gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem

שבוע: וירא (2026-10-26)

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ללמוד ‪ -‬ולקיים‬ ‫בס"ד‬ ‫הערות מעשיות להלכה ‪ -‬על סדר הדף היומי‬ ‫"וכאשר תקום מן הספר‪ :‬תחפש באשר למדת‪ ,‬אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" ‪ -‬אגרת הרמב"ן‬ ‫בכורות דף לז ‪ -‬מג‬ ‫וירא ⚫ מרחשון תשפ"ז‬ ‫גליון שנב‬ ‫גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה‬ ‫דף לח‬ ‫דעת הרבה פוסקים שחכם יכול להורות לעצמו ולבני ביתו בכל‬ ‫ההלכות [מלבד ראיית בכורות ונגעים שאין אדם רואה לעצמו]‪,‬‬ ‫כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא‬ ‫ואין חוששים שמתיר יותר לעצמו שלא כהלכה שהרי כל אדם‬ ‫הוראה הלכה למעשה כשנוגע בדבר‬ ‫יכול לשחוט לעצמו ולאכול‪ ,‬וא"כ למה יגרע החכם שלא יוכל‬ ‫להורות לעצמו (ע' שו"ת חות יאיר ס' קכב‪ ,‬שו"ע הרב קונטרס‬ ‫כתב הרמ"א (יו"ד סימן רמב סעיף לו) תלמיד חכם שאמר דבר‬ ‫יו"ד ס' יח ס"ק י‪ ,‬וע' דברי הגר"א באליה רבה בסוף פ"ב דנגעים‪,‬‬ ‫הלכה בדבר השייך לדידיה‪ ,‬אם אמרה קודם מעשה שומעין לו;‬ ‫וכן בשו"ת מהרש"ם (ח"ד ס' יא)‪ ,‬ערוך השולחן (ס' קפח סע' כב)‬ ‫ואם לאו‪ ,‬אין שומעין לו‪ .‬ודוקא שאמר‪ :‬כך קבלתי‪ ,‬אבל אם אומר‬ ‫ועוד‪ ,‬ועי' ש"ך (יו"ד סי' קפח סק"ז) שיכול אדם לראות דמי‬ ‫דבר מסברא ומראה פנים לדבריו והוא נראה‪ ,‬שומעין לו‪ .‬אבל אין‬ ‫אשתו‪.‬‬ ‫שומעין לדידיה‪ ,‬דלמא מדמי דברים להדדי שאינן דומים‪ .‬אבל אם‬ ‫אכן י"א שאין חכם יכול להורות לעצמו אלא כשאין מוציא את‬ ‫הוא פשוט‪ ,‬שומעין לו‪.‬‬ ‫הדבר מחזקת איסור [כגון שהתעוררה שאלה על תבשיל שנפל‬ ‫ומבואר מדברי הרמ"א שאם נתעוררה שאלה הנוגעת לחכם עצמו‬ ‫לתוכה איסור‪ ,‬והחכם בא להשאירה בחזקת היתר שהיתה לה‬ ‫או שיש לו איזה נגיעה בדבר‪ ,‬והוא בא להתיר [לאחר שכבר‬ ‫מכבר]‪ ,‬אבל כשיש חזקת איסור והוא בא להפקיע האיסור‪ ,‬אינו‬ ‫נתעוררה השאלה] ע"י קבלה שכך הדין‪ ,‬או ע"י דימוי מילתא‬ ‫רשאי להורות לעצמו (ע' ט"ז ס' יח ס"ק טו)‪ ,‬תבואות שור (ס' יח‬ ‫למילתא אין מקבלים את דבריו‪ ,‬מפני שחוששים שמא מדמה‬ ‫ס"ק לח)‪ ,‬פמ"ג בסדר הנהגת השואל (בריש או"ח‪ ,‬סדר א' אות‬ ‫בדברים שאינם דומים‪ ,‬או שמא ישקר מפני נגיעתו בדבר‪.‬‬ ‫ד)‪ ,‬חכמת אדם כלל קט סע' ו‪ .‬אכן באיסור דרבנן לדעה זו מותר‬ ‫ובזה התנה הרמ"א שדוקא כשאומר שכך קיבל מרבו [ורבו כבר‬ ‫להורות אף כשיש חזקת איסור (פמ"ג בהנהגת השואל שם‪,‬‬ ‫אינו בחיים] ואין האחרים יודעים מקבלה זו‪ ,‬או שמדמה מילתא‬ ‫ובשו"ת מהר"ח או"ז (ס' צג) מצדד שלדברי האוסרים להורות‬ ‫למילתא בלי ראיות מוכחות‪ ,‬אין שומעים לו‪.‬‬ ‫בחזקת איסור‪ ,‬אסור אף בדרבנן)‪.‬‬ ‫אבל אם אומר דבר מסברא ופשוט בעיני כל‪ ,‬או שאומר דבר‬ ‫שברור בפוסקים‪ ,‬סומכים על דבריו‪ ,‬כיון שאין סומכים על החכם‬ ‫שאלה בחציצה דטבילה‬ ‫אלא על הראיות שהביא‪.‬‬ ‫וכן פסק בחכמת אדם (ס' קט סע' ג ע' בינת אדם שם) דמותר‬ ‫האם יש חשש תלמיד חכם ישקר‪ :‬משמע מדברי רש"י יבמות עז‬ ‫לראות דמי אשתו משום דלא אתחזק איסורא ואע"ג שהיא‬ ‫(ד"ה דהא) דשמא ישקר מפני נגיעתו בדבר‪.1‬‬ ‫טמאה מ"מ אינה בחזקת רואה תמיד‪ ,‬אבל אם אירע שאלה‬ ‫ובריטב"א ונמוק"י (שם) כתבו שח"ו לחשוד בת"ח שישקר‪ ,‬אלא‬ ‫בטבילה או בחציצה דאתחזק איסורא שהרי היא בודאי טמאה‬ ‫חוששים שמתוך שנושא ונותן בהלכה כדי לקיים את דבריו‪ ,‬סובר‬ ‫וטבילה הוי דומיא דשחיטה ממש דחשיב אתחזק איסורא‪ ,‬אסור‬ ‫בטעות שכך קיבל מרבותיו [והובא בביאור הגר"א ס"ק פא]‪ ,‬וכ"ה‬ ‫לבעלה להורות בזה ע"ש‪ .‬ודע דכל זה מיירי בהוראה שצריך‬ ‫בשו"ת הרדב"ז (ח"א ס' קצח)‪ .