פרי ביכורים · Pri Bicurim — וירא (2026-10-26)

ל.ה.ו -.פרשת וירא – תשפ''ז
עניני מצות ביקור חולים
יסוד המצוה
בפרשת השבוע רואים שהקב"ה בא לבקר את החולה והגמ' במס' סוטה יד .אומרת,
ואמר רבי חמא ברבי חנינא ,מאי דכתיב :אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם
להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר :כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר
מדותיו של הקדוש ברוך הוא ,מה הוא מלביש ערומים ,דכתיב :ויעש ה' אלהים לאדם
ולאשתו כתנות עור וילבישם ,אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים,
דכתיב :וירא אליו ה' באלוני ממרא ,אף אתה בקר חולים.
וכן הוא בגמ' בב"ק ק .ובמס' ב"מ ל :למדו מהדרך אשר ילכו בה ,זהו ביקור חולים.
ויתכן דביקור חולים נלמד מהמילה "ילכו" כי הבריא בניגוד לחולה יכול להלך על
רגליו ,ולכן המצוה שיכולים לעשות בהליכה בלבד ללא כל דבר נוסף מעבר לכך היא
הליכה למי שאינו יכול להלך ,וזוהי מצות ביקור חולים.
רמז נוסף מובא בגמ' בנדרים שם ,מהפסוק אם כמות כל האדם ימותון אלה ,היינו
שכמות כל האדם המונחים במיטותיהן ומבקרים אותם ,ימותון אלה.
מ"מ למדו הראשונים שהיא מצוה מדברי סופרים ואסמכוהו רבנן על הכתובים.
כמבואר ברמב"ם ובמאירי .ויעויי' בשדי חמד ערך ביקור חולים מש"כ בזה ,ובתשו'
והנהגות ח"ב סי' תקצ"ב כ' דאם החולה צריך לביקור זה וחסר לו הרי זה חיוב
דאורייתא ורק אם יש לו כל צורכו הוי הביקור חולים רק מדברי סופרים .יעויי"ש.
וזה לשון הרמב"ם פרק י"ד מהלכות אבל הלכה ד' ,ביקור חולים מצוה על הכל ,ואפילו
גדול מבקר את הקטן ,ואפילו הרבה פעמים ביום ,וכל המוסיף הרי זה משובח ,ובלבד
שלא יטריח .וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחוליו והיקל מעליו ,וכל שאינו
מבקר כאילו שופך דמים.
וכתב החפץ חיים באהבת חסד בפ"ג ,העולם מקיל במצוה זו של ביקור חולים ובפרט
אם החולה הוא עני ולא ידעתי טעמם אי משום חיובא הלא בודאי החיוב הוא אפילו
בעשיר וכל שכן בעני דכשהעני חולה ואין אדם בא לבקרו יוכל להיות שיהיה דבר זה
נוגע לו לפיקוח נפש ממש כי על פי הרוב אין לאיש כזה מזון הראוי לו לפי מחלתו
וגם אין לו שום עצה איך לכלכל את מחלתו וגם דאגותיו העצומות מצטרפות לזה
בראותו שהוא שוכב זה כמה ימים ואין מי שיפתח את דלתיו לפקח עליו להחיותו כל
אלו הדברים מחלישים את כוחות נפשו ומחזקים את מחלתו ויוכל זה להיות סיבה
למיתתו ומה נעריך את הענין הנורא הזה כי על זה עריכים להתוודות אחר כך ולומר
ידינו לא שפכו את הדם הזה עכ"ל.
למצוה זו יש ב' מטרות כמובא ברמב"ן בס' תורת האדם ריש שער הסכנה,
א' לראות למה החולה זקוק אם לנקיון או תמיכה וכו' .כמבואר במס' נדרים מ.
המעשה עם תלמידו של ר"ע .ובצוואת רבי אליעזר הגדול (אות לח) נאמר :הוי זהיר,
כשתיכנס לחולה ואין לו ,אל תיכנס בידים ריקניות ,והוי מקדים לו המאכל ,ויחשוב
עליך כאילו אתה מקיים ומשיב נפשו ,וגמולך ישיב לך בוראך.
ב' ,להתפלל עליו ,ואם ביקר אותו ולא התפלל עליו לא יצא ידי חובתו( .כ"כ הב"י
ביו"ד סי' של"ה בשם הרמב"ן ונפסק ברמ"א שם סעי' ה) ,את התפילה על החולה ,אם
מתפלל לידו יכול להתפלל בכל לשון שירצה ,אך אם מתפלל שלא בפני החולה יתפלל
בלשון הקדש דוקא( .שו"ע שם) .וכשמתפלל בפניו אין צריך להזכיר את שמו אך שלא
בפניו יש להזכיר את שמו (מג"א סי' קיט סק"א) .וכתב הרא"ש (בפירושו על נדרים
בדף מ ע"א) ,שלכן מצווה לבקר את החולה ואפילו מאה פעמים ביום ,משום שהמבקרו
מבקש עליו רחמים ,ואפשר שעתה הוא עת רצון ותהיה תפלתו נשמעת.
