משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — וירא (2026-10-26)

משך חכמה
פרשת וירא פסקא ח -יב
מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק
עם ביאור בינת החכמה -מאת יצחק בירך דסקל
גליון מס' ז תשפ"ז טל 052-7611435 :מיילy.b.daskal@ybdaskal.com :
להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן
בארתי )ויקרא כו ,מב( וזוכר חסדי אבות ,פירוש ,החסדים פרשת :הפיכת סדום ועמורה – חלק א
שעשה לאבות ,לכן מיטיב לבניהם עדי עד ,למען לא יהיה מה
פסוקים :פרק יח ,יז – יח
שהרבה חסדו לאבות בחנם .ובפרט האיש שאין לו בנים ,כל
פסקאות ח – יב
קיומו בזכרו ,כי האנשים שהיטיב להם יזכרו לעד חסדו ,כי במי
יזכר שמו ,ואם יתמו האנשים שהיטיב לו ,הלא היטב חרה לו ,כי
גם שמו תמה נכרתה מספר החיים .לכן אמר ,כי אברהם מסר ]ח[
נפשו להציל את סדום ועמורה וכו' ורכושם ,ואם יתמו סדום )יח ,יז-יח( ַוה' ָאמָ ר הַ ְמכַ ֶסּה אֲ ִני ֵמ ַאבְ ָר ָהם אֲ שֶׁ ר אֲ נִי עֹשֶׂ ה:
ועמורה ,הלא יחרה אף אברהם ,כי אין האיש שהכיר טובתו עוד וְ ַאבְ ָר ָהם הָ יוֹ ִי ְהיֶה ְלגוֹי גָּדוֹל וְ עָ צוּם וְ נִבְ ְרכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי ָה ָא ֶרץ:
בתבל .לכן אמר ,ואברהם היו יהיה לגוי גדול ונברכו בו וכו' ,אף מדוע היה ראוי להודיע לאברהם מה שעושה בסדום ,ומה הקשר בזה שאברהם יהיה
אם יהפך סדום ,כי שמו ישאר לברכה בקרב הארץ .ולכן כאשר לגוי גדול
אמרו כי עתה נרע לך מהם )יט ,ט( ,שזה כפית טובה ללוט ,אשר )יח ,יז-יח( המכסה אני מאברהם כו' ואברהם היו יהיה לגוי גדול
עבורו הציל אברהם את כולם ,לא היה תועלת לאברהם בהשאר ועצום .הנה 1באמת הוא בטבע בעל החסד ,שמי שהרבה להטיב
אותם ,כי שכחו טובתו גם חסדו עמהם ,לכן אמרו עוד מי לך פה אותו ,חפץ אחרי זה כי יזכר לטוב שמו ,לכן יחפוץ בהתקיים מי
להציל אותן ברחמים ,הלא בוז יבוזו לך ,ודו"ק היטב .2 שהיטיב לו ,למען יהיה חסדו קיים לעד ונזכר לדורות ,כאשר
ֹאמרוּ הָ ֲאנ ִָשׁים אֶ ל לוֹט עֹ ד ִמי לְ � פֹ ה חָ תָ ן
הַ ָדּלֶת" ,אז אמרו )שם ,יב( " ַויּ ְ ] 1ח[ )יח ,יז-יח( "וַה' אָמָ ר הַ ְמכַסֶּ ה ֲאנִי מֵ אַבְ ָרהָ ם אֲשֶׁ ר ֲאנִי עֹ שֶׂ ה :וְ אַבְ ָרהָ ם
וּבָ נֶי� וּבְ נֹ תֶ י� וְ כֹ ל אֲשֶׁ ר לְ � בָּ עִ יר הוֹצֵ א ִמן הַ מָּ קוֹם) :יג( כִּ י מַ ְשׁ ִחתִ ים ֲאנ ְַחנוּ אָרץ" ע"כ .יש לדקדק :א.
הָ י ֹו יִהְ יֶה לְ גוֹי גָּדוֹל וְ עָ צוּם וְ נִבְ ְרכוּ ב ֹו כֹּ ל גּ ֹויֵי הָ ֶ
אֶ ת הַ מָּ קוֹם הַ זֶּה כִּ י ג ְָדלָה צַ עֲקָ תָ ם אֶ ת פְּ נֵי ה' ַויְשַׁ לְּ חֵ נוּ ה' לְ שַׁ חֲתָ הּ". מדוע צריך ה' שלא לכסות מאברהם מה שהוא עושה בסדום ,מה שייכות
והוא פלא ,מדוע רק לאחר מעשה זה עלתה צעקתם .ועל פי המבואר מיושב, אברהם לסדום .ב .מה הקשר בין מה שאברהם יהיה גדול ועצום .בשלמא
דבאמת תפלתו של אברהם מנעה את הפיכת סדום ,כדי שיזכרו טובתו ,והיה אם היה כתוב שאברהם עבד לה' ,וה' רוצה לומר כל דבר שעושה ,ניחא.
