gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם התורה · Noam Hatorah — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: נועם התורה · Noam Hatorah

שבוע: וירא (2026-10-26)

נועם התורה · Noam Hatorah — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫נועם התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫לפתוח ולהלהיב הלבבות‬ ‫לאהבה וליראה את ה'‬ ‫מתוך שיחותיו של‬ ‫מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א‬ ‫‪ -‬גליון רנג ‪-‬‬ ‫ברוקלין ניו יארק יצ"ו ‪ -‬תשפ"ז לפ"ק‬ ‫תוכן‬ ‫דא היא סעודתא דמהימנותא שלמתא – קדושת הלח"מ עם הנונין‬ ‫ורחשין ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫כל השומע יצחק לי – שמחתי ושימחתי אחרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫הנסיונות הבאים על האדם בודאי שיעמוד בהם ‪ -‬ואם לאו אינם‬ ‫נסיונות אלא דמיונות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫עבודת האדם בסתר בינו לבין קונו בלבד – עומד לזכרון תמיד לפני‬ ‫השי"ת ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫בשעת העקידה – נחשב יצחק בעיני אברהם לבהמה פשוטה העומדת‬ ‫לשחיטה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יח‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫להערות והארות‪718-259-5435 :‬‬ ‫נערך ונסדר ע"י‪:‬‬ ‫ישר‬ ‫‪Publishing & Production‬‬ ‫‪718.484.2189‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫דא היא סעודתא דמהימנותא שלמתא – קדושת הלח"מ עם‬ ‫הנונין ורחשין‬ ‫פת לחם וסעדו לבכם וגו' )בראשית יח‪ ,‬ה(‪ .‬איתא בגמ' )ב"מ פו‪ ,‬ב(‬ ‫‪äç÷àå‬‬ ‫שבשכר זאת פרע הקב"ה ונתן מן לבנ"י כדכתיב 'הנני ממטיר‬ ‫לכם לחם מן השמים'‪ .‬והנה בענין המן אחז"ל )יומא עה‪ ,‬ב( עה"פ 'לחם‬ ‫אבירים אכל איש' )תהלים עח כה( לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו‪ ,‬וכיון‬ ‫ששלשה האנשים שבאו אל אברהם היו מלאכים ונתן להם פת לחם‪,‬‬ ‫לכן בשכר זאת זכה שבניו יאכלו לחם אבירים‪ .‬ולגבי דידן יש גם מושג‬ ‫של מן שמתלבש בפת לחם‪ ,‬והוא לחם משנה ביום השבת קודש שהוא‬ ‫זכר למן‪ ,‬דהלא חובת הלח"מ ילפי' לה )שבת קיז‪ ,‬ב( מפרשת המן‪ ,‬שנאמר‬ ‫בו )שמות טז‪ ,‬כב( 'לקטו לחם משנה וגו'‪ ,‬אכלוהו היום כי שבת היום וגו'‪.‬‬ ‫‪ øáëå‬נתבאר במאמרי פרשת לך‪ ,‬שאברהם אבינו הוציא לחם ויין‪,‬‬ ‫שהקידוש על הכוס יין בשבת והלח"מ הוא יינו ולחמו של‬ ‫אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬וכשאדם מישראל אוכל לחם משנה הרי הוא אוכל‬ ‫מלחמו של אברהם אבינו ועי"ז הוא מתמלא באמונה‪ .‬כי כן היה דרכו‬ ‫של אברהם אבינו שהיה משפיע לבאי עולם אמונה ע"י שנתן להם לחם‪,‬‬ ‫והיה מדבר עמהם עניני אמונה ויחוד ה'‪ ,‬ומי שלא רצה להאמין היה‬ ‫אברהם אבינו אומר להם‪ ,‬שאם אין אתה מאמין נמצא שאכלת משלי‪,‬‬ ‫וצריך אתה לשלם ממון הרבה‪ ,‬אבל אם אתה מאמין‪ ,‬נמצא שאכלת ממי‬ ‫שאמר והיה העולם‪ ,‬ואז אני ואתה שוין שאכלנו משלו‪ ,‬וצריכין אנו‬ ‫לברכו‪ .‬וע"ז אנו אומרים 'דא היא סעודתא דמהימנותא שלימתא'‪ ,‬כי‬ ‫סעודת שבת היא סעודה שאוכלים בו אמונה שלימה‪ .‬וכאן נתן לנו‬ ‫אברהם אבינו לחם נוסף‪ ,‬בזכות 'ואקחה פת לחם וגו'‪ ,‬בבחי' לחם משנה‪,‬‬ ‫השפעה כפולה וכח כפול‪ ,‬שכל מעשה שבת כפולים‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ב‬ ‫‪ ãáìîå‬מה שזוכים 'לאכול אמונה'‪ ,‬זוכים גם לכח של התגברות על‬ ‫היצה"ר‪ ,‬כי הנה אברהם אבינו אמר למלאכים 'ואקחה פת לחם‬ ‫וסעדו לבכם' ואחז"ל )ב"ר מח פי"א‪ ,‬והובא ברש"י( א"ר חמא לבבכם אין כתיב‬ ‫כאן אלא לבכם‪ ,‬מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וי"ל דכיון‬ ‫שהמזון הוא חיותו של האוכלו‪ ,‬והמן הוא החיות של המלאכים‪ ,‬א"כ‬ ‫האדם שאוכל מן הוא זוכה לקבל את טבעם של המלאכים שאין יצה"ר‬ ‫שולט בהם‪ ,‬ומי שאוכל לחם משנה כראוי וכיאות זכר למן‪ ,‬זוכה לכח‬ ‫התגברות על היצה"ר ולהכניעו שלא ישלוט בו כלל‪ .‬ועוי"ל דלחם הוא‬ ‫לחם את לוחמי'‪,‬‬‫לשון מלחמה‪ ,‬כמש"נ )תהלים לה‪ ,‬א( 'ריבה ה' את יריבי ‪Ç‬‬ ‫]ופירש"י לחם ‪ -‬לשון מלחמה וכן לוחמי הלחם עם הנלחמים עמו[‬ ‫שע"י אכילת לחם משנה זוכה אדם לכח להלחם עם היצה"ר ולהכניעו‪,‬‬ ‫ומלאך רע בעל כרחו יענה אמן‪.‬‬ ‫‪ àúéàå‬בגמ' )חגיגה יב‪ ,‬ב(‪ ,‬רקיע הנקרא 'שחקים'‪ ,‬שבו שוחקין מן‬ ‫לצדיקים‪ .‬וי"ל שהמן הוא מאכל הצדיקים )גם בימות החול( שיצרם‬ ‫בידם‪ ,‬ובשבת קודש יכול כל אדם מישראל לזכות בו‪ ,‬שע"י אכילת לחם‬ ‫משנה כוחו יתגבר במלחמתו ביצה"ר‪ ,‬ויזכה לדביקות בתוה"ק ולחשקת‬ ‫התורה ולהבנת התורה והתמדת התורה‪ ,‬וכמ"ש רש"י 'וסעדו לבכם ‪-‬‬ ‫בתורה בנביאים ובכתובים‪ ,‬מצינו דפתא סעדתא דליבא עי"ש‪ ,‬וי"ל בדרך‬ ‫רמז שע"י אכילת הלח"מ שהוא זכר למן‪ ,‬זוכים להיות דבוק בתורה‬ ‫נביאים וכתובים‪ .‬וכבר אמרו חז"ל )תנחומא בשלח כ'( לא ניתנה תורה אלא‬ ‫לאוכלי המן‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ äðäå‬בסעודת שבת אחר אכילת לחם משנה נהגו לאכול דגים בראשונה‪.‬‬ ‫ויש להתבונן שאאע"ה נתן למלאכים לחם ובשר חמאה וחלב‪ ,‬אבל‬ ‫לא נתן להם דגים‪ ,‬ויל"ע למה באמת לא נתן להם דגים‪ .‬וביותר קשה‬ ‫דמצינו שדגים הוא המאכל היותר חשוב‪ ,‬כמ"ש רש"י בפרשת פנחס‬ ‫עה"פ פר אחד )במדבר כט‪ ,‬לו( וז"ל‪ ,‬במדרש רבי תנחומא‪ ,‬למדה תורה דרך‬ ‫ארץ‪ ,‬שמי שיש לו אכסנאי‪ ,‬יום ראשון מאכילו פטומות‪ ,‬למחר מאכילו‬ ‫דגים‪ ,‬למחר מאכילו בשר בהמה‪ ,‬למחר מאכילו קטניות‪ ,‬למחר מאכילו‬ ‫ג‬ ‫פרשת וירא‬ ‫ירק‪ ,‬פוחת והולך‪ ,‬ע"כ‪ ,‬הרי מבואר שמאכל דגים חשוב יותר מבשר‬ ‫בהמה‪ ,‬וא"כ למה לא נתן אאע"ה להם מאכל חשוב יותרא‪.‬‬ ‫‪ ÷"äôñáå‬קדושת לוי )ד"ה ונבאר עוד( ביאר הטעם שאאע"ה נתן למלאכים‬ ‫בשר ולא דגים‪ .‬משום דרצה לזרז להם במצוות‪ ,‬ובבשר יש‬ ‫הרבה מצוות שחיטה ומליחה וניקור‪ ,‬אבל בדגים אין שום מצוה‪ .