gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh

שבוע: וירא (2026-10-26)

אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא‬ ‫תשפ"ז | שנה ד' | גליון קמח‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אמונים נצר' קאסאן‬ ‫‪‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫‪‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫רעווא דרעווין פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫'נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית' האדם בעבודתו מחזיק ומקיים את הבריאה�������ה‬ ‫'כחומר ביד היוצר' הפיכת החומר לצורה ע"י ישראל · 'ואשתכללו שמיא וארעא' קיום והעמדת‬ ‫העולם ביום השבת · 'ונתתי לך מהלכים' העובד ה' נקרא הולך · 'תולדות השמים והארץ בהברא"ם'‬ ‫אברהם אבינו המשיך קיום לבריאה · 'כי גר יהיה זרעך' גזירת הגלות שנאמרה לאברהם אבינו‬ ‫פניני אמונים נצר‬ ‫גודל מעלת כל יום ויום ⋅ פרשת העקידה ���������������������������������������������������������������������יב‬ ‫דברות קודש‬ ‫רעווא דרעווין פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫'נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית'‬ ‫האדם בעבודתו מחזיק ומקיים את הבריאה‬ ‫'כחומר ביד היוצר' הפיכת החומר לצורה ע"י ישראל · 'ואשתכללו שמיא‬ ‫וארעא' קיום והעמדת העולם ביום השבת · 'ונתתי לך מהלכים' העובד ה'‬ ‫נקרא הולך · 'תולדות השמים והארץ בהברא"ם' אברהם אבינו המשיך קיום‬ ‫לבריאה · 'כי גר יהיה זרעך' גזירת הגלות שנאמרה לאברהם אבינו‬ ‫שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה‬ ‫בפרשתן (יב‪ ,‬א) 'ויאמר ה' אל אברם לך‬ ‫אחת דולקת‪ ,‬אמר תאמר שהבירה זו‬ ‫לך מארצך וממולדתך ומבית‬ ‫בלא מנהיג‪ ,‬הציץ עליו בעל הבירה אמר‬ ‫אביך אל הארץ אשר אראך'‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫לו אני הוא בעל הבירה‪ ,‬כך לפי שהיה‬ ‫(ד"ה לך) על כפל הלשון 'לך לך' שהכוונה‬ ‫אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה‬ ‫'להנאתך ולטובתך' שכאן אי אתה זוכה‬ ‫בלא מנהיג‪ ,‬הציץ עליו הקב"ה ואמר לו‬ ‫לבנים ורק בארץ כנען‪ .‬אמנם הרמב"ן (ד"ה‬ ‫אני הוא בעל העולם‪ ,‬ויתאו המלך יפיך כי‬ ‫ויאמר) כתב על דברים אלו‪' :‬ואין צורך‪ ,‬כי‬ ‫הוא אדוניך ויתאו המלך יפיך (תהלים מה יב)‬ ‫משפט הלשון כן'‪ ,‬ומביא כמה פסוקים‬ ‫ליפותיך בעולם‪ ,‬והשתחוי לו‪ ,‬הוי ויאמר ה'‬ ‫המתבטאים כך‪ .‬ויש לפרש עוד בלשון‬ ‫אל אברם'‪.‬‬ ‫הכתוב‪.‬‬ ‫והוא פלא‪ ,‬שמשמע מהמדרש שקודם‬ ‫במדרש רבה (בראשית רבה לט א) איתא‪:‬‬ ‫לציווי זה לא היה אברהם אבינו‬ ‫'אמר רבי יצחק‪ ,‬משל לאחד‬ ‫ה‬ ‫ועם כל זה נשבע שלא יקח מאום ואף שרוך‬ ‫מכיר שיש מנהיג לעולם ושהשי"ת הוא‬ ‫נעל‪ ,‬ומה החילוק ביניהם‪.