נעימות ישראל · Ne'imois Yisroel — וירא (2026-10-26)

נעימו<ת
בס"ד
יו"ל ע"י
גליון
פרשת וירא תשפ"ז
גליון מ"ב
יש+רא<ל דברי תורה ושיחות מאת כ"ק הגה"צ אב"ד שליט"א
והוא יושב פתח האוהל
יתבאר כי כל אחד צריך להתהלך בהכנעה ושפלות ,וכך זוכה להשראת השכינה ולקנין התורה,
ומאידך צריך להתנהג בהתרוממות והתנשאות בנוגע למלחמת היצר
קא ,ה) 'גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל'. עליו השכינה הק' ,כי אין מדה טובה להגיע וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב
ויש לרמז ענין זה בדברי הכתוב (דברים לדביקות בהשי"ת אלא ע"י הכנעה ושפלות, פתח האהל כחום היום (בראשית יח ,א).
ז ,כו) 'לא תביא תועבה אל ביתך' ,היינו שלא כדכתיב (תהלים לד ,יט) 'קרוב ה' לנשברי דקדקו המפרשים אמאי איתא 'אליו' ולא
יכניס הגאוה הנקרא תועבה אל הגוף הנקרא לב' .וכן כתוב (ישעיה טז ,נו) 'אשכון ואת נאמר בהדיא שנתגלה אל אברהם .ומבואר
'בית'. דכא ושפל רוח' ,ופירש רש"י (סוטה ה ע"א) בספה"ק שלא נזכר שמו של אברהם לפי
שהקב"ה מרכין שכינתו אצלו. שהשי"ת מתגלה לכל אחד מישראל ,וזהו
וידועים דברי הרמב"ם בפירוש המשניות
(אבות פ"ד מ"ד) וז"ל' :מאד מאד הוי שפל וראה בזוה"ק (ויקהל ריח ע"א) :ואינון אומרו 'אליו' היינו לכל אחד ואחד מזרע
רוח' כי ראוי לאדם שייטה לאחד משני כלי ה' ,מאנין דקודשא בריך הוא אתהני בהו, אברהם שזוכה למדריגה זו של קירבת אלקים.
הקצוות על צד הסייג ,כדי שייקבע במיצוע אלין אינון מאנין תבירין ,תבירין אינון בהאי ויש כאן בפסוק עצה והדרכה כיצד
הפעולות ,חוץ מזאת המידה לבדה מכל עלמא ,בגין לקיימא אורייתא[ .ואותם כלי יוכל לזכות למדריגה זו ,והוא על ידי הכנעה
המידות ,רצוני לומר :הגאוה ,כי לגודל חסרון ה' ,כלים שהקב"ה נהנה בהם ,אלה הם כלים וענוה ,וכפי שיתבאר אי"ה להלן.
זאת המידה אצל החסידים ,וידיעתם בניזקה, שבורים ,שבורים הם בעולם הזה כדי לקים
רחקו ממנה עד הקצה האחרון ,ונטו אל את התורה .והשמוש שהקב"ה משתמש לב נשבר שקול נגד כל הקרבנות
שפלות הרוח לגמרי ,כדי שלא ישאירו בנפש בהם לא משתמש אלא מתוך הכלים הללו.
זכר לגאוה בשום פנים .ע"כ .והיינו שאף ושימושא דקודשא בריך הוא אשתמש בהו, אמרו חז"ל (סוטה ה ע"ב) אמר רבי יהושע
על פי שבשאר מדות הדרך האמצעית היא לא אשתמש אלא מגו הני כלים]. בן לוי :בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני
המשובחת ,במדת הגאוה אינו כן ,אלא יטה הקב"ה ,שבשעה שבית המקדש קיים ,אדם
וכן אמרו חז"ל (סוטה שם) לעולם ילמד מקריב עולה -שכר עולה בידו ,מנחה -שכר
לקצה האחרון של שפלות הרוח. אדם מדעת קונו ,שהרי הקב"ה הניח כל הרים מנחה בידו ,אבל מי שדעתו שפלה ,מעלה
עוד נודע מאמר הזוה"ק (חיי שרה קכב וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני. עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם,
ע''ב) מאן דאיהו זעיר ,איהו רב .מאן דאיהו רב, ובספר ארחות צדיקים (שער הענוה) שנאמר (תהלים נא ,יט)' :זבחי אלקים רוח
איהו זעיר [מי שמקטין עצמו -הוא גדול .ומי כתוב וז"ל :הענוה היא סולם לעלות לדרכי נשברה'.
