gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha

שבוע: וירא (2026-10-26)

נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נעימות‬ ‫הפרשה‬ ‫מפי מורינו‬ ‫פה מפיק מרגליות‬ ‫הרב יצחק אהרן גאלדהירש שליט"א‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫גליון ק"ו‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫לידידנו הרב מרדכי בנדיקט שליט"א‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה לבנו הבה"ח יוסף חיים ני"ו‬ ‫יזכו ההורים לרוות רוב תענוג ונחת דקדושה מכל יוצ"ח וכל‬ ‫טוב סלה ברוחניות וגשמיות‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫להרב מרדכי דוד בר"י לודמיר שליט"א‬ ‫לרגל שמחת הולדת בתו למזל טוב‬ ‫יזכו אביה ואמה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט וכט"ס ברו"ג‬ ‫ניתן לשמוע השיעורים‬ ‫‪077-2110208‬‬ ‫הפרשה‬ ‫השיעורים‬ ‫לשמוע‬‫נעימות‬ ‫בקול ניתן‬ ‫‪1-518-9311-901‬‬ ‫‪077-2110208‬‬ ‫ארה"בהפרשה‬ ‫מס'נעימות‬ ‫בקול‬ ‫יומיים בשלוחה ‪4‬‬ ‫בשלוחה ‪ | 1‬שיעורים‬ ‫‪1-518-9311-901‬‬ ‫שיעורים שבועיים‬ ‫מס' ארה"ב‬ ‫שיעורים שבועיים בשלוחה ‪ | 1‬שיעורים יומיים בשלוחה ‪4‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫והנצחותיקירכם‬ ‫לתרומותאו לזכות‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫נעימות הפרשה‬ ‫ע"שיקירכם‬ ‫פלוס"לזכות‬ ‫ב"נדרים‬ ‫נשמת או‬ ‫ניתן לתרום‬ ‫לעילוי‬ ‫‪053.414.3747‬‬ ‫נעימות הפרשה‬ ‫בפלאפון מס’‬ ‫פלוס" ע"ש‬ ‫או ב"נדרים‬ ‫ניתן לתרום‬ ‫או בפלאפון מס’ ‪053.414.3747‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א‬ ‫יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א‬ ‫לקבלת הגיליון ולהערות והארות במייל ‪nh987611@gmail.com‬‬ ‫לקבלת הגיליון ולהערות והארות במייל ‪nh987611@gmail.com‬‬ ‫הודעה חשובה לתושבי ארה"ב‬ ‫הגיע כמות מצומצמת של הספר‬ ‫"נעימות הפרשה ‪ -‬בראשית"‬ ‫בפל' ‪929-545-0085‬‬ ‫לקנית הספר ב‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫שיעור יום ה' פר' וירא תשפ"ו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫הלכות הכנסת אורחי‪  ‬הצער כשאי אפשר לקיי‪ ‬המצוה כראוי היא‬ ‫יותר מהצער בקיו‪ ‬המצוה ‪ ‬גדולה הכנסת אורחי‪  ‬קיי‪ ‬אברה‪‬‬ ‫אבינו הלכות יו‪ ‬טוב ‪ ‬הכנסת אורחי‪ ‬סגולה לבני‪  ‬מפלת בני‬ ‫ישמעאל ‪ ‬יהודי לעול‪ ‬אינו תועה בדרכו ‪ ‬זכות העקידה לכל הדורות ‪‬‬ ‫רמז להמלכת הבורא בראש השנה‬ ‫פניני פרשת וירא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫עניני עקידת יצחק ‪ ‬הזהירות מגאוה ‪ ‬שמחתו של אברה‪ ‬אבינו בשעת‬ ‫עקידת יצחק‬ ‫יומא דהילולא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫ט"ז חשו‪  ‬הרה"ק רבי עמר‪ ‬חסידא זי"ע ‪ ‬י"ז חשו‪  ‬הרה"ק ה"אהבת‬ ‫שלו‪ "‬מקאסוב זי"ע ‪ ‬ח"י חשו‪  ‬הרה"ק ה"אהלי יעקב" מהוסיאטי‪‬‬ ‫זי"ע ‪ ‬כ"ב חשו‪  ‬יומא דהילולא דהרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‬ ‫ענינים שונים ‪ -‬טוב להודות לה' )חלק ג'( ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כז‬ ‫שאינ‪ ‬כפוי טובה ‪ ‬הודאה על כל פרט ופרט ‪ ‬הודאה כעי‪ ‬הבקשה‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫שיעור יום ה' פר' וירא תשפ"ו‬ ‫הלכות הכנסת אורחים‬ ‫כשאליבא דאמת לא היו אלו אורחי‪‬‬ ‫מפרשת‪ ‬אנו למדי‪ ‬הלכות "הכנסת‬ ‫אמיתיי‪ ,‬שהרי באו אליו מלאכי‪ ‬ולא‬ ‫אורחי‪ ,"‬ממה שנאמר בתורה באריכות‬ ‫אנשי‪ ,‬דוקא כא‪ ‬מאריכה התורה‬ ‫הנהגתו של אברה‪ ‬אבינו בעת שבאו‬ ‫בסיפור מעשה הכנסת אורחי‪ ‬שקיי‪‬‬ ‫אליו המלאכי‪ ,‬ובאמת הוא פלא גדול‬ ‫אברה‪ ‬אבינו‪.‬‬ ‫שהתורה האריכה כא‪ ‬לבאר את הנהגת‬ ‫אברה‪ ‬אבינו בהכנסת אורחי‪ ,‬דהלא‬ ‫אכ‪ ‬יש עני‪ ‬מיוחד בהכנסת אורחי‪‬‬ ‫אברה‪ ‬אבינו נהג כל השני‪ ‬להכניס‬ ‫שקיי‪ ‬בשעה שהכניס את המלאכי‪‬‬ ‫אורחי‪ ,‬וזה נכתב בתורה רק ברמיזה‬ ‫לביתו‪ ,‬שקיי‪ ‬זאת מתו‪' ‬מסירות‬ ‫בפסוק אחד בסו‪ ‬הפרשה )בראשית כא‪,‬‬ ‫נפש'‪ ,‬שהרי היה הדבר ביו‪ ‬ה'שלישי‬ ‫לג( ויטע אשל בבאר שבע ויקרא ש‪‬‬ ‫למילתו'‪ ,‬וא‪ ‬שהיה כאוב באותו היו‪‬‬ ‫בש‪ ‬ה' אל עול‪ ,‬שהיה מחדיר אמונה‬ ‫וא‪ ‬שהיה זה בעת 'חו‪ ‬היו‪ '‬אעפ"כ‬ ‫בעול‪ ‬על ידי שהכניס אורחי‪ ,‬ולא‬ ‫ישב בפתח האהל והמתי‪ ‬לאורחי‪,‬‬ ‫נתבאר ש‪ ‬בפירוש כיצד נהג בשעה‬ ‫ויש בזה חשיבות מיוחדת‪.‬‬ ‫שהיה מכניס אורחי‪ ,‬ורק כא‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫הצער כשאי אפשר לקיים המצוה כראוי‬ ‫היא יותר מהצער בקיום המצוה‬ ‫'תחת הע‪' .'‬תחת האיל‪ .'‬לרמז על‬ ‫ד(‬ ‫וירא‬ ‫אמרו במדרש‬ ‫)תנחומא‪,‬‬ ‫מצוות סוכ"ה שבגימטריא איל"‪.{‬‬ ‫שהקב"ה א"ל לאברה‪' ‬אתה אמרת‬ ‫ושמעתי בעני‪ ‬זה מאמר נפלא מאבי‬ ‫'והשענו תחת הע‪ '‬אני נות‪ ‬לה‪‬‬ ‫מורי שליט"א‪ ,‬שהנה א‪ ‬ש'המצטער‬ ‫מצוות סוכה'‪ .‬שבזכות ה'הכנסת‬ ‫פטור מ‪ ‬הסוכה'‪ ,‬ובשעת ירידת גשמי‪‬‬ ‫אורחי‪ '‬של אברה‪ ‬אבינו זכינו‬ ‫פטורי‪ ‬מ‪ ‬הסוכה‪ ,‬ואמרו בירושלמי‬ ‫למצוות סוכה‪} .‬ויש מפרשי‪ ‬שזה מה‬ ‫שהמקיי‪ ‬המצוה כשהוא פטור‪ ,‬הוא‬ ‫שרימז לנו רש"י הק' במה שפירש‬ ‫ה‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום ה' פר' וירא תשפ"ו‬ ‫והטע‪ ‬מה שראו הנהגה זו ב'מצות‬ ‫נקרא הדיוט‪ ,‬אבל 'חסידי‪ ‬ואנשי‬ ‫סוכה' דייקא‪ ,‬יותר מבשאר מצוות‪,‬‬ ‫מעשה וצדיקי קמאי' היו יושבי‪‬‬ ‫ביאר אבי מורי‪ ,‬שהרי למצות סוכה‬ ‫בסוכה ג‪ ‬בשעת הגשמי‪ ,‬והיו‬ ‫זכינו בזכותו של 'אברה‪ ‬אבינו'‪,‬‬ ‫אומרי‪ ‬שטוב לה‪ ‬להיקרא הדיוט‬ ‫ואברה‪ ‬אבינו מסר נפשו לקיי‪ ‬מצות‬ ‫לפני השי"ת‪ ,‬ובלבד שלא יצאו‬ ‫'הכנסת אורחי‪ '‬א‪ ‬שהיה אז בצער‬ ‫מהסוכה‪.‬‬ ‫גדול מחמת המילה‪ ,‬עד כדי כ‪ ‬שכדי‬ ‫ולבאר העני‪ ‬מה שהידרו כל כ‪‬‬ ‫שלא יצטער הוציא הקב"ה חמה‬ ‫במצוה זו לקיימה ג‪ ‬בשעת ירידת‬ ‫מנרתיקה‪ ,‬כדי שלא להטריחו באורחי‪,‬‬ ‫הגשמי‪ ,‬א‪ ‬ש'אונס' רחמנא פטריה‪,‬‬ ‫אול‪ ‬אז ראה השי"ת שצערו של‬ ‫אמר כיו‪ ‬שהצדיקי‪ ‬הללו הרגישו‬ ‫אברה‪ ‬במה שאינו יכול לקיי‪ ‬מצות‬ ‫שאמנ‪' ‬המצטער פטור מ‪ ‬הסוכה'‪,‬‬ ‫הכנסת אורחי‪ ,‬גדול מצער המילה‪,‬‬ ‫וכאשר יורדי‪ ‬גשמי‪ ‬הרי זה בכלל‬ ‫ולכ‪ ‬שלח לו האורחי‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪‬‬ ‫המצטער‪ ,‬אבל לצאת מהסוכה ולאכול‬ ‫הידרו לקיי‪ ‬מצות סוכה ג‪ ‬במקו‪‬‬ ‫בבית היה זה לה‪ ‬צער יותר גדול‪,‬‬ ‫צער‪ ,‬לפי שהצטערו כשאי אפשר‬ ‫ומשו‪ ‬כ‪ ‬היו יושבי‪ ‬בסוכה ג‪ ‬בשעת‬ ‫לקיי‪ ‬המצוה‪.‬‬ ‫הגשמי‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫גדולה הכנסת אורחים‬ ‫עבדּך )בראשית יח‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫מעל ַ ְ ֶ ָ‬ ‫תעבר ֵ ַ‬ ‫בּעיניך ַאל ָנא ַ ֲ ֹ‬ ‫מצאתי ֵחן ְ ֵ ֶ ָ‬ ‫אדני ִאם ָנא ָ ָ ִ‬ ‫ויּאמר ֲ ָֹ‬ ‫ַֹ ַ‬ ‫ועדיי‪ ‬יש להבי‪ ‬מנל‪ ‬ידע אברה‪‬‬ ‫בגמרא שבת )ד‪ ‬קכז‪ (.‬אמרו 'אמר רב‬ ‫אבינו עני‪ ‬זה אשר גדולה הכנסת‬ ‫יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחי‪‬‬ ‫אורחי‪ ‬מקבלת פני השכינה‪ ,‬שלכ‪‬‬ ‫מהקבלת פני השכינה‪ ,‬דכתיב ויאמר‬ ‫אמר לשכינה 'אל נא תעבור מעל‬ ‫אדני א‪ ‬נא מצאתי ח‪ ‬בעיני‪ ‬אל נא‬ ‫עבד‪ ,'‬בשלמא אנו למדנו דבר זה‬ ‫תעבר וגו''‪ ,‬ופירש רש"י‪' ,‬והניחו והל‪‬‬ ‫מאברה‪ ‬אבינו‪ ,‬אבל היכ‪ ‬למד אברה‪‬‬ ‫לקבל האורחי‪ ,'‬ומכא‪ ‬ראיה על מעלת‬ ‫אבינו בעצמו עני‪ ‬זה‪ .‬ובספר פרדס‬ ‫הכנסת אורחי‪ ,‬שהניח לשכינה הק'‬ ‫יוס‪ ‬כתב על זה בש‪ ‬הרה"ק הרבי ר'‬ ‫והל‪ ‬לקבל פני האורחי‪.‬‬ ‫ו‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫אד‪ ‬לעשות ע‪ ‬איבריו כרצונו‪ .‬א‪‬‬ ‫מאיר מפרמישלא‪ ‬זי"ע‪ ,‬דהנה אבריו של‬ ‫הפי' הוא כי כל מעשיו של אברה‪‬‬ ‫אברה‪ ‬אבינו היו מלומדי‪ ‬להמשיכו‬ ‫אבינו ע"ה לא היה להנאת עצמו אלא‬ ‫אל המצוה‪ ,‬כל אבר אל המצוה השייכת‬ ‫בלתי לה' לבדו‪ ,‬ובזה נתקשרו כל רמ"ח‬ ‫לו‪ ,‬לפי שהיה קומה שלימה ומרכבה‬ ‫איבריו לעבודתו ית'‪ ,‬והנה כאשר רצה‬ ‫לשכינה‪ ,‬ואבריו משכו אותו לקיו‪‬‬ ‫אברה‪ ‬אבינו ע"ה להעלות את יצחק‬ ‫המצוות‪ ,‬וכשראה אורחי‪ ‬רצו רגליו‬ ‫בנו עולה לה'‪ ,‬והרי זה לא היה רצו‪‬‬ ‫לקראת‪ ,‬ומזה הבי‪ ‬שגדולה הכנסת‬ ‫הבורא רק 'להעלותו' ולא 'לשוחטו'‪,‬‬ ‫אורחי‪ ‬יותר מקבלת פני השכינה‪.‬‬ ‫לכ‪ ‬היה צרי‪ ‬אברה‪ ‬אבינו ע"ה לכו‪‬‬ ‫וכ‪ ‬ביאר בספה"ק דברי יחזקאל‬ ‫את ידו בכח לעשות שליחותו‪ ,‬וזהו‬ ‫להרה"ק משינאווא זי"ע‪ ,‬שהאברי‪ ‬של‬ ‫'וישלח'{‪.‬‬ ‫אברה‪ ‬אבינו ע"ה היו קדושי‪ ‬והיו‬ ‫?‪.‬‬ ‫נמשכי‪ ‬מאליה‪ ‬אל המצוה‪ ,‬ומזה ידע‬ ‫מה שהוא מצוה‪ ,‬וכיו‪ ‬שראה אברה‪‬‬ ‫והנה בספה"ק תולדות יעקב יוס‪‬‬ ‫אבינו כי אעפ"י שהשכינה אצלו מ"מ‬ ‫הביא הרבה ענייני‪ ‬בש‪ ‬הבעש"ט‬ ‫אצי‪ ‬הרגלי‪ ‬לרו‪ ‬לקראת האורחי‪‬‬ ‫הק' ‪' ‬שמעתי ממורי'‪} ,‬צדיקי‪ ‬אמרו‬ ‫ידע מזה שגדולה הכנסת אורחי‪‬‬ ‫שע‪ ‬כל 'שמעתי ממורי' אפשר‬ ‫מהקבלת פני השכינה‪ .