gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: וירא (2026-10-26)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז • גליון תקנה‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫ס''שת אריו תשרפל שורד‬ ‫דרוש לפרשת וירא‬ ‫תש"ס‬ ‫בדין שכח ומל את של ערב שבת בשבת‪ ,‬ובענין איסור אי‬ ‫מחשיב כמחוסר זמן‬ ‫במדרש תנחומא (וירא ו)‪ ,‬וה׳ אמר המכסה אני מאברהם‪ ,‬ילמדנו רבנו מי שנולדו‬ ‫לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת‪ ,‬ושכח ומל את של ערב‬ ‫שבת בשבת‪ ,‬או את של שבת בערב שבת‪ ,‬מה הוא שיהא חייב‪ .‬כך שנו רבותינו‪,‬‬ ‫מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת‪ ,‬ושכח ומל את של ערב‬ ‫שבת בשבת או של שבת בערב שבת (עי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קמ"ט) חייב‪,‬‬ ‫למה שחלל את השבת‪.‬‬ ‫ולשון המדרש צריך ביאור‪ ,‬שמלשון שאילתו נראה שיש צד סברא לפטור את‬ ‫הטועה ומל את של ערב שבת בשבת מפני שהוא טועה בדבר מצוה (עי'‬ ‫שבת קלז‪ ,‬א)‪ ,‬ואם כן כשפשט לו לחיוב‪ ,‬מה נתינת טעם היא באמרו למה שחילל‬ ‫את השבת‪ ,‬הרי על זה גופא אנו דנין אם אע"פ שחילל את השבת הוא פטור‬ ‫מפני שהוא טועה בדבר מצוה או לא‪ ,‬ומלשון המדרש נראה שהיה צד לפוטרו‬ ‫מפני שאינו מחלל שבת בכך‪ .‬וכן צריך ביאור מה ענין שאילה זו להך קרא‪.‬‬ ‫אם מילה שלא בזמנה חשיבא מצוות עשה‬ ‫שהזמן גרמא לפי שאין מלין בשבת‬ ‫א) והנראה בזה‪ ,‬דהנה בגמ׳ (קידושין כט‪ ,‬א)‪ ,‬מנלן שהאב מצווה למול את בנו‪,‬‬ ‫דכתיב (להלן כא‪ ,‬ד) וימל אברהם את יצחק בנו‪ ,‬והיכא דלא מהליה‬ ‫אבוה מיחייבי בי דינא וכו'‪ ,‬איהי [אמו] מנלן דלא מיחייבא‪ ,‬דכתיב כאשר צוה‬ ‫אותו אלקים‪ ,‬אותו ולא אותה‪ .‬ובתוס׳ שם (ד״ה אותו) הקשו‪ ,‬למה לי קרא לפטור‬ ‫נשים ממילה‪ ,‬תיפוק ליה דמצוות עשה שהזמן גרמא היא שנימול בשמיני‬ ‫ללידתו‪ ,‬ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ותירצו‪ ,‬דכיון דמיום‬ ‫[ג]‬ ‫ס''שת אריו תשרפל שורד‬ ‫השמיני והלאה אין למילה הפסק לאו מצוות עשה שהזמן גרמא היא‪ .‬ושוב‬ ‫הקשו‪ ,‬דאכתי מצוות עשה שהזמן גרמא היא דאין מלין אלא ביום (יבמות עב‪,‬‬ ‫ב)‪ ,‬ותירצו דאתיא כמ״ד התם דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה‪.‬‬ ‫והקשו האחרונים (יעויין בשו״ת שאילת יעב״ץ סי׳ ל״ו‪ ,‬ובעצמות יוסף בקידושין שם ועוד)‬ ‫על דברי התוס'‪ ,‬הא אפי' למ״ד דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום‬ ‫ובין בלילה‪ ,‬אכתי הו"ל מילה מצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬דהרי מילה שלא‬ ‫בזמנה אין מלין בשבת (שבת קלז‪ ,‬א)‪ ,‬ומקרי בכה״ג מצוות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬ ‫כמו שכתבו התוס׳ לקמן (קידושין לד‪ ,‬א בד״ה ותפילין) לגבי תפילין‪ ,‬דכיון דשבת‬ ‫לאו זמן תפילין הוא‪ ,‬הו"ל תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא‪.‬‬ ‫אכן הגאון רעק״א (בשו״ת ח״ג סי' י"ז) כתב על קושיא זו‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬אף דהקושיא‬ ‫דשים בה הכל‪ ,‬בכל עת שאני שומע שאומרים כן בשם המפרשים אני‬ ‫מתפלא‪ ,‬דלדעתי אין כאן התחלת סרך קושיא‪ ,‬דדווקא היכא דהמניעה דאין‬ ‫הזמן מוכשר להמצוה כמו לילה‪ ,‬זה מקרי זמן גרמא‪ ,‬משא״כ שבת דאין‬ ‫המניעה דאין עתה זמן המצוה‪ ,‬דוודאי אם כבר עבר ומל בשבת אין חיסרון‬ ‫בהכשר המצוה כלל דנעשה כהוגן לגמרי‪ ,‬ולמ״ד (ע׳׳ז כז‪ ,‬א) ימול ארמאי‪ ,‬בוודאי‬ ‫יכול למול בשבת‪ ,‬אלא דמשום איסור שבת שאי אפשר לו לחלל שבת‪ ,‬ממילא‬ ‫אי אפשר לקיים עתה המצוה‪ ,‬זה לא מקרי זמן גרמא‪ ,‬דעכ״פ אין שום זמן‬ ‫שיהא אינו ראוי להמצוה בעצמותה‪ ,‬ופשוט וברור‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫בשיטת הגאון רעק"א לגבי מילה בשבת אם יש‬ ‫בכך חיסרון בהכשר המצוה עצמה‬ ‫ובאמת שלכאורה דבריו סותרים למה שכתב הוא ז"ל עצמו בתשובה (ח״א סי׳‬ ‫קע׳׳ד) לצדד שהמל בשבת צריך לחזור ולהטיף דם ברית‪ ,‬משום דכל‬ ‫מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני (תמורה ד‪ ,‬ב)‪ ,‬ועוד דהו"ל‬ ‫מצוה הבאה בעבירה (עי' סוכה ל‪ ,‬א)‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אם כן מתבאר מדברי עצמו‪ ,‬שיש צד‬ ‫לומר שהמל בשבת יש חיסרון בהכשר המצוה‪ ,‬ודלא כמו שכתב כאן בפשיטות‬ ‫שאם עבר ומל בשבת אין חיסרון בהכשר המצוה כלל‪ .