gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny

שבוע: וירא (2026-10-26)

פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי״ת‬ ‫פניני התורה‬ ‫ספר‬ ‫ליקוטי פנינים מתוך הקובץ הגדול והנפלא‬ ‫של הגאון הגדול המפורסם‬ ‫זצוק״ל‬ ‫רבי גרשון שטערן‬ ‫אבד״ק מ׳ לודאש‬ ‫תלמידם של בעל מהר״ם שיק‪ ,‬חתן סופר‪ ,‬וקול ארי׳ זי״ע‬ ‫וחתן בעל בית שערים זי״ע‬ ‫בעהמ״ח ספרי ילקוט הגרשוני י״ב חלקים ועוד‬ ‫נלקטו‪ ,‬נערכו‪ ,‬ונסדרו בס״ד ע״י‬ ‫חיים יוסף בערנאטה‬ ‫ברוקלין נ‪.‬י‪.‬‬ ‫שנת תשפ״ז לפ״ק‬ ‫פרשת וירא‬ ‫ואוצרך הטוב לנו תפתח‪...‬‬ ‫לכל שוחרי תורה וחובבי‬ ‫תורת מרן המחבר זצ"‪ú‬‬ ‫הננו מודיעים‬ ‫מתוך חדוה כי‬ ‫תלי"ת העבודה‬ ‫מתקדמת בעריכת‬ ‫הסדרה הנפלאה‬ ‫של שלשת ספרי‬ ‫פניני‬ ‫י‪úú‬קוט‬ ‫קוט‬ ‫הגרשוני‬ ‫ומצפים‬ ‫להוציאם לאור‬ ‫ממש בקרב הימים‬ ‫בעזהשי״ת‬ ‫המעוניין להנציח את זכר יקיריו‬ ‫או לתרום לזכות לברכה וישועה יפנה אל המו״ל‬ ‫‪PnineiYalkutHagershuni@gmail.com‬‬ ‫‪347.224.1477‬‬ ‫גצק‬ ‫אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫פרשת וירא‬ ‫הקב"ה חפץ שהמילה יהיה נעשה‬ ‫על ידי מעשה ידי צדיקים‬ ‫וירא אליו ה׳ באלני ממרא (בראשית יח‪ ,‬א)‬ ‫בקונטרס אחרון (לחלק ראשון מאגדות הש״ס‪-‬אות ט)‬ ‫אברהם היה מסתפק איזה ברכה לברך על מצות מילה‬ ‫הבאתי תירוצים לקושיית העולם‪ :‬למה לא מל‬ ‫פירש רש״י הוא שנתן לו עצה על המילה‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה עד שנצטווה הא קיים כל התורה‬ ‫כולה בלא ציווי יעויין שםגלק ‪.‬‬ ‫מה ששאל אברהם אבינו עצה על זה עיין בשל״ה‬ ‫הקדוש בחלק תורה שבכתב‪.‬‬ ‫וכעת ראיתי מובא בשם קדושת לוי זצ"ל דכבר‬ ‫הקשה המין‪ ,‬אם הקב"ה אינו חפץ בערלה למה‬ ‫ובמקום אחראלק  ראיתי שנסתפק אברהם אבינו אם‬ ‫אינו נולד האדם מהול? ואמנם התירוץ בזה על פי‬ ‫לברך למול או על המילה (בעל ולא בלמ״ד) [על פי‬ ‫דברי חכז"ל (כתובות ה א) גדולים מעשה צדיקים יותר‬ ‫המובא בשו״ע יורה דעה סעי׳ א‪ :‬המל מברך אשר‬ ‫ממעשה שמים וארץ היינו ממעשה ידי יוצר [שמים‬ ‫קדשנו במצותיו וצונו על המילה ובסעי׳ ב‪ :‬אם אבי‬ ‫וארץ]‪ ,‬ואם כן מהאי טעמא חפץ הקב"ה שהמילה‬ ‫הבן הוא מוהל בעצמו מברך למול את הבן] בלק ‪.‬‬ ‫יהיה נעשה על ידינו מעשה ידי צדיקים‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פרשת לך לך ‪ -‬וירא)‬ ‫והנה זה רק חבה יתירה נודעת לנו‪ .‬אבל איך יאמר‬ ‫האדם מעצמו מעשיו חשובין יותר מן מעשי ידי יוצר‪,‬‬ ‫ולכן לא היה אברהם אבינו יכול למול את עצמו עד‬ ‫שנצטווה‪ ,‬ודפח"חדלק ‪.‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬סוף מסכת עבודה זרה)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אלק‪ .‬הובא רעיון זה בטעמי המנהגים ובפרדס יוסף ועיי״ש שהאריך בפלפול‪ ,‬ובעוד ספרים‪.‬‬ ‫בלק‪ .‬והעירוני ידידי הרה״ג ר׳ משה אסטרייכער שליט״א מח״ס שו״ת הלכה למשה‪ ,‬וז״ל‪ :‬ולא כתב פירוש הדברים מהו החילוק בין אם‬ ‫אומרים למול או על המילה‪ ,‬אלא שמשמע מדבריו שהחילוק הוא שאם המצוה הוא עליו בעצמו דהיינו שהוא בעצמו עושה המצוה ולא ע״י‬ ‫שליח‪ ,‬שצריכים לברך למול‪ ,‬ואם הוא עושה המצוה ע״י שליח שמברכים על המילה‪ .‬וע״ז מצאתי כתוב בערוגת הבושם (פרשת בלק ד״ה וירא‬ ‫בלק) פירוש יפה ע״ז וז״ל‪ :‬ברש״י הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו‪ ,‬וכבר הקשו מה שהוצרך אברהם לעצה על המילה‪. .‬‬ ‫והנה במילה יש ב׳ טעמים‪ ,‬להתיש כח התאוה‪ ,‬וכן אות ברית בין השי״ת לבני ישראל‪ .‬ונפקא מינה בין הטעמים דלטעם הא׳ המצוה נגמרת‬ ‫מיד‪ ,‬ולטעם הב׳ היא מצוה נמשכת כל ימי חייו‪ ,‬וכדאמרינן ״כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים״ ונפקא מינה לענין‬ ‫ברכת המצוה‪ ,‬דמהאי טעמא אין מברכין למול דעדיין לא נשלם המצוה אלא מברכין על המילה‪ .‬והנה אברהם אבינו ע״ה לרוב ענוותנותו‬ ‫לא עלה על דעתו שיהיה לאות ברית בינו לבין השי״ת‪ ,‬וחשב לברך למול‪ ,‬וממרא נתן לו עצה "על המילה"‪ ,‬עיין שם‪ ,‬ודפח״ח‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ובמהר״ם שיק על התורה כתב לבאר הספק אם מה שאאע״ה לא היה יכול למול עצמו‪ ,‬והקב״ה היה צריך לעוזרו‪ ,‬וכמו שדרשו על הפסוק‬ ‫וכרות עמו הברית‪ ,‬מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא אוחז בו‪ .‬אם ע״י זה נעשה הקב״ה כשלוחו או לאו‪ ,‬ואם אינו שלוחו ונחשב כמל את‬ ‫עצמו אז הוי הברכה למול‪ ,‬ואי הוי כשלוחו הוא על המילה‪ .‬ועיין גם בקדושת יו״ט ביאור נאה בנוסח הברכה בדרך פלפול עפי״ד הפרשת‬ ‫דרכים אי היה לאברהם אבינו דין ישראל או בו נח עיי״ש במתק לשונו‪.‬‬ ‫גלק‪ .‬עיין שם שהביא תירוץ הישועות יעקב על התורה (פרשת לך לך) ע״ש‪ ,‬ואח״כ כתב וז״ל‪ :‬ולפענ״ד יש לומר ע״פ מ״ש אדמו״ר הגאון‬ ‫בתשובות מהר״ם שיק (חיו״ד סימן רמא ֿבֿד״ה ועוד אני אומר) בשם מרן חתם סופר ז״ל דהא דאנו רואים דוולדות הנימולים בעזהי״ת חיים‬ ‫וקיימים ואפי׳ מיעוטא דמיעוטא אין המילה מזקת להם‪ ,‬ומאי דאמרו חז״ל בגיטין (נ״ז ע״ב) כי עליך הורגנו כל היום דקאי על מצות מילה‪,‬‬ ‫היינו ע״פ הטבע אבל זכות מצות מילה מגינה ומצלת‪ ,‬ומיישב בזה קושית הש״ך (סימן רס״א על הרמ״א דסובר מל בתוך ח׳ דיצא‪ ,‬א״כ‬ ‫אמאי מילה דוחה שבת‪ ,‬נימא דנימול אותו מערב שבת‪ ,‬כמ"ש במנחות דף ע"ב דבנקצר ביום כשר ולא דחי שבת? אלא אם מל יום ח׳ אז‬ ‫קיים המצוה במה שמל מקודם כדי שיחול לאח״ז דזמן ממילא קאתי‪ ,‬וא״כ כיון שהמילה היא סכנה אלא שהמצוה היא מגנת‪ ,‬אם כן אין‬ ‫רשאין למול בערב שבת דמביא התינוק לידי סכנה‪ ,‬דאז עדיין אינו מצוה שיגן עליו ע״כ דפח״ח‪ ,‬ואם כן אומר אני הוא הדיֿןֿ באברהם‪ ,‬דעד‬ ‫שלא נצטוה על המילה לא שייך לומר מצוה מגינא ומצלא‪ ,‬אם כן לא הי׳ רשאי למול כיון דהמילה היא סכנה‪ ,‬ואברהם אבינו ע״ה שקיים‬ ‫כל התורה עד שלא נתנה‪ ,‬קיים גם מה שכתוב התורא וחי בהם וכו׳ כנלע״ד נכון ב״ה‪.‬‬ ‫דלק‪ .‬ועד״ז כתב הגאון ר׳ שמעון גרינפעלד זצ״ל אבד״ק סעמיהאלי בעל שו״ת מהרש״ג בספרו זהב שב״א על התורה‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫דצק‬ ‫לכן כשראה אברהם אורחים באים‪ ,‬אז רגליו רצו‬ ‫והוא ישב פתח האהל כחם‬ ‫מעצמן בגודל חשק להכניסם לביתו ולא היה יכול‬ ‫היום (בראשית יח‪ ,‬א)‬ ‫לעמוד לפני ה'‪ ,‬לזה אמר אל נא תעבור מעל עבדך‪,‬‬ ‫ומזה למדו חז"ל גדולה הכנסת אורחים וכו' דאי‬ ‫אברהם היה מפרסם אלקותו ית׳ כדרך שעושה החמה‬ ‫לא כן לא היה אברהם הולך מעל ה'‪ .‬וזה שכתב‬ ‫להודיע לעוברים ושבים אמונת האמת באל אחד‬ ‫וירא וירץ לקראתם פירש רש"י וירא לשון הבנה‬ ‫מיוחד‪ ,‬ועשה אותה פעולה ‪ -‬כחום היום ‪ -‬כמו‬ ‫שאברהם עצמו הבין בשכלו מאבריו שמצוה זו ראוי‬ ‫שעושה חום היום‪ ,‬היינו גלגל החמה שמפרסם‬ ‫זלק ‬ ‫לעשות וק"ל‪.‬‬ ‫מציאותו ית׳ בעולם‪ ,‬כך היה עושה אברהם בשבתו‬ ‫וכבר הבאתי זה בקיצור בספרי ילקוט הגרשוני פרשת‬ ‫פתח האהל‪ ,‬והבן‪( .‬מספר קול אומר קרא )‪.‬‬ ‫הלק  ולק ‬ ‫וירא‪ ,‬ועוד ציינתי שם לעיין בזה בספר אמרי שפר‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬וירא ‪ -‬והוא)‬ ‫להגאון ר' שלמה קלוגער ז"ל‪ ,‬שכתב על המדרש‬ ‫וירא וירץ לקראתם וירא בשכינה וירא במלאכים‪.‬‬ ‫וירא וירץ לקראתם (בראשית יח ב)‬ ‫ויש לומר הכוונה על פי מה שכתבתי במקום אחר‬ ‫כל אבריו רצו מעצמן לקיים כל מ״ע השייך לאותו‬ ‫הטעם דאמרו חז"ל (שבת קכז א) גדולה הכנסת‬ ‫אבר וגידיו וכל מצות ל״ת השייך לאותו גיד‬ ‫אורחים יותר מקבלת פני השכינה‪ ,‬משום דבאורחים‬ ‫כיון שיש להם צלם אלהים לכך הוי זה גם כן כקבלת‬ ‫‪...