gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: נועם ורצון · Noyam Verutzoin

שבוע: וירא (2026-10-26)

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ג׵יון‬ ‫נועם ורצון‬ ‫פט‪ --‬נח‬ ‫וירא‬ ‫גליוןצא‬ ‫גליון‬ ‫שיחות ומאמרים ממו"ר המשפיע‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫נאמנות‬ ‫פתח להם נועם ורצון‬ ‫לפתוח שערי רצונך‬ ‫שערים בתורת החסידות‬ ‫בהבנה בהירה ובנפש האדם‬ ‫גליון זה נדבת ידידנו עוז‬ ‫המוסר נפשו בלו"נ לחבורתנו‬ ‫הקדושה‬ ‫©‬ ‫הרה"ח המפואר‬ ‫כל הזכיות שמורות‬ ‫רבי יואל כ"ץ שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫מכון נועם ורצון‬ ‫באירוסי בנו החתן משה יחזקאל ני"ו‬ ‫רחוב רבי יהושע ‪ ,12‬בית שמש‬ ‫איימיל‪w5187272@gmail.com :‬‬ ‫להצלחת ידידנו עוז‬ ‫הרה"ח המפואר‬ ‫לקבלת גליונות באיימיל‬ ‫יעקב יואל אליעזר בן שפרינצא‬ ‫‪w5187272@gmail.com‬‬ ‫פערל ובני ביתו שיחיו‬ ‫ניתן לשמוע כל שיעורי הרב‬ ‫באתר קול הלשון‬ ‫מספר ישיר‬ ‫ארץ ישראל‪073.2951207 :‬‬ ‫ארצות הברית‪646.5134509 :‬‬ ‫בקול נועם ורצון‪718.4007221 :‬‬ ‫ובאתר תורה אני טיים‬ ‫עימוד‪:‬‬ ‫ש"ס ‪053.3177225 -‬‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות לטלפון ‪0556781410‬‬ ‫אדרת ‪050.4107439 -‬‬ ‫כמו כן אפשר לתרום להוצאות הגליון בנדרים פלוס‬ ‫נועם ורצון ‪ -‬בית שמש (ע"ר)‬ ‫|א‬ ‫נאמנות‬ ‫נאמנות‬ ‫פרק א‬ ‫‪ íåé‬מעונן רגיל מימות החורף‪ ,‬השמש מכוסה בעננים וקרניה אינם מצליחים לחדור‬ ‫אותם‪ ,‬צבע האפור של השמים נוטע שרשיו גם בנפש האדם‪ ,‬כל אחד מסתגר‬ ‫בביתו מחמת הקור והגשמים‪ ,‬ובזמן זה יושב לו יהודי ותחושת בדידות מקפת אותו‬ ‫ונותנת בו אותתיה‪ ,‬אף אחד לא מתקשר לשאול בשלומו‪ ,‬המזג אויר בחוץ אינו‬ ‫מאפשר לפגוש חברים‪ ,‬גם לאכול בכדי להרגיע רגשות בדידותו אינו עולה יפה‪,‬‬ ‫שבע הוא מאכילות הקודמות ביום זה‪ ,‬אין חדשות מיוחדות בעולם שיסייע לו‬ ‫להסיח קצת את הדעת‪ ,‬מוצא את עצמו לבד‪ ,‬ומרגיש שבעצם הוא מיותר בעולם‪,‬‬ ‫אף אחד אינו נאמן לו‪ ,‬ובודד הוא בעולמו‪ ,‬ומוצא את עצמו מרים טלפון לאחיו‬ ‫או לאביו או לבניו מעשה שכבר לא עשה זמן רב‪ ,‬בלית ברירה פונה לקרוביו‬ ‫הנאמנים שלא יעשו עימו חשבונות מדוע נזכר רק עכשיו בהם‪.‬‬ ‫נאמנות‬ ‫‪ òáè‬האדם להתאונן על מצבו‪ ,‬אם זה בעולמו הרוחני בעבודת קונו‪ ,‬אם זה במצבו‬ ‫הגשמי בחסרון בבני חיי מזוני‪ ,‬ומכיון ששקוע להשלים את החסר‪ ,‬יתכן שאינו‬ ‫שם לב לנקודה העיקרית הנצרכת לאדם‪ ,‬והוא 'נאמנות'‪.‬‬ ‫‪ êøåöä‬הכי גדול של האדם הוא 'נאמנות'‪ ,‬אם מצד הוריו‪ ,‬או מאשתו ושאר קרוביו‪,‬‬ ‫ויתכן גם מידיד נאמן‪ ,‬כאשר נחסר לאדם נקודה זו‪ ,‬יתכן שיאבד טעם‬ ‫החיים‪ ,‬ואינו מכיר עד כמה הוא צריך להודות לה' על נקודת נאמנות שהוא מקבל‬ ‫מאחד מקרוביו או חבריו‪ ,‬ובפרט מהקב"ה‪.‬‬ ‫בדידות‬ ‫‪ åîë‬שנאמנות הוא יסוד נצרך לחיותו של האדם‪ ,‬הרי שהקושי הנפשי הכי גדול‬ ‫של האדם עלי אדמות הוא 'הבדידות'‪ .‬יסוד זה נכתב בתורה תיכף ביצירת‬ ‫פרק א‬ ‫ב|‬ ‫האדם )בראשית ב יח( "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"‪ .‬גם ירמיהו‬ ‫הנביא פותח את קינתו בתיאור עומק הכאב של חורבן ירושלים והמקדש ב"איכה‬ ‫ישבה בדד"‪ ,‬תחושת הבדידות היא טעם מיתה‪ ,‬וכדברי הגמרא )תענית כג‪' (.‬או חברותא‬ ‫או מיתותא'‪.‬‬ ‫‪ åäæ‬פשר טבע האדם ובפרט בזמנינו אנו לשוחח עם חבר‪ ,‬או להכניס משהו בפיו‪,‬‬ ‫ולאו דווקא משום שהוא רעב‪ ,‬כמו כן הצורך לשמוע חדשות‪ ,‬כי כל אלו‬ ‫מועילים לו להסיח דעתו שלא ימצא את עצמו לבד‪ .