נועם התורה · Noam Hatorah — וירא (2026-10-26)

בעזהשי"ת
קונטרס
נועם התורה
פרשת וירא
לפתוח ולהלהיב הלבבות
לאהבה וליראה את ה'
מתוך שיחותיו של
מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א
-גליון רנג -
ברוקלין ניו יארק יצ"ו -תשפ"ז לפ"ק
תוכן
דא היא סעודתא דמהימנותא שלמתא – קדושת הלח"מ עם הנונין
ורחשין . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
כל השומע יצחק לי – שמחתי ושימחתי אחרים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
הנסיונות הבאים על האדם בודאי שיעמוד בהם -ואם לאו אינם
נסיונות אלא דמיונות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
עבודת האדם בסתר בינו לבין קונו בלבד – עומד לזכרון תמיד לפני
השי"ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יא
בשעת העקידה – נחשב יצחק בעיני אברהם לבהמה פשוטה העומדת
לשחיטה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יח
כל הזכויות שמורות
להערות והארות718-259-5435 :
נערך ונסדר ע"י:
ישר
Publishing & Production
718.484.2189
פרשת וירא
דא היא סעודתא דמהימנותא שלמתא – קדושת הלח"מ עם
הנונין ורחשין
פת לחם וסעדו לבכם וגו' )בראשית יח ,ה( .איתא בגמ' )ב"מ פו ,ב( äç÷àå
שבשכר זאת פרע הקב"ה ונתן מן לבנ"י כדכתיב 'הנני ממטיר
לכם לחם מן השמים' .והנה בענין המן אחז"ל )יומא עה ,ב( עה"פ 'לחם
אבירים אכל איש' )תהלים עח כה( לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו ,וכיון
ששלשה האנשים שבאו אל אברהם היו מלאכים ונתן להם פת לחם,
לכן בשכר זאת זכה שבניו יאכלו לחם אבירים .ולגבי דידן יש גם מושג
של מן שמתלבש בפת לחם ,והוא לחם משנה ביום השבת קודש שהוא
זכר למן ,דהלא חובת הלח"מ ילפי' לה )שבת קיז ,ב( מפרשת המן ,שנאמר
בו )שמות טז ,כב( 'לקטו לחם משנה וגו' ,אכלוהו היום כי שבת היום וגו'.
øáëåנתבאר במאמרי פרשת לך ,שאברהם אבינו הוציא לחם ויין,
שהקידוש על הכוס יין בשבת והלח"מ הוא יינו ולחמו של
אברהם אבינו ע"ה ,וכשאדם מישראל אוכל לחם משנה הרי הוא אוכל
מלחמו של אברהם אבינו ועי"ז הוא מתמלא באמונה .כי כן היה דרכו
של אברהם אבינו שהיה משפיע לבאי עולם אמונה ע"י שנתן להם לחם,
והיה מדבר עמהם עניני אמונה ויחוד ה' ,ומי שלא רצה להאמין היה
אברהם אבינו אומר להם ,שאם אין אתה מאמין נמצא שאכלת משלי,
וצריך אתה לשלם ממון הרבה ,אבל אם אתה מאמין ,נמצא שאכלת ממי
שאמר והיה העולם ,ואז אני ואתה שוין שאכלנו משלו ,וצריכין אנו
לברכו .וע"ז אנו אומרים 'דא היא סעודתא דמהימנותא שלימתא' ,כי
סעודת שבת היא סעודה שאוכלים בו אמונה שלימה .וכאן נתן לנו
אברהם אבינו לחם נוסף ,בזכות 'ואקחה פת לחם וגו' ,בבחי' לחם משנה,
השפעה כפולה וכח כפול ,שכל מעשה שבת כפולים.
נועם התורה ב
ãáìîåמה שזוכים 'לאכול אמונה' ,זוכים גם לכח של התגברות על
היצה"ר ,כי הנה אברהם אבינו אמר למלאכים 'ואקחה פת לחם
וסעדו לבכם' ואחז"ל )ב"ר מח פי"א ,והובא ברש"י( א"ר חמא לבבכם אין כתיב
כאן אלא לבכם ,מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים ,ע"כ .וי"ל דכיון
שהמזון הוא חיותו של האוכלו ,והמן הוא החיות של המלאכים ,א"כ
האדם שאוכל מן הוא זוכה לקבל את טבעם של המלאכים שאין יצה"ר
שולט בהם ,ומי שאוכל לחם משנה כראוי וכיאות זכר למן ,זוכה לכח
התגברות על היצה"ר ולהכניעו שלא ישלוט בו כלל .ועוי"ל דלחם הוא
לחם את לוחמי',לשון מלחמה ,כמש"נ )תהלים לה ,א( 'ריבה ה' את יריבי Ç
]ופירש"י לחם -לשון מלחמה וכן לוחמי הלחם עם הנלחמים עמו[
שע"י אכילת לחם משנה זוכה אדם לכח להלחם עם היצה"ר ולהכניעו,
ומלאך רע בעל כרחו יענה אמן.
àúéàåבגמ' )חגיגה יב ,ב( ,רקיע הנקרא 'שחקים' ,שבו שוחקין מן
לצדיקים .וי"ל שהמן הוא מאכל הצדיקים )גם בימות החול( שיצרם
בידם ,ובשבת קודש יכול כל אדם מישראל לזכות בו ,שע"י אכילת לחם
משנה כוחו יתגבר במלחמתו ביצה"ר ,ויזכה לדביקות בתוה"ק ולחשקת
התורה ולהבנת התורה והתמדת התורה ,וכמ"ש רש"י 'וסעדו לבכם -
בתורה בנביאים ובכתובים ,מצינו דפתא סעדתא דליבא עי"ש ,וי"ל בדרך
רמז שע"י אכילת הלח"מ שהוא זכר למן ,זוכים להיות דבוק בתורה
נביאים וכתובים .וכבר אמרו חז"ל )תנחומא בשלח כ'( לא ניתנה תורה אלא
לאוכלי המן.
-ב -
äðäåבסעודת שבת אחר אכילת לחם משנה נהגו לאכול דגים בראשונה.
ויש להתבונן שאאע"ה נתן למלאכים לחם ובשר חמאה וחלב ,אבל
לא נתן להם דגים ,ויל"ע למה באמת לא נתן להם דגים .וביותר קשה
דמצינו שדגים הוא המאכל היותר חשוב ,כמ"ש רש"י בפרשת פנחס
עה"פ פר אחד )במדבר כט ,לו( וז"ל ,במדרש רבי תנחומא ,למדה תורה דרך
ארץ ,שמי שיש לו אכסנאי ,יום ראשון מאכילו פטומות ,למחר מאכילו
דגים ,למחר מאכילו בשר בהמה ,למחר מאכילו קטניות ,למחר מאכילו
ג פרשת וירא
ירק ,פוחת והולך ,ע"כ ,הרי מבואר שמאכל דגים חשוב יותר מבשר
בהמה ,וא"כ למה לא נתן אאע"ה להם מאכל חשוב יותרא.
÷"äôñáåקדושת לוי )ד"ה ונבאר עוד( ביאר הטעם שאאע"ה נתן למלאכים
בשר ולא דגים .משום דרצה לזרז להם במצוות ,ובבשר יש
הרבה מצוות שחיטה ומליחה וניקור ,אבל בדגים אין שום מצוה .ומוסיף
דלעתיד לבוא יהיה העיקר הסעודה דגים ולכך סעודת לעתיד לבא נקראת
סעודת לויתן עכדה"ק .ולפי"ד מובן הטעם שבשבת קודש אוכלים דגים
לראשונה ,כי הלא שבת הוא מעין דלעת"ל ,כמ"ש הביאור הלכה )סי'
רמב( בשם התורת חיים ,שהיין שמקדשים עליו הוא כנגד יין המשומר
לצדיקים ,והבשר ודגים הוא זכר לסעודת שור הבר ולויתן ,עי"ש דעיקר
הסעודה דגים.
