gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: וירא (2026-10-26)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עומקא דפרשה‬ ‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫כח הדיבור ללא כוונה‬ ‫כח דיבור האדם‬ ‫איסור אמירת פורענות‬ ‫פר' וירא ‪ -‬בענין ברית כרותה לשפתיים‬ ‫ברית כרותה לכח הדיבור‬ ‫שגורה תפילתו בפיו‬ ‫בס"ד ערב ש"ק כ' במרחשון תשפ"ז‬ ‫שמירת כח הדיבור‬ ‫שנה י"ט‬ ‫תגובות‬ ‫שער הציון‬ ‫גליון‬ ‫לכח הדיבור‬ ‫תתע"ד‬ ‫כרותהבצ ברה‬ ‫תור י‬ ‫ברית‬ ‫הטעם שלא התקבלה תפילת משה רבינו‬ ‫הרב אברהם וינברג‬ ‫הגאון רבי משה מרדכי קארפ‬ ‫כח השליטה של האדם נמצא בדיבור שבו‪ ,‬בכח הדיבור שמאחד את הנפש החיה‬ ‫בענין המתאוננים‪ ,‬כתיב בפר’ בהעלתך (יא‪ ,‬יד‪-‬טו) ”לא אוכל אנכי לבדי לשאת‬ ‫השייכת לעולם כאן‪ ,‬עם צלם האלקים השייך לעולם המלאכים‪ .‬כנאמר‪ַ :‬וַ ִּיִ ַַּפח‬ ‫את כל העם הזה כי כבד ממני‪ :‬ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי‬ ‫ְְּב ַַא ָָּפיו ִנִ ְְׁש ַַמת ַַחִּיִ ים ַוַ ְיְ ִִהי ָָה ָָא ָָדם ְְלֶנֶ ֶֶפׁש ַַחָּיָ ה (בראשית ב‪ ,‬ז) כמבואר ברש”י‪ :‬לנפש‬ ‫חן בעיניך ואל אראה ברעתי” ונראה דהואיל וקללת צדיק אפי’ על תנאי עושה‬ ‫חיה ‪ -‬אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה‪ ,‬אך זו של אדם חיה שבכולן‪ ,‬שנתוסף בו‬ ‫רושם מיד נגזר על משה רבינו כאן שימות במדבר ולא יכנס לארץ‪ ,‬וראיה‬ ‫דעה ודיבור”‪ .‬כתב על כך רבי אברהם בן הרמב”ם‪” :‬וכמה גדולה חכמת אונקלוס‬ ‫גדולה לזה דהא לעיל כתיב “כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגו’ על האדמה אשר‬ ‫רּוַח ְְמ ַַמ ְְל ָָלא‪ .‬שהרי הדיבור החיצוני של האדם שהוא‬ ‫בָא ָָדם ְְל ַ‬ ‫ז”ל בתרגומו ַוַ ֲֲהָוָ ת ָ‬ ‫נשבעת לאבותיו”‪ ,‬ולא כתיב אל האדמה אלא “על האדמה” משמע שמשה‬ ‫הדיבור המתחלק לקול במלים ותיבות המובנות אצל השומע אותן בא אחר‬ ‫רבינו עצמו ינהיגם בארץ ישראל עצמה‪ .‬וזהו דאמר משה לעיל ליתרו “נוסעים‬ ‫הדיבור הפנימי שהוא ההשגה השכלית על ידי הצורה המשכלת ולפיכך היה‬ ‫אנחנו אל המקום אשר אמר ד’ אתו אתן לכם” וכלל עצמו עמהם‪.‬‬ ‫הדיבור מסגולות האדם והבן זה” (שם)‪ .‬והוסיף הרמב”ן‪ ,‬וז”ל‪” :‬אונקלוס אמר‬ ‫והות באדם לרוח ממללא‪ ...‬כי בנשמה הזאת ישכיל וידבר‪ ,‬ובה יעשה כל מעשה‪,‬‬ ‫אבל כאן שברית כרותה לשפתים נגזר עליו שימות במדבר ולא יביאם לארץ ‪,‬‬ ‫וכל הנפשות וכחותן לה תהיינה”‪.‬‬ ‫וזהו דכתיב מיד “אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני‬ ‫הכח לשלוט בכל‪ ,‬הוא בכחה של הנשמה הפנימית של השכל שבו האדם‬ ‫העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך‪ ,‬ושם (יא‪ ,‬כו)‬ ‫מדבר עם עצמו ומנהל את חייו הפנימיים והעולמיים‪ .‬כח הדיבור שבאדם הוא‬ ‫”וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם‬ ‫הביטוי של חיבורו אל העליונים ולכן עליו לכבד את מה שאמר ולא לחלל את‬ ‫הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה” ומה היו מתנבאים‬ ‫דיבורו כשהקדיש או נדר‪ ,‬או להפר התחייבויות לחבירו‪( .‬עי’ בס’ החינוך ש”נ)‪.‬‬ ‫משה מת ויהושע מכניס‪ ,‬שלכאו’ מה שייך נבואה זו לכאן‪ ,‬אלא לפי שאמר‬ ‫באדם עצמו יש נקודות שבהן יש לו חיבור אל האחרים‪ ,‬אל העליונים או אל‬ ‫משה ‘הרגני נא הרג’ מיד נתקיים הדבר‪ .‬וזהו שלא קיבל הקב”ה תפלות‬ ‫הדומים לו או אל מי שתחתיו‪ .‬כשכולם מוגדרים כ”דיבור”‪ .‬שתחילה ניתנה בו‬ ‫ותחנוני משה רבינו בענין זה לפי ש”ברית כרותה לשפתים”‬ ‫היכולת להתחבר בדעת השכלית ובפה המדבר שבלבו‪ ,‬אל הבורא שלו עצמו‪,‬‬ ‫כדאיתא במו”ק (יח‪ ).‬ועל ברית אי אפשר לעבור‪ .‬והדברים‬ ‫בכח הנבואה‪ ,‬התורה וכח הדעת‪ .‬כלשונו של דוד המלך (שמואל ב כג‪ ,‬א‪-‬ב)‪,‬‬ ‫נכונים ונוראים‪.‬‬ ‫ֹלֵהי ַיַ ֲֲעֹקֹב ּוְנְ ִִעים ְזְ ִִמרֹות ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל‪:‬‬ ‫יַח ֱֱא ֵ‬ ‫ְנְ ֻֻאם ָָּדִוִ ד ֶֶּבן ִיִ ַַׁשי ּוְנְ ֻֻאם ַַהֶּגֶ ֶֶבר ֻֻה ַַקם ָָעל ְְמ ִִׁש ַ‬ ‫ּוִמ ָָּלתֹו ַַעל ְְלׁשֹוִנִ י‪ .‬ומפרש רש”י שם ‪” -‬דבר בי ‪ -‬השרה בי רוח‬ ‫רּוַח ה’ ִִּד ֶֶּבר ִִּבי ִ‬ ‫ַ‬ ‫קדשו ונדבר בי‪ ,‬וכל לשון נבואה נופל בו לשון דבר כמו ’הרק אך במשה דבר‬ ‫הלא גם בנו דבר אדבר בו’ (במדבר יב‪,‬ב) וטעמו של דבר לפי שהרוח נכנס בו‬ ‫בקרב הנביא ומדבר בו”‪ .‬זהו כח הדיבור העליון והפנימי‪ .‬לאדם יש כח דיבור של‬ ‫כח הדיבור של צלם אלקים‬ ‫חיבור לקדושין‪ ,‬מכאן המקור אל לשונם הנקייה של חז”ל בגמ’ כתובות (יג‪,‬א)‪:‬‬ ‫”ראוה מדברת עם אחד‪ ...‬מאי מדברת‪ ,‬זעירי אמר נסתרה‪ ,‬רב אסי אמר נבעלה‪.