציונו באלטונה‬ ‫שבגרמניה‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' יקותיאל (אב"ד מחוז ליבוניה)‪ .‬אמו‪ :‬מרת בונה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת תמר (מצאצאי‬ ‫הגאון רבי יהושע פלק כ"ץ‪ ,‬בעל ה'סמ"ע')‪ .‬ילדיו‪ :‬הגאון ר' צבי הירש (אב"ד ור"מ קראטשין)‪.‬‬ ‫חתניו‪ :‬הגאונים ר' צבי הירש יאנוב (אב"ד פוזנא ופיורדא)‪ ,‬ר' יחיאל מיכל שפייאר (אב"ד ור"מ‬ ‫גלהויזין)‪ ,‬ר' אליעזר ליזר קצנלנבוגן (תלמידו ועורך הספר 'זכר צדיק')‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאון רבי‬ ‫אריה לייב גינצבורג (בעל ה'שאגת אריה')‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' חיים איצקוביץ' מוולוז'ין‪,‬‬ ‫ר' זלמן איצקוביץ' מוולוז'ין‪ ,‬ר' אליעזר היילבוט (בעל 'משנת דרבי אליעזר')‪ .‬מספריו‪• :‬ושב‬ ‫הכהן‪ -‬שו"ת •תורת יקותיאל‪ -‬חידושים וביאורים על שו"ע יורה דעה ותשובות •מרפא‬ ‫לשון‪ -‬מוסר ותוכחה •שאלת הכהנים תורה‪ -‬חידושים וביאורים על מסכתות מסדר קדשים‬ ‫ומסכת יומא •דעת קדושים‪ -‬דרושים‪.‬‬ ‫א היה קל לתושבי העיר המבורג למצוא רב כלבבם‪ .‬הציפיות היו גבוהות ‪ -‬הם חיפשו רב שיהיה גם‬ ‫ל‬ ‫חריף וגאון וגם נעים הליכות‪ ,‬רב שמצד אחד יהיה תקיף ואמיץ‪ ,‬ומצד שני רצו רבים מתושבי העיר‬ ‫כי הרב יהיה גם בעל נטייה להשכלה‪ ,‬שבאותם ימים כבר פשטה בקרב רבים מבני העיר‪ .‬כשבא‬ ‫לפניהם רבי רפאל הכהן‪ -‬נראה היה להם כי מצאו את האדם המתאים‪ .‬על גאונותו העידו עליו ספריו‪,‬‬ ‫ונועם הליכותיו היה בולט לעין‪.‬‬ ‫כשבא רבי רפאל לראשונה להמבורג פגשוהו תחילה כמה מעשירי העיר‪ ,‬שנטו להשכלה‪ .‬הם רצו לדעת האם ישנו סיכוי כי יום אחד הרב‬ ‫יעזור להם ויחזקם בהפצת רעיונות ההשכלה‪ ,‬לפיכך אמרו לו‪' -‬כי אם רצונו להתקבל כרב העיר‪ ,‬עליו לנסוע לברלין ולקבל שם הסכמה‬ ‫מאת "רבי" משה מנדלסון‪ ,‬מי שהיה מנהיגם של המשכילים‪ ,‬וזאת על מנת שמנדלסון יתהה על קנקנו של הרב החדש'‪.‬‬ ‫רבינו שגדל והתעלה בליטא‪ ,‬שם לא הכירו עדיין את נגע ההשכלה‪ ,‬לא שמע את שמו של אותו משכיל נסע לשם לתומו‪ .‬משהגיע את ביתו‬ ‫של מנדלסון בברלין נכנס פנימה‪ .‬לתדהמתו‪ ,‬מצא אותו יושב ולומד תנ"ך בגילוי ראש (זאת משום שאחת מהאידיאולוגיות שלו הייתה‬ ‫לוותר על המנהגים‪ .‬הוא טען כי המנהגים הם לא חובה‪ ,‬וכיוון שהיהודים נראים אחרת‪ ,‬הגויים שונאים אותם)‪ .‬רבי רפאל נדהם‪ ,‬מעולם לא‬ ‫חשב כי ייתכן דבר שכזה‪ .‬מנדלסון הרים את ראשו וקיבל בשלום לבבי את הרב‪ ,‬עליו ידע ממברק שקיבל ממשכילי המבורג‪ .‬הרב הנסער‪,‬‬ ‫שהיה איש אמת ולא חת מאף אדם‪ ,‬ענה לו בתקיפות‪" :‬אין ׁשָ לֹום‪ָ ,‬אמַ ר ה'‪ ,‬לָ ְּרׁשָ עִ ים" (ישעיהו מח‪,‬כב)‪.‬‬ ‫עוד בטרם ענה לו מנדלסון‪ ,‬המשיך הרב ואמר‪ " :‬לקבל הסכמה מפורק עול שכמוך?! עדיף לי להיות מנקה רחובות מלקבל הסכמה על‬ ‫רבנותי מאפיקורס שכמותך!" ובמרירות לב יצא מהבית‪ .‬עוד לפני שהגיע להמבורג הגיע לשם מברק ממנדלסון שכותב‪" :‬עדיין לא‬ ‫הספקתי לדבר איתו וכבר צעק עליי וחירף אותי שאני לומד תנ"ך בגילוי ראש‪ ,‬וזאת למרות שבא לקבל ממני הסכמה‪ -‬קרא אותי בשם‬ ‫'אפיקורס'‪ ,‬דווקא בגלל זה אני ממליץ לכם לקבל אותו‪ ,‬מכיוון שאיש אמת הוא באופן מוחלט‪ ,‬ולא ישא פני איש"‪ .‬וכך קיבל את המינוי‬ ‫ושימש כרבה של אה"ו ונלחם במשכילים‪.‬‬ ‫עם אחת בא אל ר' רפאל אחד מן ה'משכילים'‪ ,‬שהיה תלמיד של מנדלסון‪ ,‬ואמר לו‪" :‬שמעתי שהרב אומר שכל אדם מרומז בתורה‪.‬‬ ‫פ‬ ‫אולי יוכל לומר לי היכן מרומז מנדלסון בתורה?"‪ .‬מנדלסון היה בעל מום (היה גיבן)‪ ,‬והיה חותם את שמו‪ :‬מבמ"ב (משה בן מנחם ברלין‪.‬‬ ‫כי היה גר בברלין)‪ .‬אמר לו הרב רפאל הכהן על אתר‪" :‬מָ ׁשְּ חָ תָ ם בָ הֶ ם מּום בָ ם (ראשי תיבות‪ :‬מבמ"ב) ‪ -‬לא י ָרצּו לכם"‪ .‬וה'משכיל'‬ ‫נדהם מחוכמתו הרבה של הרב ועזב את הרב בבושת פנים‪.‬‬ ‫‪16/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים – האדמו"ר הָ ַרב מָ ְּר ְּדכַי ר ַֹּקח זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב מרדכי רוקח מבילגורייא זצ"ל‪ -‬נולד בבעלז בשנת ה'תרס"א (‪ )0910‬כבן שישי‪.‬‬ ‫נקרא מרדכי על שם זקנו‪ ,‬האדמו"ר ר' מרדכי מזוועהיל‪ ,‬שהיה חותנו של סבו מצד אמו‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם שמואל מברזנה‪ .‬בעודו ינוקא הורה אביו להעמיד את עריסתו בחדר הספרים שבו‬ ‫למד במשך היום והלילה‪ .‬ניחן בכישרונות מופלגים‪ .‬בעודו ילד ביקש ממנו אביו לחזור על דברי‬ ‫התורה ששמע‪ .‬לתדהמת השומעים חזר עליהם בלא להחסיר פרט‪ .‬בצעירותו למד מדי יום‬ ‫בחברותא עם אביו ונודע כת"ח מופלג‪ ,‬חריף ובקי‪ .‬בשנת ה'תרפ"ו (‪ ,)0928‬בהיותו כבן ‪29‬‬ ‫הוצעה לו רבינות בילגורייא בהסכמת אביו‪ .‬לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרפ"ז (‪ )0925‬הוכתר‬ ‫לרבה של העיר‪ .‬הקים ת"ת‪ ,‬ניהל חצר חסידית וערך שולחנות‪ .‬עם פרוץ מלחמת העולם‬ ‫השנייה שלח את אשתו (שהייתה בעלת אזרחות רוסית) ושני ילדיהם לבית הוריה שברוסיה‪ .‬רבינו‬ ‫עצמו נדד ממקום למקום ולבסוף הצטרף לאחיו‪ ,‬האדמו"ר ר' אהרן מבעלזא‪ ,‬ששהה כפליט‬ ‫בפרמישלן‪ .‬אשתו ושני ילדיהם נרצחו בשואה‪ .‬ב‪-‬ט"ו אייר ה'תש"ג (‪ )0991‬הגיע יחד עם אחיו‬ ‫להונגריה‪ ,‬לאחר שהוברחו מגטו בוכניה‪ ,‬ושהה בבודפשט‪ .‬ב‪-‬כ"ד טבת ה'תש"ד (‪ )0999‬יצאו‬ ‫הוא ואחיו מהונגריה בדרכם לארץ לאחר שנודע כי הגסטפו דורש את הסגרתם לידי הגרמנים‪.‬‬ ‫לאחר כשבועיים הגיעו לארץ ורבינו התיישב בתל‪-‬אביב‪ .‬סייע בשיקום חסידות בעלזא לאחר‬ ‫החורבן‪ ,‬ייסד את החדר החסידי הראשון של בעלזא בת"א וכיהן כנשיא מוסדות החינוך של‬ ‫החסידות בת"א ובירושלים‪ .