ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — וירא (2026-10-26)

ללמוד -ולקיים
בס"ד
הערות מעשיות להלכה -על סדר הדף היומי
"וכאשר תקום מן הספר :תחפש באשר למדת ,אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" -אגרת הרמב"ן
בכורות דף לז -מג וירא ⚫ מרחשון תשפ"ז גליון שנב
גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה
דף לח
דעת הרבה פוסקים שחכם יכול להורות לעצמו ולבני ביתו בכל
ההלכות [מלבד ראיית בכורות ונגעים שאין אדם רואה לעצמו],
כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא
ואין חוששים שמתיר יותר לעצמו שלא כהלכה שהרי כל אדם הוראה הלכה למעשה כשנוגע בדבר
יכול לשחוט לעצמו ולאכול ,וא"כ למה יגרע החכם שלא יוכל
להורות לעצמו (ע' שו"ת חות יאיר ס' קכב ,שו"ע הרב קונטרס כתב הרמ"א (יו"ד סימן רמב סעיף לו) תלמיד חכם שאמר דבר
יו"ד ס' יח ס"ק י ,וע' דברי הגר"א באליה רבה בסוף פ"ב דנגעים, הלכה בדבר השייך לדידיה ,אם אמרה קודם מעשה שומעין לו;
וכן בשו"ת מהרש"ם (ח"ד ס' יא) ,ערוך השולחן (ס' קפח סע' כב) ואם לאו ,אין שומעין לו .ודוקא שאמר :כך קבלתי ,אבל אם אומר
ועוד ,ועי' ש"ך (יו"ד סי' קפח סק"ז) שיכול אדם לראות דמי דבר מסברא ומראה פנים לדבריו והוא נראה ,שומעין לו .אבל אין
אשתו. שומעין לדידיה ,דלמא מדמי דברים להדדי שאינן דומים .אבל אם
אכן י"א שאין חכם יכול להורות לעצמו אלא כשאין מוציא את הוא פשוט ,שומעין לו.
הדבר מחזקת איסור [כגון שהתעוררה שאלה על תבשיל שנפל ומבואר מדברי הרמ"א שאם נתעוררה שאלה הנוגעת לחכם עצמו
לתוכה איסור ,והחכם בא להשאירה בחזקת היתר שהיתה לה או שיש לו איזה נגיעה בדבר ,והוא בא להתיר [לאחר שכבר
מכבר] ,אבל כשיש חזקת איסור והוא בא להפקיע האיסור ,אינו נתעוררה השאלה] ע"י קבלה שכך הדין ,או ע"י דימוי מילתא
רשאי להורות לעצמו (ע' ט"ז ס' יח ס"ק טו) ,תבואות שור (ס' יח למילתא אין מקבלים את דבריו ,מפני שחוששים שמא מדמה
ס"ק לח) ,פמ"ג בסדר הנהגת השואל (בריש או"ח ,סדר א' אות בדברים שאינם דומים ,או שמא ישקר מפני נגיעתו בדבר.
ד) ,חכמת אדם כלל קט סע' ו .אכן באיסור דרבנן לדעה זו מותר ובזה התנה הרמ"א שדוקא כשאומר שכך קיבל מרבו [ורבו כבר
להורות אף כשיש חזקת איסור (פמ"ג בהנהגת השואל שם, אינו בחיים] ואין האחרים יודעים מקבלה זו ,או שמדמה מילתא
ובשו"ת מהר"ח או"ז (ס' צג) מצדד שלדברי האוסרים להורות למילתא בלי ראיות מוכחות ,אין שומעים לו.
בחזקת איסור ,אסור אף בדרבנן). אבל אם אומר דבר מסברא ופשוט בעיני כל ,או שאומר דבר
שברור בפוסקים ,סומכים על דבריו ,כיון שאין סומכים על החכם
שאלה בחציצה דטבילה אלא על הראיות שהביא.
וכן פסק בחכמת אדם (ס' קט סע' ג ע' בינת אדם שם) דמותר האם יש חשש תלמיד חכם ישקר :משמע מדברי רש"י יבמות עז
לראות דמי אשתו משום דלא אתחזק איסורא ואע"ג שהיא (ד"ה דהא) דשמא ישקר מפני נגיעתו בדבר.1
טמאה מ"מ אינה בחזקת רואה תמיד ,אבל אם אירע שאלה ובריטב"א ונמוק"י (שם) כתבו שח"ו לחשוד בת"ח שישקר ,אלא
בטבילה או בחציצה דאתחזק איסורא שהרי היא בודאי טמאה חוששים שמתוך שנושא ונותן בהלכה כדי לקיים את דבריו ,סובר
וטבילה הוי דומיא דשחיטה ממש דחשיב אתחזק איסורא ,אסור בטעות שכך קיבל מרבותיו [והובא בביאור הגר"א ס"ק פא] ,וכ"ה
לבעלה להורות בזה ע"ש .ודע דכל זה מיירי בהוראה שצריך בשו"ת הרדב"ז (ח"א ס' קצח) .ובברכי יוסף (ס"ק מ) מיישב את
הכרעה ושיקול הדעת ודימוי מילתא למילתא ,ובזה הבעל נוגע דעת רש"י דמצינו כמה פעמים בש"ס שמפני הבושה חיישנן
ואינו נאמן ,שהרי היא בחזקת איסור אבל בדבר המפורש בשו"ע שישקר ,אף אם הוא ת"ח.
