gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

על הצדיקים · Al Hatzadikim — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: על הצדיקים · Al Hatzadikim

שבוע: וירא (2026-10-26)

על הצדיקים · Al Hatzadikim — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ַעַל ַַהַּצּ �ִּד�ּיִקִים‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫אהבת השי"ת‬ ‫מידות טובות‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫אלומות אור‬ ‫מרבותינו צדיקי עולם‬ ‫פרשת וירא | תשפ"ז‬ ‫ועל החסידים‬ ‫פעם ישבו אצל מרן רבי גרשון אדלשטיין‬ ‫ודיברו מה לעשות עם הממשלה‪ ,‬אמר רבי‬ ‫גרשון לא יעזור שום דבר‪ ,‬אז מה יהיה? שאלו‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א על דרכי הצדיקים‬ ‫שהילדים לא יהיה להם‬ ‫קושיות על ההורים‬ ‫הגאון רבי סיני הלברשטאם שליט"א‬ ‫ְלְ ַַמַעַ ן ֲֲא ֶֶׁשר ְיְ ַצַ ֶּוֶ ה ֶֶאת ָָּבָנָ יו (יח)‬ ‫מרן הגר"ש הלוי ואזנר זצוק"ל בעל‬ ‫'שבט הלוי' היה נוהג לומר רבות ובפרט‬ ‫בהזדמנויות של כינוסים גדולים‪ ,‬ששמע‬ ‫מהעולם הזה‪ ,‬אז מה מפריע להם‬ ‫יִקם ְְּבתֹוְך ָָהִעִ יר (יח)‬ ‫אּוַלַ י ֵיֵ ׁש ֲֲח ִִמ ִִּׁשים ַצַ ִִּד ִ‬ ‫מרבו שעטרו בתואר "צדיק יסוד עולם"‬ ‫ליהנות?‪ ...‬תהנו! אחרי מאה ועשרים‬ ‫הגה"צ רבי יוסף בוימגארטן זצ"ל שפירש‬ ‫תגישו חשבון‪...‬‬ ‫שאלו פעם את הגאון רבי מרדכי אויערבאך‬ ‫בדברי הגמ' במס' ברכות (כ"ח‪' ):‬מנעו‬ ‫אלא אמר רבי איצל'ה‪ ,‬כולם חושבים‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מה זה אדם גדול‪ .‬והוא אמר אני‬ ‫בניכם מן ההגיון'‪ .‬אידישע טאטעס ואידישע‬ ‫שכל המטרה של היצה"ר זה שבן אדם‬ ‫לא יודע‪ ,‬אבל מה זה אדם קטן אני יודע‪,‬‬ ‫מאמעס צריכים להשגיח שהילדים שלהם‬ ‫יחטא‪ ,‬וברגע ואני חוטא אני נהיה חבר‬ ‫וכשיוצאים מהאדם הקטן‪ ,‬לאט לאט‬ ‫לא יהיה להם קושיות על ההורים‪ ,‬הורים‬ ‫שלו‪ .‬אבל לא‪ ...‬היצר הרע רוצה להרוס‬ ‫נהיים אדם גדול‪ .‬ומה זה אדם קטן?‪...‬‬ ‫מתנהגים והילדים קולטים את זה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לך גם את העולם הזה וגם את העולם‬ ‫כתוב בהלכה שהשיעור של סוכה קטנה‬ ‫כשהילדים אינם מתנהגים כראוי‪ ,‬ומתחילים‬ ‫הבא‪ ,‬שום דבר הוא לא ישאיר לך‪ .‬קודם‬ ‫זה ראשו ורובו‪ ,‬ושולחנו בתוך הבית‪ .‬מי‬ ‫להגות ולחשוב על הוריהם שהם בעצמם‬ ‫כל הוא אומר לך לחטוא ומשכנע אותך‬ ‫שראשו ורובו זה "בשולחנו" ‪ -‬הוא אדם‬ ‫ג"כ אין מעשיהם כראוי‪ ,‬וזהו מנעו בניכם‬ ‫לחטוא‪ .‬ברגע וחטאת ‪ -‬כעת תתחרט‬ ‫קטן‪ .‬וככל שהוא יוצא מזה הוא נהיה‬ ‫מן ההגיון‪ ,‬שהילדים לא יצטרכו להפעיל‬ ‫עשר פעמים‪ ,‬נדאג שגם לא תהנה‬ ‫גדול ויותר גדול ויותר גדול‪...‬‬ ‫את ההגיון על ההורים האם כן צודקים‬ ‫מהחטא ולא ישאר לך שום דבר‪ .‬בסוף‬ ‫מרן הגרא"מ שך זצ"ל הביא בשם הדוד‬ ‫או לא צודקים‪ ,‬שההורים יתנהגו בביתם‬ ‫אתה נשאר עם הבל הבלים‪.‬‬ ‫שלו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל‬ ‫באופן של קדושה וטהרה בצניעות ביר"ש‬ ‫אומר הרב שך ‪ -‬בדור שלנו אדם לא‬ ‫שהוא שמע מרבי איצל'ה בלאזר זצ"ל‬ ‫ובמידות טובות‪ ,‬וכל הדיבור והמחשבה‬ ‫מאמין בכוחות של עצמו! בדרך כלל‬ ‫בעצמו‪ :‬כתוב בחז"ל שרשעים מלאים‬ ‫וההילוך יהיה באופן של אחריות על הדורות‪.‬‬ ‫בשביל לעבוד את הקב"ה צריך להשקיע‪.‬‬ ‫חרטות כרימון‪ .‬והשאלה למה הם מלאים‬ ‫המשך בעמוד ‪ ,2‬טור ימין >>>‬ ‫חרטות‪ ,‬הם רוצים עולם הזה ונהנים‬ ‫המשך בעמוד ‪ ,2‬טור שמאל >>>‬ ‫‪1‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫המשך מעמוד ‪>>> 1‬‬ ‫עוד הרבה הרבה שנים‪.‬‬ ‫אי אפשר‬ ‫המשך מעמוד ‪>>> 1‬‬ ‫וכעבור שנים רבות אמר הרב מפוניבז'‪,‬‬ ‫ל ה ג י ע‬ ‫היום‪ ,‬כשאני רוצה להכין שיעור אני מסתכל‬ ‫למשהו בלי‬ ‫בספר שלו‪ !...‬וידוע שזה היה הגאון רבי‬ ‫עבודה‪ .‬אדם‬ ‫אלחנן וסרמן זצ"ל‪.‬‬ ‫מוכן לעבוד‬ ‫פעם ישבו אצל מרן‬ ‫קשה אבל‬ ‫רה"י רבי גרשון אדלשטיין זיע"א‬ ‫הוא רוצה‬ ‫לשמוע מה‬ ‫שהילדים לא יהיה‪...‬‬ ‫פעם ישבו אצל מרן רה"י רבי גרשון‬ ‫אני אקבל בסוף‪ ,‬מה אני מרויח מכל‬ ‫אדלשטיין זיע"א כמה חברי כנסת ודברו‬ ‫העבודה‪ .‬אבל אנחנו לא מעריכים לאן בן‬ ‫ביר"ש ובמידות טובות‪ ,‬וכל‬ ‫מה לעשות עם הממשלה‪ ,‬אמר רבי גרשון‬ ‫אדם יכול להגיע‪.‬‬ ‫הדיבור והמחשבה וההילוך יהיה‬ ‫לא יעזור שום דבר‪ ,‬אז מה יהיה? שאלו‪.‬‬ ‫אומר הרב שך‪ ,‬כשאני הייתי צעיר מי יכל‬ ‫באופן של אחריות על הדורות‪.‬‬ ‫אמר רבי גרשון "ברגע והבני תורה יפחדו‬ ‫להיות ראש ישיבה?‪ ...‬רבי איצל'ה מפוניבז'‪,‬‬ ‫וכן היה רבינו זצוק"ל אומר‬ ‫מביטול תורה אז המבטלי תורה יפחדו‬ ‫הסבא מסלבודקא‪ ...‬מתי מעט‪ .‬אבל היום‬ ‫בשם רבו הרה"ק ר' שמעון‬ ‫מהבני תורה"‪.‬‬ ‫כל אברך שיודע קצת ללמוד הוא פותח‬ ‫מזעליחוב זי"ע שבעקבתא‬ ‫צריך תורה‪ ,‬תפילה‪ ,‬רוכב שמים בעזרך!‬ ‫ישיבה ויש לו בנינים ותלמידים כי זה‬ ‫דמשיחא יתבטלו כל הכוחות‬ ‫הכל בידיים של הבני תורה‪ .‬הקב"ה מראה‬ ‫לעומת זה עשה האלוקים‪ ,‬וכהיום כוחות‬ ‫וישאר רק כוח התורה‪ ,‬שיש‬ ‫לנו תראו כמה אני אוהב אתכם וכמה אני‬ ‫הטומאה קבלו הרבה לצערינו וכנגד כוחות‬ ‫כוחות של תפילה ומקוואות‬ ‫עושה בשבילכם!‬ ‫הקדושה גם מקבלים את זה‪.‬‬ ‫וסיגופים ותעניתים ותהילים‬ ‫היצר הרע מוריד לנו את כל הטעם‬ ‫אדם יודע למה הוא יכול להעפיל?!‪ ...‬לאן‬ ‫ונסיעות לקברים ועוד סגולות‬ ‫הוא יכול להגיע?!‪...‬‬ ‫ועניינים‪ ,‬הכל חשוב מאוד‪,‬‬ ‫היום זורקים סייעתא דשמיא‪ ...‬רק תשקיע‪,‬‬ ‫הרב מפוניבז' זצ"ל סיפר פעם‬ ‫אבל הכוח המאחד שיתן הכוח‬ ‫רק תעבוד! אבל דווקא בדור הזה היצר‬ ‫ועוז ותעצומות להחזיק מעמד‬ ‫הרע מוריד לנו את כל הטעם ולא נותן‬ ‫הרב מפוניבז' זצ"ל סיפר פעם שהוא בא‬ ‫בגלות בעקבתא דמשיחא זה רק‬ ‫לנו להרגיש סיפוק‪.‬‬ ‫לראדין והיתה לו חברותא‪ ,‬בחור מתמיד‬ ‫כוח התורה‪.‬‬ ‫מישהו חלם פעם ששרה שנירר ע"ה תזכה‬ ‫עצום ועמל מאד‪ ,‬אבל הוא לא היה‬ ‫ואסיים במה ששמענו מרבינו‬ ‫להיות אשה כל כך גדולה?!‪ ...‬היא היתה‬ ‫עילוי‪ ,‬והרב מפוניבז' היה עילוי גדול‪,‬‬ ‫זצוק"ל בדרשה‪ ,‬אומר זאת‬ ‫אשה פשוטה שהתחילה עם אפס‪ ,‬והיום‬ ‫ואחרי שהם למדו כמה ימים ראה הרב‬ ‫בהתפעלות‪ ,‬הרבה פעמים כאשר‬ ‫כל עולם התורה קיים עליה‪.‬‬ ‫מפוניבז' שזה לא הולך טוב‪ ...‬אז הוא‬ ‫הנני ברחוב נגשים אלי אברכים‬ ‫ועוד נקודה להאיר ולהתעורר‪ ,‬מסופר‬ ‫הודיע לחברותא בצורה יפה שכנראה לא‬ ‫ובחורים וילדים לבקש ברכות‪,‬‬ ‫שבזמן הלויתו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל‬ ‫נמשיך ללמוד ביחד‪ .‬בלילה מאוחר כבר‬ ‫ואיזה ברכות הם מבקשים‪ ,‬רק‬ ‫היתה אשה לא מוכרת שמיררה מאד בבכי‬ ‫היה חושך בבימ"ד וכולם הלכו לישון‪,‬‬ ‫ברכות על רוחניות‪ ,‬תורה‪ ,‬יראת‬ ‫וכששאלו אותה וכי את קרובת משפחה‬ ‫הרב מפוניבז' עבר ליד ההיכל והוא שומע‬ ‫שמים‪ ,‬מידות טובות‪ ,‬והפליא‬ ‫או כל קשר קרוב אחר שהיה לך אתו‪,‬‬ ‫מישהו בוכה‪ .‬הרב מפוניבז' היה מלא לב‪,‬‬ ‫הדבר שמצד אחד מדברים על‬ ‫ואמרה לא‪ ,‬א"כ מה את ממררת כ"כ בבכי‪,‬‬ ‫הוא עלה לראות מי שם‪ ,‬והוא שומע את‬ ‫ירידת הדורות‪ ,‬דור שפל יתמי‬ ‫והשיבה בשעתו הציעו לי אותו לשידוך‪,‬‬ ‫החברותא שלו בוכה להקב"ה‪ ...‬סוף סוף‬ ‫דיתמי דור חושך כפול ומכופל‪,‬‬ ‫ואחר בירורים אמרתי שאני רוצה אחד‬ ‫היה לי כזה חברותא שנהניתי ממנו‪ .‬כ"כ‬ ‫אבל לעומת זאת אנו רואים שיש‬ ‫יותר חברה'מן וההצעה ירדה‪ ,‬ואכן קבלתי‬ ‫יפה הוא מסביר! כל כך יפה הוא למד אתי‪,‬‬ ‫צמאון לדבר ה'‪.‬‬ ‫בעל חברה'מן‪ ...‬אבל יכלתי להיות אשתו‬ ‫כעת גם הוא עוזב אותי‪ ...‬תרחם עלי! הוא‬ ‫של אחד המיוחד מגדולי דורנו‪...‬‬ ‫בכה כל כך הרבה‪ ...‬הרב מפוניבז' לא יכל‬ ‫(מתוך דברי הספד תשע"ה‪ -‬מהספר 'על‬ ‫ישראל גדולתו')‬ ‫(קטעים מלוקטים מתוך גליון 'ארחות חיים' נח תשפ"ז)‬ ‫לעמוד מול זה והם המשיכו ללמוד ביחד‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪2‬‬ ‫ואז יהודי אחד פנה לממונה והעיר לו‪" :‬אתה הרי אכזר! למה אתה‬ ‫מתעקש שלא להכניס פנימה את הנער הזה‪ ,‬מה הוא עשה לך?!"‬ ‫הגה"צ רבי שלום שבדרון זצוק"ל ‪ -‬מה עשית שלא תשכח תורה מישראל‬ ‫ִּכִ י ְיְ ַַד ְְע ִִּתיו ְלְ ַַמַעַ ן ֲֲא ֶֶׁשר ְיְ ַצַ ֶּוֶ ה ֶֶאת ָָּבָנָ יו ְוְ ֶֶאת ֵֵּביתֹו ַַא ֲֲח ָָריו (יח)‬ ‫בעקשנותו‪" :‬לא! אתה לא נכנס!" הבחור עמד והמתין עוד‬ ‫בסבלנות ובכאב‪ .‬ביום השלישי‪ ,‬יהודי מתושבי האזור‪ ,‬פנה‬ ‫'אחד מידידי היה‬ ‫לממונה והעיר לו‪" :‬אתה הרי אכזר! למה אתה מתעקש שלא‬ ‫רבי לייב פרידמן‬ ‫להכניס פנימה את הנער הזה‪ ,‬מה הוא עשה לך?!"‬ ‫זצ"ל' סיפר רבי‬ ‫המילים שיצאו מהלב‪ ,‬נכנסו ללב האבן ‪ -‬והוא נכנע‪ .‬פתח‬ ‫שלום‪ ,‬ובכינויו‬ ‫את הדלת תפס אותו הגביהו בידיו והכניסו פנימה‪ .‬באותו‬ ‫החביב רבי לייב‬ ‫רגע נדחקו עוד שני אנשים ונכנסו לתוך הבית‪ ,‬אחד גבוה‬ ‫צדיק‪ ,‬בבחרותו למד‬ ‫ואחד נמוך (כך בדיוק סיפר ר' לייב צדיק) הגבוה נדחק‬ ‫בישיבות נובהרדוק‪.‬‬ ‫קודם ופסע ראשון‪ .‬החדר היה גדול‪ ,‬החפץ חיים ישב על יד‬ ‫שמעתי מפיו‪ ,‬עובדה‬ ‫שולחן שעמד בצידי החדר ומסביבו קבוצת בחורים מישיבת‬ ‫‪ Wikipedia‬ש ה ת ר ח ש ה ע מ ו ‪,‬‬ ‫מיר‪ .‬החפץ חיים שוחח עמהם‪ .‬היהודי הגבוה שנדחק פנימה‬ ‫בבחרותו‪ :‬בשעתו התקיימה בוינא ה"כנסיה הגדולה של‬ ‫התקרב במהירות עד ה"חפץ חיים" התכופף ואמר בקול ‪-‬‬ ‫אגודת ישראל"‪ ,‬ושמועה הילכה בציבור כי ה'חפץ חיים'‬ ‫"שלום עליכם רבי!"‪ .‬החפץ חיים הגביה את ראשו‪" :‬מה?"‪.‬‬ ‫עתיד להשתתף בה‪ .‬ר' לייב כבחור בן חמש עשרה‪ ,‬חפץ‬ ‫"באתי לכאן לתת שלום עליכם?"‪" ...‬האם אתה יכול לעשות‬ ‫מאד לראות את פניו של החפץ חיים‪ ,‬ומיד החל לטכס‬ ‫משהו בשביל התורה?‪( ...‬דו קענסט אופ טאן פאר תורה?‪)...‬‬ ‫עצות ‪ -‬איך בחור עני כמותו יגיע עד "וינא"‪ .‬כסף לא היה‬ ‫שאל החפץ חיים בתמיהה קלה‪.‬‬ ‫לו‪ .‬אמו האלמנה שלחה לו רק כמה פרוטות משבוע לשבוע‬ ‫הממונה הנ"ל‪ ,‬תפס בעדינות את האיש והוציאו‪" .‬אח"כ‬ ‫ובהם השתמש לצרכיו הבסיסיים‪ .‬מה עשה?‬ ‫עמדתי קרוב‪ ,‬הבטתי על רבינו החפץ חיים וירדו לי דמעות‬ ‫כמה חודשים לפני ה"כנסיה הגדולה" החל לחסוך מפרוטותיו‪,‬‬ ‫כמעיין" סיפר ר' לייב צדיק‪ ,‬שאיפתו התגשמה ברגע אחד‪,‬‬ ‫קימץ בכל הוצאותיו‪ ,‬קיבץ פרוטה לפרוטה‪ ,‬עד שהתאסף‬ ‫הנה ‪ -‬הוא מסתכל עין בעין על גאון ישראל‪" ...‬ובירכתי‬ ‫בכיסו סכום ניכר‪ ,‬אשר בתוספת הלוואות הצליח להשלים את‬ ‫ברכה בשם ומלכות מתוך בכי נרגש" סיפר‪.‬‬ ‫עלות הנסיעה ברכבות הלוך וחזור‪ ...‬השמחה היתה מרובה‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬החפץ חיים הרים את עיניו הושיט את ידו‪ ,‬נטל את‬ ‫ר' לייב צדיק הנער‪ ,‬עלה על הרכבת יצא לדרך והגיע לוינא‬ ‫היד הקטנה שלי (של הבחור לייב פרידמן)‪ ,‬בין שני כפות‬ ‫למחרת בואו של החפץ חיים‪.‬‬ ‫ידיו‪ ,‬ואמר (בהנאה)‪ :‬אויך פון אונזערע‪ ,‬אויך פון אונזערע‪,‬‬ ‫ברחבה לפני מעונו של ה"חפץ חיים"‪ ,‬עמדו אנשים רבים‬ ‫(גם הוא משלנו!) ‪ -‬כך באותה תפיסה ‪ -‬ידו בידו‪ ,‬דיבר החפץ‬ ‫ור' לייב פרידמן הבחור הקטן והצנום בתוכם‪ ,‬בחור אחד‬ ‫חיים חצי שעה עם הנוכחים‪ .‬עד שנפרד מאיתנו לשלום‪.‬‬ ‫צעיר ונמוך בין אנשים רבים‪.‬‬ ‫רבותי! כתוב ב"תנא דבי אליהו" שלעתיד לבוא יקח הקב"ה‬ ‫באותו יום‪ ,‬כבר הצטופפו שם מאות איש‪ ,‬זה לקבל ברכה‬ ‫ספר תורה בחיקו וישאל לכל אחד מישראל כלום מה עשית‬ ‫ואחר לשמוע עצה‪ ,‬אחד מליטא והשני מפולניה‪ .‬הנער‬ ‫בשביל תורתי שלא תשכח מישראל‪ .‬את כולם ישאלו‪ ,‬לאו‬ ‫דנן עמד בתור שעה ארוכה‪ ,‬עד שהגיע ובא על יד הפתח‪.‬‬ ‫דוקא את הרבנים! ‪ -‬כל אחד צריך לעשות בשביל תורתי‬ ‫כשביקש מהממונה להיכנס‪ ,‬הוא מיאן‪" .‬לא"‪ - .‬האחראי‬ ‫שלא תשכח מישראל‪ .‬ועלינו לדעת‪ ,‬כי הדאגה הראשונה‬ ‫הממונה דחה אותו בשתי ידיים (נקל להניח‪ ,‬שהיו לו פניות‬ ‫"שלא תשכח תורה" היא שלא תשכח ממני‪ .‬וכי דוקא בשביל‬ ‫מאנשים חשובים‪ ,‬וא"כ מה לו ולבחור בן חמש עשרה‪)...‬‬ ‫יהודי אחר יש לדאוג?! הרי אני ג"כ מבני אברהם יצחק‬ ‫גשמים שוטפים ניתכו ארצה‪ ,‬אבל הבחור נשאר לעמוד ליד‬ ‫ויעקב! והשאלה תהיה נוקבת ‪ -‬מה עשית שלא תשכח‬ ‫הדלת‪ .‬כך המתין שלושה ימים! מפעם לפעם התיישב בצד‬ ‫(מתוך 'להגיד')‬ ‫תורה מישראל‪.‬‬ ‫ליד הדלת ונמנם‪ .‬ובכל אותה העת ‪ -‬הממונה עמד איתן‬ ‫‪3‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫סבא היה מספר שה'חפץ חיים' בעצמו טרח למלא את הסדין‬ ‫בקש וגם נשכב בעצמו על הקש והתגלגל עליו לוודא שהוא נוח‬ ‫הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א על מסירותם של גדולי ישראל להכנסת אורחים‬ ‫אָתם ִִמ ֶֶּפ ַַתח ָָהֹא ֶֶֹהל (יח)‬ ‫ַוַ ַּיַ ְְרא ַוַ ָּיָ ָָרץ ִלִ ְְק ָָר ָ‬ ‫שנשכבו במיטה היה צורך לדחוס את הקש וליישרו‪.‬‬ ‫את כל זאת עשה ה'חפץ חיים'‪ ,‬חרף גילו המבוגר ומעמדו‬ ‫רבינו ה'חפץ חיים' זצ"ל כותב בספרו 'אהבת חסד'‪" :‬הנה‬ ‫הרם כאחד מגדולי הדור‪ .‬הוא טרח למלא את הסדין בקש‬ ‫ראה ראינו שהתורה הרחיבה לספר בענין הכנסת אורחים‬ ‫וליישרו באמצעות ידיו הלוך‪-‬ושוב‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא גם‬ ‫של אברהם אבינו איך היתה בכל פרטיו; מה שלא מצינו כן‬ ‫נשכב בעצמו על הקש והתגלגל עליו מצד לצד לוודא שהוא‬ ‫בכל חלקי התורה שקיים אברהם אבינו‪ ...‬שמע‪-‬מינה שכוונת‬ ‫ראוי ונוח לשכיבה‪.‬‬ ‫התורה היא להורות לנו ללמוד מאבינו הזקן‪ ,‬איך להתנהג‬ ‫שהמארח צריך להתגלגל על המיטה‬ ‫עם האורחים‪"...‬‬ ‫סבי‪ ,‬רבי חיים קולדצקי זצ"ל‪ ,‬היה יהודי של צורה‪ .