צפונות · Tzfinois — וירא (2026-10-26)

עניני
עוסק במצוה
פרשת וירא
תשפ''ז
גליון רל"ד
צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים
יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל
עיונים וביאורים בשמעתתא דעוסק במצוה מורינו הרב שליט"א
הסוגיא בברכות (יא וטו) וסוכה (כה כו) המקור -מבו’ בגמ’ דישנם ג’ ילפותות לפטור עוסק עוסק במצו' -שבין אדם לחבירו -אי פטור מן מצוות שב"א למקו'
במצוה: ראיתי בשם חי' הרי"ם יו"ד ר"מ י"ב דאינו פטור וכפיה"נ כונתו דאתה ואביך חייבין בכבוד
א‘ .בשבתך בביתך’ -פרט לעוסק במצוה ופירש”י דהיינו שעושה מלאכת מצוה מצוה בידים או המקום ואינו בידי ויל"ע מסוכ' כ"ה בפדיון שבויים דפטור מן הסוכה ואפשר דהתם הוא ענין
מהלך למצוה. פקו"נ ול"ח באל"ח וע'י ט"ז חו"מ רס"ו דמבו' בד' דאי האדם שעושים לו החסד וכו' במחיצת
ב‘ .ובלכתך בדרך’ -פרט לחתן הכונס את הבתולה שטרוד בטרדא דמצוה ופירש”י נתחדש בזה העוסק עמו צריך לומר לו להפסיק אבל אם אינו במקום זה אי"צ להפסיק (וע"ל פ"ח) וכן
שפטור אפי’ שהוא יושב ובטל ואינו עוסק בידים. בחולים ומשמשיהם דפטורים מסוכה צ"ל דחולה הוא ענין רפואה והצלה ואי"ז באל"ח ועי'
רש"י סוכה כ"ה דשושביני חתן פטורים מן התפילה למ"ד עובמ"צ פטור (ויל"ד דשמחת חו"כ
ותוס’ בסוכה הביאו גירסא שהופכים את הילפותות וביאר דלפי”ז צ”ל דמחתן לא הוה ידעינן ה"ז בגדר פו"ר או גדר אחר עי' חו"י ר"ה ודברות משה כתובות י"ז – הו' במעדנ"כ) ועי' ב"ח
שאר עוסק במצוה ,דדלמא שאני חתן שאין נקל לו כ”כ להסיר הטרדא מלבו). או"ח ל"ח ועי' תה"ד ז' וב"י רל"ב אי שייך לפטור האוכלים בסעודת נישואין מתפילה משום
ג .בגמ’ בסוכה מייתי’ עוד מקור דכתיב ‘ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות עוסק במצו' ויל"פ .ועי' שו"ע או"ח ע' ד' וצ"ג ד' דעוסק בצ"צ והגיע זמן ק"ש ותפילה פטור
הפסח ביום ההוא’ ואמר ר’ יצחק דעוסקין במת מצוה היו ופירש”י דש”מ ממה שנטמאו אע”פ ועיי"ש ובסי' ק"ו לענין דין תשלומין (מיהו עי' מג"א ע' ה' דאם אפשר לו יקרא פסוק ראשון
שידעו שטומאה זו תעכבם מצות אכילת פסח ,אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה ובשכמל"ו) .וכן בהולכים לקבל פני הרב ברגל צ"ל דענין כבוד הרב אי"ז באל"ח ולענין כאו"א
מפני חמורה העתידה לבא ,והגמ’ עושה צריכותא דממקור זה שמעינן רק היכא דעדיין לא מטא הובא מריא"ז דפליגי רבוותא אי כשעוסק בכאו"א פטור ממצוה אחרת .וכן בשומרים מתים
זמן חיוב המצוה ,ומאידך אשמועינן דפטור אפי’ היכא דאיכא חיוב כרת. (ר"פ מי שמתו) צ"ל דמתים ל"ח באל"ח (ועי' בחי' ר"ש היימן כתבים סי' ל"ז דכפיה"נ בזה
האם יש מ”ד שחולק על הפטור של עוסק במצוה עסיק ולא נתבאר כונתו) .וראיתי מעורר מבעהתו"ס עה"ת דיוסף לא קרא ק"ש כשנראה אל
רש”י סוכה (כו ד”ה משום) מפרש דת”ק ור’ שילא בברייתא לית להו הך דינא דעוסק במצוה פטור אביו משום דעסק במצות כאו"א אלמא באל"ח פוטר באל"מ ויל"פ במצו' כאו"א כידוע.
מן המצוה אלא דלא קיי”ל כוותייהו אלא קיי”ל כסתם מתני’ דפטור בעה”מ אך שאר הראשונים והעוסק במצו' שבאל"מ אי פטור ממצוות שבאל"ח
פי’ דלית מאן דפליג על דין זה. ראיתי בשם שם ארי' או"ח הוספות ג' ובערוגה"ב דיליה יו"ד כ"ח דאינו פטור (ויל"ע מהא
הטעם :א .הרמב”ם (פיה”מ אבות ב א) פי’ ע”ד המשנה ‘והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין דחייב לקום באמצע ק"ש וברכותיה בפני זקן וליתן צדקה אז) ועי' ראשונים קידושין ל"א
אתה יודע מתן שכרן של מצוות’ שהתורה לא פירשה על איזה מצוה יש יותר שכר ולפיכך צריך דעוסק במצוה פטור מכאו"א ויל"פ כנ"ל ועי' פנים לתורה צ"ו שכ' לדון דאינו פטור (אולם
להשתדל בכולן ,והוסיף הרמב”ם דע”פ יסוד זה אמרו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה מבלי אפשר דדוקא במצות השבת גזילה אשר היא חובה משפטית כ' דלא מיפטר כשעוסק במצוה)
להשוות בין המצוה שהוא עסוק בעשייתה ובין השניה העוברת לו ומבואר בדבריו דטעם הפטור ויל"ע במת מצוה דמשמע דדוחה כל המצוו' אף כשעוסק במצוה ואמאי עי' בהגר"א או"ח
הוא משום שיתכן שהמצוה שעוסק בה היא יותר חמורה מהמצוה השניהק ולפי”ז נמצא שדין תר"פ וי"ל .ביסוד דיני עוסק במצו' עי' חי' הגר"א רפ"ג דברכות בלובש תפילין וצריך להסירם
זה הוא מכח ספק. לצורך קיום מצוה אחרת אי חייב להסירם ובמק"א נתבאר אי יושב בסוכה צריך לילך לפתח
ב .הרשב”ץ בפי’ מגן אבות עמ”ס אבות שם כ’ ע”ז דאין אנו צריכים לטעם זה אלא הטעם הוא ביתו ליתן צדקה לעני.
