דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — וירא (2026-10-26)

אירוסין? בר מצוה? שבע ברכות?
הגבירו קצב – הולך להיות שמח! ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
ישראל איצקוביץ
אורגניסט שנותן נשמה ושמחה להערות והארותyoelf@asiatec.co.il :
דברי תורה
שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'
להזמנות רחוב האומן 27ירושלים0533194867 :
0527642206
ירושליםשליט"א וצוות המכון התורני המכון התורני
נעם יעקובי שע"י
ועריכה :הרב וירא -תשפ"ז | גליון | 209הפקה
למעט עכו"ם ,וללמד שרק מי שנצטוה על המילה כשר האהל
ח תח
יב
ממרא והא אני
אליו ה'
"ורא
למול את אחרים ,ואז כבר היה אברהם אבינו מצווה על ה) "בראשית יח ,א(.
)משחת שמן( מילת עצמו.
פירש רש"י" ,באלוני ממרא" ,הוא שנתן לו עצה על המילה
לפיכך נגלה אליו בחלקו.
חשיבות חיזוק הבריות לעבודת ה' מפרשי רש"י משברים קולמוסיהם לפרש האיך יתכן לומר
"באלוני ממרא" ,הוא שנתן לו עצה על המילה ,לפיכך נגלה על אברהם אבינו ראש המאמינים שנצרך להישאל עצה על
אליו בחלקו )רש"י(. קיום מצות הבורא שציווהו ,וכתב ב"דעת זקנים" שנטילת
והקשו המפרשים ,איזה עצה נתן ממרא לאברהם על המילה העצה היתה על כך שכשציוה הקב"ה למול כל אנשי ביתו
שבעבורה זכה שנגלה בחלקו ,ומה היה צריך אברהם אבינו לא רצו אנשי ביתו לשמוע לו ,והלך אברהם אצל ממרא
לעצה על מצוה שכבר נצטוה עליה מפי ה' ,והרבה תירוצים לשאול את פיו איך לשכנעם שישמעו לו ,ונתן לו עצה
נאמרו בזה. שימול עצמו וישמעאל בנו תחלה וכשיראו כן אז יקבלו
ושמעתי ממו"ר ר' יעקב רודרמן זצ"ל ,שאברהם אבינו מעאל ויש
אברהם ׁ
נמוֹ ל
עצם ה ּיוֹ ם ה ּ זה ּ "ב
להמול ,וכן עשה ּ
נסתפק האם לעשות את המילה בצינעא או בפרהסיא ,משום יליד ּב ית אנשי ביתוֹ
"וכל ׁ ּבנוֹ " )בראשית יז ,כו( והדר כתיב
שחשש שהמילה היא דבר זר בעיני הבריות ,ולבם לא יסכים אתוֹ " )שם( .ובדבריו אנו נמל ּו ּ נכר ּ מאת ּבן מקנת ּכ סף
ּו
עם מעשה כזה הנראה כאכזריות ,ואם יעשנה בפרהסיא לומדים גם לידע שיטתו לענין מי נמול ראשון ,אם קדם
יתמעט כח השפעתו עליהם ,וממרא יעץ לו שמכל מקום אברהם ומל את עצמו ואח"כ מל את אנשי ביתו כי אין הכרע
יעשה הדבר בפרהסיא. לזה בלשון הפסוק ,ובדבריו מפורש להדיא שאברהם נימול
ראשונה.
על כל פנים ,בשכר שממרא חיזק אה אברהם אבינו בענין
המילה ,זכה שנגלה ה' לאברהם בחלקו .ושכר זה שנגלה ה' וב"אור החיים" הק' כתב ג"כ כך על מה שאמר הכתוב )לעיל
בחלקו היה שכר גדול מאד .הבה נצייר אם היו עושים כנסיה אקים",אתוֹ אשר דּ ּבר ּ
ערלתם וגו' ּכ ׁ
שר "ו ּי מל את ּב ׂ
יז ,כג(
גדולה של כל גדולי הדור ,והחליטו לעשותה בבית פלוני, צריך לנו לדעת למה הוצרך לומר "כאשר דבר" וגו' ,רואה
הרי ודאי זכות גדולה היתה נופלת בחלקו ,וודאי שכל ימיו אני כי כן עשה .וירצה שיכווין לומר שלא נתעכב מעשות
היה מזכיר זכות זו ושמח בה ח ,וק"ו בן בנו של ק"ו אם מצות ה' אלא תיכף ומיד כאשר דיבר -פירוש סמוך ,וזה
יזכה האדם שהשכינה הקדושה תבקר בביתו .וכל שכן בזה, להודיע זריזותו ע"ה בעבודת הקב"ה .עוד יכוין לומר על
שנכתב לדורות שהקב"ה נגלה בחלקו .ולכל זה זכה ממרא ימוֹ ל" )שם יג( שצריך המל "המוֹ ל ּ
דרך אומרם ז"ל )ע"ז כז ,א( ּ
בעבור שחיזק את אברהם אבינו בעשותו את מצות ה'. שיהיה הוא עצמו נימול ,וזה הוא שאמר "כאשר דבר אתו"
ומזה יש ללמוד כמה גדול הענין שיש על האדם לחזק את פירוש שקדם הוא ומל עצמו תחילה ואח"כ מל האחרים.
חביריו בעבודת ה' .הנה על השאלה הנ"ל מה היה צריך וכפי זה לא קשה למה לא הזכיר הכתוב מילת אברהם
אברהם אבינו לעצה על מצוה שנצטוה עליה מפי ה', בפסוק זה ,אלא שהוא מל את עבדיו ,כי משני טעמים יש לו
שמעתי לפרש ,דודאי שאברהם התכוין לעשות רצון ה' ולא להקדים עצמו ,בין מצד הזריזות קשוט עצמד וכו' )ב"מ קז ,ב(.
היה מסופק בדבר ,וגם ידע שממרא יתן לו עצה למול .ומה בין מצד כדי שימול אותם כהלכה אשר צוהו ה' "המל
שנטל ממנו עצה היה מפני שרצה להראות לו את חשיבותו ימול" ,עכ"ל .והרמב"ן כתב שישמעאל בנו נימול מתחלה
בעיניו ,משום שהיה גר במקומו .ולכן שאל לדעתו ,אע"פ אברהם את "ו ּ י ּקח
וכל בני ביתו ,כי כן כתוב )פסוק כג(
שלא היה צריך לזה כלל ,משום דרך ארץ והכרת הטוב. "ואברהם ּבן
ילידי ביתוֹ " ,ואחרי כן ואת ּכל מעאל ּבנוֹ יש ׁ
המלוֹ " .והטעם ,כי אברהם נזדרז ש נה ּב ּ ותשע ׁ ּת ׁ ש עים ׁ
"נעשה
אדם" )בראשית וכן אנו מוצאים בהקב"ה עצמו שאמרׂ ,
במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו ,או
א ,כו( ,ופירש רש"י 'לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת
שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם ,ואחר כך מל
ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן' .ואף
את עצמו ,שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה
שבודאי הקב"ה היה עושה כרצונו ,וגם שהקב"ה הרי יודע
מפני זקנתו ,ולא היה יכול להשתדל במילתם.
העתיד וכבר ידע שהמלאכים יסכימו לזה ,אעפ"כ רצה
להראות להם את חשיבותם ורצה לשמוע דעתם .ומעשה ואל תקשה לדבריו מהגמרא האיך מל אברהם את ישמעאל
היה במרן ר' משה פיינשטיין זצ"ל שפגש פעם בבחור והוא לא היה מהול ,כי עיקר כוונת חז"ל בדרשה זו הוא
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []1
עליו
ורא נבי
אני
ה והה ורא
עיניו
"וא
ושאלו איזו מסכת הוא לומד ,והבחור ענה שהוא לומד בבא
וח
ארצה" )בראשית יח ,ב(. האהל
מתח
לקראת
ור
מציעא ,ואמר לו ר' משה ואני לומד בבא קמא .ואף שר'
משה היה גדול הדור והיה מדבר עם בחור צעיר ,וגם עיסוקו
לעשות מצוות בחשק ובשמחה
לא היה במסכת אחת בלבד אלא היה עוסק תדיר בכל התורה
התורה מאריכה כאן בענין הכנסת אורחים של אברהם
כולה ,מ"מ ענה לו כך כדי להראות לו שהוא חביב וחשוב
אבינו ,ויש לתמוה הרי אברהם אבינו עסק בחסד כל ימיו,
בעיניו ,וכאילו הם במדרגה שוה.
ולמה המתינה התורה עד כאן שהיה בן צ"ט שנה לתאר לנו
וענין זה הוא דבר גדול בעבודת המידות ,שלא יסתפק אדם
את מדת החסד שלו וללמדנו דרכיו.
בעבודה על תיקון מדותיו ותו לא ,אלא צריך הוא חכמה
ונראה לומר שבפרשה זו למדנו מעלה מיוחדת בהנהגת להבין כיצד להשתמש במדותיו כראוי ,וצריך להתבונן איך
אברהם אבינו ,שלא הסתפק בעשיית חסד מצד החיוב שיש לנהוג כדי לתת לחבריו הרגשה טובה .וכשיחשוב וידע
בזה ,אלא כל עיסוקו בחסד היה מתוך אהבת הסד ,וכשלא להבין צרכי כל אחד ואחד ,ממילא ידע מה לומר בכל מצב
עלה בידו לגמול חסד נצטער ביותר. לכל אדם ,ולתת להם הרגשת חשיבות ,ועל ידי זה יוכל
וכן כתב החפץ חיים ]אהבת חסד ריש ח"ב[ מהפסוק )מיכה לחזק ולעודד אנשים ,וישיג שלימות בעבודת המדות.
ואהבת
חסד", מש ּפט
עשוֹ ת ׁ
ממּ כי אם ׂ
רש ּ
"מה ה' דּ וֹ ׁ
ו ,ח( : )עץ החיים(
שלא די בעשיית חסד אלא צריך האדם לקנות בנפשו אהבה
לעשיית חסד.
נבי
עליו" )בראשית יח ,ב(. אני
ה
"והה
הנה אברהם היה חולה ביום השלישי למילתו ,ואותו היום
הוציא הקב"ה המה מנרתיקה והיה חם ביותר ולכן לא היו 'אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות
עוברים ושבים כלל שיהיו צריכים לחסדיו ,ובודאי יכול היה את אברהם ,שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות וכו'
לפטור את עצמו מחיובו לגמול הסד .אבל דעתו לא נחה ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט' )רש"י(.
בזה ,ובעוד שהקב"ה נגלה אליו ,ישב בפתח האהל 'לראות דברי רש"י מקורם במדרש )ב"ר ג ב( .אבל בגמרא אמרו )ב"מ
אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו' )רש"י יח ,א( .ורואים מזה פו ,ב( :מאן נינהו שלשה אנשים ,מיכאל וגבריאל ורפאל.
