gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרי ביכורים · Pri Bicurim — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: פרי ביכורים · Pri Bicurim

שבוע: וירא (2026-10-26)

פרי ביכורים · Pri Bicurim — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ל‪.‬ה‪.‬ו‪ -.‬פרשת וירא – תשפ''ז‬ ‫עניני מצות ביקור חולים‬ ‫יסוד המצוה‬ ‫בפרשת השבוע רואים שהקב"ה בא לבקר את החולה והגמ' במס' סוטה יד‪ .‬אומרת‪,‬‬ ‫ואמר רבי חמא ברבי חנינא‪ ,‬מאי דכתיב‪ :‬אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם‬ ‫להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר‪ :‬כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר‬ ‫מדותיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מה הוא מלביש ערומים‪ ,‬דכתיב‪ :‬ויעש ה' אלהים לאדם‬ ‫ולאשתו כתנות עור וילבישם‪ ,‬אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים‪,‬‬ ‫דכתיב‪ :‬וירא אליו ה' באלוני ממרא‪ ,‬אף אתה בקר חולים‪.‬‬ ‫וכן הוא בגמ' בב"ק ק‪ .‬ובמס' ב"מ ל‪ :‬למדו מהדרך אשר ילכו בה‪ ,‬זהו ביקור חולים‪.‬‬ ‫ויתכן דביקור חולים נלמד מהמילה "ילכו" כי הבריא בניגוד לחולה יכול להלך על‬ ‫רגליו‪ ,‬ולכן המצוה שיכולים לעשות בהליכה בלבד ללא כל דבר נוסף מעבר לכך היא‬ ‫הליכה למי שאינו יכול להלך‪ ,‬וזוהי מצות ביקור חולים‪.‬‬ ‫רמז נוסף מובא בגמ' בנדרים שם‪ ,‬מהפסוק אם כמות כל האדם ימותון אלה‪ ,‬היינו‬ ‫שכמות כל האדם המונחים במיטותיהן ומבקרים אותם‪ ,‬ימותון אלה‪.‬‬ ‫מ"מ למדו הראשונים שהיא מצוה מדברי סופרים ואסמכוהו רבנן על הכתובים‪.‬‬ ‫כמבואר ברמב"ם ובמאירי‪ .‬ויעויי' בשדי חמד ערך ביקור חולים מש"כ בזה‪ ,‬ובתשו'‬ ‫והנהגות ח"ב סי' תקצ"ב כ' דאם החולה צריך לביקור זה וחסר לו הרי זה חיוב‬ ‫דאורייתא ורק אם יש לו כל צורכו הוי הביקור חולים רק מדברי סופרים‪ .‬יעויי"ש‪.‬‬ ‫וזה לשון הרמב"ם פרק י"ד מהלכות אבל הלכה ד'‪ ,‬ביקור חולים מצוה על הכל‪ ,‬ואפילו‬ ‫גדול מבקר את הקטן‪ ,‬ואפילו הרבה פעמים ביום‪ ,‬וכל המוסיף הרי זה משובח‪ ,‬ובלבד‬ ‫שלא יטריח‪ .‬וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחוליו והיקל מעליו‪ ,‬וכל שאינו‬ ‫מבקר כאילו שופך דמים‪.‬‬ ‫וכתב החפץ חיים באהבת חסד בפ"ג‪ ,‬העולם מקיל במצוה זו של ביקור חולים ובפרט‬ ‫אם החולה הוא עני ולא ידעתי טעמם אי משום חיובא הלא בודאי החיוב הוא אפילו‬ ‫בעשיר וכל שכן בעני דכשהעני חולה ואין אדם בא לבקרו יוכל להיות שיהיה דבר זה‬ ‫נוגע לו לפיקוח נפש ממש כי על פי הרוב אין לאיש כזה מזון הראוי לו לפי מחלתו‬ ‫וגם אין לו שום עצה איך לכלכל את מחלתו וגם דאגותיו העצומות מצטרפות לזה‬ ‫בראותו שהוא שוכב זה כמה ימים ואין מי שיפתח את דלתיו לפקח עליו להחיותו כל‬ ‫אלו הדברים מחלישים את כוחות נפשו ומחזקים את מחלתו ויוכל זה להיות סיבה‬ ‫למיתתו ומה נעריך את הענין הנורא הזה כי על זה עריכים להתוודות אחר כך ולומר‬ ‫ידינו לא שפכו את הדם הזה עכ"ל‪.‬‬ ‫למצוה זו יש ב' מטרות כמובא ברמב"ן בס' תורת האדם ריש שער הסכנה‪,‬‬ ‫א' לראות למה החולה זקוק אם לנקיון או תמיכה וכו'‪ .‬כמבואר במס' נדרים מ‪.‬‬ ‫המעשה עם תלמידו של ר"ע‪ .‬ובצוואת רבי אליעזר הגדול (אות לח) נאמר‪ :‬הוי זהיר‪,‬‬ ‫כשתיכנס לחולה ואין לו‪ ,‬אל תיכנס בידים ריקניות‪ ,‬והוי מקדים לו המאכל‪ ,‬ויחשוב‬ ‫עליך כאילו אתה מקיים ומשיב נפשו‪ ,‬וגמולך ישיב לך בוראך‪.‬‬ ‫ב'‪ ,‬להתפלל עליו‪ ,‬ואם ביקר אותו ולא התפלל עליו לא יצא ידי חובתו‪( .‬כ"כ הב"י‬ ‫ביו"ד סי' של"ה בשם הרמב"ן ונפסק ברמ"א שם סעי' ה)‪ ,‬את התפילה על החולה‪ ,‬אם‬ ‫מתפלל לידו יכול להתפלל בכל לשון שירצה‪ ,‬אך אם מתפלל שלא בפני החולה יתפלל‬ ‫בלשון הקדש דוקא‪( .