‬תלמיד‪-‬‬ ‫היכן כתוב ב'שולחן‪-‬ערוך' שהמארח צריך להתגלגל על‬ ‫חכם‪ ,‬גאון וצדיק‪ .‬בבחרותו הוא למד בישיבת וואלז'ין‬ ‫המיטה ולהיטיב את הקש? הלא די היה בכך שהציע וסידר‬ ‫בתקופה שעמד בראשה גאון ישראל רבי נפתלי צבי יהודה‬ ‫את המיטה ומכאן ואילך כבר יכול האורח להסתדר בכוחות‬ ‫ברלין זצ"ל‪ ,‬ולאחר נישואיו למד בכולל קובנא המפורסם‪,‬‬ ‫עצמו‪ .‬אין זאת אלא‪ ,‬שה'חפץ חיים' נאה דורש ונאה מקיים‬ ‫בית מדרשו של מאור‪-‬הגולה רבי יצחק אלחנן ספקטור‬ ‫היה! הוא נתן את לבו לאורח‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ואף הוסמך על ידו להוראה‪ .‬במשפחה סיפרו‪ ,‬כי‬ ‫כידוע‪ ,‬ה'חפץ חיים' לא היה משופע בממון‪ .‬ההיפך הוא הנכון‪.‬‬ ‫בתקופת הכולל בקובנא בלבד הספיק ללמוד ולשנן את‬ ‫הדלות היתה מנת‪-‬חלקו במרבית השנים‪ .‬הרב מפוניבז'‪ ,‬רבי‬ ‫חלקי ה'שולחן ערוך' עשרות פעמים‪ .‬ובפרטם נודע‪ ,‬שאת‬ ‫יוסף שלמה כהנמן זצ"ל‪ ,‬היה מספר תמיד בשם הרבנית‪,‬‬ ‫חלק 'יורה‪-‬דעה' למד עשרים וארבע פעמים‪ ,‬ואת חלק 'חושן‬ ‫אשת ה'חפץ חיים'‪ ,‬כי תקופות ממושכות היא ליקטה את‬ ‫משפט' שלושים פעמים‪.‬‬ ‫שיירי הלחמים הקשים בבית האופה בעיירה‪ ,‬שאותם מכר‬ ‫קודם עלותו לכהן כרב בקהילות‪-‬קודש בארצות‪-‬הברית הוא‬ ‫לה בפרוטות‪ .‬הם טבלו את הלחמים במים רותחים כדי‬ ‫נמנה על חבורת ה'פרושים' – צדיקי אותו הדור‪ ,‬שדרכם‬ ‫שיתרככו ואת זה אכלו‪ .‬אך גם ה'גן עדן' הזה נעצר יום אחד‪,‬‬ ‫היתה לגלות מבתיהם לעיירות מרוחקות למשך חודשים‬ ‫בסירובו של המוכר להמשיך לתת בהקפה לאחר שבועות‬ ‫ארוכים‪ ,‬מסוכות עד פסח ומפסח עד סוכות‪ ,‬והקדישו לילות‬ ‫ארוכים שגם את אותן הפרוטות לא השיגה‪.‬‬ ‫כימים בבתי‪-‬המדרשות ללימוד התורה‪ ,‬כשאין להם דבר‬ ‫אחד מתלמידי ה'חפץ חיים'‪ ,‬מורי רבי יהודה קרביץ זצ"ל‪,‬‬ ‫בעולמם זולתה‪ .‬נשים צדקניות היו מביאות לבתי‪-‬המדרשות‬ ‫ר"מ בישיבת 'תפארת צבי'‪ ,‬היה מתאר תמיד את העניות‬ ‫את ארוחותיהם‪ ,‬כיבסו בגדיהם ודאגו לשאר ָָצ ְְרֵּכֵ ֶיֶהם‪ ,‬כשהם‬ ‫הגדולה ששררה בביתו מורו ורבו הגדול‪ ,‬שבימי הסוכות‬ ‫פנויים מכל ענייני העולם הזה וחיים חיי קדושה וטהרה‬ ‫היה ה'חפץ חיים' עוקר את דלתות הבית מציריהן ומשתמש‬ ‫בפרישות מופלגת‪.‬‬ ‫בהן כדפנות לסוכה‪ ...‬כך שלבטח לא היתה האפשרות בידו‬ ‫סבא היה מספר תדיר‪ ,‬כי בגלגוליו בעיירות השונות‪ ,‬נקלע‬ ‫לכבד את האורחים שפקדו את ביתו במיטה נוחה במיוחד‪,‬‬ ‫פעם לראדין והתאכסן בלילה בבית רבינו ה'חפץ חיים'‬ ‫להגיש להם לשונות חרדל ומשקאות יקרים‪ ,‬אבל הוא כן‬ ‫זצ"ל‪ .‬הוא תיאר שה'חפץ חיים' בעצמו הציע לו את המיטה‪.‬‬ ‫נתן בשלמות כל מה שהיה ברשותו לתת‪.‬‬ ‫בזמנו עדיין לא היו המזרונים המוכרים לנו‪ ,‬והיו ישנים על‬ ‫ומעניין לעניין‪ :‬סיפר רבי ברוך דוב דיסקין שליט"א‪ ,‬ראש‬ ‫גבי ערמות קש שהוצעו על גבי מיטות‪ .‬בכל מיטה‪ ,‬שהיתה‬ ‫ישיבת 'ארחות תורה'‪ ,‬כי כאשר היה מגיע לעתים למעונו‬ ‫פלטת עץ שטוחה‪ ,‬הניחו כמות של קש‪ ,‬ומעליה הציעו סדין‬ ‫של ראש הישיבה רבי אהרן ליב שטיינמן זצ"ל‪ ,‬ראש הישיבה‬ ‫כדי שהשינה תהיה נוחה‪ .‬ערמת קש שאינה מסודרת כהלכה‬ ‫היה מזכיר לו בכאב אירוע שהיה לו עם סבו של המספר‬ ‫אינה נוחה למשכב וצורתה משתנה בכל תנוחה‪ ,‬ועל‪-‬כן לפני‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪4‬‬ ‫רבי יהושע זליג דיסקין זצ"ל‪ ,‬רבה של 'פרדס חנה'‪ ,‬לפני‬ ‫שישים ושבעים שנה‪ .‬רבי יהושע זליג הגיע לביקור בביתו‬ ‫של רבי אהרן ליב בשנים בהן התגורר ב'כפר‪-‬סבא' וכיהן‬ ‫שם כראש ישיבת 'חפץ חיים' המקומית‪ .‬מטרת הביקור‬ ‫היתה לבחון אפשרות של הקמת חיידר לקהילה התימנית‬ ‫בעיר‪ ,‬ועקב השעה המאוחרת נותר ללון בלילה בביתו של‬ ‫רבי אהרן ליב בכפר‪-‬סבא‪.‬‬ ‫המארח קיבלו כמובן בכל הכבוד הראוי‪ ,‬בסבר פנים מאירות‪,‬‬ ‫אולם בתנאי העניות והדחקות ששררו בבית‪ ,‬הוא ישן על‬ ‫מיטת הסתדרות ישנה ומזרון דק‪ .‬זה היה הטוב והמשובח‬ ‫מעונו של ה'חזון איש'‪ .‬הם היו יושבים במחיצתו במשך‬ ‫ביותר בביתו של מי שלא נהנה מהעולם הזה יותר מכדי‬ ‫שעה ארוכה‪ .‬ה'חזון איש' העריכם וחיבבם מאד‪ .‬מורי חמי‬ ‫ההכרח‪.‬‬ ‫שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ"ל היה מספר שה'חזון‬ ‫אלא שבעוד שהרב דיסקין זכר תמיד את הביקור ההוא‬ ‫איש' הכתיר אותם בתואר "גדולי ירושלים"‪ ,‬למרות שהיו‬ ‫כלבבי ונעים‪ ,‬רבי אהרן ליב סיפר על הביקור ההוא בתחושת‬ ‫אז אברכים שגילם פחות משלושים‪ .‬ופעם התבטא באוזני‬ ‫החמצה‪ ,‬והיה מזכיר לנכד רבי ברוך דוב – בחלוף עשרות‬ ‫מקורבו רבי יעקב שכטר ז"ל כשבא אליו בשעה שהחבורה‬ ‫שנים מהמאורע – שבימים ההם לא יכול היה לכבדו כאשר‬ ‫יצאה מחדרו‪" :‬אילו היית בא לכאן לפני כמה דקות היית‬ ‫עם לבבו‪ ,‬וחושש כי המיטה שישן עליה לא היתה נוחה דיה‪.‬‬ ‫רואה את ָָּבַנַ יי!"‪...‬‬ ‫אחד המיוחד בדורות האחרונים שהידר במצוה זו של הכנסת‬ ‫והנה אירע פעם שרבי חיים ברים הגיעו לבדו לביקור בבית‬ ‫אורחים היה גאון‪-‬ישראל רבי חיים מבריסק זצ"ל‪ .‬הוא היה‬ ‫ה'חזון איש' ועקב השעה המאוחרת לא מצא הסעה שתחזיר‬ ‫אומר שרב זה לא מי שעונה על שאלות‪ ,‬אלא רב זה מי‬ ‫אותו לירושלים‪ ,‬וה'חזון איש' הציע לו שישאר ללון בביתו‪.‬‬ ‫שעושה חסד עם אנשים‪ .‬על מצבת קברו כתוב התואר‪:‬‬ ‫לימים תיאר במתיקות ובערגה את טרחת ה'חזון איש' יחד‬ ‫"רב החסד"‪.‬‬ ‫עם אחותו הרבנית קנייבסקי ע"ה ובעלה רבינו ה'סטייפלער'‬ ‫ביתו היה ידוע בכל ליטא כבית של חסד במושגיו הגבוהים‬ ‫זצ"ל בכבודם ובעצמם לקיים בו מצוות הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫ביותר‪ .‬כל אורח שבא בצל קורתו‪ ,‬התקבל בסבר פנים‬ ‫ה'סטייפלער' והרבנית סחבו את המזרון וכלי המיטה‪ ,‬וה'חזון‬ ‫מאירות‪ ,‬חביבות וחמימות‪ ,‬ורבי חיים פעל באופן אישי‬ ‫איש' הלך לפניהם להנחותם הדרך היכן להניחו‪ .‬אחר‪-‬כך‬ ‫למלא את כל צרכיו במסירות בלתי ניתנת לתיאור‪ .‬בנו הרב‬ ‫הכין עבור האורח כלי עם מים לנטילת ידים שחרית והעמידו‬ ‫מבריסק‪ ,‬רבי יצחק זאב סולוביצ'יק זצ"ל התבטא פעם‪ ,‬כי‬ ‫סמוך למיטתו‪ ,‬והסתובב אתו בחדרי הבית להראות לו היכן‬ ‫אין סיפרה שתכיל את מספר הטובות שעשה אביו במשך‬ ‫נמצא כל דבר שיצרך‪.‬‬ ‫יום אחד עם בני אדם!‬ ‫כשראה רבי חיים ברים כמה ה'חזון איש' טורח עבורו הוא‬ ‫רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל היה אומר‪" :‬וויא וויט עס איז‬ ‫התקשה לשאת זאת‪ ,‬וניסה להתנגד‪ .‬אך ה'חזון איש' השיב‬ ‫געווען רבי חיים גאונות‪ ,‬אזוי ווייט איז געווען די צדקות‬ ‫לו במתק‪-‬לשונו בחיוך‪" :‬ווען זאגט א אתרוג וואס מען זאל‬ ‫זיינע"‪"[ .‬כמה רחוק שהיה הגאונות של רבי חיים‪ ,‬כך היה‬ ‫טוען מיט העם" ["ממתי יש לאתרוג זכות לומר מה ֵיֵ ָָע ֶֶׂשה‬ ‫רחוק הצדקות שלו"]‪ .‬כל פעולותיו נעשו בצנעה ובהסתר‪,‬‬ ‫עימו"]‪ .‬כאומר‪ :‬כעת האורח הוא כאתרוג‪' ,‬חפץ המצוה'‪,‬‬ ‫שלא יבינו ולא יראו‪.‬‬ ‫ואל לו לחוות דעתו בפני בעל‪-‬הבית המקיים את המצוה‪.‬‬ ‫מורי חמי שר התורה היה מספר‬ ‫בבוקר‪ ,‬לאחר התפילה נכנס ה'חזון איש' למטבח והכין‬ ‫לאורח סעודת פת שחרית מכובדת‪ ,‬במושגי העניות ששררה‬ ‫כידוע‪ ,‬היתה חבורה ירושלמית מובחרת של כמה גאונים‬ ‫בביתו‪ .‬הארוחה כללה לחם‪ ,‬דג מלוח ותה‪ ,‬וה'חזון איש' שכב‬ ‫וצורבים צעירים מישיבת מיר‪ :‬רבי אברהם חיים ברים‪ ,‬רבי‬ ‫במיטתו‪ ,‬כדרכו בשנותיו האחרונות‪ ,‬בסמוך לשולחן והשמיע‬ ‫משה יהושע לנדא‪ ,‬רבי אברהם יעקב ויינר‪ ,‬זכר צדיקים‬ ‫(מתוך הספר 'לעשות רצונך')‬ ‫לו דברי תורה‪.‬‬ ‫לברכה‪ ,‬שהיו מגיעים מידי שבוע או שבועיים לפקוד את‬ ‫‪5‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫היא מניחה את השפופרת‪ ,‬ניגשת לברז‪ ,‬שוטפת את הפנים‬ ‫מהדמעות‪ ,‬חוזרת לטלפון לדבר עם חמותה‪.‬‬ ‫על אשה זו – מסיים הרב פינקוס – העולם עומד!‬ ‫הגאון רבי ברוך רוזנבלום שליט"א על זכות אחת שעולה מעל כל שאר הזכויות‬ ‫ֹלִקים ֶֶאת ַַא ְְב ָָר ָָהם ַוַ ְיְ ַׁשׁ ַּלּ ח‬ ‫ֹלִקים ֶֶאת ָעָ ֵֵרי ַַהִּכָּּכּ ר ַוַ ִּיּ ְזְ ֹּכּר ֱֱא ִ‬‫ְּבַּׁשֵׁחת ֱֱא ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ַוַ ְיְ ִִהי‬ ‫רגלכם והשכמתם והלכתם לדרככם" (יט) – קודם תלכו לישון‪,‬‬ ‫ֶֶאת לֹוט ִִמּתֹוְך ַַה ֲֲה ֵֵפָכָ ה (יט)‬ ‫ואחר כך תרחצו רגלים‪ .‬מדוע? כדי שאם יבואו מהשב"כ של‬ ‫סדום וישאלו – מה זה פה‪ ,‬אתה מארח אורחים?! יוכל לומר‬ ‫רש"י מפרש‪" :‬מהי זכירתו של אברהם על לוט? נזכר שהיה‬ ‫להם‪ :‬הרגע הם הגיעו‪ .‬תראו‪ ,‬הרגלים שלהם עוד מלוכלכות‪.‬‬ ‫לוט יודע ששרה אשתו של אברהם‪ ,‬ושמע שאמר אברהם‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬כאשר אשתו הולכת לספר בחוץ שיש אורחים‪,‬‬ ‫במצרים על שרה (יב‪ :),‬אחותי היא‪ ,‬ולא גלה הדבר‪ ,‬שהיה‬ ‫מיד צרים כל אנשי סדום על הבית ומאיימים על לוט‪ ,‬שאם‬ ‫חס עליו‪ ,‬לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו"‪.‬‬ ‫לא ימסור בידיהם את האורחים ‪ -‬יהרגו אותו‪ .‬או אז הוא‬ ‫הדברים מפורשים גם במדרש (בראשית רבה נא)‪" :‬מה זכירה‬ ‫מוכן לוט לתתן את בנותיו – רק שלא יפגעו באורחים שלו!‬ ‫נזכר לו‪ ,‬שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על‬ ‫יתרה מזאת‪ ,‬את בתו של לוט תפסו נותנת אוכל לעני‪ .‬מיד‬ ‫שרה אשתו אחותי היה‪ ,‬היה יודע ושותק"‪.‬‬ ‫מרחו אותה בדבש‪ ,‬ושמו אותה על החומה‪ .‬באו הדבורים‪,‬‬ ‫נתאר לעצמנו את ההתרחשות – לוט מצטרף לאברהם אבינו‬ ‫עקצו אותה וכו'‪ .‬מכאן שהם ממש מסרו נפש על קיום המצוה!‬ ‫ושרה בדרכם למצרים‪ .‬המוכסים שואלים‪" :‬מי האשה?"‬ ‫על לוט צריך לחפש זכויות? הרי לכאורה מדובר כאן באדם‬ ‫אברהם משיב "זאת אחותי"‪ .‬אילו היה לוט מדבר ואומר‪" :‬זו‬ ‫שמסר את נפשו‪ ,‬ובתו מתה בגלל חסד!‬ ‫אשתו"‪ ,‬היו הורגים את אברהם במקום‪ .‬היות ושתק ושמר‬ ‫אלא‪ ,‬שמכל הזכויות שבעולם‪ ,‬ישנה זכות אחת מיוחדת‬ ‫על פיו – מצילים אותו מסדום!‪...‬‬ ‫שעולה מעל כל שאר הזכויות – זכות השתיקה!‬ ‫כל השומע את הדברים שואל את עצמו‪ :‬וכי אדם שיכול‬ ‫כך מצאנו במדרש (ויקרא רבה כט)‪" :‬רבי ביבי בר אבא בשם‬ ‫לרצוח ולא רצח‪ ,‬מחשיבים לו דבר זה כזכות ליום הדין?!‬ ‫רבי יוחנן אמר‪ :‬עמד אברהם אבינו בתפילה ותחנונים לפני‬ ‫ראיתי שכן שהוציא מרפסת‪ .‬יכולתי לצלצל לעיריה ולעדכן‬ ‫הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬גלוי וידוע‬ ‫אותם שהשכן בונה ללא רשיון‪ .‬אם לא עשיתי זאת – מגיע‬ ‫לפניך בשעה שאמרת לי‪ :‬קח נא את בנך את יחידך‪ ,‬היה‬ ‫לי שכר?!‪...‬‬ ‫בלבי מה להשיבך‪ ,‬היה בלבי מה לאמר‪ ,‬אתמול אמרת לי‬ ‫אומר רבי זלמן סורוצקין זצ"ל בפרשו "אזנים לתורה"‪ ,‬שכאשר‬ ‫(בראשית כא)‪' :‬כי ביצחק יקרא לך זרע'‪ ,‬ועכשיו אתה אומר‬ ‫יש דין בשמים על האדם‪ ,‬אוספים מכל מקום זכויות עבורו‪.‬‬ ‫לי (בראשית כב)‪' :‬והעלהו שם לעולה'" – המקראות הללו‬ ‫"ויזכור אלקים" – זו מידת הדין‪ ,‬להדגיש כי היתה זו שעת‬ ‫נראים סותרים ואינם מסודרים‪.‬‬ ‫צרה‪ ,‬ובשעת דין גם מעשה כזה נחשב לזכות‪ .‬הרמב"ן מבאר‪,‬‬ ‫ממשיך המדרש‪" :‬אלא‪ ,‬כשם שהיה לי מה להשיבך‪ ,‬וכבשתי‬ ‫שזכויותיו של לוט נבעו מכך שהוא הלך עם אברהם אבינו‪.‬‬ ‫את יצרי ולא השיבתיך‪' ,‬כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח‬ ‫שאם יבואו מהשב"כ של סדום וישאלו‬ ‫פיו' (תהילים לח)‪ ,‬כך כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות‬ ‫ומעשים רעים‪ ,‬תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם‪ ,‬ועמוד‬ ‫בספרו "משנת רבי אהרון" מבאר רבי אהרון קוטלר זצ"ל‬ ‫מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים‪ ,‬ותרחם‬ ‫את הדברים במהלך נוסף –‬ ‫עליהם ותהפוך להם מידת הדין למידת רחמים‪ ,‬אימתי בחודש‬ ‫בפתח דבריו הוא מקשה קושיה גדולה‪ :‬מפני מה צריכים‬ ‫השביעי"‪ ,‬בראש השנה‪.‬‬ ‫חז"ל לחפש עבור לוט זכויות? וכי חסרות לו זכויות? הרי‬ ‫הרי לנו דבר פלא – אברהם אבינו מבקש מהקב"ה‪ ,‬שיזכור לו‬ ‫לוט היה מוכן למות כדי לארח אורחים‪.‬‬ ‫את סגירת הפה שלו ‪" -‬כשם שהיה לי מה להשיבך וכבשתי‬ ‫כאשר באו המלאכים לסדום‪ ,‬אמר להם לוט‪" :‬ולינו ורחצו‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪6‬‬ ‫את יצרי ולא השיבתיך"‪ .‬מדברים כאן על אדם שהיה מוכן‬ ‫לשחוט את בנו יחידו! ואיזו זכות הוא מוצא לנכון להדגיש?‬ ‫את סגירת הפה שלו!‬ ‫מה מונח בעניין זה של סגירת הפה?‬ ‫אומרת הגמרא (חולין פט)‪" :‬אמר רבי אילעא‪ :‬אין העולם‬ ‫מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה‪,‬‬ ‫שנאמר‪' :‬תולה ארץ על בלימה'‪ .‬רבי אבהו אמר‪ :‬מי שמשים‬ ‫עצמו כמי שאינו"‪.‬‬ ‫מה ההבדל בין הבולם פיו בשעת מריבה לבין מי שמשים‬ ‫עצמו כמי שאינו?‬ ‫היא מתחילה לגרוף את המים לניגוב‪ .‬בשעה שתים עשרה‬ ‫הבולם בשעת מריבה כרגע אינו משחרר את חרצובות לשונו‪,‬‬ ‫בצהריים רוב הבית כמעט יבש ברוך ה'‪ .‬פתאום מצלצל‬ ‫אך יום אחד תיתכן שחיקה של הבלם‪ ,‬ובמקרה כזה הוא‬ ‫הטלפון‪" :‬הלו‪ ,‬רחל‪ ,‬זו השכנה מלמעלה‪ .‬את יכולה לשמור‬ ‫יגיב בכל העוצמה‪.‬‬ ‫לי על התאומים?"‪" .‬טוב‪ ...‬תביאי"‪ .‬איך אפשר להגיד לה‬ ‫מי ששים עצמו כמי שאינו‪ ,‬פירושו‪ :‬לא הייתי שם בכלל‪,‬‬ ‫לא?האוכלוסיה בבית הוכפלה בה‪ ,‬כולם בתוך הלול‪ ,‬והיא‬ ‫העניין כולו אינו רלוונטי לגבי‪ ...‬אני כלא נמצא‪.‬‬ ‫מתמודדת עם המגב‪ .‬מייבשת‪ ,‬גורפת‪ ...‬בשעה עשרה לאחת‬ ‫ממשיכה הגמרא ואומרת‪" :‬אמר רבי יצחק‪ ,‬מאי דכתיב‬ ‫היא מסיימת – אך מה עם ארוחת צהריים? עוד מעט בעלה‬ ‫(תהילים נח) 'האומנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו‬ ‫מגיע מהכולל‪ ,‬אחרי לילה שלם של לימוד‪ ...