gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer

שבוע: וירא (2026-10-26)

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משך חכמה‬ ‫פרשת וירא פסקא ח ‪ -‬יב‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ז תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן‬ ‫בארתי )ויקרא כו‪ ,‬מב( וזוכר חסדי אבות‪ ,‬פירוש‪ ,‬החסדים‬ ‫פרשת‪ :‬הפיכת סדום ועמורה – חלק א‬ ‫שעשה לאבות‪ ,‬לכן מיטיב לבניהם עדי עד‪ ,‬למען לא יהיה מה‬ ‫פסוקים‪ :‬פרק יח‪ ,‬יז – יח‬ ‫שהרבה חסדו לאבות בחנם‪ .‬ובפרט האיש שאין לו בנים‪ ,‬כל‬ ‫פסקאות ח – יב‬ ‫קיומו בזכרו‪ ,‬כי האנשים שהיטיב להם יזכרו לעד חסדו‪ ,‬כי במי‬ ‫יזכר שמו‪ ,‬ואם יתמו האנשים שהיטיב לו‪ ,‬הלא היטב חרה לו‪ ,‬כי‬ ‫‪‬‬ ‫גם שמו תמה נכרתה מספר החיים‪ .‬לכן אמר‪ ,‬כי אברהם מסר‬ ‫]ח[‬ ‫נפשו להציל את סדום ועמורה וכו' ורכושם‪ ,‬ואם יתמו סדום‬ ‫)יח‪ ,‬יז‪-‬יח( ַוה' ָאמָ ר הַ ְמכַ ֶסּה אֲ ִני ֵמ ַאבְ ָר ָהם אֲ שֶׁ ר אֲ נִי עֹשֶׂ ה‪:‬‬ ‫ועמורה‪ ,‬הלא יחרה אף אברהם‪ ,‬כי אין האיש שהכיר טובתו עוד‬ ‫וְ ַאבְ ָר ָהם הָ יוֹ ִי ְהיֶה ְלגוֹי גָּדוֹל וְ עָ צוּם וְ נִבְ ְרכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי ָה ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫בתבל‪ .‬לכן אמר‪ ,‬ואברהם היו יהיה לגוי גדול ונברכו בו וכו'‪ ,‬אף‬ ‫מדוע היה ראוי להודיע לאברהם מה שעושה בסדום‪ ,‬ומה הקשר בזה שאברהם יהיה‬ ‫אם יהפך סדום‪ ,‬כי שמו ישאר לברכה בקרב הארץ‪ .‬ולכן כאשר‬ ‫לגוי גדול‬ ‫אמרו כי עתה נרע לך מהם )יט‪ ,‬ט(‪ ,‬שזה כפית טובה ללוט‪ ,‬אשר‬ ‫)יח‪ ,‬יז‪-‬יח( המכסה אני מאברהם כו' ואברהם היו יהיה לגוי גדול‬ ‫עבורו הציל אברהם את כולם‪ ,‬לא היה תועלת לאברהם בהשאר‬ ‫ועצום‪ .‬הנה ‪ 1‬באמת הוא בטבע בעל החסד‪ ,‬שמי שהרבה להטיב‬ ‫אותם‪ ,‬כי שכחו טובתו גם חסדו עמהם‪ ,‬לכן אמרו עוד מי לך פה‬ ‫אותו‪ ,‬חפץ אחרי זה כי יזכר לטוב שמו‪ ,‬לכן יחפוץ בהתקיים מי‬ ‫להציל אותן ברחמים‪ ,‬הלא בוז יבוזו לך‪ ,‬ודו"ק היטב ‪.2‬‬ ‫שהיטיב לו‪ ,‬למען יהיה חסדו קיים לעד ונזכר לדורות‪ ,‬כאשר‬ ‫ֹאמרוּ הָ ֲאנ ִָשׁים אֶ ל לוֹט עֹ ד ִמי לְ � פֹ ה חָ תָ ן‬ ‫הַ ָדּלֶת"‪ ,‬אז אמרו )שם‪ ,‬יב( " ַויּ ְ‬ ‫‪] 1‬ח[ )יח‪ ,‬יז‪-‬יח( "וַה' אָמָ ר הַ ְמכַסֶּ ה ֲאנִי מֵ אַבְ ָרהָ ם אֲשֶׁ ר ֲאנִי עֹ שֶׂ ה‪ :‬וְ אַבְ ָרהָ ם‬ ‫וּבָ נֶי� וּבְ נֹ תֶ י� וְ כֹ ל אֲשֶׁ ר לְ � בָּ עִ יר הוֹצֵ א ִמן הַ מָּ קוֹם‪) :‬יג( כִּ י מַ ְשׁ ִחתִ ים ֲאנ ְַחנוּ‬ ‫אָרץ" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ :‬א‪.‬‬ ‫הָ י ֹו יִהְ יֶה לְ גוֹי גָּדוֹל וְ עָ צוּם וְ נִבְ ְרכוּ ב ֹו כֹּ ל גּ ֹויֵי הָ ֶ‬ ‫אֶ ת הַ מָּ קוֹם הַ זֶּה כִּ י ג ְָדלָה צַ עֲקָ תָ ם אֶ ת פְּ נֵי ה' ַויְשַׁ לְּ חֵ נוּ ה' לְ שַׁ חֲתָ הּ"‪.‬‬ ‫מדוע צריך ה' שלא לכסות מאברהם מה שהוא עושה בסדום‪ ,‬מה שייכות‬ ‫והוא פלא‪ ,‬מדוע רק לאחר מעשה זה עלתה צעקתם‪ .‬ועל פי המבואר מיושב‪,‬‬ ‫אברהם לסדום‪ .‬ב‪ .‬מה הקשר בין מה שאברהם יהיה גדול ועצום‪ .‬בשלמא‬ ‫דבאמת תפלתו של אברהם מנעה את הפיכת סדום‪ ,‬כדי שיזכרו טובתו‪ ,‬והיה‬ ‫אם היה כתוב שאברהם עבד לה'‪ ,‬וה' רוצה לומר כל דבר שעושה‪ ,‬ניחא‪.‬‬ ‫עיכוב בדבר‪ .‬אבל לאחר שאנשי סדום היו כפויי טובה ללוט‪ ,‬שאמרו לו נרע‬ ‫אבל מה ענין זה שיהיה לגוי גדול שלא יכסה ממנו‪ .‬ונראה‪ ,‬דכיון שאברהם‬ ‫לך‪ ,‬אף על פי שהם חייבים לו הכרת הטובה‪ ,‬כי רק עבורו נלחם אברהם‬ ‫מסר נפשו להציל את סדום ועמורה‪ ,‬בודאי חפץ אברהם שלא ישמיד את‬ ‫והציל את סדום‪ ,‬וכיון שהיו כפויי טובה‪ ,‬שוב אין סיבה שלא להשמידם‪ ,‬כי‬ ‫סדום ועמורה‪ ,‬כדי שיזכרו טובתו‪ ,‬שכך דרך אדם שעושה הרבה טובה‬ ‫כפויי טובה הם‪ ,‬ובלאו הכי לא יזכרוהו‪ ,‬לכן אמרו‪ ,‬שרק ברחמים הם יצילו‬ ‫למישהו‪ ,‬הוא חפץ שהלה יהיה קיים‪ ,‬ועל ידי זה יהיה זכרו קיים‪ ,‬לכן בודאי‬ ‫מי שלוט חפץ‪ ,‬אבל מן הדין נגזרה עכשיו כליה על כל אנשי סדום ועמורה‪.