‬בשנת ה'תש"ז (‪ )0995‬התחתן בשנית‪ .‬נודע כעניו‪ ,‬גאון‪ ,‬חריף‬ ‫ובקי‪ .‬בסוף שנת ה'תש"ט (‪ ,)0999‬בעת ששהה בקרב יהודי מערב אירופה‪ ,‬הורע מצבו‬ ‫הבריאותי והוא שב לארץ‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ה בחשוון ה'תש"י (‪ .)0999‬חי כ־‪ 98‬שנים‪ .‬על פי הוראת‬ ‫אחיו‪ ,‬האדמו"ר ר' אהרן מבעלזא‪ ,‬נטמן בבית העלמין העתיק בטבריה‪ ,‬בסמוך לתלמידי‬ ‫הבעש"ט‪ .‬על שמו נקראו רחובות 'תכלת מרדכי' בקריית בעלז בירושלים ובבית שמש‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' יהושע מבעלזא‪ .‬סבו (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם שמואל‬ ‫מברזנה‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' ישכר דב (האדמו"ר השלישי מבעלזא)‪ .‬אמו‪ :‬מרת חיה דבורה‪.‬‬ ‫נשותיו‪ :‬מרת שבע (בת ר' משה אהרן‪ ,‬בן האדמו"ר ר' דוד שלמה מקוברין; נרצחה בשואה עם שני‬ ‫ילדיהם)‪ ,‬מרת מרים (בת ר' צבי גליק; זיווג שני‪ ,‬נישאו בשנת ה'תש"ז [‪ .)]0995‬ילדיו (זיווג ראשון)‪:‬‬ ‫מרת אלטע בת ציון (נפטרה בשנת ה'תרצ"א [‪ ,)]0910‬מרת רבקה מרים הי"ד (נרצחה בשואה)‪.‬‬ ‫ילדיו (זיווג שני)‪ :‬האדמו"ר ר' ישכר דב (האדמו"ר מבעלזא)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' ישכר‬ ‫דב מבעלזא‪ .‬מספריו‪• :‬פרשת מרדכי‪ -‬דברי תורה וחידושים שנלקטו מתורתו‪.‬‬ ‫עוד בצעירותו‪ ,‬לפני שהגיע למצוות‪ ,‬כבר התבלט רבינו בידיעותיו המקיפות בתורה ונחשב כבר‪-‬אוריין‬ ‫מובהק‪ .‬באותם הימים היה בקי בכמה מסכתות עם מפרשיהם‪ ,‬והלומדים בבעלז היו מעניקים לו תשורות‪,‬‬ ‫כדי שיואיל להרצות בפניהם מפניניו‪ .‬את חידושיו העלה על הכתב בכרכים שלמים‪ ,‬שכן הצטיין כספרא רבא‪.‬‬ ‫באחת הפעמים התקנא בו אחד מ'חבריו'‪ ,‬שעינו הייתה צרה בהצלחתו ובכבוד שהוא נוחל‪ .‬הלה גנב ממנו‬ ‫את כל כתבי חידושיו עליהם עמל רבות‪ ,‬והשליך את כולם לאש‪ ,‬עד שנעשו אפר‪ .‬את כאב ליבו של רבינו‬ ‫על עמלו שעלה בעשן‪ ,‬לא ניתן לתאר‪ ,‬אולם הוא הבליג על המעשה הנפשע באצילות נדירה‪ ,‬ולא הכלים‬ ‫את פני המשחית‪ .‬בכך הוכיח שהצטיינותו לא הייתה רק בתורה‪ ,‬אלא גם במידות והליכות שבין אדם‬ ‫לחברו‪ ,‬עד שאביו השתבח בו שהוא מן הנעלבים ואינם עולבים‪( .‬מרביצי תורה(‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' מרדכי פרידמן מופת גלוי שראה בעצמו בראש השנה בשנת ה'תש"י‪ ,‬בעת ששהה רבינו‬ ‫בעיר מילאנו במסגרת מסעו בשליחותו של אחיו כ"ק מרן ר' אהרון רוקח זי"ע לחיזוק שארית הפליטה‬ ‫בארצות אירופה‪ .‬המציאות הייתה‪ ,‬שרבינו לא הספיק להגיע לארץ ישראל לפני ראש השנה‪ .‬בעת שהותו באנטוורפן ניגלה אליו אביו‬ ‫הקדוש מספר פעמים ואמר לו לשוב במהרה לארץ ישראל‪ ,‬ואכן מיד שם לדרך פעמיו‪ ,‬אך כשהגיע לאיטליה והתעתד להפליג לארץ ישראל‬ ‫‪ -‬הוכרח להישאר שם בראש‪-‬השנה‪ .‬כל זאת – משום שבאותה העת הייתה שביתה של האוניות‪ .‬לכן נאלץ להישאר בעיר מילאנו ואת‬ ‫תפילות ראש השנה ערך יחד עם הרבה אנשים מפליטי המחנות‪ ,‬ששהו שם בעת ההיא עימו‪.‬‬ ‫והנה לפני תפילת מוסף ניגשו אליו כמה אנשים ואמרו לו‪ ,‬שליד מקור המים ‪ -‬המקום שבו צריכים לומר תפילת 'תשליך' ‪ -‬מתקיים היום‬ ‫טכס‪ ,‬והמקום מלא וגדוש בגויים ‪,‬עד שבלתי אפשרי יהיה להגיע לשם‪ .‬נענה הגה"ק מבילגורייא ואמר‪" :‬עד ה'תשליך' לא יהיה שם‬ ‫אפילו גוי אחד"‪ .‬ואכן מדברי רבינו לא נפל דבר‪ .‬בעת שהתפללו תפילת מוסף (רבינו שימש כש"ץ) החלו לפתע לרדת גשמי זעף ללא‬ ‫הפוגה‪ ,‬עד שבלתי אפשרי היה כלל להיות בחוץ‪ ,‬וכל הגויים שהתאספו במקום המים‪ ,‬התפזרו בזריזות והלכו לבתיהם‪ ,‬עד שבסיום‬ ‫תפילת מוסף אכן לא נשאר שם אף גוי אחד‪ ,‬הגשמים פסקו‪ ,‬וליהודים הייתה הרווחה‪ ,‬והם התפללו 'תשליך' ללא גוי אחד אפילו‪.‬‬ ‫הלימוד היה לו כאוויר לנשימה‪ ,‬הי ְׁ ִגי עה והעיון בכל החושים‪ ,‬בהתפשטות מן הגשמיות‪ ,‬גם בשנים מאוחרות היה מעשה שנאלץ באחד‬ ‫מימי במלחמת העולם השניה‪ ,‬להסתתר בבית חולים במסו וה של חולה מאושפז‪ ,‬והיה שוכב במיטתו וגורס משנתו מתוך הזיכרון‬ ‫בהתלהבות רבה‪ ,‬תוך שִ כחה מוחלטת של כל הבלהות והסכנה ששרוי בה‪ ,‬עד שלא הבחין ולא הרגיש באנשים שנכנסו לחדרו‪ ,‬האנשים‬ ‫סיפרו‪ ,‬כי באחד הימים עקבו אחר מעשיו‪ ,‬ונוכחו לראות‪ ,‬ששכב ולמד במצב כזה בקול רם שמונה שעות בלי הפסק‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' חיים יעקב דייטש‪" :‬כאשר הגיע הגה"ק מבילגורייא ללודא ‪ -‬רומא‪ ,‬הביאו לפניו ילדה אחת של"ע גופה היה מלא עם‬ ‫אבעבועות רוח‪ ,‬אמר הגה"ק לאם הילדה‪' :‬אבי נתן פעם סגולה נגד אבעבועות רוח‪ ,‬שימרחו את הגוף עם חמאה'‪ ,‬ואכן כך עשו‪ ,‬ולמחרת‬ ‫קמה הילדה בריאה וחזקה כאחד האדם"‪.‬‬ ‫‪17/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב ׁשָ לֹום ַאהֲ ר ֹּן לֹופָ ס זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב שלום אהרן לופס זצ"ל‪ -‬נולד בחאלב שבסוריה ב‪-‬י"ז כסלו ה'תרס"ה (‪.)0919‬‬ ‫בשנת ה'תרע"ג (‪ ,)0901‬בהיותו כבן תשע‪ ,‬עלה עם משפחתו לארץ והם התיישבו‬ ‫בירושלים‪ .‬למד בישיבת 'פורת יוסף' אצל הגאון ר' עזרא עטייה‪ .‬בשנת ה'תרצ"א (‪)0910‬‬ ‫הוסמך להוראה ע"י רבני ירושלים הספרדים‪ ,‬ובהם הראשון לציון רבי יעקב מאיר‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם פילוסוף ורבי בן ציון אברהם קואינקה‪ .‬לפרנסתו עסק תקופה מסוימת בהוראת‬ ‫צרפתית ואנגלית‪ .‬בשנת ה'תרצ"ו (‪ )0918‬ייסד יחד עם הגאון ר' יהודה צדקה את אגודת‬ ‫'מקבציאל'‪ ,‬שמטרתה הייתה להרבות תורה ולהקים מסגרת תורנית לצעירי ירושלים‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרח"צ (‪ )0918‬התמנה לדיין בבית הדין הספרדי בירושלים‪.