עומקא דפרשה · Omke Deparsha — וירא (2026-10-26)

עומקא דפרשה
במה ללומדי התורה -מודיעין עילית
כח הדיבור ללא כוונה כח דיבור האדם
איסור אמירת פורענות פר' וירא -בענין ברית כרותה לשפתיים ברית כרותה לכח הדיבור
שגורה תפילתו בפיו בס"ד ערב ש"ק כ' במרחשון תשפ"ז שמירת כח הדיבור
שנה י"ט
תגובות שער הציון
גליון
לכח הדיבור תתע"ד
כרותהבצ ברה
תור י ברית הטעם שלא התקבלה תפילת משה רבינו
הרב אברהם וינברג הגאון רבי משה מרדכי קארפ
כח השליטה של האדם נמצא בדיבור שבו ,בכח הדיבור שמאחד את הנפש החיה בענין המתאוננים ,כתיב בפר’ בהעלתך (יא ,יד-טו) ”לא אוכל אנכי לבדי לשאת
השייכת לעולם כאן ,עם צלם האלקים השייך לעולם המלאכים .כנאמרַ :וַ ִּיִ ַַּפח את כל העם הזה כי כבד ממני :ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי
ְְּב ַַא ָָּפיו ִנִ ְְׁש ַַמת ַַחִּיִ ים ַוַ ְיְ ִִהי ָָה ָָא ָָדם ְְלֶנֶ ֶֶפׁש ַַחָּיָ ה (בראשית ב ,ז) כמבואר ברש”י :לנפש חן בעיניך ואל אראה ברעתי” ונראה דהואיל וקללת צדיק אפי’ על תנאי עושה
חיה -אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה ,אך זו של אדם חיה שבכולן ,שנתוסף בו רושם מיד נגזר על משה רבינו כאן שימות במדבר ולא יכנס לארץ ,וראיה
דעה ודיבור” .כתב על כך רבי אברהם בן הרמב”ם” :וכמה גדולה חכמת אונקלוס גדולה לזה דהא לעיל כתיב “כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגו’ על האדמה אשר
רּוַח ְְמ ַַמ ְְל ָָלא .שהרי הדיבור החיצוני של האדם שהוא בָא ָָדם ְְל ַ ז”ל בתרגומו ַוַ ֲֲהָוָ ת ָ נשבעת לאבותיו” ,ולא כתיב אל האדמה אלא “על האדמה” משמע שמשה
הדיבור המתחלק לקול במלים ותיבות המובנות אצל השומע אותן בא אחר רבינו עצמו ינהיגם בארץ ישראל עצמה .וזהו דאמר משה לעיל ליתרו “נוסעים
הדיבור הפנימי שהוא ההשגה השכלית על ידי הצורה המשכלת ולפיכך היה
אנחנו אל המקום אשר אמר ד’ אתו אתן לכם” וכלל עצמו עמהם.
הדיבור מסגולות האדם והבן זה” (שם) .והוסיף הרמב”ן ,וז”ל” :אונקלוס אמר
והות באדם לרוח ממללא ...כי בנשמה הזאת ישכיל וידבר ,ובה יעשה כל מעשה, אבל כאן שברית כרותה לשפתים נגזר עליו שימות במדבר ולא יביאם לארץ ,
וכל הנפשות וכחותן לה תהיינה”. וזהו דכתיב מיד “אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני
הכח לשלוט בכל ,הוא בכחה של הנשמה הפנימית של השכל שבו האדם העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך ,ושם (יא ,כו)
מדבר עם עצמו ומנהל את חייו הפנימיים והעולמיים .כח הדיבור שבאדם הוא ”וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם
הביטוי של חיבורו אל העליונים ולכן עליו לכבד את מה שאמר ולא לחלל את הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה” ומה היו מתנבאים
דיבורו כשהקדיש או נדר ,או להפר התחייבויות לחבירו( .עי’ בס’ החינוך ש”נ). משה מת ויהושע מכניס ,שלכאו’ מה שייך נבואה זו לכאן ,אלא לפי שאמר
באדם עצמו יש נקודות שבהן יש לו חיבור אל האחרים ,אל העליונים או אל משה ‘הרגני נא הרג’ מיד נתקיים הדבר .וזהו שלא קיבל הקב”ה תפלות
הדומים לו או אל מי שתחתיו .כשכולם מוגדרים כ”דיבור” .שתחילה ניתנה בו ותחנוני משה רבינו בענין זה לפי ש”ברית כרותה לשפתים”
היכולת להתחבר בדעת השכלית ובפה המדבר שבלבו ,אל הבורא שלו עצמו, כדאיתא במו”ק (יח ).ועל ברית אי אפשר לעבור .והדברים
בכח הנבואה ,התורה וכח הדעת .כלשונו של דוד המלך (שמואל ב כג ,א-ב), נכונים ונוראים.
ֹלֵהי ַיַ ֲֲעֹקֹב ּוְנְ ִִעים ְזְ ִִמרֹות ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל:
יַח ֱֱא ֵ
ְנְ ֻֻאם ָָּדִוִ ד ֶֶּבן ִיִ ַַׁשי ּוְנְ ֻֻאם ַַהֶּגֶ ֶֶבר ֻֻה ַַקם ָָעל ְְמ ִִׁש ַ
ּוִמ ָָּלתֹו ַַעל ְְלׁשֹוִנִ י .ומפרש רש”י שם ” -דבר בי -השרה בי רוח רּוַח ה’ ִִּד ֶֶּבר ִִּבי ִ ַ
קדשו ונדבר בי ,וכל לשון נבואה נופל בו לשון דבר כמו ’הרק אך במשה דבר
הלא גם בנו דבר אדבר בו’ (במדבר יב,ב) וטעמו של דבר לפי שהרוח נכנס בו
בקרב הנביא ומדבר בו” .זהו כח הדיבור העליון והפנימי .לאדם יש כח דיבור של כח הדיבור של צלם אלקים
חיבור לקדושין ,מכאן המקור אל לשונם הנקייה של חז”ל בגמ’ כתובות (יג,א):
”ראוה מדברת עם אחד ...מאי מדברת ,זעירי אמר נסתרה ,רב אסי אמר נבעלה. הרב ישראל הר כסף
בשלמא לזעירי ,היינו דקתני מדברת ,אלא לרב אסי מאי מדברת ,לישנא מעליא כח הדיבור שבאדם גדול הוא ,ועד כדי כך שאמרו ”לעולם אל תהי ברכת
כדכתיב ”אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און” .וכן מה שאמרו בגמ’ סוטה הדיוט קלה בעיניך” וכן אמרו ”אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך” כי ”ברית
(ב ,א)” :כיצד מקנא לה ,אומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני” .ופירשו כרותה לשפתים” ,וצ”ב למה באמת שיוכל אדם להשפיע בדיבורו על זולתו,
במדרש (במדב”ר ט,ל) ”אל תדברי לשון נקי הוא מתניתא שאינו אומר אלא על ואיך זה פועל.