לכו"ע מותר לבעל להורות אף באיתחזק איסורא (חוט שני נדה חכם להורות לעצמו
עמ' צו).
כל זה לענין חכם להורות לאחרים ולסמוך על דבריו לעשות מעשה
על פיו ,אבל לגבי אם רשאי החכם להורות [דהיינו הוראה שתלוי
בשיקול הדעת ולא בדבר שמבואר בפוסקים וא"צ שיקול הדעת
והוראה להורות שבזה יכול לפסוק לעצמו] לעצמו ולבני ביתו
בשאלות המתעוררות מפעם לפעם ,יש בזה דעות בפוסקים.
דף לט
1וז"ל דהא שמואל ובית דינו קיים וז"ל ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא
משקר ליה.
רב ,וצ"ע].
וכן האבני נזר שיער בגודל זית המצוי (שבות יצחק שם עמ' רנא
אצבע שאמרו אחד מארבעה בטפח של כל אדם
בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל) [ששמע מחתנו של החלקת יעקב אם השיעור כזית ואגודל משתנה לפי השיעור
ששאלו לפני האבני נזר מהו שיעור כזית ,והשיב וכי לא ראית זית
מימיך ,והראה באצבעו עד אחרי הציפורן סמוך לפרק הראשון. שבכל דור
והוסיף אלא שאנו מחמירים בשיעור הכזית].
והאגרות משה כתב כן על השיעורים באצבעות דנאמרו כפי הגודל כתב הט"ז (יו"ד ס' מד ס"ק יב) בשם הרש"ל דקבלה בידינו מבעל
שבכל דור (וז"ל בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג ס' ס"ו ,וז"ל בדבר התרומה שזית הוא שיעור חצי ביצת תרנגולת ,אע"פ שאין עתה
השיעורים ,לי לא מובן פלפולי רבותינו בזה ,כי ברור שאין לנו נמצא כל כך ,ע"כ .מבואר דשיעור הכזית אינו משתנה מכפי שהיה
בשיעורים שנאמרו באצבעות אלא כפי האנשים שבזמנינו ,דאל"כ בימים הקדמונים.
ליכא שום גבול ,דהרי אולי היו בדורות של חז"ל האנשים כפלים וכתב בשיעורין של תורה (ס' ט אות ח) ,דכמו"כ מבואר גם ממה
או פי שלש מכפי שבדורותינו ,והיה להם לחז"ל להודיע לנו שיעור שפסק השו"ע (בס' תרט"ז) לענין ככותבת שהוא מעט פחות
אחר קצוב שיהיה ידוע גם להדורות שלנו וכו' אך זה אמת כי מדת מכביצה ,ובזמנינו לא ראינו כותבת כזו .אלמא כשידוע שנתקטנו
הביצים נתקטנו כדאיתא בצל"ח ,אבל לא האנשים כדהוכחתי, משערין כאותן שהיו בימי חז"ל.
וכו' ולמעשה יש לנו למדוד בעצם ,אבל כיון שחסר לנו לידע גם נראה כן מדברי הצל"ח ,שכתב להוכיח שהביצים שבזמנינו
בבירור מי הוא בינוני יש להחמיר לצאת מידי ספק ע"ש]. נתקטנו כמחצית ואם כן שיעור זית שהוא חצי ביצה הוא כביצה
וע' בס' שיעורי של תורה (ס' ט) שהביא בזה דברי עוד פוסקים שלנו ,וכמו"כ כתב במעשה רב בשם הגר"א שלא לברך על שיעור
שנקטו דאזלינן בתר שיעור הביצים והפירות כפי שהם בכל דור. כזית עד שיאכל בגודל כביצה ,אע"פ שעתה אין זיתים בגודל זה,
שיעור כותבת ביוה"כ :ולדבריהם שיעור כותבת ביום הכיפורים ודברי הצל"ח הובאו במשנה ברורה (ס' תפ"ו ס"ק ב).
קטן יותר ,וכתב בשבות יצחק (שם עמ' קנא הע' כה דצ"ע). וכתב בס' שבות יצחק (הל' פסח עמ' רנ בשם הגרי"ש אלישיב
דעת המשנה ברורה :וכתב המשנה ברורה (ס' תפ"ו) דלענין דינא זצ"ל) דשיעור זית הוא כפי גודל הזית שהיה בימים הקדמונים,
במצוה דאורייתא כגון המצות עשה דאכילת מצה יש להחמיר והשיעור יכול להשתנות על פי הסנהדרין (כמבואר ביומא דף פ,
ולאכול על כל פנים כחצי ביצה ,אם לא שהוא חולה וקשה לו וכל זמן שלא שינו הסנהדרין ,שיעור הכזית כפי שהיה בימים
לאכול כחצי ביצה ,יכול לסמוך על הרמב"ם [ששיעורו כשליש הקדמונים).
