אור הדעת · Ohr Hadaas — וירא (2026-10-26)

א ﬣדעﬨ אוﬧ
וירא
ﬣדעﬨ תוכן הענינים אוﬧ ב
תוכן הענינים
לְ ִה ְתּבֹונֵ ן ֵמ ָח ָדש 3 ....................................................................................
לִ לְ מֹד ֵמ ָח ָדׁש 3 .....................................................................................
ֵע ָצה ַעל ַה ִמילָ ה 4 ..................................................................................
ַה ְר ַפ ְת ָקאֹות 4 .......................................................................................
ּתֹורה 5 .................................................................................... פּורי ַה ָ ִס ֵ
ָא ָדם לְ ָע ָמל יּולָ ד 5 .................................................................................
ּׁשֹוא ֶבת 6 ...................................................................................כָ ָא ֶבן ַה ֶ
ֶט ַבע ָה ָא ָדם 6 .......................................................................................
ְצ ִריכִ ים לִ ְטר ַֹח 7 ....................................................................................
ַחיֵ י ָה ָא ָדם 7 .........................................................................................
נ ַֹעם ָה ֶעלְ יֹון7 .......................................................................................
יבים 8 ................................................................................. ַמ ֲאכָ לִ ים ֲח ִב ִ
ִע ְמ ֵקי ַה ְקלִ פֹות 8 ...................................................................................
לֹותם ּולְ ַה ְחזִ ָירם 8 ............................................................................
לְ ַה ֲע ָ
נִ יצֹוץ ָקדֹוׁש 9 ......................................................................................
יִ ּׁשּוב ַה ַד ַעת9 .......................................................................................
מ ַֹח וָ לֵ ב10 ...........................................................................................
יִ ּׁשּוב ַה ַד ַעת ָק ֶׁשה ִמ ְמ ִסירּות נֶ ֶפׁש 10 ............................................................
ָפ ָר ַׁשת ָה ֲע ֵק ָדה 11 ..................................................................................
ַר ִבי שלוֹ ְמ ֶק'ה 12 ...................................................................................
ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה 12 ..................................................................................
ֹלא ְס ָתם ֲחלֹום 14 ....................................................................................
ִמכִ ְבׁשֹונֹו ֶׁשל עֹולָ ם 14 .............................................................................
טֹובה 14 .......................................................................................
כַ ּוָ נָ ה ָ
ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה 15 ..................................................................................
ג ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ
לְ ִה ְתּבֹונן מ ָח ָדׁש
כשמתבוננים בפרשיות התורה בספר בראשית ,על האבות הק' ,שבטי י-
ה ,מגלים שכל הספר הוא 'סיפורי הרפתקאות וקשיים עצומים וניסיונות
דעדו על האבות' .כמעט לא מוזכרים מעלתם הרוחנית הנשגבה ,או
ענינים בעבודת השם ,אלא רק דברים הנראים גשמיים .אברהם אבינו גדל
במשפחה של עובדי עבודה זרה ,אביו תרח היה מייצר את הפסילים,
והלשין על בנו למלך נמרוד לזרקו לכבשן האש .הוא פשוט נולד באווירה
נוראית של 'מתחילה עובדי עבודה זרה' .גם אינו רואה תקוה לסיכוי
לילדים ,בנו הוא פרא אדם ,ישמעאל אבי הרוצחים ,ידו בכל ויד כל בו.
גם אשת נעוריו שרה אמנו נלקחה לבית פרעה ,ובגיל מאה נולד לו בן
בדרך נס ,ונלקח לעקידה .יצחק אבינו – אבימלך עושה לו צרות ,אין לו
ילדים ,יש לו חותן (שווער) כמו בתואל ,גיס שהוא גדול הרמאים כמו לבן,
בן 'יקיר' כעשיו ,לעת זקנותו גם נעשה עיוור ובנו הצדיק יעקב אבינו
ברח מביתו עקב סכנה שנשקפה לו מצד אחיו עשיו ,למשך עשרים ושתים
שנה .יעקב אבינו – עד גיל שבעים ושבע היה תקוע בשידוכים ,אחיו
רוצה להרגו ,חמיו גדול הרמאים והנוכלים ,עשרים ושתיים שנה היה 'לבד'
ובודד עם חבורת גנבים ,חמיו רודף אחריו להרגו ,אחיו רודף עם ארבע
מאות איש עמו להרגו' ,עשרים ושתים שנה' הוא בוכה על בנו יוסף
הצדיק ,ועוד היה סיפור עם בתו דינה ושכם ,סיפור עם יהודה ותמר,
והירידה למצרים.
מהם אות ,ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם לִ לְ מֹד ֵמ ָח ָדש
ולהתבונן במלותם ובלשונם'.
מבאר ,שבימי הנערות יש לימוד של ילד עומדים אנו בהתחלת חומש בראשית,
או נער עם הבנה מסוימת של בפרשת וירא .הבה נעצור
מוחין דקטנות ,ופעמים ממשיכים עם ונתבונן בטרם נמשיך ,ומדוע ,שהרי כל
אותה הבנה לימי הבגרות והזקנה עם אחד למד את הפרשה 'בימי הקטנות',
הבנה של 'קטן' ,וז"ל' :ואל תנהג בכל זה ונשאר רושם של הבנה מימי הקטנות
כמנהג ימי הנערות ,שתאמר מן המלות לימי הגדלות.
בלשונך מה שיזדמן לך ועל איזה דרך
שיזדמן ,ואינך יודע הענין .וכבר קדם לנו יסוד גדול ועצום אומר רבינו בחיי בספרו
בענין הזה מה שיש בו די'. חובות הלבבות :כל לימוד ,כדי
להצליח בו ולקבל הבנות חדשות ,יש
יסוד עצום זה נכון בכל לימוד ,הקנינים לעצור וללמדו כל פעם מחדש ,כפי שלא
העצומים הם לאין ערוך ושיעור: למדו מעולם ,כפי שכתב (שער ח – שער חשבון
'וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה, הנפש ,פרק ג)' :אבל ראוי לך להתחיל בעת
שתתבונן בהם ותדינם לזכות ,ואל תנוח חוזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת
דעתך על מה שנתברר אצלך בתחלת האלקים וספרי נביאיו ,כמי שלא למד
ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ ד
ַה ְר ַפ ְת ָקאֹות למודך ,אבל תבע עליו את נפשך כמי
שמתחיל בו.