הגרי"ז עה"ת מבאר שהקב"ה בא לבקר את אברהם וראה לסייע לו במה שהוא צריך
וכדאיתא בגמ' בב"מ פד :שהיה זה יום שלישי למילתו והקב"ה בא לראות מה הוא
צריך ,ולכן מיד שלח את המלאכים שאחד מהם בא לרפאותו .ויש להוסיף על דבריו,
שלפי הצד שיש להתפלל על החולה איצ"ל שהקב"ה בא לבקרו הרי שאין לך תפילה
גדולה מזו.
וז"ל הסדר היום בסדר ברכת השחר ,וביקור חולים אף על פי שהיא ג"כ גמ"ח אפ"ה
היא ג"כ גדולת הערך כאחז"ל ביקור חולים אין לו שיעור והענין הוא כי גומל חסד עם
הגוף ועם הנפש שלפעמים משיב נפשו של אותו חולה בטוב טעם ודעת אמריו ודבריו
דברי פיוס ורצוי וחזוק לסומכו על ערש דוי ובעינינו אנו רואים הענין הזה כי לפעמים
אדם נכנס לבקר את החולה ויושב עמו שעה או ב' ואומר החולה עצמו נחמתני
נחמתני החזרת נשמתי בי ואנו רואין שהקל מעליו חליו וכן ארז"ל הנכנס לבקר את
החולה נוטל א' מס' מחליו ואמרו דוקא בבן גילו הנה נראה בפי' שמשיב נפש החולה
בבקרו אותו ואם הוא ענין גדול מגמ"ח אחר שהוא מ"ש למעלה .עכ"ל.
ביקור חולים בשבת
יש לבקר חולים גם בשבת וגם בחול ,ובגמרא נדרים לט :אמרו ,תנו רבנן ,הנכנס לבקר
את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא .ורבי מאיר אומר יכולה היא
שתרחם בזכותה .רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל .רבי יוסי
אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל .שבנא איש ירושלים אומר ,בכניסתו
אומר שלום ,וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ,ורחמיו מרובים
ושבתו בשלום .ופירש שם הר"ן ,שבת היא מלזעוק ,אינו יכול לבקש רחמים עכשיו
שעל ידי כך יעורר בכי ויצטער ,אלא אומר להם דברי תנחומין שלא יצטערו .והובא
בב"י ריש סי' רפז .ופסק הרמב"ם בפכ"ד מהלכות שבת הלכה ה' כתנא קמא .והרמב"ן
בתורת האדם פסק כרבי יוסי .ועיין בב"ח שם .וכתב מרן הבית יוסף ,שלא נהגו כן.
ובש"ע פסק ,שיכולים לבקר את החולה בשבת ,אך לא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול,
שמצטער ומעורר הבכי ,שאסור בשבת ,אלא אומר לו שבת היא מלזעוק וכו' ורחמיו
מרובים ושבתו בשלום .וכתב הרמ"א ,שאין צריך לומר ורחמיו מרובים ,וכן נהגו.
וכתבו התוספות במסכת שבת דף יב :בד"ה רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך כו'.
קשה לר"ת מה מועלת תפלה לר' מאיר ור' יהודה דקאמר בפ"ק דר"ה (ד' טז .ושם)
הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נידונין
בר"ה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה ואדם ביום הכפורים
ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום ואמר התם אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא
אקצירי ואמריעי כר' יוסי משמע דלר"מ ולר' יהודה לא מהניא צלותא וי"ל דהכא
בשבת שבין ר"ה ובין יוה"כ איירי ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא כדר' יצחק
דאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד כו' אתי הכא שפיר.עכ"ל.
ולפי דבריו מובן מדוע רבי יוסי כן התיר להתפלל בשבת על החולה ,כי אם קי"ל כר"י
שאדם נידון בכל יום ולכן מתפללים על קצירי ואמריעי כל יום ,הרי שגם בשבת נידונין
ולכן יש להתפלל גם בשבת על החולה.
