gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מתיקא כדובשא · Mesika Kedvisha — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: מתיקא כדובשא · Mesika Kedvisha

שבוע: וירא (2026-10-26)

מתיקא כדובשא · Mesika Kedvisha — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מעדני דבש‬ ‫פרפראות מדובשים‬ ‫המגיד מו”ה ר' ישראל אהרן קלעצקין שליט”א‬ ‫ליקוטי גידולי אברהם ‪ -‬מו”‪ ‰‬ר' גדלי' האפמאן שליט”‡‬ ‫לע״‪‡ ‬ביו ‪‰‬ר‪‰‬״ח ר◊ אברהם ב‪‰‬ר‪‰‬״ח ר◊ מש‪ ‰‬צבי ז״ל‬ ‫כחום היום ‪ -‬פירש רש"י 'הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל )יח‪(‡ ,‬‬ ‫להטריחו באורחים'‪ .‬נשאלתי‪ ,‬הלא אמרו רבותינו שאין הקב"ה עושה ניסים‬ ‫‡בר‪‰‬ם ‡בי‪‬ו ‪‰‬י‪ ‰‬כל כך שפל בעי‪‬י עצמו‪ ,‬ע„ כי חשב שכשלעצמו ‡י‪‬ו‬ ‫לחינם‪ ,‬א"כ למה היה צריך לשנות הטבע ולהוציא חמה מנרתיקה‪ ,‬וכי‬ ‫ר‡וי כלל ל‪‰‬שר‡ת ‪‰‬שכי‪ ,‰‬ורק בזכותו של ‪"‰‬צ„יק" ממר‡ ‪‬ר‡‪‡ ‰‬ליו ‪'‰‬‬ ‫חסרים דרכים לגרום שלא יבואו אורחים ללא נס? ותירצתי‪ :‬כי הקב"ה עושה‬ ‫רצון צדיקים ומזמן להם מצוות‪ ,‬וכדאיתא באבות 'רצה הקב"ה לזכות את‬ ‫יתברך; ‡בל "ו‪‰‬ו‡ יושב פתח ‪‰‡‰‬ל" – ‪‰‬ו‡ ‚ופו ע„יין יושב לי„ פתח‬ ‫ישראל‪ ,‬לפיכך הרבה להם תורה ומצוות'‪ ,‬ואם היו אורחים פוסקים מלבוא‬ ‫‪‰‬ק„וש‪ ‰‬ועו„ ל‡ ‪‰‬תחיל ל‪‰‬יכ‪‬ס פ‪‬ימ‪‡) ...‰‬ו‪‰‬ב ישר‡ל(‬ ‫ללא סיבה ניכרת‪ ,‬היה אברהם אבינו מצטער ועושה חשבון הנפש על מה‬ ‫והוא יושב פתח האוהל )יח‪ ,‬א( לראות אם יש עובר ושב‬ ‫ולמה מנעו ממנו את המצוה החשובה הזאת?‪ ,‬לכן הוציא הקב"ה חמה‬ ‫ויכניסם בביתו )רש"י( לע‪‬יים ‪‰‬ו„„ים ‪‰‬קבועים‪‰ ,‬ר‚ילים ללחם חס„‬ ‫מנרתיקה שיתלה את מניעת האורחים עקב החום הכבד‪ ,‬ובאמת גם זה לא‬ ‫עזר ואברהם הצטער גם כך על מניעת המצוה ואז הקב"ה זימן לו את‬ ‫ו‡י‪‬ם מתביישים בכך‪‡ ,‬ין צורך לחכות ל‪‰‬ם בפתח ‪‰‬בית‪‰ .‬ם בין כך ייכ‪‬סו‪.‬‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫‡ולם יש ע‪‬י שמתבייש ובלבטים ‪‬פשיים ‪‰‬ו‡ ‪‬י‚ש ל„לת וחוזר בו‪ .‬לע‪‬י כז‪‰‬‬ ‫וירא אליו ה' ‪ -‬ב' אותיות הראשונות של וירא ושל אליו הם 'יואל'‬ ‫יש צורך ל‪‰‬מתין בחוץ ול‪‰‬כ‪‬יסו ‪‰‬בית‪‡) .‰‬מרי מ‪‰‬ר‡"ך(‬ ‫והאותיות הנותרות הם עוד הפעם 'וירא'‪ .‬ויש בזה רמז וקשר בין פסוק יסודי‬ ‫וישא עיניו וירא וירא לקראתם )יח‪ ,‬ב( סימן יש בי„ו של‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫צ„יק ל‪‰‬בחין בין טוב לרע‪ .‬ב‪‰‬סתכלו בפ‪‬י ‡„ם‪‡ ,‬ם רו‡‪‰ ‰‬ו‡ ‡ור עליון‬ ‫‪‰‬שור‪ ‰‬עליו‪ ,‬מוכח ש‡ותו ‡„ם ‚ם ‪‬וש‡ חן בעי‪‬י ‪ .'‰‬וז‪‰‬ו ש‡מר ‪‰‬כתוב‬ ‫"ויש‡ עי‪‬יו ויר‡" ר‡‪ ‰‬ב‪‰‬ם ‪‡‰‬ור‪ ,‬מי„ "וירץ לקר‡תם"‪) .‬ק„ושת לוי(‬ ‫מו”ה ר' אהרן וויינגארטן שליט”א‬ ‫ויאמר אל נא תעבור מעל עבדך )יח‪„‚ (‚ ,‬ול‪‰ ‰‬כ‪‬סת‬ ‫‡ורחים יותר מקבלת פ‪‬י ‪‰‬שכי‪) ‰‬שבת קכ"ז(‪„‚ .