ממגד · Mimeged — וירא (2026-10-26)

'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'
אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר
(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)
גרש ירחים ממגד
פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה
פרשת וירא תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון * 262עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים
לו להציל את בנו על חשבון ילדים אחרים,
והרב לא ענה לו על שאלתו ,והבין מזה
'ויאמר יצחק אל אברהם אביו
כי על פי ההלכה אסור לעשות דבר כזה, ויאמר אבי ויאמר הנני בני'
והתגבר וכבש רחמיו ולא הציל את בנו. וכבש רחמיו לעשות רצונך
זו היתה מדרגתו של אברהם אבינו ,שעליו צריך ביאור כל המשא ומתן ,שמתחילה
נאמר (נחמיה ט,ח) ומצאת את לבבו נאמן הקדים יצחק ואמר לאברהם" -אבי",
דבריהם הם זכרונם לפניך ,שלמות האמונה ,להרגיש ולחיות
שכך היא האמת ,וכל כלל ישראל יש לו
ומדוע לא שאל לו מיד 'איה השה לעולה',
וגם צריך ביאור מה שענה לו אברהם "הנני
הכח למסירות נפש -ירושה מאבותינו את הדרגה הזאת בירושה מאברהם אבינו, בני" ,ומה ענין כל ההקדמות הללו.
טבע מסירות נפש הוא ירושה לנו מאברהם אבינו ,וכך כל אותם יהודים שנהרגו אמנם כל יחיד ויחיד זה תלוי בבחירתו,
אבל הכלל יש לו את המדרגה הזאת. ושמעתי לבאר בזה מאאמו"ר זצ"ל (בשם
במשך הדורות על קידוש השם ,וכפי שמזכירים בקינות לתשעה באב (קינה כ"ב) הגאון בעל נחלת דוד) כי יצחק אבינו כבר
כי בזמן שהיו גזירות שמד ,ושחטו את ילדיהם להצילם משמד ,אמרו ההורים
לילדים "לא זכינו לגדלכם לתורה נקריבכם כעולה והקטרה" ,ולא היה הדבר ידע והבין מתחילה שהוא אמור להיות
ניסיון עבורם. 'וילכו שניהם יחדיו' הקרבן ,ולכן פנה אל אברהם ושאל אותו
"אבי" ,כלומר כיצד יתכן שאתה הוא אבי,
מהיכן היה להם הכח לזה? כתוב בספרים שזה מכח אברהם אבינו שעמד בניסיון המסירות נפש של יצחק בטבע עם מידת הרחמים של אב על בנו ,ואתה
במסירות נפש (באור כשדים) ,ובזה הוריש לכלל ישראל בכל הדורות את הכח עושה דבר כזה שיש בו כביכול אכזריות,
של מסירות נפש ,הקדושה הזאת ,שמצד הקדושה אדם מרגיש שהוא רוצה
בציווי העקידה נאמר "ויהי אחר הדברים
האלה והאלוקים ניסה את אברהם" ,משמע לשחוט אותי ולהעלותי לעולה ,ועל זה
למסור את נפשו על קידוש השם ,ואינו מסוגל שלא למסור נפשו ,כי הקדושה השיבו אברהם ואמר לו "הנני בני" ,היינו
שבתוכו מושכת אותו לזה ,זהו הטבע שיש לכלל ישראל בירושה מאברהם אבינו. שהיה זה ניסיון רק לאברהם ולא ליצחק,
והיינו מפני שיצחק גם בלא הניסיון כבר שאני עושה כן דווקא מתוך רחמי האב על
והגר"ח מוואלוז'ין ברוח חיים על אבות (ה,ג) עמד על שינוי הלשון ,שבתחילה היה במדרגה הזו שמוכן למסור נפשו ,כמו בנו ,ומידת הרחמים היא המחייבת אותי
אומרת המשנה 'עשרה דורות מנח ועד אברהם שכל הדורות היו מכעיסין ובאין שהביא רש"י מדברי חז"ל (סנהדרין פט, לעשות כן ,מפני שכך ציווה השם ית'.
