אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — וירא (2026-10-26)

יציאת כניסת כ' חשוון
שבת שבת ה'תשפ"ז
17:28 16:16 ירושלים
17:29 16:31 ת"א
17:28 16:21 חיפה
17:30 16:34 באר שבע
פרשת " ַוי ֵָּרא"
היה זה יהודי צנוע ושקט ,אשר ,כשמו ,הידר מאוד במצוות הכנסת אורחים. יום חם בחברון .אברהם אבינו ,שלושה ימים לאחר שקיים את מצוות
ר' אליעזר-ליפמן נהג לעמוד מן הצד ולעקוב אחר הזמנת האורחים ,ואם המילה" ,יֹשֵּ ב פ ֶַּתח-הָ אֹהֶּ ל ,כְּ חֹם הַ יֹום( ".י"ח ,א') .הוא אינו מכיר
נשאר מישהו שלא הוזמן ,היה הוא מזמינו אליו .כך הבחין בעובדה בחולשתו ,במגבלות הזיקנה ,בתנאי האקלים ,ויושב בעצמו בפתח האהל
המצערת כי מבין הקבצנים נותר בבית-הכנסת קבצן זקן ,כולו מוכה שחין, כדי לחפש אורחים ולשרתם ככל שיוכל.
שאיש לא פנה אליו.
ר' אליעזר-ליפמן ידע כי הקבצן הזה יהיה אורח השבת שלו. אתם
ָשים ,נִּצָ בִּ ים עָ לָיו; ַוי ְַּראַ ,וי ָָרץ ל ְִּּק ָר ָ
" ַויִּשָ א עֵּ ינָיוַ ,וי ְַּרא ,וְּ ִּהנֵּה ְּשֹלשָ ה אֲ נ ִּ
בהתעלמו מתחושת אי-הנוחות שעורר מראהו של הקבצן ,ניגש אליו ,הושיט ִּש ַתחּוָ ,א ְּרצָ ה( ".י"ח ,ב') ִּמפ ֶַּתח הָ אֹהֶּ לַ ,וי ְּ
לו יד חמה וקרא" :שבת שלום ר' יהודי ,ודאי תסכים לסעוד אצלי את מ קשה רש"י ,מדוע כתוב בפסוק לשון 'וירא' שתי פעמים ,הרי ה'וירא' השני
סעודות השבת" .אורו עיניו של האיש ,וברגע זה הבחין ר' אליעזר-ליפמן כי נראה מיותר? ומסביר :הראשון כמשמעו .והשני לשון הבנה.
מבעד לפניו חרושות הקמטים והפצעים בורקות ומאירות עיניו של האיש
באורח מופלא. ומסביר מרן ה'אבי עזרי' (בספרו 'מראש אמנה') ,שהתורה באה ללמדנו,
ר' אליעזר-ליפמן ואשתו ,מיריש ,היו בעלי-חסד מופלאים .ביתם היה פתוח שמצוות צדקה היא לא רק בנתינת צדקה לעני המבקש מאתנו ,אלא מצוות
לרווחה ,והם האירו פנים לכל אדם .את כל מאודם השקיעו במצוות הכנסת צדקה היא בחיפוש וראיית הנצרך לצדקה כדי לעזור לו .וזו כוונת התורה
אורחים ,והתאמצו שכל אורח המגיע לביתם יחוש בן-בית .מיריש הייתה שכתבה פעמיים את המילה "וירא" – ה"וירא" השני בא ללמדנו ,שאברהם
טורחת במאכלי השבת ,ור' אליעזר-ליפמן היה עומד וטורח סביב אורחיו, התבונן לראות האם האורחים שבאו לקראתו נצרכים להכנסת אורחים
להגיש להם עוד ועוד מכל אשר יחפצו. וצדקה; הוא לא חיכה שהם ידפקו על דלת אוהלו לבקש צדקה ,אלא ברגע
ר' אליעזר-ליפמן הגיע לביתו עם אורחו .אשתו ,שהייתה רגילה באורחים, שהוא נשא את עיניו " ַוי ְַרא וְ ִהנֵּה ְשֹלשָׁ ה אֲ נ ִָׁשים" ,מיד התבונן לראות האם
נאלמה דום לרגע למראה האורח ,אך מיד התעשתה וקיבלה את פניהם אתם".
