דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — וירא (2026-10-26)

פטרון
מערכת דעהו
ש נ ת תשפ " ז וירא ג ל יו ן ר צ ז
נתנדב לזכות
חיים מרדכי בן יוכבד
פעריל בת יוכבד
מתוך
משנתו דע את אלקי
של כ"ק
מרן
אביך ועבדהו
רבינו
שליט"א
מהדורת זכרון ברוך :לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה -וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה -וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה
'סדם' גופא .שכן 'סדם' הוא אותיות 'ס-מ' ,שמו של
שורש הסטרא אחרא ,הסובבות את אות ד' -הרומזת
ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
ל'דוד' מלך ישראל .כמו כן האות דל"ת מורה על
תפלתו של אברהם אבינו על אנשי סדום -מכח הארת נקודת משיח שבהם | האם נענה אברהם אבינו על תפלה זו? | 'אולי יש חמשים צדיקים'
'דלת' ,הרומז למדת המלכות ,מדתו של דוד המלך -רומז על נקודת צדיק של שער החמשים | התגלות אורו של משיח ע"י 'כבשי דרחמנא' | האות נ' מרמזת על 'נפילה' או על 'שער החמשים'?
ע"ה ,שהיא הדלת והפתח לתחום הקדושה כנודע. | פתיחת שיר השירים כהמשך לסיום ספר תהלים
והס"מ השתדל למנוע לפתוח את פתח הקדושה .והיינו
דכתיב כאן בפרשה כמה פעמים לשון דלת ופתח, ֹ ֹ �
ַַו ְיְ ַַׁש ַַל ח ֶֶא ת ל ֹו ט ִִמ ּּת ֹו ְְך ַַה ֲֲה ֵֵפ ָָכ ה :
הופעת אורו של משיח מתוך הפיכת סדום
כמו 'ויצא אליהם לוט הפתחה ,והדלת סגר אחריו'
(פסוק ו)' ,ויגשו לשבור הדלת' (פסוק ט)' ,ואת הדלת
סגרו' (פסוק י) .לרמז על שסביב הדלת הזה רשעים
יתהלכון ,בהתנגדותם העזה לעומת פתח הקדושה].
על כל פנים למדנו מזאת ,כי מה שלא נענה
להציל את הערים האל מהפיכה והשחתה .ומעתה
א
תפלת אברהם על סדום
ייפלא איך נלמד מכאן דוקא ש'כל הקובע מקום
אברהם אבינו בתפלתו על אנשי סדום ,ונראה הדבר
נענתה בהצלת נשמת משיח
לתפלתו אלקי אברהם בעזרו' ,וצריך ביאור.
כאילו היתה כל השתדלותו להצילם לריק ולבטלה
ח"ו ,הנה אדרבה ,בבקשתו זאת פעל עוד יותר ממה לפי האמת נענה יותר ממה שביקש
שהתחנן הוא עצמו ,כי בכך זכה להוציא את נשמת 'כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו'
משיח בן דוד שהיתה גנוזה אצל לוט מגלות. אך ישוב הדבר הוא ,כי אם אמנם כן הוא לפי ֹ ֹ � �
פשטות הדברים שלא נתקבלה תפלתו של אברהם ַוַ ִיִ ְפְ נ�ּו ִִמ ָָׁשם ָָה ֲֲאָנָ ִִׁשים ַוַ ֵיֵ ְלְ כ�ּו ְְסֹד ָָמה ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם עֹו ֶֶדנ ּּו
� ֹ
אבינו בענין הפיכת סדום ועמורה ,ולכאורה משמע ֹע ֵֵמד ִלִ ְפְ ֵנֵ י ה' וגו'ַַ ,ה ַַאף �ִִּת ְְסֶּפ� ֶ ה ַַצ ִִדיק ִִעם ָָר ָָׁשע ,א ּּוַלַ י
�� ֹ ֹ � ׁשׁ
'ויזכור אלקים את אברהם -וישלח את לוט מתוך ההפיכה'
שלא פעל כלום בכל השתדלותו ובקשותיו .אך ֵיֵ ֲֲח ִִמ ִִׁשים ַַצ ִִד ִיִקם ְְּב� תֹו ְְך ָָה ִִעיר ַַה ַַאף �ִִּת ְְסֶּפ� ֶ ה ְוְ ֹלא ִִת ָָּׂשא
ֹ
וכל דברינו אלה פירשם הכתוב כאן להדיא ,והוא לאמיתו של דבר נענה הוא עוד יותר ממה שביקש ַלַ ָָמקֹום וגו' (יח ,כב-כד).
מה שנאמר (יט ,כז-כט)' ,וישכם אברהם בבוקר אל עליו ,כי הקב"ה קיבל את תפלתו לענין נעלה ונשגב שנינו בגמרא (ברכות ו ):אמר רבי חלבו אמר רב
המקום אשר עמד שם .וישקף על פני סדום ועמורה ביותר ממה שעלה על דעתו כלל להתפלל ,ולא חזרה הונא ,כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו
ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטור הארץ תפלתו ריקם חלילה. וכו' .ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום ,דכתיב
כקיטור הכבשן .ויהי בשחת אלקים את ערי הככר, (יט ,כז) 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד
ויזכור אלקים את אברהם ,וישלח את לוט מתוך 'מצאתי דוד עבדי -בסדום' שם' ,ואין עמידה אלא תפילה ,שנאמר (תהלים קו ,ל)
ההפיכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט'. 'ויעמוד פינחס ויפלל' .עד כאן לשונם ז"ל .ופרש"י
והענין ,כי אם אכן לא נענה אברהם בתפלתו להציל
כלומר ,כי כאשר השכים אברהם בבוקר והלך אל את אנשי סדום עצמם ,הרעים והחטאים לה' מאוד, ז"ל' :אלקי אברהם -שקבע מקום לתפלתו'' .בעזרו
המקום אשר עמד שם להתפלל על אנשי סדום ,ראה אמנם זאת כן פעל בתפלתו -להציל את לוט בן -כדרך שהיה עוזר לאברהם'.
לכאורה כי לא נענה בתפלתו זאת ,שהרי בניגוד אחיו ,שניצל אך ורק בזכותו של אותו צדיק (רש"י ביאור כוונתם ז"ל הוא ,כי כשם שמצינו אצל
למה שהתחנן אל הקב"ה ביום אתמול שלא ישחית יט ,יז) .ובלוט הלא היתה גנוזה נשמת משיח בן דוד, אברהם אבינו שקבע מקום לתפלתו ,כדכתיב 'וישכם
את הערים האלה ,הנה למעשה 'עלה קיטור הארץ שיצא מרות המואביה .ונמצא ,שבהצלתו של לוט אברהם בבוקר' וגו' ,ובכך זכה לעזר אלוקי ,כמו כן
כקיטור הכבשן' ,הרי שלא נתקבלה תפלתו למעלה. באותה שעה מתוך ההפיכה ,יצאה עמו נשמתו של כל ההולך בעקבותיו וקובע מקום לתפלתו ,זוכה
בן דוד גואלנו שהיתה חבויה וטמונה שם בגלות. גם הוא שאלקי אברהם יהא בעזרו ,כדרך שהיה
אמנם על כך מסיק הכתוב' ,ויהי בשחת אלקים את וכמו שדרשו ז"ל על הפסוק (תהלים פט ,כא; בר"ר נ, בעזרת אבותינו.
ערי הככר ,ויזכור אלקים את אברהם ,וישלח את לוט י) 'מצאתי דוד עבדי'' ,היכן מצאתי אותו -בסדום'.
מתוך ההפיכה' ,כלומר ,כי אם לא נתקבלה תפלתו לכאורה לא נענה אברהם בתפלתו על סדום
נמצא אפוא ,שכוחו ותפלתו של אותו זקן פעלו את
של אברהם אבינו לגבי הערים עצמם ,כי הושחתו ענין ביאת משיחנו והחשת פדות נפשנו. אמנם מה שהביאו ז"ל סמיכות להורות כי הקובע
בגפרית ואש מן השמים ,הנה על דבר אחר -חשוב מקום לתפלתו יזכה לעזר וסיוע עליון כדרך שהיה
ביותר לאין ערוך -אכן נזכר אברהם אבינו ,במה 'סדם' -ס"מ הסובב את האות דל"ת עוזר לאברהם מן הפסוק הנזכר המכוון לאותה
ש'וישלח את לוט מתוך ההפיכה' ,אשר בכך ניצלה תפילה שהתפלל אברהם אבינו על הצלת סדום -
[ועובדא זו שנשמתו של דוד המלך היתה שבויה
נשמתו של מלך המשיח ,שהיתה שבויה וחבויה באותן לכאורה נפלא מלהבין .כי הלא בפשטות נראה שלא
בתוך הקליפות בין חומות העיר סדום ,נרמזה בתיבת
הערים אשר ישב בהן לוט. נענה אברהם אבינו בתפילה זו ,ולא הצליח בתפלתו
א
חכמתו ית' העליונה הנעלם מכל רעיון .אמנם דבר אשר 'עמד' שם -נוטריקון 'מצאתי דוד עבדי'
נאמנה שבוודאי שמע השי"ת את קול תפלתו והיא
זה ברור ,שתפלתו לא תחזור ריקם ,ותעשה פירות עלתה לרצון לפני אדון הכל .ואם אכן לא נענה על ורמז יש לדבר בלשון הפסוק 'וישכם אברהם בבוקר
באיזה אופן שהוא. אותה תחינה ובקשה פרטית שהפיל לפני השי"ת, אל המקום אשר עמד שם' ,שכן תיבת 'עמד' נוטריקון
האמת היא שתפלתו נתקבלה למעלה ,ואם אמנם לא 'מ'צאתי ד'וד ע'בדי' .כלומר ש'עמידתו' זאת בתפילה
'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר לפני השומע כל פה ,פעלה למצוא ולהציל את נשמת
עמד שם' -בבחינת 'יחזור ויתפלל'
נתקבלה היא כלפי אותו דבר שביקש עתה ,הרי זה
מפני שהטמין אותה השי"ת לעת אחרת בעת שיצטרך משיח בן דוד ,ולהוציאה מתוך ההפיכה.
ומעתה ,שפיר למדו כן חז"ל דייקא מן הפסוק
לישועה גדולה ורבה מזו ,שיתכן שגם המבקש עצמו
הנזכר 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד
לא יתוודע מזה כלל ,ובעת ההיא יפתח השי"ת את 'כקיטור הכבשן' -רמז ל'כבשי דרחמנא'
שם' ,שכן משמעות הכתוב היא ,שאברהם אבינו חזר
אוצרו הטוב שבו גנוזה את אותה תפלה ובקשה, עוד יש לרמז במה שנאמר כאן בכתוב 'והנה עלה
שוב בבוקר השכם לעמוד ולהתפלל באותו מקום
ובכוחה הגדול תפעול גדולות ונצורות מה שלא עלתה קיטור הארץ כקיטור הכבשן' ,על פי מה שביארו
שעמד והתפלל שם ביום אתמול .ועל אף שראה
כלל על דעתו של המתפלל. בזוה"ק (ח"ג רנב :בפסוק (שמות יט ,יח) 'ויעל עשנו כעשן
שהשחית אלקים את כל ערי הככר ועלה קיטור
הארץ כקיטור הכבשן ,והיינו שלא נענה בתפלתו, הכבשן') את תיבת 'כבשן' ,שהיא מרמזת על ענין
אין להתייאש כשאין רואים מענה לתפלה 'כבשי דרחמנא' ,עיי"ש .והכי נמי יש לפרש בדידן,
בכל זאת לא התפעל מזה ,אלא חזר והתפלל' ,חזק
ויאמץ לבך וקוה אל ה'' ,והנה בפסוק זה עצמו - ומעתה אל לו לאדם להתפעל ולהתייאש אחר כי מה שעלה קיטור הארץ כקיטור 'הכבשן' דייקא,
אל המקום אשר עמד שם -נרמז מה שלפי האמת שרואה שנעלמה ממנו בקשתו ולא נענה בתפלתו, רומז על שנתגלה כאן 'כבשי דרחמנא' .והיינו שבתוך
בבחינת 'כבשי דרחמנא' אכן נענה בתפלתו והיה אלא עליו להאמין בה' ולבטוח בו שהוא שומע קול כל המהפכה הזו ,נצנצה נשמה קדושה ועמוקה שלא
אלוקיו בעזרו ,שיצא מזה נשמת דוד שהיה גנוז שועת עתירה ומאזין לקול תפלת עמו ישראל ברחמיו, היתה ניכרת וגלויה שם כלל ,ודוקא בכוחו של אותו
בסדום .ומעתה ,היטב יש ללמוד מכאן כי 'כל הקובע ובוודאי נתקבלה היא בשמים .וכדרך שאברהם אבינו, זקן יצתה היא מאפילה לאורה.
מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו'. ה'ראש למאמינים' (פס"ז שה"ש ד ,ח) ,בכל מה שהתפלל
כמו כן עצם הדבר מה שלא נענה אברהם בתפלתו
והתחנן לפני קונו על הצלת סדום ועמורה ולא נענה
סיכום ותמצית להצלת אנשי סדום ,ולעומת כן פעל להוציא את נשמת
בתפלתו ,האמין בה' ,ולבסוף ענוהו מן השמים בישועה
משיח בן דוד ,הוא מ'כבשי דרחמנא' ,ממפעלות התמים
רבתי יותר ממנה.
שום תפלה אינה חוזרת ריקם ,ואף כשאינו נענה -נגנזת היא דעים ,אשר גבהו מבינת אנוש ואין חקר לתבונתו.
לעת שיצטרך לישועה גדולה ממנה .ולכן אין להתייאש ,אלא
להוסיף אמונה ובטחון ,ולפי האמונה כך הישועה' .קביעות המשכת הישועה ע"י רבות האמונה
הופעת נשמת משיח בדרך סוד והסתר
מקום לתפלה' -להיות קבוע בתפלה בלי הפסק ,כאברהם
יתרה מזו ,כי יתכן הדבר שעצם הטעם לכך
שחזר והתפלל 'אל המקום אשר עמד שם' ,אף שראה שלא ואכן כל עצם הופעת נשמה קדושה הלזו נעשתה
נענה.
שאין האדם רואה מיד את קיבול תפלתו הוא מפני
באופן של סוד ו'כבשי דרחמנא' .כי הרי מיד אחר
שבאמת צריך הוא לישועה גדולה מזו ,אך בכדי
כן הלך לוט אל המערה (פסוק ל') ,שהוא מקום נסתר
להמשיך אותה נדרשת על כך אמונה רבה מן המקבל,
ג ביותר ,בבחינת כבשי דרחמנא .וכל העובדא של
'אולי יש חמשים צדיקים' -נקודת
וכפי גודל האמונה כך היא מדרגת הישועה .ולפיכך
הוצאת שני האומות ע"י הוא ושתי בנותיו ,נעשתה
צדיק שבבחינת שער החמשים
סובבת ההנהגה העליונה שלא יכיר מיד איך תפלתו
בלא ידיעתו ,כי לא ידע כלל בשכבה ובקומה (פסוק
מתקבלת למעלה ,וממילא יצטרך להרבות האמונה
והבטחון באלקי עולם ,ושוב עי"ז דוקא תימשך אליו לג) .הרי שבאותה שעה עסק השי"ת באופן של 'כבשי
נבוא להרחיב קצת את הדיבור בענין גילוי אורו אותה הישועה שבאמת הוא זקוק אליה. דרחמנא' להוציא את נשמת משיח.
של מלך המשיח שנפעל ע"י תפלתו של אברהם
אבינו על אנשי סדום. 'קביעות מקום' -קביעות בתפלה בלי הפסק סיכום ותמצית
גילוי נקודת צדיק אף באנשי סדום ויסוד גדול ונפלא זה הוא שלימדונו רבותינו ז"ל חז"ל למדו 'כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו'
הנה עומק הענין במה שהשתדל אברהם אבינו במאמרם הנזכר 'כל הקובע מקום לתפלתו אלקי מתפלת אברהם על סדום ,אף שלכאורה לא נענה בה .אך
ללמד זכות אפילו על אנשי סדום הוא ,כי ביקש אברהם בעזרו' ,ודבריהם ז"ל כדרבונות להורות על באמת נענה יותר ממה שביקש -בהצלת לוט ,שבו היתה
מעלת התפלה גם בשעה שאין רואים שנענים בה. גנוזה נשמת משיח בן דוד' ,מצאתי דוד עבדי -בסדום'' .ויזכור
בכך לעורר את בחינת 'ועמך כולם צדיקים' (ישעיה ס, אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה' .וכל זה
כא) ,שעליה אמרו חז"ל (סנהדרין צ' ).כל ישראל יש ונאמר ,ש'קביעות מקום לתפילה' שאמרו כאן ,אין נעשה בדרך סוד ,בבחינת 'כבשי דרחמנא' ' -כקיטור הכבשן'.
להם חלק בעולם הבא ,שנאמר ועמך כולם צדיקים פירושה רק לקביעות מקום גשמי ,כלומר שהוא
לעולם יירשו ארץ' .ואברהם אבינו השתדל לגלות את מתפלל בכל יום בקביעות במקום ההוא ,אלא עומק
נקודת צדיק גם באנשי סדום ,ולדון אף אותם לכף ב
'כל הקובע מקום לתפלתו' -שום
הכוונה ב'קביעות מקום לתפילה' הוא ,שהאיש הלזה
זכות[ ,שלמעשה שבו הם ונתגלגלו אחר כך בנשמות
תפלה אינה חוזרת ריקם
הינו 'קבוע' בתפלתו ,והיינו שהוא מתפלל תמיד
דור גלות מצרים ,כנודע מהאריז"ל (שעה"כ פסח א')], להשי"ת בכל עת ובכל שעה באופן קבוע ,בלי הפסק
ובכך לבטל את הדין הקשה שנגזר עליהם ליהפך. כלל .ואפילו בשעה שאינו נענה בתפלתו ,לא מונע את
עצמו מלהתפלל עוד ועוד ,ואינו מרפה כלל מעבודת תפלתו של אברהם אבינו היא לימוד לכל איש ישראל
עולם הבא הוא בחינת 'שער החמשים'
התפילה ,וכענין שאמרו ז"ל (ברכות לב' ):אם ראה אדם והנה כל מה שהתרחש עם אברהם אבינו -
ולפיכך פתח אברהם אבינו את תפלתו לומר 'אולי שהתפלל ולא נענה ,יחזור ויתפלל ,שנאמר (תהלים כז,
יש חמשים צדיקים בתוך העיר ,האף תספה ולא בתפלתו על אנשי סדום ,ובקיבול התפילה דוקא
יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה''. על נשמת משיח שלא עלתה על דעתו כלל -לא
תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה'
(יח ,כד) .כי נודע ש'עולם הבא' -ששם מתגלה נקודת הנה על זה אמרו ז"ל ,שאדם הלזה שקובע מקום ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא,
צדיק הגנוזה בכל איש ישראל -הוא בבחינת שער לתפלתו ,יום אחר יום בלי התפעלות והשתנות מכך כי יסוד גדול הוא בעבודה ,ששום תפלה ובקשה של
החמשים ,שכן 'שית אלפי שנין הוי עלמא ,וחד חרוב' שאינו רואה בה סימן ברכה ,אזי 'אלקי אברהם בעזרו'. איש ישראל אינה חוזרת ריקם מלפניו ,ואף אם האדם
(שם צז ,).והאלף השמיני הבא אחר אלף השביעי, כלומר ,שאותו אלקי שהיה בעזרו של אברהם אבינו אינו רואה כן בעיניו ,עליו להאמין ולבטוח בבוראו
הוא עולם הבא [ונרמז בתיבת 'הבא' העולה כמנין בשעה שלכאורה לא נענה הוא בתפלתו ,הוא גם יתברך כי כן הדבר.
שמונה] .והרי מספר מ"ט הוא ז' פעמים ז' ,ומדת בעזרתו של האיש ההוא הקובע עצמו בתפלה .וכשם
'חמשים' מורה על מדרגת שמיני שלאחריו .נמצא שלבסוף נתקבלה ופעלה תפלת אברהם אבינו לדבר תפלה שלא נענתה -נגנזת לעת הצורך
שעולם הבא -שהוא אחר העולם הזה -הוא בבחי' רב ונשגב יותר ממה שביקש ,כמו כן גם האיש הלזה כי כאשר האדם מתפלל ומבקש איזה דבר מאת
שער החמשים .ועל כן כדי לעורר את מדרגת עולם בוודאי יענה בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך הבורא יתברך ,אזי גם אם לפי ראות עיניו לא
הבא ,ביקש אברהם אבינו בתפלתו 'אולי יש חמשים שמו ,אם בעולם הזה או בעולם העליון ,וגם המתפלל נענה הוא בתפלתו ,עד שמדמה בנפשו שכאילו
צדיקים' ,כלומר נקודת צדיק שבבחי' שער החמשים. עצמו לאו דוקא שידע מזה לעולם ,הכל כפי שיקבע לא פעל כלום בכל תפילותיו ובקשותיו ,עליו לידע
ב
אדם' ,ופירשוהו חז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) 'עד דכא' הכולל ,להיותו עולה כמנין משיח ממש .אך למעשה האות נ' -נקודת צדיק היורדת עד למטה
-עד דיכדוכה של נפש .כלומר שעד שעת מיתה לא עלה הדבר בידו ,כי לא הגיע עדיין זמן התיקון והנה נקודת צדיק זו ,בחינת שער הנ' ,עם רוב
אפשר עדיין לשוב בתשובה ,ובאותה שעה צריך לפגמם של אנשי סדום ,עד כי יבוא שילה ,ואז לא עומקה וגדלותה למעלה ,היא יורדת ומתפשטת עד
שתתעורר באדם לכל הפחות איזו נקודה של תשובה, נצטרך עוד הכולל להשלימו. למטה מטה ,וביכולתה לרדת למקומות נמוכים ביותר.
שהיא התגלות נקודת משיח שבכל אחד ואחד)ג( . כענין המבואר בחז"ל (ברכות ד ):שהאות נ' מורה על
סיכום ותמצית נפילה ,כדכתיב (עמוס ה ,ב) 'נפלה לא תוסיף קום
ומעתה ,אחר שהתחיל דוד המלך לגלות את חלק בתולת ישראל' ,המורה על כח ירידתה של אות זו
'משיח' זה ,נקודת הצדיק שבכל איש ישראל ,באמרו אברהם ביקש לגלות באנשי סדום את נקודת הצדיק' ,ועמך עד תחתית המדרגות .כי היא נמצאת בכל מקום ,גם
'כל הנשמה תהלל י-ה' ,ביקש גם שלמה המלך לישב כולם צדיקים' ,שהיא בבחינת שער החמשים -עולם הבא. באלו שיורדים עד לתהום ,כטעם 'ועמך כולם צדיקים'.
על כסא ה' ,ולדון את כל אדם לכף זכות ,בבחינת נקודה זו יורדת עד למטה ,כאות נ' המורה על נפילה ,ורגל
'ועמך כולם צדיקים' .ועי"ז אמר 'ישקני מנשיקות הקו"ף רומזת לירידתה .אברהם השתדל לתקן את מדת 'צדק'
רגל הקו"ף -בצורת נו"ן פשוטה
ולהעלות הנפילה לשורשה' .אולי יש' -כמנין 'משיח' חסר
פיהו' ,כלומר ,שתופיע ותתגלה מדרגת 'נשיקין' אלו
אחד ,כי לא הגיע עדיין זמן התיקון. וירידה זו של האות נ' נרמזת ברגל השמאלית של
שבעת ההסתלקות ,שהיא התגלות נקודת משיח.
