gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

וירק את חניכיו · Vayerek Es Chanichav — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: וירק את חניכיו · Vayerek Es Chanichav

שבוע: וירא (2026-10-26)

וירק את חניכיו · Vayerek Es Chanichav — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫אמרים והדרכות‬ ‫בעבודת קדש‬ ‫את‬ ‫ח‪+‬ני‪++‬כיו‬ ‫של מחנך‬ ‫בישראל‬ ‫מעטו של הגאון‬ ‫רבי חיים יוסף‬ ‫• גיליון י"ג •‬ ‫אקרמן שליט"א‬ ‫ט"ו חשוון תשפ"ז‬ ‫‪++‬ה‪+‬כ‪+‬ל‪++‬ה‬ ‫מאמר י"ג‪:‬‬ ‫ילדים רכים‬ ‫התמודדות הילד עם האובדן‬ ‫שלמול עיניהם‬ ‫פורץ דם‬ ‫נשמתי בחמלה” הנאמר חדשים לבקרים רבה‬ ‫לאור המכה שהוכתה עירנו ביתר בנִפוץ עולל‬ ‫הנפש מחברם‬ ‫אמונתך‪.‬‬ ‫טהור לפני חבריו במיתה משונה כשדמו נשפך‬ ‫כמים ברחובה של עיר ונִזה על בגדי רעיו‪.‬‬ ‫המשוסף‪ ,‬ונִצו‬ ‫ב) ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו‬ ‫א) כי רגע באפו חיים ברצונו‪.‬‬ ‫גם נעו בגדיהם‬ ‫ואת עיני צדקיהו עִ וֵר‪( .‬מ”ב כה ז’)‬ ‫וציציותיהם‬ ‫מדמו המותז‬ ‫החי יתן אל לבו ‪ -‬גדול כקטן ‪ -‬שאין חק‬ ‫אכזריות הבבלים היתה שזו תהא הפעולה‬ ‫ההתמדה מחייב את השרדות האדם עלי אדמות‪.‬‬ ‫האחרונה שיראה ותונצח עמו כל ימי עוורונו‪.‬‬ ‫אלא מה יתאונן אדם ‪ -‬דיו שהוא חי‪ ,‬וכל זמן‬ ‫חזקה עליהם‬ ‫שטראומה זו‬ ‫למדנו מפרעות תשפ”ד שאפילו גבורי החיל‬ ‫שהנשמה בקרבו הוא רק מכח שאתה בראתה‬ ‫יוצאי המערכה ששמו נפשם בכפם להשיב‬ ‫ויצרתה לאותה בת השמים‪ ,‬ואתה נפחתה בקרבי‬ ‫מלחמה השערה‪ ,‬כרעו ונפלו בראותם את מחזות‬ ‫הזוועה שנחשפו להם בקבוצים השרופים‪,‬‬ ‫הוא המשמרה ומפליא לעשות בהיותה נתונה‬ ‫נקלטה בעיניהם‬ ‫ובנבלת האדם שהיתה כדמן על פני האדמה‬ ‫בגוף העשוי נקבים וחלולים (או”ח סימן ו’) והיא‬ ‫משתמרת בתוכו בקשר של דבר רוחני בדבר‬ ‫בטהורות‪,‬‬ ‫ובשר חסידיו לחיות ארץ פראי האדם שידם בכל‬ ‫ולא חסו ולא חמלו‪ ,‬ויש מהם שלא חזרו למנוחת‬ ‫גשמי (רמ”א שם)‪.‬‬ ‫ושומה וחובה‬ ‫נפשם עד לעצם היום הזה‪.‬‬ ‫ובאור פני מלך ‪ -‬חיים‪ ,‬והדבקים בה’ אלקינו‬ ‫על המבוגרים‬ ‫העוטפים אותם‬ ‫‪ -‬חיים כולם היום‪ .