‬‬ ‫הרב ישראל הר כסף‬ ‫בשלמא לזעירי‪ ,‬היינו דקתני מדברת‪ ,‬אלא לרב אסי מאי מדברת‪ ,‬לישנא מעליא‬ ‫כח הדיבור שבאדם גדול הוא‪ ,‬ועד כדי כך שאמרו ”לעולם אל תהי ברכת‬ ‫כדכתיב ”אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און”‪ .‬וכן מה שאמרו בגמ’ סוטה‬ ‫הדיוט קלה בעיניך” וכן אמרו ”אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך” כי ”ברית‬ ‫(ב‪ ,‬א)‪” :‬כיצד מקנא לה‪ ,‬אומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני”‪ .‬ופירשו‬ ‫כרותה לשפתים”‪ ,‬וצ”ב למה באמת שיוכל אדם להשפיע בדיבורו על זולתו‪,‬‬ ‫במדרש (במדב”ר ט‪,‬ל) ”אל תדברי לשון נקי הוא מתניתא שאינו אומר אלא על‬ ‫ואיך זה פועל‪.‬‬ ‫הטומאה”‪.‬‬ ‫והנה הרמב”ם (סה”מ ל”ת שי”ז) באיסור ד”לא תקלל חרש” כתב ”ואולי היה‬ ‫אותה לשון הנקייה היא הברית שיש לשפתיים‪ ,‬כדי לשמור על הברית של‬ ‫עולה במחשבתנו כי תכלית מה שנאסר לנו קללת איש מישראל כשיהיה‬ ‫הגוף שלא תתחלל‪ .‬זו לשונם של החכמים שמרוממת את קומת האדם אל צלם‬ ‫שומע אותה‪ ,‬למה שישיגהו מן הצער והכאב‪ ,‬אבל קללת חרש אחר שלא ישמע‬ ‫האלקים שבו – הרוח המדברת‪ .‬יש באדם גם כח של כיבוש לעולם‪ ,‬על בעלי‬ ‫ושלא יכאב בו שלא יהיה חוטא בזה‪ ,‬הנה הודיענו שהוא אסור והזהיר ממנו‪.‬‬ ‫חיים או על אנשים שקבלו אותו עליהם כמושל ומלך‪ .‬שרשו של הכח הזה‬ ‫כי התורה לא הקפידה בענין המקולל לבד אבל הקפידה בענין המקלל גם‬ ‫באדם מלמד ומאחד זאת אל שרשו בלשון הקדש ”ד‪.‬ב‪.‬ר”‪ .‬ככתוב‪ִּ :‬כִ י ה’ ֶֶע ְְליֹון‬ ‫כן שהזהירה שלא יניע נפשו אל הנקמה ולא ירגילה לכעוס” ומשמע בדבריו‬ ‫נֹוָרא ֶֶמ ֶֶלְך ָּגָ דֹול ַַעל ָּכָ ל ָָה ָָא ֶֶרץ‪ַ :‬יַ ְְד ֵֵּבר ַַע ִִּמים ַַּת ְְח ֵֵּתינּו (תהלים מז‪,‬ד)‪ .‬וכן כתוב על‬ ‫ָ‬ ‫שבאמת אין הקללה פועלת במציאות אלא שמפני הגנאי שפועלת בנפש‬ ‫הצדיקים‪ְ :‬וְ ָָרעּו ְכְ ָָב ִִׂשים ְּכְ ָָד ְְב ָָרם (ישעיהו ה‪ ,‬יז) או הספינות שמונהגות נכון‪ַ :‬וַ ֲֲאִנִ י‬ ‫המקלל או מפני הצער במה ששומע המקולל בחירופו נאסרה הקללה‪ ,‬וכן‬ ‫יֵמם ֹּד ְְֹברֹות ַַּבָּיָ ם (מלכים א ה‪ ,‬כג)‪ .‬כתרגום לנאמר‪ַ” :‬וַ ִּיִ ְנְ ַַהג ֶֶאת ָּכָ ל ִִמ ְְקֵנֵ הּו ‪-‬‬ ‫ֲֲא ִִׂש ֵ‬ ‫דקדק בדבריו החינוך (מצוה רל”א)‪.‬‬ ‫ודבר ית כל גיתוהי” (בראשית לא‪ ,‬יח)‪ .‬כח ההנהגה הזה מלמד על הברית שיש‬ ‫לעומת זאת בשו”ת הרשב”א המיוחסות לרמב”ן (סימן רפו) אחרי שהציג‬ ‫בין גופו של האדם אל נשמתו דרך הפה המאחד אותם‪ .‬לכן נשכחת מעובר כל‬ ‫את השאלה הנ”ל על מה שאמרו ’אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך’ ‪” -‬מה‬ ‫התורה של הנשמה‪ ,‬כאשר היא התחברה אל הגוף באותה הכאה על פיו‪ .‬כלשונו‬ ‫תזיק הקללה‪ ,‬ומה תועיל הברכה‪ ,‬יקללו המה וה’ יברך”‪ ,‬מבאר ש”זו שאלת‬ ‫של המהר”ל (גבורות ה’ פכ”ח)‪” ,‬כאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי‬ ‫פילוסופים‪ ,‬שתולין הכל בטבע חוק‪ ,‬אך לפי הנראה מן הכתוב‪ ,‬והסכמת חכמי‬ ‫מדבר גשמי‪ ,‬וזה שמשכח כל התורה שאינו שכלי לגמרי‪ .‬וכן תרגם אונקלוס‬ ‫התורה‪ ,‬אינו כן‪ .‬אלא יש בכל‪ -‬או סגולות או דברים נעלמים‪ ,‬לא נתבאר לנו‬ ‫ויהי האדם לנפש חיה והוה לרוח חיה ממללא‪ .‬כי האדם צורתו חבור הנשמה‬ ‫עתה סבתם‪ .‬והוא שאמרו ’ברית כרותה לשפתים’‪ ,‬ואמרו ’הואי כשגגה היוצאה‬ ‫השכלית והגוף ביחד‪ ,‬ודבר זה הוא עצמו כח המדבר שהוא נשמה עם הגוף כמו‬ ‫מלפני השליט ונח נפשיה דיהודה’‪ .‬ורבים כאלה‪ .‬וזו היא המניעה בקללה‪,‬‬ ‫שיתבאר‪ ,‬וכח המדבר הוא גמר צורתו‪ ,‬וכל זמן שהוא בבטן אמו אין לו רוח‬ ‫וההפך בברכה‪ .‬ואמרו ’אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך’ וכו’ וגם חכמי‬ ‫ממללא עד שהוא יוצא לאויר העולם‪ .‬והכאה הזאת שהוא מכה‬ ‫הפילוסופיא‪ ,‬אינם יכולים ליתן טעם לסגולות הנגלות בעשבים‬ ‫על פיו‪ ,‬רצה לומר גמר צורתו‪ ,‬ונקרא זה הכאה על פיו”‪.‬‬ ‫ואבנים‪ ,‬כאבן השואבת הברזל‪ ,‬והברזל ישוטט על פני המים‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫המשך בעמ’ ‪2‬‬ ‫נלב"ע י"ט מרחשון תשע"ח‬ ‫לע"נ הגה"צ רבי דב ב"ר צבי יחזקאל יפה זצ"ל‬ ‫המשך מעמ’ ‪1‬‬ ‫שמירת כח הדיבור לברכה ולא לקללה‬ ‫ולא ינוח עד שיהו פניו אל פני האבן‪ .‬היש מגיד טעם בזה בכל‬ ‫הרב אברהם לוי – ר”כ ‘עוד יוסף חי’‬ ‫חכמיהם”‪ ,‬הרי לנו שסבר שודאי הקללה פועלת במציאות‪ ,‬רק‬ ‫כח הדיבור עליון ונשגב מאוד‪ ,‬שיכול להפוך עולמות‪ ,‬והוא הקשר הישיר לבורא יתברך‪ ,‬ולכן‬ ‫שלא נתבאר כיצד‪.‬‬ ‫ראוי לאדם לחזר אחרי הברכות כמו שכ’ הפלא יועץ (ערך ברכות) להשתדל תמיד שיברכו אותו‪,‬‬ ‫וננסה להעמיד בזה ביאור בכח דיבורו של אדם עפ”י מה‬ ‫ויברח מאוד מלהתקוטט עם שום אדם ולהיות גורם קללה לעצמו‪ ,‬שהרי אמרו חז”ל (מגילה טו‪).‬‬ ‫ששמעתי ממו”ר הגר”מ שפירא זצ”ל‪ .