‬היסח הדעת בדברים זוטרים‬ ‫הם חיי שעה‪ ,‬אמנם אינם יכולים למלאות חסרון הנפש‪ ,‬שהרי הם בעצמם חסרי‬ ‫השלימות‪ ,‬ובהכרח שאין בכוחם להשביע נפש שוקקה‪.‬‬ ‫÷‪ éùå‬זה אופף לפעמים גם לאנשים מוצלחים שרבים פוסחים על דלתם‪ ,‬בתוך‬ ‫תוכם חשים נקודת בדידות‪ ,‬אין להם שותף נאמן לחיים‪ ,‬אם זה בתורה או‬ ‫עבודה או אפילו בעניני דעלמא‪.‬‬ ‫ה' בדד ינחנו‬ ‫‪ íâä‬שקושי הבדידות קיימת בכל בר אנוש‪ ,‬מכל מקום עיקר הקושי הוא בנפשות‬ ‫ישראל‪ .‬עומק תחושת הבדידות נובע מצפיה להתמלאות בדבר אמיתי האמור‬ ‫להשלימו‪ ,‬דוגמת החתן הנשלם על ידי הכלה שנשמה אחת להם וכל אחד נחשב‬ ‫לחצי מבלעדי השני‪ ,‬ועל כן בשמחת נישואין מברכים 'יוצר האדם'‪ ,‬וכמו כן נצרך‬ ‫האדם לחבר נאמן משורש נשמתו בכדי שישלימו ‪ ,à‬או הרגשת שייכות לקהילה‬ ‫מסוימת‪ ,‬ובכללות יותר תחושת השייכות לכלל ישראל‪ ,‬כי אינו יכול לסבול שהוא‬ ‫בודד בערבה‪.‬‬ ‫‪ íåù‬דבר אינו יכול להפיג תחושת הבדידות של האדם‪ ,‬כי אם הקב"ה בכבודו‬ ‫ובעצמו‪ ,‬מכיון שנפשו של איש הישראלי חלק אלוקי ממעל ממש‪ ,‬לכן רק‬ ‫הקב"ה יכול להפיג בדידותו‪ ,‬כנאמר )דברים לב יב( "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר"‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫באו ונתוועדו יחד ושניהם דבקו יחדיו באהבה‬ ‫‪ à‬ראה נועם אלימלך )‪ :(éçéå‬ואיתא בספרים‬ ‫רבה‪ .‬והטעם מחמת שהיו שכנים זה אצל זה‬ ‫הטעם שאנו רואים שלפעמים באים שני בני‬ ‫בישיבתם בגן עדן יחד ועתה בבואם להדדי‬ ‫אדם ואוהבים זה את זה מאוד גם שלא היו‬ ‫נתעורר בהם אהבה הישנה שהיה בהם בגן עדן‪.‬‬ ‫מכירים זה את זה מקודם כי אם עתה מקרוב‬ ‫|ג‬ ‫נאמנות‬ ‫‪ íðîà‬מאידך אנו רואים שהאדם מפיג בדידותו בקשר נאמן עם זה אם אשתו או‬ ‫עם אביו או אם ידיד נאמן‪ ,‬ומוצא מרגוע לנפשו בשהות עמהם בצוותא‪,‬‬ ‫המענה על כך‪ ,‬כי אור ה' מתלבש באהבה זו של איש ואשה אב ובן וכן חברי‬ ‫אמת‪ ,‬ועל כן יפה כוחם להפיג בדידותו של איש הישראלי‪.‬‬ ‫אהבה – אחד‬ ‫‪ .øåàéá‬אהבה בגמטרי' אחד‪ ,‬ולא בכדי‪ ,‬שורש האהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר‬ ‫נובע מהרגשת האחדות‪ ,‬מהות האחדות האמיתית היא רק בחיק הבורא‪,‬‬ ‫ועל כן סיבת אהבת היהודי את הקב"ה הוא מכיון שאחודים הם‪ ,‬והיא כאהבה‬ ‫טבעית‪ ,‬אהבה עצמית‪ ,‬וכן הלביש הקב"ה אור יחודו ואחדותו יתברך בגדרי הנפש‬ ‫הישראלית באופנים שונים דוגמת קשר בין איש לאשתו ובין אב ובן ובין איש‬ ‫לרעהו‪ ,‬ומשם נובע האהבה הטבעית ביניהם ‪.á‬‬ ‫‪ ùøåù‬תיבת 'נאמנות' בלשון הקודש נגזרת היא מלשון 'אמונה'‪ ,‬קשר בלתי מוגבל‬ ‫ומורכב‪ ,‬למעלה מטעם ודעת‪ ,‬כי אחודים המה‪ ,‬ועל כן שורש סיבת הבדידות‬ ‫כאשר מרגיש האדם שאין אחד נאמן לו‪ ,‬ולהיפך כאשר אחד נאמן לו‪ ,‬היינו שמרגיש‬ ‫חלק ממנו‪ ,‬שוב יסור מעימו תחושת הבדידות‪.‬‬ ‫חשבונות רבים‬ ‫÷‪ äù‬קצת להגדיר אל נכון מושג נאמנות‪ ,‬כי זה ענין מופשט‪ ,‬בלתי מוגבלת‪ ,‬אמנם‬ ‫הבעל התניא )תורה אור – מגילת אסתר( פותח לנו צוהר במשמעות תיבה זו‪ ,‬ומבאר‪,‬‬ ‫כי היא צורת קשר בלי שום חשבונות‪ ,‬המושג חשבון יכול לבוא רק כאשר יש שני‬ ‫דברים‪ ,‬אבל בדבר אחד לא שייך חשבון‪ ,‬צורת קשר עם חשבונות בין אנשים מורה‬ ‫על הפירוד ואהבה התלויה בדבר‪ ,‬ולכן כל אחד מנסה בכל כוחו להראות כוחתיו‬ ‫ומעלתו‪ ,‬וחושש לאבד ערכו בעיני חבירו‪ ,‬נאמנות הוא הרגשת האחדות הגורם‬ ‫לגילוי טבעיות הנפש‪.