gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos

שבוע: וירא (2026-10-26)

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫מאורות השבת‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫‪0527615936b@gmail.com‬‬ ‫•מן הפרשה‬ ‫מתקבלות‬ ‫עבודות הקלדה ועימוד‬ ‫•מן המדרש‬ ‫ב'מכון התורני'‬ ‫•הלכה‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪.‬‬ ‫שע"י המכון התורני ירושלים‬ ‫טל‪0533194867 :‬‬ ‫•זכרון לצדיקים‬ ‫וירא ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 236‬הפקה ועריכה‪ :‬הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫"ְוְ הּוּא ֹי � ֵֵֹׁשב � ֶֶּפ ַַתח ָָהֹא ֶֶֹהל ְ�ְּכֹחֹם ַַה ּּיֹוֹ ם"‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫מן הפרשה‬ ‫הקב״ה הוציא חמה מנרתיקה שלא‬ ‫להטריחו באורחים‪ .‬ישב אברהם פתח‬ ‫האהל כחם היום לראות האם יש עובר‬ ‫בירור אחר בירור ‪ -‬להפריד את הטוב מן הרע‬ ‫ושב ויכניסם בביתו‪ .‬זאת אומרת‬ ‫בתכלית השלמות ובמדרגה עליונה של עולה תמימה‪ ,‬היה‬ ‫"ַוַ �ֵֵּת ֶֶרא ָָׂש� ָָרה ֶֶאת ֶ �ֶּבן ָָהָגָ ר ַַה � ִִּמ ְְצ ִִרית ֲֲא � ֶֶׁשר ָיָ ְלְ ָָדה ְלְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ְְמ ַַצ ֵֵחק"‬ ‫שאברהם חיזר וחיפש לעשות חסד‪.‬‬ ‫מוכרח שישא הוא את הגר ויצא ממנו ישמעאל‪ ,‬כדי להפריד‬ ‫(בראשית כא‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫אף על פי שלא היו נזקקים לכך שכן‬ ‫ממנו חלק הרע‪ ,‬כי אי אפשר לקדושה שתבוא רק בהיפרד‬ ‫פירש רש״י‪ :‬לשון עבודה זרה‪ ,‬כמו שנאמר (שמות לב‪ ,‬ו) "ַוַ ָָּי� ֻֻקמ ּּו‬ ‫לא היה עובר ושב‪ .‬ומה לו לאברהם‬ ‫הרע ממנה לגמרי‪.‬‬ ‫ְלְ ַַצ ֵֵחק"‪ .‬דבר אחר לשון גילוי עריות‪ ,‬כמה דתימא (להלן לט‪ ,‬יז)‬ ‫להמתין לאורחים הרי פטור מכך כשאין‬ ‫והטעם לכך‪ ,‬כי מאחר ׳שמתחילה עובדי עבודה זרה היו‬ ‫"ְלְ ַַצ ֶֶחק ִִּב� י"‪ .‬דבר אחר‪ ,‬לשון רציחה כמו (שמואל ב׳ ב‪ ,‬יד) "ָיָ קּוּמ ּּו‬ ‫מי שצריך לבוא ולהתארח אצלו‪.‬‬ ‫אבותינו׳ (פסחים קטז‪ ,‬א)‪ ,‬ואברהם אבינו עצמו יצא מתרח‪ ,‬הרי‬ ‫יַׂש� ֲֲחק ּּו ְלְ ָָפֵנֵ ינּוּ" וגו'‪ .‬ותאמר שרה לאברהם‬ ‫ָנָ א ַַה ְְּנ� ָָע ִִרים ִוִ ַ‬ ‫בסלבודקה היו אומרים שלא בגלל‬ ‫היה מעורב בו קצת מצד הרע‪ ,‬ומשום שהיה נצרך לבירור‬ ‫" ָָּג� ֵֵר ׁׁש ָָה ָָא ָָמה ַַהֹּז� ֹאת ְוְ ֶֶאת ְְּב� ָנָ ּּה" (בראשית כא‪ ,‬י) מאתנו שלא ישפיעו‬ ‫שיש נצרך וזקוק למשהו אז צריכים‬ ‫הרע מהטוב‪ ,‬לכן הוכרח שיצא ממנו ישמעאל‪ ,‬כדי שבזה‬ ‫מעשיו על יצחק בננו‪ ,‬אבל אברהם אבינו לא הוטב הדבר‬ ‫לתת לו‪ ,‬אלא מדת החסד היא להיטיב‪.‬‬ ‫יצא ממנו חלק הרע לגמרי‪ ,‬ואז יהא יצחק כולו מחלק‬ ‫בעיניו "ַוַ ֵֵּי� ַַרע ַַהָּד�ָ ָָבר ְְמֹאֹד ְְּב� ֵֵעיֵנֵ י ַַא ְְב ָָר ָָהם ַַעל אֹוֹ ֹדֹת ְְּב� נֹוֹ " (בראשית‬ ‫ולא מתחיל ממה שחסר לשני‪ ,‬שאז‬ ‫הטוב‪ ,‬ולזה סיים הפסוק "כי ביצחק יקרא לך זרע"‪ ,‬כלומר‬ ‫כא‪ ,‬יא)‪ ,‬וברש״י פירש שני אופנים מדוע הורע בעיניו‪ :‬על מה‬ ‫לפעמים ירצה שלא יהיה כלל למי‬ ‫שהרי ביצחק לבדו יקרא לך זרע לעולם‪ ,‬ורק ממנו יצא עם‬ ‫ששמע שיצא לתרבות רעה‪ ,‬ולפי פשוטו על שאומרת לו‬ ‫לתת שלא יחויב‪ .‬אלא אדרבה מרגיש‬ ‫ישראל כולו‪ ,‬ולכן מוכרח אתה לתת לרע את חלקו ואל ירע‬ ‫יָך‬‫"ַאל ֵיֵ ַַרע ְְּב� ֵֵעיֶנֶ ָ‬ ‫לשלחו‪ .‬והסכים השי״ת עם שרה וציוה לו ַ‬ ‫חסרון בעצמו ואין לו טעם בחיים‬ ‫בעיניך על ישמעאל הרשע‪ ,‬מפני שרק על ידו מתאפשר‬ ‫ֹאַמר ֵֵאֶלֶ ָ‬ ‫יָך ָָׂש� ָָרה ְׁש� ְ ַַמע ְְּב� ֹקָֹלָ ּּה‬ ‫ַַעל ַַה ַַּנ� ַַער ְוְ ַַעל ֲֲא ָָמ ֶֶת ָָך ֹּכ� ֹל ֲֲאֶׁש� ֶ ר ֹּת� ַ‬ ‫כשאין לו עם מי להיטיב‪.‬‬ ‫ביאת יצחק לעולם‪.‬‬ ‫ִִּכ� י ְְבִיִ ְְצ ָָחק ִיִ ָּק�ָ ֵֵרא ְלְ ָָך ָזָ ַַרע" (בראשית כא‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫ובהכרח הוא כן‪ ,‬שהרי חובת האדם‬ ‫ואיתא בספה״ק שזה הוא גם הטעם שיצא עשו מיצחק‪,‬‬ ‫והנה לפי הפירוש הפשוט שברש״י שהורע בעיני אברהם‬ ‫הוא לידבק במידותיו של הקב״ה מה‬ ‫מפני שהיה מוכרח להיות בירור אחר בירור כדי שיהא‬ ‫על שאומרת לו לשלחו‪ ,‬מובן שאמר לו הקב״ה שלא ירע‬ ‫הוא גומל חסדים אף אתה תהא גומל‬ ‫יעקב אבינו ׳מטתו שלימה‪( ,‬ויק״ר פמ״ו ה) שיצאו ממנו שנים‬ ‫בעיניו בקשתה‪ ,‬כי טובת יצחק היא לשלוח את ישמעאל‬ ‫חסדים‪ ,‬ולפני הבריאה הרי לא היה למי‬ ‫עשר שבטים בתכלית הטהרה והשלמות‪ ,‬שלא היה מעורב‬ ‫מאצלם‪ ,‬ולא יצטער על ישמעאל " ִִּכ� י ְְבִיִ ְְצ ָָחק ִיִ ָּק�ָ ֵֵרא ְלְ ָָך‬ ‫לעשות חסד‪ ,‬וברא הקב״ה את העולם‬ ‫בהם אפילו שמץ כל שהוא‪ .‬ובגלל כן הצטערה רבקה אמנו‬ ‫ָזָ ַַרע" (בראשית כא‪ ,‬יב) ולא בישמעאל‪ .‬אלא שלפי פירושו שצערו‬ ‫(כרם טוביה)‬ ‫כדי להיטיב עם ברואיו‪.‬‬ ‫כל כך כשראתה שכשעוברת על פתחי תורה של שם ועבר‬ ‫היה על יציאתו לתרבות רעה‪ ,‬קשה איך אמר לו ה׳ שלא‬ ‫*‬ ‫יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬וכשעוברת על פתחי עבודת‬ ‫ירע הדבר בעיניו‪ ,‬וכי אין לו לאב להצטער כשרואה בנו‬ ‫"ֻיֻ ַַּק� ח ָנָ א ְְמ ַַעט ַַמִיִ ם" (בראשית יח‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫אלילים עשו מפרכס לצאת (רש״י להלן כה כב)‪ ,‬מפני שאז עדיין‬ ‫יוצא לתרבות רעה‪ ,‬וחז״ל הרי הגידו לנו כמה הדבר קשה‬ ‫ר״א בשם ר׳ סימאי אמר‪ ,‬אמר הקב״ה‬ ‫לא ידעה על הסוד הזה‪ ,‬וחשבה שיש לה רק עובר אחד‬ ‫באמרם (ברכות ז‪ ,‬ב) 'קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר‬ ‫לאברהם אתה אמרת "יקה נא מעט‬ ‫המפרכס לצאת גם לביהמ״ד וגם לבית עבודה זרה‪ ,‬ועל זה‬ ‫ממלחמת גוג ומגוג'‪.‬‬ ‫מים"‪ ,‬חייך שאני פורע לבניך במדבר‬ ‫"ִאם ֵֵּכ� ן ָלָ ָּמ� ָ ה ֶֶּז� ה ָָאֹנִֹכִ י" (בראשית כה‪ ,‬כב)‪ ,‬כי בן כזה הפוסח‬ ‫טענה ִ‬ ‫וב"גור אריה" למהר״ל [וכן פירש מהרי״ל דיסקין]‪ ,‬מפרש‬ ‫וביישוב ולעתיד לבא‪ .‬וכן על אמירתו‬ ‫על שתי הסעיפים‪ ,‬עדיף שלא יוולד בכלל‪ .‬אבל כשאמרו‬ ‫שתשובת השי״ת "אל ירע בעיניך" לא היתה על הצער‬ ‫"ורחצו רגליכם"‪ ,‬וכן בכל דבר שאמר‬ ‫לה "ְׁש� ְ ֵנֵ י ֹגִֹיִ ים ְְּב� ִִב ְְטֵנֵ ְְך ּוְּׁש� ְ ֵנֵ י ְלְ ֻֻאִּמ� ִ ים ִִמֵּמ� ֵ ַַעִיִ ְְך ִיִ ָּפ� ָ ֵֵרדּוּ" (בראשית‬ ‫שיצא לתרבות רעה כלל‪ ,‬כמו שמדויק בלשון הכתוב שלגבי‬ ‫ועשה להם (יעוין מדרש רבה מח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫כה‪ ,‬כג)‪ ,‬כלומר שהסבירו אזניה שכדי שיעקב יצא בתכלית‬ ‫צערו של אברהם כתיב "על אודות בנו"‪ ,‬ולא הוזכר צער‬ ‫בפשוטו רגילים להבין הא דזכה אברהם‬ ‫השלמות נצרך שיצא גם עשו עמו‪ ,‬התנחמה שפיר שהבינה‬ ‫אחר רק על בנו שיצא לתרבות רעה‪ .‬ואילו בדבר ה׳ אליו‬ ‫שיפרע הקב״ה לבניו כ״כ הרבה עבור‬ ‫עכשיו שהמציאות הזו הוי חלק מבירור הטוב הנצחי‪ ,‬וכדי‬ ‫נאמר "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך"‪ ,‬שהוסיף כאן‬ ‫המעט מים והפת לחם וכיו״ב הוא‬ ‫למהר בירור הטוב כדאי כבר הכל‪ ,‬כי רק עי״ז שייך שיהא‬ ‫צער האמה‪ ,‬וצער זה הרי אי אפשר לומר שהוא על יציאתה‬ ‫משום שהקב״ה משלם מידו הפתוחה‬ ‫יעקב מטתו שלימה ובתכלית הטהרה‪.‬‬ ‫לתרבות רעה‪ ,‬אלא ודאי שכאן לא ציוה לו ה' להינחם על‬ ‫והרחבה פי כמה מהמעשים‪.‬‬ ‫ובספרים הקדושים מבואר שעירוב זה התחיל ע״י חטא‬ ‫שבנו יצא לתרבות רעה רק על ענין שליחותם מביתו‪.‬‬ ‫אמנם יש להוסיף שמעשהו של‬ ‫עץ הדעת‪ ,‬כי מתחילת הבריאה נברא האדם מצד הטוב‬ ‫אבל בתרגום יונתן תירגם ׳לא יבאיש בעינך על טליא די‬ ‫אברהם היה כ״כ מלא איכות בהרבה‬ ‫אִתי ֲֲאֶׁש� ֶ ר‬ ‫בלבד‪ ,‬כמו שכתוב (קהלת ז‪ ,‬כט) "ְלְ ַַבד ְְר ֵֵאה ֶזֶ ה ָָמ ָָצ ִ‬ ‫נפק מתרבותך ועל אמתך דאנת מתרך'‪ ,‬הרי מפורש שגם‬ ‫אהבה וחסד‪ ,‬ולכך הפרעון בגמול‬ ‫ָָע ָָׂש� ה ָָה ֱֱאֹל ִִֹהים ֶֶאת ָָה ָָא ָָדם ָיָ ָׁש� ָ ר" (קהלת ז‪ ,‬כט)‪ ,‬ואח״כ כשבא‬ ‫לענין יציאת הנער לתרבות רעה אמר לו שלא ירע הדבר‬ ‫מעשיהו התפשט בכמות לכל ישראל‪.‬‬ ‫הנחש אצל חוה והטיל בה זוהמא‪ ,‬אז נתערב הטוב עם הרע‬ ‫בעיניו‪ ,‬ולפירושו הקושיא בעינה‪ ,‬איך ימנע מלהצטער על‬ ‫הוי אומר שאמנם הנראה לעין שמעט‬ ‫יחדיו וחטאו בעץ הדעת‪ ,‬ומזה התחיל תערובת טוב ורע‪,‬‬ ‫כך‪.‬‬ ‫מים נתן להם‪ ,‬אבל כ״כ הרבה מונח‬ ‫וזוהי עבודתנו במשך כל ימות עולם‪ ,‬להפריד אותם זה מזה‬ ‫והגאון רבי אשר זעליג מרגליות זצ״ל מביא בספר "דעת‬ ‫בנתינה זו‪ ,‬עד שהערך שלהם הוא כנגד‬ ‫ולהחזיר את העולם כפי שהיה בתחילתו שהטוב מבורר‬ ‫קדושה" תירוץ מהגאון רבי שלמה אליעזר אלפאנדרי זצ״ל‪,‬‬ ‫הרבה מים‪ .‬וכן בכל פרט מהכנסת‬ ‫ומופרד מן הרע לגמרי‪.‬‬ ‫שכששמע אברהם אבינו שיצא בנו לתרבות רעה ונאמר‬ ‫האורחים שלו‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים מהכא‪ ,‬שכדי לברר הקדושה בתכלית‪ ,‬יש‬ ‫עליו "ְוְ הּוּא ִיִ ְְהֶיֶ ה ֶּפ� ֶ ֶֶרא ָָא ָָדם" (בראשית טז‪ ,‬יב)‪ ,‬התחיל לבו נוקפו‬ ‫להפריד פירוד גמור ומוחלט בין צד הרע לצד הטוב‪ ,‬שאפילו‬ ‫וחישב להתחרט על מה שנשא את הגר המצרית‪ ,‬שבזה‬ ‫ומדת הקב״ה "ּו ְְּס ִִב ָיָביו ִנִ �ְְׂש ֲֲע ָָרה ְְמֹאֹד"‬ ‫חלק מועט שבמועט מן הרע לא יהיה מעורב בצד הטוב‪.‬‬ ‫תלה הסיבה שיש לו בן כזה‪ .‬ועל זה אמר לו ה׳ "אל ירע‬ ‫(תהלים נ‪ ,‬ג) שמדקדק עם חסידיו כחוט‬ ‫וענין זה שייך אצל כל אדם בעבודת הבורא‪ ,‬שדרכו של יצר‬ ‫בעיניך על הנער ועל אמתך"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אל לך להתחרט על‬ ‫השערה (ב״ק נ‪ ,‬א)‪ ,‬כך גם חשיבות‬ ‫הרע הוא לבלבל את האדם שלא ֵיֵ ַַדע להבחין בין טוב לרע‪,‬‬ ‫האשה המצרית ועל בנה שיצא לתרבות רעה‪ ,‬מפני שענין‬ ‫מעשיהם וערכם כפול ומכופל‪.‬‬ ‫ובנוגע למעשה פירושו‪ ,‬שהנהגתו של האדם אינה מופרשת‬ ‫זה גופא הוא התחלת הטוב‪ ,‬שכדי שיהיה יצחק שלם‬ ‫(כרם טוביה)‬ ‫‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]1‬‬ ‫לצד הטוב בלבד רק יש בה מן המעורב זה בזה‪ ,‬דהיינו שלפעמים הוא נוהג לשל גוי גמור‪ ,‬וכך היה סיכוי כלשהו שיבינו מצבם האמיתי ויהרהרו בתשובה‬ ‫כשורה וכנדרש מן התורה‪ ,‬ולפעמים הוא מתעלם מהוראות מסוימות ועושה ויתקרבו אל היהדות‪.‬‬ ‫מעשים אשר לא יעשו‪ ,‬ולא מצד שהוא מתכוון להכעיס רק מחמת שאינו יודע ומאז ומעולם היתה דרך תורה האמיתית להפריד בין האנשים המבולבלים‬ ‫להבחין בין הרע לטוב ובין טוב לרע‪ ,‬וחושב בלבו שאינו עובר איסור או נמנע בדעתם לבין אנשי האמת שדעתם ישרה באמונת ה' כן רואים אנו שהוכיח‬ ‫ממנהג טוב‪ ,‬ומציאות זו מן המעכבים הגדולים לשלמות העבודה‪ ,‬כי עי״ז שאינו אליהו הנביא את ישראל בימי אחאב כשהיו העם נמשכים אחרי נביאי הבעל‪,‬‬ ‫"ַעד ָָמ ַַתי ַַאֶּת�ֶ ם ֹּפ� ְְֹס ִִחים ַַעל ְׁש� ְ ֵּת�ֵ י ַַה ְְּס� ִִעִּפ� ִ ים ִִאם ה' ָָה ֱֱאֹל ִִֹקים ְלְ כ ּּו ַַא ֲֲח ָָריו‬ ‫ואמר להם ַ‬ ‫מבחין כראוי הרי לא יוכל לעולם להתקרב אל ה' באמת‪.‬‬ ‫ולדאבונינו מציאות זו מצויה מאוד בינינו שרבים ממחנינו סובלים מבלבולי ְוְ ִִאם ַַה ַַּב� ַַעל ְלְ כ ּּו ַַא ֲֲח ָָריו" (מלכים א' יח‪ ,‬כא)‪ .‬ולכאורה לשונו תמוה‪ ,‬כי היאך אמר להם‬ ‫דעת‪ ,‬ואינם יודעים להפריד כראוי ומערבבים הטוב עם הרע‪ ,‬ובפועל הם "אם לבעל לכו אחריו"‪ ,‬וכי המליץ להם ללכת אחרי עבודה זרה‪.‬‬ ‫מתנהגים פעם לצד זה ופעם לצד אחר‪ .‬וזה חסרון גדול‪ ,‬שעל האדם להחליט אלא שהן הן הדברים שאמרנו‪ ,‬כמש״כ בספר ׳דברי יחזקאל'‪ ,‬כי להיות ׳פוסח על‬ ‫מה היא דרך עבודתו ושיהא אצלו פירוד גמור בין הטוב להרע‪ ,‬כי בעוד שישנם שתי הסעיפים׳ ולערבב הטוב עם הרע‪ ,‬שמצד אחד יחשבו שהם עובדי ה'‪ ,‬ומצד‬ ‫בלבו בלבולים וספיקות הריהם מונעים ממנו להיטיב מעשיו ולשוב אל ה'‪ ,‬שני יעבדו לבעל כרצונם החפשי‪ ,‬זוהי התנהגות הגרועה ביותר‪ .