פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny — וירא (2026-10-26)

בעזהשי״ת
פניני התורה
ספר
ליקוטי פנינים מתוך הקובץ הגדול והנפלא
של הגאון הגדול המפורסם
זצוק״ל רבי גרשון שטערן
אבד״ק מ׳ לודאש
תלמידם של בעל מהר״ם שיק ,חתן סופר ,וקול ארי׳ זי״ע
וחתן בעל בית שערים זי״ע
בעהמ״ח ספרי ילקוט הגרשוני י״ב חלקים ועוד
נלקטו ,נערכו ,ונסדרו בס״ד ע״י
חיים יוסף בערנאטה
ברוקלין נ.י.
שנת תשפ״ז לפ״ק
פרשת וירא
ואוצרך הטוב לנו תפתח...
לכל שוחרי תורה וחובבי
תורת מרן המחבר זצ"ú
הננו מודיעים
מתוך חדוה כי
תלי"ת העבודה
מתקדמת בעריכת
הסדרה הנפלאה
של שלשת ספרי
פניני
יúúקוט
קוט
הגרשוני
ומצפים
להוציאם לאור
ממש בקרב הימים
בעזהשי״ת
המעוניין להנציח את זכר יקיריו
או לתרום לזכות לברכה וישועה יפנה אל המו״ל
PnineiYalkutHagershuni@gmail.com 347.224.1477
גצק אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני
פרשת וירא
הקב"ה חפץ שהמילה יהיה נעשה
על ידי מעשה ידי צדיקים וירא אליו ה׳ באלני ממרא (בראשית יח ,א)
בקונטרס אחרון (לחלק ראשון מאגדות הש״ס-אות ט) אברהם היה מסתפק איזה ברכה לברך על מצות מילה
הבאתי תירוצים לקושיית העולם :למה לא מל
פירש רש״י הוא שנתן לו עצה על המילה.
אברהם אבינו ע"ה עד שנצטווה הא קיים כל התורה
כולה בלא ציווי יעויין שםגלק . מה ששאל אברהם אבינו עצה על זה עיין בשל״ה
הקדוש בחלק תורה שבכתב.
וכעת ראיתי מובא בשם קדושת לוי זצ"ל דכבר
הקשה המין ,אם הקב"ה אינו חפץ בערלה למה ובמקום אחראלק ראיתי שנסתפק אברהם אבינו אם
אינו נולד האדם מהול? ואמנם התירוץ בזה על פי לברך למול או על המילה (בעל ולא בלמ״ד) [על פי
דברי חכז"ל (כתובות ה א) גדולים מעשה צדיקים יותר המובא בשו״ע יורה דעה סעי׳ א :המל מברך אשר
ממעשה שמים וארץ היינו ממעשה ידי יוצר [שמים קדשנו במצותיו וצונו על המילה ובסעי׳ ב :אם אבי
וארץ] ,ואם כן מהאי טעמא חפץ הקב"ה שהמילה הבן הוא מוהל בעצמו מברך למול את הבן] בלק .
יהיה נעשה על ידינו מעשה ידי צדיקים. (תנ״ך -פרשת לך לך -וירא)
והנה זה רק חבה יתירה נודעת לנו .אבל איך יאמר
האדם מעצמו מעשיו חשובין יותר מן מעשי ידי יוצר,
ולכן לא היה אברהם אבינו יכול למול את עצמו עד
שנצטווה ,ודפח"חדלק .
(אגדות הש״ס -סוף מסכת עבודה זרה)
מאורות הילקוט
אלק .הובא רעיון זה בטעמי המנהגים ובפרדס יוסף ועיי״ש שהאריך בפלפול ,ובעוד ספרים.
בלק .והעירוני ידידי הרה״ג ר׳ משה אסטרייכער שליט״א מח״ס שו״ת הלכה למשה ,וז״ל :ולא כתב פירוש הדברים מהו החילוק בין אם
אומרים למול או על המילה ,אלא שמשמע מדבריו שהחילוק הוא שאם המצוה הוא עליו בעצמו דהיינו שהוא בעצמו עושה המצוה ולא ע״י
שליח ,שצריכים לברך למול ,ואם הוא עושה המצוה ע״י שליח שמברכים על המילה .וע״ז מצאתי כתוב בערוגת הבושם (פרשת בלק ד״ה וירא
בלק) פירוש יפה ע״ז וז״ל :ברש״י הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו ,וכבר הקשו מה שהוצרך אברהם לעצה על המילה. .
והנה במילה יש ב׳ טעמים ,להתיש כח התאוה ,וכן אות ברית בין השי״ת לבני ישראל .ונפקא מינה בין הטעמים דלטעם הא׳ המצוה נגמרת
מיד ,ולטעם הב׳ היא מצוה נמשכת כל ימי חייו ,וכדאמרינן ״כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים״ ונפקא מינה לענין
ברכת המצוה ,דמהאי טעמא אין מברכין למול דעדיין לא נשלם המצוה אלא מברכין על המילה .והנה אברהם אבינו ע״ה לרוב ענוותנותו
לא עלה על דעתו שיהיה לאות ברית בינו לבין השי״ת ,וחשב לברך למול ,וממרא נתן לו עצה "על המילה" ,עיין שם ,ודפח״ח .עכ״ל.
ובמהר״ם שיק על התורה כתב לבאר הספק אם מה שאאע״ה לא היה יכול למול עצמו ,והקב״ה היה צריך לעוזרו ,וכמו שדרשו על הפסוק
וכרות עמו הברית ,מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא אוחז בו .אם ע״י זה נעשה הקב״ה כשלוחו או לאו ,ואם אינו שלוחו ונחשב כמל את
עצמו אז הוי הברכה למול ,ואי הוי כשלוחו הוא על המילה .ועיין גם בקדושת יו״ט ביאור נאה בנוסח הברכה בדרך פלפול עפי״ד הפרשת
דרכים אי היה לאברהם אבינו דין ישראל או בו נח עיי״ש במתק לשונו.
גלק .עיין שם שהביא תירוץ הישועות יעקב על התורה (פרשת לך לך) ע״ש ,ואח״כ כתב וז״ל :ולפענ״ד יש לומר ע״פ מ״ש אדמו״ר הגאון
בתשובות מהר״ם שיק (חיו״ד סימן רמא ֿבֿד״ה ועוד אני אומר) בשם מרן חתם סופר ז״ל דהא דאנו רואים דוולדות הנימולים בעזהי״ת חיים
וקיימים ואפי׳ מיעוטא דמיעוטא אין המילה מזקת להם ,ומאי דאמרו חז״ל בגיטין (נ״ז ע״ב) כי עליך הורגנו כל היום דקאי על מצות מילה,
היינו ע״פ הטבע אבל זכות מצות מילה מגינה ומצלת ,ומיישב בזה קושית הש״ך (סימן רס״א על הרמ״א דסובר מל בתוך ח׳ דיצא ,א״כ
אמאי מילה דוחה שבת ,נימא דנימול אותו מערב שבת ,כמ"ש במנחות דף ע"ב דבנקצר ביום כשר ולא דחי שבת? אלא אם מל יום ח׳ אז
קיים המצוה במה שמל מקודם כדי שיחול לאח״ז דזמן ממילא קאתי ,וא״כ כיון שהמילה היא סכנה אלא שהמצוה היא מגנת ,אם כן אין
רשאין למול בערב שבת דמביא התינוק לידי סכנה ,דאז עדיין אינו מצוה שיגן עליו ע״כ דפח״ח ,ואם כן אומר אני הוא הדיֿןֿ באברהם ,דעד
שלא נצטוה על המילה לא שייך לומר מצוה מגינא ומצלא ,אם כן לא הי׳ רשאי למול כיון דהמילה היא סכנה ,ואברהם אבינו ע״ה שקיים
כל התורה עד שלא נתנה ,קיים גם מה שכתוב התורא וחי בהם וכו׳ כנלע״ד נכון ב״ה.
דלק .ועד״ז כתב הגאון ר׳ שמעון גרינפעלד זצ״ל אבד״ק סעמיהאלי בעל שו״ת מהרש״ג בספרו זהב שב״א על התורה.
פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה דצק
לכן כשראה אברהם אורחים באים ,אז רגליו רצו
והוא ישב פתח האהל כחם
מעצמן בגודל חשק להכניסם לביתו ולא היה יכול
היום (בראשית יח ,א)
לעמוד לפני ה' ,לזה אמר אל נא תעבור מעל עבדך,
ומזה למדו חז"ל גדולה הכנסת אורחים וכו' דאי אברהם היה מפרסם אלקותו ית׳ כדרך שעושה החמה
לא כן לא היה אברהם הולך מעל ה' .וזה שכתב
להודיע לעוברים ושבים אמונת האמת באל אחד
וירא וירץ לקראתם פירש רש"י וירא לשון הבנה
מיוחד ,ועשה אותה פעולה -כחום היום -כמו
שאברהם עצמו הבין בשכלו מאבריו שמצוה זו ראוי
שעושה חום היום ,היינו גלגל החמה שמפרסם
זלק
לעשות וק"ל.
מציאותו ית׳ בעולם ,כך היה עושה אברהם בשבתו
וכבר הבאתי זה בקיצור בספרי ילקוט הגרשוני פרשת פתח האהל ,והבן( .מספר קול אומר קרא ).
הלק ולק
וירא ,ועוד ציינתי שם לעיין בזה בספר אמרי שפר (תנ״ך -וירא -והוא)
להגאון ר' שלמה קלוגער ז"ל ,שכתב על המדרש
וירא וירץ לקראתם וירא בשכינה וירא במלאכים.
