gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r

שבוע: וירא (2026-10-26)

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כ׳ בחשון תשפ״ז|שב‪+‬ת קודש| גליון ‪225‬‬ ‫פרש‪+‬ת וירא‬ ‫משולחן המלך‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫זוהר על הפרשה‬ ‫עמוד ‪8‬‬ ‫שרפי קודש‬ ‫עמוד ‪10‬‬ ‫ההלכה היומית‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫שאלות מבית הדין‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫מדור הילדים‬ ‫עמוד ‪14‬‬ ‫דרכי הרשב״י‬ ‫עמוד ‪15‬‬ ‫העלון טעון גניזה | אין לקרוא במהלך התפילה‬ ‫לקבלת העלון – פרטים בעמוד ‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫זמני ‪+‬השבת‬ ‫הזמני>ם ע"פ >לוח או>ר ה>חיים‬ ‫הילו‪+‬לא‬ ‫ר״ת‬ ‫יציאה‬ ‫שקיעה‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫דצ‪+‬דיקיא‬ ‫‪18:02‬‬ ‫‪17:26‬‬ ‫‪16:56‬‬ ‫‪16:16‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪18:00‬‬ ‫‪17:24‬‬ ‫‪16:54‬‬ ‫‪16:34‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪18:02‬‬ ‫‪17:26‬‬ ‫‪16:56‬‬ ‫‪16:36‬‬ ‫באר שבע‬ ‫רא‬ ‫עֹוש‬ ‫‪17:59‬‬ ‫‪17:23‬‬ ‫‪16:53‬‬ ‫‪16:33‬‬ ‫תל אביב‬ ‫כמ‬ ‫אב‬ ‫יום ראשון ‪ -‬כ"א חשון‬ ‫*כמנהג ירושלים הדלקת נרות ‪ 40‬דקות לפני השקיעה‬ ‫בא‬ ‫תע‬ ‫כא‪ .‬רבי דוד בן זמרה ‪ -‬הרדב"ז‪ ,‬של"ד | רבי מלאכי הכהן‪ ,‬בעל‬ ‫ויד‬ ‫יד מלאכי‪ ,‬תקל"ב | רבי יוסף חמיץ‪ ,‬תכ"ח | רבי אריה בינה‪,‬‬ ‫ראש ישיבת נתיב מאיר‪ ,‬תשנ"ה | רבי בצלאל שטרן‪ ,‬מח"ס‬ ‫בצל החכמה‪ ,‬תשמ"ט‬ ‫יש‬ ‫מל‬ ‫הע‬ ‫יום שני ‪ -‬כ"ב חשון‬ ‫ידע‬ ‫אי‬ ‫כב‪ .‬רבי משה לימא‪ ,‬בעל חלקת מחוקק‪ ,‬תי"ז | רבי דוד שלמה‬ ‫אייבשיץ‪ ,‬בעל ערבי נחל‪ ,‬תקע"ד | רבי עזריאל הלוי הורוויץ‪,‬‬ ‫רבה של לובלין‪ ,‬תקע"ט | רבי יששכר דוב רוקח‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫מבעלזא‪ ,‬תרפ"ז | רבי מאיר בנימין מנחם דאנון‪ ,‬תר"ט‬ ‫יום שלישי ‪ -‬כ"ג חשון‬ ‫הל‬ ‫הוא‬ ‫כג‪ .‬רבי רפאל יוסף חזן‪ ,‬הראשון לציון‪ ,‬בעל חקרי לב‪ ,‬תקפ"א‬ ‫לע‬ ‫| רבי אברהם חיים הורוביץ‪ ,‬האדמו"ר מלינסק‪ ,‬תרס"ה | רבי‬ ‫לה‬ ‫יהוסף רוטנברג‪ ,‬מייסד חסידות קוסון‪ ,‬תרע"ב | רבי צבי‬ ‫שנ‬ ‫מרקוביץ‪ ,‬ראש ישיבת קרלין סטולין‪ ,‬תשס"ז | רבי יעקב כ"ץ‪,‬‬ ‫ראש ישיבת תומכי תמימים‪ ,‬תשע"ה‬ ‫הל‬ ‫לע‬ ‫יום רביעי ‪ -‬כ"ד חשון‬ ‫לכ‬ ‫אמ‬ ‫כד‪ .‬רבי אברהם אזולאי‪ ,‬בעל חסד לאברהם‪ ,‬ת"ד | רבי דוד‬ ‫נפ‬ ‫טברסקי‪ ,‬האדמו"ר ממקארוב‪ ,‬תרס"ג | רבי הלל משה מעשל‬ ‫גלבשטיין‪ ,‬מח"ס משכנות לאביר יעקב‪ ,‬תרס"ח‬ ‫אמ‬ ‫אח‬ ‫יום חמישי ‪ -‬כ"ה חשון‬ ‫בר‬ ‫ממ‬ ‫כה‪ .‬רבי צבי יהושע הורוויץ‪ ,‬מח"ס חידושי הריב"ש‪ ,‬תקע"ו‬ ‫| רבי יצחק יואל רבינוביץ‪ ,‬האדמו"ר מליניץ‪ ,‬תקפ"ח | רבי‬ ‫מרדכי רוקח‪ ,‬הרב מבילגוריי‪ ,‬תש"י | רבי דוד הכהן‪ ,‬תרצ"ט‬ ‫| רבי אברהם ביתאן‪ ,‬תשס"א‬ ‫אב‬ ‫יום שישי ‪ -‬כ"ו חשון‬ ‫מפ‬ ‫הוא‬ ‫כו‪ .‬רבי יחיא אביץ‪ ,‬רבה הראשי של יהדות תימן‪ ,‬תרצ"ה | רבי‬ ‫או‬ ‫יוסף ענתבי‪ ,‬תרע"ט | רבי רפאל הכהן‪ ,‬בעל תורת יקותיאל‪,‬‬ ‫תקס"ד | רבי שמחה סולובייצ'יק‪ ,‬רבה של מוהילב‪ ,‬תש"ב |‬ ‫צד‬ ‫רבי שלום אהרון לופס‪ ,‬רבה של עכו‪ ,‬תשנ"ה‬ ‫צר‬ ‫יום שבת ‪ -‬כ"ז חשון‬ ‫כז‪ .‬רבי מנחם מנדל כשר‪ ,‬בעל תורה שלמה‪ ,‬תשמ"ד | רבי‬ ‫רפאל אשכנזי‪ ,‬תקפ"ו | רבי דוד פרידמן‪ ,‬האדמו"ר מספיקוב‪,‬‬ ‫תש"א | רבי יעקב לייזר‪ ,‬האדמו"ר מפשעווארסק‪ ,‬תשנ"ט |‬ ‫רבי מנחם מנדל מנדלזון‪ ,‬רבה של קוממיות‪ ,‬תשע"ב‬ ‫‪3‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫פנינים מוסרים ומעשיות השווים לכל נפש‬ ‫הנערכים משולחן המלך מתוך‬ ‫שיעור הדף היומי שנמסר ע"י מרן שליט"א‬ ‫עורך‪ :‬הרב מרדכי ג'נודי הי"ו‬ ‫הוא פרסם שמו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬פלא פלאות‪.‬‬ ‫העקרב שעזר למוהל‬ ‫אברהם עושה ליצנות‬ ‫מנמרוד‬ ‫ראינו בשבוע שעבר בפרשת לך לך כיצד אברהם אבינו‬ ‫עֹושה ִבִרית מילה‪ ,‬והקדוש ברוך הּוא כורת עימו ברית‪,‬‬ ‫זה הקדוש ברוך הוא נותן"‪ .‬וכך היה מפרסם שמו של‬ ‫כמו שכתוב "וכרות עמו הברית" (נחמיה ט‪ ,‬ח)‪ .‬אברהם‬ ‫כשנמרוד בא אליו ואמר לו שהוא ישליך אותו לכבשן‬ ‫אבינו עושה את הברית מילה 'בעצם היום הזה'‪ .‬עצם‬ ‫האש‪ ,‬אמר לו נמרוד‪" :‬אתה רואה את האש הזאת?‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫היום הזה ‪ -‬זה 'יום כיפור'‪ ,‬יום אדיר בימי השנה‪.‬‬ ‫דבר אחד יכול להציל אותך‪.‬‬ ‫לכן נקרא 'אברהם אוהבי'‪ ,‬הקדוש ברוך הוא אוהב‬ ‫אותו‪ ,‬את אברהם שהאיר את העולם באור אלוקי‪ .‬כל‬ ‫בא הקדוש ברוך הוא ואומר לו‪" :‬אברהם‪ ,‬אל תפחד‪,‬‬ ‫אמר לו אברהם ‪":‬אני לא צריך שתציל אותי!"‪.‬‬ ‫תעשה גם ביום 'כיפור' את ברית המילה‪ ,‬כי אני איתך‪,‬‬ ‫העולם היה חושך‪ ,‬עד שבא אברהם‪.‬‬ ‫אמר לו "אם אתה תשתחווה לאש‪ ,‬אני מציל אותך‪,‬‬ ‫ויד שלך ויד שלי ביחד‪ ,‬נעשה את הברית מילה בעצם‬ ‫אתה לא תיכנס לפה"‪ .‬אמר לו אברהם‪" :‬למה‬ ‫היום הזה"‪.