gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ממגד · Mimeged — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: ממגד · Mimeged

שבוע: וירא (2026-10-26)

ממגד · Mimeged — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'‬ ‫אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר‬ ‫(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)‬ ‫גרש ירחים‬ ‫ממגד‬ ‫פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון ‪ * 262‬עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים‬ ‫לו להציל את בנו על חשבון ילדים אחרים‪,‬‬ ‫והרב לא ענה לו על שאלתו‪ ,‬והבין מזה‬ ‫'ויאמר יצחק אל אברהם אביו‬ ‫כי על פי ההלכה אסור לעשות דבר כזה‪,‬‬ ‫ויאמר אבי ויאמר הנני בני'‬ ‫והתגבר וכבש רחמיו ולא הציל את בנו‪.‬‬ ‫וכבש רחמיו לעשות רצונך‬ ‫זו היתה מדרגתו של אברהם אבינו‪ ,‬שעליו‬ ‫צריך ביאור כל המשא ומתן‪ ,‬שמתחילה‬ ‫נאמר (נחמיה ט‪,‬ח) ומצאת את לבבו נאמן‬ ‫הקדים יצחק ואמר לאברהם‪" -‬אבי"‪,‬‬ ‫דבריהם הם זכרונם‬ ‫לפניך‪ ,‬שלמות האמונה‪ ,‬להרגיש ולחיות‬ ‫שכך היא האמת‪ ,‬וכל כלל ישראל יש לו‬ ‫ומדוע לא שאל לו מיד 'איה השה לעולה'‪,‬‬ ‫וגם צריך ביאור מה שענה לו אברהם "הנני‬ ‫הכח למסירות נפש ‪ -‬ירושה מאבותינו‬ ‫את הדרגה הזאת בירושה מאברהם אבינו‪,‬‬ ‫בני"‪ ,‬ומה ענין כל ההקדמות הללו‪.‬‬ ‫טבע מסירות נפש הוא ירושה לנו מאברהם אבינו‪ ,‬וכך כל אותם יהודים שנהרגו‬ ‫אמנם כל יחיד ויחיד זה תלוי בבחירתו‪,‬‬ ‫אבל הכלל יש לו את המדרגה הזאת‪.‬‬ ‫ושמעתי לבאר בזה מאאמו"ר זצ"ל (בשם‬ ‫במשך הדורות על קידוש השם‪ ,‬וכפי שמזכירים בקינות לתשעה באב (קינה כ"ב)‬ ‫הגאון בעל נחלת דוד) כי יצחק אבינו כבר‬ ‫כי בזמן שהיו גזירות שמד‪ ,‬ושחטו את ילדיהם להצילם משמד‪ ,‬אמרו ההורים‬ ‫לילדים "לא זכינו לגדלכם לתורה נקריבכם כעולה והקטרה"‪ ,‬ולא היה הדבר‬ ‫ידע והבין מתחילה שהוא אמור להיות‬ ‫ניסיון עבורם‪.‬‬ ‫'וילכו שניהם יחדיו'‬ ‫הקרבן‪ ,‬ולכן פנה אל אברהם ושאל אותו‬ ‫"אבי"‪ ,‬כלומר כיצד יתכן שאתה הוא אבי‪,‬‬ ‫מהיכן היה להם הכח לזה? כתוב בספרים שזה מכח אברהם אבינו שעמד בניסיון‬ ‫המסירות נפש של יצחק בטבע‬ ‫עם מידת הרחמים של אב על בנו‪ ,‬ואתה‬ ‫במסירות נפש (באור כשדים)‪ ,‬ובזה הוריש לכלל ישראל בכל הדורות את הכח‬ ‫עושה דבר כזה שיש בו כביכול אכזריות‪,‬‬ ‫של מסירות נפש‪ ,‬הקדושה הזאת‪ ,‬שמצד הקדושה אדם מרגיש שהוא רוצה‬ ‫בציווי העקידה נאמר "ויהי אחר הדברים‬ ‫האלה והאלוקים ניסה את אברהם"‪ ,‬משמע‬ ‫לשחוט אותי ולהעלותי לעולה‪ ,‬ועל זה‬ ‫למסור את נפשו על קידוש השם‪ ,‬ואינו מסוגל שלא למסור נפשו‪ ,‬כי הקדושה‬ ‫השיבו אברהם ואמר לו "הנני בני"‪ ,‬היינו‬ ‫שבתוכו מושכת אותו לזה‪ ,‬זהו הטבע שיש לכלל ישראל בירושה מאברהם אבינו‪.