וירא וירץ לקראתם (בראשית יח ב)
ויש לומר הכוונה על פי מה שכתבתי במקום אחר
כל אבריו רצו מעצמן לקיים כל מ״ע השייך לאותו
הטעם דאמרו חז"ל (שבת קכז א) גדולה הכנסת אבר וגידיו וכל מצות ל״ת השייך לאותו גיד
אורחים יותר מקבלת פני השכינה ,משום דבאורחים
כיון שיש להם צלם אלהים לכך הוי זה גם כן כקבלת ...הביא בשם המפרשים על הקושיא ,בשלמא אנחנו
פני השכינה ,לכך הוי חדא דאית ביה תרתי קבלת פני למדנו זאת מאברהם ,אבל אברהם עצמו מנין ידע
השכינה וגם מצות הכנסת אורחים. זאת לאמר לה' שימתין עד שיכניס האורחים לביתו.
אברהם ע"ה היה יכול לראות ולהבין אמנם ידוע דגופו של אברהם אבינו ע"ה נזדכך ונטהר
מי שיש לו צלם אלהים מאוד וכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו רצו מעצמן
אך לפי זה תינח באורח שיש לו צלם אלהים ,אבל לקיים כל מצות עשה השייך לאותו אבר וכל מצות
אדם רשע שסר צלו מעליוחלק וכו' לא שייך טעם זה, לא תעשה השייך לאותו גיד( ,וכמו שמצינו ביעקב
אך אנו אין בקיאין להבין מי שיש לו צלם אלהים או כשהיתה רבקה עוברת על פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות היה
לא ,אבל אברהם ע"ה אם היה יכול לראות בשכינה יעקב מפרכס לצאת וכו' [כדאיתא] ברש"י פרשת תולדות).
מכל שכן שהיה יכול להבין מי שיש לו צלם אלהים,
מאורות הילקוט
הלק .מחברו הג״ר יוסף חיים בן יצחק זליג קרא (קארו) אב״ד בוולאצלאוועק .נדפס בווארשא ופיעטרקוב תרכ"ו-תרמ"ח.
ולק .ועיין מה שכתב האלשיך הק׳ [הובא בספר בית פרץ] בספרו רוממות א-ל על תהלים (פט א) על מאמר רז״ל (בבא בתרא טז ב) מרגליות
טובה היה בצוארו של אברהם ,כל חולה שהיה רואה אותו היה מתרפא .והיינו שהיה אברהם קורא בגרון ובצווארו שיש אלהים בישראל,
והיה מפרסם אלקותו בכל העולם ,כמו שכתוב (בראשית יג ד) ויקרא שם אברם בשם ה׳ ,ואמרו רז״ל (סוטה י א) אל תקרי ויקרא אלא
ויקריא ,שהכריז והודיע בכל העולם ,וזהו שאמר מרגליות טובה היה תלוי בצווארו של אברהם ,היינו שהיה מכריז בצווארו ,והודיע שיש
אלקים שברא כל העולם ,וכל חולה באמונת השי״ת הרואה את אברהם ,היה מתרפא ברפואת הנפש ,כמו שכתוב (בראשית יב ה) ואת
הנפש אשר עשו בחרן ,שהיה מגייר גרים .וכיון שמת היה לו מורא לאברהם שלא יחזרו לסרחונם ,מסר להם סימן ,ותלאהו בגלגל חמה ,היינו
שע״י חמה מוכח שיש אלקים שמניע את גלגל חמה ,כמו שאמר הכתוב (תהלים קיג ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳ .עיי״ש עוד.
זלק .עיין להלן מש״כ רבינו בזה בפרשת ויצא בפסוק וישא יעקב רגליו (בראשית כט א) ,ובפרשת בהעלתך בפסוק ויהיו אנשים אשר היו
טמאים וכו׳ בשם הרה״ק רמ״מ מרימנוב זצ״ל. .
והעיר לי ידידנו הרה״ג ר׳ יעקב יהושע בוים שליט״א עורך הגליון הנפלא נחלת יעקב יהושע :דיבור זה מובא ב'שפת אמת' (פרשת לך לך
אד"ה הנה נא ידעתי) בשם הרבי רבי זושא זי"ע ,וב'יד יוסף' (אות סח) בשם הרבי מלובלין זי"ע ,ב'דברי מאיר' בשם רבי מאיר'ל פרעמישלאנער,
ובדברי יחזקאל מדיליה .הארכנו בזה השבוע בנחלתנו (תשפ״ג ,שנה יא גליון תקלב) עמודים י -יג ,עכ״ל.
חלק .עיין תורת משה -אלשיך (בראשית כ״ה י״א) ,וז״ל :ויש שאמרו שמסר הוא ית' הברכות ביד אברהם ולא ברכו פן יצטרך לברך גם את
ישמעאל לכן כשמת אברהם ברכו הוא ית' .וזהו ויהי אחרי מות אברהם ויברך כו' .ועד"ז יאמר בשום לב אל מלת בנו שהיא מיותרת אך יאמר
כי הנה דרך הקובר את אביו להצטער על כי סר צלו מעליו .אך כשהוא צדיק אין פחד כי הלא בן הוא לה' כי הוא ית' יהיה לו לאב והוא לו ית' לבן.
הצק אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני
זי"ע ,על מה שאמרו [במסכת שבת] (בדף קכז א) ובפרט דאז היה השכינה כנגדו גם כן ,ולכך ראה
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה דכתיב בשכינה וראה בהם אם תוארם כתואר אלהים.
אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך,
וזה שכתוב שאחר שראה שלשה אנשים נצבים
והקשה הרי"ף בעין יעקב מנלן שגדולה ,שמא שניהם
עליו אז וירא שנית בשכינה וירא במלאכים אם צלם
שקולים הם ,עיין שם תירוצואמק .
אלהים דומה זה לזה ,וכיון שראה שדומה ,אז וירץ
ויש לומר דידוע שהנפטר מרבו אל יפטר ואחוריו לקראתם ,כי באחד יעשה שניהם קבלת פני השכינה
כלפי רבו אלא פניו כלפי רבו (יורה דעה סימן רמב) ,לכן ומצות הכנסת אורחים עכ"ד ודפח"ח.
המלאכים כשחזרו מאברהם הלכו אחורנית להיות
הקב״ה היה יכול להשרות שכינתו אצל אברהם
פניהם נגד השכינה שהיתה שם .והנה אברהם כאשר כל היום ,ואז לא הי' מטריח את עצמו באורחים
ראה את האורחים הלך לקבל פניהם ובקש מאת ה'
ועוד ראיתי בזה באיזה ספר ושכחתי שמוטלק ,על
שימתין עד שיקבל האורחים ,והנה כאשר עבר מאת
פי פירוש רש"י כחום היום -הוציא הקב"ה חמה
פני ה' היה לו לילך ופניו כלפי השכינה ולא כלפי
מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ,והנה קשה
האורחים ,אך אין דרך ארץ לקבל פני האורחים כן.
למה הוצרך הקב"ה לשנות הטבע בעבור זה הלא
לכן הסיב פניו כלפי האורחים לקבלם בסבר פנים בלאו הכי היה יכול להשרות שכינתו אצל אברהם
יפות ,כמו שכתוב וירא וירץ לקראתם ,לקראתם כל היום ,ואז ממילא לא היה מטריח את עצמו
משמע נגד פניהם ,ורץ כדרכו כי אי אפשר לרוץ באורחים כי איך יעזוב השכינה וילך ויכניס אורחים,
אחורנית ,והסיב פניו מנגד פני השכינה והיה אחוריו אלא מדהוצרך הקב"ה לשנות טבע העולם ולהוציא
נגד השכינה. חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ,שמע מינה
דגם אם היה משרה שכינתו אצלו כל היום עדיין היה
וזה שאמרו גדולה הכנסת אורחים מלהיות מקביל
המצוה לעזוב השכינה ולהכניס האורחים ,אם כן מזה
פניו נגד השכינה ,עכ"ד ודפח"ח.
ידע אברהם ע"ה שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני
(אגדות הש״ס -חלק א -קונטרס עונג שבת סעיף כג)
השכינה ,וא"ש.
(אגדות הש״ס -חלק א -קונטרס עונג שבת סעיף כג)
ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת
לושי ועשי עגות (בראשית יח ,ו)
אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא
שרה שעיניה צרה באורחים היתה צריכה תעבור מעל עבדך (בראשית יח ג)
להטות לקצה האחר להגיע לדרך הממוצע
מנלן שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת
אמרו חז״ל הוא אמר קמח והיא אמרה סולת ,מכאן פני שכינה ,שמא שניהם שקולים הם
שאשה עיניה צרה באורחיםבמק ,כן מובא המאמר
...הביא בשם ברכת יעקבמק בשם הגר"א מווילנא
מאורות הילקוט
טלק .הובא בספר שם משמעון (לרבי אלטר שפירא מוויקנא וראב״ד טשערנאוויץ) י״ל תרס״ה ,בשם ספר וויכוחא רבה מה שהביא זה
כתירוצו של הגה״ק רבי יעקב שמשון משפיטיווקא זצ״ל למה שהקשה אותו הגאון הגדול הרב יחזקאל לנדא זצ״ל [בעל נודע ביהודה]
מפראג זצ״ל[ .ומצינו לרבינו שמציין לס' ויכוחא רבה הנ"ל (בליקוטים בפרקי אבות אות י' ובקונטרס אחרון לח"ג אות ט"ו) ,וכנראה ראה
אותו רבינו בספר הנ"ל].
מק .להג״ר יעקב קאפיל קרויס מפרעשבורג זצ״ל אב״ד אטש .מח״ס מספד יהודה (הספד על מהרי״א אסאד זצ״ל) ,עטרת יעקב .פרשבורג
תר״ל.
ד״ז הובא בספר פנינים משלחן הגר״א בשם ספר ברכת יעקב כמקור מוסמך שהוא מהגר״א.
אמק .וכתב שם רבינו( :א"ה אני לא מצאתי שם לא הקושיא ולא התירוץ).
