gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נעימות ישראל · Ne'imois Yisroel — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: נעימות ישראל · Ne'imois Yisroel

שבוע: וירא (2026-10-26)

נעימות ישראל · Ne'imois Yisroel — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נעימו<ת‬ ‫בס"ד‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫גליון‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫גליון מ"ב‬ ‫יש‪+‬רא<ל‬ ‫דברי תורה ושיחות מאת כ"ק הגה"צ אב"ד שליט"א‬ ‫והוא יושב פתח האוהל‬ ‫יתבאר כי כל אחד צריך להתהלך בהכנעה ושפלות‪ ,‬וכך זוכה להשראת השכינה ולקנין התורה‪,‬‬ ‫ומאידך צריך להתנהג בהתרוממות והתנשאות בנוגע למלחמת היצר‬ ‫קא‪ ,‬ה) 'גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל'‪.‬‬ ‫עליו השכינה הק'‪ ,‬כי אין מדה טובה להגיע‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב‬ ‫ויש לרמז ענין זה בדברי הכתוב (דברים‬ ‫לדביקות בהשי"ת אלא ע"י הכנעה ושפלות‪,‬‬ ‫פתח האהל כחום היום (בראשית יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬כו) 'לא תביא תועבה אל ביתך'‪ ,‬היינו שלא‬ ‫כדכתיב (תהלים לד‪ ,‬יט) 'קרוב ה' לנשברי‬ ‫דקדקו המפרשים אמאי איתא 'אליו' ולא‬ ‫יכניס הגאוה הנקרא תועבה אל הגוף הנקרא‬ ‫לב'‪ .‬וכן כתוב (ישעיה טז‪ ,‬נו) 'אשכון ואת‬ ‫נאמר בהדיא שנתגלה אל אברהם‪ .‬ומבואר‬ ‫'בית'‪.‬‬ ‫דכא ושפל רוח'‪ ,‬ופירש רש"י (סוטה ה ע"א)‬ ‫בספה"ק שלא נזכר שמו של אברהם לפי‬ ‫שהקב"ה מרכין שכינתו אצלו‪.‬‬ ‫שהשי"ת מתגלה לכל אחד מישראל‪ ,‬וזהו‬ ‫וידועים דברי הרמב"ם בפירוש המשניות‬ ‫(אבות פ"ד מ"ד) וז"ל‪' :‬מאד מאד הוי שפל‬ ‫וראה בזוה"ק (ויקהל ריח ע"א)‪ :‬ואינון‬ ‫אומרו 'אליו' היינו לכל אחד ואחד מזרע‬ ‫רוח' כי ראוי לאדם שייטה לאחד משני‬ ‫כלי ה'‪ ,‬מאנין דקודשא בריך הוא אתהני בהו‪,‬‬ ‫אברהם שזוכה למדריגה זו של קירבת אלקים‪.‬‬ ‫הקצוות על צד הסייג‪ ,‬כדי שייקבע במיצוע‬ ‫אלין אינון מאנין תבירין‪ ,‬תבירין אינון בהאי‬ ‫ויש כאן בפסוק עצה והדרכה כיצד‬ ‫הפעולות‪ ,‬חוץ מזאת המידה לבדה מכל‬ ‫עלמא‪ ,‬בגין לקיימא אורייתא‪[ .‬ואותם כלי‬ ‫יוכל לזכות למדריגה זו‪ ,‬והוא על ידי הכנעה‬ ‫המידות‪ ,‬רצוני לומר‪ :‬הגאוה‪ ,‬כי לגודל חסרון‬ ‫ה'‪ ,‬כלים שהקב"ה נהנה בהם‪ ,‬אלה הם כלים‬ ‫וענוה‪ ,‬וכפי שיתבאר אי"ה להלן‪.‬‬ ‫זאת המידה אצל החסידים‪ ,‬וידיעתם בניזקה‪,‬‬ ‫שבורים‪ ,‬שבורים הם בעולם הזה כדי לקים‬ ‫רחקו ממנה עד הקצה האחרון‪ ,‬ונטו אל‬ ‫את התורה‪ .‬והשמוש שהקב"ה משתמש‬ ‫לב נשבר שקול נגד כל הקרבנות‬ ‫שפלות הרוח לגמרי‪ ,‬כדי שלא ישאירו בנפש‬ ‫בהם לא משתמש אלא מתוך הכלים הללו‪.‬‬ ‫זכר לגאוה בשום פנים‪ .‬ע"כ‪ .‬והיינו שאף‬ ‫ושימושא דקודשא בריך הוא אשתמש בהו‪,‬‬ ‫אמרו חז"ל (סוטה ה ע"ב) אמר רבי יהושע‬ ‫על פי שבשאר מדות הדרך האמצעית היא‬ ‫לא אשתמש אלא מגו הני כלים]‪.‬‬ ‫בן לוי‪ :‬בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני‬ ‫המשובחת‪ ,‬במדת הגאוה אינו כן‪ ,‬אלא יטה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שבשעה שבית המקדש קיים‪ ,‬אדם‬ ‫וכן אמרו חז"ל (סוטה שם) לעולם ילמד‬ ‫מקריב עולה ‪ -‬שכר עולה בידו‪ ,‬מנחה ‪ -‬שכר‬ ‫לקצה האחרון של שפלות הרוח‪.‬‬ ‫אדם מדעת קונו‪ ,‬שהרי הקב"ה הניח כל הרים‬ ‫מנחה בידו‪ ,‬אבל מי שדעתו שפלה‪ ,‬מעלה‬ ‫עוד נודע מאמר הזוה"ק (חיי שרה קכב‬ ‫וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני‪.‬‬ ‫עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם‪,‬‬ ‫ע''ב) מאן דאיהו זעיר‪ ,‬איהו רב‪ .‬מאן דאיהו רב‪,‬‬ ‫ובספר ארחות צדיקים (שער הענוה)‬ ‫שנאמר (תהלים נא‪ ,‬יט)‪' :‬זבחי אלקים רוח‬ ‫איהו זעיר [מי שמקטין עצמו ‪ -‬הוא גדול‪ .