‬‬ ‫חושך שבטו שונא בנו‬ ‫‪ ó÷åú‬נקודת האמונה בקשר בינו לבין עצמו‪ ,‬ובינו לבין קונו‪ ,‬יונק האדם בדרך‬ ‫כלל על ידי הוריו ‪ ,â‬משם שואב הוא נקודת הנאמנות‪ ,‬כאשר רואה שהוריו‬ ‫הערות וציונים‬ ‫אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה‬ ‫‪ á‬ראה ספר התניא )‪ :(áì ÷øô‬ולכן נקראו כל‬ ‫בדבר לבדה‪.‬‬ ‫ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה'‬ ‫אחד‪ ,‬רק שהגופים מחולקים‪ .‬ולכן העושים‬ ‫‪ â‬וראה כעין זה בספר החינוך )‪ :(âì äåöî‬משרשי‬ ‫גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות‬ ‫פרק א‬ ‫ד|‬ ‫אוהבים אותו ללא שום תנאי‪ ,‬נחקק בנפשו נקודת הנאמנות גם כן בינו לבין עצמו‪,‬‬ ‫אינו חושש מכשלונות ויכול לסבול עצמו בכל מצב‪ ,‬השכל השואב ידיעות מבחוץ‬ ‫גורם שערכו העצמי נמדד עם אחרים‪ ,‬אמנם אדם שאינו מפריד בין כוחות נפשו‬ ‫לעצם מהותו‪ ,‬ורואה אותם כאחד‪ ,‬מגלה נאמנות לעצמו ושמח בחלקו‪.‬‬ ‫]‪ íàå‬ישאל השואל באם ההורים צריכים לגלות נאמנות לבנם ולקבלו בכל מצב‬ ‫שהוא‪ ,‬כיצד יוכלו לחנכו כראוי‪ .‬המענה‪ ,‬על ההורים מוטל לחנך את בניהם‪,‬‬ ‫ולא זו בלבד אלא גם להענישו לפעמים‪ ,‬אבל הכל מתוך הרגשת נאמנות‪ ,‬נפש‬ ‫הילד מרגשת באם זה נובע מאהבה או מעצבים מתוחים‪ .‬אדרבה‪ ,‬כאשר אין ההורים‬ ‫מענישים אותו ונותנים לו כל מה שחפץ‪ ,‬אזי מרגיש בעומק נפשו כי הוריו אינם‬ ‫מסורים אליו‪ ,‬ולא אכפת להם ממעשיו‪ ,‬ועל זה אמר שלמה המלך )משלי יג כד( "חושך‬ ‫שבטו שונא בנו"‪ .‬וכאשר מייסרו ומחנכו ושם לו מגבלות‪ ,‬אזי מקויים בו המשך‬ ‫הפסוק "ואהבו שחרו מוסר"‪[.‬‬ ‫הוי"ה בדד ינחנו‬ ‫‪ øåîàë‬עיקר ויסוד הנאמנות שואב האדם על ידי קרוביו וידידיו‪ ,‬ומשמש לו כעזר‬ ‫לגלות נקודת נפשו בנאמנות להקב"ה‪ ,‬אמנם גם כאשר אין לו דוגמא חיה‬ ‫על נאמנות‪ ,‬אין זה מונע מלפתח נאמנות להקב"ה בנפש‪ ,‬והוא כאשר יתבונן‬ ‫שהקב"ה אוהב אותו ללא שום תנאי וחשבון‪ ,‬שהרי הקב"ה כל יכול ושלם בתכלית‬ ‫השלימות‪ ,‬וסיבת הבחירה בו הוא מצד חפץ הקב"ה בקשר עצמי עימו‪ ,‬אזי יכול‬ ‫לחקוק בכך מידת הנאמנות גם לעצמו ‪.ã‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל‬ ‫מצוה זו )¯‪ ,(íàå áà ãåáéë‬שראוי לו לאדם שיכיר‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד‬ ‫ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה‪ ,‬ולא יהיה‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬ושהוציאו לאויר העולם וסיפק‬ ‫נבל ומתנכר וכפוי טובה‪ ,‬שזו מידה רעה‬ ‫צרכו כל ימיו וכו'‪.‬‬ ‫ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים‪ .‬ושיתן‬ ‫אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם‪,‬‬ ‫‪ ã‬וראה צדקת הצדיק )‪ :(ãð÷ úåà‬כשם שצריך‬ ‫ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד‬ ‫אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר‬ ‫וכל תועלת שיוכל‪ ,‬כי הם הביאוהו לעולם‪ ,‬גם‬ ‫כך להאמין בעצמו‪ .‬רצה לומר שיש להשם‬ ‫יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו‪ .‬וכשיקבע זאת‬ ‫|ה‬ ‫נאמנות‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ úãå÷ð‬הנאמנות אנו למדים מאבי האומה הישראלית אברהם אבינו‪ ,‬שמסר נפשו‬ ‫להקב"ה באור כשדים‪ ,‬נתנסה בעשרה נסיונות‪ ,‬עסק בתיקון העולם לטעת‬ ‫האמונה בהקב"ה בין יושבי תבל‪ .‬ונשאלת השאלה באיזה תואר היה ראוי להכתיר את‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬אם בתואר 'בעל מסירות נפש'‪ ,‬או 'עובד ה'' וכדו'‪ .