שהיתה לאברהם אבינו 'אהבת חסד' ,והיה מחפש עצות מיכאל שבא לבשר את שרה ,רפאל שבא לרפא את אברהם,
לעשות חסד .ועל דרך זה יש לכל אדם להתבונן אם הוא גבריאל אזל למהפכיה לסדום ,ומיכאל חזר והלך להציל את
אוהב חסד ,ואם גם הוא מחפש עצות כיצד לעשות חסד .ויש לוט .והקשו התוספות דהא אמרינן שאין מלאך אחד עושה
"וּי רץ
לקראתם וכו' להתבונן בזה עוד בפסוקים שנאמר : שתי שליחות והאיך עשה מיכאל ב' השליחות הן בשורת
קמח וכו'
ואל סאים ש
מהרי ׁ ש ׁ
אמר
אברהם וכו' ו ּי וימהר
הזרע והן הצלת לוט ,ותירצו דהא דאמרינן שאינו עושה
אתוֹ " ,שענין המהירות בקיום לעשוֹ ת
וימהר ׂ הב קר רץ וכו'
ּ שתי שליחות היינו דוקא במקום אחד ,אבל כאן לא עשה
המצוה נזכרה חמש פעמים בפרשה זו ,וזהו להורות על מיכאל בשליחות אחת כי אם מעשה אחד שבישר את שרה,
רגשי ההתחדשות והחשק שהיו לו במעשה המצוה. וכשהלך משם לסדום אז הותחלה שליחות אחרת.
ועל דרך זה כתב האלטער מקעלם )חכמה ומוסר ח"א קס"ח(: ורבינו בחיי כתב :שלא אמרו כלל זה אלא כשהשליחויות
'בנוהג שבעולם איש חולה רוצה וצריך מנוחה ,ושמח כאשר הם זה הפך זה ,שהרי המלאך הממונה על הרחמים לא יתכן
ינוח מטרדות כי כן יאות לבריאותו .היאומן כי יסופר ,בן שיעשה דין שהוא הפכו ,והמלאך הממונה על הדין לא יבא
צ"ט שנה מל את עצמו ,והיה חולה מאד עד שבא הקב"ה על הרחמים ,אבל כשהם שתי שליחות של דין או של רחמים
לבקר את החולה ,והוציא חמה מנרתיקה שלא להטריחו עושה ואפילו כמה שליחות ,ועל כן תמצא שעשה מיכאל
באורחים ,והנה היה לו לשמוח שפטור מן הדין .היאומן כי שתי שליחות של חסד ,בשורת התולדה לשאינה ראויה
יש אדם בעולם שיצטער על יום אחד שאין לו אורחים, להוליד ,והצלת לוט שלא היה ראוי להצלה.
ובפרט כשהוא חולה גדול וסובל יסורין וכו' .והנה הצער וכעין זה נראה לתרץ עוד ,שבאמת בשורת הזרע והצלת לוט
מהעדר האורחים יום אחד וכו' יותר מהיסורין שסבל בעת נחשבות לשליחות אחת ,עפ"י הא דאיתא במדרש )ב"ר מא ,ד(
זקנתו ,עד שהוצרך הקב"ה באותו יום גופיה להביא מלאכים עבדּ י" היכן מצאתיו בסדום. "מצאתי דּ וד
עה"כ )תהילים פט כא(
בדמות אנשים ,להשקיטו מצערו החזק. ופירוש דבריהם ,שכל ענין הצלת לוט מההפיכה היה בעבור
נשמת דוד המלך ע"ה שיצא מרות המואביה .והנה נמצא
והנה היה די לו העונג אם היו באים מלאכים אצלו בדמות
ששליחותו של המלאך שהלך להציל את לוט ,היתה עוגן
מלאכים ,ובפרט כי הקב"ה בכבודו נתראה לו ובא אצלו
ההצלה לקיום מלכות בית דוד שהוא עתידו של עם ישראל,
)אבל( לא נשקט בכל זאת כי רצה וכו' להיטיב עם וכו'.
ועולה מזה שבשורת לידת יצחק אבינו אביהם של מלכות
זולתו .ולא די ששמח בהם אבל לבש עוז ותעצומות,
בית דוד .היא אותה בשורה של הצלת לוט שגם הוא אביהם
והתגבר לרוץ לקראתם וכו' ולמהר האהלה וכו' ולרוץ אל
של מלכות בית דוד ,ושפיר עשה מלאך אחד ב' פעולות אלו
הבקר וכו' ולעמוד עליהם לשרתם וכו' ,וכאילו שמחת
שהם למטרה אחת )וקצת מעין זה כתב בליקוטי יהודה בשם החידושי
האורחים של הערביים הנדמה לו נתן בו כח למהר ולרוץ
)משחת שמן( הרי"ם(.
ולשמש וכו' ,והכל לקיים מעשה המצוות ולהדמות אליו ית'
בהטבה'.
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []2
אינה נזהרת .וכן י"ל באברהם ,שהטענה עליו שבביתו היו הרי שאף שכבר היה אברהם אבינו זקן מאד ועסק בחסד כל
צריכים להיות כולם במדרגה של אמונה – "היפלא מה' ימי חייו ,לא רצה לאבד שום הזדמנות של עשיית חסד,
דבר" -שכולם יתעלו על ידו לאמונה בחוש ,וכששרה צחקה ועשה הכל בהתלהבות ובחשק גדול ,וזה משום שלא היה
היה בזה טענה על אברהם שלא השריש את כח האמונה רק בעל חסד ,אלא היה 'אוהב חסד'.
בחוש בביתו לפי מדריגתו. וענין זה של קיום המצוה בהתלהבות וחשק נוגע לכל
וזהו לימוד גדול לאדם ,שמי שיכול למחות באנשי ביתו המצוות .הרגילות אצלינו היא שבפעם הראשונה שאנו
ואינו מוחה נתפס על עוון אנשי ביתו )שבת נד ,ב( ,והאדם עושים מצוה ,אנו עושים אותה בזריזות ובהתלהבות מחמת
אחראי על כל בני ביתו וכל מי שנכנס תחת השפעתו ,וצריך רגשי התחדשות שיש לנו בה ,אבל ברבות הזמן כשכבר
להורות להם את דרך ה' כפי דרגתו ,שגם הם יתנהגו קיימנו אותה המצוה הרבה פעמים ,חסר לנו החשק
)עץ החיים( בהנהגה הראויה לו וירגישו יראת שמים כראוי. וההתלהבות מהמצוה ,ואנו עושים אותה בכבדות וכמצות
אנשים מלומדה .וענין זה ניכר ביותר בעת זמן ברכת החמה,
שכולם מתכוננים לה בהתלהבות גדולה ומשכימים,
ועי עגת וגו'
ואל לי
סלת קמח סאי
"מהרי
ומשתדלים לעשותה בהידור רב על הצד היותר טוב אע"פ
הקר ר
אברה "וגו' )בראשית יח ,וז(. שאינה אלא מצוה דרבנן ,ולעומת זאת יש מצוות דאורייתא
איך בישל אברהם אבינו ביום טוב בשביל עכו"ם
שאנו עושים בכבדות וכמצות אנשים מלומדה .אבל אצל
הנה יש בדברי חז"ל כמה דעות מתי באו המלאכים לאברהם אברהם אבינו אנו רואים את ההיפך ,דאף שהיה כבר זקן
אבינו ,דיש אומרים שהיה בחג הפסח ,ויש אומרים שהיה מאד וכבר עשה אלפי חסדים בכל ימי חייו ,המשיך להתחזק
בחג הסוכות ,אבל איך שיהיה נמצא שהיה ביום טוב. מאד במצוה זו של הכנסת אורחים לעשותה בזריזות ובחשק
גדול וכנ"ל.
והעיר בשו"ת "בית אפרים" )בהקדמה לחלק יו"ד( איך אפה
וכן ראינו אצל מרן ר' משה פיינשטיין זצ"ל שהיה מתנהג
ובישל אברהם אבינו בשביל האורחים ביום טוב ,והא קיימא
במדת החסד במסירות נפש כמו שעשה אברהם אבינו ,וגם
לן )ביצה כ ,ב( 'לכם ולא לנכרים' שאסור לאפות ולבשל
בהיותו זקן וחלש הטריח עצמו הרבה להשתתף בשמחות.
בשביל נכרי ,ואף אם נאמר דאז כבר היה יודע אברהם אבינו
ומעשה היה באחד שהיה צריך לקחת אותו לחתונה ברכבו,
שהמה מלאכים ,מכל מקום יוקשה שהרי קיימא לן נמי )שס(
ומכיון שירד שלג כבד באותו יום נמנע ואמר שקשה לו מאד
'לכם ולא לגבוה'.
לנהוג במצב כזה .והסכים ר' משה זצ"ל ואמר' :אתה צודק',
וכתב ליישב דיש לומר דבאמת משום זה התחכם אברהם
והתחיל לילך ברגל לכיוון הרכבת כדי להגיע בכוחות עצמו
אבינו ואפה ובישל גם בשבילו ,וקיימא לן )ביצה יז ,א(
אל מקום החתונה.
'ממלאה אשה כל התנור פת אף על פי שאינה צריכה אלא
ועוד מסופר על מרן ר' משה שכאשר עבר ניתוח לקוצב לב,
לפת אחת ,משום שהפת נאפית יפה כשהתנור מלא' ,וכמו
הוצרך לחזור על הניתוח פעם נוספת עקב טעותו של המנתח
כן בבן הבקר אשר עשה ,קיימא לן שמותר לשחוט אף שאין
שהיה נחשב לרופא מומחה .הרופא התנצל בפני ר' משה
צריך לעצמו אלא מעט לפי שאי אפשר לכזית בשר בלא
בטענה שכבר עשה אלפי ניתוחים כאלו ,וזו הפעם הראשונה
שחיטה ,וגם מהבשר אכל ,וכל זה בכדי שיהיה מותר לטרוח
שטעה! ענה לו ר' משה" :נקוט כלל זה בידך ,בכל פעם
הב קר
וחלב ּו בן ּ
חמאה
"ו ּ י ּקח
ביום טוב ,ומשום הכי כתיב
שאתה עושה ניתוח יהא בעיניך כאילו זו הפעם הראשונה
עשה" )בראשית יח ,ח( דמכולם לקח גם לעצמו משום יום אשר ׂ
ׁ
))עץ החיים( שעשית ניתוח כזה ,ואז לא תטעה!".
טוב ,עכ"ד] .וראיתי מציינים שכן כתב גם בתשובת "גבעת
הלבונה" )סי' ז אות ד( .ועיין עוד בזה בספר "דבר תורה"
)אבראס ,כאן([.
לאמר
הא רה צחקה
לה ה ברה "ואמר ה' אל א
אולם יש להעיר קצת בזה ,דזה אינו לפי ההלכה ,דהא קיימא ואני
זקני" )בראשית יח ,יג(. אלד
אמנ
לן כרבי יהושע בן לוי )ביצה כא ,ב( דאין מזמינין את הנכרי
האדם אחראי על אנשי ביתו
ביום טוב ,משום גזירה דחיישינן שמא ירבה בשבילו ,וכמו
הקשו המפרשים ,למה שאל הקב"ה את אברהם על זה ,ומה
שנפסק כן בשולחן ערוך )סימן תקיב ס"א( ,ויש לעיין.
