דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — וירא (2026-10-26)

שנה ב גליון נא שנת תשפ״ז אריו תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
למילה הוא בסכנה יותר מביום ג' ,יעו"ש. מחשבון שנת החמה והלבנה מוכח שהיה יום
ולפי דרכינו יבואר .דידוע מה שאמרו חז"ל (פרקי דר' אליעזר פרק כט),
דאברהם מל את עצמו ביום כיפור .ולפי זה קשה :הא קיי"ל בגמרא
שלישי למילה
דעירובין (מג ע"ב) דאין אליהו בא בשבת לבשר על הגאולה ,דלא יוכל "ַוַ ֵּי ָָּרא ֵֵאָלָ יו ה'" (בראשית יח ,א) .פירש"י :לבקר את החולה; אמר רבי
לירד מן השמים בשבת ,משום דיש תחומין למעלה מעשרה .ואם כן חמא בר חנינא ,יום שלישי למילתו היה ,ובא הקב"ה ושאל בשלומו.
לפי זה ,איך ירדו המלאכים למטה ביום כיפור ,והא יום כיפור חמור והקשה הרא"ם שתי קושיות.
משבת? לכן פירש"י שהיה ביום ג' למילתו ,שהוא אחר יום כיפור ,ולא חדא ,מנלן שיום שלישי למילה היה? אי משום דכתיב "ַוַ ְיְ ִִהי ַַבּיֹום
ביום כיפור גופיה. יֹוָתם ֹּכ ֲֲּא ִִבים" (שם לד ,כה) – הלא איתא בפרק רבי אליעזר ְּה ָ יִׁשי ִּב ְ
ַַהְּׁשִׁלִ ׁ
ועיין בזרע ברך שני על הפסוק "וירא אליו ה'" ,שהשכינה נגלה לאברהם דמילה (שבת קלד ע"ב) :מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות
בגופו ממש ,בהרגשת אבריו .ואם כן אי אפשר לומר שזה היה ביום בשבת; ואמרינן בגמרא ,דביום ראשון וביום שני כולי עלמא לא פליגי
ראשון למילתו ,משום איסור תחומין ,דגם הקב"ה ירד למטה ממש, דמרחיצין .מכלל דביום ראשון וביום שני הכאב יותר מביום השלישי.
בהרגשת אבריו .ועיין בחיבורי הגדול שחיברתי על התורה ,הנקרא זרע "לּוִׁשי ַוַ ֲֲע ִׂׂשי ֻֻעגֹות"
ׁ ועוד הקשה ,דאי אפשר שהיה ביום השלישי .דעל
ברך רביעי ,מה שכתבתי על פי זה ,יעו"ש. (שם יח ,ו) דרשינן בגמרא שהיה אז ערב פסח .נמצא ,אי אמרינן שיום
זרע ברך שלישי – להג"ר ברכיה ברך נכד בעל 'זרע ברך' הראשון – נדפס ב'האלי' שנת שלישי למילה היה ,הוכרח אברהם לימול שלשה ימים קודם פסח.
תע"ד ,ונדמ"ח תשס"ב ּמֹוֵעד ַַהֶּזּ ה ַּבָּּׁשָׁנָ ה
ָׂשָׂרה ַלַ ֵ
יִתי ָָא ִִקים ֶאֶ ת ִיִ ְְצ ָָחק ֲֲאֶׁשׁ ר ֵּתֵּלֵ ד ְלְ ָך ָ
ְּבִּר ִ
וכתיב "ְוְ ֶאֶ ת ִ
ָָה ַַאֶחֶֶרֶ ת" (שם יז ,כא) ,ודרשינן ששרט לו שריטה בכותל :כשתגיע חמה
השכינה שהתה עד הערב ,שלא יחזור הכאב לשריטה זו – תלד (רש"י שם כא ,ב) .אם כן הוצרך יצחק להולד שלשה
ימים קודם פסח .וקיימא לן שבפסח נולד יצחק ,או ביום ראשון או ביום
אחר שילך המבקר אחרון של פסח ,כדאיתא בתוספות (ראש השנה יא ע"א).
ְּבֵּאֹלֵנֵ י ַַמ ְְמ ֵֵרא ְוְ הּוא ֹיֵֹׁשׁ ב ֶּּפ ַַתח ָָהֹאֶֹהֶ ל ְּכֹּחֹם ַַהּיֹום" (בראשית
"ַוַ ֵּי ָָּרא ֵֵאָלָ יו ה' ֵ ונראה לי לפי פשוטו .דידוע ששנת החמה שס"ה ימים ,ושנת הלבנה
יח ,א) .ופרש"י :לבקר את החולה; א"ר חמא בר חנינא ,יום שלישי שנ"ד ימים .ולפי התוספות הנ"ל ,נולד יצחק ביום ראשון של פסח או
למילתו הי' ,ובא הקב"ה ושאל בו .וקשה ,מה בעי ר' חמא בר חנינא באחרון של פסח .ולפי זה מוכח שיום שלישי למילה היה .דאם לא כן
בזה? וגם מנליה זה דהיה יום ג' ,דלמא הי' יום א' או יום ב' למילתו? קשה :הרי הקב"ה שרט לו שריטה בכותל ,כשתגיע חמה וכו' .וממילא
ונלפע"ד לבאר .דהנה השכינה נגלתה לאברהם כחום היום ,ושהתה אי אפשר שתבוא החמה לשריטה בשנה הבאה אלא לאחר י"א יום,
ַּכֲּאֶׁשׁ ר ִּכּ ָּלּ ה ְלְ ַַדֵּבּ ר ֶאֶ ל
אצלו עד לעת ערב .כמו שפירש"יַ" :וַ ֵּיֶּלֶ ְך ה' ֲ מאוחר מן התאריך שבשנה זו .ואילו השריטה היתה בערב פסח,
ַַא ְְב ָָר ָָהם ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ָׁשׁ ב ִלִ ְְמֹקֹמֹו" (בראשית יח ,לג) – נסתלק הדיין ,נסתלק כשבאו המלאכים ,הרי י"א ימים אלו כלים שנים או שלשה ימים אחר
ֹדָֹמה ָּבֶּעֶֶרֶ ב"
הסניגור ,והקטיגור מקטרג ,ולפיכך "ַוַ ָּיֹּבֹאּו ְׁשֵׁנֵ י ַַהַּמְּלְ ָָאִכִ ים ְְס ָ פסח ,ונמצא יצחק נולד אחר הפסח; ולכולי עלמא בפסח נולד יצחק!
(שם יט ,א) להשחית .ושם פירש"י :בערב – וכי כל כך שהו המלאכים אלא על כרחך יום שלישי למילה היה ,והמילה – והשריטה עמה – היתה
מחברון לסדום? אלא מלאכי רחמים היו ,וממתינים שמא יוכל אברהם שלשה ימים קודם פסח; ואם כן כלו י"א ימי החמה ביום אחרון של
ללמד עליהם סניגוריא .הרי שעד הערב לא נסתלקה השכינה מאברהם. פסח .ודוק היטב.
ויש לתת טעם ,למה באמת נתעכבה שם השכינה משש שעות עד לעת אסיפת יהודא – מהג"ר טעבלי בריסקער [אחיו של הג"ר אריה ליב פישלס אב"ד קראקא],
ערב ,והלא כל הסנגוריא שדיבר אברהם היה יכול לדבר אף בחצי שעה. אשר אסף ולקט נכדו הג"ר יוסף יהודה ליב בן הג"ר ישראל איסרל – נדפס ב'פרנקפורט-
וי"ל ליתן טעם לשבח ע"ז ,שהי' בכיוון שהשכינה נתעכב שם עד עת דאודר' שנת תקכ"ג
ערב .דתמן תנינן בנדרים (לט ע"ב) :אמר ר' אחא בר חנינא ,כל המבקר
את החולה נוטל אחד מששים בצערו .ופריך :א"כ ,ליעיילו שיתין גברי המילה ביום הכיפורים – ולא ירדה השכינה עד
ולוקמוהו! ע"ש. היום השלישי מפני תחומין
ומצאתי בילקוט ראובני ,ריש פרשה זו ,בשם סודי רזיא ,וז"ל" :וירא "ַוַ ֵּי ָָּרא ֵֵאָלָ יו ה'" וגו' (בראשית יח ,א) .פירש"י :לבקר את החולה; אמר רבי
אליו" – לבקר את החולה .קשה ,והלא אמרו רז"ל הנכנס לבקר החולה חמא בר חנינא ,יום שלישי למילתו היה ,ובא הקב"ה ושאל בשלומו.
נוטל אחד מששים מחליו ,וכאן הקב"ה בא לבקרו ,כענין "ִׁשִּׁׁשׁ ים ִּגֹּּב ִִּרים והקשו כל האחרונים (עיין במזרחי כאן) :מנא ליה לרש"י שהיה ביום
ָָס ִִביב ָלָ ּה" (שיר השירים ג ,ז) ,וא"כ הי' ראוי להסתלק הכאב מאברהם ג' למילתו? והא יש הרבה דיעות בגמרא (עיין שבת קלד ע"ב) דביום א'
המשך בעמוד ב
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ד עמוד א
אריו תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
ולפי זה נראה לבאר דברי רבי יהושע" :מיום שברא הקדוש ברוך הוא אבינו לגמרי? אבל דע ,מה שאמרו חז"ל נוטל אחד מששים בחליו –
את עולמו הייתם מזומנים לבוא אצלי" .כי העולם נברא בשביל התורה, האמת הוא כן; אבל מ"מ ,כשנסתלק המבקר אז חוזר החולי למקומו,
ָׂשְׂמִּתּ י"
ָׁשַׁמִיִ ם ָוָ ָָאֶרֶ ץ ֹלא ְ
יֹוָמם ָוָ ָלָ ְיְ ָלָ ה ֻֻחּקֹות ַ
יִתי ָ
"ִאם ֹלא ְְב ִִר ִ
כמו שנאמר ִ ע"כ.
(ירמיה לג ,כה) .ואם כן המלאכים ,שרצו לקבל את התורה – ואי אפשר ונ"ל ,דזה שייך דווקא בחולי אחר; משא"כ בחולי המילה ,שאינו אלא
להם אלא על ידי ברכת המזון ,שאינה נוהגת בעליונים – מוכרחים משך שלשה ימים .א"כ ,אם יכנסו ששים מבקרים ביום שלישי ויסתלק
היו לבוא אצלי ,לאכול ולברך ברכת המזון שתיקן אברהם ,ועל ידה הכאב אז ,ודאי אינו חוזר הכאב ביום הרביעי ,כיון דבלא"ה ביום הד'
לקנות שמים וארץ ולקבל את התורה שבשבילה נברא העולם .נמצא הכאב מסתלק .לכך נלפע"ד ,שמטעם זה נתעכב השכינה אצל אברהם
שמבריאת העולם הייתם מזומנים לבוא אצלי. ביום שלישי למילתו עד לעת ערב .כיון דששים גבורים סביב לה,
אלא שקשה למדרש :אדרבה ,המלאכים ירדו לטובת עצמם ,כדי שיתן אשר מזה נסתלק החולי ,רק מחששא שמא יחזור הכאב אחר סילוק
הקדוש ברוך הוא את התורה למלאכים ולא לאברהם .ואיך אמר "כי המבקרים – לכך נתעכבה השכינה עד לעת ערב של יום ג' ,ושוב יהי'
על כן עברתם על עבדכם" ,כאילו באו לטובתו? ולזה אמר "היך מה אברהם בטוח ולא יחזור אליו הכאב ,שהרי בלא"ה הכאב לא נמשך אחר
דאת אמר יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם" .פרעה אמר בפיו :כשם יום ג'.
שאני משלח אתכם ברצוני ,כן יהי ה' עמכם; ודעתו היתה שלא לשלחם, וזהו כוונת רש"י" :וירא אליו" – לבקר את החולה ,והי' כוונת הקב"ה
ושלא יהיה ה' עמהם .כן היה בלב אברהם כשאמר "כי על כן עברתם על להסיר ממנו החולי כשבא אליו עם ששים גבורים סביב .לפי"ז הי' קשה
עבדכם" – בשביל ברכת המזון ,לקבל על ידה את התורה .אבל לא כמו לר' חמא :מה תועלת הי' לאברהם בזה ,הלא אחר שילכו המבקרים
שעלה על דעתכם ,לזכות בה אתם; אלא אדרבה ,מזומנים הייתם לבוא יחזור החולי למקומו? לזה בא ר' חמא כמתרץ ,ואמר :יום שלישי
אצלי כדי שאני אזכה על ידכם לתורה .ודו"ק. למילתו הי' ,ואז יהי' רפואתו רפואה שלימה ,ולא יחזור החולי למקומו,
טוב רואי – מגדול דוד ,להג"ר דוד בן הג"ר נתן גרינהוט – נדפס ב'פרנקפורט דמיין' שנת כי אחר יום ג' בלא"ה הכאב בטל .ובזה הי' לר' חמא ראי' ברורה שהי'
תס"ב ביום ג' למילתו; דאלו הי' ביום א' או ב' ,למה נתעכב השכינה אצלו עד
לעת ערב? – כדי שיהי' בטוח שוב לא יחזור אליו הכאב למחר ,שהוא
המלאכים בצעו על לחם אבירים ,ופחדו שמא אחר ג' ימים .וק"ל.
ימס בחום היום דרש משה – להג"ר משה בן הג"ר שמואל מחליש מקראקא ,נפטר שנת תצ"ו – נדפס
לראשונה ב'לבוב' שנת תרל"ב ,ונדמ"ח תשנ"ו
ַּתַּחת ָָה ֵֵעץ ַוַ ֹּיּאֵכֵ לּו" (בראשית יח ,ח) .ובמדרש ֹעֵֹמד ֲֲעֵלֵ יֶהֶ ם ַ "ְוְ הּוא ֵ
(בראשית רבה פמ"ח סי"ד)" :והוא עומד עליהם" – אימתו מוטלת
עליהם ,מיכאל מרתת ,גבריאל מרתת" .ויאכלו" – וכי אוכלין היו? אלא
האכילם בשר בחלב ,שלא יזכו בתורה על ידי
נראין כאוכלין. ברכת המזון
וקשה בזה :היאך יצאו ידי חובתן ,שלא יוציאו ברכתן לבטלה ,בברכת "ִּכּ י ַַעל ֵּכּ ן ֲֲע ַַב ְְר ֶּּתם ַַעל ַַע ְְבְּדֶּכֶ ם" (בראשית יח ,ה) .ובמדרש (בראשית
המוציא ובברכת המזון? וזהו שדוקא אלו שני המלאכים החשובים רבה פמ"ח סי"א) :אמר רבי יהושע ,מיום שברא הקדוש ברוך הוא את
פחדו ויראו :כי מיכאל ,הגדול שבהם [כמו שאמרו (שם ס"י) :לגדול עולמו הייתם מזומנים לבוא אצלי" ,כי על כן עברתם" ,היך מה דאת
שבהן אמר ,זה מיכאל] ,צריך לברך המוציא ,וגבריאל ,השני לו ,יברך אמר "ְיְ ִִהי ֵכֵ ן ה' ִִעָּמֶּכֶ ם" (שמות י ,י) .ודברי המדרש צריכים ביאור ,דאין
ברכת המזון. להם פירוש כלל .ושאלתי לכמה גאונים ,ופירוש אין אותו לרוות בו
ויש ליישב ,שהיה עמהם לחם אבירים – שאמרו חז"ל (יומא עה ע"ב): צמאוני למים של תורה; ויגעתי ומצאתי.
לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו ,הוא המן – ועליו היו בוצעין ומזמנין. לֹוָאּה"
ּוְמ ָ ונקדים מה דאיתא בברכות (לה ע"א) :כתיב "ַלַ ה' ָָה ָָאֶרֶ ץ ְ
ואם תאמר ,אם כן למה פחדו? אלא לפי שכתוב כאן "ְּכֹּחֹם ַַהּיֹום" ָׁשַׁמִיִ ם ַלַ ה' ְוְ ָָה ָָאֶרֶ ץ ָנָ ַַתן ִלִ ְְבֵנֵ י ָָא ָָדם"
ָּׁשַׁמִיִ ם ַ
"ַה ַ(תהלים כד ,א) ,וכתיב ַ
(בראשית יח ,א) ,ובמן כתיב "ְוְ ַַחם ַַהֶּׁשֶׁמֶׁש ְוְ ָנָ ָָמס" (שמות טז ,כא) .וזהו (תהלים קטו ,טז) – לא קשיא :כאן קודם ברכה ,כאן לאחר ברכה .הרי
מיכאל מרתת וגבריאל מרתת – שמא ימס המן ,ולא יוכלו לברך עליו. שעל ידי הברכה קונה האדם את הארץ.
