מציון תצא תורה · Metzion Teitzei Torah — וירא (2026-10-26)

ת " י ש ה ז ע ב
+פרש+ת וי+ר+א
ִִמ ִִצי ֹֹון
++ת +צ +א ת ו +ר+ה
75
• מה+++לך דברי כ"ק ר++בינו שליט"+א •
מ++תוך השיעורים ש+נאמרו ++במשך השבוע האחרון
ַַרק ָָּכ ְ
ְך ְְנ ַַמ �ֵֵּמ ׁׁש ֶֶאת ַַה ַ�ַּמ ָ�ָּט ָָרה! �
כשהאינסטינקט להגיב מול
�ֹ האם בימינו ניתן עדיין לקום ולמסור את הנפש למען הבורא? • ומה עושים
החבר כבר נמצא על קצה הלשון? • מי לא רוצה היום להתקרב לבורא ,לחיות איתו? • ַוַֹּיאֶמֶרִ :הְִנְִנִי!
ולא פחות ולא יותר ,דווקא הוא ,שהוכיח נאמנות יוצאת א • ֹלֹא ָָמ ָצָ ָ
אָת ִִמ יֶׁש� ֶ הּוּ ַַא ֵֵחר?
דופן – דווקא הוא מתנסה בעשרה ניסיונות!
כבר אלף וחמש מאות שנים חלפו מאז אותו יום בו נברא
לא יאומן! עד שכבר סוף־סוף מצא הבורא את שחיפש זה העולם.
למעלה מאלף שנים – דווקא הוא אמור לעמוד מול רגעים
1,500שנים בהן הבורא משוטט בעולמו שלו ,ומחפש.
קשים ,כואבים ומרים?! מחפש אחר חבר נאמן ,אחד שיהיה לצידו באמת.
איך זה שהוא צריך למצוא את עצמו נודד בין ארצות כל כך הרבה שנים עברו ,והבורא עדיין תר אחר אותו נאמן.
כשעתידו לוט בערפל?
והנה ,סוף־סוף ,הוא מצא אותו:
איך זה שדווקא הוא יעמוד ויתפלל כה הרבה להקים בית,
זרע של קיימא ,שימשיך את המסורת שכל כך חיכו לה? אברהם אבינו.
יותר מזה :איך זה שדווקא הוא אמור למצוא את עצמו עם במעשים הרואיים ועל־טבעיים ,הוא מחליט לנפץ אלילים,
מאכלת בידו ,לפניו שוכב בנו כשעוד רגע קט – הוא עצמו! להסתובב ברחובות ,לשאוג בקולו ,להעיר את כלל התושבים,
– יעלה ריח ניחוח להשם ,מעצמות בנו יחידו ,שזכה לחבקו כי יש מנהיג לבירה!
רק לעת זקנה מופלגת... הוא לקח זאת כפרויקט אישי ,לכל דבר ועניין.
וכך עבר מניסיון לניסיון .ובכולם עמד בגבורה עילאית. נלחם ,יגע ,התאמץ ולא חסך באמצעים כדי לפרסם את שם
הבורא בעולם.
אך עמידתו האיתנה ,אינה מסתירה כהוא זה את התמיהה
העולה מסיפור חייו של אבינו :למה דווקא הוא התנסה הנה ,כבר נמצא הנאמן .הבורא כבר מצא אחד שהולך איתו
בניסיונות כה כבדים?! באש ובמים ,על כל צעד ושעל.
11 לע"נ הרבנית מרת חנה פעשא בת יבדלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר רבי ישראל חיים שליט"א
+++ג • ַַחֵּי�ֵי ְְמִסִ ירּוּת ֶנֶֶפֶ ׁׁש
'מסירות נפש' ,מתפרשת בכמה אופנים ,ועל פי כמה וכמה ָּד ׁׁש...
ֵּבית ַַה �ִִּמ ְְק ָ � +ב • ִִמ ּיֹּוֹם ֶׁש� ֶ ֶּנ � ְ
ְֶח ַַרב ֵ�
חוקים שונים.
פעם ,זכינו והיה בית המקדש קיים.
כולנו גדלנו ושמענו סיפורי גבורה על אנשים שחירפו נפשם
היו כלל ישראל מתקבצים ובאים אל תל התלפיות ,ירושלים
והערו עצמם למוות על קידוש שמו יתברך.
הבנויה ,והיו מעלים לריח ניחוח את זבחיהם ,נוכח השם.
