gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דבר המלך · Dvar Hamelech — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: דבר המלך · Dvar Hamelech

שבוע: וירא (2026-10-26)

דבר המלך · Dvar Hamelech — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪4:31‬‬ ‫‪5:37‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫אני אוחז ולהיכנס לסוגיות אחרות ולחשב את כל השיטות‪ ,‬אזי זו‬ ‫'תורת חסד על לשונה'‬ ‫היא תורת חסד פשוטה כמשמעה"! [דרשו]‬ ‫צריך תורה וחסד‬ ‫המשלב תורה וחסד זוכה לאריכות ימים הגמרא ראש השנה דף‬ ‫כח' מביאה שאביי ורבא מזרעו של בית עלי היו שנגזר עליהם‬ ‫"ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב"‬ ‫קיצור ימים ב"מ‪ ,‬רבא שעסק רק בתורה חיי ארבעים שנה‪ ,‬ואילו‬ ‫רש"י‪" :‬בן בקר רך וטוב"‪ -‬שלשה פרים לקח כדי להאכילם‬ ‫אביי שעסק בתורה ובגמילות חסדים חיי שישים שנה כשאדם‬ ‫שלש לשונות בחרדל‪.‬‬ ‫עוסק בחסד שכרו עצום בעולם הזה ובבא‪.‬‬ ‫ספר בראשית נקרא 'ספר הישר' כמובא במסכת עבודה זרה‬ ‫תורה שאין עמה גמילות חסדים‪ -‬אינה תורה!‬ ‫דף כה' כיון שמאבותינו הקדושים אנו לומדים כיצד להתנהג‬ ‫נשאל פעם רבנו מוה"ר הרב משה לוי זצוק"ל‪ ,‬הכיצד מבזבז הוא זמן‬ ‫בישרות ומידות טובות‪.‬‬ ‫יקר על קבלת אנשים‪ ,‬שמיעת בעיותיהם ומתן עצות? הרי בזמן זה‬ ‫אנו רואים בפרשה את אברהם אבינו כיצד הוא עושה חסד‬ ‫יכול היה כבוד הרב לכתוב חידושי תורה ולהוסיף בלימוד כהנה‬ ‫עם מלאכים שנדמו לו כערביים‪ ,‬חסד שהוא בלתי נתפס‪,‬‬ ‫וכהנה? ענה ואמר במתק לשונו‪ :‬מספרים על החזון איש זצ"ל‪,‬‬ ‫אברהם אבינו שוחט שלושה עגלים כדי שכל אחד יאכל לשון‬ ‫שהרבנית חסה על זמנו והיתה סוגרת את הדלת בפני המוני האנשים‬ ‫בחרדל‪ ,‬מדובר ביום השלישי למילתו שהוא היום הקשה‬ ‫שהגיעו לקבל עצותיו וברכותיו‪ .‬התלונן בפניו אחד ממקורביו על כך‪,‬‬ ‫ביותר למילה של תינוק‪ ,‬ק"ו מילה של אדם מבוגר בן מאה‪.‬‬ ‫אז אמר לו החזון איש בחיוך‪ :‬אם כך עושה הרבנית‪ ,‬אבקשך שתבוא‬ ‫הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יעברו אורחים‬ ‫דרך החלון‪ !...‬וזוהי תשובתי‪ :‬החסד עם הבריות הוא המשך הלימוד!‬ ‫ושבים ובכל זאת אברהם אבינו מחכה בשמש הקופחת‪ ,‬רואה‬ ‫תורה שאין עמה גמילות חסדים‪ -‬אינה תורה!‬ ‫ערביים‪ ,‬מיד "וירוץ אברהם אליהם" ומשתחווה להם אפים‬ ‫צריך תורה וחסד ומעשה באדם מעיר הקודש טבריה‪ ,‬שהיה איש‬ ‫ארצה ומבקש שיכנסו לביתו‪ .‬זהו חסד בלתי נתפס בהבנה‬ ‫חסד גדול ועזר רבות לעניים‪ ,‬לאלמנות וליתומים‪ .‬כל אנשי‬ ‫אנושית‪ ,‬ואין שום בן אנוש שיעשה חסד כזה‪ .‬רק אברהם‬ ‫טבריה ידעו שהוא הכתובת לכל סוג חסד‪ ,‬ואילו הוא לא עסק‬ ‫אבינו שכולו חסד‪ .‬מעשה זה מעיד על כל חייו של אברהם‬ ‫בעמוד של התורה אלא רק בחסד‪ .‬והנה באחד הלילות שכב לישון‬ ‫אבינו אם בזמן שהוא ביום השלישי למילתו והם נדמו לו‬ ‫שנת ישרים‪ ,‬אחרי יום מלא בענייני חסד לכל נצרך‪ ,‬והנה חולם‪,‬‬ ‫כערבים שפלים והוא בגיל מאה‪ ,‬ולמרות זאת אברהם אבינו‬ ‫ובחלומו הוא רואה שהגיע זמנו להיפטר מן העולם והוא עולה‬ ‫עושה חסד קל וחומר כל ימות חייו בזמנים רגילים‪.‬‬ ‫לבית דין של מעלה לתת דין וחשבון על מעשיו בעולם הזה‪ .‬אחר‬ ‫כתוב במסכת אבות דרבי נתן פרק ז' שאברהם אבינו ביתו‬ ‫כמה רגעים יצא דינו להיכנס לגן עדן‪ ,‬נתנו לו מפתח ואמרו לו 'זה‬ ‫בית מלון המצוי בו כל טוב ופתוח לרווחה להכניס אורחים‪,‬‬ ‫השער שלך‪ ,‬תיכנס‪ .‬יש שם נהרות אפרסמון ופרחים יפים מאוד‪,‬‬ ‫והכל בחסד ללא תמורה ובלי גבול‪ .‬אנו ירשנו תכונה זו של‬ ‫ובקיצור ‪ -‬גן עדן'‪ .‬אין לתאר את השמחה שאותו אדם חש‪ .‬הוא ניגש‬ ‫חסד מאברהם אבינו כפי שמובא באבות פרק ה' "מתלמידיו‬ ‫לפתוח את הדלת‪ ,‬נכנס פנימה וחשכו עיניו‪ ,‬כיוון שלא הייתה טיפה‬ ‫של אברהם אבינו ביישנים‪ ,‬רחמנים וגומלי חסדים"‪.‬‬ ‫של אור‪ .‬הוא חשב שאולי תיכף יגיע האור‪ ,‬והמתין זמן רב‪ .‬חזר‬ ‫הגמרא (ע"ז יז') אומרת‪ :‬כל העוסק בתורה ואינו עוסק‬ ‫לבית הדין ואמר להם 'במחילה מכם‪ ,‬שכחתם להדליק אצלי את‬ ‫בגמילות חסדים דומה כמי שאין לו א‪-‬לוק‪ ,‬ח"ו‪ .‬מסביר שם‬ ‫האור‪ .‬הכל חושך'‪ .‬אמרו לו 'כאן זה עולם האמת‪ .‬מה שהכנת‬ ‫רש"י‪ :‬להגן עליו‪ .‬הגמרא מספרת (שם) כשנתפסו רבי אלעזר‬ ‫בעולם שלמטה ‪ -‬כך יש לך בעולם כאן‪ ,‬שהרי כתוב בפסוק 'כי נר‬ ‫בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון אמר לו רבי אלעזר בן פרטא‬ ‫מצוה ותורה אור'‪ .‬כל המצוות שעשית חשובות מאוד‪ ,‬והן‬ ‫לרבי חנינא בן תרדיון אשריך שאתה נתפסת על דבר אחד על‬ ‫נקראות נרות‪ .‬אבל כדי שהנרות‪ ,‬שהן המצוות‪ ,‬יאירו‪ ,‬היית חייב‬ ‫ידי הרומאים‪ ,‬אוי לי שאני נתפסתי על חמישה דברים ‪,‬אמר‬ ‫ללמוד תורה‪ .‬שהרי נאמר 'ותורה אור'‪ .‬ויהי בבוקר והנה חלום‪,‬‬ ‫לו רבי חנינא אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה תנצל‬ ‫אבל האיש הנ"ל הרגיש שזה חלום אמיתי‪ ,‬ואחר תפילת שחרית‬ ‫אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ולא אנצל מכיוון שאתה עסקת‬ ‫ניגש לרב המקומי ואמר לו 'כבוד הרב‪ ,‬אני רוצה את הרשימה של‬ ‫גם בתורה וגם בגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא בתורה‬ ‫כל שיעורי התורה שבעיר'‪ ,‬והחל ללמוד תורה במסירות‪.‬‬ ‫[בלבד] לא אנצל‪ .‬ומסקנת הגמרא שרבי חנינא בן תרדיון עשה‬ ‫‪.‬‬ ‫מרן הרב בן ציון מלווה מעבר ליכולתו לאברך לחלצו מחובותיו‬ ‫חסד‪ ,‬אבל לא עשה מספיק חסד‪.‬‬ ‫מעשה באברך בן תורה שמשפחתו גדלה והוצרך להלוות‪ .‬לווה מפה‬ ‫הביאו לרבי אלעזר בן פרטא ושאלו אותו‪ :‬למה למדת? ולמה‬ ‫ומשם‪ ,‬ונכנס לסחרחורת חובות‪ .‬לקח פה כדי לשלם שם‪ ,‬ורץ מגמ"ח‬ ‫גנבת? אמר להם אם אני לומד אינני יכול לגנוב ואם אני‬ ‫לגמ"ח‪ ,‬קושש הלוואות והתרוצץ להשיג ערבים‪ .‬שלוות רוחו‬ ‫לסטים איני יכול להיות אדם העוסק בתורה אחד סותר את‬ ‫התערערה ושמחת חייו נגוזה‪ ,‬לימודו לקה ומשפחתו סבלה‪ .‬סוף דבר‪,‬‬ ‫השני (אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא) וכמו‬ ‫בריאותו ונפשו התדרדרו‪ ,‬הוא עמד על סף קריסה‪ .‬נודע הדבר לרבינו‬ ‫הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל‪ ,‬וקראו‪ .‬עמד לפניו בשפל רוח‪,‬‬ ‫שהטענה הראשונה אינה נכונה כך גם הטענה השניה אינה‬ ‫נכון לקבל תוכחה ומוסר‪ .‬להפתעתו‪ ,‬לא השמיע רבינו מלת ביקורת‪,‬‬ ‫נכונה כיון שאחת נוגדת את השניה ממלא שני הטענות אינם‬ ‫גם לא שמץ תמיהה על אורחותיו‪ ,‬איך הביא את עצמו ומשפחתו אל‬ ‫נכונות‪ .‬שאלו אותו מדוע קראו לך רבי ? (סימן שהנך עוסק‬ ‫סף התהום‪ .‬להיפך‪ ,‬האיר אליו פניו ואמר‪" :‬מה דהווה הווה‪ ,‬מכאן‬ ‫ומלמד תורה) אמר להם‪ :‬אני רב מומחה באריגה‪ .‬הביאו‬ ‫ולהלאה 'חושבנא טבא'‪ .‬רק אמור לי כמה אתה חייב"‪ .‬התברר‬ ‫לפניו שני פקעיות ואמרו לו שיזהה מה הוא חוט השתי ומהו‬ ‫שבעצמו אינו יודע‪ .‬ניסה להיזכר‪" :‬חמש מאות שקלים לגמ"ח פלוני‪,‬‬ ‫חוט הערב נעשה לו נס כמובא בגמרא שם וידע להבחין‪.‬‬ ‫חמש מאות לגמ"ח פלוני‪ ,‬אלף שקלים לאברך פלוני‪ ,‬שמונה מאות‬ ‫שאלוהו‪ :‬למה לא באתה לבית התפלות שלנו ? אמר להם‪:‬‬ ‫לפלוני‪ .