gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani

שבוע: וירא (2026-10-26)

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אירוסין? בר מצוה? שבע ברכות?‬ ‫הגבירו קצב – הולך להיות שמח!‬ ‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫ישראל איצקוביץ‬ ‫אורגניסט שנותן נשמה ושמחה‬ ‫להערות והארות‪yoelf@asiatec.co.il :‬‬ ‫דברי תורה‬ ‫שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'‬ ‫להזמנות‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪0533194867 :‬‬ ‫‪0527642206‬‬ ‫ירושליםשליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫המכון התורני‬ ‫נעם יעקובי‬ ‫שע"י‬ ‫ועריכה‪ :‬הרב‬ ‫וירא ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 209‬הפקה‬ ‫למעט עכו"ם‪ ,‬וללמד שרק מי שנצטוה על המילה כשר‬ ‫האהל ‪ ‬‬ ‫‪‬ח‪‬‬ ‫‪‬תח ‪  ‬‬ ‫י‪‬ב ‪ ‬‬ ‫ממרא ‪‬וה‪‬א ‪ ‬‬‫‪‬א‪‬ני ‪  ‬‬ ‫אליו ה' ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬רא ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫למול את אחרים‪ ,‬ואז כבר היה אברהם אבינו מצווה על‬ ‫‪‬ה‪) "‬בראשית יח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫מילת עצמו‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪" ,‬באלוני ממרא"‪ ,‬הוא שנתן לו עצה על המילה‬ ‫‪‬‬ ‫לפיכך נגלה אליו בחלקו‪.‬‬ ‫חשיבות חיזוק הבריות לעבודת ה'‬ ‫מפרשי רש"י משברים קולמוסיהם לפרש האיך יתכן לומר‬ ‫"באלוני ממרא"‪ ,‬הוא שנתן לו עצה על המילה‪ ,‬לפיכך נגלה‬ ‫על אברהם אבינו ראש המאמינים שנצרך להישאל עצה על‬ ‫אליו בחלקו )רש"י(‪.‬‬ ‫קיום מצות הבורא שציווהו‪ ,‬וכתב ב"דעת זקנים" שנטילת‬ ‫והקשו המפרשים‪ ,‬איזה עצה נתן ממרא לאברהם על המילה‬ ‫העצה היתה על כך שכשציוה הקב"ה למול כל אנשי ביתו‬ ‫שבעבורה זכה שנגלה בחלקו‪ ,‬ומה היה צריך אברהם אבינו‬ ‫לא רצו אנשי ביתו לשמוע לו‪ ,‬והלך אברהם אצל ממרא‬ ‫לעצה על מצוה שכבר נצטוה עליה מפי ה'‪ ,‬והרבה תירוצים‬ ‫לשאול את פיו איך לשכנעם שישמעו לו‪ ,‬ונתן לו עצה‬ ‫נאמרו בזה‪.‬‬ ‫שימול עצמו וישמעאל בנו תחלה וכשיראו כן אז יקבלו‬ ‫ושמעתי ממו"ר ר' יעקב רודרמן זצ"ל‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫מעאל‬ ‫ויש ‪ ‬‬ ‫אברהם ‪ ׁ  ‬‬ ‫נמוֹ ל ‪   ‬‬ ‫עצם ‪‬ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה ‪ּ ‬‬‫"ב ‪ ‬‬ ‫להמול‪ ,‬וכן עשה ּ‪‬‬ ‫נסתפק האם לעשות את המילה בצינעא או בפרהסיא‪ ,‬משום‬ ‫יליד ּ‪‬ב ‪‬ית‬ ‫אנשי ‪‬ביתוֹ ‪ ‬‬ ‫"וכל ‪ׁ  ‬‬‫ּ‪‬בנוֹ " )בראשית יז‪ ,‬כו( והדר כתיב ‪ ‬‬ ‫שחשש שהמילה היא דבר זר בעיני הבריות‪ ,‬ולבם לא יסכים‬ ‫אתוֹ " )שם(‪ .‬ובדבריו אנו‬ ‫נמ‪‬ל ּו ‪ּ ‬‬‫נכר ‪ּ ‬‬ ‫מאת ּ‪‬בן ‪ ‬‬‫מקנת ּ‪‬כ ‪‬סף ‪ ‬‬ ‫ּו ‪  ‬‬ ‫עם מעשה כזה הנראה כאכזריות‪ ,‬ואם יעשנה בפרהסיא‬ ‫לומדים גם לידע שיטתו לענין מי נמול ראשון‪ ,‬אם קדם‬ ‫יתמעט כח השפעתו עליהם‪ ,‬וממרא יעץ לו שמכל מקום‬ ‫אברהם ומל את עצמו ואח"כ מל את אנשי ביתו כי אין הכרע‬ ‫יעשה הדבר בפרהסיא‪.‬‬ ‫לזה בלשון הפסוק‪ ,‬ובדבריו מפורש להדיא שאברהם נימול‬ ‫ראשונה‪.‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬בשכר שממרא חיזק אה אברהם אבינו בענין‬ ‫המילה‪ ,‬זכה שנגלה ה' לאברהם בחלקו‪ .‬ושכר זה שנגלה ה'‬ ‫וב"אור החיים" הק' כתב ג"כ כך על מה שאמר הכתוב )לעיל‬ ‫בחלקו היה שכר גדול מאד‪ .‬הבה נצייר אם היו עושים כנסיה‬ ‫א‪‬קים"‪,‬‬‫אתוֹ ‪ ‬‬ ‫אשר ‪‬דּ ּ‪‬בר ‪ּ ‬‬ ‫ערלתם וגו' ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬ ‫שר ‪   ‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪‬מל ‪‬את ּ‪‬ב ‪ׂ‬‬ ‫יז‪ ,‬כג( ‪‬‬ ‫גדולה של כל גדולי הדור‪ ,‬והחליטו לעשותה בבית פלוני‪,‬‬ ‫צריך לנו לדעת למה הוצרך לומר "כאשר דבר" וגו'‪ ,‬רואה‬ ‫הרי ודאי זכות גדולה היתה נופלת בחלקו‪ ,‬וודאי שכל ימיו‬ ‫אני כי כן עשה‪ .‬וירצה שיכווין לומר שלא נתעכב מעשות‬ ‫היה מזכיר זכות זו ושמח בה ח‪ ,‬וק"ו בן בנו של ק"ו אם‬ ‫מצות ה' אלא תיכף ומיד כאשר דיבר ‪ -‬פירוש סמוך‪ ,‬וזה‬ ‫יזכה האדם שהשכינה הקדושה תבקר בביתו‪ .‬וכל שכן בזה‪,‬‬ ‫להודיע זריזותו ע"ה בעבודת הקב"ה‪ .‬עוד יכוין לומר על‬ ‫שנכתב לדורות שהקב"ה נגלה בחלקו‪ .‬ולכל זה זכה ממרא‬ ‫ימוֹ ל" )שם יג( שצריך המל‬ ‫"המוֹ ל ‪ּ ‬‬ ‫דרך אומרם ז"ל )ע"ז כז‪ ,‬א( ‪ּ ‬‬ ‫בעבור שחיזק את אברהם אבינו בעשותו את מצות ה'‪.‬‬ ‫שיהיה הוא עצמו נימול‪ ,‬וזה הוא שאמר "כאשר דבר אתו"‬ ‫ומזה יש ללמוד כמה גדול הענין שיש על האדם לחזק את‬ ‫פירוש שקדם הוא ומל עצמו תחילה ואח"כ מל האחרים‪.‬‬ ‫חביריו בעבודת ה'‪ .‬הנה על השאלה הנ"ל מה היה צריך‬ ‫וכפי זה לא קשה למה לא הזכיר הכתוב מילת אברהם‬ ‫אברהם אבינו לעצה על מצוה שנצטוה עליה מפי ה'‪,‬‬ ‫בפסוק זה‪ ,‬אלא שהוא מל את עבדיו‪ ,‬כי משני טעמים יש לו‬ ‫שמעתי לפרש‪ ,‬דודאי שאברהם התכוין לעשות רצון ה' ולא‬ ‫להקדים עצמו‪ ,‬בין מצד הזריזות קשוט עצמד וכו' )ב"מ קז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫היה מסופק בדבר‪ ,‬וגם ידע שממרא יתן לו עצה למול‪ .‬ומה‬ ‫בין מצד כדי שימול אותם כהלכה אשר צוהו ה' "המל‬ ‫שנטל ממנו עצה היה מפני שרצה להראות לו את חשיבותו‬ ‫ימול"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והרמב"ן כתב שישמעאל בנו נימול מתחלה‬ ‫בעיניו‪ ,‬משום שהיה גר במקומו‪ .‬ולכן שאל לדעתו‪ ,‬אע"פ‬ ‫אברהם ‪‬את‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬קח ‪   ‬‬ ‫וכל בני ביתו‪ ,‬כי כן כתוב )פסוק כג( ‪‬‬ ‫שלא היה צריך לזה כלל‪ ,‬משום דרך ארץ והכרת הטוב‪.‬‬ ‫"ואברהם ּ‪‬בן‬ ‫ילידי ‪‬ביתוֹ "‪ ,‬ואחרי כן ‪    ‬‬ ‫ואת ּ‪‬כל ‪  ‬‬ ‫מעאל ּ‪‬בנוֹ ‪ ‬‬‫יש ‪ ‬‬‫‪ׁ ‬‬ ‫המ‪‬לוֹ "‪ .‬והטעם‪ ,‬כי אברהם נזדרז‬ ‫ש ‪‬נה ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬‫ותשע ׁ‪‬‬ ‫ּ‪‬ת ׁ ‪‬ש ‪‬עים ‪ׁ  ‬‬ ‫"נעשה ‪ ‬‬ ‫אדם" )בראשית‬ ‫וכן אנו מוצאים בהקב"ה עצמו שאמר‪ׂ   ,‬‬ ‫במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו‪ ,‬או‬ ‫א‪ ,‬כו(‪ ,‬ופירש רש"י 'לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת‬ ‫שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם‪ ,‬ואחר כך מל‬ ‫ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן'‪ .‬ואף‬ ‫את עצמו‪ ,‬שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה‬ ‫שבודאי הקב"ה היה עושה כרצונו‪ ,‬וגם שהקב"ה הרי יודע‬ ‫מפני זקנתו‪ ,‬ולא היה יכול להשתדל במילתם‪.‬‬ ‫העתיד וכבר ידע שהמלאכים יסכימו לזה‪ ,‬אעפ"כ רצה‬ ‫להראות להם את חשיבותם ורצה לשמוע דעתם‪ .‬ומעשה‬ ‫ואל תקשה לדבריו מהגמרא האיך מל אברהם את ישמעאל‬ ‫היה במרן ר' משה פיינשטיין זצ"ל שפגש פעם בבחור‬ ‫והוא לא היה מהול‪ ,‬כי עיקר כוונת חז"ל בדרשה זו הוא‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]1‬‬ ‫עליו ‪  ‬‬ ‫ו‪‬רא‬ ‫נ‪‬בי‪  ‬‬ ‫אנ‪‬י‪   ‬‬ ‫‪‬ה ‪  ‬‬‫וה‪‬ה ‪ ‬‬‫ו‪‬רא ‪  ‬‬ ‫עיניו ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ושאלו איזו מסכת הוא לומד‪ ,‬והבחור ענה שהוא לומד בבא‬ ‫ו‪‬ח‪   ‬‬ ‫ארצה" )בראשית יח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫האהל ‪   ‬‬ ‫מ‪‬תח ‪  ‬‬ ‫לקראת‪   ‬‬ ‫ו‪‬ר‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מציעא‪ ,‬ואמר לו ר' משה ואני לומד בבא קמא‪ .‬ואף שר'‬ ‫משה היה גדול הדור והיה מדבר עם בחור צעיר‪ ,‬וגם עיסוקו‬ ‫לעשות מצוות בחשק ובשמחה‬ ‫לא היה במסכת אחת בלבד אלא היה עוסק תדיר בכל התורה‬ ‫התורה מאריכה כאן בענין הכנסת אורחים של אברהם‬ ‫כולה‪ ,‬מ"מ ענה לו כך כדי להראות לו שהוא חביב וחשוב‬ ‫אבינו‪ ,‬ויש לתמוה הרי אברהם אבינו עסק בחסד כל ימיו‪,‬‬ ‫בעיניו‪ ,‬וכאילו הם במדרגה שוה‪.‬‬ ‫ולמה המתינה התורה עד כאן שהיה בן צ"ט שנה לתאר לנו‬ ‫וענין זה הוא דבר גדול בעבודת המידות‪ ,‬שלא יסתפק אדם‬ ‫את מדת החסד שלו וללמדנו דרכיו‪.‬‬ ‫בעבודה על תיקון מדותיו ותו לא‪ ,‬אלא צריך הוא חכמה‬ ‫ונראה לומר שבפרשה זו למדנו מעלה מיוחדת בהנהגת‬ ‫להבין כיצד להשתמש במדותיו כראוי‪ ,‬וצריך להתבונן איך‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שלא הסתפק בעשיית חסד מצד החיוב שיש‬ ‫לנהוג כדי לתת לחבריו הרגשה טובה‪ .‬וכשיחשוב וידע‬ ‫בזה‪ ,‬אלא כל עיסוקו בחסד היה מתוך אהבת הסד‪ ,‬וכשלא‬ ‫להבין צרכי כל אחד ואחד‪ ,‬ממילא ידע מה לומר בכל מצב‬ ‫עלה בידו לגמול חסד נצטער ביותר‪.‬‬ ‫לכל אדם‪ ,‬ולתת להם הרגשת חשיבות‪ ,‬ועל ידי זה יוכל‬ ‫וכן כתב החפץ חיים ]אהבת חסד ריש ח"ב[ מהפסוק )מיכה‬ ‫לחזק ולעודד אנשים‪ ,‬וישיג שלימות בעבודת המדות‪.‬‬ ‫ואהבת ‪ ‬‬ ‫חסד"‪,‬‬ ‫מש ּ‪‬פט ‪   ‬‬ ‫עשוֹ ת ‪ ׁ ‬‬ ‫ממ‪ּ ‬כי ‪‬אם ‪ׂ ‬‬ ‫רש ‪ּ ‬‬ ‫"מה ה' דּ וֹ ‪ׁ ‬‬ ‫ו‪ ,‬ח(‪ :‬‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫שלא די בעשיית חסד אלא צריך האדם לקנות בנפשו אהבה‬ ‫‪‬‬ ‫לעשיית חסד‪.‬‬ ‫נ‪‬בי‪  ‬‬ ‫עליו" )בראשית יח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫אנ‪‬י‪   ‬‬ ‫‪‬ה ‪  ‬‬ ‫"וה‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הנה אברהם היה חולה ביום השלישי למילתו‪ ,‬ואותו היום‬ ‫הוציא הקב"ה המה מנרתיקה והיה חם ביותר ולכן לא היו‬ ‫'אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות‬ ‫עוברים ושבים כלל שיהיו צריכים לחסדיו‪ ,‬ובודאי יכול היה‬ ‫את אברהם‪ ,‬שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות וכו'‬ ‫לפטור את עצמו מחיובו לגמול הסד‪ .