gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: וירא (2026-10-26)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫פרשת וירא‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שכינה עמו‬ ‫וירא אליו ה' (יח‪ ,‬א)‬ ‫איתא בגמרא (יומא נג‪ ,‬ב)‪ ,‬המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר‬ ‫כך יתן שלום‪ ,‬ותחילה יתן שלום לימין‪ ,‬דהיינו שמאל דידיה דהוי ימינו של הקב"ה‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪ :‬שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו‪ ,‬שנאמר שויתי ה'‬ ‫לנגדי תמיד [והרי שמאל האדם היא כנגד ימינו של העומד כנגדו]‪.‬‬ ‫וכתב החת"ס (תורת משה עה"פ (דברים יז‪ ,‬יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך‬ ‫ימין ושמאל‪ .‬וראה גם חת"ס עה"ת שם)‪ ,‬שצדיקים גמורים הם מרכבה לשכינה‬ ‫השרויה על גביהם‪ ,‬וא"כ ימין דידהו היא ימין ה'‪ ,‬כי אין השכינה כנגדם אלא‬ ‫כביכול על גביהם ממש‪.‬‬ ‫[וזהו מה שנקטו חז"ל בלשונם "איש ואשה זכו שכינה ביניהן" – דכאשר "זכו"‪,‬‬ ‫דהיינו שהנהגתם כדבעי לפי רצון ה'‪ ,‬אזי אין השכינה כנגדם כי אם ביניהן‪ ,‬עמם‬ ‫ממש]‪.‬‬ ‫ונראה שזהו דיוק הלשון בכתוב דידן "וירא אליו ה'" (ולא אמר הכתוב "וירא ה'‬ ‫אליו")‪ ,‬לרמוז שלאחר קיום מצות מילה היה השי"ת כביכול עליו ממש‪.‬‬ ‫ולכן כאשר ראה אברהם את המלאכים וביקש מאת הקב"ה שלא יעבור ממנו‪,‬‬ ‫נקט בלשונו "אל נא תעבור "מעל" עבדך"‪ ,‬כי היתה שכינה עליו כנ"ל‪.‬‬ ‫***‬ ‫"ו'ירא א'ליו יי'"‪ ,‬הראשי תיבות (ו'א'י') בגימטריא טו"ב (שבע עשרה)‪ .‬והיינו כפי‬ ‫שנאמר על משה רבינו "ותרא אותו כי טוב הוא"‪ ,‬ופירשו חז"ל שנולד כשהוא‬ ‫מהול‪ ,‬היינו שמילה נקראת "טוב" – כך אצל אברהם‪ ,‬שלאחר המילה נרמז בו‬ ‫"טוב"‪.‬‬ ‫ולבאר מדוע אכן מצות מילה שייכת ל"טוב"‪:‬‬ ‫הנה סגנון לשון הגמרא לגבי קושיא חזקה שאין לתרצה הוא – "לית נגר ולא‬ ‫בר נגר דיפרקינה"‪ .‬וכ' האר"י הקדוש שהחל מחטא עץ הדעת נעשו הטוב והרע‬ ‫מעורבים זה בזה‪ ,‬ועל ידי שלומדים תורה ביגיעה ממתיקים ומוציאים את הטוב‬ ‫***** ב ******‬ ‫מן הרע המעורב בו‪ .‬וזהו הרמז‪ ,‬כי תיבת "רע" בגימטריא מאתים ושבעים‪ ,‬ו"טוב"‬ ‫בגימטריא שבע עשרה‪ .‬כאשר מבררים את הסוגיא בעיון ומצליחים להעלות את‬ ‫הטוב ולדחות את הרע‪ ,‬דהיינו שהוציא טו"ב מתוך ר"ע‪ ,‬נשאר מספר רנ"ג‪ .‬אבל‬ ‫קושיא שלא הצליחו ליישבה‪ ,‬וא"כ הטוב והרע עדיין מעורבים‪ ,‬על זה קאמרינן‬ ‫"לית נגר" (אותיות רנ"ג) – אין לנו האפשרות לבוא למצב של נג"ר בלבד‪ ,‬אלא עדיין‬ ‫הטוב והרע מעורבים יחד‪.‬‬ ‫וכיון שבזכות מצות מילה זוכים להשגות התורה (שהרי אמרו שהפוגם בריתו ח"ו‪ ,‬הרי‬ ‫זה מסמא את העינים מלראות את אור התורה‪ .‬נמצא שמילה כתיקונה מביאה לידי השגת התורה)‪,‬‬ ‫נמצא שע"י המילה זוכים לבחינת "טוב" ובירורו מן הרע‪.‬‬ ‫ל"ט כנגד ל"ט‬ ‫רש"י כאן מביא‪ :‬וירא אליו‪ ,‬לבקר את החולה‪.‬‬ ‫"ל'בקר א'ת ה'ח'ולה"‪ ,‬הראשי תיבות (אותיות ל'א'ח') עולה בגימטריא ל"ט‪.‬‬ ‫והנה ידוע שההשפעה מהקב"ה באה דרך השמות הקדושים הוי"ה ואדנ"י‪.‬‬ ‫הוי"ה בגימטריא כ"ו‪ ,‬אדנ"י בגימטריא ס"ה‪ .‬כדי להמתיק את שם אדנ"י ולהגיע‬ ‫ממנו לשם הוי"ה‪ ,‬המורה על מדת החסד והרחמים‪ ,‬יש להחסיר ל"ט ממספר ס"ה‪,‬‬ ‫כדי להגיע למספר כ"ו‪ .‬וזהו "וירא אליו הוי"ה"‪ ,‬שהתגלה אליו שם הוי"ה‪ ,‬שם‬ ‫של חסד ורחמים‪ ,‬וזהו ע"י שהפחית משם אדנ"י מספר ל"ט‪ ,‬הנרמז כנ"ל בתיבת‬ ‫"לבקר את החולה"‪.‬‬ ‫וזה נרמז גם בלשון "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא" – "לבוא"‬ ‫בגימטריא גם כן ל"ט‪ .‬והכוונה בזה‪ ,‬שעל ידי ששומרים ישראל איסורי שבת‪,‬‬ ‫דהיינו ל"ט מלאכות‪ ,‬נותן להם הקב"ה מדה כנגד מדה‪ ,‬ומפחית ל"ט ממספר‬ ‫אדנ"י‪ ,‬ואזי "רפואה קרוב לבו"א" משם הוי"ה‪.‬‬ ‫אתה סימן לבניך‬ ‫וירא אליו ה' גו' והוא יושב גו' (יח‪ ,‬א)‬ ‫כתב רש"י‪ ,‬אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד‪ ,‬ואתה סימן לבניך שעתיד אני‬ ‫להתייצב בעדת הדיינים והן יושבין‪ ,‬שנאמר אלהים נצב בעדת א־ל‪.‬‬ ‫"סימן" בגימטריא ק"ס‪ ,‬רומז לשם הקדוש ק"ס‪.‬‬ ‫כך גם המינים שאוכלים בראש השנה לסימנא טבא (עי' כריתות ו‪ ,‬א)‪ ,‬יש לומר‬ ‫שזה שנקראו "סימן" בא לרמז גם על המשכת החסדים שעל ידי השם הקדוש‬ ‫ק"ס‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** ג ******‬ ‫בנפש החיים (לרבי חיים פאלאג'י) מביא שכאשר הקב"ה דן את ישראל הרי זה‬ ‫כביכול בעמידה‪ ,‬שאינו מדקדק עליהם‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שכאשר הקב"ה דן את ישראל הרי הוא בעצמו כביכול ג"כ‬ ‫הבעל דין‪ ,‬וכמש"נ "משפט לאלקי יעקב"‪ ,‬דהיינו שכיון ש"בכל צרתם לו צר"‪,‬‬ ‫והקב"ה נמצא כביכול עם ישראל בצרתם‪ ,‬הרי שכאשר יש דין ומשפט על ישראל‬ ‫זה נוגע גם לו יתברך‪ .‬ולכן כשם שהבעל דין צריך לעמוד‪ ,‬כך הקב"ה כביכול‬ ‫עומד בעת הדין‪.‬‬ ‫***‬ ‫יש לבאר השייכות בין ענין "ואתה סימן לבניך"‪ ,‬למצות מילה דוקא‪.‬‬ ‫ויובן הענין על פי הידוע מספה"ק‪ ,‬שפגם הברית בח"ן מסמא את העינים‬ ‫מלראות את אור התורה‪ .‬זהו "וירא אליו ה'" – שכאשר מתקיימת מצות מילה‬ ‫בשלימות אפשר לזכות לגילוי השכינה‪ .‬ועל זה קאמר רש"י "ואתה סימן לבניך"‪,‬‬ ‫היינו שכך יהיה גם לדורותיו אחריו‪ ,‬שהזהיר במצות מילה ואינו פוגם בריתו ח"ו‬ ‫יכול לזכות לגילוי השכינה‪.‬‬ ‫רפואה שלמה מאת הקב"ה‬ ‫והנה שלושה אנשים נצבים עליו (יח‪ ,‬ב)‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫והקשה בזרע שמשון‪ ,‬שהרי הקב"ה בא לבקר את אברהם‪ ,‬ועיקר מצות ביקור‬ ‫חולים הוא לעשות כל מה שצריך לרפואתו‪ .‬וא"כ בודאי שהקב"ה ריפאו‪ .‬וא"כ‬ ‫מדוע היה נצרך הן למלאך והן לרפואה מאת הקב"ה בעצמו?‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬בגמ' (ב"ב טז‪ ,‬ב) אמרו‪ :‬רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה‬ ‫תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא‪ .‬ואם כן הרי‬ ‫היה יכול אברהם להתרפא בעצמו‪ ,‬ולמה היה צריך כלל לבוא אליו לרפאותו‪.‬‬ ‫ונראה לבאר על פי מה ששמעתי בעת שביקר הרה"ג ר' משה פיינשטיין ע"ה‬ ‫אצל רבינו הקדוש זיע"א‪ ,‬ונסובה השיחה אודות סגנון הלשון "רפואה שלמה" (כפי‬ ‫שאומרים גם בברכת "רפאנו")‪ .‬וביאר אז רביה"ק פירוש הלשון על פי דוגמא מהלשון‬ ‫"תשובה שלמה"‪ ,‬דכשם שהביטוי "תשובה שלמה" משמעו בפשטות הוא כפי‬ ‫שכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה‬ ‫החטא לעולם – כך גם "רפואה שלמה" פירושו שלא ישוב אליו חולי זה‪.‬‬ ‫על פי זה יש לומר‪ ,‬שאכן לצורך ריפויו של אברהם עצמו היה די ברפואה‬ ‫מאת המלאך או ע"י הבטה באבן טובה‪ .‬אבל כדי שיהיה זה באופן של "רפואה‬ ‫שלמה"‪ ,‬שכל זרעו של אברהם הנימולים לא יבוא להם לעולם שום נזק או חולי‬ ‫***** ד ******‬ ‫ממצות מילה – הנה זה לא היה בכוחו של רפאל או של האבן טובה‪ ,‬ולצורך זה‬ ‫בא הקב"ה בכבודו ובעצמו וריפא אותו ב"רפואה שלמה"‪.‬‬ ‫יהודי ומלאך‪ ,‬מי למעלה ממי‬ ‫שלושה אנשים נצבים עליו (יח‪ ,‬ב); והוא עומד עליהם (יח‪ ,‬ח)‬ ‫בתחילה נאמר שהמלאכים "עליו"‪ ,‬על אברהם‪ ,‬ובהמשך הפרשה ליפך‪,‬‬ ‫שאברהם עומד "עליהם"‪ .‬בפשטות כך היה סדר המאורעות‪ ,‬שבתחילה אברהם‬ ‫ישב והם באו מן הדרך‪ ,‬ולאחרי זה התיישבו הם ואכלו ואברהם עמד ושימש‪.‬‬ ‫אמנם יש להוסיף ולבאר בזה ביאור נפלא בדרך רמז‪:‬‬ ‫עם כל גדלותם של המלאכים‪ ,‬אין זה מגיע לחשיבות של יהודי המקיים מצוה‬ ‫בפשטות‪ .‬לכן בתחילה‪ ,‬לפני קיום המצוה‪ ,‬נאמר "נצבים עליו"‪ ,‬שהם היו גבוהים‬ ‫ממנו‪ .‬אבל אחר שרץ לקראתם וקיים בהם מצות הכנסת אורחים – או‪-‬אז נאמר‬ ‫"והוא עומד עליהם"; ע"י קיום המצוה התעלה אברהם עוד יותר מן המלאכים‪.‬‬ ‫מה גם כאשר היצר הרע מנסה להטות את האדם מדרך ה' והאדם מתגבר וכופה‬ ‫את היצר ועובד את ה' – הרי הוא בודאי מתעלה למעלה מעלה מן המלאכים‪,‬‬ ‫שאין להם מעלה זו של כפיית היצר (ראה שבת פט‪ ,‬א שמחמת זה לא היו ראויים לקבל‬ ‫את התורה‪" ,‬יצר הרע יש ביניכם?")‪.‬‬ ‫מה גובר על כוח ההסתרה‬ ‫אדני אם נא מצאתי חן בעיניך (יח‪ ,‬ג)‬ ‫שמעתי מאאמו"ר הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם זיע"א‪ ,‬כי בין תלמידי הרה"ק רבי‬ ‫יצחק אייזיק מקאלוב זיע"א (מייסד חסידות קאלוב) היתה חבריא קדישא שהתגוררו‬ ‫בעיירה אשוואר בהונגריה‪ .‬על חבורה זו נמנו תלמידים צדיקים בעלי רוח קודש‪,‬‬ ‫ועל שם גודל דרגתם היו רגילים לכנות אותם "אש ואור" – לשון נופל על לשון‪,‬‬ ‫מתאים למקום מושבם באשוואר‪.‬‬ ‫פעם נסעו קבוצה זו אל החוזה מלובלין זיע"א‪ ,‬וראש החבריא‪ ,‬הדיין הצדיק‬ ‫רבי שאול זיע"א לא נסע עמם‪ ,‬אך שלח עמם קוויטל אל החוזה‪ .‬את הקווטיל‬ ‫חתם כנהוג בשמו ושם אמו‪ :‬שאול בן שבע‪.‬‬ ‫כאשר קיבל החוזה את הקוויטל וראה את שמו קרא ואמר‪ :‬בכל העולמות‬ ‫מחשיבים אותו לאדם גדול‪ .‬ברצוני להכיר אותו‪.‬‬ ‫כששבו בני החבורה לאשוואר‪ ,‬סיפרו כמובן לר' שאול שהחוזה רוצה לראות‬ ‫אותו‪ .‬משכך‪ ,‬בפעם הבאה שנסעו אל חוזה הצטרף ר' שאול עצמו ונסע עמם‪,‬‬ ‫אלא שבהגיעו אל חצר החוזה הסתיר את כל המדריגות שלו‪ .‬הוא לא רצה לגלות‬ ‫את עצמו בפני החוזה‪.‬‬ ‫החוזה פגש אותו ותמה מאד‪ ,‬שכן הוא ציפה לפגוש אדם גדול‪ ,‬אולם כעת‪,‬‬ ‫***** ה ******‬ ‫שדאג ר' שאול להסתיר את דרגתו‪ ,‬לא היה ניכר עליו דבר‪ .‬הוא היה נראה כאדם‬ ‫פשוט מן השורה‪ .‬שאל אותו החוזה‪ :‬האתה הוא שאול בן שבע?! והוא השיב‬ ‫שאכן זה הוא‪.‬‬ ‫אמנם בהגיע עת התפילה‪ ,‬כשהגיעו לקריאת שמע‪ ,‬שכח ר' שאול היכן הוא‬ ‫נמצא‪ ,‬שכח שאצל החוזה הוא מסתיר את עצמו‪ ,‬והחל לכוון כוונות ולייחד‬ ‫יחודים כדרכו בקודש‪.‬‬ ‫החוזה הבחין כמובן בדבר‪ ,‬ותפס מיד שר' שאול הסתיר את עצמו עד שהגיע‬ ‫ליחוד ה' בקריאת שמע שאז לא יכל לעצור בעד עצמו‪ .‬החוזה פנה וסימן לו‬ ‫כאומר‪ :‬ממני אל תסתתר עוד‪...‬‬ ‫אולי על פי מעשה זה יש לקבל הבנה והסתכלות חדשה במעשה דאברהם‬ ‫והמלאכים‪ .‬דהמלאכים לכתחילה ניסו להסתיר את עצמם‪ ,‬ובאו בדמות אנשים‪.‬‬ ‫לכן נאמר "וירא והנה שלושה אנשים"‪ ,‬כי כלל לא היה ניכר עליהם שהם מלאכי‬ ‫עליון‪ .‬אבל כאשר באו וראו גילוי שכינה‪ ,‬שוב לא יכלו לעצור בעד עצמם‪ ,‬ואזי‬ ‫ראה אברהם את דרגתם האמיתית שהם מלאכים קדושים‪ ,‬ואזי פנה אליהם בלשון‬ ‫כבוד ואמר "אדני [אדונים אתם לי] אם נא מצאתי חן בעיניך" וגו'‪.‬‬ ‫הושענא למען שמך הגדול‬ ‫אל נא תעבור מעל עבדך (יח‪ ,‬ג)‬ ‫איתא בכתבי האריז"ל (לקו"ת פר' בשלח עה"פ כי יד על כס י"ה)‪ ,‬ששם אדנ"י הוא‬ ‫לבוש לשם הוי"ה – אותיות י"ד שבשם אדנ"י הן לבוש לאותיות י"ה‪ ,‬ואותיות נ"א‬ ‫לבוש לאותיות ו"ה‪ .‬ובס' מגלה עמוקות (פר' שמות עה"פ שלח נא ביד תשלח) מוסיף‬ ‫על כך‪ :‬נ"א הוא לבוש של ו"ה של שם‪ ,‬סימן "לישרים נאו"ה תהלה"‪ ,‬ונמצא י"ד‬ ‫הוא לבוש של י"ה‪ ,‬וסימן "כי יד על כס י"ה"‪ ,‬רצונו לומר אותיות י"ד של אדנ"י‬ ‫הם לבוש אל י"ה‪.‬‬ ‫לפי זה פירש הייטב פנים (ליל ו' דסוכות אות נז) הנוסח שאומרים "הושע נא" –‬ ‫הושע כביכול את אותיות נ"א המלבישות את אותיות ו"ה‪ .‬דהיינו שיהיה השם‬ ‫שלם ולא יחסרו ח"ו אותיות ו"ה‪.‬‬ ‫ונראה לרמוז בלשון הכתוב "אל נא תעבור מעל עבדך" בדרך זו‪ ,‬שתפילת‬ ‫אברהם אבינו היתה‪ ,‬שה"נא"‪ ,‬הלבוש לאותיות ו"ה‪ ,‬לא יעבור מעבדך‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫יפרדו אותיות שם הוי"ה אלא יישאר השם בשלימות‪.‬‬ ‫לשמים ולבריות בדיבור אחד‬ ‫אדני גו' אל נא תעבור מעל עבדך (יח‪ ,‬ג)‬ ‫ברש"י הביא שני פירושים‪ ,‬פירוש אחד שאברהם פנה למלאכים‪ ,‬ומ"ש "אדני"‬ ‫***** ו ******‬ ‫הוא לשון חול‪ ,‬ופירוש שני שמלים אלו הן דברי אברהם אל הקב"ה‪ ,‬ולפי זה הוא‬ ‫לשון קודש‪.‬‬ ‫והנה מובא בחת"ס שלפני מצות מילה לא היה אפשר ללמד דרכי ה' לאחרים‬ ‫בעת שהוא עצמו דבוק בתפילה לה'; אמנם לאחרי מצות מילה זכה אברהם‪,‬‬ ‫שהיה יכול לדבר עם בני אדם ובד בבד להישאר בדביקותו בבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫וכפי ששמעתי מאאמו"ר הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם זיע"א בשם הרה"ק רבי‬ ‫ברוך ממעזיבוז זיע"א על הפסוק "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד"‬ ‫– "ויברך דוד את ה'" היינו שדוד היה עסוק בעבודת ה'; אבל "לעיני כל הקהל‬ ‫– ויאמר דוד"‪ ,‬כלומר‪ ,‬בני אדם לא הבחינו שהוא עובד את ה'‪ ,‬מה שהיה ניכר‬ ‫לעיני כל הקהל הוא "ויאמר דוד"‪ ,‬שהיה מדבר ומשוחח עמם‪ .‬לשני הדברים היה‬ ‫מקום בחדא מחתא ממש‪.‬‬ ‫ולפי זה נראה שאין מחלוקת בין שני הפירושים‪ ,‬אלא יתכן שפיר שבאותו‬ ‫דיבור פנה אברהם גם אל הקב"ה וגם אל המלאכים‪.‬‬ ‫אכילת בשר וחלב ע"י המלאכים‬ ‫ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם גו' ויאכלו (יח‪ ,‬ח)‬ ‫מצינו במדרש תהלים (שוח"ט)‪ ,‬שכאשר רצו המלאכים שיתן להם הקב"ה את‬ ‫התורה‪ ,‬אמר להם הקב"ה‪ :‬והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב‬ ‫שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר‪ .‬ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו ואמו‬ ‫נותנת לו פת ובשר וגבינה והוא אומר לה היום למדני רבי לא תבשל גדי בחלב‬ ‫אמו‪ .‬לא מצאו לו מענה‪.