‬יש עוד‪ ,‬עלי להסתכל בפנקס‪ - "...‬רחמנות‪ .‬חייך רבינו‪" :‬יודע‬ ‫זקן אני‪ ,‬ומתיירא שמא תרמסו אותי ברגליכם‪[ .‬אמרו] לו ועד‬ ‫אתה‪ ,‬אדם צריך להיות מסודר‪ .‬לחיות על פי סדר‪ .‬וב'ליל הסדר' יש‬ ‫עכשיו האם יש זקנים שנרמסו ? נעשה נס ונרמס באותו יום‬ ‫סימן שקרוי‪' :‬מרור כורך'‪ .‬ופירש רבינו יוסף חיים מבגדד [מרן ה'בן‬ ‫זקן‪ .‬שאלוהו למה שחררת את עבדך לחירות? (דבר האסור‬ ‫איש חי'] זצ"ל‪ :‬כל הלוואה היא מרור‪ ,‬ובמקום שיזכור הלוואה זו וזו‬ ‫בזמן הרומאים) אמר להם‪ :‬לא היו דברים מעולם‪ .‬קם אחד‬ ‫וזו‪ ,‬יסכם כל הלוואותיו יחדיו‪ ,‬ויידע כמה הוא חייב‪ .‬וזה קרוי‪:‬‬ ‫מהם להעיד עליו ששחרר את עבדו בא אליהו ונדמה לו כאחד‬ ‫'מרור כורך'‪ ,‬לכרוך כל המרורים יחדיו‪ ...‬עיין בפנקסיך ותאמר לי‬ ‫מחשובי המלכות ואמר לאיש שרצה להעיד‪" :‬ראית שעד‬ ‫כמה חייב אתה בסך הכל!"‪ .‬הלך וחזר‪" :‬עשרת אלפים שקלים"‪.‬‬ ‫עכשיו נעשו ניסים‪ ,‬לכן לא כדאי לך להעיד נגדו‪ ,‬כיון שגם‬ ‫כמחיר שליש דירה באותם ימים‪ ...‬בעצמו לא ידע‪ ,‬שכך השתרגו‬ ‫עכשיו יעשה לו נס‪ ,‬ואתה תתבייש שלא יתקבלו דברך"‪ .‬ולא‬ ‫חובותיו‪ .‬גם רבינו לא שיער עד כדי כך‪ .‬אמר לו‪" :‬שמע נא‪ ,‬אני מוכן‬ ‫קיבל דבריו ראה כך אליהו הנביא בעט בו והעיף אותו ארבע‬ ‫לפרוע כל חובותיך‪ ,‬אך בתנאי אחד‪ :‬שמכאן ואילך אינך לוקח‬ ‫מאות פרסה וכך למרות שנאשם בחמישה דברים ניצול‪ .‬לעומתו‬ ‫הלוואה‪ .‬לא בגמ"ח‪ ,‬ולא בבנק‪ .‬אתה פותח דף חדש‪ ,‬ויישאר נקי‬ ‫רבי חנינא בן תרדיון אמרו לו‪ :‬למה עסקת בתורה אמר להם עשיתי‬ ‫וצח!"‪ .‬הסכים בלהיטות‪ ,‬ועמד בתנאי‪ .‬השתקם וניצל‪ ,‬שב להשקיע‬ ‫כאשר צווני ה' א‪-‬לקי‪ .‬מיד גזרו עליו שריפה ב''מ‪.‬‬ ‫עצמו בתורה והיה למרביץ תורה‪ .‬הוא‪ ,‬משפחתו ותלמידיו‪ ,‬חבים‬ ‫בעת שמרן הרב אלישיב זצוק"ל צעד ברחובה של עיר בלוויית‬ ‫הכל לרבינו‪ .‬ולא ידע שסכום זה היה מעל ומעבר ליכולת רבינו‪ .‬ולא‬ ‫נכדו‪ ,‬צדו עיניו פועלים הטרודים בהכנת היציקה ליסודות בניין‪.‬‬ ‫התרים עבורו‪ ,‬אלא נ טל הלוואות והחזירן במשך שנים!!!‪ .‬ולאו דוקא‬ ‫"הרואה אתה את ההכנות ליציקת היסודות?" פנה רבינו לנכדו‪,‬‬ ‫לנצרכים ולרעבים המה ליבו של רבינו זצ"ל‪ .‬פעם עבר רבינו ברחוב‪,‬‬ ‫"הלא עמודי הבטון כה מוצקים ואיתנים‪ ,‬ואם כן לשם מה יש‬ ‫וראה ילד עומד ליד דלפק קיוסק ומביט בעיניים כלות‪ ,‬ניגש וקנה‬ ‫צורך במוטות הפלדה"!? "הפלדה היא שמעמידה ומחשלת את‬ ‫עבורו עוגה!‪ .‬סביר להניח שאין המדובר בילד מורעב‪ ,‬ודאי אכל‬ ‫ארוחה משביעה‪ ,‬אלא שכך דרכם של ילדים‪ ,‬ללטוש עיניים‬ ‫הבטון לבל ייסדק ויישבר!" נימק הנכד‪" .‬אכן!" הסכים רבינו‪,‬‬ ‫לממתקים‪ .‬ורבינו‪ ,‬איש החסד‪ ,‬לבו נכמר‪ ,‬לחש למלווהו‪" :‬רחמנות‪,‬‬ ‫"דע לך כי עמוד התורה בלא חסד‪ ,‬הרי הוא כעמוד בטון בלא‬ ‫ילד רוצה עוגה!‪( ."...‬עלון 'פרפרת' מתוך רבינו בעל ה'אור לציון')‪.‬‬ ‫שלד הפלדה‪ ,‬שאין לו קיום! "ומתי הסבא עושה חסד?" העז‬ ‫כתוב באוצר מדרשים (עמוד ‪.)30‬‬ ‫הנכד ושאל‪" ,‬הלא רוב שעות היממה הוא שקוע בתלמודו"! "דע‬ ‫כל העושה חסד חנם הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד חנם‪.‬כתב‬ ‫לך‪ ,‬שכאשר באים לבקש ממני עצה והדרכה במלי דעלמא‪ ,‬על אף‬ ‫בספר דבש (לפי מערכת ח אות ב ‪,‬חסד) מי שהוא גומל חסדים יהא‬ ‫שהדבר גוזל מזמני היקר‪ ,‬אין הדבר מעיק עלי כל כך‪ .‬אבל‬ ‫מבושר שנשמעת תפלתו‬ ‫כששואלים אותי בדבר תורה והלכה‪ ,‬ועלי להתנתק מהסוגיא בה‬ ‫ידעתי מה לעשות‪ .‬החלטתי להתקשר לרב שך‪ .‬התקשרתי וסיפרתי לו את הבעיה‪.‬‬ ‫סיפורים מחזקים‪-‬מרן הרב שך‬ ‫" תלך לדוד שלך‪ ,‬הוא מכיר אותי"‪ ,‬הורה לי‪" .‬תגיד לו שאמרתי שייקח את‬ ‫הכ סף בחזרה‪ ,‬ויחפש יתום או יתומה בבלגיה‪ ,‬מעין המצווה הזאת‪ ,‬ויחלק להם‬ ‫כדי להקים ישיבה צריך מסירות נפש‪ .‬הרב שך‪ :‬כשקשה כך בונים ישיבה‬ ‫את הכסף"‪ .‬כשסיפרתי לדוד שלי את מה שאמר הרב שך‪ ,‬אמר‪" :‬תגיד לרב שך‬ ‫הרב משה מיכאל צורן שליט"א‪ :‬הסיפור שלפנינו על מרן הגרא"מ שך זצ"ל מובא‬ ‫שכסף שיצא ממני – אני לא לוקח בחזרה‪ .‬לא עלינו‪ ,‬לא חסר יתומים בבני ברק‪.‬‬ ‫ממקור ראשון‪ ,‬וכמדומה שלא סופר מעולם‪ ,‬ולכן יש בו חשיבות רבה‪.‬‬ ‫שיחלק להם את הכסף כראות עיניו"‪ .‬ואז פנה אלי הזקן שוב ואמר‪" :‬בשבוע‬ ‫בשכונתנו מתגורר איש ת"ח ויר"ש‪ ,‬הרב שלום אברוצקי‪ ,‬שאביו הגה"צ רבי משה‬ ‫חיים שליט"א משמש במשך שנים רבות כמשגיח ב'ישיבה לצעירים רחובות' (כיום‬ ‫הבא‪ ,‬ביום שלישי בשעה תשע בערב‪ ,‬אני על הגבעה בבני ברק‪ .‬אני רוצה לראות‬ ‫אומר גם הבן שיחות בישיבה)‪.‬בתקופה מסוימת נוצרו חובות גדולים לישיבה‪,‬‬ ‫בעיניים את הבחורצ'יק הזה‪ ,‬את היתום הזה‪ .‬והוא אכן הגיע‪ .‬אלא שחיכתה לו‬ ‫והמשא היה כבד מדי‪ .‬אישים מצוות הישיבה עלו בצוותא אל מרן הגרא"מ שך‬ ‫הפתעה‪ .‬בדירה‪ ,‬ליד הישיבה‪ ,‬חיכה לו הבחור‪ ,‬שהביא אתו גם את הכלה‪" .‬מי‬ ‫זצ"ל כדי ליטול את עצתו‪ .‬מרן ראש הישיבה האזין לדבריהם‪ ,‬ואמר (ביידיש)‪:‬‬ ‫אבא שלך‪ ,‬מי אמא שלך"? שאל את הכלה‪" .‬אבא ואמא שלי שניהם בהר‬ ‫"כשקשה‪ ,‬כך בונים ישיבה!"‪ .‬עברה מחצית השנה‪ ,‬והמצב החמיר עוד יותר‪ .‬אנשי‬ ‫המנוחות בירושלים"‪ " .‬לא ידעתי שגם ָא ְּת יתומה"‪ ,‬אמר הזקן‪" .‬סיפרו לי רק על‬ ‫הצוות הגיעו שוב אל מרן זצ"ל‪ ,‬ושטחו לפניו את המצב הקשה‪ .‬הרב שך אומר‬ ‫החתן‪ .‬אוהו‪ ,‬עכשיו שאני נוכח לדעת שמדובר גם ביתום וגם ביתומה‪ ,‬אלו הם‬ ‫שוב‪" :‬כשקשה‪ ,‬כך בונים ישיבה"‪ .‬עבר זמן נוסף והמצב הפך לבלתי‪-‬אפשרי‪.‬‬ ‫ממש דברי המהרש"א‪' ,‬להשיא יתום ויתומה'… אם כך יש לי הפתעה בשבילכם‪.‬‬ ‫החליטו רבני הישיבה לעלות בפעם השלישית אל מרן‪ ,‬ולא לצאת מביתו עד‬ ‫אבל יש לי שאלה‪ ,‬שהיא תנאי לקבלת ההפתעה‪ :‬האם אתה מוכן לחתום לי‬ ‫שיימצא פתרון‪ .‬רבני הישיבה אמרו למרן בלשון מליצית‪" :‬אנחנו יודעים שיש‬ ‫שאתה לא יוצא מכותלי בית המדרש כל חייך? יושב ושוקד על התורה יומם‬ ‫לראש‪-‬ישיבה כמה מהלכים בכל סוגיה; לכן‪ ,‬אנחנו רוצים הפעם מהלך‬ ‫ולילה‪ ,‬ושום דבר אחר בעולם לא יעניין אותך‪ ,‬גם לא משרות תורניות‪ .‬אתה רק‬ ‫אחר"…התרומם הרב שך מכסאו‪ ,‬נכנס לחדר פנימי וחזר עם מגירה שהיתה‬ ‫יושב ולומד תורה לשמה"‪" .‬זוהי שאיפתי והלוואי ואזכה שתתממש"‪ ,‬השיב‬ ‫מליאה בקבוצות גדולות במיוחד של מאה דולר‪ .‬סכום עתק היה שם‪ ,‬ומרן אמר‬ ‫הבחור‪" .‬הבה ונשמע על מה מדובר"? "דירה עלי‪ .‬הרי אתה הילדים שלי‪ .‬כמו כן‬ ‫להם‪" :‬קחו כמה שאתם צריכים"‪ .‬הרבנים לקחו כמות שהיתה אמורה להספיק‬ ‫אקצה לכם נכס‪ ,‬מניב פירות‪ ,‬והוא ישמש מקור פרנסתכם‪ .‬כך תוכל לשבת‬ ‫לכלכלת הישיבה למשך שנתיים‪ ,‬וקמו לצאת מבית ראש הישיבה‪ .‬כשעמדו כבר‬ ‫בפתח‪ ,‬פנה אליהם הרב שך ואמר‪" :‬מה שלקחתם לקחתם‪ ,‬אבל תזכרו‪ ,‬לא כך‬ ‫ללמוד ברוגע ובמנוחת הדעת"‪" .‬ברגע זה אני מוכן לחתום"‪ ,‬השיב הבחור‪ .‬רבי‬ ‫בונים ישיבה"‪ .‬הרבנים החזירו את הכסף…בשלב זה לחץ הרב שך את ידיהם‬ ‫דניאל המשיך וסיפר‪ :‬מכיוון שאני הייתי מעין השדכן המתווך בין שני הצדדים‪,‬‬ ‫ואמר‪" :‬הו! כשקשה‪ ,‬כך בונים ישיבה"‪ .