gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: וירא (2026-10-26)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪439‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירות של עבדות‪ ,‬ולכן לא ראה צורך לטרוח בזה‬ ‫יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת‬ ‫בעצמו‪ .‬ואף שהמים שבמדבר באו לשתיה ואם כן‬ ‫העץ (יח‪ ,‬ד)‬ ‫אין זו מידה כנגד מידה‪ ,‬אמנם סוף סוף לא הביא את‬ ‫ברש"י ‪' -‬יוקח נא ‪ -‬ע"י שליח‪ ,‬והקב"ה שילם‬ ‫המים בעצמו‪ ,‬לכן הספיקה זכותו לבניו רק באופן‬ ‫לבניו ע"י שליח‪ ,‬שנאמר (במדבר כ‪ ,‬יא) וירם משה את‬ ‫שיבוא על ידי שליח‪ .‬ואם היה מהדר ומביא בעצמו‬ ‫ידו ויך את הסלע'‪.‬‬ ‫והוא מדברי הגמרא (בבא מציעא פו‪' ):‬אמר רב‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת‬ ‫בעצמו‪ ,‬עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו‪ ,‬וכל‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫מה שעשה אברהם על ידי שליח‪ ,‬עשה הקדוש ברוך‬ ‫פרשת וירא‬ ‫הוא לבניו על ידי שליח‪ ,‬ואל הבקר רץ אברהם ‪-‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫ורוח נסע מאת ה'‪ ,‬ויקח חמאה וחלב ‪ -‬הנני ממטיר‬ ‫לכם לחם מן השמים‪ ,‬והוא עומד עליהם תחת העץ‬ ‫היכל השבת‬ ‫‪ -‬הנני עומד לפניך שם על הצור‪ ,‬ואברהם הולך עמם‬ ‫מתנה טובה יש לי בבית גנזי‬ ‫לשלחם ‪ -‬וה' הולך לפניהם יומם‪ ,‬יוקח נא מעט מים‬ ‫עמוד ‪7‬‬ ‫‪ -‬והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם'‪.‬‬ ‫והטעם שדווקא בעניין המים לא הביא אברהם‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫בעצמו אלא על ידי שליח‪ ,‬נראה דהיינו משום שהמים‬ ‫יסודות עבודת ה' במעשי האבות‬ ‫לא היו לאכילה ושתיה אלא לרחיצה בעלמא‪ ,‬שבזה‬ ‫עמוד ‪9‬‬ ‫אין עניין של כבוד וחביבות להביא בעצמו‪ ,‬אלא הוא‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫חשוון תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גיליון זה נודב לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד‪ ,‬ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬ ‫רודף צדקה וחסד‪ ,‬איש חמודות ורב תבונות‪ ,‬מגדולי תומכי מכוננו‬ ‫הרב יהודה כהן שליט"א‬ ‫חבר הנהלת מוסדות קהל עדת ירושלים‬ ‫לרגל אירוסי בנו הבה"ח מנחם מנדל עב"ג למזל"ט‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בד"ה‬ ‫‪'êìî ïá éáúë' ïåëî‬‬ ‫‪åøð äáë‬‬ ‫‪ì"÷åöæ âøáöðéî áééì éáø ìåãâä ïåàâä åðéáø éøôñ úàöåäì øöåéä úéá‬‬ ‫המומים ומזועזעים אנו בפטירתו של התלמיד הגדול שלא מש מתוך האהל‬ ‫של רבינו הגדול בעל ה"בן מלך" זצוק"ל‪ ,‬עשרות שנים הפיץ מאור תורתו‬ ‫לרבים מקשיבים בכל אתר ואתר‪ ,‬הרביץ תורה והלהיב עדרים לתורה‬ ‫ולעבודה‪ ,‬מבחירי תלמידיו של מרן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל‪ ,‬דבוק בלב ונפש‬ ‫ברבותיו הק' לבית ביאלא‪' ,‬האי תנא ירושלמאה' מפארי גידולי ירושלים של‬ ‫מעלה‪' ,‬חסידא ופרישא'‪ ,‬בוער כלבת אש בעבודת ה' ובמצוותיו חפץ מאד‪,‬‬ ‫מעיין נובע בהמייה בתורה ובחסידות‪ ,‬שמו זכרו ותורתו של רבינו דובבות‬ ‫בפיו בכל עת מצוא‪ ,‬מעתיק השמועה האחד והיחיד שאין דומה לו‬ ‫‪éáø ìåãâä ïåàâä‬‬ ‫מנחם מנדל פרוש‬ ‫מהוגי וכותבי תורת 'בן מלך'‬ ‫‪ì"öæ‬‬ ‫ולאחרונה במאמריו בירחון 'למען דעת'!‬ ‫אוי! מי יפרק הוויות ומי יתרץ שברים‪ ,‬מי יקצה בגבעות ומי יסתת בהרים‪,‬‬ ‫מי ישדד מעמקיך ומי ילחום מלחמתך!‬ ‫‪- ïåéö éìáà øàù êåúá åðîçðé 'äå - íçðî åðì ïéà‬‬ ‫‪íéáåùçä åéçàå åéðáì äæá íéøåâù íéîåçðú‬‬ ‫‪à"èéìù òùåäé 'ø ç"äøä åðìòôî éëîåú éìåãâî åááì úãîç åðáì ãåçéáå‬‬ ‫‪ïåâé éôåèò äøî íéìáàúî‬‬ ‫‪íéëøåòä‬‬ ‫‪ïåëîä úìäðä‬‬ ‫‪ïåëîä éðáø‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מלמד שיודעין בה ומבקרין אחריה'‪ ,‬והיינו כאמור‪,‬‬ ‫גם המים לרחיצה‪ ,‬אזי היתה עומדת לו הזכות‬ ‫ששאלת 'איה שרה' לא היתה שאלה כפשוטה‬ ‫שיביא גם את המים הקב"ה בעצמו‪.‬‬ ‫הבאה מתוך חוסר ידיעה‪ ,‬אלא אמתלא לפתוח‬ ‫בדיבור אודותיה ובכדי שתבין שמדברים אליה‪.‬‬ ‫[]‬ ‫אמנם עדיין צריך לבאר מדוע ניתנו כאן רק‬ ‫ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל‬ ‫שלש נקודות‪ ,‬ומפני מה ניתנו דווקא על אותיות‬ ‫(יח‪ ,‬ט)‬ ‫א'י'ו' שבאליו‪.‬‬ ‫נקוד על אי"ו שבאליו‪ ,‬וברש"י הביא מדרשו‪,‬‬ ‫ונראה שיש בזה הדגשה מיוחדת בדקדוק‬ ‫ועוד הביא דברי הגמרא בבבא מציעא (פז‪' ).‬יודעים‬ ‫האותיות שעליהן בא הניקוד‪.‬‬ ‫היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה‪ ,‬אלא‬ ‫להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה‪ ,‬אמר‬ ‫כי הנה יש לעיין אימתי נכון לכתוב 'ויאמרו‬ ‫רבי יוסי בר חנינא‪ ,‬כדי לשגר לה כוס של ברכה'‪.‬‬ ‫אליו'‪ ,‬ואימתי הכתיבה הנכונה היא 'ויאמרו לו'‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬שכאשר האמירה היא חד‪-‬צדדית ופסקנית‬ ‫ודברי רש"י אלו גם הם נתינת טעם למה נקוד‬ ‫מצד אחד לרעהו‪ ,‬כגון הוראה וציווי‪ ,‬או תשובה‬ ‫על אליו‪ .‬כי הנה אמרו שם בגמרא עוד ‪' -‬תני משום‬ ‫לשאלה וכדומה‪ ,‬אז הנכון לכתוב 'ויאמרו לו'‪.‬‬ ‫רבי יוסי‪ :‬למה נקוד על איו שבאליו ‪ -‬לימדה תורה‬ ‫אולם כאשר האמירה מכוונת לשתף את השומע‪,‬‬ ‫דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו'‪ .‬וברש"י‬ ‫שהאומר מצפה לתשובתו של השומע ונזקק‬ ‫שם על הגמרא ביאר ‪' -‬והיינו נקודת איו‪ ,‬דלא‬ ‫לשיתופו בשיחה‪ ,‬אז הנכון לכתוב 'ויאמרו אליו'‪.