‬אכן התורה הק' היא‬ ‫זו המכתרת את אבי האומה הישראלית בתואר 'נאמן' כדכתיב )נחמיה ט ח( "ומצאת את‬ ‫לבבו נאמן לפניך"‪ ,‬מלשון 'אמונה'‪ ,‬כדכתיב )בראשית טו ו( "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" ‪.ä‬‬ ‫‪ ùøåù‬עבודת אברהם אבינו נבע מנאמנות אל הקב"ה‪ .‬מתוך נאמנות לה' מסר‬ ‫נפשו‪ ,‬עמד בעשרה נסיונות‪ ,‬לא עשה חשבונות רבים בעקידת יצחק‪ ,‬כי‬ ‫לכאורה היה יכול להיכנס לחשבון מצד אחד אמר לו הקב"ה "ביצחק ייקרא לך‬ ‫זרע"‪ ,‬ומאידך מצווה מהקב"ה "והעלהו שם לעולה"‪ ,‬נקודת נאמנותו להקב"ה דחק‬ ‫את כל החשבונות רבים בצד‪ ,‬וציית לדבר ה' ללא שום הרהור ופקפוק ‪.å‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫‪ å‬ראה תורף הדברים תורה אור )‪Y øúñà úìâî‬‬ ‫יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין‬ ‫‪ (:èé÷ úåôñåä‬הענין הוא דאנו רואים שכל מי‬ ‫לילה וגו' )‪ (é ã äðåé‬וכחיתו שדה שלאחר‬ ‫שמתחיל בעבודת ה' בעבודה שבלב זו תפלה‬ ‫מיתתם נאבדו ואינם‪ .‬רק צריך להאמין כי‬ ‫אי אפשר לו בלתי אמצעות מדות הגסות‪,‬‬ ‫נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך‬ ‫והוא במה שעושה את עצמו לבחי' יש ודבר‬ ‫מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו‪ .‬וזה‬ ‫מה‪ ,‬שצריך להיות עובד ה' ויש מי שעובד‬ ‫פירוש )‪ (àì ãé úåîù‬ויאמינו בה' ובמשה עבדו‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ומניעת העבודה יצר לו מפני שאינו חפץ‬ ‫פירוש משה רצה לומר כלל ששים ריבוא‬ ‫להיות נפרד כו'‪ ,‬הגם שזהו בחפץ ורצון אמיתי‬ ‫נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהשם‬ ‫שחפץ בקרבת ה' ואינו רוצה להתרחק‪ ,‬מכל‬ ‫יתברך חפץ בהם‪ ,‬וממילא גם כן במשה אשר‬ ‫מקום יש בזה בחי' גסות‪ ,‬כי נחשב בעיניו‬ ‫הוא ממש הם‪.‬‬ ‫לאיזה דבר שבעבודתו יתקרב ויהי' לנחת רוח‬ ‫למעלה ובהיפוך כו'‪ .‬שבכל זה הרי יש מי‬ ‫‪ ä‬אין הכוונה על אמונה שיש בורא לעולם‪,‬‬ ‫שתובע ממנו והוא הנתבע והרי יש טענה‬ ‫שהרי זה נקרא הכרה‪ ,‬וכנאמר בן שלוש‬ ‫ותביעה כו' ויכול לפטור את עצמו כו'‪ .‬אבל‬ ‫הכיר אברהם את בוראו או למ"ד אחר בן‬ ‫באמת אם היה דבוק בה' בתכלית הדביקות‬ ‫ארבעים הכיר את בוראו‪ ,‬ובהכרח שהכוונה‬ ‫האמיתית‪ ,‬הרי אין צריך לטענות וטעמים כלל‬ ‫של והאמין בה' שחי עם הקב"ה בקשר טבעי‬ ‫כי אין בזה טעם‪ ,‬אחר שדבוק הוא בעצמות‬ ‫בלתי מוגבל‪.‬‬ ‫פרק ב‬ ‫ו|‬ ‫וכרות עימו הברית‬ ‫"‪ ïîàð‬לפניך" גרם להמשך הפסוק "וכרות עימו הברית"‪ ,‬הקב"ה מחזיר נאמנות‬ ‫לאברהם אבינו‪' ,‬ברית' מורה על נאמנות קשר עצמי בל ינתק‪ ,‬נקודת הברית‬ ‫הוא כאשר הידידים מרגישים שאחודים הם בנפש בתכלית‪ ,‬ומאידך נפרדים הם‬ ‫בגוף‪ ,‬ועל כך בא הברית לגלות את נקודת היחוד ושום דבר לא יפריד ביניהם‪.‬‬ ‫‪ äøåî‬על כך הברית הראשון בין הקב"ה לאברהם אבינו 'ברית בין הבתרים'‪ ,‬אז‬ ‫הבטיחו הקב"ה על המשך הדורות על ידי יצחק בנו‪ ,‬וכן על ירושת הארץ‪.‬‬ ‫צורת הברית בין הקב"ה לאברהם אבינו‪ ,‬מורה על קשר בעל ינתק‪ ,‬וכדברי רש"י‬ ‫)בראשית טו י( שבזמן זה דרך כורתי ברית שהיו מבתרים בעל חי ועוברים בין שני‬ ‫החצאים להורות שהם כגוף אחד ‪ ,æ‬וכן עברו הקב"ה כביכול ואברהם אבינו בין הבתרים‪.‬‬ ‫‪ úéøáá‬בין הבתרים נתגלה נקודת קשר של אב ובן‪ ,‬בזמן זה נוצר הקשר בין‬ ‫אברהם אבינו עם הקב"ה בקשר של אב ובן‪ ,‬ומכח ברית זה נוצר ענין‬ ‫היחס בין אב ובן בבני ישראל‪ ,‬ונתגלה ענין הירושה‪ ,‬ועל כן זכו בני ישראל בארץ‬ ‫ישראל מכח ירושת אברהם אבינו‪ ,‬כי הרי הברית בא כמענה על שאלת אברהם‬ ‫אבינו "במה אדע כי אירשנה"‪.