ביצה]. מאידך כתב החזון איש (ס' ל"ט ס"ק ו) דהשיעורין ניתנו כפי
עוד כתב המשנה ברורה דמה שכתב המחבר כזית כחצי ביצה ,לאו הפירות ,הביצים ,והאגודלין שבכל מקום ובכל זמן ,ושיעור
מילתא פסיקתא היא בזמנינו ,דיש מאחרונים שהוכיחו דביצים האגודל הוא הבינוני במקום הזה ובזמן הזה ,ואף שהוא מתחלף
המצויים בזמננו נתקטנו הרבה עד למחצה מכפי שהיו בימים לפי המקום והזמן כן נמסר שיעורו.
הקדמונים שבהם שיעורו חכמים ,ולפי זה בכל מקום שהשיעור ומובא גם בשם הגר"ח מוולוזין (בספר שערי רחמים מנהגי הגר"ח
הוא כחצי ביצה צריך לשער בכביצה בזמננו ,וע' בשערי תשובה מוולוזין אות נ"א) שנתן לאחד שקידש בביתו שליש כף מצה
שהכריע שיש לחלק בזה לענין שיעורין בין דבר שחיובו מן התורה מבושלת ,ואמר שיש בזה כזית [לענין קידוש במקום סעודה] והכף
לדבר שחיובו מדרבנן כגון מרור בזמן הזה ואפיקומן וכוסות, היתה של מתכת בינונית .משמע ששיער בגודל זית המצוי .עוד
ונמצא לפי זה בזמננו יתחייב לאכול מצה עד כשיעור ביצה ,ומרור מובא (שם אות קס"ה עדות תלמידו הג"ר יוסף מסלוצק) שהיה
יצא בדיעבד אף אם לא אכל רק כשליש ביצה וכנ"ל עכ"ד. הגר"ח מיקל מאוד בשיעור הכזית אף לענין מצה דאורייתא.
וביאר דבריו הקהילות יעקב בספרו שיעורין של תורה בסופו
שהשיעור הוא בזית המצוי[ .וזה לא כמובא בשם הגר"א במעשה
דף מ
בלבד ,וכן לדעת השו"ע (סי' ט') אינו חייב בציצית מה"ת אלא
בגד העשוי מצמר רחלים או מפשתים.
זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר ושאין בה שלש
ובתשובות והנהגות (ח"ה סי' ז') הביא השאלה אודות שחוטי חוליות הרי זה מום וכו' זנב העגל שאינה מגעת
הציצית עשויים בזמנינו מצמר כבש מזן "מרינו" ,ואותו הזן אין
לו זנב אליה ,וא"כ יש לחשוש שאותו הזן אינו כבש וא"כ אינו לערקוב
מועיל לפטור ט"ק משאר מינים ,וכן לדעת השו"ע אין מקיימין
בו מצוה מה"ת עיין שם. האם כדאי להחמיר ליקח ציצית מצמר של כבשים
הגר"מ שטרנבוך שליט"א החמיר בזה (למסקנא) :ובח"ה ס' ז
הגר"מ שטרנבוך שליט"א דחה הדברים וביאר דכיון שאין טיב עם אליה (זנב)
הצמר שלו גרוע משאר צמר הכבשים שיש להם זנב אליה ודאי לענין כבש "מרינו" נתעוררו לדון עליו מחמת שהוא כבש ללא
דדינו כצמר כבש. אליה ,ואולי יש לחוש שהוא כלאים עם מין אחר ופסול לציצית
וכתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ו סימן ב) "שוב עיינתי בדין זה וכדלהלן .כתב הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות ציצית רחל בת עז
והתבוננתי שדברינו שם אינם מוכרחין ,וכדאי להחמיר ליקח רק צמרה פסול לציצית וכתב הב"י בסי' ט' דלא חשיב צמר כלל ואינו
מצמר כבשים שיש להם זנב אליה [לא לפי המצוי בשוק דהיינו פוטר בציצית אלא במינו דוקא וכן פסק במ"ב ובביה"ל פקפק
למקילין] .ולכן בס"ד אחזור ואשנה כאן השאלה והצדדים להחמיר בזה קצת לדעת הרמב"ם.
ולהקל( .להלן מדבריו בשו"ת תשובות והנהגות ח"ו שם). וז"ל שו"ת שבט הלוי ח"ח ס' רלו (להגר"י אפרתי שליט"א) אשר
מקור הדין דבעינן כבש עם אליה שאל בעניני סוגי הכבשים שישנם עם אליה ובלי אליה ועמד
השואל ושאל בענין הסוג אם הם סוג אחד או שני סוגים ומביא
הנה איתא בקרא (ויקרא ג ,ט) דכשמקריב כבש לשלמים מקטיר בשם הגר"מ פיינשטין זצ"ל בתשובת אגרות משה (או"ח ח"ד ס'
האליה על המזבח (וברש"י יומא פג ב פירש אליה "בשר שמן קכ) כי שינוי שהוא מששת ימי בראשית יש להחשיב לשני מינים,
מאוד") ,הרי מפו' בקרא שלכבש יש אליה ,אמנם מכאן אין משא"כ אם השינויים רק מסבות מאוחרות יותר כגון שינוי
להוכיח דזן המרינו שאין לו אליה בזנב אינו ממין כבש ,שהרי בגמ' מקומות.