הטומאה”. והנה הרמב”ם (סה”מ ל”ת שי”ז) באיסור ד”לא תקלל חרש” כתב ”ואולי היה
אותה לשון הנקייה היא הברית שיש לשפתיים ,כדי לשמור על הברית של עולה במחשבתנו כי תכלית מה שנאסר לנו קללת איש מישראל כשיהיה
הגוף שלא תתחלל .זו לשונם של החכמים שמרוממת את קומת האדם אל צלם שומע אותה ,למה שישיגהו מן הצער והכאב ,אבל קללת חרש אחר שלא ישמע
האלקים שבו – הרוח המדברת .יש באדם גם כח של כיבוש לעולם ,על בעלי ושלא יכאב בו שלא יהיה חוטא בזה ,הנה הודיענו שהוא אסור והזהיר ממנו.
חיים או על אנשים שקבלו אותו עליהם כמושל ומלך .שרשו של הכח הזה כי התורה לא הקפידה בענין המקולל לבד אבל הקפידה בענין המקלל גם
באדם מלמד ומאחד זאת אל שרשו בלשון הקדש ”ד.ב.ר” .ככתובִּ :כִ י ה’ ֶֶע ְְליֹון כן שהזהירה שלא יניע נפשו אל הנקמה ולא ירגילה לכעוס” ומשמע בדבריו
נֹוָרא ֶֶמ ֶֶלְך ָּגָ דֹול ַַעל ָּכָ ל ָָה ָָא ֶֶרץַ :יַ ְְד ֵֵּבר ַַע ִִּמים ַַּת ְְח ֵֵּתינּו (תהלים מז,ד) .וכן כתוב על ָ שבאמת אין הקללה פועלת במציאות אלא שמפני הגנאי שפועלת בנפש
הצדיקיםְ :וְ ָָרעּו ְכְ ָָב ִִׂשים ְּכְ ָָד ְְב ָָרם (ישעיהו ה ,יז) או הספינות שמונהגות נכוןַ :וַ ֲֲאִנִ י המקלל או מפני הצער במה ששומע המקולל בחירופו נאסרה הקללה ,וכן
יֵמם ֹּד ְְֹברֹות ַַּבָּיָ ם (מלכים א ה ,כג) .כתרגום לנאמרַ” :וַ ִּיִ ְנְ ַַהג ֶֶאת ָּכָ ל ִִמ ְְקֵנֵ הּו - ֲֲא ִִׂש ֵ דקדק בדבריו החינוך (מצוה רל”א).
ודבר ית כל גיתוהי” (בראשית לא ,יח) .כח ההנהגה הזה מלמד על הברית שיש לעומת זאת בשו”ת הרשב”א המיוחסות לרמב”ן (סימן רפו) אחרי שהציג
בין גופו של האדם אל נשמתו דרך הפה המאחד אותם .לכן נשכחת מעובר כל את השאלה הנ”ל על מה שאמרו ’אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך’ ” -מה
התורה של הנשמה ,כאשר היא התחברה אל הגוף באותה הכאה על פיו .כלשונו תזיק הקללה ,ומה תועיל הברכה ,יקללו המה וה’ יברך” ,מבאר ש”זו שאלת
של המהר”ל (גבורות ה’ פכ”ח)” ,כאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי פילוסופים ,שתולין הכל בטבע חוק ,אך לפי הנראה מן הכתוב ,והסכמת חכמי
מדבר גשמי ,וזה שמשכח כל התורה שאינו שכלי לגמרי .וכן תרגם אונקלוס התורה ,אינו כן .אלא יש בכל -או סגולות או דברים נעלמים ,לא נתבאר לנו
ויהי האדם לנפש חיה והוה לרוח חיה ממללא .כי האדם צורתו חבור הנשמה עתה סבתם .והוא שאמרו ’ברית כרותה לשפתים’ ,ואמרו ’הואי כשגגה היוצאה
השכלית והגוף ביחד ,ודבר זה הוא עצמו כח המדבר שהוא נשמה עם הגוף כמו מלפני השליט ונח נפשיה דיהודה’ .ורבים כאלה .וזו היא המניעה בקללה,
שיתבאר ,וכח המדבר הוא גמר צורתו ,וכל זמן שהוא בבטן אמו אין לו רוח וההפך בברכה .ואמרו ’אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך’ וכו’ וגם חכמי
ממללא עד שהוא יוצא לאויר העולם .והכאה הזאת שהוא מכה הפילוסופיא ,אינם יכולים ליתן טעם לסגולות הנגלות בעשבים
על פיו ,רצה לומר גמר צורתו ,ונקרא זה הכאה על פיו”. ואבנים ,כאבן השואבת הברזל ,והברזל ישוטט על פני המים
המשך בעמ’ 4 המשך בעמ’ 2
נלב"ע י"ט מרחשון תשע"ח לע"נ הגה"צ רבי דב ב"ר צבי יחזקאל יפה זצ"ל
המשך מעמ’ 1 שמירת כח הדיבור לברכה ולא לקללה
ולא ינוח עד שיהו פניו אל פני האבן .היש מגיד טעם בזה בכל הרב אברהם לוי – ר”כ ‘עוד יוסף חי’
חכמיהם” ,הרי לנו שסבר שודאי הקללה פועלת במציאות ,רק כח הדיבור עליון ונשגב מאוד ,שיכול להפוך עולמות ,והוא הקשר הישיר לבורא יתברך ,ולכן
שלא נתבאר כיצד. ראוי לאדם לחזר אחרי הברכות כמו שכ’ הפלא יועץ (ערך ברכות) להשתדל תמיד שיברכו אותו,
וננסה להעמיד בזה ביאור בכח דיבורו של אדם עפ”י מה ויברח מאוד מלהתקוטט עם שום אדם ולהיות גורם קללה לעצמו ,שהרי אמרו חז”ל (מגילה טו).
