אמרי מנחם · Imrei Menachem — וירא (2026-10-26)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
פרשת וירא
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
פרשת וירא
שכינה עמו
וירא אליו ה' (יח ,א)
איתא בגמרא (יומא נג ,ב) ,המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר
כך יתן שלום ,ותחילה יתן שלום לימין ,דהיינו שמאל דידיה דהוי ימינו של הקב"ה.
ופירש רש"י :שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו ,שנאמר שויתי ה'
לנגדי תמיד [והרי שמאל האדם היא כנגד ימינו של העומד כנגדו].
וכתב החת"ס (תורת משה עה"פ (דברים יז ,יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך
ימין ושמאל .וראה גם חת"ס עה"ת שם) ,שצדיקים גמורים הם מרכבה לשכינה
השרויה על גביהם ,וא"כ ימין דידהו היא ימין ה' ,כי אין השכינה כנגדם אלא
כביכול על גביהם ממש.
[וזהו מה שנקטו חז"ל בלשונם "איש ואשה זכו שכינה ביניהן" – דכאשר "זכו",
דהיינו שהנהגתם כדבעי לפי רצון ה' ,אזי אין השכינה כנגדם כי אם ביניהן ,עמם
ממש].
ונראה שזהו דיוק הלשון בכתוב דידן "וירא אליו ה'" (ולא אמר הכתוב "וירא ה'
אליו") ,לרמוז שלאחר קיום מצות מילה היה השי"ת כביכול עליו ממש.
ולכן כאשר ראה אברהם את המלאכים וביקש מאת הקב"ה שלא יעבור ממנו,
נקט בלשונו "אל נא תעבור "מעל" עבדך" ,כי היתה שכינה עליו כנ"ל.
***
"ו'ירא א'ליו יי'" ,הראשי תיבות (ו'א'י') בגימטריא טו"ב (שבע עשרה) .והיינו כפי
שנאמר על משה רבינו "ותרא אותו כי טוב הוא" ,ופירשו חז"ל שנולד כשהוא
מהול ,היינו שמילה נקראת "טוב" – כך אצל אברהם ,שלאחר המילה נרמז בו
"טוב".
ולבאר מדוע אכן מצות מילה שייכת ל"טוב":
הנה סגנון לשון הגמרא לגבי קושיא חזקה שאין לתרצה הוא – "לית נגר ולא
בר נגר דיפרקינה" .וכ' האר"י הקדוש שהחל מחטא עץ הדעת נעשו הטוב והרע
מעורבים זה בזה ,ועל ידי שלומדים תורה ביגיעה ממתיקים ומוציאים את הטוב
***** ב ******
מן הרע המעורב בו .וזהו הרמז ,כי תיבת "רע" בגימטריא מאתים ושבעים ,ו"טוב"
בגימטריא שבע עשרה .כאשר מבררים את הסוגיא בעיון ומצליחים להעלות את
הטוב ולדחות את הרע ,דהיינו שהוציא טו"ב מתוך ר"ע ,נשאר מספר רנ"ג .אבל
קושיא שלא הצליחו ליישבה ,וא"כ הטוב והרע עדיין מעורבים ,על זה קאמרינן
"לית נגר" (אותיות רנ"ג) – אין לנו האפשרות לבוא למצב של נג"ר בלבד ,אלא עדיין
הטוב והרע מעורבים יחד.
וכיון שבזכות מצות מילה זוכים להשגות התורה (שהרי אמרו שהפוגם בריתו ח"ו ,הרי
זה מסמא את העינים מלראות את אור התורה .נמצא שמילה כתיקונה מביאה לידי השגת התורה),
נמצא שע"י המילה זוכים לבחינת "טוב" ובירורו מן הרע.
ל"ט כנגד ל"ט
רש"י כאן מביא :וירא אליו ,לבקר את החולה.
"ל'בקר א'ת ה'ח'ולה" ,הראשי תיבות (אותיות ל'א'ח') עולה בגימטריא ל"ט.
והנה ידוע שההשפעה מהקב"ה באה דרך השמות הקדושים הוי"ה ואדנ"י.
הוי"ה בגימטריא כ"ו ,אדנ"י בגימטריא ס"ה .כדי להמתיק את שם אדנ"י ולהגיע
ממנו לשם הוי"ה ,המורה על מדת החסד והרחמים ,יש להחסיר ל"ט ממספר ס"ה,
כדי להגיע למספר כ"ו .וזהו "וירא אליו הוי"ה" ,שהתגלה אליו שם הוי"ה ,שם
של חסד ורחמים ,וזהו ע"י שהפחית משם אדנ"י מספר ל"ט ,הנרמז כנ"ל בתיבת
"לבקר את החולה".
וזה נרמז גם בלשון "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא" – "לבוא"
בגימטריא גם כן ל"ט .והכוונה בזה ,שעל ידי ששומרים ישראל איסורי שבת,
דהיינו ל"ט מלאכות ,נותן להם הקב"ה מדה כנגד מדה ,ומפחית ל"ט ממספר
אדנ"י ,ואזי "רפואה קרוב לבו"א" משם הוי"ה.
אתה סימן לבניך
וירא אליו ה' גו' והוא יושב גו' (יח ,א)
כתב רש"י ,אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ,ואתה סימן לבניך שעתיד אני
להתייצב בעדת הדיינים והן יושבין ,שנאמר אלהים נצב בעדת א־ל.
"סימן" בגימטריא ק"ס ,רומז לשם הקדוש ק"ס.
כך גם המינים שאוכלים בראש השנה לסימנא טבא (עי' כריתות ו ,א) ,יש לומר
שזה שנקראו "סימן" בא לרמז גם על המשכת החסדים שעל ידי השם הקדוש
ק"ס.
***
***** ג ******
בנפש החיים (לרבי חיים פאלאג'י) מביא שכאשר הקב"ה דן את ישראל הרי זה
כביכול בעמידה ,שאינו מדקדק עליהם.
ויש להוסיף בזה ,שכאשר הקב"ה דן את ישראל הרי הוא בעצמו כביכול ג"כ
הבעל דין ,וכמש"נ "משפט לאלקי יעקב" ,דהיינו שכיון ש"בכל צרתם לו צר",
והקב"ה נמצא כביכול עם ישראל בצרתם ,הרי שכאשר יש דין ומשפט על ישראל
זה נוגע גם לו יתברך .ולכן כשם שהבעל דין צריך לעמוד ,כך הקב"ה כביכול
עומד בעת הדין.
***
יש לבאר השייכות בין ענין "ואתה סימן לבניך" ,למצות מילה דוקא.
ויובן הענין על פי הידוע מספה"ק ,שפגם הברית בח"ן מסמא את העינים
מלראות את אור התורה .זהו "וירא אליו ה'" – שכאשר מתקיימת מצות מילה
בשלימות אפשר לזכות לגילוי השכינה .ועל זה קאמר רש"י "ואתה סימן לבניך",
היינו שכך יהיה גם לדורותיו אחריו ,שהזהיר במצות מילה ואינו פוגם בריתו ח"ו
יכול לזכות לגילוי השכינה.
רפואה שלמה מאת הקב"ה
והנה שלושה אנשים נצבים עליו (יח ,ב)
פירש רש"י ,אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את
אברהם.
והקשה בזרע שמשון ,שהרי הקב"ה בא לבקר את אברהם ,ועיקר מצות ביקור
חולים הוא לעשות כל מה שצריך לרפואתו .וא"כ בודאי שהקב"ה ריפאו .וא"כ
מדוע היה נצרך הן למלאך והן לרפואה מאת הקב"ה בעצמו?
זאת ועוד ,בגמ' (ב"ב טז ,ב) אמרו :רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה
תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא .ואם כן הרי
היה יכול אברהם להתרפא בעצמו ,ולמה היה צריך כלל לבוא אליו לרפאותו.
ונראה לבאר על פי מה ששמעתי בעת שביקר הרה"ג ר' משה פיינשטיין ע"ה
אצל רבינו הקדוש זיע"א ,ונסובה השיחה אודות סגנון הלשון "רפואה שלמה" (כפי
שאומרים גם בברכת "רפאנו") .וביאר אז רביה"ק פירוש הלשון על פי דוגמא מהלשון
"תשובה שלמה" ,דכשם שהביטוי "תשובה שלמה" משמעו בפשטות הוא כפי
שכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה
החטא לעולם – כך גם "רפואה שלמה" פירושו שלא ישוב אליו חולי זה.
על פי זה יש לומר ,שאכן לצורך ריפויו של אברהם עצמו היה די ברפואה
מאת המלאך או ע"י הבטה באבן טובה .אבל כדי שיהיה זה באופן של "רפואה
שלמה" ,שכל זרעו של אברהם הנימולים לא יבוא להם לעולם שום נזק או חולי
***** ד ******
ממצות מילה – הנה זה לא היה בכוחו של רפאל או של האבן טובה ,ולצורך זה
בא הקב"ה בכבודו ובעצמו וריפא אותו ב"רפואה שלמה".
יהודי ומלאך ,מי למעלה ממי
שלושה אנשים נצבים עליו (יח ,ב); והוא עומד עליהם (יח ,ח)
בתחילה נאמר שהמלאכים "עליו" ,על אברהם ,ובהמשך הפרשה ליפך,
שאברהם עומד "עליהם" .בפשטות כך היה סדר המאורעות ,שבתחילה אברהם
ישב והם באו מן הדרך ,ולאחרי זה התיישבו הם ואכלו ואברהם עמד ושימש.
אמנם יש להוסיף ולבאר בזה ביאור נפלא בדרך רמז:
עם כל גדלותם של המלאכים ,אין זה מגיע לחשיבות של יהודי המקיים מצוה
בפשטות .לכן בתחילה ,לפני קיום המצוה ,נאמר "נצבים עליו" ,שהם היו גבוהים
ממנו .אבל אחר שרץ לקראתם וקיים בהם מצות הכנסת אורחים – או-אז נאמר
"והוא עומד עליהם"; ע"י קיום המצוה התעלה אברהם עוד יותר מן המלאכים.
מה גם כאשר היצר הרע מנסה להטות את האדם מדרך ה' והאדם מתגבר וכופה
את היצר ועובד את ה' – הרי הוא בודאי מתעלה למעלה מעלה מן המלאכים,
שאין להם מעלה זו של כפיית היצר (ראה שבת פט ,א שמחמת זה לא היו ראויים לקבל
את התורה" ,יצר הרע יש ביניכם?").
מה גובר על כוח ההסתרה
אדני אם נא מצאתי חן בעיניך (יח ,ג)
שמעתי מאאמו"ר הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם זיע"א ,כי בין תלמידי הרה"ק רבי
יצחק אייזיק מקאלוב זיע"א (מייסד חסידות קאלוב) היתה חבריא קדישא שהתגוררו
בעיירה אשוואר בהונגריה .על חבורה זו נמנו תלמידים צדיקים בעלי רוח קודש,
ועל שם גודל דרגתם היו רגילים לכנות אותם "אש ואור" – לשון נופל על לשון,
מתאים למקום מושבם באשוואר.
פעם נסעו קבוצה זו אל החוזה מלובלין זיע"א ,וראש החבריא ,הדיין הצדיק
רבי שאול זיע"א לא נסע עמם ,אך שלח עמם קוויטל אל החוזה .את הקווטיל
חתם כנהוג בשמו ושם אמו :שאול בן שבע.
כאשר קיבל החוזה את הקוויטל וראה את שמו קרא ואמר :בכל העולמות
מחשיבים אותו לאדם גדול .ברצוני להכיר אותו.
כששבו בני החבורה לאשוואר ,סיפרו כמובן לר' שאול שהחוזה רוצה לראות
אותו .משכך ,בפעם הבאה שנסעו אל חוזה הצטרף ר' שאול עצמו ונסע עמם,
אלא שבהגיעו אל חצר החוזה הסתיר את כל המדריגות שלו .הוא לא רצה לגלות
את עצמו בפני החוזה.
החוזה פגש אותו ותמה מאד ,שכן הוא ציפה לפגוש אדם גדול ,אולם כעת,
***** ה ******
שדאג ר' שאול להסתיר את דרגתו ,לא היה ניכר עליו דבר .הוא היה נראה כאדם
פשוט מן השורה .שאל אותו החוזה :האתה הוא שאול בן שבע?! והוא השיב
שאכן זה הוא.
אמנם בהגיע עת התפילה ,כשהגיעו לקריאת שמע ,שכח ר' שאול היכן הוא
נמצא ,שכח שאצל החוזה הוא מסתיר את עצמו ,והחל לכוון כוונות ולייחד
יחודים כדרכו בקודש.
החוזה הבחין כמובן בדבר ,ותפס מיד שר' שאול הסתיר את עצמו עד שהגיע
ליחוד ה' בקריאת שמע שאז לא יכל לעצור בעד עצמו .החוזה פנה וסימן לו
כאומר :ממני אל תסתתר עוד...
אולי על פי מעשה זה יש לקבל הבנה והסתכלות חדשה במעשה דאברהם
והמלאכים .דהמלאכים לכתחילה ניסו להסתיר את עצמם ,ובאו בדמות אנשים.
לכן נאמר "וירא והנה שלושה אנשים" ,כי כלל לא היה ניכר עליהם שהם מלאכי
עליון .אבל כאשר באו וראו גילוי שכינה ,שוב לא יכלו לעצור בעד עצמם ,ואזי
ראה אברהם את דרגתם האמיתית שהם מלאכים קדושים ,ואזי פנה אליהם בלשון
כבוד ואמר "אדני [אדונים אתם לי] אם נא מצאתי חן בעיניך" וגו'.
הושענא למען שמך הגדול
אל נא תעבור מעל עבדך (יח ,ג)
איתא בכתבי האריז"ל (לקו"ת פר' בשלח עה"פ כי יד על כס י"ה) ,ששם אדנ"י הוא
לבוש לשם הוי"ה – אותיות י"ד שבשם אדנ"י הן לבוש לאותיות י"ה ,ואותיות נ"א
לבוש לאותיות ו"ה .ובס' מגלה עמוקות (פר' שמות עה"פ שלח נא ביד תשלח) מוסיף
על כך :נ"א הוא לבוש של ו"ה של שם ,סימן "לישרים נאו"ה תהלה" ,ונמצא י"ד
הוא לבוש של י"ה ,וסימן "כי יד על כס י"ה" ,רצונו לומר אותיות י"ד של אדנ"י
הם לבוש אל י"ה.
לפי זה פירש הייטב פנים (ליל ו' דסוכות אות נז) הנוסח שאומרים "הושע נא" –
הושע כביכול את אותיות נ"א המלבישות את אותיות ו"ה .דהיינו שיהיה השם
שלם ולא יחסרו ח"ו אותיות ו"ה.
ונראה לרמוז בלשון הכתוב "אל נא תעבור מעל עבדך" בדרך זו ,שתפילת
אברהם אבינו היתה ,שה"נא" ,הלבוש לאותיות ו"ה ,לא יעבור מעבדך ,דהיינו שלא
יפרדו אותיות שם הוי"ה אלא יישאר השם בשלימות.
לשמים ולבריות בדיבור אחד
אדני גו' אל נא תעבור מעל עבדך (יח ,ג)
ברש"י הביא שני פירושים ,פירוש אחד שאברהם פנה למלאכים ,ומ"ש "אדני"
***** ו ******
הוא לשון חול ,ופירוש שני שמלים אלו הן דברי אברהם אל הקב"ה ,ולפי זה הוא
לשון קודש.
והנה מובא בחת"ס שלפני מצות מילה לא היה אפשר ללמד דרכי ה' לאחרים
בעת שהוא עצמו דבוק בתפילה לה'; אמנם לאחרי מצות מילה זכה אברהם,
שהיה יכול לדבר עם בני אדם ובד בבד להישאר בדביקותו בבורא יתברך שמו.
וכפי ששמעתי מאאמו"ר הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם זיע"א בשם הרה"ק רבי
ברוך ממעזיבוז זיע"א על הפסוק "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד"
– "ויברך דוד את ה'" היינו שדוד היה עסוק בעבודת ה'; אבל "לעיני כל הקהל
– ויאמר דוד" ,כלומר ,בני אדם לא הבחינו שהוא עובד את ה' ,מה שהיה ניכר
לעיני כל הקהל הוא "ויאמר דוד" ,שהיה מדבר ומשוחח עמם .לשני הדברים היה
מקום בחדא מחתא ממש.
ולפי זה נראה שאין מחלוקת בין שני הפירושים ,אלא יתכן שפיר שבאותו
דיבור פנה אברהם גם אל הקב"ה וגם אל המלאכים.