וכו'' ,ומוזכר אברהם סתם ולא כתוב "אבינו" ,ומיד אחר כך כתוב עשרה ניסיונות א) ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו
נתנסה אברהם אבינו ,וצריך ביאור למה בזה כן הזכיר אבינו. ועל דרך זה ביאר בכלי יקר "ויאמר אבי -
של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק לא אמר יצחק עדיין כלום אלא קראו אבי
וביאר הרוח חיים "ירצה בזה על פי מה שכתוב (משלי כ,ז) מתהלך בתומו צדיק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה ,אמר לו יצחק ושתק ,לפי שהרגיש יצחק שרצון אביו
אשרי בניו אחריו ,כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם ,לבניו אחריו המה באבר אחד אתה מיַ ראני? אילו אמר לי להעלותו לעולה וחשב אם כן אינו מרחם
כטבע מוטבע ,ובקצת יגיעה יגיעו לזה .כמו שנראה בחוש שרבים מעמי ארץ הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב, עלי כרחם אב על בנים ונהפך לי לאכזר ,כי
מהיהודים ,מוסרים עצמם על קידוש השם ,והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם והיינו שיצחק מעצמו היה מוכן למסור לא ידע עדיין שזה רצון בוראו ,על כן קראו
שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו ,וכן כל העשרה ניסיונות היו להישיר הדרך נפשו על קידוש השם. אבי לנסותו אם יעננו שעדיין קבוע בלבו
לפנינו".
ועוד אמרו במדרש (בראשית רבה נו ,ח) שהוא אביו ,או אם כבר הסיחו מלבו כאילו
ומטעם זה לגבי הניסיונות מוזכר אברהם "אבינו" ,כי בזה נתן את הכח לנו בניו בשעה שביקש אברהם לעקוד יצחק בנו איננו בנו ,וכאשר ענה לו הנני בני והורה
אחריו לעמוד בכל הניסיונות ,וממנו קיבל כלל ישראל בכל הדורות את הכחות אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא לו שעדיין כל געגועיו עליו ,אמר לו אם כן
של מסירות נפש ,וכן שאר כל הניסיונות שאברהם אבינו עמד בהם ,גם לנו יש יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך איה השה לעולה ,ואמר לו אלוקים יראה
את הכחות לעמוד בהם ,זוהי תורשתיות ,שירשנו מאבותינו את הכח לעמוד ושמא תיפסל השחיטה ולא תעלה לו השה לעולה בני ,לא אני בחרתי בך
בניסיונות ,מאברהם אבינו ,מיצחק אבינו ,ומיעקב אבינו ,אין קורין אבות אלא לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה ,והיינו כי אם אלוקים ,ואני ואתה שנינו חייבים
לשלושה (ברכות טז,ב) ,והם ,האבות – היסודות של כלל ישראל. בכבודו" ,עכ"ד.