‬איתא בגמ’ (ערכין טו‪):‬‬ ‫אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך‪ ,‬ואל תהי קללה הדיוט קלה בעיניך וכו׳‪ ,‬לפי שהכל הולך אחר‬ ‫”כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת‬ ‫העת והרגע‪ ,‬יש שעת רצון‪ ,‬ויש רגע באפו‪ .‬ומשום כך כ’ הפלא יועץ‪ ,‬שכאשר שומע קול מקללים‬ ‫כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים”‪ ,‬ודבר זה לא מובן‪ ,‬מאי‬ ‫יענה ויאמר‪ :‬לא כן יהיה‪ ,‬אלא ברוך יהיה‪ ,‬אולי יש תקוה שלא תאונה לו רעה [ויש נוהגים לומר‬ ‫כולי האי‪ ,‬היעלה על הדעת שאם מדבר מישהו על חבירו ומזיק‬ ‫בטל ומבוטל]‪ .‬ומשום כך יש נוהגים לעשות התרת קללות והסרת קפידות בכל ערב שבת אף‬ ‫לו באיזה דבר זניח‪ -‬שיהיה זה יותר חמור מאילו רצחו‪ ,‬ואנו‬ ‫שלא ידוע לו שנתקלל או שהקפידו עליו‪ ,‬משום דשמא קיללו אותו או הקפידו עליו‪[ ,‬כמובא‬ ‫מבינים ודאי שההשחתה בלה”ר לא נגמרת ברעה או הנזק‬ ‫בסידורי הספרדים]‪.‬‬ ‫שעשה לשני‪ ,‬אלא נוגעת לשרשי הקיום‪ .‬ביאור הענין הוא עפ”י‬ ‫הפסוק ”כי בצלם א’ עשה את האדם”‪ ,‬והאריך הנפה”ח בשער‬ ‫ואמרו חז”ל במדרש רבה רות (ז‪,‬טו)‪ ,‬שאלמלא ברכתן של זקנות לנעמי‪ ,‬נתקעקעה ביצתן של‬ ‫א’ לבאר שכביכול בורא העולם יצר את האדם כבורא‪ ,‬דהיינו‬ ‫מלכות בית דוד ח”ו‪ ,‬ולכן יהיה כל אדם חפץ בברכה‪ ,‬ובפרט לברכת תלמידי חכמים וצדיקי הדור‪,‬‬ ‫שיכול לברוא ולהחריב עולמות‪ ,‬ולתת להם צורה במעשיו‪.‬‬ ‫ויתאוה וישתוקק מאוד לברכתם ויהא מחזר על זה‪ ,‬שברכתם קרובה להתקיים‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכן צריך‬ ‫הואיל והבריאה כולה נבראה ב’דיבור’‪ ,‬כמ”ש ”בעשרה מאמרות‬ ‫האדם לקבל ברכת עניים ואביונים‪ ,‬כי שומע אל אביונים ה׳‪ ,‬וגם המברך יברך בעין טובה ברכות‬ ‫נברא העולם”‪ ,‬וכמו שאנו אומרים ”שהכל נהיה בדברו”‪ ,‬משום‬ ‫רבות‪ ,‬לשמח את ישראל בבחינת זה נהנה וזה לא חסר‪ ,‬וכשאדם מברך את חברו גורם לטובה‬ ‫כך כשברא הקב”ה את העולם והפקיד בידי האדם את הכח של‬ ‫מרובה למתברך‪.‬‬ ‫הבריאה כצלמו‪ ,‬נתן כח בדיבורו של האדם‪ ,‬שאמנם לא בורא‬ ‫וכן ישתדל מאוד לקבל ברכת אביו ואמו‪ ,‬ואפילו שאינו סמוך על שולחנם‪ ,‬ובפרט בערב ש”ק‬ ‫דבר חדש‪ ,‬אבל הוא זה שיוצר ומעצב את המציאות לפי צורתה‬ ‫ויו”ט‪ ,‬וכן בערב יוה”כ‪ ,‬כיון שהם זמני רצון‪ ,‬ובפרט שהם מברכים אותו מעומקא דליבא מכל‬ ‫שנתן לה האדם‪ ,‬מציאות של אמת או מציאות של שקר‪ ,‬וכמו‬ ‫לבם ונפשם‪ ,‬בלב שלם ושמח‪ ,‬ועוד מקיים בזה גם מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬ויוכפל שכרו בזה ובבא‪.‬‬ ‫שמובן מהמילה דיבור שמשמעותה כמו ַ’ַדָּבּ ר’‪ -‬מלשון הנהגה‬ ‫ולאידך גיסא‪ ,‬חלילה מלקלל את ישראל או לפתוח פיו לרעה עליו‪ ,‬שגורם לרעות רבות ושורשו‬ ‫ָּבִּרים לדור”) כי ע”י כח‬ ‫(כמ”ש ַ”ַדָּבּ ר אחד לדור ואין שתי ַַד ִ‬ ‫שפותח פה לשטן‪ ,‬והאריך בזה הפלא יועץ (ערך קללה) להזהר מאוד מלקלל‪ ,‬שאם קילל את‬ ‫הדיבור נתן הקב”ה את הנהגת הבריאה בידי האדם‪ ,‬וע”כ בכח‬ ‫זולתו בחינם בלא אשמה‪ ,‬הקללה חוזרת אליו‪ .‬וגם אם הקללה בצדק‪ ,‬מ”מ כ’ בספר חסידים‬ ‫דיבורו של האדם יש כח אדיר ולא משנה אם האדם חשוב‬ ‫(סימן עו) שיש בזה סכנה למקלל‪ ,‬שכן מצינו אצל דוד המלך ע”ה שקילל את יואב‪ ,‬נתקיימו‬ ‫או הדיוט‪ -‬מעצם היותו ’אדם’ יש בכוח פיו לברוא ולהחריב‬ ‫בזרעו של דוד כמבואר בסנהדרין (מח‪.):‬‬ ‫וליצור מציאויות בבריאה‪ ,‬וממילא ברור שיש בכח ברכתו‬ ‫או קללתו כח להשפיע‪ ,‬כי הדיבור הוא כלי בעל כח נורא‪ ,‬רק‬ ‫ואחד היסודות שלמדנו מפרשת עקידה הוא רום מעלת כוח הדיבור לטובה כדאיתא בגמ’‬ ‫שאנו לא תמיד יודעים להעריך אותו‪ ,‬אבל זוהי המציאות‪.‬‬ ‫(מו”ק יח‪ ).‬דאמר רבי יוחנן ברית כרותה לשפתיים שנאמר “ויאמר אברהם אל נעריו נלכה עד כה‬ ‫ונשובה אליכם”‪ ,‬והיינו שכאשר שאמר אברהם אבינו ע”ה את המילים ונשובה אליכם אמר אותם‬ ‫וע”כ מובן מהו כח ההשחתה הנורא שיש בדיבור לה”ר עד‬ ‫בלא כוונה שישובו יחד‪ ,‬שהרי הלך להקריב את יצחק‪ ,‬ובכל זאת הועיל כוח הדיבור לטובה מן‬ ‫שמגדיל עוונות כנגד ג’ עבירות חמורות‪ ,‬כי הדיבור הוא זה‬ ‫השמים וחזרו שניהם יחדיו בריאים ושלמים‪ ,‬ומכאן יש ללמוד מה גדול כוח של דיבור טוב‪,‬‬ ‫שמעצב את צורת העולם‪ ,‬ועד כדי כך שאילו בנ”א לא היו‬ ‫אם דיבור שלא בכוונה הופך עולמות ממוות לחיים‪ ,‬ק”ו דיבור טוב בכוונה וברכה מעומק הלב‪,‬‬ ‫מדברים דבר רע‪ ,‬העולם היה נהיה עולם טוב‪ ,‬וממילא היה‬ ‫שגדול כוחם לפעול בעולם‪.‬‬ ‫גורם שמהר מאוד גם לא היה נעשה בעולם שום דבר רע‪,‬‬ ‫ולהיפך‪ -‬הדיבור הרע יוצר צורה של עולם רע‪ ,‬וממילא אנו‬ ‫ולכן‪ ,‬כאשר נותן שלום לחבירו יכוון לברכו שלום יהיה לך (פלא יועץ)‪ ,‬וכן כשאומר לחברו שבת‬ ‫מבינים כי לא הנזק שנעשה לשני הוא מה שנותן לפעולת‬ ‫שלום‪ ,‬יכוון במחשבתו שבזכות שבת קודש‪ ,‬שלום יהיה לו‪ ,‬וכן המתברך יחזיר לו באותו הנוסח‬ ‫הדיבור הרע את חומרתו‪ ,‬אלא השימוש בכח הכביר והנורא‬ ‫ויכוין כנ”ל‪.