‬ול‪ ‰‬עבו„ת ‪‰‬כ‪‬סתם של‬ ‫יש להתבו‪‬ן במה שמצי‪‬ו אצל אברהם אבי‪‬ו‪ ,‬שכאשר הודיעו הקב״ה‬ ‫על הפיכת סדום‪ ,‬עמד וטען לפ‪‬יו ״חלילה לך מעשת כדבר הזה‬ ‫זרים תחת כ‪‬פי ‪‰‬שכי‪ ,‰‬מעבו„ת ‪‰‰‬תעלות ‪‰‬עצמית בקבלת פ‪‬י ‪‰‬שכי‪‰‬‬ ‫להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השפט כל הארץ‬ ‫– ב‪‰‬ש‚ות ‪‡‰‬לוקות‪ .‬לכן ‪‰‬קריב ‡בר‪‰‬ם ‡ת "קבלת פ‪‬י ‪‰‬שכי‪ "‰‬של עצמו‬ ‫לא יעשה משפט״ )בראשית יח‪ ,‬כה(‪ ,‬הרי שאברהם טען מצד השכל‬ ‫למען מצוות "‪‰‬כ‪‬סת ‡ורחים"‪‡) .‬ב‪‬י ‡זל(‬ ‫והמשפט‪ ,‬שאין ראוי שהקב״ה‪ ,‬שהוא שופט כל הארץ‪ ,‬ימית צדיק‬ ‫אל נא תעבור מעל עבדך )יח‪„‚ (‚ ,‬ול‪‰ ‰‬כ‪‬סת ‡ורחים‬ ‫עם רשע‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ב'‬ ‫המשך בעמוד ג'‬ ‫‪ -‬שמועסן פון הרה"ק מהרנ"ץ מ'זידיטשוב זי"ע – איבערגעזעצט פון די טעיפס‬ ‫מתיקות הצדיקים‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫מוסר בדבש – העידוד בתוך הקושי והחולי‬ ‫מו”ה ר' ישעי' וויין שליט”א‬ ‫מרבותינו המפרשים הרי הקב״ה הגיע‬ ‫מתמקד בעובדה שאברהם אבינו ישב‬ ‫פרשתנו‪ ,‬פרשת וירא פותחת‬ ‫לבקר את אברהם החולה לאחר ברית‬ ‫בפתחו של האהל ואילו הקב״ה עמד‪,‬‬ ‫בביקור החולים שערך הקב״ה בפתח ביתו‬ ‫המילה )כפי המובא ברש״י בשם המדרש‬ ‫וז״ל)פרק יח‪ ,‬פסוק א(‪ :‬״יושב‪ .‬ישב כתיב‪,‬‬ ‫של אברהם אבינו לאחר ברית המילה‬ ‫תנחומא בתחילת הפרשה‪ ,‬וירא אליו‪.‬‬ ‫בקש לעמוד‪ ,‬אמר לו הקב״ה שב ואני‬ ‫שקיים‪ ,‬כלשון הפסוק )יח‪ ,‬א( ״וירא אליו‬ ‫לבקר את החולה‪ .‬אמר רבי חמא בר‬ ‫אעמוד‪ ,‬ואתה סימן לבניך שעתיד אני‬ ‫ה׳ באלני ממרא והוא ישב פתח האהל‬ ‫חנינא‪ ,‬יום שלישי למילתו היה‪ ,‬ובא‬ ‫להתיצב בעדת הדיינים והן יושבין״‪.‬‬ ‫כחם היום״‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ב'‬ ‫וכבר תמהו על כך רבים‬ ‫רש״י הקד׳ בבואו לבאר פסוק זה‬ ‫ב‬ ‫מתיק א כדובשא‬ ‫השמים' ואמרו חז"ל 'גדולה צדקה שמהפכת‬ ‫הראיה‪ ,‬מתחילים בקטן שאצלם זה חידוש‬ ‫מוסר בדבש‬ ‫מידת הדין למידת הרחמים'‪.‬‬ ‫שראייתם הטובה נטשטשה‪ ,‬אח"כ מספרים‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫אם אמצא בסדום חמישים צדיקים ‪-‬‬ ‫שגם הגדולים שראייתם פחותה‪ ,‬אף הם‬ ‫אברהם ביקש מהקב"ה 'אולי יש חמשים צדיקים'‬ ‫נטשטשו ונסתנוורו עוד יותר‪ ,‬עד שלא יכלו‬ ‫בפרשת וירא לספר יואל שבתרי עשר‪ ,‬דהנה יש‬ ‫וה' ענה 'אם אמצא בסדום' מה משמעות הבדל‬ ‫למצא הפתח‪.‬‬ ‫עיקר גדול בפרשתנו שהוא השבח הגדול שהקב"ה‬ ‫הלשונות? כאשר משה רבינו ביקש להרוג את‬ ‫אברהם קראו הר ‪ -‬אמרו חז"ל על‬ ‫משבח את אברהם 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את‬ ‫המצרי כתיב 'וירא כי אין איש' פירש"י 'שאין איש‬ ‫מקום המקדש 'אברהם קראו הר )המוריה(‪,‬‬ ‫בניו ואת ביתו אחריו' שעניינו של אברהם להעביר‬ ‫עתיד לצאת ממנו להתגייר'‪ ,‬ורק אז הרג משה את‬ ‫יצחק קראו שדה‪ ,‬יעקב קראו בית'‪ .‬בכמה‬ ‫המסורה לדורות הבאים‪ ,‬וכך גם מתחיל בספר יואל‬ ‫המצרי )'ויטמנהו בחול' כי ראה שממנו יצא רק‬ ‫מדרשים מובא כי תרח עשה תשובה בסוף ימיו‪,‬‬ ‫'לבניכם ספרו‪ ,‬ובניכם לבניהם‪ ,‬ובניהם לדור אחר'‪,‬‬ ‫חול ללא שום קדושה(‪ .