האות קו"ף ,היורדת למטה מכל שאר כ"ב האותיות,
שעליה נאמר (משלי ה ,ה) 'רגליה יורדות מות' ,שהיא
נשיאת בת פרעה -כענין נפילת הנו"ן
ד רגל ההוד -שבקו השמאל -שנפגמה בענין 'ויגע
דוד ושלמה בגילוי נקודת משיח
ובהשתדלותו זאת של שלמה לגלות את נקודת בכף ירכו' (להלן לב ,כו; זוה"ק ח"ג רמג ,).ונמשכה
' -כל הנשמה' ו'ישקני מנשיקות'
צדיק ,בחינת שער החמשים ,נשא הוא את בת פרעה, למטה להיותה רגל הקו"ף .שכן רגל זו היא בצורת
והרי זה כענין נפילת הנ' הנ"ל .וכענין דאמרינן ן' פשוטה ,והרי זה מורה על ירידת האות נ' עד
בגמרא (סנהדרין צח ).שמשיח יתיב אפתחא דרומי, עמקי המדרגות .אמנם סוף סוף גם האות ק' היא
'כל הנשמה תהלל י-ה' -נקודת משיח שבתוך כל איש ישראל
המורה גם כן על הימצאותה של נקודת משיח אות מאותיות התורה ,והיינו שבשורשה היא קדושה.
במקומות הירודים ביותר. והנה דוד המלך ,נשמת משיח שניצולה מתוך העיר כמו כן היא עצמה מורה על ק'דוש (שבת קד .).והיינו
סדום ,רמז את נקודת צדיק זו בסוף ספרו ,שכן כאמור ,שהיא מדרגת שער החמשים ,נקודת צדיק
'נעץ קנה בים' -נפילה במקום עלייה בסיום ספר תהלים פגע דוד המלך בנקודת משיח, ׁ
הקדוֹׁשה ,הנמשכת ויורדת עד למטה.
אמנם למעשה לא הצליח שלמה בכך ,ועל זה ואשר הוא ידון את כל האדם לכף זכות ,ויעלה
אמרו חז"ל (שבת נו' ):בשעה שנשא שלמה את בת ויגביה את כל איש מישראל למדרגת שער החמשים. 'מי העיר ממזרח צדק' -תיקון רגל הקו"ף
פרעה ,ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון, וזהו שסיים את ספר התהלים בפסוק 'כל הנשמה ואברהם אבינו השתדל כל ימיו על תיקון רגל
ועליו נבנה כרך גדול של רומי'' .קנה' זה שנעץ תהלל י-ה' .כי 'י-ה' מרמז על האות נ' ,שכן י' פעמים הקו"ף ,והיינו להעלות את בחינת 'נפילה' של הנ' -
גבריאל [בגימ' 'רום'] הוא כענין דכתיב (תהלים סח, ה' עולה כמספר נ' .ועל כך אמר 'כל הנשמה תהלל הרמוזה ברגל הק' ,עד לשורשה הרמה למעלה .ויש
לא) 'גער חית קנה' ,הנאמר על אדום (פסחים קיח.): י-ה' ,כלומר ,שבסוף יומיא יבוא משיח ,והוא יגלה את לומר ,שעל כך נאמר עליו (ישעיה מא ,ב; בר"ר ב ,ג,
והיינו ,שלא עלה הדבר ביד שלמה לתקן בשלימות נשמת רוח חיים וחלק אלוק ממעל שבתוך כל איש ראה שבת קנו' ):מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו',
את שער החמשים ,ועל כן לא גרם לו הדבר אלא ישראל ,נקודת שער החמשים ,אשר מצדה נחשב כל שכן 'צדק' הוא אותיות 'צד ק' ,מרמז על צד שמאל
נפילה -הנמשכת גם כן מהאות נ'. אחד לצדיק ואיש נשמה. של האות ק' .ואברהם אבינו השתדל לתקן את מדת
'צדק')א( .וזהו שאמר הכתוב 'מי העיר ממזרח צדק',
התיקון לעתיד לבוא 'ראשון לציון הנה הינם' 'ישקני מנשיקות פיהו' בפתיחת שיר והיינו שהשתדל שיאיר אור השמש -העולה ממזרח
השירים -כהמשך לסיום ספר תהלים
ובזוהר הקדוש (ח"ג רנא ):ביארו את פסוק זה -לבחינת 'צדק' ,ובזה תומתק רגל הקו"ף שנמשכה
ונעיצת הקנה על ענין המשכת רגל הקו"ף ,שעניינה ושלמה בנו של דוד ביקש גם הוא להמשיך את למטה ,ותקום מנפילתה .וזה כדרך שאחר 'ויגע בכף
המשכת האות נ' למטה .ואמרו שם ,שעתיד הקב"ה עבודת דוד אביו ,ולגלות ביתר שאת את נקודת ירכו' נאמר (פסוק לב) 'ויזרח לו השמש' .ופרש"י (ע"פ
לשבור את רגל הקו"ף ,ולעשותה ה' ,ויתהפך מ'קנה' משיח ,בחינת 'ועמך כולם צדיקים' ,אליה רמז דוד בר"ר עח ,ה)' :לרפאות את צלעתו'.
ל'הנה' .ועל אמר הנביא ישעיה (מ ,י) 'הנה ה' אלקים בפסוק 'כל הנשמה תהלל י-ה' .ולפיכך פתח שלמה
בחזק יבוא וזרועו מושלה לו ,הנה שכרו אתו ופעולתו את מגלת שיר השירים בפסוק (שה"ש א ,ב) 'ישקני 'חמשים צדיקים' -העלאת ה'נפילה' ל'שער החמשים'
לפניו' .ונאמר עוד קרא לאמר (שם מא ,כז) 'ראשון מנשיקות פיהו' וגו' .ועומק 'נשיקות' אלו מתפרש על והנה בענין זה התפלל אברהם אבינו גם כאן ואמר
לציון [בגימ' 'קו"ף'] הנה הינם ולירושלים מבשר ענין 'מיתת נשיקה' ,המורה על התגלות נקודת צדיק. 'אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר' ,ונתכוון לומר,
אתן' ,אמן סלה. [גם על דרך הרמז נרמז בפסוק זה ענין נשיקין ,כי שאם אכן יש בתוך העיר אות נ' -המורה על נפילה,
'תהלל' בגימ' 'נשיקה' .כמו כן שאר התיבות 'כל הנשמה יש להעלותה לשורשה ולהפכה לבחינת שער החמשים,
ובכח זה נוכל לתקן ולקרב אף רחוקים אלו כאנשי
סיכום ותמצית -י-ה' עולות כמנין 'נשיקה' ,כזה' :נשק' ' -י-ה'].
סדום ,ולגלות בהם ענין 'ועמך כולם צדיקים')ב( .
דוד המלך רמז לנקודת משיח בסיום ספר תהלים' :כל הנשמה 'תשב אנוש עד דכא' -התעוררות נקודת
תהלל י-ה' .שלמה ביקש להמשיך ולגלותה ,ופתח 'ישקני התשובה בשעת ההסתלקות 'אולי יש' -כמנין 'משיח' חסר אחד
מנשיקות פיהו' -נשיקה שבעת ההסתלקות ,שבה מתעוררת
דהנה ,קודם הסתלקות האדם צריך שתתעורר בו את ויש לרמז הדבר במה שביקש אברהם 'אולי יש
נקודת התשובה שבכל אחד .ובכך נשא את בת פרעה ,כענין
נפילת הנו"ן .אך לא עלה בידו ,ונעץ גבריאל קנה בים ועליו
נקודת צדיק שבקרבו ,חלק ה'משיח' שבו ,אשר על ידו חמשים צדיקים' ,שכן 'אולי יש' עולה כמנין א' פחות
נבנתה רומי .ולעתיד לבוא תתהפך לה' ,ראשון לציון 'הנה' יוכל לבוא ולקבל חלקו לעולם הבא .ועל זה נאמר ממספר 'משיח' ,כלומר ,שהשתדל לגלות את מדרגת
הינם. (תהלים צ ,ג) 'תשב אנוש עד דכא ,ותאמר שובו בני 'משיח' -נקודת צדיק -שבהם ,וזה ע"י הוספת
א.וכענין המבואר בזוהר הקדוש (ח"ג רצב ).שאמר רבי שמעון בר יוחאי קודם הסתלקותו 'אסהדנא עלי ,דכל יומאי הוינא מצטער על עלמא דלא יערע בדינוי דצדק ולא יוקיד עלמא
בשלהובוי'.
ב .עוד יש לרמז בזה ,דהנה כאשר נחשוב מספרן של האותיות מאות א' עד האות נ' ,כזה :א ,ב ,ג וכו' ,יעלו כמנין קצ"ה .כמו כן מנין הצדיקים שחשב אברהם בתפלתו -נ ,מה ,מ,
ל ,כ ,י -עולים מכוון למספר זה קצ"ה .וזהו שאמר הכתוב (יט ,ד) 'טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום נסובו על הבית וגו' כל העם מקצה' ,ופרש"י' :שאפילו צדיק אחד אין בהם'.
ועומק הדבר הוא ,כי כאשר התפלל אברהם אבינו אולי יש כמנין קצ"ה צדיקים ,בכך ניתנה להם הזדמנות ויכולת לאחוז בזה ,ולעורר נקודת צדיק שבהם ולהצדיק מעשיהם .וזהו
החידוש שגם בכל זאת לא היה אף אחד שאחז בה.
ג.וזהו שנאמר 'תשב אנוש עד דכא' ,שכן 'תשב' אתוון 'שבת'' ,אנוש' בגימ' א' פחות ממנין 'משיח' [כנ"ל 'אולי יש'] ,ורומז לימות החול ,שבהם מכונה ה'אדם' בשם 'אנוש' ,כטעם הכתוב
(לעיל ד ,כו) 'ויקרא את שמו אנוש ,אז הוחל לקרוא בשם ה''( ,ואכמ"ל) .ועל כך אמרו חז"ל (שבת קיח' ):כל המשמר שבת כהלכתו ,אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו' .כי
בשבת -בחינת 'תשב אנוש עד דכא' ,זוכים לעשות תשובה שלימה' ,ותאמר שובו בני אדם'.
ג
דברים נעימים
באופן מתוקן ,היה זה מתקן את השמש והירח להיות בבחי' בידיו והוציאוהו משם .ויש לומר כי מטעם זה גם לא היו
שני מלכים בכתר אחד. מוכנים בני המשפחה כראוי אל היציאה עם כל תנאיה,
דברי נועם ופרפראות
ומזה נגרם מה שהביטה אשתו אחריו ונהייתה נציב על הפרשה ומועדי השנה
מלח ,כי לא היתה מוכנה לכל כללי היציאה .ומחמת
ד זה שנהייתה אשתו נציב מלח ,התגלגל כל מעשה לוט
ובנותיו ,כאשר סברו כי אדם אין בארץ מלבד הן ואביהן,
תפלת לוט נתקבלה מכח ענוותנותו של משה רבינו והרי הוא אינו יכול להוליד עוד תולדות מאחר שמתה א
אמלטה נא שמה הלא מצער הוא (יט ,כ). אשתו ,ונמצא העולם חרב.
איתא בספה״ק זרע קודש (פר' לך לך ד״ה במה) על פי דברי והנה ידוע מדברי הספה״ק כי נשמת משיח יצאה דוקא אברהם אבינו ביקש לגלות את
חז״ל בגמ' (חולין פט ,).שהיה משה רבינו בבחי' ביטול וענוה יותר באופנים כאלו ,כי אם לא כן היו הקלי' אוחזות בה בתוקף נקודת משיח ולתקן את סדום
מאברהם אבינו ,כי אברהם אבינו אמר על עצמו רק ״ואנכי גדול .לפי שהיא נשמה גדולה אשר נפלה בעת חטא עץ אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר (יח ,כד).