‬‬ ‫שאשתחווה לאש? אולי אשתחווה למים שמכבים‬ ‫אברהם אבינו האיר את‬ ‫יש אומרים ש'בעצם' זה ראשי תיבות 'בעקיצת עקרב‬ ‫את האש?!"‪ .‬אמר לו‪" :‬טוב‪ ,‬תשתחווה למים"‪ .‬אמר‬ ‫לו אברהם‪" :‬למה שאשתחווה למים‪ ,‬הרי העננים הם‬ ‫העולם בחסד‬ ‫מל'‪ ,‬הייתה עקיצה של עקרב‪ .‬מה עשתה העקיצה של‬ ‫מביאים את המים"‪ .‬אמר לו "תשתחווה לעננים"‪ .‬אמר‬ ‫העקרב? היא הצביעה לו העקרב איפה למול‪ .‬הוא לא‬ ‫לו‪" :‬אבל העננים מתאדים מהשמש‪ ,‬למה אשתחווה‬ ‫ידע בדיוק מה למול‪ ,‬אולי את ערלת הלב?! את מה?‬ ‫להם?"‪ .‬אמר לו "אז תשתחווה לשמש"‪.‬‬ ‫איפה למול? העקרב בא ועקץ אותו טיפה‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫"פה זה המקום"‪.‬‬ ‫אמר לו אברהם‪" :‬טיפש אחד‪ ,‬זה השמש בלילה שוקע‬ ‫והולך‪ ,‬בא והולך‪ ,‬זה לא הוא ברא את העולם‪ .‬יש מי‬ ‫שברא אותו את השמש"‪ .‬אמר לו "תראה לי אותו‪,‬‬ ‫הדרך לעצור דם‬ ‫איפה הוא?"‪.‬‬ ‫אמר "תסתכל לשמש‪ ,‬אתה יכול להסתכל בשמש?‪.‬‬ ‫הלך אברהם אצל ממרא‪ ,‬כיוון שהיה ָזָ ֵֵקן‪ ,‬לכן לפני כן‬ ‫נכון שאתה לא יכול?‪ ,‬וזה אחד מהשמשים של הקדוש‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ואתה לא יכול להביט בו‪ ,‬אתה רוצה שאראה‬ ‫עונג שב‪+‬ת‬ ‫הוא הלך אצל ממרא ואמר לו‪" :‬תראה‪ ,‬אני צריך תרופה‬ ‫לעצור את הדם‪ .‬מכיוון שאני זקן והדם שלי דליל ויכול‬ ‫לך את הקדוש ברוך הוא?‪ ,‬טיפש מטופש!"‪ .‬ואז נמרוד‬ ‫להיות סכנה‪ ,‬אני צריך ממך אפר של 'עצה'‪ .‬יש עץ‬ ‫כבר לא יכל‪ ,‬התרגז עליו‪ ,‬וזרק אותו בתוך האש‪.‬‬ ‫שנקרא 'עצה'‪ ,‬והאפר שלו עוצר את הדם"‪ .‬לכן הוא‬ ‫אברהם אבינו היה מהלך שם ושמח‪ .‬וזה גרם שאברהם‬ ‫הלך אצל ממרא לקבל עצה‪ .‬לא מדובר על 'עצה' מה‬ ‫אבינו פרסם שמו של הקדוש ברוך הוא בכל העולם‪.‬‬ ‫לעשות‪ ,‬אלא זה אפר של עץ 'עצה'‪ ,‬ששמים אותו על‬ ‫הפצע וזה עוצר את הדם‪.‬‬ ‫אברהם עוזב את הקב"ה‪...‬‬ ‫לכן 'ממרא' זה ראשי תיבות‪' :‬מהר מול רופאך אל'‪,‬‬ ‫אמר לו 'מהר תמול‪ ,‬אל תפחד'‪' .‬עֵנֵ ר' אמר לו‪" :‬עינוי‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬עם כל זה שהוא עשה ברית מילה וזה‬ ‫נפש רע'‪ ,‬למה תענה את עצמך? אל תמול"‪ .‬אבל ממרא‬ ‫העולם קיים סך הכל ששת אלפים שנים‪ .‬שני אלפים ‪-‬‬ ‫היה היום השלישי למילה‪ ,‬אברהם מחפש אורחים‪.‬‬ ‫אמר לו‪" :‬מהר מול רופאך אל‪ .‬הקדוש ברוך הוא ירפא‬ ‫תוהו‪ ,‬אחר כך שני אלפים ‪ -‬תורה‪ ,‬אחר כך שני אלפים‬ ‫שלח להביא אורחים‪ ,‬אך לא מוצאים‪.‬‬ ‫אותך‪ ,‬אל תדאג"‪.‬‬ ‫‪ -‬ימות המשיח‪ .‬עכשיו אנחנו בשני האלפים של ימות‬ ‫הקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקּה‪ ,‬והשמש‬ ‫המשיח‪ ,‬כולנו מצפים לביאת המשיח בע"ה‪ .‬בזמנו של‬ ‫אחרי שמל אברהם אבינו‪ ,‬והודיע את שמו של הקדוש‬ ‫הייתה יוקדת‪ ,‬אף אחד לא יוצא בחוץ‪ .‬הודיעו ברדיו‪:‬‬ ‫אברהם הסתיימו שני אלפי תוהו וחושך‪ ,‬והתחיל האלף‬ ‫ברוך הוא בכל העולם‪ ,‬כתוב‪" :‬וירא אליו ה' באלני‬ ‫"אסור לצאת החוצה‪ ,‬סכנה‪ ,‬אף אחד לא יוצא!"‪ .‬והוא‬ ‫השלישי והרביעי‪ ,‬שזה האיר את העולם בתורה‪.‬‬ ‫ממרא" (בראשית יח‪ ,‬א)‪ .‬למה דווקא אצל ממרא?‬ ‫מחכה ומחכה‪ ,‬ולא יכול‪.‬‬ ‫מפני שהוא נתן לו את ה'עצה הטובה'‪.‬‬ ‫מי התחיל עם זה? אברהם אבינו‪ .‬הוא האיר את העולם‬ ‫סוף כל סוף מה הוא עשה? ישב פתח האוהל לראות‬ ‫על ידי חסד‪ ,‬היה מאוד אוהב חסד‪.‬‬ ‫אולי יעברו אנשים‪...‬‬ ‫הרי אמרנו שאברהם דיבר עם נח על מה שהיה בתיבה‪.‬‬ ‫'אברהם אוהבי'‬ ‫ואז 'והנה ה' ניצב עליו'‪ ,‬הקדוש ברוך הוא רואה את‬ ‫וראה איך בזכות החסד הקדוש ברוך הוא הציל אותם‬ ‫הצער שלו‪ ,‬ובא לבקר אותו‪ ,‬שואל אותו‪' :‬מה שלומך‬ ‫בתיבה‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬עמוד החסד‪ ,‬קיבל את הדברים‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬איך הוא עובד? הוא מכניס אורחים‪,‬‬ ‫אברהם אבינו?‪ ,‬איך אתה מרגיש? אני מברך אותך‬ ‫האלה ויישם את זה בעצמו‪ .‬בנוסף‪ ,‬ידע אברהם‪ ,‬שהוא‬ ‫מפרסם את שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך‬ ‫שתהיה בריא'‪ .‬פתאום הוא רואה שלושה אנשים‬ ‫גלגול של אדם הראשון והוא בא לתקן חטא אדם‬ ‫הוא בעולם‪ .‬לא סתם‪ ,‬אלא אברהם איש חסד‪ ,‬מחפש‬ ‫ניצבים עליו‪.‬‬ ‫הראשון באכילת עץ הדעת‪ ,‬ולכן צריך לעשות תיקון‬ ‫אורחים‪ ,‬מביא אותם‪ .‬יש לו בביתו ארבעה פתחים לכל‬ ‫י ו ת ר‬ ‫אומר‪" :‬גדולה הכנסת אורחים‬ ‫לאכילה‪ .‬והיה לו בית מלון משהו מפואר‪ ...‬פתוח לכל‬ ‫צד‪ .‬כל מי שבא‪ ,‬מתפלל ובא לשלם‪ ,‬אומר לו‪" :‬לא‬ ‫לקדוש‬ ‫מקבלת פני שכינה!"‪ .‬אמר‬ ‫ארבע רוחות העולם‪ ,‬והיה מפורסם בכל העולם‪ .‬ושם‬ ‫צריך לשלם‪ ,‬צריך לברך למי שנתן את זה‪ .‬תברך אותו‪.‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪4‬‬ ‫מת‬ ‫האישה הזאת? מה היא צריכה? כל הזמן היא עושה לי‬ ‫חסד'‪,‬‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫לפ‬ ‫הנער אמר לאלישע‪" :‬טוב‪ ,‬תשמע‪ ,‬אין לה ילדים"‪.‬‬ ‫חש‬ ‫אלישע הבטיח לה‪" :‬למועד הזה את חובקת בן"‪ .‬אמרה‬ ‫היה‬ ‫לו‪" :‬אדוני‪ ,‬זקן מאוד ואני חדל ממני אורח כנשים‪ ,‬אל‬ ‫ברוך הוא‪" :‬מחילה מחילה‪ ,‬יש פה הכנסת אורחים"‪.