gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin

שבוע: וירא (2026-10-26)

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||| שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מדור‬ ‫שיעורי‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫הרב שמעון‬ ‫מתוך קונטרס הבינני המלא‬ ‫שפיצער‬ ‫קונטרס תל"ט‬ ‫שליט"א‬ ‫המשכת שפע על‪-‬ידי שינוי המחשבה‬ ‫יום שלישי פרשת לך לך ט' חשון תשפ"ז‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫שיעור ש"ן‬ ‫נפלא ביותר‪ ,‬אשר בכוחו ליטול מחשבה של חכמה המצויה‬ ‫נקודה המתפשטת לעשייה‬ ‫בשכלו של זה המדבר‪ ,‬להעבירה אל השומע ולהחדירה בשכלו‪.‬‬ ‫לאדם יש כוחות מרובים‪ ,‬יש לו רצונות ומחשבות‪ ,‬כח‬ ‫מדובר במערכת של כוחות משולבים‪ ,‬שכן בלעדי כח הדיבור‬ ‫הדיבור וכח לפעול מעשים‪ .‬אנו רואים במציאות וכן בדברי‬ ‫היתה מחשבת החכמה נותרת בשכלו בלא יכולת להעבירה‬ ‫חז"ל‪ ,‬כי כוחות האדם אינם כוחות נפרדים זה מזה‪ .‬האדם‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫אינו כחנות המוכרת לחם‪ ,‬חלב וביצים‪ ,‬לצד צעצועים קטנים‬ ‫המונחים ליד הקופה בלא כל קשר בין המוצרים השונים‪.‬‬ ‫כך הדבר גם בנוגע לכתיבה‪ .‬האדם הוגה רעיונות וכותב‬ ‫האדם לא נברא עם כוחות נפרדים אשר נקבצו יחדיו לפונדק‬ ‫אותם‪ ,‬הוא מכניס אותם במסגרת של מילים‪ .‬כעת הם רשומים‬ ‫אחד לפעול בשיתוף‪ ,‬אלא הם מערכת אחת כוללת‪ ,‬אשר כל‬ ‫על גבי הדף‪ ,‬והרי הם מודפסים בספר‪ .‬לאחר זמן מגיע אדם‪,‬‬ ‫חלק ממנה משפיע על שאר החלקים‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל (טור‬ ‫לוקח את הספר‪ ,‬מציץ בו ומתפעל מן הרעיון‪ .‬מעלת האדם‬ ‫או”ח סימן א)‪' :‬העין רואה‪ ,‬הלב חומד וכלי המעשה גומרין'‪ .‬הכל‬ ‫טמונה ביכולתו ליטול מושגים רוחניים שקשה למששם‪,‬‬ ‫מתחיל מנקודה אחת של רצון‪ ,‬והדבר מתרחב והולך עד שבא‬ ‫לבטאם במילים ולהעבירם הלאה‪ .‬מדובר בכח אלוקי של‬ ‫לידי דיבור ועשייה‪.‬‬ ‫חיבור בין עליונים לתחתונים אשר מחולל שינויים בעולם‪.‬‬ ‫זוהי מעלת האדם על פני בעלי החיים‪ .‬מעלתו אינה‬ ‫מתבטאת רק בכך שיש בו תכונות נוספות שלהם אין – כאילו‬ ‫יתכן שזהו גם יסוד דיני שליחות‪ .‬ראובן יכול לשלוח את‬ ‫נאמר‪ :‬עשייה יש גם לבעלי החיים‪ ,‬חושים יש גם לבעלי החיים‪,‬‬ ‫שמעון לקדש עבורו את רחל‪ .‬שמעון מוסר את הכסף לרחל‪,‬‬ ‫אלא שהדיבור נמנע מהם‪ ,‬ובזה נבדל האדם מבעלי החיים‬ ‫והיא מתקדשת לראובן‪ .‬כיצד היא מתקדשת לראובן? התשובה‬ ‫שהוא יכול גם לדבר‪ .‬אין זו מהות הדברים‪ ,‬אלא שלאדם ישנה‬ ‫היא‪ :‬שכן ראובן ציוה לשמעון; הוא השתמש בפיו להביע את‬ ‫מערכת שונה לחלוטין‪ .‬האדם מסוגל להשיג בשכלו דברים‬ ‫רצונו ולמנות את שמעון לשליח‪ ,‬וכעת ידו של שמעון יכולה‬ ‫עמוקים ורבים שאין בעלי החיים יכולים להשיג‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫לפעול בעבור ראובן‪ .‬ראובן אינו צריך לפעול בידו שלו דווקא‬ ‫הוא יכול להשתמש בכוחותיו כדי להוציאם מן הכח אל‬ ‫– כי גם כשידו של ראובן פועלת בעבורו‪ ,‬יש בכך חידוש‪ .‬הרי‬ ‫הפועל‪.‬‬ ‫גם שם יש להתפלא כיצד היד מתקשרת אל המוח‪ .‬והתשובה‬ ‫לכך היא שהיד פועלת מכוח ציוויו של המוח‪ .‬מוחו של ראובן‬ ‫עשיית האדם שונה במהותה‬ ‫מצוה על ידו לנוע והיא אכן נעה‪ .‬אומרת התורה שראובן‬ ‫האם בעשייה שונה האדם מבעל החי? הרי שניהם מסוגלים‬ ‫יכול לגרום באופן דומה גם לידו של שמעון לנוע; אם שמעון‬ ‫לדחוף ולנגוח‪ .‬התשובה היא שעשיית האדם שונה לחלוטין‬ ‫מבוטל אליו – דהיינו שהשליח מתבטל אל המשלח – אזי ידו‬ ‫במהותה מעשיית בעל החי; שכן‪ ,‬כאשר האדם משעבד את‬ ‫של שמעון פועלת כפועלו של ראובן‪ .‬מטעם זה צריך השליח‬ ‫עשייתו למחשבתו‪ ,‬הוא מוציא לפועל את רצונו ומחשבתו‬ ‫להיות בר דעת‪ ,‬כי אם חסר לאדם דעת‪ ,‬אין לו את הכח הנפלא‬ ‫באמצעות מעשיו‪ ,‬וכל העולם יכולים ליהנות מרעיונותיו‪ .‬יותר‬ ‫לקשר בין הכוחות השונים‪.‬‬ ‫מזה‪ ,‬כאשר מתבוננים בדבר‪ ,‬כח הדיבור של האדם הוא כלי‬ ‫גליון הבינני || ‪1‬‬ ‫'שלא לשמה' מקבל ציון שמונים‪ ,‬ומי שעושה לשמה מקבל‬ ‫הכוחות פועלים בהרמוניה‬ ‫ציון מאה‪.‬‬ ‫סיכום ההקדמה עד כה‪ :‬לאדם יש כוחות מרובים‪ ,‬אך‬ ‫מעלתו האמיתית באה לידי ביטוי רק כשכל חלקי המערכת‬ ‫כך הוא הדבר לגבי כל שאר המצוות‪ .‬הבאנו דוגמא אחת‬ ‫פועלים יחדיו‪ .‬יופי הדיבור מתגלה כאשר האדם חושב תחילה‬ ‫של חסד‪ ,‬אך נכון לכל דבר ועניין‪ .‬למשל‪ ,‬ניקח שניים שיושבים‬ ‫ומגלה בדיבורו רעיון נפלא‪ .‬מעלת העשייה ניכרת כשהיא‬ ‫ולומדים תורה‪ .‬גם כאן יש הסבורים כאילו זה שלומד לשמה‪,‬‬ ‫משמש כלי להוציא אל הפועל חידושים ורעיונות נפלאים‪ .‬כך‬ ‫הוא יותר 'עובד'‪ .‬לפני שהוא מתחיל ללמוד‪ ,‬הוא מתבונן ואומר‬ ‫הדבר גם במעשה חסד פשוט‪ .‬מדוע עושה האדם את החסד?‬ ‫פסוקים ותפילות‪ .‬והשני הוא אברך נחמד שיש לו 'גישמאק'‬ ‫– כי בערה בלבו אש הנתינה – הרצון להטיב לזולת‪ .‬הפעולה‬ ‫(טעם טוב) בלימוד; הוא יושב ושוקד על תלמודו‪ ,‬ותוכניתו‬ ‫שהוא עושה היא ביטוי לאהבת ישראל ולאהבת ה' שבלבו‪.