פסחים (צו ב) יליף מקרא שאין מקטירין אלית העז ,וכתב ע"ז והשבט הלוי הביא ממתנ' דבכורות ,וכתב כבש דאם חסר מהזנב
רש"י "יש מפרשים שלעז אין אליה ,וטעות הוא בידם ,שהרי אליה שתים הרי זה מום שלש אינו מום ופסקה הרמב"ם בהל'
ממקום שהכליות היועצות היא ניטלת ,ועוד מה לימד הכתוב איסורי מזבח ,וכתב על זה ,מיהו התם חסר מהרגיל ,אבל ספק
הואיל שאין לו" ,ומבו' ברש"י דגם לעז יש אליה (והיינו שיש לו שלנו אם היו כל הכבשים כן בא"י ולא נראו חסר מחמת מום מה
חלק שומני מאוד סמוך למקום הכליות) ,וא"כ ה"נ כבש מזן דינו .והסיק שם שאינם מין כלאים.
ה"מרינו" דיש לו אליה סמוך למקום הכליות כמו בעז ג"כ נחשב והאריך בזה הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות
שיש לו אליה ,ולכן ממה שמפו' בקרא שבכבש מקטירין האליה ח"ו ס' ב וז"ל :הנה הדין הוא דרק חוטי צמר רחלים או פשתים
אין להוכיח דזן ה"מרינו" אינו בכלל כבש ,שהרי גם למרינו יש פוטר כל מיני בגדים ,אבל חוטים משאר מינים אין פוטר אלא מינו
ע"ש שהאריך בזה הרבה ,והסיק (שם) סוף דבר לענ"ד כדאי אליה.
להחמיר לחוש שצמר מזן מרינו אין דינו כצמר כבש ,ואני מיהו כתב בשו"ת תשובות והנהגות (שם) דיש להוכיח שזן
כשלעצמי קניתי חוטי ציצית שנטוו מצמר שגוזזים אצל הערבים המרינו אינו ממין כבש ,ממה דאיתא בגמ' מנחות (ג א) שאצל
כאן שיש להם כבשים עם אליה בזנב ,ואין ע"ז פקפוק שאינו כבש, הכבש אפשר לטעות בין זכר לנקבה בגלל ש"מכסיא באליה",
(וקניתי מהערבים חמש כבשים ויהודי גזז הצמר לשם מצות משא"כ בעז שאין לעז זנב ארוך ורחב המכסה כמו לכבש .ועוד
ציצית (עיין בדברינו ח"ב סי' ח' שהבאתי שכן סבר הגר"י איתא בשבת (עז ב) ששאלו לרב יהודה למה ברא הקדוש ברוך הוא
סאלנטער זצ"ל) ,וזכיתי לתת ראשית הגז לכהן ,ומהצמר של שהכבש יהא מכוסה בזנבו והעז אינו מכוסה בזנבו (ופי' שם רש"י
ראשית הגז עשו חוטי הציצית ונעשה הניפוץ והטוויה הכל לשמה "העזים שאין להם אליה" ,ונראה שאין כוונתו שאין להם אליה,
בעבודת יד) ,ואשרינו שזכינו לחוטי ציצית כהלכתה בלא שום שהרי רש"י גופא כתב בפסחים שלעז יש אליה ,רק כוונת רש"י
פקפוק ,ואי"ה ויתאפשר להשיג גם טלית העשוי מצמר של כבשים שאין אליה בזנב) .ומכל הנהו מקומות בש"ס מבו' שלכבש המוזכר
עם זנב אליה אקנהו. בש"ס היה זנב אליה והיינו זנב שומני גדול ומכסה במקומו .וא"כ
ע"ע בענין ציצית מזן 'מרינו' בקובץ בית אהרן וישראל (חלק קצב לכאו' הכבש מזן המרינו שאין לו אליה בזנב יש בו שינוי ממין
עמ' קטז) מדברי הג"ר אליעזר הול שליט"א. כבש ויש לנו להסתפק אם הוא כבש.
דף מא
כו' במקדש שמא נקבה והוי חולין בעזרה במדינה שמא זכר והוי ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה וכו'
שחוטי חוץ ,וראה גם שקלים פ"ז מ"ב וג' ,מעות שנמצאו כו' בהר
חבית כו' בירושלם כו' בגבולין כו' ובסוטה ל"ו ל"ז במדינה ג' ברכות במקדש לא דילמא נקבה היא ופ' רש"י וקמייתי חולין בעזרה
ובמקדש ברכה אחת כו' והלאה (דף מ') על המקדש ועל ירושלים.
מכל הלין מפורש שמקדש הוא דוקא מקום המקדש לא ירושלם. גדר מקום המקדש לענין נטילת לולב בזמננו
וראיתי בתוי"ט שקלים פ"א ג' הביא ממשנה דסוטה (ל"ו) ושם לפי הבכורי יעקב (ס' תרנח ס"ק א) בדעת הרמב"ם גם בזמננו הנוטל
בתוס' חדשים הקשה מבכורות פ"ו י"ב אילו מומין ובס' יד אהרן לולב במקדש בשאר ימים מקיים מצוה של תורה 'ושמחתם לפני ד'
או"ח תקפ"ח שהביא קושיא בשם חכמי אר"י מהא דעשרה נסים אלקיכם שבעת ימים' .וע' בס' עיר הקודש והמקדש (ח"ג פכ"א אות
הנז"ל על הרמב"ם מהני תרי משניות דמנחות פ"י ותמיד פ"ז ולא ב) שהאריך בגדר מקדש וירושלים.