ששמעתי ממו”ר הגר”מ שפירא זצ”ל .איתא בגמ’ (ערכין טו): אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך ,ואל תהי קללה הדיוט קלה בעיניך וכו׳ ,לפי שהכל הולך אחר
”כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת העת והרגע ,יש שעת רצון ,ויש רגע באפו .ומשום כך כ’ הפלא יועץ ,שכאשר שומע קול מקללים
כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים” ,ודבר זה לא מובן ,מאי יענה ויאמר :לא כן יהיה ,אלא ברוך יהיה ,אולי יש תקוה שלא תאונה לו רעה [ויש נוהגים לומר
כולי האי ,היעלה על הדעת שאם מדבר מישהו על חבירו ומזיק בטל ומבוטל] .ומשום כך יש נוהגים לעשות התרת קללות והסרת קפידות בכל ערב שבת אף
לו באיזה דבר זניח -שיהיה זה יותר חמור מאילו רצחו ,ואנו שלא ידוע לו שנתקלל או שהקפידו עליו ,משום דשמא קיללו אותו או הקפידו עליו[ ,כמובא
מבינים ודאי שההשחתה בלה”ר לא נגמרת ברעה או הנזק בסידורי הספרדים].
שעשה לשני ,אלא נוגעת לשרשי הקיום .ביאור הענין הוא עפ”י
הפסוק ”כי בצלם א’ עשה את האדם” ,והאריך הנפה”ח בשער ואמרו חז”ל במדרש רבה רות (ז,טו) ,שאלמלא ברכתן של זקנות לנעמי ,נתקעקעה ביצתן של
א’ לבאר שכביכול בורא העולם יצר את האדם כבורא ,דהיינו מלכות בית דוד ח”ו ,ולכן יהיה כל אדם חפץ בברכה ,ובפרט לברכת תלמידי חכמים וצדיקי הדור,
שיכול לברוא ולהחריב עולמות ,ולתת להם צורה במעשיו. ויתאוה וישתוקק מאוד לברכתם ויהא מחזר על זה ,שברכתם קרובה להתקיים ,וכו׳ ,וכן צריך
הואיל והבריאה כולה נבראה ב’דיבור’ ,כמ”ש ”בעשרה מאמרות האדם לקבל ברכת עניים ואביונים ,כי שומע אל אביונים ה׳ ,וגם המברך יברך בעין טובה ברכות
נברא העולם” ,וכמו שאנו אומרים ”שהכל נהיה בדברו” ,משום רבות ,לשמח את ישראל בבחינת זה נהנה וזה לא חסר ,וכשאדם מברך את חברו גורם לטובה
כך כשברא הקב”ה את העולם והפקיד בידי האדם את הכח של מרובה למתברך.
הבריאה כצלמו ,נתן כח בדיבורו של האדם ,שאמנם לא בורא וכן ישתדל מאוד לקבל ברכת אביו ואמו ,ואפילו שאינו סמוך על שולחנם ,ובפרט בערב ש”ק
דבר חדש ,אבל הוא זה שיוצר ומעצב את המציאות לפי צורתה ויו”ט ,וכן בערב יוה”כ ,כיון שהם זמני רצון ,ובפרט שהם מברכים אותו מעומקא דליבא מכל
שנתן לה האדם ,מציאות של אמת או מציאות של שקר ,וכמו לבם ונפשם ,בלב שלם ושמח ,ועוד מקיים בזה גם מצות כיבוד אב ואם ,ויוכפל שכרו בזה ובבא.
שמובן מהמילה דיבור שמשמעותה כמו ַ’ַדָּבּ ר’ -מלשון הנהגה ולאידך גיסא ,חלילה מלקלל את ישראל או לפתוח פיו לרעה עליו ,שגורם לרעות רבות ושורשו
ָּבִּרים לדור”) כי ע”י כח (כמ”ש ַ”ַדָּבּ ר אחד לדור ואין שתי ַַד ִ שפותח פה לשטן ,והאריך בזה הפלא יועץ (ערך קללה) להזהר מאוד מלקלל ,שאם קילל את
הדיבור נתן הקב”ה את הנהגת הבריאה בידי האדם ,וע”כ בכח זולתו בחינם בלא אשמה ,הקללה חוזרת אליו .וגם אם הקללה בצדק ,מ”מ כ’ בספר חסידים
דיבורו של האדם יש כח אדיר ולא משנה אם האדם חשוב (סימן עו) שיש בזה סכנה למקלל ,שכן מצינו אצל דוד המלך ע”ה שקילל את יואב ,נתקיימו
או הדיוט -מעצם היותו ’אדם’ יש בכוח פיו לברוא ולהחריב בזרעו של דוד כמבואר בסנהדרין (מח.):
וליצור מציאויות בבריאה ,וממילא ברור שיש בכח ברכתו
או קללתו כח להשפיע ,כי הדיבור הוא כלי בעל כח נורא ,רק ואחד היסודות שלמדנו מפרשת עקידה הוא רום מעלת כוח הדיבור לטובה כדאיתא בגמ’
שאנו לא תמיד יודעים להעריך אותו ,אבל זוהי המציאות. (מו”ק יח ).דאמר רבי יוחנן ברית כרותה לשפתיים שנאמר “ויאמר אברהם אל נעריו נלכה עד כה
ונשובה אליכם” ,והיינו שכאשר שאמר אברהם אבינו ע”ה את המילים ונשובה אליכם אמר אותם
וע”כ מובן מהו כח ההשחתה הנורא שיש בדיבור לה”ר עד בלא כוונה שישובו יחד ,שהרי הלך להקריב את יצחק ,ובכל זאת הועיל כוח הדיבור לטובה מן
שמגדיל עוונות כנגד ג’ עבירות חמורות ,כי הדיבור הוא זה השמים וחזרו שניהם יחדיו בריאים ושלמים ,ומכאן יש ללמוד מה גדול כוח של דיבור טוב,
שמעצב את צורת העולם ,ועד כדי כך שאילו בנ”א לא היו אם דיבור שלא בכוונה הופך עולמות ממוות לחיים ,ק”ו דיבור טוב בכוונה וברכה מעומק הלב,
מדברים דבר רע ,העולם היה נהיה עולם טוב ,וממילא היה
שגדול כוחם לפעול בעולם.