‬‬ ‫אברהם חפץ בסדום ועמורה שיזכרו טובתו‪ ,‬לכן אמר ה' שאינו מכסה‬ ‫‪ 2‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שהיה ראוי להודיע לאברהם מה שעושה‬ ‫מאברהם‪ ,‬וצריך לומר לו‪ ,‬שלמרות רצונו שלא ישמיד את סדום‪ ,‬ה' ישמיד‬ ‫בסדום‪ ,‬והקשר בזה שאברהם יהיה לגוי גדול ‪ -‬כיון שאברהם‬ ‫את סדום‪ .‬והטעם באמת שה' לא חס על סדום מחמת כבוד אברהם‪ ,‬שיזכרו‬ ‫הציל את אנשי סדום‪ ,‬הוא חפץ שלא ימותו ויזכרו טובתו‪ ,‬לכן‬ ‫מעשיו‪ ,‬כיון שאברהם יהיה לגוי גדול‪ ,‬ויהיה זכרו תמיד לברכה על ידי זרעו‪,‬‬ ‫אמר ה' שצריך להודיע לאברהם‪ ,‬ואף על פי כן משמידם‪ ,‬כיון‬ ‫כי מי שאין לו בנים‪ ,‬הוא במיוחד חפץ שמי שהוא עשה לו טובה יתקיים‪,‬‬ ‫שיהיה לאברהם זכרון על ידי בניו וזרעו לעולם‪.‬‬ ‫כדי שזכרו יהיה לנצח‪ ,‬אבל מי שיש לו זרע‪ ,‬הרי על ידי זרעו יש לו זכר‪.‬‬ ‫ועל פי זה מיושב דבר נפלא‪ .‬דהנה להלן כשבאו המלאכים ללוט כתוב‪,‬‬ ‫)בראשית יט‪ ,‬ג( " ַויִּ פְ צַ ר בָּ ם ְמאֹ ד ַו ָיּסֻרוּ אֵ לָיו ַו ָיּבֹאוּ אֶ ל בֵּ ית ֹו ַויַּעַ שׂ לָהֶ ם‬ ‫ִמ ְשׁתֶּ ה וּמַ צּוֹת אָפָ ה ַויֹּאכֵלוּ"‪ .‬ולא אמרו לו דבר‪ ,‬שהופכים העיר כו'‪ .‬ורק‬ ‫]ח[‬ ‫ֹאמרוּ הָ אֶ חָ ד בָּ א לָגוּר‬ ‫ֹאמרוּ גֶּשׁ הָ לְ אָה וַ יּ ְ‬ ‫לאחר המעשה דכתיב )שם‪ ,‬ט( " ַויּ ְ‬ ‫ַויִּ ְשׁפֹּ ט שָׁ פוֹט עַ תָּ ה נ ַָרע לְ � מֵ הֶ ם וַיִּ פְ צְ רוּ בָ אִ ישׁ בְּ לוֹט ְמאֹ ד ַויִּ גְּ שׁוּ לִ ְשׁבֹּר‬ ‫א‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת וירא פסקא ח ‪ -‬יב‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ז תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫וּמ ְשׁ ָפּט לְ מַ עַ ן ָהבִ יא ה' עַ ל ַא ְב ָרהָ ם‬ ‫וְ שָׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת ְצדָ ָקה ִ‬ ‫‪‬‬ ‫ֵאת אֲ שֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו‪:‬‬ ‫]ט[‬ ‫מדוע כתוב בפסוק "כי ידעתיו למען כו'"‬ ‫)יח‪ ,‬יט( כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ ֶשׁר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו‬ ‫)יח‪ ,‬יט( כי ידעתיו למען אשר יצוה כו'‪ .‬כי ‪ 3‬אם אמר השם יתברך‬ ‫שאדם זה יהיה צדיק‪ ,‬הוא מוכרח להיות צדיק‪ ,‬ואין לו בחירה להיות רשע‪,‬‬ ‫‪] 3‬ט[ )יח‪ ,‬יט( "כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו וְ שָׁ ְמרוּ‬ ‫ועל מה יקבל שכר‪.‬‬ ‫וּמ ְשׁפָּ ט לְ מַ עַ ן הָ בִ יא ה' עַ ל אַבְ ָרהָ ם אֵ ת אֲשֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו"‬ ‫ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ‬ ‫ומיישב הרמב"ם בלשון זה "דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה‬ ‫ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ ,‬מהו לשון "ידעתיו"‪ ,‬אם פירושו ידיעה‪ ,‬דהיינו שידוע לי‬ ‫ורחבה מני ים‪ ,‬וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה‪ ,‬אבל צריך‬ ‫שיצוה כו'‪ ,‬לא היה לכתוב "למען"‪ ,‬אלא רק 'כי ידעתיו אשר יצוה כו''‪ ,‬לכן‬ ‫אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר‪ ,‬כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬דידעתיו‪ ,‬אין פירושו ידיעה‪ ,‬אלא לשון חיבה ואהבה‪ ,‬וכך‬ ‫התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם‪ ,‬שהם ודעתם‬ ‫פירוש הכתוב לפי פירוש רש"י‪' ,‬כי אני אוהבו מפני שיצוה כו''‪ .‬וזה לשון‬ ‫שנים‪ ,‬אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד‪ ,‬ואין דעתו של אדם יכולה להשיג‬ ‫רש"י ")יט( כי ידעתיו ‪ -‬לשון חיבה‪ ,‬כמו )רות ב א( מודע לאישה‪) ,‬שם ג ב(‬ ‫דבר זה על בוריו‪ ,‬וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא‪,‬‬ ‫הלא בועז מודעתנו‪) ,‬שמות לג יז( ואדעך בשם‪ ,‬ואמנם עיקר לשון כולם‬ ‫שנאמר כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של‬ ‫אינו אלא לשון ידיעה‪ ,‬שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו‪.‬‬ ‫בורא‪ ,‬הוא שהנביא אמר‪ ,‬כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי‪,‬‬ ‫ולמה ידעתיו‪ ,‬למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי‪.