‬וכל הנשמה תהלל קה‪-‬על‬ ‫ועל כן ילדים רכים שלמול עיניהם פורץ דם‬ ‫כל נשימה ונשימה חייבים להללו ולהודות‬ ‫הנפש מחברם המשוסף‪ ,‬ונִצו גם נעו בגדיהם‬ ‫וציציותיהם מדמו המותז חזקה עליהם‬ ‫לפניו‪ .‬ובעת שיגזר מלפניו תשוב הנשמה אל מי‬ ‫שהפקידה‪.‬‬ ‫והשותפים‬ ‫שטראומה זו נקלטה בעיניהם בטהורות‪ ,‬ושומה‬ ‫רגיש הוא הילד עוד יותר מהמבוגר‪ ,‬וצא ולמד‬ ‫בחנוכם‬ ‫וחובה על המבוגרים העוטפים אותם והשותפים‬ ‫בחנוכם ליתן דרור לרגשותיהם הסוערות‬ ‫בקל וחומר שאי אפשר לשיח ולדבר עמו‬ ‫ליתן דרור‬ ‫ולדובבם כדי להקל על עול סבלם‪ ,‬ולשים רווח‬ ‫באקראי על נושא טעון זה‪ ,‬אך כשהקב”ה אִנה‬ ‫לפתחו של הקטן התמודדות זו אין לנו לרעות‬ ‫לרגשותיהם‬ ‫הסוערות‬ ‫עד שובם לבצרון ולמנחת נפשם‪.‬‬ ‫בשדות זרים ולגייס פסיכולוגים הרחוקים ממבט‬ ‫ולדובבם כדי‬ ‫אין בכח ההדחקה וההתעלמות לגהֹה מזור‬ ‫האמת התורני שיסיחו את דעתם וידחיקו את‬ ‫וארוכה לרגשות הילדים‪ ,‬ואולי אדרבה הצלקות‬ ‫רגשותיהם אלא אדרבה זו הזדמנות להעיר‬ ‫הנפערות ונחרטות על לוח לבם הדומה‬ ‫לנייר חדש ממאנות להרפא‪.‬‬ ‫ולהאיר באור יקרות את מתנת החיים שמופקדת‬ ‫בקרבנו משעת יצירתנו ברחם‪ ,‬וליצוק תוכן‬ ‫להקל על עול‬ ‫אמיתי וכנה ל”מודה אני לפניך‪ ...‬שהחזרת בי‬ ‫סבלם‬ ‫‪++‬ה‪+‬כ‪+‬ל‪++‬ה‬ ‫להורות וללמד‬ ‫כי חובת‬ ‫המלמדים‬ ‫תורה שכל רואיהם יעידון כי זרע ברך ה’ המה‪,‬‬ ‫ג) נשיאת אחריות למעשי הילדות‪.‬‬ ‫להקדיש מזמנם‬ ‫כבוד הצלם אלקים של הנהג גם בהיותו שאינו‬ ‫בן ברית‪ ,‬והתפרעות בשעת הנסיעה המסיחות‬ ‫המשנה כבר מתעוררת על המשלח את הבעירה‬ ‫ולחדד‬ ‫את דעתו ושלות נפשו עלולות להסתיים באסון‬ ‫ביד החש”ו שאין לחייבו בדיני אדם ושמשום‬ ‫דצוותא דחרש קגרים (ב”ק כב‪ ,:‬נט‪ ):‬אך מכל מקום‬ ‫את חושי‬ ‫ציבורי‪.‬‬ ‫מחייבנו בדיני שמים כגרמא בנזיקין‪.‬‬ ‫התלמידים‬ ‫מיסודם ‪ -‬חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה‪ ,‬אך בני‬ ‫תרבות נינהו ובזה הכל מודים שחובת חינוכם‬ ‫להורות וללמד כי חובת המלמדים להקדיש‬ ‫זאטוטי‬ ‫מוטלת על ההורים והמחנכים בבחינת אמור‬ ‫מזמנם ולחדד את חושי התלמידים זאטוטי בני‬ ‫‪ -‬ואמרת להזהיר [מלשון זוהר ואור] גדולים על‬ ‫ישראל להיות מחשבים דרכיהם שיותר מוטל‬ ‫בני ישראל‬ ‫הקטנים‪.