במק .ז״ל הגמרא (בבא מציעא פז א) :כתיב (בראשית יח ,ו) קמח וכתיב סלת א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים [וברש״י :היא
פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה וצק
אברהם ושרה היו דעתן חלוקה אם סוג הקמח הזה בהרבה ספרים ,ונאמרו עליו כמה פירושים ,ועיין
אשר לפניהם די חשוב בשביל אורחים
בספר זכרון אפרים .גם עיין בבכור שור מסכת בבא
מפורסם המאמר הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מציעא (דף פז א).
מכאן שאשה עיניה צרה באורחין ,והוא פלא ,ועיין
ובספר אחדגמק ראיתי שפירש על פי הידוע דדרך
בחלק הראשון בפרשת וירא מה שכתבתי שם בזה.
הישר בכל ענינים הוא דרך הממוצע והוא הנקרא
ולאחר זמן שמעתי לפרש כפשוטו ,דאברהם אבינו נתיב הזהבדמק .
ע״ה אמר שהקמח הזה היא קמח (גראב -מעהל) וצריך
ועיין בפירוש הברטנורה במשנה (אבות ב א) רבי אומר
קמח נאה ממנו לאורחים ,והיא אמרה שהקמח הזה
איזהו דרך ישרה שיבור לו האדםהמק .
היא סולת (פיינמעהל) ואין צריך קמח נאה ממנו ,אם
כן שמע מינה שאשה עיניה צרה באורחין ואתי שפיר אמנם ,מי שנטה מדרך הישר והטוב ורוצה לשוב ,לזה
היטב ודו״ק. אין טוב שילך בדרך הממוצע כי אז בקל ישוב להרגלו
(תנ״ך -רות א א -מתחת לקו)
שהורגל בו עד היום ,רק צריך להטות לקצה האחר
ואז יוכל לבא לדרך הממוצע ,כמשל במקל שנעקם,
שצריך לעקמו לצד שכנגדו ואז ישוב להיות ישר.
קמח היא בלא לתיתה ,וכוונתה הייתה והנה ,אברהם אבינו ע״ה שהיה מעולם בעל גמילות
למען יוכלו המלאכים לאכול בטהרה
חסדים ומכניס אורחים הלך תמיד בדרך הממוצע
במסכת בבא מציעא ((דף פז א) מהרי שלש סאים ולכן אמר קמח ,אבל שרה [אמנו] ע״ה שמצד הטבע
קמח סולת ,הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן אשה עיניה צרה באורחים ,היא לא היתה יכולה לילך
שאשה עיניה צרה באורחין .ומקשים העולם הלא בדרך ממוצע כי אז תשוב לטבעה ,לכן אמרה סולת
סולת משובח יותר מקמח ,אם כן אדרבה עיניה ואחזה במדת הפזרנות ,כדי שתוכל לבוא למדת
יפה באורחין. הנדיבות שהיא הדרך הממוצע ודו״ק היטבומק .
(תנ״ך -וירא -ויאמר)
ונראה לי על פי המבואר בפסחים (מ א) גבי מימרא
זמק
דרבא מותר ללתות וכו' דקמח היינו בלא לתיתה
ולא הוכשר לקבל טומאה ,אבל סולת הוכשר על ידי
מאורות הילקוט
אמרה קמח והוא סולת] יותר מן האיש.
גמק .הערת הרה״ג ר׳ שלום נח ווייס שליט״א בעל בנין שלום :בספה"ק אך פרי תבואה (ד"ה שלש סאים קמח) הביא פירוש זה בשם
'שמעתי' לפרש ,אמנם להלן בסוף פרשת ויקרא (ד"ה עוד י"ל) הביא שמעתי בשם הרב הצדיק רבי יעקב יצחק מלובלין זללה"ה ,וע"ע
בספה"ק דברי יואל (עמ' תכא) שג"כ כיוון מעצמו לפירוש זה ,והוסיף לפרש בזה דברי הגמרא (מנחות פו ע"א) וסימנך עשירין מקמצין
עיי"ש וינעם לך .עכ״ל.
והעיר ע״ז ידידינו הרב יונה צבי רוטנברג שליט״א מעיר לעיקוואוד :מן הראוי לציין כי כן הביא משמו של הרה"ק מלובלין ,תלמידו הרה"ק
רבי יחיאל איכל פיש זצ"ל מגיד משרים בק"ק מעליץ בספרו מגיד תהלות.
דמק .או שביל הזהב .והוא עפ״י הרמב״ם הלכות דעות פרק א.
המק .וז״ל :כשילך בכל המדות בדרך האמצעי ולא יטה לאחד משני הקצוות .שאם הוא כילי ביותר ,יש תפארת לו ,שאוסף ממון הרבה ,אבל
אין בני אדם מפארין אותו במדה זו .ואם הוא מפזר יותר מן הראוי ,בני אדם המקבלים ממנו מפארים אותו ,אבל אינו תפארת לעושיה ואינו
נוח לו ,שהוא בא לידי עניות בשביל כך .אבל מדת הנדיבות שהיא אמצעית בין הכילות והפיזור ,היא תפארת לעושיה ,ששומר את ממונו
ואינו מפזר יותר מן הראוי .ותפארת לו מן האדם ,שבני אדם מפארים אותו שנותן כמו שראוי לו ליתן .וכן הדין בכל שאר המדות ,עכ״ל.
ומק .ויצויין שבספר קול אריה עה"ת הביא כן בשם רבו של רבינו הגאון בעל קול אריה זצ"ל .ועד״ז כתב הגאון ר׳ שמעון גרינפעלד זצ״ל
אבד״ק סעמיהאלי בעל שו״ת מהרש״ג בספרו זהב שב״א על התורה.
זמק .שריית גרגירי התבואה במים לריכוך לפני טחינתם נקרא לתיתה.
זצק אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני
לתיתה וטמא ,עיין שם ,וזה שאמרו הוא אמר קמח,
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר
למען יוכלו המלאכים לאכול בלי שום חשש טומאה,
אשר עשה (בראשית יח ,ח)
אבל היא אמרה סולת שהוא מוכשר לקבל טומאה
בהמה שנברא על ידי ספר יצירה כדי שלא יאכלו ,ושרה באותו יום באמת פירסה
לענין איסור בשר בחלב נדה כנודע ,ושפיר למדו מכאן שהאשה עיניה צרה
כתב בספר התורה והמצוה להגאון מלבי״ם ז״ל באורחין ודו"ק ,עכ"ל תלמיד חביב הנ"לחמק .
(פרשת וירא) דבבשר בהמה שנוצרה על ידי ספר
וזה תשובתי :ומה שכתב באות ד' בגמרא דבבא
יצירה (עיין סנהדרין ס״ז :״עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו
מציעא הוא אמר קמח וכו' בזה יפה כתב ,אך כבר
עגלא תילתא ואכלי ליה ,וברש״י שם כתב ״עסקי בהלכות יצירה
קדמו בזה רבינו הגאון הגדול רשכבה"ג מ' יוסף
וממילא איברי להו ודו״ק .אולי רצה ליישב דלא תיקשי מהא
שאול נאטהאנזאהן זצ"ל בספרו "דברי שאול" חדושי
דתנן (באבות א ,יג) ודאשתמש בתגא חלף -כתב רש״י ודו״ק.
אגדות במסכת בבא מציעא דף פ"ז בד"ה כתיב קמח
ועיין תשובות חכם צבי סימן צ״ג) מותר לאכלו עם חלב
וכתיב סולת וכו' ע"ש( .ובספר קטן נקרא "שביבי אש"
ולא שייך גביה איסור בשר בחלב.
דפוס דעעש תרס"ג ,כתב גם כן כזאת בפרשת וירא עיין שם.
ופירש בזה הפסוק ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר וג"כ לא ראה שכבר קדמו בזה בס' דברי שאול הנ"ל דפוס
עשה ,כלומר שעשה הוא עצמו על ידי ספר יצירה, לעמבערג תרל"ז).
ודפח״ח ש״יטמק . (אגדות הש״ס -סוף חלק ג׳ -ליקוטים שונים/שפתי נבונים
(אות א’ -אוב)
מאורות הילקוט
חמק .״תלמידי הרבני החריף ובקי מהו׳ שמואל משה ראזענבערג נ״י מק״ק נאווא מעסטא (סלאוואקייא)״.
טמק .על הפסוק ויבא יוסף את דבתם רעה (בראשית לו ב) ,שהיה מגיד לאביו שאוכלים אבר מן החי ,ומזלזלים בבני השפחות לקרא אותם
עבדים ,והיו חשודים בעריות (בראשית רבה פד ז).