‬‬ ‫ברית מילה‬ ‫‪ úéøá‬נוסף כרת הקב"ה עם אברהם אבינו בהיותו בן תשעים ותשע שנים‪ ,‬כאשר‬ ‫נצטווה על המילה‪ .‬ולכאורה יש לתמוה‪ ,‬הרי כבר כרתו ברית בין הבתרים‪,‬‬ ‫ומדוע נצטוה על המילה בגופו‪ .‬המענה על כך‪ ,‬הברית הראשון היה על הקשר של‬ ‫אב ובן בין אברהם אבינו להקב"ה‪ ,‬אמנם הגם שקשר של אב ובן הוא קשר עצמי‪,‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫מלבדו כו'‪ ,‬וזהו לפניך כו'‪ ,‬וכאשר לבבו נאמן‬ ‫אלקות דאין לפניו בחי' נפרד לעצמו כלל כי‬ ‫בלא טעמים אז וכרות עמו הברית‪.‬‬ ‫אין עוד מלבדו כתיב‪ ,‬ולא יש מי שחייב‬ ‫שצריך לפרוע כו' ולא שייך ענין טענה‬ ‫‪ æ‬ראה לשונו‪ :‬ודרך כורתי ברית לחלק בהמה‬ ‫ותביעה כלל‪ ,‬אלא רק אחד פשוט בלבד ואין‬ ‫ולעבור בין בתריה כמה שנאמר להלן )‪'éîøé‬‬ ‫דבר זולתו כלל‪ .‬וכענין שמצינו באברהם‬ ‫‪ (ãì‬העוברים בין בתרי העגל‪ .‬וראה ליקוטי‬ ‫שהיה לבבו נאמן לפני ה' וכמ"ש ומצאת את‬ ‫תורה )‪ :(íúà ä"ã íéáöð‬ולכן נק' בלשון כריתת‬ ‫לבבו נאמן לפניך כו' פי' לבב נאמן שאינו‬ ‫ברית‪ ,‬כמ"ש אשר כרתו את העגל ויעברו בין‬ ‫בכלל בחי' נפרד כלל להיות בב' לבבות יצ"ט‬ ‫בתריו‪ ,‬כלומר להיות שניהם עוברים בתוך גוף‬ ‫ויצה"ר‪ ,‬אלא רק לב אחד ורצון אחד פשוט‪,‬‬ ‫אחד להיות לאחדים‪.‬‬ ‫ולא שייך ענין טענה ותביעה כי אין עוד‬ ‫|ז‬ ‫נאמנות‬ ‫מכל מקום האב והבן אינם משתפים כל חייהם ביחד‪ ,‬נעלה על כך היחוד של איש‬ ‫ואשה שמאוחדים מכל צד ופינה ומשתפים חייהם ביחד‪ ,‬ועל כן נצטוה אברהם על‬ ‫ברית מילה‪ ,‬לגלות נקודת יחוד זה כחתן וכלה‪.‬‬ ‫וירא אליו ה'‬ ‫‪ úåðîàð‬אמיתית בין שני ידידים הוא רק כאשר מתגלה משני הצדדים‪ ,‬באם אחד‬ ‫מגלה כל ליבו לחבירו ומשתף אותו בכל מעברי חייו‪ ,‬והשני רק מקשיב‬ ‫לכל תהלוכי חייו‪ ,‬ואינו משתף את חבירו במעברי נפשו‪ ,‬בידוע שהאהבה והנאמנות‬ ‫הוא רק מצד אחד‪ ,‬היינו‪ ,‬הוא נאמן לחבירו אבל חבירו אינו נאמן לו‪ ,‬קשר אמיתי‬ ‫אמור להתגלות בשלימות בין שני הצדדים כמובן כל אחד לפי רוחו ונפשו ‪.ç‬‬ ‫‪ ìòå‬כן כאשר אברהם אבינו מל עצמו בגיל זקנה וגילה שוב נאמנות להקב"ה‪ ,‬אזי‬ ‫נתגלה אליו ה' הקב"ה מגלה נאמנות לאברהם אבינו ונתגלה אליו בשלימות‪,‬‬ ‫כנאמר "וירא אליו ה'"‪ .‬ובכך בא לידי ביטוי הנאמנות של הקב"ה לאברהם‪.‬‬ ‫משפט כורתי ברית‬ ‫‪ ïëå‬איתא בספורנו )בראשית יח א( כי הסיבה שנתגלה הקב"ה אל אברהם היה כדרך‬ ‫הידידים הבאים לבקר זה את זה לאחר כריתת ברית‪ ,‬ונעתיק לשונו‪ :‬וירא אליו‬ ‫ה' באלוני ממרא‪ .‬כי שם נמול אברהם אז וכל ביתו נמולו אתו‪ ,‬שם הופיע האל‬ ‫יתברך שכינתו לעמו בברית כמשפט לכל כורתי ברית‪ ,‬כענין אתם נצבים וכו' לעברך‬ ‫בברית‪ ,‬וכענין ויכרות לפני ה' ויעמוד כל העם בברית‪ .‬ונראה לאברהם שהיה מוכן‬ ‫מכלם לאותה המראה‪ ,‬וכן ענין ויפגשהו ה' שלא נראה שם לדבר עם משה‪ ,‬אבל‬ ‫הופיע שכינתו לקבל ברית בנו כאמרו ביני וביניכם לדורותיכם‪ ,‬ואולי בשביל זה‬ ‫נהגו להכין כסא בעת המילה ובמקומה‪.‬‬ ‫‪ éôìå‬דבריו מובן היטב מדוע הסמיכות של לך לך לפרשת וירא‪ ,‬כי הפרשה הקודמת‬ ‫מסתיימת בברית מילה של אברהם‪ ,‬ועל כן נתגלה הקב"ה וגילה נאמנות של‬ ‫ברית לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫והמצוות הם החכמה והרצון האלוקי‪ ,‬וזה‬ ‫‪ ç‬וכדברי מרן הגרי"ז סאלוויצ'יק על כך שלא‬ ‫השיג אברהם מכח עבודתו‪ ,‬אמנם ברית הוא‬ ‫מל אברהם אבינו את עצמו עד שנצטווה‬ ‫קשר‪ ,‬וקשר אמור להיות בין שני צדדים‪ ,‬וכל‬ ‫מאת הקב"ה בהיותו בן תשעים ותשע שנים‪,‬‬ ‫זמן שלא גילה הקב"ה שחפץ בקשר זה לא‬ ‫ולכאורה הרי קיים כל התורה‪ ,‬ומדוע מצוה זו‬ ‫היה טעם למול את עצמו‪.