‬‬ ‫[ובפשוטם של דברים יש להעיר בזה עפ"י מ"ש האוה"ח הק' בפס' "יוקח־נא‬ ‫מעט־מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ" (יח‪ ,‬ד)‪ :‬ירמוז ענין הנוגע למלאכים‬ ‫שיקחו מעט מים שהיא התורה‪ ,‬ולהיות כי התורה יש בה בחינת הפשט ובחינת‬ ‫הפנימיות‪ ,‬והנה המלאכים שבאו בדמות אנשים הוא גוף שברא להם ה' רוחני‬ ‫מהגלדת האוירים‪ ,‬ובערך עצמות המלאך יחשב גוף ויתייחס אליו בחינת רגל כו'‪,‬‬ ‫ורמז להם שיקחו מעט מים מפשטי התורה ויטהרו בו רגליהם שהוא בחינת גוף‬ ‫הניכר עליהם‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫לפי זה מובן היטב‪ ,‬שהמלאכים לא היה דרכם לעסוק בפשטי התורה ולכן‬ ‫אכלו אצל אברהם בשר בחלב‪ ,‬שלא ידעו כלל שזהו מה שאסרה התורה‪ ,‬כיון‬ ‫שלמדו התורה רק כפי שנדרשת בעולמות עליונים ולא בדרך הפשט‪ .‬אבל אילו‬ ‫היו לומדים התורה כפשוטה ודאי היו יודעים שדבר זה אסור]‪.‬‬ ‫וכבר הקשו‪ ,‬דלכאורה ממה נפשך‪ :‬אילו לא נתבשלו הבשר והחלב יחד‪ ,‬הרי‬ ‫אינו אסור מן התורה (כ"א מדרבנן)‪ .‬ואם נתבשלו יחד‪ ,‬הרי גם עצם הבישול אסור‬ ‫מן התורה‪ ,‬וכיצד זה נתבשלו בשר וחלב יחד באהלו של אברהם?‬ ‫***** ז ******‬ ‫ונראה לומר שאכן אכלו צונן בצונן ולא עברו בזה איסור‪ ,‬משום שלמלאכים‬ ‫לא נאמרו גזירות דרבנן‪ .‬וזה גופא הוא המענה לטענת המלאכים שרצו לקבל את‬ ‫התורה‪ ,‬דכיון שלמלאכים (אילו יקבלו את התורה) תהיה רק התורה עצמה‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫ישראל יתווספו גם גזירת דרבנן‪ ,‬הרי מוטב ליתן התורה לישראל וכך להרבות‬ ‫בתורה ובשכרה‪.‬‬ ‫עוד חסרון היה באכילת המלאכים אצל אברהם‪ ,‬דהנה המהרי"ט אלגאזי (בכורות‬ ‫פו) הקשה כיצד נתן אברהם לאורחים חלב‪ ,‬והרי זה אבר מן החי כאמור בגמ'‪.‬‬ ‫ואמנם כאשר ניתנה תורה שנאמר בה "ארץ זבת חלב ודבש"‪ ,‬הנה בזה התירה‬ ‫התורה חלב וגילתה שאינו נכלל באיסור אבר מן החי‪ ,‬אבל לפנ"ז היה חלב בכלל‬ ‫האיסור‪ ,‬והרי אבר מן החי אסור אף לבני נח‪.‬‬ ‫וי"ל שלאברהם עצמו היה מותר לשתות חלב‪ ,‬כיון שלאחר המילה יצא מגדר‬ ‫בן נח והיה לו דין ישראל‪ .‬אבל למלאכים נשאר חלב בגדר אבר מן החי‪ .‬ולזאת‬ ‫אמר להם הקב"ה "אכלתם אצלו"‪ ,‬דהן אמת שלאברהם עצמו היה מותר חלב‪ ,‬אבל‬ ‫אתם שאכלתם אצלו עברתם על ציווי התורה‪.‬‬ ‫[וראה להלן עוד תירוץ בזה]‪.‬‬ ‫***‬ ‫יש לבאר רמז בזה שתולה נתינת התורה באכילתם אצל אברהם‪.‬‬ ‫דהנה ידוע שהתורה כולה נקראת "תורת חסד"‪ ,‬כי כולה בחינת חסדים [וכמו‬ ‫שאמר הלל הזקן "דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה‪ ,‬ואידך‬ ‫פירושה הוא זיל גמור" (שבת לא‪ ,‬א)]‪ .‬ואילו המלאכים‪ ,‬מצד עצמם אינם שייכים‬ ‫לבחינת חסד‪ .‬וכאשר באו המלאכים אצל אברהם בשליחותו של הקב"ה‪ ,‬הרי כל‬ ‫פרטי השליחות היו ענינים של חסד‪ ,‬לרפא את אברהם‪ ,‬לבשר את שרה ולהציל‬ ‫את לוט; וכיון שהמלאכים מצד עצמם אינם שייכים לחסד היו צריכים תחילה‬ ‫לבוא אל אברהם‪ ,‬להתלמד ממנו ולהשיג מדת החסד‪ ,‬ורק אז יוכלו להשלים את‬ ‫שליחותם התלויה בחסד‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש לבאר הכוונה במאמר המדרש כשירדתם אצל אברהם אכלתם‬ ‫כו' – שהרי אתם מצד עצמכם אין בכם מדת החסד‪ ,‬וממילא אין לכם שייכות‬ ‫עם התורה שדרכיה דרכי נועם וכולה חסד‪ .‬והא ראיה‪ ,‬שהרי כשהוזקקתם לחסד‬ ‫באתם ואכלתם אצל אברהם‪.‬‬ ‫***‬ ‫בגמרא במסכת בכורות (ו‪ ,‬ב) ילפינן היתר אכילת חלב (שאינו נאסר משום אבר מן‬ ‫החי) מן הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש"‪ .‬והקשה בשיטה מקובצת שם (וכן הקשו‬ ‫כמה מגדולי האחרונים)‪ ,‬מדוע לא ילפינן ממה שנאמר הכא אצל אברהם‪ ,‬שנתן לפני‬ ‫המלאכים חלב‪.‬‬ ‫ונראה לבאר זאת‪ ,‬ובהקדם תירוץ נוסף לקושיא שעסקנו בה לעיל‪ ,‬דכיון‬ ‫***** ח ******‬ ‫שאברהם ודאי לא בישל בשר וחלב יחד‪ ,‬אם כן הוי צונן בצונן שאינו אסור מן‬ ‫התורה‪ ,‬ומדוע אמרו במדרש שהמלאכים עברו על איסור בשר בחלב? – אלא‬ ‫שאכן אברהם לא בישל ח"ו בשר בחלב‪ ,‬אבל כאשר אכלו המלאכים את החמאה‬ ‫והחלב ובן הבקר‪ ,‬והרי גופם של המלאכים אש כמו שנאמר "משרתיו אש לוהט"‪,‬‬ ‫נמצא שבעצם הכנסתם אל פיהם כביכול הרי בישלו את הבשר והחלב‪ ,‬ולכן‬ ‫אצלם היה זה איסור ולא אצל אברהם‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬שאכילת המלאכים היא בדרך זו‪ ,‬והרי בודאי אופן זה אינו נחשב "דרך‬ ‫אכילה"‪ ,‬ואבר מן החי מותר שלא כדרך אכילה‪ ,‬ולכן שפיר לא היה בזה שום‬ ‫איסור‪.‬‬ ‫***‬ ‫ויאכלו (יח‪ ,‬ח)‬ ‫יש להעיר כי "מלאך" אותיות "מאכל"‪ .‬אע"פ שהמלאכים אינם זקוקים לאכילה‬ ‫ורק נראה היה שאכלו‪ ,‬סף סוף חזינן שיש קשר בין מלאך למאכל‪ ,‬ואינו מושלל‬ ‫מזה בתכלית‪.‬‬ ‫הצחוק תלוי בדרגת התשובה‬ ‫לא צחקתי כי יראה‪ ,‬ויאמר לא כי צחקת (יח‪ ,‬טו)‬ ‫איתא בגמ' (יומא פו‪ ,‬ב)‪ :‬אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו‬ ‫כשגגות כו'‪ ,‬איני‪ ,‬והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות כו'‪,‬‬ ‫לא קשיא‪ ,‬כאן מאהבה כאן מיראה‪.‬‬ ‫דהיינו שע"י תשוב מאהבה העוון עצמו נהפך למצוה וזכות‪ ,‬אבל תשובה‬ ‫מיראה אין גדול כוחה כ"כ להפוך ולשנות העוון עצמו‪.‬‬ ‫לפי זה יש לפרש‪ ,‬ששרה אמנו אחר שצחקה ודאי חזרה בתשובה על כך‪ .‬אלא‬ ‫שלא החזיק טובה לעצמה לומר שעשתה תשובה מאהבה עד שהעבירה נעשית‬ ‫מצוה‪ ,‬ולכן אמרה שלא צחקה‪ ,‬היינו שחזרה בה לגמרי מאותו הצחוק‪ .‬וזהו "לא‬ ‫צחקתי – כי יראה"‪ ,‬כיון שעשתה תשובה מיראה‪ ,‬נשאר רושם החטא‪.‬‬ ‫אמנם הקב"ה אמר לה "לא‪ ,‬כי צחקת"‪ .‬דהיינו שגלוי וידוע לפניו שתשובתה‬ ‫היתה תשובה מאהבה שאז נהפך העוון עצמו לזכות [וכמ"ש החת"ס‪ ,‬שהנכשל‬ ‫במאכלות אסורות ולאחר מכן שב בתשובה מאהבה‪ ,‬אזי בשר הטריפה עצמו‬ ‫שאכל ר"ל נחשב לו כאכילת מצוה]‪ ,‬ולכן שפיר אפשר לומר ש"צחקת"‪ ,‬וצחוק‬ ‫זה גופא לזכות ייחשב‪.‬‬ ‫המתנהג במדת החסד כך נוהגים עמו מלמעלה‬ ‫המכסה אני מאברהם (יח‪ ,‬יז)‬ ‫***** ט ******‬ ‫ידוע מה שאמרו חז"ל‪ ,‬כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד‪ .‬גם מאורע שנראה‬ ‫בעיני המתבונן כרע וגבורה ר"ל‪ ,‬הרי באמת הוא חסדים מכוסים‪ .‬אמנם ההנהגה‬ ‫מלמעלה עם אברהם היתה בדרך של חסדים מגולים‪ ,‬וכפי שנאמר "הראני ה'‬ ‫חסדך"‪ .‬דכיון שאברהם עצמו התנהג במדת החסד‪ ,‬כך התנהג עמו כביכול הקב"ה‪,‬‬ ‫מדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫כך גם הפיכת סדום‪ ,‬בודאי היה בזה ענין של חסד‪ .‬וכידוע בשם האריז"ל‬ ‫שנשמותיהם באו אחר כך ביוצאי מצרים וכו'‪.‬‬ ‫ובזה נראה לבאר הרמז "המכסה אני אברהם" – כלום אתנהג עם אברהם בדרך‬ ‫של חסדים מכוסים (בתמיה)‪ ,‬לא כי אלא אנהג עמו בחסדים מגולים‪.‬‬ ‫הקדמת הזיכוך‬ ‫ואברהם עודנו עומד לפני ה' (יח‪ ,‬כב)‬ ‫ידוע מאמר חז"ל אין עמידה אלא תפילה‪ ,‬שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל‪.‬‬ ‫יש לומר על פי הידוע מהאר"י הקדוש (והביאו רבינו הקדוש זיע"א)‪ ,‬שכל נשמות‬ ‫החוטאים בימים ההם (דהיינו דור הפלגה‪ ,‬אשני סדום וכו') באו לאחרי זה בגלגול אצל‬ ‫בני ישראל שהיו בגלות מצרים‪ ,‬ונזדככו ע"י השיעבוד‪ .‬לזאת נראה שעל כך‬ ‫התפלל אברהם‪ ,‬שיבואו על כפרתם ויזוככו נשמותיהם כבר אז בעת הפיכת סדום‪,‬‬ ‫ולא יצטרכו להשתעבד במצרים‪.‬‬ ‫ביאור המחלוקת בין אברהם לשרה‬ ‫וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו (כא‪ ,‬יא)‬ ‫הנה במשך הדורות נתגיירו הרבה מבני עשו‪ ,‬אבל מבני ישמעאל כמעט ולא‬ ‫התגיירו מלבד יחידים ממש‪.‬‬ ‫ומבואר בזה‪ ,‬שישמאעל כשמל ועשה תשובה העלה את כל הניצוצין קדישין‬ ‫השייכים לחלקו‪ ,‬ולא נשאר עוד ניצוצין שצריך להעלותם‪ .‬משא"כ אצל עשו‬ ‫נשארו עוד ניצוצות שצריך לבררם‪ ,‬ואותן הניצוצות באו אצל זרעו‪ ,‬וזה מה‬ ‫שגורם לאותם שבאו מבני בניו להתגייר‪ ,‬שבאים להעלות הניצוצות שבהם‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לפרש מדוע היה הדבר רע מאד בעיני אברהם לגרש את ישעמאל‬ ‫– כי דאג מה יהיה על אותן הניצוצות שאצל ישמעאל‪ .‬ושרה שרצתה לגרשו‪,‬‬ ‫הבינה שכבר לא נשאר מה לברר אצלו‪.‬‬ ‫ביאור החילוק בין אברהם ואבימלך‬ ‫השבעה לי באלהים הנה גו'‪ ,‬ויאמר אברהם אנכי אשבע (כא‪ ,‬כג‪-‬כד)‬ ‫***** י ******‬ ‫החת"ס מבאר בזה‪ ,‬שאבימלך נקט בשבועתו ברבים‪ ,‬דמשמע השבעה לי‬ ‫באלהים בין שאר אלהים‪ .‬ואברהם אמר אנכי שאבע לשון יחיד‪.‬‬ ‫וזהו מפני שהגויים לא הוזהרו על איסור שיתוף‪ ,‬ולכן יכל להישבע ולשתף שם‬ ‫שמים בכוח אחר גם כן‪ .‬אבל אברהם השיב לעומתו "אנכי – אשבע"‪ :‬אני איני‬ ‫שמתף שום דבר ח"ו עם שמו יתברך‪ ,‬ואשבע רק בשם ה' לבדו‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף עוד‪ ,‬שזהו מה שרמז בהזכירו הלשון "אנכי"‪ ,‬לרמוז למעמד הר‬ ‫סיני ולציווי "אנכי ה' אלקיך"‪.‬‬ ‫תפילה עם מעלת התורה‬ ‫ויקרא שם בשם ה' א־ל עולם (כא‪ ,‬לג)‬ ‫מצינו (שבת י‪ ,‬א) שתורה נקראת חיי עולם‪ ,‬ותפילה חיי שעה‪ .‬אמנם ידועים דברי‬ ‫רבינו הקדוש זיע"א‪ ,‬שהמתפלל עבור צרכי שמים‪ ,‬הרי זה נחשב גם כן חיי עולם‪.‬‬ ‫לפי זה מתפרש הפסוק כמין חומר – "ויקרא בשם ה'" – המתפלל לשם ה'‪ ,‬על‬ ‫צער השכינה‪ ,‬הוי "א־ל עולם"‪ ,‬חיי עולם‪.‬‬ ‫ההיתר לעקידה‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה (כב‪ ,‬א)‬ ‫אע"פ שאיסור שפיכות דמים הוא אחד מז' מצוות שנצטוו עליהן בני נח‪ ,‬ואם‬ ‫כן כיצד יכל אברהם לשחוט את בנו? מבאר בזה החת"ס‪ ,‬שהרי ידוע ההלכה שכל‬ ‫מה שיורה הנביא לעבור על דברי תורה בהוראת שעה‪ ,‬מצוה לשמוע לו‪ .‬לכן‬ ‫אברהם שהיה נביא‪ ,‬ושמע בעצמו מהקב"ה את הציווי להעלות את יצחק לעולה‬ ‫[וכפי הבנתו אז‪ ,‬הרי כלול בזה גם הציווי לשחטו]‪ ,‬בודאי היה צריך לקיים את‬ ‫הציווי‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמר הפס' תחילה לפני מעשה העקידה "ויהי אחר הדברים האלה"‪,‬‬ ‫דהיינו אחר שידענו מכל מעשיו וגדלותו של אברהם המתוארים עד כאן‪ ,‬וממילא‬ ‫מוחזק הוא אצלנו לנביא‪ ,‬אם כן שפיר יש בנבואתו ההיתר דהוראת שעה‪.‬‬ ‫והנה איתא בספרים (אוה"ח הק'‪ ,‬ועוד)‪ ,‬שעד העקידה היה ביצחק נשמת נקבה‪,‬‬ ‫ואחר העקידה נכנסה בו נשמת זכר‪ .‬ונראה שרק לפי זה יובן בטוב טעם ההיתר‬ ‫הנ"ל דציווי הקב"ה לנביא בהוראת שעה‪ .‬שהרי‪ ,‬אילו היה יצחק עם נשמת זכר‪,‬‬ ‫והיה יכול להוליד‪ ,‬נמצא שכאשר שופכים את דמו אין זה דמו בלבד כי אם גם‬ ‫דם זרעו שיכול לצאת ממנו [ועל דרך שמצינו אצל קין‪ ,‬שאמר לו הקב"ה "קול‬ ‫דמי אחיך צועקים אלי" (בראשית ד‪ ,‬י) ופירשו חז"ל (סנהדרין לז‪ ,‬א) "אינו אומר דם‬ ‫אחיך אלא דמי אחיך‪ ,‬דמו ודם זרעותיו"]‪ .‬ולכאורה לא שייך לומר שהוא "הוראת‬ ‫שעה"‪ ,‬כי הוא נזק לכל הדורות הבאים‪.‬‬ ‫***** אי ******‬ ‫אבל כיון שבאותו זמן היה יצחק בעל נשמת נקבה‪ ,‬ולא יכל להוליד‪ ,‬שפיר הוי‬ ‫הוראת שעה‪.‬‬ ‫ולכן רק אחרי העקידה "היה אברהם מהרהר ואומר אילו היה בני שחוט כבר‬ ‫היה הולך בלא בנים‪ ,‬היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪ ,‬בשרו‬ ‫הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו" (רש"י כב‪ ,‬כ) – ומדוע אכן לא העלה על דעתו לפנ"ז‬ ‫להשיאו אשה‪ ,‬ומדוע לא סיבב הקב"ה שתוולד לפני זה [ובפרט שהרי ארבעים‬ ‫יום לפני יצירת ולד אומרים בת פלוני לפלוני‪ ,‬וא"כ מדוע אצל יצחק נראה שלא‬ ‫עסקו כלל בזיווגו עד יותו בגיל ל"ז]? אלא שכך סיבב הקב"ה‪ ,‬משום שאילו היה‬ ‫אברהם יודע שרבקה מיועדת לו וכו'‪ ,‬שוב לא היה מעשה העקידה יכול להיכנס‬ ‫בהיתר דהוראת שעה‪.‬‬ ‫זמן העקידה‬ ‫מתי היה מעשה העקידה‪ ,‬מצינו בזה מדרשות חלוקות‪:‬‬ ‫בויקרא רבה (פכ"ט‪ ,‬ט) ר' ברכיה היה קרי ליה – לחודש תשרי הנקרא בכתוב‬ ‫"חודש השביעי" – ירחא דשבועתא‪ ,‬שבו נשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה‬ ‫שנאמר "ויאמר בי נשבעתי נאם ה'"‪[ .‬והרקאנטי (בפירושו על הפסוק ויקרא אברהם‬ ‫שם המקום ההוא) והבן יהוידע (ר"ה יא‪ ,‬א) כתבו שביום הכפורים נעקד יצחק‪ .‬ועי'‬ ‫פסיקתא רבתי (פמ"א‪ ,‬ו) "כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה"‪ ,‬ומשמע‬ ‫מהמשך הדברים שהיה זה בראש השנה]‪ .‬מאידך בשמות רבה (פט"ו‪ ,‬יא) מפורש‬ ‫שיצחק נעקד בניסן‪.‬‬ ‫מקור מעניין מצינו באסתר רבה (פ"ז‪ ,‬יא)‪ ,‬שם איתא ששרה אמנו מתה בחודש‬ ‫מרחשון‪ .‬והרי ידוע ששרה מתה בעת העקידה‪ ,‬וא"כ לפי זה נמצא שהעקידה‬ ‫היתה בחודש מרחשון‪.‬‬ ‫***‬ ‫כתב האוה"ח הק' (להלן לה‪ ,‬כח)‪ :‬טעם שלא הזכיר "חיים" ביצחק כמנהג הכתוב‬ ‫באברהם ויעקב כו'‪ ,‬אולי כי להיות שמיום שנולד עד העקדה לא היתה לו בת‬ ‫זוג‪ ,‬ואמרו זכרונם לברכה השרוי בלא אשה שרוי בלא חיים‪ ,‬ומעת העקדה אמרו‬ ‫זכרונם לברכה שהתחילו לכהות עיניו‪ ,‬לזה לא הזכיר בו חיים‪ .‬או אפשר‪ ,‬להיות‬ ‫שלא הביא עמו חיים עד העקדה לא הזכיר בו חיים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה מצינו בפרשת ויצא (כח‪ ,‬יג) שנאמר "ואלקי יצחק"‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬אע"פ‬ ‫שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתב אלקי פלוני‪,‬‬ ‫משום שנאמר הן בקדשו לא יאמין‪ ,‬כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו‬ ‫וכלוא בבית והרי הוא כמת ויצר הרע פסק ממנו‪.‬‬ ‫אמנם לפי דברי האוה"ח מתפרשים הדברים ברווח יותר‪ ,‬שכל ימיו לא היה‬ ‫בבחינת חיים‪.‬‬ ‫***** בי ******‬ ‫"את" לרבות‬ ‫את בנך את יחידך (כב‪ ,‬ב)‬ ‫כלל הוא בידינו‪ ,‬כל אכין – ריבויין‪ .‬ומה מרבה הפסוק כאן‪ ,‬והרי לא נצטווה‬ ‫אברהם להעלות לעולה כי אם את יצחק?‬ ‫ויש לומר שהריבוי רומז לכל הקדושים בני אברהם ויצחק שמסרו נפשם בכל‬ ‫הדורות הבאים על קדושת שמו יתברך‪ ,‬שהכל בא מכוח המסירות נפש של‬ ‫אברהם בעקידה‪.‬‬ ‫ראיית המקום‬ ‫וירא את המקום מרחוק (כב‪ ,‬ד)‬ ‫ידוע מספה"ק והביאו רבינו הקדוש זיע"א כמה פעמים באריכות‪ ,‬שבמקום שבו‬ ‫עובדים את השם יתברך הרי זה ארץ ישראל‪ ,‬ואילו מקום שבו עובדים עבודה‬ ‫זרה להבדיל הוא בבחינת חוץ לארץ‪ .