וכתב השל"ה (פרשת וישב) ,ומקשים העולם ,חלילה איך להאמין על שבטי י-ה לעשות מעשים כאלה ,ואם לא עשו איך להאמין על יוסף
שיוציא דבת שקר מפיו על אנשים גדולים כאלו ,וכו' ושמעתי שנמצא בקובץ ישן ,הענין היה ,אברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק,
ויצחק ליעקב ,ויעקב מסר לבניו אשר הם היותר מיוחסים ,כי אין מוסרין סתרי תורה כאלה אלא לצנועין ומיוחסי ישראל בכל דור ודור,
על כן מסרו לבני הגבירה (בני לאה) ולא לבני השפחות .והנה מצינו בגמרא (סנהדרין סה' ע"ב) דברא עגלא תלתא בכל ערב שבת על ידי
עסק ספר יצירה בצירוף השמות ,ובודאי זה הנברא על פי השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה ,וניתר לאוכלו בעודו חי ,וכך עשו
השבטים .ויוסף לא ידע והיה סבור שהוא הנולד מאב ואם ,הביא דבה זו אל אביו שהם אוכלים אבר מן החי ,והם כנים היו וכדין עשו .עוד
איתא בגמרא (סנהדרין שם) ,רבא ברא גברא ,שדריה לגבי ר' זירא כו' ,ופרש"י על ידי שמות ספר יצירה .והנה יש שמות שמצירופם נברא
זכר ,ויש שנברא נקיבה .ואפשר שבראו השבטים בצירוף אותיות מספר יצירה ,בראו נקיבה והיו מטיילין עמה ,ויוסף לא ידע מזה והיה סובר
שהיא נקיבה אשה מאב ואם ,ובא והודיע לאביו שהם חשודים בעריות .וכשעסקו השבטים בצירוף סודות אלו ורצו להתחבר אליהם בני
השפחות ,אמרו השבטים אתם בני השפחות ,וכוונתם היתה לשם שמים ,כי לא נמסרו אלו העניינים אלא למיוחסים שבדור הזה .ויוסף
לא ידע זה וסבר שהיו מזלזלים בכבוד אחיהם לקרא אותם עבדים ,ובא והגיד לאביו .הרי לך כי השבטים היו צדיקים ,וגם יוסף הוא צדיק
יסוד עולם ,וצדק בכל דרכיו אלו אשר הגיד לאביו לשם שמים .על כל זאת קראו הכתוב מביא דיבה רעה ,משום שהיה לו לדרוש ולחקור
ולשאול את פי השבטים מה כוונתם בדברים האלה .צא ולמד מה הוא עונש של מביא דבה רעה ואין כוונתו לשם שמים רק להכעיס ,בר
מינן כמה גדול רעתו ,קל וחומר וכל שכן המוציא דבה.
ועיין בפתחי תשובה יורה דעה (סימן ס״ב) אחר שהביא דברי השל"ה :ונראה דמ"מ אסור לאכלו (את הבהמה הנוצרה ע"י ספר יצירה)
בלא שחיטה מדרבנן משום מראית עין ,וע"ש. .
[הערת ידיד הרה״ג ר׳ אליעזר אבראהאמאוויטש שליט״א :ואולי משום כן כתיב והוא עומד עליהם ,דהרי אסור לאכול בשר בחלב שקדים
אלא אם מניח שקדים משום מראית העין ,וכאן הלא יש לאסור לאכול הבשר הנ"ל בחלב משום מראית העין ,לכך עמד אברהם עליהם
שיבינו שהוא ברא את בן הבקר ומותר באכילה והוא ע"ד שכתב רבינו לקמן].
פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה חצק
ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל ויקח חמאה וחלב ובן הבקר
להיות לשרה אורח כנשים (בראשית יח ,יא) אשר עשה ויתן לפניהם והוא
עומד עליהם (בראשית יח ,ח)
לעת זקנתה עזבה דרך הנשים והתחילה
לגמול חסד בעין יפה נקטינן שאסור להעלות בשר וגבינה ביחד
מדרבנן ואיך העלם אברהם אבינו?
אמרתי מכבר וכמדומה לי ששמעתי כן גם בשם
גדול אחד על דרך הלצה ,דהיה קשה להמקרא מה ויש לדייק ,דלפי סידור [הדברים] הוי לי׳ לומר ויתן
שכתוב לעיל קמח סולת ,ומשמע דאברהם אמר לפניהם ויאכלו ,ואחר כך והוא עומד עליהם לשמשם
קמח ושרה אמרה סולת ,והלא (בבא מציעא פו א) דרך בעת האכילה כפירוש רש״י.
האשה להיות עיניה צרה באורחין?
ויש לומר משום דהעלה להם בשר וגבינה ביחד
לזה אמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים ,ועל כן כאמור ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ויתן לפניהם,
לעת זקנתה כי קרבו ימיה למות ,חדל להיות לשרה נק
ולכאורה -הא אברהם קיים אפילו מצוה דרבנן
אורח כנשים רצה לומר עזבה דרך הנשים והשתדלה ואיך עבר על איסור דרבנן דאסרי להעלות [בשר
לגמול חסד עם האורחים ,למען יהיה לה זכות לעולם וחלב] ביחד?
הבאבנק ,וכמאמר חז״ל (כתובות סז ב) אורחא רחיקא
ואולם ,לפי מה שכתבו (חולין קד ב) דאיסור העלאה
וזוודא קלילאגנק דנק .
(תנ״ך -וירא -וישכם אברהם) הוא רק מחמת גזירה משום אכילה ,אם כן יש לומר
דאם אדם אחד עומד אצלו ומשמרו שלא יאכל
מותר ,וכמו בגזירה דאין קורין לאור הנר בשבת
ואנכי עפר ואפר (בראשית יח ,כז)
דחיישינן שמא יטה (שבת ב יב) ,ואם אחד עומד
הקב"ה להיותו חס על כבוד אברהם ,אמר לו ומשמר מותר.
שאני עושה עפר ואפר לענין יקר ורב החשיבות
וזהו דברי הכתוב ,דלפי שאמר ויקח חמאה וחלב ובן
דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר הבקר ויתן לפניהם ביחד ,לעומת זה אמר מיד והוא
ואפר זכו בניו לשתי מצות לאפר פרה ולעפר סוטה עומד עליהם לשמרם שלא יאכלו ביחד ,ויאכלו כל
(סוטה יז א). אחד בפני עצמו ,ואתי שפיראנק .
(מספר לב ארי' חולין ק"ד ע"ב).
ובמדרש (בראשית רבה מט יא) איתא אמר הקב"ה
אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך אני נותן לבניך ב' (תנ״ך -ויצא -השמטה לפרשת וירא)
מאורות הילקוט
נק .אמר רב ,קיים אברהם אבינו כל התורה כולה וכו' .אמר רבא ואיתימא רב אשי ,קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין וכו' (יומא
כח ע"ב).
ועיין ב'דעת זקנים' לבעלי התוספות (בראשית יח ,ח) ש'עירובי תבשילין' היינו תבשילין מעורבים וכלומר שלא היה אוכל בשר בחלב.
והדבר תמוה ,מה החידוש בזה שאברהם לא היה אוכל בשר בחלב .ובשו"ת חתם סופר יו״ד (סי׳ עג) הביא ביאור נפלא שאמר בצעירותו
לרבו הגאון מו"ה נתן אדלער כ"ץ זצ"ל וישרו הדברים בעיניו. .
אנק .ועיין בהגהות רעק"א (יו"ד סי' פ"ח) שכתב דלא מהני שמירה זו.
בנק .ובספר זכרון למשה ,תולדות ,זכרונות וכו׳ להגאון חתם סופר זצ״ל מאת הג״ר יוסף הכהן שווארץ זצ״ל בעל וילקט יוסף בעמוד 74
שהביא מכתב זכרונות מאת אביו הגאון בעל בית נפתלי ובאות ב׳ כתב וז״ל :שמעתי מאאמוה״ג זצ״ל [בעל קול אריה] בשם מורו החתם
סופר זצ״ל שההספד שאמר אברהם אבינו ע״ה על שרה אמנו כתב במד״ת [תנחומא חיי שרה ד] הי׳ בקפיטל אשת חיל (במשלי) שהוא
על סדר א׳ ב׳ ,ואות כ׳ הוא הפסוק כפה פרשה לעני שהיתה גומלת חסדים ,וחדל להיות אורח כנשים ,היינו להיות עיניה צרה באורחים,
אלא אדרבה השתדלה להיות גומלת חסד עמהם ,דהרי מבואר דאברהם אבינו אמר קמח והיא אמרה סולת .עכ״ל.
גנק .פי׳ הדרך רחוקה והצידה מועטה ,כלומר לא הכנתי מספיק צידה לדרך לעוה״ב.
דנק .מקור הדברים הוא בספר זרע ברך שני פרשת חיי שרה ד"ה ואברהם זקן עיי"ש.
טצק אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני
וזה שכתוב מי לך כל המחנה ,מה תועלת לך כי תשים מצות בהם אפר פרה ועפר סוטה – כתב באוהל יעקב
כל חשקך לצבור הון ולאסוף חיל בעדך ובעד בניך, להמגיד מדובנא ז"ל (בפרשת וירא) ,כדי לקרב הדבר
הלא תגיד לנו מי לך פה מכל אוהביך כשהגיע העת מעט אל הפשוט ,איככה נמשך הצטוות ב' מצות
כי חצבת לך פה קבר ,הלא כולם יעזבוך וירחקו ממך, ֹאַמ ר
אלו ,מסבת מאמרו ע"ה ואנכי עפר ואפרֹ ,נ ַ
עוד מי לך פה חתן או בניך ובנותיך בתמיה ,הלא כולם בזה על דרך [משל] אחד עשה משתה גדול והזמין
יפנו אליך עורף ולמה הרגשת עליהם כל ימי חייך, קרואיו ,והיה ביניהם איש ישר נקי וצדיק נשוא פנים
ולא תרגיש על אוהביך הנאמנים מצות ומעשים אשר לו נאה לשבת בראש הקרואים ,אבל מסבת
טובים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לעולם היותו עניו מאד בחר לו מושב השפל והמורד ,הבעל
הבא ,ודפח"ח דובב שפתי ישנים. הבית להיותו חפץ ביקרו ,העלה על לבו להושיב
(אותיות -חלק ב -אות מ-מי לך) אצלוהנק כל החשובים ,ובזאת הגביה השפל וקרנו
הרים בכבוד ,הוא הדבר באברהם אבינו ע"ה כי
מפאת היותו שפל בעיניו בענוה צדק ,אמר ואנכי
ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא
עפר ואפר ,והקב"ה להיותו חס על כבוד הצדיק היקר
ויתפלל בעדך וחיה (בראשית כ ,ז)
הזה ,אמר חייך שאני עושה עפר ואפר לענין יקר ורב
כיון דנביא הוא ויודע שהיא איילונית א״כ החשיבות וזהו חייך שאני נותן לבניך ב' מצות בהם
לא הי׳ מקח טעות והרי היא אשת איש אפר פרה ועפר סוטה ,ודפח"ח.