ֶאְֶק ָָחה ַַפת ֶלֶֶחֶ ם ְוְ ַַס ֲֲעדּו ִלִ ְּבֶּכֶ ם ַַא ַַחר
ועל פי זה מבואר לישנא דקרא "ְוְ ְ וכתב בעשרה מאמרות ,שזה טעם הסעודה שסעדו המלאכים אצל
ַּתֲּעֹבֹרּו" (בראשית יח ,ה) .כי בודאי המלאכים היו מברכים המוציא ֲ אברהם :כדי שיקיימו מצות זימון ויברכו על הכוס .וזהו "כי על כן
על לחמם ,שהוא היפה .ודרך ארץ של בעל הבית ,שנוטל את לחם עברתם על עבדכם" – כדי שתאכלו ותברכו ברכת המזון ,שהיא מצוה
האורחים מלפניהם ומניח לפניהם את לחמו ,ואומר להם :לחם זה שאינה נוהגת בעליונים ,שאין שם אכילה ושתיה.
אני אקח מלפניכם ,ויהיה לכם לסעד לדרך" ,אחר תעבורו" .וכן עשה ועוד כתב ,שכוונת המלאכים היתה לעכב את התורה שלא תרד לארץ,
אברהם ,וזהו שאמר "ואקחה פת לחם" .ועל זה אמרו חז"ל (בראשית ָּׁשָׁמִיִ ם" (תהלים ח ,ב; שבת הֹוְדָך ַַעל ַַה ָ
ולכן אמרו בשעת מתן תורה "ְּתָּנָ ה ְ
רבה פמ"ח ס"י) :אתה אמרת "ואקחה פת לחם" ,חייך שאני פורע לבניך פח ע"ב) .כי "השמים שמים לה'" ,ואם יהיו השמים שלהם ,גם התורה
ָּׁשָׁמִיִ ם" (שמות טז ,ד) .שהרי אותו לחם "ִהְנְ ִנִ י ַַמ ְְמ ִִטיר ָלָ ֶכֶ ם ֶלֶֶחֶ ם ִִמן ַַה ָ
– ִ שבשמים תהיה שלהם ,שעל ידי קנין השמים קונים גם את התורה אשר
שלקח מהם היה לחם מן השמים ,הוא המן. בהם .ואי אפשר שיהיו השמים למלאכים אלא על ידי ברכת המזון,
וזהו שאמרו במדרש (שם סי"א)" :ויאמרו כן תעשה כאשר דברת" – כן כמו שהארץ נקנית לאדם על ידי הברכה; וברכת המזון אינה נוהגת
תעשה לעצמך .רצונו לומר :כמו שאמרת "ואקחה פת לחם" ,כן תעשה בעליונים .לכן ירדו המלאכים למטה אל אברהם ,לאכול ולשתות ולברך
לעצמך – ליקח אותו לחם ,הוא המן ,לעצמך .ודו"ק. ברכת המזון ,כדי שעל ידי כן ינתנו להם השמים ומלואם ,וממילא
עמודי עולם ,מדור 'שפתי מהרי"ל' – להג"ר יהודה ליב בן הג"ר שמעון גינצבורג – נדפס תקנה להם גם התורה.
ב'אמשטרדם' שנת ת"צ ואברהם הרגיש בדבר .ומה עשה? האכילם דבר איסור ,בשר בחלב.
ואין מברכים על אכילת איסור ,כדאיתא בירושלמי (חלה פ"א ה"ט):
אברהם כהן היה – ולכן ניצול יצחק ,שלא יהא ֵּבֵּרְך ִנִ ֵֵאץ ה'" (תהלים י, "ּוֹבֵֹצ ַַע ֵ
ֵ מצה גזולה אסור לברך עליה ,משום
אביו אונן ג) .וממילא לא זכו לתורה על ידי אותה ברכה .וזהו שטעו בשעת מתן
תורה ואמרו "תנה הודך על השמים" ,כי חשבו שתועיל להם ברכת
ָּבָּקר ֲֲאֶׁשׁ ר ָָעָׂשׂ ה ַוַ ִּיּ ֵּּתן ִלִ ְְפֵנֵ יֶהֶ םַ ...וַ ֹּיּאֵכֵ לּו"
ֶחְֶמ ָָאה ְוְ ָָחָלָ ב ּוֶבֶ ן ַַה ָ
"ַוַ ִּיַּּקּ ח ְ המזון שבירכו אצל אברהם .מיד עשה הקדוש ברוך הוא את קלסתר
(בראשית יח ,ח) .כתב בעל גליא רזיא ,דלפי שאברהם נתן למלאכים פניו של משה דומה לאברהם ,ואמר להם :לא זהו שאכלתם אצלו בשר
לאכול ,לפיכך ניצול יצחק מעקידה ובא איל תחתיו .והוא תמוה מאד, בחלב? (שמות רבה פכ"ח ס"א) .ואין ממש באותה ברכה ,שאין מברכים
דמה ענין אכילת מלאכים שאכלו אצל אברהם לעקידת יצחק. על אכילת איסור.
כדי לתרץ זאת נקדים מה דאיתא במפרשים ב' טעמים למה אכלו "ַה ְְמַכַ ֶּּסה ֲֲאִנִ י ֵֵמ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֲֲאֶׁשׁ ר ֲֲאִנִ י ֹעֶֹׂשׂ ה"
וזהו שאמרו במדרש על ַ
המלאכים אצל אברהם .א' ,כדי לזכות במתנות ,לפי שמיכאל הוא (בראשית יח ,יז) – מתן תורה גליתי לו .ולכאורה איה מצינו גילוי דבר
כהן שלמעלה .טעם ב' ,כדי שיעשו מצות ברכת זימון ,מה שלא שייך זה? אלא שעל ידי סעודה זו ,שאכלו המלאכים אצל אברהם כדי לברך
למעלה .והנפקא מינה בין הני ב' טעמים הוא זה :דלטעם הראשון ברכת המזון ולקנות על ידה את התורה ,נתגלה לו ענין מתן תורה .עד
כאן דברי העשרה מאמרות.
המשך בעמוד ג
אריו תשרפ ב דרושים קדמונים
המשך מעמוד ב
לקיים מצות עמידת זקן? והלא אדרבה ,אין לעמוד לפני קטן ממנו, קשה ,דהוה ליה למיכאל לבד לבא; ומוכח נמי דאברהם לא היה כהן ,כי
שאינו לפי כבודו! "ֵמ ֵֵאת ָָה ָָעם" (דברים יח ,ג) ולא מאת
כהן אין צריך ליתן מתנות ,כדכתיב ֵ
אלא בודאי כדברי הטור ,שיש חילוק בין פרהסיא לסתר :בסתר מותר הכהנים .ולטעם הב' יש לומר דאברהם היה כהן ,ולכך באו שלשה ,כדי
למחול ,ושבח הוא לתלמיד חכם למחול אפילו על בזיונו .ונקרא סתר לקיים מצות זימון.
כל שאין יודעים בו אלא התלמיד חכם ואחד עמו (ב"ח שם) .ולפיכך ואיתא טעם על מה שאמר אברהם "וכי יש קרבן בלא כהן" – פירוש,
שפיר עמד הקב"ה לפני אברהם ומחל על כבודו :אף שאינו לפי כבודו, כיון שנשחט יצחק נעשה אברהם אונן ,ואונן אסור להקריב .ולפי זה
כיון שלא היו שם אלא הקב"ה ואברהם ,הרי זה סתר ,ושבח הוא למחול מתורץ מה שכתב בעל גליא רזיא ,דלפי שאברהם נתן למלאכים לאכול,
על כבודו .ואי נימא דלא כהטור ,אלא שעל בזיון אסור למחול אפילו למלאכים דייקא .אם כן י"ל דאברהם היה כהן; דאי כטעם הראשון ,לפי
בסתר ,הדרא קושיא לדוכתה .הרי מוכח מכאן כדברי הטור. שמיכאל הוא כהן ,קשה קושיא הנ"ל ,דהיה לו למיכאל לבד לבא .אלא
ומעתה מבואר למה סמך הירושלמי את דרשת ר' סימון לדברי ר' ודאי כטעם הב' ,כדי לקיים מצות זימון .ולכך ניצול יצחק מעקידה ,לפי
קרוספדאי .שלא תאמר שאין לחלק בין עבירות שבסתר לעבירות שאם היה נשחט היה נעשה אברהם אונן ,והיה אסור להקריב ,וק"ל.
שבפרהסיא; לכך הביא ר' סימון "אני הוא שקיימתי עמידת זקן נעימה קדושה – שפה ברורה ,להג"ר אריה ליב בן הג"ר נחמיה מק"ק טשוטץ – נדפס
תחילה" ,שממנה מוכח שבסתר מותר למחול על הכבוד .ואם כן יפה ב'זאלקווא' שנת תקמ"ב ,מכתבי אביו זקינו הרבני מ' זיסקינד ז"ל .מובא בקונטרס חדשים
אמר ר' קרוספדאי ,שבינוני שלא עשה תשובה נכתב למיתה – בעבירות וגם ישנים (תשנ"ז)
שבפרהסיא ,שעליהן אין ויתור .ודו"ק היטב.
מטה יששכר – להג"ר יששכר בערמאן בן הג"ר דוד יצחק הלוי פרענקיל ,אב"ד ור"מ עמידת הקב"ה לפני אברהם – ראיה שבסתר
בגלילות שוואבאך ואנשבאך ושנייטאך ,ומו"ץ ור"מ בק"ק פיורדא – נדפס ב'פיורדא' שנת מותר למחול על הבזיון
תקנ"ב ,ונדמ"ח תשמ"ה
ֹעֵֹמד ִלִ ְְפֵנֵ י ה'" (בראשית יח ,כב). "ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם עֹוֶדֶ ּנּו ֵ
יצחק הבכור אסור להקדישו לעולה בירושלמי (ראש השנה פ"א ה"ג) :אמר רבי קרוספדאי ,שלש פנקסאות
הן – אחת של צדיקים ,ואחת של רשעים ,ואחת של בינוניים .של
אמרו במדרש (בראשית רבה פנ"ו ס"י) :אמר אברהם לפני הקדוש ברוך צדיקים – כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה; של רשעים – כבר
הוא ,בשעה שאמרת לי "קח נא את בנך" היה לי מה להשיב – אתמול נטלו איפופסי שלהם מראש השנה; של בינוניים – ניתנו להם עשרת
ָּקֵּרא ְלְ ָך ָזָ ַַרע" (בראשית כא ,יב) ,ועכשיו "ְוְ ַַה ֲֲעֵלֵ הּו אמרת "ִּכּ י ְְבִיִ ְְצ ָָחק ִיִ ֵ ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים :אם עשו תשובה ,נכתבים
ָׁשׁ ם ְלְ ֹעָֹלָ ה" (שם כב ,ב) .ואף על פי שאברהם אבינו לא שאל על דברי עם הצדיקים ,ואם לאו ,נכתבים עם הרשעים .ושם בהמשך הסוגיא:
ה' ,מכל מקום עלינו ליישב ,שלא יהיו דברי הקדוש ברוך הוא כביכול אָת ֵֵמ ֱֱאֹלֶהֶ יָך
יָבה ָּתּ קּום ְוְ ָָה ַַד ְְרָּתּ ְּפֵּנֵ י ָזָ ֵֵקן ְוְ ָיָ ֵֵר ָ
"ִמְּפֵּנֵ י ֵׂשׂ ָ
אמר רבי סימון ,כתיב ִ
סותרים זה את זה. ֲֲאִנִ י ה'" (ויקרא יט ,לב) – אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה .וכתב
ומפי מורי המאור הגדול החסיד מהור"ר יצחק פריפסלש [איילנבורג] היפה מראה ,שכוונתו למה שנאמר "ואברהם עודנו עומד לפני ה'",
ז"ל שמעתי ,בהיותו יושב על כסא ההוראה בק"ק ליסא ,דבר נאה ואמרו במדרש (בראשית רבה פמ"ט ס"ז) שתיקון סופרים הוא ,ובאמת
ומתקבל בפירוש המדרש הנזכר .והיה מדקדק בלשון המדרש" :היה לי הקב"ה היה עומד לפני אברהם.
מה להשיב" – "לשאול" היה לו לומר. ויש לתמוה ,מה ענין דרשת ר' סימון לכאן ,ומה לה ולדברי ר' קרוספדאי.
אלא לפי שאיתא במדרש (שם פנ"ה ס"ז) :בשעה שאמר הקדוש ברוך ֶּפֶַׁשע
"ַא ְְׁש ֵֵרי ְנְ ׂשּוי ַ ונקדים ,אמרו במדרש (ילקוט תהלים לב) על הפסוק ַ
הוא לאברהם "קח נא את בנך" ,אמר אברהם :תרין בנין אית לי ,איזה ְּכְ סּוי ֲֲח ָָט ָָאה" (תהלים לב ,א) ,שכשכפות המאזניים שקולות ,הקב"ה
בן? אמר לו" :את יחידך" .אמר לו :זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו .אמר נוטל מן העוונות ומטמינן תחת פורפירא שלו .ואם כן ,למה אמר ר'
לו" :אשר אהבת" .אמר לו :ואית תחומין במעיא? אמר לו" :את יצחק". קרוספדאי שבינוני שלא עשה תשובה נכתב למיתה?
לפי כך אמר אברהם :בשעה שאמרת "קח נא את בנך" ,היה לי ליקח ויש לומר ,שדברי ר' קרוספדאי הם בעבירות שבפרהסיא ובגלוי,
את ישמעאל ולשתוק .ואם תאמר ,דלמא כוונתך על יצחק – היה לי מה שבאלו אין ויתור כלל ,וצריך לעשות תשובה כדי שיהיה רובו זכיות.
להשיב על דבריך :האיך אפשר שדעתך על יצחק? אתמול אמרת לי ומה שאמרו במדרש שהקב"ה מטמין עוונות תחת פורפירא שלו ,הוא
"כי ביצחק יקרא לך זרע" ,ועכשיו "והעלהו לעולה" .ואף על פי כן לא בעוונות שעבר אדם בסתר ,שאינם גלויים אלא להקב"ה לבדו .על אלו
עשיתי כן ,אלא שאלתי אותך על איזה בן; תזכור לי זאת. הקב"ה מוותר ,שהוא מוחל על כבודו להכריע ולהטמין (ועיין קצת מזה
* בזרע ברך ראשון ,פ' האזינו).
ואני תלמידו אחריו ,עלי ליישב את המדרש בדרך אחר .ונקדים מה ואין להקשות ,מה טעם לחלק בין עבירות שבסתר לעבירות
שאמרו במדרש :אמר ישמעאל לאליעזר ,עכשיו שוחט אברהם את שבפרהסיא .שהרי מצינו לחז"ל ,שהעושה עבירה כאילו עשה עלבון
יצחק ,ואני בכור ,ואני יורשו .ויש לדקדק :האיך תלוי זה במה שיצחק כביכול להקב"ה ,כמו שאמרו (ראש השנה יז ע"ב) :משל לאדם שנושה
נשחט? הלא אף אם לא ישחט יצחק ,ישמעאל בכור הוא. בחבירו מנה ...בא לפייס את המלך ,אמר לו :עלבוני מחול לך ,לך ופייס
לזה צריכים להקדים מה דאיתא בערכין (כט ע"א) :רבי ישמעאל אומר, את חבירך .ובדין תלמיד חכם כתב הטור (יו"ד סי' שלד) :אף על פי שיש
ַּתְּקִּדּ יׁש" (דברים טו ,יט), "ַּתְּקִּדּ יׁש" – "ָּכּ ל ַַהְּבּ כֹורְ ... כתוב אחד אומר ְ רשות לחכם לנדות לכבודו ,אינו שבח לתלמיד חכם שינהיג עצמו בדבר
"ַאְך ְּבּ כֹור ֲֲאֶׁשׁ ר ְיְ ֻֻבַּכּ רֹ ...לא ַיַ ְְקִּדּ יׁש ִִאיׁש ֹאֹתֹו" (ויקרא
וכתוב אחד אומר ַ זה .במה דברים אמורים ,שחרפוהו בסתר; אבל אם חרפוהו בפרהסיא,
כז ,כו) .הא כיצד? מקדישו אתה הקדש עלוי ,ואי אתה מקדישו הקדש אסור לו למחול על כבודו .ודין תלמיד חכם במחילת כבודו למדוהו
מזבח .וזהו שאמר ישמעאל :עכשיו שאברהם שוחט את יצחק לעולה, חז"ל מן הקב"ה עצמו (קידושין לב ע"א) :הרב שמחל על כבודו ,כבודו
על כרחך יצחק אינו בכור ,דהא בכור אסור להקדישו לעולה .וממילא מחול .ואם כן ,כשם שתלמיד חכם מוחל בסתר ואינו מוחל בפרהסיא,
אני הבכור. כך הקב"ה :על עבירות שבסתר מוחל על כבודו ,ועל שבפרהסיא אין
וזהו שאמר אברהם :היה לי מה להשיב על דבריך .אתמול אמרת "כי ויתור.
