gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור הדעת · Ohr Hadaas — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אור הדעת · Ohr Hadaas

שבוע: וירא (2026-10-26)

אור הדעת · Ohr Hadaas — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫וירא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ב‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫לְ ִה ְתּבֹונֵ ן ֵמ ָח ָדש ‪3 ....................................................................................‬‬ ‫לִ לְ מֹד ֵמ ָח ָדׁש ‪3 .....................................................................................‬‬ ‫ֵע ָצה ַעל ַה ִמילָ ה ‪4 ..................................................................................‬‬ ‫ַה ְר ַפ ְת ָקאֹות ‪4 .......................................................................................‬‬ ‫ּתֹורה ‪5 ....................................................................................‬‬ ‫פּורי ַה ָ‬ ‫ִס ֵ‬ ‫ָא ָדם לְ ָע ָמל יּולָ ד ‪5 .................................................................................‬‬ ‫ּׁשֹוא ֶבת ‪6 ...................................................................................‬‬‫כָ ָא ֶבן ַה ֶ‬ ‫ֶט ַבע ָה ָא ָדם ‪6 .......................................................................................‬‬ ‫ְצ ִריכִ ים לִ ְטר ַֹח ‪7 ....................................................................................‬‬ ‫ַחיֵ י ָה ָא ָדם ‪7 .........................................................................................‬‬ ‫נ ַֹעם ָה ֶעלְ יֹון‪7 .......................................................................................‬‬ ‫יבים ‪8 .................................................................................‬‬ ‫ַמ ֲאכָ לִ ים ֲח ִב ִ‬ ‫ִע ְמ ֵקי ַה ְקלִ פֹות ‪8 ...................................................................................‬‬ ‫לֹותם ּולְ ַה ְחזִ ָירם ‪8 ............................................................................‬‬ ‫לְ ַה ֲע ָ‬ ‫נִ יצֹוץ ָקדֹוׁש ‪9 ......................................................................................‬‬ ‫יִ ּׁשּוב ַה ַד ַעת‪9 .......................................................................................‬‬ ‫מ ַֹח וָ לֵ ב‪10 ...........................................................................................‬‬ ‫יִ ּׁשּוב ַה ַד ַעת ָק ֶׁשה ִמ ְמ ִסירּות נֶ ֶפׁש ‪10 ............................................................‬‬ ‫ָפ ָר ַׁשת ָה ֲע ֵק ָדה ‪11 ..................................................................................‬‬ ‫ַר ִבי שלוֹ ְמ ֶק'ה ‪12 ...................................................................................‬‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה ‪12 ..................................................................................‬‬ ‫ֹלא ְס ָתם ֲחלֹום ‪14 ....................................................................................‬‬ ‫ִמכִ ְבׁשֹונֹו ֶׁשל עֹולָ ם ‪14 .............................................................................‬‬ ‫טֹובה ‪14 .......................................................................................‬‬ ‫כַ ּוָ נָ ה ָ‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה ‪15 ..................................................................................‬‬ ‫ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫לְ ִה ְתּבֹונן מ ָח ָדׁש‬ ‫כשמתבוננים בפרשיות התורה בספר בראשית‪ ,‬על האבות הק'‪ ,‬שבטי י‪-‬‬ ‫ה‪ ,‬מגלים שכל הספר הוא 'סיפורי הרפתקאות וקשיים עצומים וניסיונות‬ ‫דעדו על האבות'‪ .‬כמעט לא מוזכרים מעלתם הרוחנית הנשגבה‪ ,‬או‬ ‫ענינים בעבודת השם‪ ,‬אלא רק דברים הנראים גשמיים‪ .‬אברהם אבינו גדל‬ ‫במשפחה של עובדי עבודה זרה‪ ,‬אביו תרח היה מייצר את הפסילים‪,‬‬ ‫והלשין על בנו למלך נמרוד לזרקו לכבשן האש‪ .‬הוא פשוט נולד באווירה‬ ‫נוראית של 'מתחילה עובדי עבודה זרה'‪ .‬גם אינו רואה תקוה לסיכוי‬ ‫לילדים‪ ,‬בנו הוא פרא אדם‪ ,‬ישמעאל אבי הרוצחים‪ ,‬ידו בכל ויד כל בו‪.‬‬ ‫גם אשת נעוריו שרה אמנו נלקחה לבית פרעה‪ ,‬ובגיל מאה נולד לו בן‬ ‫בדרך נס‪ ,‬ונלקח לעקידה‪ .‬יצחק אבינו – אבימלך עושה לו צרות‪ ,‬אין לו‬ ‫ילדים‪ ,‬יש לו חותן (שווער) כמו בתואל‪ ,‬גיס שהוא גדול הרמאים כמו לבן‪,‬‬ ‫בן 'יקיר' כעשיו‪ ,‬לעת זקנותו גם נעשה עיוור ובנו הצדיק יעקב אבינו‬ ‫ברח מביתו עקב סכנה שנשקפה לו מצד אחיו עשיו‪ ,‬למשך עשרים ושתים‬ ‫שנה‪ .