היתה הטענה בזה על אברהם אם שרה צחקה.
)גיצי אורה – רבי אליקים גציל פריד(
ותירצו ]ר' ישראל סלנטר זצ"ל ומרן ר' משה פיינשטיין
זצ"ל[ על פי משל למי שנכנס לבית וראה שהמשרתת
מדיחה את הכלים ומחליפה בין כלי בשר לכלי חלב ,ושאל
ו
לפניה עה
אר
הקר
ב
וחלב
חמאה
"וח
לבעל הבית מפני מה המשרתת אינה נזהרת בהלכות בשר
הע
ואכל) "בראשית יח ,ח(. חת עליה
עמד והא וחלב ,ועונה לו בעל הבית שאין זו טענה עליו אלא על
'ולחם לא הביא לפי שחזר לה אורח כנשים אותו היום המשרתת .הרי ודאי שתשובה זו של בעל הבית היא טעות
ונטמאת העיסה' )רש"י(. גמורה ,שהרי אם היא אינה זהירה בזה ישנה טענה עליו
כתב רבנו בחיי :ויש לשאול בזה כי אם היה אברהם אוכל שהיה לו ללמדה ,ועל כרחך שגם מצד עצמו חסר לו בחומר
חולין בטהרה ,לא היה זה חובה על שאר בני אדם ומה גם האיסור של בשר בחלב ולא היה חשוב הענין בעיניו
הערביים שאינם מקפידים על כללי קדושה כלל .והנכון להזהירה ,ולכן גם אשתו אינה נזהרת וממילא גם המשרתת
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []3
שלא קיים אאע"ה מצוה זו של עירוב בשר בחלב ,ומוכרחים לפרש כי היה זה מפני אסור חמץ ,שלפי שהיה אברהם אוכל
)משחת שמן( לומר שמדרשים חלוקים הם. חולין בטהרה סלקה שרה את ידיה מן העיסה מיד
כשנטמאה ,ואברהם חשש לאסור חמץ ,שהרי זמן הפסח
היה] .ויש להוסיף שהפקירה העיסה כדי שלא להכשל בבל
ו
לפניה עה
אר הקר
ב
וחלב חמאה
"וח
יראה ובל ימצא[ .ועי' בטור עה"ת )פסוק ו( עמ"ש רש"י
אליו
אה ואמר ואכל ,
הע חת
עליה
עמד והא שהביאה קמח לעמילן של טבחים ,דתימה הרי הקמח
הה
באהל" )בראשית יח ,חט(. ואמר
א
רה מחמיץ ,וכותב שהבל אינו מחמיץ .וזה תמוה דבגמרא )פסחים
בפסוק "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם מב( איתא להדיא דעל עמילן של טבחים עוברין על בל יראה
וכו' ויאמרו לו איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל", ובל ימצא.
סמיכות הפסוקים דאיתא בחולין פכ"ה 'העוף עולה עם ועוד תירץ רבינו בחיי ,שלא רצה להאכילם ממה שלא
הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי בית שמאי ,ובית הלל הורגל הוא לאכול ממנו .ופשר הנהגה זו אפשר לומר עפ"י
אומרים לא עולה ולא נאכל ,כיוצא בו לא יאכל הזב עם מעשה שהיה המסופר על הגאון רבי חיים עוזר גרודז'יסקי
הזבה מפני הרגל עבירה' ,ולכאורה קשה היאך הביא אברהם זצ"ל שפעם אחת בימי חג הסוכות היה חלש מאד והיה
בשר עם חמאה לפניהם ,אלא צריך לומר דלא חייש אברהם פטור מן הסוכה ,ובאחד מימי החג הגיע אליו אורח נכבד
להרגל עבירה ,ואיתא בגמ' לחם לא הביא משום שפירסה והכינה הרבנית עבורו מיני מטעמים והכניסתו לסוכה שם
שרה נדה וא"כ יכולין לומר דלכך לא באתה שרה מפני הרגל ישב ,ותוך כדי שישב וטעם מהמעדנים רואה האורח והנה
עבירה ,אבל אברהם שהביא בשר וחמאה ולא חייש להרגל מופיע הגרח"ע ובא אל הסוכה ומתיישב עמו ,ולשאלתו
עבירה קשה למה לא באתה שרה וזה שאלת המלאכים הרי מצטער פטור מן הסוכה ,השיב ,שאם מן הסוכה הוא
)מדרש יהונתן רבי יהונתן אייבשיץ( ודו"ק. אכן פטור ,אבל לא מצינו שמצטער פטור מהכנסת
אורחים.
רה
א) "בראשית יח ,ט(. אה
אליו
"ואמר
ויש ללמוד ממעשה זה הוראה נפלאה במצוות הכנסת
אורחים ,שכאשר אחד זוכה לארח בביתו אורח ,עליו
'כדי לשגר לה כוס של ברכה' )רש"י(.
להקפיד שלא להשאירו לבד ולתת לו לאכול בודד על
קשה הרי לא אכלו לחם וא"כ לא ברכו ברכת המזון ומהיכן
שולחנו ,אלא יראה להצטרף עמו ולשבת על השולחן יחדיו
כוס זו של ברכה .ובפירוש הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר
להנעים שהותו אצלו כיאות .ולפ"ז אפשר לומר שלכן
כתב דיש לומר שהיה לו לחם בביתו ,ורק רצה לכבדם בפת
הקפיד אאע"ה שלא לאכול ממה שלא הורגל לאכול ממנו,
חמה לכן ציוה לאפות לחם מן החדש ,וכיון שנטמא הלחם
מפני שהיה מנהגו לשבת עם כל אורח אל השולחן ולסעוד
ההוא הוציא להם מן הלחם הישן ,אמנם במדרש איתא לחד
עמו יחדיו ,ועל כן היה נצרך שיהיו המאכלים טהורים
מ"ד שלא היה שם פת כלל.
עבורו.
)וע"ע בחידושי מהרי"ל דיסקין מה שתירץ בזה(.
ולפי זה מובן גם מה שכתב בדעת זקנים על לשון הכתוב
ועוד אפשר לתרץ ש'כוס של ברכה' אין זה דוקא כוס של
"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה" מלמד שהאכילם
ברהמ"ז ,ואם נפרש שהיה המעשה ביום ראשון דפסח
בשר וחלב ,וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו
אפשר שהיה זה כוס של קידוש היום .אלא שהמהר"ל ב"גור
המלאכים תנה הודך על השמים ,אמר להם כתוב בתורה 'לא
אריה" כתב שלא היה מעשה זה אלא ביום ג' דפסח כי ביום
תבשל גדי בחלב אמו' ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר
ראשון של פסח מל את עצמו וביום השלישי למילתו שהוא
וחלב שנאמר 'ויקח חמאה וחלב' ,מיד הודו להקב"ה.
יום ב' דחוה"מ בא הקב"ה לבקרו ,ועי"ש שמביא ראיות
ומדרש זה חולק על מדרש אחר )תנחומא לך לך יד ,ובגמ' יומא כח,
לשיטתו ,ולפי זה אי אפשר לפרש דבכוס של קידוש איירי,
ב( קיים אברהם אבינו ע"ה אפילו עירובי תבשילין ,פירוש
אמנם עיין במהרש"א )ר"ה יא ,א( ובמש"כ להלן )פסוק י( מהגדת
תבשילין מעורבין שלא היה אוכל בשר בחלב גם לא בשר
מעשה ניסים דס"ל שביאת המלאכים היה כן בליל ראשון
ואח"כ חלב אלא חלב ואח"כ בשר.
של פסח.
ובעיקר דבריו שמל ביו"ט ראשון ,הקשה בספר "אזניים ויש לתמוה מדוע מוכרחים לומר שמדרשים חלוקים הם,
לתורה" היאך מל ביו"ט הא מילה שלא בזמנה אינו דוחה הרי שפיר אפשר לומר שאכן אברהם אבינו לעצמו קיים כל
יו"ט .וכן הקשה הגרי"ז לפי מה שהביאו התוספות )ר"ה יא,
התורה והוא עצמו לא אכל מהמאכלים הללו ,ורק למלאכים
א( שמילתו היתה ביום הכיפורים ,היאך דחה יוה"כ .ותירצו הגישם שהיה סובר שערביים הם .וכן כתב להדיא בשטמ"ק
שכיון שאז נצטווה על מצוות המילה חשיב מילה בזמנו. )בכורות ו ,ב( על מה שאמרו בגמרא חלב מי משתרי בשתיה
))משחת שמן(
ולא אמרינן אבר מן החי הוא ,והקשה מדוע לא הביאו ראיה
מאברהם אבינו שנתן למלאכים חלב ,ותירץ שמשם אין
ראיה להתיר כי הוא סבר שערביים היו ולכן לא הקפיד
היתה י
עדנה" בתי
אחרי
לאמר
קר
רה
"וצחק
עליהם.
)בראשית יח ,יב(. ולמה שאמרנו ניחא דס"ל לדע"ז שבודאי לא נתן אברהם
הקשה המהרש"א )נדה ו ,ב( שכבר אמר הטעם שלא הביא למלאכים לאכול מה שלא היה אוכל הוא עצמו ,שלא
להם לחם לפי שחזר לה אורח כנשים ופירסה נדה ,וא"כ האכילם ממה שלא הורגל הוא לאכול ממנו ,ושפיר יש ראיה
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []4
)בראשית ציק ע
רע" סה
הא
ואמר
אברה
"ו
כבר ראתה שנעשה נס וחזרה לימי נערותה ,ומה טעם צחקה
יח ,כג(. עכשיו אחרי בלותי וגו'.
בקשת רחמים על הרשעים ותירץ שלא פירסה נדה ממש בשעת אפיית הלחם ,אלא
"ויגש אברהם" ,מצינו הגשה למלחמה וכו' הגשה לפיוס במשך היום אחר ההבטחה ,רק שהם ידעו שעוד מעט יחזור
וכו' והגשה לתפילה ,ולכל אלה נכנס אברהם ,לדבר קשות לה אורח כנשים ,ואמרו זאת לאברהם שכך יהיה המעשה
ולפיוס ולתפילה )רש"י(. לכן לא רצה לאכול הלחם ,מטעם שכשתראה הדם תיטמא
מה שפירש רש"י שדיבר קשות ,פירשו המפרשים שזה למפרע וכשיטת בית הלל )שם ב ,א( שחלה הטומאה למפרע,
חללה ּל וכו' השופט
רשע ,
צדּ יק עם ׁ
ספה
"האף ּת ּ
כשאמר וכיון דבינתיים לא חזר לה עדיין אורח כנשים ,לכן צחקה
כל הארץ לא יעשה משפט" .והנה תפילת אברהם כאן היתה בלבה על כך ,וראה עוד מש"כ בזה בחידושיו לר"ה )יא ,א(.
