gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להחיות · Lehachyois — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: להחיות · Lehachyois

שבוע: וירא (2026-10-26)

להחיות · Lehachyois — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫לט‬ ‫בס״ד‬ ‫וירא ‪ -‬חיי שרה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫דיבורים מחיים לשולחן השבת לאור רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫‪+‬א חיו‪++++‬ת אין ‪+‬פרשה‬ ‫הסוד שבפתח האהל‬ ‫מדוע דווקא כשמתקרבים לקדושה‪ ,‬הניסיונות נעשים קשים יותר? | אולי עדיף‬ ‫להתרחק ולהתייאש‪ ,‬וכך להינצל מהיצר הרע? | סוד ההתקרבות שמתגלה בפתח‬ ‫הקב”ה הוציא חמה מנרתיקה‪ .‬החום האדיר‪ ,‬החמימות של היצר אחרא ביתר שאת‪ .‬כוחות הטומאה נאחזים דווקא היכן שיש‬ ‫מכות בשער הארמון‬ ‫האורב בפתח הלב‪ ,‬הם הניסיונות שהולכים ומתגברים בדור קדושה גדולה‪.‬‬ ‫הוא היה עני ודל‪ ,‬חי כל ימיו ביערות אפלים‪ ,‬רחוקים מכל מקום‬ ‫האחרון‪ ,‬מבקשים להפיל כל נשמה יקרה‪ ,‬ושורפים ומכלים את ולכן דווקא ב’פתח האהל’‪ ,‬בפתח הקדושה ‪ -‬המקום שבו‬ ‫ישוב‪ .‬יום אחד שמע על מלך אדיר‪ ,‬שארמונו שוקק חיים‪ ,‬אור‬ ‫החושך והקדושה נפגשים ‪ -‬יש את ההתגברות הגדולה ביותר‬ ‫הנשמה‪.‬‬ ‫ושמחה‪ .‬החליט לעזוב את היער החשוך‪ ,‬לשים פעמיו אל עיר‬ ‫העולם בוער סביב‪ ,‬והאדם מוצא את עצמו מתמודד מול גלים של היצר הרע‪ .‬דווקא בפתח יש את הנפילות הגדולות ביותר‪,‬‬ ‫המלוכה‪ ,‬ולחסות בצל המלך‪.‬‬ ‫סוערים‪‘ ,‬החום כה גדול‪ ,‬והנשמה שלי ממש נשרפת‪ ,‬מה יהא את השבירות הכואבים ביותר‪.‬‬ ‫הדרך הייתה קשה‪ ,‬מפרכת ורצופת סכנות‪ .‬העני לא אמר נואש‪,‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬מתעוררת קושיא עצומה‪ ,‬המכרסמת בלב רבים‪:‬‬ ‫עליי?!’‬ ‫והתקווה להגיע לארמון האירה את דרכו‪.‬‬ ‫למה לעמוד בפתח הקדושה? למה לנסות לחזור שוב ושוב אל‬ ‫לשבת ולייחל ימים ושנים‬ ‫לאחר שנים של נדודים‪ ,‬הגיע אל שערי הארמון‪ .‬הוא ציפה כי‬ ‫הטוב‪ ,‬הרי דווקא שם חווים את הנפילות הקשות ביותר?!‬ ‫כאן‪ ,‬בקרבת המלך‪ ,‬ימצא מנוחה ונחלה‪ ,‬והדרך פנימה תהיה‬ ‫ההיגיון הפשוט אומר לאדם‪‘ ,‬עדיף לך‬ ‫אברהם אבינו מלמד את סוד ה”המתנה”‪.‬‬ ‫מאירה‪.‬‬ ‫להתייאש‪ .‬תראה מה קורה כשאתה מנסה‬ ‫העצה היא לשבת ב’פתח האהל’‪ ,‬אף שאינך‬ ‫אך המציאות שפגש הכאיבה לו עד עומק נשמתו‪.‬‬ ‫להתקרב ‪ -‬אתה רק חוטף עוד מכות‪ .‬עדיף‬ ‫מצליח להיכנס אל תוך האהל‪ ,‬אף שאתה לאחר שלש‬ ‫דווקא בפתח‪ ,‬ניצבו שומרי סף אכזריים‪ ,‬חמושים מכף רגל ועד‬ ‫לך לעמוד מרחוק‪ ,‬לא לנסות להיות צדיק‪ ,‬כך‬ ‫ניצב מרחוק‪ ,‬מבחוץ‪ .‬אל תתייאש‪ ,‬אל תסוב שנים‪ ,‬ביום‬ ‫ראש‪ .‬תפקידם היה להדוף את הבאים‪ ,‬להפחידם‪ ,‬ולהקשות‬ ‫תחסוך את כאב הנפילה’‪.‬‬ ‫על עקבותיך‪ ,‬אל תחזור אל היער האפל‪ .‬תשב‬ ‫ותמתין אפילו ימים ושנים‪ ,‬תייחל לישועת ה’‪ .‬בהיר‪ ,‬הדליק‬ ‫עליהם את הכניסה‪.‬‬ ‫סוד לפנים מסוד‬ ‫כך גילה אברהם אבינו את מציאות ה’ בעולם‪ ,‬סיגריה‪ ,‬ניסה‬ ‫המאבק בשומרים היה קשה מכל החושך שחווה בכל ימיו ביער‪.‬‬ ‫הוא הוכה‪ ,‬נדחף לאחור‪ ,‬ונפל ארצה חבול ושבור‪.‬‬ ‫כאן מגלה מוהרנ”ת את הסוד הפנימי‪,‬‬ ‫בהמתנה‪ ,‬בייחול‪ ,‬ובכיסופים‪ .‬הוא גילה לכל לשאוף‬ ‫שמאיר את חשכת הניסיונות‪:‬‬ ‫העולם‪ ,‬שגם כאשר החום הולך ומתגבר ‪ -‬אל‬ ‫הייאוש אחז בו‪ ,‬והוא שאל את עצמו‪‘ ,‬למה אני מתעקש? הרי‬ ‫אותו ‘פתח’‪ ,‬שבו אתה עומד וסופג את‬ ‫תברח ותתייאש‪ ,‬אלא תמתין לישועה‪.‬‬ ‫ביער‪ ,‬למרות החושך‪ ,‬היה לי קל יותר‪ .‬כאן‪ ,‬בפתח הארמון‪,‬‬ ‫המהלומות‪ ,‬הוא לא ‘מחוץ’ לקדושה‪ .