כשמתבוננים בפרשיות התורה בספר
בראשית ,על האבות הק', ומה שיתברר אצלך ,תזכרנו ותתישב בו,
שבטי י-ה ,מגלים שכל הספר הוא 'סיפורי ומה שתסתפק בברורו תחקר עליו
הרפתקאות וקשיים עצומים וניסיונות מחכמי דורך שלא בדרך החקירה
דעדו על האבות'. הראשונה ,אז יראה לך מסודות התורה
כמעט לא מוזכרים מעלתם הרוחנית וסודות הנביאים והחכמים מה שאי
הנשגבה ,או ענינים בעבודת אפשר להשיגו מצד למוד המלמדים אותך
השם ,אלא רק דברים הנראים גשמיים. בתחלת ענינך'.
אברהם אבינו גדל במשפחה של עובדי כפי שאומר התפארת שלמה (דברים לשבת
עבודה זרה ,אביו תרח היה נחמו)' :וזהו שאמה"כ אל יתהלל חכם
מייצר את הפסילים ,והלשין על בנו בחכמתו וגו' ,כאלו כבר יש לו חכמה רק
למלך נמרוד לזרקו לכבשן האש .הוא יבטל את עצמו כאין ואפס אז ישיג
פשוט נולד באווירה נוראית של 'מתחילה להשכל וידוע אותי וזהו ענין ברכת
עובדי עבודה זרה' .גם אינו רואה תקוה התורה בכל יום מחדש ,כמי שלא למד
לסיכוי לילדים ,בנו הוא פרא אדם, עדיין דבר ובכל יום יהיו בעיניך
ישמעאל אבי הרוצחים ,ידו בכל ויד כל כחדשים'.
בו .גם אשת נעוריו שרה אמנו נלקחה
לבית פרעה ,ובגיל מאה נולד לו בן בדרך ֵע ָצה ַעל ַה ִמילָ ה
נס ,ונלקח לעקידה.
התורה הק' מתחילה (בראשית יח ,א)' :וַ יֵ ָרא
יצחק אבינו – אבימלך עושה לו צרות,
ֵאלָ יו ה' ְב ֵאֹלנֵ י ַמ ְמ ֵרא וְ הּוא י ֵֹׁשב
אין לו ילדים ,יש לו חותן (שווער)
ֶפ ַתח ָהא ֶֹהל כְ חֹם ַהיֹום' ,מבאר רש"י (שם)
כמו בתואל ,גיס שהוא גדול הרמאים כמו
מדוע זכה לגילוי דוקא ב'אלוני ממרא',
לבן ,בן 'יקיר' כעשיו ,לעת זקנותו גם
היות שממרא נתן לו עצה שימול את
נעשה עיוור ובנו הצדיק יעקב אבינו ברח
עצמו' :הוא שנתן לו עצה על המילה,
מביתו עקב סכנה שנשקפה לו מצד אחיו
לפיכך נגלה עליו בחלקו'.
עשיו ,למשך עשרים ושתים שנה.
יעקב אבינו – עד גיל שבעים ושבע היה נשאלת השאלה ,וכי אברהם אבינו צריך
תקוע בשידוכים ,אחיו רוצה עצות מממרא לקיים מצוות
להרגו ,חמיו גדול הרמאים והנוכלים, השם יתברך?! הרי השיג את כל מה
עשרים ושתיים שנה היה 'לבד' ובודד עם שיכול אדם בעולם להשיג ,והיה עוסק
חבורת גנבים ,חמיו רודף אחריו להרגו, במצות כמאחז"ל (קידושין פב ,עא) שקיים כל
אחיו רודף עם ארבע מאות איש עמו התורה עד שלא נתנה ,כי הוא כבר השיג
להרגו' ,עשרים ושתים שנה' הוא בוכה שהקב"ה יתן התורה לזרעו והבין כל
על בנו יוסף הצדיק ,ועוד היה סיפור עם מצותיה וקיימן כאינו מצווה ועושה,
בתו דינה ושכם ,סיפור עם יהודה ותמר, והשיג בודאי גם מצות מילה ,מה צריך
והירידה למצרים. 'עצה' מממרא?!
ה ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ
מורנו ורבנו הרשב"י עליו השלום ,קודש במילים פשוטות ,אברהם אבינו היה גר
הקדשים ,וזה לשונו (זהר חלק ג דף קנב ,א): צדק ללא גואל ,שבור ורצוץ ,נע
ונד (לך לך) .יצחק אבינו עובר בזיונות
' ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון ָא ַמר ,וַ וי לְ ַההּוא ַבר נָ ׁש נוראים מבנו עשיו .יעקב אבינו ,עם
יתא ָא ָתא לְ ַא ֲחזָ ָאה אֹוריְ ָ
ְד ָא ַמרְ ,ד ָהא ַ שווער כמו לבן ,אח כמו עשיו ,עשרים
יֹוטיְ .ד ִאי ָהכִ י,ּומלִ ין ְד ֶה ְד ֵ
פּורין ְב ָעלְ ָמאִ , ִס ִ ושתיים שנה בודד ולבד .לכאורה אנשים
ֲא ִפילּו ְבזִ ְמנָ א ָדאֲ ,אנָ ן יַ כְ לִ ין לְ ֶמ ְע ַבד מסכנים ואומללים ,שבורים ורצוצים.
ּוב ְׁש ָב ָחא יַ ִתיריֹוטיִ ,
יתאְ ,ב ִמלִ ין ְד ֶה ְד ֵ אֹוריְ ָ
ַ
ִמכֻּ לְ הּוִ .אי לְ ַא ֲחזָ ָאה ִמלָ ה ְד ָעלְ ָמאֲ ,א ִפילּו עוד יותר ,מגדולתם וקדושתם ,ערכם
ִאיּנּון ַק ְפ ִס ֵירי ְד ָעלְ ָמאִ ,אית ֵבינַ יְ יהּו ִמלִ ין העצום ,לא כתוב כלום בתורה ,ומה
ִעלָ ִאין יַ ִתירִ .אי ָהכִ י נֵ זִ יל ֲא ַב ְת ַריְ יהּו, שאנו יודעים הוא ממדרשי חז"ל.
יתא ,כְ ַהאי גַ וְ ונָ אֶ .אלָ א אֹוריְ ָ
וְ נַ ְע ֵביד ִמּנַ יְ יהּו ַ
יתאִ ,מלִ ין ִעלָ ִאין ִאיּנּון, אֹוריְ ָ
כָ ל ִמלִ ין ְד ַ ּתֹורה
פּורי ַה ָ
ִס ֵ
וְ ָרזִ ין ִעלָ ִאין'.