‬והיינו שכאשר עובדים את ה' אפילו בחו"ל‪,‬‬ ‫מתחלף המקום ונעשה בבחינת ארץ ישראל‪ ,‬ולהיפך אם עובדים ח"ו עבודה זרה‬ ‫בתוך גבולות ארץ ישראל‪.‬‬ ‫נראה לבאר לפי זה הלשון "וירא את המקום מרחוק"‪ ,‬היינו שצפה מה שיהיה‬ ‫בעתיד ("מרחוק") שיעבדו את ה' במקום זה ואזי יהיה זה בבחינת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ויש לומר שגם זה שלא הראה הקב"ה לכתחילה לאברם את הר המוריה (ורק‬ ‫אמר "על אחד ההרים") הוא מאותו הטעם – כיון שכל עוד לא בא אברהם לשם לא‬ ‫היה זה בבחינת ארץ ישראל‪ .‬ורק כאשר בא אברהם והחל לעסוק בקיום רצון‬ ‫הקב"ה‪ ,‬או‪-‬אז נעשה ההר בבחינת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מעשה בנים סימן לאבות‬ ‫שבו לכם פה החמור גו' ונשתחוה (כב‪ ,‬ה)‬ ‫אע"פ שהציווי היה להעלות את יצחק לעולה‪ ,‬ולא מצינו ציווי להשתחוות –‬ ‫יש לומר על פי הידוע שקיימו האבות הקדושים את כל התורה עד שלא ניתנה‪,‬‬ ‫וא"כ‪ ,‬כיון שהר המוריה הוא מקום המקדש‪ ,‬וההלכה היא שכל הבא אל המקדש‬ ‫צריך להשתחוות‪ ,‬לכן כבר אז השתחוו אברהם ויצחק בבואם אל הר המוריה‪.‬‬ ‫וזהו גם הטעם שלא הניח אברהם לשני הנערים לבוא עמם אלא ציוה עליהם‬ ‫"שבו לכם פה עם החמור"‪ ,‬כי ההלכה היא שאין להיכנס אלא לעזרה אלא לצורך‬ ‫עבודה‪ ,‬ולכן רק אברהם ויצחק שנזקקו לעבוד – אברהם בהעלאת העולה ויצחק‬ ‫בהיותו בעצמו עולה – היה להם רשות להיכנס אל מקום העזרה‪.‬‬ ‫***** גי ******‬ ‫שליחות יד‬ ‫וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (כב‪ ,‬י)‬ ‫לפי לשון הפרשה הו"ל למימר "ויקח אברהם את המאכלת לשחוט את בנו"‪,‬‬ ‫כשם שנאמר "ויחבוש את חמורו"‪" ,‬ויקח אברהם את עצי העולה"‪" ,‬ויבן שם‬ ‫אברהם את המזבח" וכו' – שבכולם אין כתיב "וישלח את ידו"‪ ,‬ומה זאת דוקא‬ ‫בפסוק דידן מציין הפס' בהדגשה ששלח את ידו?‬ ‫וידוע מה שמבארים בזה‪ ,‬שצדיק מרגיל את גופו לעשות רצון ה'‪ ,‬עד שנקנה‬ ‫הדבר כטבע בכל אחד מאבריו שיעשה כאילו מעצמו רצון ה' [ועל דרך "כד הוה‬ ‫מטי מודים הוא כרע מגרמיה" (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד)]‪.‬‬ ‫לכן כל שלב ושלב במעשה העקידה נעשה ע"י אבריו של אברהם בדרך‬ ‫ממילא [וכן מצינו גם בתחילת הסדרה "וירא וירץ לקראתם" – כיון שראה אברהם‬ ‫אורחים‪ ,‬מיד "וירץ לקראתם" בדרך ממילא]‪.‬‬ ‫אמנם כאשר בא לשחוט את יצחק‪ ,‬אף שלא רצה בכך אלא מפני שהבין שזהו‬ ‫חלק מהציווי להעלותו לעולה‪ ,‬הרי סוף סוף נזקק בזה לעשות דבר שאליבא‬ ‫דאמת אינו רצון ה' [כפי שהתברר לאחר מכן‪ ,‬שלכתחילה כלל לא היה רצון ה'‬ ‫לשחטו אלא להעלותו בלבד‪ .‬ראה רש"י להלן פס' יב‪ :‬אמר לו הקב"ה‪ ,‬לא אחלל‬ ‫בריתי ומוצא שפתי לא אשנה‪ .‬כשאמרתי לך "קח"‪ ,‬מוצא שפתי לא אשנה –‬ ‫לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו‪ ,‬אסקתיה‪ ,‬אחתיה]‪ .‬ולכן ידו לא עשתה זאת‬ ‫מעצמה‪ ,‬ונצרך "לשלוח את ידו" כאילו בעל כרחה‪.‬‬ ‫"כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה"‬ ‫ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים (כב‪ ,‬יא)‬ ‫לשם מה באה ההדגשה שמלאך ה' קרא "מן השמים"‪ ,‬והלא דבר ידוע הוא‬ ‫שמלאך אינו מסתובב בינותינו‪ ,‬ובודאי בא מן השמים?!‬ ‫ויש לבאר בדרך הפשט‪ ,‬שאת העקידה בודאי לא היה אברהם עושה מעצמו‬ ‫אלמלא ציווהו על כך הקב"ה‪ ,‬ולא עשה זאת אלא מתוך חפצו ורצונו לקיים מצות‬ ‫בוראו‪ .‬אמנם כאשר הורה לו השי"ת (ע"י המלאך) שלא לשחוט‪ ,‬הרי על פי טבע‬ ‫האדם מסתבר שיהיה לו בזה הנאה שבנו ניצל‪ .‬דהיינו שהמינעותו מלשחוט את‬ ‫יצחק לא תהיה רק מחמת הציווי‪ ,‬כי אם תהיה מעורבת בזה הנאה אישית‪ .‬כלפי‬ ‫זאת מודיע הכתוב בהדגשה‪ ,‬שכל פרישתו של אברהם מן השחיטה לא באה כי‬ ‫אם אך ורק "מן השמים"‪ ,‬לקיים רצון אביו שבשמים‪ .‬כשם שאת העקידה עשה‬ ‫אברהם לשם שמים בלבד‪ ,‬באותה מדה גם החזרה והנחת המאכלת נעשו אך ורק‬ ‫לשם שמים – מתוך התבטלות וציות לרצון ה'‪ ,‬ללא כל פנייה או הנאה אישית‪.‬‬ ‫– אחת היא לו 'לשחוט' או 'לא לשחוט'‪ ,‬שניהם שווים לפניו ובלבד שתתמלא‬ ‫מצות בוראו‪.‬‬ ‫***** די ******‬ ‫עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה איתא בגמ' (פסחים נ‪ ,‬ב)‪ :‬רבא רמי‪ ,‬כתיב "כי גדול עד‬ ‫שמים חסדך" וכתיב "כי גדול מעל שמים חסדך"‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬כאן בעושין לשמה‬ ‫וכאן בעושין שלא לשמה‪ .‬הרי ש"מעל שמים" רומז לעושין לשמה‪ ,‬וזהו שאברהם‬ ‫הניח ידו ולא שחט את יצחק "לשמה"‪ ,‬ונרמז זאת בלשון הכתוב "מן השמים"‪.‬‬ ‫רמז בפרשתנו לדיני מעילה‬ ‫אשר יאמר היום בהר ה' יראה (כב‪ ,‬יד)‬ ‫כתוב בספרים‪ ,‬שבכל פעם שמזכיר הקב"ה זכות העקידה‪ ,‬מביא את הקרן‬ ‫מהאיל‪.‬‬ ‫והקשה הכפות תמרים‪ ,‬איך אפשר לקחת את האיל‪ ,‬והרי אברהם הקריב את‬ ‫האיל לעולה וא"כ לכאורה יש בזה דין מעילה‪ .‬ומיישב דכיון דמצוות לאו ליהנות‬ ‫ניתנו‪ ,‬אפשר שפיר להשתמש בקרן האיל למצות תקיעת שופר ולהזכיר זכות‬ ‫אבות‪ ,‬ואין בזה מעילה‪.‬‬ ‫והנה השואל ומשיב ביאר‪ ,‬דהא דמצוות לאו להנות נתנו הוא מכוח זה שכפה‬ ‫עליהם הר כגיגית‪ .‬שהרי כיון שכפה עליהם הר כגיגית נמצא שלעול ניתנו‪ ,‬והיינו‬ ‫שהם מוכרחין לקיים המצות‪ .‬וכמו דמבואר בש"ע או"ח סי' ר"ד דאנסוהו לאכול‬ ‫פטור מברכה דזה לא חשוב הנאה מפני שהיה בהכרח‪ ,‬הוא הדין כאן‪ ,‬דכיון שלעול‬ ‫ניתנו והוא מוכרח לא חשיב הנאה והוה כאנוס עפ"י הדיבור ולא חשיב הנאה‪.‬‬ ‫לפי זה מובן מה שמצינו‪ ,‬ש"במשוך היובל" שהיה אחר מתן תורה הוא השופר‬ ‫מאילו של יצחק – דכיון שכבר כפה עליהם הר כגיגית נמצא שכבר נתחדש הדין‬ ‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ולכן היה אפשר להשתמש בשופר‪.‬‬ ‫ולכן מדייק הכתוב "בהר ה' יראה"‪ ,‬דדוקא בהר ה'‪ ,‬היינו החל ממעמד הר סיני‬ ‫והלאה‪ ,‬אז יהיה אפשר להשתמש בשופר כיון שמצוות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫רמז לדרש‬ ‫והרבה ארבה את זרעך (כב‪ ,‬יז)‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬אחת לאב ואחת לבן‪ .‬ונמצא שתיבת "ארבה" היא כנגד יצחק‪.‬‬ ‫וראה זה פלא‪" ,‬ארבה" בגימטריא מאתים ושמונה‪ ,‬כמנין "יצחק"‪.‬‬ ‫כשושנה בין החוחים‬ ‫ובתואל ילד את רבקה (כב‪ ,‬כג)‬ ‫רש"י כתב‪ ,‬כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה‪ .‬ע"כ‪ .‬אמנם עדיין‬ ‫צריך להבין [וראה מ"ש בזה האוה"ח הק' כאן]‪ ,‬מה ההכרח לפרט את כל בניו‬ ‫של נחור (ולא רק בניו מאשתו אלא אף בניו מפילגשו)‪ ,‬והלא לכאורה היה די בכך שיאמר‬ ‫***** וט ******‬ ‫הכתוב שמלכה ילדה לנחור את בתואל‪ ,‬ובתואל ילד את רבקה‪ .‬וכשם שלא נזכר‬ ‫כאן לבן בנו של בתואל‪ ,‬מחמת כי עיקר הפרשה לא באה אלא בשביל רבקה (טור‬ ‫הארוך כאן)‪ ,‬הוא הדין והוא הטעם שלא היה הכרח לפרט את שאר בניו של נחור‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה על פי מה שמעתי ממו"ר הרה"ק רבי מנחם שלמה מקאלוב‬ ‫זיע"א‪ ,‬שביאר הטעם שמונה התוה"ק את שמות אלופי עשו בפרשת וישלח –‬ ‫ואמר שזהו כדי להכניע כוח הקליפה ולהמתיקה‪ ,‬שעל ידי זה שנזכרו שמות אלו‬ ‫בתורה נחלש כוח הסטרא אחרא שבהם‪ ,‬ולא יוכלו לשלוט על ישראל‪.‬‬ ‫על פי זה יש לומר שזהו גם הפירוש בנדון דידן‪ ,‬שהתורה מנתה את שמות‬ ‫כל בניו של נחור כדי להכניע כוח הקליפה שבהם‪ ,‬ואשר על ידי זה תוכל לצאת‬ ‫רבקה כדבעי‪ .‬וזהו הרמז במ"ש רש"י כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל‬ ‫פסוק זה‪ ,‬דהיינו בשביל רבקה – כל היחוסין הללו נכתבו בתורה בשביל שתצא‬ ‫רבקה כנ"ל‪.‬‬ ‫***** זט ******‬ ‫משנים קדמוניות‬ ‫'עצה על המילה' – פירוש ברכת 'על המילה'‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'וירא אליו‪ .‬לבקר את החולה‪ ,‬אמר רבי חמא בר חנינא‪ ,‬יום שלישי‬ ‫למילתו היה‪ ,‬ובא הקב"ה ושאל בשלומו‪ .‬באלוני ממרא‪ .‬הוא שנתן לו עצה על‬ ‫המילה'‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (שבת קלז‪' ):‬המל אומר אשר קדשנו במצוותיו וציונו על המילה‪,‬‬ ‫אבי הבן אומר אשר קדשנו במצוותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫העומדים אומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים''‪.‬‬ ‫נחלקו הראשונים באיזה זמן מברך אבי המן ברכת להכניסו בבריתו של אברהם‬ ‫אבינו‪ .‬דכתבו התוס' (ד"ה אבי הבן) וז"ל‪ ,‬רבינו שמואל גריס אבי הבן ברישא והדר‬ ‫המל אומר‪ ,‬וכבר הנהיג לעשות כן לברך אבי הבן קודם המילה‪ ,‬משום דלהכניסו‬ ‫להבא משמע‪ ...‬ור"ת החזיר המנהג לקדמותו וגרס המל ברישא והדר אבי הבן כמו‬ ‫שכתוב בכל הספרים‪ ,‬וכן מוכח כולה סוגיא מדקאמר העומדים שם אומרים כשם‬ ‫שהכניסו לברית מכלל שכבר הכניסו'‪.‬‬ ‫והרא"ש (פי"ט סימן י) מיישב בשם ר"ת הטעם דעדיין נקרא עובר לעשייתן אף‬ ‫שאבי הבן מברך לאחר המילה וז"ל‪ ,‬ואומר ר"ת ז"ל דברכה זו אינה דוקא על‬ ‫מילה זו שנעשית עכשיו קאי אלא מודה ומשבח להקב"ה שצוה לעשות מצוה‬ ‫זו כשתבוא עוד לידו ותקנו לה מקום זה לגלות ולהודיע דזאת המצוה נעשית‬ ‫להשם הקב"ה ולא לשם מורנא ולא לשם הר גריזים‪ .‬ועוד שמעתי‪ ,‬כשאבי הבן‬ ‫מברך מיד אחר ברכת המוהל מיקרי שפיר עובר לעשייתו וגם להבא לפי שעדיין‬ ‫לא פרע‪ ,‬ותנן מל ולא פרע כאילו לא מל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עוד תירוץ יש‪ ,‬מדוע נחשבת ברכת האב כעובר לעשייתן‪ ,‬דכתב באבודרהם‬ ‫ז"ל‪ ,‬ברכה זו נתקנה‪ ,‬מפני שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה‬ ‫ולהשיאו אשה‪ ,‬ולרמוז שמהיום ואילך מוטלות מצוות אלו עליו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וברעק"א‬ ‫(ח"א סי' מב) הביאו‪ ,‬אך לא משמו אלא בשם הלבוש‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אברהם אבינו רצה לברך ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו לאחר‬ ‫המילה‪ ,‬כמנהגו של ר"ת‪ ,‬ויש לדון האיך שייך אצלו שתהא הברכה עובר לעשיית‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫והנה התירוץ השני ברא"ש דנקראת הברכה עובר לעשיית המצוה משום‬ ‫מצוות הפריעה של אחר הברכה‪ ,‬לא שייך אצל אברהם‪ ,‬שכן בגמרא (יבמות עא‪):‬‬ ‫אמרו 'לא נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו'‪ ,‬והרי שבאברהם לא היה פריעה‪,‬‬ ‫***** זי ******‬ ‫ואף להתוס' (שם ד"ה לא נתנה) שכתבו שאברהם אבינו עשה פריעה אף שלא נצטוה‪,‬‬ ‫מכל מקום מצוה לא שייך ואין זה נקרא עובר לעשייתו‪.‬‬ ‫ואיזה עצה היה לאברהם‪ ,‬לכוון בשעת מצוה הכוונה שכתב הרא"ש בתירוצו‬ ‫הראשון 'לגלות ולהודיע דזאת המצוה נעשית להשם הקב"ה ולא לשם מורנא‬ ‫ולא לשם הר גריזים'‪ ,‬ובזה נחשבת לו הברכה כנעשית קודם המצוה‪ ,‬שכן רק‬ ‫עתה הוא מגלה את כוונת המצוה‪ .‬עוד עצה היתה לאברהם‪ ,‬והיא מה שכתב‬ ‫האבודרהם שברכה היא עובר לעשיית המצוה של חינוך הבן לתורה ולמעשים‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫עצות אלו נתן ממרא לאברהם‪ ,‬והקב"ה החשיב את ממרא שבזכות עצתו‬ ‫הטובה היה יכול אברהם לקיים את המצוה בהידור ובסדר הראוי‪ ,‬ונגלה בחלקו‪.‬‬ ‫והוא מרומז בלשון 'שנתן לו עצה על המילה'‪' ,‬על המילה' היינו עצה האיך יוכל‬ ‫לברך ברכת 'על המילה' כמנהג ר"ת‪.‬‬ ‫'וירא אליו ה'' – הקב"ה הראה לו שמות הקודש החקוקים בברית מילה‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫דקדק באור החיים הק' 'יש לדעת‪ ,‬למה שינה הכתוב להקדים הרואה קודם‬ ‫הנראה שהתחיל לדבר בו‪ ,‬שהיה לו לומר 'וירא ה' אליו''‪.‬‬ ‫ונראה ליישב ולומר רמז הלשון 'וירא אליו ה''‪ ,‬על פי מה שיש לפרש מה‬ ‫שמברכים את הרך הנימול בעת שנכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה‪' ,‬כשם‬ ‫שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים'‪.‬‬ ‫דאיתא בשם האר"י הק' כי חקוק באות ברית קודש שם הוי"ה מבפנים ושם‬ ‫שד"י מבחוץ‪ ,‬ועבודת האדם היא לשמור על קדושת היסוד ולא לפגום חלילה‪,‬‬ ‫ואם אינו שומר על קדושתו כראוי‪ ,‬נפגמים שמות הקודש החקוקים על מילתו‪.‬‬ ‫והנוכחים בברית מילה מברכים את התינוק‪' ,‬כשם שנכנס לברית'‪' ,‬כשם' הוא‬ ‫רמז לשמות הקדושים אשר נחקקים בו עתה בעת שמלים אותו‪ ,‬שכן אותיות‬ ‫'הוי"ה שד"י' עולים באותו מספר של 'ש"ם'‪ .‬ומבקשים 'כך יכנס לתורה ולחופה‬ ‫ולמעשים טובים'‪ ,‬היינו‪ ,‬כמו שעתה בעת שנכנס לברית חקוקים עליו השמות‬ ‫הקדושים בלא שום פגם וחסרון‪ ,‬כך לא תפגם קדושתם במשך ימי חייו‪ ,‬ויזכה‬ ‫התינוק לשמור על קדושת היסוד לאורך ימים ושנים‪.‬‬ ‫על פי זה יש לומר רמז הכתוב 'וירא אליו ה''‪ ,‬שלאחר שמל אברהם אבינו את‬ ‫עצמו‪ ,‬הראה לו השי"ת כי שם ה' חקוק על מילתו‪ ,‬והוא מדוקדק בלשון הכתוב כי‬ ‫הכתוב היה צריך לומר 'וירא ה' אליו' והיה משמע כפשוטו שהקב"ה התראה אליו‪,‬‬ ‫ושינה הכתוב לומר 'וירא ה' אליו' לרמז על הפירוש ששם ה' נראה לו בבשרו‪.‬‬ ‫***** חי ******‬ ‫'ואני אעמוד' – קידוש השם כאשר מוסרים הדין לפני דייני ישראל‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח‪ ,‬א)‬ ‫וברש"י 'ישב‪ .‬ישב כתיב‪ ,‬בקש לעמוד‪ ,‬אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד‪ ,‬ואתה‬ ‫סימן לבניך שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין‪ ,‬שנאמר (תהלים פ‪ ,‬א)‬ ‫'אלקים נצב בעדת אל''‪.‬‬ ‫כתיב (שמות כא‪ ,‬א) 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'‪ ,‬וברש"י 'לפניהם‪.‬‬ ‫ולא לפני עובדי כוכבים וכו'‪ ,‬שהמביא דיני ישראל לפני ארמיים מחלל את השם‬ ‫ומייקר את שם האלילים להשביחם‪ ,‬שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים‪,‬‬ ‫כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם'‪.