‬‬ ‫וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים‬ ‫ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו'‪ ,‬אין למען נופל על‬ ‫והמעשים‪ ,‬אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם‪ ,‬ואין הקדוש ברוך‬ ‫הלשון" עכ"ל רש"י‪.‬‬ ‫הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך‪ ,‬ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר‬ ‫וזה לשון תרגום אונקלוס "ארי גלי קדמי בדיל דיפקיד ית בנוהי וית אנש‬ ‫זה‪ ,‬אלא בראיות ברורות מדברי החכמה‪ ,‬ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את‬ ‫ביתיה בתרוהי כו'"‪ .‬והנה‪ ,‬רש"י פירש דכונת אונקלוס לפרש‪ ,‬דידעתיו הוא‬ ‫האדם על מעשיו כפי מעשיו‪ ,‬אם טוב ואם רע‪ ,‬וזה הוא העיקר שכל דברי‬ ‫לשון ידיעה כפשוטו‪ ,‬אלא שכיון שאין מושג ידיעה אלא בבשר ודם‪ ,‬לפיכך‬ ‫הנבואה תלויין בו" עכ"ל‪.‬‬ ‫מתרגם אונקלוס "ארי גלי קדמי" פירוש‪ ,‬הרי גלוי לפני‪ ,‬כדרכו של התרגום‬ ‫ועל פי זה יתבאר היטב מדוע כתבה תורה "כי ידעתיו"‪ ,‬שכיון שכתבה תורה‬ ‫בכל מקום להסיר מלשון הכתובים כל מה שיכול חלילה להתפרש‬ ‫גדלותו של אברהם אשר יצוה כו'‪ ,‬יקשה לנו‪ ,‬שכיון שה' יודע עתידות‬ ‫כגשמיות‪ ,‬כידוע‪ .‬זה שיטת רש"י בביאור התרגום‪.‬‬ ‫שאברהם יצוה‪ ,‬שוב אין לאברהם שכר בזה‪ ,‬שהרי ידיעתו של ה' מכרחת‬ ‫אבל נראה דבאמת כונה עמוקה התכון אונקלוס בזה‪ ,‬ולכן לא קשה כלל‬ ‫שיעשה כן‪ ,‬ואין לאברהם בחירה בזה‪ ,‬והוא מוכרח לצוות לבניו אחר שזו‬ ‫המילה "למען"‪ ,‬להפך‪ ,‬היא הכרחית בלשון הכתוב‪.‬‬ ‫היא ידיעתו של ה'‪ ,‬לפיכך כתבה תורה לפני המילים "אשר יצוה" ‪ -‬שהם‬ ‫דהנה יש להקדים ולדקדק עוד על פירוש התרגום‪ ,‬מדוע כתוב כי "כי ידעתיו‬ ‫מורים על העתיד ‪" -‬כי ידעתיו"‪ ,‬פירוש‪ ,‬מה שאני אומר "אשר יצוה" אינו‬ ‫למען"‪ ,‬והרי די לכתוב ")יח( וְ אַבְ ָרהָ ם הָ י ֹו יִהְ יֶה לְ גוֹי גָּדוֹל וְ עָ צוּם וְ נִבְ ְרכוּ ב ֹו‬ ‫אצלי אלא בגדר ידיעה בלבד‪ ,‬וידיעה שלי אינה מכרחת שיצוה‪ ,‬כי אין‬ ‫אָרץ‪) :‬יט( )כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן( אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו כו'‪.‬‬ ‫כֹּ ל גּ ֹויֵי הָ ֶ‬ ‫ידיעתי כידיעת בשר ודם‪ ,‬וידיעתי אינה מכרחת לעשות כידיעתי‪ ,‬ואינה‬ ‫אבל באמת הכל יתיישב כפתור ופרח לאחר שנקדים את דברי הרמב"ם‬ ‫נוטלת הבחירה‪ ,‬ואין אברהם מוכרח‪ ,‬ולא הוצאתי דבר זה חוץ מידיעתי‪,‬‬ ‫בספר המדע )הלכות תשובה ה‪ ,‬ה( שכתב‪ ,‬וז"ל "שמא תאמר‪ ,‬והלא הקדוש‬ ‫אלא רק בידיעתי שאינה מכרחת‪.‬‬ ‫ברוך הוא יודע כל מה שיהיה‪ ,‬וקודם שיהיה‪ ,‬ידע שזה יהיה צדיק או רשע‪,‬‬ ‫ולכן כתב בתורה "למען"‪ ,‬פירוש‪ ,‬הטעם שכתבתי בתורה שהוא אצלי בגדר‬ ‫או לא ידע‪ ,‬אם ידע שהוא יהיה צדיק‪ ,‬אי אפשר שלא יהיה צדיק‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫ידיעה‪ ,‬הוא "למען" אשר יצוה מעצמו בבחירתו‪ ,‬ולא יהיה מוכרח בזה‬ ‫שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע‪ ,‬הרי לא ידע הדבר על בוריו" ע"כ‬ ‫לצוות‪ ,‬אלא הוא יצוה מעצמו‪ .‬ולזה נתכון התרגום שתרגם "הרי גלוי לפני"‪,‬‬ ‫תמיהת הרמב"ם‪ .‬הנה הקשה הרמב"ם קושיא עצומה בחקירה אלוקית‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אין זו ידיעה כפשוטו‪ ,‬אלא גילוי של בחירת אברהם לצוות לבניו‪,‬‬ ‫דכיון שודאי מה שה' יודע הוא ידיעה מוחלטת‪ ,‬ולא ישתנה מה שה' יודע‪,‬‬ ‫ואינה מכרחת‪ ,‬ולכן שינה התרגום מלשון ידיעה הרגיל‪ ,‬שהוא בלשון בשר‬ ‫שהרי אם יכול להשתנות אין זו ידיעה מוחלטת‪ ,‬אם כן קשה‪ ,‬כיון שה' יודע‬ ‫ב‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת וירא פסקא ח ‪ -‬יב‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ז תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫‪‬‬ ‫שיצוה את בניו‪ ,‬הלא היה מוכרח ומחוייב‪ .‬אמנם‪ ,‬ידיעת השם‬ ‫יתברך אינו מכריח הבחירה‪ ,‬כמו שכתב הרמב"ם בספר המדע‬ ‫]י[‬ ‫)תשובה ה‪ ,‬ה(‪ .