gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרשתי קרבתך · Durashti Kirvusechu — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: דרשתי קרבתך · Durashti Kirvusechu

שבוע: וירא (2026-10-26)

דרשתי קרבתך · Durashti Kirvusechu — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫דָּ ַ‪+‬ר ׁ ְש ִּתי ִק ְ‪+‬רבָ ְתָך‬ ‫פרשת וירא‬ ‫כ' חשון תשפ"ז‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫‪163‬‬ ‫על פי שיעורו של הרב איתן כהן שליט"א • השיעור נמסר בבית הכנסת פרי מגדים‪ ,‬צפת ת"ו • במוצ"ש פרשת לך לך‪ ,‬תשפ"ז‬ ‫אותה ולהחזיר אותה ‪ -‬זה שמוליק הזה‪ .‬שמוליק הזה לוקח אותה כל טיפול‬ ‫שכרו של עוג על הבשורה‬ ‫לתל השומר‪ ,‬ומחזיר אותה‪ .‬ועם הזמן‪ ,‬השם ירחם‪ ,‬המצב הידרדר ולא היו‬ ‫ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי כי נשבה בן אחיו‪ .‬הפליט הזה ‪ -‬דורשים חז"ל‬ ‫הרבה סיכויים‪ .‬ויום אחד היא שמעה מהרופאים‪ ,‬שאמרו שזה כבר מקרה אבוד‪.‬‬ ‫שזה היה עוג מלך הבשן‪ .‬שכל המטרה שלו הייתה ‪ -‬רצח וניאוף‪ .‬ואף על פי‬ ‫בפעם האחרונה ששמוליק לקח אותה‪ ,‬היא אומרת לו‪ :‬תשמע‪ ,‬שמוליק‪ ,‬תודה‬ ‫כן‪ ,‬עצם הדבר שהוא גרם טובה לאברהם אבינו ‪ -‬זכה לחיות ארבע מאות שנה‪.‬‬ ‫רבה על כל מה שעשית בשבילי‪ .‬לקחת אותי‪ ,‬החזרת אותי‪ ,‬הכל ממש בחינם‪.‬‬ ‫פלא פלאים‪.‬‬ ‫אין לי מה לתת לך תגמול על מה שעשית‪ .‬כלום ‪ -‬אין לי הורים‪ ,‬אין לי אחים‪,‬‬ ‫ולא רק זה‪ ,‬כשכל עם ישראל ומשה רבנו עומדים לפני המלחמה עם עוג מלך‬ ‫אין לי אחיות‪ ,‬אני בודדה פה בארץ‪ .‬אבל יש לי סיכת ראש עשויה מזהב‪ .‬אני‬ ‫הבשן‪ ,‬משה רבנו מפחד מהזכויות שיש לו‪ .‬זכויות? אפשר לקרוא לזה זכויות?‬ ‫רוצה לתת לך אותה מתנה‪ ,‬על הטובה שעשית לי‪ .‬תעשה טובה‪ ,‬אבל בתנאי‬ ‫אני רוצה לשאול פה כל בן אדם‪ :‬אם היית רעב ומישהו הביא לך איזו עוגה‬ ‫אחד‪ :‬שאתה לא שוכח אותי‪ .‬ככה היא אמרה לו‪.‬‬ ‫‪ -‬אל תשאל ‪ -‬בחצי השני של העוגה הוא שם לך רעל‪ ,‬התוכנית שלו הייתה‬ ‫לקחתי ממנה את הסיכה‪ .‬ואחרי שבוע נפטרה נאזיה הזאת‪ .‬לקחתי את הסיכה‬ ‫לחסל אותך‪ .‬אבל בסוף שבעת מחצי עוגה‪ ,‬השם ריחם עליך ומהחצי השני לא‬ ‫הזאת והלכתי לרב חנניה צ'ולק‪ .‬אמרתי לו‪ :‬הרב חנניה‪ ,‬יש פה סיכה מזהב‪,‬‬ ‫אכלת‪ .