gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu

שבוע: וירא (2026-10-26)

אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון מס׳‬ ‫‪234‬‬ ‫ערש"ק פרשת וירא‬ ‫י"ט מר‪-‬חשון תשפ"ז‬ ‫כשאדם מחטיא את חבירו ומשמיע לאזניו‬ ‫"החזיקו עצמכם לגדולים"‬ ‫דברי ליצנות רח"ל‪ ,‬היא קשה מכולן‪ .‬כי ע"י‬ ‫'מאת ה' מן השמים'‬ ‫ַַאל ָנָ א ַַת ֲֲעֹבֹר ֵֵמ ַַעל ַַעְבְ ֶּד�ֶ ָך‪.‬‬ ‫שמיעת ליצנות אחת עלול האדם לאבד כמה‬ ‫ְוְ הּוּא ֹי � ֵֵֹׁשב � ֶֶּפ ַַתח ָָהֹא ֶֶֹהל �ְְּכֹחֹם ַַה ּּיֹוֹ ם‪.‬‬ ‫וכמה מעלות טובות שקנה ברוב עמל ויגיעה‪.‬‬ ‫"אתם"‪ ,‬הצביע המשגיח על התלמידים שנקראו לחדרו‪" ,‬מוטלת עליכם‬ ‫מצינו שאחר כל ההפצרות והבקשות של‬ ‫לפיכך אמר הכתוב (משלי כב‪ ,‬י) 'גרש לץ'‪ ,‬ואל‬ ‫משימה מיוחדת במערכת החינוכית כאן בישיבה"‪.‬‬ ‫אברהם אבינו על אנשי סדום‪ ,‬כשראה‬ ‫תנסה לקרבו ולהוכיחו‪ ,‬כי ליצנות אחת דוחה‬ ‫שתפלתו לא נתקבלה‪ ,‬ביטל דעתו מפני רצונו‬ ‫"אתם‪ ,‬כולכם‪ ,‬תשמשו כאן בתפקיד חינוכי משמעותי"‪ ,‬חתם המשגיח‬ ‫מאה תוכחות‪ ,‬וממילא לא ישמע‪.‬‬ ‫ית' ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה‪ ,‬אלא‬ ‫את דבריו הסתומים‪.‬‬ ‫'ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' מצחק'‪,‬‬ ‫ידע והאמין שהעונש שיבוא על סדום גם הוא‬ ‫הבחורים הביטו איש בפני רעהו בתדהמה מוחלטת‪.‬‬ ‫שהיה ישמעאל מדבר דברי ליצנות את‬ ‫נובע ממידת החסד והרחמים‪ .‬וכמו שמצינו‬ ‫הדברים ששמע מליצני הדור‪ ,‬על כן 'ותאמר‬ ‫שבכל הפסוקים של הפיכת סדום נזכר שם‬ ‫כולם בחורים רגילים מן המנין‪ ,‬אינם נחשבים למתמידים בולטים ואינם‬ ‫לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה'‪ ,‬ואל‬ ‫הוי"ה שהוא מידת הרחמים‪' ,‬וה' המטיר על‬ ‫נמנים על המצטיינים במיוחד‪.‬‬ ‫תנסה להחזירו למוטב‪' ,‬כי לא יירש בן האמה‬ ‫סדום ועמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים'‪,‬‬ ‫בטוחים היו כי אך לצון חמד לו המשגיח‪ ,‬אך ארשת פניו הרצינית‬ ‫הזאת עם בני עם יצחק'‪ .‬וללמדנו‪ ,‬שאפילו‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫הביעה כובד ראש מוחלט‪.‬‬ ‫אדם צדיק וקדוש כיצחק אבינו ע"ה‪ ,‬אשר‬ ‫את האמונה הזו הנחיל אברהם אבינו לזרעו‬ ‫היה קדוש מרחם‪ ,‬היה עלול להינזק ח"ו מדברי‬ ‫אחריו‪ ,‬לדורות עולם‪ .‬כמרומז בפירוש רש"י‪,‬‬ ‫נוכח מבטי הפליאה‪ ,‬המשיך המשגיח וביאר שיחתו‪:‬‬ ‫ליצנות‪ .‬והסכים הקב"ה על ידה‪ ,‬כמו שנאמר‪,‬‬ ‫"'והוא ישב' ‪ -‬אמר לו הקב"ה וכו'‪ ,‬ואתה סימן‬ ‫"דעו נא בחורים יקרים"‪ ,‬הסביר במתק‪" ,‬אף אחד מכם איננו עוד‬ ‫'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'‪.‬‬ ‫לבניך"‪ ,‬שימסור דבר זה גם לבניו אחריו‪ ,‬אשר‬ ‫'מספר' בישיבה הגדולה הזו‪ ,‬המונה בלעה"ר מאות תלמידים‪ .‬כל אחד‬ ‫"עתיד אני להתייצב בעדת הדיינין" ‪ -‬שגם‬ ‫מכם הוא עולם בפני עצמו‪ ,‬אבל הוא גם משפיע בהתנהגותו על חבריו‬ ‫'ולבש בגדים אחרים'‬ ‫כאשר יש דינים בעולם ח"ו‪ ,‬הרי שהקב"ה‬ ‫הקרובים ועל כל הסובבים אותו‪ .‬אין כאן מליצה‪ .‬את כל אחד מכם ‪-‬‬ ‫שהוא מקור החסד והרחמים מתייצב שם‪.‬‬ ‫ַוַ ַַּי� � ְְׁשֵּכ�ֵ ם ַַאְבְ ָָר ָָהם ַַּב� ֹּב� ֶֶֹקר ַוַ ַַּי� ֲֲח ֹֹבׁשׁ ֶֶאת ֲֲחֹמֹרֹוֹ‪.