לפי שהעובד את אדוניו אין מוטלת עליו עבודה אחרת בעת שהוא עובד אותו ואם הניח אותה עוסק במצו' אם פטור מל"ת שהו' בשוא"ת
עבודה אע”פ שהיא קלה מפני עבודה אחרת אע”פ שהיא חמורה ,הרי זלזל בעבודה שהיא בידו, עי' פמ"ג פתיחה כוללת ב' כ"ח שכ' לדון דאונן פטור מביעור חמץ ועי' בי"צ יו"ד ב' ס"ה שפי'
ואם השלימה ולא השגיח לעבודה אחרת ,הרי השלים רצון אביו כראוי. דכ"ה בכל איסור שהו' בשוא"ת ומה"ט עוסק במצוה פטור מצדקה אף דאיכא לאו דלא תאמץ
וכעי”ז כ’ הט”ז (או”ח קצא א) שכאשר עוסק במצוה ועוסק במצוה אחרת עמה ,זה מורה על ולפי"ז לכ' ה"ה דחייב במ"ע שהוא בקו"ע כגון לאכול חוץ לסוכה והא מבואר להיפך במתני'
עשייתו המצוה בלא כוונה אלא בדרך עראי ומקרה ולפי”ז נמצא שהוא ‘איסור’ לעסוק במצוה הב’. סוכה כ"ה דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה ולכאו' י"ל דאיירי דוקא באונן דאם יעשה מצוה
ג .הר”ן (סוכה כה) כ’ בזה”ל ‘ילפינן כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח אחרת ה"ז כמבזה המת ע"כ פטור אף מלאוין ועי' שבועות ל"ה דאף כשיושב בדין אם אינו קם
ולקיים מצוות אחרות אע”פ שאפשר’ ומשמע שזה ‘קולא’ מגזיה”כ שהקילה עליו התורה. בפני אשת חבר ה"ז בזיון וע"כ חייב לקום ודו"ק עי' ריא"ז ב"מ ל"ד דעוסק במצוה אין פטור
ד .בקה”י ברכות סי’ טו ביאר דאע”ג שאינו אונס גמור מ”מ שוויה רחמנא לטרדת העסק במצוה מהשבת אבידה דאיכא בה ל"ת להתעלם (אף דהוא שוא"ת) .ועי' מ"ב סו"ס י"ג דאף כשהוא
הראשונה בגדר אונס. עוסק במצו' בביהכנ"ס צריך למהר לילך לביתו להפשיט הבגדר דכ' שאי"ב משום דהוא
חקרו האחרונים בגדר הפטור האם הוא פטור גמור ‘הותרה’ או”ד זה פטור מדין אונס ‘דחויה’ דאיסור דאו' אף דה"ז בשוא"ת וג"א ז"ל כ' דבמ"ע שמתקיים אף כשאין עושה מעשה ליכא
ובקה”י שם ביאר שבזה גופא נחלקו הפוסקים במי שלא התפלל מחמת שהיה עוסק במצוה האם ע"ז פטור דעוסק במצוה כגון אי נפלה מזוזה מביתו כשעסוק במצוה אחרת וצ"ת .ויל"ע בסי'
אין צריך להשלים התפילה שהרי בזמן המצוה היה פטור לגמרי והוי כאונן (כן סוברים הדרישה רמ"ח די"א דכשנוסע לדבר מצוה לא איכפ"ל דלא יהא מעונג בשבת משום דעוסק במצוה
יו”ד שמא ג והש”ך בנקוה”כ שם וכ”פ המג”א והמשנ”ב סו”ס צג) או שצריך להשלים ,דאי”ז קרוי פטור מן המצו' ודו"ק .עי' צ' ט"ו בעובמ"צ אי פטור מציצית וק' מ"ט לענין פטור מקריעה.
פטור מצד עצמו אלא אונס ,וע”ז תיקנו תשלומין (ולא דמי לאונן דהוא פטור מן הדין)( ,כ”כ הט”ז עוסק בכאו"א אם פטור ממצוות אחרו'
יו”ד שם סק”ה ואו”ח קח א). עי' צידה לדרך ויגש דכ' מפרשים דטעמא דלא קרא יוסף ק"ש כשנראה ליעקב דהי' עוסק
אפשר לקיים שניהם במצות כאו"א וחלק ע"ז דכיון דמפסיקים לק"ש ואין מפסיקים לתפילה כשעוסק בד"ת א"כ
נחלקו הראשונים האם פטור זה הוא גם באפשר לקיים שניהם. כשעוסק בכאו"א דגדול ת"ת יותר מכאו"א דמפסיק לק"ש (וצ"ת הא בת"ת ל"א עוסק במצוה
אף דהוא גדול) .וברי"ד ב"מ ל"ב כ' דפטור והריא"ז שם ובקונ' הראיות חלק דכיון דאתה ואביך
א .שי’ תוס’ (סוכה כה ,ב”ק נו ,וב”מ כט) הריטב”א (סוכה שם וב”מ פב) והרא”ש (סוכה ב) שכל חייבים במצו' צריך להפסיק ועש"ע .ועי' רזא דשבתי ב"מ ל"ב א' שהו' מחרדים מ"ע מה"ת
הפטור הוא דוקא כשאי אפשר לו לקיים שניהם ,אך כשיכול לקיים שניהם אינו פטור. התלויות בלב כ"ז וט"ז חו"מ רס"ו ה' (שכ' דאם האב במקום הבן אזי מצוה עליו לומר שאינו
אלא שבתוך שי’ זו יל”ד מהי ההגדרה של ‘אי אפשר לקיים שניהם’ ,דמה הדין אם כשיעסוק רוצה עתה בעשיית רצונו כדי שיקיים מצוה דאתה ואביך מצווים בזה אבל אם אינו כאן פטור
במצוה הב’ רק יתאחר מקיום המצוה הא’ אך אח”כ יוכל לעשותה ,ויעוין בשפ”א (סוכה כה) מהמצוה והוא חי' נפלא) ועי' ער"ש ואולם המשפט שם ויד אליהו ט' הערה .ועי' ברכת פרץ
שנקט בדעת תוס’ שגם בכה”ג פטור (וכ”כ המהר”ח או”ז סי’ קסג בשם רבו) אך בריטב”א משמע ויגש.
דאינו פטור. עוסק במצוה
ב .שי’ הר”ן (סוכה כה) והאו”ז (הל’ סוכה סי’ רצט) שהפטור הוא גם כשאפשר לקיים שניהם עי' מ"ב רל"ב ל"א דבאמצע סעודת נישואין צריך להפסיק לתפילה עי"ש ויל"ע אמאי ל"ה
אמנם היינו דוקא כש’עוסק’ במצוה בידים ,אך כשרק ‘מקיים’ מצוה ולא עוסק בידים כגון שיש עוסק במצו' ועד"ז בסעודת פורים דחששו בע"ש לשכרו' וכו' וכן בע"ש דכ' המ"ב דצריך
עליו ציצית ותפילין אינו פטור ,והר”ן הוסיף ‘ומיהו מודינא ודאי דכל שאינו צריך לטרוח כלל אלא לעשותה לכתחילה קודם חצות והא איכא דין עוסק במצוה ראיתי דנים דעוסק במצות סיפור
כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם דבכה”ג ודאי יצא שתיהן ומהיות טוב אל יקרא רע’. יצי"מ פטור ממצות מצה ומרור ולא מסתברא.
שי’ הראב”ד (הו’ ברשב”א ב”ק נו ובנמו”י ושיטמ”ק ב”מ פב) שאפי’ כשרק מקיים מצוה ואינו ח”א כ' לדון באונן ביו"כ אשר צריך להחשיך על התחום אי שרי לנעול סנדל להצד דאי"ז איסור
מתעסק בה כגון מלוה על המשכון כל זמן שהמשכון בידו פטור מדין עוסק במצוה. אלא מצוה ועוסק במצו' יפטר מהך מצוה (וציין להליכו"ש מועדים סי"ח אך מט"א).
לזכות לזכות
הרך הנולד בן שולמית נ"י התינוקת רחל יהודית בת רבקה מרים תחי'
א נתרם ע"י אביו הרב שלמה זלמן כהן שליט"א נתרם ע"י אביה הרב שלמה זלמן הלוי לאבנשטיין
שליט"א
קושיא עצומה | ישמעאל צדיק או רשע
“וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים" (כא יד)
וצריך עיון
קושיות מבי מדרשא
כתב רש"י' :ולא כסף וזהב ,לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה' .ומבואר הכא דהיה שונאו
על מה שהוא יצא לתרבות רעה ,וקשה דלקמן מפורש להדיא איפכא דכ' רש"י 'לפי מעשים "והוא יושב פתח האהל כחום היום" (יח א)
שהוא עושה עכשיו הוא נדון ,ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות ,לפי שהיו מלאכי השרת פרש"י' :הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ,ולפי שראהו מצטער שלא
מקטרגים ואומרים ,רבונו של עולם ,מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר, היו אורחים הביא עליו מלאכים בדמות אנשים' .וקשה מדוע כשראהו מצטער לא החזיר
והוא משיבם ,עכשיו מה הוא ,צדיק או רשע ,אמרו לו צדיק' ,א"כ מפורש דהוא צדיק ואינו [הרב אשר פורמן] החמה למקומה וכך יבואו אורחים ,ולא יזדקק להביא מלאכים.
רשע ,ומאי טעמא זכה לנס מיוחד אם הוא רשע.
ועוד קשה דמפורש לקמן בפרשת העקידה עה"פ 'אשר אהבת את יצחק' דאמר אברהם אבינו "ואברהם ושרה זקנים חדל להיות לשרה ארח כנשים" (יח יא)
דאת שניהם הוא אוהב ,ואמאי הא יצא לתרבות רעה. הנה בגמ' (יבמות סד ).מפורש דלשרה אמנו לא היה אפילו בית ולד ,וא"כ מה הביאור בזה
שכל מה שלא ילדה הוא משום הזיקנה ,והלא אין כאן כלל סיבה לילד.
[הרב יעקב ישראל שניידר]
צפונות רבותינו לבית הלוי
"ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת" (יח טו)
הרב אהרן שמואל הלוי עי' בתרגום יונתן שתרגם 'ואמר מלאכא לא תדחלון ארום בקושטא גחכת' ,ע"כ ,והיינו
“וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים" (כא ד) דמפרש תיבת 'לא' דקאי אדלעיל 'כי יראה' ,וע"ז אמר לה השי"ת שלא תירא כי באמת
ובקידושין כ"ט ע"א ת"ר האב חייב בבנו למולו וכו' איהי מנלן דלא מיחייבא ,דכתיב כאשר צוה [הרב אהרן דיקמן] צחקה .אמנם הדברים מחוסרי פירוש ,וצע"ג.
אותו אלוקים אותו ולא אותה ,ובתוס' הקשו למה לי קרא ד'אותו ולא אותה' למעוטי נשים
מהחיוב המוטל על האב למול את בנו ,תיפו"ל דמצות עשה שהזמן גרמא היא שהרי נימול "ואברהם הולך עמם לשלחם" (יח טז)
בשמיני ללידתו ,ותירצו דכיון דמיום שמיני והלאה אין לה הפסק ,לאו זמן גרמא הוא ,ע"ש. כתב רש"י' :ללוותם כסבור אורחים הם' .ולכאורה הוא פלא הלא בשלמא בתחילה היה
והגרד”פ שליט"א הביא בשם מרן הגר"ח זיע"א לבאר תירוץ התוס' דהא דמילה הויא ביום סבור שהם ערביים המשתחוים לאבק שעל רגליהם ,אך אחרי שכבר אמרו לו את הבשורות
השמיני ,אין זה משום ד'ביום השמיני' תליא מילתא ,אלא הן בגוף הולד הוא דצריך להיות 'בן מה' ,והבטיחו לו שבעוד שנה יהיה להם בן ,וכן כ' שהם הלכו להפוך את סדום ,האם היה
שמונת ימים' ואם הי' מציאות של ולד בן שמונת ימים בלא שיעברו שמונת ימים ,שפיר הי' סבור שהם אנשים שהולכים להפוך את סדום ,והלא לכאורה ודאי היה סבור שהם מלאכים
נימול קודם היום השמיני ,וזהו שתירצו התוס' דאין מילה תלוי' בזמן דיום השמיני דא"כ אם
עבר יום השמיני ולא מל שוב אינו נימול ,אלא דין הוא על הולד להיות בן 'שמונת ימים' ועל [הרב יעקב ישראל שניידר] ומה ביאור דברי רש"י.
כן לאו זמן גרמא הוא.
וא”ש מה שכתב רש"י דבשם יצחק נרמז י' נסיונות ,צ' שנים של שרה ,חי'ת מרמז על ח' ימים "ונשאתי לכל המקום בעבורם" (יח כו)
שנימול וקו'ף על שניו של אברהם דח' אי"ז רק רמזה על יום השמיני שנימול בו אלא דבכ הח' קשה מה הטעם שאברהם אבינו שהוא מידת החסד התפלל על סדום שהיו היפך ממידת
ימים ונעשה ראוי למילה החסד ,ואדרבה הרבו להתאכזר לכל האורחים ,וכידוע ממעשה דבתו של לוט ,וקשה א"כ
רש”ת להגרד"פ שליט"א האם נימא דגם בזמנינו כשיש פרעות גדולות ואכזריות ביהודים ע"י בני ישמעאל וכי יש
[הרב אשר פורמן] לנו להתפלל עבורם.
“וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו'" (כב יג)
וברש”י והנה איל מוכן הי' לכך מששת ימי בראשית. "אולי ימצאון שם עשרה" (יח לא)
פרש"י' :ועל פחות לא בקש אמר דור המבול היו שמונה נח ובניו ונשיהם ,ולא הצילו על
וזה בפשטות המשנה שאילו של אברהם נברא ממש בע"ש בין השמשות ומאותה שעה הי'
מוכן להיות קרב תחת יצחק ,ושאלו דהא זקן פסול הוא לקרבן ,וא"כ איך הוכשר אילו של דורם' .ומבואר ברש"י שאם היה עשרה היו מצילים על דורם ,וקשה הלא להדיא ברש"י
אברהם ליקרב. (סוף נח) שהסיבה שנח הוליד מאוחר הוא משום שה' כבש את מעיינו ,והטעם משום שלא
והנה כל קושיא זו קשה למה שחידש מרן הגרי"ז דמזבח העקידה הי' לו דין מקדש ,דאי דין רצה שיוליד מוקדם ואם יהיו צדיקים יהיה צריך תיבות הרבה ,ולכאורה הרי מפורש הכא
במה לו ,והקרבנות המקריבין עליו הוקרבו בתורת בני נח לק"מ ,דהא זקן לא נאסר לבני נח. דאי היו שם עשרה לא היה מבול כלל ואיזה טירחא היה לו.
וי”ל עפי"ד המשנה למלך (פ"ב מאיסורי מזבח) דיש ב' מיני זקנה הא' 'זקן' שתשש כוחו ופסול [הרב יעקב ישראל שניידר]
מן התורה .הב' הוא זקן בשנים וזה אינו פוסל אלא מדרבנן מפני הכבוד ,ולפי"ז זקן בשנים שלא
תש כוחו מזקנה יהא כשר וכן רך בשנים שתקפוץ עליו זקנה יהא פסול ,ושפיר י"ל דאילו של "אולי ימצאון שם עשרה" (יח לב)
אברהם כיון שריבוי שניו הי' בנס ולכך נוצר לא תשש כוחו ולא נפסל להקרבה אפילו במקדש. וברש"י' :אולי ימצאון שם עשרה -על פחות לא בקש .אמר דור המבול היו ח' ,נח ובניו
(וכעין זה אמר מרן הגרי"מ פיינשטיין על הפרים שהוליכו את העגלות של המשכן שהקריבו ונשיהם ולא הצילו על דורם ,ועל ט' ע"י צירוף כבר בקש ולא מצא' .וקשה טובא הלא
(שם) שלמה בבית ראשון ולשון חז"ל בזה שלא 'הזקינו' עיי"ש) מבואר אצל נח שנקרא המבול 'מי נח' ,כיון שהיה טענה עליו שהוא לא התפלל ,וא"כ מה
[הרב ראובן פיין] ראיה מנח.
"וה' פקד את שרה" (כא א) "ואיש אין בארץ" וכו' (יט לא)
וברש"י' :סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו ויש לתמוה שהרי נאמר ללוט 'הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הופכי את העיר',
דבר הוא נענה תחילה ,שנאמר ויתפלל וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם וכתב רש"י' :לא דייך שאתה ניצול אלא אף כל העיר אציל בגללך' עכ"ל ,וא"כ מדוע יראו
שריפא את אבימלך'. שאין איש בארץ .גם משמע שבשעת ההפכה עדיין לא היו הם במערה ,וראו שאכן העיר לא
וצריך עיון הלא מעשה דאבימלך היה אחרי שבאו אליו המלאכים ושרטו לו שריטה [הרב יעקב קורלנסקי] נהפכת.
בכותל (דהיה זה אחרי הפיכת סדום) ,וא"כ מה זה שייך לדינא דכל המתפלל על חבירו
[הרב אשר פורמן] הוא נענה תחילה אחרי שכבר הובטח לו מה' שיצחק יוולד. "ותשכב את אביה" (יט לג)
וברש"י' :ובצעירה כתיב ותשכב עמו ,צעירה לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדתה,
"למועד אשר דיבר איתו" (כא ב) חיסך עליה הכתוב ולא פירש גנותה ,אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב במפורש'.
פרש"י' :שרט לו שריטה בכותל ואמר לו לכשתגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת, ולכאורה מבואר מהכא דהצעירה היתה טובה יותר מהבכירה ,ואילו בגמ' (ב"ק לח ):מבואר
תלד' .ויל"ע הלא מפורש בגמ' (ר"ה יא ).דהמלאכים באו בפסח ונולד יצחק בפסח ,והרי 'ואמר רבי חייא ב"א אמר ריב"ק לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשביל לילה אחת
הם עשו חשבון לפי החמה ואנו מונים לפי הלבנה ,נמצא שיש כאן הפרש של י"א יום, שקדמתה בכירה לצעירה קדמתה ארבע דורות לישראל ,עובד ישי ודוד ושלמה ואילו
ומאי טעמא הוא בשנה האחרת ,ועוד קשה הלא מפורש בגמ' שם דשנה זו מעוברת צעירה עד רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה .נמצא דעל אותו מעשה עצמו כ' בגמ' דיקדים
היתה ,וא"כ ודאי דלא יתכן לומר שהוא יהיה בפסח ומפורש בפסוק 'למועד 'הזה' בשנה אדם לדבר מצוה ,ומאידך איתא דהיה עליה תביעה על מה שפתחה בזנות.
[הרב יעקב ישראל שניידר] האחרת'. [הרב יעקב ישראל שניידר]
"באשר הוא שם" (כא יז) "וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה" (כ ב)
וברש"י שאמר הקב"ה למלאכים 'עכשיו מה הוא צדיק או רשע ,אמרו לו צדיק' .ולכאו' ובפרשה הקודמת (יב טו) הובא 'ותקח האשה בית פרעה" וכו' ,כל המעשה שהיה בלקיחת
יק' דלעיל (ט) 'מצחק' ,וברש"י ג' עבירות ,וכן לעיל (יא) 'על אודות בנו' ,פירש"י שיצא שרה ע"י פרעה.
לתרבות רעה .והמתבאר מדברי המדרש דקאי כלפי עבירת בניו שימיתו לישראל בצמא, ומצינו כמה חילוקים בין לקיחת שרה לפרעה ובין לקיחת שרה לאבימלך ,ויל"ע מא"ש:
שזו עדיין לא עשאה ,אבל לכאו' צדיק מיהא ליתי' ,וצ"ע .ואולי הביאור שעל עבירותיו א .פרעה נתן מתנות בלקיחת שרה ,ואילו אבימלך נתן רק בשעה שהוא החזירה .ב .פרעה
אלו אין דינו למות ,ושפיר שייך בזה שם צדיק ,כברש"י שמות (כג ז) עה"פ 'ונקי וצדיק נתן צאן ,בקר ,חמורים ,עבדים ,שפחות ,אתונות ,גמלים ,ואבימלך נתן רק צאן ,בקר,
אל תהרוג' ,שנצטדק בבית דין ,וכעי"ז ברמב"ן על ספרן של צדיקים ,שהם הנידונים עבדים ושפחות .ג .פרעה לא בא ה' אליו בחלום ,ואילו לאבימלך ה' הגיע בחלום .ד .פרעה
[הרב ישראל הכהן ארנטרוי] לחיים. נענש בנגעים ,ואילו אבימלך נענש בעצירת נקבים .ו .פרעה השיב את שרה מעצמו ,ואילו
אבימלך פרש רק על ידי ציווי מה' .ו .לאבימלך ענה אברהם 'רק אין יראת ה' במקום הזה',
"את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" (כב ב) ואילו אצל פרעה שתק .ז .אבימלך נזקק לתפילת אברהם ,ואילו פרעה לא נזקק .ח .אצל
כתב רש"י' :ליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור' .וקשה הלא למעשה הציווי היה ליקח את אבימלך נאמר 'בעולת בעל' ,ואילו אצל פרעה נאמר 'על דבר שרי אשת אברהם' .ט .אצל
יצחק ,ומדוע יש כאן כמה דיבורים ,והאם יש כאן כמה מצוות. אבימלך כתוב שם הוי'ה ,ואילו אצל פרעה כתוב שם אלוקים.
[הרב אשר פורמן] [הרב מאיר הכהן וילקומיץ]
לעילוי נשמת הרב חיים נתן בן יצחק יעקב ז”ל לעילוי נשמת לעילוי נשמת
נלב”ע כ’ חשון התשע”ג מרת חיה שרה בת ר' שמואל אלחנן ע''ה הגאון רבי אהרן אלימלך בן ר' פסח בר שאול זצ''ל
נלב''ע יט' חשון נלבע י' חשון התשכ''ה
ת.נ.צ.ב.ה
נתרם על ידי בנו שליט”א נתרם על ידי בני משפחתה מיסדי הכולל לע''נ נתרם ע''י בתו הרבנית רבקה סומפולינסקי תליט''א ב
העוסק במצוה פטור מן המצוה
מדוע הניח אברהם מצות הקבלת פני שכינה ועסק באורחים
“וירא אליו ה’ באלוני ממרא כו’ ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך” (יח ג)
ברש”י‘ :וירא אליו ,לבקר את החולה ,יום ג’ למילתו היה ,ובא הקב”ה ושאל בשלומו’ .ובגמ’ (שבת קכז‘ :).גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה ,דכתיב ויאמר ה’ אם נא מצאתי חן בעיניך
אל נא תעבור’ .והקשו במפרשים (עי’ העמק דבר וחידושי הגר”ש היימן מכתבים סי’ לז) ,דאם אברהם היה עוסק במצות הקבלת פני שכינה ,א”כ פטור הוא ממצות הכנסת אורחים ,ומדין
העוסק במצוה פטור מן המצוה ,ומדוע א”כ הלך להתעסק בהכנסת אורחים.
ותירץ הנצי”ב‘ :מ”מ אי מתרמי איזו מצוה בשעה שהאדם שקוע באהבת ה’ (קבלת פני שכינה) ,מחויב להפסיק ממצות אהבה ,שאין לה זמן קבוע כו’ .שכך הוא רצונו ית’ ,שתהא מצוה מעשית
דוחה מצוה זו ,שאין לה שיעור וזמן’ .והגרש”ה שם תי’ ,דאין חובה לקבל פני שכינה ,דהיא מצוה קיומית ,לכך נתעסק אברהם במצות הכנסת אורחים שהיא גדולה יותר.
ועי’ במלבי”ם שכתב לפרש מעשה דאברהם‘ :והיה מדרך השלמים הדבקים אל ה’ ,שגם בדברם אל אנשים ואל מלכי הארץ ,היה עיקר דיבורם אל ה’ ,ודברו דיבור כעל שתי פנים וכו’ .וכן
אברהם השתחוה ודיבר זאת אל האורחים ,וכוונתו היה בין בהשתחויה בין בדיבורו אל ה’ הנראה אליו ,ועל כן אמר שם קודש ,כי היה כוונתו אל ה’’ ,ולדבריו א”ש כיון שלא עזב המצוה קמא.
עומק הדין | עוסק במצוה מראה מקומות | פטור מן המצוה
הרב אהרן דיקמן הרב מאיר טעפ
א .הנה נחלקו האחרונים אם האוכל מחוץ לסוכה מבטל מצוה בקו"ע או העוסק במצוה אסור להתעסק במצוה אחרת
בשוא"ת ,דעת הפנ"י (סוכה כה :במתני') דהוא איסור בקו"ע ,וכן מצדד הפמ"ג בגמ’ (סוכה כה ).דרשי'' :בשבתך בביתך ,פרט לעוסק במצוה' .והקשה הריטב"א' :ל"ל קרא פשיטא ,למה
בסי' תר"מ בא"א סק"י דאסור לאונן לאכול בסוכה שהרי עובר בקו"ע (והובאו יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת' .ותירץ' :קמ"ל דכיון דפטור מן האחרת ,הרי היא אצלו עכשיו כדבר של
דבריו בשעה"צ שם סק"מ) ועוד שנה משנתו שם ס"ק ט"ו ע"ש .וקשה טובא רשות ,ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות' .והיינו דהעוסק במצוה יש לו איסור לו להניח חובתו
דא"כ מה שייך בסוכה פטור עוסק במצוה ,ואיך עיסוקו במצוה מתיר לו להיות ולהתעסק בדבר הרשות.
מבטל עשה בידיים .וכבר הקשה כן הבכור"י (שם ס"ק כה) ,ועי' היטב בפנ"י Y Z
שם שעמד ג"כ בקושיא זו. העוסק במצוה קיומית האם נפטר
ולכאו’ היה נראה דכל מה דנידון כמבטל בקו"ע הוא רק היכא דחייב לאכול כתב הנתיה"מ (סי' עב סקי"ט) לחדש ,דמי שעוסק בגבאות צדקה ,ובאמצע מצוותו פגע בו עני וביקש
בסוכה ,וכיון דמדין עוסק במצוה נפטר מסוכה ,שוב ליכא עבירה בקו"ע במה צדקה ,חייב ליתן לו ,ואע"פ שעוסק במצות חסד ,אינו נחשב כעוסק במצוה ,כיון שאינו חייב להתעסק
שאוכל חוץ לסוכה ,אך קשה דא"כ גם גבי אונן נימא כן ,דכיון דנפטר מלאכול בגבאות צדקה ,והביא ראיה מב"מ נח .ע"ש.
בסוכה שוב ליכא איסור לאכול חוץ לסוכה ,וצע"ג. והקשו עליו מסוגיא ערוכה (סוכה כו ).גבי מוכרי תפילין שפטורין מן המצוות ,והוא אפי' שאין שום חיוב
Y Z למכור תפילין ,אפ"ה חשיב כעוסק במצוה ,ופטור .וכן להדיא בתוס' (שבועות מב :ד"ה ש"ח) דהשומר
ב .בסוכה (כה ):מבואר דאיכא תרי קראי לדין עוסק במצוה ,א' בשבתך בביתך ארנקי של צדקה לגבאי צדקה דינו כש"ש ,משום פרוטה דר"י וכו'( .עי' אמרי בינה או"ח סי' יג ,חלקת יואב
בשבת דידך ולא דמצוה ,ב' מקרא דויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם קבא דקשייתא פא ,אחיעזר ח"ג ו סק"ב).
וכו' שהותר להם להטמאות ולא חששו לביטול מצות פסח החמור .ומבואר Y Z
דמה שהותר להם להטמאות ולהבטל עי"ז מן הפסח ,הוא מדין עוסק במצוה. אם פטור אף מלא תעשה
וצ"ע מה שייך בזה דין עוסק במצוה והרי איירינן בזה מתחילה כשבא הנתיה”מ (בית יעקב כתובות מט ):הק' ע"מ דאיתא (ב"ק נו ):דהעוסק במצוה פטור מליתן צדקה לעני,
להטמאות ,ואיך יגרום דין עוסק במצוה שיטמא ולא יעסוק בפסח ,הא אדרבה מדינא דעוסק במצוה פטור מן המצוה ,הא במה שהוא נמנע מליתן צדקה לעני עובר בל"ת דלא תאמץ ולא
יעסוק בפסח ולא יטמא ,ואין עלינו לדון אלא איזה מצוה קודמת ודוחה את תקפוץ שהוא ל"ת ,ולא מצינו שהעוסק במצוה פטור מל"ת .אולם בפמ"ג (פתיחה כוללת ח"ב סי' כח) כתב
חברתה ,ומה זה שייך לדין עוסק במצוה. דמי שעוסק במצוה פטור אף מן הלאוין ,וטעמו דהענין הוא דהעוסק במצוה אינו צריך לעשות שום מעשה.
ולכאו’ יש לפרש ,דמצד הדין היה לו להמנע מלהטמאות משום דפסח חמיר Y Z
ויש בו כרת ,אלא דכיון דלאחר שיטמא יפטר מן הפסח מדין עוסק במצוה ,א"כ ביכול לעשות שתיהן
מעיקרא שרי ליה להטמאות ולא מקרי מבטל הפסח .אולם קשה דבזבחים כתב הרמ"א (או"ח לח ח)' :כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת ,אם צריך לטרוח אחר האחרת .אבל אם
ק' א' מבואר דיכול להטמאות למת אף לאחר חצות שכבר הגיע זמן הפסח, יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח ,יעשה שתיהן' .ומקורו דעת הר"ן (סוכה כה ).והאור זרוע שסברו ,דגם
(לדעת רבא שם ,ואף לדעת אביי שם היכא דמת קודם חצות יכול להטמאות ביכול לקיים שניהם פטור ,משום עוסק במצוה פטור מן המצוה ,אולם זהו רק כשצריך לתוספת טירחה
לאחר חצות) ,וזה ודאי קשה מה שייך בזה דין עוסק במצוה ,והרי ב' המצוות עבור קיום המצוה השניה ,אך במקום 'שאינו מוסיף טירחה כלל בשביל מצוה השניה ,אלא טורח אחד
כעת לפניו ,והיאך דין עוסק במצוה גורם דיוכל לעסוק בטומאה ולבטל מצוות לשתיהן ,וכדרכו במצוה הראשונה יכול לצאת ידי שתיהן ,אז בודאי יראה לצאת ידי שתיהן ,דמהיות טוב
הפסח( ,ועי' בקר"א בזבחים ובשפ"א סוכה שם שהקשו כעי"ז). אל יקרא רע' (ביה"ל שם ד"ה אם).
עוד יש להקשות טובא ,לפי המבואר בדברי רש"י סוכה (כה :ד"ה אבל) ,דההיתר אמנם דעת תוס' (ב"מ כט .ד"ה והוי ,ב"ק נו :ד"ה בההיא) הריטב"א והרא"ש (סוכה כה ,).דבמקום שיכול
של עוסק במצוה הוא דוקא היכא דהתחיל לעסוק במצוה קודם שהגיע זמן לקיים שניהם חייב לקיים שניהם .והוכחתם ממה שלא מצינו פטור על הלובש ציצית ,או יושב בסוכה ,או
ק"ש[ ,ומה דילפי' שם בגמ' דאף היכא דמטא זמן ק"ש פטור ,פירש"י דהיינו שיש בביתו מזוזה וכדו' ,שנפטר משאר מצוות .אכן האו"ז בי' מא"ש מציצית (רצט)' :בשעה שהוא 'מתעטף'
כשהגיע זמן ק"ש באמצע העסק במצוה האחרת ,ודלא כהתוס' שם ד"ה משום, בציצית כו' ,פטור מכל המצוות ,אבל אחר שנתעטף כו' חייב ,כי אין זה קרוי 'עוסק' במצוה'( ,אלא מקיים
וכבר העמיד פלוגתא זו הנצי"ב במרומי שדה שם ,ובהעמק שאלה סי' קס"ח מצוה ,עי' מ"ב לח סקכ"ח).
ע"ש] ,ותמוה מאד מהגמ' בזבחים הנ"ל דמבואר שם להדיא דמותר להטמאות ודעה שלישית שמצינו היא דעת הראב"ד (הובא ברשב"א ב"ק נו :נמוק"י ב"מ פב ).הסובר ,דכל זמן
אף לאחר חצות ,והרי מבואר בגמ' בסוכה דכל ההיתר להטמאות הוא מדין שמקיים מצוה אע"פ שאינו עוסק בה ממש ,מ"מ פטור ממצוה אחרת ,ולפיכך המלוה על המשכון ,כל זמן
עוסק במצוה ,ולרש"י זהו רק כשהתחיל לעסוק בה קודם שהגיע זמן מצוה שמשכון בידו פטור מן המצוות.
האחרת ,וא"כ מהו ההיתר להטמאות לאחר חצות ,וצע"ג. Y Z
Y Z העוסק במצוה דרבנן אם פטור ממצוה דאורייתא
ג .כתב הרמ"א (סי' לח ס"ח) ,כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם כו' אם היו כתב השאגת אריה (לז) דמי שעוסק במצוה דרבנן ,אינו פטור ממצוה דאורייתא .אולם בקוב"ש (ח"ב לב,
צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה אז פטורין מק"ש ותפלה ותפילין, קובץ הערות מח יא) חלק עליו בזה ,וטעמו משום דעיקר הלימוד הוא משום דרשה דשבת דידך (סוכה
דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת ,ע"ש .וכתב הבאה"ל (ד"ה אז) וז"ל כה ,).וגם כאשר עסוק במצוה דרבנן לא חשיב כשבת דידך ,ע"ש( .וכ"כ בפתח הדביר ח"ב רלג ,בכור"י תרמ
ובדיעבד אפילו אם התחיל באיסור אעפ"כ אין צריך להפסיק דמ"מ הרי עוסק כב ,ושד"ח כללים מערכת ב קטו).
במצוה ,וכדאיתא שם בסי' ע"ב דאם התחילו להוציאו אין מפסיקין ואפילו
אחר שהגיע זמן ק"ש ,עכ"ל.
והנה בשו"ע (סי' ע ס"ד) ,היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן ק"ש לא יפסיק וצריך עיון | עוסק במצוה
אלא יגמור עסקיהם ויקרא ,והיינו מדין עוסק במצוה כמ"ש המ"ב שם ,וכתב
שם המ"ב ס"ק י"ז וז"ל משמע מזה דאם התחיל באיסור אחר שהגיע הזמן שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה (סוכה כה)
צריך להפסיק ,ועיין בפמ"ג שמצדד דבכל גווני אינו צריך להפסיק ,ע"כ .וצ"ע כתב רש"י אף בשעת חנייתן והוא פלא ,הרי טעם הפטור הוא משום עוסק במצוה פטור מן המצוה ,ולכאור
במה שדייק מדברי השו"ע דאם התחיל באיסור צריך להפסיק ,והרי בבבאה"ל ה בשעת חנייתן אינם עסוקים במצוה ,ומאי טעמא פטורים.
בסי' ל"ח הנ"ל נקט בפשיטות דאי"צ להפסיק ,והוכיח כן מדברי השו"ע עצמו
בסי' ע"ב ,וצ"ע. Y Z
‘ותלמוד תורה כנגד כולם'
וצ”ע מ"ט במצות תלמוד תורה אין פטור של עוסק במצוה פטור מן המצוה ,והרי בכל זמן שהוא עוסק
בתלמוד תורה אין עליו מצווה נוספת .ומ"ט אמרינן שצריך להפסיק לימוד תורה לצורך מצוה.
תזכורת
כולל יום מחמדים
שבוע הבא פ' חיי שרה הגליון מוקדש החל מהשבוע ניתן ללמוד
קנין כסף בליל שב"ק בבית מדרשינו תפילת מנחה יום שישי תפילת מעריב מוצש"ק
פ' ויצא הגליון מוקדש פרטים נוספים ומורחבים החל מהשבוע תפילת מנחה
החל מהשבוע יתקיים מנין תפילת מעריב נוסף במוצ"ש 45ד' אחרי
מעשר כספים השקיעה בבית שני
בשבוע הבא בעז"ה בשעה 12:30
ניתן לשלוח חומר עד יום שלישי הזמן5:34 :
לעילוי נשמת לעילוי נשמת
לעילוי נשמת מרת חיה רבקה ב"ר
אברהם ישראל שפירא ע"ה מרת שיינא גוטא בת ר' טוביה אשר ע''ה מרת חיה איטה בת ר' חיים דב הלוי ע''ה
נלב"ע כ"ה מר חשון התשס"ד נלב''ע כד' חשון נלב''ע כב' חשון תשפ''א
ג נתרם על ידי בנה הרב שאול שפירא שליט"א נתרם ע''י חתנה הרב מרדכי ישראל ניבן שליט''א נתרם על ידי בנה הרה''ג משה הורביץ שליט''א
לתרומות לזכות ,להצלחה ,לישועה ולרפואה נא לפנות בטלפון054-8475219 :
תגובות לגליון הקודם ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה
ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ
הרב מאיר טעפ
'ועקידת יצחק לזרעו ברחמים תזכור'
מוזכר בתורה (שמות יב מ) אצל יצי"מ 'ומושב בנ"י אשר ישבו במצרים שלושים שנה מדוע נסיון העקידה נחקק בתורה ע"ש אברהם ולא ע"ש יצחק
וארבע מאות שנה' .ובפרשה שעברה (לך לך טו יג) כתוב 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך א .מקובל להשיב ,שיצחק אכן מסר עצמו למות על קידוש ה' ,אך שאני אברהם שמסר עצמו לחיות
בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה' ,היינו שיצאו אחר 400שנה .חז"ל על קידוש ה' ,כי אחר שימות יצחק ימשיך הוא לחיות ללא בנו יחידו שהרגו בידיים.
מפרשים לנו ש 400-השנים התחילו מלידת יצחק ו 430-השנים התחילו מברית בין
הבתרים .והיינו דברית בין הבתרים התקיימה 30שנה לפני לידת יצחק ,וא"כ אברהם ב .רבינו בחיי (כב ז) :קל יותר לאדם להפקיר עצמו למיתה ,מאשר לשחוט את בנו.
אבינו שהיה בן 100בלידת יצחק ,ממילא היה בן 70בברית בין הבתרים ,אשר התקיימה ג .מושב זקנים :הבחירה היתה בידי אברהם להשתמט ולהמתין שתרד אש מן השמים ,ולא היה צריך
בארץ ישראל ,כמו שכתוב (שם טז) 'ודור רביעי ישובו הנה' ,שזהו ארץ ישראל (רש"י), להזדרז וליטול המאכלת בעצמו ,כי לא ציווהו ה' ע"ז.
ועוד כתיב 'אתן את הארץ הזאת' .וא"כ אברהם היה בארץ ישראל בגיל ,70ושוב בגיל ד .אלשיך :אחר שיצחק מדתו גבורה ,א"כ ענין המסירות נפש היא גופא המדה דידיה ואין כ"כ נסיון
( 75כ"כ הדעת זקנים בפס' יב). בזה( .ויש מדרש (ב"י או"ח רצב) ,שאמר יצחק שירה כשנעקד ע"ג המזבח ,וכאומרנו 'יצחק ירנן').
אולם מצאנו עוד בפרשת לך לך ,פעם שלישית שהלך אברהם לארץ ישראל .דהנה משא"כ אברהם שמדתו חסד ושפע ,ואצלו הוא עיקר הנסיון שהוא הפך מדתו ליטול נשמת אחרים.
כתב תוס' (ברכות ז ):שלפי הגמ' בשבת (יא ).שסדום היתה קיימת רק 52שנים ,הרי ה .חת"ס :לאברהם היה זמן ג' ימים שבהם פיתה אותו היצר לחזור בו ,ואפ"ה גבר על יצרו ,לא כן
שבמשך 12שנה מהן הם היו בשליטת כדרלעומר ,ובמשך 13שנה היו במרד .לאחר מכן, יצחק שנודע לו הדבר לבסוף.
עד שהשתנה היה 26שנים של שלום( ,אולי כל קבוצת שנים היו בה חלקים מהשנה). ו .פנים יפות :שאני אברהם שכיון שהוא היה המצווה ,ממילא יש לו יצה"ר לדבר.
כשנחרבה סדום ,היה אברהם אבינו בן 99שנה ,וא"כ נמצא שאברהם בשעת 'מלחמת מדוע נקבע השם הכללי 'עקידת יצחק' ע"ש יצחק ,ולא ע"ש אברהם
העולם הראשונה' היה בן .73בפסוק מוזכר שהמלחמה היתה בעמק השדים הוא ים כה כתב החת"ס (שו"ת או"ח רח) למהרי"ץ חיות' :משום שאברהם ששמע מפי הקב"ה האמין בתורה
המלח אשר נמצא בארץ ישראל .ומובא עוד ,שבליל פסח באמצע הסדר שמע אברהם שבכתב ,אבל יצחק מסר נפשו על דברי חכמים ,במה שהוא חוץ לשכל ולא הרהר אחר חכמים ,משום
דפיקות בדלת ,ועמד שם עוג מלך הבשן שבא להודיעו שלוט שבא עמו לארץ ישראל כך 'ועקידת יצחק תזכור' -להשומעים לתורה שבע"פ ואינם מהרהרים אחרי דברי חכמים'.
כשהיה אברהם בן ,70נשאר שם והלך לגור בסדום ,וכעת נשבה בידי נמרוד .והלך אברהם ויצחק קיימו רצון בוראם ברצון ובשמחה
אברהם דרך נס באותו לילה מחרן עד דן שהוא בארץ ישראל ,והרג המלכים והוציא
לוט משם והחזירו לחרן. ברש"י (כב ו)' :אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו ,היה הולך ברצון ובשמחה' ,וכן (שם ח):
'אע"פ שהבין יצחק שהוא הולך לישחט ,וילכו שניהם יחדיו בלב שוה'.
ואכן אחרי עוד 2שנים הסכימה שרי ללכת עמהם לארץ ישראל ,וקיימו הציווי שקיבל
מה' לפני 5שנים .נמצא ,שבפרשתינו הלך אברהם לארץ ישראל שלש פעמים73 ,70 , וכן מצינו לשונות מבהילים בילקו"ש (קא)' :אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו ,ויצחק דומה כמי
ו ,75-והדברים נפלאים. שעשה חופה לעצמו .א"ל יצחק :אבא מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפ,ה ,ואפר שלי הולך לאמי ותנ�י
חהו ,וכ"ז שתראהו אמי תאמר זהו בני ששחטו אביו .אבא מה תעשו לזקנותכם .א"ל :בני יודעים אנו
ועוד יש לציין לדברי הרא"ש (יבמות פ"ו יב) שכותב ,שהסיבה שהשנים של ישיבת חוץ שמיתתנו קרובה ,מי שנחמנו עד עכשיו ,הוא ינחמנו עד יום מותנו כו' .והקב"ה רואה את האב מעקיד
לארץ לא נספרו כחלק מ 10-השנים ללא ילדים ,היא מטעם שהקב"ה אמר לו לעבור בכל לב ,והבן נעקד בכל לב' .ובב"ר (נה ח)' :אהבה מקלקלת את השורה ,דכתיב וישכם אברהם בבוקר'.
לארץ ישראל ונתעצל ולא הלך .ובקרבן נתנאל שם מבאר ,שה' אמר לו ללכת כשהוא
היה בן ,70והלך עם לוט לבדוק המצב שם ,אבל חזר לחרן .ובגיל 75עקר עצמו מחרן וכה כתב החובה"ל (בטחון ד)' :יקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצוות הבורא ,כמו שידעת מן הענין
עם שרי אשתו. והאלקים נסה את אברהם' .וכן בשם משמואל (תרעא)' :ענין נסיון העקידה י"ל שהעיקר היה האהבה
והרצון שהיו לו לאברהם כו' ,והאות על האהבה והרצון היתה הזריזות כמ"ש וישכם'.
הרב יצחק אריה אפשטיין – לייקווד ארה"ב
דמעותיו של אברהם בשעת העקידה
עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א"ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח"י): בב"ר (נו ח)' :הוא שולח את יד ליטול את הסכין ,ועיניו מורידות דמעות ,ונופלות דמעות לעיניו של
עוד בדברי המגן אברהם במצות מאה ברכות :ע"ד השו"ע דחייב אדם לברך מאה יצחק מרחמנותו של אבא ,ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו'.
ברכות לפחות (מש"כ 'לפחות' י"ל דהוא ע"פ האבודרהם שכתב ,דאם יכול להוסיף ובילקו"ש (קא)' :והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם ,עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות
הרי"ז משובח ,כמו שאמר דוד 'והוספתי על כל תהילתך וגו' כי לא ידעתי ספורות' כו' .באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה ,והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה ,והרים קולו
(תהלים עא) .וכ"כ הקרן אורה מנחות ,דעיקר המאה ברכות היא חיוב למען הדבק בו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי'.
זכרון ה' הגדול ואהבתו ויראתו ,ואם תוסיף עוד אחד תהיה עבודתך שלימה דהרוצה מדוע נתיחד יצחק יותר משאר מוסרי הנפש שבכל הדורות
לשנות פרקו ולא לשכוח הוא במאה פעמים ואחד). א .ביאר הר"ן (דרשות ,דרוש ו) אומרם 'קח נא ,אין נא אלא לשון בקשה' ,שאברהם לא היה מוכרח
וכתב ע"ז המג"א :ואם היא מצות עשה עיין ברמב"ם ורמב"ן ובספר שתי ידות .וכתב לשחוט את בנו יחידו ,יען כי ממנו יפוץ זרעו ,רק רשות ניתנה בידו( .ובתרוה"ד צט ,פליג ע"ז) .ולדבריו
ע"ז הפמ"ג עיין בשורש א' ברמב"ם דמאה ברכות דרבנן ,ולא מצאתי מי שיאמר צ"ל דשאני מס"נ דאברהם ויצחק משאר מס"נ שבכל הדורות שלא היתה להם הברירה ,כי תבעו מהם
ההיפך .ונראה דכוונתו להעיר דליכא בזה פלוגתא ,ובאמת כן נראה מקופיא דכתוב למות או לחטוא חלילה ,או שהרגו אותם בע"כ( .וכעי"ז בספר העיקרים).
בספר שתי ידות למהר"ם די לונזאנו דאף הרמב"ן מסכים לרמב"ם דמצות מאה ב .כתב המשך חכמה (כב יד)' :במסרו יצחק את נפשו על קידוש השי"ת ,מאז והלאה הוקבע לטבע
ברכות מדברי סופרים היא. קיים באומה הישראלית ,להימשך אחרי רצון ההשגחה מעומק הלב ,ולמסור נפשם ורוחם ומאודם
הרב א .ש .הלוי על קדוש ה' ,כאשר עשו אבותנו באלף החמישי ובשישי כידוע ,עד כי כעת יוקשה אל נפש הישראלי
מה זה נסיון להאשל הגדול צור מחצבתנו אברהם ויצחק'( .וכן ברו"ח אבות ה ג).
ולפי"ז א"ש הא דלעיל ,מדוע נקרא הנסיון דוקא ע"ש אברהם .ומשום דבאור כשדים מסר אברהם
עצמו למיתה ,וכבר הכין בזה הדרך ליצחק למסור נפשו .אך לאברהם היה כאן נסיון חדש ,לעקוד
טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידינו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחה בן יחיד עקה"ש ,שזה לא נעשה מעולם .וי"מ שגם לזאת נתכוונה חנה הצדקת ,שאמרה (גיטין נז):
השרויה במעונם: 'בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם ,אתה עקדת מזבח אחד ,ואני עקדתי שבעה מזבחות' -מה שעמדה
בנסיון להקריב שבעה בנים הוא מכח מה שאברהם הקריב אחד.
הרב שמואל בנימין כהן שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הנכד בן לבנו הרב שלמה ועוד מבארים לפי"ז הקבלה המסורה מפי הגר"א (הליכ"ש תפלה פ"כ ציון 94מהגרשז"א בשם זקני
זלמן שליט"א ירושלים ,שקבלה בידם איש מפי איש עד הגר"ח ששמע מהגר"א) ,אשר בעת שגר הצדק דווילנא
קידש ש"ש ברבים ,היתה התעוררות קדושה בכל הבריאה עד שנחלשה אז טומאת הידיים של בוקר.
שלום זכר בבית מש' רוטנברג יהושע ,24הברית בש"ק בביה"כ 'חמדת צבי' והטעם שכח מס"נ של גר הצדק פעלה יותר מכל מוסרי הנפש שבכל הדורות ,הוא משום שכל הנרי
הרב שלמה לאבנשטיין ומשפ' לרגל הולדת הבת תחי' צחים הם המשך למעשה העקדה המושרש בנו מאבותינו ,משא"כ במס"נ של גר הצדק שאינו מזרע
קידושא רבא לאחר התפילה במנין המרכזי ( )9:15בביתו רח' כהנמן 147קומה 2 אברהם ולא קיבל הכח בירושה.
עוד ביארו לפי"ז מה שאמר ר"ע כשהוציאוהו להריגה (ברכות סא' :):כל ימי הייתי מצטער עה"פ הזה
נים נר למאור ...הקב''ה בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך ,אמרתי מתי יבוא לידי ואקימנו ,ועכשיו שבא לידי לא אקימנו'.
לל ומדוע ר"ע חשש על מקרא זה של מס"נ יותר משאר הקד' שבתלמוד .וא"ש משום שר"ע היה בן
וכל מי שנות
ישלם שכרם
נציב מאור שבת קודש
ישא דברים: גרים (עי' פי' רבינו ניסים גאון ברכות כז ):וא"כ מדת מס"נ לא היתה לו בירושה ,וע"כ היה מסתפק
לעילוי נשמת כל ימיו אם יוכל לעמוד בנסיון שכזה עד שבאת לידו.
בין קבלת שבת למעריב מרת שיינא גוטא בת
הגאון רבי מאיר קרלינסקי שליט"א ר’ טוביה אשר ע”ה אם פרחה נשמתו של יצחק בשעת העקידה
ת.נ.צ.ב.ה.
לאחר תפילת מוסף נתרם ע”י חתנה הרב
איתא בפדר"א (לא)' :כיון שהגיע החרב על צווארו ,פרחה ויצאה נשמתו של יצחק .כיון שהשמיע קולו
הרב משה וולפא שליט"א מרדכי ישראל ניבן מבין הכרובים ,ואמר אל תשלח ידך אל הנער ,חזרה הנפש לגופו ,והתירו ועמד על רגליו ,וראה יצחק
ל ל שליט”א תחיית המתים מה"ת ,שכל המתים עתידין להחיות .באותה שעה פתח ואמר בא"י מחיה המתים'.
וכעי"ז במדרש המובא בשבלי הלקט (יח)' :כשנעקד יצחק אבינו ע"ג המזבח ,נעשה דשן והיה אפרו
מושלך על הר המוריה ,מיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו ,לפיכך אמר דוד כטל חרמון שיורד
������
���
��������
����
��
על הררי ציון -כטל שהחיה בו יצחק אבינו ,מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מחיה המתים'.
מעריב ליל שבת5:32 : �������������� ����������������������
ובתנחומא (וירא ל)' :בנו שניהם את המזבח ,ועקדו על המזבח ,ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא
שחרית בשב''ק :א' | 5:12 :ב' | 7:05 :ג'7:45 :
ממנו רביעית דמו ,ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו ,וכיון ששלח ידו לקחתה ,יצאה
ב"ק מן השמים וא"ל אל תשלח ידך אל הנער'.
מנחה :א' | 12:30ב' 4:00
מדוע דוקא אחרי העקידה הרהר אברהם על מה שאין יצחק נשוי
�����
������
בשורה משמחת לשוחרי התורה
מעריב מוצ"ש :א' | 5:34ב' | 5:39ג' 6:03
���������
�����������
����������
������������
שיעור הלכה ממורינו הרב שליט"א פירש"י (כב כ)' :בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר ,אילו היה בני שחוט ,כבר היה הולך
ימות החול
�������������
������������
המשך הלכות שבת בלא בנים ,היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ,בישרו הקב"ה שנולדה רבקה' .ויש לבאר
כוונת מחשבת אברהם ,דמה יש להרהר לאחר מעשה וכו'.
�����������������
�����������
שחרית :נה"ח | 6:30 ����� יתקיים במוצאי שב"ק
ובספר פה קדוש לר"י מוולאזין הרגיש בזה ,וביאר דבר נורא ,דהענין הוא להפך ,דסבר אברהם דיש
������
בשעה 10:00בבית שני
מנחה13:20 :
��������
�����������
בברכת התורה כאן איזה תביעה עליו ,דמה שלבסוף א"ל ה' שלא יקריב את בנו ,הוא משום דכבר
מעריב23:00 | 19:00 :
������
��������
הבטיח לו שלא יספר זרעו מרוב ,ואילו היה יצחק נושא אשה היה הקב"ה מניח לו
לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה :פקס 15339578855 :או במיילgmail.com@7177790 : לשוחטו אחר שכבר יש לו המשך ,וכל מה שמנע ממנו לבסוף הוא מחמת שלא השיאו, ד
לכך הרהר בזה.