‬ובברכי יוסף (ס"ק מ) מיישב את‬ ‫הכרעה ושיקול הדעת ודימוי מילתא למילתא‪ ,‬ובזה הבעל נוגע‬ ‫דעת רש"י דמצינו כמה פעמים בש"ס שמפני הבושה חיישנן‬ ‫ואינו נאמן‪ ,‬שהרי היא בחזקת איסור אבל בדבר המפורש בשו"ע‬ ‫שישקר‪ ,‬אף אם הוא ת"ח‪.‬‬ ‫לכו"ע מותר לבעל להורות אף באיתחזק איסורא (חוט שני נדה‬ ‫חכם להורות לעצמו‬ ‫עמ' צו)‪.‬‬ ‫כל זה לענין חכם להורות לאחרים ולסמוך על דבריו לעשות מעשה‬ ‫על פיו‪ ,‬אבל לגבי אם רשאי החכם להורות [דהיינו הוראה שתלוי‬ ‫בשיקול הדעת ולא בדבר שמבואר בפוסקים וא"צ שיקול הדעת‬ ‫והוראה להורות שבזה יכול לפסוק לעצמו] לעצמו ולבני ביתו‬ ‫בשאלות המתעוררות מפעם לפעם‪ ,‬יש בזה דעות בפוסקים‪.‬‬ ‫דף לט‬ ‫‪ 1‬וז"ל דהא שמואל ובית דינו קיים וז"ל ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא‬ ‫משקר ליה‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬וצ"ע]‪.‬‬ ‫וכן האבני נזר שיער בגודל זית המצוי (שבות יצחק שם עמ' רנא‬ ‫אצבע שאמרו אחד מארבעה בטפח של כל אדם‬ ‫בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל) [ששמע מחתנו של החלקת יעקב‬ ‫אם השיעור כזית ואגודל משתנה לפי השיעור‬ ‫ששאלו לפני האבני נזר מהו שיעור כזית‪ ,‬והשיב וכי לא ראית זית‬ ‫מימיך‪ ,‬והראה באצבעו עד אחרי הציפורן סמוך לפרק הראשון‪.‬‬ ‫שבכל דור‬ ‫והוסיף אלא שאנו מחמירים בשיעור הכזית]‪.‬‬ ‫והאגרות משה כתב כן על השיעורים באצבעות דנאמרו כפי הגודל‬ ‫כתב הט"ז (יו"ד ס' מד ס"ק יב) בשם הרש"ל דקבלה בידינו מבעל‬ ‫שבכל דור (וז"ל בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג ס' ס"ו‪ ,‬וז"ל בדבר‬ ‫התרומה שזית הוא שיעור חצי ביצת תרנגולת‪ ,‬אע"פ שאין עתה‬ ‫השיעורים‪ ,‬לי לא מובן פלפולי רבותינו בזה‪ ,‬כי ברור שאין לנו‬ ‫נמצא כל כך‪ ,‬ע"כ‪ .‬מבואר דשיעור הכזית אינו משתנה מכפי שהיה‬ ‫בשיעורים שנאמרו באצבעות אלא כפי האנשים שבזמנינו‪ ,‬דאל"כ‬ ‫בימים הקדמונים‪.‬‬ ‫ליכא שום גבול‪ ,‬דהרי אולי היו בדורות של חז"ל האנשים כפלים‬ ‫וכתב בשיעורין של תורה (ס' ט אות ח)‪ ,‬דכמו"כ מבואר גם ממה‬ ‫או פי שלש מכפי שבדורותינו‪ ,‬והיה להם לחז"ל להודיע לנו שיעור‬ ‫שפסק השו"ע (בס' תרט"ז) לענין ככותבת שהוא מעט פחות‬ ‫אחר קצוב שיהיה ידוע גם להדורות שלנו וכו' אך זה אמת כי מדת‬ ‫מכביצה‪ ,‬ובזמנינו לא ראינו כותבת כזו‪ .‬אלמא כשידוע שנתקטנו‬ ‫הביצים נתקטנו כדאיתא בצל"ח‪ ,‬אבל לא האנשים כדהוכחתי‪,‬‬ ‫משערין כאותן שהיו בימי חז"ל‪.‬‬ ‫וכו' ולמעשה יש לנו למדוד בעצם‪ ,‬אבל כיון שחסר לנו לידע‬ ‫גם נראה כן מדברי הצל"ח‪ ,‬שכתב להוכיח שהביצים שבזמנינו‬ ‫בבירור מי הוא בינוני יש להחמיר לצאת מידי ספק ע"ש]‪.‬‬ ‫נתקטנו כמחצית ואם כן שיעור זית שהוא חצי ביצה הוא כביצה‬ ‫וע' בס' שיעורי של תורה (ס' ט) שהביא בזה דברי עוד פוסקים‬ ‫שלנו‪ ,‬וכמו"כ כתב במעשה רב בשם הגר"א שלא לברך על שיעור‬ ‫שנקטו דאזלינן בתר שיעור הביצים והפירות כפי שהם בכל דור‪.‬‬ ‫כזית עד שיאכל בגודל כביצה‪ ,‬אע"פ שעתה אין זיתים בגודל זה‪,‬‬ ‫שיעור כותבת ביוה"כ‪ :‬ולדבריהם שיעור כותבת ביום הכיפורים‬ ‫ודברי הצל"ח הובאו במשנה ברורה (ס' תפ"ו ס"ק ב)‪.‬‬ ‫קטן יותר‪ ,‬וכתב בשבות יצחק (שם עמ' קנא הע' כה דצ"ע)‪.‬‬ ‫וכתב בס' שבות יצחק (הל' פסח עמ' רנ בשם הגרי"ש אלישיב‬ ‫דעת המשנה ברורה‪ :‬וכתב המשנה ברורה (ס' תפ"ו) דלענין דינא‬ ‫זצ"ל) דשיעור זית הוא כפי גודל הזית שהיה בימים הקדמונים‪,‬‬ ‫במצוה דאורייתא כגון המצות עשה דאכילת מצה יש להחמיר‬ ‫והשיעור יכול להשתנות על פי הסנהדרין (כמבואר ביומא דף פ‪,‬‬ ‫ולאכול על כל פנים כחצי ביצה‪ ,‬אם לא שהוא חולה וקשה לו‬ ‫וכל זמן שלא שינו הסנהדרין‪ ,‬שיעור הכזית כפי שהיה בימים‬ ‫לאכול כחצי ביצה‪ ,‬יכול לסמוך על הרמב"ם [ששיעורו כשליש‬ ‫הקדמונים)‪.