‬יעקב אבינו – עד גיל שבעים ושבע היה תקוע בשידוכים‪ ,‬אחיו‬ ‫רוצה להרגו‪ ,‬חמיו גדול הרמאים והנוכלים‪ ,‬עשרים ושתיים שנה היה 'לבד'‬ ‫ובודד עם חבורת גנבים‪ ,‬חמיו רודף אחריו להרגו‪ ,‬אחיו רודף עם ארבע‬ ‫מאות איש עמו להרגו‪' ,‬עשרים ושתים שנה' הוא בוכה על בנו יוסף‬ ‫הצדיק‪ ,‬ועוד היה סיפור עם בתו דינה ושכם‪ ,‬סיפור עם יהודה ותמר‪,‬‬ ‫והירידה למצרים‪.‬‬ ‫מהם אות‪ ,‬ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם‬ ‫לִ לְ מֹד ֵמ ָח ָדש‬ ‫ולהתבונן במלותם ובלשונם'‪.‬‬ ‫מבאר‪ ,‬שבימי הנערות יש לימוד של ילד‬ ‫עומדים אנו בהתחלת חומש בראשית‪,‬‬ ‫או נער עם הבנה מסוימת של‬ ‫בפרשת וירא‪ .‬הבה נעצור‬ ‫מוחין דקטנות‪ ,‬ופעמים ממשיכים עם‬ ‫ונתבונן בטרם נמשיך‪ ,‬ומדוע‪ ,‬שהרי כל‬ ‫אותה הבנה לימי הבגרות והזקנה עם‬ ‫אחד למד את הפרשה 'בימי הקטנות'‪,‬‬ ‫הבנה של 'קטן'‪ ,‬וז"ל‪' :‬ואל תנהג בכל זה‬ ‫ונשאר רושם של הבנה מימי הקטנות‬ ‫כמנהג ימי הנערות‪ ,‬שתאמר מן המלות‬ ‫לימי הגדלות‪.‬‬ ‫בלשונך מה שיזדמן לך ועל איזה דרך‬ ‫שיזדמן‪ ,‬ואינך יודע הענין‪ .‬וכבר קדם לנו‬ ‫יסוד גדול ועצום אומר רבינו בחיי בספרו‬ ‫בענין הזה מה שיש בו די'‪.‬‬ ‫חובות הלבבות‪ :‬כל לימוד‪ ,‬כדי‬ ‫להצליח בו ולקבל הבנות חדשות‪ ,‬יש‬ ‫יסוד עצום זה נכון בכל לימוד‪ ,‬הקנינים‬ ‫לעצור וללמדו כל פעם מחדש‪ ,‬כפי שלא‬ ‫העצומים הם לאין ערוך ושיעור‪:‬‬ ‫למדו מעולם‪ ,‬כפי שכתב (שער ח – שער חשבון‬ ‫'וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה‪,‬‬ ‫הנפש‪ ,‬פרק ג)‪' :‬אבל ראוי לך להתחיל בעת‬ ‫שתתבונן בהם ותדינם לזכות‪ ,‬ואל תנוח‬ ‫חוזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת‬ ‫דעתך על מה שנתברר אצלך בתחלת‬ ‫האלקים וספרי נביאיו‪ ,‬כמי שלא למד‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫ד‬ ‫ַה ְר ַפ ְת ָקאֹות‬ ‫למודך‪ ,‬אבל תבע עליו את נפשך כמי‬ ‫שמתחיל בו‪.‬‬ ‫כשמתבוננים בפרשיות התורה בספר‬ ‫בראשית‪ ,‬על האבות הק'‪,‬‬ ‫ומה שיתברר אצלך‪ ,‬תזכרנו ותתישב בו‪,‬‬ ‫שבטי י‪-‬ה‪ ,‬מגלים שכל הספר הוא 'סיפורי‬ ‫ומה שתסתפק בברורו תחקר עליו‬ ‫הרפתקאות וקשיים עצומים וניסיונות‬ ‫מחכמי דורך שלא בדרך החקירה‬ ‫דעדו על האבות'‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬אז יראה לך מסודות התורה‬ ‫כמעט לא מוזכרים מעלתם הרוחנית‬ ‫וסודות הנביאים והחכמים מה שאי‬ ‫הנשגבה‪ ,‬או ענינים בעבודת‬ ‫אפשר להשיגו מצד למוד המלמדים אותך‬ ‫השם‪ ,‬אלא רק דברים הנראים גשמיים‪.‬‬ ‫בתחלת ענינך'‪.‬‬ ‫אברהם אבינו גדל במשפחה של עובדי‬ ‫כפי שאומר התפארת שלמה (דברים לשבת‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬אביו תרח היה‬ ‫נחמו)‪' :‬וזהו שאמה"כ אל יתהלל חכם‬ ‫מייצר את הפסילים‪ ,‬והלשין על בנו‬ ‫בחכמתו וגו'‪ ,‬כאלו כבר יש לו חכמה רק‬ ‫למלך נמרוד לזרקו לכבשן האש‪ .‬הוא‬ ‫יבטל את עצמו כאין ואפס אז ישיג‬ ‫פשוט נולד באווירה נוראית של 'מתחילה‬ ‫להשכל וידוע אותי וזהו ענין ברכת‬ ‫עובדי עבודה זרה'‪ .‬גם אינו רואה תקוה‬ ‫התורה בכל יום מחדש‪ ,‬כמי שלא למד‬ ‫לסיכוי לילדים‪ ,‬בנו הוא פרא אדם‪,‬‬ ‫עדיין דבר ובכל יום יהיו בעיניך‬ ‫ישמעאל אבי הרוצחים‪ ,‬ידו בכל ויד כל‬ ‫כחדשים'‪.‬‬ ‫בו‪ .‬גם אשת נעוריו שרה אמנו נלקחה‬ ‫לבית פרעה‪ ,‬ובגיל מאה נולד לו בן בדרך‬ ‫ֵע ָצה ַעל ַה ִמילָ ה‬ ‫נס‪ ,‬ונלקח לעקידה‪.‬‬ ‫התורה הק' מתחילה (בראשית יח‪ ,‬א)‪' :‬וַ יֵ ָרא‬ ‫יצחק אבינו – אבימלך עושה לו צרות‪,‬‬ ‫ֵאלָ יו ה' ְב ֵאֹלנֵ י ַמ ְמ ֵרא וְ הּוא י ֵֹׁשב‬ ‫אין לו ילדים‪ ,‬יש לו חותן (שווער)‬ ‫ֶפ ַתח ָהא ֶֹהל כְ חֹם ַהיֹום'‪ ,‬מבאר רש"י (שם)‬ ‫כמו בתואל‪ ,‬גיס שהוא גדול הרמאים כמו‬ ‫מדוע זכה לגילוי דוקא ב'אלוני ממרא'‪,‬‬ ‫לבן‪ ,‬בן 'יקיר' כעשיו‪ ,‬לעת זקנותו גם‬ ‫היות שממרא נתן לו עצה שימול את‬ ‫נעשה עיוור ובנו הצדיק יעקב אבינו ברח‬ ‫עצמו‪' :‬הוא שנתן לו עצה על המילה‪,‬‬ ‫מביתו עקב סכנה שנשקפה לו מצד אחיו‬ ‫לפיכך נגלה עליו בחלקו'‪.‬‬ ‫עשיו‪ ,‬למשך עשרים ושתים שנה‪.‬‬ ‫יעקב אבינו – עד גיל שבעים ושבע היה‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬וכי אברהם אבינו צריך‬ ‫תקוע בשידוכים‪ ,‬אחיו רוצה‬ ‫עצות מממרא לקיים מצוות‬ ‫להרגו‪ ,‬חמיו גדול הרמאים והנוכלים‪,‬‬ ‫השם יתברך?! הרי השיג את כל מה‬ ‫עשרים ושתיים שנה היה 'לבד' ובודד עם‬ ‫שיכול אדם בעולם להשיג‪ ,‬והיה עוסק‬ ‫חבורת גנבים‪ ,‬חמיו רודף אחריו להרגו‪,‬‬ ‫במצות כמאחז"ל (קידושין פב‪ ,‬עא) שקיים כל‬ ‫אחיו רודף עם ארבע מאות איש עמו‬ ‫התורה עד שלא נתנה‪ ,‬כי הוא כבר השיג‬ ‫להרגו‪' ,‬עשרים ושתים שנה' הוא בוכה‬ ‫שהקב"ה יתן התורה לזרעו והבין כל‬ ‫על בנו יוסף הצדיק‪ ,‬ועוד היה סיפור עם‬ ‫מצותיה וקיימן כאינו מצווה ועושה‪,‬‬ ‫בתו דינה ושכם‪ ,‬סיפור עם יהודה ותמר‪,‬‬ ‫והשיג בודאי גם מצות מילה‪ ,‬מה צריך‬ ‫והירידה למצרים‪.‬‬ ‫'עצה' מממרא?!