עפר ואפר״ ,ואילו משה רבינו אמר ״ונחנו מה״ ,ובחי' 'מה' הוא הדעת אל עמקי כוחות הטומאה ,ולולא ההסתר הגדול סביב
אברהם אבינו פתח את תפלתו על הצלת סדום בתיבות
ביטול יותר מ'עפר ואפר' ,עיי״ש. הוצאת נשמה זו ,לא היתה יכולה לצאת מתחת ידיהם ח״ו.
'אולי יש' העולות בגי' 'אנוש' שהוא לשון של יאוש ,והוא
ויש לומר כי מזה הטעם הועילה תפילתו של לוט על הצלת ולפי זה נמצא כי כאשר התפלל אברהם אבינו על הצלת
בגי' א' פחות ממספר 'משיח' .כי עניינו של משיח הוא
צוער ,והסכימו עמו מן השמים על כך ולא נהפכה העיר .והיה סדום ועריה ,וחשב בדעתו שאין תפלתו פועלת מאומה,
לגלות את התיקון השלם ,ולהביא את כל הבריאה אל
בזה יותר מתפילתו של אברהם אבינו ,אשר ביקש להציל שהרי לא קיבל הקב״ה את תפלתו .אבל הרי על ידי תפלתו
התכלית והתיקון .ולכן הוא נעלה מן היאוש ,כי מצד נקודת
בתפלתו לכל הפחות אחת מערי סדום ,ובכל זאת לא הצליח. התעכבו המלאכים והתגלגל כל הענין ,עד שעל ידי זה יצאה
משיח יש תיקון לכל אחד בכל מצב ,ולכן אין מה להתייאש
והיינו כי אצל לוט היתה כלולה נשמת משיח כנ״ל ,ובו יש את נשמת משיח ממאסרה ,והתקרב העולם עוד אל התיקון
ח״ו .ואת נקודה זו ביקש אברהם אבינו לעורר בתפלתו,
בחי' הענוה של משה רבינו ,שהרי משה ומשיח הולכים ביחד השלם.
ובכך להביא את אנשי סדום לתיקונם ,באופן שלא יצטרכו
(זוה״ק ח״א כה ,:ועוד) ,ומכח זה הועילה תפילתו יותר. להיאבד מן העולם כאשר נגזר עליהם [בפרט מאחר שהיתה
וזה מרומז כמה פעמים בפסוקים אלו ,כי אמר ״אמלטה נא ג נשמת משיח עצמו גנוזה בקרבם ,כמו שאמרו חז״ל על
שמה הלא מצער היא״ וגו' ,והנה ראשי התיבות ש'מה ה'לוא הפסוק ״מצאתי דוד עבדי״ (תהלים פט ,כא) 'היכן מצאתיו,
מ'צער' הם אותיות 'משה' ,וכן 'שמה' הוא אותיות 'משה'. עיוות הדין של אנשי סדום תלוי במיעוט הירח בסדום' (ב״ר מא ,ד) ,מפני שיצאה מלכות בית דוד מזרע רות
וכך גם אחר כך כתוב ״מהר המלט שמה״ וגו' (שם ,כב) ,וראשי המואביה שהיא מצאצאי בנות לוט].
התיבות מ'הר ה'מלט ש'מה הם גם כן 'משה' .ובזה נרמז כי וכמו השחר עלה (יט ,טו).
ומנה אברהם אבינו בתפלתו כמה מיני מספרים של
מפני שהיה עמו בחי' הביטול של משה ,לכן הועילה תפילתו. פירש רש״י (לקמן כד) כי הפיכת סדום היתה בעלות השחר, צדיקים ,אשר בזכותם אמר להציל את ערי סדום .והזכיר
וזה מרומז בדברי המלאך בתחלה כאשר אמר לו ״ויאמר בשעה שהחמה והלבנה עומדים ברקיע .ויש לבאר את הענין חמישים צדיקים (יח ,כד) ,ארבעים וחמשה (שם ,כח) ,ארבעים
המלט על נפשך״ (שם ,יז) ,אשר ראשי התיבות ו'יאמר ה'מלט בזה על פי פנימיות הדברים ,לאיזה צורך יש לציין את השעה (שם ,כט) ,שלושים (שם ,ל) ,עשרים (שם ,לא) ועשרה (שם ,לב),
ע'ל נ'פשך הוא 'ענוה' ,כי מכח הענוה אשר היתה עמו יזכה שבו היתה הפיכת סדום ,ומה שהשמש והירח נמצאים בה יחד כולם קצ״ה צדיקים .וזה מה שנאמר אחר כך כאשר
להינצל .וזה מרומז גם כן בשם העיר 'צוער' ,אשר הוא לשון ביחד ברקיע. באו כל אנשי סדום ונסבו על בית לוט ״מנער ועד זקן כל
של 'זעיר' המורה על ענוה וביטול. ויש להקדים את דברי האריה״ק (שעה״פ פר' שמות) ,שכתב העם מקצה״ (יט ,ד) ,ופירש רש״י 'מקצה העיר עד הקצה,
ובהנחה זו מבואר גם מה שנאמר ״ומלך בלע היא צוער״ כי אנשי סדום נתגלגלו בנשמות דור המדבר ,ואצלם נתקן שאין אחד מהם מוחה בידם ,שאפילו צדיק אחד אין בהם'.
(בראשית יד ,ב) ,אשר 'בלע' זה הוא לשון 'בלעם' (ע״ח ש״ח פ״ד), עיוות הדין שהיה בסדום על ידי פרשת ״ואלה המשפטים״, ולפי האמור יש לפרש ,דהיינו אשר מכל קצ״ה הצדיקים
ולכאורה למה הלך להיות מלך צוער דוקא .אבל הוא מפני עיי״ש .ולפי דברים אלו צריכים להתבונן ולמצוא איזה שורש שהזכיר אברהם אבינו בתפלתו ,לא היה בהם אפילו צדיק
שהיה בלעם בבחי' ״זה לעומת זה״ כנגד משה רבינו ,ולכן אמיתי על פגמם של אנשי סדום ,כדי שיוכלו ללמד זכות על אחד ,אלא כל העם מ'קצה' עד 'קצה' הגיעו על בית לוט
רצה למלוך דוקא על צוער אשר ניצלה על ידי בחי' הענוה נשמותיהם המתגלגלות ובאות בנשמות בני ישראל .כי אי בתכלית הרשעות .ובעומק הדברים יש לבאר ,כי היתה
של משה רבינו. אפשר להיות שיהיו סתם רשעים בלי שום שורש ויסוד שיש בו להם האפשרות להיתפס בכח תפלתו של אברהם אבינו,
ממש ,וֵיֵצאו מהם נשמות בני ישראל דור דעה מקבלי התורה ולגלות נקודה של צדקות הגנוזה בהם ,אבל הם לא רצו בכך
הק' .ויש לומר כי שורש הדין המעוות של סדום ,תלוי בדין והתחזקו ברשעותם.
ה
הראשון שהיה בעולם ,הוא הדין שעשה הקב״ה בין השמש והענין הוא ,כי עניינו של משיח אשר יביא את כל העולם
הבכיה של הסט״א צריכה בירור על ידי סוד השופר והירח ,אשר בסופו של דבר אמר 'הביאו עלי כפרה' (חולין ס,): לתיקונו ,הוא ענין עמוק ונשגב ביותר .ולכן הוא שייך לענין
הרי שזה נחשב כביכול כענין של עיוות הדין .ומכח זה הדין של 'קצה' ,כי הוא הולך מן הקצה אל הקצה .לפי שמצד אחד
ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת וגו' ,ותשא את השורשי ,אשר לאנשי סדום היתה שייכות עמו ,ובו נאחז ענין הרי זו נקודה נעלית ונשגבה היכולה לתקן ולרומם את כל
קלה ותבך (כא ,טז). של עיוות וקלקול ,השתלשלו הדברים עד שהגיעו לעיוות הדין הבריאה מן המקום הנמוך ביותר עד קצה השמים בתכלית רום
כאן מצינו ענין של בכיה אצל הגר מן הסט״א ,וכך גם המוחלט [כי בסדום היתה גנוזה נשמת משיח ומלכות בית דוד המדרגות .ומצד שני ,אם טועים ח״ו בענין זה ,יכולים להגיע
מצינו אצל אם סיסרא שנאמר בה ״ותיבב אם סיסרא״ (שופטים כנ״ל ,אשר הוא בחי' מדת המלכות ,ולכן 'סדום' בחשבון ם' על ידי זה אל קצה התחתון בדיוטא הנמוכה ביותר .ומספר זה
ה ,כח) ,אשר משם למדו חז״ל (ר״ה לג ):ענין במצות התקיעות דמנצפ״ך (העולה ת״ר) עה״כ הוא בגי' שם 'אדנ״י' במילואו (אל״ף של 'קצ״ה' ,הוא מנין כל האותיות מאות א' עד נ' .כי אות נ'
בראש השנה. דל״ת נו״ן יו״ד) שהוא השם של מדת המלכות .ולכן היתה להם יכולה להיות בחי' שער החמישים שהיא תכלית העליות ורום
וביאור הדברים הוא ,כי הנוק' של הסט״א נקראת לילי״ת שייכות מיוחדת עם תיקון הדין של מיעוט הירח ,אשר הוא המדרגות ,ומצד שני יכולה להיות ח״ו בבחי' ״נפלה ולא תוסיף
מלשון יללה ובכיה ,וצריכים להוציא ממנה את זה הכח, ענין תיקון מדת המלכות ,ואכמ״ל]. קום״ (עמוס ה ,ב; ברכות ד ,):ולכן צריכים לסמכה ברוח הקודש
ולהעלות אותו אל הקדושה .והעלאה זאת נעשית על ידי ובזה יש לבאר גם למה ריחקו כל כך את העניים ,כי כל ענין מנפילתה (ברכות שם).
תקיעת שופר ,אשר בלא זה נשארת הבכיה אצל הסט״א ואיננה העניות מושרש במדת המלכות הנחשבת בבחי' דלה ועניה וכאשר התפלל אברהם אבינו על אנשי סדום ,אשר היו
דבר מקובל [כמו שנתבאר במקו״א באריכות ,כי הבכיה צריכה 'דלית לה מגרמה כלום' .והרי אילו לא היה מיעוט הירח ,לא בבחי' קצה התחתון ,ועמדו לפני הפיכת עריהם באופן שיגיעו
להיות בכיה של תקוה ואמונה ,ולא בכיה של יאוש ח״ו .ולכן היתה הירח נהיית עניה ודלה לעולם .ומפני שהם נאחזו בדין לתחתיות הארץ למקום הנמוך ביותר .רצה לעורר בתפלתו
דוקא השופר המעורר את התיקון השלם ,הוא מביא את הבכיה אשר בין השמש והירח ,ביקשו לתקן את מיעוט הירח ,וחשבו את נקודת משיח ,אשר היא הנקודה היכולה להגיע עד
להיות בכיה של תקוה אל התיקון]. לעשות זאת באופן שיבטלו את העניים מן העולם ,ויתנהגו תהומות הארץ ולגלות שם את התיקון .ואילו היו נתפסים
ולכן מצינו כאן שהקב״ה שמע את קול הנער בבכייתו (כא, באופן של 'שני מלכים בכתר אחד' ,כאשר אף אחד אינו נזקק בנקודה זו ,היו יכולים להתעלות בבת אחת ולהינצל מגזר
יז) ,ולא את בכיית הגר .כי על הגר נאמר שהיתה ״הרחק לזולתו ,וכל בני עריהם אינם דלים ואביונים כלל [וזה הוא דינם .אבל כאשר הרשיעו ולא רצו להיאחז בקדושה זו ,נגמר
כמטחוי קשת״ (שם ,טז) ,ואיתא בזוה״ק (ח״ג רל ):אשר 'קשת' ענין כל עיוותי הדינים שלהם ,כגון מה שאמרו כי מי שמכים דינם להפיכה .מלבד לוט אשר זכה להינצל מתוך ההפכה,
מורה על תק'יעה ש'ברים ת'רועה ,ואם כן הרי שהתרחקה מן אותו צריך לשלם למכהו וכדו' (סנהדרין קט .):אשר תכליתם ויצאה מתוכו נשמת משיח ,אשר בסופו של דבר יביא הקב״ה
התקיעות ,ולכן לא שמע הקב״ה את בכייתה .מה שאין כאן היתה למען ישמרו האנשים את עצמם שלא יוזקו ולא יחלשו, על ידו את העולם כולו אל התיקון השלם.