‬ומי‬ ‫כתוב וז"ל‪ :‬הענוה היא סולם לעלות לדרכי‬ ‫נשברה'‪.‬‬ ‫שמגדיל עצמו ‪ -‬הוא קטן]‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שנאמר (תהלים כה‪ ,‬ט)‪' :‬ידרך ענוים‬ ‫ויש להתבונן בזה‪ ,‬שהרי קרבן הוא‬ ‫במשפט וילמד ענוים דרכו'‪ ,‬וממנו יגיע להשיג‬ ‫מלשון 'קירוב' שמקרבים את האדם לבוראו‪,‬‬ ‫המתהלך בענוה זוכה לשמירה מפני היצר‬ ‫יראת השם ב"ה‪ ,‬שנאמר (משלי כב‪ ,‬ד)‪' :‬עקב‬ ‫וכל אחד ממיני הקרבנות מקרב את האדם‬ ‫האר"י ז"ל גילה לנו (שער תיקוני עוונות‬ ‫ענוה יראת ה'' וגו' וכתיב (ישעיה כו‪ ,‬יט)‪:‬‬ ‫לבוראו באופן אחר‪ ,‬אם בעולה אם בחטאת‬ ‫פ"ו) כי ענוה בגימטריא סמא"ל‪ ,‬לרמז שמי‬ ‫'הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך'‪,‬‬ ‫ואם בשלמים‪ ,‬וא"כ יש להבין מדוע גדלה כ"כ‬ ‫שיש בידו ענוה אין סמא"ל שולט בו ואינו יכול‬ ‫מי שנעשה שכן לעפר בחייו בעולם הזה יחיה‬ ‫מעלת רוח נשברה שנחשב כאילו הקריב כל‬ ‫לקטרג עליו‪ .‬והוסיף מהרח"ו ששמע מהר"א‬ ‫לעולם הבא‪ .‬וכתיב (תהלים קלח‪ ,‬ו)‪' :‬כי רם ה'‬ ‫הקרבנות‪.‬‬ ‫הלוי‪ ,‬שלכן נקבע מזמור 'שיר המעלות לדוד‬ ‫ושפל יראה'‪.‬‬ ‫ה' לא גבה לבי' (תהלים קלא‪ ,‬א) במזמור קל"א‬ ‫ומובא מהרה"ק מקאצק זי"ע (אמת‬ ‫הדביקות לה' ‪ -‬ע"י שפלות והכנעה‬ ‫בספר התהלים‪ ,‬לרמוז על זה‪ ,‬כי מי שאין בו‬ ‫ואמונה דף לד) שזהו פי' ומותר האדם מן‬ ‫גאוה אין סמא"ל שעולה קל"א שולט בו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אמנם הכוונה בזה היא‪ ,‬עפ"י מה דאיתא‬ ‫הבהמה אי"ן‪ ,‬היינו בזה שיכול לעשות עצמו‬ ‫בספה"ק סדורו של שבת‪ ,‬שתכלית כל התורה‪,‬‬ ‫והיינו‪ ,‬כאשר האדם מתנהג בענוה‬ ‫לאי"ן‪ ,‬זהו יתרון האדם יותר מן הבהמה‪ ,‬כי‬ ‫ותכלית כל המצוות‪ ,‬ותכלית כל חיי האדם‬ ‫ושפלות‪ ,‬הרי הוא ניצול מס"מ וחיילותיו‪,‬‬ ‫הבהמה איננה מסוגלת לעשות כן‪.‬‬ ‫בעולמו‪ ,‬היא כדי להגיע למצות 'לדבקה בו'‬ ‫ונשמר מכל המדות הרעות‪.‬‬ ‫להיות דבוק בהשי"ת על ידי תורה ומצוות‪,‬‬ ‫והרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע‬ ‫תועבת ה' כל גבה לב‬ ‫וכדאיתא כמה פעמים בספה"ק תולדות יעקב‬ ‫מבאר הטעם לזה‪ ,‬דהנה אמרו ז"ל (קידושין‬ ‫וכמו שגדלה מאוד מעלת הענוה‪ ,‬שאין‬ ‫יוסף בשם הרמב"ם‪ ,‬וכן איתא בזוה"ק (יתרו‬ ‫ל ע"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום‬ ‫לך יקר בעולם כמו הכנעה (נתיב מצוותיך)‪,‬‬ ‫פב ע"ב) שתרי"ג מצוות הן תרי"ג עיטין‪,‬‬ ‫ומבקש המיתו‪ ,‬ואלמלא הקב"ה עוזרו אין‬ ‫והוא השער לכל המדות טובות ולכל עניני‬ ‫כלומר תרי"ג עצות כיצד להתקרב ולהתדבק‬ ‫יכול לו‪ .‬עוד אמרו ז"ל (סוטה ה ע"א) כל אדם‬ ‫עבדות ה' (יושר דברי אמת אות ו')‪ ,‬כך גם‬ ‫בהשי"ת‪.‬‬ ‫שיש בו גסות רוח אין אני והוא יכולין לדור‬ ‫לעומת זה‪ ,‬אין לך דבר שנאוי לפני המקום‬ ‫אמנם כיצד יתדבק האדם בבוראו‪ ,‬הלא‬ ‫בעולם שנאמר (תהלים קא‪ ,‬ה) 'גבה עינים‬ ‫כמו המתגאה‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (משלי טז‪,‬‬ ‫אש אוכלה הוא (סוטה יד ע"א)‪ .‬והעצה‬ ‫ורחב לבב אותו לא אוכל'‪ .‬ונמצא לפי זה‬ ‫ה) 'תועבת ה' כל גבה לב'‪ ,‬וכן כתיב (תהלים‬ ‫לזה היא להיות נכנע ושפל‪ ,‬ואז תשרה‬ ‫ובספר שבילי פנחס הביא רמז לכך‪ ,‬דהנה‬ ‫אברהם שעומד רק בפתח האוהל ועדיין לא‬ ‫כי המתגאה אין הקב"ה שורה עליו‪ ,‬ועל כן נופל‬ ‫במזוזה יש שתי פרשיות‪ ,‬שמע והיה אם שמוע‪,‬‬ ‫נכנס פנימה‪ ,‬כי כן דרך הצדיקים אף שיש להם‬ ‫לרשת השטן‪ ,‬כי כאשר אין הקב"ה עוזרו אינו‬ ‫שיש בהן קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול‬ ‫מדריגות אין קץ ונתעלו בעבודתם גבוה מעל‬ ‫יכול לו‪.‬‬ ‫מצוות כנודע‪ .‬ולכן מצוה להניחה על פתח ביתו‪,‬‬ ‫גבוה‪ ,‬בכל זאת מחשיבים עצמם שעדיין לא‬ ‫ובזה יובן שפיר הטעם שמזמור קל"א‬ ‫להורות כי האדם אינו יכול לקבל על עצמו עול‬ ‫דרכו על מפתן העבודה‪.