‬אבל דעתו לא נחה‬ ‫ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט' )רש"י(‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬ובעוד שהקב"ה נגלה אליו‪ ,‬ישב בפתח האהל 'לראות‬ ‫דברי רש"י מקורם במדרש )ב"ר ג ב(‪ .‬אבל בגמרא אמרו )ב"מ‬ ‫אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו' )רש"י יח‪ ,‬א(‪ .‬ורואים מזה‬ ‫פו‪ ,‬ב(‪ :‬מאן נינהו שלשה אנשים‪ ,‬מיכאל וגבריאל ורפאל‪.‬‬ ‫שהיתה לאברהם אבינו 'אהבת חסד'‪ ,‬והיה מחפש עצות‬ ‫מיכאל שבא לבשר את שרה‪ ,‬רפאל שבא לרפא את אברהם‪,‬‬ ‫לעשות חסד‪ .‬ועל דרך זה יש לכל אדם להתבונן אם הוא‬ ‫גבריאל אזל למהפכיה לסדום‪ ,‬ומיכאל חזר והלך להציל את‬ ‫אוהב חסד‪ ,‬ואם גם הוא מחפש עצות כיצד לעשות חסד‪ .‬ויש‬ ‫לוט‪ .‬והקשו התוספות דהא אמרינן שאין מלאך אחד עושה‬ ‫"ו‪ּ‬י ‪‬רץ ‪   ‬‬ ‫לקראתם וכו'‬ ‫להתבונן בזה עוד בפסוקים שנאמר‪ :‬‬ ‫שתי שליחות והאיך עשה מיכאל ב' השליחות הן בשורת‬ ‫קמח וכו' ‪ ‬‬ ‫ואל‬ ‫סאים ‪ ‬‬ ‫‪‬ש ‪ ‬‬ ‫מהרי ׁ ‪‬ש ׁ‬ ‫אמר ‪  ‬‬ ‫אברהם וכו' ‪‬ו ּי‪ ‬‬‫וימהר ‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫הזרע והן הצלת לוט‪ ,‬ותירצו דהא דאמרינן שאינו עושה‬ ‫אתוֹ "‪ ,‬שענין המהירות בקיום‬ ‫לעשוֹ ת ‪‬‬ ‫וימהר ‪ׂ  ‬‬‫הב ‪‬קר ‪‬רץ וכו' ‪   ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫שתי שליחות היינו דוקא במקום אחד‪ ,‬אבל כאן לא עשה‬ ‫המצוה נזכרה חמש פעמים בפרשה זו‪ ,‬וזהו להורות על‬ ‫מיכאל בשליחות אחת כי אם מעשה אחד שבישר את שרה‪,‬‬ ‫רגשי ההתחדשות והחשק שהיו לו במעשה המצוה‪.‬‬ ‫וכשהלך משם לסדום אז הותחלה שליחות אחרת‪.‬‬ ‫ועל דרך זה כתב האלטער מקעלם )חכמה ומוסר ח"א קס"ח(‪:‬‬ ‫ורבינו בחיי כתב‪ :‬שלא אמרו כלל זה אלא כשהשליחויות‬ ‫'בנוהג שבעולם איש חולה רוצה וצריך מנוחה‪ ,‬ושמח כאשר‬ ‫הם זה הפך זה‪ ,‬שהרי המלאך הממונה על הרחמים לא יתכן‬ ‫ינוח מטרדות כי כן יאות לבריאותו‪ .‬היאומן כי יסופר‪ ,‬בן‬ ‫שיעשה דין שהוא הפכו‪ ,‬והמלאך הממונה על הדין לא יבא‬ ‫צ"ט שנה מל את עצמו‪ ,‬והיה חולה מאד עד שבא הקב"ה‬ ‫על הרחמים‪ ,‬אבל כשהם שתי שליחות של דין או של רחמים‬ ‫לבקר את החולה‪ ,‬והוציא חמה מנרתיקה שלא להטריחו‬ ‫עושה ואפילו כמה שליחות‪ ,‬ועל כן תמצא שעשה מיכאל‬ ‫באורחים‪ ,‬והנה היה לו לשמוח שפטור מן הדין‪ .‬היאומן כי‬ ‫שתי שליחות של חסד‪ ,‬בשורת התולדה לשאינה ראויה‬ ‫יש אדם בעולם שיצטער על יום אחד שאין לו אורחים‪,‬‬ ‫להוליד‪ ,‬והצלת לוט שלא היה ראוי להצלה‪.‬‬ ‫ובפרט כשהוא חולה גדול וסובל יסורין וכו'‪ .‬והנה הצער‬ ‫וכעין זה נראה לתרץ עוד‪ ,‬שבאמת בשורת הזרע והצלת לוט‬ ‫מהעדר האורחים יום אחד וכו' יותר מהיסורין שסבל בעת‬ ‫נחשבות לשליחות אחת‪ ,‬עפ"י הא דאיתא במדרש )ב"ר מא‪ ,‬ד(‬ ‫זקנתו‪ ,‬עד שהוצרך הקב"ה באותו יום גופיה להביא מלאכים‬ ‫עבדּ י" היכן מצאתיו בסדום‪.‬‬ ‫"מצאתי ‪‬דּ ‪‬וד ‪  ‬‬ ‫עה"כ )תהילים פט כא( ‪  ‬‬ ‫בדמות אנשים‪ ,‬להשקיטו מצערו החזק‪.‬‬ ‫ופירוש דבריהם‪ ,‬שכל ענין הצלת לוט מההפיכה היה בעבור‬ ‫נשמת דוד המלך ע"ה שיצא מרות המואביה‪ .‬והנה נמצא‬ ‫והנה היה די לו העונג אם היו באים מלאכים אצלו בדמות‬ ‫ששליחותו של המלאך שהלך להציל את לוט‪ ,‬היתה עוגן‬ ‫מלאכים‪ ,‬ובפרט כי הקב"ה בכבודו נתראה לו ובא אצלו‬ ‫ההצלה לקיום מלכות בית דוד שהוא עתידו של עם ישראל‪,‬‬ ‫)אבל( לא נשקט בכל זאת כי רצה וכו' להיטיב עם‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫ועולה מזה שבשורת לידת יצחק אבינו אביהם של מלכות‬ ‫זולתו‪ .‬ולא די ששמח בהם אבל לבש עוז ותעצומות‪,‬‬ ‫בית דוד‪ .‬היא אותה בשורה של הצלת לוט שגם הוא אביהם‬ ‫והתגבר לרוץ לקראתם וכו' ולמהר האהלה וכו' ולרוץ אל‬ ‫של מלכות בית דוד‪ ,‬ושפיר עשה מלאך אחד ב' פעולות אלו‬ ‫הבקר וכו' ולעמוד עליהם לשרתם וכו'‪ ,‬וכאילו שמחת‬ ‫שהם למטרה אחת )וקצת מעין זה כתב בליקוטי יהודה בשם החידושי‬ ‫האורחים של הערביים הנדמה לו נתן בו כח למהר ולרוץ‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫הרי"ם(‪.‬‬ ‫ולשמש וכו'‪ ,‬והכל לקיים מעשה המצוות ולהדמות אליו ית'‬ ‫בהטבה'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]2‬‬ ‫אינה נזהרת‪ .‬וכן י"ל באברהם‪ ,‬שהטענה עליו שבביתו היו‬ ‫הרי שאף שכבר היה אברהם אבינו זקן מאד ועסק בחסד כל‬ ‫צריכים להיות כולם במדרגה של אמונה – "היפלא מה'‬ ‫ימי חייו‪ ,‬לא רצה לאבד שום הזדמנות של עשיית חסד‪,‬‬ ‫דבר" ‪ -‬שכולם יתעלו על ידו לאמונה בחוש‪ ,‬וכששרה צחקה‬ ‫ועשה הכל בהתלהבות ובחשק גדול‪ ,‬וזה משום שלא היה‬ ‫היה בזה טענה על אברהם שלא השריש את כח האמונה‬ ‫רק בעל חסד‪ ,‬אלא היה 'אוהב חסד'‪.‬‬ ‫בחוש בביתו לפי מדריגתו‪.‬‬ ‫וענין זה של קיום המצוה בהתלהבות וחשק נוגע לכל‬ ‫וזהו לימוד גדול לאדם‪ ,‬שמי שיכול למחות באנשי ביתו‬ ‫המצוות‪ .‬הרגילות אצלינו היא שבפעם הראשונה שאנו‬ ‫ואינו מוחה נתפס על עוון אנשי ביתו )שבת נד‪ ,‬ב(‪ ,‬והאדם‬ ‫עושים מצוה‪ ,‬אנו עושים אותה בזריזות ובהתלהבות מחמת‬ ‫אחראי על כל בני ביתו וכל מי שנכנס תחת השפעתו‪ ,‬וצריך‬ ‫רגשי התחדשות שיש לנו בה‪ ,‬אבל ברבות הזמן כשכבר‬ ‫להורות להם את דרך ה' כפי דרגתו‪ ,‬שגם הם יתנהגו‬ ‫קיימנו אותה המצוה הרבה פעמים‪ ,‬חסר לנו החשק‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫בהנהגה הראויה לו וירגישו יראת שמים כראוי‪.‬‬ ‫וההתלהבות מהמצוה‪ ,‬ואנו עושים אותה בכבדות וכמצות‬ ‫אנשים מלומדה‪ .‬וענין זה ניכר ביותר בעת זמן ברכת החמה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫שכולם מתכוננים לה בהתלהבות גדולה ומשכימים‪,‬‬ ‫וע‪‬י ‪‬עג‪‬ת וגו' ‪ ‬‬ ‫ואל‬ ‫ל‪‬י ‪  ‬‬ ‫סלת ‪‬‬ ‫קמח ‪ ‬‬ ‫סאי‪  ‬‬ ‫"מהרי ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ומשתדלים לעשותה בהידור רב על הצד היותר טוב אע"פ‬ ‫ה‪‬קר ‪‬ר‪    ‬‬ ‫אברה‪ "‬וגו' )בראשית יח‪ ,‬ו‪‬ז(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שאינה אלא מצוה דרבנן‪ ,‬ולעומת זאת יש מצוות דאורייתא‬ ‫איך בישל אברהם אבינו ביום טוב בשביל עכו"ם‬ ‫שאנו עושים בכבדות וכמצות אנשים מלומדה‪ .‬אבל אצל‬ ‫הנה יש בדברי חז"ל כמה דעות מתי באו המלאכים לאברהם‬ ‫אברהם אבינו אנו רואים את ההיפך‪ ,‬דאף שהיה כבר זקן‬ ‫אבינו‪ ,‬דיש אומרים שהיה בחג הפסח‪ ,‬ויש אומרים שהיה‬ ‫מאד וכבר עשה אלפי חסדים בכל ימי חייו‪ ,‬המשיך להתחזק‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬אבל איך שיהיה נמצא שהיה ביום טוב‪.‬‬ ‫מאד במצוה זו של הכנסת אורחים לעשותה בזריזות ובחשק‬ ‫גדול וכנ"ל‪.‬‬ ‫והעיר בשו"ת "בית אפרים" )בהקדמה לחלק יו"ד( איך אפה‬ ‫וכן ראינו אצל מרן ר' משה פיינשטיין זצ"ל שהיה מתנהג‬ ‫ובישל אברהם אבינו בשביל האורחים ביום טוב‪ ,‬והא קיימא‬ ‫במדת החסד במסירות נפש כמו שעשה אברהם אבינו‪ ,‬וגם‬ ‫לן )ביצה כ‪ ,‬ב( 'לכם ולא לנכרים' שאסור לאפות ולבשל‬ ‫בהיותו זקן וחלש הטריח עצמו הרבה להשתתף בשמחות‪.‬‬ ‫בשביל נכרי‪ ,‬ואף אם נאמר דאז כבר היה יודע אברהם אבינו‬ ‫ומעשה היה באחד שהיה צריך לקחת אותו לחתונה ברכבו‪,‬‬ ‫שהמה מלאכים‪ ,‬מכל מקום יוקשה שהרי קיימא לן נמי )שס(‬ ‫ומכיון שירד שלג כבד באותו יום נמנע ואמר שקשה לו מאד‬ ‫'לכם ולא לגבוה'‪.‬‬ ‫לנהוג במצב כזה‪ .‬והסכים ר' משה זצ"ל ואמר‪' :‬אתה צודק'‪,‬‬ ‫וכתב ליישב דיש לומר דבאמת משום זה התחכם אברהם‬ ‫והתחיל לילך ברגל לכיוון הרכבת כדי להגיע בכוחות עצמו‬ ‫אבינו ואפה ובישל גם בשבילו‪ ,‬וקיימא לן )ביצה יז‪ ,‬א(‬ ‫אל מקום החתונה‪.‬‬ ‫'ממלאה אשה כל התנור פת אף על פי שאינה צריכה אלא‬ ‫ועוד מסופר על מרן ר' משה שכאשר עבר ניתוח לקוצב לב‪,‬‬ ‫לפת אחת‪ ,‬משום שהפת נאפית יפה כשהתנור מלא'‪ ,‬וכמו‬ ‫הוצרך לחזור על הניתוח פעם נוספת עקב טעותו של המנתח‬ ‫כן בבן הבקר אשר עשה‪ ,‬קיימא לן שמותר לשחוט אף שאין‬ ‫שהיה נחשב לרופא מומחה‪ .‬הרופא התנצל בפני ר' משה‬ ‫צריך לעצמו אלא מעט לפי שאי אפשר לכזית בשר בלא‬ ‫בטענה שכבר עשה אלפי ניתוחים כאלו‪ ,‬וזו הפעם הראשונה‬ ‫שחיטה‪ ,‬וגם מהבשר אכל‪ ,‬וכל זה בכדי שיהיה מותר לטרוח‬ ‫שטעה! ענה לו ר' משה‪" :‬נקוט כלל זה בידך‪ ,‬בכל פעם‬ ‫הב ‪‬קר‬ ‫וחלב ּו ‪‬בן ‪ּ ‬‬ ‫חמאה ‪  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬קח ‪  ‬‬ ‫ביום טוב‪ ,‬ומשום הכי כתיב ‪‬‬ ‫שאתה עושה ניתוח יהא בעיניך כאילו זו הפעם הראשונה‬ ‫עשה" )בראשית יח‪ ,‬ח( דמכולם לקח גם לעצמו משום יום‬ ‫אשר ‪ׂ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫))עץ החיים(‬ ‫שעשית ניתוח כזה‪ ,‬ואז לא תטעה!"‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬עכ"ד‪] .‬וראיתי מציינים שכן כתב גם בתשובת "גבעת‬ ‫הלבונה" )סי' ז אות ד(‪ .‬ועיין עוד בזה בספר "דבר תורה"‬ ‫‪‬‬ ‫)אבראס‪ ,‬כאן([‪.‬‬ ‫לאמר ‪ ‬‬ ‫הא‪‬‬ ‫‪‬רה ‪ ‬‬ ‫צחקה ‪ ‬‬ ‫ל‪‬ה ‪‬ה ‪  ‬‬ ‫ברה‪  ‬‬‫"ו‪‬אמר ה' ‪‬אל ‪‬א ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אולם יש להעיר קצת בזה‪ ,‬דזה אינו לפי ההלכה‪ ,‬דהא קיימא‬ ‫ואני ‪   ‬‬ ‫זקנ‪‬י" )בראשית יח‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫אלד ‪  ‬‬ ‫אמנ‪  ‬‬‫‪ ‬‬ ‫לן כרבי יהושע בן לוי )ביצה כא‪ ,‬ב( דאין מזמינין את הנכרי‬ ‫האדם אחראי על אנשי ביתו‬ ‫ביום טוב‪ ,‬משום גזירה דחיישינן שמא ירבה בשבילו‪ ,‬וכמו‬ ‫הקשו המפרשים‪ ,‬למה שאל הקב"ה את אברהם על זה‪ ,‬ומה‬ ‫שנפסק כן בשולחן ערוך )סימן תקיב ס"א(‪ ,‬ויש לעיין‪.‬‬ ‫היתה הטענה בזה על אברהם אם שרה צחקה‪.