ישמעאל שנאמר בו שהיה ״רובה קשת״ (כא ,כ) ,הרי שהיה לו כך שאף אחד לא יהיה נצרך לבריות].
שייכות עם התקיעות ,ולכן שמע הקב״ה את בכיותיו. ופשוט וברור שאין זה אלא עיוות הדין ועוון חמור עד ב
ומצינו עוד שייכות לישמעאל עם ענין התקיעות ,כי השופר מאד ,כי אין מתקנים את הקלקול והעניות על ידי רדיפת
הוא ענין של הכרזה על החזרה של כל דבר אל השורש ,שזה העניים והאביונים ,ואי אפשר לקרב את העולם לתיקונו על תפלות אברהם אבינו פעלו על נשמת משיח
הוא ענין התיקון השלם המתעורר בקול השופר .וכמו שמצינו ידי אכזריות ,ולא זה מה שיגרום להיות שני מלכים בכתר
במצות היובל שנאמר בו ״ושבתם איש אל אחוזתו״ (ויקרא כה, אחד .מה גם שאי אפשר להמשיך עניינים כאלו לפני הזמן, ויבואו שני המלאכים סדומה בערב (יט ,א).
י) ,שהוא ענין חזרה אל השורש ,וקדושה זו תלויה בתקיעה וכל עוד שאין העולם במצב של 'שני מלכים בכתר אחד' ,אזי פירש רש״י' :וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום,
בשופר .ויסוד ענין החזרה אל השורש רואים אצל ישמעאל, כל מה שרק ינסו לעשות בני האדם מעצמם בבחי' זו ,הרי אלא מלאכי רחמים היו ,וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד
שנאמר אצלו ״ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים״ (בראשית כא, הוא נידון לכישלון ודאי ,כי אי אפשר לתפוס מדרגות כאלו עליהם סניגוריא'.
כא) ,ופירש רש״י' :ממקום גדוליה ,שנאמר ״ולה שפחה מצרית״, ״עד שתחפץ״ .אבל זה היה השורש האמיתי לכל עניינם של הנה מעיכוב זה של המלאכים ,אשר הגיעו לסדום רק
והיינו דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי' .הרי אנשי סדום ,ומכח זה באו לכל קלקוליהם .וזה מה שנרמז בערב ,נגרמו כמה וכמה תוצאות .ואחת מהן היא החפזון
שנמצא אצלו במיוחד ענין של חזרה אל השורש ,ולכן יש לו בדברי חז״ל שנהפכה סדום בשעה שהחמה והלבנה שולטים הגדול שהיה בעת יציאת לוט ומשפחתו מסדום ,כי לא
שייכות אל ענין השופר. כאחד ,להורות כי אילו היו זוכים להתקשר לשורש עניינם הספיק לקחת עמו שום דבר בלכתו ,כאשר החזיקו המלאכים
ד
וראו כל בשר
יחדיו:
פרק י"ט שיעור נז -ב
מסילת ישרים
לגלות את כבוד
פ ר שת ק ר ח תש ע " ד
ה' בעולם הזה שי ע ו ר י ה ש ק פ ה ומו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ות
א
הניצוצות של העולם הבא שמתלבשים בעולם הזה
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת:
כל דבר בעולם הזה נמשך מעולמות עליונים | השייכות בין אור לכבוד | הסיבה הפנימית לכבוד שאנשים רוחשים לכלי זהב וכסף | ימי הזקנה הם בחינה של 'קבלת שכר' | ביאור עמוק בענין כבוד המת | כבוד הזקנים
היא סתירה לרוח הכפירה שנושבת בעולם
הנפש הוא מרגיש ,שיש כאן דבר יקר שראוי להוזיל ְְו ִִק ָָּפאֹון" ,והיינו שאור ויקר יחדיו יהיו תמים .כי האורות העליונים מתלבשים
בעניני העולם הזה
עבורו ממון ודמים ורבים. דבר שמאיר וזורח ,אזי מלבד היופי שבו ,הוא גם
המסילת ישרים בפרקין (יט) מדבר אודות כבוד
כי השי"ת לקח את כל העניינים הרמים של נחשב לדבר מכובד אצל אנשים .דרך העולם מאז
התורה ולומדיה ,הנכלל ביראת הרוממות .ומרחיב
עולם הבא ,ועשה מהם דוגמא ומשל בעולם הזה, ומקדם היא ,שאנשים מכבדים ומייקרים כסף וזהב
בדבריו אודות כמה ענינים שיש להם שייכות לכבוד,
עד שהפכו להיות חלק ממעשי בראשית ,שאפילו ואבנים טובות ומרגליות .והגם שאין להם תועלת
כמו כבוד הספרים וכבוד בית הכנסת וכדומה.
גוי מרגיש אותו .אבל למעלה בשורשו ,הוא נמצא מעצם האבן ,ופעמים שהיא גנוזה בחדרי משכיותיו
ובאמת ענין הכבוד הוא סוגיא שלימה וגדולה
במקום גבוה מאד ,אשר בוודאי אין לגוי שם שום של האדם ,ואף הוא עצמו אינו מרשה לעצמו – 'ער
וראויה היא להרחבת דברים ,כי כבוד הוא ענין
השגה .הגוי נשאר 'תקוע' במשל ובדוגמא ,ואילו קען זיך נישט פארגינען' -את התענוג לראות את
נעלה ודק ושורשו ממקום נשגב עד מאד ,אמנם
יהודי יכול להתרומם ולהבין את שורש הדבר. האבן ולהביט ביופייה ,והוא נהנה רק מעצם הידיעה
כאן ניגע בסוגיא רק בכמה מילים.
שיש לו את האבן היקרה הזאת .הוא מרגיש רגשי
כבוד כלפי האבן ,והוא מתכבד בעצם זה שאבן זו יסוד הדבר הוא ,מה שידוע ,שכל הדברים
ההנאה מן המעשים שעשו בעבר
היא בחינה של קבלת שכר שוכנת אצלו. שנמצאים כאן בעולם יש להם שורש נעלה בשמים ,והם
גם המצווה של והדרת פני זקן ,והכבוד אשר כולם רק דוגמא ומשל לעניינים נעלים שמתרחשים
ואכן אין הסבר הגיוני בדבר :למה אנשים
צריכים לחלוק לאדם בא בימים ,נובע מן השורש לעילא .בעולמות העליונים יש אורות וקדושות אשר
מחשיבים כל כך כסף וזהב?! מדוע זה הם משלמים
הזה .כי היסוד של העולם הבא הוא ,ששם הוא אחר השתלשלות ארוכה – 'נאך גאר א לאנגען וועג'
ממון ודמים רבים על אבנים טובות ומרגליות?! וכי
המקום המיועד לקבלת שכר .והיינו שעד זמן – וירידה אחר ירידה בלי שיעור וגבול ,הם מתהווים
איזו תועלת אמיתית יש להם מכך?! וכי למה הם
מסוים ,כל זמן שהאדם היה חי בעולם הזה ,עליו לדברים גשמיים כאן בעולם הזה.
לא יכולים להסתפק בחיקוי של אבן אמיתית -הרי
לפעול ולעשות מעשים כדי לקבל שכר ,וברגע רובא דעלמא אינם יודעים להבחין בין אבן אמיתית
שהוא עולה לעולם הבא ,הוא נכנס לעולם של לאבן מזויפת? אלא משמע שיש כאן עומק ופנימיות,
האור שהנשמה מקבלת בעולם
הבא הוא חלק מכבוד ה'
קבלת השכר. אשר מחמתם מרגיש האדם בנפשו הערכה וכבוד
אחד הדברים הנעלים ביותר שנמשכים ויורדים
והנה הזקנים ,לבר ממה שמטבע הדברים יש לכסף וזהב ולאבנים טובות וכדומה.
מלמעלה ,הוא האור העליון שמאיר וזורח בעולם
להם שייכות קרובה יותר לעולם הבא ,הרי הם הבא :בעולם הבא מאיר אור יקרות וזיו השכינה!
כבר נמצאים קמעה במצב של 'למחר לקבל שכרם'. האור של העולם הבא גנוז בכסף וזהב
אור של האור הגנוז! הוא עולם שכולו אור נעלה
כי ככל שהאדם הולך ובא בימים ,הוא כבר לא אמנם הן הן הדברים :כי כל דבר בעולם שיש ונשגב מאין כמותו .וכאשר הנשמה זוכה לשבת
מונח כל כך בעולם המעשה ,אלא כבר מתחיל לו שייכות וקשר עם אור ,כגון כסף וזהב ,הרי בעולם הבא וליהנות מן האור הזה ,הרי משמעות
לאט לאט ,לרוות נחת וליהנות מפרי בעומק הדברים המשמעות היא, הדברים היא :שהיא מקבלת כבוד משורש החיות
עמלו וממעשיו אשר עשה עד הלום. שטמון וגנוז בגוויה ניצוץ דק מן שלה -שהוא כבוד ה' הכללי .כי השי"ת הוא מלך
הוא כבר נהנה מצאצאיו הרבים ומן נקודות: האור של העולם הבא .והוא אור גדול הכבוד והוא לבדו ראוי לכבוד ,וכאשר הנשמה
המשפחה שהקים בעשר אצבעותיו. וכאשר הנשמה ונשגב מאד ,שנפל ממקומו הנעלה, נהנית מזיו השכינה הריהו נכללת בכבוד ה' ,וזהו
הוא נהנה מן התלמידים שהעמיד זוכה לשבת בעולם עד שהתגשם והפך לאור שמאיר בכלי השכר הגדול ביותר של הנשמה .הנשמה הופכת
ומסר את נפשו עליהם .יש לו נחת הבא וליהנות מן כסף וזהב .וכיון שכאמור לעיל ,האור
האור הזה ,הרי להיות חלק מכבוד ה' ,עד כדי כך ,שמחמת זה אחד
ותענוג מלראות איך ה'ביזנעס' שהקים משמעות הדברים של העולם הבא ,הוא הכבוד שמקבלת הכינויים שלה הוא 'כבוד'; וכמו שכתוב (תהלים ל,
בעמל וביזע ,משגשג ופורח ,ויש לו היא :שהיא מקבלת הנשמה בעולם הבא ,לכן מרגיש האדם יג)ְ" :לְ ַַמ ַַען ְיְ ַזַ ֶֶמ ְְרָך ָכָ בֹוד" .ונמצא שאור וכבוד באים
מזה קורת רוח .ועל כל פנים ,כל אחד כבוד משורש החיות בקרבו כלפי האור הזה -הרגשה של
שלה -שהוא כבוד בחדא מחתא :כי כאשר הנשמות זוכות ליהנות
לפני עניינו ,כבר נמצא יותר בעולם כבוד והערכה .הוא מרגיש שיש לאור מזיו השכינה ,שהוא האור האלוקי הנעלה ששורה
ה' הכללי .כי השי"ת
של קבלת השכר .הוא כבר מקבל כעת הוא מלך הכבוד הזה שייכות גדולה לכבוד גדול מאד! בעולמות העליונים ,הרי הן מקבלות בזה את הכבוד
שכר על הפעולות והמעשים שעשה והוא לבדו ראוי והגם אמת ,שאם נשאל אותו :למה הגדול והאמיתי ביותר .לא כבוד מדומה שצריכים
עד עכשיו ,ומזה הוא מקבל ושואב את לכבוד ,וכאשר אתה כל כך מתפעל מן האור הזה?