‬והם יצאו… כעבור זמן קצר פנה להנהלת‬ ‫הזקן מינה אותי לקנות להם דירה מרווחת בשכונה יוקרתית בירושלים‪ ,‬וכמו כן‬ ‫הישיבה אדם יקר וטוב‪ ,‬והודיע שהחליט לקחת על עצמו את כל עול ההוצאות של‬ ‫מינה אותי לאחראי על הנכס שהקצה לטובתם‪ .‬מדי רבעון אני מעביר להם‬ ‫הישיבה…למדנו על חובת הציות לגדולי הדור‪ ,‬ולמדנו גם שרק כאשר קשה בונים‬ ‫מעטפה‪ .‬וממשיך ומספר‪ :‬הזקן הזה איבד באושוויץ שבעה ילדים‪ ,‬וליתום‬ ‫ישיבה‪ .‬ואם מוכנים לסבול את הקשיים‪,‬שולח השי"ת אחר‪-‬כך את עזרו ממעל! (קול‬ ‫וליתומה האלו נולדו שבעה ילדים‪ .‬לפני זמן מה היה בר מצוה של הילד השביעי‪,‬‬ ‫ברמה – בטאון רמת אלחנן – גיליון ‪ 395‬אב תשפ"ד)‬ ‫האחרון‪ ,‬שלהם‪ .‬נסעתי להשתתף בשמחה‪ ,‬ובידי מעטפה מהזקן‪ .‬בתוכה היה‬ ‫כשהרב שך זצוק"ל שולח יש סייעתא דשמיא ענקית‬ ‫מונח סכום שכיסה לא רק את ההוצאות הישירות של השמחה‪ ,‬אלא גם של‬ ‫מספר ראש כולל בפתח תקוה‪ ,‬שמוסר שיעור בדף היומי בבית הכנסת בעיר‪.‬‬ ‫התפילין‪ ,‬וגם של השבת חתן‪ .‬כסף בשפע שכיסה את הכל‪ .‬כל זה נולד וצמח‬ ‫במהלך אחד משיעוריו הזכיר דברים שכתב מרן הרב שך זצ"ל בספרו "אבי עזרי"‪.‬‬ ‫ניגש אליו יהודי‪ ,‬ב שם הרב דניאל‪ ,‬ואמר לו‪ :‬הזכרת את האבי עזרי‪ ,‬אספר לך‬ ‫מהאכפתיות של רב שך‪ ,‬שנתן את לבו ונפשו למען תלמידו‪ .‬וכשאדם מתאמץ‪,‬‬ ‫סיפור על הרב שך זצ"ל‪ :‬כשהייתי בחור בשנות העשרים גרתי בבלגיה‪ ,‬באנטוורפן‪.‬‬ ‫נושא בעול עם הזולת ונותן לו את לבו – הוא זוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת‪,‬‬ ‫יום אחד אחותי מקבלת טלפון‪ .‬על הקו יהודי בעל קול מבוגר‪" .‬מי מדבר"? היא‬ ‫ומידה כנגד מידה הקב"ה נותן גם לו‪ .‬הקב"ה לא משאיר אף אחד בלי טיפול‪.‬‬ ‫שואלת את היהודי שמעבר לקו‪" .‬לייזר שך מבני ברק"‪ ,‬השיב‪" .‬ראש ישיבת‬ ‫לכל אחד יש את השליח הטוב שידאג לו‪ .‬כשאדם נושא בעול עם חברו‪ ,‬ודואג לו‬ ‫פוניבז'? היא שואלת‪" .‬כן"‪ .‬השיב‪" .‬האם אפשר בבקשה לדבר עם אחיך דני? "כן‪,‬‬ ‫– הקב"ה שולח לו סייעתא דשמיא ודואג לו‪( .‬רבי יעקב שיש שליט"א‪ -‬דורש טוב שמות‪,‬דרשו)‬ ‫הנה הוא כבר ניגש"‪" .‬אני מכיר את המשפחה שלך"‪ ,‬אמר לי הרב שך‪" ,‬ואני רוצה‬ ‫לברך ברכת המזון מתוך הסידור מרן הרב שך זצ''ל היה עוזר לכל הפונים אליו‪,‬‬ ‫לבקש ממך טובה‪ .‬יש לנו בישיבה תלמיד מיוחד במינו‪ ,‬בן עליה‪ ,‬מתמיד‪ ,‬ירא‬ ‫בכל מה שיכול‪ ,‬בין במתן עצה‪ ,‬ובין במתן ברכה‪ ,‬בסיוע כספי‪ ,‬ובשאר‬ ‫שמים‪ ,‬מתפלל כמו שצריך‪ ,‬לומד מוסר‪ .‬דא עקא‪ ,‬הבחור יתום‪ .‬הגיע שלב‬ ‫האפשרויות שהיו בידו‪ .‬אף עצות וסגולות היה מוסר לפונים אליו‪ ,‬עצות וסגולות‬ ‫השידוכים וזה הלך קשה‪ .‬אתמול בלילה התקיים הווארט של הבחור הזה‪ ,‬בשעה‬ ‫אותו למד מדברי חכמינו ז''ל‪ ,‬או ששמע מפי רבותיו‪ .‬על כל סיפור של צרה שהיה‬ ‫טובה ומוצלחת‪ ,‬והייתי חייב להיכנס לעובי הקורה‪ .‬התחייבתי מאה אלף דולר"‪.‬‬ ‫נשטח לפניו‪ ,‬היה רגיל לומר‪'' ,‬אנא התפללו'' זהו הדבר שיכול להועיל‪ ,‬אמרו נא‬ ‫ומה יכול אני לעזור בעניין? מדוע ראש הישיבה התקשר אלי"? תמה דניאל‪" .‬יש לך‬ ‫פרקי תהילים‪ ,‬אף הוא עצמו היה ''רגיל לומר'' בכל בוקר לפני התפילה‪ ,‬עשרה‬ ‫דוד יהלומן בבורסה באנטוורפן‪ .‬תיגש אליו ותגיד לו שנשלחת על ידי הרב שך מבני‬ ‫פרקי תהילים בכוונה רבה‪ .‬קבוצת אברכים בני תורה מעיה''ק ירושלים נכנסה‬ ‫ברק‪ ,‬ואתה מייצג אותו מדין שלוחו של אדם כמותו‪ .‬תספר לו את כל הסיפור‬ ‫לחדרו של ''ראש הישיבה''‪ ,‬ובקשה לשמוע דברי חיזוק והתעוררות‪ ,‬עקב‬ ‫ותגיד לו שביקשתי מאה אלף דולר"‪" .‬מאה אלף דולר זה הרבה כסף‪ .‬אני מאד‬ ‫מסופק אם הוא ייתן סכום כה גדול"‪" .‬נו נו"‪ ,‬אמר הרב שך‪" .‬אם הוא לא יתן לך‬ ‫האסונות הרבים בהם ניקפד פתיל חייהם של צעירים רבים רח''ל‪ .‬מרן ראש‬ ‫מאה אלף דולר – תלך לעוד אחד‪ ,‬ולעוד אחד"‪ .‬טוב‪ .‬ניגשתי לדוד שלי ואמרתי לו‪:‬‬ ‫הישיבה פתח ואמר להם‪ :‬יש להתחזק בהתמדת התורה ובדקדוק המצוות‪ ,‬בין‬ ‫"אל תסתכל עלי כמו שאני נראה‪ ,‬צעיר וגבוה‪ .‬תחשוב שעומד מולך יהודי זקן‪,‬‬ ‫השאר צריך שכל אחד יקבל על עצמו ועל בני ביתו‪ ,‬לברך ''ברכת המזון מתוך‬ ‫בגובה מטר חמישים‪ ,‬עם פראק והמבורג וזקן לבן… אני הרב שך מבני ברק"‪.‬‬ ‫הסידור'' או מתוך ברכון‪ ,‬כדי לעורר את הכוונה‪ ,‬ענין זה מזולזל אצל בני אדם‪.‬‬ ‫"למה כוונתך"? שאל‪" .‬הרב שך מינה אותי לשליח‪ ,‬ושלוחו של אדם כמותו"‪.‬‬ ‫וחובה גדולה להתחזק בזה!!! אף אני הוסיף הרב שך משתדל בכל פעם לברך‬ ‫וסיפרתי לו את כל הסיפור‪" .‬תקשיב"‪ ,‬אמר לי‪" .‬מאה אלף דולר אני לא יכול לתת‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ברכת המזון מתוך הסידור‪.‬‬ ‫אבל בשבוע שעבר היתה לי סייעתא דשמיא ועשיתי עסקה טובה‪ .‬אתן לך מעטפה‬ ‫לזכות לזרע של קיימא גם לזוגות צעירים שלא זכו לזרע של קיימא‪ ,‬היה הרב‬ ‫עם עשרים וחמש אלף דולר‪ ,‬תן אותה לרב שך"‪" .‬יישר כוחך"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬ ‫שך מייעץ לקבל על עצמם ברכת המזון מתוך סידור‪'' ,‬ורבים נושעו'' לאחר מכן‬ ‫"אבל מה אעשה ואני צריך מאה אלף דולר"‪" .‬תראה"‪ ,‬אמר לי‪" .‬גר כאן בקומה‬ ‫בחסדי השם‪ .‬כמו כן בהלוייתו של הרב הגאון רבי יונה יוסף ארנטרוי זצ''ל קרא‬ ‫אחד מהעשירים של אנטוורפן‪ ,‬יהודי יקר‪ ,‬אוהב תורה‪ .‬אני רק המשל‪ ,‬הוא‬ ‫מרן ראש הישיבה להתחזק בדברים ''קטנים'' שהאדם דש בעקביו‪ ,‬ובין השאר‬ ‫הנמשל‪ .‬הוא הכתובת האמיתית‪ .‬אליו צריך לגשת‪ .‬תיגש אליו ותגיד לו שאתה‬ ‫הזכיר את הענין הזה‪ ,‬לברך ברכת המזון מן הסידור‪.‬‬ ‫מגיע עם שני כובעים‪ :‬עם הכובע של הרב שך ועם הכובע שלי‪ ,‬ותבקש ממנו"‪.‬‬ ‫יש תוספת בשלום בית מרן הגרא''מ שך זצ''ל רגיל תמיד להדריך חתנים‬ ‫נכנסתי למשרד שלו‪ ,‬וראיתי שמולו יושב יהודי זקן‪ .‬לאחר שקיבלתי את רשותו של‬ ‫הגביר לומר את מטרת בואי‪ ,‬סיפרתי לו את כל הדרשה של הרב שך‪ .‬פתאום פונה‬ ‫צעירים החפצים בשלום ביתם ע''י ''דרך אחת'' והיא כלשונו‪ :‬לוותר ולוותר‬ ‫אלי הזקן בצעקות‪" :‬תגיד לי‪ ,‬מה הבחור היתום הזה עושה בבני ברק ?"מה זאת‬ ‫ולוותר! לאברך שהסתפק אם לקרוא לבנו הנולד לו על שם אביו או על שם‬ ‫אומרת מה הוא עושה"? וחזרתי על דברי הרב שך‪" :‬הוא בן עליה‪ ,‬לומד בהתמדה‪,‬‬ ‫אביה של אשתו‪ ,‬ולאשתו אין שום קפידא בענין יעץ מרו הרב שך‪ ,‬שבכל זאת‬ ‫מתפלל טוב‪ ,‬לומד מוסר‪ ,‬בחור מיוחד במינו"‪" .‬אתם לא מתביישים"? המשיך‬ ‫יקרא לילד על שם אמה של אשתו‪ ,‬בנימוק‪ :‬אמנם אין כאן חסרון בשלום‬ ‫הזקן בשצף קצף‪" .‬יושבים ולומדים בבני ברק ובאים לבקש כסף לחתונה‬ ‫בית‪ ,‬אבל יש בה משו ם תוספת בשלום בית‪ ,‬ועל ידי כך יתרבה ויתווסף שלום‬ ‫בבלגיה… מה זה? לכו לעבוד! מה זה הדבר הזה?" "אֹמַ ר את האמת"‪ ,‬סיפר דניאל‪.‬‬ ‫ביתו‪. .‬‬ ‫"הוא הרגיז אותי‪ ,‬ועניתי לו – אולי קצת בחוצפה – בנוסח שלו‪' :‬הלו‪ ,‬תגיד לי מי‬ ‫דאג ליקר בחור בשידוכים‬ ‫דיבר איתך בכלל? דיברתי עם הגביר שיושב מולך‪ .‬ממך לא ביקשתי כלום – מה‬ ‫מרן הגרא"מ שך זצ"ל עלה פעם להיכל הישיבה‪ ,‬ואמר לבחורים שפגשו בו‪:‬‬ ‫אתה מתערב? מה אתה צועק עלי" "בחורצ'יק"‪ ,‬ענה לי‪" .‬אל תגיד לי הלו! אני‬ ‫השארתי אשה ושבעה ילדים באושוויץ‪ .