‬היא רצה מהר‬ ‫בני אדם'‪ .‬מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו‬ ‫למכולת‪ ,‬קונה שתי קופסאות תירס ונקניקיות‪ ,‬ומחממת‬ ‫כאלם‪ .‬יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר 'צדק תדברון'"‪.‬‬ ‫על הגז‪.‬‬ ‫האומנות הזאת‪ ,‬לשים עצמו כאילם‪ ,‬היא לא לשבת בבית‬ ‫יורד למטה לחנות הפלאפל‪ ,‬קונה שתי מנות לעצמו‬ ‫בשקט משום שאין לו עם מה לדבר‪ .‬מדובר באדם שיש‬ ‫לו מה לומר‪ ,‬ויש לו גם עם מי לדבר‪ ,‬ובכל זאת הוא שם‬ ‫אחת ועשרים חוזר הבעל‪" .‬שלום‪ ,‬מה נשמע? איך עבר‬ ‫עצמו כאילם‪.‬‬ ‫היום?"‪" .‬ברוך ה'!"‪" .‬מה יש לאכול?"‪" .‬תירס ונקניקיות?!‬ ‫מניח בתוכם קוביות קרח כדי שלא ירדם‬ ‫מתשע עד אחת‪ ,‬זה מה שהספקת לייצר?"‪" .‬כן‪ ,‬זה מה‬ ‫שהספקתי"‪ .‬הבעל תופס את רגליו‪ ,‬יורד למטה לחנות‬ ‫כדי להבין את עוצמת הדברים נתבונן בתיאורו של רבי‬ ‫הפלאפל‪ ,‬קונה שתי מנות לעצמו‪ ,‬אוכל והולך לישון‪" ...‬תעירי‬ ‫שמשון דוד פינקוס זצ"ל בעניין זה‪:‬‬ ‫אותי בשלוש וחצי"‪.‬‬ ‫אברך חוזר מחתונה בשתיים‪-‬עשרה בלילה‪ ,‬ומהרהר לעצמו‪:‬‬ ‫בשלוש וחצי היא מעירה אותו‪ ,‬והוא חוזר לכולל‪ .‬רבע שעה‬ ‫וכי אלך כעת לישון? הבה אקדיש את הלילה להקב"ה!‪...‬‬ ‫אחר כך מצלצל הטלפון – חמותה על הקו‪" ...‬שלום‪ ,‬רחלי‪,‬‬ ‫ואכן הוא יושב ולומד‪ .‬השעות חולפות‪ ,‬השעה מאוחרת‬ ‫מה שלומך?"‪" .‬ברוך ה' בסדר"‪" .‬שמעתי שהכנת לצהריים‬ ‫והוא מתעייף‪ .‬הוא מוריד את הגרביים‪ ,‬מניח בתוכם קוביות‬ ‫תירס! אפשר לקבל את המתכון??"‪" ...‬רגע אמאלה"‪...‬‬ ‫קרח כדי שלא ירדם‪ ,‬וכך הוא ממשיך עד הבוקר‪ .‬בבוקר‬ ‫היא מניחה את השפופרת‪ ,‬ניגשת לברז‪ ,‬שוטפת את הפנים‬ ‫הוא הולך להתפלל כותיקין‪ .‬חוזר‪ ,‬אוכל ארוחת בוקר והולך‬ ‫מהדמעות‪ ,‬לוקחת כוס מים‪ ,‬מברכת‪" :‬שהכל נהיה בדברו"‬ ‫ללמוד בכולל‪.‬‬ ‫וחוזרת לטלפון לדבר עם חמותה‪.‬‬ ‫אשתו מגדלת בבית שני ילדים‪ .‬היא יודעת שבעלה צריך‬ ‫על אשה זו – מסיים הרב פינקוס – העולם עומד! תולה‬ ‫לחזור הביתה באחת בצהריים‪ ,‬ועליה לדאוג לכך שעד אז‬ ‫ארץ על בלימה – על מי שבולם פיו בשעת מריבה! מקניטים‬ ‫הארוחה תהיה מוכנה‪ .‬שני הילדים בבית‪ ,‬על כל המשתמע‬ ‫אותה‪ ,‬נוזפים בה – והיא שותקת ולא אומרת כלום‪ .‬עליה‬ ‫מכך‪ .‬אחד מהם הניח בלי שתרגיש פקק על חור הניקוב‬ ‫העולם עומד!‬ ‫באמבטיה‪ ,‬ופתח את ברז המים‪ .‬היא היתה עסוקה בתליית‬ ‫כביסה‪ ,‬ותוך כמה דקות מגלה שכל הבית מלא מים!‪...‬‬ ‫(מתוך הספר 'נאה דורש' בהוצאת יפה נוף)‬ ‫‪7‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫נתאר לעצמינו שאדם אומר בחודש חשון‪' :‬אני עצוב כי חבל לי‬ ‫שאני לא יושב כעת בסוכה'‪' ,‬אני עצוב כי לא מדליקים כעת נר‬ ‫חנוכה' – מה שייך להיות עצוב כשאין חיוב לקיים את המצווה?!‬ ‫הגאון רבי יעקב שיש שליט"א על מידת החסד האמיתית‬ ‫ְוְ הּוא ֹי ֵֵֹׁשב ֶֶּפ ַַתח ָָהֹא ֶֶֹהל ְּכְ ֹחֹם ַַהּיֹום (יח)‬ ‫ואביון לא החזיקה" (יחזקאל טז)‪ ,‬ממש כדרך האומר 'שלי‬ ‫שלי ושלך שלך'‪ .‬איך אפשר לומר על כך שזו מידה בינונית?‬ ‫פירש רש"י‪" :‬כחום היום ‪ -‬הוציא הקדוש ברוך הוא חמה‬ ‫ֵּבֵּאר‪ ,‬שאין מדובר כאן באדם שאינו נותן צדקה‪ .‬אדם‬ ‫הוא ֵ‬ ‫מנרתיקה‪ ,‬שלא להטריחו באורחים‪ ,‬ולפי שראהו מצטער‬ ‫שאינו נותן צדקה הוא ודאי איש סדום‪ .‬מדובר כאן באדם‬ ‫שלא היו אורחים באים‪ ,‬הביא המלאכים עליו בדמות אנשים"‪.‬‬ ‫שנותן צדקה‪ ,‬אלא כאשר נבחן את לבו ונבדוק מה גורם לו‬ ‫רבי שלמה היימן זצ"ל בספר חידושיו (סוף חלק ב) הקשה‪,‬‬ ‫לתתן צדקה‪ ,‬נמצא שהדבר נובע אצלו מיראת ה'‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫מדוע היה קשה כל כך לאברהם אבינו שלא הגיעו לביתו‬ ‫בטבעו הוא קמצן ולא רוצה לתתן‪ .‬כשמבקשים ממנו צדקה‪,‬‬ ‫אורחים? נתאר לעצמינו שאדם אומר בחודש חשון‪' :‬אני‬ ‫המחשבה הראשונה שעולה בדעתו היא‪' :‬עוד פעם הגיע‬ ‫עצוב כי חבל לי שאני לא יושב כעת בסוכה'‪' ,‬אני עצוב כי‬ ‫אלי הנודניק הזה לבקש ממני'‪ ...‬אמנם‪ ,‬בסופו של דבר הוא‬ ‫לא מדליקים כעת נר חנוכה' – מה שייך להיות עצוב כשאין‬ ‫נותן‪ ,‬משום שיש לאוין ויש עשין‪ ,‬והוא מפחד לא לתת‪.‬‬ ‫חיוב לקיים את המצווה?! אברהם אבינו היה צריך לשמוח‪,‬‬ ‫נמצא שהוא נותן מפני שהוא מחפש לעצמו מצוות‪ ,‬ואותו‬ ‫שכולם יושבים בבתיהם‪ ,‬איש תחת גפנו ותחת תאנתו‪ ,‬ואין‬ ‫עני הוא ה'אתרוג' שלו לקיום המצווה‪.‬‬ ‫אנשים בלא קורת גג שזקוקים לאירוח‪ .‬מדוע הוא הצטער‬ ‫אצל הקב"ה הדבר העיקרי הקובע הוא הפנימיות‪ ,‬ולא מעשה‬ ‫על חסרון האורחים?‬ ‫העשייה החיצוני‪ .‬מי שנותן לשם מצווה‪ ,‬אך בתוך תוכו הוא‬ ‫הוא ֵּת ֵֵּרץ‪ ,‬שישנן שתי דרגות בחסד – יש עשיית חסד‪ ,‬ויש‬ ‫אינו רוצה לתת‪ ,‬ואפילו מתנגד לנתינה ‪ -‬זו מידה בינונית‪,‬‬ ‫אהבת חסד שהיא דרגה גבוהה יותר‪ .‬חסד אצל אברהם אבינו‬ ‫ויש אומרים שהוא עדיין שייך למחלקה של סדום‪.‬‬ ‫היה חמצן‪ .‬הוא לא היה מסוגל בלי להיטיב וליתן‪ .‬הוא לא‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שלא מספקת הטבה לשם שמים‪ .‬צריך‬ ‫קיים את המצווה משום שיש מצות עשה מדאורייתא לשם‬ ‫להיות אוהב חסד‪ .‬הקב"ה אינו רוצה את מעשה הרחמים‪,‬‬ ‫יחוד קודשא בריך הוא לתת לעני‪ .‬הוא חיפש את העשייה‪,‬‬ ‫אלא את הלב המרחם‪ .‬מי שעושה‪ ,‬אך בתוך לבו אינו רוצה‬ ‫חיפש להיטיב ולעשות‪.‬‬ ‫לעשות ‪ -‬חסר לו בכל עניין עשיית החסד‪.‬‬ ‫ישנם שני דברים שלא מספיק לקיים אותם לשם מצווה‪:‬‬ ‫אם תמצאו מצלמה בגינה או בים‬ ‫האחד הוא תורה‪ ,‬שצריכים ללמוד אותה מתוך ֲֲע ֵֵרבּות‪,‬‬ ‫התלהבות ובשמחה‪ ,‬כפי שמאריך ה"אגלי טל" בהקדמתו‪.‬‬ ‫ילדים בכיתה ה' מחיידר כלשהו בירושלים הגיעו להיבחן‬ ‫והשני הוא חסד‪ ,‬שאדם צריך לקיימו מתוך השתוקקות ורצון‪.‬‬ ‫אצל אחד מראשי הישיבות‪ .‬כשהסתיים המבחן פנה ראש‬ ‫רבי יונה אומר על כך יסוד עצום‪:‬‬ ‫הישיבה לתלמידים ואמר להם‪" :‬אני רוצה לשאול אתכם‬ ‫שנינו במשנה באבות (ה)‪" :‬ארבע מידות באדם‪ :‬האומר שלי‬ ‫שאלה שהרבי לא לימד את התשובה שלה"‪.‬‬ ‫שלי ושלך שלך זו מידה בינונית‪ ,‬ויש אומרים זו מידת סדום"‪.‬‬ ‫הוא שאל‪" :‬אם תמצאו מצלמה בגינה או בים‪ ,‬האם תרצו‬ ‫יש כאן מחלוקת במשנה‪ :‬אחד אומר שזו מידה בינונית‪ ,‬ואחד‬ ‫שיהיה עליה סימן או לא? תהיו אמיתיים"‪.‬‬ ‫אומר שזו מידת סדום‪.‬‬ ‫הילדים צעקו מיד במקהלה‪" :‬ודאי שאנו רוצים שיהיה סימן!"‪.‬‬ ‫הרי אדם זה הוא 'סדומניק' רציני‬ ‫"מדוע?" – שאל הרב‪.‬‬ ‫"כי אנחנו רוצים לקיים מצות השבת אבידה!" – צעקו הילדים‪.‬‬ ‫שואל רבי יונה – כיצד הגענו במצב כזה למידה בינונית?‬ ‫ראש הישיבה נענע בראשו‪" :‬לא זו התשובה‪ .‬נכשלתם"‪.‬‬ ‫הרי אדם זה הוא 'סדומניק' רציני‪ .‬על סדום כתוב‪" :‬ויד עני‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪8‬‬ ‫ילד אחד הצביע מהצד ואמר‪" :‬אני מעדיף שיהיה סימן‪ ,‬כדי‬ ‫שהשני לא יצטער‪ ...‬מסכן‪ ,‬היתה לו מצלמה והיא אבדה לו‪.‬‬ ‫איזה הרגשה רעה זו"‪...‬‬ ‫זוהי אהבת חסד! היכולת להרגיש את הזולת ולרצות שיהיה‬ ‫לו טוב – ולא רק רצון לקיים מצווה שכתובה בתורה‪.‬‬ ‫רבי שלום קפץ מיד ממקומו ורץ בהתלהבות‬ ‫רבי שלום שבדרון זצ"ל שימש בקודש את רבו‪ ,‬רבי לייב‬ ‫חסמן זצ"ל‪ ,‬ואף הוציא את ספריו‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬תוך כדי שלמדו ביחד‪ ,‬ביקש רבי לייב מרבי‬ ‫שלום שיכין לו כוס תה‪ .‬רבי שלום קפץ מיד ממקומו ורץ‬ ‫בהתלהבות להכין‪.‬‬ ‫נאים הדברים למי שאמרם‪ ,‬וכן לסבו הגדול – רבי זליג ברוורמן‬ ‫שואלו רבי לייב‪" :‬מדוע אתה קופץ כל כך?"‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהיה תלמיד חכם מופלג ואיש חסד גדול בירושלים‪:‬‬ ‫ענה רבי שלום‪" :‬לא בכל יום איתרחיש ניסא‪ ,‬לא בכל יום‬ ‫באחד הימים נקשו על דלת ביתו יהודים שבאו לאסף כסף‬ ‫מזדמנת לי זכות כזו – להכין כוס תה למשגיח"‪.‬‬ ‫עבור אחד מבני הקהילה שנזקק לעבר ניתוח בחו"ל‪ .‬אמר‬ ‫אמר לו רבי לייב‪" :‬אתה צריך לשמוח שאתה זוכה להכין‬ ‫להם רבי זליג‪" :‬צר לי‪ ,‬אבל בדיוק גמרתי את כל הכסף של‬ ‫כוס תה ליהודי זקן וצמא‪ .‬עם ההטבה ליהודי אתה צריך‬ ‫הצדקות שלי‪ .‬אין לי לתת מאומה‪ .‬אני רוצה לתתן‪ ,‬אלא לא‬ ‫לשמוח‪ ,‬לא עם הזכות לשמש את המשגיח שלך"‪.‬‬ ‫נשאר לי כלום"‪ .‬שמעו‪ ,‬ופנו לדרכם‪.‬‬ ‫כזאה בחינה היתה בנתינה של אברהם אבינו‪ .‬הוא אהב חסד‬ ‫פתאום שמעוהו רץ אחריהם‪ .‬כשהשיגם אמר‪" :‬אבקש מככם‬ ‫והשתוקק לחסד‪ .‬את זה היה חסר כשיוצאה חמה מנרתיקה‬ ‫שתלכו לגמ"ח פלוני‪ ,‬ותגידו שרבי זליג ברוורמן רוצה הלוואה‬ ‫– וזו היתה הסיבה לצערו שחש‪.‬‬ ‫בפריסה של הסכום שאתם רוצים לקבל ממני‪ .‬תרשמו הלוואה‬ ‫אדם מטבעו הוא אגואיסט‪ .‬כך הוא נולד‪ ,‬ואם לא יעבוד‬ ‫על שמי‪ ,‬ואני אשלם"‪.‬‬ ‫על עצמו – כך הוא ימות‪ .‬עבודת המידות פירושה – שאדם‬ ‫תמהו‪" :‬מה השתנה מקודם? אמרת שאין‪ ,‬ובאמת אין לך –‬ ‫ירחב את עצמו‪ ,‬כך שהצורך של השני יהיה גם הצורך שלו‪.‬‬ ‫מה פתאום אתה שולח אותנו לגמ"ח?"‪.‬‬ ‫לא הבינו מה הוא רוצה מהם‬ ‫ענה להם‪" :‬עשיתי חשבון לעצמי‪ ,‬אם לא היה זה הבן של‬ ‫פלוני שצריך לעבור את הניתוח‪ ,‬אלא הבן שלי‪ ,‬ולא היו לי‬ ‫רבי משה ברוורמן‪ ,‬ראש ישיבת מאה שערים בירושלים‪ ,‬הוא‬ ‫מעשרות ולא שום כסף מהצד‪ ,‬מה הייתי עושה? הרי הייתי‬ ‫יהודי יקר ותלמיד חכם גדול‪ .‬פעם ֻֻהוזמן לכינוס שנערך‬ ‫לווה מגמ"ח‪ .‬ומה אם זה לא הבן שלי אלא הבן שלו?!‪ ...‬ואם‬ ‫באחת השכונות לצורך אסוף כספים עבור אלמנה צעירה‪.‬‬ ‫תתמהו‪ ,‬איך אחזיר את הכסף הזה‪ ,‬ואיך מותר לי ללוות‬ ‫פתח רבי משה ואמר‪ :‬מי שרוצה לסייע לאלמנה – שיקום‬ ‫כשאין לי כלום‪ ,‬הרהרתי לעצמי שעד היום אני מקדש על‬ ‫וילך הביתה‪ .‬שלא ישאר כאן‪.‬‬ ‫יין‪ ,‬אלא בהלכה כתוב שאפשר לעשות קידוש גם על חלות‪,‬‬ ‫הנאספים‪ ,‬מכריה ובני משפחתה של אותה אלמנה‪ ,‬לא הבינו‬ ‫אז אתחיל לקדש על חלות ולחסוך את הכסף עבורו"‪.‬‬ ‫מה הוא רוצה מהם‪ ,‬אך הוא המשיך‪ :‬שיישאר כאן רק מי‬ ‫ואכן‪ ,‬במשך שש‪-‬עשרה שנה הוא קידש על חלות – כדי‬ ‫שמרגיש שצערה של האלמנה הצעירה והיתומים הרכים‬ ‫לשלם את חלקו בניתוח שעשה יהודי מהקהילה לבנו‪ ...‬הוא‬ ‫הוא הבעיה שלו והצער האישי שלו! אני לא צריך את אלה‬ ‫הרחיב את עצמו‪ ,‬עד שחש שהבעיה של הזולת זו הבעיה‬ ‫שמרגישים ש'זו הבעיה שלה‪ ,‬ואני אנסה לעזור לה ולעשות‬ ‫שלו‪ .‬בנו של יהודי אחר – הוא כביכול בנו שלו‪ ,‬וכפי שלבן‬ ‫איתה חסד'‪.‬‬ ‫שלו אין אומרים 'לא' במקרה כזה‪ ,‬כך אין הוא אומר 'לא'‬ ‫אדם שדבק במדותיו של הקב"ה נעשה בעצמו חנון‪ .‬הוא‬ ‫לאף יהודי‪.‬‬ ‫מרחיב את עצמו‪ ,‬ומרגיש שהבעיה של הזולת היא הבעיה‬ ‫שלו‪ .‬הוא אינו עושה 'נענועים' בעני‪ ,‬כפי שהוא עושה בלולב‪...‬‬ ‫(מתוך הספר 'נאה דורש' בהוצאת יפה נוף)‬ ‫‪9‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫והנה הילדה מעלה בפני האמא הצעה נפלאה‪ :‬במקום לבשל בכל‬ ‫כך הרבה סירים‪ ,‬לקחת סיר אחד גדול‪ ,‬ולבשל בו הכל ביחד!‬ ‫הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א – בדרכי החינוך‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ְיְ ַצַ ֶּוֶ ה ֶֶאת ָָּבָנָ יו ְוְ ֶֶאת ֵֵּביתֹו ַַא ֲֲח ָָריו (י" ח)‬ ‫מעשה היה באברך שעם השנים נעשה מלמד‪ ,‬אך כאשר נפגש‬ ‫עם רבו מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת‬ ‫'נאמר בזוהר הקדוש (דף כב) "אמר רבי תנחום‪ :‬בוא וראה‬ ‫פוניבז'‪ ,‬לא השיב לשאלתו במה הוא עוסק‪ ,‬כיון שהתבייש‬ ‫כמה חביבה התורה לפני הקדוש ברוך‪-‬הוא‪ ,‬שבשבילה זוכה‬ ‫בתפקידו‪ .‬אמר לו אותו אדם גדול‪" :‬איני יודע במה אתה‬ ‫האדם לחיי העולם הבא‪ ,‬וכל המלמד תורה לאחרים‪ ,‬יותר‬ ‫עוסק‪ .‬אך דבר אחד ברור לי‪ ,‬אם אתה מתבייש בעיסוקך‬ ‫מכולם‪ ...‬חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות‪,‬‬ ‫– 'מלמד' אסור לך להיות!"‪ ...‬והוסיף‪" :‬הנני שוקל לגשת‬ ‫ששכרם כפול; דאמר רבי יצחק‪ :‬המלמד תורה לתינוקות‬ ‫למנהל התלמוד תורה ולעורר את תשומת ליבו על כך"‪...‬‬ ‫– דירתו עם השכינה‪ ...‬תדע שאחזיק בהם ולא אתנם לך‪,‬‬ ‫את רוב ככל הדברים קיבלתי מגדולי ישראל‬ ‫אף על פי שראוים ליענש!"'‬ ‫הדברים מבהילים‪ .‬הזוהר אומר לנו כאן‪ ,‬שהמלמדים תורה‬ ‫סוגיית החינוך רחבה וגדולה היא‪ ,‬ולא ניתן להקיפה במסגרת‬ ‫לילדי ישראל ינצלו מהגיהנום‪" ,‬אף על פי שראויים ליענש"!‬ ‫מאמר אחד‪ .‬אך "לא עליך המלאכה לגמור‪ ,‬ואי אתה בן‬ ‫ננסה לתאר לעצמנו במה מדובר‪ .‬מגיע לשמים יהודי ומתייצב‬ ‫חורין ליבטל ממנה"‪ .‬ביריעה שלפניכם פרסנו כמה יסודות‬ ‫לפני בי"ד של מעלה‪ .‬פוסקים את דינו לגן עדן‪ ,‬אך תחילה‬ ‫קצרים בעניני חינוך‪ ,‬אשר הם מרכזיים ושורשיים ונוגעים‬ ‫עליו להזדכך מעט ביסורים בגלל חטאים שנכשל בהם‪.‬‬ ‫לתחומים רבים‪.‬‬ ‫כשהוא מוקף מלאכי חבלה נלקח היהודי לגיהנום‪ ,‬אך לפתע‬ ‫את רוב ככל הדברים קיבלתי מגדולי ישראל זצוק"ל‬ ‫נעצר המסע בשל מחסום בדרך‪ .‬לפני השערים ממתין‬ ‫ויבדלחט"א‪ ,‬ובעיקר מאבי מורי זצ"ל‪ ,‬מוותיקי המחנכים‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬דמותו ממלאת את הפתח‪ ,‬והוא אינו מניח‬ ‫בארץ הקודש‪ ,‬ששימש כמנהלו הרוחני של הת"ת 'יסודי‬ ‫למלאכי החבלה להכניסו פנימה! מדוע? כי יהודי זה היה‬ ‫התורה' בתל‪-‬אביב‪ ,‬ואשר את יסודות משנת החינוך רכש‬ ‫מלמד תינוקות‪ .