‬‬ ‫לא קיים קודם לכן‪ .‬ומתרץ כי התורה‬ ‫פרק ב‬ ‫ח|‬ ‫לבקר את החולה‬ ‫‪ íðîà‬לדברי רש"י סיבת התגלות האלוקית לאברהם אבינו היה כביקור חולים‬ ‫לאחר המילה‪ .‬אמנם גם לדברי רש"י שונה התגלות זו משאר התגלות‬ ‫אלוקית הבא בדרך כלל לציווי או או מחמת סיבה מיוחדת‪ ,‬ולא באופן של 'ביקור'‪,‬‬ ‫וכאן בא הקב"ה לבקרו‪ ,‬לשבת עימו בצוותא כדרך שתי ידידים שיכולים לשבת‬ ‫בצוותא מבלי לעשות משהו מיוחד‪ ,‬ועצם הישיבה ביניהם מביא להם קורת רוח‬ ‫מכח עצם אחדותם ‪.è‬‬ ‫‪ ìòå‬דרך אפשר יתכן שזהו הסיבה שאברהם רץ להכניס אורחים בעודו הקב"ה‬ ‫יושב עימו‪ ,‬ולכאורה תמוה‪ ,‬הגם שמצוות הכנסת אורחים גדולה היא עד‬ ‫למאוד‪ ,‬מכל מקום כיצד עזב אברהם את הישיבה עם הקב"ה ורץ אל הבקר‪ .‬המענה‬ ‫הוא כי ידיד אמת מרגיש בשלימות הטבעיות ביושבו עם ידידו‪ ,‬וזה שהולך להתעסק‬ ‫בדבר אחר אינו מורה על זלזול ח"ו‪ ,‬אדרבה מורה על קירוב הדעת שעצם הנוכחות‬ ‫יחד מיסב להם תענוג וקורת רוח‪ ,‬ועל כן הלך אברהם לקבל אורחיו‪.‬‬ ‫דבקות‬ ‫‪ ïëå‬אמור כל יהודי להרגיש תענוג עם הקב"ה‪ ,‬כאשר מצייר במחשבתו שיושב הוא‬ ‫נוכח פני ה'‪ ,‬וקשור עימו בנקודת יחוד בל ינתק‪ ,‬וכדברי הבעש"ט )עקב אות לז(‪:‬‬ ‫זהו מדרגה גדולה שיראה תמיד הבורא יתברך שמו בעין שכלו כמו שמסתכל על‬ ‫אדם אחד‪ ,‬ויחשוב שהבורא יתברך שמו מסתכל גם כן עליו כמו אדם אחר שמסתכל‬ ‫עליו‪ ,‬כשיהיה תמיד במחשבה זכה וברורה ‪.é‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫על כן אמר וירא אליו כלומר לאברהם שהזכיר‪,‬‬ ‫‪ è‬ראה תורף דברי רבינו בחיי )‪ :(à çé úéùàøá‬וכן‬ ‫שאלולי כן היה ראוי שיאמר וירא ה' אל‬ ‫מצינו גילוי שכינה על שלושה חלקים‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬כשם שהזכיר למעלה וירא ה' אל‬ ‫האחד לדיבור ולצוות את הנביא על מצוה‬ ‫אברם‪ ,‬אבל אמר וירא אליו והכוונה לומר כי‬ ‫ממצוות התורה‪ ,‬והשני להגין על עבדיו‬ ‫בזכות המילה נראה לו השם‪.‬‬ ‫הצדיקים‪ ,‬כענין שכתוב )‪ (é ãé øáãîá‬ויאמרו כל‬ ‫העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה‬ ‫‪ é‬וראה עוד בעל שם טוב )‪ :(áî úåà á÷ò‬מעלה‬ ‫באהל מועד‪ ,‬והשלישי דרך רצון והסברת פנים‬ ‫גדולה כשאדם מחשב ומהרהר תמיד בלבו‬ ‫כענין גילוי שכינה שבמשכן וגילוי שכינה על‬ ‫שהוא אצל הבורא יתברך‪ ,‬והוא מקיף אותו‬ ‫אברהם וכו'‪ .‬גילוי השכינה של אברהם כי מפני‬ ‫מכל צדדיו‪ ,‬ויהיה דבוק כל כך שלא יהיה‬ ‫שהשתדל במצות המילה זכה לגילוי שכינה‬ ‫צריך ליישב את עצמו בכל פעם שהוא אצלו‬ ‫וכו'‪ .‬וזהו שכתוב וירא אליו ה' באלוני ממרא‬ ‫יתברך‪ ,‬רק שיראה הבורא יתברך שמו בעין‬ ‫והוא יושב פתח האהל כחום היום‪ ,‬הפרשה‬ ‫השכל‪ ,‬ושהוא יתברך מקומו של עולם‪.‬‬ ‫הזאת דבקה ומחוברת עם הפרשה של מעלה‪,‬‬ ‫|ט‬ ‫נאמנות‬ ‫‪ íéãîì‬אנו כי הפרת הבדידות אינו אמור להיות דווקא על ידי דיבור או על ידי‬ ‫מעשה כלשהו‪ ,‬אלא הישיבה בצוותא חדא יש בכוחו לעקור מהאדם תחושה‬ ‫זו‪ ,‬כאשר אדם יושב ליד אביו או ליד אשתו או ליד ידיד חש הוא מרגוע בנפשו‪,‬‬ ‫שוב אינני בודד‪ ,‬אני חלק מעוד מישהו‪ ,‬זהו נקודת קשר שהאדם חפץ כל כך‪ ,‬ועל‬ ‫ידו מתמלא עצם תענוג נפשו‪ .‬ומכאן ילמד האדם לשבת עם עצמו מבלי שום‬ ‫עיסוק אחר‪ ,‬ובכך ירגיל עצמו להפיג את הבדידות בינו לבין עצמו‪ ,‬והוא הבית‬ ‫שער לפתוח את נקודת היחוד עם הקב"ה‪.