עבור רשעים גדולים ,וכמו שכתוב )לך לך יג ,יג(" :ואנשי סדום והנה בדבריו יש ראיה לומר שהאבות היו נוהגים כבית הלל,
רעים וחטאים לה' מאד" .ופירש רש"י" :רעים" -בגופם, ויש אומרים שהאבות הקדושים נהגו בכל הנהגותיהם כבית
שמאי ,וכעין דאיתא בקובץ שיעורים )ח"ב קונט' דברי סופרים סי'
"וחטאים" -בממונם" ,לה' מאד" -יודעים רבונם ומתכוונים
למרוד בו .עוד פירש רש"י על מלכי סדום ועמורה אדמה ה' סקט"ז( דלעתיד לבא יהא הלכה כב"ש ,ויש לדחות דרק
וצבויים )שם יד ,ב(" :ברע" -רע לשמים ורע לבריות" .ברשע" )משחת שמן( הכא לחומרא היו נוהגים כב"ה.
-שנתעלה ברשעו" .שנאב" -שונא אביו שבשמים.
"שמאבר" -שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה .ועל היתה י
עדנה בתי
אחרי לאמר
קר רה
"וצחק
מלך סדום אמר אברהם )שם יד ,כג( "ולא תאמר אני העשרתי
ואדני
זק) "בראשית יח ,יב(.
את אברהם" ,דהיינו שלא רצה לקבל ממנו ,כיון שאם יקבל מתי באה זיקנה לעולם
יאמר מלך סדום שהוא העשיר את אברהם ,ויבוא לומר גם הנה איתא בגמרא בבבא מציעא )פז ,א( 'עד אברהם אבינו לא
שהצליח במלחמה מכחו )יא(. היה זקנה ,מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי
ואעפ"כ התפלל אברהם ודיבר דברי פיוס בעבור אנשי בהדי יצחק ]מי שהיה רוצה לדבר עם יצחק ,היה מדבר
סדום ,ולא עוד אלא אף "נלחם" בעבורם ודיבר קשות. בטעות עם יצחק ,כיון שלא יכלו להבחין ביניהם[ ,בעא
והטעם שעשה אברהם את כל זה מפני שהיה מקום שיעשו ושרה
"ואברהם ׂ
רחמי ,והוה זקנה ,שנאמר )בראשית מח ,א(
תשובה ,אבל אם ימותו הרי יאבדו ברשעם .והיה להקב"ה זקנים ּב אים ּבּי מים" .והקשה שם המהרש"א )ד"ה והוה( ,והרי
נחת רוח מדבריו ,ותפילת אברהם נכתבה לדורות] .ואף זקן" ,וכן לגבי אנשי סדום כתיב "ואדני
בקרא כאן כתיב
שמידת הקב"ה היא ארך אפיים "ועד יום מותו תחכה לו אם זקן" ,הרי שכבר ארבעים שנה ועד
"מנּ ער
בפרשתנו )יט ,ד(
ישוב מיד תקבלו" ,אעפ"כ כך הוא המהלך בבריאה לפני כן כבר היתה זקנה בעולם .ותירץ המהרש"א ,שודאי
שצריכים לעורר רחמים ולהתפלל על דבר זה[. שהזקנה על שם רוב שנים כבר היתה בעולם ,ורק שלא היתה
מם
אברהם" וכו', "ו ּ י ּסע
ולאחר מהפכת סדום כתיב )כ ,א( ניכרת בהלבנת השיער ,ונשאר שיער שחור גם לאדם זקן
ופירש רש"י' :כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים ונראה כאדם צעיר.
והשבים ,נסע לו משם' .הרי כשהיו הכרכים קיימים היה אך לכאורה יש להעיר ממה שכתוב כאן על שרה
"אחרי
אברהם יושב קרוב להם ,כי הגיעו אליו מהם עוברים ושבים. עדנה" )בראשית יח ,יב( ,ומבואר בגמרא שם היתה ּלי
בתי
והטעם שרצה להיות קרוב לעוברים ושבים ,היה כדי ללמדם 'אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו
אמונת ה' אחד .נמצינו למדים שהיה עוסק בחסד ובחיזוק הקמטין ,וחזר היופי למקומו' .הרי בהדיא שהיתה אז זקנה
האמונה בה' אף עם אנשי סדום ,וגם התפלל בעדם בדרך גם בענין השתנות הגוף .ואולי יש לומר דשאני נשים שלהן
מלחמה כדי שהקב"ה ירחם עליהם ויחזרו בתשובה. כבר היתה זקנה גם לפני כן ,וצריך עיון.
הרי לנו לימוד גדול ,דאף אם נראה לנו שאדם הוא רע מאד )גיצי אורה – רבי אליקים גציל פריד(
ח"ו ,אין להתייאש ממנו ]דבודאי אינו רע יותר מאנשי
סדום[ ,אלא יש להשתדל לקרבו לתורה כפי שעשה אברהם
אבינו .ואף אם אין בידו לקרבו ,לכל הפחות כשמתפלל
ונברכ ב ל
יי ועצ יהיה לגי דל
"ואברה הי
השיבנו אבינו לתורתך יש לכוין עליו שיחיה וישוב
האר) "בראשית יח ,יח(.
למען אשר יצוה את בניו לשמור דרך ה'
בתשובה .וכן מצינו )ברכות י ,א( שאמרה ברוריה לרבי מאיר
יצּוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור ה' אומר שאברהם
בעלה שיתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה ,וכך הוה.
דרך ה' .ובגלל זה יש לו הזכות שאברהם יהיה לגוי גדול.
)עץ החיים(
הפסוק השני הוא פירוש לפסוק הקודם לו.
גדולה היא הזכות שלא רק הוא לבדו שומר דרך ה' ,שאדם
האני
יד) "בראשית יט ,טז(. וחזיק
"ותמהמ
יתן ּב עד
לאיש ּ
אשר ׁ "וכל ׁ
דואג לעצמו כאמור באיוב )ב ,ה(
"ויתמהמה" ,כדי להציל את ממונו )רש"י(. נפשוֹ " .אלא מחנך את בניו אחריו לשמור דרך ה' ,ומקיים ׁ
הנח כאשר מתבוננים במעשהו של לוט .אנו רואים מציאות ועד" )שמות לעלם
ימ הוא בכך את הנאמר בשירת הים "ה'
מופלאה לרעה האיך שהיה האיש הזה אדוק ומסורבל )כרם טוביה( טו ,יח( ,זו זכותו לגוי גדול.
בתאוות הממון בתכלית ההתקשרות ,שהחשיב את ממונו
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []5
עולם הזה לרדוף אחרי הממון ,או בן עוה"ב המתענג מעל כל ערך .ואף לא היה מוכן להתנזר מתאוותו הגדולה
)משחת שמן( מעבודת ה' ומצוותיו. על אף כמה וכמה הזדמנויות שהיו לו להיגמל ממנה.
ונוכחנו לראות זאת כמה וכמה פעמים במהלך חייו .ראשית,
תיכף בתחילת דרכו שנתרחק מאברהם אבינו וירד לשבת
ביד
י א ביד
יד האני
וחזיק
"ותמהמ
א לוֹ ט "ו ּ י
בסדום מחמת אהבת הממון .כדכתיב )לעיל יג ,י(
וחה מח
לעיר" )בראשית וצאה
עליו
חמלת ה'
בנתיו
מש קה וגו' ו ּ י
בחר כל ּה ׁ
רדּ ן ּכי ּ
עיניו ו ּי רא את ּכל ּכ ּכר ה ּי
את
יט ,טז(. רדּ ן" .ולאחר זמן מה ראה האיך לוֹ לוֹ ט את ּכל ּכ ּכר ה ּי
לדעת מהו העיקר ומהו הטפל שממונו אינו שוה מאומה כשנשבה ע"י המלכים וכמעט
"ויתמהמה" ,כדי להציל את ממונו )רש"י(. שלקחו אותו עימהם בעירום ובחוסר כל .לולא אברהם
כשלומדים פרשה זו אנו תמהים מאוד על לוט ,שסיכן את אבינו שיצא נגדם למלחמה כדי להצילו .והנה השכל הישר
עצמו כדי להציל את ממונו ,ובזה הניח את העיקר ואחז את היה אומר אז ,שלאחר הראותו לדעת כמה אפסית היא
הטפל ,ולא היה דואג שמא בעוד שהוא מתמהמה תהפך התאווה הזו ,וכמה אינה יכולה להגן בעדו מהרג ואבדון.
העיר. הלוא מוטב שיעזוב אותה ויחדול מלרדוף אחריה ,או
וצריך לומר שאהבת הממון של לוט דחפתו להורות היתר לפחות לא ירוץ אחרי האנשים הרשעים ששכן עמהם .ואילו
בזה ,ולחשוב דכיון שנשלח המלאך להצילו מסתמא לא אנו רואים שגם אז עדיין נשאר אוחז בדעתו המשובשת ולא
יהפוך את העיר עד שיוציאו .ומסתמא היה ללוט חשבון רק שחזר לשם אלא נעשה עליהם ראש.
גדול למה ראוי לו להציל ממונו ,אבל אין אדם מבחין וביותר הגדיל טפשותו עד כדי כך שכאשר שמע מפי מלאכי
בנגיעותיו ,ואנו תמהים על לוט שנראה לנו כשוטה. ה' שעוד מעט קט והעיר כולה נהפכת לעי חרבות עשן ופיח
אמנם גם אנו עושים כמעשה לוט ,ואוחזים בטפל ועוזבים לא נעזבה ממנו תאוותו העיוורת לממונו .ועדיין התמהמה
את העיקר ,כי אנו מניחים את קיום המצוות כראוי עם שכרן מלברוח אלא חיפש עצות להציל ממונו.
הגדול ,ועוסקים בגשמיות ובתענוגי הגוף ,והיצר משחד והמוסר השכל שיש לנו ללמוד מהתנהגותו הוא ,שאנו
אותנו לרדוף אחריהם .הרי שאנו עוזבים את העיקר אשר רואים איך שבסופו של דבר לא נשאר בידו כלום מכל
בעבורו נבראנו ,ועוסקים בטפל שהוא הבל הבלים ממש תאוותו הגדולה ואבד הן את עולמו הגשמי שיצא מעירו
]כמו שרואים שהרבה אנשים עסוקים בעניני הספורט לדעת בודד וחסר כל ,והן את עולמו הרוחני שנתרחק ממנו אברהם
מי ניצח ,ועוד כמה וכמה פרטים שבענין ,ואין להם בזה מחמת השם רע שיצא עליו )רש"י להלן כ ,א(.
שום תועלה ותכלית כלל וכלל[ ,ואדרבא ,אם לוט היה רואה ומכאן לומדים שכאשר האדם אינו מכיר את מקומו ואינו
אותנו ,היה הוא תמה עלינו במה שאנו עושים. מחליט לאיזה מחנה הוא משתייך ,אזי לבסוף לא יהיה סיפק
ויש לכל אחד להתבונן מהו העיקר ,ובמה ישים מבטו בידו מאומה ,שכמו שלוט רצה בתחילה להתדבק לאברהם
ומגמתו כל ימי חייו ויאחז בו ,לעסוק בעיקר ולא בטפל. אבינו ,ואחר כך נמלך לרדוף אחר הממון ,לסוף לא היה
)עץ החיים( בידו לא התדבקותו באברהם ולא עושרו וממונו ,כן צריך
כל אחד לידע שאי אפשר לרצות הן את חיי העולם הזה והן
את התענוג שבחיים הרוחניים ,אלא או להתענג על ה'
עית את
הבר ראית י
אברה מה
אבימל אל
"ואמר
ומצוותיו ,או להתענג מחיים הגשמיים.