‬כי אם נמצא‬ ‫האדם במצב שפל כזה שרוצה ללכת אחרי הבעל‪ ,‬אזי טוב לו שלא יטעה אותו‬ ‫שהרי אינו יודע כלל על מצבו שהוא מתנהג בדרך לא טובה‪.‬‬ ‫ונסביר דברינו בדרך משל שהוא קיצוני לצד הרע‪ ,‬כידוע שאצל האנשים יצרו שיחד עם זה אפשר לו להיות נמנה גם בין עובדי ה׳‪ ,‬אלא "אם לבעל לכו‬ ‫שאורח חייהם רחוק מאוד מקיום התורה והמצות‪ ,‬אמנם ישנם רבים ביניהם אחריו" הליכה גמורה ללא ספיקות‪ ,‬וזה עדיף הרבה יותר מלערב הטוב עם הרע‬ ‫שבלבם רוצים מאוד להרגיש איזה קשר עם עניני יהדות‪ ,‬ולשם כך הם מוכנים ולהתנהג כפי שנקרא בפי העולם ׳לרקוד על שתי החתונות׳‪.‬‬ ‫לעשות איזו פעולה טובה אחת במשך השנה‪ ,‬ובזה הם מתיימרים להרגיש בנוח וההסבר הפשוט בזה הוא‪ ,‬כי כאשר ידעו בבירור שהם מובדלים מצד הטוב ואין‬ ‫כאילו יצאו ידי חובתם‪ ,‬ונמצאים לצערינו אנשים כאלו באנגליה ובאמעריקה להם שום שייכות עם התורה ועם השי״ת‪ ,‬אזי יש מקום לקוות שביום מן הימים‬ ‫שבמשך כל ימות השנה הם מתנהגים בהפקרות ככל הגוים רח״ל‪ ,‬אך אם יבוא יתנו לב לעצמם להבין מצבם הרע על נכון‪ ,‬ויתעוררו לחזור בתשובה‪ .‬אבל כל‬ ‫מאן דהו ויעוררם לתשובה‪ ,‬יצטדקו ויאמרו לו‪ ,‬וכי מה אתה רוצה ממני‪ ,‬הרי עוד שהם מרמים את עצמם וחושבים שדרכם ישרה‪ ,‬הרי אז הם מרגישים עצמם‬ ‫אני מגיע לביהכ״נ בליל יום כיפורים לאמירת כל נדרי‪ ,‬ועושה עוד כמה מצוות‪ ,‬נוח וטוב ולעולם לא יתעורר לבם להשתנות‪.‬‬ ‫ומה אתה רוצה לתבוע ממני יותר‪ ,‬הלא רואה אתה איך שאני עושה מצוות ומסופר על הגאון רבי מאיר שפירא זצ״ל שפעם בא אליו אחד שהשתייך לתנועת‬ ‫המזרחי‪ ,‬וטען כלפיו מדוע אתה לוחם כל כך נגד הציונים ודומיהם באופן קיצוני‬ ‫כיהודי טוב‪.‬‬ ‫ומהלך מחשבה זו של אנשים הללו‪ ,‬היא מחמת עירוב הטוב עם הרע הקיים ואינך מוותר להם במאומה‪ ,‬הרי עדיף שתשב עמהם לשולחן ותשיג איזו פשרה‬ ‫אצלם‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהם יודעים בלבם שקיים דרך חיים כזו של שמירת המצוות‪ ,‬מתקבלת‪ ,‬שאז בודאי תוכל לקרב הרבה יותר אנשים‪ .‬וכתשובה לשאלתו קראו‬ ‫אך אינם יודעים להבחין בין שמירת התורה כהלכה לבין הנהגתם הקלוקלת הגר״מ והעמידו ליד החלון ומצביע בידיו לעבר הרחוב‪ ,‬ואומר לו‪ ,‬הנך רואה את‬ ‫בכל השנה‪ ,‬ומדמים לעצמם שכדי להימנות על שומרי התורה דיו לעשות איזו הרחוב לפניך‪ ,‬התבונן רגע ותראה שאנשים הולכים על שני צידי הכביש ‪ -‬ישנם‬ ‫פעולה קטנה פה ושם וכבר נכללים בין שומרי המצוות‪ .‬ואנשים אלו הלא בודאי ההולכים מימין ויש ההולכים משמאל‪ ,‬אבל באמצע הכביש מי הולך? הסוסים‬ ‫מוטב אם לא היו עושים אפילו את המעט הזה‪ ,‬שאז לא היו מרגישים כלל והחמורים! וכך הסביר לשואלו המקנטר‪ ,‬ללכת בדרך האמצעי זה דרכם של‬ ‫שעושים משהו לה׳ ולא היה להם במה לתלות עצמם שהם חלק מכלל ישראל‪ ,‬הסוסים והחמורים‪ ,‬אנשים ברי דעה‪ ,‬הולכים או מימין או משמאל‪.‬‬ ‫(משחת שמן – הגאון רבי חיים שאול קויפמאן)‬ ‫ואז היה יותר קל להעמידם על מקומם הנכון ולהסבירם שאורח חייהם שוה ‬ ‫'ב' עולמות בכפיפה אחת'‬ ‫כלום באחד מן ההרים הללו‪ ,‬אמר לו הן‪ ,‬אמור מה‬ ‫ֹמֹאְזְ ֵנֵ י ִִמ ְְר ָָמה ַלַ ֲֲעֹׁש� ֹק ָָא ֵֵהב" (הושע יב‪ ,‬ח)‪ ,‬ראה שמא נגע‬ ‫"ַוַ ַ �ַּי � ְְׁש ֵ�ֵּכם ַַא ְְב ָָר ָָהם ַ �ַּבֹּב� ֶֶֹקר ַוַ ַ �ַּי ֲֲחֹבֹׁשׁ ֶֶאת ֲֲחֹמֹרֹוֹ ַוַ ִ �ִּי ַ�ַּקח ֶֶאת � ְְׁשֵנֵ י‬ ‫אתה רואה‪ ,‬א״ל רואה אני עמוד של אש עומד מן‬ ‫בצנור [פירוש במקום בתולים‪ ,‬ודבר בלשון צניעות‪,‬‬ ‫ְנְ ָָע ָָריו ִִאּתֹּוֹ ְוְ ֵֵאת ִיִ ְְצ ָָחק ְ �ְּבנֹוֹ ַוַ ְיְ ַַב ַ�ַּקע ֲֲע ֵֵצי ֹעָֹלָ ה ַוַ ָ �ָּי ָָקם ַוַ ֵ �ֵּיֶלֶ ְְך‬ ‫הארץ ועד לשמים‪ ,‬אמר לישמעאל ולאליעזר רואים‬ ‫ופירושו שמא בא עליה בדרך שחשוד הוא כדלעיל‬ ‫ֶֶאל ַַה � ָָּמקֹוֹ ם ֲֲא � ֶֶׁשר ָָא ַַמר לֹוֹ ָָה ֱֱאֹל ִִֹהים" (בראשית כב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫אתם כלום באחד מן ההרים הללו‪ ,‬אמרו לו לאו‪ ,‬ואמר‬ ‫(מהרז"ו)]‪ .‬אלא ָָה ֵֵבא את הנערה האהלה ְוְ הֹוֹ ֵֵצא את‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר פל״א מסופר‪ ,‬בן ל״ז שנה היה יצחק‬ ‫להם "ְׁש� ְ ב ּּו ָלָ ֶכֶ ם ֹּפ� ֹה ִִעם ַַה ֲֲחמֹוֹ ר" (בראשית כב‪ ,‬ה)‪ ,‬אמר להם‬ ‫בתוליה ָָּב� ֶֶא ְְצ ַַּב� ע‪ ,‬אם טהורה בבתולה‪ ,‬הרי היא לך‬ ‫בלכתו אל הר המוריה וישמעאל בן חמישים שנה‪ ,‬נכנס‬ ‫כשם שאין החמור רואה כלום כך אתם אינם רואים‬ ‫מפי הגבורה‪ .‬הכניסה האוהלה והוציא את בתוליה‬ ‫תחרות בין אליעזר ובין ישמעאל‪ ,‬היה אומר ישמעאל‬ ‫כלום‪ .‬וכן אמרו (בקידושין סח‪ ,‬א) "עם החמור" עם הדומה‬ ‫באצבע‪ ,‬והראה אותן לאברהם אביו‪ ,‬ואחר לקחה‬ ‫לאליעזר עכשיו אברהם מקריב את יצחק לעולה מוקדה‬ ‫לחמור‪ ,‬מכאן שאין קידושין תופסין בשפחה‪ ,‬הכל‬ ‫ָׂש� ָָרה ִִא ּּמֹוֹ " (בראשית כד‪,‬‬ ‫שנאמר "ַוַ ְיְ ִִב ֶֶא ָָה ִיִ ְְצ ָָחק ָָהֹא ֱֱֹהָלָ ה ָ‬ ‫על גבי המזבח‪ ,‬ואני הוא בכורו‪ ,‬אני יורש את אברהם‪,‬‬ ‫מודים בעבד שאין לו חייס דכתיב "שבו לכם פה עם‬ ‫סז)‪ ,‬שנמצא שלמה כשרה אמו וכו' וכשגמל חסד‬ ‫היה משיב אליעזר לישמעאל ואמר לו כבר גרשך כאשה‬ ‫החמור"‪ ,‬עם הדומה לחמור (יבמות סב‪ ,‬א)‪ .‬וראוי להבין הרי‬ ‫עם יצחק בנו הוציאו לחירות‪ .‬ונתן לו הקב״ה שכרו‬ ‫מגורשת מבעלה ושלחה המדברה‪ ,‬אבל אני עבדו משרת‬ ‫פשוט הוא שהענן הקשור על ההר והעמוד האש הוא‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעה״ב‪,‬‬ ‫ביתו ביום ובלילה‪ ,‬ואני הוא היורש לאברהם‪ ,‬ורוח‬ ‫ענין של גילוי שכינה‪ ,‬ביום השלישי הגיעו לצופים‬ ‫והקימו למלך‪ ,‬והוא עוג מלך הבשן'‪ .‬וכן הוא במס׳‬ ‫הקודש משיבה ואומרת להם 'לא זה יורש ולא זה יורש'‪.‬‬ ‫"וראו כבוד שכינה" ילקוט ס׳ צ״ט מפרד״א פל״א ע״ד‬ ‫סופרים פכ״א ה״ט [אולם בגמ׳ יומא כ״ח איתא‬ ‫אם הדברים הם כפשוטם [שעל הירושה ממש היו‬ ‫"ִה ֵֵּנ� ה ָָאֹנִֹכִ י ָָּב� א ֵֵאֶלֶ ָ‬ ‫יָך ְְּב� ַַעב‬ ‫שנאמרו בתורה (שמות יט‪ ,‬ט) ִ‬ ‫"ַהֹּמ� ֵֹׁש� ֵ ל ְְּב� ָכָ ל ֲֲאֶׁש� ֶ ר לֹוֹ " (בראשית כד‪ ,‬ב)‪ ,‬שמושל בתורת רבו‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מדיינים] יש לפנינו מחזה מחריד‪ ,‬חבורה הולכת‪,‬‬ ‫ֶֶה ָָעָנָ ן" וגו׳‪ ,‬וזוהי דרגה גבוהה לראות גילוי שכינה‬ ‫ובמדרש בראשית רבה פ׳ נ״ט אמרו שהיה אליעזר‬ ‫אחדים מהם חושבים מחשבות קודש‪ ,‬חדורים ועסוקים‬ ‫כנבואה ורוה״ק‪ ,‬ואם הם אינם בדרגה גבוהה כזו‪ ,‬הם‬ ‫שליט ביצרו כמותו כאברהם]‪ ,‬היתכן דבר כזה?‬ ‫בפרשת קידוש השם‪ ,‬העקידה‪ ,‬ועל ידם הולכים אחרים‬ ‫כבר בבחינת דומים לחמור‪ ,‬ואין בהם תפיסת קידושין‬ ‫התשובה היא כן‪ ,‬ולשם כך הרבה רבי אליעזר הגדול‬ ‫וגם הם עסוקים במחשבות‪ ,‬אולם במחשבות חולין‪,‬‬ ‫וחייס‪ ,‬האם אין מצב ֵֵּב� יַנַ ִיִ ם‪.‬‬ ‫לספר פרק זה כדי ללמדנו שאפשרי דבר כזה‪ .‬מצינו‬ ‫חושבים על הירושה לטובת הנאה שיפיקו מהעקדה‬ ‫אמנם למתבאר יתכן להימצא בחבורה קדושה כזו‪,‬‬ ‫בחז״ל (ברכות יז‪ ,‬ב) שאמרו בני מתא מחסיא אבירי לב‬ ‫אחרי שאברהם יקריב את יצחק בנו לעולה ‪ -‬הכיצד הם‬ ‫הם הולכים לקדש שם שמים להקריב את עצמם‪ ,‬כולו‬ ‫נינהו דקא חזי יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא‬ ‫לא מתבשמים מן הריח הטוב הנודף מאדם שכמותם‪.‬‬ ‫לה׳ כעולה תמימה‪ ,‬העבודה צריכה לשמה‪ ,‬לשם ששה‬ ‫ולא קמגיירי מיניהו‪ ,‬ופירש רש״י שהיו בני ישראל‬ ‫אביך אחיך‪ ,‬החדורים ביעודים וערכים רוחניים‬ ‫דברים הזבח נזבח (זבחים דף מו‪ ,‬ב) מובן שההכנה היתה רבה‬ ‫נאספים באדר ובניסן‪ ,‬ע״כ‪ .‬פי׳ הגויים אלו רואים‬ ‫העומדים ברומו של עולם שהאדם נברא רק למען‬ ‫התבוננות והתרוממות הנפש‪ ,‬התפשטות הגשמיות‬ ‫יקרא דאורייתא במקומם ואינם מתגיירים‪ ,‬לא חל בו‬ ‫לקדש שם שמים וכו׳ ולא בעד מצבו בעולם הזה‪ ,‬ולמה‬ ‫ממש‪ ,‬והם הולכים על ידם וחושבים על הפרוטות‬ ‫שום שינוי בחייו אינו זורק את פסיליו לבא להתגייר‪,‬‬ ‫גם אנו לא נחשוב איך אפשר להגיע לרום המעלה של‬ ‫שישארו להם‪ ,‬הרווח מכל העקידה‪ ,‬ורק בזה הם עוסקים‬ ‫סימן שהם אבירי לב עקשנים הם‪ ,‬ומגפפים תריסי‬ ‫קידוש שם שמים מסירות נפש‪ .‬מחשבות כאלה לא‬ ‫ואינם סופגים מאוירת קודש השוררת באברהם וביצחק‬ ‫לבם וסוגרים את עצמם‪ ,‬ואינם קולטים מהאוירה‬ ‫מעסיקות אותם‪ ,‬הם אינם מתענינים בהם כלל‪ .‬כל‬ ‫ולא נדבקים ברוחם‪ ,‬אין להתחבר אתם יחד‪ ,‬כאלו שהם‬ ‫הקדושה השוררת סביבם‪ ,‬וניסא איתרחש להו‪ ,‬היה‬ ‫מגמת נפשם ורצונם כעת הוא‪ ,‬מי ישיג הירושה הרכוש‬ ‫מעולם אחר לגמרי לא ממינם הם‪ ,‬הראשונים מתפשטים‬ ‫עמוד של אש יורד מן השמים כמש״כ התוס׳ שם‪.‬‬ ‫אחרי אברהם ויצחק‪ .‬הנה לפנינו ב׳ עולמות בכפיפה‬ ‫מכל רגש גשמי‪ ,‬והם מתלבשים חומריות חושבים על‬ ‫עוד שנינו בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל״א) " ַַּב� ּּיֹוֹ ם ַַהְּׁש�� ְ ִלִ יִׁש� ִ י‬ ‫אחת‪ .‬האחד עולה מעלה מעלה‪ ,‬והשני יורד תהומה‪.‬‬ ‫הירושה הפרוטות שירויחו מהעקידה זהו חשבונם ותו‬ ‫ָּׂש� א ַַא ְְב ָָר ָָהם ֶֶאת ֵֵעיָנָ יו ַוַ ַַּי� ְְרא ֶֶאת ַַהָּמ� ָ קֹוֹ ם ֵֵמ ָָרֹחֹק" (בראשית‬ ‫ַוַ ִִּי� � ָ‬ ‫הדברים מתאימים למש"כ בפרקי דרבי אליעזר‬ ‫לא יותר‪ ,‬ודאי ששני עולמות הן‪ ,‬ולכן בקהלנו לא יבואו‬ ‫כב‪ ,‬ד)‪ ,‬מה ראה‪ ,‬ראה ענן קשור על ההר ועמוד של אש‬ ‫פט״ז‪' ,‬אמר אברהם ליצחק בנו‪ ,‬העבד הזה חשוד‬ ‫(המאור שבתורה ‪ -‬רבי שלום צבי שפירא)‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫מן הארץ עד לשמים‪ ,‬אמר ליצחק בנו‪ ,‬בני רואה אתה‬ ‫על העבירות הוא ּו ִִּמ ְְר ָָמה בידו שנאמר " ְְּכ� ַנַ ַַען ְְּב� ָיָ דֹוֹ‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]2‬‬ ‫בקושיית התוספות מדוע צריך קרא לפטור את שרה מלמול את בנה‬ ‫אבן ציון׳ עמוד שכט) שהקשה על עצם קושיית התוס׳‪ ,‬מדוע נחשבת‬ ‫ֹלִקים"‬ ‫"ַוַ ָּיָ ָָמל ַַא ְְב ָָר ָָהם ֶֶאת ִיִ ְְצ ָָחק ְְּבנֹו ֶֶּבן ְְׁשֹמַֹנַ ת ָיָ ִִמים ַּכַ ֲֲא ֶֶׁשר ִִצָּוָה ֹאֹתֹו ֱֱא ִ‬ ‫מילה כמצוה שהזמן גרמא‪ ,‬הא הטעם שלא מלים את התינוק לפני‬ ‫(בראשית כא‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫שמונה ימים אינו משום שלא הגיע זמן המצוה‪ ,‬אלא משום שהעת שבו‬ ‫מכאן למדה הגמ׳ בקידושין (כט‪ ,‬א) דנשים פטורות מלמול את בנם‪,‬‬ ‫מתחייב במילה הוא כשנהיה בן שמונה ימים‪ ,‬וכשם שבשאר המצות‬ ‫דכתיב "אותו" ׳ולא אותה׳‪ ,‬ששרה היתה פטורה ממצות מילה של בנה‪.‬‬ ‫החיוב אינו אלא לבן שלוש עשרה‪ ,‬אף במילה אין החיוב למי שהוא‬ ‫וידועה קושיית התוספות (שם ד״ה אותו) והראשונים (רמב״ן ריטב״א ור״ן‪ ,‬שם)‬ ‫פחות משמונה ימים‪ .‬ומפרש‪ ,‬שיתכן לומר שזו כוונת התוס׳ בתירוצם‪.‬‬ ‫דלמה לי קרא לזה‪ ,‬תיפוק ליה משום דמילה הוה מצות עשה שהזמן גרמא‪.‬‬ ‫שכיון שלאחר היום השמיני אין הפסק למצוה‪ ,‬מוכח שמה שהמילה‬ ‫והנה התוספות שם תירצו דכיון דמיום השמיני ואילך אין לה הפסק‬ ‫היא ביום השמיני אינו מחמת שזהו זמן המצוה‪ ,‬אלא שעל תינוק הקטן‬ ‫על כן לא חשיבא מצוה שהזמן גרמא‪ .‬ועוד‪ ,‬שמילה שלא בזמנה נוהגת‬ ‫משמונה ימים אין עדיין חיוב‪ ,‬ע״כ]‪.‬‬ ‫בימים ובלילות [והיינו כשיטת רבי אלעזר בן ר״ש ביבמות (עב‪ ,‬ב)]‪ .‬וכן‬ ‫ובאמת‪ ,‬באופן זה יש לפרש גם לגבי מצות פדיון הבן‪ ,‬דמבואר שם (לד‪,‬‬ ‫תירצו התוספות במגילה (כ‪ ,‬א תוד״ה אין‪ ,‬בתירוץ הב׳)‪ ,‬וביבמות (עב‪ ,‬ב תוד״ה‬ ‫א) דהוה מצות עשה שלא הזמן גרמא‪ ,‬וכן מבואר ברש״י בקידושין שם‬ ‫אוחו)‪.