‬‬ ‫לעתיד – אף שאינה ברורה עדיין – היא מן הסתם להתמנות‬ ‫מכאן אנו רואים כי תפארתו של אדם היא בשימוש בכל‬ ‫למגיד שיעור בעתיד‪ ,‬יש לו כח הסברה‪ ,‬הוא יודע לרדת אל‬ ‫כוחותיו באופן שבו הם משלימים זה את זה‪ .‬רק אז עשייתו‬ ‫לב הבחורים‪ ,‬והוא נכנס לכולל שבו לומדים את המסכתות‬ ‫ראויה להיקרא עשייה אנושית; שכן בלעדי זאת‪ ,‬נחשב האדם‬ ‫הישיבתיות‪ ,‬כי הוא יודע שהדבר יכול לשרת את מטרתו‪.‬‬ ‫כמתעסק בעלמא‪ .‬ידו אמנם דחפה או פתחה‪ ,‬אך זאת יודע‬ ‫לעשות אף בעל החי‪ .‬מעלת האדם היא רק כשכל הכוחות‬ ‫אנו נוטים להסתכל על הדברים כאילו הכוונה 'לשמה' באה‬ ‫פועלים בצוותא‪.‬‬ ‫כתוספת למעשה עצמו ומייפה אותו‪ .‬אבל אם נתבונן במה‬ ‫שדיברנו לעיל‪ ,‬לומדים דרך הסתכלות שונה לחלוטין‪ .‬אפשר‬ ‫מצב טוב יותר הוא כשהאדם להוט במה שהוא צריך‬ ‫להגדיר זאת כך‪ :‬ישנו ה'מה' (המעשה הנעשה בפועל) וישנו ה'למה'‬ ‫להיות להוט‪ ,‬שכלי המעשה פועלים כמו מעצמם‪ ,‬כעין רגליו‬ ‫(הכוונה והשורש הנפשי שמאחוריו)‪ .‬אם אין מתבוננים ביסוד הדברים‪,‬‬ ‫מוליכות אותו לבית המדרש‪ .‬ההגדרה לכך היא‪ :‬הוא לא חשב‬ ‫עלולים לטעות ולחשוב שהעיקר הוא ה'מה' ורק לאחר מכן‬ ‫לפני שהוא הלך‪ ,‬אלא הוא חשב כל‪-‬כך הרבה‪ ,‬עד שממילא‬ ‫בא ה'למה' כדי להשלים אותו‪.‬‬ ‫הוא הלך‪ .‬באופן זה הוא יותר נחשב לאדם‪ ,‬כי כלי המעשה‬ ‫אצלו אינם אלא אמצעי לגלות את הטמון במוח ובלב‪.‬‬ ‫דוגמא נוספת‪ :‬שני אנשים הבונים קיר‪ ,‬כל אחד בונה קיר‬ ‫אחר באותו הבית‪ .‬האחד מקפיד על חומרים יקרים ובונה את‬ ‫הקיר בשלמות מוחלטת‪ ,‬ואילו השני בוחר בחומרים זולים‬ ‫ההבחנה בין לשמה ושלא לשמה‬ ‫יותר ובונה את הקיר בשלמות פחותה‪ ,‬ולכן גם גובה סכום‬ ‫כעת נעבור אל העולם הקטן שלנו‪ .‬אנחנו הרי משתדלים‬ ‫נמוך יותר‪ .‬שניהם לכאורה בנו קיר‪ ,‬אך השני השקיע פחות‬ ‫לקיים את התורה ולעבוד את ה'‪ ,‬וידוע לנו כי יש עבודה‬ ‫מכדי שהתוצאה תהיה בתכלית השלמות‪ .‬אף את התורה‬ ‫לשמה ויש עבודה שלא לשמה‪.‬‬ ‫והמצוות אפשר לראות בצורה זו‪ .‬שניהם נטלו לולב‪ ,‬לאחד‬ ‫אם נדבר על הדרגה הפשוטה של 'לשמה'‪ ,‬פירושה הוא‬ ‫היה סידור עם אותיות‪ ,‬לשני לא היה; לכאורה‪ ,‬כמעט אותו‬ ‫שהאדם מתכוון לעשות רצון ה'‪ ,‬להיות יהודי טוב יותר‪ ,‬אשר‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫זהו תפקידו בעולם‪' .‬שלא לשמה'‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬פירושו שיש‬ ‫לו לאדם אינטרס מסויים – הדבר יוצא לו טוב‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אם‬ ‫מעשה אחד ‪ -‬שני עיסוקים‬ ‫אדם מוסר את דירתו לבעל שמחה לשבת‪' :‬לשמה' פירושו‬ ‫אך כל התפיסה המוזכרת נובעת מן ההבנה כי ה'מה' (המעשה)‬ ‫שהוא אומר לעצמו‪" :‬הבה אעבוד על עצמי‪ ,‬אנסה לצאת‬ ‫זהה אל כולם‪ ,‬וכי ההבדל הוא רק ב'למה' (בכוונה)‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר‬ ‫מאזור הנוחות שלי ולהטיב ליהודי"‪ .‬הקב"ה הרי מתנהג עמנו‬ ‫אנו מתבוננים ביסוד שדיברנו עליו לעיל‪ .‬כוחותיו של האדם‬ ‫במידה זו‪ .‬הדבר מעורר בנו הרגשת בושה וגם רצון להידמות‬ ‫אינם מנותקים ונפרדים זה מזה‪ .‬האדם עושה מעשה – כגון‬ ‫לו‪' .‬שלא לשמה' פירושו שהוא אומר בלבו‪" :‬בעזרת ה'‪ ,‬אף אני‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬ויש לו גם מחשבות‪ .‬אז נאמר שבמחשבה הם‬ ‫אערוך שמחות בעתיד‪ ,‬אקיים בעצמי את הכלל של 'שמור לי‬ ‫שונים זה מזה‪ ,‬במעשה הם דומים‪ .‬ממש לא‪ .‬הכוחות והכלים‬ ‫ואשמור לך'"‪ .‬האם הדבר נוח לו לגמרי? לא ממש‪ ,‬אך הדבר‬ ‫העומדים לרשות האדם בדיבור ובמעשה אינם אלא אמצעים‬ ‫'כדאי' בעיניו‪.‬‬ ‫לגלות ולבטא את רצונו הפנימי‪ .‬המעשה שהאדם שואף לבצע‬ ‫הוא ביטוי לרצונו‪ ,‬לשאיפתו ולחלומו; וכאשר הוא פועל‪ ,‬הוא‬ ‫הנה‪ ,‬אנו רגילים לחשוב כך‪ :‬המעשה שנעשה הוא לכאורה‬ ‫עושה זאת מתוך הבנה שבכלי העשייה תתגשם שאיפתו‪.‬‬ ‫אותו מעשה (בסופו של דבר‪ ,‬בעל השמחה אכן קיבל את הדירה לשבת)‪.‬‬ ‫האם מעשה זה נעשה 'לשמה'? אולי כן‪ ,‬אולי לא‪ .‬אנו נוטים‬ ‫דוגמא לדבר‪ :‬אדם הרוצה לשבור קיר מגיע למקום עם ארגז‬ ‫להתייחס אל הכוונה כאל מעין 'עטרה' נוספת למצוה‪ .‬ברור‬ ‫כלים – פטיש גדול‪ ,‬פטיש קטן‪ ,‬גרזן‪ ,‬פטיש אוויר (קונגו) וכיוצא‬ ‫לנו כמובן שמצוה העשויה 'לשמה' חשובה יותר‪ ,‬אך עם זאת‬ ‫בזה‪ .‬הוא עדיין אינו יודע מה עובי הקיר‪ ,‬ולפיכך הוא מנסה‬ ‫אנו מחשיבים את המעשה עצמו לעיקר – כאילו מי שעושה‬ ‫‪ || 2‬גליון הבינני‬ ‫זאת‪ .‬זה לא ששניהם עוסקים באותו הדבר‪ ,‬זה בכוונה 'לשמה'‬ ‫לפעול באמצעות כל אחד מן הכלים כדי לבדוק איזה מהם‬ ‫וזה בכוונה שלא לשמה‪ ,‬אלא הם עוסקים בדברים שונים‬ ‫יצליח במלאכה‪ .‬יתכן אף שבסופו של דבר יבוא אדם אחר‬ ‫לחלוטין‪ .‬דרכיהם נחלקו כבר ב'מה'‪ ,‬לא רק ב'למה'‪.‬‬ ‫ויציע לו להטמין חומר נפץ בקיר ולהפילו בבת אחת‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כשמישהו שואל את הפועל מה הוא מנסה לעשות‪,‬‬ ‫לא קרב זה אל זה‬ ‫מה תהיה תשובתו? הוא לא יענה‪" :‬אני מנסה להכות בחוזקה"‬ ‫יבוא הראשון ויטען‪" :‬הלוא בעשייה אנו שווים‪ ,‬בדיבור אנו‬ ‫או‪" :‬אני מנסה להטמין חומר נפץ"‪ ,‬אלא תשובתו תהיה‪" :‬אני‬ ‫שווים‪ ,‬ורק בכוונה – 'לשמה' או 'שלא לשמה' – שם קיים‬ ‫מנסה לשבור את הקיר"‪ .