יראת
אקי אמרי רק אי
אברה י
ואמר
הה ,
והאדם שאינו מחליט עצמו לצד אחד דומה הוא לאותו עני
בר
אי" )בראשית כ ,ייא(. והרגני על
הה ק
שמשלו הובא בספר בן המלך והנזיר על העני ההוא ששמע
יראת ה' היא השמירה היחידה מן החטא לילה אחת שמתקיימות שתי חתונות בלילה הזה ,אחת
פירש המלבי"ם' :מה ראית פה במדינה שעלה מורא כזו על מתקיימת בעירו ואחת בעיר הסמוכה ,והתאוה ליהנות משתי
לבבך )פן יהרגוך על דבר אשתך( ,וכי ראית שהם שופכי דמים או הסעודות גם יחד ,ולשם כך החליט שמקודם יסע לחתונה
גוזלים נשים מבעליהם" .ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין שבעיר הסמוכה ,ואח"כ יספיק את הסעודה שבעירו וכן
יראת אלקים במקום הזה" -הודיע לו שגם אם נראה איש עשה ,אולם משהגיע לעיר הסמוכה ראה שכבר איחר את
או עם שהוא פילוסוף גדול ,וחקק לו נימוסים ישרים, עיקר הסעודה ולא נשארו עבורו כי אם פירורים ושאריות,
והרגיל את עצמו במדות טובות על פי עצת שכלו ,והוא והיה לבו דאב עליו על שנתאחר כל כך ,אבל התנחם
עושה משפט וצדקה הכל על פי עצת שכלו .בכל זאת לא שלכה"פ יחזור לעירו וידשן עצמו בסעודה שנערכת שם,
נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא שבעת תסיתהו ולדאבונו הרב עד שחזר לעירו ראה איך שכבר מוציאים את
תאותו לעשות רע -שתמיד יגבר שכלו על תאותו ,כי בהיפך שאריות הסעודה לאשפה וגם אותה הפסיד לגמרי .והטיפש
-עת תבער בו אש תאותו וכו' באין רואה ,אז גם שכלו ילך הזה עוד לא גמר סכלותו וחישב לעצמו שלא להישאר רעב
שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע .רק כח אחד נמצא לגמרי וקפץ דרך חלון המטבח לחפש שם שאריות הסעודה,
בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא ,והיא מדת ומשהבחינו בו העובדים חשדוהו לגנב והפליאו בו
היראה וכו' שממנה וכו' יראת אלקים ,עת תמלא הנפש מכותיהם עד שברח משם רעב ופצוע כשאין לו בידו כלום.
מיראת אלקים המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה את כל והנה כי כן זהו הלימוד הנצרך ,שידע כל אחד את מקומו
מעשיו ,אז גם עת יגבר עליו יצרו ,יירא ויבוש מהמלך הגדול הראוי לו ,ויחליט לנפשו מה הוא מחפש ,האם להיות בן
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []6
ומרומזת מצות מילה במילת "אמרתך" ,כי רק מצות חיתוך הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע'.
ניתנה לאברהם ולא פריעה שניתנה במתן תורה ,ויש צערא וזה מה שראינו בגרמניה בשעת המלחמה הנוראה ,שהם היו
דינוקא בכפילא בחיתוך ובפריעה ,והיינו "שש אנכי על אומה שכלית ובעלת נימוסים מיוחדים ,ודוקא הם נעשו
אמרתיך" לשון רבים ,מצוה שניתנה לנו בשני אמירות ,אחד הרוצחים הגרועים שבעולם ,והוא משום שנימוסים לא
לאברהם מצות חיתוך ואחר כך במתן תורה מצות פריעה יצילו את האדם מלעשות רע ,ואין בהם תיקון המידות כלל,
ושש על שניהם" ,כמוצא שלל רב" ששש ושמח הגם ורק יראת אלקים היא השומרת את האדם מן החטא.
שאפשר שתתודע למלכות הרשעה שגזרו גזרה על המילה
וכן הוא בימינו ,שיש הרבה יחידים וקבוצות שעושים
ותהי לו לרעה ,כדאמרו חז"ל )ברכות ס ,א( ,לגבי מציאה שמצא
תועבות גדולות ,וכותבים ומדפיסים דברים של מעשה
הגם שאם יתתודע למלכות יקחו ממנו כל אשר לו דמכל
בהמות ואף גרוע מזה .וכל זה משום שאין יראה ,וכשאין
מקום מברך שהחיינו כיון דשמחה היא לו לשעתה ,כן שש
יראה אין כלום ,דעל השכל אי אפשר לסמוך ,ורק על ידי
אנכי על אמרתיך לעשות רצונך אלקי חפצתי ,ואין עולה
)עץ החיים( יראת אלקים אפשר להנצל מן החטא.
במחשבה לפני שאפשר שיחלה ויסתכן על ידי זה כעין
ששש המוצא שלל רב.
תמים"והיה
לפני
"התהל
והנה כשאמר השי"ת לאברהם ּ
ק
הה" )בראשית כ ,יא(. אקי
יראת
"רק אי
לכם ּכל
ימוֹ ל
ימים ּ מנת
)בראשית יז ,א( במצות מילהּ "" ,ו בן ׁ ש
לדרתיכם" וגו' )בראשית יז ,יב( קיבל בשמחה לעשות זכר מדרגת האדם ניכרת ברצונותיו
כמצווה עליו ,והקבלה קלה מהמעשה עצמה לחבול בילד "רק אין יראת אלקים" ,אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה
רך ולסכנו ,והיינו חושבים דבשעת מעשה לא עשה כל כך ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו )רש"י(.
בחדוה ובשמחה ,כאשר שש ושמח בשעה אשר ציוהו וצריך ביאור כיצד ראה אברהם בשאלתם שאין בהם יראת
השי"ת ,קמ"ל קרא "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת שמים .וי"ל שמכאן רואים שמה שחשוב בדעת האדם נעשה
ימים" ילד רך וענוג לשמונת ימים בשמחה "כאשר צוה לעיקר מחשבתו ודיבורו ,וכיון שזו היתה עיקר שאלתם
אותו אלקים" .כמו בשעה שציוהו השי"ת שקיבל בשמחה לברר ענין האשה שבאה עם אברהם אם היא פנויה ,ראה
)כתב סופר החדש( כן מל אותו ושש אל אמירתו. מזה אברהם ששאיפתם היא לתאוות ,וממילא ידע שאין
בהם יראת שמים.
ובזה אדם יכול לשער את מדרגתו ברוחניות ,שישים לבו על
נ י א
ייר ואת האת האמה ר לאברה
"ואמר
מה שהוא חושב או מדבר בשעה שאינו נצרך לחשוב או
לדבר על דבר מסוים ,וצריך הוא לראות לאיזה ענינים
ו
אברה יצחק וכו' ני ע האת ע האמה
מחשבותיו או דיבורו נוטים ממילא ,ואם הוא לדברים
הגר על
כמ ו אל מי
וחמת לח וח קר
רוחניים ,יכול הוא להיות בטוח שכבר הגיע לאיזו מדרגה
אר
בע" )בראשית מדר
ותע ול
ויחה
הלד
ואת
)עץ החיים( של עליה.
כא ,ייד(.
שרה ראתה את ישמעאל מצחק וביארו חז"ל בג' עבירות
ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים .ואברהם שילחם" ,ואת אר
צה ימי
מנת יצחק נ
אברה את
"ומל
הילד שם על שכמה" -שאחזתו חמה ולא היה יכול לילך
את
אהי) "בראשית כא ,ד(.
ברגליו.
וכבר הרגישו חז"ל "דכאשר צוה אותו אלקים" מיותר ,וכבר
"מי
העיר ולכאורה אברהם שפירסם צדק בעולם כדכתיב פרשנהו בדרכים שונים.
זרח
צדק" )ישעיהו מא ,ב; עי' ב"ב טו ,א( ,מגרש את בנו החולה ממ
ּ
ודרך אחד מהם הוא דמצות מילה היא מצוה חמורה
עם חמת מים בלבד ,למדבר ארץ ציה ושוחה אשר אין שם
ושקולה ככל התורה ,והיא קשה מאד בעצמותה לקיימה,
מים ,איך זה התאים עם פירסום שם שמים בעולם והנהגתו
הרגנ ּו כל ה ּיוֹ ם" )תהלים מד ,כג( זו מצות
עלי "כי ודרשו חז"ל ּ
של אברהם בחסד והטבה.
מילה שיש בה סכנה ,ואיכא צערא לינוקא וצערא לאב
ועוד קשה הרי 'אברהם העברי – הוא מעבר אחד וכל העולם כמ"ש הרשב"א בתשובה )סי' רמה( ,ובטבע קשה על האדם
מעבר השני' עובדי עבודה זרה ,ואת כולם קירב תחת כנפי לקיימה יותר מכל המצוות ,וכל שכן לקיימה בשמחה.
השכינה והשפיע עליהם ,הכניס אורחים ואפילו את הערבים וישראל קדושים הם מוסרים נפשם ונפש בניהם לה' וששים
העובדים לאבק רגליהם .ואנשי סדום ועמורה שהיו "רעים ש"ש ׂעל אמרותיו כמוצא שלל רב .ודרשו חז"ל )שבת קל ,א(ׂ ,
וחטאים לד' מאד" התפלל אברהם עליהם שלא יחריב אותם ש לל רב" )תהלים קיט ,קסב( ,זו מילה. אמרתּ כמוֹ צא ׁאנכי על
ה' ,ואילו את בנו שלו הוא מגרשו לבלי רחמנות. ונראה כוונתם הגם כי קשה לקיימה ממש יותר מכל המצוות
על הנהגת אברהם עם ישמעאל אמרו חז"ל )שמו"ר א ,א( את נעם" וכו' )משלי ג ,יז( ,בכל זאת אמר דוד דרכי
רכיה
"דּ
אשר
שוֹ נא בנוֹ " שזוהי נקודת
ש ׁ ש בטוֹ ׂ
הפסוק )משל י"ג כ"ד( "חוֹ ׂ "למנצ ח
המלך עליו השלום "שש אנכי על אמרתיך" ,ואמר ּ
ההנהגה בשילוח ישמעאל מביתו .כדי לרדת למשמעות המינית" )תהלים יב ,א( על מילה שניתנה בשמיני )מנחות מג, על
הדברים ,מה היתה הרגשת אברהם ביחס לבנו ישמעאל, ב( ,שאז ילד רך ונמול לשמונה ,מכל מקום שש ושמח עליה.