‬היום אין לי ילדים‪ .‬ובניתי את עצמי בעשר‬ ‫"שכחתי רבי עקיבא איגר אחד‪ ,‬ורק בחור פלוני יכול להזכיר לי היכן מובא‬ ‫אצבעות‪ .‬אז בבקשה אל תתחצף אלי"‪.‬‬ ‫החידוש הזה"‪ .‬הלכו הבחורים לחפש את חברם הנזכר‪ ,‬וכשמצאוהו הלך לראש‬ ‫"אני מבקש סליחה‪ .‬מתנצל מעומק לבי"‪ ,‬אמרתי‪ .‬כשמזכירים את השואה –‬ ‫הישיבה למקומו של הבחור‪ .‬מרן זצ"ל הקפיד לעמוד באותו רגע במרכז ההיכל‬ ‫הלשון מתגלגלת חצי מטר אחורה‪ .‬היו כמה דקות של שקט מוחלט בחדר‪ .‬יכלו‬ ‫הגדול‪ ,‬ושאל את הבחור האם הוא זוכר היכן מופיע החדוש בספרי רבי עקיבא‬ ‫לחתוך את המתח שבאוויר בסכין‪ .‬אחרי כמה דקות הרגשתי שפשוט הכניסו‬ ‫איגר‪ .‬הלה מופתע מאוד‪ ,‬שראש הישיבה שכח היכן מופיע החדוש‪ ,‬וגם – שמצא‬ ‫לי משמים הבזק לראש‪ ,‬אמרתי לאותו זקן‪" :‬ראיתי במהרש"א‪ ,‬שכתב את‬ ‫לנכון לשאול דוקא אותו‪ ,‬אבל הצביע בפני מרן זצ"ל על המקום בו אומר רבי‬ ‫ס פרו לפני מאתיים חמישים שנה‪ ,‬משפט שמתאים במיוחד בשבילך‪ .‬הגמרא‬ ‫עקיבא איגר את חדושן‪ .‬ראש הישיבה פוניבז' לא הסתפק באמירה בעל פה‪ ,‬אלא‬ ‫אומרת (שבת לא ע"א) שכשאדם עולה לשמים‪ ,‬אחרי מאה ועשרים‪ ,‬שואלים‬ ‫בקש מהבחור שיראה לו הדבר בפנים‪ .‬וכך הוה‪ .‬ה'ארוע' נמשך כמה דקות‪,‬‬ ‫אותו כמה שאלות‪ :‬ציפית לישועה‪ ,‬נשאת ונתת באמונה‪ ,‬עסקת בתורה‪ ,‬עוד‬ ‫וכמובן שרבים מתלמידי הישיבה באו לראות את הפלא הגדול‪ ,‬שגאון אדיר כמו‬ ‫שאלה ששואלים אותו‪ :‬עסקת בפריה ורביה? האם התחתנת? הקמת דורות?‬ ‫הרב שך בא לבקש מבחור פלוני שיזכיר לו היכן מופיע החדוש‪ ,‬ואכן ראש‬ ‫שואל המה רש"א מה פשר הלשון 'עסקת' בפריה ורביה? מתאימה יותר הלשון‬ ‫הישיבה קילס את התלמיד ההוא בפני כל הנוכחים‪ .‬לאחר כמה ימים ספר מרן‬ ‫'קיימת' פריה ורביה? מבאר המהרש"א‪' :‬לא אמר קיימת פריה ורביה אלא‬ ‫זצ"ל לאחד ממקורביו מה עמד מאחורי הענין‪":‬הבחור ההוא"‪ ,‬כך ספר ראש‬ ‫עסקת – דהיינו להשיא יתום ויתומה"‪ .‬אתה אומר שאין לך ילדים‪ ,‬אולם עדיין‬ ‫הישיבה‪" ,‬עמד כבר להתארס‪ ,‬אבל ברגע האחרון לא יצא השדוך אל הפועל‪ ,‬ולכן‬ ‫יכול אתה לעסוק בפריה ורביה על ידי שתעזור בחיתון יתום ויתומה"‪" .‬אני‬ ‫היה שרוי בצער גדול‪ .‬רציתי לעודדו‪ ,‬ולכן ערכתי ברור מקדים באיזו סוגיה הוא‬ ‫יכול לראות את המהרש"א הזה"? שאל הזקן‪ .‬רצתי למשרד של דוד שלי‪ ,‬יש‬ ‫שולט‪ ,‬והאם למד גם את חדושי רבי עקיבא איגר על הסוגיה ההיא‪ ,‬ומשהייתי‬ ‫שם ש"ס‪ .‬הבאתי גמרא מסכת שבת ופתחתי לו את המהרש"א בחידושי אגדות‬ ‫בטוח שהוא שולט היטב בחומר‪ ,‬עליתי להיכל כדי לשאול אותו כנ"ל‪ ,‬מתוך‬ ‫והראיתי לו‪ .‬הוא הסתכל‪ ,‬ניכר עליו שהוא מאד התרגש‪ .‬ואז פנה אלי ואמר‪:‬‬ ‫מטרה שהארוע יתפרסם‪ ,‬ומצב רוחו של הבחור יעלה אף הוא‪ ,‬משום שהכל‬ ‫"תגיד לרב שך‪ :‬הכל עלי‪ .‬כל המאה אלף דולר"‪" .‬יש לי בעיה"‪ ,‬אמרתי לו‪.‬‬ ‫ידברו בשבחו שהצליח לזכור דבר שראש הישיבה שלו לא זכר‪ ...‬וכך אולי גם‬ ‫"בכיס שלי מונחת מעטפה מהדוד שלי‪ ,‬ובתוכה עשרים וחמש אלף דולר"‪.‬‬ ‫יצליח להשתדך שנית מהר ככל האפשר"‪ .‬וכך הוה‪ ,‬האירוע הקנה פרסום רב‬ ‫"בחורצ'יק"‪ ,‬הוא אמר לי‪" .‬תקשיב טוב! או הכל או כלום‪ .‬או כל המאה אלף‬ ‫לבחור‪ ,‬ובתוך שבועיים הוא הצליח להשתדך שנית‪...‬‬ ‫דולר או כלום‪ .‬אם זו המצוה שלי – אז אין בזה תערובת"‪ .‬לא‬ ‫ניתוח הראש שנעשה על פי עצת החזו"א‬ ‫סיפורים על החזון איש זיע"א‬ ‫סיפר מרן הגאון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל באחד מביקוריי אצל החזון איש‬ ‫ראיתי צוות של רופאים מנתחי ראש‪ ,‬שבאו להתייעץ אתו בניתוח ראש מורכב‬ ‫זה חדשתי עם חץ בגבי‬ ‫שעמדו לעשות‪ ,‬ושטחו בפניו את פרטי הדברים‪ .‬אמר להם ה"חזון איש" מייד‬ ‫סיפר הג"ר שמואל צבי קובלסקי זצ"ל שפעם הראה לו ה'חזון איש' קטע בספרו‬ ‫שהם טועים בגישה שלהם‪ ,‬וכי עליהם לבצע את הניתוח במעקף מסוים בכדי‬ ‫על הלכות עירובין ואמר לו את החידוש הזה חדשתי עם חץ בגבי‪ ,‬היה זה בעת‬ ‫שהמח לא ייפגע‪ ,‬והסביר להם את המהלך שעליהם לעשות‪ .‬יצאו משם הרופאים‬ ‫מלחמת תש"ח כאשר יצא החזו"א למרפסת ביתו ללמוד הוא שכב במיטת הברזל‬ ‫נפעמים ונדהמים‪ ,‬איך ה"חזון איש" שמעולם לא למד רפואה קלט מייד את כל‬ ‫הצרה וכיסה עצמו בסדין כדי שלא יפריעוהו בעיונו‪ ,‬בתוך כך עברו אנשי המשמר‬ ‫היקף הפרטים של אותו הניתוח‪ ,‬ואיך ש"עלה" על טעות שיכלה להיות קריטית‬ ‫וראו דמות עטוית סדין‪ .‬חשבו שזהו ערבי האורב במרפסת שאלו מי זה ולא נענו‬ ‫לאותו חולה‪ ,‬וגם בו במקום מצא להם את הפתרון לעניין‪ .‬זהו כוחם של צדיקים‬ ‫החזו"א השקוע בעיונו לא שמע את שאלתם ושבו שאלו וצעקו‪ ,‬ומשלא קבלו‬ ‫שעמלים בתורה ושמקדשים שם שמים ברבים‪.‬‬ ‫מענה ירו‪ ,‬חדר הכדור לגבו אך החזו"א לא הרגיש מאומה‪ ,‬כפי שהגמרא מספרת‬ ‫בביקור חולים לסבתא זהו גם מצוות תלמוד תורה‬ ‫על רבא שהיה שותת דם מאצבעותיו ולא חש בכך בשל עומק עיונו‪ ,‬הוא עוסק‬ ‫מדי יום ביומו נהג ה'חזון איש' זצ"ל לצאת לטיול קצר‪ ,‬לשאוף אוויר צח‪ .‬הוא‬ ‫בחידושו‪ ,‬כמדומה שזהו הקטע הראשון בחידושי עירובין‪ ,‬חייו ניצלו אז בנס‪.‬‬ ‫עשה זאת במצוות רופאיו‪ ,‬ולמותר לציין שגם בעת הטיול‪ ,‬נהג לשוחח בדברי תורה‬ ‫הגר"ח קניבסקי זצוק"ל שהיה עד ראיה למעשה‪ ,‬מספר כי הכדור לא חדר לגבו‬ ‫עם בן לווייתו‪ .‬מי שזכה ללוותו לעתים‪ ,‬היה הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל ‪ -‬אז‬ ‫של החזו"א‪ ,‬אלא נתקע במזוזת הדלת‪ ,‬רק אז הבחין החזו"א בנעשה ופסק‬ ‫בחור צעיר‪ ,‬ששעת הטיול הזו היתה עבורו הזדמנות פז לשמש תלמידי חכמים‬ ‫מעומק עיונו‪ ,‬והלך להראות לאמו ע"ה זכר לנס‪( .‬אנא עבדא)‬ ‫וליהנות מאוצרותיהם בעת ובעונה אחת‪...‬‬ ‫תאחרו את הזריעה וכך תצליחו‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בעת הטיול‪ ,‬בחר הרב פלמן לשטוח בפני ה'חזון איש' התלבטות‬ ‫סיפר רבה של קוממיות‪ ,‬הגאון רבי בנימין מנדלסון זצ"ל‪:‬‬ ‫אישית‪ ,‬שהוא לא מצליח להכריע בה‪ .‬הוא סיפר‪ ,‬כי בבית הוריו ‪ -‬הגאון רבי‬ ‫לאחר שנת השמיטה תשי"ב לא היו להם חיטים לזריעה‪ ,‬אלא חיטים שצמחו‬ ‫שמואל פלמן זצ"ל‪ ,‬רב שכונת 'היכל מאיר' בתל אביב‪ ,‬מתגוררת סבתו‪ ,‬אמו של‬ ‫בישובים חילוניים בשנת השמיטה ‪ -‬ומהם לא רצו לזרוע‪ .‬לאחר מאמצים‬ ‫אביו‪ .‬הסבתא כבר לא היתה צעירה וסבלה ממיחושים שונים‪ ,‬ולפיכך התגורר‬ ‫מרובים‪ ,‬מצאו בקיבוץ אחד של "השומר הצעיר" גרעיני חיטה מלפני שנתיים‪,‬‬ ‫בבית בנה‪ ,‬שם בנה‪ ,‬כלתה ונכדיה סעדו אותה תדיר‪.‬‬ ‫גרעינים שבורים ומתולעים שלא היו ראויים לזריעה‪ .‬המוכרים עצמם צחקו‬ ‫מטבע הדברים‪ ,‬נוצר קשר חזק וקרוב מאוד בין הסבתא לנכדיה‪ ,‬וקשר זה המשיך‬ ‫עליהם‪ ,‬והזהירום שלא יזרעו חיטים אלו ‪ -‬חבל על המאמץ‪ ,‬ועל הנזק‪ :‬עשרים‬ ‫גם כאשר הסבתא אולצה להתאשפז בבית החולים לתקופות ממושכות‪ ,‬עקב‬ ‫אלף לירות של אז! ראש ענף הפלחה של המושב‪ ,‬רבי יחיאל וייס‪ ,‬לא ידע לשית‬ ‫מחלות שונות שפקדו אותה‪ .‬בני משפחתה ביקרו אותה בתכיפות‪ ,‬שהו לצד‬ ‫עצה בנפשו‪ .‬בצר לו פנה אל רב המושב‪ ,‬רבי בנימין מנדלסון‪ ,‬שהשיב לו בדברים‬ ‫מיטתה במסירות‪ ,‬וסעדו אותה בכל ליבם‪ .