הם בהחלט מסרו את נפשם! היה לנו מזבח ששימש ככלי להקרבת הקורבנות; היו לנו
משך כל שנות הגלות המרים ,יהודים חירפו את נפשם לבורא. כהנים ומשמרותיהם ,שהיוו לנו לשליחים כלפי הבורא; וכן,
היינו משתמשים בבהמות ,כבשים ויונים שהוקטרו על גבי
עוד מתקופת נבוכדנצר – ועד לימינו ,תמיד אנו שומעים על משבח השם.
מעשי גבורה עילאיים.
אך היום ,משחרב בית המקדש אין לנו כל אלה.
אבל ,ישנה מסירות נפש מסוג שונה מעט .משהו שעליו אמרו
הצדיקים את המשפט השנון הבא: ומשכך ,נפער חלל עצום ורב ממדים על חיינו .אין לנו כפרה,
אין לנו מקום לטהר את עצמנו ,אין לנו מקום לחזות בנועם
"לחיות על קידוש השם ,הרבה יותר קשה מאשר למות על זיו השם.
קידוש השם!"
תחלופה ,אלטרנטיבה – עוד לא מצאנו ,כאן בעמקי הגלות.
היום ,המסירות נפש שלנו מתגלה בתוכנו ,במידות שלנו.
אך במה שכן נוכל להתנחם ,הוא בעובדה שכיום ,בלית הרבה
הרי כל מעשה חיצוני שאנו פועלים כיום ,נובע ממקום פנימי ברירות ,אנו הקורבנות...
יותר.
ולא רק ,אלא אמר ר' אשר" :היום אנחנו המזבח ,אנו
כשנכעס – הרי זו מידת הגבורה שכבשה אותנו באותו הרגע; הקורבנות ,ואנו הכוהנים".
אם נעניק עזרה לזולת – החסד ממריץ בנו; תאוות הכבוד,
ואם לא די בכך ,אף היה מוסיף ,כי אנחנו 'קורבן עולה'.
השליטה – גם הן באות ממידת הנצח שבנו.
כל הקורבנות ,היו מקטירים חלקים מהם ,ואילו את
הבורא הטמיע בנו שבע מידות ,והן שולטות בתוכנו.
שאריותיהם היו מחלקים לעם ישראל.
עכשיו ,כל מה שעלינו לעשות הוא :להפך אותן .ממידות אך קורבן עולה – היה עולה כולו כלפי הבורא .הוא היה
רעות – למידות טובות. מוקטר לגמרי לבורא .לא היה בו נתח אחד שהיה מגיע לנו.
ועבודה כזו ,אינה עבודה רגילה כלל וכלל. כך שבימינו ,אותו הקורבן נמצא לא אחרת מאשר ...אצלנו!
זו עבודה תמידית ,שאינה נפסקת ולו לרגע קט. הנה ,בימינו העניין המסוגל ביותר הינו :מסירות נפש למען
עד זיבולא בתרייתא עדיין נעמוד ונילחם באותן מידות הקמות הבורא.
עלינו. כשאני מוסר את נפשי לבורא – במילים אחרות :הקרבתי
ובכל פעם בה התגברנו על מידותינו הרעות – קיימנו את עצמי על גבי המזבח...
המצווה החשובה :מסירות נפש למען כבודו יתברך! וכך אנו משלימים את עבודת המקדש החסרה.
לא ,אף אחד לא ביקש מאיתנו ללכת ולמסור עצמו לגיא כל מסירות נפש שאני מוכן לתת עבור הבורא – אני מקיים
ההריגה – רק כדי להראות לבורא כמה אנו אוהבים אותו. את מצוות המקדש; את ההקרבה ,את הזביחה ,את השחיטה,
את ההקטרה ואת השריפה...
ממש לא!
לא נותר לנו אלא לפענח ,מהי בדיוק אותה מסירות נפש?!
הבורא מחפש מאיתנו :תחיו על מסירות נפש! תראו אותי
בכל פינה בחיים. מה ,האם עליי למסור את נפשי להריגה – רק כדי לזכות
למלא את עבודת המקדש?!
כל מעבר ,קושי ,התמודדות ,כאב או סערה – תמצאו אותי
שם!
הבהרה :כל הדברים נכתבו על פי הבנת כותבם ,לשמיעת השיעור המלא ניתן לש 2
המדרש. כך מוסרים את הנפש.