‬תגיד‪ ,‬אפשר להכיר טובה לבן אדם הזה? או לתת לו לאכול את החצי‬ ‫תמכור אותה לטובת עזר מציון‪ ,‬שיהיה לך משהו לתרומה לארגון‪ .‬אמר לי‪:‬‬ ‫השני? איך יכול להיות?‬ ‫תראה‪ ,‬היא לא ביקשה‪ ,‬היא לא אמרה שהיא תורמת את זה לעזר מציון‪ .‬היא‬ ‫אין לנו הבנה בשכר המעשים‬ ‫אמרה שהיא נותנת לך את זה‪ .‬אז תיקח את זה אתה‪.‬‬ ‫כמה שנרצה להבין ‪ -‬אין לנו הבנה באמת כמה בן אדם זוכה על הדברים‬ ‫אמרתי לעצמי‪ :‬מה אני אעשה עם זה? מה יש לי לעשות עם הסיכה הזאת?‬ ‫הפעוטים ביותר שיכולים להיות‪ .‬לא מה שאתה מבין ‪ -‬מה שאתה לא מבין‪,‬‬ ‫הלכתי לאיזה בית כנסת‪ ,‬ואמרתי לו‪ :‬אני רוצה לתרום לכם סיכה של זהב‪,‬‬ ‫זו הכוונה‪ .‬על מה שאתה מבין‪ ,‬ברור שיש שכר‪ .‬אבל על מה שאתה לא מבין‪,‬‬ ‫תראה אצל צורף כמה שהיא שווה‪ .‬אבל בתנאי אחד‪ :‬שתעשה לי פה נר נשמה‬ ‫שאתה חושב שברור שבמקרה כזה אין בכלל שכר ‪ -‬גם על הדברים האלה בורא‬ ‫‪ -‬תרשום‪ :‬לעילוי נשמת נאזיה בת אסתר‪ ,‬נפטרה כ"ה בתמוז תשמ"ח‪ .‬זה‬ ‫עולם משלם‪ ,‬על עצם המעשה שעשית מעשה טוב‪ .‬פלא פלאים‪.‬‬ ‫התאריך שלה‪.‬‬ ‫כל זה רק כדי לחזק אותנו‪ .‬כל אחד מאיתנו‪ ,‬פעמים שיש לו כל מיני דמיונות‪:‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬הגבאי לקח את זה‪ ,‬ובאמת עשה נר נשמה‪ ,‬עשה מודעה כזאת קטנה‬ ‫תגיד‪ ,‬מה שאני עושה זה טוב או לא טוב? מה שאני עושה באמת עושה משהו‬ ‫ותלה אותה‪ .‬אני‪ ,‬בשנה הראשונה‪ ,‬מדי פעם הייתי אומר עליה קדיש ‪ -‬קדיש‬ ‫בשמיים? תגיד‪ ,‬זה משפיע‪ ,‬זה עושה משהו‪ ,‬או שזה סתם שטויות? אז באו‬ ‫פה‪ ,‬קדיש שם ‪ -‬וזהו‪ ,‬בזה זה נגמר‪ .‬אחרי שנה שכחתי ממנה לגמרי‪.‬‬ ‫חז"ל פה וגילו לך‪ :‬מה שנראה לך הכי שטותי שבעולם ‪ -‬בן אדם זכה בזכות‬ ‫השנה‪ ,‬כ"ה בתמוז תשפ"ו‪ ,‬ערב שבת‪ ,‬נאזיה הזאת מגיעה אליו בחלום‪ .‬היא‬ ‫זה לחיות ארבע מאות שנה‪ .‬פלא פלאים‪ .‬רק שנדע להעריך את המעשים‬ ‫אומרת לו‪ :‬שמוליק‪ ,‬אתה הבטחת לי שאתה לא תשכח אותי‪ .‬אז אני מבקשת‬ ‫הפשוטים שלנו‪ ,‬הפשוטים‪.‬‬ ‫ממך‪ :‬אל תשכח אותי‪ .‬אמרתי‪ :‬מה היא רוצה ממני עכשיו? מה היא נזכרה בי?‬ ‫"במה אדע" ‪ -‬שליש שנייה ומאה שנה‬ ‫קמתי בבוקר‪ ,‬הלכתי לבית הכנסת‪ ,‬אני מסתכל על הנר נשמה ואני רואה ‪-‬‬ ‫אותו דבר רואים אצל אברהם אבינו‪ ,‬בזה שהוא שאל "במה אדע כי אירשנה"‪.‬‬ ‫וואי‪ ,‬היום יום הפטירה שלה! היום כ"ה בתמוז תשפ"ו‪ ,‬זה התאריך שלה (ביום‬ ‫דורשים חז"ל‪ :‬על כל מילה שאמר אברהם אבינו השתעבדו בניו במצרים‬ ‫שישי)‪ .