‬ ‫ה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫מורנו ורבנו הרשב"י עליו השלום‪ ,‬קודש‬ ‫במילים פשוטות‪ ,‬אברהם אבינו היה גר‬ ‫הקדשים‪ ,‬וזה לשונו (זהר חלק ג דף קנב‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫צדק ללא גואל‪ ,‬שבור ורצוץ‪ ,‬נע‬ ‫ונד (לך לך)‪ .‬יצחק אבינו עובר בזיונות‬ ‫' ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון ָא ַמר‪ ,‬וַ וי לְ ַההּוא ַבר נָ ׁש‬ ‫נוראים מבנו עשיו‪ .‬יעקב אבינו‪ ,‬עם‬ ‫יתא ָא ָתא לְ ַא ֲחזָ ָאה‬ ‫אֹוריְ ָ‬ ‫ְד ָא ַמר‪ְ ,‬ד ָהא ַ‬ ‫שווער כמו לבן‪ ,‬אח כמו עשיו‪ ,‬עשרים‬ ‫יֹוטי‪ְ .‬ד ִאי ָהכִ י‪,‬‬‫ּומלִ ין ְד ֶה ְד ֵ‬ ‫פּורין ְב ָעלְ ָמא‪ִ ,‬‬ ‫ִס ִ‬ ‫ושתיים שנה בודד ולבד‪ .‬לכאורה אנשים‬ ‫ֲא ִפילּו ְבזִ ְמנָ א ָדא‪ֲ ,‬אנָ ן יַ כְ לִ ין לְ ֶמ ְע ַבד‬ ‫מסכנים ואומללים‪ ,‬שבורים ורצוצים‪.‬‬ ‫ּוב ְׁש ָב ָחא יַ ִתיר‬‫יֹוטי‪ִ ,‬‬ ‫יתא‪ְ ,‬ב ִמלִ ין ְד ֶה ְד ֵ‬ ‫אֹוריְ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ִמכֻּ לְ הּו‪ִ .‬אי לְ ַא ֲחזָ ָאה ִמלָ ה ְד ָעלְ ָמא‪ֲ ,‬א ִפילּו‬ ‫עוד יותר‪ ,‬מגדולתם וקדושתם‪ ,‬ערכם‬ ‫ִאיּנּון ַק ְפ ִס ֵירי ְד ָעלְ ָמא‪ִ ,‬אית ֵבינַ יְ יהּו ִמלִ ין‬ ‫העצום‪ ,‬לא כתוב כלום בתורה‪ ,‬ומה‬ ‫ִעלָ ִאין יַ ִתיר‪ִ .‬אי ָהכִ י נֵ זִ יל ֲא ַב ְת ַריְ יהּו‪,‬‬ ‫שאנו יודעים הוא ממדרשי חז"ל‪.‬‬ ‫יתא‪ ,‬כְ ַהאי גַ וְ ונָ א‪ֶ .‬אלָ א‬ ‫אֹוריְ ָ‬ ‫וְ נַ ְע ֵביד ִמּנַ יְ יהּו ַ‬ ‫יתא‪ִ ,‬מלִ ין ִעלָ ִאין ִאיּנּון‪,‬‬ ‫אֹוריְ ָ‬ ‫כָ ל ִמלִ ין ְד ַ‬ ‫ּתֹורה‬ ‫פּורי ַה ָ‬ ‫ִס ֵ‬ ‫וְ ָרזִ ין ִעלָ ִאין'‪.‬‬ ‫צפונות ליבו שעברו עליו בימי בחרותו‬ ‫מגלה המקובל האלוקי‪ ,‬הגה"ק‬ ‫בתרגום ללשון הקודש הוא‪ַ ' :‬ר ִבי ִׁש ְמעֹון‬ ‫רבי נפתלי אשכנזי זיע"א‪ ,‬בספרו עמק‬ ‫ָא ַמר‪ ,‬אֹוי לְ אֹותֹו ִאיׁש ֶׁש ָא ַמר‬ ‫המלך‪ ,‬שהיה תמה ביותר על כל ענין‬ ‫פּורים ְב ָעלְ ָמא‬ ‫ּתֹורה זֹו ָב ָאה לְ ַה ְראֹות ִס ִ‬ ‫ֶׁש ָ‬ ‫סיפורי התורה‪ ,‬ואף חותם שם את שמו‬ ‫וְ ִד ְב ֵרי ֶה ְדיֹוטֹות‪ֶׁ .‬ש ִאם כָ ְך‪ֲ ,‬א ִפלּו ִבזְ ַמן זֶ ה‬ ‫(שער ו פרק מז)‪:‬‬ ‫ּתֹורה ְב ִד ְב ֵרי ֶה ְדיֹוטֹות‪,‬‬ ‫ָאנּו יְ כֹולִ ים לַ ֲעׂשֹות ָ‬ ‫יֹותר ִמכֻּ לָ ם‪ִ .‬אם לְ ַה ְראֹות ְד ַבר‬ ‫ּוב ֶׁש ַבח ֵ‬ ‫ְ‬ ‫'אמר מחבר הזה נפתלי‪ ,‬בן לאדוני אבי‪,‬‬ ‫סֹופ ִרים ָבעֹולָ ם יֵ ׁש‬ ‫אֹותם ְ‬ ‫ָהעֹולָ ם‪ֲ ,‬א ִפלּו ָ‬ ‫החסיד מורנו הרב ר' יעקב אלחנן‬ ‫יֹותר ֶעלְ יֹונִ ים‪ִ .‬אם כָ ְך‪ ,‬נֵ לֵ ְך‬ ‫יהם ְד ָב ִרים ֵ‬ ‫ֵבינֵ ֶ‬ ‫זלה"ה אשכנזי‪ ,‬זעירא דמן חברייא‪ ,‬כל‬ ‫ּתֹורה כְ מֹו זֶ ה‪ֶ .‬אלָ א‬ ‫יהם וְ נַ ֲע ֶׂשה ֵמ ֶהם ָ‬ ‫ַא ֲח ֵר ֶ‬ ‫ימי בחרותי בעוד הייתי רך בשנים הייתי‬ ‫ּתֹורה ְד ָב ִרים ֶעלְ יֹונִ ים ֵהם‬ ‫כָ ל ִד ְב ֵרי ַה ָ‬ ‫מתמיה עד מאוד על הסיפורים של‬ ‫וְ סֹודֹות ֶעלְ יֹונִ ים'‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬במילין וסיפורין דהדיוטות‪ ,‬מילין‬ ‫דעשו ולבן‪ ,‬ובפרט פרשת 'ואלה המלכים‬ ‫אשר מלכו בארץ אדום'‪ ,‬למה לו להקב"ה‬ ‫ָא ָדם לְ ָע ָמל יּולָ ד‬ ‫למנות מלכי אדום‪ ,‬ולפי פשוטו אין להם‬ ‫צורך כלל בתורתינו הקדושה'‪.‬‬ ‫באיוב נאמר (ה‪ ,‬ז)‪ :‬כִ ָ‬ ‫י־א ָדם לְ ָע ָמל יּולָ ד'‪,‬‬ ‫ומתאר את צערו וכאבו העצום על כך‪:‬‬ ‫תכלית ביאת האדם לעולם הזה‬ ‫הוא 'לעמל'‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל בסנהדרין‬ ‫'והייתי מצטער על זה זמן רב‪,‬‬ ‫(צט‪ ,‬ב)‪ :‬אמר רבי אלעזר‪ :‬כל אדם לעמל‬ ‫ולא היה לי נחמה ותשובה נכונה מחכמי‬ ‫נברא‪ ,‬שנאמר כי אדם לעמל יולד‪,‬‬ ‫דורינו‪ ,‬ששאלתים על זה‪ ,‬עד שהאיר ה'‬ ‫נקודה!‬ ‫את עיני בחסדו הגדול‪ ,‬על ידי ספרי‬ ‫מורנו ורבנו האר"י זלה"ה עיר וקדיש מן‬ ‫שמיא נחית‪ ,‬הפותחים עיני העורין‪ ,‬לעיין‬ ‫לא ניתן לברוח ואין להיכן לברוח‪ ,‬כפי‬ ‫ולהבין בהמעיין הגדול הנובע ממקור‬ ‫שנעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה‬ ‫החכמה‪ ,‬הוא הזוהר שחבר בוצינא קדישא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫ו‬ ‫ענין הניצוצות נמצא בכל דבר ודבר‪.‬‬ ‫רּוחָך‬ ‫אומר בתהלים (קלט‪ ,‬ז–ח)‪ָ ' :‬אנָ ה ֵאלֵ ְך ֵמ ֶ‬ ‫מגלה רבינו האריז"ל‪ ,‬שבחטא אדם‬ ‫ם־א ַסק ָׁש ַמיִ ם ָׁשם‬ ‫וְ ָאנָ ה ִמ ָפנֶ יָך ֶא ְב ָרח‪ִ ,‬א ֶ‬ ‫הראשון נפלו ניצוצות קדושים לתוך‬ ‫יעה ְּׁשאֹול ִהּנֶ ךָ'‪ ,‬וכפי שהמשנה‬ ‫ָא ָּתה וְ ַא ִצ ָ‬ ‫עמקי הקליפות‪ ,‬ותכלית העבודה הוא‬ ‫אומרת (אבות ד‪ ,‬כב)‪' :‬ואל יבטיחך יצרך‬ ‫להוציא משם את חלקי הקדושה ולתקנם‪,‬‬ ‫שהשאול בית מנוס לך‪ ,‬שעל כרחך אתה‬ ‫והם נמצאים בכל דבר ודבר‪ ,‬הן בדומם‪,‬‬ ‫נוצר ועל כרחך אתה נולד‪ ,‬ועל כרחך‬ ‫הן בצומח‪ ,‬הן בחי‪ ,‬הן במדבר‪ ,‬יש חלקי‬ ‫אתה חי‪ ,‬ועל כרחך אתה מת‪ ,‬ועל כרחך‬ ‫הקדושה ששיכים לשורש נשמתו של‬ ‫אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך‬ ‫האדם‪ ,‬אף מציאות 'הזמן' ו'המקום'‬ ‫מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'‪.