gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah

שבוע: וירא (2026-10-26)

א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ש‬ ‫ואנשי סדום רעים וחטאים וכו' ויאמר ה' זעקת סדום‬ ‫האחד בא לגור וישפוט שפוט‪.‬‬ ‫ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד‪.‬‬ ‫ביאור נפלא במאמר אנשי סדום החטאים – האחד בא לגור וישפוט שפוט? –‬ ‫רמז בדברי הקב"ה על זעקת סדום – בכך שהיו חטאים בממונם – ולא רצו‬ ‫מה היתה תמיהתם כאן?‬ ‫להנות אחרים מן הצדקה‬ ‫גאה"ג רבי אברהם טורקאווער‪ ,‬אב"ד דאבראמיל‪ ,1‬היה פעם אחת‬ ‫בטארנא היה אחד מגיד לומד עם ה'עולם' בכל לילה חומש ורש"י‪,‬‬ ‫יושב בבית דינו בדין תורה‪ ,‬וכאשר הוציא הפסק מלפניו‪ ,‬פגע‬ ‫ואחר כל פרשה הגיד להם המוסר היוצא מזה‪ ,‬ופעם אחת בלמדו‬ ‫ב'ראש הקהל'‪ ,‬שהיה אחד מן הבעלי דינים‪ ,‬ושלא היה ברצונו‬ ‫עימהם פרשת וירא‪ ,‬אמר להם אחרי זה‪' - ,‬היוצא מזה שצריך ליזהר‬ ‫להכניע עצמו לפסק ההלכה המבורר של ה'מרא דאתרא'‪.‬‬ ‫ליתן צדקה בכל יכלתו ולא להיות כאנשי סדום חס ושלום‪.‬‬ ‫בכעסו הרב‪ ,‬יצוא יצא 'ראש הקהל' מאת פני הרב אב"ד – ובצאתו‪,‬‬ ‫ענה אחד ואמר – אבל איך יכולים עתה ליתן כל כך‪ ,‬ורבו העניים‬ ‫אחז בקולמוס הסופר וירשום על דלת היכל בית הדין לאמר‪:‬‬ ‫עתה ומרבים לילך‪ - ,‬ונוסף על זה ענה אחר‪ ,‬כי בצוק העיתים עתה‬ ‫"האחד בא לגור וישפוט שפוט‪ – "...‬כמובן שלאחר מכן‪ ,‬כאשר יצא‬ ‫קשה ליתן מאומה‪.‬‬ ‫הרב‪ ,‬ראה את אשר שקד ראש הקהל על דלתותיו לרשום אות לבני‬ ‫מרי‪ ...‬ויען ויאמר‪:‬‬ ‫ענה המגיד ואמר – הלא תראו שדבריכם אלו כתובים בתורה‬ ‫הקדושה‪ - ,‬ויאמר ה' זעקת סדום – כל זעקתם וטענתם היתה – כי‬ ‫"צודק הוא‪' ,‬ראש הקהל' בדבריו‪ ,‬כי כאשר אנו יודעים‪ ,‬נאמרו‬ ‫רבה – שלפי שמרבים העניים לילך‪ ,‬על כן אין ביכלתם להספיק‬ ‫מילים אלו על ידי אנשי סדום‪ - ,‬ותמיהה רבתי מזדקרת מן הפסוק‪,‬‬ ‫וליתן מה‪ ,‬וזעקתם – פירוש ועוד זאת טענו [נדצ"ל זה על וחטאתם]‬ ‫כיצד זה בא להם‪ ,‬לאנשי סדום הרעים והחטאים בגוף וממון‪ ,‬אשר‬ ‫– כי כבדה מאוד‪ ,‬כי לצד כובד העת ומצוקתה אי אפשר ליתן‬ ‫לא חוק ולא משפט באו במחיצתם מעולם‪ - ,‬לכך אשר יחרה אפם‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫ולא יוכלו שאת את העוולה הנוראה כי "האחד בא לגור וישפוט‬ ‫שפוט"?‪...‬‬ ‫קונטרס 'בנין מנחם' [שישה קונטרסים – קונ' 'צלצלי תרועה' אות‬ ‫י"ד] לגאה"ג רבי צבי הירש געלערנטער מזאמאשטש‬ ‫רק התירוץ הוא" – מטעים הרב בחכמתו ופיקחותו‪" ,‬כי ה'פסק'‬ ‫אשר פסק לוט כאן זאת הפעם‪ ,‬היה בדרך הישר והטוב‪ ,‬משפט‬ ‫צדק היה זה‪[ ,‬במה שלא רצה לתתם לפגוע באורחים הבאים בצל‬ ‫קורתו] – וזהו אשר הכעיסם מרורות‪ ,‬היתכן? "וישפוט שפוט?" –‬ ‫ויאמר יצחק אל אברהם אביו וכו' הנה האש והעצים ואיה‬ ‫הכי בסדום החטאה ישפטו משפטים צדיקים שכאלה? בסדום?‬ ‫השה לעולה‪.‬‬ ‫הלא לא נשמע כזאת מעולם‪"!..