‬‬ ‫בעל הבירה‪ ,‬והלא היה בן שבעים וחמש‬ ‫שנה בצאתו מחרן (להלן פסוק ד)‪ ,‬ולשיטה‬ ‫'כחומר ביד היוצר'‬ ‫המאוחרת ביותר כבר הכיר את בוראו‬ ‫הפיכת החומר לצורה ע"י ישראל‬ ‫בגיל מ"ח (בר"ר מו ב)‪ ,‬נמצא שכבר עמד‬ ‫לבאר הענין נקדים‪ ,‬שהנה הבריאה‬ ‫כעת אחר קרוב לשלושים שנה של‬ ‫מורכבת מחומר ומצורה‪ ,‬החומר‬ ‫פרסום האמונה‪ ,‬וכבר היו איתו כעת‬ ‫הוא החלק הגשמי והחיצוני של הבריאה‪,‬‬ ‫'אלפים ורבבות' מהנפש שעשה בחרן על‬ ‫והצורה היא הרוחניות והקיום של כל‬ ‫ידי שקירבם תחת כנפי השכינה כלשון‬ ‫הנבראים‪ ,‬וכמו אומן הלוקח חומר ועושה‬ ‫הרמב"ם (ע"ז פ"א ה"ג)‪ ,‬ואיזה ענין עדיין‬ ‫ממנו צורה ושלמות‪ .‬ודבר זה הוא בעולם‬ ‫לא היה בשלמות הבהירות אצלו שכעת‬ ‫בשנה ובנפש‪ ,‬בנפש היינו‪ ,‬שכל אומות‬ ‫התחדש לו על ידי דברי הבורא של 'לך לך‬ ‫העולם הם החומר וכלשון חז"ל (קידושין‬ ‫מארצך'‪.‬‬ ‫סח‪ ).‬שהם 'עם הדומה לחמור'‪ ,‬ואילו בני‬ ‫בהמשך הפרשה אחר שנלחם אברהם‬ ‫ישראל הם הצורה והקיום של כל הבריאה‪,‬‬ ‫אבינו עם המלכים והציל את‬ ‫וכמו שכל אחד מבין שהחומר הוא רק‬ ‫לוט ואת כל עם סדום נאמר (יד כא‪-‬כד)‬ ‫טפל והכנה לצורה ואין לו חשיבות בפני‬ ‫שנשבע למלך סדום שלא יקח מרכוש‬ ‫עצמו‪ ,‬רק מה שהוא מסייע וגורם לשלמות‬ ‫אנשי סדום שהציל מחוט ועד שרוך נעל‬ ‫הצורה‪ ,‬כמו כן כל הנבראים הם כאן רק‬ ‫כדי שלא יאמר 'אני העשרתי את אברם'‪.‬‬ ‫כדי לסייע לישראל ולהיות טפלים אליהם‬ ‫והקשו המפרשים שהלא בתחילת הפרשה‬ ‫בתכלית‪ ,‬ובני ישראל נותנים את הצורה‬ ‫אחר שנלקחה שרה לבית פרעה נאמר (יב‬ ‫בכל הבריאה שנבראה כדי לשמשם‪ ,‬והם‬ ‫טז) 'ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן‬ ‫מעלים את הכל ומתקנים את כל הבריאה‪,‬‬ ‫ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות‬ ‫וכן בבחינת עולם‪ ,‬מקום המקדש הוא‬ ‫וגמלים'‪ ,‬ושם לא סירב לקחת ממנו את‬ ‫הנותן צורה וקיום לכל שאר המקומות‬ ‫המתנות‪ ,‬וסבר שזהו העושר שהשי"ת‬ ‫שבעולם‪.‬‬ ‫הבטיח לו בצאתו מחרן‪ ,‬אף ששם היה הכל‬ ‫כמו כן בשנה יש בחינת חומר וצורה‪,‬‬ ‫מתנה גמורה‪ ,‬ואילו כאן שרכוש סדום שייך‬ ‫החומר הוא ימות החול והצורה היא‬ ‫אליו משורת הדין כדין 'מציל מזוטו של ים'‬ ‫יום השבת קודש‪ ,‬ורק בזכות יום השבת‬ ‫(ב"מ כא‪ :‬ועי' מהרש"א ח"א חולין פט‪ .‬ד"ה קשה גזל)‪,‬‬ ‫ו‬ ‫הבדל שהוא דבר הנבדל נקרא קדוש‪,‬‬ ‫קודש יש קיום לכל הבריאה‪ ,‬כדבריו‬ ‫על כן שבת נבדל מכל הימים בזמן נקרא‬ ‫של האור החיים הק' (בראשית ב ג ד"ה כי בו)‬ ‫קודש‪ ,‬וישראל עם קרובו נבדלים מכל‬ ‫שהבריאה היתה רק לששת ימים‪ ,‬ורק‬ ‫האומות בנפש נקראו קודש'‪.‬‬ ‫בזכות יום השבת ושומרי השבת 'חוזר ה'‬ ‫רק עם בני ישראל שהם הצורה שבבריאה‬ ‫ומשפיע נפש לעולם‪ ,‬שיעור המקיים עוד‬ ‫יש ביכולתם להכניס את הצורה‬ ‫ששת ימים‪ ,‬וכן על זה הדרך‪ ,‬וזולת זה‬ ‫בזמן‪ ,‬ואילו גוי שהוא עצמו חומר אין לו‬ ‫היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים‬ ‫שייכות לזה‪' ,‬כי מאין ולאין ובין החומר‬ ‫וחוזר לתוהו ובוהו'‪ ,‬ונמצא שרק באמצעות‬ ‫ענין הצורה'‪ .‬ומסיים שם‪' :‬והמשכיל יבין‬ ‫השבת יש קיום ועמידה לכל הבריאה‪ ,‬ועד‬ ‫דבר מתוך דבר‪ ,‬ויתלהב לבבו בתשוקה‬ ‫יום השבת היו כולם כחומר בלי צורה‪.‬‬ ‫הנכבדת לרומם ולהדר את מלך הכבוד‪,‬‬ ‫זו מבאר באגרא דכלה (פרשת‬ ‫בדרך‬ ‫אשר בחר בנו מכל העמים והנחילנו יום‬ ‫בראשית ביאורי רש"י ריש פרשה ב) ענין‬ ‫הקדוש הזה'‪ .