ובגמ' במס' שבת דף יב :איתא ,בקושי התירו לבקר חולה בשבת ,ופי' רש"י :מפני
שמצטער ע"כ .היינו שיש צער לראות את החולה ,וברי"ף מובא ,א"ר יוחנן בקושי
התירו וכו' ,פי' שמא יבוא לזעוק בשבת .ויתכן דב' סברותיהם תלויות בטעם מדוע יש
לבקר את החולה ,רש"י נקט לפי הצד שיש לראות את צרכי החולה ,ובשבת זה גורם
צער למבקר ,והרי"ף נקט בשיטת הסברא דיש להתפלל על החולה ,ובשבת אין לזעוק
ולהתפלל על החולה ,ולפי דבריו מפרש המהרש"א את הגמ' שם שבשבת יש לומר
שבת היא מלזעוק והיינו שאין צורך להתפלל והשבת עצמה יכולה לרפאות.
ועיין בשו"ת קול גדול (סי' טז) שנשאל אם הנכנס לבקר את החולה בשבת ,אם מותר
לו להתפלל עליו .ויעויי' עוד בשו"ת שאילת יעב"ץ (סי' סד) שהאריך בזה שהאיסור
בזה הוא משום שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול .ע"ש .ובשו"ת אגרות
משה (חאו"ח סי' קה) כתב לדון אם מותר להתפלל על חולה ביום טוב .ובשו"ת ציץ
אליעזר חלק יג (סי' לו) כתב לדון במי שהוא רך הלבב ומיצר בצער החולה ,אם מותר
לו לבקר את החולה בשבת ,ואם מותר לעשות מי שברך לחולה בשבת בפני החולה.
ע"ש.
והנה בש"ע או"ח סי' רפ"ז מובא להלכה ,יכולים לנחם אבלים וכן לבקר את החולה,
והמגן אברהם מביא דברי הגמ' הנ"ל דבקושי התירו ,ומסיים דלא כאותן שכל ימות
השבוע אין הולכין רק בשבת .והרבה נתלבטו בזה הענין לבקר חולה בשבת ,וכ' השערי
תשובה שם ,ונראה מי שבימות החול טרוד במילי דשמיא ,ובשבת יש לו פנאי הולך
לחולה אוהבו שיודע בו שיש לו נחת מזה שהוא בא לבקרו ,מצוה קעביד ואין לו
למנוע מללכת בשבת ויו"ט ,עכ"ל .וכ' הביאור הלכה שם ,ונראה דה"ה אם הלך לבקרו
בחול ג"כ אין איסור לבקר בשבת דהלא אמרו חז"ל דאין לבקו"ח שיעור ולא מיעטו
הפוסקים רק אם בחול אין הולך כלל ומכוין שילך בשבת ובפרט אם הוא יודע
שבהליכתו להחולה הוא לתועלת ליעצו איך להתנהג בענין מחלתו וגם לחזק אותו
שלא יפול לבו עליו בודאי מצוה רבה הוא עושה בזה .עכ"ל.
ביקור חולים בטלפון
אם יוצאים בטלפון ידי חובת ביקור חולים ,כ' המנחת יצחק בח"ב סי' פד ,שאפי' שלא
יוצאים בשלימות אבל חלקים מהמצוה יוצאים ידי חובה .יעויי"ש .וכ"כ בתשו' אגרו"מ
חיו"ד סי' רכג ובתשו' חלקת יעקב ח"ב סי' קכח ובתשו' צי"א חלק ה' רמת רחל סי'
ח' דף יג .:שעיקר המצוה יכולים לקיים רק אם בא בעצמו לבקרו.
ויש לציין ,שבביקור חולים יש נקודה חשובה לחולה שאינו יכול להלך בין בני אדם
ואין דעתו מעורבת עם הבריות כשזה מאד קשה לבן אדם ,וכבאים לבקרו ולהתענין
במצבו זה נותן לו הרגשה שהוא עדיין בעולם החיים ולא נשכח כמת מלב .וזה מסתמא
יוצאים גם בטלפון.
והנה יש לציין בזה את דברי הגר"י הוטנר בעל הפחד יצחק זצ"ל וז"ל .בספרו פחד
יצחק (אגרות ומכתבים אגרת ל"ו) דאין באור המילה 'ביקור חולים' כוונתה ללכת אליו
ולבקרו ,אלא כוונת המילה ביקור חולים מלשון ביקורת ,ומלשון לבקר קרבן שאין בו
מומים ,ביקור חולים פירושו לעיין ולדאוג ולברר מהו מצבו של החולה כדי לבקש
עליו רחמים .ולפי"ז שפיר בטלפון מקיים דבר זה שמברר ומעיין במצבו של החולה,
ושפיר מקיים ביקור חולים אף שישאל אחר מהו מצבו של החולה .עכ"ל.
ביקור חולים ע"י שליח
האגרו"מ שם דן בזה ומסתפק בדבר ,וכן בתשו' ציץ אליעזר (חי"ז סי' ו) דן אם אפשר
לקיים את המצוה על ידי שליח ,ומסיק דיכול לקיים על ידי שליח .ולדברי הפחד יצחק
לעיל גם כן שפיר דמי.