עיכוב בדבר .אבל לאחר שאנשי סדום היו כפויי טובה ללוט ,שאמרו לו נרע אבל מה ענין זה שיהיה לגוי גדול שלא יכסה ממנו .ונראה ,דכיון שאברהם
לך ,אף על פי שהם חייבים לו הכרת הטובה ,כי רק עבורו נלחם אברהם מסר נפשו להציל את סדום ועמורה ,בודאי חפץ אברהם שלא ישמיד את
והציל את סדום ,וכיון שהיו כפויי טובה ,שוב אין סיבה שלא להשמידם ,כי סדום ועמורה ,כדי שיזכרו טובתו ,שכך דרך אדם שעושה הרבה טובה
כפויי טובה הם ,ובלאו הכי לא יזכרוהו ,לכן אמרו ,שרק ברחמים הם יצילו למישהו ,הוא חפץ שהלה יהיה קיים ,ועל ידי זה יהיה זכרו קיים ,לכן בודאי
מי שלוט חפץ ,אבל מן הדין נגזרה עכשיו כליה על כל אנשי סדום ועמורה. אברהם חפץ בסדום ועמורה שיזכרו טובתו ,לכן אמר ה' שאינו מכסה
2תמצית דבריו :הטעם שהיה ראוי להודיע לאברהם מה שעושה מאברהם ,וצריך לומר לו ,שלמרות רצונו שלא ישמיד את סדום ,ה' ישמיד
בסדום ,והקשר בזה שאברהם יהיה לגוי גדול -כיון שאברהם את סדום .והטעם באמת שה' לא חס על סדום מחמת כבוד אברהם ,שיזכרו
הציל את אנשי סדום ,הוא חפץ שלא ימותו ויזכרו טובתו ,לכן מעשיו ,כיון שאברהם יהיה לגוי גדול ,ויהיה זכרו תמיד לברכה על ידי זרעו,
אמר ה' שצריך להודיע לאברהם ,ואף על פי כן משמידם ,כיון כי מי שאין לו בנים ,הוא במיוחד חפץ שמי שהוא עשה לו טובה יתקיים,
שיהיה לאברהם זכרון על ידי בניו וזרעו לעולם. כדי שזכרו יהיה לנצח ,אבל מי שיש לו זרע ,הרי על ידי זרעו יש לו זכר.
ועל פי זה מיושב דבר נפלא .דהנה להלן כשבאו המלאכים ללוט כתוב,
)בראשית יט ,ג( " ַויִּ פְ צַ ר בָּ ם ְמאֹ ד ַו ָיּסֻרוּ אֵ לָיו ַו ָיּבֹאוּ אֶ ל בֵּ ית ֹו ַויַּעַ שׂ לָהֶ ם
ִמ ְשׁתֶּ ה וּמַ צּוֹת אָפָ ה ַויֹּאכֵלוּ" .ולא אמרו לו דבר ,שהופכים העיר כו' .ורק
]ח[
ֹאמרוּ הָ אֶ חָ ד בָּ א לָגוּר
ֹאמרוּ גֶּשׁ הָ לְ אָה וַ יּ ְ
לאחר המעשה דכתיב )שם ,ט( " ַויּ ְ
ַויִּ ְשׁפֹּ ט שָׁ פוֹט עַ תָּ ה נ ַָרע לְ � מֵ הֶ ם וַיִּ פְ צְ רוּ בָ אִ ישׁ בְּ לוֹט ְמאֹ ד ַויִּ גְּ שׁוּ לִ ְשׁבֹּר
א
משך חכמה
פרשת וירא פסקא ח -יב
מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק
עם ביאור בינת החכמה -מאת יצחק בירך דסקל
גליון מס' ז תשפ"ז טל 052-7611435 :מיילy.b.daskal@ybdaskal.com :
וּמ ְשׁ ָפּט לְ מַ עַ ן ָהבִ יא ה' עַ ל ַא ְב ָרהָ ם
וְ שָׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת ְצדָ ָקה ִ
ֵאת אֲ שֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו: ]ט[
מדוע כתוב בפסוק "כי ידעתיו למען כו'" )יח ,יט( כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ ֶשׁר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו
)יח ,יט( כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' .כי 3אם אמר השם יתברך
שאדם זה יהיה צדיק ,הוא מוכרח להיות צדיק ,ואין לו בחירה להיות רשע, ] 3ט[ )יח ,יט( "כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו וְ שָׁ ְמרוּ
ועל מה יקבל שכר. וּמ ְשׁפָּ ט לְ מַ עַ ן הָ בִ יא ה' עַ ל אַבְ ָרהָ ם אֵ ת אֲשֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו"
ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ
ומיישב הרמב"ם בלשון זה "דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ע"כ .יש לדקדק ,מהו לשון "ידעתיו" ,אם פירושו ידיעה ,דהיינו שידוע לי
ורחבה מני ים ,וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה ,אבל צריך שיצוה כו' ,לא היה לכתוב "למען" ,אלא רק 'כי ידעתיו אשר יצוה כו'' ,לכן
אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר ,כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי פירש רש"י ,דידעתיו ,אין פירושו ידיעה ,אלא לשון חיבה ואהבה ,וכך
התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם ,שהם ודעתם פירוש הכתוב לפי פירוש רש"י' ,כי אני אוהבו מפני שיצוה כו'' .וזה לשון
שנים ,אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ,ואין דעתו של אדם יכולה להשיג רש"י ")יט( כי ידעתיו -לשון חיבה ,כמו )רות ב א( מודע לאישה) ,שם ג ב(
דבר זה על בוריו ,וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא, הלא בועז מודעתנו) ,שמות לג יז( ואדעך בשם ,ואמנם עיקר לשון כולם
שנאמר כי לא יראני האדם וחי ,אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של אינו אלא לשון ידיעה ,שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו.