‬כן הדבר בענין סדום‪,‬‬ ‫וידוע כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים‬ ‫ונרמז ענין זה במילים הראשונות של הפרשה‪.‬‬ ‫אברהם שאל 'אם יש חמישים צדיקים' כעת‪,‬‬ ‫גמורים אינם יכולים לעמוד‪ .‬עקידת יצחק היתה‬ ‫לושי ועשי עוגות ‪ -‬יש להקשות‪ ,‬למה‬ ‫והשי"ת ענה לו‪ ,‬גם 'אם אמצא' בלשון עתיד‪ ,‬היינו‬ ‫בשנה שלאחר שנת האבל על תרח‪ ,‬שתרח מת‬ ‫הוזקק אברהם לומר לה 'לושי'‪ ,‬הול"ל 'עשי עוגות'‬ ‫שלא רק אם יש כרגע צדיקים בסדום‪ ,‬אלא אציל‬ ‫שנתיים לפני עקידת יצחק‪ ,‬שהרי תרח היה בן‬ ‫ושרה ודאי ידעה שכדי לעשות עוגות צריך ללוש את‬ ‫גם אם אמצא שעתיד לצאת מזרעם מי שיתגייר‪.‬‬ ‫שבעים כשילד את אברהם‪ ,‬ואברהם עקד את‬ ‫הבצק? ויש לומר‪ ,‬כי הנה בביקור המלאכים אצל‬ ‫אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר ‪-‬‬ ‫יצחק בהיותו בן ‪ ,137‬שהרי ילד את יצחק בן‬ ‫לוט כתיב 'ומצות אפה ויאכלו' ופירש"י 'פסח היה'‪,‬‬ ‫בעיירה אחת היו שני חצרות צדיקים שהשטן‬ ‫מאה ויצחק נעקד בן ‪ .(137+70=207) .37‬יתכן‬ ‫ואיתא פסחים מח‪' :‬כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא‬ ‫הבעיר שם את אש המחלוקת והתלקחה עד לב‬ ‫כי אברהם כיבד את אביו בכך שקרא למקום‬ ‫לידי חימוץ' לפי"ז יובן‪ ,‬כי אברהם אמר לה 'לושי'‪,‬‬ ‫השמים‪ .‬פעם אחת ביקר שם הרה"ק רבי איציקל‬ ‫המקדש הר‪ ,‬לרמז כי בסוף ימיו עשה תשובה‪,‬‬ ‫היינו אל תניחי את הבצק ללא לישה כי כל עוד‬ ‫ווארקער זצ"ל בשב"ק פר' וירא‪ ,‬וכל צד ניסה‬ ‫שהרי ה"ר זה ‪ ,205‬ותרח חי ה"ר )‪ (205‬שנים‪.‬‬ ‫שתתעסקי בלישה לא יחמיץ הבצק‪ .‬וזה מרומז גם‬ ‫לשכנעו שלא ילך לבקר אצל הצדיק שכנגד‪ ,‬נענה‬ ‫אברם – אברהם ‪ -‬המילה 'אברם' או‬ ‫בטעם טפחא שעל המילה לושי ללמדנו שכל עוד‬ ‫הרה"ק ואמר‪ ,‬עתה נתחדש לי פשט חדש‬ ‫'אברהם' מופיעים קע"ה פעמים בחמשה חומשי‬ ‫שמטפחים וטופחים על הבצק אינו מחמיץ‪ .‬רמז‬ ‫בפרשתנו‪ ,‬אברהם אמר להקב"ה‪' :‬אם יש ‪50‬‬ ‫תורה וספר יהושע )וכדאיתא בבעל הטורים‬ ‫נוסף‪ ,‬דאיתא בגמ' פסחים לז‪ .‬שמצה עבה כשרה עד‬ ‫צדיקים בתוך העיר' אינך צריך להחריבה‪ ,‬הם כבר‬ ‫ובעוד קדמונים‪ ,‬שספר יהושע נחשב במובן‬ ‫טפח וזה מרומז בטעם טפחא‪.‬‬ ‫יחריבו אותה בעצמם‪...‬‬ ‫מסוים כתורה שבכתב עקב נבואות ה' אל יהושע‬ ‫ומצות אפה ויאכלו ‪ -‬הטעם שמנהג בני‬ ‫הנה נא לי שתי בנות ‪ -‬תמוה הדבר‬ ‫בסגנון כמו אל משה‪ ,‬בלשון 'ויאמר ה' אל יהושע‬ ‫אשכנז לאכול בפסח מצות קשיחות ולא רכות‪ ,‬מפני‬ ‫שמבקשים מלוט שיוציא את אורחיו ותמורת זאת‬ ‫לאמר' בשונה משאר נביאים(‪ .‬ומספר זה הוא‬ ‫שמכינים אותם זמן רב לפני פסח ובאופן כזה אינו‬ ‫יציע האב להוציא אליהם את בנותיו כדי שיתעללו‬ ‫כמנין ימי חיי אברהם קע"ה‪.