צפונות ליבו שעברו עליו בימי בחרותו
מגלה המקובל האלוקי ,הגה"ק
בתרגום ללשון הקודש הואַ ' :ר ִבי ִׁש ְמעֹון רבי נפתלי אשכנזי זיע"א ,בספרו עמק
ָא ַמר ,אֹוי לְ אֹותֹו ִאיׁש ֶׁש ָא ַמר המלך ,שהיה תמה ביותר על כל ענין
פּורים ְב ָעלְ ָמא ּתֹורה זֹו ָב ָאה לְ ַה ְראֹות ִס ִ ֶׁש ָ סיפורי התורה ,ואף חותם שם את שמו
וְ ִד ְב ֵרי ֶה ְדיֹוטֹותֶׁ .ש ִאם כָ ְךֲ ,א ִפלּו ִבזְ ַמן זֶ ה (שער ו פרק מז):
ּתֹורה ְב ִד ְב ֵרי ֶה ְדיֹוטֹות,
ָאנּו יְ כֹולִ ים לַ ֲעׂשֹות ָ
יֹותר ִמכֻּ לָ םִ .אם לְ ַה ְראֹות ְד ַבר ּוב ֶׁש ַבח ֵ ְ 'אמר מחבר הזה נפתלי ,בן לאדוני אבי,
סֹופ ִרים ָבעֹולָ ם יֵ ׁש אֹותם ְ ָהעֹולָ םֲ ,א ִפלּו ָ החסיד מורנו הרב ר' יעקב אלחנן
יֹותר ֶעלְ יֹונִ יםִ .אם כָ ְך ,נֵ לֵ ְך
יהם ְד ָב ִרים ֵ ֵבינֵ ֶ זלה"ה אשכנזי ,זעירא דמן חברייא ,כל
ּתֹורה כְ מֹו זֶ הֶ .אלָ א יהם וְ נַ ֲע ֶׂשה ֵמ ֶהם ָ ַא ֲח ֵר ֶ ימי בחרותי בעוד הייתי רך בשנים הייתי
ּתֹורה ְד ָב ִרים ֶעלְ יֹונִ ים ֵהם כָ ל ִד ְב ֵרי ַה ָ מתמיה עד מאוד על הסיפורים של
וְ סֹודֹות ֶעלְ יֹונִ ים'. התורה ,במילין וסיפורין דהדיוטות ,מילין
דעשו ולבן ,ובפרט פרשת 'ואלה המלכים
אשר מלכו בארץ אדום' ,למה לו להקב"ה
ָא ָדם לְ ָע ָמל יּולָ ד למנות מלכי אדום ,ולפי פשוטו אין להם
צורך כלל בתורתינו הקדושה'.
באיוב נאמר (ה ,ז) :כִ ָ
י־א ָדם לְ ָע ָמל יּולָ ד',
ומתאר את צערו וכאבו העצום על כך:
תכלית ביאת האדם לעולם הזה
הוא 'לעמל' ,כפי שאמרו חז"ל בסנהדרין 'והייתי מצטער על זה זמן רב,
(צט ,ב) :אמר רבי אלעזר :כל אדם לעמל ולא היה לי נחמה ותשובה נכונה מחכמי
נברא ,שנאמר כי אדם לעמל יולד, דורינו ,ששאלתים על זה ,עד שהאיר ה'
נקודה! את עיני בחסדו הגדול ,על ידי ספרי
מורנו ורבנו האר"י זלה"ה עיר וקדיש מן
שמיא נחית ,הפותחים עיני העורין ,לעיין
לא ניתן לברוח ואין להיכן לברוח ,כפי ולהבין בהמעיין הגדול הנובע ממקור
שנעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה החכמה ,הוא הזוהר שחבר בוצינא קדישא
ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ ו
ענין הניצוצות נמצא בכל דבר ודבר. רּוחָך
אומר בתהלים (קלט ,ז–ח)ָ ' :אנָ ה ֵאלֵ ְך ֵמ ֶ
מגלה רבינו האריז"ל ,שבחטא אדם ם־א ַסק ָׁש ַמיִ ם ָׁשם
וְ ָאנָ ה ִמ ָפנֶ יָך ֶא ְב ָרחִ ,א ֶ
הראשון נפלו ניצוצות קדושים לתוך יעה ְּׁשאֹול ִהּנֶ ךָ' ,וכפי שהמשנה ָא ָּתה וְ ַא ִצ ָ
עמקי הקליפות ,ותכלית העבודה הוא אומרת (אבות ד ,כב)' :ואל יבטיחך יצרך
להוציא משם את חלקי הקדושה ולתקנם, שהשאול בית מנוס לך ,שעל כרחך אתה
והם נמצאים בכל דבר ודבר ,הן בדומם, נוצר ועל כרחך אתה נולד ,ועל כרחך
הן בצומח ,הן בחי ,הן במדבר ,יש חלקי אתה חי ,ועל כרחך אתה מת ,ועל כרחך
הקדושה ששיכים לשורש נשמתו של אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך
האדם ,אף מציאות 'הזמן' ו'המקום' מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'.
שאדם מתגורר שם ,שורשם שייך לנשמת
האדם לתקן את חלקיו ששיכים אליו ,וכן מה כן ,ניתן לנווט את העמל ,דהיינו עמל
במאכל ומשקה שאדם אוכל ושותה ,בכוח בתורה ,בחסד ,במצוות ,אם לא עמל
הברכות ודברי תורה ,מברר משם את בהרפתקאי ובניסיונות.
ניצוצות הקדושה ומתקן אותם. מי שזוכה עמלו הוא בתורה ,כלשון חז"ל
ֶט ַבע ָה ָא ָדם (סנהדרין צט ,ב) 'כולהו גופי דרופתקי
נינהו ,טובי לדזכי דהוי דרופתקי
מטבע האדם שאוהב את ביתו ואת מקומו דאורייתא' ,וכפי שרש"י מבאר (שם):
שבו הוא מתגורר ,אף שביתו אינו 'אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו
שלו ,הוא בשכירות ,אך הוא מחובר בתורה'.