‬וצריך לומר שדבריו כאן‬ ‫הם כפי מסקנת דבריו בתשובה שם‪ ,‬שהמל מילה שלא בזמנה בשבת אין צריך‬ ‫להטיף ממנו דם ברית (וע"ע פתחי תשובה יו"ד סי' רס"ו סק"א)‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫[ד]‬ ‫ס''שת אריו תשרפל שורד‬ ‫ומכל מקום גם אם נאמר שצריך להטיף ממנו דם ברית משום דאי עביד לא‬ ‫מהני או משום מצוה הבאה בעבירה אין מזה סתירה לגוף סברתו‪ ,‬דגם‬ ‫אם נאמר שהנימול בשבת יש חיסרון בהכשר המילה‪ ,‬סוף סוף הרי החיסרון‬ ‫אינו מצד מצוות מילה עצמה אלא דאריא הוא דרביע עלה‪ ,‬ואין החיסרון מצד‬ ‫הזמן‪ ,‬ולא מקרי מש"ה מצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וכן תירצו במהרי״ט (בחידושיו‬ ‫לקידושין כט‪ ,‬א ד״ה ויש שהקשו)‪ ,‬ובטורי אבן (חגיגה טז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אם דבר שהטעם שאי אפשר לעשותו בזמן מסויים אינו מחמת‬ ‫עיקר גדר המצוה חשיב מצוות עשה שהזמן גרמא‬ ‫ב) והגר״י ענגיל באתוון דאורייתא (כלל כ״ב) האריך בכלל זה‪ ,‬אם דבר שהטעם‬ ‫שאי אפשר לעשותו בזמן מסויים אינו מפני עיקר גדר המצוה‬ ‫שאינו נוהג באותו הזמן‪ ,‬אלא מפני אריא דאיסורא דרביע עלה‪ ,‬אי מיחשיב‬ ‫מכח האיסור המונע שלא יהיה אותו זמן נחשב לזמן המצוה‪ ,‬להיות נחשב‬ ‫באותה שעה כמחוסר זמן‪ .‬וכתב שם להוכיח שכל שאי אפשר לקיים את‬ ‫המצוה באותו זמן‪ ,‬אף שאינו אלא מצד איסור דרביע עליה‪ ,‬חשיב כמו שאין‬ ‫זמנו אז ומחוסר זמן מיקרי‪ .‬אלא שלפ״ז הדרא קושיית האחרונים לדוכתה‪,‬‬ ‫דאפי' למ"ד דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה אכתי הו"ל מילה‬ ‫מצוות עשה שהזמן גרמא שהרי אסור למול בשבת‪.‬‬ ‫אמנם בעצמות יוסף (קידושין כט‪ ,‬א בתוס' ד"ה אותו) כתב ליישב את קושיית‬ ‫האחרונים הנ"ל באופן אחר‪ ,‬דבשלמא תפילין אין שום מציאות שינהגו‬ ‫כלל בשבתות וי"ט‪ ,‬ומש"ה הו"ל מצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אבל מילה כבר‬ ‫נוהגת בשבת וביו"ט אם היא בזמנה‪ ,‬ולכן אף שאינה נוהגת בשבתות וביו"ט‬ ‫שלא בזמנה‪ ,‬אכתי אין לחושבה משום כך למצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ויש להטעים את דבריו‪ ,‬דהנה הרי התוס׳ כתבו בתירוצם‪ ,‬דמילה לא הויא‬ ‫מצוות עשה שהזמן גרמא משום דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין‬ ‫בלילה‪ ,‬ולכאורה צ"ב‪ ,‬שהרי מילה בזמנה אינה נוהגת אלא ביום‪ ,‬ואם כן מצד‬ ‫מצוות מילה בזמנה יש לנו להחשיב מילה למצוות עשה שהזמן גרמא‪ .‬ובהכרח‬ ‫לומר‪ ,‬דכיון דמשכחת מילה גם בלילה‪ ,‬אע"ג דבזמנה אינה נוהגת בלילה‪ ,‬אכתי‬ ‫יש להחשיבה למצוות עשה שלא הזמן גרמא‪ .‬ומעתה ה"ה לגבי שבת ויו"ט‪,‬‬ ‫אע"ג דמילה שלא בזמנה אינה נוהגת בשבת וביו"ט‪ ,‬מכל מקום כיון שבזמנה‬ ‫היא נוהגת אפי' בשבת ויו"ט‪ ,‬אם כן משכחת מילה גם בשבת ויו"ט‪ ,‬ושפיר‬ ‫[ה]‬ ‫ס''שת אריו תשרפל שורד‬ ‫חשבינן לה למצוות עשה שלא הזמן גרמא‪ .‬ולפי דרכו של העצמות יוסף‪ ,‬שפיר‬ ‫יש לומר דגם מצוה שאינה נוהגת בזמן מסויים משום דאיסורא רביע עלה‪,‬‬ ‫חשיב כמי שאין זמנו אז כדברי האתוון דאורייתא‪.‬‬ ‫ולכאו' יש נפק"מ בספק זה אם כל שאי אפשר לעשותו בזמן מסויים מחמת‬ ‫איסור דרביע עליה מקרי אינו זמנו‪ ,‬לגבי אם עבר ומל בשבת‪ ,‬שאם‬ ‫מילה שלא בזמנה בשבתות וביו"ט חשיבא כמחוסר זמן‪ ,‬הו"ל כמל בתוך ח'‬ ‫וצריך להטיף ממנו דם ברית וכפי שנבאר להלן (אות ג')‪ ,‬אבל אם מילה שלא‬ ‫בזמנה בשבתות וביו"ט לא חשיבא כמחוסר זמן‪ ,‬אם עבר ומל אינו צריך להטיף‬ ‫דם ברית למסקנת הגאון רעק"א שם‪.‬‬ ‫המל בתוך ח' אם צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית‬ ‫ג) והנה נחלקו הפוסקים אם קטן הנימול בתוך ח' צריך לחזור ולהטיף ממנו‬ ‫דם ברית‪ ,‬שדעת הרמ"א (יו"ד סי' רס"ב סעיף א') שבדיעבד יצא ידי‬ ‫חובתו‪ ,‬והש"ך שם (סק"ב) נחלק עליו והעלה שצריך להטיף ממנו דם ברית‪.‬‬ ‫ובשו״ת שאגת אריה (סימן נ״ב) הוכיח‪ ,‬שהמל בתוך ח' אף אם אין צריך להטיף‬ ‫ממנו דם ברית‪ ,‬אינו מפני שיצא בדיעבד בתוך ח'‪ ,‬אלא מפני שבמציאות אין‬ ‫לו עוד ערלה ומה יחתוך‪ ,‬אבל באמת לא קיים את המצוה כלל (ועיי״ש בסימן נ״ג‬ ‫גם לגבי המל בלילה לאחר זמנו‪ ,‬דג״כ לא עשה ולא כלום למאי דקיי"ל שמילה שלא בזמנה אינה‬ ‫נוהגת אלא ביום‪ ,‬עיי"ש באריכות)‪.‬‬ ‫אכן השאגת אריה שם הקשה על שיטתו‪ ,‬מהא דתנן (שבת קלז‪ ,‬א) מי שהיו לו‬ ‫ב׳ תינוקות אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת‪ ,‬ושכח ומל את של‬ ‫אחר שבת בשבת חייב‪ ,‬ואי ס"ד שהמל בתוך ח' לא קיים שום מצוה אמאי חייב‬ ‫הרי מקלקל הוא‪ ,‬הניחא לרבי שמעון דאמר (שם קו‪ ,‬א) כל המקלקלין פטורין‬ ‫חוץ מחובל ומבעיר‪ ,‬ויליף דמקלקל בחבורה חייב מדאיצטריך קרא למישרי‬ ‫מילה בשבת‪ ,‬הא חובל בעלמא חייב‪ ,‬שפיר המל בתוך ח' אף שהוא מקלקל‬ ‫חייב‪ ,‬דמקלקל בחבורה חייב‪ .