‬ומוסיף‬ ‫דלעתיד לבוא יהיה העיקר הסעודה דגים ולכך סעודת לעתיד לבא נקראת‬ ‫סעודת לויתן עכדה"ק‪ .‬ולפי"ד מובן הטעם שבשבת קודש אוכלים דגים‬ ‫לראשונה‪ ,‬כי הלא שבת הוא מעין דלעת"ל‪ ,‬כמ"ש הביאור הלכה )סי'‬ ‫רמב( בשם התורת חיים‪ ,‬שהיין שמקדשים עליו הוא כנגד יין המשומר‬ ‫לצדיקים‪ ,‬והבשר ודגים הוא זכר לסעודת שור הבר ולויתן‪ ,‬עי"ש דעיקר‬ ‫הסעודה דגים‪.‬‬ ‫‪ çîùéáå‬משה )ד"ה ויקח חמאה( הביא שקו' זו הקשה לו הרה"ק מלובלין‬ ‫זי"ע‪ ,‬וזל"ק‪ ,‬שאלני מורי הצדיק וקדוש מהר"י מלובלין זלה"ה‪,‬‬ ‫מ"ט לא נזכר בתוה"ק בסעודת המלאכים דגים וכו'‪ .‬והשבתי לפי שעיקר‬ ‫הסעודה להעלות ניצוצות ולתקן גלגולי'‪ ,‬והנה אי' בכתבי האר"י דרוב‬ ‫צדיקים מגולגלים בדגים‪ ,‬והיינו ודאי צדיקים קטנים‪ ,‬אבל הצדיקים‬ ‫הגדולים אין צריכים לשום תיקון‪ ,‬ואז בימי אברהם לא הי' רק הצדיקים‬ ‫הגדולים הנזכרים בתורה‪ ,‬וקלסי' מאוד‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫א‪ .‬ויתכן שע"כ לא נתן אאע"ה למלאכים דגים‪ ,‬כי דגים הוא מאכל המיוחד לשבת‬ ‫קודש‪ ,‬כמ"ש הבני יששכר )מאמרי השבתות מאמר א אות יא( שכאשר אדם אוכל דגים‬ ‫בשבת‪ ,‬ה"ז ברכה משולשת‪ ,‬כי השי"ת בירך את האדם ואת הדגים ואת השבת‪,‬‬ ‫עי"ש‪ .‬וכן נהג הרה"ק הרא"מ מלעלוב זי"ע‪ ,‬לאכול בליל שב"ק דג מלוח הערינג‬ ‫שהוא המאכל הראשון בליל שב"ק‪ ,‬כי בימים ההם היה בירושלם עיה"ק ההערינג‬ ‫עיקר המאכל‪ ,‬ולכן מנע א"ע מלאכול המאכל הזה בימות השבוע וקבע אותו‬ ‫לאכלו בשב"ק‪) .‬עי' שלחן הטהור סי' רמב‪ ,‬ג‪ ,‬ט( וע"ע טעמי המנהגים )עניני שבת( וספר‬ ‫אור הישר )סי' יז סעי' ד(‪ ,‬וכן הוא בהנהגות האבני נזר‪ ,‬ומנהגי החת"ס עמ' קלג‪.‬‬ ‫ויתכן שמה"ט גם לא האכילם עופות‪ ,‬מפני שעופות ג"כ נכללים בברכה זו‪ ,‬מפני‬ ‫שנבראו ביום ה' יחד עם הדגים ונתברכו יחד עם הדגים‪ .‬וגם עופות הם מאכל‬ ‫המיוחד לשב"ק‪ ,‬כמ"ש בזמירות שבת )פיוט אזמר בשבחין( 'ונונין עם רחשין'‪ ,‬פי'‬ ‫דגים ועופות‪] .‬וחיוב אכילת בשר בהמה הוא רק ביו"ט משום שמחת יו"ט[‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ד‬ ‫‪ éìåàå‬אפשר להוסיף תוספת נופך‪ ,‬דאפי' אם היו צדיקים באותו דור‬ ‫מגולגלים בדגים‪ ,‬אי אפשר ליתן למלאכים לתקן את נשמת‬ ‫הצדיקים‪ ,‬כי נשמת הצדיקים גבוהה במעלה הרבה יותר מהמלאכים‪ ,‬מפני‬ ‫ששורש המלאכים הוא בעולמות העליונים‪ ,‬אבל נשמות הצדיקים למעלה‬ ‫מכולם שהמה חצובות מתחת כסא הכבוד ב"ה‪ ,‬וכבר ביארנו כמ"פ‬ ‫שלמלאכים אין שום שמץ של השגה במעלת נשמות ישראל ובעבודתם‬ ‫הק'‪ ,‬וא"כ בודאי אי אפשר ליתן למלאכים דגים‪ ,‬וע"ד משל כפי שאי‬ ‫אפשר ליתן לעני מאכל עשירים‪ ,‬וכ"ש שאי אפשר ליתן למלאכים לתקן‬ ‫גלגולים של נשמות הצדיקים‪.‬‬ ‫‪ ì"éå‬עוד ביאור בזה‪ ,‬דיתכן שבני נח קודם מתן תורה היו אסורים‬ ‫באכילת דגים‪ ,‬דהנה קודם חטא אדה"ר היה מותר באכילת כל‬ ‫הבע"ח‪ ,‬ואחר החטא לקח ממנו השי"ת את השליטה על הבע"ח‪ ,‬ונאסר‬ ‫באכילת כל בשר והותר רק באכילת צומח‪ ,‬כדאי' בגמ' )סנהדרין נט‪ ,‬ב( ורק‬ ‫אחר המבול כיון שכל קיום הבע"ח היה בזכותו של נח‪ ,‬לכן קיבל רשות‬ ‫לאכלם )עי' רמב"ן בראשית א‪ ,‬כט ורד"ק שם(‪ .‬אבל לגבי הדגים שלא מתו במבול‪,‬‬ ‫כמ"ש )בראשית ז‪ ,‬כא( 'מכל אשר בחרבה מתו'‪ ,‬וברש"י הביא מאחז"ל )קדושין‬ ‫יג‪ ,‬א( ולא דגים שבים‪ .‬וא"כ לא ניצולו מהמבול בזכותו של נח‪ ,‬א"כ‬ ‫נשאר איסורם כמקדם‪ ,‬והותרו רק במתן תורה‪ ,‬שאז הותרו באכילה דגים‬ ‫בסימני טהרה )סנפיר וקשקשת(‪ ,‬אבל הנכרים שלא קיבלו את התורה‪ ,‬לכאו'‬ ‫אסורים באכילת דגים‪) ,‬עי' משך חכמה פ' נח ד"ה כל רמש כלי חמדה בראשית אות ג'‬ ‫ד"ה וביותר‪ ,‬וע"ע פרדס יוסף פ' נח ד"ה וימחו(‪ .‬ויתכן דלכן אוכלים דגים בשבת‬ ‫קודש‪ ,‬כי אות היא ביני ובין בני ישראל‪ ,‬ולכו"ע בשבת ניתנה תורה‬ ‫)שבת פח‪ ,‬א( ולהבדיל בין ישראל לעמיםב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וכן הענין לענין מאכלי חלב‪ ,‬כי באמת מעיקר הדין חלב הוא אבר מן החי ואסור‬ ‫באכילה‪ ,‬ואינו מותר רק מחמת שניתנה תורה ונתחדשה הלכה )עי' בכורות ו‪ ,‬ב(‬ ‫וא"כ קודם מתן תורה לכאו' היה אסור באכילת חלב‪ ,‬וכן נכרים שלא קיבלו את‬ ‫התורה אסורים גם בזה"ז באכילת חלב‪ ,‬כי ב"נ מוזהרים על אבר מן החי‪) .‬עי'‬ ‫שיטמ"ק בכורות שם ומהרי"ט אלגזי ג‪ ,‬ב ד"ה וראיתי‪ ,‬וע"ע שו"ת חת"ס יו"ד סי' עג ד"ה ולשלימות(‬ ‫ויתכן שזה הטעם לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות‪ ,‬לרמז שמה שמותרים אנו‬ ‫ה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫כל השומע יצחק לי – שמחתי ושימחתי אחרים‬ ‫'‪ øîàúå‬שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי'‪ ,‬וברש"י הביא‬ ‫מדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו‬ ‫ביום הרבה תפלות נענו עמה ורב שחוק היה בעולם‪ ,‬ע"כ‪ .‬הנה פשטות‬ ‫הענין הוא‪ ,‬כי כשתבוא שמחה אל הצדיק‪ ,‬יש בכוחו להשפיע רפואות‬ ‫וישועות לכל באי העולם‪ ,‬ויש בו טופח ע"מ להטפיח ולהשפיע שמחה‬ ‫לבני ישראל‪] ,‬עי' מצודות דוד עה"פ )משלי יא‪ ,‬י( 'בטוב צדיקים תעלוז‬ ‫קריה' כי משפיעים לזולתם מהטובה אשר חלק ה' להם[‪ ,‬וזהו פי' הכתוב‬ ‫'קול רינה וישועה באהלי צדיקים' )תהלים קיח‪ ,‬טו( במקום רינה של צדיק‬ ‫שם תהא ישועה‪.‬‬ ‫‪ ïôåàáå‬נוסף מתאמרא בשם הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬כי הנה שרה‬ ‫אמנו ע"ה‪ ,‬בא כביכול בטענה אל הקב"ה‪ ,‬אכן שימחתני שמחה‬ ‫גדולה‪ ,‬ואודך כי עניתני ותהי לי לישועה‪ ,‬אבל איך אשמח בשמחתי אם‬ ‫עדיין ישנם הרבה עקרות בעולם שלא נפקדו והרבה חולים שלא נתרפאו‪,‬‬ ‫ואין שמחתי שלמה‪ .‬ולכן היה מן ההכרח לפקוד העקרות ולרפאות את‬ ‫החולים ולהרבות צחוק בעולם‪ ,‬כדי שתהיה שמחתה שמחה שלמה‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק מוהר"ד מלעלוב זיע"א‪ ,‬בהא דאיתא בגמ' )מגילה כח‪,‬‬ ‫‪æ"ãòå‬‬ ‫א( שאלו תלמידיו את ר' זירא במה הארכת ימים‪ ,‬א"ל וכו' ולא‬ ‫ששתי בתקלת חבירי וכו'‪ .