ויל"ע בזה מדוע לא הוי כמצוות שבגופו שלא יועיל בזה שליחות ,ויתכן דלכן אין ציווי
מפורש בתורה על כל מצוות גמילות חסדים אלא נלמד מדרשות ואסמכתות ,כי גילתה
בזה התורה רצונה שיעשו גמילות חסדים וטובות בין בני האדם ,ואילו היתה זו מצוה
מדאורייתא הרי שהיה זה חוב שאילו אינו יכול לקיימו בגופו היה נפטר מזה ,אשר על
כן מגלה התורה רצונה שיעשו חסדים בין בני אדם ,ואם אינו יכול לעשות בגופו עליו
לדאוג שיעשה בשלוחו וכדומה והעיקר שהזולת יקבל את הטבתו.
גם אם החולה ישן שייך בו מצוה זו ,שיכול להתפלל עליו בפניו וגם שיכול לראות את
צרכיו ומחסורו .אך בחולה שהוא צמח ונראה שאינו מרגיש יל"ע ,ועיי' בחשוקי חמד
עמ"ס ב"מ ל.:
האם חייב לקחת ליווי לביקור חולים
בשאילתות דר"א גאון שאילתא צג כ' שאין ללכת לבד לבקר את החולה אלא ילך עם
עוד שנים .וכ' ע"ז הנצי"ב בהעמק שאלה סק"ז ,שלא מצא בראשונים ובאחרונים
חידוש זה .ואולי כוונת השאילתות להרבות רחמים או שזה נותן חשיבות לחולה.
וצ"ע .ויעויי' מש"כ ע"ז בס' זרע חיים מהרב חיים סופר עמ' ז.
שיעור המצוה
מצוה לבקר את החולה אפילו מאה פעמים ביום רק שיראה שלא יכביד עליו ,ועיי'
מש"כ לעיל בשם הרא"ש לבאר בזה ,ויש לבקר אפילו גדול אצל קטן והיינו גדול
במעלה ודרגא אצל פשוט ממנו ,ואין בזה חשש של זקן ואינו לפי כבודו ,וביאר בזה
הגר"י פיק בעל גליון הש"ס דהא מי שאינו מבקר את החולה הרי הוא כאילו שופך
דמים ובחשש פיקו"נ אין פטור של זקן ואינו לפי כבודו .וצ"ע על זה קצת מהגמ'
בכתובות יז דר' שמואל ב"ר יצחק ביזה עצמו עבור שמחת חתן כלה שאין בזה פיקו"נ.
וחשבתי לבאר שם בדרך אפשר ,דהאבודרהם מבאר על ברכת שוש תשיש דשמחת
חתן כלה מרמז על שמחת ירושלים קוב"ה עם עם ישראל ,ולכן יתכן דבשמחת חתן
וכלה מותר להתבזות כי מרמז על שמחת קוב"ה וישראל וכלפי שמחת ה' אדרבה יש
להתבזות כדוד המל שאמר ונקלותי גם מזאת.
ויעויי' בביאוה"ל בסי' רנ בד"ה כי זהו כבודו שכ' בשם הפמ"ג דבאופן שניכר שעושה
לשם מצוה ליכא חשש דזקן ואינו לפי כבודו כי ניכר שמקיים מצוה ,וא"כ ה"ה לעניננו,
ורק באבדה שלא ניכר שעושה מצוה הוי בזיון ופטור ,ויעויי' עוד בקובץ שיעורים
עמ"ס כתובות יז .ציין לדעת המשנה ברורה בזה וכ' שם דנחלקו רב שמואל בר יצחק
ורב זירא במס' כתובות יז .אם במצוות של בן אדם לחבירו גם יש כלל זה דזקן ואינו
לפי כבודו או לא ,דרב זירא שמיחה ברב שמואל בר יצחק שרקד עם הדסים ס"ל
דהמצוות שבין אדם לחבירו ליכא זכות להתבזות ,אך רב שמואל בר יצחק לא ס"ל כן.
ויתכן לפי דבריו לבאר דבזה נחלקו גם אביי ורבא במס' נדרים לט ,:תניא :ביקור
חולים אין לה שיעור .מאי אין לה שיעור? סבר רב יוסף למימר :אין שיעור למתן
שכרה ,אמר ליה אביי :וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן? והא תנן :הוי זהיר במצוה
קלה כבחמורה ,שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות! אלא אמר אביי :אפי' גדול אצל
קטן .רבא אמר :אפי' מאה פעמים ביום.עכ"ל הגמ' .ולאביי אפשר לומר דס"ל דבמקום
מצוה ליכא פטור דזקן ולפי כבודו ,ורבא ס"ל דגדול אצל קטן פטור כי במצוות של בין
אדם לחבירו ליכא פטור דזקן ואינו לפי כבודו.