‬אלא לר׳ יהודה דאמר התם דמקלקל בחבורה‬ ‫נמי פטור‪ ,‬והא דאיצטריך קרא למישרי מילה‪ ,‬הוא משום דמילה הו"ל תיקון‬ ‫כדאמר רב אשי מה לי מתקן מילה מה לי מתקן כלי‪ ,‬כלומר דמילה מתקן גברא‬ ‫הוא שמקיים מצות מילה ע״י חבלה זו‪ ,‬אם כן במל את של אחר השבת בשבת‬ ‫אמאי חייב‪ ,‬הרי המל בתוך זמנו לא עשה שום מצוה בחבלה זו‪ ,‬ואין כאן משום‬ ‫[ו]‬ ‫ס''שת אריו תשרפל שורד‬ ‫מתקן גברא‪ ,‬והו״ל מקלקל בחבלה זו וליפטור‪ ,‬וזה תימה לומר דר׳ יהודה פליג‬ ‫ארבותיו רבי אליעזר ורבי יהושע‪ ,‬עיי״ש באריכות‪.‬‬ ‫ביאור שיטת ההו"א בגמרא דרבי יהושע מחייב במי‬ ‫שהיו לו ב' תינוקות דווקא בכה"ג דעביד מצוה‬ ‫ולפי״ז היה אפשר לבאר את שיטת ההו״א בגמ׳ שם‪ ,‬דאמרינן התם‪ ,‬תני ר׳‬ ‫חייא‪ ,‬אומר היה רבי מאיר‪ ,‬לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על מי‬ ‫שהיו לו ב׳ תינוקות אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת‪ ,‬ושכח ומל את‬ ‫של ערב שבת בשבת שהוא חייב‪ ,‬על מה נחלקו על מי שהיו לו ב׳ תינוקות‪ ,‬אחד‬ ‫למול אחר השבת ואחד למול בשבת‪ ,‬ושכח ומל של אחר שבת בשבת‪ ,‬שרבי‬ ‫אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר‪ .‬ומקשה הש"ס‪ ,‬השתא רבי יהושע‬ ‫סיפא דלא קא עביד מצוה פוטר‪ ,‬רישא דקא עביד מצוה מחייב‪ ,‬עיי״ש‪ .‬אכן‬ ‫לכאורה לפי דברינו שפיר יש לקיים את ס"ד דהש"ס‪ ,‬דאדרבה היא הנותנת‪,‬‬ ‫כיון דברישא קא עביד מצוה שהרי כבר הגיע זמנו‪ ,‬הו"ל מתקן ויש לחייבו כיון‬ ‫דהו"ל מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת‪ ,‬אבל בסיפא שעדיין לא הגיע‬ ‫זמנו‪ ,‬כיון דלא קא עביד מצוה‪ ,‬הו"ל מקלקל בחבורה ופטור‪.‬‬ ‫אמנם אם נאמר כסברת האתוון דאורייתא‪ ,‬דכל דאריא דאיסורא רביע עלה‬ ‫לא חשיב כזמנו‪ ,‬א״כ גם כשמל את התינוק של ערב שבת בשבת נמי‬ ‫לא קא עביד מצוה‪ ,‬דכיון דאיסורא רביע עליה הו"ל כמל בתוך זמנו והו"ל‬ ‫מקלקל בחבורה דפטור לרבי יהודה‪ ,‬ואם כן בין אם מל את של ערב שבת‬ ‫בשבת ובין אם מל את של אחר שבת בשבת יש לפוטרו מדין מקלקל בחבורה‬ ‫[ויעויין עוד בגליוני הש"ס (קידושין כט‪ ,‬א) שפלפל בזה לגבי פטור מל את של‬ ‫ערב שבת בשבת מצד אחר‪ ,‬עיי"ש באריכות]‪.‬‬ ‫המורם מדברינו‪ ,‬שאם נאמר שהזמן שאי אפשר לקיים בו את המצוה מחמת‬ ‫אריא דרביע עליה מקרי זמן המצוה‪ ,‬יש סברא לחלק בין טעה ומל את‬ ‫של ערב שבת בשבת שהוא מתקן במילתו‪ ,‬לבין טעה ומל את של אחר השבת‬ ‫בשבת שהוא מקלקל בחבורה שיש לפוטרו‪ .‬אבל אם נאמר שהזמן שאי אפשר‬ ‫לקיים בו את המצוה מחמת אריא דרביע עליה לא מקרי זמן המצוה‪ ,‬ובכל‬ ‫גוונא צריך להטיף ממנו דם ברית‪ ,‬אם כן הו"ל מקלקל בחבורה ויש לפוטרו‬ ‫בכל אופן‪.‬‬ ‫[ז]‬ ‫ס''שת אריו תשרפל שורד‬ ‫ומעתה יש לומר‪ ,‬שבזה היה המדרש מסתפק‪ ,‬מי שנולדו לו שני בנים אחד‬ ‫בערב שבת ואחד בשבת‪ ,‬ושכח ומל את של ערב שבת בשבת‪ ,‬או את‬ ‫של שבת בערב שבת‪ ,‬מה הוא שיהא חייב‪ .‬מי אמרינן שאף שמצד האיסור אינו‬ ‫יכול למול את של ערב שבת בשבת‪ ,‬מכל מקום חשיב כזמנו‪ ,‬ואם כן יש לחייבו‬ ‫שהרי הוא מתקן במילתו‪ ,‬או שמא כיון שבמציאות אינו רשאי למול את של‬ ‫ערב שבת בשבת‪ ,‬לא חשיב זמנו‪ ,‬ונמצא שהוא מקלקל בחבורה ופטור‪ .‬ועל כך‬ ‫השיב‪ ,‬כך שנו רבותינו‪ ,‬מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת‪,‬‬ ‫ושכח ומל את של ערב שבת בשבת או של שבת בערב שבת חייב‪ .‬ועל כך‬ ‫הוקשה לו‪ ,‬למה‪ ,‬הרי כיון שמילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת הרי הוא‬ ‫מקלקל ומקלקל בחבורה פטור‪ ,‬והשיב‪ ,‬שחלל את השבת‪ ,‬דכיון שבאמת הזמן‬ ‫ראוי למילה אלא דאריא דאיסורא רביע עליה‪ ,‬שפיר יצא ידי חובתו במילה זו‬ ‫והרי הוא מתקן וחילל את השבת‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫אכן הדבר מבואר‪ ,‬שכל דברינו אלה שכל שקיים מצוה במילתו יש סברא טפי‬ ‫לחייבו‪ ,‬הם לפי שיטת רבי יהודה דמקלקל בחבורה פטור‪ ,‬אבל לשיטת‬ ‫רבי שמעון שהמקלקל בחבורה חייב‪ ,‬הסברא היא להיפך‪ ,‬דכל שקיים מצוה‬ ‫במילתו הסברא נותנת יותר לפוטרו משום טעה בדבר מצוה וכמסקנת הסוגיא‬ ‫בש"ס דילן‪.