‬והוא פלאי‪ ,‬דהלא אפי' באויבים כבר נאמר‬ ‫'בנפול אויבך אל תשמח'‪ ,‬הלא מידה מגונה היא עד מאוד‪ ,‬לשמוח‬ ‫בנפילת חבירו ח"ו‪ .‬ואמר ע"ז דהכוונה היא דאפי' כשהי' ר"ז בעידנא‬ ‫דחדוותא בשמחות יוצ"ח וכדו'‪ ,‬לא הי' שמחתו שלמה‪ ,‬בזכרו תמיד‬ ‫לנגד עיניו צרות ישראל דאגתם ואנקתם‪ ,‬שהי' תמיד מיצר עמהם‪ ,‬ולא‬ ‫נתנה לו מנוח גם בעת שמחתו‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬מדרגה נוספת גדולה מזו במידת אהבת ישראל‪ ,‬שלא רק בעת‬ ‫שמחה לאחר הישועה הוא עדיין מצטער בצרת אחרים‪ ,‬אלא גם‬ ‫באכילת חלב הוא רק מפני שקיבלנו את התורה‪ ,‬כי ב"נ אסור באכילת חלב‪.‬‬ ‫]לפי"ז יל"ע למה נתן אאע"ה למלאכים חמאה וחלב[‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ו‬ ‫בעת צערו‪ ,‬אינו מרגיש בצערו אלא רק מצטער וכואב בצערם של‬ ‫אחרים‪ .‬וכמ"ש בספה"ק ישמח ישראל )שביעי של פסח ד"ה ועוד אפשר ובעוד‬ ‫מקומות( הביא בשם צדיק אחד ע"ד רש"י ז"ל )תהלים מב‪ ,‬ב( כאיל תערוג‪,‬‬ ‫אמרו רבותינו אילה הזאת חסידה שבחיות וכשהחיות צמאות למים הם‬ ‫מתכנסות אלי' שתתלה עיני' למרום ומה היא עושה חופרת גומא ומכנסת‬ ‫קרני' לתוכה וגועה והקב"ה מרחם עלי' והתהום מעלה מים‪ ,‬כאיל תערוג‬ ‫כאילת תערוג לא נאמר וכו' אלא כאיל תערוג דיבר הכתוב בזכר ובנקבה‬ ‫הזכר עורג על עסק מים כהנ"ל והנקבה כשהיא כורעת לילד ורחמה צר‬ ‫והיא צועקת והקב"ה מרחם עלי' ומזמין לה נחש ומכישה ורחמה נפתח‪,‬‬ ‫ע"כ פירש"י ז"ל‪.‬‬ ‫‪ øàéáå‬שם עד"ז מש"נ )איוב לט‪ ,‬א( הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות‬ ‫תשמור‪ ,‬היינו שהקב"ה מרחם על כל ברי' וברי' בעת ובזמן‬ ‫הישועה‪ ,‬וכמבואר )ב"ב טז‪ ,‬ב( אילה זו רחמה צר וכו' והקב"ה מזמין לה‬ ‫דרקון ומכישה ברחמה ונפתח‪ ,‬ואם מקדים ומאחר את הנחש אף רגע‬ ‫מיד מתה‪ ,‬ובעת שהחבלי לידה מתגברים יותר ישועתה קרובה לבוא‪,‬‬ ‫וכמו כן הוא בכל עניני ישועת האדם כי כ"מ שמתגברים יותר תוקף‬ ‫חשכת לילה אמר שומר אתא בוקר‪ ,‬וזהו הידעת עת לדת כי עת צרה‬ ‫הוא ליעקב וממנה יושע ופי' הוא זצ"ל שהכתוב מדבר בנקבה‪ ,‬ורק‬ ‫כשיגיע לה שניהם ביחד נעשית כאיל זכר שאין מרגיש כלל הצער וחבלי‬ ‫לידה‪ ,‬ומניחה אז צער לידתה וחופרת גומא ומבקשת על המים בשביל‬ ‫החיות‪ ,‬ולכן קורא אותה חסידה שבחיות‪ ,‬וז"ש דוד 'כן נפשי תערוג אליך‬ ‫אלקים'‪ ,‬מניח אני את צערי ואני מבקש וצועק בשביל צער השכינה‪ ,‬ע"כ‬ ‫דה"ק‪ .‬והנלמד מכל הנ"ל‪ ,‬שכ"א לפום דרגא דיליה‪ ,‬יראה בטובתן של‬ ‫ישראל‪ ,‬וילמד זכות עליהם‪ ,‬ויהיה מיצר בצרתן וישמח בשמחתן‬ ‫ובישועתן‪ ,‬ועי"ז הרבה תפלות יענו רב שחוק יהיה בעולם בגו"ר‪.‬‬ ‫הנסיונות הבאים על האדם בודאי שיעמוד בהם ‪ -‬ואם לאו אינם‬ ‫נסיונות אלא דמיונות‬ ‫‪ úùøôá‬העקדה‪' ,‬והאלקים נסה את אברהם' )כב‪ ,‬א(‪ .‬כ' הרמב"ן וז"ל‪,‬‬ ‫ענין הנסיון הוא לדעתי‪ ,‬בעבור היות מעשה האדם רשות‬ ‫ז‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מוחלטת בידו‪ ,‬אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה‪ ,‬יקרא 'נסיון'‬ ‫מצד המנוסה‪ ,‬אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל‬ ‫הפועל‪ ,‬להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד‪ .‬ודע כי‬ ‫'השם צדיק יבחן' )תהלים יא‪ ,‬ה(‪ ,‬כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ‬ ‫להצדיקו יצוה אותו בנסיון‪ ,‬ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו‪,‬‬ ‫והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ øàåáîå‬ברמב"ן שהשי"ת מנסה רק את הצדיקים‪ ,‬ואת הרשעים שיודע‬ ‫שיכשלו בנסיון אינו מנסה אותם כלל‪ ,‬כי 'ה' צדיק יבחן'‪ ,‬כי‬ ‫הוא יודע שיתגברו ועי"ז יקבלו שכר על מעשה טוב‪ .‬כי עד הנה קיבל‬ ‫הצדיק שכר רק על המחשבה טובה‪ ,‬אבל השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו‬ ‫רוצה שיקבל שכר על מעשה טוב ולא רק שכר לב טוב‪ ,‬לכן נותן לו‬ ‫נסיון בכדי שיעמוד בו ויקבל שכר‪ .‬וידוע שתיבת 'נסה' הוא לשון‬ ‫הגבהה‪ ,‬כמו 'ושים אותו על נס' )במדבר כא‪ ,‬ח וברש"י שם(‪ ,‬כי תכלית הנסיון‬ ‫הוא להרים את האדם ולהגביהו ולרוממו‪.‬‬ ‫‪ 'åàëìå‬אינו מובן‪ ,‬דהן אמת הדברים מחזקים ומעודדים את הלב‪,‬‬ ‫כי כשבא לידי נסיון יודע נאמנה שבודאי יצליח לעמוד‬ ‫בנסיונו‪ ,‬ואין כלל מושג של כשלון בנסיון‪ ,‬אך מ"מ האיך יתכן‬ ‫מציאות זה שלפעמים נכשלים בנסיונות‪ ,‬והיצה"ר מתגבר ואי אפשר‬ ‫להכניעו‪ .‬ומן ההכרח לומר שמדברי הרמב"ן מוכח שלא יקרא עוד‬ ‫שמו 'נסיונות' אלא 'דמיונות'‪ ,‬כי יש שהיצר מפתה האדם ומדמה‬ ‫לו דמיונות שוא‪ .‬וע"ד משל אדם שסבור שקשה לו להשכים לעבודת‬ ‫ה' בבוקר‪ ,‬וטועה לחשוב שהוא נסיון‪ ,‬אבל באמת הוא דמיון‪ ,‬כי‬ ‫אם יארע לו איזה ענין טוב שמחכה ומצפה לו‪ ,‬או שיש איזה‬ ‫סיבה שצריך לקום בעבור זה‪ ,‬כדי לצאת לדרך שרוצה לילך שם‬ ‫וכדו'‪ ,‬אזי בודאי יקום ויתנשא כארי‪ .‬וכן יש לך אדם שסבור שמאן‬ ‫דהוא חושב עליו או מדבר בגנותו וכדו'‪ ,‬ובאמת אינו אלא דמיון‬ ‫בעלמא‪ ,‬כי אף אחד אינו חושב עליו ואינו מדבר עליו וכדו'‪.‬‬ ‫ובודאי יתכן שהאדם יכשל‪ ,‬שהרי לשם כך ניתנה בחירה‪ ,‬אבל אי"ז‬ ‫בגדר נסיון‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ח‬ ‫‪ àöîðå‬שבודאי אדם שמרגיש שבאים עליו נסיונות‪ ,‬אל יתאונן על הדבר‪,‬‬ ‫אלא יגיל וישמח בזה‪ ,‬כי השי"ת מנסה רק את הצדיקים כדי‬ ‫ליתן להם שכר‪ ,‬ואם מרגיש שאינו מסוגל להתגבר‪ ,‬ידע שאי"ז נסיונות‬ ‫אלא דמיונות שוא‪ .‬אבל אאע"ה עמד בנסיון אמיתי‪ ,‬שהרי לקחת את‬ ‫בנו יחידו ולשוחטו‪ ,‬אינו דמיון כלל‪ ,‬רק נסיון קשה מאוד‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ ïôåàáå‬נוסף י"ל‪ ,‬דהנה לכאו' צריך להבין מה נתחדש אחר חטא‬ ‫אדה"ר‪ ,‬כי לכאו' המושג של טוב ורע גם היה קודם החטא‪,‬‬ ‫כי גם קודם החטא היה עץ הדעת טוב ורע‪ .