‬‬ ‫שאדם מתגורר שם‪ ,‬שורשם שייך לנשמת‬ ‫האדם לתקן את חלקיו ששיכים אליו‪ ,‬וכן‬ ‫מה כן‪ ,‬ניתן לנווט את העמל‪ ,‬דהיינו עמל‬ ‫במאכל ומשקה שאדם אוכל ושותה‪ ,‬בכוח‬ ‫בתורה‪ ,‬בחסד‪ ,‬במצוות‪ ,‬אם לא עמל‬ ‫הברכות ודברי תורה‪ ,‬מברר משם את‬ ‫בהרפתקאי ובניסיונות‪.‬‬ ‫ניצוצות הקדושה ומתקן אותם‪.‬‬ ‫מי שזוכה עמלו הוא בתורה‪ ,‬כלשון חז"ל‬ ‫ֶט ַבע ָה ָא ָדם‬ ‫(סנהדרין צט‪ ,‬ב) 'כולהו גופי דרופתקי‬ ‫נינהו‪ ,‬טובי לדזכי דהוי דרופתקי‬ ‫מטבע האדם שאוהב את ביתו ואת מקומו‬ ‫דאורייתא'‪ ,‬וכפי שרש"י מבאר (שם)‪:‬‬ ‫שבו הוא מתגורר‪ ,‬אף שביתו אינו‬ ‫'אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו‬ ‫שלו‪ ,‬הוא בשכירות‪ ,‬אך הוא מחובר‬ ‫בתורה'‪.‬‬ ‫לבית‪ ,‬ללבושו‪ ,‬לדברים השייכים לו או‬ ‫ּׁשֹוא ֶבת‬ ‫כָ ָא ֶבן ַה ֶ‬ ‫שמשתמש בהם או נהנה מהם‪ ,‬כגון מקום‬ ‫לימודו‪ ,‬אף מקום שרוכש שם דברים‪,‬‬ ‫'ניצוצות הקדושה' חייבים לתקן‪ ,‬אין‬ ‫ומדוע‪ ,‬זה לא סתם‪ ,‬יש שם ניצוצות הק'‬ ‫דרך להיפטר מכך‪ ,‬זה ברור‪,‬‬ ‫השיכים לו‪.‬‬ ‫אולם יש שתי דרכים לתקנם‪ ,‬או בדרך‬ ‫'העמל'‪ ,‬בהרפתקאי דעדו עלייהו‪,‬‬ ‫כפי שאור החיים הק' אומר (במדבר יד‪ ,‬ט‬ ‫בעבודה בחומר ובלבנים‪ ,‬בניסיונות‬ ‫(שער‬ ‫פרשת שלח)‪' :‬אבל חכמי האמת‬ ‫וקשיים וכו'‪ ,‬או בדרך התורה והמצוות‪,‬‬ ‫הגלגולים פ"ד) הוסיפו בזה טעם לשבח בדרך‬ ‫שאז מתקבצים הניצוצות אל האדם‪ ,‬ואינו‬ ‫כלל‪ ,‬כי כל עיקרי הנבראים מעלין‬ ‫צריך לטרוח על כך במאמצים פיזיים‬ ‫בקודש בסוד הבירורין של ניצוצי‬ ‫ובחומר ובלבנים‪ ,‬כפי שחז"ל אומרים‬ ‫הקדושה‪ ,‬הן הנה המתבררים באמצעות‬ ‫(אבות ו‪ ,‬ב)‪' :‬שאין לך בן חורין אלא מי‬ ‫המאכלים‪ ,‬ומעתה ניצוצי הקדושה יקראו‬ ‫שעוסק בתלמוד תורה'‪.‬‬ ‫לחם עם ה'‪ ,‬גם אמרו ז"ל כי כל נברא יש‬ ‫בו ניצוץ קדוש‪ ,‬ואפילו בנבראים בלתי‬ ‫כפי שמבאר אור החיים (שמות יט‪ ,‬ה פרשת‬ ‫טהורים‪ ,‬והאנשים הרשעים‪ ,‬וגם בס"מ‬ ‫יתרו)‪' :‬ענפי הקדושה נתפזרו בעולם‬ ‫הרשע‪ ,‬אין מהם שאין בו חלק החיוני‬ ‫ואין מציאות להם להתברר זולת‬ ‫שהוא בחינת הטוב שהוא דבר המעמיד‬ ‫באמצעות ישראל וביותר באמצעות עסק‬ ‫שזולתו לא יתקיים כל דבר‪ ,‬ובהפרד‬ ‫התורה שהיא כאבן השואבת ניצוציה‬ ‫ניצוץ החיוני ממקומו יתבטל ויאבד כל‬ ‫במקום שהם‪ ,‬ואותם נצוצי הקדושה גם‬ ‫הבנין'‪.‬‬ ‫להם יקרא סגולה'‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫ופעמים שיורדין ניצוצי נשמתו על ידי‬ ‫ְצ ִריכִ ים לִ ְטר ַֹח‬ ‫פגם עוונותיו בדומם‪ ,‬כמו‬ ‫בבית‪ ,‬שאדם שפגם שם הוא הדר בבית‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע האבות הק' היו‬ ‫זה להיצר לו‪ ,‬על ידי ניצוצי נשמתו שיש‬ ‫כה צריכים לטרוח‪ ,‬ולעבור כל‬ ‫בעצים ואבנים חומר שטח הבית‪ ,‬מניצוצי‬ ‫כך הרבה ניסיונות‪ .‬אומר הערבי נחל‬ ‫נשמתו שירדו שם‪ ,‬עד שהאדם ששם‬ ‫(פרשת לך לך)‪ :‬תכלית הירידה למצרים היא‬ ‫בבית שב בתשובה והחזיר והעלה ניצוצי‬ ‫לברר את הניצוצות הק' הטמונים בה‪,‬‬ ‫נשמתו אל שורשן‪ ,‬מן הדומם אל בחינת‬ ‫וז"ל‪' :‬כי ידוע שהיו ישראל בשיעבוד‬ ‫האדם חי מדבר‪ ,‬וזה נקרא תשובה ששב‬ ‫במצרים דוקא כי היו שם הרבה ניצוצות‬ ‫אל מקורו'‪.‬‬ ‫קדושות והיו צריכין להיות דוקא שם כדי‬ ‫שיוציאום'‪.‬‬ ‫נ ַֹעם ָה ֶעלְ יֹון‬ ‫הרה"ק מאפטא זיע"א בעל 'אוהב‬ ‫ומגלה 'דדוקא קודם מתן תורה לא היה‬ ‫ישראל'‪ ,‬בספרו תורת אמת‪,‬‬ ‫אפשר להוציא ניצוצות קדושות‬ ‫מבאר את התענוג והנועם העליון שישנם‬ ‫רק מהמקום אשר היה שם דוקא ועל ידי‬ ‫כאשר מתקנים אותם ניצוצות (דברים פרשת‬ ‫שיעבוד דוקא‪ ,‬מה שאין כן‪ ,‬על ידי עסק‬ ‫ואתחנן)‪' :‬והאדם הצדיק בעבודתו ובעסקו‬ ‫התורה יכולין להוציא ניצוצות קדושות‬ ‫בתורה לשמה נעשה כאבן השואבת‪,‬‬ ‫מן כל העולם'‪.‬‬ ‫ושואב אליו כל חלקי הטוב וכל הניצוצות‬ ‫קדושות אשר הם מפוזרים בהחיצונים‪,‬‬ ‫פלא פלאים‪ ,‬כוח התורה הוא להוציא את‬ ‫ואז נתרומם אותו הניצוץ הקדוש מבחינה‬ ‫הניצוצות מכל העולם‪.‬‬ ‫התחתונה ומתנשא את עצמו אל מקור‬ ‫הטוב והחיים‪ ,‬הוא כיצא משביה ומבית‬ ‫ַחיֵ י ָה ָא ָדם‬ ‫האסורים אשר היו אסורים עד הנה‬ ‫במקום רע ושפלות‪ .‬וכשיש עליה לחלק‬ ‫כפי שאור שבעת הימים הבעש"ט מבאר‬ ‫הטוב‪ ,‬אז מאוד נתגבר התשוקה לעלות‬ ‫בזה הלשון (ויקרא פרשת מצורע אות כד)‪:‬‬ ‫אל המקור ולדבק אל שורש הטוב‬ ‫'דהאדם הוא עולם קטן‪ ,‬ויש בו ארבעה‬ ‫ולהרגיש נעימות ומתיקות של האור‬ ‫יסודות כמו שיש בכללות העולם דומם‬ ‫הבאה מאין סוף‪.