‬‬ ‫ביצה]‪.‬‬ ‫מאידך כתב החזון איש (ס' ל"ט ס"ק ו) דהשיעורין ניתנו כפי‬ ‫עוד כתב המשנה ברורה דמה שכתב המחבר כזית כחצי ביצה‪ ,‬לאו‬ ‫הפירות‪ ,‬הביצים‪ ,‬והאגודלין שבכל מקום ובכל זמן‪ ,‬ושיעור‬ ‫מילתא פסיקתא היא בזמנינו‪ ,‬דיש מאחרונים שהוכיחו דביצים‬ ‫האגודל הוא הבינוני במקום הזה ובזמן הזה‪ ,‬ואף שהוא מתחלף‬ ‫המצויים בזמננו נתקטנו הרבה עד למחצה מכפי שהיו בימים‬ ‫לפי המקום והזמן כן נמסר שיעורו‪.‬‬ ‫הקדמונים שבהם שיעורו חכמים‪ ,‬ולפי זה בכל מקום שהשיעור‬ ‫ומובא גם בשם הגר"ח מוולוזין (בספר שערי רחמים מנהגי הגר"ח‬ ‫הוא כחצי ביצה צריך לשער בכביצה בזמננו‪ ,‬וע' בשערי תשובה‬ ‫מוולוזין אות נ"א) שנתן לאחד שקידש בביתו שליש כף מצה‬ ‫שהכריע שיש לחלק בזה לענין שיעורין בין דבר שחיובו מן התורה‬ ‫מבושלת‪ ,‬ואמר שיש בזה כזית [לענין קידוש במקום סעודה] והכף‬ ‫לדבר שחיובו מדרבנן כגון מרור בזמן הזה ואפיקומן וכוסות‪,‬‬ ‫היתה של מתכת בינונית‪ .‬משמע ששיער בגודל זית המצוי‪ .‬עוד‬ ‫ונמצא לפי זה בזמננו יתחייב לאכול מצה עד כשיעור ביצה‪ ,‬ומרור‬ ‫מובא (שם אות קס"ה עדות תלמידו הג"ר יוסף מסלוצק) שהיה‬ ‫יצא בדיעבד אף אם לא אכל רק כשליש ביצה וכנ"ל עכ"ד‪.‬‬ ‫הגר"ח מיקל מאוד בשיעור הכזית אף לענין מצה דאורייתא‪.‬‬ ‫וביאר דבריו הקהילות יעקב בספרו שיעורין של תורה בסופו‬ ‫שהשיעור הוא בזית המצוי‪[ .‬וזה לא כמובא בשם הגר"א במעשה‬ ‫דף מ‬ ‫בלבד‪ ,‬וכן לדעת השו"ע (סי' ט') אינו חייב בציצית מה"ת אלא‬ ‫בגד העשוי מצמר רחלים או מפשתים‪.‬‬ ‫זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר ושאין בה שלש‬ ‫ובתשובות והנהגות (ח"ה סי' ז') הביא השאלה אודות שחוטי‬ ‫חוליות הרי זה מום וכו' זנב העגל שאינה מגעת‬ ‫הציצית עשויים בזמנינו מצמר כבש מזן "מרינו"‪ ,‬ואותו הזן אין‬ ‫לו זנב אליה‪ ,‬וא"כ יש לחשוש שאותו הזן אינו כבש וא"כ אינו‬ ‫לערקוב‬ ‫מועיל לפטור ט"ק משאר מינים‪ ,‬וכן לדעת השו"ע אין מקיימין‬ ‫בו מצוה מה"ת עיין שם‪.‬‬ ‫האם כדאי להחמיר ליקח ציצית מצמר של כבשים‬ ‫הגר"מ שטרנבוך שליט"א החמיר בזה (למסקנא)‪ :‬ובח"ה ס' ז‬ ‫הגר"מ שטרנבוך שליט"א דחה הדברים וביאר דכיון שאין טיב‬ ‫עם אליה (זנב)‬ ‫הצמר שלו גרוע משאר צמר הכבשים שיש להם זנב אליה ודאי‬ ‫לענין כבש "מרינו" נתעוררו לדון עליו מחמת שהוא כבש ללא‬ ‫דדינו כצמר כבש‪.‬‬ ‫אליה‪ ,‬ואולי יש לחוש שהוא כלאים עם מין אחר ופסול לציצית‬ ‫וכתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ו סימן ב) "שוב עיינתי בדין זה‬ ‫וכדלהלן‪ .‬כתב הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות ציצית רחל בת עז‬ ‫והתבוננתי שדברינו שם אינם מוכרחין‪ ,‬וכדאי להחמיר ליקח רק‬ ‫צמרה פסול לציצית וכתב הב"י בסי' ט' דלא חשיב צמר כלל ואינו‬ ‫מצמר כבשים שיש להם זנב אליה [לא לפי המצוי בשוק דהיינו‬ ‫פוטר בציצית אלא במינו דוקא וכן פסק במ"ב ובביה"ל פקפק‬ ‫למקילין] ‪ .‬ולכן בס"ד אחזור ואשנה כאן השאלה והצדדים להחמיר‬ ‫בזה קצת לדעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫ולהקל‪( .‬להלן מדבריו בשו"ת תשובות והנהגות ח"ו שם)‪.‬‬ ‫וז"ל שו"ת שבט הלוי ח"ח ס' רלו (להגר"י אפרתי שליט"א) אשר‬ ‫מקור הדין דבעינן כבש עם אליה‬ ‫שאל בעניני סוגי הכבשים שישנם עם אליה ובלי אליה ועמד‬ ‫השואל ושאל בענין הסוג אם הם סוג אחד או שני סוגים ומביא‬ ‫הנה איתא בקרא (ויקרא ג‪ ,‬ט) דכשמקריב כבש לשלמים מקטיר‬ ‫בשם הגר"מ פיינשטין זצ"ל בתשובת אגרות משה (או"ח ח"ד ס'‬ ‫האליה על המזבח (וברש"י יומא פג ב פירש אליה "בשר שמן‬ ‫קכ) כי שינוי שהוא מששת ימי בראשית יש להחשיב לשני מינים‪,‬‬ ‫מאוד")‪ ,‬הרי מפו' בקרא שלכבש יש אליה‪ ,‬אמנם מכאן אין‬ ‫משא"כ אם השינויים רק מסבות מאוחרות יותר כגון שינוי‬ ‫להוכיח דזן המרינו שאין לו אליה בזנב אינו ממין כבש‪ ,‬שהרי בגמ'‬ ‫מקומות‪.