שבאמת חשב להיות קרבן ,והיה מוכן
* למסור את עצמו לזה. ויש לבאר הענין על פי משל ,כשיש חולה
מתי יגיעו מעשי – חינוך הילדים וכשהלכו אברהם ויצחק לעקידה כתוב רח"ל ,והעצה להצילו היא רק על ידי ניתוח,
"וילכו שניהם יחדיו" ופירש רש"י אף על מחפשים את המנתח הכי טוב ,ובטוחים
לאור מעשי האבות הק' פי שהבין יצחק שהוא הולך להישחט שהניתוח יצליח בסייעתא דשמיא ,אבל
...זכורני עוד מימי ילדותי ,כשהייתי ילד קטן מאד ,אמי ע"ה היתה מספרת לנו וילכו שניהם יחדיו בלב שווה ,והיינו בשעת הניתוח הרי יש כאבים ,שכואב
על עקדת יצחק אבינו ,היה שיר באידיש שמתאר את העקדה ,והייתה שרה לנו למרות שציווי העקידה נאמר לאברהם למי שמנתחים אותו ,וגם כואב למי
את המילים עם מנגינה ,על העקדה של יצחק ועל מסירות נפש ...וכן על הצלת ולא ליצחק ,מכל מקום גם יצחק שמח שאוהב אותו ומרגיש בכאבו ,אבל אף על
אברהם אבינו מכבשן האש ,ועל הנסיונות של אברהם אבינו ,דיברו על זה כבר בזה באותה מידה ,ולא היה לו שום ניסיון פי כן ודאי שהניתוח אינו אכזריות ,אלא
לפני החיידר ,לפני שהתחילו ללמוד חומש ,הכל היה מלא אמונה... בעקידה ,כי כבר היה בדרגה זו שמוכן זו ההצלה שלו ,שבזה מאריכים את חייו,
גם דיברו על הגהינם ,שיש שכר ועונש ,דיברו על זה גם עם הילדים הקטנים, למסור נפשו ,וזהו שהיה בבחינת "עולה ואדרבה זה בא מצד מידת הרחמים ,ומידת
כשילד התחיל להבין משהו ,מיד כבר ידע שיש גן עדן ויש גיהינום ,יש מצוות תמימה" ,שמוכן מעצמו למסור נפשו הרחמים מחייבת גם את זה ,אמנם יש כאב
ויש עבירות ...על מצוה יש גן עדן ,ועל עבירה יש גהינם ,אפילו היו ממחישים את לקרבן. מצד אחד ,אבל מצד שני יש חסד ורחמים
הגהינם ,וזה לא גרם לעצבות ולהחזיק עצמו כרשע ...מפני שלימדו והמחישו גם של אריכות ימים .ולכן כשיש דבר כזה
אמנם אברהם אבינו עדיין היה צריך רח"ל ,האב שמח בזה שמנתחים את הבן,
את גודל שכר התורה והמצוות ,שמדה טובה מרובה ממידת פורענות ,ולכן ידיעת
העונשים רק הוסיפה יראת שמים ולא גרמה לעצבות... לעמוד בניסיון לשחוט את בנו ,ואף שכבר ואמנם גם כואב לו על הצער והייסורים
קודם היה בכוחו לעמוד בזה ,וגם הקב"ה שהבן סובל ,אבל זו לא סתירה ,מצד אחד
...כל אחד ואחד הרי הוא 'מזכה הרבים' בביתו ,באמצעות החינוך שהוא נותן ידע שיעמוד אברהם בניסיון ,מכל מקום יש שמחה על אריכות החיים ומצד שני
בבית .וכך גם גננת בגן ילדים ,מלבד החסד שהיא עושה בזה ,ששומרת ומשגיחה הוצרך לנסותו ,כמו שביאר הרמב"ן שענין
על הילדים ,וזה חסד עם ההורים ,וגם חסד עם הילדים שיהיו שמורים ,בנוסף לזה
כאב על הצער ,אבל זו לא אכזריות.