‬‬ ‫הזה‪ -‬את הכח שבו נברא העולם‪ -‬ואיתו הורס את הבריאה‪,‬‬ ‫וכן מקבל הברכה‪ ,‬ישתדל להחזיר למברך ולענות בגמר הברכה “וכן למר”‪[ ,‬או “וכן למור”]‪,‬‬ ‫ויוצר בה צורה של רע‪.‬‬ ‫ומקורו בגמ׳ במגילה (כז‪ ):‬שרב בירך את רב הונא‪ ,‬והתקיים ברכתו‪ ,‬והקפיד רב על רב הונא שלא‬ ‫תוספת לביאור הענין מצינו בספר החינוך בביאורו את כח‬ ‫בירך אותו בחזרה‪ ,‬כיון היה אז עת רצון‪ ,‬ואם היה מברכו חזרה גם רב היה מתברך ע”י רב הונא‪,‬‬ ‫השפעת הקללה‪ ,‬וז”ל (מצוה רל”א) ”ואפשר לנו לומר לפי‬ ‫ועי’ בבן יהוידע שם שכתב שהטוב שבא מכח בברכתו של צדיק‪ ,‬לא ינכו לו מזכויותיו עבור מה‬ ‫עניות דעתנו‪ ,‬כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני‪,‬‬ ‫שבירך‪ ,‬דכשמחזיר לו וכן למור כיון שהחזיר לו בברכה וכן למור שהוא בחינת רצון‪ ,‬דמילים וכן‬ ‫וכמו שכתוב (בראשית ב’‪ ,‬ז’) ויפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬ותרגם‬ ‫למור עולה כמנין רצון‪ ,‬והיינו כיון שזה עת רצון‪ ,‬ממילא זוכה המברך שלא ינכו לו מזכויותיו‪.‬‬ ‫אונקלוס לרוח ממללא‪ ,‬נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא‬ ‫וכבר כתב הרמב”ן באיגרתו לבנו “חשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך” שכן משקל גדול יש‬ ‫חוץ ממנה‪ ,‬ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש‬ ‫לדברים היוצאים מפי האדם‪ ,‬כך גם לשלילה כגון אדם שלא התכוון לשום דבר רע‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים‪ ,‬ימהרו‬ ‫דיבורו מתקיים לרעה‪ .‬כמו שנאמר בספר מלכים פ”ט על יהוא בן נמשי שמלך על ישראל מאת‬ ‫דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו‪ ,‬וזה דבר ידוע ומפורסם‬ ‫ה׳‪ ,‬והכרית את בית אחאב‪ ,‬ובכל זאת נכשל בלשונו ואמר “אחאב עבד את הבעל מעט‪ ,‬יהוא‬ ‫בין יודעי דעת ומביני מדע” הנה הוא הוסיף גם לבאר את זה‬ ‫יעבדנו הרבה”‪ ,‬ומטרתו היתה כדי לגלות מי הם עובדי ע”ז‪ ,‬ובאמת כולם התאספו אליו‪ ,‬ואז ציוה‬ ‫שלצדיק יש כח לפעול יותר בכח דיבורו‪ ,‬כי כל כח הדיבור הוא‬ ‫להרוג את כולם‪ ,‬והשי”ת הבטיחו שמלכותו תמשך‪ ,‬אך עכ”ז דיבורו עשה רושם‪ ,‬עד כדי שהשטן‬ ‫מכח ה’נשמת חיים’ שודאי שרק לה ניתן כח ההנהגה בעולם‪,‬‬ ‫החחטיאו לעבוד ע”ז‪ .‬כמבואר בגמ’ סנהדרין (קב‪.).‬‬ ‫ולא לכוחות הגוף‪ ,‬וע”כ כפי השיעור שבו מתעלה כח הנשמה‪,‬‬ ‫כך מתעלה כח השפעת הדיבור שלו‪.‬‬ ‫והזהירו חז”ל (ברכות יט) אל יפתח אדם פיו לשטן‪ .‬ובכלל זה גם אם מקלל עצמו ח”ו כמבואר‬ ‫בזוה”ק פקודי רס”ו‪ .‬וכמו שכתב הפלא יועץ (ערך דיבור)‪ ,‬שבכל מצב אסור לאדם לפתוח פיו‬ ‫ובזה נשפך אור על דברי חידושו של הנצי”ב בספרו מרומי‬ ‫לשטן‪ ,‬ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם או שהוא שכיב מרע‪ ,‬עכ”ז אל יתייאש‬ ‫שדה וז”ל ”אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך‪ ,‬פי’ גוי‪ ,‬אבל‬ ‫מהרחמים וידבר טוב ויבוא טוב‪.‬‬ ‫ישראל שמברך לא נקראת ברכת הדיוט‪ ,‬ואפילו אוה”ע יודעים‬ ‫שברכת ישראל ברכה כו’ כדאיתא ביומא ד’ נ”ד ע”ב (”אמר ריש‬ ‫וראוי להביא את דברי הגאון המקובל רבי אברהם אזולאי זיע”א בספרו חסד לאברהם (מעין‬ ‫לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה‬ ‫ב׳ נהר ס”ח) וזת”ד‪ :‬ודע שהפה הוא יותר ממהר לחטוא משאר איברים‪ ,‬וקשה מאוד לשומרו‪,‬‬ ‫בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן‬ ‫ועל זה הזהירו הכתוב באומרו “משכבת חיק שמור פתחי פיך” וכו’‪ ,‬שהשיחה היא חלק מהנפש‬ ‫קללה יעסקו בדברים הללו”)‪ ,‬ויתבאר עפ”י מש”כ לעיל‪ ,‬כי כל‬ ‫היוצאת לחוץ‪ ,‬ובכל דיבור ודיבור‪ ,‬אם היא שיחת מצוה‪ ,‬עושה מלאך אחד טוב‪ ,‬ואם של טומאה‬ ‫כח הדיבור שרשו הוא במה שנבראנו ב’צלם אלוקים’‪ ,‬אבל‬ ‫ח”ו‪ ,‬בורא‪ .‬מלאך רע‪ ,‬ואם היא שיחה של בטלה‪ ,‬בורא מלאך של בטלה‪,‬וזהו כי התפילה והקדושה‬ ‫צלם זה הושחת בחטא אדה”ר‪ ,‬ורק עם ישראל זכו לו בחזרה‬ ‫והתורה שאדם מדבר‪ ,‬בוקע רקיעים ועולה למעלה כנזכר בזוהר‪ ,‬ואם הוא דיבור רע‪ ,‬בזה מטמא‬ ‫בשלימות בשעת מתן תורה‪ ,‬וכמ”ש ”אני אמרתי אלוקים אתם”‪,‬‬ ‫את נשמתו‪ ,‬והחלק הדיבור של קדושה שמדבר אח”כ גם עולה לאותו מקום טומאה‪ ,‬ונשאר‬ ‫דהיינו כשפסקה זוהמתן‪ ,‬חזרו לקבל את מעלת ’צלם אלוקים’‬ ‫אותו החלק חבוש בבית האסורים‪ ,‬וכמה טורח עושה לבורא יתברך‪ ,‬כביכול עד שמוציאו משם‪,‬‬ ‫בשלימות‪ ,‬וממילא כח הדיבור בברכה או קללה מושלם ואינם‬ ‫ומעלת קדושת ברית הפה‪ ,‬הוא יותר קדוש ומעולה מברית התחתון‪ ,‬ולזה נקרא ‘נבלות פה’ כמו‬ ‫נחשבים להדיוט‪ ,‬משא”כ באומות העולם שאפי’ אם יש‬ ‫שהנבילה אין לה תקון‪ ,‬כך העוון הזה של נבלות פה‪ ,‬אין לו כמעט תיקון‪ ,‬כי אם בתשובה גדולה‬ ‫בכח ברכתם משהו‪ ,‬הרי היא בדרגת ברכת הדיוט‪,‬‬ ‫מאוד‪ ,‬ולזה אמר “שמור פתחי פיך” שאין צריך‪ ,‬כי אם פתיחות הפה לבד”‪.