מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — וירא (2026-10-26)

לע''נ הגה''ק רבי גדליה משה בן בס"ד
רבי שלמה גודלמן זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 358פרשת וירא תשפ''ז בכורות מד-נ
בברייתא למדו מאו שבר יד לרבות כשאצבעותיו מורכבות למעלה או שהן קלוטות למעלה דף מד לחכמים חרום פסול גם כשאינו כוחל את שני עיניו כאחת.
מהפרק וחתכם ,אך קשה שבמשנה שנינו שבחתכם כשר אלא יש לגרוס שאם לא חתכם כשר. יש לדקדק בדברי המשנה בשתי עיניו למעלה ושתי עיניו למטה שאם הכוונה שהוא רואה
רבה בר בר חנה אמר בשם ר' יוחנן שיותרת ללא עצם כשרה רק אם היא נספרת על גב היד ,אך למעלה או למטה ,ואחת למטה ואת למטה הכוונה שהוא רואה למעלה ולמטה א''כ מה
בברייתא שנו שאם יש עצם ביותרת אף כשאין בה צפורן היא מטמאה במגע ומשא ואהל והיא מוסיפה המשנה אח''כ שרואה את החדר ואת העלייה יחד ,אלא יש לפרש שתי עיניו למעלה
נכללת בקכ''ה שהם רוב אבריו של האדם ,ואמר על זה רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן שמדובר שהן נמצאות למעלה ולמטה הכוונה שהן נמצאות למטה ואחת למעלה ואחת למטה שאחת
בנספרת על גב היד ,ורב חסדא אמר שרבינו הגדול שהוא רב אמר דבר זה והמקום יהיה בעזרו נמצאת למעלה והשניה למטה ,וכשעיניו הן כסדרם אך הוא רואה את הבית והעלייה יחד גם
שביותרת שיש בה עצם בלי צפורן יש רק טומאת מגע ומשא ולא טומאת אהל ,ורבה בר בר פסול ,ובברייתא למדו את זה מהפסוק בעינו כל מה שבעינו ולכן שתי עיניו למעלה או למטה
חנה אמר בשם ר' יוחנן שרב דיבר באינה נספרת על גב היד ,ואמר ר' יוחנן שחכמים עשו או אחת למעלה ואחת למטה או שהוא רואה את החדר והעלייה יחד או שהוא מדבר עם חבירו
דבריהם כדברי נבואה שהרי אם היותרת נחשבת אבר א''כ היא תטמא באהל ואם אינה אבר ואדם אחר חושב שהוא מדבר עמו.
היא לא תטמא גם במגע ומשא ,וביאר רב הונא בר מנוח בשם רב אחא בר רב איקא שהטעם שנו בברייתא שעור פסול בין בשני עיניו ובין בעין אחת ,וחורור ומים הקבועים לומדים ממה
שחלקו ביותרת כי היא כעצם כשעורה שמטמאה רק במגע ומשא ולא באהל ,ורב פפא מפרש שכתוב איש עור ,ורבא מבאר מדוע התורה פרטה איש עור דק תבלול בעינו ,שאם היה כתוב
שגזרו טומאה כשאינה נספרת משום יותרת הנספרת ולא טמאוה באהל שעשו בה היכר שלא רק עור היינו אומרים שאין לו עין כלל אך חורור ומים קבועים כשר ,קמ''ל איש ,ואם היה
יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים. כתוב איש כי אינו רואה אך כשיש חסרון בעינו אינו פסול קמ''ל דק ,ואם היה כתוב דק היינו
שנינו באהלות שרוב מנין או בנין של מת מטמא באהל גם כשאין בו רובע עצמות ורוב בנין אומרים שיש בו חסרון אך אם זה רק בלבול הוא כשר ,קמ''ל תבלול ,ואם היה כתוב תבלול
נקרא שני שוקיים וירך אחד שהן רוב גבהו של גדול ורוב מנין הוא קכ''ה אברים ,ורבינא היינו אומרים שרק בלבול פסול אך אם יש שינוי במקום אינו פסול ,קמ''ל בעינו שפסול,
הקשה לרבא וכי התנא בא לחדש לנו את מנין האברים ,ויש לומר שהחידוש הוא כמו ששנינו ואומר רבא שלכן מה שפסול מחמת כהות בראיה לומדים מאיש וחסרון לומדים מדק ובלבול
שחסר שאין בו אלא מאתים אברים או יתר שיש לו מאתים ושמונים ואחד כולם עולים למנין לומדים מתבלול ושינוי לומדים מבעינו.
קכ''ה כיון שהולכים אחרי רוב האנשים שיש להם רמ''ח אברים ,ורב יהודה אמר בשם שמואל רב יוסף מפרש סכי שמש שהם שונאי השמש ,וזגדן מפרש רב הונא שעין אחד כשלנו ואחת
שהיה מעשה שתלמידי ר' ישמעאל שלקו זונה אחת שהתחייבה שריפה למלך ומצאו בה רנ''ב כשל היושבים מולנו ,ורב יהודה הקפיד עליו ,ויש להקשות ששנינו שכבא שגביני עיניו
אמר להם שמא באשה בדקתם שנוספו לה שני צירים ושני דלתות ,ששנינו שר' אלעזר אומר שוכבים ,זגדום שאחד שחור ואחד לבן ,ויש לומר שהתנא קורא כך לכל מום שאין הזוג שוים.
שכמו שיש צירים לבית כך יש צירים לאשה שכתוב ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה ,ור' צירן שעיניו תרוטות עגולות ,וצירניות שעגולות ביותר ,ודומעות ,ודולפות יותר מסתם דומעות
יהושע אמר שכמו שיש לבית דלתות כך יש דלתות לאשה שכתוב כי לא סגר דלתי בטני ור''ע וטרודות שזה יותר מדולפות.