‬הביא בשם המפרשים על הקושיא‪ ,‬בשלמא אנחנו‬ ‫פני השכינה‪ ,‬לכך הוי חדא דאית ביה תרתי קבלת פני‬ ‫למדנו זאת מאברהם‪ ,‬אבל אברהם עצמו מנין ידע‬ ‫השכינה וגם מצות הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫זאת לאמר לה' שימתין עד שיכניס האורחים לביתו‪.‬‬ ‫אברהם ע"ה היה יכול לראות ולהבין‬ ‫אמנם ידוע דגופו של אברהם אבינו ע"ה נזדכך ונטהר‬ ‫מי שיש לו צלם אלהים‬ ‫מאוד וכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו רצו מעצמן‬ ‫אך לפי זה תינח באורח שיש לו צלם אלהים‪ ,‬אבל‬ ‫לקיים כל מצות עשה השייך לאותו אבר וכל מצות‬ ‫אדם רשע שסר צלו מעליוחלק  וכו' לא שייך טעם זה‪,‬‬ ‫לא תעשה השייך לאותו גיד‪( ,‬וכמו שמצינו ביעקב‬ ‫אך אנו אין בקיאין להבין מי שיש לו צלם אלהים או‬ ‫כשהיתה רבקה עוברת על פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות היה‬ ‫לא‪ ,‬אבל אברהם ע"ה אם היה יכול לראות בשכינה‬ ‫יעקב מפרכס לצאת וכו' [כדאיתא] ברש"י פרשת תולדות)‪.‬‬ ‫מכל שכן שהיה יכול להבין מי שיש לו צלם אלהים‪,‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫הלק‪ .‬מחברו הג״ר יוסף חיים בן יצחק זליג קרא (קארו) אב״ד בוולאצלאוועק‪ .‬נדפס בווארשא ופיעטרקוב תרכ"ו‪-‬תרמ"ח‪.‬‬ ‫ולק‪ .‬ועיין מה שכתב האלשיך הק׳ [הובא בספר בית פרץ] בספרו רוממות א‪-‬ל על תהלים (פט א) על מאמר רז״ל (בבא בתרא טז ב) מרגליות‬ ‫טובה היה בצוארו של אברהם‪ ,‬כל חולה שהיה רואה אותו היה מתרפא‪ .‬והיינו שהיה אברהם קורא בגרון ובצווארו שיש אלהים בישראל‪,‬‬ ‫והיה מפרסם אלקותו בכל העולם‪ ,‬כמו שכתוב (בראשית יג ד) ויקרא שם אברם בשם ה׳‪ ,‬ואמרו רז״ל (סוטה י א) אל תקרי ויקרא אלא‬ ‫ויקריא‪ ,‬שהכריז והודיע בכל העולם‪ ,‬וזהו שאמר מרגליות טובה היה תלוי בצווארו של אברהם‪ ,‬היינו שהיה מכריז בצווארו‪ ,‬והודיע שיש‬ ‫אלקים שברא כל העולם‪ ,‬וכל חולה באמונת השי״ת הרואה את אברהם‪ ,‬היה מתרפא ברפואת הנפש‪ ,‬כמו שכתוב (בראשית יב ה) ואת‬ ‫הנפש אשר עשו בחרן‪ ,‬שהיה מגייר גרים‪ .‬וכיון שמת היה לו מורא לאברהם שלא יחזרו לסרחונם‪ ,‬מסר להם סימן‪ ,‬ותלאהו בגלגל חמה‪ ,‬היינו‬ ‫שע״י חמה מוכח שיש אלקים שמניע את גלגל חמה‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (תהלים קיג ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳‪ .‬עיי״ש עוד‪.‬‬ ‫זלק‪ .‬עיין להלן מש״כ רבינו בזה בפרשת ויצא בפסוק וישא יעקב רגליו (בראשית כט א)‪ ,‬ובפרשת בהעלתך בפסוק ויהיו אנשים אשר היו‬ ‫טמאים וכו׳ בשם הרה״ק רמ״מ מרימנוב זצ״ל‪. .‬‬ ‫והעיר לי ידידנו הרה״ג ר׳ יעקב יהושע בוים שליט״א עורך הגליון הנפלא נחלת יעקב יהושע‪ :‬דיבור זה מובא ב'שפת אמת' (פרשת לך לך‬ ‫אד"ה הנה נא ידעתי) בשם הרבי רבי זושא זי"ע‪ ,‬וב'יד יוסף' (אות סח) בשם הרבי מלובלין זי"ע‪ ,‬ב'דברי מאיר' בשם רבי מאיר'ל פרעמישלאנער‪,‬‬ ‫ובדברי יחזקאל מדיליה‪ .‬הארכנו בזה השבוע בנחלתנו (תשפ״ג‪ ,‬שנה יא גליון תקלב) עמודים י ‪ -‬יג‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫חלק‪ .‬עיין תורת משה ‪ -‬אלשיך (בראשית כ״ה י״א)‪ ,‬וז״ל‪ :‬ויש שאמרו שמסר הוא ית' הברכות ביד אברהם ולא ברכו פן יצטרך לברך גם את‬ ‫ישמעאל לכן כשמת אברהם ברכו הוא ית'‪ .‬וזהו ויהי אחרי מות אברהם ויברך כו'‪ .‬ועד"ז יאמר בשום לב אל מלת בנו שהיא מיותרת אך יאמר‬ ‫כי הנה דרך הקובר את אביו להצטער על כי סר צלו מעליו‪ .‬אך כשהוא צדיק אין פחד כי הלא בן הוא לה' כי הוא ית' יהיה לו לאב והוא לו ית' לבן‪.‬‬ ‫הצק‬ ‫אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫זי"ע‪ ,‬על מה שאמרו [במסכת שבת] (בדף קכז א)‬ ‫ובפרט דאז היה השכינה כנגדו גם כן‪ ,‬ולכך ראה‬ ‫גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה דכתיב‬ ‫בשכינה וראה בהם אם תוארם כתואר אלהים‪.‬‬ ‫אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך‪,‬‬ ‫וזה שכתוב שאחר שראה שלשה אנשים נצבים‬ ‫והקשה הרי"ף בעין יעקב מנלן שגדולה‪ ,‬שמא שניהם‬ ‫עליו אז וירא שנית בשכינה וירא במלאכים אם צלם‬ ‫שקולים הם‪ ,‬עיין שם תירוצואמק ‪.‬‬ ‫אלהים דומה זה לזה‪ ,‬וכיון שראה שדומה‪ ,‬אז וירץ‬ ‫ויש לומר דידוע שהנפטר מרבו אל יפטר ואחוריו‬ ‫לקראתם‪ ,‬כי באחד יעשה שניהם קבלת פני השכינה‬ ‫כלפי רבו אלא פניו כלפי רבו (יורה דעה סימן רמב)‪ ,‬לכן‬ ‫ומצות הכנסת אורחים עכ"ד ודפח"ח‪.‬‬ ‫המלאכים כשחזרו מאברהם הלכו אחורנית להיות‬ ‫הקב״ה היה יכול להשרות שכינתו אצל אברהם‬ ‫פניהם נגד השכינה שהיתה שם‪ .‬והנה אברהם כאשר‬ ‫כל היום‪ ,‬ואז לא הי' מטריח את עצמו באורחים‬ ‫ראה את האורחים הלך לקבל פניהם ובקש מאת ה'‬ ‫ועוד ראיתי בזה באיזה ספר ושכחתי שמוטלק ‪ ,‬על‬ ‫שימתין עד שיקבל האורחים‪ ,‬והנה כאשר עבר מאת‬ ‫פי פירוש רש"י כחום היום ‪ -‬הוציא הקב"ה חמה‬ ‫פני ה' היה לו לילך ופניו כלפי השכינה ולא כלפי‬ ‫מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪ ,‬והנה קשה‬ ‫האורחים‪ ,‬אך אין דרך ארץ לקבל פני האורחים כן‪.‬‬ ‫למה הוצרך הקב"ה לשנות הטבע בעבור זה הלא‬ ‫לכן הסיב פניו כלפי האורחים לקבלם בסבר פנים‬ ‫בלאו הכי היה יכול להשרות שכינתו אצל אברהם‬ ‫יפות‪ ,‬כמו שכתוב וירא וירץ לקראתם‪ ,‬לקראתם‬ ‫כל היום‪ ,‬ואז ממילא לא היה מטריח את עצמו‬ ‫משמע נגד פניהם‪ ,‬ורץ כדרכו כי אי אפשר לרוץ‬ ‫באורחים כי איך יעזוב השכינה וילך ויכניס אורחים‪,‬‬ ‫אחורנית‪ ,‬והסיב פניו מנגד פני השכינה והיה אחוריו‬ ‫אלא מדהוצרך הקב"ה לשנות טבע העולם ולהוציא‬ ‫נגד השכינה‪.‬‬ ‫חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪ ,‬שמע מינה‬ ‫דגם אם היה משרה שכינתו אצלו כל היום עדיין היה‬ ‫וזה שאמרו גדולה הכנסת אורחים מלהיות מקביל‬ ‫המצוה לעזוב השכינה ולהכניס האורחים‪ ,‬אם כן מזה‬ ‫פניו נגד השכינה‪ ,‬עכ"ד ודפח"ח‪.‬‬ ‫ידע אברהם ע"ה שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬חלק א ‪ -‬קונטרס עונג שבת סעיף כג)‬ ‫השכינה‪ ,‬וא"ש‪.‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬חלק א ‪ -‬קונטרס עונג שבת סעיף כג)‬ ‫ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת‬ ‫לושי ועשי עגות (בראשית יח‪ ,‬ו)‬ ‫אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא‬ ‫שרה שעיניה צרה באורחים היתה צריכה‬ ‫תעבור מעל עבדך (בראשית יח ג)‬ ‫להטות לקצה האחר להגיע לדרך הממוצע‬ ‫מנלן שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת‬ ‫אמרו חז״ל הוא אמר קמח והיא אמרה סולת‪ ,‬מכאן‬ ‫פני שכינה‪ ,‬שמא שניהם שקולים הם‬ ‫שאשה עיניה צרה באורחיםבמק ‪ ,‬כן מובא המאמר‬ ‫‪ ...‬הביא בשם ברכת יעקבמק בשם הגר"א מווילנא‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫טלק‪ .‬הובא בספר שם משמעון (לרבי אלטר שפירא מוויקנא וראב״ד טשערנאוויץ) י״ל תרס״ה‪ ,‬בשם ספר וויכוחא רבה מה שהביא זה‬ ‫כתירוצו של הגה״ק רבי יעקב שמשון משפיטיווקא זצ״ל למה שהקשה אותו הגאון הגדול הרב יחזקאל לנדא זצ״ל [בעל נודע ביהודה]‬ ‫מפראג זצ״ל‪[ .‬ומצינו לרבינו שמציין לס' ויכוחא רבה הנ"ל (בליקוטים בפרקי אבות אות י' ובקונטרס אחרון לח"ג אות ט"ו)‪ ,‬וכנראה ראה‬ ‫אותו רבינו בספר הנ"ל]‪.‬‬ ‫מק‪ .‬להג״ר יעקב קאפיל קרויס מפרעשבורג זצ״ל אב״ד אטש‪ .‬מח״ס מספד יהודה (הספד על מהרי״א אסאד זצ״ל)‪ ,‬עטרת יעקב‪ .‬פרשבורג‬ ‫תר״ל‪.‬‬ ‫ד״ז הובא בספר פנינים משלחן הגר״א בשם ספר ברכת יעקב כמקור מוסמך שהוא מהגר״א‪.‬‬ ‫אמק‪ .‬וכתב שם רבינו‪( :‬א"ה אני לא מצאתי שם לא הקושיא ולא התירוץ)‪.‬‬ ‫במק‪ .