‬‬ ‫קושיית האלשיך הק' – למה לא הזכיר יצחק 'איה המאכלת'? – אחר שכבר‬ ‫"פון אונזער אלטער אוצר" לפרשתן – שיחת חולין של ת"ח עמ' כ"א ‪2‬‬ ‫ידע שהוא העולה‪ ,‬למה שאל 'ואיה השה'? ‪-‬‬ ‫לדאבון לב כמעט ולא נשאר מדברי תורתו‪ ,‬אחד מתלמידיו הנודעים היה‬ ‫‪ 1‬גאה"ג רבי אברהם מרדכי רימאלט אב"ד דאבראמיל [וכה"נ גם‬ ‫הגאה"ק רבי שלום קאמינקער זי"ע‪.‬‬ ‫בטורקא] היה גאון וקדוש עצום בנגלה ובנסתר‪ ,‬השאיר אחריו ‪30‬‬ ‫עורכו של המאסף התורני הנכבד אחיאסף כותב בהערה [חו' א' סימן ו']‬ ‫כרכים[!] חידושי תורה בכל מקצועות התורה וזאת רק בנגלה‪ ,‬אבי הג"מ‬ ‫– "הגאון האמיתי שר התורה איש אלקים מוה"ר אברהם מאדכי זלה"ה‬ ‫צבי הירש רימאלט היה מעיר חירעב‪ ,‬והיה מבני היכלא קדישא של רבינו‬ ‫רימלט האבד"ק דוברומיל חי לפני דורות אחדות בימי הגאונים בעל‬ ‫איש האלוקים הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זיעוכי"א‪.‬‬ ‫'ישועות יעקב' ומהרצ"ה אורנשטיין ועוד – וכולם הכניעו ראשם לפני‬ ‫היה ידידו ורעו של הגאה"ק בעל 'בני יששכר' והלכו יחדיו להסתופף בצל‬ ‫גודל גאוניותו ודפקו על דלתותיו בשו"ת‪"...‬‬ ‫הקודש ברימנאב‪ - ,‬ואח"כ גם השתדכו ביניהם ‪ -‬ולאחר פטירת הה"ק‬ ‫‪ 2‬עיין שם – ב'שיחת חולין' ‪ -‬שישנה תוספת קטנה ונפלאה – "ובזה יתורץ‬ ‫הרבי ר' מענדעלע מרימנאב נסע להסתופף בצל דודו הגאה"ק הרב‬ ‫כפילות המילות וישפוט שפוט – ששפט כמשפט ישר וזה לא יכון‬ ‫מראפשיץ זיע"א – מלבד היותו גדול בנגלה היה גם איש פלא אשר סיפורי‬ ‫בסדום"‪.‬‬ ‫פלא ומעשי מסתורין נכרכו בשמו‪.‬‬ ‫הזכיר בשאלתו‪ ,‬כי את המאכלת צריכים בכל אופן‪ ,‬בין אם הוא‬ ‫ובישוב כל זה יש להקדים ביאור פסוק תמוה בפרשת העקידה‪,‬‬ ‫יהיה הקרבן או השה‪.‬‬ ‫דכתיב – ויאמר יצחק אל אברהם אביו וכו' הנה האש והעצים ואיה‬ ‫השה לעולה‪ ,‬והקשה האלשיך הק' מדוע לא הזכיר יצחק בדבריו‬ ‫ותשובת אברהם אבינו עליו השלום היתה – (ה)אלקים יראה לו‬ ‫גם את המאכלת‪ ,‬כמו שהזכיר את האש והעצים‪ ,‬ועוד קשה‪ ,‬דהרי‬ ‫השה לעולה‪ ,‬דהיינו – ייתכן שהקרבן אמנם יהיה שה‪ - ,‬כמו‬ ‫יצחק כבר ידע באותה שעה שהוא יהיה הקרבן‪ ,‬שהרי השטן בא‬ ‫שבאמת היה‪ ,‬ולכן יש צורך באש ועצים מן ההדיוט‪.‬‬ ‫אליו קודם להבהילו ויצחק ענה לו – 'על מנת כן' [עיין בראשית‬ ‫ספר 'הר שפר' על מסכת הוריות ועוד – מגאה"ג רבי שמואל‬ ‫רבה פ' נ"ו]‪ ,‬כלומר הוא מוכן להיות הקרבן‪ ,‬ואם כן מדוע הוא שאל‬ ‫פיהרער אב"ד קראס [מע' נדב ואביהוא עמ' רס"ד ואילך בנדמ"ח‬ ‫איה השה לעולה‪.‬‬ ‫ע"י בן נינו ידידנו הגה"ח רבי מרדכי פיהרער שליט"א מבני ברק]‬ ‫טעם ההלכה ד'אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט' – כדי‬ ‫שתהא יניקה לחיצונים ולא יקטרגו נגד הקרבנות‬ ‫ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת‪.‬‬ ‫והנה יש להבין‪ ,‬מה טעם ההלכה דאף על פי שאש יורדת מן‬ ‫כמה אמות הוא 'ריס' אחד – עד היכן מגעת ראייתו של אדם – ביאור הכתוב‬ ‫השמים מצוה להביא מן ההדיוט [יומא כ"א‪ ,].