אכילת בשר וחלב ע"י המלאכים
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם גו' ויאכלו (יח ,ח)
מצינו במדרש תהלים (שוח"ט) ,שכאשר רצו המלאכים שיתן להם הקב"ה את
התורה ,אמר להם הקב"ה :והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב
שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר .ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו ואמו
נותנת לו פת ובשר וגבינה והוא אומר לה היום למדני רבי לא תבשל גדי בחלב
אמו .לא מצאו לו מענה.
[ובפשוטם של דברים יש להעיר בזה עפ"י מ"ש האוה"ח הק' בפס' "יוקח־נא
מעט־מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ" (יח ,ד) :ירמוז ענין הנוגע למלאכים
שיקחו מעט מים שהיא התורה ,ולהיות כי התורה יש בה בחינת הפשט ובחינת
הפנימיות ,והנה המלאכים שבאו בדמות אנשים הוא גוף שברא להם ה' רוחני
מהגלדת האוירים ,ובערך עצמות המלאך יחשב גוף ויתייחס אליו בחינת רגל כו',
ורמז להם שיקחו מעט מים מפשטי התורה ויטהרו בו רגליהם שהוא בחינת גוף
הניכר עליהם .ע"כ.
לפי זה מובן היטב ,שהמלאכים לא היה דרכם לעסוק בפשטי התורה ולכן
אכלו אצל אברהם בשר בחלב ,שלא ידעו כלל שזהו מה שאסרה התורה ,כיון
שלמדו התורה רק כפי שנדרשת בעולמות עליונים ולא בדרך הפשט .אבל אילו
היו לומדים התורה כפשוטה ודאי היו יודעים שדבר זה אסור].
וכבר הקשו ,דלכאורה ממה נפשך :אילו לא נתבשלו הבשר והחלב יחד ,הרי
אינו אסור מן התורה (כ"א מדרבנן) .ואם נתבשלו יחד ,הרי גם עצם הבישול אסור
מן התורה ,וכיצד זה נתבשלו בשר וחלב יחד באהלו של אברהם?
***** ז ******
ונראה לומר שאכן אכלו צונן בצונן ולא עברו בזה איסור ,משום שלמלאכים
לא נאמרו גזירות דרבנן .וזה גופא הוא המענה לטענת המלאכים שרצו לקבל את
התורה ,דכיון שלמלאכים (אילו יקבלו את התורה) תהיה רק התורה עצמה ,ואילו אצל
ישראל יתווספו גם גזירת דרבנן ,הרי מוטב ליתן התורה לישראל וכך להרבות
בתורה ובשכרה.
עוד חסרון היה באכילת המלאכים אצל אברהם ,דהנה המהרי"ט אלגאזי (בכורות
פו) הקשה כיצד נתן אברהם לאורחים חלב ,והרי זה אבר מן החי כאמור בגמ'.
ואמנם כאשר ניתנה תורה שנאמר בה "ארץ זבת חלב ודבש" ,הנה בזה התירה
התורה חלב וגילתה שאינו נכלל באיסור אבר מן החי ,אבל לפנ"ז היה חלב בכלל
האיסור ,והרי אבר מן החי אסור אף לבני נח.
וי"ל שלאברהם עצמו היה מותר לשתות חלב ,כיון שלאחר המילה יצא מגדר
בן נח והיה לו דין ישראל .אבל למלאכים נשאר חלב בגדר אבר מן החי .ולזאת
אמר להם הקב"ה "אכלתם אצלו" ,דהן אמת שלאברהם עצמו היה מותר חלב ,אבל
אתם שאכלתם אצלו עברתם על ציווי התורה.
[וראה להלן עוד תירוץ בזה].
***
יש לבאר רמז בזה שתולה נתינת התורה באכילתם אצל אברהם.
דהנה ידוע שהתורה כולה נקראת "תורת חסד" ,כי כולה בחינת חסדים [וכמו
שאמר הלל הזקן "דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ,ואידך
פירושה הוא זיל גמור" (שבת לא ,א)] .ואילו המלאכים ,מצד עצמם אינם שייכים
לבחינת חסד .וכאשר באו המלאכים אצל אברהם בשליחותו של הקב"ה ,הרי כל
פרטי השליחות היו ענינים של חסד ,לרפא את אברהם ,לבשר את שרה ולהציל
את לוט; וכיון שהמלאכים מצד עצמם אינם שייכים לחסד היו צריכים תחילה
לבוא אל אברהם ,להתלמד ממנו ולהשיג מדת החסד ,ורק אז יוכלו להשלים את
שליחותם התלויה בחסד.
ועל פי זה יש לבאר הכוונה במאמר המדרש כשירדתם אצל אברהם אכלתם
כו' – שהרי אתם מצד עצמכם אין בכם מדת החסד ,וממילא אין לכם שייכות
עם התורה שדרכיה דרכי נועם וכולה חסד .והא ראיה ,שהרי כשהוזקקתם לחסד
באתם ואכלתם אצל אברהם.
***
בגמרא במסכת בכורות (ו ,ב) ילפינן היתר אכילת חלב (שאינו נאסר משום אבר מן
החי) מן הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש" .והקשה בשיטה מקובצת שם (וכן הקשו
כמה מגדולי האחרונים) ,מדוע לא ילפינן ממה שנאמר הכא אצל אברהם ,שנתן לפני
המלאכים חלב.
ונראה לבאר זאת ,ובהקדם תירוץ נוסף לקושיא שעסקנו בה לעיל ,דכיון
***** ח ******
שאברהם ודאי לא בישל בשר וחלב יחד ,אם כן הוי צונן בצונן שאינו אסור מן
התורה ,ומדוע אמרו במדרש שהמלאכים עברו על איסור בשר בחלב? – אלא
שאכן אברהם לא בישל ח"ו בשר בחלב ,אבל כאשר אכלו המלאכים את החמאה
והחלב ובן הבקר ,והרי גופם של המלאכים אש כמו שנאמר "משרתיו אש לוהט",
נמצא שבעצם הכנסתם אל פיהם כביכול הרי בישלו את הבשר והחלב ,ולכן
אצלם היה זה איסור ולא אצל אברהם.
ומעתה ,שאכילת המלאכים היא בדרך זו ,והרי בודאי אופן זה אינו נחשב "דרך
אכילה" ,ואבר מן החי מותר שלא כדרך אכילה ,ולכן שפיר לא היה בזה שום
איסור.
***
ויאכלו (יח ,ח)
יש להעיר כי "מלאך" אותיות "מאכל" .אע"פ שהמלאכים אינם זקוקים לאכילה
ורק נראה היה שאכלו ,סף סוף חזינן שיש קשר בין מלאך למאכל ,ואינו מושלל
מזה בתכלית.
הצחוק תלוי בדרגת התשובה
לא צחקתי כי יראה ,ויאמר לא כי צחקת (יח ,טו)
איתא בגמ' (יומא פו ,ב) :אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו
כשגגות כו' ,איני ,והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות כו',
לא קשיא ,כאן מאהבה כאן מיראה.
דהיינו שע"י תשוב מאהבה העוון עצמו נהפך למצוה וזכות ,אבל תשובה
מיראה אין גדול כוחה כ"כ להפוך ולשנות העוון עצמו.
לפי זה יש לפרש ,ששרה אמנו אחר שצחקה ודאי חזרה בתשובה על כך .אלא
שלא החזיק טובה לעצמה לומר שעשתה תשובה מאהבה עד שהעבירה נעשית
מצוה ,ולכן אמרה שלא צחקה ,היינו שחזרה בה לגמרי מאותו הצחוק .וזהו "לא
צחקתי – כי יראה" ,כיון שעשתה תשובה מיראה ,נשאר רושם החטא.
אמנם הקב"ה אמר לה "לא ,כי צחקת" .דהיינו שגלוי וידוע לפניו שתשובתה
היתה תשובה מאהבה שאז נהפך העוון עצמו לזכות [וכמ"ש החת"ס ,שהנכשל
במאכלות אסורות ולאחר מכן שב בתשובה מאהבה ,אזי בשר הטריפה עצמו
שאכל ר"ל נחשב לו כאכילת מצוה] ,ולכן שפיר אפשר לומר ש"צחקת" ,וצחוק
זה גופא לזכות ייחשב.
המתנהג במדת החסד כך נוהגים עמו מלמעלה
המכסה אני מאברהם (יח ,יז)
***** ט ******
ידוע מה שאמרו חז"ל ,כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד .גם מאורע שנראה
בעיני המתבונן כרע וגבורה ר"ל ,הרי באמת הוא חסדים מכוסים .אמנם ההנהגה
מלמעלה עם אברהם היתה בדרך של חסדים מגולים ,וכפי שנאמר "הראני ה'
חסדך" .דכיון שאברהם עצמו התנהג במדת החסד ,כך התנהג עמו כביכול הקב"ה,
מדה כנגד מדה.
כך גם הפיכת סדום ,בודאי היה בזה ענין של חסד .וכידוע בשם האריז"ל
שנשמותיהם באו אחר כך ביוצאי מצרים וכו'.
ובזה נראה לבאר הרמז "המכסה אני אברהם" – כלום אתנהג עם אברהם בדרך
של חסדים מכוסים (בתמיה) ,לא כי אלא אנהג עמו בחסדים מגולים.
הקדמת הזיכוך
ואברהם עודנו עומד לפני ה' (יח ,כב)
ידוע מאמר חז"ל אין עמידה אלא תפילה ,שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל.
יש לומר על פי הידוע מהאר"י הקדוש (והביאו רבינו הקדוש זיע"א) ,שכל נשמות
החוטאים בימים ההם (דהיינו דור הפלגה ,אשני סדום וכו') באו לאחרי זה בגלגול אצל
בני ישראל שהיו בגלות מצרים ,ונזדככו ע"י השיעבוד .לזאת נראה שעל כך
התפלל אברהם ,שיבואו על כפרתם ויזוככו נשמותיהם כבר אז בעת הפיכת סדום,
ולא יצטרכו להשתעבד במצרים.
ביאור המחלוקת בין אברהם לשרה
וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו (כא ,יא)
הנה במשך הדורות נתגיירו הרבה מבני עשו ,אבל מבני ישמעאל כמעט ולא
התגיירו מלבד יחידים ממש.
ומבואר בזה ,שישמאעל כשמל ועשה תשובה העלה את כל הניצוצין קדישין
השייכים לחלקו ,ולא נשאר עוד ניצוצין שצריך להעלותם .משא"כ אצל עשו
נשארו עוד ניצוצות שצריך לבררם ,ואותן הניצוצות באו אצל זרעו ,וזה מה
שגורם לאותם שבאו מבני בניו להתגייר ,שבאים להעלות הניצוצות שבהם.
ולפי זה יש לפרש מדוע היה הדבר רע מאד בעיני אברהם לגרש את ישעמאל
– כי דאג מה יהיה על אותן הניצוצות שאצל ישמעאל .ושרה שרצתה לגרשו,
הבינה שכבר לא נשאר מה לברר אצלו.
ביאור החילוק בין אברהם ואבימלך
השבעה לי באלהים הנה גו' ,ויאמר אברהם אנכי אשבע (כא ,כג-כד)
***** י ******
החת"ס מבאר בזה ,שאבימלך נקט בשבועתו ברבים ,דמשמע השבעה לי
באלהים בין שאר אלהים .ואברהם אמר אנכי שאבע לשון יחיד.
וזהו מפני שהגויים לא הוזהרו על איסור שיתוף ,ולכן יכל להישבע ולשתף שם
שמים בכוח אחר גם כן .אבל אברהם השיב לעומתו "אנכי – אשבע" :אני איני
שמתף שום דבר ח"ו עם שמו יתברך ,ואשבע רק בשם ה' לבדו.
ונראה להוסיף עוד ,שזהו מה שרמז בהזכירו הלשון "אנכי" ,לרמוז למעמד הר
סיני ולציווי "אנכי ה' אלקיך".
תפילה עם מעלת התורה
ויקרא שם בשם ה' א־ל עולם (כא ,לג)
מצינו (שבת י ,א) שתורה נקראת חיי עולם ,ותפילה חיי שעה .אמנם ידועים דברי
רבינו הקדוש זיע"א ,שהמתפלל עבור צרכי שמים ,הרי זה נחשב גם כן חיי עולם.
לפי זה מתפרש הפסוק כמין חומר – "ויקרא בשם ה'" – המתפלל לשם ה' ,על
צער השכינה ,הוי "א־ל עולם" ,חיי עולם.
ההיתר לעקידה
ויהי אחר הדברים האלה (כב ,א)
אע"פ שאיסור שפיכות דמים הוא אחד מז' מצוות שנצטוו עליהן בני נח ,ואם
כן כיצד יכל אברהם לשחוט את בנו? מבאר בזה החת"ס ,שהרי ידוע ההלכה שכל
מה שיורה הנביא לעבור על דברי תורה בהוראת שעה ,מצוה לשמוע לו .לכן
אברהם שהיה נביא ,ושמע בעצמו מהקב"ה את הציווי להעלות את יצחק לעולה
[וכפי הבנתו אז ,הרי כלול בזה גם הציווי לשחטו] ,בודאי היה צריך לקיים את
הציווי.
וזהו מה שאמר הפס' תחילה לפני מעשה העקידה "ויהי אחר הדברים האלה",
דהיינו אחר שידענו מכל מעשיו וגדלותו של אברהם המתוארים עד כאן ,וממילא
מוחזק הוא אצלנו לנביא ,אם כן שפיר יש בנבואתו ההיתר דהוראת שעה.
והנה איתא בספרים (אוה"ח הק' ,ועוד) ,שעד העקידה היה ביצחק נשמת נקבה,
ואחר העקידה נכנסה בו נשמת זכר .ונראה שרק לפי זה יובן בטוב טעם ההיתר
הנ"ל דציווי הקב"ה לנביא בהוראת שעה .שהרי ,אילו היה יצחק עם נשמת זכר,
והיה יכול להוליד ,נמצא שכאשר שופכים את דמו אין זה דמו בלבד כי אם גם
דם זרעו שיכול לצאת ממנו [ועל דרך שמצינו אצל קין ,שאמר לו הקב"ה "קול
דמי אחיך צועקים אלי" (בראשית ד ,י) ופירשו חז"ל (סנהדרין לז ,א) "אינו אומר דם
אחיך אלא דמי אחיך ,דמו ודם זרעותיו"] .ולכאורה לא שייך לומר שהוא "הוראת
שעה" ,כי הוא נזק לכל הדורות הבאים.
***** אי ******
אבל כיון שבאותו זמן היה יצחק בעל נשמת נקבה ,ולא יכל להוליד ,שפיר הוי
הוראת שעה.
ולכן רק אחרי העקידה "היה אברהם מהרהר ואומר אילו היה בני שחוט כבר
היה הולך בלא בנים ,היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ,בשרו
הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו" (רש"י כב ,כ) – ומדוע אכן לא העלה על דעתו לפנ"ז
להשיאו אשה ,ומדוע לא סיבב הקב"ה שתוולד לפני זה [ובפרט שהרי ארבעים
יום לפני יצירת ולד אומרים בת פלוני לפלוני ,וא"כ מדוע אצל יצחק נראה שלא
עסקו כלל בזיווגו עד יותו בגיל ל"ז]? אלא שכך סיבב הקב"ה ,משום שאילו היה
אברהם יודע שרבקה מיועדת לו וכו' ,שוב לא היה מעשה העקידה יכול להיכנס
בהיתר דהוראת שעה.
זמן העקידה
מתי היה מעשה העקידה ,מצינו בזה מדרשות חלוקות:
בויקרא רבה (פכ"ט ,ט) ר' ברכיה היה קרי ליה – לחודש תשרי הנקרא בכתוב
"חודש השביעי" – ירחא דשבועתא ,שבו נשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה
שנאמר "ויאמר בי נשבעתי נאם ה'"[ .והרקאנטי (בפירושו על הפסוק ויקרא אברהם
שם המקום ההוא) והבן יהוידע (ר"ה יא ,א) כתבו שביום הכפורים נעקד יצחק .ועי'
פסיקתא רבתי (פמ"א ,ו) "כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה" ,ומשמע
מהמשך הדברים שהיה זה בראש השנה] .מאידך בשמות רבה (פט"ו ,יא) מפורש
שיצחק נעקד בניסן.
מקור מעניין מצינו באסתר רבה (פ"ז ,יא) ,שם איתא ששרה אמנו מתה בחודש
מרחשון .והרי ידוע ששרה מתה בעת העקידה ,וא"כ לפי זה נמצא שהעקידה
היתה בחודש מרחשון.
***
כתב האוה"ח הק' (להלן לה ,כח) :טעם שלא הזכיר "חיים" ביצחק כמנהג הכתוב
באברהם ויעקב כו' ,אולי כי להיות שמיום שנולד עד העקדה לא היתה לו בת
זוג ,ואמרו זכרונם לברכה השרוי בלא אשה שרוי בלא חיים ,ומעת העקדה אמרו
זכרונם לברכה שהתחילו לכהות עיניו ,לזה לא הזכיר בו חיים .או אפשר ,להיות
שלא הביא עמו חיים עד העקדה לא הזכיר בו חיים .עכ"ל.