‬ואם יוסיף הלה וישאל‪" :‬אני רואה‬ ‫החילוק בינינו; ושם‪ ,‬בנקודה זו‪ ,‬תפסת אותי‪ .‬האם בשביל‬ ‫שאתה עובד קשה ומזיע‪ ,‬האם תוכל לומר לי במה אתה עסוק‬ ‫הבדל זה אתה עושה כזה עסק גדול?"‪.‬‬ ‫עכשיו?" – יענה לו‪" :‬מטרתי היא לשבור את הקיר‪ ,‬ולפיכך אני‬ ‫אך לא כן הוא; אצל האדם פועל הדבר בדיוק הפוך‪ .‬האדם‬ ‫מנסה בדרכים שונות; אני מכה מכאן ומכה משם‪ ,‬ומקווה כי‬ ‫הוא בריה שיש בה כוחות אלוקיים‪ .‬שכלו של אדם הוא‬ ‫בסופו של דבר הדבר יעלה בידי"‪.‬‬ ‫כלי שיכול להשיג ולחדש‪ ,‬והדבר מצוי אצל כל אחד ואחד‬ ‫זה נכון גם לגבי מי שרוצה להוציא רעיון מן הכח אל הפועל‬ ‫מאתנו‪ .‬כל אדם מחדש חידושים‪ .‬לאו דוקא מחמת שהוא‬ ‫וזקוק לשם כך לעזרה‪ ,‬ואינו יודע מי האדם המתאים לכך‪.‬‬ ‫מתייגע בדברי הרשב"א; אלא הוא קולט משהו‪ ,‬הוא מקשר‬ ‫הרי מעשים בכל יום הם‪ .‬האדם אינו יודע למי בדיוק לפנות‪,‬‬ ‫שתי ידיעות וזוכה להבנה חדשה‪ .‬האדם יכול להשיג השגות‬ ‫ושואל‪" :‬האם אתה מכיר אדם המתמחה בדבר זה?" הוא עובר‬ ‫אינסופיות‪ ,‬ומתוך כך ליטול אותן ולעשות עמן דברים‪.‬‬ ‫מאיש לאיש‪ ,‬פלוני מציע לו לשאול את אלמוני‪ ,‬תמתין לו‬ ‫כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬יכול אדם להסביר רעיון לאשתו כדי להרגיע‬ ‫אחרי מנחה‪ ,‬אולי אז תוכל לתפוס אותו‪ .‬האדם אינו עסוק‬ ‫אותה נוכח אתגר לא קל שהם מתמודדים עמו‪ ,‬ומתוך כך היא‬ ‫בפעולות בודדות ומנותקות‪ ,‬אלא בעניין אחד כולל‪" :‬ברצוני‬ ‫תכיר שיש אלוקים בעולם‪ .‬כיצד מתרחש הדבר? הדבר קורה‬ ‫שבני יתקבל לישיבה‪ ,‬ואני משתדל בדרכים שונות ומקווה כי‬ ‫משום שיש לו רעיון‪ ,‬והוא חושב כיצד להסבירו לפי עולם‬ ‫בסופו של דבר אצליח"‪.‬‬ ‫המושגים שלה; הוא מוציא אותו דרך פיו‪ ,‬היא נרגעת‪ ,‬ומחמת‬ ‫כן אינה צועקת על הילדים‪.‬‬ ‫גמרא אחת – סוגיות שונות‬ ‫מכאן רואים שכאשר האדם עושה או מדבר‪ ,‬העשייה‬ ‫כך פועלת המערכת‪ ,‬כשכל החלקים פועלים בצוותא כדי‬ ‫והדיבור אינם אלא ביטויים לרצונו‪ .‬משום כך‪ ,‬כאשר אדם רוצה‬ ‫להוציא את הרצונות מן הכח אל הפועל‪ .‬המחשבה‪ ,‬הדיבור‬ ‫ללמוד מקצוע לפרנסתו ומחמת סיבה זו הוא לומד מסכתות‬ ‫והמעשה אינם אלא לבושים הם להוציא את הרצונות מן‬ ‫ישיבתיות כדי להתמנות בעתיד למגיד שיעור (על מנת לזכות הן‬ ‫הכח אל הפועל‪ .‬הדברים מבוארים בכמה מקומות בדברי בעל‬ ‫בכבוד והן בפרנסה בסייעתא דשמיא)‪ ,‬כששואלים אותו מה הוא עושה‪,‬‬ ‫התניא זצ"ל‪ ,‬וכן אנו רואים זאת במציאות‪ .‬אצל כל אדם זה‬ ‫אם הוא עונה "אני לומד" – אין זו הגדרה נכונה (אמנם אמירה זו‬ ‫פועל כפי תיאורם של חז"ל – 'העין רואה‪ ,‬הלב חומד וכלי‬ ‫עשויה להישמע חריפה מעט‪ ,‬אך אין הכוונה לפגוע‪ ,‬כי אם להסביר את הרעיון)‪.‬‬ ‫המעשה גומרים'‪.‬‬ ‫ההגדרה הנכונה היא‪" :‬אני מבקש להגדיל את שמי ולהרחיב‬ ‫מתוך שלא לשמה בא לשמה‬ ‫את פרנסתי"‪ .‬פשוט מאוד‪ .‬הוא כבר חושב עשר שנים קדימה‪,‬‬ ‫בכל תחום הדברים מתנהלים כך‪ .‬אמנם נכון הדבר שהאדם‬ ‫לעת שבה יצטרך לפרנס משפחה גדולה‪ ,‬ויידרש לו אף שם‬ ‫מקיים מצוה אף אם עשאה שלא לשמה‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬ ‫טוב שיסייע לו בעניין השידוכים‪ .‬שואלים אותו בפליאה‪:‬‬ ‫(פסחים נ‪ ,‬ב)‪" :‬לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא‬ ‫"כיצד יתכן? הרי אנו רואים שאתה לומד וכותב חידושי‬ ‫לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" – ובפרט כאשר מדובר‬ ‫תורה!" – והוא ישיב‪" :‬נכון‪ ,‬זהו אמנם המעשה שאני עושה‬ ‫בצדקה וחסד‪ ,‬שבהם הוא מחייה יהודיא‪.‬‬ ‫לצורך העניין‪ ,‬אך אין זה עיסוקי המרכזי‪ .‬לימוד זה אינו אלא‬ ‫כלי בלבד להשגת מטרתי"‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬השאלה איננה אם לעשות או לא לעשות‪ .‬אלא לאן‬ ‫פני האדם מועדות‪ .‬הן ידוע פירושו של הבעש"ט הק' זיע"א‬ ‫לצדו יושב יהודי אחר‪ ,‬ואולי אף לומד אתו בחברותא;‬ ‫על מאמר חז"ל זה‪ .‬באיזה אופן יעשה אדם שלא לשמה?‬ ‫אולם כל מגמתו בלימודו היא לחזור בתשובה‪ ,‬להידבק בקונו‬ ‫באופן "שמתוך שלא לשמה בא לשמה"‪ .‬וההסבר הפשוט הוא‬ ‫ולעשות עצמו מרכבה לשכינה – והרי הוא עסוק בענין שונה‬ ‫שהאדם מבין כי מטרת עבודתו להגיע ל"לשמה"‪ ,‬וזהו רצונו‬ ‫לגמרי‪ .‬שניהם יושבים מול הגמרא‪ ,‬שניהם מלבנים את הסוגיא‪,‬‬ ‫האמיתי‪ .‬ואף על פי שכרגע יש לו אינטרס אישי ואינו מצליח‬ ‫אך למרות זאת – אין זה עוסק במה שזה עוסק‪ .‬צריך להבין‬ ‫כן כתבו משמיה דבעל שם טוב הק’ זיע”א בספה”ק תשואת חן‪ ,‬מובא בספר בעל שם טוב על התורה (פרשת תרומה)‪.‬‬ ‫א‬ ‫גליון הבינני || ‪3‬‬ ‫יד‪ ,‬לד)‪' :‬חסד לאומים חטאת'‪ .‬ונמצא שבשורש הוא עסוק בעניין‬ ‫לעשות לשמה‪ ,‬הוא יודע שזהו היעד שאליו צריך להגיע‪ .‬הוא‬ ‫אחר לגמרי‪ .‬לעומתו‪ ,‬היהודי – אף על פי שנותן צדקה על מנת‬ ‫מבין שעדיין אינו נמצא שם‪ ,‬ומבין שמתחילים לעלות על‬ ‫שיחיה בנו‪ ,‬נחשב לצדיק גמור; כי בשורש הוא רוצה להיות‬ ‫סולם וממשיכים לטפס ולעלות עוד ועוד‪ .‬לאדם כזה אומרים‬ ‫‘ערליכער‪-‬איד’ ורוצה ליתן לזולתו‪ ,‬וכשלא הועיל לו להציל‬ ‫חז"ל‪ :‬דע לך שאף על פי שאתה עושה שלא לשמה – כל עוד‬ ‫את בנו מן המיתה‪ ,‬אינו מתחרט‪.