‬‬ ‫מתעפש ונשמר זמן רב‪ ,‬אבל לוט שאפה המצות‬ ‫בהן? ונראה ליישב‪ ,‬כי בנות אלו ארוסות היו‪,‬‬ ‫וד' אמר המכסה אני מאברהם ‪ -‬בכל‬ ‫בתוך הפסח ומיד אכלו אותם הכין בודאי מצות‬ ‫כפירש"י על 'ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי‬ ‫ענין הפיכת סדום כתיב שם הוי"ה‪ ,‬כי גם מידת‬ ‫רכות‪ .‬והטעם שעל 'ומצות אפה' הם מרכא טפחא‪,‬‬ ‫בנותיו' ונאמר 'כל העם מקצה' שכולם השתתפו‬ ‫הרחמים תבעה למצות עימם את הדין‪ ,‬כאמרם‬ ‫'מרכא' לרמז כי מצות רכות כשרות‪' ,‬טפחא' כפי‬ ‫בהפגנה‪ ,‬כולל החתנים הללו‪ ,‬ולוט קיווה בפשטות‬ ‫ז"ל 'כל המרחם על האכזרים סופו מתאכזר על‬ ‫שכתבנו לעיל‪ ,‬שמצות צריך לטפח עד לאפיה‬ ‫כי אותם חתנים יגנו על ארוסותיהן‪.‬‬ ‫הרחמנים'‪ ,‬וכן בהיפך‪ ,‬שבהצלת לוט נאמר‬ ‫ושמצות עד עובי טפח כשרות‪.‬‬ ‫ואת בוז אחיו ‪ -‬הפסוק מונה שמות בני‬ ‫'ויזכור אלוקים את לוט' שאף מידת הדין‬ ‫הכו בסנורים מקטן ועד גדול ‪ -‬הוקשה‬ ‫נחור‪' :‬את עוץ בכורו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי‬ ‫הסכימה להצלתו כיון שהכניס אורחים ולמד‬ ‫לרש"י למה התחיל בקטן ולא התחיל בגדול? ותירץ‬ ‫ארם'‪ ,‬לכל אחד מהם הוצמד 'יחוס' לשמו‪ ,‬יחוסו‬ ‫ממעשי החסד של אברהם דודו‪ .‬ורמז לדבר‬ ‫כי הם התחילו בעבירה תחילה‪ .‬עוד אפשר לתרץ כי‬ ‫של עוץ היא‪ ,‬היותו בכור לאביו‪ ,‬קמואל מיוחס‬ ‫'וישקף על פני סדום' ואיתא במדרש כל לשון‬ ‫דרך העולם שאנשים מבוגרים ראייתם נחלשת‬ ‫בכך שהיה לו בן ארם‪ ,‬אך האמצעי כל יחוסו היא‬ ‫השקפה אינו אלא מידת הדין ומצאנו בפרשת‬ ‫ומטשטשת‪ ,‬לעומת קטנים שראייתם טובה וחדה‪,‬‬ ‫שהוא אח של‪ ...‬ולכן נקרא שמו 'בוז'‪ ,‬כאומר‪ :‬בוז‬ ‫ביכורים בפר' כי תבא 'השקיפה ממעון קדשך מן‬ ‫ולכן‪ ,‬כאשר מדובר על הכו בסנוורים שזה טשטוש‬ ‫יבוזו למי שכל יחוסו הוא אח של‪...‬‬ ‫אין כאן אלא קושיא פרטית ה‪‬וגעת למה‬ ‫שהובטח לו עצמו‪ ,‬ואין מקושיא זו שום הכרח‬ ‫אחד יתערער לדורות עולם עצם האמו‪‬ה‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫לאחרים לפקפק במשפטו של הקב״ה‪ ,‬שהרי אין‬ ‫במשפטו של הקב״ה‪ ,‬וממילא כל יסוד ההבדל‬ ‫הם יודעים כלל על הסתירה שבין ההבטחה‬ ‫שבין צדקות לרשעות ובין מצוה לעבירה‪.‬‬ ‫ואילו בפרשת העקידה מצי‪‬ו להיפך‪,‬‬ ‫לציווי‪ ,‬מה שאין כן בסדום‪ ,‬שעצם המעשה היה‬ ‫ובזה יש לדקדק בלשון הכתוב ״והיה כצדיק‬ ‫שהקב״ה ציווהו ״קח ‪‬א את ב‪‬ך את יחידך‬ ‫עלול להביא את הבריות למסק‪‬ה כללית שאין‬ ‫כרשע״‪ ,‬שלכאורה אחר שכבר אמר ״להמית‬ ‫אשר אהבת את יצחק וגו׳ והעלהו שם לעלה״‪,‬‬ ‫משפט צדק בעולם‪ ,‬ומסק‪‬ה זו תישאר אף‬ ‫צדיק עם רשע״‪ ,‬מה הוסיף באמרו ״והיה‬ ‫ואברהם לא שאל מאומה‪ ,‬אלא השכים‬ ‫לדורות הבאים‪.‬‬ ‫כצדיק כרשע״‪ ,‬אלא כאן הוא טוען על‬ ‫בבוקר לקיים את הציווי‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬הרי כאן‬ ‫ולפי האמור ‪‬מצא‪ ,‬שעיקר טע‪‬תו של אברהם‬ ‫התוצאה ה‪‬משכת ממעשה זה לדורות‪ ,‬שלא‬ ‫היה לו לטעון ביתר שאת‪ ,‬שהרי מה חטא‬ ‫בסדום לא היתה על מיתת הצדיקים מצד‬ ‫זו בלבד שימותו הצדיקים עם הרשעים‬ ‫יצחק שראוי להמיתו‪ ,‬ועוד שכבר הבטיחו‬ ‫עצמה‪ ,‬אלא על כבודו של מקום היה חס‪ ,‬שלא‬ ‫באותה שעה‪ ,‬אלא שמכאן ואילך יהיה בעי‪‬י‬ ‫הקב״ה ״כי ביצחק יקרא לך זרע״‪ ,‬ואיך יצוה‬ ‫יראו ב‪‬י האדם שהצדיק והרשע ‪‬אבדים כאחד‪,‬‬ ‫הבריות כצדיק כרשע‪ ,‬שיאמרו שאין חילוק‬ ‫עתה להעלותו לעולה‪ .