ידעתי למה זה התקשו רק משתי משניות הללו הלא מרבות כהנה יש וכתב (שם) וז"ל הרמב"ם בפה"מ בסוכה אומר על כלל זה (שמקדש
להתקשות כן. הוא גם ירושלם ומדינה היא כל שחוץ מירושלם) "וכבר בארנו זה
ולהשלים את התמהון אציין עוד דבמשנה הקודמת בר"ה כ"ו שופר במס' מעשר שני" וכוונתו להא דתני שם במע"ש פ"ג ד :פירות
וכו' וחצוצרות כו' ואמר רבא ע"ז (שם כ"ז) לא אמרו אלא במקדש בירושלם ומעות במדינה וכו' מעות בירושלים ופירות במדינה כו' הרי
תנ"ה בד"א במקדש אבל בגבולין כו' לא היו נוהגין כן אלא בשערי מכנה התנא בשם מדינה כל מדינת אר"י שחוץ לירושלם ,ואמר שם
מזרח ובהה"ב בלבד ,אמר רבא וכו' דכתיב לפני המלך הי' כו' הרי הרמב"ם בפיה"מ "מדינה נקרא כל מדינה ומדינה ממדינת אר"י לבד
רבא שמפרש שמשנה זו מדברת רק במקדש מוסיף בהה"ב בלבד. מירושלם" וכן באר דעתו בשקלים (פ"א מ"ג) "בט"ו שלחנות היו
וא"כ עלינו לדעת מאי אולמי דהנך משניות ששם דוקא מבאר יושבין במדינה בכ"ה ישבו במקדש ,וכי גם שם הר"מ מדינה שם לכל
שמקדש הוא ירושלם. ערי ישראל מלבד ירושלם וכבר בארנו זה במס' מע"ש עכ"ל.
וכתב בעיר הקודש והמקדש (שם) והנראה דאף אמנם מסתבר הדבר עוד כתב (שם) וז"ל וחזיתי בענין זה תיוהי הרבה :הא בהרבה דוכתי
שהרמב"ם לשיטתו האומר (בה"ב פ"י) שקדושת מקדש וירושלם מצינו שמקדש לחוד וירושלם לחוד ,וגם מצינו מפורש ששם מדינה
אחת היא בבחינה זו וההיא משום שבינה ושכינה לא בטלה ,והטעם כולל כל מה שחוץ לביהמ"ק ובכללה ירושלם .ראשונה אתחיל
שכל שלש המחנות ה"ה העזרה והה"ב וירושלם נתקדשו ע"י בנ"א בהקושיא שהביא הבאה"ט או"ח תקפ"ח מה ששמעו הקושיא
במלך ונביא ואו"ת כו' אבל אר"י לא מצינו שנתקדשה בקדושת בי"ד, מחכמי אר"י :באבות פ"ה עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש
כי על כן יש לכנות גם את ירושלם בשם מקדש עכ"ז מסתבר הוא וכו' וחשב בתוכם ולא הזיק נחש ועקרב בירושלם ול"א אדם לחברו
שדוקא במקומות מיוחדים אלה שופר לולב ושקלים -מוצא צר לי המקום שאלין בירשלם ופריך ע"ז ביומא (דף כא) פתח במקדש
הרמב"ם לפרש שבשם מקדש כלולה כל ירושלם המקודשת .בשופר וסיים בירושלים ,ומשני איכא תרתי אחרנייתא במקדש .הרי אתה
מפורש אמרו כן בירושלמי שהמדובר הוא מירושלם וכן מוכיח לשון אומר שמקדש אינו ירושלם ולענ"ד משם אין תברא כלל דהא אמרו
המשנה ,ועוד זאת היתה ירושלים יתרה כו' ,וכ"מ בסוגיא שם והטעם בית המקדש וביהמ"ק ודאי הוא הבית הקדוש הבנוי( ,והא דאמרו
האחרי שהחיוב על כל יחיד לא חפצו לתקן שיתקעו רק בחלק עיר, "פתח במקדש" ר"ל פתח בבית המקדש וכלשון זה בכל דוכתי
ועוד מכיון שהשאירו התקיעה במקום המקודש ,הרי גם ירושלם כשמדברים מבנין בית המקדש ומחורבן בית המקדש ,כשיבנה
מקודשת כמש"ל. ביהמ"ק ,שומרין ביהמ"ק ועוד ,כגון בשבת ל' ור"ה ל' ובברכות פ"ה,
ובלולב מפורש ג"כ בירושלמי שבכלל מקדש ירושלם והטעם דילפי' ובמס' מדות ועוד ועוד ,ודאי המכוון בית המקדש לבדו ,וכן אמרו
מדכתיב ושמחתם לפני ה' א' שבעת ימים ומשמע שהר"ז כבאור לפני בסוכה נא מי שלא ראה ירשלם בתפארתה כו' ומי שלא ראה ביהמ"ק
ה' הנאמר באכילת מע"ש וקדשים קלים. בבנינו כו' (ובברכות נד) והנצח זז ירושלם וההוד זה בית המקדש ועוד
ובשקלים קשה לפרש משישבו השלחנות בבית המקדש שהוא כהנה.