‬שו"ע שם)‪ .‬וכשמתפלל בפניו אין צריך להזכיר את שמו אך שלא‬ ‫בפניו יש להזכיר את שמו (מג"א סי' קיט סק"א)‪ .‬וכתב הרא"ש (בפירושו על נדרים‬ ‫בדף מ ע"א)‪ ,‬שלכן מצווה לבקר את החולה ואפילו מאה פעמים ביום‪ ,‬משום שהמבקרו‬ ‫מבקש עליו רחמים‪ ,‬ואפשר שעתה הוא עת רצון ותהיה תפלתו נשמעת‪.‬‬ ‫הגרי"ז עה"ת מבאר שהקב"ה בא לבקר את אברהם וראה לסייע לו במה שהוא צריך‬ ‫וכדאיתא בגמ' בב"מ פד‪ :‬שהיה זה יום שלישי למילתו והקב"ה בא לראות מה הוא‬ ‫צריך‪ ,‬ולכן מיד שלח את המלאכים שאחד מהם בא לרפאותו‪ .‬ויש להוסיף על דבריו‪,‬‬ ‫שלפי הצד שיש להתפלל על החולה איצ"ל שהקב"ה בא לבקרו הרי שאין לך תפילה‬ ‫גדולה מזו‪.‬‬ ‫וז"ל הסדר היום בסדר ברכת השחר‪ ,‬וביקור חולים אף על פי שהיא ג"כ גמ"ח אפ"ה‬ ‫היא ג"כ גדולת הערך כאחז"ל ביקור חולים אין לו שיעור והענין הוא כי גומל חסד עם‬ ‫הגוף ועם הנפש שלפעמים משיב נפשו של אותו חולה בטוב טעם ודעת אמריו ודבריו‬ ‫דברי פיוס ורצוי וחזוק לסומכו על ערש דוי ובעינינו אנו רואים הענין הזה כי לפעמים‬ ‫אדם נכנס לבקר את החולה ויושב עמו שעה או ב' ואומר החולה עצמו נחמתני‬ ‫נחמתני החזרת נשמתי בי ואנו רואין שהקל מעליו חליו וכן ארז"ל הנכנס לבקר את‬ ‫החולה נוטל א' מס' מחליו ואמרו דוקא בבן גילו הנה נראה בפי' שמשיב נפש החולה‬ ‫בבקרו אותו ואם הוא ענין גדול מגמ"ח אחר שהוא מ"ש למעלה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ביקור חולים בשבת‬ ‫יש לבקר חולים גם בשבת וגם בחול‪ ,‬ובגמרא נדרים לט‪ :‬אמרו‪ ,‬תנו רבנן‪ ,‬הנכנס לבקר‬ ‫את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‪ .‬ורבי מאיר אומר יכולה היא‬ ‫שתרחם בזכותה‪ .‬רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל‪ .‬רבי יוסי‬ ‫אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל‪ .‬שבנא איש ירושלים אומר‪ ,‬בכניסתו‬ ‫אומר שלום‪ ,‬וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‪ ,‬ורחמיו מרובים‬ ‫ושבתו בשלום‪ .‬ופירש שם הר"ן‪ ,‬שבת היא מלזעוק‪ ,‬אינו יכול לבקש רחמים עכשיו‬ ‫שעל ידי כך יעורר בכי ויצטער‪ ,‬אלא אומר להם דברי תנחומין שלא יצטערו‪ .‬והובא‬ ‫בב"י ריש סי' רפז‪ .‬ופסק הרמב"ם בפכ"ד מהלכות שבת הלכה ה' כתנא קמא‪ .‬והרמב"ן‬ ‫בתורת האדם פסק כרבי יוסי‪ .‬ועיין בב"ח שם‪ .‬וכתב מרן הבית יוסף‪ ,‬שלא נהגו כן‪.‬‬ ‫ובש"ע פסק‪ ,‬שיכולים לבקר את החולה בשבת‪ ,‬אך לא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול‪,‬‬ ‫שמצטער ומעורר הבכי‪ ,‬שאסור בשבת‪ ,‬אלא אומר לו שבת היא מלזעוק וכו' ורחמיו‬ ‫מרובים ושבתו בשלום‪ .‬וכתב הרמ"א‪ ,‬שאין צריך לומר ורחמיו מרובים‪ ,‬וכן נהגו‪.‬‬ ‫וכתבו התוספות במסכת שבת דף יב‪ :‬בד"ה רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך כו'‪.‬‬ ‫קשה לר"ת מה מועלת תפלה לר' מאיר ור' יהודה דקאמר בפ"ק דר"ה (ד' טז‪ .‬ושם)‬ ‫הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נידונין‬ ‫בר"ה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה ואדם ביום הכפורים‬ ‫ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום ואמר התם אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא‬ ‫אקצירי ואמריעי כר' יוסי משמע דלר"מ ולר' יהודה לא מהניא צלותא וי"ל דהכא‬ ‫בשבת שבין ר"ה ובין יוה"כ איירי ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא כדר' יצחק‬ ‫דאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד כו' אתי הכא שפיר‪.‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ולפי דבריו מובן מדוע רבי יוסי כן התיר להתפלל בשבת על החולה‪ ,‬כי אם קי"ל כר"י‬ ‫שאדם נידון בכל יום ולכן מתפללים על קצירי ואמריעי כל יום‪ ,‬הרי שגם בשבת נידונין‬ ‫ולכן יש להתפלל גם בשבת על החולה‪.‬‬ ‫ובגמ' במס' שבת דף יב‪ :‬איתא‪ ,‬בקושי התירו לבקר חולה בשבת‪ ,‬ופי' רש"י‪ :‬מפני‬ ‫שמצטער ע"כ‪ .‬היינו שיש צער לראות את החולה‪ ,‬וברי"ף מובא‪ ,‬א"ר יוחנן בקושי‬ ‫התירו וכו'‪ ,‬פי' שמא יבוא לזעוק בשבת‪ .‬ויתכן דב' סברותיהם תלויות בטעם מדוע יש‬ ‫לבקר את החולה‪ ,‬רש"י נקט לפי הצד שיש לראות את צרכי החולה‪ ,‬ובשבת זה גורם‬ ‫צער למבקר‪ ,‬והרי"ף נקט בשיטת הסברא דיש להתפלל על החולה‪ ,‬ובשבת אין לזעוק‬ ‫ולהתפלל על החולה‪ ,‬ולפי דבריו מפרש המהרש"א את הגמ' שם שבשבת יש לומר‬ ‫שבת היא מלזעוק והיינו שאין צורך להתפלל והשבת עצמה יכולה לרפאות‪.‬‬ ‫ועיין בשו"ת קול גדול (סי' טז) שנשאל אם הנכנס לבקר את החולה בשבת‪ ,‬אם מותר‬ ‫לו להתפלל עליו‪ .‬ויעויי' עוד בשו"ת שאילת יעב"ץ (סי' סד) שהאריך בזה שהאיסור‬ ‫בזה הוא משום שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול‪ .‬ע"ש‪ .‬ובשו"ת אגרות‬ ‫משה (חאו"ח סי' קה) כתב לדון אם מותר להתפלל על חולה ביום טוב‪ .‬ובשו"ת ציץ‬ ‫אליעזר חלק יג (סי' לו) כתב לדון במי שהוא רך הלבב ומיצר בצער החולה‪ ,‬אם מותר‬ ‫לו לבקר את החולה בשבת‪ ,‬ואם מותר לעשות מי שברך לחולה בשבת בפני החולה‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫והנה בש"ע או"ח סי' רפ"ז מובא להלכה‪ ,‬יכולים לנחם אבלים וכן לבקר את החולה‪,‬‬ ‫והמגן אברהם מביא דברי הגמ' הנ"ל דבקושי התירו‪ ,‬ומסיים דלא כאותן שכל ימות‬ ‫השבוע אין הולכין רק בשבת‪ .‬והרבה נתלבטו בזה הענין לבקר חולה בשבת‪ ,‬וכ' השערי‬ ‫תשובה שם‪ ,‬ונראה מי שבימות החול טרוד במילי דשמיא‪ ,‬ובשבת יש לו פנאי הולך‬ ‫לחולה אוהבו שיודע בו שיש לו נחת מזה שהוא בא לבקרו‪ ,‬מצוה קעביד ואין לו‬ ‫למנוע מללכת בשבת ויו"ט‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ' הביאור הלכה שם‪ ,‬ונראה דה"ה אם הלך לבקרו‬ ‫בחול ג"כ אין איסור לבקר בשבת דהלא אמרו חז"ל דאין לבקו"ח שיעור ולא מיעטו‬ ‫הפוסקים רק אם בחול אין הולך כלל ומכוין שילך בשבת ובפרט אם הוא יודע‬ ‫שבהליכתו להחולה הוא לתועלת ליעצו איך להתנהג בענין מחלתו וגם לחזק אותו‬ ‫שלא יפול לבו עליו בודאי מצוה רבה הוא עושה בזה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ביקור חולים בטלפון‬ ‫אם יוצאים בטלפון ידי חובת ביקור חולים‪ ,‬כ' המנחת יצחק בח"ב סי' פד‪ ,‬שאפי' שלא‬ ‫יוצאים בשלימות אבל חלקים מהמצוה יוצאים ידי חובה‪ .‬יעויי"ש‪ .‬וכ"כ בתשו' אגרו"מ‬ ‫חיו"ד סי' רכג ובתשו' חלקת יעקב ח"ב סי' קכח ובתשו' צי"א חלק ה' רמת רחל סי'‬ ‫ח' דף יג‪ .:‬שעיקר המצוה יכולים לקיים רק אם בא בעצמו לבקרו‪.‬‬ ‫ויש לציין‪ ,‬שבביקור חולים יש נקודה חשובה לחולה שאינו יכול להלך בין בני אדם‬ ‫ואין דעתו מעורבת עם הבריות כשזה מאד קשה לבן אדם‪ ,‬וכבאים לבקרו ולהתענין‬ ‫במצבו זה נותן לו הרגשה שהוא עדיין בעולם החיים ולא נשכח כמת מלב‪ .‬וזה מסתמא‬ ‫יוצאים גם בטלפון‪.‬‬ ‫והנה יש לציין בזה את דברי הגר"י הוטנר בעל הפחד יצחק זצ"ל וז"ל‪ .‬בספרו פחד‬ ‫יצחק (אגרות ומכתבים אגרת ל"ו) דאין באור המילה 'ביקור חולים' כוונתה ללכת אליו‬ ‫ולבקרו‪ ,‬אלא כוונת המילה ביקור חולים מלשון ביקורת‪ ,‬ומלשון לבקר קרבן שאין בו‬ ‫מומים‪ ,‬ביקור חולים פירושו לעיין ולדאוג ולברר מהו מצבו של החולה כדי לבקש‬ ‫עליו רחמים‪ .‬ולפי"ז שפיר בטלפון מקיים דבר זה שמברר ומעיין במצבו של החולה‪,‬‬ ‫ושפיר מקיים ביקור חולים אף שישאל אחר מהו מצבו של החולה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ביקור חולים ע"י שליח‬ ‫האגרו"מ שם דן בזה ומסתפק בדבר‪ ,‬וכן בתשו' ציץ אליעזר (חי"ז סי' ו) דן אם אפשר‬ ‫לקיים את המצוה על ידי שליח‪ ,‬ומסיק דיכול לקיים על ידי שליח‪ .