הם צריכים אוכל ושתייה ,הבין ַ " -וי ְַראַ ,וי ָָׁׁרץ ל ְִק ָׁר ָׁ
במאור-פנים ובחדווה .מכאן ואילך התנהלה הסעודה כסדרה ,באווירת שבת אמר רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל" :לא נברא האדם בעולם לעצמו.
מרוממת .ר' אליעזר-ליפמן אמר דברי תורה ואורחו השתתף מעט .כמו-כן האדם נברא כדי להועיל לאחרים ,ככל אשר ימצא בכוחו לעשות!"
שרו מניגוני השבת בדבקות.
בסיום השבת ,כאשר נפרדו ר' אליעזר-ליפמן ואשתו מאלימלך הקבצן ,פנה וכותב רבי משה חיים לוצאטו במסילת ישרים" :חיזוק גדול צריך האדם
אליהם פתאום אלימלך ואמר" :אני מאחל לכם שבזכות כל החסד אשר להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצוות ,בהשליכו מעליו כובד העצלה
עשיתם עמי ,תזכו ללדת בנים כמוני" ...באומרו מילים אלו הרים ידו לשלום המעכבת על ידו ".ומסביר" ,כי כמו שמסבב ומשתדל יצר הרע בתחבולותיו
ויצא מהבית. להפיל את האדם במכמורות החטא ,כן משתדל למנוע ממנו עשית המצות
בני הזוג נותרו המומים למשמע 'ברכתו' של העני .הם היו נבוכים ולא ידעו ולאבדם ממנו ,ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם,
למה התכוון .האם נגרמה לו עוגמת-נפש במשך השבת ולכן קיללם ,או אולי יישאר נעור וריק מהם בודאי".
זה ביטוי של התמרמרות על מצבו הקשה וסבלו הרב .בין כך ובין כך
החליטו בני-הזוג כי מוזר ככל שיהיה האיש ,אין הם מתחרטים לרגע על אף במעשיו של אברהם עצמו מצינו חשיבות מיוחדת למצוותיו שנעשו מתוך
מצוות הכנסת אורחים שזכו לקיים ,ואף להבא לא יימנעו מלהזמין אנשים יגיעה ,כמו שביאר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה) :מדוע ייחדה
מסכנים ונידחים כמותו. התורה פרשה שלימה על 'הכנסת האורחים' למלאכי מרום והרי הללו לא
חלפה שנה והאישה הרתה וילדה בן .בליבם של בני הזוג עדיין קינן חשש אכלו ולא שתו ולא נהנו כלל מכל מה שערך לפניהם ,ומאידך ,את 'מפעל
מ'ברכתו' של אותו קבצן ,אך כשעברו החודשים נוכחו כי התינוק הקטן הכנסת אורחים' שעשה מדי יום ביומו ,להאכיל ולהשקות ,להלין וללוות את
מתפתח לילד ברוך כישרונות .עם השנים ילדה האישה עוד שלושה בנים .עד כל אורחיו הרבים -כל אלה מרומזים רק בתיבה אחת בתורה (בראשית כא,
מהרה עמדו הכול על תכונותיהם המופלאות .לצד תפיסתם המבריקה לג) " ַויִטַ ע ֶּאשֶּ ל ,בִ בְ ֵּאר שָׁ בַ ע" שהוא ר"ת א'כילה ש'תיה ל'וויה?!
ויראת-שמים שלהם ,ניחנו בצניעות ובפשטות מדהימה. ומסביר הרב שלמה זלמן אוירבך ,שהביאור לכך הוא כי התורה משבחת
או-אז הבינו ההורים כי אותו קבצן לא היה אלא צדיק נסתר .התברר ומפארת דווקא את מה שעלה לו בהרבה טרחה ועמל ,שהרי אותו היום
שברכתו ,שנראתה תמוהה בעיניהם ,אינה אלא ברכה מיוחדת במינה .אכן, שבאו אליו המלאכים יום שלישי למילתו היה ,ועלו לו הדברים בקושי רב,
הם זכו לבנים כמותו ,ושניים מהם נודעו בכל תפוצות ישראל -רבי משולם- וזאת היא תפארתו.