‬‬ ‫היו צריכין לשאול‪ ,‬דיודעין היו שהיא באהל‪ ,‬דכל‬ ‫נקודה עוקרת התיבה שאינה אלא לדרשה‪ ,‬ודרוש‬ ‫והנה כאן אופי השאלה בצורתה החיצונית היה‬ ‫מינה דרך ארץ'‪.‬‬ ‫שהם נזקקים לשתפו בשיחה‪ ,‬ולכן כתוב 'ויאמרו‬ ‫אליו'‪ ,‬כי כן היה נראה אופי השאלה כאילו שהם‬ ‫מדברי רש"י בגמרא אנו למדים שמה שהוסיף‬ ‫מצפים לתשובתו‪ ,‬היכן נמצאת שרה‪ .‬אולם הניקוד‬ ‫בפירושו על התורה 'יודעים מלאכי השרת היכן‬ ‫בא לומר שלפי האמת היתה זו שאלה לשם כבוד‬ ‫היתה'‪ ,‬גם הוא מקושר לענין הנקוד על איו‪ ,‬שזה‬ ‫ודרך ארץ בלבד‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל שיודעים היו‬ ‫הטעם לניקוד‪.‬‬ ‫מלאכי השרת היכן היתה‪ ,‬ועל כן מצד האמת היה‬ ‫והביאור בזה הוא‪ ,‬שנקודות אלו שעל האותיות‬ ‫ראוי לכתוב 'ויאמרו לו'‪ .‬ולפיכך נקוד על האותיות‬ ‫שישנם בכמה מקומות בתורה‪ ,‬מלבד דרכי הדרש‬ ‫א' י' ו' שהם האותיות הנוספות ב'אליו' יתר על 'לו'‪,‬‬ ‫שבהן‪ ,‬יש בהם טעם על פי פשוטו‪ ,‬שבאים להורות‬ ‫לרמז שלפי האמת הם מיותרות‪ ,‬ודי היה בכתיבת 'לו'‪.‬‬ ‫שאין משמעות התיבה כפי פשוטה‪ ,‬אלא יש להתבונן‬ ‫ואף שהאות וי"ו האחרונה נחוצה גם במילת‬ ‫בה ולהבין שיש בה כוונה שונה שאינה כמשמעותה‬ ‫'לו' בכל זאת נקוד גם עליה‪ ,‬כי הוי"ו שבמילת 'לו'‬ ‫הפשוטה‪ ,‬והנקודות הן כפי שנהוג בדרכי הכתיבה‬ ‫היא רק עבור תנועת החולם ואינה נשמעת בדיבור‪,‬‬ ‫לתת רמז לציון על ידי שנותנים סימן על התיבה‪.‬‬ ‫ורק במילת 'אליו' נשמעת הוי"ו‪ .‬ולכן נותר רק ה'ל'‬ ‫[אלא שיש שזה בא להפחית מתוקף המשמעות‪,‬‬ ‫שב'אליו' בלי נקוד עליו‪ ,‬כלומר 'לו'‪ ,‬שהיא הצורה‬ ‫ויש שזה בא להוסיף בתוקף המשמעות]‪.‬‬ ‫הנכונה שהיתה צריכה להיאמר לאמיתו של דבר‪,‬‬ ‫וכן מצינו בכל התיבות המנוקדות שמצאנו‬ ‫ורק כלפי חוץ היה נראה כ'אליו'‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬שנדרשות באבות דרבי נתן (פרק לד‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ובכולן כוונת הניקוד היא ליתן משמעות אחרת‬ ‫[]‬ ‫לתיבה‪ ,‬וללמד שאין תיבה זו מתפרשת כמשמעותה‬ ‫ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום‬ ‫הפשוטה‪ .‬כגון 'וישקהו' (להלן לג‪ ,‬ד) ‪' -‬שלא נשק‬ ‫ואברהם הולך עמם לשלחם (יח‪ ,‬טז)‬ ‫עשו ליעקב בכל לבו'‪ .‬וכן אמרו שם באדר"נ על‬ ‫ממהלך הדברים נראה‪ ,‬שיש קשר בין היראות‬ ‫פסוק זה 'איה שרה אשתך' ‪' -‬נקוד על 'איו' שבאליו‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה‬ ‫ה' אל אברהם לרגל ברית המילה למהפכת סדום‪,‬‬ ‫ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים אשר‬ ‫שהרי בוודאי לא לחינם נזדמן שהמלאכים הגיעו‬ ‫בקרבה‪ .‬חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית‬ ‫אל אברהם בדרכם לסדום‪ ,‬ויש לבאר שייכות‬ ‫צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע‪ ,‬חלילה לך‬ ‫הדברים זה לזה‪.‬‬ ‫השופט כל הארץ לא יעשה משפט (יח‪ ,‬כג‪-‬כה)‬ ‫ונראה‪ ,‬שבעת הזאת שכרת ה' ברית ידידות עם‬ ‫צריך להבין סדר ומבנה הדברים‪ ,‬שהחל עם‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שהחל בברית המילה עד שבא לידי‬ ‫טענת 'האף תספה צדיק עם רשע'‪ ,‬ואחר שאמר‬ ‫היראות ה' אליו‪ ,‬אזי על ידי זה ישנו בעולם נציג‬ ‫אולי יש חמישים צדיקים‪ ,‬שב וטען 'חלילה לך‬ ‫האלוקים‪ ,‬ונחשב שיש יותר נוכחות של ה' בעולם‪,‬‬ ‫מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע'‪.‬‬ ‫ודבר זה גורם שה' שהוא אלוקי הצדקה והמשפט‪,‬‬ ‫ישגיח יותר על העולם להנהיגו בהתאם לצדק‬ ‫והנה זה פשוט שהמקום נידון בכללות לפי‬ ‫ולמשפט‪ ,‬כי כאשר המצב בעולם הוא שהשכינה‬ ‫הרוב‪ ,‬ואם כן היה אברהם יודע שבוודאי רוב אנשי‬ ‫מתהלכת בו‪ ,‬אזי אין נסבל שיהיו נמצאים אנשים‬ ‫העיר רשעים הם‪ ,‬ועל כן מצד מידת הדין יש לדון‬ ‫רעים וחטאים‪ ,‬אשר משחיתים ומתעיבים ואומרים‬ ‫את העיר על פי רובה‪ ,‬והנה יש סברא מצד המשפט‬ ‫בלבם אין אלוקים‪ ,‬ומעתה ה' יורד לארץ לבערם‬ ‫המחייבת להעניש את העיר בכללות‪.‬‬ ‫ולכלות אותם מן העולם‪ .‬וכמו שמצינו בהליכת‬ ‫ועל זה טען אברהם תחילה שהגם שהעיר‬ ‫ישראל במדבר‪ ,‬שבעת החטא נאמר ‪' -‬ושלחתי‬ ‫בכללותה נידונה להשחיתה‪ ,‬בכל זאת אין לספות‬ ‫לפניך מלאך וגו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה‬ ‫הצדיקים עם הרשעים‪ ,‬ויש להצילם‪ .‬ואף שמצד‬ ‫עורף אתה פן אכלך בדרך' (שמות לג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫מידת הדין יש מקום לספות הצדיקים עם הרשעים‪,‬‬ ‫ועיין ברבינו בחיי (להלן יט‪ ,‬כט) שהקשה שבודאי‬ ‫כיון שהנידון הוא בכללות וכדאיתא בגמרא 'בהדי‬ ‫היו באומות העולם רעים וחטאים כמותם ולא היה‬ ‫הוצא לקי כרבא' (בבא קמא צב‪ ,).‬אכן אברהם עורר‬ ‫בהם העונש כל כך‪ ,‬ועוד שאברהם היה אפשר‬ ‫את הצד והמידה שאין ראוי לספות צדיק עם רשע‪,‬‬ ‫לו להחזירם בתשובה‪ .‬ותירץ 'אבל מפני שהיתה‬ ‫וסברא זו אכן נתקבלה לפני ה'‪ ,‬וכפי שרואים שהציל‬ ‫עיר סדום מארץ ישראל‪ ,‬על כן היה המשפט הזה‬ ‫ה' את לוט מתוך ההפיכה על ידי שהוציאוהו‪.‬‬ ‫גדול כל כך‪ ,‬למעלת הארץ הקדושה שאינה סובלת‬ ‫אמנם גם אחר שנתקבלה הטענה שאין ראוי‬ ‫עוברי עבירה‪ ,‬והיתה מקיאה אנשי התועבות ההם‪,‬‬ ‫לספות צדיק עם רשע‪ ,‬עדיין יש מקום לדון את‬ ‫ועל כן הקדימה עתה וקאה הגוי הזה משם'‪.‬‬ ‫העיר על פי רובה ולהשחית את מקום הרשעים‪,‬‬ ‫ולפי זה יש לומר כעין הנ"ל שעל ידי נתינת‬ ‫על ידי שנוציא את הצדיק משם‪ ,‬והרשעים‬ ‫הארץ לאברהם בברית מילה‪ ,‬נתקדשה ביותר‬ ‫ייספו בעוונם‪.