‬‬ ‫כיוון שמעלת ה’ ה’צלם’ נפגמה אצלם‪.‬‬ ‫לברכה ורפואה שלמה לכותב וב”ב‬ ‫והצלחה בכל הענינים לעבודת השי”ת לאוי”ט‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר [‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫כעין נבואה היוצאת מדברי האומר בשגגה‪ ,‬ברעת פורעניות או בטובת זולתו‬ ‫מקור הברית שכרותה לשפתיים‬ ‫ובזה אין סברא לחלק בין מדה טובה למדה רעה‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫בגמ’ מו”ק (יח‪ ).‬אמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר‬ ‫אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה‬ ‫ובהערות הגריש”א ביאר את החילוק יותר‪ ,‬שאל תפתח פה הוא לתת כח לשטן‬ ‫ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו‪ .‬ופירש”י דכתיב ונשתחוה‬ ‫לקטרג‪ ,‬משא”כ ברית כרותה קמ”ל שיש כח בשפתים לפעול פעולה לא מצד‬ ‫ונשובה אליכם וכן הוה דחזרו תרוייהו‪.‬‬ ‫קטרוג‪[ .‬ובעיון יעקב תי’ לשיטתו (לק’) שאיסור אל יפתח פיו לשטן הוא רק‬ ‫בעת צרה שהשטן מקטרג]‪.‬‬ ‫ועוד מקור אי’ במד”ר (קרח יח) ובתנחומא (קרח טו) שמה שאמרו דתן‬ ‫ולאבירם (פר’ קרח טז‪ ,‬יב ויד) ” לא נעלה”‪ ,‬הכשילם פיהם לרשעים וברית‬ ‫כרותה לשפתים שמתו וירדו לשאול תחתית לאחר שירדו חיים שאולה‪ .‬וכן‬ ‫ברית כרותה ‪ -‬לטוב ולמוטב‬ ‫רמז רש”י שם‪ ,‬לא נעלה ‪ -‬פיהם הכשילם‪ ,‬אלא ירידה יהיה להם‪ .‬ועי’ גור אריה‬ ‫ממה שנאמר באברהם למדנו שברית כרותה לטובה‪ .‬וכ”כ הריקאנטי (פר’‬ ‫דברים א‪,‬מב‪.‬‬ ‫תצוה) שענין אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך הוא כי ברית כרותה לשפתים‪.‬‬ ‫וע”ע בסנהדרין (קב‪ ).‬יהוא צדיקא רבה הוה שנאמר ויאמר ה’ אל יהוא יען אשר‬ ‫והביאו השל”ה (תולדות אדם)‪.‬‬ ‫הטבת לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רבעים‬ ‫אך עי’ תוס’ מו”ק יח‪( .‬ד”ה ואיסתייעא) דמשמע שעיקר הענין בברית כרותה‬ ‫ישבו לך על כסא ישראל‪ ,‬וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה’ אלהי ישראל‬ ‫לשפתים הוא שפועלת גם בפורענות‪ ,‬אבל לטובה אין בזה חידוש כיון שמידה‬ ‫בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל‪ ,‬מאי גרמא ליה‬ ‫טובה מרובה‪.‬‬ ‫אמר אביי ברית כרותה לשפתים שנאמר ”אחאב עבד את הבעל מעט יהוא‬ ‫ובגמ’ כתובות (סב‪ ):‬יהודה בריה דר’ חייא חתניה דר’ ינאי הוה אזיל ויתיב בבי‬ ‫יעבדנו הרבה”‪.‬‬ ‫רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא‬ ‫ועוד מצינו בפר’ ויצא שאמר יעקב ”עם אשר תמצא אלהיך לא יחיה” ואי’‬ ‫יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו רבי ינאי כפו‬ ‫בזוהר (וישלח קעה‪ ).‬קללת צדיקא‪ ,‬אפילו דלא אתכון בה כיון דנפקא מפומיה‬ ‫מטתו שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט‬ ‫נטל לה ההוא יצר הרע וקטרג בה בשעתא דסכנה‪ ,‬יעקב אמר ’עם אשר תמצא‬ ‫ונח נפשיה‪.‬‬ ‫את אלהיך לא יחיה’‪ ,‬ואע”ג דאיהו לא הוה ידע‪ ,‬נטיל לה לההיא מלה ההוא‬ ‫וכ’ בבן יהוידע דזהו מ”ש בגמ’ (ב”ק ל‪ ).‬האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים‬ ‫שטן דאשתכח גבייהו תדיר בבני נשא ועל דא תנינן לעולם לא יפתח בר נש‬ ‫מילי דנזיקין‪ ,‬שכיון שברית כרותה לשפתים דאיכא מילי שהאדם מוציא מפיו‬ ‫פומיה לשטנא בגין דנטיל ההיא מלה וקטרג בה לעילא ותתא‪ ,‬כל שכן מלה‬ ‫דחכם או מלה דצדיקא ועל תרין אלין אתענשת רחל‪ .‬וכן אי’ בפסק”ז עה”פ‬ ‫בשגגה ועושין נזק גדול וכמ”ש בכתובות שם‪ ,‬נמצא הדברים עושין נזקין הרבה‬ ‫בקהלת (פ”י ה) ”כשגגה שיוצא מלפני השליט”‪ ,‬שכן אתה מוצא ביעקב אבינו‬ ‫שזה המדבר שאינו מדקדק בדיבור שמוציא מפיו גורם להרוג בני אדם בשבט‬ ‫שאמר ללבן עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וכן הוה לה‪ ,‬הוי כשגגה שיוצא‬ ‫פיו‪ ,‬ולזה אמר ִִל ַיַקֵּיֵ ם אזהרה שהזהירו חכמים במילי דנזיקין כלומר בדברים‬ ‫מלפני השליט‪.‬‬ ‫שיוצא מהם נזק שיתן דעתו בהם שלא יכשל ויגרום נזק ח”ו‪.‬‬ ‫עוד אי’ בדחז”ל (מדרש הנעלם זו”ח ס‪ ):‬דלפי שמשה רבינו ע”ה אמר (שמות‬ ‫לב‪,‬לב) ”מחני נא” לא נזכר שמו בפר’ תצוה‪.‬‬ ‫איסור להוציא פורענות מפיו‬ ‫כ’ בשו”ע הגר”ז (חו”מ הל’ שמירת גו”נ סי”ב) אסור להוציא מפיו דבר פורענות‬ ‫על אדם מישראל‪ ,‬אפילו לומר אילו היה פלוני קיים היה בא לכאן‪ ,‬כי ברית‬ ‫כח הדיבור ללא כוונה‬ ‫כרותה לשפתים‪ .