הנשמה נהנית מזיו לברוח ממנו ,אלא כבוד אלוקי ,כבוד קדוש שהריבונו
החיות שלו .ולכן אמרה תורה :אם אתה השכינה הריהו של למה אתה מרגיש הרגשה עמוקה של עולם מנחיל לנשמות בעולם הבא.
רואה לפניך אדם בא בימים תכבד נכללת בכבוד ה', 'כבוד' כלפי אבנים טובות? ,הוא לא
אותו! אתה רואה לפניך אדם שיש וזהו השכר הגדול יידע להשיב על השאלה הזאת ולא
ביותר של הנשמה למה אנשים מכבדים זהב וכסף
יידע להסביר את עצמו .אבל בעומק
הפסוק בזכריה אומר (יד ,ו)" :אֹור ְיְ ָָקרֹות
ה
כבר עולה כעת לעולם העליון .הוא כבר 'חפצא' בימים .וכאמור לעיל ,הרגשה זו נובעת מכך שיש לו שייכות עם עולם הבא – שהוא עולם של כבוד,
שיש לו קשר חזק יותר עם האור של העולם הבא, לזקנים שייכות עם העולם של קבלת השכר -שהוא ולכן הוא כבר מעכשיו ראוי לכבוד.
ולכן הוא מעורר בנפש האדם הרגשה של כבוד כלפיו. עולם של כבוד אמיתי.
האדם מרגיש בנפשו שהוא מטפל כעת ביצירה של ולכן מרגיש כל אדם בעומק נפשו שאדם בא מדרגות הצדיקים בימי הזקנה
עולם הבא! ועל ידי הכבוד שרוחשים לנפטר ,וכאשר בימים ראוי לכבוד! ואדם זה אכן מקבל חיות מכך אצל צדיקים היו ימי הזקנה ימים מובחרים
חולקים לו את כבודו הראוי לו ,זוכים לקבל שייכות שמכבדים אותו .כי בעומק הדברים ,המשמעות היא, ביותר .הם זכו אז למדרגות גדולות ונפלאות!
יתירה לכבוד של העולם הבא. שמכבדים כעת את העולם הבא שלו! הוא מקבל מדרגות שלא זכו לקבל במשך כל ימי חייהם!
כעת חיות מן העולם הבא שלו! וכדברי הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע (פרשת משפטים
השקפת התורה :אדרבה ,ככל שאדם ד"ה כי תקנה עבד עברי)" :שש שנים יעבוד .רמז
בא בימים צריכים יותר לכבד אותו
מפני שהתורה אמרה לשנותיו של אדם דהיינו ששה עשריות שנים צריך
בזמננו נושבת בעולם רוח של מינות ואפיקורסות. לעבוד .ובשביעית יצא לחפשי חנם .אז אין צריך
הכי נמי ,כאשר אדם מכבד זקן לפי כבודו
רוח שבאה לכפור בעולם הבא ,ובכל עצם המושג עבודה בכח רק שהוא ממילא דבוק בו יתברך
הראוי לו ,הוא אינו צריך להגיע לכל החשבון הזה.
שיש חיים לאחר המוות .ואשר לכן אבדו אנשים והוא חפשי מיצר הרע ומכל גשמי העולם הזה".
צריך לכבד אותו -כי התורה רוצה שיכבדו אותו!
כל זכר של כבוד ודרך ארץ כלפי זקנים ואנשים כי אכן בשנים הללו נמצא כבר האדם יותר במצב
התורה רוצה שזה יהיה דבר מובן ופשוט מאליו,
באים בימים .ואדרבה ככל שאדם הולך ובא בימים, של קבלת שכר ,והוא זוכה למדרגות שהן תוצאה
שאדם צעיר מכבד את האדם שמבוגר ממנו! וזה
מאבדים כלפיו כל רגש של כבוד ,ורק מרגישים מן העבודה שעבד עד הלום.
חלק פשוט מדרך ארץ קדמה לתורה .אמנם זהו
שהוא הופך לעול ולמשא .הם לא צריכים אותו והם
ההרגש העמוק שיש בדבר :יש כאן כבוד רוחני! כל צדיק לפי העבודות שלו זוכה למדרגות ככל
לא מבינים מה תועלת יש להם ממנו .מבחינתם
כבוד של עולם הבא! וגם אם אדם אינו מהרהר שהוא הולך ובא בימים :אחד זוכה לרוח הקודש
הוא כבר שבר כלי שעשה את שלו ורק צריכים
בדבר בפועל בשעת מעשה ,הנה בעומק נפשו מתגלה במדרגה גבוהה ,ואחד מקבל כח עצום לחולל
להתפטר ממנו .אבל כמובן שזהו ממש היפך כל
ההרגש הזה" :אני מכבד כעת את העולם הבא!" ,ובזה מופתים ולהשפיע גשמיות לכלל ישראל וכדומה.
הדעת תורה וכל השקפת היהדות! זה היפך האמונה
הוא מקבל שייכות לעולם הבא והוא מתקשר לאור וכל המדרגות הללו הן כבוד רוחני ,כעין ניצוצות
הקדושה של כלל ישראל!
של זיו השכינה. שיוצאים מכבוד ה' ,ולכן צריכים ביותר לכבד את
הגויים גם יודעים את האמת! גם הם יודעים הצדיקים שנמצאים בימי זקנה.
שבאת צריכים לכבד את הזקנים! גם הם מרגישים העוסקים בכבוד המת מרגישים ונחזור לענייננו :כמו שביארנו ,שהאור שמאיר
הרגשה זו בעומק הנפש! אמנם מחמת שהם רוצים את השייכות שלו לעולם הבא
בכסף ובזהב ובאבנים טובות ,הוא ניצוץ מן האור
לעקור מתוכם את האמונה בעולם הבא ,הם לא וכך הולך הדבר בכל ענין של כבוד ,גם בענין של העולם הבא ,ולכן מרגיש האדם בנפשו הרגשה
רוצים לחשוב שיש 'חיים לאחר המוות' ושיש דין כבוד המת ,שבאידישקייט זהו כזה עסק גדול :כאשר של כבוד והערכה כלפיהם ,כך גם בנוגע להידור פני
וחשבון למעלה ,לכן הם מתעלמים לגמרי מן הזכרון מתעסקים עם 'נפטר' יודעים ,שמתעסקים כאן עם זקנים :כל אדם בעולם ,אפילו גוי מגושם ,מרגיש
של עלמא דאתי ,ואדרבה ,ככל שאדם הולך ומתקרב אדם שהוא כבר בדרכו לעולם הבא ...הנשמה שלו בנפשו הרגשה של כבוד כלפי אנשים זקנים ובאים
לשם ,הם מבזים אותו ומזלזלים בו יותר ויותר.
ב
השייכות לתורה היא על ידי הכבוד שנותנים לתורה
כבוד חכמים ינחלו:
על כבוד התורה צריכים לעמול | 'כבוד' הוא כח של התגלות | חילול ה' – חלל פנוי מן השראת השכינה | כאשר אדם מחסיר מהם את כבודם – הוא גוזל את חיותם | כבוד בית המדרש גורם להשראת השכינה | לייקר
את כוחות הנפש
התורה – התורה תתגלה לך .השייכות של האדם לתורה להרגיש את הכבוד הראוי לתת לתורה! לתורה – כבוד התורה אינו דבר שבא מאליו
והיכולת להתקשר אליה ,תלוי בכבוד שהוא רוחש וללומדי התורה! אחר שביארנו שהכבוד שמרגישים כלפי אדם בא
לתורה. בימים ,כלפי 'נפטר' ,וכדומה ,נובע מכך שהם קרובים
כבוד התורה מגלה את כח התורה לעולם הבא ,צריכים להבין :הלא התורה היא ממש
אור התורה עלולה להסתלק לגמרי וביתר עומק :כבוד הוא לבוש וכלי לאורות ענין של עולם הבא .התורה היא השעשועים של
מכלל הן אתה שומע לאו :אדם יכול להסתופף נעלים ונשגבים .הוי אומר :כבוד הוא כח של ידו הנשמות בעולם הבא! ולכאורה היה מתבקש שכל
בצילו של צדיק גדול ,הוא יכול לעמוד ליד תלמיד יכולים לגלות את האורות הללו! ולכן, אחד ירגיש בנפשו הרגש עצום לכבוד התורה ,או
חכם גדול ,או ספר תורה בבית הכנסת ,אבל אם גם אם מדובר בענין גבוה ונעלה לכבוד תלמיד חכם – ולפחות כמו
הוא לא יכיר בערכם הרם ולא יחוש לכבודם כפי ביותר -אבל אם אתה מכבד ומעריך נקודות: ההרגש שמתעורר בו כלפי אדם בא
את הדבר ,אתה מכיר באמת כמה בימים .אבל למעשה רואים כי לא כן
הכבוד הראוי להם – אזי גם הקדושה שלהם תסתתר התורה באה מעולם
יקר ערך הוא ואתה רוחש לו את גבוה ונעלה ונשגב צריך הם פני הדברים .על כבוד התורה
ממנו ותתעלם מאיתו .הקדושה של הצדיק תסתתר
הכבוד הראוי לו ,אזי יתגלה האור כל כך ,שלא כל אחד האדם לעמול ,הוא צריך להשריש זאת
מעיניו והוא לא יראה כלום .הוא לא יראה שום
כדאי וראוי הוא בקרבו .אין לו את הכבוד הזה מעצמו
מדרגות אצל הצדיק .וזהו העומק של חילול ה' .כי הזה אליך – 'עס וועט זיך אנטפלקען להרגיש מעצמו את
פאר דיר' – ויפתח בפניך ,ואתה תוכל וממילא! וטעם מיבעי.
חילול הוא מלשון חלל פנוי ,והאדם הזה גורם במעשיו הכבוד הזה .ואם
שיהיה מקום פנוי מהשראת השכינה .כי השכינה אינה להתקשר אליו. אדם רוצה לזכות אמנם ביאור הדברים הוא :התורה
להרגיש בנפשו 'כבוד באה מעולם גבוה ונעלה ונשגב כל
שורה על אדם שאינו יודע להעריך את מעלתה ורום ולכן אומרת התורה :התורה התורה' ,עליו לעמול
ערכה ,ואם אדם אינו מכבד את התורה הריהו דוחק הקדושה היא דבר נעלה ונשגב ,ולכן כך ,שלא כל אחד כדאי וראוי הוא
על זה! עליו להתחבר
בזה את רגלי השכינה חס ושלום. אין בני האדם מכירים בערכה ואינם ולהתקשר לתורה עד להרגיש מעצמו את הכבוד הזה .ואם
יודעים לכבדה כראוי .ואכן כמעט את להרגיש שיזכה 'כבוד אדם רוצה לזכות להרגיש בנפשו
ובלשון אחר :כיון ששורש הדברים הללו הוא הכבוד הראוי לתת
לא שייך שאדם יזכה לקבל שייכות עליו התורה' ,עליו לעמול על זה!
בעולם הכבוד ,לכן הם שואבים את חיותם רק לתורה! לתורה –
עם התורה! אבל על ידי שתכבד את וללומדי התורה! שיזכה להתחבר ולהתקשר לתורה עד
מכבוד ,וברגע שהאדם אינו מעניק להם את כבודם
ו
מזלזל בו ומפחית בערכו! הוא שם אותו ללעג יתפרסם בזכות הכבוד וההערצה שבני קהילתו – הוא גוזל מהם את כל חיותם ,ולכן הם חוזרים
ולקלס! הדיבור שלו דומה לצפצוף חיות ועופות! רוחשים לו ,והשי"ת ירבה את גבולו בתלמידים, ועולים לשורשם ומסתתרים שם.
