gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim

שבוע: וירא (2026-10-26)

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שנה ב‬ ‫גליון נא‬ ‫שנת תשפ״ז‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫בעזהשי״ת‬ ‫דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים‬ ‫למילה הוא בסכנה יותר מביום ג'‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫מחשבון שנת החמה והלבנה מוכח שהיה יום‬ ‫ולפי דרכינו יבואר‪ .‬דידוע מה שאמרו חז"ל (פרקי דר' אליעזר פרק כט)‪,‬‬ ‫דאברהם מל את עצמו ביום כיפור‪ .‬ולפי זה קשה‪ :‬הא קיי"ל בגמרא‬ ‫שלישי למילה‬ ‫דעירובין (מג ע"ב) דאין אליהו בא בשבת לבשר על הגאולה‪ ,‬דלא יוכל‬ ‫"ַוַ ֵּי ָָּרא ֵֵאָלָ יו ה'" (בראשית יח‪ ,‬א)‪ .‬פירש"י‪ :‬לבקר את החולה; אמר רבי‬ ‫לירד מן השמים בשבת‪ ,‬משום דיש תחומין למעלה מעשרה‪ .‬ואם כן‬ ‫חמא בר חנינא‪ ,‬יום שלישי למילתו היה‪ ,‬ובא הקב"ה ושאל בשלומו‪.‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬איך ירדו המלאכים למטה ביום כיפור‪ ,‬והא יום כיפור חמור‬ ‫והקשה הרא"ם שתי קושיות‪.‬‬ ‫משבת? לכן פירש"י שהיה ביום ג' למילתו‪ ,‬שהוא אחר יום כיפור‪ ,‬ולא‬ ‫חדא‪ ,‬מנלן שיום שלישי למילה היה? אי משום דכתיב "ַוַ ְיְ ִִהי ַַבּיֹום‬ ‫ביום כיפור גופיה‪.‬‬ ‫יֹוָתם ֹּכ ֲֲּא ִִבים" (שם לד‪ ,‬כה) – הלא איתא בפרק רבי אליעזר‬ ‫ְּה ָ‬ ‫יִׁשי ִּב ְ‬ ‫ַַהְּׁשִׁלִ ׁ‬ ‫ועיין בזרע ברך שני על הפסוק "וירא אליו ה'"‪ ,‬שהשכינה נגלה לאברהם‬ ‫דמילה (שבת קלד ע"ב)‪ :‬מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות‬ ‫בגופו ממש‪ ,‬בהרגשת אבריו‪ .‬ואם כן אי אפשר לומר שזה היה ביום‬ ‫בשבת; ואמרינן בגמרא‪ ,‬דביום ראשון וביום שני כולי עלמא לא פליגי‬ ‫ראשון למילתו‪ ,‬משום איסור תחומין‪ ,‬דגם הקב"ה ירד למטה ממש‪,‬‬ ‫דמרחיצין‪ .‬מכלל דביום ראשון וביום שני הכאב יותר מביום השלישי‪.‬‬ ‫בהרגשת אבריו‪ .‬ועיין בחיבורי הגדול שחיברתי על התורה‪ ,‬הנקרא זרע‬ ‫"לּוִׁשי ַוַ ֲֲע ִׂׂשי ֻֻעגֹות"‬ ‫ׁ‬ ‫ועוד הקשה‪ ,‬דאי אפשר שהיה ביום השלישי‪ .‬דעל‬ ‫ברך רביעי‪ ,‬מה שכתבתי על פי זה‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫(שם יח‪ ,‬ו) דרשינן בגמרא שהיה אז ערב פסח‪ .‬נמצא‪ ,‬אי אמרינן שיום‬ ‫זרע ברך שלישי – להג"ר ברכיה ברך נכד בעל 'זרע ברך' הראשון – נדפס ב'האלי' שנת‬ ‫שלישי למילה היה‪ ,‬הוכרח אברהם לימול שלשה ימים קודם פסח‪.‬‬ ‫תע"ד‪ ,‬ונדמ"ח תשס"ב‬ ‫ּמֹוֵעד ַַהֶּזּ ה ַּבָּּׁשָׁנָ ה‬ ‫ָׂשָׂרה ַלַ ֵ‬ ‫יִתי ָָא ִִקים ֶאֶ ת ִיִ ְְצ ָָחק ֲֲאֶׁשׁ ר ֵּתֵּלֵ ד ְלְ ָך ָ‬ ‫ְּבִּר ִ‬ ‫וכתיב "ְוְ ֶאֶ ת ִ‬ ‫ָָה ַַאֶחֶֶרֶ ת" (שם יז‪ ,‬כא)‪ ,‬ודרשינן ששרט לו שריטה בכותל‪ :‬כשתגיע חמה‬ ‫השכינה שהתה עד הערב‪ ,‬שלא יחזור הכאב‬ ‫לשריטה זו – תלד (רש"י שם כא‪ ,‬ב)‪ .‬אם כן הוצרך יצחק להולד שלשה‬ ‫ימים קודם פסח‪ .‬וקיימא לן שבפסח נולד יצחק‪ ,‬או ביום ראשון או ביום‬ ‫אחר שילך המבקר‬ ‫אחרון של פסח‪ ,‬כדאיתא בתוספות (ראש השנה יא ע"א)‪.‬‬ ‫ְּבֵּאֹלֵנֵ י ַַמ ְְמ ֵֵרא ְוְ הּוא ֹיֵֹׁשׁ ב ֶּּפ ַַתח ָָהֹאֶֹהֶ ל ְּכֹּחֹם ַַהּיֹום" (בראשית‬ ‫"ַוַ ֵּי ָָּרא ֵֵאָלָ יו ה' ֵ‬ ‫ונראה לי לפי פשוטו‪ .‬דידוע ששנת החמה שס"ה ימים‪ ,‬ושנת הלבנה‬ ‫יח‪ ,‬א)‪ .‬ופרש"י‪ :‬לבקר את החולה; א"ר חמא בר חנינא‪ ,‬יום שלישי‬ ‫שנ"ד ימים‪ .‬ולפי התוספות הנ"ל‪ ,‬נולד יצחק ביום ראשון של פסח או‬ ‫למילתו הי'‪ ,‬ובא הקב"ה ושאל בו‪ .‬וקשה‪ ,‬מה בעי ר' חמא בר חנינא‬ ‫באחרון של פסח‪ .‬ולפי זה מוכח שיום שלישי למילה היה‪ .‬דאם לא כן‬ ‫בזה? וגם מנליה זה דהיה יום ג'‪ ,‬דלמא הי' יום א' או יום ב' למילתו?‬ ‫קשה‪ :‬הרי הקב"ה שרט לו שריטה בכותל‪ ,‬כשתגיע חמה וכו'‪ .‬וממילא‬ ‫ונלפע"ד לבאר‪ .‬דהנה השכינה נגלתה לאברהם כחום היום‪ ,‬ושהתה‬ ‫אי אפשר שתבוא החמה לשריטה בשנה הבאה אלא לאחר י"א יום‪,‬‬ ‫ַּכֲּאֶׁשׁ ר ִּכּ ָּלּ ה ְלְ ַַדֵּבּ ר ֶאֶ ל‬ ‫אצלו עד לעת ערב‪ .‬כמו שפירש"י‪ַ" :‬וַ ֵּיֶּלֶ ְך ה' ֲ‬ ‫מאוחר מן התאריך שבשנה זו‪ .‬ואילו השריטה היתה בערב פסח‪,‬‬ ‫ַַא ְְב ָָר ָָהם ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ָׁשׁ ב ִלִ ְְמֹקֹמֹו" (בראשית יח‪ ,‬לג) – נסתלק הדיין‪ ,‬נסתלק‬ ‫כשבאו המלאכים‪ ,‬הרי י"א ימים אלו כלים שנים או שלשה ימים אחר‬ ‫ֹדָֹמה ָּבֶּעֶֶרֶ ב"‬ ‫הסניגור‪ ,‬והקטיגור מקטרג‪ ,‬ולפיכך "ַוַ ָּיֹּבֹאּו ְׁשֵׁנֵ י ַַהַּמְּלְ ָָאִכִ ים ְְס ָ‬ ‫פסח‪ ,‬ונמצא יצחק נולד אחר הפסח; ולכולי עלמא בפסח נולד יצחק!‬ ‫(שם יט‪ ,‬א) להשחית‪ .‬ושם פירש"י‪ :‬בערב – וכי כל כך שהו המלאכים‬ ‫אלא על כרחך יום שלישי למילה היה‪ ,‬והמילה – והשריטה עמה – היתה‬ ‫מחברון לסדום? אלא מלאכי רחמים היו‪ ,‬וממתינים שמא יוכל אברהם‬ ‫שלשה ימים קודם פסח; ואם כן כלו י"א ימי החמה ביום אחרון של‬ ‫ללמד עליהם סניגוריא‪ .‬הרי שעד הערב לא נסתלקה השכינה מאברהם‪.‬‬ ‫פסח‪ .‬ודוק היטב‪.‬‬ ‫ויש לתת טעם‪ ,‬למה באמת נתעכבה שם השכינה משש שעות עד לעת‬ ‫אסיפת יהודא – מהג"ר טעבלי בריסקער [אחיו של הג"ר אריה ליב פישלס אב"ד קראקא]‪,‬‬ ‫ערב‪ ,‬והלא כל הסנגוריא שדיבר אברהם היה יכול לדבר אף בחצי שעה‪.‬‬ ‫אשר אסף ולקט נכדו הג"ר יוסף יהודה ליב בן הג"ר ישראל איסרל – נדפס ב'פרנקפורט‪-‬‬ ‫וי"ל ליתן טעם לשבח ע"ז‪ ,‬שהי' בכיוון שהשכינה נתעכב שם עד עת‬ ‫דאודר' שנת תקכ"ג‬ ‫ערב‪ .‬דתמן תנינן בנדרים (לט ע"ב)‪ :‬אמר ר' אחא בר חנינא‪ ,‬כל המבקר‬ ‫את החולה נוטל אחד מששים בצערו‪ .‬ופריך‪ :‬א"כ‪ ,‬ליעיילו שיתין גברי‬ ‫המילה ביום הכיפורים – ולא ירדה השכינה עד‬ ‫ולוקמוהו! ע"ש‪.‬‬ ‫היום השלישי מפני תחומין‬ ‫ומצאתי בילקוט ראובני‪ ,‬ריש פרשה זו‪ ,‬בשם סודי רזיא‪ ,‬וז"ל‪" :‬וירא‬ ‫"ַוַ ֵּי ָָּרא ֵֵאָלָ יו ה'" וגו' (בראשית יח‪ ,‬א)‪ .‬פירש"י‪ :‬לבקר את החולה; אמר רבי‬ ‫אליו" – לבקר את החולה‪ .‬קשה‪ ,‬והלא אמרו רז"ל הנכנס לבקר החולה‬ ‫חמא בר חנינא‪ ,‬יום שלישי למילתו היה‪ ,‬ובא הקב"ה ושאל בשלומו‪.‬‬ ‫נוטל אחד מששים מחליו‪ ,‬וכאן הקב"ה בא לבקרו‪ ,‬כענין "ִׁשִּׁׁשׁ ים ִּגֹּּב ִִּרים‬ ‫והקשו כל האחרונים (עיין במזרחי כאן)‪ :‬מנא ליה לרש"י שהיה ביום‬ ‫ָָס ִִביב ָלָ ּה" (שיר השירים ג‪ ,‬ז)‪ ,‬וא"כ הי' ראוי להסתלק הכאב מאברהם‬ ‫ג' למילתו? והא יש הרבה דיעות בגמרא (עיין שבת קלד ע"ב) דביום א'‬ ‫המשך בעמוד ב‬ ‫ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף‬ ‫אוצר דרוש וחידוד משנות ש'‪-‬תקצ"ט‬ ‫עמוד ד‬ ‫עמוד א‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫א‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד א‬ ‫ולפי זה נראה לבאר דברי רבי יהושע‪" :‬מיום שברא הקדוש ברוך הוא‬ ‫אבינו לגמרי? אבל דע‪ ,‬מה שאמרו חז"ל נוטל אחד מששים בחליו –‬ ‫את עולמו הייתם מזומנים לבוא אצלי"‪ .‬כי העולם נברא בשביל התורה‪,‬‬ ‫האמת הוא כן; אבל מ"מ‪ ,‬כשנסתלק המבקר אז חוזר החולי למקומו‪,‬‬ ‫ָׂשְׂמִּתּ י"‬ ‫ָׁשַׁמִיִ ם ָוָ ָָאֶרֶ ץ ֹלא ְ‬ ‫יֹוָמם ָוָ ָלָ ְיְ ָלָ ה ֻֻחּקֹות ַ‬ ‫יִתי ָ‬ ‫"ִאם ֹלא ְְב ִִר ִ‬ ‫כמו שנאמר ִ‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫(ירמיה לג‪ ,‬כה)‪ .‬ואם כן המלאכים‪ ,‬שרצו לקבל את התורה – ואי אפשר‬ ‫ונ"ל‪ ,‬דזה שייך דווקא בחולי אחר; משא"כ בחולי המילה‪ ,‬שאינו אלא‬ ‫להם אלא על ידי ברכת המזון‪ ,‬שאינה נוהגת בעליונים – מוכרחים‬ ‫משך שלשה ימים‪ .‬א"כ‪ ,‬אם יכנסו ששים מבקרים ביום שלישי ויסתלק‬ ‫היו לבוא אצלי‪ ,‬לאכול ולברך ברכת המזון שתיקן אברהם‪ ,‬ועל ידה‬ ‫הכאב אז‪ ,‬ודאי אינו חוזר הכאב ביום הרביעי‪ ,‬כיון דבלא"ה ביום הד'‬ ‫לקנות שמים וארץ ולקבל את התורה שבשבילה נברא העולם‪ .‬נמצא‬ ‫הכאב מסתלק‪ .‬לכך נלפע"ד‪ ,‬שמטעם זה נתעכב השכינה אצל אברהם‬ ‫שמבריאת העולם הייתם מזומנים לבוא אצלי‪.‬‬ ‫ביום שלישי למילתו עד לעת ערב‪ .‬כיון דששים גבורים סביב לה‪,‬‬ ‫אלא שקשה למדרש‪ :‬אדרבה‪ ,‬המלאכים ירדו לטובת עצמם‪ ,‬כדי שיתן‬ ‫אשר מזה נסתלק החולי‪ ,‬רק מחששא שמא יחזור הכאב אחר סילוק‬ ‫הקדוש ברוך הוא את התורה למלאכים ולא לאברהם‪ .‬ואיך אמר "כי‬ ‫המבקרים – לכך נתעכבה השכינה עד לעת ערב של יום ג'‪ ,‬ושוב יהי'‬ ‫על כן עברתם על עבדכם"‪ ,‬כאילו באו לטובתו? ולזה אמר "היך מה‬ ‫אברהם בטוח ולא יחזור אליו הכאב‪ ,‬שהרי בלא"ה הכאב לא נמשך אחר‬ ‫דאת אמר יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם"‪ .‬פרעה אמר בפיו‪ :‬כשם‬ ‫יום ג'‪.‬‬ ‫שאני משלח אתכם ברצוני‪ ,‬כן יהי ה' עמכם; ודעתו היתה שלא לשלחם‪,‬‬ ‫וזהו כוונת רש"י‪" :‬וירא אליו" – לבקר את החולה‪ ,‬והי' כוונת הקב"ה‬ ‫ושלא יהיה ה' עמהם‪ .‬כן היה בלב אברהם כשאמר "כי על כן עברתם על‬ ‫להסיר ממנו החולי כשבא אליו עם ששים גבורים סביב‪ .‬לפי"ז הי' קשה‬ ‫עבדכם" – בשביל ברכת המזון‪ ,‬לקבל על ידה את התורה‪ .‬אבל לא כמו‬ ‫לר' חמא‪ :‬מה תועלת הי' לאברהם בזה‪ ,‬הלא אחר שילכו המבקרים‬ ‫שעלה על דעתכם‪ ,‬לזכות בה אתם; אלא אדרבה‪ ,‬מזומנים הייתם לבוא‬ ‫יחזור החולי למקומו? לזה בא ר' חמא כמתרץ‪ ,‬ואמר‪ :‬יום שלישי‬ ‫אצלי כדי שאני אזכה על ידכם לתורה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫למילתו הי'‪ ,‬ואז יהי' רפואתו רפואה שלימה‪ ,‬ולא יחזור החולי למקומו‪,‬‬ ‫טוב רואי – מגדול דוד‪ ,‬להג"ר דוד בן הג"ר נתן גרינהוט – נדפס ב'פרנקפורט דמיין' שנת‬ ‫כי אחר יום ג' בלא"ה הכאב בטל‪ .‬ובזה הי' לר' חמא ראי' ברורה שהי'‬ ‫תס"ב‬ ‫ביום ג' למילתו; דאלו הי' ביום א' או ב'‪ ,‬למה נתעכב השכינה אצלו עד‬ ‫לעת ערב? – כדי שיהי' בטוח שוב לא יחזור אליו הכאב למחר‪ ,‬שהוא‬ ‫המלאכים בצעו על לחם אבירים‪ ,‬ופחדו שמא‬ ‫אחר ג' ימים‪ .‬וק"ל‪.‬‬ ‫ימס בחום היום‬ ‫דרש משה – להג"ר משה בן הג"ר שמואל מחליש מקראקא‪ ,‬נפטר שנת תצ"ו – נדפס‬ ‫לראשונה ב'לבוב' שנת תרל"ב‪ ,‬ונדמ"ח תשנ"ו‬ ‫ַּתַּחת ָָה ֵֵעץ ַוַ ֹּיּאֵכֵ לּו" (בראשית יח‪ ,‬ח)‪ .‬ובמדרש‬ ‫ֹעֵֹמד ֲֲעֵלֵ יֶהֶ ם ַ‬ ‫"ְוְ הּוא ֵ‬ ‫(בראשית רבה פמ"ח סי"ד)‪" :‬והוא עומד עליהם" – אימתו מוטלת‬ ‫עליהם‪ ,‬מיכאל מרתת‪ ,‬גבריאל מרתת‪" .‬ויאכלו" – וכי אוכלין היו? אלא‬ ‫האכילם בשר בחלב‪ ,‬שלא יזכו בתורה על ידי‬ ‫נראין כאוכלין‪.‬‬ ‫ברכת המזון‬ ‫וקשה בזה‪ :‬היאך יצאו ידי חובתן‪ ,‬שלא יוציאו ברכתן לבטלה‪ ,‬בברכת‬ ‫"ִּכּ י ַַעל ֵּכּ ן ֲֲע ַַב ְְר ֶּּתם ַַעל ַַע ְְבְּדֶּכֶ ם" (בראשית יח‪ ,‬ה)‪ .‬ובמדרש (בראשית‬ ‫המוציא ובברכת המזון? וזהו שדוקא אלו שני המלאכים החשובים‬ ‫רבה פמ"ח סי"א)‪ :‬אמר רבי יהושע‪ ,‬מיום שברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫פחדו ויראו‪ :‬כי מיכאל‪ ,‬הגדול שבהם [כמו שאמרו (שם ס"י)‪ :‬לגדול‬ ‫עולמו הייתם מזומנים לבוא אצלי‪" ,‬כי על כן עברתם"‪ ,‬היך מה דאת‬ ‫שבהן אמר‪ ,‬זה מיכאל]‪ ,‬צריך לברך המוציא‪ ,‬וגבריאל‪ ,‬השני לו‪ ,‬יברך‬ ‫אמר "ְיְ ִִהי ֵכֵ ן ה' ִִעָּמֶּכֶ ם" (שמות י‪ ,‬י)‪ .‬ודברי המדרש צריכים ביאור‪ ,‬דאין‬ ‫ברכת המזון‪.‬‬ ‫להם פירוש כלל‪ .‬ושאלתי לכמה גאונים‪ ,‬ופירוש אין אותו לרוות בו‬ ‫ויש ליישב‪ ,‬שהיה עמהם לחם אבירים – שאמרו חז"ל (יומא עה ע"ב)‪:‬‬ ‫צמאוני למים של תורה; ויגעתי ומצאתי‪.‬‬ ‫לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו‪ ,‬הוא המן – ועליו היו בוצעין ומזמנין‪.‬‬ ‫לֹוָאּה"‬ ‫ּוְמ ָ‬ ‫ונקדים מה דאיתא בברכות (לה ע"א)‪ :‬כתיב "ַלַ ה' ָָה ָָאֶרֶ ץ ְ‬ ‫ואם תאמר‪ ,‬אם כן למה פחדו? אלא לפי שכתוב כאן "ְּכֹּחֹם ַַהּיֹום"‬ ‫ָׁשַׁמִיִ ם ַלַ ה' ְוְ ָָה ָָאֶרֶ ץ ָנָ ַַתן ִלִ ְְבֵנֵ י ָָא ָָדם"‬ ‫ָּׁשַׁמִיִ ם ַ‬ ‫"ַה ַ‬‫(תהלים כד‪ ,‬א)‪ ,‬וכתיב ַ‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬א)‪ ,‬ובמן כתיב "ְוְ ַַחם ַַהֶּׁשֶׁמֶׁש ְוְ ָנָ ָָמס" (שמות טז‪ ,‬כא)‪ .‬וזהו‬ ‫(תהלים קטו‪ ,‬טז) – לא קשיא‪ :‬כאן קודם ברכה‪ ,‬כאן לאחר ברכה‪ .‬הרי‬ ‫מיכאל מרתת וגבריאל מרתת – שמא ימס המן‪ ,‬ולא יוכלו לברך עליו‪.