והנה מצינו בפרשת ויצא (כח ,יג) שנאמר "ואלקי יצחק" ,ופירש רש"י :אע"פ
שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתב אלקי פלוני,
משום שנאמר הן בקדשו לא יאמין ,כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו
וכלוא בבית והרי הוא כמת ויצר הרע פסק ממנו.
אמנם לפי דברי האוה"ח מתפרשים הדברים ברווח יותר ,שכל ימיו לא היה
בבחינת חיים.
***** בי ******
"את" לרבות
את בנך את יחידך (כב ,ב)
כלל הוא בידינו ,כל אכין – ריבויין .ומה מרבה הפסוק כאן ,והרי לא נצטווה
אברהם להעלות לעולה כי אם את יצחק?
ויש לומר שהריבוי רומז לכל הקדושים בני אברהם ויצחק שמסרו נפשם בכל
הדורות הבאים על קדושת שמו יתברך ,שהכל בא מכוח המסירות נפש של
אברהם בעקידה.
ראיית המקום
וירא את המקום מרחוק (כב ,ד)
ידוע מספה"ק והביאו רבינו הקדוש זיע"א כמה פעמים באריכות ,שבמקום שבו
עובדים את השם יתברך הרי זה ארץ ישראל ,ואילו מקום שבו עובדים עבודה
זרה להבדיל הוא בבחינת חוץ לארץ .והיינו שכאשר עובדים את ה' אפילו בחו"ל,
מתחלף המקום ונעשה בבחינת ארץ ישראל ,ולהיפך אם עובדים ח"ו עבודה זרה
בתוך גבולות ארץ ישראל.
נראה לבאר לפי זה הלשון "וירא את המקום מרחוק" ,היינו שצפה מה שיהיה
בעתיד ("מרחוק") שיעבדו את ה' במקום זה ואזי יהיה זה בבחינת ארץ ישראל.
ויש לומר שגם זה שלא הראה הקב"ה לכתחילה לאברם את הר המוריה (ורק
אמר "על אחד ההרים") הוא מאותו הטעם – כיון שכל עוד לא בא אברהם לשם לא
היה זה בבחינת ארץ ישראל .ורק כאשר בא אברהם והחל לעסוק בקיום רצון
הקב"ה ,או-אז נעשה ההר בבחינת ארץ ישראל.
מעשה בנים סימן לאבות
שבו לכם פה החמור גו' ונשתחוה (כב ,ה)
אע"פ שהציווי היה להעלות את יצחק לעולה ,ולא מצינו ציווי להשתחוות –
יש לומר על פי הידוע שקיימו האבות הקדושים את כל התורה עד שלא ניתנה,
וא"כ ,כיון שהר המוריה הוא מקום המקדש ,וההלכה היא שכל הבא אל המקדש
צריך להשתחוות ,לכן כבר אז השתחוו אברהם ויצחק בבואם אל הר המוריה.
וזהו גם הטעם שלא הניח אברהם לשני הנערים לבוא עמם אלא ציוה עליהם
"שבו לכם פה עם החמור" ,כי ההלכה היא שאין להיכנס אלא לעזרה אלא לצורך
עבודה ,ולכן רק אברהם ויצחק שנזקקו לעבוד – אברהם בהעלאת העולה ויצחק
בהיותו בעצמו עולה – היה להם רשות להיכנס אל מקום העזרה.
***** גי ******
שליחות יד
וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (כב ,י)
לפי לשון הפרשה הו"ל למימר "ויקח אברהם את המאכלת לשחוט את בנו",
כשם שנאמר "ויחבוש את חמורו"" ,ויקח אברהם את עצי העולה"" ,ויבן שם
אברהם את המזבח" וכו' – שבכולם אין כתיב "וישלח את ידו" ,ומה זאת דוקא
בפסוק דידן מציין הפס' בהדגשה ששלח את ידו?
וידוע מה שמבארים בזה ,שצדיק מרגיל את גופו לעשות רצון ה' ,עד שנקנה
הדבר כטבע בכל אחד מאבריו שיעשה כאילו מעצמו רצון ה' [ועל דרך "כד הוה
מטי מודים הוא כרע מגרמיה" (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד)].
לכן כל שלב ושלב במעשה העקידה נעשה ע"י אבריו של אברהם בדרך
ממילא [וכן מצינו גם בתחילת הסדרה "וירא וירץ לקראתם" – כיון שראה אברהם
אורחים ,מיד "וירץ לקראתם" בדרך ממילא].
אמנם כאשר בא לשחוט את יצחק ,אף שלא רצה בכך אלא מפני שהבין שזהו
חלק מהציווי להעלותו לעולה ,הרי סוף סוף נזקק בזה לעשות דבר שאליבא
דאמת אינו רצון ה' [כפי שהתברר לאחר מכן ,שלכתחילה כלל לא היה רצון ה'
לשחטו אלא להעלותו בלבד .ראה רש"י להלן פס' יב :אמר לו הקב"ה ,לא אחלל
בריתי ומוצא שפתי לא אשנה .כשאמרתי לך "קח" ,מוצא שפתי לא אשנה –
לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו ,אסקתיה ,אחתיה] .ולכן ידו לא עשתה זאת
מעצמה ,ונצרך "לשלוח את ידו" כאילו בעל כרחה.
"כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה"
ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים (כב ,יא)
לשם מה באה ההדגשה שמלאך ה' קרא "מן השמים" ,והלא דבר ידוע הוא
שמלאך אינו מסתובב בינותינו ,ובודאי בא מן השמים?!
ויש לבאר בדרך הפשט ,שאת העקידה בודאי לא היה אברהם עושה מעצמו
אלמלא ציווהו על כך הקב"ה ,ולא עשה זאת אלא מתוך חפצו ורצונו לקיים מצות
בוראו .אמנם כאשר הורה לו השי"ת (ע"י המלאך) שלא לשחוט ,הרי על פי טבע
האדם מסתבר שיהיה לו בזה הנאה שבנו ניצל .דהיינו שהמינעותו מלשחוט את
יצחק לא תהיה רק מחמת הציווי ,כי אם תהיה מעורבת בזה הנאה אישית .כלפי
זאת מודיע הכתוב בהדגשה ,שכל פרישתו של אברהם מן השחיטה לא באה כי
אם אך ורק "מן השמים" ,לקיים רצון אביו שבשמים .כשם שאת העקידה עשה
אברהם לשם שמים בלבד ,באותה מדה גם החזרה והנחת המאכלת נעשו אך ורק
לשם שמים – מתוך התבטלות וציות לרצון ה' ,ללא כל פנייה או הנאה אישית.
– אחת היא לו 'לשחוט' או 'לא לשחוט' ,שניהם שווים לפניו ובלבד שתתמלא
מצות בוראו.
***** די ******
עוד יש להוסיף בזה ,דהנה איתא בגמ' (פסחים נ ,ב) :רבא רמי ,כתיב "כי גדול עד
שמים חסדך" וכתיב "כי גדול מעל שמים חסדך" ,הא כיצד ,כאן בעושין לשמה
וכאן בעושין שלא לשמה .הרי ש"מעל שמים" רומז לעושין לשמה ,וזהו שאברהם
הניח ידו ולא שחט את יצחק "לשמה" ,ונרמז זאת בלשון הכתוב "מן השמים".
רמז בפרשתנו לדיני מעילה
אשר יאמר היום בהר ה' יראה (כב ,יד)
כתוב בספרים ,שבכל פעם שמזכיר הקב"ה זכות העקידה ,מביא את הקרן
מהאיל.
והקשה הכפות תמרים ,איך אפשר לקחת את האיל ,והרי אברהם הקריב את
האיל לעולה וא"כ לכאורה יש בזה דין מעילה .ומיישב דכיון דמצוות לאו ליהנות
ניתנו ,אפשר שפיר להשתמש בקרן האיל למצות תקיעת שופר ולהזכיר זכות
אבות ,ואין בזה מעילה.
והנה השואל ומשיב ביאר ,דהא דמצוות לאו להנות נתנו הוא מכוח זה שכפה
עליהם הר כגיגית .שהרי כיון שכפה עליהם הר כגיגית נמצא שלעול ניתנו ,והיינו
שהם מוכרחין לקיים המצות .וכמו דמבואר בש"ע או"ח סי' ר"ד דאנסוהו לאכול
פטור מברכה דזה לא חשוב הנאה מפני שהיה בהכרח ,הוא הדין כאן ,דכיון שלעול
ניתנו והוא מוכרח לא חשיב הנאה והוה כאנוס עפ"י הדיבור ולא חשיב הנאה.
לפי זה מובן מה שמצינו ,ש"במשוך היובל" שהיה אחר מתן תורה הוא השופר
מאילו של יצחק – דכיון שכבר כפה עליהם הר כגיגית נמצא שכבר נתחדש הדין
דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,ולכן היה אפשר להשתמש בשופר.
ולכן מדייק הכתוב "בהר ה' יראה" ,דדוקא בהר ה' ,היינו החל ממעמד הר סיני
והלאה ,אז יהיה אפשר להשתמש בשופר כיון שמצוות לאו ליהנות ניתנו.
רמז לדרש
והרבה ארבה את זרעך (כב ,יז)
פירש רש"י ,אחת לאב ואחת לבן .ונמצא שתיבת "ארבה" היא כנגד יצחק.
וראה זה פלא" ,ארבה" בגימטריא מאתים ושמונה ,כמנין "יצחק".
כשושנה בין החוחים
ובתואל ילד את רבקה (כב ,כג)
רש"י כתב ,כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה .ע"כ .אמנם עדיין
צריך להבין [וראה מ"ש בזה האוה"ח הק' כאן] ,מה ההכרח לפרט את כל בניו
של נחור (ולא רק בניו מאשתו אלא אף בניו מפילגשו) ,והלא לכאורה היה די בכך שיאמר
***** וט ******
הכתוב שמלכה ילדה לנחור את בתואל ,ובתואל ילד את רבקה .וכשם שלא נזכר
כאן לבן בנו של בתואל ,מחמת כי עיקר הפרשה לא באה אלא בשביל רבקה (טור
הארוך כאן) ,הוא הדין והוא הטעם שלא היה הכרח לפרט את שאר בניו של נחור.
ונראה לבאר בזה על פי מה שמעתי ממו"ר הרה"ק רבי מנחם שלמה מקאלוב
זיע"א ,שביאר הטעם שמונה התוה"ק את שמות אלופי עשו בפרשת וישלח –
ואמר שזהו כדי להכניע כוח הקליפה ולהמתיקה ,שעל ידי זה שנזכרו שמות אלו
בתורה נחלש כוח הסטרא אחרא שבהם ,ולא יוכלו לשלוט על ישראל.
על פי זה יש לומר שזהו גם הפירוש בנדון דידן ,שהתורה מנתה את שמות
כל בניו של נחור כדי להכניע כוח הקליפה שבהם ,ואשר על ידי זה תוכל לצאת
רבקה כדבעי .וזהו הרמז במ"ש רש"י כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל
פסוק זה ,דהיינו בשביל רבקה – כל היחוסין הללו נכתבו בתורה בשביל שתצא
רבקה כנ"ל.
***** זט ******
משנים קדמוניות
'עצה על המילה' – פירוש ברכת 'על המילה'
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח ,א).
וברש"י 'וירא אליו .לבקר את החולה ,אמר רבי חמא בר חנינא ,יום שלישי
למילתו היה ,ובא הקב"ה ושאל בשלומו .באלוני ממרא .הוא שנתן לו עצה על
המילה'.
אמרו בגמרא (שבת קלז' ):המל אומר אשר קדשנו במצוותיו וציונו על המילה,
אבי הבן אומר אשר קדשנו במצוותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
העומדים אומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים''.
נחלקו הראשונים באיזה זמן מברך אבי המן ברכת להכניסו בבריתו של אברהם
אבינו .דכתבו התוס' (ד"ה אבי הבן) וז"ל ,רבינו שמואל גריס אבי הבן ברישא והדר
המל אומר ,וכבר הנהיג לעשות כן לברך אבי הבן קודם המילה ,משום דלהכניסו
להבא משמע ...ור"ת החזיר המנהג לקדמותו וגרס המל ברישא והדר אבי הבן כמו
שכתוב בכל הספרים ,וכן מוכח כולה סוגיא מדקאמר העומדים שם אומרים כשם
שהכניסו לברית מכלל שכבר הכניסו'.
והרא"ש (פי"ט סימן י) מיישב בשם ר"ת הטעם דעדיין נקרא עובר לעשייתן אף
שאבי הבן מברך לאחר המילה וז"ל ,ואומר ר"ת ז"ל דברכה זו אינה דוקא על
מילה זו שנעשית עכשיו קאי אלא מודה ומשבח להקב"ה שצוה לעשות מצוה
זו כשתבוא עוד לידו ותקנו לה מקום זה לגלות ולהודיע דזאת המצוה נעשית
להשם הקב"ה ולא לשם מורנא ולא לשם הר גריזים .ועוד שמעתי ,כשאבי הבן
מברך מיד אחר ברכת המוהל מיקרי שפיר עובר לעשייתו וגם להבא לפי שעדיין
לא פרע ,ותנן מל ולא פרע כאילו לא מל ,עכ"ל.
עוד תירוץ יש ,מדוע נחשבת ברכת האב כעובר לעשייתן ,דכתב באבודרהם
ז"ל ,ברכה זו נתקנה ,מפני שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה
ולהשיאו אשה ,ולרמוז שמהיום ואילך מוטלות מצוות אלו עליו ,עכ"ל .וברעק"א
(ח"א סי' מב) הביאו ,אך לא משמו אלא בשם הלבוש.
והנה ,אברהם אבינו רצה לברך ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו לאחר
המילה ,כמנהגו של ר"ת ,ויש לדון האיך שייך אצלו שתהא הברכה עובר לעשיית
המצוה.
והנה התירוץ השני ברא"ש דנקראת הברכה עובר לעשיית המצוה משום
מצוות הפריעה של אחר הברכה ,לא שייך אצל אברהם ,שכן בגמרא (יבמות עא):
אמרו 'לא נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו' ,והרי שבאברהם לא היה פריעה,
***** זי ******
ואף להתוס' (שם ד"ה לא נתנה) שכתבו שאברהם אבינו עשה פריעה אף שלא נצטוה,
מכל מקום מצוה לא שייך ואין זה נקרא עובר לעשייתו.
ואיזה עצה היה לאברהם ,לכוון בשעת מצוה הכוונה שכתב הרא"ש בתירוצו
הראשון 'לגלות ולהודיע דזאת המצוה נעשית להשם הקב"ה ולא לשם מורנא
ולא לשם הר גריזים' ,ובזה נחשבת לו הברכה כנעשית קודם המצוה ,שכן רק
עתה הוא מגלה את כוונת המצוה .עוד עצה היתה לאברהם ,והיא מה שכתב
האבודרהם שברכה היא עובר לעשיית המצוה של חינוך הבן לתורה ולמעשים
טובים.
עצות אלו נתן ממרא לאברהם ,והקב"ה החשיב את ממרא שבזכות עצתו
הטובה היה יכול אברהם לקיים את המצוה בהידור ובסדר הראוי ,ונגלה בחלקו.
והוא מרומז בלשון 'שנתן לו עצה על המילה'' ,על המילה' היינו עצה האיך יוכל
לברך ברכת 'על המילה' כמנהג ר"ת.
'וירא אליו ה'' – הקב"ה הראה לו שמות הקודש החקוקים בברית מילה
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח ,א).
דקדק באור החיים הק' 'יש לדעת ,למה שינה הכתוב להקדים הרואה קודם
הנראה שהתחיל לדבר בו ,שהיה לו לומר 'וירא ה' אליו''.
ונראה ליישב ולומר רמז הלשון 'וירא אליו ה'' ,על פי מה שיש לפרש מה
שמברכים את הרך הנימול בעת שנכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה' ,כשם
שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים'.
דאיתא בשם האר"י הק' כי חקוק באות ברית קודש שם הוי"ה מבפנים ושם
שד"י מבחוץ ,ועבודת האדם היא לשמור על קדושת היסוד ולא לפגום חלילה,
ואם אינו שומר על קדושתו כראוי ,נפגמים שמות הקודש החקוקים על מילתו.
והנוכחים בברית מילה מברכים את התינוק' ,כשם שנכנס לברית'' ,כשם' הוא
רמז לשמות הקדושים אשר נחקקים בו עתה בעת שמלים אותו ,שכן אותיות
'הוי"ה שד"י' עולים באותו מספר של 'ש"ם' .ומבקשים 'כך יכנס לתורה ולחופה
ולמעשים טובים' ,היינו ,כמו שעתה בעת שנכנס לברית חקוקים עליו השמות
הקדושים בלא שום פגם וחסרון ,כך לא תפגם קדושתם במשך ימי חייו ,ויזכה
התינוק לשמור על קדושת היסוד לאורך ימים ושנים.