‬‬ ‫פסחים (צו ב) יליף מקרא שאין מקטירין אלית העז‪ ,‬וכתב ע"ז‬ ‫והשבט הלוי הביא ממתנ' דבכורות‪ ,‬וכתב כבש דאם חסר מהזנב‬ ‫רש"י "יש מפרשים שלעז אין אליה‪ ,‬וטעות הוא בידם‪ ,‬שהרי‬ ‫אליה שתים הרי זה מום שלש אינו מום ופסקה הרמב"ם בהל'‬ ‫ממקום שהכליות היועצות היא ניטלת‪ ,‬ועוד מה לימד הכתוב‬ ‫איסורי מזבח‪ ,‬וכתב על זה‪ ,‬מיהו התם חסר מהרגיל‪ ,‬אבל ספק‬ ‫הואיל שאין לו"‪ ,‬ומבו' ברש"י דגם לעז יש אליה (והיינו שיש לו‬ ‫שלנו אם היו כל הכבשים כן בא"י ולא נראו חסר מחמת מום מה‬ ‫חלק שומני מאוד סמוך למקום הכליות)‪ ,‬וא"כ ה"נ כבש מזן‬ ‫דינו‪ .‬והסיק שם שאינם מין כלאים‪.‬‬ ‫ה"מרינו" דיש לו אליה סמוך למקום הכליות כמו בעז ג"כ נחשב‬ ‫והאריך בזה הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות‬ ‫שיש לו אליה‪ ,‬ולכן ממה שמפו' בקרא שבכבש מקטירין האליה‬ ‫ח"ו ס' ב וז"ל‪ :‬הנה הדין הוא דרק חוטי צמר רחלים או פשתים‬ ‫אין להוכיח דזן ה"מרינו" אינו בכלל כבש‪ ,‬שהרי גם למרינו יש‬ ‫פוטר כל מיני בגדים‪ ,‬אבל חוטים משאר מינים אין פוטר אלא מינו‬ ‫ע"ש שהאריך בזה הרבה‪ ,‬והסיק (שם) סוף דבר לענ"ד כדאי‬ ‫אליה‪.‬‬ ‫להחמיר לחוש שצמר מזן מרינו אין דינו כצמר כבש‪ ,‬ואני‬ ‫מיהו כתב בשו"ת תשובות והנהגות (שם) דיש להוכיח שזן‬ ‫כשלעצמי קניתי חוטי ציצית שנטוו מצמר שגוזזים אצל הערבים‬ ‫המרינו אינו ממין כבש‪ ,‬ממה דאיתא בגמ' מנחות (ג א) שאצל‬ ‫כאן שיש להם כבשים עם אליה בזנב‪ ,‬ואין ע"ז פקפוק שאינו כבש‪,‬‬ ‫הכבש אפשר לטעות בין זכר לנקבה בגלל ש"מכסיא באליה"‪,‬‬ ‫(וקניתי מהערבים חמש כבשים ויהודי גזז הצמר לשם מצות‬ ‫משא"כ בעז שאין לעז זנב ארוך ורחב המכסה כמו לכבש‪ .‬ועוד‬ ‫ציצית (עיין בדברינו ח"ב סי' ח' שהבאתי שכן סבר הגר"י‬ ‫איתא בשבת (עז ב) ששאלו לרב יהודה למה ברא הקדוש ברוך הוא‬ ‫סאלנטער זצ"ל)‪ ,‬וזכיתי לתת ראשית הגז לכהן‪ ,‬ומהצמר של‬ ‫שהכבש יהא מכוסה בזנבו והעז אינו מכוסה בזנבו (ופי' שם רש"י‬ ‫ראשית הגז עשו חוטי הציצית ונעשה הניפוץ והטוויה הכל לשמה‬ ‫"העזים שאין להם אליה"‪ ,‬ונראה שאין כוונתו שאין להם אליה‪,‬‬ ‫בעבודת יד)‪ ,‬ואשרינו שזכינו לחוטי ציצית כהלכתה בלא שום‬ ‫שהרי רש"י גופא כתב בפסחים שלעז יש אליה‪ ,‬רק כוונת רש"י‬ ‫פקפוק‪ ,‬ואי"ה ויתאפשר להשיג גם טלית העשוי מצמר של כבשים‬ ‫שאין אליה בזנב)‪ .‬ומכל הנהו מקומות בש"ס מבו' שלכבש המוזכר‬ ‫עם זנב אליה אקנהו‪.‬‬ ‫בש"ס היה זנב אליה והיינו זנב שומני גדול ומכסה במקומו‪ .‬וא"כ‬ ‫ע"ע בענין ציצית מזן 'מרינו' בקובץ בית אהרן וישראל (חלק קצב‬ ‫לכאו' הכבש מזן המרינו שאין לו אליה בזנב יש בו שינוי ממין‬ ‫עמ' קטז) מדברי הג"ר אליעזר הול שליט"א‪.‬‬ ‫כבש ויש לנו להסתפק אם הוא כבש‪.‬‬ ‫דף מא‬ ‫כו' במקדש שמא נקבה והוי חולין בעזרה במדינה שמא זכר והוי‬ ‫ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה וכו'‬ ‫שחוטי חוץ‪ ,‬וראה גם שקלים פ"ז מ"ב וג'‪ ,‬מעות שנמצאו כו' בהר‬ ‫חבית כו' בירושלם כו' בגבולין כו' ובסוטה ל"ו ל"ז במדינה ג' ברכות‬ ‫במקדש לא דילמא נקבה היא ופ' רש"י וקמייתי חולין בעזרה‬ ‫ובמקדש ברכה אחת כו' והלאה (דף מ') על המקדש ועל ירושלים‪.‬‬ ‫מכל הלין מפורש שמקדש הוא דוקא מקום המקדש לא ירושלם‪.‬‬ ‫גדר מקום המקדש לענין נטילת לולב בזמננו‬ ‫וראיתי בתוי"ט שקלים פ"א ג' הביא ממשנה דסוטה (ל"ו) ושם‬ ‫לפי הבכורי יעקב (ס' תרנח ס"ק א) בדעת הרמב"ם גם בזמננו הנוטל‬ ‫בתוס' חדשים הקשה מבכורות פ"ו י"ב אילו מומין ובס' יד אהרן‬ ‫לולב במקדש בשאר ימים מקיים מצוה של תורה 'ושמחתם לפני ד'‬ ‫או"ח תקפ"ח שהביא קושיא בשם חכמי אר"י מהא דעשרה נסים‬ ‫אלקיכם שבעת ימים'‪ .