‬‬ ‫(בד״ה המוטלת)‪ ,‬והיינו משום דהא דנפדה התינוק כשהוא בן שלושים יום‪,‬‬ ‫אך יש להבין את תירוצם‪ ,‬דהא מכל מקום עדיין מוגבלת מצות מילה‬ ‫"ּוְפדּוָיָ ו ִִמ ֶֶּבן ֹח ֶֶֹדׁש‬ ‫הוא דין בתינוק‪ ,‬וכלשון הפסוק בפרשת קרח (יח‪ ,‬טז) ְ‬ ‫בזמן‪ ,‬דהא אין מצותה עד יום השמיני‪.‬‬ ‫ִִּת ְְפ ֶֶּדה"‪ ,‬דחיוב פדיון הבן הוא על בן של חודש ימים‪ ,‬וזה לא הוה הזמן‬ ‫ובפשטות יש לבאר כוונתם‪ ,‬דמכיון דלאחר יום השמיני אין לה זמן‬ ‫גרמא‪ ,‬ויש להעמיס זה בדברי תוספות הרא״ש (בקידושין שם)‪ ,‬שהביא את‬ ‫קבוע‪ ,‬אם כן לא דמי מצות מילה למצות תפילין דמינה ילפינן את‬ ‫תירוץ התוספות והוסיף ׳כמו בפדיון הבן׳‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫הפטור של הזמן גרמא‪ ,‬דהא מצות תפילין מוגבלת בזמנה מלפניה‬ ‫ועיין ברש״ש (על התוספות בקידושין שם) שכתב ליישב את עצם קושיית‬ ‫ולאחריה‪ ,‬דתפילין מצותם ביום‪ ,‬ולא בלילה שלפניו ולאחריו‪ ,‬מה שאין‬ ‫התוספות‪ ,‬דיש לומר דמילה לא הוה הזמן גרמא‪ ,‬דלא מיקרי זמן‬ ‫כן מילה מוגבלת בזמנה רק מלפניה ולא לאחריה‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫גרמא‪ ,‬אלא כשיש למצוה זמן קבוע‪ ,‬ובזמן מן הזמנים בטלה המצוה‬ ‫ועוד אפשר לפרש בזה‪ ,‬דסברת התוספות היא דלא חשיב מצות עשה‬ ‫לגמרי‪ ,‬אבל מילה נוהגת בכל יום ויום אם יש תינוק בעולם שהגיע זמנו‬ ‫שהזמן גרמא אלא כשהזמן הוא הגבלה בקיום או בחיוב המצוה‪ ,‬מה‬ ‫[ויעויין היטב בתוספות הרי״ד (שם) שקצת משמע גם כן מתוך דבריו‬ ‫שאין כן במילה‪ ,‬דהא דאינו נימול לפני שמונה‪ ,‬אינו משום דזמנו ביום‬ ‫שרצה לפרש כך‪ ,‬עיין שם היטב]‪ .‬ויש לעיין מדוע מיאנו התוספות‬ ‫השמיני של הולדת הבן‪ ,‬אלא הוא דין בתינוק‪ ,‬דכשהתינוק נעשה בן‬ ‫לתרץ תירוץ פשוט זה‪ .‬ואולי יש לומר דסבירא להו דיש לדון על כל‬ ‫"ּוֶבן ְְׁשֹמַֹנַ ת‬ ‫שמונה הוא נימול‪ ,‬וכלשון הפסוק בפרשת לך לך (יז‪ ,‬יב) ֶ‬ ‫בן שנולד בנפרד‪ ,‬וחיובו של זה אינו חיובו של זה‪ ,‬ונמצא דחיובו של‬ ‫ָיָ ִִמים ִיִ ּמֹול ָלָ ֶכֶ ם ָּכָ ל ָזָ ָכָ ר ְלְ ֹֹדֹר ֵֵֹתיֶכֶ ם"‪.‬‬ ‫(גיצי אורה)‬ ‫כל אחד ואחד תלוי בזמן‪.‬‬ ‫[ויש לציין דכעין זה מובא בשם הגר״ח הלוי מבריסק (הו״ד בספר 'זכרון‬ ‫כי ידע " ִִּכ� י ֹל ֹא ַיַ ֲֲע ֶֶׂש� ה ה' אלקים ָּד�ָ ָָבר ִִּכ� י ִִאם ָָּג� ָלָ ה סֹוֹ דֹוֹ ֶֶאל ֲֲע ָָב ָָדיו ַַה ְְּנ� ִִב ִ‬ ‫יִאים" (עמוס ג‪,‬‬ ‫"ְוְ ֶֶאל ַַה ָ �ָּב ָָקר ָָרץ ַַא ְְב ָָר ָָהם" (בראשית יח‪ ,‬ז)‪ .‬טעם לריצה זו כתב הרמב״ן שהיא להגיד רוב חשקו‬ ‫ז)‪ .‬או מרוב זריזותו במצוות היה טרוד במילתו ומילת עם רב אשר בביתו‪ ,‬ואחר‬ ‫בנדיבות‪ ,‬כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב‪ ,‬והוא‬ ‫כן בחולשתו ישב לו פתח האהל‪ ,‬והמלאכים באו טרם שהגיד לה דבר‪ .‬וכפי זה‬ ‫זקן מאד וחלוש במילתו‪ ,‬הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם‪ ,‬ואחרי‬ ‫מתעצמת ביותר זריזותו העצומה לקיום מצות הכנסת אורחים‪ ,‬בהתוודע לנו‬ ‫כן רץ אל מקום הבקר [ובבעה״ט איתא שרץ אחריו עד מערת המכפלה] לבקר משם בן‬ ‫כמה התגברה עליו החלישות עד שלא היה בכוחו להודיע לשרה אשתו בשורה‬ ‫בקר רך וטוב לעשות לאורחיו‪ ,‬ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו‪.‬‬ ‫נוראה כזו‪ ,‬ועכ״ז כשעמד לפני מצוה חביבה לא הלך אחר כוחותיו והתעצם‬ ‫ואמר הגאון רבי שלמה ברעדווא זצ"ל הארה נפלאה בדברי הרמב״ן אלו‪ ,‬שהמה‬ ‫בהתגברות אדירה לכבד את אורחיו בתכלית הכיבוד‪[ .‬אמנם יש להעיר שזהו‬ ‫מתאימים לדבריו להלן בפסוק "ַוַ ְּת�ְ ַכַ ֵֵח ׁׁש ָָׂש� ָָרה" (בראשית יח‪ ,‬טו) שכתב מדוע לא הודיע‬ ‫רק לשיטתו שעדיין חלש היה‪ ,‬אבל האוה״ח הק׳ כתב שמיד כשראה אותו מלאך‬ ‫"ֲא ָָבל‬ ‫אברהם אבינו ע״ה לשרה את הבשורה הטובה הנאמר לו מתחילה (לעיל יז‪ ,‬יט) ֲ‬ ‫רפאל נתרפא מחולשתו א"כ כבר הכין להם הסעודה לאחר שנתרפא]‪( .‬משחת שמן)‬ ‫ָָׂש� ָָרה ִִאְׁש� ְ ְּת�ְ ָָך ֹיֶֹלֶ ֶֶדת ְלְ ָָך ֵֵּב� ן"‪ ,‬אולי המתין עד שלוח השם אליה הבשורה ביום מחר‪,‬‬ ‫כמה קשה לשנות הרגל רע‬ ‫הכח להתנתק מן ההרגלים הלא טובים שדש בהם כל ימיו‪ ,‬ולכן בל יחשוב שיכול‬ ‫"ְוְ ֶֶאת ָָה ֲֲאָנָ � ִִׁשים ֲֲא � ֶֶׁשר � ֶֶּפ ַַתח ַַה ַ �ַּבִיִ ת ִִהּכּּוּ ַ �ַּב �ַַּסְנְ ֵוֵ ִִרים וגו' ַוַ ִ �ִּיְלְ אּוּ ִלִ ְְמֹצֹא ַַה � ָָּפ ַַתח" (בראשית יט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫ללכת אחר תאוות לבו וכשיזקין ישפר מעשיו‪ ,‬כי לבסוף יראה שבימי זקנותו לא‬ ‫כתב הספורנו‪' :‬אף על פי שהיו מוכים בסנוורים וכבר הרגישו את עונשם על‬ ‫יוכל להתגבר על הרע שמושרש בו‪ ,‬ולא יוכל לסור ממנו‪.‬‬ ‫בשרם‪ ,‬טרחו למצוא הפתח כדי לשבר הדלת‪ ,‬והנהגתם התמוהה הזו היא‬ ‫וכפי שהיה הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ״ל מספר מעשה שהיה בקעלם‪ ,‬שפעם‬ ‫כאמרם ז״ל (עירובין יט‪ ,‬א) 'רשעים אפילו עומדים על פתחו של גיהנם אינם חוזרים‬ ‫אחת נכנס דיבוק באדם אחד‪ ,‬ונאספו כמה תלמידי חכמים לתקן הנפש‬ ‫בתשובה'‪ .‬ומבהיל הדבר מאוד‪ ,‬שהרי אדם רגיל שלוקה בעיוורון פתאומי הלא‬ ‫האומללה ולהוציאה מן האדם שנדבק בו‪ ,‬ותוך כדי עמדם שם התחיל הדיבוק‬ ‫תיכף ומיד יתבונן קמעה מה שקרה עמו‪ ,‬ואם ירא שמים הוא יפשפש במעשיו‪,‬‬ ‫לדבר דברי נבלה מזעזעים‪ ,‬והנאספים שם נבהלו בשמעם את הדברים יוצאים‬ ‫ואפילו אם אין בו יראת שמים ורשע הוא‪ ,‬הרי ירוץ מיד לרופא ויחפש תרופה‬ ‫מפיו‪ ,‬ושאלוהו‪ ,‬הרי רואה הנך כמה שאתה מתייסר בעבור המעשים הרעים‬ ‫למכתו‪ ,‬ואילו רשעים הללו היו כה דבוקים ואדוקים ברשעותם עד שגם טובתם‬ ‫שעשית בימי חייך‪ ,‬והיאך אתה מסוגל לדבר כך‪ .‬והשיבם‪ ,‬אמת שאני יודע הכל‬ ‫העצמית לא ענינה אותם‪ ,‬וגם כשראו האיך שלוקים בעיוורון לא נתרגשו מזה‬ ‫ורואה בעיני חומרת הדברים‪ ,‬אבל מה אעשה שאין לי כח המעצור בשום אופן‬ ‫כלום והמשיכו במעשי רשעתם למצוא הפתח‪.‬‬ ‫שבעולם‪ .‬והנה רואים אנו עד היכן מגיעים הדברים שהאדם המתרגל באיזה דבר‬ ‫וילמד מזה האדם‪ ,‬להתבונן לאיזה מצב גרוע יכול להתדרדר כאשר מתרגל‬ ‫(משחת שמן)‬ ‫רע ח״ו‪ ,‬קשה לו קושי איום ונורא להשתנות‪.‬‬ ‫לחיות בהפקרות ובלא חשבון‪ ,‬שאף אם רואה את עוצם רעתו בעיניו גם אין בו‬ ‫לימוד זכות על אנשי רשע ראוי שיעשה רק בינו לבין הקב"ה‬ ‫התם דילמא שאני התם דהוי משום שלא יצא יחידי בלילה ולכך לא הקדים‪.‬‬ ‫"ַוַ ַ �ַּי � ְְׁש ֵ�ֵּכם ַַא ְְב ָָר ָָהם ַ �ַּבֹּב� ֶֶֹקר ֶֶאל ַַה � ָָּמקֹוֹ ם ֲֲא � ֶֶׁשר ָָע ַַמד � ָ‬ ‫ָׁשם ֶֶאת � ְְּפֵנֵ י ה'"‪( .‬בראשית יט‪ ,‬כז)‬ ‫ותירצו‪ ,‬דהכא גרסינן "וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו'" (בראשית יט‪ ,‬כז)‪ ,‬ולא‬ ‫איתא בגמרא חולין (צא‪ ,‬א)‪" :‬ויאבק איש עמו עד עלות השחר"‪ ,‬אמר רבי יצחק‪ ,‬מכאן‬ ‫גרסינן "ויחבוש את חמורו"‪ ,‬ומייתי קרא מסדום שהלך להתפלל על הפיכת‬ ‫לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק‪.‬‬ ‫סדום שהיתה בבקר‪ ,‬והיה לו להקדים להתפלל בלילה אלא שלא רצה לצאת‬ ‫ובהמשך (שם ע"ב)‪ ,‬רבי אבהו אמר מהכא (בראשית כב) "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את‬ ‫יחידי בלילה והלך יחידי להתפלל עליהם ולא רצה שיהא שום אדם עמו בשעת‬ ‫וגו'‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬ולא קודם היום ואע"ג דלאו יחיד הוה וכל שכן יחידי‪.‬‬ ‫תפלה‪ ,‬אי נמי לא היה שום אדם רשאי לראות בהפיכת סדום‪ .‬ובפסחים מייתי‬ ‫והקשו שם התוספות‪ ,‬ברוב ספרים כתיב "ויחבוש את חמורו"‪ :‬וקשיא‪[ ,‬א]‬ ‫קרא דעקדה שלא היה יחידי אלא דלא היה צריך להקדים טפי מצפרא‪.‬‬ ‫דהיינו קרא דעקדה‪ ,‬ושם לא היה יחידי‪ ,‬דהיו שני נעריו עמו ויצחק בנו‪[ .‬ב]‬ ‫יוצא לדעת תוספות‪ ,‬דמה שתלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה נלמד ממה‬ ‫ועוד‪ ,‬דאפילו היה יחיד אין לחוש מן המזיקין דשלוחי מצוה אינן ניזוקין‪[ .‬ג]‬ ‫שאברהם השכים בבקר להתפלל על סדום [ולא ממה שהשכם לעקידה כפירוש‬ ‫ועוד‪ ,‬דמקרא דעקדה יליף בריש פסחים (ד‪ ,‬א) גבי בדיקת חמץ דלא אמרינן זריזין‬ ‫רש"י‪ ,‬כנ"ל]‪ .‬וקשה‪ ,‬מדוע באמת לא התפלל בלילה‪ ,‬וילך עם שנים ממשרתיו‪.‬‬ ‫מקדימין למצוה טפי מצפרא מדלא השכים אברהם טפי מצפרא‪ ,‬והיכי מוכח‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]3‬‬ ‫אמת הם הדברים‪ ,‬ולכן אברהם המתין עד הבוקר כדי שיוכל לצאת יחידי דוקא‬ ‫ואמנם התוספות ביארו‪" :‬ולא רצה שיהא שום אדם עמו בשעת תפלה"‪ .‬והיא‬ ‫ולא ישמעו אחרים דברי סניגוריה לפני הקב"ה על אנשי מדום‪.‬‬ ‫גופא צריך ביאור בזה‪.‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬שגם בזמננו לאחר החורבן הנורא ר"ל [השואה]‪ ,‬אפשר לנו ללמד‬ ‫והביא בספר 'טעם ודעת' ביאור בזה משם הגאון רבי יואל טיטלבוים האדמו"ר‬ ‫סנגוריה על הפושעים‪ ,‬כאברהם אבינו שביקש רחמים על אנשי סדום‪ ,‬אבל‬ ‫מסאטמאר זצ"ל‪ ,‬שהוא משום שאברהם אבינו יצא להתפלל וללמד זכות על‬ ‫דוקא בינינו לבין הבורא ית"ש‪ ,‬ובפני אנשים אנו חייבים להוקיעם שכולם ידעו‬ ‫אנשי סדום‪ ,‬ולימוד זכות על אנשי רשע ראוי שיעשה רק בינו לבין הקב"ה‪,‬‬ ‫ויכירו גודל חטאתם‪.‬‬ ‫שכשיש נוכחים השומעים ממנו סנגוריה על רשעים‪ ,‬עלולים לחשוב שאמנם‬ ‫)חלק ג'(‬ ‫קריאת שמע על המטה וברכת המפיל‬ ‫עפ"י ספר "הלכות יו‪ ‬ביו‪ "‬להגרמ"מ קארפ שליט"א‬ ‫אם נצרך לשתות או לאכול מעט והוא רעב או צמא לאחר ברכת המפיל יכול להפסיק לאכול‬ ‫צמא ורעב אחר המפיל‬ ‫ולשתות ולברך ולא יפסיק לדברים אחרים ‪.‬‬ ‫יש אומרים שעל פי הקבלה אין לברך ברכת המפיל אחר חצות הלילה‪ ,‬ואין כן דעת החיד"א אלא‬ ‫המפיל אחר חצות לילה‬ ‫מברך אותה כל הלילה בכל עת שרוצה לישן‪ .‬והמשנה בברורה כתב דמברכין אותה אם יודע שישן‬ ‫ירדם קודם עלות השחר לא יברך בשם ומלכות ]דנוסח הברכה‬ ‫קודם עלות השחר‪ ,‬אבל אם לא ‪  ‬‬ ‫בכל אופן מועיל לשמירה[‪ ,‬ומ"מ אם משער שישן קודם עלות השחר יש לו לברך ‪.‬‬ ‫ההולך לישן אחר עלות השחר אפילו קודם הנץ אינו מברך המפיל ‪ ,‬אך יאמר ויהי נעם וקריאת‬ ‫המפיל בשינה אחר עלות השחר‬ ‫שמע ‪   ‬‬ ‫]ויתנה על תנאי שאם יקראנה בזמן קריאת שמע של שחרית אינו מכוין לצאת בשל שחרית[ ‪.‬‬ ‫הישן ביום לא יברך המפיל‪ ,‬ויש אומרים שיאמר פסוק ויהי נעם‪ ,‬אך לא נהגו כן‪ ,‬ומ"מ טוב‬ ‫המפיל ופסוקי שמירה לשינה‬ ‫ביום‬ ‫לאומרו ‪.‬‬ ‫אין אוכלין ושותין ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל המטה ]ואפילו אינו מברך המפיל בשם‬ ‫אכילה ושתיה אחר ק"ש שעל‬ ‫המיטה‬ ‫ומלכות[ אלא ישן מיד ואם הוצרך להפסיק יקרא שוב קריאת שמע ‪.‬‬ ‫ואם אין יכול לישן מיד יחזור ויקראנה או יאמר הפסוקים עד שישתקע בשינה ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬ביאור הלכה ר"ס רלט דעל שינת היום אין מברכין המפיל‪ ,‬ואפי' אחר‬ ‫‪ ‬סידור יעב"ץ בסדר ק"ש שעל המטה "ולא יפסיק בשום מעשה ודבר‬ ‫עלוה"ש מבואר בברכות )ט‪ ,‬א( דאין אומרים השכיבנו ואין יכול לומר‬ ‫בין קריאה לשינה וכ"ש שלא יאכל וישתה אם לא בהכרח גדול ואז יחזור‬ ‫שתשכיבני לשלום‪.‬‬ ‫ויקרא ק"ש פרשה ראשונה לפחות‪ ,‬עם פסוק בידך אפקיד רוחי"‪ .‬ויש‬ ‫כתב הרמ"א סי' רלא ס"א לומר ויהי נועם‪ ,‬ואף שלא‬ ‫ּ‬ ‫‪ ‬דאף בשינת היום‬ ‫להוסיף דאחר שכבר שכב מעט י"ל דחלה הברכה וכנ"ל ועוד דהרעב‬ ‫נהגו כן זהו בהולך לישן ביום ולא הולך לישן שינת הלילה אחר עלוה"ש‬ ‫והצמא מפריע לו לישן והוא מצרכי השינה‪ ,‬ולא גרע מטול ברוך גביל‬ ‫דמבואר בגמ' דזהו זמן שינה למקצת אינשי‪ ,‬ולכן צריך לומר אז קריאת‬ ‫לתורי‪ ,‬ולכן לא יפסיק לדברים אחרים‪.