‬‬ ‫אין זה שלא לשמה מהסוג הגרוע ביותר‪ ,‬אלא שרצונו האמיתי‬ ‫הוא להגיע לידי 'לשמה'‪ ,‬כדאי הוא הדבר עבורך‪ ,‬שכן מתוך‬ ‫זהו השלב השני‪.‬‬ ‫שלא לשמה תבוא לבסוף לידי לשמה‪.‬‬ ‫השלב הראשון היה להכיר את המושג אדם ולהבין שמדובר‬ ‫אולם אם אין פני האדם מועדות אל דרך העלייה‪ ,‬העשייה‬ ‫במערכת של חלקים שפועלים בהרמוניה‪ ,‬כשהמחשבה‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬איננה אותה עשייה; שכן הוא עסוק בעניין שונה‬ ‫והדיבור והמעשה אינם אלא כלים לגלות החוצה את החלקים‬ ‫לגמרי ונע אל הכיוון הנגדי‪ .‬הדבר ניכר היטב בתוצאה לאחר‬ ‫העמוקים יותר‪ .‬השלב השני היה שלפי זה‪ ,‬כאשר שני אנשים‬ ‫תקופת זמן – לאחר עשור או אף פחות מכך‪ .‬שכן‪ ,‬כאשר‬ ‫עושים דבר מסוים בעבור שני אינטרסים שונים – לא הסיבות‬ ‫אדם חוזר על פעולה מסוימת פעמים רבות‪ ,‬בסוף יוצא משהו‬ ‫בלבד חלוקות‪ ,‬אלא המעשים עצמם חלוקים‪.‬‬ ‫מתוכו ומתגלה החוצה‪' .‬מתוך שלא לשמה בא לשמה' היא‬ ‫דוגמא אחת‪' .‬מצוה גוררת מצוה' היא דוגמא נוספת‪.‬‬ ‫תורה ומצוות מביאות שפע‬ ‫מכאן נבוא אל יסוד גדול בבטחון ובסדר העולם‪ ,‬אשר‬ ‫אם האדם חותר להיות יהודי ירא שמים ('ערליכער‪-‬איד')‪,‬‬ ‫חשוב מאוד להבינו‪ .‬אנו יודעים שלימוד התורה וקיום המצוות‬ ‫ועושה לשם כך פעולות שונות וחוזר עליהן שוב ושוב – ניכר‬ ‫מביאים שפע לעולם‪ .‬כך אומרת לנו התורה כמה וכמה פעמים‪:‬‬ ‫עם הזמן שהוא הולך ונעשה 'ערליכער‪-‬איד' אמיתי‪ ,‬שהרי‬ ‫'אם בחקותי תלכו ‪ ...‬ונתתי גשמיכם בעתם'‪' ,‬והיה אם שמוע‬ ‫הוא משתמש בכליו כדי להוציא את רצונותיו מן הכח אל‬ ‫תשמעו ‪ ...‬ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' ואספת דגנך וגו''‪ ,‬וכן‪:‬‬ ‫הפועל‪ ,‬ואחד מהרצונות הקיימים בו‪ ,‬הוא להיות ‘ערליכער‪-‬‬ ‫'למען ירבו ימיך'‪ .‬הדברים ברורים וידועים שהתורה והמצוות‬ ‫איד’‪ ,‬והרצון הזה הולך ומתגלה והרי הוא נעשה עדין‪ ,‬מזוכך‬ ‫מביאות שפע‪.‬‬ ‫ושמור יותר‪ ,‬כי תורה מגנא ומצלא‪.‬‬ ‫וכעת נדון בכוונת האדם במצוה שהוא עושה – עד כמה‬ ‫כל זה משום שהוא חותר להיות ירא שמים‪ .‬במה אתה‬ ‫היא יוצרת הבדל לעניין הבאת השפע‪ .‬כשדנים בשאלה עד‬ ‫עוסק? – בלהיות ‘ערליכער‪-‬איד’‪ .‬באילו כלים אתה משתמש‬ ‫כמה נעשה האדם ‘ערליכער‪-‬איד’‪ ,‬כבר אמרנו לעיל שיש‬ ‫לשם כך? – בגמרא‪ ,‬בשולחן ערוך ובמסילת ישרים‪ .‬זה מה‬ ‫הבדל גדול מאוד‪ .‬זה יגיע לאחר עשר שנים להיות ‘ערליכער‪-‬‬ ‫שאני עושה ובזה אני עוסק‪ .‬אני יודע שיש לי יצר ואני יודע‬ ‫איד’‪ ,‬וזה יתפלאו עליו אחרי עשר שנים כיצד במרומי גילו הוא‬ ‫שיש מצבים של חושך‪ ,‬אבל אני משתדל ומנסה את כל הכלים‬ ‫עדיין נראה ילד קטן‪ ,‬שכל מה שמעסיק אותו הוא השאלה אם‬ ‫שיביאו אותי להיות ‘ערליכער‪-‬איד’ באמת‪ .‬יש לו פטיש ויש‬ ‫נתנו לו הכרה וכבוד (או הערכה על פעולותיו)‪ ,‬והוא עומד בכל תוקף‬ ‫לו גרזן והוא מכה על גופו בכל הכח‪.‬‬ ‫שיפרסמו תמונות שלו‪.‬‬ ‫כעת אנו שואלים לגבי השפע הבא על‪-‬ידי התורה והמצוות‬ ‫ישיבה מול אוניברסיטה‬ ‫– באיזו מידה הכוונה בשעת מעשה יוצרת חילוק בדבר‪ .‬אפשר‬ ‫אבל אם האדם הקים ארגון וכל מגמתו היא להגדיל את‬ ‫לברר זאת עם כל מי שמתעניין בקבלת שפע‪ .‬אנו רוצים לדעת‬ ‫שמו‪ ,‬הרי הוא עוסק בעניין אחר לגמרי‪ .‬אין הוא נמצא בישיבה‬ ‫הן לגבי כמות השפע והן לגבי איכותו‪.‬‬ ‫זו שעוסקים בה להיות 'ערליכע‪-‬יידן'‪ .‬הוא נמצא בישיבה‬ ‫אחרת – אוניברסיטה‪ ,‬שבה לומדים עצות כיצד להתגדל‪.‬‬ ‫שיטה לחתן ילדים בקלות‬ ‫אף הוא יצליח‪ ,‬אבל יצליח בדבר שאליו הוא חותר‪ .‬שניהם‬ ‫לפי מה שלמדנו‪ ,‬התשובה היא כזו‪ :‬אילו היתה הכוונה‬ ‫מחלקים לחם לנזקקים ושניהם עושים זאת לזכרו של צדיק‬ ‫לשמה רק 'תוספת'‪ ,‬כי אז היו אומרים‪" :‬דע לך שכתוב בספרים‬ ‫פלוני‪ ,‬אך לא המעשה קובע‪ ,‬אלא הכוונה‪ .‬השאלה היא‪ :‬במה‬ ‫שעין לא ראתה שכרו של העושה לשמה"‪ .‬כך שתמיד מגיע‬ ‫אתה עוסק? השורש שונה‪ ,‬לא התוספת‪ .‬העשייה אינה אלא‬ ‫שפע‪ ,‬בין לעושה לשמה בין לעושה שלא לשמה‪ ,‬אך העושה‬ ‫הוצאת הרצון מן הכח אל הפועל‪ ,‬והרצון שונה לגמרי בין זה‬ ‫לשמה‪ ,‬מקבל שפע רב יותר‪ .‬דבר זה היה יכול להועיל מאוד‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫לכלל ישראל שיוכלו להתפרנס בכבוד וגם לחתן את הילדים‪.‬‬ ‫על זה אומרים לנו חז"ל (ב"ב י‪ ,‬ב) שבזה נבדל היהודי מן הגוי‪:‬‬ ‫אבל הדבר אינו כך וצריך היטב להכניס במוחו מחשבה זו‪.‬‬ ‫שכן הגוי‪ ,‬כשהוא נותן צדקה‪ ,‬מושג הדביקות בה' אינו קיים‬ ‫מצוי שהאדם בא עם קושיות‪ .‬הוא אומר כך‪" :‬מה עוד אתה‬ ‫אצלו‪ ,‬ואינו עושה אלא לתועלתו האישית‪ ,‬כמו שכתוב (משלי‬ ‫‪ || 4‬גליון הבינני‬ ‫לו יצר‪ ,‬כי 'יצר לב האדם רע מנעוריו'‪ ,‬אולם בדברים שאתה‬ ‫רוצה שאעשה? סדר היום שלי מלא כבר‪ .‬אני מנסה ללמוד‬ ‫עושה‪ ,‬אם אתה שם לב שאתה עושה אותם לגמרי כדי לעבוד‬ ‫כמה שאני יכול‪ ,‬אני מנסה לקיים מצוות‪ ,‬אני עושה השתדלות‪.‬‬ ‫את עצמך (לא סתם פנייה קטנה) – עשה שם מפנה קטן‪ ,‬שנה את‬ ‫נכון שלכל אחד יש על מה לחזור בתשובה‪ ,‬אבל אינני רואה‬ ‫גישתך‪ ,‬ותראה שזה מתחיל לעבוד‪ ,‬כי הכנסת את התקע‬ ‫דבר מסוים שעלי לעשות בו שינוי עכשיו"‪.