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []7
בפרשתנו אנו לומדים על נסיון העקידה שאמר הקב"ה ניתן ללמוד ממדרש רבה ,וירא )פרשה נה ,ז( שכאשר נצטווה
לאברהם "קח נא את בנך וגו' את יצחק ולך לך אל ארץ "קח נא את ּב נ"
אברהם על עקידת יצחק אמר לו הקב"ה
המוריה והעלהו שם לעולה" .וחכמינו ז"ל הנהיגו להזכיר וגו' )בראשית כב ,ב( אמר אברהם :איזה מהם ,אמר לו הקב"ה
תמיד מעשה זה כדי לעורר רחמי השי"ת עלינו בזכות מעשה אהבת" ,אמר אברהם "אית תחומין במעיא" – פי' "אשר ּ
ׁ
העקידה ,וכלשון התפלה שאנו מתפללים 'כמו שכבש האם יש הבדל בין אהבת הבנים ,שניהם יוצאי חלצי,
אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו ושניהם אהובים לפני .רואים ממדרש זה שהיתה אהבת
רחמך את כעסך מעלינו ויגולו רחמיך על מידותך'. אברהם לישמעאל שלימה כמו אהבתו ליצחק.
אולם מצינו בספרי הקדמונים שבנוסף לענין התעוררות ולפי זה מתעצמת השאלה כיצד שלחו קודם לכן המדברה,
רחמי ה' עלינו שיש בהזכרת מעשה העקידה ,יש בזה גם כשהוא חולה ולא המתין עד שיתרפא.
ענין הנוגע אלינו בעבודת השי"ת ,וזה לשון ספר החינוך אלא חז"ל גילו לנו ,היות והוא יוצא לתרבות רעה ,נמצא
)מצוה שלא( 'לקבוע מחשבתינו על ענין עקידת יצחק תצייר ליסרוֹ בשבט מוסר גדול ,לשלחושהאהבה היא הגורמת ּ
בנפשנו לעשות גם אנו כמוהו לאהבת השם' ,כלומר שכאשר באופן כזה כדי להשיבו לדרך הישר ,שאם לא כן הרי הוא
אנו מזכירים מעשה עקידת יצחק יש לנו לצייר בעיני רוחנו "שונא בנו" שנאמר "חושך שבטו שונא בנו" ,ואדרבה את
איך ניגש אברהם אבינו לעשות המצוה מתוך אהבת ה', בנו ישמעאל גירש ,ואילו שאר הגויים מאומות העולם היה
והתגבר על כל המחשבות והמניעות כדי לעשות רצון קונו אברהם מגיירם ,זאת אומרת מקרבם ומשפיע עליהם ככל
בלב שלם ,וכך עלינו ללמוד לעשות גם אנו כמעשהו האפשר לילך בדרך הטובה .אבל בנו שאני ,ואף שליתן
ולהתגבר על כל הניסיונות והמניעות שמונעים אותנו השבט זה קשה ,אבל מכך תצמח התועלת ,שמתוך שמתייסר
לעשות רצון השי"ת בלב שלם ונפש חפצה ,וניטע בלבנו יבחין ויכיר גודל חטאו ויפרוש ממנו .ורק כיון שבנו עשה
אהבת הבורא ית"ש כראוי ,וזה גופא מה שאנו מתעוררים תשובה ,היה אברהם שבע במותו ,אף שנשארו עוד עכו"ם
לאהבת ה' גורם לעורר רחמים עלינו למעלה. אחרים.
וכן כתב השל"ה הק' )תורה שבכתב סוף פרשתינו( שממעשה והנה בהיותם במדבר ויכלו המים השליכתו וישבה מנגד –
העקידה ילמד האדם מוסר ,וימסור נפשו על קדושת ה', ות ּ
בך )בראשית כא, אראה ּבמוֹ ת הּי לד" ּ
אמרה אל
"כי
מרחוקּ .
ומכל שכן שימסור אבר מאבריו או שבירת איזה תאוה כגון שם" )שם פסוק אשר ה ּוא ׁ
אהים אל קוֹ ל הנּ ער ּב ׁ
ש מע "כי ׁ
טז(ּ ,
לעמוד בהשכמה לתורה ולתפילה או לשבור שאר תענוגים, יז( .וברש"י הביא שהמלאכים קטרגו שלא להזמין לו מים,
וכן לשמור את עצמו משיחה בטילה וכיוצא בזה ,יבטל והקב"ה משיבם עכשו מה הוא צדיק או רשע ,אמרו לו
רצונו מפני רצון המקום .ועוד יחשוב אדם ,אם בא לידו איזו צדיק ,אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו .הרי שאפילו
עבירה או איזו מצוה יחשוב אולי השי"ת מנסה אותי עתה נעשה לו נס במצבו עכשו .ואיך נשתנה בזמן כה קצר
אם אעבור או אקיים כדרך שניסה את אברהם אבינו ,ובודאי שבבית אברהם היה מצחק בג' עבירות החמורות ועכשו
אילו היה חושב שהשי"ת מנסה אותו עתה היה נזהר מאוד, נקרא צדיק לעשות עבורו נס ,הוי אומר ששבט מוסרו של
ע"כ יחשוב האדם תמיד בבוא איזה ענין לידו כי כן הוא אברהם הועיל והשפיע כבר על ישמעאל לחזור בתשובה.
מדתו של הקב"ה השולח איזה ענין לאדם כדי לנסותו, תדע שאחרי כן חזר לבית אברהם ,ולא עוד אלא שלעקידה
ואשרי האדם שה' אלוקיו תמיד במחשבתו ,עכ"ד. הלך אברהם עם שני נעריו והם ישמעאל ואליעזר ,ואם היו
נמצא שענין הזכרת פרשת העקידה בכל יום ,הוא כדי רואים את המקום מרחוק היו גם נוכחים במעמד הנשגב של
שנקבע בנפשותינו איך לעבוד את ה' כראוי ,ונלמד )כרם טוביה רבי טוביה ליסיצין( העקידה.
שכשיבוא איש ישראל לידי ניסיון כלשהו יתבונן בנפשו,
הלא הניסיון הזה שאני עומד לפניו הוא כאין וכאפס כלפי
הניסיון הגדול שעמד בו אאע"ה בשעה שעקד את יצחק בנו נה את
אברה) "בראשית כב ,א(. "והאהי
על גבי המזבח ,וכמו שעשה אברהם והרחיק ממנו כל אליו
מלא ה'". קרא
"ו ּ י
ולהלן )יא( :
המחשבות וההרהורים שמנעו אותו מלקיים המצוה בפרשת העקידה כתוב שדבר אליו "אלקים" ובשם זה מוזכר
בשלמות ,וביטל כל רצונותיו העצמיים לרצון הבורא ב"ה, כמה פעמים ,והוא מורה על מדת הדין .אבל לאחר העקידה
כן עלי לעשות כמוהו ,לבטל כל רצונותי הגשמיים ולהתגבר בשם ה' שהוא מדת הרחמים ,משמע שע"י העקידה נהפך
על הניסיון הזה שאני עומד בו עכשיו. להנהגה ממדת הדין למדת הרחמים.
ומכוון רעיון זה בלשון הגמ' )ר"ה טז ,א( שאמרו :אמר הקב"ה ולא ליצחק לבדו נהפך לרחמים אלא לדורות -לזרעו
תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק )כרם טוביה( שמזכירים את זכות העקידה לרחם עלינו.
בן אברהם 'ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני'.
כלומר שענין ההזכרה איננה רק להזכיר זכות אברהם אבינו,
אלא כדי שעל ידה ניחשב כאילו אנחנו עקדנו עצמינו לפני אהב את
יצחק אר יחיד
נ את "ואמר קח נא את
ה' ,והיינו באופן הזה כשנמסור הרצונות לעבודתו ית' לעלה על
אחד והעלה
הרה
אר ול ל אל
)משחת שמן( ונתגבר על הניסיונות.
אמר
אלי) "בראשית כב ,ב(. אר ההרי
הזכרת מעשה העקידה ללמוד איך להתגבר על הנסיונות
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []8
ואחז רצון בוראו וביטל אהבת בנו מפני אהבת הבורא אהב את
יצחק אר יחיד
נ את "ואמר קח נא את
יתברך ועל כן נזדרז להשכים כי היתה דעתו קשורה בחשק לעלה על
אחד והעלה
הרה
אר ול ל אל
גדול באהבת הבורא ,על כן נשבע לו הקב"ה לזכור העקידה. אמר
אלי) "בראשית כב ,ב(. אר ההרי
כי יש אדם העושה עבור אוהבו דבר קשה לו מאוד ולבו
נסיון העשירי שנתנסה אברהם אבינו -עקידת יצחק ,אנו
נוקפו לעשות ,אבל אברהם ויצחק שניהם עשו מחפץ לבם
אוכלין מתן שכרה בכל הדורות לגודל מעלתה .וצריך להבין
כי מדרגת האהבה היתה אצלם גדולה מאוד ושניהם נתדבקו
מה היתה מעלת הנסיון הלא צוהו ה' מפורש ,קח את בנך
עם השי"ת בידיעתם עד שנתיחדו ביחוד גדול ,כי כל כוונתם
והעלהו לעולה.
היתה לפרסם יחוד הבורא יתברך בעולם וליישר בני אדם
ויש לבאר ע"פ מה דאיתא בגמרא )זבחים ז ,ב( מפני מה חטאת
לאהבתו וכו' לכן עשו שניהם בזריזות ,עכ"ל.
קודמת לעולה ,ריצה פרקליט -חטאת ,נכנס דורון -עולה
וכמו כן מצינו זריזותו של אברהם אבינו על מצות הכנסת
אחריו .העולה היא דורון לפני ה' ,כדוגמת מתנה מרצון
הב קר רץ
"ואל ּ
אורחים ,שמפורש בתורה כדכתיב )יח ,ז(
הנותן לעשות נחת רוח למקבל.
אתוֹ " .ובספר "פרי צדיק" ,מבאר, לעשוֹ ת
וימהר ׂ
אברהם וגו'
קיום מצות העולה גם כאשר מחוייב על פי דין להקרבה
דהנה מעשה החסד של אברהם המפורש בתורה הוא מצות
מ"מ אינה באופן של גזירת מלך ,אלא כאילו הקב"ה רק
הכנסת אורחים שקיים עם המלאכים ,ולכאורה זה תמוה
גילה שחפץ בקרבן עולה ,והאדם מנדבת-לבו נותן להקב"ה
שדוקא במעשה החסד שבחרה התורה לספר עליה ולהאריך
מרצונו דורון-עולה.
בה ,לא היה בו חסד אמיתי ,שהרי אורחיו אלו היו מלאכים
הוי אומר שהעולה דורון הוא וצריכה ליקרב בלבב שלם.
שאין להם צורך באכילה ושתיה .אלא לומדים אנו מהכא,
שאם לא כן הרי נותנה מחמת חיובו לעשותה .וסגולת
שכוונת התורה לא היה לספר על המעשה גרידא ,רק ללמדנו
הדורון הלא היא כשמרצונו חפץ להגישו אל המלך.