‬ויש מכך התעוררות לנו היאך‬ ‫המנוחה של שבת‪ ,‬שאמרו חז"ל (רש"י בראשית‬ ‫צריך להיראות יום השבת קודש‪ ,‬שאין זה‬ ‫ב ב ע"פ המדרש בר"ר י ט) ומה היה העולם חסר‬ ‫זמן של מנוחת הגוף כמו המקובל בכל‬ ‫מנוחה‪ ,‬באת שבת באת מנוחה'‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫העולם שיש יום אחד בשבוע של מנוחה‬ ‫'ענין המנוחה להבין דאינו בריאה‪ ,‬אך הוא‬ ‫כדי שיהיה כחות חדשים ורעננים אחר כך‬ ‫בריאת הצורה‪ ,‬דהעבודה מגיע להחומר‪,‬‬ ‫בעבודה‪ ,‬ולא זהו ענין יום השבת‪ ,‬כנפסק‬ ‫והמנוחה באת מצד הצורה‪ ,‬והנה שבת‬ ‫בהלכה (מג"א סי' רצ בשם ספר חסידים סי' רסו)‬ ‫הוא צורת הזמן וישראל הם צורת העמים‪,‬‬ ‫שאסור לומר בשבת שהמנוחה היא כדי‬ ‫כי העמים חומר להם כענין שאמרו רז"ל עם‬ ‫שיהיה כח לעשות מלאכה במוצאי שבת‪.‬‬ ‫הדומה לחמור‪ ,‬וקודם שבא אור קדושת‬ ‫שהחתם סופר (דרשות בהקדמה לח"א עמוד‬ ‫עד‬ ‫שבת עדיין היו הנמצאים הנבראים תחת‬ ‫ג ד"ה איתא) רוצה לחדש שגוי ששבת‬ ‫הזמן כחומר בלי צורה‪ ,‬עד הופיע עליהם‬ ‫ביום השבת רק לשם מנוחת הגוף כדי‬ ‫קדושת יום השבת שהוא צורת הזמן הוא‬ ‫שיוכל לחזור למלאכתו‪ ,‬לא עבר בזה‬ ‫ענין המנוחה השייך להצורה דווקא‪ ,‬ומאז‬ ‫איסור‪ ,‬כי אין זה נחשב כלל לשביתת‬ ‫הנחילו לישראל עם קרובו דייקא שהם גם‬ ‫שבת‪ .‬ואדרבא‪ ,‬ביום השבת קודש מוטל‬ ‫כן צורת כל הגויים‪ ,‬ולא עשה כן לכל גוי‪ ,‬כי‬ ‫עלינו עבודה גדולה לקדש את כל ימות‬ ‫גוי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח‪ ,):‬כענין זר‬ ‫החול ולהכניס בהם צורה על ידי שממלאים‬ ‫שאכל את הקודש‪ ,‬כי ענין קודש פירושו‬ ‫ז‬ ‫ומוסיף האהבת שלום שזהו ענין‬ ‫כראוי את השבת בתורה ועבודה לפני ה'‪,‬‬ ‫התכללות העולמות שיש ביום‬ ‫שזהו ענין המנוחה כדברי האגרא דכלה‪,‬‬ ‫השבת‪ ,‬שבששת ימי המעשה כל עולם‬ ‫ויהודי הזוכה לפנימיות השבת אינו מסוגל‬ ‫עומד בפני עצמו ואינו מקבל תענוג זה‬ ‫להבין היאך אפשר כלל לישון בשבת ולא‬ ‫מזה‪ ,‬ואילו ביום השבת קודש 'כל העולמות‬ ‫לנצל כל רגע מהיום הגדול והקדוש הזה‪,‬‬ ‫נכספים ומשתוקקים מאוד באהבה עצומה‬ ‫ומסיים על זה האגרא דכלה שם‪' :‬יצאנו‬ ‫זה לזה‪ ,‬להתכלל כל אחד בחבירו‪ ,‬ומקבלים‬ ‫מעט חוץ מגדר הקיצור מחמת חביבות יום‬ ‫נחת רוח זה מזה‪ ,‬כי גבוה מעל גבוה יש‪,‬‬ ‫הנכבד‪ ,‬אשרי העם שככה לו'‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫וכל אחד משתוקק לגבוה ממנו‪ ,‬על דרך‬ ‫(זמר האר"י ז"ל לשבת) בני היכלא דכסיפין‪ .‬ועל‬ ‫'ואשתכללו שמיא וארעא'‬ ‫קיום והעמדת העולם ביום השבת‬ ‫כן נקראת שבת‪ ,‬מלשון שביתא ונייחא‬ ‫ותענוג‪ ,‬כמבואר בזוהר הקדוש (ח"ב קכח‪).‬‬ ‫כעין הדברים האלו כתב גם האהבת‬ ‫שבת נייחא דכולא‪ ,‬תיאובתא דכולא‪,‬‬ ‫שלום [שיומא דהילולא קדישא‬ ‫דביקותא דכולא‪ ,‬דעילא ותתא כחדא'‪,‬‬ ‫דיליה חל בשבוע הבעל"ט (י"ז חשון)] בפרשת‬ ‫וכל זאת מכח חיות השי"ת המתגלה בכל‬ ‫בראשית (ד"ה ויכולו) שטעם הדבר שיום‬ ‫הנבראים כאחד ביום השבת‪.