פרשיית השבוע · Parshiyas Hasheviye — וירא (2026-10-26)

הגיליון מוקדש
לעילוי-נשמתו של מורי-
חמי ,אשר אהב את התורה
בכל ליבו ,נפשו ומאודו,
הרב יוסף ב“ר אברהם ז“ל.
ת .נ .צ .ב .ה.
פרשת
וירא
תשפ“ז
גיליון מס‘
908
מעונו הפרטי לטובת אירוח אנשים זרים, והשפל ש“אני“ שלו הוא מורכב מגוף ונפש.
הוא בעצם גילה כי ה‘אני‘ שלו מתרחב ולמעלה מזה מי שמכניס לה“אני“ שלו גם
לטובת כלל ישראל .למעשה ,ביתו שלו
הופך לבית של כולם ,בבחינת ‘ויהיו עניים
בני-ביתו ומשפחתו .והאיש ההולך עפ"י
דרכי התורה ,ה“אני“ שלו כולל את כל עם
משפחתי החדשה
בני-ביתך‘ .ביתך -ביתם ,ומאכליך - ישראל.
מאכלם .הם הופכים לחלק אינטגראלי הרובד העמוק של מצוות
שהרי באמת איש כל איש ישראל הוא רק
מהנוף המשפחתי של הבית. כאבר מגוף האומה הישראלית ועוד יש בזה ’הכנסת אורחים‘
מידת אברהם היא לא רק אהבת חסד. מעלות של השלם ראוי להשריש בנפשו
היא לא רק אהבת ישראל .החידוש במידת להרגיש שכל העולמות כולם הוא האני שלו, ...וְ הּוא יֹשב פ ֶַּֽתחָ -האֹהל כְ חֹם
אברהם שכלל ישראל הופכים לחלק מה‘אני‘ והוא בעצמו רק כאבר קטן בתוך הבריאה ֹלשה ֲאנָ ִּשים
ַהיֶֹּֽום :וַ יִּ ָשא עינָ יו וַ יַ ְרא וְ ִּהנה ְש ָ
שלי שלמעשה מתרחב .חוויותיהם כולה ,ואז גם רגש אהבת עצמו עוזר לו אתם ִּמפ ַתח ָהאֹהל נִּ ָצבִּ ים ָעלָ יו וַ יַ ְרא וַ יָ ָרץ לִּ ְק ָר ָ
(בראשית יח ,א-ב)
ורגשותיהם -רגשותיי. לאהוב את כל עם ישראל ,ואת כל הבריאה
כולה“ (מרן הגאון רבי שמעון קאפ זצוק“ל - מצוות הכנסת אורחים -שפרשתנו היא
מצוות הכנסת אורחים -משמעותה הקדמת ספרו ’שערי יושר‘) בית אב שלה -במובן הפשטני מלמדת
העמוקה היא לא רק אירוח אורחים אלא שהאדם צריך לדאוג לרווחתו של האחר
‘הכנסת‘ האורחים בצל כנפיי .הם נכנסים ■■■
ללא לאות ובכל לב ,תוך דאגה שיהיה לו
לתוך ביתי במובן העמוק של המילה .אין ”ביתו של אדם“ -קבע שופט אנגלי - שפע גשמי מכל טוב :חמאה וחלב ,עוגות,
הפירוש שאני ’מקריב‘ את ה‘אני‘ הפרטי ”הוא מבצרו“ .זוהי טריטוריה פרטית בשר ומה לא.