‬‬ ‫שהיה זה ניסיון רק לאברהם ולא ליצחק‪,‬‬ ‫והיינו מפני שיצחק גם בלא הניסיון כבר‬ ‫שאני עושה כן דווקא מתוך רחמי האב על‬ ‫והגר"ח מוואלוז'ין ברוח חיים על אבות (ה‪,‬ג) עמד על שינוי הלשון‪ ,‬שבתחילה‬ ‫היה במדרגה הזו שמוכן למסור נפשו‪ ,‬כמו‬ ‫בנו‪ ,‬ומידת הרחמים היא המחייבת אותי‬ ‫אומרת המשנה 'עשרה דורות מנח ועד אברהם שכל הדורות היו מכעיסין ובאין‬ ‫שהביא רש"י מדברי חז"ל (סנהדרין פט‪,‬‬ ‫לעשות כן‪ ,‬מפני שכך ציווה השם ית'‪.‬‬ ‫וכו''‪ ,‬ומוזכר אברהם סתם ולא כתוב "אבינו"‪ ,‬ומיד אחר כך כתוב עשרה ניסיונות‬ ‫א) ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו‬ ‫נתנסה אברהם אבינו‪ ,‬וצריך ביאור למה בזה כן הזכיר אבינו‪.‬‬ ‫ועל דרך זה ביאר בכלי יקר "ויאמר אבי ‪-‬‬ ‫של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק‬ ‫לא אמר יצחק עדיין כלום אלא קראו אבי‬ ‫וביאר הרוח חיים "ירצה בזה על פי מה שכתוב (משלי כ‪,‬ז) מתהלך בתומו צדיק‬ ‫שמל בן י"ג שנה ולא מיחה‪ ,‬אמר לו יצחק‬ ‫ושתק‪ ,‬לפי שהרגיש יצחק שרצון אביו‬ ‫אשרי בניו אחריו‪ ,‬כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם‪ ,‬לבניו אחריו המה‬ ‫באבר אחד אתה מיַ ראני? אילו אמר לי‬ ‫להעלותו לעולה וחשב אם כן אינו מרחם‬ ‫כטבע מוטבע‪ ,‬ובקצת יגיעה יגיעו לזה‪ .‬כמו שנראה בחוש שרבים מעמי ארץ‬ ‫הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב‪,‬‬ ‫עלי כרחם אב על בנים ונהפך לי לאכזר‪ ,‬כי‬ ‫מהיהודים‪ ,‬מוסרים עצמם על קידוש השם‪ ,‬והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם‬ ‫והיינו שיצחק מעצמו היה מוכן למסור‬ ‫לא ידע עדיין שזה רצון בוראו‪ ,‬על כן קראו‬ ‫שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו‪ ,‬וכן כל העשרה ניסיונות היו להישיר הדרך‬ ‫נפשו על קידוש השם‪.‬‬ ‫אבי לנסותו אם יעננו שעדיין קבוע בלבו‬ ‫לפנינו"‪.‬‬ ‫ועוד אמרו במדרש (בראשית רבה נו‪ ,‬ח)‬ ‫שהוא אביו‪ ,‬או אם כבר הסיחו מלבו כאילו‬ ‫ומטעם זה לגבי הניסיונות מוזכר אברהם "אבינו"‪ ,‬כי בזה נתן את הכח לנו בניו‬ ‫בשעה שביקש אברהם לעקוד יצחק בנו‬ ‫איננו בנו‪ ,‬וכאשר ענה לו הנני בני והורה‬ ‫אחריו לעמוד בכל הניסיונות‪ ,‬וממנו קיבל כלל ישראל בכל הדורות את הכחות‬ ‫אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא‬ ‫לו שעדיין