‬‬ ‫צומח חי מדבר‪ ,‬והאדם על ידי פגם‬ ‫עוונותיו‪ ,‬הן בעצמו או משורש נשמתו‬ ‫שהיה באדם הראשון וברפ"ח ניצוצין‬ ‫וכשאדם פעל זה העליה לניצוץ הקדוש‬ ‫שירדו במאנין תבירין‪ ,‬בארבעה עולמות‬ ‫כשהניצוצות‬ ‫ואז‬ ‫הנ"ל‪,‬‬ ‫אצילות בריאה יצירה עשיה‪ ,‬והאדם צריך‬ ‫הקדושות מרגישין בנועם העליון‪ ,‬אז‬ ‫להעלות ניצוצי נשמתו הן על ידי אכילתו‬ ‫נותנים שבח והודיה לא‪-‬ל אלקי עולם‪,‬‬ ‫או תורתו ותפילתו‪ ,‬עד שיברר כל‬ ‫וכל חלקי הטוב היוצאים מן הרע מודים‬ ‫ניצוצין שלו‪ ,‬אשר זהו תכלית בריאת‬ ‫ומשבחים שאין טוב ונאה כמו קדושת‬ ‫האדם וסוד מספר ימיו‪ ,‬כמו שכתוב (תהלים‬ ‫שמו יתברך והארה של אין סוף אשר הוא‬ ‫לט‪ ,‬ה) ומדת ימי מה היא‪ ,‬כי כמו שצריך‬ ‫ממלא כל עלמין ומחיה את כולם‪ ,‬וע"י זה‬ ‫לתקן ולהעלות הניצוצין במספר הימים‪,‬‬ ‫נתרבה תענוג אצלו יתברך כשרואה‬ ‫כך ניתן לו שני חייו‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫ח‬ ‫נפולים‪ ,‬והם בחינות נשמות רק שצריכים‬ ‫שמתעלה חלקי הטוב וחלקי הקדושה‬ ‫איזה תיקון מעט והם עוזרים אותו‬ ‫שהיו ביד צר‪ ,‬והאדם הצדיק ע"י עבודתו‬ ‫להתקדש יותר‪ ,‬ובכל מצוה שזהיר בו‬ ‫ותורתו ואור נשמתו מחזיר כל הניצוצות‬ ‫האדם מזדמן לידו ניצוץ קדוש שצריך‬ ‫קדושות לשרשם הטוב‪.‬‬ ‫עלייה בדבר זה ועוזרו לקיים המצוה‪ ,‬וכן‬ ‫חס ושלום להיפוך בעבירה יוכל להזדמן‬ ‫לפניו ניצוץ שנפל בענין זה ומחטיאו‬ ‫ועבור זה התענוג שרצה מלכו של עולם‬ ‫יותר'‪.‬‬ ‫[ל]קבל שעשוע מהנבראים‪ ,‬שע"י‬ ‫עבודת הכנסת ישראל יחזירו הכל‬ ‫ִע ְמ ֵקי ַה ְקלִ פֹות‬ ‫להשורש והמקור‪ ,‬ועבור זה האציל וברא‬ ‫ויצר כל העולמות ונתן לנו תורה ומצות‪,‬‬ ‫באר מים חיים (פרשת בראשית – פרק א)‪' :‬וכן‬ ‫שרצה לזכות את ישראל שיוכלו ע"י אור‬ ‫אמר הכתוב אחר כך והארץ היתה‬ ‫התורה והמצות אשר יעשו בהתלהבות‬ ‫תהו ובהו‪ .‬כי ידוע מה שכתב בליקוטי‬ ‫לשמה מחמת אהבתו ויראתו יתברך אז‬ ‫תורה משם האר"י ז"ל אשר זה קאי על‬ ‫ע"י זה יאירו נשמתין בשרשן באור‬ ‫קודם בריאת שמים וארץ שהיתה בחינת‬ ‫הקדושה‪ ,‬ויתנשאו כל ענפי הקדושה וכל‬ ‫שבירת הכלים שהוא תהו ובהו‪ ,‬ורוח‬ ‫הניצוצות הקדושות מבירא עמיקתא‬ ‫אלקים מרחפת רצה לומר מ"ת רפ"ח‬ ‫להיות עולה בראש אלקי ולעשות ממנו‬ ‫ניצוצין קדישין אשר נפלו לתוך עמקי‬ ‫כתר'‪.‬‬ ‫הקליפות וצריכין להעלותן ולתקנם‪ ,‬ועל‬ ‫כן בעת הבריאה רצה הא‪-‬ל הטוב לעשות‬ ‫יבים‬ ‫ַמ ֲאכָ לִ ים ֲח ִב ִ‬ ‫עמם חסד של אמת לתקנם ולהחיותם על‬ ‫כן ברא את השמים וארץ העליונים‬ ‫לכן יש מאכלים חביבים על האדם‪ ,‬ויש‬ ‫הידועים למביני מדע שהם אבא ואימא‬ ‫שאינם חביבים‪ ,‬מסיבה שאין להם‬ ‫כדי שתתעבר זעיר ונוקבא מהם‪ ,‬הכל‬ ‫קשר לתיקון של האדם‪ ,‬כפי שמבאר‬ ‫כידוע'‪.‬‬ ‫המאור ושמש (פרשת כי תבוא)‪' :‬והנה איתא‬ ‫בכתבי האר"י ז"ל שעיקר הברכה היא על‬ ‫לֹותם ּולְ ַה ְחזִ ָירם‬ ‫לְ ַה ֲע ָ‬ ‫ידי שיורדין ניצוצות קדושות בפרי הארץ‬ ‫ובפירות האדמה ובפירות האילנות‬ ‫שער התפלה (שער הראשון)‪' :‬חיוב תיקון של‬ ‫שצריכים עלייה‪ ,‬והעלאת הניצוצין הוא‬ ‫אדם הראשון על כל אחד ואחד‬ ‫על ידי הזדככות אדם וקיום המצוות‬ ‫מישראל‪ ,‬והתיקון הלז הוא ג"כ כמו תיקון‬ ‫שכשזהיר לברך על המאכל ברכה הראוי‬ ‫הרפ"ח ניצוצות אשר מעולם המה‬ ‫לו הוא מעלה הניצוצין על ידי זה‪ ,‬או‬ ‫להעלותם מעומקא ולהחזירם אל‬ ‫בזהירות נטילת ידים‪ ,‬וכן בכל קיום‬ ‫הקדושה‪ ,‬ואחד מן הדרכים שמועיל‬ ‫המצוות מתעלין הניצוצין הקדושים כל‬ ‫לעליה זו המה יסורים צער של אדם‬ ‫ניצוץ מתעלה במצוה הראוי לו‪ ,‬כפי‬ ‫כנזכר במבוא השער (אות ט')‪ ,‬לכן אמר‬ ‫שורשו‪.‬‬ ‫הקב"ה לאיוב למה אתה מתרעם על‬ ‫היסורין שלך‪ ,‬הידעת באיזה אבר היית‬ ‫והנה המצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת‬ ‫נכלל באדה"ר בעת פגמו‪ ,‬לדעת אם די‬ ‫וכו' וכשהאדם מקדש ומטהר עצמו‬ ‫בהיסורין הלז לפי הפגם לתקן אותו אם‬ ‫במותר לו ועושה המצוות בשמחה‬ ‫לא'‪.‬‬ ‫מזדמנין לידו ניצוצות קדושות שאינם‬ ‫ט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫מכאן עולה שכל תנועה בחיינו‪ ,‬גם‬ ‫נמצא שהגילוי העצום הוא שבכל דבר‬ ‫הפשוטה ביותר‪ ,‬היא חלק‬ ‫ודבר שאנו נתקלים בו‪ ,‬יש לנו‬ ‫מהתכלית הפנימית של תיקון העולם‪.‬‬ ‫קשר אל דבר זה‪ .‬עוד איתא מהבעל שם‬ ‫ודברים אלו מחזקים את היסוד העמוק‬ ‫טוב‪ ,‬ומובא בבעש"ט על התורה (פרשת לך‬ ‫לפיו כל מסע‪ ,‬גם הנראה כטורח או‬ ‫לך)‪:‬‬ ‫כבלתי נחוץ‪ ,‬טומן בחובו שליחות‬ ‫רוחנית עליונה של תיקון ואיסוף‬ ‫"שמעתי מהבעש"ט שביאר פירוש‬ ‫ניצוצות‪.‬‬ ‫הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו‬ ‫ודרכו יחפץ‪ ,‬ואמר על אותן האנשים‬ ‫ראוי לציין כי כדברים האלה כותב גם‬ ‫הנוסעים לארץ מרחקים בסחורות‬ ‫החתם סופר בפרשת בהעלותך‪ ,‬על‬ ‫וכדומה‪ ,‬המרחיקים נדוד‪ ,‬לא מחשבותיו‬ ‫הפסוק "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו‬ ‫יתברך שמו מחשבותם‪ ,‬כי הם חושבים‬ ‫יחפץ"‪ .‬הוא מביא קבלה מרבו‪ ,‬הגאון‬ ‫בנפשם שכל עצמם עם דרך נסיעתם‬ ‫הקדוש רבי נתן אדלר כ"ץ זי"ע‪,‬‬ ‫לארץ מרחקים הוא בעבור הרבות זהב‬ ‫"לפעמים הקב"ה מזמין לצדיק ע"י סבות‬ ‫וכסף חילוף סחורתם‪ ,‬ולזה המה מקצים‬ ‫רבות שיעבור דרך פלוני כדי שיעבור‬ ‫רגליהם"‪.‬‬ ‫לפני אילן פלוני או הר פלוני וכדומה‪ ,‬כדי‬ ‫אך האמת הפנימית‪ ,‬על פי הבעש"ט‪ ,‬היא‬ ‫לתקן בעברו דרך שם‪ ,‬ניצוצות‬ ‫המגולגלים שם או כדומה"‪.‬‬ ‫ש"באמת הוא יתברך שמו לא כן‬ ‫ידמה‪ ,‬כי הוא יודע לתקן עניינו יותר‬ ‫יִ ּׁשּוב ַה ַד ַעת‬ ‫ממנו"‪ .