‬וזהו 'וירא' מיד‬ ‫להחיות מתי‪ ,{‬ובסו‪ ‬הספה"ק הביא‬ ‫'ויר‪ ‬לקראת‪ ,'‬כיו‪ ‬שראה שרגליו‬ ‫כמה וכמה מאמרי‪ ‬מהבעש"ט הק'‪,‬‬ ‫רצי‪ ‬לקראת האורחי‪ ‬הבי‪ ‬מעצמו כי‬ ‫ובסיו‪ ‬הספר )אות כד( כתב‪' ,‬עוד‬ ‫הכנסת אורחי‪ ‬גדולה מהקבלת פני‬ ‫שמעתי ממורי ביאור 'גדולה הכנסת‬ ‫השכינה ולכ‪ ‬אמר להקב"ה שימתי‪ ‬עד‬ ‫אורחי‪ ‬מהקבלת פני שכינה'‪ ,‬והקשה‪,‬‬ ‫שיכניס האורחי‪.‬‬ ‫והעולה שלפעמי‪ ‬הכנסת אורחי‪ ‬הוא‬ ‫}ובאופ‪ ‬זה כתב בספה"ק אוהב‬ ‫ביטול תורה או ספורי לשו‪ ‬הרע וכו'‪,‬‬ ‫ישראל להרה"ק מאפטא זי"ע )ליקוטי‪‬‬ ‫מכל מקו‪ ‬גדולה הכנסת אורחי‪.'‬‬ ‫חדשי‪ (‬לבאר ג‪ ‬הפסוק בסו‪ ‬פרשת‪‬‬ ‫ובספה"ק אהבת ישראל מהסב"ק‬ ‫)בראשית כב‪ ,‬י( 'וישלח אברה‪ ‬את ידו‬ ‫מויז'ני‪ ‬זי"ע )בליקוטי‪ ‬אות מז( כתב על‬ ‫ויקח את המאכלת לשחוט את בנו'‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬והדבר סתו‪ ‬מה הקשה הבעש"ט‬ ‫ולכאורה תיבת וישלח אברה‪ ‬את ידו‬ ‫ז"ל בזה‪ .‬ואפשר שהוקשה לו דלכאורה‬ ‫הוא למותר‪ ,‬ולא היה צרי‪ ‬לכתוב רק‬ ‫א‪ ‬עושה מצוה כראוי בדחילו ורחימו‬ ‫ויקח את המאכלת‪ .‬ועוד אי‪ ‬שיי‪ ‬עני‪‬‬ ‫על ידי זה מקבל פני השכינה א‪ ‬כ‪‬‬ ‫שליחות אצל יד הלא הדבר תלוי ברצו‪‬‬ ‫ז‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום ה' פר' וירא תשפ"ו‬ ‫עצמו מלהכניס אורחי‪ ,‬כדי שלא יכנס‬ ‫כשמקיי‪ ‬מצות הכנסת אורחי‪ ‬ממילא‬ ‫לידי נסיונות של לשו‪ ‬הרע‪ ,‬דא‪‬‬ ‫זוכה לקבל פני השכינה‪ ,‬ומה זה שאמרו‬ ‫שבדר‪ ‬כלל אומרי‪ ‬לאד‪ ‬שעליו‬ ‫גדולה הכנסת אורחי‪ ‬מהקבלת פני‬ ‫להזהר שלא להכנס למצב של נסיונות‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬ועל זה תיר‪ ‬שעל ידי הכנסת‬ ‫אבל בזה מפרש התולדות בש‪‬‬ ‫אורחי‪ ‬בא לפעמי‪ ‬אל לשו‪ ‬הרע‬ ‫הבעש"ט שעליו לפתוח שערי ביתו ולא‬ ‫שהוא מכת שאינ‪ ‬מקבלי‪ ‬פני‬ ‫ימנע משו‪ ‬כ‪ ‬מהכנסת אורחי‪ ,‬א‪‬‬ ‫השכינה‪ ,‬כדאיתא בגמרא )סנהדרי‪ ‬קג‪,(.‬‬ ‫ודאי שע‪ ‬זה יזהר מפני חטא לשו‪‬‬ ‫וכ‪ ‬לפעמי‪ ‬בא לביטול תורה‪ ,‬וא‪ ‬על‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫פי כ‪ ‬גדולה הכנסת אורחי‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫אבל ראה בספר הליכות שלמה‬ ‫להגרש"ז אויערבא‪ ‬זצ"ל )הלכות תפילה‬ ‫סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א מבאיא‪‬‬ ‫פ"ה סעי‪ ‬טז( שכתב לפרש את כוונת‬ ‫על זקנו הרה"ק רבי משול‪ ‬זוסיא‬ ‫זקינו בעל התולדות הק' וז"ל‪ ,‬כוונתו‬ ‫מזינקוב זי"ע‪ ,‬שעבר פע‪ ‬דר‪ ‬עיירה‬ ‫ל'אבק לשו‪ ‬הרע' גרידא‪ ,‬ואעפ"כ חידוש‬ ‫קטנה וסר ללו‪ ‬אצל אחד מחסידיו‪,‬‬ ‫גדול הוא לדינא‪.‬‬ ‫בעל הבית קבל את הרבי בשמחה‬ ‫ובמאור פני‪ ‬וקיי‪ ‬בו מצוות הכנסת‬ ‫?‪.‬‬ ‫אורחי‪ ‬כדבעי‪ ,‬ויחד ע‪ ‬זאת עמד‬ ‫}הבדח‪ ‬והמשמח אנשי‪ ‬הר"ר יעקב‬ ‫לפניו וסיפר לו סיפורי‪ ‬שוני‪ ‬הכרוכי‪‬‬ ‫מילר הי"ו ביקש פע‪ ‬לשמח את שר‬ ‫בלשו‪ ‬הרע על שכניו‪ ,‬נענה הרבי ואמר‬ ‫התורה מר‪ ‬הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בדברי‬ ‫לו 'זה לא כתוב בשו‪ ‬מקו‪ .'‬הבעל‬ ‫צחות‪ ,‬ואמר לו שיש לו היתר לדבר‬ ‫הבית לא הבי‪ ‬כוונת הדברי‪ ‬והמשי‪‬‬ ‫לשו‪ ‬הרע‪ ,‬שהרי מצאנו בגמרא ההיתר‬ ‫לדבר ולספר סיפורי לשה"ר‪ ,‬והרבי שוב‬ ‫של 'הואיל' ומיקלעי אורחי‪ ‬מותר‬ ‫עונה לו זה לא כתוב בשו‪ ‬מקו‪ ,‬עד‬ ‫לבשל מיו"ט לשבת‪ ,‬וכמו כ‪ ‬יש לו‬ ‫שהאיש שאל את הרבי‪ :‬היכ‪ ‬צריכי‪‬‬ ‫היתר לדבר לשו‪ ‬הרע בכל עת 'אטו‬ ‫להיות כתובי‪ ‬המעשיות שלי‪.‬‬ ‫אורחי‪ ,'‬שהרי א‪ ‬היו לו אורחי‪ ‬היה‬ ‫ענה לו הרבי‪ ,‬הנה בגמרא אמרו‬ ‫מותר לו איסור לשו‪ ‬הרע וכנ"ל‪ ,‬א‪ ‬כ‪‬‬ ‫גדולה הכנסת אורחי‪ ‬יותר מקבלת פני‬ ‫מותר לו ג‪ ‬כעת לדבר לשו‪ ‬הרע‪{...‬‬ ‫השכינה‪ ,‬ובספה"ק תולדות יעקב יוס‪‬‬ ‫ולמעשה אי‪ ‬כא‪ ‬היתר לבעל הבית‬ ‫הביא בסו‪ ‬ספרו ברשימות 'שמעתי‬ ‫לשמוע לשו‪ ‬הרע מפי האורחי‪ ,‬אלא‬ ‫ממורי' לבאר בזה דפעמי‪ ‬הכנסת‬ ‫שאומרי‪ ‬לבעל הבית שמבקש למנוע‬ ‫ח‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫לשמוע כדי לקיי‪ ‬מצות הכנסת‬ ‫אורחי‪ ‬יש בה סיפורי לה"ר‪ ,‬והפירוש‬ ‫אורחי‪ ,‬אבל איפכא שבעל הבית ידבר‬ ‫הוא דהיות והמדבר לשו‪ ‬הרע השכינה‬ ‫לשו‪ ‬הרע והאורח יהא מוכרח לשמוע ‪‬‬ ‫מסתלקת ממנו‪ ,‬א‪ ‬א‪ ‬על פי‬ ‫זה לא כתוב בשו‪ ‬מקו‪ ...‬בעל הבית‬ ‫שהשכינה מסתלקת‪ ,‬הכנסת אורחי‪‬‬ ‫הבי‪ ‬את הרמז ומיד הפסיק לדבר לשו‪‬‬ ‫חשובה יותר‪ .‬וזה מדובר כשהאורח‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫מדבר לשו‪ ‬הרע‪ ,‬דבעל הבית מוכרח‬ ‫?‪.‬‬ ‫קיים אברהם אבינו הלכות יום טוב‬ ‫ועשׂי‬ ‫לוּשׁי ַ ֲ ִ‬ ‫סלת ִ‬ ‫קמח ֹ ֶ‬ ‫סאים ֶ ַ‬ ‫מהרי ְשׁלשׁ ְ ִ‬ ‫ויּאמר ַ ֲ ִ‬ ‫שׂרה ַ ֹ ֶ‬ ‫האהלה ֶאל ָ ָ‬ ‫אברהם ָ ֹ ֱ ָ‬ ‫ַוימהר ַ ְ ָ ָ‬ ‫ְַ ֵ‬ ‫ֻעגוֹת )בראשית יח‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫צוה לה אברה‪ ‬לעשות עוגות‪ ,‬דהיינו‬ ‫יש להבי‪ ‬שהנה מלשו‪ ‬הפסוק‬ ‫כלשו‪ ‬הכתוב )שמות יב‪ ,‬לט( 'עוגות מצות‬ ‫משמע שהיתה זו הפע‪ ‬הראשונה‬ ‫כי לא חמ‪ '‬לקיי‪ ‬מצות אכילת מצה‬ ‫שהגיעו אורחי‪ ‬לביתו של אברה‪‬‬ ‫ב'פסח'‪ ,‬ומעתה יתכ‪ ‬דזה פירוש דברי‬ ‫אבינו‪ ,‬שהוצר‪ ‬אברה‪ ‬אבינו להדרי‪‬‬ ‫אברה‪ ‬לשרה מהרי שלש סאי‪ ‬קמח‬ ‫את שרה כיצד להכניס האורחי‪ ,‬וכיצד‬ ‫סולת לושי ועשי עוגות‪ ,‬דאמר לה שלא‬ ‫לאפות לה‪ ‬פת‪ ,‬שאמר לה ליקח שלש‬ ‫תעשה המלאכות הקודמות ללישה‪,‬‬ ‫סאי‪ ‬קמח סולת וכו'‪ .‬והלא זה שני‪‬‬ ‫דרק מלישה ואיל‪ ‬מותר לעשות ביו‪‬‬ ‫רבות עוד בהיות‪ ‬בחר‪ ‬היו מכניסי‪‬‬ ‫טוב‪ ,‬אבל מלאכות הקודמות ללישה‬ ‫אורחי‪.‬‬ ‫אסור ולכ‪ ‬אמר לה 'לושי ועשי עוגות ‪‬‬ ‫מצות' לצור‪ ‬פסח‪.‬‬ ‫וראיתי בספר אחד שכתב לבאר‪,‬‬ ‫שהנה ידוע כי המלאכי‪ ‬באו אליו‬ ‫ובזה אתי שפיר דאמר לה אברה‪‬‬ ‫ביו"ט ראשו‪ ‬של פסח‪ ,‬וא‪ ‬שמלאכת‬ ‫לשרה מהרי שלש סאי‪ ‬קמח סולת‬ ‫אוכל נפש הותרה ביו"ט‪ ,‬מ"מ כתבו‬ ‫ולא אמר סולת לבד‪ ,‬כדי להודיעה‬ ‫התוס' בש‪ ‬הירושלמי שלא התירו כי‬ ‫שתקח קמח שהוא כבר סולת מערב‬ ‫א‪ ‬מ'לישה ואיל‪ ,'‬אבל כל שהוא‬ ‫יו‪ ‬טוב‪ ,‬אבל לקחת קמח ולעשותו‬ ‫קוד‪ ‬לישה דהיינו קצירה טחינה ברירה‬ ‫סולת דהיינו לנפותו ולרקדו כדי‬ ‫הרקדה אסור לעשות ביו‪ ‬טוב‪ .‬ולכ‪‬‬ ‫ט‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום ה' פר' וירא תשפ"ו‬ ‫ערביי‪ ,‬והרי אסור לאפות ביו‪ ‬טוב‬ ‫לעשותו סולת זה אסור ביו‪ ‬טוב‪ ,‬דרק‬ ‫לצור‪ ‬גוי‪ ,‬אמנ‪ ‬בגמרא ביצה )ד‪ ‬יז‪(.‬‬ ‫מלישה ואיל‪ ‬הוא דמותר ביו‪ ‬טוב‪.‬‬ ‫אמרינ‪ ‬ממלאה אשה תנור פת ואע"פ‬ ‫שאינה צריכה אלא לפת אחת‪ ,‬מפני‬ ‫וראה בספר טעמא דקרא להגר"ח‬ ‫שהפת נאפית יפה בזמ‪ ‬שהתנור מלא‪,‬‬ ‫קנייבסקי זצ"ל שביאר באופ‪ ‬אחר‪,‬‬ ‫ולכ‪ ‬היה צרי‪ ‬הרבה פת שיתמלא‬ ‫שהנה הרמב"‪ ‬תמה למה היה צרי‪ ‬כל‬ ‫התנור ויהא מותר לאפות הכל‪ .‬והוא‬ ‫כ‪ ‬הרבה פת שלש סאי‪ ‬לג' אנשי‪,‬‬ ‫נפלא‪.‬‬ ‫ויש לומר דהרי אברה‪ ‬סבר שהיו‬ ‫?‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים סגולה לבנים‬ ‫האהל‬ ‫פּתח ָ ֹ ֶ‬ ‫שׁמעת ֶ ַ‬ ‫ושׂרה ֹ ַ ַ‬ ‫אשׁתּך ְ ָ ָ‬ ‫לשׂרה ִ ְ ֶ ָ‬ ‫והנּה ֵבן ְ ָ ָ‬ ‫חיּה ְ ִ ֵ‬ ‫כּעת ַ ָ‬ ‫אליך ָ ֵ‬ ‫ַויּאמר שׁוֹב ָאשׁוּב ֵ ֶ ָ‬ ‫ֹ ֶ‬ ‫אחריו )בראשית יח‪ ,‬י(‪.‬‬‫ְוהוּא ַ ֲ ָ‬ ‫שמצוה זאת של הכנסת אורחי‪,‬‬ ‫סגולה נפלאה אמר הרה"ק רבי אהר‪‬‬ ‫שהפרי שלה והשכר בעול‪ ‬הזה ה‪‬‬ ‫מטשערנוביל זי"ע לאחד שביקש ממנו‬ ‫בני‪ ,‬שכל הזהיר בה זוכה לבני‪ ,‬שכ‪‬‬ ‫ברכה על ב‪ ‬זכר‪ ,‬ענה לו הרה"ק בלשו‪‬‬ ‫מצינו באברה‪ ‬כי מתחילה היה ע‪‬‬ ‫הכתוב )תהלי‪ ‬קיט‪ ,‬ט( 'במה יזכה נער'‪,‬‬ ‫יבש בלא בני‪ ,‬ואחר שנטע נטיעה זו‬ ‫במה יזכה לנער זכר‪' ,‬את ארחו'‪ ,‬על ידי‬ ‫שהמשילה הכתוב לע‪ ‬זכה לבני‪ ,‬ולכ‪‬‬ ‫מצות הכנסת אורחי‪ ,‬וכמו שרואי‪‬‬ ‫נראה לו הקדוש ברו‪ ‬הוא במקו‪‬‬ ‫בפרשת‪ ‬שעל ידי מצות הכנסת‬ ‫אילנות‪ ,‬זהו במקו‪ ‬אלוני ממרא‪ ,‬וש‪‬‬ ‫אורחי‪ ‬זכה אברה‪ ‬אבינו להיפקד בב‪.‬‬ ‫בישרו המלא‪ ‬שישוב ע‪ ‬לח ויהיה לו‬ ‫ב‪ ,‬וכ‪ ‬מצינו בשונמית שקיבלה את‬ ‫כיוצא בזה סיפר הרה"צ רבי יעקב‬ ‫אלישע‪.‬‬ ‫יוס‪ ‬חרמ‪ ‬זצ"ל‪ ,‬שאחד פנה למר‪ ‬החפ‪‬‬ ‫חיי‪ ‬זצ"ל בבקשת ברכה שיזכה לזרע‬ ‫ובספר דברי מאיר מביא מהרה"ק רבי‬ ‫של קיימא‪ ,‬וענה לו שירבה להכניס‬ ‫ר' מאיר מפרימישלא‪ ‬זי"ע רמז נפלא‬ ‫אורחי‪ ‬בביתו‪ ,‬שהוא סגולה לבני‪.‬‬ ‫בפסוק )בראשית מז‪ ,‬כג( 'ה"א לכ‪ ‬זרע'‪,‬‬ ‫ה"א ראשי תיבות ה'כנסת א'ורחי‪ ‬‬ ‫ועני‪ ‬זה מפורש בספר כד הקמח‬ ‫לכ‪ ‬זרע‪ ,‬שהיא סגולה לכ‪ ‬לזרע‪.‬‬ ‫לרבנו בחיי )ער‪ ‬אורחי‪ (‬שכתב‪ ,‬וכ‪ ‬מצינו‬ ‫י‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫מפלת בני ישמעאל‬ ‫תּאמר‬ ‫אשׁר ֹ ַ‬ ‫אמתך ֹכּל ֲ ֶ‬ ‫הנּער ְ ַועל ֲ ָ ֶ ָ‬ ‫בּעיניך ַעל ַ ַ ַ‬ ‫אברהם ַאל ֵַירע ְ ֵ ֶ ָ‬ ‫אלהים ֶאל ַ ְ ָ ָ‬ ‫ַויּאמר ֱ ִֹ‬ ‫ֹ ֶ‬ ‫אשׂימנּוּ‬ ‫האמה ְלגוֹי ֲ ִ ֶ‬ ‫לך ַָזרע‪ַ ְ .‬וגם ֶאת ֶבּן ָ ָ ָ‬‫יקּרא ְ ָ‬‫ביצחק ִ ָ ֵ‬ ‫בּקלהּ ִכּי ְ ִ ְ ָ‬‫שׁמע ְ ֹ ָ‬ ‫שׂרה ְ ַ‬ ‫אליך ָ ָ‬ ‫ֵ ֶ ָ‬ ‫זרעך הוּא )בראשית כא‪ ,‬יב‪‬יג(‪.