שהמעשה בפועל אינו העיקר אלא רק צורת העשיה איך
ועל כן צריך לומר שגם כאן נאמר לאברהם שזהו רצון וחפץ
ניגשים לגמול חסד עם אנשים ,ובאיזה אופן מקיימים מצות
ה' -שיעלה את בנו לעולה ,ולא בתורת חיוב .ואברהם הוא
הכנסת אורחים ,וכמה זריזות ושמחה ומסירות נפש ממש
שעשה כל מעשה העולה ועקד את בנו מרצונו בלבב שלם.
צריכים לכך ,ואפילו באופן שאין כאן מעשה חסד אמיתי,
)כרם טוביה( וזוהי גדולת נסיון העקידה.
ג"כ יש להתאמץ עליו ככל העוז והכח ולעשותו בתכלית
השלמות.
נמצאנו למדים ,שעיקר שבחו של אברהם אבינו במעשי וחב את
חמר) "בראשית כב ,ג(. קר
אברה
"ו
המצוות שעשה ,הוא על אופן העשיה בזריזות ובשמחה, בשבח מידת הזריזות הנחשבת יותר מעצם המצוה
ועל אף שאי אפשר לנו להעריך עוצם מעשי המצוות של למדו חז"ל )פסחים ד ,א; יומא כב ,ב( מכאן 'שזריזין מקדימים
אברהם אבינו שהם גדולים עד מאוד ,עכ"ז מעלה זו עולה למצות'.
הרבה על עצם העשיה ,והטעם לכך הוא ,מפני שאם היה ובספרים הקדושים העלו דבר חידוש ,שעיקר שבח מעשה
אאע"ה עושה מעשה העקידה בלא הזריזות והשמחה שבה, העקידה היה הזריזות שנזדרז בה אברהם לקיים המצוה .כן
היינו אומרים שלא נתרצה לבו לעשייתו ועשה זאת בלית כתב הרב בעל התניא באגרת הקודש )פרק כא( וז"ל :ידוע לכל
ברירה ובכפיה ח"ו ,ובאה מידת הזריזות ולימדה על גודל מעלת הזריזות והוא נאמר ונשנה בדברי חז"ל לעולם
)משחת שמן( שלימות המצוה ללא דופי. יקדים אדם לדבר מצוה .ולמדו זאת מאברהם אבינו שנאמר
בעקידה וישכם אברהם בבוקר וכו' ,וזריזותא דאברהם
אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם ,כי
ב
קרניו" )בראשית כב ,יג(. נאחז
אחר
איל
"והה
העקידה עצמה אינה נחשבת כ"כ לנסיון גדול לערך מעלת
"אל ּת ׁ ש לח
יד," וברש"י :אחרי שאמר לו המלאך )פסוק יב( אברהם אבינו ע"ה ובפרט כי ה' בעצמו דיבר בו קח נא את
ראהו כשהוא נאחז ,והוא שמתרגמינן 'וזקף אברהם עינוהי בנך וגו' ,והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת
בתר אלין' .ומשמע מדבריו שמפרש תיבת "אחר" על ה' אע"פ שלא דיבר ה' בם ,רק שאברהם אבינו עשה זאת
אברהם ,וכן פירשו הרשב"ם ובספורנו. בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו
אבל ב"כלי יקר" ובמהרש"א )תענית טו ,א( מפרשים שהיא ולעשות נחת רוח ליוצרו ,וממנו למדו חז"ל לקיום כל
מוסבת על האיל שבא נגדו ,ושיעור תיבת 'אחר' היינו שהוא המצות בכלל ,ובפרט מעשה הצדקה העולה על כולנה וכו',
אחר משאר האילים שבעולם ,שהוא נברא במיוחד למטרה עיי"ש אריכות.
זו בשעת בריאת העולם בערב שבת ביו השמשות כדאיתא וב"ארחות צדיקים" )שער הזריזות( ג"כ מאריך בענין זה ,וכתב:
במשנה )אבות פ"ה מ"ו( ,שלבד האיל שנברא לקיום מין האילים דאמרו רבותינו ז"ל זריזין מקדימין למצות ,והנה תראה
נברא גם הוא לעמוד תמורת יצחק. באברהם אבינו בענין העקידה שנאמר וישכם אברהם בבוקר
ומבאר מהרש"א שזהו מה שאנו מתפללים בימי התעניות ואע"פ שהיה קשה לו לשחוט את בנו יחידו ,עשה רצון
'מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו' שאין הבורא בזריזות להשכים בבוקר ,ומי שעושה מעשיו בזריזות
הכוונה שנענה במה שלא נשחט יצחק ,אלא על שבקש ממנו בזה הוכחה גדולה שהוא אוהב את בוראו כעבד האוהב את
ית' 'אלוקים יראה לו השה לעולה' וגו' ונתקיימה מחשבתו אדוניו ומזרז עצמו לעשות רצונו כי הזריזות תלויה בלב
שנזדמן לו זה האיל. האדם וכו' ,וכמו כן עשה אברהם שהסיר מלבו אהבת בנו
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []9
בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגתו ,וזהו "הדברים וכ"ק אדמו"ר מאוזרוב זצ"ל בספרו באר משה מפרש ג"כ
האלה" ,הרהורי דברים שהיו על ידי העקידה )רש"י(. שעולה על האיל ,וכלומר שזה היה איל אחר ביחס ליצחק,
מי שזכה לקיים רצון ה' ולעמוד בנסיון גדול והוא שמח דהיינו שאברהם אבינו ביטל כל הרגשיו כלפי בנו אהובו
בזה .עלול הוא לבוא לידי הרגשה ,שעכשיו יכול להפסיק יצחק ולא היה בעיניו אלא כאיל בעלמא בבואו לעשות רצון
קצת ולהתבונן בפעולתו ולשמוח בה קודם שימשיך קונו ,וכיון שנצטוה שלא לשלוח ידו אליו לקח איל אחר.
בעבודתו .אבל אצל אברהם אבינו לא כן היה ,אלא תיכף אבל מביא לומר שרבים השיגו על פירושו זה ,בטענה בודאי
לאחר העקידה המשיך בעבודתו ,ומיד חשב שהוא צריך לא החשיב אברהם את יצחק כמי שמקריב איל ,אלא
למצוא ליצחק שידוך .ויש להבין כיצד הגיע אברהם אבינו אדרבה ,כאן נלמד גודל מסירות נפשו ,שאפילו והיה זה בנו
למדרגה כזו שלא הסיח דעת מעבודת ה'. יחידו אשר אהב ,עכ"ז לא נמנע מלהעלותו על גבי המזבח
והענין מבואר ברש"י בתחילת העקידה )כב ,א(" :אחר ולשחטו לשם ה' .וכדאיתא בספר "שפת אמת" )תרל"ז( בשם
הדברים האלה" -יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן החידושי הרי"ם שלכן אמר לו הקב"ה "את בנך את יחידך
שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב אשר אהבת" ואחר כך "את יצחק" ,ולא אמר לו תיכף את
לפניך פר אחד או איל אחד ,אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנך יצחק ,כדי להדגיש נקודה זו ,שאע"פ שהוא בנו יחידו,
בנו אילו הייתי אומר לו זכאותו לפני לא היה מעכב .ויש )משחת שמן( עכ"ז ימסור נפשו ויעלהו לעולה על המזבח.
אומרים אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק
שמל בן י"ג שנה ולא מיחה .אמר לו יצחק באבר אחד אתה
מייראני אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי ול
אברה קרניו
ב
נאחז
אחר
איל והה
"ורא
מעכב. חת נ) "בראשית כב ,יג(. לעלה
ועלה
האיל
וח את
הנה ישמעאל טען שגם הוא במדרגה גדולה ,במה שהסכים איך שחט אברהם אבינו את האיל הא היה יום כיפור
למול כשהיה בן י"ג שנה .ועל זה אמר לו יצחק ,שמה שמל )פרקי דרבי אליעזר פל"ח ועוד( הנה ידוע מה שמבואר בחז"ל
את עצמו אינה מעלה גדולה שהוא מוכן רק למסור אבר שהעקידה היתה ביום כיפור .ועל פי זה ביאר המהרי"ל
אחד לה' יתברך ,ואחר כך ממשיך הוא ברצונותיו ותאוותיו, "נאחז ּב ּס בּ ב
קרניו" )בראשית כב, דיסקין ז"ל מה שהאיל היה
ומעשה המילה אצלו רק מעשה פרטי ,ואין זה נקרא עבד ה'. יג( ,שמכיון שהיה יום כיפור ,וקיימו האבות את כל התורה
אבל אצל יצחק היתה המילה מצוה כוללת ,שיהיה מסור כולה ,והרי מלאכת צידה אסורה ביום טוב ,לכן עשה
כולו להקב"ה .ואין לו עצמיות כלל ,וגם אם היה הקב"ה הקב"ה נס וסיבב שהאיל יהיה נאחז בסבך ועומד וניצוד
מבקש ממנו לזבוח את עצמו לא היה מעכב. הוא] .ועיין עוד בספר "שער בת רבים" שהביא בשם
וזו היתה גם תשובת הקב"ה לשטן ,שאברהם אבינו הוא ה"תפארת יונתן" )לר"ר יונתן מאייבשיץ ז"ל( ,ומשו"ת "זכרון
כולו לשם שמים ,וגם מה שעשה סעודה גדולה היתה יוסף" )סימן כא( שעל כן לא רכב אברהם אבינו על החמור
להראות את חסדי ה' שזכה לבן בזקוניו ,ואין לו כוונה ביום השלישי כשהגיע להר המוריה ,ואמר לישמעאל
לכבוד עצמו כלל ,והראיה דאף את בנו יזבח אם אבקש החמוֹ ר" )בראשית כב ,ה( ,דביום טוב לכם ּפה עם
"שב ּו
ואליעזר ׁ
ממנו בלי עיכוב .ולכן לא הוצרכו להביא קרבן בסעודתם, אסור לרכוב על החמור[.
שכל ענין הקרבן שאדם מביא הוא בכדי להראות שהוא אך העירוני דיש לעיין מדוע שחט בכלל את האיל ,דבשלמא
רוצה להקריב את עצמו לה' ,וגוף הבהמה הוא במקום גופו, מה שהביא את המאכלת והאש והיה מוכן לשחוט את בנו
ואברהם ויצחק היו מוכנים להקריב גם את גופם עצמו לה', אף שהיה ביום כיפור אתי שפיר ,שהרי היה מצווה על זה,
שהרי כל מהותם היא ביטול גמור לרצון ה'. ושפיר דוחה יום כיפור ,אבל על שחיטת האיל לא מצינו
וזוהי באמת גדלות נסיון העקידה ,שאברהם אבינו הראה שהיה מצווה על זה.