‬ואין לאב ואם לעשות מורא לתינוק בדבר טמא כגון לומר‬ ‫לשון הזוהר (וישלח שם) אפילו דלא אתכוון בה כיון דנפקא מפומיה נטל לה‬ ‫חתול או כלב יקחוהו כי יש מזיקים שלהם שמות כשמות הטמאים ההם ויוכלו‬ ‫ההוא יצר הרע וקטרג בה בשעתא דסכנה‪ ...‬נטיל לה לההיא מלה ההוא שטן‬ ‫להזיק לתינוק בגופו או בנשמתו שברית כרותה לשפתים‪ ,‬וכן בכל כיוצא באלו‬ ‫דאשתכח גבייהו תדיר בבני נשא ועל דא תנינן לעולם לא יפתח בר נש פומיה‬ ‫צריך ליזהר מאד מהרגל הלשון‪[ .‬והביאו בקצש”ע לג]‪ .‬וכן הביא הפר”ח (יו”ד‬ ‫לשטנא בגין דנטיל ההיא מלה וקטרג בה לעילא ותתא‪.‬‬ ‫קטז סק”ט) בשם השל”ה‪.‬‬ ‫ועי’ במהרש”א (כתובות ח‪ ):‬שהדבור גם בדרך הדמיון מעורר את מדת הדין עד‬ ‫וכ’ התוס’ יו”ט בנגעים (פי”ב מ”ה) שהכהן אומר כנגע נראה לי בבית ולא אומר‬ ‫שהשטן מקטרג להיות החוטא מודה בדבר שראוי לכך‪ .‬וכ”כ בפי’ הכותב לעין‬ ‫נגע כדי לא לפתוח פיו לשטן‪.‬‬ ‫יעקב (ברכות יט) שלא יתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר הודאת בע”ד כמאה‬ ‫עדים‪ ,‬ולא נשאר מקום למידת רחמים להאריך אפים‪.‬‬ ‫ועי’ בגמ’ נדרים (מ‪ ).‬רבא יומא קדמאה דחליש אמר להון לא תיגלו לאיניש‬ ‫דלא לתרע מזליה‪ .‬וביאר המהרש”א שהוא כענין שאמרו במו”ק ברית כרותה‬ ‫וכ’ החינוך (רלא) בל”ת לקלל ישראל‪ ,‬דאע”פ שאין בנו כח לדעת באי זה ענין‬ ‫לשפתים ואל יפתח אדם פיו לשטן לומר שהוא חולה‪ .‬וכ’ המהרי”ט (שו”ת ח”ב‬ ‫תנוח הקללה במקולל ואי זה כח בדבור הביאה עליו‪ ,‬ידענו דרך כלל מכל בני‬ ‫אה”ע יד) שחז”ל קראו לצרעת בשם ’דבר אחר’ כי החולי נתעב אפילו להזכירו‬ ‫העולם שחוששין לקללות‪ ,‬שגם קללת הדיוט תעשה רושם במקולל ותדביק‬ ‫על דל שפתיו‪ .‬וכ”כ בבן יהוידע (ב”ק צב‪ ):‬דכיון שבכל”ש לכן נזהרו רבותינו‬ ‫בו המארה והצער‪ .‬וכעין ענין זה אז”ל ברית כרותה לשפתים‪ ,‬כלומר שיש כח‬ ‫ז”ל להזכיר הצרעת בשם דבר אחר דאמרו ’קשה לדבר אחר’ (שבת קכט‪ ):‬ולא‬ ‫בדברי פי אדם‪.‬‬ ‫אמרו ’קשה לצרעת’ ולכן יזכירו הסומא בשם סגי נהור‪.‬‬ ‫והר”מ ריקאנטי (פר’ בראשית ד‪,‬א) הביא מפדר”א (פי”ג) דאי’ משל למה הדבר‬ ‫כ’ הלבוש (סי קלג) לגבי קדיש יתום דמפני שתקנוהו ליתומים ”אין נוהגין‬ ‫דומה לאדם שיש לו רוח רעה‪ ,‬כל מעשים שהוא עושה וכל הדברים שהוא‬ ‫לאומרו כלל מי שיש לו אב או אם‪ ,‬שמא יקפידו משום אל יפתח אדם פיו לשטן‬ ‫מדבר אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שיש עליו וכו’‪ .‬וכ’ על זה‪ ,‬ומזה המאמר‬ ‫ויאמרו אתה מקוה למיתתינו”‪ .‬וכ’ בזה בשו”ת פרי השדה (ח”ד סי’ צב‪ ,‬מובא‬ ‫תבין מה שתמצא בדברי רז”ל ניבא ולא ידע מה ניבא‪ ,‬וברית כרותה לשפתים‪,‬‬ ‫בצי”א ח”ז מט) שכיון שכבר נהגו שרק האבלים אומרים קדיש א”כ יש קפידא‬ ‫אל יפתח אדם פיו לשטן‪ ,‬רוצה לומר ישמר שלא ידבר השטן בפיו‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫שלא לומר קדיש מי שיש לו או”א‪ ,‬משום מי שדרך הרואים לשאול מפני מה‬ ‫יקרה לאדם שמלאך טוב או שטן משים דבר בפיו והוא אינו מרגיש‪.‬‬ ‫אומר קדיש ואומרים עליו זה כבר מת אביו‪ ,‬ועלול להזיק לאביו שיאמרו שכבר‬ ‫כ’ בקובץ שעורים (כתובות רח) דהנה בכל מקום שמצינו שברכות וקללות‬ ‫מת שברית כרותה לשפתים‪.‬‬ ‫של צדיקים מתקיימות‪ ,‬הוא כי רצון יראיו יעשה‪ ,‬אבל במקום שהיה כשגגה‬ ‫היוצאת מלפני השליט‪ ,‬אינו מטעם זה שהרי אין זה רצונו‪ .‬אלא מוכח שהדיבור‬ ‫של פה קדוש פועל בטבע גם ללא כוונה‪ ,‬כמו הגרזן החוצב בטבעו גם בלא כונה‪,‬‬ ‫גזירת העתיד לבא‬ ‫כך גם דיבור האדם‪ ,‬אלא שאם טימא שפתיו בדיבורים אסורים הוחלש כוחן‪,‬‬ ‫אי’ בגמ’ (סוטה יב‪ ):‬עה”פ ”והנה נער בוכה”‪ ,‬שכאשר יוכבד הניחה את משה‬ ‫כמו סכין שהחליד שאינו חותך‪.‬‬ ‫בתיבה‪,‬‬ ‫”מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה אמרה ”‪ .‬וכ’ ע”ז הבן יהוידע‬ ‫אל יפתח פה לשטן וברית כרותה‬ ‫דהואיל והוציאה מפיה מילין אלו שאמרה שמא לא אזכה לחופתו ברית כרותה‬ ‫לשפתים ולא ראתה בחופתו כי נשא אשה במדין‪.‬‬ ‫בתוס’ מו”ק (שם) מבואר שהוא ענין אחד עם פתיחת פה לשטן‪ ,‬שהק’ מה‬ ‫הראיה מאברהם‪ ,‬דלמא מדה טובה מרובה‪ ,‬והוה ליה לאתויי הא דאמר עולא‬ ‫כ’ הר”ח פלאג’י בשו”ת חיים ביד (סי’ ע) לגבי קריאת ממזר בשם רשע‪ ,‬דמה‬ ‫בעלמא (ברכות יט‪ ).‬לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן‪ .‬וכ”כ הר”ן שם ברית‬ ‫מקום לכנותו בשם רשע שיהיה ח”ו ברית כרותה לשפתים להיות רשע‪,‬‬ ‫כרותה לשפתים כענין אל יפתח אדם פיו לשטן‪[ .‬וכ”מ בספר חסידים (סי’ תעט)‬ ‫וחוששני מחטאת משום איסור ולפני עור לא תתן מכשול שגורם ע”י קריאתו‬ ‫שכ’ ברית כרותה לשפתים לכך אל יפתח אדם פיו לשטן]‪.‬‬ ‫בשם זה שיהיה רשע ויחטא‪.