על פי זה יש לומר רמז הכתוב 'וירא אליו ה'' ,שלאחר שמל אברהם אבינו את
עצמו ,הראה לו השי"ת כי שם ה' חקוק על מילתו ,והוא מדוקדק בלשון הכתוב כי
הכתוב היה צריך לומר 'וירא ה' אליו' והיה משמע כפשוטו שהקב"ה התראה אליו,
ושינה הכתוב לומר 'וירא ה' אליו' לרמז על הפירוש ששם ה' נראה לו בבשרו.
***** חי ******
'ואני אעמוד' – קידוש השם כאשר מוסרים הדין לפני דייני ישראל
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח ,א)
וברש"י 'ישב .ישב כתיב ,בקש לעמוד ,אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ,ואתה
סימן לבניך שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין ,שנאמר (תהלים פ ,א)
'אלקים נצב בעדת אל''.
כתיב (שמות כא ,א) 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' ,וברש"י 'לפניהם.
ולא לפני עובדי כוכבים וכו' ,שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים מחלל את השם
ומייקר את שם האלילים להשביחם ,שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים,
כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם'.
ומדה טובה מרובה ,יש ללמוד כי מי שמביא את משפטו לפני דייני ישראל הרי
הוא מקדש ומחשיב את השם ,ומוכיח כי הוא מאמין בהשי"ת.
וזהו נרמז בפסוק 'וירא אליו ה'' ,שהיה באותו מעמד התגלות השכינה ,כך גם
'סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין' ,היינו שכאשר בני ישראל ילכו
להתדיין בפני דייני ישראל ,ויקבלו עליהם את אמיתות דיני התורה ,יהא 'וירא
אליו ה'' ,ויודע לכל האמונה בהשי"ת.
'וירא אליו ה'' – הקב"ה הביא לאברהם את שם הוי"ה לרפואה
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח ,א).
האור החיים הק' (ד"ה וירא) מדקדק בלשון הכתוב ,מדוע שינה הכתוב כאן
מלשונו בכל מקום 'והקדים הרואה ה' ,להנראה אברהם' ,והיה לו לומר 'וירא אליו
ה'' ,כדוגמת (בראשית י"ב ז) 'וירא ה' אל אברהם'.
ויש ליישב הדקדוק בהקדם ביאור ענין מצות ביקור חולים ,שכן 'וירא אליו
ה'' היה בכדי לבקר את אברהם בעת חוליו ,וכתב האר"י הקד' (סידור האר"י ביקור
חולים) בכונת מצוות ביקור חולים שענינה' ,להמשיך משער הנו'ן למ"ט ,והיינו לפי
שהחולה בגימטריא מ"ט'.
והענין בכך ,דהנה השם הקדוש 'הוי"ה' הוא שם של רחמים ,והשם 'אדני'
הוא שם של גבורה ,והשם 'הויה' עולה כמנין כ"ו ,והשם 'אדני' הוא כמנין ס"ה,
וההפרש בין השמות הוא מספר 'ל"ט' .וכשרוצים להמתיק השם 'אדני' ולשכך את
מידת הגבורה ,יש להסיר ממנו מספר 'ל"ט' ,ובכך להפכו למספר 'כ"ו' שהוא שם
'הוי"ה' של רחמים.
ובזה יש לבאר כי כאשר הגיע הקב"ה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים
כענינה וכונתה ,המתיק את השם 'אדני' והסיר ממנו מספר 'ל"ט' ,ובזה נמשך שם
'הוי"ה' של רחמים שהחיש מזור ורפואה לאברהם .והכתוב מתפרש כך 'וירא אליו,
ה'' ,שהקב"ה נראה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים ,והביא הקב"ה אליו את
שם 'הוי"ה' ,ככוונת מצות ביקור חולים.
***** טי ******
ובזה נתבאר שינוי הלשון בכתוב ,שפירוש נסתר נרמז בכתוב ,שהקב"ה הביא
אליו את השם הק' המסוגל לרפואת חולים ,וזהו 'וירא אליו ה'' ,שהקב"ה הביא
אליו את שם הוי"ה.
אף יש לבאר בכך את סגולת השבת להחיש רפואה לחולים' ,שבת היא
מלזעוק ורפואה קרובה לבוא' ,שבשבת שובתים ונמנעים מל"ט מלאכות ,ושביתה
ממלאכות ,זו סגולה של ''ל"ט כנגד ל"ט' ,של"ט השביתות באים כנגד השם 'אדני'
להשבית ממנו מספר ל"ט ולגרוע ממנין ס"ה המספר עד מנין כ"ו ,ובכך להפוך
שם 'אדני' לשם של רחמים .ובכך 'רפואה קרובה לבוא'' ,לבוא' בגימטריא 'ל"ט',
לרמז שהשבת מביאה ומקרבת את הרפואה בענין 'הל"ט' ,של"ט המלאכות הם
מידה כנגד מידה להמתיק שם אדני.
נמצא כי סגולת 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא' היא בדרך 'מדה כנגד
מדה' ,שהקב"ה גומל טוב עם בניו אשר שומרים על איסורי ל"ט מלאכות ,ומביא
להם רפואה על ידי מספר ל"ט.
ודבר פלא הוא שסוגיית 'ביקור חולים' נידונת בהרחבה בגמרא מסכת נדרים
דף 'לט'.
'וירא אליו ה'' – רמז לטוב שבמילה
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח ,א).
הנה על הפסוק (שמות ב ,ב) 'ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא
ותצפנהו שלושה ירחים' ,אמרו במדרש (תנחומא נוח ה) 'ותרא אותו כי טוב ,שנולד
מהול'.
והרי ש'טוב' הוא רמז למילה.
ויש לרמז כן בפסוק האמור אצל אברהם 'וירא אליו ה'' ,הר"ת ,אותיות 'וא"י'
הם בגמטריא 'טוב' ,לרמז שלאחר שנימול אברהם אבינו ,נקרא 'טוב' ,וכל עוד
שלא נימול לא היה בכלל 'טוב'.
ובענין זה יסופר עובדא נפלאה אודות רביה"ק זי"ע ,דרביה"ק נוהג היה
בבריתות הרבות בהם שימש כסנדק להסיר את עיניו מהרך הנימול המונח על
ברכיו עד אחר הפריעה ,זאת מחמת רוב קדושתו שלא חפץ להביט בפני ערל.
פעם אחת הכניס דודי הרה"ח ר' דוד מאשקאוויטש ז"ל את בנו בבריתו של
אברהם אבינו ע"ה אצל רביה"ק זי"ע ששימש סנדק ,התינוק בן שמונת הימים היה
'נולד מהול' וסדר הברית היה על פי הלכות הברית לנולד מהול.
במעמד הברית ,בעת שהניחו את התינוק על ברכי רבינו הק' ששימש כסנדק,
משך המוהל ר' שלמה גפן ז"ל את טליתו של בעל הברית ר' דוד ,ר' דוד לא
הבין את פשר משיכת הטלית אך בשעת מעשה לא יכל לשאול את המוהל
למה ירמזון מעשיו .לאחר הברית ניגש אליו המוהל ואמר לו נפעם הייתי מרוח
***** כ ******
הקודש של רביה"ק שנתגלתה בברית ,הנה רגיל אני לראות את רביה"ק מסיר
מבטו מהתינוק המונח על ברכיו עד אחר מעשה הברית ,וכאן בברית זה לגודל
פליאתי ,תיכף כאשר הניחו את התינוק על ברכי רביה"ק הביט רביה"ק ובדק אחר
מעשה הברית ,שברוב קדושתו הרגיש אשר התינוק הזה אינו ערל שנולד מהול,
ומרוב התפעלותי משכתי בטליתך שתראה אף אתה את הפלא הנורא שהתרחש
למול עינינו.
ויש לרמז הנהגתו הנשגבת של רביה"ק זי"ע בפסוק' ,ותרא אותו כי טוב',
שהכתוב מפרש שעמרם ואשתו הביטו והסתכלו בפני הרך הנולד' ,כי טוב' משום
שנולד מהול ולא היה ערל ,ועד שלא נימול לא חפצו להביט בפני ערל.
הטעם דאין עושים מצוות חבילות חבילות
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח
האוהל וישתחו ארצה (יח ,ב).
וברש"י 'והנה שלשה אנשים .אחד לבשר את שרה ,ואחד להפוך את סדום,
ואחד לרפאות את אברהם ,שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות'.
אמרו בגמרא (פסחים קב' ).אין עושין מצוות חבילות חבילות' ,ולפי הכלל
המתבאר כאן ד'אין מלאך אחד עושה שתי שליחות' יתכן להבין הטעם שאין
לעשות חבילות חבילות של מצוות.
שכן מכל מצוה שהאדם עושה נברא מלאך (שמו"ר לב ,ו) ומאחר שאין מלאך
אחד ב' שליחות והוא מוגבל לענין אחד ,הרי אין מלאך יכול להברא מב' מצוות
ביחד ,ועל כן אין עושים מצוות חבילות חבילות.
מצוות שבין אדם לחבירו הם עיקר התורה
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (יח ,ג).
וברש"י 'היה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים'.
ובגמרא (שבת קכז ).למדו מאברהם שהעדיף הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה,
ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'.
הענין בזה ,שמצוות שבין אדם לחבירו חשובות טפי ממצוות שבין אדם
למקום ,וכמו שאמר הלל הזקן לאותו גר שביקש להתגייר ביום אחד' ,ואהבת
לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ואידך פירושא זיל גמור' (שבת לא ,).והכוונה שזה
הוא עיקר התורה.
וכמו דמרגלא בפומיה דרביה"ק זי"ע מה שכותב ר' חיים וויטאל ז"ל (שערי קדושה
חלק א שער ב) דעיקר נתינת התורה לישראל הוא שישברו את טבעם הרע ויתקנו
את מדותיהם הלא טובים ,ותיקון המדות קודם ללימוד התורה וקיום מצוותיה.
***** אכ ******
וכן יש ללמוד מהדין שמצוה שבין אדם למקום הבאה בעבירה שבין אדם
לחבירו ,אינה מצוה ,שכן ראשית חכמה יש להזהר בכבוד החבר.
ודבר זה לימד אברהם אבינו את בני ישראל ,כי יש להניח עבודה שבין אדם
למקום ,ולהעדיף עבודה שבין אדם לחבירו ,כי היא העיקר.
ביסוד זה ,דמצוות שבין אדם לחבירו חשובות ונעלות ממצוות שבין אדם
לחבירו ,יש לפרש סדר הנוסח שאומרים בזמר 'שלום עליכם' בליל שבת' ,שלום
עליכם מלאכי השלום מלאכי השרת מלאכי עליון' ,והביאור במה שמקדימים את
מלאכי השלום למלאכי השרת ומלאכי השרת למלאכי עליון ,הוא דהנה בכל יום
ויום נוצרים מלאכים חדשים ,וג' מיני מלאכים נבראים בכל יום .הסוג הראשון,
מלאכי עליון הנבראים לשמש את קונם (עי' חגיגה יד ,).ואותם בורא הקב"ה מעצמו,
עוד נבראים מלאכים מכוח המצוות והמעשים טובים של בני ישראל ,ומלאכים
אלו מתחלקים לב' מינים ,ישנם מלאכים הנבראים ממצוות שבין אדם למקום,
וישנם הנבראים ממצוות שבין אדם לחברו.
וג' מלאכים אלו ,מרומזים במה שאומרים בליל שבת קודש 'שלום עליכם
מלאכי השלום מלאכי השרת מלאכי עליון' ,כי 'מלאכי השלום' ,היינו המלאכים
הנבראים ממידת השלום בין אדם לחברו' ,מלאכי השרת' ,הם הנבראים ממה
שמשרת האדם את קונו במצוות ומעשים טובים' ,מלאכי עליון' ,הם המלאכים
הנבראים לשמש את המלך העליון.
ומסדר הדברים יש ללמוד חשיבות המצוות שבין אדם לחברו ,הנחשבים קודם
למצוות שבין אדם למקום ,שכן קדמו מלאכי השלום למלאכי השרת ,והמלאכים
הנבראים לשרת את קונם ,ואין חשיבותם מצד מצוות בני ישראל ,נמנים לבסוף.
אברהם ידע כי גדולה הכנסת אורחים ממאמר הקב"ה 'בך חותמין'
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחם היום .וישא עיניו וירא
והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה.
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (יח ,א-ג).
וברש"י 'כחום היום .הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים,
ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים ,הביא מלאכים עליו בדמות אנשים.
ויאמר אדני אם נא וגו' .היה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את
האורחים'.
אמרו בגמרא (שבת קכז ).כי יש ללמוד מאברהם ד'גדולה הכנסת אורחים יותר
מקבלת פני השכינה'.
ויש לפרש מהיכן ידע אברהם אבינו עצמו כי כך ראוי לנהוג .ויש לומר
דהוא משום ששמע מהקב"ה 'והיה ברכה' (לעיל יב ,ב) ,ופירש רש"י הכוונה ,שאף
***** בכ ******
שאומרים בתפילה 'אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב' ,אין חותמים אלא
באמירת 'מגן אברהם'.
והנה ,מדתו של אברהם אבינו היא מדת החסד ,ובזה מתפרש מאמר הקב"ה
'בך חותמין' היינו שמדה שלך היא המעולה והחשובה ביותר ובמאוד ,למעלה
משאר המדות.
ואחר ששמע כן אברהם ,ידע כי כאשר עומדים בפניו שתי אפשריות ,מצוות
שבין אדם לחבירו בעשיית חסד ,ומצוה שבין אדם למקום ,קבלת פני השכינה,
יש לו לקיים מצוה שבין אדם לחבירו ולילך במדתו ,מדת החסד ,שהיא הנעלית
ביותר.
'והנה שלשה אנשים' – כנגד חום היום
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום .וישא עיניו
וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו
ארצה (יח ,א-ג)
בזוהר הק' (ח"א צח ).ד'והנה שלשה אנשים נצבים עליו' ,אלו שלשת האבות
הק'.
כתב בחתם סופר כי 'כחום היום' הוא רמז למדת הדין מדתו של יצחק אבינו,
שהמלאכים באו אז לבשר על לידתו ,והתעורר בשעה זו 'חום היום' היינו השפעת
הגבורה.
ויש לומר כי רמוז בפסוק אופן המתקת הדינים ,דהנה פירש הרה"ק מהר"י
מבעלזא זי"ע מאמר הפייטן בהגדה של פסח (פייט אדיר הוא יבנה ביתו) 'רחום כהלכה',
דהנה כתב בספה"ק דגל מחנה אפרים (פר' וירא) ששמע בפירוש מזקנו הבעש"ט
זי"ע שיש בשמים בית דין בו דנים ענייני העולם ,ובכדי שיהיה הדין דין אמת
יושבים במושב הבית דין שלושה דיינים ,והם אברהם יצחק ויעקב.
הנה אברהם הוא מדת הרחמים יצחק הוא מדת הדין ומדת יעקב הוא מיזוג
מדת הרחמים של אברהם ומדת הדין של יצחק לכדי מדת רחמים .וזאת ידוע
כי בשמים דנים ונוהגים על פי משפטי התורה וכלל גדול הוא בש"ס (ברכות לז.
ועוד) 'יחיד ורבים הלכה כרבים' ומקרא מלא דיבר הכתוב (שמות כג ,ב) 'אחרי רבים
להטות' ,ולפי ההלכה שהולכים אחר הרוב צריך הקב"ה לחוס ולרחם בדין על
ישראל מכוח ב' הדיינים המצדדים לרחמים.
וזהו 'רחום כהלכה' שהקב"ה פוסק דינם של ישראל לרחמים כפי הכלל 'הלכה
כרבים'.
ובספה"ק ייטב לב כתב באותו הענין לפרש הכתוב (תהלים סט ,יד) 'אלוקים ברוב
חסדיך ענני באמת ישעך'' ,ברוב חסדיך' ,הבקשה היא ענני ה' במדת חסדיך שהיא
מבוססת על פי רוב הדיינים הפוסקים לרחמים.
***** גכ ******
ענין זה ,דהקב"ה פוסק כפי מדת הרחמים משום צירוף שלשת האבות ,מרומז
בפסוק 'והנה שלשה אנשים' ,הם שלושת האבות הק' כמאמר הזוהר ,והוא העצה
כנגד לידת יצחק והתעוררות מדת הדין' ,כחום היום'.
ששלושת האבות ביחד ,יש בהם רוב כנגד הנהגת מדת הדין.