הוסיף שכמו שיש מפתח לבית כך יש לאשה שכתוב ויפתח את רחמה ,ויש להקשות על ר''ע בברייתא שנו זויר לופין ותמיר ,זויר שעיניו שטות ,לופין שזיפיו גדולים ותמיר שתמו זיפיו,
מהבדיקה של תלמידי ר' ישמעאל ויש לומר שהם לא מצאו את המפתח שמתוך קטנותו הוא אך קשה ששנינו שנטלו ריסי עיניו זה רק פסול של מראית העין ,ויש לומר שהמשנה מדברת
נימוח מחמת ששלקוה ,ורבא אמר שהאברים הנוספים של האשה לא מטמאים לבדם באהל אף כשלא נטלו לגמרי וזה רק פסול מראה אך בנטלו לגמרי זה מום.
עם בשר שנאמר אדם כי ימות באהל שרק אבר ששוה בכל אדם ,ואביי מקשה וכי אין צירים משנה עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז זה מום ,וכן אם גופו גדול או קטן מאבריו
באיש הרי נאמר צירים אחזוני כצירי יולדה ויש לומר שלאיש זה רק צירי בשר אך קשה שכתוב או חוטמו גדול או קטן מאבריו ,צומם וצומע צומע הכוונה שאזניו קטנות וצומם שאזניו
ה' במראה נהפכו צירי וגם שם ניתן לפרש בצירי בשר וכך מסתבר שאם לא כן לא מצאנו דומות לספוג אם שפתו העליונה עודפת על התחתונה או שהתחתונה עודפת על העליונה זה
רמ''ח אברים לא באיש ולא באשה. מום ואם נשרו שיניו פסול משום מראית העין .גמרא רב אומר שגבהו של משה רבינו היה י'
עמוד ב ר' יצחק אומר שר' יהודה וחכמים נחלקו ביותרת ששוה בכל האצבעות ונחלקו בפסוק אמות שכתוב ויפרוש את האהל על המשכן וזה נאמר על משה והרי כתוב שהקרש היה גבוה י'
ותהי עוד מלחמה וכתוב ויהי איש מדון אצבע ידיו שש ואצבע רגליו שש שש ,לרבנן זה נאמר אמות ורב שימי בר אשי הקשה לרב א''כ משה היה בעל מום שהקרשים היו באמתו והוא
לגנותו שזה מום ולר' יהודה זה לשבח ,ורבה מקשה מדוע הפסוק אומר שש עשרים וארבע עצמו היה גבוה י' אמות א''כ גופו גדול מאבריו ,אמר לו רב שי' אמות הכוונה לאמות של
במספר והוא מפרש שאם היה כתוב רק שש היינו אומרים רק שש ביד ושש ברגל לכן כתוב הקרשים שהיו באמה בינונית.
עשרים וארבע ואם היה כתוב עשרים וארבע היינו אומרים חמש מצד אחד ושבע מצד שני לכן הפסול בחטמו גדול שהוא גדול ביחס לאחרים כאצבע קטנה.
כתוב שש שש ומה שכתוב מספר הוא ללמד שהם נספרות על גב היד ,ושנינו שר' יהודה הביא בברייתא הוסיפו צימח והחכמים לא ידעו מה הכוונה והם שמעו ישמעאלי שאומר מי רוצה
מעשה שאדם בא לפני ר' טרפון והיו ידיו ורגליו שש שש ויחד כ''ד ואמר לו ר''ט כמותך ירבו צימח והתברר שכונתו לגדי שאזניו ארוכות מאד.
בישראל ,ור' יוסי אומר שר''ט אמר לו כמותך יתמעטו ממזרים ונתינים בישראל. רב חסדא אומר שעז בלי קרנים ורחל עם קרנים כשרים למזבח ,וכן שנינו שיש דברים שהם
שנו בברייתא שאטר יד ורגל פסול ובשולט בשתי ידיו לרבי פסול כי יש לו חולשה בימינו כמומים ואינם כמומים ושוחטים עליהם במקדש אך לא שוחטים עליהם בכור במדינה והן עז
ולחכמים כשר כי יש לו בריאות יתירה בשמאלו. בלי קרנים ורחל עם קרנים וצימח צומם וצומע ,רב חסדא או אמימר אמרו שאם נטלו קרנותיו
משנה כושי גיחור לבקן וקיפח וננס וחרש ושוטה ושיכור ובעלי נגע טהור פסולים באדם עם זכרותם פסול ולא פודים עליהם ואם נטלו טלפיו וזכרותם עמם פסולים ופודים עליהם ,ויש
וכשרים בבהמה ,ורשב''ג אומר ששוטה בבהמה אינו מהמובחר ,ור''א מוסיף שגם בעלי להקשות ששנינו שאם נטלו קרניו וטלפיו עם זכרותם פסולים ונפדים עליהם ,ויש לפרש שרב
דלדולים שיש להם חתיכות בשר יתירות פסולים באדם וכשרים בבהמה .גמרא כושי הוא חסדא דיבר כשלא נעקרו אלא רק נגממו והברייתא דברה כשנעקרו ,ויש להקשות ששנינו שאם
שחור ,גיחור הוא לבן ולבקן הוא אדום ,יש להקשות שאדם אחד הכריז מי רוצה לוקיאני קרני וטלפי הפרה אדומה שחורים יכול לחתוך אותם ולכאורה זה מום ,וזעירי מבאר שהכוונה
ונמצא שהוא התכוון ללבן אלא יש לומר שגיחור הוא אדם כמו שאנשים קוראים לאדום גחיא שחותך מעל הזכרות.
ולבקן הוא לבן כמו אותו אדם שהכריז על לוקיאני והוא היה לבן. עמוד ב משנה אם הדדים שוכבים כשל אשה זה מום וכן אם כריסו צבה או שטבורו יוצא או
רב זביד מפרש שקיפח הוא גבוה ביותר ויש להקשות שר' אבהו אמר שהקב''ה משתבח שהוא נכפה אפילו אחת לכמה ימים זה מום וכן אם רוח קצרה באה עליו וכן המאושבן ובעל
בגבוהי קומה שכתוב ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו ,ורב פפא גבר .גמרא ר' אבא בר ר' חייא בר אבא אומר שמותר להשתין מים בפני רבים אך לא שותים
מבאר שאמנם הוא גבוה אך הוא רזה מאד ביחס לגבהו ולכן נשמטת קומתו. מים בפני רבים וכן שנינו שמשתינים מים בפני רבים ולא שותים מים בפני רבים והיה מעשה
ר''ל אומר שאיש גבוה לא ישא אשה גבוהה מאד שאז יצא מהם גבוה ביותר כתורן ,וננס לא שאחד ביקש להשתין והוא התאפק ובטנו צבה ,ושמואל היה צריך לנקביו בשיעור של כלה
ישא ננסה שאז יצא מהם אצבעי שהוא נמוך ביותר ,לבן לא ישא לבנה שיצא מהם בוהק לבן ועשו לו מחיצה מגלימא ואמר לו אביו שהייתי נותן לך ד' מאות זוז להחזיר את המעשה
ביותר ,ושחור לא ישא שחורה שיצא מהם שחור ביותר כקדירה. שאמנם יש לך אפשרות אך אחרים ילמדו ממך וימנעו ויסתכנו ,מר בר רב אשי הלך על הגשר
יש להקשות הרי שיכור מחלל עבודה ויש למנותו עם המומים הגמורים שמחללים את העבודה והוא יצא לנקביו ואמרו לו חמותך באה אמר להם הייתי מטיל באזניה ,יש להקשות במעשה
ויש לומר שמדובר שהוא משתכר בשאר דברים משכרים ולא מיין ,וזה לא כדעת ר' יהודה הנ''ל שיתכן שאותו אדם בטנו צבה בגלל עלוקה ,ויש לומר שראו אח''כ שמי רגליו שותתים
שאמר שגם מי שאכל דבילה קעילית או ששתה חלב ודבש ונכנס למקדש שחייב. בעת הטלתם.
משנה אלו הכשרים באדם ופסולים בבהמה :אותו ואת בנו טריפה ויוצא דופן ושנעבדה בהם שנו בברייתא שיש באדם שני נקבים אחד של שתן ואחד של ש''ז ובין זה לזה יש רק כקליפת
עבירה ושהמית את האדם ,אך הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה ,ומי שמטמא השום ואם הוא נמנע מלצאת לנקביו הוא נעשה עקר ,ור''ל ביאר בזה את הפסוק לא יהיה בך
עצמו למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יטמא למתים .גמרא לכאורה קשה מה המשנה עקר ובבהמתך שאם לא תמתין בהטלת מים כבהמה אז לא יהיה בך עקר ,וריב''ל דרש בפסוק
מחלקת באותו ואת בנו בין אדם לבהמה אם נאמר שהכוונה לאהרן ובניו הרי גם בבהמה נאסר שלא תהיה עקר מתלמידים ,ועקרה שתפלתך לא תהיה עקורה מפני המקום וזה כשאתה לא
רק אם עם בנה ואם נאמר שמדובר בכהנת ובנה הרי כהנת ממילא פסולה לעבודה ,ויש לומר ממתין מהטלת מים כבהמה.
שמדובר בכהן ובנו וכנגדם בבהמה פסול ואמרו על זה בא''י בשם ר' יוסי בר אבין שזה כדעת רב פפא אומר שאין להשתין על כלי חרס וכל דבר קשה שזה לא נבלע אלא הולך למדרון ורב
חנניה שאותו ואת בנו נוהג בזכרים. אמר שהמדרונות של בבל מוליכים מים לעין עיטם שמשם נוטלים מים לביהמ''ק.
שנינו שנושא נשים בעבירה ידור ויעבוד וירד ויגרש ,ויש להקשות שילך לחכם ויתיר לו ויש אביי אומר שאשה לא תעשה צרכיה לפני קטן אך באונס אין לה להמנע ,רשב''ג אומר שעמוד
לומר שצריך לפרט את הנדר והחכם לא יתיר לו אך זה מובן רק למ''ד שצריך לפרט את הנדר של נקבים גדולים שחוזר כשאדם מונע עצמו בעת עשייתם זה גורם להדרוקן ,וסילון של מי
אך קשה למ''ד שלא צריך לפרט את הנדר ,ויש לומר שמדירים אותו על דעת רבים אך זה מובן רגלים החוזר גורם לירקון ,ורבה בר רב הונא אמר בשם רב קטינא בשם ר''ל שאם מתרבה דם
רק למ''ד שאין הפרה לנדר שהודר ברבים אך למ''ד שיש לו הפרה קשה שהוא יתיר את הנדר, האדם ואינו מקיז זה גורם לשחין ואם ש''ז רבה זה גורם לצרעת ,ואם הצואה רבה והוא נמנע
דף מו ויש לפרש שמדירים אותו על דעת רבים וכדברי אמימר שגם למ''ד שנדר שהודר מלהוציאה זה גורם להדרוקן ,ואם מי רגליו רבים זה גורם לירקון.
ברבים יש לו הפרה אך אם הודר על דעת רבים אין לו הפרה וזה רק לדבר שאינו של מצוה אך רוח קצרה הכוונה לרוח בן נפלים.
לדבר מצוה גם נדר שהודר על דעת רבים יש לו הפרה כמו שהיה מלמד תינוקות שפשע מאושבן הכוונה שביציו גדולות ובעל גבר הכוונה לגיד ,וכן שנינו שמשובן זה הקיין וגרבתן
בתינוקות ורב אחא הדירו ורבינא החזיר אותו כי לא מצאו מלמד מדייק כמותו. זה בעל קיק ,קיין הכוונה לביצים ,וגרבתא הכוונה לגיד ,ושיעור גדלותו לפסול הראה רב
יש להקשות בדברי המשנה מדוע בנושא נשים בעבירה מדירים אותו ובמטמא למתים מספיק יהודה עד הברך ושנינו שר''א בן יעקב אומר שעד הברך פסול ולמעלה מהברך כשר ,וללישנא
שרק יקבל עליו ויש לומר שהנושא נשים יצרו תוקפו ואילו לגבי טומאת מת אין יצרו תוקפו. בתרא עד הברך כשר ולמטה מהברך פסול.
