gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צפונות · Tzfinois — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: צפונות · Tzfinois

שבוע: וירא (2026-10-26)

צפונות · Tzfinois — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עניני‬ ‫עוסק במצוה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫תשפ''ז‬ ‫גליון רל"ד‬ ‫צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים‬ ‫יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל‬ ‫עיונים וביאורים בשמעתתא דעוסק במצוה‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫הסוגיא בברכות (יא וטו) וסוכה (כה כו) המקור ‪ -‬מבו’ בגמ’ דישנם ג’ ילפותות לפטור עוסק‬ ‫עוסק במצו' ‪ -‬שבין אדם לחבירו ‪ -‬אי פטור מן מצוות שב"א למקו'‬ ‫במצוה‪:‬‬ ‫ראיתי בשם חי' הרי"ם יו"ד ר"מ י"ב דאינו פטור וכפיה"נ כונתו דאתה ואביך חייבין בכבוד‬ ‫א‪‘ .‬בשבתך בביתך’ ‪ -‬פרט לעוסק במצוה ופירש”י דהיינו שעושה מלאכת מצוה מצוה בידים או‬ ‫המקום ואינו בידי ויל"ע מסוכ' כ"ה בפדיון שבויים דפטור מן הסוכה ואפשר דהתם הוא ענין‬ ‫מהלך למצוה‪.‬‬ ‫פקו"נ ול"ח באל"ח וע'י ט"ז חו"מ רס"ו דמבו' בד' דאי האדם שעושים לו החסד וכו' במחיצת‬ ‫ב‪‘ .‬ובלכתך בדרך’ ‪ -‬פרט לחתן הכונס את הבתולה שטרוד בטרדא דמצוה ופירש”י נתחדש בזה‬ ‫העוסק עמו צריך לומר לו להפסיק אבל אם אינו במקום זה אי"צ להפסיק (וע"ל פ"ח) וכן‬ ‫שפטור אפי’ שהוא יושב ובטל ואינו עוסק בידים‪.‬‬ ‫בחולים ומשמשיהם דפטורים מסוכה צ"ל דחולה הוא ענין רפואה והצלה ואי"ז באל"ח ועי'‬ ‫רש"י סוכה כ"ה דשושביני חתן פטורים מן התפילה למ"ד עובמ"צ פטור (ויל"ד דשמחת חו"כ‬ ‫ותוס’ בסוכה הביאו גירסא שהופכים את הילפותות וביאר דלפי”ז צ”ל דמחתן לא הוה ידעינן‬ ‫ה"ז בגדר פו"ר או גדר אחר עי' חו"י ר"ה ודברות משה כתובות י"ז – הו' במעדנ"כ) ועי' ב"ח‬ ‫שאר עוסק במצוה‪ ,‬דדלמא שאני חתן שאין נקל לו כ”כ להסיר הטרדא מלבו)‪.‬‬ ‫או"ח ל"ח ועי' תה"ד ז' וב"י רל"ב אי שייך לפטור האוכלים בסעודת נישואין מתפילה משום‬ ‫ג‪ .‬בגמ’ בסוכה מייתי’ עוד מקור דכתיב ‘ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות‬ ‫עוסק במצו' ויל"פ‪ .‬ועי' שו"ע או"ח ע' ד' וצ"ג ד' דעוסק בצ"צ והגיע זמן ק"ש ותפילה פטור‬ ‫הפסח ביום ההוא’ ואמר ר’ יצחק דעוסקין במת מצוה היו ופירש”י דש”מ ממה שנטמאו אע”פ‬ ‫ועיי"ש ובסי' ק"ו לענין דין תשלומין (מיהו עי' מג"א ע' ה' דאם אפשר לו יקרא פסוק ראשון‬ ‫שידעו שטומאה זו תעכבם מצות אכילת פסח‪ ,‬אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה‬ ‫ובשכמל"ו)‪ .‬וכן בהולכים לקבל פני הרב ברגל צ"ל דענין כבוד הרב אי"ז באל"ח ולענין כאו"א‬ ‫מפני חמורה העתידה לבא‪ ,‬והגמ’ עושה צריכותא דממקור זה שמעינן רק היכא דעדיין לא מטא‬ ‫הובא מריא"ז דפליגי רבוותא אי כשעוסק בכאו"א פטור ממצוה אחרת‪ .‬וכן בשומרים מתים‬ ‫זמן חיוב המצוה‪ ,‬ומאידך אשמועינן דפטור אפי’ היכא דאיכא חיוב כרת‪.‬‬ ‫(ר"פ מי שמתו) צ"ל דמתים ל"ח באל"ח (ועי' בחי' ר"ש היימן כתבים סי' ל"ז דכפיה"נ בזה‬ ‫האם יש מ”ד שחולק על הפטור של עוסק במצוה‬ ‫עסיק ולא נתבאר כונתו)‪ .‬וראיתי מעורר מבעהתו"ס עה"ת דיוסף לא קרא ק"ש כשנראה אל‬ ‫רש”י סוכה (כו ד”ה משום) מפרש דת”ק ור’ שילא בברייתא לית להו הך דינא דעוסק במצוה פטור‬ ‫אביו משום דעסק במצות כאו"א אלמא באל"ח פוטר באל"מ ויל"פ במצו' כאו"א כידוע‪.‬‬ ‫מן המצוה אלא דלא קיי”ל כוותייהו אלא קיי”ל כסתם מתני’ דפטור בעה”מ אך שאר הראשונים‬ ‫והעוסק במצו' שבאל"מ אי פטור ממצוות שבאל"ח‬ ‫פי’ דלית מאן דפליג על דין זה‪.‬‬ ‫ראיתי בשם שם ארי' או"ח הוספות ג' ובערוגה"ב דיליה יו"ד כ"ח דאינו פטור (ויל"ע מהא‬ ‫הטעם‪ :‬א‪ .‬הרמב”ם (פיה”מ אבות ב א) פי’ ע”ד המשנה ‘והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין‬ ‫דחייב לקום באמצע ק"ש וברכותיה בפני זקן וליתן צדקה אז) ועי' ראשונים קידושין ל"א‬ ‫אתה יודע מתן שכרן של מצוות’ שהתורה לא פירשה על איזה מצוה יש יותר שכר ולפיכך צריך‬ ‫דעוסק במצוה פטור מכאו"א ויל"פ כנ"ל ועי' פנים לתורה צ"ו שכ' לדון דאינו פטור (אולם‬ ‫להשתדל בכולן‪ ,‬והוסיף הרמב”ם דע”פ יסוד זה אמרו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה מבלי‬ ‫אפשר דדוקא במצות השבת גזילה אשר היא חובה משפטית כ' דלא מיפטר כשעוסק במצוה)‬ ‫להשוות בין המצוה שהוא עסוק בעשייתה ובין השניה העוברת לו ומבואר בדבריו דטעם הפטור‬ ‫ויל"ע במת מצוה דמשמע דדוחה כל המצוו' אף כשעוסק במצוה ואמאי עי' בהגר"א או"ח‬ ‫הוא משום שיתכן שהמצוה שעוסק בה היא יותר חמורה מהמצוה השניהק ולפי”ז נמצא שדין‬ ‫תר"פ וי"ל‪ .‬ביסוד דיני עוסק במצו' עי' חי' הגר"א רפ"ג דברכות בלובש תפילין וצריך להסירם‬ ‫זה הוא מכח ספק‪.‬‬ ‫לצורך קיום מצוה אחרת אי חייב להסירם ובמק"א נתבאר אי יושב בסוכה צריך לילך לפתח‬ ‫ב‪ .‬הרשב”ץ בפי’ מגן אבות עמ”ס אבות שם כ’ ע”ז דאין אנו צריכים לטעם זה אלא הטעם הוא‬ ‫ביתו ליתן צדקה לעני‪.‬‬ ‫לפי שהעובד את אדוניו אין מוטלת עליו עבודה אחרת בעת שהוא עובד אותו ואם הניח אותה‬ ‫עוסק במצו' אם פטור מל"ת שהו' בשוא"ת‬ ‫עבודה אע”פ שהיא קלה מפני עבודה אחרת אע”פ שהיא חמורה‪ ,‬הרי זלזל בעבודה שהיא בידו‪,‬‬ ‫עי' פמ"ג פתיחה כוללת ב' כ"ח שכ' לדון דאונן פטור מביעור חמץ ועי' בי"צ יו"ד ב' ס"ה שפי'‬ ‫ואם השלימה ולא השגיח לעבודה אחרת‪ ,‬הרי השלים רצון אביו כראוי‪.‬‬ ‫דכ"ה בכל איסור שהו' בשוא"ת ומה"ט עוסק במצוה פטור מצדקה אף דאיכא לאו דלא תאמץ‬ ‫וכעי”ז כ’ הט”ז (או”ח קצא א) שכאשר עוסק במצוה ועוסק במצוה אחרת עמה‪ ,‬זה מורה על‬ ‫ולפי"ז לכ' ה"ה דחייב במ"ע שהוא בקו"ע כגון לאכול חוץ לסוכה והא מבואר להיפך במתני'‬ ‫עשייתו המצוה בלא כוונה אלא בדרך עראי ומקרה ולפי”ז נמצא שהוא ‘איסור’ לעסוק במצוה הב’‪.