יוצא אפוא ,כי בכל פעם בה אני מקריב מעצמי משהו לבורא,
+ד • ִאָה�ִיְנְְסְ ִטִ יְנ ְְְקט �ְְּכָבָ ר ַַעל ַַה ָ �ָּל ׁׁשֹוֹן
אם זה בשתיקה מול החבר ,אם זה ברגעים בהם אני לא מסוגל
להמשיך ,אם זה ביגיע כפיים ואם זה בכל דבר בו אני מפשיל
מעצמי ונותן לבורא – אני מוסר את נפשי! לא אחת אנו נדרשים לפעול ,להגיב מול המצב.
כשאני מכניע את עצמי ומוסר לבורא את השליטה -זו אנו מוצאים את עצמנו בסערת רגשות מול מצב אבוד .אין לנו
מסירות נפש. סיכוי להיחלץ מהמצב.
או למשל ,מול חבר שמבייש אותנו ,חבר שלא בא טוב מול
ו • ֹלֹא ְְלַפַ ְסְ ֵפֵ ס ֶֶאת ַַה ַ�ַּמ ָ�ָּט ָָרה
העיניים כרגע.
באינסטינקט ראשוני כבר קופצת בנו תאוות הלשון .אנו
ובנקודה הזו ,אנו פוגשים את הניסיונות שלנו בחיים.
חייבים לומר לו משהו ,חייבים למצוא פתרון למצב.
#לעולם לא נגיע למסירות נפש לבורא ,אם לא הניסיונות!
זהו אינסטינקט שקופץ מתוך מידה פנימית הטבועה בנו.
הרי תחשבו :לשם מה הם מפציעים בנו ,הניסיונות?
אך לא!
ובכן ,נתאר לעצמנו איך זה ייראה אם ניכנס לעבודת השם,
כאן ,אמר ר' אשר ,היא ההזדמנות שלנו להתחבר לבורא!
ונמשיך ונטפס ממדרגה למדרגה.
ברגע זה ,אנו עלולים לאבד את הבורא – אם רק נגיב לו.
נכבוש עוד פסגה ועוד תא במכמני התורה.
ובד בבד ,בשתיקה מול המצב נזכה להתחבר אליו.
לפעמים ,מרוב עוצם וכמות הידיעה ,ניכנס לשכרות מהכבוד
שיעטר אותנו ,חלילה. "שתיקה ,שתיקה ,שתיקה מעבירין את רוע הגזירה" ,היה
אומר.
ובמקרה כזה ,היכן בדיוק נמצא את הבורא בתוך כל התמונה
הגדולה שניפחנו לעצמנו?... כל פעם שאנו עומדים מול מצב אבוד בחיים ,זו עת ניסיון.
הרי כל המטרה שהוא הביא לנו את התורה היא כדי שנמצא אנו יכולים להתחיל לתכנן מהלכים ואסטרטגיות כיצד לנצח
אותו ,את נותן התורה ,בתוך שורות הגמרא. את המצב ,להיחלץ ממנו בכוחות עצמנו.
וכשנמשיך ונטפס – מי ערב לנו שבשלב כלשהו לא נשכח אך פעולות מהסוג הזה ,רק ירחיקו אותנו מהבורא.
ממנו ונפספס את המטרה חלילה?
הבורא מחפש אותנו .מחפש אחד שייכנע אליו ,שיכיר את
לכן ,רק לכן ,הוא מוכרח להביא לנו את הניסיונות. האפסיות האמיתית שלו ,שאינו יכול כלום בלעדיו.
כי זה הכלל :כמה שניכנס יותר ויותר לעבודת השם – כך רק שם ,שם הוא מחכה שנזעק אליו ,שנתחבר אליו.
ילכו ויגברו הניסיונות.
+ה • זֹוֹ ְְמִסִ ירּוּת ֶנֶֶפֶ ׁׁש!
ז • ִִמִּנ � ָ�ִָּסיֹוֹן ְְלִנ ָ�ִָּסיֹוֹן המדרש אומר כך:
אנשים כיום מחפשים לעבוד את הבורא ,להתפלל וללמוד את
בבית המקדש ,היה העם מביא את קורבנותיו.
תורתו – רק כדי להתפטר מהניסיונות התוקפים אותם.
זה הביא על החטאים ,זה הביא על השלמים ,זה על התודות,
אך לא!
וזה על העולות.
הניסיונות רק ילכו ויגדילו את עצמם ,לנוכח ההתקדמות
כל אחד הביא קורבן – שהוקצה למטרה שונה.