‬‬ ‫כמו גם את כל חבריכם בישיבה ‪ -‬אפשר לכנות כמי שנושא תפקיד‬ ‫"שנאמר‪' ,‬אלקים' ‪ -‬גם בבחינת מידת הדין‬ ‫אחר שנצטווה על העקידה‪ ,‬התבונן אברהם‬ ‫‪' -‬נצב בעדת א‪-‬ל'"‪ ,‬שורה ֵֵשם 'א‪-‬ל' הרומז‬ ‫חינוכי בישיבה"‪---‬‬ ‫בדעתו כיצד יגש לקיים את הציווי 'קח נא ‬ ‫למידת החסד [‪'-‬חסד א‪-‬ל כל היום']‪ ,‬ו"כל‬ ‫את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק'‪.‬‬ ‫דעביד רחמנא לטב עביד"‪.‬‬ ‫***‬ ‫הרי הוא כבר היה מופשט לגמרי מן ההרגשים‬ ‫כשם שכל אחד מבין שאחריותם של האנשים הגדולים על מעשיהם היא‬ ‫הגשמיים‪ ,‬עד שלא הרגיש שום אהבה גשמית‬ ‫'זוכה ורואה'‬ ‫כפולה ומכופלת‪ ,‬כלפי עצמם‪ ,‬וגם כלפי הקטנים ופשוטי העם הלומדים‬ ‫לבנו יחידו‪ .‬ואיך יוכל לעשות נחת ליוצרו‬ ‫ַוַ ִִּי� � ָָּׂש� א ֵֵעיָנָ יו ַוַ ַַּי� ְְרא ְוְ ִִה ֵֵּנ� ה � ְְׁשֹל ֹ � ָָׁשה ֲֲאָנָ � ִִׁשים ִנִ ָ �ָּצִבִ ים‬ ‫מהם‪ ,‬וע"ד שאמרו חז"ל (יבמות קיד‪" ).‬להזהיר גדולים על הקטנים"‪ ,‬כך‬ ‫מתוך מסירות נפש‪ ,‬הלוא ממילא החומר אינו‬ ‫מפריעו לקיים מצוות בוראו‪.‬‬ ‫ָָעָלָ יו‪.‬‬ ‫ממש ‪ -‬לכל אדם באשר הוא יש דין 'גדול' לענין זה‪ ,‬כי תמיד יימצא‬ ‫בדרך כלל היו עיניו של אברהם אבינו‬ ‫מי שילמד ממעשיו ויאמר‪ :‬אם פלוני נוהג כך‪ ,‬גם אני רשאי לעשות כן‪.‬‬ ‫לפיכך‪' ,‬ויחבוש את חמורו' ‪ -‬מלשון 'ויחבוש‬ ‫להם מגבעות' (ויקרא ח‪ ,‬יג)‪ ,‬כלומר שחזר אברהם‬ ‫מושפלות לארץ‪ ,‬כדי להישמר מפגם הראות‬ ‫ענין זה מרומז בפירוש רש"י עה"פ 'ויאמר אדני אם נא מצאתי חן‬ ‫אבינו ונתלבש בחומר שכבר היה מופשט ממנו‪,‬‬ ‫ח"ו‪ .‬ולכן‪ ,‬כשהיה צריך לראות דבר מה ‪' -‬וישא ‬ ‫בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך' ‪" -‬לגדול שבהם אמר‪ ,‬וקראם כולם‬ ‫כדי שיוכל לקיים את המצוה מתוך מסירות‬ ‫עיניו וירא'‪ ,‬היה עליו לשאת ולהגביה את עיניו‪.‬‬ ‫אדונים‪ .‬ולגדול אמר 'אל נא תעבור'‪ ,‬וכיון שלא יעבור הוא‪ ,‬יעמדו‬ ‫נפש‪.‬‬ ‫על כן בשכר זאת‪ ,‬זכה "וירא בשכינה‪ ,‬וירא ‬ ‫חבריו עמו"‪.‬‬ ‫במלאכים" (מדרש)‪ .‬כי העוצם את עיניו מראות‬ ‫וזהו שהעיד עליו הכתוב 'ויעקוד את יצחק בנו‬ ‫"לגדול שבהם אמר"‪ ,‬ומה אמר לו‪' ,‬אל נא תעבור'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אל תעבור‬ ‫ברע זוכה‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬לראות דברים‬ ‫וגו' ויקח את המאכלת לשחוט את בנו'‪ ,‬שנה‬ ‫עליונים וגילויים נשגבים‪.‬‬ ‫את פי ה' במעשיך ובהתנהגותך‪ ,‬כי מהגדול ילמדו הקטנים הרואים את‬ ‫הכתוב ואמר 'בנו‪ ,‬בנו'‪ ,‬להשמיענו שאף שידע‬ ‫שהוא 'בנו' וחש והרגיש את אהבתו אליו בכל‬ ‫מעשיו‪" .‬וקראם כולם אדונים"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלכל אחד ואחד יש דין 'גדול'‬ ‫חושיו והרגשתו‪ ,‬אעפ"כ עשה את כל המעשים‬ ‫'סכנת הליצנות'‬ ‫ו'אדון' לענין זה‪ ,‬להיות אחראי על מעשיו‪ ,‬כדי שלא יהיה גרמא בניזקין‬ ‫הללו בצלילות הדעת ובשלימות הכוונה‪,‬‬ ‫ַוַ ֵּת�ֵ ֶֶרא ָׂש�ָ ָָרה ֶֶאת ֶֶּב� ן ָָהָגָ ר ַַה �ִִּמְצְ ִִרית ֲֲא � ֶֶׁשר ָיָ ְלְ ָָדה‬ ‫ח"ו להטות אחרים מדרך הישר‪" .‬וכיון שלא יעבור הוא‪ ,‬יעמדו חבריו‬ ‫ובמסירות נפש נפלאה‪ ,‬לקיים מצות בוראו‪.‬‬ ‫ְלְ ַַאְבְ ָָר ָָהם ְְמַצַ ֵֵחק‪.‬‬ ‫עמו"‪ ,‬כי ממנו ילמדו וכן יעשו‪.‬‬ ‫‪6776952@gmail.com‬‬ ‫‪03-6776953‬‬ ‫‪22‬‬ ‫בפרשת השבוע‪ ,‬באורו של רבינו זי“ע‬ ‫מעשה ולקחו‬ ‫מעשה ביהודי מאראד‪ ,‬ושמו רבי מוישה‬ ‫"מה אומר ומה אדבר"‪ ,‬המשיך הישיש בסיפורו‬ ‫רבינו הנהן‪.‬‬ ‫המשתפך‪ ,‬תוך שאינו מעלה על דעתו עד כמה רבינו‬ ‫"נו‪ ,‬אראד היתה עיר ואם בישראל‪.