‬ז״ל הגמרא (בבא מציעא פז א)‪ :‬כתיב (בראשית יח‪ ,‬ו) קמח וכתיב סלת א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים [וברש״י‪ :‬היא‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫וצק‬ ‫אברהם ושרה היו דעתן חלוקה אם סוג הקמח‬ ‫הזה בהרבה ספרים‪ ,‬ונאמרו עליו כמה פירושים‪ ,‬ועיין‬ ‫אשר לפניהם די חשוב בשביל אורחים‬ ‫בספר זכרון אפרים‪ .‬גם עיין בבכור שור מסכת בבא‬ ‫מפורסם המאמר הוא אמר קמח והיא אמרה סולת‬ ‫מציעא (דף פז א)‪.‬‬ ‫מכאן שאשה עיניה צרה באורחין‪ ,‬והוא פלא‪ ,‬ועיין‬ ‫ובספר אחדגמק  ראיתי שפירש על פי הידוע דדרך‬ ‫בחלק הראשון בפרשת וירא מה שכתבתי שם בזה‪.‬‬ ‫הישר בכל ענינים הוא דרך הממוצע והוא הנקרא‬ ‫ולאחר זמן שמעתי לפרש כפשוטו‪ ,‬דאברהם אבינו‬ ‫נתיב הזהבדמק ‪.‬‬ ‫ע״ה אמר שהקמח הזה היא קמח (גראב‪ -‬מעהל) וצריך‬ ‫ועיין בפירוש הברטנורה במשנה (אבות ב א) רבי אומר‬ ‫קמח נאה ממנו לאורחים‪ ,‬והיא אמרה שהקמח הזה‬ ‫איזהו דרך ישרה שיבור לו האדםהמק ‪.‬‬ ‫היא סולת (פיינמעהל) ואין צריך קמח נאה ממנו‪ ,‬אם‬ ‫כן שמע מינה שאשה עיניה צרה באורחין ואתי שפיר‬ ‫אמנם‪ ,‬מי שנטה מדרך הישר והטוב ורוצה לשוב‪ ,‬לזה‬ ‫היטב ודו״ק‪.‬‬ ‫אין טוב שילך בדרך הממוצע כי אז בקל ישוב להרגלו‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬רות א א ‪ -‬מתחת לקו)‬ ‫שהורגל בו עד היום‪ ,‬רק צריך להטות לקצה האחר‬ ‫ואז יוכל לבא לדרך הממוצע‪ ,‬כמשל במקל שנעקם‪,‬‬ ‫שצריך לעקמו לצד שכנגדו ואז ישוב להיות ישר‪.‬‬ ‫קמח היא בלא לתיתה‪ ,‬וכוונתה הייתה‬ ‫והנה‪ ,‬אברהם אבינו ע״ה שהיה מעולם בעל גמילות‬ ‫למען יוכלו המלאכים לאכול בטהרה‬ ‫חסדים ומכניס אורחים הלך תמיד בדרך הממוצע‬ ‫במסכת בבא מציעא ((דף פז א) מהרי שלש סאים‬ ‫ולכן אמר קמח‪ ,‬אבל שרה [אמנו] ע״ה שמצד הטבע‬ ‫קמח סולת‪ ,‬הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן‬ ‫אשה עיניה צרה באורחים‪ ,‬היא לא היתה יכולה לילך‬ ‫שאשה עיניה צרה באורחין‪ .‬ומקשים העולם הלא‬ ‫בדרך ממוצע כי אז תשוב לטבעה‪ ,‬לכן אמרה סולת‬ ‫סולת משובח יותר מקמח‪ ,‬אם כן אדרבה עיניה‬ ‫ואחזה במדת הפזרנות‪ ,‬כדי שתוכל לבוא למדת‬ ‫יפה באורחין‪.‬‬ ‫הנדיבות שהיא הדרך הממוצע ודו״ק היטבומק ‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬וירא ‪ -‬ויאמר)‬ ‫ונראה לי על פי המבואר בפסחים (מ א) גבי מימרא‬ ‫זמק ‬ ‫דרבא מותר ללתות וכו' דקמח היינו בלא לתיתה‬ ‫ולא הוכשר לקבל טומאה‪ ,‬אבל סולת הוכשר על ידי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אמרה קמח והוא סולת] יותר מן האיש‪.‬‬ ‫גמק‪ .‬הערת הרה״ג ר׳ שלום נח ווייס שליט״א בעל בנין שלום‪ :‬בספה"ק אך פרי תבואה (ד"ה שלש סאים קמח) הביא פירוש זה בשם‬ ‫'שמעתי' לפרש‪ ,‬אמנם להלן בסוף פרשת ויקרא (ד"ה עוד י"ל) הביא שמעתי בשם הרב הצדיק רבי יעקב יצחק מלובלין זללה"ה‪ ,‬וע"ע‬ ‫בספה"ק דברי יואל (עמ' תכא) שג"כ כיוון מעצמו לפירוש זה‪ ,‬והוסיף לפרש בזה דברי הגמרא (מנחות פו ע"א) וסימנך עשירין מקמצין‬ ‫עיי"ש וינעם לך‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫והעיר ע״ז ידידינו הרב יונה צבי רוטנברג שליט״א מעיר לעיקוואוד ‪ :‬מן הראוי לציין כי כן הביא משמו של הרה"ק מלובלין‪ ,‬תלמידו הרה"ק‬ ‫רבי יחיאל איכל פיש זצ"ל מגיד משרים בק"ק מעליץ בספרו מגיד תהלות‪.‬‬ ‫דמק‪ .‬או שביל הזהב‪ .‬והוא עפ״י הרמב״ם הלכות דעות פרק א‪.‬‬ ‫המק‪ .‬וז״ל‪ :‬כשילך בכל המדות בדרך האמצעי ולא יטה לאחד משני הקצוות‪ .‬שאם הוא כילי ביותר‪ ,‬יש תפארת לו‪ ,‬שאוסף ממון הרבה‪ ,‬אבל‬ ‫אין בני אדם מפארין אותו במדה זו‪ .‬ואם הוא מפזר יותר מן הראוי‪ ,‬בני אדם המקבלים ממנו מפארים אותו‪ ,‬אבל אינו תפארת לעושיה ואינו‬ ‫נוח לו‪ ,‬שהוא בא לידי עניות בשביל כך‪ .‬אבל מדת הנדיבות שהיא אמצעית בין הכילות והפיזור‪ ,‬היא תפארת לעושיה‪ ,‬ששומר את ממונו‬ ‫ואינו מפזר יותר מן הראוי‪ .‬ותפארת לו מן האדם‪ ,‬שבני אדם מפארים אותו שנותן כמו שראוי לו ליתן‪ .‬וכן הדין בכל שאר המדות‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ומק‪ .‬ויצויין שבספר קול אריה עה"ת הביא כן בשם רבו של רבינו הגאון בעל קול אריה זצ"ל‪ .‬ועד״ז כתב הגאון ר׳ שמעון גרינפעלד זצ״ל‬ ‫אבד״ק סעמיהאלי בעל שו״ת מהרש״ג בספרו זהב שב״א על התורה‪.‬‬ ‫זמק‪ .‬שריית גרגירי התבואה במים לריכוך לפני טחינתם נקרא לתיתה‪.‬‬ ‫זצק‬ ‫אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫לתיתה וטמא‪ ,‬עיין שם‪ ,‬וזה שאמרו הוא אמר קמח‪,‬‬ ‫ויקח חמאה וחלב ובן הבקר‬ ‫למען יוכלו המלאכים לאכול בלי שום חשש טומאה‪,‬‬ ‫אשר עשה (בראשית יח‪ ,‬ח)‬ ‫אבל היא אמרה סולת שהוא מוכשר לקבל טומאה‬ ‫בהמה שנברא על ידי ספר יצירה‬ ‫כדי שלא יאכלו‪ ,‬ושרה באותו יום באמת פירסה‬ ‫לענין איסור בשר בחלב‬ ‫נדה כנודע‪ ,‬ושפיר למדו מכאן שהאשה עיניה צרה‬ ‫כתב בספר התורה והמצוה להגאון מלבי״ם ז״ל‬ ‫באורחין ודו"ק‪ ,‬עכ"ל תלמיד חביב הנ"לחמק ‪.‬‬ ‫(פרשת וירא) דבבשר בהמה שנוצרה על ידי ספר‬ ‫וזה תשובתי‪ :‬ומה שכתב באות ד' בגמרא דבבא‬ ‫יצירה (עיין סנהדרין ס״ז‪ :‬״עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו‬ ‫מציעא הוא אמר קמח וכו' בזה יפה כתב‪ ,‬אך כבר‬ ‫עגלא תילתא ואכלי ליה‪ ,‬וברש״י שם כתב ״עסקי בהלכות יצירה‬ ‫קדמו בזה רבינו הגאון הגדול רשכבה"ג מ' יוסף‬ ‫וממילא איברי להו ודו״ק‪ .‬אולי רצה ליישב דלא תיקשי מהא‬ ‫שאול נאטהאנזאהן זצ"ל בספרו "דברי שאול" חדושי‬ ‫דתנן (באבות א‪ ,‬יג) ודאשתמש בתגא חלף ‪ -‬כתב רש״י ודו״ק‪.‬‬ ‫אגדות במסכת בבא מציעא דף פ"ז בד"ה כתיב קמח‬ ‫ועיין תשובות חכם צבי סימן צ״ג) מותר לאכלו עם חלב‬ ‫וכתיב סולת וכו' ע"ש‪( .‬ובספר קטן נקרא "שביבי אש"‬ ‫ולא שייך גביה איסור בשר בחלב‪.‬‬ ‫דפוס דעעש תרס"ג‪ ,‬כתב גם כן כזאת בפרשת וירא עיין שם‪.‬‬ ‫ופירש בזה הפסוק ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר‬ ‫וג"כ לא ראה שכבר קדמו בזה בס' דברי שאול הנ"ל דפוס‬ ‫עשה‪ ,‬כלומר שעשה הוא עצמו על ידי ספר יצירה‪,‬‬ ‫לעמבערג תרל"ז)‪.‬‬ ‫ודפח״ח ש״יטמק ‪.‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬סוף חלק ג׳ ‪ -‬ליקוטים שונים‪/‬שפתי נבונים‬ ‫(אות א’ ‪ -‬אוב)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חמק‪ .‬״תלמידי הרבני החריף ובקי מהו׳ שמואל משה ראזענבערג נ״י מק״ק נאווא מעסטא (סלאוואקייא)״‪.‬‬ ‫טמק‪ .‬על הפסוק ויבא יוסף את דבתם רעה (בראשית לו ב)‪ ,‬שהיה מגיד לאביו שאוכלים אבר מן החי‪ ,‬ומזלזלים בבני השפחות לקרא אותם‬ ‫עבדים‪ ,‬והיו חשודים בעריות (בראשית רבה פד ז)‪.‬‬ ‫וכתב השל"ה (פרשת וישב)‪ ,‬ומקשים העולם‪ ,‬חלילה איך להאמין על שבטי י‪-‬ה לעשות מעשים כאלה‪ ,‬ואם לא עשו איך להאמין על יוסף‬ ‫שיוציא דבת שקר מפיו על אנשים גדולים כאלו‪ ,‬וכו' ושמעתי שנמצא בקובץ ישן‪ ,‬הענין היה‪ ,‬אברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק‪,‬‬ ‫ויצחק ליעקב‪ ,‬ויעקב מסר לבניו אשר הם היותר מיוחסים‪ ,‬כי אין מוסרין סתרי תורה כאלה אלא לצנועין ומיוחסי ישראל בכל דור ודור‪,‬‬ ‫על כן מסרו לבני הגבירה (בני לאה) ולא לבני השפחות‪ .‬והנה מצינו בגמרא (סנהדרין סה' ע"ב) דברא עגלא תלתא בכל ערב שבת על ידי‬ ‫עסק ספר יצירה בצירוף השמות‪ ,‬ובודאי זה הנברא על פי השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה‪ ,‬וניתר לאוכלו בעודו חי‪ ,‬וכך עשו‬ ‫השבטים‪ .‬ויוסף לא ידע והיה סבור שהוא הנולד מאב ואם‪ ,‬הביא דבה זו אל אביו שהם אוכלים אבר מן החי‪ ,‬והם כנים היו וכדין עשו‪ .