בזה שהוא מוכן למסור הכל לה' ,ואין לו כוונה לעצמו והעירוני דאולי אפשר לומר ,דכיון שהיה ביום הכיפור והיה
כלל'] .וכ"כ בהקדמה לשב שמעתתא )ד"ה בעיקרים(' :כי עיקר עומד כאן בהר המוריה במקום המקדש ובמקום המזבח
הנסיון היה על שראה הש"י שאהב את בנו שהוליד למאה, )כמבואר ברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ב ה"ב( ,והיה לו דין ככהן גדול
ועל זה נתפשטה האהבה ולא היתה שלימה עמו יתברך ,לכן )כמבואר בפרקי דרב אליעזר הנ"ל( ,אם כן נוכל שפיר לומר שהקריב
אמר לו לשחוט את בנו אשר אהב להשבית את האהבה מבנו אברהם אבינו כאן את האיל של יום הכיפורים ,דאין שאר
ולהשלימה לו יתברך .ואחר עמדו בנסיון וכבר השלים הקרבנות של יום הכיפורים מעכבין את האיל של כהן גדול.
אהבתו לו יתברך ,עד שבאהבתו רצה לשחוט בנו ידידו ,אז )גיצי אורה -רבי אליקים גציל פריד(
כבר שבתה האהבה מבנו והשלים כל חלקיו לבורא יתברך,
ולכן לא הזכיר שוב אהבה ליצחק רק יחידו') '.העורך([.
ומעתה פשוט שמיד אחר העקידה חשב במה עוד יכול הה
ילדה לאמר
לאברה
וד
האה
הברי
אחרי
"ויהי
לקיים רצון ה' ,מכיון שלא היו מחשבותיו לטובת עצמו מלה ג הוא" )בראשית כב ,כ(.
כלל. הצדיקים מבטלים עצמיותם לרצון ה'
והדבר מצוי אצל הרבה בני אדם שמוכנים ליתן מעשר "אחרי הדברים האלה ויגד" וגו' .בשובו מהר המוריה היה
מכספם ומזמנם או אפילו יותר לכבוד ה' ,אבל בשאר אברהם מהרהר ואומר אילו היה בני שחוט כבר היה הולך
עניניהם הם ממלאים את רצונם ותאותם .אבל באמת צריך בלא בנים ,היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא.
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []10
ניכרים ,ולכאורה יפלא למה יגרע אם נותן כולו לה' .ולפי האדם להבין שכמו שהמעשר שנתן הוא לה' ,כך כל מה
מה שנתבאר מובן היטב ,משום שזו גופה כוונת המצוה, שנשאר הוא להשתמש כולו לשם שמים .וזהו הענין במצות
שאח"כ יאכל השאר לשם ה'. תרומה וביכורים ,שאין בתרומה אלא נתינה בעלמא ,והשאר
וזוהי עבודת האדם ,להפוך את כל מציאותו להיות מסור לה' נעשה חולין ועושה בו מה שרוצה .אלא הענין הוא לקבוע
ולתורתו .וכל אדם צריך לבחון את עצמו תמיד ,אם הוא חי בראשית הענין שכל מה שטורח תכליתו היא עבודת ה' ,ואף
בשביל עצמו או בשביל כבוד השם יתברך ,ולבדוק האם אכילתו אח"כ תהיה בכוונה רצויה ולשם שמים .ובזה יש
הוא מוכן באמת למסור כל מה שיש לו עבור כבוד שמים. לבאר מה שמצינו )תרומות ד ,ה( שאין אדם יכול לעשות את כל
)עץ החיים( כריו תרומה ,אלא צריך לשייר שם חולין -שיהיו שייריה
כ"א בחשון תשמ"ט :הגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל בעל "בצל החכמה"
בסוף שנת תשי״א עלה לארץ והרביץ תורה בירושלים .ולאחר שלוש הגאון רבי בצלאל שטרן נולד בנייהייזל שבאימפריה האוסטרו-
שנים התמנה לרב הקהילה החרדית במלבורן שבאוסטרליה ,שם הונגרית (כיום סלובקיה) בשנת תרע״א ,למשפחת רבנים מפורסמת .סבו
הקים גם ישיבה .בשנת תשכ״ח התמנה לרבה של קהילת 'מחזיקי מצד אמו היה הגאון רבי יוסף מאיר טיגרמן רבה של נייהייזל.
הדתי בווינה שבאוסטריה ובשנת תשמ״ב חזר לירושלים ,כראש בצעירותו למד בכמה ישיבות ,בין היתר בישיבת פרשבורג .לאחר
כולל 'אהבת ציון' ,עד לפטירתו בשנת תשמ"ט. נישואיו ,החל להשיב תשובות בהלכה ,וכיהן כרב בכמה קהילות.
תשובותיו בהלכה התפרסמו מאוד וכרך ראשון יצא לאור בשנת במהלך מלחמת העולם השניה כיהן כרבה של הרמנשטאט
תשי"ט שו"ת 'בצל החכמה' על כל חלקי הישולחן ערוך' .לאחר שברומניה .לאחר השואה כיהן כשנה כרבה של קהילת פאפא
פטירתו פורסם החלק השישי ,האחרון .כמו כן חיבר ספר 'אהלך בהונגריה .בהמשך עבר לרומא ,שם פתח ישיבה וסייע בשיקומם
באמיתך' -אוצר הלכות ומנהגים בענין היוצא לדרך. הרוחני של פליטי המחנות.
השבת היא מקור השפע
ביאור הדברים על דרך הפשט הוא כך :משל לאחד שבא לחנות ענין הברכה הטמונה ביום השבת ,אומר הגר״ש פינקוס זצ״ל,
מכולת ,ומוצא אותה סגורה .הוא שואל את בעל החנות מדוע בספרו "תפארת שמשון" על הגדה של פסח (עמ' ל״א) ,מתבאר מתוך
החנות סגורה ,וכי אין מה למכור? לא ,משיבו האיש ,זה עתה דברי הזוהר (שמות דף פח ).המודפסים בסידורים בסדר ליל שבת.
הגיע משלוח ענק של מצרכי פסח ,ואנו עסוקים בקבלת הסחורה וזה לשון הזוהר :״זכור את יום השבת לקדשו ,רבי יצחק פתח
ובסידורה על המדפים .כלומר ,חנות סגורה אינה מהווה בהכרח ואמר :כתיב ויברך אלקים את יום השביעי ,וכתיב במן ששת ימים
סימן לחוסר שפע או ברכה .ייתכן שהמצב הוא בדיוק להיפך ,דוקא תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו .וכיון דלא משתכח בה
באותה שעה מתמלאת החנות בשפע וברכה ,ולמחרת היום תהיה מזוני ,מה ברכתא אשתכח בה! (־איזו ברכה טמונה ביום השביעי ,אם אין בו מן)
אפשרות לבוא ולרכוש את הדברים וליהנות מהם. (ביאורם של דברים :והרי אי אפשר לפרש שהברכה הינה רוחנית בלבד ,כי בשעה שנפתחים
זוהי בפשטות כוונת הזוהר הקדוש .הוקשה לו ,אם אין מן יורד שערי ברכה ,מושפעים שפע של רוחניות ושפע של גשמיות כאחד) .אלא הכי תאנא,
בשבת ,אם כן במה מתבטאת ברכת השבת .אולם האמת היא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תלין (-אלא כך שנינו :כל
הפוכה :השבת היא היא הברכה ,והכל מתמלא בשבת .אלא ,כפי הברכות שלמעלה ולמטה תלויות ביום השביעי) .ותאנא ,אמאי לא אשתכח מנא
שראינו במשל כאשר השפע מגיע אין לוקחים או קונים דברים. ביומא שביעאה (־ושנינו :מדוע לא נמצא מן ביום השביעי) ,משום דההוא יומא
רק אחרי שהשפע הגיע ,אפשר יהיה לזכות בו .לפיכך אכן מכוח מתברכאן מינה כל שתא יומין עלאין (־משום שזהו היום שממנו מתברכים
השבת יהיה לאדם לחם לאכול בכל אחד מימות השבוע ,אך כעת, כל ששת הימים העליונים) .וכל חד וחד יהיב מזונא לתתא כל חד ביומוי
בשבת קודש" ,ממלאים את המדפים" .שבת קודש היא ,איפוא, מההיא ברכה דמתברכאן ביום שביעאה" (־וכל אחד מחלק את מזונות כל יום
(לקח טוב) מקור השפע לכל ימות השבוע. מאותה הברכה שמתברכים ביום השביעי).
שבת -חלון ראווה אל העולם הבא
גנזיו יתברך אשר ממנו נחצבה .ועשה זאת נורא כל עלמין למען הקל על [בסיומו של ספר ״לקראת כלה -דברים אל האוהבים דבריה של שבת
לקוחותיו ,עם מדושני עונג ,כדי שיוכלו לקלוט את אורותיו והרגשותיו, קודש" שנכתב בעילום שם ,נכתבו הדברים דלהלן].
נועמו ועינוגו של עלמא דאיתכסיא אשר עין לא ראתה זולתו יתברך. הנה נוהג הוא בעולם ,בשעה שרוצה בעל התוצרת להעיד על תוצרתו
למען יחמדו ישראל יופיו כלכם ,ויתאוו עד כלות נפשם לרכוש את מועדיו. ולשווקה לרבים ,פותח הוא חלון ראווה עליהם ,אשר בעדו נשקפים
אך דא עקא ,שאין בכוח זגוגיתו של אותו חלון ראווה דמתקרי שבת מבחר מוצריו ומטעמיו .באמצעותו מגדיל הוא את קהל לקוחותיו ,וצדם
קודש ,אשר ממנו נשפכים מעט מטללי אורותיו של עולם הבא אל במכמורתו .אם כי אין הנחתום מעיד על עיסתו ואין היוצר מעיד על
חשכת עולם הזה ,לשקף את האור כמלוא עוצמתו ,כי דל כוחה של אותה יצירתו ,אולם היצירה הנשקפת מבעד לחלון מעידה בעצמה על עצמה
אספקלריה הניצבת כחלון ,להזרים את כל תעצומות אורו של עולם ומכרזת על טיבה ועל טוב טעמה ,אף באין אומר ובאין דברים נשמעים
הבא ,משום שאותה אספקלריא עבה היא כהה היא ,ולא עוד אלא שאף מפי בעליה.
מקטנת היא את תוצרת מוצריו פי ששים ,הן בכמותם והן באיכותם ,כי כנוהג הזה נהג בעליה של השבת עם קהל לקוחותיו ,הלא המה עמא
שבת היא אך אחד מששים מעולם הבא. קדישא מקבלי מתן שבת ,כאשר רצה להציע בפניהם את מבחר יצירתו
אמנם ,עדיין מעיד ומכריז הוא אותו אשנב מופלא על הדר תפארת ותכליתה ,דהיינו להתעימם מעין עולם הבא על מנת לקרבם באהבה
מרכולתו של עלמא דקשוט ,ומהווה דוגמא לאותו אור ונועם עולמים וברצון אל תחומו ומושגיו ,תהלוכותיו ונימוסיו .להגשמת רצונו זה פתח
העצום והנורא אשר יתגלה באחרית ,הרבה יותר ממה שחלון הראווה להם חלון ראווה אליו ,הלא היא שבת קודש ,אשר דרכה נשקפת מעט
הנהוג בעלמא דשיקרא מציג את מוצריו בפני לקוחותיו. צחותו וזכותו של אותו עולם ,ובאין אומר ודברים מעידה היא על בית
ןוילג | ז"פשת -אריו "הרות ירבד"בד"" []11