שלי למען טובתם ורווחתם; אלא שמעתה העשויה להיות מוגנת מכל חדירה זרה .יש
ואילך ,הם חלק אינטגראלי ובלתי-נפרד כאלו שבאופיים גם ’קנאים‘ לפרטיותם, אבל דומה שיש כאן רובד נוסף ,מעמיק
מה‘פרטיות‘ שלו. והזר הקרב -אבוי לו ואבוי לנפשו. יותר ,מעבד לרובד הפשטני של המצווה,
שסגולתה כבירה ,ונקדים:
בעצם ,הכנסת אורחים ,זוהי לא רק אברהם אבינו ,במידת ’הכנסת אורחים‘
מצווה במובן הפיזי של הכנסת העני ועובר שלו ,לא רק הפקיר כעפרא דארעא את ■■■
האורח ובכלל לביתי שלי -אלא ראי לנשמת והנה אם בהשקפה ראשונה רגשי עצמו
המצווה של הכנסת אורחים -שהיא הכנסת
השני לתוככי ה‘אני‘ הצר ,המצומצם והמוגבל מצוות הכנסת אורחים ורגשי אהבת זולתו ,הם כצרות זו לזו ,אבל
עלינו להשתדל להעמיק בזה למצוא הסגולה
שלי .מעתה ,הוא -עם כל עולמו -נכנס
לתוככי ה‘אני‘ שלי .אני דואג לו בדיוק כמו
מווה ראי לנשמת העניין - המאחדת אותם ,אחרי כי שניהם דורש ד'
מאתנו.
שאני דואג לעצמי” .כמוך“ .ביטוי מובהק, הרחבת ה“אני“ הצר וסגולה זו היא שיתברר ויתאמת אצל
כדברי ה‘שערי יושר‘ לכך ש“כל איש ישראל
הוא אבר מגוף האומה הישראלית כולה“. והמצומצם שלי האדם איכותו של ה“אני" שלו ,כי בזה יומדד
מעלת כל האדם לפי מדרגתו :האיש הגס
תשפ“ז >> יו“ל ע“י מכון ’בלבבי‘ -צפת >> פלא‘ 8686115050 :דוא“לabyisrael@gmail.com : גיליון ’פרשית השבוע‘ -להגות והסברה יהודית פרשת וירא
מעודד אותנו תמיד להביט בפניו
השוחקות .אולם ,איזה שחוק עשוי
להתגלות בלקות הנסיך בשגעון?
השחוק ,החיובי ,טמון בכך
שהנפילה ...היא הצעד הראשון
לקראת הקימה .זהו אחד העקרונות
החשובים ביותר של חיי הרוח .לפני
שהאדם יכול להתקדם רוחנית ,הוא
חייב קודם לכן לחוות על בשרו
נפילה .למה הדבר דומה? לקופץ
לגבהים הנסוג קודם-כל צעדים א .י .פ.
אחדים כדי שיוכל להשלים את
ריצתו לפני הקפיצה .כאשר משהו בין שבירת עצם התרנגול שבנו
מתקלקל והוא "נופל" ,הנפילה
מחייבת אותו לא להיות שאנן - בגמרא במסכת זבחים (צז ,ב) למדנו” :אמר רבא: מבט פנימי על בן-המלך שנפל
להתעורר ולהשקיע מאמץ-יתר. אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש .דתניא
אם נבין זאת ,נוכל ליהנות מהיתרון [נאמר לגבי קרבן פסח] "ועצם לא תשברו בו" .רבי לשיגעון וירד מתחת לשולחן
שבכשלונותינו בחיים. שמעון בן מנסיא אומר :אחד עצם שיש בו מוח ,ואחד
עצם שאין בו מוח [בשניהם אסורה שבירת עצם כתרנגול
■■■
בפסח] ניתי עשה [של אכילת בשר הפסח שכתוב
סיפור בן-המלך-התרנגול מהווה "ואכלו את הבשר בלילה הזה"] ,ולידחי את לא תעשה רבי אברהם יהושע גרינבאום זצ“ל
אתגר לכל אחד .כיצד נפלנו אנו? [של שבירה]? אלא ,שמע מינה ,אין עשה דוחה לא
איפה אנחנו בחיינו-שלנו? האם תעשה שבמקדש“. ספר ’מתחת לשולחן‘
יכולנו להיות במצב טוב יותר? מהן
האשליות והדיבוקים המרסנים וב ‘ תוספות ‘ הקשו ,איך שייך כלל זה של ’ עשה בן-המלך-התרנגול הוא הארכיטיפוס
אותנו ומונעים מאתנו להיות מי דוחה לא תעשה‘ בעניין שבירת עצם ,הרי אין העשה הקיצוני של האישיות המשועבדת לקליפות.