(אגדות הש״ס -מס׳ סוטה -דף יז א)
בתוספות (יבמות ב ב) כתבו דאיילונית קדושי טעות
הן ולא היתה אשת אחיו ,ומבואר ביבמות (דף יב
סוף ע"א) דהיינו דוקא בלא הכיר בה אבל הכיר בה ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך
ונשאה כשהיא אילונית אין כאן קידושי טעות והרי פה חתן ובניך ובנתיך (בראשית יט ,יב)
היא אשתו.
ג׳ אוהבים יש לאדם -ממון ,אשה ,ומעשים טובים
וראיתי בזה בספר לחמי תודהזנק פירש הפסוק
איתא במסורה ג׳ פעמים מי לך( ,בראשית לג ח) מי לך
שאמר לו הקב"ה לאבימלך ועתה השב אשת האיש
כל המחנה הזה אשר פגשתי( ,ישעיה כב טז) מי לך פה
כי נביא הוא ,ובגמרא מכות (דף ח) מקשה אשת נביא
כי חצבת לך פה קבר( ,בראשית יט יב) עוד מי לך פה חתן
הוא דתהדר ,דלאו נביא לא תהדר -בתמיה? ופירש ונק
ובניך ובנותיך ,ופירש הגאון מו"ה משה פאללאק
הוא ז"ל דאיתא ביבמות (דף סד ב) שרה אמנו אילונית
ז"ל בספר וידבר משה ,כי ידוע מפרקי דרבי אליעזר
היתה שנאמר (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה
(פרק לד) ג' אוהבים יש לו לאדם ,ממונו ,אשתו ובניו,
ולד -אפילו בית ולד אין לה ,ואם כן לכאורה קדושי
מצות ומעשים טובים .ובעודנו חי יחשוב לאוהביו
טעות הן ואינה אשת איש כלל.
הנאמנים ממונו ובניו ,אך סוף דבר הכל נשמע כי כל
לזה אמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ואם רעיו בגדו בו בבוא חליפתו ,ממונו יעזבנו מיד ,בניו
כן ידע בה מקודם שהיא אילונית ובהכיר בה לא הוי הולכים עד קברו ואח"כ יפנו עורף ,ולא נשאר לו בלתי
קדושי טעות ,ודפח"חחנק . מצות ומעשים טובים שלו המה אוהביו הנאמנים ,כמו
שכתוב בהתהלכך תנחה אותך וכו'.
מאורות הילקוט
הנק .כוונתו אצל הצדיק [בתוך הפשוטים].
ונק .אבד״ק באניהאד ,תלמיד הכתב סופר ור׳ יהודה אסאד זצ״ל .נלב״ע תרמ״ט.
זנק .להגאון ר׳ צבי הירש הלוי הורוויץ זצ״ל אב״ד פרנקפורט ,בן הגאון בעל ההפלאה ,י״ל אפענבאך תקע״ו. .
חנק .ובפניני קדם להגרי״מ שטרן שליט״א ראיתי שהביא דבר זה מספר אסיפת [ה]כהן (להגאון רבי משה ב"ר אהרן צבי הירש כ"ץ זצ"ל,
חתן הגאון בעל תוספות יום טוב זצ"ל ,אמשטרדם תצד) בשם הרבי ר׳ העשיל זצ״ל .ועיין שם מה שכתב עוד לפי דבריו. .
פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה ר
והמוהל כהנים הם לפי שהם מקריבי הקרבן. (כעת יצא לאור ספר זכרון אפרים מאת הרב הה"ג מו"ה פישל
סופר זצ"ל שהי' אבדק"ק שארוואר יע"א ומצאתי שכתב
ונפקא מינא בין ב׳ הטעמים האלו הוא ,דלטעם הא׳
כן בפרשת וירא בשם ספר דרוש שמואל והלשון מגומגם
אין צריך לעשות משתה ושמחה ,אבל לטעם הב׳
קצת ע"ש).
משום דהוי כקרבן ,אם כן כמו בקרבן יש מצות עשה (אותיות -מכתבים סי׳ י -קדושי טעות)
[של] (שמות כט לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם,
מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (פסחים נט
ב) ,הכי נמי בסנדק ומוהל דכהנים הם ,צריכים לאכול
וימל אברהם את יצחק בנו בן
ולשתות ועל ידי זה הבעלים מתכפרים.
שמנת ימים (בראשית כא ,ד)
והנה יש להוכיח דעל כרחך העיקר כטעם הב׳ דהוי
טעמים לעשות משתה ושמחה ביום המילה
כקרבן ,דאי כטעם הא׳ כדי שיצא מהמזל ויכנס תחת
השגחת השם ית״ש ,אם כן קשה אמאי נמול יצחק איתא במדרש וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת
אבינו לשמונה? הלא תיכף בעת שנולד כבר יצא ימים כאשר צוה אותו אלקים ,מכאן אמרו חכמים
מהמזל כדאיתא בשבת (דף קנו א) בפסוק ויוצא אותו שחייב אדם לעשות משתה ושמחה ביום שמל את
החוצה שאמר אברהם נסתכלתי באצטגנינות שלי בנו[ .המדרש הזה שמעתי ממורי חמי הגאון הקדוש
ואיני ראוי להוליד .אמר ליה הקדוש ברוך הוא צא מו״ה עמרם בלום זצ״ל בעת היה פה על סעודת ברית
מאצטגניניות שלך .אם כן על פי המזל לא היה יצחק מילה אחת.טנק ]
נולד כללאסק ,אם כן תיכף כשנולד נכנס תחת השגחת
ונראה לענ״ד לפרש דהנה יש לנו ב׳ טעמים על מצות
השי״ת ,ואם כן למה נימול בשמיני?
מילה ביום השמיני דוקא:
אלא על כרחך דעיקר טעם מילה בח׳ משום דהוי
א .מה שכתוב בספר אפריוןסק (פרשת ויחי) בשם ספר
כקרבן ,ואם כן ממילא צריכים לעשות משתה
שרביט הזהב כי השבעה כוכבי לכת משמשים כל
ושמחה כנ״ל.
אחד ביומו ,ולכן צריכים להמתין עם התינוק שבעה
וזה שכתוב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים שישפיעו לו כל המזלות ,ואחר כך ביום השמיני
ימים דוקא ,ומוכח דהעיקר כטעם הב׳ משום דהוי מלין אותו ומתישין כחו ,שעל ידי זה יוצא מן המזל
כקרבן ,ואם כן צריך לאכול ולשתות כדי שיהיו ונכנס תחת השגחת השם יתברך ,עיין שם.
כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ,ולכך -מכאן אמרו
ב .משום דמילה דומה לקרבן וכמו [ד]קרבן צריך
חכמים שחייב אדם לעשות משתה ושמחה ביום
שיהיה ז׳ ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה
דמו ,הכי נמי במילה .ולכך איתא במדרש הסנדק
מאורות הילקוט
והעיר לי ידידינו הרב יונה צבי רוטנברג שליט״א מעיר לעיקוואוד :כעין זה כתב הרה"ק בעל תולדות יעקב יוסף זצ"ל בספרו בן פורת יוסף.
ובספר אסיפת כהן הנ"ל מוסיף שם לפרש עפי"ז האיך לא נאסרה שרה אעפ"י שאברהם הי' כהן האסור על השבוי' ,כי נביא הוא וידע
שהוא טהורה .והרבה נביאים [הגאון החיד"א זצ"ל בספרו פני דוד ,הרה"ק בעל בני יששכר זצ"ל בספרו אגרא דכלה ובספרו דברים נחמדים
(כתובות פ"ב מ"ט) ,ובספר חתם סופר (פ לך לך) ,ובספר דברי שאול (השמטות לפ' וירא) ,ובספה"ק חקל יצחק בשם הרה"ק בעל תולדות
יעקב יוסף זצ"ל בספרו בן פורת יוסף] נתנבאו בסגנון אחד לפרש בזה מה שלא נאמר כי נביא הוא בראשונה כאשר נלקחה לבית פרעה,
כי עדיין לא נתכהן אברהם בזמן ההוא.עכ״ל. .
טנק .ראיתי מובא שבילקוט (פ’ לך לך) אמרו ,מכאן אתה למד שכל מי שהוא מגיש את בנו למילה כאלו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו ע”ג
המזבח .מכאן אמרו חייב אדם “לעשות משתה ושמחה” באותו היום שזכה למול את בנו ע”כ .וכן מצאתי בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט).
סק .להג״ר שלמה גאנצפריעד זצ״ל .בעל קיצור שלחן ערוך ועוד.
אסק .ועיין מה שהבאנו לקמן בפרשת ויצא בפ׳ התחת אלקים אני מה שכתב רבינו בענין זה.
אר אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני
שמל את בנו וא״ש.
וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו
(אגדות הש״ס -מס׳ שבת דף קל א -איתא במדרשֿֿ)
ויקח את שני נעריו אתו (בראשית כב ,ג)
ועיין עוד מה שהבאנו דברי רבינו בענין מילה
בראשית שנות אאע״ה נתן מתג ורסן לכח בפניני ילקוט הגרשוני -פנינים לעת מצוא
החומרי שבו וע״כ כל ימיו שוין לטובה
...ונודע מה שכתוב בהקדמה לספר מנוחת אשר
למַאשערבסק זצ״ל שפירש בשם הגאון ר׳ מאיר ָָא ַ ויעש אברהם משתה גדול ביום
הפסוק וישכם אברהם בבוקר ,פירוש בראשית ימיו הגמל את יצחק (בראשית כא ,ח)
ובנערותו ,ויחבוש את חמורו ,נתן מתג ורסן לכח
יצחק נסתלק בזמנו מדה כנגד מידה
המתאוה והחומרי שבו ,ועל ידי כן ויקח את שני נעריו שהיה הראשון להיות נימול בזמנו
אתו ,ר״ל לקח את שנות נעוריו עמו ,כי כל ימיו היו
והנה בספר תורה תמימה פרשת וירא הביא קושיא -
שוין לטובה ,ולא היה צריך להתבייש ולהכלם בשנות
למה לא נזכר שעשה אברהם סעודה ביום המולו את
נעורים שלו ,ודפח״ח [עיין שם עוד מה שכתב רבינו
עצמו ,ועיין שם מה שכתב בזה.