מנלן ידע אברהם שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחם היום .וישא עיניו וירא
והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה.
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (יח ,א-ג).
וברש"י 'כחום היום .הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים,
ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים ,הביא מלאכים עליו בדמות אנשים.
ויאמר אדני אם נא וגו' .היה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את
האורחים'.
ובגמרא (שבת קכז ).למדו מאברהם שהעדיף הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה,
ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'.
יש להבין מהיכן ידע אברהם אבינו בעצמו ,שגדולה הכנסת אורחים יותר
מהקבלת פניה שכינה ,ומנלן למד כי יש לו להניח את הקב"ה לבדו ולילך לקבל
את האורחים.
ויש לומר כי אברהם אבינו ראה כי הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה ,והבין כי
ביום הזה אין באים אורחים מעצמם ,וכאשר ראה שלשה אנשים נצבים עליו,
הבין כי הקב"ה שלח לו את אותם האורחים בדרך נס .וממילא הבין ,כי הם יותר
חשובים מקבלת פני השכינה ,שכן אילו היתה קבלת פני השכינה חשובה טפי,
לא היה הקב"ה צריך לשלוח לו אורחים להפיס את דעתו ולשמחו ,שהרי השכינה
עומדת כנגדו ,אלא ודאי שהכנסת אורחים חשובה טפי ,ואף שהוא זוכה לקבל פני
השכינה עדיין יש לו להצטער שאינו זוכה להכניס אורחים.
ומכח חשבון זה שעשה אברהם ,דאם הקב"ה שולח לו אורחים סימן הוא
דעדיין יש לו להצטער על שאינו מכניס אורחים אף ששכינה עומדת כנגדו ,ידע
אברהם כי ראוי לו לומר להקב"ה המתן נא ,עד שארוץ ואכניס את האורחים.
ג' טעמים מדוע לא שייך כאן דין 'עוסק במצוה פטור מהמצוה'
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחם היום .וישא עיניו וירא
והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה.
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (יח ,א-ג).
וברש"י 'כחום היום .הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים,
ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים ,הביא מלאכים עליו בדמות אנשים.
***** דכ ******
ויאמר אדני אם נא וגו' .היה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את
האורחים'.
ובגמרא (שבת קכז ).למדו מאברהם שהעדיף הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה,
ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'.
ויש להקשות ,דהנה הדין הוא (סוכה כה ).ד'עוסק במצוה פטור מן המצוה',
ונמצא שכאשר עסק אברהם אבינו במצוות הכנסת אורחים הוא נפטר מן מצוות
קבלת פני השכינה ,ובריטב"א (שם) נפסק דהעוסק במצוה ,לא רק שהוא פטור
מן המצוה ,אלא הוא אסור בקיום המצוה האחרת ,ובזה תקשה הקושיא ביותר
על אברהם.
מאחר שכן ,שוב אין ללמוד מזה שהניח מצוות קבלת פני השכינה ,דמצוות
הכנסת אורחים חשובה יותר ,שהרי מהמצוה האחרת ,היה פטור ,מדין עוסק
במצוה פטור מן המצוה ,ולא היה צריך לדחות את קיומה אלא כלל לא היה חייב
בה.
ויש לומר כי דין זה ,דעוסק במצוה פטור מהמצוה ,אינו אמור אלא כאשר אינו
יכול לקיים את שתי המצוות ,כמו שכתבו התוס' (ב"ק נו :ד"ה בההוא) ,והכא יכול
היה אברהם לקיים את שתי המצוות ,כמו דחזינן שאכן עשה ,כאשר אמר להקב"ה
להמתין לזמן מאוחר בו יוכל לקבל פני השכינה.
נמצא ,דאברהם אבינו לא היה בכלל העוסק במצוה דפטור מן המצוה ,והיה
חייב בב' המצוות ,בקבלת פני השכינה ובהכנסת אורחים ,ומכך דחזינן שהעדיף
אברהם את קיום מצוות הכנסת אורחים על פי מצוות קבלת פני השכינה ,יש
ללמוד כי 'גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה'.
עוד יש לומר ,כי במקרה כזה לא נאמר כלל דין עוסק במצוה פטור מן המצוה,
דהיכא נאמר הדין ,כאשר אדם עוסק במצוה אחת ובאמצע קיום המצוה נזדמן
לו מצוה אחרת ,דבזה אמרינן דמשום שהוא טרוד עתה במצוה אחת אין חל עליו
חיוב של מצוה אחרת.
אך אם עומד פנוי ,ובבת אחת באים לפניו שתי מצוות ,אזי חלים עליו שתי
החיובים ,ולא אמרינן דהאחד דוחה את השני ,שעדיין אינו טרוד במצוה אחת,
שתוכל מצוה זו לדחות את האחרת.
והנה אצל אברהם אבינו כתיב 'וירא אליו ה'' ,ובאותו זמן היה גם 'וירא והנה
שלשה אנשים' ,והיינו שראה את הקב"ה ושלשה האנשים כאחד ,ובזה נמצא
דאברהם אבינו התחייב בב' המצוות ,בהכנסת אורחים ובקבלת פני השכינה.
ואם כן ,מה שהעדיף להכניס אורחים ,הוא העדפה של קיום מצוה אחת ודיחוי
מצוה אחרת ,ושפיר יש ללמוד ממנו כי 'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני
השכינה'.
באופן נוסף יש לייש ,דהנה מקור הדין דעוסק במצוה פטור מהמצוה הוא
***** הכ ******
מהכתוב (דברים ו ,ז) 'בשבת בביתך' ,דנדרש פרט למי שעוסק במצוה ואינו יושב
בביתו.
ובזה יש לומר ,כי לפני מתן תורה עדיין לא היה דין זה דהעוסק במצוה פטור
מהמצוה ,דעדיין לא ניתנה תורה לישראל בכדי לדרוש מהפסוק 'בשבתך בביתך'
פטור למי שעוסק במצוה.
ואם כן ,מנלן לאברהם כי ראוי לו לעזוב את הקב"ה ולילך לאורחים ,בודאי
משום ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'.
כאשר ראה אברהם את צורת המלאכים הכיר בחשיבותו
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח
האוהל וישתחו ארצה .ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל
עבדך (יח ,ב-ג).
וברש"י 'ויאמר אדני אם נא וגו' .לגדול שבהם אמר ,וקראם כולם אדונים,
ולגדול אמר אל נא תעבור ,וכיון שלא יעבור הוא ,יעמדו חביריו עמו ,ובלשון זה
הוא חול'.
בזמר איש חסיד היה ,אומרים שאליהו הנביא 'שת לו חכמתו בקרבו והחזיק
בו כמו רבו' .ויש לפרש בהקדם עובדא מופלאה ,ויהי בימים שבהם נפרדו
היהודים החרדים לדבר ה' בארץ הונגריה מהניאלוגים הרשעים ,והרבנים עמדו
בראש המערכה להעמיד קהילות נפרדות שבהם אין דריסת רגל לאנשים מכת
הניאלוגים ,וגדולי וראשי הרבנים נכנסו ראשם ורובם לעסוק בענין הקדוש הזה,
ביניהם הגאון הקדוש ר' יהודה אסאד זצ"ל והכתב סופר ועוד רבנים זצ"ל .כחלק
מהפעילות נצרכו לאישור מאת הקיסר ,שיכיר בקהילות החדשות ויתן להם הכח
והסמכות מאת השלטון .הרבנים הכינו עצם לקראת ביקור בבית המלכות ,ולפני
הביקור לא היו רגועים משום שידעו שבביקור זה תלוי ועומד כל ההפרדות,
וממילא כל עתיד היהדות במדינה ,ויהי כאשר נכנסו לארמון המלוכה ,ושם היו
מראות גדולות מאוד תלויות בכל קיר וקיר ,כדרך הארמונות ,וירא הגאון ר' יהודה
אסאד בצורת איש אחד כנגדו ,ויען ויאמר לחבריו הרבנים ,אחי יכולים אתם
להרגע ולהיות סמוכים ובטוחים בהצלחת השליחות ,משום שרואה אני שמשמים
שלחו צדיק אחד שרוחו תתלוה עמהם ,וכוונתו היתה לאיש אשר רואים במראה,
כי לא הכיר ולא ידע ר' יהודה בצורת פניו שלו ועל כן לא חשב כי הוא הוא האיש
אשר לו פני מלאך ה' צבקות.
וזהו 'שת לו חכמתו בקרבו' ,היינו שאליהו הנביא הראה לאיש חסיד עד כמה
גדולה חכמתו ,כי האיש חסיד מרוב ענוותנו לא הכיר בגדלותו וחשיבותו ,עד
שאליהו הנביא הראה לו להדיא ,ואז 'והחזיק בו כמו רבו' ,היינו שהחזיק את עצמו
בחשיבות כמו רבי וחשוב .וכענין שלא הכיר ר' יהודה אסאד בחשיבותו עד שלא
חשב כי הוא רואה צורת איש אחר.
***** וכ ******
בהקדמה זו יש לפרש הפסוק ,כי 'וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו' ,המה
המלאכים אשר נבראו מן המצוות והמעשים טובים אשר עשה .ואיתא מהרה"ק
בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע כי המלאכים הנוצרים ממצוות ומעשים טובים
שהאדם עושה זיו אוקנין שלהם דומה לצורת פני האדם עושה המצוות ,לפי זה
נמצא דהמלאכים שבאו אצל אברהם היו נראים כמוהו ממש ,ואם כן כאשר ראה
אברהם אבינו מלאכים הנראים כמוהו ,הבין והכיר את מעלתו וחשיבותו ,כי עד
אז לא החזיק בעצמו כצדיק מרוב ענוותנותו ,אך כאשר ראה מלאכים קדושי ה'
שאין ספק בחשיבותם נראים כצורתו הבין כי זוהי חשיבותו ,ואז 'ויאמר אדני',
היינו לשון חשיבות ואדנות כפירוש רש"י ,והכוונה שאמר על עצמו כן ,שהוא
חשוב ואדון.
ולהלן (פסוק ח) כתיב 'והוא עומד עליהם' ,והקשו במדרש (בר"ר מח ,יד) ,דתחילה
כתיב 'שלשה אנשים נצבים עליו' ,ואחר כך כתיב 'והוא עומד עליהם' ,והוא
סתירה.
ולפי מה שביארנו נראה לומר ,כי בתחילה כאשר ראה אברהם את המלאכים
לא סבר כי הם המלאכים שלו ,שלא הכיר בעצמו בגודל חשיבותו ,ועל כן סבר
כי 'שלשה אנשים נצבים עליו' ,והם למעלה ממדרגתו ,אך אחר כך כאשר הבין כי
כל חשיבות המלאכים אינה נובעת אלא מכך שהם נבראו ממצוותיו החשובות,
וצורת פניהם דומה לצורת פניו כי חשיבותם אחת ,ידע כי 'והוא עומד עליהם',
ושוב לא סבר כי הוא קטן במעלה.
'יקח נא על ידי שליח' – משום טומאת עבודה זרה
יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ (יח ,ד).
וברש"י 'יקח נא .על ידי שליח ,והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח .ורחצו
רגליכם .כסבור שהם ערביים ,שמשתחוים לאבק רגליהם ,והקפיד שלא להכניס
עבודת אלילים לביתו'.
יש לפרש הטעם ששלח אברהם אבינו שליח ,ולא רחץ את רגליהם בעצמו ,שכן
פירש רש"י דטעם הרחיצה היה מפני עבודת אלילים ,שחשש שהאבק שברגליהם
הוא מע"ז ,והנה אמרו בגמרא (ע"ז מז ):דעבודה זרה יש בו טומאה ,ובזה יש לומר
דמהאי טעמא לא רצה אברהם אבינו להטמא ,שלח שליח.
עניני מצוות סוכה מרומזים בפרשה
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום .וישא עיניו
וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו
ארצה ...והשענו תחת העץ (יח ,א-ד)
וברש"י 'ישב .ישב כתיב ,בקש לעמוד ,אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ,ואתה
***** זכ ******
סימן לבניך שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין ,שנאמר (תהלים פ ,א)
'אלקים נצב בעדת אל''.
איתא במדרש (תנחומא וירא ד) 'אתה אמרת והשענו תחת העץ ,אני נותן לבניך
מצות סוכה'.
והוא על פי מה שאמרו בגמרא (ר"ה יא .ועי' תוס' ד"ה אלא דקאי) דהמלאכים באו
אצל אברהם בחג הסוכות .וכן אומרים בפייט ביום ב' דסוכות 'אלים כהשעין אב
תחת עץ סוכה' ,ופירש במטה לוי ,כשהשעין אברהם את המלאכים ,תחת העץ
היו יושבין תחתיו כתחת סוכה.
וזהו שאמר הקב"ה 'אתה אמרת והשענו תחת העץ' ,ביום ט"ו בתשרי' ,אני נותן
לבניך מצוות סוכה' אף ביום הזה.
ובחקל יצחק כותב כי ישיבת המלאכים היתה כישיבה בסוכה ממש ,ובזה
מקשה האיך היתה סוכת אברהם סוכה כשרה ,דאמר להם 'והשענו תחת העץ',
והא קיימא לן (שו"ע אורח חיים סימן תרכו) דאין עושין סוכה תחת האילן.
ושם מתרץ ,דאברהם אבינו היה לו סוכה כשרה משלו ,אמנם לסוכה ההיא
לא רצה להכניס את האורחים משום שחשש שהם ערביים ולא רצה לטמא את
סוכתו בכניסת אינם יהודים ,ומביא מעשה רב מה שארע לו פעם כאשר בא שליח
נכרי מבית הדואר וביקש להכנס לסוכה ולמסור לו מכתב ,ואמר לו אביו הרה"ק
האמרי יוסף מספינקא זי"ע לבל יכניסו לסוכה.
ולכך עשה אברהם עצה ,שעשה סוכה תחת האילן ,אך הרבה בסכך יותר
מענפי האילן ,וממה נפשך ,אם הם יהודים אז הענפים הפסולים יתבטלו ברוב ,אך
אם ערביים לא יהא בהם ביטול ברוב ,שכן ביטול ברוב לא נאמר אלא לישראל.
לפי דבריו דסוכת אברהם היתה כפי ההלכות של הסוכות שאנו עושים יש
להוסיף מה שיש ללמוד מהסוכה אצל אברהם ,דהנה כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות
סוכה הי"ב) 'כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה ,מברך קודם שישב אשר קדשנו
במצוותיו וצוונו לישב בסוכה' .וכתב על כך הבית יוסף (או"ח סי' תרמג) 'וטעמו
מבואר ,דמשמע ליה ברכת לישב בסוכה ישיבה ממש ,וכדי לברך עובר לעשייתה
היה מברך עליה מעומד קודם שישב'.
אמנם הרא"ש (סוכה פ"ד סי' ג) חולק על הרמב"ם וכותב 'כתב הרמב"ם ז"ל שיש
לקדש מעומד משום עובר לעשייתן ,ולדבריו היה צריך לברך קודם שיכנס בה,
דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה ,דאם היה אוכל מעומד היה צריך לברך על
הסוכה ,אלא ודאי כיון דמצוות סוכה היא אכילה וטיול ,אם מברך אחר שישב
מיקרי שפיר עובר לעשייתן'.
ולשיטת הרמב"ם דמצות ישיבה בסוכה היינו ישיבה ממש ,ולא עכבה בלבד,
יש לרמז כן במאמר הקב"ה 'שב ואני עומד' ,דנתבאר דהקב"ה אמר באותו יום
לאברהם אבינו שהוא נותן לו מצוות סוכה ,והוסיף לומר לו 'שב' ,והיינו שהמצוה
***** חכ ******
היא לישב ממש ,ולא להתעכב בלבד ,כי הישיבה היא המצוה ולא הכניסה
והאכילה וטיול.
ויש להוסיף רמז בפסוק בענין זה ,דהכתוב אומר 'וירא אליו ה'' ,והוא רמז
לכך שהקב"ה נראה לבני ישראל בחג הסוכות ,וכמו שאמרו בזוהר הק' (ח"ג קג).
דהסוכה היא 'צילא דמהימנותא' ,וכל יהודי זוכה שבחג הסוכות אומר לו הקב"ה
'שב' בסוכה' ,ואני אעמוד' ואראה אליך.
עוד רמז יש בפסוק למצוות סוכה ,דאמרו בזוהר הק' (ח"א צח ).ד'והנה שלשה
אנשים נצבים עליו' ,אלו שלשת האבות הק'.
ויש לומר דהוא רמז לכך שהאבות הק' יורדים לסוכות כל אחד מישראל ,והם
האושפיזין הקדושים הבאים כאורחים בסוכות ישראל.
'אחר' – אחר האכילה ממאכלי הצדיק
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם (יח,
ה).