שמגדיל עצמו -הוא קטן]. הקב"ה ,שנאמר (תהלים כה ,ט)' :ידרך ענוים ויש להתבונן בזה ,שהרי קרבן הוא
במשפט וילמד ענוים דרכו' ,וממנו יגיע להשיג מלשון 'קירוב' שמקרבים את האדם לבוראו,
המתהלך בענוה זוכה לשמירה מפני היצר יראת השם ב"ה ,שנאמר (משלי כב ,ד)' :עקב וכל אחד ממיני הקרבנות מקרב את האדם
האר"י ז"ל גילה לנו (שער תיקוני עוונות ענוה יראת ה'' וגו' וכתיב (ישעיה כו ,יט): לבוראו באופן אחר ,אם בעולה אם בחטאת
פ"ו) כי ענוה בגימטריא סמא"ל ,לרמז שמי 'הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך', ואם בשלמים ,וא"כ יש להבין מדוע גדלה כ"כ
שיש בידו ענוה אין סמא"ל שולט בו ואינו יכול מי שנעשה שכן לעפר בחייו בעולם הזה יחיה מעלת רוח נשברה שנחשב כאילו הקריב כל
לקטרג עליו .והוסיף מהרח"ו ששמע מהר"א לעולם הבא .וכתיב (תהלים קלח ,ו)' :כי רם ה' הקרבנות.
הלוי ,שלכן נקבע מזמור 'שיר המעלות לדוד ושפל יראה'.
ה' לא גבה לבי' (תהלים קלא ,א) במזמור קל"א ומובא מהרה"ק מקאצק זי"ע (אמת הדביקות לה' -ע"י שפלות והכנעה
בספר התהלים ,לרמוז על זה ,כי מי שאין בו ואמונה דף לד) שזהו פי' ומותר האדם מן
גאוה אין סמא"ל שעולה קל"א שולט בו .ע"כ. אמנם הכוונה בזה היא ,עפ"י מה דאיתא
הבהמה אי"ן ,היינו בזה שיכול לעשות עצמו בספה"ק סדורו של שבת ,שתכלית כל התורה,
והיינו ,כאשר האדם מתנהג בענוה לאי"ן ,זהו יתרון האדם יותר מן הבהמה ,כי ותכלית כל המצוות ,ותכלית כל חיי האדם
ושפלות ,הרי הוא ניצול מס"מ וחיילותיו, הבהמה איננה מסוגלת לעשות כן. בעולמו ,היא כדי להגיע למצות 'לדבקה בו'
ונשמר מכל המדות הרעות. להיות דבוק בהשי"ת על ידי תורה ומצוות,
והרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע תועבת ה' כל גבה לב וכדאיתא כמה פעמים בספה"ק תולדות יעקב
מבאר הטעם לזה ,דהנה אמרו ז"ל (קידושין וכמו שגדלה מאוד מעלת הענוה ,שאין יוסף בשם הרמב"ם ,וכן איתא בזוה"ק (יתרו
ל ע"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום לך יקר בעולם כמו הכנעה (נתיב מצוותיך), פב ע"ב) שתרי"ג מצוות הן תרי"ג עיטין,
ומבקש המיתו ,ואלמלא הקב"ה עוזרו אין והוא השער לכל המדות טובות ולכל עניני כלומר תרי"ג עצות כיצד להתקרב ולהתדבק
יכול לו .עוד אמרו ז"ל (סוטה ה ע"א) כל אדם עבדות ה' (יושר דברי אמת אות ו') ,כך גם בהשי"ת.
שיש בו גסות רוח אין אני והוא יכולין לדור לעומת זה ,אין לך דבר שנאוי לפני המקום אמנם כיצד יתדבק האדם בבוראו ,הלא
בעולם שנאמר (תהלים קא ,ה) 'גבה עינים כמו המתגאה ,כמו שאמר הכתוב (משלי טז, אש אוכלה הוא (סוטה יד ע"א) .והעצה
ורחב לבב אותו לא אוכל' .ונמצא לפי זה ה) 'תועבת ה' כל גבה לב' ,וכן כתיב (תהלים לזה היא להיות נכנע ושפל ,ואז תשרה
ובספר שבילי פנחס הביא רמז לכך ,דהנה אברהם שעומד רק בפתח האוהל ועדיין לא כי המתגאה אין הקב"ה שורה עליו ,ועל כן נופל
במזוזה יש שתי פרשיות ,שמע והיה אם שמוע, נכנס פנימה ,כי כן דרך הצדיקים אף שיש להם לרשת השטן ,כי כאשר אין הקב"ה עוזרו אינו
שיש בהן קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מדריגות אין קץ ונתעלו בעבודתם גבוה מעל יכול לו.
מצוות כנודע .ולכן מצוה להניחה על פתח ביתו, גבוה ,בכל זאת מחשיבים עצמם שעדיין לא ובזה יובן שפיר הטעם שמזמור קל"א
להורות כי האדם אינו יכול לקבל על עצמו עול דרכו על מפתן העבודה. הנזכר מסתיים בפסוק 'יחל ישראל אל ה'
מלכות שמים ועול תורה ,מלבד באם קובע וכאשר נמצאים בדרגה זו של שפלות מעתה ועד עולם' ,כי כאשר האדם מתנהג
עצמו ב'פתח האוהל' בהכנעה ושפלות ,ואז יש והכנעה בבחי' 'פתח האוהל' ,זוכים תיכף בענוה ,לא גבה לבו ולא רמו עיניו ,אזי יכול
לו שמירה מהיצה"ר .אך באם מתגאה בליבו אין להתגלות השי"ת אלינו ' -וירא אליו ה'' ,כי לייחל אל ה' שיעזרהו ,לא כן כאשר מתהלך
הקב"ה רוצה להשרות שכינתו עליו ,ואין לו מי אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על נשברי לב בגדולות ובנפלאות ממנו ,אין הקב"ה עוזרו.