‬ולדברי הפחד יצחק‬ ‫לעיל גם כן שפיר דמי‪.‬‬ ‫ויל"ע בזה מדוע לא הוי כמצוות שבגופו שלא יועיל בזה שליחות‪ ,‬ויתכן דלכן אין ציווי‬ ‫מפורש בתורה על כל מצוות גמילות חסדים אלא נלמד מדרשות ואסמכתות‪ ,‬כי גילתה‬ ‫בזה התורה רצונה שיעשו גמילות חסדים וטובות בין בני האדם‪ ,‬ואילו היתה זו מצוה‬ ‫מדאורייתא הרי שהיה זה חוב שאילו אינו יכול לקיימו בגופו היה נפטר מזה‪ ,‬אשר על‬ ‫כן מגלה התורה רצונה שיעשו חסדים בין בני אדם‪ ,‬ואם אינו יכול לעשות בגופו עליו‬ ‫לדאוג שיעשה בשלוחו וכדומה והעיקר שהזולת יקבל את הטבתו‪.‬‬ ‫גם אם החולה ישן שייך בו מצוה זו‪ ,‬שיכול להתפלל עליו בפניו וגם שיכול לראות את‬ ‫צרכיו ומחסורו‪ .‬אך בחולה שהוא צמח ונראה שאינו מרגיש יל"ע‪ ,‬ועיי' בחשוקי חמד‬ ‫עמ"ס ב"מ ל‪.:‬‬ ‫האם חייב לקחת ליווי לביקור חולים‬ ‫בשאילתות דר"א גאון שאילתא צג כ' שאין ללכת לבד לבקר את החולה אלא ילך עם‬ ‫עוד שנים‪ .‬וכ' ע"ז הנצי"ב בהעמק שאלה סק"ז‪ ,‬שלא מצא בראשונים ובאחרונים‬ ‫חידוש זה‪ .‬ואולי כוונת השאילתות להרבות רחמים או שזה נותן חשיבות לחולה‪.‬‬ ‫וצ"ע‪ .‬ויעויי' מש"כ ע"ז בס' זרע חיים מהרב חיים סופר עמ' ז‪.‬‬ ‫שיעור המצוה‬ ‫מצוה לבקר את החולה אפילו מאה פעמים ביום רק שיראה שלא יכביד עליו‪ ,‬ועיי'‬ ‫מש"כ לעיל בשם הרא"ש לבאר בזה‪ ,‬ויש לבקר אפילו גדול אצל קטן והיינו גדול‬ ‫במעלה ודרגא אצל פשוט ממנו‪ ,‬ואין בזה חשש של זקן ואינו לפי כבודו‪ ,‬וביאר בזה‬ ‫הגר"י פיק בעל גליון הש"ס דהא מי שאינו מבקר את החולה הרי הוא כאילו שופך‬ ‫דמים ובחשש פיקו"נ אין פטור של זקן ואינו לפי כבודו‪ .‬וצ"ע על זה קצת מהגמ'‬ ‫בכתובות יז דר' שמואל ב"ר יצחק ביזה עצמו עבור שמחת חתן כלה שאין בזה פיקו"נ‪.‬‬ ‫וחשבתי לבאר שם בדרך אפשר‪ ,‬דהאבודרהם מבאר על ברכת שוש תשיש דשמחת‬ ‫חתן כלה מרמז על שמחת ירושלים קוב"ה עם עם ישראל‪ ,‬ולכן יתכן דבשמחת חתן‬ ‫וכלה מותר להתבזות כי מרמז על שמחת קוב"ה וישראל וכלפי שמחת ה' אדרבה יש‬ ‫להתבזות כדוד המל שאמר ונקלותי גם מזאת‪.‬‬ ‫ויעויי' בביאוה"ל בסי' רנ בד"ה כי זהו כבודו שכ' בשם הפמ"ג דבאופן שניכר שעושה‬ ‫לשם מצוה ליכא חשש דזקן ואינו לפי כבודו כי ניכר שמקיים מצוה‪ ,‬וא"כ ה"ה לעניננו‪,‬‬ ‫ורק באבדה שלא ניכר שעושה מצוה הוי בזיון ופטור‪ ,‬ויעויי' עוד בקובץ שיעורים‬ ‫עמ"ס כתובות יז‪ .‬ציין לדעת המשנה ברורה בזה וכ' שם דנחלקו רב שמואל בר יצחק‬ ‫ורב זירא במס' כתובות יז‪ .‬אם במצוות של בן אדם לחבירו גם יש כלל זה דזקן ואינו‬ ‫לפי כבודו או לא‪ ,‬דרב זירא שמיחה ברב שמואל בר יצחק שרקד עם הדסים ס"ל‬ ‫דהמצוות שבין אדם לחבירו ליכא זכות להתבזות‪ ,‬אך רב שמואל בר יצחק לא ס"ל כן‪.‬‬ ‫ויתכן לפי דבריו לבאר דבזה נחלקו גם אביי ורבא במס' נדרים לט‪ ,:‬תניא‪ :‬ביקור‬ ‫חולים אין לה שיעור‪ .‬מאי אין לה שיעור? סבר רב יוסף למימר‪ :‬אין שיעור למתן‬ ‫שכרה‪ ,‬אמר ליה אביי‪ :‬וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן? והא תנן‪ :‬הוי זהיר במצוה‬ ‫קלה כבחמורה‪ ,‬שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות! אלא אמר אביי‪ :‬אפי' גדול אצל‬ ‫קטן‪ .‬רבא אמר‪ :‬אפי' מאה פעמים ביום‪.‬עכ"ל הגמ'‪ .‬ולאביי אפשר לומר דס"ל דבמקום‬ ‫מצוה ליכא פטור דזקן ולפי כבודו‪ ,‬ורבא ס"ל דגדול אצל קטן פטור כי במצוות של בין‬ ‫אדם לחבירו ליכא פטור דזקן ואינו לפי כבודו‪.‬‬ ‫וראיתי שיש המבארים הלכה זו לפי הגמ' במסכת נדרים מ‪ .