בגמרא (נדרים לז ):אמרו דהפסוק 'אחר תעבורו' הוא עיטור סופרים .ופירש הר"ן
כי 'עיטור סופרים' ,היינו תיבות יתירות שנכתבו ליפות הלשון ,ונקרות עטור לפי
שהן מעטרין את הלשון .ובפסוק 'אחר תעבורו' ,מפרש הר"ן דתיבת 'אחר' יתירה
ואינה אלא לתפארת הלשון ,דהוה ליה למכתב 'סעדו לבכם ותעבורו'.
ויש לומר ברמז הפסוק ,בענין יופי ותפארת לשון 'אחר' ,דהנה בתרגום יונתן
מפרש הפסוק 'ואיסב סעיד דלחם וסעידו לבכון ואודו לשום מימרא דה' ובתר
כדין תעבירון ארום בגין כדין באישון שירותא אזדמנתון'.
ויש לתמוה ,מדוע לא ביקש אברהם אבינו מאת המלאכים שיברכו את השי"ת
קודם האכילה ,דבגמרא אמרינן דיותר סברא היא שיש לאדם לברך את השי"ת
קודם שיאכל.
אלא יובן על פי היסוד שכתבו בספה"ק כי הצדיק מכניס קדושה יתירה
לתוך המאכלים ,והקדושה משפיעה ונבלעת בתוכיות האנשים האוכלים ממאכלי
הצדיק.
ובזה יש לומר ,כי המלאכים מקודם שאכלו את מאכלי אברהם אבינו לא הבינו
ולא ידעו כי צריך לברך ולהודות להשי"ת ,אך לאחר שאכלו ממאכלי אברהם
אבינו ,ראש המאמינים ,החלו להאמין בהש"י ובאו לברך ולהודות.
ענין זה יש לרמז בתיבה היתירה' ,אחר' ,כי בא אברהם לרמז להם שלאחר
אשר יאכלו ממאכילו יהיו להם רגשי קודש מה שאין להם לפני האכילה ,ויבואו
להודות ולהלל לפני הקב"ה.
ובענין הסגולה הנשגבה שיש באכילת מאכלי הצדיק ,יסופר ,כי פעם אחת בעת
אשר שהה הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע במקום אחד באו אנשים פוחזים
***** טכ ******
וריקים לראות את סדר העבודה אצל הרבי הפלאי ,כאשר חילקו שיריים לקח
אחד מהם לעצמו ואכל .ויהי כאשר הלכו משם ויבוא מי שאכל שיריים לביתו,
שוב לא היה יכול לאכול ,וכאשר הניחו לפניו מאכלים ממינים שונים לא אכל
אחד מהם ,ומה שהכניס לפיו הקיא .ויתמהו כולם ,מה אירע לאיש זה שנחלה
במחלה משונה ,ואיבד לפתע את כח האכילה .כאשר חשב האיש מצא כי ארע זה
מעת אשר אכל את השירים מהרה"ק מצאנז ,והתפלא מאוד ,כי מי יודע מה היה
בדבר המאכל ההוא .כאשר הבין האיש ובני ביתו כי הרה"ק מצאנז אשם בהכל
באו אליו ויצעקו עליו מאוד ,מה זה אשר נתן לאיש מאכלים מקולקלים אשר
גרמו לו לחולי כבד .וישמע הרה"ק מצאנז את דברם ,ויאמר להם ,לא כן הוא,
אדם זה בריא אולם ויכול לאכול רגיל ,והביא לפניו קערה מלאה אוכל ,ויאמר
לאיש אכול נא ,ויהי לפלא שאכל האיש את כל הקערה ברוב חשק ולא פלט
כלום .ואמר להם הרה"ק מצאנז ,אומר לכם ,אין במאכל שנתתי לו שום כח ,רק
הקדושה שבו גרמה לכלי האכילה של האדם לבל יוכלו עוד ליהנות ממאכלים
שאינם כשרים ,נבלות וטריפות ,ועל כן אם תרצו שיאכל האיש כסדר ,ראוי שתתנו
לו מאכלים כשרים בלבד.
'אחר תעבורו' – אחר שתושפעו ממדת החסד של אברהם
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו ...ואקחה פת לחם וסעדו
לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם (יח ,ב-ה).
בגמרא (נדרים לז ):אמרו דהפסוק 'אחר תעבורו' הוא עיטור סופרים .ופירש הר"ן
כי 'עיטור סופרים' ,היינו תיבות יתירות שנכתבו ליפות הלשון ,ונקרות עטור לפי
שהן מעטרין את הלשון .ובפסוק 'אחר תעבורו' ,מפרש הר"ן דתיבת 'אחר' יתירה
ואינה אלא לתפארת הלשון ,דהוה ליה למכתב 'סעדו לבכם ותעבורו'.
ויש לומר רמז תיבת 'אחר' ,כי הנה המלאכים הלכו להציל את לוט ,אך הצלת
לוט היתה משום מדת החסד ,ולפנים משורת הדין ,שעל פי שורת הדין לא היה
לוט ראוי וזכאי להנצל ממות לחיים.
והנה ,אצל המלאכים אינו שייך מדת החסד ,והנהגה לפנים משורת הדין,
ותמיד הם נוהגים במדת הדין ,ועל כן כאשר נצטוו משמים לילך להציל את לוט
לא היו יכולים לעשות השליחות.
לזה אמר להם אברהם 'וסעדו לבכם אחר תעבורו' ,ויובן על פי מה שיסדו
הספה"ק כי הצדיק מכניס במאכלים שלו את מדותיו הטובות ,ומי שאוכל ממאכלי
הצדיק נשפע ממדותיו והנהגותיו הטובות.
וכך אמר להם אברהם 'וסעדו לבכם' ובזה תושפעו ממדת החסד שלי' ,אחר
תעבורו' להציל את לוט לפנים משורת הדין ,ושלא כמנהגכם הרגיל ,לנהוג לפי
שורת הדין.
***** ל ******
וזוהי כוונת תיבת 'אחר' היתירה ,לומר דהצלת לוט לא היתה יכולה להיות אלא
אחר שאכלו מאברהם.
לאחר שהאדם מתגבר על יצרו הרע הוא נחשב יותר מן המלאכים
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח
האוהל וישתחו ארצה ...והוא עומד עליהם (יח ,ד-ח).
הקשו במדרש (בר"ר מח ,יד) דתחילה כתיב 'שלשה אנשים נצבים עליו' ,ואחר כך
כתיב 'והוא עומד עליהם' ,והוא סתירה.
ויש לומר שהוא רמז למעמדם של בני ישראל מול המלאכים ,כי מצד אחד,
המלאכים הם יותר חשובים ונעלים שהם 'צבא מרום' ואין להם שום יצר הרע
ונסיונות ,והם קרובים אליו יתברך ,אמנם כל זה נכון רק עד אשר בן ישראל
מתגבר על היצר הרע ומקיים מצוות ועוסק במעשים טובים ,שאז ,אדרבה,
חשיבותו מתעלה הרבה יותר מן חשיבות המלאכים ,שלמלאכים אין כל נסיון
וקושי בעשיית מעשים טובים ,ומשכך גם אין חשיבות מיוחדת למעשים טובים
שלהם ,אך לאדם שיש יצר הרע חזק ותקיף ביותר ,העומד כנגדו ונלחם עמו בכל
הכחות ,ואף על פי כן הוא מתגבר ומתחזק עליו ,המצוות והמעשים טובים שלו
נחשבים ביותר ובמאוד.
וזהו רמז הפסוקים ,שתחילה סבר אברהם כי 'שלשה אנשים נצבים עליו',
והמלאכים חשובים יותר ממנו ,אך לאחר שכבר קיים מצוות הכנסת אורחים
והתגבר על היצר הרע המבקש למנוע מהאדם קיום מצוות ועשיית מעשים טובים,
כבר ידע ש'והוא עומד עליהם' ,וחשיבותו נעלית פי כמה מחשיבות המלאכים ,כי
אין ערוך לחשיבות מי שמתגבר על היצר הרע ,ואין קץ למעלה מעשים טובים
שנעשים תוך התגברות על יצר הרע.
'והוא עומד עליהם' -מעלת ההולך על פני העומד
והוא עומד עליהם (יח ,ח).
באותה שעה הכיר אברהם במלאכים כי אינם אנשים סתם אלא מלאכים.
והנה ,איתא (עי' חובות הלבבות שער עבודת ה' פ"ג) כי זה יש בין האדם למלאך,
שהאדם נקרא מהלך והמלאך נקרא עומד ,כנדרש מהפסוק (זכריה ג ,יז) 'ונתתי לך
מהלכים בין העומדים האלה' ,ומעלת הולך היא גבוהה פי כמה וכמה ממעלת
עומד ,שהאדם הולך ממדרגה למדרגה ומתעלה יותר ויותר עד אין שיעור.
וזהו שידע אברהם 'והוא עומד עליהם' ,כי משום שהם במדרגת 'עומד ,הרי
הוא 'מעליהם' ,היינו חשוב בהרבה מהם ,שהם עומדים ואילו הוא הולך ומתעלה.
***** אל ******
מכך שאכל אברהם חלב מוכח שעתידה תורה להנתן לישראל
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת
העץ ויאכלו (יח ,ח).
הקשה מהרי"ט אלגאזי האיך אכל אברהם 'חלב' והרי חלב הוי אבר מן החי,
ובגמרא אמרו דחלב אסור באכילה משום אבר מן החי ,ורק מדרש הכתוב 'ארץ
זבת חלב ודבש' יש ללמוד היתר בזה ,ומאחר דקיים אברהם כל התורה כולה
קודם שניתנה ,היה צריך לנהוג איסור באכילת איבר מן החי.
וצריך לומר דמוכח מכאן ,דלאברהם אבינו היה דין ישראל ,לאחר שמל עצמו,
וכמו שקיבל את התורה.
בזה יש לפרש מה שאמרו במדרש (תהלים ח ,ב) 'המלאכים מדיינין כנגד הקב"ה...
במתן תורה ...כשבא הקבה ליתן תורה בסיני לישראל ,התחילו המלאכים מדיינין
לפני הקב"ה ...אמר להם הקב"ה ...לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר
בחלב ,שנאמר (בראשית יח ,ח) 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ...ויאכלו''.
דכוונה נוספת היתה בתשובת הקב"ה למלאכים' ,לא אתם כשירדתם אצל
אברהם אכלתם בשר בחלב' ,והיינו שראיתם כי אברהם אבינו אכל חלב ,ויש לכם
להבין כי מאי טעמא הותר לו אכילת חלב ,משום שנחשב לו שקיבל את התורה,
והרי מזה שהתורה היא של ישראל ואין לכם לטעון שאין לי ליתן את התורה
להם.
'והנה בן' – בכח שם 'הנ"ך'
והנה בן לשרה אשתך (יח ,י).
סופי תיבות 'בן לשרה אשתך' הוא 'הנ"ך'.
והוא על פי המסופר (אילה שלוחה וכתבי הר"ן) ,כי הגאון רבי דוד מפדהייץ בן
הגה"ק בעל הקצות החושן הדפיס את ספר 'אבני מלואים' לאביו והלך בין הערים
למכור את הספר .ידיד אחד פגש אותו והציע בפניו הצעה טובה ,לאמר שהוא
יתן לו ממון ,ורבי דוד יסע אל הרה"ק העבודת ישראל מקאזניץ זי"ע ויבקש ממנו
הסכמה על הספר ,ובתוך הדברים יזכיר אותו על שאין לו ילדים .הגאון רבי דוד
הסכים להצעה ,ובא אל העבודת ישראל ,כאשר הזכיר את הידיד המצפה לבנים,
אמר לו המגיד הק' כי הנה המלאך הממונה על ההריון הוא בגמטריא ע"ה ,ושאלו
מנין מקור .השיבו רבי דוד מן הגמרא (נדה טז ):ד'מלאך הממונה על הריון לילה
שמו' .אמר לו המגיד ,יפה אמרת ,אולם אנכי אביא לך מקור ממקום אור ולא
ממקום חושך .דכתיב שהמלאך אמר להגר 'הנך הרה וילדת בן'' ,הנ"ך' בגימטריא
'ע"ה' ,והרי זה רמז .וסיים הרה"ק ואמר על כן יפקד האיש הנ"ל בבני .ואכן באותה
שנה זכה האיש לבני.
וכן כתב הרה"ק המגיד מקאזניץ בספרו עבודת ישראל (פר' לך ד"ה והקימותי)
***** בל ******
כי שם 'הנ"ך' היוצא מסופי תיבות הפסוק (בראשית טז ,א) 'הנך הרה ויולדת' ,הוא
מסוגל להריון.
ואף בבשורת המלאכים נרמז שם המלאך הממונה על ההריון ,שאמרו המלאכים
לאברהם שתזכה שרה לבן ,בכח המלאך 'הנ"ך' הממונה על ההריון.
'היפלא מה' דבר' -אין מנכין לאברהם מזכויותיו מחמת נס לידת יצחק
ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן (יח ,יב).
שרה אמנו צחקה ,משום שסברה שאברהם אבינו זקן מדי בכדי שיוכל עוד
ללדת .וצריך להבין ,מה סברה על עצמה ,והרי אף היא זקנה ואינה בכח להוליד.
מסופר בגמרא (תענית כג' ):הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב,
אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא ,אמר להו עמי היתה ושלחתיה'.
ופירש רש"י 'עמי היתה ושלחתיה .דבר זה היה בידי ,שכל מה שאני מבקש היו
נותנין לי ,ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך'.
במהרש"א (ח"א ד"ה עמי) תמה על רש"י' ,והוא דחוק שלא יהיה תפלת הצדיקים
מקובלת ומרוצה למקום בזקנותם כמו בנערותם' .וכותב' ,ונראה לפרש ,דמרצון
שלחתיה שלא אבקש עוד להטריח קוני לשנות הטבע ,והיה תוהה על הראשונות
שבקש לשנות הגזירה מעוני לעושר ומעושר לעוני ,וכן הכא לבקש רחמים
דנחכים טפי שהם גזירת שמים משעת יצירה'.
אמנם ,אף זה תמוה ,כי מלכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ,ומה אירע
עתה שחזר בו ממה שהטריח לפני המקום.
ויש לפרש ,כי הנה כאשר הצדיק פועל ישועה ונס מעל דרך הטבע הרי זה
מנכה לו מזכויותיו ,ובזה יש לפרש ,כי רבי יצחק בן אלישיב לא חשש בצעירותו
מכך שמנכים לו מזכויותיו על מה שפועל ישועות למעלה מן הטבע עבור אנשים,
כי ידע שעוד שנות חיים לפניו ויוכל להרבות בהם בתורה ומעשים טובים ,אמנם
כאשר הזדקן שוב ידע כי אין לפניו עוד זמנים טובא בהם יוכל לעשות מצוות
הרבה ,ולכך הקפיד לבל יחסירו מזכויותיו על ידי שיעשה נסים.
בזה יש לפרש מה שאמרה שרה 'ואדני זקן' ,כי אין הכוונה לכך שהוא זקן ואינו
בכח להוליד בדרך הטבע ,אלא שהוא זקן בשנים ואינו יכול לעשות עוד מצוות
הרבה ,ועל כן חששה דאם יעשו עמו נס יחסירו מזכויותו ולא יוכל להשלים את
החסר ,ויהא נמצא מסתלק מן העולם ללא הרבה זכויות.
אמנם ,הקב"ה אמר 'היפלא מה' דבר' (פס' יד) ,והיינו כי אין שייך כלל החשש
מניכוי הזכויות בלידת יצחק ,שכן אין זה נס שהוא פועל לעצמו ,אלא הוא מתנה
מאת השי"ת ,והשי"ת נותן לאברהם מתנה זו משום רצונו שלו ,שיהא לאברהם
זרע מהם יבחר את עמו.
וזהו 'היפלא מה' דבר' ,היינו האם יחסירו מזכויות אברהם כאשר הדבר מתנה
***** גל ******
הוא מאת השי"ת ,לא כן ,אלא לא ינכו לו מזכויותיו ,ובכך נמצא דאין לשרה מה
לחשוש.
שרה אמנו חזרה בתשובה על שצחקה
ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת (יח ,טו).
יש לפרש הדין ודברים בין הקב"ה לשרה אמנו ,ששרה אמנו תיכף לאחר
שצחקה הבינה כי חטאה ולא טוב עשתה ,ועל כן חזרה בתשובה.
וכאשר אמר הקב"ה שהיא צחקה ,אמרה 'לא צחקתי כי יראה' ,היינו שנמחק
ממני עוון הצחוק כי עשיתי תשובה ,והתשובה היתה משום 'יראה'.