çîùéáåמשה )ד"ה ויקח חמאה( הביא שקו' זו הקשה לו הרה"ק מלובלין
זי"ע ,וזל"ק ,שאלני מורי הצדיק וקדוש מהר"י מלובלין זלה"ה,
מ"ט לא נזכר בתוה"ק בסעודת המלאכים דגים וכו' .והשבתי לפי שעיקר
הסעודה להעלות ניצוצות ולתקן גלגולי' ,והנה אי' בכתבי האר"י דרוב
צדיקים מגולגלים בדגים ,והיינו ודאי צדיקים קטנים ,אבל הצדיקים
הגדולים אין צריכים לשום תיקון ,ואז בימי אברהם לא הי' רק הצדיקים
הגדולים הנזכרים בתורה ,וקלסי' מאוד ,עכלה"ק.
א .ויתכן שע"כ לא נתן אאע"ה למלאכים דגים ,כי דגים הוא מאכל המיוחד לשבת
קודש ,כמ"ש הבני יששכר )מאמרי השבתות מאמר א אות יא( שכאשר אדם אוכל דגים
בשבת ,ה"ז ברכה משולשת ,כי השי"ת בירך את האדם ואת הדגים ואת השבת,
עי"ש .וכן נהג הרה"ק הרא"מ מלעלוב זי"ע ,לאכול בליל שב"ק דג מלוח הערינג
שהוא המאכל הראשון בליל שב"ק ,כי בימים ההם היה בירושלם עיה"ק ההערינג
עיקר המאכל ,ולכן מנע א"ע מלאכול המאכל הזה בימות השבוע וקבע אותו
לאכלו בשב"ק) .עי' שלחן הטהור סי' רמב ,ג ,ט( וע"ע טעמי המנהגים )עניני שבת( וספר
אור הישר )סי' יז סעי' ד( ,וכן הוא בהנהגות האבני נזר ,ומנהגי החת"ס עמ' קלג.
ויתכן שמה"ט גם לא האכילם עופות ,מפני שעופות ג"כ נכללים בברכה זו ,מפני
שנבראו ביום ה' יחד עם הדגים ונתברכו יחד עם הדגים .וגם עופות הם מאכל
המיוחד לשב"ק ,כמ"ש בזמירות שבת )פיוט אזמר בשבחין( 'ונונין עם רחשין' ,פי'
דגים ועופות] .וחיוב אכילת בשר בהמה הוא רק ביו"ט משום שמחת יו"ט[.
נועם התורה ד
éìåàåאפשר להוסיף תוספת נופך ,דאפי' אם היו צדיקים באותו דור
מגולגלים בדגים ,אי אפשר ליתן למלאכים לתקן את נשמת
הצדיקים ,כי נשמת הצדיקים גבוהה במעלה הרבה יותר מהמלאכים ,מפני
ששורש המלאכים הוא בעולמות העליונים ,אבל נשמות הצדיקים למעלה
מכולם שהמה חצובות מתחת כסא הכבוד ב"ה ,וכבר ביארנו כמ"פ
שלמלאכים אין שום שמץ של השגה במעלת נשמות ישראל ובעבודתם
הק' ,וא"כ בודאי אי אפשר ליתן למלאכים דגים ,וע"ד משל כפי שאי
אפשר ליתן לעני מאכל עשירים ,וכ"ש שאי אפשר ליתן למלאכים לתקן
גלגולים של נשמות הצדיקים.
ì"éåעוד ביאור בזה ,דיתכן שבני נח קודם מתן תורה היו אסורים
באכילת דגים ,דהנה קודם חטא אדה"ר היה מותר באכילת כל
הבע"ח ,ואחר החטא לקח ממנו השי"ת את השליטה על הבע"ח ,ונאסר
באכילת כל בשר והותר רק באכילת צומח ,כדאי' בגמ' )סנהדרין נט ,ב( ורק
אחר המבול כיון שכל קיום הבע"ח היה בזכותו של נח ,לכן קיבל רשות
לאכלם )עי' רמב"ן בראשית א ,כט ורד"ק שם( .אבל לגבי הדגים שלא מתו במבול,
כמ"ש )בראשית ז ,כא( 'מכל אשר בחרבה מתו' ,וברש"י הביא מאחז"ל )קדושין
יג ,א( ולא דגים שבים .וא"כ לא ניצולו מהמבול בזכותו של נח ,א"כ
נשאר איסורם כמקדם ,והותרו רק במתן תורה ,שאז הותרו באכילה דגים
בסימני טהרה )סנפיר וקשקשת( ,אבל הנכרים שלא קיבלו את התורה ,לכאו'
אסורים באכילת דגים) ,עי' משך חכמה פ' נח ד"ה כל רמש כלי חמדה בראשית אות ג'
ד"ה וביותר ,וע"ע פרדס יוסף פ' נח ד"ה וימחו( .ויתכן דלכן אוכלים דגים בשבת
קודש ,כי אות היא ביני ובין בני ישראל ,ולכו"ע בשבת ניתנה תורה
)שבת פח ,א( ולהבדיל בין ישראל לעמיםב.
ב .וכן הענין לענין מאכלי חלב ,כי באמת מעיקר הדין חלב הוא אבר מן החי ואסור
באכילה ,ואינו מותר רק מחמת שניתנה תורה ונתחדשה הלכה )עי' בכורות ו ,ב(
וא"כ קודם מתן תורה לכאו' היה אסור באכילת חלב ,וכן נכרים שלא קיבלו את
התורה אסורים גם בזה"ז באכילת חלב ,כי ב"נ מוזהרים על אבר מן החי) .עי'
שיטמ"ק בכורות שם ומהרי"ט אלגזי ג ,ב ד"ה וראיתי ,וע"ע שו"ת חת"ס יו"ד סי' עג ד"ה ולשלימות(
ויתכן שזה הטעם לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות ,לרמז שמה שמותרים אנו
ה פרשת וירא
כל השומע יצחק לי – שמחתי ושימחתי אחרים
' øîàúåשרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי' ,וברש"י הביא
מדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו
ביום הרבה תפלות נענו עמה ורב שחוק היה בעולם ,ע"כ .הנה פשטות
הענין הוא ,כי כשתבוא שמחה אל הצדיק ,יש בכוחו להשפיע רפואות
וישועות לכל באי העולם ,ויש בו טופח ע"מ להטפיח ולהשפיע שמחה
לבני ישראל] ,עי' מצודות דוד עה"פ )משלי יא ,י( 'בטוב צדיקים תעלוז
קריה' כי משפיעים לזולתם מהטובה אשר חלק ה' להם[ ,וזהו פי' הכתוב
'קול רינה וישועה באהלי צדיקים' )תהלים קיח ,טו( במקום רינה של צדיק
שם תהא ישועה.
ïôåàáåנוסף מתאמרא בשם הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע ,כי הנה שרה
אמנו ע"ה ,בא כביכול בטענה אל הקב"ה ,אכן שימחתני שמחה
גדולה ,ואודך כי עניתני ותהי לי לישועה ,אבל איך אשמח בשמחתי אם
עדיין ישנם הרבה עקרות בעולם שלא נפקדו והרבה חולים שלא נתרפאו,
ואין שמחתי שלמה .ולכן היה מן ההכרח לפקוד העקרות ולרפאות את
החולים ולהרבות צחוק בעולם ,כדי שתהיה שמחתה שמחה שלמה.
אמר הרה"ק מוהר"ד מלעלוב זיע"א ,בהא דאיתא בגמ' )מגילה כח, æ"ãòå
א( שאלו תלמידיו את ר' זירא במה הארכת ימים ,א"ל וכו' ולא
ששתי בתקלת חבירי וכו' .והוא פלאי ,דהלא אפי' באויבים כבר נאמר
'בנפול אויבך אל תשמח' ,הלא מידה מגונה היא עד מאוד ,לשמוח
בנפילת חבירו ח"ו .ואמר ע"ז דהכוונה היא דאפי' כשהי' ר"ז בעידנא
דחדוותא בשמחות יוצ"ח וכדו' ,לא הי' שמחתו שלמה ,בזכרו תמיד
לנגד עיניו צרות ישראל דאגתם ואנקתם ,שהי' תמיד מיצר עמהם ,ולא
נתנה לו מנוח גם בעת שמחתו ,ודפח"ח.