‬‬ ‫(‪ )plug‬לשקע (‪ )socket\outlet‬הנכון‪.‬‬ ‫תנאי קטן – להפסיק לעבוד אלילים‬ ‫"ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" פירושו בראש ובראשונה‬ ‫שעליך לשפר את הדברים שאתה עושה כבר; עליך לעשות‬ ‫יש אצלנו תפיסה – תפיסה ילדותית – שהנושא של 'לשמה'‪,‬‬ ‫אותם עם כוונה יותר רצויה‪ ,‬כי אז אתה עושה משהו אחר‬ ‫הוא עניין אחר לגמרי השייך רק לבעלי מדרגה‪" .‬אני אדם‬ ‫לגמרי‪ .‬כאן אתה מתדבק בהקב"ה‪ ,‬כאן אתה מתדבק בכוחי‬ ‫פשוט" – אומר האדם‪ ,‬והוא בא בטענה‪ " :‬אנשים פשוטים הרי‬ ‫ועוצם ידי‪ .‬זה לא אותו הדבר רק עם פניה‪ ,‬אלא מציאות‬ ‫צריכים לחתן את ילדיהם‪ .‬אמור לי איך‪ .‬אתה בא עם חשבונות‬ ‫אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫של 'לשמה'‪ ,‬מה זה קשור? זה הרי דבר ששייך לבעלי השגה"‪.‬‬ ‫טעות גדולה היא עד מאוד‪ .‬פסוקי התורה ומאמרי חז"ל‬ ‫בין מימינים למשמאילים‬ ‫מלמדים שחבל מאוד שאתה חי עם הטעות הזאת; כי מאחר‬ ‫איתא במסכת שבת (סג‪ ,‬א)‪'" :‬אורך ימים בימינה בשמאלה‬ ‫שהכוונה קובעת את מהות העשייה‪ ,‬אם תעשה שם שינוי‪,‬‬ ‫עושר וכבוד' (משלי ג‪ ,‬טז)‪ .‬למיימינין בה ‪ -‬אורך ימים איכא‪,‬‬ ‫תגלה שעד כה עבדת מישהו אחר – ולכן לא זרמו מעולם‬ ‫וכל שכן עושר וכבוד‪ .‬למשמאילים בה ‪ -‬עושר וכבוד איכא‪,‬‬ ‫מים מן הברז‪ .‬עשית את כל הדברים הנכונים‪ ,‬אבל חיברת את‬ ‫אורך ימים ליכא"‪ .‬ופירש רש"י בלישנא בתרא‪" :‬מיימינין בה ‪-‬‬ ‫הצינור למקור מזויף ולכן לא הגיע אליך השפע‪.‬‬ ‫עוסקין לשמה‪ ,‬משמאילים ‪ -‬שלא לשמה"‪.‬‬ ‫רבינו המחבר‪ ,‬בשער יחוד המעשה מדבר על זה בחריפות‬ ‫הנה‪ ,‬מה כתוב שם בפסוק? עוד לפני הגמרא‪ ,‬בפסוק כתוב‬ ‫גדולה‪ .‬הוא אומר שעד כה לא עבדת את הקב"ה‪ ,‬אלא עבדת‬ ‫שהתורה מביאה שפע – עושר‪ ,‬וכבוד ואריכות ימים; ועל זה‬ ‫מישהו אחר‪ ,‬ולכן לא הגיע אליך השפע‪ .‬אולם במקום להיבהל‬ ‫אומרים חז"ל שהדבר תלוי בסיבה שבגללה האדם עוסק‬ ‫או להישבר מכך‪ ,‬עליך ליטול מזה חיזוק ולהבין שזה עובד גם‬ ‫בתורה‪ .‬אם הוא עוסק בה כדי להתקרב אל ה' ולמלא את‬ ‫עובד‪' .‬והיה אם שמוע' אכן עובד – והוא עובד באופן הפשוט‬ ‫תפקידו בעולם‪ ,‬יהיה לו גם אריכות ימים; ואם הוא עוסק בה‬ ‫ביותר – עם מזומנים ביד‪ .‬אבל הוא פועל רק למי שעובד את‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬אף שגם אז תביא לו התורה שפע‪ ,‬אבל יזכה‬ ‫הקב"ה‪ .‬זהו התנאי היחיד‪ .‬תנאי קטן ופשוט – לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫לעושר וכבוד בלבד ולא לאריכות ימים – היינו שהשפע יהיה‬ ‫אם עבדת מישהו אחר‪ ,‬את עצמך או את הסביבה‪ ,‬מובן מאליו‬ ‫מועט‪.‬‬ ‫שהשפע לא הגיע אליך‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬המהר"ל כתב לבאר שכאשר האדם עוסק בתורה‬ ‫להתחיל לשנות את הגישה‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬אינו מתדבק במקור החיים‪ .‬הוא נשאר בעולם‬ ‫הזה עם המושגים של העולם הזה‪ ,‬ואם כן התורה מביאה‬ ‫בפרשת 'והיה אם שמוע' הרי כתוב כך‪" :‬אם שמוע תשמעו‬ ‫לו שפע במושגים של העולם הזה בלבד‪ .‬נאמר בסגנון חריף‪:‬‬ ‫אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום‪ ,‬לאהבה את ה'‬ ‫רצית כבוד‪ ,‬קיבלת כבוד‪ .‬לא כן אם האדם עוסק בתורה לשמה‪,‬‬ ‫אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם"‪ ,‬אזי "ונתתי מטר‬ ‫כי אז הוא מתדבק במקור החיים וחפץ בחיים‪ ,‬ולכן הוא מקבל‬ ‫ארצכם בעתו"‪ .‬הוי אומר‪ :‬הדבר אינו מרומז‪ ,‬אלא כתוב להדיא‪.‬‬ ‫שפע של חיים‪ .‬ובלשה"ק‪" :‬כפי התכלית אשר הוא מכוין אליו‪,‬‬ ‫יש שטועים וחושבים שבפסוקים אלו הקב"ה אומר כך‪:‬‬ ‫יקנה על ידה"‪ .‬מה שהוא זורע‪ ,‬זה מה שצומח‪.‬‬ ‫אם תקיימו הכל באופן המושלם ביותר ותהיו מושלמים יותר‬ ‫לפי ביאורינו‪ ,‬מדובר בשני עיסוקים אחרים לגמרי‪ .‬התורה‬ ‫מהמלאכים‪ ,‬אז יתחיל לרדת גשם‪ ,‬ואם לאו – לא תקבלו‬ ‫הרי נמשלה למים‪ .‬ובכן‪ ,‬השאלה היא אם המים משקים זרע‬ ‫כלום"‪ .‬ואז האדם אומר לעצמו‪" :‬זהו זה‪ ,‬אין לי סיכוי‪ .‬העלון‬ ‫כזה או זרע כזה‪ .‬אם הם משקים רצון של חיים וקרבת אלוקים‬ ‫הזה של פרשת 'והיה אם שמוע' לא עבד בשבילי‪ .‬יש לך אולי‬ ‫– צומח שפע של חיים וקרבת אלוקים‪ ,‬ואם הם משקים רצון‬ ‫עלון אחר של חיזוק?"‪.‬‬ ‫של עושר וכבוד – צומח שפע של עושר וכבוד‪.‬‬ ‫אך לא זה מה שכתוב שם‪ .‬הפסוקים אומרים לאדם‪ :‬אף‬ ‫על פי שאינך מושלם עדיין – מה שאתה עושה‪ ,‬תעשה לשם‬ ‫תורת חסד על לשונה‬ ‫שמים‪ .‬דבר זה בוודאי אפשרי‪ ,‬אפשר בהחלט להשתפר בו‪,‬‬ ‫עוד למדנו במסכת סוכה (מט‪ ,‬ב)‪" :‬מאי דכתיב 'פיה פתחה‬ ‫והוא אינו קשה כל‪-‬כך כפי שחושבים‪ .‬הקב"ה בסך הכל אומר‪:‬‬ ‫בחכמה ותורת חסד על לשונה'‪ ,‬וכי יש תורה של חסד ויש‬ ‫"אני מבין שצריך ללכת לאט לאט‪ ,‬כי לאדם יש הרגלים ויש‬ ‫גליון הבינני || ‪5‬‬ ‫השאלה ששואלים לאדם כזה היא אחת‪" :‬למה אתה חושב‬ ‫תורה שאינה של חסד?! אלא‪ :‬תורה לשמה ‪ -‬זו היא תורה של‬ ‫שכך יהיה?"‪ .‬על כך הוא עונה על פי רוב‪" :‬כי אני רוצה שכך‬ ‫חסד‪ ,‬שלא לשמה ‪ -‬זו היא תורה שאינה של חסד"‪.