‬ונראה לבאר‪ ,‬על פי‬ ‫לפי זה – הבדל בין ראיה שיש בה פגישה ל'מלוא עיניו' – דעת הזוהר הק' עד‬ ‫מה שאמרו ביומא שם‪ - ,‬תניא‪ ,‬ועשן המערכה אפילו כל הרוחות‬ ‫היכן 'חמי בר נש'‬ ‫שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו‪ ,‬ועל זה‬ ‫בערוך‪ 3‬ערך 'רוס' – גרס רוס בוא"ו‪ ,‬ובתוספות בבא מציעא ל"ג‬ ‫מקשה הש"ס‪ ,‬ומי הוה עשן במערכה‪ ,‬והתניא חמשה דברים נאמרו‬ ‫כתבו גם כן דשיעור רוס הוא רס"ו וב' טפחים שליש אמה‪ ,‬וכן‬ ‫באש של מערכה וכו' ואינה מעלה עשן‪ ,‬ומשני‪ ,‬כי קאמרינן‬ ‫בפירוש רבינו עובדיה ברטנורא ביומא שם‪ ,‬ולפי גרסתנו ד'ריס'‬ ‫בדהדיוט‪ ,‬ופירש רש"י כי קאמרינן דמעלה עשן בדהדיוט קאמרינן‪,‬‬ ‫ביו"ד – יש לומר דשיעור הריס הוא ‪ 270‬אמות‪ ,‬ועולה החשבון‬ ‫באש הדיוט שהיו מביאין אצלה‪.‬‬ ‫כהוגן דוק ותשכח‪.‬‬ ‫והנה איתא בזוהר הקדוש שהחיצונים ניזונים מעשן המערכה‪ ,‬ואם‬ ‫והוסיף הערוך דשיעור ריס הוא כמטחוי קשת‪ ,‬ויפה בזה לפרש‬ ‫כן יש לומר דמכיון דאש מן השמים אינה מעלה עשן‪ ,‬לכן מצוה‬ ‫קראי דהגר [בראשית כ"א‪ ,‬ט"ז] – ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי‬ ‫להביא גם אש מן ההדיוט כדי שתהיה בה יניקה גם לחיצונים‪.‬‬ ‫קשת‪ ,‬היינו שהרחיקה עצמה מתחילה שיעור 'ריס' שהוא שיעור‬ ‫אלא שצריך להבין את הצורך לתת לחיצונים חלק בקרבן‪ ,‬ויש לומר‬ ‫ראי'ה כש"ס בבא מציעא ל"ג‪[ – .‬ו] כשקרב ישמעאל למות‪ ,‬הוסיפה‬ ‫בטעם הדבר כי כידוע מתנגדת מידת הדין לקרבנות בטענה דאם‬ ‫להתרחק‪ ,‬והוא הפשט כי [לא כתרגומו בלשון דהא אלא בלשון אי]‬ ‫אדם חטאה בהמה מה חטאה‪ ,‬רק מידת הרחמים מקבל מידי אדם‬ ‫אמרה אל אראה במות הילד‪ - ,‬הוספיה להתרחק הרבה משיעור‬ ‫את קרבנו תמורת נפשו‪.‬‬ ‫ריס כדי שתתעלם מיתת ישמעאל מעיני'ה‪ – .‬ותשב מנגד –‬ ‫מרחוק‪ ,‬ויהיה מוסב הקרא דכי אמרה וגו' ונמשך על ותשב מנגד‬ ‫וזה פירוש הפסוק זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו [שמות כ"ב‬ ‫דכתיב בתר כן‪ ,‬ועיין רש"י‪.‬‬ ‫י"ט]‪ ,‬כלומר‪ ,‬אלוקים – שהוא מידת הדין‪ ,‬אינו מקבל זבח של קרבן‪,‬‬ ‫רק הוי"ה – שהוא מידת הרחמים‪ ,‬מקבל את הזבח‪ ,‬במקום לקחת‬ ‫ובדברי הש"ך יורה דעה סימן רמ"ד ס"ק ח' בשם הסמ"ק ד'מלוא‬ ‫את נפשו של אדם‪ ,‬ומכיו שהחיצונים מקטרגים גם הם על הקרבן‪,‬‬ ‫עיניו' שצריך לעמוד מרבו מובהק‪ ,‬גם כן שיעור 'רוס' – רס"ו אמות‪,‬‬ ‫נותנים להם את עשן המערכה לסתום את פיהם מלקטרג‪.‬‬ ‫או ע"ר אמה לגירסא 'ריס'‪ - ,‬יש לפקפק [בדברי ש"ך אלו] דשאני‬ ‫האי דבבא מציעא‪ ,‬דהא בראי'ה שיש בה פגישה‪ ,‬היא דשיערו 'ריס'‪,‬‬ ‫ההבדל בין קרבן אדם לקרבן בהמה – בצורך בעשן – ביאור שאלת יצחק‬ ‫מה שאין כן 'מלוא עיניו' דגבי רבו אפשר דהוי טובא טפי‪ ,‬ואשכחן‬ ‫לפי"ז‬ ‫בבכורות נ"ד‪ :‬גבי רועה דהוי ט"ז מיל‪.‬‬ ‫ברם כל זה כאשר הקרבן הוא בהמה‪ ,‬אבל אם הקרבן הוא האדם‪,‬‬ ‫במדרש רבה [וירא י"ג] מבואר דכמטחוי קשת היא מיל‪ ,‬ומשמע‬ ‫אין מקום לקטרוג ואין צורך לסתום פי החיצונים בעשן המערכה‪,‬‬ ‫נמי התם דמיל הוה אלפיים אמה [עיין רמב"ם פרק ד' דתפילה‬ ‫וממילא אין צורך באש מן ההדיוט אם יש אש היורדת מן השמים‪.