‬‬ ‫השבת 'היא קיום וחיות של כל העולמות'‪,‬‬ ‫שורש כל הדברים האלו הם שעל ידי‬ ‫הוא כיון שבכל ימות החול יש הסתר פנים‬ ‫קדושת ושמירת השבת יומא‬ ‫והעלמה‪ ,‬ולא רואים שהשי"ת מנהיג ומחיה‬ ‫דנשמתין של כל יהודי יש חיות וקיום‬ ‫את כל הבריאה‪ ,‬אלא נראה שהעולם‬ ‫לעולם‪ ,‬וכדברי האור החיים הק' שם שמיום‬ ‫כמנהגו נוהג ואיש הישר בעיניו יעשה ולכן‬ ‫בריאת העולם לא חסר העולם שומר שבת‪,‬‬ ‫חסרים החיות והקיום והצורה לבריאה‪.‬‬ ‫החל מאדם הראשון דרך שת בנו ואחריו‬ ‫וביום השבת קודש מבהיק השי"ת את‬ ‫מתושלח ונח שם אברהם יצחק ויעקב וכו'‪,‬‬ ‫אורו הבהיר מהשורש הנעלם כביכול‪ ,‬וכל‬ ‫ורק על ידי כן יש קיום לעולם‪ .‬וזה שאמרו‬ ‫הנבראים שבים ומשתוקקים אליו‪ ,‬ובזה‬ ‫חז"ל (שבת קיט‪ ):‬שהשומר שבת ואומר‬ ‫יש קיום וחיות לכל הבריאה‪ ,‬על ידי חיות‬ ‫'ויכולו' נעשה שותף להקדוש ברוך הוא‬ ‫השי"ת המתגלה בהם‪ ,‬כמו שמבואר כל זה‬ ‫במעשה בראשית‪ ,‬כי אכן רק על ידו יש‬ ‫בארוכה בספה"ק יושר דברי אמת (אות מה‪-‬‬ ‫קיום וצורה לעולם‪.‬‬ ‫מח)‪.‬‬ ‫ח‬ ‫אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא‬ ‫לכן ביום השבת שבו מתיישבת‬ ‫אוכל עוד לצאת ולבוא'‪ ,‬שבכל חייו היה‬ ‫ומתקיימת כל הבריאה‪ ,‬וכל‬ ‫משה רבינו בבחינת 'הולך' ועלה למעלה‬ ‫החומר נהפך לצורה ומקבל חיות וקיום‪,‬‬ ‫והוריד תורה לישראל‪ ,‬וכך עלה ונתעלה‬ ‫הזמן גרמא להודות ולשבח להשי"ת‬ ‫במדרגותיו הקדושות‪ ,‬וביום פטירתו אמר‬ ‫ולהכיר בו מתוך העולם הגשמי‪ .‬וכמאמרו‬ ‫לישראל 'לא אוכל עוד לצאת ולבוא'‪,‬‬ ‫של הרה"ק מאפטא זי"ע [שהחידושי הרי"ם‬ ‫שאמנם כעת הוא עדיין בבחינת 'וילך משה'‬ ‫זי"ע שמעו ממנו בחתונה הגדולה באוסטילא‬ ‫בחינת הולך‪ ,‬אך משעה שיסתלק כבר לא‬ ‫והתבטא שבמשך קרוב לשנה לא מש טעמו‬ ‫יוכל עוד לצאת ולבוא אלא יהיה כבחינת‬ ‫המתוק של מאמר זה מפיו (כן הביא נכדו בשפתי‬ ‫מלאך שהוא עומד כמו שנאמר (זכריה ג ז)‬ ‫צדיק פרשת בשלח אות לה)] על הנוסח בתפילת‬ ‫'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה'‪,‬‬ ‫שחרית לשבת 'ויום השביעי משבח‬ ‫וזה שרמזה התורה בסמיכות הסיום‬ ‫ואומר מזמור שיר ליום השבת לפיכך‬ ‫וההתחלה‪ ,‬שהבריאה היא בשביל התורה‬ ‫יפארו ויברכו לאל כל יצוריו'‪ ,‬שבשבת‬ ‫ובשביל ישראל כדי שיהלכו ממדרגה‬ ‫הראשונה אחר ששת ימי בראשית רצו כל‬ ‫למדרגה ויכניסו את הצורה בחומר ויעלו‬ ‫הנבראים והיצורים לפתוח את פיהם בשיר‬ ‫ויקנו את כל הבריאה‪ ,‬עכתד"ק‪ .‬כי אכן‪,‬‬ ‫ושבחה ליוצרם ובוראם אך לא ידעו האם‬ ‫רק לאיש יהודי יש את הכח להעלות את‬ ‫נכון וראוי הדבר לעשותו‪ .‬וכשיום השבת‬ ‫הבריאה בבחינת הליכה והתעלות‪ ,‬ואילו‬ ‫בעצמו התחיל לומר 'טוב להודות לה'‬ ‫מלאך הוא עומד ויכול הוא רק לעשות את‬ ‫ולזמר לשמך עליון'‪' ,‬לפיכך' מיד פתחו כל‬ ‫שליחותו ולומר את שירתו שלשמה נברא‪,‬‬ ‫היצורים את פיהם להודות ולשבח ליוצר‬ ‫ונקרא עומד כי אין אצלו בחינת עליה‪.