שיעזרהו נגד היצר ,ונמצא שאין לו שמירה. ההולכים בשפלות והכנעה. כדברים האלה איתא בספה"ק אורח לחיים
שתי בחינות בעבודת השי"ת ובזה אתי שפיר מה שפירש רש"י 'והוא (פרשת ויקרא) וז"ל :מדת גבהות הוא שורש
יושב פתח האוהל' לראות אם יש עובר ושב לכל העבירות ,כי מחמת גבהות יבוא לעבור על
אכן כלל הדבר הוא ,כי הכנעה לחוד אינה ויכניסם בביתו .ופירש כ"ק אאמו"ר זצוק"ל כל עבירות שבתורה ,ומקרא מלא דיבר הכתוב
כלום ,כי אז יכנע לבבו לבלתי עשות מאומה, שאברהם אבינו ע"ה ביקש ללמד את אנשי (דברים ח ,יד) 'ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך',
ויתגבר עליו היצר ויאמר לו :הלא אינך שוה דורו שבאם יש עובר עבירה אשר שב בתשובה ושכחת השי"ת הוא גורם לעבור כל העבירות
כלום ,ומעשיך אינם שוים מאומה ,וא"כ תחסר לפני המקום ב"ה ,ימהרו להכניסו לביתם ,בכדי כמו שכתוב (שם פס' יא) 'השמר לך פן תשכח
ממנו השמחה והחיות בעסק המצוות ,ויבוא ללמוד מהם ענין 'פתח האוהל' ,היינו ההכנעה את ה' אלקיך לבלתי שמור מצותיו' וגו'.
להימנע מקיומן. והשפלות שהיא מעלה גדולה עד מאוד ,ופתח
וגם אמרו רז"ל (סוכה נב ע"ב; קדושין
וכן כתב בספה"ק תולדות יעקב יוסף להכנס בו לכל המעלות ,ואז ינצל מידי היצר
ל ע"ב) בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו
(פרשת עקב אות ד') וז"ל :שמעתי ממורי שרוב ולא יבוא שוב לידי עבירה מחמת ההכנעה.
ומבקש להמיתו וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו
ענוותנותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת לא היה יכול לו ,וכשיש לו ח"ו גבהות אז אין
השי"ת ,שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם השי"ת מתגלה אפילו לרשעים -כאשר אני והוא יכולין לדור (סוטה ה ע"א) ,והקב"ה
גורם ע"י תפילתו ותורתו שפע אל כל העולמות, שפלים בדעתם מסתלק ממנו ,ונמסר ח"ו ביד היצה"ר ומתגבר
וגם המלאכים ניזונין ע"י תורתו ותפילתו ,שאילו עליו ,ועושה בו כרצונו .ע"כ.
היה מאמין זה כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה ונודע מה שפירש בספה"ק מאור עינים
מרוב כל .ע"כ. בפרשתינו' ,וירא אליו ה'' ,כתב סתם ולא וכן איתא להדיא בזוה"ק (מקץ רב ע''א)
כתב אל אברהם ,כי קאי על כל אחד מישראל וז"ל :דהא יצר הרע לא שריא אלא באתר
ונודע מה שפירש הרבי ר' זושא זי"ע עה"פ שמתראה אליו השם יתברך ,גם 'באלוני ממרא', דאשתכח גסותא דרוחא .וכד אשתכח רוחא
(תהלים י ,ג) 'כי הלל רשע על תאות נפשו', פירוש 'אלוני' מלשון 'אלוני הבשן' ,דהיינו אפילו תבירא ,כדין אתפרש מניה ,ולא שריא בהדיה
כלומר ,כי הרשע מגביה עצמו תמיד ומחזיק רשע גדול ח"ו מתראה אליו השם יתברך דהיינו [שהרי אין יצר הרע שורה אלא במקום
עצמו לאיש חשוב ,אך בשביל תאות נפשו הוא הרהורי תשובה שבאים לו .ע"כ. שנמצאת גסות הרוח ,וכשנמצאת רוח שבורה,
נעשה עניו כמו הלל (עי' שבת ל ע"ב) ,ומשפיל אז נפרד ממנו ואינו שורה עמו].