‬‬ ‫אך המהרש”א (ח”א) בא ליישב הקו’ דהם ב’ עניינים דההיא דאל יפתח פיו‬ ‫בשו”ת הלכות קטנות ח”ב סי’ סג‪ ,‬נקט שאין ראוי להתעטף כאבל‪ ,‬שאם‬ ‫לשטן איירי כשהאומר כלל את עצמו באותו פורענות ורעה‪ ,‬והוא כמ”ש‬ ‫ברית כרותה לשפתים אפשר גם לעושה מעשה‪ .‬ועי’ בלשון החינוך‬ ‫בעין יעקב שלא יתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר הודאת בע”ד‬ ‫(מצוה רלא)‪” ,‬שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו‬ ‫כמאה עדים דמי‪ ,‬משא”כ ברית כרותה לשפתיים שהיא‬ ‫שמנענו מהזיק להם במעשה”‪.‬‬ ‫שער‬ ‫תגובות‬ ‫של תורה‬ ‫מלחמתה‬ ‫בפיו‬ ‫תורה‬ ‫של‬‫שער‬ ‫תפילתו‬ ‫שגורה‬ ‫מלחמתה‬‫במעלת‬ ‫פנינים‬ ‫הרב אלקנה גלעזר‬ ‫לגליון תתע”א פר’ בראשית ‪ -‬אשר יצר‬ ‫שנינו בברכות סוף פ”ה המתפלל וטעה סימן רע לו‪ ,‬ואם‬ ‫במש”כ להוכיח דאפשר לברך כל היום ‘אשר יצר’‬ ‫מליבא דעומקא‬ ‫ש”צ סימןמ רע לשולחיו‪ ,‬ובפשוט היינו סימן משמיא‪.‬‬ ‫והבאתי את דעת הלבוש כמקור לזה (בין שאר‬ ‫אמנם מצינו פירוש מחודש זה‪ ,‬בדברי רש”י בתענית‬ ‫טו ע”א‪ ,‬אהא דתנן מורידין לפני התיבה זקן ורגיל‪ ,‬פי’‬ ‫הפוסקים)‪ ,‬יש להעיר ולהוסיף בזה דהמשנ”ב סי’ ד‬ ‫מילי דנזיקין‬ ‫רש”י רגיל להתפלל ותפילתו שגורה בפיו ולא יטעה‬ ‫ס”ק ג הביא דעת הלבוש דאם השתין בלילה יוכל לברך‬ ‫אמרו חז”ל (ב”ק ל‪ ).‬האי מאן דבעי‬ ‫שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו‪ .‬והנה שם לא שייך‬ ‫ביום‪ ,‬אולם השאיר זאת ב’צ”ע לדינא’ ומקורו מהפמ”ג‬ ‫למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין‪,‬‬ ‫לומר שאנחנו נעמיד ש”צ רגיל בתפילה כדי שלא יהיה‬ ‫[שם א”א ס”קב] ולא ביאר ספקו‪ ,‬ויש לתמוה טובא‬ ‫ונראה בס”ד שכיון שברית כרותה‬ ‫סימן משמים‪ ,‬וחזינן דפירש ’סימן רע’ היינו סיבה שלא‬ ‫הלא בעצמו נקט שאפשר לברך אחרי זמן רב כמדובר‬ ‫תתקבל התפילה‪[ .‬ואשכחן שלשון ’סימן’ מתפרשת‬ ‫לשפתים דאיכא מילי שהאדם מוציא‬ ‫ונמצאו פסקי המשנ”ב והפמ”ג סותרים זא”ז ולא‬ ‫כסיבה‪ ,‬בב”ב קמא ע”א ‪ -‬בת תחילה סימן יפה לבנים‪,‬‬ ‫מצאתי כעת מי שעמד בזה וצע”ג‪ .‬ולכאו’ הבאור בזה‪,‬‬ ‫מפיו בשגגה ועושין נזק גדול וכמו‬ ‫דאי’ בגמ’ (כתובות סב ומו”ק יח)‬ ‫דמרביא לאחהא]‪.‬‬ ‫דאכן הפמ”ג נקט שזמן הברכה ‘כל היום’ אלא שאכתי‬ ‫שמתו מחמת כן‪ ,‬נמצא שדיבורים‬ ‫ועפ”י זה כתב הלבוש בהל’ ר”ה טעם מחודש ביותר‬ ‫איכא לספוקי בזה האם אפשר לברך גם למחרת‪ ,‬דמחד‬ ‫במה שנוהגין לתת לבעל תוקע עליה לתורה‪ ,‬שע”י‬ ‫גיסא ההנאה נמשכת שהגוף מתפקד ואיכא לברוכי‬ ‫עושין נזקין הרבה‪ ,‬והמדבר שאינו‬ ‫דברי התורה שהם משמחי לב‪ ,‬יהיה בשמחה בשעת‬ ‫אולם מאידך גיסא אפשר שחז”ל הגבילו ב’ימים’ את זמן‬ ‫מדקדק בדיבור שמוציא מפיו גורם‬ ‫התקיעות ולא יתבלבל‪ ,‬מפני שש”צ שטעה סימן רע‬ ‫הברכה דבחלוף היום כבר לא ניכר השבח הגם שיש כאן‬ ‫להרוג בני אדם בשבט פיו‪ ,‬ולזה‬ ‫לשולחיו‪ ,‬ומייתי לגדברי רש”י הנ”ל‪[ .‬ויש כאן חידוש‬ ‫הנאה‪ ,‬דאי לא תימא הכי לו יצויר שעבר שבוע וכד’ בלי‬ ‫אמר ִִל ַיַקֵּיֵ ם אזהרה שהזהירו חכמים‬ ‫נוסף שגם התקיעות נחשבות כדיבור לענין זה]‪.‬‬ ‫שהתפנה מהפעם האחרונה אטו יוכל לברך‪ ,‬מסתברא‬ ‫’במילי דנזיקין’ כלומר בדיבורים‬ ‫אמנם יש לתמוה טובא דבמתני’ ברכות מייתי עלה הא‬ ‫שחז”ל קבעו גבול בזה משום שיסוד הברכה הוא ‘שבח’‬ ‫שיוצא מהם נזק שיתן דעתו בהם‬ ‫דרבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה‬ ‫וזה צ”ל ניכר‪ ,‬ונראה דבזה גופא נסתפק הפמ”ג (דלא‬ ‫חי וזה מת וכו’‪ ,‬אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא‬ ‫שלא יכשל ויגרום נזק ח”ו‪.‬‬ ‫כלבוש דנקט דמהני) והשאיר בצ”ע לדינא ונגרר אחריו‬ ‫מקובל ואם לאון יודע אני שהוא מטורף‪ .‬ובשלמא אם‬ ‫בן יהוידע (ב”ק ל‪,‬א)‬ ‫המשנ”ב ואין בזה שום סתירה לאמור שבאותו היום‬ ‫סימן רע היינו סימן משמיא‪ ,‬ניחא שידע שזה מת‪ ,‬אבל‬ ‫לעולם מברך כל היום דבכה”ג ניכר השבח ומיושבים‬ ‫אם הוא רק סיבה שלא תקובל התפילה איך ידע שודאי‬ ‫כחומר פסקי הפמ”ג והמשנ”ב‪[ .‬ולפ”ז נתעוררתי במי‬ ‫חיים למוציאיהם‬ ‫מת‪ ,‬ושמא בלא תפילה זו יחיה‪ .‬וצע”ג‪.‬‬ ‫שנפנה רגע קודם עלות השחר‪ ,‬האם יוכל לברך לאח”כ‬ ‫צריך להרים קול בלימודו שע”י‬ ‫או דילמא נימא לא פלוג וצל”ע בזה]‪.‬‬ ‫כך תלמודו מתקיים‪ ,‬שכן ברית‬ ‫לע”נ זקני ר’ פנחס ב”ר אברהם ז”ל‬ ‫הרב יוסף קאופמן‬ ‫כרותה לשפתים‪ ,‬כמ”ש כי חיים הם‬ ‫למוצאיהם‪ ,‬למוציאיהם בפה‪.‬‬ ‫לגליון תתע”ב פר’ נח ‪ -‬גניבה וגזילה‬ ‫הריעב”ץ (לחם שמים אבות ו‪,‬ו)‬ ‫בדבריו הנפלאים של הרב שלמה זלמן כהן יש לדון‬ ‫המשך מעמ’ ‪:1‬‬ ‫מכמה פנים‪ ,‬חדא‪ ,‬דגזל עכו”ם הוי לאו הבא מכלל עשה‬ ‫מלאך נוטל הדבר מפיו‬ ‫ברית כרותה לכח הדיבור‬ ‫(ב”ק קי”ג) ולאו הבא מכלל עשה הוי עשה (מכות י”ח)‪,‬‬ ‫הלוא ידעת וגם שמעת כי יש אנשים‬ ‫וי”א שאין מצות עשה דוחה איסור עשה (שאג”א ל”ג)‪.