בענין התשובה].
(אותיות -ח״ג בקונטרס אחרון -אות ד)
ולפענ״ד יש לומר על פי מה שכתב המהרש״א ז״ל
בחידושי אגדות (שבת קל א) אהא דאמר רבי יצחק:
ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי
פה עם החמור (בראשית כב ,ה) אליעזר ,והיו מתים בזמנן ,וכתב המהרש״א דהוא
מדה כנגד מדה על שהיו מדקדקין לעשות כלי מילה
כשראה אברהם כי הקב״ה אוהב
שפלות לא לקח עמו נעריו
אפילו בשבת כדי לקיים מצות מילה בזמנה ,גם הם
מתו בזמנם ,ואף על פי שאין ראי׳ לדבר זכר לדבר,
בספר תולדות שלמה (להגאון רבי שלמה קלוגר מבראד)
יצחק היה הראשון שנמול לח׳ בזמנו ,מת בזמנו,
פירש בדרך צחות ,דהנה רש״י כתב שלקח את
אברהם שנמול שלא בזמנו ,מת ה׳ שנים קודם זמנו
ב׳ נעריו לפי שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך
כדאמרינן פרק קמא דבבא בתרא וק״ל עכ״ל.
בלא ב׳ אנשים -אך ביום השלישי וישא אברהם את
עיניו וירא את המקום (ברוך הוא) מרחוק ,שהשי״ת ובדברים אלו כבר יש לענ״ד די נתינת טעם על
התרחק ממנו לפי שלקח עמו ב׳ אנשים ונהג עצמו מה שלא עשה אברהם סעודה ביום שמל עצמו
בגדלות כאדם חשוב -וכראות אברהם אבינו ע״ה כי כמובן ,ודו״ק.
הקדוש ברוך הוא אוהב רק שפלות ונמיכות רוח ,על (אגדות הש״ס -מס׳ שבת דף קל א -בתוספות)
כן ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור
וגו׳ ודפח״חגסק .
(תנ״ך -וירא -וישכם אברהם)
מאורות הילקוט
בסק .אב"ד בוקארעשט ומאטרסדארף ,מגאוני הונגריה בדור ,חותנו של הג״ר אשר אנשיל יונגרייז זצ״ל מטשענגער בעל 'מנוחת אשר'.
נלב״ע תר״ב .נדפס ממנו שלמא דר׳ מאיר.
גסק .וכן איתא בספר דברי מהרי״א להג״ר יהודה אסאד זצ״ל ומקורו מספר לקוטי שושנים לתלמידו רבי אברהם פריעדמאן זצ״ל ממיקאלא.
פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה בר
– ואפילו באותם שהם מזרע אברהם] לא מוכח
ויבן שם אברהם את־המזבח (בראשית כב ,ט)
דעשיו אינו בכלל זרע יצחק,דסק עיין שם.
ותירץ הגאון ישועות יעקב דעיקר זכות העקידה שאנו מן העקידה הבין אברהם ענין הקרבת הקרבנות
מזכירין ,הוא זכות אברהם אבינו שעקד את בנו ,ולא ויפה ביאר בזה הגאון מדעעש ז"ל בספר מעגלי צדק
זכות יצחק שפשט צווארו ,ועיין באבן עזרא (פרשת על התורה פסוק "ויבן שם אברהם את המזבח"
וירא) שהקשה באמת אמאי לא מזכירין זכות יצחק דתחלה אמר לו הקב"ה להקריב יצחק ואחר כך
[אלא העקידה שעקד אברהם ליצחק]? והתירוץ לזה הקריב תמורו איל ,ומשם הבין אברהם ענין הקרבת
הוא ,דאצל יצחק לא היה נסיון כל כך לפי שהוא צייר הקרבנות על גבי המזבח שהיה צריך להקריב אדם רק
בשכלו כל פעם שקרא קריאת שמע למסור נפשו ה' בחסדו נתן תמורו נפש הבהמה ,וזה שכתוב ויבן
על קידוש שמו יתברך ,וכמו שפירש בספר תולדות שם אברהם את המזבח -ויבן לשון הבנה ,כי שם הבין
אדם להגאון ר׳ זלמן מווילנא זצ״ל מאמר רבי עקיבא אברהם ענין המזבח ודפח"ח.
(תנ״ך -קהלת -ד יז)
לתלמידיו (ברכות סא ב) כל ימי הייתי מצטער על
מקרא זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ,ועכשיו
שבא לידי לא אקיימנו ,כנודע. ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על
המזבח ממעל לעצים (בראשית כב ,ט)
אבל אברהם אבינו מעולם לא צייר בשכלו לשחוט
את בנו ,וכמו שאמרו חז״ל (תענית ד א) אשר לא צויתי עיקר נסיון העקידה היה לאברהם ולא ליצחק
ולא עלתה על לבי -זו עקידת יצחק ,כנודע ,ולכך
מה שכתב המחבר באורח חיים (סימן תקצ״א) שיש
עיקר הנסיון היה רק לאברהם ,ואם כן כיון דעיקר
לומר ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור והמדקדק לומר
הזכות רק של אברהם ,ולכך מזכירין רק זכותו.
לזרע יעקב תזכור משנה ממטבע שטבעו חכמים ,עיין
ואם כן ,כיון דעיקר הזכות רק של אברהם ,ועשו שם .ובמגן אברהם שם (סעיף קטן ז) הקשה דבמשנה
לא הוה בכלל זרע אברהם ,שפיר אין צריכים לומר נדרים (נדרים פרק ג משנה יא) הנודר מזרע אברהם כו׳
לזרעו של יעקב ,רק ועקידת יצחק לזרעו תזכור ,עיין שאיני נהנה לזרע אברהם ,אסור בישראל ומותר
הסק
שם ודפח״ח. באומות העולם וברע״ב שם :ואסור באומות העולם
מאורות הילקוט
דסק .וז״ל המגן אברהם :וצריך עיון דהא מילתא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שעשו לא יקרא על שמו ,אבל נקרא על שם יצחק,
והנודר מזרע יצחק אסור בעשו.
הסק .והערוני ידידי הרה״ג ר׳ יהושע אשר זעליג דעססער שליט״א (ראש מכון ארי׳ דבי עילאי) לשו״ת חתם סופר (או״ח סימן ר״ח) בתשובה
ארוכה להגאון מהר״ץ חיות[ ,ובאמת גם רבינו הביא תשובה זו בספרו על סנהרין פט ]:שבין שאר עניינים ,דן בענין זה בארוכה (באופן
אחר) ,וז״ל :ורגיל אני לומר משו"ה אמרינן ועקדת יצחק לזרעו תזכור ולא אמרינן עקידה שעקד אברהם כמו שאמר בתחלת הברכה שם.
אך אאע"ה האמין תורה שבכתב ,היינו מה ששמע מהקב"ה עצמו אבל יצחק מסר נפשו על מצות (נראה דצ"ל :על מצות חכמים) ,ויש
להאריך ולהסביר הנסיון הגדול הלז ,הנה אאע"ה וגם יצחק בנו חכמים גדולים היו ,ויצחק לא ידע מאברהם אלא מעצמו השכיל כל מה
שהשכיל אברהם מעצמו ,וכן יעקב ,והיינו דפירש"י [ויקרא כ"ו -מ"ב] וזכרתי את בריתי יעקב כל אחד כדאי לעצמו ולא צריך לאביו ,והנה
האנשים האלה השכילו ענין וסוד הקרבנות שהיו בונין מזבחות והקריבו קרבנות וידעו עד היכן הדבר מגיע ומה שאפשר להשכיל בו ,כי
אעפ"י שנתן הרמב"ם במורה טעמים להשקיט לב ההדיוטים ,מ"מ בסוף הל' מעילה כתב שהוא חק וסוד שלא נגלה לנו ,ומ"מ האבות שבנו
מזבחות ידעו וכמ"ש רמב"ן פ' ויקרא [א' -ט'] והם ידעו והשכילו שאי אפשר בשום אופן בעולם כלל וכלל שירצה הי"ת בקרבן האדם,
שאילו לא (היה) השכילו כן כבר היה אברהם מקריב ישמעאל בנו או אפילו יצחק ,אלא שזה אי אפשר בשום אופן בעולם.:
והנה כשאמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך והעלהו לי לעולה א"כ ע"כ יאמר שטעה בהשכלתו ,ומכיון שטעה אפשר כי הכל טעות
במה שהתקוטט עם אנשי דורו על האמונה ,ולא יעלה על הדעת שמא אמר הקב"ה רק העלהו ולא להקריבו ,אין דרכו של הקב"ה חלילה
לדבר בלשון שיטעה בו הנביא ,ואברהם הבין שלשון העלהו לעולה הוא לשון עולה ממש שהוא כליל לה' ,ומ"מ בתום לבבו לא הרהר כלל
אע"פ שהיה חוץ להיקש הסוד שהבין מן הקרבנות .ואין מן התימה על אברהם ששמע מן הקב"ה עצמו ,אבל מהתימה על יצחק שקיבל
מאברהם מה שהוא נגד השכלתו ואי אפשר לשמוע כלל ,מ"מ לא הרהר גם אחרי דברי חכמים ושמע ופשט צווארו .והאמת בזה ,שבוודאי
היה יצחק עולה כולו כליל ,כי בן אדם הנותן נפשו לשחיטה והקטרה בלי שום ציפוי שימלט נפשו ע"ד אליך ה' נפשי אשא ,הרי נפשו כולו
כליל לה' יתברך ,ולא דמי לקרבן בהמה שצריך הפשט וניתוח וכליל לאישים ואז תעלה נפש הבהמה לריח ניחוח ,אבל לא כן נפש האדם
בחיים חיותו נדבק בהי"ת על ידי מחשבתו ובתנאי שיהיה מסירת נפש ממש ,ואם כן היינו והעלהו לי לעולה והרי העלהו והיה עולה .ואף
גר אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני
איך נטש את משכן קדשו -כי הלא לא עשה הוא והנה ראיה לזה דעשו לא הוי בכלל זרע אברהם ,הוא
יתברך עיקר רק מהאנשים ,כי אוהל שיכן באדם ממה שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים
בתוך כל אחד ואחד לא בעצים ובאבנים. (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך ,ועשו לא נשתעבד
בגלות ,רק אנחנו ,אם כן מוכח דרק אנו חשובים זרע
ועל כן בהעוותם נטש משכן שילה כי לא ממנו עשה
אברהם ולא עשו ,וזה שאנחנו אומרים זכור והבט
עיקר ,וכמו כן בירושלים לא מהעיר עשה עיקר כי
לברית בין הבתרים ,דממנו מוכח דרק ישראל בכלל
אם מהאנשים ,וכשהם נעדרי השלימות נטש העיר, וסק
זרע אברהם ,וממילא ותראה לפניך עקידת יחיד
עדי ישקיף וירא ממרום ויבנה כמו רמים מקדשו
למען ישראל דייקא ,ולא למען עשו ,ודפח״ח ש״י.