את עצמו לחטוא במה שלא נאה ולא יאתה ובזה מפרש כ"ק אאמו"ר זצוק"ל המשך
אליו עשות פחיתות כזו שעושה ,ובענוה פסולה הכתוב 'והוא יושב פתח האוהל' ,כלומר ,אימתי
כזו לא בחר ה' ,כי אם שיהיה עניו בבחינת השי"ת מתגלה אף לרשעים ,כאשר רואה את חנוך ניצל מדור המבול בכח שפלותו
'מה' ,ליראה את ה' על ידי זה ,בהכירו שפלותו עצמו במצבו השפל שעדיין הוא עומד ב'פתח ובזה מפרש כ"ק אאמו"ר זצוק"ל מאמר
וגדולת הבורא יתברך ,ומזה יגיע היראה והפחד האוהל' ,היינו בפתח והתחלת הקדושה ועדיין הכתוב (בראשית ה ,כד) 'ויתהלך חנוך את
ובושתו ממנו ית"ש. לא עשה כלום. האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים' .דלכאורה
וכן מצינו בגמ' (גיטין נו ע"א) ענוותנותו יפלא כיצד הצליח חנוך להתהלך עם בוראו
של רבי זכריה בן אבקולס ,החריבה את ביתנו,
השוכן איתם בתוך טומאותם בדור כה שפל וירוד כמו דור המבול שנפלו בידי
ושרפה את היכלנו ,והגליתנו מארצנו .ומקרא והביאור בדבריו הוא ,דהנה נודע (פרי חיים היצר.
מפורש הוא (דברי הימים ב' יז ,ו) 'ויגבה לבו אבות פ"ד מ"ד) שהבעש"ט הק' היה מקרב אמנם עיקר חטא דור המבול היה בזה
בדרכי ה''. אף בעלי עבירה רח"ל ,כשלא היו בגיאות, שהגיעו לידי גאוה ,כמו שנדרש עליהם
ועל זה אמר הרה"ק רבי בונם מפרשיסחא ומאידך היה מרחיק בעלי תורה שאינם בעלי (ילקו"ש שמעוני נח ,רמז סב) שהיו בועטין
זי"ע ,שכל יהודי צריך שיהיו לו שני כיסים ,כיס עבירה כשהיו אז בגיאות .ואמר שכשהוא בעל מתוך הטובה ,שנאמר (איוב כא ,יד) 'ויאמרו
אחד -בשבילי נברא העולם .ובכיס השני -אנכי עבירה ,ויודע מזה שהוא בעל עבירה ,ומחמת לאל סור ממנו' .וכיון שהגיעו לכלל גאוה ,הגיעו
עפר ואפר .שאם בא לידי התנשאות ,יזכיר כן לבו נשבר בקרבו ושפל בדעתו ,וכתיב 'קרוב לכל העבירות החמורות .וזאת היתה מעלתו של
עצמו 'אנכי עפר ואפר' .ואם בא לידי עצבות, ה' לנשברי לב' ,ולכן השי"ת שוכן איתם בתוך חנוך ,שהתהלך בבחינת 'אין' ,בשפלות וענוה,
יזכיר עצמו 'בשבילי נברא העולם'. טומאותם .אבל הבעל גאוה אף שאינו בעל וכל מי שמשפיל רוחו מיד שורה עליו השי"ת,
עבירה ,כיון שהוא מתגאה אין השם יתברך יכול והשי"ת עוזרו להתגבר על היצר.
והיינו שכאשר עובד את ה' ומסתובב עם לסבלו ,כי אין אני והוא יכולין לדור יחדיו.
יהודים צריך להתנהג בשפלות ,ולא להחשיב וזהו מאמר הכתוב 'ויתהלך חנוך את
את עצמו כ"כ במה שעובד את בוראו ,ולידע ועד"ז מסופר על הרה"ק האוהב ישראל האלקים' ,והטעם לכך ,הוא משום 'ואיננו',
כי עבודת ה' אין לה סוף ותכלית ,וכמה שכבר מאפטא זי"ע שהעדיף ללון בבית אכסניא של שהיה נכנע בבחינת 'אין' ,ומשום כך 'לקח אותו
השיג והזדכך יש עדיין אין סוף מדריגות .ובפרט אדם שיצא עליו שם רע ,מאשר אצל גביר בעל האלקים' להשרות עליו אור שכינתו ,ולעזרו
כשיש לו ענין של פחיתות הכבוד יש לו לסבול גאוה מחמת הסיבה הנ"ל .ואמר שאם השי"ת ולשמרו מידי היצר.
ולהכניע עצמו במידת ההשתוות. אינו רוצה לדור עם בעל גאוה -אף אני איני
רוצה לדור עמו .ואם השי"ת שוכן עם בעל השי"ת מתגלה לכל איש ישראל -באם
אך כאשר מגיע למלחמה ונסיון מול היצר עבירה בתוך טומאתו ,אף אני חפץ להתאכסן
וחיילותיו ,יש לו לעמוד כחומה בצורה כגיבור בביתו.