‬‬ ‫לאחר קום המדינה עבר משכונת בית ישראל לשכונת מוסררה (מורשה) בירושלים‪ .‬והקים‬ ‫בחצר שטראוס בית ספר חרדי לילדי השכונה‪ .‬היה מקורב לגדולי ירושלים ובהם הגאון‬ ‫מבריסק‪ ,‬הגאון ר' צבי פסח פרנק ור' עמרם בלוי ופעל בשליחותם בענייני היהדות‪ .‬פעל גם‬ ‫בקרב ילדי המעברות‪ .‬הקים את אגודת 'מזהירי שבת' שפעלה למען שמירת השבת‬ ‫ולסגירת חנויות ובתי עסק בירושלים לפני כניסתה‪ .‬בשנת ה'תש"י (‪ )0911‬התבקש ע"י‬ ‫הראשל"צ ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל לקבל את רבנות העיר עכו‪ .‬ב‪-‬כ' אב ה'תש"י נבחר‬ ‫לרב הראשי של העיר‪ .‬בתפקיד זה כיהן במשך כ־‪ 99‬שנים עד לפטירתו‪ .‬פעל רבות‬ ‫להפצת התורה ולחיזוק חיי הדת בעיר‪ .‬הקים את ישיבת 'אמת ליעקב' ע"ש אביו‪ .‬שקד על‬ ‫התורה בהתמדה מופלאה ועסק בה כמעט בכל שעות היממה‪ .‬סדר יומו החל בחצות‬ ‫הלילה‪ .‬בצעירותו כמעט שלא עבר עליו שבוע בלי שסיים מסכת‪ .‬ענוותן‪ ,‬חי בפשטות‬ ‫ובצניעות מופלגות‪ .‬במשך תקופה לא היו מרצפות בביתו‪ .‬כל עוד נהגו להשתמש בקרח‬ ‫לקירור מזון נמנע מרכישת מקרר‪ .‬הרבה במעשי צדקה וחסד‪ .‬חילק חלק ניכר מרכושו‬ ‫לצדקה‪ .‬במשך שנים החזיק כולל אברכים בירושלים ע"ש אביו ותמך בחתנים בני תורה‪.‬‬ ‫מלומד בניסים‪ ,‬זכה לגילויים בחלום ולגילוי אליהו הנביא‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ו בחשוון ה'תשנ"ה‬ ‫(‪ ,)0999‬בערב יום השנה הראשון לפטירת אשתו‪ .‬חי כ־‪ 91‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' ניסים‪ .‬אביו‪ :‬המקובל ר' יעקב (דרשן‪ ,‬נשיא וגבאי חברת 'מלביש ערומים' בחאלב; עלה לירושלים בשנת‬ ‫ה'תרע"ג [‪ .)]0901‬אמו‪ :‬מרת חנה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אורה (בת אסתר‪ .‬נפטרה ב‪-‬כ"ח בחשוון ה'תשנ"ד [‪ .)]0991‬ילדיו‪ :‬הגאון ר'‬ ‫מרדכי חי (אב"ד תל אביב‪ ,‬חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל)‪ ,‬מרת אסתר (נישאה לראשון לציון‬ ‫הגאון ר' אליהו בקשי דורון)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאון ר' עזרא עטייה (ראש ישיבת 'פורת יוסף')‪ .‬חברותא ושותפו לפעילות תורנית‪:‬‬ ‫הגאון ר' יהודה צדקה (ראש ישיבת 'פורת יוסף'; יחד ייסדו את אגודת 'מקבציאל')‪ .‬מספריו‪• :‬קונטרס ההשכמה‪ -‬בעניין מעלת‬ ‫ההשכמה‪ ,‬קריאת שמע ותפילה כוותיקין •קונטרס התעוררות לתפלה בשלמותה‪ -‬דברי התעוררות והדרכה בענייני‬ ‫תפילה •קונטרס ותיקין‪ -‬ענייני תפילת ותיקין •שלמי אהרון‪.‬‬ ‫בכל יום היה הרב נשאר ללמוד בביה"כ בעכו שם היה רבם ואהובם של התושבים‪ .‬היה עוסק בתורה לאורך כל שעות היום‪ .‬מזונו היחיד‬ ‫היה קבוע‪ :‬שקית ניילון ובה שלושה ביסקוויטים‪ ,‬מלפפון מקולף וכוס תה‪ ,‬שהכין לעצמו במקום‪.‬‬ ‫ערימת הבקשות לקבלת תרומות‪ ,‬שהייתה על שולחנו באחד הימים‪ ,‬הייתה גבוהה מערימת השטרות שהיו ברשותו‪ .‬הרב ישב בחברת‬ ‫אברך מתלמידיו‪ ,‬והשניים חילקו את הכספים לנזקקים השונים‪ ,‬ששטחו את בקשותיהם במכתבים ששלחו אליו‪ .‬בשלב מסוים אזל‬ ‫הכסף ועדיין נותרו מספר בקשות קורעות לב‪ ,‬והרב היה בצער‪" .‬חסרים עוד כשלושת אלפים שקלים"‪ ,‬נאנח האברך‪" ,‬אין ברירה אלא‬ ‫להשאיר אותם לפעם אחרת"‪ .‬הרב לא הגיב‪ ,‬ניגש אל ארון הקודש‪ ,‬הפשיל את הפרוכת‪ ,‬פתח את הדלתות וטמן ראשו בתוכו‪ ,‬מעתיר‬ ‫מכל ליבו‪ .‬כעבור דקות ארוכות סגר את הארון והציץ בשעונו‪ .‬חזר אל מקומו‪ ,‬פתח את הגמרא‪ ,‬והמשיך ללמוד כאילו לא קרה דבר‪.‬‬ ‫לאחר כמחצית השעה הופיע בביה"כ יהודי‪ ,‬ושלף מכיסו שלושת אלפים שקלים‪ .‬הוא הניח אותם על השולחן‪ ,‬אינו מודע להתרגשות‬ ‫שהוא מחולל ואמר‪" :‬לפני כחצי שעה החלטתי לתרום את הכסף לצדקה‪ .‬חשבתי לעצמי‪ ,‬שלא כדאי להשהות את העניין‪ ,‬ולכן‬ ‫הגעתי לכאן עכשיו‪ ,‬כדי שלא להחמיץ את המצווה"‪ .‬האברך שישב לצידו של הרב היה המום‪ ,‬משתאה נוכח המחזה‪ .‬ר' שלום התחייך‪.‬‬ ‫"הוא אשר אני אומר תמיד‪ .‬אני כותב את הצ'קים והקב"ה מכסה אותם‪ ...‬הקב"ה מביא את הכסף‪ ,‬ואני טומן אותו במעטפות‪."...‬‬ ‫צלם שהוזמן לעשות את מלאכתו בברית‪ ,‬שבה הרב הוזמן להיות סנדק‪ ,‬ניגש לרב וביקש‪" :‬אנא‪ ,‬כבוד הרב‪ ,‬תברך אותי שאזכה לזרע של‬ ‫קיימא‪ .‬אני נשוי כבר ‪ 50‬שנים ועדיין לא זכיתי שיהיו לי ילדים"‪ .‬הרב לא הגיב‪ .‬הצלם המשיך להתחנן‪ 50" :‬שנים חיינו אינם חיים‪ .‬הכל‬ ‫נראה לנו שחור! הרופאים לא נותנים לנו סיכוי לחבוק פרי בטן! אני מבקש את ברכתך‪ ,‬הרב"‪ .‬הרב הביט לעברו ואמר‪" :‬תוריד את‬ ‫הצילומים הלא ראויים מחנותך!"‪ .‬הצלם נדהם‪ .‬מאין יודע הרב על התמונות התלויות בין כותלי הסטודיו שלו‪ .‬הרי מעולם לא ביקר‬ ‫שם?! הוא שאל את המקורבים‪ ,‬האם סיפרו לרב עליו ועל חנותו‪ .‬התברר‪ ,‬שאיש לא הכירו‪ .‬בעיניו הקדושות חש הרב בדבר מה מפריע‪,‬‬ ‫הדוחק את הקדושה‪" .‬אם תוריד את התמונות הללו מחנותך‪ ,‬הקב"ה יברך אותך בבן זכר"‪ ,‬הבטיח לו ר' שלום‪ .‬הצלם חזר אל הסטודיו‬ ‫המום‪ .‬ומיד החל לתלוש מהקירות את כל התמונות הלא ראויות‪ .‬הימים נקפו וכעבור מספר חודשים‪ ,‬התבשרו הצלם ואשתו‪ ,‬נושעו גם‬ ‫הם בזרע של קיימא‪" .‬הילד שלי הוא הילד של ר' שלום"‪ ,‬כך התבטא הצלם‪" ,‬בזכותו הוא נולד"‪.‬‬ ‫אחד מתלמידי הרב חלה במחלה קשה ל"ע‪ ,‬מיד עם היוודעו‪ ,‬פנה לצדיק‪ ,‬בכה והתחנן לפניו‪ ,‬שיברך אותו בבריאות טובה‪" .‬יש לי ילדים‬ ‫שעדיין לא הִ ׂשאתי‪ .‬אנא‪ ,‬כבוד הרב‪ ,‬ברך אותי באריכות ימים!" הרב נותר מהורהר‪ .‬קשה היה לו לסרב לדברי התלמיד‪ ,‬שדמע מולו‪.‬‬ ‫לבסוף נענה ואמר‪" :‬כל זמן שאני חי‪ ,‬אתה תחיה"‪ .‬ואכן‪ ,‬כך היה‪ .