‬‬ ‫שעל ידי הברכה קונה האדם את הארץ‪.‬‬ ‫ֶאְֶק ָָחה ַַפת ֶלֶֶחֶ ם ְוְ ַַס ֲֲעדּו ִלִ ְּבֶּכֶ ם ַַא ַַחר‬ ‫ועל פי זה מבואר לישנא דקרא "ְוְ ְ‬ ‫וכתב בעשרה מאמרות‪ ,‬שזה טעם הסעודה שסעדו המלאכים אצל‬ ‫ַּתֲּעֹבֹרּו" (בראשית יח‪ ,‬ה)‪ .‬כי בודאי המלאכים היו מברכים המוציא‬ ‫ֲ‬ ‫אברהם‪ :‬כדי שיקיימו מצות זימון ויברכו על הכוס‪ .‬וזהו "כי על כן‬ ‫על לחמם‪ ,‬שהוא היפה‪ .‬ודרך ארץ של בעל הבית‪ ,‬שנוטל את לחם‬ ‫עברתם על עבדכם" – כדי שתאכלו ותברכו ברכת המזון‪ ,‬שהיא מצוה‬ ‫האורחים מלפניהם ומניח לפניהם את לחמו‪ ,‬ואומר להם‪ :‬לחם זה‬ ‫שאינה נוהגת בעליונים‪ ,‬שאין שם אכילה ושתיה‪.‬‬ ‫אני אקח מלפניכם‪ ,‬ויהיה לכם לסעד לדרך‪" ,‬אחר תעבורו"‪ .‬וכן עשה‬ ‫ועוד כתב‪ ,‬שכוונת המלאכים היתה לעכב את התורה שלא תרד לארץ‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬וזהו שאמר "ואקחה פת לחם"‪ .‬ועל זה אמרו חז"ל (בראשית‬ ‫ָּׁשָׁמִיִ ם" (תהלים ח‪ ,‬ב; שבת‬ ‫הֹוְדָך ַַעל ַַה ָ‬ ‫ולכן אמרו בשעת מתן תורה "ְּתָּנָ ה ְ‬ ‫רבה פמ"ח ס"י)‪ :‬אתה אמרת "ואקחה פת לחם"‪ ,‬חייך שאני פורע לבניך‬ ‫פח ע"ב)‪ .‬כי "השמים שמים לה'"‪ ,‬ואם יהיו השמים שלהם‪ ,‬גם התורה‬ ‫ָּׁשָׁמִיִ ם" (שמות טז‪ ,‬ד)‪ .‬שהרי אותו לחם‬ ‫"ִהְנְ ִנִ י ַַמ ְְמ ִִטיר ָלָ ֶכֶ ם ֶלֶֶחֶ ם ִִמן ַַה ָ‬ ‫– ִ‬ ‫שבשמים תהיה שלהם‪ ,‬שעל ידי קנין השמים קונים גם את התורה אשר‬ ‫שלקח מהם היה לחם מן השמים‪ ,‬הוא המן‪.‬‬ ‫בהם‪ .‬ואי אפשר שיהיו השמים למלאכים אלא על ידי ברכת המזון‪,‬‬ ‫וזהו שאמרו במדרש (שם סי"א)‪" :‬ויאמרו כן תעשה כאשר דברת" – כן‬ ‫כמו שהארץ נקנית לאדם על ידי הברכה; וברכת המזון אינה נוהגת‬ ‫תעשה לעצמך‪ .‬רצונו לומר‪ :‬כמו שאמרת "ואקחה פת לחם"‪ ,‬כן תעשה‬ ‫בעליונים‪ .‬לכן ירדו המלאכים למטה אל אברהם‪ ,‬לאכול ולשתות ולברך‬ ‫לעצמך – ליקח אותו לחם‪ ,‬הוא המן‪ ,‬לעצמך‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬כדי שעל ידי כן ינתנו להם השמים ומלואם‪ ,‬וממילא‬ ‫עמודי עולם‪ ,‬מדור 'שפתי מהרי"ל' – להג"ר יהודה ליב בן הג"ר שמעון גינצבורג – נדפס‬ ‫תקנה להם גם התורה‪.‬‬ ‫ב'אמשטרדם' שנת ת"צ‬ ‫ואברהם הרגיש בדבר‪ .‬ומה עשה? האכילם דבר איסור‪ ,‬בשר בחלב‪.‬‬ ‫ואין מברכים על אכילת איסור‪ ,‬כדאיתא בירושלמי (חלה פ"א ה"ט)‪:‬‬ ‫אברהם כהן היה – ולכן ניצול יצחק‪ ,‬שלא יהא‬ ‫ֵּבֵּרְך ִנִ ֵֵאץ ה'" (תהלים י‪,‬‬ ‫"ּוֹבֵֹצ ַַע ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫מצה גזולה אסור לברך עליה‪ ,‬משום‬ ‫אביו אונן‬ ‫ג)‪ .‬וממילא לא זכו לתורה על ידי אותה ברכה‪ .‬וזהו שטעו בשעת מתן‬ ‫תורה ואמרו "תנה הודך על השמים"‪ ,‬כי חשבו שתועיל להם ברכת‬ ‫ָּבָּקר ֲֲאֶׁשׁ ר ָָעָׂשׂ ה ַוַ ִּיּ ֵּּתן ִלִ ְְפֵנֵ יֶהֶ ם‪ַ ...‬וַ ֹּיּאֵכֵ לּו"‬ ‫ֶחְֶמ ָָאה ְוְ ָָחָלָ ב ּוֶבֶ ן ַַה ָ‬ ‫"ַוַ ִּיַּּקּ ח ְ‬ ‫המזון שבירכו אצל אברהם‪ .‬מיד עשה הקדוש ברוך הוא את קלסתר‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬ח)‪ .‬כתב בעל גליא רזיא‪ ,‬דלפי שאברהם נתן למלאכים‬ ‫פניו של משה דומה לאברהם‪ ,‬ואמר להם‪ :‬לא זהו שאכלתם אצלו בשר‬ ‫לאכול‪ ,‬לפיכך ניצול יצחק מעקידה ובא איל תחתיו‪ .‬והוא תמוה מאד‪,‬‬ ‫בחלב? (שמות רבה פכ"ח ס"א)‪ .‬ואין ממש באותה ברכה‪ ,‬שאין מברכים‬ ‫דמה ענין אכילת מלאכים שאכלו אצל אברהם לעקידת יצחק‪.‬‬ ‫על אכילת איסור‪.‬‬ ‫כדי לתרץ זאת נקדים מה דאיתא במפרשים ב' טעמים למה אכלו‬ ‫"ַה ְְמַכַ ֶּּסה ֲֲאִנִ י ֵֵמ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֲֲאֶׁשׁ ר ֲֲאִנִ י ֹעֶֹׂשׂ ה"‬ ‫וזהו שאמרו במדרש על ַ‬ ‫המלאכים אצל אברהם‪ .‬א'‪ ,‬כדי לזכות במתנות‪ ,‬לפי שמיכאל הוא‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬יז) – מתן תורה גליתי לו‪ .‬ולכאורה איה מצינו גילוי דבר‬ ‫כהן שלמעלה‪ .‬טעם ב'‪ ,‬כדי שיעשו מצות ברכת זימון‪ ,‬מה שלא שייך‬ ‫זה? אלא שעל ידי סעודה זו‪ ,‬שאכלו המלאכים אצל אברהם כדי לברך‬ ‫למעלה‪ .‬והנפקא מינה בין הני ב' טעמים הוא זה‪ :‬דלטעם הראשון‬ ‫ברכת המזון ולקנות על ידה את התורה‪ ,‬נתגלה לו ענין מתן תורה‪ .‬עד‬ ‫כאן דברי העשרה מאמרות‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ג‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫ב‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ב‬ ‫לקיים מצות עמידת זקן? והלא אדרבה‪ ,‬אין לעמוד לפני קטן ממנו‪,‬‬ ‫קשה‪ ,‬דהוה ליה למיכאל לבד לבא; ומוכח נמי דאברהם לא היה כהן‪ ,‬כי‬ ‫שאינו לפי כבודו!‬ ‫"ֵמ ֵֵאת ָָה ָָעם" (דברים יח‪ ,‬ג) ולא מאת‬ ‫כהן אין צריך ליתן מתנות‪ ,‬כדכתיב ֵ‬ ‫אלא בודאי כדברי הטור‪ ,‬שיש חילוק בין פרהסיא לסתר‪ :‬בסתר מותר‬ ‫הכהנים‪ .‬ולטעם הב' יש לומר דאברהם היה כהן‪ ,‬ולכך באו שלשה‪ ,‬כדי‬ ‫למחול‪ ,‬ושבח הוא לתלמיד חכם למחול אפילו על בזיונו‪ .‬ונקרא סתר‬ ‫לקיים מצות זימון‪.‬‬ ‫כל שאין יודעים בו אלא התלמיד חכם ואחד עמו (ב"ח שם)‪ .‬ולפיכך‬ ‫ואיתא טעם על מה שאמר אברהם "וכי יש קרבן בלא כהן" – פירוש‪,‬‬ ‫שפיר עמד הקב"ה לפני אברהם ומחל על כבודו‪ :‬אף שאינו לפי כבודו‪,‬‬ ‫כיון שנשחט יצחק נעשה אברהם אונן‪ ,‬ואונן אסור להקריב‪ .‬ולפי זה‬ ‫כיון שלא היו שם אלא הקב"ה ואברהם‪ ,‬הרי זה סתר‪ ,‬ושבח הוא למחול‬ ‫מתורץ מה שכתב בעל גליא רזיא‪ ,‬דלפי שאברהם נתן למלאכים לאכול‪,‬‬ ‫על כבודו‪ .‬ואי נימא דלא כהטור‪ ,‬אלא שעל בזיון אסור למחול אפילו‬ ‫למלאכים דייקא‪ .‬אם כן י"ל דאברהם היה כהן; דאי כטעם הראשון‪ ,‬לפי‬ ‫בסתר‪ ,‬הדרא קושיא לדוכתה‪ .‬הרי מוכח מכאן כדברי הטור‪.‬‬ ‫שמיכאל הוא כהן‪ ,‬קשה קושיא הנ"ל‪ ,‬דהיה לו למיכאל לבד לבא‪ .‬אלא‬ ‫ומעתה מבואר למה סמך הירושלמי את דרשת ר' סימון לדברי ר'‬ ‫ודאי כטעם הב'‪ ,‬כדי לקיים מצות זימון‪ .‬ולכך ניצול יצחק מעקידה‪ ,‬לפי‬ ‫קרוספדאי‪ .‬שלא תאמר שאין לחלק בין עבירות שבסתר לעבירות‬ ‫שאם היה נשחט היה נעשה אברהם אונן‪ ,‬והיה אסור להקריב‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫שבפרהסיא; לכך הביא ר' סימון "אני הוא שקיימתי עמידת זקן‬ ‫נעימה קדושה – שפה ברורה‪ ,‬להג"ר אריה ליב בן הג"ר נחמיה מק"ק טשוטץ – נדפס‬ ‫תחילה"‪ ,‬שממנה מוכח שבסתר מותר למחול על הכבוד‪ .‬ואם כן יפה‬ ‫ב'זאלקווא' שנת תקמ"ב‪ ,‬מכתבי אביו זקינו הרבני מ' זיסקינד ז"ל‪ .‬מובא בקונטרס חדשים‬ ‫אמר ר' קרוספדאי‪ ,‬שבינוני שלא עשה תשובה נכתב למיתה – בעבירות‬ ‫וגם ישנים (תשנ"ז)‬ ‫שבפרהסיא‪ ,‬שעליהן אין ויתור‪ .‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫מטה יששכר – להג"ר יששכר בערמאן בן הג"ר דוד יצחק הלוי פרענקיל‪ ,‬אב"ד ור"מ‬ ‫עמידת הקב"ה לפני אברהם – ראיה שבסתר‬ ‫בגלילות שוואבאך ואנשבאך ושנייטאך‪ ,‬ומו"ץ ור"מ בק"ק פיורדא – נדפס ב'פיורדא' שנת‬ ‫מותר למחול על הבזיון‬ ‫תקנ"ב‪ ,‬ונדמ"ח תשמ"ה‬ ‫ֹעֵֹמד ִלִ ְְפֵנֵ י ה'" (בראשית יח‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫"ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם עֹוֶדֶ ּנּו ֵ‬ ‫יצחק הבכור אסור להקדישו לעולה‬ ‫בירושלמי (ראש השנה פ"א ה"ג)‪ :‬אמר רבי קרוספדאי‪ ,‬שלש פנקסאות‬ ‫הן – אחת של צדיקים‪ ,‬ואחת של רשעים‪ ,‬ואחת של בינוניים‪ .‬של‬ ‫אמרו במדרש (בראשית רבה פנ"ו ס"י)‪ :‬אמר אברהם לפני הקדוש ברוך‬ ‫צדיקים – כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה; של רשעים – כבר‬ ‫הוא‪ ,‬בשעה שאמרת לי "קח נא את בנך" היה לי מה להשיב – אתמול‬ ‫נטלו איפופסי שלהם מראש השנה; של בינוניים – ניתנו להם עשרת‬ ‫ָּקֵּרא ְלְ ָך ָזָ ַַרע" (בראשית כא‪ ,‬יב)‪ ,‬ועכשיו "ְוְ ַַה ֲֲעֵלֵ הּו‬ ‫אמרת "ִּכּ י ְְבִיִ ְְצ ָָחק ִיִ ֵ‬ ‫ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪ :‬אם עשו תשובה‪ ,‬נכתבים‬ ‫ָׁשׁ ם ְלְ ֹעָֹלָ ה" (שם כב‪ ,‬ב)‪ .‬ואף על פי שאברהם אבינו לא שאל על דברי‬ ‫עם הצדיקים‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬נכתבים עם הרשעים‪ .‬ושם בהמשך הסוגיא‪:‬‬ ‫ה'‪ ,‬מכל מקום עלינו ליישב‪ ,‬שלא יהיו דברי הקדוש ברוך הוא כביכול‬ ‫אָת ֵֵמ ֱֱאֹלֶהֶ יָך‬ ‫יָבה ָּתּ קּום ְוְ ָָה ַַד ְְרָּתּ ְּפֵּנֵ י ָזָ ֵֵקן ְוְ ָיָ ֵֵר ָ‬ ‫"ִמְּפֵּנֵ י ֵׂשׂ ָ‬ ‫אמר רבי סימון‪ ,‬כתיב ִ‬ ‫סותרים זה את זה‪.‬‬ ‫ֲֲאִנִ י ה'" (ויקרא יט‪ ,‬לב) – אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה‪ .‬וכתב‬ ‫ומפי מורי המאור הגדול החסיד מהור"ר יצחק פריפסלש [איילנבורג]‬ ‫היפה מראה‪ ,‬שכוונתו למה שנאמר "ואברהם עודנו עומד לפני ה'"‪,‬‬ ‫ז"ל שמעתי‪ ,‬בהיותו יושב על כסא ההוראה בק"ק ליסא‪ ,‬דבר נאה‬ ‫ואמרו במדרש (בראשית רבה פמ"ט ס"ז) שתיקון סופרים הוא‪ ,‬ובאמת‬ ‫ומתקבל בפירוש המדרש הנזכר‪ .‬והיה מדקדק בלשון המדרש‪" :‬היה לי‬ ‫הקב"ה היה עומד לפני אברהם‪.‬‬ ‫מה להשיב" – "לשאול" היה לו לומר‪.‬‬ ‫ויש לתמוה‪ ,‬מה ענין דרשת ר' סימון לכאן‪ ,‬ומה לה ולדברי ר' קרוספדאי‪.‬‬ ‫אלא לפי שאיתא במדרש (שם פנ"ה ס"ז)‪ :‬בשעה שאמר הקדוש ברוך‬ ‫ֶּפֶַׁשע‬ ‫"ַא ְְׁש ֵֵרי ְנְ ׂשּוי ַ‬ ‫ונקדים‪ ,‬אמרו במדרש (ילקוט תהלים לב) על הפסוק ַ‬ ‫הוא לאברהם "קח נא את בנך"‪ ,‬אמר אברהם‪ :‬תרין בנין אית לי‪ ,‬איזה‬ ‫ְּכְ סּוי ֲֲח ָָט ָָאה" (תהלים לב‪ ,‬א)‪ ,‬שכשכפות המאזניים שקולות‪ ,‬הקב"ה‬ ‫בן? אמר לו‪" :‬את יחידך"‪ .‬אמר לו‪ :‬זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו‪ .‬אמר‬ ‫נוטל מן העוונות ומטמינן תחת פורפירא שלו‪ .‬ואם כן‪ ,‬למה אמר ר'‬ ‫לו‪" :‬אשר אהבת"‪ .‬אמר לו‪ :‬ואית תחומין במעיא? אמר לו‪" :‬את יצחק"‪.‬‬ ‫קרוספדאי שבינוני שלא עשה תשובה נכתב למיתה?‬ ‫לפי כך אמר אברהם‪ :‬בשעה שאמרת "קח נא את בנך"‪ ,‬היה לי ליקח‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שדברי ר' קרוספדאי הם בעבירות שבפרהסיא ובגלוי‪,‬‬ ‫את ישמעאל ולשתוק‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬דלמא כוונתך על יצחק – היה לי מה‬ ‫שבאלו אין ויתור כלל‪ ,‬וצריך לעשות תשובה כדי שיהיה רובו זכיות‪.‬‬ ‫להשיב על דבריך‪ :‬האיך אפשר שדעתך על יצחק? אתמול אמרת לי‬ ‫ומה שאמרו במדרש שהקב"ה מטמין עוונות תחת פורפירא שלו‪ ,‬הוא‬ ‫"כי ביצחק יקרא לך זרע"‪ ,‬ועכשיו "והעלהו לעולה"‪ .‬ואף על פי כן לא‬ ‫בעוונות שעבר אדם בסתר‪ ,‬שאינם גלויים אלא להקב"ה לבדו‪ .‬על אלו‬ ‫עשיתי כן‪ ,‬אלא שאלתי אותך על איזה בן; תזכור לי זאת‪.‬‬ ‫הקב"ה מוותר‪ ,‬שהוא מוחל על כבודו להכריע ולהטמין (ועיין קצת מזה‬ ‫*‬ ‫בזרע ברך ראשון‪ ,‬פ' האזינו)‪.‬‬ ‫ואני תלמידו אחריו‪ ,‬עלי ליישב את המדרש בדרך אחר‪ .‬ונקדים מה‬ ‫ואין להקשות‪ ,‬מה טעם לחלק בין עבירות שבסתר לעבירות‬ ‫שאמרו במדרש‪ :‬אמר ישמעאל לאליעזר‪ ,‬עכשיו שוחט אברהם את‬ ‫שבפרהסיא‪ .‬שהרי מצינו לחז"ל‪ ,‬שהעושה עבירה כאילו עשה עלבון‬ ‫יצחק‪ ,‬ואני בכור‪ ,‬ואני יורשו‪ .‬ויש לדקדק‪ :‬האיך תלוי זה במה שיצחק‬ ‫כביכול להקב"ה‪ ,‬כמו שאמרו (ראש השנה יז ע"ב)‪ :‬משל לאדם שנושה‬ ‫נשחט? הלא אף אם לא ישחט יצחק‪ ,‬ישמעאל בכור הוא‪.‬‬ ‫בחבירו מנה‪ ...‬בא לפייס את המלך‪ ,‬אמר לו‪ :‬עלבוני מחול לך‪ ,‬לך ופייס‬ ‫לזה צריכים להקדים מה דאיתא בערכין (כט ע"א)‪ :‬רבי ישמעאל אומר‪,‬‬ ‫את חבירך‪ .‬ובדין תלמיד חכם כתב הטור (יו"ד סי' שלד)‪ :‬אף על פי שיש‬ ‫ַּתְּקִּדּ יׁש" (דברים טו‪ ,‬יט)‪,‬‬ ‫"ַּתְּקִּדּ יׁש" – "ָּכּ ל ַַהְּבּ כֹור‪ְ ...‬‬ ‫כתוב אחד אומר ְ‬ ‫רשות לחכם לנדות לכבודו‪ ,‬אינו שבח לתלמיד חכם שינהיג עצמו בדבר‬ ‫"ַאְך ְּבּ כֹור ֲֲאֶׁשׁ ר ְיְ ֻֻבַּכּ ר‪ֹ ...‬לא ַיַ ְְקִּדּ יׁש ִִאיׁש ֹאֹתֹו" (ויקרא‬ ‫וכתוב אחד אומר ַ‬ ‫זה‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬שחרפוהו בסתר; אבל אם חרפוהו בפרהסיא‪,‬‬ ‫כז‪ ,‬כו)‪ .‬הא כיצד? מקדישו אתה הקדש עלוי‪ ,‬ואי אתה מקדישו הקדש‬ ‫אסור לו למחול על כבודו‪ .‬ודין תלמיד חכם במחילת כבודו למדוהו‬ ‫מזבח‪ .