מתהלך בהכנעה
ואיש מלחמה ,ולחזק עצמו שוב ושוב ,ובפרט מעתה שפיר יובן מאמר הכתוב בתחילת
בהתגברות כנגד היצר לא יתנהג בהכנעה ובזה יתבארו דברי כ"ק אאמו"ר זצוק"ל
שהשי"ת נגלה אל כל רשעי ישראל אע"פ שהם הפרשה ' -וירא אליו ה'' .דהנה מובא בכמה
לחשוב מה אני ומה חיי ,אלא ירוץ כגיבור וכמה מהספה"ק (נועם אלימלך ,עבודת ישראל,
לעמוד כצור החלמיש ,וילחום עמו בכל עוז. שקועים בחוזק במצולות הטומאה ,אך מכל
מקום כיון שהם מוכנעים בדעתם בבחי' 'פתח מאור ושמש ,ותפארת שלמה) שכוונת הכתוב
האוהל' הוא חפץ להשרות שכינתו עליהם ,והם לומר שהשי"ת מתגלה לכל אחד מישראל.
שתי הבחינות של הכנעה והתנשאות אצל מתעוררים בהרהורי תשובה. ונתן לנו הכתוב עצה ותושיה להדריכנו
אבותינו בדרך אמת כיצד לזכות למדריגה גבוהה ונשגבה
היוצא לנו ארחות חיים ותוכחת מוסר אי אפשר לקבל עול מלכות שמים ועול זו של קירבת השי"ת ,ולזה אמר הכתוב
בפרשתינו ,כי האדם צריך שתי כוחות ,שפלות מצוות רק כשהוא בבחינת 'פתח האוהל' 'והוא יושב פתח האוהל' שהרגיש
// 2 //
זה אי אפשר. כט) 'לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל', מצד אחד ,והתנשאות מצד שני .ובזה יוכל
ואמרו רז"ל (תנדב"א רבה פכ"ה) כי כל אדם והכוונה בזה -ששרושל עשיו רצה להפיל את לעמוד נגד היצר הרע ,ולזכות לתורה שיורדת
מחוייב לומר אימתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יעקב ממדריגותיו ,על כן אמר לו 'לא יעקב למקום נמוך ,ולהשראת השכינה ששוכנת את
יאמר עוד שמך'כלומר ,אסור לך להקרא בשם דכא ושפל רוח.
יצחק ויעקב .ונודע מאמר הצדיקים כי על כל
פנים צריך שתהא 'נגיעה' למעשי אבות ,כי טיפת 'יעקב' שהוא אותיות י' עקב שרומז על בחי' ושתי בחינות אלו מצינו גם באברהם ,דהנה
מי אחת הנוגעת בים נהפכת להיות חלק מן הים. שפלות וענוה ,אלא תמיד יקראשמך 'ישראל', לכאורה לאחר שהוסיף לו השי"ת את האות
וכיון שנתברר כי דרך האבות הוא בשתי בחינות ל"י רא"ש הרומז לבחי' גדלות והתרוממות, ה' ,על שם 'כי אב המון גוים נתתיך' (יז ,ה) ,היה
הללו -שפלות והתנשאות ,על כן ידבק כל אחד ובזה רצה להפילו בגאוה. צריך להקרא 'אבהם' ולא 'אברהם' .אכן יש
מזרע אברהם יצחק ויעקב בדרכיהם ,להתהלך אמנם הקב"ה הורה ליעקב דרך האמת לומר כי שמו מתחלק לשתי בחינות הללו ,מצד
בשפלות והכנעה ,ולהתגבר בעוז במלחמת בעבודת ה' ,ועל כן אמר לו (לה ,י) 'שמךיעקב, אחד 'אברהם' שהוא אותיות אב"ר מ"ה ,על דרך
השטן ,ואז נזכה להתגלות אור השכינה עלינו לא יקרא שמך עוד יעקב כי אםישראל' ,כלומר, 'ונחנו מה' ,שהוא בחינת שפלות .ומצד שני א"ב
בבחי' 'וירא אליו ה'' ,עדי נזכה לגילוי הגדול 'שמך יעקב' תמיד ישארבך שם 'יעקב' ,כי כן דרך ר"ם ,אב המון גויים ,שהלך בעוז ובגבורה לפרסם
והנורא -קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו ,כי וסדר העבודההישרה והאמתית -שיהיה לאדם שמו ית' בעולם אף שכל העולם היו נגדו.