‬‬ ‫היו‬ ‫תכזב בשפחתך"‪ .‬אמר לה‪" :‬מה שאמרתי – זהו זה!"‪.‬‬ ‫נראו לו המלאכים בדמות ערבים‪ ,‬אז אומר‪" :‬אני צריך‬ ‫וכך היה‪ ,‬בקיצור‪ ,‬הרתה וילדה בן‪ .‬וגידלה את הנער‪.‬‬ ‫אותם בתור אורחים"‪ ,‬אך הם היו בעצם מלאכים‪.‬‬ ‫'ויגדל הילד'‪.‬‬ ‫אומר מהר"ם מגרמזייא‪" :‬שלושה אנשים ניצבים עליו"‬ ‫– "אנשים ניצבים עליו" גימטריה‪ :‬מיכאל‪ ,‬גבריאל‪,‬‬ ‫הכנסת אורחים – מחיה‬ ‫רפאל‪ .‬ראה אותם אברהם‪ ,‬היה שמח שמחה גדולה‬ ‫הב‬ ‫מתים‬ ‫כתוב בזוהר‪ ,‬שזה לא היה עץ רגיל‪ ,‬זה היה עץ מיוחד‪.‬‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬כל מקום שהיה הולך היה נוטע את העץ‬ ‫והיה רץ לקראתם פתח האוהל‪.‬‬ ‫"הב‬ ‫הזה‪ .‬העץ הזה ‪ -‬מי שצדיק פורש כנפיו עליו‪ ,‬כנפי‬ ‫של‬ ‫יום אחד הנער יצא בקוצרים‪ ,‬ופתאום‪ ...‬מת‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬והיה למטה גם מעיין מים‪.‬‬ ‫הקב"ה קשור איתנו‬ ‫האישה שלחה אל אביו‪" :‬בוא מהר‪ ,‬נלך לנביא"‪.‬הלכו‬ ‫"אוֵר ַַח" זה ‪'-‬אור ח'‪ ,‬זה האור של השמיני‬ ‫רבותינו אמרו‪ֵ :‬‬ ‫אמ‬ ‫להר הכרמל‪ ,‬שם היה אלישע‪ .‬אלישע נתן את המשענת‬ ‫'רפ‬ ‫למילה‪ .‬וכתוב גם שמי שרוצה ילדים‪ ,‬יביא 'אורח'‪ ,‬כי‬ ‫מה פירוש "וירץ לקראתם"? היה צריך להגיד‬ ‫שלו‪ ,‬את המטה שלו לגיחזי הנער‪ ,‬אמר לו‪" :‬כל הדרך‬ ‫זה יביא לו 'אור ח'‪ ,‬אור שמיני למילה‪.‬‬ ‫"אחריהם"‪' .‬רץ לקראתם' – זה לפניהם!‪ .‬והרי הוא ראה‬ ‫והו‬ ‫אל תדבר בפיך מאומה‪ ,‬רע או טוב‪ ,‬אלא תיתן את‬ ‫אותם‪ ,‬ולכן צריך להגיד "רץ אחריהם"‪ ,‬לא לקראתם?‪.‬‬ ‫למ‬ ‫המשענת הזאת בפי הנער והוא יחיה"‪.‬‬ ‫אלא כיוון שהם היו מלאכים‪ ,‬והמלאך יש לו ארבע‬ ‫לש‬ ‫מיו‬ ‫גיחזי הזה לא האמין בנביא‪ .‬בדרך היה איזה אריה מת‪.‬‬ ‫מתנה על הכנסת אורחים‬ ‫פנים‪ ,‬ואיפה שאתה הולך‪ ,‬אתה רואה אותו‪ .‬לכן זה‬ ‫אד‬ ‫תראה הטיפש הזה מה עשה? אמר‪" :‬בוא ננסה את‬ ‫'וירץ לקראתם'‪ ,‬כי גם כשהם הולכים עם הגב אליו‪ ,‬זה‬ ‫הָמ ֵֵטה עליו על האריה – והאריה‬ ‫המשענת"‪ ,‬שם את ָ‬ ‫ראינו שה'שונמית'‪ ,‬איך היא נזהרה בהכנסת אורחים‪.‬‬ ‫גם 'פנים'‪ ,‬בצד זה גם 'פנים'‪ ,‬כל המקום זה פנים‪ .‬לכן‬ ‫קם לתחייה‪ ,‬ועוד קצת‪ ,‬היה אוכל אותו!‬ ‫כתוב 'ושם ִִא ָָּׁשה ְגְ דֹוָלָ ה" (מלכים ב ד‪ ,‬ח)‪ .‬אומר הזוהר‪:‬‬ ‫"וירץ לקראתם" ולא אחריהם‪.‬‬ ‫כש‬ ‫מכנסת אורחים‪ .‬האישה‪ ,‬עיניה צרות באורחים‪ .‬אך‬ ‫שה‬ ‫אמר‪ :‬גיחזי 'זה איש קדוש אלישע'‪ ,‬הלך‪ ,‬עשה לילד‬ ‫איך כתוב בשיר השירים "מלך אסור ברהטים" (שיר‬ ‫הָמ ֵֵטה‪ ,‬והמטה איבד את הכוח‪ ,‬כי אלישע‬ ‫אותו דבר עם ָ‬ ‫השונמית הזאת הייתה שמחה מאוד‪ .‬אומר הזוהר‪ :‬כל‬ ‫השירים ז‪ ,‬ו)‪ .‬אומר המדרש‪" :‬רהטים" זה 'ריצה'‪.‬‬ ‫זה‬ ‫נשי עלמא‪ ,‬כד חמאן אורחין‪ ,‬מצטערן ודחקן להון'‪,‬‬ ‫רא‬ ‫נתן לו כוח להחיות לא עשר פעמים‪ ,‬אלא פעם אחת‪ .‬ואז‬ ‫הקדוש ברוך הוא אומר‪ :‬בזכות שתי ריצות שרץ אברהם‬ ‫בא הנביא בעצמו‪ ,‬נתן פיו על פי הנער‪ ,‬התפלל לקדוש‬ ‫זה בעיה בשבילן אורחים‪ ,‬כי היא רוצה את הכסף ואת‬ ‫אבינו אחת לקראת המלאכים (וירץ לקראתם)‪ ,‬ואחר‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ואז הנער פקח את עיניו‪ ,‬פתח את עיניו‪ .‬הוא‬ ‫כל השפע בשבילה‪ .‬אבל השונמית פתחה להם הבית‬ ‫'ואל הבקר רץ אברהם'‪ ,‬אני אסור אליכם‪ ,‬אני איתכם‬ ‫החייה לה את הבן! כל זה למה? בזכות הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫ואמרה‪" :‬רק תבואו"‪.‬‬ ‫כל הזמן‪ .‬מלך אסור איתנו‪ִִ ,‬עם עם ישראל‪ ,‬בזכות שתי‬ ‫גם זכתה לבן ואחר כך גם עשה לבן שלה תחיית המתים‪,‬‬ ‫יָׁשע ֶֶאל ׁשּוֵנֵ ם" (מלכים ב ד‪,‬‬ ‫כתוב‪ַ" :‬וַ ְיְ ִִהי ַַהּיֹום ַוַ ַּיַ ֲֲעֹבֹר ֱֱאִלִ ָ‬ ‫ריצות‪ .‬פלא פלאות‪.‬‬ ‫וכל זה בזכות מה?‪ -‬הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫ח)‪ .‬אומר הילקוט שמעוני‪ -‬רבי יהושע בן פרחיה אומר‪:‬‬ ‫מי זאת השונמית? היא אחותה של אבישג השונמית‪,‬‬ ‫הש‬ ‫גדו‬ ‫הכנסת אורחים של רבותינו‬ ‫אימא של עידו הנביא‪ .‬יום אחד אמרה האישה השונמית‬ ‫עץ מיוחד לאורחים‬ ‫לו‬ ‫לבעלה‪" :‬יש איש קדוש עובר עלינו תמיד‪ ,‬אני לא יכולה‬ ‫בכה‬ ‫בכלל להסתכל בדמותו‪ ,‬אני מפחדת שלא אמות‪ ,‬אני‬ ‫אברהם אומר להם למלאכים‪" :‬יקח נא מעט מים ורחצו‬ ‫מת‬ ‫עד היום הולכים למקום הזה ב'שונם' בשביל ילדים‪,‬‬ ‫לא יכולה להביא אותו לבית‪ .‬בוא נעשה לו עליית קיר‬ ‫רגליכם והשענו תחת העץ" (בראשית יח‪ ,‬ד)‪ .‬אדם‬ ‫הוא‬ ‫הולכים לשם להתפלל‪ ,‬ונפקדים‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬בימים‬ ‫קטנה‪ ,‬כל פעם שהוא עובר‪ ,‬יבוא לפה‪ ,‬יבוא למעלה‪,‬‬ ‫אומר לחברו שבא לבית שלו "בוא תישען?'‪ ,‬אומר לו‬ ‫הם‬ ‫האלה‪ ,‬זה מסוכן ללכת לשם‪ .‬זה כפר ערבי‪.‬‬ ‫ישכב בעלייה‪ ,‬נסדר לו מיטה‪ ,‬כיסא‪ ,‬שולחן ומנורה‪,‬‬ ‫'תשב'! אבל המלאכים‪ ,‬לא שייך להגיד להם לשבת‪.‬‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫כל גדולי ישראל היה להם הכנסת אורחים צורה הכי‬ ‫ושם יישב"‪ .