אמר לה הקב"ה 'לא כי צחקת' ,עדיין לא עשית תשובה נכונה ,כי התשובה
שעשית היא תשובה מיראה ,וצריכה את לעשות תשובה מאהבה ,כי עתה 'לא כי
צחקת' ,היינו שעדיין נחשב לך שצחקת ,ורק נמחל לך הדבר ,וצריכה את לעשות
תשובה מאהבה באופן שימחק החטא כליל ,וכלל לא יהא נזכר שם הצחוק עוד,
דמעבירה יחשב למצוה ,כמו שאמרו בגמרא (יומא פו ).דבתשובה מיראה העבירה
עדיין נחשבת אלא שהקב"ה מוחל עליה ,ובתשובה מאהבה כלל אין העבירה
נחשבת עוד.
הקב"ה לא כיסה מאברהם את מדת החסד בה עשה את העולם
וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה (יח ,יז).
ושמעתי מרביה"ק זי"ע לפרש מה שאומרים 'ברוך שאמר והיה העולם ברוך
אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברך מרחם על הארץ ,'...על פי מה שכתב רש"י על
הפסוק (בראשית א ,א) 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'' ,ולא אמר ברא
ה' ,שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין ,וראה שאין העולם מתקיים,
והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין'.
דהנה מחשבה היא בחינת דין ואמירה הוא בחינת רחמים ,וזהו 'ברוך שאמר
והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה' ,שהקב"ה לא ברא את העולם כבחינת
המחשבה ,דהיינו בבחינת הדין ,אלא עשה את העולם בבחינת אמירה שהיא
רחמים ,והטעם לכך ,משום 'ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ '...והיינו
שיהא קיום לעולם ,ויוכלו הבריות להתקיים בחסד.
וזה יש לפרש 'המכסה אני מאברהם אשר אני עושה' ,היינו ,האם אכסה את
מדת החסד בה אני עושה ומקיים את כל הבריאה.
ולא היה ראוי לכסות מאברהם את מדת החסד ,שכן זוהי מדתו של אברהם,
מדת החסד ומדת הרחמים וההנהגה לפנים משורת הדין.
***** דל ******
אברהם רצה שלא יצטרכו אנשי סדום להתגלגל
וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה .ואברהם היו יהיה לגוי גדול
ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ .כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו
אחריו ושמרו דרך ה' (יז ,יח).
לכאורה אינו מובן מה שייכות יש לכך שאברהם עתיד להיות לגוי גדול ,לכך
שאינו ראוי שיכסה ה' ממנו את חרבן סדום.
ויש לומר ,על פי מה שכתבו בספה"ק כי דורות הראשונים שהיו מכעיסים
ביותר לפני המקום ,דור המבול ,אנשי סדום ודור ההפלגה ,היו נשמות גבוהות,
ולאחר שפגמו נתגלגלו ובאו לכדי תיקון ,והזמן בו נתגלגו היה בגלות מצרים,
וקושי השעבוד היה זיכוך לתקן את קדושת הנשמות מכל אשר חטאו ופגמו.
ולפי זה מובן ,הטעם שהיה אברהם ראוי לדעת את גורל בני סדום ,כי נשמתם
עתידים להתגלגל אצל זרע אברהם ,הם ה'גוי גדול עצום ורב' ,ובודאי רוצה
אברהם כעת להביא את אנשי סדום לתשובה ותיקון המעשים בכדי שלא יצטרכו
להתגלגל אחר כך.
אכן הקלקול של אנשי סדום היה גדול ועצום כל כך ,עד שלא עלה בידי
אברהם להתפלל ולפעול בעבורם ,ובא עליהם חרבן וכליון ,ורק אחר כך התגלגלו
באנשי גלות מצרים ולאחר גלות ארוכה ושעבוד כבד באו לתיקון.
והנה אמרו בגמרא (יבמות מח ):למה גרים בזמן הזה מעונים על אשר שהו ליכנס
תחת כנפי השכינה .ולכאורה אינו מובן מגיע להם עונש על כך ששהו מלבוא,
והלא רק עתה נתגלה להם אור היהדות ,ומהי התלונה עליהם.
אלא ,על פי המתבאר יש לומר ,כי אין הגרים מעונים כעונש חלילה ,אלא משום
דנשמות ישראל צריכות תיקון וזיכוך ,שכן נשמות ישראל הם גלגול מהנשמות
הגבוהות של הדורות הראשונים אשר פגמו ,וסתם ישראלים כבר זכו לתיקון בעת
גלות מצרים ,וגרי צדק נזקקים עתה לתיקון ,שכן לא היו בגלות מצרים.
וזהו שאמר בגמרא שהטעם אשר הגרים מעונים הוא מפני אשר שהו ,היינו
שאם אחרו את מועד התיקון של גלות וגאולת מצרים ,ולכך הם צריכים להתענות
בבואם עתה.
'ולוט יושב בשער סדום' – ונותן כח וקיום למדינה הרשעה
ויבואו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום (יט ,א).
רביה"ק זי"ע היה אומר כי אין לשלטון הקליפות כח אלא כאשר הם שואבים
קיום וכח מניצוצי הקדושה ,שאין בהם שום עצמיות וכח ורק משום שיש לאיזה
צדיק ואיש שיש בו ניצוצי קדושה כח בהם.
ואמר רביה"ק זי"ע ,כי הסיבה מחמתה יש קיום לקליפת המדינה הציונית
***** הל ******
הכופרת בה' אלקים חיים בארץ הקודש ,היא משום שישנם יהודים שיש בהם כח
קדושה המשתתפים ונוטלים חלק עם מערכות המדינה ,ואילו לא היו היהודים
היראים נוטלים שום חלק עם כחות הקליפה ,לא היתה הקליפה קיימת.
שכן אין לשום קליפה יכולת קיום ועמידה ,משום שכל כח הקיום בעולם הוא
מצד הקדושה וכל מה שיש כח וקיום לקליפה ולסטרא אחרא הוא אך ורק מה
שהם שואבים וגוזלים מן הקדושה.
וכך היה בסדום ,שמדינת סדום היתה קליפה קשה ביותר ,שנעשו בה העוונות
החמורים ביותר ,והקליפה שאבה את כחה וקיומה מלוט שנשארו בו ניצוצי
קדושה.
וזהו שאמר הכתוב 'ולוט יושב בשער סדום' ,שישיבתו שם היא אשר נתנה
קיום למקום ,ועל כן מקודם שביקש הקב"ה להחריב את המקום היה צריך להציל
ולהוציא משם את לוט ,וכך נשברה הקליפה מאליה.
אבימלך נתן 'פדיון' לאברהם
ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם ...ויתפלל אברהם אל
האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו (כ ,יד-יז).
לכאורה ,הסדר היה שקודם התפלל אברהם על אבימלך ,ורק אחר כך נתן
לו אבימלך מתנות כשכר על כך שהתפלל בעדו ,ואם כן אין הכתוב מסודר ,כי
תחילה כתוב שנתן אבימלך מתנות ורק אחר כך כתיב שהתפלל עליו אברהם.
ונראה ,כי אכן אבימלך נתן מתנות לאברהם קודם שהתפלל ,והטעם שרצה
ליתן לאברהם מתנות אף לפני שהתפלל עליו.
והענין בזה ,משום מה שכתבו בספה"ק שאין הצדיק יכול להתפלל ולפעול
עבור האדם ,אלא אם כן יש לו שייכות עם האדם ויש לו חוב כלפיו ,וזהו הענין
שנוהגים חסידים ואנשי מעשה ליתן 'פדיון נפש' לצדיק ,מקודם שמבקשים ממנו
שיתפלל בעדם ,בכדי שבזה יהא לצדיק שייכות עם האדם ויוכל לפעול עבורו
ישועה.
וזהו שעשה אבימלך ,שנתן קודם מתנות לאברהם ,ובזה התקשר אליו ,וכך היה
יכול אברהם לפעול בעדו רפואה וישועה.
קטורת והר המוריה נתקדשו ב'קדושת פה'
ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה
והעלה שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך (כב ,ב).
אמרו במדרש (בר"ר נה ,ז) שהר המוריה נקרא על שם הקטורת.
ויש לומר ברמז השייכות בין הר המוריה לקטורת .דבקטורת איתא דנתקדש
בקדושת הפה ,שכתבו התוס' (שבועות יא .ד"ה מכל מקום) שלא קדשו את הקטורת
***** ול ******
בכלי ,והמכתשת שהיה בה הקטורת לא הייתה כלי שרת ,אלא הכהן גדול קידש
את הקטורת בדיבורו שהיה אומר יהא זה קטורת ,וכמו הבהמה שהיא קדושה
כשאומר יהא זה עולה.
וכך גם הר המוריה נתקדש על ידי שעקד אברהם אבינו את יצחק עליו ,והנה,
אברהם אבינו לא שחט בפועל את יצחק בנו ,רק אמר 'לעולה בני' ,נמצא כי
הקדושה בה נתקדש הר המוריה היא קדושת הפה ,שאמר אברהם 'לעולה בני',
ולא קדושת מעשה ,משום שבפועל לא נשחט יצחק.
ובזה יש לדמות קטורת להר המוריה ,ששניהם נתקדשו בפה בלבד.
'אלקים יראה לו' – עין לא ראתה אלקים זולתך
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש
והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה בני וילכו
שניהם יחדו (כב ,ז-ח).
איתא בספה"ק כי הצדיקים זוכים ,שלפני שהם מסתלקים מן העולם הזה הם
זוכים שמראים להם מן השמים את השכר הטוב הצפון להם ,ואת חלקם ומקומם
בגן עדן.
אמנם יצחק כאשר הלך להר המוריה לא הראו לו משמים שום שכר הצפון
לו ,והיה תמה ושואל 'אבי' 'איה השה'' ,השה' הוא בגמטריא 'ש"י' ,והוא רמז למה
שאמרו חז"ל (עוקצין פ"ג מי"ב) 'עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות,
שנאמר (משלי ח ,כא) 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא'' ,וזהו שתמה יצחק,
יודע אני כי צדיק אנכי וצפון לי שכר רב וטוב ,ש"י עולמות ,ומה זה שאינני רואה
כלום.
אמר לו אברהם 'אלקים יראה לו השה לעולה בני' ,היינו ,שהשכר הטוב הצפון
לו הוא בגדר 'עין לא ראתה אלקים זולתך' ואין בזה שום השגה וידיעה.
כי הנה בגמרא (ברכות לד ):לאחר שמנו חכמים את מעלתם של מחזיקי תורה,
כי את מעלת ושכר לומדי התורה עצמם אי אפשר לידע .והרי שככל שהמצוה
יותר רבה וגדולה כך שכרה רב ואי אפשר לשער גודל השכר.
ומזה יש להבין כי המצוה הגדולה של עקידת יצחק ,אי אפשר לתאר את
שכרה ,וזהו שאמר אברהם 'אלקים יראה לו השה לעולה בני' ,פירוש רק הקב"ה
בעצמו הוא רואה ויודע את השכר שלך ,ו'עין לא ראתה אלקים זולתך' ,אתה אינך
יכול לראות את השכר ,מפני ש'לעולה בני' ,היינו שהמצוה הזו של עקידת יצחק
היא מצוה גדולה ורבה ,וחשובה יותר משאר מצוות ,ואת שכרה יודע רק הקב"ה.
אליבא דאמת ,סיבה נוספת היתה מחמתה לא ראה יצחק את השכר העתיד
לבוא לו ,משום דכלל לא הלך להשחט ולמות ,ורק היה נראה לו ,ואברהם השיב
לו תשובה אמתית לפי מה שהיה נראה להם.
***** זל ******
'מן השמים' – אף מה שלא עשה אברהם מאומה ליצחק היה לשם שמים
ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני .ויאמר אל
תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלקים עתה ולא
חשכת את בנך את יחידך ממני (כב ,יא-יב).
וברש"י 'אל תשלח .לשחוט .אמר לו אם כן לחנם באתי לכאן ,אעשה בו חבלה
ואוציא ממנו מעט דם ,אמר לו אל תעשה לו מאומה ,אל תעש בו מום'.
יש להבין מה שאומר הכתוב 'מלאך ה' מן השמים' ,ואינו אומר בסתמא 'מלאך
ה''.
ויש לפרש בהקדם מה שאמרו בגמרא (פסחים נ' ).רבא רמי ,כתיב (תהלים ,נז ,יא)
'כי גדול עד שמים חסדך' ,וכתיב (תהלים קח ,ה) 'כי גדול מעל שמים חסדך' ,הא
כיצד ,כאן בעושין לשמה ,וכאן בעושין שלא לשמה'.
והנה ,אברהם אבינו בעת שלקח את יצחק בנו להעקד על המזבח ,לא עשה כן
אלא לשם שמים ,דמעצמו לא היה יכול לעשות מעשה כזה ,ורק בכוונה טהורה
לעשות רצון הבורא ולקיים את מה שציוה עליו ,הלך אברהם לעקוד את יצחק
בנו.
ואף מה שאמר לו הקב"ה שלא לשחוט את בנו יצחק קיים לשם שמים בלבד,
ולא נתערב במחשבתו שום שמחה עצמית על שאינו צריך לשחוט את בנו יחידו.
וזה חזינן ,מכך שביקש לכל הפחות לעשות חבלה ביצחק.
וזהו 'מלאך ה' מן השמים' ,היינו שאף בזמן ההוא ,בעת שקיבל את הבשורה
הטובה שאין הוא מחויב לשחוט את יצחק בנו לא התכוון אלא לשם שמים,
ומשום כוונתו לשם שמים ביקש לחבול קצת ביצחק לקיים המצוה בכל שהוא.
והוא דיוק הכתוב 'מן השמים' שאף אז היה אברהם נחשב 'מעל השמים' כי
היה מן העושין לשמה.
'ארבה' – ברכה ליצחק
כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים
וירש זרעך את שער אויביו (כב ,יז).
וברש"י 'והרבה ארבה .אחת לאב ואחת לבן'.
יש לומר רמז נאה בכך' ,ארבה' בגמטריא 'יצחק'.
והוא רמז לברכה ה'אחת לבן' ,כי 'הרבה' עולה על הברכה הראשונה שהיא
לאב ,אברהם ,ו'ארבה' עולה על הברכה השניה שהיא לבן ,יצחק.
***** חל ******
'אחת לאב' – שנחשב לאברהם משעת העקידה שקיים מצוות פרו ורבו
כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים
וירש זרעך את שער אויביו (כב ,יז).
וברש"י 'והרבה ארבה .אחת לאב ואחת לבן'.
הלכה היא ,שאם יש לאדם בן שאינו ראוי להוליד ,עדיין לא קיים מצוות פרו
ורבו ,כי גדר המצוה הוא להעמיד בנים העתידים אף הם להוליד בנים ולפרות
ולרבות עוד.
והנה ,כתב האור החיים הק' (בראשית כה ,יט) כי יצחק אבינו נולד בנשמת נוקבא
ולא היה ראוי להוליד ,ובשעת העקידה היה נחשב לו כאילו מת ונשמת נוקבא
שלו הלכה ובאה לו נשמת דוכרא.
נמצא ,כי עד העקידה לא היה נחשב לאברהם שקיים מצוות פרו ורבו ,כי יצחק
לא היה ראוי להוליד ,ולאחר העקידה נחשב לאברהם שקיים מצוות פרו ורבו.
וזהו 'והרבה ארבה' ,היינו שליצחק אבינו יהיה בנים ,וזהו 'אחת לבן' ,כי באותה
שעה באה לו נשמת דוכרא ,וזהו 'ברכה לאב' גם ,כי כל עוד לא היה יצחק ראוי
להוליד לא היה נחשב לאברהם שקיים מצוות פרו ורבו.
***** טל ******
שפתי ישנים
דער הייליגער רבי שלום אליעזר פון ראצפערט זי"ע ,דער זון פונעם הייליגן דברי
חיים זי"ע איז געקומען וויזיטן דעם צדיק אין ביקסאד דער הייליגער ביקסאדער
רבי זי"ע וואס האט געוואוינט אין סאטמאר .ער איז געווען א צדיק תמים ,ער איז
געווען מופרש מעולם הזה ,ער האט גארנישט געקענט עסן ,ער האט געגעסן איין
איי וואס איז געבוירן יענעם טאג ,פון דעם האט ער געלעבט .און דער הייליגער רבי
שלום אליעזר איז געקומען אים מבקר זיין ,און ער פלעגט צו רייכערן די פאפ ,די
לאנגע ציבעלעך ,א לאנגע ציגארעט ,ווי עס איז אמאל געווען ,האט דער גבאי דער
שטוב מענטש פונעם ביקסאדער רבי'ן געבעטן ר' שלום אליעזר זכרונו לברכה אז ער
זאל עס אויסלעשן ווייל עס קען שאדן פאר'ן ביקסאדער רבי'ן ,ער איז א איש חלש
מאוד .ער האט טאקע אזוי געטון .ווען ער איז ארויסגעגאנגען האט דער ביקסאדער
רבי געזאגט פאר'ן משמש דער גבאי ,וואס האסטו געטון ,ווי לאנג דער רבי שלום
אליעזר איז דא געווען און האט גערייכערט ,האב איך געשפירט א ריח קטורת.