‬‬ ‫הנזכר מסתיים בפסוק 'יחל ישראל אל ה'‬ ‫מלכות שמים ועול תורה‪ ,‬מלבד באם קובע‬ ‫וכאשר נמצאים בדרגה זו של שפלות‬ ‫מעתה ועד עולם'‪ ,‬כי כאשר האדם מתנהג‬ ‫עצמו ב'פתח האוהל' בהכנעה ושפלות‪ ,‬ואז יש‬ ‫והכנעה בבחי' 'פתח האוהל'‪ ,‬זוכים תיכף‬ ‫בענוה‪ ,‬לא גבה לבו ולא רמו עיניו‪ ,‬אזי יכול‬ ‫לו שמירה מהיצה"ר‪ .‬אך באם מתגאה בליבו אין‬ ‫להתגלות השי"ת אלינו ‪' -‬וירא אליו ה''‪ ,‬כי‬ ‫לייחל אל ה' שיעזרהו‪ ,‬לא כן כאשר מתהלך‬ ‫הקב"ה רוצה להשרות שכינתו עליו‪ ,‬ואין לו מי‬ ‫אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על נשברי לב‬ ‫בגדולות ובנפלאות ממנו‪ ,‬אין הקב"ה עוזרו‪.‬‬ ‫שיעזרהו נגד היצר‪ ,‬ונמצא שאין לו שמירה‪.‬‬ ‫ההולכים בשפלות והכנעה‪.‬‬ ‫כדברים האלה איתא בספה"ק אורח לחיים‬ ‫שתי בחינות בעבודת השי"ת‬ ‫ובזה אתי שפיר מה שפירש רש"י 'והוא‬ ‫(פרשת ויקרא) וז"ל‪ :‬מדת גבהות הוא שורש‬ ‫יושב פתח האוהל' לראות אם יש עובר ושב‬ ‫לכל העבירות‪ ,‬כי מחמת גבהות יבוא לעבור על‬ ‫אכן כלל הדבר הוא‪ ,‬כי הכנעה לחוד אינה‬ ‫ויכניסם בביתו‪ .‬ופירש כ"ק אאמו"ר זצוק"ל‬ ‫כל עבירות שבתורה‪ ,‬ומקרא מלא דיבר הכתוב‬ ‫כלום‪ ,‬כי אז יכנע לבבו לבלתי עשות מאומה‪,‬‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה ביקש ללמד את אנשי‬ ‫(דברים ח‪ ,‬יד) 'ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך'‪,‬‬ ‫ויתגבר עליו היצר ויאמר לו‪ :‬הלא אינך שוה‬ ‫דורו שבאם יש עובר עבירה אשר שב בתשובה‬ ‫ושכחת השי"ת הוא גורם לעבור כל העבירות‬ ‫כלום‪ ,‬ומעשיך אינם שוים מאומה‪ ,‬וא"כ תחסר‬ ‫לפני המקום ב"ה‪ ,‬ימהרו להכניסו לביתם‪ ,‬בכדי‬ ‫כמו שכתוב (שם פס' יא) 'השמר לך פן תשכח‬ ‫ממנו השמחה והחיות בעסק המצוות‪ ,‬ויבוא‬ ‫ללמוד מהם ענין 'פתח האוהל'‪ ,‬היינו ההכנעה‬ ‫את ה' אלקיך לבלתי שמור מצותיו' וגו'‪.‬‬ ‫להימנע מקיומן‪.‬‬ ‫והשפלות שהיא מעלה גדולה עד מאוד‪ ,‬ופתח‬ ‫וגם אמרו רז"ל (סוכה נב ע"ב; קדושין‬ ‫וכן כתב בספה"ק תולדות יעקב יוסף‬ ‫להכנס בו לכל המעלות‪ ,‬ואז ינצל מידי היצר‬ ‫ל ע"ב) בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו‬ ‫(פרשת עקב אות ד') וז"ל‪ :‬שמעתי ממורי שרוב‬ ‫ולא יבוא שוב לידי עבירה מחמת ההכנעה‪.‬‬ ‫ומבקש להמיתו וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו‬ ‫ענוותנותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת‬ ‫לא היה יכול לו‪ ,‬וכשיש לו ח"ו גבהות אז אין‬ ‫השי"ת‪ ,‬שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם‬ ‫השי"ת מתגלה אפילו לרשעים ‪ -‬כאשר‬ ‫אני והוא יכולין לדור (סוטה ה ע"א)‪ ,‬והקב"ה‬ ‫גורם ע"י תפילתו ותורתו שפע אל כל העולמות‪,‬‬ ‫שפלים בדעתם‬ ‫מסתלק ממנו‪ ,‬ונמסר ח"ו ביד היצה"ר ומתגבר‬ ‫וגם המלאכים ניזונין ע"י תורתו ותפילתו‪ ,‬שאילו‬ ‫עליו‪ ,‬ועושה בו כרצונו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫היה מאמין זה כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה‬ ‫ונודע מה שפירש בספה"ק מאור עינים‬ ‫מרוב כל‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫בפרשתינו‪' ,‬וירא אליו ה''‪ ,‬כתב סתם ולא‬ ‫וכן איתא להדיא בזוה"ק (מקץ רב ע''א)‬ ‫כתב אל אברהם‪ ,‬כי קאי על כל אחד מישראל‬ ‫וז"ל‪ :‬דהא יצר הרע לא שריא אלא באתר‬ ‫ונודע מה שפירש הרבי ר' זושא זי"ע עה"פ‬ ‫שמתראה אליו השם יתברך‪ ,‬גם 'באלוני ממרא'‪,‬‬ ‫דאשתכח גסותא דרוחא‪ .