‬‬ ‫שמע כיון שנכנס לישן על מיטתו דזהו שינת הלילה שלו וצריך שמירה‬ ‫‪ ‬ברכי יוסף רלט סק"ב בשם תשו' לחמי תודה שיש שרצה לומר שעפ"י‬ ‫מהמזיקין וגם חייבים מן הדין דק"ש על המטה נתקן קודם שינת הלילה‪,‬‬ ‫הסוד אם היה ער עד אחר חצות ואז הולך לשכב אינו מברך המפיל ואין‬ ‫וכן מצינו דזהו עונת ק"ש למי שנאנס ולא קרא בלילה דיוצא בזה יד"ח‬ ‫האמת כן אלא צריך לברכה בכל עת שהולך לישן ע"ש‪ .‬והביאו השע"ת‬ ‫זמן שכיבה של לילה‪ ,‬ומ"מ יכוין שלא לצאת בו יד"'ח ק"ש בשל יום‪.‬‬ ‫שם סק"א‪ .‬אבל בכה"ח שם סק"ה הביא מהחסד לאלפים מנהג החסידים‬ ‫‪ ‬רמ"א רלא ס"א ובמ"ב שם בשם הלבוש שלא נהגו כן וטעמו משום‬ ‫הבאין בסוד ה‪ ,‬ע"פ האריז"ל דאחר חצות אין אומרים המפיל‪ ,‬והכה"ח שם‬ ‫דביום אין צריך שמירה‪ ,‬ובסי' רלט סק"ח בשם הפו' דטוב לומר ויהי נועם‪,‬‬ ‫הביא דכ"מ בשעה"כ להאריז"ל דאחר חצות כבר הגיע זמן המעביר ורק‬ ‫ומ"מ לא נהגו כן כאמור‪ .‬ויש ליישב דאין נוהגים כן בתורת חיוב כדמשמע‬ ‫קודם חצות שהוא זמן הפלת הדורמיטא הוא הזמן לברכת המפיל‪.‬‬ ‫לכאו' מלשון הרמ"א בסי' רל"א ובכל אופן טוב לאומרו‪.‬‬ ‫ואמנם המעיין בדברי השער הכוונות שם‪ ,‬והכל מדובר במי שהולך לישן‬ ‫‪ ‬הכל בו )סי' כט( "נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר‬ ‫הרבה דקודם חצות וקם לחצות ואז הוא זמן הפלת הדורמיטא שלו‪ ,‬ואחר‬ ‫קריאת שמע שאומרים על מטתן וסמכו אהא קרא )תהלים ד‪ ,‬ה( אמרו בלבבכם‬ ‫חצות הוא כבר זמן קימה‪ ,‬אבל ההולכים לישן לאחר חצות וקמים לעלוה"ש‬ ‫על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה" ומשמע דמנהג הוא ולא חיוב‪,‬‬ ‫הפלת הדרומיטא שלהם משתנה כי יסדו בזמן השכיבה של האדם וכן אצלם‬ ‫ויותר מזה ברבינו ירוחם בנ"ג ח"ב )כג ע"ג( כ' "ויש שאינם מדברים על‬ ‫גם אין זמן המעביר בחצות רק קודם עלוה"ש‪ ,‬וכן נקט הביאור הלכה ר"ס‬ ‫מטתם אחר שקראו ק"ש כדאיתא בירושלמי רבי פלוני הוה קרי וחזר וקרי‬ ‫תרל"ט דכל שהולך לישן קודם עלוה"ש אומר המפיל והן דברי הברכי יוסף‬ ‫עד דפקע גו שנתיה משום דכתיב אמרו בלבבכם וגו' אמרו בלבבכם על‬ ‫והלחמי תודה שגם הם באו בסוד ד' בדברי רבינו האריז"ל‪.‬‬ ‫משכבכם זו ק"ש"‪ .‬אבל ברוקח )סי' שכז( משמע דהוא חיוב שכ' "וצריך שלא‬ ‫ובביאור הלכה שם נסתפק אם הולך לישן קודם עלוה"ש ומסופק אם ישן‬ ‫יפסיק קריאתו לשנתו כדמשמע בירושלמי קרי וחזר קרי עד דהוה שקע מגו‬ ‫קודם שיעלה השחר אם יברך ולא פשט‪ .‬ולכן בכהאי גונא יברך בלא שו"מ‪,‬‬ ‫שנתיה"‪ .‬וכ"פ ברמ"א רלט ס"א בלשון איסור אין אוכלים ואין מדברים כו'‪.‬‬ ‫ומ"מ יאמר המפיל בלא שו"מ דנוסח הברכה בכל אופן מועיל לשמירה‪,‬‬ ‫‪ ‬הגהות מיימוניות פ"ז מתפלה אות ג' מהירושלמי ברכות פ"א ה"א "רבי‬ ‫ומ"מ לדעת הפו' דמברך אף אם לא יוכל לישן פשוט דגם בזה יברך‪ .‬ומ"מ‬ ‫זעירא הוה קרי קריאת שמע והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע‬ ‫נראה דאם משער שישן קודם עלוה"ש אע"פ שעלול לימשך בשכיבתו יש‬ ‫בשינה"‪ .‬וכ"פ ברמ"א שם ס"א‪ ,‬ובמ"ב שלא יכפול פס' ראשון ב"פ‪.‬‬ ‫לו לברך דעל דעת כן נתקנה הברכה להולך לישן ומשער שישן‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]4‬‬ ‫מן המדרש‬ ‫אמר" וגו'[‪ .‬המדרש מפרש את הכתוב בפרשתנו‪ ,‬מדוע‬ ‫מדרש רבה וירא נג‪ ,‬ג‬ ‫אשר ‪ ‬‬‫ש‪‬רה ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬ ‫]"וה' ּ‪‬פ ‪‬קד ‪‬את ‪ׂ‬‬ ‫‪‬‬ ‫חש‬ ‫פנים ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬ ‫יבול ּ‪‬ב ‪‬גּ ‪ ‬‬ ‫ואין ‪ּ ‬‬ ‫תפרח ‪ ‬‬ ‫תאנה ‪‬א ‪  ‬‬ ‫"כי ‪  ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫לא נאמר "ויפקוד ה' את שרה"? ויתבאר על פי דברי הכתובים בחבקוק ]וכדלהלן[‪,‬‬ ‫עשה" וגו' )חבקוק ג‪ ,‬יז(‪,‬‬ ‫זית ּו ׁ ‪‬ש‪‬דמוֹ ת ‪‬א ‪ׂ ‬‬ ‫מעשה ‪ ‬‬ ‫‪ׂ  ‬‬ ‫בהם התנבא על תשועת ישראל לעתיד‪ ,‬אחר שכבר יתיאשו מהגאולה מרוב הצרות‪,‬‬ ‫זית וּ ׁ ‪‬ש‪‬דמוֹ ת‬ ‫מעשה ‪ ‬‬‫חש ‪ׂ  ‬‬ ‫פנים ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬‫ואין ‪‬יבוּ ל ּ‪‬ב ‪‬גּ ‪ ‬‬‫תפרח ‪ ‬‬‫תאנה ‪‬א ‪  ‬‬ ‫"כי ‪  ‬‬ ‫ואמר על ישראל ּ‪‬‬ ‫אברהם‪ ,‬הי‪ ‬מה ‪ּ  ‬‬ ‫דאת‬ ‫תפרח"‪ ,‬זה ‪   ‬‬ ‫תאנה ‪‬א ‪  ‬‬ ‫"כי ‪  ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫אעלוֹזה" וגו'‪ ,‬כלומר כמו שפירות אלו שישראל נמשלו‬ ‫"ואני ַבּה' ֶ ְ ָ‬ ‫עשה" וגו'‪ִ ֲ ַ .‬‬ ‫‪‬א ‪ׂ ‬‬ ‫ראיתי‬‫יתה ‪  ‬‬ ‫ראש ‪ּ ‬‬ ‫בתאנה ּ‪‬ב‪ ׁ ‬‬ ‫בכ ּו‪‬רה ‪   ‬‬ ‫"כ ‪ּ ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫אמר‬‫‪‬‬ ‫להם‪ ,‬אין בהם כח להוציא פירותיהם כך יהיו ישראל בעת ההיא מועטים וחלשים‪,‬‬ ‫ש‪‬רה‪,‬‬ ‫פנים‪ ,‬זוֹ ‪ׂ‬‬ ‫יבול ּ‪‬ב ‪‬גּ ‪ ‬‬ ‫ואין ‪ּ ‬‬ ‫תיכם" )הושע ט‪ ,‬י(‪  .‬‬ ‫‪‬אבוֹ ‪ ‬‬ ‫ומכל מקום תהיה נחמתם בקב"ה שהוא ילחם להם‪ .‬אלא שקשה לפי פשוטו של‬ ‫גפן ּפ‪ ‬ר‪‬יה" וגו'‬ ‫ּ‬ ‫"אש ּ‪‬ת‪ּ ‬כ ‪ ‬‬ ‫אמר ‪ ׁ ‬‬ ‫דאת ‪ ‬‬ ‫‪‬הי‪ ‬מה ‪ּ  ‬‬ ‫מקרא‪ ,‬מדוע האריך הכתוב להמשילם בכמה תוארים ושינה בלשונו‪ ,‬לכן ידרוש את‬ ‫הכתוב שבר לרמוז על אברהם ושרה‪ ,‬וללמד שכל מה שאירע לאבות יארע לבנים‪.‬‬ ‫לאכים‬ ‫המ ‪  ‬‬ ‫זית"‪ ,‬אוֹ ‪‬תן ‪ּ ‬‬ ‫מעשה ‪ ‬‬ ‫חש ‪ׂ  ‬‬ ‫"כ ‪ׁ ‬‬‫)תהלים קכח‪ ,‬ג(‪ּ .‬‬ ‫תפרח"‪ ,‬זה אברהם שלא היה ראוי‬ ‫תאנה ‪‬א ‪  ‬‬ ‫"כי ‪  ‬‬‫וידרש הכתוב על אברהם ושרה ּ‪‬‬ ‫חשים ‪ּ ‬‬ ‫היו‪,‬‬ ‫פניה ּ‪‬כ ‪‬ז ‪‬ית‪ּ .‬כוֹ ‪ ׁ ‬‬ ‫ּ‬ ‫האירו ‪  ‬‬ ‫בכוּ ‪‬רה‬ ‫ש‪‬רה ‪ּ  ‬‬ ‫"כ ‪ּ ‬‬ ‫‪‬רו ‪‬את ‪ׂ‬‬ ‫ש ּ‪‬ב ‪ּ  ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫להוליד ולהוציא פרח ותולדות משרה‪ .‬היך מה דאת אמר ]כמו שנאמר[ ּ‪‬‬ ‫ה‪‬דים‬ ‫אכל"‪ ,‬אוֹ ‪‬תן ‪   ‬‬ ‫עש ּו ‪ ‬‬ ‫"ש‪‬דמוֹ ת ‪‬א ‪ׂ ‬‬ ‫אלא ׁ ‪‬‬ ‫תיכם"‪ ,‬ודרשו )לעיל מו‪ ,‬א( את דברי הכתוב על שלושת‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫ראיתי ‪‬אבוֹ ‪ ‬‬ ‫יתה ‪  ‬‬ ‫ראש ‪ּ ‬‬ ‫בתאנה ּ‪‬ב‪ ׁ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫צאן"‪ ,‬הי‪‬‬ ‫כלה ‪‬‬ ‫ממ ‪ ‬‬ ‫אכל‪" .‬גּ‪ ‬זר ‪ּ ‬‬ ‫עש ּו ‪ ‬‬ ‫המ ‪‬תים ‪‬א ‪ׂ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫האבות וכך אברהם עד זקנתו לא פרח‪ ,‬וכאשר כבר לא היה יכול להיות לו בנים ‪‬‬ ‫פנים" זו שרה שאינה יכולה ללדת‪ ,‬שהאשה נמשלה לגפן‪ ,‬היך‬ ‫"ואין ‪‬יבוּ ל ּ‪‬ב ‪‬גּ ‪ ‬‬ ‫נפקד‪  .‬‬ ‫אדם‬ ‫מרעיתי ‪ ‬‬ ‫צאן ‪   ‬‬ ‫צאני ‪‬‬ ‫"ואתן ‪ ‬‬ ‫אמר ‪ּ  ‬‬ ‫דאת ‪ ‬‬ ‫‪‬מה ‪ּ  ‬‬ ‫מעשה‬‫חש ‪ׂ  ‬‬ ‫"כ ‪ׁ ‬‬‫פּריּה" וגו'‪ּ .‬‬ ‫כּגפן ֹ ִ ָ‬ ‫"אשׁתּ‪ֶ ֶ ְ ‬‬ ‫מה דאת אמר ]כמו שאמר הכתוב[ בתהלים ֶ ְ ְ‬ ‫רפתים"‪,‬‬ ‫"ואין ּ‪‬ב ‪‬קר ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫אלא ‪ ‬‬ ‫אתם" )יחזקאל לד‪ ,‬לא(‪ּ  ,‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫זית"‪ ,‬אותן המלאכים שבשרו את שרה על לידת יצחק‪ ,‬והיו נראים בעיניה כבאים‬ ‫‪‬‬ ‫אהבתי‬‫מלמ‪‬דה ‪ּ   ‬‬ ‫עגלה ‪ּ  ‬‬ ‫"אפרים ‪  ‬‬‫אמר ‪   ‬‬ ‫דאת ‪ ‬‬ ‫‪‬הי‪ ‬מה ‪ּ  ‬‬ ‫לכחש ולשקר לה‪ ,‬האירו פניה כנר שמאיר על ידי שמן זית‪ .‬ויש להקשות‪ ,‬וכי‬ ‫המלאכים כוחשים ]שקרנים[ היו‪ .‬אלא יש לפרש ששרה חשבה שהם משקרים כי‬ ‫אכל"‪ ,‬ויש לדרוש את תיבת 'שדמות'‪ ,‬כשתי תיבות‪' :‬שדי מות'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אמרה על עצמה אותן השדים המתים לא עשו אכל‪.‬‬ ‫עשה ‪ ‬‬ ‫"וּ ׁ ‪‬ש‪‬דמוֹ ת ‪‬א ‪ׂ ‬‬ ‫צאן" ]ישראל הנקראים 'צאן' נגזרים ונכרתים ממנה‪ ,‬ולא ממנה יעמוד עם ישראל הנקראים צאן[‪ ,‬היך מה דאת אמר ]כמו שאמר‬ ‫כלה ‪‬‬ ‫ממ ‪ ‬‬ ‫"גּ‪ ‬זר ‪ּ ‬‬ ‫רפתים"‪ ,‬שישראל שנקראו 'בקר' לא יעמדו ממנה‪ .‬וישראל נקראו‬‫ואין ּ‪‬ב ‪‬קר ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫אתם"‪ .‬אלא שרה חשבה " ‪ ‬‬ ‫אדם ‪ּ ‬‬ ‫מרעיתי ‪ ‬‬ ‫צאן ‪   ‬‬ ‫צאני ‪‬‬ ‫ואתן ‪ ‬‬ ‫הכתוב[ " ‪ּ  ‬‬ ‫אהבתּי ָלדוּשׁ"‪ ,‬וישראל נקראים בשם 'אפרים'‪ .‬אמנם בתחילה לא‬ ‫מלמּדה ֹ ַ ְ ִ‬ ‫עגלה ְ ֻ ָ ָ‬ ‫"ואפרים ֶ ְ ָ‬ ‫'בקר'‪ ,‬היך מה דאת אמר ]כמו שנאמר[ על עם ישראל ְ ֶ ְ ַ ִ‬ ‫האמינה שרה‪ ,‬כי סברה שהמלאכים שבישרוה על לידת יצחק‪ ,‬הם אנשים שאמרו כך רק כדי לברכה‪ .‬ואחר שהוכיחה אברהם וגילה לה שהם שליחי‬ ‫‪ ‬ממאורות המדרש ‪‬‬ ‫"כחש מעשה זית" אותן המלאכים שבשרו את שרה האירו פניה ובאמת כדברי מרן הגאון הצדיק ר' אלחנן זללה"ה מצינו מפורש‬ ‫כזית כוחשים היו‪ .‬כתב הרמב"ם בשמונה פרקים )פרק שביעי( וז"ל‪ :‬ואין מתנאי במדרש רבה )כאן(‪" :‬כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש‬ ‫הנביא‪ ,‬שיהיו אצלו על מעלות המדות עד שלא תפחיתהו פחיתות‪ ,‬מעשה זית ושדמות לא עשה אכל" וגו'‪ ,‬כי תאנה לא תפרח זה‬ ‫שהרי שלמה ע"ה העיד עליו הכתוב וכו'‪ ,‬וכן מצינו בשמואל אברהם וכו'‪ ,‬ואין יבול בגפנים זו שרה המד"א "אשתך כגפן פריה"‬ ‫שפחד משאול )שמואל א‪ ,‬טז‪ ,‬א(‪ ,‬וביעקב שפחד מפגישת עשו )בראשית לב‪ ,‬וגו'‪" ,‬כחש מעשה זית" אותן המלאכים שבשרו את שרה האירו‬ ‫ז‪‬יג(‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכתב שם המפרש חסד לאברהם‪ ,‬וז"ל‪ :‬וצ"ע‪ ,‬והלא כבר פני' כזית כוחשים היו‪ ,‬אלא שדמות לא עשו אוכל אותם השדים‬ ‫עמ‪ ‬המתים לא עשו אוכל‪ ,‬גזר ממכלה צאן היך מה דאת אמר "ואתן‬ ‫אנכי ‪ּ ‬‬ ‫"והנּ‪ ‬ה ‪  ‬‬‫הקשו על זה בפרק קמא דברכות )ד‪ ,‬א( כתיב ‪ ‬‬ ‫יעקב" )שם‪ ,‬לב‪ ,‬צאני צאן מרעיתי אדם אתם"‪ ,‬אלא "ואין בקר ברפתים" וכו'‪ ,‬חזרה‬ ‫ירא ‪  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪‬‬ ‫אשר ּ‪‬ת ‪‬ל‪) "‬בראשית כח‪ ,‬טו(‪ ,‬וכתיב ‪‬‬ ‫כל ‪ׁ ‬‬ ‫מרתי‪ּ ‬ב ‪‬‬ ‫ּו ׁ‪‬ש ‪ּ  ‬‬ ‫ח(‪ ,‬אלא שמא יגרום החטא‪ ,‬ועל שמואל תירצו )פסחים ח‪ ,‬ב; יומא יא‪ ,‬א; שרה ואמרה מה אני מובדה סברי מן בריי‪ ,‬אלא "ואני בה' אעלוזה‬ ‫אגילה באלהי ישעי"‪ ,‬אמר לה הקב"ה את לא אובדית סברך‪ ,‬אף‬ ‫קידושין לט‪ ,‬ב; חולין קמב‪ ,‬א( היכא דשכיח היזיקא שאני‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫וב"קובץ מאמרים" להגה"צ רבי אלחנן וואסערמאן זצוק"ל הי"ד אנא איני מובד סיברך‪ ,‬אלא "וה' פקד את שרה" וגו' עכ"ל‪- .‬‬ ‫כתב ע"ז וז"ל‪ ,‬ונראה דקושיית הגמ' אינה ענין לקושיית הרמב"ם‪ ,‬ואלמלא מדרש זה כתוב אי אפשר לאומרו‪ ,‬מהו פשר שהמלאכים‬ ‫דבגמ' פריך מאחר שהבטיחו הקב"ה ליעקב בפרט שישמרהו למה שבישרו את שרה כוחשים היו‪ ,‬והלא ע"ז הוא דנתבעה שרה‪ ,‬שם‬ ‫ירא מעשו‪ ,‬וכי לא האמין ח"ו בדבר ה' ועל זה תירצו שהיה ירא ריש פרשת וירא‪ ,‬על שצחקה לבשורת הבנים שבפיהם‪ ,‬והיאך‬ ‫שמא גרם החטא‪ ,‬והיינו שהיה סבור שהבטחת הקב"ה היתה על נפרש הכי קראי דחבקוק דאמנם כן המלאכים שהאירו פניה כזית‬ ‫תנאי שלא יגרום החטא‪ - .‬והרמב"ם הקשה קושיא אחרת‪ ,‬דנהי נמי כוחשים היו‪ ,‬אתמהה‪ - .‬ואולם לפי פירושו של רבינו הגה"צ ר'‬ ‫שההבטחה נתבטלה ע"י החטא‪ ,‬מ"מ לא גרע מאילו לא הבטיחו אלחנן ז"ל מוסברים הדברים היטיב‪ ,‬דהבטחת ה' אשר בפי‬ ‫הקב"ה כלל‪ ,‬היה לו לבטוח בחסד השי"ת ממדת הבטחון‪ ,‬וז"ל המלאכים ודאי הבטחה היתה‪ ,‬ואולם הבטחת שמים שייכא ביה‬ ‫הגר"א במשלי י"ד‪ ,‬יש שני חלקי בטחון אחד שהקב"ה מבטיחו ריעותא דשמא יגרום החטא‪ .‬וממילא אי אפשר לסמוך על ההבטחה‬ ‫וכו'‪ ,‬וחלק ב' שהקב"ה אינו מבטיחו אלא שהאדם בעצמו שם בודאות מוחלטת‪ ,‬דלא נאמרה מעיקרא אלא באופן שלא תשתנה‬ ‫בטחונו בה'‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וכן בשמואל הקשו בגמ' למה ירא והא שלוחי האיזון של זכויות המובטח‪ .‬ולזה לא בטחה אמנו שרה בהבטחתם‪.