gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: וירא (2026-10-26)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ הגה''ק רבי גדליה משה בן‬ ‫בס"ד‬ ‫רבי שלמה גודלמן זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 358‬פרשת וירא תשפ''ז‬ ‫בכורות מד‪-‬נ‬ ‫בברייתא למדו מאו שבר יד לרבות כשאצבעותיו מורכבות למעלה או שהן קלוטות למעלה‬ ‫דף מד לחכמים חרום פסול גם כשאינו כוחל את שני עיניו כאחת‪.‬‬ ‫מהפרק וחתכם‪ ,‬אך קשה שבמשנה שנינו שבחתכם כשר אלא יש לגרוס שאם לא חתכם כשר‪.‬‬ ‫יש לדקדק בדברי המשנה בשתי עיניו למעלה ושתי עיניו למטה שאם הכוונה שהוא רואה‬ ‫רבה בר בר חנה אמר בשם ר' יוחנן שיותרת ללא עצם כשרה רק אם היא נספרת על גב היד‪ ,‬אך‬ ‫למעלה או למטה‪ ,‬ואחת למטה ואת למטה הכוונה שהוא רואה למעלה ולמטה א''כ מה‬ ‫בברייתא שנו שאם יש עצם ביותרת אף כשאין בה צפורן היא מטמאה במגע ומשא ואהל והיא‬ ‫מוסיפה המשנה אח''כ שרואה את החדר ואת העלייה יחד‪ ,‬אלא יש לפרש שתי עיניו למעלה‬ ‫נכללת בקכ''ה שהם רוב אבריו של האדם‪ ,‬ואמר על זה רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן שמדובר‬ ‫שהן נמצאות למעלה ולמטה הכוונה שהן נמצאות למטה ואחת למעלה ואחת למטה שאחת‬ ‫בנספרת על גב היד‪ ,‬ורב חסדא אמר שרבינו הגדול שהוא רב אמר דבר זה והמקום יהיה בעזרו‬ ‫נמצאת למעלה והשניה למטה‪ ,‬וכשעיניו הן כסדרם אך הוא רואה את הבית והעלייה יחד גם‬ ‫שביותרת שיש בה עצם בלי צפורן יש רק טומאת מגע ומשא ולא טומאת אהל‪ ,‬ורבה בר בר‬ ‫פסול‪ ,‬ובברייתא למדו את זה מהפסוק בעינו כל מה שבעינו ולכן שתי עיניו למעלה או למטה‬ ‫חנה אמר בשם ר' יוחנן שרב דיבר באינה נספרת על גב היד‪ ,‬ואמר ר' יוחנן שחכמים עשו‬ ‫או אחת למעלה ואחת למטה או שהוא רואה את החדר והעלייה יחד או שהוא מדבר עם חבירו‬ ‫דבריהם כדברי נבואה שהרי אם היותרת נחשבת אבר א''כ היא תטמא באהל ואם אינה אבר‬ ‫ואדם אחר חושב שהוא מדבר עמו‪.‬‬ ‫היא לא תטמא גם במגע ומשא‪ ,‬וביאר רב הונא בר מנוח בשם רב אחא בר רב איקא שהטעם‬ ‫שנו בברייתא שעור פסול בין בשני עיניו ובין בעין אחת‪ ,‬וחורור ומים הקבועים לומדים ממה‬ ‫שחלקו ביותרת כי היא כעצם כשעורה שמטמאה רק במגע ומשא ולא באהל‪ ,‬ורב פפא מפרש‬ ‫שכתוב איש עור‪ ,‬ורבא מבאר מדוע התורה פרטה איש עור דק תבלול בעינו‪ ,‬שאם היה כתוב‬ ‫שגזרו טומאה כשאינה נספרת משום יותרת הנספרת ולא טמאוה באהל שעשו בה היכר שלא‬ ‫רק עור היינו אומרים שאין לו עין כלל אך חורור ומים קבועים כשר‪ ,‬קמ''ל איש‪ ,‬ואם היה‬ ‫יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים‪.‬‬ ‫כתוב איש כי אינו רואה אך כשיש חסרון בעינו אינו פסול קמ''ל דק‪ ,‬ואם היה כתוב דק היינו‬ ‫שנינו באהלות שרוב מנין או בנין של מת מטמא באהל גם כשאין בו רובע עצמות ורוב בנין‬ ‫אומרים שיש בו חסרון אך אם זה רק בלבול הוא כשר‪ ,‬קמ''ל תבלול‪ ,‬ואם היה כתוב תבלול‬ ‫נקרא שני שוקיים וירך אחד שהן רוב גבהו של גדול ורוב מנין הוא קכ''ה אברים‪ ,‬ורבינא‬ ‫היינו אומרים שרק בלבול פסול אך אם יש שינוי במקום אינו פסול‪ ,‬קמ''ל בעינו שפסול‪,‬‬ ‫הקשה לרבא וכי התנא בא לחדש לנו את מנין האברים‪ ,‬ויש לומר שהחידוש הוא כמו ששנינו‬ ‫ואומר רבא שלכן מה שפסול מחמת כהות בראיה לומדים מאיש וחסרון לומדים מדק ובלבול‬ ‫שחסר שאין בו אלא מאתים אברים או יתר שיש לו מאתים ושמונים ואחד כולם עולים למנין‬ ‫לומדים מתבלול ושינוי לומדים מבעינו‪.‬‬ ‫קכ''ה כיון שהולכים אחרי רוב האנשים שיש להם רמ''ח אברים‪ ,‬ורב יהודה אמר בשם שמואל‬ ‫רב יוסף מפרש סכי שמש שהם שונאי השמש‪ ,‬וזגדן מפרש רב הונא שעין אחד כשלנו ואחת‬ ‫שהיה מעשה שתלמידי ר' ישמעאל שלקו זונה אחת שהתחייבה שריפה למלך ומצאו בה רנ''ב‬ ‫כשל היושבים מולנו‪ ,‬ורב יהודה הקפיד עליו‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שכבא שגביני עיניו‬ ‫אמר להם שמא באשה בדקתם שנוספו לה שני צירים ושני דלתות‪ ,‬ששנינו שר' אלעזר אומר‬ ‫שוכבים‪ ,‬זגדום שאחד שחור ואחד לבן‪ ,‬ויש לומר שהתנא קורא כך לכל מום שאין הזוג שוים‪.‬‬ ‫שכמו שיש צירים לבית כך יש צירים לאשה שכתוב ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה‪ ,‬ור'‬ ‫צירן שעיניו תרוטות עגולות‪ ,‬וצירניות שעגולות ביותר‪ ,‬ודומעות‪ ,‬ודולפות יותר מסתם דומעות‬ ‫יהושע אמר שכמו שיש לבית דלתות כך יש דלתות לאשה שכתוב כי לא סגר דלתי בטני ור''ע‬ ‫וטרודות שזה יותר מדולפות‪.