‬‬ ‫והשרה ה' שכינתו בה‪ ,‬כמו שנאמר בפרשת ברית‬ ‫מילה ‪' -‬ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את‬ ‫אלא שעל זה בא אברהם בסברא נוספת‪,‬‬ ‫כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים'‬ ‫שמאחר שיש לצדיק זכות וצדק שלא להיענש‪,‬‬ ‫(לעיל יז‪ ,‬ח)‪ ,‬וברש"י ‪' -‬לאחוזת עולם ‪ -‬ושם אהיה‬ ‫אם כן די בזה להחשיב את העיר כולה כעיר שאין‬ ‫לכם לאלוקים'‪ .‬ומחמת השכינה השוכנת בארץ‪,‬‬ ‫להפסידה ולהשחיתה‪ .‬שיש צד לומר שבכהאי‬ ‫ממהר ה' להיפרע מעוברי עבירה שבה‪ ,‬וכדכתיב ‪-‬‬ ‫גוונא בעיר שיש בה צדיקים‪ ,‬אף שהם מיעוט‪ ,‬ראוי‬ ‫'ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה‪ ,‬אשר‬ ‫גם מצד מידת המשפט שה' 'ישא למקום' עבור‬ ‫אני שוכן בתוכה‪ ,‬כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל'‬ ‫הצדיקים אשר בקרבה‪ .‬וזה מה שחזר וטען אברהם‬ ‫(במדבר לה‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫אבינו שמכיון שאין להמית את הצדיק עם הרשע‪,‬‬ ‫שאז יהיה נדון הצדיק כרשע‪ ,‬וזה הרי לא יתכן‪,‬‬ ‫[]‬ ‫ומעתה אין די בכך שיצילו ויוציאו את הצדיקים‬ ‫ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫על גב זו גפן תאנה ורמון ופרסק ושקדים ואגוז‬ ‫משם‪ ,‬אלא זכותם צריכה לעמוד להם להציל את‬ ‫ותמרים על גביהם' (ילקוט שמעוני פרשת אמור רמז‬ ‫העיר‪ ,‬שהרי העיר היא גם שלהם‪.‬‬ ‫תרנג)‪ .‬כלומר שעתיד הקב"ה להחזיר את סדום‬ ‫והיינו מה שטען ‪' -‬האף תספה ולא תשא‬ ‫לקדמותה‪ ,‬ולהנחילה לישראל‪.‬‬ ‫למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה'‪.‬‬ ‫ויש להתבונן בדבר‪ ,‬מאחר שסדום היא חלק‬ ‫כי כאשר יש במקום קבוצה נכבדה של אנשים‬ ‫בלתי נפרד מארץ ישראל‪ ,‬ולא עוד אלא שכפי‬ ‫מתוקנים‪ ,‬יש סברא לחוס על כללות המקום בזכות‬ ‫המבואר היתה זו סלתה ושמנה של הארץ ‪ -‬מדוע‬ ‫הקבוצה האיכותית‪.‬‬ ‫אם כן הפסידו ישראל דווקא את העידית שבארצם‪,‬‬ ‫אמנם לשם כך אין די בצדיק אחד או כמה‬ ‫ולא זכו שתבוא על תיקונה בעת ירושת הארץ‪ ,‬אלא‬ ‫יחידים כדי להציל את כל העיר‪ ,‬כי אדם אחד אין‬ ‫נותרה מקוללת ושוממה עד קץ הימים‪.‬‬ ‫הרושם שלו ניכר בכללות העיר‪ ,‬ואין העיר משתנה‬ ‫ונראה שאדרבה היא הנותנת‪ ,‬שכיון שהיא‬ ‫בהגדרתה על ידי אנשים בודדים‪ ,‬ודי לו לצדיק‬ ‫החלק המובחר ביותר על כן עדיין לא זכו בה‪ .‬כי‬ ‫שיוציאוהו מהעיר ולא יספה עמהם‪ .‬אולם אם יש‬ ‫הנה עתידים ישראל לרשת ארצות עשרה עמים‪,‬‬ ‫קבוצה נכבדה אז יש מקום לחוס על העיר כולה‬ ‫כאשר מלבד שבעת העמים שירשו ישראל את‬ ‫שאז משתנה הגדרתה לעיר שיש בה צדיקים‪ ,‬ועבור‬ ‫ארצם‪ ,‬יתוספו עליהם עוד שלש ארצות דהיינו‬ ‫זאת היא ראויה להצילה‪ .‬ועל כן התחיל לבקש על‬ ‫הקיני הקניזי והקדמוני‪ ,‬כהבטחת ה' לאברהם אבינו‬ ‫חמישים‪ ,‬שמספר כזה הוא בוודאי קבוצה גדולה‬ ‫בברית בין הבתרים (טו‪ ,‬יח‪-‬כא) ‪ -‬ביום ההוא כרת‬ ‫ונכבדה שראוי להתייחס אליה‪ .‬ואחר כך הוסיף‬ ‫ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ‬ ‫וביקש גם על מספר יותר קטן‪ ,‬שגם אותם יש‬ ‫הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת‪ ,‬את‬ ‫להחשיב כקבוצה נכבדה‪ ,‬עד שהגיע לעשרה‪.‬‬ ‫הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני‪ ,‬ואת החתי ואת‬ ‫ובוודאי שגם כאשר יישא ה' למקום ולא ישחית‬ ‫הפרזי ואת הרפאים‪ ,‬ואת האמורי ואת הכנעני ואת‬ ‫את העיר‪ ,‬לא תהיה מידת הדין לוקה‪ ,‬והרבה דרכים‬ ‫הגרגשי ואת היבוסי‪ .‬ועיין רש"י שם (והוא ממדרש‬ ‫למקום להעניש את הרשעים בפרטיות‪.‬‬ ‫אגדה) – 'עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא‬ ‫שבעה גוים‪ ,‬והשלשה אדום ומואב ועמון‪ ,‬והם קיני‬ ‫[]‬ ‫קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד'‪ .‬וגם‬ ‫וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש‬ ‫בזה יש להתבונן‪ ,‬מדוע אכן לא זכו ישראל לרשת‬ ‫מאת ה' מן השמים‪ ,‬ויהפוך את הערים האל ואת‬ ‫את כל הארץ המובטחת‪ ,‬וארצות שלשת העמים‬ ‫כל הככר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה‬ ‫נותרו שמורות להם רק לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫(יט‪ ,‬כד‪-‬כה)‬ ‫ונראה הביאור בזה‪ ,‬כי הנה שתי מעלות‬ ‫סדום בשלוותה היתה החלק המובחר והשופע‬ ‫עיקריות נאמרו בשבחה של ארץ ישראל 'ארץ‬ ‫ביותר בארץ ישראל‪ ,‬וכמו שנאמר בפרשת לך לך‬ ‫טובה ורחבה'‪ - ,‬האחת ‪' -‬ארץ טובה'‪ ,‬בהיותה ארץ‬ ‫בעת היפרד לוט מעל פני אברהם ‪' -‬וישא לוט את‬ ‫שמנה ופוריה‪ ,‬ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬והשניה ‪' -‬ארץ‬ ‫עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה‪ ,‬לפני‬ ‫רחבה'‪ ,‬גדולה ומרווחת בשטחה‪ .‬אמנם‪ ,‬כל עוד לא‬ ‫שחת ה' את סדום ואת עמורה‪ ,‬כגן ה' כארץ מצרים'‬ ‫בא עם ישראל לתכלית שלמותו ‪ -‬עדיין אין אנו‬ ‫(לעיל יג‪ ,‬י)‪ .‬ומצינו במדרש ‪' -‬כל מי שמקיים מצות‬ ‫זכאים למעלותיה של הארץ במלואן‪ ,‬ולכן מחוסרת‬ ‫סוכה בעולם הזה‪ ,‬הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבוא‬ ‫היא עדיין את המובחר שבטּובה ומלוא רחבותה‪.‬‬ ‫בסוכתה של סדום‪ ,‬שנאמר (תהילים ס‪ ,‬ח) 'אלוקים‬ ‫והטעם שלא נחלו ישראל את ארצות קיני‬ ‫דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות‬ ‫קניזי קדמוני‪ ,‬הנה הדבר מפורש בתורה בפרשת‬ ‫אמדד'‪ ,‬מהו 'עמק סוכות'‪ ,‬זו סוכתה של סדום‬ ‫שופטים 'ואם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר‬ ‫שהיתה מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו‬ ‫‪5‬‬ ‫על כך טעמים ממדרשי אגדה‪' ,‬ולמה לא גילה לו‬ ‫נשבע לאבותיך וגו' כי תשמור את כל המצוה הזאת‬ ‫מתחילה‪ ,‬שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו‬ ‫לעשותה וגו' (דברים יט‪ ,‬ח‪-‬ט)‪ .