‬כך עשתה‪ ,‬בנו לו חדר יפה‪ ,‬שמו לו ספרייה‬ ‫כי המלאכים זה לא בני אדם‪ ,‬אין להם קפיצים ברגליים‬ ‫עם‬ ‫יפה שיש‪ .‬עד היום אומרים על המהרש"א‪ ,‬שביתו‬ ‫וכל מה שהוא צריך‪ ,‬מטה‪ ,‬כסא‪ .‬אמרה‪" :‬אני אכין לו את‬ ‫להתקפל‪ .‬על המלאכים כתוב‪" :‬ורגליהם רגל ישרה"‬ ‫כזא‬ ‫היה פתוח לרווחה‪ ,‬היה נותן לאכול לכל עובר ושב‪ .‬על‬ ‫הכל שם‪ ,‬הוא יבוא‪ ,‬יהיה לו אוכל‪ ,‬נשים לו אוכל והכול‪,‬‬ ‫(יחזקאל א‪ ,‬ז)‪ ,‬זה לא מתקפל הרגליים שלהם‪ .‬לכן אי‬ ‫הם‬ ‫המשקוף של מהרש"א היה חרוט "לא ילין בחוץ גר‬ ‫ונעשה הכנסת אורחים'‪.‬‬ ‫אפשר לשבת‪ ,‬כי זה רגל ישרה‪ .‬לכן אמר להם‪" :‬והשענו‬ ‫שי‬ ‫דלתי לארח אפתח" (איוב לא‪ ,‬לב) – השלט הזה היה‬ ‫יום אחד אלישע שאל את הנער שלו‪" :‬תגיד לי‪ ,‬מה עם‬ ‫תחת העץ"‪.‬‬ ‫‪+‬תיקון הנפטרים‬ ‫_למסירת שמות _לתיקון הנפטרים‬ ‫הנערך בכ_ל ערב ראש חודש‬ ‫שלוחה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪03.5520004‬‬ ‫‪5‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫מתנוסס עד שנת תר"מ‪-‬תרמ"ט‪ ,‬ואז נשרף שם כל‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫לפני שבוע היה פטירת ראש הישיבה‪ .‬אף פעם לא‬ ‫חשבתי שרבי יהודה צדקה מכניס אורחים‪ ,‬הוא לא‬ ‫היה עוד יהודי שפלפל עמו בתורה‪ .‬שמע החזון איש את‬ ‫היה נראה אדם כזה‪ ,‬היה אדם עדין כזה‪ .‬אבל כל שבת‬ ‫רצונו‪ ,‬אמר‪ :‬הנה אני ותלמיד חכם זה שניים‪ ,‬אנחנו נצא‬ ‫היו באים אצלו כל 'המשוגעים'‪ ,‬כל ה'קשיי יום' היו‬ ‫נמצאים אצלו ואוכלים אצלו‪.‬‬ ‫החוצה‪ ,‬נביא עוד יהודי‪ ,‬נוכל להתיר לך את הנדר‪.‬‬ ‫רב שריה יצא החוצה‪ ,‬הכניס אדם אחד שלא היה חכם‬ ‫וצדיק‪ ,‬אבל תכף החל החזון איש לברר את הפתח‬ ‫סוד הפר הבורח‬ ‫שיש לו להתיר את הנדר‪ .‬אחר כך ישב ועשה לו התרת‬ ‫שאין כמותם‪ ,‬זכותם יגן עלינו‪.‬‬ ‫הבקר שברח ומערת המכפלה‪"-‬ואל הבקר רץ אברהם"‪.‬‬ ‫נדרים‪ ,‬שלושתם ענו‪' :‬מותר לך‪ ,‬מותר לך‪ ,‬מותר לך'‪.‬‬ ‫"הבקר" זה אותיות "הקבר"‪ .‬רצה שלושה עגלים בשביל באותו יום השבוע היה גם פטירת רבי 'ליב בעל‬ ‫שיצא אותו אחד‪ ,‬נענה החזון איש‪ :‬יהודי זה אין לו כל‬ ‫שלושת האורחים‪ .‬היה לו שניים‪ ,‬וחסר לו אחד שברח‪ .‬ייסורים'‪ .‬הוא היה בעיר הקודש חברון‪ ,‬אחר כך הוא‬ ‫שיח ושיג בהלכה‪ ,‬לכן אין כאן כל התרת נדרים‪ ,‬לְך שוב‪,‬‬ ‫עבר לצפת‪ ,‬וכנראה שלא היו לו ילדים‪ ,‬והיו זמנים‬ ‫רץ אחריו אברהם‪ .‬בכוונה ברח לו הפר‪.‬‬ ‫ותביא עוד אחד‪.‬‬ ‫שבאים אליו ונושעים בישועות גדולות‪.‬‬ ‫אמרו רבותינו‪ :‬מי הוא הבורח הזה? 'פר אל' – אותיות‬ ‫רואים איך שהוא נזהר בכבוד של היהודי השלישי‬ ‫'רפאל'‪ .‬אחד מהמלאכים שבא לרפא אותו היה רפאל‪,‬‬ ‫שהצטרף אליהם‪.‬‬ ‫הביקור של החזון איש ב'בית‬ ‫והוא היה חסר לו פר אחד‪ ,‬ורפאל נדמה לו כ'פר'‪ ,‬וברח‪.‬‬ ‫אל'‬ ‫למה הוא רצה שלוש פרים?‪ ,‬רצה לעשות להם שלוש‬ ‫שהמים יפסיקו לזרום‪...‬‬ ‫לשונות בחרדל‪ ,‬לשונות של פר‪ ,‬עושה את זה מטעם‬ ‫מיוחד‪ .‬אבל אני יודע שהלשון של הפר הוא גדול‪ ,‬בן‬ ‫כמו כן היה השבוע ביום שני פטירת החזון איש‪ ,‬רבי‬ ‫אדם אחד יכול לאכול את זה?‪ ,‬כנראה מרוב שזה היה‬ ‫אמרתי לכם‪ ,‬שכל יום הוא היה בא לבקר את אמא שלו‪,‬‬ ‫אברהם ישעיהו קרליץ בן רבי שמריהו יוסף‪ ,‬שהיה גאון‬ ‫טעים‪ .‬לכן‪ ,‬השבת צריך לעשות לשון בחרדל‪.‬‬ ‫שוחח איתה ומרנין את ליבה‪.‬‬ ‫גדול שאין כמותו‪ ,‬והיו מגלים לו מן השמיים דברים‬ ‫כשהגיע שם למערת המכפלה‪ ,‬הוא נכנס‪ ,‬הוא רואה‬ ‫כשהייתה באה לבקר את בנה‪ ,‬היה קופץ מהמיטה שלו‬ ‫גדולים מאוד בכוח התורה‪ .‬היה עמל בתורה‪ ,‬לפעמים‬ ‫שהיה שם אור גדול‪ ,‬אור מיוחד שאין כמותו‪ .‬הבין שפה‬ ‫היו מוצאים אותו שהוא שוכב על הרצפה‪ ,‬כי לא היה לו‬ ‫זה מקום קדוש‪ .‬אז אברהם אבינו נתקנא במקום הזה‪,‬‬ ‫לכבודה‪ ,‬שואל בשלומה‪ ,‬וכל ערב היה מתקשר אליה‪.‬‬ ‫כוח להמשיך‪ ,‬והוא נפל שם‪ .‬איזה עמלות בתורה‪ ,‬ואיזה‬ ‫ראה שם את אדם הראשון ואת חווה‪ ,‬ואז הוא התאווה‬ ‫זכה כל הזמן ללמוד תורה‪ ,‬היו מראים לו הרבה דברים‬ ‫חשק היה לו בתורה‪.‬‬ ‫למקום הזה ורצה לקנות אותו‪.‬‬ ‫מן השמיים‪.‬‬ ‫אומרים שאמא שלו זכתה לזה‪ ,‬לבן כזה‪ ,‬כי מעולם‬ ‫היה אצלו איזה יהודי תמים מתפלל אצלו כל הזמן עם‬ ‫החזון איש בנץ החמה‪ .‬יום שישי אחד סמוך להדלקת‬ ‫לא ראו קורות ביתה שערות ראשה‪ .‬כשהייתה‬ ‫מתרחצת היו באים ארבע בנות מחזיקים לה שמיכה‬ ‫פטירת הצדיקים‬ ‫הנרות הוא בא לחזון איש‪ ,‬אומר לו‪' :‬כבוד הרב‪ ,‬יש לי‬ ‫כזאת מלמעלה‪ ,‬הכל מכוסה‪ ,‬וככה היא מתרחצת‪ .‬הוא‬ ‫נזילה בבית‪ ,‬נוזל צינור'‪ .‬אומר הרב‪' -‬תביא אינסטלטור'‪.‬‬ ‫היה ב'בית‪-‬אל'‪ ,‬והוא אומר שהוא הרגיש שמה ב'בית‬ ‫השבוע בטז' לחשון היה פטירת מתתיהו בן יוחנן כהן‬ ‫אל' אור גדול שאין כמותו‪.‬‬ ‫גדול שהוא בן שמעון הצדיק‪ .‬כלומר‪ ,‬שלושה בנים היו‬ ‫אומר לו‪ :‬כבוד הרב‪ ,‬השעה מאוחרת מאוד‪ ,‬איזה‬ ‫לו לשמעון הצדיק‪ ,‬הקטן שבהם יוחנן‪ ,‬שהוא שימש‬ ‫אינסטלטור אביא?!‬ ‫בנוסף‪ ,‬כל יום‪ ,‬הוא היה הולך לאמא שלו לבקר אותה‪,‬‬ ‫בכהונה גדולה הרבה זמן‪ ,‬ובינו לבין שמעון זה מתתיהו‪.