‬‬ ‫הוסיף שכמו שיש מפתח לבית כך יש לאשה שכתוב ויפתח את רחמה‪ ,‬ויש להקשות על ר''ע‬ ‫בברייתא שנו זויר לופין ותמיר‪ ,‬זויר שעיניו שטות‪ ,‬לופין שזיפיו גדולים ותמיר שתמו זיפיו‪,‬‬ ‫מהבדיקה של תלמידי ר' ישמעאל ויש לומר שהם לא מצאו את המפתח שמתוך קטנותו הוא‬ ‫אך קשה ששנינו שנטלו ריסי עיניו זה רק פסול של מראית העין‪ ,‬ויש לומר שהמשנה מדברת‬ ‫נימוח מחמת ששלקוה‪ ,‬ורבא אמר שהאברים הנוספים של האשה לא מטמאים לבדם באהל אף‬ ‫כשלא נטלו לגמרי וזה רק פסול מראה אך בנטלו לגמרי זה מום‪.‬‬ ‫עם בשר שנאמר אדם כי ימות באהל שרק אבר ששוה בכל אדם‪ ,‬ואביי מקשה וכי אין צירים‬ ‫משנה עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז זה מום‪ ,‬וכן אם גופו גדול או קטן מאבריו‬ ‫באיש הרי נאמר צירים אחזוני כצירי יולדה ויש לומר שלאיש זה רק צירי בשר אך קשה שכתוב‬ ‫או חוטמו גדול או קטן מאבריו‪ ,‬צומם וצומע צומע הכוונה שאזניו קטנות וצומם שאזניו‬ ‫ה' במראה נהפכו צירי וגם שם ניתן לפרש בצירי בשר וכך מסתבר שאם לא כן לא מצאנו‬ ‫דומות לספוג אם שפתו העליונה עודפת על התחתונה או שהתחתונה עודפת על העליונה זה‬ ‫רמ''ח אברים לא באיש ולא באשה‪.‬‬ ‫מום ואם נשרו שיניו פסול משום מראית העין‪ .‬גמרא רב אומר שגבהו של משה רבינו היה י'‬ ‫עמוד ב ר' יצחק אומר שר' יהודה וחכמים נחלקו ביותרת ששוה בכל האצבעות ונחלקו בפסוק‬ ‫אמות שכתוב ויפרוש את האהל על המשכן וזה נאמר על משה והרי כתוב שהקרש היה גבוה י'‬ ‫ותהי עוד מלחמה וכתוב ויהי איש מדון אצבע ידיו שש ואצבע רגליו שש שש‪ ,‬לרבנן זה נאמר‬ ‫אמות ורב שימי בר אשי הקשה לרב א''כ משה היה בעל מום שהקרשים היו באמתו והוא‬ ‫לגנותו שזה מום ולר' יהודה זה לשבח‪ ,‬ורבה מקשה מדוע הפסוק אומר שש עשרים וארבע‬ ‫עצמו היה גבוה י' אמות א''כ גופו גדול מאבריו‪ ,‬אמר לו רב שי' אמות הכוונה לאמות של‬ ‫במספר והוא מפרש שאם היה כתוב רק שש היינו אומרים רק שש ביד ושש ברגל לכן כתוב‬ ‫הקרשים שהיו באמה בינונית‪.‬‬ ‫עשרים וארבע ואם היה כתוב עשרים וארבע היינו אומרים חמש מצד אחד ושבע מצד שני לכן‬ ‫הפסול בחטמו גדול שהוא גדול ביחס לאחרים כאצבע קטנה‪.‬‬ ‫כתוב שש שש ומה שכתוב מספר הוא ללמד שהם נספרות על גב היד‪ ,‬ושנינו שר' יהודה הביא‬ ‫בברייתא הוסיפו צימח והחכמים לא ידעו מה הכוונה והם שמעו ישמעאלי שאומר מי רוצה‬ ‫מעשה שאדם בא לפני ר' טרפון והיו ידיו ורגליו שש שש ויחד כ''ד ואמר לו ר''ט כמותך ירבו‬ ‫צימח והתברר שכונתו לגדי שאזניו ארוכות מאד‪.‬‬ ‫בישראל‪ ,‬ור' יוסי אומר שר''ט אמר לו כמותך יתמעטו ממזרים ונתינים בישראל‪.‬‬ ‫רב חסדא אומר שעז בלי קרנים ורחל עם קרנים כשרים למזבח‪ ,‬וכן שנינו שיש דברים שהם‬ ‫שנו בברייתא שאטר יד ורגל פסול ובשולט בשתי ידיו לרבי פסול כי יש לו חולשה בימינו‬ ‫כמומים ואינם כמומים ושוחטים עליהם במקדש אך לא שוחטים עליהם בכור במדינה והן עז‬ ‫ולחכמים כשר כי יש לו בריאות יתירה בשמאלו‪.‬‬ ‫בלי קרנים ורחל עם קרנים וצימח צומם וצומע‪ ,‬רב חסדא או אמימר אמרו שאם נטלו קרנותיו‬ ‫משנה כושי גיחור לבקן וקיפח וננס וחרש ושוטה ושיכור ובעלי נגע טהור פסולים באדם‬ ‫עם זכרותם פסול ולא פודים עליהם ואם נטלו טלפיו וזכרותם עמם פסולים ופודים עליהם‪ ,‬ויש‬ ‫וכשרים בבהמה‪ ,‬ורשב''ג אומר ששוטה בבהמה אינו מהמובחר‪ ,‬ור''א מוסיף שגם בעלי‬ ‫להקשות ששנינו שאם נטלו קרניו וטלפיו עם זכרותם פסולים ונפדים עליהם‪ ,‬ויש לפרש שרב‬ ‫דלדולים שיש להם חתיכות בשר יתירות פסולים באדם וכשרים בבהמה‪ .‬גמרא כושי הוא‬ ‫חסדא דיבר כשלא נעקרו אלא רק נגממו והברייתא דברה כשנעקרו‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שאם‬ ‫שחור‪ ,‬גיחור הוא לבן ולבקן הוא אדום‪ ,‬יש להקשות שאדם אחד הכריז מי רוצה לוקיאני‬ ‫קרני וטלפי הפרה אדומה שחורים יכול לחתוך אותם ולכאורה זה מום‪ ,‬וזעירי מבאר שהכוונה‬ ‫ונמצא שהוא התכוון ללבן אלא יש לומר שגיחור הוא אדם כמו שאנשים קוראים לאדום גחיא‬ ‫שחותך מעל הזכרות‪.‬‬ ‫ולבקן הוא לבן כמו אותו אדם שהכריז על לוקיאני והוא היה לבן‪.‬‬ ‫עמוד ב משנה אם הדדים שוכבים כשל אשה זה מום וכן אם כריסו צבה או שטבורו יוצא או‬ ‫רב זביד מפרש שקיפח הוא גבוה ביותר ויש להקשות שר' אבהו אמר שהקב''ה משתבח‬ ‫שהוא נכפה אפילו אחת לכמה ימים זה מום וכן אם רוח קצרה באה עליו וכן המאושבן ובעל‬ ‫בגבוהי קומה שכתוב ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו‪ ,‬ורב פפא‬ ‫גבר‪ .