‬וכד אשתכח רוחא‬ ‫(תהלים י‪ ,‬ג) 'כי הלל רשע על תאות נפשו'‪,‬‬ ‫פירוש 'אלוני' מלשון 'אלוני הבשן'‪ ,‬דהיינו אפילו‬ ‫תבירא‪ ,‬כדין אתפרש מניה‪ ,‬ולא שריא בהדיה‬ ‫כלומר‪ ,‬כי הרשע מגביה עצמו תמיד ומחזיק‬ ‫רשע גדול ח"ו מתראה אליו השם יתברך דהיינו‬ ‫[שהרי אין יצר הרע שורה אלא במקום‬ ‫עצמו לאיש חשוב‪ ,‬אך בשביל תאות נפשו הוא‬ ‫הרהורי תשובה שבאים לו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫שנמצאת גסות הרוח‪ ,‬וכשנמצאת רוח שבורה‪,‬‬ ‫נעשה עניו כמו הלל (עי' שבת ל ע"ב)‪ ,‬ומשפיל‬ ‫אז נפרד ממנו ואינו שורה עמו]‪.‬‬ ‫את עצמו לחטוא במה שלא נאה ולא יאתה‬ ‫ובזה מפרש כ"ק אאמו"ר זצוק"ל המשך‬ ‫אליו עשות פחיתות כזו שעושה‪ ,‬ובענוה פסולה‬ ‫הכתוב 'והוא יושב פתח האוהל'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אימתי‬ ‫כזו לא בחר ה'‪ ,‬כי אם שיהיה עניו בבחינת‬ ‫השי"ת מתגלה אף לרשעים‪ ,‬כאשר רואה את‬ ‫חנוך ניצל מדור המבול בכח שפלותו‬ ‫'מה'‪ ,‬ליראה את ה' על ידי זה‪ ,‬בהכירו שפלותו‬ ‫עצמו במצבו השפל שעדיין הוא עומד ב'פתח‬ ‫ובזה מפרש כ"ק אאמו"ר זצוק"ל מאמר‬ ‫וגדולת הבורא יתברך‪ ,‬ומזה יגיע היראה והפחד‬ ‫האוהל'‪ ,‬היינו בפתח והתחלת הקדושה ועדיין‬ ‫הכתוב (בראשית ה‪ ,‬כד) 'ויתהלך חנוך את‬ ‫ובושתו ממנו ית"ש‪.‬‬ ‫לא עשה כלום‪.‬‬ ‫האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים'‪ .‬דלכאורה‬ ‫וכן מצינו בגמ' (גיטין נו ע"א) ענוותנותו‬ ‫יפלא כיצד הצליח חנוך להתהלך עם בוראו‬ ‫של רבי זכריה בן אבקולס‪ ,‬החריבה את ביתנו‪,‬‬ ‫השוכן איתם בתוך טומאותם‬ ‫בדור כה שפל וירוד כמו דור המבול שנפלו בידי‬ ‫ושרפה את היכלנו‪ ,‬והגליתנו מארצנו‪ .‬ומקרא‬ ‫והביאור בדבריו הוא‪ ,‬דהנה נודע (פרי חיים‬ ‫היצר‪.‬‬ ‫מפורש הוא (דברי הימים ב' יז‪ ,‬ו) 'ויגבה לבו‬ ‫אבות פ"ד מ"ד) שהבעש"ט הק' היה מקרב‬ ‫אמנם עיקר חטא דור המבול היה בזה‬ ‫בדרכי ה''‪.‬‬ ‫אף בעלי עבירה רח"ל‪ ,‬כשלא היו בגיאות‪,‬‬ ‫שהגיעו לידי גאוה‪ ,‬כמו שנדרש עליהם‬ ‫ועל זה אמר הרה"ק רבי בונם מפרשיסחא‬ ‫ומאידך היה מרחיק בעלי תורה שאינם בעלי‬ ‫(ילקו"ש שמעוני נח‪ ,‬רמז סב) שהיו בועטין‬ ‫זי"ע‪ ,‬שכל יהודי צריך שיהיו לו שני כיסים‪ ,‬כיס‬ ‫עבירה כשהיו אז בגיאות‪ .‬ואמר שכשהוא בעל‬ ‫מתוך הטובה‪ ,‬שנאמר (איוב כא‪ ,‬יד) 'ויאמרו‬ ‫אחד ‪ -‬בשבילי נברא העולם‪ .‬ובכיס השני ‪ -‬אנכי‬ ‫עבירה‪ ,‬ויודע מזה שהוא בעל עבירה‪ ,‬ומחמת‬ ‫לאל סור ממנו'‪ .‬וכיון שהגיעו לכלל גאוה‪ ,‬הגיעו‬ ‫עפר ואפר‪ .‬שאם בא לידי התנשאות‪ ,‬יזכיר‬ ‫כן לבו נשבר בקרבו ושפל בדעתו‪ ,‬וכתיב 'קרוב‬ ‫לכל העבירות החמורות‪ .‬וזאת היתה מעלתו של‬ ‫עצמו 'אנכי עפר ואפר'‪ .‬ואם בא לידי עצבות‪,‬‬ ‫ה' לנשברי לב'‪ ,‬ולכן השי"ת שוכן איתם בתוך‬ ‫חנוך‪ ,‬שהתהלך בבחינת 'אין'‪ ,‬בשפלות וענוה‪,‬‬ ‫יזכיר עצמו 'בשבילי נברא העולם'‪.‬‬ ‫טומאותם‪ .‬אבל הבעל גאוה אף שאינו בעל‬ ‫וכל מי שמשפיל רוחו מיד שורה עליו השי"ת‪,‬‬ ‫עבירה‪ ,‬כיון שהוא מתגאה אין השם יתברך יכול‬ ‫והשי"ת עוזרו להתגבר על היצר‪.‬‬ ‫והיינו שכאשר עובד את ה' ומסתובב עם‬ ‫לסבלו‪ ,‬כי אין אני והוא יכולין לדור יחדיו‪.‬‬ ‫יהודים צריך להתנהג בשפלות‪ ,‬ולא להחשיב‬ ‫וזהו מאמר הכתוב 'ויתהלך חנוך את‬ ‫את עצמו כ"כ במה שעובד את בוראו‪ ,‬ולידע‬ ‫ועד"ז מסופר על הרה"ק האוהב ישראל‬ ‫האלקים'‪ ,‬והטעם לכך‪ ,‬הוא משום 'ואיננו'‪,‬‬ ‫כי עבודת ה' אין לה סוף ותכלית‪ ,‬וכמה שכבר‬ ‫מאפטא זי"ע שהעדיף ללון בבית אכסניא של‬ ‫שהיה נכנע בבחינת 'אין'‪ ,‬ומשום כך 'לקח אותו‬ ‫השיג והזדכך יש עדיין אין סוף מדריגות‪ .‬ובפרט‬ ‫אדם שיצא עליו שם רע‪ ,‬מאשר אצל גביר בעל‬ ‫האלקים' להשרות עליו אור שכינתו‪ ,‬ולעזרו‬ ‫כשיש לו ענין של פחיתות הכבוד יש לו לסבול‬ ‫גאוה מחמת הסיבה הנ"ל‪ .‬ואמר שאם השי"ת‬ ‫ולשמרו מידי היצר‪.‬‬ ‫ולהכניע עצמו במידת ההשתוות‪.‬‬ ‫אינו רוצה לדור עם בעל גאוה ‪ -‬אף אני איני‬ ‫רוצה לדור עמו‪ .