ùéåמדרגה נוספת גדולה מזו במידת אהבת ישראל ,שלא רק בעת
שמחה לאחר הישועה הוא עדיין מצטער בצרת אחרים ,אלא גם
באכילת חלב הוא רק מפני שקיבלנו את התורה ,כי ב"נ אסור באכילת חלב.
]לפי"ז יל"ע למה נתן אאע"ה למלאכים חמאה וחלב[.
נועם התורה ו
בעת צערו ,אינו מרגיש בצערו אלא רק מצטער וכואב בצערם של
אחרים .וכמ"ש בספה"ק ישמח ישראל )שביעי של פסח ד"ה ועוד אפשר ובעוד
מקומות( הביא בשם צדיק אחד ע"ד רש"י ז"ל )תהלים מב ,ב( כאיל תערוג,
אמרו רבותינו אילה הזאת חסידה שבחיות וכשהחיות צמאות למים הם
מתכנסות אלי' שתתלה עיני' למרום ומה היא עושה חופרת גומא ומכנסת
קרני' לתוכה וגועה והקב"ה מרחם עלי' והתהום מעלה מים ,כאיל תערוג
כאילת תערוג לא נאמר וכו' אלא כאיל תערוג דיבר הכתוב בזכר ובנקבה
הזכר עורג על עסק מים כהנ"ל והנקבה כשהיא כורעת לילד ורחמה צר
והיא צועקת והקב"ה מרחם עלי' ומזמין לה נחש ומכישה ורחמה נפתח,
ע"כ פירש"י ז"ל.
øàéáåשם עד"ז מש"נ )איוב לט ,א( הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות
תשמור ,היינו שהקב"ה מרחם על כל ברי' וברי' בעת ובזמן
הישועה ,וכמבואר )ב"ב טז ,ב( אילה זו רחמה צר וכו' והקב"ה מזמין לה
דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ,ואם מקדים ומאחר את הנחש אף רגע
מיד מתה ,ובעת שהחבלי לידה מתגברים יותר ישועתה קרובה לבוא,
וכמו כן הוא בכל עניני ישועת האדם כי כ"מ שמתגברים יותר תוקף
חשכת לילה אמר שומר אתא בוקר ,וזהו הידעת עת לדת כי עת צרה
הוא ליעקב וממנה יושע ופי' הוא זצ"ל שהכתוב מדבר בנקבה ,ורק
כשיגיע לה שניהם ביחד נעשית כאיל זכר שאין מרגיש כלל הצער וחבלי
לידה ,ומניחה אז צער לידתה וחופרת גומא ומבקשת על המים בשביל
החיות ,ולכן קורא אותה חסידה שבחיות ,וז"ש דוד 'כן נפשי תערוג אליך
אלקים' ,מניח אני את צערי ואני מבקש וצועק בשביל צער השכינה ,ע"כ
דה"ק .והנלמד מכל הנ"ל ,שכ"א לפום דרגא דיליה ,יראה בטובתן של
ישראל ,וילמד זכות עליהם ,ויהיה מיצר בצרתן וישמח בשמחתן
ובישועתן ,ועי"ז הרבה תפלות יענו רב שחוק יהיה בעולם בגו"ר.
הנסיונות הבאים על האדם בודאי שיעמוד בהם -ואם לאו אינם
נסיונות אלא דמיונות
úùøôáהעקדה' ,והאלקים נסה את אברהם' )כב ,א( .כ' הרמב"ן וז"ל,
ענין הנסיון הוא לדעתי ,בעבור היות מעשה האדם רשות
ז פרשת וירא
מוחלטת בידו ,אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה ,יקרא 'נסיון'
מצד המנוסה ,אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל
הפועל ,להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד .ודע כי
'השם צדיק יבחן' )תהלים יא ,ה( ,כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ
להצדיקו יצוה אותו בנסיון ,ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו,
והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה ,עכ"ל.
øàåáîåברמב"ן שהשי"ת מנסה רק את הצדיקים ,ואת הרשעים שיודע
שיכשלו בנסיון אינו מנסה אותם כלל ,כי 'ה' צדיק יבחן' ,כי
הוא יודע שיתגברו ועי"ז יקבלו שכר על מעשה טוב .כי עד הנה קיבל
הצדיק שכר רק על המחשבה טובה ,אבל השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו
רוצה שיקבל שכר על מעשה טוב ולא רק שכר לב טוב ,לכן נותן לו
נסיון בכדי שיעמוד בו ויקבל שכר .וידוע שתיבת 'נסה' הוא לשון
הגבהה ,כמו 'ושים אותו על נס' )במדבר כא ,ח וברש"י שם( ,כי תכלית הנסיון
הוא להרים את האדם ולהגביהו ולרוממו.
'åàëìåאינו מובן ,דהן אמת הדברים מחזקים ומעודדים את הלב,
כי כשבא לידי נסיון יודע נאמנה שבודאי יצליח לעמוד
בנסיונו ,ואין כלל מושג של כשלון בנסיון ,אך מ"מ האיך יתכן
מציאות זה שלפעמים נכשלים בנסיונות ,והיצה"ר מתגבר ואי אפשר
להכניעו .ומן ההכרח לומר שמדברי הרמב"ן מוכח שלא יקרא עוד
שמו 'נסיונות' אלא 'דמיונות' ,כי יש שהיצר מפתה האדם ומדמה
לו דמיונות שוא .וע"ד משל אדם שסבור שקשה לו להשכים לעבודת
ה' בבוקר ,וטועה לחשוב שהוא נסיון ,אבל באמת הוא דמיון ,כי
אם יארע לו איזה ענין טוב שמחכה ומצפה לו ,או שיש איזה
סיבה שצריך לקום בעבור זה ,כדי לצאת לדרך שרוצה לילך שם
וכדו' ,אזי בודאי יקום ויתנשא כארי .וכן יש לך אדם שסבור שמאן
דהוא חושב עליו או מדבר בגנותו וכדו' ,ובאמת אינו אלא דמיון
בעלמא ,כי אף אחד אינו חושב עליו ואינו מדבר עליו וכדו'.
ובודאי יתכן שהאדם יכשל ,שהרי לשם כך ניתנה בחירה ,אבל אי"ז
בגדר נסיון.
נועם התורה ח
àöîðåשבודאי אדם שמרגיש שבאים עליו נסיונות ,אל יתאונן על הדבר,
אלא יגיל וישמח בזה ,כי השי"ת מנסה רק את הצדיקים כדי
ליתן להם שכר ,ואם מרגיש שאינו מסוגל להתגבר ,ידע שאי"ז נסיונות
אלא דמיונות שוא .אבל אאע"ה עמד בנסיון אמיתי ,שהרי לקחת את
בנו יחידו ולשוחטו ,אינו דמיון כלל ,רק נסיון קשה מאוד.
-ב -
ïôåàáåנוסף י"ל ,דהנה לכאו' צריך להבין מה נתחדש אחר חטא
אדה"ר ,כי לכאו' המושג של טוב ורע גם היה קודם החטא,
כי גם קודם החטא היה עץ הדעת טוב ורע .ויתכן לומר שקודם החטא
היה ידיעה ברורה מהו טוב ומהו רע ,ולא היה לאדם שום שייכות לרע,
כי הרע היה דבר חיצוני ,ולא היה לאדם משיכה אל הרע ,וכ"ש שלא
היה צריך להתגבר על הרע ,משא"כ לאחר החטא ,ע"י האכילה מעץ
הדעת טוב ורע ,הרי המאכל נהפך לדם הנפש ונכנס הרע לתוך תוכו
של אדה"ר ,והרע נעשה חלק מעצמו ובשרו ,עד שאינו מכיר שהרע הוא
דבר צדדי ,וסובר שהוא עצמו רוצה את הרע ,וממילא התוצאות קשות,
וקשה לו להתגבר על היצה"ר ,והתאוה בוערת בו והוא נמשך אחר הרע,
והחטא גרם שנתערב הרע בטוב ,והכניס את הרע בפנימיות נפשו .וכמו
שיש לו טוב מצד עצמו ,כמו"כ הרע נשרש בעצמו ,ואינו מרגיש שזהו
היצה"ר שבא מבחוץ ומנסה להכשילו ,אלא טועה וסובר שהוא עצמו
חפץ ברע .וזהו שאמרו בגמ' )סוכה נב ,א( שהיצה"ר מכונה בשם 'אורח',
כי קודם החטא אכן היה אורח שבא מבחוץ ,אבל אחר החטא הטיל
'בו' זוהמא )עי' שבת קמו ,א( כלומר בו בעצמו.