‬ומבואר שיש חלק‬ ‫ותטרף‪ ,‬וכדי לחבב עליו את המצוה‪ ,‬וליתן לו שכר‬ ‫בארץ שנשבע ה' לאבות‪ ,‬אולם הוא לא יינתן מיד‬ ‫על כל דיבור ודיבור'‪.‬‬ ‫לבאי הארץ אשר יצאו ממצרים‪ ,‬והוא ארץ קיני‬ ‫ובדרך הפשט נראה‪ ,‬שהכתוב מפרט כאן את‬ ‫קניזי וקדמוני‪ .‬וינחלו אותה ישראל רק כאשר יהיו‬ ‫הנימוק למצוה זו‪ ,‬משום מה נבחר יצחק להיות‬ ‫זכאים דהיינו כשיהיו דבקים בתורה ומצוות בדרגה‬ ‫לקרבן‪ .‬כלומר יסוד מצות העקידה היה לצוות את‬ ‫רמה‪ .‬והיינו שכשישראל שומעים לציווי ה' בדרגה‬ ‫אברהם שימסור ויקריב את החביב עליו החשוב‬ ‫יסודית‪ ,‬כנגד זה זכאים הם אף לנחול את הארץ‬ ‫והיקר לו ביותר למען כבוד השי"ת‪ ,‬והנה כל‬ ‫במידה בסיסית‪ ,‬אולם לזכות בה בכל מעלותיה‬ ‫הפרטים הללו הם המה הסיבות שמחמתם הוא‬ ‫ושלימותה שהיא 'טובה ורחבה'‪ ,‬לזה נצרך זכויות‬ ‫יתרות‪ ,‬שגם קיום התורה יהיה בכל השלימות‪.‬‬ ‫החשוב והחביב ביותר בעיני אברהם‪ .‬דהיינו משום‬ ‫שהוא 'בנך' שהדבר היקר ביותר בעיני האב הוא‬ ‫וארצות אלו 'קיני קניזי קדמוני'‪ ,‬הם הביטוי‬ ‫בנו‪ ,‬ועוד יש לו מעלה שהוא 'יחידו' שזו תוספת‬ ‫ל'רחבותה' של הארץ‪ ,‬כדכתיב 'וכי ירחיב את‬ ‫חיבה ואהבה‪ ,‬ועוד יתר על כן 'אשר אהבת'‪ ,‬שהוא‬ ‫גבולך'‪ .‬והנה כאן מבואר שכמו כן את פיסגת‬ ‫בנו שאוהב אותו וחביב עליו ביותר‪ .‬ואחר כך‬ ‫'טובה' של הארץ‪ ,‬לא יזכו לה אלא לעתיד לבוא‬ ‫מפרט את שמו שהמדובר הוא ביצחק‪.‬‬ ‫כאשר יבואו ישראל לשלימות מעלתם בקיום‬ ‫התורה והמצוות‪.‬‬ ‫ויתכן שגם הזכרת השם 'יצחק'‪ ,‬בא לבטא‬ ‫תוספת מעלה וסיבה נוספת לחיבתו‪ ,‬כלומר משום‬ ‫כלומר דושנה וגדולתה של הארץ שמורה‬ ‫שהוא 'יצחק' עם כל מעלותיו וחשיבות אישיותו‬ ‫אפוא לעתיד לבוא‪ ,‬כאשר יהיו ישראל זכאים‬ ‫לארץ מושלמת בתכליתה‪ ,‬הן במעלתה כ'ארץ‬ ‫כפי שידוע לאברהם‪ .‬ואת כל זה הוא מצווה עליו‬ ‫טובה' ‪ -‬כאשר תחזור סדום להיות כבראשונה‪ ,‬והן‬ ‫להקריב לקרבן לה' למען אהבת השי"ת‪ .‬כלומר‬ ‫במעלתה כ'ארץ רחבה' ‪ -‬כאשר תושלם ירושת‬ ‫שכל הפרטים הללו נמנו‪ ,‬משום שהם הסיבות‬ ‫שלשת העמים הנותרים‪ ,‬הקיני הקניזי והקדמוני‪.‬‬ ‫המגדילות את חשיבות הקרבן ומחמתם ציוה ה'‬ ‫בכך תבוא הארץ הטובה והרחבה אל פסגת יעודה‪,‬‬ ‫להעלותו לעולה‪ ,‬משום שהוא בנו‪ ,‬יחידו‪ ,‬ואהובו‪,‬‬ ‫ונזכה כולנו במהרה לראות בבניינה‪.‬‬ ‫ומשום כל אלו היה רצון ה' שיעלה אותו לעולה‪.‬‬ ‫ונמצא שהפירוט בנך‪ ,‬יחידך‪ ,‬אשר אהבת‪ ,‬לא‬ ‫[]‬ ‫נאמר בכדי לברר מיהו הנבחר‪ .‬וגם לא בא לשלול‬ ‫קח נא את בנך‪ ,‬את יחידך‪ ,‬אשר אהבת‪ ,‬את יצחק‪,‬‬ ‫את הנימוק הנגדי‪ ,‬לומר שלמרות כל אלו יעלהו‬ ‫ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה (כב‪,‬‬ ‫לעולה‪ .‬אלא אדרבה‪ ,‬כל אלו הם הסיבות החיוביות‬ ‫ב)‬ ‫המגדילות ומרוממות את שגב רוממות הקרבת‬ ‫צריך לבאר מה פשר הפירוט המורחב שנקט‬ ‫יצחק לקרבן עולה לה'‪.‬‬ ‫הכתוב כאן ‪ -‬בנך‪ ,‬יחידך‪ ,‬אשר אהבת‪ ,‬עד הקביעה‬ ‫ובזה נראה לבאר מה שהפרשה פותחת 'ויהי‬ ‫המדוייקת וציון שמו של יצחק‪ .‬ועיין ברש"י ‪' -‬את‬ ‫אחר הדברים האלה'‪ ,‬שצריך ביאור מה שייכות‬ ‫בנך ‪ -‬אמר לו שני בנים יש לי‪ ,‬אמר לו את יחידך‬ ‫המסופר קודם למעשה העקידה‪ .‬ועיין ברש"י‬ ‫‪ -‬אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו‪ ,‬אמר לו‬ ‫מה שפירש בזה‪ .‬אמנם לפי הנ"ל נראה‪ ,‬שהפסוק‬ ‫אשר אהבת ‪ -‬אמר לו שניהם אני אוהב‪ ,‬אמר לו את‬ ‫מתייחס לגירוש ישמעאל‪ ,‬שמאחר שנסתלק‬ ‫יצחק'‪ .‬כלומר שהפירוש המפורט היה נחוץ לשם‬ ‫ישמעאל ונותר רק יצחק לאביו‪ ,‬וכמו שנאמר לו 'כי‬ ‫בירור הדבר‪.‬‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע'‪ .‬אזי נמצא שמעתה יצחק הוא‬ ‫אכן עדיין טעון ביאור‪ ,‬שהרי לשם כך היה‬ ‫'יחידו'‪ .‬ועל ידי כך נוצרה ההזדמנות לנסיון הגדול‬ ‫יכול לומר לו מיד שיקח את יצחק‪ .‬וברש"י הביא‬ ‫‪6‬‬ ‫של איל (של יצחק)‪ ,‬שופרות‪ ,‬בשל שמאל תקע בו‬ ‫שיקריב אברהם את בנו יחידו‪ ,‬ויוכל להביע ולהוציא‬ ‫הקדוש ברוך הוא על הר סיני‪ ,‬שנאמר‪' :‬ויהי קול‬ ‫לפועל את עוצם אהבתו ונאמנותו להשי"ת‪.‬‬ ‫השופר' (שמות יא‪ ,‬יט)‪ ,‬וקרן של ימין‪ ,‬הוא גדול מן‬ ‫[]‬ ‫השמאל‪ ,‬ועתיד הקדוש ברוך הוא לתקוע בו לעתיד‬ ‫לבוא בקיבוץ גליות‪ ,‬שנאמר ‪( -‬ישעיה כז‪ ,‬יג) 'והיה‬ ‫והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו (כב‪ ,‬יג)‬ ‫ביום ההוא יתקע בשופר גדול' (פרק לא)‪.‬‬ ‫הנה אחיזת האיל בסבך היתה על ידי קרניו‪,‬‬ ‫והרמב"ן הקשה על זה ‪' -‬ולא הבינותי זה‪ ,‬כי‬ ‫ולכן על ידי קרן איל נזכר העקידה‪ ,‬כדאיתא בגמרא‬ ‫אילו של יצחק הקריבו עולה‪ ,‬והקרנים והטלפים‬ ‫‪' -‬אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל‪ ,‬אמר‬ ‫הכל נשרף בעולות' (שמות שם)‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי‬ ‫שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני‬ ‫ולפי דברינו יש לבאר שדברי המדרש אינם‬ ‫עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני' (ראש השנה טז‪.).‬‬ ‫כפשוטם‪ ,‬אלא שגוף האיל כיון שעלה להקטרה‬ ‫כלומר שכשם שהקרן היה סיבה לכך להזמין את‬ ‫הרי הושלמה כפרתו‪ ,‬אולם הקרניים אף שנשרפו‬ ‫האיל לאברהם ולהקריבו תחת בנו‪ ,‬כך בכל הדורות‬ ‫בפועל בעת ההקטרה‪ ,‬בכל זאת יש בהם גדר של‬ ‫הקרן הוא הסיבה לזכור את עקידת יצחק‪.