‬לפני שלושים ושמונה שנה היא נפטרה‪ .‬אמרתי‪ :‬וואי‪ ,‬זה דבר גדול‪.‬‬ ‫מאה שנה ‪ -‬ביחד ארבע מאות שנה (דעת זקנים בראשית טו‪ ,‬יג)‪ .‬כמה זמן לוקח‬ ‫אז אני אגיד קדיש לעילוי נשמתה‪ .‬וגם קניתי מפטיר לעילוי נשמתה‪ ,‬ועליתי‬ ‫להגיד מילה אחת? החפץ חיים אמר שבדקה אומרים מאתיים מילים‪ ,‬אז יוצא‬ ‫למפטיר‪.‬‬ ‫שבשנייה אתה אומר שלוש מילים בממוצע‪ ,‬אפילו קצת יותר‪.‬‬ ‫במוצאי שבת אני מתקשר לרב חנניה צ'ולק‪ ,‬אני אומר לו‪ :‬הרב חנניה‪ ,‬יש לי‬ ‫יוצא שמילה אחת זה שליש שנייה‪ .‬תכפיל את השליש שנייה הזאת אלף פעמים‪,‬‬ ‫סיפור בשבילך‪ .‬סיפרתי את כל הסיפור‪ .‬אמר לי הרב חנניה‪ :‬אתה יש לך חצי‬ ‫אלפיים‪ ,‬מאה אלף פעמים ‪ -‬זה לא מאה שנה‪ .‬בסדר‪ ,‬הבן אדם אמר איזו מילה‪,‬‬ ‫סיפור ‪ -‬אני יש לי את החצי השני‪ .‬מאז שסיפרת לי שאותה נאזיה נפטרה‪,‬‬ ‫המילה הזאת יצאה לו מהפה בשליש שנייה‪ .‬תגיד‪ ,‬אז מה קורה עכשיו? בניו‬ ‫לקחתי בן אדם ואמרתי לו שכל שנה בכ"ה בתמוז יגיד עליה קדיש‪ .‬השבת‬ ‫השתעבדו מאה שנה‪ .‬מה זה מאה שנה? איך? הגזמת‪ .‬לא יכול להיות ‪ -‬משליש‬ ‫הזאת הוא אמר לי שהוא לא מרגיש טוב‪ ,‬הוא לא יכול ללכת אפילו לבית‬ ‫שנייה הגעת למאה שנה? זה הרבה זמן‪ ,‬מאה שנה‪ .‬איך יכול להיות?‬ ‫הכנסת‪ ,‬והוא לא הלך לבית הכנסת‪ .‬אז נאזיה הגיעה בחלום לשמוליק ואמרה‬ ‫לו‪ :‬שמוליק‪ ,‬הבטחת שלא תשכח אותי‪.‬‬ ‫גם בזה גילו לנו חז"ל‪ :‬אין לנו הבנה מה בן אדם יכול לזכות בשליש שנייה‪.‬‬ ‫דקה אחת של קדיש פעם בשנה‬ ‫רגע אחד של שמירת עיניים‬ ‫וואי‪ ,‬היא נפטרה לפני שלושים ושמונה שנה‪ .‬טוב‪ ,‬אז מה היא רוצה עכשיו?‬ ‫אז כשבן אדם הולך ברחוב‪ ,‬ופעם אחת בחיים שלו הוא הוריד את הראש למטה‬ ‫היא רוצה שתגיד קדיש פעם בשנה‪ .‬יפה‪ .‬כמה זמן לוקח להגיד קדיש? אם אני‬ ‫כדי לא להסתכל‪ .‬מישהו יכול לתאר את הפעם האחת הזאת? אין מי שיכול‬ ‫מגזים ‪ -‬אם אדם איטי אומר קדיש‪ ,‬זה שתי דקות [שלכולם יוצאות קרניים‪,]...‬‬ ‫לתאר את זה‪ .‬כמה בן אדם יכול לזכות‪.‬‬ ‫אבל נורמלי זה לוקח דקה אחת‪.‬‬ ‫בדור שלנו ‪ -‬בורא עולם ריחם עלינו‪ .‬רק אל תצא לרחוב ‪ -‬מיליון זכויות‪.‬‬ ‫אני לא מבין‪ .