‬עוד‬ ‫איתא בגמרא (סנהדרין שם)‪ ,‬רבא ברא גברא‪ ,‬שדריה לגבי ר' זירא כו'‪ ,‬ופרש"י על ידי שמות ספר יצירה‪ .‬והנה יש שמות שמצירופם נברא‬ ‫זכר‪ ,‬ויש שנברא נקיבה‪ .‬ואפשר שבראו השבטים בצירוף אותיות מספר יצירה‪ ,‬בראו נקיבה והיו מטיילין עמה‪ ,‬ויוסף לא ידע מזה והיה סובר‬ ‫שהיא נקיבה אשה מאב ואם‪ ,‬ובא והודיע לאביו שהם חשודים בעריות‪ .‬וכשעסקו השבטים בצירוף סודות אלו ורצו להתחבר אליהם בני‬ ‫השפחות‪ ,‬אמרו השבטים אתם בני השפחות‪ ,‬וכוונתם היתה לשם שמים‪ ,‬כי לא נמסרו אלו העניינים אלא למיוחסים שבדור הזה‪ .‬ויוסף‬ ‫לא ידע זה וסבר שהיו מזלזלים בכבוד אחיהם לקרא אותם עבדים‪ ,‬ובא והגיד לאביו‪ .‬הרי לך כי השבטים היו צדיקים‪ ,‬וגם יוסף הוא צדיק‬ ‫יסוד עולם‪ ,‬וצדק בכל דרכיו אלו אשר הגיד לאביו לשם שמים‪ .‬על כל זאת קראו הכתוב מביא דיבה רעה‪ ,‬משום שהיה לו לדרוש ולחקור‬ ‫ולשאול את פי השבטים מה כוונתם בדברים האלה‪ .‬צא ולמד מה הוא עונש של מביא דבה רעה ואין כוונתו לשם שמים רק להכעיס‪ ,‬בר‬ ‫מינן כמה גדול רעתו‪ ,‬קל וחומר וכל שכן המוציא דבה‪.‬‬ ‫ועיין בפתחי תשובה יורה דעה (סימן ס״ב) אחר שהביא דברי השל"ה‪ :‬ונראה דמ"מ אסור לאכלו (את הבהמה הנוצרה ע"י ספר יצירה)‬ ‫בלא שחיטה מדרבנן משום מראית עין‪ ,‬וע"ש‪. .‬‬ ‫[הערת ידיד הרה״ג ר׳ אליעזר אבראהאמאוויטש שליט״א‪ :‬ואולי משום כן כתיב והוא עומד עליהם‪ ,‬דהרי אסור לאכול בשר בחלב שקדים‬ ‫אלא אם מניח שקדים משום מראית העין‪ ,‬וכאן הלא יש לאסור לאכול הבשר הנ"ל בחלב משום מראית העין‪ ,‬לכך עמד אברהם עליהם‬ ‫שיבינו שהוא ברא את בן הבקר ומותר באכילה והוא ע"ד שכתב רבינו לקמן]‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫חצק‬ ‫ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל‬ ‫ויקח חמאה וחלב ובן הבקר‬ ‫להיות לשרה אורח כנשים (בראשית יח‪ ,‬יא)‬ ‫אשר עשה ויתן לפניהם והוא‬ ‫עומד עליהם (בראשית יח‪ ,‬ח)‬ ‫לעת זקנתה עזבה דרך הנשים והתחילה‬ ‫לגמול חסד בעין יפה‬ ‫נקטינן שאסור להעלות בשר וגבינה ביחד‬ ‫מדרבנן ואיך העלם אברהם אבינו?‬ ‫אמרתי מכבר וכמדומה לי ששמעתי כן גם בשם‬ ‫גדול אחד על דרך הלצה‪ ,‬דהיה קשה להמקרא מה‬ ‫ויש לדייק‪ ,‬דלפי סידור [הדברים] הוי לי׳ לומר ויתן‬ ‫שכתוב לעיל קמח סולת‪ ,‬ומשמע דאברהם אמר‬ ‫לפניהם ויאכלו‪ ,‬ואחר כך והוא עומד עליהם לשמשם‬ ‫קמח ושרה אמרה סולת‪ ,‬והלא (בבא מציעא פו א) דרך‬ ‫בעת האכילה כפירוש רש״י‪.‬‬ ‫האשה להיות עיניה צרה באורחין?‬ ‫ויש לומר משום דהעלה להם בשר וגבינה ביחד‬ ‫לזה אמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים‪ ,‬ועל כן‬ ‫כאמור ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ויתן לפניהם‪,‬‬ ‫לעת זקנתה כי קרבו ימיה למות‪ ,‬חדל להיות לשרה‬ ‫נק‬ ‫ולכאורה ‪ -‬הא אברהם קיים אפילו מצוה דרבנן‬ ‫אורח כנשים רצה לומר עזבה דרך הנשים והשתדלה‬ ‫ואיך עבר על איסור דרבנן דאסרי להעלות [בשר‬ ‫לגמול חסד עם האורחים‪ ,‬למען יהיה לה זכות לעולם‬ ‫וחלב] ביחד?‬ ‫הבאבנק ‪ ,‬וכמאמר חז״ל (כתובות סז ב) אורחא רחיקא‬ ‫ואולם‪ ,‬לפי מה שכתבו (חולין קד ב) דאיסור העלאה‬ ‫וזוודא קלילאגנק דנק ‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬וירא ‪ -‬וישכם אברהם)‬ ‫הוא רק מחמת גזירה משום אכילה‪ ,‬אם כן יש לומר‬ ‫דאם אדם אחד עומד אצלו ומשמרו שלא יאכל‬ ‫מותר‪ ,‬וכמו בגזירה דאין קורין לאור הנר בשבת‬ ‫ואנכי עפר ואפר (בראשית יח‪ ,‬כז)‬ ‫דחיישינן שמא יטה (שבת ב יב)‪ ,‬ואם אחד עומד‬ ‫הקב"ה להיותו חס על כבוד אברהם‪ ,‬אמר לו‬ ‫ומשמר מותר‪.‬‬ ‫שאני עושה עפר ואפר לענין יקר ורב החשיבות‬ ‫וזהו דברי הכתוב‪ ,‬דלפי שאמר ויקח חמאה וחלב ובן‬ ‫דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר‬ ‫הבקר ויתן לפניהם ביחד‪ ,‬לעומת זה אמר מיד והוא‬ ‫ואפר זכו בניו לשתי מצות לאפר פרה ולעפר סוטה‬ ‫עומד עליהם לשמרם שלא יאכלו ביחד‪ ,‬ויאכלו כל‬ ‫(סוטה יז א)‪.‬‬ ‫אחד בפני עצמו‪ ,‬ואתי שפיראנק ‪.‬‬ ‫(מספר לב ארי' חולין ק"ד ע"ב)‪.‬‬ ‫ובמדרש (בראשית רבה מט יא) איתא אמר הקב"ה‬ ‫אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך אני נותן לבניך ב'‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬ויצא ‪ -‬השמטה לפרשת וירא)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫נק‪ .‬אמר רב‪ ,‬קיים אברהם אבינו כל התורה כולה וכו'‪ .‬אמר רבא ואיתימא רב אשי‪ ,‬קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין וכו' (יומא‬ ‫כח ע"ב)‪.‬‬ ‫ועיין ב'דעת זקנים' לבעלי התוספות (בראשית יח‪ ,‬ח) ש'עירובי תבשילין' היינו תבשילין מעורבים וכלומר שלא היה אוכל בשר בחלב‪.‬‬ ‫והדבר תמוה‪ ,‬מה החידוש בזה שאברהם לא היה אוכל בשר בחלב‪ .‬ובשו"ת חתם סופר יו״ד (סי׳ עג) הביא ביאור נפלא שאמר בצעירותו‬ ‫לרבו הגאון מו"ה נתן אדלער כ"ץ זצ"ל וישרו הדברים בעיניו‪. .‬‬ ‫אנק‪ .‬ועיין בהגהות רעק"א (יו"ד סי' פ"ח) שכתב דלא מהני שמירה זו‪.‬‬ ‫בנק‪ .‬ובספר זכרון למשה‪ ,‬תולדות‪ ,‬זכרונות וכו׳ להגאון חתם סופר זצ״ל מאת הג״ר יוסף הכהן שווארץ זצ״ל בעל וילקט יוסף בעמוד ‪74‬‬ ‫שהביא מכתב זכרונות מאת אביו הגאון בעל בית נפתלי ובאות ב׳ כתב וז״ל‪ :‬שמעתי מאאמוה״ג זצ״ל [בעל קול אריה] בשם מורו החתם‬ ‫סופר זצ״ל שההספד שאמר אברהם אבינו ע״ה על שרה אמנו כתב במד״ת [תנחומא חיי שרה ד] הי׳ בקפיטל אשת חיל (במשלי) שהוא‬ ‫על סדר א׳ ב׳‪ ,‬ואות כ׳ הוא הפסוק כפה פרשה לעני שהיתה גומלת חסדים‪ ,‬וחדל להיות אורח כנשים‪ ,‬היינו להיות עיניה צרה באורחים‪,‬‬ ‫אלא אדרבה השתדלה להיות גומלת חסד עמהם‪ ,‬דהרי מבואר דאברהם אבינו אמר קמח והיא אמרה סולת‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫גנק‪ .‬פי׳ הדרך רחוקה והצידה מועטה‪ ,‬כלומר לא הכנתי מספיק צידה לדרך לעוה״ב‪.‬‬ ‫דנק‪ .‬מקור הדברים הוא בספר זרע ברך שני פרשת חיי שרה ד"ה ואברהם זקן עיי"ש‪.‬‬ ‫טצק‬ ‫אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫וזה שכתוב מי לך כל המחנה‪ ,‬מה תועלת לך כי תשים‬ ‫מצות בהם אפר פרה ועפר סוטה – כתב באוהל יעקב‬ ‫כל חשקך לצבור הון ולאסוף חיל בעדך ובעד בניך‪,‬‬ ‫להמגיד מדובנא ז"ל (בפרשת וירא)‪ ,‬כדי לקרב הדבר‬ ‫הלא תגיד לנו מי לך פה מכל אוהביך כשהגיע העת‬ ‫מעט אל הפשוט‪ ,‬איככה נמשך הצטוות ב' מצות‬ ‫כי חצבת לך פה קבר‪ ,‬הלא כולם יעזבוך וירחקו ממך‪,‬‬ ‫ֹאַמ ר‬ ‫אלו‪ ,‬מסבת מאמרו ע"ה ואנכי עפר ואפר‪ֹ ,‬נ ַ‬ ‫עוד מי לך פה חתן או בניך ובנותיך בתמיה‪ ,‬הלא כולם‬ ‫בזה על דרך [משל] אחד עשה משתה גדול והזמין‬ ‫יפנו אליך עורף ולמה הרגשת עליהם כל ימי חייך‪,‬‬ ‫קרואיו‪ ,‬והיה ביניהם איש ישר נקי וצדיק נשוא פנים‬ ‫ולא תרגיש על אוהביך הנאמנים מצות ומעשים‬ ‫אשר לו נאה לשבת בראש הקרואים‪ ,‬אבל מסבת‬ ‫טובים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לעולם‬ ‫היותו עניו מאד בחר לו מושב השפל והמורד‪ ,‬הבעל‬ ‫הבא‪ ,‬ודפח"ח דובב שפתי ישנים‪.‬‬ ‫הבית להיותו חפץ ביקרו‪ ,‬העלה על לבו להושיב‬ ‫(אותיות ‪ -‬חלק ב ‪ -‬אות מ‪-‬מי לך)‬ ‫אצלוהנק  כל החשובים‪ ,‬ובזאת הגביה השפל וקרנו‬ ‫הרים בכבוד‪ ,‬הוא הדבר באברהם אבינו ע"ה כי‬ ‫מפאת היותו שפל בעיניו בענוה צדק‪ ,‬אמר ואנכי‬ ‫ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא‬ ‫עפר ואפר‪ ,‬והקב"ה להיותו חס על כבוד הצדיק היקר‬ ‫ויתפלל בעדך וחיה (בראשית כ‪ ,‬ז)‬ ‫הזה‪ ,‬אמר חייך שאני עושה עפר ואפר לענין יקר ורב‬ ‫כיון דנביא הוא ויודע שהיא איילונית א״כ‬ ‫החשיבות וזהו חייך שאני נותן לבניך ב' מצות בהם‬ ‫לא הי׳ מקח טעות והרי היא אשת איש‬ ‫אפר פרה ועפר סוטה‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מס׳ סוטה ‪-‬דף יז א)‬ ‫בתוספות (יבמות ב ב) כתבו דאיילונית קדושי טעות‬ ‫הן ולא היתה אשת אחיו‪ ,‬ומבואר ביבמות (דף יב‬ ‫סוף ע"א) דהיינו דוקא בלא הכיר בה אבל הכיר בה‬ ‫ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך‬ ‫ונשאה כשהיא אילונית אין כאן קידושי טעות והרי‬ ‫פה חתן ובניך ובנתיך (בראשית יט‪ ,‬יב)‬ ‫היא אשתו‪.