gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok

שבוע: וירא (2026-10-26)

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יציאת‬ ‫כניסת‬ ‫כ' חשוון‬ ‫שבת‬ ‫שבת‬ ‫ה'תשפ"ז‬ ‫‪17:28‬‬ ‫‪16:16‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪17:29‬‬ ‫‪16:31‬‬ ‫ת"א‬ ‫‪17:28‬‬ ‫‪16:21‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪17:30‬‬ ‫‪16:34‬‬ ‫באר שבע‬ ‫פרשת " ַוי ֵָּרא"‬ ‫היה זה יהודי צנוע ושקט‪ ,‬אשר‪ ,‬כשמו‪ ,‬הידר מאוד במצוות הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫יום חם בחברון‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬שלושה ימים לאחר שקיים את מצוות‬ ‫ר' אליעזר‪-‬ליפמן נהג לעמוד מן הצד ולעקוב אחר הזמנת האורחים‪ ,‬ואם‬ ‫המילה‪" ,‬יֹשֵּ ב פ ֶַּתח‪-‬הָ אֹהֶּ ל‪ ,‬כְּ חֹם הַ יֹום‪( ".‬י"ח‪ ,‬א')‪ .‬הוא אינו מכיר‬ ‫נשאר מישהו שלא הוזמן‪ ,‬היה הוא מזמינו אליו‪ .‬כך הבחין בעובדה‬ ‫בחולשתו‪ ,‬במגבלות הזיקנה‪ ,‬בתנאי האקלים‪ ,‬ויושב בעצמו בפתח האהל‬ ‫המצערת כי מבין הקבצנים נותר בבית‪-‬הכנסת קבצן זקן‪ ,‬כולו מוכה שחין‪,‬‬ ‫כדי לחפש אורחים ולשרתם ככל שיוכל‪.‬‬ ‫שאיש לא פנה אליו‪.‬‬ ‫ר' אליעזר‪-‬ליפמן ידע כי הקבצן הזה יהיה אורח השבת שלו‪.‬‬ ‫אתם‬ ‫ָשים‪ ,‬נִּצָ בִּ ים עָ לָיו; ַוי ְַּרא‪ַ ,‬וי ָָרץ ל ְִּּק ָר ָ‬ ‫" ַויִּשָ א עֵּ ינָיו‪ַ ,‬וי ְַּרא‪ ,‬וְּ ִּהנֵּה ְּשֹלשָ ה אֲ נ ִּ‬ ‫בהתעלמו מתחושת אי‪-‬הנוחות שעורר מראהו של הקבצן‪ ,‬ניגש אליו‪ ,‬הושיט‬ ‫ִּש ַתחּו‪ָ ,‬א ְּרצָ ה‪( ".‬י"ח‪ ,‬ב')‬ ‫ִּמפ ֶַּתח הָ אֹהֶּ ל‪ַ ,‬וי ְּ‬ ‫לו יד חמה וקרא‪" :‬שבת שלום ר' יהודי‪ ,‬ודאי תסכים לסעוד אצלי את‬ ‫מ קשה רש"י‪ ,‬מדוע כתוב בפסוק לשון 'וירא' שתי פעמים‪ ,‬הרי ה'וירא' השני‬ ‫סעודות השבת"‪ .‬אורו עיניו של האיש‪ ,‬וברגע זה הבחין ר' אליעזר‪-‬ליפמן כי‬ ‫נראה מיותר? ומסביר‪ :‬הראשון כמשמעו‪ .‬והשני לשון הבנה‪.‬‬ ‫מבעד לפניו חרושות הקמטים והפצעים בורקות ומאירות עיניו של האיש‬ ‫באורח מופלא‪.‬‬ ‫ומסביר מרן ה'אבי עזרי' (בספרו 'מראש אמנה')‪ ,‬שהתורה באה ללמדנו‪,‬‬ ‫ר' אליעזר‪-‬ליפמן ואשתו‪ ,‬מיריש‪ ,‬היו בעלי‪-‬חסד מופלאים‪ .‬ביתם היה פתוח‬ ‫שמצוות צדקה היא לא רק בנתינת צדקה לעני המבקש מאתנו‪ ,‬אלא מצוות‬ ‫לרווחה‪ ,‬והם האירו פנים לכל אדם‪ .‬את כל מאודם השקיעו במצוות הכנסת‬ ‫צדקה היא בחיפוש וראיית הנצרך לצדקה כדי לעזור לו‪ .‬וזו כוונת התורה‬ ‫אורחים‪ ,‬והתאמצו שכל אורח המגיע לביתם יחוש בן‪-‬בית‪ .‬מיריש הייתה‬ ‫שכתבה פעמיים את המילה "וירא" – ה"וירא" השני בא ללמדנו‪ ,‬שאברהם‬ ‫טורחת במאכלי השבת‪ ,‬ור' אליעזר‪-‬ליפמן היה עומד וטורח סביב אורחיו‪,‬‬ ‫התבונן לראות האם האורחים שבאו לקראתו נצרכים להכנסת אורחים‬ ‫להגיש להם עוד ועוד מכל אשר יחפצו‪.