øàåáéåע"ד משל כפי המסופר על אדם א' שהיה רגזן גדול ,ופ"א רצה
להכנס אל רבו ,והרבי אמר למשמשו שיכעיס את האיש
ויקניטנו ,אך המשמש ניסה להכעיסו ולא עלתה בידו ,כי האיש נשאר
רגוע ושליו .וכאשר נכנס אל הרבי שאל אותו הרבי האיך לא כעסת
כשהכעיס אותך המשמש .השיב ואמר הלא שמעתי שהרבי אומר לו
שיכעיסני ויקניטני ,והבנתי שהכל נסיון שהרבי מנסה אותי ,וא"כ למה
אכעס .השיב הרבי ואמר ,כך צריך אתה לחשוב בכל דבר שיעורר אותך
ט פרשת וירא
לכעוס ,שתבין שכל נסיון הוא מהיצה"ר שמנסה אותך ,ולא אתה בעצמך
רוצה לכעוס ,אלא הכל נסיון ,וממילא לא תכעס כלל וכלל.
ïéáúåעוד ,שהרי יש ענינים שכלפי דידן אנו כמו במצב של אדה"ר
קודם החטא ,כגון ענין רציחה ,היעלה על הדעת שאדם מישראל
יהרוג וירצח את חבירו ,הלא בודאי אין לנו בזה שום שייכות ,ואין לנו
שום משיכה ותאוה לזה .ועד"ז יש לדעת שקודם החטא כל העבירות
וכל המידות רעות היו בבחי' זו ,שלא היה משיכה לשום תאוה רעה.
והעבודה היא שהכל יהיה במצב של אדה"ר קודם החטא ,כי לבער את
הרע לגמרי אין אנו יכולים ,ורק לעת"ל כשיתוקן העולם במלכות שד-י
והשי"ת בעצמו ישרוף ויבער את הרע מן העולם לגמרי ,אבל קודם
התיקון השלם העבודה היא לא לכלות את הרע ,אלא לברר הרע מן
הטוב ולדחות חלקי הרע שיש בתוכינו ,ולהתבונן להכיר שאין לנו לזה
שום קשר .כמו כל העבירות חמורות שאין לנו שום שייכות ,כמו"כ גם
קנאה תאוה וכבוד וכו' ,צריכים אנו להבין שאין לנו שום שייכות לזה,
וזהו עבודת הבירורים.
äúòîåי"ל שזהו ביאור דברי הרמב"ן ,שהשי"ת שולח לאדם נסיון כי
רוצה לנסותו ,ואם הוא מתבונן ומכיר שהמשיכה לעשות דבר
נגד רצון ה' ,זה לא רצונו הפנימי ,אלא הכל נסיון שהשי"ת מנסה אותו
ע"י דבר חיצוני ,אזי יוכל לעמוד בנסיון .והן אמת שהרמב"ן כ' שכל
נסיון הוא רק אם יוכל לעמוד בו ,אבל יש לאדם בחירה איך להביט
על הנסיון ,ואם מביט על הנסיון כדבר צדדי וחיצוני ,אזי יעמוד איתן
ולא יכשל ,אבל אם אינו מבחין בזה ,וסובר שהוא צריך למלאות רצונו,
ממילא אין כאן נסיון ,אלא שהאדם בתוך תוכו רצה לעשות כן ,אבל
אי"ז נסיון ששלח לו השי"ת .אבל לרשע אין הקב"ה שולח נסיון כי
אינו מבחין בזה ולא יעמוד בה.
äæáåיובן מש"נ 'והאלקים נסה את אברהם' ,שהתורה העידה שאצל
אברהם אבינו היה נסיון אמיתי מאת האלקים ,שהשי"ת עצמו אמר
לו לשחוט את בנו ,ולא היה נסיון חיצוני ,אלא נסיון שנתנסה מן השמים
כדרך שצדיקים מתנסים ומתנשאים.
נועם התורה י
-ג -
äðäåא"א לשער ולתאר גודל הנסיון והקושי שהיה לאברהם אבינו
בנסיונות שנתנסה בהם ,ובפרט בנסיון עקידת יצחק ,שמלבד עצם
הנסיון לקיים ציווי ה' לשחוט בנו יחידו ,ומלבד הקושי לעמוד בנסיון
כאשר בא לקיימו בפועל ממש ,שבא השטן ובלבלו וטירד את דעתו
באופן משונה ביותר ,כדאיתא במדרשים ,שבא אליו בדמות זקן ושאל
אותו וכי נשתבשה דעתך עליך ,לקחת בן שנולד לך כשהיית בן מאה
ולשוחטו ,ואח"כ בא אליו כדמות בחור וכו' ,עד שלבסוף נעשה לפניהם
נהר גדול ,ואברהם אבינו נכנס לתוך הנהר והגיעו המים עד צוארו,
והתפלל ואמר 'הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש' ,ולבסוף פיתהו
השטן ואמר לו ,שמעתי מאחורי הפרגוד ,שה' אמר 'והעלהו לעולה' ולא
שחטהו לעולה .אמר לו אברהם זה עונשו של בדאי שאפי' אומר אמת
אין מאמינים לו ,והיצה"ר שהוא כולו שקר לא רצה אברהם לקבל ממנו
אפי' דבר אמתג.
ìáàעיקר הנסיון היה הסתירות והקושיות בינו לבין עצמו ,שמצד א'
אמר לו השי"ת 'כי ביצחק יקרא לך זרע וגו' ,ולאידך גיסא אמר
לו 'העלהו לעולה'] ,עי' רש"י עה"פ 'כי עתה ידעתי' )כב ,יב([ ,וכן בירידתו
למצרים מפני הרעב ,לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה ,שא"ל
ללכת אל ארץ כנען ,ועכשיו משיאו לצאת ממנו )עי' רש"י יב ,י( וכן בקניית
שדה עפרון ,שהקב"ה אמר לאברהם 'ונתתי לך ולזרעך את כל ארץ
כנען' ,ועכשיו צריך לעמוד ולהתווכח על קרקע קטן שבאר"י ,ולשלם
ד' מאות שקל עובר לסוחר ,וכן כולם ,ואלו הם נסיונות הקשים מכולם,
שהם תרתי דסתרי מיניה וביה.
äæáåיש ליישב קושיית הספה"ק ,מה יקר וגדולה הוא זאת ,שהסכים
לשחוט את בנו יחידו ,והרי כ"א מישראל אפי' פשוטי העם ,אם
היו שומעים מפי Æ Ç À Ç
המצווה הקב"ה בכבודו ובעצמו שישחוט את בנו ,הרי
ג .ואי' בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע ,שאמר לפרש בזה בנוסח התפלה 'כמו שכבש
אברהם אבינו את רחמיו' ,כי אפי' שהיה דבר אמת לא רצה לשמוע ולקבל מן
השטן ,כי הוא שקרן ,ושקרן אפי' כשאומר אמת אין מאמינים לו' ,כן יכבשו
יא פרשת וירא
פשוט וברור שהיה מקיימו על אתר ,וא"כ למה לנסיון ייחשב מאחר
ששמע כן אאע"ה מפי הקב"ה וציווה עליו לעשות כן ,וכמה תירוצים
נאמרו בדבר .אמנם להנ"ל פשוט ,שאכן עיקר הנסיון מה ששמע
מהקב"ה דברים שהם סותרים ,ונתעורר אצלו הרהורים וקושיות בינו לבין
עצמו ,וגם בזה עמד איתן.