‬לכן אמר ידעתיו‪ ,‬שנשאר אצלו בידיעה‪ ,‬בלתי‬ ‫)יח‪ ,‬יט( כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ ֶשׁר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו‬ ‫גזירה מכרחת בחירתו‪ ,‬למען אשר יצוה בבחירתו ומרצונו‪ ,‬לכן לא‬ ‫וּמ ְשׁ ָפּט לְ מַ עַ ן ָהבִ יא ה' עַ ל ַא ְב ָרהָ ם‬ ‫וְ שָׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת ְצדָ ָקה ִ‬ ‫הוציא זה השם יתברך מידיעתו‪ ,‬שלא להכריח בחירתו‪ .‬וזה‬ ‫ֵאת אֲ שֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו‪:‬‬ ‫כהתרגום ‪.4‬‬ ‫"צדקה" היא פשרה‪ ,‬ו"משפט" הוא דין‪ ,‬מדוע מקדים פשרה לדין‪ ,‬ובדוד מקדים דין‬ ‫לפשרה‬ ‫)יח‪ ,‬יט( כי ידעתיו כו' אשר יצוה כו' צדקה ומשפט‪ .‬זה ‪ 5‬דין‬ ‫כן‪ ,‬ומתרץ הש"ס דבאמת דינין נצטוו ישראל לפני כן‪ ,‬אבל במרה נוסף‬ ‫ודם ידיעה חיצונית המכרחת ונוטלת הבחירה‪ ,‬אלא רק גלוי לפני‪ .‬ועל פי‬ ‫עליהם לדון דיני קנסות‪ ,‬והם מה שקונסים יותר מהדין לפי ראות עיני‬ ‫ביאור זה מבואר היטב פירוש הכתוב על פי תרגום אונקלוס‪ ,‬ולא קשה מידי‬ ‫הדיינים לצורך שעה וכדו'‪.‬‬ ‫לשון "למען"‪.‬‬ ‫והקשה רש"י )שם( הא בפסוק של אברהם כתוב לעשות שתי דברים‪,‬‬ ‫‪ 4‬תמצית דבריו‪ :‬כדי שלא יקשה לנו מדוע יש שכר לאברהם על‬ ‫"צדקה" ו"משפט"‪ ,‬ומשפט הוא הדינין‪ ,‬ומהו צדקה‪ ,‬לכאורה הוא קנסות‪,‬‬ ‫אשר יצוה‪ ,‬והרי ידיעתו של ה' שאברהם יצוה כו'‪ ,‬היא מכרחת‬ ‫אם כן גם על הקנסות נצטוו ישראל לפני מרה‪ .‬ומתרץ רש"י‪ ,‬דצדקה אינה‬ ‫את אברהם לעשות כן‪ ,‬וניטלה הבחירה ממנו‪ ,‬לפיכך כתבה‬ ‫קנס‪ ,‬דקנס הוא עונש יותר מהדין‪ ,‬וצדקה משמעו להפחית מהדין‪ ,‬שלא‬ ‫תורה‪ ,‬שזה שיצוה הוא בחירתו של אברהם‪ ,‬כי היא רק בגדר‬ ‫יקוב הדין את ההר‪ ,‬אבל צדקה הוא פשרה‪ ,‬שיש לדיינין לדון לפעמים‬ ‫ידיעה אצלי‪ ,‬ואין ידיעת ה' כידיעת בשר ודם שהיא חיצונית‪,‬‬ ‫בפשרה ולעשות צדקה‪ ,‬ולשון צדקה שהוא פשרה‪ ,‬מקורו בסנהדרין‪ ,‬שעל‬ ‫אלא ה' וידיעתו אחד הם‪.‬‬ ‫הפסוק בדוד )שמואל ב‪ ,‬ח‪ ,‬טו( " ַויְהִ י ָדוִ ד עֹ שֶׂ ה ִמ ְשׁפָּ ט וּצְ ָדקָ ה לְ כָל עַ מּ ֹו"‬ ‫אמרו בסנהדרין )ו‪ ,‬ב( "והלא כל מקום שיש משפט ‪ -‬אין צדקה‪ ,‬וצדקה ‪-‬‬ ‫אין משפט‪ ,‬אלא איזהו משפט שיש בו צדקה ‪ -‬הוי אומר‪ :‬זה ביצוע" ע"כ‬ ‫ובזה יתבאר לך היטב לשון רש"י וז"ל )סנהדרין נו‪ ,‬ב ד"ה דיני קנסות( "דיני‬ ‫]י[‬ ‫קנסות ‪ -‬הוסיפו במרה‪ ,‬דבני נח לא הוזהרו עליהן דכתיב ויצו‪ ,‬וגמרינן לה‬ ‫‪] 5‬י[ )יח‪ ,‬יט( "כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו וְ שָׁ ְמרוּ‬ ‫מאשר יצוה‪ ,‬דהתם צדקה ומשפט כתיב‪ ,‬דהיינו דין ופשרה‪ ,‬אבל קנסות לאו‬ ‫וּמ ְשׁפָּ ט לְ מַ עַ ן הָ בִ יא ה' עַ ל אַבְ ָרהָ ם אֵ ת אֲשֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו"‬ ‫ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ‬ ‫משפט נינהו ‪ -‬דקנסינן ליה טפי מדיניה" עכ"ל‪ .‬הנה נתבאר לך על פי רש"י‬ ‫ע"כ‪ .‬בהכרח להקדים כמה הקדמות‪.‬‬ ‫בסנהדרין‪ ,‬שפירוש הכתוב כאן "לעשות צדקה ומשפט" היינו לעשות דין‬ ‫גרסינן בסנהדרין )נו‪ ,‬א‪-‬ב( "תנו רבנן‪ :‬שבע מצות נצטוו בני נח‪ :‬דינין כו'‬ ‫ופשרה‪.‬‬ ‫מנהני מילי ‪ -‬אמר רבי יוחנן‪ :‬דאמר קרא )בראשית ב‪ ,‬טז( ויצו ה' אלהים‬ ‫עוד יש להקדים‪ ,‬דנחלקו התנאים בסנהדרין )ו‪ ,‬ב( אם מותר או מצוה‬ ‫על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ‪ -‬ויצו ‪ -‬אלו הדינין‪ ,‬וכן הוא אומר‬ ‫לעשות פשרה‪ ,‬רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר שאסור לבצוע‪,‬‬ ‫)בראשית יח‪ ,‬יט( כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'‪ .‬דינין בני נח‬ ‫רבי יהושע בן קרחה אומר שמצוה לבצוע‪ ,‬ורבי שמעון בן מנסיא אומר‪,‬‬ ‫איפקוד ‪ -‬והתניא‪ :‬עשר מצות נצטוו ישראל במרה‪ ,‬שבע שקיבלו עליהן בני‬ ‫שנים שבאו לפניך לדין‪ ,‬עד שלא תשמע דבריהן‪ ,‬או משתשמע דבריהן ואי‬ ‫נח‪ ,‬והוסיפו עליהן‪ :‬דינין‪ ,‬ושבת‪ ,‬וכיבוד אב ואם‪ .‬דינין – דכתיב )שמות טו‬ ‫אתה יודע להיכן דין נוטה ‪ -‬אתה רשאי לומר להן‪ :‬צאו ובצעו‪ .