בנתיבות הפרשה · B'nsivis Haparsha — וירא (2026-10-26)

פרשת וירא תשפ"ז
ואברהם שב למקומו
ויגש אברהם ויאמר ,האף תספה צדיק עם רשע ,אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר ...אולי ימצאון שם
עשרה ,ויאמר לא אשחית בעבור העשרה ,וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם ,ואברהם שב למקומו [וירא
יח לג] ,מה משמיענו הכתוב שאברהם שב למקומו ,ברור הדבר שכאשר אברהם לא מצליח במשימתו להגן
על סדום שישוב למקומו.
הרב שלמה לורנץ זצ"ל סיפר ,כאשר הוחלט בישיבת מועצת גדולי התורה בניגוד לדעתם של מרנן הגרא"מ
שך והגרי''י קנייבסקי לגשת לבחירות לכנסת ברשימה משותפת עם פועלי אגודת ישראל ,היה מרן הרב שך
שבור ורצוץ ,באותו זמן ביקרתי אצל מרן הגרי''י קנייבסקי ,והוא שאל אותי מה שלום הרב שך ,אמרתי לו
שהרב שך שבור מאד ואינו מוצא את מקומו ,אכזבתו היא כל כך גדולה עד שהוא אומר שאין לו כח להמשיך,
מרן שמע בצער את דברי ואמר ברצוני שתלך בשליחותי לרב שך ותמסור לו בשמי את הדברים הבאים.
התורה מספרת באריכות כיצד אברהם אבינו האריך להתפלל בניסיון להציל את סדום ,אברהם אבינו
התחיל לטעון אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר ,אחר כך ארבעים שלושים עשרים ,אבל לא נמצאו גם
עשרה ,ומאחר שלא נמצאו ונגזרה הגזרה ,כתוב שם וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם' ,ואברהם שב
למקומו' ,מה מלמדות אותנו המילים 'ואברהם שב למקומו' ,הרי לכאורה אין כאן שום לימוד.
הפשט הוא אמר מרן הגרי''י קנייבסקי' ,התורה באה ללמדנו' ,כך תגיד לרב שך ,שכאשר עשו הכל כדי
להציל ולא השיגו את המבוקש ,צריך לקיים 'ואברהם שב למקומו' ,צריך לחזור ולהמשיך לפעול במה
שחייבים ,להמשיך כאילו לא קרה דבר ,אי ההצלחה אינה מצדיקה בשום אופן שהאדם ישבר ולא יהיה
מסוגל להמשיך בעבודתו הקדושה ,כך תמסור מילה במילה בשליחותי .מסרתי את דבר השליחות למרן
הרב שך מילה במילה ,הרב שך נשם לרווחה ואמר :תלך הפעם בשליחותי ,ותגיד למרן הסטייפלר שקיבלתי
את דבריו ,ואמשיך בעזרת השם בעבודתי למען כלל ישראל [במחיצתם ח"ב עמ' ,]578מה הענין לשוב למקום.
ויקרא ה' אלוקים אל האדם ,ויאמר לו איכה ,ויאמר את קולך שמעתי בגן ,ואירא כי עירום אנכי ואחבא ,ויאמר מי
הגיד לך כי עירום אתה [בראשית ג י] ,מרן המשגיח הגה''צ רבי מאיר חדש זצ"ל למד מכאן ,שהתביעה על אדם הראשון
לא היתה על עצם האכילה ,אלא על הבריחה ,על כך אמר לו הקדוש ברוך הוא' ,איכה'? היכן אתה? גם אם כשלת ,גם
אם לא עמדת בנסיון ,איכה? היכן אתה? מדוע נטשת ,מדוע עזבת ,מדוע הלכת ממקומך? היה עליך להשאר במקומך.
נראה מדברי מרן המשגיח זצ"ל שאילו היה אדם הראשון נשאר במקומו אחר החטא ,אחר הכשלון ,היה
מצבו אחר ,יותר טוב ממה שהוא עתה ,ועל זה היתה התביעה של הקב"ה ,איכה? היכן אתה?! גם אם כשלת,
'מקומך אל תנח'! גם זה טעון ביאור מה כל כך משנה היכן אדם הראשון אם במקומו או שלא במקומו.
בחז"ל ,אמר רבי חלבו אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן [פס''ז אסתר ה יד],
הטעם הוא ,שאינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא [שבת קיט ב] ,כלומר החטא משנה את
מצבו של האדם ,עד כי אינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא ,אולם המקום שאדם נמצא
בו לא משתנה ,ואם אדם אוחז בכל כח במקומו ,סופו שיגיע למצבו שקודם החטא.
ועל כך אמר קהלת ,אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים [קהלת י ד],
וכתב על זה התרגום ,אין רוחא דיצרא בישא מתל בך ,ומתגבר למסך עלך ,אתרא טב דהותא נהיג למיקם
ביה לא תשבוך [תרגום] ,מבואר מכאן שרפואת החטא הוא להשאר במקומו ולא לעזוב אותו.