בורא ,הוא שהנביא אמר ,כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, ולמה ידעתיו ,למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי.
וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו' ,אין למען נופל על
והמעשים ,אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ,ואין הקדוש ברוך הלשון" עכ"ל רש"י.
הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך ,ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר וזה לשון תרגום אונקלוס "ארי גלי קדמי בדיל דיפקיד ית בנוהי וית אנש
זה ,אלא בראיות ברורות מדברי החכמה ,ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את ביתיה בתרוהי כו'" .והנה ,רש"י פירש דכונת אונקלוס לפרש ,דידעתיו הוא
האדם על מעשיו כפי מעשיו ,אם טוב ואם רע ,וזה הוא העיקר שכל דברי לשון ידיעה כפשוטו ,אלא שכיון שאין מושג ידיעה אלא בבשר ודם ,לפיכך
הנבואה תלויין בו" עכ"ל. מתרגם אונקלוס "ארי גלי קדמי" פירוש ,הרי גלוי לפני ,כדרכו של התרגום
ועל פי זה יתבאר היטב מדוע כתבה תורה "כי ידעתיו" ,שכיון שכתבה תורה בכל מקום להסיר מלשון הכתובים כל מה שיכול חלילה להתפרש
גדלותו של אברהם אשר יצוה כו' ,יקשה לנו ,שכיון שה' יודע עתידות כגשמיות ,כידוע .זה שיטת רש"י בביאור התרגום.
שאברהם יצוה ,שוב אין לאברהם שכר בזה ,שהרי ידיעתו של ה' מכרחת אבל נראה דבאמת כונה עמוקה התכון אונקלוס בזה ,ולכן לא קשה כלל
שיעשה כן ,ואין לאברהם בחירה בזה ,והוא מוכרח לצוות לבניו אחר שזו המילה "למען" ,להפך ,היא הכרחית בלשון הכתוב.
היא ידיעתו של ה' ,לפיכך כתבה תורה לפני המילים "אשר יצוה" -שהם דהנה יש להקדים ולדקדק עוד על פירוש התרגום ,מדוע כתוב כי "כי ידעתיו
מורים על העתיד " -כי ידעתיו" ,פירוש ,מה שאני אומר "אשר יצוה" אינו למען" ,והרי די לכתוב ")יח( וְ אַבְ ָרהָ ם הָ י ֹו יִהְ יֶה לְ גוֹי גָּדוֹל וְ עָ צוּם וְ נִבְ ְרכוּ ב ֹו
אצלי אלא בגדר ידיעה בלבד ,וידיעה שלי אינה מכרחת שיצוה ,כי אין אָרץ) :יט( )כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן( אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו כו'.
כֹּ ל גּ ֹויֵי הָ ֶ
ידיעתי כידיעת בשר ודם ,וידיעתי אינה מכרחת לעשות כידיעתי ,ואינה אבל באמת הכל יתיישב כפתור ופרח לאחר שנקדים את דברי הרמב"ם
נוטלת הבחירה ,ואין אברהם מוכרח ,ולא הוצאתי דבר זה חוץ מידיעתי, בספר המדע )הלכות תשובה ה ,ה( שכתב ,וז"ל "שמא תאמר ,והלא הקדוש
אלא רק בידיעתי שאינה מכרחת. ברוך הוא יודע כל מה שיהיה ,וקודם שיהיה ,ידע שזה יהיה צדיק או רשע,
ולכן כתב בתורה "למען" ,פירוש ,הטעם שכתבתי בתורה שהוא אצלי בגדר או לא ידע ,אם ידע שהוא יהיה צדיק ,אי אפשר שלא יהיה צדיק ,ואם תאמר
ידיעה ,הוא "למען" אשר יצוה מעצמו בבחירתו ,ולא יהיה מוכרח בזה שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע ,הרי לא ידע הדבר על בוריו" ע"כ
לצוות ,אלא הוא יצוה מעצמו .ולזה נתכון התרגום שתרגם "הרי גלוי לפני", תמיהת הרמב"ם .הנה הקשה הרמב"ם קושיא עצומה בחקירה אלוקית,
כלומר ,אין זו ידיעה כפשוטו ,אלא גילוי של בחירת אברהם לצוות לבניו, דכיון שודאי מה שה' יודע הוא ידיעה מוחלטת ,ולא ישתנה מה שה' יודע,
ואינה מכרחת ,ולכן שינה התרגום מלשון ידיעה הרגיל ,שהוא בלשון בשר שהרי אם יכול להשתנות אין זו ידיעה מוחלטת ,אם כן קשה ,כיון שה' יודע
ב
משך חכמה
פרשת וירא פסקא ח -יב
מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק
עם ביאור בינת החכמה -מאת יצחק בירך דסקל
גליון מס' ז תשפ"ז טל 052-7611435 :מיילy.b.daskal@ybdaskal.com :
שיצוה את בניו ,הלא היה מוכרח ומחוייב .אמנם ,ידיעת השם
יתברך אינו מכריח הבחירה ,כמו שכתב הרמב"ם בספר המדע
]י[
)תשובה ה ,ה( .לכן אמר ידעתיו ,שנשאר אצלו בידיעה ,בלתי
)יח ,יט( כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ ֶשׁר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו
גזירה מכרחת בחירתו ,למען אשר יצוה בבחירתו ומרצונו ,לכן לא
וּמ ְשׁ ָפּט לְ מַ עַ ן ָהבִ יא ה' עַ ל ַא ְב ָרהָ ם
וְ שָׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת ְצדָ ָקה ִ
הוציא זה השם יתברך מידיעתו ,שלא להכריח בחירתו .וזה
ֵאת אֲ שֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו:
כהתרגום .4
"צדקה" היא פשרה ,ו"משפט" הוא דין ,מדוע מקדים פשרה לדין ,ובדוד מקדים דין
לפשרה
)יח ,יט( כי ידעתיו כו' אשר יצוה כו' צדקה ומשפט .זה 5דין
כן ,ומתרץ הש"ס דבאמת דינין נצטוו ישראל לפני כן ,אבל במרה נוסף ודם ידיעה חיצונית המכרחת ונוטלת הבחירה ,אלא רק גלוי לפני .ועל פי
עליהם לדון דיני קנסות ,והם מה שקונסים יותר מהדין לפי ראות עיני ביאור זה מבואר היטב פירוש הכתוב על פי תרגום אונקלוס ,ולא קשה מידי
הדיינים לצורך שעה וכדו'. לשון "למען".