‬‬ ‫ִכּי ְַ ֲ ָ‬ ‫ומספרי‪ ‬על הרה"ק הדברי יציב‬ ‫מבואר בפסוק שמעלתו של‬ ‫מצאנז קלויזנבורג זי"ע ששנה אחת‬ ‫ישמעאל היא רק 'כי זרע‪ ‬הוא'‪ ,‬שהוא‬ ‫כשקרא פרשה זו ביו‪ ‬א' דראש השנה‬ ‫זרעו של אברה‪ ,‬אבל כשישמעאל בא‬ ‫ביקש לעורר רחמי‪ ‬על ישראל‪ ,‬וקרא‬ ‫לכלות זרעו של אברה‪ ‬רח"ל‪ ,‬שה‪‬‬ ‫'לגוי אשימנו' ע‪ ‬ש' ימנית‪ ,‬מלשו‪‬‬ ‫זרע יצחק שעליו נאמר לאברה‪' ‬כי‬ ‫שממה‪ ,‬ופירש 'כי זרע‪ ‬הוא'‪ ,‬מפני‬ ‫ביצחק יקרא ל‪ ‬זרע'‪ ,‬אזי מאבד‬ ‫שהוא מבקש להזיק לזרע יצחק ‪‬‬ ‫ישמעאל את כל זכותו‪.‬‬ ‫שהוא זרע‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫יהודי לעולם אינו תועה בדרכו‬ ‫היּלד‬ ‫שׁכמהּ ְ ֶואת ַ ֶ ֶ‬ ‫הגר ָשׂם ַעל ִ ְ ָ‬‫ויּתּן ֶאל ָ ָ‬ ‫מים ַ ִ ֵ‬ ‫וחמת ַ ִ‬‫לחם ְ ֵ ַ‬‫ויּקּח ֶ ֶ‬‫בּבּקר ַ ִ ַ‬ ‫אברהם ַ ֶֹ‬ ‫ַויּשׁכּם ַ ְ ָ ָ‬ ‫ַ ְ ֵ‬ ‫שׁבע )בראשית כא‪ ,‬יד(‪.‬‬‫בּאר ָ ַ‬‫בּמדבּר ְ ֵ‬ ‫ותּתע ְ ִ ְ ַ‬‫ותּלך ַ ֵ ַ‬ ‫וישׁלּחה ַ ֵ ֶ ְ‬ ‫ְַ ַ ְ ֶ ָ‬ ‫גופא היה הבחינה של 'חזרה לגלולי‬ ‫מה שנאמר 'ותתע'‪ ,‬בפשטות הכוונה‬ ‫בית אביה'‪ ,‬לפי שיהודי יודע שבכל‬ ‫שהיא תעתה בדרכה‪ ,‬ולא ידעה לא‪‬‬ ‫מקו‪ ‬שהוא מגיע לש‪ ,‬יש לזה כוונה‬ ‫ללכת‪ ,‬וכ‪ ‬תרג‪ ‬יונת‪' ‬וטעת מ‪ ‬ארחא‬ ‫מ‪ ‬השמי‪ ,‬ואי‪ ‬יהודי תועה בדרכו‪.‬‬ ‫למדברא דסמי‪ ‬לבירא דשבע'‪ ,‬וכ‪ ‬הוא‬ ‫מעשה נפלא מאד המחזק עניי‪ ‬זה‬ ‫באב‪ ‬עזרא 'והנה היא הלכה ולא ידעה‬ ‫הדר‪ ‬ותתע'‪ ,‬אבל רש"י פירש‪ ,‬ותל‪‬‬ ‫מסופר על הגאו‪ ‬הצדיק רבי מרדכי‬ ‫פוגרמנסקי זצ"ל‪ ,‬שהיה מגאוני ליטא‬ ‫ותתע‪ ,‬חזרה לגלולי בית אביה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫ועבר את כל גיא ההריגה בשואה‬ ‫שתעתה וסטתה מהדר‪ ‬הישר‪.‬‬ ‫האיומה וניצל בחסדי ה'‪ ,‬ואחר סיו‪‬‬ ‫וצדיקי‪ ‬ביארו שעצ‪ ‬הדבר‬ ‫השואה האיומה אזר אומ‪ ‬בגבורה‬ ‫שהרגישה שהיא תעתה בדרכה‪ ,‬בזה‬ ‫אי‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום ה' פר' וירא תשפ"ו‬ ‫ואז החל לקנ‪ ‬בליב‪ ‬החשש היכ‪‬‬ ‫עילאית והחל לתור אחרי ילדי‪ ‬יהודי‪‬‬ ‫יעבירו את השבת שמתקרבת ובאה‪,‬‬ ‫שלא זכו להיכנס בבריתו של אברה‪‬‬ ‫אבל הגאו‪ ‬רבי מרדכי זצ"ל המשי‪‬‬ ‫אבינו מחמת ימי הזע‪ ‬והאימה שעברו‬ ‫להרגיע באמונתו החזקה ובאומרו‬ ‫עליה‪ ‬בשנות השואה האיומה‬ ‫'יהודי אינו תועה בדר‪ ,'‬וא‪ ‬תעה‪,‬‬ ‫והנוראה‪ ,‬וכ‪ ‬הגאו‪ ‬ר' מרדכי זצ"ל היה‬ ‫בודאי שהקב"ה הובילו לש‪ ‬בכוונת‬ ‫מכתת רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר‪,‬‬ ‫מכוי‪ .‬וכ‪ ‬כשה‪ ‬מהרהרי‪ ‬על מצב‪‬‬ ‫כדי לזכות להביא עוד ילדי‪ ‬פליטי ימי‬ ‫ומקומ‪ ,‬שמעו לפתע צעקות רמות‪,‬‬ ‫הזע‪ ‬בבריתו של אברה‪ ‬אבינו‪.‬‬ ‫'הער רבינער‪ ,‬הער רבינער'‪ ,‬כשסובבו‬ ‫במסגרת נסיעותיו אלו שמע הגאו‪‬‬ ‫ראש‪ ‬לעבר מקור הצעקות‪ ,‬רואי‪ ‬ה‪‬‬ ‫ר' מרדכי זצ"ל‪ ,‬על ילד יהודי הגר בעיר‬ ‫יהודי שר‪ ‬לקראת‪ ‬בכל נפשו וכוחו‪,‬‬ ‫קובנה‪ ,‬שלא נימול‪ ,‬מיד לקח עמו מוהל‬ ‫ומחבק‪ ‬בעוז‪ ,‬וכשקצת נרגע מהמפגש‬ ‫ועלה לרכבת לקובנה כשאליה‪ ‬מצטר‪‬‬ ‫המפתיע הוא מספר לה‪ ‬כי הוא‬ ‫הגאו‪ ‬רבי אייזיק אוזבנד שהוא היה עד‬ ‫היהודי היחיד שגר כא‪ ‬בכפר‪) ,‬וסיפר לה‪‬‬ ‫למעשה וסיפר זאת לדורות הבאי‪ .‬וכ‪‬‬ ‫כיצד התגלגל למקו‪ ‬זה(‪ ,‬ולפני שמונה ימי‪‬‬ ‫כדרכ‪ ‬של תלמידי חכמי‪ ‬התפתחה‬ ‫זכה ונולד לו ב‪ ‬זכר‪ ,‬ומאז כולו חשש‬ ‫ביניה‪ ‬שיחה של דברי תורה‪ ,‬וכשה‪‬‬ ‫שלא יזכה ח"ו להכניסו בבריתו של‬ ‫שקועי‪ ‬עמוק בעומקא דשמעתתא‪,‬‬ ‫אברה‪ ‬אבינו ביו‪ ‬השמיני להולדתו‪,‬‬ ‫לא שמו לב‪ ‬שהרכבת כבר חלפה‬ ‫וכל יו‪ ‬נשא תפילה מעומק ליבו‬ ‫מזמ‪ ‬את התחנה של העיר קובנה‪,‬‬ ‫שיזכהו ה' לקיי‪ ‬מצוה גדולה זו‪ ,‬והנה‬ ‫ולאחר זמ‪ ‬כשכבר התרחקו מאד‬ ‫הגיע היו‪ ‬השמיני‪ ,‬וכשהתחיל כבר‬ ‫מהתחנה בה היו צריכי‪ ‬לרדת‪ ,‬ש‪ ‬לבו‬ ‫החשש להכנס ללבו שמא לא יזכה‬ ‫הגאו‪ ‬רבי אייזיק אוזבנד לדבר‪ ,‬ומיד‬ ‫לקיי‪ ‬המצוה בהידורה‪ ,‬שמע שמועה‬ ‫אמר‪ :‬אוי‪ ,‬עברנו את התחנה מזמ‪,‬‬ ‫כי בתחנת הרכבת בפתח הכפר עומדי‪‬‬ ‫אנחנו תועי‪ ‬בדר‪ ,‬יו‪ ‬שישי היו‪‬‬ ‫כמה יהודי‪ ‬הדורי פני‪ ,‬הוא מספר‬ ‫ורכבת חזור כבר אי‪ ‬לנו‪ ,‬היכ‪ ‬נעשה‬ ‫לה‪ ‬שברגע ששמע זאת הוא עזב את‬ ‫את השבת‪.‬‬ ‫כל אשר לו‪ ,‬ור‪ ‬א‪ ‬בכל כוחו עד‬ ‫שתפס‪ ‬כא‪ ,‬ואז הוא שואל‪ ‬הא‪ ‬יש‬ ‫ענה לו הגאו‪ ‬ר' מרדכי זצ"ל‬ ‫אחד מביניכ‪ ‬שיודע למול‪ ,‬וכשהתברר‬ ‫במשפט אחד מלא וגדוש באמונה‬ ‫לו שיש מוהל ביניה‪ ‬פר‪ ‬בבכי עז בכי‬ ‫'יהודי לעול‪ ‬אינו תועה בדר‪.'‬‬ ‫של התרגשות והודאה לה'‪ ,‬על‬ ‫כשהגיעו לתחנה הבאה ירדו‪ ,‬ואז‬ ‫השליחי‪ ‬ששלח אליו ממש ברגע‬ ‫גילו כי ה‪ ‬נמצאי‪ ‬בתו‪ ‬כפר של גוי‪,‬‬ ‫בי‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫הנעשה‪ ,‬כדי שילד יהודי ב‪ ‬שמונה‬ ‫הנכו‪ ‬כדי לזכות לקיי‪ ‬את מצות ברית‬ ‫ימי‪ ‬בכפר נידח במרחבי ליטא יזכה‬ ‫המילה לבנו בעיתה ובזמנה‪.‬‬ ‫להכנס בבריתו של אברה‪ ‬אבינו בגיל‬ ‫שמונה ימי‪ ,‬וכ‪ ‬זכו לקיי‪ ‬המצוה‬ ‫עוד‪ ‬עומדי‪ ‬ומתפעמי‪ ‬מגודל‬ ‫בעוד ילד יהודי‪ ,‬וא‪ ‬לשהות בשבת‬ ‫ההשגחה העליונה‪ ,‬פנה הגאו‪ ‬ר' מרדכי‬ ‫מרוממת בביתו של היהודי שלא גמר‬ ‫פוגרמנסקי זצ"ל להגאו‪ ‬ר' אייזיק ואמר‬ ‫להודות ולהלל על ההשגחה הניסית‬ ‫לו‪ :‬יהודי לעול‪ ‬אינו תועה בדר‪,‬‬ ‫שהתגלתה לעיניו‪.‬‬ ‫הקב"ה מסובב הסיבות השגיח על כל‬ ‫?‪.‬‬ ‫זכות העקידה לכל הדורות‬ ‫המּאכלת‬ ‫האשׁ ְ ֶואת ַ ַ ֲ ֶ ֶ‬ ‫בּידוֹ ֶאת ָ ֵ‬‫ויּקּח ְ ָ‬ ‫יצחק ְבּנוֹ ַ ִ ַ‬ ‫ויּשׂם ַעל ִ ְ ָ‬ ‫העלה ַ ָ ֶ‬ ‫עצי ָ ֹ ָ‬ ‫אברהם ֶאת ֲ ֵ‬ ‫ַויּקּח ַ ְ ָ ָ‬ ‫ִַ‬ ‫יחדּו )בראשית כב‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫שׁניהם ַ ְ ָ‬ ‫ויּלכוּ ְ ֵ ֶ‬‫ֵַ ְ‬ ‫היה בה‪ ‬ממש'‪ ,‬ומחדש השפת אמת‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬המאכלת‪ ,‬סכי‪ ,‬על ש‪‬‬ ‫שנסיו‪ ‬העקידה מיוחד יותר משאר‬ ‫שאוכלת את הבשר‪ ,‬דבר אחר זאת‬ ‫הנסיונות‪ ,‬מאחר שהבטיחו הקב"ה 'כי‬ ‫נקראת מאכלת על ש‪ ‬שישראל אוכלי‪‬‬ ‫ביצחק יקרא ל‪ ‬זרע'‪ ,‬משו‪ ‬כ‪ ‬נאמר‬ ‫מת‪ ‬שכרה‪ .‬ואכ‪ ‬אנו מבקשי‪ ‬בכל יו‪‬‬ ‫לו עני‪ ‬העקידה בלשו‪ ‬בקשה 'קח נא'‪,‬‬ ‫בזכות העקידה‪ ,‬ובימי‪ ‬נוראי‪ ‬אנו‬ ‫שביקש הקב"ה ממנו שימחול לו‬ ‫מבקשי‪ ‬שנזכה לשנה טובה בזכות‬ ‫המתנה ושיעלהו לעולה‪ ,‬אבל לא היה‬ ‫העקידה‪ ,‬וג‪ ‬תוקעי‪ ‬בשופר של איל‬ ‫מחויב בדבר‪ ,‬וזה הוא השבח הגדול‬ ‫להזכיר העקידה‪ ,‬ויש לנו להתבונ‪ ‬מהו‬ ‫בנסיו‪ ‬הזה שלא נאמר לו בלשו‪ ‬ציווי‪,‬‬ ‫המיוחד בנסיו‪ ‬העקידה שבני ישראל‬ ‫רק א‪ ‬חפ‪ ‬בדבר זה‪ ,‬אכ‪ ‬אברה‪‬‬ ‫אוכלי‪ ‬מת‪ ‬שכרה בכל הדורות‪.‬‬ ‫אבינו ע"ה באהבתו לקיי‪ ‬רצו‪ ‬המקו‪‬‬ ‫הל‪ ‬בשמחה לשוחטו‪.‬‬ ‫)בראשית‬ ‫ומבאר השפת אמת זי"ע‬ ‫תרל"ד(‪ ,‬שהנה בפסוק נאמר הלשו‪' ‬קח‬ ‫ועד כמה היה גודל המסירות נפש‪,‬‬ ‫נא'‪ ,‬ופירש רש"י 'אי‪ ‬נא אלא לשו‪‬‬ ‫מבאר השפת אמת שהוא נלמד מזה‬ ‫בקשה‪ ,‬אמר לו בבקשה ממ‪ ‬עמוד לי‬ ‫שנאמר לו 'יחיד‪ ,'‬כי באמת היה‬ ‫בזה הנסיו‪ ‬שלא יאמרו הראשונות לא‬ ‫גי‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום ה' פר' וירא תשפ"ו‬ ‫מה שיצא מיצחק‪ ,‬יעקב אבינו‪ ,‬שבטי‬ ‫אברה‪ ‬אבינו יכול להאמי‪ ‬כי ית‪ ‬לו‬ ‫י"ה‪ ,‬שבעי‪ ‬נפש‪ ,‬שישי‪ ‬ריבוא ‪ ‬כלל‬ ‫השי"ת ב‪ ‬אחר כמו שנת‪ ‬לו את יצחק‬ ‫ישראל‪ ,‬קבלת התורה‪ ,‬דור באי האר‪,‬‬ ‫לעת זקנתו‪ ,‬אבל כנגד זה אמר לו‬ ‫דור השופטי‪ ,‬בני‪ ‬בית המקדש‬ ‫הקב"ה 'את יחיד‪ '‬לומר שלא יהיה לו‬ ‫הראשו‪ ‬והשני‪ ,‬וכל הדורות עד לימינו‬ ‫עוד ב‪ ,‬רק יצחק‪ ,‬היינו שיעלהו לעולה‬ ‫אנו ועד לביאת המשיח‪ .‬ואז היה יכול‬ ‫באופ‪ ‬שמקריב את כל זרע ישראל‬ ‫לבוא לידי מחשבה‪ ,‬הנה מצד אחד הרי‬ ‫בעקידה זו‪ ,‬וע‪ ‬כל זה קיבל עליו‬ ‫לא נצטוויתי על עקידת יצחק‪ ,‬והיה רק‬ ‫לעשות כ‪ ‬בשמחה‪.‬‬ ‫בדר‪ ‬בקשה‪ ,‬ועוד‪ ,‬על ידי שלא ישחט‬ ‫את יצחק יהיה על ידי כ‪ ‬נחת רוח‬ ‫ונתבונ‪ ‬בדבר‪ ,‬דהנה אברה‪ ‬אבינו‬ ‫נפלא לפני השי"ת‪ ,‬עד סו‪ ‬כל‬ ‫כל מהותו היה פרסו‪ ‬הבורא‪ ,‬ולש‪‬‬ ‫הדורות‪.‬‬ ‫כ‪ ‬ביקש להוליד בני‪ ‬שימשיכו דרכו‬ ‫אחריו‪ ,‬וכמו שנאמר בתחילת הפרשה‬ ‫אבל אברה‪ ‬אבינו לא עשה שו‪‬‬ ‫)בראשית יח‪ ,‬יט( 'כי ידעתיו למע‪ ‬אשר‬ ‫חשבונות‪ ,‬שמאחר שזהו רצו‪ ‬ה'‪ ,‬תיכ‪‬‬ ‫יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו‬ ‫ר‪ ‬לקיי‪ ‬רצו‪ ‬הבורא‪ ,‬ונמצא שכאשר‬ ‫דר‪ ‬ה' לעשות צדקה ומשפט למע‪‬‬ ‫הל‪ ‬לשחוט את יצחק‪ ,‬כלול במסירות‬ ‫הביא ה' על אברה‪ ‬את אשר דבר‬ ‫נפש זו א‪ ‬כל הנחת רוח שעתיד להיות‬ ‫עליו'‪ ,‬וידע אברה‪ ‬שא‪ ‬יעלה את בנו‬ ‫להשי"ת בכל הדורות עד לביאת‬ ‫לקרב‪ ‬יחזור העול‪ ‬לתוהו ובוהו‪ ,‬לדור‬ ‫המשיח ועד בכלל‪ ,‬ובזכות זה אוכלי‪‬‬ ‫של עובדי עבודה זרה‪ ,‬ושוב לא יהיה‬ ‫בני ישראל מת‪ ‬שכרה עד היו‪ ‬הזה‪,‬‬ ‫מי שיצוה את בני העול‪ ‬לשמור את‬ ‫לפי שכולנו היינו בכלל מעשה העקידה‪.‬‬ ‫דבר ה'‪ ,‬ואברה‪ ‬ראה ברוח קדשו כל‬ ‫?‪.