א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah — וירא (2026-10-26)

ש
ואנשי סדום רעים וחטאים וכו' ויאמר ה' זעקת סדום האחד בא לגור וישפוט שפוט.
ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד.
ביאור נפלא במאמר אנשי סדום החטאים – האחד בא לגור וישפוט שפוט? –
רמז בדברי הקב"ה על זעקת סדום – בכך שהיו חטאים בממונם – ולא רצו מה היתה תמיהתם כאן?
להנות אחרים מן הצדקה
גאה"ג רבי אברהם טורקאווער ,אב"ד דאבראמיל ,1היה פעם אחת
בטארנא היה אחד מגיד לומד עם ה'עולם' בכל לילה חומש ורש"י, יושב בבית דינו בדין תורה ,וכאשר הוציא הפסק מלפניו ,פגע
ואחר כל פרשה הגיד להם המוסר היוצא מזה ,ופעם אחת בלמדו ב'ראש הקהל' ,שהיה אחד מן הבעלי דינים ,ושלא היה ברצונו
עימהם פרשת וירא ,אמר להם אחרי זה' - ,היוצא מזה שצריך ליזהר להכניע עצמו לפסק ההלכה המבורר של ה'מרא דאתרא'.
ליתן צדקה בכל יכלתו ולא להיות כאנשי סדום חס ושלום.
בכעסו הרב ,יצוא יצא 'ראש הקהל' מאת פני הרב אב"ד – ובצאתו,
ענה אחד ואמר – אבל איך יכולים עתה ליתן כל כך ,ורבו העניים אחז בקולמוס הסופר וירשום על דלת היכל בית הדין לאמר:
עתה ומרבים לילך - ,ונוסף על זה ענה אחר ,כי בצוק העיתים עתה "האחד בא לגור וישפוט שפוט – "...כמובן שלאחר מכן ,כאשר יצא
קשה ליתן מאומה. הרב ,ראה את אשר שקד ראש הקהל על דלתותיו לרשום אות לבני
מרי ...ויען ויאמר:
ענה המגיד ואמר – הלא תראו שדבריכם אלו כתובים בתורה
הקדושה - ,ויאמר ה' זעקת סדום – כל זעקתם וטענתם היתה – כי "צודק הוא' ,ראש הקהל' בדבריו ,כי כאשר אנו יודעים ,נאמרו
רבה – שלפי שמרבים העניים לילך ,על כן אין ביכלתם להספיק מילים אלו על ידי אנשי סדום - ,ותמיהה רבתי מזדקרת מן הפסוק,
וליתן מה ,וזעקתם – פירוש ועוד זאת טענו [נדצ"ל זה על וחטאתם] כיצד זה בא להם ,לאנשי סדום הרעים והחטאים בגוף וממון ,אשר
– כי כבדה מאוד ,כי לצד כובד העת ומצוקתה אי אפשר ליתן לא חוק ולא משפט באו במחיצתם מעולם - ,לכך אשר יחרה אפם
מאומה. ולא יוכלו שאת את העוולה הנוראה כי "האחד בא לגור וישפוט
שפוט"?...
קונטרס 'בנין מנחם' [שישה קונטרסים – קונ' 'צלצלי תרועה' אות
י"ד] לגאה"ג רבי צבי הירש געלערנטער מזאמאשטש רק התירוץ הוא" – מטעים הרב בחכמתו ופיקחותו" ,כי ה'פסק'
אשר פסק לוט כאן זאת הפעם ,היה בדרך הישר והטוב ,משפט
צדק היה זה[ ,במה שלא רצה לתתם לפגוע באורחים הבאים בצל
קורתו] – וזהו אשר הכעיסם מרורות ,היתכן? "וישפוט שפוט?" –
ויאמר יצחק אל אברהם אביו וכו' הנה האש והעצים ואיה
הכי בסדום החטאה ישפטו משפטים צדיקים שכאלה? בסדום?
השה לעולה. הלא לא נשמע כזאת מעולם"!..