‬‬ ‫וצדקה; הוא לא חיכה שהם ידפקו על דלת אוהלו לבקש צדקה‪ ,‬אלא ברגע‬ ‫ר' אליעזר‪-‬ליפמן הגיע לביתו עם אורחו‪ .‬אשתו‪ ,‬שהייתה רגילה באורחים‪,‬‬ ‫שהוא נשא את עיניו " ַוי ְַרא וְ ִהנֵּה ְשֹלשָׁ ה אֲ נ ִָׁשים"‪ ,‬מיד התבונן לראות האם‬ ‫נאלמה דום לרגע למראה האורח‪ ,‬אך מיד התעשתה וקיבלה את פניהם‬ ‫אתם"‪.‬‬ ‫הם צריכים אוכל ושתייה‪ ,‬הבין ‪ַ " -‬וי ְַרא‪ַ ,‬וי ָָׁׁרץ ל ְִק ָׁר ָׁ‬ ‫במאור‪-‬פנים ובחדווה‪ .‬מכאן ואילך התנהלה הסעודה כסדרה‪ ,‬באווירת שבת‬ ‫אמר רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל‪" :‬לא נברא האדם בעולם לעצמו‪.‬‬ ‫מרוממת‪ .‬ר' אליעזר‪-‬ליפמן אמר דברי תורה ואורחו השתתף מעט‪ .‬כמו‪-‬כן‬ ‫האדם נברא כדי להועיל לאחרים‪ ,‬ככל אשר ימצא בכוחו לעשות!"‬ ‫שרו מניגוני השבת בדבקות‪.‬‬ ‫בסיום השבת‪ ,‬כאשר נפרדו ר' אליעזר‪-‬ליפמן ואשתו מאלימלך הקבצן‪ ,‬פנה‬ ‫וכותב רבי משה חיים לוצאטו במסילת ישרים‪" :‬חיזוק גדול צריך האדם‬ ‫אליהם פתאום אלימלך ואמר‪" :‬אני מאחל לכם שבזכות כל החסד אשר‬ ‫להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצוות‪ ,‬בהשליכו מעליו כובד העצלה‬ ‫עשיתם עמי‪ ,‬תזכו ללדת בנים כמוני"‪ ...‬באומרו מילים אלו הרים ידו לשלום‬ ‫המעכבת על ידו‪ ".‬ומסביר‪" ,‬כי כמו שמסבב ומשתדל יצר הרע בתחבולותיו‬ ‫ויצא מהבית‪.‬‬ ‫להפיל את האדם במכמורות החטא‪ ,‬כן משתדל למנוע ממנו עשית המצות‬ ‫בני הזוג נותרו המומים למשמע 'ברכתו' של העני‪ .‬הם היו נבוכים ולא ידעו‬ ‫ולאבדם ממנו‪ ,‬ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם‪,‬‬ ‫למה התכוון‪ .‬האם נגרמה לו עוגמת‪-‬נפש במשך השבת ולכן קיללם‪ ,‬או אולי‬ ‫יישאר נעור וריק מהם בודאי‪".‬‬ ‫זה ביטוי של התמרמרות על מצבו הקשה וסבלו הרב‪ .‬בין כך ובין כך‬ ‫החליטו בני‪-‬הזוג כי מוזר ככל שיהיה האיש‪ ,‬אין הם מתחרטים לרגע על‬ ‫אף במעשיו של אברהם עצמו מצינו חשיבות מיוחדת למצוותיו שנעשו מתוך‬ ‫מצוות הכנסת אורחים שזכו לקיים‪ ,‬ואף להבא לא יימנעו מלהזמין אנשים‬ ‫יגיעה‪ ,‬כמו שביאר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה)‪ :‬מדוע ייחדה‬ ‫מסכנים ונידחים כמותו‪.‬‬ ‫התורה פרשה שלימה על 'הכנסת האורחים' למלאכי מרום והרי הללו לא‬ ‫חלפה שנה והאישה הרתה וילדה בן‪ .‬בליבם של בני הזוג עדיין קינן חשש‬ ‫אכלו ולא שתו ולא נהנו כלל מכל מה שערך לפניהם‪ ,‬ומאידך‪ ,‬את 'מפעל‬ ‫מ'ברכתו' של אותו קבצן‪ ,‬אך כשעברו החודשים נוכחו כי התינוק הקטן‬ ‫הכנסת אורחים' שעשה מדי יום ביומו‪ ,‬להאכיל ולהשקות‪ ,‬להלין וללוות את‬ ‫מתפתח לילד ברוך כישרונות‪ .