‬‬ ‫ג׳ אוהבים יש לאדם ‪ -‬ממון‪ ,‬אשה‪ ,‬ומעשים טובים‬ ‫וראיתי בזה בספר לחמי תודהזנק  פירש הפסוק‬ ‫איתא במסורה ג׳ פעמים מי לך‪( ,‬בראשית לג ח) מי לך‬ ‫שאמר לו הקב"ה לאבימלך ועתה השב אשת האיש‬ ‫כל המחנה הזה אשר פגשתי‪( ,‬ישעיה כב טז) מי לך פה‬ ‫כי נביא הוא‪ ,‬ובגמרא מכות (דף ח) מקשה אשת נביא‬ ‫כי חצבת לך פה קבר‪( ,‬בראשית יט יב) עוד מי לך פה חתן‬ ‫הוא דתהדר‪ ,‬דלאו נביא לא תהדר ‪ -‬בתמיה? ופירש‬ ‫ונק ‬ ‫ובניך ובנותיך‪ ,‬ופירש הגאון מו"ה משה פאללאק‬ ‫הוא ז"ל דאיתא ביבמות (דף סד ב) שרה אמנו אילונית‬ ‫ז"ל בספר וידבר משה‪ ,‬כי ידוע מפרקי דרבי אליעזר‬ ‫היתה שנאמר (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה‬ ‫(פרק לד) ג' אוהבים יש לו לאדם‪ ,‬ממונו‪ ,‬אשתו ובניו‪,‬‬ ‫ולד ‪ -‬אפילו בית ולד אין לה‪ ,‬ואם כן לכאורה קדושי‬ ‫מצות ומעשים טובים‪ .‬ובעודנו חי יחשוב לאוהביו‬ ‫טעות הן ואינה אשת איש כלל‪.‬‬ ‫הנאמנים ממונו ובניו‪ ,‬אך סוף דבר הכל נשמע כי כל‬ ‫לזה אמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ואם‬ ‫רעיו בגדו בו בבוא חליפתו‪ ,‬ממונו יעזבנו מיד‪ ,‬בניו‬ ‫כן ידע בה מקודם שהיא אילונית ובהכיר בה לא הוי‬ ‫הולכים עד קברו ואח"כ יפנו עורף‪ ,‬ולא נשאר לו בלתי‬ ‫קדושי טעות‪ ,‬ודפח"חחנק ‪.‬‬ ‫מצות ומעשים טובים שלו המה אוהביו הנאמנים‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב בהתהלכך תנחה אותך וכו'‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫הנק‪ .‬כוונתו אצל הצדיק [בתוך הפשוטים]‪.‬‬ ‫ונק‪ .‬אבד״ק באניהאד‪ ,‬תלמיד הכתב סופר ור׳ יהודה אסאד זצ״ל‪ .‬נלב״ע תרמ״ט‪.‬‬ ‫זנק‪ .‬להגאון ר׳ צבי הירש הלוי הורוויץ זצ״ל אב״ד פרנקפורט‪ ,‬בן הגאון בעל ההפלאה‪ ,‬י״ל אפענבאך תקע״ו‪. .‬‬ ‫חנק‪ .‬ובפניני קדם להגרי״מ שטרן שליט״א ראיתי שהביא דבר זה מספר אסיפת [ה]כהן (להגאון רבי משה ב"ר אהרן צבי הירש כ"ץ זצ"ל‪,‬‬ ‫חתן הגאון בעל תוספות יום טוב זצ"ל‪ ,‬אמשטרדם תצד) בשם הרבי ר׳ העשיל זצ״ל‪ .‬ועיין שם מה שכתב עוד לפי דבריו‪. .‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫ר‬ ‫והמוהל כהנים הם לפי שהם מקריבי הקרבן‪.‬‬ ‫(כעת יצא לאור ספר זכרון אפרים מאת הרב הה"ג מו"ה פישל‬ ‫סופר זצ"ל שהי' אבדק"ק שארוואר יע"א ומצאתי שכתב‬ ‫ונפקא מינא בין ב׳ הטעמים האלו הוא‪ ,‬דלטעם הא׳‬ ‫כן בפרשת וירא בשם ספר דרוש שמואל והלשון מגומגם‬ ‫אין צריך לעשות משתה ושמחה‪ ,‬אבל לטעם הב׳‬ ‫קצת ע"ש)‪.‬‬ ‫משום דהוי כקרבן‪ ,‬אם כן כמו בקרבן יש מצות עשה‬ ‫(אותיות ‪-‬מכתבים סי׳ י ‪ -‬קדושי טעות)‬ ‫[של] (שמות כט לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם‪,‬‬ ‫מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (פסחים נט‬ ‫ב)‪ ,‬הכי נמי בסנדק ומוהל דכהנים הם‪ ,‬צריכים לאכול‬ ‫וימל אברהם את יצחק בנו בן‬ ‫ולשתות ועל ידי זה הבעלים מתכפרים‪.‬‬ ‫שמנת ימים (בראשית כא‪ ,‬ד)‬ ‫והנה יש להוכיח דעל כרחך העיקר כטעם הב׳ דהוי‬ ‫טעמים לעשות משתה ושמחה ביום המילה‬ ‫כקרבן‪ ,‬דאי כטעם הא׳ כדי שיצא מהמזל ויכנס תחת‬ ‫השגחת השם ית״ש‪ ,‬אם כן קשה אמאי נמול יצחק‬ ‫איתא במדרש וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת‬ ‫אבינו לשמונה? הלא תיכף בעת שנולד כבר יצא‬ ‫ימים כאשר צוה אותו אלקים‪ ,‬מכאן אמרו חכמים‬ ‫מהמזל כדאיתא בשבת (דף קנו א) בפסוק ויוצא אותו‬ ‫שחייב אדם לעשות משתה ושמחה ביום שמל את‬ ‫החוצה שאמר אברהם נסתכלתי באצטגנינות שלי‬ ‫בנו‪[ .‬המדרש הזה שמעתי ממורי חמי הגאון הקדוש‬ ‫ואיני ראוי להוליד‪ .‬אמר ליה הקדוש ברוך הוא צא‬ ‫מו״ה עמרם בלום זצ״ל בעת היה פה על סעודת ברית‬ ‫מאצטגניניות שלך‪ .‬אם כן על פי המזל לא היה יצחק‬ ‫מילה אחת‪.‬טנק ]‬ ‫נולד כללאסק ‪ ,‬אם כן תיכף כשנולד נכנס תחת השגחת‬ ‫ונראה לענ״ד לפרש דהנה יש לנו ב׳ טעמים על מצות‬ ‫השי״ת‪ ,‬ואם כן למה נימול בשמיני?‬ ‫מילה ביום השמיני דוקא‪:‬‬ ‫אלא על כרחך דעיקר טעם מילה בח׳ משום דהוי‬ ‫א‪ .‬מה שכתוב בספר אפריוןסק (פרשת ויחי) בשם ספר‬ ‫כקרבן‪ ,‬ואם כן ממילא צריכים לעשות משתה‬ ‫שרביט הזהב כי השבעה כוכבי לכת משמשים כל‬ ‫ושמחה כנ״ל‪.‬‬ ‫אחד ביומו‪ ,‬ולכן צריכים להמתין עם התינוק שבעה‬ ‫וזה שכתוב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת‬ ‫ימים שישפיעו לו כל המזלות‪ ,‬ואחר כך ביום השמיני‬ ‫ימים דוקא‪ ,‬ומוכח דהעיקר כטעם הב׳ משום דהוי‬ ‫מלין אותו ומתישין כחו‪ ,‬שעל ידי זה יוצא מן המזל‬ ‫כקרבן‪ ,‬ואם כן צריך לאכול ולשתות כדי שיהיו‬ ‫ונכנס תחת השגחת השם יתברך‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים‪ ,‬ולכך ‪ -‬מכאן אמרו‬ ‫ב‪ .‬משום דמילה דומה לקרבן וכמו [ד]קרבן צריך‬ ‫חכמים שחייב אדם לעשות משתה ושמחה ביום‬ ‫שיהיה ז׳ ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה‬ ‫דמו‪ ,‬הכי נמי במילה‪ .‬ולכך איתא במדרש הסנדק‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫והעיר לי ידידינו הרב יונה צבי רוטנברג שליט״א מעיר לעיקוואוד‪ :‬כעין זה כתב הרה"ק בעל תולדות יעקב יוסף זצ"ל בספרו בן פורת יוסף‪.‬‬ ‫ובספר אסיפת כהן הנ"ל מוסיף שם לפרש עפי"ז האיך לא נאסרה שרה אעפ"י שאברהם הי' כהן האסור על השבוי'‪ ,‬כי נביא הוא וידע‬ ‫שהוא טהורה‪ .‬והרבה נביאים [הגאון החיד"א זצ"ל בספרו פני דוד‪ ,‬הרה"ק בעל בני יששכר זצ"ל בספרו אגרא דכלה ובספרו דברים נחמדים‬ ‫(כתובות פ"ב מ"ט)‪ ,‬ובספר חתם סופר (פ לך לך)‪ ,‬ובספר דברי שאול (השמטות לפ' וירא)‪ ,‬ובספה"ק חקל יצחק בשם הרה"ק בעל תולדות‬ ‫יעקב יוסף זצ"ל בספרו בן פורת יוסף] נתנבאו בסגנון אחד לפרש בזה מה שלא נאמר כי נביא הוא בראשונה כאשר נלקחה לבית פרעה‪,‬‬ ‫כי עדיין לא נתכהן אברהם בזמן ההוא‪.‬עכ״ל‪. .‬‬ ‫טנק‪ .‬ראיתי מובא שבילקוט (פ’ לך לך) אמרו‪ ,‬מכאן אתה למד שכל מי שהוא מגיש את בנו למילה כאלו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו ע”ג‬ ‫המזבח‪ .‬מכאן אמרו חייב אדם “לעשות משתה ושמחה” באותו היום שזכה למול את בנו ע”כ‪ .‬וכן מצאתי בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט)‪.‬‬ ‫סק‪ .‬להג״ר שלמה גאנצפריעד זצ״ל‪ .‬בעל קיצור שלחן ערוך ועוד‪.‬‬ ‫אסק‪ .‬ועיין מה שהבאנו לקמן בפרשת ויצא בפ׳ התחת אלקים אני מה שכתב רבינו בענין זה‪.‬‬ ‫אר‬ ‫אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫שמל את בנו וא״ש‪.‬‬ ‫וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מס׳ שבת דף קל א ‪ -‬איתא במדרשֿֿ)‬ ‫ויקח את שני נעריו אתו (בראשית כב‪ ,‬ג)‬ ‫ועיין עוד מה שהבאנו דברי רבינו בענין מילה‬ ‫בראשית שנות אאע״ה נתן מתג ורסן לכח‬ ‫בפניני ילקוט הגרשוני ‪ -‬פנינים לעת מצוא‬ ‫החומרי שבו וע״כ כל ימיו שוין לטובה‬ ‫‪...‬ונודע מה שכתוב בהקדמה לספר מנוחת אשר‬ ‫למַאשערבסק  זצ״ל שפירש‬ ‫בשם הגאון ר׳ מאיר ָָא ַ‬ ‫ויעש אברהם משתה גדול ביום‬ ‫הפסוק וישכם אברהם בבוקר‪ ,‬פירוש בראשית ימיו‬ ‫הגמל את יצחק (בראשית כא‪ ,‬ח)‬ ‫ובנערותו‪ ,‬ויחבוש את חמורו‪ ,‬נתן מתג ורסן לכח‬ ‫יצחק נסתלק בזמנו מדה כנגד מידה‬ ‫המתאוה והחומרי שבו‪ ,‬ועל ידי כן ויקח את שני נעריו‬ ‫שהיה הראשון להיות נימול בזמנו‬ ‫אתו‪ ,‬ר״ל לקח את שנות נעוריו עמו‪ ,‬כי כל ימיו היו‬ ‫והנה בספר תורה תמימה פרשת וירא הביא קושיא ‪-‬‬ ‫שוין לטובה‪ ,‬ולא היה צריך להתבייש ולהכלם בשנות‬ ‫למה לא נזכר שעשה אברהם סעודה ביום המולו את‬ ‫נעורים שלו‪ ,‬ודפח״ח [עיין שם עוד מה שכתב רבינו‬ ‫עצמו‪ ,‬ועיין שם מה שכתב בזה‪.