‬וזהו שאמר ישמעאל‪ :‬עכשיו שאברהם שוחט את יצחק לעולה‪,‬‬ ‫חז"ל מן הקב"ה עצמו (קידושין לב ע"א)‪ :‬הרב שמחל על כבודו‪ ,‬כבודו‬ ‫על כרחך יצחק אינו בכור‪ ,‬דהא בכור אסור להקדישו לעולה‪ .‬וממילא‬ ‫מחול‪ .‬ואם כן‪ ,‬כשם שתלמיד חכם מוחל בסתר ואינו מוחל בפרהסיא‪,‬‬ ‫אני הבכור‪.‬‬ ‫כך הקב"ה‪ :‬על עבירות שבסתר מוחל על כבודו‪ ,‬ועל שבפרהסיא אין‬ ‫וזהו שאמר אברהם‪ :‬היה לי מה להשיב על דבריך‪ .‬אתמול אמרת "כי‬ ‫ויתור‪.‬‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע" – ולא בישמעאל; אם כן יצחק הוא הבכור‪ ,‬כיון‬ ‫ויסוד החילוק בין סתר לפרהסיא הוא בשיטת הטור שם‪ .‬ועיקר טעמו‪,‬‬ ‫שישמעאל לא נקרא זרע‪ .‬ועכשיו "והעלהו לעולה" – הלא בכור אסור‬ ‫כמו שכתב הב"י‪ ,‬ליישב את הגמרות הסותרות‪ .‬במגילה (כח ע"א) אמר‬ ‫להקדישו לקרבן‪ .‬וק"ל‪.‬‬ ‫מר זוטרא חסידא‪ ,‬כשהיה עולה למטתו‪ :‬שרי ליה לכל מאן דמצער‬ ‫בשרתי צדק – להג"ר משה בן הג"ר אליעזר מארפטשיק‪ ,‬אב"ד ור"מ בקהילות גליל פוזנן‬ ‫לי – משמע שתלמיד חכם מוחל על כבודו‪ .‬וביומא (כב ע"ב) אמר רבי‬ ‫ומגדולי ודייני ליסא – נדפס ב'אמשטרדאם' שנת תמ"ו‬ ‫יוחנן‪ :‬כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם –‬ ‫משמע שאין לו למחול אלא אם כן פייסו‪ .‬ומיישב הטור‪ ,‬שזה בסתר‬ ‫וזה בפרהסיא‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כתב הרמב"ן‪ ,‬והביאו הב"י (יו"ד סי' רמד)‪ ,‬שאין תלמיד חכם‬ ‫עומד מפני תלמיד חכם שקטן ממנו – ומוכיח כן מן הגמרא בקידושין‬ ‫(לג ע"ב) – מפני שהוא כזקן‪ ,‬ואינו לפי כבודו‪ ,‬וגנאי הוא לתלמיד חכם‬ ‫לעמוד לפני קטן ממנו‪ .‬ואם כן קשה‪ :‬איך עמד הקב"ה לפני אברהם‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫ג‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הרב צב"י הירש מייזליש‬ ‫ענינים שונים‬ ‫מאמר כ חלק ג‬ ‫בדיני קריאת‬ ‫התורה והמסתעף‬ ‫תמיהה שלישית – למה לנו שני טעמים‬ ‫גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות גמור" בספר‬ ‫ובעיקר הדבר‪ :‬למה לנו שני טעמים‪ ,‬ואיזה מהם הוא העיקר? אם די‬ ‫תורה‪ ,‬על פי פסק הרמ"א – חלק ג‬ ‫בטעם הרמ"א – שגם שאר הספרים אינם מדוייקים – למה הוצרך‬ ‫המגן אברהם לגמרא? ואם די בגמרא – למה הוצרך הרמ"א לטעמו?‬ ‫מה שנתבאר עד כאן‬ ‫ומאידך‪ ,‬אי אפשר לומר שכל אחד מהם די בו לבדו‪ :‬טעם הרמ"א‬ ‫בחלק הראשון הבאנו את הגהת הרמ"א‪ ,‬שמשום חסירות ויתירות‬ ‫לבדו – לכאורה מוליך לכך שאף בטעות גמור לא נוציא אחרת‪,‬‬ ‫אין להוציא ספר תורה אחר‪ ,‬ושני ביאורים בטעמו‪ .‬לביאור המגן‬ ‫שהרי גם שאר הספרים אינם מדוייקים‪ ,‬וזו קושיית השערי אפרים;‬ ‫אברהם‪ ,‬כפי שהבינו המנחת חינוך – ההיתר הוא מצד הספר הזה‬ ‫והרמ"א עצמו כותב "והא דמוציאין אחר – דוקא שנמצא טעות‬ ‫שנמצא בו הטעות‪ :‬שכיון שאין אנו בקיאין‪ ,‬שמא אין כאן טעות‬ ‫גמור"‪ ,‬והמגן אברהם מוסיף "פשיטא דפסול"‪ .‬ואילו הגמרא לבדה‬ ‫כלל‪ .‬ולביאור הרמ"א עצמו בדרכי משה – ההיתר הוא מצד הספר‬ ‫– עומדת נגד המסורה שבידינו ונגד הדרכי משה‪ ,‬כמו שנתבאר‬ ‫האחר‪ :‬הטעות ודאית‪ ,‬אלא שאין ריוח בהוצאת אחר‪ ,‬שגם שאר‬ ‫בתמיהה השניה‪ .‬ואם כן‪ ,‬מה ראה המגן אברהם להביא את הגמרא‪,‬‬ ‫הספרים אינם מדוייקים‪.‬‬ ‫ומה פשוט כל כך בטעות גמור?‬ ‫בחלק השני הבאנו את הנודע ביהודה‪ ,‬שהכשיר אפילו במקום‬ ‫דרך מחודשת בדברי המגן אברהם‬ ‫שגילו לנו חז"ל שהתיבה חסרה – ואת קושיית השערי אפרים עליו‪:‬‬ ‫ונלענ"ד‪ ,‬דמה שכתב המגן אברהם לסמוך על דברי הגמרא "שאין‬ ‫אם כן אף בטעות גמור לא נוציא‪ .‬ותירץ השארית יהודה מתוך לשון‬ ‫אנו בקיאין" – אין כונתו בזה לסיבה ולטעם שאין מוציאין ספר תורה‬ ‫הדרכי משה‪ ,‬שהיתר הרמ"א תלוי בשכיחות הטעות אצל הסופרים‪:‬‬ ‫אחר‪ ,‬אלא בא לבאר ולהגדיר את "סוג" הטעות שאינה מחייבת‬ ‫כשנמצא טעות מן הסוג השכיח – נתעוררה ריעותא גם על שאר‬ ‫הוצאה‪.‬‬ ‫הספרים שבהיכל‪ ,‬ואין ריוח בהוצאת אחר; מה שאין כן טעות שאינה‬ ‫שכיחה‪ ,‬שאינה מעוררת ריעותא על האחרים‪ .‬ושוב טען השארית‬ ‫ואבאר הענין‪ :‬דלכאורה יש לתמוה‪ ,‬היאך אירע דבר פלא כזה‬ ‫יהודה על הנודע ביהודה‪ ,‬שטעות נגד דרשת חז"ל אינה שכיחה –‬ ‫שחז"ל עצמם לא היו בקיאים בחסירות ויתירות – והלא בכל דור‬ ‫"והרי קמן דלא שכיח" – והשבנו‪ ,‬שלאו כל הסופרים יודעים את כל‬ ‫ודור כתבו ס"ת‪ ,‬וקראו בו ולמדו בו‪ ,‬והאיך לא ידעו כתיבתם של‬ ‫דרשות חז"ל והמסורות‪ ,‬ואף בזה מצויות טעויות‪.‬‬ ‫תיבות כהלכתן‪.‬‬ ‫התמיהות על המגן אברהם‬ ‫ובעל כרחך צריך לומר‪ ,‬דהוא כדברי הדרכי משה בזמנו‪ ,‬דגם‬ ‫הסופרים בזמן חז"ל לא היו מדקדקין ביותר בחסירות ויתירות‪,‬‬ ‫ונשוב אל המגן אברהם‪ .‬בחלק הראשון העלינו עליו תמיהות‪ ,‬ועתה‬ ‫והטעות היתה שכיחה מאוד‪ ,‬ויתכן שעברו שנים רבות שלא הרגישו‬ ‫– אחר שנתברר יסוד השכיחות – נסדרן מחדש‪ ,‬מן הקל אל הכבד‪.‬‬ ‫כלל באותן טעויות‪ .‬וכמו שכתבו רבותינו שרק רבי מאיר היה מופלא‬ ‫תמיהה ראשונה – תמיהת המנחת חינוך‬ ‫בזה‪ ,‬והתורה היתה לפניו מיושרת‪ .‬וכיון שנפלו טעויות בזה דור אחר‬ ‫דור‪ ,‬נתערבו הדברים זה בזה‪ ,‬עד שלא נודע איזה הוא הנכון ואיזה‬ ‫הבאנו בחלק הראשון את דברי דו"ז המנחת חינוך (מצוה תריג)‪ ,‬שהבין‬ ‫הוא המעוות – ונעשו הדברים מסופקים‪ ,‬עד שאין אנו בקיאין‪.‬‬ ‫בדברי המגן אברהם שההיתר הוא מצד הספר הזה – שכיון שאין אנו‬ ‫בקיאין‪ ,‬שמא אין כאן טעות כלל – ותמה על הרמ"א‪ :‬למה הוצרך‬ ‫ומה שאמרו שם "אינהו בקיאי" – בזמן התנאים – היינו שהיו בידם‬ ‫לטעם "שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים"‪ ,‬והוה ליה לומר טעם‬ ‫ספרים מוגהים שהכל נמשכים אחריהם‪ ,‬כספר העזרה‪ ,‬ועל פיהם‬ ‫פשוט יותר‪" ,‬דאפשר ספר הזה כשר"‪.‬‬ ‫הכריעו; וכמו שמצינו (ירושלמי תענית פ"ד ה"ב) שלשה ספרים שנמצאו‬ ‫בעזרה‪ ,‬שנחלקו זה מזה‪ ,‬וקיימו שנים וביטלו אחד‪ .‬הרי שאף‬ ‫ויש לדקדק בלשון המגן אברהם עצמו‪ ,‬שכתב‪" :‬דדוקא בחסירות‬ ‫בימי הבית היו הספרים חלוקים בכתיבתם‪ ,‬והבקיאות היתה על ידי‬ ‫ויתירות לא בקיאינן‪ ,‬וא"כ שמא האחרת ג"כ אינו מדויק בחסר‬ ‫ההכרעה‪ .‬וכשבטלו הספרים המוגהים‪ ,‬ונתרבו ההעתקות דור אחר‬ ‫ויתיר"‪ .‬ואם כדברי המנחת חינוך – למה לו להמגן אברהם להזכיר‬ ‫דור – "אנן לא בקיאינן"‪.‬‬ ‫כלל את הספר האחר? דהא כל עיקר הספק‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬אינו נולד‬ ‫אלא מתוך ספר זה שנמצאת בו "הטעות"‪ ,‬דשמא אין זו טעות‬ ‫ולפי זה תובן שיטת הרמ"א‪ ,‬וגם כוונת המגן אברהם‪ ,‬דעיקר טעם‬ ‫כלל‪ ,‬אלא כך נמסרה תורה מסיני‪ ,‬ומסורתנו שבשאר הספרים היא‬ ‫ההיתר של הרמ"א הוא משום שטעות זו שכיחה ומצויה אצל‬ ‫המשובשת‪ .‬ואם כן‪ ,‬מה לנו ולשאר הספרים – בין שימצא בהם‬ ‫הסופרים‪ .‬ומעתה‪ ,‬טעות גמורה – שאינה שכיחה כלל – לא היקל‬ ‫כתיבה כזו ממש‪ ,‬בין חסר או יתיר כמותה‪ ,‬בין כתיבה אחרת לגמרי‬ ‫בה הרמ"א‪.‬‬ ‫– סוף סוף הספק שריר וקיים על הכתיבה שבספר זה‪ ,‬שמא היא‬ ‫ובזה יובנו היטב דברי המגן אברהם‪ ,‬שהביא את דברי הגמרא שאין‬ ‫הכשרה‪ .‬ואף אם תמצא האחרת שונה ממנה‪ ,‬עדיין אפשר לומר דזו‬ ‫אנו בקיאין‪ ,‬לא כדי לחדש סיבה להיתר‪ ,‬אלא כדי לבאר איזה "סוג"‬ ‫היא הנכונה והאחרת היא הפסולה‪.‬‬ ‫של טעות בכלל היתירו של הרמ"א – והוא טעות שכיח‪ .‬ולזה הביא‬ ‫וכבר רמזנו בחלק הראשון שהמגן אברהם עצמו חיבר את שני‬ ‫ראיה שאף בימי חז"ל היתה שכיחא‪.‬‬ ‫הדברים‪ ,‬ובחלק השני ראינו שהתהלה לדוד מפרש את המגן אברהם‬ ‫ומהו הסוג השכיח? חסירות ויתירות שאינן משפיעות כלל על‬ ‫לפי סוף דבריו – "שמא האחרת" – כטעם הרמ"א ממש‪ .‬והנחנו שם‬ ‫הגיית התיבה‪ ,‬כגון חולם חסר או מלא וי"ו‪ ,‬חיריק או צירי חסר‬ ‫בצריך עיון‪ :‬אם כן‪ ,‬למה הביא המגן אברהם את הגמרא דקידושין‬ ‫או מלא יו"ד – שהסופר‪ ,‬הכותב מפיו ומזכרונו‪ ,‬אינו מרגיש במה‬ ‫"לא בקיאינן" כלל‪ .‬ונמצא שאף לשון המגן אברהם עצמו אינה‬ ‫שאינו נשמע‪ ,‬ולכן דוקא בזה הטעות שכיחה‪ ,‬ועל זה אמרו "אין‬ ‫מתיישבת לא לדרך זו ולא לדרך זו‪.‬‬ ‫אנו בקיאין"‪ .‬אבל כאשר השינוי מורגש באוזן‪ ,‬כגון שכתב "רחבה"‬ ‫תמיהה שניה – אין לפרש את הרמ"א שלא כדבריו בדרכי משה‬ ‫במקום "רחבו" – הסופר מרגיש בו‪ ,‬ואין הטעות שכיחה‪ ,‬ואינו בכלל‬ ‫כבר הוכחנו בחלק הראשון‪ ,‬מדברי הרמ"א עצמו בדרכי משה (יו"ד‬ ‫דברי חז"ל שאין אנו בקיאין‪.‬‬ ‫סימן רעה)‪ ,‬שהמסורה שבידינו מסורה מדוקדקת היא ומקובלת מעזרא‬ ‫ולפי כל זה‪ ,‬כשכותב המגן אברהם "טעות גמור פשיטא דפסול"‬ ‫הסופר‪ ,‬וכמו שהעידו הרמב"ם והחיד"א‪ .‬ולא יעלה על הדעת‬ ‫– אין הכוונה כפשוטה‪ ,‬שיש לנו ודאות שהיא טעות‪ ,‬אלא‪ :‬טעות‬ ‫לפרש את הגהת הרמ"א באופן שלא כרצונו‪ :‬הרמ"א עצמו האריך‬ ‫שאינה מן הסוג השכיח‪ ,‬ועל כן אינה בכלל "אין אנו בקיאין" – ובזו‬ ‫בדרכי משה (יו"ד סימן רעט) בטעם ההיתר‪ ,‬ולא הזכיר כלל את הגמרא‬ ‫לא נתעוררה ריעותא על שאר הספרים‪ ,‬ופשיטא שמוציאין אחר‪.‬‬ ‫דקידושין‪ ,‬ואת המושג "אין אנו בקיאין" לא הזכיר לא ברמ"א ולא‬ ‫ועתה נשוב ונקרא את לשון המגן אברהם כולו על פי הדרך‬ ‫בדרכי משה‪ .‬ואיך תלה המגן אברהם את דברי הרמ"א בגמרא זו?‬ ‫המחודשת‪:‬‬ ‫המשך בעמוד ה‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫ד‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ד‬ ‫וכתבנו בחלק הקודם‪ ,‬שהתהלה לדוד נוקט שהרמ"א החליט‬ ‫ולא היה צריך [המהר"ם לובלין‪ ,‬בטעות "רחבה" תחת "רחבו"]‬ ‫בבחינת "לא פלוג"‪ ,‬ושדבר זה "טעמא בעי"‪ .‬והנה הטעם‪.‬‬ ‫לכל זה [לכל אריכותו‪ ,‬שהוא שינוי לשון ושאי אפשר לקרותה‬ ‫ואולי יש מקום לתרץ כמו שהבין התהלה לדוד‪ ,‬אלא באופן מרווח‬ ‫כהוגן]‪ ,‬דכיון שהוא טעות גמור [היינו טעות שאינה מן הסוג‬ ‫יותר‪ :‬דאף דיש טעויות של חסירות ויתירות שאינן שכיחות כל כך‬ ‫השכיח‪ ,‬שהרי ניכרת בהגייה והסופר מרגיש בה] – מוציאין‬ ‫כשאר חסירות ויתירות‪ ,‬מכל מקום גם אלו מצויות הן – ואולי מיעוט‬ ‫אחרת‪ .‬דדוקא בחסירות ויתירות [שאינן ניכרות בהגייה‪,‬‬ ‫שאינו מצוי‪ ,‬אך שכיח הוא‪.‬‬ ‫והטעות בהן שכיחה מאז ומקדם‪ ,‬עד ש]לא בקיאינן‪ ,‬כדאיתא‬ ‫בקידושין (פרק ג) [– וזוהי הגדרת הסוג‪ ,‬לא טעם ההיתר –] וא"כ‬ ‫והיינו‪ ,‬שהריעותא שנתעוררה כשנמצא חסר או יתיר בספר זה‬ ‫[בסוג טעות כזה] שמא האחרת ג"כ אינו מדויק בחסר ויתיר‬ ‫– אינה על טעות זו בלבד‪ ,‬אלא על הסוג כולו‪ :‬שהסופרים אינם‬ ‫[וזהו טעם ההיתר‪ ,‬הוא הוא טעמו של הרמ"א בדרכי משה]‪.‬‬ ‫מדקדקים בחסירות ויתירות‪ .‬וכיון שרוב רובן של הטעויות שבסוג‬ ‫אבל טעות גמור [שאינה מן הסוג הזה‪ ,‬ולא נתעוררה ריעותא‬ ‫זה מצויות הן מאוד‪ ,‬ולא רצה הרמ"א לפסול ספרי תורה מחמתן –‬ ‫על שאר הספרים] – פשיטא דפסול [ומוציאין אחרת]‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫החליט שכל הסוג הזה אינו מחייב הוצאת אחר‪ ,‬ולא חילק בתוכו‬ ‫לעיל‪.‬‬ ‫בין מצוי מאוד למצוי קצת‪ .‬כלומר‪ :‬אם באנו לפסול ספר תורה זה‬ ‫משום חסר – נצטרך לפסול את רוב ספרי התורה שבהיכל‪ ,‬שהרי‬ ‫ונמצא שלא נוספה במגן אברהם מילה אחת שאינה כתובה בו – רק‬ ‫אותו סוג טעות ודאי נמצא גם בהם – ואין ריוח בהוצאת אחר‪ .‬וזהו‬ ‫נתברר מה בה טעם ומה בה הגדרה‪.‬‬ ‫"לא פלוג" שיש בו טעם‪.‬‬ ‫יישוב התמיהות‬ ‫ואילו היה טעמו של הרמ"א משום דלא בקיאין אנו בשאר חסירות‬ ‫ולפי דרך זו נתיישבו כל התמיהות‪ ,‬אחת לאחת‪.‬‬ ‫ויתירות‪ ,‬וכמו שהיה בזמן האמוראים‪ ,‬אז היה קשה קושית השערי‬ ‫התמיהה הראשונה‪ ,‬תמיהת המנחת חינוך‪ :‬לא היה לפני הרמ"א שום‬ ‫אפרים‪ ,‬דלא היה מובן ה"לא פלוג"‪ ,‬כי בודאי מסתבר לחלק בין‬ ‫"טעם פשוט יותר"‪ .‬ש"אין אנו בקיאין" אינו טעם להכשיר את הספר‬ ‫החסירות שאין אנו בקיאים בהם‪ ,‬ובין מה שאנו אכן בקיאים‪ .‬אבל‬ ‫הזה‪ ,‬אלא סימן לשכיחות הטעות; והטעם האחד והיחיד הוא זה‬ ‫כיון דטעמו של הרמ"א הוא משום שהטעויות מצויות‪ ,‬וישנן טעויות‬ ‫שכתב הרמ"א – שאין ריוח בהוצאת אחר‪ .