‬‬ ‫)גיצי אורה – רבי אליקים גציל פריד(‬ ‫ותירצו ]ר' ישראל סלנטר זצ"ל ומרן ר' משה פיינשטיין‬ ‫‪‬‬ ‫זצ"ל[ על פי משל למי שנכנס לבית וראה שהמשרתת‬ ‫מדיחה את הכלים ומחליפה בין כלי בשר לכלי חלב‪ ,‬ושאל‬ ‫ו‪    ‬‬ ‫לפניה‪‬‬ ‫ע‪‬ה ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫ה‪‬קר ‪ ‬‬ ‫‪‬ב‪   ‬‬ ‫וחלב ‪‬‬ ‫חמאה ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬ח ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לבעל הבית מפני מה המשרתת אינה נזהרת בהלכות בשר‬ ‫הע‪   ‬‬ ‫ו‪‬אכל‪) "‬בראשית יח‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫‪‬חת ‪ ‬‬‫עליה‪  ‬‬ ‫עמד ‪  ‬‬‫‪‬וה‪‬א ‪ ‬‬ ‫וחלב‪ ,‬ועונה לו בעל הבית שאין זו טענה עליו אלא על‬ ‫'ולחם לא הביא לפי שחזר לה אורח כנשים אותו היום‬ ‫המשרתת‪ .‬הרי ודאי שתשובה זו של בעל הבית היא טעות‬ ‫ונטמאת העיסה' )רש"י(‪.‬‬ ‫גמורה‪ ,‬שהרי אם היא אינה זהירה בזה ישנה טענה עליו‬ ‫כתב רבנו בחיי‪ :‬ויש לשאול בזה כי אם היה אברהם אוכל‬ ‫שהיה לו ללמדה‪ ,‬ועל כרחך שגם מצד עצמו חסר לו בחומר‬ ‫חולין בטהרה‪ ,‬לא היה זה חובה על שאר בני אדם ומה גם‬ ‫האיסור של בשר בחלב ולא היה חשוב הענין בעיניו‬ ‫הערביים שאינם מקפידים על כללי קדושה כלל‪ .‬והנכון‬ ‫להזהירה‪ ,‬ולכן גם אשתו אינה נזהרת וממילא גם המשרתת‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]3‬‬ ‫שלא קיים אאע"ה מצוה זו של עירוב בשר בחלב‪ ,‬ומוכרחים‬ ‫לפרש כי היה זה מפני אסור חמץ‪ ,‬שלפי שהיה אברהם אוכל‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫לומר שמדרשים חלוקים הם‪.‬‬ ‫חולין בטהרה סלקה שרה את ידיה מן העיסה מיד‬ ‫‪‬‬ ‫כשנטמאה‪ ,‬ואברהם חשש לאסור חמץ‪ ,‬שהרי זמן הפסח‬ ‫היה‪] .‬ויש להוסיף שהפקירה העיסה כדי שלא להכשל בבל‬ ‫ו‪    ‬‬ ‫לפניה‪‬‬ ‫ע‪‬ה ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬‫ה‪‬קר ‪ ‬‬ ‫‪‬ב‪   ‬‬ ‫וחלב ‪‬‬‫חמאה ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬ח ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫יראה ובל ימצא[‪ .‬ועי' בטור עה"ת )פסוק ו( עמ"ש רש"י‬ ‫אליו ‪ ‬‬ ‫א‪‬ה‬ ‫ו‪‬אמר‪  ‬‬‫ו‪‬אכל‪   ,‬‬ ‫הע‪   ‬‬‫‪‬חת ‪ ‬‬ ‫עליה‪  ‬‬ ‫עמד ‪  ‬‬ ‫‪‬וה‪‬א ‪ ‬‬ ‫שהביאה קמח לעמילן של טבחים‪ ,‬דתימה הרי הקמח‬ ‫ה‪‬ה ‪  ‬‬ ‫באהל" )בראשית יח‪ ,‬ח‪‬ט(‪.‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪ ‬‬ ‫א‪   ‬‬ ‫‪‬רה ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫מחמיץ‪ ,‬וכותב שהבל אינו מחמיץ‪ .‬וזה תמוה דבגמרא )פסחים‬ ‫בפסוק "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם‬ ‫מב( איתא להדיא דעל עמילן של טבחים עוברין על בל יראה‬ ‫וכו' ויאמרו לו איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל"‪,‬‬ ‫ובל ימצא‪.‬‬ ‫סמיכות הפסוקים דאיתא בחולין פכ"ה 'העוף עולה עם‬ ‫ועוד תירץ רבינו בחיי‪ ,‬שלא רצה להאכילם ממה שלא‬ ‫הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי בית שמאי‪ ,‬ובית הלל‬ ‫הורגל הוא לאכול ממנו‪ .‬ופשר הנהגה זו אפשר לומר עפ"י‬ ‫אומרים לא עולה ולא נאכל‪ ,‬כיוצא בו לא יאכל הזב עם‬ ‫מעשה שהיה המסופר על הגאון רבי חיים עוזר גרודז'יסקי‬ ‫הזבה מפני הרגל עבירה'‪ ,‬ולכאורה קשה היאך הביא אברהם‬ ‫זצ"ל שפעם אחת בימי חג הסוכות היה חלש מאד והיה‬ ‫בשר עם חמאה לפניהם‪ ,‬אלא צריך לומר דלא חייש אברהם‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬ובאחד מימי החג הגיע אליו אורח נכבד‬ ‫להרגל עבירה‪ ,‬ואיתא בגמ' לחם לא הביא משום שפירסה‬ ‫והכינה הרבנית עבורו מיני מטעמים והכניסתו לסוכה שם‬ ‫שרה נדה וא"כ יכולין לומר דלכך לא באתה שרה מפני הרגל‬ ‫ישב‪ ,‬ותוך כדי שישב וטעם מהמעדנים רואה האורח והנה‬ ‫עבירה‪ ,‬אבל אברהם שהביא בשר וחמאה ולא חייש להרגל‬ ‫מופיע הגרח"ע ובא אל הסוכה ומתיישב עמו‪ ,‬ולשאלתו‬ ‫עבירה קשה למה לא באתה שרה וזה שאלת המלאכים‬ ‫הרי מצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬השיב‪ ,‬שאם מן הסוכה הוא‬ ‫)מדרש יהונתן ‪ ‬רבי יהונתן אייבשיץ(‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫אכן פטור‪ ,‬אבל לא מצינו שמצטער פטור מהכנסת‬ ‫‪‬‬ ‫אורחים‪.‬‬ ‫‪‬רה ‪  ‬‬ ‫א‪) "‬בראשית יח‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫א‪‬ה ‪ ‬‬ ‫אליו ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬אמר‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ויש ללמוד ממעשה זה הוראה נפלאה במצוות הכנסת‬ ‫אורחים‪ ,‬שכאשר אחד זוכה לארח בביתו אורח‪ ,‬עליו‬ ‫'כדי לשגר לה כוס של ברכה' )רש"י(‪.‬‬ ‫להקפיד שלא להשאירו לבד ולתת לו לאכול בודד על‬ ‫קשה הרי לא אכלו לחם וא"כ לא ברכו ברכת המזון ומהיכן‬ ‫שולחנו‪ ,‬אלא יראה להצטרף עמו ולשבת על השולחן יחדיו‬ ‫כוס זו של ברכה‪ .‬ובפירוש הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר‬ ‫להנעים שהותו אצלו כיאות‪ .‬ולפ"ז אפשר לומר שלכן‬ ‫כתב דיש לומר שהיה לו לחם בביתו‪ ,‬ורק רצה לכבדם בפת‬ ‫הקפיד אאע"ה שלא לאכול ממה שלא הורגל לאכול ממנו‪,‬‬ ‫חמה לכן ציוה לאפות לחם מן החדש‪ ,‬וכיון שנטמא הלחם‬ ‫מפני שהיה מנהגו לשבת עם כל אורח אל השולחן ולסעוד‬ ‫ההוא הוציא להם מן הלחם הישן‪ ,‬אמנם במדרש איתא לחד‬ ‫עמו יחדיו‪ ,‬ועל כן היה נצרך שיהיו המאכלים טהורים‬ ‫מ"ד שלא היה שם פת כלל‪.‬‬ ‫עבורו‪.‬‬ ‫)וע"ע בחידושי מהרי"ל דיסקין מה שתירץ בזה(‪.‬‬ ‫ולפי זה מובן גם מה שכתב בדעת זקנים על לשון הכתוב‬ ‫ועוד אפשר לתרץ ש'כוס של ברכה' אין זה דוקא כוס של‬ ‫"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה" מלמד שהאכילם‬ ‫ברהמ"ז‪ ,‬ואם נפרש שהיה המעשה ביום ראשון דפסח‬ ‫בשר וחלב‪ ,‬וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו‬ ‫אפשר שהיה זה כוס של קידוש היום‪ .‬אלא שהמהר"ל ב"גור‬ ‫המלאכים תנה הודך על השמים‪ ,‬אמר להם כתוב בתורה 'לא‬ ‫אריה" כתב שלא היה מעשה זה אלא ביום ג' דפסח כי ביום‬ ‫תבשל גדי בחלב אמו' ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר‬ ‫ראשון של פסח מל את עצמו וביום השלישי למילתו שהוא‬ ‫וחלב שנאמר 'ויקח חמאה וחלב'‪ ,‬מיד הודו להקב"ה‪.‬‬ ‫יום ב' דחוה"מ בא הקב"ה לבקרו‪ ,‬ועי"ש שמביא ראיות‬ ‫ומדרש זה חולק על מדרש אחר )תנחומא לך לך יד‪ ,‬ובגמ' יומא כח‪,‬‬ ‫לשיטתו‪ ,‬ולפי זה אי אפשר לפרש דבכוס של קידוש איירי‪,‬‬ ‫ב( קיים אברהם אבינו ע"ה אפילו עירובי תבשילין‪ ,‬פירוש‬ ‫אמנם עיין במהרש"א )ר"ה יא‪ ,‬א( ובמש"כ להלן )פסוק י( מהגדת‬ ‫תבשילין מעורבין שלא היה אוכל בשר בחלב גם לא בשר‬ ‫מעשה ניסים דס"ל שביאת המלאכים היה כן בליל ראשון‬ ‫ואח"כ חלב אלא חלב ואח"כ בשר‪.‬‬ ‫של פסח‪.‬‬ ‫ובעיקר דבריו שמל ביו"ט ראשון‪ ,‬הקשה בספר "אזניים‬ ‫ויש לתמוה מדוע מוכרחים לומר שמדרשים חלוקים הם‪,‬‬ ‫לתורה" היאך מל ביו"ט הא מילה שלא בזמנה אינו דוחה‬ ‫הרי שפיר אפשר לומר שאכן אברהם אבינו לעצמו קיים כל‬ ‫יו"ט‪ .‬וכן הקשה הגרי"ז לפי מה שהביאו התוספות )ר"ה יא‪,‬‬ ‫התורה והוא עצמו לא אכל מהמאכלים הללו‪ ,‬ורק למלאכים‬ ‫א( שמילתו היתה ביום הכיפורים‪ ,‬היאך דחה יוה"כ‪ .‬ותירצו‬ ‫הגישם שהיה סובר שערביים הם‪ .‬וכן כתב להדיא בשטמ"ק‬ ‫שכיון שאז נצטווה על מצוות המילה חשיב מילה בזמנו‪.‬‬ ‫)בכורות ו‪ ,‬ב( על מה שאמרו בגמרא חלב מי משתרי בשתיה‬ ‫))משחת שמן(‬ ‫ולא אמרינן אבר מן החי הוא‪ ,‬והקשה מדוע לא הביאו ראיה‬ ‫מאברהם אבינו שנתן למלאכים חלב‪ ,‬ותירץ שמשם אין‬ ‫‪‬‬ ‫ראיה להתיר כי הוא סבר שערביים היו ולכן לא הקפיד‬ ‫היתה ‪‬י ‪  ‬‬ ‫עדנה"‬ ‫ב‪‬תי ‪  ‬‬ ‫אחרי ‪ ‬‬ ‫לאמר ‪  ‬‬ ‫‪‬קר‪  ‬‬ ‫‪‬רה ‪   ‬‬ ‫"ו‪‬צחק ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫)בראשית יח‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫ולמה שאמרנו ניחא דס"ל לדע"ז שבודאי לא נתן אברהם‬ ‫הקשה המהרש"א )נדה ו‪ ,‬ב( שכבר אמר הטעם שלא הביא‬ ‫למלאכים לאכול מה שלא היה אוכל הוא עצמו‪ ,‬שלא‬ ‫להם לחם לפי שחזר לה אורח כנשים ופירסה נדה‪ ,‬וא"כ‬ ‫האכילם ממה שלא הורגל הוא לאכול ממנו‪ ,‬ושפיר יש ראיה‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]4‬‬ ‫)בראשית‬ ‫צ‪‬יק ‪‬ע‪  ‬‬ ‫ר‪‬ע"‬ ‫‪‬ס‪‬ה ‪ ‬‬ ‫הא‪   ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪ ‬‬ ‫אברה‪   ‬‬ ‫"ו‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כבר ראתה שנעשה נס וחזרה לימי נערותה‪ ,‬ומה טעם צחקה‬ ‫יח‪ ,‬כג(‪.‬‬ ‫עכשיו אחרי בלותי וגו'‪.‬‬ ‫בקשת רחמים על הרשעים‬ ‫ותירץ שלא פירסה נדה ממש בשעת אפיית הלחם‪ ,‬אלא‬ ‫"ויגש אברהם"‪ ,‬מצינו הגשה למלחמה וכו' הגשה לפיוס‬ ‫במשך היום אחר ההבטחה‪ ,‬רק שהם ידעו שעוד מעט יחזור‬ ‫וכו' והגשה לתפילה‪ ,‬ולכל אלה נכנס אברהם‪ ,‬לדבר קשות‬ ‫לה אורח כנשים‪ ,‬ואמרו זאת לאברהם שכך יהיה המעשה‬ ‫ולפיוס ולתפילה )רש"י(‪.‬‬ ‫לכן לא רצה לאכול הלחם‪ ,‬מטעם שכשתראה הדם תיטמא‬ ‫מה שפירש רש"י שדיבר קשות‪ ,‬פירשו המפרשים שזה‬ ‫למפרע וכשיטת בית הלל )שם ב‪ ,‬א( שחלה הטומאה למפרע‪,‬‬ ‫חללה ּ‪‬ל‪ ‬וכו' השופט‬ ‫רשע‪   ,‬‬ ‫צדּ יק ‪‬עם ‪ׁ ‬‬ ‫ספה ‪ ‬‬ ‫"האף ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫כשאמר ‪ ‬‬ ‫וכיון דבינתיים לא חזר לה עדיין אורח כנשים‪ ,‬לכן צחקה‬ ‫כל הארץ לא יעשה משפט"‪ .‬והנה תפילת אברהם כאן היתה‬ ‫בלבה על כך‪ ,‬וראה עוד מש"כ בזה בחידושיו לר"ה )יא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫עבור רשעים גדולים‪ ,‬וכמו שכתוב )לך לך יג‪ ,‬יג(‪" :‬ואנשי סדום‬ ‫והנה בדבריו יש ראיה לומר שהאבות היו נוהגים כבית הלל‪,‬‬ ‫רעים וחטאים לה' מאד"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬רעים" ‪ -‬בגופם‪,‬‬ ‫ויש אומרים שהאבות הקדושים נהגו בכל הנהגותיהם כבית‬ ‫שמאי‪ ,‬וכעין דאיתא בקובץ שיעורים )ח"ב קונט' דברי סופרים סי'‬ ‫"וחטאים" ‪ -‬בממונם‪" ,‬לה' מאד" ‪ -‬יודעים רבונם ומתכוונים‬ ‫למרוד בו‪ .