‬‬ ‫בענין התשובה]‪.‬‬ ‫(אותיות ‪ -‬ח״ג בקונטרס אחרון ‪ -‬אות ד)‬ ‫ולפענ״ד יש לומר על פי מה שכתב המהרש״א ז״ל‬ ‫בחידושי אגדות (שבת קל א) אהא דאמר רבי יצחק‪:‬‬ ‫ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם‬ ‫עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי‬ ‫פה עם החמור (בראשית כב‪ ,‬ה)‬ ‫אליעזר‪ ,‬והיו מתים בזמנן‪ ,‬וכתב המהרש״א דהוא‬ ‫מדה כנגד מדה על שהיו מדקדקין לעשות כלי מילה‬ ‫כשראה אברהם כי הקב״ה אוהב‬ ‫שפלות לא לקח עמו נעריו‬ ‫אפילו בשבת כדי לקיים מצות מילה בזמנה‪ ,‬גם הם‬ ‫מתו בזמנם‪ ,‬ואף על פי שאין ראי׳ לדבר זכר לדבר‪,‬‬ ‫בספר תולדות שלמה (להגאון רבי שלמה קלוגר מבראד)‬ ‫יצחק היה הראשון שנמול לח׳ בזמנו‪ ,‬מת בזמנו‪,‬‬ ‫פירש בדרך צחות‪ ,‬דהנה רש״י כתב שלקח את‬ ‫אברהם שנמול שלא בזמנו‪ ,‬מת ה׳ שנים קודם זמנו‬ ‫ב׳ נעריו לפי שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך‬ ‫כדאמרינן פרק קמא דבבא בתרא וק״ל עכ״ל‪.‬‬ ‫בלא ב׳ אנשים ‪ -‬אך ביום השלישי וישא אברהם את‬ ‫עיניו וירא את המקום (ברוך הוא) מרחוק‪ ,‬שהשי״ת‬ ‫ובדברים אלו כבר יש לענ״ד די נתינת טעם על‬ ‫התרחק ממנו לפי שלקח עמו ב׳ אנשים ונהג עצמו‬ ‫מה שלא עשה אברהם סעודה ביום שמל עצמו‬ ‫בגדלות כאדם חשוב ‪ -‬וכראות אברהם אבינו ע״ה כי‬ ‫כמובן‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא אוהב רק שפלות ונמיכות רוח‪ ,‬על‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מס׳ שבת דף קל א ‪ -‬בתוספות)‬ ‫כן ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור‬ ‫וגו׳ ודפח״חגסק ‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬וירא ‪ -‬וישכם אברהם)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫בסק‪ .‬אב"ד בוקארעשט ומאטרסדארף‪ ,‬מגאוני הונגריה בדור‪ ,‬חותנו של הג״ר אשר אנשיל יונגרייז זצ״ל מטשענגער בעל 'מנוחת אשר'‪.‬‬ ‫נלב״ע תר״ב‪ .‬נדפס ממנו שלמא דר׳ מאיר‪.‬‬ ‫גסק‪ .‬וכן איתא בספר דברי מהרי״א להג״ר יהודה אסאד זצ״ל ומקורו מספר לקוטי שושנים לתלמידו רבי אברהם פריעדמאן זצ״ל ממיקאלא‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫בר‬ ‫– ואפילו באותם שהם מזרע אברהם] לא מוכח‬ ‫ויבן שם אברהם את־המזבח (בראשית כב‪ ,‬ט)‬ ‫דעשיו אינו בכלל זרע יצחק‪,‬דסק  עיין שם‪.‬‬ ‫ותירץ הגאון ישועות יעקב דעיקר זכות העקידה שאנו‬ ‫מן העקידה הבין אברהם ענין הקרבת הקרבנות‬ ‫מזכירין‪ ,‬הוא זכות אברהם אבינו שעקד את בנו‪ ,‬ולא‬ ‫ויפה ביאר בזה הגאון מדעעש ז"ל בספר מעגלי צדק‬ ‫זכות יצחק שפשט צווארו‪ ,‬ועיין באבן עזרא (פרשת‬ ‫על התורה פסוק "ויבן שם אברהם את המזבח"‬ ‫וירא) שהקשה באמת אמאי לא מזכירין זכות יצחק‬ ‫דתחלה אמר לו הקב"ה להקריב יצחק ואחר כך‬ ‫[אלא העקידה שעקד אברהם ליצחק]? והתירוץ לזה‬ ‫הקריב תמורו איל‪ ,‬ומשם הבין אברהם ענין הקרבת‬ ‫הוא‪ ,‬דאצל יצחק לא היה נסיון כל כך לפי שהוא צייר‬ ‫הקרבנות על גבי המזבח שהיה צריך להקריב אדם רק‬ ‫בשכלו כל פעם שקרא קריאת שמע למסור נפשו‬ ‫ה' בחסדו נתן תמורו נפש הבהמה‪ ,‬וזה שכתוב ויבן‬ ‫על קידוש שמו יתברך‪ ,‬וכמו שפירש בספר תולדות‬ ‫שם אברהם את המזבח ‪ -‬ויבן לשון הבנה‪ ,‬כי שם הבין‬ ‫אדם להגאון ר׳ זלמן מווילנא זצ״ל מאמר רבי עקיבא‬ ‫אברהם ענין המזבח ודפח"ח‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬קהלת ‪ -‬ד יז)‬ ‫לתלמידיו (ברכות סא ב) כל ימי הייתי מצטער על‬ ‫מקרא זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך‪ ,‬ועכשיו‬ ‫שבא לידי לא אקיימנו‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על‬ ‫המזבח ממעל לעצים (בראשית כב‪ ,‬ט)‬ ‫אבל אברהם אבינו מעולם לא צייר בשכלו לשחוט‬ ‫את בנו‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל (תענית ד א) אשר לא צויתי‬ ‫עיקר נסיון העקידה היה לאברהם ולא ליצחק‬ ‫ולא עלתה על לבי ‪ -‬זו עקידת יצחק‪ ,‬כנודע‪ ,‬ולכך‬ ‫מה שכתב המחבר באורח חיים (סימן תקצ״א) שיש‬ ‫עיקר הנסיון היה רק לאברהם‪ ,‬ואם כן כיון דעיקר‬ ‫לומר ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור והמדקדק לומר‬ ‫הזכות רק של אברהם‪ ,‬ולכך מזכירין רק זכותו‪.‬‬ ‫לזרע יעקב תזכור משנה ממטבע שטבעו חכמים‪ ,‬עיין‬ ‫ואם כן‪ ,‬כיון דעיקר הזכות רק של אברהם‪ ,‬ועשו‬ ‫שם‪ .‬ובמגן אברהם שם (סעיף קטן ז) הקשה דבמשנה‬ ‫לא הוה בכלל זרע אברהם‪ ,‬שפיר אין צריכים לומר‬ ‫נדרים (נדרים פרק ג משנה יא) הנודר מזרע אברהם כו׳‬ ‫לזרעו של יעקב‪ ,‬רק ועקידת יצחק לזרעו תזכור‪ ,‬עיין‬ ‫שאיני נהנה לזרע אברהם‪ ,‬אסור בישראל ומותר‬ ‫הסק ‬ ‫שם ודפח״ח‪.‬‬ ‫באומות העולם וברע״ב שם‪ :‬ואסור באומות העולם‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫דסק‪ .‬וז״ל המגן אברהם‪ :‬וצריך עיון דהא מילתא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שעשו לא יקרא על שמו‪ ,‬אבל נקרא על שם יצחק‪,‬‬ ‫והנודר מזרע יצחק אסור בעשו‪.‬‬ ‫הסק‪ .‬והערוני ידידי הרה״ג ר׳ יהושע אשר זעליג דעססער שליט״א (ראש מכון ארי׳ דבי עילאי) לשו״ת חתם סופר (או״ח סימן ר״ח) בתשובה‬ ‫ארוכה להגאון מהר״ץ חיות‪[ ,‬ובאמת גם רבינו הביא תשובה זו בספרו על סנהרין פט‪ ]:‬שבין שאר עניינים‪ ,‬דן בענין זה בארוכה (באופן‬ ‫אחר)‪ ,‬וז״ל‪ :‬ורגיל אני לומר משו"ה אמרינן ועקדת יצחק לזרעו תזכור ולא אמרינן עקידה שעקד אברהם כמו שאמר בתחלת הברכה שם‪.‬‬ ‫אך אאע"ה האמין תורה שבכתב‪ ,‬היינו מה ששמע מהקב"ה עצמו אבל יצחק מסר נפשו על מצות (נראה דצ"ל‪ :‬על מצות חכמים)‪ ,‬ויש‬ ‫להאריך ולהסביר הנסיון הגדול הלז‪ ,‬הנה אאע"ה וגם יצחק בנו חכמים גדולים היו‪ ,‬ויצחק לא ידע מאברהם אלא מעצמו השכיל כל מה‬ ‫שהשכיל אברהם מעצמו‪ ,‬וכן יעקב‪ ,‬והיינו דפירש"י [ויקרא כ"ו ‪ -‬מ"ב] וזכרתי את בריתי יעקב כל אחד כדאי לעצמו ולא צריך לאביו‪ ,‬והנה‬ ‫האנשים האלה השכילו ענין וסוד הקרבנות שהיו בונין מזבחות והקריבו קרבנות וידעו עד היכן הדבר מגיע ומה שאפשר להשכיל בו‪ ,‬כי‬ ‫אעפ"י שנתן הרמב"ם במורה טעמים להשקיט לב ההדיוטים‪ ,‬מ"מ בסוף הל' מעילה כתב שהוא חק וסוד שלא נגלה לנו‪ ,‬ומ"מ האבות שבנו‬ ‫מזבחות ידעו וכמ"ש רמב"ן פ' ויקרא [א' ‪ -‬ט'] והם ידעו והשכילו שאי אפשר בשום אופן בעולם כלל וכלל שירצה הי"ת בקרבן האדם‪,‬‬ ‫שאילו לא (היה) השכילו כן כבר היה אברהם מקריב ישמעאל בנו או אפילו יצחק‪ ,‬אלא שזה אי אפשר בשום אופן בעולם‪.:‬‬ ‫והנה כשאמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך והעלהו לי לעולה א"כ ע"כ יאמר שטעה בהשכלתו‪ ,‬ומכיון שטעה אפשר כי הכל טעות‬ ‫במה שהתקוטט עם אנשי דורו על האמונה‪ ,‬ולא יעלה על הדעת שמא אמר הקב"ה רק העלהו ולא להקריבו‪ ,‬אין דרכו של הקב"ה חלילה‬ ‫לדבר בלשון שיטעה בו הנביא‪ ,‬ואברהם הבין שלשון העלהו לעולה הוא לשון עולה ממש שהוא כליל לה'‪ ,‬ומ"מ בתום לבבו לא הרהר כלל‬ ‫אע"פ שהיה חוץ להיקש הסוד שהבין מן הקרבנות‪ .‬ואין מן התימה על אברהם ששמע מן הקב"ה עצמו‪ ,‬אבל מהתימה על יצחק שקיבל‬ ‫מאברהם מה שהוא נגד השכלתו ואי אפשר לשמוע כלל‪ ,‬מ"מ לא הרהר גם אחרי דברי חכמים ושמע ופשט צווארו‪ .