‬‬ ‫ומדה טובה מרובה‪ ,‬יש ללמוד כי מי שמביא את משפטו לפני דייני ישראל הרי‬ ‫הוא מקדש ומחשיב את השם‪ ,‬ומוכיח כי הוא מאמין בהשי"ת‪.‬‬ ‫וזהו נרמז בפסוק 'וירא אליו ה''‪ ,‬שהיה באותו מעמד התגלות השכינה‪ ,‬כך גם‬ ‫'סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין'‪ ,‬היינו שכאשר בני ישראל ילכו‬ ‫להתדיין בפני דייני ישראל‪ ,‬ויקבלו עליהם את אמיתות דיני התורה‪ ,‬יהא 'וירא‬ ‫אליו ה''‪ ,‬ויודע לכל האמונה בהשי"ת‪.‬‬ ‫'וירא אליו ה'' – הקב"ה הביא לאברהם את שם הוי"ה לרפואה‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫האור החיים הק' (ד"ה וירא) מדקדק בלשון הכתוב‪ ,‬מדוע שינה הכתוב כאן‬ ‫מלשונו בכל מקום 'והקדים הרואה ה'‪ ,‬להנראה אברהם'‪ ,‬והיה לו לומר 'וירא אליו‬ ‫ה''‪ ,‬כדוגמת (בראשית י"ב ז) 'וירא ה' אל אברהם'‪.‬‬ ‫ויש ליישב הדקדוק בהקדם ביאור ענין מצות ביקור חולים‪ ,‬שכן 'וירא אליו‬ ‫ה'' היה בכדי לבקר את אברהם בעת חוליו‪ ,‬וכתב האר"י הקד' (סידור האר"י ביקור‬ ‫חולים) בכונת מצוות ביקור חולים שענינה‪' ,‬להמשיך משער הנו'ן למ"ט‪ ,‬והיינו לפי‬ ‫שהחולה בגימטריא מ"ט'‪.‬‬ ‫והענין בכך‪ ,‬דהנה השם הקדוש 'הוי"ה' הוא שם של רחמים‪ ,‬והשם 'אדני'‬ ‫הוא שם של גבורה‪ ,‬והשם 'הויה' עולה כמנין כ"ו‪ ,‬והשם 'אדני' הוא כמנין ס"ה‪,‬‬ ‫וההפרש בין השמות הוא מספר 'ל"ט'‪ .‬וכשרוצים להמתיק השם 'אדני' ולשכך את‬ ‫מידת הגבורה‪ ,‬יש להסיר ממנו מספר 'ל"ט'‪ ,‬ובכך להפכו למספר 'כ"ו' שהוא שם‬ ‫'הוי"ה' של רחמים‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר כי כאשר הגיע הקב"ה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים‬ ‫כענינה וכונתה‪ ,‬המתיק את השם 'אדני' והסיר ממנו מספר 'ל"ט'‪ ,‬ובזה נמשך שם‬ ‫'הוי"ה' של רחמים שהחיש מזור ורפואה לאברהם‪ .‬והכתוב מתפרש כך 'וירא אליו‪,‬‬ ‫ה''‪ ,‬שהקב"ה נראה אל אברהם לקיים מצות ביקור חולים‪ ,‬והביא הקב"ה אליו את‬ ‫שם 'הוי"ה'‪ ,‬ככוונת מצות ביקור חולים‪.‬‬ ‫***** טי ******‬ ‫ובזה נתבאר שינוי הלשון בכתוב‪ ,‬שפירוש נסתר נרמז בכתוב‪ ,‬שהקב"ה הביא‬ ‫אליו את השם הק' המסוגל לרפואת חולים‪ ,‬וזהו 'וירא אליו ה''‪ ,‬שהקב"ה הביא‬ ‫אליו את שם הוי"ה‪.‬‬ ‫אף יש לבאר בכך את סגולת השבת להחיש רפואה לחולים‪' ,‬שבת היא‬ ‫מלזעוק ורפואה קרובה לבוא'‪ ,‬שבשבת שובתים ונמנעים מל"ט מלאכות‪ ,‬ושביתה‬ ‫ממלאכות‪ ,‬זו סגולה של ''ל"ט כנגד ל"ט'‪ ,‬של"ט השביתות באים כנגד השם 'אדני'‬ ‫להשבית ממנו מספר ל"ט ולגרוע ממנין ס"ה המספר עד מנין כ"ו‪ ,‬ובכך להפוך‬ ‫שם 'אדני' לשם של רחמים‪ .‬ובכך 'רפואה קרובה לבוא'‪' ,‬לבוא' בגימטריא 'ל"ט'‪,‬‬ ‫לרמז שהשבת מביאה ומקרבת את הרפואה בענין 'הל"ט'‪ ,‬של"ט המלאכות הם‬ ‫מידה כנגד מידה להמתיק שם אדני‪.‬‬ ‫נמצא כי סגולת 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא' היא בדרך 'מדה כנגד‬ ‫מדה'‪ ,‬שהקב"ה גומל טוב עם בניו אשר שומרים על איסורי ל"ט מלאכות‪ ,‬ומביא‬ ‫להם רפואה על ידי מספר ל"ט‪.‬‬ ‫ודבר פלא הוא שסוגיית 'ביקור חולים' נידונת בהרחבה בגמרא מסכת נדרים‬ ‫דף 'לט'‪.‬‬ ‫'וירא אליו ה'' – רמז לטוב שבמילה‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הנה על הפסוק (שמות ב‪ ,‬ב) 'ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא‬ ‫ותצפנהו שלושה ירחים'‪ ,‬אמרו במדרש (תנחומא נוח ה) 'ותרא אותו כי טוב‪ ,‬שנולד‬ ‫מהול'‪.‬‬ ‫והרי ש'טוב' הוא רמז למילה‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן בפסוק האמור אצל אברהם 'וירא אליו ה''‪ ,‬הר"ת‪ ,‬אותיות 'וא"י'‬ ‫הם בגמטריא 'טוב'‪ ,‬לרמז שלאחר שנימול אברהם אבינו‪ ,‬נקרא 'טוב'‪ ,‬וכל עוד‬ ‫שלא נימול לא היה בכלל 'טוב'‪.‬‬ ‫ובענין זה יסופר עובדא נפלאה אודות רביה"ק זי"ע‪ ,‬דרביה"ק נוהג היה‬ ‫בבריתות הרבות בהם שימש כסנדק להסיר את עיניו מהרך הנימול המונח על‬ ‫ברכיו עד אחר הפריעה‪ ,‬זאת מחמת רוב קדושתו שלא חפץ להביט בפני ערל‪.‬‬ ‫פעם אחת הכניס דודי הרה"ח ר' דוד מאשקאוויטש ז"ל את בנו בבריתו של‬ ‫אברהם אבינו ע"ה אצל רביה"ק זי"ע ששימש סנדק‪ ,‬התינוק בן שמונת הימים היה‬ ‫'נולד מהול' וסדר הברית היה על פי הלכות הברית לנולד מהול‪.‬‬ ‫במעמד הברית‪ ,‬בעת שהניחו את התינוק על ברכי רבינו הק' ששימש כסנדק‪,‬‬ ‫משך המוהל ר' שלמה גפן ז"ל את טליתו של בעל הברית ר' דוד‪ ,‬ר' דוד לא‬ ‫הבין את פשר משיכת הטלית אך בשעת מעשה לא יכל לשאול את המוהל‬ ‫למה ירמזון מעשיו‪ .‬לאחר הברית ניגש אליו המוהל ואמר לו נפעם הייתי מרוח‬ ‫***** כ ******‬ ‫הקודש של רביה"ק שנתגלתה בברית‪ ,‬הנה רגיל אני לראות את רביה"ק מסיר‬ ‫מבטו מהתינוק המונח על ברכיו עד אחר מעשה הברית‪ ,‬וכאן בברית זה לגודל‬ ‫פליאתי‪ ,‬תיכף כאשר הניחו את התינוק על ברכי רביה"ק הביט רביה"ק ובדק אחר‬ ‫מעשה הברית‪ ,‬שברוב קדושתו הרגיש אשר התינוק הזה אינו ערל שנולד מהול‪,‬‬ ‫ומרוב התפעלותי משכתי בטליתך שתראה אף אתה את הפלא הנורא שהתרחש‬ ‫למול עינינו‪.‬‬ ‫ויש לרמז הנהגתו הנשגבת של רביה"ק זי"ע בפסוק‪' ,‬ותרא אותו כי טוב'‪,‬‬ ‫שהכתוב מפרש שעמרם ואשתו הביטו והסתכלו בפני הרך הנולד‪' ,‬כי טוב' משום‬ ‫שנולד מהול ולא היה ערל‪ ,‬ועד שלא נימול לא חפצו להביט בפני ערל‪.‬‬ ‫הטעם דאין עושים מצוות חבילות חבילות‬ ‫וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח‬ ‫האוהל וישתחו ארצה (יח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'והנה שלשה אנשים‪ .‬אחד לבשר את שרה‪ ,‬ואחד להפוך את סדום‪,‬‬ ‫ואחד לרפאות את אברהם‪ ,‬שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות'‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (פסחים קב‪' ).‬אין עושין מצוות חבילות חבילות'‪ ,‬ולפי הכלל‬ ‫המתבאר כאן ד'אין מלאך אחד עושה שתי שליחות' יתכן להבין הטעם שאין‬ ‫לעשות חבילות חבילות של מצוות‪.‬‬ ‫שכן מכל מצוה שהאדם עושה נברא מלאך (שמו"ר לב‪ ,‬ו) ומאחר שאין מלאך‬ ‫אחד ב' שליחות והוא מוגבל לענין אחד‪ ,‬הרי אין מלאך יכול להברא מב' מצוות‬ ‫ביחד‪ ,‬ועל כן אין עושים מצוות חבילות חבילות‪.‬‬ ‫מצוות שבין אדם לחבירו הם עיקר התורה‬ ‫ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (יח‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫וברש"י 'היה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים'‪.‬‬ ‫ובגמרא (שבת קכז‪ ).‬למדו מאברהם שהעדיף הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה‪,‬‬ ‫ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'‪.‬‬ ‫הענין בזה‪ ,‬שמצוות שבין אדם לחבירו חשובות טפי ממצוות שבין אדם‬ ‫למקום‪ ,‬וכמו שאמר הלל הזקן לאותו גר שביקש להתגייר ביום אחד‪' ,‬ואהבת‬ ‫לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ואידך פירושא זיל גמור' (שבת לא‪ ,).‬והכוונה שזה‬ ‫הוא עיקר התורה‪.‬‬ ‫וכמו דמרגלא בפומיה דרביה"ק זי"ע מה שכותב ר' חיים וויטאל ז"ל (שערי קדושה‬ ‫חלק א שער ב) דעיקר נתינת התורה לישראל הוא שישברו את טבעם הרע ויתקנו‬ ‫את מדותיהם הלא טובים‪ ,‬ותיקון המדות קודם ללימוד התורה וקיום מצוותיה‪.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫וכן יש ללמוד מהדין שמצוה שבין אדם למקום הבאה בעבירה שבין אדם‬ ‫לחבירו‪ ,‬אינה מצוה‪ ,‬שכן ראשית חכמה יש להזהר בכבוד החבר‪.‬‬ ‫ודבר זה לימד אברהם אבינו את בני ישראל‪ ,‬כי יש להניח עבודה שבין אדם‬ ‫למקום‪ ,‬ולהעדיף עבודה שבין אדם לחבירו‪ ,‬כי היא העיקר‪.‬‬ ‫ביסוד זה‪ ,‬דמצוות שבין אדם לחבירו חשובות ונעלות ממצוות שבין אדם‬ ‫לחבירו‪ ,‬יש לפרש סדר הנוסח שאומרים בזמר 'שלום עליכם' בליל שבת‪' ,‬שלום‬ ‫עליכם מלאכי השלום מלאכי השרת מלאכי עליון'‪ ,‬והביאור במה שמקדימים את‬ ‫מלאכי השלום למלאכי השרת ומלאכי השרת למלאכי עליון‪ ,‬הוא דהנה בכל יום‬ ‫ויום נוצרים מלאכים חדשים‪ ,‬וג' מיני מלאכים נבראים בכל יום‪ .‬הסוג הראשון‪,‬‬ ‫מלאכי עליון הנבראים לשמש את קונם (עי' חגיגה יד‪ ,).‬ואותם בורא הקב"ה מעצמו‪,‬‬ ‫עוד נבראים מלאכים מכוח המצוות והמעשים טובים של בני ישראל‪ ,‬ומלאכים‬ ‫אלו מתחלקים לב' מינים‪ ,‬ישנם מלאכים הנבראים ממצוות שבין אדם למקום‪,‬‬ ‫וישנם הנבראים ממצוות שבין אדם לחברו‪.‬‬ ‫וג' מלאכים אלו‪ ,‬מרומזים במה שאומרים בליל שבת קודש 'שלום עליכם‬ ‫מלאכי השלום מלאכי השרת מלאכי עליון'‪ ,‬כי 'מלאכי השלום'‪ ,‬היינו המלאכים‬ ‫הנבראים ממידת השלום בין אדם לחברו‪' ,‬מלאכי השרת'‪ ,‬הם הנבראים ממה‬ ‫שמשרת האדם את קונו במצוות ומעשים טובים‪' ,‬מלאכי עליון'‪ ,‬הם המלאכים‬ ‫הנבראים לשמש את המלך העליון‪.‬‬ ‫ומסדר הדברים יש ללמוד חשיבות המצוות שבין אדם לחברו‪ ,‬הנחשבים קודם‬ ‫למצוות שבין אדם למקום‪ ,‬שכן קדמו מלאכי השלום למלאכי השרת‪ ,‬והמלאכים‬ ‫הנבראים לשרת את קונם‪ ,‬ואין חשיבותם מצד מצוות בני ישראל‪ ,‬נמנים לבסוף‪.‬‬ ‫אברהם ידע כי גדולה הכנסת אורחים ממאמר הקב"ה 'בך חותמין'‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחם היום‪ .‬וישא עיניו וירא‬ ‫והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה‪.‬‬ ‫ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (יח‪ ,‬א‪-‬ג)‪.‬‬ ‫וברש"י 'כחום היום‪ .‬הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪,‬‬ ‫ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים‪ ,‬הביא מלאכים עליו בדמות אנשים‪.‬‬ ‫ויאמר אדני אם נא וגו'‪ .‬היה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את‬ ‫האורחים'‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (שבת קכז‪ ).‬כי יש ללמוד מאברהם ד'גדולה הכנסת אורחים יותר‬ ‫מקבלת פני השכינה'‪.‬‬ ‫ויש לפרש מהיכן ידע אברהם אבינו עצמו כי כך ראוי לנהוג‪ .‬ויש לומר‬ ‫דהוא משום ששמע מהקב"ה 'והיה ברכה' (לעיל יב‪ ,‬ב)‪ ,‬ופירש רש"י הכוונה‪ ,‬שאף‬ ‫***** בכ ******‬ ‫שאומרים בתפילה 'אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב'‪ ,‬אין חותמים אלא‬ ‫באמירת 'מגן אברהם'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מדתו של אברהם אבינו היא מדת החסד‪ ,‬ובזה מתפרש מאמר הקב"ה‬ ‫'בך חותמין' היינו שמדה שלך היא המעולה והחשובה ביותר ובמאוד‪ ,‬למעלה‬ ‫משאר המדות‪.‬‬ ‫ואחר ששמע כן אברהם‪ ,‬ידע כי כאשר עומדים בפניו שתי אפשריות‪ ,‬מצוות‬ ‫שבין אדם לחבירו בעשיית חסד‪ ,‬ומצוה שבין אדם למקום‪ ,‬קבלת פני השכינה‪,‬‬ ‫יש לו לקיים מצוה שבין אדם לחבירו ולילך במדתו‪ ,‬מדת החסד‪ ,‬שהיא הנעלית‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫'והנה שלשה אנשים' – כנגד חום היום‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום‪ .‬וישא עיניו‬ ‫וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו‬ ‫ארצה (יח‪ ,‬א‪-‬ג)‬ ‫בזוהר הק' (ח"א צח‪ ).‬ד'והנה שלשה אנשים נצבים עליו'‪ ,‬אלו שלשת האבות‬ ‫הק'‪.‬‬ ‫כתב בחתם סופר כי 'כחום היום' הוא רמז למדת הדין מדתו של יצחק אבינו‪,‬‬ ‫שהמלאכים באו אז לבשר על לידתו‪ ,‬והתעורר בשעה זו 'חום היום' היינו השפעת‬ ‫הגבורה‪.‬‬ ‫ויש לומר כי רמוז בפסוק אופן המתקת הדינים‪ ,‬דהנה פירש הרה"ק מהר"י‬ ‫מבעלזא זי"ע מאמר הפייטן בהגדה של פסח (פייט אדיר הוא יבנה ביתו) 'רחום כהלכה'‪,‬‬ ‫דהנה כתב בספה"ק דגל מחנה אפרים (פר' וירא) ששמע בפירוש מזקנו הבעש"ט‬ ‫זי"ע שיש בשמים בית דין בו דנים ענייני העולם‪ ,‬ובכדי שיהיה הדין דין אמת‬ ‫יושבים במושב הבית דין שלושה דיינים‪ ,‬והם אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫הנה אברהם הוא מדת הרחמים יצחק הוא מדת הדין ומדת יעקב הוא מיזוג‬ ‫מדת הרחמים של אברהם ומדת הדין של יצחק לכדי מדת רחמים‪ .‬וזאת ידוע‬ ‫כי בשמים דנים ונוהגים על פי משפטי התורה וכלל גדול הוא בש"ס (ברכות לז‪.‬‬ ‫ועוד) 'יחיד ורבים הלכה כרבים' ומקרא מלא דיבר הכתוב (שמות כג‪ ,‬ב) 'אחרי רבים‬ ‫להטות'‪ ,‬ולפי ההלכה שהולכים אחר הרוב צריך הקב"ה לחוס ולרחם בדין על‬ ‫ישראל מכוח ב' הדיינים המצדדים לרחמים‪.‬‬ ‫וזהו 'רחום כהלכה' שהקב"ה פוסק דינם של ישראל לרחמים כפי הכלל 'הלכה‬ ‫כרבים'‪.‬‬ ‫ובספה"ק ייטב לב כתב באותו הענין לפרש הכתוב (תהלים סט‪ ,‬יד) 'אלוקים ברוב‬ ‫חסדיך ענני באמת ישעך'‪' ,‬ברוב חסדיך'‪ ,‬הבקשה היא ענני ה' במדת חסדיך שהיא‬ ‫מבוססת על פי רוב הדיינים הפוסקים לרחמים‪.‬‬ ‫***** גכ ******‬ ‫ענין זה‪ ,‬דהקב"ה פוסק כפי מדת הרחמים משום צירוף שלשת האבות‪ ,‬מרומז‬ ‫בפסוק 'והנה שלשה אנשים'‪ ,‬הם שלושת האבות הק' כמאמר הזוהר‪ ,‬והוא העצה‬ ‫כנגד לידת יצחק והתעוררות מדת הדין‪' ,‬כחום היום'‪.‬‬ ‫ששלושת האבות ביחד‪ ,‬יש בהם רוב כנגד הנהגת מדת הדין‪.‬‬ ‫מנלן ידע אברהם שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחם היום‪ .‬וישא עיניו וירא‬ ‫והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה‪.‬‬ ‫ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (יח‪ ,‬א‪-‬ג)‪.‬‬ ‫וברש"י 'כחום היום‪ .‬הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪,‬‬ ‫ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים‪ ,‬הביא מלאכים עליו בדמות אנשים‪.‬‬ ‫ויאמר אדני אם נא וגו'‪ .‬היה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את‬ ‫האורחים'‪.‬‬ ‫ובגמרא (שבת קכז‪ ).‬למדו מאברהם שהעדיף הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה‪,‬‬ ‫ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'‪.‬‬ ‫יש להבין מהיכן ידע אברהם אבינו בעצמו‪ ,‬שגדולה הכנסת אורחים יותר‬ ‫מהקבלת פניה שכינה‪ ,‬ומנלן למד כי יש לו להניח את הקב"ה לבדו ולילך לקבל‬ ‫את האורחים‪.