‬‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫'תולדות השמים והארץ בהברא"ם'‬ ‫'ונתתי לך מהלכים'‬ ‫אברהם אבינו המשיך קיום לבריאה‬ ‫העובד ה' נקרא הולך‬ ‫באור הדברים האלו נביא לבאר שאברהם‬ ‫מראפשיץ זי"ע (זרע קודש ריש פרשת‬ ‫הרה"ק‬ ‫אבינו אכן כבר היה הולך ומפרסם‬ ‫בראשית ד"ה חיבור סוף התורה לראשיתה)‬ ‫אלקותו בעולם והיה ראש המאמינים‪ ,‬אבל‬ ‫כתב לרמז בסיום התורה 'לעיני כל ישראל'‬ ‫בדרך אפשר יש לומר שעדיין היה חסר לו‬ ‫שהוא ראשי תיבות 'ילך'‪ ,‬ומבאר שם‬ ‫את הידיעה הזאת‪ ,‬שעל ידי עבודתו שלו‬ ‫שזה שאמר הכתוב 'וילך משה וידבר את‬ ‫יש קיום לכל הבריאה כולה והוא הנותן בה‬ ‫הדברים האלה אל כל ישראל‪ ,‬ויאמר‬ ‫ט‬ ‫ברוח הדברים נשוב לבאר שלכן כשבא‬ ‫צורה וחיות‪ ,‬והיה תמוה בעיניו שלבשר‬ ‫פרעה ורצה לתת לאברהם אבינו‬ ‫ודם יש כח כה חזק‪ ,‬לחיות ולהחזיק את‬ ‫מתנות רבות לא נמנע מלקחתם‪ ,‬שהנה‬ ‫כל הבריאה הגדולה‪ .‬לכן הראה לו השי"ת‬ ‫פרעה נתן לו דברים אלו על שלקח ממנו‬ ‫'בירה דולקת' שרומז על הבריאה הזורחת‬ ‫את שרה‪ ,‬וכאשר נודע לו אחר כך שהיא‬ ‫והנוצצת באור האלוקי‪ ,‬ואמר לו שלא יאמר‬ ‫אשת איש שילחו מיד ממצרים‪ ,‬והיינו שלא‬ ‫שהבריאה היא בלא מנהיג‪ ,‬כי כביכול כל‬ ‫רצה שהדבר הזה יתפרסם ויתוודע לכל‪,‬‬ ‫אדם צריך לדעת שגם לו יש חלק בקיום‬ ‫וממילא נתן לו הכל בהשקט ובחשאי עם‬ ‫העולם על ידי תורתו ומצוותיו הנותנים‬ ‫התבטלות והכנעה‪ ,‬ונמצא שהכניע את‬ ‫קיום לעולם‪ ,‬וכביכול גם אני הוא שותף עם‬ ‫החמורים שנתן לו ואת שאר דברי החומר‬ ‫בעל הבירה הבורא ית"ש בעצמו‪ ,‬וכדברי‬ ‫תחת הצורה של אברהם אבינו ראש‬ ‫האור החיים שעל ידי כן נהיה האדם שותף‬ ‫המאמינים ואבי האומה‪ ,‬וזה דבר נכון וישר‬ ‫עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית‪.‬‬ ‫שהוא תכלית כל הבריאה‪ ,‬שיוכנע החומר‬ ‫זה נרמז בפסוק בריש הפרשה‪ ,‬שאמר‬ ‫לפני הצורה וכנ"ל‪.‬‬ ‫השי"ת לאברהם לך לך מארצך‪,‬‬ ‫אמנם לא כן היה המעשה עם מלך סדום‪,‬‬ ‫תיבות 'אברם לך לך' הם אותיות 'מלאך‬ ‫שאף אחר שרק בזכות אברהם‬ ‫‪ -‬רב לך'‪ ,‬וכדברי המדרש (בר"ר צד ג) על‬ ‫אבינו ניצלו כל בני עמו עם רכושם‪,‬‬ ‫הפסוק (בראשית מה כח) שאמר יעקב אבינו 'רב‬ ‫מכל מקום הוא הרגיש שהוא עושה כאן‬ ‫עוד יוסף בני חי'‪ ,‬שהכוונה שהוא במדרגה‬ ‫איזה עסק ומשא ומתן עם אברהם‪ ,‬והוא‬ ‫יותר גדולה ורבה ממני‪ ,‬וגם כאן רמז לו‬ ‫'הסכים' לוותר על הרכוש בתמורה לקבלת‬ ‫השי"ת שהוא יותר במעלה רבה ממלאך‪,‬‬ ‫הנפשות‪ ,‬וכדרך של אנשי סדום שאינם‬ ‫כיון שבעבודתו שלו הוא מקיים ונותן‬ ‫נותנים צדקה ובטוחים שהכל שייך רק‬ ‫צורה בכל הבריאה‪ ,‬ורק על ידו יש קיום‬ ‫להם בא והציע לאברהם את הרכוש‪ ,‬בלא‬ ‫לעולם‪ .‬וכדברי החתם סופר על רבו הגאון‬ ‫הכנעת החומר תחת הצורה ובלי ההכרה‬ ‫רבי נתן אדלר זי"ע‪' :‬ווי קומט א מלאך צו‬ ‫שבאמת הכל שייך רק לאברהם מצד‬ ‫מיין רבי'‪ ,‬ונחלתו של אבינו אברהם לעולם‬ ‫הדין‪ ,‬לכן מיאן אברהם אבינו לקחת מידו‬ ‫תהיה‪ ,‬שיש לנו ירושת אבות לזכור שאנו‬ ‫מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬ובפרט שידע שהוא‬ ‫כביכול נותנים קיום וחיות לכל העולמות‪,‬‬ ‫ילך ויפרסם לכל שאברהם אבינו אב המון‬ ‫ובזה נתחזק לעשות את עבודתנו בחיזוק‬ ‫גויים הוזקק לקחת ממנו את מה שנתן לו‬ ‫ובהתחדשות כראוי וכיאות‪.