‬ונתיישב גם לשון המגן‬ ‫מצויות גם במקום שיש ראיה להכתיב מדרשות חז"ל או ממסורה‪,‬‬ ‫אברהם‪" :‬לא בקיאינן" – זהו סוג הטעות; "וא"כ שמא האחרת ג"כ‬ ‫לכן שפיר יש סברא נכונה שלא לחלק בדבר‪.‬‬ ‫אינו מדויק" – זהו הטעם‪ .‬ונתיישב הצריך עיון שהנחנו בחלק השני‬ ‫ובזה יתבאר גם מה שכתבנו בחלק הקודם‪ ,‬שלפי הדרכי משה‬ ‫על התהלה לדוד‪ :‬המגן אברהם הביא את הגמרא לא כטעם‪ ,‬אלא‬ ‫אין כאן "ודאי מול ספק" אלא "ודאי מול ודאי"‪ :‬בזה סילקנו רק‬ ‫להגדיר את הסוג‪.‬‬ ‫את הטענה שאין ספק מוציא מידי ודאי‪ .‬אבל עיקר הטעם שאין‬ ‫התמיהה השניה‪ :‬אין כאן פירוש הרמ"א שלא כדבריו‪ .‬המגן אברהם‬ ‫מוציאין – הוא הריעותא שנתעוררה על הסוג כולו‪ ,‬כמבואר‪.‬‬ ‫אינו תולה את ההיתר בגמרא‪ ,‬ואינו אומר שאין אנו סומכים על‬ ‫לסיכום‪:‬‬ ‫המסורה; אדרבה‪ ,‬על פי המסורה אנו יודעים שיש כאן טעות‪.‬‬ ‫– טעות שאינה שכיחה כלל – מוציאין אחרת‪ ,‬דהלא אצלם בוודאי‬ ‫הגמרא באה רק להעיד שסוג טעות זה שכיח מאז ומקדם – וזהו‬ ‫לא יהא הטעות‪.‬‬ ‫ממש "שכיח בשאר ספרים" של הדרכי משה‪.‬‬ ‫– טעות השכיחה מאוד – אין מוציאין‪ ,‬שהרי טעות כזו מסתמא‬ ‫התמיהה השלישית‪ :‬אין כאן שני טעמים‪ ,‬אלא טעם אחד והגדרה‬ ‫נמצאת גם באחרים‪.‬‬ ‫אחת‪ .‬הטעם – של הרמ"א; ההגדרה – מן הגמרא‪ ,‬איזה סוג טעות‬ ‫הוא השכיח‪ .‬ולפי זה מובן גם "פשיטא דפסול"‪ :‬טעות גמור היא‬ ‫– טעות השכיח לפעמים – מחמת "לא פלוג" גם כן אין מוציאין‪.‬‬ ‫חוץ לסוג השכיח‪ ,‬ולא נתעוררה ריעותא על שאר הספרים‪ ,‬ויש ריוח‬ ‫הערה למעשה‬ ‫בהוצאת אחר‪ .‬ומובן גם למה טעם הרמ"א לבדו אינו מוליך לקושיית‬ ‫השערי אפרים – שהריעותא היא לפי הסוג‪ ,‬וכדברי השארית יהודה‬ ‫ויראתי בפצותי‪ ,‬ולא באתי אלא להעיר בלבד‪ .‬הנה כל טעמו של‬ ‫שהבאנו בחלק השני‪ ,‬וכמו שיתבאר להלן בענין "לא פלוג"‪.‬‬ ‫הרמ"א בדרכי משה מיוסד על המציאות שבזמנו – "דבעוונותינו‬ ‫לא נמצא ספר בזמן הזה שאין בו טעות כזה"‪ .‬ויש לעיין מה הדין‬ ‫ובזה מתיישב גם מה שתמהנו בחלק הראשון על הפרי מגדים‪ ,‬שציין‬ ‫כשהמציאות שונה‪ :‬שיש בארון הקודש ספר תורה שנבדק בדקדוק‬ ‫על המגן אברהם את דברי הדרכי משה כאילו טעם אחד הם – ואכן‬ ‫גדול‪ ,‬כדוגמת סדר הבדיקה שכתב בעל כף החיים בספרו קול יעקב‬ ‫טעם אחד הם‪ .‬וכן מתיישב מה שהערנו בחלק השני על הנודע‬ ‫(או"ח סימן לב ס"ק קטו)‪ ,‬ואף עבר בדיקת ה"קאמפיוטער"‪ ,‬והוא מוחזק לנו‬ ‫ביהודה‪ ,‬שנקט כלשון המגן אברהם "לפי שאין אנו בקיאין בזה"‪,‬‬ ‫כמוגה‪ .‬ונמצא טעות של חסר או יתיר בספר שקוראים בו – האם‬ ‫ודינו עולה כביאור הרמ"א‪ :‬אף אצלו "אין אנו בקיאין" הוא סיבת‬ ‫מודה הרמ"א שמוציאין את האחר?‬ ‫השכיחות‪ ,‬ו"קרוב הדבר שברוב הספרים יש טעות" הוא הטעם‪.‬‬ ‫ולכאורה הדבר תלוי בשני הביאורים שהבאנו‪ .‬לביאור המנחת חינוך‬ ‫"לא פלוג" – והטעם שבו‬ ‫בדעת המגן אברהם – שההיתר הוא מצד הספר הזה‪ ,‬שמא אין כאן‬ ‫ונשוב אל מה שהנחנו בראש דברינו‪ :‬שהשבנו על טענת השארית‬ ‫טעות כלל – אין בדיקת הספר האחר מעלה ומורידה‪ ,‬שהרי הספק‬ ‫יהודה‪ ,‬שגם טעות נגד דרשת חז"ל מצויה היא‪ .‬אמנם עדיין לא די‬ ‫הוא על הכתיבה שבספר זה‪ ,‬שמא היא הנכונה‪ .‬אבל לביאור הרמ"א‬ ‫בזה‪ .‬כי סוף סוף יש מדרגות בשכיחות‪ :‬חסר ויתיר סתם‪ ,‬שאין לו‬ ‫עצמו – שההיתר הוא מצד הספר האחר‪ ,‬שגם הוא אינו מדוייק –‬ ‫סימן ולא זכר – מצוי מאוד; אבל טעות במקום שיש עליו דרשה‬ ‫הרי כאן יש ריוח ודאי בהוצאת המוגה‪ ,‬ולכאורה צריך להוציאו‪.‬‬ ‫מפורשת‪ ,‬או מסורה של קרי וכתיב – מצויה פחות‪ .‬ולדרכו של‬ ‫ודבר זה צריך לעלות על שלחן מלכים‪ ,‬להכריע בדבר גדול כזה‪.‬‬ ‫השארית יהודה‪ ,‬שהכל תלוי בשכיחות‪ ,‬היה מקום לחלק ביניהם‬ ‫ולחידושי הדינים היוצאים מיסוד זה נבוא בעזה"י בחלק הבא‪.‬‬ ‫ולהוציא אחרת במקום שהטעות אינה מצויה כל כך‪ .‬ואיך הכשירו‬ ‫הנודע ביהודה והתהלה לדוד בכל ענין?‬ ‫זיקוקין דנפקא מפומי'‬ ‫הראגאטשאווער זצ"ל כדי לקבל סמיכה‪ ,‬ובמקום לבחון אותו ביורה דעה כרגיל‪,‬‬ ‫עוד ממעשי גדולי הדורות‪ ,‬בחובת הבקיאות בהלכות ספר תורה‪:‬‬ ‫אמר לו הראגאטשאווער שילמוד תחלה הלכות קריאת התורה‪ ,‬ולאחר זה יתן לו‬ ‫כתב אא"ז באגרא דצבי (רמז קעז אות א)‪ :‬נודע המעשה שאירע עם הגאון רבי שמעון‬ ‫סמיכה‪ .‬במענה לתמיהתו של האברך על כך‪ ,‬שאינו מוצא לנכון לבחנו ביורה דעה‬ ‫סופר זצ"ל‪ ,‬בשעה שעמד להתקבל לאב"ד דקראקא‪ ,‬בא לו אביו החתם סופר‬ ‫אלא מורה לו ללמוד הלכות קריאת התורה‪ ,‬אמר לו הראגאטשאווער‪ :‬בכלל רואה‬ ‫בחלום‪ ,‬ואמר לו שילמוד ויחזור על הלכות ספר תורה‪ ,‬וכשבא לשם אירע שאלה‬ ‫אני שהנך ירא שמים‪ ,‬וממילא‪ ,‬כשתבוא לידך שאלה ביורה דעה ולא תדע להשיב‪,‬‬ ‫בספר תורה וידע לפסוק הדין‪ ,‬וגילה להם שאביו ז"ל אמר לו בחלום ללמוד הל' ס"ת‪.‬‬ ‫בודאי תאמר להשואל להמתין עד שתעיין בפסק ההלכה‪ ,‬או שתשאל אצל מישהו‬ ‫וכבר הוה עובדא אצל הגה"ק בעל ישמח ישראל מאלכסנדר זצ"ל‪ ,‬דאחר הסתלקות‬ ‫אחר (ואם יהיה צורך בדבר – תכתוב לרבנים גדולים)‪ .‬אבל כשתתעורר שאלה באמצע‬ ‫אביו הק' הביאו לפניו את כתב הרבנות ומינוהו לרב דמתא במקום אביו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫קריאת התורה‪ ,‬למשל‪ ,‬בנוכחות הגבאי וכל הקהל – עלול הנך להשיב בלא ידיעת‬ ‫לא הסכים לכך‪ ,‬וטעמו ונימוקו כי אמר שעדיין לא למד בעיון הל' ספר תורה להיות‬ ‫ההלכה לאמיתתה‪ ,‬כיון שזהו בזיון להספר תורה שיישאר מונח על שלחן הקריאה‬ ‫בקי בעל פה‪ ,‬וע"כ הוא ירא פן תקרה 'שאלה' בס"ת והוא לא ידע לפסוק‪ ,‬לכן לא‬ ‫עד שתגמור לעיין בדבר (ובודאי אי אפשר להשאיר את הספר תורה עד שתכתוב לרבנים ותקבל‬ ‫הסכים לקבל עליו הרבנות עד שידעו בעל פה (מגדולי החסידות ח"ד עמ' עד)‪.‬‬ ‫את תשובתם)‪ ,‬ומה גם שזהו בזיון להרב‪ .‬העצה היא איפוא – סיים הראגאטשאווער את‬ ‫דבריו – שתלמד תחלה הלכות קריאת התורה‪.‬‬ ‫כתב בתורת מנחם להאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (חלק ו)‪ :‬פעם הגיע אברך אל‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫ה‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫וזהו דרכם של צדיקים‪ ,‬שאומרים מעט ועושים הרבה‪ ,‬כדאיתא‬ ‫מאא"ז הג"ר ארי' לייבוש אויערבאך זצ"ל‬ ‫ֶאְֶק ָָחה ַַפת ֶלֶֶחֶ ם"‪ ,‬ואחר כך‬ ‫במדרש תנחומא (בלק)‪ :‬באברהם כתיב "ְוְ ְ‬ ‫ָּבָּקר ָָרץ ַַא ְְב ָָר ָָהם" וגו'‪ .‬ואברהם עשה‬ ‫"ַמ ֲֲה ִִרי ְׁשׁ ֹלׁש ְְס ִִאים" וגו'‪ְ" ,‬וְ ֶאֶ ל ַַה ָ‬ ‫ַ‬ ‫עיר וב ת בשי ל ין של אברהם אבינו‬ ‫הרבה‪ ,‬אבל כל מה שעשה היה על פי היתר – על ידי העירוב תבשילין‪.‬‬ ‫ְּבֵּאֹלֵנֵ י ַַמ ְְמ ֵֵרא ְוְ הּוא ֹיֵֹׁשׁ ב ֶּּפ ַַתח ָָהֹאֶֹהֶ ל ְּכֹּחֹם ַַהּיֹום" (בראשית‬ ‫"ַוַ ֵּי ָָּרא ֵֵאָלָ יו ה' ֵ‬ ‫הרי מפורש בכתובים שקיים אברהם אבינו עירוב תבשילין‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ובזה מיושב עוד דבר‪ .‬בגמרא (בבא מציעא פז ע"א) מקשה‪ :‬מדוע אצל לוט‬ ‫איתא ביומא (כח ע"ב)‪ :‬קיים אברהם אבינו אפילו עירוב תבשילין‪.‬‬ ‫ִּיְּפ ַַצר ָּבּ ם ְְמֹאֹד" (בראשית יט‪ ,‬ג)‪ ,‬ואילו אצל אברהם לא המתינו‬ ‫נאמר "ַוַ ְ‬ ‫ולכאורה מנא לן? הרי אין חיוב לעשות עירוב תבשילין‪ ,‬שמי שרוצה‬ ‫המלאכים עד שיפציר בהם? ויש לומר‪ ,‬שכתב הט"ז (סי' תקיב ס"ק ד)‪,‬‬ ‫יכול להכין כל צרכי שבת קודם יום טוב‪ ,‬ואינו צריך עירוב כלל‪ .‬ודברי‬ ‫שאפילו נכרי שבא מאליו – אסור להפציר בו לאכול ביום טוב‪ ,‬אלא‬ ‫חז"ל עמוקים‪ ,‬ושורשם מגיע השמימה‪ ,‬וכמו שכתב המהרש"א (שם)‬ ‫רק לתת לו בסתם‪ .‬והמלאכים ידעו שאברהם לא יפציר בהם‪ ,‬ולכן‬ ‫שיש בזה סוד‪ .‬אבל גם מפשטות הכתובים מוכח שהיה מקיים עירוב‬ ‫לא המתינו‪.‬‬ ‫תבשילין‪ ,‬כשחל יום טוב בערב שבת‪ .‬ונקדים כמה הקדמות‪:‬‬ ‫ספר זכרון יהודה (ברודא‪ ,‬אות ק)‪ ,‬והדפסתיו בספרי 'מצילותא דאברהם'‬ ‫א‪" .‬כחום היום" – היינו שעה ששית‪ ,‬כדאמרינן בברכות (כז ע"א)‬ ‫ובמדרש רבה (פמ"ח ס"ח)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אותו היום יום טוב היה – כדאיתא במדרש (בראשית רבה פמ"ח סי"ב)‪,‬‬ ‫מאא"ז הג"ר אריה יהודא יעקב מייזליש זצ"ל‬ ‫"ּוַמּצֹות ָָא ָָפה" (בראשית יט‪ ,‬ג)‪ ,‬או‬ ‫שחג הפסח היה‪ ,‬כמו שנאמר אצל לוט ַ‬ ‫אב"ד פיעטרקוב – אבי הרד"ד‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬והושיבם בסוכה‪.‬‬ ‫"י וק ח נא" – בל שו ן נס תר‬ ‫ג‪ .‬המלאכים נדמו לאברהם כערביים‪ ,‬שמשתחוים לאבק שעל‬ ‫רגליהם (ילקוט שמעוני וירא רמז פב)‪ .‬והנה אין מזמינים את הנכרי ביום טוב‪,‬‬ ‫"ֻיֻ ַּקּ ח ָנָ א ְְמ ַַעט ַַמִיִ ם" (בראשית יח‪ ,‬ד)‪ .‬צריך ביאור‪ ,‬אמאי לא אמר בלשון‬ ‫שמא ירבה בבישול בשבילו (ביצה כא ע"ב)‪ .‬אבל כתב המג"א (סי' תקיב ס"ק‬ ‫נוכח‪ ,‬לפקוד על עושי רצונו‪.‬‬ ‫ב)‪ ,‬שאחר שכבר תיקן צרכי סעודתו‪ ,‬מותר להזמין נכרי לביתו‪ ,‬כי כיון‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה אברהם היה חולה על ידי המילה‪ ,‬ורק על ידי המלאך‬ ‫שהסעודה מוכנה לא חיישינן שיבשל קדירה אחרת בשבילו‪.‬‬ ‫נתרפא‪ .‬אמנם אנשי ביתו ומקנת כספו נימולו אתו‪ ,‬והיו עוד חלושים‪,‬‬ ‫ד‪ .‬שעה ששית היא זמן הסעודה המאוחר שבכל הזמנים (פסחים יב ע"ב)‪.‬‬ ‫שגם הם היו ביום השלישי למילתם‪ ,‬ולא היה אברהם יכול לצוות‬ ‫עליהם‪ ,‬רק אל אחת השפחות‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬בשעה ששית בודאי כבר היתה סעודת אברהם מוכנה‪,‬‬ ‫ואברהם עצמו כבר אכל קודם לכן‪ .‬ולכן היה מותר לו להזמין את‬ ‫והנה חז"ל אמרו (קידושין ע ע"א) אין משתמשין באשה‪ .‬לכן אמר בלשון‬ ‫הערביים לביתו ביום טוב‪.‬‬ ‫נסתר‪ ,‬ונכון‪.‬‬ ‫אבל עדיין קשה‪ :‬הרי אברהם עשה בשבילם סעודה חדשה – לקח בן‬ ‫קובץ דרושים (חוברת ד סימן לא)‪ ,‬והדפסתיו בספר זכותא דמנחם – זכרון יעקב‬ ‫"לּוִׁשי ַוַ ֲֲע ִׂׂשי ֻֻעגֹות" (בראשית יח‪ ,‬ו) – ואיך בישל ביום‬ ‫ׁ‬ ‫בקר‪ ,‬ואמר לשרה‬ ‫טוב במיוחד בשביל אורחים נכרים?‬ ‫ויש לתרץ‪ ,‬דהנה יש להוכיח שאותו יום טוב חל בערב שבת‪ .‬ונקדים‬ ‫מאא"ז הג"ר יעקב משה זצ"ל אב"ד זבארוב –‬ ‫מה שאיתא שאברהם ברא את בן הבקר בספר יצירה [כדאיתא בחסד‬ ‫אבי החוות דעת‬ ‫לאברהם (מעין ה‪ ,‬נהר נא) וז"ל‪ :‬הוצרך אברהם לברוא פר על ידי שמות‬ ‫אשה עיניה צרה בא ורח י ן‬ ‫דספר יצירה‪ ,‬כדי שלא יצטער בסעודת אורחים‪ ,‬שאם היה חוזר אל‬ ‫ָּבָּקר ֲֲאֶׁשׁ ר‬ ‫המקנה היה עובר זמן הסעודה‪ .‬וזהו סוד הפסוק "ּוֶבֶ ן ַַה ָ‬ ‫ֶקֶַמח ֹסֶֹלֶ ת" (בראשית יח‪ ,‬ו)‪ .‬ברש"י ישן‪ ,‬הובא באור‬ ‫"ַמ ֲֲה ִִרי ְׁשׁ ֹלׁש ְְס ִִאים ַ‬ ‫ַ‬ ‫ָָעָׂשׂ ה" – ממש עשה אותו ובראו‪ .‬ועי' בשל"ה הק' (תורה שבכתב‪ ,‬דרך חיים‪,‬‬ ‫יקרות‪ :‬הוא אמר קמח והיא אמרה סולת – מכאן שאשה עיניה צרה‬ ‫אות נז‪ ,‬על הפסוק "ויבא יוסף") בשם קובץ ישן‪ ,‬ובספר עמודיה שבעה (עמוד‬ ‫באורחין‪ .‬והוא תמוה‪ ,‬דהא סולת חשוב מקמח‪ ,‬ואם כן במה עיניה‬ ‫הראשון סי' ו)‪ ,‬והובאו דבריו בפתחי תשובה (יו"ד סי' סב ס"ק ב)]‪.‬‬ ‫צרות?‬ ‫והנה בריאת בעל חי בספר יצירה היא דוקא בערב שבת [עי' סנהדרין‬ ‫ונראה לענ"ד לתרץ‪ ,‬דביבמות (טו ע"ב) אמרינן דר' יוחנן החורני לא רצה‬ ‫(סה ע"ב)‪ :‬רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר‬ ‫לאכול זיתים‪ ,‬שראה שהן לחים וסבר שהוכשרו ונטמאו‪ .‬ובפסחים (מ‬ ‫יצירה‪ ,‬ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה‪ .‬ועי' בשו"ת הרשב"א (ח"א‬ ‫ע"א) אמרינן דאי אפשר לסולת בלא לתיתה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫סי' תיג)‪ :‬לא עושין כן וכו' אלא במעלי שבתא‪ ,‬משום שבו היתה בריאת‬ ‫ולכך אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬דהיה עינו יפה באורחין‪ ,‬חש דלמא אוכלי‬ ‫הבהמה]‪.‬‬ ‫חולין בטהרה הן‪ ,‬ולא יאכלו סולת כיון שהוכשר‪ ,‬כמו ר' יוחנן החורני‬ ‫הרי שאותו יום טוב ערב שבת היה‪ .