וראיתי שיש המבארים הלכה זו לפי הגמ' במסכת נדרים מ .דאיתא שם ,אמר רב :כל
המבקר את החולה -ניצול מדינה של גיהנם ,שנאמר :אשרי משכיל אל דל ביום רעה
ימלטהו י"י ,אין דל אלא חולה ,שנאמר :מדלה יבצעני ,אי נמי ,מן הדין קרא :מדוע
אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר וגו' ,אין רעה אלא גיהנם ,שנאמר :כל פעל י"י
למענהו וגם רשע ליום רעה .ואם ביקר מה שכרו? מה שכרו? כדאמר :ניצול מדינה
של גיהנם! אלא מה שכרו בעוה"ז? י"י ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש
אויביו ,יי' ישמרהו -מיצר הרע ,ויחייהו -מן היסורין ,ואושר בארץ -שיהו הכל
מתכבדין בו ,ואל תתנהו בנפש אויביו -שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו,
ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו .ע"כ .והיינו לפי שבא לבקר גם
את הקטן ממנו הרי שכביכול נפחת כבודו והתבזה בפני הבריות על זה שכרו שיהיו
הכל מתכבדין בו ולא יהיה מבוזה בעיני הבריות.
וגם אדם גדול חייב לבקר קטן בגילו ,ואפילו קטן מגיל מצוות חייבים לבקרו כי הוא
בכלל ישראל ואי"צ שיהיה גדול וחייב במצוות( .כ"כ בס' אהבת חסד פ"ג).
והמוהל שבא לבקר את הקטן לאחר הברית לסדר את התחבושת וכו' מקיים בזה
ביקור חולים.
והגמ' בב"מ ל :שואלת היינו ביקור חולים היינו גמילות חסדים ומהו החידוש בביקור
חולים ,ומתרצת ,לא נצרכה אלא לבן גילו ,דהיינו שגם בן גילו חייב לקיים מצוה זו.
ופירוש בן גילו ,רש"י בנדרים פירש ,בחור כמותו או זקן לזקן .ובבא מציעא שם פירש,
שנולד במזלו" .וכן כתבו הרא"ש והר"ן בנדרים .והמאירי פירש ,שביקורם ערב עליו
שמצד הנאתו מהם חליו מיקל .והיינו בבן גילו נוטל אחד משישים מחליו כמבואר
בגמ' שם .ולמרות שכביכול ניזוק המבקר מכך כ' על זה הבן יהוידע במס' נדרים ,שאין
הכוונה שהמבקר נדבק באחד מששים ממחלת החולה ,דזה אי אפשר שיהיה בטבע.
ועוד שמצות ביקור חולים מצוה יקרה ,והיא מהדברים שאדם אוכל מפרותיהם בעולם
הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ,ולא יתכן שהמבקר ינזק .אך הכוונה היא ,שמכיון
שהמבקר מצער את עצמו בצערו של החולה ,לכן יסלקו מהשמים אחד מששים
ממחלת החולה ,כי הצער שאחרים מצטערים מגן ומכפר ,מכח האחדות שיש בישראל.
עכת"ד .וכוונת הגמ' ואפי הכי בעי למיזל ,היינו שלמרות היותו מצטער צער בכך חייב
הוא לעשות זאת .ובספר אהבת חסד ח"ג פ"ג בהגהה סד"ה איתא שכתב מנא לן לחייב
ביקור חולים בבן גילו ,ואפשר דקים להו לחכמים ז"ל דזכות המצוה תגין עליו שלא
יזיק אותו החלק המועט .עכ"ל.
סוגי חולי וזמן הביקור
כמו כן מבואר בגמ' ובשו"ע שאין לבקר חולה מעיים כי אין זה נעים לחולה וה"ה כל
חולי שהביקור מכביד או בחולי שבודאי מדבק ומסוכן ,ואין לבקר חולים בשלש שעות
ראשונות של היום ולא בשעות האחרונות של היום.
וכ' בתשו' שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד סימן קפה וז"ל ,בענין מה שאין מדקדקין
בביה"ח ונקבע זמן הביקור דוקא בשעה אחת מג' שעות אחרונות של היום והוא
לכאורה נגד הגמרא נדרים מ .תשובה ,לאחר שהרופאים נראה להם שבאותן השעות
הראויות לביקור יש להם לעסוק עם החולים וביקור הרופא יותר נחוץ ושוב אח"כ
מגיע זמן אכילה ולא נשאר להם זמן פנוי ב"א באותו זמן ובש"ס שאמרו הוא למי
שמבקר החולה בביתו ולא באופן שיהיה עי"ז ריעותא להחולים.עכ"ל.