‬עם השנים ילדה האישה עוד שלושה בנים‪ .‬עד‬ ‫כל אורחיו הרבים ‪ -‬כל אלה מרומזים רק בתיבה אחת בתורה (בראשית כא‪,‬‬ ‫מהרה עמדו הכול על תכונותיהם המופלאות‪ .‬לצד תפיסתם המבריקה‬ ‫לג) " ַויִטַ ע ֶּאשֶּ ל‪ ,‬בִ בְ ֵּאר שָׁ בַ ע" שהוא ר"ת א'כילה ש'תיה ל'וויה?!‬ ‫ויראת‪-‬שמים שלהם‪ ,‬ניחנו בצניעות ובפשטות מדהימה‪.‬‬ ‫ומסביר הרב שלמה זלמן אוירבך‪ ,‬שהביאור לכך הוא כי התורה משבחת‬ ‫או‪-‬אז הבינו ההורים כי אותו קבצן לא היה אלא צדיק נסתר‪ .‬התברר‬ ‫ומפארת דווקא את מה שעלה לו בהרבה טרחה ועמל‪ ,‬שהרי אותו היום‬ ‫שברכתו‪ ,‬שנראתה תמוהה בעיניהם‪ ,‬אינה אלא ברכה מיוחדת במינה‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫שבאו אליו המלאכים יום שלישי למילתו היה‪ ,‬ועלו לו הדברים בקושי רב‪,‬‬ ‫הם זכו לבנים כמותו‪ ,‬ושניים מהם נודעו בכל תפוצות ישראל ‪ -‬רבי משולם‪-‬‬ ‫וזאת היא תפארתו‪.‬‬ ‫זישא מאניפולי זיע"א ורבי אלימלך מליז'נסק זיע"א‬ ‫וכל כך רבה היא מעלת העובד את בוראו ביגיעה כנגד טבעו ומזגו‪ ,‬שאפילו‬ ‫בעולם הזה ישלם לו ה' כמפעלו ''מידה כנגד מידה'' – ומשנים עבורו את כאמור‪ ,‬יש קשר של מידה כנגד מידה בין המעשה לגמולו‪:‬‬ ‫הכנסת אורחים במובנה המקורי היא מעין 'החייאה' של מי שמצוי בדרך‬ ‫הטבע להיטב לו‪.‬‬ ‫וצרכי חייו הרגילים – מזון וקורת גג לראשו – אינם מצויים לו‪ .‬הכנסת‬ ‫חבורת קבצנים עשתה את דרכה בין עיירות ישראל‪ .‬רגילים הקבצנים האורחים המופתית של אברהם ולוט בפרשתנו – גוררת עמה שכר מיידי‪:‬‬ ‫לאברהם ושרה – הבשורה על הולדת בנם "כעת חיה"; ללוט – הצלתו‬ ‫בנדודים‪ ,‬עוברים מעיירה לעיירה ומקבצים לעצמם מזון ובגדים‪.‬‬ ‫בחבורה הלכו צעירים ומבוגרים‪ ,‬כולם ידועי סבל‪ ,‬עוני ומחסור‪ ,‬והם נאלצו והצלת משפחתו מהפיכת סדום‪.‬‬ ‫למצוא את מחייתם מחיזור על הפתחים‪ .‬עם זה‪ ,‬הזמן וההרגל עשו את‬ ‫שלהם‪ .‬בני החבורה למדו להכיר זה את זה‪ ,‬לחיות ביניהם בשלום ואחווה‪ ,‬אברהם אבינו השריש בכולנו את מידותיו‪ .‬שני יסודות נטע בנו‪ ,‬שתי מידות‬ ‫הקנה לנו‪ .‬האחת‪ :‬מידת האמונה‪ :‬כל ישראל הם מאמינים בני מאמינים –‬ ‫ואף הקפידו לשמור על רוחם הטובה‪.‬‬ ‫רק אחד מהם חי בעולם משל עצמו‪ .‬זה היה קבצן זקן וכחוש‪ ,‬שהצטרף בניו של אברהם אבינו שנאמר בו‪" :‬וְ הֶ אֱ ִמן‪ ,‬בַ ה'‪."...‬‬ ‫אליהם באחד ממסעותיהם‪ .‬שתקן האיש‪ ,‬אינו מדבר אלא את הנחוץ בלבד‪ ,‬ומידה נוספת שהושרשה על ידו בכל ישראל‪ ,‬שהם רחמנים וגומלי חסדים‪,‬‬ ‫ואינו מתערב בענייניהם‪ .‬היה קשה לבני החבורה להתחבר אליו גם בגלל ומי שאינו רחמן וגומל חסדים בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו‪ .