‬‬ ‫אברהם אבינו זכה בארץ ישראל מכוח שהקב"ה מקיים‬ ‫את מצוות התורה וצריך לקיים שבועתו‬ ‫ד) והנה רש"י פירש על הפסוק וה' אמר המכסה אני מאברהם את אשר‬ ‫אני עושה‪ ,‬וה' אמר המכסה אני מאברהם‪ ,‬בתמיה‪ ,‬אשר אני עושה‪,‬‬ ‫בסדום‪ ,‬לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו‪ ,‬אני נתתי לו את הארץ הזאת‪,‬‬ ‫וחמשה כרכין הללו שלו הן‪ ,‬שנאמר גבול הכנעני מצידון וגו׳ באכה סדומה‬ ‫ועמורה וגו'‪ ,‬קראתי אותו אברהם אב המון גוים‪ ,‬ואשמיד את הבנים ולא אודיע‬ ‫לאב שהוא אוהבי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מבואר מדבריו‪ ,‬שטענת המכסה אני מאברהם היתה‬ ‫מכח שכבר זכה אברהם אבינו במתנת ארץ ישראל לזרעו אחריו‪.‬‬ ‫אמנם בבנין דוד (פרשת לך אות ס״ג) כתב להקשות בשם הקדמונים‪ ,‬איך אמר‬ ‫הקב״ה לאברהם (לעיל יג‪ ,‬טו) כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה‬ ‫ולזרעך‪ ,‬שנתן הקב"ה את ארץ ישראל לאברהם אבינו עבור זרעו‪ ,‬הא קיי”ל (עיין‬ ‫ב״ב קמב‪ ,‬א‪ ,‬כתובות ז‪ ,‬ב ושם בתוס' ד׳׳ה המזכה) דהמזכה לעובר לא קנה‪ ,‬מפני שהעובר‬ ‫[ח]‬ ‫ס''שת אריו תשרפל שורד‬ ‫עדיין לא בא לעולם‪ .‬ותירצו‪ ,‬שבהיות שהקב"ה נשבע לאברהם שיתן את הארץ‬ ‫לזרעו‪ ,‬כדכתיב (להלן כד‪ ,‬ז) ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת‪,‬‬ ‫א״כ אף שעדיין לא חל הקנין משום דהו"ל מזכה לעובר‪ ,‬מכל מקום נתחייב‬ ‫הקב״ה לקיים שבועתו‪ ,‬דגם הקב״ה שומר תורתו (עיין מדרש תנחומא נשא כ״ח)‪,‬‬ ‫ומכח השבועה ניתנה ארץ ישראל לזרעו של אברהם‪ .‬נמצא שזכות אברהם‬ ‫אבינו בארץ ישראל היא מכח שהקב"ה מקיים את מצוות התורה‪.‬‬ ‫איך נהפכה סדום בשבת‬ ‫אלא שלכאורה יש להקשות על מה שנתבאר שהקב"ה מקיים את מצוות‬ ‫התורה‪ ,‬שהרי איתא במדרש (הובא במעייני הישועה סוף פרשת לך) דסדום‬ ‫נהפכה בשבת‪ ,‬והקשה במעייני הישועה (שם) איך נהפכה סדום בשבת‪ ,‬הלוא‬ ‫הקב״ה שומר תורתו‪ ,‬וקיי”ל (סנהדרין לה‪ ,‬א) דרציחה אינה דוחה שבת‪ ,‬עיי׳׳ש מה‬ ‫שכתב לתרץ‪ ,‬ודפח״ח‪ .‬אכן בפשטות יש לומר‪ ,‬דשפיר נהפכה סדום בשבת‬ ‫משום דהו"ל מקלקל‪ ,‬ומקלקל בחבורה ובהבערה פטור כרבי יהודה‪ ,‬וכפי‬ ‫שכבר הקשו שם בתוס׳ (ד״ה אין) למה אין רציחה דוחה שבת הא הו״ל מקלקל‪,‬‬ ‫עיי״ש מה שתירצו‪ ,‬ובמה שכתב בזה במעייני הישועה שם‪.‬‬ ‫המורם מדברינו‪ ,‬שממאמר הקב"ה המכסה אני מאברהם וכפי' רש"י שלו‬ ‫נתתי את הארץ הזאת‪ ,‬מוכח שהקב"ה שומר את מצוות התורה‪ ,‬ומזה‬ ‫יש ללמוד דהמקלקל בחבורה פטור‪ ,‬דאל"כ תקשי איך נהפכה סדום בשבת‪.‬‬ ‫ומאחר שנתברר שהמקלקל בחבורה פטור‪ ,‬אם כן יש לצדד שהמל מילה שלא‬ ‫בזמנה בשבת פטור אפי' בכי האי גוונא שאינו טועה בדבר מצוה‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫מקלקל בחבורה‪ ,‬ומשום הכי עלה המדרש ונסתפק מי שנולדו לו שני בנים אחד‬ ‫בערב שבת ואחד בשבת‪ ,‬ושכח ומל את של ערב שבת בשבת‪ ,‬או את של שבת‬ ‫בערב שבת‪ ,‬מה הוא שיהא חייב‪ ,‬דשמא יש לפוטרו בכל גוונא משום דהו"ל‬ ‫מקלקל בחבורה ופטור כדמוכח מפרשתן‪ .‬ועל כך השיב לו‪ ,‬כך שנו רבותינו‪,‬‬ ‫מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת‪ ,‬ושכח ומל את של ערב‬ ‫שבת בשבת או של שבת בערב שבת חייב‪ .‬ולא חשיב מקלקל‪ ,‬ומפרש‪ ,‬ולמה‪,‬‬ ‫לא חשיב מקלקל‪ ,‬שחילל את השבת‪ ,‬משום דבאמת שבת זמן מילה היא‪ ,‬אלא‬ ‫דאריא הוא דרביע עלה‪ ,‬ולכן שפיר חשיב כמתקן‪ ,‬וחייב שחילל את השבת‪,‬‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ט]‬ ‫ד''סשת אריו תשרפ ר"דער‬ ‫בעידן רעוא דרעוין פרשת וירא‬ ‫תשס"ד‬ ‫בתוה"ק וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום‪ ,‬וישא‬ ‫עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם‬ ‫מפתח האהל וישתחו ארצה (יח‪ ,‬א‪-‬ב)‪ .‬וברש"י (ד"ה וירא) מהו וירא וירא ב'‬ ‫פעמים‪ ,‬הראשון כמשמעו‪ ,‬והשני לשון הבנה וכו'‪ ,‬עיי"ש המשך דבריו‪ .‬ונבאר‬ ‫אף אנו בדרך אפשר ביאור אומרו וירא לשון הבנה‪.‬‬ ‫ובהמשך הכתובים (פסוקים ט‪-‬יד) ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה‬ ‫באהל‪ ,‬ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך‬ ‫ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו‪ ,‬ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל‬ ‫להיות לשרה אורח כנשים‪ ,‬ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי‬ ‫עדנה ואדוני זקן‪ ,‬ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם‬ ‫אלד ואני זקנתי‪ ,‬היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן‪.