‬הפתח הוא התחלת‬ ‫יהודי יקר מזקני אנ”ש‪ ,‬נהג לפני התקרבותו‬ ‫המכות קשות כל כך‪ ,‬והנפילות כואבות הרבה יותר‪ .‬מצאוני‬ ‫לברסלב לעשן סיגריות‪ .‬לכשנודע לו על שיחת רבינו הקדוש הקדושה עצמה!‬ ‫השומרים הסובבים בעיר‪ .‬הכוני‪ .‬פצעוני‪ .‬אולי עדיף לוותר‬ ‫על כך‪ ,‬עשה כל מאמץ להיגמל‪ ,‬אך לשווא‪ .‬הוא החל להתפלל כאשר יהודי עומד בפתח האהל‪ ,‬ומשתוקק להיכנס פנימה‪,‬‬ ‫ולהישאר מרחוק?’‬ ‫על כך מדי יום ביומו‪ ,‬עוד חודש ועוד חודש‪ ,‬ועוד שנה ועוד אפילו אם הוא נופל שם שוב ושוב‪ ,‬הוא בעצם כבר נמצא בתוך‬ ‫מבטו נדד אל הארמון המתנשא‪ ,‬עיניו הבחינו בחלון שהוסט‬ ‫שנה‪ .‬הוא עמד בפתח האהל‪ ,‬מבלי שראה שום התקדמות הקדושה‪ .‬עצם ההמתנה בפתח‪ ,‬עצם המלחמה שלא להתרחק‪,‬‬ ‫ונפתח‪ ,‬ובעדו נראתה צדודיתו של המלך הגדול‪.‬‬ ‫עצם העמידה שם למרות הכאב והנפילות ‪ -‬זוהי הימצאות‬ ‫במשך שלוש שנים!‬ ‫ההבנה האירה את חדרי לבבו‪‘ ,‬נכון‪ ,‬המאבק כאן הוא קשה‬ ‫לאחר שלוש שנים‪ ,‬ביום בהיר‪ ,‬הדליק סיגריה‪ ,‬ניסה לשאוף בתוך הקדושה‪.‬‬ ‫ביותר‪ .‬אבל הפתח הזה‪ ,‬עם כל נפילותיו‪ ,‬הוא חלק מביתו של‬ ‫ממנה‪ ,‬ואז פרץ ממנו שיעול מבוהל‪ .‬הוא לא היה מסוגל לעשן כשם שהעני שעמד בשערי הארמון נאבק בשומרים‪ ,‬אך עצם‬ ‫המלך‪ .‬העמידה בפתח‪ ,‬אפילו מתוך נפילות ומכות‪ ,‬משמעותה‬ ‫עמידתו שם העידה שהוא בחצר המלך ‪ -‬כך היהודי העומד‬ ‫יותר‪ ,‬והפסיק לעשן לצמיתות‪ .‬הוא נכנס אל ה’אהל’‪...‬‬ ‫שאני כבר נמצא בחצר המלך’‪.‬‬ ‫ב’פתח האהל’‪ ,‬גם אם יתגברו עליו הנפילות‪ ,‬עצם התעקשותו‬ ‫להישאר בפתח‪ ,‬לייחל לישועת ה’ ולא לברוח חזרה לחושך‬ ‫אך מדוע כל כך קשה בפתח?‬ ‫חום היום של הדור האחרון‬ ‫המוחלט‪ ,‬היא היא הקדושה‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬בתוך דבריו הקדושים‪ ,‬מגלה מוהרנ”ת סוד הנוגע בשורש‬ ‫סוד נפלא זה מגלה מוהרנ”ת זיע”א (ליקו”ה אישות ד‪ ,‬יט)‪ ,‬על‬ ‫וסופו של הממתין בפתח ‪ -‬שהמלך בעצמו יפתח לו את הדלת‬ ‫הכאב של המתקרבים לה’‪:‬‬ ‫הפסוק ‘וְ הוּא י ׁ ֵֹשב ּ ֶפ ַתח‬ ‫ויכניסו לפני ולפנים‪.‬‬ ‫ככל שהאדם מתקרב יותר לקדושה‪ ,‬כך מתגברת כנגדו הסטרא‬ ‫ָהא ֶֹהל ְּכחֹם ַה ּיוֹ ם’‪:‬‬ ‫יו"ל ע"י לחיותנו | לתרומות הערות והארות וכן לקבלת הגליון אפשר לפנות בקו מערכת ברסלב ‪ 025.808.321‬שלוחה ‪( - 5>9‬מענה אנושי)‬ ‫ההכנות לשבת קודש‪,‬‬ ‫‪+++‬א‬ ‫מצוה‬ ‫מיט‬ ‫באור התורה דעתיקא סתימאה‬ ‫חיו‪+‬ת‬ ‫ֹ ֹ‬ ‫ֶא ְכׁסף נ ַעם‬ ‫ימנִי‬‫ַה ְט ִעׁ ֵ‬ ‫שביבי אור‬ ‫מספרי רביה"ק‬ ‫ַש ָ ּבת‬ ‫ַט ַעם ַש ָ ּבת‬ ‫לעובדא ולמעשה‪,‬‬ ‫בקצרה ובפשטות‬ ‫סוד החיות בדיבורי התפילה‬ ‫טעם שבת בתפילות‬ ‫ותחנונים‬ ‫אי”ה בגליונות הבאים נבוא להטעים מנועם‬ ‫דיבורי התפילה שאדם מתפלל להשי”ת‬ ‫ׁ ִמי‬ ‫החיות של ההכנה לשבת קודש‪ ,‬בפנימיות‬ ‫שיזכה לאור השבת‪ ,‬הם נקראים בשם‬ ‫עיקר טעם שבת מרגישים על ידי‬ ‫ֶש ָּט ַרח‬ ‫הגנוזה בכל פרטי ההכנות אליה‪.‬‬ ‫‘אותיות’‪ .‬אבל האותיות פועלות בשמים‬ ‫ההכנה דרבה בתפילות ובתחנונים‬ ‫להשי”ת‪ .‬ואפילו רבינו הקדוש עשה‬ ‫ְׁ ּב ֶע ֶרב‬ ‫ַש ָ ּבת‬ ‫רק כאשר יש בהן חיות‪ ,‬והחיות שלהן הן‬ ‫ה’נקודות’‪ .‬כדי שהנקודות יאירו את דיבורי‬ ‫את כל ההכנות לשבת‪ ,‬ולא זכה שיאיר‬ ‫עליו אור השבת‪ ,‬אלא כאשר התחנן‬ ‫הכנה לשבת‬ ‫התפילה ‪ -‬לזה צריך שהלב יכסוף ויתגעגע‬ ‫בהתעוררות מלמטה‬ ‫אל השבת ‪ -‬נפש חולת אהבתך! (ליקו”מ‬ ‫ובכה להשי”ת‪.‬‬ ‫סו)‬ ‫וכך סיפר רבינו הקדוש על עצמו‪:‬‬ ‫כל לב יהודי מתלהב ומתרגש לקראת שבת קודש‪ ,‬כפי שהעיד‬ ‫וזה הטעם שהקב”ה אמר למשה רבינו‬ ‫בהיותו ילד בן שש‪ ,‬השתוקק מאוד‬ ‫החסיד הנלבב רבי שמואל העשיל פרידמן זצ”ל‪“ :‬אי אפשר‬ ‫שיגלה לישראל שהוא נותן להם מתנה‬ ‫לקבל קדושת שבת כראוי‪ .