‬‬ ‫די‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫רמז להמלכת הבורא בראש השנה‬ ‫מעכה‬ ‫תּחשׁ ְ ֶואת ַ ֲ ָ‬ ‫טבח ְ ֶואת ַ ַגּחם ְ ֶואת ַ ַ‬‫ותּלד ַגּם ִהוא ֶאת ֶ ַ‬ ‫ראוּמה ַ ֵ ֶ‬ ‫וּשׁמהּ ְ ָ‬ ‫וּפילגשׁוֹ ְ ָ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫)בראשית כב‪ ,‬כד(‪.‬‬ ‫ַ‪‬מות באר‪ ‬אל תקרי ַ‪‬מות אלא‬ ‫בספה"ק אוהב ישראל הביא על‬ ‫ֵ‪‬מות‪ .‬ובאמת יש להבי‪ ‬לש‪ ‬מה‬ ‫פסוק זה‪ ,‬מצאתי בקוב‪ ‬יש‪ ,‬ופילגשו‬ ‫נתפרשו שמות‪ ‬של אלו‪ ,‬בשלמא מה‬ ‫וגו' תחש ואת מעכה‪ .‬תח"ש ר"ת ת'קעו‬ ‫שנאמר בפסוקי‪ ‬הקודמי‪ ‬תולדותיו‬ ‫ח'ודש ש'ופר‪ ,‬מעכ"ה ר"ת מ'ל‪ ‬ע'ל כ'ל‬ ‫של נחור פירש רש"י )פסוק כ'( 'בשובו‬ ‫ה'עול‪ .‬ולרמז זה קורי‪ ‬פרשה זו בראש‬ ‫מהר המוריה היה אברה‪ ‬מהרהר ואומר‬ ‫השנה יו‪ ‬ב'‪ ,‬והמשכיל יבי‪ ‬את כל‬ ‫אילו היה בני שחוט כבר היה הול‪ ‬בלא‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫בני‪ ,‬היה לי להשיאו אשה מבנות ענר‬ ‫וראה בספר נוהג כצא‪ ‬יוס‪ ,‬תלמידו‬ ‫אשכול וממרא‪ ,‬ובישרו הקב"ה שנולדה‬ ‫של המהרי"ל‪ ,‬שמביא המנהג‬ ‫רבקה בת זוגו'‪ ,‬אבל לש‪ ‬מה נתפרשו‬ ‫שמסיימי‪ ‬הקריאה ביו‪ ‬ב' דראש‬ ‫תולדות פילגשו של נחור‪ .‬ומבאר‬ ‫השנה עד סו‪ ‬הסדרא‪ ,‬והביא ג‪ ‬כ‪‬‬ ‫הספורנו‪ ,‬שהגיד המגיד לאברה‪ ‬אבינו‬ ‫רמז זה }וכתב שהוא בדר‪ ‬הלצה{‪.‬‬ ‫שג‪ ‬הפילגש ילדה את מעכה‪ ,‬שהיתה‬ ‫כמו כ‪ ‬ראויה לבנו יצחק א‪ ‬לא יבחר‬ ‫ולבאר העני‪ ,‬שהנה בשמו של‬ ‫ברבקה‪ ,‬ולא יצטר‪ ‬לזרע כנע‪ .‬מבואר‬ ‫האד‪ ‬יש רמזי‪ ,‬וכמו שהאריכו חז"ל‬ ‫מדבריו שהיה בה איזה חשיבות שהרי‬ ‫בכמה מקומות‪ ,‬ואמרו )ברכות ז‪ ,(:‬מנא ל‪‬‬ ‫היתה ראויה ליצחק‪ ,‬ולכ‪ ‬נרמז בשמה‬ ‫דשמא גרי‪ ‬אמר רבי אליעזר דאמר‬ ‫מעכ"ה העני‪ ‬של מ'ל‪ ‬ע'ל כ'ל ה'אר‪.‬‬ ‫קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר ש‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫וט‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת וירא‬ ‫פניני פרשת וירא‬ ‫עניני עקידת יצחק‬ ‫הזהירות מגאוה‬ ‫והעצים‬ ‫האשׁ ְ ָ ֵ ִ‬ ‫הנּה ָ ֵ‬ ‫ויּאמר ִ ֵ‬ ‫בני ַ ֹ ֶ‬ ‫הנּנּי ְ ִ‬ ‫ויּאמר ִ ֶ ִ‬ ‫אבי ַ ֹ ֶ‬ ‫ויּאמר ָ ִ‬ ‫אביו ַ ֹ ֶ‬ ‫אברהם ָ ִ‬ ‫יצחק ֶאל ַ ְ ָ ָ‬ ‫ַויּאמר ִ ְ ָ‬ ‫ֹ ֶ‬ ‫שׁניהם‬ ‫ויּלכוּ ְ ֵ ֶ‬ ‫בּני ַ ֵ ְ‬ ‫לעלה ְ ִ‬‫השּׂה ְ ֹ ָ‬ ‫יראה לּוֹ ַ ֶ‬ ‫אלקים ְִ ֶ‬ ‫אברהם ֱ ִֹ‬ ‫ויּאמר ַ ְ ָ ָ‬ ‫לעלה‪ֶ ֹ ַ .‬‬ ‫השּׂה ְ ֹ ָ‬‫ְואיּה ַ ֶ‬ ‫ֵַ‬ ‫יחדּו‪) :‬כב‪ ,‬ז‪‬ח(‪.‬‬‫ְַָ‬ ‫לו המלא‪ ‬אל תשלח יד‪ ‬אל הנער‪ ,‬ואל‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬כלומר אלקי‪ ‬יראה‬ ‫תעש לו מאומה וגו'‪ ,‬כי באמרו 'אל‬ ‫ויבחר לו השה‪ ,‬וא‪ ‬אי‪ ‬שה ‪ ‬לעולה‬ ‫תשלח יד‪ ‬אל הנער'‪ ,‬היה מקו‪‬‬ ‫בני‪ .‬ויש להבי‪ ‬למה לא אמר לו אברה‪‬‬ ‫לאברה‪ ‬לחשוד ביצחק אולי היתה לו‬ ‫בפירוש שהוא יהיה הקרב‪ .‬ומבאר‬ ‫מחשבת פיגול‪ ,‬ולכ‪ ‬נפסל מלהיות‬ ‫בספר אפריו‪} ‬להגאו‪ ‬רבי שלמה‬ ‫קרב‪ ‬לה'‪ .‬וא"כ היה ראוי לאברה‪‬‬ ‫גאנצפריד זצ"ל בעל הקיצור שו"ע{‪ ,‬כי‬ ‫להעניש את יצחק על הדבר הזה‬ ‫הנה אברה‪ ‬היה יודע בטוב נפש בנו‬ ‫שחטא בלבבו ומנע אותו ממצוה‬ ‫יצחק שיקבל עליו בשמחה רבה להיות‬ ‫גדולה‪ ,‬אשר חפ‪ ‬לעשותה בשמחה‬ ‫קרב‪ ‬עולה לה'‪ ,‬א‪ ‬היה ירא שמא‬ ‫גדולה‪ .‬לכ‪ ‬הוסי‪ ‬המלא‪ ‬ואמר 'ואל‬ ‫מחמת רוב השמחה‪ ,‬יבא איזה שמ‪‬‬ ‫תעש לו מאומה'‪ ,‬כלומר אל תעניש‬ ‫גאוה בלבבו על שזכה למדרגה הגדולה‬ ‫אותו בשביל מה שאמרתי ל‪ ‬שלא‬ ‫הזאת‪ ,‬ומחמת זה יפסל מלהיות עולה‪,‬‬ ‫לשחטו‪ ,‬כי אי‪ ‬זה מחמת איזה פג‪‬‬ ‫כי "תועבת ה' כל גבה לב" )משלי טז‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫שיש בו ח"ו‪ ,‬שהוא נקי ואי‪ ‬בו שו‪‬‬ ‫לזאת אמר לו אברה‪ ,‬אלקי‪ ‬יראה‬ ‫מחשבת חו‪ ,‬ומה שאמרתי 'אל תשלח‬ ‫וגו'‪ ,‬כלומר עדיי‪ ‬אינני בטוח א‪ ‬תהיה‬ ‫יד‪ ,'‬הוא 'כי עתה ידעתי כי ירא אלקי‪‬‬ ‫לרצו‪ ,‬פ‪ ‬יגבה לבב‪ ,‬רק אני מתפלל‬ ‫אתה' וגו'‪ ,‬שעמדת בנסיו‪ ,‬ויותר מזה‬ ‫שהאלקי‪ ‬יראה לו השה לעולה בני‪,‬‬ ‫לא חפצתי‪.‬‬ ‫וכיו‪ ‬שאמר לו אברה‪ ‬כ‪ ,‬היה בטוח‬ ‫?‪.‬‬ ‫שלא יגבה לבבו‪ ,‬אלא יתפלל ג‪ ‬הוא‬ ‫ויכניע את לבבו‪ ,‬למע‪ ‬יעלה לרצו‪‬‬ ‫לעולה לה'‪.‬‬ ‫מבואר בדברי הספר אפריו‪ ‬הסכנה‬ ‫הגדולה שבמידת הגאוה‪ ,‬שא‪ ‬שהיה‬ ‫ועל פי זה כתב לבאר שזהו שאמר‬ ‫זט‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫בטהרה ואמר אלקי רבו‪ ‬כל העולמי‪‬‬ ‫יצחק גדול כל כ‪ ‬שנבחר להיות קרב‪‬‬ ‫)תהלי‪ ‬לו( 'אל תבואני רגל גאוה'‪ ,‬ובכ‪‬‬ ‫עולה‪ ,‬אבל על ידי מחשבה אחת של‬ ‫ג‪ ‬יצאה נשמתו של מר‪ ‬הקדוש אלוקי‬ ‫גאות היה נפסל‪.‬‬ ‫רבינו יצחק לוריא ואמר בלשו‪ ‬שפניא‪,‬‬ ‫ועני‪ ‬זה אמר הבעש"ט הק' זי"ע‬ ‫'שמרני מידי גאוה'‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫לתלמידיו‪" ,‬דעו לכ‪ ‬שיושב כא‪ ‬אחד‬ ‫להתחיל בשו‪ ‬עבודה אמיתית בעוד‬ ‫שזוכה לשמוע תורה לא מפי מלא‪ ‬ולא‬ ‫ששקע נפשו בגאוה וזדו‪ ‬לב‪ ,‬ולא יצא‬ ‫מפי שר‪ ,‬אלא מפי הקב"ה בכבודו‬ ‫הטמא והכת הארורה מ‪ ‬הדת אלא על‬ ‫ובעצמו‪ ,‬ואעפ"כ הוא מתיירא כל רגע‬ ‫ידי גאוה וכעס‪.‬‬ ‫שלא יפול לנוקבא דתהומא רבה על ידי‬ ‫וקוד‪ ‬הסתלקות מר‪ ‬הריב"ש זצ"ל‬ ‫מחשבת גאוה"‪ ,‬וכוונתו היה על עצמו‪.‬‬ ‫אמר לתלמידיו שיכינו לעצמ‪ ‬רבי‬ ‫}ראה בספה"ק דגל מחנה אפרי‪‬‬ ‫להאיר לה‪ ,‬כי הוא יל‪ ‬לבית עולמו‬ ‫)בליקוטי‪ ‬שבסו‪ ‬הספר(‪ ,‬שמביא מה‬ ‫בשנה זאת‪ ,‬וזה היה בהושענא רבה‬ ‫שאמר לו זקינו הק' הבעש"ט זי"ע‪' ,‬דא‬ ‫אחר החתימה‪ ,‬ושאלוהו על איזה צדיק‬ ‫שווער אי‪ ‬איי‪ ‬שיש איש בעול‪‬‬ ‫א‪ ‬ידבקו נפש‪ ‬אצלו‪ ,‬וה‪ ‬היו‬ ‫ששומע תורה מפי קוב"ה ושכינתיה‪,‬‬ ‫תלמידי‪ ‬בחורי‪ ‬צדיקי‪ ‬ועדיי‪ ‬לא‬ ‫לא מפי מלא‪ ‬ולא מפי וכו'‪ ,‬ואינו‬ ‫שמשו כל צרכ‪ ,‬ואמר לה‪ ‬שיסעו‬ ‫מאמי‪ ‬עצמו שלא ידחה מאת הקב"ה‬ ‫אצלו וינסו אותו וישאלו לו שית‪ ‬לה‪‬‬ ‫ח"ו‪ ,‬כי בקל יכול לדחות לנוקבא‬ ‫עצה להסיר הגאוה‪ ,‬א‪ ‬ית‪ ‬לה‪ ‬עצה‬ ‫דתהומא רבה{‪.‬‬ ‫אי‪ ‬בו ממש‪ ,‬וא‪ ‬יאמר ה' יעזור אזי‬ ‫וראה בספה"ק נוצר חסד )אבות פ"ד‬ ‫יקרבו נפש‪ ‬אצלו כי צדיק גמור הוא‪.‬‬ ‫משנה ד'( שהביא בזה‪ ,‬עני‪ ‬גאוה הוא‬ ‫?‪.‬‬ ‫ממש עבודה זרה‪ ,‬ואי‪ ‬עצה להמלט‬ ‫ממנו אלא הש‪ ‬יתבר‪ ‬עוזר‪ ,‬ומר‪‬‬ ‫}כעני‪ ‬הזה ידוע על המקובל ר' יוס‪‬‬ ‫האלקי קודש הקדשי‪ ‬אור שבעת‬ ‫די ליריינא‪ ,‬שכמעט והביא את הגאולה‪,‬‬ ‫הימי‪ ‬רבינו הקדוש אשר החיה את‬ ‫שכבר כבש את הס"מ תחת ידו‪ ,‬ולבסו‪‬‬ ‫נפשינו וגאל אותנו מ‪ ‬היצר ומרשת‬ ‫היה מה שהיה כידוע המעשה באריכות‪,‬‬ ‫הסטרא אחרא ומטעות קליפות נוגה‬ ‫שמ‪ ‬השמי‪ ‬אמרו לו מראש שלא ית‪‬‬ ‫הבל וריק‪ ,‬ודיבק נפשינו הרב ישראל ב‪‬‬ ‫לס"מ מאומה‪ ,‬אול‪ ‬כשביקש ממנו‬ ‫אליעזר‪ ,‬עפר ואפר אני תחת כפות‬ ‫הס"מ קצת בשמי‪ ‬להריח נענה‬ ‫רגליו א‪ ‬אזכה‪ ,‬והלוואי שאזכה להיות‬ ‫לבקשתו ונת‪ ‬לו‪ ,‬ובזה שנת‪ ‬לו‬ ‫עפר תחת כפות רגליו‪ ,‬יצאה נשמתו‬ ‫זי‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת וירא‬ ‫יביא את הגאולה‪ ,‬ועל ידי מחשבה זו‬ ‫הבשמי‪ ‬היה נחשב כאילו הקטיר‬ ‫של גאוה יצא מה שיצא‪ ,‬א‪ ‬שהיה‬ ‫קטורת לפניו‪ ,‬ואז התגבר הס"מ על ר'‬ ‫במדרגה גדולה עד מאד{‪.‬‬ ‫יוס‪ ‬די ליריינא‪ ,‬והיה מזה חורב‪ ‬גדול‪,‬‬ ‫שיצא לתרבות רעה‪ .‬ומבאר מר‪ ‬החת‪‬‬ ‫וזה היה החשש של אברה‪ ‬אבינו‬ ‫סופר ש'בשמי‪ ‬הללו' שנת‪ ‬לס"מ‪,‬‬ ‫שלא תכנס מחשבת גאוה ביצחק‬ ‫הכוונה מה שהרגיש המקובל שהוא‬ ‫ויפסל מלהיות ראוי לקרב‪.‬‬ ‫זוכה למה שלא זכו כל הדורות‪ ,‬שהוא‬ ‫?‪.‬‬ ‫שמחתו של אברהם אבינו בשעת עקידת יצחק‬ ‫מאד הוא לאברה‪ ‬שישחוט בנו יחידו‬ ‫הנה אברה‪ ‬אבינו כשהל‪ ‬לשחוט‬ ‫פרי אשר נחנט למאה שנה בידיו‪ ,‬א‪‬‬ ‫את יצחק‪ ,‬היה בשמחה גדולה‪ ,‬וכמו‬ ‫על פי כ‪ ‬יעשה ולא יסרב‪ ,‬אבל עדיי‪‬‬ ‫שמבאר הש‪ ‬משמואל )וירא תרע"א(‪ ,‬כי‬ ‫יש מקו‪ ‬לחשוש‪ ,‬אי‪ ‬לא יעצב ולא‬ ‫הנה קוד‪ ‬שעמד לשחוט את בנו ניתנה‬ ‫יקרע לבו על כל פני‪ ,‬וא‪ ‬כ‪ ,‬לא יהיה‬ ‫לו הנבואה 'אל תשלח יד‪ ‬אל הנער'‪,‬‬ ‫יוכל אז אברה‪ ‬לקבל נבואה‪ ,‬דהא אי‪‬‬ ‫והרי אי אפשר לזכות לנבואה בלא‬ ‫השכינה שורה מתו‪ ‬עצב אפילו של‬ ‫שמחה‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא שבת )ד‪ ‬ל‪(:‬‬ ‫מצוה‪ ,‬וממילא לא יוכל לקבל הנבואה‬ ‫'שאי‪ ‬השכינה שורה לא מתו‪ ‬עצבות‬ ‫ד'אל תשלח יד‪ ,'‬ויצטר‪ ‬לקיי‪ ‬ציווי‬ ‫ולא מתו‪ ‬עצלות ולא מתו‪ ‬שחוק ולא‬ ‫ה' ולשחוט את יצחק‪ ,‬ואי‪ ‬זה רצונו‬ ‫מתו‪ ‬קלות ראש ולא מתו‪ ‬שיחה ולא‬ ‫ית"ש‪ .‬לכ‪ ‬אמר לו השי"ת קח נא את‬ ‫מתו‪ ‬דברי‪ ‬בטלי‪ ‬אלא מתו‪ ‬דבר‬ ‫בנ‪ ‬וגו'‪ ,‬רק שתהיה העשיה באופ‪‬‬ ‫שמחה של מצוה'‪ ,‬ומכא‪ ‬מוכח‬ ‫'אשר אומר אלי‪ ,'‬דהיינו 'שאוכל עוד‬ ‫שאברה‪ ‬אבינו היה בשעת העקידה‬ ‫לומר ל‪ ‬מה שארצה'‪ ,‬והיינו שלא‬ ‫במצב של שמחה עצומה‪.‬‬ ‫תתעצב‪ ,‬ואז תוכל לקבל הנבואה ממני‪.