‬ואם השי"ת שוכן עם בעל‬ ‫השי"ת מתגלה לכל איש ישראל ‪ -‬באם‬ ‫אך כאשר מגיע למלחמה ונסיון מול היצר‬ ‫עבירה בתוך טומאתו‪ ,‬אף אני חפץ להתאכסן‬ ‫וחיילותיו‪ ,‬יש לו לעמוד כחומה בצורה כגיבור‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫מתהלך בהכנעה‬ ‫ואיש מלחמה‪ ,‬ולחזק עצמו שוב ושוב‪ ,‬ובפרט‬ ‫מעתה שפיר יובן מאמר הכתוב בתחילת‬ ‫בהתגברות כנגד היצר לא יתנהג בהכנעה‬ ‫ובזה יתבארו דברי כ"ק אאמו"ר זצוק"ל‬ ‫שהשי"ת נגלה אל כל רשעי ישראל אע"פ שהם‬ ‫הפרשה ‪' -‬וירא אליו ה''‪ .‬דהנה מובא בכמה‬ ‫לחשוב מה אני ומה חיי‪ ,‬אלא ירוץ כגיבור‬ ‫וכמה מהספה"ק (נועם אלימלך‪ ,‬עבודת ישראל‪,‬‬ ‫לעמוד כצור החלמיש‪ ,‬וילחום עמו בכל עוז‪.‬‬ ‫שקועים בחוזק במצולות הטומאה‪ ,‬אך מכל‬ ‫מקום כיון שהם מוכנעים בדעתם בבחי' 'פתח‬ ‫מאור ושמש‪ ,‬ותפארת שלמה) שכוונת הכתוב‬ ‫האוהל' הוא חפץ להשרות שכינתו עליהם‪ ,‬והם‬ ‫לומר שהשי"ת מתגלה לכל אחד מישראל‪.‬‬ ‫שתי הבחינות של הכנעה והתנשאות אצל‬ ‫מתעוררים בהרהורי תשובה‪.‬‬ ‫ונתן לנו הכתוב עצה ותושיה להדריכנו‬ ‫אבותינו‬ ‫בדרך אמת כיצד לזכות למדריגה גבוהה ונשגבה‬ ‫היוצא לנו ארחות חיים ותוכחת מוסר‬ ‫אי אפשר לקבל עול מלכות שמים ועול‬ ‫זו של קירבת השי"ת‪ ,‬ולזה אמר הכתוב‬ ‫בפרשתינו‪ ,‬כי האדם צריך שתי כוחות‪ ,‬שפלות‬ ‫מצוות רק כשהוא בבחינת 'פתח האוהל'‬ ‫'והוא יושב פתח האוהל' שהרגיש‬ ‫‪// 2 //‬‬ ‫זה אי אפשר‪.‬‬ ‫כט) 'לא יעקב יאמר עוד ‏שמך כי אם ישראל'‪,‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬והתנשאות מצד שני‪ .‬ובזה יוכל‬ ‫ואמרו רז"ל (תנדב"א רבה פכ"ה) כי כל אדם‬ ‫והכוונה בזה ‪ -‬ששרו‏של עשיו רצה להפיל את‬ ‫לעמוד נגד היצר הרע‪ ,‬ולזכות לתורה שיורדת‬ ‫מחוייב לומר אימתי יגיעו מעשי למעשי אברהם‬ ‫יעקב ממדריגותיו‪ ,‬‏על כן אמר לו 'לא יעקב‬ ‫למקום נמוך‪ ,‬ולהשראת השכינה ששוכנת את‬ ‫יאמר עוד שמך'‏כלומר‪ ,‬אסור לך להקרא בשם‬ ‫דכא ושפל רוח‪.‬‬ ‫יצחק ויעקב‪ .‬ונודע מאמר הצדיקים כי על כל‬ ‫פנים צריך שתהא 'נגיעה' למעשי אבות‪ ,‬כי טיפת‬ ‫'יעקב' שהוא אותיות י' עקב ‏שרומז על בחי'‬ ‫ושתי בחינות אלו מצינו גם באברהם‪ ,‬דהנה‬ ‫מי אחת הנוגעת בים נהפכת להיות חלק מן הים‪.‬‬ ‫שפלות וענוה‪ ,‬אלא תמיד יקרא‏שמך 'ישראל'‪,‬‬ ‫לכאורה לאחר שהוסיף לו השי"ת את האות‬ ‫וכיון שנתברר כי דרך האבות הוא בשתי בחינות‬ ‫ל"י רא"ש הרומז לבחי' גדלות ‏והתרוממות‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬על שם 'כי אב המון גוים נתתיך' (יז‪ ,‬ה)‪ ,‬היה‬ ‫הללו ‪ -‬שפלות והתנשאות‪ ,‬על כן ידבק כל אחד‬ ‫ובזה רצה להפילו בגאוה‪.‬‏‬ ‫צריך להקרא 'אבהם' ולא 'אברהם'‪ .‬אכן יש‬ ‫מזרע אברהם יצחק ויעקב בדרכיהם‪ ,‬להתהלך‬ ‫אמנם הקב"ה הורה ליעקב דרך האמת‬ ‫לומר כי שמו מתחלק לשתי בחינות הללו‪ ,‬מצד‬ ‫בשפלות והכנעה‪ ,‬ולהתגבר בעוז במלחמת‬ ‫‏בעבודת ה'‪ ,‬ועל כן אמר לו (לה‪ ,‬י) 'שמך‏יעקב‪,‬‬ ‫אחד 'אברהם' שהוא אותיות אב"ר מ"ה‪ ,‬על דרך‬ ‫השטן‪ ,‬ואז נזכה להתגלות אור השכינה עלינו‬ ‫לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם‏ישראל'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫'ונחנו מה'‪ ,‬שהוא בחינת שפלות‪ .‬ומצד שני א"ב‬ ‫בבחי' 'וירא אליו ה''‪ ,‬עדי נזכה לגילוי הגדול‬ ‫'שמך יעקב' תמיד ישאר‏בך שם 'יעקב'‪ ,‬כי כן דרך‬ ‫ר"ם‪ ,‬אב המון גויים‪ ,‬שהלך בעוז ובגבורה לפרסם‬ ‫והנורא ‪ -‬קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו‪ ,‬כי‬ ‫וסדר העבודה‏הישרה והאמתית ‪ -‬שיהיה לאדם‬ ‫שמו ית' בעולם אף שכל העולם היו נגדו‪.‬‬ ‫עין בעין יראו בשוב ה' ציון‪ ,‬בעגלא ובזמן קריב‬ ‫שתי המדריגות‪ ,‬שפלות מצד אחד‪ ,‬והתרוממות‬ ‫וכן מצינו אצל יעקב אבינו שתי בחינות‬ ‫ונאמר אמן‪.‬‬ ‫מצד שני‪.