‬והנביא‬ ‫ּדֹורש ִּמ ְּמָך‪ ,‬כִּ י ִּאם‪-‬עֲׂשֹות ִּמ ְּשפָט‬ ‫היותו מוכה‪-‬שחין מכף רגלו ועד קדקודו‪ .‬הוא כונה בפיהם 'אלימלך מוכה אומר‪ִּ " :‬הגִּ יד לְָּך ָאדָ ם‪ ,‬מַ ה‪ּ-‬טֹוב; ּומָ ה‪-‬ה' ֵּ‬ ‫ֹלקיָך‪( ".‬מיכה ו'‪ ,‬ח')‬ ‫וְּ ַאהֲ בַ ת חֶּ סֶּ ד‪ ,‬וְּ הַ צְּ נֵּעַ ֶּלכֶּת‪ ,‬עִּ ם‪-‬אֱ ֶּ‬ ‫שחין'‪.‬‬ ‫על‪-‬פי הנוהג המקובל אז בעיירות ישראל‪ ,‬את סעודות השבת לא היו אוכלים‬ ‫ָשים‪.‬‬ ‫העניים באכסנייתם‪ ,‬אלא מתארחים בבתי בעלי‪-‬הבתים של העיירה‪ .‬בליל " וְּ ַאבְּ ָרהָ ם וְּ ׂשָ ָרה זְּ ֵּקנִּים‪ ,‬בָ ִּאים בַ י ִָּמים; חָ דַ ל ל ְִּּהיֹות לְּׂשָ ָרה‪ ,‬א ַֹרח ַכנ ִּ‬ ‫ֹלתי הָ י ְָּתה‪-‬לִּי עֶּ ְּדנָה‪ ,‬וַא ֹדנִּי ז ֵָּקן‪ .‬וַי ֹאמֶּ ר‬ ‫שבת נאספו כל הקבצנים בקרבת דלת בית‪-‬הכנסת‪ ,‬ובתום התפילה היו ו ִַּתצְּ חַ ק ׂשָ ָרה‪ ,‬בְּ ִּק ְּרבָ ּה לֵּאמֹר‪ַ :‬א ֵּ‬ ‫חֲרי בְּ ִּ‬ ‫המתפללים עוברים לידם‪ ,‬מברכים אותם בברכת 'שבת שלום' וכל אחד ה'‪ֶּ ,‬אל‪ַ -‬אבְּ ָרהָ ם‪ :‬לָמָ ה זֶּה צָ חֲ ָקה ׂשָ ָרה לֵּאמֹר‪ ,‬הַ ַאף אֻ ְּמנָם ֵּאלֵּד‪--‬וַאֲ נִּי ז ַָקנ ְִּּתי‪.‬‬ ‫הֲ ִּי ָפלֵּא מֵּ ה'‪ּ ,‬דָ בָ ר; לַמֹועֵּ ד ָאשּוב ֵּאלֶּיָך‪ ,‬כָעֵּ ת חַ יָה‪ּ--‬ולְּׂשָ ָרה בֵּ ן" (יח‪ ,‬יא‪-‬יד)‬ ‫ואחד היה מזמין אליו אורח אחד מן הקבצנים‪.‬‬ ‫גם באותה שבת בכפר לאפאחיי‪ ,‬הסמוך לעיר טיקטין שבליטא‪ ,‬עמדה‬ ‫החבורה בירכתי בית‪-‬הכנסת‪ ,‬ואחר התפילה הוזמנו הקבצנים על‪-‬ידי כתב המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ״ל‪ ,‬בספרו ״אור יחזקאל״‪ ,‬שהיתה‬ ‫תביעה על שרה אמנו על כך שלא האמינה לברכת המלאכים שעתידה ללדת‬ ‫המתפללים‪ ,‬במאור‪-‬פנים וברוחב‪-‬לב‪ ,‬שאפיינו את הקהילה המקומית‪.‬‬ ‫אט‪-‬אט התפזרו כולם איש לצד אורחו‪ ,‬מהלכים בנחת אל הבתים לסעוד את בן‪ ,‬ונחשב לה כחסרון באמונה‪.‬‬ ‫וצריך להבין על מה היתה התביעה‪ ,‬הרי שרה לא ידעה שהם מלאכים‪,‬‬ ‫סעודת השבת‪.‬‬ ‫בית‪-‬הכנסת התרוקן כמעט לגמרי‪ ,‬ואחרון נשאר ר' אליעזר‪-‬ליפמן 'מכניס וסבורה הייתה שאורחים ערביים הם המברכים אותה ברכת הדיוט‪ ,‬והרי‬ ‫חדל להיות לה אורח כנשים‪ ,‬ומצד הטבע לא היתה לה אפשרות שתלד‪.‬‬ ‫אורחים'‪.‬‬ ‫השאלה המתבקשת היא‪ :‬מדוע? מדוע תופסות הברכות להקב"ה מקום כה‬ ‫זאת ועוד‪ :‬הרי גם לאברהם נאמר‪ּ " :‬ובֵּ ַרכְ ִתי א ָֹׁתּה‪ ,‬וְ גַם נ ַָׁת ִתי ִממֶ נָׁה לְָך בֵּ ן;"‬ ‫מרכזי בעבודת השם שלנו? חכמים אומרים שמונח כאן יסוד עמוק שמקיף‬ ‫ובתגובה לידיעה זו‪ַ " :‬ו ִיפֹל ַאבְ ָׁרהָׁ ם עַ ל‪ָׁ -‬פנָׁיו‪ַ ,‬ויִצְ חָׁ ק; וַי ֹאמֶ ר בְ לִבֹו‪ ,‬הַ לְבֶ ן‬ ‫את כל מציאות חיינו בעולם הזה!‬ ‫מֵּ ָׁאה‪-‬שָׁ נָׁה ִי ָּׁולֵּד‪ ,‬וְ ִאם‪-‬שָׁ ָׁרה‪ ,‬הֲ בַת‪ִ -‬ת ְשעִ ים שָׁ נָׁה ֵּתלֵּד‪ ?".