והקשה רש"י )שם( הא בפסוק של אברהם כתוב לעשות שתי דברים, 4תמצית דבריו :כדי שלא יקשה לנו מדוע יש שכר לאברהם על
"צדקה" ו"משפט" ,ומשפט הוא הדינין ,ומהו צדקה ,לכאורה הוא קנסות, אשר יצוה ,והרי ידיעתו של ה' שאברהם יצוה כו' ,היא מכרחת
אם כן גם על הקנסות נצטוו ישראל לפני מרה .ומתרץ רש"י ,דצדקה אינה את אברהם לעשות כן ,וניטלה הבחירה ממנו ,לפיכך כתבה
קנס ,דקנס הוא עונש יותר מהדין ,וצדקה משמעו להפחית מהדין ,שלא תורה ,שזה שיצוה הוא בחירתו של אברהם ,כי היא רק בגדר
יקוב הדין את ההר ,אבל צדקה הוא פשרה ,שיש לדיינין לדון לפעמים ידיעה אצלי ,ואין ידיעת ה' כידיעת בשר ודם שהיא חיצונית,
בפשרה ולעשות צדקה ,ולשון צדקה שהוא פשרה ,מקורו בסנהדרין ,שעל אלא ה' וידיעתו אחד הם.
הפסוק בדוד )שמואל ב ,ח ,טו( " ַויְהִ י ָדוִ ד עֹ שֶׂ ה ִמ ְשׁפָּ ט וּצְ ָדקָ ה לְ כָל עַ מּ ֹו"
אמרו בסנהדרין )ו ,ב( "והלא כל מקום שיש משפט -אין צדקה ,וצדקה -
אין משפט ,אלא איזהו משפט שיש בו צדקה -הוי אומר :זה ביצוע" ע"כ
ובזה יתבאר לך היטב לשון רש"י וז"ל )סנהדרין נו ,ב ד"ה דיני קנסות( "דיני ]י[
קנסות -הוסיפו במרה ,דבני נח לא הוזהרו עליהן דכתיב ויצו ,וגמרינן לה ] 5י[ )יח ,יט( "כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו וְ שָׁ ְמרוּ
מאשר יצוה ,דהתם צדקה ומשפט כתיב ,דהיינו דין ופשרה ,אבל קנסות לאו וּמ ְשׁפָּ ט לְ מַ עַ ן הָ בִ יא ה' עַ ל אַבְ ָרהָ ם אֵ ת אֲשֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו"
ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ
משפט נינהו -דקנסינן ליה טפי מדיניה" עכ"ל .הנה נתבאר לך על פי רש"י ע"כ .בהכרח להקדים כמה הקדמות.
בסנהדרין ,שפירוש הכתוב כאן "לעשות צדקה ומשפט" היינו לעשות דין גרסינן בסנהדרין )נו ,א-ב( "תנו רבנן :שבע מצות נצטוו בני נח :דינין כו'
ופשרה. מנהני מילי -אמר רבי יוחנן :דאמר קרא )בראשית ב ,טז( ויצו ה' אלהים
עוד יש להקדים ,דנחלקו התנאים בסנהדרין )ו ,ב( אם מותר או מצוה על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל -ויצו -אלו הדינין ,וכן הוא אומר
לעשות פשרה ,רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר שאסור לבצוע, )בראשית יח ,יט( כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' .דינין בני נח
רבי יהושע בן קרחה אומר שמצוה לבצוע ,ורבי שמעון בן מנסיא אומר, איפקוד -והתניא :עשר מצות נצטוו ישראל במרה ,שבע שקיבלו עליהן בני
שנים שבאו לפניך לדין ,עד שלא תשמע דבריהן ,או משתשמע דבריהן ואי נח ,והוסיפו עליהן :דינין ,ושבת ,וכיבוד אב ואם .דינין – דכתיב )שמות טו
אתה יודע להיכן דין נוטה -אתה רשאי לומר להן :צאו ובצעו .משתשמע כה( שם שם לו חק ומשפט כו' ,לא נצרכה אלא לדיני קנסות" ע"כ.
דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה -אי אתה רשאי לומר להן :צאו ובצעו. הנה רבי יוחנן מפרש ,שהמקור שבני נח נצטוו על הדינין ,הוא מדכתיב ויצו
וסובר רבינו ,שגם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי מודה לרבי שמעון ה' כו' לאדם הראשון ,ולשון ויצו הוא דינין ,כדכתיב באברהם למען אשר
בן מנסיא שאם אין יודע להיכן הדין נוטה שרשאי לעשות פשרה כשיטת יצוה כו' לעשות צדקה ומשפט ,ומשפט הוא דין .ומקשה הש"ס ,והא רק
רבי שמעון בן מנסיא ,דלא בחד ברייתא קתני לה ,דלא מסתבר שיהיה אסור במרה נצטוו ישראל על הדינין ,דכתיב "שם שם לו חק ומשפט" ולא לפני
ג
משך חכמה
פרשת וירא פסקא ח -יב
מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק
עם ביאור בינת החכמה -מאת יצחק בירך דסקל
גליון מס' ז תשפ"ז טל 052-7611435 :מיילy.b.daskal@ybdaskal.com :
אבל באברהם כתוב צדקה ומשפט ,שקודם שנתנה ]תורה[ ,והיו ופשרה ,דגמרינן לקרא דויצו )בראשית ב ,טז( מזה ]רש"י
בני נח) ,תורה( פשרה העיקר ,6והדין הנימוסי טפל ,היה משפט סנהדרין נו ,ב )ד"ה דיני קנסות([ .אף על גב דאיכא תנא דאמר
אחר הצדקה ,שהפשרה קודם ,ודו"ק .וכן הביא רמב"ן 7בוישלח דאסור לבצוע )סנהדרין ו ,ב( ,זה דוקא בבית דין דישראל ,דדנין
)בראשית לד ,יג ד"ה ויענו( בדיני ישראל ,כל דין שאתה שלם על פי דרכי התורה אסור לדיין לבצוע ,רק לדון בדיני תורה ,אם
ממנו ]לא דין מרומה ,ויודע הדין[ אי אתה רשאי לברוח ממנו לא כשאינו יודע דין תורה ,אז מותר לבצע ולפשר ,אבל בבית דין
]פירוש ,לבצע ולפשר[ כו' אבל בדיניהם ,אף על פי שאתה יודע של בני נח שמוזהרין על הדינים לדון דיני נימוסין כפי השכל
שאתה שלם ממנו ,אתה רשאי לברוח ממנו ]פירוש ,מצוה לפשר, האנושי ,בזה מותר ומצוה לפשר אפילו אם יודע הדין שלהם .ולכן
כמו שפירשתי[ .ויעויין שם ברמב"ן שפירש בדרך אחר. אמר בדוד ויהי דוד עושה משפט וצדקה )שמואל ב ,ח ,טו(,
ובירושלמי שלפנינו אין זה המאמר .ולכן אמר ) 8סנהדרין נז ,ב( משפט שיש בו צדקה ,הוי אומר זה ביצוע )סנהדרין ו ,ב( כשאינו
יודע או בדין מרומה שמשפט קודם ,ובאופנים שאין דין ,צדקה,
משפט בדרך פשרה[. לעשות פשרה אם אינו יודע הדין .וכן בדין מרומה יש לעשות פשרה ,ודין
] 6א .ה .בנדפס" :שקודם שנתנה והיו בני נח תורה פשרה העיקר" .המילה מרומה פירש רש"י בסנהדרין )לב ,ב( "שבית דין מכירין בתובע זה שהוא
"תורה אין לה משמעות .ויש מגיהים בלשון המחבר וכתבו "תורת" .ואין רמאי ,או מבינים טענת רמאי בדבריו" דאמרו בש"ס סנהדרין לב ,ב שבדין
זה נכון דמהו לשון "תורת פשרה" .ועוד שכתב "שקודם שנתנה והיו" וכל מרומה אין לדון בבחינת יקוב הדין את ההר .ולאחר הקדמה זו יתבאר היטב.
בר דעת רואה שחסר בדבריו .לכן ברור שהמילה "תורה" נדפסה בטעות דהנה יש לדקדק ,אליבא דרבי שמעון בן מנסיא ורבי אליעזר דאסור לבצוע
שלא במקומה ,כפי שהגהתי .וצריך לעיין בכתב היד[. רק כשאינו יודע הדין ,איך יפרש הכתוב "צדקה ומשפט" ,מהי "צדקה".
ז"ל הרמב"ן )בראשית לד ,יג ד"ה ויענו( "ובירושלמי אמרו 'בדינין של 7
דאין לומר דהיינו פשרה כשאינו יודע הדין ,או בדין מרומה ,דאין זה משמע,
נח ,הטה דינו נהרג ,לקח שחד נהרג .בדיני ישראל ,כל דין שאתה יודע שהרי כתיב אשר יצוה לעשות כו' צדקה ומשפט ,משמע לכתחלה ,ולא רק
שאתה שלם ממנו אי אתה רשאי לברוח ממנו ,וכל שאתה יודע שאי אתה כשאינו יודע הדין .ועוד קשה ,מדוע בדוד הקדים משפט לצדקה ,ובאברהם
שלם ממנו אתה רשאי לברוח ממנו ,אבל בדיניהם ,אף על פי שאתה יודע הקדים צדקה למשפט.