גורם שמהר מאוד גם לא היה נעשה בעולם שום דבר רע,
ולהיפך -הדיבור הרע יוצר צורה של עולם רע ,וממילא אנו ולכן ,כאשר נותן שלום לחבירו יכוון לברכו שלום יהיה לך (פלא יועץ) ,וכן כשאומר לחברו שבת
מבינים כי לא הנזק שנעשה לשני הוא מה שנותן לפעולת שלום ,יכוון במחשבתו שבזכות שבת קודש ,שלום יהיה לו ,וכן המתברך יחזיר לו באותו הנוסח
הדיבור הרע את חומרתו ,אלא השימוש בכח הכביר והנורא ויכוין כנ”ל.
הזה -את הכח שבו נברא העולם -ואיתו הורס את הבריאה, וכן מקבל הברכה ,ישתדל להחזיר למברך ולענות בגמר הברכה “וכן למר”[ ,או “וכן למור”],
ויוצר בה צורה של רע. ומקורו בגמ׳ במגילה (כז ):שרב בירך את רב הונא ,והתקיים ברכתו ,והקפיד רב על רב הונא שלא
תוספת לביאור הענין מצינו בספר החינוך בביאורו את כח בירך אותו בחזרה ,כיון היה אז עת רצון ,ואם היה מברכו חזרה גם רב היה מתברך ע”י רב הונא,
השפעת הקללה ,וז”ל (מצוה רל”א) ”ואפשר לנו לומר לפי ועי’ בבן יהוידע שם שכתב שהטוב שבא מכח בברכתו של צדיק ,לא ינכו לו מזכויותיו עבור מה
עניות דעתנו ,כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, שבירך ,דכשמחזיר לו וכן למור כיון שהחזיר לו בברכה וכן למור שהוא בחינת רצון ,דמילים וכן
וכמו שכתוב (בראשית ב’ ,ז’) ויפח באפיו נשמת חיים ,ותרגם למור עולה כמנין רצון ,והיינו כיון שזה עת רצון ,ממילא זוכה המברך שלא ינכו לו מזכויותיו.
אונקלוס לרוח ממללא ,נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא וכבר כתב הרמב”ן באיגרתו לבנו “חשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך” שכן משקל גדול יש
חוץ ממנה ,ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש לדברים היוצאים מפי האדם ,כך גם לשלילה כגון אדם שלא התכוון לשום דבר רע ,ובכל זאת
האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים ,ימהרו דיבורו מתקיים לרעה .כמו שנאמר בספר מלכים פ”ט על יהוא בן נמשי שמלך על ישראל מאת
דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו ,וזה דבר ידוע ומפורסם ה׳ ,והכרית את בית אחאב ,ובכל זאת נכשל בלשונו ואמר “אחאב עבד את הבעל מעט ,יהוא
בין יודעי דעת ומביני מדע” הנה הוא הוסיף גם לבאר את זה יעבדנו הרבה” ,ומטרתו היתה כדי לגלות מי הם עובדי ע”ז ,ובאמת כולם התאספו אליו ,ואז ציוה
שלצדיק יש כח לפעול יותר בכח דיבורו ,כי כל כח הדיבור הוא להרוג את כולם ,והשי”ת הבטיחו שמלכותו תמשך ,אך עכ”ז דיבורו עשה רושם ,עד כדי שהשטן
מכח ה’נשמת חיים’ שודאי שרק לה ניתן כח ההנהגה בעולם, החחטיאו לעבוד ע”ז .כמבואר בגמ’ סנהדרין (קב.).
ולא לכוחות הגוף ,וע”כ כפי השיעור שבו מתעלה כח הנשמה,
כך מתעלה כח השפעת הדיבור שלו. והזהירו חז”ל (ברכות יט) אל יפתח אדם פיו לשטן .ובכלל זה גם אם מקלל עצמו ח”ו כמבואר
בזוה”ק פקודי רס”ו .וכמו שכתב הפלא יועץ (ערך דיבור) ,שבכל מצב אסור לאדם לפתוח פיו
ובזה נשפך אור על דברי חידושו של הנצי”ב בספרו מרומי לשטן ,ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם או שהוא שכיב מרע ,עכ”ז אל יתייאש
שדה וז”ל ”אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך ,פי’ גוי ,אבל מהרחמים וידבר טוב ויבוא טוב.
ישראל שמברך לא נקראת ברכת הדיוט ,ואפילו אוה”ע יודעים
שברכת ישראל ברכה כו’ כדאיתא ביומא ד’ נ”ד ע”ב (”אמר ריש וראוי להביא את דברי הגאון המקובל רבי אברהם אזולאי זיע”א בספרו חסד לאברהם (מעין
לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה ב׳ נהר ס”ח) וזת”ד :ודע שהפה הוא יותר ממהר לחטוא משאר איברים ,וקשה מאוד לשומרו,
בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן ועל זה הזהירו הכתוב באומרו “משכבת חיק שמור פתחי פיך” וכו’ ,שהשיחה היא חלק מהנפש
קללה יעסקו בדברים הללו”) ,ויתבאר עפ”י מש”כ לעיל ,כי כל היוצאת לחוץ ,ובכל דיבור ודיבור ,אם היא שיחת מצוה ,עושה מלאך אחד טוב ,ואם של טומאה
כח הדיבור שרשו הוא במה שנבראנו ב’צלם אלוקים’ ,אבל ח”ו ,בורא .מלאך רע ,ואם היא שיחה של בטלה ,בורא מלאך של בטלה,וזהו כי התפילה והקדושה
צלם זה הושחת בחטא אדה”ר ,ורק עם ישראל זכו לו בחזרה והתורה שאדם מדבר ,בוקע רקיעים ועולה למעלה כנזכר בזוהר ,ואם הוא דיבור רע ,בזה מטמא
בשלימות בשעת מתן תורה ,וכמ”ש ”אני אמרתי אלוקים אתם”, את נשמתו ,והחלק הדיבור של קדושה שמדבר אח”כ גם עולה לאותו מקום טומאה ,ונשאר
דהיינו כשפסקה זוהמתן ,חזרו לקבל את מעלת ’צלם אלוקים’ אותו החלק חבוש בבית האסורים ,וכמה טורח עושה לבורא יתברך ,כביכול עד שמוציאו משם,
בשלימות ,וממילא כח הדיבור בברכה או קללה מושלם ואינם ומעלת קדושת ברית הפה ,הוא יותר קדוש ומעולה מברית התחתון ,ולזה נקרא ‘נבלות פה’ כמו
נחשבים להדיוט ,משא”כ באומות העולם שאפי’ אם יש שהנבילה אין לה תקון ,כך העוון הזה של נבלות פה ,אין לו כמעט תיקון ,כי אם בתשובה גדולה
בכח ברכתם משהו ,הרי היא בדרגת ברכת הדיוט, מאוד ,ולזה אמר “שמור פתחי פיך” שאין צריך ,כי אם פתיחות הפה לבד”.