‬ומאחר שהניח עירוב תבשילין‪,‬‬ ‫שלא רצה לאכול מהאי טעמא‪ .‬משא"כ שרה לא הקפידה ולקחה‬ ‫היה מותר לו לבשל מחדש לצורך שבת‪ .‬ופסקו הפוסקים ראשונים‬ ‫סולת‪ ,‬ואם לא יאכלו – לא יאכלו‪.‬‬ ‫ואחרונים (שם בסי' תקיב)‪ ,‬שבקדירה אחת ובתנור אחד מותר להרבות‬ ‫וכן היה באמת‪ ,‬שלחם לא הביא‪ ,‬מטעם שפירש"י שפירסה נדה‬ ‫גם בשביל נכרי‪ .‬ואם כן‪ ,‬כיון שבישל לעצמו לצורך שבת‪ ,‬היה מותר‬ ‫ונטמא‪ ,‬ולא אכלו‪ .‬ואם היה קמח שלא הוכשר‪ ,‬היו אוכלין‪ .‬ושפיר‬ ‫לו להרבות גם בשבילם‪ :‬לשחוט בן הבקר – בפרט לדעת המדרש (שם‬ ‫מוכיח רש"י ז"ל‪ :‬דכיון שלקחה סולת ולא הקפידה על אכילתן‪ ,‬מזה‬ ‫פמ"ח סי"ג) שלא היה אלא בהמה אחת [דבגמרא (בבא מציעא פו ע"ב)‪ :‬אמר‬ ‫מוכח דאשה עיניה צרה באורחין‪.‬‬ ‫רב יהודה אמר רב‪ ,‬בן בקר – אחד‪ ,‬רך – שנים‪ ,‬וטוב – שלשה‪ .‬אבל‬ ‫במדרש איתא‪" :‬ויקח בן בקר" – יכול גדול? תלמוד לומר רך‪ .‬אי רך‪,‬‬ ‫יכול חסר? תלמוד לומר וטוב] – וכן לאפות ולבשל‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ז‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫ו‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫מאא"ז הגה"ק ר' ישעי' מפשעדבורז זצ"ל‬ ‫המשך מעמוד ו‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד‬ ‫תפי לה שיהיה לא ורחי ם תאב ון לאכי לה‬ ‫פיורדא – זקינו של הברוך טעם‬ ‫ַּתַּחת ָָה ֵֵעץ ַוַ ֹּיּאֵכֵ לּו" (בראשית יח‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫ֹעֵֹמד ֲֲעֵלֵ יֶהֶ ם ַ‬ ‫"ְוְ הּוא ֵ‬ ‫ס עו דת אברהם וס עו דת שלמה‬ ‫מצינו בחכמינו ז"ל (ברכות כו ע"ב) אין עמידה אלא תפילה‪.‬‬ ‫ָּבָּקר ַַרְך ָוָ טֹוב" (בראשית יח‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ָּבָּקר ָָרץ ַַא ְְב ָָר ָָהם‪ַ ,‬וַ ִּיַּּקּ ח ֶּּבן ָ‬ ‫"ְוְ ֶאֶ ל ַַה ָ‬ ‫ובזה אפשר לפרש מאמר הכתוב שלפנינו‪" ,‬והוא עומד עליהם"‪,‬‬ ‫במשנה (בבא מציעא פג ע"א)‪" :‬מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו‪:‬‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה התפלל לפני אדון כל על אורחיו‪ .‬ומה היתה‬ ‫צא שכור לנו פועלים‪ .‬הלך ופסק להן מזונות‪ .‬וכשבא אצל אביו‪ ,‬אמר‬ ‫תחינתו? "ויאכלו" – שיהיה להם תאבון לאכילה‪ ,‬ויוכל למלאות‬ ‫לו‪ :‬בני‪ ,‬אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו‪ ,‬לא יצאת‬ ‫סיפוקם‪( .‬ועי' עוד מה שכותב תלמידו בספה"ק תפארת שלמה ד"ה או יאמר ושמחת בכל‬ ‫ידי חובתך עמהן‪ ,‬שהן בני אברהם יצחק ויעקב"‪ .‬ובגמרא (שם פו ע"ב)‪:‬‬ ‫הטוב)‬ ‫"למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה? והכתיב ַוַ ְיְ ִִהי‬ ‫ֶאֶָחד וגו' (מלכים א ה‪ ,‬ב)‪ ...‬ואילו גבי אברהם כתיב ְוְ ֶאֶ ל‬ ‫ֶלֶֶחֶ ם ְׁשׁ ֹלֹמֹה ְלְ יֹום ָ‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט הנ"ל‬ ‫ָּבָּקר ַַרְך ָוָ טֹוב‪ ,‬ואמר רב יהודה אמר רב‪ :‬בן‬ ‫ָּבָּקר ָָרץ ַַא ְְב ָָר ָָהם ַוַ ִּיַּּקּ ח ֶּּבן ָ‬ ‫ַַה ָ‬ ‫בקר – אחד‪ ,‬רך – שנים‪ ,‬וטוב – שלשה‪ ...‬התם תלתא תורי לתלתא‬ ‫ק ושיית הגמר א – ע ל ד י וק לש ונ ו ש ל ר ' י וס י‬ ‫גברי‪ ,‬הכא לכל ישראל ויהודה"‪.‬‬ ‫ְׁשֶּׁתָך‪ַ ,‬וַ ֹּּיאֶמֶ ר ִִהֵּנּ ה ָָבֹאֶֹהֶ ל" (בראשית יח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ָׂשָׂרה ִִא ּ‬ ‫ּאְמרּו ֵֵאָלָ יו ַַאֵּיּ ה ָ‬ ‫"ַוַ ֹּי ְ‬ ‫והקשה הגאון ז"ל מלובלין [לא ברירא למי כוונתו‪ .‬וקושיא זו הקשו‬ ‫בבבא מציעא (פז ע"א)‪ :‬תני משום רבי יוסי‪ ,‬למה נקוד על איו שבאליו?‬ ‫התורת חיים (בבא מציעא פו ע"ב) והתוספות יום טוב (בבא מציעא ז‪ ,‬א)]‪ :‬הא‬ ‫לימדה תורה דרך ארץ‪ ,‬שישאל אדם באכסניא שלו‪ .‬והאמר שמואל‪:‬‬ ‫על כרחך מוכח דהטעם לאו משום סעודה‪ .‬דאי משום סעודה‪ ,‬לימא‬ ‫אין שואלין בשלום אשה כלל! – על ידי בעלה שאני‪ .‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫"אברהם" לחודא – למה מזכיר יצחק ויעקב? אלא על כרחך הטעם‬ ‫הנקודות באות לומר שלא היו צריכים לשאול‪ ,‬כי יודעים היו שהיא‬ ‫לאו משום סעודה‪ ,‬אלא משום דבני מיוחסין נינהו‪ ,‬ומשום הכי לא‬ ‫באהל; וכל נקודה עוקרת את התיבה‪ ,‬שאינה אלא לדרשה – ודרוש‬ ‫יצא ידי חובתו; ולכך קאמר "יצחק ויעקב"‪ .‬ואם כן מאי מקשה הגמרא‬ ‫מינה דרך ארץ‪ ,‬שישאל האורח את בעל הבית בשלום אשתו‪.‬‬ ‫"למימרא דסעודתא דאברהם עדיפא מדשלמה"‪ ,‬הא הטעם לאו‬ ‫והתוספות הביאו מבראשית רבה (פמ"ח סט"ו)‪ :‬אי"ו נקוד‪ ,‬למ"ד אינו‬ ‫משום סעודה?‬ ‫נקוד‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬כל מקום שהכתב רבה על הנקודה – אתה‬ ‫ויש לתרץ‪ ,‬דהכי קאמר המקשן‪ :‬למה למימר שלשתן‪ ,‬אברהם יצחק‬ ‫דורש את הכתב; וכאן שהנקודה רבה – אתה דורש את הנקודה‪" :‬איו"‬ ‫ויעקב? אלא להודיע דהטעם הוא משום יחוס‪ .‬ולכאורה לימא‬ ‫– היכן אברהם‪ .‬כשם שאמרו לו לאברהם "איה שרה"‪ ,‬כך אמרו לשרה‬ ‫"אברהם" לחודא‪ ,‬ואנא נמי הוה אמינא משום יחוס! אלא על כרחך‬ ‫"איו אברהם"‪ .‬וכתבו התוספות‪ ,‬שכך הוא הפירוש גם בגמרא שלנו‪.‬‬ ‫הוא מייתורא [דיצחק ויעקב] – שלא תאמר הטעם משום סעודה‪.‬‬ ‫אבל לפירוש רש"י‪ ,‬שהנקודות באות ללמד שעל חנם שאלו – קשה‪:‬‬ ‫ותיפוק ליה דלא שייך לומר משום סעודה‪ ,‬הא סעודת אברהם לא‬ ‫היה לו לנקד על "איה שרה"‪ ,‬שהיא עיקר השאלה‪.‬‬ ‫עדיפא משל שלמה! אלא על כרחך מוכח דסעודת אברהם עדיפא‪.‬‬ ‫ויש להקשות על פירוש התוספות‪ :‬לדבריהם‪ ,‬הדרך ארץ הנלמד מן‬ ‫ואם כן מקשה שפיר המקשן "למימרא"‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הנקודות הוא ששאלו את שרה על אברהם – היינו שאלה בשלום‬ ‫איש‪ .‬ואם כן מאי מקשה הגמרא משמואל‪ ,‬שאין שואלין בשלום‬ ‫[צמח הצב"י‪ :‬במראית עין להחיד"א (בבא מציעא שם) הקשה‪ ,‬למה הוצרך‬ ‫אשה? וגם התירוץ "על ידי בעלה שאני" אינו שייך אלא בשאלה על‬ ‫המקשן להביא דברי רב יהודה‪.‬‬ ‫אשה‪ .‬הרי מן הגמרא משמע להפך מפירוש התוספות‪.‬‬ ‫ולדברי רבנו אתי שפיר‪ :‬המקשן כבר הוכיח מייתורא ד"יצחק ויעקב"‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דיש לדקדק בלשון רבי יוסי‪ :‬למה אמר "למה נקוד על איו‬ ‫שסעודת אברהם עדיפא; ולכך הוצרך להקשות‪ ,‬שאפילו נרבה‬ ‫שבאליו"‪ ,‬ולא אמר בסתם "למה נקוד על איו"? אלא על כרחך שבא‬ ‫בסעודת אברהם כרב יהודה – שלשה שוורים – עדיין סעודת שלמה‬ ‫לדייק כפירוש התוספות – שבא להורות שהנקודות על האותיות‬ ‫מרובה ממנה‪ .‬ועל זה משני "התם תלתא תורי לתלתא גברי"‪].‬‬ ‫א‪-‬י‪-‬ו דוקא‪ ,‬שהן תיבה בפני עצמה – "איו"‪ ,‬היכן אברהם – ללמד‬ ‫כת"י ספרית רמב"ם‪ ,‬מספר ‪146‬‬ ‫שישאל אדם בשלום האיש‪ .‬שאילו כפירוש רש"י‪ ,‬הרי קשה קושיית‬ ‫התוספות‪ :‬היה לו לנקד על "איה שרה"‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ח‬ ‫מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם‬ ‫מל וקט מספר ים וס ופר ים וממל קטים‬ ‫ואל זה כוונו באמרם (אבות פ"א מי"ג)‪ :‬ודלא מוסיף יסף‪ .‬שלא יהא אדם לומד היום‬ ‫כתב בראשית חכמה (שער הקדושה פ"ד)‪ :‬בזוה"ק (בראשית‪ ,‬פקודא חמישאה) על‬ ‫מה שלמד אתמול‪ ,‬ונמצא כל ימיו עוסק בהלכה אחת‪ ,‬נכנס ויוצא לבית המדרש‬ ‫ְׁשְׁרצּו ַַהַּמִּיִ ם ֶׁשֶׁרֶ ץ ֶנֶֶפֶׁש ַַחָּיּ ה" (בראשית א‪ ,‬כ)‪ :‬פקודא למלעי באורייתא‪,‬‬ ‫הפסוק "ִיִ ְ‬ ‫ואין בידו חידוש‪ .‬ואם אינו מוסיף להוציא פירות‪ ,‬הרי הוא כעץ יבש שאינו‬ ‫ולאשתדלא בה‪ ,‬ולאפשא לה בכל יומא‪ ,‬ולא תתנשי מיניה‪" .‬ישרצו המים" – דא‬ ‫עושה פירות‪ ,‬שכורתים אותו‪ ,‬שאין בו תועלת אלא להסקה‪.‬‬ ‫אורייתא; "שרץ נפש חיה" – דכיון דבר נש אתעסק באורייתא‪ ,‬זכי לההוא נפש‬ ‫"בכל יומא"‪ ,‬כי כשם שהימים מחודשים‪ ,‬ואין יום זה כמו שהיה אמש – כמו‬ ‫חיה קדישא‪.‬‬ ‫שאנו אומרים "ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" – כך צריך שבכל‬ ‫כפל לשונו "למלעי באורייתא ולאשתדלא בה" לרמוז‪ ,‬שצריך להשתדל להשיג‬ ‫יום ילמד חידוש שלא ידע אותו מקדמת דנא‪ .‬ובזה נמצאו הימים מאירים‪,‬‬ ‫את התורה בתוכיותה‪ ,‬בעומק הדבר שהוא עוסק בו‪ ,‬ואפילו בהלכה; כמו‬ ‫ומתתקנים בפירות אור התורה‪.‬‬ ‫ַּתְּחְּפֶּׂשָּׂנּ ה" (משלי ב‪ ,‬ד)‪ .‬ואל זה כוונו‬ ‫ַּמְּטמֹוִנִ ים ְ‬ ‫ְּתַּב ְְקֶׁשָּׁנּ ה ַכַ ָּכֶּסֶ ף ְוְ ַכַ ְ‬ ‫"ִאם ַ‬ ‫שנאמר ִ‬ ‫"ולא תתנשי מיניה"‪ ,‬כי הלומד ושוכח הוא כמוליד וקובר‪ .‬וכשם שבניו‬ ‫"ָּגְּר ָָסה ַנַ ְְפ ִׁׁשי ְלְ ַַת ֲֲא ָָבה" (תהלים‬ ‫חז"ל באמרם‪ :‬ליגרס איניש והדר ליטחן‪ ,‬דכתיב ְ‬ ‫הגשמיים אין אדם רוצה לקברם‪ ,‬אלא שתעמוד הוייתם בעולם‪ ,‬כך צריך בענין‬ ‫קיט‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬ואמרו חז"ל‪ ,‬שמיתת הבנים היא בעון ביטול תורה‪ ,‬שנאמר "ַוַ ִּתְּׁשַּׁכּ ח‬ ‫ובטעם הדבר כתב‪ ,‬שהתורה היא מזון הנשמה‪ ,‬ולכן נקראת לחם‪ ,‬שנאמר "ְלְ כּו‬ ‫ּתֹוַרת ֱֱאֹלֶהֶ יָך ֶאְֶׁשַּׁכּ ח ָּבֶּנֶ יָך ַּגּ ם ָָאִנִ י" (הושע ד‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ַלַ ֲֲחמּו ְְבַלַ ְְח ִִמי" (משלי ט‪ ,‬ה)‪ .‬וכמו שהגוף ניזון מן הלחם הגשמי רק אחר שנטחנה‬ ‫ולכן צריך שישתדל ללמוד חידוש – והיינו פריה ורביה – וגם לחזור על כל מה‬ ‫החטה‪ ,‬ונבררו הסובין והמוץ והתבן‪ ,‬ונשארה סולת נקיה – כך מזון הנשמה הוא‬ ‫שלמד‪ ,‬שלא ישכח ממנו‪ .‬אבל הלומד ושוכח‪ ,‬אין נותנים לו חידוש‪ ,‬כדי שלא‬ ‫למיטחן מילי דאורייתא (רעיא מהימנא פ' פנחס)‪.‬‬ ‫יקברנו כדרך שקבר את הקודם‪ .‬ובהיות האדם לומד את התורה על הפנים‬ ‫"ולאפשא לה בכל יומא" – שישתדל לפרות ולרבות בה‪ .‬כשם שצריך לפרות‬ ‫האלו‪ ,‬הרי זה מורה על חשקו הגדול בתורה‪ ,‬ואז הקב"ה משפיע לו נשמה‬ ‫ולרבות במין הגשמי‪ ,‬כך צריך שיפרה וירבה ברוחני‪ ,‬ולא יהיה שכלו שכל עקר‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫שאינו מוציא פירות‪.‬‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫ז‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ז‬ ‫מאא"ז הגאון הרבי ר' העשיל זצ"ל אב"ד‬ ‫ומעתה קושיית הגמרא אינה על עצם דברי רבי יוסי‪ ,‬אלא על דיוק‬ ‫קראקא‬ ‫לשונו‪ .‬וכך מקשה הגמרא‪ :‬למה הוצרך רבי יוסי לדייק בלשונו "איו‬ ‫שבאליו"‪ ,‬כדי ללמד כפירוש התוספות ולא כפירוש רש"י? הלא גם‬ ‫למה לא נפק דה מי ד כ שיצאה מבי ת פרע ה‬ ‫בלאו הכי אי אפשר לפרש כרש"י – שלמדה תורה לשאול בשלום‬ ‫אשה – והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל! ומשני‪ :‬על ידי‬ ‫ָׂשָׂרה"‬ ‫ָּפַּקד ֶאֶ ת ָ‬ ‫איתא במדרש (בראשית רבה פנ"ג ס"ו) על הכתוב "ַוַ ה' ַ‬ ‫בעלה שאני‪ .‬אם כן היה מקום לפרש כרש"י‪ ,‬ולכן הוצרך רבי יוסי‬ ‫ֹהָֹרה‬ ‫ּוְט ָ‬ ‫(בראשית כא‪ ,‬א)‪ :‬אמר רבי יצחק‪ ,‬כתיב "ְוְ ִִאם ֹלא ִנִ ְְט ְְמ ָָאה ָָה ִִאָּׁשׁ ה ְ‬ ‫לדייק בלשונו‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ְּקָּתה ְוְ ִנִ ְזְ ְְר ָָעה ָזָ ַַרע" (במדבר ה‪ ,‬כח) – זו שנכנסה לביתו של פרעה‬ ‫ִִהוא ְוְ ִנִ ָ‬ ‫כת"י בערלין‪ ,‬ספרית המדינה‪ ,‬מספר ‪1485‬‬ ‫ולביתו של אבימלך ויצאת טהורה‪ ,‬אינו דין שתפקד? עיין שם‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה‪ :‬הא מהאי טעמא גופא הוה לה לשרה להפקד מיד‬ ‫כשיצאה מבית פרעה‪ .‬ועוד קשה‪ :‬כיון שלא נפקדה אלא אחר מעשה‬ ‫מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו‬ ‫אבימלך‪ ,‬למה הזכיר המדרש כלל את מעשה פרעה?‬ ‫של הברוך טעם‬ ‫ויש לומר הכי‪ .‬דהנה יש עוד לדקדק‪ :‬גבי פרעה כתיב "ַוַ ְיְ ַנַ ַּגּ ע ה' ֶאֶ ת‬ ‫ָׂשַׂרי ֵֵאֶׁשׁ ת ַַא ְְב ָָרם" (בראשית יב‪ ,‬יז)‪ ,‬ובמדרש‬ ‫ַּבר ַ‬‫ַּפְּרֹעֹה ְנְ ָגָ ִִעים ְּגֹּדִֹלִ ים‪ַַ ...‬על ְּד ַ‬ ‫ְ‬ ‫מי הצי ל א ת ל וט‪ ,‬רפאל או מי כאל‬ ‫(בראשית רבה פמ"א ס"ב) איתא שהיתה אומרת לו "אשת איש אני"‪ ,‬ולא היה‬ ‫ֹדָֹמה ָּבֶּעֶֶרֶ ב" (בראשית יט‪ ,‬א)‪ .