‬‬ ‫פרק ג‬ ‫י|‬ ‫פרק ג‬ ‫‪ øçàì‬שבאנו להבנה בעומק מהות ברית מילה נרחיב את היריעה בנקודה זו כי‬ ‫היא יסוד האמונה ועמוד של בנין כלל ישראל‪ ,‬וכן הוא נקודת העבודה‬ ‫העיקרית של איש הישראלי‪ ,‬נקודת הברית‪ ,‬האמונה בקשר האמיץ עם הקב"ה מבלי‬ ‫שום סיבה וחשבון‪ ,‬פגם הברית הרוחני הוא העדר האמונה בקשר אמיץ זה‪,‬‬ ‫וכתוצאה מכך נופל האדם להיפך הנאמנות‪ ,‬בדידות של קליפה‪ ,‬ומשם שורש פורה‬ ‫ראש ולענה לשאר כל החטאים‪.‬‬ ‫שמונה ימים‬ ‫‪ úãå÷ð‬הברית מילה הקיים בין הקב"ה לבני ישראל הוא קשר עצמי בל ינתק‪ ,‬ולכן‬ ‫הברית מילה נעשה בשמונת ימים‪ ,‬להורות שהקשר ביננו להקב"ה אינה‬ ‫תלוי בשכל ודעת או בהרגש זה או אחר‪ ,‬כי אם קשר עצמי שלמעלה מטעם ודעת‪.‬‬ ‫‪ ãòå‬כמה שנפלא הדבר שאנו כורתים ברית עם הקב"ה בשמונה ימים‪ ,‬הרי הפליאה‬ ‫העצומה והנשגבה יותר שהקב"ה כורת ברית עם ילד בן שמונה ימים‪ ,‬בשלמא‬ ‫אנו שנצטווינו על הברית מילה‪ ,‬מי הוא זה שלא ירצה לכרות ברית עם הקב"ה‪,‬‬ ‫אבל זה שהקב"ה כורת ברית עם ילד בן שמונה ימים‪ ,‬הוא פליאה עצומה‪ ,‬שמלבד‬ ‫זאת שלתינוק אין משמעות למעשיו‪ ,‬הרי טרם ידוע צעדיו בחיים אם ילך בדרך‬ ‫הישר וכדומ'‪ ,‬ועם כל זאת כורת עימו הקב"ה ברית‪ ,‬הוא למעלה מהשכל והטעם‪,‬‬ ‫ובהכרח שזהו קשר עצמי‪ .‬לא שאין סיבה וטעם‪ ,‬אלא שלא צריך סיבה וטעם‪ ,‬שני‬ ‫דברים נפרדים צריכים סיבה לאחדם‪ ,‬אבל מהות אחת כבן ואב איש ואשה אין‬ ‫צריך סיבה לאיחודם‪ ,‬כמו כן הקב"ה מאוחד עם בני ישראל מכל צד ופינה‪.‬‬ ‫שעשועי קודש‬ ‫‪ íâ‬יראה רום מעלת קדושת ישראל מכך שילד בישראל נולד כאשר אינו יכול‬ ‫לדבר‪ ,‬ואינו יכול לפעול בעולם שום דבר‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא מפריע הוא‬ ‫להוריו למלאות תפקידם הגשמי והרוחני בעולם‪ ,‬לא אחת ולא שתיים על ההורים‬ ‫להיות ערים לילות שלימים עם רך הנולד‪ ,‬לאכילו ולהשקותו‪ ,‬והרבה מן הפעמים‬ ‫| יא‬ ‫נאמנות‬ ‫משתבש סדר יומם סדר יומם על ידי זה‪ ,‬ולכאורה מדוע לא יוולד האדם כאשר‬ ‫כוחו במתניו ויכול להגביר פועלים בכח עבודתו ותורתו‪ ,‬על כל פנים שלא יפריע‬ ‫לסובביו העסוקים בתורה ובמצוות‪ .‬להורות נתן‪ ,‬שעצם קיום היהודי בעולם מעלה‬ ‫תענוג ושעשועים להקב"ה‪ ,‬והיעוד של תכלית הבריאה 'דירה בתחתונים' מתקיים‬ ‫בעצם נוכחות היהודי בעולם‪ ,‬ועל כן ברא הקב"ה את האדם באופן זה‪ ,‬להורות על‬ ‫הקשר ללא תנאי עימו ‪.àé‬‬ ‫עריסה הראשונה בעולם‬ ‫‪ ïëàå‬ענין זה נתגלה רק בלידת יצחק‪ ,‬כדברי המדרש )בראשית רבא פנ"ג פ"י( שטרם‬ ‫שנולד יצחק נבראו בני אדם כמו הבעלי חיים בקומה וציור בריא‪ ,‬והאדם‬ ‫היה יכול לעשות כל צרכיו ופועליו מבלי להזדקק לאימו‪ ,‬כי מוכשר היה בכל ציור‬ ‫קומתו‪ ,‬ולא היה התינוק נצרך למיטה של תינוק )עריסה(‪ ,‬יצחק אבינו היה הראשון‬ ‫שנולד בעריסה‪ ,‬היינו‪ ,‬מחוסר כח מבלי שיוכל לעשות שום דבר כדרך בני אדם‬ ‫השלימים בקומתם ‪.áé‬‬ ‫‪ äáéñäå‬שרק ביצחק התחיל סדר זה בהתפתחות קומת האדם‪ ,‬כי יצחק נולד לאחר‬ ‫הברית מילה שעשה אברהם אבינו עם הקב"ה‪ ,‬ונחקק מהות ענין הברית‬ ‫קשר עצמי בין היהודי לקונו‪ ,‬ולכן נולד בעריסה להורות שעצם נוכחות הישראל‬ ‫בעולם מעלה תענוג ושעשוע להקב"ה גם באם אינו עושה שום פעולה‪.‬‬ ‫ברי"ת – תרי"ג‬ ‫‪ ,úøôøôì‬ברי"ת עולה תרי"ג )עם הכולל( השורש לקיום כל תרי"ג מצוות הוא נקודת‬ ‫הברית‪ ,‬נקודת הנאמנות‪ ,‬והוא המעמיד המסירות בקיום כל תרי"ג מצוות‬ ‫הערות וציונים‬ ‫אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד‪ ,‬אמר‬ ‫‪ àé‬ואל יוקשה בעיניך שגם אומות העולם‬ ‫להם עכשיו מתנתו מה היא לא שפופה‪ ,‬אין‬ ‫נבראים כהיום באופן זה‪ ,‬המענה‪ ,‬כי כל‬ ‫יהיב אנא אצבעי עליה אנא פחיש ליה‪ .