‬‬ ‫מכיר את הדמות המהוללת מקרוב‪-‬מאד‪" .‬הגיעה‬ ‫היו שם יהודים של צורה‪ .‬יהודים של‬ ‫ַוַ ִִּי� � ָָּׂש� א ֵֵעיָנָ יו ַוַ ַַּי� ְְרא ְוְ ִִה ֵֵּנ� ה � ְְׁשֹל ֹ � ָָׁשה ֲֲאָנָ � ִִׁשים ִנִ ָ �ָּצִבִ ים ָָעָלָ יו‬ ‫הסעודה‪ ,‬וממש חרדתי שזו 'סעודה שאינה מספקת‬ ‫פעם‪ .‬הזדמנתי שם ביום ששי אחד‪,‬‬ ‫אָתם‪.‬‬ ‫ַוַ ַַּי� ְְרא ַוַ ָָּי� ָָרץ ִלִ ְְק ָָר ָ‬ ‫לבעליה'‪ .‬דגים? מאן דכר שמייהו‪ .‬הוגשו סרדינים‬ ‫השתבש לי משהו בדרכי וראיתי‬ ‫וברש"י‪ :‬וירא ‪ -‬לשון הבנה‪.‬‬ ‫זערוריים‪' ,‬בני משפחה' של הדגים השבתיים‪ ,‬שוכני‬ ‫שלא אספיק להגיע לביתי עד שבת‬ ‫כלל גדול הוא בקיום המצוות‪ ,‬שככל שגדלה ההשגה שיש לאדם‬ ‫אותו אוקיינוס‪ .‬אבל מה? רבי מוישה קרן מאושר‪.‬‬ ‫קודש‪ .‬נאלצתי להשאר באראד‪.‬‬ ‫במהות המצוה‪ ,‬כך יקיימה בפועל בדרגה עילאית יותר‪ .‬כאשר ישכיל‬ ‫הוא היה מלא חדוה‪ .‬הוא חלק עמי את המנה הזעומה‪,‬‬ ‫להתבונן בשורשי המצוה טעמיה וכוונותיה‪ ,‬יתעורר יותר להכין את‬ ‫"לא הכרתי שם אף אחד"‪ ,‬המשיך‬ ‫כאילו ומדובר בסעודת מלכים דשנה‪ .‬ומרק? כמה‬ ‫עצמו בהכנה דרבה לקראת קיומה‪ .‬וע"י זה יתעוררו גם כלי המעשה‬ ‫הזקן להתרפק על זכרונותיו‪" ,‬לא‬ ‫ירקות דלוחים נתנו מעט טעם בסיר המים ששפתו שם‬ ‫שבגופו לקיים את המצוה בהתלהבות ובאש קודש‪ ,‬בבחינת 'כל‬ ‫ידעתי היכן אפנה‪ .‬מה‪ ,‬וכי אסמוך‬ ‫בערב שבת על האש‪ ,‬אבל את הטעם האמיתי העניק‬ ‫עצמותי תאמרנה'‪ ,‬ולא כמי שבא רק לצאת ידי חובתו‪.‬‬ ‫סתם‪-‬כך על כשרות של מישהו‬ ‫רבי מוישה ברוחב לבו ובמאור פניו‪ .‬הוא חילק לי ולבני‬ ‫בדברי‬ ‫כמרומז‬ ‫מתוך כך‪ ,‬הוא אף חש לקיימה בעצמו ולא ע"י שלוחו‪,‬‬ ‫בעיניים עצומות?‬ ‫המשפחה עם כזו שמחה על הזכייה להתבשם מקדושת‬ ‫שאפשר‬ ‫במצוה‬ ‫רז"ל (קידושין מא‪" ).‬מצוה בו יותר מבשלוחו"‪ .‬כי גם‬ ‫מאכלי השבת ולענג אותה בתענוגים‪ ,‬שדומני שבאמת‬ ‫"עלה לי רעיון‪ .‬הלכתי לבית הכנסת‪,‬‬ ‫לקיימה ע"י שליח‪ ,‬ו"שלוחו של אדם כמותו"‪ ,‬הרי שכאשר ה"מצוה‬ ‫מעודי לא טעמתי מטעמים כאלו‪ .‬החמימות שלו היתה‬ ‫ושאלתי מי ה'שיינער יוד' של העיר‪.‬‬ ‫בו" ‪ -‬כלומר שממלאת את פנימיותו ובוערת בקרבו מתוך שזכה להבין‬ ‫ה'תבלין' של המרק"‪...‬‬ ‫אמרו לי שיש להם את 'רבי מוישה'‪,‬‬ ‫את מהותה עד כמה שניתן להשיג‪ ,‬אזי לא ימסור את קיומה לידי‬ ‫השו"ב של העיר‪ ,‬כולם אמרו‬ ‫רבינו השמיע הבעת התפעלות‪ ,‬אך הזקן לא עצר‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬אלא יטרח בה בעצמו‪" ,‬יותר מבשלוחו"‪.‬‬ ‫בהתלהבות שהוא הצדיק שלהם‪.‬‬ ‫"הסיפור העיקרי עוד לפנינו‪ .‬בסעודת צפרא דשבתא‪,‬‬ ‫צדיק משכמו ומעלה‪ ,‬ממש בעל‬ ‫הכנסת‬ ‫של‬ ‫מעלתה‬ ‫גודל‬ ‫לפיכך‪ ,‬כאשר זכה אברהם אבינו להשיג את‬ ‫במקום טשולנט‪ ,‬הוגשו שיירי הירקות מהמרק דאמש‪,‬‬ ‫מדרגה"‪.‬‬ ‫והבין‬ ‫‪,‬‬‫אורחים‪ ,‬כמו שנאמר "'וירא וירץ לקראתם' ‪ -‬לשון הבנה" (רש"י)‬ ‫כדי לצאת ידי חובת טשולנט‪ .‬אבל הטעם‪ ,‬הטעם‪ ...‬זה‬ ‫שע"י ההטבה עם בני אדם שנבראו בצלם אלקים זוכים להתדבק‬ ‫חושיו של רבינו נדרכו‪.‬‬ ‫ולהיכלל בשכינה כביכול‪ ,‬והיא דרגה "גדולה" יותר "מהקבלת פני‬ ‫היה טעם רוחני בעליל‪ ...‬הווארעמקייט של רבי מוישה‬ ‫היה משהו שיכלו למצוא רק אצל אמת'דיגע חסידישע‬ ‫הן באראד שימש כשו"ב חותנו‪,‬‬ ‫השכינה"‪ ,‬על כן‪ ,‬למרות היותו חולה וכואב טרח בעצמו בכל פרטי‬ ‫יודן פון אמאל (‪-‬יהודים חסידיים של פעם)‪.