‬‬ ‫ויש לומר כי אברהם אבינו ראה כי הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה‪ ,‬והבין כי‬ ‫ביום הזה אין באים אורחים מעצמם‪ ,‬וכאשר ראה שלשה אנשים נצבים עליו‪,‬‬ ‫הבין כי הקב"ה שלח לו את אותם האורחים בדרך נס‪ .‬וממילא הבין‪ ,‬כי הם יותר‬ ‫חשובים מקבלת פני השכינה‪ ,‬שכן אילו היתה קבלת פני השכינה חשובה טפי‪,‬‬ ‫לא היה הקב"ה צריך לשלוח לו אורחים להפיס את דעתו ולשמחו‪ ,‬שהרי השכינה‬ ‫עומדת כנגדו‪ ,‬אלא ודאי שהכנסת אורחים חשובה טפי‪ ,‬ואף שהוא זוכה לקבל פני‬ ‫השכינה עדיין יש לו להצטער שאינו זוכה להכניס אורחים‪.‬‬ ‫ומכח חשבון זה שעשה אברהם‪ ,‬דאם הקב"ה שולח לו אורחים סימן הוא‬ ‫דעדיין יש לו להצטער על שאינו מכניס אורחים אף ששכינה עומדת כנגדו‪ ,‬ידע‬ ‫אברהם כי ראוי לו לומר להקב"ה המתן נא‪ ,‬עד שארוץ ואכניס את האורחים‪.‬‬ ‫ג' טעמים מדוע לא שייך כאן דין 'עוסק במצוה פטור מהמצוה'‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחם היום‪ .‬וישא עיניו וירא‬ ‫והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה‪.‬‬ ‫ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (יח‪ ,‬א‪-‬ג)‪.‬‬ ‫וברש"י 'כחום היום‪ .‬הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪,‬‬ ‫ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים‪ ,‬הביא מלאכים עליו בדמות אנשים‪.‬‬ ‫***** דכ ******‬ ‫ויאמר אדני אם נא וגו'‪ .‬היה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את‬ ‫האורחים'‪.‬‬ ‫ובגמרא (שבת קכז‪ ).‬למדו מאברהם שהעדיף הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה‪,‬‬ ‫ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'‪.‬‬ ‫ויש להקשות‪ ,‬דהנה הדין הוא (סוכה כה‪ ).‬ד'עוסק במצוה פטור מן המצוה'‪,‬‬ ‫ונמצא שכאשר עסק אברהם אבינו במצוות הכנסת אורחים הוא נפטר מן מצוות‬ ‫קבלת פני השכינה‪ ,‬ובריטב"א (שם) נפסק דהעוסק במצוה‪ ,‬לא רק שהוא פטור‬ ‫מן המצוה‪ ,‬אלא הוא אסור בקיום המצוה האחרת‪ ,‬ובזה תקשה הקושיא ביותר‬ ‫על אברהם‪.‬‬ ‫מאחר שכן‪ ,‬שוב אין ללמוד מזה שהניח מצוות קבלת פני השכינה‪ ,‬דמצוות‬ ‫הכנסת אורחים חשובה יותר‪ ,‬שהרי מהמצוה האחרת‪ ,‬היה פטור‪ ,‬מדין עוסק‬ ‫במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ולא היה צריך לדחות את קיומה אלא כלל לא היה חייב‬ ‫בה‪.‬‬ ‫ויש לומר כי דין זה‪ ,‬דעוסק במצוה פטור מהמצוה‪ ,‬אינו אמור אלא כאשר אינו‬ ‫יכול לקיים את שתי המצוות‪ ,‬כמו שכתבו התוס' (ב"ק נו‪ :‬ד"ה בההוא)‪ ,‬והכא יכול‬ ‫היה אברהם לקיים את שתי המצוות‪ ,‬כמו דחזינן שאכן עשה‪ ,‬כאשר אמר להקב"ה‬ ‫להמתין לזמן מאוחר בו יוכל לקבל פני השכינה‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬דאברהם אבינו לא היה בכלל העוסק במצוה דפטור מן המצוה‪ ,‬והיה‬ ‫חייב בב' המצוות‪ ,‬בקבלת פני השכינה ובהכנסת אורחים‪ ,‬ומכך דחזינן שהעדיף‬ ‫אברהם את קיום מצוות הכנסת אורחים על פי מצוות קבלת פני השכינה‪ ,‬יש‬ ‫ללמוד כי 'גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה'‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬כי במקרה כזה לא נאמר כלל דין עוסק במצוה פטור מן המצוה‪,‬‬ ‫דהיכא נאמר הדין‪ ,‬כאשר אדם עוסק במצוה אחת ובאמצע קיום המצוה נזדמן‬ ‫לו מצוה אחרת‪ ,‬דבזה אמרינן דמשום שהוא טרוד עתה במצוה אחת אין חל עליו‬ ‫חיוב של מצוה אחרת‪.‬‬ ‫אך אם עומד פנוי‪ ,‬ובבת אחת באים לפניו שתי מצוות‪ ,‬אזי חלים עליו שתי‬ ‫החיובים‪ ,‬ולא אמרינן דהאחד דוחה את השני‪ ,‬שעדיין אינו טרוד במצוה אחת‪,‬‬ ‫שתוכל מצוה זו לדחות את האחרת‪.‬‬ ‫והנה אצל אברהם אבינו כתיב 'וירא אליו ה''‪ ,‬ובאותו זמן היה גם 'וירא והנה‬ ‫שלשה אנשים'‪ ,‬והיינו שראה את הקב"ה ושלשה האנשים כאחד‪ ,‬ובזה נמצא‬ ‫דאברהם אבינו התחייב בב' המצוות‪ ,‬בהכנסת אורחים ובקבלת פני השכינה‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬מה שהעדיף להכניס אורחים‪ ,‬הוא העדפה של קיום מצוה אחת ודיחוי‬ ‫מצוה אחרת‪ ,‬ושפיר יש ללמוד ממנו כי 'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני‬ ‫השכינה'‪.‬‬ ‫באופן נוסף יש לייש‪ ,‬דהנה מקור הדין דעוסק במצוה פטור מהמצוה הוא‬ ‫***** הכ ******‬ ‫מהכתוב (דברים ו‪ ,‬ז) 'בשבת בביתך'‪ ,‬דנדרש פרט למי שעוסק במצוה ואינו יושב‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫ובזה יש לומר‪ ,‬כי לפני מתן תורה עדיין לא היה דין זה דהעוסק במצוה פטור‬ ‫מהמצוה‪ ,‬דעדיין לא ניתנה תורה לישראל בכדי לדרוש מהפסוק 'בשבתך בביתך'‬ ‫פטור למי שעוסק במצוה‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬מנלן לאברהם כי ראוי לו לעזוב את הקב"ה ולילך לאורחים‪ ,‬בודאי‬ ‫משום ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'‪.‬‬ ‫כאשר ראה אברהם את צורת המלאכים הכיר בחשיבותו‬ ‫וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח‬ ‫האוהל וישתחו ארצה‪ .‬ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל‬ ‫עבדך (יח‪ ,‬ב‪-‬ג)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ויאמר אדני אם נא וגו'‪ .‬לגדול שבהם אמר‪ ,‬וקראם כולם אדונים‪,‬‬ ‫ולגדול אמר אל נא תעבור‪ ,‬וכיון שלא יעבור הוא‪ ,‬יעמדו חביריו עמו‪ ,‬ובלשון זה‬ ‫הוא חול'‪.‬‬ ‫בזמר איש חסיד היה‪ ,‬אומרים שאליהו הנביא 'שת לו חכמתו בקרבו והחזיק‬ ‫בו כמו רבו'‪ .‬ויש לפרש בהקדם עובדא מופלאה‪ ,‬ויהי בימים שבהם נפרדו‬ ‫היהודים החרדים לדבר ה' בארץ הונגריה מהניאלוגים הרשעים‪ ,‬והרבנים עמדו‬ ‫בראש המערכה להעמיד קהילות נפרדות שבהם אין דריסת רגל לאנשים מכת‬ ‫הניאלוגים‪ ,‬וגדולי וראשי הרבנים נכנסו ראשם ורובם לעסוק בענין הקדוש הזה‪,‬‬ ‫ביניהם הגאון הקדוש ר' יהודה אסאד זצ"ל והכתב סופר ועוד רבנים זצ"ל‪ .‬כחלק‬ ‫מהפעילות נצרכו לאישור מאת הקיסר‪ ,‬שיכיר בקהילות החדשות ויתן להם הכח‬ ‫והסמכות מאת השלטון‪ .‬הרבנים הכינו עצם לקראת ביקור בבית המלכות‪ ,‬ולפני‬ ‫הביקור לא היו רגועים משום שידעו שבביקור זה תלוי ועומד כל ההפרדות‪,‬‬ ‫וממילא כל עתיד היהדות במדינה‪ ,‬ויהי כאשר נכנסו לארמון המלוכה‪ ,‬ושם היו‬ ‫מראות גדולות מאוד תלויות בכל קיר וקיר‪ ,‬כדרך הארמונות‪ ,‬וירא הגאון ר' יהודה‬ ‫אסאד בצורת איש אחד כנגדו‪ ,‬ויען ויאמר לחבריו הרבנים‪ ,‬אחי יכולים אתם‬ ‫להרגע ולהיות סמוכים ובטוחים בהצלחת השליחות‪ ,‬משום שרואה אני שמשמים‬ ‫שלחו צדיק אחד שרוחו תתלוה עמהם‪ ,‬וכוונתו היתה לאיש אשר רואים במראה‪,‬‬ ‫כי לא הכיר ולא ידע ר' יהודה בצורת פניו שלו ועל כן לא חשב כי הוא הוא האיש‬ ‫אשר לו פני מלאך ה' צבקות‪.‬‬ ‫וזהו 'שת לו חכמתו בקרבו'‪ ,‬היינו שאליהו הנביא הראה לאיש חסיד עד כמה‬ ‫גדולה חכמתו‪ ,‬כי האיש חסיד מרוב ענוותנו לא הכיר בגדלותו וחשיבותו‪ ,‬עד‬ ‫שאליהו הנביא הראה לו להדיא‪ ,‬ואז 'והחזיק בו כמו רבו'‪ ,‬היינו שהחזיק את עצמו‬ ‫בחשיבות כמו רבי וחשוב‪ .‬וכענין שלא הכיר ר' יהודה אסאד בחשיבותו עד שלא‬ ‫חשב כי הוא רואה צורת איש אחר‪.‬‬ ‫***** וכ ******‬ ‫בהקדמה זו יש לפרש הפסוק‪ ,‬כי 'וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו'‪ ,‬המה‬ ‫המלאכים אשר נבראו מן המצוות והמעשים טובים אשר עשה‪ .‬ואיתא מהרה"ק‬ ‫בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע כי המלאכים הנוצרים ממצוות ומעשים טובים‬ ‫שהאדם עושה זיו אוקנין שלהם דומה לצורת פני האדם עושה המצוות‪ ,‬לפי זה‬ ‫נמצא דהמלאכים שבאו אצל אברהם היו נראים כמוהו ממש‪ ,‬ואם כן כאשר ראה‬ ‫אברהם אבינו מלאכים הנראים כמוהו‪ ,‬הבין והכיר את מעלתו וחשיבותו‪ ,‬כי עד‬ ‫אז לא החזיק בעצמו כצדיק מרוב ענוותנותו‪ ,‬אך כאשר ראה מלאכים קדושי ה'‬ ‫שאין ספק בחשיבותם נראים כצורתו הבין כי זוהי חשיבותו‪ ,‬ואז 'ויאמר אדני'‪,‬‬ ‫היינו לשון חשיבות ואדנות כפירוש רש"י‪ ,‬והכוונה שאמר על עצמו כן‪ ,‬שהוא‬ ‫חשוב ואדון‪.‬‬ ‫ולהלן (פסוק ח) כתיב 'והוא עומד עליהם'‪ ,‬והקשו במדרש (בר"ר מח‪ ,‬יד)‪ ,‬דתחילה‬ ‫כתיב 'שלשה אנשים נצבים עליו'‪ ,‬ואחר כך כתיב 'והוא עומד עליהם'‪ ,‬והוא‬ ‫סתירה‪.‬‬ ‫ולפי מה שביארנו נראה לומר‪ ,‬כי בתחילה כאשר ראה אברהם את המלאכים‬ ‫לא סבר כי הם המלאכים שלו‪ ,‬שלא הכיר בעצמו בגודל חשיבותו‪ ,‬ועל כן סבר‬ ‫כי 'שלשה אנשים נצבים עליו'‪ ,‬והם למעלה ממדרגתו‪ ,‬אך אחר כך כאשר הבין כי‬ ‫כל חשיבות המלאכים אינה נובעת אלא מכך שהם נבראו ממצוותיו החשובות‪,‬‬ ‫וצורת פניהם דומה לצורת פניו כי חשיבותם אחת‪ ,‬ידע כי 'והוא עומד עליהם'‪,‬‬ ‫ושוב לא סבר כי הוא קטן במעלה‪.‬‬ ‫'יקח נא על ידי שליח' – משום טומאת עבודה זרה‬ ‫יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ (יח‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫וברש"י 'יקח נא‪ .‬על ידי שליח‪ ,‬והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח‪ .‬ורחצו‬ ‫רגליכם‪ .‬כסבור שהם ערביים‪ ,‬שמשתחוים לאבק רגליהם‪ ,‬והקפיד שלא להכניס‬ ‫עבודת אלילים לביתו'‪.‬‬ ‫יש לפרש הטעם ששלח אברהם אבינו שליח‪ ,‬ולא רחץ את רגליהם בעצמו‪ ,‬שכן‬ ‫פירש רש"י דטעם הרחיצה היה מפני עבודת אלילים‪ ,‬שחשש שהאבק שברגליהם‬ ‫הוא מע"ז‪ ,‬והנה אמרו בגמרא (ע"ז מז‪ ):‬דעבודה זרה יש בו טומאה‪ ,‬ובזה יש לומר‬ ‫דמהאי טעמא לא רצה אברהם אבינו להטמא‪ ,‬שלח שליח‪.‬‬ ‫עניני מצוות סוכה מרומזים בפרשה‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום‪ .‬וישא עיניו‬ ‫וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו‬ ‫ארצה‪ ...‬והשענו תחת העץ (יח‪ ,‬א‪-‬ד)‬ ‫וברש"י 'ישב‪ .‬ישב כתיב‪ ,‬בקש לעמוד‪ ,‬אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד‪ ,‬ואתה‬ ‫***** זכ ******‬ ‫סימן לבניך שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין‪ ,‬שנאמר (תהלים פ‪ ,‬א)‬ ‫'אלקים נצב בעדת אל''‪.‬‬ ‫איתא במדרש (תנחומא וירא ד) 'אתה אמרת והשענו תחת העץ‪ ,‬אני נותן לבניך‬ ‫מצות סוכה'‪.‬‬ ‫והוא על פי מה שאמרו בגמרא (ר"ה יא‪ .‬ועי' תוס' ד"ה אלא דקאי) דהמלאכים באו‬ ‫אצל אברהם בחג הסוכות‪ .‬וכן אומרים בפייט ביום ב' דסוכות 'אלים כהשעין אב‬ ‫תחת עץ סוכה'‪ ,‬ופירש במטה לוי‪ ,‬כשהשעין אברהם את המלאכים‪ ,‬תחת העץ‬ ‫היו יושבין תחתיו כתחת סוכה‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הקב"ה 'אתה אמרת והשענו תחת העץ'‪ ,‬ביום ט"ו בתשרי‪' ,‬אני נותן‬ ‫לבניך מצוות סוכה' אף ביום הזה‪.‬‬ ‫ובחקל יצחק כותב כי ישיבת המלאכים היתה כישיבה בסוכה ממש‪ ,‬ובזה‬ ‫מקשה האיך היתה סוכת אברהם סוכה כשרה‪ ,‬דאמר להם 'והשענו תחת העץ'‪,‬‬ ‫והא קיימא לן (שו"ע אורח חיים סימן תרכו) דאין עושין סוכה תחת האילן‪.‬‬ ‫ושם מתרץ‪ ,‬דאברהם אבינו היה לו סוכה כשרה משלו‪ ,‬אמנם לסוכה ההיא‬ ‫לא רצה להכניס את האורחים משום שחשש שהם ערביים ולא רצה לטמא את‬ ‫סוכתו בכניסת אינם יהודים‪ ,‬ומביא מעשה רב מה שארע לו פעם כאשר בא שליח‬ ‫נכרי מבית הדואר וביקש להכנס לסוכה ולמסור לו מכתב‪ ,‬ואמר לו אביו הרה"ק‬ ‫האמרי יוסף מספינקא זי"ע לבל יכניסו לסוכה‪.‬‬ ‫ולכך עשה אברהם עצה‪ ,‬שעשה סוכה תחת האילן‪ ,‬אך הרבה בסכך יותר‬ ‫מענפי האילן‪ ,‬וממה נפשך‪ ,‬אם הם יהודים אז הענפים הפסולים יתבטלו ברוב‪ ,‬אך‬ ‫אם ערביים לא יהא בהם ביטול ברוב‪ ,‬שכן ביטול ברוב לא נאמר אלא לישראל‪.‬‬ ‫לפי דבריו דסוכת אברהם היתה כפי ההלכות של הסוכות שאנו עושים יש‬ ‫להוסיף מה שיש ללמוד מהסוכה אצל אברהם‪ ,‬דהנה כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות‬ ‫סוכה הי"ב) 'כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה‪ ,‬מברך קודם שישב אשר קדשנו‬ ‫במצוותיו וצוונו לישב בסוכה'‪ .‬וכתב על כך הבית יוסף (או"ח סי' תרמג) 'וטעמו‬ ‫מבואר‪ ,‬דמשמע ליה ברכת לישב בסוכה ישיבה ממש‪ ,‬וכדי לברך עובר לעשייתה‬ ‫היה מברך עליה מעומד קודם שישב'‪.‬‬ ‫אמנם הרא"ש (סוכה פ"ד סי' ג) חולק על הרמב"ם וכותב 'כתב הרמב"ם ז"ל שיש‬ ‫לקדש מעומד משום עובר לעשייתן‪ ,‬ולדבריו היה צריך לברך קודם שיכנס בה‪,‬‬ ‫דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה‪ ,‬דאם היה אוכל מעומד היה צריך לברך על‬ ‫הסוכה‪ ,‬אלא ודאי כיון דמצוות סוכה היא אכילה וטיול‪ ,‬אם מברך אחר שישב‬ ‫מיקרי שפיר עובר לעשייתן'‪.‬‬ ‫ולשיטת הרמב"ם דמצות ישיבה בסוכה היינו ישיבה ממש‪ ,‬ולא עכבה בלבד‪,‬‬ ‫יש לרמז כן במאמר הקב"ה 'שב ואני עומד'‪ ,‬דנתבאר דהקב"ה אמר באותו יום‬ ‫לאברהם אבינו שהוא נותן לו מצוות סוכה‪ ,‬והוסיף לומר לו 'שב'‪ ,‬והיינו שהמצוה‬ ‫***** חכ ******‬ ‫היא לישב ממש‪ ,‬ולא להתעכב בלבד‪ ,‬כי הישיבה היא המצוה ולא הכניסה‬ ‫והאכילה וטיול‪.‬‬ ‫ויש להוסיף רמז בפסוק בענין זה‪ ,‬דהכתוב אומר 'וירא אליו ה''‪ ,‬והוא רמז‬ ‫לכך שהקב"ה נראה לבני ישראל בחג הסוכות‪ ,‬וכמו שאמרו בזוהר הק' (ח"ג קג‪).‬‬ ‫דהסוכה היא 'צילא דמהימנותא'‪ ,‬וכל יהודי זוכה שבחג הסוכות אומר לו הקב"ה‬ ‫'שב' בסוכה‪' ,‬ואני אעמוד' ואראה אליך‪.‬‬ ‫עוד רמז יש בפסוק למצוות סוכה‪ ,‬דאמרו בזוהר הק' (ח"א צח‪ ).‬ד'והנה שלשה‬ ‫אנשים נצבים עליו'‪ ,‬אלו שלשת האבות הק'‪.‬‬ ‫ויש לומר דהוא רמז לכך שהאבות הק' יורדים לסוכות כל אחד מישראל‪ ,‬והם‬ ‫האושפיזין הקדושים הבאים כאורחים בסוכות ישראל‪.‬‬ ‫'אחר' – אחר האכילה ממאכלי הצדיק‬ ‫ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם (יח‪,‬‬ ‫ה)‪.‬‬ ‫בגמרא (נדרים לז‪ ):‬אמרו דהפסוק 'אחר תעבורו' הוא עיטור סופרים‪ .‬ופירש הר"ן‬ ‫כי 'עיטור סופרים'‪ ,‬היינו תיבות יתירות שנכתבו ליפות הלשון‪ ,‬ונקרות עטור לפי‬ ‫שהן מעטרין את הלשון‪ .