‬משתשמע‬ ‫כה( שם שם לו חק ומשפט כו'‪ ,‬לא נצרכה אלא לדיני קנסות" ע"כ‪.‬‬ ‫דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה ‪ -‬אי אתה רשאי לומר להן‪ :‬צאו ובצעו‪.‬‬ ‫הנה רבי יוחנן מפרש‪ ,‬שהמקור שבני נח נצטוו על הדינין‪ ,‬הוא מדכתיב ויצו‬ ‫וסובר רבינו‪ ,‬שגם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי מודה לרבי שמעון‬ ‫ה' כו' לאדם הראשון‪ ,‬ולשון ויצו הוא דינין‪ ,‬כדכתיב באברהם למען אשר‬ ‫בן מנסיא שאם אין יודע להיכן הדין נוטה שרשאי לעשות פשרה כשיטת‬ ‫יצוה כו' לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬ומשפט הוא דין‪ .‬ומקשה הש"ס‪ ,‬והא רק‬ ‫רבי שמעון בן מנסיא‪ ,‬דלא בחד ברייתא קתני לה‪ ,‬דלא מסתבר שיהיה אסור‬ ‫במרה נצטוו ישראל על הדינין‪ ,‬דכתיב "שם שם לו חק ומשפט" ולא לפני‬ ‫ג‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת וירא פסקא ח ‪ -‬יב‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ז תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫אבל באברהם כתוב צדקה ומשפט‪ ,‬שקודם שנתנה ]תורה[‪ ,‬והיו‬ ‫ופשרה‪ ,‬דגמרינן לקרא דויצו )בראשית ב‪ ,‬טז( מזה ]רש"י‬ ‫בני נח‪) ,‬תורה( פשרה העיקר ‪ ,6‬והדין הנימוסי טפל‪ ,‬היה משפט‬ ‫סנהדרין נו‪ ,‬ב )ד"ה דיני קנסות([‪ .‬אף על גב דאיכא תנא דאמר‬ ‫אחר הצדקה‪ ,‬שהפשרה קודם‪ ,‬ודו"ק‪ .‬וכן הביא רמב"ן ‪ 7‬בוישלח‬ ‫דאסור לבצוע )סנהדרין ו‪ ,‬ב(‪ ,‬זה דוקא בבית דין דישראל‪ ,‬דדנין‬ ‫)בראשית לד‪ ,‬יג ד"ה ויענו( בדיני ישראל‪ ,‬כל דין שאתה שלם‬ ‫על פי דרכי התורה אסור לדיין לבצוע‪ ,‬רק לדון בדיני תורה‪ ,‬אם‬ ‫ממנו ]לא דין מרומה‪ ,‬ויודע הדין[ אי אתה רשאי לברוח ממנו‬ ‫לא כשאינו יודע דין תורה‪ ,‬אז מותר לבצע ולפשר‪ ,‬אבל בבית דין‬ ‫]פירוש‪ ,‬לבצע ולפשר[ כו' אבל בדיניהם‪ ,‬אף על פי שאתה יודע‬ ‫של בני נח שמוזהרין על הדינים לדון דיני נימוסין כפי השכל‬ ‫שאתה שלם ממנו‪ ,‬אתה רשאי לברוח ממנו ]פירוש‪ ,‬מצוה לפשר‪,‬‬ ‫האנושי‪ ,‬בזה מותר ומצוה לפשר אפילו אם יודע הדין שלהם‪ .‬ולכן‬ ‫כמו שפירשתי[‪ .‬ויעויין שם ברמב"ן שפירש בדרך אחר‪.‬‬ ‫אמר בדוד ויהי דוד עושה משפט וצדקה )שמואל ב‪ ,‬ח‪ ,‬טו(‪,‬‬ ‫ובירושלמי שלפנינו אין זה המאמר‪ .‬ולכן אמר ‪) 8‬סנהדרין נז‪ ,‬ב(‬ ‫משפט שיש בו צדקה‪ ,‬הוי אומר זה ביצוע )סנהדרין ו‪ ,‬ב( כשאינו‬ ‫יודע או בדין מרומה שמשפט קודם‪ ,‬ובאופנים שאין דין‪ ,‬צדקה‪,‬‬ ‫משפט בדרך פשרה[‪.‬‬ ‫לעשות פשרה אם אינו יודע הדין‪ .‬וכן בדין מרומה יש לעשות פשרה‪ ,‬ודין‬ ‫‪] 6‬א‪ .‬ה‪ .‬בנדפס‪" :‬שקודם שנתנה והיו בני נח תורה פשרה העיקר"‪ .‬המילה‬ ‫מרומה פירש רש"י בסנהדרין )לב‪ ,‬ב( "שבית דין מכירין בתובע זה שהוא‬ ‫"תורה אין לה משמעות‪ .‬ויש מגיהים בלשון המחבר וכתבו "תורת"‪ .‬ואין‬ ‫רמאי‪ ,‬או מבינים טענת רמאי בדבריו" דאמרו בש"ס סנהדרין לב‪ ,‬ב שבדין‬ ‫זה נכון דמהו לשון "תורת פשרה"‪ .‬ועוד שכתב "שקודם שנתנה והיו" וכל‬ ‫מרומה אין לדון בבחינת יקוב הדין את ההר‪ .‬ולאחר הקדמה זו יתבאר היטב‪.‬‬ ‫בר דעת רואה שחסר בדבריו‪ .‬לכן ברור שהמילה "תורה" נדפסה בטעות‬ ‫דהנה יש לדקדק‪ ,‬אליבא דרבי שמעון בן מנסיא ורבי אליעזר דאסור לבצוע‬ ‫שלא במקומה‪ ,‬כפי שהגהתי‪ .‬וצריך לעיין בכתב היד[‪.‬‬ ‫רק כשאינו יודע הדין‪ ,‬איך יפרש הכתוב "צדקה ומשפט"‪ ,‬מהי "צדקה"‪.‬‬ ‫ז"ל הרמב"ן )בראשית לד‪ ,‬יג ד"ה ויענו( "ובירושלמי אמרו 'בדינין של‬ ‫‪7‬‬ ‫דאין לומר דהיינו פשרה כשאינו יודע הדין‪ ,‬או בדין מרומה‪ ,‬דאין זה משמע‪,‬‬ ‫נח‪ ,‬הטה דינו נהרג‪ ,‬לקח שחד נהרג‪ .‬בדיני ישראל‪ ,‬כל דין שאתה יודע‬ ‫שהרי כתיב אשר יצוה לעשות כו' צדקה ומשפט‪ ,‬משמע לכתחלה‪ ,‬ולא רק‬ ‫שאתה שלם ממנו אי אתה רשאי לברוח ממנו‪ ,‬וכל שאתה יודע שאי אתה‬ ‫כשאינו יודע הדין‪ .‬ועוד קשה‪ ,‬מדוע בדוד הקדים משפט לצדקה‪ ,‬ובאברהם‬ ‫שלם ממנו אתה רשאי לברוח ממנו‪ ,‬אבל בדיניהם‪ ,‬אף על פי שאתה יודע‬ ‫הקדים צדקה למשפט‪.‬‬ ‫שאתה שלם ממנו‪ ,‬אתה רשאי לברוח ממנו'‪ .