שהיינו יכולים להיות? בזמן עבירת הלאו ‘-בעידנא‘ (ראה גמרא ביצה ח ,ב), תפיסתו את עצמו שגויה לחלוטין ,וכמו-כן
שהרי הלאו הוא מיד כששובר ואילו העשה מתקיים השקפתו על משמעותו של העולם ,ועל
המפתח להפיכתה של הנפילה יעודו בחייו .האשליה שהוא נתון בה
להתקדמות הוא ביושר ובאמת .לא רק אח"כ כשאוכל .וב ‘ פסקי תוספות ‘ תירץ על זה
שכאשר אין אפשרות לקיים את העשה רק על ידי
מוחלטת :הוא משוכנע שהוא תרנגול-הודו
משנה מי אתה ,אומר ר' נחמן ,אתה בעולם של תרנגולות-הודו .עד כמה
יכול תמיד להשיג חיים וכוח חדשים עבירת הלאו ,בזה עשה דוחה לא תעשה אפילו שהדבר נוגע אליו ,זוהי האמת לאמיתה.
באמצעות האמת .האמת היא אורו כשהעשה מתקיים אחרי הלאו .וביאר מרן הגאון רבי איזו סיבה יכולה להיות לתרנגול-הודו
של ה' -ואין בעולם אפלה שאין ה' עקיבא אייגר שהסברא היא שדבר שאי-אפשר לעשה לשאוף להיות דבר אחר?
יכול להאיר אותה .אין בעולם להתקיים מבלעדיו הוא כבר תחילת קיום העשה .וכיון
טומאה שאין ממנה דרכי מילוט. שאי אפשר לעולם לאכול המוח בלי שבירה ,הרי בעוורונו הרגוע כלפי עומק אסונו ,מסמל
אולם ,אין דרכי המילוט נראות בשל בן-המלך-התרנגול את מיליוני האנשים
השבירה היא כבר תחילת קיום העשה של אכילת המשוכנעים ,שאין העולם הזה אלא גיבוב
החשכה הכבדה הסובבת אותן. פסח.
אולם ,באמצעות האמת ,יאיר להם מקרי של עפר ,שאין האדם אלא חיה -
ה' בעצמו ויסייעם להבחין בפתחי ודומה לכך יש להביא את אשר הבאנו פעם מדברי ושהחיים אינם אלא עניין של להתפרנס,
התקווה הקיימים אפילו במעמקים. ה‘שאגת אריה‘ שמסביר כי גם לדעת הרמב“ם שהיתר של לעשות את מה שצריך ,ושל לבלות
בנעימים את הזמן הנותר לפני השקיעה
על-כן ,הלקח הראשון של סיפור בן ’ כלאים בציצית ‘ נאמר רק בשעת עבודה ,הרי שכבר הגדולה אל תוך ים הנשייה.
-המלך-התרנגול הוא לקרוא לבעיה בעצם הלבישה שייך ’ עשה דוחה לא תעשה‘ ,ומשום
בשמה :טירוף .לחיות בבריאתו של שאי -אפשר לעבודה שתיעשה בלי לבישת בגדי ואם אמנם לחיים תכלית עליונה ,אפשר
המלך ,תוך שאיננו מודעים אליו הכהונה וממילא מדובר בחלק הכרחי ממעשה העבודה בהחלט לתמוה מדוע אנשים רבים כל כך
ולקרבתו ,הוא מטורף .האמת היא המותרת בכלאיים. רחוקים כל כך מהשגתה ,בהיותם תרנגולות
ש"בנים אתם לה' אלוקיכם“. -הודו הטבולים בתרבות החומרנית
להשאיר את מלבושינו היקרים ואולי יש ליישב בדרך נוספת גוף התמיהה :רבא השלטת? נניח שהם והוריהם ,היו חשופים
ולרדוף אחרי פירורי העולם לשיטתו (לכאורה) לפי הנראה לקמן (ק ,ב) :בגמרא למתקפת הקליפות כיון שהפרו את איסורי
ועצמותיו פירושו לנטוש את שם נאמר שאם נעשה אונן לאחר שחיטת הפסח, התורה .אולם -האם נהגו כך מרצונם?