‬אברהם אבינו עליו השלום יעמוד ויגונן‬ ‫מרבותיו הגדולים‪ :‬מרן הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל‪ ,‬ראש‬ ‫עליו מפני השטן‪ ,‬מכיון שהוא הוא ממשיך דרכו‪ ,‬המצווה‬ ‫ישיבת סלבודקה‪ ,‬והגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל‪,‬‬ ‫את בניו אחריו לשמור דרך ה'!‬ ‫משגיח ישיבת פוניבז'‪ .‬בנוסף רכש מקצועיות מעשית מהמחנך‬ ‫כמה עלינו להתפעל מהבטחה מרעישה זו!‬ ‫הנודע רבי משה אויערבאך זצ"ל‪ ,‬מנהלו של הת"ת הראשון‬ ‫ואכן‪ ,‬גדולי ישראל התייחסו תמיד לתפקיד המלמד‬ ‫החרדי בפתח‪-‬תקוה‪ ,‬וכונה בהערצה "החפץ חיים של פתח‬ ‫כמלאכת קודש שאין למעלה ממנה‪ .‬במכתב שכתב מרן‬ ‫תקוה"‪ ,‬שמומחיותו הרבה במלאכת החינוך בתבונה ובדעת‬ ‫הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל‪ ,‬בעל 'שבט הלוי'‪ ,‬הוא‬ ‫נודעה לשם דבר‪.‬‬ ‫מורה בנחרצות‪ :‬מלמד החושב או מרגיש כי תפקידו הינו‬ ‫מלאכת החינוך דורשת חכמה‪ ,‬ידע ומחשבה רבה‪ .‬מתאים‬ ‫מקצועי בלבד‪ ,‬כפקיד בבנק‪ ,‬הרי הוא בכלל עושי מלאכת‬ ‫להביא בזה את דברי הספורנו (שמות יד)‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬כי‬ ‫ה' רמיה! להיות "מלמד" פירושו למלא תפקיד נעלה ונשגב‬ ‫אמנם תוקף כל הצבא תלוי בשר הצבא וחכמתו ותחבולותיו"!‬ ‫של העמדת הדורות הבאים בעם ישראל‪ ,‬תפקיד אותו יש‬ ‫בכל בית ניתן להמשיל את ההורים למפקדים ושרי צבא‪,‬‬ ‫למלא בחרדת קודש!‬ ‫האחראים על הצלחת כל הנתונים תחת פיקודם‪ .‬אם ההורים‬ ‫מלמד המבין את גדול חשיבות תפקידו‪ ,‬גם מתייחס אליו‬ ‫נוהגים בתושיה‪ ,‬לומדים את דרכי החינוך ומשקיעים מחשבה‬ ‫בכובד הראש וברצינות הראויים‪ .‬שמעתי ממנהל ת"ת‬ ‫בכל צעד‪ ,‬עתידים הם לקצור בסייעתא דשמיא פירות; אך‬ ‫בירושלים‪ ,‬שלפני שנים רבות שאל אחד מגדולי הדור אלו‬ ‫אם אינם חושבים כלל אלא נוהגים בכל ענין על פי מצב‬ ‫מלמדים עליו לחפש לת"ת שבראשותו‪ ,‬ונענה‪" :‬רק מלמדים‬ ‫הרוח‪ ...‬הרי שחס ושלום מתמעטים הסיכויים להצלחת ילדיהם‪.‬‬ ‫שמרגישים מאושרים בתפקידם"!‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪10‬‬ ‫אצל גדולי ישראל מצאנו עובדות מבהילות על השקעת‬ ‫המחשבה בחינוך ילדיהם ותלמידיהם‪ .‬הגאון רבי ברכיה‬ ‫שינקר‪ ,‬ראש ישיבת 'תפארת התלמוד' מסר בשם הגאון‬ ‫רבי משה שמואל שפירא זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת 'באר יעקב'‪:‬‬ ‫"כאשר אני מחליט להוכיח בחור בפרהסיא‪ ,‬הרי זה לאחר‬ ‫מחשבה של שבועיים"!‬ ‫השקפה כזו היא טעות חמורה‬ ‫היסוד הראשון והחשוב ביותר בענין החינוך הוא‪ ,‬שאין‬ ‫מתכון אחד מדוייק על פיו ניתן לגדל ולחנך את כולם‪ .‬כל‬ ‫ילד הוא עולם מלא ומיוחד‪ ,‬המורכב מכוחות גוף אחרים‪,‬‬ ‫בכל כך הרבה סירים‪ ,‬אפשר לקחת סיר אחד גדול‪ ,‬ולבשל‬ ‫מכוחות נפש שונים‪ ,‬מכשרונות אחרים ומנטיות אחרות‪.‬‬ ‫בו הכל ביחד!‬ ‫ידועים דברי המדרש (תנחומא פנחס)‪" :‬כשם שאין פרצופותיהם‬ ‫האם כמובן צוחקת‪ ,‬ומסבירה בסבלנות‪ :‬כל מאכל נזקק‬ ‫שוין זה לזה כך אין דעתם שוין זה לזה‪ ,‬אלא כל אחד ואחד‬ ‫לבישול אחר‪ .‬בכל אחד צריך לשים תבלינים אחרים‪ ,‬וכמות‬ ‫יש לו דעת בפני עצמו"‪ .‬הקדוש ברוך‪-‬הוא ברא כל אחד‬ ‫שונה שלהם‪ .‬כל אחד מהם מתבשל פרק זמן אחר‪ ,‬על עוצמת‬ ‫ואחד מבני האדם עם אופי שונה‪ ,‬ועל כן ברור שלא ניתן‬ ‫להבה שונה‪ ...‬ובקיצור‪ ,‬אי אפשר לבשל את כולם יחד!‬ ‫לחנך את כולם באותה הדרך‪.‬‬ ‫כך הדבר גם בנוגע לחינוך הילדים‪ .‬עלינו להתרגל למחשבה‬ ‫לעיתים ניתן לפגוש הורים הסבורים כי באמת יש לחנך את‬ ‫שכל ילד נולד עם תכונות אחרות‪ ,‬ולפיכך צריך "לבשלו"‬ ‫כל הילדים באופן שווה‪ .‬הם טוענים שניתן לדרוש מכולם‬ ‫על פי מתכון אחר‪ .‬יש ילדים הזקוקים ליותר חום או ליותר‬ ‫אותן דרישות‪ ,‬ושעל ידי חינוך קפדני דיו ניתן להכריח כל‬ ‫סוכר מאחרים‪ .‬יש מהם שלוקח יותר זמן לחנכם‪ ,‬פשוט משום‬ ‫ילד למלא את כל הציפיות‪ .‬לשיטתם ההבדל שיש בין ילדים‬ ‫שזמן הבישול שלהם ארוך יותר‪ ...‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫בתכונות ובאופי הוא רק כמה יש להתאמץ במלאכת חינוכם‪.‬‬ ‫הוא הדין אף לגבי מחנכים בתלמודי תורה‪ ,‬ומחנכות ב'בית‬ ‫כמובן‪ ,‬השקפה כזו היא טעות חמורה שתוצאותיה עלולות‬ ‫יעקב'‪ .‬מלמד שמפנים כי כל ילד הוא שונה‪ ,‬יבין מאליו כי‬ ‫להיות הרות אסון‪ .‬אי אפשר בשום אופן לגדל ולחנך ילד‬ ‫אין מקום לדרוש מכולם אותן דרישות‪ ,‬ולחנך את כולם‬ ‫בניגוד לטבעיו‪ ,‬וכפי שכתב הגר"א במשלי‪ ,‬על הפסוק "חנוך‬ ‫על פי אותה שיטה ובאותה רמת חומרה‪ .‬מלמד טוב תמיד‬ ‫לנער על פי דרכו‪ ,‬גם כי יזקין לא יסור ממנה"‪" :‬שלפי דרך‬ ‫יחשוב איך ניתן להתאים את רמת הדרישות ואת סוג היחס‬ ‫מזלו וטבעו תחנכהו ותדריכהו לעשות מצוות‪ ,‬ואז גם כאשר‬ ‫לכל ילד לפי כוחותיו‪ ,‬ורק כך יוכל למלא תפקידו כראוי‪.‬‬ ‫יזקין לא יסור ממנה‪ .‬אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו‪ ,‬עתה‬ ‫שמעתי מאבי מורי זצ"ל על הגאון האדיר 'הרוגטשובער' ‪-‬‬ ‫ישמע לך מיראתו אותך‪ ,‬אבל אחר כך בעת יוסר עולך מעל‬ ‫רבי יוסף ראזין זצ"ל‪ ,‬שהיה מטבעו תוסס מאוד‪ .‬אופן לימודו‬ ‫צווארו‪ ,‬יסור מזה‪ ,‬כי אי אפשר לו לשבר מזלו"‪.‬‬ ‫עד סוף ימיו היה בעמידה‪ ,‬כשהוא מתמקם סביב השולחן‪,‬‬ ‫נצייר לעצמנו אשה העוסקת בבישולים לכבוד שבת‬ ‫ורץ מספר אחד למשנהו במהירות הבזק‪ .‬כך היה מסתובב‬ ‫שעות ארוכות‪ ,‬כשהוא גומע בדרכו מאות מטרים בחדר אחד‪.‬‬ ‫דוגמא נאה להבנת השוני בין הילדים ודרכי חינוכם‪ ,‬ראיתי‬ ‫ותמיד היה מציין לשבח את המלמד שלו בילדותו‪ ,‬שהכיר‬ ‫מובא בשם אחד מגדולי ישראל‪ .‬נצייר לעצמנו אשה העוסקת‬ ‫באופיו‪ ,‬ובעובדה שאינו מסוגל לפי טבעו לשבת על מקום‬ ‫בבישולים לכבוד שבת קודש‪ .‬בסיר אחד היא מבשלת‬ ‫אחד ברוגע‪ ,‬והסכים ללמדו באופן מוזר‪ .‬ה'רוגוטשובער'‬ ‫טשולנט‪ ,‬ומכניסה לתוכו תפוחי אדמה‪ ,‬שעועית‪ ,‬בשר וכו'‪.‬‬ ‫ישב על עץ גבוה‪ ,‬ואילו המלמד ישב למטה תחת העץ‪ ,‬וכך‬ ‫בסיר נוסף היא מבשלת אורז‪ .‬בסיר שלישי היא מבשלת‬ ‫הקריא לו את מילות הגמרא בקול רם שישמעו לאוזניו‪...‬‬ ‫מרק‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫"אילולי היה לי מלמד כזה העולם היה מפסיד את הרוגוטשובער"‬ ‫כמה מילדי האשה עומדים סביבה ומתבוננים במעשיה‪ ,‬והנה‬ ‫(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')‬ ‫– אמר בענוות חן‪.‬‬ ‫אחת הילדות מעלה בפניה הצעה נפלאה‪ :‬במקום לבשל‬ ‫‪11‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫בילדותי‪ ,‬בתל אביב של פעם‪ ,‬נהגו העוברים והשבים להציק‬ ‫לילדים שחזותם החיצונית היתה חרדית‪ .‬משכו לנו בפיאות‪ ,‬לעגו‬ ‫לנו וצחקו מאיתנו אך היו בינינו ילדים שלא נבהלו מפני המלעיגים‬ ‫הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל על התנאי לניצחון‪ ,‬מסירות נפש!‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ְיְ ַצַ ֶּוֶ ה ֶֶאת ָָּבָנָ יו ְוְ ֶֶאת ֵֵּביתֹו ַַא ֲֲח ָָריו (י"ח)‬ ‫חז"ל אומרים במדרש‪ ,‬שנמרוד היה יודע את קונו‪ ,‬ואף על‬ ‫פי כן היה מתכוון למרוד בו‪ .‬נמרוד שמלך על האנושות‬ ‫כולה‪ ,‬המריד את הבריות כנגד הבורא וקרע אותן מהאמונה‬ ‫בהקב"ה‪ .‬הוא עשה זאת במודע‪ ,‬ונלחם כנגד ה' יתברך‪ .‬ומי‬ ‫עמד כנגדו? הילד הקטן שעליו נאמר‪" :‬אברהם העברי"‪ ,‬לפי‬ ‫שכל העולם עמד מהעבר האחד‪ ,‬והוא מהעבר השני‪ .‬ילד זה‬ ‫נלחם בנמרוד וזעק‪' :‬נמרוד מוליך אתכם שולל! אל תאמינו‬ ‫לו! יש אדון לעולם! יש בעל הבית לבירה! הוא זה שברא‬ ‫את העולם ואת האנושות!"‬ ‫ברק לצורך חינוך ילדיו‪ ,‬לא התיר לו מרן ה"חזון איש" לעזוב‬ ‫ילד אחד הצליח לנצח שליט כל כך גדול! הרי לנו כי ילד‬ ‫את נתניה‪ ,‬משום שטען שצריכים לראות אנשים כמוהו בעיר‪.‬‬ ‫אחד שהולך כנגד הזרם‪ ,‬ועומד ומכריז בכל ארחות חייו‬ ‫רק כאשר הבטיח שידאג לחינוך תורני לילדי העיר‪ ,‬התיר‬ ‫שיש בורא לעולם‪ ,‬יכול לאחות את הקרעים שהסטרא אחרא‬ ‫לו ה"חזון איש" לעזוב את נתניה‪.‬‬ ‫יצרה בעולם‪ ,‬ולהשיב את הברואים אל בוראם‪.‬‬ ‫במשך כל השנים מנסים הסטרא אחרא ושלוחיה למחק כל‬ ‫בילדותי‪ ,‬בתל אביב של פעם‪ ,‬נהגו העוברים והשבים להציק‬ ‫זכר ליהדות‪ .‬ההשכלה איימה למחוק אותנו‪ .‬היטלר ניסה‬ ‫לילדים שחזותם החיצונית היתה חרדית‪ .‬משכו לנו בפיאות‪,‬‬ ‫למחוק אותנו‪ .‬אך הבטחת הקב"ה‪" :‬כי לא תשכח מפי זרעו"‬ ‫לעגו לנו וצחקו מאיתנו אך היו בינינו ילדים שלא נבהלו‬ ‫(דברים לא) עומדת לנו לדורי דורות‪ .‬ואף שבכל דור ודור‬ ‫מפני המלעיגים עליהם‪ ,‬והמשיכו לצעוד בגאון ברחובות קריה‪,‬‬ ‫עומדים עלינו לכלותנו‪ ,‬פשוטו כמשמעו הקב"ה מצילנו מידם!‬ ‫ולהצהיר בהתנהגותם‪" :‬האמת איתנו‪ ,‬אנחנו איננו מתפעלים‬ ‫לפני כחמישים שנה סיפר לי הגר"ח קניבסקי‬ ‫מהלעג!" בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב)‪.‬‬ ‫באותה תקופה אמר האדמו"ר מבעלז זצ"ל לאחד מחסידיו‪,‬‬ ‫לפני כחמישים שנה סיפר לי הגר"ח קניבסקי (זצ"ל)‪ ,‬שמרן‬ ‫שילד שהולך עם פאות וציציות בחוצות תל אביב‪ ,‬שואג‬ ‫ה"חזון איש" אמר לו את הדברים הבאים‪" :‬יש חבל ארוך‪,‬‬ ‫בעצם התנהגותו‪" :‬יש בעל בית לעולם! לא תצליחו להטות‬ ‫שבצידו האחד אוחז ראש הממשלה ב‪.‬ג ובצידו השני אוחז‬ ‫אותנו מדרך האמת לעולם!"‬ ‫אנוכי‪ .‬ב‪.‬ג מנסה למשוך את כל עם ישראל אליו‪ ,‬ואני מנסה‬ ‫ילדים אלו הם הם שנלחמו בסיטרא אחרא והכריזו קבל עם‬ ‫למשוך את כל עם ישראל אלי‪ ,‬פעם הוא גובר‪ ,‬ופעם אני‬ ‫ועולם‪" :‬יש אדון לעולם‪ ,‬ואנחנו נמשיך בדרכנו ללא חת!"‬ ‫גובר"‪ ...‬אך בסופו של דבר ניצח ה"חזון איש"! ומהו התנאי‬ ‫ילדים אלו הם מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה‪ .‬הילדים‬ ‫לניצחון? מסירות נפש! אותה מסירות שעמדה לאברהם‬ ‫הללו היו החלוצים האמיתיים שהניחו את היסודות של‬ ‫אבינו והביאה אותו לנצח את נמרוד הגדול! מסירות הנפש‬ ‫היהדות החרדית בישוב החדש בארץ הקודש‪ .‬ילדים אלו‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬של חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬ושל עם ישראל‬ ‫היו החיילים האמיתיים של צד הקדושה‪.‬‬ ‫לדורותיו‪ ,‬היא שהנחילה להם את הניצחון לדורות!‬ ‫אחי‪ ,‬רבי טוביה שכטר זצ"ל‪ ,‬התגורר בנתניה משנת תש"ג‬ ‫(מתוך הספר 'אריה שאג')‬ ‫עד שנת תש"י‪ .‬כאשר ביקש להעתיק את מגוריו לעיר בני‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪12‬‬ ‫'ואחרי כמה שעות של פצצות‪ ,‬נעקרה אדמת העיר עד שלא נשאר‬ ‫זכר מהעיר כלל'‪ .‬מה היינו אומרים כשהיינו שומעים כזה דבר?‬ ‫התקשורת היו אומרים‪ ,‬אסון טבע נורא פגע בעיר פלונית‬ ‫הגאון רבי עמנואל טולידאנו שליט"א ‪ -‬מה נלמד ממהפכת סדום ועמורה‬ ‫בפרשת וירא מתארת התורה את מהפכת סדום ועמורה‪,‬‬ ‫צריך לדעת ששום דבר לא נכתב בתורה סתם‪ ,‬וצריך לדעת‬ ‫מה רוצה התורה שנלמד מזה‪ .‬ונראה שעיקר מה שרצתה‬ ‫התורה ללמדנו‪ ,‬ששום דבר לא נעשה מעצמו‪ ,‬אלא הכל‬ ‫במשפט צדק מאיתו יתברך‪.‬‬ ‫שהנה נתאר לעצמנו אילו היינו שומעים היום על אסון‬ ‫טבע שקרה בעיר אחת בעולם‪ ,‬שבוקר אחד בהנץ החמה‬ ‫ירד על כל שטח העיר מן השמים גופרית ואש‪ ,‬וכל העיר‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫נשרפה לגמרי‪ ,‬ולא רק זה אלא גם הבתים החזקים נהרסו‬ ‫הראויים לענישה‪ ,‬והכל בדין ובצדק כי קל אמונה ואין עול‬ ‫כליל מההדף של התפוצצות הגופרית‪ ,‬וכל התושבים והבעלי‬ ‫צדיק וישר הוא‪ ,‬וכל דרכיו משפט‪ .‬וכמו שכתב הרמב"ן סוף‬ ‫חיים שבעיר מתו‪ ,‬רובם מתו מהשריפה וחלק מתו בסקילה‬ ‫פרשת בא‪" :‬שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו‪ ,‬עד שיאמין‬ ‫מהמפולת של הבתים‪ ,‬ואח"כ גם הם נשרפו מהאש‪ ,‬והעצים‬ ‫שכל דברינו ומקרינו כולם נסים‪ ,‬אין בהם טבע ומנהגו של‬ ‫ועשבי השדה הכל נשרף ונחרך‪ ,‬ואחרי כמה שעות של‬ ‫עולם כלל"‪.‬‬ ‫פצצות‪ ,‬נעקרה אדמת העיר בעומק עשרים או שלושים מטר‪,‬‬ ‫חשוב להדגיש‪ ,‬שאין כוונתנו להכחיש ההסברים המדעיים‬ ‫או הרבה יותר‪ ,‬ועפה למעלה והתהפכה על פניה עד שלא‬ ‫של תופעות הטבע‪ ,‬אלא לחלוק על המתייחסים לטבע כאל‬ ‫נשאר זכר מהעיר כלל‪ .‬מה היינו אומרים כשהיינו שומעים‬ ‫ישות עצמאית בפני עצמה‪ ,‬שאומרים שהטבע היא סיבת‬ ‫כזה דבר? התקשורת האלקטרונית והעיתונים היו אומרים‪,‬‬ ‫התופעה‪ ,‬אלא הטבע משועבד לבורא עולם‪ ,‬והוא משתמש‬ ‫אסון טבע נורא פגע בעיר פלונית אלמונית‪ .‬והיו מנסים‬ ‫בטבע כרצונו להעניש מי שצריך ענישה‪ .‬וענין זה שפגעי‬ ‫להסביר‪ ,‬שממקום המצוי בו גופרית כגון הר געש סמוך‬ ‫הטבע לא באים לבד מעצמם‪ ,‬אלא הכל מכוון רק מאיתו‬ ‫הועפה גופרית וירדה על העיר‪ ,‬ועוד כל מיני הסברים וכו'‪.‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫אולם זה באה התורה ללמדנו‪ :‬דע לך שום דבר לא נעשה‬ ‫והנה הכופרים שתולים הכל במקרה‪ ,‬ואסון טבע וכו'‪ ,‬לא‬ ‫מעצמו! אלא הכל במשפט צדק‪ .‬כמו שסיפרה התורה‬ ‫מזדעזעים כלל אפי' מרעידת אדמה קשה שקרתה שלא‬ ‫שהקב"ה בעצמו אמר ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה‬ ‫באיזור שלהם‪ ,‬או שקרו שטפונות מהגשמים‪ ,‬או באה רוח‬ ‫אלי עשו כלה וגו' ולא היה סניגור שיציל אותם‪.‬‬ ‫סערה מפרקת בתים‪ ,‬כי אומרים שזה מקרה‪ ,‬ואין שום סיבה‬ ‫שכשקורה רעידת אדמה צריך לדעת‬ ‫שאם קרה שם שיקרה גם אצלי‪ ,‬ויכול לקרות אצלי גם אם‬ ‫לא היה קורה שם‪ ,‬לכן זה לא מזיז אצלם כלום‪ .