‬גם אברהם צחק‬ ‫הזוהר הקדוש מגדיר שאנו חיים ב"עולם השקר"‪ ,‬ובלשונו‪" :‬עלמא‬ ‫למשמע בשורה זו‪ .‬מסביר שם (יז‪ ,‬יז) רש"י‪ :‬אך שונה צחוקו של אברהם‬ ‫דשיקרא"‪ .‬ויש לשאול‪ :‬מה המאפיין של עלמא דשיקרא ‪ -‬האם העובדה‬ ‫מצחוקה של שרה‪ :‬צחוק זה של אברהם תרגם אונקלוס "וחדי" לשון שמחה‬ ‫שישנם כאן אנשים שמשקרים?‬ ‫וחדווה ואילו את צחוקה של שרה תרגם "וחיכת"‪ ,‬לשון מחוך – לגלוג‪ .‬הרי‬ ‫האמת היא שהשקרים בהם אנשים נכשלים הינם רק חלק אחד של עולם‬ ‫למדת מכאן שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו הטעם‬ ‫השקר‪ .‬למעשה‪ ,‬גם מי שמעולם לא נכשל בשקר‪ ,‬עלול להיות חלק‬ ‫שהקפיד הקב"ה על צחוקה של שרה ולא הקפיד על צחוקו של אברהם‬ ‫אינטגראלי‪ ,‬בלתי נפרד‪ ,‬מעולם השקר‪ .‬מדוע?‬ ‫משום שהאמת לאמיתה היא שהאדם הוא "חלק אלוק ממעל"‪ ,‬אך הוא‬ ‫מכאן נלמד‪ ,‬מה גדולה התביעה שתובעים מאתנו‪ ,‬ועד היכן צריכה להיות‬ ‫מזהה את עצמו כגוף בשר ודם‪ .‬היש לך שקר גדול מזה?!‬ ‫אמונתנו מגעת‪ .‬כיון שהכל נתון בידי הבורא יתברך‪ ,‬וביד הקב״ה אין שום‬ ‫מכיוון שהשקר כל כך חזק בעולם כולו‪ ,‬ממילא גם יהודים ששומרים תורה‬ ‫מניעה מלעשות כל אשר יחפוץ‪ ,‬מחובתנו להאמין שכל דבר יכול להיות‬ ‫ומצוות מושפעים ממנו‪ .‬גם אצלם מוצאים כאלו שלפעמים עוזבים את‬ ‫ברצות ה׳ שיהיה‪ .‬ולכן‪ ,‬כאשר מאחלים לזקן בא בימים‪ ,‬שעתיד לחזור לימי‬ ‫שרשי האמת ונמשכים לשקרי ותאוות העולם הזה‪.‬‬ ‫נערותו‪ ,‬חייב להאמין ולומר ״אמן כן יהיה רצון״‪ ,‬שהרי לא יפלא מה׳ דבר‬ ‫הניסיון לא קל‪ ,‬והדבר צריך חיזוק תמידי‪ .‬החיזוק התמידי הזה מוחבא‬ ‫ואם אינו נוהג כך‪ ,‬הרי זה חסרון באמונה‪.‬‬ ‫בברכות והודאות שעוטפות אותנו מבוקר ועד ערב‪ .‬כל ברכה‪ ,‬כל הודאה‪,‬‬ ‫״ ַויִּגְּ ּדַ ל הַ ֶּילֶּד‪ַ ,‬ו ִּיגָמַ ל; ַויַעַ ׂש ַאבְּ ָרהָ ם ִּמ ְּש ֶּתה גָדֹול‪ ,‬בְּ יֹום ִּהגָמֵּ ל ֶּאת‪-‬יִּצְּ חָ ק‪.‬״‬ ‫מהווה הזדמנות לחזק ולהפנים את ההכרה באמת היחידה שהקב"ה ברא‪,‬‬ ‫מהווה ומנהיג את העולם‪ ,‬ובאמצעותה לפזר את השקר הנראה לעיניים‪.‬‬ ‫לדעת רש"י 'יום הגמל' הכוונה ליום בו מלאו ליצחק ‪ 24‬חדשים והוא נגמל‬ ‫ולנו‪ ,‬עם הנבחר‪ ,‬ניתן התפקיד להפיץ אור האמת לכל העולם‪ .‬כמאמר הנביא‬ ‫מיניקת חלב מאמו‪ .‬ואילו ברבנו בחיי כתב שהכוונה ביום שנעשה יצחק בן‬ ‫(ישע' מ"ג‪ ,‬כ"א) "עַ ם‪-‬זּו יָצַ ְּר ִּתי לִּי‪ְּ ,‬ת ִּהל ִָּתי יְּסַ פֵּרּו‪ ".‬לתפקיד זה נבחרנו‪.‬‬ ‫שלש שנים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ב'מדרש אגדה' מובאת שיטה נוספת‪ ,‬שיש אומרים‬ ‫שהכוונה ליום בו הוא נגמל מיצר רע ליצר טוב‪ ,‬ובן י"ג שנה היה‪ .