‬הוא חי עוד מספר שנים‪ ,‬וביום פטירת הרב‪ ,‬הסתלק גם הוא לבית‬ ‫עולמו‪ ,‬מספר שעות ספורות אחר רבו‪...‬‬ ‫‪18/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב ׁשָ לֹום ַאהֲ ר ֹּן לֹופָ ס זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫א חד מתלמידיו‪ ,‬ר' נתנאל בוקר זוכר כיצד הגיע פעם לבית הכנסת בצהרי יום שישי‪ ,‬ומצא שהרב יושב ולומד‪ ,‬אך פניו מפיקות צער גדול‬ ‫"קרה משהו‪ ,‬כבוד הרב?" העז לשאול‪ .‬ר' שלום נשא אליו עיניים של כאב‪ ,‬ואנחה עמוקה נפלטה מפיו‪" .‬קיבלתי היום שבעה מכתבים‬ ‫מחתנים בני תורה המבקשים ממני עזרה‪ ,‬ויש בידי רק אלף שקלים"‪ ,‬תינה את צערו‪.‬‬ ‫"ואני תוהה‪ ,‬איך אפשר לחלק לכל אחד מהם סכום כה מועט? אני רוצה שיקבלו סכום הגון‪ ,‬שיהיה להם לתועלת‪ "...‬ובעוד המילים על‬ ‫שפתיו‪ ,‬נכנס יהודי נוסף לביה"כ‪ ,‬הניח מעטפה על השולחן‪ ,‬ונפרד מהרב לשלום בתנועת יד מהירה‪.‬‬ ‫הרב פתח את המעטפה ושלף משם חפיסה עבה של שטרות‪ .‬הם עברו בין אצבעותיו בזריזות‪ ,‬כשר' נתנאל בוקר מביט על המחזה‪,‬‬ ‫משתאה‪" .‬עשרת אלפים שקלים!" הכריז הרב והאושר הציף את כל כולו‪ .‬ים הכאב נעלם‪ ,‬ואת מקומו תפסו הרון והגילה‪ .‬הוא קם‬ ‫ממקומו ופצח בריקוד נלהב עם תלמידו‪" .‬אדוננו אדון עולם!" הכריז ר' שלום‪" ,‬הקב"ה עוזר לנו!" לאחר מכן התיישב חזרה במקומו‪,‬‬ ‫חילק את הסכום לשבעה חלקים ושיגר את המעטפות ליעדן‪" .‬לנגד עיניי התקיים מאמר חז"ל‪ ,‬מספר ר' נתנאל בוקר‪" ,‬שכל הרודף‬ ‫אחר הצדקה‪ ,‬הקב"ה ממציא לו מעות"‪.‬‬ ‫ל העובדה שהרב לא חשש מפני אף אדם‪ ,‬יעיד הסיפור הבא‪ :‬אחד הקצבים בעכו ניגש פעם אל ר' שלום וביקשו שיעניק תעודת‬ ‫ע‬ ‫כשרות לאטליז שלו‪ .‬ר' שלום ידע שאותו קצב רחוק מיראת שמיי ם‪ ,‬והוא עלול להכשיל את הרבים‪ ,‬גם אם יוצמד אליו משגיח כשרות‪,‬‬ ‫ולכן סירב להעניק לו תעודה‪ .‬הקצב‪ ,‬שהתרגז מאד‪ ,‬הניף את ידו‪ ,‬ובתנועה מאיימת‪ ,‬שהופנתה כלפי צווארו של הרב‪ ,‬איים‪" :‬אני אשחט‬ ‫אותך!" ר' שלום הזדקף‪ ,‬ונתן מבט נוקב בקצב ואמר‪" :‬אדוננו אדון עולם‪ .‬אין עוד מלבדו!"‪ .‬הברנש שמט ידיו ברפיון לצדדים‪ ,‬ובהילוך‬ ‫איטי פסע לאחור ונעלם‪...‬‬ ‫רב עורר מאוד בעניין תפילת ותיקין (תפילה עם הנץ החמה)‪ .‬שגורים היו על לשונו דברי הגמרא האומרת שהאדם המתפלל בנץ‪ -‬לא‬ ‫ה‬ ‫ינזק כל אותו היום‪ .‬אחד מבעלי הבתים בקהילתו‪ ,‬ששמע את הדברים‪ ,‬החליט לבוא ולהתפלל ותיקין‪ .‬איש זה היה סוחר ירקות בשוק‬ ‫של עכו‪ ,‬ובבואו באותו יום להתפלל‪ ,‬קשר את סוסתו יחד עם הירקות בסמוך לבית‪-‬הכנסת‪ ,‬וכך נכנס להתפלל בהיותו סמוך ובטוח‬ ‫בדברים‪ ,‬ששמע מפי הצדיק‪ ,‬כי לא ייגרם לו נזק כל אותו היום‪.‬‬ ‫לאחר סיום התפילה‪ ,‬יוצא מיודענו בדרכו לעבודה ומגלה במר נפשו‪ ,‬כי הסוסה נגנבה‪ .‬מיד הוא נכנס לרב ומספר לו בבכייה על שאירע‪,‬‬ ‫ושואל לפי תומו‪" :‬הן הרב הבטיח לנו‪ ,‬כי אם נתפלל ותיקין ‪ -‬מובטח לנו‪ ,‬שלא נינזק כל אותו היום‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע הסוסה נגנבה?"‪ .‬הבטיח‬ ‫לו הרב‪ ,‬שלא רק שלא יינזק מהגניבה‪ ,‬אלא עוד ירוויח כפליים‪ .‬שב האיש לביתו‪ ,‬כשהוא שמח וטוב לבב ומאמין לדברי הרב‪ .‬לא חולפים‬ ‫ימים אחדים‪ ,‬מוצא האיש לפליאתו את סוסתו ליד ביתו‪ .‬ולא רק זאת‪ ,‬הסתבר‪ ,‬שהיא מעוברת‪ ,‬ולאחר זמן היא המליטה סייח והוא מכר‬ ‫אותו בדמים מרובים‪ .‬וראה עין בעין כיצד ברכת הרב על עניין ה'כפל' התקיימה במלואה!‬ ‫א אחת אירע‪ ,‬שמשמשו ליווהו אל אולם‪ ,‬שבו אמורה הייתה להיערך ברית מילה‪ ,‬ועוד על המפתן‪ ,‬לפני שנכנס‪ ,‬פנה אל משמשו‬ ‫ל‬ ‫ופסק‪" :‬אליהו הנביא לא נמצא כאן!" וסב על עקבותיו‪ .‬הצצה חטופה לאולם פנימה‪ ,‬הבהירה למשמש שמחיצת הצניעות בין הגברים‬ ‫לנשים אינה קיימת במקום זה‪.‬‬ ‫‪19/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬חֲ ַכם מְּ נ ֶ‬ ‫ַשה חָ ַבה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫חכם מנשה חבה‪ -‬נולד בשנת ה'תרמ"ב (‪ )0880‬בכיפיל (כפר ליד בגדד שבו נמצא ציונו של‬ ‫הנביא יחזקאל‪ .‬משפחתו היתה אחראית על החזקת הקבר וסיוע לעולים לפקוד את קבר הנביא)‪.‬‬ ‫בילדותו למד תורה אצל רשכב"ג חכם ר' יוסף חיים ורבו הגאון ר' עבדאללה סומך‪ .‬לצורך‬ ‫מחייתו פתח חנות בדים‪ .‬לנגד עיניו היתה הציפיה לרגע שבו יוכל לעלות לארץ הקודש‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרפ"א (‪ )0920‬עלה לארץ עם אחיו‪ ,‬לאחר ששיחד בכסף רב אנשים שמכירים‬ ‫דרכים העוקפות את בבל‪.‬‬ ‫הוא עזב את רכושו בבגדד ולאחר ששודדים ניסו לתקוף אותם התחיל הכל מחדש‪.‬‬ ‫תחילה התיישב במושבה 'מגדיאל' ולאחר מכן עבר לירושלים‪ .‬מכיוון שלא רצה ליהנות‬ ‫מכתרה של תורה‪ ,‬פתח חנות מכולת ליד הכותל‪ ,‬כדי שיוכל לפקוד את הכותל‪ .‬בכל לילה‬ ‫קם בחצות כדי לקרוא תיקון חצות‪ -‬תיקון רחל ותיקון לאה‪ .‬בכל ליל שישי היה יוצא לשער‬ ‫יפו‪ ,‬לוקח אוטובוס ונוסע לקבר רחל‪ .‬שם שהה כל הלילה ועשה תיקונים ובבוקר פתח את‬ ‫ה חנות‪ .‬בערב שבת שר שירי שבת ואמר דברי תורה כאילו שהוא לא היה ער כל הלילה‬ ‫הקודם‪.‬‬ ‫שימש גם כחזן ופייטן ללא כל תשלום‪ .‬שימח אלוקים ואדם‪ .‬השתתף בחתונות למרות‬ ‫שלא הכיר את האנשים ואמר‪" :‬לשמח חתן וכלה זו מצווה גדולה‪ ,‬והרי נאמר‪ :‬המשמח‬ ‫חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים"‪ .‬היה פוקד את ציונו של התנא האלוקי‬ ‫רשב"י הקדוש מספר פעמים בשנה‪ .‬היה בא אליו המקובל הגדול הרב מוצפי עם משאית‪,‬‬ ‫ואוסף אותו לציון הקדוש‪.‬‬ ‫מלומד בניסים‪ .‬איש אמת‪ .‬סייע לזולת ועשה חסד עם הרבים‪ .‬הירבה בצדקות‪ .‬סגפן‪.