כל געגועיו עליו‪ ,‬אמר לו אם כן‬ ‫של מסירות נפש‪ ,‬וכן שאר כל הניסיונות שאברהם אבינו עמד בהם‪ ,‬גם לנו יש‬ ‫יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך‬ ‫איה השה לעולה‪ ,‬ואמר לו אלוקים יראה‬ ‫את הכחות לעמוד בהם‪ ,‬זוהי תורשתיות‪ ,‬שירשנו מאבותינו את הכח לעמוד‬ ‫ושמא תיפסל השחיטה ולא תעלה‬ ‫לו השה לעולה בני‪ ,‬לא אני בחרתי בך‬ ‫בניסיונות‪ ,‬מאברהם אבינו‪ ,‬מיצחק אבינו‪ ,‬ומיעקב אבינו‪ ,‬אין קורין אבות אלא‬ ‫לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה‪ ,‬והיינו‬ ‫כי אם אלוקים‪ ,‬ואני ואתה שנינו חייבים‬ ‫לשלושה (ברכות טז‪,‬ב)‪ ,‬והם‪ ,‬האבות – היסודות של כלל ישראל‪.‬‬ ‫בכבודו"‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫שבאמת חשב להיות קרבן‪ ,‬והיה מוכן‬ ‫*‬ ‫למסור את עצמו לזה‪.‬‬ ‫ויש לבאר הענין על פי משל‪ ,‬כשיש חולה‬ ‫מתי יגיעו מעשי – חינוך הילדים‬ ‫וכשהלכו אברהם ויצחק לעקידה כתוב‬ ‫רח"ל‪ ,‬והעצה להצילו היא רק על ידי ניתוח‪,‬‬ ‫"וילכו שניהם יחדיו" ופירש רש"י אף על‬ ‫מחפשים את המנתח הכי טוב‪ ,‬ובטוחים‬ ‫לאור מעשי האבות הק'‬ ‫פי שהבין יצחק שהוא הולך להישחט‬ ‫שהניתוח יצליח בסייעתא דשמיא‪ ,‬אבל‬ ‫‪...‬זכורני עוד מימי ילדותי‪ ,‬כשהייתי ילד קטן מאד‪ ,‬אמי ע"ה היתה מספרת לנו‬ ‫וילכו שניהם יחדיו בלב שווה‪ ,‬והיינו‬ ‫בשעת הניתוח הרי יש כאבים‪ ,‬שכואב‬ ‫על עקדת יצחק אבינו‪ ,‬היה שיר באידיש שמתאר את העקדה‪ ,‬והייתה שרה לנו‬ ‫למרות שציווי העקידה נאמר לאברהם‬ ‫למי שמנתחים אותו‪ ,‬וגם כואב למי‬ ‫את המילים עם מנגינה‪ ,‬על העקדה של יצחק ועל מסירות נפש‪ ...‬וכן על הצלת‬ ‫ולא ליצחק‪ ,‬מכל מקום גם יצחק שמח‬ ‫שאוהב אותו ומרגיש בכאבו‪ ,‬אבל אף על‬ ‫אברהם אבינו מכבשן האש‪ ,‬ועל הנסיונות של אברהם אבינו‪ ,‬דיברו על זה כבר‬ ‫בזה באותה מידה‪ ,‬ולא היה לו שום ניסיון‬ ‫פי כן ודאי שהניתוח אינו אכזריות‪ ,‬אלא‬ ‫לפני החיידר‪ ,‬לפני שהתחילו ללמוד חומש‪ ,‬הכל היה מלא אמונה‪...‬‬ ‫בעקידה‪ ,‬כי כבר היה בדרגה זו שמוכן‬ ‫זו ההצלה שלו‪ ,‬שבזה מאריכים את חייו‪,‬‬ ‫גם דיברו על הגהינם‪ ,‬שיש שכר ועונש‪ ,‬דיברו על זה גם עם הילדים הקטנים‪,‬‬ ‫למסור נפשו‪ ,‬וזהו שהיה בבחינת "עולה‬ ‫ואדרבה זה בא מצד מידת הרחמים‪ ,‬ומידת‬ ‫כשילד התחיל להבין משהו‪ ,‬מיד כבר ידע שיש גן עדן ויש גיהינום‪ ,‬יש מצוות‬ ‫תמימה"‪ ,‬שמוכן מעצמו למסור נפשו‬ ‫הרחמים מחייבת גם את זה‪ ,‬אמנם יש כאב‬ ‫ויש עבירות‪ ...‬על מצוה יש גן עדן‪ ,‬ועל עבירה יש גהינם‪ ,‬אפילו היו ממחישים את‬ ‫לקרבן‪.‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬אבל מצד שני יש חסד ורחמים‬ ‫הגהינם‪ ,‬וזה לא גרם לעצבות ולהחזיק עצמו כרשע‪ ...‬מפני שלימדו והמחישו גם‬ ‫של אריכות ימים‪ .‬ולכן כשיש דבר כזה‬ ‫אמנם אברהם אבינו עדיין היה צריך‬ ‫רח"ל‪ ,‬האב שמח בזה שמנתחים את הבן‪,‬‬ ‫את גודל שכר התורה והמצוות‪ ,‬שמדה טובה מרובה ממידת פורענות‪ ,‬ולכן ידיעת‬ ‫העונשים רק הוסיפה יראת שמים ולא גרמה לעצבות‪...‬‬ ‫לעמוד בניסיון לשחוט את בנו‪ ,‬ואף שכבר‬ ‫ואמנם גם כואב לו על הצער והייסורים‬ ‫קודם היה בכוחו לעמוד בזה‪ ,‬וגם הקב"ה‬ ‫שהבן סובל‪ ,‬אבל זו לא סתירה‪ ,‬מצד אחד‬ ‫‪...‬כל אחד ואחד הרי הוא 'מזכה הרבים' בביתו‪ ,‬באמצעות החינוך שהוא נותן‬ ‫ידע שיעמוד אברהם בניסיון‪ ,‬מכל מקום‬ ‫יש שמחה על אריכות החיים ומצד שני‬ ‫בבית‪ .‬וכך גם גננת בגן ילדים‪ ,‬מלבד החסד שהיא עושה בזה‪ ,‬ששומרת ומשגיחה‬ ‫הוצרך לנסותו‪ ,‬כמו שביאר הרמב"ן שענין‬ ‫על הילדים‪ ,‬וזה חסד עם ההורים‪ ,‬וגם חסד עם הילדים שיהיו שמורים‪ ,‬בנוסף לזה‬ ‫כאב על הצער‪ ,‬אבל זו לא אכזריות‪.‬‬ ‫הניסיון הוא "להוציא הדבר מן הכוח אל‬ ‫הרי גם אומרים עם הילדים בגן מודה אני‪ ,‬ופסוקי שמע ישראל‪ ,‬וברכת המזון‪,‬‬ ‫הפועל"‪ ,‬והיינו כי לפני הניסיון עדיין‬ ‫ומעשה שהיה בתקופת השואה שהנאצים‬ ‫ומדברים איתם על ענייני האמונה‪ ,‬וזה זיכוי הרבים באמונה‪...‬‬ ‫המדרגה אינה בשלמות‪ ,‬ויכולה להיות‬ ‫ימ"ש לקחו להריגה את הילדים תחילה‪,‬‬ ‫ובאמת זה דבר טוב שידברו עם הילדים בגן על אמונה‪ ,‬ועל בריאת העולם‪ ,‬שיש‬ ‫איזו הוה אמינא שלא לעמוד בניסיון‪,‬‬ ‫והיה שם יהודי אחד שהיה לו כסף ויכול‬ ‫בורא עולם‪ ,‬והעולם נברא בששה ימים‪ ,‬השמש נבראה והירח נבראה‪ ,‬וכל ענייני‬ ‫אבל לאחר הניסיון אדם מתעלה בדרגתו‬ ‫היה לשחד אותם שיצילו את בנו‪ ,‬אבל‬ ‫האמונה‪ ...‬להשריש בילדים אמונה! וכך באמת עושים בגני הילדים של החרדים‬ ‫ומקבל את שלמות המדרגה שכבר אין‬ ‫ידע כי אם ישחררו את בנו יתפסו במקומו‬ ‫לדבר השם‪ ,‬שמחנכים את הילדים לאמונה‪ ,‬ומכניסים בהם הרבה אמונה‪ .‬זהו‬ ‫אצלו שני צדדים בזה‪ ,‬ואילו יצחק לא‬ ‫ילד אחר‪ ,‬מפני שאותם הרשעים היה להם‬ ‫זיכוי הרבים שעושים בגן ילדים‪ ,‬וגם זיכוי הרבים שכל אחד עושה בביתו‪...‬‬ ‫הוצרך לניסיון מפני שכבר קודם היה לו‬ ‫מספר קבוע של ילדים לקחת להריגה בכל‬ ‫הטבע הזה‪.