שאתה שלם ממנו ,אתה רשאי לברוח ממנו' .נראה מכאן שרשאי הגוי לאמר ונראה ,דיש הבדל מהותי בין משפטי התורה למשפטי הגויים ,שמשפטי
לבעלי הדין איני נזקק לכם ,כי תוספת היא בישראל לא תגורו מפני איש התורה הוא משפט אלוקי פנימי ,אבל משפט הגויים הוא משפט חיצוני,
)דברים א יז( ,אל תכניס דבריך מפני איש )סנהדרין ו ב( ,וכל שכן שלא יהרג והם רק נימוסים לקיים חיי חברה תקינים ,לפיכך לפני שנתנה תורה ,כשהיו
כשלא יעשה עצמו קצין שוטר ומושל לשפוט את אדוניו" עכ"ל הנה מפרש ישראל בני נח ,אף שהיו מצווים לדון דיני נימוסין על פי השכל האנושי,
הרמב"ן ,דלברוח ממנו היינו שלא לדון להם .ונראה על פי המפורש לעיל, מכל מקום מצוה יותר לעשות פשרה ,כיון שגם הדין אינו אלא נימוסי בלבד
דלברוח ממנו היינו לעשות פשרה ,שבורח מהדין ועושה ביצוע ,ומה ואינו האמת האמיתית ,לכן עדיף לפשר ביניהם .אבל לאחר שנתנה תורה,
שאמרו שאתה שלם ,היינו שאינו דין מרומה ,ויודע הדין .אלא שפלא הוא שאנו מצויים לדון על פי חוקי התורה ,שהיא האמת לאמיתה ,אז מצוה
שאין ירושלמי כזה לפנינו. לעשות משפט ולא פשרה לפי רבי שמעון בן מנסיה ורבי אליעזר ,אלא אם
פירוש בסנהדרין )נז ,ב( דרשו מהכתוב שאשה בן נח לא מצווה על הדינין, 8
כן אינו יודע הדין או בדין מרומה .ובזה מבואר היטב מדוע באברהם הכל
והקשו בש"ס ,והא כתיב באברהם "אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו מודים שיש לעשות צדקה ומשפט ,כיון שעוד לא נתנה תורה ,היה הדין
וּמ ְשׁפָּ ט" ,וביתו הם הנשים ,ועליהם לעשות
וְ שָׁ ְמרוּ ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ הנימוסי טפל והפשרה עיקר ,ולא אסרו התנאים לעשות פשרה רק לאחר
צדקה ומשפט ,והיינו דין ,ומתרץ הש"ס ,דמשפט עולה על בניו ,וצדקה על מתן תורה ,שאז נעשה הדין תורה עיקר ,והפשרה טפל .ועל פי זה מיושב
ביתו ,דהיינו הנשים פסולות לדון אף בבני נח ,אבל אשה כשרה לעשות היטב מדוע בדוד הקדים משפט לצדקה ,דלאחר מתן תורה יש להקדים
פשרה .הנה מדברי הש"ס יש ראיה לפירוש רש"י בסנהדרין )הנ"ל שעליו משפט לצדקה ,אלא אם אינו יודע הדין ,אז יעשה צדקה ]והסוברים שיש
סובב כל דבריו( שצדקה היינו פשרה ,ועל כורחך צריך לחלק מה שחילקנו לכתחלה לעשות פשרה ,מפרשים בדוד ,שמשפט וצדקה היינו ,שהיה עושה
ד
משך חכמה
פרשת וירא פסקא ח -יב
מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק
עם ביאור בינת החכמה -מאת יצחק בירך דסקל
גליון מס' ז תשפ"ז טל 052-7611435 :מיילy.b.daskal@ybdaskal.com :
)יח ,יט( כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ ֶשׁר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו בניו לדין ,שאשה פסולה לדין ,וביתו לצדקה ,שפשרה כשר 9
וּמ ְשׁ ָפּט לְ מַ עַ ן ָהבִ יא ה' עַ ל ַא ְב ָרהָ ם
וְ שָׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת ְצדָ ָקה ִ בנשים .יעויין )סנהדרין( דף נז ,ב ,ודו"ק .10
ֵאת אֲ שֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו:
מהו המקור שיש מצות עשה על האב לחנך את הבנים
)יח ,יט( כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו כו'
]יא[
לעשות כו' .הנה 11חינוך מצוה לבנים במצות עשה לא נזכר ,רק
הוא מאברהם אבינו שציוה את בניו וביתו אחריו לשמור דרך ה'. לעיל ,שבבן נח הכל מודים שמצוה לעשות פשרה.
והנה בשולחן ערוך אורח חיים סימן שמג סעיף א ,כתב הרמ"א "וי"א דלא 9נראה שנשמט סימן ' וצריך להיות כשר' ,והיינו כשרה.