‬‬ ‫הלכה ב'] כדיליף לה מגזירה שוה מקרא [יהושע ג'] ואף רחוק יהיה‬ ‫ביניכם וביניו אלפים אמה במידה – רבי יהודא אומר ב' טווחים‬ ‫והנה על הכתוב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק‪,‬‬ ‫בקשת מיל‪ ,‬עיין רש"י ואבן עזרא שם‪ ,‬אלמא דאידי ואידי חד‬ ‫אמרו [חכמינו זכרונם לברכה בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"א ‪ ]-‬מה‬ ‫שיעורא הוא‪.‬‬ ‫ראה‪ ,‬ראה אש תלויה מן השמים ועשן קשור על ההר‪ ,‬ושאל ליצחק‬ ‫– מה אתה רואה‪ ,‬ואמר לו יצחק שגם הוא רואה דבר זה‪.‬‬ ‫ואולי להקליר לפי מה שכתב הפנים מאירות דמיל הוה פחות מב'‬ ‫אלפים‪ ,‬יש לומר דשיעור כמטחוי קשת בפלוגתא‪ ,‬דמאן דיליף‬ ‫מעתה יש לומר ששאלת יצחק היתה‪ ,‬דכיון שהוא רואה אש תלויה‬ ‫בגזירה שוה‪ ,‬הוה אלפים אמה‪ ,‬ומאן דאמר ב' טווחים בקשת מיל‪,‬‬ ‫מן השמים‪ ,‬והוא יהיה הקרבן‪ - ,‬אם כן אין צורך באש מן ההדיוט‪,‬‬ ‫היינו שקצר הרבה מב' אלפים אמה כדאמרן‪.‬‬ ‫ואם כן האש והעצים למה לו‪ ,‬וביאור הכתוב הנה האש והעצים‬ ‫ואיה השה לעולה – היינו דאם יש אש ועצים מן ההדיוט‪ - ,‬משמע‬ ‫שהקרבן לא יהיה הוא‪ ,‬אלא שה‪ ,‬ואיה השה הזה‪ ,‬ואם הוא יהיה‬ ‫קרבן‪ ,‬אם כן האש והעצים לשם מה? – אכן את המאכלת הוא לא‬ ‫ברכות נ"א‪ :‬שבעינן טפח וכו'‪ ,‬ומביא שהקליר בסילוק [‪ -‬ביוצר הנאמר‬ ‫‪ 3‬רקע לדברי הגאון ז"ל בדבריו – הוא עוסק בשיעורין של תורה‪ ,‬בתוך‬ ‫קודם קדושה – הנקרא 'סילוק' – ופותח ב'ובכן לך תעלה קדושה וכו'‪] ',‬‬ ‫הערתו השלוחה לגאה"ג רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן ראב"ד ווארשא‬ ‫לפרשת שקלים נקט ב' שיעורין לזרת וכו' – ומביא תשובת פנים מאירות‬ ‫ששלח אליו ספר 'דברי גדולים' שהו"ל ובו ספר 'שביל הישר' ד"ת נפלאים‬ ‫ח"ב סימן קכ"ג שכתב – שמש"כ רש"י דמיל הוא תחום שבת‪ ,‬בחשבון‬ ‫מהגאה"ק ה'חכם צבי' ז"ל – ומעיר על מש"כ שצריך להגביה כוס של‬ ‫שיסד הקליר אינו עולה אלפיים על מיל וכו' ועוסק בנושא הזה באירוכת‪,‬‬ ‫ברכה מן השולחן כדברי הזוה"ק שיעור זרת‪ ,‬ולכאו' הוא כנגד דברי הגמרא‬ ‫ומתוך כך הגיע גם לחשב חשבונו של ריס ולדברים שהבאנו בפנים‪.‬‬ ‫בין בתרי הספר יראה דברים נפלאים רבים השווים לכל נפש ממש‬ ‫ועיין בזוהר הקדוש ויצא [קנ"ה‪ – ]:‬עד כמי חמי בר נש‪ ,‬תלת פרסי‬ ‫המושכים את הלב‪.‬‬ ‫או ארבע‪ ,‬או חמש פרסי‪ ,‬עיין תוספות יום טוב סוף פרק ג' דפסחים‬ ‫בשם הכפו"פ – עיין שם הענין‪.‬‬ ‫ולדוגמא‪ ,‬בסוף פרשת נח‪ ,‬על הכתוב ויקח אברם ונחור להם נשים‬ ‫שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה‬ ‫מכל מקום שיטת הסמ"ק ד'מלוא עיניו' ברבו הוי שיעור 'רוס'‪ ,‬יש‬ ‫ואבי יסכה – דקדק מרן מהר"ש ז"ל – למה לא כתוב בנות הרן‬ ‫לומר דניחא‪ ,‬דאף על גב דאיכא למיחמי בשיעור הרבה יותר‬ ‫שהרי קאי על ב' בנותיו מלכה ויסכה‪ ,‬ומבאר ע"פ מש"כ לעיל‬ ‫כדאמרן‪ ,‬מכל מקום כיון דקימה שיש בו הידור בעינן‪ ,‬ובתוך שיעור‬ ‫מיניה וע"פ תרגום יונתן שהרן היה לבו חלוק עליו אם להיות משל‬ ‫'רוס' שהוא ראי'ה של כל פגישה‪ ,‬היא דמחויב בעמידה‪ ,‬אבל טפי‬ ‫אאע"ה או משל תרח‪ ,‬ומ"מ גבר צד הקדושה שלו ומסר נפשו‬ ‫לא מטרחינן לי'ה שאין בזה הידור‪.