‬‬ ‫אומר הרב‪ :‬אז מה אתה רוצה ממני? אומר‪ ,‬שיאמר הרב‬ ‫לא עוזב אותה‪ .‬אפילו היה חולה‪ ,‬היה משתדל ללכת‬ ‫מתתיהו בן יוחנן כהן גדול‪ .‬מתתיהו לא היה כהן גדול‪,‬‬ ‫שהמים יפסיקו לזרום‪ .‬נו‪ ,‬אז שהמים יפסיקו לזרום‪.‬‬ ‫לאמא כל יום‪.‬‬ ‫הוא היה כהן מכובד מאוד מאוד‪ ,‬היו לו חמישה בנים‪,‬‬ ‫וככה הוא חזר לבית‪ ,‬המים הפסיקו לזרום‪.‬‬ ‫הם ה'מכבים'‪ .‬חרט על חרבו 'מכבי' – 'מי כמוך באלים‬ ‫מוצאי שבת חוזר היהודי‪ :‬כבוד הרב‪ ,‬המים פסקו לי‬ ‫זהירות בכבוד כל אדם‬ ‫ה'‪ .‬היה להם זכות גדולה‪ ,‬שהם זכו להרים קרנם של‬ ‫עם ישראל למעלה ושלא יהיה עם ישראל בגלות‬ ‫לזרום‪ ,‬אין לי מים עכשיו‪ .‬אז מה אתה רוצה ממני?‬ ‫כזאת קשה שהיו נוקמים בהם נקמות‪ .‬אבל בכל זאת‬ ‫שהמים יחזרו‪ .‬אז שיחזרו לך‪ .‬המים חזרו‪ .‬איזה תמימות‬ ‫סיפר ר' שריה דבליצקי‪ ,‬שבצעירותו היה צריך להתיר‬ ‫הם נענשו‪ .‬למה? כתוב 'לא יסור שבט מיהודה'‪ ,‬אסור‬ ‫היה!‪.‬‬ ‫איזה נדר‪ ,‬אז עלה לביתו של ה'חזון איש'‪ .‬באותו זמן‬ ‫שיקום מלך משבט אחר‪ .‬אבל היה להם זכויות גדולות‬ ‫באפשרותך להיות משותפיו של מו״ר הרב בניהו שליט״א‪ ,‬בתרומת ‪ ₪ 500‬חד פעמי‪ ,‬ואברכי‬ ‫המוסדות ילמדו להצלחתכם‪ ,‬שלט זה מודבק בפתחים של כל בתי המדרש של המוסדות הקדושים‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪6‬‬ ‫מצ‬ ‫הוא רואה שבגלל ישמעאל והנער השני יש בעיות‪ ,‬לכן‬ ‫אמר "שבו לכם פה עם החמור" (בראשית כב‪ ,‬ה) ַַעם‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫הדומה לחמור‪ ,‬בגללכם לא מתקרבים להשם יתברך‪,‬‬ ‫או‬ ‫"ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם"‬ ‫(בראשית כב‪ ,‬ה)‪ .‬רוח הקודש אמר "ונשובה" שנינו‪.‬‬ ‫צדיק באמונתו יחיה‬ ‫מה‬ ‫אברהם אבינו רואה את המקום מרחוק‪ .‬אבל אל תחשבו‬ ‫'ת‬ ‫דיבורים קדושים בענייני "אמונה"‬ ‫שהמקום הזה היה הר‪ ,‬אנחנו יודעים היום שזה הר‬ ‫מאת הרב יוסף עבדלחק שליט"א‬ ‫ילד‬ ‫המוריה‪ ,‬לא היה הר‪ ,‬כל הר שהיה מזמן בריאת העולם‪,‬‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫הגויים כבר שמו עליו עבודה זרה‪ ,‬ואין מקום גבוה שלא‬ ‫לקחו אותו לעבודה זרה‪.‬‬ ‫האם יצחק נשחט או לא?‬ ‫כח האב והבן נגד השטן‬ ‫"וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את‬ ‫הר המוריה היה מישור‪ ,‬כך כותב רבי נתן אדלר‪ ,‬רבו של‬ ‫שני נעריו אתו" (בראשית כב‪ ,‬ג)‪ .‬אומרים‪ ,‬כשהוא הלך‬ ‫"והאלקים נסה את אברהם"‬ ‫כת‬ ‫החתם סופר‪ .‬כשבא שמה אברהם‪ ,‬אמר 'זה מקום קודש‬ ‫ניסיון העקדה לא התמצה בעצם הניסוי לעקוד את יצחק‪.‬‬ ‫אברהם אבינו לעקדה‪ ,‬לקח איתו כל מה שצריך‪ .‬ושרה‬ ‫לאורך כל הדרך הוצבו בפני אברהם אבינו רצף של ניסיונות‪.‬‬ ‫מו‬ ‫הקודשים העליון‪ ,‬פה צריך להיות'‪ .‬ואז התפלל אברהם‪,‬‬ ‫אמנו‪ ,‬לילה קודם חשבה שהבן שלה הולך ללמוד תורה‪,‬‬ ‫ניסיון אחר ניסיון‪ ,‬קושי אחר קושי‪ ,‬כדי להקשות עליו לעמוד‬ ‫והתחיל להתרומם ההר‪ ,‬ונעשה הר המוריה‪ ,‬כך כותב רבי‬ ‫בניסיון הגדול של העקדה‪.‬‬ ‫תק‬ ‫הכינה לו בגדים יפים‪ ,‬ודברים יפים שיהיה לבן שלה‬ ‫אד‬ ‫נתן אדלר‪.‬‬ ‫כשהוא לומד תורה‪ ,‬שהוא יוכל ללמוד בנחת‪ .‬בא לו‬ ‫בדרך עמד עליו השטן להניאו‪ ,‬והוא מעלה לפניו תואנות‬ ‫את‬ ‫השטן בדרך‪ ,‬נדמה לו כאיזה זקן מכובד‪ ,‬אמר לו 'לאן‬ ‫שונות‪ .‬אמר לו השטן‪ :‬כשתבוא לשמים תתבע על שפיכות‬ ‫התקרב להר‪ ,‬ואמר לו‪' :‬בוא‪ ,‬הנה המקום'‪ .‬ואז "ויחבוש את‬ ‫דם‪ ,‬שזו אחת ממצוות בני נח‪ .‬אמר לו אברהם‪ :‬אני מוכן‬ ‫עוק‬ ‫חמורו" (בראשית כב‪ ,‬ג) ‪ -‬מה זה חמורו? 'החומריות'!‪.‬‬ ‫כבודו הולך?' אמר לו 'להתפלל'‪.‬‬ ‫שיאשימוני בשמים על שפיכות דמים‪ ,‬ובלבד שאקיים צווי ה'‪.‬‬ ‫יצח‬ ‫הלך למקום המקדש‪ ,‬מקום קודש הקודשים‪ .‬לבש‬ ‫אומר לו השטן‪' :‬מי שהולך להתפלל למה צריך אש‪,‬‬ ‫אמר לו השטן‪ :‬אתה תירש גהינום על המעשה הזה!‬ ‫לכ‬ ‫אברהם אבינו בגד לבן‪ ,‬אומרים רבותינו‪ ,‬נדמה ככהן גדול‬ ‫מאכלת‪ ,‬עצים?' אמר לו 'תשמע‪ ,‬אולי נשהה שמה איזה‬ ‫בג‬ ‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫יום יומיים‪ ,‬נאפה משהו‪ ,‬נאכל משהו'‪.‬‬ ‫אמר לו אברהם‪ :‬על דעת כן! אם זהו רצון ה' שאעקוד את בני‬ ‫ואענש בגיהנם – אני מוכן לכך בלב שלם‪.‬‬ ‫שק‬ ‫לקח את יצחק‪ ,‬עקד אותו כשה‪ ,‬קשר את ידיו ואת רגליו‪.‬‬ ‫אומר לו הזקן‪' :‬אל תבלבל את המוח‪ ,‬אני הייתי כשהקדוש‬ ‫'זכ‬ ‫יצחק‪ ,‬פרחה נשמתו‪ ,‬היה לו נשמה 'נקבה'‪ ,‬והנה איל אחד‬ ‫ברוך הוא אמר לך 'קח נא את בנך' (בראשית כב‪ ,‬ב)‪ ,‬זקן‬ ‫ראה השטן את איתנותו של אברהם והבין שלא יוכל לו‪ ,‬עבר‬ ‫לפעול אצל יצחק‪ .‬אמר השטן ליצחק‪ :‬עלובה אימך‪ ,‬אביך לא‬ ‫אי‬ ‫היה שמה‪ ,‬והנשמה נכנסה בזה האיל‪ ,‬ובאה לו נשמה‬ ‫שכמותך‪ ,‬אתה הולך לאבד בן שנולד לך אחרי מאה שנה?'‬ ‫סיפר לה שהוא הולך לעקוד אותך‪ .‬כמה היא יחלה לבן‪ ,‬ועד‬ ‫אחרת מצד הזכר‪.‬‬ ‫שהיא זכתה‪ ,‬כעת היא עומדת לאבד אותו‪.‬‬ ‫'מ‬ ‫אמר לו אברהם אבינו 'תסתלק מהר‪ ,‬קוראים לך שטן‪ ,‬לך‬ ‫של‬ ‫אחר כך שלקחו את האיל ושחטו אותו‪ ,‬זה נקרא כאילו‬ ‫מפה!'