‬‬ ‫י‬ ‫אברהם אבינו נשפע חיות וקיום לבריאה‬ ‫ולהיכנע תחתיו‪ ,‬אשר זהו ההיפך מהכנעת‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ומתחילים השני אלפים תורה‪,‬‬ ‫החומר תחת הצורה‪ ,‬ומטעם זה נשבע‬ ‫והאמונה מתרבה בעולם‪.‬‬ ‫אברהם אבינו שלא יקח ממנו מאומה ולא‬ ‫קראנו היום את ברית בין הבתרים בו‬ ‫יאמר 'אני העשרתי את אברם'‪.‬‬ ‫הראה השי"ת לאברהם אבינו את‬ ‫כל הגלויות והצרות שיעברו על בני ישראל‬ ‫'כי גר יהיה זרעך'‬ ‫גזירת הגלות שנאמרה לאברהם אבינו‬ ‫בכל הזמנים‪ ,‬ואת כל האימה והחשכה‬ ‫הגדולה של הגלות הדומה ללילה‪ ,‬והוא‬ ‫זהו הלימוד מפרשה זו‪ ,‬שיש לנו לזכור‬ ‫הנותן לנו את החיזוק להחזיק איתן בכל‬ ‫ולדעת מה רב כחנו והשפעתנו‬ ‫המצבים עם האמונה בהשי"ת בתמימות‪,‬‬ ‫בבריאה‪ ,‬שרק אנו מקיימים את הכל‬ ‫כמו שאמר לו השי"ת בפרשתן (יז א)‬ ‫ונעשים שותף עם השי"ת בבריאת‬ ‫'התהלך לפני והיה תמים'‪ .‬יעזור השי"ת‬ ‫העולם‪ ,‬ואנו בבחינת הולך ובחינת צורה‬ ‫שכבר נזכה לביטול כח הרע ולהתגלות‬ ‫של החומר‪ .‬וכל זה נלמד מפרשתן‪ ,‬אשר‬ ‫הגדולה של הישועה‪ ,‬ומתוך שפע רב בכל‬ ‫בלעכאוויטש היו אומרים שמפרשת לך לך‬ ‫העניינים‪ ,‬חיי בני ומזוני רוויחי‪ ,‬נזכה לגאולה‬ ‫ואילך יש להשי"ת כבר נחת רוח ותענוג‬ ‫השלמה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫מהעולם שברא‪ ,‬כיון שכעת במעשיו של‬ ‫אי‬ ‫נצר‬ ‫אמונים‬ ‫פניני‬ ‫קטעים נבחרים מתוך גליונות 'אמונים נצר'‬ ‫פרשת וירא‬ ‫גודל מעלת כל יום ויום · פרשת העקידה‬ ‫גודל מעלת כל יום ויום‬ ‫אחר אורחים והכנסתם לביתו כדי‬ ‫יום חמישי פרשת חיי שרה‬ ‫היום‬ ‫להאכילם ולהשקותם‪.‬‬ ‫תשפ"ו הוא יום גדול עד מאוד‬ ‫כאשר בא היום השלישי למילתו‬ ‫כעת‬ ‫ומיוחד ביותר‪ .‬וכמו כן כל יום ויום הוא‬ ‫בא אליו היצר הרע ודיבר על‬ ‫יום מיוחד שלא היה מעולם ולא יהיה‬ ‫ליבו ואמר לו‪ ,‬הנה אתמול קיימת‬ ‫לעולמים‪ ,‬בכל יום יש את העבודה‬ ‫מצות הכנסת אורחים‪ ,‬ומחר כאשר‬ ‫והתורה של היום הזה‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫תרגיש יותר בטוב גם תמשיך לקיים‬ ‫להשלימם מחר ואין מספיק מה שעשו‬ ‫מצוה רבה זו‪ ,‬אבל היום שאתה נמצא‬ ‫אתמול‪ ,‬כי היום הוא יום חדש ויחיד‪.‬‬ ‫במצב סכנה לא יהיה שום טענה עליך‬ ‫יש מאמר מהרה"ק מסקולען זצוק"ל‬ ‫שלא קיימת את מצות הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫על הפסוק בריש פרשת וירא (בראשית יח‬ ‫וכולם יבינו אותך‪ ,‬ואף הקב"ה יבין‬ ‫א) 'והוא יושב פתח האוהל כחום היום'‪,‬‬ ‫שקיימת את ציווי ה' במצות מילה‪.‬‬ ‫ודבר זה נראה חשבון שכלי ונכון‬ ‫כי הנה אברהם אבינו ישב תמיד בפתח‬ ‫מאוד‪ ,‬והיה מן היושר שאברהם אבינו‬ ‫האוהל‪ ,‬מחמת כי עניינו ומצוותו היתה‬ ‫יקבל את דברי היצר הרע‪ ,‬וביום הזה‬ ‫מצות הכנסת אורחים‪ ,‬וכמו שנאמר (שם‬ ‫ישכב במיטתו עד שיחזור לאיתנו‬ ‫כא לג) 'ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם‬ ‫הראשון‪ ,‬ויקבל עליו את הבריסק'ע‬ ‫בשם ה' אל עולם'‪ ,‬והיה עסוק בחיפוש‬ ‫בי‬ ‫א) 'ואברהם זקן בא בימים'‪ ,‬והינו שבא‬ ‫חומרה שיחמיר בפיקוח נפש‪ ,‬ויוותר‬ ‫למעלה עם כל ימיו ואפילו אחד מהם‬ ‫על החומרה של הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫לא נעדר‪( ,‬ראה זוה"ק ח"א רכד‪ .