‬ייתכן שכל המסע הארוך הזה‪,‬‬ ‫לעיני האדם נועד עבור פעולה לכאורה‬ ‫החומר העכור של העולם הזה‪ ,‬תכליתו‬ ‫פשוטה‪ ,‬אך בפנימיות היא בעלת‬ ‫ומטרתו היא 'טירוף הדעת'‬ ‫משמעות רוחנית עצומה‪" :‬ולפעמים יש‬ ‫לו לאדם ככר לחם בארץ מרחקים הנוגע‬ ‫ולעורר בהלה ופחד‪ ,‬בבחינת הני 'כלבין‬ ‫אל בחינתו‪ ,‬והוא צריך לאכול אותו ככר‬ ‫דחציפין' שהוא ענין הקליפות‪ ,‬התיקון‬ ‫דייקא באותו המקום ובשעה הזאת‪ ,‬או‬ ‫והבירור‪ ,‬הוא ישוב הדעת ושלוות הנפש‪.‬‬ ‫שצריך לשתות מלא לוגמיו מים במקום‬ ‫ההוא"‪ .‬כלומר‪ ,‬ה' מוליך את האדם‬ ‫מבאר השם משמואל (מועדים יום הכפורים שנה‬ ‫למרחקים גדולים ("כמה מאות פרסאות") רק‬ ‫תרע"ז)‪' :‬יש לומר הטעם מה ששאל‬ ‫כדי שיבצע שם פעולה קטנה‪ ,‬מכיוון‬ ‫עצה על המילה‪ ,‬שכל המפרשים דברו‬ ‫שאותה פעולה קשורה לתיקון נשמתו או‬ ‫בזה מה ראה לשאול עצה ע"ז‪ .‬ולפי‬ ‫לבירור האישי של אותה נשמה‪.‬‬ ‫דרכנו יש לומר כדי להראות שלא עשה‬ ‫כמטורף בדעתו מחמת התלהבות אלא‬ ‫נִ יצֹוץ ָקדֹוש‬ ‫בתכלית ישוב הדעת‪ .‬והנה ידוע למבינים‬ ‫שדעת היא קישור השכל והמדות‪,‬‬ ‫יתרה מכך‪ ,‬לפעמים המטרה אפילו לא‬ ‫ואאע"ה בשביל שעשה בישוב הדעת‬ ‫נוגעת לאדם עצמו‪" :‬ולפעמים‬ ‫גמור‪ ,‬וכדי שלא יאמרו‪ ,‬זכה נמי שהענין‬ ‫אפילו אליו לא יגיע‪ ,‬כי אם לאחד‬ ‫האלקי יהי' קשור בו ובזרעו בלי שום‬ ‫ממשרתיו העברים‪ ,‬אם יש לו שם פת‬ ‫פירוד וסילוק לעולם'‪.‬‬ ‫לחם וקיתון מים"‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫י‬ ‫כך הנמשל‪ ,‬הנה האדם צריך לעשות‬ ‫אומר ערבי נחל‬ ‫(ויקרא אחרי מות – דרוש א)‬ ‫מעשה המצות בישוב הדעת לעשות‬ ‫משל נפלא‪ ,‬על ישוב הדעת‬ ‫כל מצוה כמשפטה ודינה‪ ,‬וכן עיון התורה‬ ‫במצוות‪' :‬ואמנם יראת בני אדם הקטין ה'‬ ‫צריך להתיישב בשכלו מאד‪ ,‬ולסבה זו לא‬ ‫עוד יותר‪ ,‬והטעם יובן על פי משל‪ ,‬שרצה‬ ‫עשה ה' את האדם שיהיה פחד ה' עליו‬ ‫מלך גדול איזה אומן שיעשה לו כתר‬ ‫כראוי‪ ,‬דא"כ מיד כשיעשה איזה מצוה או‬ ‫מלכות בכל מיני יופי כאשר עם לבבו‪,‬‬ ‫תורה יתבטל ממציאותו‪ ,‬ואיך א"כ יעשה‬ ‫והכריז בכל מדינות מלכותו‪ ,‬אם המצא‬ ‫מצוה או לימוד תורה'‪.‬‬ ‫ימצא איזה אומן גדול יביאו אליו‪.‬‬ ‫מ ַֹח וָ לֵ ב‬ ‫והביאו לו אחד שהיה אומן גדול‪ ,‬וישב‬ ‫לפני המלך‪ ,‬ויאמר לו עשה כך‬ ‫שם משמואל (בראשית פרשת בראשית שנה תרעא)‪:‬‬ ‫וכך‪ ,‬וכאשר התחיל לעשות ידיו מרתתין‬ ‫'מוח בחינת שמים ולב בחי' ארץ‪,‬‬ ‫מאימת המלך ולא היה יכול לעשות כלום‪,‬‬ ‫וישוב הדעת הוא התכללות מוח ולב‪,‬‬ ‫וירא המלך כי לא יכול וצוה להביא אומן‬ ‫שהמוח מאיר ללב‪ ,‬והלב הוא מלך כל‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫האברים‪ ,‬וע"י ישוב הדעת נעשה הכל‬ ‫כלל אחד‪ ,‬ובלעדי ישוב הדעת נקרא‬ ‫והביאו לו אומן טוב מאד‪ ,‬והוא היה קל‬ ‫שהוא תוהו ובהו‪ .‬ובמד"ר (פ"ב) ובהו זו‬ ‫בדעתו לא ירא מהמלך‪ ,‬וישב‬ ‫מלכות מדי שנאמר ויבהילו להביא את‬ ‫לפני המלך וצוהו עשה כך‪ ,‬וירא המלך כי‬ ‫המן‪ ,‬ובהלה היא היפוך ישוב הדעת'‪.‬‬ ‫עשה יפה מאד והבין כי אין לו שום מורא‬ ‫אדמו"ר הזקן בעל התניא כתב‬ ‫(ליקוטי‬ ‫מלפניו ולבו גס במלך מאד כי אילולא‬ ‫אמרים פרק כו)‪' :‬רק לזאת צריך‬ ‫זאת לא היה יכול עשוהו כך יפה‪ ,‬ויצו‬ ‫קביעות עתים ושעת הכושר בישוב‬ ‫המלך להוציאו מביתו ולהענישו‪ ,‬ואמר‬ ‫הדעת להתבונן בגדול' ה' אשר חטא לו‬ ‫איני חפץ במלאכתו אחר שאין מוראי‬ ‫כדי שעל ידי זה יהיה לבו נשבר באמת‬ ‫כלל עליו‪.‬‬ ‫במרירות אמיתית וכמבואר עת זו במ"א‬ ‫ויצו להביא אומן אחר‪ ,‬והביאו לפניו וישב‬ ‫ושם נתבאר ג"כ כי מיד אחר שנשבר לבו‬ ‫לפני המלך וידיו מרתתין‪ ,‬וידבר‬ ‫בעתים קבועים ההם אזי יסיר העצב‬ ‫המלך אתו טובות ויאמר לו‪ ,‬בני אני חפץ‬ ‫מלבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי ה'‬ ‫שתעשה לי מלאכה טובה ואם תפחד כל‬ ‫העביר חטאתו ורב לסלוח וזו היא‬ ‫כך לא תוכל עשוהו‪ ,‬לכן התישב מעט‬ ‫השמחה האמיתית בה' הבאה אחר העצב‬ ‫בדעתך להקל מוראי קצת מעליך כדי‬ ‫כנ"ל'‪.‬‬ ‫שתוכל לעשות‪ ,‬ויעשה האומן כך ויתישב‬ ‫יִ ּׁשּוב ַה ַד ַעת ָק ֶשה ִמ ְמ ִסירּות נֶ ֶפש‬ ‫בדעתו מעט בלבו לאמר הנני צריך‬ ‫לעשות מלאכת המלך‪ ,‬לכן על כרחי‬ ‫(ויקרא ימים ראשונים של פסח שנה‬ ‫אמרי אמת‬ ‫מוכרחני להסיח דעתי מעט מאימת המלך‬ ‫תרפ"ו)‪' :‬כי לעשות הכל לשם שמים‬ ‫כדי שאוכל להתישב בעיוני ולעשות‬ ‫ולעבוד את השי"ת בישוב הדעת זה יותר‬ ‫המלאכה‪ ,‬ויבחר המלך במעשה האומן‬ ‫קשה ממסירות נפש'‪.‬‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫רבינו בחיי כתב (בראשית כב‪ ,‬א) 'והנסיון הזה‬ ‫הסיבה שמתרחקים מהשם יתברך‪ ,‬כתב‬ ‫לא היה כשאר הנסיונות‪ ,‬אין הטבע‬ ‫בליקוטי מוהר"ן (תניינא תורה י)‪' :‬מה‬ ‫יכול לסובלו‪ ,‬ואין הכח המדמה יכול‬ ‫שהעולם רחוקים מהשם יתברך‪ ,‬ואינם‬ ‫לחשבו‪.‬‬ ‫מתקרבים אליו יתברך‪ ,‬הוא רק מחמת‬ ‫שאין להם יישוב הדעת‪ ,‬ואינם מיישבין‬ ‫שיהיה אדם עקר וזקן בן מאה שנה‪ ,‬ולו‬ ‫עצמן‪ .