‬‬ ‫שיירי הקרבן‪ ,‬כיון שמצד הרעיון לא עלו למזבח‬ ‫ונראה שעיקר גדר ההקטרה בקרבן הוא משום‬ ‫מצד עצמם‪ ,‬ונותרו למתן תורה ולבשורת קיבוץ‬ ‫הבשר‪ ,‬שנופל בו שם אכילה כביכול‪ ,‬ועולה אשה‬ ‫גלויות בגאולה העתידה‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫לריח ניחוח לה'‪ .‬אבל הקרניים אף שנשרפות הרי זה‬ ‫ועיין ב'אור החיים' הקדוש עה"ת (ויקרא א‪ ,‬ט)‪,‬‬ ‫מצד שלימות הקרבן שעולה כליל‪ ,‬וכעין 'לא פלוג'‪,‬‬ ‫שכתב שאף שבכל הקרבת עולה מקטירים גם את‬ ‫ולכן אנו ממשיכים ומשלימים עבודת העקידה‪ ,‬בזה‬ ‫הקרניים‪ ,‬אולם אברהם לא הקריב את הקרניים‪,‬‬ ‫שאפילו הקרניים תוקעים בהם לכבוד ה'‪ .‬כלומר‬ ‫עיי"ש שכתב הטעם לזה בכמה אופנים‪.‬‬ ‫שהבשר כבר בא לפני ה' בהקטרת האיל‪ ,‬והקרניים‬ ‫ולפי דברינו יש לומר שכיון שהקטרת הקרניים‬ ‫הם הדבר שנשאר להזכיר בו את העקידה‪ ,‬על ידי‬ ‫היא רק משום 'לא פלוג'‪ ,‬והנה ביארנו במקו"א‬ ‫זה שגם בהם עובדים את ה' ומכבדים את שמו‪.‬‬ ‫שמה שהאבות קיימו את התורה היינו דווקא בתוכן‬ ‫והנה איתא ברש"י על הפסוק 'במשוך היובל‪,‬‬ ‫המצוות ורעיונם‪ ,‬אבל גדרי המצוות ו'לא פלוג' אין‬ ‫המה יעלו בהר'‪( .‬שמות יט‪ ,‬יג) ‪' -‬ושופר של אילו של‬ ‫להם מקום רק בשעה שיש ציווי‪ ,‬ובזה יבואר שפיר‬ ‫יצחק היה'‪.‬‬ ‫שלכן אברהם לא הקטיר את הקרניים‪.‬‬ ‫ומקורו בפרקי דרבי אליעזר ‪' -‬שתי קרניו‬ ‫היכל השבת‬ ‫מתנה טובה יש לי בבית גנזי‬ ‫להודיעו‪ ,‬שנאמר 'לדעת כי אני ה' מקדישכם'‪ .‬תניא‬ ‫השבת כמתנה לישראל בפר' כי תשא‬ ‫נמי הכי‪ ,‬לדעת כי אני ה' מקדישכם – אמר לו הקדוש‬ ‫"ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי‬ ‫ברוך הוא למשה‪ ,‬מתנה טובה יש לי בבית גנזי‪ ,‬ושבת‬ ‫תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת‬ ‫שמה‪ ,‬ואני מבקש ליתנה לישראל‪ ,‬לך והודיעם'‪.‬‬ ‫כי אני ה' מקדישכם" (שמות לא‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫חז"ל דרשו מעומק לשון הכתוב‪ ,‬שציווי מצות‬ ‫ובגמרא (שבת י‪' - ):‬אמר רבא בר מחסיא אמר רב‬ ‫השבת שבפרשה זו נחשב כנתינה ו'מתנה'‪ ,‬על אף‬ ‫חמא בר גוריא אמר רב‪ ,‬הנותן מתנה לחבירו צריך‬ ‫‪7‬‬ ‫ועל כך אנו נותנים ברכה והודאה לה'‪ ,‬שרצה‬ ‫שלא כתוב כאן לשון נתינה דרשוהו חכמינו דווקא‬ ‫בנו באופן נשגב כל כך וכפי שאומרים בקידוש –‬ ‫כאן בשבת דפרשה זו‪ ,‬כי בפרשה זו נתחדשה‬ ‫'ורצה בנו‪ ,‬ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו'‪.‬‬ ‫שהשבת ניתנה לישראל למנוחה‪ .‬ו'מנוחה' היא‬ ‫ובברכת מגן אבות – 'המניח לעמו ביום שבת קדשו‪,‬‬ ‫עצם מציאות השבת‪ ,‬שכשם שהוא נח ונפש ביום‬ ‫כי בם רצה להניח להם'‪ .‬ובתפילת שחרית – 'ולא‬ ‫השביעי‪ ,‬כך יהיו ישראל נחים ביום זה‪.‬‬ ‫נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות‪ ...‬כי לישראל עמך‬ ‫כי באמת הוא ענין פלא‪ ,‬הכי משום שהקב"ה‬ ‫נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת'‪.‬‬ ‫נח ביום השביעי‪ ,‬משום כך יש לישראל לנוח בו גם‬ ‫וברש"י על הפסוק "אך את שבתותי תשמורו‪,‬‬ ‫הם‪ .‬ואמנם לכבד את היום בסממני ברכה ולקדשו‪,‬‬ ‫כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם‪ ,‬לדעת כי אני‬ ‫יש משמעות גם למי שלא היה שותף במאורע‪,‬‬ ‫ה' מקדישכם" – כתב‪' :‬כי אות היא ביני וביניכם ‪-‬‬ ‫שבכל זאת מכבד את היום משום שהוא חשוב ויקר‬ ‫אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם‪ ,‬בהנחילי לכם‬ ‫להקב"ה‪ ,‬וכמו כן שייך שהקב"ה נותן בו את ברכת‬ ‫את יום מנוחתי למנוחה'‪.‬‬ ‫היום לעמו‪ .‬אבל המנוחה שבשבת‪ ,‬כיוון שהקב"ה‬ ‫המתבאר מתוך הדברים‪ ,‬שמתוך נתינת השבת‬ ‫הוא זה אשר נח וינפש הרי זה דבר השייך לעצמו‪,‬‬ ‫באופן זה‪ ,‬שעצם השבת ניתן לישראל להיות‬ ‫וכביכול יעשה מנוחת שביתה בכל שבת‪ ,‬אולם‬ ‫להם ליום 'מנוחה'‪ ,‬אנו רואים נכוחה את גדולתם‬ ‫היאך שייכת מנוחה זו לישראל‪ ,‬והרי להם לא היה‬ ‫ורוממותם של ישראל‪ .‬שהרי מה שהשבת ניתנה‬ ‫שום מאורע של 'מנוחה' ביום השביעי‪.‬‬ ‫להם למנוחה הוא רק משום שהקב"ה משתף את‬ ‫ואשר מוכרח מזה‪ ,‬שאכן נתחדש כאן שיש‬ ‫ישראל בעניינים שלו כביכול‪ ,‬שנותן להם את יום‬ ‫מתנה שהקב"ה נותן את השבת 'שלו' ומעניקה‬ ‫מנוחתו‪ ,‬ומנחיל להם את שבת קדשו‪.‬‬ ‫לישראל כמתנה‪ ,‬ורק על ידי שהשבת ניתנה להם‪,‬‬ ‫הרי הם יכולים לקיים אותה ולעשותה‪ ,‬כדוגמת‬ ‫לדעת כי אני ה' מקדישכם‬ ‫השביתה שלו יתברך‪.‬‬ ‫אולם עוד ראו חז"ל בפרשה זו ענין פלאי‬ ‫ולכן בפרשה זו‪ ,‬ראו חכמים דבר נשגב זה‬ ‫ונשגב המתגלה בשבת בעצם מהותם ומדרגתם של‬ ‫שהשבת באה בבחינת נתינה ומתנה טובה‪ ,‬היינו‬ ‫עם ישראל‪ .‬כי הנה מציאות זו של 'מתנה' הלא הוא‬ ‫שהקב"ה נותן את עצם השבת לישראל‪.‬‬ ‫ענין נפלא‪ ,‬שכן איך יתכן לתת לנו דבר שאינו קשור‬ ‫אלינו להדיא‪ .‬וכשם שאין שום משמעות וטעם בכך‬ ‫המניח לעמו ביום שבת קדשו‬ ‫שהאומות יחוגו את 'חג המצות' דרך משל‪ ,‬משום‬ ‫ולראשונה הוזכר ונתבאר רק בפרשה זו‪,‬‬ ‫שהם הרי לא יצאו ממצרים ועל איזו חירות יש‬ ‫שהשבת היא 'לכם' לישראל‪ .‬כלומר‪ ,‬שהשבת‬ ‫להם לחוג‪ ,‬ובוודאי לא שייך לומר ש'יתנו' להם את‬ ‫עצמה נתונה במתנה לישראל‪ ,‬כי ה'מנוחה' היא‬ ‫החג במתנה‪ ,‬שהלוא אין לכך שום משמעות‪ .‬מעתה‬ ‫עצם השבת‪ ,‬ומצות השביתה שבפרשה זו היא‬ ‫האיך שייך לצוות על השבת ולתת את השבת‬ ‫שישראל יעשו אותו ליום מנוחה להם‪.‬‬ ‫לישראל שלא אירע עמהם שום דבר בשביתת‬ ‫וזהו הלשון במאמרם הנזכר שאמרו 'מתנה‬ ‫הקב"ה שהוא ענין שמימי השייך רק לו יתברך‪.