קושיית האלשיך הק' – למה לא הזכיר יצחק 'איה המאכלת'? – אחר שכבר "פון אונזער אלטער אוצר" לפרשתן – שיחת חולין של ת"ח עמ' כ"א 2
ידע שהוא העולה ,למה שאל 'ואיה השה'? -
לדאבון לב כמעט ולא נשאר מדברי תורתו ,אחד מתלמידיו הנודעים היה 1גאה"ג רבי אברהם מרדכי רימאלט אב"ד דאבראמיל [וכה"נ גם
הגאה"ק רבי שלום קאמינקער זי"ע. בטורקא] היה גאון וקדוש עצום בנגלה ובנסתר ,השאיר אחריו 30
עורכו של המאסף התורני הנכבד אחיאסף כותב בהערה [חו' א' סימן ו'] כרכים[!] חידושי תורה בכל מקצועות התורה וזאת רק בנגלה ,אבי הג"מ
– "הגאון האמיתי שר התורה איש אלקים מוה"ר אברהם מאדכי זלה"ה צבי הירש רימאלט היה מעיר חירעב ,והיה מבני היכלא קדישא של רבינו
רימלט האבד"ק דוברומיל חי לפני דורות אחדות בימי הגאונים בעל איש האלוקים הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זיעוכי"א.
'ישועות יעקב' ומהרצ"ה אורנשטיין ועוד – וכולם הכניעו ראשם לפני היה ידידו ורעו של הגאה"ק בעל 'בני יששכר' והלכו יחדיו להסתופף בצל
גודל גאוניותו ודפקו על דלתותיו בשו"ת"... הקודש ברימנאב - ,ואח"כ גם השתדכו ביניהם -ולאחר פטירת הה"ק
2עיין שם – ב'שיחת חולין' -שישנה תוספת קטנה ונפלאה – "ובזה יתורץ הרבי ר' מענדעלע מרימנאב נסע להסתופף בצל דודו הגאה"ק הרב
כפילות המילות וישפוט שפוט – ששפט כמשפט ישר וזה לא יכון מראפשיץ זיע"א – מלבד היותו גדול בנגלה היה גם איש פלא אשר סיפורי
בסדום". פלא ומעשי מסתורין נכרכו בשמו.
הזכיר בשאלתו ,כי את המאכלת צריכים בכל אופן ,בין אם הוא ובישוב כל זה יש להקדים ביאור פסוק תמוה בפרשת העקידה,
יהיה הקרבן או השה. דכתיב – ויאמר יצחק אל אברהם אביו וכו' הנה האש והעצים ואיה
השה לעולה ,והקשה האלשיך הק' מדוע לא הזכיר יצחק בדבריו
ותשובת אברהם אבינו עליו השלום היתה – (ה)אלקים יראה לו גם את המאכלת ,כמו שהזכיר את האש והעצים ,ועוד קשה ,דהרי
השה לעולה ,דהיינו – ייתכן שהקרבן אמנם יהיה שה - ,כמו יצחק כבר ידע באותה שעה שהוא יהיה הקרבן ,שהרי השטן בא
שבאמת היה ,ולכן יש צורך באש ועצים מן ההדיוט. אליו קודם להבהילו ויצחק ענה לו – 'על מנת כן' [עיין בראשית
ספר 'הר שפר' על מסכת הוריות ועוד – מגאה"ג רבי שמואל רבה פ' נ"ו] ,כלומר הוא מוכן להיות הקרבן ,ואם כן מדוע הוא שאל
פיהרער אב"ד קראס [מע' נדב ואביהוא עמ' רס"ד ואילך בנדמ"ח איה השה לעולה.
ע"י בן נינו ידידנו הגה"ח רבי מרדכי פיהרער שליט"א מבני ברק] טעם ההלכה ד'אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט' – כדי
שתהא יניקה לחיצונים ולא יקטרגו נגד הקרבנות
ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת.