íðîàבאמת אין כאן שום סתירה ,שאכן א"ל השי"ת 'והעלהו לעולה',
ולא 'שחטהו לעולה'] ,ואכן זאת היתה טענת השטן לפתותו שלא
ישחוט את בנו[ וכמבוא' במדרש )ב"ר נו ,ח( שלבסוף אמר הקב"ה לאברהם
'מוצא שפתי לא אשנה' ,לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו .אבל האמת
היא ,כי אדרבה כדי שיתקיים הבטחת 'כי ביצחק יקרא לך זרע' היה
מוכרח להעלותו לעולה ,ובל"ז אי אפשר ,כדאי' )מדרש תלפיות אות י' ענף
יצחק ,וע"ע אוה"ח בפרשתן עה"פ ויאמר שוב אשוב אליך( ,שיצחק היה לו נשמת נוקבא
ולא הי' יכול להוליד ,וע"י עקידתו פרחה נשמתו ונתחלפה לדוכרא,
ועי"ז היה יכול להוליד ,ולכן תיכף אח"כ נתבשר לו על לידת בת זוגו
ולא קודם לכן ,ונמצא ממכה עצמה מתקן רטי' ,ומהנסיון גופא מתקן
ישועתו וזהו התירוץ לקושייתו ,וזהו לימוד נפלא לכאו"א באשר הוא
עומד עם נסיונות וקשיים שידע נאמנה שרק על ידם דייקא יוכל להגיע
לתכלית הטוב ,ולפעמים גם זוכה להבחין ולראותו בחוש ,וכל זאת מלבד
מה שהנסיון מנשא את האדם ומגביהו כמבואר ברמב"ן לעיל.
עבודת האדם בסתר בינו לבין קונו בלבד – עומד לזכרון תמיד
לפני השי"ת
'÷ çנא את בנך וגו' והעלהו שם לעולה וגו' )בראשית כב ,ב( יצחק אבינו
ע"ה ,היה קרבן עולה לה' ,ויש להבין מדוע קרבן עולה ולא שאר
קרבנות .אלא דהנה יש כמה מיני קרבנות ,קדשי קדשים וקדשים קלים,
שמקריבים לנחת רוח להשי"ת ,אבל יש בהם גם הנאת בני אדם ,שיש
מהם נאכלים לכהנים ,ויש נאכלים לכל אדם ,ומשולחן גבוה קזכו ליהנות
רחמיך את כעסך מעלינו' שלא יקבל מהשטן אפי' אם הוא אומר אמת ,כי הוא
רוצח שקרן ,ואפי' אם אומר אמת אינו נאמן.
נועם התורה יב
מהם ולכפר בהם ,משא"כ קרבן עולה ,לא יתערב בו זר ,רק כליל תקטר
לאישים לה' ,ואין בו חלק לבני אדם רק בלתי לה' לבדו .ועד"ז בעבודות
שאדם מקריב מעצמו קרבנות להשי"ת ,בתורה ומצוות ומעשים טובים,
לעשות נח"ר לבוית"ש ,יש מהם שאדם עושה איזה מצוה בגלוי ,אבל
פניות קלות בצדה ,שהבריות יראו ויקלסוהו איך שמהלך בצדקו ומדקדק
במצוות וכו' ,וזהו הבחי' של הקרבנות שגם הבעלים אוכלים ונהנים
מזה ,אבל האדם העושה עבודתו באופן נסתר בינו לבין קונו ,ורק השי"ת
בעצמו יודע עשייתו ,ואין לו שום רווח והנאה מבנ"א ,זהו קרבן עולה
כליל לה' ,והוא המעולה שבקרבנות.
êëåהיה ענין עקידת יצחק ,כי לולי שהתוה"ק כתבה סיפור הדברים
כהוויתן ,לא היינו יודעים כלל מזה הענין ,כי הנה כאשר ציוה
השי"ת את אברהם על עקידת יצחק לא ידע מזה שום נברא בעולם ,כי
אברהם לא סיפר לאף אחד ,ואפי' שרה אמנו ע"ה לא ידעה ,שעל כן
פרחה נשמתה כשסיפר לה השטן על מעשה העקדה ,ובלכתם אל העקדה
גם הנערים ישמעאל ואליעזר לא ידעו ,כי אברהם אבינו לא הניח להם
לבוא ואמר להם 'שבו לכם פה עם החמור ונשתחוה ונשובה אליכם',
ואף יצחק עצמו לא ידע ,שהרי שאל את אביו 'הנה האש והעצים ואיה
השה לעולה' ,ואברהם אבינו השיב לו 'אלקים יראה לו השה ,לעולה
בני' ,וכמו שפירש"י שם יראה לו השה -כלומר יראה ויבחר לו השה,
ואם אין שה לעולה בני .והטעם שלא גילה אברהם אבינו ,כי לא רצה
שאנשים יבלבלוהו ויפתוהו שלא יעלה את בנו לעולה] ,ובפרט שהיה
בוש מלספר ע"ז כי הוא היה זה שפרסם אלקותו יתב' בעולם ,והיה
מכחיש את כל האמונות הזרות ועל המקריבים בניהם למולך וכו' ,וכעת
נצטוה הוא בעצמו להקריב את בנו יחידו[.
àáùëåאברהם אבינו ע"ה אל הר המוריה ,עמד בנסיון העקדה בינו
לבין קונו בין שמים לארץ ,ואף אחד בעולם לא ידע כלום,
ואילו היה שוחט את יצחק ושורפו ,היה נעשה מיצחק אבינו עפר ואפר,
ולא היה נודע לשום בריה שבעולם ,ואם היו שואלים אותו היכן יצחק
בנך ,היה יכול להשיב אינני יודע הוא נעלם ממני ,כי לא היה מתוודע
יג פרשת וירא
האמת ,ורק התוה"ק מעידה ואומרת 'והאלקים נסה את אברהם' ,ובלעדי
זאת לא היה נודע לנו כל זה.
éäåæåהמעלה הנפלאה של עקידת יצחק ,שזכותה עומדת לנצח נצחים,
וכל תפלותינו הם בזכות עקידת יצחק .ולא מצינו שמזכירים
זכות שאר נסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו ,זכות השלכתו לאור
כשדים או יציאתו מבית אביו וכו' ,כי שאר נסיונות גם יד אחרים
מעורב בהם ,אבל נסיון זה בלתי עם ה' לבדוד ,ולכן אפרו של יצחק
עומד תמיד לפני ה' ,והוא כביכול רואה את האפר תמיד ואינו צריך
ע"ז זכרון ,כמ"ש 'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף
את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור' ,כתוב זכירה ביעקב ובאברהם
אבל ביצחק לא נאמר זכירה ,ופירש רש"י )פ' בחוקותי כו ,מב( שאצל
יצחק אי"צ זכירה ,כי אפרו צבור ומונח על המזבח ונראה לפני ה'.
וכן נאמר 'יזכור כל מנחותיך' ,דהיינו שהשי"ת זוכר את כל העבודות
ואת כל התפלות שישראל מתפללין לפניו ,אבל 'ועולתך ידשנה סלה',
פי' אותם העבודות שהם בבחי' עולה מונח לפניו תמיד ואין צריך
לזכרון כביכול.
äðäåאי' בגמ' )יומא לד ,א( מנין שלא יהא דבר קרב קודם לתמיד של
שחר ,ת"ל וערך עליה העולה ,העולה היא עולה ראשונה וכו'.