זישא מאניפולי זיע"א ורבי אלימלך מליז'נסק זיע"א
וכל כך רבה היא מעלת העובד את בוראו ביגיעה כנגד טבעו ומזגו ,שאפילו
בעולם הזה ישלם לו ה' כמפעלו ''מידה כנגד מידה'' – ומשנים עבורו את כאמור ,יש קשר של מידה כנגד מידה בין המעשה לגמולו:
הכנסת אורחים במובנה המקורי היא מעין 'החייאה' של מי שמצוי בדרך הטבע להיטב לו.
וצרכי חייו הרגילים – מזון וקורת גג לראשו – אינם מצויים לו .הכנסת
חבורת קבצנים עשתה את דרכה בין עיירות ישראל .רגילים הקבצנים האורחים המופתית של אברהם ולוט בפרשתנו – גוררת עמה שכר מיידי:
לאברהם ושרה – הבשורה על הולדת בנם "כעת חיה"; ללוט – הצלתו בנדודים ,עוברים מעיירה לעיירה ומקבצים לעצמם מזון ובגדים.
בחבורה הלכו צעירים ומבוגרים ,כולם ידועי סבל ,עוני ומחסור ,והם נאלצו והצלת משפחתו מהפיכת סדום.
למצוא את מחייתם מחיזור על הפתחים .עם זה ,הזמן וההרגל עשו את
שלהם .בני החבורה למדו להכיר זה את זה ,לחיות ביניהם בשלום ואחווה ,אברהם אבינו השריש בכולנו את מידותיו .שני יסודות נטע בנו ,שתי מידות
הקנה לנו .האחת :מידת האמונה :כל ישראל הם מאמינים בני מאמינים – ואף הקפידו לשמור על רוחם הטובה.
רק אחד מהם חי בעולם משל עצמו .זה היה קבצן זקן וכחוש ,שהצטרף בניו של אברהם אבינו שנאמר בו" :וְ הֶ אֱ ִמן ,בַ ה'."...
אליהם באחד ממסעותיהם .שתקן האיש ,אינו מדבר אלא את הנחוץ בלבד ,ומידה נוספת שהושרשה על ידו בכל ישראל ,שהם רחמנים וגומלי חסדים,
ואינו מתערב בענייניהם .היה קשה לבני החבורה להתחבר אליו גם בגלל ומי שאינו רחמן וגומל חסדים בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו .והנביא
ּדֹורש ִּמ ְּמָך ,כִּ י ִּאם-עֲׂשֹות ִּמ ְּשפָט היותו מוכה-שחין מכף רגלו ועד קדקודו .הוא כונה בפיהם 'אלימלך מוכה אומרִּ " :הגִּ יד לְָּך ָאדָ ם ,מַ הּ-טֹוב; ּומָ ה-ה' ֵּ
ֹלקיָך( ".מיכה ו' ,ח') וְּ ַאהֲ בַ ת חֶּ סֶּ ד ,וְּ הַ צְּ נֵּעַ ֶּלכֶּת ,עִּ ם-אֱ ֶּ שחין'.
על-פי הנוהג המקובל אז בעיירות ישראל ,את סעודות השבת לא היו אוכלים
ָשים. העניים באכסנייתם ,אלא מתארחים בבתי בעלי-הבתים של העיירה .בליל " וְּ ַאבְּ ָרהָ ם וְּ ׂשָ ָרה זְּ ֵּקנִּים ,בָ ִּאים בַ י ִָּמים; חָ דַ ל ל ְִּּהיֹות לְּׂשָ ָרה ,א ַֹרח ַכנ ִּ
ֹלתי הָ י ְָּתה-לִּי עֶּ ְּדנָה ,וַא ֹדנִּי ז ֵָּקן .וַי ֹאמֶּ ר שבת נאספו כל הקבצנים בקרבת דלת בית-הכנסת ,ובתום התפילה היו ו ִַּתצְּ חַ ק ׂשָ ָרה ,בְּ ִּק ְּרבָ ּה לֵּאמֹרַ :א ֵּ
חֲרי בְּ ִּ
המתפללים עוברים לידם ,מברכים אותם בברכת 'שבת שלום' וכל אחד ה'ֶּ ,אלַ -אבְּ ָרהָ ם :לָמָ ה זֶּה צָ חֲ ָקה ׂשָ ָרה לֵּאמֹר ,הַ ַאף אֻ ְּמנָם ֵּאלֵּד--וַאֲ נִּי ז ַָקנ ְִּּתי.