‬ויתכן לומר שקודם החטא‬ ‫היה ידיעה ברורה מהו טוב ומהו רע‪ ,‬ולא היה לאדם שום שייכות לרע‪,‬‬ ‫כי הרע היה דבר חיצוני‪ ,‬ולא היה לאדם משיכה אל הרע‪ ,‬וכ"ש שלא‬ ‫היה צריך להתגבר על הרע‪ ,‬משא"כ לאחר החטא‪ ,‬ע"י האכילה מעץ‬ ‫הדעת טוב ורע‪ ,‬הרי המאכל נהפך לדם הנפש ונכנס הרע לתוך תוכו‬ ‫של אדה"ר‪ ,‬והרע נעשה חלק מעצמו ובשרו‪ ,‬עד שאינו מכיר שהרע הוא‬ ‫דבר צדדי‪ ,‬וסובר שהוא עצמו רוצה את הרע‪ ,‬וממילא התוצאות קשות‪,‬‬ ‫וקשה לו להתגבר על היצה"ר‪ ,‬והתאוה בוערת בו והוא נמשך אחר הרע‪,‬‬ ‫והחטא גרם שנתערב הרע בטוב‪ ,‬והכניס את הרע בפנימיות נפשו‪ .‬וכמו‬ ‫שיש לו טוב מצד עצמו‪ ,‬כמו"כ הרע נשרש בעצמו‪ ,‬ואינו מרגיש שזהו‬ ‫היצה"ר שבא מבחוץ ומנסה להכשילו‪ ,‬אלא טועה וסובר שהוא עצמו‬ ‫חפץ ברע‪ .‬וזהו שאמרו בגמ' )סוכה נב‪ ,‬א( שהיצה"ר מכונה בשם 'אורח'‪,‬‬ ‫כי קודם החטא אכן היה אורח שבא מבחוץ‪ ,‬אבל אחר החטא הטיל‬ ‫'בו' זוהמא )עי' שבת קמו‪ ,‬א( כלומר בו בעצמו‪.‬‬ ‫‪ øàåáéå‬ע"ד משל כפי המסופר על אדם א' שהיה רגזן גדול‪ ,‬ופ"א רצה‬ ‫להכנס אל רבו‪ ,‬והרבי אמר למשמשו שיכעיס את האיש‬ ‫ויקניטנו‪ ,‬אך המשמש ניסה להכעיסו ולא עלתה בידו‪ ,‬כי האיש נשאר‬ ‫רגוע ושליו‪ .‬וכאשר נכנס אל הרבי שאל אותו הרבי האיך לא כעסת‬ ‫כשהכעיס אותך המשמש‪ .‬השיב ואמר הלא שמעתי שהרבי אומר לו‬ ‫שיכעיסני ויקניטני‪ ,‬והבנתי שהכל נסיון שהרבי מנסה אותי‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫אכעס‪ .‬השיב הרבי ואמר‪ ,‬כך צריך אתה לחשוב בכל דבר שיעורר אותך‬ ‫ט‬ ‫פרשת וירא‬ ‫לכעוס‪ ,‬שתבין שכל נסיון הוא מהיצה"ר שמנסה אותך‪ ,‬ולא אתה בעצמך‬ ‫רוצה לכעוס‪ ,‬אלא הכל נסיון‪ ,‬וממילא לא תכעס כלל וכלל‪.‬‬ ‫‪ ïéáúå‬עוד‪ ,‬שהרי יש ענינים שכלפי דידן אנו כמו במצב של אדה"ר‬ ‫קודם החטא‪ ,‬כגון ענין רציחה‪ ,‬היעלה על הדעת שאדם מישראל‬ ‫יהרוג וירצח את חבירו‪ ,‬הלא בודאי אין לנו בזה שום שייכות‪ ,‬ואין לנו‬ ‫שום משיכה ותאוה לזה‪ .‬ועד"ז יש לדעת שקודם החטא כל העבירות‬ ‫וכל המידות רעות היו בבחי' זו‪ ,‬שלא היה משיכה לשום תאוה רעה‪.‬‬ ‫והעבודה היא שהכל יהיה במצב של אדה"ר קודם החטא‪ ,‬כי לבער את‬ ‫הרע לגמרי אין אנו יכולים‪ ,‬ורק לעת"ל כשיתוקן העולם במלכות שד‪-‬י‬ ‫והשי"ת בעצמו ישרוף ויבער את הרע מן העולם לגמרי‪ ,‬אבל קודם‬ ‫התיקון השלם העבודה היא לא לכלות את הרע‪ ,‬אלא לברר הרע מן‬ ‫הטוב ולדחות חלקי הרע שיש בתוכינו‪ ,‬ולהתבונן להכיר שאין לנו לזה‬ ‫שום קשר‪ .‬כמו כל העבירות חמורות שאין לנו שום שייכות‪ ,‬כמו"כ גם‬ ‫קנאה תאוה וכבוד וכו'‪ ,‬צריכים אנו להבין שאין לנו שום שייכות לזה‪,‬‬ ‫וזהו עבודת הבירורים‪.‬‬ ‫‪ äúòîå‬י"ל שזהו ביאור דברי הרמב"ן‪ ,‬שהשי"ת שולח לאדם נסיון כי‬ ‫רוצה לנסותו‪ ,‬ואם הוא מתבונן ומכיר שהמשיכה לעשות דבר‬ ‫נגד רצון ה'‪ ,‬זה לא רצונו הפנימי‪ ,‬אלא הכל נסיון שהשי"ת מנסה אותו‬ ‫ע"י דבר חיצוני‪ ,‬אזי יוכל לעמוד בנסיון‪ .‬והן אמת שהרמב"ן כ' שכל‬ ‫נסיון הוא רק אם יוכל לעמוד בו‪ ,‬אבל יש לאדם בחירה איך להביט‬ ‫על הנסיון‪ ,‬ואם מביט על הנסיון כדבר צדדי וחיצוני‪ ,‬אזי יעמוד איתן‬ ‫ולא יכשל‪ ,‬אבל אם אינו מבחין בזה‪ ,‬וסובר שהוא צריך למלאות רצונו‪,‬‬ ‫ממילא אין כאן נסיון‪ ,‬אלא שהאדם בתוך תוכו רצה לעשות כן‪ ,‬אבל‬ ‫אי"ז נסיון ששלח לו השי"ת‪ .‬אבל לרשע אין הקב"ה שולח נסיון כי‬ ‫אינו מבחין בזה ולא יעמוד בה‪.‬‬ ‫‪ äæáå‬יובן מש"נ 'והאלקים נסה את אברהם'‪ ,‬שהתורה העידה שאצל‬ ‫אברהם אבינו היה נסיון אמיתי מאת האלקים‪ ,‬שהשי"ת עצמו אמר‬ ‫לו לשחוט את בנו‪ ,‬ולא היה נסיון חיצוני‪ ,‬אלא נסיון שנתנסה מן השמים‬ ‫כדרך שצדיקים מתנסים ומתנשאים‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫י‬ ‫‪ -‬ג ‪-‬‬ ‫‪ äðäå‬א"א לשער ולתאר גודל הנסיון והקושי שהיה לאברהם אבינו‬ ‫בנסיונות שנתנסה בהם‪ ,‬ובפרט בנסיון עקידת יצחק‪ ,‬שמלבד עצם‬ ‫הנסיון לקיים ציווי ה' לשחוט בנו יחידו‪ ,‬ומלבד הקושי לעמוד בנסיון‬ ‫כאשר בא לקיימו בפועל ממש‪ ,‬שבא השטן ובלבלו וטירד את דעתו‬ ‫באופן משונה ביותר‪ ,‬כדאיתא במדרשים‪ ,‬שבא אליו בדמות זקן ושאל‬ ‫אותו וכי נשתבשה דעתך עליך‪ ,‬לקחת בן שנולד לך כשהיית בן מאה‬ ‫ולשוחטו‪ ,‬ואח"כ בא אליו כדמות בחור וכו'‪ ,‬עד שלבסוף נעשה לפניהם‬ ‫נהר גדול‪ ,‬ואברהם אבינו נכנס לתוך הנהר והגיעו המים עד צוארו‪,‬‬ ‫והתפלל ואמר 'הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש'‪ ,‬ולבסוף פיתהו‬ ‫השטן ואמר לו‪ ,‬שמעתי מאחורי הפרגוד‪ ,‬שה' אמר 'והעלהו לעולה' ולא‬ ‫שחטהו לעולה‪ .‬אמר לו אברהם זה עונשו של בדאי שאפי' אומר אמת‬ ‫אין מאמינים לו‪ ,‬והיצה"ר שהוא כולו שקר לא רצה אברהם לקבל ממנו‬ ‫אפי' דבר אמתג‪.‬‬ ‫‪ ìáà‬עיקר הנסיון היה הסתירות והקושיות בינו לבין עצמו‪ ,‬שמצד א'‬ ‫אמר לו השי"ת 'כי ביצחק יקרא לך זרע וגו'‪ ,‬ולאידך גיסא אמר‬ ‫לו 'העלהו לעולה'‪] ,‬עי' רש"י עה"פ 'כי עתה ידעתי' )כב‪ ,‬יב([‪ ,‬וכן בירידתו‬ ‫למצרים מפני הרעב‪ ,‬לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה‪ ,‬שא"ל‬ ‫ללכת אל ארץ כנען‪ ,‬ועכשיו משיאו לצאת ממנו )עי' רש"י יב‪ ,‬י( וכן בקניית‬ ‫שדה עפרון‪ ,‬שהקב"ה אמר לאברהם 'ונתתי לך ולזרעך את כל ארץ‬ ‫כנען'‪ ,‬ועכשיו צריך לעמוד ולהתווכח על קרקע קטן שבאר"י‪ ,‬ולשלם‬ ‫ד' מאות שקל עובר לסוחר‪ ,‬וכן כולם‪ ,‬ואלו הם נסיונות הקשים מכולם‪,‬‬ ‫שהם תרתי דסתרי מיניה וביה‪.‬‬ ‫‪ äæáå‬יש ליישב קושיית הספה"ק‪ ,‬מה יקר וגדולה הוא זאת‪ ,‬שהסכים‬ ‫לשחוט את בנו יחידו‪ ,‬והרי כ"א מישראל אפי' פשוטי העם‪ ,‬אם‬ ‫היו שומעים מפי ‪Æ Ç À Ç‬‬ ‫המצווה הקב"ה בכבודו ובעצמו שישחוט את בנו‪ ,‬הרי‬ ‫ג‪ .‬ואי' בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע‪ ,‬שאמר לפרש בזה בנוסח התפלה 'כמו שכבש‬ ‫אברהם אבינו את רחמיו'‪ ,‬כי אפי' שהיה דבר אמת לא רצה לשמוע ולקבל מן‬ ‫השטן‪ ,‬כי הוא שקרן‪ ,‬ושקרן אפי' כשאומר אמת אין מאמינים לו‪' ,‬כן יכבשו‬ ‫יא‬ ‫פרשת וירא‬ ‫פשוט וברור שהיה מקיימו על אתר‪ ,‬וא"כ למה לנסיון ייחשב מאחר‬ ‫ששמע כן אאע"ה מפי הקב"ה וציווה עליו לעשות כן‪ ,‬וכמה תירוצים‬ ‫נאמרו בדבר‪ .