‬הלך‬ ‫לבאר העריבות והמתיקות והנעימות של כל ענין וענין משבת‬ ‫מבית גנזיו ‪ -‬שבת‪ ,‬מתנה שהיא שקולה‬ ‫למקווה בזריזות מיד לאחר חצות‪,‬‬ ‫קודש” (תולדות רשה”פ)‪.‬‬ ‫כנגד כל התורה והמצוות‪ ,‬זאת כדי שיכספו‬ ‫לבש בגדי שבת ונכנס לבית המדרש‪,‬‬ ‫ולכן נתחיל לבאר בקצרה את עומק סוד ההכנה לשבת קודש‪:‬‬ ‫וישתוקקו לקבל את המתנה אל תוך‬ ‫והתגעגע מאוד להמשיך עליו את‬ ‫הנה השפע יורד לעולם בזכות יחוד בין חכמה לבינה‪ .‬ליחוד‬ ‫נשמתם‪ .‬אמנם הקב”ה לא הודיע להם‬ ‫קדושת השבת‪.‬‬ ‫זה שני אופנים‪‘ :‬יחוד חיצון’‪ ,‬שמעורר בכל יהודי התלהבות‬ ‫מהו שכרה של השבת‪ ,‬כי דבר שהוא נעלם‬ ‫לאחר שנוכח שאינו רואה ולא מרגיש‬ ‫להתקרב לה’‪ ,‬ו’יחוד פנימי’‪ ,‬שכל הגאולה תלויה בו‪ ,‬והוא‬ ‫מהאדם ‪ -‬הוא כוסף אליו הרבה יותר (יקרא‬ ‫כלום‪ ,‬התחבא רבינו בפינת ביהמ”ד‪,‬‬ ‫מתגלה רק כשישראל מתעוררים מלמטה ומוסרים נפשם‬ ‫דשבתא סו)‪.‬‬ ‫והחל לבכות להשי”ת בדמעות שליש‬ ‫להשי”ת‪ .‬ההתעוררות הזו באה מהיחוד החיצון (ליקו”ה‬ ‫ובפרט החשק לשבת קודש‪ ,‬כי החשק‬ ‫במשך כמה שעות‪ ,‬עד לכניסת שבת‪.‬‬ ‫תחומין ה‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫והרצון לכל דבר שבעולם ‪ -‬הם לפי גודל‬ ‫לאחר מכן פתח את עיניו הקדושות‪,‬‬ ‫‘שבת’ הוא זמן שיש לו קדושה עצמית‪ ,‬מבלי שיקדשו אותו‪.‬‬ ‫מעלת הדבר שאליו חושקים‪ ,‬וכפי שמעלת‬ ‫ואז החל לראות אור (חיי”מ רלא)‪.‬‬ ‫ולכן בשבת מאיר היחוד הפנימי גם בלי התעוררות של עם‬ ‫הנחשק גדולה יותר‪ ,‬כך הכיסופים אליו‬ ‫ישראל‪ .‬ועם זאת‪ ,‬כיון שהיחוד הפנימי עדיין תלוי בעבודתו‬ ‫עזים ונלהבים יותר (ליקו”מ סו)‪ .‬השבת היא‬ ‫התבודדות בערב שבת‬ ‫של כל יהודי‪ ,‬לכן אי אפשר לקבל הארה מיחוד זה אלא על ידי‬ ‫הדבר הנחשק ביותר‪ ,‬שהרי אפילו השי”ת‬ ‫שמתכוננים לשבת קודש כיאות‪‘ ,‬מי שטרח בערב שבת ‪ -‬יאכל‬ ‫בעצמו חושק בשבת ‪ -‬לכן ההכנה לשבת‬ ‫גם על מוהרנ”ת מסופר‪ ,‬שבערב שבת‪,‬‬ ‫בשבת’ (שם כג)‪.‬‬ ‫היא הכיסופים והגעגועים אחר קדושת‬ ‫בתוך כל ההכנות והטרדות שממלאות‬ ‫שבת (יקרא דשבתא סו)‪.‬‬ ‫את היום‪ ,‬ביקש מתלמידו שיודיע לו‬ ‫לשוב בתשובה בערב שבת‬ ‫כאשר יעברו חמש דקות‪ .‬הוא ניגש‬ ‫אל המזוזה והחל להתפלל ולהתבודד‪,‬‬ ‫מעיקרי הכנת הנשמה לשבת קודש היא טהרת הנשמה מכל‬ ‫כיסופים בכלות הנפש‬ ‫הטנופים שנדבקו אליה בששת ימי החול‪ .‬כל אחד משתוקק‬ ‫משתוקק ומתחנן לזכות לקבל את אור‬ ‫הנה בערב שבת כל אחד טרוד בהכנות‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫לזכות לקדושת שבת‪ ,‬ולכן צריך להתכונן לכך ע”י שישוב‬ ‫ובטירדות שונות‪ ,‬והזמן דחוק ובהול‪ ,‬ואין‬ ‫לאחר שרמז לו שעברו חמש הדקות‪,‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬וירבה בתשובה‪ ,‬בתחנונים ובווידוי דברים‪ ,‬כדי‬ ‫כל אחד יכול לצאת ולפרש שיחתו לפני‬ ‫נענה ואמר בשמחה עצומה‪“ ,‬אה‪,‬‬ ‫לתקן את כל הפגמים של ימות החול (יקרא דשבתא ד‪ ,‬בשם‬ ‫השי”ת בנחת ובישוב הדעת‪ .‬אמנם עבודת‬ ‫גרויסע פינף מינוט”‪“ ,‬חמש דקות‬ ‫הסה”ק)‪.‬‬ ‫הכיסופים יכולה להיעשות תוך כדי עיסוק‬ ‫גדולות” (שיש”ק ג‪ ,‬קלז)‪.‬‬ ‫בזמן חז”ל היו נוהגים לתקוע בכל ערב שבת (שבת לה‪,):‬‬ ‫בצחצוח הנעליים וכדו’‪.‬‬ ‫ופנימיות הטעם לכך היא‪ ,‬שתקיעת שופר מעוררת את היהודי‬ ‫ולכן‪ ,‬כל המבקש את ה’‪ ,‬ורוצה לטעום‬ ‫נשמתו הבוערה של הגאון האלוקי ראבר”נ‬ ‫טעם שבת‪‘ ,‬נפשי חולת אהבתך’‪,‬‬ ‫משנתו‪‘ ,‬עורו ישנים משנתכם’‪ .‬התעורר בן אדם ושוב אל ה’‬ ‫הייתה מלאה תמיד בכיסופים להשי”ת‪,‬‬ ‫שומה עליו להתכונן כראוי בתפילה‬ ‫אלוקיך‪ ,‬וכך תזכה להרגיש את נועם קדושת השבת (יקרא‬ ‫והיה נוהג לצאת אל היער להתבודדות‬ ‫ובתשובה‪ .