‬‬ ‫וכ‪ ‬מבאר בספה"ק ישמח משה על‬ ‫ויחד ע‪ ‬זה שהל‪ ‬בשמחה לעקידה‪,‬‬ ‫מאמר ה' אל אברה‪' ‬והעלהו לעולה‬ ‫הוסי‪ ‬אברה‪ ‬והתפלל על הצלת יצחק‪,‬‬ ‫על אחד ההרי‪ ‬אשר אומר אלי‪) '‬כב‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫וכמו שמבאר בספה"ק נוע‪ ‬אלימל‪‬‬ ‫ודקדק בזה כמה דקדוקי‪ ,‬ומבאר כי‬ ‫)פרשת בא(‪ ,‬במה שנאמר 'וישכ‪ ‬אברה‪‬‬ ‫באמת ידע הקב"ה א‪ ‬שדבר קשה‬ ‫חי‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫לא חשכת כו'‪ ,‬משו‪ ‬שא‪ ‬שהיתה‬ ‫בבוקר ויחבוש את חמורו'‪ ,‬בוקר נקרא‬ ‫תשוקתו שישאר חי א‪ ‬על פי כ‪ ‬לא‬ ‫'חסד'‪ ,‬ואברה‪ ‬עצמו הוא ג‪ ‬כ‪' ‬חסד'‪,‬‬ ‫חש‪ ‬ומנע אותו ועשה את מצות הבורא‬ ‫כמו שאמר הכתוב 'תת‪ ‬אמת ליעקב‬ ‫בשמחה רבה‪ ,‬ולכ‪ ‬בכל דור מזכיר הש‪‬‬ ‫חסד לאברה‪ ,'‬וכשהל‪ ‬אברה‪ ‬לשחוט‬ ‫יתבר‪ ‬את העקידה שעקד אברה‪ ‬את‬ ‫את בנו היה הול‪ ‬בשמחה רבה‬ ‫יצחק בנו על גבי המזבח‪ ,‬אבל יצחק‬ ‫בהתלהבות גדולה לעשות רצונו של‬ ‫אבינו היה מדתו גבורה ורצה לעשות‬ ‫מקו‪ ,‬א‪ ‬א‪ ‬על פי כ‪ ‬היה רוצה בזה‬ ‫כמדתו להישחט ואינו חידוש כל כ‪‬‬ ‫שישאר חי וכוונתו היה להתפלל להבורא‬ ‫כמו באברה‪ ,‬א‪ ‬על פי כ‪ ‬אפרו צבור‬ ‫יתבר‪ ‬שמו שישאר חי‪ ,‬כדאיתא‬ ‫לדורות‪ .‬ע"כ תוכ‪ ‬דבריו הק'‪.‬‬ ‫במדרש‪ ,‬וירא את המקו‪ ‬פירוש שראה‬ ‫יעקב עתיד לצאת ממנו‪ ,‬דגבי יעקב‬ ‫ועל פי זה יש לבאר מה שאנו‬ ‫כתיב וישכב במקו‪ ‬ההוא‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫מבקשי‪' ‬עננו כמו שענית לאברה‪‬‬ ‫ונשתחוה ונשובה אליכ‪ ,‬והאי‪ ‬אמר‬ ‫אבינו בהר המוריה'‪ ,‬ולכאורה לא מצינו‬ ‫ונשובה הא הל‪ ‬לעקוד אותו אלא‬ ‫שהתפלל ש‪ ‬אברה‪ ‬ונענה‪ .‬אבל‬ ‫שסמ‪ ‬ובטח עצמו על תפילתו שישאר‬ ‫לדברי הרבי ר' אלימל‪ ‬זי"ע יבואר‬ ‫חי‪ ,‬וזהו 'וישכ‪ ‬אברה‪ ‬בבוקר ויחבוש‬ ‫שפיר‪ ,‬שכ‪ ‬אברה‪ ‬אבינו התפלל‬ ‫את חמורו'‪ .‬דהיינו ע‪ ‬החסדי‪ ‬חבש‬ ‫להצלתו של יצחק‪ ,‬בד בבד ע‪ ‬הכנתו‬ ‫את החמור ג‪ ‬כ‪ ‬שיסכי‪ ‬עמו שישאר‬ ‫לשחיטת יצחק מתו‪ ‬שמחה‪ ,‬ואכ‪‬‬ ‫בנו חי‪ ,‬אבל יצחק אבינו היתה תשוקתו‬ ‫השי"ת ענה לתפילתו של אברה‪‬‬ ‫דוקא שיעקד וישחט על גבי המזבח‬ ‫והשאיר בחיי‪ ‬את יצחק בנו‪.‬‬ ‫ולכ‪ ‬תולה הכתוב באברה‪ ‬כמ"ש יע‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫טי‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫ט"ז חשון ‪ -‬הרה"ק רבי עמרם חסידא זי"ע‬ ‫ביו‪ ‬ט"ז חשו‪ ‬חל יומא דהילולא של הרה"ק רבי עמר‪ ‬ב‪ ‬רבי משה נחו‪‬‬ ‫ראזענבוי‪ ‬זצוק"ל‪ ,‬קדוש עליו‪ ‬חסידא ופרישא‪ ,‬נודע כבעל מופת‪ ,‬שחי בתקופתו‬ ‫של החת‪ ‬סופר זי"ע‪ ,‬ונקרא בפי הבריות "רבי עמר‪ ‬חסידא" }על ש‪ ‬האמורא רבי‬ ‫עמר‪ ‬חסידא שהובא בגמרא כמה פעמי‪ ‬גודל צדקותו ופרישותו )ראה קידושי‪ ‬פא‪.{(.‬‬ ‫רבי עמר‪ ‬חסידא עלה לאר‪ ‬ישראל בשנת תקפ"ו‪ ,‬וביקש להתיישב בעיה"ק‬ ‫ירושלי‪ ,‬והחת‪ ‬סופר כתב לו תשובה בארוכה על עני‪ ‬זה‪ ,‬אבל מחמת שיבושי‬ ‫הדרכי‪ ‬והסכנות התיישב בתחילה בצפת‪ ,‬ולאחר תקופה תיכנ‪ ‬לעבור לירושלי‪,‬‬ ‫א‪ ‬נפטר טר‪ ‬הספיק לעבור להתגורר בירושלי‪ ,‬ונסתלק ש‪ ‬בצפת בשנת תק"צ‪,‬‬ ‫מסופר כי לפני פטירתו ביר‪ ‬בש‪ ‬ומלכות 'ברו‪ ...‬המאיר לעבדיו מאור הגנוז מששת‬ ‫ימי בראשית'‪ ,‬מקו‪ ‬קבורתו הוא בעיה"ק צפת ת"ו‪ ,‬ביו‪ ‬ז' אב הספידו החת‪‬‬ ‫סופר בהספד גדול‪.‬‬ ‫החת‪ ‬סופר כתב לו תשובה בארוכה אודות ההתיישבות בצפת ובירושלי‪‬‬ ‫}נדפסה בחלק יורה דעה סי' רלג{‪ ,‬ובתחילת התשובה הכתירו בתוארי‪ ‬נשגבי‪‬‬ ‫ונפלאי‪' ‬ידיד נפשי וחמדת לבי ורב חביבי הרב הגאו‪ ‬חסידא ופרישא המופלג‬ ‫בתורה תכנית חות‪ ‬זאת בריתי אות‪ ‬וחד מינ‪ ‬דאזיל להת‪ ‬אמרי רבנ‪ ‬בכפילא‬ ‫וישבעו במראית‪ ‬קורא על אדמת הקודש שמות‪ ‬ש‪ ‬המיוחד כק"ש מו"ה עמר‪‬‬ ‫ני' נשיא אלקי‪ ‬בתו‪ ‬הנשיאי‪ ‬לאומת‪.'‬‬ ‫מפורסמת הסגולה למציאת אבידה‪ ,‬להדליק שני נרות לעילוי נשמת הרה"ק 'רבי‬ ‫עמר‪ ‬ב‪ ‬רבי משה נחו‪  '‬חסידא‪ ,‬ורבי‪ ‬נושעו על ידי זה‪ ,‬ובדידי הוי עובדא‬ ‫כמה פעמי‪ ‬שחפשנו אחר אבידה זמ‪ ‬רב‪ ,‬ולאחר שעשינו סגולה זו מצאנו את‬ ‫האבידה‪ .‬וא‪ ‬עשה אחד את הסגולה ועדיי‪ ‬לא נמצאה האבידה‪ ,‬יחזור שוב למחרת‬ ‫לעשות כדת היו‪ ,‬והאבידה תמצא בע"ה‪.‬‬ ‫ונספר ‪ ‬שנה אחת היינו בימי חג הפסח בלונדו‪ ‬בבית מו"ח שליט"א‪ ,‬והיו ש‪‬‬ ‫באותה העת ג‪ ‬גיסי ומשפחתו מאנטוורפ‪ ‬העוסק במסחר בתכשיטי‪ .‬במהל‪‬‬ ‫שהותנו ש‪ ‬ביו‪ ‬מ‪ ‬הימי‪ ‬ביקש אחד מגיסי שיראה לו כמה מהתכשיטי‪ ,‬ובני‬ ‫ביתי הראו ג‪ ‬כ‪ ‬את התכשיטי‪ ‬שלה‪ ,‬ובטעות נשארו חלק מהתכשיטי‪ ‬שלנו‬ ‫בי‪ ‬התכשיטי‪ ‬של גיסי‪ ,‬ללא שנשי‪ ‬לב לדבר‪.‬‬ ‫כ‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫לאחר חג הפסח שב גיסי ומשפחתו לאנטוורפ‪ ,‬וכאשר עמדנו לחזור לאר‪‬‬ ‫ישראל שמנו לב לחסרונ‪ ‬של התכשיטי‪ ,‬ולא עלה בדעתנו שזה נשאר אצל גיסי‪.‬‬ ‫חיפשנו את התכשיטי‪ ‬בכל מקו‪ ‬אפשרי א‪ ‬האבידה לא נמצאה‪) ,‬והחשד נפל על‬ ‫העוזרת הגויה כי ידה בדבר(‪ .‬לפני שיצאנו מהבית בדרכנו לארה"ק הדלקתי שני נרות‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ק רבי עמר‪ ‬ב‪ ‬רבי משה נחו‪  ‬חסידא‪ ,‬כשבליבי אני סבור‬ ‫שככל הנראה לא ימצאו התכשיטי‪ ‬בשעות הקרובות‪ ,‬לפי שמו"ח וב"ב יצאו‬ ‫ללוותנו בדרכנו לשדה התעופה‪ ,‬ולא נשאר איש בבית‪.‬‬ ‫לאחר כחצי שעה של נסיעה בעודנו על א‪ ‬הדר‪ ‬מתקשר אלי גיסי מאנטוורפ‪‬‬ ‫ואומר כי זה עתה ביקר אצלו לקוח‪ ,‬וכשהוציא את הסחורה להראות ללקוח מצא‬ ‫בי‪ ‬התכשיטי‪ ‬כמה תכשיטי‪ ‬שאינ‪ ‬שייכי‪ ‬לו‪ ,‬ואז נזכר כי אולי אלו ה‪‬‬ ‫התכשיטי‪ ‬שלנו‪ .‬היה זה כעבור חצי שעה מאז שהדלקתי את הנרות לע"נ רבי‬ ‫עמר‪ ‬חסידא‪ ,‬ויהי לפלא!‬ ‫עובדא נוספת שמעתי מאחד ששמע מבעל המעשה‪ ,‬שנאבד לו המפתח של‬ ‫רכב יוקרה‪ ,‬ולא היה לו מפתח רזרבי‪ ,‬ולהזמי‪ ‬מפתח חדש לרכב הוא דבר קשה‪,‬‬ ‫והוא ג‪ ‬עולה סכו‪ ‬כס‪ ‬גדול‪ .‬מה עשה‪ ,‬הדליק שני נרות לעילוי נשמת הרה"ק‬ ‫רבי עמר‪ ‬חסידא ב‪ ‬רבי משה נחו‪ ,‬ותו‪ ‬יו‪ ‬או יומיי‪ ‬נמצאה האבידה‪.‬‬ ‫ואולי אפשר לומר שזה מסוגל ג‪ ‬לשידוכי‪ ,‬שהרי חז"ל אמרו )קידושי‪ ‬ב‪ (:‬לגבי‬ ‫שידו‪ ‬שהוא עני‪ ‬של מציאת אבידה 'משל לאד‪ ‬שאבדה לו אבידה מי חוזר על‬ ‫מי בעל אבידה מחזר על אבידתו'‪ ,‬וא‪ ‬כ‪ ‬הסגולה ל'השבת אבידה' תועיל ג‪‬‬ ‫ל'מציאת שידו‪.'‬‬ ‫מצבתו של רבי עמר‪ ‬חסידא בצפת"ו‬ ‫אכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫י"ז חשון ‪ -‬הרה"ק ה"אהבת שלום" מקאסוב זי"ע‬ ‫י"ז חשו‪ ‬הוא יומא דהילולא של הרה"ק רבי מנח‪ ‬מנדל מקאסוב זי"ע‪ ,‬בנו של‬ ‫הרה"ק רבי יעקב קאפיל חסיד‪ ,‬מבני היכלא של הבעש"ט הק'‪ ,‬אבי שושלת קוסוב ‪‬‬ ‫ויז'ני‪ ,‬הוא השאיר אחריו את ספרו הק' אהבת שלו‪ ,‬והוא פלא שקרא את הספר‬ ‫בש‪ ‬זה‪ ,‬מאחר ששמו לא היה 'שלו‪ ,'‬אכ‪ ‬בספרו הק' הוא כותב רבות בעני‪‬‬ ‫האחדות וחשיבות השלו‪.‬‬ ‫בספה"ק אהבת שלו‪ ‬מרבה לבאר קדושת השבת‪ ,‬וכמעט אי‪ ‬פרשה שאינו‬ ‫עוסק בקדושת השבת‪ ,‬ומבי‪ ‬גוילי הספר ניכר כי הוא בוער באש להבה בקדושת‬ ‫השב"ק‪' ,‬ער פלאקערט אי‪ ‬א שבת'‪ ,‬ולדוגמא נביא מדבריו הק' בפרשת‪ ,‬בו הוא‬ ‫מבאר דברי‪ ‬נפלאי‪ ‬בקדושת השב"ק‪ ,‬ואלו דבריו הק'‪ ,‬על הפסוק )בראשית כב‪ ,‬א(‬ ‫'ויאמר אליו אברה‪ ‬ויאמר הנני'‪:‬‬ ‫"דהנה ידוע שעיקר חיותו של האד‪ ‬היא הנשמה הקדושה‪ ,‬והיא שמו של‬ ‫האד‪} ,"‬שהש‪ ‬שנותני‪ ‬לאד‪ ‬הוא הש‪ ‬של הנשמה‪ ,‬והנשמה נמצאת בגו‪‬‬ ‫שהוא הנרתיק של הש‪" ,{‬ועל כ‪ ‬כשקורי‪ ‬לאד‪ ‬יש‪ ‬בשמו‪ ,‬יכולי‪ ‬מהר להקיצו‪,‬‬ ‫כי כשקורי‪ ‬אותו בשמו‪ ,‬שהיא הנשמה‪ ,‬אזי מעוררי‪ ‬חיותו ממקו‪ ‬שרשו‬ ‫בהשתלשלות‪ ,‬שמורידי‪ ‬את החיות אל האד‪."‬‬ ‫"ועל כ‪ ‬טוב להזכיר בשבת קודש בכל פע‪ ‬הש‪ ‬שבת"‪} ,‬שביו‪ ‬השבת ירבה‬ ‫לומר תיבת שבת{‪" ,‬כי שבת היא 'צרורא דלעילא דבי חיי כולא' )זמר האריז"ל(‪ ,‬ועל‬ ‫ידי קריאת הש‪ ‬שבת‪ ,‬על ידי זה אנו מעוררי‪ ‬חיות השבת‪ ,‬שהיא שמא דקוב"ה‬ ‫)זהר ח"ב פח(‪ ,‬דהוא ושמו חד"‪.‬‬ ‫ועל פי זה הוא מבאר מה שאמרו בגמרא )שבת י ע"ב( 'מתנה טובה יש לי בבית‬ ‫גנזי ושבת שמה'‪ ,‬שעל ידי אמירת ש‪ ‬השבת‪ ,‬על ידי כ‪ ‬מעוררי‪ ‬את מתנת השבת‪.‬‬ ‫ועוד מבאר האהבת שלו‪ ‬בגודל מעלת הזכרת השבת‪ ,‬שזהו ג"כ כוונת דברי‬ ‫חז"ל במה שאמרו )שבת יב‪ (.‬הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר 'שבת היא‬ ‫מלזעוק ורפואה קרובה לבוא'‪ ,‬פירוש‪ ,‬שעל ידי זעקת הש‪" ‬שבת"‪ ,‬מתעוררת חיות‬ ‫השבת‪ ,‬ומש‪ ‬נמש‪ ‬רפואה לחולה מאילנא דחיי‪.‬‬ ‫בספר עשר צחצחות )מערכת ג' אות ד'( הביא מה שהעיד האהבת שלו‪ ‬על עצמו‪,‬‬ ‫שכל מדריגות רוח הקודש שלו לקח על ידי לימוד חוש‪ ‬משפט‪.‬‬ ‫בכ‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫}ובחשיבות הלימוד של 'חוש‪ ‬משפט' מספרי‪ ‬על הרה"ק מצאנז שלפני תקיעת‬ ‫שופר היה לומד שו"ע חוש‪ ‬משפט‪ ,‬ויש שביארו העני‪ ‬משו‪ ‬שא‪ ‬יש די‪ ‬למטה‬ ‫אי‪ ‬די‪ ‬למעלה‪ ,‬ועל ידי הלימוד בחוש‪ ‬משפט )יש די‪ ‬למטה( אי‪ ‬די‪ ‬למעלה ויש‬ ‫המתקת הדיני‪.{‬‬ ‫ויש לפרש בחשיבות הלימוד של חוש‪ ‬משפט‪ ,‬שעל ידי כ‪ ‬באי‪ ‬לידי רוח‬ ‫הקודש‪ ,‬שהנה בגמרא שבת )ד‪ ‬לא‪ (.