ביהמ"ק ממש דבעזרה אא"ל דהא אין ישיבה בעזרה ,ואפי' בהר אולם גם כשמדבר בלשון "מקדש" לחוד הנה בכל דוכתי המכוון
הבית לא הי' נכנסים אלא לצורך מצוה כשהי' הצורך דוקא ,וישיבת ביהמ"ק לא ירושלם .והנה בכל המקראות בתורה ונביאים וכתובים
השלחנות לחלופי מטבעות היתה אפשרות בעיר ובפרט שהוא כמו שכתוב מקדש ודאי כך הוא ,לדוגמא :מקדש ה' כוננו ידיך ,והוא
מסחר ,וגם כשישבו בירושלם העיר ישנו הטעם שאמרו "כדי שימהרו ביהמ"ק (סנהדרין צ"ב ושלהי אבות) ועשו לי מקדש (שמות כה) ואל
להביא בקרוב". המקדש לא תבא( ,שם כב) ,מקדש ה' טמא( ,במדבר יט) ולא יחלל
נפק"מ לחומרא שזה ספק של תורה את מקדשי (שם כא) וכו',
ואפילו תאמר לשון מקרא לחוד ולשון משנה לחוד ,הלא גם בתלמוד
וכתב הגרימ"ט זצ"ל (שם) וז"ל אמנם מצינו בס' בכורי יעקב (רס"י בכ"ד שמדברים ממקדש המכוון ביהמ"ק (בשקלים בפ"ז י"ג שופרות
תרנ"ח) שלדעתו נטילת הלולב בירושלם כל שבעת ימי החג מה"ת וי"ג שולחות וי"ג השתחויות הי' במקדש) ומבואר שם שהשתחויות
להרמב"ם ונ"מ לדינא א .שספקו להחמיר ככל ספק של תורה ב. שולחנות הי' בביהמ"ק והה"נ השופרות (ואין זה ענין למ"ש הרמב"ם
לכוון לקיים מ"ע של תורה או ספק של תורה ולא ודאי דרבנן ושלא שהשלחנים החלפנים ישבו בירושלם לא במקדש) ,אלו הן הממונים
לעבור על בל תגרע כאמור ברמב"ם ממרים ספ"ב .ג .ופסול כל שבעה שהיו במקדש (שם רפ"ה) ,אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש,
"חסר" ועוד מהמומין האמורים באו"ח תרנ"ט עפמ"ש הריטב"א השיר שהלוים הי' אומרים במקדש (סוף תמיד) וכו' ,וכהנה וכהנה
רפ"ג דסוכה .ד .וכן פסק שאול כל ז' ע"פ מ"ש תוס' סוכה כט (ע"א רבות עוד שנזכר בתלמוד מקדש והוא בית המקדש לא ירושלם".
ד"ה בעי') שדוקא ביום ראשון שהוא דאורייתא פסול משמע ואם מעט לך כ"ז היסיף לך מקשה עוד יותר מסוגיות שבהן מפורש
שבמקדש שכל ז' דאורייתא פסול שאול כל ז' עכת"ד. יותר שמקדש לחוד וירושלם לחוד וששם מדינה כולל ירושלם ,כגון
וכתב על זה בס' עיר הקודש והמקדש (שם) מה שכתב הביכורי יעקב במגילה כ"ז "ירושלים לא נתחלקה לשבטים ,אר"י אני לא שמעתי
שפסול שאול כל ז' ,בזה יש לפקפק יותר דהפסול שאול לקוח מן לכם אלא מקום מקדש" ,ובעירובין ק"ב נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל
והוא כתיב ביום הראשון וכנראה שאפילו במקדש שהי' מה"ת כל ז' לא במדינה ,ובבכורות מ ואלו שאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה
אבל מחוץ לחומה המקודשת ודאי א"צ להחמיר דאם משום לפני ה' לא נפסל שאול בו כל ז' ,ומצאתי בשדה חמד (ערך ק"ח כלל לו אות
אין זה אלא לפנים מן החומה ולא בסמוך וברואה ופשוט .וע' נו) הביא בשם ס' כפי אהרן שמשיג כמו"כ על הבכורי יעקב ואומר
בהליכות שלמה (פי"א ס"ק ז) די"א שמה שכתוב בקרא 'ושמחתם שגם תוס' לא כוונו לכך.
לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים' (ויקרא כג:מ) לא כתוב 'לכם' ,במקדש עוד כתב הגרימ"ט זצ"ל שאפילו בנוגע למ"ש שגם חסר פסול כל ז'
ובירושלים הדין המיוחד הוא 'ושמחתם' ולכן אולי אין צריך להחמיר בירושלים ,ידועה מחלוקת הפוסקים בפסולי מומין בשאר הימים,
בכל הדברים הפוסלים ביום הראשון כגון שאול ע"ש. אף שכן אמנם משמע כהריטב"א ,הנה משאר פוסקים משמע דחסר
'חסר' ו'לכם' במקום המקדש :וע' בבכורי יעקב שצריך להקפיד על שפסולו מן ולקחתם שתהא לקיחה תמה( ,עי' בגמ') הוא ג"כ רק ביום
'חסר' ו'לכם' בכותל המערבי (ובכל החומרות של יום ראשון) ,ויש הראשון.