‬ואף שבערב שבת כולם‬ ‫דשבתא לה)‪.‬‬ ‫במשך ימים ארוכים‪ .‬אך היו זמנים שבהם‬ ‫טרודים ומבוהלים בהכנות לשבת‪,‬‬ ‫בימות החול הסטרא אחרא קושרת את האדם אליה‪ ,‬ובכניסת‬ ‫הבחינו שכיסופיו מתגברים לאין שיעור‪,‬‬ ‫ובעזרה וסיוע לבני הבית‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫שבת היהודי צריך להתנתק מהקשר אל הסטרא אחרא‪,‬‬ ‫אף על פי שהיה אז בביתו‪ .‬אחד מזמנים‬ ‫כל אחד יכול לתפוס לעצמו ‘גרויסע‬ ‫ולהידבק אל הקדושה‪ .‬כאשר היהודי שב בתשובה בערב שבת‪,‬‬ ‫אלו היה בערב שבת‪ ,‬כאשר היה מצפה‬ ‫פינף מינוט’‪ ,‬ולהתחנן לפני השי”ת‬ ‫ומתאנח מעומק הלב על כל חטאיו שעברו עליו בימות החול‬ ‫לביאת השבת ממש בכלות הנפש (שיש”ק‬ ‫שיאיר לו את אור השבת‪.‬‬ ‫‪ -‬בכך הוא נעשה אדם חדש לגמרי‪ ,‬ומקבל חיות חדשה ממש‬ ‫ג‪ ,‬תקסה)‪.‬‬ ‫בגוף ובנפש (שם קט)‪.‬‬ ‫להחיות נפשות שוקקות לעבודתו יתברך שמו ‪ //‬ברוך לב‬ ‫ָ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ ָ ׁ‬ ‫ֹֹ‬ ‫ּ‬ ‫“שונֵ א ֶאת ָממונְ ך ֶש ֵאינו ַמ ְס ִפיק ְלך?”‬ ‫כהוייתם‪.‬‬ ‫חוֹ ָמה” – ַ“היְנ ּו ְּבלֹא ָממוֹ ן” עיי”ש])‪.‬‬ ‫ופרנסה מניין?‬ ‫מה אומר לך? למה תטיל עלי שליחות זו‪ ,‬לשמוע מפיך‬ ‫ִּ“כי אוֹ ר נַפְ ׁ ָש ּה הוּא ְּב ִחינַת ִע ַ ּקר ָה ִאילָ ן‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמ ֶּמ ּנ ּו יוֹ צְ ִאים‬ ‫ממנה‪ ,‬ב”ה‪ .‬השי”ת זן ומפרנס אותנו דרכה תחי’‪.‬‬ ‫ש”א ָּתה שֹוֹ נֵא ֶאת ָממוֹ ָנְך” ולהקריא מקרא נורא (מלאכי ב)‬ ‫ַ‬ ‫ו ִּמ ְת ּ ַפ ּׁ ְש ִטים ֲענָפִ ים‪ַ ,‬היְנ ּו ִה ְתנוֹ צְ צוּת וְ ִה ְת ּ ַפ ׁ ְשטוּת אוֹ ָר ּה‪,‬‬ ‫במה מתעסקת?‬ ‫ינְך ּובֵ ין ֵא ׁ ֶשת נְעו ֶּר ָיך ֲא ׁ ֶשר ַא ָּתה ָּבגַ ְד ָּתה ָּב ּה”‪.‬‬ ‫ִּ“כי ה’ ֵה ִעיד ֵּב ָ‬ ‫ְּב ִחינַת ַה ָּממוֹ ן‪ .‬וְ כָ ל ָא ָדם וְ ָא ָדם ָּבא לָ עוֹ לָ ם ִעם ַּבת זוּגוֹ‬ ‫עקרת הבית‪ ,‬אם הבנים שמחה‪ .‬מגדלת את ילדינו ב”ה‪.‬‬ ‫הבינני‪ ,‬אחי יקירי‪ ,‬עד היכן זעזעו אותי דבריו הקדושים‬ ‫ַה ְמ ֶיֻח ֶדת לוֹ וְ ִעם ְסכוּם ָממוֹ ן ַה ָ ּקצוּב לוֹ ׁ ֶש ּי ְִהיֶה לוֹ ְּבזֶה‬ ‫בת מלך פנימה‪.‬‬ ‫ש”אינוֹ רוֹ צֶ ה ְּב ֶחלְ קוֹ ‪ַּ ,‬ב ָּממוֹ ן‬‫של רביה”ק שזה ֵ‬ ‫ָהעוֹ לָ ם‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ִהיא רוֹ ָאה זֶה ַה ֶּכ ֶסף אוֹ ׁ ְשוֵ ֶּ‬ ‫ה־כ ֶסף‬ ‫איני מבין‪ ,‬היא המפרנסת?‬ ‫ש”אינוֹ רוֹ צֶ ה ְּבאוֹ ר ַּבת‬ ‫ׁ ֶש ּלוֹ ”‪ ,‬משמעות הדבר ֵ‬ ‫תפקידי‬ ‫ְּביַד ָה ִא ׁיש ׁ ֶש ָּבא לְ ַק ֵדּ ׁש אוֹ ָת ּה ּולְ ַה ׁ ְשלִ ָימ ּה‪ַ ,‬על‬ ‫כן‪ ,‬ברוך ה’‪“ .‬מפרנסת יחידה” כמו שקוראים לזה מסמכי‬ ‫זוּג ׁ ֶש ּלוֹ ‪ ...‬הוּא ְמ ָמ ֵאס ְּב ׁ ֶש ּלוֹ ‪ ,‬וּפוֹ נֶה ֶאת ַעצְ מוֹ‬ ‫בכלכלת‬ ‫יַשלִ ים אוֹ ָר ּה”‪.‬‬ ‫ֵיְדי זֶה נִכְ ֶספֶ ת לוֹ ׁ ֶשהוּא ׁ ְ‬ ‫ביטוח־לאומי‪.‬‬ ‫ִמ ּׁ ֶש ּלוֹ ‪ַ ...‬על ֵּכן ִהיא ַ ּגם ִהיא ּפוֹ נָה ֶאת ַעצְ ָמ ּה‬ ‫הבית‪,‬‬ ‫זכור זאת‪ .‬לא השתדלותי מביאה כסף‪.‬‬ ‫לא ברור לי‪ ,‬משלמים לעקרות בית? ואתה מה? פטור‬ ‫ִמ ֶּמ ּנוּ‪ ,‬ו ִּמ ְת ַר ֶח ֶקת ִמ ֶּמ ּנוּ‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶשהוּא ִה ְת ַר ֵחק ֶאת‬ ‫ַעצְ מוֹ ‪ּ ,‬ופָ נָה ִמ ֶּמ ּנָה”‪.‬‬ ‫להאיר‬ ‫הפרנסה אינה באה על ִיָדי‪ ,‬כי אם ע”י‬ ‫מלהשתדל לפרנסה?‬ ‫את‬ ‫התנוצצות אורה‪ .‬תפקידי בכלכלת הבית‪,‬‬ ‫היפלא כי ַ“ה ַ ּגזְלָ ן הוּא ִּבבְ ִחינַת ְמ ָמ ֵאס ְּב ֵא ׁ ֶשת‬ ‫נפשה‬ ‫להאיר את נפשה‪ .‬זה סוד פרנסתנו‪.‬‬ ‫הלוואי‪ .‬משתדל אנוכי היטב‪ ,‬לפנה”צ וגם אחה”צ‪.‬‬ ‫נְעו ִּרים”‪ ,‬וה”רוֹ צֶ ה ֶאת ָממוֹ נוֹ וְ ָחפֵ ץ ַ ּגם ְּב ׁ ֶשל‬ ‫ִּ“כי ַמה ּׁ ֶש ְּמזוֹ נוֹ ָתיו ְמצֻ ְמצָ ִמין‪ ,‬הוּא ַעל ֵיְדי‬ ‫ואינך מקבל שכר על עבודתך?