‬אמרו 'אמר ריש לקיש מאי דכתיב והיה אמונת‬ ‫עתי‪ ‬חוס‪ ‬ישועות חכמת ודעת וגו'‪ ,‬אמונת זה סדר זרעי‪ ,‬עתי‪ ‬זה סדר מועד‪,‬‬ ‫חוס‪ ‬זה סדר נשי‪ ,‬ישועות זה סדר נזיקי‪ ,‬חכמת זה סדר קדשי‪ ,‬ודעת זה סדר‬ ‫טהרות'‪ ,‬והקשה מרנא החת‪ ‬סופר )ליקוטי‪ ‬עמוד רנג(‪ ,‬שהנה בגמרא בבא בתרא אמרו‬ ‫)ד‪ ‬קעה‪' (:‬ואמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכי‪ ‬יעסוק בדיני ממונות‪ ,‬שאי‪ ‬ל‪ ‬מקצוע‬ ‫בתורה יותר מה‪ ,‬וה‪ ‬כמעיי‪ ‬הנובע'‪ ,‬ויש להבי‪ ‬שהרי אמרו 'חכמת זה סדר קדשי‪,'‬‬ ‫ולמה לא אמרו הרוצה שיחכי‪ ‬יעסוק בקדשי‪ ,‬וביאר‪ ,‬שהנה להתחיל לעסוק‬ ‫בעניני קדשי‪ ,‬הרי זה מקצוע קשה‪ ,‬ולא יוכל להשיג לימוד זה‪ ,‬אכ‪ ‬כשמתחיל‬ ‫לימודו בסדר נזיקי‪ ‬אזי יחכ‪ ‬ויוכל לעסוק בקדשי‪ ,‬וזה הכוונה 'הרוצה שיחכי‪,'‬‬ ‫שהוא רוצה לעסוק ב'סדר קדשי‪' ,'‬יעסוק בדיני ממונות'‪ ,‬ועל ידי זה יוכל להשיג‬ ‫החכמה של סדר קדשי‪.‬‬ ‫ואולי זה הכוונה בדבריו של האהבת שלו‪ ,‬שעל ידי שעסק בדיני ממונות‪ ,‬נכנס‬ ‫לחכמת זה סדר קדשי‪ ,‬וזכה לרוח הקודש‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫ונסיי‪ ‬בדברי האהבת שלו‪ ‬בפרשת ראה על הפסוק )דברי‪ ‬טו‪ ,‬י( 'נתו‪ ‬תת‪ ‬לו‬ ‫ולא ירע לבב‪ ‬בתת‪ ‬לו כי בגלל הדבר הזה יברכ‪ ‬ה' אלקי‪ ‬בכל מעשי‪ ‬ובכל‬ ‫משלח יד‪ ,'‬שהנה לפעמי‪ ‬האד‪ ‬נות‪ ‬צדקה לעני‪ ,‬והעני מראה לו פני‪ ‬זועפות‪,‬‬ ‫שאינו מרוצה מהסכו‪ ‬שקיבל‪ ,‬ולפעמי‪ ‬העני א‪ ‬מחזיר את הנתינה לנות‪ ,‬ואומר‬ ‫לו בפה מלא איזה סכו‪ ‬היה רוצה לקבל מהנות‪ ,‬ובדר‪ ‬כלל מטבע הבריאה‬ ‫מתמלא הנות‪ ‬קצ‪ ‬בכגו‪ ‬הא‪ ,‬ולפעמי‪ ‬ג‪ ‬גוער בו על חוצפתו‪ ,‬ובודאי שלא ית‪‬‬ ‫לו עוד נתינה‪.‬‬ ‫אכ‪ ‬א‪ ‬האד‪ ‬מקבל את דברי העני בסבר פני‪ ‬יפות ומוסי‪ ‬על מתנתו‬ ‫הראשונה‪ ,‬הרי שהוא נוהג שלא כדר‪ ‬הטבע‪ ,‬וזהו 'נתו‪ ‬תת‪ ,'‬שיוסי‪ ‬נתינה על‬ ‫גכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫הנתינה הראשונה‪' ,‬ולא ירע לבב‪ ,'‬אלא ית‪ ‬הצדקה בסבר פני‪ ‬יפות‪' ,‬כי בגלל‬ ‫הדבר הזה' שפעל כנגד טבעו 'יברכ‪ ‬ה' אלקי‪ ‬בכל מעשי‪ ,'‬ויזכה לכל הטוב‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫ח"י חשון ‪ -‬הרה"ק ה"אהלי יעקב" מהוסיאטין זי"ע‬ ‫ח"י חשו‪ ‬הוא יומא דהילולא דהרה"ק רבי יעקב מהוסיאטי‪ ‬זי"ע ב‪ ‬הרה"ק רבי‬ ‫יצחק מבוהוש זי"ע‪ .‬מלבד צדקותו וקדושתו היה ג‪ ‬גאו‪ ‬עצו‪ ,‬כמו שנוכחי‪‬‬ ‫לראות בספרו הקדוש 'אהלי יעקב'‪ ,‬שהוא ממש ספר מלא וגדוש ותענוג גדול‬ ‫ללמוד בו‪ ,‬הספר מלא בגאונות וחסידות ג‪ ‬יחד‪ ,‬בגאונות עצומה הוא מביא‬ ‫מקורות איתני‪ ‬לכל יסודות החסידות מדברי חז"ל והראשוני‪ .‬הוא לוקח סיפור‬ ‫חסידי או אמרה חסידית‪ ,‬ובונה לזה יסוד מוצק מדברי חז"ל ומדברי הראשוני‪‬‬ ‫והאחרוני‪.‬‬ ‫לרגל יומא דהילולא נביא בזה פרפרת אחת הכתובה בספרו )אהלי יעקב עמ'‬ ‫תח‪‬תט(‪ ,‬שני סיפורי‪ ‬שסיפר בחג הסוכות מהרה"ק המגיד מזלאטשוב זי"ע‪ ,‬וכדרכו‬ ‫בקודש מבאר כי שני הסיפורי‪ ‬קשורי‪ ‬זה בזה‪:‬‬ ‫מעשה מזקני הקדוש הרבי ר' מיכל'י מזלאטשוב זי"ע‪ ,‬הרבנית ‪ ‬אשת הר"ר‬ ‫מיכל'י זי"ע לא היתה אשה פשוטה‪" ,‬מהאמהות היתה"‪ .‬פע‪ ‬אחת בלילה הראשו‪‬‬ ‫של חג הסוכות אחר הקידוש‪ ,‬ראה הרבי ר' מיכל'י זי"ע את אשתו הצדיקת והכיר‬ ‫בה כי היא עצבה‪ ,‬וישאל אותה על מה זה? וענתה‪ :‬לא ראיתי היו‪ ‬את האושפיזא‬ ‫)כבר אמרתי כי ראיית האושפיזי‪ ‬פירושה ראיה רוחנית(‪ .‬והשיב לה הרבי ר' מיכל'י זי"ע‪ :‬צל‬ ‫ה'תיפלה' שנפל על הסוכה גר‪ ‬לכ‪.‬‬ ‫ממשי‪ ‬ה'אהלי יעקב'‪ :‬סיפור זה קיבלתי בלי שו‪ ‬ביאור‪ ,‬ואי אפשר להבינו כלל‬ ‫לפי פשוטו‪ :‬א( היתכ‪ ‬שהרבי ר' מיכ'לי זי"ע יעשה סוכה במקו‪ ‬קרוב לתיפלה?‬ ‫ב( וא‪ ‬צל תיפלה היה הסיבה‪ ,‬אי‪ ‬לא הרגיש בדבר הרבי ר' מיכל'י זי"ע הוא?‬ ‫ורוצה אני לספר לכ‪ ‬עוד מעשה‪ ,‬וזה יהיה הביאור לראשו‪.‬‬ ‫הרבנית אשת הרבי ר' מיכל'י זי"ע‪ ,‬היתה עוסקת אחרי הסתלקותו של בעלה‬ ‫זי"ע בגמילות חסדי‪ .‬פע‪ ‬אחת הזמי‪ ‬לה השי"ת מצות הכנסת כלה שלביצועה‬ ‫נחו‪ ‬היה סכו‪ ‬כס‪ ‬גדול‪ ,‬ותש‪ ‬לדר‪ ‬פעמיה ותבוא ג‪ ‬לעיר מעז'יבוז'‪ .‬בהיותה‬ ‫דכ‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫ש‪ ‬ביקרה את הרבי ר' ברוכ'יל זי"ע‪ ,‬ותדרוש ממנו להשתת‪ ‬במצות הכנסת כלה‪,‬‬ ‫הוא זי"ע ציוה לה לשבת על כסא‪ ,‬ויבקש ממנה שתספר לו דבר מבעלה זי"ע‪.‬‬ ‫ותספר לו כדברי‪ ‬האלה‪ :‬היו ימי‪ ‬שאני ובעלי זי"ע היינו עניי‪ ‬מרודי‪ ,‬פע‪‬‬ ‫אחת בא לעירנו עושר גדול לרגל עסקיו‪ ,‬ועל פי מקרה נודע לו מפי סופר העיר‪,‬‬ ‫כי תפיליו של בעלי‪ ,‬יקרי ער‪ ‬מאוד‪ .‬העשיר חילה את פני הסופר ללכת אל בעלי‬ ‫ולהציע לו למכור את התפלי‪ ,‬והוא העשיר מוכ‪ ‬לתת במחיר‪ ‬כס‪ ‬רב הו‪‬‬ ‫תועפות‪ .‬תשובתו של בעלי זי"ע היתה‪ ,‬כי לא ימכור את תפיליו היקרי‪ ‬בעד כל‬ ‫הו‪ ,‬העשיר עשה ימי‪ ‬אחדי‪ ‬בעיר ונסע לדרכו‪.‬‬ ‫והנה הגיע חג הסוכות‪ ,‬ובשנה ההיא היו האתרוגי‪ ‬ביוקר גדול‪ ,‬עגמת נפשו של‬ ‫בעלי זי"ע גדלה מאוד‪ ,‬כי לא השיגה ידו לקנות לו אתרוג‪ .‬ערב חג הסוכות כאשר‬ ‫ראה כי כבר יורד היו‪ ‬ואתרוג אי‪ ‬לו‪ ,‬ר‪ ‬אל הסופר ויבקש ממנו לקנות את‬ ‫תפיליו‪ ,‬למע‪ ‬יוכל לקנות לו אתרוג‪ .‬הסופר הופתע ויאמר‪ :‬העשיר הנ"ל היה‬ ‫ביכלתו לשל‪ ‬הרבה‪ ,‬אבל אני‪ ,‬עני ג‪ ‬אנכי‪ ,‬א‪ ‬בכל זאת אשאלכ‪ ,‬מה מקווה‬ ‫אדוני לקבל ממני בעד תפיליו? וענה בעלי זי"ע‪ :‬איני מבקש ממ‪ ‬סכו‪ ‬יותר גדול‬ ‫מ‪ ‬המחיר של אתרוג כשר‪ .‬הסופר קנה את התפילי‪ ,‬ובעלי זי"ע מיהר אל מוכר‬ ‫האתרוגי‪ ,‬ויבחר לו אתרוג הדר‪ ,‬ויביאהו אל ביתו בשמחה רבה ועצומה‪.‬‬ ‫ויהי כראותי את בעלי עלז ושמח ואתרוג בידו‪ ,‬שאלתי אותו‪ :‬מאי‪ ‬לקחת את‬ ‫מחיר האתרוג? ויספר לי‪ .‬ויתחמ‪ ‬לבבי וקראתי בחרי א‪ :‬להעשיר מאנת למכור‬ ‫את תפילי‪ ,‬והוא רצה לתת ל‪ ‬מכסת כס‪ ‬שהיתה מביאה הרוחה למצוקתנו‪,‬‬ ‫ולסופר מכרת‪ ?‬ותפסתי בא‪ ‬את האתרוג‪ ,‬ומבלי משי‪ ‬שברתי את הפיטמא‪.‬‬ ‫שנינו נשארנו עומדי‪ ‬מדוכאי‪ ‬וכואבי‪ ,‬מעתה אי‪ ‬לו לא אתרוג ולא תפילי‪.‬‬ ‫אחרי דומיה ממושכה‪ ,‬אמר בעלי זי"ע‪ :‬ה"בעל דבר" רוצה שמיכל'י יכעס‪ ,‬מיכל'י‬ ‫לא יכעס‪ ,‬מיכל'י לא יכעס‪ ,‬בבקשה ממ‪ ‬תני לי כתונת ואל‪ ‬לטבול לכבוד יו"ט‪.‬‬ ‫הרבי ר' ברוכ'ל זי"ע נתפעל מאוד מ‪ ‬הסיפור‪ ,‬ויל‪ ‬ויבא מלוא חפניו דינרי זהב‬ ‫למצות הכנסת כלה‪.‬‬ ‫מבאר ה'אהלי יעקב' כדרכו הנעימה‪ :‬לפי השערתי תלויי‪ ‬שני המאורעות זה‬ ‫בזה‪ ,‬ואירעו זה אחר זה‪ ,‬זה ביו‪ ‬וזה בלילה אחריו‪ .‬חרו‪ ‬א‪ ‬הרבנית אשר גר‪‬‬ ‫לשבירת הפיט‪ ,‬עשה פג‪ ‬בנפשה‪ ,‬ובגללו נמנעה ממנו ראיית האושפיזא בלילה‪,‬‬ ‫כי 'המשבר כלי‪ ‬בחמתו "כאילו" עובד ע"ז'‪" ,‬כאילו" לאו ממש‪ ,‬הרי זה רק "צל"‪.‬‬ ‫וזהו שרמז לה הר"ר מיכל'י זי"ע בתשובתו‪ ,‬ה"צל של התיפלה" ‪ ‬והיא של‪ ‬‬ ‫הכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫שנפל על הסוכה מעכב את ראיית האושפיזי‪ .‬ע"כ דבריו הקדושי‪ ‬כפי שמובאי‪‬‬ ‫בספר 'אהלי יעקב'א‪.‬‬ ‫א‪ .‬גירסא אחרת שונה במקצת לסיפורי‪ ‬הנ"ל‪ ,‬מצינו בספר 'סיפורי צדיקי‪ ‬החדש' )נדפס‬ ‫בפיעטרקוב שנת תרס"ט( שהוציא לאור הגאו‪ ‬הצדיק מוה"ר אברה‪ ‬יצחק סויבלמא‪ ‬זצ"ל‬ ‫אבד"ק זינקאווי‪ ‬בעל מחבר ספר שו"ת מהרא"י מזינקאווי‪} ‬בנו של הרב הגאו‪ ‬החסיד‬ ‫המפורס‪ ‬המאור הגדול רבי אשר ענזיל סויבלמא‪ ‬אב"ד זינקאווי‪  ‬ובשהות הרה"ק‬ ‫מרוז'י‪ ‬בעת גלותו בעיר קאמני‪ ‬היה הוא המורה הוראה בחצר קודשו‪ ,‬ובנו קיבל ממנו‬ ‫רוב תורתו ודרכי ההוראה{‪ ,‬הוא הסתופ‪ ‬כחסיד וותיק בציל‪ ‬של בני הרה"ק מרוז'י‪‬‬ ‫זי"ע‪ :‬אדמוה"ז מסאדיגורא‪ ,‬אדמוה"ז מטשורטקוב‪ ,‬ואדמוה"ז מהוסיאטי‪ ‬שא‪ ‬הפנה אליו‬ ‫שאלה בעני‪ ‬כשרות סוכתו‪.‬‬ ‫בספרו זה הוא העלה על הכתב סיפורי‪ ‬ששמע אצל רבותיו ואצל זקני חסידי קמאי‪,‬‬ ‫וספרו מקובל כמקור קדו‪ ‬ונאמ‪ ‬לסיפורי קודש‪ .‬ג‪ ‬לפי גירסתו שני הסיפורי‪ ‬ה‪‬‬ ‫סיפור אחד‪ ,‬וכ‪ ‬כותב בש‪ ‬הרה"ק רבי יוס‪ ‬מיאמפלא זי"ע בנו של המגיד מזלאטשוב‬ ‫זי"ע‪:‬‬ ‫הרב הקדוש רבי יוס‪ ‬מיאמפלא זצ"ל‪ ,‬כשהיה לו יאר צייט של אמו הרבנית הצדיקת‪ ,‬כ‪‬‬ ‫אמר שהיתה אמו צדיקת גדולה שזכתה למדריגת גילוי אליהו ז"ל‪ ,‬וכ‪ ‬סיפר‪:‬‬ ‫פע‪ ‬אחת אירע אשר במוצאי יו‪ ‬הכיפורי‪ ‬לא טע‪ ‬אבי ז"ל ולא אכל כלל‪ ,‬למחרת‬ ‫יו"כ שחרית ג‪ ‬כ‪ ‬לא רצה אבי ז"ל לאכול‪ .‬נכנסה אליו אמי ז"ל ושאלה אותו מה זה‬ ‫שאינ‪ ‬אוכל‪ ,‬בלילה שלא אכלת לא שאלתי‪ ,‬כי אמרתי בליבי אולי איזה מיחוש שאי‪‬‬ ‫אתה יכול לאכול‪ ,‬ועכשיו למה‪ .‬השיב לה אבי‪ :‬אי‪ ‬אוכל לאכול אחר שאי‪ ‬לי מעות‬ ‫לקנות לי אתרוג ולולב‪ .‬אמי ז"ל ריחמה עליו ואמרה לו לאבי‪ ,‬הנה יש לי מטבע מזהב‬ ‫הנקרא 'אויבל' שהטמנתי אותה זה מכבר בתכשיטי‪ ‬שלי שנמכרו על הפרנסה‪ ,‬והשארתי‬ ‫מטבע זו עבור לשלוח מתנה להכלה של בננו הבכור מ' יאסילא }‪‬הוא מספר הסיפור‬ ‫הרה"ק רבי יוס‪ ‬מיאמפלא זי"ע{ כשישתד‪ ‬אי"ה‪ .‬ועכשיו שאני רואה שאינ‪ ‬אוכל ואתה‬ ‫מתענה על ידי זה‪ ,‬על כ‪ ‬קח את מטבע זו ותקנה אתרוג‪ ,‬והלכה והביאה לו מטבע זו‪.