‬גמרא ר' אבא בר ר' חייא בר אבא אומר שמותר להשתין מים בפני רבים אך לא שותים‬ ‫מבאר שאמנם הוא גבוה אך הוא רזה מאד ביחס לגבהו ולכן נשמטת קומתו‪.‬‬ ‫מים בפני רבים וכן שנינו שמשתינים מים בפני רבים ולא שותים מים בפני רבים והיה מעשה‬ ‫ר''ל אומר שאיש גבוה לא ישא אשה גבוהה מאד שאז יצא מהם גבוה ביותר כתורן‪ ,‬וננס לא‬ ‫שאחד ביקש להשתין והוא התאפק ובטנו צבה‪ ,‬ושמואל היה צריך לנקביו בשיעור של כלה‬ ‫ישא ננסה שאז יצא מהם אצבעי שהוא נמוך ביותר‪ ,‬לבן לא ישא לבנה שיצא מהם בוהק לבן‬ ‫ועשו לו מחיצה מגלימא ואמר לו אביו שהייתי נותן לך ד' מאות זוז להחזיר את המעשה‬ ‫ביותר‪ ,‬ושחור לא ישא שחורה שיצא מהם שחור ביותר כקדירה‪.‬‬ ‫שאמנם יש לך אפשרות אך אחרים ילמדו ממך וימנעו ויסתכנו‪ ,‬מר בר רב אשי הלך על הגשר‬ ‫יש להקשות הרי שיכור מחלל עבודה ויש למנותו עם המומים הגמורים שמחללים את העבודה‬ ‫והוא יצא לנקביו ואמרו לו חמותך באה אמר להם הייתי מטיל באזניה‪ ,‬יש להקשות במעשה‬ ‫ויש לומר שמדובר שהוא משתכר בשאר דברים משכרים ולא מיין‪ ,‬וזה לא כדעת ר' יהודה‬ ‫הנ''ל שיתכן שאותו אדם בטנו צבה בגלל עלוקה‪ ,‬ויש לומר שראו אח''כ שמי רגליו שותתים‬ ‫שאמר שגם מי שאכל דבילה קעילית או ששתה חלב ודבש ונכנס למקדש שחייב‪.‬‬ ‫בעת הטלתם‪.‬‬ ‫משנה אלו הכשרים באדם ופסולים בבהמה‪ :‬אותו ואת בנו טריפה ויוצא דופן ושנעבדה בהם‬ ‫שנו בברייתא שיש באדם שני נקבים אחד של שתן ואחד של ש''ז ובין זה לזה יש רק כקליפת‬ ‫עבירה ושהמית את האדם‪ ,‬אך הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה‪ ,‬ומי שמטמא‬ ‫השום ואם הוא נמנע מלצאת לנקביו הוא נעשה עקר‪ ,‬ור''ל ביאר בזה את הפסוק לא יהיה בך‬ ‫עצמו למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יטמא למתים‪ .‬גמרא לכאורה קשה מה המשנה‬ ‫עקר ובבהמתך שאם לא תמתין בהטלת מים כבהמה אז לא יהיה בך עקר‪ ,‬וריב''ל דרש בפסוק‬ ‫מחלקת באותו ואת בנו בין אדם לבהמה אם נאמר שהכוונה לאהרן ובניו הרי גם בבהמה נאסר‬ ‫שלא תהיה עקר מתלמידים‪ ,‬ועקרה שתפלתך לא תהיה עקורה מפני המקום וזה כשאתה לא‬ ‫רק אם עם בנה ואם נאמר שמדובר בכהנת ובנה הרי כהנת ממילא פסולה לעבודה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫ממתין מהטלת מים כבהמה‪.‬‬ ‫שמדובר בכהן ובנו וכנגדם בבהמה פסול ואמרו על זה בא''י בשם ר' יוסי בר אבין שזה כדעת‬ ‫רב פפא אומר שאין להשתין על כלי חרס וכל דבר קשה שזה לא נבלע אלא הולך למדרון ורב‬ ‫חנניה שאותו ואת בנו נוהג בזכרים‪.‬‬ ‫אמר שהמדרונות של בבל מוליכים מים לעין עיטם שמשם נוטלים מים לביהמ''ק‪.‬‬ ‫שנינו שנושא נשים בעבירה ידור ויעבוד וירד ויגרש‪ ,‬ויש להקשות שילך לחכם ויתיר לו ויש‬ ‫אביי אומר שאשה לא תעשה צרכיה לפני קטן אך באונס אין לה להמנע‪ ,‬רשב''ג אומר שעמוד‬ ‫לומר שצריך לפרט את הנדר והחכם לא יתיר לו אך זה מובן רק למ''ד שצריך לפרט את הנדר‬ ‫של נקבים גדולים שחוזר כשאדם מונע עצמו בעת עשייתם זה גורם להדרוקן‪ ,‬וסילון של מי‬ ‫אך קשה למ''ד שלא צריך לפרט את הנדר‪ ,‬ויש לומר שמדירים אותו על דעת רבים אך זה מובן‬ ‫רגלים החוזר גורם לירקון‪ ,‬ורבה בר רב הונא אמר בשם רב קטינא בשם ר''ל שאם מתרבה דם‬ ‫רק למ''ד שאין הפרה לנדר שהודר ברבים אך למ''ד שיש לו הפרה קשה שהוא יתיר את הנדר‪,‬‬ ‫האדם ואינו מקיז זה גורם לשחין ואם ש''ז רבה זה גורם לצרעת‪ ,‬ואם הצואה רבה והוא נמנע‬ ‫דף מו ויש לפרש שמדירים אותו על דעת רבים וכדברי אמימר שגם למ''ד שנדר שהודר‬ ‫מלהוציאה זה גורם להדרוקן‪ ,‬ואם מי רגליו רבים זה גורם לירקון‪.‬‬ ‫ברבים יש לו הפרה אך אם הודר על דעת רבים אין לו הפרה וזה רק לדבר שאינו של מצוה אך‬ ‫רוח קצרה הכוונה לרוח בן נפלים‪.‬‬ ‫לדבר מצוה גם נדר שהודר על דעת רבים יש לו הפרה כמו שהיה מלמד תינוקות שפשע‬ ‫מאושבן הכוונה שביציו גדולות ובעל גבר הכוונה לגיד‪ ,‬וכן שנינו שמשובן זה הקיין וגרבתן‬ ‫בתינוקות ורב אחא הדירו ורבינא החזיר אותו כי לא מצאו מלמד מדייק כמותו‪.‬‬ ‫זה בעל קיק‪ ,‬קיין הכוונה לביצים‪ ,‬וגרבתא הכוונה לגיד‪ ,‬ושיעור גדלותו לפסול הראה רב‬ ‫יש להקשות בדברי המשנה מדוע בנושא נשים בעבירה מדירים אותו ובמטמא למתים מספיק‬ ‫יהודה עד הברך ושנינו שר''א בן יעקב אומר שעד הברך פסול ולמעלה מהברך כשר‪ ,‬וללישנא‬ ‫שרק יקבל עליו ויש לומר שהנושא נשים יצרו תוקפו ואילו לגבי טומאת מת אין יצרו תוקפו‪.