‬ובפסוק 'אחר תעבורו'‪ ,‬מפרש הר"ן דתיבת 'אחר' יתירה‬ ‫ואינה אלא לתפארת הלשון‪ ,‬דהוה ליה למכתב 'סעדו לבכם ותעבורו'‪.‬‬ ‫ויש לומר ברמז הפסוק‪ ,‬בענין יופי ותפארת לשון 'אחר'‪ ,‬דהנה בתרגום יונתן‬ ‫מפרש הפסוק 'ואיסב סעיד דלחם וסעידו לבכון ואודו לשום מימרא דה' ובתר‬ ‫כדין תעבירון ארום בגין כדין באישון שירותא אזדמנתון'‪.‬‬ ‫ויש לתמוה‪ ,‬מדוע לא ביקש אברהם אבינו מאת המלאכים שיברכו את השי"ת‬ ‫קודם האכילה‪ ,‬דבגמרא אמרינן דיותר סברא היא שיש לאדם לברך את השי"ת‬ ‫קודם שיאכל‪.‬‬ ‫אלא יובן על פי היסוד שכתבו בספה"ק כי הצדיק מכניס קדושה יתירה‬ ‫לתוך המאכלים‪ ,‬והקדושה משפיעה ונבלעת בתוכיות האנשים האוכלים ממאכלי‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫ובזה יש לומר‪ ,‬כי המלאכים מקודם שאכלו את מאכלי אברהם אבינו לא הבינו‬ ‫ולא ידעו כי צריך לברך ולהודות להשי"ת‪ ,‬אך לאחר שאכלו ממאכלי אברהם‬ ‫אבינו‪ ,‬ראש המאמינים‪ ,‬החלו להאמין בהש"י ובאו לברך ולהודות‪.‬‬ ‫ענין זה יש לרמז בתיבה היתירה‪' ,‬אחר'‪ ,‬כי בא אברהם לרמז להם שלאחר‬ ‫אשר יאכלו ממאכילו יהיו להם רגשי קודש מה שאין להם לפני האכילה‪ ,‬ויבואו‬ ‫להודות ולהלל לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫ובענין הסגולה הנשגבה שיש באכילת מאכלי הצדיק‪ ,‬יסופר‪ ,‬כי פעם אחת בעת‬ ‫אשר שהה הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע במקום אחד באו אנשים פוחזים‬ ‫***** טכ ******‬ ‫וריקים לראות את סדר העבודה אצל הרבי הפלאי‪ ,‬כאשר חילקו שיריים לקח‬ ‫אחד מהם לעצמו ואכל‪ .‬ויהי כאשר הלכו משם ויבוא מי שאכל שיריים לביתו‪,‬‬ ‫שוב לא היה יכול לאכול‪ ,‬וכאשר הניחו לפניו מאכלים ממינים שונים לא אכל‬ ‫אחד מהם‪ ,‬ומה שהכניס לפיו הקיא‪ .‬ויתמהו כולם‪ ,‬מה אירע לאיש זה שנחלה‬ ‫במחלה משונה‪ ,‬ואיבד לפתע את כח האכילה‪ .‬כאשר חשב האיש מצא כי ארע זה‬ ‫מעת אשר אכל את השירים מהרה"ק מצאנז‪ ,‬והתפלא מאוד‪ ,‬כי מי יודע מה היה‬ ‫בדבר המאכל ההוא‪ .‬כאשר הבין האיש ובני ביתו כי הרה"ק מצאנז אשם בהכל‬ ‫באו אליו ויצעקו עליו מאוד‪ ,‬מה זה אשר נתן לאיש מאכלים מקולקלים אשר‬ ‫גרמו לו לחולי כבד‪ .‬וישמע הרה"ק מצאנז את דברם‪ ,‬ויאמר להם‪ ,‬לא כן הוא‪,‬‬ ‫אדם זה בריא אולם ויכול לאכול רגיל‪ ,‬והביא לפניו קערה מלאה אוכל‪ ,‬ויאמר‬ ‫לאיש אכול נא‪ ,‬ויהי לפלא שאכל האיש את כל הקערה ברוב חשק ולא פלט‬ ‫כלום‪ .‬ואמר להם הרה"ק מצאנז‪ ,‬אומר לכם‪ ,‬אין במאכל שנתתי לו שום כח‪ ,‬רק‬ ‫הקדושה שבו גרמה לכלי האכילה של האדם לבל יוכלו עוד ליהנות ממאכלים‬ ‫שאינם כשרים‪ ,‬נבלות וטריפות‪ ,‬ועל כן אם תרצו שיאכל האיש כסדר‪ ,‬ראוי שתתנו‬ ‫לו מאכלים כשרים בלבד‪.‬‬ ‫'אחר תעבורו' – אחר שתושפעו ממדת החסד של אברהם‬ ‫וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו‪ ...‬ואקחה פת לחם וסעדו‬ ‫לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם (יח‪ ,‬ב‪-‬ה)‪.‬‬ ‫בגמרא (נדרים לז‪ ):‬אמרו דהפסוק 'אחר תעבורו' הוא עיטור סופרים‪ .‬ופירש הר"ן‬ ‫כי 'עיטור סופרים'‪ ,‬היינו תיבות יתירות שנכתבו ליפות הלשון‪ ,‬ונקרות עטור לפי‬ ‫שהן מעטרין את הלשון‪ .‬ובפסוק 'אחר תעבורו'‪ ,‬מפרש הר"ן דתיבת 'אחר' יתירה‬ ‫ואינה אלא לתפארת הלשון‪ ,‬דהוה ליה למכתב 'סעדו לבכם ותעבורו'‪.‬‬ ‫ויש לומר רמז תיבת 'אחר'‪ ,‬כי הנה המלאכים הלכו להציל את לוט‪ ,‬אך הצלת‬ ‫לוט היתה משום מדת החסד‪ ,‬ולפנים משורת הדין‪ ,‬שעל פי שורת הדין לא היה‬ ‫לוט ראוי וזכאי להנצל ממות לחיים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אצל המלאכים אינו שייך מדת החסד‪ ,‬והנהגה לפנים משורת הדין‪,‬‬ ‫ותמיד הם נוהגים במדת הדין‪ ,‬ועל כן כאשר נצטוו משמים לילך להציל את לוט‬ ‫לא היו יכולים לעשות השליחות‪.‬‬ ‫לזה אמר להם אברהם 'וסעדו לבכם אחר תעבורו'‪ ,‬ויובן על פי מה שיסדו‬ ‫הספה"ק כי הצדיק מכניס במאכלים שלו את מדותיו הטובות‪ ,‬ומי שאוכל ממאכלי‬ ‫הצדיק נשפע ממדותיו והנהגותיו הטובות‪.‬‬ ‫וכך אמר להם אברהם 'וסעדו לבכם' ובזה תושפעו ממדת החסד שלי‪' ,‬אחר‬ ‫תעבורו' להציל את לוט לפנים משורת הדין‪ ,‬ושלא כמנהגכם הרגיל‪ ,‬לנהוג לפי‬ ‫שורת הדין‪.‬‬ ‫***** ל ******‬ ‫וזוהי כוונת תיבת 'אחר' היתירה‪ ,‬לומר דהצלת לוט לא היתה יכולה להיות אלא‬ ‫אחר שאכלו מאברהם‪.‬‬ ‫לאחר שהאדם מתגבר על יצרו הרע הוא נחשב יותר מן המלאכים‬ ‫וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח‬ ‫האוהל וישתחו ארצה‪ ...‬והוא עומד עליהם (יח‪ ,‬ד‪-‬ח)‪.‬‬ ‫הקשו במדרש (בר"ר מח‪ ,‬יד) דתחילה כתיב 'שלשה אנשים נצבים עליו'‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כתיב 'והוא עומד עליהם'‪ ,‬והוא סתירה‪.‬‬ ‫ויש לומר שהוא רמז למעמדם של בני ישראל מול המלאכים‪ ,‬כי מצד אחד‪,‬‬ ‫המלאכים הם יותר חשובים ונעלים שהם 'צבא מרום' ואין להם שום יצר הרע‬ ‫ונסיונות‪ ,‬והם קרובים אליו יתברך‪ ,‬אמנם כל זה נכון רק עד אשר בן ישראל‬ ‫מתגבר על היצר הרע ומקיים מצוות ועוסק במעשים טובים‪ ,‬שאז‪ ,‬אדרבה‪,‬‬ ‫חשיבותו מתעלה הרבה יותר מן חשיבות המלאכים‪ ,‬שלמלאכים אין כל נסיון‬ ‫וקושי בעשיית מעשים טובים‪ ,‬ומשכך גם אין חשיבות מיוחדת למעשים טובים‬ ‫שלהם‪ ,‬אך לאדם שיש יצר הרע חזק ותקיף ביותר‪ ,‬העומד כנגדו ונלחם עמו בכל‬ ‫הכחות‪ ,‬ואף על פי כן הוא מתגבר ומתחזק עליו‪ ,‬המצוות והמעשים טובים שלו‬ ‫נחשבים ביותר ובמאוד‪.‬‬ ‫וזהו רמז הפסוקים‪ ,‬שתחילה סבר אברהם כי 'שלשה אנשים נצבים עליו'‪,‬‬ ‫והמלאכים חשובים יותר ממנו‪ ,‬אך לאחר שכבר קיים מצוות הכנסת אורחים‬ ‫והתגבר על היצר הרע המבקש למנוע מהאדם קיום מצוות ועשיית מעשים טובים‪,‬‬ ‫כבר ידע ש'והוא עומד עליהם'‪ ,‬וחשיבותו נעלית פי כמה מחשיבות המלאכים‪ ,‬כי‬ ‫אין ערוך לחשיבות מי שמתגבר על היצר הרע‪ ,‬ואין קץ למעלה מעשים טובים‬ ‫שנעשים תוך התגברות על יצר הרע‪.‬‬ ‫'והוא עומד עליהם'‪ -‬מעלת ההולך על פני העומד‬ ‫והוא עומד עליהם (יח‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫באותה שעה הכיר אברהם במלאכים כי אינם אנשים סתם אלא מלאכים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬איתא (עי' חובות הלבבות שער עבודת ה' פ"ג) כי זה יש בין האדם למלאך‪,‬‬ ‫שהאדם נקרא מהלך והמלאך נקרא עומד‪ ,‬כנדרש מהפסוק (זכריה ג‪ ,‬יז) 'ונתתי לך‬ ‫מהלכים בין העומדים האלה'‪ ,‬ומעלת הולך היא גבוהה פי כמה וכמה ממעלת‬ ‫עומד‪ ,‬שהאדם הולך ממדרגה למדרגה ומתעלה יותר ויותר עד אין שיעור‪.‬‬ ‫וזהו שידע אברהם 'והוא עומד עליהם'‪ ,‬כי משום שהם במדרגת 'עומד‪ ,‬הרי‬ ‫הוא 'מעליהם'‪ ,‬היינו חשוב בהרבה מהם‪ ,‬שהם עומדים ואילו הוא הולך ומתעלה‪.‬‬ ‫***** אל ******‬ ‫מכך שאכל אברהם חלב מוכח שעתידה תורה להנתן לישראל‬ ‫ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת‬ ‫העץ ויאכלו (יח‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫הקשה מהרי"ט אלגאזי האיך אכל אברהם 'חלב' והרי חלב הוי אבר מן החי‪,‬‬ ‫ובגמרא אמרו דחלב אסור באכילה משום אבר מן החי‪ ,‬ורק מדרש הכתוב 'ארץ‬ ‫זבת חלב ודבש' יש ללמוד היתר בזה‪ ,‬ומאחר דקיים אברהם כל התורה כולה‬ ‫קודם שניתנה‪ ,‬היה צריך לנהוג איסור באכילת איבר מן החי‪.‬‬ ‫וצריך לומר דמוכח מכאן‪ ,‬דלאברהם אבינו היה דין ישראל‪ ,‬לאחר שמל עצמו‪,‬‬ ‫וכמו שקיבל את התורה‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש מה שאמרו במדרש (תהלים ח‪ ,‬ב) 'המלאכים מדיינין כנגד הקב"ה‪...‬‬ ‫במתן תורה‪ ...‬כשבא הקבה ליתן תורה בסיני לישראל‪ ,‬התחילו המלאכים מדיינין‬ ‫לפני הקב"ה‪ ...‬אמר להם הקב"ה‪ ...‬לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר‬ ‫בחלב‪ ,‬שנאמר (בראשית יח‪ ,‬ח) 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר‪ ...‬ויאכלו''‪.‬‬ ‫דכוונה נוספת היתה בתשובת הקב"ה למלאכים‪' ,‬לא אתם כשירדתם אצל‬ ‫אברהם אכלתם בשר בחלב'‪ ,‬והיינו שראיתם כי אברהם אבינו אכל חלב‪ ,‬ויש לכם‬ ‫להבין כי מאי טעמא הותר לו אכילת חלב‪ ,‬משום שנחשב לו שקיבל את התורה‪,‬‬ ‫והרי מזה שהתורה היא של ישראל ואין לכם לטעון שאין לי ליתן את התורה‬ ‫להם‪.‬‬ ‫'והנה בן' – בכח שם 'הנ"ך'‬ ‫והנה בן לשרה אשתך (יח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫סופי תיבות 'בן לשרה אשתך' הוא 'הנ"ך'‪.‬‬ ‫והוא על פי המסופר (אילה שלוחה וכתבי הר"ן)‪ ,‬כי הגאון רבי דוד מפדהייץ בן‬ ‫הגה"ק בעל הקצות החושן הדפיס את ספר 'אבני מלואים' לאביו והלך בין הערים‬ ‫למכור את הספר‪ .‬ידיד אחד פגש אותו והציע בפניו הצעה טובה‪ ,‬לאמר שהוא‬ ‫יתן לו ממון‪ ,‬ורבי דוד יסע אל הרה"ק העבודת ישראל מקאזניץ זי"ע ויבקש ממנו‬ ‫הסכמה על הספר‪ ,‬ובתוך הדברים יזכיר אותו על שאין לו ילדים‪ .‬הגאון רבי דוד‬ ‫הסכים להצעה‪ ,‬ובא אל העבודת ישראל‪ ,‬כאשר הזכיר את הידיד המצפה לבנים‪,‬‬ ‫אמר לו המגיד הק' כי הנה המלאך הממונה על ההריון הוא בגמטריא ע"ה‪ ,‬ושאלו‬ ‫מנין מקור‪ .‬השיבו רבי דוד מן הגמרא (נדה טז‪ ):‬ד'מלאך הממונה על הריון לילה‬ ‫שמו'‪ .‬אמר לו המגיד‪ ,‬יפה אמרת‪ ,‬אולם אנכי אביא לך מקור ממקום אור ולא‬ ‫ממקום חושך‪ .‬דכתיב שהמלאך אמר להגר 'הנך הרה וילדת בן'‪' ,‬הנ"ך' בגימטריא‬ ‫'ע"ה'‪ ,‬והרי זה רמז‪ .‬וסיים הרה"ק ואמר על כן יפקד האיש הנ"ל בבני‪ .‬ואכן באותה‬ ‫שנה זכה האיש לבני‪.‬‬ ‫וכן כתב הרה"ק המגיד מקאזניץ בספרו עבודת ישראל (פר' לך ד"ה והקימותי)‬ ‫***** בל ******‬ ‫כי שם 'הנ"ך' היוצא מסופי תיבות הפסוק (בראשית טז‪ ,‬א) 'הנך הרה ויולדת'‪ ,‬הוא‬ ‫מסוגל להריון‪.‬‬ ‫ואף בבשורת המלאכים נרמז שם המלאך הממונה על ההריון‪ ,‬שאמרו המלאכים‬ ‫לאברהם שתזכה שרה לבן‪ ,‬בכח המלאך 'הנ"ך' הממונה על ההריון‪.‬‬ ‫'היפלא מה' דבר' ‪ -‬אין מנכין לאברהם מזכויותיו מחמת נס לידת יצחק‬ ‫ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן (יח‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫שרה אמנו צחקה‪ ,‬משום שסברה שאברהם אבינו זקן מדי בכדי שיוכל עוד‬ ‫ללדת‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬מה סברה על עצמה‪ ,‬והרי אף היא זקנה ואינה בכח להוליד‪.‬‬ ‫מסופר בגמרא (תענית כג‪' ):‬הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב‪,‬‬ ‫אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא‪ ,‬אמר להו עמי היתה ושלחתיה'‪.‬‬ ‫ופירש רש"י 'עמי היתה ושלחתיה‪ .‬דבר זה היה בידי‪ ,‬שכל מה שאני מבקש היו‬ ‫נותנין לי‪ ,‬ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך'‪.‬‬ ‫במהרש"א (ח"א ד"ה עמי) תמה על רש"י‪' ,‬והוא דחוק שלא יהיה תפלת הצדיקים‬ ‫מקובלת ומרוצה למקום בזקנותם כמו בנערותם'‪ .‬וכותב‪' ,‬ונראה לפרש‪ ,‬דמרצון‬ ‫שלחתיה שלא אבקש עוד להטריח קוני לשנות הטבע‪ ,‬והיה תוהה על הראשונות‬ ‫שבקש לשנות הגזירה מעוני לעושר ומעושר לעוני‪ ,‬וכן הכא לבקש רחמים‬ ‫דנחכים טפי שהם גזירת שמים משעת יצירה'‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אף זה תמוה‪ ,‬כי מלכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר‪ ,‬ומה אירע‬ ‫עתה שחזר בו ממה שהטריח לפני המקום‪.‬‬ ‫ויש לפרש‪ ,‬כי הנה כאשר הצדיק פועל ישועה ונס מעל דרך הטבע הרי זה‬ ‫מנכה לו מזכויותיו‪ ,‬ובזה יש לפרש‪ ,‬כי רבי יצחק בן אלישיב לא חשש בצעירותו‬ ‫מכך שמנכים לו מזכויותיו על מה שפועל ישועות למעלה מן הטבע עבור אנשים‪,‬‬ ‫כי ידע שעוד שנות חיים לפניו ויוכל להרבות בהם בתורה ומעשים טובים‪ ,‬אמנם‬ ‫כאשר הזדקן שוב ידע כי אין לפניו עוד זמנים טובא בהם יוכל לעשות מצוות‬ ‫הרבה‪ ,‬ולכך הקפיד לבל יחסירו מזכויותיו על ידי שיעשה נסים‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש מה שאמרה שרה 'ואדני זקן'‪ ,‬כי אין הכוונה לכך שהוא זקן ואינו‬ ‫בכח להוליד בדרך הטבע‪ ,‬אלא שהוא זקן בשנים ואינו יכול לעשות עוד מצוות‬ ‫הרבה‪ ,‬ועל כן חששה דאם יעשו עמו נס יחסירו מזכויותו ולא יוכל להשלים את‬ ‫החסר‪ ,‬ויהא נמצא מסתלק מן העולם ללא הרבה זכויות‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬הקב"ה אמר 'היפלא מה' דבר' (פס' יד)‪ ,‬והיינו כי אין שייך כלל החשש‬ ‫מניכוי הזכויות בלידת יצחק‪ ,‬שכן אין זה נס שהוא פועל לעצמו‪ ,‬אלא הוא מתנה‬ ‫מאת השי"ת‪ ,‬והשי"ת נותן לאברהם מתנה זו משום רצונו שלו‪ ,‬שיהא לאברהם‬ ‫זרע מהם יבחר את עמו‪.‬‬ ‫וזהו 'היפלא מה' דבר'‪ ,‬היינו האם יחסירו מזכויות אברהם כאשר הדבר מתנה‬ ‫***** גל ******‬ ‫הוא מאת השי"ת‪ ,‬לא כן‪ ,‬אלא לא ינכו לו מזכויותיו‪ ,‬ובכך נמצא דאין לשרה מה‬ ‫לחשוש‪.‬‬ ‫שרה אמנו חזרה בתשובה על שצחקה‬ ‫ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת (יח‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫יש לפרש הדין ודברים בין הקב"ה לשרה אמנו‪ ,‬ששרה אמנו תיכף לאחר‬ ‫שצחקה הבינה כי חטאה ולא טוב עשתה‪ ,‬ועל כן חזרה בתשובה‪.‬‬ ‫וכאשר אמר הקב"ה שהיא צחקה‪ ,‬אמרה 'לא צחקתי כי יראה'‪ ,‬היינו שנמחק‬ ‫ממני עוון הצחוק כי עשיתי תשובה‪ ,‬והתשובה היתה משום 'יראה'‪.‬‬ ‫אמר לה הקב"ה 'לא כי צחקת'‪ ,‬עדיין לא עשית תשובה נכונה‪ ,‬כי התשובה‬ ‫שעשית היא תשובה מיראה‪ ,‬וצריכה את לעשות תשובה מאהבה‪ ,‬כי עתה 'לא כי‬ ‫צחקת'‪ ,‬היינו שעדיין נחשב לך שצחקת‪ ,‬ורק נמחל לך הדבר‪ ,‬וצריכה את לעשות‬ ‫תשובה מאהבה באופן שימחק החטא כליל‪ ,‬וכלל לא יהא נזכר שם הצחוק עוד‪,‬‬ ‫דמעבירה יחשב למצוה‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא (יומא פו‪ ).‬דבתשובה מיראה העבירה‬ ‫עדיין נחשבת אלא שהקב"ה מוחל עליה‪ ,‬ובתשובה מאהבה כלל אין העבירה‬ ‫נחשבת עוד‪.