וי"ל בטעם הדבר כי ביהמ"ק הוקדש להקרבת הקרבנות רק אחר
העקידה ,כמ"ש 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה' )בראשית כב ,יד( ופירש"י
פשוטו כתרגומו ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו
ד .ויש להטעים בזה דבר צחות בפי העולם ,שיש להקב"ה נס על כך שלבסוף לא
שחט אברהם את יצחק בנו ,שהרי אם רק בעבור נסיון שהסכים אברהם לשחוט
את יצחק ,אנו מזכירים זאת תמיד ובפרט בתפלות ר"ה ויוהכ"פ סליחות וכו',
ועושים בזה רעש גדול בשמים ,א"כ הגע בעצמך שאם הי' באמת שוחטו ,הרי
כלל"י לא היו נחים ולא שוקטים ,וא"א לשער איזה רעש היו עושים וכו' .אמנם
להנ"ל יש בזה אמת ,שאכן כל תוקף זכות עקידת יצחק ,הוא משום שהיה לו
רצון לשחוט ,ועמד לקיים מצוות ה' בין שמים לארץ בלבת אש מבלי ידיעת
שום אדם ,אבל אם הי' שוחטו באמת ומתפרסם הדבר הרי לא הי' לזכות הכח
החזק הזה.
נועם התורה יד
ולהקריב כאן קרבנות ,וכיון שהקרבן שהוקרב בעקידה היה עולה ,נמצא
שקרבן עולה הוא היסוד והשורש לכל הקרבנות ,וע"כ עולה היא
הראשונה להקרבה ,וכן בסדר הכתובים פרשת עולה קודמת לשאר
פרשיות הקרבנות.
éúòîùåמראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל שאמר בענין זה דבר נפלא,
דאי' בגמ' )ברכות ה ,ב( רבי אלעזר חלש על לגביה רבי יוחנן
חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא וכו' .וקשה
למה הוצרך לגלות זרועו כדי להאיר את חשכת הבית ,והלא אם הזרוע
מאירה כ"ש שהפנים מאירות ,והרי נאמר 'חכמת אדם תאיר פניו' .ותירץ
שיש כאן לקח מוסר ,דפניו של אדם גלוי וניכר לעין כל ,וכל מה שיש
בו פרסום אינו יכול להאיר ,ודוקא הזרוע שבדרך כלל היא מכוסה ואין
עיני הרבים שולטות בה ,היא יכולה להאיר ביותרה.
øôåñîåשבעיה"ק ירושלים התגורר יהודי גביר שהיה קמצן ידוע,
ומעולם לא רצה ליתן אפי' פרוטה א' לצדקה ,וכשבא אליו
עני לבקש צדקה להכנסת כלה ,לא היה נותן לו אפי' פרוטה אחת,
אך היה יודע לומר שיש קרן פלונית וקרן פלונית ,והיה מייעץ לעני
לפנות לאותה קרן .וכשביקשו ממנו לצורך יתומים ידע לומר את
הכתובת של הקרנות בעבור יתומים ,והכנסת אורחים שלח לבית
התמחוי וכו' .והיה מבוזה מאוד בעיני בני ירושלים ,והיו מגנים אותו
על קמצנותו.
ה .וזכורני פע"א תחת א' השיחים ,אמר שאינו מקנא את הצדיק והתלמיד חכם וכו',
שזה תלוי בעבודה וביגיעה ,אך אני מקנא את היהודי הזה שעמד לפני תאי
הגזים בשואה האיומה רח"ל ,רגע לפני כניסתו לתוך כבשן האש להיות נעקד
עקה"ש ,ועשה רקידה בשמחה והתלהבות שזוכה למסור נפשו על דבר כבוד
שמו ,והרי הרקידה הזאת היא 'א טענציל מיט'ן באשעפער אליין' ,ואין בזה שום
פניות ונגיעות ,שהרי למי יפנה רגע לפני מיתתו ,ולמי יש לו להראות שהוא שש
ושמח במיתתו ה"י ,זהו בלתי לה' לבדו כפשוטו ,זאת היא ההגדרה של עולה.
ועוד ציין לזה דברי המדרש שהובא בב"י בהלכות שבת )או"ח סי' רצב( על מה
שאומרים בתפלת מנחה לשבת' ,אברהם יגל יצחק ירנן וכו' ,וז"ל ,ומצינו רינה
אצל צדיקים דכתיב רננו צדיקים וכו' ,כשאמר אברהם 'השה לעולה בני' ,מיד
רינן יצחק ואמר שירה ,ומה שירה אמר ,שיר של קרבן ,עכ"ל.
טו פרשת וירא
øùàëåהגיעה שעתו להסתלק מן העולם ,ליוו אותו לב"ע באופן מבוזה,
ונקבר עם פשוטי העם .אמנם כעבור תקופה של כמה חדשים
אחר פטירתו ,כל קרנות הצדקה שבעיר התמוטטו ,ולא היה להם יותר
אפשרות לסייע לעניים .ונודע הענין בדרך לא דרך ,שהגביר הנ"ל היה
תומך בכל הקרנות ,אלא שעשה תחבולות שלא יוודע שהוא המחזיק של
הקרנות .וכאשר שמע ע"ז הרה"ק הרבי הרדצ"ש מלעלוב זי"ע אמר,
שהוא מקנא מאוד בגביר הזה' ,ער האט פארפאקט די גאנצע וועלט' כי
הצליח להטמין את עצמו באופן שאף אחד לא ידע ממעשיו הטובים
עד זיבולא בתרייתא ועד בכלל ,וזכה לעשות צדקה וחסד בינו לבין קונו,
ויש אדם שעושה חסד כל ימיו בסתר ובצנעה ,אך רוצה שלכה"פ לאחר
פטירתו ידעו אודות פעולותיו ,אך הוא הטמין את כל מעשיו באופן
שאף אחד לא ידע ,ועשה הכל עולה לה'.
-ב -
ïéðòëåהזה היתה מדריגת רחל אמנו כשויתרה על חייה עבור לאה
אחותה ,וכדי שלא תכלם אחותה עמדה ומסרה לה אותן סימנים
שמסר יעקב לרחל )מגילה יג ,ב ויב"ע כט ,כה( ,כי רחל הכניסה את לאה
במקומה באופן שלא תרגיש כלל שהיה כאן ענין של ויתור ,ותחשוב
שכבר מתחילה מוסכם שיעקב ישא אותה ולא את רחל ,ורק שכביכול
יעקב ביקש ממנה שתהיה שליח למסור ללאה הסימנים שיהיו בינו
לבינה ,ולאה בעצמה לא ידעה מכל הענין שמסרה לה הסימנים שעשה
יעקב עמה.
äéàøåמוכחת לדבר ממה שאמרה לאה לרחל )ל ,טו( 'המעט קחתך את
אישי ולקחת גם את דודאי בני' ,ולכאו' איך העיזה פניה לומר
בפני רחל המעט קחתך את אישי בשעה שהוא ההיפך שלאה לקחה
ממנה את אישה שויתרה בשבילה )ועי' אלשיך הק' שם שהק' כן( ,הרי מפורש
כתוב שלא ידעה ולא הרגישה בויתור זה .ועד"מ יש לך אדם המקבל
מתנה מחבירו ואינו מודיעו ,ואפי' המקבל עצמו אינו יודע מתנתו
הגדולה שקיבל.
נועם התורה טז
àöîðåשאין אדם בעולם אשר ידע מכל הנעשה ,ויעקב ולבן ג"כ לא
ידעו ,רק רחל בעצמה עומדת בינה לבין קונה ומקריבה את
נפשה קרבן עולה כליל קודש לה' ,הקרבה לכל ימי חייה ,ולולא התוה"ק
וחז"ל שמגלים לנו סוד זה לא היינו יודעים מכל זהו.
ïëìåאי' במדרש )איכה רבה פתיחתא כד( כשהגלה נבוכנדצר ישראל והחריב
ביהמ"ק ,בא אברהם אבינו והתפלל על ישראל ולא הועיל ,אמרו
לו עברו על התורה ,ובאו יצחק אבינו ויעקב אבינו ומשה רבינו ולא
הועיל ,עד שבאה רחל ואמרה רבונו של עולם ,אני בשר ודם לא נתקנאתי
מאחותי ומסרתי לה סימנים ,וכבוד שמך הגדול יתקנא מע"ז שאין בה
ממש .מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר
את ישראל למקומן ,הה"ד כה אמר ה' וגו' ,מנעי קולך מבכי וגו' ,ושבו
בנים לגבולם ,ע"כ .ולכאו' צ"ב ,אכן גדלה צדקת רחל במעלות המידות
והויתור ,אבל מדוע את עלית על כולנה יותר מכל מצוות ומעש"ט של
האבות הק' ,שבשבילם עדיין אין בנ"י ראויים לגאולה ,אלא כנ"ל משום
שמעלתה שהיא בבחי' עולה בלתי לה' לבדו ,ומעבודה כזאת א"א
להתעלם ,וכשבאה להתחנן על בניה ,לא שייך להשיב פניה ריקם,
'ועולת"ך ידשנה סלה'.