‬‬ ‫יהיה‪ ,‬ואני הולך לסובב את כל העולם כדי שיקרה כפי רצוני"‪.‬‬ ‫וכששואלים אותו‪" :‬האם אתה חושב גם על הקב"ה?"‪ ,‬הוא‬ ‫הסבר למאמר זה אנו מוצאים בדברי רבינו גרשום במסכת‬ ‫עונה‪" :‬הקב"ה לא קשור לכאן‪ .‬אל תערבב את היוצרות‪ .‬אינני‬ ‫בבא בתרא (כה‪ ,‬א)‪ .‬שם איתא בגמרא‪'" :‬תזל כטל אמרתי' ‪ -‬זו‬ ‫עוסק עכשיו בתפילה"‪.‬‬ ‫רוח צפונית שמזלת את הזהב‪' ,‬וכרביבים עלי עשב' ‪ -‬זו רוח‬ ‫דרומית שהיא מעלה רביבים ומגדלת עשבים"‪ .‬וכתב רבינו‬ ‫משום כך‪ ,‬הגם שדבר זה אכן יכול לקרות בפועל (ולכן יש‬ ‫גרשום‪' :‬תזל כטל אמרתי'‪" ,‬היינו שמזלזל בתורה‪ ,‬שעוסק‬ ‫לאותם המנפנפים בכח זה סיפורים לרוב)‪ ,‬בסופו של דבר אדם כזה מגדל‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬מביא רעה לעולם כרוח צפוני שמנשב ומביא‬ ‫ומטפח עבודה זרה‪ .‬הוא כאילו אומר להקב"ה‪" :‬רבונו של‬ ‫רעה לעולם‪ ,‬וכל העוסק בתורה לשמה מביא טובה לעולם‬ ‫עולם! בטל רצונך מפני רצוני"‪ .‬ולכן הנזקים היוצאים מכך‬ ‫כרביבים הללו שיורדין בנחת"‪ .‬הוי אומר‪ :‬תורה לשמה נקראת‬ ‫לאחר זמן – קשים מאוד ולא נעימים‪.‬‬ ‫תורה של חסד‪ ,‬כי היא מביאה שפע טוב לעולם‪ .‬השפע היורד‬ ‫חשבו על גנב המנסה לפרוץ לביתו של פלוני‪ .‬הוא עומד ליד‬ ‫תלוי איפוא בסיבה שבגללה האדם עוסק בתורה‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫הדלת ואינו מצליח לפרוץ אותה‪ .‬עד שבא אליו חבירו ואומר‬ ‫כך ה'אור החיים' הק' בפרשת בחוקותי מדגיש זאת הרבה‬ ‫לו‪" :‬מדוע אתה עובד בצורה כזו? למה אתה מנסה להתגנב‬ ‫שכל סגולות התורה שהיא מגנא ומצלא וכו' תלויות בלימוד‬ ‫כמו בחור בישיבה שמנסה להכנס למטבח? לא כך עובדים‪,‬‬ ‫לשמה‪ .‬והאמת היא‪ ,‬שבמסכת אבות כבר שנינו‪" :‬רבי מאיר‬ ‫אל תהיה טיפש – שבור את החלון וקפוץ פנימה"‪ .‬אומר‬ ‫אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ונהנין‬ ‫ועושה‪ ,‬הוא מנפץ את החלון‪ ,‬קופץ פנימה‪ ,‬ומתקשר לחבירו‬ ‫ממנו עצה ותושיה וכו' ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו‬ ‫בהתרגשות‪" :‬זה עובד!!! אני הולך להעביר קורס לפורצים"‪.‬‬ ‫פוסק וכו'"‪ .‬זה הכלל‪ ,‬תורה לשמה מביאה שפע‪.‬‬ ‫מה אתה מתרגש כל‪-‬כך? חכה שתי דקות ותראה‪ .‬הנה‬ ‫מגיע בעל הבית‪ ,‬נותן לו שתי סטירות מצלצלות‪ ,‬קושר את‬ ‫תחשוב טוב יהיה טוב‬ ‫ידיו ואת רגליו באזיקים ומוביל אותו למשטרה‪.‬‬ ‫במאמר המוסגר‪ :‬יש מתלמידי הבעש"ט הק' זיע"א‬ ‫במילים אחרות‪ :‬המציאות שהמחשבה היא כח כה כביר כל‬ ‫שאמונה היא כח של המשכה‪ .‬מחשבה יכולה לשנות מציאות‪.‬‬ ‫כך עד שהיא ממשיכה מעשה – ברור הוא‪ ,‬על זה אנו הרי‬ ‫כך פירש ה'אוהב ישראל' זיע"א בענין מה שפירשו חז"ל על‬ ‫מדברים כאן‪ .‬אבל עליך לדעת שיש הבדל עצום בין מחשבה‬ ‫נח שלא נכנס מיד אל התיבה כי היה מאמין ואינו מאמין‪ ,‬שלא‬ ‫למחשבה – 'כחיצים ביד גיבור'‪ .‬למראית עין זהו שינוי קטן‬ ‫רצה להאמין‪ ,‬כי חשש שבאמונתו יביא את המבול‪ .‬וכן יש את‬ ‫במחשבה‪ ,‬אך התוצאה שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫הפתגם הידוע (בשם ה' שטיוואבוילמ 'קדצ חמצזיע"א) "טראכט גוט וועט זיין‬ ‫גוט"‪ .‬תחשוב טוב – יהיה טוב‪.‬‬ ‫כח המחשבה מצד הקדושה‬ ‫אכן‪ ,‬הכח קיים בוודאי בצד הקדושה; זאת כאשר האדם‬ ‫צריך להבין שגם כשהאדם עושה מעשה‪ ,‬הרי המעשה אינו‬ ‫אומר‪" :‬מה שאני רוצה – לא מעניין‪ .‬אני יודע מה הקב"ה רוצה‪.‬‬ ‫אלא גמר של מחשבה; והיסוד הנזכר בא לומר שכאשר האדם‬ ‫הקב"ה רוצה להטיב – כיצד? אינני יודע‪ .‬אבל ברור לי שהקב"ה‬ ‫מתדבק חזק כל‪-‬כך במחשבתו‪ ,‬המחשבה לבדה מסוגלת‬ ‫רוצה להטיב‪ ,‬שהרי 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'‪ ,‬והוא‬ ‫לגרום לדבר להתרחש‪ ,‬כעין 'רגליו מוליכות אותו'‪ .‬ההסבר‬ ‫'ארך אפים וגדל חסד'"‪.‬‬ ‫הוא שיש שהאדם חושב ללכת ואז עליו לפקוד על רגליו‬ ‫ללכת כדי להוציא לפועל את מחשבתו; אך יש שהאדם דבוק‬ ‫כך הוא מתמלא שמחה מכך שהקב"ה עומד לעזור לו‪ ,‬אף‬ ‫כל‪-‬כך במחשבתו‪ ,‬עד שהיא גורמת לרגליו ללכת ממילא‪ .‬כך‬ ‫על פי שאינו יודע באיזה אופן‪ .‬כשהוא עושה כן‪ ,‬הוא ממשיך‬ ‫האדם יכול להידבק כל‪-‬כך חזק בבוראו‪ ,‬עד שזה גופא יגרום‬ ‫את אור התורה ואת מדותיו של הקב"ה לעולם‪ .‬מה זה משנה‬ ‫לבריאה להתאים את עצמה למחשבתו‪.‬‬ ‫מה אני רוצה? מה זה משנה באיזה חושך אני נמצא עכשיו?‬ ‫העיקר הוא לנסות להידבק במה שהקב"ה גילה לנו בתורתו‪,‬‬ ‫עושים בזה שימוש לרעה‬ ‫ולהתפעל ממנו לגמרי‪ ,‬וכך להידבק ב'אין עוד מלבדו'‪ .‬באופן‬ ‫וידוע שבעלי האמונות הטפילות‪ ,‬עושי דברו של הסטרא‬ ‫כזה‪ ,‬מחשבת האמונה בוודאי ממשיכה שפע קודש משנה‬ ‫אחרא‪ ,‬ראו שיש כח כזה‪ ,‬ניסו אותו וראו שיש בו ממש‪,‬‬ ‫מציאות‪.‬‬ ‫והתחילו לחבר ספרים‪ ,‬להפיץ דרשות ולארגן קורסים‪ ,‬בהם‬ ‫כל זה בנוי על הכלל האמור‪ ,‬כפי שראינו מלשונו של‬ ‫הם מלמדים דבר אחד‪" :‬עליך לחשוב ולומר שכך יהיה‪ ,‬ותראה‬ ‫המהר"ל‪" :‬כפי התכלית אשר הוא מכוין אליו‪ ,‬יקנה על ידה"‪.‬‬ ‫שכך יהיה"‪.‬‬ ‫‪ || 6‬גליון הבינני‬ ‫שאכל מאוחר יותר‪ .‬אפילו אלו שהכינו את האוכל לא ידעו‪ .‬רק‬ ‫ובמילים אחרות‪ ,‬זה שראינו שהלומד תורה שלא לשמה זוכה‬ ‫הקב"ה ידע‪ .