‬והעיקר להשתדל ליישב עצמו‬ ‫עושר ונכסים וכבוד‪ ,‬והיה מתאוה‬ ‫היטב‪ ,‬מה התכלית מכל התאוות ומכל‬ ‫לבן בתכלית התאוה‪ ,‬והיה לו בן אחר‬ ‫עניני העולם הזה‪ .‬הן תאוות הנכנסות‬ ‫היאוש‪ ,‬היה ראוי לחשב תוקף האהבה‬ ‫לגוף‪ ,‬הן תאוות שחוץ לגוף כגון כבוד‪,‬‬ ‫החזקה לבן ההוא‪ ,‬ותכפל האהבה יותר‬ ‫ואז בוודאי ישוב אל השם'‪.‬‬ ‫ויותר לסוף שנה ממה שהיה בן שמונה‬ ‫ימים‪ ,‬ותכפל לחמש ועשר שנים יותר‬ ‫כפי שכתב מורה הנבוכים (חלק א‪ ,‬פרק לד)‪:‬‬ ‫ממה שהיה בהיותו בן שנה שכבר הוא‬ ‫'והסבה הרביעית‪ ,‬ההכנות הטבעיות‪,‬‬ ‫מגודל ומבחין בין טוב לרע‪ ,‬ותכפל‬ ‫וזה שכבר התבאר במופת‪ ,‬כי מעלות‬ ‫האהבה בהיותו קרוב לארבעים שנה‪ ,‬הוא‬ ‫המדות הם הצעות למעלות הדבריות‪ ,‬ואי‬ ‫הוא הזמן ששכלו של אדם עומד על‬ ‫אפשר היות דבריות אמתיות‪ ,‬ר"ל‬ ‫השלמות‪ ,‬וזהו יצחק שהיה בן ל"ז שנה‬ ‫המושכלות שלמות‪ ,‬אלא לאיש מלומד‬ ‫בזמן העקדה‪.‬‬ ‫המדות בעל נחת וישוב'‪.‬‬ ‫ותכפל יותר ויותר כשיצוה לשחוט הבן‬ ‫הזה הוא בעצמו בידיו‪ ,‬והאהבה‬ ‫ָפ ָר ַשת ָה ֲע ֵק ָדה‬ ‫הזאת אין דבר בעולם ראוי לעברה‪,‬‬ ‫ואברהם מתוך שהיה שלם באמונה עם‬ ‫העקידה‪,‬‬ ‫בפרשת‬ ‫כשמתבוננים‬ ‫היות הפלגת אהבתו אל יצחק‪ ,‬הכיר כי‬ ‫ומבקשים‪ּ' :‬וזְ כֹר לָ נּו‬ ‫ראוי שתתגבר אהבת ה' יתברך על אהבת‬ ‫ה' ֱאֹל ֵקינּו ַא ֲה ַבת ַה ַק ְדמֹונִ ים ַא ְב ָר ָהם יִ ְצ ָחק‬ ‫יצחק‪ ,‬ולחוזק כח הפלגת האהבה החזקה‬ ‫וְ יִ ְׂש ָר ֵאל ֲע ָב ֶדיָך‪ֶ ,‬את ַה ְב ִרית וְ ֶאת ַה ֶח ֶסד‬ ‫הזאת שהיתה לו לאברהם בשם יתברך‬ ‫בּועה ֶׁשּנִ ְׁש ַב ְע ָּת לְ ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינּו‬ ‫וְ ֶאת ַה ְּׁש ָ‬ ‫היתה נקלה בעיניו אהבת יצחק ובקש‬ ‫מֹוריָ ה‪ ,‬וְ ֶאת ָה ֲע ֵק ָדה ֶׁש ָע ַקד ֶאת‬ ‫ְב ַהר ַה ִ‬ ‫לשחטו אחר שלשה ימים שנאמר לו‬ ‫יִ ְצ ָחק ְבנֹו ַעל גַ ֵבי ַה ִמזְ ֵב ַח כַ כָ תּוב‬ ‫הדבר‪ ,‬כי אילו יעשה כן בפתע פתאום‬ ‫תֹור ֶתָך'‪.‬‬ ‫ְב ָ‬ ‫במקומו היתה פעולתו במהירות ובהלה‪,‬‬ ‫אבל כשהיה אחר מהלך שלשה ימים כבר‬ ‫הרי אברהם אבינו הוא מדת החסד‪ ,‬בנו‬ ‫נעשה בישוב דעת ועצה'‪.‬‬ ‫נולד לו אחרי מאה שנות צפייה‬ ‫כיצד התמודד עם זה והצליח לעמוד‬ ‫וערגה‪ ,‬כפי שהרד"ק מתאר (בראשית כב‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫בניסיון הקשה מכולם? התשובה‬ ‫'כי אברהם היה אוהב את יצחק יותר‬ ‫היא‪ ,‬ישוב הדעת ושלוות הנפש‪,‬‬ ‫מנפשו כי הוא היה זקן‪ ,‬ואם ימות הוא‪,‬‬ ‫כשהתבונן מהו רצון השם יתברך‪.‬‬ ‫ימות בטבעו בשיבה טובה זקן ושבע ימים‬ ‫אבל בנו היה נער ועדיין לא היה לו אשה‬ ‫סופר על הישועות יעקב שהיה לו בן‬ ‫ובנים ולא נהנה מן העולם‪ ,‬ואם ימות הוא‬ ‫יחיד חשוב ומופלג וקרוב ללבו‬ ‫יהיה הדבר קשה לאברהם מאד'‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫יב‬ ‫יצחק‪ ,‬הרי כשצריך לבשר בשורה קשה‬ ‫מאד‪ ,‬רבי מרדכי זאב‪ ,‬ונפטר בצעירותו‪.‬‬ ‫לאדם‪ ,‬מביאים רופא ואחות לשמור עליו‬ ‫אביו הצטער מאד במיתתו‪ ,‬ולא נחה‬ ‫שלא יתעלף‪ .‬בתורה כתובים כל‬ ‫דעתו מרוב צער על שיכול בנו רח"ל‪ ,‬עד‬ ‫הדיבורים שהיו מדברים עם העבד‬ ‫שנסע לרימנוב אל הרבי רבי הערש זי"ע‪,‬‬ ‫והחמור וכו'‪ ,‬ולא כתוב שום תיאור איך‬ ‫שהקב"ה ניסה אותו ביותר מעשר‬ ‫אמר לו אברהם בקרירות ואדישות‪ ,‬הנה‬ ‫'עקדות'‪ ,‬מתו על פניו י"ב או י"ז בנים‬ ‫הולכים לעקוד אותך‪ ,‬איך לא פחד‬ ‫רח"ל‪ ,‬ואף על פי כן היה עובד את השי"ת‬ ‫אברהם שיצחק יתעלף מבשורה כזאת?‬ ‫בשמחה וצהלה‪.‬‬ ‫כתוב רק 'אלקים יראה לו השה'‪ ,‬ואם‬ ‫או אז נחה דעתו של בעל הישועות יעקב‪.‬‬ ‫לאו‪' ,‬לעולה בני'‪ .‬הוא לא הכין‬ ‫ולכבוד התחזקות זו‪ ,‬כתב את המאמר‬ ‫אותו‪ ,‬אולי זה לא כואב כשהולכים‬ ‫הנודע בפרשת וירא על פרשת העקידה‪,‬‬ ‫למסירת נפש וכו'‪.‬‬ ‫ושם כתב‪' ,‬מעולם הייתי חושב שאאע"ה‬ ‫עקד מדת האהבה וכך העלה את בנו‪ ,‬אך‬ ‫עכשיו ראיתי שבאמת אין זה נכון‪ ,‬שא"כ‬ ‫אלא שידע אברהם שיצחק בנו מוכן‬ ‫היה הדבר קל‪ ,‬כיון שהסיר ממנו רחמי‬ ‫תמיד לבשורה כזאת‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫האב וצייר בדעתו שהוא שה וכבש‪ ,‬הרי‬ ‫חז"ל שאמר יוסף לאשת פוטיפר 'למוד‬ ‫קל לעשותם‪ ,‬אילו היה מרגיש את שחיטת‬ ‫הוא הקב"ה לקחת אחד מהמשפחה‬ ‫בנו כשחיטת איל‪ ,‬לא היה מרגיש בצער‬ ‫לקרבן‪ ,‬ואם אחטא ח"ו לא אוכל להיות‬ ‫שחיטת הבן‪ ,‬אלא הוא חשב בלבו בכל‬ ‫קרבן להשם'‪.‬‬ ‫רגע‪ ,‬הוא בני יחידי אשר אהבתי‪ ,‬אלא‬ ‫שמלאות רצון הבורא‪ ,‬בוז יבוז לאהבתו'‪.‬‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה‬ ‫כפי שהחכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה‬ ‫א) אל בהלה‪ ,‬כבר האבות הק' היו‬ ‫אומר (שיר השירים ח‪ ,‬ז)‪ִ ' :‬אם־יִ ֵּתן ִאיׁש‬ ‫מלומדים בהרפתקות וניסיונות דעדו‬ ‫ֶאת־כָ ל־הֹון ֵביתֹו ָב ַא ֲה ָבה בֹוז יָ בּוזּו לֹו'‪.‬‬ ‫עלייהו‪ ,‬זהו 'תורה שלימה' – תורת השם‪,‬‬ ‫הם מלמדים אותנו כי תכלית העבודה‬ ‫ַר ִּבי שלוֹ ְמ ֶק'ה‬ ‫היא 'לעמל יולד'‪.