‬גם מיודענו ‪ -‬הבחור בן ציון‪ ,‬נהג לבקר‬ ‫נמרצים‪ :‬אם אין על פי ההלכה חיטים אחרות‪ ,‬הוֵ י מאמין בחי העולמים וזורע‪ .‬ר'‬ ‫את הסבתא בבית החולים‪ ,‬וביקוריו היו עבורה כמשיבי נפש‪ ,‬החיו את‬ ‫יחיאל מילא אחר דבריו בתום לב‪ ,‬וקנה את הזרעים‪ .‬כעת רצו תושבי המושב‬ ‫נפשה‪.‬הסבתא כל כך נהנתה מביקוריו של הנכד‪ ,‬עד שביקשה ממנו לבוא לבקר עוד‬ ‫למהר לזרוע את החיטים‪ ,‬לפני בוא עונת הגשמים‪ .‬הם פנו אל מרן החזון איש‬ ‫ועוד‪ ,‬ולהשתהות בביקורו זמן ממושך‪ .‬מנגד‪ ,‬הרב פלמן היה אז ‪ -‬כאמור ‪ -‬בחור‬ ‫זצ"ל בשאלה‪ :‬שנה שלימה לא חרשנו ולא זרענו‪ ,‬והגשמים ממשמשים ובאים‪.‬‬ ‫צעיר‪ ,‬השוקד על התורה בישיבה לילות כימים‪ ,‬והתקשה להעביר את זמנו היקר‬ ‫האם מותר לנו לחרוש בחול המועד סוכות‪ ,‬לקראת זריעת החורף‪ ,‬לפני בוא‬ ‫בבית החולים‪ ,‬תוך שיחות חולין ו'סיפורי סבתא'‪ ...‬נכון‪ ,‬אין ספק כי הוא שש‬ ‫הגשמים?" ענה להם החזון איש‪ :‬וכי מי אמר שתאחרו את עונת הגשמים? אולי‬ ‫ושמח לקיים מצוות ביקור חולים ולכבד את סבתו‪ ,‬אולם לא ידע עד כמה מוטלת‬ ‫תקדימו אותה יותר מדאי‪ ,‬ואז יגרם לכם הפסד דווקא בגלל העבודה בחול‬ ‫עליו חובה זו‪ ,‬שעה שישנם גם בני משפחה אחרים שיכולים לשהות בקרבתה‪...‬‬ ‫המועד!" קיבלו אנשי המושב את דעתו‪ ,‬ולא חרשו במועד‪ .‬כל הישובים בסביבה‬ ‫ככל הספק הזה‪ ,‬פרש הבחור בן ציון לפני ה'חזון איש'‪ ,‬מבקש את עצתו‪ .‬ה'חזון‬ ‫כבר חרשו את השדות בסוף השנה הקודמת ‪ -‬שנת השמיטה‪ ,‬וזרעו מיד בתחילת‬ ‫איש' לא הסתפק בשמיעת פרטים אלה בלבד‪ ,‬והתעניין לפרטי פרטים למה‬ ‫שנת תשי"ג‪ ,‬אך הגשמים בוששו מלהגיע‪ ,‬וכל הזרעים נרקבו בקרקע היבשה‪.‬‬ ‫הסבתא מעדיפה את נוכחותו של נכדה זה בדווקא‪ ,‬עד כמה הוא משמח את ליבה‬ ‫ואילו חקלאי קוממיות זרעו רק בחודש חשוון בעיצומו של החורף‪ ,‬ובסביבות‬ ‫יותר מנכדים אחרים‪ ,‬ועד כמה בני משפחה נוספים שותפים למצוה החשובה‬ ‫חנוכה החלו לרדת גשמי ברכה‪ ,‬והחיטים השבורים והמתולעים גדלו‪ ,‬הצליחו‬ ‫לבקר את הסבתא ולשהות בצילה‪ .‬כשהתמונה במלואה נפרשה לפניו‪ ,‬החל ה'חזון‬ ‫ועשו פרי לתפארת‪ ,‬וזאת בזמן שבכל הסביבה לא היה יבול כלל ‪ -‬ויהי לנס!‬ ‫איש' מהרהר בדבר דקות ארוכות‪ ,‬ואז השיב תשובה מדהימה'‪:‬לך לבקר את‬ ‫מתפלל שירד גשם ומיד יורד גשם‬ ‫סבתך‪ ,‬ותשהה לצידה ככל רצונה‪ ,‬ביקורים רבים ותכופים‪ ,‬למשך זמן ממושך‪ .‬ודע‬ ‫חורף אחד לא ירדו גשמים‪ ,‬ובד"ץ 'העדה החרדית' כבר תיקן לומר תפילה על‬ ‫לך‪ ,‬שבשהותך לצידה אינך מקיים רק מצות ביקור חולים‪ ,‬כי אם בנוסף ‪ -‬גם‬ ‫עצירת גשמים‪ .‬והנה שלחו את מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי‬ ‫מצות תלמוד תורה'!עיניו של הבחור התעגלו בתדהמה‪ ,‬הן לתשובה כזו לא ציפה‪.‬‬ ‫לעבור לפני התיבה לתפילת מנחה בביתו של ה'חזון איש‪'.‬שאלתי את ה'חזון‬ ‫הוא ציפה שה'חזון איש' יבחר להכריע בין מצות לימוד התורה המוטלת עליו‪ ,‬לבין‬ ‫איש'" – סיפר רבי חיים – "האם לומר תפילה על עצירת גשמים"? מדוע?" – שאל‬ ‫מצות ביקור חולים ‪ -‬המוטלת עליו גם היא‪ .‬אבל שביקור חולים יכלול בתוכו‬ ‫ה'חזון איש'‪" ,‬כך אמרו הבד"ץ" – השבתי‪" ,‬ומדוע הם אמרו?" – הוסיף החזו"א‬ ‫תלמוד תורה ‪ -‬הכיצד?! ‪ -‬תמה בכל לב‪ ,‬וגם שאל את ה'חזון איש' לפשר העניין‪...‬‬ ‫להתעניין‪ ,‬ועניתי‪" :‬כי אין גשם"… "אין גשם?" – תמה ה'חזון איש' – "אל‬ ‫ה'חזון איש' חייך‪ ,‬ניכר עליו שכמו ידע ששאלה זו בוא תבוא‪ ,‬ואז השיב תשובה‬ ‫דאגה עוד יהיה הרבה גשם…" פסק‪ ,‬והתחלנו להתפלל …עודנו באמצע תפילת‬ ‫מרוממת‪' :‬דע לך בני יקירי‪ .‬יודעני בך שאתה מתמיד ועמל בתורה‪ ,‬אולם תפקידו‬ ‫מנחה" – "המשיך רבי חיים לספר – "החלו לרדת גשמי זלעפות‪ .‬לאחר מנחה‬ ‫של היהודי הוא לא רק ללמוד תורה ולעסוק בה‪ ,‬אלא להתחבר אליה באמת‪,‬‬ ‫נכנסתי לחדרו ואמרתי לו‪' :‬איזה מופת אירע פה…' והחזון איש חייך…כאשר‬ ‫להכניסה אל תוך תוכו‪ ,‬להפוך ל'ספר תורה' מהלך‪ .‬זה לא קל‪ ,‬כי האדם גשמי‬ ‫ספרו מעשה זה למרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן‬ ‫והתורה רוחנית‪ ,‬והחיבור ביניהם הוא כמעט בלתי אפשרי'‪...‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ציין על כך את דברי הגמרא (כתובות ה א) עה"פ 'השמים מספרים כבוד אל‬ ‫הרב פלמן עשה אוזנו כאפרכסת‪ ,‬הוא חש שה'חזון איש' מגלה עכשיו את סוד‬ ‫ומעשה ידיו מגיד הרקיע'‪ ,‬מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד? הרקיע‪ ,‬ומאי ניהו?‬ ‫החיבור לתורה‪ ,‬וזו העת להטות אוזן ולא להחמיץ אף מילה‪' :‬הדרך היחידה ליצור‬ ‫מטר!‬ ‫חיבור בין אדם לתורה‪ ,‬היא לעדן את הנפש‪ ,‬לזכך אותה‪ ,‬לרומם את עצמך‬ ‫אם אמרו לא לשידוך זה לא השידוך שלך‬ ‫למדרגה שתהיה ראוי לחיבור לתורה‪ .‬בלימוד התורה בלבד אין די‪ ,‬יש להתרומם‬ ‫סיפר רבי בן ציון פלמן‪ ,‬ממקור ראשון‪ -‬מבעל המעשה עצמו‪ .‬בת ישראל נכנסה‬ ‫ולהתעלות‪ ,‬להתעדן ולהפוך לנפש אצילית ‪ -‬הראויה לחיבור לתורה‪.‬‬ ‫למרן החזו"א‪ ,‬ותינתה את מר גורלה כי היא נפגשת עם הרבה בחורים‪ ,‬ואין מי‬ ‫ואת זאת' ‪ -‬הוסיף ה'חזון איש' ואמר‪' ,‬ניתן לעשות רק על ידי עשיית חסד‪,‬‬ ‫שרוצה אותה‪ .‬כולם מסרבים לה והיא מאוד נעלבת‪" .‬וכי אני כל כך גרועה‪ ,‬כזאת‬ ‫הקדשת זמן וכוחות אישיים למען הזולת‪ .‬אינני אומר לך לסגור את הגמרא וללכת‬ ‫כלומניקית‪ ,‬שאף אחד לא רוצה בי"!?מרן החזו"א ענה לה בשקט‪ ,‬בשלווה‬ ‫לעשות חסד‪ ,‬אולם עתה‪ ,‬משהזדמנה לך הזדמנות לעשות חסד אמיתי‪ ,‬להשקיע‬ ‫וברוגע‪ :‬תראי אני רוצה להסביר לך משהו‪ ,‬ותעני לי בכנות‪ .‬אם לדוגמא‪ ,‬אני‬ ‫זמן יקר בעשיית חסד ‪ -‬לבקר את סבתך החולה‪ ,‬הרי אם תבקר אותה ככל‬ ‫מעוניין לשלוח מכתב למשפחת פרידמן מרחוב רבי עקיבא ‪ ,2‬ואני אתן לך את‬ ‫שתחפוץ‪ ,‬אם תקדיש לה זמן ככל שתרצה‪ ,‬אם תשהה לצידה ככל שתבקש ‪ -‬בכך‬ ‫המכתב כדי להעבירו לאותה משפחה‪ .‬תלכי‪ ,‬ותגיעי לבניין מספר ‪ 2‬שהוא בן ‪4‬‬ ‫תקנה את העדינות הראויה‪ ,‬תהפוך לכלי ראוי לחיבור לתורה הרוחנית‪.‬לפיכך‪ ,‬אני‬ ‫קומות‪ ,‬בכל קומה ‪ 3‬דיירים‪ ,‬ואין תיבות דואר‪ ,‬ואין שם מתנוסס על הדלתות‪.‬‬ ‫מדגיש בפניך' ‪ -‬הוסיף ה'חזון איש' בקולו החוצב‪' ,‬שבביקוריך אצל סבתך אינך‬ ‫אתם לא יודעים היכן בבניין מתגוררים משפחת פרידמן‪ .‬מה אתם עושים?‪ -‬שאל‬ ‫רק מקיים מצוות חסד וביקור חולים‪ ,‬אתה הופך את עצמך לראוי לעסוק בתורה‬ ‫אותה מרן החזו"א‪.‬היא שתקה‪ .‬ה איר לה מרן החזו"א אני רוצה לדעת מה את‬ ‫ולהתחבר אליה‪ .‬הרי בכל כוס שתיה שאתה מגיש לה‪ ,‬בכל שיחה עמה‪ ,‬בכל רגע‬ ‫עושה! היא ענתה בהיסוס‪ :‬אדפוק בדלת הראשונה‪ ,‬ואשאל האם זה פרידמן‬ ‫שאתה שוהה במחיצתה והיא נהנית ממנו ‪ -‬נפשך מזדככת‪ ,‬נשמתך מתעלה‪ ,‬אתה‬ ‫כאן‪ ".‬המשיך מרן החזו"א‪ :‬ואם הם יאמרו 'כאן זה לא פרידמן'? אתם תשאלו‪:‬‬ ‫הופך לראוי והגון להיות מחובר לתורה‪ .‬זהו חלק בלתי נפרד ממצוות לימוד תורה‬ ‫האם והיכן בבניין מתגוררת משפ חה בשם פרידמן‪ ,‬והם יאמרו הם מתגוררים‬ ‫‪ -‬להפוך את עצמך לראוי לקשר ולחיבור עם התורה'!‬ ‫אכן בקומה הרביעית בדירה האחרונה‪ .‬דירה מס' ‪ .12‬כך זה יהיה‪ .