‬אמנם להנ"ל פשוט‪ ,‬שאכן עיקר הנסיון מה ששמע‬ ‫מהקב"ה דברים שהם סותרים‪ ,‬ונתעורר אצלו הרהורים וקושיות בינו לבין‬ ‫עצמו‪ ,‬וגם בזה עמד איתן‪.‬‬ ‫‪ íðîà‬באמת אין כאן שום סתירה‪ ,‬שאכן א"ל השי"ת 'והעלהו לעולה'‪,‬‬ ‫ולא 'שחטהו לעולה'‪] ,‬ואכן זאת היתה טענת השטן לפתותו שלא‬ ‫ישחוט את בנו[ וכמבוא' במדרש )ב"ר נו‪ ,‬ח( שלבסוף אמר הקב"ה לאברהם‬ ‫'מוצא שפתי לא אשנה'‪ ,‬לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו‪ .‬אבל האמת‬ ‫היא‪ ,‬כי אדרבה כדי שיתקיים הבטחת 'כי ביצחק יקרא לך זרע' היה‬ ‫מוכרח להעלותו לעולה‪ ,‬ובל"ז אי אפשר‪ ,‬כדאי' )מדרש תלפיות אות י' ענף‬ ‫יצחק‪ ,‬וע"ע אוה"ח בפרשתן עה"פ ויאמר שוב אשוב אליך(‪ ,‬שיצחק היה לו נשמת נוקבא‬ ‫ולא הי' יכול להוליד‪ ,‬וע"י עקידתו פרחה נשמתו ונתחלפה לדוכרא‪,‬‬ ‫ועי"ז היה יכול להוליד‪ ,‬ולכן תיכף אח"כ נתבשר לו על לידת בת זוגו‬ ‫ולא קודם לכן‪ ,‬ונמצא ממכה עצמה מתקן רטי'‪ ,‬ומהנסיון גופא מתקן‬ ‫ישועתו וזהו התירוץ לקושייתו‪ ,‬וזהו לימוד נפלא לכאו"א באשר הוא‬ ‫עומד עם נסיונות וקשיים שידע נאמנה שרק על ידם דייקא יוכל להגיע‬ ‫לתכלית הטוב‪ ,‬ולפעמים גם זוכה להבחין ולראותו בחוש‪ ,‬וכל זאת מלבד‬ ‫מה שהנסיון מנשא את האדם ומגביהו כמבואר ברמב"ן לעיל‪.‬‬ ‫עבודת האדם בסתר בינו לבין קונו בלבד – עומד לזכרון תמיד‬ ‫לפני השי"ת‬ ‫'÷‪ ç‬נא את בנך וגו' והעלהו שם לעולה וגו' )בראשית כב‪ ,‬ב( יצחק אבינו‬ ‫ע"ה‪ ,‬היה קרבן עולה לה'‪ ,‬ויש להבין מדוע קרבן עולה ולא שאר‬ ‫קרבנות‪ .‬אלא דהנה יש כמה מיני קרבנות‪ ,‬קדשי קדשים וקדשים קלים‪,‬‬ ‫שמקריבים לנחת רוח להשי"ת‪ ,‬אבל יש בהם גם הנאת בני אדם‪ ,‬שיש‬ ‫מהם נאכלים לכהנים‪ ,‬ויש נאכלים לכל אדם‪ ,‬ומשולחן גבוה קזכו ליהנות‬ ‫רחמיך את כעסך מעלינו' שלא יקבל מהשטן אפי' אם הוא אומר אמת‪ ,‬כי הוא‬ ‫רוצח שקרן‪ ,‬ואפי' אם אומר אמת אינו נאמן‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫יב‬ ‫מהם ולכפר בהם‪ ,‬משא"כ קרבן עולה‪ ,‬לא יתערב בו זר‪ ,‬רק כליל תקטר‬ ‫לאישים לה'‪ ,‬ואין בו חלק לבני אדם רק בלתי לה' לבדו‪ .‬ועד"ז בעבודות‬ ‫שאדם מקריב מעצמו קרבנות להשי"ת‪ ,‬בתורה ומצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫לעשות נח"ר לבוית"ש‪ ,‬יש מהם שאדם עושה איזה מצוה בגלוי‪ ,‬אבל‬ ‫פניות קלות בצדה‪ ,‬שהבריות יראו ויקלסוהו איך שמהלך בצדקו ומדקדק‬ ‫במצוות וכו'‪ ,‬וזהו הבחי' של הקרבנות שגם הבעלים אוכלים ונהנים‬ ‫מזה‪ ,‬אבל האדם העושה עבודתו באופן נסתר בינו לבין קונו‪ ,‬ורק השי"ת‬ ‫בעצמו יודע עשייתו‪ ,‬ואין לו שום רווח והנאה מבנ"א‪ ,‬זהו קרבן עולה‬ ‫כליל לה'‪ ,‬והוא המעולה שבקרבנות‪.‬‬ ‫‪ êëå‬היה ענין עקידת יצחק‪ ,‬כי לולי שהתוה"ק כתבה סיפור הדברים‬ ‫כהוויתן‪ ,‬לא היינו יודעים כלל מזה הענין‪ ,‬כי הנה כאשר ציוה‬ ‫השי"ת את אברהם על עקידת יצחק לא ידע מזה שום נברא בעולם‪ ,‬כי‬ ‫אברהם לא סיפר לאף אחד‪ ,‬ואפי' שרה אמנו ע"ה לא ידעה‪ ,‬שעל כן‬ ‫פרחה נשמתה כשסיפר לה השטן על מעשה העקדה‪ ,‬ובלכתם אל העקדה‬ ‫גם הנערים ישמעאל ואליעזר לא ידעו‪ ,‬כי אברהם אבינו לא הניח להם‬ ‫לבוא ואמר להם 'שבו לכם פה עם החמור ונשתחוה ונשובה אליכם'‪,‬‬ ‫ואף יצחק עצמו לא ידע‪ ,‬שהרי שאל את אביו 'הנה האש והעצים ואיה‬ ‫השה לעולה'‪ ,‬ואברהם אבינו השיב לו 'אלקים יראה לו השה‪ ,‬לעולה‬ ‫בני'‪ ,‬וכמו שפירש"י שם יראה לו השה ‪ -‬כלומר יראה ויבחר לו השה‪,‬‬ ‫ואם אין שה לעולה בני‪ .‬והטעם שלא גילה אברהם אבינו‪ ,‬כי לא רצה‬ ‫שאנשים יבלבלוהו ויפתוהו שלא יעלה את בנו לעולה‪] ,‬ובפרט שהיה‬ ‫בוש מלספר ע"ז כי הוא היה זה שפרסם אלקותו יתב' בעולם‪ ,‬והיה‬ ‫מכחיש את כל האמונות הזרות ועל המקריבים בניהם למולך וכו'‪ ,‬וכעת‬ ‫נצטוה הוא בעצמו להקריב את בנו יחידו[‪.‬‬ ‫‪ àáùëå‬אברהם אבינו ע"ה אל הר המוריה‪ ,‬עמד בנסיון העקדה בינו‬ ‫לבין קונו בין שמים לארץ‪ ,‬ואף אחד בעולם לא ידע כלום‪,‬‬ ‫ואילו היה שוחט את יצחק ושורפו‪ ,‬היה נעשה מיצחק אבינו עפר ואפר‪,‬‬ ‫ולא היה נודע לשום בריה שבעולם‪ ,‬ואם היו שואלים אותו היכן יצחק‬ ‫בנך‪ ,‬היה יכול להשיב אינני יודע הוא נעלם ממני‪ ,‬כי לא היה מתוודע‬ ‫יג‬ ‫פרשת וירא‬ ‫האמת‪ ,‬ורק התוה"ק מעידה ואומרת 'והאלקים נסה את אברהם'‪ ,‬ובלעדי‬ ‫זאת לא היה נודע לנו כל זה‪.‬‬ ‫‪ éäåæå‬המעלה הנפלאה של עקידת יצחק‪ ,‬שזכותה עומדת לנצח נצחים‪,‬‬ ‫וכל תפלותינו הם בזכות עקידת יצחק‪ .‬ולא מצינו שמזכירים‬ ‫זכות שאר נסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו‪ ,‬זכות השלכתו לאור‬ ‫כשדים או יציאתו מבית אביו וכו'‪ ,‬כי שאר נסיונות גם יד אחרים‬ ‫מעורב בהם‪ ,‬אבל נסיון זה בלתי עם ה' לבדוד‪ ,‬ולכן אפרו של יצחק‬ ‫עומד תמיד לפני ה'‪ ,‬והוא כביכול רואה את האפר תמיד ואינו צריך‬ ‫ע"ז זכרון‪ ,‬כמ"ש 'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף‬ ‫את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור'‪ ,‬כתוב זכירה ביעקב ובאברהם‬ ‫אבל ביצחק לא נאמר זכירה‪ ,‬ופירש רש"י )פ' בחוקותי כו‪ ,‬מב( שאצל‬ ‫יצחק אי"צ זכירה‪ ,‬כי אפרו צבור ומונח על המזבח ונראה לפני ה'‪.‬‬ ‫וכן נאמר 'יזכור כל מנחותיך'‪ ,‬דהיינו שהשי"ת זוכר את כל העבודות‬ ‫ואת כל התפלות שישראל מתפללין לפניו‪ ,‬אבל 'ועולתך ידשנה סלה'‪,‬‬ ‫פי' אותם העבודות שהם בבחי' עולה מונח לפניו תמיד ואין צריך‬ ‫לזכרון כביכול‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬אי' בגמ' )יומא לד‪ ,‬א( מנין שלא יהא דבר קרב קודם לתמיד של‬ ‫שחר‪ ,‬ת"ל וערך עליה העולה‪ ,‬העולה היא עולה ראשונה וכו'‪.‬‬ ‫וי"ל בטעם הדבר כי ביהמ"ק הוקדש להקרבת הקרבנות רק אחר‬ ‫העקידה‪ ,‬כמ"ש 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה' )בראשית כב‪ ,‬יד( ופירש"י‬ ‫פשוטו כתרגומו ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו‬ ‫ד‪ .