‬אבל אנו‬ ‫ומזה נלמד‪ ,‬שכשקורה רעידת אדמה צריך לדעת‪ ,‬שלא‬ ‫עם ישראל שיודעים שהכל זה עונש מן השמים‪ ,‬ולמה מדינה‬ ‫נעשתה לבד במקרה עם כל מיני ביאורים‪ ,‬איך השתלשל‬ ‫זו נענשה זה בגלל רשעותם‪ ,‬עושים חשבון הנפש ואומרים‪,‬‬ ‫הדבר שפגעה הרעידת אדמה שם‪ ,‬שכל ההסברים באים‬ ‫שאותו מנהל העולם שהעניש שם‪ ,‬נמצא גם פה‪ ,‬וגם אותי‬ ‫מכח הכפירה באמונתנו הבסיסית שהשם יתברך הוא רבון‬ ‫הוא יכול להעניש על העבירות שלי‪ ,‬ובאים לידי יראת השם‬ ‫כל המעשים‪ ,‬ואין מקרה בעולם אלא הכל מתייחס אליו‬ ‫(גליון 'דעת ואמונה' וירא תשפ"ו)‬ ‫ומתעוררים בתשובה‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬אלא שהוא משתמש בטבע ובבריותיו להעניש‬ ‫‪13‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫מספרים שנערכה פעם מכירת חיסול לנעליים‪ ,‬אך איש לא‬ ‫הגיע‪ .‬תלה המוכר שלט גדול ועליו כתב 'מחירת כיסול'‪ .‬הסתכלו‬ ‫האנשים על המודעה המשונה‪ ,‬ונכנסו מהר לומר למוכר‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי ירחמיאל קראם זצ"ל ‪ -‬עצה נפלאה למקרים של הפסד מצווה‬ ‫ַוַ ֵּיֵ ָָרא ֵֵאָלָ יו ה' ְְּב ֵֵאֹלֵנֵ י ַַמ ְְמ ֵֵרא ְוְ הּוא ֹי ֵֵֹׁשב ֶֶּפ ַַתח ָָהֹא ֶֶֹהל ְּכְ ֹחֹם ַַהּיֹום (יח)‬ ‫עשה את המצווה‪ ,‬אבל גם לא נחשב לו שעשאה‪ .‬אונס זו‬ ‫מציאות באמצע – לא נחשב לו שעשה ולא נחשב לו שלא‬ ‫פירש רש"י‪ :‬הוציא‬ ‫עשה‪ .‬לדוגמא‪ :‬אדם לא הרגיש טוב‪ ,‬ולכן היה אנוס ולא‬ ‫הקדוש ברוך הוא‬ ‫בא לתפילה‪ .‬הוא לא יקבל עונש‪ ,‬אבל גם שכר על תפילה‬ ‫חמה מנרתיקה שלא‬ ‫בציבור לא יוכל לקבל‪.‬‬ ‫להטריחו באורחים‪,‬‬ ‫אולם הכלל הזה לא תקף כאשר אדם מצטער על כך‬ ‫ולפי שראהו מצטער‬ ‫שהוא נאנס ולא קיים את המצווה‪ .‬אדם שלא הצליח לקום‬ ‫שלא היו אורחים באים‪,‬‬ ‫לתפילה משום שהיה חולה‪ ,‬והצטער על כך‪ ,‬או אדם שלא‬ ‫הביא המלאכים עליו‬ ‫שמע שאוספים כסף לצדקה‪ ,‬וכשהדבר נודע לו הוא מצטער‬ ‫בדמות אנשים‪.‬‬ ‫שלא היה שותף במצווה הזו – נחשב להם כאילו עשו‪ ,‬והם‬ ‫מקבלים תעודת ציונים כאילו קיימו את אותה מצווה!‬ ‫מהו המהלך של "ראהו מצטער" ולפיכך "הביא המלאכים‬ ‫הרי לפנינו עצה נפלאה לכל מיני מקרים של הפסד מצווה‬ ‫עליו"? נחדד את השאלה באמצעות הדוגמא הבאה‪:‬‬ ‫– אם נצטער על שהפסדנו‪ ,‬הקב"ה יחשיב לנו את הדבר‬ ‫ילד אחד נעדר מבית הספר במשך חצי שנה‪ ,‬בעקבות דלקת‬ ‫כאילו עשינו!‬ ‫פרקים‪ .‬הוא היה מאושפז שבועות ארוכים‪ ,‬ולא היתה שום‬ ‫אפילו כלב אין בחוץ!‬ ‫אפשרות שיגיע לבית הספר‪ .‬בסוף השנה‪ ,‬כשכל חבריו קיבלו‬ ‫תעודה‪ ,‬התאכזב הילד לגלות שהוא לא מקבל‪ .‬בא למורה‪,‬‬ ‫אברהם אבינו עשה ברית מילה והכניס עצמו לסכנה‪ .‬הקב"ה‪,‬‬ ‫בכה וביקש תעודה‪.‬‬ ‫שרצה לאפשר לו לנוח ולהחלים‪ ,‬הוציא חמה מנרתיקה‪ ,‬ועשה‬ ‫"איך אתן לך תעודה אם לא היית?"‪ ,‬תמה המורה‪" .‬אבל היתה‬ ‫בעולם חמסין כזה‪ ,‬שאף בריה לא יצאה החוצה‪.‬‬ ‫לי סיבה" – רוקע הילד ברגליו – "יש לי אישור מהרופא"‪.‬‬ ‫לכאורה היה צריך אברהם לשמוח – משמים הוא לא הפסיד‬ ‫"נכון" – מסכים איתו המורה – "אבל למעשה בכיתה לא‬ ‫שום אורח! אפילו כלב אין בחוץ! אך אברהם יושב ומצטער‬ ‫היית‪ .‬לא שייך שתקבל תעודה"‪.‬‬ ‫על הפסד המצווה – הוא אינו יכול לקבל אורחים בביתו‪.‬‬ ‫הילד ממרר בבכי‪ ,‬עד שרחמי המורה נכמרים עליו‪ ,‬והוא נותן‬ ‫מדוע הוא מצטער? האם הוא אשם בכך שאין אורחים? כלל‬ ‫לו תעודה שהוא עולה מכיתה ו' לז'‪ .‬הילד מנפנף בתעודה‬ ‫וכלל לא‪ .‬הוא מצטער על הפסד המצווה שהיתה יקרה לו‬ ‫לחבריו‪" :‬תראו! גם אני קיבלתי!" אך החברים צוחקים‪" :‬זו‬ ‫כל כך‪.‬‬ ‫רק תעודת מעבר‪ .‬ציונים לא קיבלת!"‪.‬‬ ‫כאשר ראה הקב"ה את צערו‪ ,‬שלח לו מלאכים משמים – כעין‬ ‫חוזר התלמיד למורה‪ ,‬ומבקש תעודת ציונים‪ .‬הוא מפציר‬ ‫תעודת ציונים‪ ,‬שכן אדם שנאנס ואינו יכול לקיים מצווה‪,‬‬ ‫ובוכה‪ ,‬מבקש ומביא אישור מקופת חולים‪ ,‬אבל המורה‬ ‫ומצטער על כך ‪ -‬נחשב לו כאילו עשאה‪.‬‬ ‫לא נכנע‪ .‬הוא אמנם מסכים שהילד אינו אשם‪ ,‬אך עם כל‬ ‫עקידת יצחק היתה למעשה ניסיון לאברהם‪ ,‬כמו שכתוב‪:‬‬ ‫הרצון הטוב‪ ,‬אין שום אפשרות לתת תעודת ציונים לילד‬ ‫"והאלוקים ניסה את אברהם" (בראשית כב)‪.‬‬ ‫שלא היה בכיתה‪.‬‬ ‫ה"בית הלוי" אומר שאברהם היה גדול יותר מיצחק‪ ,‬משום‬ ‫בלשון הגמרא מכונה מקרה כזה – "אונס כמאן דלא עביד‬ ‫שקל יותר לאדם למסור את עצמו למיתה‪ ,‬מאשר להרוג את‬ ‫דמי"‪ .‬כלומר‪ ,‬אדם שהיה אנוס‪ ,‬לא נענש כמי שבכוונה לא‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪14‬‬ ‫אותי‪ ,‬שלא אפגום במשהו מחמת חוסר שליטה‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬ולהישאר חי אחר כך‪ .‬מצינו בעם ישראל אנשים שמסרו‬ ‫את העיקרון הזה עלינו לאמץ לעצמנו בעבודת ה' – אין‬ ‫את נפשם על קדושת שמו יתברך‪ ,‬כמו בשואה‪ ,‬אך להרוג‬ ‫להתפטר עם תירוצים של ילדים‪ :‬אני אנוס‪ ,‬לא הולך לי‪,‬‬ ‫את הבן עבור הקב"ה ולהמשיך להתמודד עם המציאות הזו‬ ‫מה אפשר לעשות‪...‬‬ ‫במשך כל החיים ‪ -‬זהו ניסיון קשה מאין כמוהו‪.‬‬ ‫לפיכך קיבלה העקידה את השם הצדדי לכאורה‪ ,‬על שם‬ ‫אפשר להגדיר את הדברים במילים אחרות‪ :‬קל יותר למות‬ ‫בקשתו של יצחק לקשור אותו!‬ ‫על קידוש ה'‪ ,‬מאשר לחיות על קידוש ה'‪ .‬בכל זאת‪ ,‬בתפילות‬ ‫חז"ל (יומא לח) מספרים שניקנור רצה להביא שתי דלתות‬ ‫ראש השנה מבקשים‪" :‬ועקידת יצחק היום לזרעו ברחמים‬ ‫לבית המקדש‪ .‬הוא הכין שערים מנחושת‪ .‬הוא העמיס את‬ ‫תזכור"‪ ,‬ומיחסים את הניסיון ליצחק‪ .‬ייתכן שזה משום שאנו‬ ‫השערים על אונייה‪ ,‬ונסע עמם מאלכסנדריה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫קרובים יותר לניסיון שהיה ליצחק‪ ,‬מאשר לניסיון שהיה‬ ‫בדרך היתה סערה גדולה‪ ,‬והאונייה חישבה להישבר‪ .‬חיפשו‬ ‫לאברהם‪ .‬שכן‪ ,‬אדם שומר מצוות זוכה כל הזמן למסור את‬ ‫הנוסעים מה אפשר לזרוק כדי להקל את משא האונייה‪ ,‬ומיד‬ ‫רצונו עבור ה' יתברך‪ :‬הוא מוותר על תענוגות העולם הזה‪,‬‬ ‫מצאו – את הדלתות‪.‬‬ ‫הוא מתלבש בצניעות למרות שחם לו‪ ,‬הוא מסתפק בפת‬ ‫זוהי‪ ,‬לצערנו‪ ,‬תופעה מוכרת‪ .‬תמיד כשיש קושי – מוותרים‬ ‫במלח ומים במשורה עבור לימוד התורה הקדושה‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫דבר ראשון על המצוות‪...‬‬ ‫אלא שכאן עלינו לשאול את עצמנו שאלה אחת – מדוע‬ ‫לפני זמן מה הגיע לגמ"ח שלי יהודי‪ .‬הוא ביקש ללוות חמש‬ ‫הניסיון העצום הזה נקרא בשם 'עקידה'‪ ,‬שפירושו קשירת‬ ‫מאות דולר עבור תפילין לבן‪ .‬התפלאתי שלאדם כמותו אין‬ ‫הידיים והרגליים? מפני מה לא נאמר‪" :‬ניסיון שחיטת יצחק"‪,‬‬ ‫חמש מאות דולר עבור עניין שמתכוננים לקראתו מאז הלידה‪.‬‬ ‫שזו למעשה הכותרת של הניסיון הזה? למה נבחר עניין צדדי‬ ‫לשאלתי הסביר לי‪ :‬היה לי חיסכון דווקא‪ ,‬אבל השתמשתי‬ ‫של עקידת הידיים והרגליים כמתאר הניסיון הזה?‬ ‫בכולו‪ .‬הייתי צריך אוטובוס לכותל‪ ,‬וזיקוקי דינור‪ ,‬וצלם‬ ‫ידוע‪ ,‬כי כותרת היא דבר משמעותי מאוד‪ ,‬היא מורה על‬ ‫וידיאו‪ ...‬לא נשאר לי כסף לתפילין‪ ...‬דבר ראשון דואגים‬ ‫מהות הדבר‪ .‬חשיבות הכותרת הנכונה גדולה ביותר‪ .‬יש‬ ‫לכל העניינים החיצוניים‪ ,‬ולבסוף לא נשאר כסף לדברים‬ ‫אנשים שלא יגיעו להרצאה משום ששם ההרצאה לא נושא‬ ‫שבקדושה‪...‬‬ ‫חן בעיניהם‪ .‬אם נכתוב בהרצאה המיועדת לרישום לחינוך‬ ‫כך נהגו גם אצל ניקנור‪ .‬האונייה חישבה להישבר‪ ,‬והפתרון‬ ‫תורני כותרת 'רישום'‪ ,‬אף אחד לא יגיע‪ .‬לעומת זאת האולם‬ ‫הראשון הוא לזרוק את הדלת‪ .‬אלא שגם לאחר שעשו זאת‬ ‫יהיה מלא אם ההרצאה תעסוק ב'כדור הארץ בעבר ובהווה'‪.‬‬ ‫עדיין טלטלו הגלים את האונייה הנה והנה‪ .‬עמדו הנוסעים‬ ‫מספרים שנערכה פעם מכירת חיסול לנעליים‪ ,‬אך איש לא‬ ‫לזרוק את הדלת השנייה‪ ,‬אולם אז הגיע ניקנור‪ ,‬קשר את‬ ‫הגיע‪ .‬תלה המוכר שלט גדול ועליו כתב 'מחירת כיסול'‪.‬‬ ‫עצמו אליה‪ ,‬והודיע‪ ,‬שאם יזרקו אותה – ייאלצו לזרוק אותו‬ ‫הסתכלו האנשים על המודעה המשונה‪ ,‬ונכנסו מהר לומר‬ ‫יחד עמה‪ .‬מיד נח הים מזעפו‪ .‬כשאדם מוסר את נפשו באמת‬ ‫למוכר‪' :‬אדוני‪ ,‬לפחות את השלט תכתוב כמו בן אדם'‪.‬‬ ‫ובתמים ‪ -‬הוא זוכה לישועה‪ .‬אך מדובר‪ ,‬כמובן‪ ,‬במסירות‬ ‫'אתה צודק' – אמר המוכר לכל אחד בנפרד – 'אבל אם‬ ‫נפש אמיתית‪ .‬לא כאותו יהודי שמצהיר שהוא מוסר נפש‪,‬‬ ‫כבר נכנסת‪ ,‬תקנה משהו'‪...‬‬ ‫ומסתפק רק במכונית אחת ובטלפון אחד בבית ולא בכל‬ ‫ואם הכותרת היא דבר חשוב כל כך – מדוע בניסיון הקשה‬ ‫חדר‪ ...‬חז"ל ממשיכים‪" :‬והיה מצטער ניקנור על חברתה"‪.‬‬ ‫ביותר שהיה בעולם‪ ,‬נכתבה כותרת שהיא לכאורה עניין שולי‬ ‫מדוע הצטער? משום שכאב לו על שלא קשר את עצמו‬ ‫– "עקידת יצחק"‪ .‬למי משנה אם יצחק נקשר או לא נקשר?‬ ‫כבר לדלת הראשונה‪ .‬כיוון שהגיעו לעכו ‪ -‬מצאו את הדלת‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שיצחק ביקש מאביו שיקשור אותו‪ ,‬כדי שהוא‬ ‫מתחת לאונייה‪ .‬היא נצמדה אליה כמגנט‪ ,‬ושטה תחתיה‬ ‫שלא יזוז באמצע השחיטה ויגרום לפסילת הקרבן‪ .‬לכאורה‪,‬‬ ‫לכל אורך הדרך‪ .‬ללמדנו‪ ,‬שכאשר אדם מצטער על הפסד‬ ‫אילו היה יצחק זז ‪ -‬היה כאן אונס‪ .‬הוא לא אשם שהוא‬ ‫מצווה‪ ,‬דואגים לו משמים שיעשה אותה‪ .‬הרי לנו רעיון נפלא‬ ‫מפחד‪ ,‬זה נעשה בלי שליטה‪ .‬שוחטים אותו – איך לא יזוז?‬ ‫– במקום להצטער על כסף שאין‪ ,‬נצטער על חוסר יראת‬ ‫אבל יצחק אמר‪ :‬אני לא רוצה לעשות את המעשה רק כדי‬ ‫שמים ועל הפסד מצווה‪ .‬עצם הצער הזה – ערכו רב ועצום‪.‬‬ ‫לצאת ידי חובה‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬איך שיצא‪ .‬אני רוצה לעשות זאת‬ ‫(מתוך הספר 'דורש טוב' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫מושלם‪ ,‬והכי טוב שאפשר‪ .‬לכן אני מבקש‪ :‬אבא‪ ,‬תקשור‬ ‫‪15‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫אמרתי לעצמי הנה הכתבה המתאימה‬ ‫ַחִַּי �ִים‬ ‫ביותר‪ ,‬לקחתי איתי מצלמה וטסתי לצלם‪...‬‬ ‫ֵחֵן ָוֶָחֶֶסֶד‬ ‫מאת‪ :‬חיים סויפר‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫השבוע כשאנו קוראים כשאברהם אבינו יושב בפתח האוהל כחום היום ומחפש‬ ‫אורחים‪ ,‬נזכרתי בבניין מגורים של אנשים טובים‪ ,‬אמרתי לעצמי הנה הכתבה‬ ‫המתאימה ביותר‪ ,‬לקחתי איתי מצלמה וטסתי לצלם‪...‬‬ ‫הסיפור הזה התחיל למעשה שבועיים קודם לכן‪.‬‬ ‫נקלעתי לבניין מגורים‪ ,‬וכשטיפסתי במעלה המדרגות כדי לאתר את יעדי‪ ,‬צדה‬ ‫את עיני מודעה שהייתה תלויה בכל קומה וקומה‪ .‬קראתי אותה פעם אחת‪ ,‬ושוב‬ ‫פעם‪ ,‬והרגשתי שאי אפשר להמשיך הלאה בלי לקחת את המילים הללו כצידה‬ ‫לדרך‪ .‬מאחר שהטלפון הכשר שלי כמובן‪ ,‬נטול מצלמה‪ ,‬ומצלמה רגילה זה לא‬ ‫בדיוק החפץ שאני נוהג לשאת בכיס ביומיום‪ ,‬החלטתי לחזור לשם השבוע מצויד‬ ‫במצלמה כדי לתעד את הדברים עבור הקוראים‪.‬‬ ‫אלא שכאשר הגעתי‪ ,‬גיליתי שהפתקים כבר הוסרו מלוחות המודעות שבקומות‬ ‫התחתונות‪ .‬לא התייאשתי; המשכתי לעלות מקומה לקומה‪ ,‬עד שבקומה החמישית‬ ‫גיליתי את העותק האחרון שעודנו מתנוסס על הקיר‪ .‬שלפתי את המצלמה‪,‬‬ ‫ובדיוק באותו רגע כמובן‪ ...‬נפתחה הדלת הסמוכה ואחד השכנים נעמד בפתח‪,‬‬ ‫מביט בי בתמהון גלוי על ה"אורח" שנעמד לצלם מודעת ועד בית כאילו היתה‬ ‫שריד היסטורי עתיק‪.‬‬ ‫אך מבט אחד בתוכן הדף מסביר מדוע הטרחה הזו הייתה שווה כל רגע‪.‬‬ ‫דרך אגב‪...‬‬ ‫כולנו מכירים את המודעות הנתלות לעיתים תכופות בחדרי מדרגות‪ :‬לשון קצרה‪,‬‬ ‫אם כבר אנו עסוקים בענייני‬ ‫נוקבת‪ ,‬מתובלת בסימני קריאה זועמים‪ ,‬דרישות תקיפות ואיומים בהשלכת חפצים‬ ‫שכנים וועד בית‪ ...‬ישנה תופעה‬ ‫לפח‪ .‬כאן‪ ,‬המנגינה הייתה שונה מן הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫נוראית‪ ...‬שבבניינים מסוימים‬ ‫שמים מודעה מי שילם ומי לא‪..‬‬ ‫בואו ננעים אחד לשני את השהות בבניין‬ ‫וכך גורמים לבזיון של אלה‬ ‫שלא שילמו‪ .‬צריך אמנם לראות‬ ‫בראש הדף נכתב באותיות מאירות‪" :‬כאיש אחד‪"...‬‬ ‫איך מטפלים בזה‪ ,‬אבל מי התיר‬ ‫ומתחתיו פנייה רכה מלב אל לב‪" :‬שכנים יקרים‪ ,‬בואו‪ -‬ננעים אחד לשני את‬ ‫לבזות? הנה מצאתי בעניין זה‬ ‫השהות בבניין"‪.‬‬ ‫דברים שאמר מרן הגרי"ש אלישיב‬ ‫ללא שמץ של פטרונות או כעס‪ ,‬פורטו שלוש בקשות פשוטות ומעשיות‪:‬‬ ‫זצוק"ל‪ :‬מתוך הספר (מפי האיש)‬ ‫• "בסיום הרכיבה שימו את האופניים ‪ /‬בימבות בצד‪ ,‬גם אם אתם חושבים לרכוב‬ ‫שאלתי לרבינו‪ :‬האם מותר לפרסם‬ ‫אח"כ שוב!"‬ ‫ב"חדר המדריגות" את השמות‬ ‫• "הורים נכבדים‪ ,‬אנא בדקו מדי פעם את קומת המחסנים‪ ,‬היא הופכת מאוד‬ ‫של הדיירים שלא משלמים "ועד‬ ‫מהר למאגר משחקים ולצערנו גם לאחסון זבל"‪.‬‬ ‫הבית" על נקיון ותאורת חדר‬ ‫• "בערב שלפני ניקוי הבניין יש לפנות את כל 'כלי הרכב'"‪.‬‬ ‫המדריגות‪ .‬ואמר רבינו‪ :‬קודם כל‬ ‫אך השורות שחתמו את המכתב הן אלו שלכדו את לבי‪ ,‬והן שהופכות פיסת נייר‬ ‫יש לברר שאכן יש להם לשלם‬ ‫שגרתית לשיעור עמוק במוסר ובחובת הלבבות‪:‬‬ ‫ולא משלמים‪ ,‬אבל אם אין להם‪,‬‬ ‫"זה ממש בין אדם לחברו כלפי המנקה‪ ,‬וכן 'לא תרדה בו‪"'...‬‬ ‫ומשתדלים ולא משיגים‪ ,‬הם‬ ‫במילים ספורות אלו נחשפת תמציתה של יהדות צרופה‪ .‬קל מאוד להביט על‬ ‫אנוסים‪ ,‬ואין לפרסם‪ .‬ושאלתי‬ ‫מנקה הבניין כעל דמות אנונימית ושקופה‪ ,‬כמי שממילא "זהו תפקידו" לפלס דרך‬ ‫לרבינו‪ :‬בביתם הם משלמים‪,‬‬ ‫ופה הם מזלזלים‪ .‬והשיב‪ :‬בלי‬ ‫בין בימבות מוטלות‪ ,‬עגלות חוסמות ושיירי פסולת‪ .‬אך כאן עצרו הדיירים להזכיר‬ ‫לברר שאין להם ולא משתדלים‪,‬‬ ‫לעצמם ולילדיהם‪ :‬מאחורי המטאטא והדלי עומד בן אנוש‪ .‬עבודתו קשה ומפרכת‬ ‫אין לפרסם כי אין לבזות אותם‪.