‬ולמה בסדום טען‬ ‫ויבואו לומר שאין משפט צדק בעולם‪ ,‬ולא‬ ‫בי‪‬יהם במשפטו של הקב״ה‪ ,‬ולפי זה‬ ‫״חלילה לך״‪ ,‬ואילו בעקידה‪ ,‬שהדבר תמוה‬ ‫לאותו הדור בלבד חשש‪ ,‬אלא אף לדורות‬ ‫מדוקדק לשון ״והיה״‪ ,‬המורה על מה שיהיה‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬לא הרהר כלל‪.‬‬ ‫הבאים‪ ,‬שיספרו על משפט סדום וילמדו ממ‪‬ו‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬ולא על עצם המיתה בלבד‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהחילוק הוא בין דבר ה‪‬וגע ליסוד‬ ‫שאין חילוק בין צדיק לרשע‪ ,‬וזהו שטען ״חלילה‬ ‫אבל בעקידה היה הדבר ציווי פרטי ש‪‬אמר‬ ‫ה‪‬הגת העולם כולו‪ ,‬לבין דבר פרטי ה‪‬וגע‬ ‫לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט״‪ ,‬שהרי‬ ‫לאברהם לבדו‪ ,‬ואף אם לפי ה‪‬ראה לא‬ ‫לאדם אחד‪ ,‬שהרי ההבדל בין צדיק לרשע‬ ‫משפטו של הקב״ה הוא יסוד ה‪‬הגת העולם‬ ‫תתקיים בזה הבטחת הקב״ה ״כי ביצחק‬ ‫הוא יסוד קבוע במשפטו של הקב״ה‪ ,‬ואם‬ ‫כולו‪ ,‬מה שאין כן בעקידה‪ ,‬שלא היה בה משום‬ ‫יקרא לך זרע״‪ ,‬הרי הבטחה זו היתה בי‪‬ו לבין‬ ‫ימותו הצדיקים עם הרשעים בלא שום‬ ‫קביעת ה‪‬הגה כללית המערערת יסוד זה‪ ,‬אלא‬ ‫הקב”ה‪ ,‬ואין אחרים יודעים ממ‪‬ה‪ ,‬ואף‬ ‫חילוק‪ ,‬יאמרו כל הרואים שאין משפט צדק‬ ‫ציווי פרטי לאברהם‪ ,‬ולפיכך לא טען מצד‬ ‫שהציווי ‪‬ראה כסותר את ההבטחה‪ ,‬ואין‬ ‫בעולם‪ .‬ואף הדורות הבאים‪ ,‬כשישמעו שכך‬ ‫המשפט כפי שטען בסדום‪:‬‬ ‫הדבר מתיישב בשכלו של אברהם‪ ,‬מכל מקום‬ ‫היה משפט סדום‪ ,‬יאמרו כן‪ ,‬ו‪‬מצא שבמעשה‬ ‫ג‬ ‫מתיק א כדובשא‬ ‫‡ח„ים‪...‬‬ ‫ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים‬ ‫פרפראות מדובשים‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫)כב‪ ,‬י‡( מ‪ ‰‬טעם ‪‬ית‪‰ ‰‬מצוו‪ ‰‬לשחוט ‡ת‬ ‫יצחק מפי ‪ '‰‬יתברך עצמו ו‡ילו ‪‰‬מצו‪ ‰‬של‡‬ ‫‪‰‬מצוות שבין ‡„ם למקום‪ ,‬ו‪‰‬ן ‡ת ‪‰‬מצוות שבין ‡„ם‬ ‫מ‪‰‬קבלת פ‪‬י ‪‰‬שכי‪) ‰‬שבת קכז( ‡ם כ‪„‚ ‰‬ול‪‰‬‬ ‫לשחטו ‪‬ית‪ ‰‬מפי מל‡ך? ‡ל‡ רמז ‚„ול יש‬ ‫לחברו‪ ,‬ול‡ כפי שלפעמים רו‡ים שעושי צ„ק‪ ‰‬פוטרים‬ ‫מצוו‪ ‰‬זו‪ ,‬מ„וע ל‡ ציות‪‰ ‰‬תור‪ ‰‬על מצוות‬ ‫ב„בר‪ ,‬ללמ„ך כי כ„י לעשות רע‪ ‰‬ל‡„ם‪‡ ,‬ין‬ ‫‡ת עצמם מ״משפט״‪ ,‬ועושי ״משפט״ מתחמקים‬ ‫‪‰‬כ‪‬סת ‡ורחים? ‡ילו ‪‰‬יית‪ ‰‬מצוו‪ ‰‬זו תלוי‪‰‬‬ ‫לשמוע בקול ‡יש ו‡פילו מל‡ך‪ ,‬כי ‡ם רק לקול‬ ‫מצ„ק‪) .‰‬מ‡וצר‪‬ו ‪‰‬ישן(‬ ‫ב"מצוות עש‪‰ "‰‬יו ‡‪‬שים מסו‚לים לסחוב‬ ‫‪ '‰‬יתברך עצמו‪ .