‬ויש להטעים בזה דבר צחות בפי העולם‪ ,‬שיש להקב"ה נס על כך שלבסוף לא‬ ‫שחט אברהם את יצחק בנו‪ ,‬שהרי אם רק בעבור נסיון שהסכים אברהם לשחוט‬ ‫את יצחק‪ ,‬אנו מזכירים זאת תמיד ובפרט בתפלות ר"ה ויוהכ"פ סליחות וכו'‪,‬‬ ‫ועושים בזה רעש גדול בשמים‪ ,‬א"כ הגע בעצמך שאם הי' באמת שוחטו‪ ,‬הרי‬ ‫כלל"י לא היו נחים ולא שוקטים‪ ,‬וא"א לשער איזה רעש היו עושים וכו'‪ .‬אמנם‬ ‫להנ"ל יש בזה אמת‪ ,‬שאכן כל תוקף זכות עקידת יצחק‪ ,‬הוא משום שהיה לו‬ ‫רצון לשחוט‪ ,‬ועמד לקיים מצוות ה' בין שמים לארץ בלבת אש מבלי ידיעת‬ ‫שום אדם‪ ,‬אבל אם הי' שוחטו באמת ומתפרסם הדבר הרי לא הי' לזכות הכח‬ ‫החזק הזה‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫יד‬ ‫ולהקריב כאן קרבנות‪ ,‬וכיון שהקרבן שהוקרב בעקידה היה עולה‪ ,‬נמצא‬ ‫שקרבן עולה הוא היסוד והשורש לכל הקרבנות‪ ,‬וע"כ עולה היא‬ ‫הראשונה להקרבה‪ ,‬וכן בסדר הכתובים פרשת עולה קודמת לשאר‬ ‫פרשיות הקרבנות‪.‬‬ ‫‪ éúòîùå‬מראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל שאמר בענין זה דבר נפלא‪,‬‬ ‫דאי' בגמ' )ברכות ה‪ ,‬ב( רבי אלעזר חלש על לגביה רבי יוחנן‬ ‫חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא וכו'‪ .‬וקשה‬ ‫למה הוצרך לגלות זרועו כדי להאיר את חשכת הבית‪ ,‬והלא אם הזרוע‬ ‫מאירה כ"ש שהפנים מאירות‪ ,‬והרי נאמר 'חכמת אדם תאיר פניו'‪ .‬ותירץ‬ ‫שיש כאן לקח מוסר‪ ,‬דפניו של אדם גלוי וניכר לעין כל‪ ,‬וכל מה שיש‬ ‫בו פרסום אינו יכול להאיר‪ ,‬ודוקא הזרוע שבדרך כלל היא מכוסה ואין‬ ‫עיני הרבים שולטות בה‪ ,‬היא יכולה להאיר ביותרה‪.‬‬ ‫‪ øôåñîå‬שבעיה"ק ירושלים התגורר יהודי גביר שהיה קמצן ידוע‪,‬‬ ‫ומעולם לא רצה ליתן אפי' פרוטה א' לצדקה‪ ,‬וכשבא אליו‬ ‫עני לבקש צדקה להכנסת כלה‪ ,‬לא היה נותן לו אפי' פרוטה אחת‪,‬‬ ‫אך היה יודע לומר שיש קרן פלונית וקרן פלונית‪ ,‬והיה מייעץ לעני‬ ‫לפנות לאותה קרן‪ .‬וכשביקשו ממנו לצורך יתומים ידע לומר את‬ ‫הכתובת של הקרנות בעבור יתומים‪ ,‬והכנסת אורחים שלח לבית‬ ‫התמחוי וכו'‪ .‬והיה מבוזה מאוד בעיני בני ירושלים‪ ,‬והיו מגנים אותו‬ ‫על קמצנותו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬וזכורני פע"א תחת א' השיחים‪ ,‬אמר שאינו מקנא את הצדיק והתלמיד חכם וכו'‪,‬‬ ‫שזה תלוי בעבודה וביגיעה‪ ,‬אך אני מקנא את היהודי הזה שעמד לפני תאי‬ ‫הגזים בשואה האיומה רח"ל‪ ,‬רגע לפני כניסתו לתוך כבשן האש להיות נעקד‬ ‫עקה"ש‪ ,‬ועשה רקידה בשמחה והתלהבות שזוכה למסור נפשו על דבר כבוד‬ ‫שמו‪ ,‬והרי הרקידה הזאת היא 'א טענציל מיט'ן באשעפער אליין'‪ ,‬ואין בזה שום‬ ‫פניות ונגיעות‪ ,‬שהרי למי יפנה רגע לפני מיתתו‪ ,‬ולמי יש לו להראות שהוא שש‬ ‫ושמח במיתתו ה"י‪ ,‬זהו בלתי לה' לבדו כפשוטו‪ ,‬זאת היא ההגדרה של עולה‪.‬‬ ‫ועוד ציין לזה דברי המדרש שהובא בב"י בהלכות שבת )או"ח סי' רצב( על מה‬ ‫שאומרים בתפלת מנחה לשבת‪' ,‬אברהם יגל יצחק ירנן וכו'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומצינו רינה‬ ‫אצל צדיקים דכתיב רננו צדיקים וכו'‪ ,‬כשאמר אברהם 'השה לעולה בני'‪ ,‬מיד‬ ‫רינן יצחק ואמר שירה‪ ,‬ומה שירה אמר‪ ,‬שיר של קרבן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫טו‬ ‫פרשת וירא‬ ‫‪ øùàëå‬הגיעה שעתו להסתלק מן העולם‪ ,‬ליוו אותו לב"ע באופן מבוזה‪,‬‬ ‫ונקבר עם פשוטי העם‪ .‬אמנם כעבור תקופה של כמה חדשים‬ ‫אחר פטירתו‪ ,‬כל קרנות הצדקה שבעיר התמוטטו‪ ,‬ולא היה להם יותר‬ ‫אפשרות לסייע לעניים‪ .‬ונודע הענין בדרך לא דרך‪ ,‬שהגביר הנ"ל היה‬ ‫תומך בכל הקרנות‪ ,‬אלא שעשה תחבולות שלא יוודע שהוא המחזיק של‬ ‫הקרנות‪ .‬וכאשר שמע ע"ז הרה"ק הרבי הרדצ"ש מלעלוב זי"ע אמר‪,‬‬ ‫שהוא מקנא מאוד בגביר הזה‪' ,‬ער האט פארפאקט די גאנצע וועלט' כי‬ ‫הצליח להטמין את עצמו באופן שאף אחד לא ידע ממעשיו הטובים‬ ‫עד זיבולא בתרייתא ועד בכלל‪ ,‬וזכה לעשות צדקה וחסד בינו לבין קונו‪,‬‬ ‫ויש אדם שעושה חסד כל ימיו בסתר ובצנעה‪ ,‬אך רוצה שלכה"פ לאחר‬ ‫פטירתו ידעו אודות פעולותיו‪ ,‬אך הוא הטמין את כל מעשיו באופן‬ ‫שאף אחד לא ידע‪ ,‬ועשה הכל עולה לה'‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ ïéðòëå‬הזה היתה מדריגת רחל אמנו כשויתרה על חייה עבור לאה‬ ‫אחותה‪ ,‬וכדי שלא תכלם אחותה עמדה ומסרה לה אותן סימנים‬ ‫שמסר יעקב לרחל )מגילה יג‪ ,‬ב ויב"ע כט‪ ,‬כה(‪ ,‬כי רחל הכניסה את לאה‬ ‫במקומה באופן שלא תרגיש כלל שהיה כאן ענין של ויתור‪ ,‬ותחשוב‬ ‫שכבר מתחילה מוסכם שיעקב ישא אותה ולא את רחל‪ ,‬ורק שכביכול‬ ‫יעקב ביקש ממנה שתהיה שליח למסור ללאה הסימנים שיהיו בינו‬ ‫לבינה‪ ,‬ולאה בעצמה לא ידעה מכל הענין שמסרה לה הסימנים שעשה‬ ‫יעקב עמה‪.‬‬ ‫‪ äéàøå‬מוכחת לדבר ממה שאמרה לאה לרחל )ל‪ ,‬טו( 'המעט קחתך את‬ ‫אישי ולקחת גם את דודאי בני'‪ ,‬ולכאו' איך העיזה פניה לומר‬ ‫בפני רחל המעט קחתך את אישי בשעה שהוא ההיפך שלאה לקחה‬ ‫ממנה את אישה שויתרה בשבילה )ועי' אלשיך הק' שם שהק' כן(‪ ,‬הרי מפורש‬ ‫כתוב שלא ידעה ולא הרגישה בויתור זה‪ .‬ועד"מ יש לך אדם המקבל‬ ‫מתנה מחבירו ואינו מודיעו‪ ,‬ואפי' המקבל עצמו אינו יודע מתנתו‬ ‫הגדולה שקיבל‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫טז‬ ‫‪ àöîðå‬שאין אדם בעולם אשר ידע מכל הנעשה‪ ,‬ויעקב ולבן ג"כ לא‬ ‫ידעו‪ ,‬רק רחל בעצמה עומדת בינה לבין קונה ומקריבה את‬ ‫נפשה קרבן עולה כליל קודש לה'‪ ,‬הקרבה לכל ימי חייה‪ ,‬ולולא התוה"ק‬ ‫וחז"ל שמגלים לנו סוד זה לא היינו יודעים מכל זהו‪.‬‬ ‫‪ ïëìå‬אי' במדרש )איכה רבה פתיחתא כד( כשהגלה נבוכנדצר ישראל והחריב‬ ‫ביהמ"ק‪ ,‬בא אברהם אבינו והתפלל על ישראל ולא הועיל‪ ,‬אמרו‬ ‫לו עברו על התורה‪ ,‬ובאו יצחק אבינו ויעקב אבינו ומשה רבינו ולא‬ ‫הועיל‪ ,‬עד שבאה רחל ואמרה רבונו של עולם‪ ,‬אני בשר ודם לא נתקנאתי‬ ‫מאחותי ומסרתי לה סימנים‪ ,‬וכבוד שמך הגדול יתקנא מע"ז שאין בה‬ ‫ממש‪ .