‬אמר‬ ‫צורת האומות כאדם הוא רק בכדי שיתגלה‬ ‫ליה הקב"ה מה אתה מבזה על מתנתי‪ ,‬חייך‬ ‫הבחירה בבני ישראל‪ ,‬ולכן דומים הם בציור‬ ‫שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים‬ ‫גופם לישראל קדושים‪ ,‬וראה בספר התניא‬ ‫מבני בניו ואין סופו של אותו האיש ליפול‬ ‫)‪.(èî ÷øô‬‬ ‫אלא בידו‪ ,‬שנאמר )‪ (àë øáãîá‬ויאמר ה' אל‬ ‫משה אל תירא אותו כי בידך נתתי וגו'‪ .‬דאמר‬ ‫‪ áé‬ראה לשון המדרש‪ :‬אמר רבי יהודה בר'‬ ‫רבי לוי לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו‬ ‫סימון 'משתה גדול'‪ ,‬משתה גדולים עוג‬ ‫של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫וכל גדולים עמו היו שם‪ ,‬אמרו לעוג לא היית‬ ‫פרק ג‬ ‫יב |‬ ‫התורה כראוי וכנכון‪ .‬ואפשר לבאר בזה דברי הגמרא )מנחות מג‪ (:‬בשעה שנכנס דוד‬ ‫לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה‪ ,‬וכיון‬ ‫שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו‪ .‬ניחומו של דוד לא היה רק בכך שיש לו‬ ‫מצוה גם במרחץ‪ ,‬אלא הבין שהברית מילה הוא שורש המצוות‪ ,‬ויסוד קיומו בנקודת‬ ‫הנאמנות בינו לבין קונו ‪.âé‬‬ ‫וצדיק באמונתו יחיה‬ ‫‪ íàå‬ישאל השואל שלכאורה אם יתנהג אדם במהלך זה שירגיש שיושב בצוותא‬ ‫חדא עם הקב"ה ללא שום תנאי יבוא להתרשלות בעבודת קונו‪ ,‬זה אינו‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬הרגשת הנאמנות הוא זה שיביא את האדם לקיום כל תרי"ג מצוות התורה‪,‬‬ ‫הסיבה שהאדם מתרשל בעבודתו כי מרגיש בעומק נפשו שאף פעם לא יוכל‬ ‫להשלים חלק עבודתו בעולם‪ ,‬וחש מרוחק מהקב"ה‪ ,‬אמנם אדם המתענג על ה'‬ ‫בא יבוא בדרך ממילא לשלימות נקודת עבודתו‪.‬‬ ‫הראוי להביא תורף דברי הבעל התניא )פרק לג(‪ :‬והנה כשיעמיק בזה הרבה )על‬ ‫‪ïîå‬‬ ‫כך שהקב"ה נמצא עימו בעולם הגשמי( ישמח לבו ותגל נפשו אף גילת ורנן בכל לב‬ ‫ונפש ומאד‪ ,‬באמונה זו כי רבה היא‪ ,‬כי היא קרבת אלהים ממש‪ ,‬וזה כל האדם‬ ‫ותכלית בריאתו ובריאות כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים‪.‬‬ ‫והנה כמה גדולה שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם המתאכסן‬ ‫ודר אתו עמו בביתו וק"ו לאין קץ לקרבת ודירת ממ"ה הקב"ה וכו'‪ .‬ועל זה תיקנו‬ ‫ליתן שבח והודיה לשמו ית' בכל בקר ולומר אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה‬ ‫ירושתנו‪ ,‬כלומר כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל‬ ‫בו כן ויותר מכן לאין קץ יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילנו אבותינו הוא יחוד‬ ‫ה' האמיתי אשר אפילו בארץ מתחת אין עוד מלבדו וזו היא דירתו בתחתונים‪ .‬וזהו‬ ‫שאמרו רז"ל תרי"ג מצות ניתנו לישראל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק‬ ‫באמונתו יחיה כלומר כאלו אינה רק מצוה אחת היא האמונה לבדה כי ע"י האמונה‬ ‫לבדה יבא לקיום כל התרי"ג מצות‪ ,‬דהיינו כשיהיה לבו שש ושמח באמונתו ביחוד‬ ‫ה' בתכלית השמחה כאלו לא היתה עליו רק מצוה זו לבדה‪ ,‬והיא לבדה תכלית‬ ‫הערות וציונים‬ ‫ערום מן המצות כיון שנזכר במילה שבבשרו‬ ‫‪ âé‬ראה ישמח ישראל )‪ :(úåîù úùøô‬וגם‬ ‫נתיישבה דעתו‪ ,‬כי זה החותם הקדוש הולך‬ ‫בזכות ברית קודש חותם המלך מלכו‬ ‫עמנו תמיד בכל המקומות המטונפים לשמור‬ ‫של עולם‪ ,‬כמאמז"ל )‪ (:âî úåçðî‬אצל דוד‬ ‫אותנו‪,‬‬ ‫הע"ה כשנכנס לבית המרחץ ראה עצמו‬ ‫| יג‬ ‫נאמנות‬ ‫בריאתו ובריאת כל העולמות‪ ,‬הרי בכח וחיות נפשו בשמחה רבה זו תתעלה נפשו‬ ‫למעלה מעלה על כל המונעים קיום כל התרי"ג מצות מבית ומחוץ‪.‬‬