שדנו בזה ע' בעיר הקודש והמקדש (הו"ד לעיל) שאפילו במקדש י"א להחמיר רק לפנים מן החומה :וסיים שבכל אופן גם המחמירין
שלא היה דין 'לכם' אלא ביו"ט ראשון ,וע' בהליכות שלמה (פי"א בירושלם בכ"ז בכל שבעת הימים כהביכורי יעקב כ"ז אינו אלא
ס"ק ז).]2 לפנים מן החומה היינו בגבולי העיר שנתקדשו כמבואר לעיל ח"ב
דף מג
קטן בכלל ,ויש ליזהר לא להשתמש בהם ,אם לא עפ"י התנאים (ע'
שו"ע ונושאי כלים שם).
מומים אלו בין קבועין בין עוברים פוסלים באדם
[ ואם מאן דהו ביקש איזה שימוש מכהן ,בלי שידע שהוא כהן ,אם
הכהן מוחל על כבודו וחפץ לשמשו ,אין צריך להודיע לו שהוא כהן]. כהן בעל מום
כהן בעל מום לדוכן :כהן שהוא פצוע דכה וכרות שפכה (עיין שו"ע כהן בעל מום לקבל עלייה לתורה ראשון :כתב הפרי מגדים אורח
אבעה"ז סי' ה') לא יעלה לדוכן אא"כ יש עוד כהנים ואז יכול לעלות חיים (משבצות זהב ס' קלה ס"ק ח) נסתפקתי כהן פצוע דכא או
עמהם אך לא יברך ,ואם אין כהן אלא הוא יצא לחוץ קודם רצה. כרות שפכה אי בקדושתיה קאי וקורא ראשון או לאו ,גם כהן בעל
ודווקא פסולים הנ"ל שבהם דין הכהן כדין זר ,אבל שאר מומים אם מום או כהן קטן .והנה אם יש כהן אחר בבית הכנסת פשוט דאסור
יש לכהן ,אף שפסול לעבודת המקדש עקב מומיו ,מ"מ לא נפסל לקרוא ראשון לכהן פצוע דכא או כרות שפכה ,ואם אין כהן אחר הוה
לנשיאת כפיים. ספק ,ולמאן דאמר וקדשתו אסמכתא הוה ספק דרבנן ולקולא,
דדרכי שלום ליכא אלא כשכהן מוחל כו' .ועיין אה"ע סימן ה' בחלקת
ש"ץ בעל מום מחוקק [ס"ק] א' ובית שמואל [ס"ק] א' יש אומרים דמותר בגרושה
כתב המגן אברהם (ס' נג ס"ק ח) מי שנפלו זרועותיו מותר להיות ש"ץ (והרי) [והוי] כזר כו' ,ועיין ר"מ פרק ו' מהלכות ביאת מקדש [הלכה
שדרך הקדוש ברוך הוא להשתמש בכלים שבורים כדאמר במדרש יב] .ועיין מ"א (סימן רפ"ב אות וי"ו) שכתב קטן לית ביה וקדשתו
ויראו שלא יהיה ש"ץ טיפש (רש"ל פ"ק דחולין) אבל בזוהר אמור ע' דלאו בר עבודה הוא ,ולפי זה בעל מום נמי לאו בר עבודה הוא ,וכי
קע"ג אי' דהא דקב"ה משתמש בכלים שבורים היינו דכא ושפל רוח תימא לחם אלקיך מקריב [ויקרא כא ,ח] אכילה בכלל ,קטן נמי
אבל מי שיש בו מום הוא פגום ע"ש שהאריך בזה ולכן כהן בעל מום אוכל ,ומה בכך דאין חולק ,עיין ר"מ [מעשה הקרבנות] פרק עשירי
פסול לעבודה וא"כ גם בש"ץ יש ליזהר ,ועוד הקריבהו נא לפחתך הלכה י"ז ,יע"ש .ואם כן צ"ע מאי שנא קטן מבעל מום .ועיין מה
וגו'. שכתבתי בריש הסימן בט"ז מזה ,עיין מנחות ע"ג א' ,יע"ש.
כתב השו"ע (או"ח ס' נג סע' יד) סומא יורד לפני התיבה .ואפילו לא וע' בערוך השולחן (אורח חיים סימן רפב סעיף ט) שכתב הכל עולים
ראה מאורות מימיו .וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק מא) אפילו בשתי למניין שבעה וכו' אפילו קטן היודע למי מברכים שיש בו קצת דעת
עיניו וחייב בכל המצות מן התורה דקי"ל כרבנן דר' יהודא .ובתשובת להבין שהברכה היא לד' יתברך וכו' אבל להיות הקטן הקורא אינו
חות יאיר סי' קע"ו העלה שאעפ"כ לא יתפלל סומא בימים נוראים יכול עד שיביא שתי שערת [מג"א סק"ה] ואין הקטן עולה אלא למניין
אפי' באחד מעיניו היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בו ע"ש טעמו שבעה ולא לשלשה בב' וה' ושבת במנחה [שם] ואינו מובן מה בין זל"ז
ובספר אליהו רבא באות י' חולק עליו ונ"ל דאף לדברי החו"י היינו אך לפי מה שיתבאר דלא על כל העליות יכול הקטן לעלות א"ש וכתבו
רק שלא למנותו לכתחלה אבל לא לסלקו מש"ץ אם נעשה סומא עוד דאפילו קטן כהן אם אין שם כהן גדול יכול לעלות אבל כשאין
עכ"ד המ"ב. לוי שיקרא הכהן הקטן שני פעמים וודאי אינו נכון [שם] ויש מי
אכן ע' א"ר סק"י ,שו"ת חות יאיר סי' קע"ו ,שו"ת שאילת יעב"ץ שמפקפק שלא לקרא כהן קטן דעליו לא שייך וקדשתו כי את לחם
ח"א סי' ע"ה ,ומור וקציעה ס' נג ,שו"ע הרב (ס' נג סעי' ח') שכתב אלקיך הוא מקריב שהרי פסול להקרבה [שם] ואין זה ראיה שהרי
"אין מומין פוסלין אלא בכהנים אבל לא בש"ץ ואעפ"כ יש ליזהר יבא לכלל הקרבה והרי אוכל גם בקדשי קדשים וגם כהן בעל מום
במומין הגלוים משום הקריבהו נא לפחתך הירצך וגו'" ,וע' במטה עולה ראשון אף שפסול להקרבה.