‬‬ ‫הצדיק המופלא רבי משה הערש‬ ‫המצוה‪ ,‬ולא מסרה לידי שליח‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ .‬לכאורה הסיפור שהיהודי דנן‬ ‫"א עיקר א מעיישה‪ ,‬במהלך הסעודה‪ ,‬פונה אליי רבי‬ ‫מסיח לו כפי תומו‪ ,‬נסוב על חותנו‬ ‫מוישה ומתחיל להתנצל שמא הופרעה שנתי במהלך‬ ‫שלו!‬ ‫הלילה‪' .‬השתדלנו מאד מאד שלא להשמיע רחש'‪,‬‬ ‫אומר הוא לי בדאגה‪' ,‬מקווה מאד מאד שאכן לא‬ ‫"כיצד קראו לו"? 'גישש' אצלו רבינו‪.‬‬ ‫שטף סיפורים קלחו כמחרוזת מפיו של הישיש‪.‬‬ ‫הפרענו לך'‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬במאור פניו הנודע‪ ,‬רכן אליו בקשב ונענע ראשו "נו‪ ,‬אמרתי לכם‪ .‬רבי מוישה‪ .‬רבי משה הערש קראו לו‪.‬‬ ‫"לא ידעתי במה מדובר‪' .‬שנתי ערבה מאד'‪ ,‬אמרתי לו‪,‬‬ ‫נכחו בלהיטות‪ .‬והיהודי הזקן‪ ,‬שעשרות שנות היסטוריה הוא היה השו"ב‪ .‬כולם המליצו‪ ,‬אז הלכתי אליו ברוגע‪.‬‬ ‫'מצאתי לי מנוח מטלטולי הדרכים שהיו לי השבוע‪ ,‬ולא‬ ‫מאחוריו‪ ,‬מצא אוזן קשובה לגולל בפרוטרוט את ואל תשאלו מה היה לי שם"‪...‬‬ ‫זכורה לי שום הפרעה‪ ,‬מדוע כה תדאגו'?‪ ,‬אמרתי לו‪.‬‬ ‫"הגעתי אל הבית‪ ,‬ואיזה דלות ניבטה לעיניי‪ .‬בית פשוט‪,‬‬ ‫זכרונותיו משכבר הימים‪.‬‬ ‫"אה‪ ,‬היהודים הטובים שהיו אצלנו ברומניה"‪ ,‬נאנח עלוב מראה‪ ,‬דלתו מקולפת‪ .‬היססתי אם לנקוש‪ .‬הרבה‬ ‫או אז התברר לי‪ ,‬שמארחי נמצא בעיצומם של ימים‬ ‫הקשיש באזני רבינו‪" .‬הצעירים של היום לא מבינים‪ .‬ברירות לא היו לי‪ ,‬השעה היתה מאוחרת להחריד‪,‬‬ ‫טרודים מאד‪ ,‬בתוך קלחת של עומס הטורד דעתו של‬ ‫זה דור חדש‪ .‬הם לא יכולים להבין‪ .‬הפשטות‪ ,‬הצדקות‪ ,‬וידעתי שלא אתפשר על ספק‪-‬ספיקא של הידורי‬ ‫כל אדם מן השורה‪ ,‬ואילו עליו אין ניכר מאומה‪ .‬עד כדי‬ ‫הישרות‪ ,‬התמימות הטהורה‪ ,‬זה משהו שקשה למצוא כשרות‪ ,‬ואני חייב להציע את עצמי לאירוח אצל שו"ב‬ ‫כך‪ ,‬שבעיצומה של ליל שבת נזקק לעזרה נחוצה בביתו‬ ‫זה שכה היללו את היראת‪-‬שמים שלו‪.‬‬ ‫היום"‪.‬‬ ‫באורח דחוף‪ ,‬והוא הקפיד לסדר הכל בלחש ובדומיה ‪-‬‬ ‫הכל כדי שלא תופרע חלילה שנתו של האורח‪...‬‬ ‫רבינו נהג כבוד רב ביהודי שלפניו‪ ,‬שריד מה'היים' "דפקתי קלות‪ ,‬והלמות לבי דפקו בקרבי בקצב הרבה‬ ‫יותר חזק‪.‬‬ ‫המפואר‪ ,‬ורווה עונג מהעובדות הנאות על חסידי קדם‬ ‫"אלו הם יהודים של פעם"‪ ,‬הפטיר שוב הזקן‪" .‬כזו‬ ‫'הכנסת אורחים' לא רואים אצל כל אחד"‪...‬‬ ‫שקלחו מפיו בכלי ראשון‪ .‬והנה‪ ,‬הפתעה נכונה לו לרבינו‪ .‬הדלת נפתחה‪ ,‬ויהודי הדור‪-‬צורה פתח‪ .‬על‪-‬אתר הבין‬ ‫שהנני הולך‪-‬דרכים המחפש אכסניה‪ ,‬ונהרה נשפכה‬ ‫ואז נודע לו לישיש‪ ,‬כי רבינו מכיר הדק היטב את רבי‬ ‫סיפור נאה שהשמיע הזקן‪ ,‬קיבל לפתע גוון זוהר ביותר‪.‬‬ ‫על פניו‪ .‬הוא פשט שתי זרועותיו מולי בכזו שמחה‪,‬‬ ‫מוישה ואת שיחו‪.‬‬ ‫"איי‪ ,‬מי מדבר על האחווה ששררה בין היהודים של האיר עיניו לעברי עם כאלו ניצוצות של גיל‪ ,‬ותוך רגע‬ ‫ההנהגה המופלאה והרוממה של בית נשגב זה היתה‬ ‫פעם"‪ ,‬השמיע הישיש שוב אנחת געגוע‪" .‬היה כזה כמימרא הרגשתי כי אני פשוט 'עוזר לו' עם הזכייה‬ ‫אכן לעילא ולעילא‪ ,‬ולא בכדי זכו רבי משה ונוות ביתו‬ ‫אהבה וריעות בין הציבור‪ ,‬כזה לב פתוח לכל יהודי‪ .‬גיי שנקרתה לידיו לקיים מצות הכנסת אורחים‪ .