הניסיון הוא "להוציא הדבר מן הכוח אל
הרי גם אומרים עם הילדים בגן מודה אני ,ופסוקי שמע ישראל ,וברכת המזון, הפועל" ,והיינו כי לפני הניסיון עדיין ומעשה שהיה בתקופת השואה שהנאצים
ומדברים איתם על ענייני האמונה ,וזה זיכוי הרבים באמונה... המדרגה אינה בשלמות ,ויכולה להיות ימ"ש לקחו להריגה את הילדים תחילה,
ובאמת זה דבר טוב שידברו עם הילדים בגן על אמונה ,ועל בריאת העולם ,שיש איזו הוה אמינא שלא לעמוד בניסיון, והיה שם יהודי אחד שהיה לו כסף ויכול
בורא עולם ,והעולם נברא בששה ימים ,השמש נבראה והירח נבראה ,וכל ענייני אבל לאחר הניסיון אדם מתעלה בדרגתו היה לשחד אותם שיצילו את בנו ,אבל
האמונה ...להשריש בילדים אמונה! וכך באמת עושים בגני הילדים של החרדים ומקבל את שלמות המדרגה שכבר אין ידע כי אם ישחררו את בנו יתפסו במקומו
לדבר השם ,שמחנכים את הילדים לאמונה ,ומכניסים בהם הרבה אמונה .זהו אצלו שני צדדים בזה ,ואילו יצחק לא ילד אחר ,מפני שאותם הרשעים היה להם
זיכוי הרבים שעושים בגן ילדים ,וגם זיכוי הרבים שכל אחד עושה בביתו... הוצרך לניסיון מפני שכבר קודם היה לו מספר קבוע של ילדים לקחת להריגה בכל
הטבע הזה. יום רח"ל ,והלך לשאול את הרב אם מותר
ענייני תפילה וביאורי סידור התפילה מאוצרו של רבינו זצללה"ה
מודה אני
שהוא בעל אמונה חלשה אומר סתם מפני שרגיל לומר ,ואינו מרגיש את מה שהוא מודה אני
אומר ,והדבר תלוי בדרגת האמונה של כל אחד ואחד. נוסח זה חיברו רבי משה בן מכיר בעל 'סדר היום' ,והביאו המ"ב בסי' א'" -טוב לומר
ושמעתי כי לפני שנים רבות ,היו בחורים מישיבת חברון ,שבשעה שהתעוררו מהשינה תיכף בקומו מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה ,רבה אמונתך,
היו אומרים כמה פעמים 'מודה אני לפניך' ,והיו חוזרים ואומרים שוב ושוב ,מפני והוא מן הכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות
שהאמירה מעוררת להרגיש חיזוק האמונה. המופקדים בבוקר”.
וגם ,כי כשאדם אומר ומתבונן במה שמוציא מפיו ,אף על פי שמרגיש שאינו במדרגה ומותר לומר מודה אני קודם נטילת ידיים ,אף שידיו אינן נקיות ,שדוקא בד"ת אסור
הזאת ,אבל אכפת לו מזה ,וכיון שאכפת לו זוכה לסייעתא דשמיא. לאדם להרהר במבואות המטונפים ,מפני גודל קדושת התורה ,ואילו שאר מצוות
מותר להרהר שם ,וכן תפילה בקשה והודאה שאין בה הזכרת השם מותר אפילו
במקום שאינו נקי ,ובנפש החיים (ד,כז) כתב שמותר לחשוב מחשבות של דבקות
וחיזוק האמונה במבואות המטונפים.
"מודה אני"
יש לפרש 'מודה' לא רק מלשון אמירת תודה ,אלא אף מלשון הודאה -כמו הודאת בעל
דין שמודה שהוא חייב ,כך היא גם ההודאה בכל בוקר שהאדם מודה ומכיר שהקב"ה "מודה אני לפניך וכו' מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה"
הוא זה שהחזיר את נשמתו ,כי הנשמה אינה חוזרת ממילא ובדרך הטבע ,אלא
"שהחזרת בי נשמתי" ,ועל זה אומרים "מודה אני לפניך" ,כלומר שאני מאשר ויודע הרגשת חיוב ההודאה
את זה ,שאתה הוא שהחזרת בי נשמתי ,וממילא אני חייב להודות ולהכיר טובה על זה. נתבונן נא! האם באמת אנחנו מרגישים את חיוב ההודאה? הרי לא מרגישים כל כך
את החיוב של הודאה ,וזהו מפני שרגילים להתעורר בכל בוקר בריאים ושלמים ולא
מרגישים את החסד בזה ,וכמו שכתב החובות הלבבות (בהקדמה לשער הבחינה) כי
"שהחזרת בי נשמתי" דבר שאדם רואה שנוהג כל הזמן ,הוא מתרגל וחושב שזה טבע ,וההרגל מחליש את
האמונה.