בעבודת השם.
ובימינו ,שאנו משתמשים במידות ,איזה קורבן בדיוק נצטרך?
לכן ,הבורא חייב לתת לנו את הניסיונות ,את הקשים בדרך,
כדי שחלילה לא נאבד אותו. "והמשפיל עצמו ,כאילו הקריב כל הקורבנות כולן!" ,לשון
3 א ניתן לשמוע במספר הישיר לשיעורי רבינו שליט"א ב'קול הלשון'073-295-12-84 :
כל שתיקה מול המצב ,כל הכנעה אליי ,כל ביטול הבנה ,כל מה שכן נרוויח מההתקדמות ,היא העובדה שכל ניסיון מעניק
אמונה תמימה וצרופה – רק מקרבת אותך אליי. לנו כוח להתגבר על הניסיון הבא...
וכדי שתוכל באמת להתקרב אליי דרך הכלים הללו – אתה לא שהניסיונות הללו ייעלמו ביום מן הימים .הם כאן כדי
חייב לעבור ניסיונות! להישאר לנצח.
בלי הניסיונות ,יכול מאוד להיות שיום אחד תקום ותגלה מה שכן ,זה שבפעם הבאה ,כבר נצטייד בתוספת כוח מהפעם
שכבר מזמן פספסת את המטרה ,מזמן אתה כבר לא מפרסם הקודמת שנוכל לעמוד בניסיון!
אותי .אתה מפרסם את עצמך...
כל ניסיון – מחשל אותנו יותר.
כדי שתמשיך לדבוק במטרה ,עליך לעבור ניסיונות.
כל ניסיון – מחזק אותנו לעמוד גם בבא בתור.
אברהם היה ללעג וקלס בעיני כולם; לעגו לו ,איימו על חייו,
ומה הוא לא עבר בחייו.
הכול ,רק חישל אותו וקידם אותו לתכלית חייו :למצוא את ִּב ָיָרה! ח • ֵי ֵׁׁש ַַמְנ ִ
ְִהיג ַַל ִ�
הבורא בעולם.
אברהם אבינו רצה לעבוד את הבורא.
וכך עבר אבינו מבעיה לבעיה.
הוא התרוצץ ממקום למקום ,רק כדי לפרסם את שמו.
כשחשב שכבר סיים עם הסיפור של אלילי אביו ,נדהם לגלות
הוא כל כך חפץ וחשק להיכנס בשערי עבודת השם.
שבעיה חדשה צצה :הסיפור עם אור כשדים.
כשזה כבר שקט ,הגיע הניסיון הבא :היציאה אל העבר הלא אך לפני כן ,היה עליו לעבור שיעור חשוב:
נודע. אתה מחפש להתקרב לבורא? אתה רוצה למצוא אותו,
כך דילג אברהם מניסיון לניסיון ,והבין דבר אחד: להתחבר אליו?
הבורא מעביר אותי כעת .אם אשתוק ואלך אתו באמונה לא תצליח לעשות זאת רק דרך הניסיונות!
תמימה – אזכה להתחבר אליו. בתחילה חשב למסור עצמו לתוך כבשן האש ,ללכת ולהפיץ
ולא ,הבעיות לא במהרה יסתלקו מחייו. את שם הבורא בכל פינה נידחת בקצה העולם.
הוא הבין שהבעיות כאן כדי להישאר ,ולעולם לא יצליח כך ,חשב ,הוא יגיע לתכלית .הוא ימסור את הנפש.
להיפטר מהן.
אך הבורא לימד אותו שיעור נוקב בחיים:
אבל ,דבר אחד כבר ברור לו ,גם בתוך עומק הניסיונות:
מסירות נפש – היא דבר שבשגרה .היא מושג שנקרה לפניך
יש מנהיג לבירה! בכל עת ובכל רגע.
יוצא לאור ע"י מ+++ת ++אוֹר | געדאנק מ++תוך השי+עור •
• אֲ ֻל ּ ַ
"בכל מקום אשר אזכיר את שמי" ,אלו המידות שלנו .כל פעם שנתגבר על
המידות ,אז" :אבוא אליך וברכתיך" ,נזכה להבטחה המפורשת שניתנה לאברהם
אבינו.
כי דווקא שם ,נזכה למצוא אותו!
להצטרפות לרשימת התפוצהsh035702728@gmail.com :
4