המתנה היקרה ביותר שניתנה לנו: שונה הוא הפסח משאר הקדשים שאין לאוכלם האם צודק סבלם? הידעו אי-פעם על
חיי נצח .הטרגדיה הקשה היא באנינות לילה ,משום שאכילת הפסח מעכבת את
התורה וחשיבותה?
האמונה שהשתעבדנו לחולשותינו הקרבן ,והיות והאכילה מעכבת מוכרחים אנו להתיר למרות פניו הכועסות על המצב ,רבי נחמן
-שלא נוכל לעולם לחולל שינוי. לו אכילה באנינות לילה דרבנן משום מצות הפסח.
תרנגול-ההודו אינו יכול להשתנות.
אולם בן-המלך כן :לשוב אל עצמו.
והיינו שאכילת הפסח מעכבת את השחיטה שלפניה.
ונראה שהגדר הוא שיש כאן ’ מצווה נמשכת ‘ -
בעוורונו הרגוע כלפי
וכך גם כל אחד מאתנו .לא משנה
כמה חזק תרנגול-ההודו שבתוכנו,
שתחילתה בשחיטת הפסח וסופה באכילה (מעין עומק אסונו ,מסמל בן-
מצוות כיסוי הדם שנחשבת ל ‘גמר השחיטה‘ – ראה
לא משנה כמה גידלנו אותו ,בסופו- רש"י ביצה ז ,ב) .וממילא שפיר הוי ’בעידנא‘ כי אם המלך-התרנגול את מיליוני
של-דבר אינו אלא אוחז-עינים.
תרנגול-ההודו מדבר בשם ה"אני",
המצווה של האכילה הייתה עצמאית ניחא ,ששבירת
העצם היא רק הכשרה ,אבל כיוון שהינה חלק ממצוות
האנשים המשוכנעים ,שאין
אולם ה"אני" האמיתי ,המקורי ,הוא
בן-המלך שבתוך כל אחד מאתנו. השחיטה הרי שיש כאן 'בעידנא' עדיין .ונפלא הוא. האדם אלא חיה...
גיליון ’פרשית השבוע‘ -פרשת וירא תשפ“ז
”אם כן“ ,הורה החזו“א” ,מן הראוי שתלך למסור את השיעור גם אם
אדם בודד ישתתף בו!“ .הוסיף והטעים מרן” :אינו דומה אדם שלמד
היום לאדם שלא למד היום .האדם שלמד הוא כבר סוג של אדם
אחר!“. גדול יום הבחירות
הגרמי“ל סיים את הסיפור ,והלקח היה ברור. מגיד-השיעור ביקש
צילום -לע“מ
לשאלת האברך מה יעשה בהיות וזקוק הוא לפרנסה ויום הבחירות למסור את השיעור גם
מניב ממון נאה ,השיב הגרמי “ ל ” :הקב “ ה יכול לשלוח פרנסה
ממקום אחר!“.
ביום הבחירות הדל
ואכן ,באמונת -חכמים פשוטה ותמימה ,ביטל האברך את עבודתו
במשתתפים .ומה הייתה
בבחירות ,והתמיד במסירת השיעור. התוצאה?
***
הוא היה רכז ומנהל אחד הסניפים במערכת הבחירות .זמן-מה לאחר
באותה תקופה -מספר האיש -עסקתי בהוצאת ספר רב-איכות מכן החל למסור שיעור בשעות הערב.
לתועלת הציבור .נקשתי על פתחי נדיבים שיסייעו לי בהוצאתו
לקראת מערכת הבחירות הבאה תהה מה יעשה .מחד ,השיעור לא
לאור.
ייפסק ,הוא יוכל להזמין ממלא-מקום ,אולם מאידך הוא חש הפסד
אחד הנדיבים ציין כי זמנו בל עימו והוא לא יוכל להיפגש .ואז ניצת מעצם אי מסירת השיעור שמוסר בדרך קבע.