‬‬ ‫טובה יש לי בבית גנזי'‪' .‬בית גנזי'‪ ,‬היינו שהיא‬ ‫אלא המבואר כאן‪ ,‬כי נתינת מנוחה זו לישראל‪,‬‬ ‫סגולת מלכים שלו שהיא חביבה עליו‪ ,‬ואינו ענין‬ ‫נובעת מן הסוד הנשגב שיש לנו בקשר עם ה'‪,‬‬ ‫ששייך לכלל העם ואף לא עבדי המלוכה‪ ,‬ואכן‬ ‫היינו המעלה הרוממה והדביקות הפנימית שיש‬ ‫בשום מצוה מן התורה לא מצינו לשונות אלו ‪-‬‬ ‫לישראל והקב"ה‪ .‬באופן שהקב"ה רואה את ישראל‬ ‫'מתנה טובה יש לי'‪' ,‬בבית גנזי' ‪ -‬כי אם בשבת‬ ‫בבחינת קרוביו ובני משפחתו של המלך‪ ,‬ואף יותר‬ ‫קודש‪ ,‬באשר השבת הוא ביסודו דבר פרטי של‬ ‫מזה – שאנו נחשבים כרעיה וכמטרוניתא למלך‪.‬‬ ‫המלך ית"ש מבית גנזיו‪ ,‬אלא שמרוב חביבותו לעם‬ ‫וכיוון שמשפחת המלך היא חלק מן המלך‪ ,‬הרי היא‬ ‫ישראל נתנה להם במתנה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫– לישראל‪ ,‬והטעם בזה הוא כמו שביארנו משום‬ ‫גם משתתפת בכל ענייניו העצמיים‪ .‬ורק מתוך כך‬ ‫שישראל מאוחדים עם הקב"ה בבחינת בני ביתו‪,‬‬ ‫יש מקום ושייכות ליתן לישראל את יום מנוחתו‪,‬‬ ‫ולכן משתף אותם בכל ענייניו‪ ,‬הנה יש כאן 'אות'‬ ‫שיהיה גם להם ליום מנוחה‪.‬‬ ‫כי הוא יתברך עתיד להיות גם מקדשנו לעולם‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬פרשה זו של נתינת השבת בדרגה‬ ‫הבא‪ ,‬בעולמו של הקב"ה‪ ,‬להיות עמו ולתת לנו‬ ‫של מנוחה‪ ,‬היא האות הנשגב על גדולת וקדושת‬ ‫חלק בו‪ .‬שמאותו הטעם והשייכות שנתן לנו את‬ ‫ישראל‪ .‬ועל זה אמרה תורה 'כי אות היא ביני‬ ‫השבת ראויים אנו גם שיתן לנו חלק בעולם הבא‪,‬‬ ‫וביניכם לדעת כי אני ה' מקדישכם'‪.‬‬ ‫שינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי עוה"ב‪.‬‬ ‫וכך אמרו במדרש ‪' -‬ביני ובין בני ישראל וגו'‪,‬‬ ‫וגם זה נלמד כאמור דווקא מן הפסוק בפרשה‬ ‫משל למלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו‪ ,‬העובר‬ ‫ביניהם חייב מיתה' (שמו"ר כה‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫זו 'ביני ובין בני ישראל'‪ ,‬שמכאן ראו חז"ל לדרוש‬ ‫שהקשר בין קוב"ה וישראל הוא במדריגת הקשר של‬ ‫עוד אמרו חז"ל ‪' -‬ושמרתם את השבת כי‬ ‫מלך ומטרוניתא‪ .‬כי רק המטרוניתא משתתפת בכל‬ ‫קודש היא לכם ‪ -‬מגיד שהשבת מוספת קדושה על‬ ‫ישראל' (מכילתא)‪ .‬כלומר שכאן נתחדש שקדושת‬ ‫ענייניו האישיים של המלך‪ ,‬כדרך מלך ומטרוניתא‪,‬‬ ‫השבת חלה על עצם מציאותם של ישראל‪ ,‬ובזה‬ ‫שהם משותפים בכל שמחותיו וסעודותיו‪.‬‬ ‫נתוסף בהם קדושה‪.‬‬ ‫והנה זה פשוט דזה שנתן הקב"ה את השבת‬ ‫עוד דרשו חז"ל סוד נשגב ‪' -‬כי אני ה'‬ ‫לישראל‪ ,‬אין הכוונה בזה שנעשה אנו לבד את‬ ‫מקדישכם ‪ -‬לעולם הבא‪ ,‬כגון קדושת שבת בעולם‬ ‫השבת במקומו‪ .‬אלא הכוונה שרצה בנו ונתן לנו את‬ ‫הזה‪ .‬נמצינו למדין‪ ,‬שהוא מעין קדושת העולם‬ ‫'שבת קדשו'‪ ,‬שנעשנו יחד עמו‪ .‬והוא מה שאמרו –‬ ‫הבא‪ .‬וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם‬ ‫'מלך שיושב ומטרונה יושבת כנגדו'‪ .‬שעם ישראל‬ ‫שכולו שבת' (מכילתא)‪ .‬כלומר שהשבת היא אות‬ ‫יושבים עם הקב"ה בשבת‪ .‬וכן משוררים ‪ -‬לכה‬ ‫שממנה אנו יודעים שנזכה לעולם הבא‪.‬‬ ‫דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה‪ .‬דהיינו שעם‬ ‫והיינו כי העולם הבא הרי הוא עולמו של‬ ‫ישראל קוראים להקב"ה שישתתף כביכול יחד‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואין בו חלק לנבראים‪ ,‬עין לא ראתה‬ ‫עמהם לצאת לקראת השבת לקבל פניה‪.‬‬ ‫זולתו‪ .‬אולם מתוך שנתן ה' את יומו – יום השבת‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫יסודות עבודת ה' במעשי האבות‬ ‫כוחות הנפש שיש לבסס ולחזק‪ ,‬ומה הם ההשקפות‬ ‫התכונות היסודיות דרך ארץ קדמה לתורה‬ ‫היסודיות שעליהם נבנה מבנה היהודי‪.‬‬ ‫בכל עת על האדם להתעורר ולהתחזק‪ ,‬ללכת‬ ‫והנה ישנם חובות בסיסיות של בן אנוש ‪-‬‬ ‫מחיל אל חיל ולהתקדם במסילה העולה בית א‑ל‪.‬‬ ‫דעה ושכל‪ ,‬והנהגת דרך ארץ בדרכו של עולם‪,‬‬ ‫והנה בראשונה צריך לחזק את היסודות והשרשים‪,‬‬ ‫המחייבות כל אדם‪ .‬והם הרקע וההקדמה לכללות‬ ‫כי בזה תלוי כל חוזק הבניין‪ ,‬שככל שהשרשים‬ ‫התורה‪ ,‬כדאיתא 'דרך ארץ קדמה לתורה' (תנא דבי‬ ‫יותר איתנים והיסודות יותר חזקים‪ ,‬כך כל העבודה‬ ‫אליהו פרק א)‪ ,‬כי התורה באה אחר שהאדם יש לו‬ ‫תהיה ביתר תוקף ושלימות‪ ,‬וכן עם יותר אחיזה‬ ‫אנושיות ומצפון‪ ,‬מוסריות וחוש צדק‪ ,‬מחוייבות‬ ‫בנפש האדם לאורך ימים‪ .‬ועל כן צריך לדעת מה‬ ‫ואחריות‪ ,‬וכן שימצאו בנפשו תכונות של שלטון‬ ‫הם העמודים שעליהם נטועה דרך התורה‪ ,‬מה הם‬ ‫‪9‬‬ ‫בגמרא ‪' -‬אברהם יצחק ויעקב נקראו ישרים' (ע"ז‬ ‫עצמי‪ ,‬ריסון ואיפוק‪ ,‬ויתור והבלגה‪ .‬וכל אלו‬ ‫כה‪ .).‬כשבא האדם לקבוע את דרכו בחיים עליו‬ ‫הדברים נתבעים מכל האנושות‪ ,‬ומי שמחוסר‬ ‫לחפש את האמת‪ .‬האדם הישר המבקש לקבוע‬ ‫אחד מהם אינו זכאי לשם 'אדם'‪.‬‬ ‫לעצמו קו ודרך בהם יצעד לכל אורך חייו‪ ,‬עליו‬ ‫להחליט תחילה שלא יתכן שיהיה קצר רואי או‬ ‫מידות טובות של עם ישראל רחמנים‬ ‫בעל דעה שטחית‪ ,‬ובשום אופן לא יסכים לחיות‬ ‫ביישנים גומלי חסדים‬ ‫בידיעה שאינה מושלמת או השקפה שאינה‬ ‫והנה בחר השי"ת בעם ישראל להיות עמו‬ ‫מדוקדקת ובהירה‪.‬‬ ‫ולתת להם את התורה‪ ,‬משום שיש בהם נוסף על‬ ‫ואיתא במדרש שאברהם אבינו חקר בכל כוחו‬ ‫הנ"ל תכונות נעלות‪ ,‬שבהם נשתבחו יותר מכל‬ ‫עד שהגיע אל האמת‪' - .‬אמר רבי יצחק משל‬ ‫האומות‪ .