‬‬ ‫יום רח"ל‪ ,‬והלך לשאול את הרב אם מותר‬ ‫ענייני תפילה וביאורי סידור התפילה מאוצרו של רבינו זצללה"ה‬ ‫מודה אני‬ ‫שהוא בעל אמונה חלשה אומר סתם מפני שרגיל לומר‪ ,‬ואינו מרגיש את מה שהוא‬ ‫מודה אני‬ ‫אומר‪ ,‬והדבר תלוי בדרגת האמונה של כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫נוסח זה חיברו רבי משה בן מכיר בעל 'סדר היום'‪ ,‬והביאו המ"ב בסי' א'‪" -‬טוב לומר‬ ‫ושמעתי כי לפני שנים רבות‪ ,‬היו בחורים מישיבת חברון‪ ,‬שבשעה שהתעוררו מהשינה‬ ‫תיכף בקומו מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה‪ ,‬רבה אמונתך‪,‬‬ ‫היו אומרים כמה פעמים 'מודה אני לפניך'‪ ,‬והיו חוזרים ואומרים שוב ושוב‪ ,‬מפני‬ ‫והוא מן הכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות‬ ‫שהאמירה מעוררת להרגיש חיזוק האמונה‪.‬‬ ‫המופקדים בבוקר”‪.‬‬ ‫וגם‪ ,‬כי כשאדם אומר ומתבונן במה שמוציא מפיו‪ ,‬אף על פי שמרגיש שאינו במדרגה‬ ‫ומותר לומר מודה אני קודם נטילת ידיים‪ ,‬אף שידיו אינן נקיות‪ ,‬שדוקא בד"ת אסור‬ ‫הזאת‪ ,‬אבל אכפת לו מזה‪ ,‬וכיון שאכפת לו זוכה לסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫לאדם להרהר במבואות המטונפים‪ ,‬מפני גודל קדושת התורה‪ ,‬ואילו שאר מצוות‬ ‫מותר להרהר שם‪ ,‬וכן תפילה בקשה והודאה שאין בה הזכרת השם מותר אפילו‬ ‫במקום שאינו נקי‪ ,‬ובנפש החיים (ד‪,‬כז) כתב שמותר לחשוב מחשבות של דבקות‬ ‫וחיזוק האמונה במבואות המטונפים‪.‬‬ ‫"מודה אני"‬ ‫יש לפרש 'מודה' לא רק מלשון אמירת תודה‪ ,‬אלא אף מלשון הודאה‪ -‬כמו הודאת בעל‬ ‫דין שמודה שהוא חייב‪ ,‬כך היא גם ההודאה בכל בוקר שהאדם מודה ומכיר שהקב"ה‬ ‫"מודה אני לפניך וכו' מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה"‬ ‫הוא זה שהחזיר את נשמתו‪ ,‬כי הנשמה אינה חוזרת ממילא ובדרך הטבע‪ ,‬אלא‬ ‫"שהחזרת בי נשמתי"‪ ,‬ועל זה אומרים "מודה אני לפניך"‪ ,‬כלומר שאני מאשר ויודע‬ ‫הרגשת חיוב ההודאה‬ ‫את זה‪ ,‬שאתה הוא שהחזרת בי נשמתי‪ ,‬וממילא אני חייב להודות ולהכיר טובה על זה‪.‬‬ ‫נתבונן נא! האם באמת אנחנו מרגישים את חיוב ההודאה? הרי לא מרגישים כל כך‬ ‫את החיוב של הודאה‪ ,‬וזהו מפני שרגילים להתעורר בכל בוקר בריאים ושלמים ולא‬ ‫מרגישים את החסד בזה‪ ,‬וכמו שכתב החובות הלבבות (בהקדמה לשער הבחינה) כי‬ ‫"שהחזרת בי נשמתי"‬ ‫דבר שאדם רואה שנוהג כל הזמן‪ ,‬הוא מתרגל וחושב שזה טבע‪ ,‬וההרגל מחליש את‬ ‫האמונה‪.