‬מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר‬ ‫את ישראל למקומן‪ ,‬הה"ד כה אמר ה' וגו'‪ ,‬מנעי קולך מבכי וגו'‪ ,‬ושבו‬ ‫בנים לגבולם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכאו' צ"ב‪ ,‬אכן גדלה צדקת רחל במעלות המידות‬ ‫והויתור‪ ,‬אבל מדוע את עלית על כולנה יותר מכל מצוות ומעש"ט של‬ ‫האבות הק'‪ ,‬שבשבילם עדיין אין בנ"י ראויים לגאולה‪ ,‬אלא כנ"ל משום‬ ‫שמעלתה שהיא בבחי' עולה בלתי לה' לבדו‪ ,‬ומעבודה כזאת א"א‬ ‫להתעלם‪ ,‬וכשבאה להתחנן על בניה‪ ,‬לא שייך להשיב פניה ריקם‪,‬‬ ‫'ועולת"ך ידשנה סלה'‪.‬‬ ‫‪ -‬ג ‪-‬‬ ‫‪ íøåîä‬מהם כיוצא בהם‪ ,‬שראוי לכל אחד שיהיה לו עבודה מסוימת‬ ‫ואפי' מעשה טוב א' שיעשהו בבחי' קרבן עולה‪ ,‬באופן נסתר‬ ‫ויש לציין דבר נפלא מעל"ע באותו ענין‪ ,‬מש"כ החתם סופר )שו"ת יו"ד סי' שנו(‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שכל מופתי מצרים ומדבר אי"צ לאמונה שהרי ראו עינינו ועיני ס' ריבוא את‬ ‫הכל‪ ,‬וכן כל מצוות התורה שמעו וראו כל ישראל בהר סיני‪ ,‬ורק פרשת בלק‬ ‫ובלעם צריכים אנו להאמין באמונה שלמה שכך הוה‪ ,‬שהרי לא היה נוכח שום‬ ‫אדם שם‪ ,‬ומי הגיד לנו מה היה בין מלך מואב ובין קוסם אחד בלעם שבא אליו‬ ‫אל ארצו ולמה בא ומי הביאו‪ ,‬ומי ידע שבנה מזבחות ושרצה לקלל ונהפך‬ ‫לברכה‪ ,‬מי בא בסודם‪ ,‬וישראל שרויים במדבר והם עומדים בארץ מואב בראש‬ ‫הפסגה וראו למטה אל המדבר מרחוק‪ ,‬ומנין ידעו יושבי מדבר שמביטים עליהם‬ ‫מראש ההר ושמנחשים עליהם‪ ,‬ואפי' מרע"ה לא ידע‪ ,‬ורק מפה הקב"ה ית"ש‬ ‫נכתבו הדברים‪ ,‬וכמו שכתוב בתורה‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫יז‬ ‫פרשת וירא‬ ‫בינו לבין קונו‪ .‬וכן כשיש לו נסיון בינו לבין קונו‪ ,‬והיצר מסיתו בסתר‬ ‫לבבו לעשות איזה דבר והוא מתגבר על יצרו‪ ,‬אף אחד אינו יודע את‬ ‫הקושי הגדול שהוא עובר‪ ,‬אלא רק בוחן לבות וכליות בלבד‪ ,‬ואין לשער‬ ‫את גודל הנחת רוח לבורא ית"ש שהוא עושה באמצעות קרבן עולה זה‬ ‫שהוא כליל לה'‪.‬‬ ‫‪ úîàáå‬כל רצון שאינו טוב שהאדם מתגבר עליו מפני שאי"ז רצון‬ ‫השי"ת‪ ,‬הרי זה קרבן עולה אשה ריח ניחוח לה'‪ .‬וכמש"נ‬ ‫'לרצונכם תזבחוהו' פי' זביחת הרצון‪ .‬ובספה"ק אור לשמים )פ' חוקת ד"ה‬ ‫וזה פי' הכתוב אז ישיר משה( הביא דבר נפלא וזל"ק‪ ,‬כל האדם אשר יושרש‬ ‫נפשו מתאוה רעה או אהבה רעה‪ ,‬זה ג"כ נקרא בחינת עקידה‪ ,‬כמו‬ ‫ששמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י מלובלין זצוקלה"ה פירוש על הפסוק‬ ‫)בראשית כב‪ ,‬יג( והנה איל אחר בסבך בקרניו‪ ,‬והנה איל אחר‪ ,‬ר"ל חוץ‬ ‫מעקידת יצחק יש עוד עקידה‪ ,‬נאחז בסבך – האדם אשר מסובך בתאוות‬ ‫רעות ומידות רעות ח"ו ומשרש נפשו מזה‪ ,‬ג"כ נקרא בחינת עקידה‪,‬‬ ‫וזה 'בקרניו'‪ ,‬לשון 'כי קרן אור פניו'‪ ,‬שתהל אורו עד כסא כבודו ית"ש‪,‬‬ ‫עכלה"ק‪ .‬והיינו כנ"ל שמי שיש לו תאוות בינו לבין קונו‪ ,‬ואין הדבר‬ ‫ידוע לבריות‪ ,‬והוא כובש את יצרו וסובל ומכניע וזובח את רצונו‪ ,‬ה"ז‬ ‫כענין עקדת יצחק ממש‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬השי"ת נתן לנו באהבה שבתות למנוחה ומועדים לשמחה‪ ,‬ויש‬ ‫ביניהם מועדים שהם בבחי' קדשי קדשים ויש שהם בבחי'‬ ‫קדשים קלים וכו'‪ ,‬וי"ל שחנוכה ופורים הם בחי' קדשים קלים כי‬ ‫מותרים בעשיית מלאכה‪ .‬והימים טובים הם בבחי' קדשים קלים כי‬ ‫אסורים בעשיית מלאכה חוץ מאוכל נפש‪ ,‬וחציו לה' וחציו לכם‪,‬‬ ‫והשבתות הם במדרגה נעלה יותר כי כולו לה'‪ ,‬והם בבחי' קרבן עולה‪,‬‬ ‫והשבת הוא מעין עוה"ב‪ ,‬בלתי לה' לבדו‪ .‬וע"כ מצאנו חילוק בין קרבן‬ ‫מוסף של שבת לשאר קרבנות מוסף‪ ,‬כי בכל המוספים הקריבו גם קרבן‬ ‫חטאת‪ ,‬אבל במוסף של שבת הקריבו רק קרבן עולה‪ ,‬עולת שבת‬ ‫בשבתו‪ .‬ויש להוסיף שהנה בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה‪ ,‬והעולה‬ ‫מכפרת על הרהורי ומחשבות הלב‪ ,‬וכמו"כ שבת מכפר על המחשבה‪,‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫יח‬ ‫וע"כ שבת בחי' עולה‪ ,‬ולכן אפשר ביום השבת לזכות לבחי' זו להיות‬ ‫קרבן עולה לה'‪.‬‬ ‫בשעת העקידה – נחשב יצחק בעיני אברהם לבהמה פשוטה‬ ‫העומדת לשחיטה‬ ‫‪ àùéå‬אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז וגו' )כב‪ ,‬יג( בספה"ק‬ ‫ישמח ישראל )אות ז( הביא בשם הרה"ק מהרמ"מ מווארקא זיע"א‬ ‫]שהי' נקרא בפי כל 'רבי מנדל שותק'‪ ,‬מחמת שכל דבריו בקוצר אמרים‪,‬‬ ‫וסתם דבה"ק בכמה תיבות‪ ,‬סתם ולא פירש‪ ,‬וגדולי החסידים היו‬ ‫מפרשים דבריו הק'[‪ ,‬שאמר פי' 'איל אחר'‪ ,‬איין אנדערע איל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומביא בארוכה בשם אביו לפרש מאמר זה‪ ,‬ותודה"ק שאברהם אבינו‬ ‫מרוב אהבתו אהבה עזה לה'‪ ,‬כשרצה לעשות נח"ר ולהעלות את בנו‬ ‫ע"ג המזבח כמו שנצטוה‪ ,‬לא היה נחשב אצלו אהבת הבן למאומה‪,‬‬ ‫וכאילו לא היה בנו יחידו שנולד למאה שנים‪ ,‬והיה נחשב יצחק בעיניו‬ ‫כאילו הוא ג"כ איל‪ ,‬ולכן אם לא יקריב איל זה שנקרא יצחק‪ ,‬יקריב‬ ‫איל אחר‪ ,‬וז"ש בקדשו 'אנאנדערע איל'‪] .‬ועי' דברים נוראים בספה"ק‬ ‫קדושת לוי ד"ה בפסוק 'הנה האש וגו'‪ ,‬שכתב שאמר אברהם אבינו‬ ‫ליצחק‪ ,‬על אף שהנסיון הוא לשחוט אותך‪ ,‬אבל אתה חשוב אצלי בשביל‬ ‫אהבת הבורא כמו שה‪ ,‬לשרוף אותך ג"כ על קידוש שמו‪ ,‬עי"ש‪[.‬‬ ‫‪ íéøáãäå‬רמוזים בדברי רש"י עה"פ 'וילכו שניהם יחדיו' )כב‪ ,‬ו( אברהם‬ ‫שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו‪ ,‬היה הולך ברצון ובשמחה‬ ‫כיצחק שלא היה מרגיש בדבר‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי שכמו שיצחק לא היה לו שום‬ ‫הרגש‪ ,‬כיון שלא ידע שהוא הקרבן‪ ,‬כמו"כ אברהם ביטל כל הרגשי וחושי‬ ‫לבו‪ ,‬ושלט במוחו על טבע אהבת ורחמי האב על הבן‪ ,‬שלא ירגיש בדבר‪,‬‬ ‫ומאידך פירש"י בכפילות הלשון 'וילכו שניהם יחדיו' )שם‪ ,‬ח(‪ ,‬שאחר‬ ‫שהבין יצחק שהולך להישחט‪ ,‬הלכו יחדיו בלב שוה‪ ,‬ע"כ‪ .