‬‬ ‫מצוה אינן ניזוקין כו'‪ ,‬ותירצו היכא דשכיח הזיקא שאני וכו'‪ - ,‬אלא חזרה שרה ואמרה מה אני מובדית סברי מן בריי‪ ,‬דל מהכא‬ ‫והרמב"ם הקשה דמ"מ היה לו לשמואל לבטוח מעצמו‪ ,‬וכמבואר הבטחת המלאכים‪ ,‬מה טעם לא אבטח אני מעצמי בחסדי הבורא‪,‬‬ ‫בכתובים מגודל מעלת הבטחון‪ ,‬ובזה לא שייך תירוץ הגמ' שמא ועל זה ענה לה הקב"ה את לא מובדת סברך אף אנא איני מובד‬ ‫יגרום החטא דמ"מ יש לבטוח בחסד ה'‪ ,‬ואפילו רשע הבוטח בה' סיברך‪ ,‬וה' פקד את שרה‪ ,‬והוא מבואר‪.‬‬ ‫חסד יסובבנו )תהלים לב‪ ,‬י(‪ ,‬דאל"כ לא משכחת לה כלל למדת הבטחון‪ ,‬ועוד נמצינו למדים שכל התחלת כלל ישראל לא היתה אלא במדת‬ ‫יחטא" )קהלת ז‪ ,‬כ(‪ ,‬וע"כ הבטחון של אמנו שרה ע"ה‪ ,‬דלולא בטחונה לא נתהוה כל הכלל‬ ‫יעשׂ ה ּטוֹ ב ‪‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫אשר ‪  ‬‬‫ארץ ‪ׁ ‬‬ ‫צדיק ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫אדם ‪‬אין ‪ּ  ‬‬ ‫"כי ‪ ‬‬‫ּ‪‬‬ ‫מדת הבטחון נותנת שאין לו לדאוג שמא גרם החטא‪ ,‬ומזה הביא ישראל‪ ,‬והיא בטחה מעצמה‪ ,‬ובאופן שהוא בסי נסים ופלאי‬ ‫הרמב"ם דיעקב ושמואל עשו שלא כהוגן נגד מדת הבטחון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬פלאות‪ ,‬שהרי ארז"ל )יבמות סד‪ ,‬ב( אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]5‬‬ ‫בדה‬ ‫אני מוֹ ‪ ‬‬ ‫ואמרה‪ ,‬מה ‪ ‬‬ ‫חזרה ‪‬שׂ ‪‬רה ‪   ‬‬ ‫לדו ׁש" )הושע י‪ ,‬יא(‪   .‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬חזרה שרה ואמרה‪ ,‬מה אני מובדה סברי מן בריי ]למה אני מאבדת את‬ ‫אעלוֹ ‪‬זה ‪  ‬‬ ‫אגילה‬ ‫ואני ּ‪‬בה' ‪ ‬‬ ‫בטחוני מן הבורא[‪ ,‬אלא חזרה ובטחה בה' כמאמר הכתוב "‪  ‬‬ ‫אגילה ּ‪‬ב ‪‬‬ ‫א‪‬הי‬ ‫אעלוֹ ‪‬זה ‪  ‬‬‫"ואני ּ‪‬בה' ‪ ‬‬ ‫אלא ‪  ‬‬ ‫ריי‪ּ  ,‬‬ ‫סברי ‪‬מן ּ‪‬ב ‪ ‬‬‫‪ ‬‬ ‫יש ‪‬עי"‪ .‬אמר לה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬את לא אובדית סברך ]את לא אבדת‬ ‫א‪‬הי ‪ ׁ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪‬‬ ‫את ‪‬לא‬ ‫הוא‪ּ  ,‬‬‫רו‪ּ ‬‬‫הקדוֹ ׁש ּ‪‬ב ּ‬ ‫לה ‪ּ ‬‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬ ‫יש ‪‬עי" )חבקוק ג‪ ,‬יח(‪  ,‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫את בטחונך[‪ ,‬אף אנא איני מובדית סברך ]גם אני איני מוריד את חסדי מאיתך[‪,‬‬ ‫סבר‪ּ  ,‬‬ ‫אלא‬ ‫בדית ‪  ‬‬‫איני מוֹ ‪ ‬‬‫אנא ‪ ‬‬ ‫סבר‪ ,‬אף ‪ ‬‬ ‫בדית ‪  ‬‬ ‫אוֹ ‪ ‬‬ ‫ש‪‬רה" וגו'‪ ,‬ולא אמר "ויפקוד ה'"‪ ,‬שנתכוין לומר וה' גם כן פקד‬ ‫"וה' ּ‪‬פ ‪‬קד ‪‬את ‪ׂ‬‬ ‫אלא ‪‬‬ ‫"וה' ּ‪‬פ ‪‬קד ‪‬את ‪‬שׂ ‪‬רה" וגו' )בראשית כא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אותה ולא הסיר חסדו ממנה‪ ,‬כפי שהיא לא הסירה בטחונה בו‪.‬‬ ‫‪ ‬ממאורות המדרש ‪‬‬ ‫שרה אמנו אילונית היתה‪ ,‬שנאמר אין לה ולד אפילו בית ולד אין וכן הוא שכל הבוטח כך אתה מצילו‪ ,‬בך אני בוטח‪" ,‬בך ה' חסיתי"‬ ‫"א‪‬הי ּ‪‬ב‪‬‬ ‫לה‪ .‬ועוד שהיתה זקנה חדל מהיות לה אורח כנשים‪ ,‬ועוד שבעלה עכ"ל‪ .‬ובמדרש שוחר טוב על תהלים )פרק כ"ה( עה"פ ‪ ‬‬ ‫בטחתי"‪ ,‬איתא מעשה ששומרי המדינה תפסו א' ואמר אל תכוני כי‬ ‫‪ּ   ‬‬ ‫זקן הוא‪ ,‬ומ"מ בטחון עצמה חזק ואמיץ הי'‪ ,‬עד שפעלה כל הכלל‬ ‫בן ביתו של מלך אני‪ ,‬כיון ששמעו כן הניחוהו ושמרוהו עד הבקר‪.‬‬ ‫ישראל כי ה' לא אובד סיברה‪.‬‬ ‫ונמצינו עוד למדים עד כמה נתבעים אנחנו להיות תקיפים בבוקר הביאוהו אצל המלך ואמרו לו בן ביתך מצאנו אמש‪ ,‬א"ל‬ ‫בבטחוננו‪ ,‬דהרי אילו היינו מובטחים מן צדיק הדור מפורסם לחסיד המלך בני‪ ,‬מכיר אתה אותי‪ ,‬א"ל לאו‪ ,‬ואם כן היאך אתה בן ביתי‪,‬‬ ‫ובעל מעשים‪ ,‬על ישועה הנצרכת לנו‪ ,‬ודאי שהיינו יוצאים רגועים א"ל בבקשה ממך איני בן ביתך אלא בך בטחתי‪ ,‬שאלמלא לא‬ ‫מחדרו‪ .‬שהי' לנו מנוחת הנפש על מה שהבטיחנו‪ ,‬שהרי בר סמכא אמרתי כן היו מכים אותי אמר להם הואיל ובטח כי הניחו לו‪ .‬וכן‬ ‫הוא‪ .‬וכ"ש אם שמענו הבטחה מפורשת מפיו של הגר"א ז"ל דוד אומר‪" ,‬אלקי בך בטחתי"‪ ,‬ובשביל כך "אל יעלצו אויבי לי"‪,‬‬ ‫שנוושע‪ .‬בודאי היינו בטוחים‪ .‬וכ"ש אם מפי הבית יוסף‪ ,‬ועוד יותר ולא אני בלבד אלא גם "כל קויך לא יבושו" וגו'‪ .‬הרי למדנו דעצם‬ ‫מפי אחד מהראשונים‪ ,‬ועדיף מינייהו מתנא או מן אמורא‪ .‬וק"ו בן זה שמקוה ובוטח בה'‪ ,‬היא סיבה להצלתו ולקבל מבוקשתו‪ .‬כעין‬ ‫בנו של ק"ו אם שולח לנו מלאך מאת ה' מן השמים להבטיחנו היינו המבואר בשבת פט‪ ,‬ב ‪ -‬אמר להן הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי‪,‬‬ ‫רגועים ושקטים ובטוחים‪ ,‬וכן מן הנביא בדבר ה'‪ - .‬והכא למדנו "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"‪] ,‬כ"כ בספר מימיני מיכאל[‪.‬‬ ‫וכן כתב הרה"ק יעקב אריה מראדז'ימין זצ"ל )בכורי אביב מכתבי קודש(‬ ‫דאפילו אם תגיע לנו נבואה מפי הגבורה שהבטיחנו‪ ,‬אכתי הבטחון‬ ‫של האדם עצמו חזקה יותר‪ ,‬דאפילו הבטחה מפורשת מפי ה' אפשר למחותנו הרה"ק יהושע מאוסטראווע זצ"ל בענק השתדכות‪:‬‬ ‫דלא תתקיים ‪ -‬כוחשים היו ‪ -‬דשמא יגרום החטא‪ ,‬אכל בטחון האדם ושמעתי מן המגיד הקדוש מקאזניץ בשבת שהייתי שם שאמר תורה‬ ‫בשולחן‪ ,‬על זה מאמר 'עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא'‬ ‫עצמו אין לו שום דחיה כלל וכלל‪) .‬אגרת על הבטחון ‪ ‬רבי יוסף בלאך(‬ ‫חזרה שרה ואמרה מה אנא מובדה סברי מן בריי‪ .‬הצורך להתחזק ואמר‪ :‬עתידין ישראל שאם יצטרכו ישועה מה'‪ ,‬להיות בוטחים בו‬ ‫בבטחון‪ :‬יסוד התורה והמצוה הוא אמונה' אבל התכלית היא שבודאי יעזור להם שיקדימו לומר שירה להשם יתברך מקודם שעזר‬ ‫בטחון‪ .‬כך קבע רבינו הגר"א זצ"ל‪" :‬המצוות המה תרי"ג והן להם‪ ,‬כמו שאומרים לאחר העזרה‪ ,‬שהבטחון גדול מאוד שיהיה‬ ‫נכללות באחת כמ"ש )מכות כד‪ ,‬א( בא חבקוק והעמידן על אחת‪ ,‬והיא להם כמו אחר כך‪ .‬ובזה פרשתי המדרש‪ ,‬שרה אע"פ שראתה שאין‬ ‫הבטחון כמו שנאמר‪) "...‬ביאור הגר"א‪ ,‬משלי ל‪ ,‬ה(‪ .‬עיקר נתינת התורה בטבע כלל שתלד‪ ,‬אמרה 'לית אנא מובד סברי מה'‪ ,‬ותגל נפשי'‪,‬‬ ‫"וישׂ ימ ּו אמרה הפסוקים של חנה‪ ,‬מה שאמרה חנה אחר הלידה להודות‬ ‫לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בה'‪ ,‬כמו שנאמר ‪  ‬‬ ‫סלם"‪ ...‬לפי שעיקר הכל הוא הבטחון השלם‪ ,‬והוא כלל להשם יתברך‪ ,‬אמרה שרה מחמת בטחון גדול היה דומה אצלה כמו‬ ‫בא‪‬הים ּ‪‬כ ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כל המצוות" )ביאור הגר"א ‪ ,‬משלי כב‪ ,‬יט(‪ .‬וכיון שכך מי לא יבין שלא כ"כ אחר הלידה‪ .‬וממשיך שעל סמך זה הוא בטוח שהשידוך יגמר בטוב‬ ‫מהר מצליחים להימנות בין "כל הבוטחים בשמך באמת"‪ .‬מעלה ומאחל‪ :‬מזל טוב‪ ,‬מזל טוב‪ ,‬מזל טוב!!‬ ‫יקים"‬ ‫צד ‪‬‬ ‫אהלי ‪ּ  ‬‬ ‫ויש ּו ‪‬עה ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫כזו שהיא "עיקר" כוונת "נתינת התורה לישראל"‪ ,‬ו"כלל כל כתב הגר"א )הגדש"פ( על הפסוק "קוֹ ל ‪‬רנּ‪ ‬ה ‪ׁ ‬‬ ‫המצוות"‪ ,‬ו"שאין מעלה כמוהו" ‪ -‬לא תושג בקלות‪ .‬וגם לא בעמל וז"ל‪" :‬ואמר הרינה קודם הישועה כלומר שבטוח ליבי בה' שאצלי‬ ‫אגיל‪ .‬ומה גם לדורות קטנים‪ .‬הרי אפילו אבות העולם הוצרכו הרינה קודם הישועה" עכ"ל‪ .‬מבואר שאצל הצדיקים הרנה היא‬ ‫קודם הישועה ומחמת הבטחון‪ .‬ובספר "מעגלי צדק" )פסח בביאורים אות‬ ‫להתחזק בבטחון! "חזרה שרה ואמרה מה אנא מובדה סברי מן‬ ‫יש ‪‬עי" )בראשית רבה‪ ,‬נג(‪ .‬כ"ט ד'( ביאר דברי הגר"א על פי דברי החזו"א )אמו"ב פרק ב'( וז"ל‪" :‬יש‬ ‫א‪‬הי ‪ ׁ ‬‬ ‫אגילה ּ‪‬ב ‪‬‬ ‫אעלוֹ ‪‬זה ‪  ‬‬ ‫"ואני ּ‪‬בה' ‪ ‬‬ ‫בריי? אלא ‪  ‬‬ ‫עזרי"? ‪ ...‬חזר ואמר עוד ממדת הבטחון‪ ,‬כי על הבוטח שורה רוח הקודש ומתלווה עמו‬ ‫יבא ‪  ‬‬ ‫מאין ‪ ‬‬ ‫ההרים ‪  ‬‬ ‫עיני ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫"א‪‬א ‪ ‬‬‫ויעקב אבינו‪  :‬‬ ‫מה אנא מוביד סברי מן בריי? ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי‪ ,‬רוח עוז המבשרו כי אמנם יעזרהו ה' וכו'‪ ,‬וזה ענין מתחלף לפי‬ ‫אלא עזרי מעם ה'" )בראשית רבה‪ ,‬סח(‪ .‬וחזו מאן קא מסהיד עלן‪ ,‬על מעלת הבוטח ורב קדשו" עכ"ל‪ .‬ומבואר שיש מדרגת בטחון שעל‬ ‫דרגתנו האמיתית במדת הבטחון‪ .‬הנה לשון קדשו של רבינו הגר"א ידה זוכים לרוח קודש שתבשרהו שאמנם יעזרהו ה'‪ ,‬ולפי זה‬ ‫נדיבים"‪" :‬והפסוק מבואר דברי הגר"א שלכן אצל הצדיקים הרנה קודם לישועה‪,‬‬ ‫טח ּ‪‬ב ‪  ‬‬‫מב ‪ ‬‬ ‫לחסוֹ ת ּ‪‬בה' ‪ּ ‬‬ ‫זצ"ל בביאור הפסוק "טוֹ ב ‪ ‬‬ ‫הזה קשה מאד להשיגו ולקיימו‪ ,‬ומי יתפאר בזאת שמקיים דבר שזהו לרוב מדרגתם ששורה עליהם רוח קודש המבשרם שיעזרו‪,‬‬ ‫ויש להם כבר שמחה מהישועה‪ .‬עוד בחבקוק )ג' י"ח( "ואני בה'‬ ‫זה‪) "...‬משלי יד‪ ,‬כו(‪) .‬אחת שאלתי ‪‬הרב יצחק יוזעף(‪.‬‬ ‫חזרה שרה ואמרה וכו'‪ .‬מקורות מדברי חז"ל שבטחונו בהשי"ת אעלוזה אגילה באלהי ישעי"‪ .‬ומפרש באבן עזרא וז"ל‪" :‬ואני‪ ,‬אמר‬ ‫בכוחו להמשיך ישועתו ופרנסתו‪ :‬מכאן‪ ,‬חזרה שרה ואמרה‪ ,‬מה אני הנביא בנבואתו כי על כן זה הוא לא ידאג לבו רק לבו שמח כי‬ ‫מובדה סברי מן בריי ]פי' מה הוא זה שאני מאבד תקותי מן בוראי[ בטחונו בשם שיושיענו" עכ"ל‪ .‬ומבואר כי הבטחון הוא סיבה‬ ‫אלא "ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי"‪ ,‬אמר לה הקב"ה את לשמחה‪ .‬ובמדרש )כאן( הביא על פסוק הזה‪" :‬חזרה שרה ואמרה מה‬ ‫לא אובדית סברך ]את לא אבדת תקותך[ אף אנא איני מובד ית אני מובדה סברי מן בריי‪ ,‬אלא "ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי‬ ‫סברך ]אף אני איני מאבד את תקותך[ אלא )בראשית כ"א( "וה' פקד את ישעי"‪ .‬אמר לה הקב"ה את לא אובדית סברך אף אנא איני מוביד‬ ‫חסיתי" א"ל ית סברך אלא "וה' פקד את שרה"‪ .‬וביאר במעגל"צ שם עפ"ד‬ ‫"ב‪ ‬ה' ‪  ‬‬ ‫שרה" וגו'‪ .‬ועד"ז מבואר תהלים )ל"א( עה"פ ּ‪‬‬ ‫הל‪ ‬הגר"א שהובאו לעיל‪ ,‬שזהו שאמרה ואני בה' "אעלוזה" כי לגודל‬ ‫"אשר ‪ ‬‬‫הקב"ה בטחו בשמי ואני עומד לכם שנאמר )ישעיה נ"ו( ‪ׁ ‬‬ ‫שם ה'"‪ ,‬ולמה‪ ,‬שכל מי שבוטח בשמי אני מעלת בטחונה זכתה שיופיע עליה רוח קודש שבישרה אותה שה'‬ ‫יבטח ּ‪‬ב ׁ‪‬‬ ‫חש ‪‬כים וכו' ‪  ‬‬‫‪ׁ ‬‬ ‫מצילו‪ ,‬תדע שכן חנניה מישאל ועזריה בטחו בשמי והצלתי אותם‪ ,‬יענה אותה ולכן "עלזה" שאצל הצדיקים הרנה קודם הישועה‬ ‫וכן דניאל כשביל שבטח בי מלטתי אותו מן הבור‪ ,‬אמר דוד הואיל ]ויעוי' בעץ יוסף שזה היה אחר שהוכיחה אברהם אע"ה ע"ש[‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]6‬‬ ‫זכרון לצדיקים‬ ‫כ"א בחשון תשמ"ט‪ :‬הגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל בעל "בצל החכמה"‬ ‫הקהילה‪.‬‬ ‫רבי בצלאל שטרן נולד בהונגריה בשנת תרע״א (‪ )1911‬למשפחה של‬ ‫מתשכ"ח עד תשמ״ב (‪ )1968-1982‬היה רבה של הקהילה החרדית בווינה‬ ‫רבנים‪ ,‬מגיל צעיר הוכר כת"ח חשוב‪ .‬בשנת תרצ״ח (‪ )1938‬בהיותו בן ‪27‬‬ ‫בירת אוסטריה‪ ,‬ובסוף ימיו חי בירושלים‪ ,‬בה נפטר בשנת תשמ״ט (‪.)1989‬‬ ‫החל להשיב תשובות בהלכה‪ ,‬ואח"כ כיהן כרב בקהילות שונות‪.‬‬ ‫ר׳ משה שטרן מדברצין‪-‬ברוקלין‪ ,‬מחבר ספר השו״ת הידוע "באר משה"‪,‬‬ ‫הוא הצליח לשרוד את השואה‪ ,‬ובשנת תש״ט (‪ )1949‬עבר לאיטליה‪ ,‬פתח‬ ‫היה אחיו הצעיר‪ .‬בשנת תשי״ט (‪ )1959‬יצא לאור החלק הראשון של‬ ‫ישיבה ברומא וסייע בשיקומם הרוחני של פליטי המחנות‪.‬‬ ‫ספר השו״ת שלו "בצל החכמה" על כל חלקי השו"ע‪ ,‬והחלק השישי‬ ‫בשנת תשי״ד (‪ )1954‬עבר לכהן כרב הקהילה החרדית במלבורן‬ ‫והאחרון יצא לאור בשנת תש"ן (‪.)1990‬‬ ‫שבאוסטרליה‪ ,‬וגם שם הקים ישיבה ופיתח מאוד את כל מוסדות‬ ‫על מיטתו פשוטו כמשמעו‪ ,‬ימים שלמים‪ .‬לעיתים נרדם על הכסא גם בשעת‬ ‫מגדולי הפוסקים ומעמודי ההוראה המובהקים שקמו‬ ‫האוכל‪ ,‬בין מנה למנה מיהר לחדר הספרים‪ .