‬עוד פירש רש"י על מלכי סדום ועמורה אדמה‬ ‫ה' סקט"ז( דלעתיד לבא יהא הלכה כב"ש‪ ,‬ויש לדחות דרק‬ ‫וצבויים )שם יד‪ ,‬ב(‪" :‬ברע" ‪ -‬רע לשמים ורע לבריות‪" .‬ברשע"‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫הכא לחומרא היו נוהגים כב"ה‪.‬‬ ‫‪ -‬שנתעלה ברשעו‪" .‬שנאב" ‪ -‬שונא אביו שבשמים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫"שמאבר" ‪ -‬שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה‪ .‬ועל‬ ‫היתה ‪‬י ‪  ‬‬ ‫עדנה‬ ‫ב‪‬תי ‪  ‬‬ ‫אחרי ‪ ‬‬ ‫לאמר ‪  ‬‬ ‫‪‬קר‪  ‬‬‫‪‬רה ‪   ‬‬ ‫"ו‪‬צחק ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מלך סדום אמר אברהם )שם יד‪ ,‬כג( "ולא תאמר אני העשרתי‬ ‫ואדני ‪ ‬‬ ‫זק‪) "‬בראשית יח‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫את אברהם"‪ ,‬דהיינו שלא רצה לקבל ממנו‪ ,‬כיון שאם יקבל‬ ‫מתי באה זיקנה לעולם‬ ‫יאמר מלך סדום שהוא העשיר את אברהם‪ ,‬ויבוא לומר גם‬ ‫הנה איתא בגמרא בבבא מציעא )פז‪ ,‬א( 'עד אברהם אבינו לא‬ ‫שהצליח במלחמה מכחו )יא(‪.‬‬ ‫היה זקנה‪ ,‬מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי‬ ‫ואעפ"כ התפלל אברהם ודיבר דברי פיוס בעבור אנשי‬ ‫בהדי יצחק ]מי שהיה רוצה לדבר עם יצחק‪ ,‬היה מדבר‬ ‫סדום‪ ,‬ולא עוד אלא אף "נלחם" בעבורם ודיבר קשות‪.‬‬ ‫בטעות עם יצחק‪ ,‬כיון שלא יכלו להבחין ביניהם[‪ ,‬בעא‬ ‫והטעם שעשה אברהם את כל זה מפני שהיה מקום שיעשו‬ ‫וש‪‬רה‬ ‫"ואברהם ‪ׂ ‬‬ ‫רחמי‪ ,‬והוה זקנה‪ ,‬שנאמר )בראשית מח‪ ,‬א( ‪    ‬‬ ‫תשובה‪ ,‬אבל אם ימותו הרי יאבדו ברשעם‪ .‬והיה להקב"ה‬ ‫זקנים ּ‪‬ב ‪‬אים ּ‪‬ב‪ּ‬י ‪‬מים"‪ .‬והקשה שם המהרש"א )ד"ה והוה(‪ ,‬והרי‬ ‫‪ ‬‬ ‫נחת רוח מדבריו‪ ,‬ותפילת אברהם נכתבה לדורות‪] .‬ואף‬ ‫זקן"‪ ,‬וכן לגבי אנשי סדום כתיב‬ ‫"ואדני ‪ ‬‬ ‫בקרא כאן כתיב ‪  ‬‬ ‫שמידת הקב"ה היא ארך אפיים "ועד יום מותו תחכה לו אם‬ ‫זקן"‪ ,‬הרי שכבר ארבעים שנה‬ ‫ועד ‪ ‬‬ ‫"מנּ‪ ‬ער ‪ ‬‬ ‫בפרשתנו )יט‪ ,‬ד( ‪‬‬ ‫ישוב מיד תקבלו"‪ ,‬אעפ"כ כך הוא המהלך בבריאה‬ ‫לפני כן כבר היתה זקנה בעולם‪ .‬ותירץ המהרש"א‪ ,‬שודאי‬ ‫שצריכים לעורר רחמים ולהתפלל על דבר זה[‪.‬‬ ‫שהזקנה על שם רוב שנים כבר היתה בעולם‪ ,‬ורק שלא היתה‬ ‫מ‪‬ם ‪   ‬‬ ‫אברהם" וכו'‪,‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬סע ‪ ‬‬ ‫ולאחר מהפכת סדום כתיב )כ‪ ,‬א( ‪‬‬ ‫ניכרת בהלבנת השיער‪ ,‬ונשאר שיער שחור גם לאדם זקן‬ ‫ופירש רש"י‪' :‬כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים‬ ‫ונראה כאדם צעיר‪.‬‬ ‫והשבים‪ ,‬נסע לו משם'‪ .‬הרי כשהיו הכרכים קיימים היה‬ ‫אך לכאורה יש להעיר ממה שכתוב כאן על שרה ‪  ‬‬ ‫"אחרי‬ ‫אברהם יושב קרוב להם‪ ,‬כי הגיעו אליו מהם עוברים ושבים‪.‬‬ ‫עדנה" )בראשית יח‪ ,‬יב(‪ ,‬ומבואר בגמרא שם‬ ‫היתה ּ‪‬לי ‪  ‬‬ ‫ב‪‬תי ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫והטעם שרצה להיות קרוב לעוברים ושבים‪ ,‬היה כדי ללמדם‬ ‫'אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו‬ ‫אמונת ה' אחד‪ .‬נמצינו למדים שהיה עוסק בחסד ובחיזוק‬ ‫הקמטין‪ ,‬וחזר היופי למקומו'‪ .‬הרי בהדיא שהיתה אז זקנה‬ ‫האמונה בה' אף עם אנשי סדום‪ ,‬וגם התפלל בעדם בדרך‬ ‫גם בענין השתנות הגוף‪ .‬ואולי יש לומר דשאני נשים שלהן‬ ‫מלחמה כדי שהקב"ה ירחם עליהם ויחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫כבר היתה זקנה גם לפני כן‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬ ‫הרי לנו לימוד גדול‪ ,‬דאף אם נראה לנו שאדם הוא רע מאד‬ ‫)גיצי אורה – רבי אליקים גציל פריד(‬ ‫ח"ו‪ ,‬אין להתייאש ממנו ]דבודאי אינו רע יותר מאנשי‬ ‫‪‬‬ ‫סדום[‪ ,‬אלא יש להשתדל לקרבו לתורה כפי שעשה אברהם‬ ‫אבינו‪ .‬ואף אם אין בידו לקרבו‪ ,‬לכל הפחות כשמתפלל‬ ‫ונברכ‪ ‬ב‪ ‬ל ‪‬‬ ‫‪‬יי‬ ‫ועצ‪    ‬‬ ‫יהיה ‪‬לג‪‬י ‪‬ד‪‬ל ‪ ‬‬ ‫"ואברה‪ ‬הי‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫השיבנו אבינו לתורתך יש לכוין עליו שיחיה וישוב‬ ‫‪ ‬‬ ‫האר‪) "‬בראשית יח‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫למען אשר יצוה את בניו לשמור דרך ה'‬ ‫בתשובה‪ .‬וכן מצינו )ברכות י‪ ,‬א( שאמרה ברוריה לרבי מאיר‬ ‫יצ‪ּ‬וה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור‬ ‫ה' אומר שאברהם ‪ ‬‬ ‫בעלה שיתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה‪ ,‬וכך הוה‪.‬‬ ‫דרך ה'‪ .‬ובגלל זה יש לו הזכות שאברהם יהיה לגוי גדול‪.‬‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫הפסוק השני הוא פירוש לפסוק הקודם לו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גדולה היא הזכות שלא רק הוא לבדו שומר דרך ה'‪ ,‬שאדם‬ ‫האנ‪‬י‪  ‬‬ ‫‪‬יד‪) "‬בראשית יט‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫ו‪‬חזיק‪    ‬‬ ‫"ו‪‬תמהמ‪    ‬‬ ‫‪    ‬‬ ‫יתן ּ‪‬ב ‪‬עד‬ ‫לאיש ‪ּ ‬‬ ‫אשר ‪ׁ  ‬‬‫"וכל ‪ׁ ‬‬ ‫דואג לעצמו כאמור באיוב )ב‪ ,‬ה( ‪ ‬‬ ‫"ויתמהמה"‪ ,‬כדי להציל את ממונו )רש"י(‪.‬‬ ‫נפשוֹ "‪ .‬אלא מחנך את בניו אחריו לשמור דרך ה'‪ ,‬ומקיים‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫הנח כאשר מתבוננים במעשהו של לוט‪ .‬אנו רואים מציאות‬ ‫ועד" )שמות‬ ‫לעלם ‪ ‬‬ ‫ימ‪   ‬‬ ‫הוא בכך את הנאמר בשירת הים "ה' ‪ ‬‬ ‫מופלאה לרעה האיך שהיה האיש הזה אדוק ומסורבל‬ ‫)כרם טוביה(‬ ‫טו‪ ,‬יח(‪ ,‬זו זכותו לגוי גדול‪.‬‬ ‫בתאוות הממון בתכלית ההתקשרות‪ ,‬שהחשיב את ממונו‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]5‬‬ ‫עולם הזה לרדוף אחרי הממון‪ ,‬או בן עוה"ב המתענג‬ ‫מעל כל ערך‪ .‬ואף לא היה מוכן להתנזר מתאוותו הגדולה‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫מעבודת ה' ומצוותיו‪.‬‬ ‫על אף כמה וכמה הזדמנויות שהיו לו להיגמל ממנה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ונוכחנו לראות זאת כמה וכמה פעמים במהלך חייו‪ .‬ראשית‪,‬‬ ‫תיכף בתחילת דרכו שנתרחק מאברהם אבינו וירד לשבת‬ ‫‪‬ביד ‪ ‬‬ ‫‪‬י‬ ‫א‪  ‬‬‫‪‬ביד ‪ ‬‬ ‫‪‬יד‪  ‬‬ ‫האנ‪‬י‪  ‬‬ ‫ו‪‬חזיק‪    ‬‬ ‫"ו‪‬תמהמ‪    ‬‬ ‫‪    ‬‬ ‫‪‬א לוֹ ט‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪‬‬ ‫בסדום מחמת אהבת הממון‪ .‬כדכתיב )לעיל יג‪ ,‬י( ‪‬‬ ‫ו‪‬חה‪ ‬מח‪  ‬‬ ‫לעיר" )בראשית‬ ‫ו‪‬צאה‪    ‬‬ ‫עליו ‪   ‬‬ ‫‪‬חמלת ה' ‪ ‬‬ ‫בנתיו ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מש ‪‬קה וגו' ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫בחר‬ ‫כל ּה ‪ ׁ ‬‬ ‫רדּ ן ּ‪‬כי ‪ּ ‬‬ ‫עיניו ‪‬ו ּ‪‬י ‪‬רא ‪‬את ּ‪‬כל ּ‪‬כ ּ‪‬כר ‪‬ה ּ‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪‬את ‪ ‬‬ ‫יט‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫רדּ ן"‪ .‬ולאחר זמן מה ראה האיך‬ ‫לוֹ לוֹ ט ‪‬את ּ‪‬כל ּ‪‬כ ּ‪‬כר ‪‬ה ּ‪‬י ‪ ‬‬ ‫לדעת מהו העיקר ומהו הטפל‬ ‫שממונו אינו שוה מאומה כשנשבה ע"י המלכים וכמעט‬ ‫"ויתמהמה"‪ ,‬כדי להציל את ממונו )רש"י(‪.‬‬ ‫שלקחו אותו עימהם בעירום ובחוסר כל‪ .‬לולא אברהם‬ ‫כשלומדים פרשה זו אנו תמהים מאוד על לוט‪ ,‬שסיכן את‬ ‫אבינו שיצא נגדם למלחמה כדי להצילו‪ .‬והנה השכל הישר‬ ‫עצמו כדי להציל את ממונו‪ ,‬ובזה הניח את העיקר ואחז את‬ ‫היה אומר אז‪ ,‬שלאחר הראותו לדעת כמה אפסית היא‬ ‫הטפל‪ ,‬ולא היה דואג שמא בעוד שהוא מתמהמה תהפך‬ ‫התאווה הזו‪ ,‬וכמה אינה יכולה להגן בעדו מהרג ואבדון‪.‬‬ ‫העיר‪.‬‬ ‫הלוא מוטב שיעזוב אותה ויחדול מלרדוף אחריה‪ ,‬או‬ ‫וצריך לומר שאהבת הממון של לוט דחפתו להורות היתר‬ ‫לפחות לא ירוץ אחרי האנשים הרשעים ששכן עמהם‪ .‬ואילו‬ ‫בזה‪ ,‬ולחשוב דכיון שנשלח המלאך להצילו מסתמא לא‬ ‫אנו רואים שגם אז עדיין נשאר אוחז בדעתו המשובשת ולא‬ ‫יהפוך את העיר עד שיוציאו‪ .‬ומסתמא היה ללוט חשבון‬ ‫רק שחזר לשם אלא נעשה עליהם ראש‪.‬‬ ‫גדול למה ראוי לו להציל ממונו‪ ,‬אבל אין אדם מבחין‬ ‫וביותר הגדיל טפשותו עד כדי כך שכאשר שמע מפי מלאכי‬ ‫בנגיעותיו‪ ,‬ואנו תמהים על לוט שנראה לנו כשוטה‪.‬‬ ‫ה' שעוד מעט קט והעיר כולה נהפכת לעי חרבות עשן ופיח‬ ‫אמנם גם אנו עושים כמעשה לוט‪ ,‬ואוחזים בטפל ועוזבים‬ ‫לא נעזבה ממנו תאוותו העיוורת לממונו‪ .‬ועדיין התמהמה‬ ‫את העיקר‪ ,‬כי אנו מניחים את קיום המצוות כראוי עם שכרן‬ ‫מלברוח אלא חיפש עצות להציל ממונו‪.‬‬ ‫הגדול‪ ,‬ועוסקים בגשמיות ובתענוגי הגוף‪ ,‬והיצר משחד‬ ‫והמוסר השכל שיש לנו ללמוד מהתנהגותו הוא‪ ,‬שאנו‬ ‫אותנו לרדוף אחריהם‪ .‬הרי שאנו עוזבים את העיקר אשר‬ ‫רואים איך שבסופו של דבר לא נשאר בידו כלום מכל‬ ‫בעבורו נבראנו‪ ,‬ועוסקים בטפל שהוא הבל הבלים ממש‬ ‫תאוותו הגדולה ואבד הן את עולמו הגשמי שיצא מעירו‬ ‫]כמו שרואים שהרבה אנשים עסוקים בעניני הספורט לדעת‬ ‫בודד וחסר כל‪ ,‬והן את עולמו הרוחני שנתרחק ממנו אברהם‬ ‫מי ניצח‪ ,‬ועוד כמה וכמה פרטים שבענין‪ ,‬ואין להם בזה‬ ‫מחמת השם רע שיצא עליו )רש"י להלן כ‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫שום תועלה ותכלית כלל וכלל[‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬אם לוט היה רואה‬ ‫ומכאן לומדים שכאשר האדם אינו מכיר את מקומו ואינו‬ ‫אותנו‪ ,‬היה הוא תמה עלינו במה שאנו עושים‪.