‬‬ ‫בלאו הכי‪ ,‬והותרת מכשולים בדרכו אינה סתם חוסר סדר – היא פגיעה ישירה‬ ‫במצוות שבין אדם לחברו‪ ,‬ושלא נגיע למשהו דומה של "לא תרדה בו בפרך"‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪16‬‬ ‫סוחרי השוק הוותיקים מחייכים‪ :‬גם חתול מת‪ ,‬אם תשליך אותו‬ ‫מגובה רב‪ ,‬הנפילה תקפיץ אותו מעט כלפי מעלה בפגיעה בקרקע‬ ‫משוק ההון לחיי עולם‪ :‬על "קפיצת החתול המת" וסוד העמל האמיתי‬ ‫תורה ב"קפיצות הדרך"?‬ ‫מאת‪ :‬אלחנן נתן ליכטיג‬ ‫אך מי שמכיר את חוקי התורה ואת טבע הנפש‪ ,‬יודע לזהות‬ ‫ְלְ ַַמַעַ ן ֲֲא ֶֶׁשר ְיְ ַצַ ֶּוֶ ה ֶֶאת ָָּבָנָ יו ְוְ ֶֶאת ֵֵּביתֹו ַַא ֲֲח ָָריו ְוְ ָָׁש ְְמרּו ֶֶּד ֶֶרְך ד' (יח)‬ ‫מיד‪ :‬לפנינו אינו אלא "קפיצת חתול מת"‪.‬‬ ‫אותו זינוק פתאומי אינו נובע מחיות פנימית‪ ,‬ולא ממעיין‬ ‫בעולם המסחר והפיננסים קיים ביטוי מפורסם‪ ,‬כמעט אכזרי‬ ‫הנובע של תורה אמיתית‪ .‬זהו רפלקס חיצוני של כשרון‬ ‫בדימוי שלו‪ ,‬אך מדויק להפליא‪" :‬קפיצת חתול מת"‬ ‫טבעי או זיכרון רגעי שהוטח בקרקע וייצר הד זמני‪ .‬כשרון‬ ‫המשפט נולד מתוך תובנה פשוטה‪ :‬כאשר מניה מתרסקת‬ ‫ללא עמל‪ ,‬חריפות ללא יגיעה‪ ,‬ו"ברקים" ללא שורשים של‬ ‫ונמצאת בנפילה חופשית‪ ,‬לעיתים קרובות מגיע רגע שבו‬ ‫עמל התורה – אין להם שום קיום‪ .‬הם עושים רושם כביר‬ ‫הגרף מזנק לפתע כלפי מעלה‪ .‬סוחרים חסרי ניסיון רואים‬ ‫לרגע אחד‪ ,‬אך ברגע הבא הם מתפוגגים כלא היו‪.‬‬ ‫את הזינוק ומשוכנעים שחל המהפך המיוחל; הנה עוד דקה‬ ‫חז"ל לימדונו כלל ברזל שאין עליו עוררין‪" :‬יגעת ומצאת –‬ ‫המניה מזנקת וזו ההזדמנות לרכוש בזול ולמכור ביוקר‪ .‬הם‬ ‫תאמין‪ ,‬לא יגעת ומצאת – אל תאמין" (מגילה ו)‪ .‬יש שהסבירו‪:‬‬ ‫ממהרים להשקיע את כספם מתוך תחושה שהחברה "חזרה‬ ‫מדוע הלשון היא "אל תאמין"? הרי אם ראית אדם שמצא‬ ‫למסלול"‪ .‬אך סוחרי השוק הוותיקים מחייכים במרירות‬ ‫תורה בלי יגיעה‪ ,‬המציאות לפניך! אלא התשובה היא‪ :‬אל‬ ‫ומסבירים‪ :‬גם חתול מת‪ ,‬אם תשליך אותו מגובה רב‪ ,‬הנפילה‬ ‫תאמין שזוהי "מציאה" של תורה‪ .‬זוהי אחיזת עיניים‪ .‬זו‬ ‫תקפיץ אותו מעט כלפי מעלה ברגע הפגיעה בקרקע‪ .‬אין‬ ‫קפיצה רגעית שלא תישאר ליום המחר‪.‬‬ ‫בזינוק הזה שום חיות‪ ,‬שום כוח פנימי ושום עתיד – זו רק‬ ‫קניין תורה אינו מניה שמזנקת בספקולציה‪ .‬תורה נקנית‬ ‫תוצאה של כוח האינרציה של הנפילה‪ .‬רגע קט לאחר מכן‪,‬‬ ‫בעמל‪ ,‬בשבירת המידות‪ ,‬בחזרות אין‪-‬ספור‪ ,‬ובאותן שעות‬ ‫הגרף ממשיך לצלול לתהום‪.‬‬ ‫דוממות שבהן האדם יושב לבדו מול הסטנדר כשאיש אינו‬ ‫התופעה הזו‪ ,‬המוכרת היטב במגדלי המשרדים של וול‪-‬‬ ‫רואה ואיש אינו מוחא כף‪ .‬רק מי שמשקיע‪ ,‬מתמיד ובונה‬ ‫סטריט‪ ,‬יכולה לבוא כמשל טוב לעניינים שקורים להבדיל‬ ‫נדבך על גבי נדבך – בונה בניין רוחני יציב ואמיתי שיעמוד‬ ‫אלף אלפי הבדלות בבית המדרש‪.‬‬ ‫בכל רוחות הזמן‪ ,‬הוא זה שיגיע מעלה מעלה‪.‬‬ ‫משמיע "חבור'ה" מבריקה‪ ,‬זורק קושיות‬ ‫אל ירך לבבכם מן הרעש‪ ,‬ואל תיפול רוחכם מן הצלצולים‪.‬‬ ‫תורה אמיתית אינה "קפיצה" – היא צמיחה של אילן חי‬ ‫לעיתים‪ ,‬יושב לו בן תורה על מקומו‪ ,‬עמל שעה אחר שעה‬ ‫המושרש עמוק באדמת העמל‪.‬‬ ‫על דף גמרא‪ ,‬מזיע על דיבור המתחיל ברש"י ומתייגע להבין‬ ‫עומק קושיית התוספות‪ .‬המלאכה איטית‪ ,‬לעיתים אפורה‪,‬‬ ‫דורשת סבלנות של ברזל ומשמעת עצמית יומיומית‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫באחד הסדרים‪ ,‬מופיע בחור בקול רעש גדול‪ :‬הוא פותח‬ ‫ספרים בדרמטיות‪ ,‬משמיע "חבור'ה" מבריקה‪ ,‬זורק קושיות‬ ‫מכל קצוות הש"ס ומפזר זיקוקין די‪-‬נור של שנינות וברק‪.‬‬ ‫באותו רגע‪ ,‬עלולה לחלחל ללב העמלים חלישות הדעת‪:‬‬ ‫איך יתכן? הרי פלוני כמעט ולא נראה בין כותלי בית‬ ‫המדרש בחודשים האחרונים‪ ,‬סדריו אינם סדרים‪ ,‬ועמלו‬ ‫אינו עמל – ומנין לו הברק הזה‪ ,‬החריפות והמעוף? שמא‬ ‫כל היגיעה הסיזיפית והעמל שלנו מיותרת‪ ,‬ואפשר להשיג‬ ‫‪17‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫ַַּׁשַעַר ַלַד'‬ ‫ֶז ֶה ַה � � ׁ‬ ‫בּוַע‬ ‫ַַה ַַּׁש ַַער ְלְ ָָפ ָָר ַַׁשת ַַה ָָּׁש ַ‬ ‫ַצִַּד�ִיִקִים‬ ‫ָיָֹבֹאּוּ בֹו ֹ‬ ‫היו לו גם עבדים‬ ‫מה היה הוויכוח בין אברהם לשרה‬ ‫ויכול היה לשלחם‬ ‫לשאוב מים‬ ‫הגאון רבי שלמה לווינשטיין שליט"א‬ ‫ַוַ ֵּיֵ ַַרע ַַה ָָּד ָָבר ְְמֹאֹד ְְּבֵעֵ יֵנֵ י ַַא ְְב ָָר ָָהם (כא)‬ ‫הגאון רבי מאיר צימרוט שליט"א‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬הרי כאשר הלך אברהם אבינו לעקוד את יצחק‪ ,‬התלוו אליו‬ ‫ַעַ ל ֹאֹדֹות ְְּב ֵֵאר ַַה ַַּמִיִ ם ֲֲא ֶֶׁשר ָּגָ ְזְ לּו (כא)‬ ‫ישמעאל ואליעזר‪ ,‬ובבואם להר המוריה אמר להם אברהם‪" :‬שבו לכם פה עם‬ ‫למה חפר אברהם אבינו בארות?‬ ‫החמור"‪ ,‬ודרשו חז"ל‪" :‬עם הדומה לחמור"‪ .‬נמצא כי היחס של אברהם לישמעאל‬ ‫הלא ישנן דרכים אחרות להשיג‬ ‫היה – "הדומה לחמור"‪ ,‬ואם כן כיצד אומר הכתוב כי בקשת שרה לגרש את הגר‬ ‫מים‪ .‬היו לו גם עבדים ומשרתים‬ ‫וישמעאל הייתה רעה בעיניו – "על אודות בנו"‪ ,‬וכי "הדומה לחמור" נחשב כבנו‬ ‫ויכול היה לשלחם לשאוב מים‬ ‫של אברהם? אומר על כך רבי שאול בראך‪ ,‬שהנה כתב "בעל הטורים" (בראשית‬ ‫ממעיינות או לרכוש מים מבעלי‬ ‫כא)‪" :‬בשביל שגרשה שרה להגר מביתה‪ ,‬נענשה ונשתעבדו בניה והוצרכו להתגרש‬ ‫בארות‪ .‬מה היה העניין לחפור‬ ‫משם"‪ .‬הסיבה לגלות ישראל‪ ,‬היא בגלל גירושם של הגר וישמעאל מבית אברהם‪.‬‬ ‫בארות שיהיו שלו?‬ ‫אברהם אבינו ידע‪ ,‬כי אם יעשה כדברי שרה ויגרש את ישמעאל‪ ,‬יסבלו בניו‬ ‫יתר על כן‪ ,‬מדוע נלחמו עימו עבדי‬ ‫מהישמעאלים‪ ,‬ולכן אומרת התורה‪" :‬וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות‬ ‫אבימלך וסתמו לו את הבארות?‬ ‫בנו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬היה רע בעיני אברהם לגרש את ישמעאל‪ ,‬בידעו כי זרעו של יצחק‬ ‫מדוע הוא עצמו לא נכנע לאחר‬ ‫בנו יצטרך לסבול לעתיד מבני ישמעאל בשל אותו גירוש‪ .‬אך עדיין צריך להבין‪,‬‬ ‫סתימת הבאר הראשונה‪ ,‬אלא‬ ‫הרי הקב"ה הסכים עם דברי שרה והורה לאברהם אבינו – "כל אשר תאמר אליך‬ ‫המשיך לחפור עוד ועוד בארות?‬ ‫שרה שמע בקולה"‪ ,‬וכיצד ייתכן שאנו סובלים מגירוש ישמעאל לאחר שהשם‬ ‫התשובה לכך היא‪ ,‬כי הבאר הייתה‬ ‫יתברך עצמו הסכים לגירוש הזה?‬ ‫מקום מפגש מרכזי‪ .‬לשם היו כולם‬ ‫כדי להבין זאת‪ ,‬צריך תחילה לבאר מה היה הוויכוח בין אברהם לשרה‪.‬‬ ‫מגיעים לשאוב מים ‪ ,‬כולם נזקקו‬ ‫הדברים מבוארים בתוספתא (סוטה פרק ה)‪ .‬שרה טענה כלפי אברהם אבינו שצריך‬ ‫למים‪ ,‬שם היו נפגשים ומשוחחים‪.‬‬ ‫לגרש את ישמעאל‪ ,‬כיוון שיש חשש גדול שהוא יסית את יצחק לעבוד עבודה‬ ‫שם נערכו סימפוזיונים בנושאי‬ ‫זרה‪ ,‬ואם חלילה יצליח בכך‪ ,‬כולם יאמרו כי בנו של אברהם אבינו‪ ,‬הלוחם הגדול‬ ‫אמונה בק‪-‬ל אחד ובאפסות‬ ‫נגד עבודת האלילים‪ ,‬הוא עצמו עובד עבודת אלילים‪ ,‬וכנראה בבית יודעים כי‬ ‫האלילים‪ .‬את הסימפוזיונים הללו‬ ‫מלחמתו של אברהם בעובדי האלילים אינה אמיתית‪ ,‬שהרי בנו עובד עבודת אלילים‪.‬‬ ‫ניהל אבינו אברהם‪ ,‬הבאים לבאר‬ ‫יהיה זה חילול ה' נורא‪ ,‬ולכן יש לגרש את ישמעאל שלא יגרור אחריו את יצחק‪.‬‬ ‫התעכבו שם‪ ,‬עמדו והמתינו‬ ‫אמנם ברור הדבר כי גם אברהם אבינו חשש לחינוכו של יצחק ובוודאי הסכים לדברי‬ ‫לתורם לשאוב‪ ,‬ובינתיים ניצל‬ ‫שרה שיש חשש גדול‪ ,‬אך לעומתה טען אברהם‪ ,‬כי אם יגרשו את הגר וישמעאל‪,‬‬ ‫אברהם את ההזדמנות להפיץ‬ ‫גם אז יהיה חילול ה' נורא‪ .‬כי מה יגידו ברחוב? כל עוד לא היו לאברהם ושרה‬ ‫את האמונה בד'‪.‬‬ ‫ילדים‪ ,‬הם לקחו שפחה ועשו אותה לגבירה‪ ,‬וכאשר נולד להם ילד‪ ,‬שוב אין הם‬ ‫הבאר היתה אפוא מקום להפצת‬ ‫צריכים את הגר ולכן שילחו אותה מביתם‪ .‬אם כך יש כאן חילול ה' מול חילול‬ ‫אמונה‪ .‬הדבר היה לצנינים‬ ‫ה'‪ ,‬ואולי סבר אברהם שטענתו צודקת יותר‪ ,‬כי בעוד טענתה של שרה שיגרם‬ ‫בעיני עבדי אבימלך‪ .‬הם לא‬ ‫חילול השם היא על הספק‪ ,‬שמא יצליח ישמעאל להחטיא את יצחק‪ ,‬הרי החילול‬ ‫רצו שהאמונה בק‪-‬ל אחד תופץ‬ ‫ה' שייגרם אם תשולח הגר מביתם הוא ודאי יותר‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬ולכן סתמו את הבארות‪.‬‬ ‫כיוון שלא יכלו אברהם ושרה להכריע בוויכוח ביניהם‪ ,‬הסכימו שהם ישאלו את‬ ‫אבל אברהם התעקש להמשיך‬ ‫דבר ה'‪ .‬על כך השיב הקב"ה לאברהם‪" :‬כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"‪,‬‬ ‫ולחפור כדי לקיים את מקום‬ ‫כי החשש לחילול ה' שהיא טוענת‪ ,‬גדול יותר מטענתו של אברהם‪ .‬היתה כאן‬ ‫המפגש שבו יופץ שם ה' בעולם‪.‬‬ ‫בחירה בין רע לעוד יותר רע‪ ,‬והקב"ה הכריע כי הגירוש של הגר וישמעאל הוא‬ ‫'הרע במיעוטו'‪ .‬אבל חילול ה' היה כאן בכל אופן‪ ,‬ולכן אנו סובלים מבני ישמעאל‪.‬‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫(מתוך 'ומתוק האור סדר תפילתינו')‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪18‬‬ ‫וכי אברהם לא היה יכול להעביר את‬ ‫מדוע לא גילה אברהם אבינו‬ ‫הבשורה המשמחת הזו לאשתו?‬ ‫לשרה אמנו ע"ה על העקדה‬ ‫הגה''צ רבי שמעון גלאי שליט''א‬ ‫הגאון רבי מנשה ישראל רייזמאן שליט"א‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫שמעתי פעם מהגר"ש גלאי ‪ -‬סיפר הרב שמריהו רוט ‪ -‬דבר נחמד‬ ‫אחד מהחברים הקשה מדוע לא סיפר אאע"ה‬ ‫מאוד‪ ,‬המובא בספורנו בפסוקנו‪.‬‬ ‫לשרה אמנו ע"ה מתחילה שהוא הולך לעקוד‬ ‫המלאכים הגיעו אל אברהם אבינו ושאלוהו 'איה שרה אשתך'‪ ,‬וביקשו‬ ‫את יצחק‪ ,‬והרי מתוך כך נגרם שאח"כ שמעה‬ ‫לבשר לה את בשורת הלידה‪ .‬שואל הספורנו‪ ,‬לאחר שאברהם קיבל‬ ‫על המעשה בפתע פתאום ופרחה נשמתה‪ .‬והרי‬ ‫כבר את הבשורה‪ ,‬מדוע היה צריך השי"ת לבשר גם לשרה? וכי‬ ‫כשם שהוא יכול לעמוד בנסיון‪ ,‬כך היא היתה‬ ‫אברהם לא היה יכול להעביר את הבשורה המשמחת הזו לאשתו?‬ ‫יכולה לעמוד בנסיון‪ .‬שהרי אאע"ה היה טפל‬ ‫ומתרץ הספורנו‪' :‬כי כוונת השליחות היתה לבשר את שרה‪ ,‬שתשמח‬ ‫לשרה בנבואה וברמב"ם מבואר שכדי לזכות‬ ‫ותודה‪ ,‬כדי שיהיה העיבור יותר שלם‪ ,‬כי אברהם כבר נתבשר מאת‬ ‫לנבואה צריך למדרגות גדולות ומופלגות‪ ,‬אם‬ ‫הא‪-‬ל יתעלה‪ ,‬ושאלו על שרה ע"י אברהם וכו'‪.‬‬ ‫היא גדולה ממנו בנבואה הרי שהיא גדולה ממנו‬ ‫דהיינו‪ ,‬אם אברהם היה מעביר את הבשורה לשרה‪ ,‬השמחה‬ ‫בכמה וכמה מדרגות‪ ,‬הרי שלא יתכן לומר שהיה‬ ‫וההודיה שלה לא היו כל‪-‬כך גדולים‪ ,‬והיה חסר משהו בשמחתה‬ ‫סבור שהיא לא תעמוד בנסיון וא"כ מדוע לא‬ ‫ובמידת ההודיה שלה‪ .‬רק אם השי"ת מעביר לה את הידיעה באופן‬ ‫גילה לה בתחילה?‬ ‫אישי‪ ,‬יהיו השמחה וההודיה מושלמים‪ ,‬שתשמח ותודה‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫ויש דעה במפרשים שהיא כן השכימה בבוקר‪,‬‬ ‫העיבור שלם'!‬ ‫ושאלה 'לאן אתם הולכים בשעה כזו'? והוא אמר‬ ‫רק כאשר שרה שמעה את הדברים בעצמה‪ ,‬היה באפשרותה להאמין‬ ‫לה שהוא הולך ללמוד תורה בישיבה‪ .‬הגם שהיתה‬ ‫בגודל הנס‪ ,‬וכפי שכותב הספורנו ‪ -‬כל הצלחת ההיריון תלויה בכך‬ ‫כונתו לישיבה של מעלה‪ ,‬בלישנא דמשתמע לתרי‬ ‫ששרה 'תשמח ותודה'‪.‬‬ ‫אפי‪ ,‬עדיין צ"ע מדוע לא אמר לה האמת‪.‬‬ ‫והדברים נוגעים לכל אחד מאתנו‪ ,‬אמר הגר"ש גלאי‪ .‬כשאדם זקוק‬ ‫לרפואה‪ ,‬לישועה‪ ,‬הוא צריך ראשית‪-‬כל להתאזר באמונה‪ ,‬לשמוח‬ ‫ולכאו' י"ל שמכיון שהיתה הנבואה לאאע"ה לבדו‪,‬‬ ‫בה‪ ,‬ולהודות לו על כל מה שעשה עבורו עד היום‪ ,‬ואף להאמין שאם‬ ‫אסור לו לגלות לנביא אחר‪ ,‬כמ"ש 'כי לא יעשה ה'‬ ‫עד היום השי"ת סייע בידו‪ ,‬יש לו אפשרות לעשות זאת גם הלאה‪.‬ו‬ ‫דבר כי אם גילה סודו לעבדיו הנביאים'‪ ,‬ומבואר‬ ‫הכול תלוי בידיים של האדם עצמו‪ ,‬שישמח ויודה‪.‬‬ ‫בגמ' סנהדרין דף פט שכל נביא שמקבל נבואה‬ ‫נמשיך בעניין ההודיה‪ .‬אנחנו אומרים בברכת 'מודים' 'על חיינו‬ ‫בדבר ה' לומר לכלל ישראל‪ ,‬גם שאר הנביאים‬ ‫המסורים בידינו כו' ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך‬ ‫מקבלים אותה הנבואה אלא שרק הוא נצטוה‬ ‫וטובותיך שבכל עת'‪ ,‬ומיד לאחר מכן אומרים 'ועל כולם'‪ .‬וקשה‪,‬‬ ‫לאומרה לישראל‪ ,‬ולכן היה אאע"ה מחשב שגם‬ ‫מה חסר עוד? אחרי שפרטנו ואמרנו 'ועל נסיך שבכל יום עמנו‪ ,‬ועל‬ ‫שרה אמנו שהיא גדולה ממנו בנבואה‪ ,‬גם היא‬ ‫נפלאותיך וטובותיך וכו'‪ ,‬על מה אנחנו מודים עוד?‬ ‫וכן בברכת המזון מפרטים בברכת 'נודה לך' את כל חסדי ה'‪ ,‬ולאחר‬ ‫קיבלה את הדיבור על העקידה‪ .‬ולכן לא היה‬ ‫מכן ממשיכים ואומרים 'ועל הכל'; מה לא אמרנו שעכשיו צריך‬ ‫צריך לספר לה על כך‪,‬‬ ‫להודות עוד?‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬שלאחר הפירוט אנחנו מודים גם על הדברים 'שלא‬ ‫ואם שאלה אותו לפנות בוקר 'לאן אתם הולכים'‪,‬‬ ‫נראים טוב'‪ ,‬שאינם נראים כחסדי ה'‪ ,‬שהיינו רוצים שייראו אחרת‪.‬‬ ‫והבין אאע"ה שהיא איננה יודעת על העקדה‪,‬‬ ‫גם על כך צריך להודות!‬ ‫וא"כ בוודאי אסור לו לגלות לה‪ ,‬שיש להקב"ה‬ ‫סיבה שלא לגלות לה‪.‬‬ ‫(הרב משה מיכאל צורן שליט"א‪ ,‬מתוך הספר 'ואהבת')‬ ‫(מתוך שיעור וירא תשפ"ו – חוברות קול הלשון)‬ ‫‪19‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫ַצִַּד�ִיק‬ ‫ַּכ ַ� �ָָּתָמָר ִיְפְָרָח‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫צּוִפים ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫ֹנ ֶֶֹפת ִ‬ ‫איך יתכן שברכה‬ ‫הוא קם‪ ,‬עומד על אדן החלון וקורא בקול גדול‬ ‫חשובה כזו תישמט‬ ‫הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל‬ ‫מהתפילה?‬ ‫ְלְ ַַמ ַַען ֲֲא ֶֶׁשר ְיְ ַצַ ֶּוֶ ה ֶֶאת ָָּבָנָ יו (יח)‬ ‫"שלושה עזין הן – ישראל באומות‪ ,‬כלב בחיות‪,‬‬ ‫ותרנגול בעופות"‪( .