עין בעין יראו בשוב ה' ציון ,בעגלא ובזמן קריב שתי המדריגות ,שפלות מצד אחד ,והתרוממות וכן מצינו אצל יעקב אבינו שתי בחינות
ונאמר אמן. מצד שני. ולזה נשאר בשני השמות ,כי זה בלא אלו ,וכמו שאמר שרו של עשיו ליעקב (לב,
הילולא דצדיקיא
הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע //כ"ב חשון
אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם ירשוה, הגאון בעל ערוגת הבושם זצ"ל נסע פעם לרבינו ,כשהגיעו לחצר
ולבסוף אמר שר"ת של "אשר לא ידעו היום" הוא 'אליה' ,ע"כ אני רבינו ,אמר הערוגת הבושם ,אה ,אוירא דארץ ישראל ,כשנכנסו
מבקש שיבוא אליהו לבשרני שנתבטל הגזירה ,וכן הווה שבשבוע לחדרו של רבינו ,אמר לו רבינו :חוסטער רב ,דער זיידע ז"ל האט
שלאחריו נתבטלה גזירה זאת. געזאגט אז פון דא קעגנאיבער דעם בית המדרש ביז ארץ ישראל
איז נישט מפסיק קיין שום דבר טומאה ,ממילא איז דא אוירא דארץ
••• ישראל .אחר כך אמר רבינו להגאון :חוסטער רב ,איר זענט דאך א
בשנת תרע"ב שנתיים לפני שפרצה המלחמה [העולם הראשונה], גרויסער מתמיד ,אז איר האלט אינמיטן לערנען ,און א בנש"ק קומט
כבר דיברו בעולם שבשנה זאת תפרוץ מלחמה ומדינות רבות נערכו אריין און דערציילט אייך מעשיות פון צדיקים ,ארט דאס אייך? ענה לו
לקראתה ,כל העתונים כתבו ברוח זו ,אנשים חדרו מאוד ,וכל הארץ הגאון ,לא ,אמר לו רבינו ,ס'זאל אייך טאקע נישט ארען ,ווייל דאס איז
רעשה ,אבל רבינו צחק מזה ,והוא אמר :כתיב רננו צדיקים בה' וגו' אויך געלערנט ,והוסיף ואמר :אחת דיבר אלקים ,ווען איז אחדות ,ווען
ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים וגו' אין המלך נושע ברב חיל מ'רעדט פון צדיקים ,שתים זו שמעתי ,אז ס'איז דא פירוד (שתים),
גבור לא ינצל ברב כח שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט ,הנה זאגט מען ,זו שמעתי ,כבר שמעתי מעשה זו.
עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו ,מרן פירש כל המזמור באידיש ואמר: •••
הקב"ה מקשיב למה שאומרים היראים ,להציל ממות נפשם ולחיותם נכד רבינו היה לו אצבע עקום ,והזכירו כמה פעמים לפניו,
ברעב ,שלא תהיה מלחמה ,שלא ימותו במלחמה ושלא יגוועו ברעב, פעם כיבדו רבינו בהגבהת הכוס בקידוש ,ואמר לו :מאך נאר גלייך
כי בו ישמח לבנו ,כדי שנוכל ללמוד ולהתפלל ולעבוד את ה' יתברך די פינגער ,וכן עשה ,ונתיישרה ,והוסיף רבינו שרוצה שבניו יהיו
[וכו'] ,הכל מכינים עצמם למלחמה ומתריעים עליה בקולי קולות, מהחיילים של מלך המשיח ,והוא לא יקח בעלי מומים.
אבל המלחמה לא תפרוץ השנה.
•••
•••
פעם בעת שהיה הערוגת הבושם בבעלזא אירע שרבינו ירד
כשהיה רבינו במארינבאד ,התאכסן אצל בעל הבית שם ,והלה בעצמו לפני התיבה ,ואמירת "בואי בשלום" היתה בהתלהבות יתירה
קנה לכבוד רבינו כלים חדשים ,ובבעלזא אכלו רוב המאכלים בידים, ועצומה ,והסביר הערוגת הבושם סוד הדבר ,במשל שמדרך העולם
וכשראה שרבינו אינו אוכל עם העסצייג ,חשב אולי חושש רבינו כאשר עומדים כבר על סף מלחמה אז "דערלאנגט מען א שטארקן
שלא טבלו את הכלים ,ואמר לרבינו ,רבי ,די כלים האט מען נעכטן קלאפ" להשונא ,ולזה באמירת "בואי בשלום" ברגעים אחרונים
געטובל'ט ,השיב רבינו :פיין ,אבער מיינע הענט האב איך ערשט היינט טרם שמקבלים את השבת באמירת "מזמור שיר" אשר אז כל דינין
אינדערפרי געטובל'ט. מתעברין ,נתן הרבי "א שטארקן קלאפ" להשונא היצה"ר וכת דיליה.
••• •••
כאשר התגורר רבינו בעיר ראצפערט יצ"ו ,והמנהג היה בבעלזא פעם אחד היה אצלו בשבת קודש פרשת תזריע ,איש רשע
לאכול בראש השנה דגים הנקראים קורסלעך ,והחסידים היו קוראים ואפיקורס ,שלא היה מאמין באמונה שלימה בהשי"ת ,ובשעת
אותן כתר פישן ,ושמה בראצפערט לא היה נמצאים למכירה דגים קריאת התורה צעק רבינו בקול רעש גדול :והצרוע אשר בו הנגע,
והרגיש אותו האיש בנפשו אשר צעקה זו עבורו היא ,אכן לא שת
הללו ,והנה יום אחד לפני ראש השנה חלמה אשה אחת בחלומה
לבו גם לזאת ,ודחה ממנו כל מחשבה להיטיב ,כדרך הרשעים ,ולא
שתביא מן הדגים הנ"ל להרבי מבעלזא ,והקדימה בבוקר להשכים עשה תשובה ,ובעת סעודת היום אמר רבינו תורה ,והתחיל בפסוק
קום וקנתה את הדגים ושמה לדרך פעמיה ,הלוך ונסוע דרך מרחק זה :והצרוע אשר בו הנגע ,ואמר דאותיות שלפני צרוע הם 'הספק' ,כי
רב ,עד שהגיעה והביאה דגי קורסלעך. מי שיש לו ספיקות בעיקרי אמונה ,בוודאי יקויים בו אשר בו הנגע ,וכן
••• היה שנתקיים בו כל מאמר הכתוב.