‬היינו באותה‬ ‫התלהבות ואש קודש שהרגיש אברהם הרגיש גם יצחק והלכו יחדיוז‪.‬‬ ‫וגם בסוף הפרשה כשחזרו מהר המוריה‪ ,‬נאמר 'ויקומו וילכו יחדיו'‪ ,‬ולהורות נתן‬ ‫ז‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬דרך הצדיקים במידת ההשתוות‪ ,‬שאפי' אחרי שעשה עבודתו לקיים ציווי‬ ‫יט‬ ‫פרשת וירא‬ ‫‪ ùéå‬להוסיף ולבאר דבה"ק‪ ,‬דהנה בודאי שכיון שאברהם קיים כל‬ ‫המצוות קודם שניתנו‪ ,‬גם בירך ברכת המצוות‪ ,‬וא"כ פשוט שהיה‬ ‫מברך אקב"ו להקריב זבחים )עי' תוספתא ברכות פ"ה הכ"ג( וכיון שלבסוף לא‬ ‫שחט הו"ל ברכה לבטלה ח"ו‪ ,‬ולכן התעקש ורצה לכה"פ לעשות בו‬ ‫מום‪ ,‬ואמר למלאך א"כ לחינם באתי לכאן‪ ,‬אעשה בו חבלה ואוציא‬ ‫ממנו מעט דם וכו' )רש"י עה"פ אל תשלח(‪ ,‬שכוונתו שלא יהא ברכתו לחינם‪,‬‬ ‫ויהיה על מה לחול‪ ,‬ועז"א 'והנה איל אחר'‪ ,‬הנה מוכן ועומד כאן‬ ‫אנאנדערע איל‪ ,‬והברכה יכול לחול על בהמה זו‪ ,‬כיון שנפסק בשו"ע‬ ‫)או"ח סי' רו( שאם היה לפני כמה פירות מאותו המין ברכתו עולה על‬ ‫כולם‪ ,‬אבל לא כשהם שני מינים‪ ,‬וכיון שזה היה אנאנדערע איל‪ ,‬א"כ‬ ‫ברכתו עולה לכאן ולכאן‪ ,‬משא"כ אם יצחק היה נחשב אצלו אדם והאיל‬ ‫אחר הוא איל‪ ,‬א"כ הוה כשני מיני פירות שאינו עולה לו ברכתו הקודמת‬ ‫על מין אחר‪ ,‬אמנם דוקא אם מין הפרי לפניו ממש‪ ,‬ולא שיביאנו עכשיו‪,‬‬ ‫וזהו 'והנה' תיכף ומיד עמד לפניו‪.‬‬ ‫‪ ïëàå‬מצינו להדיא שאברהם אבינו התייחס ליצחק כמו קרבן ממש‬ ‫בלא שום שינוי‪ ,‬שעקד אותו שלא יארע בו מום‪ ,‬וסמך ידיו‬ ‫עליו‪ ,‬וגם לא הראה לו המאכלת‪ ,‬כמש"כ 'ויאמר יצחק וגו'‪ ,‬הנה האש‬ ‫והעצים' ולא הזכיר המאכלת‪ ,‬ואח"כ כתי' 'ויקח את המאכלת'‪ ,‬והוא‬ ‫משום המבואר בפוסקים )פתחי תשובה יו"ד הל' טריפות סי' לו סעי' יד בשם שו"ת בית‬ ‫אפרים( שלא תראה הבהמה הסכין קודם שחיטה שלא תטרף דעתה ותעשה‬ ‫בעל מום‪ ,‬וכ"ש ביצחק שיש בו דעת ויש לחוש שלא יעשה טריפה‪.‬‬ ‫)ושו"ר שכ"כ בחי' מהרי"ל דיסקין עה"ת(‪ .‬וענין זה מזכירים בסליחות )לי"ג מידות‪,‬‬ ‫עקידה פ"ג( 'מאכלת שנונה מרוטה לטבח‪ ,‬נדנה נתן מלהבעיתו באבח'‪,‬‬ ‫פי' שנתן הסכין לתוך נדן שלא יראה ויבעית את יצחק‪ ,‬ומכ"ז נראה‬ ‫שהיה ממש 'איל אחר'‪ .‬וברש"י עה"פ 'תחת בנו' כ' שעל כל עבודה‬ ‫ה' בקדושה וטהרה‪ ,‬לא החשיב עצמו לכלום‪ .‬ולא ניכר שום רושם בנפשו‪ ,‬שעשה‬ ‫איזה עבודה שיבוא להתנשאות משום כך‪ ,‬אלא תיכף 'וישב אברהם אל נעריו'‪,‬‬ ‫בבחי' 'וירד משה מן ההר אל העם'‪' ,‬ויקומו וילכו יחדיו' ממש כאילו הם באותה‬ ‫המדריגה‪ ,‬וזהו בחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה יחדיו‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫כ‬ ‫שעשה ממנו היה מתפלל ואומר‪ ,‬יה"ר שתהא זו כאילו היא עשויה‬ ‫בבני‪ ,‬כאי' בני שחוט‪ ,‬כאי' דמו זרוק‪ ,‬כאי' בני מופשט‪ ,‬כאילו הוא‬ ‫נקטר ונעשה דשן‪) ,‬תנחומא שח‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫‪ -‬הקריאה מעורר הזמן ‪-‬‬ ‫סגולת שבת קודש פרשת וירא‬ ‫הנה איתא בספה"ק (עי' של"ה מס' פסחים נר מצוה אות ו) שהקריאה מעוררת את‬ ‫הזמן‪ ,‬ולפי"ז נמצא שבשבת קודש זו שקורין פרשת וירא‪ ,‬יש בה כח גדול הכולל את כל‬ ‫המועדים‪ .‬כי הנה ב' הקריאות של ראש השנה הם בפרשה זו‪ ,‬הן קריאת 'וה' פקד את‬ ‫שרה' והן פרשת העקדה‪ ,‬הרי שבשבת זו הקריאה מעוררת את הזמן של ראש השנה‪.‬‬ ‫וכמו"כ קריאת העקדה מעוררת את הזמן של יוה"כ‪ ,‬כי עקידת יצחק היה ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫כמ"ש בפרקי דר"א (פכ"א)‪[ ,‬ומזכירים זה בתפלה מספר עבודת הקודש שאומרים‬ ‫ביוה"כ קודם מנחה]‪ ,‬וחג הסוכות וחג הפסח‪ ,‬י"ל עפ"י משחז"ל עה"פ 'והשענו תחת‬ ‫העץ' (בראשית יח‪ ,‬ד) ובמדרש (ב"ר פמ"ח‪ ,‬יח) אתה אמרת והשענו תחת העץ‪ ,‬חייך‬ ‫שאני פורע לבניך בסוכות תשבו שבעת ימים‪ .‬ועוד איתא שמעשה זה היה בחג הסוכות‬ ‫(במדב"ר פרשה יד אות ב)‪ .‬וי"א שהיה חג הפסח‪ ,‬כמ"ש אברהם 'לושי ועשי עוגות' (ב"ר‬ ‫פמ"ח אות יב) וכן בלוט כתיב (בראשית יט‪ ,‬ג) 'ומצות אפה ויאכלו'‪( ,‬ועי' תוס' ר"ה יא‪ ,‬א‬ ‫ד"ה אלא)‪[ .‬ואף דהמדרשים חלוקים‪ ,‬מ"מ ברור שאורות ב' המועדים מצטרפים יחדיו‬ ‫בפרשה זאת]‪ .‬וחג השבועות זמן מתן תורתינו ג"כ מאיר בפרשה זו‪ ,‬כי בזכות אכילת‬ ‫המלאכים קיבלו בנ"י את התורה‪ ,‬כמשחז"ל (מדרש שוח"ט תהלים ח') שבשעה שעלה‬ ‫משה למרום לקבל התורה‪ ,‬ובקשו מלאכי השרת לפגוע בו‪ ,‬עשה הקב"ה קלסתר פניו‬ ‫של משה דומה לאברהם‪ ,‬וא"ל אי אתם מתביישים ממנו הלא ירדתם אצלו ואכלתם‬ ‫אצלו בשר בחלב‪ ,‬ע"כ‪[ .‬וגם חנוכה מרומז עפ"י מש"כ בספה"ק מאור עינים (פ' מקץ‬ ‫ד"ה זמן) וזל"ק‪ ,‬כן רמז אברהם אבינו ע"ה על חנוכה באומרו 'שבו לכם פה עם החמור‬ ‫ואני והנער נלכה עד כה'‪ ,‬הוא כ"ה בכסליו שהתפלל שינצחו את היונים בימי מתתיהו‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ובדרך צחות גם פורים 'ונהפוך הוא' נרמז בפסוק מהפכת סדום ועמורה]‪.‬‬ ‫ואף גם זאת‪ ,‬בכח הקריאה לעורר כח סגולי להיוושע בדבר ישועה ורחמים בפקידת‬ ‫עקרות והשפעת רפואה לעולם‪ ,‬כמו שמצינו ששלח השי"ת מלאכים מן השמים א'‬ ‫לבשר את שרה‪ ,‬וא' לרפאות את אברהם‪ ,‬ובכן וה' פקד את שרה כאשר אמר‪ ,‬ואז‬ ‫ג"כ הרבה עקרות נפקדו עמה‪ ,‬הרבה חולים נתרפאו בו ביום‪ ,‬הרבה תפלות נענו עמה‪,‬‬ ‫ורב שחוק היה בעולם‪( ,‬ב"ר נג‪ ,‬ח)‪ .‬וגם כי בהפטורת אלישע הנביא שקורין בפרשה‬ ‫זו‪ ,‬ישנו ברכת בני חיי ומזוני‪ ,‬כי הנה נתברכה אשת עובדיה בבני ע"י שנפקדה בפרי‬ ‫בטן‪ ,‬והשונמית בחיי שהחיה הנער ממיתתו‪ ,‬ומזוני שע"י אסוך של שמן א' נשפע שפע‬ ‫רב למלאות כל הכלים שבבית‪ ,‬ואחז"ל (ב"ר לה‪ ,‬ג) שנתייקר השער של השמן‪ .‬ויהא‬ ‫רעוא קמיה שנזכה כולנו כא' להתברך בבני בריכי חיי אריכי ומזוני רויחי‪ ,‬ובאור קדושת‬ ‫המועדים נראה אור עולם‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