והנה יש להבין ,מה טעם ההלכה דאף על פי שאש יורדת מן
כמה אמות הוא 'ריס' אחד – עד היכן מגעת ראייתו של אדם – ביאור הכתוב
השמים מצוה להביא מן ההדיוט [יומא כ"א ,].ונראה לבאר ,על פי
לפי זה – הבדל בין ראיה שיש בה פגישה ל'מלוא עיניו' – דעת הזוהר הק' עד
מה שאמרו ביומא שם - ,תניא ,ועשן המערכה אפילו כל הרוחות
היכן 'חמי בר נש'
שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו ,ועל זה
בערוך 3ערך 'רוס' – גרס רוס בוא"ו ,ובתוספות בבא מציעא ל"ג מקשה הש"ס ,ומי הוה עשן במערכה ,והתניא חמשה דברים נאמרו
כתבו גם כן דשיעור רוס הוא רס"ו וב' טפחים שליש אמה ,וכן באש של מערכה וכו' ואינה מעלה עשן ,ומשני ,כי קאמרינן
בפירוש רבינו עובדיה ברטנורא ביומא שם ,ולפי גרסתנו ד'ריס' בדהדיוט ,ופירש רש"י כי קאמרינן דמעלה עשן בדהדיוט קאמרינן,
ביו"ד – יש לומר דשיעור הריס הוא 270אמות ,ועולה החשבון באש הדיוט שהיו מביאין אצלה.
כהוגן דוק ותשכח.
והנה איתא בזוהר הקדוש שהחיצונים ניזונים מעשן המערכה ,ואם
והוסיף הערוך דשיעור ריס הוא כמטחוי קשת ,ויפה בזה לפרש כן יש לומר דמכיון דאש מן השמים אינה מעלה עשן ,לכן מצוה
קראי דהגר [בראשית כ"א ,ט"ז] – ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי להביא גם אש מן ההדיוט כדי שתהיה בה יניקה גם לחיצונים.
קשת ,היינו שהרחיקה עצמה מתחילה שיעור 'ריס' שהוא שיעור
אלא שצריך להבין את הצורך לתת לחיצונים חלק בקרבן ,ויש לומר
ראי'ה כש"ס בבא מציעא ל"ג[ – .ו] כשקרב ישמעאל למות ,הוסיפה
בטעם הדבר כי כידוע מתנגדת מידת הדין לקרבנות בטענה דאם
להתרחק ,והוא הפשט כי [לא כתרגומו בלשון דהא אלא בלשון אי]
אדם חטאה בהמה מה חטאה ,רק מידת הרחמים מקבל מידי אדם
אמרה אל אראה במות הילד - ,הוספיה להתרחק הרבה משיעור
את קרבנו תמורת נפשו.
ריס כדי שתתעלם מיתת ישמעאל מעיני'ה – .ותשב מנגד –
מרחוק ,ויהיה מוסב הקרא דכי אמרה וגו' ונמשך על ותשב מנגד וזה פירוש הפסוק זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו [שמות כ"ב
דכתיב בתר כן ,ועיין רש"י. י"ט] ,כלומר ,אלוקים – שהוא מידת הדין ,אינו מקבל זבח של קרבן,
רק הוי"ה – שהוא מידת הרחמים ,מקבל את הזבח ,במקום לקחת
ובדברי הש"ך יורה דעה סימן רמ"ד ס"ק ח' בשם הסמ"ק ד'מלוא
את נפשו של אדם ,ומכיו שהחיצונים מקטרגים גם הם על הקרבן,
עיניו' שצריך לעמוד מרבו מובהק ,גם כן שיעור 'רוס' – רס"ו אמות,
נותנים להם את עשן המערכה לסתום את פיהם מלקטרג.
או ע"ר אמה לגירסא 'ריס' - ,יש לפקפק [בדברי ש"ך אלו] דשאני
האי דבבא מציעא ,דהא בראי'ה שיש בה פגישה ,היא דשיערו 'ריס', ההבדל בין קרבן אדם לקרבן בהמה – בצורך בעשן – ביאור שאלת יצחק
מה שאין כן 'מלוא עיניו' דגבי רבו אפשר דהוי טובא טפי ,ואשכחן לפי"ז
בבכורות נ"ד :גבי רועה דהוי ט"ז מיל.
ברם כל זה כאשר הקרבן הוא בהמה ,אבל אם הקרבן הוא האדם,
במדרש רבה [וירא י"ג] מבואר דכמטחוי קשת היא מיל ,ומשמע אין מקום לקטרוג ואין צורך לסתום פי החיצונים בעשן המערכה,
נמי התם דמיל הוה אלפיים אמה [עיין רמב"ם פרק ד' דתפילה וממילא אין צורך באש מן ההדיוט אם יש אש היורדת מן השמים.