‬‏ ולזה נשאר בשני השמות‪ ,‬כי זה בלא‬ ‫אלו‪ ,‬וכמו שאמר שרו של עשיו ‏ליעקב (לב‪,‬‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע ‪ //‬כ"ב חשון‬ ‫אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם ירשוה‪,‬‬ ‫הגאון בעל ערוגת הבושם זצ"ל נסע פעם לרבינו‪ ,‬כשהגיעו לחצר‬ ‫ולבסוף אמר שר"ת של "אשר לא ידעו היום" הוא 'אליה'‪ ,‬ע"כ אני‬ ‫רבינו‪ ,‬אמר הערוגת הבושם‪ ,‬אה‪ ,‬אוירא דארץ ישראל‪ ,‬כשנכנסו‬ ‫מבקש שיבוא אליהו לבשרני שנתבטל הגזירה‪ ,‬וכן הווה שבשבוע‬ ‫לחדרו של רבינו‪ ,‬אמר לו רבינו‪ :‬חוסטער רב‪ ,‬דער זיידע ז"ל האט‬ ‫שלאחריו נתבטלה גזירה זאת‪.‬‬ ‫געזאגט אז פון דא קעגנאיבער דעם בית המדרש ביז ארץ ישראל‬ ‫איז נישט מפסיק קיין שום דבר טומאה‪ ,‬ממילא איז דא אוירא דארץ‬ ‫•••‬ ‫ישראל‪ .‬אחר כך אמר רבינו להגאון‪ :‬חוסטער רב‪ ,‬איר זענט דאך א‬ ‫בשנת תרע"ב שנתיים לפני שפרצה המלחמה [העולם הראשונה]‪,‬‬ ‫גרויסער מתמיד‪ ,‬אז איר האלט אינמיטן לערנען‪ ,‬און א בנש"ק קומט‬ ‫כבר דיברו בעולם שבשנה זאת תפרוץ מלחמה ומדינות רבות נערכו‬ ‫אריין און דערציילט אייך מעשיות פון צדיקים‪ ,‬ארט דאס אייך? ענה לו‬ ‫לקראתה‪ ,‬כל העתונים כתבו ברוח זו‪ ,‬אנשים חדרו מאוד‪ ,‬וכל הארץ‬ ‫הגאון‪ ,‬לא‪ ,‬אמר לו רבינו‪ ,‬ס'זאל אייך טאקע נישט ארען‪ ,‬ווייל דאס איז‬ ‫רעשה‪ ,‬אבל רבינו צחק מזה‪ ,‬והוא אמר‪ :‬כתיב רננו צדיקים בה' וגו'‬ ‫אויך געלערנט‪ ,‬והוסיף ואמר‪ :‬אחת דיבר אלקים‪ ,‬ווען איז אחדות‪ ,‬ווען‬ ‫ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים וגו' אין המלך נושע ברב חיל‬ ‫מ'רעדט פון צדיקים‪ ,‬שתים זו שמעתי‪ ,‬אז ס'איז דא פירוד (שתים)‪,‬‬ ‫גבור לא ינצל ברב כח שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט‪ ,‬הנה‬ ‫זאגט מען‪ ,‬זו שמעתי‪ ,‬כבר שמעתי מעשה זו‪.‬‬ ‫עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו‪ ,‬מרן פירש כל המזמור באידיש ואמר‪:‬‬ ‫•••‬ ‫הקב"ה מקשיב למה שאומרים היראים‪ ,‬להציל ממות נפשם ולחיותם‬ ‫נכד רבינו היה לו אצבע עקום‪ ,‬והזכירו כמה פעמים לפניו‪,‬‬ ‫ברעב‪ ,‬שלא תהיה מלחמה‪ ,‬שלא ימותו במלחמה ושלא יגוועו ברעב‪,‬‬ ‫פעם כיבדו רבינו בהגבהת הכוס בקידוש‪ ,‬ואמר לו‪ :‬מאך נאר גלייך‬ ‫כי בו ישמח לבנו‪ ,‬כדי שנוכל ללמוד ולהתפלל ולעבוד את ה' יתברך‬ ‫די פינגער‪ ,‬וכן עשה‪ ,‬ונתיישרה‪ ,‬והוסיף רבינו שרוצה שבניו יהיו‬ ‫[וכו']‪ ,‬הכל מכינים עצמם למלחמה ומתריעים עליה בקולי קולות‪,‬‬ ‫מהחיילים של מלך המשיח‪ ,‬והוא לא יקח בעלי מומים‪.‬‬ ‫אבל המלחמה לא תפרוץ השנה‪.‬‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫פעם בעת שהיה הערוגת הבושם בבעלזא אירע שרבינו ירד‬ ‫כשהיה רבינו במארינבאד‪ ,‬התאכסן אצל בעל הבית שם‪ ,‬והלה‬ ‫בעצמו לפני התיבה‪ ,‬ואמירת "בואי בשלום" היתה בהתלהבות יתירה‬ ‫קנה לכבוד רבינו כלים חדשים‪ ,‬ובבעלזא אכלו רוב המאכלים בידים‪,‬‬ ‫ועצומה‪ ,‬והסביר הערוגת הבושם סוד הדבר‪ ,‬במשל שמדרך העולם‬ ‫וכשראה שרבינו אינו אוכל עם העסצייג‪ ,‬חשב אולי חושש רבינו‬ ‫כאשר עומדים כבר על סף מלחמה אז "דערלאנגט מען א שטארקן‬ ‫שלא טבלו את הכלים‪ ,‬ואמר לרבינו‪ ,‬רבי‪ ,‬די כלים האט מען נעכטן‬ ‫קלאפ" להשונא‪ ,‬ולזה באמירת "בואי בשלום" ברגעים אחרונים‬ ‫געטובל'ט‪ ,‬השיב רבינו‪ :‬פיין‪ ,‬אבער מיינע הענט האב איך ערשט היינט‬ ‫טרם שמקבלים את השבת באמירת "מזמור שיר" אשר אז כל דינין‬ ‫אינדערפרי געטובל'ט‪.‬‬ ‫מתעברין‪ ,‬נתן הרבי "א שטארקן קלאפ" להשונא היצה"ר וכת דיליה‪.