‬‬ ‫עקה"ש‪ ,‬ומלכה בתו התיחסה עצמה על מסי"נ של אביה‪ ,‬משא"כ‬ ‫שרה התיחסה על מסי"נ של בעלה אברהם שמסר נפשו בלי‬ ‫ביאור נפלא בקרא ד'ויראו אותו מרחוק' – לפי שהיו רועי צאן – 'ועינינו לא‬ ‫ספקות והרהרוים כלל‪.‬‬ ‫ראו' – שיעור לוי'ה – האם מיל ותחום שבת חדא הם‬ ‫וזה כוונת הכתוב ויקח אברם ונחור‪ ...‬שם אשת אברם שרי וכתיב‬ ‫ויפה שיחתו של מר‪ ,‬רב אחאי משבחאי‪ ,‬הרה"ג מוה"ר מיכאל הלוי‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬כי בלקיחה זו נתעלתה שרה‪ ,‬משא"כ מלכה בנישואיה‬ ‫נ"י בקרא בפרשת וישב [בראשית ל"ז‪ ,‬ה'] ‪ -‬ויראו אותו מרחוק‪ ,‬לפי‬ ‫לא נתעלתה‪ ,‬כל ייחוסה הי'ה היותה בת הרן‪ ,‬ולכן נכתב בת הרן‬ ‫שאחי יוסף היו רועים בצאן‪ ,‬היתה ראייתם חזקה הרבה יותר משאר‬ ‫ולא בנות הרן‪ ,‬דרק מלכה היתה חשיבותה בזה‪.‬‬ ‫בני אדם‪ ,‬דעינא דרועה שלטה עד ט"ז מיל‪[ ,‬כבכורות נ"ד‪ – ].‬וזה‬ ‫שהדגיש הכתוב – ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם –‬ ‫ועוד אפשר כיון שמלכה היתה תמיד מתייחסת בהיותה בת הרן‬ ‫כשיעור ראיית בני אדם – ויתנכלו וגו'‪.‬‬ ‫שמסר נפשו‪ ,‬לכן גם שייך התייחסות אביה בה‪ ,‬ולכן אמר שהרן‬ ‫הוא אבי מלכה והוא קודם להיותו אבי יסכה‪ ,‬שחשיבותה הוא‬ ‫ועוד האיר גם הוא מסוטה מ"ו‪ - :‬על קרא ועינינו לא ראו – ולא‬ ‫בעלה כנ"ל‪.‬‬ ‫ראינוהו והנחנוהו בלא לוי'ה ולהלן מפרש דשיעור לוי'ה חבר לחבר‬ ‫הוא תחום שבת‪ ,‬ובעלי התוספות פרשת שופטים כתבו – כי‬ ‫והשלמת הדברים תימצא בספה"ק של אחד מגדולי יהדות ארץ‬ ‫מ'לאכיו י'צוה ל'ך‪ ,‬ראשי תיבות מיל – שיעור לוי'ה‪ ,‬הרי דמיל‬ ‫הגר – ספר תורת משה לגאה"ק החת"ס – שהביא ג"כ ענין זה‬ ‫ותחום שבת שהיא אלפים אמה‪ - ,‬חדא הוא‪.‬‬ ‫בקצרה וכתב אבי מלכה ואבי יסכה – לומר שגדול מאוד היה הרן‪,‬‬ ‫ואע"ג שלא מסר נפשו שלא ע"מ שיעשה לו נס – כאברהם‪ ,‬ולכן ל‬ ‫וכן נוכח לדעת דשיעור ראיה לסתם בני אדם הוה אלפיים אמה‪ ,‬עד‬ ‫אניצל‪ ,‬אבל מ"מ נשרף עקה"ש‪ ,‬ו[לכן זכה ש]יצא ממנו כל קדושת‬ ‫כאן דבריו‪ ,‬ושפתיים ישק‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שהרי הוא אבי מלכה ויסכה שהיא שרה אם יצחק‪ ,‬ומלכה‬ ‫ולהרחיב ראייתו דהרב פנים מאירות דמיל אינו תחום שבת‪ ,‬שהוא‬ ‫אם רבקה ורחל ולאה‪ ,‬ובנות לוט יצאה ממנו רות המואביה ונעמה‬ ‫אלפיים אמה [ועיין שולחן ערוך אורח חיים סימן שצ"ז]‪ ,‬אפשר‬ ‫העמונית‪ ,‬מלכות בית דוד ומלך המשיח שיבוא בב"א‪.‬‬ ‫לומר דבמסכת ראש השנה [ל'‪ ].‬קאמר הש"ס קרובה – פרט‬ ‫והדברים מתוקים מדבש‪ ,‬האחד משלים את חבירו‪ ,‬ובכלל ספר‬ ‫ליושבת חוץ לתחום כיון דתקיעת שופר בשבת אינה אלא שבות‬ ‫'מדבר קדש' הוא ספר מלא וגדוש בעניינים נפלאים‪ ,‬ולדוגמא אציין‬ ‫דרבנן אקילו בה‪ ,‬שבתוך אלפיים קרוב לבית דין היו תוקעים‬ ‫מפרשת לך לך עה"כ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו'‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫כתב שישנם צדיקים שיכולים למנות את עפר הארץ וכיו"ב דברים‬ ‫מה שאין כן בריש מגילה נקט שיעור מיל‪ ,‬שהוא קטן מתחום שבת‪,‬‬ ‫נפלאים ואכמ"ל‪.