הלכה ב'] כדיליף לה מגזירה שוה מקרא [יהושע ג'] ואף רחוק יהיה
ביניכם וביניו אלפים אמה במידה – רבי יהודא אומר ב' טווחים והנה על הכתוב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק,
בקשת מיל ,עיין רש"י ואבן עזרא שם ,אלמא דאידי ואידי חד אמרו [חכמינו זכרונם לברכה בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"א ]-מה
שיעורא הוא. ראה ,ראה אש תלויה מן השמים ועשן קשור על ההר ,ושאל ליצחק
– מה אתה רואה ,ואמר לו יצחק שגם הוא רואה דבר זה.
ואולי להקליר לפי מה שכתב הפנים מאירות דמיל הוה פחות מב'
אלפים ,יש לומר דשיעור כמטחוי קשת בפלוגתא ,דמאן דיליף מעתה יש לומר ששאלת יצחק היתה ,דכיון שהוא רואה אש תלויה
בגזירה שוה ,הוה אלפים אמה ,ומאן דאמר ב' טווחים בקשת מיל, מן השמים ,והוא יהיה הקרבן - ,אם כן אין צורך באש מן ההדיוט,
היינו שקצר הרבה מב' אלפים אמה כדאמרן. ואם כן האש והעצים למה לו ,וביאור הכתוב הנה האש והעצים
ואיה השה לעולה – היינו דאם יש אש ועצים מן ההדיוט - ,משמע
שהקרבן לא יהיה הוא ,אלא שה ,ואיה השה הזה ,ואם הוא יהיה
קרבן ,אם כן האש והעצים לשם מה? – אכן את המאכלת הוא לא
ברכות נ"א :שבעינן טפח וכו' ,ומביא שהקליר בסילוק [ -ביוצר הנאמר 3רקע לדברי הגאון ז"ל בדבריו – הוא עוסק בשיעורין של תורה ,בתוך
קודם קדושה – הנקרא 'סילוק' – ופותח ב'ובכן לך תעלה קדושה וכו'] ', הערתו השלוחה לגאה"ג רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן ראב"ד ווארשא
לפרשת שקלים נקט ב' שיעורין לזרת וכו' – ומביא תשובת פנים מאירות ששלח אליו ספר 'דברי גדולים' שהו"ל ובו ספר 'שביל הישר' ד"ת נפלאים
ח"ב סימן קכ"ג שכתב – שמש"כ רש"י דמיל הוא תחום שבת ,בחשבון מהגאה"ק ה'חכם צבי' ז"ל – ומעיר על מש"כ שצריך להגביה כוס של
שיסד הקליר אינו עולה אלפיים על מיל וכו' ועוסק בנושא הזה באירוכת, ברכה מן השולחן כדברי הזוה"ק שיעור זרת ,ולכאו' הוא כנגד דברי הגמרא
ומתוך כך הגיע גם לחשב חשבונו של ריס ולדברים שהבאנו בפנים.
בין בתרי הספר יראה דברים נפלאים רבים השווים לכל נפש ממש ועיין בזוהר הקדוש ויצא [קנ"ה – ]:עד כמי חמי בר נש ,תלת פרסי
המושכים את הלב. או ארבע ,או חמש פרסי ,עיין תוספות יום טוב סוף פרק ג' דפסחים
בשם הכפו"פ – עיין שם הענין.
ולדוגמא ,בסוף פרשת נח ,על הכתוב ויקח אברם ונחור להם נשים
שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה מכל מקום שיטת הסמ"ק ד'מלוא עיניו' ברבו הוי שיעור 'רוס' ,יש
ואבי יסכה – דקדק מרן מהר"ש ז"ל – למה לא כתוב בנות הרן לומר דניחא ,דאף על גב דאיכא למיחמי בשיעור הרבה יותר
שהרי קאי על ב' בנותיו מלכה ויסכה ,ומבאר ע"פ מש"כ לעיל כדאמרן ,מכל מקום כיון דקימה שיש בו הידור בעינן ,ובתוך שיעור
מיניה וע"פ תרגום יונתן שהרן היה לבו חלוק עליו אם להיות משל 'רוס' שהוא ראי'ה של כל פגישה ,היא דמחויב בעמידה ,אבל טפי
אאע"ה או משל תרח ,ומ"מ גבר צד הקדושה שלו ומסר נפשו לא מטרחינן לי'ה שאין בזה הידור.