‬נראה מכאן שרשאי הגוי לאמר‬ ‫ונראה‪ ,‬דיש הבדל מהותי בין משפטי התורה למשפטי הגויים‪ ,‬שמשפטי‬ ‫לבעלי הדין איני נזקק לכם‪ ,‬כי תוספת היא בישראל לא תגורו מפני איש‬ ‫התורה הוא משפט אלוקי פנימי‪ ,‬אבל משפט הגויים הוא משפט חיצוני‪,‬‬ ‫)דברים א יז(‪ ,‬אל תכניס דבריך מפני איש )סנהדרין ו ב(‪ ,‬וכל שכן שלא יהרג‬ ‫והם רק נימוסים לקיים חיי חברה תקינים‪ ,‬לפיכך לפני שנתנה תורה‪ ,‬כשהיו‬ ‫כשלא יעשה עצמו קצין שוטר ומושל לשפוט את אדוניו" עכ"ל הנה מפרש‬ ‫ישראל בני נח‪ ,‬אף שהיו מצווים לדון דיני נימוסין על פי השכל האנושי‪,‬‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬דלברוח ממנו היינו שלא לדון להם‪ .‬ונראה על פי המפורש לעיל‪,‬‬ ‫מכל מקום מצוה יותר לעשות פשרה‪ ,‬כיון שגם הדין אינו אלא נימוסי בלבד‬ ‫דלברוח ממנו היינו לעשות פשרה‪ ,‬שבורח מהדין ועושה ביצוע‪ ,‬ומה‬ ‫ואינו האמת האמיתית‪ ,‬לכן עדיף לפשר ביניהם‪ .‬אבל לאחר שנתנה תורה‪,‬‬ ‫שאמרו שאתה שלם‪ ,‬היינו שאינו דין מרומה‪ ,‬ויודע הדין‪ .‬אלא שפלא הוא‬ ‫שאנו מצויים לדון על פי חוקי התורה‪ ,‬שהיא האמת לאמיתה‪ ,‬אז מצוה‬ ‫שאין ירושלמי כזה לפנינו‪.‬‬ ‫לעשות משפט ולא פשרה לפי רבי שמעון בן מנסיה ורבי אליעזר‪ ,‬אלא אם‬ ‫פירוש בסנהדרין )נז‪ ,‬ב( דרשו מהכתוב שאשה בן נח לא מצווה על הדינין‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫כן אינו יודע הדין או בדין מרומה‪ .‬ובזה מבואר היטב מדוע באברהם הכל‬ ‫והקשו בש"ס‪ ,‬והא כתיב באברהם "אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו‬ ‫מודים שיש לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬כיון שעוד לא נתנה תורה‪ ,‬היה הדין‬ ‫וּמ ְשׁפָּ ט"‪ ,‬וביתו הם הנשים‪ ,‬ועליהם לעשות‬ ‫וְ שָׁ ְמרוּ ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ‬ ‫הנימוסי טפל והפשרה עיקר‪ ,‬ולא אסרו התנאים לעשות פשרה רק לאחר‬ ‫צדקה ומשפט‪ ,‬והיינו דין‪ ,‬ומתרץ הש"ס‪ ,‬דמשפט עולה על בניו‪ ,‬וצדקה על‬ ‫מתן תורה‪ ,‬שאז נעשה הדין תורה עיקר‪ ,‬והפשרה טפל‪ .‬ועל פי זה מיושב‬ ‫ביתו‪ ,‬דהיינו הנשים פסולות לדון אף בבני נח‪ ,‬אבל אשה כשרה לעשות‬ ‫היטב מדוע בדוד הקדים משפט לצדקה‪ ,‬דלאחר מתן תורה יש להקדים‬ ‫פשרה‪ .‬הנה מדברי הש"ס יש ראיה לפירוש רש"י בסנהדרין )הנ"ל שעליו‬ ‫משפט לצדקה‪ ,‬אלא אם אינו יודע הדין‪ ,‬אז יעשה צדקה ]והסוברים שיש‬ ‫סובב כל דבריו( שצדקה היינו פשרה‪ ,‬ועל כורחך צריך לחלק מה שחילקנו‬ ‫לכתחלה לעשות פשרה‪ ,‬מפרשים בדוד‪ ,‬שמשפט וצדקה היינו‪ ,‬שהיה עושה‬ ‫ד‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת וירא פסקא ח ‪ -‬יב‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ז תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫)יח‪ ,‬יט( כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ ֶשׁר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו‬ ‫בניו לדין‪ ,‬שאשה פסולה לדין‪ ,‬וביתו לצדקה‪ ,‬שפשרה כשר ‪9‬‬ ‫וּמ ְשׁ ָפּט לְ מַ עַ ן ָהבִ יא ה' עַ ל ַא ְב ָרהָ ם‬ ‫וְ שָׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת ְצדָ ָקה ִ‬ ‫בנשים‪ .‬יעויין )סנהדרין( דף נז‪ ,‬ב‪ ,‬ודו"ק ‪.10‬‬ ‫ֵאת אֲ שֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫מהו המקור שיש מצות עשה על האב לחנך את הבנים‬ ‫)יח‪ ,‬יט( כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו כו'‬ ‫]יא[‬ ‫לעשות כו'‪ .‬הנה ‪ 11‬חינוך מצוה לבנים במצות עשה לא נזכר‪ ,‬רק‬ ‫הוא מאברהם אבינו שציוה את בניו וביתו אחריו לשמור דרך ה'‪.‬‬ ‫לעיל‪ ,‬שבבן נח הכל מודים שמצוה לעשות פשרה‪.‬‬ ‫והנה בשולחן ערוך אורח חיים סימן שמג סעיף א‪ ,‬כתב הרמ"א "וי"א דלא‬ ‫‪ 9‬נראה שנשמט סימן ' וצריך להיות כשר'‪ ,‬והיינו כשרה‪.‬‬ ‫שייך חינוך לבית דין‪ ,‬אלא לאב בלבד"‪ ,‬ועל זה הביא בביאור הגר"א בד"ה‬ ‫‪ 10‬תמצית דבריו‪ :‬משפטי התורה הוא משפט אלוקי פנימי‪ ,‬אבל‬ ‫ויש אומרים‪ ,‬את דברי התוס' ישנים‪ ,‬ודברי הרמב"ם‪ ,‬שאין האם חייבת‬ ‫משפט הגויים הוא משפט חיצוני‪ ,‬והם רק נימוסים לקיים חיי‬ ‫לחנך את בנה‪ ,‬וכן כתב המגן אברהם )אורח חיים סימן שמג‪ ,‬ס"ק א( שהאם‬ ‫חברה תקינים‪ ,‬לפיכך לפני שנתנה תורה‪ ,‬כשהיו ישראל בני נח‪,‬‬ ‫פטורה לחנך את בנה‪ .