‬‬ ‫וכן בפסחים מ"ו‪ .‬דאמר ריש לקיש – כדי שילך ממגדל נוניא עד‬ ‫מאת הגאה"צ רבי אברהם יעקב הלוי אציקוביץ שליט"א – אב"ד‬ ‫טבריא – מיל‪ ,‬ולא נקט אלפיים אמה‪ ,‬משמע דמיל פחות מתחום‬ ‫קהל 'שבט הלוי' ירושת"ו וחתנא דבי נשיאה דמרן רביה"ק בעל שבט‬ ‫שבת שהוא ב' אלפים אמות‪ ,‬ומצאתי להרב טורי אבן ריש מגילה‬ ‫הלוי זיע"א‪:‬‬ ‫שהרגיש קצת מזה ומשני לה שפיר ודבריו הם קלורין לעין‪.‬‬ ‫הנה איתא בהאי ספרא רבא על הרמב"ם – יד המלך לגאה"ג רבי‬ ‫ספר טוב עין על הירושלמי [יבמות פ"ד ה"ב – דף פ"ב ע"ב]‬ ‫אלעזר הלוי לנדאו – בהג"ר ישראל בהג"ר יחזקאל סג"ל לנדאו בעל‬ ‫לגאה"ג רבי אליעזר הלוי הורוויץ מקראקא‬ ‫'נודע ביהודא' ואב"ד פראג – הגאון בעל 'יד המלך' היה אב"ד העיר‬ ‫בראד – ובחיבורו על הרמב"ם כפתיחה על ספר נזיקין‪ ,‬כתב‬ ‫קונטרס נחמד בדרוש ושם הובא בין הדברים כך‪:‬‬ ‫|| הערות על הגליונות הקודמים‪|| :‬‬ ‫"וראיתי נרמז גבול בענין זה באאע"ה אשר מיאן לקבל הרכוש אשר‬ ‫מאת הרה"ג רבי מאיר דוב פרענקל שליט"א ר"מ בישיבה דחסידי‬ ‫לקח בניצחון מלחמת הארבעה מלכים וענה ואמר למלך סדום‪:‬‬ ‫בעלזא ביתר‪:‬‬ ‫הרימותי ידי לקל עליון קונה שמים וארץ אם אקח מחוט ועד שרוך‬ ‫נעל ולא תאמר אני העשרתי את אברם – והנה אברהם השיב זאת‬ ‫יש לציין שלפעמים ישנם שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד‪,‬‬ ‫לנוכח של מלך סדום‪ – .‬והיה לו לומר ואל תאמר במקום ולא‬ ‫שאחד מגדולי גאליציה אמר דבר אחד‪ ,‬ואחד מגדולי ארץ הגר‬ ‫תאמר‪.‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬השלים את דבריו‪ ,‬ובפרט אם מדובר בגדולים שלא היו רק‬ ‫רבנים כי אם מנהיגי ישראל‪ ,‬וכותבים דברים קדושים כבסגנון‬ ‫אמנם באמת אנו רואין כי אברהם לקח מתנות באדם‪ ,‬וכאמור‬ ‫נבואה‪ ,‬שכך וכך היה המעשה בימי האבות‪.‬‬ ‫בפרעה – ולאברם היטיב בעבורה – ומקרא מלא דיבר הכתוב‬ ‫באבימלך – הנה נתתי אלף כסף לאחיך‪.‬‬ ‫אציגה נא לדוגמא את דבריו הקדושים של מרן הרב 'שר שלום'‬ ‫ה'ערשטע בעלזער רב' זיעוכי"א שכידוע הותיר אחריו את דברי‬ ‫אך הגבול לענינים אלה הוא – כי כל עזר אשר בא לאדם בלי‬ ‫תורתו בחיבורו הנאדר בקודש 'מדבר קדש' [שיו"ל מחדש ע"י‬ ‫תחבולה יתירה‪ ,‬וביותר כאשר יקבל טובה מאדם השני דרך מתנה‬ ‫חברת מחזיקי תורה באופן נפלא ומהודר‪ ,‬תשו"ח להם] שאמנם יש‬ ‫או גמילות חסדים‪ ,‬דבאלה אין לו דרך להתברך בלבבו כי ידו עשתה‬ ‫דברים רבים בספר שהם 'הויכע זאכן' וקבלה וכו'‪ ,‬אבל מי שמעיין‬ ‫ומענין לענין במה שהבאנו בפנים מדברי הגאון אב"ד קראס רבי‬ ‫לו זאת אף חכמתו עמדה לו‪ ,‬על כן על זה וכיוצא בזה אמרו –‬ ‫שמואל פיהרער ז"ל – להקשות למה לא שאל יצחק אבינו על‬ ‫דהרוצה להנות יהנה