‬ו‡ילו ל‚בי של‡ לעשות רע‪‰‬‬ ‫אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר )יח‪,‬‬ ‫‡ורחים בעל‪ 3‬רחם‪ ,‬ל‪‡‰‬כיל ‡ותם בעל כרחם‪,‬‬ ‫ל‡„ם‪‡ ,‬פשר לשמוע ‚ם בקול מל‡ך! )„בש‬ ‫כ„( ‡ילו ‪‰‬י‪ ‰‬ז‪ ‰‬בעיר ‡חרת ‪‰‬י‪ ‰‬ז‪ ‰‬בלתי ‡פשרי‬ ‫ולשלח ‡ותם בעל כרחם ‪ -‬כ„י שיוכלו לקיים‬ ‫‪‰‬ש„‪(‰‬‬ ‫שימצ‡ו שם חמשים צ„יקים ו‡בר‪‰‬ם ל‡ י„ע מ‪‰‬ם‪,‬‬ ‫מצוו‪ ‰‬וספת ול‪‰‬כ‪‬יס ‡ת ‪‡‰‬ורח ‪‰‬ב‡‪...‬‬ ‫בי נשבעתי כי ברך אברכך )כב‪,‬‬ ‫‡בל בס„ום ייתכן שיש‪‬ם צ„יקים ‡ל‡ ש‪‰‬ם ‪‡‬לצים‬ ‫ויאמרו כן תעשה כאשר דברת )יח‪,‬‬ ‫טז‪-‬יז( וכי ל‡ „י ב‪‰‬בטחת ‪‰‬שי"ת? ולשם מ‪‰‬‬ ‫ל‪‰‬סתתר מעין כל! ולכן ש‡ל‪‡ :‬ולי יש‪) ...‬שוש‪‬ת‬ ‫‪ (‰‬יו„עים ‪‰‬יו ‪‰‬מל‡כים „רכו של ‡בר‪‰‬ם ‡בי‪‬ו‬ ‫‪‰‬י‪ ‰‬צריך ל‪‰‬ישבע? ‡ל‡ כי ‚לוי וי„וע לפ‪‬יו ית'‬ ‫‡בר‪‰‬ם(‬ ‫ל‡מור מעט ולעשות ‪‰‬רב‪ ,‰‬ולפיכך ‡מרו‪ :‬כן‬ ‫שעתי„ים ישר‡ל לחטו‡ ומ„ת ‪„‰‬ין תעמו„‬ ‫סורו נא אל בית עבדכם )יט‪ ,‬ב( למ‪‡ ‰‬מר‬ ‫תעש‪ ‰‬כ‡שר „ברת‪‡ ,‬בל ל‡ יותר!‬ ‫ותקטר‚ על ‪‰‰‬בטח‪ ‰‬ש‡י‪‬ם ר‡ויים ל‪ ,‰‬לפיכך‬ ‫‡בר‪‰‬ם "‡ל ‪ ‡‬תעבור מעל עב„ך" ול‡ ‪‰‬זכיר "בית"?‬ ‫ויאמר מהרי שלש‬ ‫וימהר אברהם‬ ‫‪‬שבע ‪‰‬שי"ת ל‡בר‪‰‬ם ‡בי‪‬ו בכ„י של‡ תופר‬ ‫מכיוון שכש‪‰‬י‪‡ ‰‬ורח ב‡ ‡ל ‡בר‪‰‬ם ‡בי‪‬ו‪ ,‬מי„ ח„ל‬ ‫סאים קמח סלת )יח‪ ,‬ו( ‪‰‬תור‪ ‰‬ב‡‪ ‰‬ללמ„‪‬ו בז‪,‰‬‬ ‫‪‰‰‬בטח‪ ‰‬למרות כל ‪‰‬קטרו‚ים ו‪‰‬קב"‪ ‰‬ייטיב‬ ‫‡בר‪‰‬ם מל‪‰‬יות בעל ‪‰‬בית‪ ,‬כי ‡ם ‪‰‬י‪ ‰‬מעמי„ ‡ת כל‬ ‫כי מי„ת ‪‰‬כ‪‬סת ‡ורחים צריכ‪‚ ‰‬ם מ‪‰‬ירות‬ ‫לישר‡ל תמי„‪‰ .‬ר‪"‰‬ק מ‪‰‬ר"ש מבעלז‡ זצ"ל(‬ ‫‪‰‬בית לרשותו של ‪‡‰‬ורח ו‪‰‬ופך ל‪‰‬יות משרת בלב„‪...‬‬ ‫"וימ‪‰‬ר‪ ...‬מ‪‰‬רי"‪ ...‬לבל יצטרך ‪‰‬רעב לחכות זמן‬ ‫אל תביט אחריך ואל תעמוד בכל הככר‬ ‫רב ל‡וכל‪.‬‬ ‫ההרה המלט )יט‪ ,‬יז( לוט ‪‰‬י‪ ‰‬בעל צ„ק‪ ‰‬ביחס ל‡‪‬שי‬ ‫ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר‬ ‫ס„ום ש‪‰‬יו רחוקים מן ‪‰‬צ„ק‪ ,‰‬ו‪‰‬י‪ ‰‬לוט סבור ש„י לו‬ ‫רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו )יח‪,‬‬ ‫בז‪ ‰‬ש‪‰‬ו‡ צ„יק ביחס ‡לי‪‰‬ם‪ ,‬ועל כן ל‡ ר‡‪ ‰‬צורך‬ ‫ז( וברש"י‪‰" ,‬ער ז‪ ‰‬ישמע‡ל ו‪‬תן לו כ„י לח‪‬כו‬ ‫לשפר ולתקן עצמו עו„ יותר‪ ,‬ו‪‰‬תיר לעצמו ל‪‰‬ש‡ר‬ ‫במצוות"‪ .‬ולכ‡ור‪ ‰‬צריך בי‡ור‪ ,‬מ„וע 'ו‡ל ‪‰‬בקר‬ ‫במצבו‪‡ .‬מר לו ‪‰‬מל‡ך‪‡" :‬ל תביט ‡חריך" ‪‡ -‬ל מעשי‬ ‫אמרי גידולי יעקב שלמה‬ ‫ס„ום ‪‚‰‬רועים ממך ו‡ל תסתפק ל‪‰‬יות צ„יק ביחס‬ ‫רץ ‡בר‪‰‬ם' בעצמו ול‡ שלח ‡ת ישמע‡ל שיבי‡‬ ‫מו"ה ר' גדלי' האפמאן שליט"א‬ ‫‡ת ‪‰‬בקר ‪ -‬כ„י לח‪‬כו למצוות‪‡ .‬ל‡ בעצם „בר‬ ‫‡לי‪‰‬ם‪‡ ,‬ל‡ "‪‰‰‬ר‪‰ ‰‬מלט" ‪‰ -‬בט ‡ל ‡בר‪‰‬ם ‪‰‬צ„יק‬ ‫לע"נ חמיו‪ ,‬הרה״ח ר׳ יעקב שלמה‬ ‫ז‪ ‰‬ש'‡ל ‪‰‬בקר רץ'‪ ,‬בז‪ ‰‬עצמו חי‪‬כו במצוות‪,‬‬ ‫ו‪‰‬שת„ל ל‪‰‬תעלות כמעלותיו‪) .‬שפתי „עת לבעל ‪‰‬כלי‬ ‫בהרה״ח ר׳ שמחה בונם ז״ל צין‬ ‫כ‡שר ‪‰‬בן רו‡‪‡ ‰‬ת ‡ביו רץ ל„בר מצוו‪‰‬‬ ‫יקר(‬ ‫ב‪‰‬תל‪‰‬בות וחביבות למצוו‪ ,‰‬כ‪‬סים בו ר‚שות‬ ‫רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני‬ ‫‪‰‬קו„ש‪ ,‬ו‡ף ‪‰‬בן י‪ ‚‰‬כמעש‪‡ ‰‬ביו‪ .