ביצחק יקרא לך זרע" – ולא בישמעאל; אם כן יצחק הוא הבכור ,כיון ויסוד החילוק בין סתר לפרהסיא הוא בשיטת הטור שם .ועיקר טעמו,
שישמעאל לא נקרא זרע .ועכשיו "והעלהו לעולה" – הלא בכור אסור כמו שכתב הב"י ,ליישב את הגמרות הסותרות .במגילה (כח ע"א) אמר
להקדישו לקרבן .וק"ל. מר זוטרא חסידא ,כשהיה עולה למטתו :שרי ליה לכל מאן דמצער
בשרתי צדק – להג"ר משה בן הג"ר אליעזר מארפטשיק ,אב"ד ור"מ בקהילות גליל פוזנן
לי – משמע שתלמיד חכם מוחל על כבודו .וביומא (כב ע"ב) אמר רבי
ומגדולי ודייני ליסא – נדפס ב'אמשטרדאם' שנת תמ"ו
יוחנן :כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם –
משמע שאין לו למחול אלא אם כן פייסו .ומיישב הטור ,שזה בסתר
וזה בפרהסיא.
והנה ,כתב הרמב"ן ,והביאו הב"י (יו"ד סי' רמד) ,שאין תלמיד חכם
עומד מפני תלמיד חכם שקטן ממנו – ומוכיח כן מן הגמרא בקידושין
(לג ע"ב) – מפני שהוא כזקן ,ואינו לפי כבודו ,וגנאי הוא לתלמיד חכם
לעמוד לפני קטן ממנו .ואם כן קשה :איך עמד הקב"ה לפני אברהם
אריו תשרפ ג דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר כ חלק ג בדיני קריאת
התורה והמסתעף
תמיהה שלישית – למה לנו שני טעמים גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות גמור" בספר
ובעיקר הדבר :למה לנו שני טעמים ,ואיזה מהם הוא העיקר? אם די תורה ,על פי פסק הרמ"א – חלק ג
בטעם הרמ"א – שגם שאר הספרים אינם מדוייקים – למה הוצרך
המגן אברהם לגמרא? ואם די בגמרא – למה הוצרך הרמ"א לטעמו? מה שנתבאר עד כאן
ומאידך ,אי אפשר לומר שכל אחד מהם די בו לבדו :טעם הרמ"א בחלק הראשון הבאנו את הגהת הרמ"א ,שמשום חסירות ויתירות
לבדו – לכאורה מוליך לכך שאף בטעות גמור לא נוציא אחרת, אין להוציא ספר תורה אחר ,ושני ביאורים בטעמו .לביאור המגן
שהרי גם שאר הספרים אינם מדוייקים ,וזו קושיית השערי אפרים; אברהם ,כפי שהבינו המנחת חינוך – ההיתר הוא מצד הספר הזה
והרמ"א עצמו כותב "והא דמוציאין אחר – דוקא שנמצא טעות שנמצא בו הטעות :שכיון שאין אנו בקיאין ,שמא אין כאן טעות
גמור" ,והמגן אברהם מוסיף "פשיטא דפסול" .ואילו הגמרא לבדה כלל .ולביאור הרמ"א עצמו בדרכי משה – ההיתר הוא מצד הספר
– עומדת נגד המסורה שבידינו ונגד הדרכי משה ,כמו שנתבאר האחר :הטעות ודאית ,אלא שאין ריוח בהוצאת אחר ,שגם שאר
בתמיהה השניה .ואם כן ,מה ראה המגן אברהם להביא את הגמרא, הספרים אינם מדוייקים.
ומה פשוט כל כך בטעות גמור?
בחלק השני הבאנו את הנודע ביהודה ,שהכשיר אפילו במקום
דרך מחודשת בדברי המגן אברהם שגילו לנו חז"ל שהתיבה חסרה – ואת קושיית השערי אפרים עליו:
ונלענ"ד ,דמה שכתב המגן אברהם לסמוך על דברי הגמרא "שאין אם כן אף בטעות גמור לא נוציא .ותירץ השארית יהודה מתוך לשון
אנו בקיאין" – אין כונתו בזה לסיבה ולטעם שאין מוציאין ספר תורה הדרכי משה ,שהיתר הרמ"א תלוי בשכיחות הטעות אצל הסופרים:
אחר ,אלא בא לבאר ולהגדיר את "סוג" הטעות שאינה מחייבת כשנמצא טעות מן הסוג השכיח – נתעוררה ריעותא גם על שאר
הוצאה. הספרים שבהיכל ,ואין ריוח בהוצאת אחר; מה שאין כן טעות שאינה
שכיחה ,שאינה מעוררת ריעותא על האחרים .ושוב טען השארית
ואבאר הענין :דלכאורה יש לתמוה ,היאך אירע דבר פלא כזה יהודה על הנודע ביהודה ,שטעות נגד דרשת חז"ל אינה שכיחה –
שחז"ל עצמם לא היו בקיאים בחסירות ויתירות – והלא בכל דור "והרי קמן דלא שכיח" – והשבנו ,שלאו כל הסופרים יודעים את כל
ודור כתבו ס"ת ,וקראו בו ולמדו בו ,והאיך לא ידעו כתיבתם של דרשות חז"ל והמסורות ,ואף בזה מצויות טעויות.
תיבות כהלכתן.
התמיהות על המגן אברהם
ובעל כרחך צריך לומר ,דהוא כדברי הדרכי משה בזמנו ,דגם
הסופרים בזמן חז"ל לא היו מדקדקין ביותר בחסירות ויתירות, ונשוב אל המגן אברהם .בחלק הראשון העלינו עליו תמיהות ,ועתה
והטעות היתה שכיחה מאוד ,ויתכן שעברו שנים רבות שלא הרגישו – אחר שנתברר יסוד השכיחות – נסדרן מחדש ,מן הקל אל הכבד.
כלל באותן טעויות .וכמו שכתבו רבותינו שרק רבי מאיר היה מופלא תמיהה ראשונה – תמיהת המנחת חינוך
בזה ,והתורה היתה לפניו מיושרת .וכיון שנפלו טעויות בזה דור אחר
דור ,נתערבו הדברים זה בזה ,עד שלא נודע איזה הוא הנכון ואיזה הבאנו בחלק הראשון את דברי דו"ז המנחת חינוך (מצוה תריג) ,שהבין
הוא המעוות – ונעשו הדברים מסופקים ,עד שאין אנו בקיאין. בדברי המגן אברהם שההיתר הוא מצד הספר הזה – שכיון שאין אנו
בקיאין ,שמא אין כאן טעות כלל – ותמה על הרמ"א :למה הוצרך
ומה שאמרו שם "אינהו בקיאי" – בזמן התנאים – היינו שהיו בידם לטעם "שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים" ,והוה ליה לומר טעם
ספרים מוגהים שהכל נמשכים אחריהם ,כספר העזרה ,ועל פיהם פשוט יותר" ,דאפשר ספר הזה כשר".
הכריעו; וכמו שמצינו (ירושלמי תענית פ"ד ה"ב) שלשה ספרים שנמצאו
בעזרה ,שנחלקו זה מזה ,וקיימו שנים וביטלו אחד .הרי שאף ויש לדקדק בלשון המגן אברהם עצמו ,שכתב" :דדוקא בחסירות
בימי הבית היו הספרים חלוקים בכתיבתם ,והבקיאות היתה על ידי ויתירות לא בקיאינן ,וא"כ שמא האחרת ג"כ אינו מדויק בחסר
ההכרעה .וכשבטלו הספרים המוגהים ,ונתרבו ההעתקות דור אחר ויתיר" .ואם כדברי המנחת חינוך – למה לו להמגן אברהם להזכיר
דור – "אנן לא בקיאינן". כלל את הספר האחר? דהא כל עיקר הספק ,לשיטתו ,אינו נולד
אלא מתוך ספר זה שנמצאת בו "הטעות" ,דשמא אין זו טעות
ולפי זה תובן שיטת הרמ"א ,וגם כוונת המגן אברהם ,דעיקר טעם כלל ,אלא כך נמסרה תורה מסיני ,ומסורתנו שבשאר הספרים היא
ההיתר של הרמ"א הוא משום שטעות זו שכיחה ומצויה אצל המשובשת .ואם כן ,מה לנו ולשאר הספרים – בין שימצא בהם
הסופרים .ומעתה ,טעות גמורה – שאינה שכיחה כלל – לא היקל כתיבה כזו ממש ,בין חסר או יתיר כמותה ,בין כתיבה אחרת לגמרי
בה הרמ"א. – סוף סוף הספק שריר וקיים על הכתיבה שבספר זה ,שמא היא
ובזה יובנו היטב דברי המגן אברהם ,שהביא את דברי הגמרא שאין הכשרה .ואף אם תמצא האחרת שונה ממנה ,עדיין אפשר לומר דזו
אנו בקיאין ,לא כדי לחדש סיבה להיתר ,אלא כדי לבאר איזה "סוג" היא הנכונה והאחרת היא הפסולה.
של טעות בכלל היתירו של הרמ"א – והוא טעות שכיח .ולזה הביא וכבר רמזנו בחלק הראשון שהמגן אברהם עצמו חיבר את שני
ראיה שאף בימי חז"ל היתה שכיחא. הדברים ,ובחלק השני ראינו שהתהלה לדוד מפרש את המגן אברהם
ומהו הסוג השכיח? חסירות ויתירות שאינן משפיעות כלל על לפי סוף דבריו – "שמא האחרת" – כטעם הרמ"א ממש .והנחנו שם
הגיית התיבה ,כגון חולם חסר או מלא וי"ו ,חיריק או צירי חסר בצריך עיון :אם כן ,למה הביא המגן אברהם את הגמרא דקידושין
או מלא יו"ד – שהסופר ,הכותב מפיו ומזכרונו ,אינו מרגיש במה "לא בקיאינן" כלל .ונמצא שאף לשון המגן אברהם עצמו אינה
שאינו נשמע ,ולכן דוקא בזה הטעות שכיחה ,ועל זה אמרו "אין מתיישבת לא לדרך זו ולא לדרך זו.
אנו בקיאין" .אבל כאשר השינוי מורגש באוזן ,כגון שכתב "רחבה" תמיהה שניה – אין לפרש את הרמ"א שלא כדבריו בדרכי משה
במקום "רחבו" – הסופר מרגיש בו ,ואין הטעות שכיחה ,ואינו בכלל
כבר הוכחנו בחלק הראשון ,מדברי הרמ"א עצמו בדרכי משה (יו"ד
דברי חז"ל שאין אנו בקיאין.
סימן רעה) ,שהמסורה שבידינו מסורה מדוקדקת היא ומקובלת מעזרא
ולפי כל זה ,כשכותב המגן אברהם "טעות גמור פשיטא דפסול" הסופר ,וכמו שהעידו הרמב"ם והחיד"א .ולא יעלה על הדעת
– אין הכוונה כפשוטה ,שיש לנו ודאות שהיא טעות ,אלא :טעות לפרש את הגהת הרמ"א באופן שלא כרצונו :הרמ"א עצמו האריך
שאינה מן הסוג השכיח ,ועל כן אינה בכלל "אין אנו בקיאין" – ובזו בדרכי משה (יו"ד סימן רעט) בטעם ההיתר ,ולא הזכיר כלל את הגמרא
לא נתעוררה ריעותא על שאר הספרים ,ופשיטא שמוציאין אחר. דקידושין ,ואת המושג "אין אנו בקיאין" לא הזכיר לא ברמ"א ולא
ועתה נשוב ונקרא את לשון המגן אברהם כולו על פי הדרך בדרכי משה .ואיך תלה המגן אברהם את דברי הרמ"א בגמרא זו?
המחודשת:
המשך בעמוד ה
אריו תשרפ ד דרושים קדמונים
המשך מעמוד ד
וכתבנו בחלק הקודם ,שהתהלה לדוד נוקט שהרמ"א החליט ולא היה צריך [המהר"ם לובלין ,בטעות "רחבה" תחת "רחבו"]
בבחינת "לא פלוג" ,ושדבר זה "טעמא בעי" .והנה הטעם. לכל זה [לכל אריכותו ,שהוא שינוי לשון ושאי אפשר לקרותה
ואולי יש מקום לתרץ כמו שהבין התהלה לדוד ,אלא באופן מרווח כהוגן] ,דכיון שהוא טעות גמור [היינו טעות שאינה מן הסוג
יותר :דאף דיש טעויות של חסירות ויתירות שאינן שכיחות כל כך השכיח ,שהרי ניכרת בהגייה והסופר מרגיש בה] – מוציאין
כשאר חסירות ויתירות ,מכל מקום גם אלו מצויות הן – ואולי מיעוט אחרת .דדוקא בחסירות ויתירות [שאינן ניכרות בהגייה,
שאינו מצוי ,אך שכיח הוא. והטעות בהן שכיחה מאז ומקדם ,עד ש]לא בקיאינן ,כדאיתא
בקידושין (פרק ג) [– וזוהי הגדרת הסוג ,לא טעם ההיתר –] וא"כ
והיינו ,שהריעותא שנתעוררה כשנמצא חסר או יתיר בספר זה [בסוג טעות כזה] שמא האחרת ג"כ אינו מדויק בחסר ויתיר
– אינה על טעות זו בלבד ,אלא על הסוג כולו :שהסופרים אינם [וזהו טעם ההיתר ,הוא הוא טעמו של הרמ"א בדרכי משה].
מדקדקים בחסירות ויתירות .וכיון שרוב רובן של הטעויות שבסוג אבל טעות גמור [שאינה מן הסוג הזה ,ולא נתעוררה ריעותא
זה מצויות הן מאוד ,ולא רצה הרמ"א לפסול ספרי תורה מחמתן – על שאר הספרים] – פשיטא דפסול [ומוציאין אחרת] ,וכמ"ש
החליט שכל הסוג הזה אינו מחייב הוצאת אחר ,ולא חילק בתוכו לעיל.
בין מצוי מאוד למצוי קצת .כלומר :אם באנו לפסול ספר תורה זה
משום חסר – נצטרך לפסול את רוב ספרי התורה שבהיכל ,שהרי ונמצא שלא נוספה במגן אברהם מילה אחת שאינה כתובה בו – רק
אותו סוג טעות ודאי נמצא גם בהם – ואין ריוח בהוצאת אחר .וזהו נתברר מה בה טעם ומה בה הגדרה.
"לא פלוג" שיש בו טעם. יישוב התמיהות
ואילו היה טעמו של הרמ"א משום דלא בקיאין אנו בשאר חסירות ולפי דרך זו נתיישבו כל התמיהות ,אחת לאחת.
ויתירות ,וכמו שהיה בזמן האמוראים ,אז היה קשה קושית השערי התמיהה הראשונה ,תמיהת המנחת חינוך :לא היה לפני הרמ"א שום
אפרים ,דלא היה מובן ה"לא פלוג" ,כי בודאי מסתבר לחלק בין "טעם פשוט יותר" .ש"אין אנו בקיאין" אינו טעם להכשיר את הספר
החסירות שאין אנו בקיאים בהם ,ובין מה שאנו אכן בקיאים .אבל הזה ,אלא סימן לשכיחות הטעות; והטעם האחד והיחיד הוא זה
כיון דטעמו של הרמ"א הוא משום שהטעויות מצויות ,וישנן טעויות שכתב הרמ"א – שאין ריוח בהוצאת אחר .ונתיישב גם לשון המגן
מצויות גם במקום שיש ראיה להכתיב מדרשות חז"ל או ממסורה, אברהם" :לא בקיאינן" – זהו סוג הטעות; "וא"כ שמא האחרת ג"כ
לכן שפיר יש סברא נכונה שלא לחלק בדבר. אינו מדויק" – זהו הטעם .ונתיישב הצריך עיון שהנחנו בחלק השני
ובזה יתבאר גם מה שכתבנו בחלק הקודם ,שלפי הדרכי משה על התהלה לדוד :המגן אברהם הביא את הגמרא לא כטעם ,אלא
אין כאן "ודאי מול ספק" אלא "ודאי מול ודאי" :בזה סילקנו רק להגדיר את הסוג.