צריך ביאור ,הרי גם כשאדם ישן הוא חי ונושם ואינו מת? והביאור בזה על פי מה
שאמרו (בראשית רבה יד ,ט) חמישה שמות יש לה נפש רוח נשמה חיה יחידה ,והיינו ואמנם ,כך הוא האמת ,שכאשר אדם הולך לישון נשמתו ניטלת ממנו ,ואף על פי שהוא
שיש חמישה דרגות של נפש ,ונפש ורוח יש גם לבעלי חיים וגם לגויים ,אבל הנשמה נושם וממשיך לחיות ,מכל מקום באותו הזמן אין בו דעת ושכל ,והוא כמו בעל חי שיש
היא חלק אלוק ממעל ,והיא אינה קיימת אלא בבני אדם ולא בשאר בעלי חיים ,וגם בו רוח ונפש אך לא נשמה ,ואם ח"ו היה ממשיך לישון ולא היה ניעור משנתו ,אזי היה
לא בגויים[ ,ומה שכתוב במבול (בראשית ז ,כב) "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו", נשאר רחמנא לצלן כמו "צמח" שאינו מתפקד ואין ביכולתו לעשות כלום ,ולמרות
שמדובר גם על בעלי חיים ,אין הכוונה ל"נשמה" אלא מלשון נשימה -נשימת רוח שהוא חי ונושם ,הרי אינו יכול לעסוק בתורה ולקיים המצוות ,ובמצב כזה כיצד יוכל
חיים]. לזכות לעולם הבא ולגן עדן.
ובשעה שאדם ישן ניטלת ממנו הנשמה ,ונשאר באותה שעה רק עם נפש כמו בעלי ועל זה אנחנו מודים ואומרים "מודה אני לפניך וכו' שהחזרת בי נשמתי" ,שאלמלא
חיים ,והנשמה הקדושה שהיא חלק אלוה ממעל ,חוזרת אליו רק כשמתעורר משנתו, חסד הקב"ה שמחזיר לנו את הנשמה בכל בוקר מחדש מה היה איתנו ,ועל ידי החזרת
ועל זה אנו מודים ואומרים שהחזרת בי 'נשמתי'. הנשמה שוב אין אנו כבעל חי אלא אדם שיש בכוחו לעסוק בתורה ולעשות מעשים
טובים ,ויכול לזכות לעולם הבא ולגן עדן ,ולתענוג של דבקות וקרבת אלוקים שזהו
ומטעם זה נוטלים ידיים בכל בוקר כשקמים מהשינה ,כי כשהקב"ה נוטל את נשמת התענוג האמיתי כמו שביאר המסילת ישרים בפרק א'.
האדם בשעת השינה הרי הוא כמו מת שאין בו נשמה ,וכמו שהמלווים את המת שורה
עליהם רוח רעה וצריכים ליטול ידיהם ,כך גם בשעת השינה שורה רוח רעה ,מפני ובפרט ,שהרי במציאות ידוע שלפעמים בני אדם הולכים לישון ואינם קמים בבוקר,
שחסר לו קדושת הנשמה ,וכשקמים בבוקר נשארת רוח רעה על קצות האצבעות וישנים שנת עולם ,ומתים מתוך שינתם רח"ל .לכן צריכים להרגיש את ההשגחה
וצריכים ליטול ידיים להעביר את הרוח רעה ,וכמבואר להלכה בשו"ע (או"ח סימן ואת חיוב ההודאה על מה שקמים ומתעוררים בבוקר ,ועל זה אנו מתפללים תפילה
ד') שאין לגעת בעיניים ובאוזניים וכו' קודם נטילה ,מפני שהרוח רעה עלולה להזיק ובקשה מיוחדת בברכת המפיל "והאר עיני פן אישן המוות" ,לכן צריכים להרגיש את
לאותם האיברים. ההשגחה ואת חיוב ההודאה על מה שקמים בבוקר.