‬דאיתא שם‪ ,‬אמר רב‪ :‬כל‬ ‫המבקר את החולה ‪ -‬ניצול מדינה של גיהנם‪ ,‬שנאמר‪ :‬אשרי משכיל אל דל ביום רעה‬ ‫ימלטהו י"י‪ ,‬אין דל אלא חולה‪ ,‬שנאמר‪ :‬מדלה יבצעני‪ ,‬אי נמי‪ ,‬מן הדין קרא‪ :‬מדוע‬ ‫אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר וגו'‪ ,‬אין רעה אלא גיהנם‪ ,‬שנאמר‪ :‬כל פעל י"י‬ ‫למענהו וגם רשע ליום רעה‪ .‬ואם ביקר מה שכרו? מה שכרו? כדאמר‪ :‬ניצול מדינה‬ ‫של גיהנם! אלא מה שכרו בעוה"ז? י"י ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש‬ ‫אויביו‪ ,‬יי' ישמרהו ‪ -‬מיצר הרע‪ ,‬ויחייהו ‪ -‬מן היסורין‪ ,‬ואושר בארץ ‪ -‬שיהו הכל‬ ‫מתכבדין בו‪ ,‬ואל תתנהו בנפש אויביו ‪ -‬שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו‪,‬‬ ‫ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו‪ .‬ע"כ‪ .‬והיינו לפי שבא לבקר גם‬ ‫את הקטן ממנו הרי שכביכול נפחת כבודו והתבזה בפני הבריות על זה שכרו שיהיו‬ ‫הכל מתכבדין בו ולא יהיה מבוזה בעיני הבריות‪.‬‬ ‫וגם אדם גדול חייב לבקר קטן בגילו‪ ,‬ואפילו קטן מגיל מצוות חייבים לבקרו כי הוא‬ ‫בכלל ישראל ואי"צ שיהיה גדול וחייב במצוות‪( .‬כ"כ בס' אהבת חסד פ"ג)‪.‬‬ ‫והמוהל שבא לבקר את הקטן לאחר הברית לסדר את התחבושת וכו' מקיים בזה‬ ‫ביקור חולים‪.‬‬ ‫והגמ' בב"מ ל‪ :‬שואלת היינו ביקור חולים היינו גמילות חסדים ומהו החידוש בביקור‬ ‫חולים‪ ,‬ומתרצת‪ ,‬לא נצרכה אלא לבן גילו‪ ,‬דהיינו שגם בן גילו חייב לקיים מצוה זו‪.‬‬ ‫ופירוש בן גילו‪ ,‬רש"י בנדרים פירש‪ ,‬בחור כמותו או זקן לזקן‪ .‬ובבא מציעא שם פירש‪,‬‬ ‫שנולד במזלו"‪ .‬וכן כתבו הרא"ש והר"ן בנדרים‪ .‬והמאירי פירש‪ ,‬שביקורם ערב עליו‬ ‫שמצד הנאתו מהם חליו מיקל‪ .‬והיינו בבן גילו נוטל אחד משישים מחליו כמבואר‬ ‫בגמ' שם‪ .‬ולמרות שכביכול ניזוק המבקר מכך כ' על זה הבן יהוידע במס' נדרים‪ ,‬שאין‬ ‫הכוונה שהמבקר נדבק באחד מששים ממחלת החולה‪ ,‬דזה אי אפשר שיהיה בטבע‪.‬‬ ‫ועוד שמצות ביקור חולים מצוה יקרה‪ ,‬והיא מהדברים שאדם אוכל מפרותיהם בעולם‬ ‫הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא‪ ,‬ולא יתכן שהמבקר ינזק‪ .‬אך הכוונה היא‪ ,‬שמכיון‬ ‫שהמבקר מצער את עצמו בצערו של החולה‪ ,‬לכן יסלקו מהשמים אחד מששים‬ ‫ממחלת החולה‪ ,‬כי הצער שאחרים מצטערים מגן ומכפר‪ ,‬מכח האחדות שיש בישראל‪.‬‬ ‫עכת"ד‪ .‬וכוונת הגמ' ואפי הכי בעי למיזל‪ ,‬היינו שלמרות היותו מצטער צער בכך חייב‬ ‫הוא לעשות זאת‪ .‬ובספר אהבת חסד ח"ג פ"ג בהגהה סד"ה איתא שכתב מנא לן לחייב‬ ‫ביקור חולים בבן גילו‪ ,‬ואפשר דקים להו לחכמים ז"ל דזכות המצוה תגין עליו שלא‬ ‫יזיק אותו החלק המועט‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סוגי חולי וזמן הביקור‬ ‫כמו כן מבואר בגמ' ובשו"ע שאין לבקר חולה מעיים כי אין זה נעים לחולה וה"ה כל‬ ‫חולי שהביקור מכביד או בחולי שבודאי מדבק ומסוכן‪ ,‬ואין לבקר חולים בשלש שעות‬ ‫ראשונות של היום ולא בשעות האחרונות של היום‪.‬‬ ‫וכ' בתשו' שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד סימן קפה וז"ל‪ ,‬בענין מה שאין מדקדקין‬ ‫בביה"ח ונקבע זמן הביקור דוקא בשעה אחת מג' שעות אחרונות של היום והוא‬ ‫לכאורה נגד הגמרא נדרים מ‪ .‬תשובה‪ ,‬לאחר שהרופאים נראה להם שבאותן השעות‬ ‫הראויות לביקור יש להם לעסוק עם החולים וביקור הרופא יותר נחוץ ושוב אח"כ‬ ‫מגיע זמן אכילה ולא נשאר להם זמן פנוי ב"א באותו זמן ובש"ס שאמרו הוא למי‬ ‫שמבקר החולה בביתו ולא באופן שיהיה עי"ז ריעותא להחולים‪.‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שכינה למראשותיו‬ ‫הגמ' אומרת ששכינה נמצאת למראשותיו של חולה ולכן אין לשבת למעלה ממנו ולא‬ ‫מאחורי ראשו‪ ,‬ולכן גם ישב עם בגדים מכובדים ובהתנהגות המתאימה לקבלת פני‬ ‫שכינה‪.