‬והאמת בזה‪ ,‬שבוודאי‬ ‫היה יצחק עולה כולו כליל‪ ,‬כי בן אדם הנותן נפשו לשחיטה והקטרה בלי שום ציפוי שימלט נפשו ע"ד אליך ה' נפשי אשא‪ ,‬הרי נפשו כולו‬ ‫כליל לה' יתברך‪ ,‬ולא דמי לקרבן בהמה שצריך הפשט וניתוח וכליל לאישים ואז תעלה נפש הבהמה לריח ניחוח‪ ,‬אבל לא כן נפש האדם‬ ‫בחיים חיותו נדבק בהי"ת על ידי מחשבתו ובתנאי שיהיה מסירת נפש ממש‪ ,‬ואם כן היינו והעלהו לי לעולה והרי העלהו והיה עולה‪ .‬ואף‬ ‫גר‬ ‫אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫איך נטש את משכן קדשו ‪ -‬כי הלא לא עשה הוא‬ ‫והנה ראיה לזה דעשו לא הוי בכלל זרע אברהם‪ ,‬הוא‬ ‫יתברך עיקר רק מהאנשים‪ ,‬כי אוהל שיכן באדם‬ ‫ממה שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים‬ ‫בתוך כל אחד ואחד לא בעצים ובאבנים‪.‬‬ ‫(בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך‪ ,‬ועשו לא נשתעבד‬ ‫בגלות‪ ,‬רק אנחנו‪ ,‬אם כן מוכח דרק אנו חשובים זרע‬ ‫ועל כן בהעוותם נטש משכן שילה כי לא ממנו עשה‬ ‫אברהם ולא עשו‪ ,‬וזה שאנחנו אומרים זכור והבט‬ ‫עיקר‪ ,‬וכמו כן בירושלים לא מהעיר עשה עיקר כי‬ ‫לברית בין הבתרים‪ ,‬דממנו מוכח דרק ישראל בכלל‬ ‫אם מהאנשים‪ ,‬וכשהם נעדרי השלימות נטש העיר‪,‬‬ ‫וסק ‬ ‫זרע אברהם‪ ,‬וממילא ותראה לפניך עקידת יחיד‬ ‫עדי ישקיף וירא ממרום ויבנה כמו רמים מקדשו‬ ‫למען ישראל דייקא‪ ,‬ולא למען עשו‪ ,‬ודפח״ח ש״י‪.‬‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫(אות י’ ‪ -‬ירושלים)‬ ‫(אותיות ‪ -‬אות ע ‪ -‬עקידת יצחק)‬ ‫אשר יאמר היום בהר ה׳‬ ‫האם ירושלים או טבריה בטבורה של ארץ ישראל?‬ ‫יראה (בראשית כב‪ ,‬יד)‬ ‫כתב בהגהות מצפה איתןזסק  (מגילה דף ו) ולמה נקרא‬ ‫הקב״ה עשה העיקר מהאנשים לא מהעיר‪,‬‬ ‫שמה טבריה שיושבת על טבור ארץ ישראל‪ ,‬מכאן‬ ‫וכשהם חסרי שלימות נטש משכנו מהם‬ ‫קשה לי אמה שכתב תוספות (ראש השנה דף כ״ג ע"ב‬ ‫בגמרא ערכין (דף לב ב) אמר רב אשי דתרי ירושלים‬ ‫ד"ה כמה) דירושלים יושבת בטבור ארץ ישראל עכ"ל‪.‬‬ ‫הוו ביהודה‪ ,‬ועיין בתוספות ד״ה הכי נמי (ועיין בתשובות‬ ‫חתם סופר יו״ד סימן רל״ג ורל״ד דגם בזמן הזה ישיבת ירושלים‬ ‫וראיתי בספר ערוך לנר (ראש השנה דף הנ"ל ) שהקשה‬ ‫יש בה מצוה יותר מישיבת שארי ערי ארץ ישראל עיין שם‬ ‫גם כן קושיא הנ"ל על התוספות ורצה להגיה‬ ‫פלפול גדול בזה) וירושלים הוא מלה מורכבת מיראה‬ ‫בתוספות‪ ,‬אך הביא שהריטב"א (תענית דף י) החליט‬ ‫ושלום‪ ,‬דאברהם קרא אותה יראה כמו שכתוב‬ ‫גם כן דירושלים הוא באמצע ארץ ישראל וקשה‬ ‫[ויקרא אברהם שם המקום ההוא] ה׳ יראה‪ ,‬ומלכי‬ ‫עליו כנ"ל‪ ,‬ודוחק לומר דרבא שאמר שם שנקרא‬ ‫צדק קרא אותה שלם (בראשית יד יח) ‪ -‬וה׳ קרא אותה‬ ‫טבריה שטובה ראייתה חולק על רב ירמיה וסובר‬ ‫כמו שקראוה שניהם (עיין במדרש)‪.‬‬ ‫שלא היה בטיבורה של ארץ ישראל דהוי פלוגתא‬ ‫במציאות עכ"ל‪.‬‬ ‫ירֶאה שלימות‬ ‫והכוונה לענ״ד דהקדוש ברוך הוא הוא ֶ‬ ‫(אותיות ‪ -‬אות ס׳ וזה דבר השמיטה‪ -‬ירושלים‬ ‫יושביה וכשהם חסרי השלימות אזי מסלק שכינתו‬ ‫מביניהם ויטוש משכנו אוהל שיכן באדם‪ ,‬עיין‬ ‫בפירוש האלשיך (פרשת תרומה) שכתב וזה אחשוב‬ ‫בכוונת הפסוק (תהלים עח ס) ויטוש משכן שילה אוהל‬ ‫שיכן באדם‪ ,‬כלומר ויטוש משכן שילה‪ ,‬ואל תתמה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫על פי שזה דבר פשוט לכל מבין ומשכיל‪ ,‬מכל מקום העלים הקב"ה מחשבה זו מאברהם ויצחק אעפ"י שהיו חכמים גדולים מ"מ כתיב‬ ‫[משלי ב' ז'] יצפון לישרים תושי'‪ ,‬כי לולא שהעלים מהם סברא זו לא היה מסירת נפש שלימה כי ידע שלא ימות‪ ,‬על כן לא הבינו תוכן‬ ‫הדבר עד אחר מעשה‪.‬‬ ‫ועיין שם עוד שהאריך בענין נעשה ונשמע ומודעא רבה לאורייתא‪.‬‬ ‫ומסיים שם החת״ס‪ :‬בהא סלקינן‪ ,‬יצחק מסר נפשו על דברי חכמים במה שהוא חוץ לשכל ולא הרהר אחרי חכמים‪ ,‬משו"ה ועקידת יצחק תזכור‬ ‫להשומעים לתורה שבעל פה ואינם מהרהרים אחר דברי חכמים ותקנותיהם וגזירותיהם‪ ,‬אבל מי שאינו בכלל זה אין לו חלק בתפלה זו‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫וסק‪ .‬נוסח התפילה שאומרים בתפילת והוא רחום ביום ב׳ וה׳‪.‬‬ ‫זסק‪ .‬להג״ר אברהם משכיל לאיתן זצ״ל‪ .‬מו״ץ במינסק‪ .‬מח״ס משכיל לאיתן‪ ,‬מצפה איתן‪ ,‬אהבת איתן ועוד‪ .‬נלב״ע תר״ח‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫דר‬ ‫צורתא דשמעתתא‬ ‫גבר‪ ,‬אמר להם הקב"ה אתמול אכלתם בשר בחלב‬ ‫דהיינו חלב ואחר כך בשר משום דקיימא לן תתאי‬ ‫ויקח חמאה וחלב ובן הבקר‬ ‫גבר‪ ,‬והיום אתם רוצים לקבל התורה משום עילאה‬ ‫אשר עשה (בראשית יח ח)‬ ‫גבר‪ ,‬ואתם סותרים עצמיכם‪ ,‬לכן הניחו מזה ואתנה‬ ‫לכאורה קשה על המלאכים שאכלו בשר‬ ‫התורה לישראל ויגברו התחתונים את העליונים‪,‬‬ ‫וחלב דאסור משם דתתאה גבר‬ ‫עכ"ד קדשו‪.‬‬ ‫בספר הישר והטובחסק  (ח"ב דף מ' בלקוטים לשבועות)‬ ‫(והנה בילדותי שמעתי זה בשם הרב הקדוש מהו' צבי הירש‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ ,‬ואולי גם הגה"ק מליסקא זי"ע אמרו בשם הרה"ק‬ ‫הביא הרב המו"ל את הנשמע מפי קדשו של הגאון‬ ‫הנ"ל‪ ,‬והרב המו"ל ספר הישר והטוב לא כיון יפה בשמועתו)עק ‪.‬‬ ‫מהו' צבי הירש מליסקא זי"ע וז"ל‪ :‬במדרש יש‪,‬‬ ‫כשאמרו מלאכי השרת תנה הודך על השמים אמר‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬חלק א ‪ -‬קונטרס עונג שבת סעיף כד)‬ ‫להם הקב"ה אתמול אכלתם בשר בחלב והיום אתם‬ ‫רוצים לקבל התורה‪.‬‬ ‫וימל אברהם את יצחק בנו בן‬ ‫ויש לפרש דהנה מבואר בספר הרקנט"יטסק  הטעם‬ ‫שמונת ימים (בראשית כא ד)‬ ‫שמותר לאכול חלב ואחר כך בשר‪ ,‬ואסור לאכול‬ ‫בשר ואחר כך חלב‪ ,‬משום דחלב הוא רומז על בחינת‬ ‫אם טעם המצוה בטל ‪ -‬למה צריכים למול לשמונה‬ ‫חסד‪ ,‬ובשר רומז על בחינת דין‪ ,‬ואנן קיימא לן תתאה‬ ‫איתא במדרש רבה פרשת וירא‪ ,‬וימל אברהם את‬ ‫גבר‪ ,‬לכן אסור לאכול בשר ואחר כך חלב‪ ,‬כי הבשר‬ ‫יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים‪,‬‬ ‫דהוא בחינת דין יהיה בגוף האדם מתתאי‪ ,‬ולמעלה‬ ‫הדא הוא דכתיב (בראשית יז יב) ובן שמונת ימים ימול‬ ‫החלב שהוא בחינת חסד‪ ,‬ויגבור הדין ח"ו‪ ,‬אבל מותר‬ ‫לכם כל זכר לדורותיכם‪ .‬ופירש רש״י [על הפסוק]‬ ‫לאכול חלב ואחר כך בשר‪ ,‬שאז יהיה החלב מלמטה‬ ‫כאשר צוה אותו אלהים‪ ,‬והיכן צוה ‪ -‬ובן שמונת ימים‬ ‫והבשר מלמעלה‪ ,‬ויגברו החסדים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ימול לכם כל זכר לדורותיכם‪.‬‬ ‫והנה מצינו בדברי חז"ל (כתובות קד א) יהי רצון שיכופו‬ ‫נלע״ד פירוש לפירושו‪ ,‬דהנה איתא בריש פרק ר׳‬ ‫תחתונים את העליונים‪ ,‬והנה לכאורה באמת קשה על‬ ‫אליעזר דמילה (שבת קל א ) כל מצוה שקבלו עליהם‬ ‫המלאכים שאכלו בשר וחלב‪ ,‬אך יש לומר שאכלו‬ ‫בשמחה‪ ,‬עדיין עושים אותה בשמחה‪ ,‬כגון מילה‬ ‫חלב תחלה ואחר כך בשר‪ ,‬וכמו שנאמר בקרא‬ ‫דכתיב (תהלים קיט קסב) שש אנכי [על אמרתך כמוצא‬ ‫ויקח חמאה וחלב ואחר כך ובן הבקר אשר עשה‬ ‫שלל רב]‪ ,‬עדיין עושין אותה בשמחה‪ .‬וכתב בענף‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬אמנם הא ניחא אי אמרינן תתאה גבר‪ ,‬אבל אי‬ ‫יוסף שם בשם הגר״א ז״ל פירוש לשון ״עדיין״‪ ,‬יען‬ ‫אמרינן עילאה גבר‪ ,‬הקושיא במקומה עומדת למה‬ ‫כי כעת בטל הטעם כגון מילה דאיתא במסכת נדה‬ ‫אכלו חלב ואחר כך בשר והוי הבשר למעלה ויגברו‬ ‫(לא ב) מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה (פירש רש״י‬ ‫הדינים ח"ו‪ ,‬ולכך אתי שפיר המדרש כשאמרו‬ ‫ולא לז׳) שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצביםאעק ‪,‬‬ ‫מלאכי השרת תנה הודך על השמים‪ ,‬ורצו שיגברו‬ ‫אף שכעת אינה נטהרת לח׳ ימים‪ .