את הטענה שאין ספק מוציא מידי ודאי .אבל עיקר הטעם שאין התמיהה השניה :אין כאן פירוש הרמ"א שלא כדבריו .המגן אברהם
מוציאין – הוא הריעותא שנתעוררה על הסוג כולו ,כמבואר. אינו תולה את ההיתר בגמרא ,ואינו אומר שאין אנו סומכים על
לסיכום: המסורה; אדרבה ,על פי המסורה אנו יודעים שיש כאן טעות.
– טעות שאינה שכיחה כלל – מוציאין אחרת ,דהלא אצלם בוודאי הגמרא באה רק להעיד שסוג טעות זה שכיח מאז ומקדם – וזהו
לא יהא הטעות. ממש "שכיח בשאר ספרים" של הדרכי משה.
– טעות השכיחה מאוד – אין מוציאין ,שהרי טעות כזו מסתמא התמיהה השלישית :אין כאן שני טעמים ,אלא טעם אחד והגדרה
נמצאת גם באחרים. אחת .הטעם – של הרמ"א; ההגדרה – מן הגמרא ,איזה סוג טעות
הוא השכיח .ולפי זה מובן גם "פשיטא דפסול" :טעות גמור היא
– טעות השכיח לפעמים – מחמת "לא פלוג" גם כן אין מוציאין. חוץ לסוג השכיח ,ולא נתעוררה ריעותא על שאר הספרים ,ויש ריוח
הערה למעשה בהוצאת אחר .ומובן גם למה טעם הרמ"א לבדו אינו מוליך לקושיית
השערי אפרים – שהריעותא היא לפי הסוג ,וכדברי השארית יהודה
ויראתי בפצותי ,ולא באתי אלא להעיר בלבד .הנה כל טעמו של שהבאנו בחלק השני ,וכמו שיתבאר להלן בענין "לא פלוג".
הרמ"א בדרכי משה מיוסד על המציאות שבזמנו – "דבעוונותינו
לא נמצא ספר בזמן הזה שאין בו טעות כזה" .ויש לעיין מה הדין ובזה מתיישב גם מה שתמהנו בחלק הראשון על הפרי מגדים ,שציין
כשהמציאות שונה :שיש בארון הקודש ספר תורה שנבדק בדקדוק על המגן אברהם את דברי הדרכי משה כאילו טעם אחד הם – ואכן
גדול ,כדוגמת סדר הבדיקה שכתב בעל כף החיים בספרו קול יעקב טעם אחד הם .וכן מתיישב מה שהערנו בחלק השני על הנודע
(או"ח סימן לב ס"ק קטו) ,ואף עבר בדיקת ה"קאמפיוטער" ,והוא מוחזק לנו ביהודה ,שנקט כלשון המגן אברהם "לפי שאין אנו בקיאין בזה",
כמוגה .ונמצא טעות של חסר או יתיר בספר שקוראים בו – האם ודינו עולה כביאור הרמ"א :אף אצלו "אין אנו בקיאין" הוא סיבת
מודה הרמ"א שמוציאין את האחר? השכיחות ,ו"קרוב הדבר שברוב הספרים יש טעות" הוא הטעם.
ולכאורה הדבר תלוי בשני הביאורים שהבאנו .לביאור המנחת חינוך "לא פלוג" – והטעם שבו
בדעת המגן אברהם – שההיתר הוא מצד הספר הזה ,שמא אין כאן ונשוב אל מה שהנחנו בראש דברינו :שהשבנו על טענת השארית
טעות כלל – אין בדיקת הספר האחר מעלה ומורידה ,שהרי הספק יהודה ,שגם טעות נגד דרשת חז"ל מצויה היא .אמנם עדיין לא די
הוא על הכתיבה שבספר זה ,שמא היא הנכונה .אבל לביאור הרמ"א בזה .כי סוף סוף יש מדרגות בשכיחות :חסר ויתיר סתם ,שאין לו
עצמו – שההיתר הוא מצד הספר האחר ,שגם הוא אינו מדוייק – סימן ולא זכר – מצוי מאוד; אבל טעות במקום שיש עליו דרשה
הרי כאן יש ריוח ודאי בהוצאת המוגה ,ולכאורה צריך להוציאו. מפורשת ,או מסורה של קרי וכתיב – מצויה פחות .ולדרכו של
ודבר זה צריך לעלות על שלחן מלכים ,להכריע בדבר גדול כזה. השארית יהודה ,שהכל תלוי בשכיחות ,היה מקום לחלק ביניהם
ולחידושי הדינים היוצאים מיסוד זה נבוא בעזה"י בחלק הבא. ולהוציא אחרת במקום שהטעות אינה מצויה כל כך .ואיך הכשירו
הנודע ביהודה והתהלה לדוד בכל ענין?
זיקוקין דנפקא מפומי'
הראגאטשאווער זצ"ל כדי לקבל סמיכה ,ובמקום לבחון אותו ביורה דעה כרגיל, עוד ממעשי גדולי הדורות ,בחובת הבקיאות בהלכות ספר תורה:
אמר לו הראגאטשאווער שילמוד תחלה הלכות קריאת התורה ,ולאחר זה יתן לו כתב אא"ז באגרא דצבי (רמז קעז אות א) :נודע המעשה שאירע עם הגאון רבי שמעון
סמיכה .במענה לתמיהתו של האברך על כך ,שאינו מוצא לנכון לבחנו ביורה דעה סופר זצ"ל ,בשעה שעמד להתקבל לאב"ד דקראקא ,בא לו אביו החתם סופר
אלא מורה לו ללמוד הלכות קריאת התורה ,אמר לו הראגאטשאווער :בכלל רואה בחלום ,ואמר לו שילמוד ויחזור על הלכות ספר תורה ,וכשבא לשם אירע שאלה
אני שהנך ירא שמים ,וממילא ,כשתבוא לידך שאלה ביורה דעה ולא תדע להשיב, בספר תורה וידע לפסוק הדין ,וגילה להם שאביו ז"ל אמר לו בחלום ללמוד הל' ס"ת.
בודאי תאמר להשואל להמתין עד שתעיין בפסק ההלכה ,או שתשאל אצל מישהו וכבר הוה עובדא אצל הגה"ק בעל ישמח ישראל מאלכסנדר זצ"ל ,דאחר הסתלקות
אחר (ואם יהיה צורך בדבר – תכתוב לרבנים גדולים) .אבל כשתתעורר שאלה באמצע אביו הק' הביאו לפניו את כתב הרבנות ומינוהו לרב דמתא במקום אביו ,אבל הוא
קריאת התורה ,למשל ,בנוכחות הגבאי וכל הקהל – עלול הנך להשיב בלא ידיעת לא הסכים לכך ,וטעמו ונימוקו כי אמר שעדיין לא למד בעיון הל' ספר תורה להיות
ההלכה לאמיתתה ,כיון שזהו בזיון להספר תורה שיישאר מונח על שלחן הקריאה בקי בעל פה ,וע"כ הוא ירא פן תקרה 'שאלה' בס"ת והוא לא ידע לפסוק ,לכן לא
עד שתגמור לעיין בדבר (ובודאי אי אפשר להשאיר את הספר תורה עד שתכתוב לרבנים ותקבל
הסכים לקבל עליו הרבנות עד שידעו בעל פה (מגדולי החסידות ח"ד עמ' עד).
את תשובתם) ,ומה גם שזהו בזיון להרב .העצה היא איפוא – סיים הראגאטשאווער את
דבריו – שתלמד תחלה הלכות קריאת התורה. כתב בתורת מנחם להאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (חלק ו) :פעם הגיע אברך אל
אריו תשרפ ה דרושים קדמונים
אריו תשרפ
וזהו דרכם של צדיקים ,שאומרים מעט ועושים הרבה ,כדאיתא מאא"ז הג"ר ארי' לייבוש אויערבאך זצ"ל
ֶאְֶק ָָחה ַַפת ֶלֶֶחֶ ם" ,ואחר כך
במדרש תנחומא (בלק) :באברהם כתיב "ְוְ ְ
ָּבָּקר ָָרץ ַַא ְְב ָָר ָָהם" וגו' .ואברהם עשה
"ַמ ֲֲה ִִרי ְׁשׁ ֹלׁש ְְס ִִאים" וגו'ְ" ,וְ ֶאֶ ל ַַה ָ
ַ עיר וב ת בשי ל ין של אברהם אבינו
הרבה ,אבל כל מה שעשה היה על פי היתר – על ידי העירוב תבשילין. ְּבֵּאֹלֵנֵ י ַַמ ְְמ ֵֵרא ְוְ הּוא ֹיֵֹׁשׁ ב ֶּּפ ַַתח ָָהֹאֶֹהֶ ל ְּכֹּחֹם ַַהּיֹום" (בראשית
"ַוַ ֵּי ָָּרא ֵֵאָלָ יו ה' ֵ
הרי מפורש בכתובים שקיים אברהם אבינו עירוב תבשילין. יח ,א).
ובזה מיושב עוד דבר .בגמרא (בבא מציעא פז ע"א) מקשה :מדוע אצל לוט איתא ביומא (כח ע"ב) :קיים אברהם אבינו אפילו עירוב תבשילין.
ִּיְּפ ַַצר ָּבּ ם ְְמֹאֹד" (בראשית יט ,ג) ,ואילו אצל אברהם לא המתינו נאמר "ַוַ ְ ולכאורה מנא לן? הרי אין חיוב לעשות עירוב תבשילין ,שמי שרוצה
המלאכים עד שיפציר בהם? ויש לומר ,שכתב הט"ז (סי' תקיב ס"ק ד), יכול להכין כל צרכי שבת קודם יום טוב ,ואינו צריך עירוב כלל .ודברי
שאפילו נכרי שבא מאליו – אסור להפציר בו לאכול ביום טוב ,אלא חז"ל עמוקים ,ושורשם מגיע השמימה ,וכמו שכתב המהרש"א (שם)
רק לתת לו בסתם .והמלאכים ידעו שאברהם לא יפציר בהם ,ולכן שיש בזה סוד .אבל גם מפשטות הכתובים מוכח שהיה מקיים עירוב
לא המתינו. תבשילין ,כשחל יום טוב בערב שבת .ונקדים כמה הקדמות:
ספר זכרון יהודה (ברודא ,אות ק) ,והדפסתיו בספרי 'מצילותא דאברהם' א" .כחום היום" – היינו שעה ששית ,כדאמרינן בברכות (כז ע"א)
ובמדרש רבה (פמ"ח ס"ח).
ב .אותו היום יום טוב היה – כדאיתא במדרש (בראשית רבה פמ"ח סי"ב),
מאא"ז הג"ר אריה יהודא יעקב מייזליש זצ"ל "ּוַמּצֹות ָָא ָָפה" (בראשית יט ,ג) ,או
שחג הפסח היה ,כמו שנאמר אצל לוט ַ
אב"ד פיעטרקוב – אבי הרד"ד חג הסוכות ,והושיבם בסוכה.
"י וק ח נא" – בל שו ן נס תר ג .המלאכים נדמו לאברהם כערביים ,שמשתחוים לאבק שעל
רגליהם (ילקוט שמעוני וירא רמז פב) .והנה אין מזמינים את הנכרי ביום טוב,
"ֻיֻ ַּקּ ח ָנָ א ְְמ ַַעט ַַמִיִ ם" (בראשית יח ,ד) .צריך ביאור ,אמאי לא אמר בלשון שמא ירבה בבישול בשבילו (ביצה כא ע"ב) .אבל כתב המג"א (סי' תקיב ס"ק
נוכח ,לפקוד על עושי רצונו. ב) ,שאחר שכבר תיקן צרכי סעודתו ,מותר להזמין נכרי לביתו ,כי כיון
ונראה ,דהנה אברהם היה חולה על ידי המילה ,ורק על ידי המלאך שהסעודה מוכנה לא חיישינן שיבשל קדירה אחרת בשבילו.
נתרפא .אמנם אנשי ביתו ומקנת כספו נימולו אתו ,והיו עוד חלושים, ד .שעה ששית היא זמן הסעודה המאוחר שבכל הזמנים (פסחים יב ע"ב).
שגם הם היו ביום השלישי למילתם ,ולא היה אברהם יכול לצוות
עליהם ,רק אל אחת השפחות. ומעתה ,בשעה ששית בודאי כבר היתה סעודת אברהם מוכנה,
ואברהם עצמו כבר אכל קודם לכן .ולכן היה מותר לו להזמין את
והנה חז"ל אמרו (קידושין ע ע"א) אין משתמשין באשה .לכן אמר בלשון הערביים לביתו ביום טוב.
נסתר ,ונכון.
אבל עדיין קשה :הרי אברהם עשה בשבילם סעודה חדשה – לקח בן
קובץ דרושים (חוברת ד סימן לא) ,והדפסתיו בספר זכותא דמנחם – זכרון יעקב
"לּוִׁשי ַוַ ֲֲע ִׂׂשי ֻֻעגֹות" (בראשית יח ,ו) – ואיך בישל ביום
ׁ בקר ,ואמר לשרה
טוב במיוחד בשביל אורחים נכרים?
ויש לתרץ ,דהנה יש להוכיח שאותו יום טוב חל בערב שבת .ונקדים
מאא"ז הג"ר יעקב משה זצ"ל אב"ד זבארוב – מה שאיתא שאברהם ברא את בן הבקר בספר יצירה [כדאיתא בחסד
אבי החוות דעת לאברהם (מעין ה ,נהר נא) וז"ל :הוצרך אברהם לברוא פר על ידי שמות
אשה עיניה צרה בא ורח י ן
דספר יצירה ,כדי שלא יצטער בסעודת אורחים ,שאם היה חוזר אל
ָּבָּקר ֲֲאֶׁשׁ ר
המקנה היה עובר זמן הסעודה .וזהו סוד הפסוק "ּוֶבֶ ן ַַה ָ
ֶקֶַמח ֹסֶֹלֶ ת" (בראשית יח ,ו) .ברש"י ישן ,הובא באור
"ַמ ֲֲה ִִרי ְׁשׁ ֹלׁש ְְס ִִאים ַ
ַ ָָעָׂשׂ ה" – ממש עשה אותו ובראו .ועי' בשל"ה הק' (תורה שבכתב ,דרך חיים,
יקרות :הוא אמר קמח והיא אמרה סולת – מכאן שאשה עיניה צרה אות נז ,על הפסוק "ויבא יוסף") בשם קובץ ישן ,ובספר עמודיה שבעה (עמוד
באורחין .והוא תמוה ,דהא סולת חשוב מקמח ,ואם כן במה עיניה הראשון סי' ו) ,והובאו דבריו בפתחי תשובה (יו"ד סי' סב ס"ק ב)].
צרות?
והנה בריאת בעל חי בספר יצירה היא דוקא בערב שבת [עי' סנהדרין
ונראה לענ"ד לתרץ ,דביבמות (טו ע"ב) אמרינן דר' יוחנן החורני לא רצה (סה ע"ב) :רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר
לאכול זיתים ,שראה שהן לחים וסבר שהוכשרו ונטמאו .ובפסחים (מ יצירה ,ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה .ועי' בשו"ת הרשב"א (ח"א
ע"א) אמרינן דאי אפשר לסולת בלא לתיתה ,עיין שם. סי' תיג) :לא עושין כן וכו' אלא במעלי שבתא ,משום שבו היתה בריאת
ולכך אברהם אבינו ע"ה ,דהיה עינו יפה באורחין ,חש דלמא אוכלי הבהמה].