‬‬ ‫ובס' זרע חיים סי' כח כ' לבאר מימרא זו עפ"י דברי המהר"ל בספר נתיבות עולם‬ ‫(נתיב גמילות חסדים פרק ד') שכתב לבאר אומרם בנדרים (מ‪ ).‬שהמבקר את החולה‬ ‫ניצול מיצר הרע‪ ,‬וזו לשונו‪" :‬כי אין יצר הרע שולט בחולה‪ ,‬ודבר זה ידוע כי אין יצר‬ ‫הרע בחולה"‪ ,‬והשתא אתי שפיר טובא‪ ,‬דאחר שאין יצר הרע שולט בחולה לכן שכינה‬ ‫שורה עמו‪ ,‬דכל דליכא יצר הרע איכא שכינה ודו"ק עכ"ד‪.‬‬ ‫והדרת פני זקן בחולה‬ ‫החולה לא צריך לעמוד בפני חכם או זקן שבאו לבקרו‪( .‬מס' מו"ק כז‪ ):‬והטעם בזה‪,‬‬ ‫כתב בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' כו) שהוא משום שאין זו קימה של הידור‪ .‬והלבוש‬ ‫כתב‪ ,‬שהוא מפני שהם טרודים בצערם‪ .‬או דחיישינן שמא יאמרו להם שבו‪ .‬והרמב"ן‬ ‫בתורת האדם גורס "הכל רשאין וכו' חוץ מאבל וחולה" משמע שאין הוא רשאי לעמוד‪.‬‬ ‫לבקר שונא‬ ‫הרמ"א ביו"ד סי' שלח סעיף ב' כתב‪ ,‬שהשונא לא יבקר את שונאו כשהוא חולה‪ ,‬ולא‬ ‫ינחם את שונאו‪ ,‬שלא יחשוב שהוא שמח לאידו‪ ,‬ואינו לו אלא צער‪ .‬ובספר בית הלל‬ ‫(סי' שסב) כתב‪ ,‬שבזמן הזה נוהגים ששונא הולך לנחם או לבקר את חבירו‪ ,‬ואדרבה‬ ‫מחמת זה נעשה שלום ביניהם‪ .‬וע"ש בש"ך (סי' שלה סק"ב)‪ .‬ובערוך השלחן (ס"ו)‬ ‫כתב‪ ,‬שקודם שיבא לבקרו ישלח אליו שליח‪ ,‬וכשיתן לו רשות ילך אליו לבקרו או‬ ‫לנחמו‪ .‬ולכאורה לאחר שמבקרו יש בזה מצוה יתירה להתפלל עליו ולדאוג לשלומו‬ ‫כמו שמצינו במצות פריקה וטעינה דמצוה בשונא‪.‬‬ ‫חולה גוי‬ ‫איתא בשו"ע סי' שלה סעי' ט שהמבקר את החולה ויש לידו חולה גוי יש לבקרו מפני‬ ‫דרכי שלום‪.‬‬ ‫החולה בעצמו‬ ‫החולה חייב גם לדאוג לרפואת עצמו ולא לזלזל ברפואתו וגם זה נכלל בכלל ביקור‬ ‫חולים‪(.‬יעויי' אגרת החזו"א והבריסקער רב בקובץ מוריה קצא‪-‬קצב‪ ,‬ומביא שם את‬ ‫המכילתא על פר' משפטים שכ"כ) ואכן כן איתא בב"ר פרשת בהר ובירושלמי בפ' ע"פ‬ ‫גבי הלל שהלך לבית המרחץ וקיים בכך חסד עם גופו שנא' גומל נפשו איש חסד‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מפניני הפרשה‬ ‫בפרשתינו פי"ח‪,‬ד כתיב‪ ,‬והשענו תחת העץ‪ ,‬ופי' רש"י‪ ,‬תחת האילן‪ .‬וביארו‬ ‫מפרשי רש"י דבא לאפוקי מאילן תלוש שהיה אילן מחובר ולא עץ תלוש‪ .‬וקשה‬ ‫לי‪ ,‬מה איכפת לן שישענו על עץ תלוש או מחובר‪ ,‬וכי לנוחיות האורחים יש נ"מ‬ ‫אם המושב מחובר או תלוש‪.‬‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬דבפסוק ח כתיב והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו‪ .‬ולכאורה‬ ‫מיירי באותו עץ עליו נשענו‪.‬‬ ‫והנה הגמ' במס' ב"מ פו‪ :‬מונה את מה שעשה אברהם בעצמו למלאכים ולא על‬ ‫ידי שליח בסוף עשה לו הקב"ה בעצמו ולא על ידי שליח‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אמר רב יהודה‬ ‫אמר רב‪ :‬כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא‬ ‫לבניו בעצמו‪ ,‬וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח עשה הקדוש ברוך הוא לבניו‬ ‫על ידי שליח‪ .‬ואל הבקר רץ אברהם ‪ -‬ורוח נסע מאת ה'‪ .‬ויקח חמאה וחלב ‪-‬‬ ‫הנני ממטיר לכם לחם מן השמים‪ .‬והוא עמד עליהם תחת העץ ‪ -‬הנני עמד לפניך‬ ‫שם על הצור‪ .‬ואברהם הלך עמם לשלחם ‪ -‬וה' הלך לפניהם יומם‪ .‬יקח נא מעט‬ ‫מים ‪ -‬והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם‪.