‬ואילו‬ ‫הניסיון העשירי‪ :‬עקידת יצחק (פרק כ"ב)‬ ‫בדעת זקנים מבעלי התוספות כתבו שהכוונה לסעודת הברית‪.‬‬ ‫בסוף הפרשה‪ ,‬התורה מתארת את הניסיון האחרון ‪ -‬עקידתו של יצחק‬ ‫ועוד מפרש רש"י‪ :‬משתה גדול – "שהיו שם גדולי הדור‪ ,‬שם ועבר ואבימלך" אבינו‪ ,‬מבלי שהתורה מציינת תאריך ברור מתי נערכה העקידה‪ .‬אנו‬ ‫מוצאים על כך דיון מרתק ודעות מגוונות‪ ,‬אך הדעה הרווחת והמקובלת‬ ‫אמר בעל "תפארת שמשון" הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל‪:‬‬ ‫"בדרך כלל‪ ,‬כשאנחנו שומעים על מסיבה גדולה‪ ,‬מצטייר אצלנו אולם רחב היא שהעקידה נערכה ביום ראש‪-‬השנה‪ ,‬ומקורה ב'פסיקתא רבתי' (פיסקא‬ ‫מ)‪ ,‬וז"ל‪ :‬אמר לו [אברהם אבינו]‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬גלוי היה לפניך שהיה לי‬ ‫ומפואר‪ ,‬משתתפים רבים‪ ,‬אוכל עשיר ומגוון‪ ,‬והשתיה כדת‪.‬‬ ‫אולם בשפת התורה‪ ,‬שהיא שפתו של הקב״ה‪ ,‬״משתה גדול״ הוא דוקא היכן מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק‪ ,‬אילו השבתי אותך ‪ -‬לא היה לך‬ ‫מה להשיבני‪ .‬שהייתי אומר לך‪ ,‬אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע'‪,‬‬ ‫שמתאספים גדולי וצדיקי הדור‪.‬‬ ‫סעודתו של אברהם אבינו נקראת ״משתה גדול״ רק מפני שהיו בה שם בן ועכשיו אתה אומר לי לשחטו‪ ,‬ולא השבתי אותך‪ ,‬אלא עשיתי עצמי כאלם‬ ‫נח ועבר ‪ ,‬שהיו צדיקי הדור ומלמדי תורה‪ ,‬וכן אבימלך שהיה נביא אומות וכחרש וכו'‪ ,‬וכל זאת בעבור כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה‪,‬‬ ‫ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם‪ ,‬כשם שדממתי ולא‬ ‫ֹלקים ֶאל אֲ בִ ימֶ לְֶך בַ חֲ לֹום הַ ָׁל ְילָׁה ״‪(.‬כ‪ ,‬ג)‬ ‫העולם‪ ,‬ככתוב‪ :‬״ ַויָׁב ֹא אֱ ִ‬ ‫השיבותיך‪ ,‬כך אתה לא תשיב להם‪ .‬ה' יראה אשר יאמר היום 'וגו' ‪ -‬מהו‬ ‫אם כן‪ ,‬רק משתה כזה יקרא ״משתה גדול״‪.‬‬ ‫וגם אנחנו‪ ,‬עם ה׳ ולומדי התורה הקדושה‪ ,‬צריכים להתרגל שהסתכלותנו היום? כהיום‪ ,‬מפני שראש השנה היה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫על העולם ושפת פינו יהיו כך ‪ -‬מה שהוא ריק מקדושה‪ ,‬אפילו אם נראה זאת היא גם דעת הזוהר הקדוש (ויקרא יח‪ ).‬וז"ל‪" :‬בגין כך קרינן פרשתא‬ ‫גדול ומפואר ביותר‪ ,‬יהיה בעינינו קטן ומבוזה‪ ,‬ורק מה שהוא עשיר בתוכן דיצחק בהאי יומא‪ ,‬דבהאי יומא אתעקד יצחק לתתא"‪ .‬ורמז נאה כותב על‬ ‫כך הרה"ק מקאמרנא זי"ע ב'זוהר‪-‬חי' (ח"ב דף רפ ע"ד) שהמילים‬ ‫וברוחניות ‪ -‬הוא החשוב והמכובד‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬גלישה מן הנועם והעדינות ביחסי אנוש אל הברוטאליות של אנשי 'והאלקים נסה את אברהם" עולות בגימטריא "ראש השנה" – ‪ 861‬בדיוק‪.