כיוון שמעלת ה’ ה’צלם’ נפגמה אצלם. לברכה ורפואה שלמה לכותב וב”ב
והצלחה בכל הענינים לעבודת השי”ת לאוי”ט
לקביעת חברותא נא להתקשר [ 24שעות] לטל' 072-23456-13
הציותורה שער
מלחמתה של הציותורה שער
מלחמתה של
כעין נבואה היוצאת מדברי האומר בשגגה ,ברעת פורעניות או בטובת זולתו
מקור הברית שכרותה לשפתיים
ובזה אין סברא לחלק בין מדה טובה למדה רעה ,עי”ש. בגמ’ מו”ק (יח ).אמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר
אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה
ובהערות הגריש”א ביאר את החילוק יותר ,שאל תפתח פה הוא לתת כח לשטן
ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו .ופירש”י דכתיב ונשתחוה
לקטרג ,משא”כ ברית כרותה קמ”ל שיש כח בשפתים לפעול פעולה לא מצד
ונשובה אליכם וכן הוה דחזרו תרוייהו.
קטרוג[ .ובעיון יעקב תי’ לשיטתו (לק’) שאיסור אל יפתח פיו לשטן הוא רק
בעת צרה שהשטן מקטרג]. ועוד מקור אי’ במד”ר (קרח יח) ובתנחומא (קרח טו) שמה שאמרו דתן
ולאבירם (פר’ קרח טז ,יב ויד) ” לא נעלה” ,הכשילם פיהם לרשעים וברית
כרותה לשפתים שמתו וירדו לשאול תחתית לאחר שירדו חיים שאולה .וכן
ברית כרותה -לטוב ולמוטב רמז רש”י שם ,לא נעלה -פיהם הכשילם ,אלא ירידה יהיה להם .ועי’ גור אריה
ממה שנאמר באברהם למדנו שברית כרותה לטובה .וכ”כ הריקאנטי (פר’ דברים א,מב.
תצוה) שענין אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך הוא כי ברית כרותה לשפתים. וע”ע בסנהדרין (קב ).יהוא צדיקא רבה הוה שנאמר ויאמר ה’ אל יהוא יען אשר
והביאו השל”ה (תולדות אדם). הטבת לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רבעים
אך עי’ תוס’ מו”ק יח( .ד”ה ואיסתייעא) דמשמע שעיקר הענין בברית כרותה ישבו לך על כסא ישראל ,וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה’ אלהי ישראל
לשפתים הוא שפועלת גם בפורענות ,אבל לטובה אין בזה חידוש כיון שמידה בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל ,מאי גרמא ליה
טובה מרובה. אמר אביי ברית כרותה לשפתים שנאמר ”אחאב עבד את הבעל מעט יהוא
ובגמ’ כתובות (סב ):יהודה בריה דר’ חייא חתניה דר’ ינאי הוה אזיל ויתיב בבי יעבדנו הרבה”.
רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא ועוד מצינו בפר’ ויצא שאמר יעקב ”עם אשר תמצא אלהיך לא יחיה” ואי’
יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו רבי ינאי כפו בזוהר (וישלח קעה ).קללת צדיקא ,אפילו דלא אתכון בה כיון דנפקא מפומיה
מטתו שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט נטל לה ההוא יצר הרע וקטרג בה בשעתא דסכנה ,יעקב אמר ’עם אשר תמצא
ונח נפשיה. את אלהיך לא יחיה’ ,ואע”ג דאיהו לא הוה ידע ,נטיל לה לההיא מלה ההוא
וכ’ בבן יהוידע דזהו מ”ש בגמ’ (ב”ק ל ).האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים שטן דאשתכח גבייהו תדיר בבני נשא ועל דא תנינן לעולם לא יפתח בר נש
מילי דנזיקין ,שכיון שברית כרותה לשפתים דאיכא מילי שהאדם מוציא מפיו פומיה לשטנא בגין דנטיל ההיא מלה וקטרג בה לעילא ותתא ,כל שכן מלה
דחכם או מלה דצדיקא ועל תרין אלין אתענשת רחל .וכן אי’ בפסק”ז עה”פ
בשגגה ועושין נזק גדול וכמ”ש בכתובות שם ,נמצא הדברים עושין נזקין הרבה
בקהלת (פ”י ה) ”כשגגה שיוצא מלפני השליט” ,שכן אתה מוצא ביעקב אבינו
שזה המדבר שאינו מדקדק בדיבור שמוציא מפיו גורם להרוג בני אדם בשבט
שאמר ללבן עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וכן הוה לה ,הוי כשגגה שיוצא
פיו ,ולזה אמר ִִל ַיַקֵּיֵ ם אזהרה שהזהירו חכמים במילי דנזיקין כלומר בדברים
מלפני השליט.
שיוצא מהם נזק שיתן דעתו בהם שלא יכשל ויגרום נזק ח”ו.
עוד אי’ בדחז”ל (מדרש הנעלם זו”ח ס ):דלפי שמשה רבינו ע”ה אמר (שמות
לב,לב) ”מחני נא” לא נזכר שמו בפר’ תצוה.
איסור להוציא פורענות מפיו
כ’ בשו”ע הגר”ז (חו”מ הל’ שמירת גו”נ סי”ב) אסור להוציא מפיו דבר פורענות
על אדם מישראל ,אפילו לומר אילו היה פלוני קיים היה בא לכאן ,כי ברית
כח הדיבור ללא כוונה
כרותה לשפתים .ואין לאב ואם לעשות מורא לתינוק בדבר טמא כגון לומר לשון הזוהר (וישלח שם) אפילו דלא אתכוון בה כיון דנפקא מפומיה נטל לה
חתול או כלב יקחוהו כי יש מזיקים שלהם שמות כשמות הטמאים ההם ויוכלו ההוא יצר הרע וקטרג בה בשעתא דסכנה ...נטיל לה לההיא מלה ההוא שטן
להזיק לתינוק בגופו או בנשמתו שברית כרותה לשפתים ,וכן בכל כיוצא באלו דאשתכח גבייהו תדיר בבני נשא ועל דא תנינן לעולם לא יפתח בר נש פומיה
צריך ליזהר מאד מהרגל הלשון[ .והביאו בקצש”ע לג] .וכן הביא הפר”ח (יו”ד לשטנא בגין דנטיל ההיא מלה וקטרג בה לעילא ותתא.