סיפר הרה"ק ר' יהודה מדזיקוב זצ"ל ,שפעם כשנפגשו רבינו •••
זצ"ל עם הרה"ק האהבת ישראל זצ"ל ,שאל אותו רבינו ,למה ב' סיון בבעלזא אמרו שהתורות שאומרים הוא תפילות ,ופעם היה
הוא יום מיוחס ,ענה לו הרה"ק מוויזשניץ משום שיום הכיפורים חל שנתפסו כמה אברכים לצבא ,ובאו והתחננו לרבינו שיושיעם .והיה
תמיד ביום שחל בו ב' סיון .אמר לו רבינו ,גם כ"ב חשון חל תמיד ביום אז שבת חזון ,ואמר ששמע מאביו שאמר בשם זקינו השר שלום
שחל בו יוה"כ .ולפלא שהרה"ק מוויזשניץ נסתלק ביום ב' סיון, מבעלזא ,שמי שאינו מקלקל הצלם אלוקים בפניו ,אינו צריך
והרה"ק מבעלז נסתלק ביום כ"ב חשון. לפחוד מעול המלכות ,ופירש הפסוק בפרשת דברים ,ובניכם
// 3 //
רוממות א-ל בגרונם //ג
זעקתי אליך ה' //
הרמת הקול בתפילה עפ"י דברי הראשונים
תנועה בעבודת ה' ,ויעמוד כאבן דומם ומשומם כשיכור ענין התפילה בקול רם ,כבר נזכר להלכה למעשה
אשר לא יכול להתנענע ,רק יחניף בעבודת ה' לעשות בספרי הראשונים ,ותחילה נעתיק את דברי הרוקח (סי'
אותה על דרך הנאות והנכון בעיני בשר ודם. לב דף קצ ):וז"ל :כל הנשמה תהלל יה ,פירושו ,בכל כוחו
וא"ת למה קבעו חז"ל להתפלל בלחש ,נגד עלי -בהרמת קול ובכוונת הלב בכל נשמתו ,ע"כ.
הכהן ,שהיה מסנהדרין מלשכת הגזית .אלא דאמת אין וכן כתב בספר חסידים (סימן יח) :אותם הקוראים
כאן שום פלוגתא בין עלי לחנה ,ושניהם מודים שיש פסוקי דזמרה בקול רם ונעים זמר ,ואינם יודעים
תפילה בלחש ויש תפילה בהרמת קול ,ועלי טעה בחנה הפסוקים ואומרים בטעות ,תפלתם וזמירותם מתקבל
ולא ידע שחנה מתפללת תפלה אשר מצוותה בלחש, כריח נחוח .וגם הקב"ה שמח עליו שמחה גדולה ואומר
וכמו שאמרה 'אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי כמה הוא מזמר לפני לפי דעתו ,על זה נאמר (שה"ש ב
ואשפוך את נפשי לפני ה'' ,רק חשב עלי שהיא באה ד) ודגלו עלי אהבה.
לביה"מ לתקן נפשה בתפלתה ,ותפילה זו צריך בהרמת עוד כתב בספר חסידים (סימן תשסח) :מי שקולו
קול .וזהו שנאמר 'ועלי שומר את פיה' ,אמר אליה נעים ואין הקב"ה נהנה מקולו ,ראוי לו שלא בא לעולם.
עימוד ועיצוב :משה קלמן פריינד MKF62602@GMAIL.COM
'עד מתי תשכרון ,כלומר ,עד מתי תהיה שיכורה בעיני ואם הקב"ה נהנה ,עליו נאמר (שה"ש ב יד) השמיעני את
העולם ,ואימתי תפתח פיך .עכ"ל. קולך כי קולך ערב ומראך נאוה ,וכתיב (ש"ב כג א) ונעים
הרי לנו מדבריו ,כי מי שיושב כאבן ואין שומעין זמירות ישראל ,וכתיב (תהלים ג ה) קולי אל ה' אקרא.
קולו בתפילתו הרי הוא נחשב כשיכור ,אשר כל ראשו ע"כ.