‬וע' בס' עיר הקודש והמקדש (ח"ג פכ"א אות‬ ‫הנז"ל על הרמב"ם מהני תרי משניות דמנחות פ"י ותמיד פ"ז ולא‬ ‫ב) שהאריך בגדר מקדש וירושלים‪.‬‬ ‫ידעתי למה זה התקשו רק משתי משניות הללו הלא מרבות כהנה יש‬ ‫וכתב (שם) וז"ל הרמב"ם בפה"מ בסוכה אומר על כלל זה (שמקדש‬ ‫להתקשות כן‪.‬‬ ‫הוא גם ירושלם ומדינה היא כל שחוץ מירושלם) "וכבר בארנו זה‬ ‫ולהשלים את התמהון אציין עוד דבמשנה הקודמת בר"ה כ"ו שופר‬ ‫במס' מעשר שני" וכוונתו להא דתני שם במע"ש פ"ג ד‪ :‬פירות‬ ‫וכו' וחצוצרות כו' ואמר רבא ע"ז (שם כ"ז) לא אמרו אלא במקדש‬ ‫בירושלם ומעות במדינה וכו' מעות בירושלים ופירות במדינה כו' הרי‬ ‫תנ"ה בד"א במקדש אבל בגבולין כו' לא היו נוהגין כן אלא בשערי‬ ‫מכנה התנא בשם מדינה כל מדינת אר"י שחוץ לירושלם‪ ,‬ואמר שם‬ ‫מזרח ובהה"ב בלבד‪ ,‬אמר רבא וכו' דכתיב לפני המלך הי' כו' הרי‬ ‫הרמב"ם בפיה"מ "מדינה נקרא כל מדינה ומדינה ממדינת אר"י לבד‬ ‫רבא שמפרש שמשנה זו מדברת רק במקדש מוסיף בהה"ב בלבד‪.‬‬ ‫מירושלם" וכן באר דעתו בשקלים (פ"א מ"ג) "בט"ו שלחנות היו‬ ‫וא"כ עלינו לדעת מאי אולמי דהנך משניות ששם דוקא מבאר‬ ‫יושבין במדינה בכ"ה ישבו במקדש‪ ,‬וכי גם שם הר"מ מדינה שם לכל‬ ‫שמקדש הוא ירושלם‪.‬‬ ‫ערי ישראל מלבד ירושלם וכבר בארנו זה במס' מע"ש עכ"ל‪.‬‬ ‫וכתב בעיר הקודש והמקדש (שם) והנראה דאף אמנם מסתבר הדבר‬ ‫עוד כתב (שם) וז"ל וחזיתי בענין זה תיוהי הרבה‪ :‬הא בהרבה דוכתי‬ ‫שהרמב"ם לשיטתו האומר (בה"ב פ"י) שקדושת מקדש וירושלם‬ ‫מצינו שמקדש לחוד וירושלם לחוד‪ ,‬וגם מצינו מפורש ששם מדינה‬ ‫אחת היא בבחינה זו וההיא משום שבינה ושכינה לא בטלה‪ ,‬והטעם‬ ‫כולל כל מה שחוץ לביהמ"ק ובכללה ירושלם‪ .‬ראשונה אתחיל‬ ‫שכל שלש המחנות ה"ה העזרה והה"ב וירושלם נתקדשו ע"י בנ"א‬ ‫בהקושיא שהביא הבאה"ט או"ח תקפ"ח מה ששמעו הקושיא‬ ‫במלך ונביא ואו"ת כו' אבל אר"י לא מצינו שנתקדשה בקדושת בי"ד‪,‬‬ ‫מחכמי אר"י‪ :‬באבות פ"ה עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש‬ ‫כי על כן יש לכנות גם את ירושלם בשם מקדש עכ"ז מסתבר הוא‬ ‫וכו' וחשב בתוכם ולא הזיק נחש ועקרב בירושלם ול"א אדם לחברו‬ ‫שדוקא במקומות מיוחדים אלה שופר לולב ושקלים ‪ -‬מוצא‬ ‫צר לי המקום שאלין בירשלם ופריך ע"ז ביומא (דף כא) פתח במקדש‬ ‫הרמב"ם לפרש שבשם מקדש כלולה כל ירושלם המקודשת‪ .‬בשופר‬ ‫וסיים בירושלים‪ ,‬ומשני איכא תרתי אחרנייתא במקדש‪ .‬הרי אתה‬ ‫מפורש אמרו כן בירושלמי שהמדובר הוא מירושלם וכן מוכיח לשון‬ ‫אומר שמקדש אינו ירושלם ולענ"ד משם אין תברא כלל דהא אמרו‬ ‫המשנה‪ ,‬ועוד זאת היתה ירושלים יתרה כו'‪ ,‬וכ"מ בסוגיא שם והטעם‬ ‫בית המקדש וביהמ"ק ודאי הוא הבית הקדוש הבנוי‪( ,‬והא דאמרו‬ ‫האחרי שהחיוב על כל יחיד לא חפצו לתקן שיתקעו רק בחלק עיר‪,‬‬ ‫"פתח במקדש" ר"ל פתח בבית המקדש וכלשון זה בכל דוכתי‬ ‫ועוד מכיון שהשאירו התקיעה במקום המקודש‪ ,‬הרי גם ירושלם‬ ‫כשמדברים מבנין בית המקדש ומחורבן בית המקדש‪ ,‬כשיבנה‬ ‫מקודשת כמש"ל‪.‬‬ ‫ביהמ"ק‪ ,‬שומרין ביהמ"ק ועוד‪ ,‬כגון בשבת ל' ור"ה ל' ובברכות פ"ה‪,‬‬ ‫ובלולב מפורש ג"כ בירושלמי שבכלל מקדש ירושלם והטעם דילפי'‬ ‫ובמס' מדות ועוד ועוד‪ ,‬ודאי המכוון בית המקדש לבדו‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫מדכתיב ושמחתם לפני ה' א' שבעת ימים ומשמע שהר"ז כבאור לפני‬ ‫בסוכה נא מי שלא ראה ירשלם בתפארתה כו' ומי שלא ראה ביהמ"ק‬ ‫ה' הנאמר באכילת מע"ש וקדשים קלים‪.‬‬ ‫בבנינו כו' (ובברכות נד) והנצח זז ירושלם וההוד זה בית המקדש ועוד‬ ‫ובשקלים קשה לפרש משישבו השלחנות בבית המקדש שהוא‬ ‫כהנה‪.