כאלישע ושלא ליהנות אל יהנה כשמואל‬ ‫המאכלת ושאל רק הנה האש והעצים ואיה השה לעולה – הנה‬ ‫הרמתי [ברכות דף י'‪.]:‬‬ ‫בספר 'ניצוצי אש פנחס' – מתורת הגר"פ הירשפרונג מדוקלא –‬ ‫מאנטריאול לגר"פ וויליגער הביא בעמ' קע"ח בשם הר"ר יוסף‬ ‫משא"כ בביזת מלחמה דאין ליצרו של אדם מקום להטעותו גדול‬ ‫דרעזין ששמע פעם בשיעורו של הגאון ז"ל – שהקשה למה שאל‬ ‫מזה‪ ,‬לבטוח בקשתו‪ ,‬כי הושע לו ימינו‪ ,‬וזרועו תאמצנו‪ ,‬ולא ה' פעל‬ ‫יצק איה השה לעולה‪ ,‬דילמא הביא אברהם קרבן עצים‪ ,‬דמבואר‬ ‫כל אלה‪.‬‬ ‫במסכת מנחות [כ'‪ ]:‬דתניא קרבן מנחה‪ ,‬מלמד שמתנדבין עצים‬ ‫ואולם אאע"ה ראש למאמינים‪ ,‬האמין בה'‪ ,‬כי לא ידיו עשו מלחמה‪,‬‬ ‫וכמה שניגזרין‪ ,‬וכן הוא אומר [נחמיה י'‪ ,‬ל"ה] והגורלות הפלנו על‬ ‫כי אם יד ה' עשתה זאת‪ ,‬לכן הרים אברהם את ידו‪ ,‬למען יכירו וידעו‬ ‫קרבן העצים‪ ,‬רבי אמר עצים קרבן מנחה הם וטעונין מלוח טעונין‬ ‫כל באי עולם‪ ,‬כי גם כח היד הוא תרומה לה' והוא הנותן כח לאדם‬ ‫הגשה‪ ,‬ואמר רבא לדברי רבי עצים טעונין קמיצה‪ – .‬והגר"פ‬ ‫לעשות חיל‪ ,‬ואמר למלך סדום דלבעבור כך ירא לנפשו לקחת מן‬ ‫ווילגיער תירץ שם ע"פ דברי הגאון בעל משך חכמה שהיה צריך‬ ‫ביזת המלחמה מאומה‪ - ,‬למען לא יאמר 'היד' – אני העשרתי את‬ ‫גם כן מלח‪ ,‬ולא ראה יצחק מלח ולכן לא חשב שמדובר בקרבן‬ ‫אברם‪ - ,‬דבלקיחת דבר מהביזה אשר לקחתי מאויבי בחרבי‬ ‫עצים וכו' עי"ש‪.‬‬ ‫ובקשתי‪ ,‬לא האמנתי בעצמי – שלא תתפאר ידי עלי כי כוחה‬ ‫וכתב שם בהערה‪ ,‬שאחר שפרסם קושיא זו באחד הקובצים היו"ל‪,‬‬ ‫וגבורתה עשו לי את החיל הזה‪ "...‬עכ"ל הגאון הגדול ז"ל‪.‬‬ ‫העירו הגה"ח הישי רבי יצחק קיהן מלאס אנדזשעלעס דקושיא זו‬ ‫והדברים נפלאים עד מאוד בביאור כוונת הכתוב‪.‬‬ ‫כבר מובאת בספר אור צבי מהגאה"ק רבי צבי זיע"א מגדולי חכמי‬ ‫הקלויז דבראדי‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬שאלני הרבה מופלא בנגלה ובנסתר‬ ‫||אן אויסשפראך‪||...‬‬ ‫המקובל החסיד מוהר"ר א' זלמן מ"מ דק' זאלקאווא‪ ,‬דמשמעות‬ ‫הפסוק שיצחק לא ראה את הסכין‪ ,‬גם בפיוט [בסליחות ליום ה'‬ ‫דעשי"ת] מפורש – נדנו נתן פן יבעיתו‪ ,‬וא"כ מהיכן החליט יצחק‬ ‫עובדא מהה"ק ר"ש קאמינקער – שלח את ה'נער' שלו – 'ואני‬ ‫שיקריב שה לעולה אשר שאל עליו‪ ,‬דלמא בדעתאברהם ההי‬ ‫והנער נלכה‬ ‫להביא קרבן עצים וכמו דאיתא במנחות דף ק"ו‪ :‬כי תקריב קרבן‬ ‫נשתמרה שיחה נאה מאת אחד מהגדולים בתורה ויראה וקדושה‬ ‫וכו' ואמרו חכז"ל – קרבן – להביא עצים‪ ,‬וכן הוא אומרו הגורל‬ ‫וחסידות שבענקי הדורות הקודמים בגאליציה‪ ,‬הלא הוא הרב‬ ‫ותהפלנו על קרבן העצים‪ ,‬ועיין עוד בספרא לפי מנשה מהרה"ג‬ ‫הגאון הקדוש רבי שלום ראזנפעלד מקאמינקע זיעוכי"א‪ - ,‬אשר‬ ‫מנשה בן הרב ר' יוסף מאילייא זצ"ל נדפס בווילנא בשנת תקפ"ב‬ ‫פעם אחת בהיותו אצל הרה"ק הררמ"מ מרימנאב זיעוכי"א‪,‬‬ ‫שהביא החידוש הנ"ל ומפלפל בדברים ועיי"ש‪ .‬עכת"ד‪.