‬ ‫ֲחבֵ רוֹ ‪ ,‬זֶה ְּב ִחינַת ַ‘מכְ נִיס צָ ָרה ְּבתוֹ ְך ֵּביתוֹ ’” –‬ ‫ׁ ֶש ִּמ ְת ַ ּג ְּב ִרים ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ָעלֶ ָיה וְ ֵהם ְמ ַח ְּס ִרים‬ ‫מקבל ב”ה‪ ,‬מה השאלה‪ .‬נראה לך שאני מתנדב?!‬ ‫נִש ַמ ְר ֶּתם ְּברו ֲּחכֶ ם וְ לֹא ִתבְ ּגֹדוּ”‪.‬‬ ‫והנביא מזהיר “וְ ׁ ְ‬ ‫אוֹ ָר ּה וְ ַעל ֵיְדי זֶה ֵאין לוֹ ָממוֹ ן‪ֲ .‬אבָ ל ַעל ֵיְדי צְ ָד ָקה י ּוכַ ל לְ ַת ֵ ּקן‬ ‫ומה תעשה עם הכסף?‬ ‫ולא רק גזלן בפועל‪“ִּ ,‬כי ַאף ׁ ֶש ּלֹא ָ ּגזַל ְּכלוּם ְּב ַיָדיִם‪ ,‬י ּוכַ ל‬ ‫ָממוֹ נוֹ וּמוֹ צִ ָיא ּה ִמ ֵּבין ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת‪ ,‬כמאחז”ל ִ‘אם רוֹ ֶאה ָא ָדם‬ ‫ׁ ֶש ְּמזוֹ נוֹ ָתיו ְמצֻ ְמצָ ִמין‪ֲ ,‬יַע ֶֹשה ֵמ ֶהם צְ ָד ָקה’”‪.‬‬ ‫מביא הביתה‪ ,‬מפקיד בבנק‪ ,‬משלם מה שצריך‪.‬‬ ‫לִ ְהיוֹ ת ׁ ֶש ּי ְִהיֶה לְ ָה ָא ָדם ָממוֹ ן ְ ּגזֵלָ ה ַעל ֵיְדי ֶח ְמ ָדּ ה וְ ַת ֲאוָ ה‬ ‫וְ ִה ׁ ְש ּתוֹ ְקקוּת ׁ ֶש ּי ֵׁש לוֹ לְ ָממוֹ ן ֲחבֵ רוֹ ‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ּׁ ָשנִינ ּו ‘הַ חוֹ ׁ ֵשב‬ ‫נו‪ ,‬אם כן אתה השליח לפרנסתכם‪ ,‬הנקרא בלע”ז “מפרנס‬ ‫לִ ׁ ְשל ַֹח יָד ְּבפִ ָ ּקדוֹ ן’‪ִּ ,‬כי ַה ַּמ ֲח ׁ ָשבָ ה ׁיֵש לָ ּה ּת ֶֹקף ָ ּגדוֹ ל‪ ,‬וְ ַה ֶח ְמ ָדּ ה‬ ‫יחיד”‪ ,‬ולא היא‪.‬‬ ‫שמעני‪ .‬איש מעמיק אתה‪ ,‬אבל אני איש מעשי‪.‬‬ ‫ְּב ַעצְ ָמ ּה הוּא ִא ּסוּר ָחמוּר ְמאֹד רח”ל ִּכי ׁיֵש כּ ַֹח ְּב ַה ֶח ְמ ָדּ ה‬ ‫תפקידי להביא לה מה שאני מרוויח‪ .‬בזה אשלים בה את‬ ‫התואיל להסביר לי מאי נפק”מ ‘למעשה’ בכל זה?! אכן‪,‬‬ ‫לִ גְ זֹל ִמ ֶּמ ּנ ּו ָממוֹ נוֹ ”‪.‬‬ ‫אור נפשה‪ .‬הפרנסה ממנה ולא ממני‪.‬‬ ‫בשורש הרוחני הפרנסה ממנה – אבל בעולם־המעשה‪,‬‬ ‫שבפועל אתה עובד‪ .‬באמצעות השתדלותך‬ ‫ַ‬ ‫המציאות היא‬ ‫סלח לי‪ ,‬חידות אתה דובר אלי‪.‬‬ ‫למה נפלו פניך‪ ,‬תאמין שאפשר לתקן‪ ,‬יש דרך סלולה‪:‬‬ ‫השי”ת מביא על ידך כסף הביתה‪ .‬השי”ת ָטבַ ע את דרך‬ ‫אם ֵ“אין ַדּ י לְ ָך ְּב ֶחלְ ְק ָך‪ ,‬וְ ַא ָּתה שֹוֹ נֵא ֶאת ָממוֹ ָנְך ׁ ֶש ֵאינוֹ ַמ ְס ּ ִפיק לְ ך‪ָ,‬‬ ‫העולם שבלעדי עבודתך לא יהיה בידך כסף להשקות את‬ ‫ראשית־כל‪ ,‬הא לך יסוד הדברים במילים של רבינו הקדוש‬ ‫ַּת ֲע ֶֹשה ַּת ָ ּקנָה לָ זֶה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּת ֵּתן צְ ָד ָקה”‪.‬‬ ‫אילנך וממילא לא יתנוצץ עליכם ענפי אור נפשה‪.‬‬ ‫(ליקו”מ סט)‪:‬‬ ‫זכות הצדקה גורמת לנו שיספיק לנו חלקנו ולא נשנאהו‪ .‬לא‬ ‫אם כן‪ ,‬שוב חזרנו אליך – ר’ “מפרנס יחיד”‪ .‬כששואלים‬ ‫ִּ“כי ִע ַ ּקר ָּממוֹ ן ָה ָא ָדם ָּבא לוֹ ַעל ֵיְדי ַּבת זוּגוֹ ‪ִּ .‬כי ַעל ֵיְדי אוֹ ר‬ ‫נמאס ולא נבגוד בו ‪ -‬להתרחק משלנו ולחמוד את של זולתנו‪.‬‬ ‫אותך “פרנסה מנלן”‪ ,‬ענה בבקשה על הקרקע ואל תשמיע‬ ‫נַפְ ׁ ָש ּה‪ִ ,‬מ ּזֶה ָּבא לוֹ ַה ָּממוֹ ן‪ִּ .‬כי ִע ַ ּקר ַה ָּממוֹ ן ָּתלוּי ָּב ּה‪ַ ,‬היְנ ּו ַעל‬ ‫נעמול להשלים תמיד את אורה וכך נזכה לראות הימנה ענפים‬ ‫קול מן השמים לומר שהיא המפרנסת‪.‬‬ ‫ֵיְדי ׁ ֶש ִּמ ְתנוֹ צֵ ץ ו ִּמ ְת ּ ַפ ּׁ ֵשט אוֹ רוֹ ת ֵמאוֹ ר נַפְ ׁ ָש ּה‪ֵ ,‬א ּל ּו ָהאוֹ רוֹ ת‬ ‫ופירות ברך ה’‪.‬‬ ‫אענה לך‪ ,‬ידידי היקר‪ ,‬ואל יחר אפך‪.‬‬ ‫ֵהם ְּב ִחינַת ַה ָּממוֹ ן”‪.‬‬ ‫לדבר כסף והנה יתגלגלו הדיבורים על יצה”ר ואפילו‬‫באנו ֵּ‬ ‫אקדים דרך משל‪:‬‬ ‫על שלום־בית‪ ,‬המוכן אתה לכך?‬ ‫יש עימי אילן המצמיח ענפים ואני משקה אותו‪ .‬בלי המים‬ ‫ובכן‪ ,‬אם ביקשת‪ ,‬אבהיר לך למה כה חשוב לי לדבוק‬ ‫שלי‪ ,‬לא היתה צמיחה‪ .