קטז סק”ט) בשם השל”ה. ועי’ במהרש”א (כתובות ח ):שהדבור גם בדרך הדמיון מעורר את מדת הדין עד
וכ’ התוס’ יו”ט בנגעים (פי”ב מ”ה) שהכהן אומר כנגע נראה לי בבית ולא אומר שהשטן מקטרג להיות החוטא מודה בדבר שראוי לכך .וכ”כ בפי’ הכותב לעין
נגע כדי לא לפתוח פיו לשטן. יעקב (ברכות יט) שלא יתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר הודאת בע”ד כמאה
עדים ,ולא נשאר מקום למידת רחמים להאריך אפים.
ועי’ בגמ’ נדרים (מ ).רבא יומא קדמאה דחליש אמר להון לא תיגלו לאיניש
דלא לתרע מזליה .וביאר המהרש”א שהוא כענין שאמרו במו”ק ברית כרותה וכ’ החינוך (רלא) בל”ת לקלל ישראל ,דאע”פ שאין בנו כח לדעת באי זה ענין
לשפתים ואל יפתח אדם פיו לשטן לומר שהוא חולה .וכ’ המהרי”ט (שו”ת ח”ב תנוח הקללה במקולל ואי זה כח בדבור הביאה עליו ,ידענו דרך כלל מכל בני
אה”ע יד) שחז”ל קראו לצרעת בשם ’דבר אחר’ כי החולי נתעב אפילו להזכירו העולם שחוששין לקללות ,שגם קללת הדיוט תעשה רושם במקולל ותדביק
על דל שפתיו .וכ”כ בבן יהוידע (ב”ק צב ):דכיון שבכל”ש לכן נזהרו רבותינו בו המארה והצער .וכעין ענין זה אז”ל ברית כרותה לשפתים ,כלומר שיש כח
ז”ל להזכיר הצרעת בשם דבר אחר דאמרו ’קשה לדבר אחר’ (שבת קכט ):ולא בדברי פי אדם.
אמרו ’קשה לצרעת’ ולכן יזכירו הסומא בשם סגי נהור. והר”מ ריקאנטי (פר’ בראשית ד,א) הביא מפדר”א (פי”ג) דאי’ משל למה הדבר
כ’ הלבוש (סי קלג) לגבי קדיש יתום דמפני שתקנוהו ליתומים ”אין נוהגין דומה לאדם שיש לו רוח רעה ,כל מעשים שהוא עושה וכל הדברים שהוא
לאומרו כלל מי שיש לו אב או אם ,שמא יקפידו משום אל יפתח אדם פיו לשטן מדבר אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שיש עליו וכו’ .וכ’ על זה ,ומזה המאמר
ויאמרו אתה מקוה למיתתינו” .וכ’ בזה בשו”ת פרי השדה (ח”ד סי’ צב ,מובא תבין מה שתמצא בדברי רז”ל ניבא ולא ידע מה ניבא ,וברית כרותה לשפתים,
בצי”א ח”ז מט) שכיון שכבר נהגו שרק האבלים אומרים קדיש א”כ יש קפידא אל יפתח אדם פיו לשטן ,רוצה לומר ישמר שלא ידבר השטן בפיו ,כי לפעמים
שלא לומר קדיש מי שיש לו או”א ,משום מי שדרך הרואים לשאול מפני מה יקרה לאדם שמלאך טוב או שטן משים דבר בפיו והוא אינו מרגיש.
אומר קדיש ואומרים עליו זה כבר מת אביו ,ועלול להזיק לאביו שיאמרו שכבר כ’ בקובץ שעורים (כתובות רח) דהנה בכל מקום שמצינו שברכות וקללות
מת שברית כרותה לשפתים. של צדיקים מתקיימות ,הוא כי רצון יראיו יעשה ,אבל במקום שהיה כשגגה
היוצאת מלפני השליט ,אינו מטעם זה שהרי אין זה רצונו .אלא מוכח שהדיבור
של פה קדוש פועל בטבע גם ללא כוונה ,כמו הגרזן החוצב בטבעו גם בלא כונה,
גזירת העתיד לבא כך גם דיבור האדם ,אלא שאם טימא שפתיו בדיבורים אסורים הוחלש כוחן,
אי’ בגמ’ (סוטה יב ):עה”פ ”והנה נער בוכה” ,שכאשר יוכבד הניחה את משה כמו סכין שהחליד שאינו חותך.
בתיבה,
”מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה אמרה ” .וכ’ ע”ז הבן יהוידע אל יפתח פה לשטן וברית כרותה
דהואיל והוציאה מפיה מילין אלו שאמרה שמא לא אזכה לחופתו ברית כרותה
לשפתים ולא ראתה בחופתו כי נשא אשה במדין. בתוס’ מו”ק (שם) מבואר שהוא ענין אחד עם פתיחת פה לשטן ,שהק’ מה
הראיה מאברהם ,דלמא מדה טובה מרובה ,והוה ליה לאתויי הא דאמר עולא
כ’ הר”ח פלאג’י בשו”ת חיים ביד (סי’ ע) לגבי קריאת ממזר בשם רשע ,דמה בעלמא (ברכות יט ).לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן .וכ”כ הר”ן שם ברית
מקום לכנותו בשם רשע שיהיה ח”ו ברית כרותה לשפתים להיות רשע, כרותה לשפתים כענין אל יפתח אדם פיו לשטן[ .וכ”מ בספר חסידים (סי’ תעט)
וחוששני מחטאת משום איסור ולפני עור לא תתן מכשול שגורם ע”י קריאתו שכ’ ברית כרותה לשפתים לכך אל יפתח אדם פיו לשטן].
בשם זה שיהיה רשע ויחטא.
אך המהרש”א (ח”א) בא ליישב הקו’ דהם ב’ עניינים דההיא דאל יפתח פיו
בשו”ת הלכות קטנות ח”ב סי’ סג ,נקט שאין ראוי להתעטף כאבל ,שאם לשטן איירי כשהאומר כלל את עצמו באותו פורענות ורעה ,והוא כמ”ש
ברית כרותה לשפתים אפשר גם לעושה מעשה .ועי’ בלשון החינוך בעין יעקב שלא יתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר הודאת בע”ד
(מצוה רלא)” ,שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו כמאה עדים דמי ,משא”כ ברית כרותה לשפתיים שהיא
שמנענו מהזיק להם במעשה”.