‬‬ ‫בתרא עד הברך כשר ולמטה מהברך פסול‪.‬‬ ‫פרק יש בכור‬ ‫משנה מרוח אשך הכוונה שאין לו ביצים או שיש לו רק אחת‪ ,‬ור' ישמעאל מפרש שנימוחו‬ ‫משנה יש אדם שהוא בכור רק לענין נהלה אך לא לכהן‪ ,‬ויש בכור לכהן ולא לנחלה‪ ,‬ויש‬ ‫אשכיו ור''ע מפרש שיש רוח באשכיו‪ ,‬ור' חנינא בן אנטיגנוס מבאר שמראיו חשוכים שהוא‬ ‫שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן‪ ,‬הבא אחר נפלים ובן ט' שיצא ראשו מת‪ ,‬והמפלת כמין‬ ‫דומה לכושי‪ .‬גמרא לר' ישמעאל היה קשה בדעת ת''ק שהיה צריך לכתוב חסר אשך ולכן הוא‬ ‫בהמה חיה ועוף לר''מ ולחכמים רק כשיש בו מצורת אדם‪ ,‬וכן המפלת סנדל או שליא או‬ ‫פירש שנימוחו אשכיו‪ ,‬ולר''ע היה קשה בדעת ר' ישמעאל שהיה צריך לכתוב ממרוח אשך‬ ‫שפיר מרוקם והיוצא מחותך כל אלו הבא אחריו הוא בכור לנחלה ולא לכהן‪ ,‬אך מי שהיו לו‬ ‫ולכן הוא פירש שהרוח באשכיו‪ ,‬ולר' חנינא היה קשה בדעת ר''ע שהיה צריך לכתוב רוח אשך‬ ‫בנים ונשא אשה שכבר ילדה או שהיא ילדה כשהיתה שפחה או בגיותה והשתחררה או‬ ‫ולכן ר' חנינא פירש שמראיו חשכים וגורעים את הח' של מרוח ומוסיפים אותו לאשך‬ ‫שהתגיירה וכשהיא נשאה לישראל היא ילדה הנולד הוא בכור לנחלה אך לא לכהן‪ ,‬ור' יוסי‬ ‫ודורשים שמראיו חשכים‪ ,‬אך קשה שלקמן שנינו כושי ויש לומר שר' חנינא לא שנה כושי‪.‬‬ ‫הגלילי אומר שבמקרה שילדה בגיותה או בשפחותה הנולד אח''כ הוא בכור גם לכהן שכתוב‬ ‫משנה מי שמקיש בקרסוליו וברכיו זה מום‪,‬‬ ‫פטר רחם בישראל שהם יפטרו רחם מישראל‪ ,‬אדם שהיו לו בנים שנשא אשה שלא ילדה וכן‬ ‫דף מה וכן בעל פיקוס ועיקל‪ ,‬עיקל הכוונה שכשהוא מחבר את פרסותיו וברכיו לא נוקשות‬ ‫מי שהתגיירה או השתחררה כשהיא מעוברת והיא ילדה לבעלה עם אשה נוספת כהנת או לויה‬ ‫זו על זו ובעל פיקה שפיקה יוצאת מאגודלו‪ ,‬ושעקבו יוצא לאחוריו או פרסותיו רחבות כשל‬ ‫או אשה שכבר ילדה וכן אשה שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים שנשאה ולא ידוע אם הנולד‬ ‫אווז או שאצבעותיו מורכבות זו על זו או שהם קלוטות למעלה עד פרק האמצעי כשר ולמעלה‬ ‫הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בכל אלו הוא בכור לכהן ולא לנחלה שהאב חייב ה'‬ ‫מהפרק פסול ואם היתה למטה מהפרק וחתכה כשר‪ ,‬אם היתה לו יותרת אם יש בה עצם פסול‬ ‫סלעים בכל מקרה אך הספיקות לא יורשים כבכור‪ .‬עמוד ב גמרא שמואל אומר שהראש לא‬ ‫ואם לא כשר‪ ,‬אם היה יתר ידיו ורגליו בכל אחת שש ויחד כ''ד לר' יהודה כשר ולחכמים פסול‪,‬‬ ‫פוטר בנפלים שכתוב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו שרק אם יש נשמת רוח חיים באפיו‬ ‫מי ששולט בשתי ידיו לרבי פסול ולחכמים כשר‪ .‬גמרא הברייתא מרבה מאו שבר רגל קישן‬ ‫דהיינו ראשו ההא נחשב כילוד ולא כשנולד מת‪ ,‬ויש להוכיח מדברי המשנה שאומרת שהבא‬ ‫עיקל וקלבן דהיינו בעל פיקה ובברייתא הוסיפו בעל פיקים ושופנר‪ ,‬ופירש ר' חייא בר אבא‬ ‫אחר נפלים שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא ראשו מת וכתוב ראשו‪ ,‬א''כ גם מת פוטר‪ ,‬ויש לדחות‬ ‫בשם ר' יוחנן שבעל פיקים יש לו קרסול גדול ושופנר שאין לו כלל קרסול‪.‬‬ ‫שהכוונה ראשו ורובו‪ ,‬אך קשה מדוע לא כתוב רוחבו‪ ,‬ויש לומר שלא כתבו רובו אגב שבסיפא‬ ‫ר''א מפרש שעקבו יוצא לאחוריו ששוקו יוצא מאמצע רגלו‪ ,‬רב פפא מפרש בפרסותיו כשל‬ ‫כתוב בן ט' שיצא ראשו מת אך אם יצא חי הבא אחריו אינו בכור גם לנחלה לכן כתבו גם‬ ‫אווז שלא רק שהיא קצרה ואינה סדוקה אלא כשהיא קצרה אף כשהיא סדוקה זה מום‪.‬‬ ‫לכל אחד עשרה זוז של ירושה א''כ ר' יהודה סובר חמש ולא חצי חמש‪ ,‬אלא כולם מודים‬ ‫ברישא ראשו‪ ,‬ולכאורה החידוש הוא שביציאת ראשו זה לידה אך זה קשה שכבר שנינו שאם‬ ‫חמש ולא חצי חמש ונחלקו שר''מ סובר כרב אסי שהם מחצה יורש ומחצה לוקח וכרב פפא‬ ‫הוציא ראשו אף שהחזירו הוא כילוד‪ ,‬ואין לומר ששם מדובר בבהמה וכאן חדשו גם באדם‪,‬‬ ‫שבעל חוב גובים רק מיורשים ולא גובים מהחלק של הלקוחות‪ ,‬ללישנא בתרא שנו את הנידון‬ ‫שלא לומדים אדם מבהמה כי אין לה פרוזדור ולא לומדים בהמה מאדם כי יש חשיבות‬ ‫הנ''ל בסיפא בנתחייבו הנכסים ויש לדון מתי מת האב אם נאמר לאחר ל' א''כ איך פטר בחלקו‬ ‫לפרצוף פניו‪ ,‬אך קשה שגם באדם שנינו כבר שאם יצא כדרכו שיצא רוב ראשו ואיזהו רוב‬ ‫הרי הנכסים השתעבדו ואם מדובר בתוך ל' א''כ מדוע ר' יהודה מחייב בחלקו הרי כל אחד‬ ‫ראשו משתצא פדחתו‪ ,‬וזה תיובתא על שמואל שיוצא שראשו בנפלים הוא דוקא ובלי רובו‪.