‬אמור נא‪ ,‬מי נחשב למצמיח ענפי‬ ‫בשורש המציאות האמיתית של הפרנסה‪ .‬כי היא הפותחת‬ ‫הפירות – אני או האילן?‬ ‫לי פתח להבין את עומק פעולות היצר הסוכן בנו – ובזה‬ ‫האילן‪ .‬בוודאי‪ .‬הרי מברכים ‘בורא פרי העץ’‪ ,‬לא פרי המים‬ ‫נותנת בידי כלי מלחמה כנגדו‪.‬‬ ‫או האדם‪ .‬מקבל השקייה ממך אך כוחותיו הם המצמיחים‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬עקרת הבית היא האילן הנצרך אלי – שאשלים בה‬ ‫רביה"ק אמר‪:‬‬ ‫אמור נא‪ ,‬האם גם בחייך מתרחש לפעמים המאורע‬ ‫את אור נפשה‪ .‬עץ השדה זקוק למים כדי להצמיח‪ .‬אילן‬ ‫"מיט בייזן פועל'ט מען‬ ‫ש”אין ַדּ י לְ ָך ְּב ֶחלְ ְק ָך‪ ,‬וְ ַא ָּתה שֹוֹ נֵא ֶאת ָממוֹ ָנְך‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאינוֹ‬ ‫הנדיר ֵ‬ ‫הבית זקוק להשלמת אור הנפש ואז ישפיע פרנסה‪.‬‬ ‫נישט; טאמער פועל'ט‬ ‫ַמ ְס ּ ִפיק לְ ָך”?‬ ‫“כי הִ יא צְ ִריכָ ה ּ ָת ִמיד לְ הַ ׁ ְשלִ ים אוֹ ָר ּה‪ ,‬וְ הוּא צָ ִר ְיך לְ הַ ׁ ְשלִ ים‬ ‫ִּ‬ ‫מען אמאל יא מיט‬ ‫הוי‪ ,‬הוי‪ .‬לא נדיר המאורע‪...‬‬ ‫אוֹ ָר ּה ּ ָת ִמיד‪ ,‬וְ ִע ַ ּקר ׁ ְשלֵ מו ָּת ּה ַעל ֵיְדי הַ ָּממוֹן‪ .‬ו ְּּבכָ ל ַּמ ּ ָשֹא ו ַּמ ּ ָתן‬ ‫בייזן ‪ -‬וואלט מען דאס‬ ‫נוֹתן ו ַּמ ְרוִ ַיח‪ ,‬הוּא ַמ ׁ ְשלִ ים אוֹ ָר ּה ָּבזֶה ו ְּמ ַק ֵּבץ‬ ‫ׁ ֶשהוּא נוֹ ֵשֹא וְ ֵ‬ ‫ירחיב ה’ לכולנו שפע בלי די‪ .‬אולם עתה הראית לדעת‬ ‫מאל מיט גוטן גיכער‬ ‫נִדָּ ֶחיהָ ‪ִּ .‬כי הוּא ְּב ִחינַת הֲ ַנָקת הָ ִאילָ ן וְ הָ ֲענָפִ ים וְ הַ ּ ֵפרוֹת‪ֶ ׁ ,‬ש ַעל‬ ‫כי המשמעות האמיתית של ָ‘ממוֹ ן’ – ַהיְנ ּו “אוֹ ר ַּבת זוּגוֹ ”‪.‬‬ ‫געפועל'ט!"‬ ‫ינִיקם ו ַּמ ׁ ְשלִ ָימם‪ַ ,‬על ֵיְדי זֶה הָ ִאילָ ן ְמגַ דֵּ ל ֲענָפִ ים‪,‬‬ ‫ֵיְדי ׁ ֶשהוּא ֵמ ָ‬ ‫הנכון?!‬ ‫הַ יְנ ּו ׁ ֶש ִּמ ְתנוֹצֵ ץ אוֹ ָר ּה”‪.‬‬ ‫עם כעס לא מצליחים לפעול; וגם‬ ‫אכן‪.‬‬ ‫אם יש בידי כסף שהרווחתי‪ ,‬הוי אומר שהתנוצץ עלינו‬ ‫אם מצליחים פעם בדרך זו ‪ -‬אם‬ ‫היו הולכים בטוב היו פועלים‬ ‫אור נפשה‪ .‬ממון זה שאביא הביתה‪ ,‬ישלים בה יותר את‬ ‫סלח לי‪ ,‬יקירי‪ .‬מתגמגם אנכי‪ .‬איני ראוי ולא כדאי‪ .‬מי אני‬ ‫חסרון אור נפשה ואז יהא בכוחה להזריח עוד התנוצצות‪,‬‬ ‫בפעם הזאת מהר יותר‬ ‫(שיח שרפי קודש‪ ,‬כעס קפ"ח)‬ ‫כי אבוא מזוזות ביתך ושערי לבבך‪ .‬קח ליקוטי מוהר”ן‬ ‫שתתבטא גם בעוד ממון‪“ִּ ,‬כי ִע ַ ּקר ָה ֲע ׁ ִשירוּת ַעל ֵיְדי‬ ‫תורה ס”ט וראה חיים בלשונו הקדוש‪.‬‬ ‫נְשיְכ ּו ִּכי ֵהיכֵ י ְדּ ִת ְת ַע ְתרוּ”‬ ‫ָה ִא ּׁ ָשה”‪( .‬חז”ל‪“ :‬אוֹ ִקיר ּו לִ ׁ ַ‬ ‫נו‪ ,‬אבקשך‪ ,‬דבר כי חפצתי לשמוע‪ .‬אמור נא לי דברים‬ ‫[=כבדו נשותיכם והתעשרו]‪“ַ .‬ה ּׁ ָשרוּי ְּבלֹא ִא ּׁ ָשה ׁ ָשרוּי ְּבלֹא‬ ‫מהנעשה והנשמע בקרב המסתופפים בצילא קדישא‬ ‫הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זיע"א‬ ‫כל הגולה‬ ‫· כ"ב חשוון תרפ"ז לפ"ק ·‬ ‫כמדורת אש קודש‬ ‫וכעדותו הנאמנת של הגה”ח ר’ יוסף שטייכל ‪ -‬המכונה‬ ‫רבי יאשע בעלזער ‪ -‬ז”ל מוויליאמסבורג‪ ,‬שנמנה בין‬ ‫עיירת בעלזא‪ .‬שנות תר”ע לפ”ק‪.‬‬ ‫תקופה זו לא היתה מהקלות בתולדות עמנו‪ ,‬ההשכלה‬ ‫ייסוד חבורות “לחיותנו” בארה”ב וכנס‬ ‫חשובי ה’יושבים’ אצל הרה”ק מהרי”ד זי”ע‪ ,‬כי בבעלזא‬ ‫הארורה נשאה ראש‪ ,‬וגדולי ישראל עמדו בפרץ להשיב‬ ‫קודש “שלהבת האש”‬ ‫לא היתה התנגדות כלל על ספרי הקודש של רביה”ק‬ ‫מלחמה השערה‪ ,‬לשמור על כרם בית ישראל‪ .‬בראש‬ ‫ותלמידיו‪ ,‬וה’יושבים’ היו לומדים והוגים בהם כסדר‪.