* שלא יהיה כדובר שקרים ח"ו
במ"ש רבינו זצ"ל כי בשעת השינה הנשמה ניטלת מן הגוף אך נפשו נשארת בו ,הראו ובאמת ,אם אדם אומר דברים כאלו ואינו מאמין בהם באמונה שלמה הרי הוא דובר
לרבינו מה שכתב הרמח"ל בספר דרך השם (ח"ג סוף פרק א') כי בשעת השינה גם שקרים ,וכדברי חנופה בעלמא ,או סתם שאינו מרגיש שמדבר למישהו ואינו חושב
הרוח עולה למעלה ,ורק הנפש נשארת בגוף ,ואמר רבינו ע"ז שכן משמע לשון הפסוק שהקב"ה מקשיב ושומע את דבריו.
(תהלים לא,ו) "בידך אפקיד רוחי" ,היינו שגם הרוח עולה למעלה ,ורק הנפש נשארת ובשלמא בברכת מודים בשמונה עשרה ,שהוא נוסח שנתחבר מאנשי כנסת הגדולה,
בשעת השינה. שם מזכירים בלשון רבים וא"כ לכאורה הוא יותר קל ,דכיון שמזכירים בלשון רבים
הכוונה לכלל ישראל ,והיינו נשמת כלל ישראל שהיא נשמה אחת ,ובכלל ישראל ישנם
בעלי מדרגה כאלו שמרגישים באמת את חיוב ההודאה ,ועל זה אומרים בלשון רבים
"רבה אמונתך" מודים אנחנו לך ,שלא רק אני בעצמי מודה אלא מודים אנחנו ,כלל ישראל מודים
להקב"ה ,אבל ב'מודה אני' שנאמר בלשון יחיד הוא חמור טפי.
הוא לשון הפסוק באיכה (ג ,כג) "חדשים לבקרים רבה אמונתך" ,ואמרו על זה במדרש
(בראשית רבה עח ,א) "על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעים שאמונתך רבה האמירה מעוררת ומחזקת האמונה
להחיות לנו את המתים" ,וכאשר אדם מתעורר בכל בוקר ומתחדש עם כוחות חדשים,
אכן ,גם מי שאינו במדרגה הזאת ואינו מרגיש ולא שם לב שקיבל את הנשמה בבוקר
רואים בזה את ההשגחה. בחסדי שמים ,אבל לכל הפחות צריך להאמין בזה ,וכדי לקבל חיזוק האמונה אנו
* אומרים בכל בוקר "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי" ,שהוא נוסח שפשט בכל
תפוצות ישראל ,כדי שאמירת הדברים תשפיע עלינו לחשוב ולהבין שכך היא האמת,
ובודאי שמחבר הנוסח בעל סדר היום ידע והרגיש דבר זה באמונה שלמה בלי שום
"ראשית חכמה יראת ה'" ספיקות ,אבל מה שאנחנו אומרים הוא כדי שגם אנחנו נתעורר ונרגיש בזה.
התחלת הקדושה היא על ידי יראה ,וכן כתוב "ראשית חכמה יראת ה'" ,היינו שאפילו ויש הרבה דרגות בזה ,מי שהוא בעל אמונה חזקה אומר מודה אני מתוך אמונה,
תורה צריכה קודם יראה ,לכל הפחות יראת העונש ,ויתכן אפילו יראת הרוממות. ומרגיש שהקב"ה החזיר את נשמתו ,ועל ידי זה האמונה מתחזקת אצלו יותר ,ומי
mimeged111@gmail.com ניתן לקבל את הגיליון במייל :
כמו כן לתרומות והנצחות ,ולשליחת ד"ת ,עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל.