הֲ ִּי ָפלֵּא מֵּ ה'ּ ,דָ בָ ר; לַמֹועֵּ ד ָאשּוב ֵּאלֶּיָך ,כָעֵּ ת חַ יָהּ--ולְּׂשָ ָרה בֵּ ן" (יח ,יא-יד) ואחד היה מזמין אליו אורח אחד מן הקבצנים.
גם באותה שבת בכפר לאפאחיי ,הסמוך לעיר טיקטין שבליטא ,עמדה
החבורה בירכתי בית-הכנסת ,ואחר התפילה הוזמנו הקבצנים על-ידי כתב המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ״ל ,בספרו ״אור יחזקאל״ ,שהיתה
תביעה על שרה אמנו על כך שלא האמינה לברכת המלאכים שעתידה ללדת המתפללים ,במאור-פנים וברוחב-לב ,שאפיינו את הקהילה המקומית.
אט-אט התפזרו כולם איש לצד אורחו ,מהלכים בנחת אל הבתים לסעוד את בן ,ונחשב לה כחסרון באמונה.
וצריך להבין על מה היתה התביעה ,הרי שרה לא ידעה שהם מלאכים, סעודת השבת.
בית-הכנסת התרוקן כמעט לגמרי ,ואחרון נשאר ר' אליעזר-ליפמן 'מכניס וסבורה הייתה שאורחים ערביים הם המברכים אותה ברכת הדיוט ,והרי
חדל להיות לה אורח כנשים ,ומצד הטבע לא היתה לה אפשרות שתלד. אורחים'.
השאלה המתבקשת היא :מדוע? מדוע תופסות הברכות להקב"ה מקום כה זאת ועוד :הרי גם לאברהם נאמרּ " :ובֵּ ַרכְ ִתי א ָֹׁתּה ,וְ גַם נ ַָׁת ִתי ִממֶ נָׁה לְָך בֵּ ן;"
מרכזי בעבודת השם שלנו? חכמים אומרים שמונח כאן יסוד עמוק שמקיף ובתגובה לידיעה זוַ " :ו ִיפֹל ַאבְ ָׁרהָׁ ם עַ לָׁ -פנָׁיוַ ,ויִצְ חָׁ ק; וַי ֹאמֶ ר בְ לִבֹו ,הַ לְבֶ ן
את כל מציאות חיינו בעולם הזה! מֵּ ָׁאה-שָׁ נָׁה ִי ָּׁולֵּד ,וְ ִאם-שָׁ ָׁרה ,הֲ בַתִ -ת ְשעִ ים שָׁ נָׁה ֵּתלֵּד ?".גם אברהם צחק
הזוהר הקדוש מגדיר שאנו חיים ב"עולם השקר" ,ובלשונו" :עלמא למשמע בשורה זו .מסביר שם (יז ,יז) רש"י :אך שונה צחוקו של אברהם
דשיקרא" .ויש לשאול :מה המאפיין של עלמא דשיקרא -האם העובדה מצחוקה של שרה :צחוק זה של אברהם תרגם אונקלוס "וחדי" לשון שמחה
שישנם כאן אנשים שמשקרים? וחדווה ואילו את צחוקה של שרה תרגם "וחיכת" ,לשון מחוך – לגלוג .הרי
האמת היא שהשקרים בהם אנשים נכשלים הינם רק חלק אחד של עולם למדת מכאן שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו הטעם
השקר .למעשה ,גם מי שמעולם לא נכשל בשקר ,עלול להיות חלק שהקפיד הקב"ה על צחוקה של שרה ולא הקפיד על צחוקו של אברהם
אינטגראלי ,בלתי נפרד ,מעולם השקר .מדוע?
משום שהאמת לאמיתה היא שהאדם הוא "חלק אלוק ממעל" ,אך הוא מכאן נלמד ,מה גדולה התביעה שתובעים מאתנו ,ועד היכן צריכה להיות
מזהה את עצמו כגוף בשר ודם .היש לך שקר גדול מזה?! אמונתנו מגעת .כיון שהכל נתון בידי הבורא יתברך ,וביד הקב״ה אין שום
מכיוון שהשקר כל כך חזק בעולם כולו ,ממילא גם יהודים ששומרים תורה מניעה מלעשות כל אשר יחפוץ ,מחובתנו להאמין שכל דבר יכול להיות
ומצוות מושפעים ממנו .גם אצלם מוצאים כאלו שלפעמים עוזבים את ברצות ה׳ שיהיה .ולכן ,כאשר מאחלים לזקן בא בימים ,שעתיד לחזור לימי
שרשי האמת ונמשכים לשקרי ותאוות העולם הזה. נערותו ,חייב להאמין ולומר ״אמן כן יהיה רצון״ ,שהרי לא יפלא מה׳ דבר
הניסיון לא קל ,והדבר צריך חיזוק תמידי .החיזוק התמידי הזה מוחבא ואם אינו נוהג כך ,הרי זה חסרון באמונה.