שכינה למראשותיו
הגמ' אומרת ששכינה נמצאת למראשותיו של חולה ולכן אין לשבת למעלה ממנו ולא
מאחורי ראשו ,ולכן גם ישב עם בגדים מכובדים ובהתנהגות המתאימה לקבלת פני
שכינה.
ובס' זרע חיים סי' כח כ' לבאר מימרא זו עפ"י דברי המהר"ל בספר נתיבות עולם
(נתיב גמילות חסדים פרק ד') שכתב לבאר אומרם בנדרים (מ ).שהמבקר את החולה
ניצול מיצר הרע ,וזו לשונו" :כי אין יצר הרע שולט בחולה ,ודבר זה ידוע כי אין יצר
הרע בחולה" ,והשתא אתי שפיר טובא ,דאחר שאין יצר הרע שולט בחולה לכן שכינה
שורה עמו ,דכל דליכא יצר הרע איכא שכינה ודו"ק עכ"ד.
והדרת פני זקן בחולה
החולה לא צריך לעמוד בפני חכם או זקן שבאו לבקרו( .מס' מו"ק כז ):והטעם בזה,
כתב בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' כו) שהוא משום שאין זו קימה של הידור .והלבוש
כתב ,שהוא מפני שהם טרודים בצערם .או דחיישינן שמא יאמרו להם שבו .והרמב"ן
בתורת האדם גורס "הכל רשאין וכו' חוץ מאבל וחולה" משמע שאין הוא רשאי לעמוד.
לבקר שונא
הרמ"א ביו"ד סי' שלח סעיף ב' כתב ,שהשונא לא יבקר את שונאו כשהוא חולה ,ולא
ינחם את שונאו ,שלא יחשוב שהוא שמח לאידו ,ואינו לו אלא צער .ובספר בית הלל
(סי' שסב) כתב ,שבזמן הזה נוהגים ששונא הולך לנחם או לבקר את חבירו ,ואדרבה
מחמת זה נעשה שלום ביניהם .וע"ש בש"ך (סי' שלה סק"ב) .ובערוך השלחן (ס"ו)
כתב ,שקודם שיבא לבקרו ישלח אליו שליח ,וכשיתן לו רשות ילך אליו לבקרו או
לנחמו .ולכאורה לאחר שמבקרו יש בזה מצוה יתירה להתפלל עליו ולדאוג לשלומו
כמו שמצינו במצות פריקה וטעינה דמצוה בשונא.
חולה גוי
איתא בשו"ע סי' שלה סעי' ט שהמבקר את החולה ויש לידו חולה גוי יש לבקרו מפני
דרכי שלום.
החולה בעצמו
החולה חייב גם לדאוג לרפואת עצמו ולא לזלזל ברפואתו וגם זה נכלל בכלל ביקור
חולים(.יעויי' אגרת החזו"א והבריסקער רב בקובץ מוריה קצא-קצב ,ומביא שם את
המכילתא על פר' משפטים שכ"כ) ואכן כן איתא בב"ר פרשת בהר ובירושלמי בפ' ע"פ
גבי הלל שהלך לבית המרחץ וקיים בכך חסד עם גופו שנא' גומל נפשו איש חסד.
מפניני הפרשה
בפרשתינו פי"ח,ד כתיב ,והשענו תחת העץ ,ופי' רש"י ,תחת האילן .וביארו
מפרשי רש"י דבא לאפוקי מאילן תלוש שהיה אילן מחובר ולא עץ תלוש .וקשה
לי ,מה איכפת לן שישענו על עץ תלוש או מחובר ,וכי לנוחיות האורחים יש נ"מ
אם המושב מחובר או תלוש.
ונראה בזה ,דבפסוק ח כתיב והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו .ולכאורה
מיירי באותו עץ עליו נשענו.
והנה הגמ' במס' ב"מ פו :מונה את מה שעשה אברהם בעצמו למלאכים ולא על
ידי שליח בסוף עשה לו הקב"ה בעצמו ולא על ידי שליח ,וז"ל ,אמר רב יהודה
אמר רב :כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא
לבניו בעצמו ,וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח עשה הקדוש ברוך הוא לבניו
על ידי שליח .ואל הבקר רץ אברהם -ורוח נסע מאת ה' .ויקח חמאה וחלב -
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים .והוא עמד עליהם תחת העץ -הנני עמד לפניך
שם על הצור .ואברהם הלך עמם לשלחם -וה' הלך לפניהם יומם .יקח נא מעט
מים -והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.