***
ער איז געווען א איש קדוש מאוד .ער פלעגט צו גיין צום הייליגן סאטמארער
רב זי"ע וואס ער איז געווען מרא דאתרא דארטן אין סאטמאר .זענען זיי נאך געווען
חברים ביים טאטן דער קדושת יום טוב ,דארט האבן זיי געלערנט צוזאמען אלס
יונגע בחורים .מיט'ן עצי חיים זי"ע האט ער געלערנט ביינאכט ,און מיט'ן רבי'ן זכרונו
לברכה האט ער געהאט געלערנט בייטאג ,ווען דער רבי איז נאך געווען יונג אלס
קינד ,זיי זענען געווען חברים שוין אלס קינד.
***
ער פלעגט זאגן ,אז דער סאטמארער רב האט א ווארט אין פמליא של מעלה ,און
ער האט געזאגט אז ער האט א כח ווי רבי שמעון בר יוחאי בדורו.
***
איז איינמאל האט ער זיך באקלאגט פאר'ן רבי'ן זכרונו לברכה ,אז ער קען נישט
גיין אין מקוה ,ער איז זייער שוואך ,ער איז א איש חלש מאוד .האט אים דער רבי
***** מ ******
געענטפערט ,יום כיפור גייט מען נישט אין מקוה .ער האט געמיינט צו זאגן ,אז ער
איז א הייליגער איד ,עס פעלט נישט אויס פאר אים קיין מקוה.
***
איך האב געהאט א שיעור מיט ר' מיכל זיכערמאן פון מאנטריאל ,אין אער האט
מיר פרצייילט
ווען ער איז געווען נאך אין ארץ ישראל ,תש"ז איז דאס געוועזן ,ער האט זיך
אסאך געדרייט ביים הייליגן בעלז'ער רב זי"ע אין שטוב ,נאך אלץ בחור .האט ער
דערציילט וואס ער האט בייגעוואוינט ווען ס'איז געווען א שווערע קוויטל ,האט דער
בעלז'ער רב זכרונו לברכה איבערגעשיקט צום סאטמארער רבי'ן זי"ע ,וואס ער האט
געוואוינט דארטן ,אז ער זאל אויך מתפלל זיין.
***
ס'איז געווען איינער וואס איז געווען אן עלטערער בחור ,און מ'האט אנגעטראגן
א שידוך ,אבער די מיידל האט נישט געוואלט ער זאל גיין מיט א שטריימל ,ס'האט
אים זייער געבאדערט .איז ער געגאנגען צום רבי'ן זכרונו לברכה פרעגן ,אויב ער זאל
טון דעם שידוך צי נישט .האט אים דער רבי מיט א חכמה אזוי געפרעגט ,יעצט
גייסטו יא מיט א שטריימל ,אלס בחור גייסטו דאך אויך נישט קיין שטריימל ,מאך
דעם שידוך ,און אז וועסט נישט גיין מיט א שטריימל שאדן האסטו נישט ,און חוץ
דעם ,זי וועט זיך צוגעוואוינען ,און ווען זי וועט עלטער ווערן וועט זי אויך מסכים
זיין.
***
און איך ווייס אויך ווען מ'האט אנגעטראגן עטליכע שידוכים פלעגט דער רבי
זכרונו לברכה זאגן ,מ'זאל קוקן אויפ'ן קרן ,און נישט געקוקט ארום און ארום .נאר
מ'זאל יעדן מאל קוקן אויפ'ן קרן.
***
ס'איז געווען א מעשה א שדכן האט אנגעטראגן א שידוך ,און דער שדכן האט
געטון דעם שידוך און האט נישט געוואלט קיין געלט ,ער האט דאס געטון לשם
שמים אדער אלס גוטע פריינט .ווען דער רבי האט אים געפרעגט ,וויפיל האסטו
גענומען פאר שדכנות ,האט ער געזאגט ,איך האב גארנישט גענומען .האט אים דער
רבי געזאגט ,ס'טויג נישט ,די וועלט זאגט אז שדכן איז אותיות שקר דובר ,כסף
נוטל .און טאמער נעמסטו נישט קיין געלט בלייבסטו מיט ש' ד' .בדרך צחות ,ער
האט זייער געצויגן יענעם זאל נעמען געלט.
***
די באקאנט פון ספרים הק' די ענין צוזאמנעמען דעם טלית מוצאי שבת .אין דער
***** אמ ******
הייליגער נאסאד'ער רב זכרונו לברכה ,איז געווען ערגעץ שבת אויף א פלאץ ,און
מוצאי שבת איז ער אוועקגעגאנגען פון שטוב פונעם גאסט הויז ,און ווען ער איז
שוין געווען אויפ'ן וועג ,האט ער זיך דערמאנט אז ער האט נישט צוזאמגענומען דעם
טלית ,האט ער געהייסן זיך צוריק דרייען און צוריק פארן .ס'איז העכערע זאכן .און
די ספרים ברענגען אז עס ליגט דברים נסתרים דאס וואס מען דארף צוזאמנעמען
דעם טלית מוצאי שבת.
***
און ס'איז אויך געווען ווען דער אלטער לאנצוטער רבי זכרונו לברכה איז אוועק
תשכ"ז ,איז דער רבי זכרונו לברכה געגאנגען מנחם אבל זיין ,האט מען געזאגט פאר'ן
רבי'ן אז די אלמנה קען זיך נישט טרייסטן ,זי קען נישט קומען צו זיך .האט דער רבי
געזאגט ,לאמיך איר טרייסטן .דער רבי איז אריינגעגאנגען אין שטוב ביים טיר ,דער
רבי האט זיך אראפגעזעצט ,און דער רבי האט איר געזאגט ,קוק מיך אן ,איך ליידער
ליידער בין שוין פינף מאל געזצען שבעה ,נאכ'ן טאטן ,נאך דעם ברודער דעם הייליגן
עצי חיים זי"ע ,און דריי טעכטערס וואס ער האט געהאט .מ'מוז אנגיין ,און קוקן
אויף שפעטער אויף די דורות ,מ'דארף זיך צאמנעמען און זיך שטארקן .איך האב
געהערט פון מיין טאטן ע"ה ,אז ער האט געהערט פון זיין רבי'ן ,פון מאקאווא רב
זכרונו לברכה ,אז ער איז געווען בשעת מעשה.
***
דער הייליגער ר' שלום אליעזר זי"ע ,דער זון פון צאנזער רב זכרונו לברכה ,האט
געהאט א טאכטער וואס האט זיך משדך געווען מיט דעם עצי חיים אלס קינד .און
ס'איז געווען אז ער האט זיך נישט גוט געפילט ,איז ער געגאנגען צום ברודער ,דער
הייליגער שינאווער רב ,דער עלטערער ברודער פון ר' שלום אליעזר זי"ע ,מזכיר זיין,
האט אים דער שינאווער רב זי"ע צוגעזאגט ,זאלן זיין געזונט ,זאלן זיך עלטערן אין
פריידן.
למעשה איז געווען ,דער עצי חיים זכרונו לברכה ,איז אוועק יונגערהייט ,ביי זעקס
און פערציג יאר אלט ,און די רעביצין די טאכטער פון ר' שלום אליעזר זי"ע איז
אוועק צוויי חדשים נאכדעם .איז מען געקומען זאגן פאר רבי שלום אליעזר נו דער
פעטער האט דאך געזאגט זאלן זיך עלטערן אין פריידן ,האט רבי ר' שלום אליעזר
פון ראצפערט געזאגט ,אז יעצט פארשטייט ער וואס דער שינאווער רב זי"ע האט
געזאגט אז זיי וועלן עלטערן און פריידן ,ווייל אלע ביידע זענען דאך אוועק אין איין
יאר.
***
דער ר' שלום אליעזר האט געהאט א זון ר' חיים ,ער איז געווען דער ראש בית דין
אין סאטמאר .און נאך די מעשה פון דעם עצי חיים מיט זיין ווייב ,ארום א יאר און א
***** במ ******
האלב שפעטער איז ער אויך אוועק נעבעך .מ'האט נישט געוואלט פארציילן פאר די
מאמע ,ר' שלום אליעזר'ס רעביצין ,מ'האט איר נישט געוואלט מצער זיין.
למעשה איז איינמאל געקומען א איד פון סאטמאר דארט וואו ר' חיים האט
געוואוינט צו רבי שלום אליעזר זי"ע ,וואס האט דעמאלטס געוואוינט אין ראצפערט.
און ר' שלום אליעזר'ס רעביצין האט געפרעגט וואס מאכט מיין זון רבי חיים ,דער
איד האט נישט געוואוסט אז די רעביצין ווייסט נישט ,האט ער זיך אנגערופן ,איר
מיינט אפשר ר' חיים עליו השלום'ס קינדער ,ער האט נישט געכאפט אז זי ווייסט
נאכנישט .זי האט דאס געהערט איז זי געווארן אויס מענטש ,פארשטייט זיך ,און זי
איז אריינגעלאפן צו איר מאן ,ר' שלום אליעזר זכרונו לברכה ,ער איז געווען אינמיטן
אן אסיפה פון רבנים דארטן ,און דער מאקאווא'ער רב רבי משה נתן זכרונו לברכה
איז אויך דארט געווען .זי האט זייער פארפירט ,מ'האט צוגענומען די טאכטער,
מ'האט צוגענומען דעם איידעם ,יעצט האט מען צוגענומען אין הימל דעם זון אויך,
און דו שווייגסט ,וואס האסטו דאס צוגעלאזט ,האסט נישט איינגעריסן ,זי האט זיך
אפגערעדט זייער שטארק ,און זייער געוויינט דארטן פאר איר מאן דער הייליגער
ר' שלום אליעזר זכרונו לברכה .רבי שלום אליעזר זכרונו לברכה איז געווען זייער
רואיג און געענטפערט ,וואס פארפירסטו אזוי ,וואס וויינסטו אזוי ,ווער האט עס דען
געטון ,דער אלטער באקאנטער גוטער באשעפער ,דער דערבארעמדיגער באשעפער,
ער האט דאס געטון ,וואס פארפירסטו ,וואס וויינסטו אזוי ,און דעמאלטס האט דער
הייליגער רבי שלום אליעזר זכרונו לברכה איר געזאגט ,דאס וואס דער אייבערשטער
טוט ,איז אלעס א גוטער וועג ,דער אייבערשטער ווייסט וואס ער טוט ,אלעס מיט
חסדים.
על כל פנים ,זכותו יגן עלינו ,מ'זאל נישט וויסן פון קיין צער .דער אייבערשטער
זאל געבן דעם כח ,מ'זאל זיך שטארקן ,מ'זאל הערן נאר בשורות טובות.
***
***** גמ ******
מנחם משיב נפשי
טראפנ'ס פון חיזוק
פאר משיח איז דא א גרויסע הסתרת פנים .דער אמת איז אז עס שטייט אין
מדרש אז ווען משיח וועט קומען ,וועט דער אייבערשטער שיקן די אלע נביאים זאלן
טרייסטן די אידן ,און די אידן וועלן נישט וועלן מקבל זיין קיין טרייסט ,ווי לאנג
דער אייבערשטער אליינס וועט זיי נישט טרייסטן .דאס זאגט מען פשט אין פסוק
דארטן 'נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם' ,די אידן וועלן נישט אננעמען קיין טרייסט,
נאר פונעם אייבערשטן אליינס וועט מען וויסן אז ס'וועט שוין מער נישט קומען צו
קיין צער.
דער אמת איז א חידוש נפלא .אזא אריכות הגלות ,נאך אזויפיל יארן אין גלות,
שוין באלד צוויי טויזנט יאר ,און ס'זענען אלעמאל געווען צדיקים וואס האבן
דערהאלטן די אידן און מחזק געווען ,גרויסע צדיקים ,בעל שם טוב הקדוש און
תלמידים פון בעל שם טוב הקדוש .דער אמת איז אז ווען א טאטע שיקט אוועק
די קינדער ,איז ווי לאנג זיי זענען דארטן געבט ער די עלטערע קינדער זאלן אכטונג
געבן ,טאמער זעהט ער אז ס'איז א מצב וואס מ'דארף מער א שמירה ,זאגט ער ,איך
אליינס וועל זיין דארטן מיט ענק ,איך אליינס וועל זיין לעבן די קינדער ,איך אליינס
וועל אפגעבן ,און איך וועל דארט זיין מיט זיי.
דאס וואס די גמרא זאגט טאקע אז פאר משיח וועט קומען ,אין לנו להישען אלא
על אבינו שבשמים ,אונז האבן זיך נישט אויף וועם צו פארלאזן נאר אויף אונזער
טאטע אין הימל .דאס איז אפשר וואס דער רבי זכרונו לברכה פלעגט אלעמאל צו
וויינען אויף דעם ,אמאל האבן מיר געהאט צדיקים וואס האבן מחזק געווען ,היינט
האבן מיר שוין גארנישט ,נאר מיר האבן איינעם ,דער באשעפער וואס די פריערדיגע
צדיקים האבן זיך אויך נאר פארלאזט אויף אים ,און יעצט מ'דארף זיך פארלאזן אויף
אים אליינס.
האבן מיר פריער געשמועסט פשט אין דעם איז ,דער אייבערשטער כביכול זאגט,
ווייסט וואס ,יעצט וועל איך אליינס אפגעבן אויף מיינע קינדער ,איך וועל אייך נישט
***** דמ ******
שיקן קיין שלוחים אלע צדיקים ,איך דארף אליינס אפגעבן אויף יעדן איד עקסטער.
איז אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים.
דער גרעסטער חיזוק איז אז א איד ווייסט אז דער טאטע געבט אכטונג אויף אים.
דער אייבערשטער געבט אכטונג אויף יעדן איד ,און איז משגיח און ער היט אים אפ.
און א איד ווייסט דאס ,איז דאס דער גרעסטער חיזוק וואס א איד האט .מ'זאגט
אהבת עולם אהבתנו השם אלוקינו ,די גרויסע ליבשאפט ,דער אייבערשטער האט
אונז ליב.
שרייבט דער בעל שם טוב הקדוש ,אז דער אייבערשטער האט מער ליב דעם
גרעסטן חוטא ווי דו האסט ליב דעם בן יחיד .ווען א איד האט א בן יחיד בן זקונים
האט ער אים זייער ליב ,און דער אייבערשטער כביכול ,די אהבה קען מען נישט שאצן,
מ'קען זיך נישט פארגלייכן אפילו .אויף דעם איז דער פשט ,אז א איד ווייסט אז דער
אייבערשטער האט מיך אזוי ליב ,איז דאס דער גרעסטער חיזוק .ווער האט מיך ליב,
דער באשעפער .ווי א גרויסער צדיק ,א גרויסער מלך ,א גרויסער עשיר זאגט ,איך
נעם דיך אריין איך געב אכטונג אויף דיר זאלסט וויסן אז איך שעץ דיך איך האב דיך
ליב ,פילט מען זיך א גרויסער חיזוק ,איז מען שטאלץ .קל וחומר און קל וחומר אונז
האבן מיר א הייליגן גרויסן באשעפער וואס פירט די גאנצע וועלט ,ער האט אזויפיל
אין שיעור מלאכים און עולמות וואס מ'זעט אפילו אויף דעם עולם הגשמי ,וויפיל
שטערנס ס'זענען דא ,אין שיעור אין ערך די גרויסקייט פון באשעפער .און ער לאזט
זיך אראפ ,און ער געבט אכטונג אויף יעדן איינציגן איד ,אפילו א שפל'דיגער איד ווי
נאר ער איז .ווי שטאלץ דארף מען זיין ,ווי פריילעך דארף מען זיין ,אונז האבן אזא
גרויסן באשעפער און ער געבט אכטונג אויף אונז ,דאס איז אונזער טרייסט.
דער אייבערשטער זאל טאקע העלפן ,אונז זאלן מיר איינזען ,און ער זאל
ארויסווייזן זיין ליבשאפט פאר אונז ,זאל מען זען חסדים טובים תמיד.
***** המ ******
ברכת מזל טוב מעומק הלב שלוחה
לבני היקר רודף צדקה וחסד בכל לב,
אהוב על כל מכיריו ,שמו מהללים בכל פה,
הר"ר עוזר נתנאל שליט"א
לרגל אירוסי בנו המופלג בתורה ויר"ש
החתן כמר משה ני"ו
יה"ר שיזכה להקים בית נאמן בישראל,
וירווה רוב נחת דקדושה ממני ומכל יוצ"ח
אמן
גליון זו מוקדש לעילוי נשמת
אבי מורי
הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל
אמי מורתי
האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל
