gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור יוסף · Ohr Yosef — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אור יוסף · Ohr Yosef

שבוע: וירא (2026-10-26)

אור יוסף · Ohr Yosef — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬וירא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ח‬ ‫הכנסת האורחים של לוט‬ ‫עמוד א‬ ‫אתם" (בראשית יט א)‬ ‫" ַוי ְַרא לֹוט ַוי ָָּּקם ל ְִק ָּר ָּ‬ ‫הזמנת המלאכים לביתו של לוט‬ ‫לאחר שאברהם התפלל על אנשי סדום‪ ,‬אך לא הצליח להצילם‪ ,‬באו שני‬ ‫המלאכים לסדום‪ ,‬ופגשו את לוט היושב בשער‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית יט א)‪ַ " :‬ו ָּיבֹאּו‬ ‫ְׁשנֵי הַ מַ ל ְָּׁאכִ ים ְׁסדֹמָּ ה בָּ עֶ ֶרב‪ ,‬וְׁ לֹוט יֹשֵ ב בְׁ שַ עַ ר ְׁסדֹם"‪ .‬לוט יצא מגדרו לארחם באופן‬ ‫המובחר ביותר‪ ,‬וזאת למרות שהדבר לא היה נהוג בסדום‪ ,‬והוא אף הסתכן בכך‪.‬‬ ‫הוא הזמינם לביתו‪ ,‬ונתן להם שם אוכל ומשקה‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית יט א‪-‬ג)‪:‬‬ ‫אתם‪ַ ,‬וי ְִׁש ַתחּו ַא ַפיִם ָּא ְׁרצָּ ה‪ .‬וַי ֹאמֶ ר‪ִ ,‬הנֶה נָּא אֲ ֹדנַי‪ ,‬סּורּו נָּא‬ ‫" ַוי ְַׁרא לֹוט ַוי ָָּּקם ל ְִׁק ָּר ָּ‬ ‫ֹאמרּו ל ֹא‪,‬‬ ‫ֶאל בֵ ית עַ בְׁ ְׁדכֶם‪ ,‬וְׁ לִינּו וְׁ ַרחֲ צּו ַרגְׁ לֵיכֶם‪ ,‬וְׁ ִה ְׁשכ ְַׁמ ֶתם וַהֲ לַכְׁ ֶתם לְׁדַ ְׁרכְׁ כֶם‪ ,‬וַי ְׁ‬ ‫כִ י בָּ ְׁרחֹוב ָּנלִין‪ַ .‬ויִפְׁ צַ ר בָּ ם ְׁמאֹד‪ַ ,‬ויָּסֻ רּו ֵאלָּיו ַו ָּיבֹאּו ֶאל בֵ יתֹו‪ַ ,‬ויַעַ ׂש לָּהֶ ם ִמ ְׁש ֶתה‪,‬‬ ‫ּומַ ּצֹות ָּאפָּה וַי ֹאכֵלּו"‪.‬‬ ‫רש"י (שם פסוק א) מפרש‪" :‬מבית אברהם למד לחזור על האורחים"‪ .‬כלומר‪ ,‬מדה‬ ‫זו של הכנסת אורחים למד לוט בבית אברהם אבינו‪.‬‬ ‫ויש להבין‪ ,‬שהרי לוט לא נהג כך תמיד‪ ,‬כפי שמוכח ממה שטענה לו אשתו כשהוא‬ ‫ביקש ממנה לתת מעט מלח לאורחים (רש"י בראשית יט כו)‪" :‬אף המנהג הרע הזה‬ ‫אתה בא להנהיג במקום הזה?"‪ .‬כלומר‪ ,‬מדובר במנהג שלוט עדיין לא נהג בו‪,‬‬ ‫ואשתו טוענת כלפיו מדוע הוא נוהג בו עתה‪ .‬אם כן‪ ,‬יש להבין מה גרם עתה ללוט‬ ‫לנהוג כך ולהכניס אורחים‪.‬‬ ‫נראה לבאר זאת בכמה אופנים‪:‬‬ ‫באותו היום מינוהו שופט‬ ‫כפי שמבואר בכתוב‪ ,‬המלאכים פגשו את לוט כשהוא יושב בשער סדום [ראה‬ ‫בראשית יט א]‪ ,‬ופירש רש"י (שם)‪" :‬אותו היום מינוהו שופט עליהם"‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬אין לומר שמפני שהתמנה שופט‪ ,‬לא פחד עוד לוט מאנשי סדום‪ ,‬שכן מצינו‬ ‫שהתיירא עדיין‪ ,‬כפי שמפרש רש"י את הכתוב (שם פסוק ב)‪ִ " :‬הנֶה נָּא אֲ ֹדנַי‪ ,‬סּורּו‬ ‫נָּא ֶאל בֵ ית עַ בְׁ ְׁדכֶם‪ ,‬וְׁ לִינּו וְׁ ַרחֲ צּו ַרגְׁ לֵיכֶם" – "‪...‬דבר אחר‪ ,‬הנה נא צריכים אתם‬ ‫לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם‪ ...‬עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון‪,‬‬ ‫נערך ע"י ר' יוסף ארי' ראבינאוויטץ‪ ,‬ניתן לקבל הגליון באתר גליונות ובאתר לדעת‪ ,‬ובדו"א ‪gilyonOhrYosef@gmail.com‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬וירא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ח‬ ‫הכנסת האורחים של לוט‬ ‫עמוד ב‬ ‫שלא יכירו שאתם נכנסין שם‪ ...‬וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואחר כך‬ ‫לרחוץ?‪ ...‬אלא‪ ,‬כך אמר לוט‪ ,‬אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם‪,‬‬ ‫יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו‪,‬‬ ‫לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם‪ ,‬שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו‪."...‬‬ ‫הרי שגם לאחר שהתמנה שופט פחד לוט מפני אנשי סדום‪ ,‬ודאג שלא יכירו בכך‬ ‫שהכניס אורחים‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שהסיבה שהתחזק לוט בהכנסת אורחים דוקא משמונה לשופט‪,‬‬ ‫היא לפי שהמינוי גרם לו להתרוממות והתעלות‪ ,‬והביא אותו לרצון לעשות דברים‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫כעין זה‪ ,‬מצינו בדברי חז"ל (סנהדרין יד ע"א)‪" :‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬אין אדם עולה‬ ‫לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עוונותיו"‪ .‬ומבאר המהר"ל (חידושי אגדות שם)‪:‬‬ ‫"אין אדם עולה לגדולה וכו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬כי הוא יוצא מן השם הראשון אשר היה‬ ‫קודם עליו‪ ,‬שלא היה עליו שם של גדולה‪ ,‬ועכשיו עליו שם של גדולה‪ ,‬וכאילו היה‬ ‫אדם אחר לגמרי‪ .‬ומאחר שהיה כאילו אדם אחר‪ ,‬מוחלין לו עוונותיו"‪ .‬הרי‬ ‫שהעולה לגדולה הופך לאדם אחר‪ ,‬ונראה שלכן לוט הפך לאדם מרומם יותר‪,‬‬ ‫המכניס אורחים‪.‬‬ ‫באותו היום חל חג הפסח‬ ‫אותו היום שבאו המלאכים לסדום‪ ,‬פסח היה‪ ,‬כפי שמפרש רש"י את הכתוב‬ ‫(בראשית יט ג)‪ּ" :‬ומַ ּצֹות ָּאפָּה" – פסח היה‪ .‬ניתן לבאר בשני אופנים מדוע דוקא‬ ‫בפסח החל לוט להקפיד על הכנסת אורחים‪:‬‬ ‫א‪ .‬באופן אחד נראה לבאר‪ ,‬שבפסח יש השפעה מיוחדת מצד הקדוש ברוך הוא‬ ‫לקיים מצוות‪ ,‬ולכן מסר לוט את נפשו על הכנסת אורחים‪ ,‬וכפי שיתבאר‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬בדרך כלל סדר הדברים הוא שהאדם פותח מעצמו‪ ,‬ורק לאחר מכן מסייעו‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כמאמרם ז"ל (שבת קד ע"א)‪" :‬בא לטהר מסייעין אותו"‪ .‬ואילו‬ ‫ביציאת מצרים הקדים הקדוש ברוך הוא את השפעתו למעשיהם של ישראל‪ ,‬ולא‬ ‫חיכה עד שיהיו ראויים מצד עצמם‪ ,‬שהרי באותה שעה היו ישראל ערומים מכל‬ ‫מצוה‪ ,‬כמו שדרשו במכילתא (מסכתא דפסחא פרשה ה) את הכתוב (יחזקאל טז ז)‪:‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬וירא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ח‬ ‫הכנסת האורחים של לוט‬ ‫עמוד ג‬ ‫"וְׁ ַא ְׁת עֵ רֹם וְׁ עֶ ְׁריָּה" – ערום מכל מצוות‪ ,‬ולא היה בידם במה להיגאל‪ .‬וכך דרשו‬ ‫דֹודי‬ ‫חז"ל (שיר השירים רבה ב ח‪ ,‬והביאו רש"י שם) את הכתוב (שיר השירים ב ח)‪" :‬קֹול ִ‬ ‫ִהנֵה זֶה בָּ א‪ְׁ ,‬מדַ לֵג עַ ל הֶ הָּ ִרים‪ְׁ ,‬מ ַקפֵץ עַ ל הַ גְׁ בָּ עֹות"‪ ,‬שדילג הקדוש ברוך הוא על הקץ‬ ‫וגאלם בזכות אבות‪ .‬כלומר‪ ,‬בפסח קיבלו ישראל את הגאולה מלמעלה‪ ,‬בלא‬ ‫שפעלו לשם כך מעצמם כלום‪.‬‬ ‫כך גם מבאר המגיד מקוז'ניץ (עבודת ישראל – עניני פסח)‪ ,‬וכותב שחג הפסח שונה‬ ‫משאר החגים ומשאר ימות השנה‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬על האדם לעלות למדרגה גבוהה‬ ‫כדי לזכות לכך שגם הקדוש ברוך הוא מצידו ישפיע עליו קדושה ושפע‪ ,‬ואילו בחג‬ ‫הפסח הקדוש ברוך הוא מדלג על השלב הראשון ופוסח עליו‪ ,‬ומשפיע עלינו‬ ‫קדושה אף כאשר עדיין נמצאים אנו בדרגה נמוכה‪ .‬כך גם היה ביציאת מצרים‪,‬‬ ‫כאשר היו עם ישראל שטופים בעבודה זרה‪ ,‬והקדוש ברוך הוא הוציאם "גוי‬ ‫מקרב גוי"‪ ,‬בלא שהיו ראויים לכך‪ ,‬ובלא שעשו כלום לשם כך‪ .‬הוא מסיים‪,‬‬ ‫וכותב‪ ,‬שכח זה חוזר וניעור בכל שנה‪.‬‬ ‫ועל דרך הרמז‪ ,‬אמר אא"ז רבי ברוך ממעז'יבוז' זצוק"ל‪ ,‬שהכתוב (שמות יב כג)‪:‬‬ ‫"ּופָּסַ ח ה' עַ ל הַ פ ֶַּתח" מרמז על כך שה' פוסח על ה'פתח'‪ .‬כלומר‪ ,‬בדרך כלל‬ ‫ההנהגה של הקדוש ברוך הוא היא "פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של‬ ‫מחט‪ ,‬ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו" (שיר השירים רבה ה‬ ‫ב)‪ ,‬אולם בליל פסח ה' פסח על הפתח‪ ,‬וויתר על פתיחת פתח כחודו של מחט‪ ,‬וגאל‬ ‫את ישראל בלא שעשו דבר מצידם‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬הדברים צריכים ביאור‪ .‬מדוע נחשב הדבר שלא עשו ישראל כלום כדי‬ ‫להיגאל‪ ,‬והרי הם הסתכנו בנפשם‪ ,‬ולקחו את השה לפסח כבר בי' בניסן‪ ,‬ולא‬ ‫חששו לכעסם של המצרים על שלוקחים את אלהיהם לקרבן‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬התורה‬ ‫מעידה על פחדם של בני ישראל ממעשה זה‪ ,‬וכפי שאמר משה רבינו לפרעה (שמות‬ ‫ח כב)‪ " :‬הֵ ן נִזְׁ בַ ח ֶאת תֹועֲבַ ת ִמצְׁ ַריִם לְׁעֵ ינֵיהֶ ם וְׁ ל ֹא י ְִׁס ְׁקלֻנּו"‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי מובא‬ ‫במכילתא (מסכתא דפסחא פרשה ה) שבני ישראל מלו עצמם‪ ,‬כדי שיגאלו בזכות זה‪:‬‬ ‫"הגיע שבועתו שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם‬ ‫ּוׂשעָּ ֵרְך צִ מֵ חַ‬ ‫מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו‪ ,‬שנאמר (יחזקאל טז ז)‪' :‬שָּ דַ יִם ָּנכֹנּו ְׁ‬ ‫וְׁ ַא ְׁת עֵ רֹם וְׁ עֶ ְׁריָּה'‪ ,‬ערום מכל מצוות‪ .‬נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצוות‪ ,‬דם‬ ‫פסח ודם מילה‪ ,‬שיתעסקו בם כדי שיגאלו‪ ,‬שנאמר (שם פסוק ו)‪' :‬ו ֶָּא ֱעבֹר עָּ ַליְִך‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬וירא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ח‬ ‫הכנסת האורחים של לוט‬ ‫עמוד ד‬ ‫ו ֶָּא ְׁר ֵאְך ִמ ְׁתבֹוסֶ סֶ ת בְׁ דָּ מָּ יְִך'‪ ."...‬והרי מצות המילה היא דבר קשה‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬שהיה‬ ‫זה כאשר היו צריכים לצאת לדרך‪ ,‬ואולי יצטרכו להילחם במצרים‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע נחשב הדבר שבני ישראל לא עשו כלום מעצמם‪ ,‬וקיבלו הכל‬ ‫מלמעלה?‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שעל אף שבני ישראל קיימו מצוות אלו‪ ,‬מכל מקום הקדוש ברוך‬ ‫הוא העיר אותם לקיימם‪ ,‬ולכן נחשב הדבר שבא מלמעלה‪ ,‬כפי שנאמר (יחזקאל טז‬ ‫ו)‪" :‬ו ֶָּא ֱעבֹר עָּ ַליְִך ו ֶָּא ְׁר ֵאְך ִמ ְׁתבֹוסֶ סֶ ת בְׁ דָּ מָּ יְִך‪ָּ ,‬ואֹמַ ר לְָּך בְ דָּ מַ יְִך חֲ יִי ָּואֹמַ ר לְָּך בְ דָּ מַ יְִך‬ ‫חֲ יִי"‪ .‬לאחר שהקדוש ברוך הוא ראה את בני ישראל "עירם ועריה"‪ ,‬הוא העיר‬ ‫אותם ואמר להם "בְׁ דָּ מַ יְִך חֲ יִי" שיתעסקו בדם פסח ובדם מילה‪ .‬ולא זו בלבד‬ ‫שציוום על מצוות אלו‪ ,‬אלא שכלל לא היה בידם מצוה שיזכו בה להיגאל‪ ,‬והקדוש‬ ‫ברוך הוא הוא שנתן להם מצוות אלו כדי שיהיה להם במה להיגאל‪ ,‬כלשון‬ ‫המכילתא שהובאה לעיל‪ .‬נמצא שאף המצוות שעשו‪ ,‬מלמעלה באו להם‪ .‬בפסח‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מעיר לקיום מצוות‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬לוט‪ ,‬שקודם לכן לא הכניס אורחים‪ ,‬עשה זאת דוקא ביום זה‪ ,‬שפסח היה‪,‬‬ ‫ובו הקדוש ברוך הוא מעיר לקיום מצוות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬באופן שני נראה לבאר‪ ,‬שפסח הוא הזמן שבו מתעוררת מידת החסד בעולם‪,‬‬ ‫ולכן התעורר לוט להכנסת אורחים ולעשיית חסד‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬בני ישראל שבמצרים לא היו ראויים להיגאל‪ ,‬שהרי היו ערומים מכל מצוה‬ ‫(כלשון המכילתא שהובאה לעיל) ושטופים בעבודה זרה‪ ,‬אלא שחס עליהם הקדוש‬ ‫ברוך הוא ונתן להם את מצות הפסח להגן עליהם וכפי שכתבו בעלי התוספות‬ ‫בספר מושב זקנים (שמות יב ג)‪" :‬ישראל שבאותו הדור‪ ,‬מגלה עריות היו‪ ,‬עובדי‬ ‫עבודה זרה היו‪ ,‬ראויים ליאבד עם המצרים‪ .‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬יביאו שה‬ ‫ויכפר בעד שה פזורה ישראל"‪ .‬וכך גם כתב רש"י (שמות יב ו)‪" :‬ולפי שהיו שטופים‬ ‫ּוקחּו ָּלכֶם'‪ ,‬משכו ידיכם מעבודה זרה‬ ‫בעבודה זרה‪ ,‬אמר להם (שמות יב כא)‪ִ ' :‬מ ְׁשכּו ְׁ‬ ‫וקחו לכם צאן של מצוה"‪.‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬וירא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ח‬ ‫הכנסת האורחים של לוט‬ ‫עמוד ה‬ ‫ענין זה מבואר בתרגום אונקלוס על הפסוק (שמות יב כז)‪" :‬וַאֲ מַ ְׁר ֶתם זֶבַ ח פֶסַ ח"‪,‬‬ ‫ימרּון דַ בַ ח חֲ ָּיס"‪ ,‬כלומר זבח של רחמים‪ ,‬שכן הפסח מרמז על כך‬ ‫שתירגם‪" :‬וְׁ ֵת ְׁ‬ ‫שהקדוש ברוך הוא ריחם עלינו וגאלנו על אף שלא היינו זכאים לכך‪.‬‬ ‫ולפי שהפסח הוא זמן המסוגל לעשיית חסד‪ ,‬קבעו חז"ל להרבות בו בחסד‪ ,‬וכפי‬ ‫שאנו אומרים בהגדה של פסח‪" :‬כל דיכפין ייתי וייכול‪ ."...‬אנו מכריזים שכל מי‬ ‫שרעב יבוא ויאכל‪.‬‬ ‫הטור (או"ח סימן תיז) כותב בשם אחיו רבי יהודה‪ ,‬ששלושת הרגלים נתקנו כנגד‬ ‫שלושת האבות – אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וזו לשונו‪" :‬ושמעתי מאחי ה"ר יהודה‬ ‫לּושי‬ ‫טעם לדבר‪ ,‬לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות‪ :‬פסח כנגד אברהם‪ ,‬דכתיב ' ִ‬ ‫ַוע ֲִׂשי עֻגֹות' (בראשית יח ו)‪ ,‬ופסח היה‪ .‬שבועות כנגד יצחק‪ ,‬שתקיעת שופר של מתן‬ ‫תורה היה בשופר מאילו של יצחק‪ .‬סוכות כנגד יעקב‪ ,‬דכתיב 'ּול ְִׁמ ְׁקנֵהּו עָּ ׂשָּ ה סֻ כֹת'‬ ‫(בראשית לג יז)"‪ .‬הרי שחג הפסח הוא כנגד אברהם‪ ,‬עמוד החסד‪ ,‬כפי שנאמר (מיכה‬ ‫ז כ)‪ִ " :‬ת ֵתן אֱ מֶ ת ְׁל ַי ֲעקֹב חֶ סֶ ד ל ְַׁאבְׁ ָּרהָּ ם"‪.‬‬ ‫מובן אם כן‪ ,‬שזמן זה של חג הפסח עורר גם את מדת החסד אצל לוט‪ ,‬ועל כן‬ ‫דוקא אז הוא הכניס אורחים‪.‬‬ ‫בזכות תפילתו של אברהם‬ ‫לפני שהגיעו המלאכים לסדום‪ ,‬התפלל אברהם על אנשי סדום‪ ,‬כדי להצילם‪ ,‬כפי‬ ‫שנאמר (בראשית יח כג‪-‬לב)‪ַ " :‬ו ִיגַש ַאבְׁ ָּרהָּ ם וַי ֹאמַ ר הַ ַאף ִת ְׁספֶה צַ ִדיק עִ ם ָּרשָּ ע‪ .‬אּולַי‬ ‫הֹואל ְִׁתי לְׁדַ בֵ ר ֶאל‬ ‫ַ‬ ‫יקם בְׁ תֹוְך הָּ עִ יר‪ַ ...‬ויַעַ ן ַאבְׁ ָּרהָּ ם וַי ֹאמַ ר‪ִ ,‬הנֵה נָּא‬ ‫יֵש חֲ ִמ ִשים צַ ִד ִ‬ ‫יקם חֲ ִמשָּ ה‪ַ ...‬ויֹסֶ ף עֹוד לְׁדַ בֵ ר‬ ‫אֲ ֹדנָּי‪ ,‬וְׁ ָּאנֹכִ י עָּ פָּר ו ֵָּאפֶר‪ .‬אּולַי י ְַׁח ְׁסרּון חֲ ִמ ִשים הַ ּצַ ִד ִ‬ ‫ֵאלָּיו וַי ֹאמַ ר‪ ,‬אּולַי יִמָּ צְׁ אּון שָּ ם ַא ְׁרבָּ עִ ים‪ ...‬וַי ֹאמֶ ר‪ַ ,‬אל נָּא יִחַ ר לַא ֹדנָּי וַאֲ דַ בֵ ָּרה‪ ,‬אּולַי‬ ‫הֹואל ְִׁתי לְׁדַ בֵ ר ֶאל אֲ ֹד ָּני‪ ,‬אּולַי יִמָּ צְׁ אּון שָּ ם‬ ‫ַ‬ ‫ֹלשים‪ ...‬וַי ֹאמֶ ר‪ִ ,‬הנֵה נָּא‬ ‫יִמָּ צְׁ אּון שָּ ם ְׁש ִ‬ ‫עֶ ְׁׂש ִרים‪ ...‬וַי ֹאמֶ ר‪ַ ,‬אל נָּא יִחַ ר לַא ֹדנָּי וַאֲ דַ בְׁ ָּרה ַאְך הַ פַעַ ם‪ ,‬אּולַי יִמָּ צְׁ אּון שָּ ם עֲׂשָּ ָּרה‪."...‬‬ ‫תפילתו זו של אברהם לא הצילה את אנשי סדום‪ ,‬שכן לא נמצאו שם אפילו עשרה‬ ‫צדיקים‪ ,‬כדי להציל בזכותם את כל העיר‪ .