‬‬ ‫מחליט לאיזה מחנה הוא משתייך‪ ,‬אזי לבסוף לא יהיה סיפק‬ ‫ויש לכל אחד להתבונן מהו העיקר‪ ,‬ובמה ישים מבטו‬ ‫בידו מאומה‪ ,‬שכמו שלוט רצה בתחילה להתדבק לאברהם‬ ‫ומגמתו כל ימי חייו ויאחז בו‪ ,‬לעסוק בעיקר ולא בטפל‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬ואחר כך נמלך לרדוף אחר הממון‪ ,‬לסוף לא היה‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫בידו לא התדבקותו באברהם ולא עושרו וממונו‪ ,‬כן צריך‬ ‫‪‬‬ ‫כל אחד לידע שאי אפשר לרצות הן את חיי העולם הזה והן‬ ‫את התענוג שבחיים הרוחניים‪ ,‬אלא או להתענג על ה'‬ ‫ע‪‬ית ‪‬את ‪  ‬‬ ‫ה‪‬בר‬ ‫ראית ‪‬י ‪  ‬‬ ‫אברה‪ ‬מה ‪  ‬‬ ‫אבימל‪ ‬אל ‪   ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ומצוותיו‪ ,‬או להתענג מחיים הגשמיים‪.‬‬ ‫יראת ‪ ‬‬ ‫א‪‬קי‪‬‬ ‫אמר‪‬י ‪‬רק ‪‬אי‪   ‬‬ ‫אברה‪ ‬י ‪   ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫ה‪‬ה‪   ,‬‬ ‫‪‬‬ ‫והאדם שאינו מחליט עצמו לצד אחד דומה הוא לאותו עני‬ ‫‪‬בר ‪  ‬‬ ‫א‪‬י" )בראשית כ‪ ,‬י‪‬יא(‪.‬‬ ‫והרג‪‬ני ‪‬על ‪ ‬‬ ‫ה‪‬ה ‪   ‬‬‫‪‬ק‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שמשלו הובא בספר בן המלך והנזיר על העני ההוא ששמע‬ ‫יראת ה' היא השמירה היחידה מן החטא‬ ‫לילה אחת שמתקיימות שתי חתונות בלילה הזה‪ ,‬אחת‬ ‫פירש המלבי"ם‪' :‬מה ראית פה במדינה שעלה מורא כזו על‬ ‫מתקיימת בעירו ואחת בעיר הסמוכה‪ ,‬והתאוה ליהנות משתי‬ ‫לבבך )פן יהרגוך על דבר אשתך(‪ ,‬וכי ראית שהם שופכי דמים או‬ ‫הסעודות גם יחד‪ ,‬ולשם כך החליט שמקודם יסע לחתונה‬ ‫גוזלים נשים מבעליהם‪" .‬ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין‬ ‫שבעיר הסמוכה‪ ,‬ואח"כ יספיק את הסעודה שבעירו וכן‬ ‫יראת אלקים במקום הזה" ‪ -‬הודיע לו שגם אם נראה איש‬ ‫עשה‪ ,‬אולם משהגיע לעיר הסמוכה ראה שכבר איחר את‬ ‫או עם שהוא פילוסוף גדול‪ ,‬וחקק לו נימוסים ישרים‪,‬‬ ‫עיקר הסעודה ולא נשארו עבורו כי אם פירורים ושאריות‪,‬‬ ‫והרגיל את עצמו במדות טובות על פי עצת שכלו‪ ,‬והוא‬ ‫והיה לבו דאב עליו על שנתאחר כל כך‪ ,‬אבל התנחם‬ ‫עושה משפט וצדקה הכל על פי עצת שכלו‪ .‬בכל זאת לא‬ ‫שלכה"פ יחזור לעירו וידשן עצמו בסעודה שנערכת שם‪,‬‬ ‫נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא שבעת תסיתהו‬ ‫ולדאבונו הרב עד שחזר לעירו ראה איך שכבר מוציאים את‬ ‫תאותו לעשות רע ‪ -‬שתמיד יגבר שכלו על תאותו‪ ,‬כי בהיפך‬ ‫שאריות הסעודה לאשפה וגם אותה הפסיד לגמרי‪ .‬והטיפש‬ ‫‪ -‬עת תבער בו אש תאותו וכו' באין רואה‪ ,‬אז גם שכלו ילך‬ ‫הזה עוד לא גמר סכלותו וחישב לעצמו שלא להישאר רעב‬ ‫שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע‪ .‬רק כח אחד נמצא‬ ‫לגמרי וקפץ דרך חלון המטבח לחפש שם שאריות הסעודה‪,‬‬ ‫בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא‪ ,‬והיא מדת‬ ‫ומשהבחינו בו העובדים חשדוהו לגנב והפליאו בו‬ ‫היראה וכו' שממנה וכו' יראת אלקים‪ ,‬עת תמלא הנפש‬ ‫מכותיהם עד שברח משם רעב ופצוע כשאין לו בידו כלום‪.‬‬ ‫מיראת אלקים המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה את כל‬ ‫והנה כי כן זהו הלימוד הנצרך‪ ,‬שידע כל אחד את מקומו‬ ‫מעשיו‪ ,‬אז גם עת יגבר עליו יצרו‪ ,‬יירא ויבוש מהמלך הגדול‬ ‫הראוי לו‪ ,‬ויחליט לנפשו מה הוא מחפש‪ ,‬האם להיות בן‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]6‬‬ ‫ומרומזת מצות מילה במילת "אמרתך"‪ ,‬כי רק מצות חיתוך‬ ‫הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע'‪.‬‬ ‫ניתנה לאברהם ולא פריעה שניתנה במתן תורה‪ ,‬ויש צערא‬ ‫וזה מה שראינו בגרמניה בשעת המלחמה הנוראה‪ ,‬שהם היו‬ ‫דינוקא בכפילא בחיתוך ובפריעה‪ ,‬והיינו "שש אנכי על‬ ‫אומה שכלית ובעלת נימוסים מיוחדים‪ ,‬ודוקא הם נעשו‬ ‫אמרתיך" לשון רבים‪ ,‬מצוה שניתנה לנו בשני אמירות‪ ,‬אחד‬ ‫הרוצחים הגרועים שבעולם‪ ,‬והוא משום שנימוסים לא‬ ‫לאברהם מצות חיתוך ואחר כך במתן תורה מצות פריעה‬ ‫יצילו את האדם מלעשות רע‪ ,‬ואין בהם תיקון המידות כלל‪,‬‬ ‫ושש על שניהם‪" ,‬כמוצא שלל רב" ששש ושמח הגם‬ ‫ורק יראת אלקים היא השומרת את האדם מן החטא‪.‬‬ ‫שאפשר שתתודע למלכות הרשעה שגזרו גזרה על המילה‬ ‫וכן הוא בימינו‪ ,‬שיש הרבה יחידים וקבוצות שעושים‬ ‫ותהי לו לרעה‪ ,‬כדאמרו חז"ל )ברכות ס‪ ,‬א(‪ ,‬לגבי מציאה שמצא‬ ‫תועבות גדולות‪ ,‬וכותבים ומדפיסים דברים של מעשה‬ ‫הגם שאם יתתודע למלכות יקחו ממנו כל אשר לו דמכל‬ ‫בהמות ואף גרוע מזה‪ .‬וכל זה משום שאין יראה‪ ,‬וכשאין‬ ‫מקום מברך שהחיינו כיון דשמחה היא לו לשעתה‪ ,‬כן שש‬ ‫יראה אין כלום‪ ,‬דעל השכל אי אפשר לסמוך‪ ,‬ורק על ידי‬ ‫אנכי על אמרתיך לעשות רצונך אלקי חפצתי‪ ,‬ואין עולה‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫יראת אלקים אפשר להנצל מן החטא‪.‬‬ ‫במחשבה לפני שאפשר שיחלה ויסתכן על ידי זה כעין‬ ‫ששש המוצא שלל רב‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫תמים"‬‫והיה ‪ ‬‬ ‫לפני ‪  ‬‬ ‫"התהל‪   ‬‬ ‫והנה כשאמר השי"ת לאברהם ‪ּ   ‬‬ ‫‪‬ק‪  ‬‬ ‫ה‪‬ה" )בראשית כ‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫א‪‬קי‪  ‬‬ ‫יראת ‪ ‬‬ ‫"רק ‪‬אי‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לכם ּ‪‬כל‬ ‫ימוֹ ל ‪ ‬‬ ‫ימים ‪ּ ‬‬ ‫מנת ‪ ‬‬ ‫)בראשית יז‪ ,‬א( במצות מילה‪ּ "" ,‬ו ‪‬בן ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫לדרתיכם" וגו' )בראשית יז‪ ,‬יב( קיבל בשמחה לעשות‬ ‫זכר ‪    ‬‬‫‪‬‬ ‫מדרגת האדם ניכרת ברצונותיו‬ ‫כמצווה עליו‪ ,‬והקבלה קלה מהמעשה עצמה לחבול בילד‬ ‫"רק אין יראת אלקים"‪ ,‬אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה‬ ‫רך ולסכנו‪ ,‬והיינו חושבים דבשעת מעשה לא עשה כל כך‬ ‫ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו )רש"י(‪.‬‬ ‫בחדוה ובשמחה‪ ,‬כאשר שש ושמח בשעה אשר ציוהו‬ ‫וצריך ביאור כיצד ראה אברהם בשאלתם שאין בהם יראת‬ ‫השי"ת‪ ,‬קמ"ל קרא "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת‬ ‫שמים‪ .‬וי"ל שמכאן רואים שמה שחשוב בדעת האדם נעשה‬ ‫ימים" ילד רך וענוג לשמונת ימים בשמחה "כאשר צוה‬ ‫לעיקר מחשבתו ודיבורו‪ ,‬וכיון שזו היתה עיקר שאלתם‬ ‫אותו אלקים"‪ .‬כמו בשעה שציוהו השי"ת שקיבל בשמחה‬ ‫לברר ענין האשה שבאה עם אברהם אם היא פנויה‪ ,‬ראה‬ ‫)כתב סופר החדש(‬ ‫כן מל אותו ושש אל אמירתו‪.‬‬ ‫מזה אברהם ששאיפתם היא לתאוות‪ ,‬וממילא ידע שאין‬ ‫בהם יראת שמים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ובזה אדם יכול לשער את מדרגתו ברוחניות‪ ,‬שישים לבו על‬ ‫‪‬נ‪ ‬י ‪‬א ‪ ‬‬ ‫ייר‪‬‬ ‫ואת ‪ ‬‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬‫האמה ‪ ‬‬ ‫‪‬ר‪   ‬‬ ‫לאברה‪  ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫מה שהוא חושב או מדבר בשעה שאינו נצרך לחשוב או‬ ‫לדבר על דבר מסוים‪ ,‬וצריך הוא לראות לאיזה ענינים‬ ‫ו‪    ‬‬ ‫אברה‪‬‬ ‫יצחק וכו' ‪   ‬‬ ‫‪‬ני ‪‬ע‪   ‬‬ ‫ה‪‬את ‪‬ע‪  ‬‬ ‫האמה ‪ ‬‬‫‪   ‬‬ ‫מחשבותיו או דיבורו נוטים ממילא‪ ,‬ואם הוא לדברים‬ ‫הגר ‪ ‬על ‪  ‬‬ ‫‪‬כמ‪‬‬ ‫ו‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫מי‪   ‬‬ ‫וחמת ‪ ‬‬‫לח‪   ‬‬ ‫ו‪‬ח ‪ ‬‬‫‪‬קר ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫רוחניים‪ ,‬יכול הוא להיות בטוח שכבר הגיע לאיזו מדרגה‬ ‫‪‬אר ‪ ‬‬ ‫‪‬בע" )בראשית‬ ‫‪‬מד‪‬ר ‪ ‬‬ ‫ו‪‬תע ‪   ‬‬ ‫ו‪‬ל‪   ‬‬ ‫וי‪‬חה ‪  ‬‬ ‫ה‪‬לד ‪     ‬‬ ‫ואת ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫של עליה‪.‬‬ ‫כא‪ ,‬י‪‬יד(‪.‬‬ ‫שרה ראתה את ישמעאל מצחק וביארו חז"ל בג' עבירות‬ ‫‪‬‬ ‫ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים‪ .‬ואברהם שילחם‪" ,‬ואת‬ ‫‪‬א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫צ‪‬ה‬ ‫ימי‪   ‬‬ ‫‪‬מנת ‪ ‬‬‫יצחק ‪‬נ‪   ‬‬ ‫אברה‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬מל ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הילד שם על שכמה" ‪ -‬שאחזתו חמה ולא היה יכול לילך‬ ‫את‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪) "‬בראשית כא‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברגליו‪.‬‬ ‫וכבר הרגישו חז"ל "דכאשר צוה אותו אלקים" מיותר‪ ,‬וכבר‬ ‫"מי ‪ ‬‬ ‫העיר‬ ‫ולכאורה אברהם שפירסם צדק בעולם כדכתיב ‪‬‬ ‫פרשנהו בדרכים שונים‪.‬‬ ‫זרח ‪ ‬‬ ‫צדק" )ישעיהו מא‪ ,‬ב; עי' ב"ב טו‪ ,‬א(‪ ,‬מגרש את בנו החולה‬ ‫ממ ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫ודרך אחד מהם הוא דמצות מילה היא מצוה חמורה‬ ‫עם חמת מים בלבד‪ ,‬למדבר ארץ ציה ושוחה אשר אין שם‬ ‫ושקולה ככל התורה‪ ,‬והיא קשה מאד בעצמותה לקיימה‪,‬‬ ‫מים‪ ,‬איך זה התאים עם פירסום שם שמים בעולם והנהגתו‬ ‫הרגנ ּו ‪‬כל ‪‬ה ּיוֹ ם" )תהלים מד‪ ,‬כג( זו מצות‬ ‫עלי‪  ‬‬‫"כי ‪ ‬‬‫ודרשו חז"ל ּ‪‬‬ ‫של אברהם בחסד והטבה‪.‬‬ ‫מילה שיש בה סכנה‪ ,‬ואיכא צערא לינוקא וצערא לאב‬ ‫ועוד קשה הרי 'אברהם העברי – הוא מעבר אחד וכל העולם‬ ‫כמ"ש הרשב"א בתשובה )סי' רמה(‪ ,‬ובטבע קשה על האדם‬ ‫מעבר השני' עובדי עבודה זרה‪ ,‬ואת כולם קירב תחת כנפי‬ ‫לקיימה יותר מכל המצוות‪ ,‬וכל שכן לקיימה בשמחה‪.‬‬ ‫השכינה והשפיע עליהם‪ ,‬הכניס אורחים ואפילו את הערבים‬ ‫וישראל קדושים הם מוסרים נפשם ונפש בניהם לה' וששים‬ ‫העובדים לאבק רגליהם‪ .‬ואנשי סדום ועמורה שהיו "רעים‬ ‫ש‬‫"ש ׂ‬‫על אמרותיו כמוצא שלל רב‪ .‬ודרשו חז"ל )שבת קל‪ ,‬א(‪ׂ ,‬‬ ‫וחטאים לד' מאד" התפלל אברהם עליהם שלא יחריב אותם‬ ‫ש ‪‬לל ‪‬רב" )תהלים קיט‪ ,‬קסב(‪ ,‬זו מילה‪.