‬‬ ‫נתוועדו כל הרבנים וגדולי החסידים לבית הרה"צ רבי נתן לייב בן‬ ‫עובדא באחד מחסידי הגאה"ק ה'אמרי נועם' מדז'יקוב – רצה‬ ‫הרה"ק הרבי ר' מענדל'י זיע"א לערוך שם סעודת מלוה דמלכה‪.‬‬ ‫ברכה שלא יזדקק לברכות‬ ‫בתוך הסעודה דיברו ביניהם שצריך לשלוח את אחד מן המסובים‬ ‫ובאשר בפרשתן איתא שאברהם אבינו הרים ידו לבלתי קחת‬ ‫להביא 'מעה"ד' [מי דבש]‪ ,‬נענה להם הרה"ק הר"ש קאמינקער –‬ ‫משלל המלחמה‪ ,‬והבאנו מדברי הגאב"ד בראד בעל 'יד המלך'‬ ‫'תנו לי מעות ואשלח את הנער שלי להביא מי דבש'‪ ,‬נתנו לו מעות‪,‬‬ ‫הגמרא דהרוצה להנות יהנה כאלישע וכו'‪ ,‬ישנה פרפרת אחת‬ ‫ויצא הר"ש בעצמו החוצה‪ ,‬והמסובים חשבו כי יש אתו כאן נער‬ ‫המובאת מפי ספרים וסופרים‪ ,‬על חסיד אחד‪ ,‬בר אוריין ובר אבהן‪,‬‬ ‫שרת והוא יוצא לקראתו ולצוותו שיביא מי דבש‪.‬‬ ‫גביר אדיר ובעל משפחה ענפה‪ ,‬שבא פעם אחת בצל קורתו של‬ ‫כעבור זמן מה חזר הה"ק מקאמינקע אליהם ובידו קנקן מי דבש‪,‬‬ ‫הגאה"ק הרבי ר' מאיר מדז'יקוב בעל 'אמרי נועם' – וכאשר נכנס‬ ‫הבינו כולם שהלך בעצמו להביא את המי דבש‪ ,‬וישאלוהו‬ ‫אליו ל'קוויטל'‪ ,‬הניח על השולחן 'צענער'ל' – מטבע גדול – כפדיון‬ ‫המסובים לאמר‪' :‬הלא כבודו אמר לנו שישלח את הנער שלו‪,‬‬ ‫נפש‪ ,‬ושאל אותו הצדיק‪' - ,‬שאל מה אתן לך‪ ,‬שמא בזש"ק רצונך?'‬ ‫ומדוע הלך הוא בעצמו?‪'...‬‬ ‫– ויען החסיד‪' ,‬לא רבי‪ ,‬יישר כח! בירכני השם בבנים ובני בנים‬ ‫עוסקים בתומ"צ ב"ה!' – ובאמרו זאת הניח מטבע גדול נוסף על‬ ‫ויען הה"ק מקאמינקע בחכמתו‪' :‬באמת לא הוצאתי דבר שקר מפי‬ ‫השולחן‪...‬‬ ‫ואכן שלחתי את 'הנער' שלי‪ ,‬כי כאשר נהייתי בן י"ג שנה ובאתי‬ ‫לכלל גדלות‪ ,‬התניתי עם ה'נער' שלי‪ ,‬שלא יעזוב אותי כל הימים‪,‬‬ ‫'שמא חיי אתה מבקש? לך או לב"ב?' ניסה הצדיק שנית‪' ,‬לא אדוני‪,‬‬ ‫וכל פעם שארצה להשתמש בו‪ ,‬אל ימרה בי אלא יעשה רצוני‪ ,‬וכך‬ ‫ב"ה אני ואשתי וכל ב"ב בריאים בתכלית השלימות ב"ה!' – עונה‬ ‫הוא נמצא איתי כל הזמן ואני משתמש בו בכל עת מצוא‪ ,‬ואות‬ ‫החסיד ומניח מטבע גדול נוסף על השולחן‪' ...‬מזוני? פרנסה‬ ‫ה'נער' שלחתי זה עתה‪.‬‬ ‫בריווח?' – ונענה מייד 'הלא כספי וזהבי הוא זה אשר אני מניח על‬ ‫השולחן כי חנני ה' וכי יש לי כל!'‪...‬‬ ‫ונמצא כזה בספרים לפרש בפרשתן הפסוקים ואני והנער נלכה עד‬ ‫כה‪ - ,‬ויקח את שני נעריו אתו ועוד‪ ,‬שפירשו בזה שאברהם לקח‬ ‫'אם כן‪ ,‬מה זה תרצה בכלל שאברך אותך???‪ '...‬תמה הצדיק‪ - ,‬ויען‬ ‫עמו ה'נער' שלו‪ ,‬היינו הנערות בזריזות לעשיית מעשי המצוות‬ ‫החסיד‪' ,‬אבקש שהרבי יברכני 'איך זאל נישט דארפן צו קומען צום‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫רבי'ן‪ – '...‬ונהנה הגאה"ק ה'אמרי נועם' וברכו על זה‪ ,‬ומובא‬ ‫בספה"ק של בנו 'עטרת ישועה' עובדא מאלפת זו‪.‬‬ ‫בקושיא למה לא שאל יצחק 'איה המאכלת' – 'איה המלח' – למה‬ ‫לא חשב שאאע"ה מביא קרבן עצים – מחכמי הקלויז דבראד‬ ‫בברכת שבתא טבא וכט"ס – עורך הגליון – חיים משה הכהן זורגר – להערות והארות ניתן לפנות‪AGALITSYANER@GMAIL . COM :‬‬