בו הרעיון להציע לו את יום הבחירות -יום המושבת ממלאכה.
למותר לציין ,שהמינוי הזה הביא לו ממון רב ,ולא בנקל היה לא
האיש נאות ,והפגישה התקיימה.
להפסידו .בתחילה חשב לשהות ולא לבקש את המינוי ואם יבקשו
בפגישה זו תרם הנדיב את כל הסכום שביקש הלה עבור הוצאת ממנו ,הוא ידון בנושא .אולם לא איחרו הימים והטלפון מהמפלגה
הספר -שעמד על אותו סכום שהיה אמור להרוויח מעבודתו הגיע והמינוי המדובר הוצע לו.
בבחירות..
את השאלה הפנה האיש אל מרן ראש הישיבה הגאון רבי מיכל -
ס ויהי לפלא. יהודה ליפקוביץ זצוק“ ל ,שהשיבו לאלתר” :על השבועיים עבודה
(מעובד על-פי הספר ’ :דרכי החיים‘ חלק א ‘ עמוד תמ“ ו; הופיע בבחירות -בוודאי אין לבטל את השיעור .אלא אף על יום הבחירות
בספר ’בוודאי גם שם‘) עצמו ,גם אם יגיעו מתי-מעט להשתתף ,אל תבטל את השיעור ויהי
-מה!“.
לתשומת-ליבכם! ***
היו-היה יהודי -הוסיף בי מיכל-יהודה לספר -שהיה מוסר שיעור
לבעלי-בתים בעיר רמת-גן השכנה לעיר מגוריו.
מהדורת הדפוס מצומצמת! ניתן יום אחד היה מזג אוויר גשום וסוער-במיוחד והוא התחבט האם
לקבל את הגיליון למייל ללא כדאי לטרוח לנסוע לאמירת השיעור.
נקש הוא על דלתו של גאון ישראל מרן החזון איש זיע“א .שאלו
תמורה בשליחת דוא“ל לכתובת: החזו “ א ” :כמה משתתפים מידי -יום בשיעור? “ .הלה השיב:
abyisrael@gmail.com ”כעשרה משתתפים“ ” .וכמה אתה חושב שישתתפו ביום עם מזג-
אוויר שכזה“ -המשיך החזון-איש לבדוק” .אחד בוודאי
יבוא ,שכן הוא מתגורר בקרבת-מקום“.
”דרכו“ -חינוך עם נשמה ובגובה-העיניים .פלא‘ לרכישה( 8686115050 :אין להשיג בחנויות)
מיד אחי" – בשעה שהוא בא אליי כאח למצוץ את נשמתי –
"מיד עשיו" – כשהוא בא אליי בידיו השעירות ,המלאות דם שותפים ,לא אויבים
יהודים .וממה שהקדים להתפלל :מיד אחי" נראה שהדרך
הראשונה מסוכנת יותר לבני יעקב מהדרך השנייה הסוד ההשפעה על השני (בסוגיית הבחירות,
את היסוד הזה שנה שוב רבי זלמן בספרו הנודע 'הדעה והדיבור',
שם גם הזכיר את ה"וישקהו" של עשיו הארמי (בראשית לג ,ד). למשל) :הזדהות לפני הכל
הנשיקה שלא הייתה אלא נשיכה (ראה 'ילקוט שמעוני' על -
אם אתה מתווכח עם מאן-דהו וכל אחד מציג בקול רעש גדול את אתר) שכן בידוע לכולם ,כפי שטבעו חכמינו ,כי 'עשיו שונא
התפיסה שלו – אין ספק שלבסוף הוויכוח יסתיים בלא כלום .כי ליעקב'.
היצר 'לנצח' ,שנובע מהתאווה הטבעית לכבוד ,לא ירשה להודות אבל עשיו ,איש יודע-ציד ,ידע כיצד 'לקנות' את ליבו של יעקב:
עם תחושה של אחווה שהפגין .בחינת 'מיד אחי'. באמת ,גם אם הצד הרלוונטי מודע לה.
* מהי כן הדרך לנהל וויכוח ,תורני למשל ,כזה שיגיע לחקר
האמת?