וממילא האור העצום והנפלא של הכח הדיבור וכך יהיה בידו להשפיע על ציבור יותר גדול ,ויצא
הולך ונעלם ומתכנס בתוכו ,ולא נשאר בו שום כח מזה רק עוד אור ועוד השפעה רוחנית קדושה, קדושת בית הכנסת
ויכולת לעשות עמו דבר. והכל בזכות הכבוד התורה שחלקו לתלמיד חכם. וכגון כבוד וקדושת בית הכנסת :אם המתפללים
מאידך ,אם התלמידים אינם רוחשים לו את מכבדים את הבית מדרש שלהם – 'זיי האלטן דאס
לחוס על כל רגע בחיים הכבוד הראוי ,הם מערערים על דבריו ומבטלים הייליג און טייער' – ומתהלכים שם בדרך ארץ
וכן הוא כלפי החשיבות והכבוד שצריכים אותם ,אזי כוחותיו יצטמצמו ויתעממו וכבר לא וברגשי קודש .הם שומרים על ניקיונו הגשמי כפי
להעניק למושג ששמו 'זמן' .היצירה של זמן הוא יהיה בידו כח להשפיע אליהם .האור שלו פשוט הראוי לבית ה' ,הם אינם מדברים שם סתם דברים
אחד הדברים הגדולים שהריבונו של עולם ברא. הולך ומתכנס בתוכו ,אשר בעומק המשמעות היא,: בטלים -אזי מתגלה שם קדושת בית הכנסת.
כל אדם מקבל קצבת זמן מסוימת בעולם הזה, שהם לא ראויים לקבל את השפע ואת האור הגדול מרגישים כי המקום בית אלוקים הוא ,ותפילותיהם
אשר בזמן הקצוב הזה ,עליו למלא את שליחותו שלו. מתקבלות שם לרחמים ולרצון .השכינה הקדושה
ואת תכליתו בעולם .נו ,אם אדם יודע שהזמן לא מוצאת לה שם מקום!
נועד כדי להעביר אותו בבטלה ובמאכל ובמשתה, ככל שאדם מייקר את כח הדיבור כך אבל אם הם מתנהגים שם חלילה בהוללות
אלא כל רגע בחייו נועד אך ורק כדי להגיע על ידו יש בכוחו לפעול עם הכח הזה
ובקלות ראש ,הם שוכחים שזהו מקום המיועד
לאיזו תכלית ,הלא הוא צריך לייקר את הזמן! הוא וכן הוא גם בכל הנוגע לכוחות הנפש שבאדם לתורה ולתפילה ,מדברים שם בעת התפילה
צריך לכבד כל שעה ושעה וכל רגע ורגע מימי חייו, ולתכונותיו :ככל שיעניק האדם את הכבוד הראוי ובקריאת התורה רחמנא ליצלן -אזי השכינה
כמו שהוא מכבד את האוצר הגדול ביותר בעולם! לכח מסוים שבנפשו ,אזי ילך הכח הזה ויתגלה מסתלקת משם חס ושלום .השכינה חוזרת ועולה
ולכן ככל שאדם מייקר את זמנו ומכיר בערכו ,אזי ויתחזק לאין ערוך .כח הדיבור למשל :כח הדיבור למעלה ואינה חפצה לשרות במקום הזה ,וכבר לא
הוא זוכה לברכה בזמנו – 'עס קומט אריין א ברכה הוא אחד מן הכוחות העצומים שיש לאדם .צדיקים פלא שקשה לכוון בשעת התפילה .כל המחשבות
דרעין' -ויש לו סייעתא דשמיא למלא את יומו בסדר פעלו עם הכח הזה עד אין לשער .הם החדירו חוץ שבעולם מבלבלות את האדם ומטרידים אותו
יום מלא וגדוש בתורה ומעשים טובים ,והוא רואה השפעה קדושה בקרב מאות ואלפים מישראל ,הם מכוונתו -כי השכינה כבר לא שם .כבר לא מרגישים
ברכה בעמלו .ואם הוא צריך לסדר איזה ענין גשמי, פעלו ישועות ומופתים – מעשים שבכל יום .אבל שמדברים שם נוכח פני ה'.
אזי יש לו סייעתא דשמיא שלא יצטרך לבלות על איך הם הגיעו לכל זה?! על ידי הכבוד העצום
זה זמן רב ,אלא אחת ושתיים והכל מסודר ,והוא שהעניקו לכח הדיבור שלהם .הם שמרו עליו מכל כח ההשפעה תלוי בביטול של התלמידים
כבר יכול לשוב לתלמודו ולסדר היום שלו .ובמילים משמר .הם נתנו לעצמם דין וחשבון על כל הגה
כמו כן הוא בענין כבוד תלמיד חכם :ככל שאדם
אחרות :האור שגנוז בזמן ,הולך ומתגלה אליו ועל שהוציאו מפיהם .הוי אומר :הם חלקו לכח הדיבור,
מכבד את התורה של התלמיד חכם – אזי אור
ידי זה יש לו סייעתא דשמיא לראות ברכה בזמן. את הכבוד הראוי לו.
התורה של התלמיד חכם מתגלה אליו .ואם המדובר
מנגד יש לך אדם שאין לו ברכה בזמן .הוא אבל אם אדם מזלזל בכח הזה ,הוא מדבר בגדול בתורה ובצדיק ,והתלמידים והחסידים שלו
ממש מרגיש איך שהזמן נוזל לו מבין אצבעותיו. דברים בטלים ומפטפט ומלהג מבוקר ועד ערב מתבטלים לאור תורתו ,אזי התורה שלו תתגלה
כל דבר לוקח לו שעות ארוכות ,וכל יום יש לו בלי חשבון .הוא מדבר חלילה דיבורים אסורים; בעולם יותר ויותר! הוא יקבל כוחות עצומים מן
ביטולים אחרים .ולא אחת סיבת הדבר הוא ,פשוט רכילות ולשון הרע ומפיץ שנאת חינם ומחלוקת, השמים להנהיג את עדתו ולהדריכם בדרך הישרה.
מאד :מחמת שאינו מכבד את הזמן. אזי הוא אינו מכבד ומייקר את כח הדיבור -אלא ולו זו בלבד ,אלא שפעמים שהתלמיד חכם הזה
ג
להתחזק בכבוד התורה
וישכון כבוד ה' על הר סיני:
אנשים לא יכולים לקבל שיש אנשים שיש להם מעמד נכבד יותר מהם | כל הפרטים של כבוד התורה בונים באדם את הכבוד הראוי לתורה | ככל שאדם מכבד את התורה – התורה נפתחת בפניו | הדרך העיקרית להראות
כבוד התורה – היא לפתוח גמרא וללמוד | תכבד את המגיד שיעור שלך ותזכה לאור התורה | ללמוד הלכות כיבוד אב ואם הלכה למעשה
הכבוד הראוי לתורה .הוא מראה בזה שהתורה היא קם ממקומו במלוא היראת הכבוד ,ואם הוא רואה הסטייל של חוצפה יסגי
אצלו דבר קדוש ויקר .דברי אלוקים חיים! התורה ספר שמונח בביזיון ובחוסר כבוד ,הוא מיד ניגש כאשר מדברים אודות 'כבוד' ,צריכים מאד
היא אצלו חכמה קדושה ונעלה ,ולא לסדר את הספרים .הוא רואה 'שמות' להדגיש את הענין של כבוד תלמידי חכמים ,וביותר
חכמה כשאר כל החכמות .וכאשר מוטלים על הארץ – והוא מרגיש בדורנו .בזמננו כל המושג שצריכים לחלוק כבוד
הוא מראה במעשיו שהוא מכבד את
נקודות: זעזוע בקרבו ומיד חש לרוץ ולהרים לאנשים חשובים ומורמים מעם -הלך ונשחק.
התורה ,אזי התורה הולכת ומראה כאשר בחור יושב אותם לנשקם בכבוד וביקר .וכאשר אנשים כבר לא יודעים מהו המושג כבוד .וכל זה
את עצמה אליו – 'זי ווייזט אים א ומקבל תורה מן המגיד פותחים ספר קדוש מנשקים את הספר
שיעור שלו או מן הוא חלק ממה שכבר אמרו חז"ל ( סוטה מט:):
שמייכל'דיגן פנים' – היא נפתחת הראש ישיבה ,או אברך בהדרת כבוד ובחיבת הקודש .ישנם "בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי" .חלק מן הסטייל
בפניו ומאירה לו .הוא מבין יותר אצל הראש כולל שלו, כאלו שנוהגים לומר בתחילת הלימוד: המקובל ביותר בעולם הוא ,שכולם שווים ודומים
את התורה וזוכה להרגיש את האור עליו לבנות בקרבו "זאגט די הייליגע גמרא"" ,זאגט דער
התורה. הערכה לכבוד ולא צריכים לכבד אדם שנמצא במעמד מכובד יותר.
של התורה ,וכך הוא זוכה לעלות הייליגער רבא"" ,זאגט דער הייליגער
הוא צריך להרגיש ולכן צריכים ביותר להיזהר שרוח הזמן לא יחדור
ולהתעלות באור התורה הקדושה. כלפיו הרגשה של כבוד אביי" .וכדומה ,אין זו הלכה פסוקה,
למחננו ,ואדרבה ,להרבות עוד יותר בכבוד התורה
ושל הערכה .וגם אם אבל זה בוודאי חלק מגינוני כבוד
הרב הזה אינו בגדר ובכבוד תלמידי חכמים.
עיקר כבוד התורה הוא שיכולים לתת לתורה.
לימוד התורה בפועל רבו מובהק ,ואינו גדול
בתורה ממש -הוא הדברים הללו ,נראים כמו פעולות להשריש את כבוד התורה בלב
כל אחד יש לו את הדרך שלו עדיין תלמיד חכם, קטנות שאין בהן חשיבות גדולה ,אבל
להביע את הכבוד שהוא רוחש ועדיין יש בזה גדר של באמת מכל אלו הולך ונבנה אצל האדם יהודי צריך להשריש בקרבו כבוד לכל דבר שנוגע
לכבוד התורה ,אבל בוודאי שהכבוד כבוד רבו לתורה :אם הספר תורה עובר לפניו הריהו תיכף
ז
דרכי הצדיקים
הגדול ביותר שיכולים להעניק לתורה – הוא עצם לימוד התורה .כאשר בשנות המלחמה העולמית
הרה״ק רבי ישכר דוב
אדם מסיח את עצמו מכל טרדותיו ומשקיע את עצמו בדברי תורה; הוא הראשונה כאשר שהה כ״ק מרן מבעלזא זי״ע – יו״ד כ״ב חשון
לומד דף גמרא בעיון ,הוא לומד את הסדר הקבוע שלו בתורה – חק ולא רבינו זי״ע בגלות ב'פעסט' אשר
יעבור ,אזי הוא מראה בזה את הכבוד שהוא רוחש לתורה .הוא יודע במדינת אונגארן ,נסע במיוחד
לבקר בהיכלו של הרה״ק מהרי״ד
שהתורה היא" :כי הם חיינו ואורך ימינו!" התורה היא בבת עינו ונשמת
מבעלזא [כנראה בעת שהיה פעם אחת שבת הרה״ק רבי יהושע מבעלזא
אפו! התורה היא ממש שאיפת חייו – וזה הכבוד התורה הגדול ביותר.