‬ובמדרש (בראשית רבה‬ ‫"ַוַ ָּיֹּבֹאּו ְׁשֵׁנֵ י ַַהַּמְּלְ ָָאִכִ ים ְְס ָ‬ ‫פורש; ואף על פי כן לא נענש אלא בנגעים‪ .‬ומדוע גבי אבימלך אמר‬ ‫פ"נ ס"ב)‪ :‬אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות‪ ,‬ולא שני מלאכים עושים‬ ‫"ִהְּנּ ָך ֵֵמת ַַעל ָָה ִִאָּׁשׁ ה" וכו' (שם כ‪ ,‬ג)?‬ ‫לו ה' ִ‬ ‫שליחות אחת – ואת אמרת "שני"? אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק‪,‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דאיתא בריקאנטי (פרשת לך לך) בשם רבותינו ז"ל‪ ,‬שלא נזקק‬ ‫גבריאל נשתלח להפך את סדום‪ ,‬ורפאל להציל את לוט‪.‬‬ ‫אברהם לשרה כל זמן שלא נימול‪.‬‬ ‫ולכאורה יקשה‪ :‬הרי רפאל ריפא את אברהם‪ ,‬ואין מלאך אחד עושה‬ ‫"ִמַּבְּלְ ֲֲע ֵֵדי ִִאיֵׁשׁ ְך" (במדבר ה‪ ,‬כ) – שאין‬ ‫והנה אמרינן בגמרא דסוטה (כד ע"ב)‪ִ :‬‬ ‫שתי שליחויות‪.‬‬ ‫הסוטה שותה אלא אם קדם הבעל לבועל‪ .‬ואיתא במדרש (בראשית‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה מצינו פלוגתא איזה מלאך הציל את לוט‪ .‬דבגמרא‬ ‫רבה פמ"ח סי"ז) על הכתוב "ַוַ אֹדִֹנִ י ָזָ ֵֵקן" (בראשית יח‪ ,‬יב)‪ ,‬שלא היה אברהם‬ ‫בבבא מציעא (פו ע"ב) איתא‪ :‬מיכאל שבא לבשר את שרה‪ ,‬ורפאל שבא‬ ‫ראוי עוד להוליד‪ .‬ואיתא נמי בגמרא (סוטה כו ע"א)‪ :‬אשת סריס שותה‪.‬‬ ‫לרפאות את אברהם‪ ,‬וגבריאל אזל להפוך את סדום; והכתיב "ויבאו‬ ‫פשיטא! מהו דתימא‪" ,‬מבלעדי אישך" אמר רחמנא‪ ,‬והאי לאו בר הכי‬ ‫שני המלאכים סדומה"? – דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט‪ .‬הרי‬ ‫הוא – קא משמע לן‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬קא משמע לן‪ ,‬ד"מבלעדי אישך" לא‬ ‫שלדעת הגמרא מיכאל היה המציל‪ .‬אבל המדרש סובר שרפאל היה‬ ‫אתא אלא ללמד שקדם הבעל לבועל‪ .‬נמצא שיש לנו שני לימודים‬ ‫המציל‪ ,‬ועל כרחך לשיטתו – כמו שפירש רש"י (בראשית יח‪ ,‬ב) – שאותו‬ ‫בכתוב "מבלעדי אישך"‪ :‬האחד‪ ,‬שאין הסוטה שותה אלא אם קדם‬ ‫שריפא את אברהם הלך להציל את לוט‪ ,‬דרפואה והצלה חדא מילתא‬ ‫הבעל לבועל; והשני – בהוה אמינא דגמרא – למעט אשת סריס‪,‬‬ ‫היא‪.‬‬ ‫שאינו ראוי להוליד‪.‬‬ ‫ופלוגתא זו תליא בפלוגתא אחרת‪ .‬דאיתא בשבועות (לה ע"ב)‪ :‬כל שמות‬ ‫והשתא אתי שפיר המדרש הנ"ל‪ .‬כשיצאה שרה נקיה מבית פרעה‪,‬‬ ‫"ַאל ָנָ א ֲֲאֹדָֹנָ י‪,‬‬ ‫האמורים בלוט – חול‪ ,‬חוץ מזה שהוא קודש‪ ,‬שנאמר ַ‬ ‫עדיין לא היה בזה דין שתפקד‪ ,‬דהא אינה שותה אלא אם קדם הבעל‬ ‫ְּבֵּעיֶנֶ יָך‪ְ ...‬לְ ַַה ֲֲחיֹות ֶאֶ ת ַנַ ְְפ ִׁׁשי" (בראשית יט‪ ,‬יח–יט) –‬ ‫ִִהֵּנּ ה ָנָ א ָָמ ָָצא ַַע ְְב ְּּדָך ֵֵחן ֵ‬ ‫לבועל; וזה היה קודם מילת אברהם‪ ,‬ועדיין לא נזקק לה‪ ,‬כנ"ל‪ .‬אבל‬ ‫מי שיש בידו להמית ולהחיות‪ ,‬זה הקדוש ברוך הוא‪ .‬אבל האבן עזרא‬ ‫כשיצאה נקיה מבית אבימלך‪ ,‬כבר היתה אשתו לכל דבר‪ ,‬כי זה היה‬ ‫מפרש שגם זה חול‪ ,‬דכתיב בלשון יחיד‪ ,‬ולמלאך שבהם אמר כן‪.‬‬ ‫אחר שנמול אברהם‪.‬‬ ‫והנה לכולי עלמא גבריאל הלך להפך את סדום‪ .‬אם כן לפי האבן‬ ‫ובזה מיושב למה הזכיר המדרש את מעשה דפרעה‪ .‬דאילו לא יצאה‬ ‫עזרא‪ ,‬על כרחך גבריאל היה הגדול שבהם‪ ,‬ואליו דיבר לוט – שהרי‬ ‫נקיה מבית פרעה‪ ,‬לא היה בדין שתפקד בשביל אבימלך לבד‪ ,‬כי‬ ‫ָּדָּבר ַַהֶּזּ ה‪ְ ,‬לְ ִִבְלְ ִּתּ י ָָה ְְפִּכּ י ֶאֶ ת ָָה ִִעיר ֲֲאֶׁשׁ ר‬ ‫אִתי ָָפֶנֶ יָך ַּגּ ם ַלַ ָ‬ ‫"ִהֵּנּ ה ָנָ ָׂשׂ ִ‬ ‫השיב לו ִ‬ ‫הוה אמינא ש"מבלעדי אישך" אתי למעט סריס‪ ,‬כמו בסלקא דעתין‬ ‫ִּדַּּבְּרָּתּ " (שם‪ ,‬כא)‪ ,‬וגבריאל היה המהפך‪ .‬ומעתה מוכח שרפאל היה עמו‬ ‫ְ‬ ‫דגמרא‪ ,‬ושרה עצמה אמרה "ואדני זקן"‪ ,‬שאינו ראוי להוליד‪ .‬אבל‬ ‫להציל את לוט‪ .‬דאי מיכאל‪ ,‬קשה‪ :‬הרי אמרינן בברכות (ד ע"ב)‪ ,‬גדול‬ ‫כיון שיצאה נקיה מבית אבימלך ומבית פרעה‪ ,‬ממה נפשך בדין‬ ‫מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל; אם כן מיכאל היה‬ ‫הוא שתפקד‪ :‬אם "מבלעדי אישך" אתי ללמד שקדם הבעל לבועל‬ ‫הגדול שבהם‪ ,‬ולמה דיבר לוט אל גבריאל? אלא על כרחך שמיכאל‬ ‫– הרי בבית אבימלך כבר היתה אשתו; ואם אתי למעט סריס – הלא‬ ‫נסתלק‪ ,‬ורפאל היה עם גבריאל‪.‬‬ ‫כשהיתה בבית פרעה עדיין לא היה אברהם זקן‪ ,‬ורק משום שלא‬ ‫אבל הגמרא דידן לשיטתה אזלא‪ ,‬ד"אל נא אדני" – להקדוש ברוך‬ ‫נימול לא נזקק לה‪.‬‬ ‫הוא אמר‪ .‬אם כן שפיר יש לומר שמיכאל היה עם גבריאל‪ :‬לוט ביקש‬ ‫וזה שאמר הכתוב "על דבר שרי אשת אברם" – שהיא אמרה לו "אשת‬ ‫מהקדוש ברוך הוא‪ ,‬וגבריאל השיב לו בשליחות הקדוש ברוך הוא‬ ‫איש אני"‪ .‬ובאמת לא היה ראוי שיענש פרעה על ידה‪ :‬שהרי עדיין לא‬ ‫"הנה נשאתי פניך‪ ...‬לבלתי הפכי"‪ .‬אבל המדרש סובר כפירוש האבן‬ ‫נזקק לה אברהם‪ ,‬ובני נח אינם נענשים אלא על "בעולת בעל"‪ ,‬ולא‬ ‫עזרא‪ ,‬שלגדול שבהם אמר; ואם כן על כרחך רפאל היה המציל‪.‬‬ ‫על אשה שלא נזקק לה בעלה (סנהדרין נז ע"ב)‪ .‬ואפילו הכי נענש‪ ,‬שנאמר‬ ‫ואין לומר‪ ,‬דאכתי‪ ,‬אף אם מיכאל היה המציל‪ ,‬אין תימה מה שדיבר‬ ‫"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים" – שהרי היא אמרה לו "אשת איש‬ ‫לוט אל גבריאל הקטן ממנו – משום שהדבר היה בידו‪ ,‬שהוא היה‬ ‫אני"‪ ,‬ואף על פי שבאמת לא היתה אסורה עליו‪ ,‬הוא לא ידע זאת‪ .‬וגבי‬ ‫המהפך‪ .‬דזה אינו‪ :‬דהרי היפה תואר מקשה על מה דאמרינן שאין‬ ‫ָּבַּעל"‪ ,‬וגבי‬ ‫ְּבֻּעַלַ ת ַ‬ ‫אבימלך אמר הקדוש ברוך הוא "הנך מת‪ְ ...‬וְ ִִהוא ֻ‬ ‫ְׁשִׁח ִִתים ֲֲאַנַ ְְחנּו‬ ‫שני מלאכים עושים שליחות אחת – הא כתיב "ִּכּ י ַַמ ִ‬ ‫פרעה לא אמר כן – נמי משום האי טעמא‪ :‬לגבי פרעה עדיין לא היתה‬ ‫ֶאֶ ת ַַהָּמּ קֹום ַַהֶּזּ ה" (שם‪ ,‬יג)? ותירץ בשם הר"ן‪ :‬כמו שאומרים על המסיר‬ ‫בעולת בעל‪ ,‬ולא היה חייב מיתה אפילו אילו היה נוגע בה; אבל בימי‬ ‫את העמוד שתחת התקרה‪ ,‬שהוא מפיל את התקרה – כן הכא‪ ,‬כיון‬ ‫אבימלך כבר היתה בעולת בעל‪ ,‬שהרי זה היה אחרי מילת אברהם‪.‬‬ ‫שההשחתה התעכבה עד שינצל לוט‪ ,‬הרי המלאך המצילו גורם גם‬ ‫לפיכך אמר לו "הנך מת"‪ ,‬ולא סגי בנגעים‪.‬‬ ‫כן להשחתה‪ .‬וכן תירץ המהרש"א‪ :‬כיון שלא היה יכול להשחית עד‬ ‫זרע חיים – להג"ר חיים בן הג"ר בנימין ברודא – נדפס ב'פיעטרקוב' שנת תרס"ז‪ ,‬בסוף‬ ‫ָּדָּבר ַַעד ֹּב ֲֲּאָך‬ ‫אחר שהציל את לוט‪ ,‬כמו שכתוב "ִּכּ י ֹלא אּוַכַ ל ַלַ ֲֲעׂשֹות ָ‬ ‫הספר; המאמר אינו בספר חנוכת התורה‬ ‫ָׁשָּׁמּ ה" (שם‪ ,‬כב)‪ ,‬תלה את ההשחתה גם במציל‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬כיון ששמע לוט שאמרו "כי משחיתים אנחנו"‪ ,‬על כרחך תלה‬ ‫גם את ההפיכה במצילו‪ .‬ולמה ביקש מגבריאל "אל נא אדני"? היה לו‬ ‫לבקש ממיכאל‪ ,‬שהיה מצילו‪ ,‬והוא גם הגדול שבהם! אלא על כרחך‬ ‫שמיכאל נסתלק‪ ,‬ורפאל היה המציל‪.‬‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫ח‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫"ְוְ ָָק ַַט ְְפָּתּ ְְמִלִ יֹלת" (דברים כג‪ ,‬כו)‪[ .‬יש בזה חידוש בדקדוק הלשון‪.‬‬ ‫על ידי הכנסת אורחים נהפכו המקטרגים‬ ‫שבראשונים מצינו לברית המילה שני שרשים – מ‪-‬ו‪-‬ל‪ ,‬ונ‪-‬‬ ‫מ‪-‬ל‪ .‬וזהו שורש שלישי‪ ,‬מ‪-‬ל‪-‬ל‪].‬‬ ‫לסנגורים‬ ‫ובפרקי דרבי אליעזר (פרק כט)‪ :‬אברהם נימול ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (בראשית רבה פמ"ח ס"י)‪ :‬אמר לו הקב"ה לאברהם אבינו‪,‬‬ ‫וקשה‪ ,‬והלא מילה שלא בזמנה אינה דוחה אפילו יום טוב‪.‬‬ ‫ַּתַּחת ָָה ֵֵעץ" (בראשית יח‪ ,‬ד)‪ ,‬חייך שאני פורע‬ ‫ָּׁשֲׁענּו ַ‬‫אתה אמרת "ְוְ ִִה ֲ‬ ‫ְׁב ַַעת ָיָ ִִמים" (ויקרא כג‪ ,‬מב)‪ .‬וצריך ביאור‪ ,‬מה‬ ‫לבניך – "ַּבֻּּסּ ֹּכּת ֵּתְּׁשׁ בּו ִׁש ְ‬ ‫ויש לומר שלשה תירוצים‪ .‬הראשון‪ ,‬שאברהם מל את עצמו‪,‬‬ ‫ענין סוכה ל"והשענו תחת העץ"‪.‬‬ ‫ולא קשה מידי‪ ,‬שקודם מתן תורה יוה"כ רשות אצלו ומילה‬ ‫חובה‪[ .‬וכן כתב ביפה תואר (בראשית רבה פמ"ז ס"ט)‪ ,‬על מה‬ ‫ונראה על פי דברי הגה"ק ר' שלמה קלוגר זצ"ל בספרו חכמת‬ ‫שאמרו שם "נמול אברהם‪ ...‬הרגיש ונצטער"‪" :‬ולכך אמר נמול‪,‬‬ ‫שלמה בפרשתנו‪ ,‬שפירש את ענין שלשת המלאכים שבאו אצל‬ ‫דמשמע שנתפעל מהמילה יותר מדאי‪ ,‬דאל"כ מל מיבעי ליה‪,‬‬ ‫אברהם‪ .‬ואלו תורף דבריו‪ :‬שלשת המלאכים הללו‪ ,‬שבאו לרפאות‬ ‫שפירושו שמל עצמו‪ ,‬וישמעאל דנמול משמע ע"י אחר‪ ,‬כמו‬ ‫את אברהם ולהציל את לוט‪ ,‬לבשר את שרה ולהחריב את סדום –‬ ‫נמולו אתו‪ ,‬ואברהם מסתמא לא נמול ע"י אחר"‪ ].‬אבל למ"ד‬ ‫מתחלה היתה כוונתם להיפך‪ ,‬שהם קטרגו על אברהם‪ ,‬כל אחד על‬ ‫שהקב"ה מל אותו‪ ,‬כמו שאמרו (שם פמ"ט ס"ב) על פסוק "ְוְ ָכָ רֹות‬ ‫שליחותו‪ :‬אחד קטרג על הרפואה‪ ,‬ואחר על לידת בנו‪ ,‬והשלישי‬ ‫ְּבִּרית" (נחמיה ט‪ ,‬ח) – עדיין קשה‪ ,‬דקיי"ל שהקב"ה מקיים‬ ‫ִִעּמֹו ַַה ִ‬ ‫להביא את פורענות סדום גם על לוט‪.‬‬ ‫כל התורה‪ ,‬וכדאיתא (שם פי"א ס"ה)‪ :‬הקב"ה משמר שבת‪ ,‬אני‬ ‫וכשראה אברהם כן‪ ,‬רץ לקראתם לחלוק להם כבוד‪ ,‬לקיים מה‬ ‫קיימתי מצות עמידה מפני שיבה וכו'‪.‬‬ ‫"ִאם ָָר ֵֵעב ֹׂשַׂנַ ֲֲאָך ַַה ֲֲאִכִ ֵלֵ הּו ָלָ ֶחֶ ם" (משלי כה‪ ,‬כא)‪ ,‬והוי כעין‬ ‫שנאמר ִ‬ ‫השני‪ ,‬בשביל הגרים‪ ,‬כדאיתא במכילתא (דרבי ישמעאל‪ ,‬משפטים‬ ‫שוחד לשטן ביום הכיפורים‪ .‬וכשאכלו עמו נהפכו לו לאוהבים‪ :‬זה‬ ‫– מסכתא דנזיקין פרשה יח)‪ :‬חביבין הגרים‪ ,‬שלא מל אברהם אבינו‬ ‫שקטרג על שרה – בישר לה שתלד; וזה שקטרג על הרפואה – ריפא‬ ‫אלא בן תשעים ותשע שנים‪ ,‬שאלו מל בן עשרים או שלשים‪,‬‬ ‫אותו‪ .‬ואותו שרצה להחריב גם את לוט‪ ,‬לא היה יכול להצילו‪ ,‬שאין‬ ‫לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן שלשים‪ ,‬לפיכך גלגל‬ ‫מלאך אחד עושה שתי שליחויות‪ ,‬ובפרט דבר והפוכו; לכך נמסרה‬ ‫המקום עמו עד שהגיעו לתשעים ותשע שנים‪ ,‬שלא לנעול‬ ‫ההצלה לרופא‪ ,‬דרפואה והצלה חדא מילתא היא‪ ,‬כמו שכתבו‬ ‫דלת בפני הגרים הבאים‪[ .‬הנראה בכוונת תירוצו‪ ,‬שמלשון‬ ‫המפרשים‪ .‬עיין שם בנועם דבריו‪.‬‬ ‫המכילתא "גלגל המקום עמו" משמע שהשהה את המילה עד‬ ‫וידוע מה שכתבו בספרים הקדושים‪ ,‬שסוכות הוא זמן תשובה‬ ‫הזמן המאוחר ביותר‪ ,‬ולא היה אפשר לאחרה עוד‪ ,‬כדי שיצא‬ ‫מאהבה‪ .‬ובזה פירש בספה"ק קדושת לוי את המדרש על "ּוְלְ ַַק ְְח ֶּּתם‬ ‫יצחק מטפה קדושה (בראשית רבה פמ"ו ס"ב)‪ .‬וממילא זהו זמנה‪,‬‬ ‫ָלָ ֶכֶ ם ַּבּּיֹום ָָה ִִראׁשֹון" (ויקרא כג‪ ,‬מ) – ראשון לחשבון עונות‪ :‬כי עד עכשיו‬ ‫ומילה בזמנה היא‪ .‬וילע"ב‪].‬‬ ‫לא היה טעם למנות חשבון עונות‪ ,‬ורק עכשיו בסוכות‪ ,‬שעושים‬ ‫ואגב ללמדנו בא‪ ,‬שמותר לעקור (מצות יוה"כ) [מצוה] משום‬ ‫תשובה מאהבה והעבירות נהפכות למצוות‪ ,‬עושים חשבון מכל‬ ‫גרים‪ .‬ומהכא יליף לה דוד‪ ,‬שעבר על "ֹלא ָָתִלִ ין ִנִ ְְבָלָ תֹו" (דברים‬ ‫העונות‪ ,‬כדי לחשבם למצוות‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬היוצא מזה‪ ,‬שבסוכות‬ ‫כא‪ ,‬כג) בבני שאול‪ ,‬מפני שעל ידי זה נתוספו ק"נ אלף גרים‪,‬‬ ‫מהפכים את המקטרגים להיות סנגורים‪ ,‬כי מהפכים את הזדונות‬ ‫כדאיתא ביבמות (עט ע"א)‪.‬‬ ‫לזכיות‪.‬‬ ‫והשלישי‪ ,‬שלא היה משם ראיה על הגרים‪ ,‬הוא מה שאמרו‬ ‫ובזה מתורצים שפיר דברי המדרש‪ .‬שאמר הקב"ה לאברהם‪ :‬אתה‬ ‫רז"ל (בראשית רבה פל"ט סי"א) על "ְוְ ֶאֶֶעְֶׂשׂ ָך ְלְ גֹוי ָּגּ דֹול" – בריה‬ ‫אמרת "והשענו תחת העץ"‪ ,‬וכוונתך היתה בזה להפך את מחשבתם‬ ‫חדשה‪ .‬ונאמר שעשאו הקב"ה בריה חדשה שמונה ימים קודם‬ ‫הרעה אשר חשבו‪ ,‬שאדרבה ימליצו עליך זכות; ולזה בא שכרו‬ ‫יוה"כ‪ ,‬כדי שיהא זמן מילתו ביוה"כ‪.‬‬ ‫במצות סוכה‪ ,‬שגם היא מהפכת את המקטרג לסנגור‪ .‬יהי רצון‬ ‫שימתקו הדינים מעלינו ומעל כל ישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ֹלִקים" – כביכול הוא‬ ‫"ְצֹחֹק ָָעָׂשׂ ה ִלִ י ֱֱא ִ‬ ‫והיינו דקאמרה שרה ְ‬ ‫הורה לי להיתרא לעשות צחוק עם ילדי נכרים ולהניקם‪ ,‬אף‬ ‫···‬ ‫דתנן (עבודה זרה כו ע"א) בת ישראל לא תניק בנה של נכרים‪.