‬‬ ‫סוכה כ"ה דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה ולכאו' י"ל דאיירי דוקא באונן דאם יעשה מצוה‬ ‫ג‪ .‬הר”ן (סוכה כה) כ’ בזה”ל ‘ילפינן כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח‬ ‫אחרת ה"ז כמבזה המת ע"כ פטור אף מלאוין ועי' שבועות ל"ה דאף כשיושב בדין אם אינו קם‬ ‫ולקיים מצוות אחרות אע”פ שאפשר’ ומשמע שזה ‘קולא’ מגזיה”כ שהקילה עליו התורה‪.‬‬ ‫בפני אשת חבר ה"ז בזיון וע"כ חייב לקום ודו"ק עי' ריא"ז ב"מ ל"ד דעוסק במצוה אין פטור‬ ‫ד‪ .‬בקה”י ברכות סי’ טו ביאר דאע”ג שאינו אונס גמור מ”מ שוויה רחמנא לטרדת העסק במצוה‬ ‫מהשבת אבידה דאיכא בה ל"ת להתעלם (אף דהוא שוא"ת)‪ .‬ועי' מ"ב סו"ס י"ג דאף כשהוא‬ ‫הראשונה בגדר אונס‪.‬‬ ‫עוסק במצו' בביהכנ"ס צריך למהר לילך לביתו להפשיט הבגדר דכ' שאי"ב משום דהוא‬ ‫חקרו האחרונים בגדר הפטור האם הוא פטור גמור ‘הותרה’ או”ד זה פטור מדין אונס ‘דחויה’‬ ‫דאיסור דאו' אף דה"ז בשוא"ת וג"א ז"ל כ' דבמ"ע שמתקיים אף כשאין עושה מעשה ליכא‬ ‫ובקה”י שם ביאר שבזה גופא נחלקו הפוסקים במי שלא התפלל מחמת שהיה עוסק במצוה האם‬ ‫ע"ז פטור דעוסק במצוה כגון אי נפלה מזוזה מביתו כשעסוק במצוה אחרת וצ"ת‪ .‬ויל"ע בסי'‬ ‫אין צריך להשלים התפילה שהרי בזמן המצוה היה פטור לגמרי והוי כאונן (כן סוברים הדרישה‬ ‫רמ"ח די"א דכשנוסע לדבר מצוה לא איכפ"ל דלא יהא מעונג בשבת משום דעוסק במצוה‬ ‫יו”ד שמא ג והש”ך בנקוה”כ שם וכ”פ המג”א והמשנ”ב סו”ס צג) או שצריך להשלים‪ ,‬דאי”ז קרוי‬ ‫פטור מן המצו' ודו"ק‪ .‬עי' צ' ט"ו בעובמ"צ אי פטור מציצית וק' מ"ט לענין פטור מקריעה‪.‬‬ ‫פטור מצד עצמו אלא אונס‪ ,‬וע”ז תיקנו תשלומין (ולא דמי לאונן דהוא פטור מן הדין)‪( ,‬כ”כ הט”ז‬ ‫עוסק בכאו"א אם פטור ממצוות אחרו'‬ ‫יו”ד שם סק”ה ואו”ח קח א)‪.‬‬ ‫עי' צידה לדרך ויגש דכ' מפרשים דטעמא דלא קרא יוסף ק"ש כשנראה ליעקב דהי' עוסק‬ ‫אפשר לקיים שניהם‬ ‫במצות כאו"א וחלק ע"ז דכיון דמפסיקים לק"ש ואין מפסיקים לתפילה כשעוסק בד"ת א"כ‬ ‫נחלקו הראשונים האם פטור זה הוא גם באפשר לקיים שניהם‪.‬‬ ‫כשעוסק בכאו"א דגדול ת"ת יותר מכאו"א דמפסיק לק"ש (וצ"ת הא בת"ת ל"א עוסק במצוה‬ ‫אף דהוא גדול)‪ .‬וברי"ד ב"מ ל"ב כ' דפטור והריא"ז שם ובקונ' הראיות חלק דכיון דאתה ואביך‬ ‫א‪ .‬שי’ תוס’ (סוכה כה‪ ,‬ב”ק נו‪ ,‬וב”מ כט) הריטב”א (סוכה שם וב”מ פב) והרא”ש (סוכה ב) שכל‬ ‫חייבים במצו' צריך להפסיק ועש"ע‪ .‬ועי' רזא דשבתי ב"מ ל"ב א' שהו' מחרדים מ"ע מה"ת‬ ‫הפטור הוא דוקא כשאי אפשר לו לקיים שניהם‪ ,‬אך כשיכול לקיים שניהם אינו פטור‪.‬‬ ‫התלויות בלב כ"ז וט"ז חו"מ רס"ו ה' (שכ' דאם האב במקום הבן אזי מצוה עליו לומר שאינו‬ ‫אלא שבתוך שי’ זו יל”ד מהי ההגדרה של ‘אי אפשר לקיים שניהם’‪ ,‬דמה הדין אם כשיעסוק‬ ‫רוצה עתה בעשיית רצונו כדי שיקיים מצוה דאתה ואביך מצווים בזה אבל אם אינו כאן פטור‬ ‫במצוה הב’ רק יתאחר מקיום המצוה הא’ אך אח”כ יוכל לעשותה‪ ,‬ויעוין בשפ”א (סוכה כה)‬ ‫מהמצוה והוא חי' נפלא) ועי' ער"ש ואולם המשפט שם ויד אליהו ט' הערה‪ .‬ועי' ברכת פרץ‬ ‫שנקט בדעת תוס’ שגם בכה”ג פטור (וכ”כ המהר”ח או”ז סי’ קסג בשם רבו) אך בריטב”א משמע‬ ‫ויגש‪.‬‬ ‫דאינו פטור‪.‬‬ ‫עוסק במצוה‬ ‫ב‪ .‬שי’ הר”ן (סוכה כה) והאו”ז (הל’ סוכה סי’ רצט) שהפטור הוא גם כשאפשר לקיים שניהם‬ ‫עי' מ"ב רל"ב ל"א דבאמצע סעודת נישואין צריך להפסיק לתפילה עי"ש ויל"ע אמאי ל"ה‬ ‫אמנם היינו דוקא כש’עוסק’ במצוה בידים‪ ,‬אך כשרק ‘מקיים’ מצוה ולא עוסק בידים כגון שיש‬ ‫עוסק במצו' ועד"ז בסעודת פורים דחששו בע"ש לשכרו' וכו' וכן בע"ש דכ' המ"ב דצריך‬ ‫עליו ציצית ותפילין אינו פטור‪ ,‬והר”ן הוסיף ‘ומיהו מודינא ודאי דכל שאינו צריך לטרוח כלל אלא‬ ‫לעשותה לכתחילה קודם חצות והא איכא דין עוסק במצוה ראיתי דנים דעוסק במצות סיפור‬ ‫כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם דבכה”ג ודאי יצא שתיהן ומהיות טוב אל יקרא רע’‪.‬‬ ‫יצי"מ פטור ממצות מצה ומרור ולא מסתברא‪.‬‬ ‫שי’ הראב”ד (הו’ ברשב”א ב”ק נו ובנמו”י ושיטמ”ק ב”מ פב) שאפי’ כשרק מקיים מצוה ואינו‬ ‫ח”א כ' לדון באונן ביו"כ אשר צריך להחשיך על התחום אי שרי לנעול סנדל להצד דאי"ז איסור‬ ‫מתעסק בה כגון מלוה על המשכון כל זמן שהמשכון בידו פטור מדין עוסק במצוה‪.‬‬ ‫אלא מצוה ועוסק במצו' יפטר מהך מצוה (וציין להליכו"ש מועדים סי"ח אך מט"א)‪.‬‬ ‫לזכות‬ ‫לזכות‬ ‫הרך הנולד בן שולמית נ"י‬ ‫התינוקת רחל יהודית בת רבקה מרים תחי'‬ ‫א‬ ‫נתרם ע"י אביו הרב שלמה זלמן כהן שליט"א‬ ‫נתרם ע"י אביה הרב שלמה זלמן הלוי לאבנשטיין‬ ‫שליט"א‬ ‫קושיא עצומה | ישמעאל צדיק או רשע‬ ‫“וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים" (כא יד)‬ ‫וצריך עיון‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫כתב רש"י‪' :‬ולא כסף וזהב‪ ,‬לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה'‪ .‬ומבואר הכא דהיה שונאו‬ ‫על מה שהוא יצא לתרבות רעה‪ ,‬וקשה דלקמן מפורש להדיא איפכא דכ' רש"י 'לפי מעשים‬ ‫"והוא יושב פתח האהל כחום היום" (יח א)‬ ‫שהוא עושה עכשיו הוא נדון‪ ,‬ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות‪ ,‬לפי שהיו מלאכי השרת‬ ‫פרש"י‪' :‬הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪ ,‬ולפי שראהו מצטער שלא‬ ‫מקטרגים ואומרים‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר‪,‬‬ ‫היו אורחים הביא עליו מלאכים בדמות אנשים'‪ .‬וקשה מדוע כשראהו מצטער לא החזיר‬ ‫והוא משיבם‪ ,‬עכשיו מה הוא‪ ,‬צדיק או רשע‪ ,‬אמרו לו צדיק'‪ ,‬א"כ מפורש דהוא צדיק ואינו‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫החמה למקומה וכך יבואו אורחים‪ ,‬ולא יזדקק להביא מלאכים‪.‬‬ ‫רשע‪ ,‬ומאי טעמא זכה לנס מיוחד אם הוא רשע‪.‬‬ ‫ועוד קשה דמפורש לקמן בפרשת העקידה עה"פ 'אשר אהבת את יצחק' דאמר אברהם אבינו‬ ‫"ואברהם ושרה זקנים חדל להיות לשרה ארח כנשים" (יח יא)‬ ‫דאת שניהם הוא אוהב‪ ,‬ואמאי הא יצא לתרבות רעה‪.‬‬ ‫הנה בגמ' (יבמות סד‪ ).‬מפורש דלשרה אמנו לא היה אפילו בית ולד‪ ,‬וא"כ מה הביאור בזה‬ ‫שכל מה שלא ילדה הוא משום הזיקנה‪ ,‬והלא אין כאן כלל סיבה לילד‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫צפונות רבותינו לבית הלוי‬ ‫"ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת" (יח טו)‬ ‫הרב אהרן שמואל הלוי‬ ‫עי' בתרגום יונתן שתרגם 'ואמר מלאכא לא תדחלון ארום בקושטא גחכת'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והיינו‬ ‫“וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים" (כא ד)‬ ‫דמפרש תיבת 'לא' דקאי אדלעיל 'כי יראה'‪ ,‬וע"ז אמר לה השי"ת שלא תירא כי באמת‬ ‫ובקידושין כ"ט ע"א ת"ר האב חייב בבנו למולו וכו' איהי מנלן דלא מיחייבא‪ ,‬דכתיב כאשר צוה‬ ‫[הרב אהרן דיקמן]‬ ‫צחקה‪ .‬אמנם הדברים מחוסרי פירוש‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫אותו אלוקים אותו ולא אותה‪ ,‬ובתוס' הקשו למה לי קרא ד'אותו ולא אותה' למעוטי נשים‬ ‫מהחיוב המוטל על האב למול את בנו‪ ,‬תיפו"ל דמצות עשה שהזמן גרמא היא שהרי נימול‬ ‫"ואברהם הולך עמם לשלחם" (יח טז)‬ ‫בשמיני ללידתו‪ ,‬ותירצו דכיון דמיום שמיני והלאה אין לה הפסק‪ ,‬לאו זמן גרמא הוא‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫כתב רש"י‪' :‬ללוותם כסבור אורחים הם'‪ .‬ולכאורה הוא פלא הלא בשלמא בתחילה היה‬ ‫והגרד”פ שליט"א הביא בשם מרן הגר"ח זיע"א לבאר תירוץ התוס' דהא דמילה הויא ביום‬ ‫סבור שהם ערביים המשתחוים לאבק שעל רגליהם‪ ,‬אך אחרי שכבר אמרו לו את הבשורות‬ ‫השמיני‪ ,‬אין זה משום ד'ביום השמיני' תליא מילתא‪ ,‬אלא הן בגוף הולד הוא דצריך להיות 'בן‬ ‫מה'‪ ,‬והבטיחו לו שבעוד שנה יהיה להם בן‪ ,‬וכן כ' שהם הלכו להפוך את סדום‪ ,‬האם היה‬ ‫שמונת ימים' ואם הי' מציאות של ולד בן שמונת ימים בלא שיעברו שמונת ימים‪ ,‬שפיר הי'‬ ‫סבור שהם אנשים שהולכים להפוך את סדום‪ ,‬והלא לכאורה ודאי היה סבור שהם מלאכים‬ ‫נימול קודם היום השמיני‪ ,‬וזהו שתירצו התוס' דאין מילה תלוי' בזמן דיום השמיני דא"כ אם‬ ‫עבר יום השמיני ולא מל שוב אינו נימול‪ ,‬אלא דין הוא על הולד להיות בן 'שמונת ימים' ועל‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫ומה ביאור דברי רש"י‪.‬‬ ‫כן לאו זמן גרמא הוא‪.‬‬ ‫וא”ש מה שכתב רש"י דבשם יצחק נרמז י' נסיונות‪ ,‬צ' שנים של שרה‪ ,‬חי'ת מרמז על ח' ימים‬ ‫"ונשאתי לכל המקום בעבורם" (יח כו)‬ ‫שנימול וקו'ף על שניו של אברהם דח' אי"ז רק רמזה על יום השמיני שנימול בו אלא דבכ הח'‬ ‫קשה מה הטעם שאברהם אבינו שהוא מידת החסד התפלל על סדום שהיו היפך ממידת‬ ‫ימים ונעשה ראוי למילה‬ ‫החסד‪ ,‬ואדרבה הרבו להתאכזר לכל האורחים‪ ,‬וכידוע ממעשה דבתו של לוט‪ ,‬וקשה א"כ‬ ‫רש”ת להגרד"פ שליט"א‬ ‫האם נימא דגם בזמנינו כשיש פרעות גדולות ואכזריות ביהודים ע"י בני ישמעאל וכי יש‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫לנו להתפלל עבורם‪.‬‬ ‫“וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו'" (כב יג)‬ ‫וברש”י והנה איל מוכן הי' לכך מששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫"אולי ימצאון שם עשרה" (יח לא)‬ ‫פרש"י‪' :‬ועל פחות לא בקש אמר דור המבול היו שמונה נח ובניו ונשיהם‪ ,‬ולא הצילו על‬ ‫וזה בפשטות המשנה שאילו של אברהם נברא ממש בע"ש בין השמשות ומאותה שעה הי'‬ ‫מוכן להיות קרב תחת יצחק‪ ,‬ושאלו דהא זקן פסול הוא לקרבן‪ ,‬וא"כ איך הוכשר אילו של‬ ‫דורם'‪ .‬ומבואר ברש"י שאם היה עשרה היו מצילים על דורם‪ ,‬וקשה הלא להדיא ברש"י‬ ‫אברהם ליקרב‪.‬‬ ‫(סוף נח) שהסיבה שנח הוליד מאוחר הוא משום שה' כבש את מעיינו‪ ,‬והטעם משום שלא‬ ‫והנה כל קושיא זו קשה למה שחידש מרן הגרי"ז דמזבח העקידה הי' לו דין מקדש‪ ,‬דאי דין‬ ‫רצה שיוליד מוקדם ואם יהיו צדיקים יהיה צריך תיבות הרבה‪ ,‬ולכאורה הרי מפורש הכא‬ ‫במה לו‪ ,‬והקרבנות המקריבין עליו הוקרבו בתורת בני נח לק"מ‪ ,‬דהא זקן לא נאסר לבני נח‪.‬‬ ‫דאי היו שם עשרה לא היה מבול כלל ואיזה טירחא היה לו‪.‬‬ ‫וי”ל עפי"ד המשנה למלך (פ"ב מאיסורי מזבח) דיש ב' מיני זקנה הא' 'זקן' שתשש כוחו ופסול‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫מן התורה‪ .‬הב' הוא זקן בשנים וזה אינו פוסל אלא מדרבנן מפני הכבוד‪ ,‬ולפי"ז זקן בשנים שלא‬ ‫תש כוחו מזקנה יהא כשר וכן רך בשנים שתקפוץ עליו זקנה יהא פסול‪ ,‬ושפיר י"ל דאילו של‬ ‫"אולי ימצאון שם עשרה" (יח לב)‬ ‫אברהם כיון שריבוי שניו הי' בנס ולכך נוצר לא תשש כוחו ולא נפסל להקרבה אפילו במקדש‪.‬‬ ‫וברש"י‪' :‬אולי ימצאון שם עשרה ‪ -‬על פחות לא בקש‪ .‬אמר דור המבול היו ח'‪ ,‬נח ובניו‬ ‫(וכעין זה אמר מרן הגרי"מ פיינשטיין על הפרים שהוליכו את העגלות של המשכן שהקריבו‬ ‫ונשיהם ולא הצילו על דורם‪ ,‬ועל ט' ע"י צירוף כבר בקש ולא מצא'‪ .‬וקשה טובא הלא‬ ‫(שם)‬ ‫שלמה בבית ראשון ולשון חז"ל בזה שלא 'הזקינו' עיי"ש)‬ ‫מבואר אצל נח שנקרא המבול 'מי נח'‪ ,‬כיון שהיה טענה עליו שהוא לא התפלל‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫[הרב ראובן פיין]‬ ‫ראיה מנח‪.‬‬ ‫"וה' פקד את שרה" (כא א)‬ ‫"ואיש אין בארץ" וכו' (יט לא)‬ ‫וברש"י‪' :‬סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו‬ ‫ויש לתמוה שהרי נאמר ללוט 'הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הופכי את העיר'‪,‬‬ ‫דבר הוא נענה תחילה‪ ,‬שנאמר ויתפלל וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם‬ ‫וכתב רש"י‪' :‬לא דייך שאתה ניצול אלא אף כל העיר אציל בגללך' עכ"ל‪ ,‬וא"כ מדוע יראו‬ ‫שריפא את אבימלך'‪.‬‬ ‫שאין איש בארץ‪ .‬גם משמע שבשעת ההפכה עדיין לא היו הם במערה‪ ,‬וראו שאכן העיר לא‬ ‫וצריך עיון הלא מעשה דאבימלך היה אחרי שבאו אליו המלאכים ושרטו לו שריטה‬ ‫[הרב יעקב קורלנסקי]‬ ‫נהפכת‪.‬‬ ‫בכותל (דהיה זה אחרי הפיכת סדום)‪ ,‬וא"כ מה זה שייך לדינא דכל המתפלל על חבירו‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫הוא נענה תחילה אחרי שכבר הובטח לו מה' שיצחק יוולד‪.‬‬ ‫"ותשכב את אביה" (יט לג)‬ ‫וברש"י‪' :‬ובצעירה כתיב ותשכב עמו‪ ,‬צעירה לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדתה‪,‬‬ ‫"למועד אשר דיבר איתו" (כא ב)‬ ‫חיסך עליה הכתוב ולא פירש גנותה‪ ,‬אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב במפורש'‪.‬‬ ‫פרש"י‪' :‬שרט לו שריטה בכותל ואמר לו לכשתגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת‪,‬‬ ‫ולכאורה מבואר מהכא דהצעירה היתה טובה יותר מהבכירה‪ ,‬ואילו בגמ' (ב"ק לח‪ ):‬מבואר‬ ‫תלד'‪ .‬ויל"ע הלא מפורש בגמ' (ר"ה יא‪ ).‬דהמלאכים באו בפסח ונולד יצחק בפסח‪ ,‬והרי‬ ‫'ואמר רבי חייא ב"א אמר ריב"ק לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשביל לילה אחת‬ ‫הם עשו חשבון לפי החמה ואנו מונים לפי הלבנה‪ ,‬נמצא שיש כאן הפרש של י"א יום‪,‬‬ ‫שקדמתה בכירה לצעירה קדמתה ארבע דורות לישראל‪ ,‬עובד ישי ודוד ושלמה ואילו‬ ‫ומאי טעמא הוא בשנה האחרת‪ ,‬ועוד קשה הלא מפורש בגמ' שם דשנה זו מעוברת‬ ‫צעירה עד רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה‪ .‬נמצא דעל אותו מעשה עצמו כ' בגמ' דיקדים‬ ‫היתה‪ ,‬וא"כ ודאי דלא יתכן לומר שהוא יהיה בפסח ומפורש בפסוק 'למועד 'הזה' בשנה‬ ‫אדם לדבר מצוה‪ ,‬ומאידך איתא דהיה עליה תביעה על מה שפתחה בזנות‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫האחרת'‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫"באשר הוא שם" (כא יז)‬ ‫"וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה" (כ ב)‬ ‫וברש"י שאמר הקב"ה למלאכים 'עכשיו מה הוא צדיק או רשע‪ ,‬אמרו לו צדיק'‪ .‬ולכאו'‬ ‫ובפרשה הקודמת (יב טו) הובא 'ותקח האשה בית פרעה" וכו'‪ ,‬כל המעשה שהיה בלקיחת‬ ‫יק' דלעיל (ט) 'מצחק'‪ ,‬וברש"י ג' עבירות‪ ,‬וכן לעיל (יא) 'על אודות בנו'‪ ,‬פירש"י שיצא‬ ‫שרה ע"י פרעה‪.‬‬ ‫לתרבות רעה‪ .‬והמתבאר מדברי המדרש דקאי כלפי עבירת בניו שימיתו לישראל בצמא‪,‬‬ ‫ומצינו כמה חילוקים בין לקיחת שרה לפרעה ובין לקיחת שרה לאבימלך‪ ,‬ויל"ע מא"ש‪:‬‬ ‫שזו עדיין לא עשאה‪ ,‬אבל לכאו' צדיק מיהא ליתי'‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ואולי הביאור שעל עבירותיו‬ ‫א‪ .‬פרעה נתן מתנות בלקיחת שרה‪ ,‬ואילו אבימלך נתן רק בשעה שהוא החזירה‪ .‬ב‪ .‬פרעה‬ ‫אלו אין דינו למות‪ ,‬ושפיר שייך בזה שם צדיק‪ ,‬כברש"י שמות (כג ז) עה"פ 'ונקי וצדיק‬ ‫נתן צאן‪ ,‬בקר‪ ,‬חמורים‪ ,‬עבדים‪ ,‬שפחות‪ ,‬אתונות‪ ,‬גמלים‪ ,‬ואבימלך נתן רק צאן‪ ,‬בקר‪,‬‬ ‫אל תהרוג'‪ ,‬שנצטדק בבית דין‪ ,‬וכעי"ז ברמב"ן על ספרן של צדיקים‪ ,‬שהם הנידונים‬ ‫עבדים ושפחות‪ .‬ג‪ .‬פרעה לא בא ה' אליו בחלום‪ ,‬ואילו לאבימלך ה' הגיע בחלום‪ .‬ד‪ .‬פרעה‬ ‫[הרב ישראל הכהן ארנטרוי]‬ ‫לחיים‪.‬‬ ‫נענש בנגעים‪ ,‬ואילו אבימלך נענש בעצירת נקבים‪ .‬ו‪ .‬פרעה השיב את שרה מעצמו‪ ,‬ואילו‬ ‫אבימלך פרש רק על ידי ציווי מה'‪ .‬ו‪ .‬לאבימלך ענה אברהם 'רק אין יראת ה' במקום הזה'‪,‬‬ ‫"את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" (כב ב)‬ ‫ואילו אצל פרעה שתק‪ .‬ז‪ .‬אבימלך נזקק לתפילת אברהם‪ ,‬ואילו פרעה לא נזקק‪ .‬ח‪ .‬אצל‬ ‫כתב רש"י‪' :‬ליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור'‪ .‬וקשה הלא למעשה הציווי היה ליקח את‬ ‫אבימלך נאמר 'בעולת בעל'‪ ,‬ואילו אצל פרעה נאמר 'על דבר שרי אשת אברהם'‪ .‬ט‪ .‬אצל‬ ‫יצחק‪ ,‬ומדוע יש כאן כמה דיבורים‪ ,‬והאם יש כאן כמה מצוות‪.‬‬ ‫אבימלך כתוב שם הוי'ה‪ ,‬ואילו אצל פרעה כתוב שם אלוקים‪.‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫[הרב מאיר הכהן וילקומיץ]‬ ‫לעילוי נשמת הרב חיים נתן בן יצחק יעקב ז”ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫נלב”ע כ’ חשון התשע”ג‬ ‫מרת חיה שרה בת ר' שמואל אלחנן ע''ה‬ ‫הגאון רבי אהרן אלימלך בן ר' פסח בר שאול זצ''ל‬ ‫נלב''ע יט' חשון‬ ‫נלבע י' חשון התשכ''ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫נתרם על ידי בנו שליט”א‬ ‫נתרם על ידי בני משפחתה מיסדי הכולל לע''נ‬ ‫נתרם ע''י בתו הרבנית רבקה סומפולינסקי תליט''א‬ ‫ב‬ ‫העוסק במצוה פטור מן המצוה‬ ‫מדוע הניח אברהם מצות הקבלת פני שכינה ועסק באורחים‬ ‫“וירא אליו ה’ באלוני ממרא כו’ ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך” (יח ג)‬ ‫ברש”י‪‘ :‬וירא אליו‪ ,‬לבקר את החולה‪ ,‬יום ג’ למילתו היה‪ ,‬ובא הקב”ה ושאל בשלומו’‪ .‬ובגמ’ (שבת קכז‪‘ :).‬גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה‪ ,‬דכתיב ויאמר ה’ אם נא מצאתי חן בעיניך‬ ‫אל נא תעבור’‪ .‬והקשו במפרשים (עי’ העמק דבר וחידושי הגר”ש היימן מכתבים סי’ לז)‪ ,‬דאם אברהם היה עוסק במצות הקבלת פני שכינה‪ ,‬א”כ פטור הוא ממצות הכנסת אורחים‪ ,‬ומדין‬ ‫העוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ומדוע א”כ הלך להתעסק בהכנסת אורחים‪.‬‬ ‫ותירץ הנצי”ב‪‘ :‬מ”מ אי מתרמי איזו מצוה בשעה שהאדם שקוע באהבת ה’ (קבלת פני שכינה)‪ ,‬מחויב להפסיק ממצות אהבה‪ ,‬שאין לה זמן קבוע כו’‪ .‬שכך הוא רצונו ית’‪ ,‬שתהא מצוה מעשית‬ ‫דוחה מצוה זו‪ ,‬שאין לה שיעור וזמן’‪ .‬והגרש”ה שם תי’‪ ,‬דאין חובה לקבל פני שכינה‪ ,‬דהיא מצוה קיומית‪ ,‬לכך נתעסק אברהם במצות הכנסת אורחים שהיא גדולה יותר‪.‬‬ ‫ועי’ במלבי”ם שכתב לפרש מעשה דאברהם‪‘ :‬והיה מדרך השלמים הדבקים אל ה’‪ ,‬שגם בדברם אל אנשים ואל מלכי הארץ‪ ,‬היה עיקר דיבורם אל ה’‪ ,‬ודברו דיבור כעל שתי פנים וכו’‪ .‬וכן‬ ‫אברהם השתחוה ודיבר זאת אל האורחים‪ ,‬וכוונתו היה בין בהשתחויה בין בדיבורו אל ה’ הנראה אליו‪ ,‬ועל כן אמר שם קודש‪ ,‬כי היה כוונתו אל ה’’‪ ,‬ולדבריו א”ש כיון שלא עזב המצוה קמא‪.‬‬ ‫עומק הדין | עוסק במצוה‬ ‫מראה מקומות | פטור מן המצוה‬ ‫הרב אהרן דיקמן‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫א‪ .‬הנה נחלקו האחרונים אם האוכל מחוץ לסוכה מבטל מצוה בקו"ע או‬ ‫העוסק במצוה אסור להתעסק במצוה אחרת‬ ‫בשוא"ת‪ ,‬דעת הפנ"י (סוכה כה‪ :‬במתני') דהוא איסור בקו"ע‪ ,‬וכן מצדד הפמ"ג‬ ‫בגמ’ (סוכה כה‪ ).‬דרשי'‪' :‬בשבתך בביתך‪ ,‬פרט לעוסק במצוה'‪ .‬והקשה הריטב"א‪' :‬ל"ל קרא פשיטא‪ ,‬למה‬ ‫בסי' תר"מ בא"א סק"י דאסור לאונן לאכול בסוכה שהרי עובר בקו"ע (והובאו‬ ‫יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת'‪ .‬ותירץ‪' :‬קמ"ל דכיון דפטור מן האחרת‪ ,‬הרי היא אצלו עכשיו כדבר של‬ ‫דבריו בשעה"צ שם סק"מ) ועוד שנה משנתו שם ס"ק ט"ו ע"ש‪ .‬וקשה טובא‬ ‫רשות‪ ,‬ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות'‪ .‬והיינו דהעוסק במצוה יש לו איסור לו להניח חובתו‬ ‫דא"כ מה שייך בסוכה פטור עוסק במצוה‪ ,‬ואיך עיסוקו במצוה מתיר לו להיות‬ ‫ולהתעסק בדבר הרשות‪.‬‬ ‫מבטל עשה בידיים‪ .‬וכבר הקשה כן הבכור"י (שם ס"ק כה)‪ ,‬ועי' היטב בפנ"י‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫שם שעמד ג"כ בקושיא זו‪.‬‬ ‫העוסק במצוה קיומית האם נפטר‬ ‫ולכאו’ היה נראה דכל מה דנידון כמבטל בקו"ע הוא רק היכא דחייב לאכול‬ ‫כתב הנתיה"מ (סי' עב סקי"ט) לחדש‪ ,‬דמי שעוסק בגבאות צדקה‪ ,‬ובאמצע מצוותו פגע בו עני וביקש‬ ‫בסוכה‪ ,‬וכיון דמדין עוסק במצוה נפטר מסוכה‪ ,‬שוב ליכא עבירה בקו"ע במה‬ ‫צדקה‪ ,‬חייב ליתן לו‪ ,‬ואע"פ שעוסק במצות חסד‪ ,‬אינו נחשב כעוסק במצוה‪ ,‬כיון שאינו חייב להתעסק‬ ‫שאוכל חוץ לסוכה‪ ,‬אך קשה דא"כ גם גבי אונן נימא כן‪ ,‬דכיון דנפטר מלאכול‬ ‫בגבאות צדקה‪ ,‬והביא ראיה מב"מ נח‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫בסוכה שוב ליכא איסור לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫והקשו עליו מסוגיא ערוכה (סוכה כו‪ ).‬גבי מוכרי תפילין שפטורין מן המצוות‪ ,‬והוא אפי' שאין שום חיוב‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫למכור תפילין‪ ,‬אפ"ה חשיב כעוסק במצוה‪ ,‬ופטור‪ .‬וכן להדיא בתוס' (שבועות מב‪ :‬ד"ה ש"ח) דהשומר‬ ‫ב‪ .‬בסוכה (כה‪ ):‬מבואר דאיכא תרי קראי לדין עוסק במצוה‪ ,‬א' בשבתך בביתך‬ ‫ארנקי של צדקה לגבאי צדקה דינו כש"ש‪ ,‬משום פרוטה דר"י וכו'‪( .‬עי' אמרי בינה או"ח סי' יג‪ ,‬חלקת יואב‬ ‫בשבת דידך ולא דמצוה‪ ,‬ב' מקרא דויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם‬ ‫קבא דקשייתא פא‪ ,‬אחיעזר ח"ג ו סק"ב)‪.‬‬ ‫וכו' שהותר להם להטמאות ולא חששו לביטול מצות פסח החמור‪ .‬ומבואר‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫דמה שהותר להם להטמאות ולהבטל עי"ז מן הפסח‪ ,‬הוא מדין עוסק במצוה‪.‬‬ ‫אם פטור אף מלא תעשה‬ ‫וצ"ע מה שייך בזה דין עוסק במצוה והרי איירינן בזה מתחילה כשבא‬ ‫הנתיה”מ (בית יעקב כתובות מט‪ ):‬הק' ע"מ דאיתא (ב"ק נו‪ ):‬דהעוסק במצוה פטור מליתן צדקה לעני‪,‬‬ ‫להטמאות‪ ,‬ואיך יגרום דין עוסק במצוה שיטמא ולא יעסוק בפסח‪ ,‬הא אדרבה‬ ‫מדינא דעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬הא במה שהוא נמנע מליתן צדקה לעני עובר בל"ת דלא תאמץ ולא‬ ‫יעסוק בפסח ולא יטמא‪ ,‬ואין עלינו לדון אלא איזה מצוה קודמת ודוחה את‬ ‫תקפוץ שהוא ל"ת‪ ,‬ולא מצינו שהעוסק במצוה פטור מל"ת‪ .‬אולם בפמ"ג (פתיחה כוללת ח"ב סי' כח) כתב‬ ‫חברתה‪ ,‬ומה זה שייך לדין עוסק במצוה‪.‬‬ ‫דמי שעוסק במצוה פטור אף מן הלאוין‪ ,‬וטעמו דהענין הוא דהעוסק במצוה אינו צריך לעשות שום מעשה‪.‬‬ ‫ולכאו’ יש לפרש‪ ,‬דמצד הדין היה לו להמנע מלהטמאות משום דפסח חמיר‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫ויש בו כרת‪ ,‬אלא דכיון דלאחר שיטמא יפטר מן הפסח מדין עוסק במצוה‪ ,‬א"כ‬ ‫ביכול לעשות שתיהן‬ ‫מעיקרא שרי ליה להטמאות ולא מקרי מבטל הפסח‪ .‬אולם קשה דבזבחים‬ ‫כתב הרמ"א (או"ח לח ח)‪' :‬כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת‪ ,‬אם צריך לטרוח אחר האחרת‪ .‬אבל אם‬ ‫ק' א' מבואר דיכול להטמאות למת אף לאחר חצות שכבר הגיע זמן הפסח‪,‬‬ ‫יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח‪ ,‬יעשה שתיהן'‪ .‬ומקורו דעת הר"ן (סוכה כה‪ ).‬והאור זרוע שסברו‪ ,‬דגם‬ ‫(לדעת רבא שם‪ ,‬ואף לדעת אביי שם היכא דמת קודם חצות יכול להטמאות‬ ‫ביכול לקיים שניהם פטור‪ ,‬משום עוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬אולם זהו רק כשצריך לתוספת טירחה‬ ‫לאחר חצות)‪ ,‬וזה ודאי קשה מה שייך בזה דין עוסק במצוה‪ ,‬והרי ב' המצוות‬ ‫עבור קיום המצוה השניה‪ ,‬אך במקום 'שאינו מוסיף טירחה כלל בשביל מצוה השניה‪ ,‬אלא טורח אחד‬ ‫כעת לפניו‪ ,‬והיאך דין עוסק במצוה גורם דיוכל לעסוק בטומאה ולבטל מצוות‬ ‫לשתיהן‪ ,‬וכדרכו במצוה הראשונה יכול לצאת ידי שתיהן‪ ,‬אז בודאי יראה לצאת ידי שתיהן‪ ,‬דמהיות טוב‬ ‫הפסח‪( ,‬ועי' בקר"א בזבחים ובשפ"א סוכה שם שהקשו כעי"ז)‪.‬‬ ‫אל יקרא רע' (ביה"ל שם ד"ה אם)‪.‬‬ ‫עוד יש להקשות טובא‪ ,‬לפי המבואר בדברי רש"י סוכה (כה‪ :‬ד"ה אבל)‪ ,‬דההיתר‬ ‫אמנם דעת תוס' (ב"מ כט‪ .‬ד"ה והוי‪ ,‬ב"ק נו‪ :‬ד"ה בההיא) הריטב"א והרא"ש (סוכה כה‪ ,).‬דבמקום שיכול‬ ‫של עוסק במצוה הוא דוקא היכא דהתחיל לעסוק במצוה קודם שהגיע זמן‬ ‫לקיים שניהם חייב לקיים שניהם‪ .‬והוכחתם ממה שלא מצינו פטור על הלובש ציצית‪ ,‬או יושב בסוכה‪ ,‬או‬ ‫ק"ש‪[ ,‬ומה דילפי' שם בגמ' דאף היכא דמטא זמן ק"ש פטור‪ ,‬פירש"י דהיינו‬ ‫שיש בביתו מזוזה וכדו'‪ ,‬שנפטר משאר מצוות‪ .‬אכן האו"ז בי' מא"ש מציצית (רצט)‪' :‬בשעה שהוא 'מתעטף'‬ ‫כשהגיע זמן ק"ש באמצע העסק במצוה האחרת‪ ,‬ודלא כהתוס' שם ד"ה משום‪,‬‬ ‫בציצית כו'‪ ,‬פטור מכל המצוות‪ ,‬אבל אחר שנתעטף כו' חייב‪ ,‬כי אין זה קרוי 'עוסק' במצוה'‪( ,‬אלא מקיים‬ ‫וכבר העמיד פלוגתא זו הנצי"ב במרומי שדה שם‪ ,‬ובהעמק שאלה סי' קס"ח‬ ‫מצוה‪ ,‬עי' מ"ב לח סקכ"ח)‪.‬‬ ‫ע"ש]‪ ,‬ותמוה מאד מהגמ' בזבחים הנ"ל דמבואר שם להדיא דמותר להטמאות‬ ‫ודעה שלישית שמצינו היא דעת הראב"ד (הובא ברשב"א ב"ק נו‪ :‬נמוק"י ב"מ פב‪ ).‬הסובר‪ ,‬דכל זמן‬ ‫אף לאחר חצות‪ ,‬והרי מבואר בגמ' בסוכה דכל ההיתר להטמאות הוא מדין‬ ‫שמקיים מצוה אע"פ שאינו עוסק בה ממש‪ ,‬מ"מ פטור ממצוה אחרת‪ ,‬ולפיכך המלוה על המשכון‪ ,‬כל זמן‬ ‫עוסק במצוה‪ ,‬ולרש"י זהו רק כשהתחיל לעסוק בה קודם שהגיע זמן מצוה‬ ‫שמשכון בידו פטור מן המצוות‪.‬‬ ‫האחרת‪ ,‬וא"כ מהו ההיתר להטמאות לאחר חצות‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫העוסק במצוה דרבנן אם פטור ממצוה דאורייתא‬ ‫ג‪ .‬כתב הרמ"א (סי' לח ס"ח)‪ ,‬כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם כו' אם היו‬ ‫כתב השאגת אריה (לז) דמי שעוסק במצוה דרבנן‪ ,‬אינו פטור ממצוה דאורייתא‪ .‬אולם בקוב"ש (ח"ב לב‪,‬‬ ‫צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה אז פטורין מק"ש ותפלה ותפילין‪,‬‬ ‫קובץ הערות מח יא) חלק עליו בזה‪ ,‬וטעמו משום דעיקר הלימוד הוא משום דרשה דשבת דידך (סוכה‬ ‫דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכתב הבאה"ל (ד"ה אז) וז"ל‬ ‫כה‪ ,).‬וגם כאשר עסוק במצוה דרבנן לא חשיב כשבת דידך‪ ,‬ע"ש‪( .‬וכ"כ בפתח הדביר ח"ב רלג‪ ,‬בכור"י תרמ‬ ‫ובדיעבד אפילו אם התחיל באיסור אעפ"כ אין צריך להפסיק דמ"מ הרי עוסק‬ ‫כב‪ ,‬ושד"ח כללים מערכת ב קטו)‪.‬‬ ‫במצוה‪ ,‬וכדאיתא שם בסי' ע"ב דאם התחילו להוציאו אין מפסיקין ואפילו‬ ‫אחר שהגיע זמן ק"ש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה בשו"ע (סי' ע ס"ד)‪ ,‬היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן ק"ש לא יפסיק‬ ‫וצריך עיון | עוסק במצוה‬ ‫אלא יגמור עסקיהם ויקרא‪ ,‬והיינו מדין עוסק במצוה כמ"ש המ"ב שם‪ ,‬וכתב‬ ‫שם המ"ב ס"ק י"ז וז"ל משמע מזה דאם התחיל באיסור אחר שהגיע הזמן‬ ‫שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה (סוכה כה)‬ ‫צריך להפסיק‪ ,‬ועיין בפמ"ג שמצדד דבכל גווני אינו צריך להפסיק‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצ"ע‬ ‫כתב רש"י אף בשעת חנייתן והוא פלא‪ ,‬הרי טעם הפטור הוא משום עוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ולכאור‬ ‫במה שדייק מדברי השו"ע דאם התחיל באיסור צריך להפסיק‪ ,‬והרי בבבאה"ל‬ ‫ה בשעת חנייתן אינם עסוקים במצוה‪ ,‬ומאי טעמא פטורים‪.‬‬ ‫בסי' ל"ח הנ"ל נקט בפשיטות דאי"צ להפסיק‪ ,‬והוכיח כן מדברי השו"ע עצמו‬ ‫בסי' ע"ב‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫‘ותלמוד תורה כנגד כולם'‬ ‫וצ”ע מ"ט במצות תלמוד תורה אין פטור של עוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬והרי בכל זמן שהוא עוסק‬ ‫בתלמוד תורה אין עליו מצווה נוספת‪ .‬ומ"ט אמרינן שצריך להפסיק לימוד תורה לצורך מצוה‪.‬‬ ‫תזכורת‬ ‫כולל יום מחמדים‬ ‫שבוע הבא פ' חיי שרה הגליון מוקדש‬ ‫החל מהשבוע ניתן ללמוד‬ ‫קנין כסף‬ ‫בליל שב"ק בבית מדרשינו‬ ‫תפילת מנחה יום שישי‬ ‫תפילת מעריב מוצש"ק‬ ‫פ' ויצא הגליון מוקדש‬ ‫פרטים נוספים ומורחבים‬ ‫החל מהשבוע תפילת מנחה‬ ‫החל מהשבוע יתקיים מנין תפילת מעריב נוסף במוצ"ש ‪ 45‬ד' אחרי‬ ‫מעשר כספים‬ ‫השקיעה בבית שני‬ ‫בשבוע הבא בעז"ה‬ ‫בשעה ‪12:30‬‬ ‫ניתן לשלוח חומר עד יום שלישי‬ ‫הזמן‪5:34 :‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת מרת חיה רבקה ב"ר‬ ‫אברהם ישראל שפירא ע"ה‬ ‫מרת שיינא גוטא בת ר' טוביה אשר ע''ה‬ ‫מרת חיה איטה בת ר' חיים דב הלוי ע''ה‬ ‫נלב"ע כ"ה מר חשון התשס"ד‬ ‫נלב''ע כד' חשון‬ ‫נלב''ע כב' חשון תשפ''א‬ ‫ג‬ ‫נתרם על ידי בנה הרב שאול שפירא שליט"א‬ ‫נתרם ע''י חתנה הרב מרדכי ישראל ניבן שליט''א‬ ‫נתרם על ידי בנה הרה''ג משה הורביץ שליט''א‬ ‫לתרומות לזכות‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לישועה ולרפואה נא לפנות בטלפון‪054-8475219 :‬‬ ‫תגובות לגליון הקודם‬ ‫ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה‬ ‫ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫'ועקידת יצחק לזרעו ברחמים תזכור'‬ ‫מוזכר בתורה (שמות יב מ) אצל יצי"מ 'ומושב בנ"י אשר ישבו במצרים שלושים שנה‬ ‫מדוע נסיון העקידה נחקק בתורה ע"ש אברהם ולא ע"ש יצחק‬ ‫וארבע מאות שנה'‪ .‬ובפרשה שעברה (לך לך טו יג) כתוב 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך‬ ‫א‪ .‬מקובל להשיב‪ ,‬שיצחק אכן מסר עצמו למות על קידוש ה'‪ ,‬אך שאני אברהם שמסר עצמו לחיות‬ ‫בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה'‪ ,‬היינו שיצאו אחר ‪ 400‬שנה‪ .‬חז"ל‬ ‫על קידוש ה'‪ ,‬כי אחר שימות יצחק ימשיך הוא לחיות ללא בנו יחידו שהרגו בידיים‪.‬‬ ‫מפרשים לנו ש‪ 400-‬השנים התחילו מלידת יצחק ו‪ 430-‬השנים התחילו מברית בין‬ ‫הבתרים‪ .‬והיינו דברית בין הבתרים התקיימה ‪ 30‬שנה לפני לידת יצחק‪ ,‬וא"כ אברהם‬ ‫ב‪ .‬רבינו בחיי (כב ז)‪ :‬קל יותר לאדם להפקיר עצמו למיתה‪ ,‬מאשר לשחוט את בנו‪.‬‬ ‫אבינו שהיה בן ‪ 100‬בלידת יצחק‪ ,‬ממילא היה בן ‪ 70‬בברית בין הבתרים‪ ,‬אשר התקיימה‬ ‫ג‪ .‬מושב זקנים‪ :‬הבחירה היתה בידי אברהם להשתמט ולהמתין שתרד אש מן השמים‪ ,‬ולא היה צריך‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬כמו שכתוב (שם טז) 'ודור רביעי ישובו הנה'‪ ,‬שזהו ארץ ישראל (רש"י)‪,‬‬ ‫להזדרז וליטול המאכלת בעצמו‪ ,‬כי לא ציווהו ה' ע"ז‪.‬‬ ‫ועוד כתיב 'אתן את הארץ הזאת'‪ .‬וא"כ אברהם היה בארץ ישראל בגיל ‪ ,70‬ושוב בגיל‬ ‫ד‪ .‬אלשיך‪ :‬אחר שיצחק מדתו גבורה‪ ,‬א"כ ענין המסירות נפש היא גופא המדה דידיה ואין כ"כ נסיון‬ ‫‪( 75‬כ"כ הדעת זקנים בפס' יב)‪.‬‬ ‫בזה‪( .‬ויש מדרש (ב"י או"ח רצב)‪ ,‬שאמר יצחק שירה כשנעקד ע"ג המזבח‪ ,‬וכאומרנו 'יצחק ירנן')‪.‬‬ ‫אולם מצאנו עוד בפרשת לך לך‪ ,‬פעם שלישית שהלך אברהם לארץ ישראל‪ .‬דהנה‬ ‫משא"כ אברהם שמדתו חסד ושפע‪ ,‬ואצלו הוא עיקר הנסיון שהוא הפך מדתו ליטול נשמת אחרים‪.‬‬ ‫כתב תוס' (ברכות ז‪ ):‬שלפי הגמ' בשבת (יא‪ ).‬שסדום היתה קיימת רק ‪ 52‬שנים‪ ,‬הרי‬ ‫ה‪ .‬חת"ס‪ :‬לאברהם היה זמן ג' ימים שבהם פיתה אותו היצר לחזור בו‪ ,‬ואפ"ה גבר על יצרו‪ ,‬לא כן‬ ‫שבמשך ‪ 12‬שנה מהן הם היו בשליטת כדרלעומר‪ ,‬ובמשך ‪ 13‬שנה היו במרד‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬ ‫יצחק שנודע לו הדבר לבסוף‪.‬‬ ‫עד שהשתנה היה ‪ 26‬שנים של שלום‪( ,‬אולי כל קבוצת שנים היו בה חלקים מהשנה)‪.‬‬ ‫ו‪ .‬פנים יפות‪ :‬שאני אברהם שכיון שהוא היה המצווה‪ ,‬ממילא יש לו יצה"ר לדבר‪.‬‬ ‫כשנחרבה סדום‪ ,‬היה אברהם אבינו בן ‪ 99‬שנה‪ ,‬וא"כ נמצא שאברהם בשעת 'מלחמת‬ ‫מדוע נקבע השם הכללי 'עקידת יצחק' ע"ש יצחק‪ ,‬ולא ע"ש אברהם‬ ‫העולם הראשונה' היה בן ‪ .73‬בפסוק מוזכר שהמלחמה היתה בעמק השדים הוא ים‬ ‫כה כתב החת"ס (שו"ת או"ח רח) למהרי"ץ חיות‪' :‬משום שאברהם ששמע מפי הקב"ה האמין בתורה‬ ‫המלח אשר נמצא בארץ ישראל‪ .‬ומובא עוד‪ ,‬שבליל פסח באמצע הסדר שמע אברהם‬ ‫שבכתב‪ ,‬אבל יצחק מסר נפשו על דברי חכמים‪ ,‬במה שהוא חוץ לשכל ולא הרהר אחר חכמים‪ ,‬משום‬ ‫דפיקות בדלת‪ ,‬ועמד שם עוג מלך הבשן שבא להודיעו שלוט שבא עמו לארץ ישראל‬ ‫כך 'ועקידת יצחק תזכור' ‪ -‬להשומעים לתורה שבע"פ ואינם מהרהרים אחרי דברי חכמים'‪.‬‬ ‫כשהיה אברהם בן ‪ ,70‬נשאר שם והלך לגור בסדום‪ ,‬וכעת נשבה בידי נמרוד‪ .‬והלך‬ ‫אברהם ויצחק קיימו רצון בוראם ברצון ובשמחה‬ ‫אברהם דרך נס באותו לילה מחרן עד דן שהוא בארץ ישראל‪ ,‬והרג המלכים והוציא‬ ‫לוט משם והחזירו לחרן‪.‬‬ ‫ברש"י (כב ו)‪' :‬אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו‪ ,‬היה הולך ברצון ובשמחה'‪ ,‬וכן (שם ח)‪:‬‬ ‫'אע"פ שהבין יצחק שהוא הולך לישחט‪ ,‬וילכו שניהם יחדיו בלב שוה'‪.‬‬ ‫ואכן אחרי עוד ‪ 2‬שנים הסכימה שרי ללכת עמהם לארץ ישראל‪ ,‬וקיימו הציווי שקיבל‬ ‫מה' לפני ‪ 5‬שנים‪ .‬נמצא‪ ,‬שבפרשתינו הלך אברהם לארץ ישראל שלש פעמים‪73 ,70 ,‬‬ ‫וכן מצינו לשונות מבהילים בילקו"ש (קא)‪' :‬אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו‪ ,‬ויצחק דומה כמי‬ ‫ו‪ ,75-‬והדברים נפלאים‪.‬‬ ‫שעשה חופה לעצמו‪ .‬א"ל יצחק‪ :‬אבא מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפ‪,‬ה‪ ,‬ואפר שלי הולך לאמי ותנ�י‬ ‫חהו‪ ,‬וכ"ז שתראהו אמי תאמר זהו בני ששחטו אביו‪ .‬אבא מה תעשו לזקנותכם‪ .‬א"ל‪ :‬בני יודעים אנו‬ ‫ועוד יש לציין לדברי הרא"ש (יבמות פ"ו יב) שכותב‪ ,‬שהסיבה שהשנים של ישיבת חוץ‬ ‫שמיתתנו קרובה‪ ,‬מי שנחמנו עד עכשיו‪ ,‬הוא ינחמנו עד יום מותנו כו'‪ .‬והקב"ה רואה את האב מעקיד‬ ‫לארץ לא נספרו כחלק מ‪ 10-‬השנים ללא ילדים‪ ,‬היא מטעם שהקב"ה אמר לו לעבור‬ ‫בכל לב‪ ,‬והבן נעקד בכל לב'‪ .‬ובב"ר (נה ח)‪' :‬אהבה מקלקלת את השורה‪ ,‬דכתיב וישכם אברהם בבוקר'‪.‬‬ ‫לארץ ישראל ונתעצל ולא הלך‪ .‬ובקרבן נתנאל שם מבאר‪ ,‬שה' אמר לו ללכת כשהוא‬ ‫היה בן ‪ ,70‬והלך עם לוט לבדוק המצב שם‪ ,‬אבל חזר לחרן‪ .‬ובגיל ‪ 75‬עקר עצמו מחרן‬ ‫וכה כתב החובה"ל (בטחון ד)‪' :‬יקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצוות הבורא‪ ,‬כמו שידעת מן הענין‬ ‫עם שרי אשתו‪.‬‬ ‫והאלקים נסה את אברהם'‪ .‬וכן בשם משמואל (תרעא)‪' :‬ענין נסיון העקידה י"ל שהעיקר היה האהבה‬ ‫והרצון שהיו לו לאברהם כו'‪ ,‬והאות על האהבה והרצון היתה הזריזות כמ"ש וישכם'‪.‬‬ ‫הרב יצחק אריה אפשטיין – לייקווד ארה"ב‬ ‫דמעותיו של אברהם בשעת העקידה‬ ‫עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א"ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח"י)‪:‬‬ ‫בב"ר (נו ח)‪' :‬הוא שולח את יד ליטול את הסכין‪ ,‬ועיניו מורידות דמעות‪ ,‬ונופלות דמעות לעיניו של‬ ‫עוד בדברי המגן אברהם במצות מאה ברכות‪ :‬ע"ד השו"ע דחייב אדם לברך מאה‬ ‫יצחק מרחמנותו של אבא‪ ,‬ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו'‪.‬‬ ‫ברכות לפחות (מש"כ 'לפחות' י"ל דהוא ע"פ האבודרהם שכתב‪ ,‬דאם יכול להוסיף‬ ‫ובילקו"ש (קא)‪' :‬והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם‪ ,‬עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות‬ ‫הרי"ז משובח‪ ,‬כמו שאמר דוד 'והוספתי על כל תהילתך וגו' כי לא ידעתי ספורות'‬ ‫כו'‪ .‬באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה‪ ,‬והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה‪ ,‬והרים קולו‬ ‫(תהלים עא)‪ .‬וכ"כ הקרן אורה מנחות‪ ,‬דעיקר המאה ברכות היא חיוב למען הדבק בו‬ ‫ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי'‪.‬‬ ‫זכרון ה' הגדול ואהבתו ויראתו‪ ,‬ואם תוסיף עוד אחד תהיה עבודתך שלימה דהרוצה‬ ‫מדוע נתיחד יצחק יותר משאר מוסרי הנפש שבכל הדורות‬ ‫לשנות פרקו ולא לשכוח הוא במאה פעמים ואחד)‪.‬‬ ‫א‪ .‬ביאר הר"ן (דרשות‪ ,‬דרוש ו) אומרם 'קח נא‪ ,‬אין נא אלא לשון בקשה'‪ ,‬שאברהם לא היה מוכרח‬ ‫וכתב ע"ז המג"א‪ :‬ואם היא מצות עשה עיין ברמב"ם ורמב"ן ובספר שתי ידות‪ .‬וכתב‬ ‫לשחוט את בנו יחידו‪ ,‬יען כי ממנו יפוץ זרעו‪ ,‬רק רשות ניתנה בידו‪( .‬ובתרוה"ד צט‪ ,‬פליג ע"ז)‪ .‬ולדבריו‬ ‫ע"ז הפמ"ג עיין בשורש א' ברמב"ם דמאה ברכות דרבנן‪ ,‬ולא מצאתי מי שיאמר‬ ‫צ"ל דשאני מס"נ דאברהם ויצחק משאר מס"נ שבכל הדורות שלא היתה להם הברירה‪ ,‬כי תבעו מהם‬ ‫ההיפך‪ .‬ונראה דכוונתו להעיר דליכא בזה פלוגתא‪ ,‬ובאמת כן נראה מקופיא דכתוב‬ ‫למות או לחטוא חלילה‪ ,‬או שהרגו אותם בע"כ‪( .‬וכעי"ז בספר העיקרים)‪.‬‬ ‫בספר שתי ידות למהר"ם די לונזאנו דאף הרמב"ן מסכים לרמב"ם דמצות מאה‬ ‫ב‪ .