‬‬ ‫ביהמ"ק ממש דבעזרה אא"ל דהא אין ישיבה בעזרה‪ ,‬ואפי' בהר‬ ‫אולם גם כשמדבר בלשון "מקדש" לחוד הנה בכל דוכתי המכוון‬ ‫הבית לא הי' נכנסים אלא לצורך מצוה כשהי' הצורך דוקא‪ ,‬וישיבת‬ ‫ביהמ"ק לא ירושלם‪ .‬והנה בכל המקראות בתורה ונביאים וכתובים‬ ‫השלחנות לחלופי מטבעות היתה אפשרות בעיר ובפרט שהוא כמו‬ ‫שכתוב מקדש ודאי כך הוא‪ ,‬לדוגמא‪ :‬מקדש ה' כוננו ידיך‪ ,‬והוא‬ ‫מסחר‪ ,‬וגם כשישבו בירושלם העיר ישנו הטעם שאמרו "כדי שימהרו‬ ‫ביהמ"ק (סנהדרין צ"ב ושלהי אבות) ועשו לי מקדש (שמות כה) ואל‬ ‫להביא בקרוב"‪.‬‬ ‫המקדש לא תבא‪( ,‬שם כב)‪ ,‬מקדש ה' טמא‪( ,‬במדבר יט) ולא יחלל‬ ‫נפק"מ לחומרא שזה ספק של תורה‬ ‫את מקדשי (שם כא) וכו'‪,‬‬ ‫ואפילו תאמר לשון מקרא לחוד ולשון משנה לחוד‪ ,‬הלא גם בתלמוד‬ ‫וכתב הגרימ"ט זצ"ל (שם) וז"ל אמנם מצינו בס' בכורי יעקב (רס"י‬ ‫בכ"ד שמדברים ממקדש המכוון ביהמ"ק (בשקלים בפ"ז י"ג שופרות‬ ‫תרנ"ח) שלדעתו נטילת הלולב בירושלם כל שבעת ימי החג מה"ת‬ ‫וי"ג שולחות וי"ג השתחויות הי' במקדש) ומבואר שם שהשתחויות‬ ‫להרמב"ם ונ"מ לדינא א‪ .‬שספקו להחמיר ככל ספק של תורה ב‪.‬‬ ‫שולחנות הי' בביהמ"ק והה"נ השופרות (ואין זה ענין למ"ש הרמב"ם‬ ‫לכוון לקיים מ"ע של תורה או ספק של תורה ולא ודאי דרבנן ושלא‬ ‫שהשלחנים החלפנים ישבו בירושלם לא במקדש)‪ ,‬אלו הן הממונים‬ ‫לעבור על בל תגרע כאמור ברמב"ם ממרים ספ"ב‪ .‬ג‪ .‬ופסול כל שבעה‬ ‫שהיו במקדש (שם רפ"ה)‪ ,‬אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש‪,‬‬ ‫"חסר" ועוד מהמומין האמורים באו"ח תרנ"ט עפמ"ש הריטב"א‬ ‫השיר שהלוים הי' אומרים במקדש (סוף תמיד) וכו'‪ ,‬וכהנה וכהנה‬ ‫רפ"ג דסוכה‪ .‬ד‪ .‬וכן פסק שאול כל ז' ע"פ מ"ש תוס' סוכה כט (ע"א‬ ‫רבות עוד שנזכר בתלמוד מקדש והוא בית המקדש לא ירושלם"‪.‬‬ ‫ד"ה בעי') שדוקא ביום ראשון שהוא דאורייתא פסול משמע‬ ‫ואם מעט לך כ"ז היסיף לך מקשה עוד יותר מסוגיות שבהן מפורש‬ ‫שבמקדש שכל ז' דאורייתא פסול שאול כל ז' עכת"ד‪.‬‬ ‫יותר שמקדש לחוד וירושלם לחוד וששם מדינה כולל ירושלם‪ ,‬כגון‬ ‫וכתב על זה בס' עיר הקודש והמקדש (שם) מה שכתב הביכורי יעקב‬ ‫במגילה כ"ז "ירושלים לא נתחלקה לשבטים‪ ,‬אר"י אני לא שמעתי‬ ‫שפסול שאול כל ז'‪ ,‬בזה יש לפקפק יותר דהפסול שאול לקוח מן לכם‬ ‫אלא מקום מקדש"‪ ,‬ובעירובין ק"ב נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל‬ ‫והוא כתיב ביום הראשון וכנראה שאפילו במקדש שהי' מה"ת כל ז'‬ ‫לא במדינה‪ ,‬ובבכורות מ ואלו שאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה‬ ‫אבל מחוץ לחומה המקודשת ודאי א"צ להחמיר דאם משום לפני ה'‬ ‫לא נפסל שאול בו כל ז'‪ ,‬ומצאתי בשדה חמד (ערך ק"ח כלל לו אות‬ ‫אין זה אלא לפנים מן החומה ולא בסמוך וברואה ופשוט‪ .‬וע'‬ ‫נו) הביא בשם ס' כפי אהרן שמשיג כמו"כ על הבכורי יעקב ואומר‬ ‫בהליכות שלמה (פי"א ס"ק ז) די"א שמה שכתוב בקרא 'ושמחתם‬ ‫שגם תוס' לא כוונו לכך‪.‬‬ ‫לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים' (ויקרא כג‪:‬מ) לא כתוב 'לכם'‪ ,‬במקדש‬ ‫עוד כתב הגרימ"ט זצ"ל שאפילו בנוגע למ"ש שגם חסר פסול כל ז'‬ ‫ובירושלים הדין המיוחד הוא 'ושמחתם' ולכן אולי אין צריך להחמיר‬ ‫בירושלים‪ ,‬ידועה מחלוקת הפוסקים בפסולי מומין בשאר הימים‪,‬‬ ‫בכל הדברים הפוסלים ביום הראשון כגון שאול ע"ש‪.