‬ביצה לב‪):‬‬ ‫הרה"ח מנחם אליעזר מוזס‬ ‫מהי מידת העזות המוזכרת כאן? ברור שאין‬ ‫שליט"א סיפר‪ :‬אבי ז"ל ר' שלמה‬ ‫הכוונה לחוזק וכוח‪ ,‬שהרי בעלי חיים רבים‬ ‫זלמן מוזס זצ"ל מביא ברשימותיו‬ ‫חזקים יותר מהכלב והתרנגול‪ .‬אם כך‪ ,‬מה‬ ‫דברים מישיבת מועצת גדולי‬ ‫פירוש "עזין"?‬ ‫התורה בעניין ההתנכלות הממשלה‬ ‫העזות האמורה כאן היא דבקות מוחלטת‬ ‫לחינוך החרדי‪ ,‬את מה שהשמיע‬ ‫בתכונות הנפש שטבע בו הבורא‪ .‬כשנתבונן‬ ‫מרן ה'מקור ברוך' זי"ע‪ ,‬מה ששמע‬ ‫בטבעו של הכלב‪ ,‬נראה דבר משונה‪ :‬כל בעלי‬ ‫מפי חותנו מזוי"ר הרה"ק מבעלזא‬ ‫החיים שנמצאים ברשותו של האדם‪ ,‬מוחזקים‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שתמה‪ :‬הרי כשיהודי נעמד‬ ‫במקומות יחידים להם‪ :‬רפתות‪ ,‬דירים‪ ,‬לולים‪,‬‬ ‫להתפלל 'שמונה עשרה'‪ ,‬הכינו לו‬ ‫כלובים‪ .‬הכלב הוא היחיד שנכנס עם בעליו לתוך הבית‪ ,‬וחי עמו יחד‪ .‬ומה נותן‬ ‫אנשי כנסת הגדולה רשימת בקשות‬ ‫הכלב לאדם בכלל? לא חלב‪ ,‬לא צמר ואף לא בשר‪ .‬התשובה היא‪ ,‬זו המידה שטבע‬ ‫חשובות ונחוצות המקיפות את כל‬ ‫הקב"ה בכלב‪ ,‬הוא נאמן לבעליו ולעולם לא יעזבנו‪ ,‬תמיד הוא איתו אפילו בביתו‪.‬‬ ‫הבקשות הנצרכות לנו‪ ,‬על רפואה‬ ‫מידתו ותכונתו של הכלב לבעליו – נאמנות בלתי מוגבלת היא‪.‬‬ ‫ועל דעת‪ ,‬על פרנסה ועל תשובה‪,‬‬ ‫על סליחה ועל הגאולה‪ ,‬אך איפה‬ ‫אש תמיד הבוערת בלבנו‪,‬‬ ‫אנו מוצאים את התפילה על חינוך‬ ‫כשחז"ל אמרו שישראל הם העזים שבאומות‪ ,‬הכוונה לנאמנות הלוהטת שלהם לה'‬ ‫הבנים? הרי אצלנו החינוך הטהור‬ ‫יתברך‪ .‬הנאמנות היא אש תמיד הבוערת בלבנו‪ ,‬ובשום מצב אינה נחלשת‪ ,‬יהיה‬ ‫הוא יסוד היסודות‪ ,‬יתד שהכול‬ ‫מה שיהיה‪ .‬אפילו בעת צרה‪ ,‬כשנראה שאדוננו עזב אותנו‪ ,‬חלילה‪ ,‬נראה שהוא‬ ‫תלוי בו‪ ,‬איך יתכן שברכה חשובה‬ ‫מסתיר עצמו מאתנו‪ ,‬אין היהודי מתייאש‪ ,‬ואינו נחלש באמונתו‪ ,‬ובכל זאת נשאר‬ ‫כזו תישמט מרשימת הבקשות‬ ‫היהודי נאמן לה'‪ .‬ואדרבה‪ ,‬במצבים כאלו מתחזקת אמונתו בה' אף יותר‪ֶ" ,‬וֶ ֱֱאמּוָנָ ְְתָך‬ ‫בתפילה?‬ ‫כש"ַהֹח ֶֹׁׁשְך ְיְ ַכַ ֶּּסה ֶֶא ֶֶרץ" (ישעיה ס) אנו יודעים שהוא קרוב‬ ‫ַ‬ ‫ַּבּ ֵּלּ ילֹות" (תהלים צב)‪ ,‬גם‬ ‫אמר על‪-‬כך הרה"ק מבעלזא רעיון‬ ‫אלינו כאן ומשגיח עלינו‪ ,‬ונשארים נאמנים לו‪.‬‬ ‫נפלא‪ ,‬שהבקשה לחינוך הבנים על‬ ‫מוסיפה הגמרא שם שהתרנגול הוא העז שבעופות‪ .‬ומהי עזותו? בשעת לילה‬ ‫טהרת הקודש היא ברכה כה נשגבה‪,‬‬ ‫מאוחרת מאוד‪ ,‬כאשר כולם ישנים‪ ,‬מרגיש התרנגול‪ ,‬בינה המיוחדת שהקב"ה ָָט ַַבע‬ ‫עד שחששו לדורשה בפה ובגלוי‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬שהשחר מגיע‪ .‬או אז הוא קם‪ ,‬עומד על אדן החלון וקורא בקול גדול‪ .‬הישוב‬ ‫כי בשעה שהאדם דורש ומבקש‬ ‫כולו שקוע בתרדמה אבל התרנגול מכריז את הכרזתו‪ .‬אף אחד אינו מעודד אותו‬ ‫דבר חשוב‪ ,‬מתחילים לבדוק את‬ ‫או מחמיא לו על מה שהוא עושה‪ ,‬אבל הוא ממשיך למלא את תפקידו מדי בוקר‪,‬‬ ‫מעשיו ולפשפש בזכויותיו‪ ,‬אם אכן‬ ‫כי זה ִִט ְְבעֹו – להכריז ולהשמיע את האמת‪ ,‬בין אם רוצים לשמעה ובין אם לאו‪.‬‬ ‫ראוי הוא שתיענה תפילתו זו‪ ,‬לכן‬ ‫עם ישראל מצטיין אף הוא במידה זו‪ .‬בעולם בו שולטים כופרים ועובדי אלילים‪,‬‬ ‫הסתירו את הבקשה הזאת בתיבות‬ ‫אין אברהם מתפעל מהם‪ .‬אמנם הוא יחיד בעולם‪ ,‬אבל הוא הולך וקורא בשם ה'!‬ ‫"לדור ודור נספר תהילתך"‪ ,‬שם‬ ‫כך גם בניו אחריו‪ ,‬עם ישראל‪ ,‬ממשיכים ומכריזים בכל העולם‪ :‬הננו נאמנים לה'‪,‬‬ ‫אנו מבקשים שנזכה לראות את‬ ‫וזהו זה! אפשר לומר עלינו הכל‪ ,‬לרדוף אותנו ולשרוף אותנו‪ .‬אפשר לכתוב נגדנו‬ ‫המשכיות הדורות כדת וכראוי‪,‬‬ ‫מאמרים וספרים אנטישמיים‪ ,‬להביא הוכחות ולהמציא תאוריות‪ ,‬להקים אוניברסיטאות‬ ‫בקדושה ובטהרה‪.‬‬ ‫שלמות וליצור ספרות ענפה נגד ישראל ותורתו‪ ,‬אך דבר לא יעצור בעדנו מלהכריז‬ ‫(נערך מקהילות המבשר ב' בחשון תשפ"ז)‬ ‫את האמת האלוקית בקולי קולות‪ :‬ה' אמת ותורתו אמת! (מתוך 'תורת אביגדור' וירא)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪20‬‬ ‫שהוא היה בטבעו כעסן גדול‬ ‫ושבר את מידותיו‪,‬‬ ‫עד שהתהפך מקצה לקצה‬ ‫הגאון רבי גמליאל רבינוביץ שליט''א‬ ‫ענוותנותו הגדולה של הגאון מרן רבי דוד יונגרייז‬ ‫בפעם הבאה שאתם מתבלים סלט‬ ‫זצוק"ל ראב"ד דעיר הקודש ירושלים‪ ,‬נודעה לשם‬ ‫או טובלים את החלה במלח‬ ‫דבר‪ .‬הוא היה מבטל את עצמו בפני כל אדם ממש‪,‬‬ ‫אף בפני ילדים קטנים‪ .‬בגודל ענוונותו היה מיראי‬ ‫הוראה מאד‪ ,‬ותמיד היה מתירא לפסוק להלכה‬ ‫ַוַ ְְּת ִִהי ְנְ ִצִ יב ֶֶמַלַ ח (יט)‬ ‫למעשה‪ ,‬על אף היותו מגדולי הפוסקים שבדורו‬ ‫‪ -‬הוא היה דוגמא מוחשית חיה‪ ,‬לבני ירושלים של‬ ‫כולנו מכירים את הרגע הזה‪ :‬האוכל מוכן‪ ,‬הביס הראשון‬ ‫מעלה‪ ,‬מה היא ענווה מפוארת בכלי מפואר!‬ ‫נלקח‪ ,‬ומיד עולה התחושה שמשהו חסר‪ .‬קורט קטן של מלח‬ ‫אחד הספרים המשובחים שבענין הכעס‪ ,‬נקרא‬ ‫משנה את התמונה מקצה לקצה והופך מנה פשוטה לחגיגה‬ ‫"ארך אפים"‪ .‬מחבר הספר כותב על עצמו‬ ‫של טעמים‪ .‬אבל מאחורי הגבישים הקטנים האלה מסתתר‬ ‫בהקדמתו‪ ,‬שהוא היה בטבעו כעסן גדול ושבר‬ ‫עולם שלם שלא תמיד שמים לב אליו‪.‬‬ ‫את מידותיו‪ ,‬עד שהתהפך מקצה לקצה‪ ,‬ושחיבר‬ ‫קודם כל‪ ,‬ידעתם שהמלח הוא בעצם מינרל טבעי? בניגוד‬ ‫את ספרו כדי לברר וללמד‪ ,‬כיצד מתגברים על‬ ‫לרוב המזונות שלנו שמגיעים מהחי או הצומח‪ ,‬מלח הבישול‬ ‫מידת הכעס והקפדנות‪.‬‬ ‫הוא סלע גבישי שנחצב מהאדמה או מופק מאידוי מי ים‪.‬‬ ‫לשאלתו של אדוני אבי מורי‬ ‫הקב"ה ברא את הגבישים האלה מסודרים בטבע במבנה‬ ‫הנדסי מדויק להפליא – קובייה מושלמת‪.‬‬ ‫הספר נדפס לפני כמאה שנה באירופה‪ ,‬ומאז‬ ‫למלח יש גם תכונה מופלאה‪ :‬היכולת לסייע בשימור מזון‪.‬‬ ‫כבר אזלו כל הספרים מן השוק‪ ,‬בכל ירושלים‬ ‫כאשר מפזרים מלח על מזון‪ ,‬הוא מושך ממנו לחות ומקשה‬ ‫היו אולי כמה ספרים יחידים בלבד‪ .‬הגאון רבי‬ ‫על חיידקים רבים להתפתח‪ .‬התכונה הזאת איפשרה לבני‬ ‫דוד זצ"ל‪ ,‬הכניס עצמו בעובי הקורה והשתדל‬ ‫אדם לאורך הדורות לשמר מזון לאורך זמן‪ ,‬עוד הרבה לפני‬ ‫בההדרת הספר ובהדפסתו מחדש‪ .‬לשאלתו של‬ ‫עידן המקררים‪.‬‬ ‫אדוני אבי מורי בעל "מעדני השולחן" זצ"ל‪ ,‬מה‬ ‫מעניין לגלות שהמלח מלמד אותנו משהו גם על החיים‪ :‬כמעט‬ ‫ראה להכניס עצמו בדבר‪ ,‬ולדאוג להדפסת זה‬ ‫בכל מאכל‪ ,‬אפילו קורט קטן של מלח מורגש ויכול לשדרג‬ ‫הספר דוקא? ענה לו רבי דוד‪" :‬הנה יושב אני‬ ‫פלאים את המנה ולהוסיף לה טעם‪ .‬גם בחיים ‪ -‬לפעמים‬ ‫כל היום בחדר בית הדין (בתור 'ראש בית דין'‬ ‫מספיק מילה טובה‪ ,‬חיוך או מעשה קטן של חסד שיכולים‬ ‫דהעדה החרדית)‪ ,‬קורה לפעמים‪ ,‬בעיצומם של‬ ‫לשמח אדם ולהפוך את כל היום שלו לטוב‪.‬‬ ‫דיונים קשים וסוערים‪ ,‬שאפשר לבוא חלילה לידי‬ ‫איזושהי הקפדה או משהו כעס חס ושלום‪ ...‬ולכן‬ ‫בפעם הבאה שאתם מתבלים סלט או טובלים את החלה‬ ‫צריך אני לזה הספר‪ ,‬ולהתאמץ בהדפסתו‪ ,‬כדי‬ ‫במלח‪ ,‬שווה לעצור לרגע ולהעריך את הגרגירים הקטנים האלה‬ ‫שישפיע עלי את מדת הענוה והסבלנות‪"...‬‬ ‫שהקב"ה דאג לנו שהאוכל שנאכל יהיה טעים וערב לחיך‪.‬‬ ‫(מתוך 'טיב המעשיות')‬ ‫(ש‪.‬ק‪).‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫ַהַַּצ�ִַּד�ִיִקִים‬ ‫ַהְַּצְ �ִעִי ִִרים‬ ‫המדור שבו תזכו בעוה"ז והשכר הגדול שמור לעתיד לבוא‬ ‫ַּבֲּחַלַ ל ָָה ֲֲאִוִ יר‪ֶּ .‬בְּנְִצִ י ִִהִּצּ ַיַע ַַר ְְעיֹון ַַמְבְ ִִריק ְוְ יֹוֵצֵ א ֹּד ֶֶּפן‪:‬‬ ‫ָָהַַר ְְעיֹונֹות ִִה ְְמ ִׁׁשיכּו ָלָ עּוף ֲ‬ ‫ָיִָׂשים ְּפַּלַ ְְס ֶֶטר ַַעל ַַהָּיּד!‬ ‫ְּבֶּמֶׁשׁ ְך ָׁשׁ ב ַּוַע ָׁשֵׁלֵ ם ָּכּ ל ֶֶא ָָחד ׂ‬ ‫"אּוַלַ י ֶ‬ ‫ַַחִּיּ ים ְוְ ַיַ ֲֲעְנְ ִִקי ְְמ ַַסְּפ ִִּרים ַַעל ָָה ֶֶרֶּבּ ה 'ִׁש ְְׁמעֹון ַַהַּצִּּדּ יק' ְוְ סֹוד ַַה ְָּבָּרָכָ ה‬ ‫ְּבִּדּיּוק‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ְּבַּכַ ָּוָּנָ ה ְּגּ דֹוָלָ ה‪ִ ,‬‬ ‫ָׁה ֶֶרֶּבּ ה ָָק ָָרא ֶֶאת ַַה ָ‬‫הּוא ֶׁש ָ‬ ‫ְׁשַׁמע‪"...‬‬ ‫יַאת ַ‬ ‫ְּכּ מֹו ְְק ִִר ַ‬ ‫יֹוֵתר‪.‬‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה ִִחֵּיּ ְך ְוְ ָָא ַַמר‪ּ" :‬בֹואּו ַַאִּגּ יד ָלָ ֶכֶ ם ַַמֶּׁשׁ הּו ָָעֹמֹק ֵ‬ ‫ַׁהֹּכּל‬ ‫ַּבַּּמְּׁשָׁמעּות ֶׁׁשל ַַהִּמִּּלּ ים 'ֶׁש ַ‬ ‫ָ‬ ‫יֵטב‬‫ִּתְּתּבֹוְנְ נּו ֵֵה ֵ‬ ‫ִִאם ְ‬ ‫ְּבֶּע ֶֶצם ַַה ְְצ ָָה ָָרה‪ֲֲ .‬אַנַ ְְחנּו‬ ‫ָּתִּבינּו ֶׁׁשּזֹו ֶ‬‫ִּבְּד ָָברֹו'‪ִ ,‬‬ ‫ִנִ ְְהָיָ ה ְ‬ ‫ַׁהָּקּ דֹוׁש‬ ‫ֲׁאַנַ ְְחנּו ַַמ ֲֲא ִִמיִנִ ים ֶׁש ַ‬ ‫ְּבֶּפה ָָמֵלֵ א ֶׁש ֲ‬ ‫ַַמְכְ ִִריִזִ ים ֶ‬ ‫ְּבַּמ ֲֲא ָָמרֹו‪.‬‬ ‫ָּבָּרא ֶֶאת ָָהעֹוָלָ ם ְוְ ַַהֹּכּל ִנִ ְְהָיָ ה ַ‬ ‫ָּבּ רּוְך הּוא ָ‬ ‫ְׁשַׁמע‪ֶׁ ,‬שָּׁבּ ּה ֲֲאַנַ ְְחנּו ַַמ ְְצ ִִה ִיִרים‬ ‫יַאת ַ‬ ‫ֶזֶ ה ַַמָּמּׁש ְּכּ מֹו ְְק ִִר ַ‬ ‫ּוַמ ְְמִלִ יִכִ ים אֹותֹו ָָעֵלֵ ינּו‪".‬‬ ‫ֶׁׁשה' ֶֶא ָָחד ַ‬ ‫איזו ברכה מברכים הכי הרבה פעמים ביום?‬ ‫ַׁשְׁבנּו ַַעל ֶזֶ ה ָּכָּכָ ה‪ָָ .‬ה ֶֶרֶּבּ ה ִִה ְְמִׁשׁ יְך‪:‬‬ ‫ָָה ֱֱא ֶֶמת ִִהיא ֶׁשֵּׁמּ עֹוָלָ ם ֹלא ָָח ְ‬ ‫'ִׁשְׁמעֹון ַַה ַּּצ ִּּדיק'‪,‬‬‫ָׁע ַַבר‪ָָ .‬ה ֶֶרֶּבּ ה ֶׁשָּׁלּ נּו‪ְ ,‬‬ ‫בּוַע ֶׁש ָ‬ ‫ַַהֹּכּל ִִה ְְת ִִחיל ַּבּ ָּׁׁש ַ‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ְְמ ָָב ְְרִכִ ים ֲֲהִכִ י ַַה ְְרֵּבּ ה ְּפ ָָּע ִִמים ַּבּּיֹום?‬ ‫יֹוְד ִִעים ֵֵאיזֹו ָ‬ ‫"ַאֶּתּ ם ְ‬ ‫ַ‬ ‫ֹלא ָּכּ ל ָּכּ ְך ִִה ְְרִּגּ יׁש טֹוב‪ .‬הּוא ָָהָיָ ה ְְק ָָצת ְְמ ֻֻצָּנּ ן‪ֹ ,‬לא ַַמֶּׁשׁ הּו ְְמֻיֻ ָָחד‪,‬‬ ‫ׁשֹוִתים ַַמִיִ ם ַּכָּּמּ ה ְּפ ָָּע ִִמים ַּבּּיֹום‪,‬‬ ‫ַׁהֹּכּל'‪ִ .‬‬ ‫ִּבְּרַּכּ ת 'ֶׁש ַ‬ ‫ֲֲאִנִ י חֹוֵׁשׁ ב ֶׁׁשּזֹו ְ‬ ‫ּוַמ ְְהִּבּ יל‪ִ .‬לִ ְְפֵנֵ י ֶׁשָּׁלַּגַ ם ֵֵמ ַַהּכֹוס‪,‬‬ ‫יַע ַלַ ִּכָּּתּ ה ִִעם ּכֹוס ֵּּתה ַַחם ַ‬ ‫ְוְ ִִהִּגּ ַ‬ ‫רֹוֶצה‬‫ָּדָּבר ְְמ ָָב ְְרִכִ ים‪ָ .‬לָ ֵכֵ ן‪ִִ ,‬מי ֶׁׁש ֶ‬ ‫אֹוְכְ ִלִ ים ֵֵאיֶזֶ ה ַַמ ְְמָּתּ ק‪ְ ,‬וְ ַַעל ָּכּ ל ָ‬ ‫הּוא ֶנֶ ֱֱע ַַמד מּוֵלֵ נּו ְוְ ָָא ַַמר‪ַּ" :‬תְּלְ ִִמ ִיִדים ְיְ ָָק ִִרים‪ִׂ ,‬שׂ ימּו ֵלֵ ב‪ֲֲ .‬אִנִ י הֹוֵלֵ ְך‬ ‫בֹוֵרא‬ ‫ַּׁמְּח ִּּד ָיָרה ֱֱאמּוָנָ ה ְּגּ דֹוָלָ ה ְּבּ ֵ‬‫צּוָמה ַַהֹּזּאת ֶׁש ְ‬ ‫ַּבְּּבָּרָכָ ה ָָה ֲֲע ָ‬ ‫ִלִ ְזְ ּכֹות ָ‬ ‫ַּתֲּענּו ָָא ֵֵמן‪".‬‬ ‫ַַעְכְ ָׁשׁ יו ְלְ ָָב ֵֵרְך ַַעל ּכֹוס ַַה ֵּּתה‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ְְמ ַַבֵּקּׁש ֶׁשֻּׁכְּּלֶּכֶ ם ֲ‬ ‫יֵטב‪".‬‬ ‫עֹוָלָ ם – ַַחָּיּ ב ְלְ ַכַ ֵּוּ ן ֵֵה ֵ‬ ‫ַּׁשַׁחר‬ ‫ִּבְּרכֹות ַַה ַ‬ ‫ֲׁאָנָ ִׁשׁ ים ְְמ ַַבְּקִּׁשׁ ים ֶׁׁשַּי ֲֲּענּו ָָא ֵֵמן ַַעל ְ‬ ‫ֲֲאַנַ ְְחנּו ְְרִגִ יִלִ ים ֶׁש ֲ‬ ‫ְּבָּרָכָ ה‬ ‫ַׁה ָ‬ ‫קֹוֶרה‪ָָ ",‬א ַַמר ָָה ֶֶרֶּבּ ה ִּבְּכְ ֵֵאב ַַקל‪ִּ" ,‬בְּגְ ַלַ ל ֶׁש ַ‬ ‫ִּתְּראּו ָָמה ֶ‬ ‫"ֲא ָָבל ְ‬ ‫ֲ‬ ‫ְּבֶּא ְְמ ַַצע ַַהִּכָּּתּ ה? ֶזֶ ה ָָהָיָ ה‬ ‫ַׁהֹּכּל' ֶ‬ ‫ִּבְּרַּכּ ת 'ֶׁש ַ‬ ‫ְּבֵּבית ַַהְּכֶּנֶ ֶֶסת‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַַעל ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ַּתְּחְׁשׁ בּו ַַעל ֶיֶ ֶלֶ ד‬ ‫ַַהּזֹו ָּכּ ל ָּכּ ְך ִׁשְׁגְ ָָר ִִתית‪ֹ ,‬לא ֻּכָּּלּ ם ְְמַכַ ְּוִּנִ ים ָּבּ ּה‪ְ .‬‬ ‫ְׂשָּׂתֵּרר‬ ‫ַּכְּמנּו ִִמָּיּ ד‪ִִ .‬ה ֵ‬ ‫ַׂמ ְְחנּו ְוְ ִִה ְְס ְ‬ ‫ְְק ָָצת ֹלא ִׁשְׁגְ ָָר ִִתי‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַּכּ ָ‬ ‫ּמּוָבן ֶׁׁשָּׂש ַ‬ ‫ַּבַּה ְְפ ָָס ָָקה‪ .‬הּוא‬ ‫סֹוֵער ַ‬ ‫ְׂשָׂחק ֵ‬ ‫ְּבֶּא ְְמ ַַצע ִִמ ָ‬‫ָּכְּרָיָ ה ֵֵמ ָָח ֵֵבר ֶ‬ ‫ְּׁמַּקֵּבּ ל ֻֻס ְ‬ ‫ֶׁש ַ‬ ‫ֶׁקט ֻֻמ ְְחָלָ ט ַּבִּּכָּּתּ ה‪ְ ,‬וְ ָָה ֶֶרֶּבּ ה ִִה ְְת ִִחיל ְלְ ָָב ֵֵרְך‪ָּ" :‬בּ רּוְך ַַאָּתּ ה ה'‪...‬‬ ‫ֶׁש ֶ‬ ‫יֹוֵתר‬ ‫ּוְמ ָָב ֵֵרְך ְּבַּכַ ָּוָּנָ ה‪ֵ .‬‬‫עֹוֵצר‪ ,‬סֹוֵגֵ ר ֶֶאת ָָה ֵֵעיַנַ ִיִ ם ְ‬ ‫ְּבֶּד ֶֶרְך ְּכָּלָ ל ֹלא ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫‪ָ-‬ב‪-‬ר‪ֹ-‬וֹ‪ "...‬הּוא ָָא ַַמר ֶֶאת ַַהִּמִּּלּ ים‬ ‫‪ְ-‬ד ָ‬‫‪ְ-‬ה‪ָ-‬יָ ‪-‬ה ִּבּ ְ‬ ‫‪ַ-‬ה‪ֹּ-‬כּ‪-‬ל ִנִ ְ‬ ‫ֶׁׁש ַ‬ ‫ֵּבַּרְך אֹו ֹלא‪.‬‬ ‫ַׁא ֲֲח ֵֵרי ַּדָּּקּ ה הּוא ֲֲא ִִפּלּו ֹלא ִיִ ְזְ ֹּכּר ִִאם הּוא ַ‬ ‫ֶֶהְגְ יֹוִנִ י ֶׁש ַ‬ ‫ְׁשַׁמע‪ְּ .‬כּ מֹו‬ ‫יַאת ַ‬ ‫אֹוְמ ִִרים ְְק ִִר ַ‬ ‫צּוָמה‪ַַ ,‬מָּמּׁש ְּכּ מֹו ֶׁׁש ְ‬ ‫ְלְ ַַאט‪ְּ ,‬בַּכַ ָּוָּנָ ה ֲֲע ָ‬ ‫ׁשּוָבה‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ֲֲח ָ‬ ‫ׁשֹוֵאל ֶֶא ְְתֶכֶ ם‪ֹ ,‬לא ֲֲח ָָבל? ֹלא ֲֲח ָָבל ַַעל ָּכֹּזֹאת ָ‬ ‫ַוַ ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫ּוְמֵלֵ ַַאת ֶֶרֶגֶ ׁש‪,‬‬ ‫ַׁהֹּכּל' ָּכֹּזֹאת‪ְְ ,‬מ ַַה ְְד ֶֶה ֶֶדת ְ‬ ‫ִּבְּרַּכּ ת 'ֶׁש ַ‬ ‫‪ָ-‬ח‪-‬ד"‪ְ .‬‬ ‫"ה' ֶֶא ָ‬ ‫ָּׁצִּריְך?"‬ ‫אֹוְמ ִִרים ְּכּ מֹו ֶׁש ִ‬ ‫ֶׁׁשֹּלא ְ‬ ‫ָׁשַׁמ ְְענּו ֵֵמעֹוָלָ ם‪.‬‬ ‫ֹלא ַ‬ ‫ְּלָּבבֹות‬ ‫ּיֹוְצ ִִאים ִִמן ַַהֵּלּ ב ֶׁׁשל ָָה ֶֶרֶּבּ ה‪ִ ,‬נִ ְכְ ְנְ סּו ָיָ ָׁשׁ ר ַלַ ָ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ַַה ְ‬ ‫ַַה ָ‬ ‫ְּדָּמ ָָמה ַּבִּּכָּּתּ ה ִנִ ְְמְׁשָׁכָ ה‪ .‬הּוא ִִה ְְסַּתֵּּכּ ל‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה ָלָ ַגַ ם ֵֵמ ַַה ֵּּתה‪ְ ,‬וְ ַַה ָ‬ ‫יַע ֶׁשָּׁכּ ל ֶֶא ָָחד ַיַ ְְחֹׁשׁב‬ ‫"ֲאִנִ י ַַמִּצּ ַ‬‫אֹוָתנּו‪ֲ :‬‬‫יַע ָ‬ ‫ֶׁשָּׁלּ נּו‪ְ .