‬‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫כאשר התגורר רבינו בעיר ראצפערט יצ"ו‪ ,‬והמנהג היה בבעלזא‬ ‫פעם אחד היה אצלו בשבת קודש פרשת תזריע‪ ,‬איש רשע‬ ‫לאכול בראש השנה דגים הנקראים קורסלעך‪ ,‬והחסידים היו קוראים‬ ‫ואפיקורס‪ ,‬שלא היה מאמין באמונה שלימה בהשי"ת‪ ,‬ובשעת‬ ‫אותן כתר פישן‪ ,‬ושמה בראצפערט לא היה נמצאים למכירה דגים‬ ‫קריאת התורה צעק רבינו בקול רעש גדול‪ :‬והצרוע אשר בו הנגע‪,‬‬ ‫והרגיש אותו האיש בנפשו אשר צעקה זו עבורו היא‪ ,‬אכן לא שת‬ ‫הללו‪ ,‬והנה יום אחד לפני ראש השנה חלמה אשה אחת בחלומה‬ ‫לבו גם לזאת‪ ,‬ודחה ממנו כל מחשבה להיטיב‪ ,‬כדרך הרשעים‪ ,‬ולא‬ ‫שתביא מן הדגים הנ"ל להרבי מבעלזא‪ ,‬והקדימה בבוקר להשכים‬ ‫עשה תשובה‪ ,‬ובעת סעודת היום אמר רבינו תורה‪ ,‬והתחיל בפסוק‬ ‫קום וקנתה את הדגים ושמה לדרך פעמיה‪ ,‬הלוך ונסוע דרך מרחק‬ ‫זה‪ :‬והצרוע אשר בו הנגע‪ ,‬ואמר דאותיות שלפני צרוע הם 'הספק'‪ ,‬כי‬ ‫רב‪ ,‬עד שהגיעה והביאה דגי קורסלעך‪.‬‬ ‫מי שיש לו ספיקות בעיקרי אמונה‪ ,‬בוודאי יקויים בו אשר בו הנגע‪ ,‬וכן‬ ‫•••‬ ‫היה שנתקיים בו כל מאמר הכתוב‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק ר' יהודה מדזיקוב זצ"ל‪ ,‬שפעם כשנפגשו רבינו‬ ‫•••‬ ‫זצ"ל עם הרה"ק האהבת ישראל זצ"ל‪ ,‬שאל אותו רבינו‪ ,‬למה ב' סיון‬ ‫בבעלזא אמרו שהתורות שאומרים הוא תפילות‪ ,‬ופעם היה‬ ‫הוא יום מיוחס‪ ,‬ענה לו הרה"ק מוויזשניץ משום שיום הכיפורים חל‬ ‫שנתפסו כמה אברכים לצבא‪ ,‬ובאו והתחננו לרבינו שיושיעם‪ .‬והיה‬ ‫תמיד ביום שחל בו ב' סיון‪ .‬אמר לו רבינו‪ ,‬גם כ"ב חשון חל תמיד ביום‬ ‫אז שבת חזון‪ ,‬ואמר ששמע מאביו שאמר בשם זקינו השר שלום‬ ‫שחל בו יוה"כ‪ .‬ולפלא שהרה"ק מוויזשניץ נסתלק ביום ב' סיון‪,‬‬ ‫מבעלזא‪ ,‬שמי שאינו מקלקל הצלם אלוקים בפניו‪ ,‬אינו צריך‬ ‫והרה"ק מבעלז נסתלק ביום כ"ב חשון‪.‬‬ ‫לפחוד מעול המלכות‪ ,‬ופירש הפסוק בפרשת דברים‪ ,‬ובניכם‬ ‫‪// 3 //‬‬ ‫רוממות א‪-‬ל בגרונם ‪ //‬ג‬ ‫זעקתי אליך ה' ‪//‬‬ ‫הרמת הקול בתפילה עפ"י דברי הראשונים‬ ‫תנועה בעבודת ה'‪ ,‬ויעמוד כאבן דומם ומשומם כשיכור‬ ‫ענין התפילה בקול רם‪ ,‬כבר נזכר להלכה למעשה‬ ‫אשר לא יכול להתנענע‪ ,‬רק יחניף בעבודת ה' לעשות‬ ‫בספרי הראשונים‪ ,‬ותחילה נעתיק את דברי הרוקח (סי'‬ ‫אותה על דרך הנאות והנכון בעיני בשר ודם‪.‬‬ ‫לב דף קצ‪ ):‬וז"ל‪ :‬כל הנשמה תהלל יה‪ ,‬פירושו‪ ,‬בכל כוחו‬ ‫וא"ת למה קבעו חז"ל להתפלל בלחש‪ ,‬נגד עלי‬ ‫‪ -‬בהרמת קול ובכוונת הלב בכל נשמתו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הכהן‪ ,‬שהיה מסנהדרין מלשכת הגזית‪ .‬אלא דאמת אין‬ ‫וכן כתב בספר חסידים (סימן יח)‪ :‬אותם הקוראים‬ ‫כאן שום פלוגתא בין עלי לחנה‪ ,‬ושניהם מודים שיש‬ ‫פסוקי דזמרה בקול רם ונעים זמר‪ ,‬ואינם יודעים‬ ‫תפילה בלחש ויש תפילה בהרמת קול‪ ,‬ועלי טעה בחנה‬ ‫הפסוקים ואומרים בטעות‪ ,‬תפלתם וזמירותם מתקבל‬ ‫ולא ידע שחנה מתפללת תפלה אשר מצוותה בלחש‪,‬‬ ‫כריח נחוח‪ .‬וגם הקב"ה שמח עליו שמחה גדולה ואומר‬ ‫וכמו שאמרה 'אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי‬ ‫כמה הוא מזמר לפני לפי דעתו‪ ,‬על זה נאמר (שה"ש ב‬ ‫ואשפוך את נפשי לפני ה''‪ ,‬רק חשב עלי שהיא באה‬ ‫ד) ודגלו עלי אהבה‪.‬‬ ‫לביה"מ לתקן נפשה בתפלתה‪ ,‬ותפילה זו צריך בהרמת‬ ‫עוד כתב בספר חסידים (סימן תשסח)‪ :‬מי שקולו‬ ‫קול‪ .‬וזהו שנאמר 'ועלי שומר את פיה'‪ ,‬אמר אליה‬ ‫נעים ואין הקב"ה נהנה מקולו‪ ,‬ראוי לו שלא בא לעולם‪.‬‬ ‫עימוד ועיצוב‪ :‬משה קלמן פריינד ‪MKF62602@GMAIL.COM‬‬ ‫'עד מתי תשכרון‪ ,‬כלומר‪ ,‬עד מתי תהיה שיכורה בעיני‬ ‫ואם הקב"ה נהנה‪ ,‬עליו נאמר (שה"ש ב יד) השמיעני את‬ ‫העולם‪ ,‬ואימתי תפתח פיך‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קולך כי קולך ערב ומראך נאוה‪ ,‬וכתיב (ש"ב כג א) ונעים‬ ‫הרי לנו מדבריו‪ ,‬כי מי שיושב כאבן ואין שומעין‬ ‫זמירות ישראל‪ ,‬וכתיב (תהלים ג ה) קולי אל ה' אקרא‪.