חולין בטהרה הן ,ולא יאכלו סולת כיון שהוכשר ,כמו ר' יוחנן החורני הרי שאותו יום טוב ערב שבת היה .ומאחר שהניח עירוב תבשילין,
שלא רצה לאכול מהאי טעמא .משא"כ שרה לא הקפידה ולקחה היה מותר לו לבשל מחדש לצורך שבת .ופסקו הפוסקים ראשונים
סולת ,ואם לא יאכלו – לא יאכלו. ואחרונים (שם בסי' תקיב) ,שבקדירה אחת ובתנור אחד מותר להרבות
וכן היה באמת ,שלחם לא הביא ,מטעם שפירש"י שפירסה נדה גם בשביל נכרי .ואם כן ,כיון שבישל לעצמו לצורך שבת ,היה מותר
ונטמא ,ולא אכלו .ואם היה קמח שלא הוכשר ,היו אוכלין .ושפיר לו להרבות גם בשבילם :לשחוט בן הבקר – בפרט לדעת המדרש (שם
מוכיח רש"י ז"ל :דכיון שלקחה סולת ולא הקפידה על אכילתן ,מזה פמ"ח סי"ג) שלא היה אלא בהמה אחת [דבגמרא (בבא מציעא פו ע"ב) :אמר
מוכח דאשה עיניה צרה באורחין. רב יהודה אמר רב ,בן בקר – אחד ,רך – שנים ,וטוב – שלשה .אבל
במדרש איתא" :ויקח בן בקר" – יכול גדול? תלמוד לומר רך .אי רך,
יכול חסר? תלמוד לומר וטוב] – וכן לאפות ולבשל.
המשך בעמוד ז
אריו תשרפ ו דרושים קדמונים
מאא"ז הגה"ק ר' ישעי' מפשעדבורז זצ"ל
המשך מעמוד ו
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד
תפי לה שיהיה לא ורחי ם תאב ון לאכי לה פיורדא – זקינו של הברוך טעם
ַּתַּחת ָָה ֵֵעץ ַוַ ֹּיּאֵכֵ לּו" (בראשית יח ,ח).
ֹעֵֹמד ֲֲעֵלֵ יֶהֶ ם ַ
"ְוְ הּוא ֵ ס עו דת אברהם וס עו דת שלמה
מצינו בחכמינו ז"ל (ברכות כו ע"ב) אין עמידה אלא תפילה. ָּבָּקר ַַרְך ָוָ טֹוב" (בראשית יח ,ז).
ָּבָּקר ָָרץ ַַא ְְב ָָר ָָהםַ ,וַ ִּיַּּקּ ח ֶּּבן ָ
"ְוְ ֶאֶ ל ַַה ָ
ובזה אפשר לפרש מאמר הכתוב שלפנינו" ,והוא עומד עליהם", במשנה (בבא מציעא פג ע"א)" :מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו:
שאברהם אבינו ע"ה התפלל לפני אדון כל על אורחיו .ומה היתה צא שכור לנו פועלים .הלך ופסק להן מזונות .וכשבא אצל אביו ,אמר
תחינתו? "ויאכלו" – שיהיה להם תאבון לאכילה ,ויוכל למלאות לו :בני ,אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו ,לא יצאת
סיפוקם( .ועי' עוד מה שכותב תלמידו בספה"ק תפארת שלמה ד"ה או יאמר ושמחת בכל
ידי חובתך עמהן ,שהן בני אברהם יצחק ויעקב" .ובגמרא (שם פו ע"ב):
הטוב)
"למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה? והכתיב ַוַ ְיְ ִִהי
ֶאֶָחד וגו' (מלכים א ה ,ב) ...ואילו גבי אברהם כתיב ְוְ ֶאֶ ל ֶלֶֶחֶ ם ְׁשׁ ֹלֹמֹה ְלְ יֹום ָ
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט הנ"ל ָּבָּקר ַַרְך ָוָ טֹוב ,ואמר רב יהודה אמר רב :בן ָּבָּקר ָָרץ ַַא ְְב ָָר ָָהם ַוַ ִּיַּּקּ ח ֶּּבן ָ
ַַה ָ
בקר – אחד ,רך – שנים ,וטוב – שלשה ...התם תלתא תורי לתלתא
ק ושיית הגמר א – ע ל ד י וק לש ונ ו ש ל ר ' י וס י גברי ,הכא לכל ישראל ויהודה".
ְׁשֶּׁתָךַ ,וַ ֹּּיאֶמֶ ר ִִהֵּנּ ה ָָבֹאֶֹהֶ ל" (בראשית יח ,ט).
ָׂשָׂרה ִִא ּ
ּאְמרּו ֵֵאָלָ יו ַַאֵּיּ ה ָ
"ַוַ ֹּי ְ והקשה הגאון ז"ל מלובלין [לא ברירא למי כוונתו .וקושיא זו הקשו
בבבא מציעא (פז ע"א) :תני משום רבי יוסי ,למה נקוד על איו שבאליו? התורת חיים (בבא מציעא פו ע"ב) והתוספות יום טוב (בבא מציעא ז ,א)] :הא
לימדה תורה דרך ארץ ,שישאל אדם באכסניא שלו .והאמר שמואל: על כרחך מוכח דהטעם לאו משום סעודה .דאי משום סעודה ,לימא
אין שואלין בשלום אשה כלל! – על ידי בעלה שאני .ופירש רש"י: "אברהם" לחודא – למה מזכיר יצחק ויעקב? אלא על כרחך הטעם
הנקודות באות לומר שלא היו צריכים לשאול ,כי יודעים היו שהיא לאו משום סעודה ,אלא משום דבני מיוחסין נינהו ,ומשום הכי לא
באהל; וכל נקודה עוקרת את התיבה ,שאינה אלא לדרשה – ודרוש יצא ידי חובתו; ולכך קאמר "יצחק ויעקב" .ואם כן מאי מקשה הגמרא
מינה דרך ארץ ,שישאל האורח את בעל הבית בשלום אשתו. "למימרא דסעודתא דאברהם עדיפא מדשלמה" ,הא הטעם לאו
והתוספות הביאו מבראשית רבה (פמ"ח סט"ו) :אי"ו נקוד ,למ"ד אינו משום סעודה?
נקוד .אמר רבי שמעון :כל מקום שהכתב רבה על הנקודה – אתה ויש לתרץ ,דהכי קאמר המקשן :למה למימר שלשתן ,אברהם יצחק
דורש את הכתב; וכאן שהנקודה רבה – אתה דורש את הנקודה" :איו" ויעקב? אלא להודיע דהטעם הוא משום יחוס .ולכאורה לימא
– היכן אברהם .כשם שאמרו לו לאברהם "איה שרה" ,כך אמרו לשרה "אברהם" לחודא ,ואנא נמי הוה אמינא משום יחוס! אלא על כרחך
"איו אברהם" .וכתבו התוספות ,שכך הוא הפירוש גם בגמרא שלנו. הוא מייתורא [דיצחק ויעקב] – שלא תאמר הטעם משום סעודה.
אבל לפירוש רש"י ,שהנקודות באות ללמד שעל חנם שאלו – קשה: ותיפוק ליה דלא שייך לומר משום סעודה ,הא סעודת אברהם לא
היה לו לנקד על "איה שרה" ,שהיא עיקר השאלה. עדיפא משל שלמה! אלא על כרחך מוכח דסעודת אברהם עדיפא.
ויש להקשות על פירוש התוספות :לדבריהם ,הדרך ארץ הנלמד מן ואם כן מקשה שפיר המקשן "למימרא" ,ודו"ק.
הנקודות הוא ששאלו את שרה על אברהם – היינו שאלה בשלום
איש .ואם כן מאי מקשה הגמרא משמואל ,שאין שואלין בשלום [צמח הצב"י :במראית עין להחיד"א (בבא מציעא שם) הקשה ,למה הוצרך
אשה? וגם התירוץ "על ידי בעלה שאני" אינו שייך אלא בשאלה על המקשן להביא דברי רב יהודה.
אשה .הרי מן הגמרא משמע להפך מפירוש התוספות. ולדברי רבנו אתי שפיר :המקשן כבר הוכיח מייתורא ד"יצחק ויעקב"
ויש לומר ,דיש לדקדק בלשון רבי יוסי :למה אמר "למה נקוד על איו שסעודת אברהם עדיפא; ולכך הוצרך להקשות ,שאפילו נרבה
שבאליו" ,ולא אמר בסתם "למה נקוד על איו"? אלא על כרחך שבא בסעודת אברהם כרב יהודה – שלשה שוורים – עדיין סעודת שלמה
לדייק כפירוש התוספות – שבא להורות שהנקודות על האותיות מרובה ממנה .ועל זה משני "התם תלתא תורי לתלתא גברי"].
א-י-ו דוקא ,שהן תיבה בפני עצמה – "איו" ,היכן אברהם – ללמד כת"י ספרית רמב"ם ,מספר 146
שישאל אדם בשלום האיש .שאילו כפירוש רש"י ,הרי קשה קושיית
התוספות :היה לו לנקד על "איה שרה".
המשך בעמוד ח
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מל וקט מספר ים וס ופר ים וממל קטים
ואל זה כוונו באמרם (אבות פ"א מי"ג) :ודלא מוסיף יסף .שלא יהא אדם לומד היום כתב בראשית חכמה (שער הקדושה פ"ד) :בזוה"ק (בראשית ,פקודא חמישאה) על
מה שלמד אתמול ,ונמצא כל ימיו עוסק בהלכה אחת ,נכנס ויוצא לבית המדרש ְׁשְׁרצּו ַַהַּמִּיִ ם ֶׁשֶׁרֶ ץ ֶנֶֶפֶׁש ַַחָּיּ ה" (בראשית א ,כ) :פקודא למלעי באורייתא, הפסוק "ִיִ ְ
ואין בידו חידוש .ואם אינו מוסיף להוציא פירות ,הרי הוא כעץ יבש שאינו ולאשתדלא בה ,ולאפשא לה בכל יומא ,ולא תתנשי מיניה" .ישרצו המים" – דא
עושה פירות ,שכורתים אותו ,שאין בו תועלת אלא להסקה. אורייתא; "שרץ נפש חיה" – דכיון דבר נש אתעסק באורייתא ,זכי לההוא נפש
"בכל יומא" ,כי כשם שהימים מחודשים ,ואין יום זה כמו שהיה אמש – כמו חיה קדישא.
שאנו אומרים "ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" – כך צריך שבכל כפל לשונו "למלעי באורייתא ולאשתדלא בה" לרמוז ,שצריך להשתדל להשיג
יום ילמד חידוש שלא ידע אותו מקדמת דנא .ובזה נמצאו הימים מאירים, את התורה בתוכיותה ,בעומק הדבר שהוא עוסק בו ,ואפילו בהלכה; כמו
ומתתקנים בפירות אור התורה. ַּתְּחְּפֶּׂשָּׂנּ ה" (משלי ב ,ד) .ואל זה כוונו ַּמְּטמֹוִנִ ים ְ
ְּתַּב ְְקֶׁשָּׁנּ ה ַכַ ָּכֶּסֶ ף ְוְ ַכַ ְ
"ִאם ַ שנאמר ִ
"ולא תתנשי מיניה" ,כי הלומד ושוכח הוא כמוליד וקובר .וכשם שבניו "ָּגְּר ָָסה ַנַ ְְפ ִׁׁשי ְלְ ַַת ֲֲא ָָבה" (תהלים
חז"ל באמרם :ליגרס איניש והדר ליטחן ,דכתיב ְ
הגשמיים אין אדם רוצה לקברם ,אלא שתעמוד הוייתם בעולם ,כך צריך בענין קיט ,כ).
התורה .ואמרו חז"ל ,שמיתת הבנים היא בעון ביטול תורה ,שנאמר "ַוַ ִּתְּׁשַּׁכּ ח ובטעם הדבר כתב ,שהתורה היא מזון הנשמה ,ולכן נקראת לחם ,שנאמר "ְלְ כּו
ּתֹוַרת ֱֱאֹלֶהֶ יָך ֶאְֶׁשַּׁכּ ח ָּבֶּנֶ יָך ַּגּ ם ָָאִנִ י" (הושע ד ,ו).
ַ ַלַ ֲֲחמּו ְְבַלַ ְְח ִִמי" (משלי ט ,ה) .וכמו שהגוף ניזון מן הלחם הגשמי רק אחר שנטחנה
ולכן צריך שישתדל ללמוד חידוש – והיינו פריה ורביה – וגם לחזור על כל מה החטה ,ונבררו הסובין והמוץ והתבן ,ונשארה סולת נקיה – כך מזון הנשמה הוא
שלמד ,שלא ישכח ממנו .אבל הלומד ושוכח ,אין נותנים לו חידוש ,כדי שלא למיטחן מילי דאורייתא (רעיא מהימנא פ' פנחס).
יקברנו כדרך שקבר את הקודם .ובהיות האדם לומד את התורה על הפנים "ולאפשא לה בכל יומא" – שישתדל לפרות ולרבות בה .כשם שצריך לפרות
האלו ,הרי זה מורה על חשקו הגדול בתורה ,ואז הקב"ה משפיע לו נשמה ולרבות במין הגשמי ,כך צריך שיפרה וירבה ברוחני ,ולא יהיה שכלו שכל עקר
קדושה. שאינו מוציא פירות.
אריו תשרפ ז דרושים קדמונים
המשך מעמוד ז
מאא"ז הגאון הרבי ר' העשיל זצ"ל אב"ד ומעתה קושיית הגמרא אינה על עצם דברי רבי יוסי ,אלא על דיוק
קראקא לשונו .וכך מקשה הגמרא :למה הוצרך רבי יוסי לדייק בלשונו "איו
שבאליו" ,כדי ללמד כפירוש התוספות ולא כפירוש רש"י? הלא גם
למה לא נפק דה מי ד כ שיצאה מבי ת פרע ה בלאו הכי אי אפשר לפרש כרש"י – שלמדה תורה לשאול בשלום
אשה – והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל! ומשני :על ידי
ָׂשָׂרה"
ָּפַּקד ֶאֶ ת ָ איתא במדרש (בראשית רבה פנ"ג ס"ו) על הכתוב "ַוַ ה' ַ בעלה שאני .אם כן היה מקום לפרש כרש"י ,ולכן הוצרך רבי יוסי
ֹהָֹרה
ּוְט ָ
(בראשית כא ,א) :אמר רבי יצחק ,כתיב "ְוְ ִִאם ֹלא ִנִ ְְט ְְמ ָָאה ָָה ִִאָּׁשׁ ה ְ לדייק בלשונו .ודו"ק.
ְּקָּתה ְוְ ִנִ ְזְ ְְר ָָעה ָזָ ַַרע" (במדבר ה ,כח) – זו שנכנסה לביתו של פרעה ִִהוא ְוְ ִנִ ָ
כת"י בערלין ,ספרית המדינה ,מספר 1485
ולביתו של אבימלך ויצאת טהורה ,אינו דין שתפקד? עיין שם.
ולכאורה קשה :הא מהאי טעמא גופא הוה לה לשרה להפקד מיד
כשיצאה מבית פרעה .ועוד קשה :כיון שלא נפקדה אלא אחר מעשה מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו
אבימלך ,למה הזכיר המדרש כלל את מעשה פרעה? של הברוך טעם
ויש לומר הכי .דהנה יש עוד לדקדק :גבי פרעה כתיב "ַוַ ְיְ ַנַ ַּגּ ע ה' ֶאֶ ת
ָׂשַׂרי ֵֵאֶׁשׁ ת ַַא ְְב ָָרם" (בראשית יב ,יז) ,ובמדרש ַּבר ַַּפְּרֹעֹה ְנְ ָגָ ִִעים ְּגֹּדִֹלִ יםַַ ...על ְּד ַ
ְ מי הצי ל א ת ל וט ,רפאל או מי כאל
(בראשית רבה פמ"א ס"ב) איתא שהיתה אומרת לו "אשת איש אני" ,ולא היה ֹדָֹמה ָּבֶּעֶֶרֶ ב" (בראשית יט ,א) .ובמדרש (בראשית רבה
"ַוַ ָּיֹּבֹאּו ְׁשֵׁנֵ י ַַהַּמְּלְ ָָאִכִ ים ְְס ָ
פורש; ואף על פי כן לא נענש אלא בנגעים .ומדוע גבי אבימלך אמר פ"נ ס"ב) :אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ,ולא שני מלאכים עושים
"ִהְּנּ ָך ֵֵמת ַַעל ָָה ִִאָּׁשׁ ה" וכו' (שם כ ,ג)? לו ה' ִ שליחות אחת – ואת אמרת "שני"? אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק,
ויש לומר ,דאיתא בריקאנטי (פרשת לך לך) בשם רבותינו ז"ל ,שלא נזקק גבריאל נשתלח להפך את סדום ,ורפאל להציל את לוט.
אברהם לשרה כל זמן שלא נימול. ולכאורה יקשה :הרי רפאל ריפא את אברהם ,ואין מלאך אחד עושה
"ִמַּבְּלְ ֲֲע ֵֵדי ִִאיֵׁשׁ ְך" (במדבר ה ,כ) – שאין והנה אמרינן בגמרא דסוטה (כד ע"ב)ִ : שתי שליחויות.