‬‬ ‫סדום‪ .‬התורה עוברת במעבר חד מתיאור הכנסת האורחים אל הפראות עקידת יצחק תופסת מקום נכבד ביהדות‪ :‬כל בוקר אנו פותחים בה את‬ ‫תפילת שחרית ומבקשים‪" :‬כשם שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות‬ ‫הסדומית השונאת אורחים ורודפת אותם‪.‬‬ ‫אתם‪--‬כִּ י כָבְּ דָ ה‪ְּ ,‬מאֹד‪( ".‬י"ח‪ ,‬כ') רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך‪ "...‬וכו'‪ .‬ביום השני של ראש‬ ‫"וַי ֹאמֶּ ר ה'‪ַ ,‬זע ֲַקת ְּסדֹם ַו ֲעמ ָֹרה כִּ י‪ָ -‬רבָ ה; וְּ חַ ּטָ ָ‬ ‫העיר סדום הפכה לסמל החטא‪ ,‬הרוע והשחיתות‪ .‬הכינוי "סדום" מופיע השנה אנו קוראים בתורה את פרשת העקידה ומזכירים אותה בברכת‬ ‫פעמים רבות בנביאים אחרונים כביטוי להעדר צדק ומשפט‪ ,‬באמצעותו הם זיכרונות‪" :‬ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור"‪ ,‬וכן תוקעים בשופר של איל‪.‬‬ ‫משווים את החברה המושחתת שהייתה בימיהם בישראל לזו שבסדום‪ .‬ויש לשאול‪ :‬מה יש בניסיון זה שהתורה מאריכה בו ביותר?‬ ‫חֹותְך‪ :‬גָׁאֹון ִשבְ עַ ת‪ -‬ובכן‪ ,‬אברהם אבנו הגיע לפסגה ‪ -‬נשיא אלוקים‪ .‬האם גדלותו‪ ,‬העושר לו‬ ‫ט"ז)‪":‬הנֵּה‪-‬זֶה הָׁ יָׁה‪ ,‬עֲֹון ְסדֹם אֲ ֵּ‬ ‫ִ‬ ‫ואומר הנביא [יחזקאל‬ ‫זכה‪ ,‬ושני בנים ‪ -‬יגרמו ל"וישמן ישורון ויבעט"‪ ,‬או שמא נאמן הוא עדיין‬ ‫יקה‪"..‬‬ ‫נֹותיהָׁ ‪ ,‬וְ יַד‪-‬עָׁ נִי וְ ֶאבְ יֹון‪ ,‬ל ֹא הֶ חֱ זִ ָׁ‬ ‫לֶחֶ ם וְ שַ ְלוַת הַ ְש ֵּקט‪ ,‬הָׁ יָׁה לָּׁה וְ לִבְ ֶ‬ ‫משמעותה של ביטול מידת החסד היא אובדן כל זיק אנושי‪ .‬הבורא יצר את לשליחותו ‪ -‬לעשות את דבר ה' בעולם?‬ ‫העולם במתכונת כזאת‪ ,‬שבני האדם יעזרו זה לזה‪ ,‬וגם יהיו נעזרים זה על הניסיון מתעצם מהעובדה שחולפים שלושה ימים תמימים‪ ,‬מאז שהוא‬ ‫ידי זה‪ ,‬כאמור‪" :‬עולם חסד ייבנה"‪ .‬במעשיהם‪ ,‬כאילו ביקשו אנשי סדום מצווה על הניסיון‪ ,‬ועד שהוא בא לקיימו‪ .‬שלושה ימים בהם השטן מפעיל‬ ‫להוכיח‪ ,‬שתיתכן חברה אנושית ללא עזרה הדדית וללא חסד וצדקה‪ .‬לכך את כל קסמיו‪ ,‬כישרונותיו וכוח שכנועו‪ ,‬על מנת להכשיל את אברהם‪.‬‬ ‫וכידוע‪ ,‬הכשלת האדם הראשון ואשתו‪ ,‬ארכה כשעה בלבד‪ ,‬וכאן היו‬ ‫לא יכול היה הבורא להסכים‪ ,‬שכן עולם ללא חסד ‪ -‬אחת דינו להיעלם‪.‬‬ ‫זו סדום! תיאור דמותה הוצמד בתורה לתיאור חסדו של אברהם‪ ,‬במטרה לרשותו של השטן שלושה ימים תמימים על מנת להכשיל את אברהם‪.