והרי כנגד עמד תחת העץ קיבל את הנני עומד לפניך שם על הצור ,וקשה כי הרי
על ידי מה שעשה אברהם על ידי שליח קיבל גם על יד שליח ,וזה יקח נא מעט
מים שאברהם עשה על ידי שליח 1ומה קיבל אברהם תמורת השליח ,שוב פעם
את אותו שכר ,הנני ניצב בחורב על ראש הצור והכית וכו' על ידי שליח ,הרי
שהנני ניצב הוא על ידי עצמו ,והויכית על הסלע זה על ידי השליח ,וקשה שהרי
כל ההנני ניצב הוא בשביל המים ,וכי איזה שכר יש בוהנני ניצב על ידי עצמו
ללא השליח שהכה.
ונראה לבאר בזה ,שהרי בהכאת הסלע שם עם ישראל קיבל מים כל המ' יום עד
הסתלקותה של מרים הנביאה ע"ה .ולכאורה זהו שכתוב הנני ניצב בחורב על
הצור ,כדי שהמים יהיו קבועים כל ימי לכתם במדבר יש צורך שהקב"ה יהיה
ניצב על הצור וברא בו בריאת מים שיהיו קיימים עד בואם אל מקום מים ,ולכן
צריך צור קבוע ומחובר ולא אבן שהיא ניידי ,הצור הינו סלע המחובר לקרקע
עולם וממנו יהיו מים בקביעות ,ולכן הנני ניצב כדי שיהיה בכח ההכאה של
השליח להמשיך מים קבועים מסלע איתן שהוא קבוע וקיים בקרקע.
ויתכן לבאר שלכך אברהם אבינו עמד תחת העץ שעליהם נשענו ,לומר שמדובר
באילן קבוע ולא תלוש ,ועל ידי כך יזכו לצור קבוע ולא תלוש ויזכו למים קבועים
ולא עראיים ,כי בלכתם במדבר המים הם חיי נפש יותר מכל ,כידוע ביאור
החיד"א על הקושיה הידועה מדוע לא נקבע יו"ט על המים כמו שנקבע סוכות
על ענני כבוד ולחם משנה על המן ,וביאר בספר כסא דוד ,שהמים היו הכרחיים
1נראה לי שעשה זאת כי חשש שמשתחוים לאבק רגליהם והמים באו לשמש אבק זה ולא רצה לשמש
ע"ז לכן מינה שליח או גוי שאינו בר שליחות או שאין שליח לדבר עבירה וכך לא מתיחסת העבירה
עליו.
ולא היו מעבר לצורך חיי נפש מה שאין כן ענני כבוד ומן שהוא היה אכילה
מכובדת ולא רגילה כידוע .וא"כ היה הכרח שיקבלו מים כדי שיחיו ולא יצטרכו
להתלונן כל פעם מחדש על המים ,לכן פעל כל זאת אברהם אבינו ע"ה בעץ
שהיה אילן קבוע שיקבע הקב"ה את שפע המים בהיותו ניצב בחורב על נקרת
הצור2.
ויעויי' עוד במה שביאר מרן החפץ חיים בספרו אהבת חסד חלק שלישי פ"ב
לבאר בהגה"ה מדוע זכו בני ישראל במדבר ארבעים שנה בזכות מעשה אחד
שעשה אברהם וביאר בהרחבה כיצד בזכות רצונו העמוק של אברהם לעשיית
חסד זכו דורותיו אחריו לזכויות כה רבות ,ובס' דרש משה למרן הגר"מ פיינשטיין
מבאר במה שהצטער אברהם על שאין לו אורחים ,מה שייך כאן צער ודומה
הדבר למי שמצטער ביום ג' שעכשיו אין לו שבת ,דהא אם אין אורחין אינו בכלל
החיוב ומה שייך להצטער ,ותירץ כיון שמהותו של אברהם היתה חסד הרי שלא
חסרה לו חיוב המצוה אך חסרה לו כן ההטבה עם הבריות ועשיית טוב בעולם.
טבע אברהם בטבע ישראל את אהבת החסד וההטבה עם הבריות ללא לאות
וללא הפסקה ,ישראל קדושים נתבעים ונותנים ואם אינן נתבעים תובעים הם
את עצמם להיות נותנים ,והכל מאילנו הגדול של אברהם אבינו .ולפי זה יתכן
לבאר בדרך הדרוש את הקושיה שהקשינו לעיל על הפסוק והשענו תחת העץ
והוא עומד עליהם תחת העץ ,שהוא אילן מחובר ולא תלוש ,דהיינו כי בנה וייסד
את מעשי החסד בבניו אחריו שיהיה מושרש ותקוע עם שורשים כאילן מחובר
ולא תלוש רק לשעתו ,אלא שיהיה חלק מיוסד ובנוי בעם ישראל ,וכמו שכ'
הח"ח שם שמהפסוק ויתן אל הנער ילפי' שאמר לישמעאל כדי לחנכו במצוות.