‬‬ ‫והרי כנגד עמד תחת העץ קיבל את הנני עומד לפניך שם על הצור‪ ,‬וקשה כי הרי‬ ‫על ידי מה שעשה אברהם על ידי שליח קיבל גם על יד שליח‪ ,‬וזה יקח נא מעט‬ ‫מים שאברהם עשה על ידי שליח‪ 1‬ומה קיבל אברהם תמורת השליח‪ ,‬שוב פעם‬ ‫את אותו שכר‪ ,‬הנני ניצב בחורב על ראש הצור והכית וכו' על ידי שליח‪ ,‬הרי‬ ‫שהנני ניצב הוא על ידי עצמו‪ ,‬והויכית על הסלע זה על ידי השליח‪ ,‬וקשה שהרי‬ ‫כל ההנני ניצב הוא בשביל המים‪ ,‬וכי איזה שכר יש בוהנני ניצב על ידי עצמו‬ ‫ללא השליח שהכה‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬שהרי בהכאת הסלע שם עם ישראל קיבל מים כל המ' יום עד‬ ‫הסתלקותה של מרים הנביאה ע"ה‪ .‬ולכאורה זהו שכתוב הנני ניצב בחורב על‬ ‫הצור‪ ,‬כדי שהמים יהיו קבועים כל ימי לכתם במדבר יש צורך שהקב"ה יהיה‬ ‫ניצב על הצור וברא בו בריאת מים שיהיו קיימים עד בואם אל מקום מים‪ ,‬ולכן‬ ‫צריך צור קבוע ומחובר ולא אבן שהיא ניידי‪ ,‬הצור הינו סלע המחובר לקרקע‬ ‫עולם וממנו יהיו מים בקביעות‪ ,‬ולכן הנני ניצב כדי שיהיה בכח ההכאה של‬ ‫השליח להמשיך מים קבועים מסלע איתן שהוא קבוע וקיים בקרקע‪.‬‬ ‫ויתכן לבאר שלכך אברהם אבינו עמד תחת העץ שעליהם נשענו‪ ,‬לומר שמדובר‬ ‫באילן קבוע ולא תלוש‪ ,‬ועל ידי כך יזכו לצור קבוע ולא תלוש ויזכו למים קבועים‬ ‫ולא עראיים‪ ,‬כי בלכתם במדבר המים הם חיי נפש יותר מכל‪ ,‬כידוע ביאור‬ ‫החיד"א על הקושיה הידועה מדוע לא נקבע יו"ט על המים כמו שנקבע סוכות‬ ‫על ענני כבוד ולחם משנה על המן‪ ,‬וביאר בספר כסא דוד‪ ,‬שהמים היו הכרחיים‬ ‫‪ 1‬נראה לי שעשה זאת כי חשש שמשתחוים לאבק רגליהם והמים באו לשמש אבק זה ולא רצה לשמש‬ ‫ע"ז לכן מינה שליח או גוי שאינו בר שליחות או שאין שליח לדבר עבירה וכך לא מתיחסת העבירה‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫ולא היו מעבר לצורך חיי נפש מה שאין כן ענני כבוד ומן שהוא היה אכילה‬ ‫מכובדת ולא רגילה כידוע‪ .‬וא"כ היה הכרח שיקבלו מים כדי שיחיו ולא יצטרכו‬ ‫להתלונן כל פעם מחדש על המים‪ ,‬לכן פעל כל זאת אברהם אבינו ע"ה בעץ‬ ‫שהיה אילן קבוע שיקבע הקב"ה את שפע המים בהיותו ניצב בחורב על נקרת‬ ‫הצור‪2.‬‬ ‫ויעויי' עוד במה שביאר מרן החפץ חיים בספרו אהבת חסד חלק שלישי פ"ב‬ ‫לבאר בהגה"ה מדוע זכו בני ישראל במדבר ארבעים שנה בזכות מעשה אחד‬ ‫שעשה אברהם וביאר בהרחבה כיצד בזכות רצונו העמוק של אברהם לעשיית‬ ‫חסד זכו דורותיו אחריו לזכויות כה רבות‪ ,‬ובס' דרש משה למרן הגר"מ פיינשטיין‬ ‫מבאר במה שהצטער אברהם על שאין לו אורחים‪ ,‬מה שייך כאן צער ודומה‬ ‫הדבר למי שמצטער ביום ג' שעכשיו אין לו שבת‪ ,‬דהא אם אין אורחין אינו בכלל‬ ‫החיוב ומה שייך להצטער‪ ,‬ותירץ כיון שמהותו של אברהם היתה חסד הרי שלא‬ ‫חסרה לו חיוב המצוה אך חסרה לו כן ההטבה עם הבריות ועשיית טוב בעולם‪.‬‬ ‫טבע אברהם בטבע ישראל את אהבת החסד וההטבה עם הבריות ללא לאות‬ ‫וללא הפסקה‪ ,‬ישראל קדושים נתבעים ונותנים ואם אינן נתבעים תובעים הם‬ ‫את עצמם להיות נותנים‪ ,‬והכל מאילנו הגדול של אברהם אבינו‪ .‬ולפי זה יתכן‬ ‫לבאר בדרך הדרוש את הקושיה שהקשינו לעיל על הפסוק והשענו תחת העץ‬ ‫והוא עומד עליהם תחת העץ‪ ,‬שהוא אילן מחובר ולא תלוש‪ ,‬דהיינו כי בנה וייסד‬ ‫את מעשי החסד בבניו אחריו שיהיה מושרש ותקוע עם שורשים כאילן מחובר‬ ‫ולא תלוש רק לשעתו‪ ,‬אלא שיהיה חלק מיוסד ובנוי בעם ישראל‪ ,‬וכמו שכ'‬ ‫הח"ח שם שמהפסוק ויתן אל הנער ילפי' שאמר לישמעאל כדי לחנכו במצוות‪.‬‬ ‫(וידוע שאצל הישמעאלים גדולה מידת הכנסת אורחים ויתכן שהשתרש אצלם‬ ‫מאותו זמן שחינך אברהם את ישמעאל במצוה זו) על כן יש לחנך גם בניו אחריו‬ ‫שישתרש בהם מידת החסד‪.