‬הוא כל‬ ‫הצדקנית מרת שרה יוכבד ע"ה שיקויים בהם ברכתו‬ ‫כך שש ושמח אליי‪ ,‬הכניסני עם כאלו מילים נלבבות‬ ‫דערצייל היינט (‪-‬לך תספר היום מושגים כאלו)"‪...‬‬ ‫הקדושה של הרה"ק בעל ה"אהבת ישראל" מויזניץ זי"ע‬ ‫ומחממי לב‪ ,‬העמיד לרשותי תיכף מיטה וטרח להציע‬ ‫דוק של געגוע‪ ,‬והנה ניצת ניצוץ בעיני הקשיש‪" .‬אח‪,‬‬ ‫שאמר לאביה של מרת שרה יוכבד בעודה נערה‪" :‬עוד‬ ‫עליה סדינים נקיים מתוך רגשות כה רוממות‪ ,‬ולבי נמס‬ ‫הנני נזכר בכזה סיפור‪ ,‬חוויתי את זה אני בעצמי‪ .‬על‬ ‫תראו ממנה דורות יפים"‪---‬‬ ‫בקרבי מרוב האהבה שהרעיף עלי‪.‬‬ ‫'אראד' שמע פעם הרבי?"‬ ‫עושים רצון צדיק‬ ‫ניתן למסור שיחות וכל חומר מרבינו הק' זיע"א‬ ‫בפקס ‪ | 03-6776953‬אימייל‪6776952@gmail.com :‬‬ ‫לפרטים‪058-3200027 :‬‬ ‫נפשי תערוג‬ ‫פרקי זכרונות ונגוהות אור מאוצרם של חסידים ומקושרים לרבינו הקדוש זי"ע‬ ‫בעדויות אישיות מרטיטות לב מתקופת היות נר הצדיק מאיר על ראשם‬ ‫אוצר בלום ויקר‪-‬ערך‬ ‫זכרונות הוד על פני שנות דור מפי איש אמונם‪ ,‬מקורבם ואיש סודם של רבותינו הקדושים זיע"א‬ ‫הרב הגאון רבי מנחם קליין שליט"א‬ ‫רבה של פרנקפורט דמיין יצ"ו‬ ‫ומבוניה ואבני בנייניה של תקומת בית נדבורנה בארה"ק‬ ‫ב‬ ‫של רבינו‪ ,‬הרבנית הצדקנית תליט"א‪ ,‬כי בימים ההם‬ ‫והתברר להוותו כי תחת זאת שלחו את שקית הבשר‬ ‫***** ד ******‬ ‫היו טועמים מעט בשר עוף רק פעם בשבוע‪ ,‬במרק של‬ ‫עם הטריפות שנותרו מהשחיטה‪ ,‬אותם קונה הערבי‬ ‫ליל שבת‪ ,‬וגם אז חתיכה קטנה הספיקה לכל המשפחה‬ ‫בדרך כלל!‬ ‫יד ימין‬ ‫ולאורחים‪-‬הבחורים שתמיד הסבו על שולחן רבינו‪.‬‬ ‫הרבי ה"דבר חיים" זיע"א היה מטבעו אטר יד‪ ,‬והרגיל‬ ‫מיד עלה לביתו וסיפר בבהלה את מה שאירע‪ .‬האיש‬ ‫פעם אחת ותו לא‪ ,‬כי אפילו הטשולנט בצפרא דשבתא‬ ‫עצמו בכח להפוך לימיני‪ .‬הוא היה מקפיד לאכול ביד‬ ‫היה חולה לב‪ ,‬ועל כן כל עוד נשמתה בה רצה האשה‬ ‫היה ללא בשר כלל‪.‬‬ ‫ימין ולא בשמאל‪ ,‬ואף היה מעורר על כך לאחרים‪.‬‬ ‫משיכון ה' עד לביתו של רבינו ברחוב מינץ‪ ,‬בכדי‬ ‫למרות שיכול היה רבינו לומר לאביו הק' שהכסף אינו‬ ‫להזהיר לבל יאכלו‪.‬‬ ‫שמעתי אומרים שאף רבינו זיע"א היה כן‪ ,‬שהיה אטר‬ ‫מספיק לכלכל את משפחתו‪ ,‬מעולם לא רמז על כך‪.‬‬ ‫בשנות הפעוטות‪ ,‬ואביו הק' עמד עליו שיעשה כל דבר‬ ‫אמרתי לה שתנוח דעתה‪ ,‬כי הרבי לא טעם מאומה‬ ‫מקורביו ואנשי סודו שראו את מצבו לא העזו לגלות‬ ‫בימין ועל כל דבר היה אומר לו 'מיט די רעכטע האנט'‪.‬‬ ‫מהבשר ובעצמו הרגיש בדבר‪ .‬אח"כ עלתה להרבנית‬ ‫לאביו‪ ,‬כי חששו שרבינו יקפיד עליהם שפעלו שלא‬ ‫כך בסעודות שבת הרגילו שוב ושוב‪ ,‬עד שהושרש‬ ‫ע"ה ובכתה על התקלה‪ ,‬ואף הרבנית הרגיעה אותה‬ ‫בשליחותו‪.‬‬ ‫בנפשו לעד‪.‬‬ ‫שהרבי בקדושתו הרגיש בדבר ולא טעם מאומה‬ ‫מעשה היה באחד מימי שישי‪ ,‬סמוך לשעת הדלקת‬ ‫ממאכלי הבשר‪ ,‬והוציאה אותה אל המרפסת שתווכח‬ ‫***‬ ‫נרות‪ ,‬שתוך כדי שהרבי ה'דבר חיים' עסק בהכנותיו‬ ‫במו עיניה כי כל הבשר עודו מונח שם!‪---‬‬ ‫לקראת שבת קודש‪ ,‬נרתע לפתע בבהלה וקרא‪" :‬אוי‪,‬‬ ‫***‬ ‫***** ה ******‬ ‫איך שכחתי לתת את הכסף לבער'לע"‪ .‬קשה לתאר את‬ ‫הרבי הרגיש שהבשר טרף‬ ‫סערת נפשו‪ ,‬ובמשך כמה דקות נעתקו המילים מפיו‪,‬‬ ‫עד שביקש מהמשב"ק שיזדרז לקרוא לרבינו‪.