הסוטה שותה אלא אם קדם הבעל לבועל .ואיתא במדרש (בראשית ונראה ,דהנה מצינו פלוגתא איזה מלאך הציל את לוט .דבגמרא
רבה פמ"ח סי"ז) על הכתוב "ַוַ אֹדִֹנִ י ָזָ ֵֵקן" (בראשית יח ,יב) ,שלא היה אברהם בבבא מציעא (פו ע"ב) איתא :מיכאל שבא לבשר את שרה ,ורפאל שבא
ראוי עוד להוליד .ואיתא נמי בגמרא (סוטה כו ע"א) :אשת סריס שותה. לרפאות את אברהם ,וגבריאל אזל להפוך את סדום; והכתיב "ויבאו
פשיטא! מהו דתימא" ,מבלעדי אישך" אמר רחמנא ,והאי לאו בר הכי שני המלאכים סדומה"? – דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט .הרי
הוא – קא משמע לן .ופירש רש"י :קא משמע לן ,ד"מבלעדי אישך" לא שלדעת הגמרא מיכאל היה המציל .אבל המדרש סובר שרפאל היה
אתא אלא ללמד שקדם הבעל לבועל .נמצא שיש לנו שני לימודים המציל ,ועל כרחך לשיטתו – כמו שפירש רש"י (בראשית יח ,ב) – שאותו
בכתוב "מבלעדי אישך" :האחד ,שאין הסוטה שותה אלא אם קדם שריפא את אברהם הלך להציל את לוט ,דרפואה והצלה חדא מילתא
הבעל לבועל; והשני – בהוה אמינא דגמרא – למעט אשת סריס, היא.
שאינו ראוי להוליד. ופלוגתא זו תליא בפלוגתא אחרת .דאיתא בשבועות (לה ע"ב) :כל שמות
והשתא אתי שפיר המדרש הנ"ל .כשיצאה שרה נקיה מבית פרעה, "ַאל ָנָ א ֲֲאֹדָֹנָ י,
האמורים בלוט – חול ,חוץ מזה שהוא קודש ,שנאמר ַ
עדיין לא היה בזה דין שתפקד ,דהא אינה שותה אלא אם קדם הבעל ְּבֵּעיֶנֶ יָךְ ...לְ ַַה ֲֲחיֹות ֶאֶ ת ַנַ ְְפ ִׁׁשי" (בראשית יט ,יח–יט) – ִִהֵּנּ ה ָנָ א ָָמ ָָצא ַַע ְְב ְּּדָך ֵֵחן ֵ
לבועל; וזה היה קודם מילת אברהם ,ועדיין לא נזקק לה ,כנ"ל .אבל מי שיש בידו להמית ולהחיות ,זה הקדוש ברוך הוא .אבל האבן עזרא
כשיצאה נקיה מבית אבימלך ,כבר היתה אשתו לכל דבר ,כי זה היה מפרש שגם זה חול ,דכתיב בלשון יחיד ,ולמלאך שבהם אמר כן.
אחר שנמול אברהם. והנה לכולי עלמא גבריאל הלך להפך את סדום .אם כן לפי האבן
ובזה מיושב למה הזכיר המדרש את מעשה דפרעה .דאילו לא יצאה עזרא ,על כרחך גבריאל היה הגדול שבהם ,ואליו דיבר לוט – שהרי
נקיה מבית פרעה ,לא היה בדין שתפקד בשביל אבימלך לבד ,כי ָּדָּבר ַַהֶּזּ הְ ,לְ ִִבְלְ ִּתּ י ָָה ְְפִּכּ י ֶאֶ ת ָָה ִִעיר ֲֲאֶׁשׁ ר
אִתי ָָפֶנֶ יָך ַּגּ ם ַלַ ָ
"ִהֵּנּ ה ָנָ ָׂשׂ ִ
השיב לו ִ
הוה אמינא ש"מבלעדי אישך" אתי למעט סריס ,כמו בסלקא דעתין ִּדַּּבְּרָּתּ " (שם ,כא) ,וגבריאל היה המהפך .ומעתה מוכח שרפאל היה עמו ְ
דגמרא ,ושרה עצמה אמרה "ואדני זקן" ,שאינו ראוי להוליד .אבל להציל את לוט .דאי מיכאל ,קשה :הרי אמרינן בברכות (ד ע"ב) ,גדול
כיון שיצאה נקיה מבית אבימלך ומבית פרעה ,ממה נפשך בדין מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל; אם כן מיכאל היה
הוא שתפקד :אם "מבלעדי אישך" אתי ללמד שקדם הבעל לבועל הגדול שבהם ,ולמה דיבר לוט אל גבריאל? אלא על כרחך שמיכאל
– הרי בבית אבימלך כבר היתה אשתו; ואם אתי למעט סריס – הלא נסתלק ,ורפאל היה עם גבריאל.
כשהיתה בבית פרעה עדיין לא היה אברהם זקן ,ורק משום שלא אבל הגמרא דידן לשיטתה אזלא ,ד"אל נא אדני" – להקדוש ברוך
נימול לא נזקק לה. הוא אמר .אם כן שפיר יש לומר שמיכאל היה עם גבריאל :לוט ביקש
וזה שאמר הכתוב "על דבר שרי אשת אברם" – שהיא אמרה לו "אשת מהקדוש ברוך הוא ,וגבריאל השיב לו בשליחות הקדוש ברוך הוא
איש אני" .ובאמת לא היה ראוי שיענש פרעה על ידה :שהרי עדיין לא "הנה נשאתי פניך ...לבלתי הפכי" .אבל המדרש סובר כפירוש האבן
נזקק לה אברהם ,ובני נח אינם נענשים אלא על "בעולת בעל" ,ולא עזרא ,שלגדול שבהם אמר; ואם כן על כרחך רפאל היה המציל.
על אשה שלא נזקק לה בעלה (סנהדרין נז ע"ב) .ואפילו הכי נענש ,שנאמר ואין לומר ,דאכתי ,אף אם מיכאל היה המציל ,אין תימה מה שדיבר
"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים" – שהרי היא אמרה לו "אשת איש לוט אל גבריאל הקטן ממנו – משום שהדבר היה בידו ,שהוא היה
אני" ,ואף על פי שבאמת לא היתה אסורה עליו ,הוא לא ידע זאת .וגבי המהפך .דזה אינו :דהרי היפה תואר מקשה על מה דאמרינן שאין
ָּבַּעל" ,וגבי
ְּבֻּעַלַ ת ַ אבימלך אמר הקדוש ברוך הוא "הנך מתְ ...וְ ִִהוא ֻ ְׁשִׁח ִִתים ֲֲאַנַ ְְחנּו
שני מלאכים עושים שליחות אחת – הא כתיב "ִּכּ י ַַמ ִ
פרעה לא אמר כן – נמי משום האי טעמא :לגבי פרעה עדיין לא היתה ֶאֶ ת ַַהָּמּ קֹום ַַהֶּזּ ה" (שם ,יג)? ותירץ בשם הר"ן :כמו שאומרים על המסיר
בעולת בעל ,ולא היה חייב מיתה אפילו אילו היה נוגע בה; אבל בימי את העמוד שתחת התקרה ,שהוא מפיל את התקרה – כן הכא ,כיון
אבימלך כבר היתה בעולת בעל ,שהרי זה היה אחרי מילת אברהם. שההשחתה התעכבה עד שינצל לוט ,הרי המלאך המצילו גורם גם
לפיכך אמר לו "הנך מת" ,ולא סגי בנגעים. כן להשחתה .וכן תירץ המהרש"א :כיון שלא היה יכול להשחית עד
זרע חיים – להג"ר חיים בן הג"ר בנימין ברודא – נדפס ב'פיעטרקוב' שנת תרס"ז ,בסוף ָּדָּבר ַַעד ֹּב ֲֲּאָך
אחר שהציל את לוט ,כמו שכתוב "ִּכּ י ֹלא אּוַכַ ל ַלַ ֲֲעׂשֹות ָ
הספר; המאמר אינו בספר חנוכת התורה ָׁשָּׁמּ ה" (שם ,כב) ,תלה את ההשחתה גם במציל.
אם כן ,כיון ששמע לוט שאמרו "כי משחיתים אנחנו" ,על כרחך תלה
גם את ההפיכה במצילו .ולמה ביקש מגבריאל "אל נא אדני"? היה לו
לבקש ממיכאל ,שהיה מצילו ,והוא גם הגדול שבהם! אלא על כרחך
שמיכאל נסתלק ,ורפאל היה המציל.
אריו תשרפ ח דרושים קדמונים
אריו תשרפ
"ְוְ ָָק ַַט ְְפָּתּ ְְמִלִ יֹלת" (דברים כג ,כו)[ .יש בזה חידוש בדקדוק הלשון. על ידי הכנסת אורחים נהפכו המקטרגים
שבראשונים מצינו לברית המילה שני שרשים – מ-ו-ל ,ונ-
מ-ל .וזהו שורש שלישי ,מ-ל-ל].
לסנגורים
ובפרקי דרבי אליעזר (פרק כט) :אברהם נימול ביום הכיפורים. אמרו במדרש (בראשית רבה פמ"ח ס"י) :אמר לו הקב"ה לאברהם אבינו,
וקשה ,והלא מילה שלא בזמנה אינה דוחה אפילו יום טוב. ַּתַּחת ָָה ֵֵעץ" (בראשית יח ,ד) ,חייך שאני פורע ָּׁשֲׁענּו ַאתה אמרת "ְוְ ִִה ֲ
ְׁב ַַעת ָיָ ִִמים" (ויקרא כג ,מב) .וצריך ביאור ,מה לבניך – "ַּבֻּּסּ ֹּכּת ֵּתְּׁשׁ בּו ִׁש ְ
ויש לומר שלשה תירוצים .הראשון ,שאברהם מל את עצמו,
ענין סוכה ל"והשענו תחת העץ".
ולא קשה מידי ,שקודם מתן תורה יוה"כ רשות אצלו ומילה
חובה[ .וכן כתב ביפה תואר (בראשית רבה פמ"ז ס"ט) ,על מה ונראה על פי דברי הגה"ק ר' שלמה קלוגר זצ"ל בספרו חכמת
שאמרו שם "נמול אברהם ...הרגיש ונצטער"" :ולכך אמר נמול, שלמה בפרשתנו ,שפירש את ענין שלשת המלאכים שבאו אצל
דמשמע שנתפעל מהמילה יותר מדאי ,דאל"כ מל מיבעי ליה, אברהם .ואלו תורף דבריו :שלשת המלאכים הללו ,שבאו לרפאות
שפירושו שמל עצמו ,וישמעאל דנמול משמע ע"י אחר ,כמו את אברהם ולהציל את לוט ,לבשר את שרה ולהחריב את סדום –
נמולו אתו ,ואברהם מסתמא לא נמול ע"י אחר" ].אבל למ"ד מתחלה היתה כוונתם להיפך ,שהם קטרגו על אברהם ,כל אחד על
שהקב"ה מל אותו ,כמו שאמרו (שם פמ"ט ס"ב) על פסוק "ְוְ ָכָ רֹות שליחותו :אחד קטרג על הרפואה ,ואחר על לידת בנו ,והשלישי
ְּבִּרית" (נחמיה ט ,ח) – עדיין קשה ,דקיי"ל שהקב"ה מקיים ִִעּמֹו ַַה ִ להביא את פורענות סדום גם על לוט.
כל התורה ,וכדאיתא (שם פי"א ס"ה) :הקב"ה משמר שבת ,אני וכשראה אברהם כן ,רץ לקראתם לחלוק להם כבוד ,לקיים מה
קיימתי מצות עמידה מפני שיבה וכו'. "ִאם ָָר ֵֵעב ֹׂשַׂנַ ֲֲאָך ַַה ֲֲאִכִ ֵלֵ הּו ָלָ ֶחֶ ם" (משלי כה ,כא) ,והוי כעין שנאמר ִ
השני ,בשביל הגרים ,כדאיתא במכילתא (דרבי ישמעאל ,משפטים שוחד לשטן ביום הכיפורים .וכשאכלו עמו נהפכו לו לאוהבים :זה
– מסכתא דנזיקין פרשה יח) :חביבין הגרים ,שלא מל אברהם אבינו שקטרג על שרה – בישר לה שתלד; וזה שקטרג על הרפואה – ריפא
אלא בן תשעים ותשע שנים ,שאלו מל בן עשרים או שלשים, אותו .ואותו שרצה להחריב גם את לוט ,לא היה יכול להצילו ,שאין
לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן שלשים ,לפיכך גלגל מלאך אחד עושה שתי שליחויות ,ובפרט דבר והפוכו; לכך נמסרה
המקום עמו עד שהגיעו לתשעים ותשע שנים ,שלא לנעול ההצלה לרופא ,דרפואה והצלה חדא מילתא היא ,כמו שכתבו
דלת בפני הגרים הבאים[ .הנראה בכוונת תירוצו ,שמלשון המפרשים .עיין שם בנועם דבריו.
המכילתא "גלגל המקום עמו" משמע שהשהה את המילה עד וידוע מה שכתבו בספרים הקדושים ,שסוכות הוא זמן תשובה
הזמן המאוחר ביותר ,ולא היה אפשר לאחרה עוד ,כדי שיצא מאהבה .ובזה פירש בספה"ק קדושת לוי את המדרש על "ּוְלְ ַַק ְְח ֶּּתם
יצחק מטפה קדושה (בראשית רבה פמ"ו ס"ב) .וממילא זהו זמנה, ָלָ ֶכֶ ם ַּבּּיֹום ָָה ִִראׁשֹון" (ויקרא כג ,מ) – ראשון לחשבון עונות :כי עד עכשיו
ומילה בזמנה היא .וילע"ב]. לא היה טעם למנות חשבון עונות ,ורק עכשיו בסוכות ,שעושים
ואגב ללמדנו בא ,שמותר לעקור (מצות יוה"כ) [מצוה] משום תשובה מאהבה והעבירות נהפכות למצוות ,עושים חשבון מכל
גרים .ומהכא יליף לה דוד ,שעבר על "ֹלא ָָתִלִ ין ִנִ ְְבָלָ תֹו" (דברים העונות ,כדי לחשבם למצוות ,עכדה"ק .היוצא מזה ,שבסוכות
כא ,כג) בבני שאול ,מפני שעל ידי זה נתוספו ק"נ אלף גרים, מהפכים את המקטרגים להיות סנגורים ,כי מהפכים את הזדונות
כדאיתא ביבמות (עט ע"א). לזכיות.
והשלישי ,שלא היה משם ראיה על הגרים ,הוא מה שאמרו ובזה מתורצים שפיר דברי המדרש .שאמר הקב"ה לאברהם :אתה
רז"ל (בראשית רבה פל"ט סי"א) על "ְוְ ֶאֶֶעְֶׂשׂ ָך ְלְ גֹוי ָּגּ דֹול" – בריה אמרת "והשענו תחת העץ" ,וכוונתך היתה בזה להפך את מחשבתם
חדשה .ונאמר שעשאו הקב"ה בריה חדשה שמונה ימים קודם הרעה אשר חשבו ,שאדרבה ימליצו עליך זכות; ולזה בא שכרו
יוה"כ ,כדי שיהא זמן מילתו ביוה"כ. במצות סוכה ,שגם היא מהפכת את המקטרג לסנגור .יהי רצון
שימתקו הדינים מעלינו ומעל כל ישראל ,אמן.
ֹלִקים" – כביכול הוא "ְצֹחֹק ָָעָׂשׂ ה ִלִ י ֱֱא ִ
והיינו דקאמרה שרה ְ
הורה לי להיתרא לעשות צחוק עם ילדי נכרים ולהניקם ,אף ···
דתנן (עבודה זרה כו ע"א) בת ישראל לא תניק בנה של נכרים.
ומכל מקום הניקה ,שכל אותן שינקו משרה נתגיירו לבסוף, דחיית מילת אברהם את יום הכיפורים
כדאיתא במדרש (ילקוט משלי סי' תתקמז) ,וכמו שכתבו התוספות אמרו בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט) :אברהם נימול ביום הכיפורים.