וגופו שקוע בתוך העולם ,והרי הוא בתוך גלות מצרים, והיה אפשר להבין מתוך דברי הספר חסידים כי
גלות הנפש ,וכמו שכתב בספר סדר היום (סדר ספירת כוונתו רק על מי שקולו נעים ,שהוא צריך להשמיע
העומר) :יענג נפשו העגומה אשר היא יושבת כשבויה את קולו בנעימה ,אבל מי שלא נשתבח בקול נעים אין
בגלות ואין מי שיחוש לה ולתועלתה ,כי כולם פונים בו החיוב להרים את קולו .אמנם בהמשך דבריו כתב
לתאוות היצר הרע הגוף הנגוף .כי רבים אשר אתו מפורשות שנותן חיזוק לכל אחד מישראל לחזק קולו
[היינו הגוף] ,מאשר אתה [היינו הנשמה] .כי היא יחידה בתפילתו וזה לשונו :פעם אחת כשהיו אומרים ברכות
וגלמודה דורש אין לה ,אשריו ואשרי חלקו למי שנגע ושבחות ,אמר אחד לחבירו שהיה מרים קולו ,תאמר
יראת אלקים בלבו לדרוש אליה ולבקש עליה לסמוך בקול נמוך כמו קולנו ,תשוה קולך לקולנו ,א"ל אני מרים
אותה שלא תפול ביד מבקשי רעתה וזה כל האדם ,ע"כ. קולי כדי לכוון ,כי אני יודע לכוון כשאני מרים קולי ,ובטוב
היה עושה .כך מה שאדם עוסק להרים קולו ,כדי שיאמר
העולה מכל האמור ,שצריך ליתן אל לבו ולהרגיש בכוונה ,ע"כ.
כיצד נשמתו נמצאת בגלות בתוך מיצר הגוף ,והיא
שבויה ביד הגוף ותאוותיו ,אזי ממילא יתחיל לצעוק ומבואר בדבריו שתכלית הרמת הקול בתפילה הוא
ויעורר רחמים רבים על נשמתו מחמת רוב צערו. בעבור שיוכל להגביר את מחשבתו ולכוין יותר ,ואין
שום אחד יכול למנוע זאת ממנו ,וכמו שכתב הרה"ק
ועד"ז כתב בליקוטי תורה מהרב בעל התניא בפר' בעל התניא זי"ע באגרת קדשו המובא לקמן וז"ל:
במדבר :והנה כתיב רעבים גם צמאים וגו' ויצעקו אל ה' לעמוד על העבודה זו תפלה בקול רם להתחזק מאד
בצר להם ,שמבחינת הצמאון עד שנפשו עליו תתעטף בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע מבית ומחוץ ביד חזקה
נולד בחינת הצעקה בלב כי צר לו מאוד הגלות ומאסר כמשמעו .עכ"ל
הגוף הגשמי.
ובשו"ת מחולת המחנים (המובא בביה"ל סי' קנ)
והוא משל לחולה שבעת היותו שוכב כאבן דומם, הביא ראיה כי מנהג התפילה מימות הקדמונים היה
אף שאצל הסובבים אותו נראה שהמצב טוב ואינו בהרמת קול ,ממה שאמר הכתוב (שמואל א א ,יג) וחנה
סובל ,אך הרופא המומחה ידאג מאוד לחייו של חולה היא מדברת על לבה ,רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע,
זה ,מחמת גודל חליו עד שאינו מרגיש כלל היסורים. ויחשבה עלי לשיכורה .והיינו שבעבור שהתפללה חנה
אמנם כאשר ישאג בקול גדול ,אף שאצל הסובבים אותו בלחש שלא כמנהג העולם היתה תמוהה בעיני עלי
נראה שיש לו צער גדול ,אך הרופא ישמח מאוד בראותו הכהן.
כי משתפר מצבו והוא מרגיש היסורים.
וזהו לשונו שם :כאשר ראה עלי הכהן שחנה רק
וכן הוא אצל האדם ,שאם יושב ומתפלל כאבן מדברת על לבה וקולה לא ישמע ,חשבה לשיכורה.
דומם ,וקולו לא ישמע ,אות וסימן הוא כי חולה אנוש ובזה מבואר שהמנהג הקדמון היה להתפלל בקול רם,
הוא רח"ל ,ואינו מרגיש כלל את חליו הגדול אשר לבו שאלמלא היה מנהג חזק וקבוע להרים קול בתפילה
סתום לגמרי ונפשו ורוחו דומים לחולה מחוסר הכרה. אצל כל ישראל ,לא היה חושבה עלי לשיכור למי שאינו
אמנם כאשר יפתח פיו ויצעקת מנהמת לבו על גודל מרים קולו בתפילה ,אבל עכשיו חשבה לשיכורה ,שהיא
ריחוקו ,סימן הוא כי עדיין הוא בחזקת חי ,ולבבו יבין באמת שיכורה מחולת התאוה אשר מכסה עיניו
ושב ורפא לו. וסותם את ליבו ומבלבל רעיוניו לבלתי יעשה שום
יו"ל ע"י מוסדות האר"י שבחבורה ללימוד תורת הנגלה והנסתר בארה"ק //רחוב ר‘ יהושע - 7בית שמש
טלפון // 025600080 :אימיילA6639095@gmail.com :