‬ויש לבאר מנין שהאם פטורה לחנך את בנה‪ ,‬ונראה‪,‬‬ ‫אף שהיו מצווים לדון דיני נימוסין על פי השכל האנושי‪ ,‬מכל‬ ‫שכמו בתלמוד תורה מבואר בקידושין )שם( שהאם פטורה לחנך בנה ככל‬ ‫מקום מצוה יותר לעשות פשרה‪ ,‬כיון שגם הדין אינו אלא נימוסי‬ ‫מצוות עשה שהאשה פטורה‪ ,‬גם שאר מצוות חינוך כתלמוד תורה‪ ,‬למדו‬ ‫בלבד ואינו האמת האמיתית‪ ,‬לכן עדיף לפשר ביניהם‪ .‬אבל לאחר‬ ‫מזה שהאם פטורה‪ ,‬וזה המקור למה שאמרו בנזיר )כט‪ ,‬א( שהאב חייב‬ ‫שנתנה תורה‪ ,‬שאנו מצויים לדון על פי חוקי התורה‪ ,‬שהיא‬ ‫לחנך בנו‪ ,‬והאם פטורה מלחנך את בנה למצוות‪.‬‬ ‫האמת לאמיתה‪ ,‬אז מצוה לעשות משפט ולא פשרה‪.‬‬ ‫והא דהביא הרמב"ם בהלכות הלכות מאכלות אסורות )יז‪ ,‬כח( מקור אחר‬ ‫למצוות חינוך‪ ,‬דז"ל "אף על פי שאין בית דין מצווין להפריש את הקטן‪,‬‬ ‫מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה שנאמר )משלי כב‪,‬‬ ‫‪] 11‬יא[ )יח‪ ,‬יט( "כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו וְ שָׁ ְמרוּ‬ ‫ו( חנוך לנער על פי דרכו וגו'" עכ"ל אין זה אלא דברי קבלה‪ ,‬אבל עיקר‬ ‫וּמ ְשׁפָּ ט לְ מַ עַ ן הָ בִ יא ה' עַ ל אַבְ ָרהָ ם אֵ ת אֲשֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו"‬ ‫ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ‬ ‫מצוות עשה לחנך בנו ילפינן מאברהם אבינו‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬במצוות לא תעשה יש כמה לאוים מפורשים בתורה להזהיר את‬ ‫אבל יש לדקדק‪ ,‬דמדכתיב "ביתו" משמע שגם את בתו חייב האב לחנך‪,‬‬ ‫הקטנים ולהפרישם מאיסור‪ ,‬ומובא ביבמות )קיד‪ ,‬א( להזהיר גדולים על‬ ‫שהיא בכלל ביתו‪ ,‬וכן כתב במגן אברהם )אורח חיים סימן שמג‪ ,‬א( וז"ל‬ ‫הקטנים באכילת דם וטומאת כהן ועוד‪ ,‬אבל לצוות על האב לחנך בנו‬ ‫"ומשמע בנזיר )כט‪ ,‬א( דאין מחויב לחנך בתו עיין שם‪ .‬ובתוס' בנזיר הקשו‬ ‫במצוות עשה לא מצאנו מקור לזה‪] .‬ואיתא בש"ס )סוכה מב‪ ,‬א( "תנו רבנן‪:‬‬ ‫מאי שנא דביום הכיפורים )יומא פב‪ ,‬א( מחויב לחנך בתו עייין שם‪ .‬ואפשר‬ ‫קטן היודע לנענע ‪ -‬חייב בלולב‪ ,‬להתעטף ‪ -‬חייב בציצית‪ ,‬לשמור תפילין ‪-‬‬ ‫דכל המצות דמי ליום הכיפורים‪ ,‬וצריך לחנכם‪ ,‬וכן הובא בילקוט אמור דף‬ ‫אביו לוקח לו תפילין‪ .‬יודע לדבר ‪ -‬אביו לומדו תורה וקריאת שמע" ע"כ‪.‬‬ ‫קע"ח ע"ג" עכ"ל‪ ,‬הנה מסיק המגן אברהם דכל המצוות הם כיום הכיפורים‪,‬‬ ‫וכן בכל הש"ס מובא שהאב חייב לחנך את בנו‪ ,‬וכן אמרו ביום הכיפורים‬ ‫שכשם שביום הכיפורים חייב לחנך את בתו כדאיתא שם‪ ,‬הוא הדין בכל‬ ‫)יומא פב‪ ,‬א( דמצוה על האב לחנך את בנו להתענות לשעות ביום‬ ‫המצוות‪ ,‬ומה שאמרו בנזיר שאין האב חייב לחנך בתו‪ ,‬היינו דוקא בנזיר‪.‬‬ ‫הכיפורים[‪ .‬ובנזיר )כט‪ ,‬א( אמרו שהאב חייב לחנך בנו ומשמע מהתורה‪,‬‬ ‫וכן יש לדקדק כן מלשון הגמרא‪ ,‬דתנן )נזיר כח‪ ,‬ב( "האיש מדיר את בנו‬ ‫ולא אמו‪ ,‬ולא הביאו מקור למצוה זו ‪ .‬ויש לבאר‪ ,‬מנין המקור להלכה‬ ‫בנזיר"‪ ,‬ואמרו בגמרא דמשמע דוקא בנו ולא בתו‪ ,‬והטעם בזה אמר ר' יוחנן‬ ‫פסוקה זו‪ ,‬שהאב חייב לחנך את בנו למצוות‪ ,‬ובקידושין )כט‪ ,‬א( תנו רבנן‬ ‫דכך הלכה למשה מסיני היא בנזיר‪ .‬וריש לקיש אמר שהטעם שהאב מדיר‬ ‫דחייב האב ללמד את בנו תורה‪ ,‬ובש"ס )שם‪ ,‬ב( הביאו מקור למצוה זו‪,‬‬ ‫את בנו‪ ,‬לא הלכה למשה מסיני‪ ,‬אלא כדי לחנכו במצוות‪ .‬ושואל הש"ס‪,‬‬ ‫מדכתיב )דברים יא‪ ,‬יט( "וְ לִ מַּ ְדתֶּ ם אֹ תָ ם אֶ ת בְּ נֵיכֶם לְ ַדבֵּ ר בָּ ם בְּ ִשׁבְ תְּ � בְּ בֵ יתֶ �‬ ‫בשלמא לר' יוחנן כך היא הלכה שבנו ולא בתו‪ ,‬אבל לריש לקיש שהטעם‬ ‫וּבְ לֶכְ תְּ � בַ ֶדּ ֶר� וּבְ שָׁ כְ בְּ � וּבְ קוּמֶ �"‪ ,‬ואין מקור זה לכל המצוות‪ ,‬אלא לתלמוד‬ ‫כדי לחנכו במצוות מדוע בתו לא‪ ,‬ומתרץ הש"ס "קסבר‪ :‬בנו חייב לחנכו‪,‬‬ ‫תורה בלבד‪ .