‬תכונות של עדינות וטהרה‪ ,‬צניעות‬ ‫לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת‬ ‫וענווה‪ ,‬רוך וחמלה‪ ,‬יושר לב ורדיפה אחר‬ ‫דולקת‪ ,‬אמר‪ ,‬תאמר שהבירה זו בלא מנהיג‪ ,‬הציץ‬ ‫האמת במסירות ונאמנות‪ .‬אשר משום כך נפשם‬ ‫עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה‪ ,‬כך‬ ‫מותאמת להנהגות הקדושה העליונה של התורה‪.‬‬ ‫לפי שהיה אבינו אברהם אומר‪ ,‬תאמר שהעולם‬ ‫[כי התורה בת השמים היא דרך קודש נעלית‬ ‫הזה בלא מנהיג‪ ,‬הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני‬ ‫הרבה מעבר לחובות האנוש הבסיסיות‪ ,‬שכן היא‬ ‫הוא בעל העולם' (בר"ר לט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫תובעת דרגות עילאיות של הליכה בדרכי השי"ת‬ ‫ורוממות קודש]‪.‬‬ ‫והנה אנו כבר יודעים את האמת גם כירושה‬ ‫מאבותינו‪ ,‬וגם משום שבעל הבירה נתגלה אלינו‬ ‫וכדאיתא ‪ -‬שלשה סימנים יש באומה זו‪,‬‬ ‫ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני ‪' -‬אתה הראת‬ ‫רחמנים וביישנין וגומלי חסדים (יבמות עט‪ .).‬ואמרו‬ ‫לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו' (דברים‬ ‫‪ -‬כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו‪ ,‬מתלמידיו‬ ‫ד‪ ,‬לה)‪ .‬אולם עדיין מוטל על כל אחד לדעת את‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬עין טובה‪ ,‬ורוח נמוכה‪ ,‬ונפש‬ ‫הדבר מתוך הכרה ברורה ושיהיו הדברים נטועים‬ ‫שפלה (אבות פ"ה מי"ט)‪.‬‬ ‫אצלו כיתד שלא תמוט‪ .‬ולא ישקוט ולא ינוח עד‬ ‫ומעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬על ידי הליכה‬ ‫שהאמת הגדולה הזאת תהיה מבוררת ובהירה‬ ‫בדרכם של האבות הקדושים‪ ,‬נעשים כלי מתאים‬ ‫אצלו‪ ,‬באופן המתיישב על הלב‪.‬‬ ‫לקבלת התורה‪ ,‬ומשום כך בחר בהם ה' ובזרעם‬ ‫נוסף על זה על האדם לדעת את הפרטים‬ ‫להיות לו לעם סגולה עד עולם‪ .‬ומפרשיות אלו‬ ‫וחלקי העבודה באופן מדוייק‪ .‬מה ה' שואל מעמנו‪,‬‬ ‫של חיי האבות‪ ,‬יכולים אנו ללמוד כמה הנהגות‬ ‫מהי הנקודה העיקרית‪ ,‬ומהו דבר משני‪ ,‬ומה הוא‬ ‫עיקריות שבהם נשתבחו אבותינו הקדושים‪.‬‬ ‫רק תוספת והידור‪ .‬ואכן הדברים עמוקים ודקים‪,‬‬ ‫ויש מקום רב לטעות‪ ,‬וגם נטיות הלב מצדדות‬ ‫חיפוש האמת‬ ‫את האדם לכיוונים שונים‪ ,‬אולם כאשר מחפש‬ ‫א‪ .‬היסוד הראשון שמצינו באברהם אבינו הוא‬ ‫האדם בכל לב זוכה שהקב"ה מראה לו את האמת‬ ‫חיפוש האמת בלי וויתור ופשרה‪ ,‬לדרוש ולחקור‬ ‫ומנחהו בדרך הנכונה‪ ,‬וכמו שהיה אצל אברהם‪,‬‬ ‫לדעת את האמת הגדולה 'מי הוא בעל הבירה'‪,‬‬ ‫שמכיון שחיפש את האמת בכל נפשו‪ ,‬זכה ש'הציץ‬ ‫לקבוע בלבו לחפש ולברר את האמת ולהשקיע‬ ‫עליו בעל הבירה'‪.‬‬ ‫בזה את כל כוחו עד כדי מסירות נפש ‪' -‬לא אתן‬ ‫שנת לעיני לעפעפי תנומה‪ ,‬עד אמצא מקום לה'‬ ‫הליכה אחר האמת בכל מחיר‬ ‫משכנות לאביר יעקב' (תהילים קלב‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ואחרי שהדברים כבר ידועים וברורים אצל‬ ‫השגת האמת אינה רק תולדה של כשרון‬ ‫האדם‪ ,‬עליו ללמוד מן האבות את הדביקות באמת‪,‬‬ ‫וחכמה יתירה‪ ,‬אלא פועל יוצא של יושר לבב‬ ‫גם אם כל העולם נלחמים בו ומלעיגים עליו‪ ,‬אין‬ ‫נאמנות צרופה ומחוייבות לאמת‪ .‬וכדאמרו‬ ‫‪10‬‬ ‫אכן באמת אנו מוצאים שכבר אצל האבות‬ ‫לו להתפעל מאומה‪ .‬וכמו שמצינו באברהם אבינו‬ ‫היו כל יסודות היהדות אשר נצטווינו בתורה‪ ,‬כל‬ ‫'אחד היה אברהם' (יחזקאל לג‪ ,‬כד)‪ ,‬אדם אחד בודד‬ ‫השרשים של התורה השתקפו בעבודת האבות‬ ‫נגד כל העולם‪ .‬ואינו מתכחש לאמת גם אם היא‬ ‫והיו מצויינים בהם‪.‬‬ ‫מחייבת אותו להילחם עם כל העולם‪ .‬וכדאיתא‬ ‫א‪ .‬היסוד הראשון הוא מה שנאמר באברהם‬ ‫בחז"ל ‪' -‬מהו העברי שכל העולם כולו לעבר אחד‪,‬‬ ‫'הכיר את בוראו' (נדרים לב‪ .).‬וזה יסוד היסודות‬ ‫והוא היה לעבר אחד והיה אוהב להקדוש ברוך‬ ‫אשר התורה ציותה לאמרו פעמיים בכל יום‬ ‫הוא ועובדו‪ ,‬לכך קורא אותו הקב"ה 'עברי' ו'זרע‬ ‫בבוקר ובערב 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'‬ ‫אברהם אוהבי' (פסיקתא רבתי פיסקא לג)‪.‬‬ ‫(דברים ו‪ ,‬ד)‪' .‬אתם עדי נאום ה'' (ישעיה מג‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫ועל כן נקראו האבות איתנים‪ ,‬כדאיתא בגמרא‬ ‫ועבודת האדם בענין זה‪ ,‬היא ראשית לבסס‬ ‫'ירח האיתנים ירח שנולדו בו איתני עולם וכו' איתן‬ ‫את ידיעת ה' שיהיה מבורר אצלו בתוקף בבהירות‬ ‫לישנא דתקיפי הוא' (ר"ה יא‪ .).‬ובמיוחד אברהם‬ ‫ובחוש‪ .‬ולחיות עם הידיעה הזאת ולהתהלך‬ ‫שנקרא שמו 'איתן' ‪' -‬איתן האזרחי זה אברהם'‬ ‫בהתאם לכך בהנהגת חייו‪ ,‬בבטחון ובעוז‪ .‬וגם‬ ‫(בבא בתרא טו‪ .).‬שהיו איתנים ותקיפים בנאמנותם‬ ‫שתהיה ידיעה זו תוססת בקרבו עד שיבוא מתוך‬ ‫לה' ית"ש‪ ,‬ולא התפעלו כלל משום דבר שבעולם‪.‬‬ ‫כך לכל ההרגשים הנובעים מההכרה בהשי"ת‪,‬‬ ‫אלו הדברים הם הם היסודות הראשיים שעל‬ ‫רגשות הכנעה והערצה‪ ,‬יראה ואהבה‪ ,‬השתוקקות‬ ‫האדם להתחזק בהם בבואו להיכנס אל הקודש‬ ‫וצמאון לא‪-‬ל חי‪' .‬ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך‬ ‫פנימה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל ‪' -‬כל אחד ואחד‬ ‫ובכל נפשך ובכל מאודך' (דברים ו‪ ,‬ה)‪' .‬צמאה נפשי‬ ‫מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה‬ ‫לאלוקים לא‪-‬ל חי' (תהילים מב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫אבותי אברהם יצחק ויעקב' (תנא דבי אליהו‬ ‫רבה פרק כה)‪.‬‬ ‫לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה‬ ‫וכתב בעל מסילת ישרים ‪' -‬זאת היא התרופה‬ ‫ב‪ .