‬נשאלת‬ ‫אלו הדברים אשר השיב ה'חזון איש'‪ ,‬ולימים סיפר אותם הרב פלמן‬ ‫השאלה‪ ,‬כאשר אתם שומעים מהשכן מהקומה הראשונה‪ ,‬שזה לא משפחת‬ ‫אהבת הבריות למרות שלא הכירם ויתר על שנתו והתפלל לרפואת אביהם‬ ‫פרידמן אלא משפחת איצקוביץ‪ ,‬מדוע שלא תצעקו עליו בכאב ובזעם‪" :‬מדוע זה‬ ‫ידע להשתמש במטה עוז – זה התפילה‪ ,‬להיטיב עם הזולת ולהמתיק את צערן‪ .‬כך‬ ‫לא פרידמן כאן‪ ,‬מה החוצפה הזו?" וכי נורמלי לצעוק כך? ודאי שלא‪ .‬מה יש‬ ‫היה כאשר לילה אחד כאשר כבר שכב על יצועו‪ ,‬ולפתע הוא שומע קול בכי בוקע‬ ‫לצעוק‪ ,‬הרי פרידמן מתגוררים למעלה‪ ,‬מה יש לכעוס ועל מי יש לכעוס‪ ,‬כאן‬ ‫מאחורי חלון ביתו‪ ,‬מאוד נכמרו רחמיו לשמע קול הבכי‪ ,‬והוא הזדרז לצאת‬ ‫איצקוביץ ושם למעלה פרידמן‪ ,‬תעלו עד קומה רביעית ותפגוש את פרידמן… מה‬ ‫מהבית ולברר מה ארע? מיהו הבוכה וזקוק לעזרה? והנה לפניו משפחה שלמה‬ ‫יש לצעוק‪ .‬הגביה מרן חזון איש את קולו‪ .‬תדעו לכם‪ ,‬שברגע שאת שומעת‬ ‫עומדים ובוכים‪" ,‬אבינו חולה אנוש" – ספרו בני המשפחה – "ואף הרופאים אובדי‬ ‫שמישהו אמר לך "לא" על השידוך‪ ,‬משמעות הדבר שזה לא השידוך שלך‪ .‬את‪,‬‬ ‫עצות… צריך לעורר רחמי שמיים… למי יכולנו לנסוע באמצע הלילה…‪ ?.‬חשבנו‬ ‫לדוגמא‪ ,‬צריכה להתחתן עם אחד שקוראים לו פרידמן‪ .‬וכאשר את נפגשת עם‬ ‫שהרב בוודאי לא יקפיד"…מיד שאל ה'חזון איש' את שם החולה ושם אמו‪,‬‬ ‫איצקוביץ‪ ,‬והוא אומר "לא"‪ ,‬וכי יש לך מה לצעוק‪ ,‬לכאוב‪ ,‬להתאכזב‪ ,‬מדוע אתה‬ ‫והרגיע מאוד את בני המשפחה‪ .‬הוא נסך בהם תקוה ואמונה שהחולה יבריא‪,‬‬ ‫לא פרידמן? הוא הרי איצקוביץ‪ ,‬אינו החתן שלך‪ .‬ברגע שיגיע פרידמן השידוך‬ ‫למרות ייאושם של הרופאים‪ ,‬ולא הסתפק בכך‪ ,‬אחר שהם הלכו‪ ,‬הוא לא פרש‬ ‫יבוא לכלל גמר בשעה טובה‪ .‬ברגע שהשידוך שלך יבוא‪ ,‬זה ירוץ‪.‬וכך היה‪ .‬ושמע‬ ‫לישון אלא העתיר והתפלל לרפואת החולה‪.‬‬ ‫את הדברים מפי בעלת המעשה(‪.‬מתוך מוסף שבת קודש לך לך תשע"ט)‬ ‫הילדים!!!"‪.‬אישה אשר‬ ‫שמים של‬ ‫שפגע ביהודי‪***.‬‬ ‫ביראת‬ ‫אדם ללא‬ ‫קילומטרשל‬ ‫לעבורזהאת שנותיו‬ ‫בשרוול‬‫איש‬‫אחד‬ ‫סנטימטר‬ ‫החזון‬ ‫ה אמירות מחז"ל ‪ :‬שאלו את החזון איש מהו הדבר הגדול שאדם יכול לעשות בעולם הזה ענה‬ ‫בתה‬ ‫על‬ ‫הרבה‬ ‫לפניו‬ ‫ובכתה‬ ‫איש'‬ ‫ה'חזון‬ ‫לפני‬ ‫שבאה‬ ‫אחת‬ ‫לקבל עצה‪ ,‬אמר להם ‪":‬אם רק תקבלו על עצמכם לקיים מצוות מעשר ולתת‬ ‫אשה‬ ‫על‬ ‫מספרים‬ ‫כמוני!"שוב מהפלה‪ .‬כאשר נכנסו לחזון איש‬ ‫להיות‬ ‫מאד פחדו‬ ‫תוכל‬ ‫ובעלה‬ ‫היא‬‫כמוני‪,‬‬ ‫הרתה‪,‬‬ ‫הורים‬ ‫כיבוד שוב‬ ‫תקיים כאשר‬ ‫"אם‬ ‫עברה הפלה‪.‬‬ ‫שסטתה לגמרי מדרך התורה והיא ממש חילוניה גמורה‪ ,‬רחמנא ליצלן! והיא‬ ‫מרן החזון איש זצ"ל התבקש לכבד בני ישיבה קטנה בביקור ובחינה‪ .‬בחר שאלות‬ ‫ללמוד‬ ‫איך היא‬ ‫מהמחלה‪,‬‬ ‫האמא‬ ‫סגולה לריפוי‬ ‫התנהגותה של‬ ‫אדלשטיין‪*** :‬‬ ‫בדק את‬ ‫יעקבה'חזון איש'‬ ‫הדבר?‬‫סיבתרבי‬ ‫אתהגאון‬‫בברית‪.‬‬ ‫כסנדקיודעת‬ ‫מרוממתשימש אינה‬‫והחזון איש‬ ‫בן‪,‬שעה‬ ‫ילדה זו‬ ‫היאהייתה‬ ‫במתיקותחודשים‪,‬‬ ‫התשובות‪.‬‬ ‫לאחר כמה‬ ‫בשלום"‪ ,‬ואכן‬ ‫והרחיב‬ ‫שידעויעבור‬ ‫לבטח לענות‪,‬‬ ‫צדקה‪ ,‬הכל‬ ‫קלות‪,‬‬ ‫"דער‬ ‫גשמיות‪,‬‬ ‫הרבה‬ ‫בהם‬ ‫שאין‬ ‫לשידוכים‬ ‫בנוגע‬ ‫זצוק"ל‬ ‫ביחס לשמירת התורה והמצוות‪ ,‬ולא מצא בה עוול‪ .‬מלבד‪ ...‬בדבר אחד שאמרה‬ ‫מרן‬ ‫לי‬ ‫אמר‬ ‫פעם‬ ‫***‬ ‫)‬ ‫שבת"‬ ‫לשולחן‬ ‫"נר‬ ‫(‬ ‫לזכותו‪.‬‬ ‫ילמד‬ ‫מקרוביו‬ ‫שאחד‬ ‫דהיינו‪,‬‬ ‫לעד‪ .‬הבחין שאחד הנערים לוחש למגיד השיעור‪ ,‬כנראה ביקש רשותו‬ ‫בעיון!‬ ‫איש"‬ ‫"חזון‬ ‫סימן‬ ‫שתיזכר‬ ‫וגילתההיא‬ ‫מעט‬ ‫שלמדתי באף‬ ‫השרוולים‬‫אתתורה‬‫ליהודים‬ ‫עניות קצת‬ ‫הרימה‬‫הכלים[יפה‬ ‫אתליהודא‬‫עניותא‬ ‫מדיחה‬‫כשהייתהיאה‬ ‫(חגיגה ט‪ ,‬ב)‬ ‫ואמרו חז"ללו‪:‬‬ ‫ובצמצום‪ ,‬הרב‪:‬‬ ‫הדחק איש אל‬ ‫מתוך החזון‬ ‫בפסקנות‪ .‬שלומדים‬ ‫בחכמתו‪ ,‬פנה‬ ‫הקב"ה אוהב‬ ‫דאס ליב"‪-‬‬ ‫השתיקו‬ ‫האטוהרב‬ ‫אייבישטער‬ ‫שאלה‪,‬‬ ‫לשאול‬ ‫העשירי‪ ,‬נגש‬ ‫סנטימטר‬ ‫הגיעלך‪,‬‬ ‫כאשר"דעי‬ ‫בקושי רב‪.‬‬ ‫ואמר לה‪:‬‬ ‫התאסףאיש'‬ ‫ה'חזון איש'‬ ‫הקשיב ה'חזון‬ ‫החייביםמרן‬ ‫בכיסוי‪.‬‬ ‫גדולה בבית‬ ‫לו?"שהמנין למנחה‬ ‫מהמקומות‬ ‫מניחארע‬ ‫חיורא ***‪.‬‬ ‫אינך פעם‬ ‫לסוסיא‬ ‫"אז מדוע‬ ‫סומקא‬ ‫כרחו‪.‬‬ ‫ברזא כבעל‬ ‫מעושרי ]י כי‬ ‫השיב הרב‬ ‫רוצהלקיימא‬ ‫משהו?" "כן"‬ ‫"הבחורוסופו‬ ‫עמדה ל‬ ‫הילדים!!!"‪.‬לקבלו ענה לו החזו"א‪:‬‬ ‫שמיםאושלללכת הביתה‬‫לתפילה‪,‬‬ ‫להישאר‬ ‫ביראת‬ ‫קילומטר‬‫בשרוולזו‪,‬זההאם‬ ‫לביתי לשעה‬ ‫אוכלאורח אחד‬ ‫"הזמנתי‬ ‫"רציתילעשות‪:‬‬ ‫לשאול איך‬ ‫ששאל‪:‬כדת מה‬ ‫ושאל אותו‬ ‫זצ"לבנער‪,‬‬ ‫גריינמןמזמין‬ ‫נתן מבט‬ ‫שמואל‬ ‫רביאיש‬ ‫שתק‪,‬הגאון‬ ‫והחזון‬ ‫הרב גיסו‬ ‫אליו‬ ‫ערש דווי וחזון איש התפלל עליה והבריאה לגמרי‬ ‫ה'חזוןעלאיש‬ ‫גדולה בבית‬ ‫החזון איש‬ ‫מתוחה‪.‬מנחה אחות‬ ‫דממה התפללו‬ ‫השתררהיום לא‬ ‫ואכן באותו‬ ‫הרבשאלה‬ ‫השתיקו‪.‬‬ ‫מדועבגדר‬ ‫הבינואצלו‬ ‫איש"‪.‬אין זו‬ ‫האמת‪,‬‬ ‫במידת‬ ‫כחזון‬ ‫שדבוק‬ ‫להיות‬ ‫"מי אני‬ ‫גם‬ ‫כאשר היתה אחותו פעשא מרים (לימים אשת מרן ה'קהילות יעקב' זצ"ל) כבת‬ ‫החזון איש השעין ראשו על מקלו‪ ,‬וכעבור רגע קט הזדקף ואמר‪" :‬אם תקיים‬ ‫נכתב לעורר לב המעיינים בלבד לא למעשה‬ ‫שואל ומשיב ‪ /‬הרב יהורם חדד שליט"א‬ ‫שאלה מתי ראוי לעשות את פדיון הבן תשובה כתב בילקוט יוסף הלכות פדיון הבן ( על פי יביע אומר יו"ד סימן כה חלק ה) שיש לפדות את הבן כדעת‬ ‫מרן השו"ע ביום ל"א ללידה אף שלא עברו כ"ט יום ו ‪ 12‬שעות ו‪-‬תשצ"ג חלקים [תשצ"ג חלקים הם ‪ 44‬דקות ו‪ 3.3 -‬שניות ] מהלידה כיון שיום ל"א‬ ‫הוא העיקר להלכה ומיהו אם רוצה להחמיר לפדות אותו לאחר שיעברו כ"ט יום ו‪ 12‬שעות ‪ 44.33‬ד' תבא עליו ברכה ולכן אם תינוק נולד בשעה‬ ‫‪ 15:00‬בשבת בכ"א כסלו (וחודש כסלו מלא ‪ 30‬יום) אפשר לפדותו ביום כ"א טבת בלילה ‪.‬ואם חושש לדעה שצריך שיעברו כ"ט יום ‪ 12‬שעות ו‪44.3‬‬ ‫דקות ‪ ,‬אם כן כשפודה בליל כ"א עדין לא יעבור זמן זה (אף שהוא יום ל"א )ולכן עדיף שיפדה בבוקר או בצהרים וירוויח שיעבור גם ה‪ 12.44-‬ש' וכן‬ ‫הסובר שאין פודים בלילה‪[ ,‬בתשובות והנהגות ח"ב סימן תקעד כתב שהאשכנזים נהגו לא לפדות בלילה] מיהו כתב ביביע אומר‬ ‫‪.‬‬ ‫שלא חששו לש"ך ‪,‬וכתב שם שנהגו לפדות בג'רבה בלילה‪,‬‬ ‫בעזה"י‬ ‫ירוויח את דעת הש"ך‬ ‫הרב שטרנבוך (שם בתשובות והנהגות) מביא את דעת החתם סופר שאם לא הסתיימו הכ"ט יום ו‪ 12-‬ש' ביום השלושים (אם נולד בלילה אזי כבר‬ ‫ביום ה‪ 30-‬הסתיימו הכ"ט ו‪ 12-‬ש') אלא הסתיימו ביום ה‪ 31-‬אזי יש לערוך את הפדיון ביום ל"ב (שצריך שיתמלא היום לאחר לאחר הי"ב שעות‬ ‫לדעת החתם סופר כיון שהגמרא בראש השנה אומרת שאתה מונה ימים ולא שעות וכיון שהסתיימו הי"ב שעות ותשצג חלקים באמצע היום יכול‬ ‫לפדות רק למחרת כיון שאינו יכול למנות לפי שעות אלא ימים שלמים ) וכתב שם שאף שהפוסקים לא חששו לו אם רוצה יהדר שאחר שפדה בל"א‬ ‫יפדה שנית ביום ל"ב על ידי שיתן לכהן במתנה על מנת להחזיר ישנה אפשרות שיפדה ביום ל"א ויעשה עם הכהן תנאי שאם הלכה היא שצריך במקרה‬ ‫זה לפדות ביום ל"ב אזי יזכה הכהן בכסף רק ביום ל"ב כמבואר ברמב"ם ביכורים פרק יא סעיף יח שמועיל לתת פדיון לפני הזמן שיזכה בזה בזמן‬ ‫בן מזכה אביו ולכן גם אחז לא נמנה בין המלכים שאין להם חלק‬ ‫לעולם הבא משום כבודו של בנו חזקיהו‪ .