‬‬ ‫‪ 2‬ויתכן דלפי זה מובן דבהסתלקות מרים היה מי מריבה שרבו על שחסרו להם המים‪ ,‬וכמו שפי' רש"י‬ ‫שמשה הכה שם אפי' שהצטווה לדבר כי טעו ודיברו אל סלע אחר ולא הועיל ולכן חשבו שיש להכות‬ ‫כמו כאן‪ ,‬אך נראה לפי המבואר‪ ,‬שלכן נצטוו לדבר כי הרי זה היה בסופו של דבר אותו הסלע‪ ,‬וכבר‬ ‫בהיות ה' עומד על נקרת בצור היה בו כח להמשיך לתת מים רק שזכותה של מרים פקעה ובדיבור את‬ ‫הסלע היה כח בו להמשיך לתת מים כי כבר נברא בו אותו הכח בעמידת ה' על הצור‪ ,‬ובמה שהכוהו‬ ‫היה כעין הכחשה לאותה בריאה שנבראה בצור שכביכול לא מועילה עוד‪ ,‬וזה היה המיאון להקדישני‬ ‫במי מריבה‪ ,‬הכל בדקות גדולה שלפי ערך קדושת וגדולת משה היה בו די להיות חטא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫איתא במס' שבת קכז‪ .‬דגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה מכך‬ ‫שכתוב באברהם וירא וירץ לקראתם‪ ,‬ומכך שעזב את השכינה והלך לקבל פניהם‬ ‫חזינן דלקבלם הוא גדול יותר מקבלת פני השכינה‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬ניחא אנן ילפינן זאת מאברהם אבינו אבל אברהם אבינו מהיכן למד זאת‬ ‫לעזוב את השכינה בשביל הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫וראיתי בס' דברי יחזקאל (להרב משינאווא) שכ' לבאר‪ ,‬דהנה רש"י בפסוק ג' כ'‬ ‫וז"ל‪ ,‬ויאמר אדני אם נא וגו' ‪ -‬לגדול שבהם אמר‪ ,‬וקראם כולם אדונים ולגדול‬ ‫אמר אל נא תעבור‪ ,‬וכיון שלא יעבור הוא‪ ,‬יעמדו חבריו עמו‪ ,‬ובלשון זה הוא‬ ‫חול‪ .‬דבר אחר קודש הוא‪ ,‬והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את‬ ‫האורחים‪ .‬ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם‪ ,‬האמירה קודם לכן‬ ‫היתה‪ ,‬ודרך המקראות לדבר כן‪ ,‬כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם‪,‬‬ ‫שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח‪ ,‬ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה‬ ‫עשרים שנה‪ ,‬ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י)‪.‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והקשה שם דאמנם מצינו ב' מקראות כאלה אך היכן מצינו שזה דרך המקראות‪,‬‬ ‫וכ'‪ ,‬שזה מכך שכ' וירץ לקראתם שאברהם חש בקרבו שהוא לא יכול לעמוד‬ ‫במקומו והוא חש צורך חזק לרוץ אפילו ששכינה אצלו‪ ,‬והבין שזה מכח השכינה‬ ‫שדוחקת בו לקבל אורחים ולוותר על קבלת פני השכינה‪ ,‬ומכך למד שקבלת פני‬ ‫השכינה גדולה יותר מקבלת אורחים‪ .‬יעויי"ש‪.‬‬ ‫ואבי מורי האדמו"ר מזאבליטוב זצ"ל בספרו כסא דוד עה"ת כ' ליישב קושי' זו‬ ‫מהיכן אברהם ידע‪ ,‬דהא פירש"י וז"ל כחום היום ‪ -‬הוציא הקדוש ברוך הוא חמה‬ ‫מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪ ,‬ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים‪,‬‬ ‫הביא המלאכים עליו בדמות אנשים‪ .‬עכ"ל‪ .‬והרי אם לא היתה גדולה הכנסת‬ ‫אורחים די בכך ששכינה אצלו ואזי לא יטרח באורחים‪ ,‬אלא הבין מכך אברהם‬ ‫שהכנסת אורחים גדולה יותר ולכך יש צורך בהוצאת חמה מנרתיקה‪.‬‬ ‫ולפי דבריו נראה לי בזה ליישב קושיה עצומה שיש לי על דברי רש"י‪ ,‬דהא‬ ‫הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי למנוע ממנו אורחים‪ ,‬כשראהו מצטער שאין‬ ‫לו אורחים היה לו לקב"ה להכניס חמה בחזרה לנרתיקה ואז יבואו שוב‬ ‫האורחים‪ ,‬ומדוע היה צריך לזמן לו במיוחד אורחים‪.‬כפי' רש"י‪.‬‬ ‫אלא שלפי דברי אמו"ר מובן‪ ,‬דהא אילו היה מכניס שוב חמה לנרתיקה לא יכול‬ ‫אברהם לקבל את האורחים כי השכינה אצלו‪ ,‬ולא היה יכול ללמוד שהכנסת‬ ‫אורחים גדולה יותר‪ ,‬לכן השאיר הקב"ה החמה בנרתיקה והזמין לו אורחים שלא‬ ‫בדרך הטבע כדי שלא יצטער‪ ,‬ואז הבין שהחמה בנרתיקה כנגד האורחים ואם‬ ‫בכל זאת יהיו אורחים מותר לו לעזוב את השכינה מפני האורחים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫כל המעונין לרכוש את הספר "פרי ביכורים" על חנוכה בהלכה ואגדה‬ ‫יכול להודיענו באימייל זה‬ ‫‪Pribicurim100@gmail.com‬‬