‬‬ ‫ויש לדייק בפסוקים אלו כמה דקדוקים שעמדו עליהם המפרשים‪ ,‬א'‪ ,‬במה‬ ‫שאמרו אליו איה שרה אשתך‪ ,‬פירשו חז"ל (בבא מציעא פז‪ ,‬א‪ ,‬והובא ברש"י‬ ‫כאן ד"ה ויאמרו אליו) שידעו היכן היתה‪ ,‬אלא להודיע שצנועה היתה‪ ,‬כדי לחבבה‬ ‫על בעלה‪ .‬וצ"ב וכי לא ידע אברהם שצנועה היא‪ ,‬והוצרכו להודיע לו זאת כדי‬ ‫לחבבה עליו‪ .‬ב'‪ ,‬מה שאמרה שרה ואדוני זקן‪ ,‬והקב"ה שינה כביכול ואמר‬ ‫לאברהם שצחקה שרה ואמרה ואני זקנתי (ראה בבא מציעא שם‪ ,‬וברש"י כאן ד"ה ואני‬ ‫זקנתי)‪ .‬ג'‪ ,‬צ"ב מה שהקפיד הקב"ה על דבר הצחוק שצחקה שרה‪ ,‬ואילו על‬ ‫אברהם לא הקפיד‪ ,‬אף דכתיב ביה נמי כהאי לישנא (לעיל יז‪ ,‬יז) ויפול אברהם על‬ ‫פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד‪.‬‬ ‫ואף אמנם כי בתרגום אונקלוס הרגיש בזה ותרגם גבי אברהם וחדי מלשון‬ ‫שמחה‪ ,‬ואילו אצל שרה תרגם וחייכת לשון צחוק‪ ,‬מכל מקום הקשה האוה"ח‬ ‫הק' (פסוק יג‪ ,‬ד"ה ויאמר ה' אל אברהם) על מי סמך הכתוב שיבין שינוי המשמעות‬ ‫כאשר בשניהם נכתב בלשון שוה‪.‬‬ ‫[י]‬ ‫ד''סשת אריו תשרפ ר"דער‬ ‫כל אלו יתבארו בהקדם מאי דאיתא (מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת תצא‪ ,‬אות ב; כד הקמח‪,‬‬ ‫ערך אורחים) שבשכר מצות הכנסת אורחים זוכים לבנים‪ ,‬ונתנו בספה"ק רמז‬ ‫לכך (אמרות טהורות להרה"ק בעל נועם מגדים‪ ,‬תהלים‪ ,‬קיט; באהלי צדיקים‪ ,‬תהלים קיט‪ ,‬בשם‬ ‫הרה"ק מווארקא; וכן מובא בשם הבעש"ט הק') במאמר הכתוב (תהלים קיט‪ ,‬ט) במה יזכה‬ ‫נער את ארחו וגו'‪ ,‬דרצ"ל האיך יזכה האדם לנער היינו לבן זכר‪ ,‬על ידי את ארחו‬ ‫שיקיים מצות הכנסת אורחים בהידור‪ .‬ועל ידי זה זכה אברהם אבינו לבנים‬ ‫(כ"ה במדרש תנחומא ובכד הקמח שם)‪ ,‬כיון שקיים מצוה זו בהידור ובמסירות נפש‪,‬‬ ‫וכדחזינן בפרשתן שיצא וישב פתח האהל והמתין לבואם של האורחים‪ ,‬וכן‬ ‫טרח בעבורם ועמד עליהם תחת העץ וראה לבל יחסר המזג‪.‬‬ ‫אמנם לכאורה היינו זכותו של אברהם אבינו‪ ,‬אבל שרה אמנו שאף היא היתה‬ ‫עקרה והיתה צריכה לזכות מיוחדת ליוושע וליפקד בבנים‪ ,‬איך זכתה‬ ‫היא לכך‪ ,‬מאחר וישבה בתוך האהל ולא יצאה לקראת האורחים‪.‬‬ ‫אכן לאמיתו של דבר יש לומר כי לא היה שום טענה ותביעה על שרה אמנו‬ ‫שישבה באהל ולא יצאה לתור אחר האורחים להכניסם וליתן להם מאכל‬ ‫ומשתה‪ ,‬שהרי צנועה היתה ואין מן הראוי שתצא לחוץ‪ ,‬ובכן לא יגרע זכותה‬ ‫במה שלא יצאה החוצה כאברהם‪.‬‬ ‫ויש להסמיך לזה מה שכתב בחידושי חתם סופר על הש"ס (שבת כא‪ ,‬ב‪ ,‬ד"ה‬ ‫והמהדרין) על דברי הגמרא לגבי מצות הדלקת נר חנוכה‪ ,‬והמהדרין נר לכל‬ ‫אחד ואחד‪ .‬והביא מה שהקשו מ"ט לא נהגו הנשים להדליק אף הן ולקיים‬ ‫ההידור דנר לכל אחד ואחד‪ ,‬דהרי אף הנשים חייבות במצות נר חנוכה‪ ,‬שאף‬ ‫הן היו באותו הנס‪ .‬ותירץ דכיון שעיקר התקנה היתה להדליק על פתח הבית‬ ‫מבחוץ‪ ,‬ואז בודאי לא נהגו הנשים לצאת החוצה ולהדליק‪ ,‬שהרי כל כבודה בת‬ ‫מלך פנימה (תהלים מה‪ ,‬יד)‪ ,‬ואף דכשאין איש בבית מוטלת עליה חובת ההדלקה‬ ‫וע"כ תצא לחוץ להדליק‪ ,‬מכל מקום אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות‬ ‫שתחמיר בזה לצאת בין האנשים לעיתותי ערב ותביא עצמה לידי חשדא‪ .‬ואף‬ ‫שלאחר מכן התחילו להדליק בפנים‪ ,‬מכל מקום מנהג הראשון לא זז ממקומו‪,‬‬ ‫עכתו"ד‪.‬‬ ‫הרי לנו מדברי קדשו‪ ,‬דאף הנוהגין כהמהדרין ומדליקין נר לכל אחד ואחד‪,‬‬ ‫אין חסרון בההידור במה שהאשה לא הדליקה‪ ,‬כיון שהטעם שאינה‬ ‫מדלקת הוא משום שאין ראוי שתצא בחוץ להדליק‪ .‬והן הן הדברים לעניינינו‪,‬‬ ‫[אי]‬ ‫ד''סשת אריו תשרפ ר"דער‬ ‫שאין נגרע מזכותה של שרה בכך שלא יצאה לקראת האורחים‪ ,‬כיון שנשארה‬ ‫בביתה משום צניעות‪.‬‬ ‫כמו כן מצינו בגמרא (יבמות עו‪ ,‬ב) במאי דכתיב (דברים כג‪ ,‬ד) לא יבוא עמוני‬ ‫ומואבי בקהל ה'‪ ,‬דדרשינן עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית‪ ,‬וטעמא‬ ‫דמילתא מבואר שם בגמ'‪ ,‬משום דכתיב בהמשך הפסוק (פסוק ה) על דבר אשר‬ ‫לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים וגו'‪ ,‬ואין דרכה של‬ ‫אשה לקדם‪ ,‬משום דכתיב (תהלים מה‪ ,‬יד) כל כבודה בת מלך פנימה‪ .‬הרי לנו‬ ‫מדברי חז"ל שמהאי טעמא דכל כבודה בת מלך פנימה אין תביעה על הנשים‬ ‫על אשר לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים‪ ,‬ובכן הדברים קל וחומר שאין‬ ‫תביעה על שרה אמנו הצדקת והצנועה אשר ישבה בתוך האהל‪.‬‬ ‫על פי הדברים האמורים נלך לבאר סדר המקראות בפרשתן דבר דבור על‬ ‫אופניו‪ ,‬וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וגו'‪ ,‬יבואר על‬ ‫פי מה דאיתא בזוה"ק (בפרשתן‪ ,‬ח"א‪ ,‬צח‪ ,‬א) דשלשה אנשים רומזים על שלשת‬ ‫האבות הק' אברהם יצחק ויעקב‪ .