‬אבא לא מזכה בן ולכן‬ ‫בן מזכה את אביו‬ ‫אין אברהם מציל את ישמעאל‪ ,‬אין יצחק מציל את עשו‪ ,‬שהבן‬ ‫"כִ י יְּדַ עְּ ִתיו לְּ מַ עַ ן אֲ שר יצווה את בָ נָיו וְּ את בֵ יתֹו ַאחֲ ָריו וְּ שָ ְּמרּו מזכה את אביו ואין האבא מזכה את הבן‪.‬‬ ‫וכפי מסופר בזוהר מדרש הנעלם בענין הזוכה להשאיר אחריו בן‬ ‫ּומ ְּשפָט"‬ ‫דרְך ה' ַלעֲשֹות צְּ ָד ָקה ִ‬ ‫אֹותם בְּ ָקעַ ים‬ ‫ירא יָצָ א לִ כְּ פַר אֹונֹו‪ָ ,‬ר ָאה בְּ ָ‬ ‫פירש רש''י ז''ל‪" :‬כי ידעתיו'' מלשון חיבה‪ .‬בספר קול יהודה העוסק בתורה ר' זְּ ִמ ָ‬ ‫של הרב יהודה צדקה זצ''ל כתוב‪ :‬הנה אברהם אבינו נתנסה ש בְּ הָ ֵרי אֲ ָר ָרט בַ בְּ לִ יטֹות להָ בֹות עֹולֹות‪ִ .‬הטָ ה ָאזְּ נֹו וְּ שָ מַ ע קֹולֹות‪ָ .‬אמַ ר‬ ‫בעשרה ניסיונות ובכל זה אין אומר הכתוב ''ידעתיו'' מלשון לֹו אֹותֹו עַ ְּרבִ י‪ :‬ב ֹא ִא ִתי וְּ ַא ְּראה לְּ ְך פְּ לִ יאֹות נעְּ לָ מֹות ִמבְּ נֵי ָאדָ ם‪ .‬הָ לַ ְך‬ ‫חֹורי סלַע וְּ ָר ָאה בְּ ָקעִ ים אֲ חֵ ִרים וְּ להָ בֹות עֹולֹות לְּ מַ עַ לָ ה‪ .‬שָ ְּמעּו‬ ‫ִאתֹו אֲ ֵ‬ ‫חיבה אלא רק עבור 'אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו'‪.‬‬ ‫מכאן רואים מה גדולה מעלת חינוך הבנים שרק משום כך קֹולֹות אֲ חֵ ִרים‪ָ .‬אמַ ר לֹו‪ :‬הַ טֵ ה ָאזְּ נְּ ְך כָ אן וְּ כּו'‪ִ .‬הטָ ה ָאזְּ נֹו וְּ שָ מַ ע‬ ‫אֹומ ִרים‪ :‬אֹוי‪ ,‬אֹוי‪ָ .‬א ַמר וַ דַ אי זה מָ קֹום אחָ ד מֵ הַ ְּמקֹומֹות‬ ‫הקב"ה מגלה לאברהם את מה שעתיד להעשות ומשרה עליו קֹולֹות‪ .‬ש ְּ‬ ‫ֵיהנֹם כָ אן‪ ,‬וְּ הָ לַ ְך אֹותֹו עַ ְּרבִ י וְּ נִ ְּש ַאר הּוא‪ .‬בֵ ינְּ ַתיִ ם ָגחַ ן בְּ מָ קֹום‬ ‫את שכינתו‪ .‬התורה לא מזכירה שעמד בניסיונות הרבים אלא שבַ ג ִ‬ ‫יסים‬ ‫לֹוק ִחים אֹותֹו ּומַ כְּ נִ ִ‬ ‫ַאחֵ ר וְּ ָר ָאה ָאדָ ם שהָ יָה צֹועַ ק בְּ קֹול‪ ,‬הָ יּו ְּ‬ ‫דווקא על‪ .‬חינוך הבנים‪ ,‬אנו רואים בפרשה הבאה כיצד‬ ‫יֹותר‪ .‬נִ ְּרדַ ם וְּ ָר ָאה בַ חֲ לֹום‬ ‫אֹותֹו לְּ עֹמק ָמדֹור ַאחֵ ר וְּ נעְּ לַ ם וְּ ל ֹא ָר ָאהּו ֵ‬ ‫הּודי חֹוטֵ א אֲ נִ י‪ ,‬של ֹא‬ ‫אברהם דואג שליצחק תהיה אשה כשרה וראויה כדי לדאוג את אֹותֹו הָ ִאיש‪ָ .‬אמַ ר לֹו‪ִ :‬מי ַא ָתה‪ָ .‬אמַ ר לֹו‪ :‬יְּ ִ‬ ‫יתי‪ָ .‬אמַ ר לֹו בְּ תֹוְך הַ חֲ לֹום‪ :‬מַ ה‬ ‫להמשך הדורות שיהיו צדיקים וראויים כיון שהעיקר הוא עָ זַבְּ ִתי ָרעֹות חֲ טָ ִאים בָ עֹולָ ם של ֹא עָ ִש ִ‬ ‫מֹותם‪ָ .‬אמַ ר‬ ‫ֵיהנֹם ֵאינָם זֹוכְּ ִרים ְּש ָ‬ ‫ִש ְּמְך‪ָ ,‬אמַ ר לֹו‪ֵ :‬אינִ י יֹודֵ עַ ‪ ,‬שחַ יָבֵ י ג ִ‬ ‫חינוך הבנים‪ ,‬ודקדק לומר ''אחריו'' כי לפעמים אדם מחנך‬ ‫ּוב ְּשבִ יל‬ ‫יתי‪ִ ,‬‬ ‫קֹומְך מַ הּו ָאמַ ר לֹו‪ :‬בַ גָלִ יל הָ עֲלְּ יֹון ַקצָ ב הָ יִ ִ‬ ‫את בניו אך זה לא חודר פנימה‪ ,‬רק בפניו למראית עין הם לֹו‪ :‬שֵ ם ְּמ ְּ‬ ‫יתי ָשם‪ ,‬דָ נִים לְּ אֹותֹו ָאדָ ם שָ לש פְּ עָ ִמים בַ יֹום‬ ‫מתנהגים כשורה‪ ,‬אך לאחר שהוא פונה עושים הם מה שליבם הָ ָרעֹות הָ ַרבֹות שעָ ִש ִ‬ ‫עמים בַ לַ יְּלָ ה‪ָ .‬קם ִמשָ ם וְּ ָהלְַך לֹו לַ גָלִ יל הָ עלְּיֹון‪ ,‬שָ מַ ע קֹול‬ ‫חפץ‪ .‬לזה בא הכתוב ומדגיש 'אחריו' כי זה העיקר שידע לחנך וְּ שָ לש פְּ ִ‬ ‫''אם ְּתבַ ְּקשנָה כַכָ סף וְּ כַ מַ ְּטמֹונִים ַת ְּחפְּ שנָה ָאז‬ ‫ִתינֹוק שהָ יָה אֹומֵ ר‪ִ :‬‬ ‫את בניו שיהיו שומרי צדקה ומשפט גם אחריו‪ ,‬וגם כשהוא‬ ‫(מ ְּשלֵ י ב')‪ ,‬הָ לַ ְך לְּ בֵ ית ִמ ְּד ָרש ַאחֵ ר שָ מַ ע קֹול ִתינֹוק‬ ‫ָתבִ ין יִ ְּר ַאת ה''' ִ‬ ‫הולך לעולמו יהיה בטוח שבניו אחריו ממשיכים בדרכו‪ -‬בדרך‬ ‫ַאחֵ ר‪ .‬שהָ יָה אֹומֵ ר‪'' :‬בַ ְּקשּו צדק בַ ְּקשּו ֲענָוָ ה אּולַ י ִתסָ ְּתרּו'' וְּ גֹו'‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫(צְּ פַנְּ יָה ב')‪ .‬הָ לַ ְך וְּ ִחפֵש ַאחֲ ֵרי אֹותֹו ָאדָ ם ָרשָ ע‪ּ ,‬ולְּ ִתינֹוק אחָ ד שָ ַאל‪.‬‬ ‫אחד מהדברים המשפיעים על הילד הוא רושם חיובי‪.‬‬ ‫ָאמַ ר לֹו‪ַ :‬רבִ י‪ ,‬יָבֹוא כָ ְך וְּ כָ ְך לְּ אֹותֹו ָאדָ ם‪ ,‬של ֹא עזַב ָרעֹות וַ חֲ טָ ִאים‬ ‫''ק ִהלֹות ַי ֲעקֹב'' יָעַ ץ ל ְַּא ְּב ֵרְך שבְּ נֹו הָ יָה בן ַא ְּרבַ ע וָחֵ ִצי‪,‬‬ ‫ַרבֵ נּו ַה ְּ‬ ‫אֹותּה מֵ ינקת‬ ‫נֹור ִאים‪ּ ,‬ובֵ ֵאר בָ עֹולָ ם של ֹא עשָ ה‪ .‬כָ ְך וְּ כָ ְך שיִ ְּהיה לְּ אֹותֹו ָאדָ ם ָרשָ ע ּולְּ ָ‬ ‫ל ְִּקנֹות לֹו ָמקֹום בַ ְּי ִשיבָ ה לִ ְּתפִ לָה בַ י ִָמים הַ ָ‬ ‫נִיח‬ ‫יח בָ עֹולָם?‪ָ .‬א ַמר לֹו‪ :‬כֵן‪ ,‬בֵ ן אחָ ר ִה ַ‬ ‫יקה אֹותֹו‪ָ .‬אמַ ר לֹו‪ :‬בֵ ן ִהנִ ַ‬ ‫ְּדבָ ָריו‪ :‬שהֲ ֵרי כָל ַהי ְִּר ַאת שָ ַמ ִים שיֵש לָנּו זהּו ִממַ ה ש ַהילד שהֵ נִ ָ‬ ‫ּות ִקיעֹות הַ שֹו ָפר שבְּ בֵ ית הַ כְּ נסת‪ ,‬וְּ זה מַ ְּש ִאיר וְּ הּוא ָרשָ ע כְּ ָאבִ יו‪ ,‬וְּ הּוא הַ ִתינֹוק‪ .‬שהֹולְֵך לְּ בֵ ית הַ ִמ ְּטבָ חַ יִ ם‪ִ .‬חפֵ ש‬ ‫רֹואה בְּ כִ יֹות ְּ‬ ‫ּותפִ לָ ה‬ ‫תֹורה‪ ,‬עַ ד שלִ ְּמדֹו ִמ ְּק ָרא ְּ‬ ‫ַאחֲ ָריו וְּ לָ ַקח אֹותֹו וְּ עָ סַ ק ִאתֹו בַ ָ‬ ‫תֹורה‪ .‬מָ ָרן‬ ‫ָ‬ ‫רֹשם ַרב ְּל ָכל הַ חַ יִים‪ .‬וכן הַ ַה ָקפֹות בְּ ִש ְּמחַ ת‬ ‫יאת ְּשמַ ע‪ַ ,‬אחַ ר כְָך לִ מֵ ד אֹותֹו ִמ ְּשנָה וְּ ַתלְּ מּוד וַ הֲ לָכֹות וְּ ַאגָדֹות עַ ד‬ ‫ּוק ִר ַ‬ ‫ְּ‬ ‫''ק ִהלֹות ַי ֲעקֹב'' עֹודֵ ד וְּ זֵ ַרז את הָ ָאבֹות ִל ְּלמֹד בְּ עַ צְּ מָ ם עִ ם‬ ‫הַ ְּ‬ ‫ש ִה ְּתחַ כֵם הַ ְּרבֵ ה‪ ,‬וְּ הַ יְּ נּו ַרבִ י נַחּום הַ פָ קּולִ י‪ .‬וְּ לָ מָ ה ָקרּו לֹו הַ פָ קּולִ י‪,‬‬ ‫ִמּודים בַ 'חידר'‪.‬‬ ‫ַילְּדֵ יהם‪ִ ,‬מ ְּלבַ ד ִמ ְּסגרת הַ ל ִ‬ ‫וכן יש חיוב גדול להתפלל כל הזמן על חינוך הבנים בכל זמן כְּ מֹו שנאֱ מַ ר (יְּשַ עְּ יָה כ''ח)‪'' :‬פָ קּו פְּ לִ ילִ יָה''; שהֹוצִ יא את ָאבִ יו מֵ הַ ִדין‬ ‫ֲשה בְּ כֹהֵ ן של הָ עֹולָ ם הַ בָ א‪ ,‬וְּ כַ מָ ה חַ כְּ מֵ י הַ דֹור שיָצְּ אּו ִממנּו וְּ נִ ְּק ְּראּו פָ קּולִי‪.‬‬ ‫יתא בְּ ָתנָא ְּדבֵ י ֵאלִ יָהּו‪ :‬מַ ע ֶׂ‬ ‫ובכל עת מעומק הלב‪ִ ,‬א ָ‬ ‫אֹותֹו ָא ָדם [הַ ַקצָ ב] בָ א לֹו בַ חֲ לֹום וְּ ָאמַ ר לֹו‪ַ :‬ר ִבי‪ ,‬כְּ מֹו ש ַא ָתה נִ חַ ְּמ ָת‬ ‫אֹותְך‪ ,‬כִ י ִמן הַ יֹום שיָדַ ע בְּ נִ י פָ סּוק‬ ‫אֹותי‪ ,‬כֵ ן יְּ נַחֵ ם הַ ָקדֹוש בָ רּוְך הּוא ְּ‬ ‫ִ‬ ‫ת‪,‬‬ ‫ח‬‫ַ‬ ‫א‬‫ַ‬ ‫ה‬ ‫שָ‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫וְּ‬ ‫ים‬ ‫נִ‬ ‫בָ‬ ‫ה‬ ‫ר‬‫ָ‬ ‫ֲשָ‬ ‫ע‬ ‫לֹו‬ ‫יּו‬ ‫הָ‬ ‫וְּ‬ ‫ר‪,‬‬ ‫ת‬ ‫אחָ ד שהָ יָה י ְֵּרא שָ מַ ִים בַ סֵ‬ ‫יאת ְּשמַ ע העֱבִ ירּו ִדינִ י בֵ ין בַ יֹום‬ ‫ּומ ְּש ַתטֵ ַח אחָ ד הֹוצִ יאּונִ י ִמ ִדינִ י‪ ,‬כֵ יוָ ן ש ָק ָרא ְּק ִר ַ‬ ‫ִששָ ה זְּ כ ִָרים וְּ ַא ְּרבַ ע נְּ ֵקבֹות‪ּ ,‬ובְּ ָכל יֹום הָ יָה ִמ ְּת ַפלֵל ִ‬ ‫ִידי ּובֵ ין בַ לַיְּלָ ה פַעַ ם א'‪ ,‬כֵ יוָ ן ש ָק ָרא בְּ בֵ ית הַ סֵ פר‪ ,‬בִ ְּטלּו ִדינִ י ִמכֹל וָ כֹל‪.