‬ויש שבי‡רו‪,‬‬ ‫על דבר אשתי )כ‪ ,‬י‡( ‡ל יש‡ ‡„ם ‡ת עצמו לחשוב‪,‬‬ ‫כי ז‪‚ ‰‬ופ‡ ‪‰‬י‪' ‰‬לח‪‬כו מצוות' שבחור צעיר ‡י‪‬ו‬ ‫כי ‚ם מבלי יר‡ת ‡לוקים ‡פשר לו ל‡„ם ל‪‰‬יות ‡ציל‬ ‫מסתובב ברחוב‪ ‰‬של עיר ‚ם ל‡ לצורך מצו‪...‰‬‬ ‫‡ופי ובעל מי„ות טובות‪ ,‬מתוך ‡‪‬ושיות ‚רי„‡‪ .‬ל‡!‬ ‫ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר‬ ‫במקום ש‡ין יר‡ת ‡לוקים‪‚ ,‬ם ‡‪‬ושיות ‡ין שם‪ .‬ב‚לל‬ ‫הנה באוהל )יח‪ ,‬ט( וברש"י‪ ‰‰" :‬ב‡ו‪‰‬ל ‪ -‬צ‪‬וע‪‰‬‬ ‫ת‡וו‪ ‰‬כלש‪‰‬י עלולים ל‪‚‰‬יע ע„ למעשי רצח ופעולות‬ ‫‪‰‬י‡"‪ .‬מ‪‰ ‰‬ר‡י‪ ‰‬מכך ששר‪ ‰‬ב‡ו‪‰‬ל ש‪‰‬י‡‬ ‫בלתי ‡‪‬ושיות כל עיקר‪ ...‬רק ‡מו‪ ‰‬ויר‡ת שמים ‪‰‬י‪‬ן‬ ‫צ‪‬וע‪ ,‰‬ו‪‰‬רי ב‡ותו יום ‪‰‬וצי‡ ‪‰‬שי"ת חמ‪‰‬‬ ‫קיר ‪‰‬מ‚ן ‪‰‬יחי„י בפ‪‬י מעשים רעים‪‡ ,‬פילו ביחס לב‪‬י‬ ‫מ‪‬רתיק‪‡ ,‰‬ף ‡ח„ ל‡ ‪‰‬ולך ברחוב‪ .‬וכי ‡פשר‬ ‫‡„ם‪) ...‬מלבי"ם(‬ ‫ללכת ברחוב ביום לו‪‰‬ט שכז‪ ?‰‬ועו‪ ,‰‬ש‪‰‬עוב„‪‰‬‬ ‫כי ביצחק יקרא לך זרע )כ‡‪ ,‬יב( שר‪‰‬‬ ‫שעם ‪‰‬יות‪ ‰‬של שר‪ ‰‬בתוך ‪‡‰‬ו‪‰‬ל‪‰ ,‬מל‡כים ל‡‬ ‫רצת‪ ‰‬ל‚רש ‡ת ישמע‡ל‪ ,‬כ„י של‡ ישפיע על יצחק‬ ‫ר‡ו ‡ות‪ - ‰‬זו ‪‰‬ר‡י‪ ‰‬על צ‪‬יעות‪ ,‰‬כי ‚ם בתוך‬ ‫וילמ„ מעשיו‪ ,‬ו‡בר‪‰‬ם חשב ל‪‰‬יפך‪ ,‬שכ„‡י שי‪‰‬יו‬ ‫‪‰‬בית ‪‰‬י‡ מסתתרת כ‡שר מ‚יעים ‡‪‬שים זרים‪.‬‬ ‫יח„ו כ„י שיצחק ישפיע על ישמע‡ל לטוב‪ ,‰‬ו‪‰‬שי"ת‬ ‫)פר„ס יוסף(‬ ‫‪‰‬כריע כי שר‪ ‰‬צו„קת‪" ,‬כל ‡שר ת‡מר לך שר‪ ‰‬שמע‬ ‫ותכחש שרה ויקומו האנשים )יח‪,‬‬ ‫בקול‪ ,"‰‬כי יותר יש לחשוש שישמע‡ל ישפיע על יצחק‬ ‫טו‪-‬טז( "ויקומו" ‪‰‬ו‡ לשון זריזות‪ .‬מכיוון ששמעו‬ ‫מ‡שר ל‪‰‬יפך‪ .‬רו‡ים מכן כמ‪ ‰‬צריך ל‪‰‬יז‪‰‬ר מלחשוף‬ ‫‪‰‬מל‡כים ‡יך כיחש‪ ‰‬שר‪ ,‰‬מי„ ‪‬עש‪ ‰‬צר ל‪‰‬ם‬ ‫עצמ‪‬ו ל„ברים ל‡ טובים ‚ם כ‡שר כל כוו‪‬ת‪‬ו ‪‰‬י‡‬ ‫‪‰‬מקום ול‡ רצו ל‪‰‬תעכב ‡ף ר‚ע‪ ,‬כי ‡ין‬ ‫לטוב‪) .‰‬צוף „בש(‬ ‫‪‰‬מל‡כים יכולים לסבול ‡ף מעט שקר‪) .‬חפץ‬ ‫ויקח את שני נעריו אתו )כב‪‡ (‚ ,‬ליעזר‬ ‫חיים(‬ ‫וישמע‡ל )רש"י( ולכ‡ור‪‰ ‰‬רי ‡בר‪‰‬ם שילח ‡ת‬ ‫ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט‬ ‫ישמע‡ל ממ‪‬ו בכ„י של‡ ילמ„ יצחק ממעשיו ‪‰‬רעים‪,‬‬ ‫)יח‪ ,‬יט( י‪‰‬ו„י שלם ‪‰‬ו‡ מי שמקיים ‡ת ש‪‬י‬ ‫ו‪‰‬י‡ך ב‡ ישמע‡ל לכ‡ן‪‡ ,‬ל‡ מכיון ששמע ישמע‡ל‬ ‫‪„‰‬ברים — ״צ„ק‪ ‰‬ומשפט״‪‰ .‬ו‡ מקיים ‪‰‬ן ‡ת‬ ‫ש‪‰‬ולכים לשחוט י‪‰‬ו„י‪ ,‬מי„ ב‡ בריצ‪ ‰‬בר‚עים‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫ד‬ ‫מתיק א כדוב שא‬ ‫הצעירות הושלך על ידי נמרוד לתוך כבשן‬ ‫ואם כן‪ ,‬כעת‪ ,‬כשהוא מלופף‬ ‫האש כשהלשינו עליו הקרובים אליו מבני‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫בייסורים ביום השלישי למילתו‬ ‫משפחתו כי מזלזל הוא בעבודת האלילים‪.‬‬ ‫כשהוא זקן‪ ,‬חלש ותשוש ומתאמץ‬ ‫לאחר זאת הוא נאלץ לרדת למצרים מפני‬ ‫הקב״ה ושאל בשלומו‪ (.