‪ ,‬זרק אותו אברהם‪ ,‬העיף אותו לכל הרוחות‪ .‬מה‬ ‫עוד הוסיף השטן‪ :‬הלא שרה הייתה גדולה מאברהם בנביאות‪,‬‬ ‫שעשה לאברהם לא הצליח‪.‬‬ ‫ואם הצווי לעקדה היה נבואה‪ ,‬למה הדבר לא נאמר לאימך?‬ ‫ופ‬ ‫שחטו את יצחק‪" .‬ויקרא אל מלאך ה' מן השמיים"‬ ‫ומה עם כיבוד אם?‬ ‫יפ‬ ‫(בראשית כב‪ ,‬יא) ‪ -‬הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו‬ ‫לאיפה הלך? ליצחק‪ .‬עכשיו עמד אליו‪ ,‬נדמה לו כבחור‪,‬‬ ‫דיבר עם אברהם מקודש הקודשים‪ ,‬גם אפילו מלאך לא‬ ‫אמר לו יצחק‪ :‬אני מצווה על כיבוד אב!‬ ‫רב‬ ‫מתחיל לדבר איתו 'איפה אתה הולך?' אומר לו‪' :‬ללמוד‬ ‫בית‬ ‫יכול להיכנס במקום הזה‪.‬‬ ‫תורה'‪ .‬אמר לו 'מתי‪ ,‬בחיים שלך או במיתתך?' אמר לו‪:‬‬ ‫ראה השטן את עקשנותו של יצחק‪ ,‬אמר לו‪ :‬אם תעקד – מי‬ ‫'וכי יש אדם שלומד תורה לאחר מיתה?'‬ ‫יירש את ישיבתו של אביך? ישמעאל אחיך‪ .‬השפל האדם הזה‬ ‫חי‬ ‫שחוטא בשלושת החטאים החמורים ביותר‪ ,‬יהיה ראש ישיבה‬ ‫מג‬ ‫נפש‬ ‫מקלקל השמחות‬ ‫אמר לו‪' :‬עלוב בן עלובה‪ ,‬כמה תעניות אמא שלך התענתה‪,‬‬ ‫הזקן הזה ‪ -‬אבא שלך השתגע‪ ...‬אתה הולך לשמוע לו?'‬ ‫של מאה ושמונים אלף תלמידים‪ .‬איזה חילול השם!‬ ‫יצחק ראה שהוא עומד לפול ברשתו של השטן‪ ,‬אמר‬ ‫אמר לו‪' :‬תסתלק מפה‪ ,‬אני לא עובר על דעת הקדוש‬ ‫לאברהם‪" :‬אבי אבי"‪ ,‬שתי פעמים‪ .‬אבי‪ ,‬עזר לי! אבי‪ ,‬תן לי‬ ‫אמר לו "אברהם‪ ,‬אל תשלח ידך אל הנער"‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫'ריבונו של עולם‪ ,‬אהבתי גדולה אליך שאין כמוה‪ ,‬תזכה‬ ‫ברוך הוא ולא על דעת אבא‪ ,‬מה שאומר אני עושה'‪.‬‬ ‫אותי להקריב את בני קורבן‪ ,‬אני רוצה שבזכות העקדה‬ ‫אמר לו אברהם‪' :‬אל תשגיח עליו‪ ,‬הוא בא לעייף אותנו'‪.‬‬ ‫אמר לו אברהם אבינו‪ :‬ממה נפשך‪ ,‬אם ישמעאל לא ראוי‬ ‫להיות – ה' יראה לנו שה לעולה‪ ,‬ואם לא יהיה שה לעלה –‬ ‫תכפר על בניי'‪.‬‬ ‫סימן שהקב"ה רוצה שישמעאל יהיה ראש הישיבה ולא אתה‪.‬‬ ‫ואם זהו רצון ה' – יש לקבל זאת בלב שלם‪.‬‬ ‫אמר לו 'אני צריך את יצחק שיביא את יעקב‪ ,‬ויעקב יביא‬ ‫אתם מרחקים אותנו מקוב"ה‬ ‫ראה השטן שאינו משיג את היעד‪ ,‬מה עשה? יצר להם נהר‪.‬‬ ‫שנים עשר שבטים‪ .‬הנשמה של יצחק באיל'‪ .‬ואז השטן‬ ‫הם נכנסו לתוך הנהר‪ .‬אברהם נושא בידו את העצים שהביא‬ ‫היה‬ ‫נאחז באיל בקרניו‪ ,‬ושחט אותו אברהם אבינו‪ ,‬התגבר על‬ ‫ביום השלישי אברהם אבינו יודע‪ ,‬שתמיד כשאדם רוצה‬ ‫עמו לעקדה‪ ,‬וכעת הוא צריך להחזיקם בידיים מורמות‪,‬‬ ‫הע‬ ‫שהעצים לא יירטבו‪.‬‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫לעשות רצון השם‪ ,‬קופצת עליו הדרך‪' .‬אני הולך בדרך‪,‬‬ ‫את‬ ‫בקרן הימנית תקע הקדוש ברוך הוא בהר סיני‪ ,‬ובקרן‬ ‫ולא קופצת? הדרך ארוכה‪ ,‬השטן עושה בעיות גדולות'‪.‬‬ ‫ולמה מלכתחילה צריך אברהם אבינו ליטול עמו עצים‪ ,‬הלא‬ ‫לכ‬ ‫יכול היה למצוא עצים במקום העקדה? אלא אברהם אבינו‬ ‫שמ‬ ‫השמאלית בעזרת השם לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫עשה להם נהר‪ ,‬והגיעו מים עד נפש‪...‬‬ ‫ידע עם מי יש לו 'עסק' ‪ ...‬הוא מכיר את השטן‪ ,‬חזקה עליו‬ ‫שידאג שלא יהיה לו עצים‪ ,‬לכן הוא הצטייד בעצים ונשא‬ ‫אומרים רבותינו‪ ,‬כיוון שראה השטן כדבר הזה שהוא לא‬ ‫היה צועק אברהם‪ ,‬ויבש הכל!‪.‬‬ ‫אותם כל הדרך‪.‬‬ ‫מי הנהר עלו וגאו‪ ,‬עד שהגיעו לחוטמו‪ .‬צעק אברהם‪ :‬הושיעני‬ ‫נא‪ ,‬כי באו מים עד נפש! מיד צווה ה' את השטן להניח להם‪.‬‬ ‫אברהם ויצחק ממשיכים בדרכם‪ .‬עד שמגיעים לעקידה‪ ,‬הצד‬ ‫השווה שבכל הדברים הללו זה העוצמה של אברהם ויצחק‬ ‫איך ניצב לנגד ענייהם דבר אחד מהו רצון השם ואותו הם‬ ‫רצים לממש גם עם זה כרוך בוויתורים וכ"ו אבל את הכול‬ ‫עושים בשמחה כדי לשמח את השם‪,‬‬ ‫הבה ניקח מזה חיזוק אנחנו כל אחד בניסיונות שעוברים עליו‬ ‫במהלך חייו לדעת איך להתמודד איתם נכון לשמוח בהם ולא‬ ‫לתת ליצר הרע לשבור אותנו אלא עליינו להתחזק בכל עוז‬ ‫כנגדו ורק כך נוכל להצליח בגדול‪.‬‬ ‫שנזכה לחיות בצורה הזאת‪ .‬אמן‬ ‫‪7‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫מצליח‪ ,‬הלך אצל שרה‪ .‬אמר לה‪' :‬שרה‪ ,‬את יודעת מה‬ ‫לכן‬ ‫ַַעם‬ ‫בעלך עושה? איפה יצחק?'‬ ‫ברך‪,‬‬ ‫אומרת לו 'הלך ללמוד תורה'‪ .‬אומר לה 'איזה תורה?‬ ‫כם"‬ ‫כל נתיבותיה שלום‬ ‫הלך לעקוד אותו!'‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫לימוד מידות התנהגות ורחמים בדרכי‬ ‫מה עשתה?‪ ,‬הלכה לאחימן ששי ותלמי ילידי הענק‬ ‫שבו‬ ‫התעלות "במידות טובות" והנהגות דרך‬ ‫'תסתכלו‪ ,‬תבדקו לי‪ ,‬אם אתם רואים איזה זקן עוקד‬ ‫הר‬ ‫ארץ מאת הרב משה אהרון זוארץ‬ ‫ילד?' ואז היא אומרת 'הלוואי שזכיתי'‪ .‬ואז אומרים לה‬ ‫'כן'‪ ,‬ופרחה נשמתה‪.‬‬ ‫לם‪,‬‬ ‫שליט"א‬ ‫שלא‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫ככה זה השטן‪ ,‬הוא חייב לקלקל את השמחה‪.‬‬ ‫היה שם שר האוצר שאמר‪' :‬אני רוצה שבראש הכתר‬ ‫תהיה אבן טובה שאין כמותה'‪ .‬הלך להשיג אותה‪ ,‬מכר‬ ‫כחה של 'אמירת פרשת‬ ‫את הבית שלו בשביל האבן הזאת‪ ,‬וקנה את האבן‪ ,‬הביא‬ ‫העקידה'‬ ‫סגולה אחת לא ניסיתי‬ ‫אותּה מאירה ומזהירה‪ .