‬‬ ‫ּומלַחֵ ְך עָ פָר בִ ְּלשֹונֹו‪ ,‬כְּ ֵדי של ֹא יָבֹוא אחָ ד מֵ הם לִ ידֵ י עֲבֵ ָרה וְּ ל ֵ‬ ‫ְּ‬ ‫יקים שבְּ גַן עַ דן‪,‬‬ ‫אֹותּה שָ נָה ְּשלֵמָ ה‪ ,‬עַ ד שבָ א עזְּ ָרא‪ ,‬בַ יֹום שנִ ְּתחַ כֵם וְּ ָק ְּראּו לֹו ַרבִ י ‪ִ ,‬ה ְּת ִקינּו כִ ְּס ִאי בֵ ין הַ צַ ִד ִ‬ ‫דָ בָ ר ְּמכֹעָ ר‪ָ .‬א ְּמרּו‪ :‬ל ֹא יָצָ את ָ‬ ‫אֹותי בַ עֲטָ ָרה‬ ‫ִ‬ ‫תֹורה בִ ְּשמֹו‪ְּ ,‬מעַ ְּט ִרים‬ ‫ָ‬ ‫וְּ ה ֱעלָה הַ ָקדֹוש‪-‬בָ רּוְך‪-‬הּוא את ִי ְּש ָר ֵאל ִמבָ בל‪ ,‬וְּ ה ֱעלָה אֹותֹו כ ֵֹהן‪ּ ,‬ובְּ כָל יֹום וָ יֹום שנִ ְּתחַ ְּדשָ ה‬ ‫יתי ְּבכָל הַ כָ בֹוד הַ זה‪.‬‬ ‫יקים ִמ ְּתעַ ְּט ִרים בָ ּה‪ִ .‬ב ְּשבִ ילְְּך זָכִ ִ‬ ‫וְּ ל ֹא ִנכְּ נַס אֹותֹו כֹהֵ ן לְּעֹו ָלמֹו עַ ד ש ָר ָאה כֹהֲ נִים גְּ דֹולִ ים ּופִ ְּרחֵ י עלְּיֹונָה שהַ צַ ִד ִ‬ ‫תֹורה בָ עֹולָ ם הַ זה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ַא ְּש ֵרי חלְּ קֹו ‪ .‬של ִמי שעֹוזֵ ב בֵ ן שעָ מֵ ל בַ ָ‬ ‫כְּ הֻ נָה ִמבָ נָיו עַ ד חֲ ִמ ִשים שָ נָה‪ ,‬וְּ ַאחַ ר כְָך נִ כְּ נַס לְּעֹולָ מֹו‪ .‬וְּ עָ לָ יו הּוא‬ ‫אֹומֵ ר‪'' :‬בְּ טַ ח בַ ה' וַ עֲשֵ ה טֹוב''‪ּ ,‬וכְּ ִתיב‪'' :‬בִ ְּטחּו בַ ה' עֲדֵ י עַ ד''‪ ,‬ש ְּשנֵי תרגום הזוהר‬ ‫עֹולָ מֹות שלֹו‪ ,‬שנאֱ מַ ר‪'' :‬כִ י בְּ יָּה ה' צּור עֹולָ ִמים'' עַ יֵן שָ ם‪ .‬והכוונה‪ ,‬וכן מסופר על אשה בשם סימה אקריב שבעלה נהרג בתאונת‬ ‫ּומבַ ֵקש ַרחֲ ִמים דרכים‪ .‬לפני התאונה הם לא היו שומרי תורה ולאחר התאונה היה‬ ‫ש ִמי ש ִמ ְּש ַתטֵ חַ לַ ה' ּומַ ְּשלִיְך כָ ל ִב ְּטחֹונֹו עָ לָיו‪ְּ ,‬‬ ‫תֹורה וְּ הַ ְּיִר ָאה‪ ,‬הַ ָקדֹוש‪-‬בָ רּוְך‪-‬הּוא לה ולילדים שרשרת ניסים ולבסוף היא חזרה בתשובה‪ .‬היא עברה‬ ‫שיִ ְּהיּו בָ נָיו הֹולְּ כִ ים בְּ דרְך הַ ָ‬ ‫עֹוזְּ רֹו שיִ ְּהיה לֹו מֵ הם גַם כָבֹוד ּוגְּ ְּדלָ ה בָ עֹולָ ם הַ זה‪ִ ,‬מלְּ בַ ד ְּשכָרֹו לבני ברק והכניסה את ילדיה לתלמוד תורה‪ .‬יום אחד בנה מגיע‬ ‫בוכה לאמו ואומר לה שמחר יש לו מבחן ולכולם יש אבא שמלמד‬ ‫הַ גָדֹול הַ צָ פּון לֹו לָעֹולָ ם הַ בָ א‪( .‬גדר עולם סוף פ''ח)‬ ‫כְּ שֶׂ הֵ בִ יאּו לִ פְּ נֵי הֶׂ ''חָ פֵ ץ חַ יִ ים' ' את סֵ פר הַ ְּת ִהלִים הַ יָשָ ן של ִאמֹו אותם ולו אין אבא שילמד איתו‪ .‬אמרה לו אימו‪ :‬לא נורא אז‬ ‫יֹודעִ ים כַ מָ ה ְּדמָ עֹות ִא ִמי במקום שתקבל ציון מאה תקבל ‪ ." 70‬הוא אמר לאימו כאוב‪ :‬למה‬ ‫הַ צִ ְּד ָקנִ ית‪ִ ,‬ה ְּת ַרגֵש ּובָ כָ ה וְּ ָא ַמר‪ַ :‬אתם ְּ‬ ‫שָ פְּ כָ ה לִפְּ נֵי הַ ָקדֹוש‪-‬בָ רּוְך‪-‬הּוא עַ ל ֵספר הַ ְּת ִהלִים הַ זה‪ ,‬שהַ בֵ ן שלָ ּה שגם אני לא אוציא מאה" כך הוא הלך לישון בוכה‪ .‬בלילה הוא‬ ‫חולם על אביו שבא אליו ובחלום מלמד אותו את כל הגמרא‬ ‫יִ ְּהיה ''ע ְּרלִיכער‪ִ -‬איד''‪...‬‬ ‫רֹואים ש ְּבבַ יִ ת למבחן‪ .‬לאחר שסיימו ללמוד שואל הבן אבא‪" :‬איך אתה יודע‬ ‫ִ‬ ‫אֹומר‪ ,‬שלִפְּ עָ ִמים‬ ‫ֵ‬ ‫מָ ָרן הַ ְּק ִהלֹות ַי ֲעקֹב זַ צַ ''ל הָ יָה‬ ‫יֹותר יֹו צֵ א ַתלְּ ִמיד חָ כָ ם וְּ צַ ִדיק‪ ,‬וְּ זהּו מֵ חֲ מַ ת ש ֵאיזֹו סַ בְּ ָתא גמרא הרי אתה היית חילוני?" אמר לו אביו‪" :‬מיום שאמא‬ ‫פָ שּוט ֵ‬ ‫שלֹו שָ פְּ כָ ה לִבָ ּה בִ ְּתפִ לֹות ּובִ ְּדמָ עֹות ש ִתזְּ כה לְּבָ נִ ים ַתלְּ ִמידֵ י חֲ כָ ִמים‪ .‬הכניסה אתכם ללמוד תורה העבירו אותי מגיהינום לגן עדן ומה‬ ‫לַנְּכָדים‪ּ .‬ובַ דֹור הָ ִראשֹון של שהנך לומד פה מלמדים אותי בשמים"‪ .‬בבוקר בא הילד בשמחה‬ ‫ִ‬ ‫וְּ ִאם זה ל ֹא עָ זַר לַבָ נִ ים‪ ,‬הֲ ֵרי זה עֹוזֵ ר‬ ‫חֹושבִ ים ִמתֹוְך ְּר ִאיָה ְּקצָ ָרה לאמו ואמר‪" :‬אמא אני יודע את הגמרא אבא לימד אותי" כך סיפר‬ ‫ְּ‬ ‫הַ סַ בְּ ָתא ‪ ,‬של ֹא ָראּו את ַה ְּנכ ִָדים‪,‬‬ ‫שהַ ְּתפִ לֹות של הַ סַ ְּב ָתא הָ לְּ כּו ְּל ִאבּוד ּו ְּלבַ טָ לָה‪ ,‬חַ ס וְּ חָ לִילָה‪ ,‬לה את כל הסיפור‪( .‬ישנה קלטת בה היא מספרת את כל סיפורה הארוך)‬ ‫יקם ‪ִ -‬אם ל ֹא עֲבּורֹו ‪.‬מובא מעשה בספר של רבי אשר חדד זצוק"ל (אשר אמר עמוד‬ ‫ּולְּבַ סֹוף ִמ ְּתבָ ֵרר ששּום ְּתפִ לָה ל ֹא חֹוזרת ֵר ָ‬ ‫ָאז עֲבּור בָ נָיו ּונְּ כָדָ יו‪ .‬וְּ עַ יֵן עֹוד בְּ ַחיֵי עֹו ָלם לְּ מָ ָרן הַ ְּק ִהלֹות ַי ֲעקֹב שפ"ז) שהביא סיפור על אבא חילוני שנפטר בגיל צעיר ואחד מבניו‬ ‫(חלק א' פרק כ''ח)‪( .‬מספר שיחות חיים) הגמרא במס' היה בגיל ‪ 12‬שהחליט ללמוד בישיבה ולחזור בתשובה‪ ,‬עד שכיום‬ ‫סנהדרין דף קד' אומרת‪ :‬מפני מה לא מנו את אמון בן אלה הוא אברך ועוסק בתורה‪ .‬יום אחד הוא חולם את אביו לבוש‬ ‫שאין להם חלק לעולם הבא עונה הגמרא מפני כבודו של בנו בגדים לבנים בוהקים אבל רגלו שרופה ושחורה‪ .‬שאל הבן את‬ ‫יאשיהו ‪,‬שואלת הגמרא אם כן מדוע המשנה מנתה את אביו‪" :‬מדוע זכה לבגדים אלו?" אמר לו‪" :‬כיון שאתה עוסק‬ ‫מנשה? והלו ראוי שגם את מנשה לא ימנו מפני כבודו של אביו בתורה בזכותך זכיתי ולא עוד שקוראים אותי בשמים רבי‬ ‫בזכותך"‪ ,‬שאל הבן‪" :‬מדוע רגלך שחורה?" אמר לו אביו זהו בגלל‬ ‫חזקיהו? אומרת הגמרא‬ ‫אחיך שלא חזרו בתשובה‪.‬‬ ‫מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה אהרון דוד ושלמה הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וירומם ויצלח את התורמים היקרים ובני ביתם‪ :‬חדד אשר‪ ,‬דוד ושרה חניה‪ ,‬צבן יגאל וציפורה‪ ,‬יצחק‬ ‫העלון מוקדש להצלחת להצלחת משפחת‬ ‫ויוכבד ת חדד‪ ,‬גד חדד‪ ,‬ישראל וקרין חניה‪ ,‬ציפורה חדד ומשפחתה‪ ,‬חי ואביבה חדד‪ ,‬משה טרבלסי ורעיתו ‪ ,‬זבולון וברברה חדד‪ ,‬משה חיים בן אביבה‪ ,‬עמי ושושנה כהן‪ ,‬אליהו ורות נחמה חדד‪ ,‬רפי ואביבה זגדון‪,‬‬ ‫יסכה ויעקב שמסיאן‪ ,‬שמואל ונורית חדד‪ ,‬כהן שמעון ומרים‪ ,‬מיכאל ואליס חדד‪ ,‬עמוס רזיאל ואוריה חדד‪ ,‬יצחק וכוכבה חדד‪ ,‬כהן יואל ורעייתו‪ ,‬כהן עוזיאל ורעייתו‪ ,‬יהונתן ושילת חדד‪ ,‬הדס ודניאל פראנג'י‪,‬‬ ‫יהורם בן טיטה חדד וב"ב‪ :‬שה' יתברך‬ ‫יוסף ומינה חדד‪ ,‬הרב אסף נתן ורעיתו‪ ,‬בת שבע חדד וכל משפחתה‪ ,‬אברהם וסיגלית מסס‪ ,‬ר' יעקב צבאן‪ ,‬דוד ואילנה ביתן‪ ,‬ר' יעקב אזוביב‪ ,‬כהן רחמים וסוזי‪ ,‬בר רבקה ובן‪ ,‬מזושן יונתן‪ ,‬לרפואה שלמה‪ :‬שרה‬ ‫יצלחם במאד מאד ויתקיים בהם‬ ‫בת טיטה‪ ,‬יוסף בן טיטה ‪ ,‬לזיווג הגון‪ :‬מוריה רחל בת בת שבע‪ ,,‬רבקה בת רות‪ ,‬עינב ליטל ומזל אורין בנות ציפורה‪ .‬זש"ק רינת בת סיגלת יהונתן בן בת שבע שתורמים לכוללי קול כמוס‪[ .‬כולל יום‪ ,‬כולל ליל‬ ‫הפסוקים והסירותי מחלה מקרבך ‪,‬אני ה'‬ ‫שישי‪ ,‬כולל ערב ‪,‬כוללי בין הזמנים ועוד] ולעלון השבועי‪.‬ועוד מלך מלכי המלכים ברחמיו ישמרם ויחיים מכל צרה ונזק יצילם ובכל אשר יפנו ישכילו וכל אשר יעשו יצליחו ויבטל הא‪-‬ל מעליהם כל גזירות קשות‬ ‫ורעות ויגזור עליהם הא‪-‬ל גזירות טובות וברכות מרובות‪ ,‬וזכות התורה תגן בעדם וימלא ה' כל משאלות ליבם לטובה‪ ,‬לחיים טובים ומוצלחים‪ ,‬ויסיר כל מחלה וכל דבר רע ונהיה תמיד שמחים ומאושרים‬ ‫רופאיך והסיר ה' ממך כל חולי ‪,‬וכל אשר‬ ‫אכי"ר‪ .‬לע"נ‪ :‬יורם בן זילו‪ ,‬רחל בת מזלה‪ ,‬אליהו בין מבירכה‪ ,‬לקבלת העלון במייל‪ 054-8464024 ALON.DVAR.HAMELEH@GMAIL.COM :‬כל הזכיות שמורות ‪ ,‬לצורך זיכוי הרבים הכל מותר‬ ‫יעשה יצליח ‪,‬ימלא ה' כל משאלויתך‬