עקה"ש ,ומלכה בתו התיחסה עצמה על מסי"נ של אביה ,משא"כ
שרה התיחסה על מסי"נ של בעלה אברהם שמסר נפשו בלי ביאור נפלא בקרא ד'ויראו אותו מרחוק' – לפי שהיו רועי צאן – 'ועינינו לא
ספקות והרהרוים כלל. ראו' – שיעור לוי'ה – האם מיל ותחום שבת חדא הם
וזה כוונת הכתוב ויקח אברם ונחור ...שם אשת אברם שרי וכתיב ויפה שיחתו של מר ,רב אחאי משבחאי ,הרה"ג מוה"ר מיכאל הלוי
בלשון יחיד ,כי בלקיחה זו נתעלתה שרה ,משא"כ מלכה בנישואיה נ"י בקרא בפרשת וישב [בראשית ל"ז ,ה'] -ויראו אותו מרחוק ,לפי
לא נתעלתה ,כל ייחוסה הי'ה היותה בת הרן ,ולכן נכתב בת הרן שאחי יוסף היו רועים בצאן ,היתה ראייתם חזקה הרבה יותר משאר
ולא בנות הרן ,דרק מלכה היתה חשיבותה בזה. בני אדם ,דעינא דרועה שלטה עד ט"ז מיל[ ,כבכורות נ"ד – ].וזה
שהדגיש הכתוב – ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם –
ועוד אפשר כיון שמלכה היתה תמיד מתייחסת בהיותה בת הרן כשיעור ראיית בני אדם – ויתנכלו וגו'.
שמסר נפשו ,לכן גם שייך התייחסות אביה בה ,ולכן אמר שהרן
הוא אבי מלכה והוא קודם להיותו אבי יסכה ,שחשיבותה הוא ועוד האיר גם הוא מסוטה מ"ו - :על קרא ועינינו לא ראו – ולא
בעלה כנ"ל. ראינוהו והנחנוהו בלא לוי'ה ולהלן מפרש דשיעור לוי'ה חבר לחבר
הוא תחום שבת ,ובעלי התוספות פרשת שופטים כתבו – כי
והשלמת הדברים תימצא בספה"ק של אחד מגדולי יהדות ארץ מ'לאכיו י'צוה ל'ך ,ראשי תיבות מיל – שיעור לוי'ה ,הרי דמיל
הגר – ספר תורת משה לגאה"ק החת"ס – שהביא ג"כ ענין זה ותחום שבת שהיא אלפים אמה - ,חדא הוא.
בקצרה וכתב אבי מלכה ואבי יסכה – לומר שגדול מאוד היה הרן,
ואע"ג שלא מסר נפשו שלא ע"מ שיעשה לו נס – כאברהם ,ולכן ל וכן נוכח לדעת דשיעור ראיה לסתם בני אדם הוה אלפיים אמה ,עד
אניצל ,אבל מ"מ נשרף עקה"ש ,ו[לכן זכה ש]יצא ממנו כל קדושת כאן דבריו ,ושפתיים ישק.
ישראל ,שהרי הוא אבי מלכה ויסכה שהיא שרה אם יצחק ,ומלכה ולהרחיב ראייתו דהרב פנים מאירות דמיל אינו תחום שבת ,שהוא
אם רבקה ורחל ולאה ,ובנות לוט יצאה ממנו רות המואביה ונעמה אלפיים אמה [ועיין שולחן ערוך אורח חיים סימן שצ"ז] ,אפשר
העמונית ,מלכות בית דוד ומלך המשיח שיבוא בב"א. לומר דבמסכת ראש השנה [ל' ].קאמר הש"ס קרובה – פרט
והדברים מתוקים מדבש ,האחד משלים את חבירו ,ובכלל ספר ליושבת חוץ לתחום כיון דתקיעת שופר בשבת אינה אלא שבות
'מדבר קדש' הוא ספר מלא וגדוש בעניינים נפלאים ,ולדוגמא אציין דרבנן אקילו בה ,שבתוך אלפיים קרוב לבית דין היו תוקעים
מפרשת לך לך עה"כ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו' בשבת.