במובן החיובי של ’ מיד אחי‘ ,צריך לזכור את עניין ההזדהות-
נראה שהתשובה פשוטה :תנסה למצוא מה כן נכון במה החלקית ככלל בסיסי בעולם השכנוע:
שהחברותא שלך הציע ותציג זאת בפניו בכנות.
אין ספק שיכול להיות מרמור כזה או אחר שיכול להוביל
כשאתה מזדהה עם דבריו ,כבר השיח לא נסוב רק סביב ה'בעד' להחלטה כזו או אחרת בסוגיית הבחירות ,בניגוד לדעת גדולי
ו'נגד' ויש סיבה להגיע להבנה הנכונה בעיני שניכם .אתם ישראל .אתה יכול לומר לשני בצורה נחרצת ” :אתה עובר על
שותפים; לא אויבים .אתם בעצם מגיעים למסקנה שאתם דברי גדולי ישראל!“ .זה בהחלט דבר אמת ,השאלה האם זה
באמת מה שיגרום לו לשנות את החלטתו הוא שימצא כמה מסכימים ובדעה אחת בהרבה חלקים ,רק לא בהכל.
אם תנסה רק להוכיח כמה אתה צודק ותחפש להתנצח ,כנראה וכמה אמתלאות לא לסוג ממנה.
שבת בצפת
לא תגיע לשום תוצאה ,כי כאמור ,יהיה קשה לך להודות באמת .הדרך האפקטיבית יותר להשפיע פלאים היא שיטת ההזדהות-
החלקית .מותר להקשיב ולהזדהות עם תחושות המרמור
והאכזבה ,גם אם אתה לא חושב שהן מדויקות ,וההחלטה
*
תורה .יחידת-
ממוזגת ,עם
על-ר,פי דעת
נכונה מ“
חדרים041 , ניתן לקחת דוגמא דווקא מעולם הרוע בבחינת 'מאויבי – תחכמי הנובעתדירת 5
מרגשות אלו -
מצאעם
הואמ“ר
כבר01-
מרפסת כ מיטות, מצוותיך'.
בך חבר בקשב רב, של00השני
מפוארת,
הורים ל‘כאב‘
אם הקשבת
חדשים!וקריטי
חדריםכן חשוב מבחינהוהגולן.
שכלית למה לכללוהכינרת מרהיב
תסביר נוףאם
כולנו מכירים את הרעיון שייסד מרן רבי זלמן סורוצקין ,זכר ואז אולי
לך967250-2270 :‘. יקשיבפל
לפרטים,צדיק לברכה – אב"ד סלוצק ונשיא מועצת גדולי התורה (ספר להצביע -הוא אולי
'אזנים לתורה' בראשית לב ,י"ב):
אבל אם תסתור את רגשותיו ,זה מה שלמעשה עומד בליבת
הצילני נא מיד אחי ,מיד עשיו .תפילה זו אמר יעקב לשעתו ”טענותיו“ ,רק זרית מלח על הפצעים ,והתוצאה המיוחלת לא
ולעתיד לבוא .כי שני דרכים לבני עשיו להכריח ח"ו את שארית בהכרח תבוא.
יעקב :א – ע"י התקרבות יתירה לבני יעקב להמיתם מיתה
רוחנית ע"י "נשיקה" והתבוללות .ב -ע"י רציחה ,פרעות ושוד ,שימו לב.
להמיתם מיתה גופנית .ועל זה התפלל יעקב אבינו" :הצילני נא
הינדיק
משפט שבועי לשדרוג התקשורת הבינאישית מתוך הספר
החדש ”הינדיק“
’‘נקודה למחשבה :האם התגובה שלנו לנוכח התלהבות של ידיד על
אנקדוטה משפחתית משמחת היא בנוסח 'השוואתי'-גרידא או
שאנחנו גם משתתפים בשמחתו שלו?“
חדש! ”הינדיק“ -המדריך המלא לשדרוג התקשורת הבינאישית .פלא‘ לרכישה( 8686115050 :אין להשיג בחנויות)