‬‬ ‫קולו בתפילתו הרי הוא נחשב כשיכור‪ ,‬אשר כל ראשו‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫וגופו שקוע בתוך העולם‪ ,‬והרי הוא בתוך גלות מצרים‪,‬‬ ‫והיה אפשר להבין מתוך דברי הספר חסידים כי‬ ‫גלות הנפש‪ ,‬וכמו שכתב בספר סדר היום (סדר ספירת‬ ‫כוונתו רק על מי שקולו נעים‪ ,‬שהוא צריך להשמיע‬ ‫העומר)‪ :‬יענג נפשו העגומה אשר היא יושבת כשבויה‬ ‫את קולו בנעימה‪ ,‬אבל מי שלא נשתבח בקול נעים אין‬ ‫בגלות ואין מי שיחוש לה ולתועלתה‪ ,‬כי כולם פונים‬ ‫בו החיוב להרים את קולו‪ .‬אמנם בהמשך דבריו כתב‬ ‫לתאוות היצר הרע הגוף הנגוף‪ .‬כי רבים אשר אתו‬ ‫מפורשות שנותן חיזוק לכל אחד מישראל לחזק קולו‬ ‫[היינו הגוף]‪ ,‬מאשר אתה [היינו הנשמה]‪ .‬כי היא יחידה‬ ‫בתפילתו וזה לשונו‪ :‬פעם אחת כשהיו אומרים ברכות‬ ‫וגלמודה דורש אין לה‪ ,‬אשריו ואשרי חלקו למי שנגע‬ ‫ושבחות‪ ,‬אמר אחד לחבירו שהיה מרים קולו‪ ,‬תאמר‬ ‫יראת אלקים בלבו לדרוש אליה ולבקש עליה לסמוך‬ ‫בקול נמוך כמו קולנו‪ ,‬תשוה קולך לקולנו‪ ,‬א"ל אני מרים‬ ‫אותה שלא תפול ביד מבקשי רעתה וזה כל האדם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫קולי כדי לכוון‪ ,‬כי אני יודע לכוון כשאני מרים קולי‪ ,‬ובטוב‬ ‫היה עושה‪ .‬כך מה שאדם עוסק להרים קולו‪ ,‬כדי שיאמר‬ ‫העולה מכל האמור‪ ,‬שצריך ליתן אל לבו ולהרגיש‬ ‫בכוונה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כיצד נשמתו נמצאת בגלות בתוך מיצר הגוף‪ ,‬והיא‬ ‫שבויה ביד הגוף ותאוותיו‪ ,‬אזי ממילא יתחיל לצעוק‬ ‫ומבואר בדבריו שתכלית הרמת הקול בתפילה הוא‬ ‫ויעורר רחמים רבים על נשמתו מחמת רוב צערו‪.‬‬ ‫בעבור שיוכל להגביר את מחשבתו ולכוין יותר‪ ,‬ואין‬ ‫שום אחד יכול למנוע זאת ממנו‪ ,‬וכמו שכתב הרה"ק‬ ‫ועד"ז כתב בליקוטי תורה מהרב בעל התניא בפר'‬ ‫בעל התניא זי"ע באגרת קדשו המובא לקמן וז"ל‪:‬‬ ‫במדבר‪ :‬והנה כתיב רעבים גם צמאים וגו' ויצעקו אל ה'‬ ‫לעמוד על העבודה זו תפלה בקול רם להתחזק מאד‬ ‫בצר להם‪ ,‬שמבחינת הצמאון עד שנפשו עליו תתעטף‬ ‫בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע מבית ומחוץ ביד חזקה‬ ‫נולד בחינת הצעקה בלב כי צר לו מאוד הגלות ומאסר‬ ‫כמשמעו‪ .‬עכ"ל‬ ‫הגוף הגשמי‪.‬‬ ‫ובשו"ת מחולת המחנים (המובא בביה"ל סי' קנ)‬ ‫והוא משל לחולה שבעת היותו שוכב כאבן דומם‪,‬‬ ‫הביא ראיה כי מנהג התפילה מימות הקדמונים היה‬ ‫אף שאצל הסובבים אותו נראה שהמצב טוב ואינו‬ ‫בהרמת קול‪ ,‬ממה שאמר הכתוב (שמואל א א‪ ,‬יג) וחנה‬ ‫סובל‪ ,‬אך הרופא המומחה ידאג מאוד לחייו של חולה‬ ‫היא מדברת על לבה‪ ,‬רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬מחמת גודל חליו עד שאינו מרגיש כלל היסורים‪.‬‬ ‫ויחשבה עלי לשיכורה‪ .‬והיינו שבעבור שהתפללה חנה‬ ‫אמנם כאשר ישאג בקול גדול‪ ,‬אף שאצל הסובבים אותו‬ ‫בלחש שלא כמנהג העולם היתה תמוהה בעיני עלי‬ ‫נראה שיש לו צער גדול‪ ,‬אך הרופא ישמח מאוד בראותו‬ ‫הכהן‪.‬‬ ‫כי משתפר מצבו והוא מרגיש היסורים‪.‬‬ ‫וזהו לשונו שם‪ :‬כאשר ראה עלי הכהן שחנה רק‬ ‫וכן הוא אצל האדם‪ ,‬שאם יושב ומתפלל כאבן‬ ‫מדברת על לבה וקולה לא ישמע‪ ,‬חשבה לשיכורה‪.‬‬ ‫דומם‪ ,‬וקולו לא ישמע‪ ,‬אות וסימן הוא כי חולה אנוש‬ ‫ובזה מבואר שהמנהג הקדמון היה להתפלל בקול רם‪,‬‬ ‫הוא רח"ל‪ ,‬ואינו מרגיש כלל את חליו הגדול אשר לבו‬ ‫שאלמלא היה מנהג חזק וקבוע להרים קול בתפילה‬ ‫סתום לגמרי ונפשו ורוחו דומים לחולה מחוסר הכרה‪.‬‬ ‫אצל כל ישראל‪ ,‬לא היה חושבה עלי לשיכור למי שאינו‬ ‫אמנם כאשר יפתח פיו ויצעקת מנהמת לבו על גודל‬ ‫מרים קולו בתפילה‪ ,‬אבל עכשיו חשבה לשיכורה‪ ,‬שהיא‬ ‫ריחוקו‪ ,‬סימן הוא כי עדיין הוא בחזקת חי‪ ,‬ולבבו יבין‬ ‫באמת שיכורה מחולת התאוה אשר מכסה עיניו‬ ‫ושב ורפא לו‪.‬‬ ‫וסותם את ליבו ומבלבל רעיוניו לבלתי יעשה שום‬ ‫יו"ל ע"י מוסדות האר"י שבחבורה ללימוד תורת הנגלה והנסתר בארה"ק ‪ //‬רחוב ר‘ יהושע ‪ - 7‬בית שמש‬ ‫טלפון‪ // 025600080 :‬אימייל‪A6639095@gmail.com :‬‬