כתב שישנם צדיקים שיכולים למנות את עפר הארץ וכיו"ב דברים מה שאין כן בריש מגילה נקט שיעור מיל ,שהוא קטן מתחום שבת,
נפלאים ואכמ"ל. וכן בפסחים מ"ו .דאמר ריש לקיש – כדי שילך ממגדל נוניא עד
מאת הגאה"צ רבי אברהם יעקב הלוי אציקוביץ שליט"א – אב"ד טבריא – מיל ,ולא נקט אלפיים אמה ,משמע דמיל פחות מתחום
קהל 'שבט הלוי' ירושת"ו וחתנא דבי נשיאה דמרן רביה"ק בעל שבט שבת שהוא ב' אלפים אמות ,ומצאתי להרב טורי אבן ריש מגילה
הלוי זיע"א: שהרגיש קצת מזה ומשני לה שפיר ודבריו הם קלורין לעין.
הנה איתא בהאי ספרא רבא על הרמב"ם – יד המלך לגאה"ג רבי ספר טוב עין על הירושלמי [יבמות פ"ד ה"ב – דף פ"ב ע"ב]
אלעזר הלוי לנדאו – בהג"ר ישראל בהג"ר יחזקאל סג"ל לנדאו בעל לגאה"ג רבי אליעזר הלוי הורוויץ מקראקא
'נודע ביהודא' ואב"ד פראג – הגאון בעל 'יד המלך' היה אב"ד העיר
בראד – ובחיבורו על הרמב"ם כפתיחה על ספר נזיקין ,כתב
קונטרס נחמד בדרוש ושם הובא בין הדברים כך: || הערות על הגליונות הקודמים|| :
"וראיתי נרמז גבול בענין זה באאע"ה אשר מיאן לקבל הרכוש אשר מאת הרה"ג רבי מאיר דוב פרענקל שליט"א ר"מ בישיבה דחסידי
לקח בניצחון מלחמת הארבעה מלכים וענה ואמר למלך סדום: בעלזא ביתר:
הרימותי ידי לקל עליון קונה שמים וארץ אם אקח מחוט ועד שרוך
נעל ולא תאמר אני העשרתי את אברם – והנה אברהם השיב זאת יש לציין שלפעמים ישנם שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד,
לנוכח של מלך סדום – .והיה לו לומר ואל תאמר במקום ולא שאחד מגדולי גאליציה אמר דבר אחד ,ואחד מגדולי ארץ הגר
תאמר. וכדומה ,השלים את דבריו ,ובפרט אם מדובר בגדולים שלא היו רק
רבנים כי אם מנהיגי ישראל ,וכותבים דברים קדושים כבסגנון
אמנם באמת אנו רואין כי אברהם לקח מתנות באדם ,וכאמור נבואה ,שכך וכך היה המעשה בימי האבות.
בפרעה – ולאברם היטיב בעבורה – ומקרא מלא דיבר הכתוב
באבימלך – הנה נתתי אלף כסף לאחיך. אציגה נא לדוגמא את דבריו הקדושים של מרן הרב 'שר שלום'
ה'ערשטע בעלזער רב' זיעוכי"א שכידוע הותיר אחריו את דברי
אך הגבול לענינים אלה הוא – כי כל עזר אשר בא לאדם בלי תורתו בחיבורו הנאדר בקודש 'מדבר קדש' [שיו"ל מחדש ע"י
תחבולה יתירה ,וביותר כאשר יקבל טובה מאדם השני דרך מתנה חברת מחזיקי תורה באופן נפלא ומהודר ,תשו"ח להם] שאמנם יש
או גמילות חסדים ,דבאלה אין לו דרך להתברך בלבבו כי ידו עשתה דברים רבים בספר שהם 'הויכע זאכן' וקבלה וכו' ,אבל מי שמעיין
ומענין לענין במה שהבאנו בפנים מדברי הגאון אב"ד קראס רבי לו זאת אף חכמתו עמדה לו ,על כן על זה וכיוצא בזה אמרו –
שמואל פיהרער ז"ל – להקשות למה לא שאל יצחק אבינו על דהרוצה להנות יהנה כאלישע ושלא ליהנות אל יהנה כשמואל
המאכלת ושאל רק הנה האש והעצים ואיה השה לעולה – הנה הרמתי [ברכות דף י'.]:
בספר 'ניצוצי אש פנחס' – מתורת הגר"פ הירשפרונג מדוקלא –
מאנטריאול לגר"פ וויליגער הביא בעמ' קע"ח בשם הר"ר יוסף משא"כ בביזת מלחמה דאין ליצרו של אדם מקום להטעותו גדול
דרעזין ששמע פעם בשיעורו של הגאון ז"ל – שהקשה למה שאל מזה ,לבטוח בקשתו ,כי הושע לו ימינו ,וזרועו תאמצנו ,ולא ה' פעל
יצק איה השה לעולה ,דילמא הביא אברהם קרבן עצים ,דמבואר כל אלה.