‬‬ ‫החמיר על עצמו בעניינים רבים‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬בעל זיכרון פנומנלי‪ .‬היה בקשר עם‬ ‫הצדיקים הגאונים ר' יוסף ויהושע שרבני‪ ,‬ר' אפרים כהן‪ ,‬ר' יצחק כדורי‪ ,‬ר' חוגי עבודי‪ ,‬ר'‬ ‫סעדיה מניר‪ ,‬ר' יהודה צדקה (ראש ישיבת 'פורת יוסף')‪ ,‬ר' צדקה חוצין‪ ,‬הרב בן ציון אבא‬ ‫שאול (גר בשכנות)‪ .‬ידע את מועד פטירתו (ראה להלן)‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ו חשוון ה'תשכ"ה (‪.)0989‬‬ ‫חי כ‪ 81-‬שנים‪ .‬ציונו בהר‪-‬המנוחות‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' אברהם‪ .‬אימו‪ :‬מרת רחמה נחמה‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת סרח (זיווג ראשון)‪ ,‬מרת לולו (זיווג שני)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים‬ ‫רשכב"ג חכם ר' יוסף חיים (ה'בן איש חי')‪ ,‬חכם ר' עבדאללה סומך (רבו של ה'בן איש חי')‪ .‬חברותא‪ :‬בעירק‪ -‬הגאונים רבי‬ ‫דוד פאפו‪ .‬בארץ‪ -‬המקובל רבי יהודה פתיה‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הרשל"צ המקובל ר' מרדכי אליהו‪ ,‬בנו ר' משה חן‪ .‬ילדיו (זיווג‬ ‫ראשון)‪ :‬מרת חביבה‪ ,‬ר' אפרים‪ ,‬מרת שמחה‪ ,‬מרת חנה‪ .‬ילדיו (זיווג שני)‪ :‬ר' יחזקאל‪ ,‬ר' אהרון‪ ,‬מרת הלן‪ ,‬מרת נעמי‪,‬‬ ‫ר' עזרא‪ ,‬ר' משה‪ ,‬מרת נחמה‪ ,‬ר' דוד‪ .‬מספריו‪• :‬מפי אבי‪ -‬סיפורים על רבינו (נכתבו בידי בנו ר' משה חן)‪.‬‬ ‫אח ר' אפרים מספר על נס שאירע לו כשהיה בארץ‪ :‬לפני פסח אבא לקח אותי לשוק של טול‪-‬כרם כדי לקנות תנור לאפיית מצות‪ .‬אבא‬ ‫ה‬ ‫רכב על החמור ואני שהייתי צעיר‪ ,‬הלכתי ברגל אחריו‪ .‬עברנו את נאבי טאלי והיגענו למיפתח‪ .‬שם עצרנו למנוחה קלה ולאחר מכן המשכנו‬ ‫עד לתחנת הרכבת של טול‪-‬כרם‪ .‬כשהגענו לשוק‪ ,‬אבא אמר לי‪" :‬שב כאן עם החמור עד שאחזור"‪.‬‬ ‫לאחר שעזב‪ ,‬התנפלו עלי ערבים וידו בי אבנים‪ .‬פניתי למשטרה והשוטר אמר לי‪" :‬כאן טול‪-‬כרם‪ .‬למה יהודים מגיעים לכאן? אני לא יכול‬ ‫לעזור לך‪ .‬אני מציע לך שתחזור בדרך ממנה באת!"‪ .‬התחלתי לדאוג לאבא‪ .‬לאחר מכן אבא הגיע ואמר‪" :‬בוא איתי‪ ,‬יש כאן ערבי שיש לו‬ ‫תנור טוב"‪ .‬הלכנו אחרי הערבי‪ .‬יצאנו מהשוק והתרחקנו הרבה עד שהגענו לביתו‪ .‬הוא נכנס לחצר ביתו ואנחנו אחריו‪ .‬הוא הכניס אותנו‬ ‫לבית‪ ,‬נעל את הדלת ואמר‪" :‬חכו כאן כמה רגעים ואני חוזר"‪.‬‬ ‫הערבי עלה למעלה והחל להתלחש עם ערבי אחר‪ .‬אנחנו שומעים שהם מחדדים סכינים כדי לרדת ולשחוט אותנו‪ .‬אבא הבין שנכנסנו‬ ‫לצרה גדולה והתחיל להתפלל ולבקש רחמים מהשמיים‪ ,‬מהאבות ומהתנא האלוקי רבי שמעון בר‪-‬יוחאי‪ .‬לפתע נפתחה דלת הכניסה‪.‬‬ ‫אישה רעולת פנים נכנסה פנימה ומיד נעלמה מול עינינו כלא היתה! אבא החזיק בי ולחש‪" :‬בוא נברח מהר"‪.‬‬ ‫יצ אנו לחצר‪ ,‬לקחנו את החמור ומיד ברחנו כל עוד נפשנו בנו‪ .‬אחרי הרכבת צעקו לעברינו שלושה ערבים‪" :‬יהודים‪ ,‬יש לכם גפרורים?"‪.‬‬ ‫אבא אמר לי‪" :‬אל תענה דבר ורק תקרא אחרי 'שמע ישראל'‪ .‬הערבים צעקו לעברינו ואבא אמר‪" :‬אל תענה דבר"‪ .‬אנחנו המשכנו וראינו‬ ‫בחוש כי היתה לנו קפיצת דרך רצינית‪ .‬לפתע מצאנו את עצמנו בקלקליה‪ .‬הדרך שבהלוך ארכה לנו שש שעות‪ ,‬בחזור ארכה רק‬ ‫שעה אחת!‬ ‫אין זאת כי אם אותה אישה אשר פתחה לנו את הדלת היתה רחל אימנו ע"ה שבשעת סכנה הצילה אותנו‪ .‬אבא היה משתטח על‬ ‫קברה בכל ליל שישי‪ ,‬עם ציבור מתפללים‪ .‬וכשחזר בבוקר‪ ,‬היה פותח את חנות המכולת כרגיל‪ .‬בסעודת ליל שבת‪ ,‬למרות העייפות‬ ‫וחוסר השינה אבא היה מאוד עירני‪ ,‬שר שירים ואמר דברי תורה על השולחן‪ ,‬כאילו לא חסר שינה כלל‪.‬‬ ‫יפר בנו ר' משה‪ -‬בתקופה מסוימת אבא גר אצלנו‪ .‬בוקר אחד אבא אמר לי‪" :‬אני מבקש שהיום לא תלך לעבודה"‪ .‬שאלתי‪" :‬למה?" הוא‬ ‫ס‬ ‫ענה‪" :‬היום בשעה שלוש אני הולך"‪" .‬לאן אתה הולך?"‪" -‬אני הולך לעולם האמת‪ ,‬ואני מבקש ממך לקרוא לכל האחים שלך ולהודיע‬ ‫להם שהיום בשעה שלוש אני הולך"‪.‬‬ ‫‪20/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬חֲ ַכם מְּ נ ֶ‬ ‫ַשה חָ ַבה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫לאחר כשעה‪ ,‬שאל‪" :‬הודעת להם?"‪ .‬אבא המשיך לדרוש זאת‪ .‬לבסוף לא היתה לי ברירה‪ .‬צלצלתי לאחותי הגדולה ואמרתי לה‪" :‬לא יודע‬ ‫מה יש לאבא היום"‪ .‬סיפרתי לה מה קרה‪ .‬היא לקחה אוטובוס מ'הוד השרון' ולאחר מספר שעות היא הגיעה לירושלים‪ .‬הוא כל כך שמח‬ ‫לראות אותה‪.‬‬ ‫לאחר זמן מה אבא ביקש ממני ללכת לקרוא לחכם אהרון (שהיה רב של ביה"כ שאבא התפלל בו)‪ .‬כאשר חכם אהרון הגיע‪ ,‬אבא אמר לו‪:‬‬ ‫"קח את הלירה הזאת ותן ל'סגי נהור' שיושב ליד הדלת בבית הכנסת‪ .‬כל חודש אני נותן לו לירה והחודש לא הספקתי"‪ .‬אמר לו חכם‬ ‫אהרון‪" :‬תבוא ל'מנחה' ותיתן לו"‪ .‬אבא עשה תנועה‪" :‬לא אבוא יותר‪ .‬בשעה שלוש אני הולך"‪.‬‬ ‫בשעה שלוש בדיוק הוא היטה את ראשו לצד הפנימי‪ .‬אחותי לא הבינה מדוע אנחנו קוראים לד"ר כהן‪ ,‬הרופא הכמעט יחיד שהיה אז‪,‬‬ ‫שבא מיד והכריז‪" :‬אין מה לבדוק"‪" .‬ד"ר תבדוק"‪ ,‬התעקשתי‪" .‬מדוע אינך בודק?" הוא ענה‪" :‬אם היה צורך‪ ,‬לא הייתי בודק את חכם‬ ‫חבה?"‪ .‬מאותו רגע הבנו שאבא נמצא בעולם האמת‪ .‬זה אחד הדברים שבכל פעם שאני מספר אני מתרגש‪.‬‬ ‫בינו לא החמיץ שום הזדמנות של מצווה‪ .‬סגפן גדול היה ונזהר בנאכלים‪ .‬את הלחם של השוק לא אכל ואשתו הכינה עבורו לחם לכל ימי‬ ‫ר‬ ‫השבוע‪ .‬בשבת אפתה לחם מיוחד‪ .‬את היין עשה במו ידיו‪ .‬חודשים רבים לפני חג הפסח היה מתכונן‪ .‬היה נוסע מספר פעמים לכפר ערבי‬ ‫והיה קונה משם חיטה שמורה‪ .‬לאחר מכן יחד עם אחיו היו טוחנים את החיטה ברחיים מיוחדים ושמרו את הקמח בחדר נפרד‪ .