‬‬ ‫אמרת‪ּ ‬כמוֹ ‪‬צא ׁ‪‬‬‫אנכי ‪‬על ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ה'‪ ,‬ואילו את בנו שלו הוא מגרשו לבלי רחמנות‪.‬‬ ‫ונראה כוונתם הגם כי קשה לקיימה ממש יותר מכל המצוות‬ ‫על הנהגת אברהם עם ישמעאל אמרו חז"ל )שמו"ר א‪ ,‬א( את‬ ‫נעם" וכו' )משלי ג‪ ,‬יז(‪ ,‬בכל זאת אמר דוד‬ ‫דרכי ‪ ‬‬ ‫רכיה ‪  ‬‬ ‫"דּ ‪  ‬‬ ‫אשר ‪‬‬ ‫שוֹ ‪‬נא ‪‬בנוֹ " שזוהי נקודת‬ ‫ש‪ ׁ ‬ש ‪‬בטוֹ ׂ‬ ‫הפסוק )משל י"ג כ"ד( "חוֹ ׂ‪‬‬ ‫"למנצ ‪‬ח‬ ‫המלך עליו השלום "שש אנכי על אמרתיך"‪ ,‬ואמר ‪ּ   ‬‬ ‫ההנהגה בשילוח ישמעאל מביתו‪ .‬כדי לרדת למשמעות‬ ‫ה‪‬מינית" )תהלים יב‪ ,‬א( על מילה שניתנה בשמיני )מנחות מג‪,‬‬ ‫‪‬על ‪   ‬‬ ‫הדברים‪ ,‬מה היתה הרגשת אברהם ביחס לבנו ישמעאל‪,‬‬ ‫ב(‪ ,‬שאז ילד רך ונמול לשמונה‪ ,‬מכל מקום שש ושמח עליה‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]7‬‬ ‫בפרשתנו אנו לומדים על נסיון העקידה שאמר הקב"ה‬ ‫ניתן ללמוד ממדרש רבה‪ ,‬וירא )פרשה נה‪ ,‬ז( שכאשר נצטווה‬ ‫לאברהם "קח נא את בנך וגו' את יצחק ולך לך אל ארץ‬ ‫"קח ‪‬נא ‪‬את ּ‪‬ב ‪‬נ‪"‬‬ ‫אברהם על עקידת יצחק אמר לו הקב"ה ‪‬‬ ‫המוריה והעלהו שם לעולה"‪ .‬וחכמינו ז"ל הנהיגו להזכיר‬ ‫וגו' )בראשית כב‪ ,‬ב( אמר אברהם‪ :‬איזה מהם‪ ,‬אמר לו הקב"ה‬ ‫תמיד מעשה זה כדי לעורר רחמי השי"ת עלינו בזכות מעשה‬ ‫אהבת"‪ ,‬אמר אברהם "אית תחומין במעיא" – פי'‬ ‫"אשר ‪ּ   ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫העקידה‪ ,‬וכלשון התפלה שאנו מתפללים 'כמו שכבש‬ ‫האם יש הבדל בין אהבת הבנים‪ ,‬שניהם יוצאי חלצי‪,‬‬ ‫אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו‬ ‫ושניהם אהובים לפני‪ .‬רואים ממדרש זה שהיתה אהבת‬ ‫רחמך את כעסך מעלינו ויגולו רחמיך על מידותך'‪.‬‬ ‫אברהם לישמעאל שלימה כמו אהבתו ליצחק‪.‬‬ ‫אולם מצינו בספרי הקדמונים שבנוסף לענין התעוררות‬ ‫ולפי זה מתעצמת השאלה כיצד שלחו קודם לכן המדברה‪,‬‬ ‫רחמי ה' עלינו שיש בהזכרת מעשה העקידה‪ ,‬יש בזה גם‬ ‫כשהוא חולה ולא המתין עד שיתרפא‪.‬‬ ‫ענין הנוגע אלינו בעבודת השי"ת‪ ,‬וזה לשון ספר החינוך‬ ‫אלא חז"ל גילו לנו‪ ,‬היות והוא יוצא לתרבות רעה‪ ,‬נמצא‬ ‫)מצוה שלא( 'לקבוע מחשבתינו על ענין עקידת יצחק תצייר‬ ‫ליסרוֹ בשבט מוסר גדול‪ ,‬לשלחו‬‫שהאהבה היא הגורמת ‪ּ  ‬‬ ‫בנפשנו לעשות גם אנו כמוהו לאהבת השם'‪ ,‬כלומר שכאשר‬ ‫באופן כזה כדי להשיבו לדרך הישר‪ ,‬שאם לא כן הרי הוא‬ ‫אנו מזכירים מעשה עקידת יצחק יש לנו לצייר בעיני רוחנו‬ ‫"שונא בנו" שנאמר "חושך שבטו שונא בנו"‪ ,‬ואדרבה את‬ ‫איך ניגש אברהם אבינו לעשות המצוה מתוך אהבת ה'‪,‬‬ ‫בנו ישמעאל גירש‪ ,‬ואילו שאר הגויים מאומות העולם היה‬ ‫והתגבר על כל המחשבות והמניעות כדי לעשות רצון קונו‬ ‫אברהם מגיירם‪ ,‬זאת אומרת מקרבם ומשפיע עליהם ככל‬ ‫בלב שלם‪ ,‬וכך עלינו ללמוד לעשות גם אנו כמעשהו‬ ‫האפשר לילך בדרך הטובה‪ .‬אבל בנו שאני‪ ,‬ואף שליתן‬ ‫ולהתגבר על כל הניסיונות והמניעות שמונעים אותנו‬ ‫השבט זה קשה‪ ,‬אבל מכך תצמח התועלת‪ ,‬שמתוך שמתייסר‬ ‫לעשות רצון השי"ת בלב שלם ונפש חפצה‪ ,‬וניטע בלבנו‬ ‫יבחין ויכיר גודל חטאו ויפרוש ממנו‪ .‬ורק כיון שבנו עשה‬ ‫אהבת הבורא ית"ש כראוי‪ ,‬וזה גופא מה שאנו מתעוררים‬ ‫תשובה‪ ,‬היה אברהם שבע במותו‪ ,‬אף שנשארו עוד עכו"ם‬ ‫לאהבת ה' גורם לעורר רחמים עלינו למעלה‪.‬‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫וכן כתב השל"ה הק' )תורה שבכתב סוף פרשתינו( שממעשה‬ ‫והנה בהיותם במדבר ויכלו המים השליכתו וישבה מנגד –‬ ‫העקידה ילמד האדם מוסר‪ ,‬וימסור נפשו על קדושת ה'‪,‬‬ ‫ות ‪ּ ‬‬ ‫בך )בראשית כא‪,‬‬ ‫אראה ּ‪‬במוֹ ת ‪‬ה‪ּ‬י ‪‬לד" ‪ּ ‬‬ ‫אמרה ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫"כי ‪  ‬‬ ‫מרחוק‪ּ .‬‬ ‫ומכל שכן שימסור אבר מאבריו או שבירת איזה תאוה כגון‬ ‫שם" )שם פסוק‬ ‫אשר ה ּוא ׁ‪‬‬ ‫א‪‬הים ‪‬אל קוֹ ל ‪‬הנּ‪ ‬ער ּ‪‬ב ‪ׁ ‬‬ ‫ש ‪‬מע ‪ ‬‬ ‫"כי ׁ‪‬‬ ‫טז(‪ּ ,‬‬ ‫לעמוד בהשכמה לתורה ולתפילה או לשבור שאר תענוגים‪,‬‬ ‫יז(‪ .‬וברש"י הביא שהמלאכים קטרגו שלא להזמין לו מים‪,‬‬ ‫וכן לשמור את עצמו משיחה בטילה וכיוצא בזה‪ ,‬יבטל‬ ‫והקב"ה משיבם עכשו מה הוא צדיק או רשע‪ ,‬אמרו לו‬ ‫רצונו מפני רצון המקום‪ .‬ועוד יחשוב אדם‪ ,‬אם בא לידו איזו‬ ‫צדיק‪ ,‬אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו‪ .‬הרי שאפילו‬ ‫עבירה או איזו מצוה יחשוב אולי השי"ת מנסה אותי עתה‬ ‫נעשה לו נס במצבו עכשו‪ .‬ואיך נשתנה בזמן כה קצר‬ ‫אם אעבור או אקיים כדרך שניסה את אברהם אבינו‪ ,‬ובודאי‬ ‫שבבית אברהם היה מצחק בג' עבירות החמורות ועכשו‬ ‫אילו היה חושב שהשי"ת מנסה אותו עתה היה נזהר מאוד‪,‬‬ ‫נקרא צדיק לעשות עבורו נס‪ ,‬הוי אומר ששבט מוסרו של‬ ‫ע"כ יחשוב האדם תמיד בבוא איזה ענין לידו כי כן הוא‬ ‫אברהם הועיל והשפיע כבר על ישמעאל לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫מדתו של הקב"ה השולח איזה ענין לאדם כדי לנסותו‪,‬‬ ‫תדע שאחרי כן חזר לבית אברהם‪ ,‬ולא עוד אלא שלעקידה‬ ‫ואשרי האדם שה' אלוקיו תמיד במחשבתו‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הלך אברהם עם שני נעריו והם ישמעאל ואליעזר‪ ,‬ואם היו‬ ‫נמצא שענין הזכרת פרשת העקידה בכל יום‪ ,‬הוא כדי‬ ‫רואים את המקום מרחוק היו גם נוכחים במעמד הנשגב של‬ ‫שנקבע בנפשותינו איך לעבוד את ה' כראוי‪ ,‬ונלמד‬ ‫)כרם טוביה ‪ ‬רבי טוביה ליסיצין(‬ ‫העקידה‪.‬‬ ‫שכשיבוא איש ישראל לידי ניסיון כלשהו יתבונן בנפשו‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫הלא הניסיון הזה שאני עומד לפניו הוא כאין וכאפס כלפי‬ ‫הניסיון הגדול שעמד בו אאע"ה בשעה שעקד את יצחק בנו‬ ‫נ‪‬ה ‪‬את ‪   ‬‬ ‫אברה‪) "‬בראשית כב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫"והא‪‬הי‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫על גבי המזבח‪ ,‬וכמו שעשה אברהם והרחיק ממנו כל‬ ‫אליו ‪  ‬‬ ‫מלא‪ ‬ה'"‪.‬‬ ‫קרא ‪ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫ולהלן )יא(‪ :‬‬ ‫המחשבות וההרהורים שמנעו אותו מלקיים המצוה‬ ‫בפרשת העקידה כתוב שדבר אליו "אלקים" ובשם זה מוזכר‬ ‫בשלמות‪ ,‬וביטל כל רצונותיו העצמיים לרצון הבורא ב"ה‪,‬‬ ‫כמה פעמים‪ ,‬והוא מורה על מדת הדין‪ .‬אבל לאחר העקידה‬ ‫כן עלי לעשות כמוהו‪ ,‬לבטל כל רצונותי הגשמיים ולהתגבר‬ ‫בשם ה' שהוא מדת הרחמים‪ ,‬משמע שע"י העקידה נהפך‬ ‫על הניסיון הזה שאני עומד בו עכשיו‪.‬‬ ‫להנהגה ממדת הדין למדת הרחמים‪.‬‬ ‫ומכוון רעיון זה בלשון הגמ' )ר"ה טז‪ ,‬א( שאמרו‪ :‬אמר הקב"ה‬ ‫ולא ליצחק לבדו נהפך לרחמים אלא לדורות ‪ -‬לזרעו‬ ‫תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק‬ ‫)כרם טוביה(‬ ‫שמזכירים את זכות העקידה לרחם עלינו‪.‬‬ ‫בן אברהם 'ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני'‪.‬‬ ‫כלומר שענין ההזכרה איננה רק להזכיר זכות אברהם אבינו‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫אלא כדי שעל ידה ניחשב כאילו אנחנו עקדנו עצמינו לפני‬ ‫אהב‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫יצחק‬ ‫א‪‬ר ‪   ‬‬‫יחיד‪  ‬‬ ‫‪‬נ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪‬קח ‪‬נא ‪‬את ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ה'‪ ,‬והיינו באופן הזה כשנמסור הרצונות לעבודתו ית'‬ ‫לעלה ‪‬על ‪ ‬‬ ‫אחד‬ ‫והעלה‪    ‬‬ ‫ה‪‬ר‪‬ה ‪   ‬‬ ‫אר‪   ‬‬ ‫‪‬ול‪ ‬ל‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ונתגבר על הניסיונות‪.‬‬ ‫אמר ‪ ‬‬ ‫אלי‪) "‬בראשית כב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫ההרי‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫הזכרת מעשה העקידה ללמוד איך להתגבר על הנסיונות‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]8‬‬ ‫ואחז רצון בוראו וביטל אהבת בנו מפני אהבת הבורא‬ ‫אהב‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫יצחק‬ ‫א‪‬ר ‪   ‬‬‫יחיד‪  ‬‬ ‫‪‬נ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪‬קח ‪‬נא ‪‬את ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫יתברך ועל כן נזדרז להשכים כי היתה דעתו קשורה בחשק‬ ‫לעלה ‪‬על ‪ ‬‬ ‫אחד‬ ‫והעלה‪    ‬‬ ‫ה‪‬ר‪‬ה ‪   ‬‬ ‫אר‪   ‬‬ ‫‪‬ול‪ ‬ל‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫גדול באהבת הבורא‪ ,‬על כן נשבע לו הקב"ה לזכור העקידה‪.‬‬ ‫אמר ‪ ‬‬ ‫אלי‪) "‬בראשית כב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫ההרי‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כי יש אדם העושה עבור אוהבו דבר קשה לו מאוד ולבו‬ ‫נסיון העשירי שנתנסה אברהם אבינו ‪ -‬עקידת יצחק‪ ,‬אנו‬ ‫נוקפו לעשות‪ ,‬אבל אברהם ויצחק שניהם עשו מחפץ לבם‬ ‫אוכלין מתן שכרה בכל הדורות לגודל מעלתה‪ .‬וצריך להבין‬ ‫כי מדרגת האהבה היתה אצלם גדולה מאוד ושניהם נתדבקו‬ ‫מה היתה מעלת הנסיון הלא צוהו ה' מפורש‪ ,‬קח את בנך‬ ‫עם השי"ת בידיעתם עד שנתיחדו ביחוד גדול‪ ,‬כי כל כוונתם‬ ‫והעלהו לעולה‪.‬‬ ‫היתה לפרסם יחוד הבורא יתברך בעולם וליישר בני אדם‬ ‫ויש לבאר ע"פ מה דאיתא בגמרא )זבחים ז‪ ,‬ב( מפני מה חטאת‬ ‫לאהבתו וכו' לכן עשו שניהם בזריזות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קודמת לעולה‪ ,‬ריצה פרקליט ‪ -‬חטאת‪ ,‬נכנס דורון ‪ -‬עולה‬ ‫וכמו כן מצינו זריזותו של אברהם אבינו על מצות הכנסת‬ ‫אחריו‪ .