‬‬ ‫במשך כל אותם שלושת ימים‪ ,‬אברהם היה יכול לחשוב‪ ,‬לשנות ולפרש את‬ ‫להבליט את הניגוד‪ ,‬לעמת בין הטוב והרע‪ ,‬בין האמת והשקר‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬תכלית בחירתו של אברהם אבינו הוא ייסוד עם שינחה את כלל הנבואה "וְ הַ ֲעלֵּהּו שָׁ ם‪ְ ,‬ל ֹעלָׁה" (כב'‪ ,‬ב') שצריך להעלות אותו למזבח‬ ‫האנושות לאמונה בה' ולהליכה בדרך הצדק והמשפט‪ ,‬מתוך ההבנה‪ ,‬שאין ולהורידו‪ ,‬או שצריך לשלוח אותו ללמוד בישיבת שם ועבר‪ ,‬או כל דבר אחר‬ ‫האדם נברא עבור עצמו‪ ,‬אלא כדי להעניק לאחרים‪ ,‬בגמילות חסדים לגופם ובלבד לא לקפח את חיי בנו‪ .‬אבל אברהם אבינו מפרש את הנבואה בדרך‬ ‫ולנפשם‪ ,‬ובכך הוא מתעלה לעשות רצון בוראו‪ ,‬וחז"ל מסבירים‪ ,‬שעיקר שנראית לו האמתית ביותר למרות שהוא יקריב את בנו‪ ,‬ולמרות שלא‬ ‫מטרתו של אברהם היתה להחדיר באורחיו את ההכרה שיש מנהיג לבריאה הייתה בה הבנה שכלית כלל‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬היה זה נגד השכל‪ ,‬ומשמעות הדבר ‪-‬‬ ‫וכל מה שנהנים מהעולם הוא מהקב"ה‪ ,‬ולו יש להודות‪ ,‬וכפי שהביא רש"י להרוס כליל את כל תדמיתו ואת כל הפרויקט עליו עמל כל חייו‪.‬‬ ‫מדברי חז"ל (סוטה י)‪" :‬לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי ואעפי"כ אברהם מוסר נפשו על מצוה זו ‪ -‬זהו שבח גדול על אברהם אבינו‪,‬‬ ‫שאכלתם משלו‪ .‬סבורים אתם שאכלתם משלי‪ ,‬אכלתם משל בורא העולם"‪ .‬ועל כן כתבה על כך התורה באריכות גדולה‪.‬‬ ‫אתה"‪ ,‬כי ביצעת את הוראתי‬ ‫לכן אמר לו ה'‪" :‬עַ ָׁתה יָׁדַ עְ ִתי כִ י י ְֵּרא אלקים ָׁ‬ ‫חז"ל תיקנו שיהיו בחיינו ברכות והודאות לשם יתברך שמקיפות את כל חיי באופן האמיתי ביותר‪ ,‬נגד "השכל הישר" וללא שאלות "וְ לא חָׁ שַ כְ ָׁת ֶאת בִ נְך‬ ‫ידך ִממֶ נִי" (שם) לא נתת לשום נגיעה אישית להטות את דעתך‪ .‬ואם‬ ‫היהודי החל מ"מודה אני" עם פקיחת עיניו בבוקר ועד "קריאת שמע שעל ֶאת י ְִח ְ‬ ‫המיטה" בסמוך לנחיתת העפעפיים על האישונים‪ .‬למעשה‪ ,‬חלק גדול לאחר ‪ 137‬שנה‪ ,‬אתה מוכן לשמוע לדבר אלוקים‪ ,‬אפילו במחיר הריסת כל‬ ‫מעבודת השם‪ ,‬סובב סביב נושא הברכות‪ :‬ברכת המצוות‪ ,‬ברכת הנהנין‪ ,‬מה שבנית ‪ -‬הגעת לדרגה המושלמת‪.‬‬ ‫ברכת השבח‪ ,‬ועד הברכה שמוזכרת במפורש בתורה‪ ,‬ברכת המזון‪ ,‬עליה ויש לדעת‪ ,‬שדווקא מתוך הנסיונות והקשיים‪ ,‬האדם מפתח תלות בבורא‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ ָא ֶּרץ עולם ‪ .‬דווקא כשאדם ניצב בפני אתגרים ומכשולים‪ ,‬הוא מתחזק באמונה‪,‬‬ ‫נאמר (דברים ח‪ ,‬י) "וְּ ָא ַכל ְָּת‪ ,‬וְּ ׂשָ בָ עְּ ָת‪ּ--‬ובֵּ ַרכְּ ָת ֶּאת‪-‬ה' אֱ ֶּ‬ ‫הַ ּטֹבָ ה אֲ שֶּ ר נ ַָתן‪-‬לְָך‪ .".‬ברכה זו היא מצווה להכרת הטוב והודאה מוצהרת בביטחון‪ ,‬בתפילה‪ ,‬ביראת שמים ובתיקון המידות‪ .‬הקשיים גורמים לו‬ ‫לפתח קשר אישי ורגשי עם הבורא יתברך ולהעפיל לדרגות עצומות‪.‬‬ ‫להקב"ה וממנה למדו חז"ל "לכאורה" לתקן את כל הברכות‪.‬‬