‬דקה אחת פעם בשנה ‪ -‬בשביל זה צריך לבוא בחלום אחרי‬ ‫כל זכות נידונה בפני עצמה‬ ‫שלושים ושמונה שנה? תגיד‪ ,‬הדקה הזאת עושה משהו? הדקה של קדיש פעם‬ ‫לכן כל אחד יראה באמת כמה אני יכול ‪ -‬עוד חיזוק על גבי חיזוק‪ ,‬גם אם בן‬ ‫בשנה ‪ -‬זה משפיע בכלל? היא לא נפטרה אתמול‪ ,‬גם לא לפני שנה‪ ,‬לא לפני‬ ‫אדם מרגיש שהוא נפל אלף פעמים‪ .‬מה זה קשור אחד לשני? נפלת ‪ -‬תקום‪.‬‬ ‫עשרים שנה ‪ -‬שלושים ושמונה שנה! והנפטרת הזאת מחכה מתי כבר אפשר‬ ‫הפלא יועץ כותב‪ :‬גם בן אדם שרצח יקפיד מאוד בנטילת ידיים‪.‬‬ ‫להגיד קדיש‪ .‬אין לנו הבנה בזה‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬אתה רואה איזה רוצח ‪ -‬אה‪ ,‬איך הוא מחמיר בנטילת ידיים‪ ,‬איזה יופי!‬ ‫אני אומר לכם‪ :‬ככל שאתה מסתכל‪ ,‬אתה צריך רק לחטוף זכויות‪ .‬גם אם זו‬ ‫מה היית אומר עליו? אה‪ ,‬איזה צדיק‪ ,‬איזה צדיק זה! כן‪ ,‬כי בשמיים זה לא הולך‬ ‫זכות של דקה פעם בשנה ‪ -‬אז נדע להעריך את זה‪ .‬פעם בשנה ‪ -‬איזה דבר‬ ‫על משהו גלובלי‪ ,‬פלוס מינוס‪ ,‬נסדר את העניינים‪ .‬לא קשור אחד לשני‪ .‬כל‬ ‫גדול‪ ,‬שצריך להעריך‪.‬‬ ‫זכות שעשית ‪ -‬דנים אותה בפני עצמה‪ .‬כל עבירה ‪ -‬דנים אותה בפני עצמה‪.‬‬ ‫"אמן יהא שמיה רבא" של ילד ‪ -‬והכבוד שקיבל המומר‬ ‫הסיכה של נאזיה ‪" -‬בתנאי שאתה לא שוכח אותי"‬ ‫פעם אחת נשרפה כל ראדין‪ .‬אבל היא לא נשרפה בבת אחת‪ :‬נשרפה חצי ראדין‪,‬‬ ‫סיפר שמוליק‪ :‬אני מהמתנדבים הראשונים של עזר מציון עם הרב חנניה צ'ולק‬ ‫ואז החצי הלכו לגור בחצי השני‪ .‬אחר כך בנו את החצי‪ ,‬ואז נשרף החצי השני‪,‬‬ ‫שהקים את עזר מציון‪ .‬לפני בערך ארבעים וחמש שנה‪ .‬היינו ביחד סך הכל‬ ‫וכולם הלכו לגור שם‪.‬‬ ‫חמישה אנשים‪ :‬הרב חנניה צ'ולק ועוד ארבעה מתנדבים‪ .‬לכל אחד היה אוטו‪,‬‬ ‫והחפץ חיים שלח מכתבים לכל מיני תורמים שיתרמו‪ ,‬כדי לבנות בחזרה את‬ ‫לוקחים אנשים לבתי חולים‪ ,‬מחזירים‪ .‬מזה קם עזר מציון‪.‬‬ ‫ראדין‪ .‬היה איזה פרופסור אחד‪ ,‬שהיה יהודי מומר‪ .‬החפץ חיים שבוע שלם‬ ‫יום אחד עלתה בת אחת מפרס‪ ,‬בתקופה שאיראן הייתה סגורה‪ ,‬עלתה בת‬ ‫התלבט איך לכתוב לו את המכתב‪ ,‬שלא יהיה בו איסור חנופה‪ ,‬כי אסור לשבח‬ ‫אחת‪ ,‬קראו לה נאזיה‪ .‬נאזיה הזאת עלתה לארץ‪ ,‬וקיבלו אותה בסמינר אור‬ ‫רשע‪ .‬אז החפץ חיים שבוע שלם יושב איך לכתוב את הנוסח‪ ,‬שהנוסח לא‬ ‫החיים‪ .‬השם ירחם‪ ,‬היא חלתה במחלה‪ .