‬נועם אלימלך פרשת‬ ‫זה באה התורה להדגיש 'והוא‬ ‫על‬ ‫עקב ד"ה א"י והיה עקב הג'‪ ,‬ועוד)‪.‬‬ ‫יושב פתח האוהל כחום היום'‪,‬‬ ‫האדם עומד משנתו בבוקר‬ ‫כאשר‬ ‫שאברהם אבינו התחזק לחשוב בדעתו‬ ‫להתמלא‬ ‫הוא‬ ‫צריך‬ ‫שאין שום מקום לטענת היצר הרע‬ ‫בהתלהבות דקדושה ובשמחה וחשק‬ ‫שאפשר לוותר על קיום מצוה ליום‬ ‫עצומים להשלים תפקידו ביום הזה‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬כי הרי 'כחום היום'‪ ,‬מה יהא על‬ ‫ואם אין לו חשק להתאמץ בעבודת‬ ‫ה'חום' וההתלהבות של קיום המצוה‬ ‫ה'‪ ,‬אי אפשר להתנחם שמחר יקום‬ ‫של 'היום' זה‪ ,‬ואין זה זה נוגע כלל‬ ‫בהתחדשות ופרישקייט‪ ,‬והיום הזה‬ ‫לקיום המצוה של אתמול ושל מחר‪,‬‬ ‫כבר יעבור כפי שיעבור‪ .‬וכי כל כך‬ ‫ולכן לא יכול היה אברהם אבינו‬ ‫במהירות מוותרים על אוצר יקר‬ ‫להעלות על דעתו להפסיד יום אחד את‬ ‫וחביב כזה של היום ההווה שלא יחזור‬ ‫מצות הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫לעולם?!‬ ‫כך אנו צריכים להרגיש‪ ,‬שהיום‬ ‫אכן‬ ‫שכתב ביערות דבש (ח"א דרוש ד)‪:‬‬ ‫כמו‬ ‫הזה לא היה מעולם מעת בריאת‬ ‫'היטיבו דרכיכם עם בינות‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬ולעולם הוא לא יהיה יותר‪,‬‬ ‫וחוסו על העדר הזמן‪ ,‬כי אין יקר‬ ‫וכך הוא אליבא דאמת‪ ,‬וממילא לא‬ ‫בנבראים כמו הזמן'‪ .‬וכמסופר על‬ ‫שייך לנחם את עצמו עם יום המחר‪ ,‬כי‬ ‫הרה"ק האהבת ישראל מויז'ניץ זי"ע‬ ‫יום ההווה לא יחזור שוב לעולם‪ .‬וזה‬ ‫אשר היה נוהג לטייל בחוצות‪ ,‬וכאשר‬ ‫הוא מהלך החיים שצריך לחיות בו‪ ,‬כי‬ ‫היה רואה אנשים יושבים ומבלים את‬ ‫זהו מהתכסיסים המחוכמים של כחות‬ ‫זמנם בפטפוטי סרק ועישון וכדו'‪,‬‬ ‫הרע‪ ,‬שאפשר להיות נקרא עובד ה'‬ ‫היה ניגש אליהם ושואל אותם‪ ,‬רואה‬ ‫גם אם יום אחד יוותר ויעשה הנחות‬ ‫אני שיש לכם הרבה זמן מיותר אולי‬ ‫לעצמו‪ ,‬כי לא יהיה עליו שום טענה‬ ‫תמכרו לי חלק מזמנכם‪ ,‬כי לי אין‬ ‫אם יפסיד עבודת יום אחד‪ ,‬שהרי בן‬ ‫שעות היום מספיקים כלל להספיק את‬ ‫אדם אינו מלאך‪ ,‬ואי אפשר לבוא אל‬ ‫כל מה שברצוני לעשות‪.‬‬ ‫האדם בטענות‪ .‬אנחנו כן מסתפקים‬ ‫הרה"ק משאץ זי"ע היה מבאר‬ ‫זקיני‬ ‫בחשבונות כאלו‪ ,‬אבל לא אצל אברהם‬ ‫בנוסח הפיוט 'מקדש מלך עיר‬ ‫אבינו‪ ,‬עליו העידה התורה בפרשתן (כד‬ ‫גי‬ ‫מלוכה קומי צאי מתוך ההפיכה'‪ ,‬על‬ ‫הרבה חיזוק בזה‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫צריך‬ ‫האדם מוטרד מחמת כמה מיני‬ ‫איזה 'הפיכה' מדובר כאן‪ .‬וביאר שיש‬ ‫סיבות‪ ,‬עגמת נפש או שאר סיבות‬ ‫להתבונן מהו הדבר היקר ביותר אצל‬ ‫המטרידים‪ ,‬והוא גומר בדעתו ואמר‬ ‫האדם‪ ,‬הרי זה הזמן‪ ,‬שבלעדיו אי‬ ‫'נו שוין'‪ ,‬מחר אתחיל עם פרישקייט‬ ‫אפשר לעשות כלום ואתו אפשר לפעול‬ ‫ללמוד ולעבוד את השי"ת כראוי אבל‬ ‫הכל‪ ,‬ומכל מקום רובא דרובא מאנשי‬ ‫היום הזה כבר אינו היום שלי‪ ...