‬‬ ‫הקב"ה לא כיסה מאברהם את מדת החסד בה עשה את העולם‬ ‫וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה (יח‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫ושמעתי מרביה"ק זי"ע לפרש מה שאומרים 'ברוך שאמר והיה העולם ברוך‬ ‫אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברך מרחם על הארץ‪ ,'...‬על פי מה שכתב רש"י על‬ ‫הפסוק (בראשית א‪ ,‬א) 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪' ,‬ולא אמר ברא‬ ‫ה'‪ ,‬שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם מתקיים‪,‬‬ ‫והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין'‪.‬‬ ‫דהנה מחשבה היא בחינת דין ואמירה הוא בחינת רחמים‪ ,‬וזהו 'ברוך שאמר‬ ‫והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה'‪ ,‬שהקב"ה לא ברא את העולם כבחינת‬ ‫המחשבה‪ ,‬דהיינו בבחינת הדין‪ ,‬אלא עשה את העולם בבחינת אמירה שהיא‬ ‫רחמים‪ ,‬והטעם לכך‪ ,‬משום 'ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ‪ '...‬והיינו‬ ‫שיהא קיום לעולם‪ ,‬ויוכלו הבריות להתקיים בחסד‪.‬‬ ‫וזה יש לפרש 'המכסה אני מאברהם אשר אני עושה'‪ ,‬היינו‪ ,‬האם אכסה את‬ ‫מדת החסד בה אני עושה ומקיים את כל הבריאה‪.‬‬ ‫ולא היה ראוי לכסות מאברהם את מדת החסד‪ ,‬שכן זוהי מדתו של אברהם‪,‬‬ ‫מדת החסד ומדת הרחמים וההנהגה לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫***** דל ******‬ ‫אברהם רצה שלא יצטרכו אנשי סדום להתגלגל‬ ‫וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה‪ .‬ואברהם היו יהיה לגוי גדול‬ ‫ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ‪ .‬כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‬ ‫אחריו ושמרו דרך ה' (יז‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫לכאורה אינו מובן מה שייכות יש לכך שאברהם עתיד להיות לגוי גדול‪ ,‬לכך‬ ‫שאינו ראוי שיכסה ה' ממנו את חרבן סדום‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬על פי מה שכתבו בספה"ק כי דורות הראשונים שהיו מכעיסים‬ ‫ביותר לפני המקום‪ ,‬דור המבול‪ ,‬אנשי סדום ודור ההפלגה‪ ,‬היו נשמות גבוהות‪,‬‬ ‫ולאחר שפגמו נתגלגלו ובאו לכדי תיקון‪ ,‬והזמן בו נתגלגו היה בגלות מצרים‪,‬‬ ‫וקושי השעבוד היה זיכוך לתקן את קדושת הנשמות מכל אשר חטאו ופגמו‪.‬‬ ‫ולפי זה מובן‪ ,‬הטעם שהיה אברהם ראוי לדעת את גורל בני סדום‪ ,‬כי נשמתם‬ ‫עתידים להתגלגל אצל זרע אברהם‪ ,‬הם ה'גוי גדול עצום ורב'‪ ,‬ובודאי רוצה‬ ‫אברהם כעת להביא את אנשי סדום לתשובה ותיקון המעשים בכדי שלא יצטרכו‬ ‫להתגלגל אחר כך‪.‬‬ ‫אכן הקלקול של אנשי סדום היה גדול ועצום כל כך‪ ,‬עד שלא עלה בידי‬ ‫אברהם להתפלל ולפעול בעבורם‪ ,‬ובא עליהם חרבן וכליון‪ ,‬ורק אחר כך התגלגלו‬ ‫באנשי גלות מצרים ולאחר גלות ארוכה ושעבוד כבד באו לתיקון‪.‬‬ ‫והנה אמרו בגמרא (יבמות מח‪ ):‬למה גרים בזמן הזה מעונים על אשר שהו ליכנס‬ ‫תחת כנפי השכינה‪ .‬ולכאורה אינו מובן מגיע להם עונש על כך ששהו מלבוא‪,‬‬ ‫והלא רק עתה נתגלה להם אור היהדות‪ ,‬ומהי התלונה עליהם‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬על פי המתבאר יש לומר‪ ,‬כי אין הגרים מעונים כעונש חלילה‪ ,‬אלא משום‬ ‫דנשמות ישראל צריכות תיקון וזיכוך‪ ,‬שכן נשמות ישראל הם גלגול מהנשמות‬ ‫הגבוהות של הדורות הראשונים אשר פגמו‪ ,‬וסתם ישראלים כבר זכו לתיקון בעת‬ ‫גלות מצרים‪ ,‬וגרי צדק נזקקים עתה לתיקון‪ ,‬שכן לא היו בגלות מצרים‪.‬‬ ‫וזהו שאמר בגמרא שהטעם אשר הגרים מעונים הוא מפני אשר שהו‪ ,‬היינו‬ ‫שאם אחרו את מועד התיקון של גלות וגאולת מצרים‪ ,‬ולכך הם צריכים להתענות‬ ‫בבואם עתה‪.‬‬ ‫'ולוט יושב בשער סדום' – ונותן כח וקיום למדינה הרשעה‬ ‫ויבואו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום (יט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫רביה"ק זי"ע היה אומר כי אין לשלטון הקליפות כח אלא כאשר הם שואבים‬ ‫קיום וכח מניצוצי הקדושה‪ ,‬שאין בהם שום עצמיות וכח ורק משום שיש לאיזה‬ ‫צדיק ואיש שיש בו ניצוצי קדושה כח בהם‪.‬‬ ‫ואמר רביה"ק זי"ע‪ ,‬כי הסיבה מחמתה יש קיום לקליפת המדינה הציונית‬ ‫***** הל ******‬ ‫הכופרת בה' אלקים חיים בארץ הקודש‪ ,‬היא משום שישנם יהודים שיש בהם כח‬ ‫קדושה המשתתפים ונוטלים חלק עם מערכות המדינה‪ ,‬ואילו לא היו היהודים‬ ‫היראים נוטלים שום חלק עם כחות הקליפה‪ ,‬לא היתה הקליפה קיימת‪.‬‬ ‫שכן אין לשום קליפה יכולת קיום ועמידה‪ ,‬משום שכל כח הקיום בעולם הוא‬ ‫מצד הקדושה וכל מה שיש כח וקיום לקליפה ולסטרא אחרא הוא אך ורק מה‬ ‫שהם שואבים וגוזלים מן הקדושה‪.‬‬ ‫וכך היה בסדום‪ ,‬שמדינת סדום היתה קליפה קשה ביותר‪ ,‬שנעשו בה העוונות‬ ‫החמורים ביותר‪ ,‬והקליפה שאבה את כחה וקיומה מלוט שנשארו בו ניצוצי‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'ולוט יושב בשער סדום'‪ ,‬שישיבתו שם היא אשר נתנה‬ ‫קיום למקום‪ ,‬ועל כן מקודם שביקש הקב"ה להחריב את המקום היה צריך להציל‬ ‫ולהוציא משם את לוט‪ ,‬וכך נשברה הקליפה מאליה‪.‬‬ ‫אבימלך נתן 'פדיון' לאברהם‬ ‫ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם‪ ...‬ויתפלל אברהם אל‬ ‫האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו (כ‪ ,‬יד‪-‬יז)‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬הסדר היה שקודם התפלל אברהם על אבימלך‪ ,‬ורק אחר כך נתן‬ ‫לו אבימלך מתנות כשכר על כך שהתפלל בעדו‪ ,‬ואם כן אין הכתוב מסודר‪ ,‬כי‬ ‫תחילה כתוב שנתן אבימלך מתנות ורק אחר כך כתיב שהתפלל עליו אברהם‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬כי אכן אבימלך נתן מתנות לאברהם קודם שהתפלל‪ ,‬והטעם שרצה‬ ‫ליתן לאברהם מתנות אף לפני שהתפלל עליו‪.‬‬ ‫והענין בזה‪ ,‬משום מה שכתבו בספה"ק שאין הצדיק יכול להתפלל ולפעול‬ ‫עבור האדם‪ ,‬אלא אם כן יש לו שייכות עם האדם ויש לו חוב כלפיו‪ ,‬וזהו הענין‬ ‫שנוהגים חסידים ואנשי מעשה ליתן 'פדיון נפש' לצדיק‪ ,‬מקודם שמבקשים ממנו‬ ‫שיתפלל בעדם‪ ,‬בכדי שבזה יהא לצדיק שייכות עם האדם ויוכל לפעול עבורו‬ ‫ישועה‪.‬‬ ‫וזהו שעשה אבימלך‪ ,‬שנתן קודם מתנות לאברהם‪ ,‬ובזה התקשר אליו‪ ,‬וכך היה‬ ‫יכול אברהם לפעול בעדו רפואה וישועה‪.‬‬ ‫קטורת והר המוריה נתקדשו ב'קדושת פה'‬ ‫ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה‬ ‫והעלה שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך (כב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (בר"ר נה‪ ,‬ז) שהר המוריה נקרא על שם הקטורת‪.‬‬ ‫ויש לומר ברמז השייכות בין הר המוריה לקטורת‪ .‬דבקטורת איתא דנתקדש‬ ‫בקדושת הפה‪ ,‬שכתבו התוס' (שבועות יא‪ .‬ד"ה מכל מקום) שלא קדשו את הקטורת‬ ‫***** ול ******‬ ‫בכלי‪ ,‬והמכתשת שהיה בה הקטורת לא הייתה כלי שרת‪ ,‬אלא הכהן גדול קידש‬ ‫את הקטורת בדיבורו שהיה אומר יהא זה קטורת‪ ,‬וכמו הבהמה שהיא קדושה‬ ‫כשאומר יהא זה עולה‪.‬‬ ‫וכך גם הר המוריה נתקדש על ידי שעקד אברהם אבינו את יצחק עליו‪ ,‬והנה‪,‬‬ ‫אברהם אבינו לא שחט בפועל את יצחק בנו‪ ,‬רק אמר 'לעולה בני'‪ ,‬נמצא כי‬ ‫הקדושה בה נתקדש הר המוריה היא קדושת הפה‪ ,‬שאמר אברהם 'לעולה בני'‪,‬‬ ‫ולא קדושת מעשה‪ ,‬משום שבפועל לא נשחט יצחק‪.‬‬ ‫ובזה יש לדמות קטורת להר המוריה‪ ,‬ששניהם נתקדשו בפה בלבד‪.‬‬ ‫'אלקים יראה לו' – עין לא ראתה אלקים זולתך‬ ‫ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש‬ ‫והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה בני וילכו‬ ‫שניהם יחדו (כב‪ ,‬ז‪-‬ח)‪.‬‬ ‫איתא בספה"ק כי הצדיקים זוכים‪ ,‬שלפני שהם מסתלקים מן העולם הזה הם‬ ‫זוכים שמראים להם מן השמים את השכר הטוב הצפון להם‪ ,‬ואת חלקם ומקומם‬ ‫בגן עדן‪.‬‬ ‫אמנם יצחק כאשר הלך להר המוריה לא הראו לו משמים שום שכר הצפון‬ ‫לו‪ ,‬והיה תמה ושואל 'אבי' 'איה השה'‪' ,‬השה' הוא בגמטריא 'ש"י'‪ ,‬והוא רמז למה‬ ‫שאמרו חז"ל (עוקצין פ"ג מי"ב) 'עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות‪,‬‬ ‫שנאמר (משלי ח‪ ,‬כא) 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא''‪ ,‬וזהו שתמה יצחק‪,‬‬ ‫יודע אני כי צדיק אנכי וצפון לי שכר רב וטוב‪ ,‬ש"י עולמות‪ ,‬ומה זה שאינני רואה‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫אמר לו אברהם 'אלקים יראה לו השה לעולה בני'‪ ,‬היינו‪ ,‬שהשכר הטוב הצפון‬ ‫לו הוא בגדר 'עין לא ראתה אלקים זולתך' ואין בזה שום השגה וידיעה‪.‬‬ ‫כי הנה בגמרא (ברכות לד‪ ):‬לאחר שמנו חכמים את מעלתם של מחזיקי תורה‪,‬‬ ‫כי את מעלת ושכר לומדי התורה עצמם אי אפשר לידע‪ .‬והרי שככל שהמצוה‬ ‫יותר רבה וגדולה כך שכרה רב ואי אפשר לשער גודל השכר‪.‬‬ ‫ומזה יש להבין כי המצוה הגדולה של עקידת יצחק‪ ,‬אי אפשר לתאר את‬ ‫שכרה‪ ,‬וזהו שאמר אברהם 'אלקים יראה לו השה לעולה בני'‪ ,‬פירוש רק הקב"ה‬ ‫בעצמו הוא רואה ויודע את השכר שלך‪ ,‬ו'עין לא ראתה אלקים זולתך'‪ ,‬אתה אינך‬ ‫יכול לראות את השכר‪ ,‬מפני ש'לעולה בני'‪ ,‬היינו שהמצוה הזו של עקידת יצחק‬ ‫היא מצוה גדולה ורבה‪ ,‬וחשובה יותר משאר מצוות‪ ,‬ואת שכרה יודע רק הקב"ה‪.‬‬ ‫אליבא דאמת‪ ,‬סיבה נוספת היתה מחמתה לא ראה יצחק את השכר העתיד‬ ‫לבוא לו‪ ,‬משום דכלל לא הלך להשחט ולמות‪ ,‬ורק היה נראה לו‪ ,‬ואברהם השיב‬ ‫לו תשובה אמתית לפי מה שהיה נראה להם‪.‬‬ ‫***** זל ******‬ ‫'מן השמים' – אף מה שלא עשה אברהם מאומה ליצחק היה לשם שמים‬ ‫ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני‪ .‬ויאמר אל‬ ‫תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלקים עתה ולא‬ ‫חשכת את בנך את יחידך ממני (כב‪ ,‬יא‪-‬יב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'אל תשלח‪ .‬לשחוט‪ .‬אמר לו אם כן לחנם באתי לכאן‪ ,‬אעשה בו חבלה‬ ‫ואוציא ממנו מעט דם‪ ,‬אמר לו אל תעשה לו מאומה‪ ,‬אל תעש בו מום'‪.‬‬ ‫יש להבין מה שאומר הכתוב 'מלאך ה' מן השמים'‪ ,‬ואינו אומר בסתמא 'מלאך‬ ‫ה''‪.‬‬ ‫ויש לפרש בהקדם מה שאמרו בגמרא (פסחים נ‪' ).‬רבא רמי‪ ,‬כתיב (תהלים‪ ,‬נז‪ ,‬יא)‬ ‫'כי גדול עד שמים חסדך'‪ ,‬וכתיב (תהלים קח‪ ,‬ה) 'כי גדול מעל שמים חסדך'‪ ,‬הא‬ ‫כיצד‪ ,‬כאן בעושין לשמה‪ ,‬וכאן בעושין שלא לשמה'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אברהם אבינו בעת שלקח את יצחק בנו להעקד על המזבח‪ ,‬לא עשה כן‬ ‫אלא לשם שמים‪ ,‬דמעצמו לא היה יכול לעשות מעשה כזה‪ ,‬ורק בכוונה טהורה‬ ‫לעשות רצון הבורא ולקיים את מה שציוה עליו‪ ,‬הלך אברהם לעקוד את יצחק‬ ‫בנו‪.‬‬ ‫ואף מה שאמר לו הקב"ה שלא לשחוט את בנו יצחק קיים לשם שמים בלבד‪,‬‬ ‫ולא נתערב במחשבתו שום שמחה עצמית על שאינו צריך לשחוט את בנו יחידו‪.‬‬ ‫וזה חזינן‪ ,‬מכך שביקש לכל הפחות לעשות חבלה ביצחק‪.‬‬ ‫וזהו 'מלאך ה' מן השמים'‪ ,‬היינו שאף בזמן ההוא‪ ,‬בעת שקיבל את הבשורה‬ ‫הטובה שאין הוא מחויב לשחוט את יצחק בנו לא התכוון אלא לשם שמים‪,‬‬ ‫ומשום כוונתו לשם שמים ביקש לחבול קצת ביצחק לקיים המצוה בכל שהוא‪.‬‬ ‫והוא דיוק הכתוב 'מן השמים' שאף אז היה אברהם נחשב 'מעל השמים' כי‬ ‫היה מן העושין לשמה‪.‬‬ ‫'ארבה' – ברכה ליצחק‬ ‫כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים‬ ‫וירש זרעך את שער אויביו (כב‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫וברש"י 'והרבה ארבה‪ .‬אחת לאב ואחת לבן'‪.‬‬ ‫יש לומר רמז נאה בכך‪' ,‬ארבה' בגמטריא 'יצחק'‪.‬‬ ‫והוא רמז לברכה ה'אחת לבן'‪ ,‬כי 'הרבה' עולה על הברכה הראשונה שהיא‬ ‫לאב‪ ,‬אברהם‪ ,‬ו'ארבה' עולה על הברכה השניה שהיא לבן‪ ,‬יצחק‪.‬‬ ‫***** חל ******‬ ‫'אחת לאב' – שנחשב לאברהם משעת העקידה שקיים מצוות פרו ורבו‬ ‫כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים‬ ‫וירש זרעך את שער אויביו (כב‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫וברש"י 'והרבה ארבה‪ .‬אחת לאב ואחת לבן'‪.‬‬ ‫הלכה היא‪ ,‬שאם יש לאדם בן שאינו ראוי להוליד‪ ,‬עדיין לא קיים מצוות פרו‬ ‫ורבו‪ ,‬כי גדר המצוה הוא להעמיד בנים העתידים אף הם להוליד בנים ולפרות‬ ‫ולרבות עוד‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כתב האור החיים הק' (בראשית כה‪ ,‬יט) כי יצחק אבינו נולד בנשמת נוקבא‬ ‫ולא היה ראוי להוליד‪ ,‬ובשעת העקידה היה נחשב לו כאילו מת ונשמת נוקבא‬ ‫שלו הלכה ובאה לו נשמת דוכרא‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬כי עד העקידה לא היה נחשב לאברהם שקיים מצוות פרו ורבו‪ ,‬כי יצחק‬ ‫לא היה ראוי להוליד‪ ,‬ולאחר העקידה נחשב לאברהם שקיים מצוות פרו ורבו‪.‬‬ ‫וזהו 'והרבה ארבה'‪ ,‬היינו שליצחק אבינו יהיה בנים‪ ,‬וזהו 'אחת לבן'‪ ,‬כי באותה‬ ‫שעה באה לו נשמת דוכרא‪ ,‬וזהו 'ברכה לאב' גם‪ ,‬כי כל עוד לא היה יצחק ראוי‬ ‫להוליד לא היה נחשב לאברהם שקיים מצוות פרו ורבו‪.‬‬ ‫***** טל ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫דער הייליגער רבי שלום אליעזר פון ראצפערט זי"ע‪ ,‬דער זון פונעם הייליגן דברי‬ ‫חיים זי"ע איז געקומען וויזיטן דעם צדיק אין ביקסאד דער הייליגער ביקסאדער‬ ‫רבי זי"ע וואס האט געוואוינט אין סאטמאר‪ .‬ער איז געווען א צדיק תמים‪ ,‬ער איז‬ ‫געווען מופרש מעולם הזה‪ ,‬ער האט גארנישט געקענט עסן‪ ,‬ער האט געגעסן איין‬ ‫איי וואס איז געבוירן יענעם טאג‪ ,‬פון דעם האט ער געלעבט‪ .‬און דער הייליגער רבי‬ ‫שלום אליעזר איז געקומען אים מבקר זיין‪ ,‬און ער פלעגט צו רייכערן די פאפ‪ ,‬די‬ ‫לאנגע ציבעלעך‪ ,‬א לאנגע ציגארעט‪ ,‬ווי עס איז אמאל געווען‪ ,‬האט דער גבאי דער‬ ‫שטוב מענטש פונעם ביקסאדער רבי'ן געבעטן ר' שלום אליעזר זכרונו לברכה אז ער‬ ‫זאל עס אויסלעשן ווייל עס קען שאדן פאר'ן ביקסאדער רבי'ן‪ ,‬ער איז א איש חלש‬ ‫מאוד‪ .