‬מה‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫בכל כוחו ומאודו להמשיך לקיים את‬ ‫הרעב ששרר בארץ כנען‪ ,‬שם נלקחה ממנו‬ ‫העניין להזכיר דווקא עכשיו‪ ,‬בזמן כזה‬ ‫מצוות הכנסת האורחים היקרה כל כך‬ ‫שרה והובהלה לבית פרעה‪ .‬הוא גם לא‬ ‫של ביקור חולים לאחר המילה‪ ,‬את‬ ‫לליבו‪ ,‬בא אליו הקב״ה לבקרו‬ ‫רואה נחת גדולה מיוצא חלציו כאשר‬ ‫העובדה שבעתיד‪ ,‬בעוד שנים רבות‬ ‫ולעודדו‪ ,‬אבל הקב״ה לא מסתפק רק‬ ‫ישמעאל בנו יחידו באותה עת לא ממשיך‬ ‫מאד ישבו צאצאיו הדיינים לדון בדיני‬ ‫בחיזוק ועידוד בעלמא‪ ,‬אלא דווקא‬ ‫את דרכו ובוחר בדרך ההפוכה ממנו בדיוק‬ ‫תורה והקב״ה יעמוד לצידם‪ ,‬וכי זו‬ ‫עתה‪ ,‬כשמסביב נראה למתבונן מן‬ ‫‪ -‬״פרא אדם ידו בכל ויד כל בו״ ‪ .‬בהמשך‬ ‫הפעם הראשונה שהקב״ה משוחח עם‬ ‫הצד שדרכו של אברהם מוחלשת‪ ,‬לא‬ ‫הוא מנסה לעבור להתגורר בגרר‪ ,‬שם‪ ,‬כמו‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬האם לא מתאים יותר‬ ‫מאד כובשת ומתפשטת בלשון‬ ‫שאירע במצרים‪ ,‬שוב נלקחת ממנו שרה‬ ‫שנושא זה ייאמר לאברהם בזמן שאמר‬ ‫המעטה‪ ,‬ומבטיח לו שיום יבא וזרעו‬ ‫ומובלת לבית אבימלך כשבינתיים מתנתק‬ ‫לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך‪,‬‬ ‫יפרח‪ ,‬יגדל ויתפשט‪ ,‬ומהם ישבו‬ ‫ממנו לוט בן אחיו ועובר לגור בסדום –‬ ‫או בזמן ההבטחה שזרעו יהיה כחול הים‬ ‫דיינים לדון את העם ואף הקב״ה‬ ‫העיר שתושביה רעים וחטאים לה׳‪.‬‬ ‫אשר לא ייספר מרוב וכדו׳‪ ,‬מה שייכות‬ ‫בכבודו ובעצמו יעמוד על גבם‪.‬‬ ‫אברהם עצמו נאלץ להילחם מול המלכים‬ ‫יש בין ביקור החולים לבין העובדה‬ ‫עתה‪,‬‬ ‫דווקא‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫הגיבורים כדי לשחרר מהם את לוט‪ ,‬וכן‬ ‫שבעתיד יעמוד הקב״ה לצידם של דייני‬ ‫כשאברהם אבינו לכאורה לא ממש‬ ‫הלאה והלאה צרות וייסורים‪ ,‬ניסיונות‬ ‫ישראל?‬ ‫במיטבו ובשיא כוחו‪ ,‬בחר הקב״ה‬ ‫והתמודדויות שהקיפוהו כמעט ללא‬ ‫וכדי להבין את הדברים ננסה‬ ‫לנבא לו כי מתוך הקשיים‬ ‫הפוגה‪ .‬ועתה ממש‪ ,‬מל אברהם אבינו‬ ‫נא להתבונן במצב הקשה בו עמד‬ ‫וההתמודדויות‪ ,‬מתוך הניסיונות‬ ‫עצמו בגיל תשעים ותשע שנים בעצם‬ ‫אברהם אבינו באותה עת‪ .‬הוא עמד‬ ‫והחולשה יבואו ימים טובים‬ ‫היום הזה – ״לא נתיירא לא מן הגוים ולא‬ ‫)יחד עם שרה אשתו( לבדו מול כל‬ ‫ומאושרים‪ ,‬מכאן תצא פריחה ושגשוג‬ ‫מן הליצנים‪ ,‬ושלא יהיו אויביו ובני דורו‬ ‫העולם כולו‪ .‬כלשון חז״ל )בראשית רבה‬ ‫לזרעו של אברהם ההולכים בדרכו‬ ‫אומרים‪ ,‬אילו ראינוהו לא הנחנוהו לימול‬ ‫מב‪ ,‬ח( "ויגד לאברם העברי"‪ .‬רבי יהודה‬ ‫וממשיכים את מורשתו‪.‬‬ ‫ולקיים מצוותו של מקום ״ )רש״י בראשית‬ ‫אומר כל העולם מעבר אחד‪ ,‬והוא מעבר‬ ‫יז‪ ,‬כג( בשם המדרש‪.‬‬ ‫אחד‪ .‬וזאת לאחר שכבר בשנות חייו‬ ‫מתיקות הצדיקים‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫זכותים‬ ‫‪‰‬יל„ מש‪ ‰‬חיים בן מרים רחמ‪ ‰‬לרפו‡‪ ‰‬שלימ‪‰‬‬ ‫יו"ל ע"י חק"ס דקהל עטרת צבי זידיטשוב‪-‬דראביטש‬ ‫דואר‪46 Broadway Ave. Lakewood NJ 08701 :‬‬ ‫‪AteresTzviLW@gmail.com‬‬