‬המלך אסף את כל הנתינים‬ ‫של‬ ‫בפרשת השבוע – וירא מבואר שה' פקד את שרה‬ ‫'בואו נראה את יופיה של האבן'‪ .‬הציגו את האבן‪ ,‬כולם‬ ‫כתוב בתיקוני זוהר‪ ,‬זה הלשון שלו‪' :‬לא אית מאן דבטיל‬ ‫דש‬ ‫כאשר אמר – הקב"ה אחר שנות המתנה רבות נתן‬ ‫התפעלו‪' .‬זה היהלום הכי טוב'‪ ,‬אמר המלך‪ ,‬היהלום הוא‬ ‫מותנא מבני נשא כקורבן דעקידת יצחק' (תיקוני זוהר‬ ‫הם‪,‬‬ ‫לאברהם ולשרה בן – יצחק אבינו‪.‬‬ ‫זוגות רבים המתינו שנים לפרי בטן ותהילות לה'‬ ‫קשה‪.‬‬ ‫תקון כא‪ ,‬דף נז‪ ,‬א) ‪ -‬אין דבר שמבטל את המוות מבני‬ ‫רבי‬ ‫רבים מהם כל אחד בזמנו זכה לישועת ה' ואלו שעוד‬ ‫אמר 'תבדוק לי את האבן‪ ,‬אם הוא אמיתי‪ .‬ואיך הוא'?‪,‬‬ ‫אדם כמו שאדם קורא עקדת יצחק‪ ,‬דכתיב ביה 'ויעקוד‬ ‫לא בע"ה ייוושעו בקרוב‪ ,‬כל אחד וסיפור ישועתו‬ ‫את יצחק בנו'‪" ,‬אתקשר מידת הדין ואתעקד לעילא"‪-‬‬ ‫שלו‪ ,‬לרוב כל סיפור מפעים ומחזק‪ ,‬סיפורנו הוא‬ ‫הביאו פטיש של איזה מאה מאתיים קילו‪ ,‬ומה שעשו‪,‬‬ ‫את‬ ‫אחד מהם‪:‬‬ ‫האבן נשארה שלימה‪ .‬השר בעצמו שקנה את זה‪ ,‬שמכר‬ ‫עוקד את כל הדינין והמקטרגים למעלה‪ ,‬וכשעוקדים את‬ ‫ת'!‪.‬‬ ‫שלמה [שם בדוי] – היה נשוי זה ‪ 16‬שנים ועוד לא‬ ‫יצחק‪ ,‬אין רשות להתקרב לשום בית דין למעלה לקטרג‪.‬‬ ‫בש‬ ‫זכו הוא ורעייתו להיפקד בזרע של קיימא‪.‬‬ ‫את הבית שלו נתן בזה מכות והיא עומדת איתנה‪.‬‬ ‫לכן עקדת יצחק מועילה לעם ישראל להתגבר בכל יום‬ ‫דול‬ ‫עוד שנה נפתחה לה והגיע שוב יום הדין – יום ראש‬ ‫ככה הקדוש ברוך הוא בדק את אברהם אבינו‪ .‬פלא‬ ‫השנה‪ ,‬שלמה התפלל והתחנן לה' שהשנה יושעו‬ ‫בגלות‪ ,‬תגן עליהם מכל דברים קשים‪ ,‬והבן אדם הזה‬ ‫הוא ורעיתו בפרי בטן‪ .‬הגיע עת מכירת העליות‬ ‫פלאות‪ ,‬הֵגֵ נים חזקים‪.‬‬ ‫שקורא עכשיו את פרשת העקדה‪' ,‬אל תעש לו מאומה!'‬ ‫ליו‪.‬‬ ‫והוא קנה את 'מפטיר יונה' הידוע בסגולתו להיפקד‬ ‫בבנים זכרים‪.‬‬ ‫'זכות אבותיהון יגן עליהון ממראין בישין'‪ .‬תראו מה זה‪,‬‬ ‫אחד‬ ‫היה זה בשנה בה ראש השנה חל בשבת‪ ,‬בה‬ ‫עולים לתורה לפחות שבעה עולים‪ ,‬הגיע עת‬ ‫עד הילדים שלי‪...‬‬ ‫איזה דבר גדול‪ .‬לכן‪ ,‬יש ספר של הישיבה שקוראים לו‬ ‫'מושיע ומגן'‪ ,‬הוציאו את זה לפני כמה שנים‪ ,‬יש שמה‬ ‫שמה‬ ‫קריאת התורה והתחילו בקריאה‪ ,‬התקרבו לעליית‬ ‫שישי‪ .‬קונה העלייה התכונן לעלות לתורה ורגע‬ ‫שלושה דברים יפים‪ :‬פרשת העקדה‪ ,‬פרשת הקטורת‬ ‫אילו‬ ‫לפני שעלה הגיע אליו אחיו ואמר לו‪" :‬אני קניתי‬ ‫ופרשת הקורבנות‪ .‬מה פירוש? זה מסביר את הכל הכי היה מרגל אחד גרמני ברוסיה‪ .‬תפסו אותו הרוסים‪ ,‬עשו‬ ‫ים"‬ ‫את עליית שביעי ואם תעלה לתורה איך אעלה‬ ‫יפה שיש‪ ,‬וכל אחד טוב שיהיה לו כזה 'מושיע ומגן'‪ .‬בו שמות‪ ,‬אך הוא לא מגלה את הסודות‪ ,‬הפה שלו סגור‪.‬‬ ‫אחריך"? הרי אנחנו אחים!‬ ‫צמו‬ ‫בבית הכנסת הזה נהגו שלא לעלות 'מוסיפים' אלא‬ ‫בסוף הביאו את הילד שלו‪ .‬מה שעינו אותו‪ ,‬הוא לא‬ ‫רבנו האר"י אומר‪ ,‬אפילו אם נגזר על אדם ארבע מיתות‬ ‫לא‬ ‫בדיוק לפי מה שההלכה מחייבת ממילא פיתרון‬ ‫מגלה‪.‬‬ ‫שיעלה ביניהם מישהו אחר 'מוסיף' לא הגיע‬ ‫בית דין‪ ,‬קורא פרשת עקדה וניצול מהם‪ .‬אומר הגאון‬ ‫בחשבון‪ ,‬או אז צץ בראש האח שקנה 'שביעי' רעיון‪,‬‬ ‫אך בסוף כשהביאו את הבן שלו‪ ,‬והוציאו לו עין ושן‪,‬‬ ‫חיד"א‪ -‬יגיד פרשת עקדה‪ ,‬ויכוון וישים נגד ליבו כמה‬ ‫הוא פנה לשלמה שלא היתה להם היכרות מוקדמת‬ ‫מגעת עבודת השם של אברהם אבינו‪ ,‬איזה מסירות‬ ‫וביקש שיחליפו בעליות‪" :‬מה אתה אומר לעזור לנו‬ ‫וחתכו לו אוזן‪ ,‬והכל‪ ,‬עד שהוא לא יכול לסבול יותר וגילה‬ ‫שאחי ואני נוכל לעלות שנינו לתורה‪ ,‬בוא נחליף‬ ‫את הסודות!‪ .‬כשחזרו והיה החלפת שבויים‪ ,‬אמרו לו‬ ‫נפש‪ ,‬והיא סגולה גדולה לכבוש את הדין‪ ,‬יתאמץ‬ ‫עליות אתה – תעלה שביעי במקומי ואני אעלה‬ ‫בכוונתּה ואז יתכפרו עוונותיו‪ .‬תראו מה זה!‬ ‫מפטיר במקומך‪ ,‬ואז אתה תהיה ה'חוצץ' ביני לבין‬ ‫'איך?‪ ,‬אבל אתה היית אומן‪ ,‬עשינו כל כך הרבה אימונים‪.‬‬ ‫לו‪:‬‬ ‫אחי ושנינו נוכל לעלות לתורה‪ ,‬אחי שישי‪ ,‬אתה‬ ‫איך גילית את הדבר הזה?' אמר 'עשינו אימונים' על מה‬ ‫זכה‬ ‫שביעי ואני מפטיר‪ ,‬מה אומר כבודו?‬ ‫הוא לא ידע כמה שלמה בנה על עליית 'מפטיר יונה'‬ ‫שיענו אותי בעצמי‪ ,‬אבל לענות את הבן שלי לא עשו‬ ‫המלך בודק אותנו עם‬ ‫קדה‬ ‫כסגולה להיפקד בבנים‪.‬‬ ‫שלמה החליט לוותר והסכים להיות הגורם לסדר‬ ‫אימונים‪...‬‬ ‫פטישים‪...‬‬ ‫ביא‬ ‫שיוכלו האחים לעלות לתורה בלי החשש שהם‬ ‫זה הניסיון הגדול של העקדה‪ ,‬לקחת את הבן ולעקוד‬ ‫עולים ברצף אחד אחר השני‪ .‬כך ששלמה עלה‬ ‫אותו ולעשות בו שחיטה והכל‪ ,‬זה לא דבר פשוט‪ ,‬זה‬ ‫שטן‬ ‫היה פעם הגאון רבי אברהם חכם קראו לו‪ ,‬אומר משל על‬ ‫במקום לעליית 'מפטיר יונה' המיוחלת בעליית‬ ‫על‬ ‫שביעי – חותמת הקריאה והאח שקנה את עליית‬ ‫קשה‪.‬‬ ‫העקדה‪ ,‬שהיה מלך שהיו כולם אוהבים אותו‪ ,‬הוא ביסס‬ ‫שביעי עלה בעליית 'מפטיר יונה'‪.