‬‬ ‫המערכה בחבל גאליציא עמד‪ ,‬הרה"ק רבי ישכר דוב‬ ‫הלב מתרונן בהישמע הבשורה המרנינה והמשמחת על‬ ‫ועד היום נמצאת ב’אוצר הספרים’ העתיק של ישיבת‬ ‫מבעלזא זי"ע כמנהיג נערץ לוחם מלחמות ה' ועומד כצור‬ ‫הרחבות גבולי הקדושה והתפשטות אורו הבהיר של‬ ‫בעלזא באגריפס‪ ,‬ספה”ק ‘ליקוטי מוהר”ן’ עם הגהות של‬ ‫החלמיש למען התורה הקדושה וקיומה‪.‬‬ ‫רביה”ק זי”ע ברחבי תבל‪ ,‬כאשר בתקופה האחרונה‬ ‫ה’יושבים’ בבעלזא משנות קדם‪.‬‬ ‫רבה היתה השפעתו אף למרחקים‪ ,‬כאשר רבים וגם‬ ‫התרחבו פעולות הקודש של ארגוננו “לחיותנו” אל‬ ‫טובים מכל גווני היהדות נסעו להתברך מפיו ולדרוש‬ ‫תפוצות הגולה מעבר לים‪ ,‬וזה חודשים מספר אשר‬ ‫הרה”ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי”ע נולד בערך בשנת‬ ‫בעצתו‪ ,‬אנשי מעלה לצד פשוטי עם מצאו אוזן קשבת‬ ‫חסידים ואנשי מעשה המקורבים מחצרות הקודש‪,‬‬ ‫תרי”ב לאביו הרה”ק רבי יהושע מבעלזא זי”ע עוד בחיי‬ ‫וטללי תחי אצל צדיק זה‪ ,‬ובשעה שרבים נטשו מסורת‬ ‫מתאספים יחד לחבורות מידי שבוע בשבוע ולעת‬ ‫זקינו הרה”ק בעל שר שלום זי”ע אשר חיבה יתירה‬ ‫אבות והצטרפו לתנועות ההשכלה‪ ,‬הצטרפו לעומתם‬ ‫רעוא דרעוין מידי שבת בשבתו‪.‬‬ ‫נודעת לו ממנו עוד בנערותו‪ ,‬וכבר משחר‬ ‫המוני צעירי צאן לחסות תחת צל סוכת אורו‪.‬‬ ‫כי אכן בדור מלא תהפוכות אשר אש החומריות‬ ‫טל ילדותו שאב ממעיינות אבותיו‬ ‫היה זה באחד הימים‪ ,‬הרה”ק מהרי”ד זי”ע‬ ‫מתפשט ומתרחב ומאיים לשרוף כל טוב רוחני וגשמי‬ ‫הק’ לעבוד את בוראו באמת‬ ‫ישב ספון בחדרו עוסק בעבודת קדשו‪,‬‬ ‫גם יחד‪ ,‬להטביע את האדם בתהום הנשיה של עצלות‬ ‫ובתמים‪.‬‬ ‫כאשר בחוץ עומדים וממתינים חבורה‬ ‫עצבות וכבדות‪ ,‬בתוך כל הערבוב הגדול הזה מאיר אור‬ ‫של ‘יושבים’‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה‬ ‫בהגיעו לפרקו נשא את בת‬ ‫בהיר בשחקים‪ ,‬אור הגנוז שלעתיד המתגלה במימדים‬ ‫הרה”ק רבי ישעיה זושא‬ ‫חדשים גם ישנים‪ ,‬המתחממים לאורו‬ ‫מופלאים ברחבי תבל‪ ,‬סוד הבריאה והתחדשותה‬ ‫טווערסקי זי”ע מטשערנאביל‪ ,‬בנו‬ ‫ונהנים ממנו עצה ותושיה בגשמיות‬ ‫חובקות זרועות עולם‪ ,‬וכבר זה זמנים ועידנים טובא‬ ‫של הרה”ק רבי אהרן מטשערנאביל‬ ‫וברוחניות‪ ,‬מצפים להיכנס אל הקודש ולקבל‬ ‫שאינן נחלת הפרט ונהפכו לנחלת הכלל‪ ,‬כאשר מכל‬ ‫זי”ע‪ ,‬ואז דבק גם בזקינו זה וקיבל ממנו‬ ‫הדרכה כדת מה לעשות‪ ,‬בענייני הכלל והפרט‪.‬‬ ‫גווני היהדות ניתזים ניצוצי אורה ונחמה‪ ,‬זה ינחמ”נו‬ ‫ארחות חיים ועבודת ה’‪.‬‬ ‫כעבור דקות אחדות נפתחה דלת החדר‪ ,‬ובדחילו ורחימו‬ ‫ממעשינו ומעצבון ידינו להחיות עם רב‪.‬‬ ‫נכנסו החסידים אל הקודש‪ ,‬זיו טוהר פני הקודש המאיר‬ ‫יגיעתו בתורה והתמדתו היו לשם דבר כאשר יומם ולילה‬ ‫וברוך ה’ אשר אנו זוכים לראות בעינינו התגלות אורו‬ ‫היה עוסק בתורה בהתלהבות הלב ובתשוקה גדולה‪,‬‬ ‫באור יקרות לצד רחימתו האבהית‪ ,‬השרה אוירה מרוממת‬ ‫של משיח באופן מופלא ביותר‪ ,‬ובנוסף לחבורות‬ ‫ממש באהבתה שגה תמיד‪ ,‬ואכן בגאונותו וחריפותו היה‬ ‫וניחוחה גם יחד‪ .‬השאלות נשאלו‪ ,‬ההתלבטויות נפרשו‪,‬‬ ‫המתחדשות ומתקיימות בארץ הקודש‪ ,‬כאמור‬ ‫מרבה להתפלפל עם כל גדולי וגאוני דורו‪ .‬כמו כן היתה‬ ‫ההתמודדויות נפתחו‪ ,‬וככל שהזמן עבר נתחוורו ונתלבנו‬ ‫אנו מתבשרים עתה על ייסוד חבורות “לחיותנו”‬ ‫עבודת התפילה אצלו בדמעות שליש והשתפכות הנפש‬ ‫פני הדברים‪ ,‬ועימם התיישרו קמטי דאגת פני הנכנסים‪.‬‬ ‫בארצות הברית‪ ,‬כאשר בערים המרכזיות כמו‪ :‬בארא‬ ‫כבן המתחטא לפני אביו בקדושה וטהרה‪.‬‬ ‫בעמדם לצאת צדו עיני החסידים דבר שהיה פלא‬ ‫פארק; וויליאמסבורג; מאנסי; ליקווד; וגלילותיהם‪,‬‬ ‫לאחר הסתלקות אביו הק’ ביום כ”ג שבט תרנ”ד‪ ,‬החליטו‬ ‫בעיניהם‪ .