‬שבועיים‬ ‫לפני הפסח היה בונה תנור וכל המשפחה היו מתגייסים והיו מכינים מצות‪.‬‬ ‫רבה בצדקות ונתן אותן בסתר‪ .‬תמך בסכום חודשי בכמה ישיבות קטנות כאשר את הכסף היה מעביר באמצעות אנשים שונים כדי שאף‬ ‫ה‬ ‫אחד לא ידע מהשני‪ .‬תרום והתרים כספים לצורף בניית בית‪-‬הכנסת 'הוד יוסף' (על שם הגאון רבינו יוסף חיים) שבמושבה מגדיאל‪.‬‬ ‫נו‪ ,‬ר' משה‪ ,‬מספר כי אירועו ניסים רבים בחיי הצדיק והיה מלומד בניסים‪ .‬במקרה אחד כאשר רבינו ישב בחנות בזמן מלחמת השחרור‪,‬‬ ‫ב‬ ‫ירושלים הייתה במצור והחיים בה היו קשים מאוד‪ .‬טיל נורה לתוך החנות‪ .‬רסיס של הפגז פגע בשק הקמח‪ ,‬השני בשק האורז‪ ,‬ועוד‬ ‫רסיסים התעופפו לכל עבר‪ .‬ורבינו שישב באמצע לא קרה לו דבר‪.‬‬ ‫חודשיו האחרונים של הצדיק היו קשים‪ .‬הוא היה שליו ושקט ואמר‪" :‬אני הולך להיפטר מן העולם ורוצה שתמשיכו במעשי‪ .‬בשעה‬ ‫ב‬ ‫שירחצו אותי‪ ,‬אבקש לקרוא 'שיר השירים' בניגון‪.‬‬ ‫יפר בנו ר' משה‪ -‬אבא הסתיר את מעשה החסד‪ .‬הוא נתן כסף רב לצדקה ואנו לא ידענו על כך דבר‪ .‬לאחר פטירתו של אבי‪ ,‬באו אלי כל‬ ‫ס‬ ‫כך הרבה אנשים שסיפרו לי שאבא נתן להם מדי חודש והם שואלים אותי איך עכשיו הם יוכלו להתקיים בלא זה‪ .‬אני באותו הזמן הייתי‬ ‫נשוי טרי ולא יכלתי להמשיך את מעשיו של אבא‪ .‬לפיכך נתתי רק לחלק שהיכרתי והתנצלתי בפני האחרים על כך‪.‬‬ ‫בא סי פר שבהיותו סוחר נסע למקומות שונים בעולם‪ .‬יום שישי אחד הוא חוזר מנסיעה באוניה כמובן‪ ,‬ומאחר לשוב הביתה‪ ,‬והשבת‬ ‫א‬ ‫עומדת להיכנס‪ .‬כשראה כך‪ ,‬החליט לא לשוב הביתה אלא לנסות להתאכסן באחד הכפרים הסמוכים לעיר‪ .‬התושבים הערבים לא הכירו‬ ‫אותו וחרצו את דינו‪ .‬החליטו שכיוון שהוא יהודי צריך לחסל אותו‪.‬‬ ‫הם ישבו באוהל‪ .‬לפתע מגיע מישהו שזיהה אותו‪ ,‬וכאשר ראה אותו החווה קידה ואמר‪" :‬סלאם עליק אבו איברהים" (שלום עליך אבא‬ ‫אברהם)‪ .‬כך נהגו הגויים לקרוא לו על שם בנו הבכור שהיה לו ‪ -‬אברהם ע"ש אביו‪ .‬כאשר הכל הבחינו מה עשה אותו אורח‪ ,‬הבינו שהוא‬ ‫איש חשוב‪ ,‬ומיד נטו אליו חסד ולא רק שביטלו את החלטתם האכזרית‪ ,‬אלא שהחלו לכבד אותו‪.‬‬ ‫יפר בנו ר' משה על העובדה עד כמה היה מוערך בקרב האנשים‪ :‬מדי יום שישי הייתי הולך עם בני ניצן לשוק מחנה יהודה אצל סוחר‬ ‫ס‬ ‫בשם 'עיזאווי' לקנות פיצוחים שונים‪ .‬יום שישי אחד אנחנו מגיעים הביתה ולא מוצאים כמה מן השקיות שקנינו‪ .‬באנו ביום שישי שלאחר‬ ‫מכן ואמרנו לאדון עיזאווי שאולי שכחנו את זה אצלו‪ .‬הוא שאל‪" :‬אתה בטוח‪ .‬אולי הפלת במקום אחר"‪ .‬אני השבתי לו‪" :‬לא היינו בשום‬ ‫מקום אחר"‪ .‬והוא לא האמין‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪" :‬אתה יודע מי אני? אני בנו של חכם מנשה חבה ואני לא אשקר לך"‪ .‬רק אמרתי את השם של אבא הוא יצא מגידרו ואמר‪:‬‬ ‫"תיקח את כל החנות!"‪ .‬הוא קרא לבנו שהיה בפנים (שאבא השתתף בחתונתו) ואמר לו‪" :‬אתה יודע מי כאן? בנו של חכם מנשה חבה!"‪.‬‬ ‫הוא רץ מיד לראותנו‪ .‬בני ניצן לא הבין‪" :‬אבא‪ ,‬מה קרה?" אמרתי לו שהזכרתי את שמו של סבא והדבר הוציא אותו מגידרו‪ .‬זה היה אבי‬ ‫מורי‪ ,‬ששמו הלך לפניו‪ .‬ואני הייתי תלמידו המובהק‪ .‬ב'שבעה' שלו ‪ -‬היו ערב ערב רבנים גדולים וחשובים לומר שבחיו‪ .‬וזה אומר הכל‪.‬‬ ‫אחד מביקוריו בתל‪ -‬אביב ראה ילד תימני יתום (בשם יצחק בן שלום)‪ ,‬שהשלטונות הבריטים רצו למסור אותו לנצרות ל"ע‪ .‬הצדיק שילם‬ ‫ב‬ ‫עבורו כופר ולקח אותו מיד‪ .‬הוא התחייב בפניהם לגדל אותו כמו הילד שלו‪ .‬כשהגיע לביתו‪ ,‬הצהיר בפני כולם‪" :‬זה אח שלכם"‪ .‬בבית היו‬ ‫ילדים רבים והוא הצטרף למשפחה וחי כאחד הבנים‪ .‬בנוסף הצדיק עשה לו בר‪-‬מצווה ודאג לכל מה שצריך ובסוף אף חיתן אותו‪.‬‬ ‫‪21/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב צִיֹון ַרחֲ מִ ים לוִי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב ציון רחמים לוי זצ"ל‪ -‬נולד באלול ה'תרפ"ה (‪ )0921‬בירושלים‪ ,‬זמן קצר‬ ‫לאחר שהוריו עלו ממרוקו לארץ‪ .‬בצעירותו נודע כעילוי ולמד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר‬ ‫העתיקה בירושלים‪ ,‬במחזור שבו למדו גם הגאונים ר' בן ציון אבא שאול‪ ,‬ר' חיים דוד‬ ‫הלוי ומרן הראשון לציון ר' עובדיה יוסף‪ .‬עם מרן הרב עובדיה יוסף למד בחברותא‪,‬‬ ‫והשניים שמרו במשך השנים על קשר תורני והחליפו ביניהם שאלות ותשובות בהלכה‪.‬‬ ‫בהיותו כבן ‪ 05‬קיבל סמיכה לרבנות‪ .‬לאחר מכן התמנה להשגיח על כשרות הבשר‬ ‫בירושלים‪ .‬לאחר נישואיו‪ ,‬בהיותו כבן ‪ ,21‬התבקש לצאת לפנמה כדי לחזק את הקהילה‬ ‫שם‪ .‬רבינו לא רצה לעזוב את הארץ‪ ,‬עד שבית הדין בירושלים‪ ,‬שבו ישבו הרבנים‬ ‫הראשיים ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג ור' בן ציון מאיר חי עוזיאל‪ ,‬פסק שעליו לקבל את‬ ‫השליחות‪ .‬ראש ישיבת 'פורת יוסף'‪ ,‬הגאון רבי עזרא עטייה‪ ,‬תמך בשליחותו‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשי"א (‪ )0910‬הגיע לפנמה והחל לכהן כרבה של הקהילה הספרדית‪ .‬בשנותיו‬ ‫הראשונות היה מצבה הרוחני של הקהילה קשה עד שלא היה בה מניין של שומרי‬ ‫שבת‪ .‬רבינו פעל בהדרגה לחיזוק שמירת התורה והמצוות‪ .‬שימש גם כשוחט וכמוהל‪.‬‬ ‫במהלך עשרות שנות כהונתו הקים ופיתח מוסדות תורה וחינוך‪ ,‬חיזק את מערכות‬ ‫הכשרות והשבת ופעל רבות למניעת התבוללות‪ .‬שקד רבות על התורה‪ ,‬ועל פי‬ ‫המסופר בצעירותו כמעט שלא עבר עליו שבוע בלי שסיים מסכת‪ .‬מסורות שונות‬ ‫מספרות על מופתים וגילויים בחלום שזכה להם‪ .