‬והנה אביו ואמו‬ ‫עליונים על התחתונים משום דסבירא להו עילאה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חסק‪ .‬להרה״ק רבי צבי הירש מליסקא זצ״ל בעל אך פרי תבואה‪.‬‬ ‫טסק‪ .‬מראשוני המקובלים באיטליה‪ .‬מפורסם בחיבורו על התורה ע״ד הקבלה‪ .‬נלב״ע שנת ה׳ע‪.‬‬ ‫עק‪ .‬וכן איתא דבר זה בלקט אמרי קודש (בעלזא) בשם הגה״ק השר שלום מבעלזא זצ״ל‪ .‬וכן הובא בספר פרדס יוסף ועוד בשם היהודי‬ ‫הקדוש‪ ,‬ובספר לב אריה (נאוואמינסק) הובא בשם הרה"ק מקאצק‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫אעק‪ .‬פירוש רש״י שאסורים בתשמיש‪.‬‬ ‫הר‬ ‫אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה ‪ -‬רשב״י לשיטתו‬ ‫עצבים‪ ,‬עם כל זה הם שמחים במצוה אף היום‪,‬‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫ובגליון העין יעקב שלי (בנדה שם) כתבתי בזה הלשון‪:‬‬ ‫ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה‪ .‬צריך ביאור‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬לכאורה קשה‪ ,‬לדידן דאינה נטהרת לח׳ ימים‪,‬‬ ‫למה שאלו זה את ר׳ שמעון בן יוחאי דוקאדעק ‪.‬‬ ‫אם כן לא יהיה מילה לשמונה? אבל באמת אנן לא‬ ‫דרשינן טעמא דקראבעק ‪ ,‬וצריך למול לקיים מצות‬ ‫ונלע״ד דהנה איתא בנדרים (י ב) תניא ר׳ שמעון אומר‬ ‫התורה בדרך חק וגזירת הכתוב בלי טעם (וכן כתב‬ ‫מנין שלא יאמר אדם לה׳ עולה לה׳ מנחה כו׳ אלא‬ ‫בענף יוסף לנדה שם)‪.‬‬ ‫עולה לה׳ מנחה לה׳ כו׳ תלמוד לומר (ויקרא א ב) קרבן‬ ‫לה׳‪ .‬והטעם‪ ,‬כתב בשל״ה דחיישינן שמא ימות מיד‬ ‫והנה כתב בספר תפארת יהונתןגעק  פרשת וירא‬ ‫לאחר שיאמר לה׳‪ ,‬ונמצא מוציא שם שמים לבטלה‪.‬‬ ‫בפסוק (בראשית כא ד) וימל אברהם את יצחק בנו‬ ‫בן שמונת ימים‪ ,‬כי אמרו חז״ל (בבא בתרא טז ב) בת‬ ‫ולפי זה‪ ,‬אם חייש ר׳ שמעון למיתה בזמן מועט כזו‪,‬‬ ‫היה לו לאברהם אבינו ובכל שמה‪ ,‬ולא נזכר בתורה‬ ‫כל שכן למיתה דלזמן מרובה עד ח׳ ימים וודאי‬ ‫לידתה‪ ,‬אבל נראה דנולדה תאומה עם יצחק‪ .‬והנה‬ ‫חייש‪ ,‬אם כן לשיטתו דוקא הקשו‪ ,‬מפני מה אמרה‬ ‫אמרו חז״ל (נדה לא ב) דלכך נימול הבן לשמונה כדי‬ ‫תורה מילה לשמונה‪ ,‬הוי ליה למול תיכף כשנולד‪,‬‬ ‫שלא תהא האם עוד טמאה לידה ויהיו האב והאם‬ ‫משום שמא ימות התינוק או האב‪ ,‬ולא יוכל לקיים‬ ‫גם כן שמחים‪ ,‬וזה לא שייך כאן‪ ,‬כי שרה היתה‬ ‫מצות מילה אחר כך‪ ,‬וא״ש‪ ,‬עכ״ל שם‪.‬‬ ‫טמאה לידה י״ד ימים מחמת לידת הנקיבה שנולדה‬ ‫[עיין שם עוד מה שכתב רבינו בזה]‪.‬‬ ‫עמו‪ ,‬ואשמעינן דמכל מקום מל אותו לשמונה ימים‪,‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬חלק א ‪ -‬קונטרס עונג שבת סעיף ב)‬ ‫מחמת כאשר צוה אותו אלהים‪ ,‬עכד״ה‪ .‬והיינו‬ ‫דקשיא ליה להמדרש והיכן צוה דגם בכהאי גוונא‬ ‫צריך למול לשמונה? ועל זה אמר הדא דכתיב ובן‬ ‫וימל אברהם את יצחק בנו‪ ...‬כאשר‬ ‫שמונת ימים ימול לכל כל זכר ״לדורותיכם״‪ ,‬כלומר‬ ‫צוה אותו אלהים (בראשית כא‪ ,‬ד)‬ ‫מדאמר רחמנא שצריך למול כל זכר לשמונה‬ ‫אמאי נשים פטורות במצות עשה שהזמן גרמא‬ ‫לדורות עולם‪ ,‬ואף על גב דכעת כבר בטל הטעם‬ ‫דשלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים‪ ,‬דהא‬ ‫[למולו מנלן דכתיב (בראשית כא‪ ,‬ד) וימל אברהם את יצחק‬ ‫עכשיו אינה נטהרת לח׳ ימים‪ ,‬אם כן שמע מינה דאין‬ ‫בנו‪ .‬והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה‬ ‫טעם זה העיקר כי אם רמז בעלמא‪ ,‬והעיקר דצריך‬ ‫דכתיב (בראשית יז‪ ,‬י) המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה‬ ‫לקיים בדרך צווי וחק‪.‬‬ ‫בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב (בראשית יז‪ ,‬יד)‬ ‫וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה איהי מנלן‬ ‫וזה שאמרו‪ ,‬והיכן צוה דצריך למול לשמונה אף דלא‬ ‫דלא מיחייבא דכתיב (בראשית כא‪ ,‬ד) כאשר צוה אותו אלהים‬ ‫שייך הטעם‪ ,‬שנאמר ובן שמונת ימים ימול לכם כל‬ ‫אותו ולא אותה (קידושין כט א)]‪.‬‬ ‫זכר ״לדורותיכם״‪ ,‬דהיינו אף בדורות שלא יהיה שייך‬ ‫הטעם כנ״ל‪ ,‬וא״ש ודו״ק‪.‬‬ ‫איתא בילקוט שמעוני בשם הילמדנו‪ ,‬למה נשתתפו הנשים‬ ‫עם הקטנים והעבדים לענין המצות (פירש זית רענן לענין מצות‬ ‫עשה שהזמן גרמא) לפי שאין להם אלא לב אחד שנאמר‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫בעק‪ .‬זה פלוגתא בין ר׳ יהודה ור׳ שמעון במסכת בבא מציעא קטו א‪ ,‬ובסנהדרין כ״א א‪.‬‬ ‫געק‪ .‬להגר״י אייבשיץ זצ״ל‪.‬‬ ‫דעק‪ .‬והעיר רבינו‪ :‬ומה שכתב בהגהות מהר״ץ חיות ז״ל לשם דר׳ מאיר הוא דאמר טעם מילה לשמונה ‪ -‬בלי עיון כתב כן‪ ,‬כי מפורש‬ ‫בגמרא דשאלו זה את ר׳ שמעון בן יוחאי‪ ,‬והוא השיב הטעם שלא יהיו כולם שמחים וכו׳ עיין שם‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫ור‬ ‫אות כ"ד) וכן כתב גם בספר שדי חמד (חלק דברי חכמים סי'‬ ‫(שמואל א א‪ ,‬יג) וחנה היא מדברת על לבה (פירש זית רענן‪ ,‬לב‬ ‫נ"ג) בשם נחלת בנימין עיין שם‪ ,‬אם כן שפיר אצטריך קרא‬ ‫אחד‪ ,‬שאין יצר טוב שולט בהם כל כך)‪ ,‬ואם כן מצות עשה שאינו‬ ‫יתירה לפטור נשים ממצות אלו גם לעתיד‪ ,‬וא"ש בעזהי"ת‬ ‫נוהג לעולם קרוב הוא שלא תעשה לפיכך פטרה הכתוב‪.‬‬ ‫(תנך ‪ -‬סוף עזרא ‪ -‬שמואל א' השמטה)‬ ‫והנה אף כי קיימא לן כר׳ יהודה דלא דרשינן טעמא דקרא‬ ‫מפני מה פטרה תורה הנשים ממצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬ ‫מכל מקום להחמיר לכולי עלמא דרשינן טעמא דקרא‪,‬‬ ‫וכמו שכתב בתשובות חתם סופר (חלק יו"ד סי' רנ"ד בד"ה‬ ‫ונ"ל) עיי"ש‪.‬‬ ‫ואם כן כשיוצא לנו על פי הנ"ל לחייב נשים במצות עשה‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬בכהאי גוונא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬מעתה‬ ‫אומר אני הרי כל הטעם דנשים פטורות ממצות עשה‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬הוא רק לפי שאין להם אלא לב אחד דהיינו‬ ‫שהיצר הרע שולט בהם יותר מן היצר טוב‪ ,‬ומעתה לעתיד‬ ‫לבא כאשר יתבטל היצר הרע ולא יהיה לו שליטה בשום‬ ‫אדם כדאיתא בסוכה (נ"ב א) לעתיד לבא מביאו הקב"ה‬ ‫ליצר הרע ושוחטו וכו'העק ‪ ,‬אם כן ודאי שיהיו גם נשים‬ ‫חייבות במצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬דאז יהיו שוין לגמרי‬ ‫בכל ענין כאנשים מאחר דאין יצר הרע שולט בעולם כלל‪.‬‬ ‫ומיושב בזה קושית התוספות (קידושין כ"ט ע"א) למה לי קרא‬ ‫דאותו ולא אותה לפטור נשים ממילת בניהם‪ ,‬תיפוק ליה‬ ‫דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דאין מלין אלא ביום? וגם‬ ‫קושית התוספות (שם לו א) במשנה הסמיכות והתנופות‬ ‫וההגשות והמליקות וכו' נוהגים באנשים ולא בנשים והקשו‬ ‫תוספות אמאי אצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים‪ ,‬תיפוק‬ ‫ליה דכולהו מצות עשה שהזמן גרמא הוו‪ ,‬שהרי אינן‬ ‫נוהגות אלא ביום כדכתיב (ויקרא ז לח) ביום צותו להקריב‬ ‫את קרבניהם עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי זה ניחא‪ ,‬דהא צריך קרא על לעתיד לבא שאז יהיו‬ ‫נשים חייבות במצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬דהא התורה‬ ‫נצחית‪ .‬ואף למאן דאמר (נדה סא ב) מצות בטלות לעתיד‬ ‫לבא‪ ,‬היינו דוקא הלאוין אבל העשין אינם בטלים עולמית‬ ‫כמו שכתב הנועם מגדים מובא בתל תלפיות (מחברת וי"ו‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫העק‪ .‬והוסיף רבינו‪ :‬ועיי' ברש"י שם ד"ה וספדה הארץ שכתב‪ ,‬ועוד שאין יצה"ר שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן ולקמן אמר‬ ‫שהקב"ה שוחטו כו' עכ"ל‪. .‬‬