במהרה בימינו אמן.
(אות י’ -ירושלים) (אותיות -אות ע -עקידת יצחק)
אשר יאמר היום בהר ה׳
האם ירושלים או טבריה בטבורה של ארץ ישראל? יראה (בראשית כב ,יד)
כתב בהגהות מצפה איתןזסק (מגילה דף ו) ולמה נקרא הקב״ה עשה העיקר מהאנשים לא מהעיר,
שמה טבריה שיושבת על טבור ארץ ישראל ,מכאן וכשהם חסרי שלימות נטש משכנו מהם
קשה לי אמה שכתב תוספות (ראש השנה דף כ״ג ע"ב בגמרא ערכין (דף לב ב) אמר רב אשי דתרי ירושלים
ד"ה כמה) דירושלים יושבת בטבור ארץ ישראל עכ"ל. הוו ביהודה ,ועיין בתוספות ד״ה הכי נמי (ועיין בתשובות
חתם סופר יו״ד סימן רל״ג ורל״ד דגם בזמן הזה ישיבת ירושלים
וראיתי בספר ערוך לנר (ראש השנה דף הנ"ל ) שהקשה
יש בה מצוה יותר מישיבת שארי ערי ארץ ישראל עיין שם
גם כן קושיא הנ"ל על התוספות ורצה להגיה
פלפול גדול בזה) וירושלים הוא מלה מורכבת מיראה
בתוספות ,אך הביא שהריטב"א (תענית דף י) החליט
ושלום ,דאברהם קרא אותה יראה כמו שכתוב
גם כן דירושלים הוא באמצע ארץ ישראל וקשה
[ויקרא אברהם שם המקום ההוא] ה׳ יראה ,ומלכי
עליו כנ"ל ,ודוחק לומר דרבא שאמר שם שנקרא
צדק קרא אותה שלם (בראשית יד יח) -וה׳ קרא אותה
טבריה שטובה ראייתה חולק על רב ירמיה וסובר
כמו שקראוה שניהם (עיין במדרש).
שלא היה בטיבורה של ארץ ישראל דהוי פלוגתא
במציאות עכ"ל. ירֶאה שלימות
והכוונה לענ״ד דהקדוש ברוך הוא הוא ֶ
(אותיות -אות ס׳ וזה דבר השמיטה -ירושלים יושביה וכשהם חסרי השלימות אזי מסלק שכינתו
מביניהם ויטוש משכנו אוהל שיכן באדם ,עיין
בפירוש האלשיך (פרשת תרומה) שכתב וזה אחשוב
בכוונת הפסוק (תהלים עח ס) ויטוש משכן שילה אוהל
שיכן באדם ,כלומר ויטוש משכן שילה ,ואל תתמה
מאורות הילקוט
על פי שזה דבר פשוט לכל מבין ומשכיל ,מכל מקום העלים הקב"ה מחשבה זו מאברהם ויצחק אעפ"י שהיו חכמים גדולים מ"מ כתיב
[משלי ב' ז'] יצפון לישרים תושי' ,כי לולא שהעלים מהם סברא זו לא היה מסירת נפש שלימה כי ידע שלא ימות ,על כן לא הבינו תוכן
הדבר עד אחר מעשה.
ועיין שם עוד שהאריך בענין נעשה ונשמע ומודעא רבה לאורייתא.
ומסיים שם החת״ס :בהא סלקינן ,יצחק מסר נפשו על דברי חכמים במה שהוא חוץ לשכל ולא הרהר אחרי חכמים ,משו"ה ועקידת יצחק תזכור
להשומעים לתורה שבעל פה ואינם מהרהרים אחר דברי חכמים ותקנותיהם וגזירותיהם ,אבל מי שאינו בכלל זה אין לו חלק בתפלה זו .עכ״ל.
וסק .נוסח התפילה שאומרים בתפילת והוא רחום ביום ב׳ וה׳.
זסק .להג״ר אברהם משכיל לאיתן זצ״ל .מו״ץ במינסק .מח״ס משכיל לאיתן ,מצפה איתן ,אהבת איתן ועוד .נלב״ע תר״ח.
פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה דר
צורתא דשמעתתא
גבר ,אמר להם הקב"ה אתמול אכלתם בשר בחלב
דהיינו חלב ואחר כך בשר משום דקיימא לן תתאי ויקח חמאה וחלב ובן הבקר
גבר ,והיום אתם רוצים לקבל התורה משום עילאה אשר עשה (בראשית יח ח)
גבר ,ואתם סותרים עצמיכם ,לכן הניחו מזה ואתנה
לכאורה קשה על המלאכים שאכלו בשר
התורה לישראל ויגברו התחתונים את העליונים, וחלב דאסור משם דתתאה גבר
עכ"ד קדשו.
בספר הישר והטובחסק (ח"ב דף מ' בלקוטים לשבועות)
(והנה בילדותי שמעתי זה בשם הרב הקדוש מהו' צבי הירש
מרימנוב זי"ע ,ואולי גם הגה"ק מליסקא זי"ע אמרו בשם הרה"ק
הביא הרב המו"ל את הנשמע מפי קדשו של הגאון
הנ"ל ,והרב המו"ל ספר הישר והטוב לא כיון יפה בשמועתו)עק . מהו' צבי הירש מליסקא זי"ע וז"ל :במדרש יש,
כשאמרו מלאכי השרת תנה הודך על השמים אמר
(אגדות הש״ס -חלק א -קונטרס עונג שבת סעיף כד)
להם הקב"ה אתמול אכלתם בשר בחלב והיום אתם
רוצים לקבל התורה.
וימל אברהם את יצחק בנו בן ויש לפרש דהנה מבואר בספר הרקנט"יטסק הטעם
שמונת ימים (בראשית כא ד) שמותר לאכול חלב ואחר כך בשר ,ואסור לאכול
בשר ואחר כך חלב ,משום דחלב הוא רומז על בחינת
אם טעם המצוה בטל -למה צריכים למול לשמונה
חסד ,ובשר רומז על בחינת דין ,ואנן קיימא לן תתאה
איתא במדרש רבה פרשת וירא ,וימל אברהם את גבר ,לכן אסור לאכול בשר ואחר כך חלב ,כי הבשר
יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים, דהוא בחינת דין יהיה בגוף האדם מתתאי ,ולמעלה
הדא הוא דכתיב (בראשית יז יב) ובן שמונת ימים ימול החלב שהוא בחינת חסד ,ויגבור הדין ח"ו ,אבל מותר
לכם כל זכר לדורותיכם .ופירש רש״י [על הפסוק] לאכול חלב ואחר כך בשר ,שאז יהיה החלב מלמטה
כאשר צוה אותו אלהים ,והיכן צוה -ובן שמונת ימים והבשר מלמעלה ,ויגברו החסדים ,ע"כ.
ימול לכם כל זכר לדורותיכם.
והנה מצינו בדברי חז"ל (כתובות קד א) יהי רצון שיכופו
נלע״ד פירוש לפירושו ,דהנה איתא בריש פרק ר׳ תחתונים את העליונים ,והנה לכאורה באמת קשה על
אליעזר דמילה (שבת קל א ) כל מצוה שקבלו עליהם המלאכים שאכלו בשר וחלב ,אך יש לומר שאכלו
בשמחה ,עדיין עושים אותה בשמחה ,כגון מילה חלב תחלה ואחר כך בשר ,וכמו שנאמר בקרא
דכתיב (תהלים קיט קסב) שש אנכי [על אמרתך כמוצא ויקח חמאה וחלב ואחר כך ובן הבקר אשר עשה
שלל רב] ,עדיין עושין אותה בשמחה .וכתב בענף וכנ"ל ,אמנם הא ניחא אי אמרינן תתאה גבר ,אבל אי
יוסף שם בשם הגר״א ז״ל פירוש לשון ״עדיין״ ,יען אמרינן עילאה גבר ,הקושיא במקומה עומדת למה
כי כעת בטל הטעם כגון מילה דאיתא במסכת נדה אכלו חלב ואחר כך בשר והוי הבשר למעלה ויגברו
(לא ב) מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה (פירש רש״י הדינים ח"ו ,ולכך אתי שפיר המדרש כשאמרו
ולא לז׳) שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצביםאעק , מלאכי השרת תנה הודך על השמים ,ורצו שיגברו
אף שכעת אינה נטהרת לח׳ ימים .והנה אביו ואמו עליונים על התחתונים משום דסבירא להו עילאה
מאורות הילקוט
חסק .להרה״ק רבי צבי הירש מליסקא זצ״ל בעל אך פרי תבואה.