‬ומי שהתנדב להסיע אותה‪ ,‬לקחת‬ ‫דָּ ַ‪+‬ר ׁ ְש ִּתי ִק ְ‪+‬רבָ ְתָך‬ ‫את התרומה של המקווה‪ ,‬עד עכשיו היה ביטוח חיים לך ‪ -‬עכשיו תזכה שיהיה‬ ‫יישמע כשבח‪ ,‬ומצד שני צריך לפרגן לו‪ .‬שבוע שלם ישב החפץ חיים‪ ,‬ובסוף‬ ‫ביטוח חיים גם לאשתך‪.‬‬ ‫שלח את המכתב לאותו פרופסור‪ .‬ובסוף החפץ חיים גם הצטער על זה‪.‬‬ ‫שואל אותו‪ :‬תגיד לי‪ ,‬כמה עולה התיקון? אומר לו‪ :‬עשרים אלף שקל‪ - .‬תגיד‬ ‫עברו כמה חודשים‪ ,‬ויום אחד הגיע רבי אלחנן וסרמן לבקר את החפץ חיים‪,‬‬ ‫לקבלן שיתקדם‪ ,‬אני משלם‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬הרב‪ ,‬הייתי באיזה מקום והפרופסור הזה הגיע ‪ -‬ואיזה כבוד עשו לו‪,‬‬ ‫הטיסה מדובאי‬ ‫איזה כבוד מלכים עשו לכזה בן אדם! אומר לו החפץ חיים‪ :‬מה אתה מתרגש?‬ ‫כשהוא היה ילד‪ ,‬פעם אחת הוא אמר "אמן יהא שמיה רבא"‪ ,‬ועל זה בורא עולם‬ ‫ואחרי כמה ימים ‪ -‬מספר הבן אדם ‪ -‬הייתי בטיסה של דובאי** ‪ ,‬ואנשים צרחו‬ ‫פורע לו את החוב‪ ,‬ונותנים לו את כל הכבוד שהוא מקבל עכשיו‪.‬‬ ‫"שמע ישראל"‪ ,‬ואנשים התקשרו למשפחות שלהם להיפרד מהם‪ ,‬כי זה היה‬ ‫עניין של שניות‪ .‬ברגעים של האימה הזאת אמרתי לעצמי‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫ישיבת חכמי לובלין ‪ -‬בזכות רגע של ילד‬ ‫אני ‪ -‬יש לי ביטוח חיים! הרב הבטיח לי שיש לי ביטוח חיים‪.‬‬ ‫שקמה ישיבת חכמי לובלין‪ .‬סיפר הרב מאיר שפירא זצ"ל‪ :‬את הישיבה הזאת‬ ‫ופחות משנייה‪ ,‬והמטוס התייצב בחזרה‪ .‬וידעתי שניצלנו כולנו‪ .‬אתה יודע‬ ‫החלטתי להקים רק מחמת מעשה אחד שהיה‪.‬‬ ‫למה? כי יש לי ביטוח חיים‪.‬‬ ‫יום אחד התקשרו אליי אנשים מהנהלת תלמוד תורה‪ ,‬וביקשו ממני לבוא‬ ‫לבחון תלמידים בתלמוד התורה‪ .‬הגעתי לתלמוד התורה‪ ,‬זה היה מבחן פומבי‪,‬‬ ‫יש ביטוח! בן אדם עושה איזה מעשה‪ ...‬אומר‪ :‬אתה יודע‪ ,‬ברגע שהרב אמר‬ ‫והתחלתי לבחון את התלמידים‪ ,‬תלמיד תלמיד‪ .‬הגעתי לתלמיד בשם אפרים‬ ‫לי שיש ביטוח חיים‪ ,‬אמרתי‪ :‬מה אני צריך ביטוח חיים‪ ,‬אני אמור לחיות עוד‬ ‫ביטרק [או שם דומה]‪ .‬אמרו לי שזה תלמיד חלש‪ .‬אמרתי‪ :‬טוב‪ .‬שאלתי אותו‪:‬‬ ‫לפחות מאתיים שנה‪ .‬לפחות! על מה ביטוח חיים? אני לא אמור למות בכלל‪.‬‬ ‫מה אתה יודע? הוא אומר‪ :‬אני יודע משנה בעל פה‪ - .‬תגיד‪.‬‬ ‫ופתאום בורא עולם הראה לי שאחרי כמה ימים‪ ,‬אתה זקוק לביטוח החיים‬ ‫הזה ‪ -‬אתה ואשתך‪ ,‬כי שנינו היינו בתוך המטוס‪ .