שייך חינוך לבית דין ,אלא לאב בלבד" ,ועל זה הביא בביאור הגר"א בד"ה 10תמצית דבריו :משפטי התורה הוא משפט אלוקי פנימי ,אבל
ויש אומרים ,את דברי התוס' ישנים ,ודברי הרמב"ם ,שאין האם חייבת משפט הגויים הוא משפט חיצוני ,והם רק נימוסים לקיים חיי
לחנך את בנה ,וכן כתב המגן אברהם )אורח חיים סימן שמג ,ס"ק א( שהאם חברה תקינים ,לפיכך לפני שנתנה תורה ,כשהיו ישראל בני נח,
פטורה לחנך את בנה .ויש לבאר מנין שהאם פטורה לחנך את בנה ,ונראה, אף שהיו מצווים לדון דיני נימוסין על פי השכל האנושי ,מכל
שכמו בתלמוד תורה מבואר בקידושין )שם( שהאם פטורה לחנך בנה ככל מקום מצוה יותר לעשות פשרה ,כיון שגם הדין אינו אלא נימוסי
מצוות עשה שהאשה פטורה ,גם שאר מצוות חינוך כתלמוד תורה ,למדו בלבד ואינו האמת האמיתית ,לכן עדיף לפשר ביניהם .אבל לאחר
מזה שהאם פטורה ,וזה המקור למה שאמרו בנזיר )כט ,א( שהאב חייב שנתנה תורה ,שאנו מצויים לדון על פי חוקי התורה ,שהיא
לחנך בנו ,והאם פטורה מלחנך את בנה למצוות. האמת לאמיתה ,אז מצוה לעשות משפט ולא פשרה.
והא דהביא הרמב"ם בהלכות הלכות מאכלות אסורות )יז ,כח( מקור אחר
למצוות חינוך ,דז"ל "אף על פי שאין בית דין מצווין להפריש את הקטן,
מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה שנאמר )משלי כב, ] 11יא[ )יח ,יט( "כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו וְ שָׁ ְמרוּ
ו( חנוך לנער על פי דרכו וגו'" עכ"ל אין זה אלא דברי קבלה ,אבל עיקר וּמ ְשׁפָּ ט לְ מַ עַ ן הָ בִ יא ה' עַ ל אַבְ ָרהָ ם אֵ ת אֲשֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו"
ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ
מצוות עשה לחנך בנו ילפינן מאברהם אבינו. ע"כ .במצוות לא תעשה יש כמה לאוים מפורשים בתורה להזהיר את
אבל יש לדקדק ,דמדכתיב "ביתו" משמע שגם את בתו חייב האב לחנך, הקטנים ולהפרישם מאיסור ,ומובא ביבמות )קיד ,א( להזהיר גדולים על
שהיא בכלל ביתו ,וכן כתב במגן אברהם )אורח חיים סימן שמג ,א( וז"ל הקטנים באכילת דם וטומאת כהן ועוד ,אבל לצוות על האב לחנך בנו
"ומשמע בנזיר )כט ,א( דאין מחויב לחנך בתו עיין שם .ובתוס' בנזיר הקשו במצוות עשה לא מצאנו מקור לזה] .ואיתא בש"ס )סוכה מב ,א( "תנו רבנן:
מאי שנא דביום הכיפורים )יומא פב ,א( מחויב לחנך בתו עייין שם .ואפשר קטן היודע לנענע -חייב בלולב ,להתעטף -חייב בציצית ,לשמור תפילין -
דכל המצות דמי ליום הכיפורים ,וצריך לחנכם ,וכן הובא בילקוט אמור דף אביו לוקח לו תפילין .יודע לדבר -אביו לומדו תורה וקריאת שמע" ע"כ.
קע"ח ע"ג" עכ"ל ,הנה מסיק המגן אברהם דכל המצוות הם כיום הכיפורים, וכן בכל הש"ס מובא שהאב חייב לחנך את בנו ,וכן אמרו ביום הכיפורים
שכשם שביום הכיפורים חייב לחנך את בתו כדאיתא שם ,הוא הדין בכל )יומא פב ,א( דמצוה על האב לחנך את בנו להתענות לשעות ביום
המצוות ,ומה שאמרו בנזיר שאין האב חייב לחנך בתו ,היינו דוקא בנזיר. הכיפורים[ .ובנזיר )כט ,א( אמרו שהאב חייב לחנך בנו ומשמע מהתורה,
וכן יש לדקדק כן מלשון הגמרא ,דתנן )נזיר כח ,ב( "האיש מדיר את בנו ולא אמו ,ולא הביאו מקור למצוה זו .ויש לבאר ,מנין המקור להלכה
בנזיר" ,ואמרו בגמרא דמשמע דוקא בנו ולא בתו ,והטעם בזה אמר ר' יוחנן פסוקה זו ,שהאב חייב לחנך את בנו למצוות ,ובקידושין )כט ,א( תנו רבנן
דכך הלכה למשה מסיני היא בנזיר .וריש לקיש אמר שהטעם שהאב מדיר דחייב האב ללמד את בנו תורה ,ובש"ס )שם ,ב( הביאו מקור למצוה זו,
את בנו ,לא הלכה למשה מסיני ,אלא כדי לחנכו במצוות .ושואל הש"ס, מדכתיב )דברים יא ,יט( "וְ לִ מַּ ְדתֶּ ם אֹ תָ ם אֶ ת בְּ נֵיכֶם לְ ַדבֵּ ר בָּ ם בְּ ִשׁבְ תְּ � בְּ בֵ יתֶ �
בשלמא לר' יוחנן כך היא הלכה שבנו ולא בתו ,אבל לריש לקיש שהטעם וּבְ לֶכְ תְּ � בַ ֶדּ ֶר� וּבְ שָׁ כְ בְּ � וּבְ קוּמֶ �" ,ואין מקור זה לכל המצוות ,אלא לתלמוד
כדי לחנכו במצוות מדוע בתו לא ,ומתרץ הש"ס "קסבר :בנו חייב לחנכו, תורה בלבד .ונראה ,דבאמת המקור להלכה זו שהאב חייב לחנך את בנו