שער
תגובות
של תורה מלחמתה בפיו
תורה שלשער
תפילתו שגורה
מלחמתהבמעלת
פנינים
הרב אלקנה גלעזר
לגליון תתע”א פר’ בראשית -אשר יצר שנינו בברכות סוף פ”ה המתפלל וטעה סימן רע לו ,ואם
במש”כ להוכיח דאפשר לברך כל היום ‘אשר יצר’ מליבא דעומקא ש”צ סימןמ רע לשולחיו ,ובפשוט היינו סימן משמיא.
והבאתי את דעת הלבוש כמקור לזה (בין שאר אמנם מצינו פירוש מחודש זה ,בדברי רש”י בתענית
טו ע”א ,אהא דתנן מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ,פי’
הפוסקים) ,יש להעיר ולהוסיף בזה דהמשנ”ב סי’ ד מילי דנזיקין רש”י רגיל להתפלל ותפילתו שגורה בפיו ולא יטעה
ס”ק ג הביא דעת הלבוש דאם השתין בלילה יוכל לברך אמרו חז”ל (ב”ק ל ).האי מאן דבעי שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו .והנה שם לא שייך
ביום ,אולם השאיר זאת ב’צ”ע לדינא’ ומקורו מהפמ”ג למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין, לומר שאנחנו נעמיד ש”צ רגיל בתפילה כדי שלא יהיה
[שם א”א ס”קב] ולא ביאר ספקו ,ויש לתמוה טובא ונראה בס”ד שכיון שברית כרותה סימן משמים ,וחזינן דפירש ’סימן רע’ היינו סיבה שלא
הלא בעצמו נקט שאפשר לברך אחרי זמן רב כמדובר תתקבל התפילה[ .ואשכחן שלשון ’סימן’ מתפרשת
לשפתים דאיכא מילי שהאדם מוציא
ונמצאו פסקי המשנ”ב והפמ”ג סותרים זא”ז ולא כסיבה ,בב”ב קמא ע”א -בת תחילה סימן יפה לבנים,
מצאתי כעת מי שעמד בזה וצע”ג .ולכאו’ הבאור בזה, מפיו בשגגה ועושין נזק גדול וכמו
דאי’ בגמ’ (כתובות סב ומו”ק יח) דמרביא לאחהא].
דאכן הפמ”ג נקט שזמן הברכה ‘כל היום’ אלא שאכתי
שמתו מחמת כן ,נמצא שדיבורים ועפ”י זה כתב הלבוש בהל’ ר”ה טעם מחודש ביותר
איכא לספוקי בזה האם אפשר לברך גם למחרת ,דמחד במה שנוהגין לתת לבעל תוקע עליה לתורה ,שע”י
גיסא ההנאה נמשכת שהגוף מתפקד ואיכא לברוכי עושין נזקין הרבה ,והמדבר שאינו
דברי התורה שהם משמחי לב ,יהיה בשמחה בשעת
אולם מאידך גיסא אפשר שחז”ל הגבילו ב’ימים’ את זמן מדקדק בדיבור שמוציא מפיו גורם התקיעות ולא יתבלבל ,מפני שש”צ שטעה סימן רע
הברכה דבחלוף היום כבר לא ניכר השבח הגם שיש כאן להרוג בני אדם בשבט פיו ,ולזה לשולחיו ,ומייתי לגדברי רש”י הנ”ל[ .ויש כאן חידוש
הנאה ,דאי לא תימא הכי לו יצויר שעבר שבוע וכד’ בלי אמר ִִל ַיַקֵּיֵ ם אזהרה שהזהירו חכמים נוסף שגם התקיעות נחשבות כדיבור לענין זה].
שהתפנה מהפעם האחרונה אטו יוכל לברך ,מסתברא ’במילי דנזיקין’ כלומר בדיבורים אמנם יש לתמוה טובא דבמתני’ ברכות מייתי עלה הא
שחז”ל קבעו גבול בזה משום שיסוד הברכה הוא ‘שבח’ שיוצא מהם נזק שיתן דעתו בהם דרבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה
וזה צ”ל ניכר ,ונראה דבזה גופא נסתפק הפמ”ג (דלא חי וזה מת וכו’ ,אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא
שלא יכשל ויגרום נזק ח”ו.
כלבוש דנקט דמהני) והשאיר בצ”ע לדינא ונגרר אחריו מקובל ואם לאון יודע אני שהוא מטורף .ובשלמא אם
בן יהוידע (ב”ק ל,א)
המשנ”ב ואין בזה שום סתירה לאמור שבאותו היום סימן רע היינו סימן משמיא ,ניחא שידע שזה מת ,אבל
לעולם מברך כל היום דבכה”ג ניכר השבח ומיושבים אם הוא רק סיבה שלא תקובל התפילה איך ידע שודאי
כחומר פסקי הפמ”ג והמשנ”ב[ .ולפ”ז נתעוררתי במי חיים למוציאיהם מת ,ושמא בלא תפילה זו יחיה .וצע”ג.
שנפנה רגע קודם עלות השחר ,האם יוכל לברך לאח”כ צריך להרים קול בלימודו שע”י
או דילמא נימא לא פלוג וצל”ע בזה]. כך תלמודו מתקיים ,שכן ברית לע”נ זקני ר’ פנחס ב”ר אברהם ז”ל
הרב יוסף קאופמן כרותה לשפתים ,כמ”ש כי חיים הם
למוצאיהם ,למוציאיהם בפה.