‬ושנינו ניצלנו‪ ,‬ואז נתתי לרב‬ ‫אז הוא אומר‪ :‬שניים שהפקידו אצל אחד ‪ -‬זה הפקיד מנה וזה הפקיד מאתיים‪,‬‬ ‫את הכסף של כל מה שתרמתי‪.‬‬ ‫זה אומר מאתיים שלי וזה אומר מאתיים שלי ‪ -‬מחלוקת רבי יוסי ורבנן‪.‬‬ ‫במשנה הבאה כתוב‪ :‬זה הפקיד אצלו כלי ששווה מנה‪ ,‬והשני הפקיד כלי ששווה‬ ‫אל תזלזל בשום מעשה טוב‬ ‫אלף זוז‪.‬‬ ‫כל הפרשה הזאת מלמדת אותנו‪ :‬בוא נתחזק‪ ,‬בוא נעריך את המעשים שלנו‪ .‬גם‬ ‫אז הרב שפירא שואל את הילד‪ :‬למה לגבי כסף כתוב "זה הפקיד מנה וזה הפקיד‬ ‫אם נפלת וירדת עד איפה שירדת ‪ -‬אל תזלזל בשום מעשה טוב שאתה עושה‪.‬‬ ‫מאתיים" ‪ -‬פי שניים‪ ,‬זה הפקיד מאה וזה הפקיד מאתיים שקל‪ ,‬פי שניים ‪-‬‬ ‫בן אדם אומר היום‪ :‬התפילה שלי לא שווה כלום‪ ,‬הלימוד תורה שלי לא שווה‬ ‫ולמה לגבי כלים "זה הפקיד מנה וזה הפקיד אלף זוז"‪ ,‬פי עשרה? מה החילוק?‬ ‫כלום‪ ,‬זה לא שווה‪ ...‬אין דבר כזה‪ .‬לא קיים‪ .‬כל מעשה שבן אדם עושה ‪ -‬הכל‬ ‫נשמר לו‪.‬‬ ‫‪ -‬אני אגיד לרב‪ .‬בכסף ‪ -‬אדם לא טרח עליו‪ .‬כשחז"ל אמרו (בבא מציעא לח‪:).‬‬ ‫"אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו" ‪ -‬זה מה שטרחת‪ .‬רש"י כותב‬ ‫ומה שכתוב בספרים שיש עבירות שמכבות מצוות ועניינים ‪ -‬מביא את זה‬ ‫שהוא טרח עליהם* ‪ .‬בכסף‪ ,‬גם אם בן אדם טרח‪ ,‬הכסף הזה לא שלו‪ .‬בכלים ‪-‬‬ ‫הסטייפלר בספר קריינא דאיגרתא‪ ,‬שמישהו שאל אותו את השאלה הזאת‪:‬‬ ‫זה שלו‪ .‬ממילא‪ ,‬בכלים‪ ,‬בשביל שהגנב יגנוב כלי‪ ,‬צריך שהוא יהיה לפחות פי‬ ‫כתוב שזה הולך לסטרא אחרא וכל העניינים‪ ,‬וכתוב בספרים מה שכתוב‪ .‬אומר‪:‬‬ ‫תשעה ממה שיש לו‪ .‬אז אם הגנב הפקיד כלי של מאה‪ ,‬בשביל שתהיה לו תאווה‬ ‫לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ .‬שני דברים נפרדים‪ .‬יש את המצווה ויש את השכר שלה ‪ -‬שני‬ ‫לגנוב‪ ,‬צריך שזה יהיה פי תשעה‪ ,‬ולכן צריך שיהיה לפחות אלף זוז‪ .‬כי אם זה‬ ‫דברים נפרדים‪ .‬המצווה לעולם לא נאבדת‪ ,‬גם אם בן אדם יהיה רשע מרושע‪.‬‬ ‫היה רק מאתיים זוז‪ ,‬שלוש מאות זוז ‪ -‬מי היה גונב את זה?‬ ‫יש את השפע שהמצווה מורידה ‪ -‬ומה שכתוב בספרים שהולך לסטרא אחרא‬ ‫ועניינים‪ ,‬זה השפע‪ .‬אבל המצווה עצמה לעולם לא נאבדת‪ ,‬גם אם בן אדם יהיה‬ ‫והרב שפירא התרגש מהתשובה הזאת‪ .‬הוא אומר לו‪ :‬אז למה אתה בכיתה של‬ ‫רשע מרושע עד הסוף‪.