‬‬ ‫נתמלא אבי ז"ל בשמחה ואכל‪ ,‬והל‪ ‬לקנות לו אתרוג ולולב‪ ,‬ונעשה טרוד במצוה זו‪,‬‬ ‫ועשיית הסוכה השאיר עלינו האחי‪ ‬לעשות הסוכה אצל הבית‪ ,‬כנהוג בכל שנה‪ ,‬ואבי‬ ‫ז"ל לא סייע בעשיית הסוכה‪ ,‬כי היה טרוד בקניית אתרוג הדר‪ ,‬ואנחנו עשינו הסוכה‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫בלילה הראשו‪ ‬של חג הסוכות ציוה אבינו ז"ל לקרות את אמנו ז"ל לבוא אל הסוכה‬ ‫לשמוע את הקידוש‪ .‬בבואה אל הסוכה התחילה אמנו ז"ל לבכות מאד‪ ,‬ושתתה מעט‬ ‫מהקידוש וחזרה לה להבית‪ ,‬אבי ז"ל לא שאל אותה למה היא בוכה‪.‬‬ ‫וכ‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫}ואפשר לבאר מה שאמר הרבי ר' מיכל'ע זי"ע מיד שיל‪ ‬למקוה‪ ,‬על פי מה‬ ‫דאיתא בספה"ק ש'מקוה' מבטל 'כעס'‪ ,‬כי כע"ס בגימטריא ק"נ‪ ,‬וע‪ ‬הכולל קנ"א‪,‬‬ ‫וכ‪ ‬מקו"ה בגימטריא קנ"א{‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫ידוע שדעתו היתה שאנו מצווי‪ ‬על פי התורה לעשות ככל מה שבכוחינו‪,‬‬ ‫להתיישב באר‪ ‬ישראל‪ ,‬לחזק את הישוב היהודי‪ ,‬ולגרש את הישמעאלי‪ ‬בסיעתא‬ ‫דשמיא‪.‬‬ ‫הבוקר אור אבי ז"ל הל‪ ‬לטבול ואחר כ‪ ‬בא להסוכה ע‪ ‬האתרוג והלולב‪ ,‬ונטל הד'‬ ‫מיני‪ ‬וביר‪ ‬כד"ת‪ .‬וצוה אבי ז"ל לקרוא את אמנו ז"ל לבר‪ ‬ג‪ ‬כ‪ ,‬ובאת אל הסוכה‬ ‫לקיי‪ ‬מצות נטילת לולב‪ ,‬והתחילה ג‪ ‬כ‪ ‬לבכות‪ ,‬ובכתה מאי‪ ‬הפוגות‪ .‬אז שאל אותה‬ ‫אבינו ז"ל‪ ,‬אתמול בלילה בכית ולא שאלתי‪ ,‬וכעת ג‪ ‬כ‪ ‬את בוכה‪ ,‬הגידי לי למה בכית‬ ‫בלילה וג‪ ‬עתה‪ .‬השיבה לו אמי ז"ל‪ ,‬איככה אוכל להתאפק מלבכות‪ ,‬כי תמיד בבואי‬ ‫להסוכה זוכה אני לראות את אליהו זכור לטוב‪ ,‬בזה אני מתענגת ושמחה‪ ,‬וזאת נחמתי‪,‬‬ ‫כי הלא אני חי אצל‪ ‬חיי צער מגודל העניות והדחקות אשר לנו‪ ,‬וזאת היא נחמתי שזוכה‬ ‫אני לראות את אליהו ז"ל‪ ,‬ועתה שאיני רואה אותו לא אמש בלילה ולא עכשיו ביו‪,‬‬ ‫נראה מזה שמעשיי גרמו לי‪ ,‬שהריעותי את מעשיי‪ ,‬ואי‪ ‬אוכל להתאפק מלבכות‪ .‬הכלל‪,‬‬ ‫אבי ז"ל הבטיח לאמנו ז"ל בזה הלשו‪ ,‬מעתה אני מבטיח‪ ‬שבכל פע‪ ‬שתבואי להסוכה‬ ‫בערב ובבוקר תזכי לראות את אליהו ז"ל‪ ,‬וכ‪ ‬הוה‪.‬‬ ‫והסיבה שלא ראתה אותו תחילה הוא‪ ,‬כי מנגד רחוק הרבה עמד בית 'תיפלה' שלה‪‬‬ ‫ושתי וערב וכו'‪ ,‬ובערב בתחילת לילה הכה צל הלבנה מהש"ו ]‪‬מהשתי וערב[ על גבי‬ ‫הסוכה‪ ,‬וכ‪ ‬בבוקר צל החמה על גבי הסוכה מהש"ו‪ ,‬ומחמת זה לא בא אליהו ז"ל‬ ‫להסוכה‪ .‬ובשני‪ ‬הקודמי‪ ‬שאבינו ז"ל היה ג‪ ‬כ‪ ‬מתעסק בעשיית הסוכה וידע מזה‪,‬‬ ‫צמצ‪ ‬להעמיד הסוכה שלא ינטו הצללי‪ ‬על גבי הסוכה מהש"ו בבוקר ובערב‪ ,‬רק עכשיו‬ ‫שאבינו ז"ל היה טרוד בקניית הד' מיני‪ ,‬כי קוד‪ ‬יו‪ ‬הכיפורי‪ ‬לא היה לו מעות לקנות‬ ‫הד' מיני‪ ‬שבלולב‪ ,‬לכ‪ ‬לא סייע לנו האחי‪ ‬בעשיית הסוכה‪ ,‬ואנחנו האחי‪ ‬באשר שלא‬ ‫ידענו בנטיית הצללי‪ ,‬לכ‪ ‬העמדנו הסוכה ונטו הצללי‪ .‬לכ‪ ‬לא בא אליהו ז"ל אל‬ ‫הסוכה לא בלילה הראשונה ולא בא ג‪ ‬כ‪ ‬בבוקר יו‪ ‬א' דסוכות‪ ,‬ואחר שהבטיח אבי‬ ‫ז"ל לאמנו שתראה‪ ,‬לכ‪ ‬אחר כ‪ ‬בבוקר ובערב היה מעונ‪ ‬ולא נראו הצללי‪ ‬מהש"ו‬ ‫בבוקר ובערב‪ ,‬ואליהו ז"ל בא לסוכת אבינו ז"ל באי‪ ‬מונע‪ ,‬ואמנו ז"ל זכתה לראות‪ .‬זכותו‬ ‫יג‪ ‬עלינו ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫זכ‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא‬ ‫פע‪ ‬אחת לפני נסיעתי למנצ'סטר }עבור מגבית 'קמחא דפסחא' כמדי שנה‬ ‫בשנה{‪ ,‬ביקש ממני מו"ר כ"ק מר‪ ‬אדמו"ר שליט"א מבאיא‪ ,‬שאכנס בשליחותו אל‬ ‫האדמו"ר מהורדנקא שליט"א }ר' רפאל יצחק ארי'ה ב‪ ‬חנה לרפו"ש בתושח"י{ הדר‬ ‫במנצ'סטר‪ ,‬שכידוע הוא גאו‪ ‬גדול ומפזר ממו‪ ‬רב לצדקה‪ ,‬והוא עוזר ומסייע‬ ‫לאלפי משפחות נצרכות מקהילת באיא‪ ‬ומשאר קהילות הקודש בקניית לח‪‬‬ ‫וחלב וצרכי מזו‪ ‬לילדיה‪ ,‬וכ"ק מר‪ ‬אדמו"ר מבאיא‪ ‬ביקש לשלוח לו מתנה‬ ‫מיוחדת על כל פעליו הטובי‪ ‬והברוכי‪.‬‬ ‫כשהייתי בקודש פנימה שאל אותי הרבי‪ ,‬איזה ספר אפשר לשלוח לו כמתנה‪,‬‬ ‫חשבתי זמ‪ ‬מה ולא עניתי‪ .‬הרבי שאל אותי בדר‪ ‬צחות‪ ,‬אולי נשלח לו את הספר‬ ‫"אהלי יעקב"? חייכתי ולא עניתי‪ .‬ביקש ממני להגיד מה שיש לי לומר על כ‪,‬‬ ‫ואמרתי‪ ,‬הרי הגה"צ מהורדנקא הוא תלמידו של הרה"ק מסאטמאר זי"ע‪ ,‬ואי‪‬‬ ‫אפשר לשלוח לו ספר כזה‪ .‬אמר לי הרבי שהוא יודע מזה‪ ,‬ודוקא משו‪ ‬כ‪ ‬הוא‬ ‫הציע זאת בדר‪ ‬צחות‪ ,‬כי את הספר הזה ודאי אי‪ ‬לו‪...‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫כ"ב חשון ‪ -‬יומא דהילולא דהרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‬ ‫ביו‪ ‬כ"ב חשו‪ ‬חל יומא דהילולא דהרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זי"ע ב‪‬‬ ‫הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע‪ .‬הרה"ק המהרי"ד שהה פע‪ ‬ביחד ע‪ ‬אביו הק'‬ ‫המהר"י בווינא‪ .‬בליל שבת קודש כאשר חזר לאכסנייתו שבמלו‪ ‬משולחנו הטהור‬ ‫של אביו הק' שנער‪ ‬בחדרו במלו‪ ,‬שמע לפתע קול ערב ומתוק של לימוד התורה‬ ‫העולה בשעת לילה מאוחרת כזאת מבית המדרש שהיה ממוק‪ ‬באחד החדרי‪,‬‬ ‫והיה הדבר בעיניו לפלא גדול‪.‬‬ ‫הוא הל‪ ‬במיוחד לעבר בית המדרש לראות במה דברי‪ ‬אמורי‪ ,‬והנה נגלה‬ ‫לעיניו מחזה נדיר‪ ,‬חייל יהודי לבוש במדי הצבא יושב ולומד בשקידה רבה גמרא‬ ‫ע‪ ‬תוספות בעיו‪ ‬ובהבנה עמוקה‪ ,‬ויגדל הפלא אצלו יותר ויותר מול מחזה נורא‬ ‫הוד כזה‪ ,‬לשמוע קולות ערבי‪ ‬כאלה של לימוד התורה באישו‪ ‬ליל שבת‪ ,‬בעיר‬ ‫ווינא שהיתה אז רחוקה מיהדות‪ ,‬ועוד מפי חייל לבוש מדי‪.‬‬ ‫חכ‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫המהרי"ד פסע פנימה לבית המדרש והקשיב שעה ארוכה אל הלימוד המתוק‬ ‫של החייל‪ ,‬ולא יכל להתנתק מ‪ ‬המחזה הזה‪ .‬כל אותה העת היה החייל שקוע‬ ‫בלימודו ולא הבחי‪ ‬כלל במהרי"ד העומד לצידו‪ .‬רק לאחר זמ‪ ‬רב כאשר הבחי‪‬‬ ‫החייל שעומד לצידו יהודי חסידי לבוש בבגדי שבת כבעיירות גאליציה )אינדערהיי‪,(‬‬ ‫ק‪ ‬וניגש לומר שלו‪ ‬עליכ‪ ‬לאורח הדגול‪ .‬המהרי"ד שאל אותו בהערצה בלתי‬ ‫מוסתרת‪ ,‬מי אתה ומה מעשי‪ ‬כא‪?‬‬ ‫ענה לו החייל‪ ,‬יהודי הנני‪ ,‬וכאשר התגייסתי בעל כרחי‪ ,‬שפכתי דמעות לפני‬ ‫בוראי לבל אכשל בחילול שבת‪ ,‬ואכ‪ ‬שובצתי בדר‪ ‬פלא להיות עוזר למפקד‬ ‫המחנה שלי‪ ,‬התקרבתי אליו ושטחתי בפניו את בקשתי להשתחרר כל שבוע ביו‪‬‬ ‫השביעי‪ ,‬ועוד בטר‪ ‬השיב לי המפקד תשובה‪ ,‬קיבלתי על עצמי שא‪ ‬יעזור לי‬ ‫השי"ת והגוי אכ‪ ‬ישחררני ממלאכות שבת‪ ,‬אתגייס לצבא ה' בשבתות ומועדי‪,‬‬ ‫ואקדיש את כל כולי ללימוד התורה ביו‪ ‬השבת‪.‬‬ ‫ברו‪ ‬ה' מצאתי ח‪ ‬בעיני המפקד‪ ,‬היות ועשיתי עבודתי בנאמנות‪ ,‬ואכ‪ ‬שחרר‬ ‫אותי מתפקידי בימי השבת‪ ,‬ומאז אני יושב ולומד בכל שבת לילה ויו‪ ,‬כמי‬ ‫שעושה את עבודתי בצבא השי"ת‪.‬‬ ‫המהרי"ד הביע את התפעלותו הרבה באמירה נדירה‪" ,‬מי יודע א‪ ‬לא בגלל‬ ‫חייל כזה מתעכבת הגאולה"‪ ,‬כי יתכ‪ ‬שלימוד התורה של חייל יהודי בגלות‪ ,‬אי‬ ‫ש‪ ‬בווינא הרחוקה‪ ,‬חשובה לפני הקב"ה עוד יותר מ‪ ‬הקרבנות תמידי‪ ‬ומוספי‪‬‬ ‫והעבודה העתידה להיות בבני‪ ‬בית המקדש‪ ,‬כי זהו כוחה ושגב קדושתה של לימוד‬ ‫התורה מתו‪ ‬עוני ודוחק‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫מעשה באבר‪ ‬אחד שיצא במערכה כנגד הרב בעירו‪ ,‬שלדעתו הקיל בהלכה‪.‬‬ ‫לאביו של האבר‪ ‬כאב הדבר שבנו פתח במחלוקת כנגד רב העיר‪ ,‬וכאשר נסע‬ ‫לקראת יו"ט להקביל פני רבו המהרי"ד מבעלזא‪ ,‬סיפר האב לרבי על מעשיו של‬ ‫בנו שמדליק אש המחלוקת כנגד רב העיר‪.‬‬ ‫כשנכנס האבר‪ ‬ההוא אל הרה"ק מבעלזא‪ ,‬אמר לו הרבי‪ ,‬שמעתי שאתה מעורר‬ ‫מדני‪ ‬כנגד הרב‪ ,‬ואמר האבר‪ ‬שהוא עושה כ‪ ‬מחוסר ברירה‪ ,‬מאחר שהרב מקיל‬ ‫בכמה עניני‪ ,‬ומתיר ככל העולה על רוחו‪ ,‬נענה הרה"ק ואמר לו‪ ,‬ומי התיר ל‪‬‬ ‫להדליק אש המחלוקת בעיר‪ ,‬שמא אתה הוא המיקל בכ‪ ‬שאתה יוצא במחלוקת?‬ ‫טכ‬ ‫נעימות הפרשה • ענינים שונים ‪ -‬טוב להודות לה' )חלק ג'(‬ ‫ענינים שונים ‪ ‬טוב להודות לה' )חלק ג'(‬ ‫שאינך כפוי טובה‬ ‫ממנו את מכונת ההנשמה ובכוחו לדבר‪.‬‬ ‫על האד‪ ‬להודות לה' תמיד‪ ,‬ויזהר‬ ‫בכל המצבי‪ ‬שלא יהיה ח"ו 'כפוי‬ ‫כמו כ‪ ‬ע‪ ‬שובו של הרה"ק לביתו‪,‬‬ ‫טובה'‪ ,‬ומספרי‪ ‬מעשה נורא מהרה"ק‬ ‫לפי שהיה חלוש ביותר לא היה אפשר‬ ‫הרמ"ש מבאיא‪ ‬זי"ע‪ ,‬היה זה בשנת‬ ‫להכנס אליו‪ ,‬אבל ניתנה הרשות‬ ‫תשכ"ה‪ ,‬הגה"ח הנודע ר' נטע ציינווירט‬ ‫לחסידי‪ ‬תושבי אר‪ ‬ישראל אשר שהו‬ ‫זצ"ל נסע לאמריקא לשהות בצל רבו‬ ‫אז עדיי‪ ‬בחצר הקודש‪ ,‬וביניה‪ ‬הרה"ח‬ ‫הק' מבאיא‪ ,‬לשהות בצל הקודש בירח‬ ‫ר' שמעו‪ ‬לודמיר שליט"א‪ ,‬להכנס אל‬ ‫האיתני‪ ,‬ואכ‪ ‬ר' נטע שאב ש‪ ‬מלא‬ ‫הקודש פנימה לחדרו של אדמו"ר‬ ‫חופניי‪ ‬קדושה‪ ,‬אבל במוצאי יו‪‬‬ ‫הקוה"ט זי"ע‪ ,‬בליל שבת קודש פרשת‬ ‫הכפורי‪ ,‬עבר הרה"ק התקפת לב‬ ‫בראשית לאמירת "גוט שבת"‪.‬‬ ‫חמורה‪ ,‬והוא הובהל אל בית החולי‪,‬‬ ‫בהכנס‪ ,‬ישב הרבי על כסאו‪ ,‬ובראותו‬ ‫ש‪ ‬שקדו הרופאי‪ ‬על רפואתו‪ ,‬ובכ‪‬‬ ‫אות‪ ‬נענה ואמר‪' :‬הש‪ ‬נפשנו בחיי‪,'‬‬ ‫נשבתה השמחה במעו‪ ‬קדשו‪ ,‬ושוב לא‬ ‫גוט שבת גוט שבת‪.