בברכות והודאות שעוטפות אותנו מבוקר ועד ערב .כל ברכה ,כל הודאה, ״ ַויִּגְּ ּדַ ל הַ ֶּילֶּדַ ,ו ִּיגָמַ ל; ַויַעַ ׂש ַאבְּ ָרהָ ם ִּמ ְּש ֶּתה גָדֹול ,בְּ יֹום ִּהגָמֵּ ל ֶּאת-יִּצְּ חָ ק.״
מהווה הזדמנות לחזק ולהפנים את ההכרה באמת היחידה שהקב"ה ברא,
מהווה ומנהיג את העולם ,ובאמצעותה לפזר את השקר הנראה לעיניים. לדעת רש"י 'יום הגמל' הכוונה ליום בו מלאו ליצחק 24חדשים והוא נגמל
ולנו ,עם הנבחר ,ניתן התפקיד להפיץ אור האמת לכל העולם .כמאמר הנביא מיניקת חלב מאמו .ואילו ברבנו בחיי כתב שהכוונה ביום שנעשה יצחק בן
(ישע' מ"ג ,כ"א) "עַ ם-זּו יָצַ ְּר ִּתי לִּיְּ ,ת ִּהל ִָּתי יְּסַ פֵּרּו ".לתפקיד זה נבחרנו. שלש שנים .לעומת זאת ,ב'מדרש אגדה' מובאת שיטה נוספת ,שיש אומרים
שהכוונה ליום בו הוא נגמל מיצר רע ליצר טוב ,ובן י"ג שנה היה .ואילו
הניסיון העשירי :עקידת יצחק (פרק כ"ב) בדעת זקנים מבעלי התוספות כתבו שהכוונה לסעודת הברית.
בסוף הפרשה ,התורה מתארת את הניסיון האחרון -עקידתו של יצחק
ועוד מפרש רש"י :משתה גדול – "שהיו שם גדולי הדור ,שם ועבר ואבימלך" אבינו ,מבלי שהתורה מציינת תאריך ברור מתי נערכה העקידה .אנו
מוצאים על כך דיון מרתק ודעות מגוונות ,אך הדעה הרווחת והמקובלת אמר בעל "תפארת שמשון" הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל:
"בדרך כלל ,כשאנחנו שומעים על מסיבה גדולה ,מצטייר אצלנו אולם רחב היא שהעקידה נערכה ביום ראש-השנה ,ומקורה ב'פסיקתא רבתי' (פיסקא
מ) ,וז"ל :אמר לו [אברהם אבינו] ,רבונו של עולם ,גלוי היה לפניך שהיה לי ומפואר ,משתתפים רבים ,אוכל עשיר ומגוון ,והשתיה כדת.
אולם בשפת התורה ,שהיא שפתו של הקב״ה ,״משתה גדול״ הוא דוקא היכן מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק ,אילו השבתי אותך -לא היה לך
מה להשיבני .שהייתי אומר לך ,אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע', שמתאספים גדולי וצדיקי הדור.
סעודתו של אברהם אבינו נקראת ״משתה גדול״ רק מפני שהיו בה שם בן ועכשיו אתה אומר לי לשחטו ,ולא השבתי אותך ,אלא עשיתי עצמי כאלם
נח ועבר ,שהיו צדיקי הדור ומלמדי תורה ,וכן אבימלך שהיה נביא אומות וכחרש וכו' ,וכל זאת בעבור כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה,
ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם ,כשם שדממתי ולא ֹלקים ֶאל אֲ בִ ימֶ לְֶך בַ חֲ לֹום הַ ָׁל ְילָׁה ״(.כ ,ג) העולם ,ככתוב :״ ַויָׁב ֹא אֱ ִ
השיבותיך ,כך אתה לא תשיב להם .ה' יראה אשר יאמר היום 'וגו' -מהו אם כן ,רק משתה כזה יקרא ״משתה גדול״.