‬‬ ‫***** ו ******‬ ‫מדי דברי מסעודות השבת בשנות ילדותו של רבינו‪,‬‬ ‫חלה בתוך המרק‬ ‫בבית אביו הקדוש הרבי ה"דבר חיים" זיע"א‪ ,‬אספרה‬ ‫משבא רבינו‪ ,‬פנה אליו בתוכחת‪-‬אהבה על שלא בא‬ ‫בזאת עובדא נוראה שהייתי עד לה במו עיני‪ ,‬עיני ראו‬ ‫עוד דבר פלא שמור עמי מאותם ימים‪.‬‬ ‫מעצמו לבקש את המעות‪ ,‬ובמשך כמה דקות תינה את‬ ‫ולא זר‪.‬‬ ‫חולשת דעתו מכך‪ .‬בכל אותן דקות ניצב רבינו לעומתו‪,‬‬ ‫באחת השבתות‪ ,‬כשהגשתי את המרק לשולחן‪ ,‬ביקש‬ ‫דרכו בקודש של הרבי ה"דבר חיים" היה לאכול בליל‬ ‫פניו מושפלות ארצה וידיו תחובות באבנטו‪ ,‬ולא פצה‬ ‫הרבי ה"דבר חיים" שאקרא להרה"ח רבי נח הר‪-‬זהב‬ ‫שב"ק בגפו בחדרו שבביתו עד לאחר הבשר‪ ,‬ואני הייתי‬ ‫פיו להשיב‪.‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬שהיה מגדולי החסידים ותלמיד חכם מופלג‪.‬‬ ‫נכנס ומגיש את מאכלי השבת לפניו‪ .‬באחת השבתות‬ ‫כשיצא מאת אביו‪ ,‬עקב הרבי ה'דבר חיים' אחר‬ ‫כשנכנס‪ ,‬פנה אליו ושאלו האם מותר להכניס חלה‬ ‫בעודי מביא את המרק מהמטבח‪ ,‬והחדר נמלא בניחוח‬ ‫פסיעותיו במבט מלא אהבה‪ ,‬ולאחר מכן פנה אלי‬ ‫לתוך מרק רותח בשבת‪ .‬השיב רבי נח כי הדבר תלוי‬ ‫המרק המהביל‪ ,‬אמר לפתע רבינו‪" :‬מנחם‪ ,‬המרק מריח‬ ‫ואמר לי‪" :‬הרואה אתה?! הוא בעצמו לא יבוא לבקש‬ ‫במידת החום‪ ,‬ובכך קיווה להסתפק ‪ -‬מבלי שיידרש‬ ‫טריפה‪ ,‬הוציאהו וקרא לרבנית"‪.‬‬ ‫את הכסף‪ ,‬ולכן מטיל אני עליך להזכירני בכל יום שישי‪,‬‬ ‫להתייחס למרק המונח על השולחן‪ .‬אך הרבי ה'דבר‬ ‫כאשר נכנסה הרבנית החל הרבי לחקור ולברר איך‬ ‫פן אשכח פעם נוספת"‪...‬‬ ‫חיים' לא הסתפק בכך והורה לו לטעום מן המרק‪ .‬טעם‬ ‫בישלה את המרק‪ ,‬באלו כלים‪ ,‬ומה בישלה קודם ומה‬ ‫רבי נח ואמר‪ ,‬כי לעניות דעתו רצוי להימנע מכך‪.‬‬ ‫***‬ ‫בישלה לאחר מכן וכו'‪ ,‬בירור שערך דקות ארוכות‪.‬‬ ‫פתח הרבי ה'דבר חיים' ואמר 'תורה' במשך עשרים‬ ‫בסיום הורה להוריד את כל מאכלי השבת מהפלטה‬ ‫***** ח ******‬ ‫דקות‪ ,‬ולאחר מכן הורה לרבי נח לטעום שוב מהמרק‬ ‫ושמע דעתו להיתרא‪.‬‬ ‫ולהניחם בחוץ במרפסת‪ ,‬כך שמכל מאכלי השבת‬ ‫נותרו רק 'פערפל' וקצת 'בונדלעך'‪ ,‬שהתברר כי הוכנו‬ ‫רוח הקודש גלויה‬ ‫קודם למרק בסירים אחרים‪ .‬הרבנית הבינה כי בודאי‬ ‫מני אז הבחנתי‪ ,‬שלעתים מנהגו בקודש להגיד 'תורה'‬ ‫ומענין לענין שלא באותו ענין‪:‬‬ ‫דווקא בעת שהכניסו את המרק‪ ,‬כי שיער שהמרק‬ ‫יש דברים בגו‪ ,‬על אף שלא זכרה שהיה משהו יוצא‬ ‫בעמדנו עתה בשבת פרשת וירא‪ ,‬עולה בקרבי זכרון‬ ‫עודנו חם מכדי שיוכל להכניס לתוכו את החלה כמנהגו‪.‬‬ ‫דופן‪.‬‬ ‫מרטיט הצרוב בעמקי נפשי מאותה שעה של פניא‬ ‫***‬ ‫הרבי המשיך את סדר הסעודה ואח"כ נכנס כמנהגו‬ ‫דמעלי שבתא‪ ,‬בשבת כזו‪.‬‬ ‫לערוך את שולחנו בבית המדרש‪ .‬כאשר יצאתי להביא‬ ‫מנהג הרבי ה'דבר חיים' היה‪ ,‬שהרבנית ע"ה היתה‬ ‫***** ז ******‬ ‫את ה'פערפל'‪ ,‬שמעתי אשה שקוראת בשמי בקול‬ ‫יללה ונפלה מתמוטטת על המדרגות‪ ,‬אולם המשיכה‬ ‫מדליקה נרות כרגיל על השולחן‪ ,‬והוא היה מוסיף‬ ‫דאגת אביו הקדוש לרווחתו‬ ‫וזעקה‪" :‬לך ותאמר לרבי שלא יאכל מהבשר!"‬ ‫ומדליק בכל חדר שני נרות נוספים‪.‬‬ ‫ועתה אשוב אל פעליו של רבינו זיע"א באותם ימים‪,‬‬ ‫היתה זו בעלת חנות הבשר שאצלם רכשו את העופות‬ ‫בליל שב"ק פרשת וירא כ' חשון תשכ"ח‪ ,‬כשנכנס‬ ‫כפי שהורגש באופן מודגש בהיותי בבית אביו לצדו של‬ ‫וכך סיפרה‪ :‬כאשר בעלה חזר מבית הכנסת אמר לבני‬ ‫רבינו כדרכו לחדרים לראות את הנרות ולומר 'גוט‬ ‫הרבי ה"דבר חיים" זיע"א‪.‬‬ ‫ביתו כי משום מה אין לו מנוחה בנוגע לחבילת העופות‬ ‫שבת'‪ ,‬הבחין בחדר הראשון שנר אחד אינו דולק‪ ,‬ומפיו‬ ‫מדי ערב שבת קודש היה ה"דבר חיים" קורא לרבינו‪,‬‬ ‫ששלחו לרבינו‪ .‬אך היא ביטלה זאת וביקשה ממנו‬ ‫יצאה זעקה "אוי‪ ,‬די מאמע"‪ .‬וכך היה בכל חדר שנכנס‪.‬‬ ‫ומוסר בידיו מעטפה עם מעות‪ .‬מחייתו ומחיית אנשי‬ ‫שימשיך ויעשה קידוש‪ ,‬אולם העניין הציק לו ובמהלך‬ ‫ראו שמשהו מתחולל בקרבו‪ ,‬אך הוא שתק ולא אמר‬ ‫ביתו של רבינו באותם ימים‪ ,‬היתה‪ ,‬למעשה‪ ,‬בעיקר‬ ‫הסעודה החליט לרדת לחנות שהיתה מתחת לביתו‬ ‫יותר מאומה‪.‬‬ ‫מתמיכתו זאת של אביו הקדוש‪.‬‬ ‫ולראות במו עיניו האם הכל כשורה‪.‬‬ ‫לאחר שבת נודע שבשעה זאת הלכה לעולמה אמו‬ ‫בפועל‪ ,‬לא היה בתמיכה זו כדי סיפוקו של רבינו כלל‪.‬‬ ‫כאשר פתח את דלת המקרר חשכו עיניו למראה‬ ‫הרבנית הצ' מרת מלכה ע"ה‪ ,‬בהויתה בארה"ב!‬ ‫בכדי להמחיש‪ ,‬אספר את שהעידה מחברתו בקודש‬ ‫שקית העופות שהוכנה עבור רבינו עומדת במקומה‪,‬‬ ‫'לפולחנא דקודשא‬ ‫בריך הוא!'‪---‬‬ ‫‪ /‬פרק טו‬ ‫יֹוֹ � ֵֵׁשב ֵֵס ֶֶתר‬ ‫שבסתר יתירה על חלק הנגלה"‪ ,‬והדברים עולים יפה‬ ‫בני הבית והמשמשים בקודש הוגה באימה ב'שער‬ ‫מסכת הסתרה עטה רבינו על עצמו‪ ,‬ואת עיסוקו‬ ‫עם מה שכתב הרב בעל ה'תניא' באיגרת הקודש שלו‬ ‫הכוונות' או בכתבי מקובלים‪ ,‬ובתוך כך נשמעו גם‬ ‫בחכמת הנסתר החביא והטמין‪ ,‬כדרך הצדיקים‬ ‫(פרק כ"ח)‪" :‬שכל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו למעלה‬ ‫אנחותיו על ריחוקו וקיצורו בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫העושים למען שמו יתברך ואין בלתו‪ .‬בשיחות הקודש‬ ‫בבחינת העלם והסתר‪ ,‬מתגלה ומאיר בבחינת גילוי‬ ‫כמעט ולא הזכיר מראה מקום מספרי ח"ן‪ ,‬ואם אירע‬ ‫מלמעלה למטה בעת פטירתו"‪.‬‬ ‫הסידורים‬ ‫והזכיר ענין מכתבי האר"י‪ ,‬היה מקדים לו ומכסהו‬ ‫ברבים וכשהיה מתפלל עם הציבור‪ ,‬בתפילות ימות‬ ‫ביראה וענווה גדולה‪ ,‬ועם יחידים כמעט שלא שוחח‬ ‫תלמידים שבמשך שנים רבות שאבו מים חיים ממעיינו‬ ‫החול או השבתות והמועדים‪ ,‬היה הסידור המונח לפניו‬ ‫מאומה על כךא ‪.‬‬ ‫הבלתי נדלה‪ ,‬אלו שבכל עת מצוא באו לבקר בהיכלו‬ ‫כדי לחזות בנועם ה' וליטול ממנו מלא חפניים אהבת‬ ‫ככל יתר הסידורים שבבית המדרש‪ ,‬ורק כשהוצרך‬ ‫ותשוקת תורה ויראת שמים‪ ,‬עד שהעידו כי קנייני‬ ‫ומחמת סיבות שונות התפלל מפעם לפעם בביתו‪ ,‬או‬ ‫"אינני שולח לכתובות כאלו"‬ ‫קדושה רבים שסיגלו לעצמם‪ ,‬נצרפו בכבשנו הבוער‬ ‫אז השתמש בסידור 'רבי שבתי' וכך גם בתקיעת שופר‪,‬‬ ‫אירע ובאיזהו מקומן כביכול הוסר הלוט וניתנה רשות‬ ‫ומתוך התבוננות בו ובמעשיו שהתאפיינו בתבערת‬ ‫קודם ובשעת הנענועים‪ ,‬וכן בספירת העומר‪ ,‬שסידור‬ ‫לחזות מבעד לפנים ההיכל‪ ,‬כדוגמת אותה שבת‬ ‫אדירים והתעוררות עצומה‪ ,‬שהציתה גם בלבבם‬ ‫הרש"ש וסידור רבי שבתי היו פתוחים לפניו אף ברבים‪.‬‬ ‫עילאית בה שבתו החסידים בצל רבנו באתרא קדישא‬ ‫שלהבת אש היוקדת בקרבם עד כה‪ ,‬יומם ולילה לא‬ ‫עוד מעט מעיסוקו ברזי תעלומות אלו‪ ,‬התגלה ממה‬ ‫מירון‪ ,‬סמוך ונראה לציונו של הרשב"י‪ ,‬ובדברי קדשו‬ ‫תכבה ‪ -‬דווקא הללו‪ ,‬שכביכול היו סמוכים על שולחנו‬ ‫שכתב בקיצור מופלג על ברכת כהנים‪ ,‬עד שהיו‬ ‫לאמור לעם‪ ,‬דיבר רבנו בענין הספירות הקדושות;‬ ‫והרבה ראו בו בימי חלדו‪ ,‬גילו לפתע כי לא היה זה אלא‬ ‫נצרכים לפירוש על פירושו‪ ,‬וממנו ניתן היה ללמוד‬ ‫יניקת הסט"א בימות החול וביטולה בשבת קודש על‬ ‫מעט‪ ,‬בבחינת אפס קצהו‪.‬‬ ‫שמץ מה מסודו‪ .‬ועוד חשף פעם במכתב‬ ‫ידי עליית העולמות וגודל המרחק וכו'‪ ,‬כשהוא שוזר‬ ‫לידידו ורעו‪ ,‬הגה"ח רבי שמואל צבי קובלסקי‬ ‫בקצרה ובין התיבות שכן איתא ב'הויכע ספרים' (=‬ ‫בס״ד‬ ‫זצ"ל‪ ,‬כשבתוך הדברים בענין שמות הקדושים‬ ‫ספרים גבוהים‪ ,‬דהיינו ספרי קבלה)‪.‬‬ ‫שאיפות!‬ ‫”מכיר את זה‪ .‬גם‬ ‫”השנה‪ ,‬עם כל הכח!“‬ ‫התחדשות!‬ ‫בשנה שעברה‬ ‫א נייע קבלה!‬ ‫שילב אמירה רבת משמעות‪ :‬תורה אחת‬ ‫ששו כותבי התורות כמוצא שלל רב‪ ,‬כי הנה הקרה‬ ‫התחלתי עם‬ ‫מה סוד ההצלחה?‬ ‫לנו‪ ,‬אין אלו ב' תורות הנגלה והנסתר‪ ,‬אלא‬ ‫ברען‪.‬‬ ‫”אבל לא הולך לי“‬ ‫ה' לפניהם לשמוע מפיו עניינים רמים כאלו ולגלות‬ ‫זה החזיק‬ ‫”אולי עדיף לי בלי חברותא?“‬ ‫שהנגלה מובן על ידי הנסתר‪.‬‬ ‫מעמד רק‬ ‫”למה תמיד זה קורה לי?“‬ ‫מהנעשה בהיכלו‪ ,‬אך כשנכנסו לשאול היכן הוא מראה‬ ‫”אוי‪ ,‬טאטע‪ ,‬הצליחה נא!!!“ שבועיים“‬ ‫המקום המדויק‪ ,‬היה נראה כמי שלא ניחא ליה והתחמק‬ ‫מאחורי הפרגוד‬ ‫ואמר‪" :‬ווייסט דאך אז איך האב נישט ליב צו שיקן צו א‬ ‫לראשונה‪:‬‬ ‫אתה‬ ‫ואם בחיי חיותו בעלמא הדין‪ ,‬לעינינו נראו‬ ‫זעלכע אדרעסן"‪ =( ...‬הרי הנך יודע שאינני אוהב לשלוח ל'כתובות'‬ ‫כאלו‪ ,)...‬וכשדחק הכותב שמבקש להבין היטב בטרם‬ ‫נגלית ‪...‬‬ ‫תשובות אישיות ומפורטות‬ ‫מפי המנורה הטהורה‬ ‫מחזות הקודש של עבודתו כעיקר ורוב‬ ‫על עם‬ ‫חכימא דיהודאי‬ ‫העבודה‪ ,‬אחר שנתעלה לישב בישיבה של‬ ‫יעלם על גבי הגליון‪ ,‬ניאות רבנו והראהו מקורו הטהור‬ ‫קדשך כ"ק מרן‬ ‫מעלה התברר ונחשף כי מאז ועד עתה היה‬ ‫ב'פרי עץ חיים'‪.‬‬ ‫אדמו"ר‬ ‫לדבר‬ ‫בבחינת 'יושב סתר'‪ .‬משהורם הנזר והוסרה‬ ‫זצוקלה"ה‬ ‫עמם‬ ‫העטרה‪ ,‬החלו יהודים רבים‪ ,‬מכל החוגים‬ ‫"שער הכוונות"‬ ‫במענה ללבטיו של בחור‬ ‫ישיבה בדרכו במעלות‬ ‫והעדות‪ ,‬לספר על שראו בהציצם מבעד‬ ‫בעיתות רצון‪ ,‬זעיר פה וזעיר שם‪ ,‬בעת הכנה דרבה‬ ‫סולם ההצלחה בתורה‬ ‫לחרכי פרגוד ההסתרה‪ .‬אף שומריו וזוכריו‬ ‫מתוך יומן אישי של בן‬ ‫אור חדש בﬠו_לם הישיבות‪:‬‬ ‫לקיום מצוות מעשיות הבאות מזמן לזמן כשופר‪ ,‬סוכה‬ ‫עליה ששטח את כל‬ ‫המה מעידים על שהטמין מאחורי הקלעים‪,‬‬ ‫לולב ומגילה‪ ,‬או טרם התקדש ליל הסדר ולקראת‬ ‫שאלותיו לפני הרבי וקיבל‬ ‫מדריך‬ ‫ואלו כאלו מאששים את קיומה של ההנהגה‬ ‫הכוונה בהירה לאורך שנות‬ ‫הבחרות‬ ‫מעשי‬ ‫מצוות מצה וארבע הכוסות וכן למחרתו קודם ספירת‬ ‫לכל‬ ‫הנזכרת "כי ראוי לו לאדם שתהיה עבודתו‬ ‫חסידישער‬ ‫העומר‪ ,‬ופעמים בשעה אחת שקודם התפילה‪ ,‬ראוהו‬ ‫ישיבה‬ ‫בחור‬ ‫א‪ .‬יוצא מן הכלל היה אחד מבאי הבית‪ ,‬שזכה ורבנו גילה בפניו טפח וטפחיים מגנזי החכמה‪ ,‬ומפיו נשמעה‬ ‫מגיﬠ בראשונה באופן ישיר אישי‬ ‫_לבתי שותפינו וידידנו היקרים‪,‬‬ ‫תומכי מורשת רבוה"ק‬ ‫עדות כי רבנו נהג לדבר כלשון המקובלים‪ ,‬עם הקיצורים והרמיזות שהשתרשו אצלם עד שהיה ניכר כי‬ ‫רב עיסוקו וגדולה בקיאותו בחלק הסוד‪ .‬אמנם‪ ,‬תדיר התפלא הלה על כך שאין ביטוי חיצוני לכך ואדרבה‪,‬‬ ‫המביטים לנוכח ראוהו לרבנו עוסק בעיקר בהוויות דאביי ורבא ובלימוד הלכה‪...‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪03-7654021‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪6776952@gmail.com‬‬ ‫‪050-4165319‬‬ ‫‪03-6776953‬‬