‬‬ ‫על האדם שלא יזיק משלא יוזק (ב”ק כז‪ :‬תוד”ה‬ ‫ואימא) ולפיכך שונים הם פרק שור שנגח את‬ ‫להיות מחשבים‬ ‫ואמנם הדבר קשה שבעתיים לשרש ולעקור‬ ‫הפרה לחדד את תחושת הזהירות בממון הזולת‬ ‫דרכיהם‬ ‫מלבות הנערים והקטנים את מחזות “השגרתיים”‬ ‫שקנו מקום בתוכנו כאשר אזור מסוים נצבע‬ ‫(הגר”י סלנטר זצ”ל) ולחרוט בעט ברזל כי השולח יד‬ ‫בממון חברו‪ ,‬והשואל חפץ חבירו שלא מדעתו ‪-‬‬ ‫שיותר מוטל‬ ‫בשחור והאספסוף אשר בקרבנו מכלה ומשחית‪,‬‬ ‫חשוב כגזלן‪ ,‬ולעולם יהי ממון חברך חביב עליך‬ ‫על האדם‬ ‫פחי האשפה והצפרדעים הופכים ליקוד אש‪,‬‬ ‫כשלך‪.‬‬ ‫הצמתים נחסמים לשעות ארוכות ואין פוצה פה‬ ‫שלא יזיק‬ ‫וראשית חכמה יראת ה’ בהנהגות שבתוך הכתה‬ ‫ואין מוחה בעדם‪ ,‬והרי זו מכה שרש הפורה רוש‬ ‫כהרמת מעיל או סודר החבר שנשר מהקולב‬ ‫משלא יוזק‬ ‫ולענה באמור הקטנים נעשה כן גם אנו‪.‬‬ ‫בימות החורף‪ ,‬להזדרז ולהרימו כדי להשיב ממון‬ ‫לבעליו [כחשיבתו של בעל יסוד ושורש העבודה]‪,‬‬ ‫יהי אליהו שעלה בסערה השמימה קרבן עולה‬ ‫שיעלה דמו על קיר המזבח לכפר על יושבי עיר‬ ‫מניעת חריצת השולחנות ופגימתם מאחר והוא‬ ‫התורה שבהרי יהודה‪ ,‬ומי יתן שכל בית ישראל‬ ‫ממון הת”ת‪ ,‬המענות מהשלכת פסלת המאכלים‬ ‫יבכו את ההרוג מהשריפה אשר שלח ה’ ואת‬ ‫על רצפת הכתה מאותה בקשה קדמונית של תן‬ ‫דעתך שלא תשחית ולא תקלקל את עולמי‪.‬‬ ‫האש יזרו הלאה והיו לזכרון לכל בני מרי להיות‬ ‫שמירתן ואחריותן עלינו‪ ,‬ולא תהא עוד פרץ‬ ‫למשתמשים בתחבורה הציבורית כל ימיהם‬ ‫וצוחה ברחובתינו אלא בנינו כנטיעים מגדלים‬ ‫בעמוד והחזר קאי על איסור הנסיעה בלא תקוף‬ ‫בנעוריהם‪.‬‬ ‫הרב‪-‬קו‪ ,‬השיח והשיג הענוגים והראויים ללומדי‬ ‫יו"ל ע"י המכון‬ ‫כתבי‬ ‫רבי‬ ‫להוצאת‬ ‫הגאון‬ ‫אמור ואמרת‬ ‫להזהיר [מלשון זוהר ואור]‬ ‫יוסף‬ ‫חיים‬ ‫אקרמן שליט"א‬ ‫גדולים על הקטנים‬ ‫גיליון‬ ‫לקבלת‬ ‫את‬ ‫'וירק‬ ‫זה‬ ‫חניכיו' בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪@4118rklm‬‬ ‫• זכות עלון חשוון נתרם •‬ ‫‪m o c. l i a m g‬‬ ‫לזכותו של ידידנו מצדיק הרבים ככוכבים הבה"ח אביאל י‪ .‬הי"ו‬ ‫שיזכה להמשיך בעשייתו הברוכה להעמדת תלמידים נאמנים לה' ולתורתו‬