במסכת מנחות [כ' ]:דתניא קרבן מנחה ,מלמד שמתנדבין עצים ואולם אאע"ה ראש למאמינים ,האמין בה' ,כי לא ידיו עשו מלחמה,
וכמה שניגזרין ,וכן הוא אומר [נחמיה י' ,ל"ה] והגורלות הפלנו על כי אם יד ה' עשתה זאת ,לכן הרים אברהם את ידו ,למען יכירו וידעו
קרבן העצים ,רבי אמר עצים קרבן מנחה הם וטעונין מלוח טעונין כל באי עולם ,כי גם כח היד הוא תרומה לה' והוא הנותן כח לאדם
הגשה ,ואמר רבא לדברי רבי עצים טעונין קמיצה – .והגר"פ לעשות חיל ,ואמר למלך סדום דלבעבור כך ירא לנפשו לקחת מן
ווילגיער תירץ שם ע"פ דברי הגאון בעל משך חכמה שהיה צריך ביזת המלחמה מאומה - ,למען לא יאמר 'היד' – אני העשרתי את
גם כן מלח ,ולא ראה יצחק מלח ולכן לא חשב שמדובר בקרבן אברם - ,דבלקיחת דבר מהביזה אשר לקחתי מאויבי בחרבי
עצים וכו' עי"ש. ובקשתי ,לא האמנתי בעצמי – שלא תתפאר ידי עלי כי כוחה
וכתב שם בהערה ,שאחר שפרסם קושיא זו באחד הקובצים היו"ל, וגבורתה עשו לי את החיל הזה "...עכ"ל הגאון הגדול ז"ל.
העירו הגה"ח הישי רבי יצחק קיהן מלאס אנדזשעלעס דקושיא זו והדברים נפלאים עד מאוד בביאור כוונת הכתוב.
כבר מובאת בספר אור צבי מהגאה"ק רבי צבי זיע"א מגדולי חכמי
הקלויז דבראדי ,וזה לשונו :שאלני הרבה מופלא בנגלה ובנסתר ||אן אויסשפראך||...
המקובל החסיד מוהר"ר א' זלמן מ"מ דק' זאלקאווא ,דמשמעות
הפסוק שיצחק לא ראה את הסכין ,גם בפיוט [בסליחות ליום ה'
דעשי"ת] מפורש – נדנו נתן פן יבעיתו ,וא"כ מהיכן החליט יצחק עובדא מהה"ק ר"ש קאמינקער – שלח את ה'נער' שלו – 'ואני
שיקריב שה לעולה אשר שאל עליו ,דלמא בדעתאברהם ההי והנער נלכה
להביא קרבן עצים וכמו דאיתא במנחות דף ק"ו :כי תקריב קרבן נשתמרה שיחה נאה מאת אחד מהגדולים בתורה ויראה וקדושה
וכו' ואמרו חכז"ל – קרבן – להביא עצים ,וכן הוא אומרו הגורל וחסידות שבענקי הדורות הקודמים בגאליציה ,הלא הוא הרב
ותהפלנו על קרבן העצים ,ועיין עוד בספרא לפי מנשה מהרה"ג הגאון הקדוש רבי שלום ראזנפעלד מקאמינקע זיעוכי"א - ,אשר
מנשה בן הרב ר' יוסף מאילייא זצ"ל נדפס בווילנא בשנת תקפ"ב פעם אחת בהיותו אצל הרה"ק הררמ"מ מרימנאב זיעוכי"א,
שהביא החידוש הנ"ל ומפלפל בדברים ועיי"ש .עכת"ד. נתוועדו כל הרבנים וגדולי החסידים לבית הרה"צ רבי נתן לייב בן
עובדא באחד מחסידי הגאה"ק ה'אמרי נועם' מדז'יקוב – רצה הרה"ק הרבי ר' מענדל'י זיע"א לערוך שם סעודת מלוה דמלכה.