‬ער האט טאקע אזוי געטון‪ .‬ווען ער איז ארויסגעגאנגען האט דער ביקסאדער‬ ‫רבי געזאגט פאר'ן משמש דער גבאי‪ ,‬וואס האסטו געטון‪ ,‬ווי לאנג דער רבי שלום‬ ‫אליעזר איז דא געווען און האט גערייכערט‪ ,‬האב איך געשפירט א ריח קטורת‪.‬‬ ‫***‬ ‫ער איז געווען א איש קדוש מאוד‪ .‬ער פלעגט צו גיין צום הייליגן סאטמארער‬ ‫רב זי"ע וואס ער איז געווען מרא דאתרא דארטן אין סאטמאר‪ .‬זענען זיי נאך געווען‬ ‫חברים ביים טאטן דער קדושת יום טוב‪ ,‬דארט האבן זיי געלערנט צוזאמען אלס‬ ‫יונגע בחורים‪ .‬מיט'ן עצי חיים זי"ע האט ער געלערנט ביינאכט‪ ,‬און מיט'ן רבי'ן זכרונו‬ ‫לברכה האט ער געהאט געלערנט בייטאג‪ ,‬ווען דער רבי איז נאך געווען יונג אלס‬ ‫קינד‪ ,‬זיי זענען געווען חברים שוין אלס קינד‪.‬‬ ‫***‬ ‫ער פלעגט זאגן‪ ,‬אז דער סאטמארער רב האט א ווארט אין פמליא של מעלה‪ ,‬און‬ ‫ער האט געזאגט אז ער האט א כח ווי רבי שמעון בר יוחאי בדורו‪.‬‬ ‫***‬ ‫איז איינמאל האט ער זיך באקלאגט פאר'ן רבי'ן זכרונו לברכה‪ ,‬אז ער קען נישט‬ ‫גיין אין מקוה‪ ,‬ער איז זייער שוואך‪ ,‬ער איז א איש חלש מאוד‪ .‬האט אים דער רבי‬ ‫***** מ ******‬ ‫געענטפערט‪ ,‬יום כיפור גייט מען נישט אין מקוה‪ .‬ער האט געמיינט צו זאגן‪ ,‬אז ער‬ ‫איז א הייליגער איד‪ ,‬עס פעלט נישט אויס פאר אים קיין מקוה‪.‬‬ ‫***‬ ‫איך האב געהאט א שיעור מיט ר' מיכל זיכערמאן פון מאנטריאל‪ ,‬אין אער האט‬ ‫מיר פרצייילט‬ ‫ווען ער איז געווען נאך אין ארץ ישראל‪ ,‬תש"ז איז דאס געוועזן‪ ,‬ער האט זיך‬ ‫אסאך געדרייט ביים הייליגן בעלז'ער רב זי"ע אין שטוב‪ ,‬נאך אלץ בחור‪ .‬האט ער‬ ‫דערציילט וואס ער האט בייגעוואוינט ווען ס'איז געווען א שווערע קוויטל‪ ,‬האט דער‬ ‫בעלז'ער רב זכרונו לברכה איבערגעשיקט צום סאטמארער רבי'ן זי"ע‪ ,‬וואס ער האט‬ ‫געוואוינט דארטן‪ ,‬אז ער זאל אויך מתפלל זיין‪.‬‬ ‫***‬ ‫ס'איז געווען איינער וואס איז געווען אן עלטערער בחור‪ ,‬און מ'האט אנגעטראגן‬ ‫א שידוך‪ ,‬אבער די מיידל האט נישט געוואלט ער זאל גיין מיט א שטריימל‪ ,‬ס'האט‬ ‫אים זייער געבאדערט‪ .‬איז ער געגאנגען צום רבי'ן זכרונו לברכה פרעגן‪ ,‬אויב ער זאל‬ ‫טון דעם שידוך צי נישט‪ .‬האט אים דער רבי מיט א חכמה אזוי געפרעגט‪ ,‬יעצט‬ ‫גייסטו יא מיט א שטריימל‪ ,‬אלס בחור גייסטו דאך אויך נישט קיין שטריימל‪ ,‬מאך‬ ‫דעם שידוך‪ ,‬און אז וועסט נישט גיין מיט א שטריימל שאדן האסטו נישט‪ ,‬און חוץ‬ ‫דעם‪ ,‬זי וועט זיך צוגעוואוינען‪ ,‬און ווען זי וועט עלטער ווערן וועט זי אויך מסכים‬ ‫זיין‪.‬‬ ‫***‬ ‫און איך ווייס אויך ווען מ'האט אנגעטראגן עטליכע שידוכים פלעגט דער רבי‬ ‫זכרונו לברכה זאגן‪ ,‬מ'זאל קוקן אויפ'ן קרן‪ ,‬און נישט געקוקט ארום און ארום‪ .‬נאר‬ ‫מ'זאל יעדן מאל קוקן אויפ'ן קרן‪.‬‬ ‫***‬ ‫ס'איז געווען א מעשה א שדכן האט אנגעטראגן א שידוך‪ ,‬און דער שדכן האט‬ ‫געטון דעם שידוך און האט נישט געוואלט קיין געלט‪ ,‬ער האט דאס געטון לשם‬ ‫שמים אדער אלס גוטע פריינט‪ .‬ווען דער רבי האט אים געפרעגט‪ ,‬וויפיל האסטו‬ ‫גענומען פאר שדכנות‪ ,‬האט ער געזאגט‪ ,‬איך האב גארנישט גענומען‪ .‬האט אים דער‬ ‫רבי געזאגט‪ ,‬ס'טויג נישט‪ ,‬די וועלט זאגט אז שדכן איז אותיות שקר דובר‪ ,‬כסף‬ ‫נוטל‪ .‬און טאמער נעמסטו נישט קיין געלט בלייבסטו מיט ש' ד'‪ .‬בדרך צחות‪ ,‬ער‬ ‫האט זייער געצויגן יענעם זאל נעמען געלט‪.‬‬ ‫***‬ ‫די באקאנט פון ספרים הק' די ענין צוזאמנעמען דעם טלית מוצאי שבת‪ .‬אין דער‬ ‫***** אמ ******‬ ‫הייליגער נאסאד'ער רב זכרונו לברכה‪ ,‬איז געווען ערגעץ שבת אויף א פלאץ‪ ,‬און‬ ‫מוצאי שבת איז ער אוועקגעגאנגען פון שטוב פונעם גאסט הויז‪ ,‬און ווען ער איז‬ ‫שוין געווען אויפ'ן וועג‪ ,‬האט ער זיך דערמאנט אז ער האט נישט צוזאמגענומען דעם‬ ‫טלית‪ ,‬האט ער געהייסן זיך צוריק דרייען און צוריק פארן‪ .‬ס'איז העכערע זאכן‪ .‬און‬ ‫די ספרים ברענגען אז עס ליגט דברים נסתרים דאס וואס מען דארף צוזאמנעמען‬ ‫דעם טלית מוצאי שבת‪.‬‬ ‫***‬ ‫און ס'איז אויך געווען ווען דער אלטער לאנצוטער רבי זכרונו לברכה איז אוועק‬ ‫תשכ"ז‪ ,‬איז דער רבי זכרונו לברכה געגאנגען מנחם אבל זיין‪ ,‬האט מען געזאגט פאר'ן‬ ‫רבי'ן אז די אלמנה קען זיך נישט טרייסטן‪ ,‬זי קען נישט קומען צו זיך‪ .‬האט דער רבי‬ ‫געזאגט‪ ,‬לאמיך איר טרייסטן‪ .‬דער רבי איז אריינגעגאנגען אין שטוב ביים טיר‪ ,‬דער‬ ‫רבי האט זיך אראפגעזעצט‪ ,‬און דער רבי האט איר געזאגט‪ ,‬קוק מיך אן‪ ,‬איך ליידער‬ ‫ליידער בין שוין פינף מאל געזצען שבעה‪ ,‬נאכ'ן טאטן‪ ,‬נאך דעם ברודער דעם הייליגן‬ ‫עצי חיים זי"ע‪ ,‬און דריי טעכטערס וואס ער האט געהאט‪ .‬מ'מוז אנגיין‪ ,‬און קוקן‬ ‫אויף שפעטער אויף די דורות‪ ,‬מ'דארף זיך צאמנעמען און זיך שטארקן‪ .‬איך האב‬ ‫געהערט פון מיין טאטן ע"ה‪ ,‬אז ער האט געהערט פון זיין רבי'ן‪ ,‬פון מאקאווא רב‬ ‫זכרונו לברכה‪ ,‬אז ער איז געווען בשעת מעשה‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער הייליגער ר' שלום אליעזר זי"ע‪ ,‬דער זון פון צאנזער רב זכרונו לברכה‪ ,‬האט‬ ‫געהאט א טאכטער וואס האט זיך משדך געווען מיט דעם עצי חיים אלס קינד‪ .‬און‬ ‫ס'איז געווען אז ער האט זיך נישט גוט געפילט‪ ,‬איז ער געגאנגען צום ברודער‪ ,‬דער‬ ‫הייליגער שינאווער רב‪ ,‬דער עלטערער ברודער פון ר' שלום אליעזר זי"ע‪ ,‬מזכיר זיין‪,‬‬ ‫האט אים דער שינאווער רב זי"ע צוגעזאגט‪ ,‬זאלן זיין געזונט‪ ,‬זאלן זיך עלטערן אין‬ ‫פריידן‪.‬‬ ‫למעשה איז געווען‪ ,‬דער עצי חיים זכרונו לברכה‪ ,‬איז אוועק יונגערהייט‪ ,‬ביי זעקס‬ ‫און פערציג יאר אלט‪ ,‬און די רעביצין די טאכטער פון ר' שלום אליעזר זי"ע איז‬ ‫אוועק צוויי חדשים נאכדעם‪ .‬איז מען געקומען זאגן פאר רבי שלום אליעזר נו דער‬ ‫פעטער האט דאך געזאגט זאלן זיך עלטערן אין פריידן‪ ,‬האט רבי ר' שלום אליעזר‬ ‫פון ראצפערט געזאגט‪ ,‬אז יעצט פארשטייט ער וואס דער שינאווער רב זי"ע האט‬ ‫געזאגט אז זיי וועלן עלטערן און פריידן‪ ,‬ווייל אלע ביידע זענען דאך אוועק אין איין‬ ‫יאר‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער ר' שלום אליעזר האט געהאט א זון ר' חיים‪ ,‬ער איז געווען דער ראש בית דין‬ ‫אין סאטמאר‪ .‬און נאך די מעשה פון דעם עצי חיים מיט זיין ווייב‪ ,‬ארום א יאר און א‬ ‫***** במ ******‬ ‫האלב שפעטער איז ער אויך אוועק נעבעך‪ .‬מ'האט נישט געוואלט פארציילן פאר די‬ ‫מאמע‪ ,‬ר' שלום אליעזר'ס רעביצין‪ ,‬מ'האט איר נישט געוואלט מצער זיין‪.‬‬ ‫למעשה איז איינמאל געקומען א איד פון סאטמאר דארט וואו ר' חיים האט‬ ‫געוואוינט צו רבי שלום אליעזר זי"ע‪ ,‬וואס האט דעמאלטס געוואוינט אין ראצפערט‪.‬‬ ‫און ר' שלום אליעזר'ס רעביצין האט געפרעגט וואס מאכט מיין זון רבי חיים‪ ,‬דער‬ ‫איד האט נישט געוואוסט אז די רעביצין ווייסט נישט‪ ,‬האט ער זיך אנגערופן‪ ,‬איר‬ ‫מיינט אפשר ר' חיים עליו השלום'ס קינדער‪ ,‬ער האט נישט געכאפט אז זי ווייסט‬ ‫נאכנישט‪ .‬זי האט דאס געהערט איז זי געווארן אויס מענטש‪ ,‬פארשטייט זיך‪ ,‬און זי‬ ‫איז אריינגעלאפן צו איר מאן‪ ,‬ר' שלום אליעזר זכרונו לברכה‪ ,‬ער איז געווען אינמיטן‬ ‫אן אסיפה פון רבנים דארטן‪ ,‬און דער מאקאווא'ער רב רבי משה נתן זכרונו לברכה‬ ‫איז אויך דארט געווען‪ .‬זי האט זייער פארפירט‪ ,‬מ'האט צוגענומען די טאכטער‪,‬‬ ‫מ'האט צוגענומען דעם איידעם‪ ,‬יעצט האט מען צוגענומען אין הימל דעם זון אויך‪,‬‬ ‫און דו שווייגסט‪ ,‬וואס האסטו דאס צוגעלאזט‪ ,‬האסט נישט איינגעריסן‪ ,‬זי האט זיך‬ ‫אפגערעדט זייער שטארק‪ ,‬און זייער געוויינט דארטן פאר איר מאן דער הייליגער‬ ‫ר' שלום אליעזר זכרונו לברכה‪ .‬רבי שלום אליעזר זכרונו לברכה איז געווען זייער‬ ‫רואיג און געענטפערט‪ ,‬וואס פארפירסטו אזוי‪ ,‬וואס וויינסטו אזוי‪ ,‬ווער האט עס דען‬ ‫געטון‪ ,‬דער אלטער באקאנטער גוטער באשעפער‪ ,‬דער דערבארעמדיגער באשעפער‪,‬‬ ‫ער האט דאס געטון‪ ,‬וואס פארפירסטו‪ ,‬וואס וויינסטו אזוי‪ ,‬און דעמאלטס האט דער‬ ‫הייליגער רבי שלום אליעזר זכרונו לברכה איר געזאגט‪ ,‬דאס וואס דער אייבערשטער‬ ‫טוט‪ ,‬איז אלעס א גוטער וועג‪ ,‬דער אייבערשטער ווייסט וואס ער טוט‪ ,‬אלעס מיט‬ ‫חסדים‪.‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬זכותו יגן עלינו‪ ,‬מ'זאל נישט וויסן פון קיין צער‪ .‬דער אייבערשטער‬ ‫זאל געבן דעם כח‪ ,‬מ'זאל זיך שטארקן‪ ,‬מ'זאל הערן נאר בשורות טובות‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** גמ ******‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫טראפנ'ס פון חיזוק‬ ‫פאר משיח איז דא א גרויסע הסתרת פנים‪ .‬דער אמת איז אז עס שטייט אין‬ ‫מדרש אז ווען משיח וועט קומען‪ ,‬וועט דער אייבערשטער שיקן די אלע נביאים זאלן‬ ‫טרייסטן די אידן‪ ,‬און די אידן וועלן נישט וועלן מקבל זיין קיין טרייסט‪ ,‬ווי לאנג‬ ‫דער אייבערשטער אליינס וועט זיי נישט טרייסטן‪ .‬דאס זאגט מען פשט אין פסוק‬ ‫דארטן 'נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם'‪ ,‬די אידן וועלן נישט אננעמען קיין טרייסט‪,‬‬ ‫נאר פונעם אייבערשטן אליינס וועט מען וויסן אז ס'וועט שוין מער נישט קומען צו‬ ‫קיין צער‪.‬‬ ‫דער אמת איז א חידוש נפלא‪ .‬אזא אריכות הגלות‪ ,‬נאך אזויפיל יארן אין גלות‪,‬‬ ‫שוין באלד צוויי טויזנט יאר‪ ,‬און ס'זענען אלעמאל געווען צדיקים וואס האבן‬ ‫דערהאלטן די אידן און מחזק געווען‪ ,‬גרויסע צדיקים‪ ,‬בעל שם טוב הקדוש און‬ ‫תלמידים פון בעל שם טוב הקדוש‪ .‬דער אמת איז אז ווען א טאטע שיקט אוועק‬ ‫די קינדער‪ ,‬איז ווי לאנג זיי זענען דארטן געבט ער די עלטערע קינדער זאלן אכטונג‬ ‫געבן‪ ,‬טאמער זעהט ער אז ס'איז א מצב וואס מ'דארף מער א שמירה‪ ,‬זאגט ער‪ ,‬איך‬ ‫אליינס וועל זיין דארטן מיט ענק‪ ,‬איך אליינס וועל זיין לעבן די קינדער‪ ,‬איך אליינס‬ ‫וועל אפגעבן‪ ,‬און איך וועל דארט זיין מיט זיי‪.‬‬ ‫דאס וואס די גמרא זאגט טאקע אז פאר משיח וועט קומען‪ ,‬אין לנו להישען אלא‬ ‫על אבינו שבשמים‪ ,‬אונז האבן זיך נישט אויף וועם צו פארלאזן נאר אויף אונזער‬ ‫טאטע אין הימל‪ .‬דאס איז אפשר וואס דער רבי זכרונו לברכה פלעגט אלעמאל צו‬ ‫וויינען אויף דעם‪ ,‬אמאל האבן מיר געהאט צדיקים וואס האבן מחזק געווען‪ ,‬היינט‬ ‫האבן מיר שוין גארנישט‪ ,‬נאר מיר האבן איינעם‪ ,‬דער באשעפער וואס די פריערדיגע‬ ‫צדיקים האבן זיך אויך נאר פארלאזט אויף אים‪ ,‬און יעצט מ'דארף זיך פארלאזן אויף‬ ‫אים אליינס‪.‬‬ ‫האבן מיר פריער געשמועסט פשט אין דעם איז‪ ,‬דער אייבערשטער כביכול זאגט‪,‬‬ ‫ווייסט וואס‪ ,‬יעצט וועל איך אליינס אפגעבן אויף מיינע קינדער‪ ,‬איך וועל אייך נישט‬ ‫***** דמ ******‬ ‫שיקן קיין שלוחים אלע צדיקים‪ ,‬איך דארף אליינס אפגעבן אויף יעדן איד עקסטער‪.‬‬ ‫איז אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫דער גרעסטער חיזוק איז אז א איד ווייסט אז דער טאטע געבט אכטונג אויף אים‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער געבט אכטונג אויף יעדן איד‪ ,‬און איז משגיח און ער היט אים אפ‪.‬‬ ‫און א איד ווייסט דאס‪ ,‬איז דאס דער גרעסטער חיזוק וואס א איד האט‪ .‬מ'זאגט‬ ‫אהבת עולם אהבתנו השם אלוקינו‪ ,‬די גרויסע ליבשאפט‪ ,‬דער אייבערשטער האט‬ ‫אונז ליב‪.‬‬ ‫שרייבט דער בעל שם טוב הקדוש‪ ,‬אז דער אייבערשטער האט מער ליב דעם‬ ‫גרעסטן חוטא ווי דו האסט ליב דעם בן יחיד‪ .‬ווען א איד האט א בן יחיד בן זקונים‬ ‫האט ער אים זייער ליב‪ ,‬און דער אייבערשטער כביכול‪ ,‬די אהבה קען מען נישט שאצן‪,‬‬ ‫מ'קען זיך נישט פארגלייכן אפילו‪ .‬אויף דעם איז דער פשט‪ ,‬אז א איד ווייסט אז דער‬ ‫אייבערשטער האט מיך אזוי ליב‪ ,‬איז דאס דער גרעסטער חיזוק‪ .‬ווער האט מיך ליב‪,‬‬ ‫דער באשעפער‪ .‬ווי א גרויסער צדיק‪ ,‬א גרויסער מלך‪ ,‬א גרויסער עשיר זאגט‪ ,‬איך‬ ‫נעם דיך אריין איך געב אכטונג אויף דיר זאלסט וויסן אז איך שעץ דיך איך האב דיך‬ ‫ליב‪ ,‬פילט מען זיך א גרויסער חיזוק‪ ,‬איז מען שטאלץ‪ .‬קל וחומר און קל וחומר אונז‬ ‫האבן מיר א הייליגן גרויסן באשעפער וואס פירט די גאנצע וועלט‪ ,‬ער האט אזויפיל‬ ‫אין שיעור מלאכים און עולמות וואס מ'זעט אפילו אויף דעם עולם הגשמי‪ ,‬וויפיל‬ ‫שטערנס ס'זענען דא‪ ,‬אין שיעור אין ערך די גרויסקייט פון באשעפער‪ .‬און ער לאזט‬ ‫זיך אראפ‪ ,‬און ער געבט אכטונג אויף יעדן איינציגן איד‪ ,‬אפילו א שפל'דיגער איד ווי‬ ‫נאר ער איז‪ .‬ווי שטאלץ דארף מען זיין‪ ,‬ווי פריילעך דארף מען זיין‪ ,‬אונז האבן אזא‬ ‫גרויסן באשעפער און ער געבט אכטונג אויף אונז‪ ,‬דאס איז אונזער טרייסט‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער זאל טאקע העלפן‪ ,‬אונז זאלן מיר איינזען‪ ,‬און ער זאל‬ ‫ארויסווייזן זיין ליבשאפט פאר אונז‪ ,‬זאל מען זען חסדים טובים תמיד‪.‬‬ ‫***** המ ******‬ ‫ברכת מזל טוב מעומק הלב שלוחה‬ ‫לבני היקר רודף צדקה וחסד בכל לב‪,‬‬ ‫אהוב על כל מכיריו‪ ,‬שמו מהללים בכל פה‪,‬‬ ‫הר"ר עוזר נתנאל שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בנו המופלג בתורה ויר"ש‬ ‫החתן כמר משה ני"ו‬ ‫יה"ר שיזכה להקים בית נאמן בישראל‪,‬‬ ‫וירווה רוב נחת דקדושה ממני ומכל יוצ"ח‬ ‫אמן‬ ‫גליון זו מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי‬ ‫הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל‬ ‫אמי מורתי‬ ‫האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל‬