‬‬ ‫יכול לדחות לשני‪ ,‬ואמר ר' ירמיה שיש להוכיח מכאן שאם יש שני יוסף בן שמעון בעיר אחת‬ ‫ר''ל אומר שפדחת פוטרת בכל מקום חוץ מלענין נחלה שהרי נאמר יכיר‪ ,‬ור' יוחנן אומר שגם‬ ‫ואחד מהם לקח שדה מחבירו יכול בעל חוב לגבות ממנו שהוא אומר לו אם אתה בעל חובי‬ ‫לגבי נחלה פדחת פוטרת ומה שאמר ר''ל 'בכל מקום' בא לרבות את מה ששנינו שגיורת‬ ‫א''כ אני גובה מחלקך ואם חברך הוא בעל חובי אני גובה מחלקו‪ ,‬ורבא מקשה שאם הנכסים‬ ‫שפדחת הולד יצאה בהיותה נכרית ואח''כ היא התגיירה לא נותנים לה ימי טומאה וטהרה‬ ‫ערבים היכן מצאנו שגובים מהערב תחלה וביארו כנ''ל כרב אסי וכרב פפא‪.‬‬ ‫ואינה מביאה קרבן לידה‪ ,‬ויש להקשות ששנינו על הפסוק יכיר שזה הכרת פנים והכרת פנים‬ ‫משנה אם שני נשים שלא בכרו ילדו שני זכרים האב נותן לכהן י' סלעים ואם אחד מהם מת‬ ‫היא פרצוף הפנים עם החוטם וקשה על ר' יוחנן‪ ,‬ויש לומר שיש לשנות עד החוטם‪ ,‬ויש‬ ‫תוך ל' אם הוא נתן לכהן אחד הוא יחזיר לו ה' סלעים ואם הוא נתן לשני כהנים כל אחד מהם‬ ‫להוכיח ממה ששנינו לגבי עדות מיתה שלא מעידים אלא על פרצוף הפנים עם החוטם‪ ,‬ויש‬ ‫ידחהו ואינו יכול להוציא מידם‪ ,‬ואם ילדו זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה יתן לכהן ה' סלעים‬ ‫לדחות ששונים עד החוטם‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו להדיא שפדחת בלי פרצוף ופרצוף בלי‬ ‫ואם ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין צריך לתת כלום לכהן‪ ,‬אם אחת‬ ‫פדחת לא מעידים עד שיהיו שניהם עם החוטם ואביי אמר בשם רב כהנא שלומדים את זה‬ ‫מהנשים בכרה והאחת לא וילדו שני זכרים נותן ה' סלעים לכהן ואם אחד מהם מת האב פטור‬ ‫מהפסוק הכרת פניהם ענתה בם‪ ,‬ויש לדחות ששם מדובר בעדות אשה שחכמים החמירו בה‪,‬‬ ‫ואם מת האב והבנים קיימים לר''מ אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לא הם פטורים‪ ,‬ולר'‬ ‫אך קשה שאדרבה מקילים בעדות אשה כמו ששנינו שהוחזקו להשיא על פי עד מפי עד ועל פי‬ ‫יהודה הנכסים התחייבו ואם ילדו זכר ונקבה אין לכהן כלום ואם שתי נשים של שני אנשים‬ ‫אשה ועבד או שפחה‪ ,‬ויש לומר שחכמים הקילו בסופה אך לא בתחלת העדות שהיא הראיה‪,‬‬ ‫שלא בכרו ילדו שני זכרים כל אחד מהם נותן ה' סלעים לכהן ואם מת אחד מהם תוך ל' אם‬ ‫ועוד יש לחלק‪,‬‬ ‫נתנו לכהן אחד הוא יחזיר להם ה' סלעים ואם נתנו לשני כהנים אינם יכולים להוציא מהם ואם‬ ‫דף מז שביכיר הכרת פנים זה הכר אך לגבי עדות נאמר הכרת פנים‪.‬‬ ‫ילדו זכר ונקבה האבות פטורים אך הבן חייב לפדות את עצמו ואם ילדו שתי נקבות וזכר או‬ ‫ר' יוחנן סובר שאם היו לו בנים בהיותו עכו''ם והתגייר אין לו בכור לנחלה שהרי כבר היה לו‬ ‫שתי נקבות ושתי זכרים אין כאן כלום לכהן‪ ,‬ואם שתי נשים של שני אנשים אחת בכרה ואחת‬ ‫ראשית אונו‪ ,‬ולר''ל יש לו בכור לנחלה שגר שהתגייר הוא כקטן שנולד‪ ,‬ונחלקו לשיטתם שר'‬ ‫לא בכרה וילדו שני זכרים‪ ,‬זה שלא בכרה אשתו נותן ה' סלעים לכהן ואם ילדו זכר ונקבה אין‬ ‫יוחנן אמר שאם היו לו בנים בהיותו עכו''ם והתגייר הוא קיים פריה ורביה שהרי הוא קיים לא‬ ‫כאן כלום לכהן‪ .‬גמרא יש להקשות בשני אבות שנתנו לכהן ומת אחד מהם שנאמר שכמו‬ ‫תוהו בראה לשבת יצרה‪ ,‬ולר''ל הוא לא קיים פריה ורביה שהרי גר שהתגייר הוא כתינוק‬ ‫שבנתן לשני כהנים כל אחד דוחהו לשני כך בכהן אחד הוא ידחה את כל אחד מהם‪,‬‬ ‫שנולד‪ ,‬והוצרכו לחלוק בשתי המקומות שאם היו חולקים בנחלה היינו אומרים שרק בזה סבר‬ ‫דף מט ושמואל מבאר שמדובר ששני האבות כותבים הרשאה לגבות מהכהן ממה נפשך‪ ,‬אך‬ ‫ר''ל שהוא בכור שהרי בהיותו עכו''ם הוא לא היה שייך לנחלה אבל לגבי פריה ורביה יודה‬ ‫קשה שנהרדעא אמרו שלא כותבים הרשאה על מטלטלין‪ ,‬ויש לומר שזה רק במטלטלים‬ ‫ר''ל שהוא יצא כיון שיש לו קיום של לשבת יצרה גם בהיותו עכו''ם‪ ,‬ואם היו חולקים לגבי‬ ‫שכופר בהם אך כשאינו כופר כותבים הרשאה גם על מטלטלין‪.‬‬ ‫פריה ורביה היינו אומרים שרק בזה אמר ר' יוחנן שיצא כיון שהוא קיים לשבת יצרה בהיותו‬ ‫רב הונא שנה במשנה שאם ילדו שני זכרים ונקבה אין לכהן כלום והתנא של המשנה לא פרט‬ ‫עכו''ם אך לגבי נחלה הוא יודה לר''ל שבהיותו עכו''ם הוא לא שייך לנחלה‪ ,‬ויש להוכיח ממה‬ ‫את זה כי מקרה זה יתכן רק בשני אנשים ולא באיש אחד ושתי נשים‪.