‬אכן‪ ,‬תפילתו של צדיק אינה שבה‬ ‫ריקם‪ ,‬ויתכן שהיא שהביאה לכך שהיתה ללוט הזכות לקיים מצוה זו של הכנסת‬ ‫אורחים‪ ,‬ונעשו הוא ומשפחתו ראויים להנצל‪ .‬וכן אמרו חז"ל (ברכות לב ע"ב)‪:‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬וירא תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ח‬ ‫הכנסת האורחים של לוט‬ ‫עמוד ו‬ ‫"אמר רבי חנין אמר רבי חנינא‪ ,‬כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם"‪.‬‬ ‫ואברהם הרי האריך בתפילתו זו‪ ,‬וחזר והתחנן פעם אחר פעם‪ ,‬מחמישים צדיקים‬ ‫ועד עשרה‪ .‬ואף שלא נתקבלה תפילתו על אנשי סדום‪ ,‬לא חזרה ריקם‪ ,‬ופעלה את‬ ‫מה שהיה בידה לפעול‪.‬‬ ‫ויזכר אלקים את אברהם‬ ‫וכן מצינו מפורש בכתוב‪ ,‬שהצלת לוט באה בזכות אברהם‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית‬ ‫ֹלהים ֶאת ַאבְׁ ָּרהָּ ם‪ַ ,‬ויְׁשַ לַח ֶאת‬ ‫ֹלהים ֶאת עָּ ֵרי הַ כִ כָּר‪ַ ,‬ויִזְׁ כֹר אֱ ִ‬ ‫יט כט)‪ַ " :‬וי ְִׁהי בְׁ שַ חֵ ת אֱ ִ‬ ‫לֹוט ִמתֹוְך הַ הֲ ֵפכָּה"‪ .‬כלומר‪ ,‬לא בזכות עצמו ניצל לוט‪ ,‬אלא משום שזכר אלקים‬ ‫את אברהם‪.‬‬ ‫ומעתה יש לומר‪ ,‬ששלוש הדרכים שנתבארו אינן אלא דרך אחת‪ .‬תפילתו של‬ ‫אברהם לא פעלה שתינצל סדום‪ ,‬אלא פעלה שיזדמנו ללוט‪ ,‬ביום אחד ויחיד‪ ,‬כל‬ ‫הסיבות שנתבארו כאחת‪ :‬באותו היום עצמו מינוהו שופט‪ ,‬והתרומם ונעשה‬ ‫כאדם אחר‪ ,‬ובאותו היום עצמו חל פסח‪ ,‬שבו הקדוש ברוך הוא מעיר לקיום‬ ‫מצוות ומתעוררת בו מידת החסד של אברהם‪ .‬נמצא שלא במקרה נצטרפו כל אלו‬ ‫ליום אחד‪ ,‬אלא תפילתו של אברהם היא שסידרה את הדברים כך‪ ,‬שבבוא‬ ‫המלאכים לסדום יהיה לוט מוכן ומזומן למצוה אחת‪ ,‬היא מצות הכנסת אורחים‬ ‫שלמד בביתו של אברהם‪ ,‬ובזכות מצוה זו ניצל הוא ובנותיו מתוך ההפכה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אברהם ביקש להציל את סדום כולה‪ ,‬ולא נתקבלה בקשתו‪ ,‬שכן לא היו‬ ‫שם צדיקים שתינצל העיר בזכותם‪ .‬אולם תפילתו של צדיק אינה חוזרת ריקם‪,‬‬ ‫והיא הצילה את כל מה שהיה ראוי להינצל בסדום‪ ,‬והוא לוט ומשפחתו‪ .‬וזהו‬ ‫ֹלהים ֶאת ַאבְׁ ָּרהָּ ם ַויְׁשַ לַח ֶאת לֹוט"‪ ,‬שהצלת לוט היתה פרי‬ ‫שנאמר " ַויִזְׁ כֹר אֱ ִ‬ ‫תפילתו של אברהם‪.‬‬ ‫ויש ללמוד מכאן‪ ,‬שאין תפילה שאינה פועלת‪ .‬אף תפילה שלא נתקבלה כפי‬ ‫שביקש המתפלל‪ ,‬פועלת היא בדרך אחרת‪ ,‬ופעמים שאין המתפלל יודע כלל מה‬ ‫פעלה תפילתו ואת מי הצילה‪.‬‬