‬וְ ָָאז הּוא ִִה ְְפִּתּ ַ‬ ‫"ֶּדֶּרְך ַַאַּגּ ב‪,‬‬‫ָׁשַׁאל‪ֶ :‬‬ ‫ַּמֲּחָׁשׁ בֹות ֶׁשָּׁלּ נּו‪ַ ,‬‬ ‫ָָעֵלֵ ינּו‪ּ ,‬וְכְ ִִאּלּו ָָק ָָרא ֶֶאת ַַה ֲ‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ַַהֹּזּאת ְּבַּכַ ָּוָּנָ ה‬ ‫ְוְ ִיִ ֵּּתן ֵֵע ָָצה‪ֵֵ :‬איְך ֶֶא ְְפָׁשׁ ר ִלִ ְזְ ֹּכּר ּוְלְ ָָב ֵֵרְך ֶֶאת ַַה ָ‬ ‫יַאת‬ ‫ֵּׁבַּרְכְ ִּתּ י ַַעְכְ ָׁשׁ יו ְוְ ִלִ ְְק ִִר ַ‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ֶׁש ַ‬ ‫יֹוְד ִִעים ָָמה ְְמֻׁשָּׁתּ ף ַלַ ָ‬ ‫ַַאֶּתּ ם ְ‬ ‫ֲֲא ִִמִּתּ ית?"‬ ‫קֹוֵרא ַַמ ֲֲחָׁשׁ בֹות‪...‬‬ ‫ָׁה ֶֶרֶּבּ ה ַַמָּמּׁש ֵ‬ ‫ָׁשְׁתקּו‪ִִ ,‬ה ְְרַּגְּׁשׁ נּו ֶׁש ָ‬ ‫ְׁשַׁמע?" ֻּכָּּלּ ם ְ‬ ‫ַ‬ ‫יַע ָָהָיָ ה‬ ‫ִׁה ְְצִּבּ ַ‬ ‫ּמֹוַח‪ָָ .‬ה ִִראׁשֹון ֶׁש ִ‬ ‫ֶׁקט‪ֻּ .‬כָּּלּ ם ִִאְּמּ צּו ֶֶאת ַַה ַ‬ ‫ִנִ ְְהָיָ ה ֶׁש ֶ‬ ‫יַע ְוְ ָָא ַַמר‪ֵּ" :‬כּ ן‪ַַ ,‬הְּמֻּׁשָּׁתּ ף‬ ‫הֹוֻׁשַׁע‪ָָ ,‬ה ִ'ִעּלּוי' ֶׁׁשל ַַהִּכָּּתּ ה‪ִִ ,‬ה ְְצִּבּ ַ‬‫ַ‬ ‫ַַעד ֶׁשְׁיְ‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪22‬‬ ‫ְּבֶּא ְְמ ַַצע‬ ‫ָׁה ֶֶרֶּבּ ה ָָא ַַמר – ַנַ ְְחִלִ יט ֶׁשַּׁגּ ם ֶ‬ ‫ִּפּ יִנִ י‪" :‬אּוַלַ י ַנַ ֲֲעֶׂשׂ ה ְּכּ מֹו ֶׁש ָ‬ ‫ּוְמ ָָב ְְרִכִ ים ְּבַּכַ ָּוָּנָ ה‪"...‬‬ ‫עֹוְצ ִִמים ֶֶאת ָָה ֵֵעיַנַ ִיִ ם ְ‬‫עֹוְצ ִִרים ַַהֹּכּל‪ְ ,‬‬ ‫ְׂשָׂחק ְ‬ ‫ִִמ ָ‬ ‫"ִּפְּתאֹום ֵיֵ ׁש ִלִ י ַַר ְְעיֹון‬ ‫ְּבַּה ֲֲע ָָרָכָ ה‪ְ ,‬וְ ָָאז ָָאֵׁשׁ ר ָָק ַַפץ‪ְ :‬‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה ִִחֵּיּ ְך ַ‬ ‫ָׁה ֶֶרֶּבּ ה ָָעָׂשׂ ה ַַעְכְ ָׁשׁ יו‪.‬‬ ‫ְּבִּדּיּוק ְּכּ מֹו ֶׁש ָ‬ ‫יֹוֵתר! ָָצ ִִריְך ַלַ ֲֲעׂשֹות ִ‬ ‫ָָחָזָ ק ְּבּ ֵ‬ ‫רֹוֶצה ִלִ ְׁשּׁתֹות אֹו ֶלֶ ֱֱאֹכֹל‪ְ ,‬יְ ַַבֵּקּׁש ֹק ֶֶֹדם ֵֵמ ָָח ֵֵבר ֶׁׁשַּי ֲֲּעֶנֶ ה‬ ‫ָּכּ ל ֶֶא ָָחד ֶׁׁש ֶ‬ ‫ַּבֲּח ָָטף‪".‬‬ ‫לֹו ָָא ֵֵמן‪ְ ,‬וְ ָכָ ָכָ ה הּוא ֹלא ְיְ ָָב ֵֵרְך ֲ‬ ‫"ֲא ָָבל ֶזֶ ה ְְמֹאֹד ָָק ֶׁׁשה ֹלא ֶלֶ ֱֱאֹכֹל‬ ‫"ַהְלְ ַוַ אי‪ַַ ,‬הְלְ ַוַ אי‪ָָ "...‬א ַַמר ָָה ֶֶרֶּבּ ה‪ֲ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫יֶׁשהּו ֶׁׁשַּי ֲֲּעֶנֶ ה ָָא ֵֵמן‪ְְ .‬מ ֻֻסָּפּ ר ַַעל ַַצ ִּּד ִיִקים‬‫ּמֹוְצ ִִאים ִִמ ׁ‬ ‫ְוְ ִלִ ְׁשּׁתֹות ַַעד ֶׁׁש ְ‬ ‫ִּבְּׁשִׁביֵלֵ נּו ֶזֶ ה אּוַלַ י ְְק ָָצת ָָק ֶׁׁשה‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫ְּגּ דֹוִלִ ים ֶׁשָּׁכָּכָ ה ָָעׂשּו‪ֲֲ ,‬א ָָבל‬ ‫כל אחד ישים פלסטר על היד!‬ ‫ְּמַּרֵּגּׁש‪ָּ :‬כּ ל ֶֶא ָָחד ִִמַּיְּלְ ֵֵדי ַַהִּכָּּתּ ה‬‫ַּמֲּחֶזֶ ה ַַה ַ‬ ‫ְּתֲּארּו ְלְ ַַע ְְצ ְְמֶכֶ ם ֶֶאת ַַה ֲ‬ ‫ֲ‬ ‫יַע ַַר ְְעיֹון ַַמ ְְב ִִריק‬ ‫ַּבֲּחַלַ ל ָָה ֲֲאִוִ יר‪ֶּ .‬בְּנְ ִִצי ִִהִּצּ ַ‬ ‫ָָה ַַר ְְעיֹונֹות ִִה ְְמִׁשׁ יכּו ָלָ עּוף ֲ‬ ‫ַׁהֹּכּל‬ ‫ּטֹוִפי‪ְְ ,‬מ ָָב ֵֵרְך 'ֶׁש ַ‬ ‫ָּכִּרַּיּ ת ַַה ִ‬‫ִנִ ַּגּׁש ְּבּ תֹורֹו ַלַ ֻּׁשְׁלְ ָָחן‪ֵֵ ,‬מ ִִרים ֶֶאת ֻֻס ִ‬ ‫בּוַע ָׁשֵׁלֵ ם ָּכּ ל ֶֶא ָָחד ָיָ ִׂשׂ ים ְּפַּלַ ְְס ֶֶטר‬ ‫ְּבֶּמ ֶׁׁשְך ָׁשׁ ַ‬ ‫ֹּדֶּפן‪" :‬אּוַלַ י ֶ‬ ‫יֹוֵצא ֶ‬ ‫ְוְ ֵ‬ ‫צּוָמה‪ְ ,‬וְ ָכָ ל ַיַ ְלְ ֵֵדי ַַה ֵֵח ֶיֶדר‬‫ּוְבַכַ ָּוָּנָ ה ֲֲע ָ‬ ‫ִּבְּד ָָברֹו' ְּבּ קֹול ָָרם‪ְ ,‬לְ ַַאט ְ‬ ‫ִנִ ְְהָיָ ה ְ‬ ‫ַּפַּעם ֶׁׁשהּוא ָיָ ִִרים ֶֶאת ַַהָּיּ ד ְלְ ַַהְכְ ִנִ יס ַַמֶּׁשׁ הּו‬ ‫ַַעל ַַהָּיּ ד! ָּכָּכָ ה‪ְּ ,‬בָּכָ ל ַ‬ ‫"ָא ֵֵמן!"‬‫ְּבַּמ ְְק ֵֵהָלָ ה ַַא ִּּד ָיָרה‪ָ :‬‬ ‫עֹוִנִ ים ַַא ֲֲח ָָריו ַ‬ ‫יֹוִסי‪,‬‬ ‫יָמן ְוְ הּוא ִיִ ְזְ ֹּכּר ַלַ ֲֲעֹצֹר ּוְלְ ָָב ֵֵרְך‪ִ ".‬‬ ‫ַלַ ֶּפּ ה – ַַהְּפַּלַ ְְס ֶֶטר ִיִ ְְהֶיֶ ה לֹו ִִס ָ‬ ‫ְּבִּה ְְת ַַרְּגּׁשּות ִׂשׂ יא ַַעל ְיְ ֵֵדי ֻּכָּּלּ ם‪ְ ,‬וְ ַַה ֲֲהָכָ נֹות‬ ‫ָּצָּעה ִִה ְְת ַַקְּבָּלָ ה ִ‬ ‫ַַה ַַה ָ‬ ‫הֹוִסיף ַַט ַַעם ָיָ ֶֶפה ָלָ ַַר ְְעיֹון‪ָ" :‬נָ כֹון! ְוְ ַַהְּפַּלַ ְְס ֶֶטר‬ ‫ֶׁשָּׁיַּׁשׁ ב ְלְ ָיָ דֹו‪ִִ ,‬מָּיּ ד ִ‬ ‫ֶּדֶּרְך‪...‬‬‫ַׁהֹּכּל' ָיָ ְְצאּו ִִמָּיּ ד ַלַ ֶ‬‫ִּבְּרַּכּ ת 'ֶׁש ַ‬ ‫'ַּמְּצב' ַַהָּגּ דֹול ֶׁׁשל ְ‬ ‫ַלַ ְ‬ ‫ֶּבֱּא ֶֶמת ְְצ ִִריִכִ ים ְּפַּלַ ְְס ֶֶט ִִרים‪,‬‬ ‫יִאים ְוְ ֹלא ֱ‬ ‫ְּבִּר ִ‬ ‫ֲׁאַנַ ְְחנּו ִ‬ ‫יָמן ֶׁש ֲ‬ ‫ִיִ ְְהֶיֶ ה ַּגּ ם ִִס ָ‬ ‫'היכונו למבצע שהכל'‬ ‫ַּמֲּעִׂשׂ ים‪".‬‬ ‫ָׁעָׂשׂ ה‪ ,‬עֹוֶׂשׂ ה ְוְ ַיַ ֲֲעֶׂשׂ ה ְלְ ָכָ ל ַַה ֲ‬ ‫נֹוֶדה ַלַ ה' ֶׁש ָ‬ ‫ְוְ ֶ‬ ‫יַע ֶׁשָּׁכּ ל ֶֶא ָָחד‪ִ ,‬לִ ְְפֵנֵ י ֶׁׁשהּוא‬ ‫ְוְ ָכָ ְך ִנִ ְזְ ְְרקּו ַַר ְְעיֹונֹות ׁשֹוִנִ ים‪ֵֵ .‬אִלִ י ִִהִּצּ ַ‬ ‫יֹוַמ ִיִ ם ִנִ ְְת לּו‬ ‫ּתֹוְך ַ‬ ‫ְְמ ָָב ֵֵרְך‪ַ ,‬יַ ֲֲעֹצֹר ַּדָּּקּ ה ַַא ַַחת ְׁשֵׁלֵ ָָמה ְוְ ַיַ ְְחֹׁשׁב ָָמה הּוא הֹוֵלֵ ְך ַלַ ֲֲעׂשֹות‪,‬‬ ‫ּוְפָלָ ָָק ִִטים‬ ‫מֹוָדעֹות ְ‬ ‫ָ‬ ‫יַע ָָה ַַר ְְעיֹון ַַהָּגּ דֹול ֶׁׁשל ְׁשׁ מּוִלִ יק‪.‬‬ ‫ִׁהִּגּ ַ‬ ‫ְוְ ָכָ ְך יּוַכַ ל ְלְ ַכַ ֵּוּ ן‪ַַ .‬עד ֶׁש ִ‬ ‫ְּבָּכָ ל ַַה ֵֵח ֶיֶדר‪ִ'ִ :‬הּכֹונּו‬ ‫ְׁשׁ מּוִלִ יק ֶנֶ ֱֱע ַַמד‪ִִ ,‬ה ְְסַּתֵּּכּ ל ַַעל ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְוְ ָָא ַַמר‪ֶ"ֶ :‬רֶּבּ ה‪ֲֲ ,‬אִנִ י חֹוֵׁשׁ ב‬ ‫ַׁהֹּכּל'‪ָּ .‬כּ ל‬ ‫ְלְ ִִמ ְְב ַַצע ֶׁש ַ‬ ‫ְּכֵּדי ִלִ ְְפֹּתּר ֶֶאת ֶזֶ ה‪ֲֲ ,‬אַנַ ְְחנּו‬ ‫ְּבֵּע ָָצה ְְרִגִ יָלָ ה‪ֵ .‬‬ ‫ִׁאי ֶֶא ְְפָׁשׁ ר ְלְ ִִה ְְסַּתֵּּפּ ק ֵ‬ ‫ֶׁש ִ‬ ‫ַַה ְיְ ָלָ ִִד ים ִִה ְְת ִִח ילּו‬ ‫ְְצ ִִריִכִ ים ָּפּׁשּוט ַלַ ֲֲעׂשֹות ַ'ַמ ְְצב'‪"...‬‬ ‫ְלְ ִִה ְְת ַַע ְנְ ֵיֵ ן ָָמ ה ֶזֶ ה‪,‬‬ ‫ִּׁיְּתֹּפּס ֶֶאת‬ ‫ֹּדֶּפן ֶׁש ְ‬‫יֹוֵצא ֶ‬ ‫"ִאם ַנַ ֲֲעֶׂשׂ ה ַ'ַמ ְְצב' – ַַמֶּׁשׁ הּו ְְמֻיֻ ָָחד ְוְ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫ִּמְּב ָָצע? ַוַ ֲֲאַנַ ְְחנּו‬ ‫ָָמה ַַה ְ‬ ‫ָּׁצִּריְך!"‬ ‫טּוַח ִנִ ְזְ ֹּכּר ְלְ ָָב ֵֵרְך ְּכּ מֹו ֶׁש ִ‬ ‫ְּתּׂשּוַמת ַַהֵּלּ ב ֶׁשָּׁלּ נּו – ָָאז ָּבּ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַּפְּר נּו ָלָ ֶֶה ם ַַע ל‬ ‫ִִס ְ‬ ‫ְּבִּה ְְתַלַ ֲֲהבּות‪.‬‬ ‫ִִה ְְסִּבּ יר ְׁשׁ מּוִלִ יק ִ‬ ‫ִּמְּצָוָ ה ַַהְּגּ דֹוָלָ ה ְוְ ַַעל‬ ‫ַַה ְ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון‬ ‫"אֹוהֹו! ָָה ַַר ְְעיֹונֹות ֶׁשָּׁלֶּכֶ ם ַַמָּמּׁש ֲֲחָזָ ִִקים‪ָָ ",‬א ַַמר ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫'ִּבְּרַּכּ ת‬ ‫יבּוָתּה ֶׁׁשל ְ‬ ‫ֲֲחִׁשׁ ָ‬ ‫ֶּבֱּא ֶֶמת חֹוֵׁשׁ ב ֶׁשָּׁכּ ל ֶֶא ָָחד ָָצ ִִריְך ַלַ ְְחֹׁשׁב ָָמה‬ ‫"ֲאִנִ י ֱ‬‫ַּפֲּעלּות‪ֲ .‬‬ ‫ְּבִּה ְְת ֲ‬ ‫ִ‬ ‫ַׁהֹּכּל'‪.‬‬ ‫ֶׁש ַ‬ ‫יָמן‬ ‫ָיָ כֹול ַלַ ֲֲעֹבֹד ֶֶא ְְצלֹו ְּבֹּא ֶֶֹפן ִִאיִׁשׁ י ְוְ ַלַ ֲֲעׂשֹות ְלְ ַַע ְְצמֹו ֵֵאיֶזֶ ה ִִס ָ‬ ‫ְוְ ָכָ ְך ְּבּ יֹום ִִר אׁשֹון‬ ‫ֶּבֱּא ֶֶמת ִיִ ָָח ֵֵקק ְלְ ֻכֻ ָּלּ נּו ַּבּ ֵּלּ ב‪,‬‬ ‫ְּכֵּדי ֶׁשֶּׁזּ ה ֱ‬ ‫ֶׁשִּׁיְּגְ ֹרֹם לֹו ְלְ ַכַ ֵּוּ ן‪ֲֲ .‬א ָָבל‪ֵ ,‬‬ ‫ָּצֳּה ַַרִיִ ם‬ ‫ְּבַּה ְְפ ָָס ַַקת ַַה ֳ‬ ‫ַ‬ ‫ָָצ ִִריְך ַלַ ֲֲעׂשֹות ַּגּ ם ַַמֶּׁשׁ הּו ֶֶא ָָחד ָּגּ דֹול‪ .‬אּוַלַ י ְנְ ַַא ְְרֵּגּ ן ֶֶט ֶֶקס ְְמֻיֻ ָָחד‬ ‫ַּכַּּנְּסנּו ָלָ אּוָלָ ם‬ ‫ֻּכָּּלּ נּו ִִה ְְת ְ‬ ‫ְּכֵּדי ֶׁשֵּׁמּ אֹותֹו יֹום ָוָ ָָהְלְ ָָאה ֻּכָּּלּ נּו ִנִ ְזְ ֹּכּר ֶֶאת‬ ‫ְּבָּרָכָ ה‪ֵ ,‬‬‫ֶׁׁשל ֲֲא ִִמ ַיַרת ַַה ָ‬ ‫ֶׁׁש ל ַַה ֵֵח ֶיֶד ר‪ֻּ ,‬כָּּלּ ם‬ ‫ָּתִּמיד!"‬ ‫ֶזֶ ה ִ‬ ‫ָּבּ אּו ִלִ ְְר אֹות‪ְ ,‬וְ ָכָ ל‬ ‫ִּבְּמֻיֻ ָָחד‪.‬‬ ‫ְוְ ָכָ ְך‪ְ ,‬לְ ַַאט ְלְ ַַאט‪ִִ ,‬ה ְְתַּגֵּּבּׁש לֹו ַּבִּּכָּּתּ ה ַַר ְְעיֹון ָָחָזָ ק ְוְ ָָע ְְצ ָָמ ִִתי ְ‬ ‫ֶֶא ָָחד ִִמַּיְּלְ ֵֵדי ַַהִּכָּּתּ ה‬ ‫ִּמְּסְּדּ רֹון‬‫ְּבֶּמ ְְרַּכּ ז ַַה ְ‬ ‫ַַהָּתְּכְ ִנִ ית ָָהְיְ ָָתה ָּכּ זֹו‪ֲֲ :‬אַנַ ְְחנּו ַנַ ֲֲע ִִמיד ֻׁשְׁלְ ָָחן ְְמֻכֻ ָּבּ ד ֶ‬ ‫ּוֵב ַַרְך ְּבּ קֹול‬‫ְּקַּטָּנּ ה ֵ‬ ‫ָּבָּמה ַַה ַ‬ ‫טֹוִפי‪ָָ .‬עָלָ ה ַַעל ַַה ָ‬ ‫ִנִ ַּגּׁש ָלָ ֶֶרֶּבּ ה‪ְ ,‬וְ ִִקֵּבּ ל ִ‬ ‫טֹוִפי‪,‬‬ ‫ָּכִּרּיֹות ִ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון ָיָ ִִבא ֲֲח ִִביָלָ ה ְּגּ דֹוָלָ ה ֶׁׁשל ֻֻס ִ‬ ‫ֶׁׁשל ַַה ֵֵח ֶיֶדר‪ָָ .‬ה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫‪ָ-‬ב‪-‬ר‪ֹ-‬וֹ‪ָּ .‬כּ ל ַַעְׂשׂ רֹות ַַהְיְ ָלָ ִִדים‬ ‫‪ְ-‬ד ָ‬ ‫‪ְ-‬ה‪ָ-‬יָ ‪-‬ה ִּבּ ְ‬ ‫‪ַ-‬ה‪ֹּ-‬כּ‪-‬ל ִנִ ְ‬ ‫ּוְבַכַ ָּוָּנָ ה‪ֶׁׁ :‬ש ַ‬ ‫ְ‬ ‫ְּכֵּדי ֶׁשָּׁכּ ל ַּתְּלְ ִִמיד יּוַכַ ל ְלְ ָָב ֵֵרְך ְּבּ קֹול ָָרם‪ֲֲ .‬א ָָבל ֶזֶ ה ֹלא ַַהֹּכּל –‬ ‫ֵ‬ ‫ַּפַּעם ָָא ֵֵמן‪ָָ ,‬הָיָ ה ָּפּׁשּוט ַַמ ֲֲע ָָמד ַַמ ְְר ִִטיט‪ְ .‬וְ ָכָ ְך ֵֵמ ָָאז‬ ‫ָָענּו ָָא ֵֵמן ְוְ עֹוד ַ‬ ‫חּוָצה ֵֵמ ַַה ֲֲח ָָד ִִרים‬ ‫ֲֲאַנַ ְְחנּו ְנְ ַַבֵּקּׁש ִִמָּכּ ל ַַהִּכּּתֹות ָָה ֲֲא ֵֵחרֹות‪ָ ,‬לָ ֵֵצאת ַַה ָ‬ ‫ִּבְּד ָָברֹו‪.‬‬ ‫ַׁהֹּכּל ִנִ ְְהָיָ ה ְ‬ ‫ִּבְּרַּכּ ת ֶׁש ַ‬ ‫ֻּכָּּלּ נּו ַַמ ְְקִּפּ ִיִדים ַַעל ְ‬ ‫"ָא ֵֵמן"!‬ ‫ְּכֵּדי ַלַ ֲֲענֹות ָלָ נּו ָ‬ ‫ַּבִּּמְּסְּדּ רֹון ַַרק ֵ‬ ‫ַּבַּה ְְפ ָָס ָָקה ְוְ ַלַ ֲֲעֹמֹד ְ‬ ‫ָּׁלֶּהם ַ‬‫ֶׁש ֶ‬ ‫‪23‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫ְלְִסִּיּּוָּמָא ְְּד �ִגְִל ְיֹוָֹנ ָא‬ ‫עורך המדור‪ :‬אלחנן נתן ליכטיג‬ ‫הוא זוכה למעלת מסירות נפש‬ ‫נתתי לו "קופלמנט" [מחמאה]‬ ‫למען כבוד שמים‬ ‫וזה באמת מגיע לו‪ ,‬הרי הוא טרח‬ ‫מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א‬ ‫הכרת הטוב של מרן הגרי''ש אלישיב זצוק''ל‬ ‫ַּמֲּאֶכֶ ֶלֶ ת ִלִ ְׁשֹׁחֹט ֶֶאת‬ ‫ַוַ ִּיְּׁשׁ ַלַ ח ַַא ְְב ָָר ָָהם ֶֶאת ָיָ דֹו‪ַ ,‬וַ ִּיּ ַּּקח ֶֶאת ַַה ֲ‬ ‫ּוִמ ְְׁש ָָּפט‬ ‫ַלַ ֲעֲ ׂשֹות ְצְ ָָד ָָקה ִ‬ ‫ְּבּנֹו‪(.‬כב)‬ ‫(יח)‬ ‫ידוע מה שכתבו הספרים שמכוח מה שאברהם‬ ‫ויצחק מסרו נפשם על קדושת השם‪ ,‬נשרש אצל‬ ‫בהיות רבינו מאושפז‬ ‫בניהם אחריהם לדורות עולם כוח זה של מסירות‬ ‫בבית החולים‪ ,‬באחד‬ ‫נפש למען האמונה בקב"ה‪.‬‬ ‫הימים נכנס לחדרו‬ ‫ראוי לדעת ש"מסירות נפש" למען הקב"ה אינו‬ ‫ה"פרופסור" שלו "מנהל‬ ‫רק "למות" על קידוש ה' כפשוטו‪ ,‬אלא "מסירות‬ ‫המחלקה"‪ ,‬והודיעו‬ ‫נפש" הוא גם בתוך החיים עצמם‪ ,‬שהרי לכל אחד‬ ‫שמחר ישתחרר לביתו‪.‬‬ ‫יש ניסיונות לבטל תלמוד תורה ולבטל את כוונת‬ ‫ואמר לו רבינו‪ :‬אני רוצה להודות ל"פרופסור" על מה ש‪...‬‬ ‫התפילה וכדומה‪ ,‬וכשזוכה ומתגבר מתוך הכנעת‬ ‫ועל ה"מחשבה שהשקיע"‪.‬‬ ‫היצר‪ ,‬הרי הוא זוכה למעלת מסירות נפש למען‬ ‫לאחר שיצא אמר לי רבינו‪ :‬נתתי לו "קופלמנט" [מחמאה]‪,‬‬ ‫כבוד שמים‪ ,‬והרי הוא זוכה לקיים מצוות קידוש‬ ‫וזה באמת מגיע לו‪ ,‬הרי הוא טרח והתמסר‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬וכמבואר ברמב"ם (פ"ה מיסודי התורה) שכל‬ ‫אמרתי לרבינו‪ :‬הסבא אמר לו "להודות לפרופסור"‪ ,‬ולא אמר‬ ‫הפורש מעבירה או עשה מצוה‪ ,‬לא מפני דבר‬ ‫לו "להודות לך"‪ .‬והשיב רבינו‪ :‬אמרתי לו ב"לשון נסתר"‪,‬‬ ‫בעולם‪ ,‬לא פחד‪ ,‬ולא יראה‪ ,‬ולא לבקש כבוד‪,‬‬ ‫זה מכובד‪.‬‬ ‫אלא מפני הבורא ברוך הוא וכמניעת יוסף הצדיק‬ ‫ושאלתי‪ :‬הרי הוא מדבר עם הסבא בלשון נוכח‪.‬‬ ‫עצמו מאשת רבו‪ ,‬הרי זה מקדש את השם"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫השיב‪ :‬מה אכפת לי איך שהוא אומר‪ ,‬אני אמרתי לו כך‪.‬‬ ‫והגאון רבי שמואל רוזבסקי זצ"ל הביא לזה ראיה‬ ‫ואמרתי לרבינו‪ :‬אני בתחילה לא הבנתי שהסבא מתכוון‬ ‫מגמ' ערוכה בברכות (כ')‪ ,‬דאיתא שם בגמ' "מאי‬ ‫אליו‪ .‬והשיב‪" :‬הוא" הבין טוב‪ .‬שאלתי לרבינו‪ :‬גם "רופא‬ ‫שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא‪ ,‬ומאי שנא‬ ‫פלוני" טורח‪ .‬והשיב‪ :‬כן‪ ,‬אבל הנ"ל בתור "פרופסור" ו"מנהל‬ ‫אנן דלא מתרחיש לן ניסא‪ ,‬קמאי הוו קא מסרי‬ ‫מחלקה" ובאמת גם לרופא ההוא הודיתי‪ ,‬הוא "רופא אחראי"‪.‬‬ ‫נפשייהו אקדושת השם‪ ,‬אנן לא מסרינן נפשין‬ ‫(שלהי מנ"א תשס"ג ‪ -‬בית החולים שערי צדק)‬ ‫אקדושת השם" [והיינו שהטעם שהראשונים היו‬ ‫זוכים לניסים זהו משום שמסרו נפשם על קידוש‬ ‫זה מה שמתפללים "ונא אל תצריכנו"‬ ‫ה']‪ .‬והביאו שם בגמ' דוגמא למסירות נפשם של‬ ‫הראשונים על קדושת ה'‪ ,‬מרב אדא בר אהבה‬ ‫כשחזר רבינו משמחת ה"שבע ברכות" אצל פלוני‪ ,‬אמר‪ :‬מה‬ ‫שקרע בגדים פרוצים של אשה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫אפשר לעשות‪ ,‬כשנצרכים לבריות צריכים לשלם‪.‬‬ ‫ואמר הגר"ש דהרי מפורש להדיא בגמ'‪ ,‬שהמושג‬ ‫כשחזר רבינו משמחת ה"שבע ברכות" של פלוני [ממקורביו]‪,‬‬ ‫"מסירות נפש על קידוש ה'"‪ ,‬איננו דווקא במי‬ ‫שאלתיו‪ :‬מה ראה על ככה להתאמץ להיות שם כ"כ הרבה‬ ‫שמוסר נפשו כפשוטו למות על קידוש ה'‪ ,‬שהרי‬ ‫זמן‪ ,‬וכן לרקוד‪ .‬ואמר רבינו‪ :‬זה מה שמתפללים "ונא אל‬ ‫רב אדא בר אהבה לא מסר נפשו למיתה על קידוש‬ ‫תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם"‪ ,‬שצריכים אח"כ להכיר‬ ‫ה'‪ ,‬ומ"מ כינו אותו בגמ' בלשון "מסרי נפשייהו‬ ‫לו טובה ולא גומרים‪.‬‬ ‫אקדושת השם"‪ ,‬וע"כ מבואר בזה שכל מי שמתגבר‬ ‫רבינו הלך לבר מצווה אצל פלוני‪ ,‬ואמר לפני כן‪ :‬לא שיש‬ ‫על ניסיון בחייו‪ ,‬הרי הוא נחשב כ"מוסר נפשו על‬ ‫לי כוח [וזמן] ללכת‪ ,‬אלא שלי יש "קו" ‪ -‬הכרת הטוב‪ ,‬וזה‬ ‫(מתוך הספר 'ביאורים והנהגות')‬ ‫קידוש ה'"‪.‬‬ ‫(מתוך הספר 'מפי האיש')‬ ‫הכלל אצלי‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת אריופ''ז‬ ‫‪24‬‬