‬‬ ‫ששנינו שמי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה בהיותה שפחה או נכרית והיא ילדה‬ ‫משנה אם הבן מת תוך ל' יום אף שנתן לכהן יחזיר ואם נתן לאחר ל' יום אף שלא נתן יחזיר‬ ‫משבאה לישראל הולד הוא בכור לנחלה ולא לכהן ולכאורה אם מדובר בישראל שלא היו לו‬ ‫ואם מת ביום ל' זה כיום שלפניו ור''ע אומר שאם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן‪ .‬גמרא רבנן‬ ‫בנים מה החידוש בגיורת או שפחה הרי גם בישראלית גמורה הבן אינו בכור‪ ,‬אלא שהיא ילדה‬ ‫למדו גזירה שוה חודש חודש מהמנין של המדבר שכמו ששם מדובר מבן ל' ומעלה כך בפדיון‬ ‫מגר שהיו לו בנים בגיותו והוא התגייר וכתוב שאינו בכור לנחלה כר' יוחנן‪ ,‬ויש לדחות‬ ‫בכור מדובר מיום ל' ומעלה‪ ,‬ור''ע הסתפק שהיה צריך לכתוב לגבי ערכין ומעלה ולא למדו‬ ‫שמדובר שהיא ילדה מישראל שלא היו לו בנים ועיקר החידוש הוא שהוא לא בכור לכהן‬ ‫ממדבר א''כ זה שני כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים או שנאמר שרק לדברים אחרים לא‬ ‫להוציא מדברי ר' יוסי הגלילי שאמר שהוא בכור לנחלה ולכהן שכתוב פטר רחם עד שיפטור‬ ‫לומדים אך בכור מבכור ניתן ללמוד‪ ,‬ורב אשי אומר שלכו''ע יום ל' הוא כיום שלפניו ושמואל‬ ‫רחם בישראל קמ''ל שלא‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שאם היו לו בנים בהיותו עכו''ם והוא‬ ‫אמר שהלכה כדברי המיקל באבל‪.‬‬ ‫התגייר יש לו בכור לנחלה ורבינא אמר ויש אומרים בשם רב אחא שודאי זה כדעת ר' יוסי‬ ‫משנה אם האב מת תוך ל' בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה ולאחר ל' בחזקת שנפדה‬ ‫הגלילי שאמר שצריך שיפטור רחם בישראל ולומדים את האב מהאם שכמו שבגיורת לא‬ ‫עד יביאו ראיה שלא נפדה‪ ,‬אם הוא צריך לפדות את עצמו וגם את בנו הוא קודם לבנו ור'‬ ‫מתחשבים בילדים מגיותה אף באב לא מתחשבים בהם‪.‬‬ ‫יהודה סובר שבנו קודם כי מצות הבן על אביו‪ .‬גמרא לדעת רב מי שפדה את בנו תוך ל' בנו‬ ‫רב אדא בר אהבה אומר שאם לוייה ילדה בנה פטור מה' סלעים ולכאורה אם מדובר שהיא‬ ‫פדוי ושמואל סובר שבנו לא פדוי‪ ,‬ולכו''ע אם אמר מעכשיו בנו לא פדוי ואם אמר לאחר ל'‬ ‫התעברה מכהן או לוי מה החידוש בלויה הרי גם בישראלית הוא פטור מה' סלעים ואם‬ ‫ועדיין לא התעכלו המעות שהם בעין בנו פדוי‪ ,‬ונחלקו כשאמר לאחר ל' אך המעות התעכלו‬ ‫התעברה מישראל מדוע הוא נפטר מה' סלעים הרי נאמר למשפחותם לבית אבותם‪ ,‬ורב פפא‬ ‫לרב בנו פדוי כמו לגבי קידושי אשה שהמקדש לאחר ל' יום היא מקודשת אף שהתעכלו‬ ‫מבאר שמדובר שהיא התעברה מעכו''ם ולא רק למ''ד שעכו''ם לא מזהמים את הולד והולד‬ ‫המעות עמוד ב כך לגבי פדיון בנו פדוי ושמואל אומר שדוקא שם היא מקודשת שהרי בידו‬ ‫הולך אחר אמו אלא גם למ''ד שעכו''ם מזהמים את הולד שמיחסים אותו לאביו בכ'''ז הוא‬ ‫לקדשה מעכשיו אך הוא לא יכול לפדות את בנו מעכשיו‪ ,‬ואף שבכל מקום הלכה כרב כשחלק‬ ‫פטור מה' סלעים והוא נקרא לוי פסול‪ ,‬ומר בר רב יוסף מבאר בשם רבא שבאמת מדובר‬ ‫על שמואל באיסורים והלכה כשמואל כשהוא חלק על רב בדינים אך כאן הלכה כשמואל‪,‬‬ ‫שהתעברה מישראל אלא שיש גזירת הכתוב פטר רחם שהכל תלוי בפטר רחם‪ ,‬ולכאורה יש‬ ‫ולכאורה יש להוכיח מהמשנה שאם מת בתוך ל' אף שנתן לכהן יחזיר לו ה' סלעים ומשמע‬ ‫להוכיח ממה ששנינו שמי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה או שהיא התגיירה או‬ ‫דוקא כשמת אך אם הוא חי הבן פדוי אף שזה היה תוך ל'‪ ,‬ויש לדחות שמדובר שהמעות בעין‬ ‫השתחררה מעוברת והיא וכהנת או לויה או מי שכבר ילדה ילדו עמה‪ ,‬וכן מי שלא שהתה אחר‬ ‫ויש להוכיח מהמשך המשנה שבחזקת שלא נפדה עד שיאמרו שנפדה משמע אף שנפדה תוך‬ ‫בעלה ג' חדשים ונישאה ויש ספק אם הולד בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון והתערבו הולדות‬ ‫ל'‪ ,‬ויש לדחות שגם שם מדובר שהמעות בעין‪ ,‬וכשתלמיד שנה לפני רב יהודה שמי שפדה בנו‬ ‫יש כאן בכור לכהן ולא לנחלה ומשמע שכהנת ולוייה ולדן פטור מבכורה ואם מדובר שהיא‬ ‫תוך ל' בנו פדוי אמר לו רב יהודה הרי שמואל אמר שבנו לא פדוי ואף שתמיד הלכה כרב‬ ‫התעברה מכהן או לוי א''כ גם בנה של בת ישראל פטור מבכורה אלא שהיא התעברה‬ ‫באיסורים אך כאן הלכה כשמואל‪.