‬‬ ‫ומכל מקום הניקה‪ ,‬שכל אותן שינקו משרה נתגיירו לבסוף‪,‬‬ ‫דחיית מילת אברהם את יום הכיפורים‬ ‫כדאיתא במדרש (ילקוט משלי סי' תתקמז)‪ ,‬וכמו שכתבו התוספות‬ ‫אמרו בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט)‪ :‬אברהם נימול ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫בעבודה זרה (י ע"ב ד"ה אמר) גבי אנטונינוס – חלב מטהר וכו'‪,‬‬ ‫והקשה אא"ז החכם צבי (הועתק מכתב יד קדשו בקובץ כרם שלמה‪ ,‬שנה ז‪,‬‬ ‫שאמו של רבי הניקה אותו‪ ,‬ולבסוף נתגייר‪.‬‬ ‫קובץ י)‪ :‬והלא מילה שלא בזמנה אינה דוחה אפילו יום טוב‪ .‬וקודם‬ ‫ומפרשת והולכת להוכיח שמותר לעקור מצוה בשביל גרים‪,‬‬ ‫שאכתוב את מה שנראה לי ליישב קושייתו‪ ,‬אעתיק כאן את כל‬ ‫"ִמי ִִמֵּלּ ל ְלְ ַַא ְְב ָָר ָָהם" – הביטו נא וראו מי מל את‬ ‫ולזה אמרה ִ‬ ‫לשונו‪:‬‬ ‫אברהם‪ ,‬הלא השם יתברך‪ .‬ושוב אין לתרץ כתירוץ הראשון‪,‬‬ ‫ֹּתאֶמֶ ר ִִמי ִִמֵּלּ ל ְלְ ַַא ְְב ָָר ָָהם‬ ‫ֹלִקים‪ַ ...‬וַ ּ‬‫ָׂשָׂרה ְְצֹחֹק ָָעָׂשׂ ה ִלִ י ֱֱא ִ‬‫ֹּתאֶמֶ ר ָ‬ ‫"ַוַ ּ‬ ‫שאצל אברהם יוה"כ רשות ומילה חובה‪ ,‬וחזרה קושייתי‬ ‫ָׂשָׂרה ִּכּ י ָיָ ַלַ ְְדִּתּ י ֵֵבן ִלִ ְזְ ֻֻקָנָ יו" (בראשית כא‪ ,‬ו‪-‬ז)‪.‬‬ ‫ֵֵהיִנִ ָיָקה ָָבִנִ ים ָ‬ ‫למקומה‪.‬‬ ‫רש"י ז"ל פירש‪" :‬מלל – שינה הכתוב ולא אמר דבר‪ ,‬גימטריה‬ ‫ואת התירוץ השלישי‪ ,‬של בריה חדשה‪ ,‬שללה באומרה "ִּכּ י‬ ‫שלו מאה‪ ,‬כלומר לסוף מאה לאברהם"‪ .‬ותימה‪ ,‬רמז זה למאי‪,‬‬ ‫ָיָ ַלַ ְְדִּתּ י ֵֵבן ִלִ ְזְ ֻֻקָנָ יו" – שאילו נעשה בריה חדשה‪ ,‬לא היה לזקוניו‬ ‫ְּבִּהָּוֶּלֶ ד לֹו" (שם‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫והלא בהדיא כתיב "ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֶּּבן ְְמ ַַאת ָׁשָׁנָ ה ִ‬ ‫אלא כבן שנה‪.‬‬ ‫ונראה לפרש "מלל" מלשון מל – מפעל הכפל [שהאות השניה‬ ‫ועל כרחך צריך לומר כתירוץ השני – בשביל גרים‪ .‬ומעתה‬ ‫והשלישית שוות‪ ,‬כמו סבב‪ ,‬תמם]‪ ,‬מבנין פיעל הדגוש [כמו‬ ‫מוכח דמותר לעקור מצוה אחת בשביל גרים‪ ,‬ושפיר עבדית‬ ‫"ִמי ְיְ ַַמֵּלּ ל‬ ‫ִִהֵּלּ ל‪ִִ ,‬קֵּלּ ל]‪ .‬וכמו שכתב בזוהר (ח"א רמט ע"א) על פסוק ִ‬ ‫המשך בעמוד י‬ ‫ְּגּ בּורֹות ה'" (תהלים קו‪ ,‬ב)‪ ,‬שהוא לשון חתיכה וכריתה‪ ,‬מלשון‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫ט‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ט‬ ‫קּוַפת ַַהָּׁשָׁנָ ה" (שם לד‪ ,‬כב)‪ ,‬ולמה שינה הכתוב בלשונו‪.‬‬ ‫ְּתּ ַ‬ ‫ָׂשָׂרה"‪.‬‬ ‫"ִּכּ י ֵֵהיִנִ ָיָקה ָָבִנִ ים ָ‬ ‫ולהנ"ל אתי שפיר‪ .‬דפרשת משפטים נאמרה בסיני‪ ,‬כמו שפירש‬ ‫וניחא נמי מה שפירש רש"י "לסוף מאה לאברהם" – לאפוקי‬ ‫רש"י בריש הפרשה‪ ,‬ואם כן קודם חטא העגל‪ ,‬כשעדיין היה חג‬ ‫שלא תאמר שנעשה בריה חדשה‪ ,‬ולא היה עתה אלא בן שנה‬ ‫הסוכות ראוי להיות בחודש אלול‪ ,‬ולכך נאמר "בצאת השנה"‪.‬‬ ‫אחת‪ .‬עכ"ד החכם צבי‪.‬‬ ‫משא"כ פרשת כי תשא נאמרה אחר חטא העגל‪ ,‬כשכבר נדחה החג‬ ‫[נכדו דו"ז הג"ר צבי אריה יהודה יעקב מייזליש זצ"ל אב"ד לאסק‪,‬‬ ‫לתשרי‪ ,‬ושפיר אמר "תקופת השנה"‪ ,‬וכפירוש רש"י שם‪ :‬שהיא‬ ‫במכתבו שנדפס בפרדס יוסף (פ' לך אות עט)‪ ,‬כיון לקושיית זקינו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫בחזרת השנה‪ ,‬בתחלת השנה הבאה‪.‬‬ ‫יִתי ִִאָּתּ ְך" – לשון הנה מורה‬ ‫ובכלי יקר כתב בקרא (י"ז‪ ,‬ד) ִ‬ ‫"ִהֵּנּ ה ְְב ִִר ִ‬ ‫···‬ ‫מצוי כבר‪ ,‬כי מילה חיצוניות ענין ליקח מופת על מילת ערלת הלב‬ ‫וטהרתו‪ ,‬ואברהם היה לו טרם מילה זו לב טהור ונמול‪ ,‬על כן אמר‬ ‫זיווג שנגזר מן השמים‬ ‫לו טהור לב אתה‪ ,‬רק מאחר שנתתיך לאב המון גוים לכך עצה למול‬ ‫[עיקר מאמר זה נדפס בגליון פ' חיי שרה אשתקד‪ ,‬ולכבוד שמחת‬ ‫עצמך‪ ,‬ובזה יתפרסם מעלתך ע"י מילה חיצוניות‪ ,‬עיין שם‪ .‬וקשה‬ ‫התנאים הנני חוזר עליו כאן‪ ,‬מתוקן על פי מה שהערנו אחר כך]‬ ‫דאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ט) דאברהם אבינו מל עצמו ביום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ונהי דהוי שלא בזמנו‪ ,‬מכל מקום הרי רשאי‪ ,‬כיון דעל‬ ‫ָּב ִִרים ָָה ֵֵאֶּלּ ה ַוַ ֻּיַּּגּ ד ְלְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֵלֵ אֹמֹר ִִהֵּנּ ה ָיָ ְלְ ָָדה ִִמְלְ ָּכּ ה"‬ ‫"ַוַ ְיְ ִִהי ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַהְּד ָ‬ ‫יום הכיפורים לא נצטוה רק קיים מעצמו‪ ,‬ועל מילה נצטוה‪ ,‬ונדחה‬ ‫(בראשית כב‪ ,‬כ)‪ .‬ופירש"י‪:‬‬ ‫קמי מילה דהוי כמו דרבנן‪ ,‬ויו"ט שני להרמב"ם (פ"א ממילה הט"ו) מלין‬ ‫בשובו מהר המוריה‪ ,‬היה אברהם מהרהר ואומר‪ :‬אילו היה בני‬ ‫שלא בזמנו‪ .‬אבל כיון דלבבו היה נאמן ולא היה צריך לקיום מצוה‪,‬‬ ‫שחוט – כבר היה הולך בלא בנים; היה לי להשיאו אשה מבנות ענר‪,‬‬ ‫למה מל עצמו ביום הכיפורים‪ .‬וי"ל דאיתא במדרש רבה (ב"ר מ"ז‪,‬‬ ‫אשכול וממרא‪ .‬בשרו הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה – בת זוגו‪.‬‬ ‫ט) דה' כרת עמו ביחד הברית‪ ,‬וכיון דה' עזרו הוי כשנים שעשאו‬ ‫וזהו "אחרי הדברים האלה" – הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה‪.‬‬ ‫ופטורין‪ ,‬ורשאי מן התורה‪.‬‬ ‫הרי שבסוף פרשתנו כבר נתבשר אברהם שזיווגו הראוי של יצחק‬ ‫ֶנֱֶא ָָמן ְלְ ָָפֶנֶ יָך‬ ‫אָת ֶאֶ ת ְלְ ָָבבֹו ֱ‬ ‫"ּוָמ ָָצ ָ‬ ‫ואתי שפיר מה שנאמר (נחמיה ט‪ ,‬ח) ָ‬ ‫היא רבקה‪ .‬ויש לעיין בכמה דברים‪:‬‬ ‫ְּבִּרית"‪ ,‬והיינו שלא יקשה כיון דלבבו היה נאמן והוי‬ ‫ְוְ ָכָ רֹות ִִעּמֹו ַַה ִ‬ ‫ָּׁשַׁמִיִ ם וגו' הּוא‬ ‫ֹלֵהי ַַה ַ‬ ‫א) בפרשה הבאה אמר אברהם לעבדו‪" :‬ה' ֱֱא ֵ‬ ‫כנמול‪ ,‬ולמה מל עצמו ביום הכיפורים‪ .‬ואמר משום שכרת עמו‬ ‫ִיִ ְׁשַׁלַ ח ַַמְלְ ָָאכֹו ְלְ ָָפֶנֶ יָך ְוְ ָלָ ַַק ְְחָּתּ ִִאָּׁשׁ ה ִלִ ְְבִנִ י ִִמָּׁשׁ ם‪ְ .‬וְ ִִאם ֹלא ֹתֹאֶבֶ ה ָָה ִִאָּׁשׁ ה‬ ‫הברית‪ ,‬והוי ב' שעשאו‪ .‬עכ"ל‪].‬‬ ‫ֻׁב ָָע ִִתי ֹזֹאת" (בראשית כד‪ ,‬ז‪-‬ח)‪ .‬ולמה דיבר כמי‬ ‫יָת ִִמְּׁש ֻ‬ ‫ָלָ ֶלֶֶכֶ ת ַַא ֲֲחֶרֶ יָך ְוְ ִנִ ִּקּ ָ‬ ‫ונראה לי ליישב קושייתו‪ ,‬דהנה בילקוט שמעוני (פ' פינחס רמז תשפ"ב)‪:‬‬ ‫שמסופק‪ ,‬באמרו "ואם לא תאבה האשה"?‬ ‫אמר רבי לוי בכל חדש וחדש [שבקיץ] ביקש הקדוש ברוך הוא‬ ‫אמנם הדבר פשוט‪ ,‬לפי מה שאמרו במועד קטן (יח ע"ב)‪:‬‬ ‫ליתן לישראל מועד‪ ,‬בניסן נתן להם פסח‪ ,‬באייר נתן להם פסח קטן‪,‬‬ ‫אמר שמואל‪ :‬מותר לארס אשה בחולו של מועד‪ ,‬שמא יקדמנו‬ ‫בסיון נתן להם עצרת‪ ,‬בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול‪,‬‬ ‫אחר‪ .‬ומקשה הגמרא‪ :‬והאמר רב יהודה אמר שמואל – בכל יום ויום‬ ‫ועשו העגל‪ ,‬ובטל תמוז ואב ואלול‪ ,‬ובא תשרי ופרע להם ראש‬ ‫בת קול יוצאת ואומרת‪ :‬בת פלוני לפלוני וכו'‪ .‬אלא – שמא יקדמנו‬ ‫השנה ויום הכיפורים והחג (היינו ר"ה שהיה ראוי להיות בחודש תמוז‪ ,‬יוה"כ‬ ‫אחר ברחמים‪.‬‬ ‫בחודש אב‪ ,‬וסוכות בחודש אלול)‪ ,‬א"ל הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לאחרים הוא (חודש‬ ‫הרי שאף שהזיווג נגזר מן השמים‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (שם)‪ :‬מן‬ ‫תשרי) פורע ושלו אינו נוטל (היינו שראוי שיהי' חג לחודש תשרי מצד עצמו) תן‬ ‫"ֵמה'‬ ‫התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – מה' אשה לאיש‪ ,‬דכתיב ֵ‬ ‫לו יומו‪ ,‬ביום השמיני עצרת תהיה לכם וכו'‪( ,‬שנתן שמיני עצרת לחודש‬ ‫ּוֵמה' ִִאָּׁשׁ ה‬‫ָּדָּבר" (בראשית כד‪ ,‬נ)‪ ,‬וכתיב "ַּבִּיִ ת ָוָ הֹון ַנַ ֲֲחַלַ ת ָָאבֹות ֵ‬ ‫ָיָ ָָצא ַַה ָ‬ ‫תשרי)‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ַַמְׂשָּׂכֶּלֶ ת" (משלי יט‪ ,‬יד) – מכל מקום יכול אדם אחר להקדימו על ידי‬ ‫ולפי זה חידש בספר זרע ברך שלישי (פ' וירא)‪ ,‬שעד מתן תורה היה‬ ‫תפלה‪ .‬ועל כן לא היה הדבר ברור בעיני אברהם‪ ,‬שאכן הזיווג שהוא‬ ‫הקב"ה דן את העולם בחדשי תמוז ואב‪ ,‬והאבות הק' ושם ועבר היו‬ ‫מן השמים יצא לפועל‪.‬‬ ‫שומרים את ראש השנה בתמוז‪ ,‬ואת יוה"כ בעשרה באב‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ֹלֵהי ֲֲאֹדִֹנִ י‬ ‫ּאַמר ה' ֱֱא ֵ‬ ‫ב) כשבא אליעזר לחרן‪ ,‬התפלל אל הקב"ה‪ַ" :‬וַ ֹּי ַ‬ ‫ואין הכוונה שמנין החדשים התחיל אז מתמוז‪ ,‬שהרי במבול מנו‬ ‫ֹאָֹתּה‬‫ַַא ְְב ָָר ָָהם ַַה ְְק ֵֵרה ָנָ א ְלְ ָָפַנַ י ַַהּיֹום ַוַ ֲֲעֵׂשׂ ה ֶחֶֶסֶ ד ִִעם ֲֲאֹדִֹנִ י ַַא ְְב ָָר ָָהם‪ָ ...‬‬ ‫את החדשים מתשרי‪ ,‬או מניסן לחד מ"ד (עיין רש"י בראשית ז‪ ,‬יא)‪ ,‬אלא‬ ‫ֹהַֹכַ ְְחָּתּ ְלְ ַַע ְְב ְּּדָך ְלְ ִיִ ְְצ ָָחק" וגו' (בראשית כד‪ ,‬יב‪-‬יד)‪ .‬הרי שבנוסף לסימן‬ ‫שהיום טוב שהוא אצלנו ראש השנה היה אז בתמוז‪.‬‬ ‫ולהוכחה שקבע לעצמו‪ ,‬הקדים והתפלל לפני השי"ת‪ .‬אמנם‬ ‫ובזה מתורץ‪ ,‬שאף שנכון הדבר שאברהם אבינו נימול בעשרה‬ ‫כשסיפר העבד את כל המעשה לאביה ולאחיה של רבקה‪ ,‬השמיט‬ ‫בתשרי‪ ,‬שהוא יוה"כ שלנו‪ ,‬מכל מקום בזמנו של אברהם לא היה‬ ‫ֹלֵקי ֲֲאֹדִֹנִ י ַַא ְְב ָָר ָָהם ִִאם‬‫את ענין התפלה‪ ,‬ואמר רק את הסימן‪" :‬ה' ֱֱא ֵ‬ ‫אותו היום יום הכיפורים‪ .‬ואם כן לא דחתה מילתו את יוה"כ כלל‪.‬‬ ‫יַח‬ ‫יָה‪ִִ ...‬הוא ָָה ִִאָּׁשׁ ה ֲֲאֶׁשׁ ר ֹהִֹכִ ַ‬ ‫ַּדְּרִּכּ י ֲֲאֶׁשׁ ר ָָאֹנִֹכִ י ֹהֵֹלֵ ְך ָָעֶלֶ ָ‬‫יַח ְ‬ ‫ֶיְֶׁשׁ ָך ָּנּ א ַַמ ְְצִלִ ַ‬ ‫[ואמנם הזרע ברך עצמו לא כתב כן‪ ,‬שהוא נקט שהמילה היתה ביום‬ ‫ה' ְלְ ֶבֶ ן ֲֲאֹדִֹנִ י" (שם‪ ,‬מב‪-‬מד)‪ .‬ויש להתבונן‪ ,‬מדוע העלים מהם את ענין‬ ‫הכיפורים ממש‪ ,‬כמו שהבאנו מדבריו במדור דרושים קדמונים‪.‬‬ ‫תפלתו‪.‬‬ ‫אבל דברינו מיוסדים על עיקר חידושו בלבד‪ ,‬שקודם מתן תורה‬ ‫ג) בנוסח התנאים‪" :‬המגיד מראשית אחרית‪ ,‬הוא יתן שם טוב‬ ‫היה זמן יוה"כ בחודש אב; ונקטנו שהמילה היתה בעשרה בתשרי‪,‬‬ ‫ושארית לאלה" וכו'‪ .‬ותמהו המפרשים‪ ,‬מדוע מתארים כאן את‬ ‫כפשטות לשון הפרקי דר"א‪].‬‬ ‫הקב"ה דוקא בתואר זה‪ ,‬שיודע אחרית דבר מראשיתו‪ ,‬ולא באחד‬ ‫ובזה מתורץ גם מה שהקשה בספר חמודי צבי (על הפסוק "ַוַ ֲ‬ ‫ַּיֲּעֹקֹד‬ ‫משאר תוארי שלמותו‪.‬‬ ‫ֶאֶ ת ִיִ ְְצ ָָחק ְּבּ נֹו"‪ ,‬בראשית כב‪ ,‬ט)‪ :‬לפי מה דאיתא בפרקי דר"א שמעשה‬ ‫וכדי לתרץ נקדים מה שכתב מרן החתם סופר (חתם סופר על התורה)‪:‬‬ ‫העקידה היה ביום הכיפורים‪ ,‬האיך הותר להקריב אז קרבן‪ ,‬והלא‬ ‫ביוה"כ אסור להקריב שום קרבן שאינו חובת היום‪ .‬ואיך בנה אז‬ ‫ָּב ִִרים ֲֲאֶׁשׁ ר ָָעָׂשׂ ה" (בראשית כד‪,‬‬ ‫"ַוַ ְיְ ַַסֵּפּ ר ָָהֶעֶֶבֶ ד ְלְ ִיִ ְְצ ָָחק ֵֵאת ָּכּ ל ַַהְּד ָ‬ ‫את המזבח ביוה"כ‪ ,‬והלא קיי"ל שאין בנין המקדש דוחה יו"ט‪,‬‬ ‫סו) – פירש"י‪ :‬שקפצה לו הארץ‪ ,‬ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו‪.‬‬ ‫כדאמרינן בשבועות (טו ע"ב)‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם (פ"א מהל' בית הבחירה‬ ‫יראה‪ ,‬שהעבד חשש מאוד‪ ,‬אולי איננה בת זוגו של יצחק‪ ,‬ורק‬ ‫הי"ב)‪ ,‬וכל שכן יוה"כ‪ ,‬עיי"ש מה שתירץ‪ .‬ולדברינו מתורץ‪ ,‬שבימי‬ ‫על ידי תפלה נזדמנה לו בת זוגו של אחר‪ ,‬ולא יהיה הזיווג‬ ‫האבות היה יום הכיפורים בחודש אב‪ ,‬ולא בעשרה בתשרי שבו‬ ‫טוב‪ ,‬כמו שאמר רבא פ' אלו מגלחין (מועד קטן שם) להאי גברא‬ ‫אירעה העקידה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫דבעי רחמי על איתתא [בתר הכי שמעיה דקאמר‪ :‬או איהו‬ ‫לימות מקמה‪ ,‬או איהי תמות מקמיה]‪.‬‬ ‫*‬ ‫וכאשר שמעתי מרבי מורי זצ"ל‪ :‬במערבא אמרי ליה "מצא או‬ ‫ולדברינו יתפרש היטב מה שנאמר בפרשת משפטים על חג‬ ‫מוצא" (ברכות ח ע"א); רצונו לומר – אי מצא אבידתו הראויה לו‪,‬‬ ‫ְּבֵּצאת ַַהָּׁשָׁנָ ה" (שמות כג‪ ,‬טז)‪ .‬ויש לתמוה‪ ,‬והלא‬ ‫הסוכות‪ְ" :‬וְ ַַחג ָָה ָָא ִִסף ֵ‬ ‫"מצא טוב" בלי ספק; ואי מוצא בכח תפלה – "מוצא אני מר‬ ‫סוכות בתחלת השנה הוא‪ ,‬ולמה אמר "בצאת השנה" (ועיין אבן עזרא‬ ‫המשך בעמוד יא‬ ‫וחזקוני שם)‪ .