ב'מונקאטש'] ,וקיבלו הרה״ק מבעלזא בידידות זי״ע בעיר ראזוואדוב אצל הרה״ק מראזוואדוב
רב .ולפני בואו של רבינו ישב הרה״ק מבעלזא זי״ע ,והיה זה בעת גמר השידוך בין אחד מנכדיו
כבוד התורה הלכה למעשה כאשר ידיו הק' עטופות באיזה בגד ,אכן כאשר עם בתו של הרה״ק מפלאנטש זי״ע בנו של
כאשר בחור יושב ומקבל תורה מן המגיד שיעור שלו או מן הראש נכנס רבינו פתח הרה״ק את קישורי הבגד ,ואמר: הרה״ק מראזוואדוב ,והגיע הרה״ק מבעלזא לעיר
ישיבה ,או אברך אצל הראש כולל שלו ,עליו לבנות בקרבו הערכה לכבוד 'צו אייך קען איך געבן שלום ָָאפן מיט די האנט, ראזוואדוב לרגל קישור החיתון ונשאר שם על
איך קען נישט ליידן ווי די אונגארישע חסידים שבת קודש .אכן אחר זמן מה נפטרה ל״ע בתו
התורה .הוא צריך להרגיש כלפיו הרגשה של כבוד ושל הערכה .וגם אם
קושן מיר די האנט( '...אליכם יכול אני לתת שלום הכלה של הרה״ק מפלאנטש בעודה ילדה קטנה
הרב הזה אינו בגדר רבו מובהק ,ואינו גדול בתורה ממש -הוא עדיין
עם היד גלויה ,אינני יכול לסבול את החסידים בני אונגארן זמן רב לפני המועד המיועד לחתונה .כעבור
תלמיד חכם ,ועדיין יש בזה גדר של כבוד רבו .התורה רוצה שבחור שמנשקים את ידי .)...אחר כך שוחח הרה״ק שיחה שנים רבות התבטא פעם בנו כ״ק מרן רבינו
יכבד את המגיד שיעור שלו .הוא הרי לומד ממנו סוגיות בש"ס ומקבל נעימה עם רבינו ,ובתוך הדברים אף אמר לו' :דו הזקן זי״ע על כך ,כי השידוך הזו לא נעשה אלא
ממנו את דרכי הלימוד ,וממילא פשוט שעליו לכבד אותו מאד .אם רק ענדלסט דעם טאטן' (דומה הנך לאביך – רביה״ז) ,שהרי בכדי שיתהוה קשר בין שני צדיקים אלו ,כי מאז
יהודי ששקוע באהלה של תורה ולומד תורה בהתמדה ,אזי הוא כבר הרה״ק מבעלזא הכיר היטב את כ״ק רבינו הזקן אותה שבת שהיו ביחד נתקשרו יחד בקשר אמיץ.
בגדר תלמיד חכם ,וצריך לכבד אותו. כאמור ,והיה בידידות עמו.
כ״ק רבינו הזקן היה אז אברך צעיר כבן חמש
וכאשר המגיד שיעור נכנס למסור את השיעור צריך לקום בפניו! עשרה שנים ,ובמשך כל אותה ביקור הלך אחר
וצריכים לדבר איתו במלוא הדרך ארץ! ובאמת היו צריכים לכנות אותו זקני הרה״ח ר' נטע שארף ז״ל היה ממשפחת הרה״ק מבעלזא ,וכמעט לא הרפה מלעקוב
'רבי' .היום מכנים אותו 'מגיד שיעור' ,אבל באמץ אין זה תואר מכובד חסידי באבוב ,אבל בילדותו למד אצל מלמד אחריו במשך השבת כולה .בליל שב״ק לפני
שנכנס הרה״ק מבעלזא לעריכת השולחן ,פנה
וראוי ,והרי זה כאילו שאומרים ,שכמו שאדם זה הוא סנדלר ,כך אדם שהיה חסיד בעלזא ,והלה קירבו לחסידות
אל רבינו הזקן ואמר לו' :מ'וועט דיך שטופן
זה הוא מגיד שיעור .זה המקצוע שלו .אצלנו היינו מכנים את המגיד בעלזא ,עד שנהיה חסיד נלהב של הרה״ק
ביים טיש ,וועסטו קומען מיט מיר ,וועט מען דיך
שיעור בתואר 'רבי' ,וכך היו צריכים לחזור ולהנהיג היום. מהרי״ד מבעלזא והיה נוסע אליו בקביעות
נישט שטופן' (הרי ידחפו אותך אצל השולחן ,ובכן תבא עמי,
בכל שנה לראש השנה ולחג השבועות .ולאחר
וכך לא ידחפו אותך) .התלוה אליו רבינו הזקן בדרכו
פטירתו המשיך אצל בנו כ״ק הרה״ק מהר״א
הרבי מקבל כוחות מן התלמידים זי״ע[ ,ועם זאת היה ממשיך לנסוע בקביעות
אל ה'טיש' ,ויהי בכניסתו לביהמ״ד אמר הרה״ק
מבעלזא אל העומדים בפתח' :לאזט פלאץ פאר
ומה שביארנו שעל ידי הכבוד שמעניקים לתלמיד חכם -מתגלה גם אל הרה״ק ה'קדושת ציון' מבאבוב זי״ע
דעם זקן' (הניחו מקום לזה הזקן) ,והתכווין על רבינו
האור של התלמיד חכם ,מובן בד בבד עם ההסבר הגשמי :כי כאשר הי״ד] .וסיפר זקני :שנה אחת בראש השנה היה
הזקן אע״פ שהיה אז אברך צעיר .כמובן שמיד
הרבי או הראש ישיבה מקבל את הכבוד הראוי לו מתלמידיו ,הרי הוא ציבור גדול מאד אצל הרה״ק מהרי״ד מבעלזא,
התפנה מקום ,ונכנס רבינו הזקן עמו בנחת,
מקבל על ידי זה כוחות הנפש נפלאים .המגיד שיעור מרגיש יותר ובעת התפלות עמדו כולם צפופים בדוחק רב,
הסתובב הרה״ק מבעלזא ואמר לרבינו הזקן
אכן לפני תקיעת שופר התרבה הדוחק ביותר.
אחריות כלפי התלמיד ,ויש לו יותר חשק להדריך אותו בדרכי הלימוד. בפשטות' :איך האב דיר געזאגט ,אז דו וועסט
וכאשר עמד הרה״ק מבעלזא לפני התקיעות,
הוא מרגיש שיש כאן 'משפיע ומקבל'. אמר אל החסידים' :שטופט אייך נישט! שטופט
קומען מיט מיר וועט מען דיך נישט שטופן'...
(הרי אמרתי לך כי אם תבא עמי לא ידחפו אותך .)...ולפלא
וידוע מהרבה צדיקים ,שבשעה ששמעו את רבותיהם מדברים אייך נישט! ברוך ה' אונזערע תקיעת שופר
כי כינה אותו 'דעם זקן' ,ואכן רבינו הזקן האריך
לעצמם דברי ענווה ושפלות ,היו נעמדים אצלם והיו מפליגים בשבח וועט מען היינט הערן פון איין עק וועלט ביז
ימים הרבה ,ולפני המלחמה היה נחשב לזקן
רבם ,וכך היו משפיעים לרבי מוחין חדשים ומדרגות נפלאות .והגם ששם די אנדערע' (אל תדחפו! אל תדחפו! ברוך ה' את תקיעת
אדמו״רי גאליציע .וגם כינויו בפי החסידים היה
מדובר מצדיקים ויש בזה עניינים נעלים ,אבל לפי ערך ,נכונים הדברים השופר שלנו ישמעו היום מקצה העולם ועד קצהו).
תמיד 'דער אלטער ָָרב' (רבינו הזקן)[ ,להבחין בינו
אצל כל אחד .כאשר הרב של הקהילה או הרבי של החסידות ,רואה כאשר היה הרה״ק מהרי״ד מבעלזא לבין בנו כ״ק רבינו זי״ע ,אשר נתמנה בחייו להיות
לפניו 'מקבלים' שאכן חפצים לקבל ממנו השפעה ,הרי הם נוסכים בו ב'האלאשיץ' (אחר המלחמה העולמית הראשונה) היה הרב בסטיטשין (כשרבינו הזקן עבר לגור בעיר טארנא)
כוחות חדשים ומוחין נפלאים ,והוא מקבל כוחות עצומים של השפעה, זקני עדיין בחור ,ואז נסע גם לקראת חג ואותו היו מכנים 'דער יונגער רב' (הרב הצעיר)].
וכך הולך ומתרבה כח התורה והקדושה בעולם באופן נפלא. הפסח לשהות בצלו של הרה״ק מבעלזא .והנה
אחר אותה שבת התבטא הרה״ק מראזוואדוב
הרה״ק מבעלזא היה נוהג לומר 'פשעטיל' לבניו הק' ,כי הוא מקנא את 'מדת ההשתוות' של
(פלפול) בשעת שריפת החמץ בערב פסח בעודו הרה״ק מבעלזא ,שאין הכבוד תופס מקום אצלו
'היימישקייט' בחינוך לא על חשבון ציווי התורה עומד אצל האש ,וירא זקני כי הרבי מתחיל בכלל [כמ״ש בחובת הלבבות (שער יחוד המעשה פ״ה)
אחד מענייני הכבוד שצריכים חיזוק גדול בזמננו הוא כיבוד אב לומר תורה והוא אינו יכול לשמוע דבר ,הלך ששוה אצלו השבח והגנאי] ,כי אמר שהבחין
ואם :כי כאמור לעיל ,כל הרוחות הזרות שבעולם ,חודרים גם למחננו. ונדחף בין העומדים עד שהגיע ממש סמוך בו שאין אצלו שום נפקא מינה אם הוא בין
ואם עד הדורות האחרונים ידעו והבינו את ההבדל בין אב ובנו ,הרי אל הרה״ק מבעלזא ,ונעמד שם כמעט בינו אלף עצים ,או בין אלף חסידים .והוסיף ואמר:
שבעקבות המהפכות שעשו אומות העולם ,שברו והמיסו את כל לבין האש ,ושמע את כל הפלפול בענין בדיקה 'פארצייטישע רבי'ס האבן זיך געברענט די
וביטול חמץ .כאשר ראה הרה״ק מבעלזא את הענט אויף דעם ,און ער האט עס אזוי( '...צדיקים
המחיצות שהיו מלפנים בין אב לבנו .היום מלמדים את האב שעליו
זקני שנדחף כ״כ סמוך לאש ,הרים בידיו הק' הקדמונים היו שורפים את ידיהם בסיגופים להשיג מדריגה זו,
להיות 'חבר' של בנו .חסל הסדר והקשר של הריחוק בין אבות ובנים. את ה'גארטיל' שלו והצליף בו קלות (ער האט
והוא יש לו את זה כך בניקל.)...
והגם אמת ,שצריכים לדעת בכל דור איך להתנהג עם הילדים ואיך אים געגעבן א 'שמיץ' מיט'ן גארטל) ,והיה זקני מחשיב
ישר 718.484.2189
לדבר אל ליבם ,ובוודאי שבזמננו נחוץ מאד להיות איתם יותר בקירוב זאת כל ימיו לזכיה גדולה .אחר כך במשך כל מאוד הזקן רבינו נעשה במשך אותה שבת
הדעת – 'זיך האלטן מער היימיש' – ולחנך אותם ְְּב ַַרּכּות ובנעימות .אבל היו״ט שלח הרה״ק מבעלזא שיריים מיוחד אל הרה״ק ה״ה מבעלזא הרה״ק בידידות עם בנו של
מהרי״ד מבעלזא זי״ע ,שהיה בערך בן גילו,
עדיין צריכים לזכור את החיוב של כבד את אביך ואת אמך ,ואת אזהרת הבחורים של עיר ביאלע-ביליץ ,באמרו שיתנו
אל ה'ביאלער בחורים' שזקני היה אחד מהם ודברו ביניהם הרבה שיחות בענייני חסידות,
התורה של איש אמו ואביו תראו! כל אחד צריך לפחות שלחן ערוך ומאז נעשה ידידות ביניהם שנמשך כל השנים.
וללמוד הדק היטב את ההלכות .צריך ללמוד הלכות כיבוד אב ואם (שאביו גר בעיר ביאלע-ביליץ) ,וכנראה משום שרצה
לפייסו על מה שהקפיד עליו.
ולדעת איך יהודי צריך להתנהג!
ארה”ק072.3323310 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות יט
סט
תולדות יהודה
ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ב718.536.2347 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
a0765993813@gmail.com | 076.5993813 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