בחז"ל על הפסוק על משמרתי אעמודה ואתייצבה על מצור ,ואצפה לראות מה ידבר בי [חבקוק ב א] ,מהו
מצור ,שצר לו צורה ואמר איני זז מכאן עד שתענני ,שנאמר ואצפה [ילק"ש חקבוק אות תקסב] ,כגון חוני המעגל
בשעה שנצטרכו ישראל לגשמים נתכנסו אצלו ,ואמרו לו התפלל עלינו שאנו צריכים למטר ,מיד עג עוגה
ועמד בתוכה ,לקיים מה שנאמר 'על משמרתי אעמודה' [חבקוק ב א] ,התחילו גשמים מנטפים ,אמר ,לא כך
שאלתי ,אלא גשמי רצון וברכה ,התחילו הגשמים יורדים כתקונן [תנחומא כי תבא ד] ,מה הכונה עג עוגה ועמד
בתוכה ,מה תוכל להועיל העוגה יותר מן התפילה.
הגשמים נעצרים בסיבת החטא ,ואינן יורדים אלא בתפילה ובעשיית תשובה [תענית יב ב] ,לפיכך אמרו
בגמרא ,הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ,ופסקו להם גשמים מועטים ,לסוף חזרו בהן וכו',
הקב''ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן .הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה ,ופסקו עליהן
גשמים מרובין .לסוף חזרו בהן וכו' ,הקב''ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן [ר''ה יז ב] ,ופעמים
בסיבת החטא אין התפילה נענית ,לכך עג חוני המעגל עוגה ועמד בתוכה ,לקיים מה שנאמר 'על משמרתי
אעמודה' ,היינו שאם לא תועיל התפילה מכח עצמה ,תועיל מכח 'המקום' ,שכן ,אם רוח המושל תעלה
עליך 'מקומך אל תנח' ,כי מרפא יניח חטאים גדולים [קהלת י ד] ,מקומך אל תנח ,כי סגולת המקום לרפא.
ההוראה 'מקומך אל תנח' ,אינו רק מחמת סגולת המקום ,אלא היא גם עצה טובה ,בחור המתקשה
בישיבה ,אם יעזוב את הישיבה ,את בית ה' ,סופו לאבדון ,אולם אם ישאר בישיבה סופו שתביא אותו לידי
מעלה .אברך שמתקשה בכולל וכגון בקשיי פרנסה ,אם יעזוב את הכולל לא מובטחת לו פרנסה ,כי גם חוץ
לכותלי הכולל מצווים קשיי פרנסה ,ואם ישאר בכולל למרות הקשיים סופו שיהיה לו כל צרכו ,וכמאמרם
ז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר ,וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני
[אבות ד ט] ,ובנוסף יבוא למעלות רבות.
מטבע התפילה' ,ממקומך' מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך ,מתי תמלוך בציון בקרוב
בימנו לעולם ועד תשכון ,תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך ,לדור ודור ולנצח נצחים [קדושת שחרית דשבת],
מדוע מבקשים שהקב"ה יופיע דוקא ממקומו ,למה לא מספיק לבקש את עצם ההופעה .אין זאת אלא ,כי
מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא [ברכות נח א] ,וכשם שבמלכותא דארעא נוהגת ההנהגה של 'מקומך
אל תנח' ,כך במלכותא דרקיעא נוהגת ההנהגה של 'מקומך אל תנח' ,ומשום כך ,כשהחריב הקב"ה את
ביתו ,את בית המקדש ,לא עזב את מקומו ,ולפיכך מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי [שמו"ר ב ב] ,לכך
אנו מבקשים 'ממקומך' מלכנו תופיע [שם] ,בנה ביתך 'כבתחילה' וכונן מקדשך על מכונו [מוסף לג' רגלים] ,היינו
שאותה השראת השכינה שנמצאת 'במקום' ,תשוב להיות במלא יפעתה כבתחילה.
ובחז"ל ,והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם [ויקרא כו לא] ,קדושתן אף כשהן שוממים [מגילה כח
א] ,היינו שקדושת בית המקדש קיימת אף בחורבנה ,משום 'שמקומך אל תנח' ,ולכך אע"פ שהם שוממין
בקדושתן הן עומדין [רמב"ם פ"ו מבה"ב הט"ז] ומכאן למדו הראשונים שכבוד ומורא מקדש ,וכבוד ומורא בתי
כנסיות ובתי מדרשות הוא מדאורייתא [יראים קד רמב"ם במנין שבראש הספר ל"ת סה] ,מחמת קדושת 'המקום'.
בחז"ל מובא שהגאולה תבוא בזכות הזהירות בכבוד ומורא בתי כנסיות ובתי מדרשות ['בנתיבות ההלכה' כרך נד
עמ' ,]346והטעם בזה הוא מחמת ההנהגה של אם רוח המושל תעלה עליך 'מקומך אל תנח' [קהלת י ד] ,שהיא
מלמדת ,שגם אם האדם נכשל סגולת 'המקום' להשיב אותו חזרה למקומו ,כך גם בביתו יתברך שחרב
בעונותינו ,הזהירות במעלת המקום סגולתה שתשיב את בית המקדש חזרה למקומו.
יתן ה' שלאחר כל הכשלונות נראה לשמור על מעלת המקום ,ובזכות סגולת המקום נחזור למעלה
ראשונה ,ונזכה שיתקיים בנו במהרה -
ממקומך מלכנו תופיע.