‬אמר הקב"ה לאליהו הנביא‪ :‬כל שאר הדברים‪ ,‬לא‬ ‫לעושר וכבוד‪ ,‬תלוי גם כן באיזה שלא לשמה מדובר‪ .‬אם הוא‬ ‫נוגעים כל‪-‬כך‪ .‬הבה נדבר לעניין‪ .‬הוא נכנע מלפני‪.‬‬ ‫לומד לקנתר‪ ,‬הלא זה סמא דמותא ממש‪ .‬בדגל מחנה אפרים‬ ‫(בשלח ומסעי) מביא בשם זקנו הבעש"ט הק' שאמר בשם ספה"ק‬ ‫הוי אומר‪ :‬השפע שהגיע מן השמים לעכב את העונשים‬ ‫ברית מנוחה שבתורה יש מים מרים ומים מתוקים‪ ,‬והאדם‬ ‫כל עוד הוא חי – הגיע מזה‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬כאן נמצא החילוק‪.‬‬ ‫יכול לבחור איזה מהם לשתות‪ .‬אם כוונתו שלא לשמה מהסוג‬ ‫כאן אנו רואים שאין זה חילוק קל‪ ,‬אלא חילוק בין שחור ללבן‪.‬‬ ‫הגרוע ביותר – הוא שותה את המים המרים‪ ,‬ואם כוונתו שלא‬ ‫לשמה מהסוג שאינו גרוע כל‪-‬כך – אין התורה נעשית לו‬ ‫הצנע לכת עם אלוקיך‬ ‫סמא דמותא ממש‪ ,‬אבל הוא מקבל עושר וכבוד‪ .‬איזה עושר‬ ‫הנביא אומר (מיכה ו‪ ,‬ח)‪" :‬מה ה' דורש ממך‪ ,‬כי אם עשות‬ ‫וכבוד? – תלוי לפי כוונתו בשעה שהוא לומד‪ .‬יתכן עושר כזה‬ ‫משפט ואהבת חסד‪ ,‬והצנע לכת עם אלוקיך"‪ .‬ואמרו חז"ל‬ ‫שהילדים מתקוטטים על ירושתו‪ ,‬ויתכן עושר כזה שמאפשר‬ ‫במסכת סוכה (מט‪ ,‬ב)‪" :‬והצנע לכת עם אלוקיך ‪ -‬זו הוצאת‬ ‫לו לשבת וללמוד בישוב הדעת‪.‬‬ ‫המת והכנסת כלה לחופה‪ .‬והלא דברים קל וחומר‪ :‬ומה דברים‬ ‫שדרכן לעשותן בפרהסיא ‪ -‬אמרה תורה ‘הצנע לכת’‪ ,‬דברים‬ ‫הכל בנוי על אותו יסוד‪ .‬מחשבתו של אדם היא הקובעת הן‬ ‫שדרכן לעשותן בצנעא ‪ -‬על אחת כמה וכמה"‪.‬‬ ‫את אופן פעולת המעשה בנפש הפועל‪ ,‬והן את טיבו וטבעו‬ ‫של השפע שירד לעולם‪.‬‬ ‫ויש שלמדו מדברי הגמרא ש'הצנע לכת' הוא תנועה‬ ‫שבנפש‪ .‬הוא לא דבר שאפשר לראותו מבחוץ‪ .‬מדוע ראו חז"ל‬ ‫הוכחת כניעה‬ ‫להביא דוגמאות כאלה דווקא? כי ‘הצנע לכת’ נוגע דווקא בדבר‬ ‫הרה"ק רבי רפאל מבערשיד זיע"א הלך להסתפר אצל‬ ‫שאפשר לעשותו מחמת שתי סיבות‪‘ .‬הצנע לכת’ פירושו‪:‬‬ ‫אחד שהיה גם כן מתלמידיו הקדושים של הרה"ק רבי פנחס‬ ‫תלמד איך לעשות דברים רק בינך לבין קונך‪ .‬תלמד איך אדם‬ ‫מקאריץ זיע"א‪ ,‬שאל אותו אם יש לו איזה דיבור קדוש ששמע‬ ‫נכנס לחתונה ואין לו כלום עם אף אחד‪ .‬זה הרי מה שרבינו‬ ‫מהרב‪ .‬התפלא הספר – אתה הרי התלמיד המובהק ביותר‪ ,‬וכי‬ ‫ה'חובת הלבבות' מלמד אותנו כאן בפרק הרביעי‪ ,‬לעשות דבר‬ ‫תשאל ממני?! אמר לו‪" :‬אולי בכל זאת יש איזה דיבור שאתה‬ ‫מצוה הנעשה עם הזולת ולעשותו אך ורק לשם שמים‪ ,‬כדי‬ ‫שמעתי ואני לא"‪.‬‬ ‫להידבק בדרכיו יתברך‪ ,‬בלי לחשוב כלל על הסובבים אותו‪.‬‬ ‫אמר לו הספר‪" :‬הבה ואומר לך מה ששמעתי מהרב‪ .‬בספר‬ ‫בדברים אחרים‪ ,‬יתכן שהאדם עושה בצנעה כי זהו טבעם‬ ‫מלכים (א פכ"א) מסופר שאליהו הנביא הודיע לאחאב על כל‬ ‫לעשותם בצנעה‪ .‬אומרים חז"ל‪‘ :‬הצנע לכת’ בא ללמדך שגם‬ ‫הצרות שיבואו עליו ועל זרעו כעונש על החטאים הגדולים‬ ‫דברים שאין טבעם לעשותם בצנעה‪ ,‬תעשה אותם בצנעה‪,‬‬ ‫שעשה‪ ,‬ונאמר שם‪" :‬ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה‪,‬‬ ‫כלומר לא תחשוב בעשותם על אף אחד חוץ מהקב"ה‪.‬‬ ‫ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו‪ ,‬ויצום וישכב בשק‪ ,‬ויהלך‬ ‫מסופר על הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל שחתנו נפטר בדמי‬ ‫אט"‪ .‬הוא התחיל להתנהג כבעל תשובה עם הכנעה גמורה‪.‬‬ ‫ימיו‪ .‬לאחר מכן נפטר ראש הישיבה וביקשו ממנו להספיד‬ ‫ובגלל כן "ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמור‪ ,‬הראית כי‬ ‫את ראש הישיבה וסירב באמרו‪ :‬בטוח אני שאפרוץ בבכי‬ ‫נכנע אחאב מלפני‪ ,‬יען כי נכנע מפני‪ ,‬לא אביא הרעה בימיו‪,‬‬ ‫בשעת ההספד וכולם יחשבו שאני בוכה על פטירתו של ראש‬ ‫בימי בנו אביא הרעה על ביתו"‪.‬‬ ‫הישיבה‪ ,‬והאמת תהיה שאבכה על חתני באשר אני כאוב על‬ ‫ואיתא על זה במדרשים שהכנעתו התבטאה בכך שאיחר‬ ‫פטירתו בדמי ימיו‪.‬‬ ‫את זמן ארוחתו‪ .‬שאל הרב‪ :‬בפסוק הרי נמנים חמשה דברים‬ ‫שעשה‪" ,‬ויקרע בגדיו‪ ,‬וישם שק על בשרו‪ ,‬ויצום‪ ,‬וישכב בשק‪,‬‬ ‫זהירות מעבודה זרה (בשיתוף)‬ ‫ויהלך אט"‪ ,‬מה זה שנוקט המדרש ענין אחר של הכנעה?‬ ‫רבינו המחבר בשער יחוד המעשה כותב בפירוש שכאשר‬ ‫והשיב‪ :‬בפסוק עצמו מבוארת התשובה‪ ,‬כי בפסוק נאמר‬ ‫האדם עושה דברים מחמת הכבוד או למצוא חן בעיני‬ ‫"הראית כי נכנע אחאב מלפני"‪ .‬מלפני פירושו ביני ובינו‪.‬‬ ‫זולתו‪ ,‬הוא נחשב כעובד עבודה זרה‪ ,‬ואם הוא חושב גם על‬ ‫והסביר‪ :‬כל הדברים המנויים בפסוק‪ ,‬הם דברים שאחרים‬ ‫אחרים וגם על הקב"ה‪ ,‬הוא נחשב כעובד עבודה זרה בשיתוף‪.‬‬ ‫יכולים היו לראות‪ .‬הוא לבש שק‪ .‬נפלא‪ ,‬הוא נעשה בעל‬ ‫כשמבינים את היסוד שנתבאר לעיל‪ ,‬מבינים שזו המציאות‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬הוא צם‪ .‬מצב שלם‪ .‬כל בני ביתו יודעים – היום‬ ‫זה אמנם נשמע נורא מאוד‪ ,‬אך זו המציאות‪ .‬כשהאדם חושב‬ ‫הוא צם‪ .‬למה? הא‪ ,‬אתה צריך להכיר קצת את הרקע‪ .‬הוא‬ ‫בשעת מעשה על אחרים ומשקיע את מרצו ודמו למצוא חן‬ ‫באמצע עבודת התשובה תשובה‪ .‬הנה תראה אותו הולך לאט‪.‬‬ ‫בעיניהם – הוא עובד אותם‪.