‬‬ ‫בירושלים עיה"ק היה צדיק ושמו רבי‬ ‫ב) ההרפתקאות והניסיונות הם‬ ‫אליהו ראטה‪ ,‬משמש בקודש‬ ‫תיקונים של ניצוצות הק' ובירורים‬ ‫אצל הרה"ק רבי שלומק'ה מזוועיהל זי"ע‪,‬‬ ‫השייכים לנשמת האדם‪ ,‬וזהו תכלית‬ ‫ואמר לו רבי שלומק'ה שהוא מוצא חידוש‬ ‫העבודה בזה העולם‪.‬‬ ‫בכל יום בפרשת העקידה‪ .‬יום אחד שאל‬ ‫שתי דרכים יש לברר ולתקן את‬ ‫ג)‬ ‫אותו‪ ,‬מה חידש הרבי היום במעשה‬ ‫הניצוצות הק'‪ :‬האחת – על ידי לימוד‬ ‫העקידה‪.‬‬ ‫התורה שאז היא כאבן השואבת‪ ,‬והשנייה‬ ‫– על ידי מלאכה‪ ,‬הרפתקאי ועוד‪.‬‬ ‫אמר לו רבי שלומק'ה‪ ,‬כשהלכו להר‬ ‫את‬ ‫לעבור‬ ‫להצליח‬ ‫ד) כדי‬ ‫המוריה חשב יצחק שהולכים‬ ‫'הרפתקאות דעדו עלייהו'‪ ,‬היסוד הוא‬ ‫למצוא שם שה‪ ,‬אך ביום השלישי‬ ‫ישוב הדעת ושלוות הנפש‪ ,‬לשמור על‬ ‫כשהגיעו לשם‪ ,‬ולא ראה שום שה‪ ,‬וכבר‬ ‫מוח חושב ומתבונן‪.‬‬ ‫הגיע זמן לומר לו שהולכים לעקוד את‬ ‫יג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫לְ ִה ְתבּ וֹ נֵ ן ֵמ ָח ָדש‬ ‫אוﬧ‬ ‫הניצוצות שעליו לתקן (רפ"ח) וזה תכלית‬‫לאמיתו של דבר‪ ,‬אין דבר כזה 'מסכן' או‬ ‫העבודה בזה העולם‪.‬‬‫'לא הולך לו'‪ ,‬או שהכל הולך‬ ‫בצד שמאל‪ ,‬חלילה‪ ,‬כל אחד יש לו‬ ‫‪‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹא ְס ָתם ֲחלוֹ ם‬ ‫אוﬧ‬ ‫יד‬ ‫ֹלא ְס ָתם ֲחלֹום‬ ‫לו ששמעו את טענתו ובאו מעולם האמת‬ ‫ִמכִ ְבשֹונֹו ֶשל עֹולָ ם‬ ‫לענות לו‪ .‬הן טענו ואמרו‪ ,‬מאחר‬ ‫שיכולים בני אדם לומר‪ ,‬כיון שהן‬ ‫בפרשיות אלו טמונים סודות עצומים‬ ‫ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס‬ ‫מכבשונו של עולם‪ ,‬דברים‬ ‫מסדום‪ ,‬לא מעשה זנות היה שם‪ ,‬אלא‬ ‫טמירים אשר אין לנו כל השגה אף בחלק‬ ‫מעשה נס‪ ,‬ונתעברו מן השכינה כביכול‪,‬‬ ‫הפשט‪ ,‬אף להבין את פירוש המלות‪.‬‬ ‫ולייסד דת חדשה כנצרות‪.‬‬ ‫לא כאן המקום לסיפורי חלומות‪ ,‬אך‬ ‫לכן כדי להקדים רפואה למכה קראנו‬ ‫כשפוסק הדור מספר ומביאים זאת‬ ‫לבנים שנולדו עמון ומואב להודיע‪,‬‬ ‫בהקדמה לספרו בהלכה בשו"ת אגרות‬ ‫שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד‬ ‫משה‪ ,‬הענין הוא אחר‪.‬‬ ‫אב בשר ודם‪ ,‬וכל כונתנו בזה היתה‬ ‫לטובה‪ .‬ומאחר שהוא דיבר עליהן בזלזול‪,‬‬ ‫בעיניים פשוטות וחומריות‪ ,‬נראה מה‬ ‫נענש מידה כנגד מידה כמרגלים‪,‬‬ ‫שהתורה הק' מספרת על בנות‬ ‫ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה‪,‬‬ ‫לוט כדבר לא ראוי‪ ,‬כפי שהתורה הק'‬ ‫וכך ימות‪ .‬כשסיים האיש לספר הסב פניו‬ ‫מספרת‪.‬‬ ‫לקיר ונפטר לעולמו‪.‬‬ ‫באגרות משה (חלק ח) בהקדמה מביאים‬ ‫רבינו ראה בכך ענין אמיתי מאחר‬ ‫בניו של פוסק הדור מעשה‬ ‫שההסבר נראה לו הסבר אמיתי‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫נורא אשר סיפר רבי משה פיינשטיין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬וכה היה המעשה‪:‬‬ ‫טֹובה‬ ‫כַ ּוָ נָ ה ָ‬ ‫בתחילת חורף תרפ"ב חלה אחד מבעלי‬ ‫למדים אנו ממעשה נורא זה כמה זהירות‬ ‫הבתים‪ ,‬ונפל למשכב במין חולי‬ ‫צריך לנקוט כשמוציאים דיבור‬ ‫מוזר‪ ,‬ולשונו התנפחה בפיו‪ .‬כאשר תקיף‬ ‫אחד מהפה‪ ,‬ותמיד יש ללמד זכות על‬ ‫ליה עלמא ורבינו בא לבקרו‪ ,‬ביקש‬ ‫הזולת‪.‬‬ ‫החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר‬ ‫לרבינו את סיבת חליו‪.‬‬ ‫השל"ה הק' (פרשת וירא דרך חיים תוכחת מוסר לט)‪:‬‬ ‫אמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא לח‪ ,‬ב)‬ ‫וכה היו דבריו‪ :‬שבוע קודם לכן בשבת‬ ‫לעולם יקדים אדם לדבר מצוה‪ ,‬שבשביל‬ ‫פרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות‬ ‫לילה אחת שקדמתה [בכירה] לצעירה‬ ‫לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן‪ ,‬אף שלא‬ ‫כו'‪ .‬הנה בוחן לבות ידע שכוונת בנות‬ ‫בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו‬ ‫לוט היתה לשם שמים‪ ,‬אף שהמעשה‬ ‫שבניהן הם מאביהם‪ ,‬ודיבר עליהן בדרך‬ ‫עצמו נראה מכוער‪ ,‬מכל מקום היה‬ ‫בזיון‪.‬‬ ‫עבירה לשמה‪ ,‬וקבלה שכר על שהקדימה‬ ‫את עצמה‪ .‬ומכל שכן דצריך אדם‬ ‫בלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות‬ ‫להקדים עצמו במצוה המקודשת בכל‬ ‫מאד‪ ,‬שראשן ופניהם מכוסים‪,‬‬ ‫מיני קידום שאפשר יהיה זריז וזריז‪.‬‬ ‫ואמרו שהן בנות לוט‪ .‬הן הוסיפו ואמרו‬ ‫טו‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫ג) הכוח העצום של 'דבר תורה'‪ .‬אי שם‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה‬ ‫בארה"ב ישב רב ודרש בסעודה‬ ‫שלישית‪ ,‬בעת רעוא דרעוין‪ ,‬ובנות לוט‬ ‫א) להזהר מאוד על דיבור‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫'ישבו והאזינו'‪ ,‬מהמרחק העצום בין‬ ‫וכמה מה שנכתב בתורה הק'‪.‬‬ ‫הדורות של מעל שלושת אלפי שנה‪ ,‬והן‬ ‫באו בחלום להשיב לו‪ ,‬ונענש על כך‪.‬‬ ‫ב) כמה רחוקים אנו מהבנת התורה הק'‪,‬‬ ‫איזה כוח עצום ונפלא יש לכל 'הגה'‪,‬‬ ‫דברים הנראים כסיפורים‪ ,‬דברים‬ ‫דיבור היוצא מהפה‪ ,‬זה מופלא‪.‬‬ ‫טמירים טמונים שם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫טז‬