gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa

שבוע: וירא (2026-10-26)

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‪ ,‬גליון מס' ‪130‬‬ ‫עש"ק וירא תשפז‬ ‫היהודי שנושע בכח ברכת רבו ומזור למכתו אין‬ ‫‪-‬סיפורים מאלפים בענייני הפרשה ‪-‬‬ ‫מעשה חנה ושבעה בניה מכוחו של אותו זקן‬ ‫משכך‪ ,‬כיהודי מאמין ובוטח בה'‬ ‫בס"ד‬ ‫ומקושר לצדיקי עולם ניגש הוא יום‬ ‫יהודי התאונן בפני רבו על צרתו |‬ ‫אחד לרבו ותינה את צרתו בפניו‪,‬‬ ‫התברך ונושע‬ ‫בכה לפניו בכי תמרורים מאין‬ ‫מעשה ביהודי שהיה ל"ע שרוי בצרה‬ ‫הפוגות על מצבו הבכי רע שהוא שרוי‬ ‫וצוקה‪ .‬שנים הוא כבר מחכה‬ ‫בו‪ ,‬ומזור למחלתו אין‪ ,‬ומבקש את‬ ‫לישועתו שבוא תבוא אשר בוששת‬ ‫ישועת רבו‪.‬‬ ‫היא מלבוא‪ .‬הלך לדרוש אצל טובי‬ ‫הרבי שמע את דבריו בקשב רב‪.‬‬ ‫המומחים‪ ,‬תקוותו היתה שישועתו‬ ‫האזין לכל הגה היוצאת מפיו ואו אז‬ ‫תבוא אולי מכאן ואולי משם‪ ,‬מנסה‬ ‫בירך אותו הרבי שיוושע בכל מילי‬ ‫הוא את כל ההשתדלויות בעולם‬ ‫דמיטב ויזכה לישועתו מהרה‪ .‬החסיד‬ ‫למצוא מזור ומרפא לחוליו אולם‬ ‫היה כה נבוך ומבולבל ממצבו עד‬ ‫ככל שחלפו ועברו עליו ימי הרעה‬ ‫שאמר לרבו 'די לצרותי‪ ,‬ברכני נא‬ ‫תקוותו נכזבה עד מאוד‪.‬‬ ‫לב חתם על המסמכים שניתנו לו‬ ‫רבי ואיני יוצא מכאן עד שתבטיחני‬ ‫כהמשך למגעים‪.‬‬ ‫בהבטחה גמורה שאיוושע במהרה‪.‬‬ ‫ביום מן הימים נכנס לרבו וביקש את‬ ‫וכדבריו כן היה‪ ,‬הרבי הבטיח ולפתע‬ ‫ברכתו להינצל ממזימתם‪ ,‬וכמעשהו‬ ‫להם‬ ‫הסתדרו‬ ‫דרך‬ ‫לא‬ ‫בדרך‬ ‫בראשונה כך מעשהו בשניה והרבי‬ ‫העניינים וישועתו באה לו בנקל‪.‬‬ ‫בירך אותו בחמימות שיזכה במהרה‬ ‫להיפטר מהם וממזימותיהם ופתאום‬ ‫נקלע לצרה אחרת | הגיע לרבו‬ ‫יתגלה נכלוליותם לעיני כל‪.‬‬ ‫התברך מפיו ונושע‬ ‫וכך הוי‪ ,‬לאחר תקופה קצרה התגלה‬ ‫זמן רב עבר מאז והנה נקלע שוב‬ ‫נכלוליותם‪ ,‬והיה זה כאשר הצליחו‬ ‫למצב ביש כמוהו לא נהיתה‪ ,‬והחל‬ ‫לפתות איזה עשיר שיפקיד אצלהם‬ ‫הוא להסתבך עוד ועוד ולא ידע את‬ ‫הרבה כסף‪ ,‬ומשהבחין הלה את אשר‬ ‫נפשו מרוב צער‪ .‬פשוט חד וחלק –‬ ‫לפניו עשה כל טצדקי בעולם כדי‬ ‫כמה אינשי דלא מעלי נפגשו עמו‬ ‫שיצליח להוציא מהם בחזרה את‬ ‫בנימה של האהביות‪ ,‬הבטיחו לו‬ ‫הכסף‪.‬‬ ‫למשוך‬ ‫והצליחו‬ ‫וגבעות‬ ‫הרים‬ ‫אכן צדקו דברי הרבי וקלונם התגלה‬ ‫עתקים‬ ‫הבנק סכומים‬ ‫מחשבון‬ ‫לעיני רבים‪ ,‬ומאז אותו חסיד פתח‬ ‫את‬ ‫יפקיד‬ ‫שכשהוא‬ ‫באומרם‬ ‫את פיו בדברי שבח והודאה להשי"ת‬ ‫הסכומים הללו‪ ,‬הם ישקיעו את זה‬ ‫על כל הטובה אשר גמל עימו‪ ,‬על‬ ‫במקומות המניבים פירות טובים‪,‬‬ ‫שכל סכום הכסף הוחזר אליו‬ ‫ואז יגדל הונו עוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫במלואו‪.‬‬ ‫שמע הוא לעצתם הנדיבה‪ .‬לא בירר‬ ‫יותר מדאי‪ ,‬בראי אשר לפניו ניצב‬ ‫למה עושה ה' לי ככה | התאונן בפני‬ ‫ה'סבר פנים' החמה לה הוא זכה מהם‬ ‫רבו‬ ‫במשך הפגישה‪ ,‬סמך עליהם בעיניים‬ ‫אולם לא ארכו הימים ולפתע‬ ‫עצומות ובלא אומר ודברים העביר‬ ‫התרגשה עליו צרה אחרת יותר קשה‬ ‫להם אשראי של סכום גדול‪ ,‬והוא‬ ‫בתמימותו חשב שהכל תקין ובתום‬ ‫כך היה רבות בשנים עד שהשי"ת‬ ‫מקודמתה ולא ידע לשית עצות‬ ‫אמר לו 'לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫בנפשו מה עליו לעשות עוד בנידון‪.‬‬ ‫ומבית אביך אל הארץ אשר אראך'‪.‬‬ ‫ניגש לרבו והתחנן אליו באמרו 'למה‬ ‫תארו לעצמכם‪ ,‬השי"ת אומר לו‬ ‫ה' מעניש אותי כל הזמן כביכול? הרי‬ ‫לאברהם באופן חד וחלק 'תעזוב את‬ ‫מתרגשת עלי צרה ובכח ברכתו של‬ ‫הכל‪ ,‬את כל מה שבנית‪ ,‬ולך לך'‪ .‬ואם‬ ‫הרבי חולף הוא ועובר כלא היה‪ ,‬ואז‬ ‫תשאל אנה אלך‪ ,‬התשובה היא‬ ‫בפתע פתאום באה עלי עוד צרה ועוד‬ ‫פשוטה מאוד‪' :‬אל הארץ אשר אראך'‬ ‫צרה‪ ,‬אנה אני בא? מה היה התכל'ס‬ ‫– היינו אתה אינך יודע אבל אני כן‬ ‫אתי? האם ה' לא אוהב אותי חלילה?‪,‬‬ ‫יודע ועל כן סמוך עלי ואל תהרהר‬ ‫ובכן רוצה הוא לדעת דרך תשובה מה‬ ‫חלילה אחריי‪.‬‬ ‫עליו לתקן כדי שלא יישנו הדברים‬ ‫וזהו ניסיון גדול מאוד עבור האדם‪.‬‬ ‫פעם נוספת!!!‬ ‫תשמע סיפור לפני שלושת אלפים‬ ‫לך לך מארצך וממולדתך | אברהם‬ ‫שנה | אמר לו רבו‬ ‫אבינו יכול היה להתעלף ברגע זה‬ ‫נענה הרבי ואמר‪:‬‬ ‫אברהם אבינו שומע זאת ויכול היה‬ ‫למד מזקינך הצדיק שהיה חי לפני‬ ‫להתעלף בבת אחת על המקום‪ ,‬כי‬ ‫שנים רבות‪.‬‬ ‫הרי יכול היה לבוא כביכול ב'כח‬ ‫ובכן‪ ,‬מספר לו הרבי‪ ,‬הרי אך לפני‬ ‫הטענה' ולומר להשי"ת 'בזה שאני‬ ‫כשלושת אלפים שנה כולם דיברו על‬ ‫עוזב כאן את המקום כל השקעתי‬ ‫אברהם אביך שהוא צדיק גדול עד‬ ‫הולך לאבדון בין רגע‪ .‬האם לא‬ ‫מאוד איש אשר רוח בו‪ ,‬איש קדוש‬ ‫עבדתי על זה כל כך קשה לבנות כאן‬ ‫ובעל מופת אשר כל עשיותיו הם לשם‬ ‫אימפריה שלימה של תורה ועבודה‬ ‫שמים‪ .‬הוא נדד ממקום למקום‬ ‫להשי"ת‪ .‬הרי עמל ויגיעה רבה‬ ‫ברחבי המדבריות ועשה נפשות רבות‬ ‫השקעתי כאן כדי לקרב את נפשות‬ ‫להשי"ת‪ ,‬פעל בקרב רבים מעמי‬ ‫התועות אליך‪ ,‬ובטוחני שבשעה‬ ‫לאביהם‬ ‫אותם‬ ‫לקרב‬ ‫הארצות‬ ‫שאעזוב את הכל ואלך לי מהם – ילכו‬ ‫שבשמים לאמונת אלוקי עולם‪.‬‬ ‫אחר כל התלאות וטלטולי הדרכים‬ ‫גם הם ממני‪ ,‬ואז כל מפעל חיי אשר‬ ‫שעבר עליו וכן העקירה מארצו‬ ‫בניתי ויסדתי ביגיע כפי אני ובני‬ ‫וממולדתו ועזיבתו את המכרים‬ ‫ביתי יקרוס בבת אחת כלא היה'‪ ,‬ואם‬ ‫והידידים שהיו לו עד עכשיו‪ ,‬לפחות‬ ‫כן מבקש אברהם השי"ת שלא יצווה‬ ‫את זה ישאיר לו הקב"ה לשארית‪.‬‬ ‫עליו כך ויתחרט כביכול ממה שאמר‪.‬‬ ‫אולם הוא טעה (כביכול) – ובגדול‪.‬‬ ‫אבל לא כן מצינו שהיה‪ ,‬אלא להיפך‪.‬‬ ‫ארץ כנען ידוע היה כמקום שגרים בו‬ ‫אברהם אבינו מיד כשציווה עליו‬ ‫עשירים ובני טובים וכפי שמבואר‬ ‫השי"ת לעשות כן‪ ,‬קם מיד ממקומו‬ ‫בדברי המדרשים שרבים מתרי‬ ‫בתום וביושר לבב‪ ,‬וכך באמונה תמה‬ ‫הארץ היו באים דווקא למקום זה‬ ‫ושלימה אמר לעצמו 'הוא – אשר‬ ‫כדי לראות את טוב הארץ ואת יופיה‬ ‫עבורו עשיתי כל זאת – והוא שאר‬ ‫כי טובת מראה היא‪ ,‬את העושר‬ ‫מצווה עלי לעזוב את הכל‪ ,‬לילך‬ ‫והכבוד שבה‪.‬‬ ‫מארצי וממולדתי – וזה אשר אני‬ ‫ובפתע פתאום מתרגשת עליו צרה‬ ‫עושה'‪.‬‬ ‫נוספת – רעב כבד מאוד בא על‬ ‫על המקום ארז את מיטלטליו ואת‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫חפציו ועזב את המקום בלי לדעת‬ ‫כל באי הארץ לא ידעו לשית עצות‬ ‫אנה אלך וללא שאלות מיותרות‪.‬‬ ‫הגדולה‬ ‫לפלא‪-‬הצרה‬ ‫בנפשם‬ ‫ובפרט‬ ‫לפתע‪,‬‬ ‫עליהם‬ ‫שהתרגש‬ ‫הגיע לארץ והנה רעב כבד אשר לא‬ ‫אברהם עצמו – מטבע הדברים היה‬ ‫נהיתה | איה הבטחת ה' כביכול‬ ‫צריך לומר לעצמו 'די לצרותי‪ ,‬אנה‬ ‫ומי שחשב שהכל יסתיים רק כאן‪,‬‬ ‫אנו הולכים? הלוא השי"ת הוא‬ ‫טעות גדולה בידו‪.‬‬ ‫שהבטיח לי כל הברכות האלו‬ ‫אברהם אבינו חשב לעצמו‪ ,‬מסתמא‬ ‫באמור‪' :‬ואעשך לגוי גדול ואברכך –‬ ‫במקום אשר אחנה כציווי ה' יהיה לו‬ ‫בממון‪ ,‬ואגדלה שמך וגו'‪ ,‬ולכאורה‬ ‫מיד לאכול ולשתות כמיטב ליבו‬ ‫אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה והיו‬ ‫והכל על מקומו יבוא בשלום‪ .‬ובפרט‬ ‫והעבדים אל בית פרעה והיה מצטער‬ ‫צריכים ליתן לי דברים אלו מן‬ ‫צער רב מכך‪.‬‬ ‫השמים מיד‪ ,‬שהרי עירום עזבתי‬ ‫מטבע הדברים היה צריך להתאונן‬ ‫ועירום באתי‪.‬‬ ‫בפני השי"ת ולומר‪' :‬די לצרותיי!'‬ ‫ולא כן עשה השי"ת אלא הביא רעב‬ ‫הרי לגור בארץ באתי ותן לי לשבת‬ ‫כבד על הארץ ואברהם היה צריך‬ ‫במנוחה ושלווה תחת קורת גג אחר‬ ‫להיות נע ונד בארץ‪ ,‬ועוד בלי‬ ‫ככל אשר הבטחתני‪ ,‬ולכן אני מבקש‬ ‫הנפשות הרבות שכבר עזבוהו מקודם‬ ‫ממך‪' ,‬השקיפה ממעון קדשך מן‬ ‫מרוב טלטולי הדרכים שהיה להם עד‬ ‫השמים ורחם עלי ואל תעזבני לאורך‬ ‫כה‪.‬‬ ‫ימים'‪.‬‬ ‫ומטבע הדברים היה אברהם צריך‬ ‫אולם לא כן עשה אלא היה סמוך‬ ‫להתחרט מיד‪ ,‬אולם לא כן עשה אלא‬ ‫ובטוח בהשי"ת שהוא הסובב הכל‬ ‫האמין באמונה שלימה וסמוך ובטוח‬ ‫והוא המסבב דבר זה לטובה עבורו‪,‬‬ ‫על השי"ת שהוא אשר ציווה עליו‬ ‫ועל כן אין לו כלל במה להתאונן לפני‬ ‫לעזוב את מקום אביו ומגורי ארצו‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫ומולדתו ולעזוב את הכל‪ ,‬והוא אשר‬ ‫וכך קיבל זאת על עצמו בתום וביושר‬ ‫הבטיח לי כל ההבטחות האלו והוא‬ ‫לבב עוד ניסיון ועוד ניסיון אשר שלח‬ ‫אשר הביא רעב כבד על הארץ לנסות‬ ‫לו ה' עד הניסיון העשירי שהוא‬ ‫אותי אם אעמוד כחומה בצורה‬ ‫'עקידת יצחק'‪.‬‬ ‫בניסיון גדול זה‪ ,‬ולא הרהר אחר‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫אברהם עוזב את משפחתו ומכריו‬ ‫ואיך יתקיימו ההבטחות | תמיהה‬ ‫באה עליו צרת מצרים | סמוך ובטוח‬ ‫רבתי היא לפני בורא עולם כביכול‬ ‫על ה' שהוא הסובב הכל‬ ‫ונקדים מעט בזה‪:‬‬ ‫וכך מצא את עצמו במצרים‪.‬‬ ‫הלוא אברהם ושרה פעלו בעצמם‬ ‫ובהערימה עליהם שאחות אברהם‬ ‫שנים על גבי שנים לקרב אינשי‬ ‫היא כציוויו היללו אותה השרים‬ ‫דעלמא לאמונת אלוקי עולם‪ .‬עשו‬ ‫את מירב יכולתם ואף יותר מכך‬ ‫הרי כשראה לפניו את כל הקורות‬ ‫עבור השי"ת‪ .‬ובפרט שלא כמו היום‪,‬‬ ‫ממשפחתו‬ ‫שהלך‬ ‫משעה‬ ‫עימו‬ ‫בימים אלו בתקופתם היה הדבר‬ ‫ומולדתו היה יכול לתמוה כביכול על‬ ‫קשה מנשוא‪ ,‬לא היה אמצעי‬ ‫דרכי ה' ולומר‪:‬‬ ‫תקשורת שברגע אחד יצליחו להגיע‬ ‫לאיזה ברכות זכיתי בשל כך –‬ ‫לרבבות אנשים כדי לקרב אותם‬ ‫לבנים? היש לי בנים?!‪ ,‬אודיע את‬ ‫לאמונה‪ ,‬וודאי שהדבר עלה להם‬ ‫טבעך בעולם? – הרי אני נע ונד בארץ‬ ‫ברוח ובנפש‪ ,‬אולם הם לא ויתרו‬ ‫ואיה הבטחתך?!‪ ,‬אדם אומר לבנו‬ ‫לעצמם ומסרו את נפשם כדי לקרב‬ ‫תהא כאברהם – הרי אדם המיטלטל‬ ‫כל באי עולם לאבינו שבשמים‪ ,‬והם‬ ‫בדרכים ממקום למקום ואין אדם‬ ‫עוד היו היחידים בארץ המה אשר‬ ‫עשו כן ללא שום עזר וסיוע‪.‬‬ ‫מכירו – למה שאחד יבורך בו ויחפוץ‬ ‫ואחר כל זאת משגלו ונדדו ממקום‬ ‫לקרוא לבנו כשמו?! הלוא איפכא‬ ‫למקום‪ ,‬ובפתע פתאום עזבו אותם‬ ‫מסתברא – בשעה שהיו עמי נפשות‬ ‫רבים מעמי ארצות שנתקרבו על ידם‬ ‫רבות שעשיתי בארץ מולדתי בחרן‬ ‫מרוב טלטולי הדרכים לא אמרו‬ ‫ונולדו להם בנים – הם אלו שמכירים‬ ‫נואש לעצמם והלכו באמונה תמה‬ ‫בי ומחשיבים אותי עד מאוד והם‬ ‫ושלימה בהשי"ת‪.‬‬ ‫אלו שיחפצו לקרות את שם בנם‬ ‫והלוא הקב"ה הבטיח להם עושר‬ ‫כשמי‪ ,‬אבל סתם אנשים כאן בארץ‬ ‫וגדולה במקום אחד באם יעשו זאת‬ ‫למה שיחפצו לקרוא בשמי – הרי נע‬ ‫באמור לו‪" :‬לך לך – ופירש"י‪,‬‬ ‫ונד אני בארץ?!‬ ‫להנאתך ולטובתך – ושם אעשך לגוי‬ ‫אולם אברהם לא אמר כן‪ ,‬ובתום‬ ‫גדול‪ ,‬וכאן אי אתה זוכה לבנים‪ ,‬ועוד‬ ‫וביושר לבב סמוך ובטוח בו יתברך‬ ‫שאודיע טבעך בעולם‪ .‬ואברכך –‬ ‫שהוא אשר יושיעו מצרותיו ויגאלנו‬ ‫בממון‪ .‬ונברכו בך כל משפחות‬ ‫ממצוקותיו‪.‬‬ ‫האדמה – אדם אומר לבנו תהא‬ ‫כאברהם'‪.‬‬ ‫ונתבונן קצת בזה‪:‬‬ ‫אברהם לבן מאה זכה לפרי בטן |‬ ‫הרי בשעה שציווה עליו הקב"ה זאת‪,‬‬ ‫היכן הוא ההבטחה‬ ‫מטבע הדברים היה אברהם צריך‬ ‫אחר כל זאת נולד לו בנו יחידו אשר‬ ‫להתעלף במקום ולהשיב את נשמתו‬ ‫אהבו הוא יצחק הנולד לו משרה‬ ‫ליוצרו ובוראו מרוב צער ויגון על‬ ‫אשתו‪.‬‬ ‫אשר עשה לו ה' ככה כביכול‪.‬‬ ‫עשה משתה גדול לכל גדולי הדור‬ ‫הלוא כל תקוותו בו היתה‪ ,‬אחר‬ ‫ביום היגמל את בנו והכל שמחו איתו‬ ‫חנטתו פרי לבן מאה ואחרי שכולם‬ ‫משוש ובפרט אחר ששרה חנטה פרי‬ ‫ששו ושמחו איתו משוש וכלם ידעו‬ ‫בטן בהיותה בן תשעים שנה והוא‬ ‫שהוא היחידי שממנו עתיד לצאת זרע‬ ‫בהיותו בן מאה שנה‪ ,‬והכל קיוו‬ ‫ישראל ולהיוושע בכל ההבטחות‬ ‫שממנו תבוא ישועתו והוא הבן אשר‬ ‫שהבטיח לו השי"ת‪.‬‬ ‫הובטח לו בצאתו מחרן‪.‬‬ ‫ברגע זה – אומר לו כביכול הקב"ה‬ ‫הגיע העת‪ ,‬ויצחק נהיה בן ל"ז שנה‪.‬‬ ‫לאברהם – אני מבקש ממך לקחת‬ ‫הקב"ה אומר לו לאברהם‪" :‬קח נא‬ ‫תקוותך ומבטחך היחידה והעלהו על‬ ‫את בנך את יחידך אשר אהבת את‬ ‫גבי המזבח ותשרפנו על מוקדה ותלך‬ ‫יצחק ולך לך אל ארץ המוריה‬ ‫מעתה ערירי בלא ולד‪.‬‬ ‫והעלהו שם לעולה על אחד ההרים‬ ‫אולם לא כן עשה אברהם אלא שם‬ ‫וגו'‪ ,‬ופירש"י שכל הדיבורים האלו‬ ‫מבטחו בה' ולא פנה אל רהבים ושטי‬ ‫שאמר לו הקב"ה היה כדי לתת לו עוד‬ ‫כזב‪ ,‬לא התרגש כלל מאי‪ -‬קיום‬ ‫ועוד מצוות בקחתו את בנו – יחידו –‬ ‫ההבטחות כביכול אלא שם את כל‬ ‫יקירו – ולהעלותו לעולה על גבי‬ ‫יהבו בהשי"ת שהוא אשר הבטיח לו‬ ‫המזבח‪.‬‬ ‫כל זאת והוא אשר מצווהו להעלות‬ ‫אותו לעולה – ואין בזה כל סתירה על‬ ‫ניסיון העקידה סתירה היא להבטחת‬ ‫אף שאין הדבר מובן כלל בפשטות‬ ‫ה' כפי הנראה לעין | אברהם משכים‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫קום כדי לקיים המצוה‬ ‫לזרע בית ישראל להתגבר על יצרם‬ ‫זימן לו ה' כל הסתירות על הבטחתו |‬ ‫בנסיונות הקשים ומרים שיעברו הם‬ ‫זהו הכח שהעביר אברהם לעם‬ ‫במשך שנות הגלות‪.‬‬ ‫ישראל לדורות עולם‬ ‫לרגע קט אנו חוזרים למעשה הקודם‬ ‫נסיון העקידה איננו הנסיון היחידי‬ ‫שבו התחלנו‪.‬‬ ‫שהתנסו בו עם ישראל | למה נקראת‬ ‫נענה לו רבו ואמר‪:‬‬ ‫'הנסיון הגדול ביותר'‬ ‫הרי אברהם אבינו נתנסה בנסיונות‬ ‫על דרך זה נראה לבאר מהו גודל‬ ‫קשים ומרים‪ ,‬אחד יותר מהשני‪ ,‬והיה‬ ‫נסיון העקידה דייקא אצל אברהם‪.‬‬ ‫לו לבוא בכל כך הרבה טענות‬ ‫לכאורה ייפלא‪ ,‬הרי משנתבונן קצת‬ ‫ומענות כביכול להשי"ת‪ ,‬הרי הבטחת‬ ‫בזה נראה שבמושכל ראשון אין זה‬ ‫לי זאת ולבסוף רק מר ולענה יצא‬ ‫הניסיון הקשה בעולם שעבר על עם‬ ‫מכל זה‪ .‬הרי אמרת לי לצאת‬ ‫ישראל‪ ,‬הלוא הבט וראה בעצמך אלו‬ ‫ממולדתי ואילו לארץ תלאובות‬ ‫נסיונות עברו עם ישראל במשך כל‬ ‫באתי‪ ,‬הרי אמרת לי לירד לארץ אשר‬ ‫הדורות למן היותם לעם עד היום‬ ‫אראך ואילו למצרים באתי מרוב‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫הרעב השורר במקום ההוא‪ ,‬ולא עוד‬ ‫החל בטרגדיה המזעזעת של חנה‬ ‫אלא שתפסו את אשתי ועינו אותה‪.‬‬ ‫ושבעה בניה שמסרו את נפשם‬ ‫הרי אמרת לי 'כי ביצחק ייקרא לך‬ ‫מרצונם לשריפה על קידוש ה' והכל‬ ‫זרע והנה לעת זקנתי לבן מאה ילדתי‬ ‫היה בכדי שלא להמיר דתם חלילה‪.‬‬ ‫זרע ברך ה'‪ ,‬ובפתע פתאום לאחר ל"ז‬ ‫וכאשר ביקש מהם הקיסר לומר לו‬ ‫שנה מלאות וטובות מצווה עלי‬ ‫כמה דברי הכנעה שחפצים להיכנע‬ ‫השי"ת לעשות דבר נורא ואיום‬ ‫אליו ולקבל את דתו ואפילו מן השפה‬ ‫כביכול ולהפר הבטחתו‪.‬‬ ‫ולחוץ‪ ,‬לא רצו לשמוע לו בשום אופן‬ ‫אבל לא כן עשה אלא האמין בה'‬ ‫אלא קיבלו על עצמם הדין באהבה‬ ‫ויחשבה לו צדקה‪.‬‬ ‫באומרם‪' :‬אין אנו מוכנים לאבד חיי‬ ‫הראה לכולם 'אהבת הבורא' מהו‪,‬‬ ‫והוא בנסיונותיו נתן כוחות אדירים‬ ‫שמסרו את נפשם בששון ובשמחה‬ ‫עולם בשביל לחיות עוד חיי שעה כאן‬ ‫ליהרג על קדושת השם‪.‬‬ ‫בעולם השפל'‪.‬‬ ‫והנראה לומר בזה שאכן רבים מעם‬ ‫ואף גם זאת כאשר מסרו את עצמם‬ ‫ישראל מסרו את נפשם על קדושת‬ ‫עם ישראל להישרף‪ ,‬ליחנק ולהיהרג‬ ‫השם – אולם לולא כוחו של אותו זקן‬ ‫בתקופת‬ ‫השם‪,‬‬ ‫קדושת‬ ‫על‬ ‫הלוא הוא אברהם אבינו אביהם של‬ ‫האינקוויזיציה‪ ,‬בתקופת המשכילים‪,‬‬ ‫עם ישראל שהשכים בבוקר והלך‬ ‫הקראים והצדוקים ועוד‪ ,‬בתקופת‬ ‫בשמחה ובלב שלם לעקוד את יצחק‬ ‫מסך הברזל‪ ,‬ומי מדבר בכלל על‬ ‫בנו אהובו תקוותו היחידה שנולד לו‬ ‫השואה האיומה שהיה בעם ישראל‬ ‫אחר מאה שנה‪ ,‬ויצחק בו שהיה מוכן‬ ‫אך לפני שמונים שנה שרבים נהרגו‬ ‫להקריב את עצמו להשי"ת ולהישחט‬ ‫בשמחה ובששון על קדושת השם –‬ ‫כדי לעשות נחת רוח להשי"ת – לא‬ ‫והיו מוכנים לאבד בין רגע את חיי‬ ‫היו יכולים עם ישראל במשך הדורות‬ ‫העולם הזה – והעיקר שלא לאבד את‬ ‫כולם לעמוד בנסיונות כה מרים‬ ‫ידו את החיים הנצחיים‪ ,‬את חלקם‬ ‫וקשים של הגלויות‪.‬‬ ‫בעוה"ב‪.‬‬ ‫והוא הגבר אשר מכוחו אנו חיים עד‬ ‫היום הזה ויכולים אנו עמוד בזה –‬ ‫לא היה בכוחם למסור את נפשם‬ ‫לעמוד בנסיונות אלו ולהראות לכל‬ ‫במשך הדורות | לולא כוחו של אותו‬ ‫את אמונתנו ומבטחנו בהשי"ת‪.‬‬ ‫זקן‬ ‫ואם כן במה מתייחד 'נסיון העקידה'‬ ‫הגילוי המרטיט של רבי חיים‬ ‫שפרשה זו אנו קוראים בכל יום ויום‬ ‫מוואלוז'ין | הנסיונות היו להישיר‬ ‫להצילנו מהפורענויות המתרגשות‬ ‫הדרך לבניו‬ ‫לבוא בעולם? למה שלא נעורר זכויות‬ ‫בדומה לזה מצינו בספר 'רוח חיים'‬ ‫הללו ונזכיר לפני השי"ת את 'מעשה‬ ‫מהגה"ק רבי חיים מוואלוז'ין זיע"א‬ ‫חנה ושבעה בניה' וכן הלאה עוד‬ ‫שמדייק מלשון המשנה (אבות פ"ה‬ ‫כהנה וכהנה משפחות רבות מישראל‬ ‫מ"ב)‪ :‬עשרה דורות מנח עד אברהם‪,‬‬ ‫להשתחוות לצלם של אנטיוכוס‬ ‫להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל‬ ‫קיסר רומי והוציאם להריגה‪.‬‬ ‫הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא‬ ‫ומבואר שם‪ ,‬שכשהביאו את הבן‬ ‫אברהם וקיבל עליו שכר כולם'‪,‬‬ ‫ניסה‬ ‫לפתותו‪,‬‬ ‫וניסו‬ ‫האחרון‬ ‫ולאחריו נקט התנא הלשון‪' :‬עשרה‬ ‫אנטיוכוס בכל כוחו לשדלו שמא‬ ‫נסיונות נתנסה אברהם אבינו'‪.‬‬ ‫ירצה רק להרים את טבעתו מהארץ‬ ‫ובטעם הדבר כותב‪:‬‬ ‫וייראה כלפי חוץ כמשתחווה לו‪ ,‬אך‬ ‫ירצה בזה ע"פ מה שכתוב (משלי כ'‪,‬‬ ‫גם לזאת סירב‪.‬‬ ‫ז') 'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו‬ ‫לפני שהוציאו אותו להורג ביקשה‬ ‫אחריו'‪ .‬כי כמה מידות שהצדיק טרח‬ ‫אימו להביאו לפניה כדי לנשקו מעט‬ ‫ויגע להשיגם‪ ,‬לבניו אחריו המה כמו‬ ‫ולחשה באזנו‪:‬‬ ‫טבע מוטבע‪ ,‬ובקצת יגיעה יגיעו לזה‪.‬‬ ‫"בניי‪ ,‬לכו ואמרו לאברהם אביכם –‬ ‫כמו שנראה בחוש שרבים מעמי‬ ‫אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי‬ ‫הארץ מהיהודים מוסרים את עצמם‬ ‫שבעה מזבחות"‪ ,‬ואחר כך עלתה אף‬ ‫על קידוש השם‪ ,‬והוא מוטבע בנו‬ ‫היא לגג‪ ,‬נפלה ומתה‪ .‬יצתה בת קול‬ ‫מאברהם אבינו שמסר נפשו לאור‬ ‫ואמרה 'אם הבנים שמחה'‪ ,‬כלומר‬ ‫כשדים על אמונתו‪ .‬וכן כל העשרה‬ ‫שאע"פ שנשארה בלא בנים כ'עקרה'‪,‬‬ ‫נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו'‪.‬‬ ‫עליה נאמר מקרא זה 'אם הבנים‬ ‫שמחה'‪.‬‬ ‫ניגשה חנה לבן האחרון קודם שנשרף‬ ‫עקד"ה | לך והודיע לאברהם שאני‬ ‫הבט וראה גודל כוחך בעקידת יצחק‬ ‫עקדתי שבעה מזבחות‬ ‫| בכוחה יכולתי למסור שבעה‬ ‫ידוע אומרם ז"ל (גיטין נ"ז ע"ב) על‬ ‫המזבחות עקד"ה‬ ‫הכתוב (תהלים מ"ד‪ ,‬כ"ג) 'כי עליך‬ ‫ראש הישיבה הרב שך זצוק"ל (שבוע‬ ‫הורגנו כל היום נחשבנו כצאן‬ ‫זה חל יומא דהילולא דיליה) הקשה‬ ‫טבחה'‪ ,‬דקאי על מעשי גבורתם של‬ ‫בזה‪:‬‬ ‫חנה ושבעת בניה אשר שישה בניה‬ ‫הראשונים לא הסכימו בשום אופן‬ ‫אשר גילו עוז רוח ותעצומות נפש‬ ‫הרי ודאי צדקנית זו שאיבדה שבעה‬ ‫להיעקד על קידוש השם ולהשליך‬ ‫בנים בבת אחת על קדושת שמו‬ ‫נפשם מנגד על מזבח העולה?‬ ‫כלל‬ ‫בדעתה‬ ‫עלה‬ ‫לא‬ ‫יתברך‬ ‫כל זה הוא מכח אותה עקידה שעקדת‬ ‫להתגאות על אברהם אבינו חלילה?‬ ‫בשעתו את יצחק בנך על גבי המזבח!‬ ‫ואם כן‪ ,‬מה באמת נתכוונה בדבריה‬ ‫אותה עקידה היא היא אשר הטביעה‬ ‫אלו שאמרה לבנה להודיע לאברהם?‬ ‫בי ובכל בניך למסור את נפשם על‬ ‫וביאר זאת בטוב טעם ודעת ואמר‪:‬‬ ‫קדושת השם בשלימות ובתמימות!‬ ‫חס ושלום שהיתה כוונתה להתגאות‬ ‫הבט וראה מה פעלת בכלל ישראל!'‪...‬‬ ‫על אברהם ולומר לו שהמעשה שלה‬ ‫גדול פי שבעה מעקידתו של יצחק‪ ,‬כי‬ ‫חיממה מעט קט כדי להכין אוכל‬ ‫אם להיפך‪.‬‬ ‫לביתה | תפסו אותה 'על חם'‬ ‫בדבריה אלו העידה על עצמה שאת‬ ‫בספר 'יסופר לדור' מובא מעשה‬ ‫הכח הבלתי‪ -‬ישוער שהיה לה באותם‬ ‫נורא של גבורה יהודית על אחינו בני‬ ‫רגעים כאשר עקדה את אלו שעה‬ ‫אשכנז בימי התופת של יהדות‬ ‫מזבחות למען קדושת שמו – שאבה‬ ‫אירופה‪ .‬וזאת אשר המחבר מספר על‬ ‫מאותו מזבח אחד של אברהם אבינו‬ ‫אמו שאלמלא כן קשה להאמין כי‬ ‫שעקד את יצחק בנו יחידו ומחמדו‪,‬‬ ‫אשה יהודית פשוטה מסוגלת להגיע‬ ‫והוא אשר השאיר לכולנו מורשת‬ ‫למדריגה גבוהה כזו‪:‬‬ ‫נפשית של יכולת עמידה במסירות‬ ‫ביום תשעה באב תש"ד‪.‬‬ ‫נפש על קדושת השם‪.‬‬ ‫היה זה במחנה ברגן‪-‬בלזן הידוע‬ ‫וזהו שאמרה לבנה בטרם השלים‬ ‫לשמצה‪ ,‬כל יושבי המחנה קיבלו‬ ‫נפשו לאלוקיו‪:‬‬ ‫עונש שלמחרת היום לא יחלקו מנת‬ ‫'לכו אל אברהם אביכם ואמרו לו‪:‬‬ ‫אוכל לאיש מיושבי המחנה‪ ,‬מנער‬ ‫אבא! יודע אתה מנין נובעת גדלות‬ ‫ועד זקן טף ונשים‪ .‬העונש היה בגלל‬ ‫הנפש הלזו של אשה אחת מאלפי‬ ‫אחד מהיושבים שם ששרף מזרן‬ ‫בנות ישראל? הידוע תדע איך חינכתי‬ ‫שהיה מלא כנים וגרם למחלות‬ ‫את בני בקדושה ובטהרה כזאת עד‬ ‫הרי‬ ‫זה‪,‬‬ ‫מסוג‬ ‫נאשמים‬ ‫על‬ ‫נוראות‪ ,‬וכעונש על כך החליטו שלא‬ ‫שהאחראים להעניש את העבריינים‬ ‫לתת להם מנות מזון ליום אחד‪.‬‬ ‫היו 'יהודים' אשר במחנה‪.‬‬ ‫אמו ע"ה שהיתה מטופלת בילדים‬ ‫היה זה עונג ונחת לצוררים הגרמנים‬ ‫רכים‪ ,‬בישלה מעט דיסה ללא חלב‬ ‫ימח שמם לראות איך שהיהודים‬ ‫עבור בתה הקטנה בת הארבע‪.‬‬ ‫עצמם מענישים את אחיהם היהודים‬ ‫בתנאי החיים במחנה לא היו‬ ‫'רשעות‬ ‫נקרא‬ ‫זה‬ ‫בלשוננו‬ ‫–‬ ‫אפשרויות חימום מקובלות‪ ,‬וכך בלי‬ ‫במיטבה'‪.‬‬ ‫תנור ובלי נפט עמלה להצית אש על‬ ‫המשפט שלה שנקבע מראש ליום‬ ‫מעט קש‪ ,‬ואט אט הצליחה לחמם את‬ ‫שישי בערב‪ ,‬ליל שבת נחמו תש"ד‪,‬‬ ‫הדיסה עבור הבת‪.‬‬ ‫ארך זמן קצר‪.‬‬ ‫ברגע מסוים חלפו שם שניים מאנשי‬ ‫לאחר שנשמעו דברי התובע והעדים‬ ‫השמירה היהודית ותפסו אותה 'על‬ ‫ויתרה היא על זכותה להכחיש או‬ ‫חם'‪ .‬הודיעו לה שעומדת היא לעמוד‬ ‫לתרץ את מעשיה – וכמובן שמיד ניתן‬ ‫במשפט על כך וצפוי לה עונש חמור‬ ‫לה פסק דין קשה עד מאוד והוא‪:‬‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫שלילת מנות לחם ליומיים‪.‬‬ ‫עונש כבד מנשוא הוטל עליה ע"י‬ ‫זמן קצר כל כך נארך המשפט | שאל‬ ‫הנאצים | שלילת מנות ליומיים‬ ‫הבן את אמו‬ ‫משפט פנימי כזה היה 'הליך' כמיטב‬ ‫כידוע שבמחנה ברגן‪-‬בלזן לא היתה‬ ‫המסורת המרושעת של אנשי ה‪ -‬סי‪.‬‬ ‫הפרדה מוחלטת בין מחנה הגברים‬ ‫איי‪ .‬איי‪ .‬הנאצית הידועה לשימצה‬ ‫למחנה הנשים‪ ,‬ובמשך היום יכלו‬ ‫אשר רוממות זכויות אדם בגרונם‪.‬‬ ‫הגברים והנשים להיפגש ביניהם‪.‬‬ ‫נשמעו דברי ה'תובע'‪ ,‬דברי העדים‪,‬‬ ‫ובאותה לילה בליל שבת ישבו בניה‬ ‫דבר ה'נאשם'‪ ,‬דבר הסנגור ופסק דין‬ ‫והמתינו לשובה של אמם ממקום‬ ‫של השופטים – כולם יהודים‬ ‫המשפט‪.‬‬ ‫אומללים מאסירי המחנה‪ .‬ובנוסף‬ ‫לעונשים הנוראים שהטילו הגרמנים‬ ‫שלי‬ ‫מילה‬ ‫כל‬ ‫ולכתוב‬ ‫השבת‬ ‫כאשר שבה וסיפרה להם את גורלה‬ ‫בפרוטוקול בעצם יום השבת'‪...‬‬ ‫אשר נגזר עליה שאלה בנה מדוע‬ ‫כל המתבונן במחזה עומד משתאה‬ ‫המשפט היה קצר כל כך? הרי מדוע‬ ‫לנוכח העוצמה של אותה אשה‪.‬‬ ‫לא ניצלה את זכות הדיבור להפחית‬ ‫קצת מן העונש כשהיא מסבירה להם‬ ‫הנסיונות הם שמרוממים את האדם‬ ‫שבאותו יום לא חולק להם מזון ולא‬ ‫למדריגות נשגבות | זהו הלימוד‬ ‫בישלה עבור עצמה אלא לילדה‬ ‫מאבינו אברהם‬ ‫פעוטה בת ארבע?‬ ‫ונסיים בדבריו של מרן בעל ה"חפץ‬ ‫חיים" זיע"א (מובא בספר 'לעשות‬ ‫הייתי מוכן להיענש בחומרה | העיקר‬ ‫רצונך' של הגה"צ רבי יצחק קולדצקי‬ ‫לא יצטרך לכתוב הפרוטוקול בעצם‬ ‫שליט"א) בספרו על התורה שכותב‪:‬‬ ‫יום השבת‬ ‫כל הנסיונות שנתנסה אבינו אברהם‬ ‫אמו לא ענתה לשאלותיו וניכר עליה‬ ‫עמדו לו ועזרו לו להתעלות במדריגה‬ ‫כי היא נרגשת מאוד‪.‬‬ ‫רמה‪ ,‬עד שהקב"ה קראו אוהבי‪ .‬וכן‬ ‫הבן העז ושאל פעם נוספת את אמו‪,‬‬ ‫ביוסף הצדיק הנסיון שנזדמן לו עם‬ ‫והשיבה לו כך‪:‬‬ ‫אשת פוטיפר ועמד בו הוא שהעלה‬ ‫'במשפט שלי לא היו נוכחים אלא רק‬ ‫אותו לגדולה ולמלכות אחר כך‪.‬‬ ‫שופטים‪ ,‬תובע וסנגור‪ ,‬וישב שם‬ ‫וכדאיתא במדרש הנעלם פרשת‬ ‫יהודי (מאלו השוטרים שהענישו את‬ ‫וירא‪ :‬אמר רבי יהודה למה זכה יוסף‬ ‫אחיהם היהודים) שתפקידו היה‬ ‫לאותה המעלה והמלכות בשביל‬ ‫לרשום את הפרוטוקול‪ .‬הוסיפה‬ ‫שכבש יצרו דתנינן כי הכובש יצרו‬ ‫ואמרה‪ ,‬חשבתי לעצמי 'הרי כל מילה‬ ‫מלכותא דשמיא אחיל עליה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שהייתי אומרת שם היתה נרשמת‬ ‫ומזה עלינו להתבונן גם כן בדורנו‬ ‫בידי יהודי ובליל שבת‪ ,‬לכן שתקתי‪.‬‬ ‫שכשאדם עומד בנסיון – הוא מתעלה‬ ‫באומרה לבנה‪ :‬מוטב לרעוב מעט‬ ‫במדריגתו מאוד'‪.‬‬ ‫מאשר לגרום ליהודי לחלל את‬ ‫עניות מעבירין את האדם על דעתו‬ ‫העשיר שנהפך להיות עני מרוד |‬ ‫ועל דעת קונו‪.‬‬ ‫ה'חפץ חיים' לא הבין לפשר תמיהת‬ ‫ולכן‪ ,‬אמר להם‪.‬‬ ‫מקורביו‬ ‫האיש הזה העמידו אותו משמים‬ ‫עוד זאת מובא שם מעשה נורא‬ ‫בניסיון העושר ואכן קיבל שפע רב‬ ‫שסיפר המקובל הגה"צ רבי חיים‬ ‫כדי לנסות אותו אם יפזר ממונו‬ ‫ארלנגר זצ"ל משווייץ‪:‬‬ ‫ויחוס עינו על אחיו האביון‪ ,‬או שמא‬ ‫גביר‬ ‫היה‬ ‫חיים"‬ ‫ה"חפץ‬ ‫בימי‬ ‫דווקא יקמץ את ידו וישמור לעצמו‬ ‫מפורסם שהיה תומך ללא גבול‬ ‫את הונו הרב‪ .‬ואכן עמד בנסיון ופיזר‬ ‫בהרחבת גבולות הקדושה של ישיבות‬ ‫את הונו ביד נדיבה‪ .‬ודווקא בשל כך‬ ‫וכוללים למען יקלטו בתוכם את‬ ‫מעלים אותו משמים בדרגה יותר‬ ‫טובי הבחורים והאברכים צורבא‬ ‫גבוהה‪ ,‬ולכן החליטו להעמיד אותו‬ ‫מרבנן‪ ,‬וכן גם בצדקה וחסד‪ ,‬ולבסוף‬ ‫עכשיו בניסיון העוני שקשה יותר‬ ‫נהפך עליו הגלגל וירד מנכסיו‪.‬‬ ‫מנסיון העושר‪.‬‬ ‫באו האנשים למרן ה"חפץ חיים"‬ ‫הרי שעם כל ניסיון שאדם צולח אותו‬ ‫ושאלו אותו‪' :‬היתכן? זו צדקה וזו‬ ‫וגובר עליו הוא מגדיל את רוחו ונפשו‬ ‫שכרה?'‬ ‫עוד יותר ונעשה ראוי מן השמים‬ ‫השיב להם באמרו‪" :‬מה הפלא?‬ ‫לניסיון נוסף כפי מדריגתו הגבוהה‪,‬‬ ‫מקודם הוא היה 'דוקטור' ועכשיו‬ ‫הגדולה מקודמו‪.‬‬ ‫הוא מתקדם לתואר 'פרופסור'‪...‬‬ ‫וביאר את דבריו ואמר‪.‬‬ ‫בחנני ה' ‪ -‬ונסני | הוא מה שביקש‬ ‫הרי אין בריה שאין הקב"ה מנסה‬ ‫דוד מהשי"ת‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫וזוהי מהות התשובה שהשיב הרבי‬ ‫את העשיר הוא מנסה אם תהא ידו‬ ‫לחסיד‪:‬‬ ‫פתוחה לעניים והעני מתנסה אם‬ ‫כי הרי אדם לעתים שואל את עצמו‪,‬‬ ‫יוכל לקבל יסורים ואינו כועס‪ .‬וכמה‬ ‫מדוע כל כך קשה לו? למה הוא‬ ‫שנסיון העושר קשה‪ ,‬נסיון העוני‬ ‫קשה ממנו כמאמרם ז"ל שדקדוקי‬ ‫הדיוק של הרב שטיינמן בפסוקי‬ ‫מתמודד בכל יום ויום עם קשיים‬ ‫העקידה | משמים אין מביאים נסיון‬ ‫מסוגים שונים? אם בהתגברות על‬ ‫לאדם בסתם‬ ‫היצר לבטל תורה‪ ,‬אם בהימנעות‬ ‫ועל דרך זה מצינו מה שדייק מרן הרב‬ ‫מהסתכלות אסורה או מדיבורים‬ ‫שטיינמן זצ"ל את הכתוב בעקידה‬ ‫אסורים‪ ,‬ואם בהתגברות על מידותיו‬ ‫'והאלוקים נסה את אברהם ויאמר‬ ‫לוותר אחד לשני ואפילו כשהשני‬ ‫אליו אברהם ויאמר הנני'‪ ,‬ודקדק‬ ‫הציק לו ביותר‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‬ ‫בזה מהו השאלה והתשובה כאן‪ ,‬הרי‬ ‫נסיונות שאנשים עוברים בחיים‪.‬‬ ‫אם הקב"ה מחליט לנסותו בזה למה‬ ‫והתשובה לכך פשוטה מאוד‪:‬‬ ‫צריך את הסכמת אברהם‪.‬‬ ‫הנסיונות הם חלק בלתי נפרד‬ ‫ומיישב ואומר‪ ,‬שמכאן ראיה שאין‬ ‫אותו‬ ‫שמעמידים‬ ‫ומי‬ ‫מהחיים‪.‬‬ ‫הקב"ה מנסה את האדם אלא אם כן‬ ‫בניסיון אזי סימן הוא שמן השמים‬ ‫יוכל לעמוד בו‪ ,‬כי אם לא הרי נגרם‬ ‫הוא נבחר כ'אדם הראוי' לניסיון‬ ‫לו לאדם היפך מהנסיון ומרחיק את‬ ‫ולאו כל אדם זוכה לכך‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫עצמו חלילה מהשי"ת‪ .‬ולכן שאל‬ ‫אצל דוד המלך ע"ה שביקש מהשי"ת‬ ‫אותו קודם ומשאמר לו 'הנני'‬ ‫'בחנני ה' ונסני – צרפה כליותי ולבי'‪,‬‬ ‫והסכים על ידו ליתן לו נסיון זה – הרי‬ ‫ודרשו ז"ל (סנהדרין ק"ז ע"א) אמר‬ ‫שזה מתאים עבורו ויוכל לנסותו כי‬ ‫לפניו רבוש"ע נסני שנאמר בחנני ה'‬ ‫יהיה בכוחו לעמוד בה‪.‬‬ ‫ונסני'‪ ,‬ואם אכן יצליח לעמוד בו –‬ ‫אזי יתעלה ויתרומם כנס הזה‪.‬‬ ‫יו"ל בסיוע‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫עיה"ת אשדוד ת"ו‬ ‫כשם שנכנס לברית‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫לידידנו הר"ר שלום פקשר הי"ו‬ ‫לרגל היכנס בנו‬ ‫בבריתו של אאע"ה בשעטו"מ‬ ‫יה"ר שמשמחה זו יושפע לכם שפע שמות ורב טוב‬ ‫ואך ששון ושמחה יישמע באהליכם תמיד‬ ‫עורך ומתמלל שיחות תורניות‪ ,‬שמועס'ן בהלכה ובאגדה‪,‬‬ ‫סיפורי צדיקים והסטוריה שסופרו ע"י חסידים ואנשי מעשה וכדומה‬ ‫‪ :‬צרו קשר בפלא'‪ ,053-4199-289 :‬או בדוא"ל‪s963096 @gmail.com :‬‬