‬העולה היא דורון לפני ה'‪ ,‬כדוגמת מתנה מרצון‬ ‫הב ‪‬קר ‪‬רץ‬ ‫"ואל ‪ּ ‬‬ ‫אורחים‪ ,‬שמפורש בתורה כדכתיב )יח‪ ,‬ז( ‪ ‬‬ ‫הנותן לעשות נחת רוח למקבל‪.‬‬ ‫אתוֹ "‪ .‬ובספר "פרי צדיק"‪ ,‬מבאר‪,‬‬ ‫לעשוֹ ת ‪‬‬ ‫וימהר ‪ׂ  ‬‬ ‫אברהם וגו' ‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫קיום מצות העולה גם כאשר מחוייב על פי דין להקרבה‬ ‫דהנה מעשה החסד של אברהם המפורש בתורה הוא מצות‬ ‫מ"מ אינה באופן של גזירת מלך‪ ,‬אלא כאילו הקב"ה רק‬ ‫הכנסת אורחים שקיים עם המלאכים‪ ,‬ולכאורה זה תמוה‬ ‫גילה שחפץ בקרבן עולה‪ ,‬והאדם מנדבת‪-‬לבו נותן להקב"ה‬ ‫שדוקא במעשה החסד שבחרה התורה לספר עליה ולהאריך‬ ‫מרצונו דורון‪-‬עולה‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬לא היה בו חסד אמיתי‪ ,‬שהרי אורחיו אלו היו מלאכים‬ ‫הוי אומר שהעולה דורון הוא וצריכה ליקרב בלבב שלם‪.‬‬ ‫שאין להם צורך באכילה ושתיה‪ .‬אלא לומדים אנו מהכא‪,‬‬ ‫שאם לא כן הרי נותנה מחמת חיובו לעשותה‪ .‬וסגולת‬ ‫שכוונת התורה לא היה לספר על המעשה גרידא‪ ,‬רק ללמדנו‬ ‫הדורון הלא היא כשמרצונו חפץ להגישו אל המלך‪.‬‬ ‫שהמעשה בפועל אינו העיקר אלא רק צורת העשיה איך‬ ‫ועל כן צריך לומר שגם כאן נאמר לאברהם שזהו רצון וחפץ‬ ‫ניגשים לגמול חסד עם אנשים‪ ,‬ובאיזה אופן מקיימים מצות‬ ‫ה' ‪ -‬שיעלה את בנו לעולה‪ ,‬ולא בתורת חיוב‪ .‬ואברהם הוא‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬וכמה זריזות ושמחה ומסירות נפש ממש‬ ‫שעשה כל מעשה העולה ועקד את בנו מרצונו בלבב שלם‪.‬‬ ‫צריכים לכך‪ ,‬ואפילו באופן שאין כאן מעשה חסד אמיתי‪,‬‬ ‫)כרם טוביה(‬ ‫וזוהי גדולת נסיון העקידה‪.‬‬ ‫ג"כ יש להתאמץ עליו ככל העוז והכח ולעשותו בתכלית‬ ‫השלמות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שעיקר שבחו של אברהם אבינו במעשי‬ ‫ו‪‬חב‪ ‬את ‪ ‬‬ ‫חמר‪) "‬בראשית כב‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫‪‬קר ‪   ‬‬ ‫אברה‪   ‬‬ ‫"ו‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫המצוות שעשה‪ ,‬הוא על אופן העשיה בזריזות ובשמחה‪,‬‬ ‫בשבח מידת הזריזות הנחשבת יותר מעצם המצוה‬ ‫ועל אף שאי אפשר לנו להעריך עוצם מעשי המצוות של‬ ‫למדו חז"ל )פסחים ד‪ ,‬א; יומא כב‪ ,‬ב( מכאן 'שזריזין מקדימים‬ ‫אברהם אבינו שהם גדולים עד מאוד‪ ,‬עכ"ז מעלה זו עולה‬ ‫למצות'‪.‬‬ ‫הרבה על עצם העשיה‪ ,‬והטעם לכך הוא‪ ,‬מפני שאם היה‬ ‫ובספרים הקדושים העלו דבר חידוש‪ ,‬שעיקר שבח מעשה‬ ‫אאע"ה עושה מעשה העקידה בלא הזריזות והשמחה שבה‪,‬‬ ‫העקידה היה הזריזות שנזדרז בה אברהם לקיים המצוה‪ .‬כן‬ ‫היינו אומרים שלא נתרצה לבו לעשייתו ועשה זאת בלית‬ ‫כתב הרב בעל התניא באגרת הקודש )פרק כא( וז"ל‪ :‬ידוע לכל‬ ‫ברירה ובכפיה ח"ו‪ ,‬ובאה מידת הזריזות ולימדה על‬ ‫גודל מעלת הזריזות והוא נאמר ונשנה בדברי חז"ל לעולם‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫שלימות המצוה ללא דופי‪.‬‬ ‫יקדים אדם לדבר מצוה‪ .‬ולמדו זאת מאברהם אבינו שנאמר‬ ‫‪‬‬ ‫בעקידה וישכם אברהם בבוקר וכו'‪ ,‬וזריזותא דאברהם‬ ‫אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם‪ ,‬כי‬ ‫‪‬ב‪    ‬‬ ‫‪‬קרניו" )בראשית כב‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫נאחז ‪  ‬‬ ‫אחר ‪  ‬‬ ‫איל ‪ ‬‬ ‫"וה‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫העקידה עצמה אינה נחשבת כ"כ לנסיון גדול לערך מעלת‬ ‫"אל ּ‪‬ת ׁ ‪‬ש ‪‬לח ‪ ‬‬ ‫יד‪,"‬‬ ‫וברש"י‪ :‬אחרי שאמר לו המלאך )פסוק יב( ‪‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה ובפרט כי ה' בעצמו דיבר בו קח נא את‬ ‫ראהו כשהוא נאחז‪ ,‬והוא שמתרגמינן 'וזקף אברהם עינוהי‬ ‫בנך וגו'‪ ,‬והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת‬ ‫בתר אלין'‪ .‬ומשמע מדבריו שמפרש תיבת "אחר" על‬ ‫ה' אע"פ שלא דיבר ה' בם‪ ,‬רק שאברהם אבינו עשה זאת‬ ‫אברהם‪ ,‬וכן פירשו הרשב"ם ובספורנו‪.‬‬ ‫בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו‬ ‫אבל ב"כלי יקר" ובמהרש"א )תענית טו‪ ,‬א( מפרשים שהיא‬ ‫ולעשות נחת רוח ליוצרו‪ ,‬וממנו למדו חז"ל לקיום כל‬ ‫מוסבת על האיל שבא נגדו‪ ,‬ושיעור תיבת 'אחר' היינו שהוא‬ ‫המצות בכלל‪ ,‬ובפרט מעשה הצדקה העולה על כולנה וכו'‪,‬‬ ‫אחר משאר האילים שבעולם‪ ,‬שהוא נברא במיוחד למטרה‬ ‫עיי"ש אריכות‪.‬‬ ‫זו בשעת בריאת העולם בערב שבת ביו השמשות כדאיתא‬ ‫וב"ארחות צדיקים" )שער הזריזות( ג"כ מאריך בענין זה‪ ,‬וכתב‪:‬‬ ‫במשנה )אבות פ"ה מ"ו(‪ ,‬שלבד האיל שנברא לקיום מין האילים‬ ‫דאמרו רבותינו ז"ל זריזין מקדימין למצות‪ ,‬והנה תראה‬ ‫נברא גם הוא לעמוד תמורת יצחק‪.‬‬ ‫באברהם אבינו בענין העקידה שנאמר וישכם אברהם בבוקר‬ ‫ומבאר מהרש"א שזהו מה שאנו מתפללים בימי התעניות‬ ‫ואע"פ שהיה קשה לו לשחוט את בנו יחידו‪ ,‬עשה רצון‬ ‫'מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו' שאין‬ ‫הבורא בזריזות להשכים בבוקר‪ ,‬ומי שעושה מעשיו בזריזות‬ ‫הכוונה שנענה במה שלא נשחט יצחק‪ ,‬אלא על שבקש ממנו‬ ‫בזה הוכחה גדולה שהוא אוהב את בוראו כעבד האוהב את‬ ‫ית' 'אלוקים יראה לו השה לעולה' וגו' ונתקיימה מחשבתו‬ ‫אדוניו ומזרז עצמו לעשות רצונו כי הזריזות תלויה בלב‬ ‫שנזדמן לו זה האיל‪.‬‬ ‫האדם וכו'‪ ,‬וכמו כן עשה אברהם שהסיר מלבו אהבת בנו‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]9‬‬ ‫בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגתו‪ ,‬וזהו "הדברים‬ ‫וכ"ק אדמו"ר מאוזרוב זצ"ל בספרו באר משה מפרש ג"כ‬ ‫האלה"‪ ,‬הרהורי דברים שהיו על ידי העקידה )רש"י(‪.‬‬ ‫שעולה על האיל‪ ,‬וכלומר שזה היה איל אחר ביחס ליצחק‪,‬‬ ‫מי שזכה לקיים רצון ה' ולעמוד בנסיון גדול והוא שמח‬ ‫דהיינו שאברהם אבינו ביטל כל הרגשיו כלפי בנו אהובו‬ ‫בזה‪ .‬עלול הוא לבוא לידי הרגשה‪ ,‬שעכשיו יכול להפסיק‬ ‫יצחק ולא היה בעיניו אלא כאיל בעלמא בבואו לעשות רצון‬ ‫קצת ולהתבונן בפעולתו ולשמוח בה קודם שימשיך‬ ‫קונו‪ ,‬וכיון שנצטוה שלא לשלוח ידו אליו לקח איל אחר‪.‬‬ ‫בעבודתו‪ .‬אבל אצל אברהם אבינו לא כן היה‪ ,‬אלא תיכף‬ ‫אבל מביא לומר שרבים השיגו על פירושו זה‪ ,‬בטענה בודאי‬ ‫לאחר העקידה המשיך בעבודתו‪ ,‬ומיד חשב שהוא צריך‬ ‫לא החשיב אברהם את יצחק כמי שמקריב איל‪ ,‬אלא‬ ‫למצוא ליצחק שידוך‪ .‬ויש להבין כיצד הגיע אברהם אבינו‬ ‫אדרבה‪ ,‬כאן נלמד גודל מסירות נפשו‪ ,‬שאפילו והיה זה בנו‬ ‫למדרגה כזו שלא הסיח דעת מעבודת ה'‪.‬‬ ‫יחידו אשר אהב‪ ,‬עכ"ז לא נמנע מלהעלותו על גבי המזבח‬ ‫והענין מבואר ברש"י בתחילת העקידה )כב‪ ,‬א(‪" :‬אחר‬ ‫ולשחטו לשם ה'‪ .‬וכדאיתא בספר "שפת אמת" )תרל"ז( בשם‬ ‫הדברים האלה" ‪ -‬יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן‬ ‫החידושי הרי"ם שלכן אמר לו הקב"ה "את בנך את יחידך‬ ‫שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב‬ ‫אשר אהבת" ואחר כך "את יצחק"‪ ,‬ולא אמר לו תיכף את‬ ‫לפניך פר אחד או איל אחד‪ ,‬אמר לו כלום עשה אלא בשביל‬ ‫בנך יצחק‪ ,‬כדי להדגיש נקודה זו‪ ,‬שאע"פ שהוא בנו יחידו‪,‬‬ ‫בנו אילו הייתי אומר לו זכאותו לפני לא היה מעכב‪ .‬ויש‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫עכ"ז ימסור נפשו ויעלהו לעולה על המזבח‪.‬‬ ‫אומרים אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק‬ ‫‪‬‬ ‫שמל בן י"ג שנה ולא מיחה‪ .‬אמר לו יצחק באבר אחד אתה‬ ‫מייראני אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי‬ ‫ו‪‬ל‪    ‬‬ ‫אברה‪‬‬ ‫‪‬קרניו ‪  ‬‬ ‫‪‬ב‪    ‬‬ ‫נאחז ‪  ‬‬ ‫אחר ‪  ‬‬ ‫איל ‪ ‬‬ ‫וה‪‬ה ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬רא ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מעכב‪.‬‬ ‫‪‬חת ‪‬נ‪) "‬בראשית כב‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫לעלה ‪ ‬‬ ‫ו‪‬עלה‪   ‬‬ ‫האיל ‪   ‬‬ ‫ו‪‬ח ‪‬את ‪  ‬‬‫‪‬‬ ‫הנה ישמעאל טען שגם הוא במדרגה גדולה‪ ,‬במה שהסכים‬ ‫איך שחט אברהם אבינו את האיל הא היה יום כיפור‬ ‫למול כשהיה בן י"ג שנה‪ .‬ועל זה אמר לו יצחק‪ ,‬שמה שמל‬ ‫)פרקי דרבי אליעזר פל"ח ועוד(‬ ‫הנה ידוע מה שמבואר בחז"ל‬ ‫את עצמו אינה מעלה גדולה שהוא מוכן רק למסור אבר‬ ‫שהעקידה היתה ביום כיפור‪ .‬ועל פי זה ביאר המהרי"ל‬ ‫אחד לה' יתברך‪ ,‬ואחר כך ממשיך הוא ברצונותיו ותאוותיו‪,‬‬ ‫"נאחז ּ‪‬ב ּ‪‬ס ‪‬ב‪ּ ‬ב ‪  ‬‬ ‫קרניו" )בראשית כב‪,‬‬ ‫דיסקין ז"ל מה שהאיל היה ‪  ‬‬ ‫ומעשה המילה אצלו רק מעשה פרטי‪ ,‬ואין זה נקרא עבד ה'‪.‬‬ ‫יג(‪ ,‬שמכיון שהיה יום כיפור‪ ,‬וקיימו האבות את כל התורה‬ ‫אבל אצל יצחק היתה המילה מצוה כוללת‪ ,‬שיהיה מסור‬ ‫כולה‪ ,‬והרי מלאכת צידה אסורה ביום טוב‪ ,‬לכן עשה‬ ‫כולו להקב"ה‪ .‬ואין לו עצמיות כלל‪ ,‬וגם אם היה הקב"ה‬ ‫הקב"ה נס וסיבב שהאיל יהיה נאחז בסבך ועומד וניצוד‬ ‫מבקש ממנו לזבוח את עצמו לא היה מעכב‪.‬‬ ‫הוא‪] .‬ועיין עוד בספר "שער בת רבים" שהביא בשם‬ ‫וזו היתה גם תשובת הקב"ה לשטן‪ ,‬שאברהם אבינו הוא‬ ‫ה"תפארת יונתן" )לר"ר יונתן מאייבשיץ ז"ל(‪ ,‬ומשו"ת "זכרון‬ ‫כולו לשם שמים‪ ,‬וגם מה שעשה סעודה גדולה היתה‬ ‫יוסף" )סימן כא( שעל כן לא רכב אברהם אבינו על החמור‬ ‫להראות את חסדי ה' שזכה לבן בזקוניו‪ ,‬ואין לו כוונה‬ ‫ביום השלישי כשהגיע להר המוריה‪ ,‬ואמר לישמעאל‬ ‫לכבוד עצמו כלל‪ ,‬והראיה דאף את בנו יזבח אם אבקש‬ ‫החמוֹ ר" )בראשית כב‪ ,‬ה(‪ ,‬דביום טוב‬ ‫לכם ּפ‪‬ה ‪‬עם ‪ ‬‬ ‫"שב ּו ‪ ‬‬ ‫ואליעזר ׁ‪‬‬ ‫ממנו בלי עיכוב‪ .‬ולכן לא הוצרכו להביא קרבן בסעודתם‪,‬‬ ‫אסור לרכוב על החמור[‪.