ברכה שלא יזדקק לברכות
בתוך הסעודה דיברו ביניהם שצריך לשלוח את אחד מן המסובים
ובאשר בפרשתן איתא שאברהם אבינו הרים ידו לבלתי קחת להביא 'מעה"ד' [מי דבש] ,נענה להם הרה"ק הר"ש קאמינקער –
משלל המלחמה ,והבאנו מדברי הגאב"ד בראד בעל 'יד המלך' 'תנו לי מעות ואשלח את הנער שלי להביא מי דבש' ,נתנו לו מעות,
הגמרא דהרוצה להנות יהנה כאלישע וכו' ,ישנה פרפרת אחת ויצא הר"ש בעצמו החוצה ,והמסובים חשבו כי יש אתו כאן נער
המובאת מפי ספרים וסופרים ,על חסיד אחד ,בר אוריין ובר אבהן, שרת והוא יוצא לקראתו ולצוותו שיביא מי דבש.
גביר אדיר ובעל משפחה ענפה ,שבא פעם אחת בצל קורתו של כעבור זמן מה חזר הה"ק מקאמינקע אליהם ובידו קנקן מי דבש,
הגאה"ק הרבי ר' מאיר מדז'יקוב בעל 'אמרי נועם' – וכאשר נכנס הבינו כולם שהלך בעצמו להביא את המי דבש ,וישאלוהו
אליו ל'קוויטל' ,הניח על השולחן 'צענער'ל' – מטבע גדול – כפדיון המסובים לאמר' :הלא כבודו אמר לנו שישלח את הנער שלו,
נפש ,ושאל אותו הצדיק' - ,שאל מה אתן לך ,שמא בזש"ק רצונך?' ומדוע הלך הוא בעצמו?'...
– ויען החסיד' ,לא רבי ,יישר כח! בירכני השם בבנים ובני בנים
עוסקים בתומ"צ ב"ה!' – ובאמרו זאת הניח מטבע גדול נוסף על ויען הה"ק מקאמינקע בחכמתו' :באמת לא הוצאתי דבר שקר מפי
השולחן... ואכן שלחתי את 'הנער' שלי ,כי כאשר נהייתי בן י"ג שנה ובאתי
לכלל גדלות ,התניתי עם ה'נער' שלי ,שלא יעזוב אותי כל הימים,
'שמא חיי אתה מבקש? לך או לב"ב?' ניסה הצדיק שנית' ,לא אדוני, וכל פעם שארצה להשתמש בו ,אל ימרה בי אלא יעשה רצוני ,וכך
ב"ה אני ואשתי וכל ב"ב בריאים בתכלית השלימות ב"ה!' – עונה הוא נמצא איתי כל הזמן ואני משתמש בו בכל עת מצוא ,ואות
החסיד ומניח מטבע גדול נוסף על השולחן' ...מזוני? פרנסה ה'נער' שלחתי זה עתה.
בריווח?' – ונענה מייד 'הלא כספי וזהבי הוא זה אשר אני מניח על
השולחן כי חנני ה' וכי יש לי כל!'... ונמצא כזה בספרים לפרש בפרשתן הפסוקים ואני והנער נלכה עד
כה - ,ויקח את שני נעריו אתו ועוד ,שפירשו בזה שאברהם לקח
'אם כן ,מה זה תרצה בכלל שאברך אותך??? '...תמה הצדיק - ,ויען עמו ה'נער' שלו ,היינו הנערות בזריזות לעשיית מעשי המצוות
החסיד' ,אבקש שהרבי יברכני 'איך זאל נישט דארפן צו קומען צום וכדומה.
רבי'ן – '...ונהנה הגאה"ק ה'אמרי נועם' וברכו על זה ,ומובא
בספה"ק של בנו 'עטרת ישועה' עובדא מאלפת זו. בקושיא למה לא שאל יצחק 'איה המאכלת' – 'איה המלח' – למה
לא חשב שאאע"ה מביא קרבן עצים – מחכמי הקלויז דבראד
בברכת שבתא טבא וכט"ס – עורך הגליון – חיים משה הכהן זורגר – להערות והארות ניתן לפנותAGALITSYANER@GMAIL . COM :