-ג -
íøåîäמהם כיוצא בהם ,שראוי לכל אחד שיהיה לו עבודה מסוימת
ואפי' מעשה טוב א' שיעשהו בבחי' קרבן עולה ,באופן נסתר
ויש לציין דבר נפלא מעל"ע באותו ענין ,מש"כ החתם סופר )שו"ת יו"ד סי' שנו( ו.
שכל מופתי מצרים ומדבר אי"צ לאמונה שהרי ראו עינינו ועיני ס' ריבוא את
הכל ,וכן כל מצוות התורה שמעו וראו כל ישראל בהר סיני ,ורק פרשת בלק
ובלעם צריכים אנו להאמין באמונה שלמה שכך הוה ,שהרי לא היה נוכח שום
אדם שם ,ומי הגיד לנו מה היה בין מלך מואב ובין קוסם אחד בלעם שבא אליו
אל ארצו ולמה בא ומי הביאו ,ומי ידע שבנה מזבחות ושרצה לקלל ונהפך
לברכה ,מי בא בסודם ,וישראל שרויים במדבר והם עומדים בארץ מואב בראש
הפסגה וראו למטה אל המדבר מרחוק ,ומנין ידעו יושבי מדבר שמביטים עליהם
מראש ההר ושמנחשים עליהם ,ואפי' מרע"ה לא ידע ,ורק מפה הקב"ה ית"ש
נכתבו הדברים ,וכמו שכתוב בתורה ,עכדה"ק.
יז פרשת וירא
בינו לבין קונו .וכן כשיש לו נסיון בינו לבין קונו ,והיצר מסיתו בסתר
לבבו לעשות איזה דבר והוא מתגבר על יצרו ,אף אחד אינו יודע את
הקושי הגדול שהוא עובר ,אלא רק בוחן לבות וכליות בלבד ,ואין לשער
את גודל הנחת רוח לבורא ית"ש שהוא עושה באמצעות קרבן עולה זה
שהוא כליל לה'.
úîàáåכל רצון שאינו טוב שהאדם מתגבר עליו מפני שאי"ז רצון
השי"ת ,הרי זה קרבן עולה אשה ריח ניחוח לה' .וכמש"נ
'לרצונכם תזבחוהו' פי' זביחת הרצון .ובספה"ק אור לשמים )פ' חוקת ד"ה
וזה פי' הכתוב אז ישיר משה( הביא דבר נפלא וזל"ק ,כל האדם אשר יושרש
נפשו מתאוה רעה או אהבה רעה ,זה ג"כ נקרא בחינת עקידה ,כמו
ששמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י מלובלין זצוקלה"ה פירוש על הפסוק
)בראשית כב ,יג( והנה איל אחר בסבך בקרניו ,והנה איל אחר ,ר"ל חוץ
מעקידת יצחק יש עוד עקידה ,נאחז בסבך – האדם אשר מסובך בתאוות
רעות ומידות רעות ח"ו ומשרש נפשו מזה ,ג"כ נקרא בחינת עקידה,
וזה 'בקרניו' ,לשון 'כי קרן אור פניו' ,שתהל אורו עד כסא כבודו ית"ש,
עכלה"ק .והיינו כנ"ל שמי שיש לו תאוות בינו לבין קונו ,ואין הדבר
ידוע לבריות ,והוא כובש את יצרו וסובל ומכניע וזובח את רצונו ,ה"ז
כענין עקדת יצחק ממש.
äðäåהשי"ת נתן לנו באהבה שבתות למנוחה ומועדים לשמחה ,ויש
ביניהם מועדים שהם בבחי' קדשי קדשים ויש שהם בבחי'
קדשים קלים וכו' ,וי"ל שחנוכה ופורים הם בחי' קדשים קלים כי
מותרים בעשיית מלאכה .והימים טובים הם בבחי' קדשים קלים כי
אסורים בעשיית מלאכה חוץ מאוכל נפש ,וחציו לה' וחציו לכם,
והשבתות הם במדרגה נעלה יותר כי כולו לה' ,והם בבחי' קרבן עולה,
והשבת הוא מעין עוה"ב ,בלתי לה' לבדו .וע"כ מצאנו חילוק בין קרבן
מוסף של שבת לשאר קרבנות מוסף ,כי בכל המוספים הקריבו גם קרבן
חטאת ,אבל במוסף של שבת הקריבו רק קרבן עולה ,עולת שבת
בשבתו .ויש להוסיף שהנה בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ,והעולה
מכפרת על הרהורי ומחשבות הלב ,וכמו"כ שבת מכפר על המחשבה,
נועם התורה יח
וע"כ שבת בחי' עולה ,ולכן אפשר ביום השבת לזכות לבחי' זו להיות
קרבן עולה לה'.
בשעת העקידה – נחשב יצחק בעיני אברהם לבהמה פשוטה
העומדת לשחיטה
àùéåאברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז וגו' )כב ,יג( בספה"ק
ישמח ישראל )אות ז( הביא בשם הרה"ק מהרמ"מ מווארקא זיע"א
]שהי' נקרא בפי כל 'רבי מנדל שותק' ,מחמת שכל דבריו בקוצר אמרים,
וסתם דבה"ק בכמה תיבות ,סתם ולא פירש ,וגדולי החסידים היו
מפרשים דבריו הק'[ ,שאמר פי' 'איל אחר' ,איין אנדערע איל ,ע"כ.
ומביא בארוכה בשם אביו לפרש מאמר זה ,ותודה"ק שאברהם אבינו
מרוב אהבתו אהבה עזה לה' ,כשרצה לעשות נח"ר ולהעלות את בנו
ע"ג המזבח כמו שנצטוה ,לא היה נחשב אצלו אהבת הבן למאומה,
וכאילו לא היה בנו יחידו שנולד למאה שנים ,והיה נחשב יצחק בעיניו
כאילו הוא ג"כ איל ,ולכן אם לא יקריב איל זה שנקרא יצחק ,יקריב
איל אחר ,וז"ש בקדשו 'אנאנדערע איל'] .ועי' דברים נוראים בספה"ק
קדושת לוי ד"ה בפסוק 'הנה האש וגו' ,שכתב שאמר אברהם אבינו
ליצחק ,על אף שהנסיון הוא לשחוט אותך ,אבל אתה חשוב אצלי בשביל
אהבת הבורא כמו שה ,לשרוף אותך ג"כ על קידוש שמו ,עי"ש[.
íéøáãäåרמוזים בדברי רש"י עה"פ 'וילכו שניהם יחדיו' )כב ,ו( אברהם
שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו ,היה הולך ברצון ובשמחה
כיצחק שלא היה מרגיש בדבר ,ע"כ .הרי שכמו שיצחק לא היה לו שום
הרגש ,כיון שלא ידע שהוא הקרבן ,כמו"כ אברהם ביטל כל הרגשי וחושי
לבו ,ושלט במוחו על טבע אהבת ורחמי האב על הבן ,שלא ירגיש בדבר,
ומאידך פירש"י בכפילות הלשון 'וילכו שניהם יחדיו' )שם ,ח( ,שאחר
שהבין יצחק שהולך להישחט ,הלכו יחדיו בלב שוה ,ע"כ .היינו באותה
התלהבות ואש קודש שהרגיש אברהם הרגיש גם יצחק והלכו יחדיוז.
וגם בסוף הפרשה כשחזרו מהר המוריה ,נאמר 'ויקומו וילכו יחדיו' ,ולהורות נתן ז.