לגליון תתע”ב פר’ נח -גניבה וגזילה הריעב”ץ (לחם שמים אבות ו,ו)
בדבריו הנפלאים של הרב שלמה זלמן כהן יש לדון המשך מעמ’ :1
מכמה פנים ,חדא ,דגזל עכו”ם הוי לאו הבא מכלל עשה מלאך נוטל הדבר מפיו ברית כרותה לכח הדיבור
(ב”ק קי”ג) ולאו הבא מכלל עשה הוי עשה (מכות י”ח), הלוא ידעת וגם שמעת כי יש אנשים
וי”א שאין מצות עשה דוחה איסור עשה (שאג”א ל”ג). הברית הזו שבין הנשמה לגוף יכולה להיות מושפעת
שמזל תולדותם להיות עיניהם
והיה אפשר לומר דרש”י נקט שדוחה בכה”ג כדעת מאד מהגוף אצל אנשים בעלי חומר ומושפעת
ולשונם רע ...אף אתה אל תתמה על ומשפיעה מאד אצל אנשים בעלי צורה .ככל שהאדם
הרשב”א (כתובות מ’) ,אולם משמעות דברי רש”י (שם
ד”ה ונדחה) כשאג”א ,וגם אי”ז מיישב המעשה עם אלו כי יש אנשים שמזל תולדותם הא שולט יותר ומנהיג הרי שכל מילה שלו יכולה
עשו .אך י”ל דהקרא הוי גילוי דהוי בכלל “לא תגזול” להיות פותרי חלומות ויתקיים בין לשנות ולחרוץ גורל ככתוב (קהלת י ,ה)ֵ” ,יֵ ׁש ָָר ָָעה
והוי לאו .אמנם עוד יל”ע שאי”ז בעידניה ,וי”ל על פי לרעה בין לטובה ,ובלבד שיהיה ָָר ִִא ִיִתי ַַּת ַַחת ַַה ָָּׁש� ֶֶמׁש ִּכִ ְְׁשָגָ ָגָ ה ֶֶׁשֹּי ָָֹצא ִִמ ִִּל ְְפֵנֵ י ַַה ַַּׁש� ִִּליט” דומה
מש”כ התוס’ (שם ל .ד”ה הא) דפסול מצה”ב הינו רק לפי הענין ובר הדיא היה מהם ,ולא הוא לשליט שהוציא דבר שגגה מפיו שוגג ואי אפשר
אם בשעת המצוה עוברים את העבירה ,וא”כ ממנ”פ אין נתקיימו הפתרונים בזכותו רק לחזור (-רש”י) .וכך בדיבורו של יעקב אבינו” ,עם אשר
פסול מצה”ב ,דכלפי מה שעובר עבירה קודם המצוה תמצא את אלהיך לא יחיה” ,ואמרו על כך במדרש (ב”ר
במזלו. עד,ט) ,הוה כן כשגגה היוצאה מלפני השליט”.
אין לפסול כדברי התוס’ ,וכלפי מה שעובר את העבירה ועוד שאלתי ,אם כן למה צריך לומר
בשעת המצוה אין לפסול משום דעדל”ת וליכא עבירה, בכח הדיבור ,ההנהגה והשליטה נמצא המקום בו
חלומו למאן דרחים ליה .והשיבו: מתחברים שמים וארץ ,הסודות עם הגלויות ,הנשמה
אלא שזה היה מיישב רק לגבי גזל ההדסים מהעכו”ם לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן
ולא לגבי המעשה עם עשו ,ובאמת שגם לגבי גזל והגוף .כאן נמצא הסוד של מילה ללא כוונה שיש
וצריך לפתור טוב ההוא דרחים ליה בכחה להרוג או לברך .גם הראשונים אמרו שהסוד
ההדסים אי”ז מיישב דקאתינן בדעת רש”י ומדבריו
(שם ע”ב סוד”ה וקרקע) משמע דלא כתוס’ .ועוד משום מלאך העומד לימינו שנוטל נמצא כברית כרותה ,ואין לנו דרך טבעית לבארה כולה.
הדבר מפיו של פותר וחוטף אותו כמו שהשיב הרשב”א על השאלה איך יש כח לפתרון
יל”ע דלגבי הסוחרים אפשר לקיים שניהם ע”י שיעשו
ואומר אמן כן יהיה ,ואם הוא דסאני חלומות שהולך אחרי הפה ,וז”ל (שו”ת ח”א סימן תח):
מה שהורה ר”ה ,ולגבי המעשה עם עשו אפשר לקיים ”אלה הם סגולות או דברים נעלמים שלא נתבארה
שניהם ע”י שיקח מההפקר .ועוד יל”ע דלכאורה מה ליה פותח פיו לרעה ההוא שעומד
לנו עתה סבותם .והיא שאמרו ’ברית כרותה לשפתים’
שזה שגזל עכו”ם הינו רק מחמת לתא דגזלן וזה עבירה לשמאלו חוטף הדבר ואומר אמן ועל (מו”ק יח,א) .ואמרו ’הוה כשגגה היוצאה מלפני השליט
לשמים ולא גם מחמת לתא דהפסד הנגזל הינו משום סיבה נעשה מה שנעשה הן לטוב הן ונח נפשיה דיהודה’ (כתובות סב,ב) וכאלה רבים וזו היא
דהקב”ה התיר ממונם של העכו”ם בשעת מתן תורה לרעה. האיסור ומניעה בקללה והחפץ הטוב בברכות .ואמרו
(ב”ק ל”ח וברש”י שם ד”ה מפארן) ,דלולא כן למה זה שו”ת מן השמים (סי’ כב) ’אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך’ (מגילה טו,ב) .ואם
כך ,והמעשה עם עשו היה קודם מתן תורה .ועוד יל”ע נמשך בזה אחר הטבע מה תזיק הקללה ומה תועיל
לפי המבואר ברש”י עצמו בנזיר (סוף דף ס”א ).שבני נח הברכה .יקללו המה והשם יברך .ואמרו ’אל יפתח אדם
לא נצטוו במצות כיבוד אב ואם ,א”כ אפילו שעשו היה פיו לשטן’ (ברכות יט,א) היש מגיד טעם בזה בכל חכמי
רצה לקיים מצות כיבוד אב מ”מ לא היה בזה דין דחיה נושאי הגליונות הבאים אי"ה הטבע לסגולת כוחה של האבן השואבת (המגנט),
של עדל”ת[ ,והן אמנם יש שנקטו שהפירוש עמ”ס נזיר וכך פתרון החלומות כאחד מהם” .כי הסוד
אינו מדברי רש”י [וי”א דב”נ מצווים בכיבוד או”א] מ”מ של הדיבור הוא הסוד של האדם
יש שהוכיחו מדברי הראשונים שנקטו שזה חיי שרה -בירורי שידוכים עצמו -צלם האלקים!
פירושו של רש”י ,ואכמ”ל]. תולדות -עשו שונא ליעקב
הרב חיים יצחק ויזל ויצא -תפילה בלשון ארמי
ד”ת [עד 700מילים]
תרומות לעומקא דפרשה
יתקבלו בצירוף שם מלא
לקביעת חברותא נא להתקשר בדוא”לa740700@gmail.com : בנדרים פלוס – עומקא דפרשה
[ 24שעות] לטל' 072-23456-13 באותו שבוע ,עד יום שלישי בלילה או בנדרים פון 03-76-30-585שלוחה 74