לבית ,ללבושו ,לדברים השייכים לו או ּׁשֹוא ֶבת
כָ ָא ֶבן ַה ֶ
שמשתמש בהם או נהנה מהם ,כגון מקום
לימודו ,אף מקום שרוכש שם דברים, 'ניצוצות הקדושה' חייבים לתקן ,אין
ומדוע ,זה לא סתם ,יש שם ניצוצות הק' דרך להיפטר מכך ,זה ברור,
השיכים לו. אולם יש שתי דרכים לתקנם ,או בדרך
'העמל' ,בהרפתקאי דעדו עלייהו,
כפי שאור החיים הק' אומר (במדבר יד ,ט בעבודה בחומר ובלבנים ,בניסיונות
(שער פרשת שלח)' :אבל חכמי האמת וקשיים וכו' ,או בדרך התורה והמצוות,
הגלגולים פ"ד) הוסיפו בזה טעם לשבח בדרך שאז מתקבצים הניצוצות אל האדם ,ואינו
כלל ,כי כל עיקרי הנבראים מעלין צריך לטרוח על כך במאמצים פיזיים
בקודש בסוד הבירורין של ניצוצי ובחומר ובלבנים ,כפי שחז"ל אומרים
הקדושה ,הן הנה המתבררים באמצעות (אבות ו ,ב)' :שאין לך בן חורין אלא מי
המאכלים ,ומעתה ניצוצי הקדושה יקראו שעוסק בתלמוד תורה'.
לחם עם ה' ,גם אמרו ז"ל כי כל נברא יש
בו ניצוץ קדוש ,ואפילו בנבראים בלתי כפי שמבאר אור החיים (שמות יט ,ה פרשת
טהורים ,והאנשים הרשעים ,וגם בס"מ יתרו)' :ענפי הקדושה נתפזרו בעולם
הרשע ,אין מהם שאין בו חלק החיוני ואין מציאות להם להתברר זולת
שהוא בחינת הטוב שהוא דבר המעמיד באמצעות ישראל וביותר באמצעות עסק
שזולתו לא יתקיים כל דבר ,ובהפרד התורה שהיא כאבן השואבת ניצוציה
ניצוץ החיוני ממקומו יתבטל ויאבד כל במקום שהם ,ואותם נצוצי הקדושה גם
הבנין'. להם יקרא סגולה'.
ז ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ
ופעמים שיורדין ניצוצי נשמתו על ידי ְצ ִריכִ ים לִ ְטר ַֹח
פגם עוונותיו בדומם ,כמו
בבית ,שאדם שפגם שם הוא הדר בבית נשאלת השאלה ,מדוע האבות הק' היו
זה להיצר לו ,על ידי ניצוצי נשמתו שיש כה צריכים לטרוח ,ולעבור כל
בעצים ואבנים חומר שטח הבית ,מניצוצי כך הרבה ניסיונות .אומר הערבי נחל
נשמתו שירדו שם ,עד שהאדם ששם (פרשת לך לך) :תכלית הירידה למצרים היא
בבית שב בתשובה והחזיר והעלה ניצוצי לברר את הניצוצות הק' הטמונים בה,
נשמתו אל שורשן ,מן הדומם אל בחינת וז"ל' :כי ידוע שהיו ישראל בשיעבוד
האדם חי מדבר ,וזה נקרא תשובה ששב במצרים דוקא כי היו שם הרבה ניצוצות
אל מקורו'. קדושות והיו צריכין להיות דוקא שם כדי
שיוציאום'.
נ ַֹעם ָה ֶעלְ יֹון
הרה"ק מאפטא זיע"א בעל 'אוהב ומגלה 'דדוקא קודם מתן תורה לא היה
ישראל' ,בספרו תורת אמת, אפשר להוציא ניצוצות קדושות
מבאר את התענוג והנועם העליון שישנם רק מהמקום אשר היה שם דוקא ועל ידי
כאשר מתקנים אותם ניצוצות (דברים פרשת
שיעבוד דוקא ,מה שאין כן ,על ידי עסק
ואתחנן)' :והאדם הצדיק בעבודתו ובעסקו התורה יכולין להוציא ניצוצות קדושות
בתורה לשמה נעשה כאבן השואבת, מן כל העולם'.
ושואב אליו כל חלקי הטוב וכל הניצוצות
קדושות אשר הם מפוזרים בהחיצונים, פלא פלאים ,כוח התורה הוא להוציא את
ואז נתרומם אותו הניצוץ הקדוש מבחינה הניצוצות מכל העולם.
התחתונה ומתנשא את עצמו אל מקור
הטוב והחיים ,הוא כיצא משביה ומבית ַחיֵ י ָה ָא ָדם
האסורים אשר היו אסורים עד הנה
במקום רע ושפלות .וכשיש עליה לחלק כפי שאור שבעת הימים הבעש"ט מבאר
הטוב ,אז מאוד נתגבר התשוקה לעלות בזה הלשון (ויקרא פרשת מצורע אות כד):
אל המקור ולדבק אל שורש הטוב 'דהאדם הוא עולם קטן ,ויש בו ארבעה
ולהרגיש נעימות ומתיקות של האור יסודות כמו שיש בכללות העולם דומם
הבאה מאין סוף. צומח חי מדבר ,והאדם על ידי פגם
עוונותיו ,הן בעצמו או משורש נשמתו
שהיה באדם הראשון וברפ"ח ניצוצין
וכשאדם פעל זה העליה לניצוץ הקדוש שירדו במאנין תבירין ,בארבעה עולמות
כשהניצוצות ואז הנ"ל, אצילות בריאה יצירה עשיה ,והאדם צריך
הקדושות מרגישין בנועם העליון ,אז להעלות ניצוצי נשמתו הן על ידי אכילתו
נותנים שבח והודיה לא-ל אלקי עולם, או תורתו ותפילתו ,עד שיברר כל
וכל חלקי הטוב היוצאים מן הרע מודים ניצוצין שלו ,אשר זהו תכלית בריאת
ומשבחים שאין טוב ונאה כמו קדושת האדם וסוד מספר ימיו ,כמו שכתוב (תהלים
שמו יתברך והארה של אין סוף אשר הוא לט ,ה) ומדת ימי מה היא ,כי כמו שצריך
ממלא כל עלמין ומחיה את כולם ,וע"י זה לתקן ולהעלות הניצוצין במספר הימים,
נתרבה תענוג אצלו יתברך כשרואה כך ניתן לו שני חייו.
ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ ח
נפולים ,והם בחינות נשמות רק שצריכים שמתעלה חלקי הטוב וחלקי הקדושה
איזה תיקון מעט והם עוזרים אותו שהיו ביד צר ,והאדם הצדיק ע"י עבודתו
להתקדש יותר ,ובכל מצוה שזהיר בו ותורתו ואור נשמתו מחזיר כל הניצוצות
האדם מזדמן לידו ניצוץ קדוש שצריך קדושות לשרשם הטוב.