‬כתב המשך חכמה (כב יד)‪' :‬במסרו יצחק את נפשו על קידוש השי"ת‪ ,‬מאז והלאה הוקבע לטבע‬ ‫ברכות מדברי סופרים היא‪.‬‬ ‫קיים באומה הישראלית‪ ,‬להימשך אחרי רצון ההשגחה מעומק הלב‪ ,‬ולמסור נפשם ורוחם ומאודם‬ ‫הרב א‪ .‬ש‪ .‬הלוי‬ ‫על קדוש ה'‪ ,‬כאשר עשו אבותנו באלף החמישי ובשישי כידוע‪ ,‬עד כי כעת יוקשה אל נפש הישראלי‬ ‫מה זה נסיון להאשל הגדול צור מחצבתנו אברהם ויצחק'‪( .‬וכן ברו"ח אבות ה ג)‪.‬‬ ‫ולפי"ז א"ש הא דלעיל‪ ,‬מדוע נקרא הנסיון דוקא ע"ש אברהם‪ .‬ומשום דבאור כשדים מסר אברהם‬ ‫עצמו למיתה‪ ,‬וכבר הכין בזה הדרך ליצחק למסור נפשו‪ .‬אך לאברהם היה כאן נסיון חדש‪ ,‬לעקוד‬ ‫טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידינו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחה‬ ‫בן יחיד עקה"ש‪ ,‬שזה לא נעשה מעולם‪ .‬וי"מ שגם לזאת נתכוונה חנה הצדקת‪ ,‬שאמרה (גיטין נז‪):‬‬ ‫השרויה במעונם‪:‬‬ ‫'בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם‪ ,‬אתה עקדת מזבח אחד‪ ,‬ואני עקדתי שבעה מזבחות' ‪ -‬מה שעמדה‬ ‫בנסיון להקריב שבעה בנים הוא מכח מה שאברהם הקריב אחד‪.‬‬ ‫הרב שמואל בנימין כהן שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הנכד בן לבנו הרב שלמה‬ ‫ועוד מבארים לפי"ז הקבלה המסורה מפי הגר"א (הליכ"ש תפלה פ"כ ציון ‪ 94‬מהגרשז"א בשם זקני‬ ‫זלמן שליט"א‬ ‫ירושלים‪ ,‬שקבלה בידם איש מפי איש עד הגר"ח ששמע מהגר"א)‪ ,‬אשר בעת שגר הצדק דווילנא‬ ‫קידש ש"ש ברבים‪ ,‬היתה התעוררות קדושה בכל הבריאה עד שנחלשה אז טומאת הידיים של בוקר‪.‬‬ ‫שלום זכר בבית מש' רוטנברג יהושע ‪ ,24‬הברית בש"ק בביה"כ 'חמדת צבי'‬ ‫והטעם שכח מס"נ של גר הצדק פעלה יותר מכל מוסרי הנפש שבכל הדורות‪ ,‬הוא משום שכל הנרי‬ ‫הרב שלמה לאבנשטיין ומשפ' לרגל הולדת הבת תחי'‬ ‫צחים הם המשך למעשה העקדה המושרש בנו מאבותינו‪ ,‬משא"כ במס"נ של גר הצדק שאינו מזרע‬ ‫קידושא רבא לאחר התפילה במנין המרכזי (‪ )9:15‬בביתו רח' כהנמן ‪ 147‬קומה ‪2‬‬ ‫אברהם ולא קיבל הכח בירושה‪.‬‬ ‫עוד ביארו לפי"ז מה שאמר ר"ע כשהוציאוהו להריגה (ברכות סא‪' :):‬כל ימי הייתי מצטער עה"פ הזה‬ ‫נים נר למאור‪ ...‬הקב''ה‬ ‫בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך‪ ,‬אמרתי מתי יבוא לידי ואקימנו‪ ,‬ועכשיו שבא לידי לא אקימנו'‪.‬‬ ‫לל‬ ‫ומדוע ר"ע חשש על מקרא זה של מס"נ יותר משאר הקד' שבתלמוד‪ .‬וא"ש משום שר"ע היה בן‬ ‫וכל מי שנות‬ ‫ישלם שכרם‬ ‫נציב מאור שבת קודש‬ ‫ישא דברים‪:‬‬ ‫גרים (עי' פי' רבינו ניסים גאון ברכות כז‪ ):‬וא"כ מדת מס"נ לא היתה לו בירושה‪ ,‬וע"כ היה מסתפק‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫כל ימיו אם יוכל לעמוד בנסיון שכזה עד שבאת לידו‪.‬‬ ‫בין קבלת שבת למעריב‬ ‫מרת שיינא גוטא בת‬ ‫הגאון רבי מאיר קרלינסקי שליט"א‬ ‫ר’ טוביה אשר ע”ה‬ ‫אם פרחה נשמתו של יצחק בשעת העקידה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לאחר תפילת מוסף‬ ‫נתרם ע”י חתנה הרב‬ ‫איתא בפדר"א (לא)‪' :‬כיון שהגיע החרב על צווארו‪ ,‬פרחה ויצאה נשמתו של יצחק‪ .‬כיון שהשמיע קולו‬ ‫הרב משה וולפא שליט"א‬ ‫מרדכי ישראל ניבן‬ ‫מבין הכרובים‪ ,‬ואמר אל תשלח ידך אל הנער‪ ,‬חזרה הנפש לגופו‪ ,‬והתירו ועמד על רגליו‪ ,‬וראה יצחק‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫שליט”א‬ ‫תחיית המתים מה"ת‪ ,‬שכל המתים עתידין להחיות‪ .‬באותה שעה פתח ואמר בא"י מחיה המתים'‪.‬‬ ‫וכעי"ז במדרש המובא בשבלי הלקט (יח)‪' :‬כשנעקד יצחק אבינו ע"ג המזבח‪ ,‬נעשה דשן והיה אפרו‬ ‫מושלך על הר המוריה‪ ,‬מיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו‪ ,‬לפיכך אמר דוד כטל חרמון שיורד‬ ‫������‬ ‫���‬ ‫��������‬ ‫����‬ ‫��‬ ‫על הררי ציון ‪ -‬כטל שהחיה בו יצחק אבינו‪ ,‬מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מחיה המתים'‪.‬‬ ‫מעריב ליל שבת‪5:32 :‬‬ ‫ ��������������‬ ‫����������������������‬ ‫ובתנחומא (וירא ל)‪' :‬בנו שניהם את המזבח‪ ,‬ועקדו על המזבח‪ ,‬ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא‬ ‫שחרית בשב''ק‪ :‬א'‪ | 5:12 :‬ב'‪ | 7:05 :‬ג'‪7:45 :‬‬ ‫  ‬ ‫ממנו רביעית דמו‪ ,‬ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו‪ ,‬וכיון ששלח ידו לקחתה‪ ,‬יצאה‬ ‫ ‬ ‫ב"ק מן השמים וא"ל אל תשלח ידך אל הנער'‪.‬‬ ‫מנחה‪ :‬א' ‪ | 12:30‬ב' ‪4:00‬‬ ‫מדוע דוקא אחרי העקידה הרהר אברהם על מה שאין יצחק נשוי‬ ‫�����‬ ‫������‬ ‫בשורה משמחת לשוחרי התורה‬ ‫מעריב מוצ"ש‪ :‬א' ‪ | 5:34‬ב' ‪ | 5:39‬ג' ‪6:03‬‬ ‫���������‬ ‫�����������‬ ‫����������‬ ‫������������‬ ‫שיעור הלכה ממורינו הרב שליט"א‬ ‫פירש"י (כב כ)‪' :‬בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר‪ ,‬אילו היה בני שחוט‪ ,‬כבר היה הולך‬ ‫ימות החול‬ ‫�������������‬ ‫������������‬ ‫המשך הלכות שבת‬ ‫בלא בנים‪ ,‬היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪ ,‬בישרו הקב"ה שנולדה רבקה'‪ .‬ויש לבאר‬ ‫כוונת מחשבת אברהם‪ ,‬דמה יש להרהר לאחר מעשה וכו'‪.‬‬ ‫�����������������‬ ‫�����������‬ ‫שחרית‪ :‬נה"ח | ‪6:30‬‬ ‫�����‬ ‫יתקיים במוצאי שב"ק‬ ‫ובספר פה קדוש לר"י מוולאזין הרגיש בזה‪ ,‬וביאר דבר נורא‪ ,‬דהענין הוא להפך‪ ,‬דסבר אברהם דיש‬ ‫������‬ ‫בשעה ‪ 10:00‬בבית שני‬ ‫מנחה‪13:20 :‬‬ ‫��������‬ ‫�����������‬ ‫בברכת התורה‬ ‫כאן איזה תביעה עליו‪ ,‬דמה שלבסוף א"ל ה' שלא יקריב את בנו‪ ,‬הוא משום דכבר‬ ‫מעריב‪23:00 | 19:00 :‬‬ ‫������‬ ‫��������‬ ‫הבטיח לו שלא יספר זרעו מרוב‪ ,‬ואילו היה יצחק נושא אשה היה הקב"ה מניח לו‬ ‫לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה‪ :‬פקס‪ 15339578855 :‬או במייל‪gmail.com@7177790 :‬‬ ‫לשוחטו אחר שכבר יש לו המשך‪ ,‬וכל מה שמנע ממנו לבסוף הוא מחמת שלא השיאו‪,‬‬ ‫ד‬ ‫לכך הרהר בזה‪.‬‬