‬אחת המידות שהשתבח הכתוב באבות‬ ‫היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר‪,‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬הוא הליכתם אחרי הקב"ה בתמימות‪,‬‬ ‫והיא קלה‪ ,‬ופעולתה גדולה‪ ,‬ופריה רב‪ ,‬שיעמוד‬ ‫גם כשלמראית עין היו הדברים תמוהים ובלתי‬ ‫האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל‬ ‫מובנים‪ ,‬הלכו אחר ה' בלי להרהר אחריו‪' .‬התהלך‬ ‫המחשבות‪ ,‬לחשוב רק על הענין הזה שאמרתי‪.‬‬ ‫לפני והיה תמים' (יז‪ ,‬א)‪ .‬הליכה אחר ה' בשלימות‬ ‫ויבקש בלבבו‪ ,‬מה עשו הראשונים אבות העולם‬ ‫בלי שום סירכא ופקפוק‪ .‬וכדכתיב 'אתה הוא ה'‬ ‫שכך חשק ה' בהם‪ ,‬מה עשה משה רבינו עליו‬ ‫האלוקים אשר בחרת באברם כו' ומצאת את לבבו‬ ‫השלום‪ ,‬מה עשה דוד משיח ה'‪ ,‬וכל הגדולים אשר‬ ‫נאמן לפניך' (נחמיה ט‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫היו לפנינו‪ ,‬ויעלה בשכלו מה טוב לאדם כל ימי‬ ‫וכדאיתא בחז"ל ‪' -‬כמה פעמים נגליתי על‬ ‫חייו לעשות כן גם הוא‪ ,‬וטוב לו' ('דרך עץ חיים'‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ולא הרהרו על מדותי‪..‬‬ ‫הקדמת קל"ח פתחי חכמה)‪.‬‬ ‫אמרתי לאברהם 'קום התהלך בארץ לארכה‬ ‫ולרחבה כי לך אתננה'‪ ,‬ביקש מקום לקבור את‬ ‫אברהם הכיר את בוראו‬ ‫שרה ולא מצא‪ ,‬עד שקנה בארבע מאות שקל כסף‪,‬‬ ‫והנה אלו הם התכונות השרשיות שהיו‬ ‫ולא הרהר על מדותי‪ ,‬אמרתי ליצחק 'גור בארץ‬ ‫רקע וסיבה לבחירת השי"ת באבותינו הקדושים‬ ‫הזאת ואהיה עמך ואברכך'‪ ,‬ביקשו עבדיו מים‬ ‫ובזרעם אחריהם‪ .‬אולם מצוות התורה הם כבר‬ ‫לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה‪ ,‬ולא הרהר‬ ‫דרגה נוספת של הנהגת קודש אלוקית עוד יותר‬ ‫אחר מדותי‪ .‬אמרתי ליעקב 'הארץ אשר אתה‬ ‫מרוממת‪ ,‬והתכונות הללו הם רק הרקע והאפשרות‬ ‫שוכב עליה לך אתננה'‪ ,‬ביקש מקום לנטוע אהלו‬ ‫להתרומם מעליהם מעלה מעלה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫בן שעשועים לפני ה'‪ ,‬וכדכתיב 'כי כרם ה' צבא‪-‬ות‬ ‫ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר‬ ‫בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו' (ישעיה ה‪ ,‬ז)‪,‬‬ ‫מדותי' (סנהדרין קיא‪.).‬‬ ‫כלומר לעמוד לפניו במדריגות נעלות של טהרת‬ ‫כלומר קבלת מלכותו בהסכמה ובנחת‪,‬‬ ‫הלב ושלימות הנפש‪ ,‬עד כדי רוממות נשגבה‬ ‫מבלי להתלונן ולהתמרמר‪ ,‬ובוודאי שלא לנסות‬ ‫וקדושה עילאית‪ ,‬בחינת 'שיר השירים' ‪' -‬ישראל‬ ‫להתעקש ולהתנגד להנהגת השי"ת עמו‪ .‬ויש‬ ‫אשר בך אתפאר' (ישעיה מט‪ ,‬ג)‪[ .‬אשר שלימות‬ ‫שאינו מתעקש ומתנגד אבל הוא נכנע מתוך‬ ‫מדריגה זו היא לעולם הבא ‪' -‬אטייל עמכם בגן‬ ‫חוסר ברירה‪ ,‬כי 'מה אפשר לעשות'‪ .‬אבל ההליכה‬ ‫עדן' (רש"י ויקרא כו‪ ,‬יב‪ ,‬מדרש אגדת בראשית פרק כג)]‪.‬‬ ‫בדרך ה' שלימדונו האבות היא שלא להרהר כלל‬ ‫וכמו שמצינו ביעקב אבינו שדמותו חקוקה‬ ‫אחר מידותיו‪ ,‬שאפילו במחשבתו לא יהא צל של‬ ‫בכסא הכבוד (ב"ר סח‪ ,‬יב)‪ ,‬והקב"ה קראו ליעקב‬ ‫הרהור‪ ,‬אלא מתוך שמחה ורצון‪ .‬מצד עצם הדבר‬ ‫'ק‪-‬ל' (ילקו"ש בראשית רמז קלג)‪ ,‬כלומר שהוא כבר‬ ‫שאם זהו רצון ה' אני מרוצה והדבר מקובל עלי‪,‬‬ ‫מציאות של קדושה‪.‬‬ ‫וגם שבוודאי זה הטוב והנכון ביותר‪ .‬וכדאיתא‬ ‫וכפי מידת ההעמקה והבהירות ב'הכרת‬ ‫בחז"ל ‪' -‬בכל לבבך ‪ -‬שלא יהא לבך חלוק על‬ ‫הבורא'‪ ,‬כך היא מידת שלימות ה'עבודה'‪ ,‬וכמידת‬ ‫המקום' (רש"י‪ ,‬וילקו"ש דברים ו ‪ -‬רמז תתלז)‪.‬‬ ‫תוקף עבודת האדם‪ ,‬זוכה להתעצמות ה'קדושה'‬ ‫האבות עבדו את ה' בכל כוחם‬ ‫בעצם מהותו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יסוד נוסף שמצינו אצל האבות הוא עבודתם‬ ‫וכל אדם צריך לקבוע בדעתו ולהחדיר בלבו‬ ‫לפני השי"ת‪ ,‬שהאבות הקדושים הלכו אחר ה'‬ ‫ולקנות בנפשו את כל הדברים הללו שהם יסודות‬ ‫ועבדוהו בכל כוחם‪ .‬וכדכתיב ‪' -‬התהלך לפני' ‪,‬‬ ‫היהודי‪ .‬כאמור ‪' -‬הביטו אל צור חוצבתם ואל‬ ‫וברש"י – 'כתרגומו פלח קדמי ‪ -‬הדבק בעבודתי'‬ ‫מקבת בור נוקרתם‪ .‬הביטו אל אברהם אביכם ואל‬ ‫(יז‪ ,‬א)‪ .‬וכתיב ‪' -‬האלוקים אשר התהלכו אבותי‬ ‫שרה תחוללכם‪ ,‬כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו'‬ ‫לפניו אברהם ויצחק' (שם מח‪ ,‬טו)‪ .‬ואיתא בגמרא‬ ‫(ישעיה נא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫על האבות ‪' -‬שרצו לפניו כסוסים' (סנהדרין צו‪.).‬‬ ‫שלאור ההכרה באמיתת השי"ת ובעוצם‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי‬ ‫קדושתו‪ ,‬חייב האדם להיות מסור לעבודתו‪.‬‬ ‫ומיסודות תפקיד עם ישראל הוא להיות 'ממלכת‬ ‫מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫כהנים' העומדים לפני ה' לעבדו ולשרתו‪ .‬והוא‬ ‫עניינה של פרשת 'והיה אם שמוע' ‪' -‬לאהבה את‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם'‪.‬‬ ‫הרב אליעזר בר"א ברנד שליט"א‬ ‫להיות מציאות של קדושה‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫ד‪ .‬היסוד הרביעי הוא קדושה ורוממות‪ .‬להיות‬ ‫מתעלים בדרגות של קדושה עליונה‪' .‬קדושים‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫תהיו' (ויקרא יט‪ ,‬ב)‪' ,‬ועשיתם את כל מצוותי והייתם‬ ‫הרב שמעון קולסקי שליט"א‬ ‫קדושים לאלוקיכם' (במדבר טו‪ ,‬מ)‪ .‬וזה התפקיד‬ ‫הנוסף ביסודות העם ‪ -‬להיות 'גוי קדוש'‪.‬‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫והיינו שעל היהודי להיות מציאות של קדושה‪,‬‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