‬וזה רומז על שלשה העמודים אשר העולם‬ ‫עומד עליהם‪ ,‬תורה עבודה וגמילות חסדים‪ ,‬כי אברהם אבינו היה עמוד גמילות‬ ‫חסדים‪ ,‬ויצחק אבינו שהיה עולה תמימה ונעקד על גבי המזבח‪ ,‬היה עמוד‬ ‫העבודה‪ ,‬ויעקב אבינו עמוד התורה‪ ,‬כמאה"כ (מיכה ז‪ ,‬כ) תתן אמת ליעקב‪.‬‬ ‫וראה מה שכתב בספה"ק תולדות יעקב יוסף בפרשתן (ד"ה וירא אליו ה')‬ ‫שאברהם אבינו הבין שבעת ההיא אשר טרם באו לעולם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫נמצא שעיקר קיום העולם הוא ע"י מדת החסד מדתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו‪ ,‬שראה שכל אלו‬ ‫ג' העמודים תורה ועבודה וגמילות חסדים‪ ,‬כולם סמוכין ועומדים עליו‪ ,‬היינו‬ ‫על מדתו של אברהם שהיא גמילות חסדים‪ ,‬ולכן וירץ לקראתם לקיים מצות‬ ‫הכנסת אורחים בהידור רב‪ ,‬עכתוד"ק‪.‬‬ ‫ולדרכינו ייאמר באופן אחר קצת‪ ,‬שראה אברהם אבינו ג' עמודי העולם‪,‬‬ ‫תורה ועבודה וגמילות חסדים‪ ,‬אמנם וירא מלשון הבנה‪ ,‬שהבין‬ ‫שבכדי לזכות לבנים צריך במיוחד זכות גמילות חסדים והכנסת אורחים‪ ,‬כמו‬ ‫שנרמז בפסוק במה יזכה נער את ארחו כמובא לעיל‪ ,‬ולכן וירץ לקראתם לקיים‬ ‫מצות הכנסת אורחים כראוי וכיאות‪.‬‬ ‫[בי]‬ ‫ד''סשת אריו תשרפ ר"דער‬ ‫אמנם בכדי שיזכו לבן לא היה סגי בזכותו של אברהם לחוד‪ ,‬אלא היה צריך‬ ‫גם זכות לשרה‪ ,‬כי לאברהם הרי היה לו כבר בנים מהגר‪ ,‬ומצינו ששרה‬ ‫אמרה לו חמסי עליך (לעיל טז‪ ,‬ה) על שהתפלל על עצמו ולא עליה שיהיו לו‬ ‫בנים הימנה (רש"י שם ד"ה חמסי עליך‪ ,‬והוא מבראשית רבה מה‪ ,‬ה)‪ .‬והרי לכאורה לשרה‬ ‫אשתו לא היה כל כך זכות הכנסת אורחים כמו לאברהם גופיה אשר רץ לקראת‬ ‫האורחים וקיבלם בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫זאת באו המלאכים לעורר ולומר שגם לשרה אשתו תעמוד זכות הכנסת‬ ‫האורחים‪ ,‬ואף שלא עמדה מחוץ לאהל לקבל פני האורחים‪ .‬והיינו‬ ‫דקאמרו ליה לאברהם לפני שבאו לבשרו בשורת הבנים איה שרה אשתך‬ ‫ויאמר הנה באהל‪ ,‬ואמרו חכמינו ז"ל שידעו שבאהל היא אלא שרצו לחבבה‬ ‫בעיניו על צניעותה‪ ,‬ולדרכינו מה מאוד יומתק‪ ,‬שבאו לעורר זכות עליה שלא‬ ‫נחסר ממנה מאומה מזכות הכנסת האורחים‪ ,‬כי מה שלא יצאה החוצה לקבל‬ ‫פני האורחים ולרוץ אליהם‪ ,‬אין זה כי אם מחמת גודל צניעותה כי כל כבודה‬ ‫בת מלך פנימה‪.‬‬ ‫ויתיישב בזה גם מאי דכתיב ויאמרו אליו איה שרה אשתך שכבר עמד‬ ‫באוה"ח הק' (פסוק י‪ ,‬ד"ה ויאמר שוב) לדייק מ"ט כתיב ויאמרו לשון‬ ‫רבים‪ ,‬דהרי באו עתה לבשר את שרה על לידת יצחק‪ ,‬וסגי לזה במלאך אחד‪,‬‬ ‫כדכתיב בהמשך הפסוק ויאמר שוב אשוב וגו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי דברינו יומתק מה דנקט ויאמרו לשון רבים‪ ,‬דהנה היו כאן ג' מלאכים‪,‬‬ ‫האחד בא לבשר את אברהם והשני להפוך את סדום והשלישי לרפא את‬ ‫אברהם ולהציל את לוט מן ההפיכה (רש"י פסוק ב‪ ,‬ד"ה והנה שלשה אנשים)‪ ,‬והנה מה‬ ‫שניצל לוט מהפיכת סדום אמרו חכמינו ז"ל (בראשית רבה נ‪ ,‬י) שהוא בזכות רות‬ ‫המואביה ונעמה העמונית שעתידין לצאת ממנו‪ ,‬ודרשוה על מאמר הכתוב‬ ‫(להלן יט‪ ,‬טו) ואת שתי בנותיך הנמצאות‪ ,‬דקאי על ב' מציאות הנ"ל‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫(תהלים פט‪ ,‬כא) מצאתי דוד עבדי וגו'‪ ,‬היכן מצאתי אותו בסדום‪ ,‬ע"כ המדרש‪.‬‬ ‫ולכן כאשר רצו לעורר הזכות על שרה אמנו שצריך לעמוד לה זכות מצות‬ ‫הכנסת אורחים אף שישבה בתוך האהל מחמת צניעותה‪ ,‬לזה אמרו זאת‬ ‫ב' המלאכים‪ ,‬דהיינו המלאך שבא לבשר את שרה והמלאך שבא להציל את‬ ‫לוט‪ ,‬כי סיבת הצלתו של לוט היא כיון שעתידין לצאת ממנו רות המואביה‬ ‫ונעמה העמונית‪ ,‬אשר עתידין לצאת מהם מלכות בית דוד‪ ,‬ואף שנאסרו עמון‬ ‫[גי]‬ ‫ד''סשת אריו תשרפ ר"דער‬ ‫ומואב לבוא בקהל‪ ,‬מכל מקום הנקבות לא נאסרו‪ ,‬כיון שאין דרכם לקדם‬ ‫בלחם ובמים ועל כן אינן בכלל העונש על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם‬ ‫ובמים‪ .‬לכן דייקא המלאך שבא להציל את לוט אמר יחד עם המלאך המבשר‬ ‫את שרה איה שרה אשתך להזכיר את זכות הצניעות שבשרה שישבה באהל‪,‬‬ ‫ולא נגרע ממנה זכות מצות הכנסת האורחים אשר בגינה תזכה לבן‪.