‬על שולחנו של הרבי‪ ,‬גלוי לעין כל‪ ,‬מונח הספר‬ ‫כבר מתקיימות חבורות ופעולות קודש למקורבים‬ ‫זקני החסידים לשים עליו את עטרת ההנהגה‪ ,‬אחר שכבר‬ ‫“ליקוטי מוהר”ן”‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪.‬‬ ‫מחצרות הקודש‪.‬‬ ‫יצא טבעו בעולם כגאון וצדיק ובפיקחות והבנה עמוקה‬ ‫הרבי ששם לב לתימהון ולפלא שבעיניהם נענה ואמר‬ ‫ובהתרגשות דקדושה‪ ,‬לרגל כינון ויסוד חבורות‬ ‫בכל ענפי החיים‪.‬‬ ‫להם בניחותא‪“ :‬אל יפלא דבר זה בעיניכם‪ ,‬שכן הרה”ק‬ ‫‘לחיותנו’ בארה”ב מתכוננים כלל בני החבורות בארה”ב‬ ‫מעת עלותו על כס ההנהגה היתה מצודתו פרושה‬ ‫רבי נחמן היה קדוש עליון‪”...‬‬ ‫לכינוס מרומם ואדיר‪ ,‬הראשון מסוגו בארה”ב‪ ,‬כינוס‬ ‫למרחקים ונחשב למנהיג ישראל על כל חלקי היהדות‬ ‫“שלהבת האש” שתתקיים בס”ד במוצאי שב”ק‬ ‫במלוא מובנו ומשמעותו‪ ,‬הן בשאלות ופסקים בהלכות‬ ‫סיפור זה שסיפר הרה”ח ר’ חיים נטע כ”ץ ז”ל מחשובי‬ ‫הבעל”ט‪ ,‬המיועד עבור מאות המקורבים אברכים‬ ‫חמורות והן בדרכי ההשקפה הטהורה‪ ,‬כאשר כעמוד אש‬ ‫חסידי בעלזא‪ ,‬אשר הסתופף בצילם של הרה”ק מהרי”ד‬ ‫מבקשי ה’ וחושבי שמו‪ ,‬להתרומם ולהתעלות‬ ‫עמד ולחם בכל עוז נגד כל סטיה קלה מדרכי אבותינו‬ ‫ומהר”א זי”ע‪ ,‬ורבים מסיפורי הנהגותיהם בקודש‬ ‫בעצותיו הקדושות ודרכו הבהירה של רביה”ק זי”ע‪.‬‬ ‫מעולם‪ ,‬והתריע לעומת חכמת ההשכלה הארורה‬ ‫מובאים ממנו‪ ,‬מצטרפת לעובדא מעניינת שסיפר‬ ‫בארה”ב מציינים בזה ציון דרך ואלומת אור להרחיב‬ ‫שניסתה לפשוט טלפיה אצל יראי ה’‪ ,‬ואף חכמתו‬ ‫הרה”צ רבי מאיר רוקח זצ”ל מקאזלאוו ‪ -‬שהיה קרוב‬ ‫גבולי הקדושה וסלילת שבילי מעיינות הנחל נובע‬ ‫וצדקתו עמדה לו להיות לשומר גחלת בית ישראל שלא‬ ‫משפחה של הרה”ק מהרי”ד זי”ע ‪ -‬שכבר בצעירותו של‬ ‫מקור חכמה‪ ,‬להרוות הצמאון הגובר מיום אל יום בקרב‬ ‫תכבה‪.‬‬ ‫המהרי”ד היה מעיין בספרי רביה”ק‪ ,‬ויסבת הדבר היה‬ ‫עם ה’‪ ,‬להשקות צמאי חסדך ממימי מעיין החיים‪.‬‬ ‫ע”י מעשה שבא מוכר ספרים לעיירת בעלזא‪ ,‬ובין ספריו‬ ‫הכינוס תתקיים ברוב עם סביב שולחנות ערוכים כיד‬ ‫כעבור חג הסוכות בשנת תרפ”ז נחלש הרה”ק מהרי”ד‬ ‫היה גם ספה”ק ‘ליקוטי מוהר”ן’‪ ,‬וכשאחד מהחסידים‬ ‫המלך‪ ,‬בהשתתפות חשובי משפיעי אנשי שלומנו‬ ‫זי”ע מאוד ואף רמז וגילה דברים מפליאים אודות‬ ‫עיין בו‪ ,‬נענה לעומתו בבדיחותא שיספר לאביו [‪-‬הרה”ק‬ ‫שליט”א‪ ,‬ובראשם האורחים הדגולים גדולי משפיעי‬ ‫הסתלקותו‪ ,‬וביום השישי האחרון לחייו נאספו אליו בניו‬ ‫רבי יהושע] על כך‪ ...‬אך אחר כך לקח הוא בעצמו את‬ ‫“לחיותנו” בארה”ק‪ ,‬הגה”ח רבי שמעון אליהו ברוין‬ ‫וחתניו ובראשם בנו הרה”ק רבי אהרן זי”ע‪ ,‬כאשר בליל‬ ‫הספר ועיין בו זמן רב‪ ,‬ומאז היה הוגה בספר קדוש זה‪.‬‬ ‫שליט”א והרה”ח רבי יעקב נתן אנשין שליט”א‪,‬‬ ‫שב”ק כ”ב חשוון עלתה נשמתו הקדושה השמיימה‪,‬‬ ‫כמו כן סיפר הגאון רבי חיים דומ”ץ דק”ק סאטמאר‬ ‫אשר ישמיעו מדברותיהם הנאמרים באמת‪ ,‬להלהיב‬ ‫כאשר באופן פלא היו כותלי בית מדרשו מלאים מים‪,‬‬ ‫שהתגורר בצעירותו בעיר ראצפערט‪ ,‬שהיה נוהג‬ ‫הלבבות ולהבעיר את “שלהבת האש” בלב פנימה‪,‬‬ ‫בוכים ומוזילים דמעות על צדיק גדול זה‪ .‬וביום ראשון‬ ‫להיכנס פעמים רבות אל הרה”ק מהרי”ד זי”ע ששהה‬ ‫באו מכל רחבי הארץ הקרובים והרחוקים לחלוק כבוד‬ ‫בראצפערט בימי מלחמת העולם השניה‪ ,‬כדי לשוחח‬ ‫להחיות נפשות ישראל ולהעמידם בקרן אורה ושמחה‪.‬‬ ‫אחרון לרבן וליבם של ישראל‪ ,‬אשר נטמן לצד אביו הק’‬ ‫עמו בדברי תורה‪ ,‬ופעם בהיכנסו ראה את בנו הרה”ק רבי‬ ‫אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו!‬ ‫בעיירת בעלזא‪.‬‬ ‫אהרן זי”ע יושב בחדר הסמוך ומעיין בספר‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫ראה כי היה זה ספה”ק ‘ליקוטי מוהר”ן’‪.‬‬