‬ונראה‪ ,‬דבאמת המקור להלכה זו שהאב חייב לחנך את בנו‬ ‫ה‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת וירא פסקא ח ‪ -‬יב‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ז תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫‪‬‬ ‫עשה דולמדתם את בניכם )דברים יא‪ ,‬יט(‪ ,‬הוא בתלמוד תורה‬ ‫)קידושין כט‪ ,‬ב(‪ .‬ואמרו בנזיר דף כט‪ ,‬א דהאב חייב לחנך בנו‬ ‫]יב[‬ ‫במצות‪ ,‬ואין האשה חייבת לחנך בנה במצות‪ .‬פירוש‪ ,‬דהוה כמו‬ ‫)יח‪ ,‬יט( כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ ֶשׁר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו‬ ‫מצות עשה של תלמוד תורה דהאשה פטורה‪ .‬ויעוין אורח חיים‬ ‫וּמ ְשׁ ָפּט לְ מַ עַ ן ָהבִ יא ה' עַ ל ַא ְב ָרהָ ם‬ ‫וְ שָׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת ְצדָ ָקה ִ‬ ‫סימן שמג בביאורי הגר"א )ד"ה ויש אומרים( ובמגן אברהם‬ ‫ֵאת אֲ שֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו‬ ‫)ס"ק א(‪ .‬ומקור מצות חינוך במצות עשה‪ ,‬מקורו מזה הפסוק‪,‬‬ ‫מנין שאשתו ובני ביתו ועבדיו בחזקת חברים‬ ‫מאברהם אבינו שיצוה את בניו בקטנם על המצוות‪ ,‬וקרא דחנוך‬ ‫)יח‪ ,‬יט( ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪ .‬מזה ‪ 13‬מקור‬ ‫לנער על פי דרכו )משלי כב‪ ,‬ו( שהביא רמב"ם בסוף הלכות‬ ‫הברייתא‪ ,‬דתנו רבנן עבודה זרה דף לט‪ ,‬א חבר שמת‪ ,‬אשתו ובניו‬ ‫מאכלות אסורות )יז‪ ,‬כח( ]ושם לענין איסורים[ הוי מדברי קבלה‪,‬‬ ‫ובני ביתו הרי הם בחזקתן עד שיחשדו‪ .‬וזהו בכלל ביתו אשתו‬ ‫אבל העיקר מאברהם‪ .‬וכאן משמע שאף לבנות מצוה על האב‪.‬‬ ‫ועבדיו‪ ,‬ושמרו ‪.14‬‬ ‫ויעוין מגן אברהם )אורח חיים סימן שמג‪ ,‬א(‪ ,‬דרק בנזיר אין‬ ‫מצוה על בתו‪ ,‬וכן משמע בגמרא שם‪ ,‬ואין כאן מקום להאריך ‪.12‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪] 13‬יב[ )יח‪ ,‬יט( "כִּ י י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו וְ שָׁ ְמרוּ‬ ‫בתו אינו חייב לחנכה"‪ ,‬עד כאן‪ .‬והנה אם אין האב חייב לחנך את בתו‬ ‫וּמ ְשׁפָּ ט לְ מַ עַ ן הָ בִ יא ה' עַ ל אַבְ ָרהָ ם אֵ ת אֲשֶׁ ר ִדּבֶּ ר עָ לָיו"‬ ‫ֶדּ ֶר� ה' ַלעֲשׂוֹת צְ ָדקָ ה ִ‬ ‫במצוות בכלל‪ ,‬מה פריך הש"ס לריש לקיש מדוע לא מחנך את בתו‪ ,‬הא כך‬ ‫ע"כ‪ .‬יש לדקדק מדוע כתוב "אחריו"‪ .‬ונראה דגרסינן בעבודה זרה )לט‪ ,‬א(‬ ‫היא ההלכה דחינוך הוא רק על הבן ולא על הבת‪ ,‬אלא מוכח שפשיטא‬ ‫"ת"ר‪ :‬אשת חבר הרי היא כחבר‪ ,‬עבדו של חבר הרי הוא כחבר‪ ,‬חבר שמת‬ ‫לש"ס‪ ,‬שמצוות חינוך גם על הבת‪ ,‬לפיכך פריך הש"ס מדוע אינו חייב לחנך‬ ‫‪ -‬אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן עד שיחשדו" ע"כ‪ .‬ולא מביא הש"ס‬ ‫את בתו‪ ,‬ומתרץ הש"ס בתו אינו חייב לחנכה‪ .‬והנה לשון זה יש לפרש שריש‬ ‫מקור‪ ,‬מנין שעבדו ואשתו וכל בני ביתו בחזקת חברים‪ .‬ונראה דלכן כתוב‬ ‫לקיש סובר שחינוך בכלל אינו אלא לבנים ולא לבנות‪ ,‬אבל אין הכרח לומר‬ ‫"אחריו" ללמד שימשיכו לשמור גם אחריו‪ ,‬והיינו דהם בחזקת חברים גם‬ ‫שהש"ס חוזר מסברתו אלא כשיש הכרח לזה‪ ,‬וכאן אין הכרח לזה‪ ,‬ויש‬ ‫לאחר מותו עד שיחשדו‪ .‬והיינו‪ ,‬שאם הוא חבר מצוה עליו לחנך את דרכו‬ ‫לפרש קסבר ריש לקיש דדוקא בנזיר חייב לחנך את בנו ולא את בתו‪.‬‬ ‫כחבר לבני ביתו‪ ,‬לפיכך הם בחזקת חברות עד שיחשדום‪.‬‬ ‫‪ 12‬תמצית דבריו‪ :‬המקור למצות עשה לחנך את הבנים והבנות‬ ‫‪ 14‬תמצית דבריו‪ :‬המקור שאשתו ובני ביתו ועבדיו בחזקת‬ ‫מאברהם אבינו‪ ,‬דכתיב "כִּ י ְי ַדעְ ִתּיו לְ מַ עַ ן אֲ שֶׁ ר יְצַ ֶוּה ֶאת בָּ נָיו וְ ֶאת‬ ‫חברים‪ ,‬שמפסוק זה ילפינן שיש מצוות עשה על האב לחנך את‬ ‫בֵּ יתוֹ ַאחֲ ָריו וְ ָשׁ ְמרוּ דֶּ ֶר� ה'"‪ ,‬בניו וביתו אלו הבנות‪ .‬ומכאן נלמד‬ ‫בתו ובני ביתו לשמור דרך ה'‪ ,‬והיינו‪ ,‬שאם הוא חבר מצוה עליו‬ ‫לכל מצוות עשה שהאב חייב לחנך את בנו ובתו‪ .‬ודוקא האב ולא‬ ‫לחנך את דרכו כחבר לבני ביתו‪ ,‬לפיכך הם בחזקת חברות עד‬ ‫האם‪ ,‬כמו שפטורה מחינוך לתלמוד תורה כדין מצות עשה‪.‬‬ ‫שיחשדום‪.‬‬ ‫]יב[‬ ‫ו‬