עלייה בדבר זה ועוזרו לקיים המצוה ,וכן
חס ושלום להיפוך בעבירה יוכל להזדמן
לפניו ניצוץ שנפל בענין זה ומחטיאו ועבור זה התענוג שרצה מלכו של עולם
יותר'. [ל]קבל שעשוע מהנבראים ,שע"י
עבודת הכנסת ישראל יחזירו הכל
ִע ְמ ֵקי ַה ְקלִ פֹות להשורש והמקור ,ועבור זה האציל וברא
ויצר כל העולמות ונתן לנו תורה ומצות,
באר מים חיים (פרשת בראשית – פרק א)' :וכן שרצה לזכות את ישראל שיוכלו ע"י אור
אמר הכתוב אחר כך והארץ היתה התורה והמצות אשר יעשו בהתלהבות
תהו ובהו .כי ידוע מה שכתב בליקוטי לשמה מחמת אהבתו ויראתו יתברך אז
תורה משם האר"י ז"ל אשר זה קאי על ע"י זה יאירו נשמתין בשרשן באור
קודם בריאת שמים וארץ שהיתה בחינת הקדושה ,ויתנשאו כל ענפי הקדושה וכל
שבירת הכלים שהוא תהו ובהו ,ורוח הניצוצות הקדושות מבירא עמיקתא
אלקים מרחפת רצה לומר מ"ת רפ"ח להיות עולה בראש אלקי ולעשות ממנו
ניצוצין קדישין אשר נפלו לתוך עמקי כתר'.
הקליפות וצריכין להעלותן ולתקנם ,ועל
כן בעת הבריאה רצה הא-ל הטוב לעשות יבים
ַמ ֲאכָ לִ ים ֲח ִב ִ
עמם חסד של אמת לתקנם ולהחיותם על
כן ברא את השמים וארץ העליונים לכן יש מאכלים חביבים על האדם ,ויש
הידועים למביני מדע שהם אבא ואימא שאינם חביבים ,מסיבה שאין להם
כדי שתתעבר זעיר ונוקבא מהם ,הכל קשר לתיקון של האדם ,כפי שמבאר
כידוע'. המאור ושמש (פרשת כי תבוא)' :והנה איתא
בכתבי האר"י ז"ל שעיקר הברכה היא על
לֹותם ּולְ ַה ְחזִ ָירם
לְ ַה ֲע ָ ידי שיורדין ניצוצות קדושות בפרי הארץ
ובפירות האדמה ובפירות האילנות
שער התפלה (שער הראשון)' :חיוב תיקון של שצריכים עלייה ,והעלאת הניצוצין הוא
אדם הראשון על כל אחד ואחד על ידי הזדככות אדם וקיום המצוות
מישראל ,והתיקון הלז הוא ג"כ כמו תיקון שכשזהיר לברך על המאכל ברכה הראוי
הרפ"ח ניצוצות אשר מעולם המה לו הוא מעלה הניצוצין על ידי זה ,או
להעלותם מעומקא ולהחזירם אל בזהירות נטילת ידים ,וכן בכל קיום
הקדושה ,ואחד מן הדרכים שמועיל המצוות מתעלין הניצוצין הקדושים כל
לעליה זו המה יסורים צער של אדם ניצוץ מתעלה במצוה הראוי לו ,כפי
כנזכר במבוא השער (אות ט') ,לכן אמר שורשו.
הקב"ה לאיוב למה אתה מתרעם על
היסורין שלך ,הידעת באיזה אבר היית והנה המצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת
נכלל באדה"ר בעת פגמו ,לדעת אם די וכו' וכשהאדם מקדש ומטהר עצמו
בהיסורין הלז לפי הפגם לתקן אותו אם במותר לו ועושה המצוות בשמחה
לא'. מזדמנין לידו ניצוצות קדושות שאינם
ט ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ
מכאן עולה שכל תנועה בחיינו ,גם נמצא שהגילוי העצום הוא שבכל דבר
הפשוטה ביותר ,היא חלק ודבר שאנו נתקלים בו ,יש לנו
מהתכלית הפנימית של תיקון העולם. קשר אל דבר זה .עוד איתא מהבעל שם
ודברים אלו מחזקים את היסוד העמוק טוב ,ומובא בבעש"ט על התורה (פרשת לך
לפיו כל מסע ,גם הנראה כטורח או לך):
כבלתי נחוץ ,טומן בחובו שליחות
רוחנית עליונה של תיקון ואיסוף "שמעתי מהבעש"ט שביאר פירוש
ניצוצות. הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו
ודרכו יחפץ ,ואמר על אותן האנשים
ראוי לציין כי כדברים האלה כותב גם הנוסעים לארץ מרחקים בסחורות
החתם סופר בפרשת בהעלותך ,על וכדומה ,המרחיקים נדוד ,לא מחשבותיו
הפסוק "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יתברך שמו מחשבותם ,כי הם חושבים
יחפץ" .הוא מביא קבלה מרבו ,הגאון בנפשם שכל עצמם עם דרך נסיעתם
הקדוש רבי נתן אדלר כ"ץ זי"ע, לארץ מרחקים הוא בעבור הרבות זהב
"לפעמים הקב"ה מזמין לצדיק ע"י סבות וכסף חילוף סחורתם ,ולזה המה מקצים
רבות שיעבור דרך פלוני כדי שיעבור רגליהם".
לפני אילן פלוני או הר פלוני וכדומה ,כדי
אך האמת הפנימית ,על פי הבעש"ט ,היא
לתקן בעברו דרך שם ,ניצוצות
המגולגלים שם או כדומה". ש"באמת הוא יתברך שמו לא כן
ידמה ,כי הוא יודע לתקן עניינו יותר
יִ ּׁשּוב ַה ַד ַעת ממנו" .ייתכן שכל המסע הארוך הזה,
לעיני האדם נועד עבור פעולה לכאורה
החומר העכור של העולם הזה ,תכליתו פשוטה ,אך בפנימיות היא בעלת
ומטרתו היא 'טירוף הדעת' משמעות רוחנית עצומה" :ולפעמים יש
לו לאדם ככר לחם בארץ מרחקים הנוגע
ולעורר בהלה ופחד ,בבחינת הני 'כלבין
אל בחינתו ,והוא צריך לאכול אותו ככר
דחציפין' שהוא ענין הקליפות ,התיקון
דייקא באותו המקום ובשעה הזאת ,או
והבירור ,הוא ישוב הדעת ושלוות הנפש.