‬במשך כ־‪ 15‬שנים הנהיג את יהדות‬ ‫פנמה‪ ,‬ונחשב לדמות מרכזית ומוערכת גם מחוץ לקהילה היהודית; בין השאר פעל‬ ‫לטיפוח יחסים תקינים עם הקהילה הערבית והמוסלמית במדינה‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ו בחשוון‬ ‫ה'תשס"ט (‪ .)2118‬חי כ־‪ 81‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות בירושלים‪ .‬לאחר פטירתו מילא‬ ‫בנו‪ ,‬הגאון רבי חיים לוי‪ ,‬את מקומו ברבנות פנמה‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬המקובל ר' יעקב (שימש בדיינות במרוקו ולאחר עלייתו לארץ למד בישיבת המקובלים‬ ‫'בית א‪-‬ל' בירושלים)‪ .‬אמו‪ :‬מרת אסתר סוליקה‪ .‬אחיו‪ :‬הגאון ר' משה (רבה הראשי הראשון‬ ‫של בת ים)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רוביסה שרה (לבית ביטון)‪ .‬ילדיו‪ :‬הגאונים ר' דוד‪ ,‬ר' יעקב‪ ,‬רבי‬ ‫חיים (מילא את מקום אביו ברבנות פנמה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים אביו ר' יעקב‪ ,‬ר' עזרא עטייה (ראש ישיבת 'פורת יוסף')‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף‪ .‬מספריו‪• :‬תורה מציון‪ -‬שו"ת בארבעת חלקי שו"ע‪.‬‬ ‫בינו למרות אישיותו הלבבית והחייכנית‪ ,‬כשראה לנכון לנהוג בתקיפות כדי לשמור על חומות הדת‪ ,‬עמד כחומה בצורה‪ .‬בתחילת דרכו‪ ,‬לא‬ ‫ר‬ ‫פעם אף היה בסכנת חיים כשעמד על דעתו 'דעת תורה' ולא נכנע לרצונותיהם של כמה מאנשי קהילתו‪ ,‬שהיו אנשים אלימים מאוד‪.‬‬ ‫אחת הפעמים היתה בשעה שהבן של אחד מנשיאי הקהילה החליט להתחתן עם גויה ה' ירחם‪ .‬רבינו שימש כרב הקהילה ולא יכל לשאת‬ ‫זאת שחלילה בקהילתו יהיו נישואי תערובת‪ .‬הרב ניסה פעמים רבות לדבר על כך גם עם הבן וגם עם אביו אבל דבריו נפלו על אוזניים‬ ‫אטומות‪.‬יום החתונה הגיע‪ ...‬הרב ישב מכונס במשרדו ולפתע אורו עיניו‪ .‬רעיון נועז עלה בליבו והוא החליט לבצע אותו‪ .‬תוך מספר דקות‬ ‫יצר קשר עם החתן וביקש ממנו לבוא אליו בדחיפות‪ .‬״מה הדחיפות?”‪ ,‬תמה החתן‪" .‬יש לי בשבילך מתנה מיוחדת לרגל יום נישואיך ואתה‬ ‫חייב לקבלה קודם החתונה‪ .‬אני במשרד‪ ,‬תבוא לקחת" – הרב אמר‪" .‬בסדר‪ ,‬אבוא עוד שעה!"‪ .‬הרב המתין לחתן במשרדו‪ .‬אחרי כמה דקות‬ ‫נשמעו נקישות על הדלת‪" .‬אפשר להיכנס"‪ ,‬הרב אמר‪ .‬החתן נכנס ואמר‪" :‬לא יכולתי להתאפק‪ .‬באתי לראות את המתנה"‪” .‬טוב שבאת"״‪,‬‬ ‫הרב אמר‪" .‬קודם נשתה כוס קפה ונדבר‪ ,‬ואחר כך המתנה‪."...‬‬ ‫אחרי כמה דקות הרב פנה לבחור ואמר לו‪" :‬תוכל להשאיל לי את הפלאפון שלך לכמה דקות?”‪" .‬בודאי!" ‪ -‬ענה הבחור‪ .‬הרב יצא‬ ‫מהמשרד‪ ,‬נעל את הדלת מבחוץ והלך לדרכו‪ .‬בינתיים החתן מחכה שהרב יחזור למשרד‪ -‬עשר דקות‪ ,‬עשרים דקות‪ ,‬חצי שעה‪ ,‬הרב לא‬ ‫חוזר‪ .‬סבלנותו פקעה‪ ,‬הוא קם ממקומו ופנה לצאת מהמשרד לחפש את הרב‪ .‬רק עכשיו גילה כי הרב נעל את הדלת כשיצא‪ .‬עכשיו הבין‬ ‫איזה 'מתנה' הרב הכין לו ליום נישואיו‪" .‬אני כלוא בחדר"‪ ,‬הבין‪ .‬הוא רץ אל מכשיר הטלפון וניסה להתקשר‪ ,‬אבל גילה לאכזבתו שגם על‬ ‫זה הרב חשב והטלפון נותק מבעוד מועד‪.‬‬ ‫הוא ניסה לצעוק ולדפוק על הדלת‪ ,‬אבל מיקום המשרד היה באיזור שומם‪ .‬לא נשארה לו ברירה אלא לחכות לרב שישוב‪ .‬בשעת לילה‬ ‫מאוחרת הרב הגיע למשרד‪ ,‬פתח את הדלת ואמר לו‪" :‬עכשיו אתה יכול ללכת!"‪ ,‬הוא רץ כאחוז טירוף לעבר אולם החתונות‪ .‬שם הספיק‬ ‫לראות את אחרון האורחים יוצא‪ .‬משפחת הכלה זעמו‪ .‬מיד כשראו אותו מתקרב מרחוק‪ ,‬הם התנפלו עליו בחירופים וגידופים‪" .‬יהודי‬ ‫מלוכלך‪ ,‬איפה נעלמת? הרסת לנו את כל השמחה!"‪ ,‬גם הכלה היתה בין אותם המגדפים והמחרפים‪ .‬הוא הסתלק מהמקום בבושת פנים‬ ‫ונשבע לנקום ברב על מעשהו‪ .‬אותו הלילה הרב ישן טוב‪ .‬הוא ידע שזכה להציל עוד יהודי מנישואי תערובת‪ .‬ידיעה זו גרמה לו אושר רב‪.‬‬ ‫כשיצא בבוקר לבית הכנסת הרגיש שעוקבים אחריו‪ .‬הוא הסתובב לאחור וראה את הבחור החתן עם אקדח ביד‪ .‬הוא ידע שסופו קרב‪ .‬הוא‬ ‫עצר וחיכה לבחור שיתקרב‪ .‬הרב פתח את חולצתו ואמר לבחור ‪" -‬אתה יכול להרוג אותי! הנה כאן הלב שלי‪ ,‬אבל תדע לך שאני כרב‬ ‫הקהילה כאן‪ ,‬לא רק שאיני מתחרט על מה שעשיתי לך‪ ,‬אלא אני גם שמח! כי אני נתתי לך את המתנה הגדולה ביותר ביום שהיה אמור‬ ‫להיות יום חתונתך‪ .‬המתנה היא האפשרות שלא לנתק את הקשר ליהדות" ‪ -‬הרב סיים בהתרגשות‪.‬‬ ‫מול עוז רוח שכזה‪ ,‬גם החתן הכעוס לא היה יכול לעמוד‪ .‬הוא הסתובב והלך‪ .‬לימים החתן סיפר שבחלוף הזמן כבר התקרב לרב ונשא‬ ‫יהודיה כשרה‪" .‬הדבר היחיד שגרם לי שלא להרוג את הרב‪ ,‬היתה מחשבה שעלתה במוחי באותו הרגע ברחוב‪ ,‬כשנפגשתי עם הרב‪" :‬אם‬ ‫הרב מוכן למות רק בשביל שלא אתחתן עם גויה‪ ,‬סימן שהדבר חמור ביותר וטוב שהרב הציל אותי מזה!"‪( .‬מעובד מתוך 'דורש טוב')‬ ‫קרדיט תמונה‪David el editor Wikimedia Commons | CC BY-SA 4.0 :‬‬ ‫‪22/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ צ ִַדיק הַ מְּ ֻק ָבל הָ ַרב אַ בָ א אַ בִ יחֲ צ ָ‬ ‫ִירא זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הצדיק המקובל רבי אבא אביחצירא זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרס"ד (‪ )0919‬לערך‬ ‫בתאפילאלת שבמרוקו‪ .‬האבא ביקש לקרוא לו על שם אביו‪ ,‬מרן ר' יעקב אביחצירא (בעל‬ ‫ה'אביר יעקב')‪ ,‬אולם מפני גודל יראת הכבוד שרחש לאביו נמנע מלהוציא את שמו מפיו שלא‬ ‫לצורך לימוד תורה‪ ,‬ולכן קרא לבנו 'אבא'‪ ,‬כרמז שנקרא על שם אביו‪ .‬בהיותו כבן שמונה‬ ‫שנים התייתם מאביו‪ .‬בסביבות שנת ה'תר"פ (‪ )0921‬עבר לגור בבודניב שבמרוקו‪ ,‬ובה חי‬ ‫עד פטירתו‪ .‬נודע כת"ח‪ ,‬צדיק ומקובל‪ .‬התפרסם בקדושתו ובפרישותו‪ .‬בהיותו כבן ‪ 21‬כתב‬ ‫הקדמה לספרי אביו‪ ,‬בחרוזים ובלשון ארמית‪ ,‬המורכבת מלשונות הזוהר הקדוש והש"ס‪ .