‬‬ ‫מעכו''ם‪ ,‬אך זה קשה שכהנת אינה פטורה שהרי רב פפא אמר שרבא בחן אותנו מה דינה של‬ ‫במה שחלקו במשנה כשהוא צריך להפדות וגם בנו אמר ר' ירמיה שלכו''ע אם יש לו רק ה'‬ ‫כהנת שהתעברה מעכו''ם ואמרתי לו שזה דינו של רב אדא בר אהבה שלויה שילדה בנה פטור‬ ‫סלעים יפדה את עצמו שמצוותו קודמת לבנו ונחלקו כשיש חמש סלעים משועבדים וחמש בני‬ ‫מה' סלעים ואמר לי רבא שדוקא בן לויה פטור כי היא לא ירדה מקדושתה שהרי שנינו שלויה‬ ‫חורין שר' יהודה סובר שמלוה הכתובה בתורה היא ככתובה בשטר ואת שלו יגבו ממשועבדים‬ ‫שנשבתה או שנבעלה בעילת זנות היא יכולה לקבל מעשר ולאכול אך עכו''ם שבא על כהנת‬ ‫ואת של בנו יגבו מבני חורין‪ ,‬ורבנן סוברים שמלוה הכתובה בתורה היא לא ככתובה בשטר‬ ‫פסל אותה ועשה אותה זרה‪ ,‬וזה מובן רק למר בר רב יוסף שביאר בשם רבא שהיא התעברה‬ ‫ולא גובים מהלקוחות לכן המצוה שלו עדיפה‪.‬‬ ‫מישראל אך לפי רב פפא קשה במי מדובר ויש לבאר שמדובר בבת ישראל שהתעברה מכהן‬ ‫משנה תשלום ה' סלעים של בן הוא במנה צורי וכן ל' של עבד וחמישים של אונס ומפתה וק'‬ ‫והיא נקראת כהנת כי בנה כהן‪ ,‬ובת כהן שהתעברה מישראל לא נפטרה אלא רק בת לוי‬ ‫של מוציא שם רע כולם בשקל הקודש במנה צורי‪ ,‬וכולם נפדים בכסף ובשוה כסף חוץ‬ ‫שהתעברה מעכו''ם‪.‬‬ ‫מהשקלים שבאים ללשכה‪ .‬גמרא ר' אסי מבאר שמנה צורי הוא מנה שיוצא בעיר צור‪ ,‬ולר'‬ ‫עמוד ב רב חסדא סובר שכהן שמת והניח בן חלל הבן חייב לפדות את עצמו ורבה בר רב הונא‬ ‫אמי הוא דינר ערבי ולר' חנינא הוא סלע ישן ששמונה ממנו נמכרים בדינר וחמש סלעים ממנו‬ ‫אומר שאין צריך לפדות את עצמו ואם מת האב אחר ל' ללידה ודאי הבן פטור שהרי אביו זכה‬ ‫לפדיון הבן‪,‬‬ ‫בפדיונו ונחלקו כשמת האב תוך ל' שלרב חסדא האב לא זכה בפדיונו ולרבה בר רב הונא הבן‬ ‫דף נ ר' יוחנן אומר שצורי הוא דינר שטבוע במטבע אדריינוס וטוריינוס קיסר והמלך שייפא‬ ‫אומר שהוא בא מכח אדם שהכהן לא יכול לתבעו‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח ממה ששנינו שאם‬ ‫שהם נמכרים בכ''ה זוז ומורידים מהם שתות וזה ניתן לפדיון הבן‪ ,‬אך קשה ששתות זה כ''א‬ ‫שהתגיירה מעוברת בנה בכור לכהן ולכאורה יאמר הבן שהוא בא מכח עכו''ם שהכהן לא יכול‬ ‫פחות שתות‪ ,‬אלא יש לפרש שמורידים שתות וזוז והשאר לפדיון הבן‪ ,‬אך קשה שעדיין הם כ'‬ ‫לתבעו‪ ,‬ויש לומר שאין להוכיח מעכו''ם שאין לו יחס וזה לא נחשב שהקטן בא מכחו‪.‬‬ ‫פחות שתות אלא יש לומר שמורידים זוז מכ''ה ואח''כ מורידים שתות ונשאר כ' משקלים‬ ‫ר' שמעון יאסיניא אומר בשם ר''ל שכהן שהניח בן חלל ומת תוך ל' ללידתו הבן חייב לפדות‬ ‫במשקל דינר שהם כ''ח זוז וחצי ועוד חצי שתות‪ .‬רבא אומר שהסלעים של התורה הם שלש‬ ‫את עצמו שהאב לא זכה בפדיונו ואם מת אחר ל' ללידתו הוא פטור שהרי האב זכה בפדיונו‪.‬‬ ‫ושליש שכתוב עשרים גרה השקל והתרגום הוא עשרים מעין ושנינו שדינר הוא שש מעות‬ ‫ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לשני והתערב אינו בכור לנחלה ומשמע שהוא נוטל כפשוט ויש‬ ‫כסף א''כ שקל הוא ג' דינר ושליש‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שסלע של קדש הוא מ''ח פונדיונים‬ ‫להקשות שכל צד ידחה אותו לצד השני‪ ,‬ור' ירמיה מבאר שהנ''מ היא לגבי הבא אחריו שהוא‬ ‫ומה טיבו של פונדיון נוסף לשני היובל קלבון לפרוטרוט א''כ סלע הוא ד' דינרים שהרי כל‬ ‫נחשב בכור לכהן אך גם הבא אחריו אינו בכור לנחלה‪ ,‬אך קשה שכל אחד מהם יכתוב הרשאה‬ ‫מעה הוא שני פונדיונים‪ ,‬ויש לומר ששם מדובר אחרי שהוסיפו על הדינרים ששנינו על הפסוק‬ ‫לשני ויטלו חלק בכורה ממה נפשך ואין לומר שהמשנה מדברת בלי הרשאה שהרי לקמן‬ ‫עשרים גרה השקל שלמדנו ששקל הוא כ' גרה ומנין שיכול להוסיף שכתוב יהיה ואין לומר‬ ‫מעמידים את המשנה בבא בהרשאה וזה ראיה לר' ינאי שבהוכרו ובסוף התערבו כותבים‬ ‫שיפחות כי כתוב הוא‪.‬‬ ‫הרשאה זה לזה ואם התערבו קודם שהוכרו לא כותבים הרשאה זה לזה‪.‬‬ ‫רב אשי שלח שבעה עשר זוז לרב אחא בר רבינא לפדיון הבן והוא שלח לו שישלח עוד שלש‬ ‫משנה מי שהפילה שפיר מלא מים או דם או גנונים או שהפילה כמין דגים וחגבים שקצים‬ ‫נוספים אמר לו רב אשי שלח לי עוד שלש שהרי הוסיפו עליהם‪.‬‬ ‫ורמשים או שהפילה ביום המ' לעיבורה הבא אחריהם הוא בכור לנחלה ולכהן‪ ,‬יוצא דופן‬ ‫ר' חנינא אומר שבכל מקום שכתוב בתורה כסף סתם הוא סלע ובנביאים הוא לטרים ובכתובים‬ ‫והבא אחריו שניהם אינם בכורים לנחלה ולא לכהן ור''ש אומר שהראשון הוא בכור לנחלה‬ ‫הוא קנטרין חוץ מכספו של עפרון שלמרות שכתוב כסף סתם בכ''ז זה קנטרין שהרי נאמר‬ ‫והשני הוא בכור לה' סלעים‪ .