שצריך לשתות מלא לוגמיו מים במקום
ההוא" .כלומר ,ה' מוליך את האדם
מבאר השם משמואל (מועדים יום הכפורים שנה
למרחקים גדולים ("כמה מאות פרסאות") רק
תרע"ז)' :יש לומר הטעם מה ששאל
כדי שיבצע שם פעולה קטנה ,מכיוון
עצה על המילה ,שכל המפרשים דברו
שאותה פעולה קשורה לתיקון נשמתו או
בזה מה ראה לשאול עצה ע"ז .ולפי
לבירור האישי של אותה נשמה.
דרכנו יש לומר כדי להראות שלא עשה
כמטורף בדעתו מחמת התלהבות אלא נִ יצֹוץ ָקדֹוש
בתכלית ישוב הדעת .והנה ידוע למבינים
שדעת היא קישור השכל והמדות, יתרה מכך ,לפעמים המטרה אפילו לא
ואאע"ה בשביל שעשה בישוב הדעת נוגעת לאדם עצמו" :ולפעמים
גמור ,וכדי שלא יאמרו ,זכה נמי שהענין אפילו אליו לא יגיע ,כי אם לאחד
האלקי יהי' קשור בו ובזרעו בלי שום ממשרתיו העברים ,אם יש לו שם פת
פירוד וסילוק לעולם'. לחם וקיתון מים".
ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ י
כך הנמשל ,הנה האדם צריך לעשות אומר ערבי נחל
(ויקרא אחרי מות – דרוש א)
מעשה המצות בישוב הדעת לעשות משל נפלא ,על ישוב הדעת
כל מצוה כמשפטה ודינה ,וכן עיון התורה במצוות' :ואמנם יראת בני אדם הקטין ה'
צריך להתיישב בשכלו מאד ,ולסבה זו לא עוד יותר ,והטעם יובן על פי משל ,שרצה
עשה ה' את האדם שיהיה פחד ה' עליו מלך גדול איזה אומן שיעשה לו כתר
כראוי ,דא"כ מיד כשיעשה איזה מצוה או מלכות בכל מיני יופי כאשר עם לבבו,
תורה יתבטל ממציאותו ,ואיך א"כ יעשה והכריז בכל מדינות מלכותו ,אם המצא
מצוה או לימוד תורה'. ימצא איזה אומן גדול יביאו אליו.
מ ַֹח וָ לֵ ב והביאו לו אחד שהיה אומן גדול ,וישב
לפני המלך ,ויאמר לו עשה כך
שם משמואל (בראשית פרשת בראשית שנה תרעא):
וכך ,וכאשר התחיל לעשות ידיו מרתתין
'מוח בחינת שמים ולב בחי' ארץ, מאימת המלך ולא היה יכול לעשות כלום,
וישוב הדעת הוא התכללות מוח ולב, וירא המלך כי לא יכול וצוה להביא אומן
שהמוח מאיר ללב ,והלב הוא מלך כל אחר.
האברים ,וע"י ישוב הדעת נעשה הכל
כלל אחד ,ובלעדי ישוב הדעת נקרא והביאו לו אומן טוב מאד ,והוא היה קל
שהוא תוהו ובהו .ובמד"ר (פ"ב) ובהו זו בדעתו לא ירא מהמלך ,וישב
מלכות מדי שנאמר ויבהילו להביא את לפני המלך וצוהו עשה כך ,וירא המלך כי
המן ,ובהלה היא היפוך ישוב הדעת'. עשה יפה מאד והבין כי אין לו שום מורא
אדמו"ר הזקן בעל התניא כתב
(ליקוטי
מלפניו ולבו גס במלך מאד כי אילולא
אמרים פרק כו)' :רק לזאת צריך זאת לא היה יכול עשוהו כך יפה ,ויצו
קביעות עתים ושעת הכושר בישוב המלך להוציאו מביתו ולהענישו ,ואמר
הדעת להתבונן בגדול' ה' אשר חטא לו איני חפץ במלאכתו אחר שאין מוראי
כדי שעל ידי זה יהיה לבו נשבר באמת כלל עליו.
במרירות אמיתית וכמבואר עת זו במ"א ויצו להביא אומן אחר ,והביאו לפניו וישב
ושם נתבאר ג"כ כי מיד אחר שנשבר לבו לפני המלך וידיו מרתתין ,וידבר
בעתים קבועים ההם אזי יסיר העצב
המלך אתו טובות ויאמר לו ,בני אני חפץ
מלבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי ה'
שתעשה לי מלאכה טובה ואם תפחד כל
העביר חטאתו ורב לסלוח וזו היא
כך לא תוכל עשוהו ,לכן התישב מעט
השמחה האמיתית בה' הבאה אחר העצב
בדעתך להקל מוראי קצת מעליך כדי
כנ"ל'.
שתוכל לעשות ,ויעשה האומן כך ויתישב
יִ ּׁשּוב ַה ַד ַעת ָק ֶשה ִמ ְמ ִסירּות נֶ ֶפש בדעתו מעט בלבו לאמר הנני צריך
לעשות מלאכת המלך ,לכן על כרחי
(ויקרא ימים ראשונים של פסח שנה אמרי אמת מוכרחני להסיח דעתי מעט מאימת המלך
תרפ"ו)' :כי לעשות הכל לשם שמים כדי שאוכל להתישב בעיוני ולעשות
ולעבוד את השי"ת בישוב הדעת זה יותר המלאכה ,ויבחר המלך במעשה האומן
קשה ממסירות נפש'. הזה.
יא ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ
רבינו בחיי כתב (בראשית כב ,א) 'והנסיון הזה הסיבה שמתרחקים מהשם יתברך ,כתב
לא היה כשאר הנסיונות ,אין הטבע בליקוטי מוהר"ן (תניינא תורה י)' :מה
יכול לסובלו ,ואין הכח המדמה יכול שהעולם רחוקים מהשם יתברך ,ואינם
לחשבו. מתקרבים אליו יתברך ,הוא רק מחמת
שאין להם יישוב הדעת ,ואינם מיישבין
שיהיה אדם עקר וזקן בן מאה שנה ,ולו עצמן .והעיקר להשתדל ליישב עצמו
עושר ונכסים וכבוד ,והיה מתאוה היטב ,מה התכלית מכל התאוות ומכל
לבן בתכלית התאוה ,והיה לו בן אחר עניני העולם הזה .הן תאוות הנכנסות
היאוש ,היה ראוי לחשב תוקף האהבה לגוף ,הן תאוות שחוץ לגוף כגון כבוד,
החזקה לבן ההוא ,ותכפל האהבה יותר ואז בוודאי ישוב אל השם'.