בזה ,דרך הצדיקים במידת ההשתוות ,שאפי' אחרי שעשה עבודתו לקיים ציווי
יט פרשת וירא
ùéåלהוסיף ולבאר דבה"ק ,דהנה בודאי שכיון שאברהם קיים כל
המצוות קודם שניתנו ,גם בירך ברכת המצוות ,וא"כ פשוט שהיה
מברך אקב"ו להקריב זבחים )עי' תוספתא ברכות פ"ה הכ"ג( וכיון שלבסוף לא
שחט הו"ל ברכה לבטלה ח"ו ,ולכן התעקש ורצה לכה"פ לעשות בו
מום ,ואמר למלאך א"כ לחינם באתי לכאן ,אעשה בו חבלה ואוציא
ממנו מעט דם וכו' )רש"י עה"פ אל תשלח( ,שכוונתו שלא יהא ברכתו לחינם,
ויהיה על מה לחול ,ועז"א 'והנה איל אחר' ,הנה מוכן ועומד כאן
אנאנדערע איל ,והברכה יכול לחול על בהמה זו ,כיון שנפסק בשו"ע
)או"ח סי' רו( שאם היה לפני כמה פירות מאותו המין ברכתו עולה על
כולם ,אבל לא כשהם שני מינים ,וכיון שזה היה אנאנדערע איל ,א"כ
ברכתו עולה לכאן ולכאן ,משא"כ אם יצחק היה נחשב אצלו אדם והאיל
אחר הוא איל ,א"כ הוה כשני מיני פירות שאינו עולה לו ברכתו הקודמת
על מין אחר ,אמנם דוקא אם מין הפרי לפניו ממש ,ולא שיביאנו עכשיו,
וזהו 'והנה' תיכף ומיד עמד לפניו.
ïëàåמצינו להדיא שאברהם אבינו התייחס ליצחק כמו קרבן ממש
בלא שום שינוי ,שעקד אותו שלא יארע בו מום ,וסמך ידיו
עליו ,וגם לא הראה לו המאכלת ,כמש"כ 'ויאמר יצחק וגו' ,הנה האש
והעצים' ולא הזכיר המאכלת ,ואח"כ כתי' 'ויקח את המאכלת' ,והוא
משום המבואר בפוסקים )פתחי תשובה יו"ד הל' טריפות סי' לו סעי' יד בשם שו"ת בית
אפרים( שלא תראה הבהמה הסכין קודם שחיטה שלא תטרף דעתה ותעשה
בעל מום ,וכ"ש ביצחק שיש בו דעת ויש לחוש שלא יעשה טריפה.
)ושו"ר שכ"כ בחי' מהרי"ל דיסקין עה"ת( .וענין זה מזכירים בסליחות )לי"ג מידות,
עקידה פ"ג( 'מאכלת שנונה מרוטה לטבח ,נדנה נתן מלהבעיתו באבח',
פי' שנתן הסכין לתוך נדן שלא יראה ויבעית את יצחק ,ומכ"ז נראה
שהיה ממש 'איל אחר' .וברש"י עה"פ 'תחת בנו' כ' שעל כל עבודה
ה' בקדושה וטהרה ,לא החשיב עצמו לכלום .ולא ניכר שום רושם בנפשו ,שעשה
איזה עבודה שיבוא להתנשאות משום כך ,אלא תיכף 'וישב אברהם אל נעריו',
בבחי' 'וירד משה מן ההר אל העם'' ,ויקומו וילכו יחדיו' ממש כאילו הם באותה
המדריגה ,וזהו בחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה יחדיו.
נועם התורה כ
שעשה ממנו היה מתפלל ואומר ,יה"ר שתהא זו כאילו היא עשויה
בבני ,כאי' בני שחוט ,כאי' דמו זרוק ,כאי' בני מופשט ,כאילו הוא
נקטר ונעשה דשן) ,תנחומא שח ,יד(.
-הקריאה מעורר הזמן -
סגולת שבת קודש פרשת וירא
הנה איתא בספה"ק (עי' של"ה מס' פסחים נר מצוה אות ו) שהקריאה מעוררת את
הזמן ,ולפי"ז נמצא שבשבת קודש זו שקורין פרשת וירא ,יש בה כח גדול הכולל את כל
המועדים .כי הנה ב' הקריאות של ראש השנה הם בפרשה זו ,הן קריאת 'וה' פקד את
שרה' והן פרשת העקדה ,הרי שבשבת זו הקריאה מעוררת את הזמן של ראש השנה.
וכמו"כ קריאת העקדה מעוררת את הזמן של יוה"כ ,כי עקידת יצחק היה ביום הכיפורים,
כמ"ש בפרקי דר"א (פכ"א)[ ,ומזכירים זה בתפלה מספר עבודת הקודש שאומרים
ביוה"כ קודם מנחה] ,וחג הסוכות וחג הפסח ,י"ל עפ"י משחז"ל עה"פ 'והשענו תחת
העץ' (בראשית יח ,ד) ובמדרש (ב"ר פמ"ח ,יח) אתה אמרת והשענו תחת העץ ,חייך
שאני פורע לבניך בסוכות תשבו שבעת ימים .ועוד איתא שמעשה זה היה בחג הסוכות
(במדב"ר פרשה יד אות ב) .וי"א שהיה חג הפסח ,כמ"ש אברהם 'לושי ועשי עוגות' (ב"ר
פמ"ח אות יב) וכן בלוט כתיב (בראשית יט ,ג) 'ומצות אפה ויאכלו'( ,ועי' תוס' ר"ה יא ,א
ד"ה אלא)[ .ואף דהמדרשים חלוקים ,מ"מ ברור שאורות ב' המועדים מצטרפים יחדיו
בפרשה זאת] .וחג השבועות זמן מתן תורתינו ג"כ מאיר בפרשה זו ,כי בזכות אכילת
המלאכים קיבלו בנ"י את התורה ,כמשחז"ל (מדרש שוח"ט תהלים ח') שבשעה שעלה
משה למרום לקבל התורה ,ובקשו מלאכי השרת לפגוע בו ,עשה הקב"ה קלסתר פניו
של משה דומה לאברהם ,וא"ל אי אתם מתביישים ממנו הלא ירדתם אצלו ואכלתם
אצלו בשר בחלב ,ע"כ[ .וגם חנוכה מרומז עפ"י מש"כ בספה"ק מאור עינים (פ' מקץ
ד"ה זמן) וזל"ק ,כן רמז אברהם אבינו ע"ה על חנוכה באומרו 'שבו לכם פה עם החמור
ואני והנער נלכה עד כה' ,הוא כ"ה בכסליו שהתפלל שינצחו את היונים בימי מתתיהו,
ע"כ .ובדרך צחות גם פורים 'ונהפוך הוא' נרמז בפסוק מהפכת סדום ועמורה].
ואף גם זאת ,בכח הקריאה לעורר כח סגולי להיוושע בדבר ישועה ורחמים בפקידת
עקרות והשפעת רפואה לעולם ,כמו שמצינו ששלח השי"ת מלאכים מן השמים א'
לבשר את שרה ,וא' לרפאות את אברהם ,ובכן וה' פקד את שרה כאשר אמר ,ואז
ג"כ הרבה עקרות נפקדו עמה ,הרבה חולים נתרפאו בו ביום ,הרבה תפלות נענו עמה,
ורב שחוק היה בעולם( ,ב"ר נג ,ח) .וגם כי בהפטורת אלישע הנביא שקורין בפרשה
זו ,ישנו ברכת בני חיי ומזוני ,כי הנה נתברכה אשת עובדיה בבני ע"י שנפקדה בפרי
בטן ,והשונמית בחיי שהחיה הנער ממיתתו ,ומזוני שע"י אסוך של שמן א' נשפע שפע
רב למלאות כל הכלים שבבית ,ואחז"ל (ב"ר לה ,ג) שנתייקר השער של השמן .ויהא
רעוא קמיה שנזכה כולנו כא' להתברך בבני בריכי חיי אריכי ומזוני רויחי ,ובאור קדושת
המועדים נראה אור עולם ,אכי"ר.