בעבודה זרה (י ע"ב ד"ה אמר) גבי אנטונינוס – חלב מטהר וכו', והקשה אא"ז החכם צבי (הועתק מכתב יד קדשו בקובץ כרם שלמה ,שנה ז,
שאמו של רבי הניקה אותו ,ולבסוף נתגייר. קובץ י) :והלא מילה שלא בזמנה אינה דוחה אפילו יום טוב .וקודם
ומפרשת והולכת להוכיח שמותר לעקור מצוה בשביל גרים, שאכתוב את מה שנראה לי ליישב קושייתו ,אעתיק כאן את כל
"ִמי ִִמֵּלּ ל ְלְ ַַא ְְב ָָר ָָהם" – הביטו נא וראו מי מל את ולזה אמרה ִ לשונו:
אברהם ,הלא השם יתברך .ושוב אין לתרץ כתירוץ הראשון, ֹּתאֶמֶ ר ִִמי ִִמֵּלּ ל ְלְ ַַא ְְב ָָר ָָהם
ֹלִקיםַ ...וַ ָּׂשָׂרה ְְצֹחֹק ָָעָׂשׂ ה ִלִ י ֱֱא ִֹּתאֶמֶ ר ָ "ַוַ ּ
שאצל אברהם יוה"כ רשות ומילה חובה ,וחזרה קושייתי ָׂשָׂרה ִּכּ י ָיָ ַלַ ְְדִּתּ י ֵֵבן ִלִ ְזְ ֻֻקָנָ יו" (בראשית כא ,ו-ז).
ֵֵהיִנִ ָיָקה ָָבִנִ ים ָ
למקומה. רש"י ז"ל פירש" :מלל – שינה הכתוב ולא אמר דבר ,גימטריה
ואת התירוץ השלישי ,של בריה חדשה ,שללה באומרה "ִּכּ י שלו מאה ,כלומר לסוף מאה לאברהם" .ותימה ,רמז זה למאי,
ָיָ ַלַ ְְדִּתּ י ֵֵבן ִלִ ְזְ ֻֻקָנָ יו" – שאילו נעשה בריה חדשה ,לא היה לזקוניו ְּבִּהָּוֶּלֶ ד לֹו" (שם ,ה). והלא בהדיא כתיב "ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֶּּבן ְְמ ַַאת ָׁשָׁנָ ה ִ
אלא כבן שנה. ונראה לפרש "מלל" מלשון מל – מפעל הכפל [שהאות השניה
ועל כרחך צריך לומר כתירוץ השני – בשביל גרים .ומעתה והשלישית שוות ,כמו סבב ,תמם] ,מבנין פיעל הדגוש [כמו
מוכח דמותר לעקור מצוה אחת בשביל גרים ,ושפיר עבדית "ִמי ְיְ ַַמֵּלּ ל
ִִהֵּלּ לִִ ,קֵּלּ ל] .וכמו שכתב בזוהר (ח"א רמט ע"א) על פסוק ִ
המשך בעמוד י ְּגּ בּורֹות ה'" (תהלים קו ,ב) ,שהוא לשון חתיכה וכריתה ,מלשון
אריו תשרפ ט דרושים קדמונים
המשך מעמוד ט
קּוַפת ַַהָּׁשָׁנָ ה" (שם לד ,כב) ,ולמה שינה הכתוב בלשונו.
ְּתּ ַ ָׂשָׂרה".
"ִּכּ י ֵֵהיִנִ ָיָקה ָָבִנִ ים ָ
ולהנ"ל אתי שפיר .דפרשת משפטים נאמרה בסיני ,כמו שפירש וניחא נמי מה שפירש רש"י "לסוף מאה לאברהם" – לאפוקי
רש"י בריש הפרשה ,ואם כן קודם חטא העגל ,כשעדיין היה חג שלא תאמר שנעשה בריה חדשה ,ולא היה עתה אלא בן שנה
הסוכות ראוי להיות בחודש אלול ,ולכך נאמר "בצאת השנה". אחת .עכ"ד החכם צבי.
משא"כ פרשת כי תשא נאמרה אחר חטא העגל ,כשכבר נדחה החג [נכדו דו"ז הג"ר צבי אריה יהודה יעקב מייזליש זצ"ל אב"ד לאסק,
לתשרי ,ושפיר אמר "תקופת השנה" ,וכפירוש רש"י שם :שהיא במכתבו שנדפס בפרדס יוסף (פ' לך אות עט) ,כיון לקושיית זקינו ,וז"ל:
בחזרת השנה ,בתחלת השנה הבאה. יִתי ִִאָּתּ ְך" – לשון הנה מורה ובכלי יקר כתב בקרא (י"ז ,ד) ִ
"ִהֵּנּ ה ְְב ִִר ִ
··· מצוי כבר ,כי מילה חיצוניות ענין ליקח מופת על מילת ערלת הלב
וטהרתו ,ואברהם היה לו טרם מילה זו לב טהור ונמול ,על כן אמר
זיווג שנגזר מן השמים לו טהור לב אתה ,רק מאחר שנתתיך לאב המון גוים לכך עצה למול
[עיקר מאמר זה נדפס בגליון פ' חיי שרה אשתקד ,ולכבוד שמחת עצמך ,ובזה יתפרסם מעלתך ע"י מילה חיצוניות ,עיין שם .וקשה
התנאים הנני חוזר עליו כאן ,מתוקן על פי מה שהערנו אחר כך] דאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ט) דאברהם אבינו מל עצמו ביום
הכיפורים ,ונהי דהוי שלא בזמנו ,מכל מקום הרי רשאי ,כיון דעל
ָּב ִִרים ָָה ֵֵאֶּלּ ה ַוַ ֻּיַּּגּ ד ְלְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֵלֵ אֹמֹר ִִהֵּנּ ה ָיָ ְלְ ָָדה ִִמְלְ ָּכּ ה"
"ַוַ ְיְ ִִהי ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַהְּד ָ יום הכיפורים לא נצטוה רק קיים מעצמו ,ועל מילה נצטוה ,ונדחה
(בראשית כב ,כ) .ופירש"י:
קמי מילה דהוי כמו דרבנן ,ויו"ט שני להרמב"ם (פ"א ממילה הט"ו) מלין
בשובו מהר המוריה ,היה אברהם מהרהר ואומר :אילו היה בני שלא בזמנו .אבל כיון דלבבו היה נאמן ולא היה צריך לקיום מצוה,
שחוט – כבר היה הולך בלא בנים; היה לי להשיאו אשה מבנות ענר, למה מל עצמו ביום הכיפורים .וי"ל דאיתא במדרש רבה (ב"ר מ"ז,
אשכול וממרא .בשרו הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה – בת זוגו. ט) דה' כרת עמו ביחד הברית ,וכיון דה' עזרו הוי כשנים שעשאו
וזהו "אחרי הדברים האלה" – הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה. ופטורין ,ורשאי מן התורה.
הרי שבסוף פרשתנו כבר נתבשר אברהם שזיווגו הראוי של יצחק ֶנֱֶא ָָמן ְלְ ָָפֶנֶ יָך
אָת ֶאֶ ת ְלְ ָָבבֹו ֱ
"ּוָמ ָָצ ָ
ואתי שפיר מה שנאמר (נחמיה ט ,ח) ָ
היא רבקה .ויש לעיין בכמה דברים: ְּבִּרית" ,והיינו שלא יקשה כיון דלבבו היה נאמן והוי ְוְ ָכָ רֹות ִִעּמֹו ַַה ִ
ָּׁשַׁמִיִ ם וגו' הּוא ֹלֵהי ַַה ַ א) בפרשה הבאה אמר אברהם לעבדו" :ה' ֱֱא ֵ כנמול ,ולמה מל עצמו ביום הכיפורים .ואמר משום שכרת עמו
ִיִ ְׁשַׁלַ ח ַַמְלְ ָָאכֹו ְלְ ָָפֶנֶ יָך ְוְ ָלָ ַַק ְְחָּתּ ִִאָּׁשׁ ה ִלִ ְְבִנִ י ִִמָּׁשׁ םְ .וְ ִִאם ֹלא ֹתֹאֶבֶ ה ָָה ִִאָּׁשׁ ה הברית ,והוי ב' שעשאו .עכ"ל].
ֻׁב ָָע ִִתי ֹזֹאת" (בראשית כד ,ז-ח) .ולמה דיבר כמי יָת ִִמְּׁש ֻ
ָלָ ֶלֶֶכֶ ת ַַא ֲֲחֶרֶ יָך ְוְ ִנִ ִּקּ ָ ונראה לי ליישב קושייתו ,דהנה בילקוט שמעוני (פ' פינחס רמז תשפ"ב):
שמסופק ,באמרו "ואם לא תאבה האשה"? אמר רבי לוי בכל חדש וחדש [שבקיץ] ביקש הקדוש ברוך הוא
אמנם הדבר פשוט ,לפי מה שאמרו במועד קטן (יח ע"ב): ליתן לישראל מועד ,בניסן נתן להם פסח ,באייר נתן להם פסח קטן,
אמר שמואל :מותר לארס אשה בחולו של מועד ,שמא יקדמנו בסיון נתן להם עצרת ,בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול,
אחר .ומקשה הגמרא :והאמר רב יהודה אמר שמואל – בכל יום ויום ועשו העגל ,ובטל תמוז ואב ואלול ,ובא תשרי ופרע להם ראש
בת קול יוצאת ואומרת :בת פלוני לפלוני וכו' .אלא – שמא יקדמנו השנה ויום הכיפורים והחג (היינו ר"ה שהיה ראוי להיות בחודש תמוז ,יוה"כ
אחר ברחמים. בחודש אב ,וסוכות בחודש אלול) ,א"ל הקדוש ברוך הוא ,לאחרים הוא (חודש
הרי שאף שהזיווג נגזר מן השמים ,וכמו שאמרו חז"ל (שם) :מן תשרי) פורע ושלו אינו נוטל (היינו שראוי שיהי' חג לחודש תשרי מצד עצמו) תן
"ֵמה' התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – מה' אשה לאיש ,דכתיב ֵ לו יומו ,ביום השמיני עצרת תהיה לכם וכו'( ,שנתן שמיני עצרת לחודש
ּוֵמה' ִִאָּׁשׁ הָּדָּבר" (בראשית כד ,נ) ,וכתיב "ַּבִּיִ ת ָוָ הֹון ַנַ ֲֲחַלַ ת ָָאבֹות ֵ ָיָ ָָצא ַַה ָ תשרי) ,עכ"ל.
ַַמְׂשָּׂכֶּלֶ ת" (משלי יט ,יד) – מכל מקום יכול אדם אחר להקדימו על ידי ולפי זה חידש בספר זרע ברך שלישי (פ' וירא) ,שעד מתן תורה היה
תפלה .ועל כן לא היה הדבר ברור בעיני אברהם ,שאכן הזיווג שהוא הקב"ה דן את העולם בחדשי תמוז ואב ,והאבות הק' ושם ועבר היו
מן השמים יצא לפועל. שומרים את ראש השנה בתמוז ,ואת יוה"כ בעשרה באב ,עיי"ש.
ֹלֵהי ֲֲאֹדִֹנִ י
ּאַמר ה' ֱֱא ֵ ב) כשבא אליעזר לחרן ,התפלל אל הקב"הַ" :וַ ֹּי ַ ואין הכוונה שמנין החדשים התחיל אז מתמוז ,שהרי במבול מנו
ֹאָֹתּהַַא ְְב ָָר ָָהם ַַה ְְק ֵֵרה ָנָ א ְלְ ָָפַנַ י ַַהּיֹום ַוַ ֲֲעֵׂשׂ ה ֶחֶֶסֶ ד ִִעם ֲֲאֹדִֹנִ י ַַא ְְב ָָר ָָהםָ ... את החדשים מתשרי ,או מניסן לחד מ"ד (עיין רש"י בראשית ז ,יא) ,אלא
ֹהַֹכַ ְְחָּתּ ְלְ ַַע ְְב ְּּדָך ְלְ ִיִ ְְצ ָָחק" וגו' (בראשית כד ,יב-יד) .הרי שבנוסף לסימן שהיום טוב שהוא אצלנו ראש השנה היה אז בתמוז.
ולהוכחה שקבע לעצמו ,הקדים והתפלל לפני השי"ת .אמנם ובזה מתורץ ,שאף שנכון הדבר שאברהם אבינו נימול בעשרה
כשסיפר העבד את כל המעשה לאביה ולאחיה של רבקה ,השמיט בתשרי ,שהוא יוה"כ שלנו ,מכל מקום בזמנו של אברהם לא היה
ֹלֵקי ֲֲאֹדִֹנִ י ַַא ְְב ָָר ָָהם ִִאםאת ענין התפלה ,ואמר רק את הסימן" :ה' ֱֱא ֵ אותו היום יום הכיפורים .ואם כן לא דחתה מילתו את יוה"כ כלל.
יַח
יָהִִ ...הוא ָָה ִִאָּׁשׁ ה ֲֲאֶׁשׁ ר ֹהִֹכִ ַ ַּדְּרִּכּ י ֲֲאֶׁשׁ ר ָָאֹנִֹכִ י ֹהֵֹלֵ ְך ָָעֶלֶ ָיַח ְ ֶיְֶׁשׁ ָך ָּנּ א ַַמ ְְצִלִ ַ [ואמנם הזרע ברך עצמו לא כתב כן ,שהוא נקט שהמילה היתה ביום
ה' ְלְ ֶבֶ ן ֲֲאֹדִֹנִ י" (שם ,מב-מד) .ויש להתבונן ,מדוע העלים מהם את ענין הכיפורים ממש ,כמו שהבאנו מדבריו במדור דרושים קדמונים.
תפלתו. אבל דברינו מיוסדים על עיקר חידושו בלבד ,שקודם מתן תורה
ג) בנוסח התנאים" :המגיד מראשית אחרית ,הוא יתן שם טוב היה זמן יוה"כ בחודש אב; ונקטנו שהמילה היתה בעשרה בתשרי,
ושארית לאלה" וכו' .ותמהו המפרשים ,מדוע מתארים כאן את כפשטות לשון הפרקי דר"א].
הקב"ה דוקא בתואר זה ,שיודע אחרית דבר מראשיתו ,ולא באחד ובזה מתורץ גם מה שהקשה בספר חמודי צבי (על הפסוק "ַוַ ֲ
ַּיֲּעֹקֹד
משאר תוארי שלמותו. ֶאֶ ת ִיִ ְְצ ָָחק ְּבּ נֹו" ,בראשית כב ,ט) :לפי מה דאיתא בפרקי דר"א שמעשה
וכדי לתרץ נקדים מה שכתב מרן החתם סופר (חתם סופר על התורה): העקידה היה ביום הכיפורים ,האיך הותר להקריב אז קרבן ,והלא
ביוה"כ אסור להקריב שום קרבן שאינו חובת היום .ואיך בנה אז
ָּב ִִרים ֲֲאֶׁשׁ ר ָָעָׂשׂ ה" (בראשית כד, "ַוַ ְיְ ַַסֵּפּ ר ָָהֶעֶֶבֶ ד ְלְ ִיִ ְְצ ָָחק ֵֵאת ָּכּ ל ַַהְּד ָ את המזבח ביוה"כ ,והלא קיי"ל שאין בנין המקדש דוחה יו"ט,
סו) – פירש"י :שקפצה לו הארץ ,ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו. כדאמרינן בשבועות (טו ע"ב) ,וכן פסק הרמב"ם (פ"א מהל' בית הבחירה
יראה ,שהעבד חשש מאוד ,אולי איננה בת זוגו של יצחק ,ורק הי"ב) ,וכל שכן יוה"כ ,עיי"ש מה שתירץ .ולדברינו מתורץ ,שבימי
על ידי תפלה נזדמנה לו בת זוגו של אחר ,ולא יהיה הזיווג האבות היה יום הכיפורים בחודש אב ,ולא בעשרה בתשרי שבו
טוב ,כמו שאמר רבא פ' אלו מגלחין (מועד קטן שם) להאי גברא אירעה העקידה .ודו"ק.