‬‬ ‫אף שכן אמנם משמע כהריטב"א‪ ,‬הנה משאר פוסקים משמע דחסר‬ ‫'חסר' ו'לכם' במקום המקדש‪ :‬וע' בבכורי יעקב שצריך להקפיד על‬ ‫שפסולו מן ולקחתם שתהא לקיחה תמה‪( ,‬עי' בגמ') הוא ג"כ רק ביום‬ ‫'חסר' ו'לכם' בכותל המערבי (ובכל החומרות של יום ראשון)‪ ,‬ויש‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫שדנו בזה ע' בעיר הקודש והמקדש (הו"ד לעיל) שאפילו במקדש י"א‬ ‫להחמיר רק לפנים מן החומה‪ :‬וסיים שבכל אופן גם המחמירין‬ ‫שלא היה דין 'לכם' אלא ביו"ט ראשון‪ ,‬וע' בהליכות שלמה (פי"א‬ ‫בירושלם בכ"ז בכל שבעת הימים כהביכורי יעקב כ"ז אינו אלא‬ ‫ס"ק ז)‪.]2‬‬ ‫לפנים מן החומה היינו בגבולי העיר שנתקדשו כמבואר לעיל ח"ב‬ ‫דף מג‬ ‫קטן בכלל‪ ,‬ויש ליזהר לא להשתמש בהם‪ ,‬אם לא עפ"י התנאים (ע'‬ ‫שו"ע ונושאי כלים שם)‪.‬‬ ‫מומים אלו בין קבועין בין עוברים פוסלים באדם‬ ‫[ ואם מאן דהו ביקש איזה שימוש מכהן‪ ,‬בלי שידע שהוא כהן‪ ,‬אם‬ ‫הכהן מוחל על כבודו וחפץ לשמשו‪ ,‬אין צריך להודיע לו שהוא כהן]‪.‬‬ ‫כהן בעל מום‬ ‫כהן בעל מום לדוכן‪ :‬כהן שהוא פצוע דכה וכרות שפכה (עיין שו"ע‬ ‫כהן בעל מום לקבל עלייה לתורה ראשון‪ :‬כתב הפרי מגדים אורח‬ ‫אבעה"ז סי' ה') לא יעלה לדוכן אא"כ יש עוד כהנים ואז יכול לעלות‬ ‫חיים (משבצות זהב ס' קלה ס"ק ח) נסתפקתי כהן פצוע דכא או‬ ‫עמהם אך לא יברך‪ ,‬ואם אין כהן אלא הוא יצא לחוץ קודם רצה‪.‬‬ ‫כרות שפכה אי בקדושתיה קאי וקורא ראשון או לאו‪ ,‬גם כהן בעל‬ ‫ודווקא פסולים הנ"ל שבהם דין הכהן כדין זר‪ ,‬אבל שאר מומים אם‬ ‫מום או כהן קטן‪ .‬והנה אם יש כהן אחר בבית הכנסת פשוט דאסור‬ ‫יש לכהן‪ ,‬אף שפסול לעבודת המקדש עקב מומיו‪ ,‬מ"מ לא נפסל‬ ‫לקרוא ראשון לכהן פצוע דכא או כרות שפכה‪ ,‬ואם אין כהן אחר הוה‬ ‫לנשיאת כפיים‪.‬‬ ‫ספק‪ ,‬ולמאן דאמר וקדשתו אסמכתא הוה ספק דרבנן ולקולא‪,‬‬ ‫דדרכי שלום ליכא אלא כשכהן מוחל כו'‪ .‬ועיין אה"ע סימן ה' בחלקת‬ ‫ש"ץ בעל מום‬ ‫מחוקק [ס"ק] א' ובית שמואל [ס"ק] א' יש אומרים דמותר בגרושה‬ ‫כתב המגן אברהם (ס' נג ס"ק ח) מי שנפלו זרועותיו מותר להיות ש"ץ‬ ‫(והרי) [והוי] כזר כו'‪ ,‬ועיין ר"מ פרק ו' מהלכות ביאת מקדש [הלכה‬ ‫שדרך הקדוש ברוך הוא להשתמש בכלים שבורים כדאמר במדרש‬ ‫יב]‪ .‬ועיין מ"א (סימן רפ"ב אות וי"ו) שכתב קטן לית ביה וקדשתו‬ ‫ויראו שלא יהיה ש"ץ טיפש (רש"ל פ"ק דחולין) אבל בזוהר אמור ע'‬ ‫דלאו בר עבודה הוא‪ ,‬ולפי זה בעל מום נמי לאו בר עבודה הוא‪ ,‬וכי‬ ‫קע"ג אי' דהא דקב"ה משתמש בכלים שבורים היינו דכא ושפל רוח‬ ‫תימא לחם אלקיך מקריב [ויקרא כא‪ ,‬ח] אכילה בכלל‪ ,‬קטן נמי‬ ‫אבל מי שיש בו מום הוא פגום ע"ש שהאריך בזה ולכן כהן בעל מום‬ ‫אוכל‪ ,‬ומה בכך דאין חולק‪ ,‬עיין ר"מ [מעשה הקרבנות] פרק עשירי‬ ‫פסול לעבודה וא"כ גם בש"ץ יש ליזהר‪ ,‬ועוד הקריבהו נא לפחתך‬ ‫הלכה י"ז‪ ,‬יע"ש‪ .‬ואם כן צ"ע מאי שנא קטן מבעל מום‪ .‬ועיין מה‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫שכתבתי בריש הסימן בט"ז מזה‪ ,‬עיין מנחות ע"ג א'‪ ,‬יע"ש‪.‬‬ ‫כתב השו"ע (או"ח ס' נג סע' יד) סומא יורד לפני התיבה‪ .‬ואפילו לא‬ ‫וע' בערוך השולחן (אורח חיים סימן רפב סעיף ט) שכתב הכל עולים‬ ‫ראה מאורות מימיו‪ .‬וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק מא) אפילו בשתי‬ ‫למניין שבעה וכו' אפילו קטן היודע למי מברכים שיש בו קצת דעת‬ ‫עיניו וחייב בכל המצות מן התורה דקי"ל כרבנן דר' יהודא‪ .‬ובתשובת‬ ‫להבין שהברכה היא לד' יתברך וכו' אבל להיות הקטן הקורא אינו‬ ‫חות יאיר סי' קע"ו העלה שאעפ"כ לא יתפלל סומא בימים נוראים‬ ‫יכול עד שיביא שתי שערת [מג"א סק"ה] ואין הקטן עולה אלא למניין‬ ‫אפי' באחד מעיניו היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בו ע"ש טעמו‬ ‫שבעה ולא לשלשה בב' וה' ושבת במנחה [שם] ואינו מובן מה בין זל"ז‬ ‫ובספר אליהו רבא באות י' חולק עליו ונ"ל דאף לדברי החו"י היינו‬ ‫אך לפי מה שיתבאר דלא על כל העליות יכול הקטן לעלות א"ש וכתבו‬ ‫רק שלא למנותו לכתחלה אבל לא לסלקו מש"ץ אם נעשה סומא‬ ‫עוד דאפילו קטן כהן אם אין שם כהן גדול יכול לעלות אבל כשאין‬ ‫עכ"ד המ"ב‪.