‬לעתים בכלל ויתר על האוכל‪.‬‬ ‫לבית ישראל בדור האחרון היה הגאון הנודע רבי בצלאל‬ ‫במקרים ששב תמיד כבר היה האוכל קר‪.‬‬ ‫שטרן זצ"ל בעל שו"ת בצל החכמה אשר הרביץ תורה‬ ‫דומני‪ ,‬שלהפריך פסק של מו׳ח הנהו מהמלאכות הקשות ביותר שבמקדש‪.‬‬ ‫והוראה וכיהן ברבנות בקהילות רבות ברחבי העולם‬ ‫היו לו קשר עם גדולי הדור הקודם זי"ע‪ .‬כמעט כל גדולי ופוסקי הדור הקודם‬ ‫התורני במשך שנות חייו‪ ,‬ואף זכה שפסקיו ושמועותיו‬ ‫הכירוהו מקרוב והעריכוהו אין קץ‪ ,‬ולא אחת אף היו מבקשים לשמוע את חוות‬ ‫בכל חלקי התורה מתבדרין בבי מדרשא בכל אתר ואתר‪.‬‬ ‫דעתו התורנית בתחומים רבים בהלכה‪.‬‬ ‫עובדות והנהגות לדמותו הנאדרת בקודש מחתנו הגאון‬ ‫כאשר התגורר בצעירותו בירושלים נקשר ביותר לגדולי ירושלים ובהם מרן‬ ‫המפורסם רבי אברהם יפה שלזינגר שליט"א רב ואב"ד‬ ‫הגאון מטשעבין זצ״ל שלא פסק מלהללו‪ ,‬ואף היו פעמים שהגאון מטשעבין‬ ‫גענף שוויץ‪ ,‬רב קהילת בצל החכמה בירושלים ומחבר‬ ‫ביקש לשמוע את חוות דעתו‪ ,‬ומו״ח מזכיר זאת בספרו (ראה ח״א סימן ע״א)‪ .‬כך כאשר‬ ‫ספר שו"ת באר שרים אשר במחיצתו זכה להתאבק רבות‬ ‫הגיע לבקש ממנו הסכמה לספרו "אהלך באמתך"‪ ,‬אשר הוא אוצר הלכות‬ ‫בשנים ואף זכה לינוק רבות מאור תורתו הבהירה‪:‬‬ ‫ומנהגים ובירורי הלכה ליוצאים לדרך‪ ,‬כתב לו הגאון מטשעבין הסכמה נלהבת‬ ‫על מו"ח ניתן היה לומר שהיה כמעט חד בדרא בכח פסיקתו ההלכתית‬ ‫ביותר ואף הוסיף שהוא ממליץ לכל היוצאים לדרכם לשאת עמם ספר חשוב‬ ‫המופלאה‪ .‬מורי חמי כבר בצעירותו נודע לראש ומוח ברזל‪ ,‬חריף עצום ומוח‬ ‫זה‪ ,‬וכפי שהמליץ מרן הכת״ס זי״ע על ספר "קסת הסופר" שחברו בעל ה׳קיצור‬ ‫להפליא‪ ,‬ומאידך גיסא יחד עם חריפותו היה ישר מאין כמוהו‪ ,‬בעל סברא‬ ‫שו״ע׳ בענייני סופרות‪.‬‬ ‫ישרה ואמיתית‪ ,‬היו לו ידיעות מקיפות בכל מקצועות התורה‪ ,‬והיו מקצועות‬ ‫גם ראב״ד העדה החרדית הגר״פ עפשטיין זצ״ל אשר מו״ח היה בידידות איתנה‬ ‫שהיו נודע להם בעולם ההוראה כיחיד מומחה ממש‪ .‬אביו הגאון בעל גפי אש‬ ‫עמו העריצו ביותר ולא פסק מלשבחו בכל עת‪ ,‬ואף בהסכמה לספרו כתב לו‪:‬‬ ‫ומליצי אש הי"ד‪ ,‬כבר הביא מו"ח בספרו דברי חריפות שאמר בצעירותו ולרבות‬ ‫"כוכב חדש עולה במעלה על שמי התורה"‪.‬‬ ‫בענינים שאף זקני תלמידי חכמים לא נגעו בהם היה בשחר ימיו בכן בית כמו‬ ‫ידוע שמרן ה׳דעת סופר׳ מפרשבורג זצ״ל כאשר הגיע לארה״ק לא רצה להתנהג‬ ‫בעניני הקידוש החודש‪ ,‬קו התאריך ועירובין שפוסקים אחרים כמעט ולא נכנסו‬ ‫ברבנות והיה אומר שכאן בארה״ק הוא כ׳בעל הבית פשוט׳‪ ,‬ולא אחת היו‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫שומעים אותו אומר כי הרב שלו בארה״ק הוא מו״ח אשר על פיו יישק דבר‪.‬‬ ‫כן היה מורי חמי ידוע לחכם עתיק‪ ,‬מלא וותיק בכל מקצועות התורה‪ ,‬וגם‬ ‫עובדא ידענא שהגה״ק ה׳דברי יואל׳ מסאטמר זי״ע התבטא פעם לאחר שראה‬ ‫לרבות באורחות חיים כאשר רבים וטובים נהנו ממנו עצה ותושייה דעת ותבונה‬ ‫שמו״ח פסק שצריך לברך הגומל גם אלו שנוסעים באווירון שלא כפי פסק‬ ‫ינקו ממנו‪.‬‬ ‫הגה״ק מסאטמר שבנסיעה באווירון אין לברך הגומל‪ ,‬ואז התפלא ואמר הגה״ק‬ ‫בספרו הגדול "בצל החכמה" ניתן היה לראות עדות ברורה על רב האי גאון‬ ‫מסאטמר בכעין טענה על עצמו‪" :‬ר׳ בצלאל הוא הרי גאון גדול‪ ,‬ומעניין איך‬ ‫שהיה חכם גדול בהוראה‪ .‬כל המעיין ול ּּו במקצת בתשובותיו יראה איך שכל‬ ‫שפסקנו אחרת ממנו"?‬ ‫תשובה ותשובה מלאה בבקיאות בהירה‪ ,‬חריפות עצומה‪ ,‬ברעיונות וראיות‬ ‫גם מרן הגרש״ז אויערבך זצוק״ל שהעריצו ביותר כתב עליו תארים גדולים‬ ‫מקוריים שלא שלטו בהם אחרים‪ ,‬ומן השמים הניחוהו להתגדר בזה‪ ,‬וגם לרבות‬ ‫ונכבדים ההולמים את יחידי הדור‪ .‬באחד ממכתביו כתב למו״ח‪" :‬הידוע‬ ‫ההשוואות מדהימות בין דין לדין ממקומות נידחים שלא עלה כלל על דעת‬ ‫והמפורסם בספריו החשובים והנכבדים עד למאוד"‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬אך הוא במוחו הגאוני לצד ידיעותיו הנרחבות ידע על אתר להשוות‬ ‫כן ידוע שאחיו הגאון מדעברצין זצ״ל בעל שו״ת ׳באר משה׳ ביטל עצמו כליל‬ ‫ממקום למקום בש"ס וכך לדמות מילתא למילתא בבחינת ממרחק תביא לחמו‪,‬‬ ‫בפני מו״ח‪ ,‬במיוחד לאחר שיצא ספרו "בצל החכמה"‪.‬‬ ‫וכל זאת בישרות נפלאה מאין כמותו‪ ,‬ודברים מתאימים ומותאמים בכפתור‬ ‫לא אשכח שהגאון רבי אברהם יעקב זלזניק זצ״ל ראש ישיבת ׳עץ חיים׳ שהיה‬ ‫ופרח‪ ,‬לכל מבקשי האמת בהתאמה נכונה אשר לאחריו אין ספקות כלל‪ ,‬ועל‬ ‫ידוע לאחד מגאוני וענקי הדור בחתירה לעומק סוגיות הש״ס‪ ,‬הגיע פעם לביתו‬ ‫כולם היוצא והעולה להלכה בספריו מבואר בשפה ברורה ונעימה עד שכל צורב‬ ‫של מו״ח בכדי לדון עמו בשאלת קו התאריך הבין לאומי שעלתה אז על הפרק‪,‬‬ ‫העוסק בחוקי חורב מונח לפניו שולחן ערוך בלא עוררין‪.‬‬ ‫וכאשר יצא דיבר עמי בהתפעלות על עוצם כוח פסיקתו של מו״ח‪ ,‬בהפטירו‬ ‫כן ידוע שמורי חמי התייגע בכל תשובה ותשובה יגיעות עצומות‪ ,‬ולא הוציא‬ ‫שכבר ביקר אצל כמה וכמה מפוסקי הדור בעניין ועדיין לא נחה דעתו‪ ,‬ועתה‬ ‫תשובה לרבים טרם שניפה זאת בי"ג נפות ובז' חקירות ובדיקות‪ .‬בדרך כלל‬ ‫אצל מו״ח נחה דעתו כאשר הוא מיחידי הדור המקיף כל סוגיה והלכה עד‬ ‫היה נוהג להשאיר על שולחנו את תשובותיו למספר ימים והיה מרגלא בפומיה‬ ‫לעומקה של הלכה בשכל ישר ובהיר מאין כמותו‪.‬‬ ‫לומר‪’ :‬שמא אני משוחד מדברים שלי'‪ ,‬וכך לפני ששלח את התשובה עבר‬ ‫כך גם שכנו בעיה״ק ירושלים‪ ,‬מרן הגרב״צ אבא שאול זצ״ל שלח אליו שאלות‬ ‫עליה שוב כדי לבדוק אם הכל בהיר ונהיר‪ .‬גם בכת"י הרבים אשר השאיר בכל‬ ‫רבות בהלכה‪ ,‬וכך גם מרן הגר״ע יוסף זצ״ל מזכירו רבות בשו״ת ׳יביע אומר׳ ואף‬ ‫מקצעות התורה ניתן להבחין את בהירותו המדהימה‪ .‬בניו שליט״א העידו שלא‬ ‫מסתמך עליו בהכרעותיו‪.‬‬ ‫זכור להם שהיה נצרך פעם לתקן דבריו משום שלא הובנו כהלכה‪.‬‬ ‫סיפר לי ת״ח ידוע ונכבד‪ .‬פעם היה בביתו של אחד מפוסקי הדור החשובים‬ ‫כאחד מגדולי הפוסקים‪ ,‬התבקש לפסוק בשאלות שונות‪ .‬כפי שאמרנו בקיאות‬ ‫ודן עמו על שאלה מסוימת שהתעוררה אז‪ ,‬כאשר שמע אותו פוסק שבספר‬ ‫בולטת רכש בשאלת קו התאריך‪ .‬בין השאלות שנכתבו בספרו נמצאות שאלות‬ ‫׳בצל החכמה׳ נכתב אחרת מדעתו‪ ,‬התבטא אותו פוסק ואמר על אתר‪" :‬אם כך‬ ‫מעניינות בסוגיה זו‪ .‬כך למשל בדבר השאלה לגבי כתיבת פרשיות תפילין‬ ‫אני חוזר בי מדבריי"‪ ,‬והוסיף לאמר לו‪" :‬נכון כשמדובר בתשובות אחרונים אני‬ ‫שצריכות להיכתב כסדרן‪ ,‬מה יהא הדין אם אחד כתב פרשה ביום מסוים ועבר‬ ‫מעיין מתחילה‪ ,‬אבל על ספר בצל החכמה אני סומך ללא בירור"‪.‬‬ ‫אח"כ את קו התאריך למקום ששם עדיין יום וכתב פרשייה נוספת‪ ,‬האם זה‬ ‫"דומני"‪ ,‬אומר הגרא״י שליט״א‪" :‬כי על מו״ח ניתן להצביע ולומר בוודאות‪:‬‬ ‫נחשב "כסדרן' או לא‪ .‬ועוד שאלות רבות בעניינים שונים ומגוונים‪.‬‬ ‫"ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו"‪ ,‬כאשר כל פוסקי ואבירי ההלכה‬ ‫כן היה מיראי ההוראה ממש‪ .‬כשהגיעה בעיה סבוכה בהלכה לא עלה מו״ח‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]7‬‬ ‫למחנות העקורים לסייע בעדם‪ ,‬לעודד את רוחם וחיזק בהם את התודעה‬ ‫התחשבו בדעתו הישרה והבהירה"‪.‬‬ ‫שיש להם ייעוד בחיים‪ .‬באותה תקופה אף התמנה ל״רב ונשיא אחוד הרבנים‬ ‫תולדותיו של צדיק‬ ‫הפליטים באיטליה"‪.‬‬ ‫מו״ח נולד בעיר נויהייזל אשר בצ׳כוסלובקיה בשנת תרע״א‪ ,‬לאביו הגה״ק רבי‬ ‫למרות היותו אב רחום לבני קהילתו‪ ,‬אך כאשר הדברים נגעו לעיקרי הדת עמד‬ ‫אברהם הי״ד שכיהן בעיר כדומו״ץ‪ .‬אמו ע״ה היתה בתו של הגה״ק רבי יוסף‬ ‫כצור חלמיש על דעתו‪ .‬עובדה הווה כאשר שהה במחנות העקורים באיטליה‬ ‫מאיר טיגרמן זצ״ל‪.‬‬ ‫סייע לו יהודי שהיה בקי בהלכות הכשרות כאשר מסירותו לעניין היתה ללא‬ ‫"בהמשך למד בישיבת גלאנטא אצל הגר״י בוקסבוים הי״ד‪ ,‬כן למד בישיבת‬ ‫גבול‪ .‬לימים היה צורך במינוי של משגיח כשרות‪ ,‬ולכאורה לא היה נראה מועמד‬ ‫נייטרא אצל מהרש״ד אונגר הי״ד‪ ,‬ובישיבת פרשבורג אצל ה׳דעת סופר׳ זצ״ל‪.‬‬ ‫טוב יותר מהאיש הנ״ל‪ ,‬פניו של מו״ח חמרו‪" .‬נכון"‪ ,‬אמר‪" :‬אני מכיר לו הכרת‬ ‫בכל אותם המקומות התבלט כיחיד ומיוחד בתורה וביראת ה׳ טהורה‪ .‬לאחר‬ ‫הטוב‪ ,‬עם זאת לא אוכל להפקיד בידיו את ההשגחה על הכשרות‪ ,‬אשתו הולכת‬ ‫הסתלקותו הספידוהו רבנים שלמדו עמו בצעירותם בישיבה והעידו שכבר‬ ‫בגילוי ראש‪ ,‬זוהי עקירת הדת"‪ .‬קבע נחרצות למגינת לבו של אותו האיש‪.‬‬ ‫בגיל ט״ו ידעו שהולך וגדל אצלם כוכב שבוודאי יזהיר בשמי עולם התורה‪.‬‬ ‫גולת הכותרת היתה כאשר הגיע לישיבת "מאור הגולה" שע״י רומא שם שימש‬ ‫"כבר בגיל י״ט זכה למלגה מיוחדת שהועמדה לבחורים המצוינים בישיבות‬ ‫כראש הישיבה‪ ,‬מו״ח הבעיר בגופים השבורים את אהבת התורה‪ ,‬הוא מסר שם‬ ‫אשר נבחנו בהצלחה אצל ג׳ מגדולי ישראל‪ :‬הגרי״מ טיגרמן‪ ,‬הגר״מ פרייא אב״ד‬ ‫שיעורים וכולם התענגו על שיעוריו המתוקים שהיו מלאים בחריפות ועמקות‪.‬‬ ‫שוראן‪ ,‬והגר״י רייך מבאטרקעס זצ״ל‪ .‬גדולי ישראל אלו אף כתבו לו מכתב נדיר‬ ‫בשערי ארה"ק‬ ‫בו העידו עליו על כוחו בהוראה בזה״ל‪" :‬לאות ולראי׳ כי הוא בחור מורם מעם‪...‬‬ ‫היה זה בשנת תשי״א לאחר כשנתיים וחצי שישב באיטליה‪ ,‬אז עלה ארצה‬ ‫ועלה מעל כל בני גילו עשר מעלות וראוי ליתרת הכבוד‪ ,‬אשרי עין ראתה כל‬ ‫והשתקע בעיה״ק ירושלים שם התקרב ביותר לגדולי ירושלים‪ .‬מו״ח סיפר לי כי‬ ‫אלה‪ ...‬לא אלמן ישראל שישנם בחורי חמד כאלו הבקיאים בכל דיני או״ה כאחד‬ ‫במיוחד היתה מרגשת הפגישה עם רבו האהוב מרן ה׳דעת סופר׳ זצ״ל שלא פגש‬ ‫ממופלגי הת״ח‪."...‬‬ ‫אותו מזה עשרים שנה‪ .‬הרב מפרשבורג התעניין מיד על מצבו ומצב משפחתו‪,‬‬ ‫בפרשבורג אף היה בולט ב׳חברה חריפות׳ של בחורי הישיבה המצוינים שמסרו‬ ‫באותו הזדמנות אף התבטא על מו״ח שהוא ה״פוסק" מבין תלמידיו‪ ,‬ואף ביקש‬ ‫פלפולים‪ ,‬וכולם ידעו כי כשמו״ח נושא דברים הם יצטרכו להכין עצמם היטב‪.‬‬ ‫ממנו שירביץ תורה בישיבתו‪.‬‬ ‫כן עשה שימוש בבית הוראה בבי דינא רבה שבפרשבורג שם גם הוסמך להוראה‬ ‫באותה תקופה הסתופף בצל אדמו״רים רבים ובמיוחד אצל מרן מהר״א מבעלזא‬ ‫מדייני הבי״ד‪.‬‬ ‫זי״ע‪ ,‬ואצל מרן ה׳בית ישראל׳ מגור זי״ע‪.‬‬ ‫עוד בהיותו בחור יצאו לו מוניטין‪ .‬היה זה כשחלף דרך העיר דעברצין‪ .‬במקום‬ ‫שמעו של מו״ח יצא לתהילה‪ ,‬ובאלול שנת תשי״א התאספו כל גדולי הונגריה‬ ‫כיהן כרב הגרש״צ שטרסר זצ״ל‪ ,‬אז זקן רבני הונגריה‪ .‬כשהגיע מו״ח למקום‬ ‫באר״י והחליטו על יסוד "התאחדות היראים יוצאי הקהילות האורטודקסיות‬ ‫התפתח בינו לבין הרב דו שיח הלכתי‪ .‬הם נשאו ונתנו בדברי תורה‪ .‬הרב לא‬ ‫שבהונגריא הישנה"‪ ,‬המתאספים הסכימו פה אחד להפקיד בידי מו״ח את‬ ‫הצליח להסתיר את התפעלותו‪ .‬הוא הזמין את הבחור הצעיר לדרוש בפני‬ ‫היוזמה מהכוח אל הפועל‪.‬‬ ‫הקהל בבית מדרשו‪ .‬השומעים זקפו גבה בתמיהה‪" :‬מעולם לא הסכים הרב‬ ‫עם בואו לארה״ק הפרוטה לא היתה מצויה בכיסו והדלות שררה בביתו‪ .‬מו״ח‬ ‫מסיבות הכמוסות עמו‪ ,‬לתת למישהו לדרוש בביהמ״ד‪ .‬לאחר הדרשה הבינו‬ ‫היה אז מטופל בשבעה ילדים שביקשו לחם‪ .‬באותה עת הוצעה לו משרת רבנות‬ ‫הכול במה המדובר שהוא בגדר של יוצא מן הכלל‪ .‬השומעים אף שמעו את‬ ‫במקום מסוים בארץ‪ .‬שלא במכוון נפגש עם אחד מחשובי רבני ארה״ק דאז‪ .‬בין‬ ‫דברי השבח והלל שהשמיע הרב למו״ח‪ ,‬עם תום דרשתו לעין כול‪.‬‬ ‫השניים התפתחה שיחה תורנית‪ ,‬הם שקעו בלימוד סוגיה‪ ,‬התפתח ויכוח‪ ,‬ידיים‬ ‫"בהגיע לפרקו נישא לבת הגה״ק רבי צבי קינסטליכר זצ״ל אב״ד סעבען‪ .