‬‬ ‫שכל ענין הקרבן שאדם מביא הוא בכדי להראות שהוא‬ ‫אך העירוני דיש לעיין מדוע שחט בכלל את האיל‪ ,‬דבשלמא‬ ‫רוצה להקריב את עצמו לה'‪ ,‬וגוף הבהמה הוא במקום גופו‪,‬‬ ‫מה שהביא את המאכלת והאש והיה מוכן לשחוט את בנו‬ ‫ואברהם ויצחק היו מוכנים להקריב גם את גופם עצמו לה'‪,‬‬ ‫אף שהיה ביום כיפור אתי שפיר‪ ,‬שהרי היה מצווה על זה‪,‬‬ ‫שהרי כל מהותם היא ביטול גמור לרצון ה'‪.‬‬ ‫ושפיר דוחה יום כיפור‪ ,‬אבל על שחיטת האיל לא מצינו‬ ‫וזוהי באמת גדלות נסיון העקידה‪ ,‬שאברהם אבינו הראה‬ ‫שהיה מצווה על זה‪.‬‬ ‫בזה שהוא מוכן למסור הכל לה'‪ ,‬ואין לו כוונה לעצמו‬ ‫והעירוני דאולי אפשר לומר‪ ,‬דכיון שהיה ביום הכיפור והיה‬ ‫כלל'‪] .‬וכ"כ בהקדמה לשב שמעתתא )ד"ה בעיקרים(‪' :‬כי עיקר‬ ‫עומד כאן בהר המוריה במקום המקדש ובמקום המזבח‬ ‫הנסיון היה על שראה הש"י שאהב את בנו שהוליד למאה‪,‬‬ ‫)כמבואר ברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ב ה"ב(‪ ,‬והיה לו דין ככהן גדול‬ ‫ועל זה נתפשטה האהבה ולא היתה שלימה עמו יתברך‪ ,‬לכן‬ ‫)כמבואר בפרקי דרב אליעזר הנ"ל(‪ ,‬אם כן נוכל שפיר לומר שהקריב‬ ‫אמר לו לשחוט את בנו אשר אהב להשבית את האהבה מבנו‬ ‫אברהם אבינו כאן את האיל של יום הכיפורים‪ ,‬דאין שאר‬ ‫ולהשלימה לו יתברך‪ .‬ואחר עמדו בנסיון וכבר השלים‬ ‫הקרבנות של יום הכיפורים מעכבין את האיל של כהן גדול‪.‬‬ ‫אהבתו לו יתברך‪ ,‬עד שבאהבתו רצה לשחוט בנו ידידו‪ ,‬אז‬ ‫)גיצי אורה ‪ -‬רבי אליקים גציל פריד(‬ ‫‪‬‬ ‫כבר שבתה האהבה מבנו והשלים כל חלקיו לבורא יתברך‪,‬‬ ‫ולכן לא הזכיר שוב אהבה ליצחק רק יחידו'‪) '.‬העורך([‪.‬‬ ‫ומעתה פשוט שמיד אחר העקידה חשב במה עוד יכול‬ ‫ה‪‬ה ‪  ‬‬ ‫ילדה‬ ‫לאמר ‪ ‬‬ ‫לאברה‪  ‬‬ ‫ו‪‬ד ‪    ‬‬ ‫הא‪‬ה ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ברי‪   ‬‬ ‫אחרי ‪   ‬‬ ‫"ויהי ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לקיים רצון ה'‪ ,‬מכיון שלא היו מחשבותיו לטובת עצמו‬ ‫מל‪‬ה ‪‬ג‪ ‬הוא" )בראשית כב‪ ,‬כ(‪.‬‬‫‪ ‬‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫הצדיקים מבטלים עצמיותם לרצון ה'‬ ‫והדבר מצוי אצל הרבה בני אדם שמוכנים ליתן מעשר‬ ‫"אחרי הדברים האלה ויגד" וגו'‪ .‬בשובו מהר המוריה היה‬ ‫מכספם ומזמנם או אפילו יותר לכבוד ה'‪ ,‬אבל בשאר‬ ‫אברהם מהרהר ואומר אילו היה בני שחוט כבר היה הולך‬ ‫עניניהם הם ממלאים את רצונם ותאותם‪ .‬אבל באמת צריך‬ ‫בלא בנים‪ ,‬היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]10‬‬ ‫ניכרים‪ ,‬ולכאורה יפלא למה יגרע אם נותן כולו לה'‪ .‬ולפי‬ ‫האדם להבין שכמו שהמעשר שנתן הוא לה'‪ ,‬כך כל מה‬ ‫מה שנתבאר מובן היטב‪ ,‬משום שזו גופה כוונת המצוה‪,‬‬ ‫שנשאר הוא להשתמש כולו לשם שמים‪ .‬וזהו הענין במצות‬ ‫שאח"כ יאכל השאר לשם ה'‪.‬‬ ‫תרומה וביכורים‪ ,‬שאין בתרומה אלא נתינה בעלמא‪ ,‬והשאר‬ ‫וזוהי עבודת האדם‪ ,‬להפוך את כל מציאותו להיות מסור לה'‬ ‫נעשה חולין ועושה בו מה שרוצה‪ .‬אלא הענין הוא לקבוע‬ ‫ולתורתו‪ .‬וכל אדם צריך לבחון את עצמו תמיד‪ ,‬אם הוא חי‬ ‫בראשית הענין שכל מה שטורח תכליתו היא עבודת ה'‪ ,‬ואף‬ ‫בשביל עצמו או בשביל כבוד השם יתברך‪ ,‬ולבדוק האם‬ ‫אכילתו אח"כ תהיה בכוונה רצויה ולשם שמים‪ .‬ובזה יש‬ ‫הוא מוכן באמת למסור כל מה שיש לו עבור כבוד שמים‪.‬‬ ‫לבאר מה שמצינו )תרומות ד‪ ,‬ה( שאין אדם יכול לעשות את כל‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫כריו תרומה‪ ,‬אלא צריך לשייר שם חולין ‪ -‬שיהיו שייריה‬ ‫כ"א בחשון תשמ"ט‪ :‬הגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל בעל "בצל החכמה"‬ ‫בסוף שנת תשי״א עלה לארץ והרביץ תורה בירושלים‪ .‬ולאחר שלוש‬ ‫הגאון רבי בצלאל שטרן נולד בנייהייזל שבאימפריה האוסטרו‪-‬‬ ‫שנים התמנה לרב הקהילה החרדית במלבורן שבאוסטרליה‪ ,‬שם‬ ‫הונגרית (כיום סלובקיה) בשנת תרע״א‪ ,‬למשפחת רבנים מפורסמת‪ .‬סבו‬ ‫הקים גם ישיבה‪ .‬בשנת תשכ״ח התמנה לרבה של קהילת 'מחזיקי‬ ‫מצד אמו היה הגאון רבי יוסף מאיר טיגרמן רבה של נייהייזל‪.‬‬ ‫הדתי בווינה שבאוסטריה ובשנת תשמ״ב חזר לירושלים‪ ,‬כראש‬ ‫בצעירותו למד בכמה ישיבות‪ ,‬בין היתר בישיבת פרשבורג‪ .‬לאחר‬ ‫כולל 'אהבת ציון'‪ ,‬עד לפטירתו בשנת תשמ"ט‪.‬‬ ‫נישואיו‪ ,‬החל להשיב תשובות בהלכה‪ ,‬וכיהן כרב בכמה קהילות‪.‬‬ ‫תשובותיו בהלכה התפרסמו מאוד וכרך ראשון יצא לאור בשנת‬ ‫במהלך מלחמת העולם השניה כיהן כרבה של הרמנשטאט‬ ‫תשי"ט שו"ת 'בצל החכמה' על כל חלקי הישולחן ערוך'‪ .‬לאחר‬ ‫שברומניה‪ .‬לאחר השואה כיהן כשנה כרבה של קהילת פאפא‬ ‫פטירתו פורסם החלק השישי‪ ,‬האחרון‪ .‬כמו כן חיבר ספר 'אהלך‬ ‫בהונגריה‪ .‬בהמשך עבר לרומא‪ ,‬שם פתח ישיבה וסייע בשיקומם‬ ‫באמיתך' ‪ -‬אוצר הלכות ומנהגים בענין היוצא לדרך‪.‬‬ ‫הרוחני של פליטי המחנות‪.‬‬ ‫השבת היא מקור השפע‬ ‫ביאור הדברים על דרך הפשט הוא כך‪ :‬משל לאחד שבא לחנות‬ ‫ענין הברכה הטמונה ביום השבת‪ ,‬אומר הגר״ש פינקוס זצ״ל‪,‬‬ ‫מכולת‪ ,‬ומוצא אותה סגורה‪ .‬הוא שואל את בעל החנות מדוע‬ ‫בספרו "תפארת שמשון" על הגדה של פסח (עמ' ל״א)‪ ,‬מתבאר מתוך‬ ‫החנות סגורה‪ ,‬וכי אין מה למכור? לא‪ ,‬משיבו האיש‪ ,‬זה עתה‬ ‫דברי הזוהר (שמות דף פח‪ ).‬המודפסים בסידורים בסדר ליל שבת‪.‬‬ ‫הגיע משלוח ענק של מצרכי פסח‪ ,‬ואנו עסוקים בקבלת הסחורה‬ ‫וזה לשון הזוהר‪ :‬״זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬רבי יצחק פתח‬ ‫ובסידורה על המדפים‪ .‬כלומר‪ ,‬חנות סגורה אינה מהווה בהכרח‬ ‫ואמר‪ :‬כתיב ויברך אלקים את יום השביעי‪ ,‬וכתיב במן ששת ימים‬ ‫סימן לחוסר שפע או ברכה‪ .‬ייתכן שהמצב הוא בדיוק להיפך‪ ,‬דוקא‬ ‫תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו‪ .‬וכיון דלא משתכח בה‬ ‫באותה שעה מתמלאת החנות בשפע וברכה‪ ,‬ולמחרת היום תהיה‬ ‫מזוני‪ ,‬מה ברכתא אשתכח בה! (־איזו ברכה טמונה ביום השביעי‪ ,‬אם אין בו מן)‬ ‫אפשרות לבוא ולרכוש את הדברים וליהנות מהם‪.‬‬ ‫(ביאורם של דברים‪ :‬והרי אי אפשר לפרש שהברכה הינה רוחנית בלבד‪ ,‬כי בשעה שנפתחים‬ ‫זוהי בפשטות כוונת הזוהר הקדוש‪ .‬הוקשה לו‪ ,‬אם אין מן יורד‬ ‫שערי ברכה‪ ,‬מושפעים שפע של רוחניות ושפע של גשמיות כאחד)‪ .‬אלא הכי תאנא‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬אם כן במה מתבטאת ברכת השבת‪ .‬אולם האמת היא‬ ‫כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תלין (‪-‬אלא כך שנינו‪ :‬כל‬ ‫הפוכה‪ :‬השבת היא היא הברכה‪ ,‬והכל מתמלא בשבת‪ .‬אלא‪ ,‬כפי‬ ‫הברכות שלמעלה ולמטה תלויות ביום השביעי)‪ .‬ותאנא‪ ,‬אמאי לא אשתכח מנא‬ ‫שראינו במשל כאשר השפע מגיע אין לוקחים או קונים דברים‪.‬‬ ‫ביומא שביעאה (־ושנינו‪ :‬מדוע לא נמצא מן ביום השביעי)‪ ,‬משום דההוא יומא‬ ‫רק אחרי שהשפע הגיע‪ ,‬אפשר יהיה לזכות בו‪ .‬לפיכך אכן מכוח‬ ‫מתברכאן מינה כל שתא יומין עלאין (־משום שזהו היום שממנו מתברכים‬ ‫השבת יהיה לאדם לחם לאכול בכל אחד מימות השבוע‪ ,‬אך כעת‪,‬‬ ‫כל ששת הימים העליונים)‪ .‬וכל חד וחד יהיב מזונא לתתא כל חד ביומוי‬ ‫בשבת קודש‪" ,‬ממלאים את המדפים"‪ .‬שבת קודש היא‪ ,‬איפוא‪,‬‬ ‫מההיא ברכה דמתברכאן ביום שביעאה" (־וכל אחד מחלק את מזונות כל יום‬ ‫(לקח טוב)‬ ‫מקור השפע לכל ימות השבוע‪.‬‬ ‫מאותה הברכה שמתברכים ביום השביעי)‪.‬‬ ‫שבת ‪ -‬חלון ראווה אל העולם הבא‬ ‫גנזיו יתברך אשר ממנו נחצבה‪ .‬ועשה זאת נורא כל עלמין למען הקל על‬ ‫[בסיומו של ספר ״לקראת כלה ‪ -‬דברים אל האוהבים דבריה של שבת‬ ‫לקוחותיו‪ ,‬עם מדושני עונג‪ ,‬כדי שיוכלו לקלוט את אורותיו והרגשותיו‪,‬‬ ‫קודש" שנכתב בעילום שם‪ ,‬נכתבו הדברים דלהלן]‪.‬‬ ‫נועמו ועינוגו של עלמא דאיתכסיא אשר עין לא ראתה זולתו יתברך‪.‬‬ ‫הנה נוהג הוא בעולם‪ ,‬בשעה שרוצה בעל התוצרת להעיד על תוצרתו‬ ‫למען יחמדו ישראל יופיו כלכם‪ ,‬ויתאוו עד כלות נפשם לרכוש את מועדיו‪.‬‬ ‫ולשווקה לרבים‪ ,‬פותח הוא חלון ראווה עליהם‪ ,‬אשר בעדו נשקפים‬ ‫אך דא עקא‪ ,‬שאין בכוח זגוגיתו של אותו חלון ראווה דמתקרי שבת‬ ‫מבחר מוצריו ומטעמיו‪ .‬באמצעותו מגדיל הוא את קהל לקוחותיו‪ ,‬וצדם‬ ‫קודש‪ ,‬אשר ממנו נשפכים מעט מטללי אורותיו של עולם הבא אל‬ ‫במכמורתו‪ .‬אם כי אין הנחתום מעיד על עיסתו ואין היוצר מעיד על‬ ‫חשכת עולם הזה‪ ,‬לשקף את האור כמלוא עוצמתו‪ ,‬כי דל כוחה של אותה‬ ‫יצירתו‪ ,‬אולם היצירה הנשקפת מבעד לחלון מעידה בעצמה על עצמה‬ ‫אספקלריה הניצבת כחלון‪ ,‬להזרים את כל תעצומות אורו של עולם‬ ‫ומכרזת על טיבה ועל טוב טעמה‪ ,‬אף באין אומר ובאין דברים נשמעים‬ ‫הבא‪ ,‬משום שאותה אספקלריא עבה היא כהה היא‪ ,‬ולא עוד אלא שאף‬ ‫מפי בעליה‪.‬‬ ‫מקטנת היא את תוצרת מוצריו פי ששים‪ ,‬הן בכמותם והן באיכותם‪ ,‬כי‬ ‫כנוהג הזה נהג בעליה של השבת עם קהל לקוחותיו‪ ,‬הלא המה עמא‬ ‫שבת היא אך אחד מששים מעולם הבא‪.‬‬ ‫קדישא מקבלי מתן שבת‪ ,‬כאשר רצה להציע בפניהם את מבחר יצירתו‬ ‫אמנם‪ ,‬עדיין מעיד ומכריז הוא אותו אשנב מופלא על הדר תפארת‬ ‫ותכליתה‪ ,‬דהיינו להתעימם מעין עולם הבא על מנת לקרבם באהבה‬ ‫מרכולתו של עלמא דקשוט‪ ,‬ומהווה דוגמא לאותו אור ונועם עולמים‬ ‫וברצון אל תחומו ומושגיו‪ ,‬תהלוכותיו ונימוסיו‪ .‬להגשמת רצונו זה פתח‬ ‫העצום והנורא אשר יתגלה באחרית‪ ,‬הרבה יותר ממה שחלון הראווה‬ ‫להם חלון ראווה אליו‪ ,‬הלא היא שבת קודש‪ ,‬אשר דרכה נשקפת מעט‬ ‫הנהוג בעלמא דשיקרא מציג את מוצריו בפני לקוחותיו‪.‬‬ ‫צחותו וזכותו של אותו עולם‪ ,‬ובאין אומר ודברים מעידה היא על בית‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬אריו "הרות ירבד"בד"" [‪]11‬‬