ה
משך חכמה
פרשת וירא פסקא ח -יב
מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק
עם ביאור בינת החכמה -מאת יצחק בירך דסקל
גליון מס' ז תשפ"ז טל 052-7611435 :מיילy.b.daskal@ybdaskal.com :
עשה דולמדתם את בניכם )דברים יא ,יט( ,הוא בתלמוד תורה
)קידושין כט ,ב( .ואמרו בנזיר דף כט ,א דהאב חייב לחנך בנו
]יב[
במצות ,ואין האשה חייבת לחנך בנה במצות .פירוש ,דהוה כמו
)יח ,יט( כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ ֶשׁר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו
מצות עשה של תלמוד תורה דהאשה פטורה .ויעוין אורח חיים
וּמ ְשׁ ָפּט לְ מַ עַ ן ָהבִ יא ה' עַ ל ַא ְב ָרהָ ם
וְ שָׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת ְצדָ ָקה ִ
סימן שמג בביאורי הגר"א )ד"ה ויש אומרים( ובמגן אברהם
ֵאת אֲ שֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו
)ס"ק א( .ומקור מצות חינוך במצות עשה ,מקורו מזה הפסוק,
מנין שאשתו ובני ביתו ועבדיו בחזקת חברים
מאברהם אבינו שיצוה את בניו בקטנם על המצוות ,וקרא דחנוך
)יח ,יט( ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט .מזה 13מקור לנער על פי דרכו )משלי כב ,ו( שהביא רמב"ם בסוף הלכות
הברייתא ,דתנו רבנן עבודה זרה דף לט ,א חבר שמת ,אשתו ובניו מאכלות אסורות )יז ,כח( ]ושם לענין איסורים[ הוי מדברי קבלה,
ובני ביתו הרי הם בחזקתן עד שיחשדו .וזהו בכלל ביתו אשתו אבל העיקר מאברהם .וכאן משמע שאף לבנות מצוה על האב.
ועבדיו ,ושמרו .14 ויעוין מגן אברהם )אורח חיים סימן שמג ,א( ,דרק בנזיר אין
מצוה על בתו ,וכן משמע בגמרא שם ,ואין כאן מקום להאריך .12
] 13יב[ )יח ,יט( "כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו וְ שָׁ ְמרוּ בתו אינו חייב לחנכה" ,עד כאן .והנה אם אין האב חייב לחנך את בתו
וּמ ְשׁפָּ ט לְ מַ עַ ן הָ בִ יא ה' עַ ל אַבְ ָרהָ ם אֵ ת אֲשֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו"
ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ במצוות בכלל ,מה פריך הש"ס לריש לקיש מדוע לא מחנך את בתו ,הא כך
ע"כ .יש לדקדק מדוע כתוב "אחריו" .ונראה דגרסינן בעבודה זרה )לט ,א( היא ההלכה דחינוך הוא רק על הבן ולא על הבת ,אלא מוכח שפשיטא
"ת"ר :אשת חבר הרי היא כחבר ,עבדו של חבר הרי הוא כחבר ,חבר שמת לש"ס ,שמצוות חינוך גם על הבת ,לפיכך פריך הש"ס מדוע אינו חייב לחנך
-אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן עד שיחשדו" ע"כ .ולא מביא הש"ס את בתו ,ומתרץ הש"ס בתו אינו חייב לחנכה .והנה לשון זה יש לפרש שריש
מקור ,מנין שעבדו ואשתו וכל בני ביתו בחזקת חברים .ונראה דלכן כתוב לקיש סובר שחינוך בכלל אינו אלא לבנים ולא לבנות ,אבל אין הכרח לומר
"אחריו" ללמד שימשיכו לשמור גם אחריו ,והיינו דהם בחזקת חברים גם שהש"ס חוזר מסברתו אלא כשיש הכרח לזה ,וכאן אין הכרח לזה ,ויש
לאחר מותו עד שיחשדו .והיינו ,שאם הוא חבר מצוה עליו לחנך את דרכו לפרש קסבר ריש לקיש דדוקא בנזיר חייב לחנך את בנו ולא את בתו.
כחבר לבני ביתו ,לפיכך הם בחזקת חברות עד שיחשדום. 12תמצית דבריו :המקור למצות עשה לחנך את הבנים והבנות
14תמצית דבריו :המקור שאשתו ובני ביתו ועבדיו בחזקת מאברהם אבינו ,דכתיב "כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ שֶׁ ר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת
חברים ,שמפסוק זה ילפינן שיש מצוות עשה על האב לחנך את בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו וְ ָשׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה'" ,בניו וביתו אלו הבנות .ומכאן נלמד
בתו ובני ביתו לשמור דרך ה' ,והיינו ,שאם הוא חבר מצוה עליו לכל מצוות עשה שהאב חייב לחנך את בנו ובתו .ודוקא האב ולא
לחנך את דרכו כחבר לבני ביתו ,לפיכך הם בחזקת חברות עד האם ,כמו שפטורה מחינוך לתלמוד תורה כדין מצות עשה.
שיחשדום.
]יב[
ו