‬בבית‬ ‫חתרו באוויר זה טוען כך וזה טוען כך‪ ,‬השניים החליטו לפתוח ספר לבדוק‬ ‫חותנו עלה ונתעלה בתורה ובהוראה‪ .‬כבר באותה תקופה בהיותו בגיל כ״ו לעיר‬ ‫במקורות‪ ,‬התברר שסלע המחלוקת ביניהם היה פשט בתוס׳‪ ,‬כל אחד הבין את‬ ‫כבר כתב תשובות להלכה‪ ,‬אשר חלקם מודפסים בספרו ׳בצל החכמה׳‪ .‬כר גם‬ ‫כוונת דברי התוס׳ בדרכו‪ .‬השקלא וטריא נמשכה‪ .‬בתום דיון ממושך הוכיח‬ ‫מחברי ספרים ידועים כבר ציטטו אז משמו בספריהם‪.‬‬ ‫מו״ח את צדקתו‪ .‬הרב הישראלי בעל הקשרים בממסד היה נלהב מגדלותו של‬ ‫האיש על העדה‬ ‫מו״ח‪ ,‬והכריז בהתלהבות לאנשיו‪" :‬עליכם לסדר לו משרה רבנית‪ ,‬אל תביטו על‬ ‫בשנת תש״ב התקבל לרבה הצעיר של קהילת הרמנשטט לצד חמיו זצ״ל‪ .‬כבר‬ ‫כך שאין לו כרטיס חבר של המזרחי"‪ ,‬זאת למרות שבאותה תקופה היה מדובר‬ ‫אז הוכר ככוכב עולה בעולם ההוראה ועל כן טבעי היה הדבר שלאחר זמן נבחר‬ ‫במשימה בלתי אפשרית‪.‬‬ ‫לחבר ועד העליון של הלשכה האורטודקסית בטרנסילבניה‪.‬‬ ‫מו״ח החליט לבדוק את מצב הרבנות במקום המוצע‪ .‬זה היה בערב פסח‪ ,‬אז‬ ‫כך גם בשנות המלחמה המשיך להרביץ תורה לבני הקהילה‪ ,‬לרבות בעלי בתים‬ ‫הוטלה עליו מכירת החמץ‪ .‬ראשי הקהילה הבהירו לו שעליו לקבל כסף מכל מי‬ ‫מערים אחרות שהגיעו לשם בהיותו נחשב למקום בטוח‪ .‬באותו תקופה היה‬ ‫שבא למכור חמצו‪ .‬מו״ח משך בכתפיו לאות סירוב ולא הסכים לכך‪" .‬לא לכולם‬ ‫מו״ח דורש ברבים ומחזק ברכיים כושלות ומעודדם בכל כוחו‪ ,‬וכפי שאחד‬ ‫יש כסף‪ ,‬אינני מוכן לקבל על אחריותי שאפילו יהודי אחד יימנע ממכירת חמץ‪,‬‬ ‫הבעלי בתים העיד לימים ואמר כי מו״ח לימד אותם איך לדייק בראשונים‪ ,‬איך‬ ‫עקב התשלום"‪ ,‬הבהיר להם‪.‬‬ ‫ללמוד תוס׳‪ ,‬וכך לימדם קנייני נצח לכל חייהם‪.‬‬ ‫בטרם אושרה משרתו באופן סופי‪ ,‬הותנה עמו תנאי‪" :‬אמנם אין לך כרטיס חבר‬ ‫בתקופת המלחמה‬ ‫של המזרחי‪ ,‬אבל עליך להתחייב שלא לדבר לטובת מפלגה אחרת"‪ .‬מו״ח סירב‬ ‫בוודאי‪ ,‬למרות גילו הצעיר התבלט אז כאחד הפוסקים המבריקים ותפס מקום‬ ‫לכך‪ ,‬אמנם הוא לא היה אגודאי‪ ,‬ולא קיים קשרים עם שום ממסד מפלגתי‪ ,‬אבל‬ ‫מרכזי בהכרעות ההלכתיות בבעיות שונות שהתעוררו אז בעקבות המלחמה‬ ‫טען נחרצות‪" :‬אינני מוכן שהם יכתיבו דברים לרבנים‪ ,‬היום יגידו על דבר זה‬ ‫הנוראה‪ .‬בין השאר טיפל מו״ח בעניין בעיית פינוי גופותיהם של קדושי ק״ק‬ ‫ומחר יתבעו דבר אחר"‪ .‬היתה זו דרך ללא מוצא‪ .‬אנשי המזרחי סירבו לוותר‪.‬‬ ‫שארמש הי״ד שהושלכו גוויותיהם בבור גדול אחד‪( .‬יעוין בספרו ח״א סימנים י״ד י״ח)‬ ‫מו״ח ויתר על המשרה ושב אל עוניו ואל ספריו‪.‬‬ ‫התשובה נכתבה בשנת תש״ה בהיותו בגיל ל״ה בלבד‪ .‬כן כתב אז עוד כמה‬ ‫ברבנות מלבורן‬ ‫תשובות שהעסיקו את הציבור כמו מועסקים במחנות העבודה לגבי סדר‬ ‫בשנת תשי״ד נקרא מו״ח לשרת בקודש במלברון כאב״ד ק׳ק "עדת ישראל"‪.‬‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫הקהילה נוסדה מגרעין קטן של יהודים שהגיעו לשם עוד טרם המלחמה‪ ,‬ואח״כ‬ ‫כך גם כאשר כינס אז הגאון מניאמץ הגרח״מ רולר זצ״ל מזקני הרבנים‪ ,‬אסיפת‬ ‫התווספו אליה פליטי חרב שנסו מהמלחמה והתיישבו שם‪.‬‬ ‫רבנים לתקן תקנת עגונות‪ ,‬הזמין גם את מו״ח להיות בין המשתתפים‪ ,‬כי כבר אז‬ ‫ואכן לאחר שהתייעץ עם גדולי ישראל קיבל על עצמו את המשימה‪ .‬מיד‬ ‫הוכר כסמכות הלכתית ללא עוררין"‪.‬‬ ‫בהגיעו לשם החל לפתח את כל המוסדות שהיו שם כמו הת״ת לבנים‪ ,‬הבית‬ ‫באותם ימי מלחמה‪ ,‬נפרד מו״ח בלית ברירה מקהילתו והמשיך לאחר תקופה‬ ‫ספר לבנות ועוד‪ ,‬באופן נפלא עד אשר קהילתו נהפך מודל לחיקוי לקהילות‬ ‫לבודאפסט ומשם לפאפא לתקופה קצרה‪ ,‬למרות שבאותה תקופה קיבל בקשה‬ ‫אחרות‪ .‬כן ייסד שם מערכת שחיטה מהודרת ובצידה מערכת כשרות מפוארת‬ ‫להתמנות כרבה של ק״ק קאשוי‪ ,‬לא הסכים לקבל על עצמו‪ ,‬היות ולא רצה‬ ‫ומיוחדת במינה כאשר הוא היה הגדול העומד על גביהם‪.‬‬ ‫לחזור לארץ מולדתו‪.‬‬ ‫גם בית הקברות נפרד לבני הקהילה החרדית נחנך בתקופת רבנותו‪ ,‬מו״ח אף‬ ‫בהיותו בפאפא התדפקו על דלתותיו אנשים רבים להתדיין בפניו‪ ,‬וזאת לאחר‬ ‫נשא משא נרגש ביותר לקהילת שרידי הכבשנים ביום חנוכת בית הקברות‪.‬‬ ‫שפקיע שמיה בפקחותו ובחכמתו הרבה בניהול דיני תורה‪.‬‬ ‫כך גם תיקן תקנות לבני הקהילה בתחומים רבים ביהדות‪ .‬מו״ח אף ייסד‬ ‫במדינת איטליה‬ ‫כאשר השתנה המצב‪ ,‬ראה לנכון לצאת את גבולות המדינה ועבר לאיטליה את התאחדות הרבנים החרדים אשר פעלה בזמנו בהצלחה לייצוג הקהילה‬ ‫שהיתה אז ארץ מעבר‪ ,‬גם כאן לא נח ולא שקט עד אשר העמיד את ענייני במקומות הרשמיים‪.‬‬ ‫הדת על תילם‪ .‬מו״ח דאג שם למקוואות כשרים‪ ,‬לכשרות המאכלים‪ ,‬כן נקרא תשומת לב מיוחדת העניק לתשב״ר בתקופת כהונתו במלבורן‪ .‬מו״ח נהג‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]8‬‬ ‫בביהמ״ד דכולל "אהבת ציון זיבנברגין" ואף הרצה בפניהם שיעורים תמידין‬ ‫להיכנס ולבחון במוסדות החינוך‪ ,‬גם לכיתה א׳ ב׳ היה מגיע לבחון ללא כל‬ ‫כסדרן לרבות דרשות מוסריות בכל עת מצוא ויומא דפגרא כמו שבת הגדול‪,‬‬ ‫הרגשה של פחיתות כבוד מצדו‪ ,‬למרות שהמלמד קצת תמה למנהגו זה ואף‬ ‫שבת שובה‪ .‬כמו״כ נשא מדברותיו הנעימים בקביעות בעידנא רעווא דרעווין‪,‬‬ ‫אמר לו‪" :‬רבי‪ ,‬עד כדי כך? אולם מו״ח ענהו בחיבה‪ :‬הגמרא בע״ז אומרת‪,‬‬ ‫וכך תוך תקופה קצרה רכש לו ציבור גדול של מעריצים שנכרכו אחרי ודבקו‬ ‫שבשעות רביעיות הקב״ה יושב ומלמד תורה לתשב״ר‪ ,‬אפילו הקב״ה בעצמו‬ ‫בו בחום‪.‬‬ ‫מקדיש משעותיו ללמוד תינוקות‪ .‬ואז הוסיף ואמר לו; "אנחנו בדור של אחרי‬ ‫כפי שאמרנו‪ ,‬מעולם לא סירב לענות לשואליו בהלכה גם לאחר שעלה‬ ‫אושוויץ‪ ,‬העולם היהודי חרב‪ ,‬חובה עלינו לא לחסוך כל מאמץ כדי לגדל מחדש‬ ‫לירושלים‪ .‬רק במקרה אחד סירב‪ .‬היה זה כאשר הגיע לביתו מאן דהוא‬ ‫דור של לומדי תורה בכל מצב‪.‬‬ ‫והתעניין בעניין הלכתי‪ ,‬וביקש פסק הלכה הימנו‪ .‬מו״ח ענהו‪" :‬אינני רוצה‬ ‫שיא פעליו בקודש היה כאשר ייסד את הישיבה "ברית אברהם"‪ ,‬הישיבה היתה‬ ‫לענות‪ ,‬היות ושאלה זו עשויה לעלות על הפרק בעוד זמן מה‪ ,‬אז עשויות להיות‬ ‫מיועדת לגילאים שלאחר גיל הבר מצוה‪ ,‬לישיבות הגדולות המשיכו הבחורים‬ ‫לה השלכות ציבוריות ופוליטיות‪ ,‬ואינני רוצה להיות מעורב‪ ,‬עכשיו אינני רב‬ ‫ללמוד במרכזי התורה הגדולים בעולם‪.‬‬ ‫בכהונה רשמית‪ .‬אולי תפנה לרב אחר"‪.‬‬ ‫"מן הראוי לציין"‪ ,‬אומר לנו הגרא״י שליט״א‪" :‬על תקיפותו ועמידתו האיתנה על‬ ‫ברצוני לציין‪ ,‬שגם כוחו בדרוש היה להפליא‪ ,‬נופת צוף תטופנה שפתיו‪ ,‬רבים‬ ‫משמר הקודש של מו״ח"‪ .‬כדוגמה השופכת אור על אופיו היציב והעקרוני הוא‬ ‫היו מגיעים להאזין לדרשותיו שהיו בנויים כמעשה אומן ממש‪ ,‬שלב אחר שלב‬ ‫המסמך שהציב כתנאי להסכמתו לקבל עליו את עול הרבנות‪ ,‬וכך כתב להם‬ ‫עד שכל שומע הבין לאן הוא חותר ומה תהיה המטרה הסופית‪ ,‬כאשר כל אחד‬ ‫מו״ח באופן הכי ברור‪" :‬בכל העניינים הנוגעים אל הדת תהיה רק דעתי מכרעת‬ ‫הרגיש באלו נקודות התכוון אליו‪ .‬לא יאומן כי יסופר‪ ,‬איך שכולם היו מרותקים‬ ‫וקובעת בע״ה בלי שום פקפוק כלל"‪.‬‬ ‫בהקשבה מלאה שלא לאבד אף מילה בדרשותיו המרתקות‪.‬‬ ‫כל מילה מיותרת בפירוש סעיף זה‪ ,‬דהיינו ששום גבאי וראש הקהל‪ ,‬או אנשים‬ ‫באהבתה ישגה תמיד‬ ‫תקיפים וכדו׳ לא יעיזו להביע את דעתם בענייני האידישקייט שבקהילה בשום‬ ‫כך גם נודע מו״ח בהתמדתו הגדולה‪ ,‬שעות על גבי שעות ישב מרוכז בתלמודו‬ ‫אופן‪,‬ורק דעתו דעת תורה הבלעדית היא אשר תכריע ללא כל משוא פנים‪ .‬כך‬ ‫ולא חש בדבר מסביבו‪ .‬באחת הפעמים אף הגיע מאן דהוא לשאול שאלה‪ ,‬מו״ח‬ ‫לא פלא הדבר שגם בהיותו שם דחה מו״ח כמה הצעות מפתות של רבנות כאשר‬ ‫ישב רכון על ספריו תפוס בשרעפיו‪ ,‬חלפה שעה נקפו שעתיים אך מו״ח כלל‬ ‫היה מסופק אם דעתו היא אשר תכריע בענייני העמדת הדת על תילה‪.‬‬ ‫לא הרגיש שמישהו נמצא לידו וממתין לתשובה‪ ,‬ורק לאחר זמן זה כאשר הרים‬ ‫אולם‪ ,‬שונה בתכלית היה ביחסו אל הפרט‪ .‬כל מי שהגיע לביתו לבקש צדקה‬ ‫את ראשו ראה לפניו את השואל והחל לדון עמו‪ .‬גם כשדיבר עם בני אדם במילי‬ ‫נענה בסבר פנים‪ .‬מו״ח היה חופר בארונותיו לחפש מטבע‪ ,‬ובלבד שאיש לא‬ ‫דעלמא‪ ,‬הסגירו תנועות הידיים והראו בבירור שהוא שקוע בלימוד‪.‬‬ ‫ייצא מביתו בידיים ריקות‪ .‬מעשה ובא לביתו ילד למטרות התרמה‪ ,‬אחד מבני‬ ‫יראת ה'‬ ‫הבית לא התייחס וסגר בעדו את הדלת‪" .‬מי זה היה"? נשמע לפתע קולו מהחדר‬ ‫כן נודע לכל ביר״ש אמיתית שבערה בו‪ .‬מו״ח ידע מה לקרב ומה לרחק‪ ,‬ונשמר‬ ‫הסמוך כשסיפרו לו את פרטי המקרה‪ ,‬נזעק‪" :‬לבזות יהודי? אפילו לא יעלה על‬ ‫מאוד מלהיות חבר למזייפים דת אמת גם באם כלפי חוץ נראו כשרים‪ ,‬ידע‬ ‫הדעת"‪ .‬מיד פקד מו״ח על אחד מבני הבית שילד לחפש אחר הילד‪ ,‬כשהובא‬ ‫הוא להתרחק מהם ומהמונם‪ .‬כן זכה מו״ח כמים פנים אל פנים שכולם החזירו‬ ‫הילד בתום "מרדף" צהבו פניו‪ ,‬הוא העניק לו "כפל כפליים" מכפי הרגלו‪.‬‬ ‫לו אהבה וחיבה‪ .‬בכל מקום ומקום שכיהן כרב אב״ד או כראש ישיבה אהבוהו‬ ‫במשך י״ד שנים תמימות‪ .‬כמובן שבתקופתו שינתה הקהילה את פניה ללא היכר‬ ‫אהבת נפש‪ .‬ואף שלא ימלט שיש כאלה שטעו בו אך לבסוף הודו ואמרו כי אמת‬ ‫כלל‪ .‬לאחר י״ד שנים עזב את מלבורן כאשר השאיר אחריו תלמידים נאמנים‬ ‫וצדק בנחלתו‪ ,‬כי אכן האמת לאמיתה היתה נר לרגליו‪ ,‬ועד היום זוכרים לו רבים‬ ‫ובעלי בתים וידידים לרוב שדבקו בו כל השנים בלב ונפש‪ ,‬ועד יומו האחרון לא‬ ‫וטובים מבני קהילותיו זכויותיו ופעליו וצדקותיו הרבים אשר עשה בכל מקום‬ ‫עשו דבר וחצי דבר מבלי להתייעץ עמו תחילה‪.‬‬ ‫אשר דרכה כף רגלו‪.‬‬ ‫בשנת תשכ״ח עבר מו״ח לכהן ברבנות ק״ק "קהל יראים" בווינה הבירה‪ .‬גם כאן‬ ‫דוגמה אחת מני רבות על מידת האמת שקיננה בו‪ .‬זכורני‪ ,‬כאשר מו״ח שהה‬ ‫ארגן את מוסדות הקהילה ופיתחם לשם ולתפארת‪ .‬עינו היתה פקוחה על הכול‬ ‫בשנת תשל״ג בביתי בז׳נבה שבשווייץ‪ .‬והנה באחת הימים עלה לבקרו הנגיד ר׳‬ ‫למגדול ועד קטן תוך שהוא שימש כתובת מרכזית לכל שאלה הלכתית ותורנית‬ ‫פנחס רוזנבוים שהיה ידוע בעושרו הרב‪ .‬בגמר הביקור הוציא ר' פנחס מכיסו‬ ‫שעלה על הפרק שם‪.‬‬ ‫מעטפה ברצונו להעניקו למו״ח‪ ,‬והנה למרבה הפלא מו״ח לא הסכים לקבל‬ ‫גם כאן עמד בתקיפות על כל דבר שבקדושה‪ ,‬ולא זז מקוצו של יו״ד כאשר‬ ‫זאת‪ .‬מו״ח טען לו בנימוס שהוא לא מבני קהילתו וא״כ אין הוא לוקח מעטפות‬ ‫הדברים נגעו לענייני עקרונות היהדות‪.‬‬ ‫מבעלי בתים שאינם מבני קהילתו שאינם מחויבים אליו‪" .‬אני מוכן לקבל כסף‬ ‫דוגמה לכך תעיד העובדה הבאה‪ .‬עובדה הווה בגיורת שנהרגה בהתקפת‬ ‫רק מבני קהילתי‪ ,‬בעלי הבתים צריכים לבטא את מחויבותם לרבם אבל מאנשים‬ ‫מרצחים על יהודים שיצאו לאחר תפילת השבת מביהכ״נ ב׳ווינה׳‪ .‬הגורמים‬ ‫אחרים אינני מוכן לקבל בשום פנים ואופן‪ .‬גם כשר׳ פנחס ניסה לטעון שכן‬ ‫היהודים הרשמים ניסו לערוך לה הלוי׳ כלל‪-‬יהודית כצעד הפגנתי‪-‬תעמולתי‪,‬‬ ‫נהוג אצלם‪ ,‬נענה לו מו״ח שהדברים לא באים בחשבון כלל אצלו‪ .‬לקראת תום‬ ‫בבית הקברות היה שם גם היכל טהרה שנבנה ע״י הקהילה הכללית באופן שאין‬ ‫הוויכוח כאשר מו״ח ראה שהוא כ״כ מתעקש‪ ,‬נענה מו״ח ואמר לו‪" :‬הנה‪ ,‬עומד‬ ‫דעת חכמים נוחה הימנו‪ .‬וכשהביאו את הגופה לשם סירב מו״ח להיכנס‪ .‬אחד‬ ‫אני כעת להדפיס שו״ת בצל החכמה ח״ג‪ ,‬אם הנר רוצה לסייע לי בהדפסה‪,‬‬ ‫העיתונים באותה תקופה אף ציטט את האירוע וכתב בכותרת גדולה "הרב‬ ‫לזה אני מוכן"‪ ,‬וכר הווה כאשר מו״ח הסכים לקחת ממנו את המעטפה לצורך‬ ‫מסרב להיכנס להיכל הטהרה שטומאה היא בעיניו"‪ .