וגם אנחנו ,עם ה׳ ולומדי התורה הקדושה ,צריכים להתרגל שהסתכלותנו היום? כהיום ,מפני שראש השנה היה ,ע"כ.
על העולם ושפת פינו יהיו כך -מה שהוא ריק מקדושה ,אפילו אם נראה זאת היא גם דעת הזוהר הקדוש (ויקרא יח ).וז"ל" :בגין כך קרינן פרשתא
גדול ומפואר ביותר ,יהיה בעינינו קטן ומבוזה ,ורק מה שהוא עשיר בתוכן דיצחק בהאי יומא ,דבהאי יומא אתעקד יצחק לתתא" .ורמז נאה כותב על
כך הרה"ק מקאמרנא זי"ע ב'זוהר-חי' (ח"ב דף רפ ע"ד) שהמילים וברוחניות -הוא החשוב והמכובד.
והנה ,גלישה מן הנועם והעדינות ביחסי אנוש אל הברוטאליות של אנשי 'והאלקים נסה את אברהם" עולות בגימטריא "ראש השנה" – 861בדיוק.
סדום .התורה עוברת במעבר חד מתיאור הכנסת האורחים אל הפראות עקידת יצחק תופסת מקום נכבד ביהדות :כל בוקר אנו פותחים בה את
תפילת שחרית ומבקשים" :כשם שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות הסדומית השונאת אורחים ורודפת אותם.
אתם--כִּ י כָבְּ דָ הְּ ,מאֹד( ".י"ח ,כ') רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך "...וכו' .ביום השני של ראש "וַי ֹאמֶּ ר ה'ַ ,זע ֲַקת ְּסדֹם ַו ֲעמ ָֹרה כִּ יָ -רבָ ה; וְּ חַ ּטָ ָ
העיר סדום הפכה לסמל החטא ,הרוע והשחיתות .הכינוי "סדום" מופיע השנה אנו קוראים בתורה את פרשת העקידה ומזכירים אותה בברכת
פעמים רבות בנביאים אחרונים כביטוי להעדר צדק ומשפט ,באמצעותו הם זיכרונות" :ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור" ,וכן תוקעים בשופר של איל.
משווים את החברה המושחתת שהייתה בימיהם בישראל לזו שבסדום .ויש לשאול :מה יש בניסיון זה שהתורה מאריכה בו ביותר?
חֹותְך :גָׁאֹון ִשבְ עַ ת -ובכן ,אברהם אבנו הגיע לפסגה -נשיא אלוקים .האם גדלותו ,העושר לו ט"ז)":הנֵּה-זֶה הָׁ יָׁה ,עֲֹון ְסדֹם אֲ ֵּ ִ ואומר הנביא [יחזקאל
זכה ,ושני בנים -יגרמו ל"וישמן ישורון ויבעט" ,או שמא נאמן הוא עדיין יקה"..
נֹותיהָׁ ,וְ יַד-עָׁ נִי וְ ֶאבְ יֹון ,ל ֹא הֶ חֱ זִ ָׁ
לֶחֶ ם וְ שַ ְלוַת הַ ְש ֵּקט ,הָׁ יָׁה לָּׁה וְ לִבְ ֶ
משמעותה של ביטול מידת החסד היא אובדן כל זיק אנושי .הבורא יצר את לשליחותו -לעשות את דבר ה' בעולם?
העולם במתכונת כזאת ,שבני האדם יעזרו זה לזה ,וגם יהיו נעזרים זה על הניסיון מתעצם מהעובדה שחולפים שלושה ימים תמימים ,מאז שהוא
ידי זה ,כאמור" :עולם חסד ייבנה" .במעשיהם ,כאילו ביקשו אנשי סדום מצווה על הניסיון ,ועד שהוא בא לקיימו .שלושה ימים בהם השטן מפעיל
להוכיח ,שתיתכן חברה אנושית ללא עזרה הדדית וללא חסד וצדקה .לכך את כל קסמיו ,כישרונותיו וכוח שכנועו ,על מנת להכשיל את אברהם.
וכידוע ,הכשלת האדם הראשון ואשתו ,ארכה כשעה בלבד ,וכאן היו לא יכול היה הבורא להסכים ,שכן עולם ללא חסד -אחת דינו להיעלם.
זו סדום! תיאור דמותה הוצמד בתורה לתיאור חסדו של אברהם ,במטרה לרשותו של השטן שלושה ימים תמימים על מנת להכשיל את אברהם.
במשך כל אותם שלושת ימים ,אברהם היה יכול לחשוב ,לשנות ולפרש את להבליט את הניגוד ,לעמת בין הטוב והרע ,בין האמת והשקר.
אם כן ,תכלית בחירתו של אברהם אבינו הוא ייסוד עם שינחה את כלל הנבואה "וְ הַ ֲעלֵּהּו שָׁ םְ ,ל ֹעלָׁה" (כב' ,ב') שצריך להעלות אותו למזבח
האנושות לאמונה בה' ולהליכה בדרך הצדק והמשפט ,מתוך ההבנה ,שאין ולהורידו ,או שצריך לשלוח אותו ללמוד בישיבת שם ועבר ,או כל דבר אחר
האדם נברא עבור עצמו ,אלא כדי להעניק לאחרים ,בגמילות חסדים לגופם ובלבד לא לקפח את חיי בנו .אבל אברהם אבינו מפרש את הנבואה בדרך
ולנפשם ,ובכך הוא מתעלה לעשות רצון בוראו ,וחז"ל מסבירים ,שעיקר שנראית לו האמתית ביותר למרות שהוא יקריב את בנו ,ולמרות שלא
מטרתו של אברהם היתה להחדיר באורחיו את ההכרה שיש מנהיג לבריאה הייתה בה הבנה שכלית כלל ,ואדרבה ,היה זה נגד השכל ,ומשמעות הדבר -
וכל מה שנהנים מהעולם הוא מהקב"ה ,ולו יש להודות ,וכפי שהביא רש"י להרוס כליל את כל תדמיתו ואת כל הפרויקט עליו עמל כל חייו.
מדברי חז"ל (סוטה י)" :לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי ואעפי"כ אברהם מוסר נפשו על מצוה זו -זהו שבח גדול על אברהם אבינו,
שאכלתם משלו .סבורים אתם שאכלתם משלי ,אכלתם משל בורא העולם" .ועל כן כתבה על כך התורה באריכות גדולה.
אתה" ,כי ביצעת את הוראתי לכן אמר לו ה'" :עַ ָׁתה יָׁדַ עְ ִתי כִ י י ְֵּרא אלקים ָׁ
חז"ל תיקנו שיהיו בחיינו ברכות והודאות לשם יתברך שמקיפות את כל חיי באופן האמיתי ביותר ,נגד "השכל הישר" וללא שאלות "וְ לא חָׁ שַ כְ ָׁת ֶאת בִ נְך
ידך ִממֶ נִי" (שם) לא נתת לשום נגיעה אישית להטות את דעתך .ואם היהודי החל מ"מודה אני" עם פקיחת עיניו בבוקר ועד "קריאת שמע שעל ֶאת י ְִח ְ
המיטה" בסמוך לנחיתת העפעפיים על האישונים .למעשה ,חלק גדול לאחר 137שנה ,אתה מוכן לשמוע לדבר אלוקים ,אפילו במחיר הריסת כל
מעבודת השם ,סובב סביב נושא הברכות :ברכת המצוות ,ברכת הנהנין ,מה שבנית -הגעת לדרגה המושלמת.
ברכת השבח ,ועד הברכה שמוזכרת במפורש בתורה ,ברכת המזון ,עליה ויש לדעת ,שדווקא מתוך הנסיונות והקשיים ,האדם מפתח תלות בבורא
ֹלקיָך ,עַ ל-הָ ָא ֶּרץ עולם .דווקא כשאדם ניצב בפני אתגרים ומכשולים ,הוא מתחזק באמונה, נאמר (דברים ח ,י) "וְּ ָא ַכל ְָּת ,וְּ ׂשָ בָ עְּ ָתּ--ובֵּ ַרכְּ ָת ֶּאת-ה' אֱ ֶּ
הַ ּטֹבָ ה אֲ שֶּ ר נ ַָתן-לְָך .".ברכה זו היא מצווה להכרת הטוב והודאה מוצהרת בביטחון ,בתפילה ,ביראת שמים ובתיקון המידות .הקשיים גורמים לו
לפתח קשר אישי ורגשי עם הבורא יתברך ולהעפיל לדרגות עצומות. להקב"ה וממנה למדו חז"ל "לכאורה" לתקן את כל הברכות.