‬‬ ‫זכו החסידי‪ ‬ליהנות מזיו קדשו‬ ‫וכאשר באה הידיעה לחסידי‪ ‬בחול‬ ‫בהמש‪ ‬החודש‪ ,‬כשימי חג הסוכות‬ ‫המועד שהדיבור הראשו‪ ‬של הרבי היה‬ ‫ושמיני עצרת ושמחת תורה היה הרה"ק‬ ‫'ליהודי אסור להיות כפוי טובה לפני‬ ‫בבית החולי‪ ‬במש‪ ‬כל ימי חג‬ ‫ה''‪ ,‬הנה הגה"ח ר' נטע היה עובד את‬ ‫הסוכות‪ ,‬וא‪ ‬ימי‪ ‬אחדי‪ ‬אחרי החג‪,‬‬ ‫ה' בהתלהבות גדולה‪ ,‬כששמע דיבור זה‬ ‫עד ליו‪ ‬כ"ו תשרי‪ ,‬בערב שבת קודש‬ ‫התלהב בהתלהבות גדולה‪ ,‬והתחיל‬ ‫פרשת בראשית‪.‬‬ ‫לומר כ‪ ,‬הנה יש ל‪ ‬אחד שהשי"ת היה‬ ‫בעזרו‪ ,‬הוא גידל את בנו לתלמוד תורה‪,‬‬ ‫והנה בתחילה חיברו את הרבי‬ ‫והב‪ ‬גדל ועשה פרי‪ ,‬וכאשר הגיע‬ ‫למכונת הנשמה‪ ,‬ולא היה יכול לדבר‪,‬‬ ‫לפרקו חטפוהו‪ ,‬ונעשה חת‪ ‬בבית‬ ‫וכאשר הורידו לו את מכונת ההנשמה‪,‬‬ ‫חשוב‪ ,‬וברו‪ ‬ה' הגיע עת דודי‪,‬‬ ‫הדיבור הראשו‪ ‬היה‪' :‬א איד טאר נישט‬ ‫והלביש את החת‪ ‬ובני המשפחה‬ ‫זיי‪ ‬א כפוי טובה דע‪ ‬אייבערשטע‪'‬‬ ‫במלבושי כבוד ומלכות‪ ,‬והיה שמחת‬ ‫)ליהודי אסור להיות כפוי טובה לפני ה'(‪ ,‬כאומר‬ ‫העליה לתורה והחתונה לש‪‬‬ ‫שעליו להכיר טוב להשי"ת על שהורידו‬ ‫ל‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫אבל כא‪ ‬שוכב הרבי בסכנת חיי‪‬‬ ‫ולתפארת‪ ,‬אבל ליכא כתובה דלא רמי‬ ‫מחובר למכונת הנשמה‪ ,‬אבל הדיבור‬ ‫בה תיגרא‪ ,‬והנה הוא הזמי‪ ‬לקראת‬ ‫הראשו‪ ‬שלו לא היה 'הנני מקבל עלי‬ ‫המצוה טאנ‪ ‬כמה מיני מזונות לכבד‬ ‫היסורי‪ ‬באהבה'‪ ,‬שכ‪ ‬דיבור זה אומר‬ ‫את הציבור‪ ,‬ואחד מהקרטוני‪ ‬הגיע‬ ‫רק מי שמרגיש שכל העול‪ ‬חייבי‪‬‬ ‫מזונות שה‪ ‬חרוכי‪ ‬במקצת‬ ‫לו‪ ,‬והוא מקבל עליו היסורי‪ ‬באהבה‪,‬‬ ‫)פארברענטע לעקע‪ ,(‬כשרואה יהודי זה‬ ‫אבל מי שהוא יודע שכל מה שנעשה‬ ‫את הצרה הנוראה שהגיעו מזונות‬ ‫עמו הכל ה‪ ‬חסדי‪ ,‬הרי שכאשר‬ ‫שרופי‪ ‬למצוה טאנ‪ ,‬הרי הוא נאנח‬ ‫מורידי‪ ‬את מכונת ההנשמה‪ ,‬הדיבור‬ ‫ואומר‪ ,‬הנני מקבל עלי היסורי‪‬‬ ‫הראשו‪ ‬הוא‪ ,‬ליהודי אסור להיות‬ ‫באהבה ‪   ‬והרי הוא מרגיש את‬ ‫כפוי טובה לפני ה'‪' ,‬הש‪ ‬נפשינו‬ ‫עצמו בעל מדרגה‪ ,‬שהוא מקבל את‬ ‫בחיי‪.'‬‬ ‫היסורי‪ ‬הנוראי‪ ‬באהבה‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫הודאה על כל פרט ופרט‬ ‫ועוד מודי‪ ‬ש‪ ‬על כמה וכמה‬ ‫בעת ההודאה אל יסתפק האד‪‬‬ ‫ענייני‪.‬‬ ‫בהודאה בכללות על חסדי ה' עמו‪,‬‬ ‫אלא יודה על כל פרט ופרט‪ ,‬וכמו‬ ‫ויתבונ‪ ‬האד‪ ,‬הנה בעת התפילה‬ ‫שאנו מודי‪ ‬לה' בברכת מודי‪' ,‬על‬ ‫מפרט האד‪ ‬בפרטות את בקשותיו‪,‬‬ ‫חיינו המסורי‪ ‬ביד‪ ,'‬שהוא מודה‬ ‫ולא יהיה ההודאה פחות מהבקשות‬ ‫לה' על מה שהוא זוכה לחיות‪ ,‬ועוד‬ ‫והתפילות‪ ,‬ויתבונ‪ ‬בכל פרט ופרט‬ ‫נכלל בזה שהוא זוכה לחיות באופ‪‬‬ ‫מהישועה ויודה על זה להשי"ת‪.‬‬ ‫שהוא סומ‪ ‬על השי"ת בכל ענייניו‪,‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫אל‬ ‫נעימות הפרשה • ענינים שונים ‪ -‬טוב להודות לה' )חלק ג'(‬ ‫הודאה כעין הבקשה‬ ‫ובעני‪ ‬הזה מצאנו מאמר נפלא‬ ‫צדיקי‪ ‬אמרו בדר‪ ‬צחות‪ ,‬על דברי‬ ‫בספה"ק אור המאיר סו‪ ‬פרשת כי‬ ‫רש"י )בראשית כג‪ ,‬א( "בת ק' כבת כ'"‪.‬‬ ‫תצא על הפסוק )דברי‪ ‬כה‪ ,‬יג( 'לא יהיה‬ ‫שהנה כשיש לאד‪ ‬צרה בתו‪ ‬ביתו‪,‬‬ ‫ל‪ ‬בכיס‪ ‬אב‪ ‬ואב‪ ‬גדולה וקטנה'‪ ,‬אב‪‬‬ ‫הרי הוא אומר פרק כ' בתהילי‪" ,‬יענ‪‬‬ ‫הכוונה אבני המשקלות‪ ,‬ופשטות‬ ‫ה' ביו‪ ‬צרה"‪ ,‬וכשרואה הישועה אומר‬ ‫הפסוק הוא שלא יהיה לאד‪ ‬שני מיני‬ ‫פרק ק'‪" ,‬מזמור לתודה"‪ ,‬ואמרו בזה‬ ‫אבני משקלות‪ ,‬גדולה וקטנה‪ ,‬אבל זה‬ ‫בדר‪ ‬צחות‪" ,‬בת ק' כבת כ'"‪ ,‬שצרי‪‬‬ ‫מ‪ ‬התימה למה לא יהיה לו שני מידות‪,‬‬ ‫לומר פרק ק'‪ ,‬שהוא פרק ההודאה‪,‬‬ ‫גדולה וקטנה‪ ,‬ואמרו בספרי‪' ,‬גדולה‬ ‫באותה התעוררות והשתפכות הנפש‬ ‫וקטנה'‪ .‬יכול לא יעשה ליטרא‪ ,‬חצי‬ ‫כמו שאמר פרק כ'‪ ,‬כשהתפלל על‬ ‫ליטרא‪ ,‬ורביע ליטרא‪ ,‬תלמוד לומר‬ ‫צרתו‪.‬‬ ‫גדולה וקטנה‪ ,‬גדולה שהיא מכחשת‬ ‫את הקטנה‪ ,‬שלא יהיה נוטל בגדולה‬ ‫וכ‪ ‬פירשו בפסוק )תהלי‪ ‬סו‪ ,‬יז( אליו‬ ‫ומחזיר בקטנה'‪ ,‬היינו שבודאי שמותר‬ ‫פי קראתי ורומ‪ ‬תחת לשוני‪ .‬שכאשר‬ ‫לו לעשות כמה מיני אבני משקלות‪,‬‬ ‫האד‪ ‬מתפלל לפני ה'‪ ,‬תפילתו היא‬ ‫אלא שלא יהיה מידה אחת מכחיש את‬ ‫באופ‪ ‬של 'פי קראתי'‪ ,‬שמתפלל בפה‬ ‫השניה‪.‬‬ ‫מלא‪ ,‬ואילו 'ורומ‪ ,'‬כשבאי‪ ‬להודאה‪,‬‬ ‫הרי זה רק 'תחת לשוני'‪} ,‬אונטער די‬ ‫וכתב באור המאיר לבאר‪ ,‬שהנה‬ ‫ליפע‪ ,{‬שמודי‪ ‬על הנס כדי לצאת ידי‬ ‫מצאנו בספר יצירה ש'אבני‪ '‬היינו‬ ‫חובה‪ ,‬אבל האמת הוא שצרי‪ ‬שיהיה‬ ‫'אותיות'‪ ,‬ומבאר את הפסוק‪ ,‬שהנה יש‬ ‫ההודאה לכל הפחות כמו התפילה‪.‬‬ ‫ל‪ ‬אחד שכאשר הוא בא ליטול פרס‬ ‫מרבו 'נוטל בגדולה'‪ ,‬ב'אותיות גדולות'‪,‬‬ ‫וכ‪ ‬אמר החת‪ ‬סופר‪ ,‬שהנה תפל"ה‬ ‫והיינו שכאשר הוא מתפלל ומבקש‬ ‫בגימטריא תקט"ו‪ ,‬כגימטריא של‬ ‫לפני השי"ת הרי הוא מכניס כל מגמתו‬ ‫שיר"ה‪ ,‬שיהיה השירה כמו התפילה‪,‬‬ ‫והתאמצו באותיות "פרנסה"‪ ,‬בפה‬ ‫שבכל עת התפילה יודה על העבר‪ ,‬וכמו‬ ‫מלא‪ ,‬להיות‪ ‬גדולי‪ ‬כל מה דאפשר‪,‬‬ ‫שכתב בחובת הלבבות שהרוצה‬ ‫באותיות שאי‪ ‬גדולי‪ ‬מה‪ ,‬שהוא‬ ‫שיתקבלו תפילותיו יודה בתחילה על‬ ‫מבקש ומתחנ‪ ‬באותיות גדולות‪ ,‬וכמו‬ ‫העבר‪ ,‬ואז יזכה לשפע‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫שכתב בלשונו הק'‪' ,‬ואתה תחזה רבות‬ ‫בני עמינו בגשת‪ ‬לתפלה להשפי‪‬‬ ‫בל‬ ‫נעימות הפרשה • וירא תשפ"ז‬ ‫והכוונה להזהיר 'לא יהיה בפי‪ ‬אב‪‬‬ ‫שיחה עבור פרנסה‪ ,‬אזי מוציא דבור‬ ‫ואב‪ ,'‬שני בחינת אותיות‪ ,‬גדולות‬ ‫אלהי‪ ‬בפה מלא ואותיות גדולות‪,‬‬ ‫וקטנות‪ .‬אמנ‪ ‬לכאורה הוא בלתי‬ ‫ומכניס כל מאמצי כוחו באותיות‬ ‫אפשרי‪ ,‬וכי יכול האד‪ ‬להיות תמיד‬ ‫פרנסה‪ ,‬וברצונו שאות פ' יהיה גדול‬ ‫במדריגה גדולה ומעולה‪ ,‬כיו‪ ‬שהוא‬ ‫בכמות ואיכות‪ ,‬ככל העול‪ ‬כולו‪ ,‬ואות‬ ‫בסוד רצוא ושוב‪ ,‬פעמי‪ ‬בגדלות‪,‬‬ ‫ר' עוד יותר גדולה‪ ,‬ואות נ' ואות ס' ה'‬ ‫ופעמי‪ ‬בקטנות ג‪ ‬כ‪ ,‬ולער‪ ‬בחינתו‬ ‫יהיו גדולי‪ ‬בתכלית הגדלות‪ ,‬בכדי‬ ‫ככה מוציא האותיות באשר הוא ש‪,‬‬ ‫להמשי‪ ‬על עצמו באמצעות אותיות‬ ‫א‪ ‬בסוד הגדלות‪ ,‬האותיות שמוציא‬ ‫של פרנסה‪ ,‬שפע וברכה עליונה מלא‬ ‫המה ג‪ ‬כ‪ ‬אותיות גדולות‪ ,‬וא‪ ‬הוא‬ ‫ברכות טוב'‪.‬‬ ‫בקטנות‪ ,‬מוציא אותיות קטנות‪ ,‬לזה‬ ‫אבל כשהקדוש ברו‪ ‬הוא השפיע לו‬ ‫נתעוררו חז"ל ושאלו‪' ,‬יכול תרקב וחצי‬ ‫עושר ונכסי‪ ‬ולא חסר כל טוב‪ ,‬כשבא‬ ‫תרקב' כנזכר‪ ,‬אלא 'גדולה שמכחשת‬ ‫להחזיר לו שבח והודאה על שהיטיב‬ ‫את הקטנה'‪ ,‬שלא יהא 'נוטל בגדולה'‪,‬‬ ‫עמו כל מיני מיטב‪ ,‬אזי מוציא 'אותיות‬ ‫כשבא ליטול פרס מרבו נוטל בגדולה‪,‬‬ ‫קטנות'‪ ,‬ואינו מכניס כל מאמצי כחו‬ ‫בפה מלא באותיות גדולות‪ ,‬ומכניס כל‬ ‫ועומק פנימיות מחשבתו בהאותיות‪,‬‬ ‫מגמתו והתאמצו באותיות פרנסה‪,‬‬ ‫להיות‪ ‬גדולי‪ ‬במילוי הארה כמקוד‪,‬‬ ‫ו'מחזיר בקטנה'‪ ,‬כשבא להחזיר שבח‬ ‫וכשהוא בא להחזיר שבח והודאה על‬ ‫והודאה על טובותיו שהגדיל עמו‪,‬‬ ‫טובותיו שהגדיל לעשות הרי הוא‬ ‫מחזיר בקטנה באותיות קטנות‪ ,‬וזהו‬ ‫'מחזיר בקטנה'‪ ,‬באותיות קטנות‪ ,‬ועל‬ ‫'אב‪ ‬ואב‪ .'‬ומסיי‪ ‬האור המאיר בלשו‪‬‬ ‫זה נאמר 'אב‪ ‬ואב‪ ,'‬שני בחינת אבני‪,‬‬ ‫קדשו 'והש‪ ‬ברחמיו ישימנו‬ ‫גדולה וקטנה המכחישי‪ ‬זה את זה‪,‬‬ ‫מהמוציאי‪ ‬דיבור לפני אלהי‪ ‬באמת‬ ‫והלא איש זה הפכפ‪ ‬במעשיו‪,‬‬ ‫ובלב של‪ ,‬אמ‪ ‬סלה נצח ועד'‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫שהתפילה הוא באבני‪ ‬גדולות‪,‬‬ ‫וההודאה הוא באבני‪ ‬קטנות‪ ,‬שמודה‬ ‫באופ‪ ‬של לצאת ידי חובה‪ ,‬אלא צרי‪‬‬ ‫עוד מצאנו בעני‪ ‬זה‪ ,‬שהנה בגמרא‬ ‫להודות לכל הפחות באופ‪ ‬שביקש‬ ‫מגילה )ד‪ ‬ד‪ (.‬אמרו 'ואמר רבי יהושע ב‪‬‬ ‫והתפלל לפני השי"ת‪.‬‬ ‫לוי חייב אד‪ ‬לקרות את המגילה‬ ‫בלילה ולשנותה ביו‪ ,‬שנאמר )תהלי‪ ‬כב‪,‬‬ ‫ומבאר את הפסוקי‪ ‬באופ‪ ‬זה‪' ,‬לא‬ ‫ג( אלקי אקרא יומ‪ ‬ולא תענה ולילה‬ ‫יהיה ל‪ ‬בכיס‪ ,'‬היינו בפי‪ ‬המכונה‬ ‫ולא דומיה לי'‪ ,‬ופירש רש"י‪' ,‬ולשנותה‬ ‫בש‪ ‬כיס‪ ,‬כמו דאיתא ב'זוהר חדש'‪,‬‬ ‫גל‬ ‫נעימות הפרשה • ענינים שונים ‪ -‬טוב להודות לה' )חלק ג'(‬ ‫מה שמתפללי‪ ‬לה' שישנה מה‬ ‫ביו‪ ,‬זכר לנס‪ ,‬שהיו זועקי‪ ‬בימי צרת‪‬‬ ‫שעשה יש בזה אריכות גדולה‬ ‫יו‪ ‬ולילה'‪ ,‬ומבואר ממש כעני‪‬‬ ‫במפרשי‪ ‬לבאר מהו עני‪ ‬התפילה‪,‬‬ ‫שנתבאר שכש‪ ‬שבשעת הצרה היתה‬ ‫ונשתברו בזה הרבה קולמוסי‪ ,‬שזהו‬ ‫הצעקה ביו‪ ‬ובלילה‪ ,‬כ‪ ‬יהיה ג‪‬‬ ‫רצו‪ ‬ה' שיתפללו על הישועה‪ ,‬אבל‬ ‫ההודאה }קריאת המגילה ‪ ‬קריאתה זו‬ ‫במה שנוגע לעני‪ ‬ההודאה‪ ,‬הרי נתבאר‬ ‫הלילא( ביו‪ ‬ובלילה‪.‬‬ ‫שאנו נוצרנו לש‪ ‬ההודאה‪ ,‬כמאמר‬ ‫הכתוב 'ע‪ ‬זו יצרתי לי תהלתי יספרו'‬ ‫?‪.‬‬ ‫וא‪ ‬כ‪ ‬בודאי שיש לנו להודות לה'‬ ‫והאמת הוא שיש להוסי‪ ‬בהודאה‬ ‫כסדר על כל חסדיו עמנו‪.‬‬ ‫יותר מהתפילה‪ ,‬שכ‪ ‬כל עני‪ ‬התפילה‬ ‫?‪.‬‬ ‫דל‬