‬‬ ‫צריך ביאור‪ ,‬הרי גם כשאדם ישן הוא חי ונושם ואינו מת? והביאור בזה על פי מה‬ ‫שאמרו (בראשית רבה יד‪ ,‬ט) חמישה שמות יש לה נפש רוח נשמה חיה יחידה‪ ,‬והיינו‬ ‫ואמנם‪ ,‬כך הוא האמת‪ ,‬שכאשר אדם הולך לישון נשמתו ניטלת ממנו‪ ,‬ואף על פי שהוא‬ ‫שיש חמישה דרגות של נפש‪ ,‬ונפש ורוח יש גם לבעלי חיים וגם לגויים‪ ,‬אבל הנשמה‬ ‫נושם וממשיך לחיות‪ ,‬מכל מקום באותו הזמן אין בו דעת ושכל‪ ,‬והוא כמו בעל חי שיש‬ ‫היא חלק אלוק ממעל‪ ,‬והיא אינה קיימת אלא בבני אדם ולא בשאר בעלי חיים‪ ,‬וגם‬ ‫בו רוח ונפש אך לא נשמה‪ ,‬ואם ח"ו היה ממשיך לישון ולא היה ניעור משנתו‪ ,‬אזי היה‬ ‫לא בגויים‪[ ,‬ומה שכתוב במבול (בראשית ז‪ ,‬כב) "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו"‪,‬‬ ‫נשאר רחמנא לצלן כמו "צמח" שאינו מתפקד ואין ביכולתו לעשות כלום‪ ,‬ולמרות‬ ‫שמדובר גם על בעלי חיים‪ ,‬אין הכוונה ל"נשמה" אלא מלשון נשימה‪ -‬נשימת רוח‬ ‫שהוא חי ונושם‪ ,‬הרי אינו יכול לעסוק בתורה ולקיים המצוות‪ ,‬ובמצב כזה כיצד יוכל‬ ‫חיים]‪.‬‬ ‫לזכות לעולם הבא ולגן עדן‪.‬‬ ‫ובשעה שאדם ישן ניטלת ממנו הנשמה‪ ,‬ונשאר באותה שעה רק עם נפש כמו בעלי‬ ‫ועל זה אנחנו מודים ואומרים "מודה אני לפניך וכו' שהחזרת בי נשמתי"‪ ,‬שאלמלא‬ ‫חיים‪ ,‬והנשמה הקדושה שהיא חלק אלוה ממעל‪ ,‬חוזרת אליו רק כשמתעורר משנתו‪,‬‬ ‫חסד הקב"ה שמחזיר לנו את הנשמה בכל בוקר מחדש מה היה איתנו‪ ,‬ועל ידי החזרת‬ ‫ועל זה אנו מודים ואומרים שהחזרת בי 'נשמתי'‪.‬‬ ‫הנשמה שוב אין אנו כבעל חי אלא אדם שיש בכוחו לעסוק בתורה ולעשות מעשים‬ ‫טובים‪ ,‬ויכול לזכות לעולם הבא ולגן עדן‪ ,‬ולתענוג של דבקות וקרבת אלוקים שזהו‬ ‫ומטעם זה נוטלים ידיים בכל בוקר כשקמים מהשינה‪ ,‬כי כשהקב"ה נוטל את נשמת‬ ‫התענוג האמיתי כמו שביאר המסילת ישרים בפרק א'‪.‬‬ ‫האדם בשעת השינה הרי הוא כמו מת שאין בו נשמה‪ ,‬וכמו שהמלווים את המת שורה‬ ‫עליהם רוח רעה וצריכים ליטול ידיהם‪ ,‬כך גם בשעת השינה שורה רוח רעה‪ ,‬מפני‬ ‫ובפרט‪ ,‬שהרי במציאות ידוע שלפעמים בני אדם הולכים לישון ואינם קמים בבוקר‪,‬‬ ‫שחסר לו קדושת הנשמה‪ ,‬וכשקמים בבוקר נשארת רוח רעה על קצות האצבעות‬ ‫וישנים שנת עולם‪ ,‬ומתים מתוך שינתם רח"ל‪ .‬לכן צריכים להרגיש את ההשגחה‬ ‫וצריכים ליטול ידיים להעביר את הרוח רעה‪ ,‬וכמבואר להלכה בשו"ע (או"ח סימן‬ ‫ואת חיוב ההודאה על מה שקמים ומתעוררים בבוקר‪ ,‬ועל זה אנו מתפללים תפילה‬ ‫ד') שאין לגעת בעיניים ובאוזניים וכו' קודם נטילה‪ ,‬מפני שהרוח רעה עלולה להזיק‬ ‫ובקשה מיוחדת בברכת המפיל "והאר עיני פן אישן המוות"‪ ,‬לכן צריכים להרגיש את‬ ‫לאותם האיברים‪.‬‬ ‫ההשגחה ואת חיוב ההודאה על מה שקמים בבוקר‪.