ויותר לסוף שנה ממה שהיה בן שמונה
ימים ,ותכפל לחמש ועשר שנים יותר כפי שכתב מורה הנבוכים (חלק א ,פרק לד):
ממה שהיה בהיותו בן שנה שכבר הוא
'והסבה הרביעית ,ההכנות הטבעיות,
מגודל ומבחין בין טוב לרע ,ותכפל
וזה שכבר התבאר במופת ,כי מעלות
האהבה בהיותו קרוב לארבעים שנה ,הוא
המדות הם הצעות למעלות הדבריות ,ואי
הוא הזמן ששכלו של אדם עומד על
אפשר היות דבריות אמתיות ,ר"ל
השלמות ,וזהו יצחק שהיה בן ל"ז שנה
המושכלות שלמות ,אלא לאיש מלומד
בזמן העקדה.
המדות בעל נחת וישוב'.
ותכפל יותר ויותר כשיצוה לשחוט הבן
הזה הוא בעצמו בידיו ,והאהבה ָפ ָר ַשת ָה ֲע ֵק ָדה
הזאת אין דבר בעולם ראוי לעברה,
ואברהם מתוך שהיה שלם באמונה עם העקידה, בפרשת כשמתבוננים
היות הפלגת אהבתו אל יצחק ,הכיר כי ומבקשיםּ' :וזְ כֹר לָ נּו
ראוי שתתגבר אהבת ה' יתברך על אהבת ה' ֱאֹל ֵקינּו ַא ֲה ַבת ַה ַק ְדמֹונִ ים ַא ְב ָר ָהם יִ ְצ ָחק
יצחק ,ולחוזק כח הפלגת האהבה החזקה וְ יִ ְׂש ָר ֵאל ֲע ָב ֶדיָךֶ ,את ַה ְב ִרית וְ ֶאת ַה ֶח ֶסד
הזאת שהיתה לו לאברהם בשם יתברך בּועה ֶׁשּנִ ְׁש ַב ְע ָּת לְ ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינּו
וְ ֶאת ַה ְּׁש ָ
היתה נקלה בעיניו אהבת יצחק ובקש מֹוריָ ה ,וְ ֶאת ָה ֲע ֵק ָדה ֶׁש ָע ַקד ֶאת ְב ַהר ַה ִ
לשחטו אחר שלשה ימים שנאמר לו יִ ְצ ָחק ְבנֹו ַעל גַ ֵבי ַה ִמזְ ֵב ַח כַ כָ תּוב
הדבר ,כי אילו יעשה כן בפתע פתאום תֹור ֶתָך'.
ְב ָ
במקומו היתה פעולתו במהירות ובהלה,
אבל כשהיה אחר מהלך שלשה ימים כבר
הרי אברהם אבינו הוא מדת החסד ,בנו
נעשה בישוב דעת ועצה'.
נולד לו אחרי מאה שנות צפייה
כיצד התמודד עם זה והצליח לעמוד וערגה ,כפי שהרד"ק מתאר (בראשית כב ,א):
בניסיון הקשה מכולם? התשובה 'כי אברהם היה אוהב את יצחק יותר
היא ,ישוב הדעת ושלוות הנפש, מנפשו כי הוא היה זקן ,ואם ימות הוא,
כשהתבונן מהו רצון השם יתברך. ימות בטבעו בשיבה טובה זקן ושבע ימים
אבל בנו היה נער ועדיין לא היה לו אשה
סופר על הישועות יעקב שהיה לו בן ובנים ולא נהנה מן העולם ,ואם ימות הוא
יחיד חשוב ומופלג וקרוב ללבו יהיה הדבר קשה לאברהם מאד'.
ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ יב
יצחק ,הרי כשצריך לבשר בשורה קשה מאד ,רבי מרדכי זאב ,ונפטר בצעירותו.
לאדם ,מביאים רופא ואחות לשמור עליו אביו הצטער מאד במיתתו ,ולא נחה
שלא יתעלף .בתורה כתובים כל דעתו מרוב צער על שיכול בנו רח"ל ,עד
הדיבורים שהיו מדברים עם העבד שנסע לרימנוב אל הרבי רבי הערש זי"ע,
והחמור וכו' ,ולא כתוב שום תיאור איך שהקב"ה ניסה אותו ביותר מעשר
אמר לו אברהם בקרירות ואדישות ,הנה 'עקדות' ,מתו על פניו י"ב או י"ז בנים
הולכים לעקוד אותך ,איך לא פחד רח"ל ,ואף על פי כן היה עובד את השי"ת
אברהם שיצחק יתעלף מבשורה כזאת? בשמחה וצהלה.
כתוב רק 'אלקים יראה לו השה' ,ואם או אז נחה דעתו של בעל הישועות יעקב.
לאו' ,לעולה בני' .הוא לא הכין ולכבוד התחזקות זו ,כתב את המאמר
אותו ,אולי זה לא כואב כשהולכים הנודע בפרשת וירא על פרשת העקידה,
למסירת נפש וכו'. ושם כתב' ,מעולם הייתי חושב שאאע"ה
עקד מדת האהבה וכך העלה את בנו ,אך
עכשיו ראיתי שבאמת אין זה נכון ,שא"כ
אלא שידע אברהם שיצחק בנו מוכן היה הדבר קל ,כיון שהסיר ממנו רחמי
תמיד לבשורה כזאת ,כמו שאמרו האב וצייר בדעתו שהוא שה וכבש ,הרי
חז"ל שאמר יוסף לאשת פוטיפר 'למוד קל לעשותם ,אילו היה מרגיש את שחיטת
הוא הקב"ה לקחת אחד מהמשפחה בנו כשחיטת איל ,לא היה מרגיש בצער
לקרבן ,ואם אחטא ח"ו לא אוכל להיות שחיטת הבן ,אלא הוא חשב בלבו בכל
קרבן להשם'. רגע ,הוא בני יחידי אשר אהבתי ,אלא
שמלאות רצון הבורא ,בוז יבוז לאהבתו'.
ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה
כפי שהחכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה
א) אל בהלה ,כבר האבות הק' היו אומר (שיר השירים ח ,ז)ִ ' :אם־יִ ֵּתן ִאיׁש
מלומדים בהרפתקות וניסיונות דעדו ֶאת־כָ ל־הֹון ֵביתֹו ָב ַא ֲה ָבה בֹוז יָ בּוזּו לֹו'.
עלייהו ,זהו 'תורה שלימה' – תורת השם,
הם מלמדים אותנו כי תכלית העבודה ַר ִּבי שלוֹ ְמ ֶק'ה
היא 'לעמל יולד'. בירושלים עיה"ק היה צדיק ושמו רבי
ב) ההרפתקאות והניסיונות הם אליהו ראטה ,משמש בקודש
תיקונים של ניצוצות הק' ובירורים אצל הרה"ק רבי שלומק'ה מזוועיהל זי"ע,
השייכים לנשמת האדם ,וזהו תכלית ואמר לו רבי שלומק'ה שהוא מוצא חידוש
העבודה בזה העולם. בכל יום בפרשת העקידה .יום אחד שאל
שתי דרכים יש לברר ולתקן את ג) אותו ,מה חידש הרבי היום במעשה
הניצוצות הק' :האחת – על ידי לימוד העקידה.
התורה שאז היא כאבן השואבת ,והשנייה
– על ידי מלאכה ,הרפתקאי ועוד. אמר לו רבי שלומק'ה ,כשהלכו להר
את לעבור להצליח ד) כדי המוריה חשב יצחק שהולכים
'הרפתקאות דעדו עלייהו' ,היסוד הוא למצוא שם שה ,אך ביום השלישי
ישוב הדעת ושלוות הנפש ,לשמור על כשהגיעו לשם ,ולא ראה שום שה ,וכבר
מוח חושב ומתבונן. הגיע זמן לומר לו שהולכים לעקוד את
יג ﬣדעﬨ לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש אוﬧ
הניצוצות שעליו לתקן (רפ"ח) וזה תכליתלאמיתו של דבר ,אין דבר כזה 'מסכן' או
העבודה בזה העולם.'לא הולך לו' ,או שהכל הולך
בצד שמאל ,חלילה ,כל אחד יש לו
ﬣדעﬨ ל ֹא ְס ָתם ֲחלוֹ ם אוﬧ יד
ֹלא ְס ָתם ֲחלֹום
לו ששמעו את טענתו ובאו מעולם האמת ִמכִ ְבשֹונֹו ֶשל עֹולָ ם
לענות לו .הן טענו ואמרו ,מאחר
שיכולים בני אדם לומר ,כיון שהן בפרשיות אלו טמונים סודות עצומים
ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מכבשונו של עולם ,דברים
מסדום ,לא מעשה זנות היה שם ,אלא טמירים אשר אין לנו כל השגה אף בחלק
מעשה נס ,ונתעברו מן השכינה כביכול, הפשט ,אף להבין את פירוש המלות.
ולייסד דת חדשה כנצרות.
לא כאן המקום לסיפורי חלומות ,אך
לכן כדי להקדים רפואה למכה קראנו כשפוסק הדור מספר ומביאים זאת
לבנים שנולדו עמון ומואב להודיע, בהקדמה לספרו בהלכה בשו"ת אגרות
שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד משה ,הענין הוא אחר.
אב בשר ודם ,וכל כונתנו בזה היתה
לטובה .ומאחר שהוא דיבר עליהן בזלזול, בעיניים פשוטות וחומריות ,נראה מה
נענש מידה כנגד מידה כמרגלים, שהתורה הק' מספרת על בנות
ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה, לוט כדבר לא ראוי ,כפי שהתורה הק'
וכך ימות .כשסיים האיש לספר הסב פניו מספרת.
לקיר ונפטר לעולמו.
באגרות משה (חלק ח) בהקדמה מביאים
רבינו ראה בכך ענין אמיתי מאחר בניו של פוסק הדור מעשה
שההסבר נראה לו הסבר אמיתי ,עכ"ד. נורא אשר סיפר רבי משה פיינשטיין
זצ"ל ,וכה היה המעשה:
טֹובה
כַ ּוָ נָ ה ָ
בתחילת חורף תרפ"ב חלה אחד מבעלי
למדים אנו ממעשה נורא זה כמה זהירות הבתים ,ונפל למשכב במין חולי
צריך לנקוט כשמוציאים דיבור מוזר ,ולשונו התנפחה בפיו .כאשר תקיף
אחד מהפה ,ותמיד יש ללמד זכות על ליה עלמא ורבינו בא לבקרו ,ביקש
הזולת. החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר
לרבינו את סיבת חליו.
השל"ה הק' (פרשת וירא דרך חיים תוכחת מוסר לט):
אמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא לח ,ב) וכה היו דבריו :שבוע קודם לכן בשבת
לעולם יקדים אדם לדבר מצוה ,שבשביל פרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות
לילה אחת שקדמתה [בכירה] לצעירה לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן ,אף שלא
כו' .הנה בוחן לבות ידע שכוונת בנות בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו
לוט היתה לשם שמים ,אף שהמעשה שבניהן הם מאביהם ,ודיבר עליהן בדרך
עצמו נראה מכוער ,מכל מקום היה בזיון.
עבירה לשמה ,וקבלה שכר על שהקדימה
את עצמה .ומכל שכן דצריך אדם בלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות
להקדים עצמו במצוה המקודשת בכל מאד ,שראשן ופניהם מכוסים,
מיני קידום שאפשר יהיה זריז וזריז. ואמרו שהן בנות לוט .הן הוסיפו ואמרו
טו ﬣדעﬨ אוﬧ
ג) הכוח העצום של 'דבר תורה' .אי שם ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה
בארה"ב ישב רב ודרש בסעודה
שלישית ,בעת רעוא דרעוין ,ובנות לוט א) להזהר מאוד על דיבור ,על אחת כמה
'ישבו והאזינו' ,מהמרחק העצום בין וכמה מה שנכתב בתורה הק'.
הדורות של מעל שלושת אלפי שנה ,והן
באו בחלום להשיב לו ,ונענש על כך. ב) כמה רחוקים אנו מהבנת התורה הק',
איזה כוח עצום ונפלא יש לכל 'הגה', דברים הנראים כסיפורים ,דברים
דיבור היוצא מהפה ,זה מופלא. טמירים טמונים שם.
ﬣדעﬨ אוﬧ טז