‬לאחר דין ודברים השאירו‬ ‫הדפסת הספר‪ ,‬ואכן בתחילת ח״ג משו״ת בצל החכמה מוזכר ר׳ פנחס בברכת‬ ‫את הגופה בפתח ההיכל ולא הכניסוה לתוכה‪ .‬הסיפור לא נגמר עדיין‪ ,‬בשלב זה‬ ‫תודה‪.‬‬ ‫ביקש מו״ח שהמלווים יתחלקו לב׳ קבוצות נשים לחוד וגברים לחוד‪ ,‬ושחלילה‬ ‫כך גם כשהגיע לארה״ק לאחר שעזב את כל משרותיו הרבניות‪ ,‬הגיעו לביתו‬ ‫לא תהיה הלוויה מעורבת‪ ,‬מו״ח עיכב את ההלוי׳ ולא הסכים לשום פשרה‬ ‫רבים שביקשו להנותו מכספם‪ ,‬כמו בימי כהונתו כרבם‪ .‬מו״ח סירב וטען‬ ‫בעניין‪ ,‬עד שאכן צייתו לדבריו ומסע ההלוי׳ המשיך בדרכו‪.‬‬ ‫בפניהם‪" :‬עכשיו אינני עוד רבכם‪ ,‬מחויבותכם תמה‪ ,‬אינני רוצה לקבל"‪.‬‬ ‫שמעו הטוב יצאה לתהילה בכל קצווי ארץ‪ ,‬עד שבשנת תשל״ה הופנתה אליו‬ ‫"למרות גדולתו ופרסומו הרב"‪ ,‬מציין בפנינו הגרא״י שליט״א‪" :‬מו״ח היה ידוע‬ ‫קריאה מיוחדת מהעדה החרדית בירושלים לבא לכהן כחבר הבד״ץ וכסגנו‬ ‫בענוותנותו‪ .‬בשנה האחרונה לחייו מסר "קוויטל" בידי היוצאים להונגריה ליום‬ ‫של מרן ה׳מנחת יצחק׳ זצ״ל שכיהן אז כראב״ד‪ .‬למעשה לא יצא הדבר לפועל‬ ‫הזיכרון של החת״ס‪ .‬מו״ח ביקש שיניחו זאת על קברו‪ .‬השליח נושא הקוויטל‬ ‫מחמת כמה סיבות שהיו לו למו״ח‪.‬‬ ‫פנה אל מו״ח ובקש את רשותו לעיין בתוכנה של הפתקה‪ .‬מו״ח נענה בחיוב‪.‬‬ ‫בירושלים עיה"ק‬ ‫כשהביט האיש בתוכן הדברים לא האמין למראה עיניו‪ ,‬הן מדובר בפוסק ידוע‬ ‫בשנת תשמ״ב החליט מו״ח להשתחרר מכל עול רשמי של רבנות בכדי שיוכל‬ ‫ששנות פסק רבות מאחוריו‪ ,‬אישיות רבנית‪ ,‬יצאו לו מוניטין בעקבות ספרו‬ ‫לשקוד על התורה ללא כל טרדות כלל‪ ,‬וכך עלה אז והשתקע בירושלים עיה״ק‪.‬‬ ‫ההלכתי‪ ,‬גדולי ישראל גמרו את ההלל על פסקיו גדלותו בתורה והיר״ש שלו‪,‬‬ ‫ואכן בשנים אלו כל אימת שניסו לערבבו בנושאים ציבוריים ופוליטיים נדחה‬ ‫ומה היה מבוקשו ב׳קוויטל׳‪" :‬שאזכה ליראת שמים אמיתית‪ ,‬שאזכה לאמיתה‬ ‫הדבר על ידו בתקיפות רבה‪.‬‬ ‫של תורה‪ ,‬שלא אכשל בדבר הלכה"‪.‬‬ ‫באחד הימים אף הגיע לביתו אברך ובפיו משאלה שהרב יתערב לטובתו אצל‬ ‫למגינת לבם של המוני בית ישראל נדם לבו הגדול ביום כ״א בחשון תשמ״ט‪,‬‬ ‫ההנהלה‪ ,‬מו״ח סירב בנימוס ואמר‪" :‬עזבתי את הרבנות כי קשה היה לי להתעסק‬ ‫וכבוד גדול עשו לו במותו כאשר המוני בית ישראל ליווהו למנוחות עולמים‬ ‫בעניינים הקטנוניים האלה של בין אדם לחברו‪ .‬לא חפצתי בהם‪ ,‬כשהנהגתי‬ ‫בראשות גדולי הדור שהספידוהו מרורות וביכו את החלל שנפער עם‬ ‫עדה הייתי כפוי לעשות זאת‪ ,‬האם אתה רוצה שעתה אחזור לכך"?‬ ‫הסתלקותו‪ .‬זי״ע‪.‬‬ ‫למרות הכל‪ ,‬תוך תקופה קצרה הפך ביתו לתל תלפיות לדורשי ה׳ שעלו למעונו‬ ‫השיחה עם הגרא״י שליט״א היתה עבורנו חוויה רוחנית לכשעצמה‪ ,‬דברותיו‬ ‫ונשאו ונתנו עמו בתורה‪ .‬כן כיהן אז כראש כולל לאברכים מצוינים שהתקיים‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]9‬‬ ‫והשיב כהלכה‪ ,‬לאחר מכן הבהיר מו״ח לבני ביתו נחרצות‪" :‬אני רב‪ ,‬ואני מחויב‬ ‫הנעימים לצד הסברתו הברורה והקולחת הם עדות חיה לרום קומתו הרבנית‪.‬‬ ‫לפסוק בכל מצב"‪.‬‬ ‫יצאנו מהשיחה מרוגשים ונפעמים‪ ,‬שמענו הימנו עדויות חיות על חמיו הגדול‬ ‫כך גם ברצוני לספר‪ ,‬שמעולם לא שמעתי אותו כשהוא מרים את קולו וכועס‬ ‫רב האי גאון וצדיק זי״ע שהתהלך עמנו בדור האחרון‪ .‬תקוותנו שילמדו‬ ‫בכל מצב ובכל זמן‪ ,‬יהיה אשר יהיה‪ .‬לא אחת כאשר היה שוהה בביתי ובאותם‬ ‫הקוראים מדרכיו בקודש‪ ,‬ויהיו הדברים לעי״נ הטהורה‪.‬‬ ‫שנים היו לי ילדים קטנים בבית‪ ,‬ובאופן טבעי השקט בבית אינו חוגג כידוע‪,‬‬ ‫גאון במידות‬ ‫אולם הוא מעולם לא כעס או צעק על שום ילד‪ .‬וכאשר ביקש להעיר היה מביט‬ ‫התחשבותו הרבה בזולת התבלטה בכל אורחות חייו‪ .‬באופן בולט נחשפה‬ ‫בעיניו בלבד ואז כולם הבינו את אשר צריך להבין‪ ,‬אך מעולם לא הוציא מאומה‬ ‫התחשבות זו בתקופת כהונתו כרב במלבורן‪ .‬באותה עת הוצעה לו כהונת‬ ‫מפיו מילה של כעס‪.‬‬ ‫רבנות מהחשובות בעולם התורני‪ .‬וגדולי ישראל לחצו עליו לקבל את התפקיד‪.‬‬ ‫הם ראו בו מועמד טבעי‪ .‬אבל מו״ח סירב‪ .‬מדוע? הוא שמע שיש מועמד נוסף קוצו של מנהג‬ ‫לכהן במשרה הרמה‪" .‬אם אני אקבל את המינוי המועמד השני ייפגע"‪ ,‬הבהיר בתקופת כהונתו ברבנות סירב מו״ח לוותר אף על קוצו של מנהג‪ ,‬בנחישות‬ ‫אופיינית‪ .‬כך אירע שהתפלל בביהכ״נ והש״ץ לא אמר "ויצמח פורקניה" כמנהג‬ ‫מו״ח למקורביו ובכך הסיר את מועמדותו‪.‬‬ ‫כמו לגדולים כן היה יחסו לפשוטי עם‪ .‬עובדה הווה כאשר פעם נפל בדרכו נוסח ספרד‪ .‬מו״ח הזדעזע‪ .‬לאחר התפילה הביע את מחאתו באוזני האיש‬ ‫לתפילה ונחבל קשות בעיניו‪ .‬לאחר מספר שעות של בדיקות נשלח לביתו כאוב בתקיפות‪" :‬כאן מתפללים בנוסח ספרד‪ ,‬וחלילה לשנות ממנהג המקום"‪.‬‬ ‫כולו‪ ,‬הוא התקשה להניע את רגליו וראשו‪ .‬כך נאנק בכאביו שכב במיטתו‪ ,‬ואז מקרה זה מהווה ניגוד מוחלט להנהגתו במלבורן‪ ,‬בה כיהן כרב‪ ,‬שם היה הנוסח‬ ‫נשמעה הנקישה בדלת‪ .‬היה זה מישהו שהגיעו לשאול שאלה‪" .‬הרב נאנק הנהוג בקהילה "נוסח אשכנז"‪ .‬מאן דהוא נגש לעמוד ובעת אמירת הקדיש אמר‬ ‫בכאביו"‪ ,‬הבהירו לו בני הבית‪ .‬הם ביקשו הימנו שישוב כחלוף שעתיים‪ .‬הדברים "ויצמח פורקניה"‪ .‬הייתכן לשנות מנהג? הוכיח מו״ח את האיש‪ .‬כך היה דרכו‬ ‫הגיעו לאוזניו של מו״ח‪ ,‬בשארית כוחותיו מיהר לדדות אל הדלת‪ ,‬מו״ח הורה תמיד לשמור על מנהגי ישראל ולא לזוז מהם‪.‬‬ ‫(מתוך המבשר תורני ‪ -‬המוסף התורני של עתון המבשר)‬ ‫לאיש להיכנס‪ ,‬ולמרות כאביו ישב פרק זמן ממושך עם השואל וליבן את הסוגיה ‬ ‫האם שינוי מקום באותה העיר עצמה ‪ -‬ישנה את המזל‬ ‫למקום אחר כי טוב לו אז מעתה ואם אינו עושה כן ונשאר תחת אותו‬ ‫הגאון רבי בצלאל שטרן זצ״ל (בשו״ת בצל החכמה ח״ג סי׳ מב) נשאל "על‬ ‫השר הרי הוא קונה אדון לעצמו‪ .‬וכזה כ׳ גם בעיון יעקב על העין יעקב‬ ‫העובדה שבגוש בית בו הנך גר ואיתך עוד חמש משפחות חרדיות‪ ,‬חוץ‬ ‫שם‪ - .‬מבואר כי השפעת אותו השר והכוכב היא לכל העיר כולה לזה‬ ‫ממשפחות אחרות רבות‪ ,‬קרו בזמן האחרון מספר מקרי אסון‪ ,‬לפני כמה‬ ‫לטוב ולזה למוטב ולא ישתנה המזל מבית לבית שבאותה עיר עד דאזיל‬ ‫חדשים נפטר דייר חרדי צעיר לימים‪ ,‬שוב לפני כשבועיים מת שם באופן‬ ‫למתא אחריתא"‪.‬‬ ‫פתאומי נכרי אחד כבן שלשים שנה וכעת בשבת קודש שעברה נהרגו‬ ‫לאור זאת פסק ה"בצל החכמה" ש"נמצא בנידון דידן אין לכם שום‬ ‫מדיירי הבית אשה נכריה ובתה בתאונת דרכים‪ ,‬על כן רצונכם אם נכון‬ ‫סיבה לעזוב את הבית בו אתם דרים ולעבור לדור בבית אחר באותה‬ ‫שתמשיכו לדור בבית ההוא‪ ,‬או אולי איתרע מזלי׳ דהאי ביתא‪ ,‬וראוי‬ ‫העיר או בעיר אחרת‪ ,‬כי אין מזל מיוחד לכל בית ובית‪ ,‬אלא מזל משותף‬ ‫שתעברו לגור משם בבתים אחרים"‪.‬‬ ‫לכל העיר כולה‪ ,‬לזה לטוב ולזה להיפך כמבואר בחת״ס הנ״ל‪ ,‬ולכן‬ ‫בתשובתו מביא ה׳בצל החכמה׳ את דברי הגמרא בבבא מציעא והוא‬ ‫מאן דביש ליה מוכרח לילך לעיר אחרת ולמאן דלא ביש ליה שפיר יכול‬ ‫כותב ש״הנה לא אמר דביש לי׳ בהאי ביתא ולא אזיל לביתא אחרינא‪,‬‬ ‫להשאר בבית שדר בו אף שבאותו בית גופא ביש לאחרים"‪.‬‬ ‫מוכח דקים להו לחז"ל‪ ,‬דהא דביש ליה או טב ליה אינו תלוי בביתא אלא‬ ‫הוא מסביר מדוע המזל תלוי בעיר דוקא ולא בבית‪ ,‬ואין שר ומזל מיוחד‬ ‫במתא שדר ביה‪ .‬וכן מוכח גם מדקאמר דביש לי׳ בהאי מתא ולא אזיל‬ ‫לכל בית רק לכל עיר‪ ,‬על פי מש״כ דברי הרשב״א הנ״ל‪ ,‬שכתב על דברי‬ ‫למתא אחריתא‪ ,‬הרי שעליו לילך למתא אחריתא ולא סגי במה שיחליף‬ ‫חז״ל שאין מזל לישראל‪ ,‬שישראל חלק ה' ונחלתו אינם מסורים למזלות‬ ‫בית דירתו בהך מתא גופא לבית דירה אחרת"‪.‬‬ ‫השמים‪ ,‬כי הם למעלה מן המזלות‪ .‬ומה שכתוב "לא לאדם דרכו"‪ ,‬הוא‬ ‫ה"בצל החכמה" מביא את דברי תשובות הרשב״א הנ״ל‪ ,‬הכותב‬ ‫כשאינו עושה רצון ה׳ שאז הוא מסור למזל שעונותיו הבדילו בינו ובין‬ ‫ש"פעמים שהחטא גורם למנוע ממנו הטוב וצריך לכפרה ואחד מדרכי‬ ‫ה׳ יתברך והשפיל עצמו ממעלות עליונות וישב לו במדרגות תחתונות‬ ‫הכפרה הוא שנוי מקום לפיכך אמרו צריך לגלות ממקומו וללכת אל‬ ‫תחת המזלות‪ ,‬וזש״א אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם‪ ,‬כי אסלק‬ ‫מקום אחר אולי החטא הוא שגרם וגלותו תכפר עליו‪ ,‬ולפעמים שמזל‬ ‫השגחתי ואניחם תחת המזלות אשר בחרו להם כשאר עכו״ם וכו׳‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫גורם וכשיסתלק למקום אחר יצא מתוך ההפכה"‪ ,‬והוא כותב שמדברי‬ ‫מבואר כי רק עונותיו יכולים לגרום שיושפע מהמזל‪.‬‬ ‫הרשב״א נראה ש״בודאי גם במעתיק מושבו ממקום למקום באותה עיר‬ ‫ה׳בצל החכמה׳ ממשיך וכותב על כך‪ :‬״וז"ל הרמב״ם (פ״ג מה' תשובה ה״א)‬ ‫גופא‪ ,‬מקרי ג״כ גולה‪ ,‬ומשנה שלימה שנינו (מכות יב‪ ,‬ב) ברוצח שהרג בעיר‬ ‫כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות וכו'‪ ,‬וכן מדינה וכו׳ וכן‬ ‫מקלטו "גולה" משכונה לשכונה‪ ,‬וכן בר״ה (לא‪ ,‬א) בהא דעשרה גליות‬ ‫העולם כולו‪( ,‬שם ה״ב) אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת‬ ‫גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים וכו׳‪ ,‬מ״מ גלות‬ ‫ברשעו וכו׳ וכן מדינה שעונותי׳ מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת‬ ‫המכפרת הוא אחד מדרכי התשובה וקורעת גזר דינו של אדם אינה אלא‬ ‫סדום ועמורה כי רבה וכו׳ עכ״ל‪ .‬והנה מדינה שזכר ר״ל עיר כדמביא‬ ‫בגולה לעיר אחרת כדמוכח בר״ה (טז‪ ,‬ב)‪ ,‬ואר״י ד׳ דברים מקרעין גזר דינו‬ ‫ראיה מקרא דזעקת סדום ועמורה‪ .‬נמצא משכח"ל שהאדם בעצמו‬ ‫של אדם וכו'‪ ,‬וי״א אף שינוי מקום‪ ,‬דכתיב ׳'ויאמר ה׳ אל אברם לך לך‬ ‫זכיותיו מרובין ועכ״ז הוא נאבד בעון אנשי העיר שיש בהם רשעים עד‬ ‫מארצך והדר ואעשך לגוי גדול"‪ ,‬עי״ש‪ ,‬ושם הרי בגולה לעיר אחרת‬ ‫שהעיר עונותי' מרובין‪ ,‬ואמנם ע״כ יש שאינם נאבדים מיד אלא ע״י‬ ‫מיירי קרא‪ .‬ועיי׳ רמב״ם (פ״ב מה׳ תשובה ה״ד) מדרכי התשובה להיות השב‬ ‫עונותיהם נמסרין לשליטת המזלות ע״ד שכתוב בתשו' רשב״א הנ״ל‪.‬‬ ‫צועק וכו׳ וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע‬ ‫ואם יצא את העיר ינצל מהשפעת המזל‪.‬‬ ‫ולהיות עניו ושפל רוח עכ״ל‪ .‬והיינו דוקא בגולה לעיר אחרת שאין לו‬ ‫והוא מסכם שוב וכותב‪" :‬מבואר כי אדם נדון רק לפי עירו ולא לפי הבית‬ ‫מכרים וריעים כבעירו וגם כי יגיעת הדרכים והאכסנאות משברים יצר‬ ‫שהוא דר בו ואפי׳ יהי׳ בית גדול של הרבה דיירים רובם רשעים‪ ,‬עם כל‬ ‫הרע ומונעים אדם מעבירה כמש״כ התוס׳ (קדושין מ‪ ,‬א ד״ה ויעשה) בשם ר״ח"‪,‬‬ ‫זה לא ימסרו דיירי בית זה לשליטת המזלות אם העיר זכיותיה מרובין‪,‬‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫כי הבית נגרר אחרי העיר כולה‪ ,‬שאין הבית נדון לעצמו רק העיר‪ ,‬לפיכך‬ ‫עוד כתב ה״בצל החכמה"‪" :‬גם לטעם השני שכ׳ הרשב״א שהמזל גורם‪,‬‬ ‫תלוי המזל ג״כ בעיר ולא בבית"‪ .‬נמצא שמזל האדם נקבע לפי מקום‬ ‫נראה כי המזל לא ישתנה רק כשיסתלק למקום אחר‪ ,‬אבל לא במקומו‬ ‫עירו ולא לפי מקום ביתו‪ ,‬בין לטוב ובין למוטב‪ ,‬והכלל ש"משנה מקום‪-‬‬ ‫ועירו כנראה מדברי תשו׳ רשב״א הנ״ל ומפורש יותר בחי׳ חת״ס (סו״פ‬ ‫משנה מזל" אמור רק בהמשנה את מקום עירו אך לא כשעובר מבית‬ ‫איזהו נשך) שכ׳ דטעם שינוי מקום משום שינוי מזל ולכן מאן דביש ליה‬ ‫(מתוך האיצטגנינות באספקלריה של תורה)‬ ‫לבית בתוך העיר עצמה‪.‬‬ ‫היינו לפי שהשר והכוכב המשפיעים באותו המקום אינו טוב לו וילך‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריוריוו [עמ' ‪]10‬‬