‬‬ ‫החלשים? אז הוא אומר לו‪ :‬כי הרבנים פה לא יודעים את הגמרא "הזהרו בבני‬ ‫עניים שמהן תצא תורה" (נדרים פא‪ .).‬ובגלל שאבא שלי סנדלר‪ ,‬הם מזלזלים בי‬ ‫"אתה חי בזכות הטוב שאתה עושה"‬ ‫ושמו אותי בכיתה של החלשים‪.‬‬ ‫סיפר הרב בידרמן‪ :‬היה יהודי אחד שהלך לקנות איזו תרופה בבית מרקחת‬ ‫מספר הרב שפירא‪ :‬מהמילים שהילד אמר‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ :‬אני מקים ישיבה‪,‬‬ ‫בארצות הברית‪ .‬אומר לו הרוקח‪ :‬תשמע‪ ,‬זו תרופה שעולה שש מאות וחמישים‬ ‫שבישיבה הזאת ידאגו לכל בחור בשווה‪ .‬ואם קמה הישיבה הזאת‪ ,‬חכמי לובלין‬ ‫דולר‪ - .‬שש מאות וחמישים דולר? אמר‪ :‬עדיף כבר להיות בריא! במחיר כזה‬ ‫‪ -‬תדעו שזה בגלל הילד הזה‪.‬‬ ‫אני כבר אהיה בריא‪ ,‬אני מעדיף בלי תרופות‪ - .‬כן‪ ,‬אבל מה זה בלי תרופה?‬ ‫לפעמים בן אדם לא מודע לרגע בחיים שלו ‪ -‬מה התוצאות‪ ,‬מה ההשלכות של‬ ‫אתה חייב את התרופה הזאת‪ .‬אומר לו‪ :‬לא‪ ,‬במחיר כזה אני לא קונה‪ .‬הוא יצא‪.‬‬ ‫רגע אחד‪ ,‬כמה בן אדם יכול לזכות‪.‬‬ ‫מאחוריו היה גביר אחד‪ ,‬והוא אמר לו‪ :‬בוא‪ ,‬בוא‪ ,‬אדוני ‪ -‬אני משלם‪ .‬אמר‪:‬‬ ‫"ביטוח חיים" ‪ -‬פתיחת ההיכל בנעילה‬ ‫טוב‪ ,‬הנה הוויזה‪ ,‬תעביר‪ .‬אמר לו הרוקח‪ :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬זו לא תרופה שלוקחים פעם‬ ‫אחת‪ .‬זו תרופה כרונית ‪ -‬אם אתה מתחיל‪ ,‬אתה חייב לקחת אותה כל החיים‬ ‫סיפר הרב דוד אוחיון שליט"א [הרב של אלפי מנשה‪ ,‬תלמיד חכם גדול]‪:‬‬ ‫שלך‪ .‬אין דבר כזה‪ .‬עדיף לא לקחת מאשר לקחת ולהפסיק באמצע‪ .‬להפסיק‬ ‫שבכיפורים האחרון [תשפ"ז] וכמו תמיד שאנשים מגיעים לתפילת שחרית‪,‬‬ ‫באמצע זה פיקוח נפש‪.‬‬ ‫מנחה‪ ,‬ערבית מגיעים פחות‪ ,‬אבל לנעילה מגיעים כל האנשים מכל השכונות‪.‬‬ ‫אז הוא אומר לגביר‪ :‬קח בחזרה את הכרטיס‪ ,‬אני לא קונה‪ .‬מה אני אקנה?‬ ‫החלטתי לעשות מגבית לכולל שנמצא בבית הכנסת‪ ,‬כולל של עשרים אברכים‪.‬‬ ‫עכשיו אתה תורם לי את זה ‪ -‬ובחודש הבא מה יהיה?‬ ‫אמרתי‪ :‬אני מוכר עכשיו את פתיחת ההיכל של נעילה‪ .‬מה המחיר? המחיר‪:‬‬ ‫להחזיק שנה שלמה עשרים אברכים‪ .‬זה המחיר‪ .‬לא יודע כמה זה ‪ -‬מאה‬ ‫טוב‪ ,‬הוא הלך‪ ,‬יצא‪ .‬הגביר חושב בינו לבינו‪ :‬מה אני יכול לעשות? חודשיים‪,‬‬ ‫חמישים‪ ,‬מאתיים אלף שקל‪ .‬אמרתי‪ :‬זה המחיר של פתיחת ההיכל של נעילה‬ ‫שלושה אני יכול לתרום לו‪ .