טסק .מראשוני המקובלים באיטליה .מפורסם בחיבורו על התורה ע״ד הקבלה .נלב״ע שנת ה׳ע.
עק .וכן איתא דבר זה בלקט אמרי קודש (בעלזא) בשם הגה״ק השר שלום מבעלזא זצ״ל .וכן הובא בספר פרדס יוסף ועוד בשם היהודי
הקדוש ,ובספר לב אריה (נאוואמינסק) הובא בשם הרה"ק מקאצק ,ואכמ"ל.
אעק .פירוש רש״י שאסורים בתשמיש.
הר אריו תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני
ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה -רשב״י לשיטתו עצבים ,עם כל זה הם שמחים במצוה אף היום,
עיין שם.
ובגליון העין יעקב שלי (בנדה שם) כתבתי בזה הלשון:
ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה .צריך ביאור, והנה ,לכאורה קשה ,לדידן דאינה נטהרת לח׳ ימים,
למה שאלו זה את ר׳ שמעון בן יוחאי דוקאדעק . אם כן לא יהיה מילה לשמונה? אבל באמת אנן לא
דרשינן טעמא דקראבעק ,וצריך למול לקיים מצות
ונלע״ד דהנה איתא בנדרים (י ב) תניא ר׳ שמעון אומר
התורה בדרך חק וגזירת הכתוב בלי טעם (וכן כתב
מנין שלא יאמר אדם לה׳ עולה לה׳ מנחה כו׳ אלא
בענף יוסף לנדה שם).
עולה לה׳ מנחה לה׳ כו׳ תלמוד לומר (ויקרא א ב) קרבן
לה׳ .והטעם ,כתב בשל״ה דחיישינן שמא ימות מיד והנה כתב בספר תפארת יהונתןגעק פרשת וירא
לאחר שיאמר לה׳ ,ונמצא מוציא שם שמים לבטלה. בפסוק (בראשית כא ד) וימל אברהם את יצחק בנו
בן שמונת ימים ,כי אמרו חז״ל (בבא בתרא טז ב) בת
ולפי זה ,אם חייש ר׳ שמעון למיתה בזמן מועט כזו,
היה לו לאברהם אבינו ובכל שמה ,ולא נזכר בתורה
כל שכן למיתה דלזמן מרובה עד ח׳ ימים וודאי
לידתה ,אבל נראה דנולדה תאומה עם יצחק .והנה
חייש ,אם כן לשיטתו דוקא הקשו ,מפני מה אמרה
אמרו חז״ל (נדה לא ב) דלכך נימול הבן לשמונה כדי
תורה מילה לשמונה ,הוי ליה למול תיכף כשנולד,
שלא תהא האם עוד טמאה לידה ויהיו האב והאם
משום שמא ימות התינוק או האב ,ולא יוכל לקיים
גם כן שמחים ,וזה לא שייך כאן ,כי שרה היתה
מצות מילה אחר כך ,וא״ש ,עכ״ל שם.
טמאה לידה י״ד ימים מחמת לידת הנקיבה שנולדה
[עיין שם עוד מה שכתב רבינו בזה]. עמו ,ואשמעינן דמכל מקום מל אותו לשמונה ימים,
(אגדות הש״ס -חלק א -קונטרס עונג שבת סעיף ב) מחמת כאשר צוה אותו אלהים ,עכד״ה .והיינו
דקשיא ליה להמדרש והיכן צוה דגם בכהאי גוונא
צריך למול לשמונה? ועל זה אמר הדא דכתיב ובן
וימל אברהם את יצחק בנו ...כאשר
שמונת ימים ימול לכל כל זכר ״לדורותיכם״ ,כלומר
צוה אותו אלהים (בראשית כא ,ד)
מדאמר רחמנא שצריך למול כל זכר לשמונה
אמאי נשים פטורות במצות עשה שהזמן גרמא לדורות עולם ,ואף על גב דכעת כבר בטל הטעם
דשלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים ,דהא
[למולו מנלן דכתיב (בראשית כא ,ד) וימל אברהם את יצחק
עכשיו אינה נטהרת לח׳ ימים ,אם כן שמע מינה דאין
בנו .והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה
טעם זה העיקר כי אם רמז בעלמא ,והעיקר דצריך
דכתיב (בראשית יז ,י) המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה
לקיים בדרך צווי וחק.
בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב (בראשית יז ,יד)
וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה איהי מנלן וזה שאמרו ,והיכן צוה דצריך למול לשמונה אף דלא
דלא מיחייבא דכתיב (בראשית כא ,ד) כאשר צוה אותו אלהים שייך הטעם ,שנאמר ובן שמונת ימים ימול לכם כל
אותו ולא אותה (קידושין כט א)]. זכר ״לדורותיכם״ ,דהיינו אף בדורות שלא יהיה שייך
הטעם כנ״ל ,וא״ש ודו״ק.
איתא בילקוט שמעוני בשם הילמדנו ,למה נשתתפו הנשים
עם הקטנים והעבדים לענין המצות (פירש זית רענן לענין מצות
עשה שהזמן גרמא) לפי שאין להם אלא לב אחד שנאמר
מאורות הילקוט
בעק .זה פלוגתא בין ר׳ יהודה ור׳ שמעון במסכת בבא מציעא קטו א ,ובסנהדרין כ״א א.
געק .להגר״י אייבשיץ זצ״ל.
דעק .והעיר רבינו :ומה שכתב בהגהות מהר״ץ חיות ז״ל לשם דר׳ מאיר הוא דאמר טעם מילה לשמונה -בלי עיון כתב כן ,כי מפורש
בגמרא דשאלו זה את ר׳ שמעון בן יוחאי ,והוא השיב הטעם שלא יהיו כולם שמחים וכו׳ עיין שם .עכ״ל.
פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה ור
אות כ"ד) וכן כתב גם בספר שדי חמד (חלק דברי חכמים סי' (שמואל א א ,יג) וחנה היא מדברת על לבה (פירש זית רענן ,לב
נ"ג) בשם נחלת בנימין עיין שם ,אם כן שפיר אצטריך קרא אחד ,שאין יצר טוב שולט בהם כל כך) ,ואם כן מצות עשה שאינו
יתירה לפטור נשים ממצות אלו גם לעתיד ,וא"ש בעזהי"ת נוהג לעולם קרוב הוא שלא תעשה לפיכך פטרה הכתוב.
(תנך -סוף עזרא -שמואל א' השמטה)
והנה אף כי קיימא לן כר׳ יהודה דלא דרשינן טעמא דקרא
מפני מה פטרה תורה הנשים ממצות עשה שהזמן גרמא,
מכל מקום להחמיר לכולי עלמא דרשינן טעמא דקרא,
וכמו שכתב בתשובות חתם סופר (חלק יו"ד סי' רנ"ד בד"ה
ונ"ל) עיי"ש.
ואם כן כשיוצא לנו על פי הנ"ל לחייב נשים במצות עשה
שהזמן גרמא ,בכהאי גוונא דרשינן טעמא דקרא ,מעתה
אומר אני הרי כל הטעם דנשים פטורות ממצות עשה
שהזמן גרמא ,הוא רק לפי שאין להם אלא לב אחד דהיינו
שהיצר הרע שולט בהם יותר מן היצר טוב ,ומעתה לעתיד
לבא כאשר יתבטל היצר הרע ולא יהיה לו שליטה בשום
אדם כדאיתא בסוכה (נ"ב א) לעתיד לבא מביאו הקב"ה
ליצר הרע ושוחטו וכו'העק ,אם כן ודאי שיהיו גם נשים
חייבות במצות עשה שהזמן גרמא ,דאז יהיו שוין לגמרי
בכל ענין כאנשים מאחר דאין יצר הרע שולט בעולם כלל.
ומיושב בזה קושית התוספות (קידושין כ"ט ע"א) למה לי קרא
דאותו ולא אותה לפטור נשים ממילת בניהם ,תיפוק ליה
דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דאין מלין אלא ביום? וגם
קושית התוספות (שם לו א) במשנה הסמיכות והתנופות
וההגשות והמליקות וכו' נוהגים באנשים ולא בנשים והקשו
תוספות אמאי אצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים ,תיפוק
ליה דכולהו מצות עשה שהזמן גרמא הוו ,שהרי אינן
נוהגות אלא ביום כדכתיב (ויקרא ז לח) ביום צותו להקריב
את קרבניהם עיי"ש.
ולפי זה ניחא ,דהא צריך קרא על לעתיד לבא שאז יהיו
נשים חייבות במצות עשה שהזמן גרמא ,דהא התורה
נצחית .ואף למאן דאמר (נדה סא ב) מצות בטלות לעתיד
לבא ,היינו דוקא הלאוין אבל העשין אינם בטלים עולמית
כמו שכתב הנועם מגדים מובא בתל תלפיות (מחברת וי"ו
מאורות הילקוט
העק .והוסיף רבינו :ועיי' ברש"י שם ד"ה וספדה הארץ שכתב ,ועוד שאין יצה"ר שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן ולקמן אמר
שהקב"ה שוחטו כו' עכ"ל. .