אפרים (סי' תקפ"א סעי' כ"ו ואלף המגן שם סקנ"ח) שכתב שאין להתשמש בכהן בעל מום :אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה
למנות ש"ץ סומא בימים נוראים אף שיודע התפלות והפיוטים בע"פ. דהוי כמועל בהקדש .שנאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב
אם לא שאין שם אחר שראוי להיות ש"ץ (עיין בשו"ת חוות יאיר ואף עכשיו שאין לנו קרבנות בקדושתו הוא עומד (מ"ב ס' קכח ס"ק
ובשו"ת יעב"ץ) .וכתב האלף המגן (שם) וה"ה שאין למנות ש"ץ שיש קע"ד) .ועיין לקמן סי' ר"א משנ"ב (סקי"ב) בשם מג"א שמצדד
בו שאר מומין הגלוין (ומכ"ש כשנמאס לבני אדם להסתכל בו שאין דהלימוד מוקדשתו הוא דאורייתא ולא אסמכתא בעלמא (וע"ע
זה כבוד המקום .ת' בנין ציון סי' ה') משום הקריבהו נא לפחתך מ ש"כ שם באות ה' ועוד שם באיזה ענינים צריך להקפיד ולהקדים
הירצך (מג"א) אבל אין בזה איסור גמור .רש"ז .אבל אם אינן ממומין הכהן).
הגלוים אין פוסלין ואדרבה ראוי הוא ביותר (וכן המנוגע והמעונה. ודנו הפוסקים אם מצוה זו נוהגת גם בכהן בעל מום או כהן קטן ,וכן
של"ה) משום דדרך הקדוש ברוך הוא להשתמש בכלים שבורים ע' במנחת חינוך (פרשת אמור מצוה רסט אות א) שהביא מביא בשם
כדכתיב לב נשבר וגו' ,וע' בדעת תורה ס' נג ,ערוה"ש (ס' נג סעי' ט') ספרא דיהי' קודש לרבות בעלי מומין אף על פי שא"ר להקריב לחם
ש"ץ שיש בו מומין כגון שנפלו זרועותיו או חיגר ברגליו וכיוצא בו אלקיהם מ"מ הוא בכלל מצוה זו והר"מ שם מביא דמ"ע לקדשו
כתב המהרש"ל שיכול להיות ש"ץ ואדרבא הקדוש ברוך הוא ומביא רק הקרא וקדשתו כי את לחם כו' נראה דבע"מ אינו בכלל זה
משתמש בכלים שבורים אבל בזוהר אמור אוסר וכלים שבורים היינו וצ"ע כיון שמבואר בספרא מריבוי דגם בע"מ בכלל .והנה חללים
שיהיה דכה ושפל רוח ולא מום ממש ע"ש [שם ובשל"ה מתיר בשם ודאי אינם מצווים לכבדם דהרי הם כזרים לכ"ד .והביא את דברי
מהר"מ מרוטנבורג דלב נשבר אלקים לא תבזה וכ"כ הא"ר] ,וכף המ"א סימן רפ"ב שכתב מסברתו דכהן קטן אינו מצוה לקדשו דאינו
החיים (ס' נג סקס"ד וס"ה) בשם כמה פוסקים ומסיים "וא"כ יש ראוי לעבודה ובאמת כאן מבואר להיפוך אף דאינו ראוי לעבוד' מצוה
ליזהר מאד בכל מה דאפשר שלא למנות איש בעל מום אפילו בשאר לכבדו וגם קטן אוכל קדשים כמו בע"מ אך שאינו בחלוקה כמבואר
ימות השנה". בזבחים ובר"מ ע"כ .ומשמעות הרבה פוסקים להחמיר ,ובפרט
דבראשונים משמע בהדיא שהמצוה שייכת גם בכהן שאינו ראוי
לעבודה עפ"י הספרא ד'והיו קודש -לרבות בעלי מומים' ,וממילא גם
ניתן לקבל הגיליון במייל g089285647@gmail.comלתרומות ,הערות והארות 0533163916
'ושמחתם' ולכן אולי אין צריך להחמיר בכל הדברים הפוסלים ביום 2די"א שמה שכתוב בקרא 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים'
הראשון כגוו שאול ע"ש. (ויקרא כג:מ) לא כתוב 'לכם' ,במקדש ובירושלים הדין המיוחד הוא