‬‬ ‫הברית הזו שבין הנשמה לגוף יכולה להיות מושפעת‬ ‫שמזל תולדותם להיות עיניהם‬ ‫והיה אפשר לומר דרש”י נקט שדוחה בכה”ג כדעת‬ ‫מאד מהגוף אצל אנשים בעלי חומר ומושפעת‬ ‫ולשונם רע‪ ...‬אף אתה אל תתמה על‬ ‫ומשפיעה מאד אצל אנשים בעלי צורה‪ .‬ככל שהאדם‬ ‫הרשב”א (כתובות מ’)‪ ,‬אולם משמעות דברי רש”י (שם‬ ‫ד”ה ונדחה) כשאג”א‪ ,‬וגם אי”ז מיישב המעשה עם‬ ‫אלו כי יש אנשים שמזל תולדותם‬ ‫הא שולט יותר ומנהיג הרי שכל מילה שלו יכולה‬ ‫עשו‪ .‬אך י”ל דהקרא הוי גילוי דהוי בכלל “לא תגזול”‬ ‫להיות פותרי חלומות ויתקיים בין‬ ‫לשנות ולחרוץ גורל ככתוב (קהלת י‪ ,‬ה)‪ֵ” ,‬יֵ ׁש ָָר ָָעה‬ ‫והוי לאו‪ .‬אמנם עוד יל”ע שאי”ז בעידניה‪ ,‬וי”ל על פי‬ ‫לרעה בין לטובה‪ ,‬ובלבד שיהיה‬ ‫ָָר ִִא ִיִתי ַַּת ַַחת ַַה ָָּׁש� ֶֶמׁש ִּכִ ְְׁשָגָ ָגָ ה ֶֶׁשֹּי ָָֹצא ִִמ ִִּל ְְפֵנֵ י ַַה ַַּׁש� ִִּליט” דומה‬ ‫מש”כ התוס’ (שם ל‪ .‬ד”ה הא) דפסול מצה”ב הינו רק‬ ‫לפי הענין ובר הדיא היה מהם‪ ,‬ולא‬ ‫הוא לשליט שהוציא דבר שגגה מפיו שוגג ואי אפשר‬ ‫אם בשעת המצוה עוברים את העבירה‪ ,‬וא”כ ממנ”פ אין‬ ‫נתקיימו הפתרונים בזכותו רק‬ ‫לחזור (‪-‬רש”י)‪ .‬וכך בדיבורו של יעקב אבינו‪” ,‬עם אשר‬ ‫פסול מצה”ב‪ ,‬דכלפי מה שעובר עבירה קודם המצוה‬ ‫תמצא את אלהיך לא יחיה”‪ ,‬ואמרו על כך במדרש (ב”ר‬ ‫במזלו‪.‬‬ ‫עד‪,‬ט)‪ ,‬הוה כן כשגגה היוצאה מלפני השליט”‪.‬‬ ‫אין לפסול כדברי התוס’‪ ,‬וכלפי מה שעובר את העבירה‬ ‫ועוד שאלתי‪ ,‬אם כן למה צריך לומר‬ ‫בשעת המצוה אין לפסול משום דעדל”ת וליכא עבירה‪,‬‬ ‫בכח הדיבור‪ ,‬ההנהגה והשליטה נמצא המקום בו‬ ‫חלומו למאן דרחים ליה‪ .‬והשיבו‪:‬‬ ‫מתחברים שמים וארץ‪ ,‬הסודות עם הגלויות‪ ,‬הנשמה‬ ‫אלא שזה היה מיישב רק לגבי גזל ההדסים מהעכו”ם‬ ‫לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן‬ ‫ולא לגבי המעשה עם עשו‪ ,‬ובאמת שגם לגבי גזל‬ ‫והגוף‪ .‬כאן נמצא הסוד של מילה ללא כוונה שיש‬ ‫וצריך לפתור טוב ההוא דרחים ליה‬ ‫בכחה להרוג או לברך‪ .‬גם הראשונים אמרו שהסוד‬ ‫ההדסים אי”ז מיישב דקאתינן בדעת רש”י ומדבריו‬ ‫(שם ע”ב סוד”ה וקרקע) משמע דלא כתוס’‪ .‬ועוד‬ ‫משום מלאך העומד לימינו שנוטל‬ ‫נמצא כברית כרותה‪ ,‬ואין לנו דרך טבעית לבארה כולה‪.‬‬ ‫הדבר מפיו של פותר וחוטף אותו‬ ‫כמו שהשיב הרשב”א על השאלה איך יש כח לפתרון‬ ‫יל”ע דלגבי הסוחרים אפשר לקיים שניהם ע”י שיעשו‬ ‫ואומר אמן כן יהיה‪ ,‬ואם הוא דסאני‬ ‫חלומות שהולך אחרי הפה‪ ,‬וז”ל (שו”ת ח”א סימן תח)‪:‬‬ ‫מה שהורה ר”ה‪ ,‬ולגבי המעשה עם עשו אפשר לקיים‬ ‫”אלה הם סגולות או דברים נעלמים שלא נתבארה‬ ‫שניהם ע”י שיקח מההפקר‪ .‬ועוד יל”ע דלכאורה מה‬ ‫ליה פותח פיו לרעה ההוא שעומד‬ ‫לנו עתה סבותם‪ .‬והיא שאמרו ’ברית כרותה לשפתים’‬ ‫שזה שגזל עכו”ם הינו רק מחמת לתא דגזלן וזה עבירה‬ ‫לשמאלו חוטף הדבר ואומר אמן ועל‬ ‫(מו”ק יח‪,‬א)‪ .‬ואמרו ’הוה כשגגה היוצאה מלפני השליט‬ ‫לשמים ולא גם מחמת לתא דהפסד הנגזל הינו משום‬ ‫סיבה נעשה מה שנעשה הן לטוב הן‬ ‫ונח נפשיה דיהודה’ (כתובות סב‪,‬ב) וכאלה רבים וזו היא‬ ‫דהקב”ה התיר ממונם של העכו”ם בשעת מתן תורה‬ ‫לרעה‪.‬‬ ‫האיסור ומניעה בקללה והחפץ הטוב בברכות‪ .‬ואמרו‬ ‫(ב”ק ל”ח וברש”י שם ד”ה מפארן)‪ ,‬דלולא כן למה זה‬ ‫שו”ת מן השמים (סי’ כב)‬ ‫’אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך’ (מגילה טו‪,‬ב)‪ .‬ואם‬ ‫כך‪ ,‬והמעשה עם עשו היה קודם מתן תורה‪ .‬ועוד יל”ע‬ ‫נמשך בזה אחר הטבע מה תזיק הקללה ומה תועיל‬ ‫לפי המבואר ברש”י עצמו בנזיר (סוף דף ס”א‪ ).‬שבני נח‬ ‫הברכה‪ .‬יקללו המה והשם יברך‪ .‬ואמרו ’אל יפתח אדם‬ ‫לא נצטוו במצות כיבוד אב ואם‪ ,‬א”כ אפילו שעשו היה‬ ‫פיו לשטן’ (ברכות יט‪,‬א) היש מגיד טעם בזה בכל חכמי‬ ‫רצה לקיים מצות כיבוד אב מ”מ לא היה בזה דין דחיה‬ ‫נושאי הגליונות הבאים אי"ה‬ ‫הטבע לסגולת כוחה של האבן השואבת (המגנט)‪,‬‬ ‫של עדל”ת‪[ ,‬והן אמנם יש שנקטו שהפירוש עמ”ס נזיר‬ ‫וכך פתרון החלומות כאחד מהם”‪ .‬כי הסוד‬ ‫אינו מדברי רש”י [וי”א דב”נ מצווים בכיבוד או”א] מ”מ‬ ‫של הדיבור הוא הסוד של האדם‬ ‫יש שהוכיחו מדברי הראשונים שנקטו שזה‬ ‫חיי שרה ‪ -‬בירורי שידוכים‬ ‫עצמו ‪ -‬צלם האלקים!‬ ‫פירושו של רש”י‪ ,‬ואכמ”ל]‪.‬‬ ‫תולדות ‪ -‬עשו שונא ליעקב‬ ‫הרב חיים יצחק ויזל‬ ‫ויצא ‪ -‬תפילה בלשון ארמי‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים]‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה‬ ‫יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫בנדרים פלוס – עומקא דפרשה‬ ‫[‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫או בנדרים פון ‪ 03-76-30-585‬שלוחה ‪74‬‬