‬ויש‬ ‫העולם אינם מחשיבים ומתאמצים‬ ‫תמיד לזכור יסוד זה‪ ,‬שצריך להיות 'בא‬ ‫בימים' ולחשוב מיום ההוה‪ ,‬שהוא יום‬ ‫לנצל את הדבר היקר הזה‪ ,‬ומצד שני‬ ‫נפלא שאפשר להספיק בו הרבה‪ ,‬ואין‬ ‫הדבר הזול ביותר בעולם הוא הכבוד‪,‬‬ ‫צריך למצוא דבר מסויים ומיוחד שיש‬ ‫ובשביל זה משלמים אנשים הון רב‪,‬‬ ‫ביום זה‪ ,‬כי כל יום הוא מיוחד לעצמו‬ ‫ועל זה מבקשים 'קומי צאי מתוך‬ ‫ומציאה גדולה‪.‬‬ ‫ההפיכה'‪ ,‬שנזכה לצאת ממהלך החיים‬ ‫(גליון פרשת תולדות תשפ"ו)‬ ‫ההפוך‪.‬‬ ‫פרשת העקידה‬ ‫אברהם אבינו ע"ה לדעת שה' צדיק‬ ‫להיות מוכן ומזומן לשבור ולבטל‬ ‫יש‬ ‫יבחן‪ ,‬והנסיונות הם סימן מן השמים‬ ‫את כל רצונותיו בשביל כבוד‬ ‫של קירוב ואהבה וסימן שמאמינים בו‬ ‫הבורא ברוך הוא‪ ,‬בפרט עם הידיעה‬ ‫ותולים בו תקוות שיעמוד בהם וכך‬ ‫שזה נסיון מן השמים כדי להגביהו‬ ‫יתעלה ויתרומם‪ ,‬ולא חס ושלום שזה‬ ‫ולרוממו‪ .‬ומהאי טעמא אומרים אנו את‬ ‫סימן שמעשיו אינם רצויים מן השמים‬ ‫פרשת העקידה בכל יום‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫ואין רוצים אותו‪.‬‬ ‫הבית יוסף (או"ח סי' א ד"ה וטוב לומר) בטעם‬ ‫(גליון פרשת חיי שרה תשפ"ה)‬ ‫הדבר שטוב לומר פרשת העקידה בכל‬ ‫יום‪ ,‬כדי 'להכניע יצרו לעבודת השי"ת‬ ‫שאלתי פעם את כ"ק מורי‬ ‫אמנם‬ ‫כמו שמסר יצחק נפשו'‪ ,‬שילמד מזה‬ ‫חמי [מרן אדמו"ר הגה"ק‬ ‫האדם להיות מוכן ומזומן לכל המצבים‬ ‫מתולדות אהרן] זי"ע בענין הדילוגים‬ ‫שבוא יבואו אליו במשך היום הזה‪,‬‬ ‫בתפילה כשאין זמן לומר את הכל‪,‬‬ ‫ויעורר אצלו את כחו של אותו זקן‬ ‫די‬ ‫שהצדיקים היו מאריכים כל כך בפרשת‬ ‫שידוע מהמקובלים שזה חמור מאוד‬ ‫העקידה בימים הנוראים‪ ,‬כי כן נהג גם‬ ‫ומהפך הצינורות‪ ,‬ואמר לי שרק את‬ ‫כ"ק מרן אאמו"ר זי"ע‪ ,‬ולא ענה לי‪ ,‬ורק‬ ‫פרשת העקידה אפשר אולי לדלג‬ ‫אמר שהוא אינו מאריך כדי לא להכביד‬ ‫ולומר אחר התפילה‪ ,‬ואחר כך ראיתי‬ ‫על הקהל‪ ,‬אבל סיים‪ :‬את מה שהם עשו‬ ‫שבאמת העולמות מכוונים כנגד‬ ‫בפרשת העקידה אני עושה בקריאת‬ ‫התפילה החל מ'לעולם יהא אדם' ולא‬ ‫התורה‪ ,‬סתם ולא פירש]‪.‬‬ ‫קודם‪ .‬ועל כל פנים יותר מזה אי אפשר‬ ‫לדלג‪ ,‬וכי איך אפשר להגיע ולעלות‬ ‫לי אותו יהודי‪ ,‬שהדרך לדעת‬ ‫וסיפר‬ ‫ליצירה לפני שהיו בבריאה‪ ,‬וזה חבל‬ ‫מתי גמר הרה"ק את אמירת‬ ‫לקלקל את ההשפעות והתיקונים‪.‬‬ ‫העקידה היתה על ידי שאחר גמר‬ ‫העקידה היה החקל יצחק אומר בקול‬ ‫(גליון פרשת ויצא תשפ"ה)‬ ‫רם בנוסח זידיטשוב‪' :‬אוח‪ ,‬אוח‪,‬‬ ‫לעולם יהא אדם‪ ,‬ירא שמים ‪ -‬בסתר'‪.‬‬ ‫לי יהודי שהיה נוכח בשעת‬ ‫סיפר‬ ‫וכשחזר היהודי לפני על הנוסח הזה‬ ‫מעשה‪ ,‬שמנהגו של הרה"ק‬ ‫בניגון המרטיט והידוע‪ ,‬אחזה אותו‬ ‫החקל יצחק זי"ע בראש השנה ויום‬ ‫רעדה והתעוררות‪ ,‬אף שכבר עברו‬ ‫הכיפורים היה להאריך במאוד בפרשת‬ ‫העקידה‪ ,‬והיה אומרה כרבע שעה‬ ‫עשרות שנים מאז‪ ,‬כי זהו כח של צדיק‬ ‫כשטליתו מופשלת על פניו‪[ .‬פעם‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫שאלתי את כ"ק מורי חמי [מרן אדמו"ר‬ ‫(גליון פרשת בהעלותך תשפ"ה)‬ ‫הגה"ק מתולדות אהרן] זי"ע מה זה הענין‬ ‫וט‬ ‫ואלו יעמדו על הברכה ידידנו הנכבדים הע"י‬ ‫שנדבה ליבם לקחת חלק בהוצאות הגליון לזיכוי הרבים‬