‬גמרא ת''ק סובר שאם הראשון יוצא דופן הוא לא בכור לנחלה‬ ‫ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר‪ ,‬ויש מקום שקוראים לקנטרין תיקלא‪.‬‬ ‫שהרי נאמר וילדו לו כדרך לידה‪ ,‬והוא לא בכור לה' סלעים שצריך פטר רחם‪ ,‬והשני אינו בכור‬ ‫ר' אושעיא אומר שבקשו לגנוז את כל הכסף והזהב שבעולם מפני שהתערב בו כספה וזהבה‬ ‫לנחלה כי הוא לא ראשית אונו והוא לא בכור לה' סלעים שבכור לדבר אחד אינו בכור‪ ,‬ור''ש‬ ‫של ירושלים עד שמצאו פסוק בתורה שהוא מותר שכתוב ובאו בה פריצים וחיללוה‪ ,‬ויש‬ ‫לשיטתו בקדשים שכתוב אשר תלד לרבות יוצא דופן‪ ,‬והשני הוא בכור לה' סלעים שהוא סובר‬ ‫להקשות מדוע לאסור מפני ירושלים וכי היא רוב העולם ומבאר אביי שבקשו לגנוז את‬ ‫שבכור לדבר אחד נחשב בכור‪.‬‬ ‫הדינרים עם הטיבוע של אדריינוס וטוריינוס ושייפא מפני המטבע של ירושלים עד שמצאו‬ ‫דף מח משנה מי שאשתו לא בכרה וילדה שני זכרים ולא יודעים מיהו הבכור האב נותן לכהן‬ ‫פסוק שהוא מותר שכתוב ובאו בה פריצים וחיללוה‪.‬‬ ‫ה' סלעים ממה נפשך‪ ,‬ואם אחד מהם מת תוך ל' האב פטור ואם האב מת והבנים קיימים לר''מ‬ ‫עמוד ב רב יהודה אומר בשם רב אסי שכל כסף שנאמר בתורה סתם הוא צורי ושל דבריהם‬ ‫אם נתנו לכהן קודם שחלקו חל הנתינה אך אם לא נתנו הם פטורים ור' יהודה סובר שהנכסים‬ ‫הוא כסף מדינה‪ ,‬ויש להקשות על הכלל הזה שלגבי טענה של שומרים נאמר כי יתן איש אל‬ ‫התחייבו ואם נולדו זכר ונקבה אין לכהן כלום‪ .‬גמרא אם נאמר שהאב מת אחר ל' הרי כבר‬ ‫רעהו כסף או כלים ושנינו שבועת הדיינים הטענה שתי כסף ויש לומר ששם כתוב כסף או‬ ‫השתעבדו הנכסים ומדוע פטר ר''מ כשחלקו‪ ,‬ואם נאמר שמת תוך ל' א''כ כמו שאם חלקו כל‬ ‫כלים ודרשו שכמו שכלים מיעוט הם שנים כך בכסף הוא שתיים וכמו שכסף הוא דבר חשוב‬ ‫אחד דוחה את הכהן לחלקו של השני גם בלא חלקו יכול כל אחד לדחותו לשני‪ ,‬ור' ירמיה‬ ‫כך בכלים מדובר בדבר חשוב‪ ,‬ויש להוכיח ממעשר שכתוב וצרת הכסף בידך ושנינו הפורט‬ ‫מוכיח מכאן שאם היו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת והם קנו שדה בשותפות הבעל חוב יכול‬ ‫סלע ממעות מעשר שני ומשמע שכסף הוא גם פחות מצורי‪ ,‬ויש לומר ששם למדו מהכסף‬ ‫לגבות מהשדה ממה נפשך שהוא אומר לכל אחד אם אתה בעל חובי אני גובה מחלקך ואם‬ ‫לרבות אפילו מעט‪ ,‬ויש להוכיח ממה שכתוב בהקדש ונתן הכסף וקם לו ושמואל אמר שאם‬ ‫חברך הוא בעל חובי אני גובה מחלקו‪ ,‬ורבא מקשה הרי הנכסים הם רק הערבים שלו ואיך‬ ‫חילל הקדש שוה מנה על פרוטה חל הפדיון‪ ,‬ויש לומר שלמדו הקדש בגזירה שוה קדש קדש‬ ‫יתכן שהמלוה תובע מהערב כשהוא לא תובע קודם את בעל חובו כמו ששנינו שמי שהלוה‬ ‫ממעשר‪ ,‬ויש להוכיח מקידושי אשה שכתוב ויצאה חנם אין כסף ושנינו שב''ש אומרים שאשה‬ ‫לחבירו ע''י ערב לא יפרע מהערב‪ ,‬וביארו שלא יתבע תחלה את הערב‪ ,‬אלא מבאר רבא‬ ‫מתקדשת בדינר ושוה דינר ולב''ה בפרוטה ובשוה פרוטה וא''כ יוצא שרב אסי סובר כב''ש‪,‬‬ ‫שמדובר שהוא מת אחר ל' ואכן אם יש הרבה נכסים הכהן יקח מהם ומדובר כאן שיש רק ה'‬ ‫אלא יש לומר שרב יהודה אמר בשם רב אסי שכל כסף קצוב שנאמר בתורה סתם הוא צורי‬ ‫סלעים וכולם סוברים כרב אסי שאמר שאחים שחלקו דנים שהם כחצי יורשים וחצי לקוחות‬ ‫ושל דבריהם הוא כסף מדינה‪ ,‬ולכאורה מה החידוש הרי שנינו כאן שחמש סלעים של פדיון‬ ‫ולכו''ע מלוה הכתובה בתורה עמוד ב היא לא ככתובה בשטר וכולם סוברים כרב פפא שמלוה‬ ‫הבן הם במנה צורי‪ ,‬ויש לומר שעיקר החידוש הוא ששל דבריהם הוא כסף מדינה כמו ששנינו‬ ‫על פה גובה רק מיורשים ולא מלקוחות ונחלקו שלר''מ נאמר חמש ולא חצי חמש ולר' יהודה‬ ‫שמי שתקע לחבירו נותן לו סלע ולא מדובר בסלע שהוא ד' זוז אלא מדובר בחצי זוז שאנשים‬ ‫נאמר חמש ואפילו חצי חמש‪ ,‬אך קשה לפ''ז מדוע ר' יהודה אומר נתחייבו נכסים הרי יש‬ ‫קוראים לו סלע וכמו המקרה שחנן בישא תקע לאדם אחד על אזנו ורב הונא אמר לו שישלם‬ ‫לומר שהאדם התחייב‪ ,‬ועוד קשה ששנינו שר' יהודה אומר שאחים שהם ספק בכורות שחלקו‬ ‫חצי זוז‬ ‫אם יש עשרה זוז לכל אחד מהם חייבים ואם לא פטורים‪ ,‬ולכאורה מה הכוונה עשרה זוז לכל‬ ‫אחד אם מדובר על ירושה וכשנאמר חמש הכוונה אפילו חצי חמש א''כ גם כשיש פחות‬ ‫מעשרה ומגיע לכהן פחות מב' סלעים הוא יקח כל מה שיכול להגיע אליו אלא מדובר שיש‬