‬‬ ‫יש רק דבר אחד שהוא עשה ואף אחד לא ידע עליו‪ ,‬והוא זה‬ ‫גליון הבינני || ‪7‬‬ ‫ובכן‪ ,‬כשהאדם עובד על חיזוק בטחונו בה'‪ ,‬כל פעם שיש‬ ‫החיזוק שבדבר הוא כאמור לעיל‪ ,‬שזו כוונת התורה‬ ‫לו נסיון לעשות דבר בשביל זולתו‪ ,‬הוא אומר‪" :‬מי הוא זה‬ ‫בפרשת 'והיה אם שמוע'‪ ,‬כך שאם אתה רואה שאתה מקיים‬ ‫ואיזהו שאעבדנו? הרי אין ביכולתו לעזור לי בשום דבר מחיי;‬ ‫את התורה ועדיין אתה סובל ממחסור‪ ,‬תבין שאין זה משום‬ ‫לפיכך אין לי כל עניין במה הוא חושב עלי‪ ,‬ואם כן אעשה מה‬ ‫שהבטחת התורה אינה מקוימת‪ ,‬אלא משום שאתה צריך‬ ‫שיש לי לעשות לכבודו יתברך בלבד"‪ .‬יסוד הבטחון שיש רק‬ ‫לעשות שינוי בכוונת מעשיך‪ ,‬ואם תעשה את השינוי‪ ,‬מהות‬ ‫א‪-‬ל אחד טוב ומטיב ואין מה לבטוח בנדיבים בבן אדם שאין‬ ‫מעשיך תשתנה ויחד עם כן תשתנה המציאות ותתחיל לקבל‬ ‫לו תשועה – עוזר באופן נפלא‪.‬‬ ‫שפע רב‪.‬‬ ‫והיה אם שמוע עם פירוש‬ ‫פעולות סמויות מן העין‬ ‫נבאר בקצרה שלושה דברים שיכולים לעזור לאדם לרכז‬ ‫הדבר השלישי הוא להשתמש עם הכלל שהאדם נפעל‬ ‫את כוונתו לעבודת ה'‪ ,‬שלושה דברים קלים שהאדם יכול‬ ‫לפי פעולותיו ולהתחיל לעשות פעולות שאף אחד אינו יודע‬ ‫לעשות‪ ,‬והם יגביהו אותו אל‪-‬על בכל מקום שהוא נמצא‪.‬‬ ‫עליהן‪ .‬תרגיל את עצמך לעשות דברים שאף אחד אינו יודע‬ ‫ולא יידע לעולם שעשית אותן‪ .‬קודם כל‪ ,‬הפעולות האלה‬ ‫הדבר הראשון הוא כפי שציותה התורה‪ :‬לשנן את יסוד‬ ‫שתעשה‪ ,‬יביאו לך שפע רב‪ .‬אך עיקר מטרתך בעשייתן תהיה‬ ‫פרשת 'והיה אם שמוע' בכל עת ובכל אופן‪' .‬ושמתם את‬ ‫כדי שתתרגל לעשות דברים בינך לבין קונך‪ ,‬וזה יעזור לך גם‬ ‫דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם‪ ,‬וקשרתם אותם לאות על‬ ‫כשתעשה דברים שאחרים מעורבים בהם‪.‬‬ ‫ידכם‪ ,‬והיו לטוטפות בין עיניכם‪ ,‬ולמדתם אותם את בניכם‪,‬‬ ‫וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'‪ .‬וכפי שראינו‪ ,‬אין כוונת‬ ‫בסלבודקא היו מדריכים לעשות כן‪ ,‬והיו מורים לכל אחד‬ ‫התורה לומר שאם תקיים את כל התורה כולה ותהיה בדרגת‬ ‫לבחור לעצמו מעשה חסד שיעשה לזולתו באופן תמידי‬ ‫המלאכים – או אז תקבל שפע‪ ,‬אלא כוונתה לומר‪ :‬אם תעשה‬ ‫מבלי שאי מי בעולם יידע על כך‪ .‬מסופר שפעם תרם רבי‬ ‫דברים בינך לבין קונך – תקבל שפע רב ותראה ברכה והצלחה‬ ‫אביגדור מילר זצ"ל ספר תורה לבית כנסת לעילוי נשמת‬ ‫כאן בעולם הזה‪ ,‬ואם תעשה אותם דברים לא לשם שמים –‬ ‫יהודי בלתי מוכר‪ .‬כששאלוהו מי האיש‪ ,‬אמר שהוא הטבח‬ ‫ייעצר השפע‪.‬‬ ‫של ישיבת סלבודקא‪ ,‬והסביר שבסלבודקא כל אחד בחר‬ ‫העצה היא אם כן לשנן פרשת 'והיה אם שמוע' עם זה‬ ‫לעצמו מישהו לעשות לו חסד מבלי שיידעו כל‪-‬כך‪ ,‬והוא‬ ‫הפירוש‪ .‬הן בין כה וכה אתה קורא קריאת שמע‪ ,‬מניח‬ ‫בחר לעצמו את הטבח‪ ,‬והרי הוא ממשיך לעשות לו חסד‬ ‫תפילין ומנשק את המזוזה – אמור אז בלבך‪" :‬אני רוצה לזכור‬ ‫גם לאחר פטירתו‪.‬‬ ‫שהקב"ה ריחם עלי ורצה שלא אטעה‪ ,‬כי 'טוב וישר ה' על‬ ‫בהקשר לכך‪ ,‬רבי אביגדור היה אומר‪ :‬אם אתה אומר‬ ‫כן יורה חטאים בדרך'; ולכן ציווני לעשות לעצמי תזכורות‬ ‫למישהו 'בוקר טוב' ואתם ממשיכים איש איש לדרכו‪ ,‬תתפלל‬ ‫רבות לכך שאם אתנהג נכונה ואעשה את הדברים עם הכוונה‬ ‫בינך לבין קונך שבאמת יהיה לו לפלוני יום טוב ויצליח בכל‬ ‫הנכונה – לשם שמים – אקבל שפע רב בעולם הזה‪.‬‬ ‫דרכיו‪ .‬אף אחד לא יקשר את תפילתך ל'בוקר טוב' שאמרת‬ ‫ככל שיוסיף האדם להזכיר לעצמו את היסוד הזה‪ ,‬כך זה‬ ‫לו‪ .‬מצוין‪ .‬בדיוק כך צריך להיות‪ .‬תלמד כיצד לעשות דברים‬ ‫יעמיק בשכלו ויתחיל לשים לב כל פעם אל כוונת המעשה‬ ‫שאחרים משותפים בהם לשם שמים בלבד‪ ,‬עד שזה ייהפך‬ ‫שהוא עושה וליישרה אל נכון‪.‬‬ ‫אצלך לדבר רגיל‪.‬‬ ‫מיהו זה ואיזהו שאעבדנו?‬ ‫סוף דבר‪ ,‬כשהאדם משנן פרשת 'והיה אם שמוע' עם פירוש‬ ‫הדבר השני הוא‪ ,‬שהבטחון בה' מסייע לאדם בענין זה; כי‬ ‫זה‪ ,‬מתבונן ביסודות הבטחון‪ ,‬ומנסה לעשות פעולות כאלה כדי‬ ‫אם האדם אמיתי עם עצמו‪ ,‬הוא אומר‪" :‬יש לי נסיון לעבוד‬ ‫שיתקיים בו אדם נפעל לפי פעולותיו‪ ,‬עם הזמן הוא מתחיל‬ ‫את פלוני‪ ,‬אבל מי הוא פלוני שאעבדנו?" כאותו שאמר‪" :‬בעצם‬ ‫לעשות את פעולותיו‪ ,‬כולל אלה שאחרים משותפים בהן‪ ,‬עם‬ ‫אני ביישן גדול‪ ,‬אבל אין לי ממי להתבייש"‪.‬‬ ‫הכוונה הנכונה‬ ‫לשם שמים בלבד‪.‬‬ ‫שואלים את האדם‪" :‬כלום יש לך ניסיון לעבוד עץ ואבן?"‪,‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫קול הבינני‬ ‫ארה"ב‬ ‫א"י‬ ‫והוא משיב‪" :‬כיום‪ ,‬אחרי שביטלו יצרא דעבודה זרה‪ ,‬אין לי‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫א"י‬ ‫ארה"ב‬ ‫נסיון כזה‪ .‬למה? משום שאין בכך כל תועלת‪ ,‬ואין לי תאוה‬ ‫לדבר שאין בו שום תועלת"‪.‬‬ ‫‪0204.586.2115‬‬ ‫בריטניה‬ ‫‪0480.20.1618‬‬ ‫בלגיה‬ ‫לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא‪ ,‬או לקבלת השיעורים‪ ,‬שלחו מייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני‪ ,‬צרו קשר עם 'מכון הבינני'‪ 718.387.1122 :‬או במייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫‪ || 8‬גליון הבינני‬