פרק יש בכור משנה מרוח אשך הכוונה שאין לו ביצים או שיש לו רק אחת ,ור' ישמעאל מפרש שנימוחו
משנה יש אדם שהוא בכור רק לענין נהלה אך לא לכהן ,ויש בכור לכהן ולא לנחלה ,ויש אשכיו ור''ע מפרש שיש רוח באשכיו ,ור' חנינא בן אנטיגנוס מבאר שמראיו חשוכים שהוא
שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן ,הבא אחר נפלים ובן ט' שיצא ראשו מת ,והמפלת כמין דומה לכושי .גמרא לר' ישמעאל היה קשה בדעת ת''ק שהיה צריך לכתוב חסר אשך ולכן הוא
בהמה חיה ועוף לר''מ ולחכמים רק כשיש בו מצורת אדם ,וכן המפלת סנדל או שליא או פירש שנימוחו אשכיו ,ולר''ע היה קשה בדעת ר' ישמעאל שהיה צריך לכתוב ממרוח אשך
שפיר מרוקם והיוצא מחותך כל אלו הבא אחריו הוא בכור לנחלה ולא לכהן ,אך מי שהיו לו ולכן הוא פירש שהרוח באשכיו ,ולר' חנינא היה קשה בדעת ר''ע שהיה צריך לכתוב רוח אשך
בנים ונשא אשה שכבר ילדה או שהיא ילדה כשהיתה שפחה או בגיותה והשתחררה או ולכן ר' חנינא פירש שמראיו חשכים וגורעים את הח' של מרוח ומוסיפים אותו לאשך
שהתגיירה וכשהיא נשאה לישראל היא ילדה הנולד הוא בכור לנחלה אך לא לכהן ,ור' יוסי ודורשים שמראיו חשכים ,אך קשה שלקמן שנינו כושי ויש לומר שר' חנינא לא שנה כושי.
הגלילי אומר שבמקרה שילדה בגיותה או בשפחותה הנולד אח''כ הוא בכור גם לכהן שכתוב משנה מי שמקיש בקרסוליו וברכיו זה מום,
פטר רחם בישראל שהם יפטרו רחם מישראל ,אדם שהיו לו בנים שנשא אשה שלא ילדה וכן דף מה וכן בעל פיקוס ועיקל ,עיקל הכוונה שכשהוא מחבר את פרסותיו וברכיו לא נוקשות
מי שהתגיירה או השתחררה כשהיא מעוברת והיא ילדה לבעלה עם אשה נוספת כהנת או לויה זו על זו ובעל פיקה שפיקה יוצאת מאגודלו ,ושעקבו יוצא לאחוריו או פרסותיו רחבות כשל
או אשה שכבר ילדה וכן אשה שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים שנשאה ולא ידוע אם הנולד אווז או שאצבעותיו מורכבות זו על זו או שהם קלוטות למעלה עד פרק האמצעי כשר ולמעלה
הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בכל אלו הוא בכור לכהן ולא לנחלה שהאב חייב ה' מהפרק פסול ואם היתה למטה מהפרק וחתכה כשר ,אם היתה לו יותרת אם יש בה עצם פסול
סלעים בכל מקרה אך הספיקות לא יורשים כבכור .עמוד ב גמרא שמואל אומר שהראש לא ואם לא כשר ,אם היה יתר ידיו ורגליו בכל אחת שש ויחד כ''ד לר' יהודה כשר ולחכמים פסול,
פוטר בנפלים שכתוב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו שרק אם יש נשמת רוח חיים באפיו מי ששולט בשתי ידיו לרבי פסול ולחכמים כשר .גמרא הברייתא מרבה מאו שבר רגל קישן
דהיינו ראשו ההא נחשב כילוד ולא כשנולד מת ,ויש להוכיח מדברי המשנה שאומרת שהבא עיקל וקלבן דהיינו בעל פיקה ובברייתא הוסיפו בעל פיקים ושופנר ,ופירש ר' חייא בר אבא
אחר נפלים שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא ראשו מת וכתוב ראשו ,א''כ גם מת פוטר ,ויש לדחות בשם ר' יוחנן שבעל פיקים יש לו קרסול גדול ושופנר שאין לו כלל קרסול.
שהכוונה ראשו ורובו ,אך קשה מדוע לא כתוב רוחבו ,ויש לומר שלא כתבו רובו אגב שבסיפא ר''א מפרש שעקבו יוצא לאחוריו ששוקו יוצא מאמצע רגלו ,רב פפא מפרש בפרסותיו כשל
כתוב בן ט' שיצא ראשו מת אך אם יצא חי הבא אחריו אינו בכור גם לנחלה לכן כתבו גם אווז שלא רק שהיא קצרה ואינה סדוקה אלא כשהיא קצרה אף כשהיא סדוקה זה מום.
לכל אחד עשרה זוז של ירושה א''כ ר' יהודה סובר חמש ולא חצי חמש ,אלא כולם מודים ברישא ראשו ,ולכאורה החידוש הוא שביציאת ראשו זה לידה אך זה קשה שכבר שנינו שאם
חמש ולא חצי חמש ונחלקו שר''מ סובר כרב אסי שהם מחצה יורש ומחצה לוקח וכרב פפא הוציא ראשו אף שהחזירו הוא כילוד ,ואין לומר ששם מדובר בבהמה וכאן חדשו גם באדם,
שבעל חוב גובים רק מיורשים ולא גובים מהחלק של הלקוחות ,ללישנא בתרא שנו את הנידון שלא לומדים אדם מבהמה כי אין לה פרוזדור ולא לומדים בהמה מאדם כי יש חשיבות
הנ''ל בסיפא בנתחייבו הנכסים ויש לדון מתי מת האב אם נאמר לאחר ל' א''כ איך פטר בחלקו לפרצוף פניו ,אך קשה שגם באדם שנינו כבר שאם יצא כדרכו שיצא רוב ראשו ואיזהו רוב
הרי הנכסים השתעבדו ואם מדובר בתוך ל' א''כ מדוע ר' יהודה מחייב בחלקו הרי כל אחד ראשו משתצא פדחתו ,וזה תיובתא על שמואל שיוצא שראשו בנפלים הוא דוקא ובלי רובו.
יכול לדחות לשני ,ואמר ר' ירמיה שיש להוכיח מכאן שאם יש שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ר''ל אומר שפדחת פוטרת בכל מקום חוץ מלענין נחלה שהרי נאמר יכיר ,ור' יוחנן אומר שגם
ואחד מהם לקח שדה מחבירו יכול בעל חוב לגבות ממנו שהוא אומר לו אם אתה בעל חובי לגבי נחלה פדחת פוטרת ומה שאמר ר''ל 'בכל מקום' בא לרבות את מה ששנינו שגיורת
א''כ אני גובה מחלקך ואם חברך הוא בעל חובי אני גובה מחלקו ,ורבא מקשה שאם הנכסים שפדחת הולד יצאה בהיותה נכרית ואח''כ היא התגיירה לא נותנים לה ימי טומאה וטהרה
ערבים היכן מצאנו שגובים מהערב תחלה וביארו כנ''ל כרב אסי וכרב פפא. ואינה מביאה קרבן לידה ,ויש להקשות ששנינו על הפסוק יכיר שזה הכרת פנים והכרת פנים
משנה אם שני נשים שלא בכרו ילדו שני זכרים האב נותן לכהן י' סלעים ואם אחד מהם מת היא פרצוף הפנים עם החוטם וקשה על ר' יוחנן ,ויש לומר שיש לשנות עד החוטם ,ויש
תוך ל' אם הוא נתן לכהן אחד הוא יחזיר לו ה' סלעים ואם הוא נתן לשני כהנים כל אחד מהם להוכיח ממה ששנינו לגבי עדות מיתה שלא מעידים אלא על פרצוף הפנים עם החוטם ,ויש
ידחהו ואינו יכול להוציא מידם ,ואם ילדו זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה יתן לכהן ה' סלעים לדחות ששונים עד החוטם ,ויש להוכיח ממה ששנינו להדיא שפדחת בלי פרצוף ופרצוף בלי
ואם ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין צריך לתת כלום לכהן ,אם אחת פדחת לא מעידים עד שיהיו שניהם עם החוטם ואביי אמר בשם רב כהנא שלומדים את זה
מהנשים בכרה והאחת לא וילדו שני זכרים נותן ה' סלעים לכהן ואם אחד מהם מת האב פטור מהפסוק הכרת פניהם ענתה בם ,ויש לדחות ששם מדובר בעדות אשה שחכמים החמירו בה,
ואם מת האב והבנים קיימים לר''מ אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לא הם פטורים ,ולר' אך קשה שאדרבה מקילים בעדות אשה כמו ששנינו שהוחזקו להשיא על פי עד מפי עד ועל פי
יהודה הנכסים התחייבו ואם ילדו זכר ונקבה אין לכהן כלום ואם שתי נשים של שני אנשים אשה ועבד או שפחה ,ויש לומר שחכמים הקילו בסופה אך לא בתחלת העדות שהיא הראיה,
שלא בכרו ילדו שני זכרים כל אחד מהם נותן ה' סלעים לכהן ואם מת אחד מהם תוך ל' אם ועוד יש לחלק,
נתנו לכהן אחד הוא יחזיר להם ה' סלעים ואם נתנו לשני כהנים אינם יכולים להוציא מהם ואם דף מז שביכיר הכרת פנים זה הכר אך לגבי עדות נאמר הכרת פנים.
ילדו זכר ונקבה האבות פטורים אך הבן חייב לפדות את עצמו ואם ילדו שתי נקבות וזכר או ר' יוחנן סובר שאם היו לו בנים בהיותו עכו''ם והתגייר אין לו בכור לנחלה שהרי כבר היה לו
שתי נקבות ושתי זכרים אין כאן כלום לכהן ,ואם שתי נשים של שני אנשים אחת בכרה ואחת ראשית אונו ,ולר''ל יש לו בכור לנחלה שגר שהתגייר הוא כקטן שנולד ,ונחלקו לשיטתם שר'
לא בכרה וילדו שני זכרים ,זה שלא בכרה אשתו נותן ה' סלעים לכהן ואם ילדו זכר ונקבה אין יוחנן אמר שאם היו לו בנים בהיותו עכו''ם והתגייר הוא קיים פריה ורביה שהרי הוא קיים לא
כאן כלום לכהן .גמרא יש להקשות בשני אבות שנתנו לכהן ומת אחד מהם שנאמר שכמו תוהו בראה לשבת יצרה ,ולר''ל הוא לא קיים פריה ורביה שהרי גר שהתגייר הוא כתינוק
שבנתן לשני כהנים כל אחד דוחהו לשני כך בכהן אחד הוא ידחה את כל אחד מהם, שנולד ,והוצרכו לחלוק בשתי המקומות שאם היו חולקים בנחלה היינו אומרים שרק בזה סבר
דף מט ושמואל מבאר שמדובר ששני האבות כותבים הרשאה לגבות מהכהן ממה נפשך ,אך ר''ל שהוא בכור שהרי בהיותו עכו''ם הוא לא היה שייך לנחלה אבל לגבי פריה ורביה יודה
קשה שנהרדעא אמרו שלא כותבים הרשאה על מטלטלין ,ויש לומר שזה רק במטלטלים ר''ל שהוא יצא כיון שיש לו קיום של לשבת יצרה גם בהיותו עכו''ם ,ואם היו חולקים לגבי
שכופר בהם אך כשאינו כופר כותבים הרשאה גם על מטלטלין. פריה ורביה היינו אומרים שרק בזה אמר ר' יוחנן שיצא כיון שהוא קיים לשבת יצרה בהיותו
רב הונא שנה במשנה שאם ילדו שני זכרים ונקבה אין לכהן כלום והתנא של המשנה לא פרט עכו''ם אך לגבי נחלה הוא יודה לר''ל שבהיותו עכו''ם הוא לא שייך לנחלה ,ויש להוכיח ממה
את זה כי מקרה זה יתכן רק בשני אנשים ולא באיש אחד ושתי נשים. ששנינו שמי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה בהיותה שפחה או נכרית והיא ילדה
משנה אם הבן מת תוך ל' יום אף שנתן לכהן יחזיר ואם נתן לאחר ל' יום אף שלא נתן יחזיר משבאה לישראל הולד הוא בכור לנחלה ולא לכהן ולכאורה אם מדובר בישראל שלא היו לו
ואם מת ביום ל' זה כיום שלפניו ור''ע אומר שאם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן .גמרא רבנן בנים מה החידוש בגיורת או שפחה הרי גם בישראלית גמורה הבן אינו בכור ,אלא שהיא ילדה
למדו גזירה שוה חודש חודש מהמנין של המדבר שכמו ששם מדובר מבן ל' ומעלה כך בפדיון מגר שהיו לו בנים בגיותו והוא התגייר וכתוב שאינו בכור לנחלה כר' יוחנן ,ויש לדחות
בכור מדובר מיום ל' ומעלה ,ור''ע הסתפק שהיה צריך לכתוב לגבי ערכין ומעלה ולא למדו שמדובר שהיא ילדה מישראל שלא היו לו בנים ועיקר החידוש הוא שהוא לא בכור לכהן
ממדבר א''כ זה שני כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים או שנאמר שרק לדברים אחרים לא להוציא מדברי ר' יוסי הגלילי שאמר שהוא בכור לנחלה ולכהן שכתוב פטר רחם עד שיפטור
לומדים אך בכור מבכור ניתן ללמוד ,ורב אשי אומר שלכו''ע יום ל' הוא כיום שלפניו ושמואל רחם בישראל קמ''ל שלא ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם היו לו בנים בהיותו עכו''ם והוא
אמר שהלכה כדברי המיקל באבל. התגייר יש לו בכור לנחלה ורבינא אמר ויש אומרים בשם רב אחא שודאי זה כדעת ר' יוסי
משנה אם האב מת תוך ל' בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה ולאחר ל' בחזקת שנפדה הגלילי שאמר שצריך שיפטור רחם בישראל ולומדים את האב מהאם שכמו שבגיורת לא
עד יביאו ראיה שלא נפדה ,אם הוא צריך לפדות את עצמו וגם את בנו הוא קודם לבנו ור' מתחשבים בילדים מגיותה אף באב לא מתחשבים בהם.
יהודה סובר שבנו קודם כי מצות הבן על אביו .גמרא לדעת רב מי שפדה את בנו תוך ל' בנו רב אדא בר אהבה אומר שאם לוייה ילדה בנה פטור מה' סלעים ולכאורה אם מדובר שהיא
פדוי ושמואל סובר שבנו לא פדוי ,ולכו''ע אם אמר מעכשיו בנו לא פדוי ואם אמר לאחר ל' התעברה מכהן או לוי מה החידוש בלויה הרי גם בישראלית הוא פטור מה' סלעים ואם
ועדיין לא התעכלו המעות שהם בעין בנו פדוי ,ונחלקו כשאמר לאחר ל' אך המעות התעכלו התעברה מישראל מדוע הוא נפטר מה' סלעים הרי נאמר למשפחותם לבית אבותם ,ורב פפא
לרב בנו פדוי כמו לגבי קידושי אשה שהמקדש לאחר ל' יום היא מקודשת אף שהתעכלו מבאר שמדובר שהיא התעברה מעכו''ם ולא רק למ''ד שעכו''ם לא מזהמים את הולד והולד
המעות עמוד ב כך לגבי פדיון בנו פדוי ושמואל אומר שדוקא שם היא מקודשת שהרי בידו הולך אחר אמו אלא גם למ''ד שעכו''ם מזהמים את הולד שמיחסים אותו לאביו בכ'''ז הוא
לקדשה מעכשיו אך הוא לא יכול לפדות את בנו מעכשיו ,ואף שבכל מקום הלכה כרב כשחלק פטור מה' סלעים והוא נקרא לוי פסול ,ומר בר רב יוסף מבאר בשם רבא שבאמת מדובר
על שמואל באיסורים והלכה כשמואל כשהוא חלק על רב בדינים אך כאן הלכה כשמואל, שהתעברה מישראל אלא שיש גזירת הכתוב פטר רחם שהכל תלוי בפטר רחם ,ולכאורה יש
ולכאורה יש להוכיח מהמשנה שאם מת בתוך ל' אף שנתן לכהן יחזיר לו ה' סלעים ומשמע להוכיח ממה ששנינו שמי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה או שהיא התגיירה או
דוקא כשמת אך אם הוא חי הבן פדוי אף שזה היה תוך ל' ,ויש לדחות שמדובר שהמעות בעין השתחררה מעוברת והיא וכהנת או לויה או מי שכבר ילדה ילדו עמה ,וכן מי שלא שהתה אחר
ויש להוכיח מהמשך המשנה שבחזקת שלא נפדה עד שיאמרו שנפדה משמע אף שנפדה תוך בעלה ג' חדשים ונישאה ויש ספק אם הולד בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון והתערבו הולדות
ל' ,ויש לדחות שגם שם מדובר שהמעות בעין ,וכשתלמיד שנה לפני רב יהודה שמי שפדה בנו יש כאן בכור לכהן ולא לנחלה ומשמע שכהנת ולוייה ולדן פטור מבכורה ואם מדובר שהיא
תוך ל' בנו פדוי אמר לו רב יהודה הרי שמואל אמר שבנו לא פדוי ואף שתמיד הלכה כרב התעברה מכהן או לוי א''כ גם בנה של בת ישראל פטור מבכורה אלא שהיא התעברה
באיסורים אך כאן הלכה כשמואל. מעכו''ם ,אך זה קשה שכהנת אינה פטורה שהרי רב פפא אמר שרבא בחן אותנו מה דינה של
במה שחלקו במשנה כשהוא צריך להפדות וגם בנו אמר ר' ירמיה שלכו''ע אם יש לו רק ה' כהנת שהתעברה מעכו''ם ואמרתי לו שזה דינו של רב אדא בר אהבה שלויה שילדה בנה פטור
סלעים יפדה את עצמו שמצוותו קודמת לבנו ונחלקו כשיש חמש סלעים משועבדים וחמש בני מה' סלעים ואמר לי רבא שדוקא בן לויה פטור כי היא לא ירדה מקדושתה שהרי שנינו שלויה
חורין שר' יהודה סובר שמלוה הכתובה בתורה היא ככתובה בשטר ואת שלו יגבו ממשועבדים שנשבתה או שנבעלה בעילת זנות היא יכולה לקבל מעשר ולאכול אך עכו''ם שבא על כהנת
ואת של בנו יגבו מבני חורין ,ורבנן סוברים שמלוה הכתובה בתורה היא לא ככתובה בשטר פסל אותה ועשה אותה זרה ,וזה מובן רק למר בר רב יוסף שביאר בשם רבא שהיא התעברה
ולא גובים מהלקוחות לכן המצוה שלו עדיפה. מישראל אך לפי רב פפא קשה במי מדובר ויש לבאר שמדובר בבת ישראל שהתעברה מכהן
משנה תשלום ה' סלעים של בן הוא במנה צורי וכן ל' של עבד וחמישים של אונס ומפתה וק' והיא נקראת כהנת כי בנה כהן ,ובת כהן שהתעברה מישראל לא נפטרה אלא רק בת לוי
של מוציא שם רע כולם בשקל הקודש במנה צורי ,וכולם נפדים בכסף ובשוה כסף חוץ שהתעברה מעכו''ם.
מהשקלים שבאים ללשכה .גמרא ר' אסי מבאר שמנה צורי הוא מנה שיוצא בעיר צור ,ולר' עמוד ב רב חסדא סובר שכהן שמת והניח בן חלל הבן חייב לפדות את עצמו ורבה בר רב הונא
אמי הוא דינר ערבי ולר' חנינא הוא סלע ישן ששמונה ממנו נמכרים בדינר וחמש סלעים ממנו אומר שאין צריך לפדות את עצמו ואם מת האב אחר ל' ללידה ודאי הבן פטור שהרי אביו זכה
לפדיון הבן, בפדיונו ונחלקו כשמת האב תוך ל' שלרב חסדא האב לא זכה בפדיונו ולרבה בר רב הונא הבן
דף נ ר' יוחנן אומר שצורי הוא דינר שטבוע במטבע אדריינוס וטוריינוס קיסר והמלך שייפא אומר שהוא בא מכח אדם שהכהן לא יכול לתבעו ,ולכאורה יש להוכיח ממה ששנינו שאם
שהם נמכרים בכ''ה זוז ומורידים מהם שתות וזה ניתן לפדיון הבן ,אך קשה ששתות זה כ''א שהתגיירה מעוברת בנה בכור לכהן ולכאורה יאמר הבן שהוא בא מכח עכו''ם שהכהן לא יכול
פחות שתות ,אלא יש לפרש שמורידים שתות וזוז והשאר לפדיון הבן ,אך קשה שעדיין הם כ' לתבעו ,ויש לומר שאין להוכיח מעכו''ם שאין לו יחס וזה לא נחשב שהקטן בא מכחו.
פחות שתות אלא יש לומר שמורידים זוז מכ''ה ואח''כ מורידים שתות ונשאר כ' משקלים ר' שמעון יאסיניא אומר בשם ר''ל שכהן שהניח בן חלל ומת תוך ל' ללידתו הבן חייב לפדות
במשקל דינר שהם כ''ח זוז וחצי ועוד חצי שתות .רבא אומר שהסלעים של התורה הם שלש את עצמו שהאב לא זכה בפדיונו ואם מת אחר ל' ללידתו הוא פטור שהרי האב זכה בפדיונו.
ושליש שכתוב עשרים גרה השקל והתרגום הוא עשרים מעין ושנינו שדינר הוא שש מעות ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לשני והתערב אינו בכור לנחלה ומשמע שהוא נוטל כפשוט ויש
כסף א''כ שקל הוא ג' דינר ושליש ,ויש להקשות ששנינו שסלע של קדש הוא מ''ח פונדיונים להקשות שכל צד ידחה אותו לצד השני ,ור' ירמיה מבאר שהנ''מ היא לגבי הבא אחריו שהוא
ומה טיבו של פונדיון נוסף לשני היובל קלבון לפרוטרוט א''כ סלע הוא ד' דינרים שהרי כל נחשב בכור לכהן אך גם הבא אחריו אינו בכור לנחלה ,אך קשה שכל אחד מהם יכתוב הרשאה
מעה הוא שני פונדיונים ,ויש לומר ששם מדובר אחרי שהוסיפו על הדינרים ששנינו על הפסוק לשני ויטלו חלק בכורה ממה נפשך ואין לומר שהמשנה מדברת בלי הרשאה שהרי לקמן
עשרים גרה השקל שלמדנו ששקל הוא כ' גרה ומנין שיכול להוסיף שכתוב יהיה ואין לומר מעמידים את המשנה בבא בהרשאה וזה ראיה לר' ינאי שבהוכרו ובסוף התערבו כותבים
שיפחות כי כתוב הוא. הרשאה זה לזה ואם התערבו קודם שהוכרו לא כותבים הרשאה זה לזה.
רב אשי שלח שבעה עשר זוז לרב אחא בר רבינא לפדיון הבן והוא שלח לו שישלח עוד שלש משנה מי שהפילה שפיר מלא מים או דם או גנונים או שהפילה כמין דגים וחגבים שקצים
נוספים אמר לו רב אשי שלח לי עוד שלש שהרי הוסיפו עליהם. ורמשים או שהפילה ביום המ' לעיבורה הבא אחריהם הוא בכור לנחלה ולכהן ,יוצא דופן
ר' חנינא אומר שבכל מקום שכתוב בתורה כסף סתם הוא סלע ובנביאים הוא לטרים ובכתובים והבא אחריו שניהם אינם בכורים לנחלה ולא לכהן ור''ש אומר שהראשון הוא בכור לנחלה
הוא קנטרין חוץ מכספו של עפרון שלמרות שכתוב כסף סתם בכ''ז זה קנטרין שהרי נאמר והשני הוא בכור לה' סלעים .גמרא ת''ק סובר שאם הראשון יוצא דופן הוא לא בכור לנחלה
ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ,ויש מקום שקוראים לקנטרין תיקלא. שהרי נאמר וילדו לו כדרך לידה ,והוא לא בכור לה' סלעים שצריך פטר רחם ,והשני אינו בכור
ר' אושעיא אומר שבקשו לגנוז את כל הכסף והזהב שבעולם מפני שהתערב בו כספה וזהבה לנחלה כי הוא לא ראשית אונו והוא לא בכור לה' סלעים שבכור לדבר אחד אינו בכור ,ור''ש
של ירושלים עד שמצאו פסוק בתורה שהוא מותר שכתוב ובאו בה פריצים וחיללוה ,ויש לשיטתו בקדשים שכתוב אשר תלד לרבות יוצא דופן ,והשני הוא בכור לה' סלעים שהוא סובר
להקשות מדוע לאסור מפני ירושלים וכי היא רוב העולם ומבאר אביי שבקשו לגנוז את שבכור לדבר אחד נחשב בכור.