‬ועוד יש לדייק‪ ,‬שבפרשת כי תשא נאמר "ְוְ ַַחג ָָה ָָא ִִסיף‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫י‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד י‬ ‫וידוע מה שכתב בזוה"ק (פ' פינחס ריט ע"ב)‪ ,‬דבעת שמחה קב"ה אתי‬ ‫ממות"‪ .‬והכא נמי חשש העבד [אולי הוא רק מחמת תפלתו]‪,‬‬ ‫לגנתא דעדן‪ ,‬ואעקר מתמן לאבוהי ואמיה‪ ,‬ואייתי לון עמיה לההוא‬ ‫על כן כתיב לעיל "ההצליח ה' דרכו אם לא" – כי היה מסופק‬ ‫חדוה‪ ,‬וכלהו זמינן תמן‪ .‬ובזה פירש המהר"י מבעלזא זצוק"ל את‬ ‫אם זו היא הצלחה‪.‬‬ ‫דברי רש"י (כתובות ח ע"א) בברכת "שהכל ברא לכבודו"‪ ,‬שהוא לכבוד‬ ‫אלא שלכאורה מאת ה' היתה סבה זאת שיתפלל‪ ,‬משום‬ ‫העם הנאספים – והכוונה לאבות הקדושים מגן עדן‪ ,‬שנקראים‬ ‫שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים‪ ,‬אפילו של עבדי אבות‪.‬‬ ‫"נאספים"‪ ,‬על שם הפסוק "ֵיֵ ָָא ֵֵסף ַַא ֲֲהֹרֹן ֶאֶ ל ַַעָּמּ יו" (במדבר כ‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫אך זה נסתר ממה שקפצה ליה הארץ; ולכאורה אדרבה‪ ,‬היה‬ ‫וראיתי מביאים מכתבי ר"י שו"ב‪ ,‬שמה שכתב בזוה"ק הוא גם בעת‬ ‫לו להאריך הדרך להרבות שכר על כל פסיעה; אלא על כרחך‬ ‫התקשרות התנאים‪.‬‬ ‫שלא רצה להרבות שכרו [אם כן כמו כן לא התאוה הקב"ה‬ ‫מעשה שהיה בנישואי אחד מנכדי אא"ז הרה"ק ר' דוד מקשאנוב‬ ‫לתפלתו של אליעזר]‪ .‬על כן סיפר העבד ליצחק את כל‬ ‫זצוק"ל [בנו של אא"ז הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע]‪ .‬החתונה‬ ‫הנעשה [שקפצה לו הארץ‪ ,‬ושנזדמנה לו בתפלתו] – לבלתי‬ ‫התקיימה בצאנז‪ ,‬והשתתפו בה המאורות הגדולים‪ ,‬הרה"ק בעל‬ ‫הטעהו‪ .‬ועל כן לא אהב יצחק את רבקה עד שבחן אותה;‬ ‫דברי חיים זי"ע ואא"ז הרה"ק בעל ייטב לב זי"ע‪ .‬במעמד החופה‬ ‫ֹאֱֹהָלָ ה"‪ ,‬והנה היתה צדקת כמו‬ ‫ֶאֶָה ִיִ ְְצ ָָחק ָָה ֱ‬‫וסיפר הכתוב "ַוַ ְיְ ִִב ָ‬ ‫לקח הרה"ק מצאנז את מקטרתו ועישן בה בדביקות‪ ,‬ופניו התאדמו‬ ‫ִּיָּּנֵּחם ִיִ ְְצ ָָחק ַַא ֲֲח ֵֵרי ִִאּמֹו" (שם‪ ,‬סז)‪.‬‬ ‫שרה אמו‪ ,‬כפירש"י; על כן "ַוַ ֵ‬ ‫כלפיד אש‪ .‬כך עמד בדביקות נוראה יותר משעה‪ ,‬וחרדת קודש‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫נפלה על כל הסובבים‪ .‬פתאום קרא ואמר בהתרגשות‪" :‬האבות מגן‬ ‫ואין כוונת החת"ס‪ ,‬חלילה‪ ,‬שאין להתפלל על מציאת הזיווג;‬ ‫עדן כבר נמצאים כאן‪ ,‬וגם הרה"ק מראפשיץ (שהיה זקינה של הכלה)‬ ‫שבודאי התפלה למציאת הזיווג נצרכת ומועלת‪ .‬אלא החשש הוא‬ ‫נמצא פה – אם כן נלך לסדר קידושין"‪ .‬החתן‪ ,‬שהיה עלם צעיר‬ ‫בתפלה על פלונית מסוימת‪ ,‬כההוא גברא דבעי רחמי במועד קטן‬ ‫לימים‪ ,‬נתבלבל מן המחזה הנורא הזה‪ .‬ואחר כך בעת הסעודה‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬שביקש "תזדמן לי פלניתא"‪ .‬וכך היתה תפלת אליעזר‪ :‬שעשה‬ ‫כשישב אצל זקינו הקדוש מרן הייטב לב‪ ,‬פג פחדו‪ ,‬ושאל את זקינו‬ ‫ֶאְֶׁשֶּׁתה"‪ ,‬והיא תוסיף להשקות הגמלים‬ ‫ּ‬ ‫"ַה ִּּטי ָנָ א ַכַ ֵּדּ ְך ְוְ‬ ‫לעצמו סימן – ַ‬ ‫שאינו זוכר אם קידש את הכלה‪ ,‬ומה עליו לעשות‪ .‬ענהו זקינו‪:‬‬ ‫– ואף אחר שיתקיים הסימן‪ ,‬אין בזה הוכחה שהיא היא המזומנת‬ ‫"הלא המסדר קידושין היה מרן הקדוש מצאנז – אל תדאג‪ ,‬כי הוא‬ ‫באמת‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל (תענית ד ע"א) ששאל שלא כהוגן‪ .‬ועל אותה‬ ‫לא היה מניח לך לילך מן החופה בלא קידושין"‪.‬‬ ‫הנערה שתתאים לסימן התפלל‪ ,‬שיגמר בה השידוך‪ .‬וכמו שהעיר‬ ‫ואמרו חז"ל בתנא דבי אליהו (רבה פרק כה)‪ :‬חייב אדם לומר‪ ,‬מתי יגיעו‬ ‫דודי הרה"ג ר' שמעון זאב שליט"א אב"ד ישמח משה‪ ,‬מה שאמרו‬ ‫מעשי למעשי אבותי‪ .‬ובזה שממשיכים את היחוס‪ ,‬וזוכרים מעשי‬ ‫במדרש (בראשית רבה פ"ס ס"ב)‪ ,‬שכאשר אמר אליעזר "ַוַ ֲֲעֵׂשׂ ה ֶחֶֶסֶ ד ִִעם‬ ‫אבות‪ ,‬ואוחזים במעשיהם והולכים בדרכיהם‪ ,‬נעשית הבחינה של‬ ‫ֲֲאֹדִֹנִ י ַַא ְְב ָָר ָָהם" צעק "התחלת גמור" – הרי שהתפלל שאותה הנערה‪,‬‬ ‫כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה – שפתותיו‬ ‫שכבר התחיל הדבר בה‪ ,‬יגמר‪ .‬אבל תפלה סתם‪ ,‬שהקב"ה יזמין לו‬ ‫דובבות בקבר (יבמות צז ע"א)‪ ,‬והוא בחינת תחיית המתים ממש‪ .‬ולכן‬ ‫את הזיווג שהכריזו עליו משמים – בודאי צריך ושרי ונחוץ‪.‬‬ ‫נשמות הצדיקים מגנזי מרומים באות בעת התנאים להיות נוכחות‬ ‫ובזה יובן מה שהעלים אליעזר מלבן ומבתואל את ענין תפלתו‪,‬‬ ‫שם‪ :‬שהיות שמזכירים את היחוס‪ ,‬ומקבלים עליהם לבנות בית נאמן‬ ‫ולא הזכיר לפניהם שהתפלל שהסימן יועיל בידו – כדי שלא יחשבו‬ ‫על דרכם והנהגתם‪ ,‬נעשית בחינת "מתי יגיעו" ובחינת "שפתותיהם‬ ‫שמה שאירע לו הוא רק על ידי תפלתו או בזכותו‪ ,‬אלא יכירו כי‬ ‫דובבות"‪ ,‬ובכן נעשית תחיית המתים‪ ,‬ובאים לעלמא הדין להשתתף‬ ‫"מה' יצא הדבר"‪ ,‬ושההשגחה העליונה סיבבה כן מעיקרא‪.‬‬ ‫במעמד‪.‬‬ ‫ועל פי זה יומתק גם נוסח התנאים‪" :‬המגיד מראשית אחרית‪ ,‬הוא‬ ‫ונקדים מאמר מספר בגדי אהרן (פ' וילך)‪ ,‬לבאר את הגמרא בסנהדרין‬ ‫יתן שם טוב ושארית לאלה" וכו'‪ .‬שכיון שאנו באים לאחל שהזיווג‬ ‫(צ ע"ב)‪ :‬שאלו מינים את רבן גמליאל‪ ,‬מנין שהקב"ה מחיה מתים‬ ‫יעלה יפה ויעמוד לאורך ימים בטובה ובשלוה‪ ,‬לפיכך מקדימים‬ ‫ויודע מה שעתיד להיות? אמר להם‪ :‬תרווייהו מן המקרא הזה –‬ ‫להזכיר כי זיווג זה לא נמצא על ידי בקשות והפצרות‪ ,‬אלא נזדמן‬ ‫"ִהְּנּ ָך ֹׁשֵׁכֵ ב ִִעם ֲֲאֹבֶֹתֶ יָך ְוְ ָָקם" (דברים לא‪ ,‬טז)‪ .‬אמרו לו‪ :‬ודלמא "וקם העם‬ ‫ִ‬ ‫ממרום בגזירה קדומה‪ ,‬כאשר הכריזו למעלה‪ :‬בת פלוני לפלוני‪.‬‬ ‫הזה וזנה"? אמר להם‪ :‬נקוטו מיהא פלגא בידייכו‪ ,‬דיודע מה שעתיד‬ ‫וכדרך שמתחילים לומר‪" :‬בעזרת השם יתברך‪ ,‬למזל טוב‪ ,‬יעלה‬ ‫להיות‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬למה הרכיבו שתי שאלות אלו זו בזו; ועוד‪ ,‬מה‬ ‫ויצמח כגן רטוב‪ ,‬וה' הטוב יאמר לדבק טוב‪ ,‬מצא אשה מצא טוב‪,‬‬ ‫שאמר "נקוטו מיהא פלגא בידייכו" – הלא שתים שאלו‪ ,‬ולא השיב‬ ‫ויפק רצון מה'" – וכמו שפירש רבו של החתם סופר‪ :‬אי מצא‬ ‫אלא על אחת‪.‬‬ ‫אבידתו הראויה לו‪ ,‬מצא טוב בלי ספק‪ .‬ועל כן פותחים בתואר‬ ‫אמנם שם בגמרא‪ :‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬מנין לתחיית המתים מן התורה?‬ ‫"המגיד מראשית אחרית"‪ ,‬להורות כי הכל נגזר מראש ויצא מאתו‬ ‫רּוַמת ה' ְלְ ַַא ֲֲהֹרֹן ַַהֹּכ ֵֵּהן" (במדבר יח‪ ,‬כח) – וכי‬ ‫שנאמר "ּוְנְ ַַת ֶּּתם ִִמ ֶּּמּנּו ֶאֶ ת ְּתּ ַ‬ ‫יתברך‪ ,‬ו"מה' יצא הדבר"‪.‬‬ ‫אהרן לעולם קיים‪ ,‬והלא לא נכנס לארץ ישראל שיתנו לו תרומה?‬ ‫···‬ ‫אלא מלמד שעתיד לחיות‪ ,‬וישראל נותנין לו תרומה‪ .‬והנה אין‬ ‫לומר כן אלא אם נאמר שהקב"ה יודע עתידות‪ :‬שאז קשה‪ ,‬איך‬ ‫"המגיד מראשית אחרית" – תחיית המתים‬ ‫אמר "ונתתם תרומת ה' לאהרן הכהן"‪ ,‬והלא ידע שתיגזר עליו גזירה‬ ‫שלא יבא לארץ‪ .‬אבל המינים‪ ,‬שאמרו חס ושלום שאין הקב"ה יודע‬ ‫בשעת התנאים‬ ‫עתידות – לדידהו אינו מוכח מידי‪ ,‬שמא כשאמר הקב"ה "ונתתם"‬ ‫היות שבשידוך זה‪ ,‬החתן והכלה שניהם מגזע אא"ז הרה"ק ר' דוד‬ ‫עדיין לא נגזרה הגזירה‪ ,‬ובאותה שעה היה סבור שיכנס לארץ‪.‬‬ ‫מקשאנוב‪ ,‬הרה"ק מראפשיץ והייטב לב זי"ע‪ ,‬אעתיק כאן מה‬ ‫וזהו ששאלו‪ :‬מנין שהקב"ה מחיה מתים? ואם תאמר מ"ונתתם‬ ‫שאמרתי מכבר במסיבת התנאים של חתני הרב אלימלך רובין נ"י‪.‬‬ ‫תרומת ה' לאהרן" – עדיין צריך להוכיח שהוא יודע מה שעתיד‬ ‫בנוסח התנאים‪" :‬המגיד מראשית אחרית‪ ,‬הוא יתן שם טוב ושארית‬ ‫להיות‪ .‬ועל זה השיב‪ :‬נקוטו מיהא פלגא בידייכו‪ ,‬דיודע מה שעתיד‬ ‫לאלה דברי התנאים והברית"‪.‬‬ ‫להיות; וממילא מוכחת תחיית המתים מן הפסוק האחר‪" ,‬ונתתם‬ ‫נקדים מה שכתב אא"ז בייטב לב (ריש פ' פינחס) על "ִּפּ יְנְ ָָחס ֶּּבן ֶאְֶלְ ָָעָזָ ר‬ ‫תרומת ה' לאהרן הכהן"‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ֶּּבן ַַא ֲֲהֹרֹן ַַהֹּכ ֵֵּהן" (במדבר כה‪ ,‬יא)‪ ,‬ופירש"י‪ :‬לפי שהיו השבטים מבזים‬ ‫וזהו שבעת התקשרות השידוך‪ ,‬שאז מזכירים גזע היחוס – כדברי‬ ‫אותו וכו'‪ ,‬לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן‪ .‬וזה לשונו‪ :‬נראה‬ ‫הייטב לב הנ"ל – והוא בחינת תחיית המתים‪ ,‬אומרים "המגיד‬ ‫הטעם לפי מה שראיתי שנוהגים הצדיקים לספר יחוסיהם קודם‬ ‫מראשית אחרית"‪ ,‬שהקב"ה יודע עתידות; ומזה ילפינן תחיית‬ ‫שעושים התקשרות תנאים‪ ,‬אומר אני שמכאן יש סמך לזה‪ ...‬ולכן‬ ‫המתים‪ .‬ולכן "הוא יתן שם טוב ושארית לאלה דברי התנאים‬ ‫קודם ההתקשרות סיפר הקב"ה יחוסו של החתן‪ ,‬ואמר "פינחס בן‬ ‫והברית"‪.‬‬ ‫אלעזר בן אהרן הכהן ֵֵה ִׁׁשיב ֶאֶ ת ֲֲח ָָמ ִִתי" וגו' – דא שבחו של החתן;‬ ‫ֹנֵֹתן לֹו" (שם‪ ,‬יב) – אימא אנת‪,‬‬ ‫ואחר כך אמר למשה "ָלָ ֵכֵ ן ֱֱאֹמֹר ִִהְנְ ִנִ י ֵ‬ ‫שאתה נותן לו הכלה שלך‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫לקבלת הגליון והארות והערות‪arichimishemirim@gmail.com :‬‬ ‫מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א‬ ‫יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫אי‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫קול רנה וישועה באהלי צדיקים‬ ‫שמחת בית אילאנדא – אוהעל‬ ‫בשבח והודיה להשי"ת הננו להודיע לקהל קוראי הגליון ולכל ידידינו‪ ,‬כי בשעה טובה ומוצלחת נתקשרו בקשרי שידוכין‬ ‫החתן המופלג בתורה ויראת שמים ומדות טובות כש"ת קלונימוס יהודה נ"י‬ ‫בן הרה"ג ר' לוי יצחק פאנעט שליט"א‪ ,‬אב"ד אילאנדא – ב"פ‬ ‫בן כ"ק אדמו"ר מקארלסבורג שליט"א ]בן כ"ק דו"ז אדמו"ר מדעעש זצ"ל[‪ ,‬וחתן כ"ק אדמו"ר מוויען זצ"ל‬ ‫עב"ג‬ ‫בתנו הכלה תחי'‬ ‫יהי רצון שיעלה הזיווג יפה‪ ,‬ויבנו בית נאמן בישראל לנחת רוח לפני השי"ת ולכל המשפחה‪ .‬ונברך את כל קוראי הגליון שיזכו לרוב שמחות ונחת‪ ,‬ועוד ישמע‬ ‫בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה‪.‬‬ ‫הצב"י הירש מייזליש‬ ‫בן הרה"ג אב"ד אוהעל שליט"א‪ ,‬וחתן הרה"ג ר' אהרן פרידמאן שליט"א‬ ‫לרגל השמחה במעונינו נעתיק כאן אילן היוחסין של החתן והכלה עד הגאון ר' ברוך‪ ,‬שמאמריו מופיעים בקביעות בגליון‪ ,‬ובעזה"י בדעתנו להוציא לאור‬ ‫ספר שלם מתורתו‪ ,‬ובו יותר ממאה וחמשים מאמרים‪.‬‬ ‫הג"ר ברוך‬ ‫אב"ד פיורדא‬ ‫הג"ר נתן נטע‬ ‫הג"ר בנימין זאב וואלף‬ ‫אב"ד טורבין‬ ‫הג"ר יצחק איצק כהנא רפאפורט‬ ‫הג"ר יוסף‬ ‫אב"ד לייפניק‬ ‫אב"ד אסטראווצע‬ ‫הג"ר יהושע יחזקאל פייבל‬ ‫הג"ר אורי ליפמאן‬ ‫אב"ד אסטראווצע‬ ‫הג"ר שרגא פייביש‬ ‫הג"ר ברוך תאומים פרענקיל‬ ‫אב"ד גינז‪-‬רוסקא‬ ‫הברוך טעם‬ ‫הג"ר שמואל קאמאדער‬ ‫הגה"ק מצאנז‬ ‫אב"ד דאראג‬ ‫הגה"ק ר' דוד‬ ‫הגה"ק ר' מרדכי דוב‬ ‫הגה"ק ר' שלום אליעזר‬ ‫הג"ר מאיר‬ ‫הגה"ק ר' מאיר נתן‬ ‫הגה"ק משינאווא‬ ‫אב"ד קשאנוב‬ ‫אב"ד הארנעסטייפל‬ ‫מראצפערט‬ ‫הגה"ק מהר"ש הראשון‬ ‫הג"ר משה יוסף‬ ‫הג"ר נפתלי רובין‬ ‫הג"ר חיים פרענקל‪-‬מב"ח‬ ‫אב"ד באבוב‬ ‫אב"ד אוהעל‬ ‫אב"ד ווישניצא‬ ‫הג"ר יחזקאל שרגא‬ ‫הג"ר חיים יעקב טייטלבוים‬ ‫הג"ר דוד דוב בעריש‬ ‫הג"ר נפתלי טייטלבוים‬ ‫הג"ר חיים שטיינמעץ‬ ‫גאלדבערגער‬ ‫אב"ד לימינוב‬ ‫אב"ד אוהעל‬ ‫אב"ד נירבאטור‬ ‫ממיהאלאוויץ‬ ‫הג"ר צבי הירש‬ ‫הג"ר אלעזר‬ ‫הג"ר משולם זושא יצחק‬ ‫הג"ר יחיאל גרינצווייג‬ ‫הג"ר שלום לויפער‬ ‫אב"ד ווייצען‬ ‫אב"ד אוהעל‬ ‫האלבערשטאם‬ ‫אב"ד דאלהא‬ ‫הג"ר יקותיאל יהודה מייזליש‬ ‫הג"ר יואל בעער‬ ‫הג"ר אלימלך אלטר‬ ‫הג"ר אהרן פרידמאן‬ ‫אב"ד סיגעט‬ ‫האדמו"ר מראצפערט‬ ‫האדמו"ר מדעעש‬ ‫הג"ר יחזקאל‬ ‫הג"ר יחיאל אשר זעליג‬ ‫אב"ד אוהעל‬ ‫האדמו"ר מקארלסבורג‬ ‫הג"ר לוי יצחק פאנעט‬ ‫הצב"י הירש מייזליש‬ ‫אב"ד אילאנדא‬ ‫הכלה‬ ‫החתן‬ ‫קו מפוסק – חתן‬ ‫קו רציף – בן או בת‬ ‫אריו תשרפ‬ ‫בי‬ ‫דרושים קדמונים‬