‬‬ ‫לוי שיקרא הכהן הקטן שני פעמים וודאי אינו נכון [שם] ויש מי‬ ‫אכן ע' א"ר סק"י‪ ,‬שו"ת חות יאיר סי' קע"ו‪ ,‬שו"ת שאילת יעב"ץ‬ ‫שמפקפק שלא לקרא כהן קטן דעליו לא שייך וקדשתו כי את לחם‬ ‫ח"א סי' ע"ה‪ ,‬ומור וקציעה ס' נג‪ ,‬שו"ע הרב (ס' נג סעי' ח') שכתב‬ ‫אלקיך הוא מקריב שהרי פסול להקרבה [שם] ואין זה ראיה שהרי‬ ‫"אין מומין פוסלין אלא בכהנים אבל לא בש"ץ ואעפ"כ יש ליזהר‬ ‫יבא לכלל הקרבה והרי אוכל גם בקדשי קדשים וגם כהן בעל מום‬ ‫במומין הגלוים משום הקריבהו נא לפחתך הירצך וגו'"‪ ,‬וע' במטה‬ ‫עולה ראשון אף שפסול להקרבה‪.‬‬ ‫אפרים (סי' תקפ"א סעי' כ"ו ואלף המגן שם סקנ"ח) שכתב שאין‬ ‫להתשמש בכהן בעל מום‪ :‬אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה‬ ‫למנות ש"ץ סומא בימים נוראים אף שיודע התפלות והפיוטים בע"פ‪.‬‬ ‫דהוי כמועל בהקדש‪ .‬שנאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב‬ ‫אם לא שאין שם אחר שראוי להיות ש"ץ (עיין בשו"ת חוות יאיר‬ ‫ואף עכשיו שאין לנו קרבנות בקדושתו הוא עומד (מ"ב ס' קכח ס"ק‬ ‫ובשו"ת יעב"ץ)‪ .‬וכתב האלף המגן (שם) וה"ה שאין למנות ש"ץ שיש‬ ‫קע"ד)‪ .‬ועיין לקמן סי' ר"א משנ"ב (סקי"ב) בשם מג"א שמצדד‬ ‫בו שאר מומין הגלוין (ומכ"ש כשנמאס לבני אדם להסתכל בו שאין‬ ‫דהלימוד מוקדשתו הוא דאורייתא ולא אסמכתא בעלמא (וע"ע‬ ‫זה כבוד המקום‪ .‬ת' בנין ציון סי' ה') משום הקריבהו נא לפחתך‬ ‫מ ש"כ שם באות ה' ועוד שם באיזה ענינים צריך להקפיד ולהקדים‬ ‫הירצך (מג"א) אבל אין בזה איסור גמור‪ .‬רש"ז‪ .‬אבל אם אינן ממומין‬ ‫הכהן)‪.‬‬ ‫הגלוים אין פוסלין ואדרבה ראוי הוא ביותר (וכן המנוגע והמעונה‪.‬‬ ‫ודנו הפוסקים אם מצוה זו נוהגת גם בכהן בעל מום או כהן קטן‪ ,‬וכן‬ ‫של"ה) משום דדרך הקדוש ברוך הוא להשתמש בכלים שבורים‬ ‫ע' במנחת חינוך (פרשת אמור מצוה רסט אות א) שהביא מביא בשם‬ ‫כדכתיב לב נשבר וגו'‪ ,‬וע' בדעת תורה ס' נג‪ ,‬ערוה"ש (ס' נג סעי' ט')‬ ‫ספרא דיהי' קודש לרבות בעלי מומין אף על פי שא"ר להקריב לחם‬ ‫ש"ץ שיש בו מומין כגון שנפלו זרועותיו או חיגר ברגליו וכיוצא בו‬ ‫אלקיהם מ"מ הוא בכלל מצוה זו והר"מ שם מביא דמ"ע לקדשו‬ ‫כתב המהרש"ל שיכול להיות ש"ץ ואדרבא הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומביא רק הקרא וקדשתו כי את לחם כו' נראה דבע"מ אינו בכלל זה‬ ‫משתמש בכלים שבורים אבל בזוהר אמור אוסר וכלים שבורים היינו‬ ‫וצ"ע כיון שמבואר בספרא מריבוי דגם בע"מ בכלל‪ .‬והנה חללים‬ ‫שיהיה דכה ושפל רוח ולא מום ממש ע"ש [שם ובשל"ה מתיר בשם‬ ‫ודאי אינם מצווים לכבדם דהרי הם כזרים לכ"ד‪ .‬והביא את דברי‬ ‫מהר"מ מרוטנבורג דלב נשבר אלקים לא תבזה וכ"כ הא"ר]‪ ,‬וכף‬ ‫המ"א סימן רפ"ב שכתב מסברתו דכהן קטן אינו מצוה לקדשו דאינו‬ ‫החיים (ס' נג סקס"ד וס"ה) בשם כמה פוסקים ומסיים "וא"כ יש‬ ‫ראוי לעבודה ובאמת כאן מבואר להיפוך אף דאינו ראוי לעבוד' מצוה‬ ‫ליזהר מאד בכל מה דאפשר שלא למנות איש בעל מום אפילו בשאר‬ ‫לכבדו וגם קטן אוכל קדשים כמו בע"מ אך שאינו בחלוקה כמבואר‬ ‫ימות השנה"‪.‬‬ ‫בזבחים ובר"מ ע"כ‪ .‬ומשמעות הרבה פוסקים להחמיר‪ ,‬ובפרט‬ ‫דבראשונים משמע בהדיא שהמצוה שייכת גם בכהן שאינו ראוי‬ ‫לעבודה עפ"י הספרא ד'והיו קודש ‪ -‬לרבות בעלי מומים'‪ ,‬וממילא גם‬ ‫ניתן לקבל הגיליון במייל ‪ g089285647@gmail.com‬לתרומות‪ ,‬הערות והארות ‪0533163916‬‬ ‫'ושמחתם' ולכן אולי אין צריך להחמיר בכל הדברים הפוסלים ביום‬ ‫‪ 2‬די"א שמה שכתוב בקרא 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים'‬ ‫הראשון כגוו שאול ע"ש‪.‬‬ ‫(ויקרא כג‪:‬מ) לא כתוב 'לכם'‪ ,‬במקדש ובירושלים הדין המיוחד הוא‬