הדינרים עם הטיבוע של אדריינוס וטוריינוס ושייפא מפני המטבע של ירושלים עד שמצאו דף מח משנה מי שאשתו לא בכרה וילדה שני זכרים ולא יודעים מיהו הבכור האב נותן לכהן
פסוק שהוא מותר שכתוב ובאו בה פריצים וחיללוה. ה' סלעים ממה נפשך ,ואם אחד מהם מת תוך ל' האב פטור ואם האב מת והבנים קיימים לר''מ
עמוד ב רב יהודה אומר בשם רב אסי שכל כסף שנאמר בתורה סתם הוא צורי ושל דבריהם אם נתנו לכהן קודם שחלקו חל הנתינה אך אם לא נתנו הם פטורים ור' יהודה סובר שהנכסים
הוא כסף מדינה ,ויש להקשות על הכלל הזה שלגבי טענה של שומרים נאמר כי יתן איש אל התחייבו ואם נולדו זכר ונקבה אין לכהן כלום .גמרא אם נאמר שהאב מת אחר ל' הרי כבר
רעהו כסף או כלים ושנינו שבועת הדיינים הטענה שתי כסף ויש לומר ששם כתוב כסף או השתעבדו הנכסים ומדוע פטר ר''מ כשחלקו ,ואם נאמר שמת תוך ל' א''כ כמו שאם חלקו כל
כלים ודרשו שכמו שכלים מיעוט הם שנים כך בכסף הוא שתיים וכמו שכסף הוא דבר חשוב אחד דוחה את הכהן לחלקו של השני גם בלא חלקו יכול כל אחד לדחותו לשני ,ור' ירמיה
כך בכלים מדובר בדבר חשוב ,ויש להוכיח ממעשר שכתוב וצרת הכסף בידך ושנינו הפורט מוכיח מכאן שאם היו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת והם קנו שדה בשותפות הבעל חוב יכול
סלע ממעות מעשר שני ומשמע שכסף הוא גם פחות מצורי ,ויש לומר ששם למדו מהכסף לגבות מהשדה ממה נפשך שהוא אומר לכל אחד אם אתה בעל חובי אני גובה מחלקך ואם
לרבות אפילו מעט ,ויש להוכיח ממה שכתוב בהקדש ונתן הכסף וקם לו ושמואל אמר שאם חברך הוא בעל חובי אני גובה מחלקו ,ורבא מקשה הרי הנכסים הם רק הערבים שלו ואיך
חילל הקדש שוה מנה על פרוטה חל הפדיון ,ויש לומר שלמדו הקדש בגזירה שוה קדש קדש יתכן שהמלוה תובע מהערב כשהוא לא תובע קודם את בעל חובו כמו ששנינו שמי שהלוה
ממעשר ,ויש להוכיח מקידושי אשה שכתוב ויצאה חנם אין כסף ושנינו שב''ש אומרים שאשה לחבירו ע''י ערב לא יפרע מהערב ,וביארו שלא יתבע תחלה את הערב ,אלא מבאר רבא
מתקדשת בדינר ושוה דינר ולב''ה בפרוטה ובשוה פרוטה וא''כ יוצא שרב אסי סובר כב''ש, שמדובר שהוא מת אחר ל' ואכן אם יש הרבה נכסים הכהן יקח מהם ומדובר כאן שיש רק ה'
אלא יש לומר שרב יהודה אמר בשם רב אסי שכל כסף קצוב שנאמר בתורה סתם הוא צורי סלעים וכולם סוברים כרב אסי שאמר שאחים שחלקו דנים שהם כחצי יורשים וחצי לקוחות
ושל דבריהם הוא כסף מדינה ,ולכאורה מה החידוש הרי שנינו כאן שחמש סלעים של פדיון ולכו''ע מלוה הכתובה בתורה עמוד ב היא לא ככתובה בשטר וכולם סוברים כרב פפא שמלוה
הבן הם במנה צורי ,ויש לומר שעיקר החידוש הוא ששל דבריהם הוא כסף מדינה כמו ששנינו על פה גובה רק מיורשים ולא מלקוחות ונחלקו שלר''מ נאמר חמש ולא חצי חמש ולר' יהודה
שמי שתקע לחבירו נותן לו סלע ולא מדובר בסלע שהוא ד' זוז אלא מדובר בחצי זוז שאנשים נאמר חמש ואפילו חצי חמש ,אך קשה לפ''ז מדוע ר' יהודה אומר נתחייבו נכסים הרי יש
קוראים לו סלע וכמו המקרה שחנן בישא תקע לאדם אחד על אזנו ורב הונא אמר לו שישלם לומר שהאדם התחייב ,ועוד קשה ששנינו שר' יהודה אומר שאחים שהם ספק בכורות שחלקו
חצי זוז אם יש עשרה זוז לכל אחד מהם חייבים ואם לא פטורים ,ולכאורה מה הכוונה עשרה זוז לכל
אחד אם מדובר על ירושה וכשנאמר חמש הכוונה אפילו חצי חמש א''כ גם כשיש פחות
מעשרה ומגיע לכהן פחות מב' סלעים הוא יקח כל מה שיכול להגיע אליו אלא מדובר שיש