‬‬ ‫במסילה נעלה לבאר את המשך הכתובים ואת דבר הצחוק אשר צחקה שרה‪,‬‬ ‫ונקדים מה שפירש באוה"ח הק' (פסוק יב‪ ,‬ד"ה ויאמר ה' אל אברהם) בביאור‬ ‫החילוק שבין הצחוק דכתיב באברהם לבין הצחוק שצחקה שרה והקפיד עליה‬ ‫המקום ב"ה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אכן הנכון הוא כי הקדוש ברוך הוא דקדק בדבריו טעם‬ ‫הקפדתו על שרה ולא על אברהם‪ ,‬ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק‪ ,‬מה‬ ‫שאין כן שרה לא צחקה בעת שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה‪ ,‬כאומרו‬ ‫ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי היתה לי עדנה‪ ,‬הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה‬ ‫הבטחת הלידה עד אחר שראתה השינוי‪ ,‬ועל זה הקפיד ה'‪ .‬והוא אומרו למה‬ ‫זה צחקה‪ ,‬פירוש על צחוק זה אני מקפיד ולא על צחוק שלך‪ ,‬והטעם‪ ,‬כי צחוק‬ ‫זה כוונתה לומר האף אמנם שנתאמת אצלה אחר מעשה שתלד‪ ,‬וזה יגיד כי‬ ‫לא האמינה ולא סמכה דעתה על הבטחתי אותה‪ ,‬כי הוא דבר פלא‪ ,‬היפלא מה'‬ ‫דבר וגו'‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫יתכן להוסיף נופך על דברי האוה"ח הק' וליתן טעם לדבר שאברהם אבינו‬ ‫האמין תיכף לבשורת הבנים ואילו שרה לא האמינה בלבב שלם עד‬ ‫שראתה שחזרה לנערותה‪ ,‬ואשר על כן היתה התביעה עליה כנ"ל‪ ,‬משום שידעו‬ ‫המה שבכדי לזכות לבנים בנס שלא כדרך הטבע צריך זכות הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫ואברהם אבינו אכן היה מופלג בהכנסת אורחים כמו שרואים בפרשתינו‪ ,‬וכן‬ ‫פירשו חז"ל (סוטה י‪ ,‬א‪-‬ב) עה"פ (בראשית כא‪ ,‬לג) ויטע אשל בבאר שבע‪ .‬ולכן‬ ‫כאשר נתבשר מאת הקב"ה שיפקד בבן האמין בלבב שלם שיזכה לכך בזכות‬ ‫מצות הכנסת אורחים שהיה עוסק בה תדיר‪ ,‬ובכן כאשר רואים דכתיב ביה‬ ‫באברהם ויצחק‪ ,‬מפרשינן ליה בלשון שמחה ולא מלשון צחוק‪ ,‬דודאי לא היה‬ ‫שום חסרון ופגם באמונתו‪.‬‬ ‫אבל שרה אמנו נתקשתה להאמין שתזכה ליפקד בבן‪ ,‬מאחר ולגודל צניעותה‬ ‫לא היה באפשרותה לעסוק כל כך במצות הכנסת האורחים כאברהם‪,‬‬ ‫ולכן לא האמינה שתזכה אף היא לכך‪ ,‬ולכן אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה‬ ‫ר"ל והרי צריכין אנו לנס למעלה מדרך הטבע שאחרי בלותי אחזור לנערותי‪,‬‬ ‫[די]‬ ‫ד''סשת אריו תשרפ ר"דער‬ ‫וזאת אפשר רק באמצעות זכות הכנסת אורחים‪ ,‬והיינו דקאמרה ואדוני זקן‬ ‫היינו שצריכין לכך מידת אדוני אברהם‪ ,‬שהוא מדת החסד והכנסת האורחים‪,‬‬ ‫ולכן רק אדוני אברהם הוא זכאי והגון לברכה זו‪ .‬ורק כשראתה שהיתה לה‬ ‫עדנה האמינה שאכן אף היא תזכה ליפקד‪ ,‬מאחר וכל מה שחסרה ממצות‬ ‫הכנסת האורחים היה מחמת גודל צניעותה כפי שנתבאר‪.‬‬ ‫נמצא לפי זה דמה שאמרה ואדוני זקן לא היה זה כהמשך לדבריה שאינה‬ ‫מאמינה שתזכה לבן מאחר שבעלה אברהם כבר זקן ובא בימים‪ ,‬אלא‬ ‫אדרבה כוונת דבריה שרק אדונה הזקן זכאי ליפקד‪ ,‬מאחר ומופלג הוא במידתו‬ ‫מדת החסד‪ ,‬מה שאין כן היא שאי אפשר לה כל כך לעסוק בהכנסת האורחים‬ ‫כמותו‪ ,‬שמא איננה כדאית להבטחה זו‪.‬‬ ‫נמשיך לבאר דברי הקב"ה אל אברהם אבינו למה זה צחקה שרה לאמר האף‬ ‫אמנם אלד ואני זקנתי‪ ,‬ולא יקשה לן מ"ט נקט ואני זקנתי ולא כמו‬ ‫שאמרה היא ואדוני זקן‪ ,‬כי לפי מה שנתבאר נמצא דמה שאמרה אדוני זקן‬ ‫לא היה חלק מדברי הצחוק וחסרון האמונה‪ ,‬כי מה שלא האמינה היה רק על‬ ‫עצמה‪ ,‬דהיות והיא זקינה ונצרכה לנס כדי לזכות ליפקד בבנים‪ ,‬ואין לה הזכות‬ ‫של הכנסת אורחים כמו שיש לאברהם אדונה הזקן‪.‬‬ ‫ואף דמה שצחקה ולא האמינה בלבב שלם היה מחמת סיבה‪ ,‬וזאת משום‬ ‫שחששה שאין לה זכות הכנסת אורחים‪ ,‬אף על פי כן היה עליה טענה‬ ‫לפי גודל מדריגתה‪ ,‬דאף אי נימא שהצדק אתה שאין לה זכות הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫מכל מקום מאחר ושמעה הבשורה שהקב"ה הבטיח שתוושע בבן‪ ,‬שוב אין‬ ‫מקום כלל להרהר ולחשב חשבונו של עולם אם ראויה היא לכך ורק על ידי‬ ‫זה תאמין בלב שלם לדבר הבשורה‪ ,‬כי אחר שיצאה הגזירה וההבטחה מאת‬ ‫המקום‪ ,‬בוודאי לא ישובו דבריו ריקם‪ ,‬והיה עליה להאמין בשלימות‪ .‬וזהו‬ ‫שאמר הקב"ה היפלא מה' דבר רצ"ל אחר ששמעה הבשורה מאת המקום ברוך‬ ‫הוא עליה להאמין בשלימות‪ ,‬כי לא יפלא ממנו מאומה‪.‬‬ ‫עוד נראה בביאור הכתוב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו‪ ,‬ויש‬ ‫לדקדק אומרו נצבים עליו‪ .‬ונבאר‪ ,‬דהנה כבר קדם מאמרינו לעיל מדברי‬ ‫הזוה"ק דשלשה אנשים רומזים על אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וכפי שהבאנו מדברי‬ ‫הרה"ק בעל התולדות זי"ע שהן רומזים לג' העמודים שעליהם העולם עומד‪,‬‬ ‫על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים‪ ,‬כי אברהם היה עמוד החסד‪ ,‬יצחק‬ ‫[וט]‬ ‫ד''סשת אריו תשרפ ר"דער‬ ‫אבינו עולה תמימה דהיינו עמוד העבודה‪ ,‬ויעקב איש תם יושב אהלים‪ ,‬וכן הוא‬ ‫אומר (מיכה ז‪ ,‬כ) תתן אמת ליעקב‪ ,‬ובעת ההיא שעדיין אברהם ויצחק לא באו‬ ‫לעולם‪ ,‬היה עיקר קיום העולם ע"י מדת החסד‪.