‬‬ ‫*‬ ‫שלא יהיה כדובר שקרים ח"ו‬ ‫במ"ש רבינו זצ"ל כי בשעת השינה הנשמה ניטלת מן הגוף אך נפשו נשארת בו‪ ,‬הראו‬ ‫ובאמת‪ ,‬אם אדם אומר דברים כאלו ואינו מאמין בהם באמונה שלמה הרי הוא דובר‬ ‫לרבינו מה שכתב הרמח"ל בספר דרך השם (ח"ג סוף פרק א') כי בשעת השינה גם‬ ‫שקרים‪ ,‬וכדברי חנופה בעלמא‪ ,‬או סתם שאינו מרגיש שמדבר למישהו ואינו חושב‬ ‫הרוח עולה למעלה‪ ,‬ורק הנפש נשארת בגוף‪ ,‬ואמר רבינו ע"ז שכן משמע לשון הפסוק‬ ‫שהקב"ה מקשיב ושומע את דבריו‪.‬‬ ‫(תהלים לא‪,‬ו) "בידך אפקיד רוחי"‪ ,‬היינו שגם הרוח עולה למעלה‪ ,‬ורק הנפש נשארת‬ ‫ובשלמא בברכת מודים בשמונה עשרה‪ ,‬שהוא נוסח שנתחבר מאנשי כנסת הגדולה‪,‬‬ ‫בשעת השינה‪.‬‬ ‫שם מזכירים בלשון רבים וא"כ לכאורה הוא יותר קל‪ ,‬דכיון שמזכירים בלשון רבים‬ ‫הכוונה לכלל ישראל‪ ,‬והיינו נשמת כלל ישראל שהיא נשמה אחת‪ ,‬ובכלל ישראל ישנם‬ ‫בעלי מדרגה כאלו שמרגישים באמת את חיוב ההודאה‪ ,‬ועל זה אומרים בלשון רבים‬ ‫"רבה אמונתך"‬ ‫מודים אנחנו לך‪ ,‬שלא רק אני בעצמי מודה אלא מודים אנחנו‪ ,‬כלל ישראל מודים‬ ‫להקב"ה‪ ,‬אבל ב'מודה אני' שנאמר בלשון יחיד הוא חמור טפי‪.‬‬ ‫הוא לשון הפסוק באיכה (ג‪ ,‬כג) "חדשים לבקרים רבה אמונתך"‪ ,‬ואמרו על זה במדרש‬ ‫(בראשית רבה עח‪ ,‬א) "על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעים שאמונתך רבה‬ ‫האמירה מעוררת ומחזקת האמונה‬ ‫להחיות לנו את המתים"‪ ,‬וכאשר אדם מתעורר בכל בוקר ומתחדש עם כוחות חדשים‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬גם מי שאינו במדרגה הזאת ואינו מרגיש ולא שם לב שקיבל את הנשמה בבוקר‬ ‫רואים בזה את ההשגחה‪.‬‬ ‫בחסדי שמים‪ ,‬אבל לכל הפחות צריך להאמין בזה‪ ,‬וכדי לקבל חיזוק האמונה אנו‬ ‫*‬ ‫אומרים בכל בוקר "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי"‪ ,‬שהוא נוסח שפשט בכל‬ ‫תפוצות ישראל‪ ,‬כדי שאמירת הדברים תשפיע עלינו לחשוב ולהבין שכך היא האמת‪,‬‬ ‫ובודאי שמחבר הנוסח בעל סדר היום ידע והרגיש דבר זה באמונה שלמה בלי שום‬ ‫"ראשית חכמה יראת ה'"‬ ‫ספיקות‪ ,‬אבל מה שאנחנו אומרים הוא כדי שגם אנחנו נתעורר ונרגיש בזה‪.‬‬ ‫התחלת הקדושה היא על ידי יראה‪ ,‬וכן כתוב "ראשית חכמה יראת ה'"‪ ,‬היינו שאפילו‬ ‫ויש הרבה דרגות בזה‪ ,‬מי שהוא בעל אמונה חזקה אומר מודה אני מתוך אמונה‪,‬‬ ‫תורה צריכה קודם יראה‪ ,‬לכל הפחות יראת העונש‪ ,‬ויתכן אפילו יראת הרוממות‪.‬‬ ‫ומרגיש שהקב"ה החזיר את נשמתו‪ ,‬ועל ידי זה האמונה מתחזקת אצלו יותר‪ ,‬ומי‬ ‫‪mimeged111@gmail.com‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪:‬‬ ‫כמו כן לתרומות והנצחות‪ ,‬ולשליחת ד"ת‪ ,‬עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל‪.‬‬