(וידוע שאצל הישמעאלים גדולה מידת הכנסת אורחים ויתכן שהשתרש אצלם
מאותו זמן שחינך אברהם את ישמעאל במצוה זו) על כן יש לחנך גם בניו אחריו
שישתרש בהם מידת החסד.
2ויתכן דלפי זה מובן דבהסתלקות מרים היה מי מריבה שרבו על שחסרו להם המים ,וכמו שפי' רש"י
שמשה הכה שם אפי' שהצטווה לדבר כי טעו ודיברו אל סלע אחר ולא הועיל ולכן חשבו שיש להכות
כמו כאן ,אך נראה לפי המבואר ,שלכן נצטוו לדבר כי הרי זה היה בסופו של דבר אותו הסלע ,וכבר
בהיות ה' עומד על נקרת בצור היה בו כח להמשיך לתת מים רק שזכותה של מרים פקעה ובדיבור את
הסלע היה כח בו להמשיך לתת מים כי כבר נברא בו אותו הכח בעמידת ה' על הצור ,ובמה שהכוהו
היה כעין הכחשה לאותה בריאה שנבראה בצור שכביכול לא מועילה עוד ,וזה היה המיאון להקדישני
במי מריבה ,הכל בדקות גדולה שלפי ערך קדושת וגדולת משה היה בו די להיות חטא.
איתא במס' שבת קכז .דגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה מכך
שכתוב באברהם וירא וירץ לקראתם ,ומכך שעזב את השכינה והלך לקבל פניהם
חזינן דלקבלם הוא גדול יותר מקבלת פני השכינה.
וקשה ,ניחא אנן ילפינן זאת מאברהם אבינו אבל אברהם אבינו מהיכן למד זאת
לעזוב את השכינה בשביל הכנסת אורחים.
וראיתי בס' דברי יחזקאל (להרב משינאווא) שכ' לבאר ,דהנה רש"י בפסוק ג' כ'
וז"ל ,ויאמר אדני אם נא וגו' -לגדול שבהם אמר ,וקראם כולם אדונים ולגדול
אמר אל נא תעבור ,וכיון שלא יעבור הוא ,יעמדו חבריו עמו ,ובלשון זה הוא
חול .דבר אחר קודש הוא ,והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את
האורחים .ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם ,האמירה קודם לכן
היתה ,ודרך המקראות לדבר כן ,כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם,
שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח ,ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה
עשרים שנה ,ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י).עכ"ל.
והקשה שם דאמנם מצינו ב' מקראות כאלה אך היכן מצינו שזה דרך המקראות,
וכ' ,שזה מכך שכ' וירץ לקראתם שאברהם חש בקרבו שהוא לא יכול לעמוד
במקומו והוא חש צורך חזק לרוץ אפילו ששכינה אצלו ,והבין שזה מכח השכינה
שדוחקת בו לקבל אורחים ולוותר על קבלת פני השכינה ,ומכך למד שקבלת פני
השכינה גדולה יותר מקבלת אורחים .יעויי"ש.
ואבי מורי האדמו"ר מזאבליטוב זצ"ל בספרו כסא דוד עה"ת כ' ליישב קושי' זו
מהיכן אברהם ידע ,דהא פירש"י וז"ל כחום היום -הוציא הקדוש ברוך הוא חמה
מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ,ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים,
הביא המלאכים עליו בדמות אנשים .עכ"ל .והרי אם לא היתה גדולה הכנסת
אורחים די בכך ששכינה אצלו ואזי לא יטרח באורחים ,אלא הבין מכך אברהם
שהכנסת אורחים גדולה יותר ולכך יש צורך בהוצאת חמה מנרתיקה.
ולפי דבריו נראה לי בזה ליישב קושיה עצומה שיש לי על דברי רש"י ,דהא
הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי למנוע ממנו אורחים ,כשראהו מצטער שאין
לו אורחים היה לו לקב"ה להכניס חמה בחזרה לנרתיקה ואז יבואו שוב
האורחים ,ומדוע היה צריך לזמן לו במיוחד אורחים.כפי' רש"י.
אלא שלפי דברי אמו"ר מובן ,דהא אילו היה מכניס שוב חמה לנרתיקה לא יכול
אברהם לקבל את האורחים כי השכינה אצלו ,ולא היה יכול ללמוד שהכנסת
אורחים גדולה יותר ,לכן השאיר הקב"ה החמה בנרתיקה והזמין לו אורחים שלא
בדרך הטבע כדי שלא יצטער ,ואז הבין שהחמה בנרתיקה כנגד האורחים ואם
בכל זאת יהיו אורחים מותר לו לעזוב את השכינה מפני האורחים.
כל המעונין לרכוש את הספר "פרי ביכורים" על חנוכה בהלכה ואגדה
יכול להודיענו באימייל זה
Pribicurim100@gmail.com