‬‬ ‫אמנם זאת צריך למודעי‪ ,‬כי פשוט הדבר שאי אפשר לומר שכל אחד מהאבות‬ ‫הקדושים היה בו רק אחד מאלו שלשת הדברים‪ ,‬שהרי כמו שכל מי‬ ‫שמוח בקדקדו מבין ששולחן העומד על ג' רגלים‪ ,‬אזי כאשר נוטלים רגל אחת‬ ‫מיד יפול השולחן‪ ,‬כן הוא בשלשת העמודים אשר הא בלא הא אי אפשר‪.‬‬ ‫אלא בעל כרחינו לפרש שכל אחד מהאבוה"ק היה מושלם בכל ג' העמודים‪,‬‬ ‫תורה ועבודה וגמילות חסדים‪ ,‬אלא שכל אחד היה בו מידה אחת אשר‬ ‫היה דבוק בה עד למאוד‪ ,‬וע"י ההתדבקות במדה קדושה זו זכה לקיים גם ב'‬ ‫העמודים האחרים בשלימות‪.‬‬ ‫כמו שהיה מרגלא בפומיה דכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע על דברי המשנה (פאה א‪ ,‬א)‬ ‫ותלמוד תורה כנגד כולם‪ ,‬דרצ"ל שעל יד מצות תלמוד תורה אפשר לו‬ ‫לאדם לקיים כל שאר המצוות השנויות לעיל מיניה במשנה‪ ,‬ולדוגמא‪ ,‬גמילות‬ ‫חסדים יכול לקיים על ידי שיסייע לחבירו שמתקשה בלימודו ומסייע בעדו‬ ‫בהבנת הנלמד‪ ,‬כי אין לך חסד גדול מזה‪ ,‬וכן מצות ביקור חולים יכול לקיים‬ ‫כאשר עוסק בתורה לזכות רפואת חבירו הנזקק לישועה ורפואה‪ ,‬וכן מצות‬ ‫הלווית המת ניתן לקיים באמצעות לימוד פרק משניות לעילוי נשמתו של‬ ‫הנפטר‪ ,‬ועל דרך זה הוא בכל שאר המצוות‪.‬‬ ‫על פי זה פירש מה שמצינו במדרש (ויקרא רבה לה‪ ,‬א) עה"פ (ויקרא כו‪ ,‬ג) אם‬ ‫בחוקותי תלכו וגו' הדא הוא דכתיב (תהלים קיט‪ ,‬נט) חשבתי דרכי ואשיבה‬ ‫רגלי אל עדותיך‪ ,‬אמר דוד בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית‬ ‫דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות‪,‬‬ ‫הדא הוא דכתיב ואשיבה רגלי אל עדותיך‪ ,‬ע"כ‪ .‬וביאר דאין הכוונה כפשוטו‬ ‫שרצה לילך למקומות שונים לצורך מילי דעלמא‪ ,‬אלא כל דעתו ורצונו היה‬ ‫לילך לקיים מצוות ומעשים טובים במקום פלוני או בבית דירה פלונית‪ ,‬והיו‬ ‫רגליו מוליכות אותו לבתי מדרשות‪ ,‬כי על ידי לימוד התורה אפשר לקיים הכל‪,‬‬ ‫כמו שנתבאר‪ ,‬עכתוד"ק‪.‬‬ ‫דבר זה ללמד על הכלל כולו יצא‪ ,‬דכשם שיעקב אבינו שמידתו הוא עמוד‬ ‫התורה‪ ,‬בודאי קיים על ידי זה כל המצוות הכלולים בעמוד גמילות‬ ‫[זט]‬ ‫ד''סשת אריו תשרפ ר"דער‬ ‫חסדים‪ ,‬וכן היה מושלם בעמוד העבודה‪ ,‬כי אי אפשר לתורה בלא תפילה‪,‬‬ ‫שהרי אמרו חז"ל (מגילה ו‪ ,‬ב) לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא‪ ,‬ובודאי‬ ‫צריך לזה תפילות ותחנונים‪ ,‬הן הן הדברים האמורים בשאר עמודי העולם‪ ,‬כי‬ ‫אברהם אבינו שהיה עמוד החסד‪ ,‬בודאי הגיע על ידי עמוד זה גם לשלימות‬ ‫בתורה ובעבודה‪ ,‬שגמל חסד עם הבריות ולימדם תורה‪ ,‬וכן היה עוסק בעמוד‬ ‫העבודה ושפתותיו מרחשין תמיד תפילות ותחנונים להטיב עם הבריות‬ ‫ולהמשיך להם רפואה וישועה‪ .‬וכן יצחק אבינו עמוד העבודה‪ ,‬זכה על ידי זה‬ ‫לשלימות בשני העמודים הנוספים‪ ,‬כי הא בלא הא אי אפשר‪.‬‬ ‫ענין האמור נרמז במקראות שלפנינו‪ ,‬וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים‬ ‫נצבים עליו‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬שראה כי כל עמודי העולם תורה ועבודה וגמילות‬ ‫חסדים הרמוזים בהני שלשה אנשים‪ ,‬כולם נצבים עליו היינו על מדריגתו‬ ‫ומידתו של גמילות חסדים‪ ,‬וכמו שהובא לעיל מדברי התולדות זי"ע שבזמנו‬ ‫של אברהם אבינו היה עיקר קיום העולם ע"י גמילות חסדים‪.‬‬ ‫אמנם וירא מלשון הבנה‪ ,‬שהשכיל להבין כי אף שעיקר מדתו הוא עמוד‬ ‫החסד‪ ,‬אף על פי כן אי אפשר בגמילות חסדים גרידא‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫לשולחן לעמוד על רגל אחת‪ ,‬אלא שעל ידי מדה זו צריך להשיג כל שלשת‬ ‫העמודים‪ ,‬ולכן וירץ לקראתם מפתח האהל‪ ,‬רצ"ל מפתח אהלו של אברהם‬ ‫אבינו דהיינו עמוד החסד והכנסת האורחים שהיה עוסק תדיר בפתח אהלו‪,‬‬ ‫משם רץ אל עבר שלשת האנשים‪ ,‬היינו לקיים כל שלשה העמודים שעליהם‬ ‫העולם עומד‪ ,‬וכמו שנתבאר שהשיג את כולם על ידי מידת החסד שהיה כל‬ ‫מהותו‪.‬‬ ‫ירחם הקב"ה על כל כלל ישראל בכל מקום שהם‪ ,‬בכל מקומות מושבותיהם‪,‬‬ ‫בכל אתר ואתר‪ ,‬בכלליות ובפרטיות‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬ונזכה ליגאל‬ ‫(אהל שלמה רעד"ר‪ ,‬חלק א‪ ,‬מאמר ח)‬ ‫גאולה עולמית‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[זי]‬