‬בוא אדבר איתו ‪ -‬חודשיים‪ ,‬שלושה אני תורם‪.‬‬ ‫‪ -‬החזקת הכולל של עשרים אברכים‪ .‬ואני מבטיח עכשיו פה‪ ,‬שמי שקונה את‬ ‫קרא לו‪ :‬בוא‪ ,‬בוא ‪ -‬ארבעה חודשים אני תורם לך‪ .‬אמר לו‪ :‬ואחרי ארבעה‬ ‫זה ‪ -‬אני מבטיח לו ביטוח חיים‪ .‬מבטיח לו במאה אחוזים‪ .‬למה? "עץ חיים‬ ‫חודשים מה יהיה?‬ ‫היא למחזיקים בה" ‪ -‬מי שמחזיק תורה‪ ,‬יש לו ביטוח חיים‪.‬‬ ‫‪ -‬אתה יודע מה? כל זמן שאני חי‪ ,‬אני תורם לך‪ .‬בקיצור‪ ,‬הבן אדם לקח את‬ ‫אחד המתפללים הרים את היד‪ :‬הרב‪ ,‬אני קונה‪ .‬הוא קנה‪ ,‬עשה פתיחת ההיכל‬ ‫הוויזה‪ ,‬העביר‪ ,‬קנה‪.‬‬ ‫של נעילה‪ ,‬סיימו את תפילת נעילה‪ .‬זהו‪.‬‬ ‫בחודש תשרי השנה‪ ,‬הבן אדם בעל התרופה עבר בכביש‪ ,‬נדרס ומת‪ .‬שתים‬ ‫למחרת ‪ -‬אחרי יומיים‪ ,‬בין כיפור לסוכות ‪ -‬מתקשרים לרב‪ :‬הרב‪ ,‬יש בעיה‬ ‫עשרה שעות אחר כך הגביר הזה קיבל דום לב ומת‪.‬‬ ‫במקווה‪ .‬הרב מגיע‪ ,‬בודק ‪ -‬המקווה פסול‪ .‬הביא קבלן‪ :‬כמה עולה לשפץ את‬ ‫אומר הרב בידרמן‪ :‬הבן אדם הזה כל הזמן תמך בעני הזה‪ .‬מה הוא חשב? העני‬ ‫המקווה? אמר לו‪ :‬עשרים אלף שקל‪ .‬מאיפה אני אביא עכשיו? אתה יודע‪,‬‬ ‫הזה חי בזכותי! בא בורא עולם לגלות‪ :‬אתה עושה טוב ‪ -‬אתה חי בזכות הטוב‬ ‫בין כיפור לסוכות ‪ -‬אנשים כבר תרמו בראש השנה‪ ,‬תרמו בכיפורים‪ ,‬סוכות‬ ‫שאתה עושה לשני‪ .‬וואי‪ ,‬בשביל זה אתה חי‪.‬‬ ‫בפתח‪ ,‬אין תרומות‪ .‬ניסיתי לגייס ‪ -‬אין מי שיתרום‪ ,‬אין כספים‪.‬‬ ‫והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫בלית ברירה התקשרתי לבן אדם ההוא‪ :‬תשמע‪ ,‬יש לי בעיה במקווה‪ .‬תתרום‬ ‫**  הכוונה לטיסת פליי דובאי לתל אביב‪ ,‬י"ט בתשרי תשפ"ז (‪ ,)30.9.2026‬בחול המועד סוכות‪ ,‬שבה‬ ‫*  לשון רש"י‪ :‬קב שלו ‪ -‬חביבה עליו על ידי שעמל בהן וקב שישאר לו מהם הוא רוצה מתשעה קבין‬ ‫אירע ניסיון השתלטות על תא הטייס‪ ,‬ובניסים גדולים היתה הצלה פלאית‪.‬‬ ‫של אחרים שיקח בדמיהן אם ימכרם‪.‬‬ ‫ָ ּ‪+‬ד ַ‪+‬ר ׁ ְש ִּ‪+‬תי ִק ְ‪+‬רבָ ְתָך‪ְּ ,‬בכָ _‪+‬ל _ִלִ ִּבי ְק ָ‪+‬ר ִ‬ ‫א‪+‬תיָך‪,‬‬ ‫קו ישיר לשיעורי הרב ב'קול הלשון' • להפצת העלון‪• 054-8493005 :‬‬ ‫אתיָך [ר' יהודה הלוי]‬ ‫אתי ְמ ָצ ִ‬ ‫אתָך‪+_ִ ,‬ל ְק ָר ִ‬ ‫אתי _ִלִ ְק ָר ְ‬ ‫וּבְ ֵצ ִ‬ ‫לתרומה דרך נדרים פלוס‪ :‬מוסדות פרי מגדים‪ ,‬עלון דרשתי קרבתך‬ ‫‪073.371.8270‬‬