‬חי‬ ‫בדוחק ובעניות גדולה‪ .‬בנו ר' יצחק העיד על גודל הסתפקותו במועט‪.‬‬ ‫נודע כבעל רוח הקודש ומלומד בניסים‪ .‬רבים פנו אליו לקבל עצה וברכה‪ .‬סיפורים רבים יש‬ ‫על כוח ראייתו וברכותיו שהתקיימו‪ .‬בשנה האחרונה לחייו‪ ,‬חזה כי יסתלק באותה שנה וכי‬ ‫ייוולד לו בן‪ ,‬וכן דיבר על שנות רעב ולאחריהן שנות שובע‪ .‬נפטר בערב שבת קודש כ"ו‬ ‫חשוון ה'תרצ"ו (‪ .)0911‬חי כ־‪ 12‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין היהודי בבודניב שבמרוקו‪ .‬מסופר‬ ‫כי בני הקהילה חששו לערוך את הלווייתו בערב שבת‪ ,‬שמא לא יספיקו לקוברו קודם כניסת‬ ‫השבת‪ .‬הם פנו לבן דודו‪ ,‬המקובל רבי ישראל אביחצירא‪ ,‬ה'בבא סאלי'‪ ,‬שהורה להם לערוך‬ ‫את ההלוויה מיד‪ .‬כאשר הביעו את חששם מפני שקיעת החמה‪ ,‬יצא ה'בבא סאלי' לחצר‪,‬‬ ‫תקע את מקלו בין הצל לשמש ואמר‪" :‬רבי אבא‪ ,‬אם אוהבים אותך בשמיים‪ ,‬השמש לא‬ ‫תשקע עד אשר נתעסק בכבודך ונחזור לביתנו ונספיק לטבול לכבוד שבת קודש"‪ .‬על פי‬ ‫המסורת‪ ,‬השמש התעכבה עד שסיימו את הקבורה ושבו לבתיהם לקראת השבת‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬המקובל ר' יעקב (בעל 'אביר יעקב')‪ .‬סבתו (מצד אביו)‪ :‬מרת רוחמה‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הצדיק המקובל ר' יצחק (בעל 'אלף המגן'‪ ,‬מחבר הפיוט 'אעופה אשכונה'; נהרג ב‪-‬י"ד שבט‬ ‫ה'תרע"ב [‪ .)]0902‬אמו‪ :‬מרת עזיזה לחייני (עז'ו יהודה)‪ .‬אחיותיו‪ :‬מרת רחל (נישאה לר' משה‬ ‫פדידה)‪ ,‬מרת חנה (נישאה לר' מסעוד נזרי)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת חנה (לאלא חזאן‪ ,‬בת הצדיק ר' דוד‬ ‫אביחצירא הי"ד)‪ .‬ילדיו‪ :‬המקובל ר' יצחק (רב שכונת קריית אליעזר בחיפה)‪ ,‬רבי דוד ושלוש‬ ‫בנות‪.‬‬ ‫עם אחת בבית של רבי אבא לא היה דבר לאכול‪ .‬רעייתו הצדקת לאלא חזאן כאבה את המצב הקשה‬ ‫פ‬ ‫שהיה בבית ושחה את אשר בליבה לבעלה‪ .‬רבי אבא פתח את כף ידו ואמר לרעייתו‪ :‬״כשם שחמש‬ ‫האצבעות אינם שווים‪ ,‬אחת קטנה ואחת גדולה כך גם בני האדם‪ ,‬יש אחד עשיר ויש אחד שאין לו‪ .‬אבל ה׳ משפיל ומרומם"‪ ,‬כשסיים את‬ ‫דבריו אמר לרעייתו‪ :‬״אל תדאגי‪ ,‬מחר יהיה אוכל״‪ .‬למחרת הגיע שליח גוי לביתם‪ ,‬עוד לפני שהשליח נקש על דלת ביתם רבי אבא צעק‬ ‫את שמו הפרטי השליח ואמר לו‪ :‬״תיפתח‪ ,‬תיכנס ותכניס איתך את הסחורה שהבאת"‪ .‬בעוד השליח משתומם מניין לרבי אבא את שמו‪,‬‬ ‫ומניין לו שהוא הביא חבילה בשליחות‪ ,‬רבי אבא אומר לו‪ :‬״נכון משה בן חמו שלח אותך?"‪ .‬ואכן כך היה‪ .‬סחורה זו שהביא השליח הגוי‬ ‫הספיקה בביתו של רבי אבא ליותר מחודש ימים‪ .‬לאחר מכן רבי אבא פנה לרעייתו‪ ,‬לאלא חזן ע״ה ואומר‪" :‬זה עדיין לא הכל‪ .‬מחר יגיע לך‬ ‫המחאה מקולומבשאר על סך אלף פר אנק״‪ .‬ואכן למחרת הגיע הדוור‪ ,‬ואף לו קרא רבי אבא את שמו קודם שנקש בדלת‪" :‬מכלוף‪ ,‬תיכנס‪,‬‬ ‫הבאת צ׳ק מבשאר״‪ .‬פנה רבי אבא לרעייתו ואמר לה‪" :‬זהו‪ ,‬מכאן והלאה אל תעלי דאגה יותר בליבך"‪.‬‬ ‫עם אחת ר עייתו הצדקת באה לרבי אבא ואמרה לו בכאב שאין אפילו במה להאכיל את בני הבית‪ .‬רבי אבא עשה מה שעשה‪ ,‬ואמר מה‬ ‫פ‬ ‫שאמר‪ ,‬וביקש מרעייתו לקחת תוף (בשם טארה) ולתופף בו‪ .‬רבינו היה משורר בקדושה והיא היתה מכה בתוף‪ .‬לאחר מספר פעמים‬ ‫שהכתה על התוף‪ ,‬התחיל לצאת ממנו כסף באורח פלא‪ .‬היא לקחה את הכסף וקנתה בזה את צורכי הבית‪.‬‬ ‫מרוקו לא היה תנורים כמו בימינו‪ .‬היה תנור ענק מרכזי ש ל השכונה‪ .‬כל היהודים היו שמים שם את החמין שלהם לפני שבת ובשבת‬ ‫ב‬ ‫בבוקר היו לוקחים את החמין ואוכלים בבית‪ .‬העניות בבית רבינו היתה כל כך גדולה שאפילו לא היה להם תפוח אדמה או ביצים‪ .‬מאחר‬ ‫והרבנית התביישה שהיא לא עשתה סיר לכן היא שמה סיר עם מים בלבד באותו התנור‪ .‬אישה אחת במקום העידה שהיה נס ובסיר נהיה‬ ‫בשר‪ ,‬ביצים וחמין‪ .‬אבל רבינו סירב לאכול ממאכלי נס‪.‬‬ ‫בי עמרם אילוז סיפר שרבי אבא היה מגיע לחנות של אביו או לסבו‪ .‬הצדיק ישב אצלו‪ .‬כאשר הגיע גוי‪ ,‬רבינו היה אומר לבעל החנות לא‬ ‫ר‬ ‫להתייחס לאותו גוי כי הוא לא יקנה ממנו כלום‪ .‬לאח ר כמה דקות הגיע גוי אחר ורבי אבא אמר כי יש להתייחס אליו מאוד כי הוא יעשה‬ ‫קניה גדולה‪ .‬כך התנבא על כל אחד מי יקנה וכמה יקנה‪.‬‬ ‫ום אחד בשנים שלפני מלחמת העולם השניה הלכו שני מוסלמים וראו על שפת הנהר המבדיל בין העיר בודניב לבין השכונה שני אבנים‬ ‫י‬ ‫מרקדות‪ .‬אחד מהם תמה‪" :‬הרי אין כאן רוח ואין זרם מים‪ ,‬אם כן מדוע האבנים מתנגשות?"‪ .‬המוסלמי לקח את שני האבנים והביאן‬ ‫למשטרה וסיפר להם‪ .‬גם שם הם ראו את הפלא‪.‬‬ ‫אמרו למוסלמי‪ :‬״רק הרב אביחצירא יכול לפתור עניין זה‪.‬״ מיד קראו לרבי‪ .‬המוסלמי סיפר את כל הסיפור לרבי אבא‪ .‬הצדיק ביקש את‬ ‫שני האבנים ואמר שישוב למחרת היום עם תשובה‪ .‬רבי אבא לקח את האבנים ושם אותם תחת הראש‪ .‬בבוקר חזר ואמר‪ :‬״שמעו‪ ,‬שבע‬ ‫שנות רעב ומלחמה תבאנה ולאחריהן יהיה שפע‪ .‬אני אסתלק השנה מן העולם (הוא אמר זאת למרות שהיה אז רק בן ‪ 12‬שנים בלבד)‬ ‫ואישתי תלד בן"‪ .‬ואכן מדברי רבינו לא נפל דבר‪ ,‬כל מה שניבא התקיים בדיוק‪.‬‬ ‫הסיפורים והתמונות נלקחו מתוך הספר 'רבי יצחק דמן חיפה'‪ .‬תודתנו נתונה לר' יוסף אביחצירא על סיועו האדיב‪.‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון על משפחת אביחצירא יש לשלוח מייל ל‪PHkuntres@gmail.com-‬‬ ‫‪23/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪24/24‬‬ ‫פניני הצדיקים |‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 344‬פניני‬ ‫פרשת וירא | כ' חשוון תשפ"ז – כ"ו חשוון תשפ"ז‬