דבעי רחמי על איתתא [בתר הכי שמעיה דקאמר :או איהו
לימות מקמה ,או איהי תמות מקמיה]. *
וכאשר שמעתי מרבי מורי זצ"ל :במערבא אמרי ליה "מצא או ולדברינו יתפרש היטב מה שנאמר בפרשת משפטים על חג
מוצא" (ברכות ח ע"א); רצונו לומר – אי מצא אבידתו הראויה לו, ְּבֵּצאת ַַהָּׁשָׁנָ ה" (שמות כג ,טז) .ויש לתמוה ,והלא הסוכותְ" :וְ ַַחג ָָה ָָא ִִסף ֵ
"מצא טוב" בלי ספק; ואי מוצא בכח תפלה – "מוצא אני מר סוכות בתחלת השנה הוא ,ולמה אמר "בצאת השנה" (ועיין אבן עזרא
המשך בעמוד יא
וחזקוני שם) .ועוד יש לדייק ,שבפרשת כי תשא נאמר "ְוְ ַַחג ָָה ָָא ִִסיף
אריו תשרפ י דרושים קדמונים
המשך מעמוד י
וידוע מה שכתב בזוה"ק (פ' פינחס ריט ע"ב) ,דבעת שמחה קב"ה אתי ממות" .והכא נמי חשש העבד [אולי הוא רק מחמת תפלתו],
לגנתא דעדן ,ואעקר מתמן לאבוהי ואמיה ,ואייתי לון עמיה לההוא על כן כתיב לעיל "ההצליח ה' דרכו אם לא" – כי היה מסופק
חדוה ,וכלהו זמינן תמן .ובזה פירש המהר"י מבעלזא זצוק"ל את אם זו היא הצלחה.
דברי רש"י (כתובות ח ע"א) בברכת "שהכל ברא לכבודו" ,שהוא לכבוד אלא שלכאורה מאת ה' היתה סבה זאת שיתפלל ,משום
העם הנאספים – והכוונה לאבות הקדושים מגן עדן ,שנקראים שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ,אפילו של עבדי אבות.
"נאספים" ,על שם הפסוק "ֵיֵ ָָא ֵֵסף ַַא ֲֲהֹרֹן ֶאֶ ל ַַעָּמּ יו" (במדבר כ ,כד). אך זה נסתר ממה שקפצה ליה הארץ; ולכאורה אדרבה ,היה
וראיתי מביאים מכתבי ר"י שו"ב ,שמה שכתב בזוה"ק הוא גם בעת לו להאריך הדרך להרבות שכר על כל פסיעה; אלא על כרחך
התקשרות התנאים. שלא רצה להרבות שכרו [אם כן כמו כן לא התאוה הקב"ה
מעשה שהיה בנישואי אחד מנכדי אא"ז הרה"ק ר' דוד מקשאנוב לתפלתו של אליעזר] .על כן סיפר העבד ליצחק את כל
זצוק"ל [בנו של אא"ז הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע] .החתונה הנעשה [שקפצה לו הארץ ,ושנזדמנה לו בתפלתו] – לבלתי
התקיימה בצאנז ,והשתתפו בה המאורות הגדולים ,הרה"ק בעל הטעהו .ועל כן לא אהב יצחק את רבקה עד שבחן אותה;
דברי חיים זי"ע ואא"ז הרה"ק בעל ייטב לב זי"ע .במעמד החופה ֹאֱֹהָלָ ה" ,והנה היתה צדקת כמו ֶאֶָה ִיִ ְְצ ָָחק ָָה ֱוסיפר הכתוב "ַוַ ְיְ ִִב ָ
לקח הרה"ק מצאנז את מקטרתו ועישן בה בדביקות ,ופניו התאדמו ִּיָּּנֵּחם ִיִ ְְצ ָָחק ַַא ֲֲח ֵֵרי ִִאּמֹו" (שם ,סז).
שרה אמו ,כפירש"י; על כן "ַוַ ֵ
כלפיד אש .כך עמד בדביקות נוראה יותר משעה ,וחרדת קודש עכ"ד.
נפלה על כל הסובבים .פתאום קרא ואמר בהתרגשות" :האבות מגן ואין כוונת החת"ס ,חלילה ,שאין להתפלל על מציאת הזיווג;
עדן כבר נמצאים כאן ,וגם הרה"ק מראפשיץ (שהיה זקינה של הכלה) שבודאי התפלה למציאת הזיווג נצרכת ומועלת .אלא החשש הוא
נמצא פה – אם כן נלך לסדר קידושין" .החתן ,שהיה עלם צעיר בתפלה על פלונית מסוימת ,כההוא גברא דבעי רחמי במועד קטן
לימים ,נתבלבל מן המחזה הנורא הזה .ואחר כך בעת הסעודה, שם ,שביקש "תזדמן לי פלניתא" .וכך היתה תפלת אליעזר :שעשה
כשישב אצל זקינו הקדוש מרן הייטב לב ,פג פחדו ,ושאל את זקינו ֶאְֶׁשֶּׁתה" ,והיא תוסיף להשקות הגמלים ּ "ַה ִּּטי ָנָ א ַכַ ֵּדּ ְך ְוְ
לעצמו סימן – ַ
שאינו זוכר אם קידש את הכלה ,ומה עליו לעשות .ענהו זקינו: – ואף אחר שיתקיים הסימן ,אין בזה הוכחה שהיא היא המזומנת
"הלא המסדר קידושין היה מרן הקדוש מצאנז – אל תדאג ,כי הוא באמת ,וכבר אמרו חז"ל (תענית ד ע"א) ששאל שלא כהוגן .ועל אותה
לא היה מניח לך לילך מן החופה בלא קידושין". הנערה שתתאים לסימן התפלל ,שיגמר בה השידוך .וכמו שהעיר
ואמרו חז"ל בתנא דבי אליהו (רבה פרק כה) :חייב אדם לומר ,מתי יגיעו דודי הרה"ג ר' שמעון זאב שליט"א אב"ד ישמח משה ,מה שאמרו
מעשי למעשי אבותי .ובזה שממשיכים את היחוס ,וזוכרים מעשי במדרש (בראשית רבה פ"ס ס"ב) ,שכאשר אמר אליעזר "ַוַ ֲֲעֵׂשׂ ה ֶחֶֶסֶ ד ִִעם
אבות ,ואוחזים במעשיהם והולכים בדרכיהם ,נעשית הבחינה של ֲֲאֹדִֹנִ י ַַא ְְב ָָר ָָהם" צעק "התחלת גמור" – הרי שהתפלל שאותה הנערה,
כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה – שפתותיו שכבר התחיל הדבר בה ,יגמר .אבל תפלה סתם ,שהקב"ה יזמין לו
דובבות בקבר (יבמות צז ע"א) ,והוא בחינת תחיית המתים ממש .ולכן את הזיווג שהכריזו עליו משמים – בודאי צריך ושרי ונחוץ.
נשמות הצדיקים מגנזי מרומים באות בעת התנאים להיות נוכחות ובזה יובן מה שהעלים אליעזר מלבן ומבתואל את ענין תפלתו,
שם :שהיות שמזכירים את היחוס ,ומקבלים עליהם לבנות בית נאמן ולא הזכיר לפניהם שהתפלל שהסימן יועיל בידו – כדי שלא יחשבו
על דרכם והנהגתם ,נעשית בחינת "מתי יגיעו" ובחינת "שפתותיהם שמה שאירע לו הוא רק על ידי תפלתו או בזכותו ,אלא יכירו כי
דובבות" ,ובכן נעשית תחיית המתים ,ובאים לעלמא הדין להשתתף "מה' יצא הדבר" ,ושההשגחה העליונה סיבבה כן מעיקרא.
במעמד. ועל פי זה יומתק גם נוסח התנאים" :המגיד מראשית אחרית ,הוא
ונקדים מאמר מספר בגדי אהרן (פ' וילך) ,לבאר את הגמרא בסנהדרין יתן שם טוב ושארית לאלה" וכו' .שכיון שאנו באים לאחל שהזיווג
(צ ע"ב) :שאלו מינים את רבן גמליאל ,מנין שהקב"ה מחיה מתים יעלה יפה ויעמוד לאורך ימים בטובה ובשלוה ,לפיכך מקדימים
ויודע מה שעתיד להיות? אמר להם :תרווייהו מן המקרא הזה – להזכיר כי זיווג זה לא נמצא על ידי בקשות והפצרות ,אלא נזדמן
"ִהְּנּ ָך ֹׁשֵׁכֵ ב ִִעם ֲֲאֹבֶֹתֶ יָך ְוְ ָָקם" (דברים לא ,טז) .אמרו לו :ודלמא "וקם העם ִ ממרום בגזירה קדומה ,כאשר הכריזו למעלה :בת פלוני לפלוני.
הזה וזנה"? אמר להם :נקוטו מיהא פלגא בידייכו ,דיודע מה שעתיד וכדרך שמתחילים לומר" :בעזרת השם יתברך ,למזל טוב ,יעלה
להיות .ויש לדקדק ,למה הרכיבו שתי שאלות אלו זו בזו; ועוד ,מה ויצמח כגן רטוב ,וה' הטוב יאמר לדבק טוב ,מצא אשה מצא טוב,
שאמר "נקוטו מיהא פלגא בידייכו" – הלא שתים שאלו ,ולא השיב ויפק רצון מה'" – וכמו שפירש רבו של החתם סופר :אי מצא
אלא על אחת. אבידתו הראויה לו ,מצא טוב בלי ספק .ועל כן פותחים בתואר
אמנם שם בגמרא :אמר רבי יוחנן ,מנין לתחיית המתים מן התורה? "המגיד מראשית אחרית" ,להורות כי הכל נגזר מראש ויצא מאתו
רּוַמת ה' ְלְ ַַא ֲֲהֹרֹן ַַהֹּכ ֵֵּהן" (במדבר יח ,כח) – וכי
שנאמר "ּוְנְ ַַת ֶּּתם ִִמ ֶּּמּנּו ֶאֶ ת ְּתּ ַ יתברך ,ו"מה' יצא הדבר".
אהרן לעולם קיים ,והלא לא נכנס לארץ ישראל שיתנו לו תרומה? ···
אלא מלמד שעתיד לחיות ,וישראל נותנין לו תרומה .והנה אין
לומר כן אלא אם נאמר שהקב"ה יודע עתידות :שאז קשה ,איך "המגיד מראשית אחרית" – תחיית המתים
אמר "ונתתם תרומת ה' לאהרן הכהן" ,והלא ידע שתיגזר עליו גזירה
שלא יבא לארץ .אבל המינים ,שאמרו חס ושלום שאין הקב"ה יודע
בשעת התנאים
עתידות – לדידהו אינו מוכח מידי ,שמא כשאמר הקב"ה "ונתתם" היות שבשידוך זה ,החתן והכלה שניהם מגזע אא"ז הרה"ק ר' דוד
עדיין לא נגזרה הגזירה ,ובאותה שעה היה סבור שיכנס לארץ. מקשאנוב ,הרה"ק מראפשיץ והייטב לב זי"ע ,אעתיק כאן מה
וזהו ששאלו :מנין שהקב"ה מחיה מתים? ואם תאמר מ"ונתתם שאמרתי מכבר במסיבת התנאים של חתני הרב אלימלך רובין נ"י.
תרומת ה' לאהרן" – עדיין צריך להוכיח שהוא יודע מה שעתיד בנוסח התנאים" :המגיד מראשית אחרית ,הוא יתן שם טוב ושארית
להיות .ועל זה השיב :נקוטו מיהא פלגא בידייכו ,דיודע מה שעתיד לאלה דברי התנאים והברית".
להיות; וממילא מוכחת תחיית המתים מן הפסוק האחר" ,ונתתם נקדים מה שכתב אא"ז בייטב לב (ריש פ' פינחס) על "ִּפּ יְנְ ָָחס ֶּּבן ֶאְֶלְ ָָעָזָ ר
תרומת ה' לאהרן הכהן" .עכ"ד. ֶּּבן ַַא ֲֲהֹרֹן ַַהֹּכ ֵֵּהן" (במדבר כה ,יא) ,ופירש"י :לפי שהיו השבטים מבזים
וזהו שבעת התקשרות השידוך ,שאז מזכירים גזע היחוס – כדברי אותו וכו' ,לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן .וזה לשונו :נראה
הייטב לב הנ"ל – והוא בחינת תחיית המתים ,אומרים "המגיד הטעם לפי מה שראיתי שנוהגים הצדיקים לספר יחוסיהם קודם
מראשית אחרית" ,שהקב"ה יודע עתידות; ומזה ילפינן תחיית שעושים התקשרות תנאים ,אומר אני שמכאן יש סמך לזה ...ולכן
המתים .ולכן "הוא יתן שם טוב ושארית לאלה דברי התנאים קודם ההתקשרות סיפר הקב"ה יחוסו של החתן ,ואמר "פינחס בן
והברית". אלעזר בן אהרן הכהן ֵֵה ִׁׁשיב ֶאֶ ת ֲֲח ָָמ ִִתי" וגו' – דא שבחו של החתן;
ֹנֵֹתן לֹו" (שם ,יב) – אימא אנת, ואחר כך אמר למשה "ָלָ ֵכֵ ן ֱֱאֹמֹר ִִהְנְ ִנִ י ֵ
שאתה נותן לו הכלה שלך ,עכלה"ק.
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
אריו תשרפ אי דרושים קדמונים
קול רנה וישועה באהלי צדיקים
שמחת בית אילאנדא – אוהעל
בשבח והודיה להשי"ת הננו להודיע לקהל קוראי הגליון ולכל ידידינו ,כי בשעה טובה ומוצלחת נתקשרו בקשרי שידוכין
החתן המופלג בתורה ויראת שמים ומדות טובות כש"ת קלונימוס יהודה נ"י
בן הרה"ג ר' לוי יצחק פאנעט שליט"א ,אב"ד אילאנדא – ב"פ
בן כ"ק אדמו"ר מקארלסבורג שליט"א ]בן כ"ק דו"ז אדמו"ר מדעעש זצ"ל[ ,וחתן כ"ק אדמו"ר מוויען זצ"ל
עב"ג
בתנו הכלה תחי'
יהי רצון שיעלה הזיווג יפה ,ויבנו בית נאמן בישראל לנחת רוח לפני השי"ת ולכל המשפחה .ונברך את כל קוראי הגליון שיזכו לרוב שמחות ונחת ,ועוד ישמע
בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה.
הצב"י הירש מייזליש
בן הרה"ג אב"ד אוהעל שליט"א ,וחתן הרה"ג ר' אהרן פרידמאן שליט"א
לרגל השמחה במעונינו נעתיק כאן אילן היוחסין של החתן והכלה עד הגאון ר' ברוך ,שמאמריו מופיעים בקביעות בגליון ,ובעזה"י בדעתנו להוציא לאור
ספר שלם מתורתו ,ובו יותר ממאה וחמשים מאמרים.
הג"ר ברוך
אב"ד פיורדא
הג"ר נתן נטע
הג"ר בנימין זאב וואלף
אב"ד טורבין
הג"ר יצחק איצק כהנא רפאפורט הג"ר יוסף
אב"ד לייפניק אב"ד אסטראווצע
הג"ר יהושע יחזקאל פייבל
הג"ר אורי ליפמאן
אב"ד אסטראווצע
הג"ר שרגא פייביש הג"ר ברוך תאומים פרענקיל
אב"ד גינז-רוסקא הברוך טעם
הג"ר שמואל קאמאדער
הגה"ק מצאנז
אב"ד דאראג
הגה"ק ר' דוד הגה"ק ר' מרדכי דוב הגה"ק ר' שלום אליעזר
הג"ר מאיר הגה"ק ר' מאיר נתן הגה"ק משינאווא
אב"ד קשאנוב אב"ד הארנעסטייפל מראצפערט
הגה"ק מהר"ש הראשון הג"ר משה יוסף הג"ר נפתלי רובין
הג"ר חיים פרענקל-מב"ח
אב"ד באבוב אב"ד אוהעל אב"ד ווישניצא
הג"ר יחזקאל שרגא הג"ר חיים יעקב טייטלבוים הג"ר דוד דוב בעריש הג"ר נפתלי טייטלבוים הג"ר חיים שטיינמעץ
גאלדבערגער אב"ד לימינוב אב"ד אוהעל אב"ד נירבאטור ממיהאלאוויץ
הג"ר צבי הירש הג"ר אלעזר הג"ר משולם זושא יצחק הג"ר יחיאל גרינצווייג
הג"ר שלום לויפער
אב"ד ווייצען אב"ד אוהעל האלבערשטאם אב"ד דאלהא
הג"ר יקותיאל יהודה מייזליש הג"ר יואל בעער הג"ר אלימלך אלטר
הג"ר אהרן פרידמאן
אב"ד סיגעט האדמו"ר מראצפערט האדמו"ר מדעעש
הג"ר יחזקאל הג"ר יחיאל אשר זעליג
אב"ד אוהעל האדמו"ר מקארלסבורג
הג"ר לוי יצחק פאנעט
הצב"י הירש מייזליש
אב"ד אילאנדא
הכלה החתן
קו מפוסק – חתן קו רציף – בן או בת
אריו תשרפ בי דרושים קדמונים