‬‬ ‫ב'שיבולי הלקט' כתב שממש שרף אותו על האש‪ ,‬ואחר‬ ‫את המלוכה‪ ,‬נתן אהבה ואחווה בין האנשים‪ ,‬פרנסה‬ ‫לאחר התפילה חשב האח שעלה לבסוף ל'מפטיר‬ ‫לכולם‪ ,‬היה פיקח‪ .‬הממלכה פרחה יפה‪ ,‬כל הנתינים‬ ‫קרן‬ ‫יונה' על מה שעשה והצטער שאולי היה לקונה‬ ‫כך הקדוש ברוך הוא החיה אותו מאותו אפר‪ .‬פלא!‬ ‫שמחים‪ ,‬והביאו מתנה למלך‪ ,‬כתר מזהב משובץ באבנים‬ ‫המפטיר רצון וסיבה לעלות דוקא ל'מפטיר יונה'‬ ‫ואיך הניאו מרצונו בשביל שיוכל הוא לעלות‬ ‫זכותם יגן עלינו כל הצדיקים‪.‬‬ ‫טובות ויהלומים‪.‬‬ ‫לא‬ ‫לתורה אחר אחיו‪ ,‬תוך כדי מחשבותיו פנה אליו‬ ‫אחד המתפללים ואמר לו‪" :‬לא נעים לי לומר לך‪,‬‬ ‫אבל שלמה – זה שקנה את 'מפטיר יונה' כבר ‪16‬‬ ‫הלימוד שלך יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב‪.....‬‬ ‫שנה מחכה לילדים וקנה את העלייה הזו כסגולה‬ ‫להיפקד"‪...‬‬ ‫כאשר שמע את הדברים הללו ליבו נחמץ עוד יותר‬ ‫שיעור הדף היומי‬ ‫בקרבו והחליט לפנות לשלמה‪" :‬אינני יודע איך‬ ‫אמצא כפרה למעשה החמור שעשיתי"‪...‬‬ ‫מפי הרה"ג דן גבאי שליט"א‬ ‫שלמה השיבו ברוגע‪" :‬אין לך על מה להתנצל‪,‬‬ ‫עשיתי את הדבר הזה בלב שלם‪ ,‬תראה כבר עשיתי‬ ‫דף היומי במתיקות ובהירות‪ ,‬משניות‬ ‫סגולות רבות כדי להיפקד אבל עדיין לא ניסיתי‬ ‫את סגולת הויתור"‪...‬‬ ‫יומיות‪ ,‬נ"ך‪ ,‬מוסר‪ ,‬מעשיות והלכות‬ ‫שלמה חתם את דבריו ושלח את רעהו באיחול‬ ‫בימים‪ :‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬בישיבת המייש"ר רח' אורט ישראל ‪ ,4‬בת ים‬ ‫לשנה טובה ומוצלחת וכתיבה וחתימה בספר‬ ‫‪ 17:40‬תפילת ערבית > ‪ 18:00‬תחילת השיעור‬ ‫החיים‪ ,‬בהרגיעו שהכל בסדר‪.‬‬ ‫בוא ותגלה שגם אתה יכול לסיים מסכתות בהבנה ובהנאה‬ ‫שתיה קלה וחמה‬ ‫לרווחת הלומדים‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫‪8‬‬ ‫בגין דא יפקון מן גל‬ ‫לא באת לשמש אותי‪ָָ .‬א ַַמר ֵלֵ יּהּ ִִר �ִִּבי ָלָ א ֲֲה ָָוה ִלִ י ְפְ ַנַ אי‬ ‫אמר לו רבי לא היה לי פנאי כי הייתי טרוד עם התלמידים‪.‬‬ ‫ַַא ְְר ַ�ַּתח ָָא ַַמר ֶֶא ְְת ְְמ ָָהה ֲעֲ ָלָ ְְך ִִאי ָָתמּוּ ת ִִמ ַיַתת ַעַ ְְצ ְְמ ָָך‪.‬‬ ‫אֹו‬ ‫יָת ֵֵתיּהּ כעס ואמר תמה‬ ‫ַלַ ְְטֵיֵ יה ִִד ֵיֵהא ָָק � ֶֶׁשה ִִמ �ֻֻּכְלְ הֹוֹ ן ִִמ ָ‬ ‫�ֵֵּבי‬ ‫אני עליך אם תמות מיתת עצמך כלומר מיתה טבעית‪ ,‬כי רבי‬ ‫הנשמה אחר הפטירה רואה את‬ ‫ִלִ י‬ ‫השכינה‬ ‫עקיבא נשמתו גבוהה מאד ואם היה בא ללמוד תורה אצל‬ ‫ִלִ י‬ ‫רבי אליעזר היה עוסק בסודות התורה כי הוא היה הראוי‬ ‫ולי‬ ‫ביותר לגלות לו סודות התורה ועי"כ היה אפשר לבטל הרבה‬ ‫בש‬ ‫(ח"א דף צח ע"ב מדרש הנעלם) ַוַ ֵ �ֵּי ָָרא ֵֵאָלָ יו ְיְ ֹהֹ ָָוה‬ ‫גזרות מן העולם ואפי' מיתת עשרה הרוגי מלוכה ולכן כעס‬ ‫�ְְּב ֵֵאלֹוֹ ֵנֵ י ַַמ ְְמ ֵֵרא‪ַַ .‬ר �ָָּבָנָ ן � ָָּפ ְְת ֵֵחי �ְְּב ַַהאי ְְק ָָרא ִִב � ְְׁשַעַ ת‬ ‫פס‬ ‫עליו ואמר מה שאמר‪.‬‬ ‫� ְְּפ ִִט ָיָרתֹוֹ � ֶֶׁשל ָָא ָָדם רבותינו פתחו לפרש פרשה זו בזה‬ ‫כד‬ ‫ְּד�ְ ִיִ‬ ‫הּוָּדה‬ ‫הפסוק על פטירתו של האדם‪ְּ .‬ד�ְ ַַתְנְ ָיָ א ָָא ַַמר ִִר �ִִּבי ְיְ ָ‬ ‫ְְקדּוָּׁש‬ ‫ִִב � ְְׁשַעַ ת � ְְּפ ִִט ָיָרתֹוֹ � ֶֶׁשל ָָא ָָדם הּוּ א יֹוֹ ם ַַהִּד�ִ ין ַַה ָ �ָּגדֹוֹ ל‬ ‫בו‬ ‫דרש ר' אליעזר במעשה מרכבה ובאה‬ ‫� ֶֶׁש ַַה ְ�ְּנ � ָָׁש ָָמה ִִמ ְְת � ָָּפ ֶֶר ֶֶדת ִִמן ַַהּגּּוּ ף‪ְ .‬וְ ֹלֹא ִנִ ְפְ ַַטר ָָא ָָדם ִִמן �ַַּכד ָָמ ָָטא ְלְ ַַאְבְ ֵנֵ י � ַַׁשִיִ ׁשׁ ְּד�ְ ִִמ ְְתָעָ ְְרֵבֵ י ְְב ַַמָיָ א ִעִ ָ�ָּל ָָאה‬ ‫ֲעֲ ִק‬ ‫אש והקיפה אותם‬ ‫ָָהעֹוֹ ָלָ ם ַעַ ד � ֶֶׁשרֹוֹ ֶֶאה ֶֶאת ַַה � � ְְּׁשִכִ יָנָ ה ָָה ָָדא הּוּ א ִּד�ִ ְכְ ִִתיב כשהגיע לסודות של אבני שיש טהור שמתערבים במים‬ ‫ִִרִּב‬ ‫(שמות לג) � ִִּכי ֹלֹא ִיִ ְְר ַַא ִ�ִּני ָָה ָָא ָָדם ָוָ ָָחי שלא יראני האדם‪ ,‬העליונים שבהם מרומזים סוד מ"ד ומ"ן שמייחדים‬ ‫ר'‬ ‫אמנם לפני פטירתו רואה את השכינה ואז מת‪ָּ .‬וָּב ִִאין ִעִ ם הצדיקים בעת פטירתן מן העולם בגודל אהבת ה'‪ָָּ� ,‬בָכָ ה‬ ‫והי‬ ‫�ָָּבֵכֵ י ִִר �ִִּבי ֲעֲ ִִק ָיָבא ְְו ָָא ַַמר ֵלֵ יּהּ ִִר �ִִּבי אֹוֹ ִלִ יף ִלִ י אֹוֹ ָָרְיְ ָיָתא‬ ‫יַמר בכה ר' אליעזר והפסיק‬ ‫ַַה � � ְְּׁשִכִ יָנָ ה � ְְׁשֹל � ָָֹׁשה ַַמְלְ ֲֲאֵכֵ י ַַה � � ָָּׁש ֵֵרת ְלְ ַַק �ֵֵּבל ִנִ � ְְׁש ָָמתֹוֹ ִִר �ִִּבי ֱֱאִלִ יֶעֶ ֶזֶ ר ּוָּפָ ַַסק ְלְ ֵֵמ ַ‬ ‫� ְְׁש‬ ‫ּפּּוֵּמיּהּ‬ ‫בכה רבי עקיבא ואמר לו רבי תלמדני תורה‪ַַ .‬אְפְ ַ�ַּתח ֵ‬ ‫� ֶֶׁשל ַַצִּד�ִ יק‪ָָ .‬ה ָָדא הּוּ א ִּד�ִ ְכְ ִִתיב ַוַ ֵ �ֵּי ָָרא ֵֵאָלָ יו ְיְ ֹהֹ ָָוה ְוְ גו' מלומר לו עוד סודות התורה‪ָָ ,‬א ַַמר קּוּ ם ָָה ָָתם �ְְּב ִִרי‪ָָ .‬א ַַמר‬ ‫נכנ‬ ‫ִִר �ִִּבי ֱֱאִלִ יֶעֶ ֶזֶ ר �ְְּב ַַמֲעֲ ֵׂש�ֵ ה ֶֶמ ְְר �ָָּכ ָָבה‪ֲֲ .‬א ָָתא ֶֶא � � ָָּׁשא ְְו ַַא ְְס ַַחר‬ ‫פי' השכינה מתגלה אל האדם בשעת פטירתו‪ְְּ � .‬כחֹוֹ ם ַַהּיֹּוֹ ם‪ֵ .‬לֵ יּהּ ַַא �ָָּבא ָלָ ָָמה אמר עמוד שם בני ותתבונן בסוד אבני‬ ‫ְלְ ַַת ְְרֵוֵ ויהֹוֹ ן פתח ר' אליעזר פיו במעשה מרכבה‪ ,‬באה אש‬ ‫ֶזֶ ה יֹוֹ ם ַַהִּד�ִ ין ַַהּבֹּוֹ ֵעֵ ר � ַַּכ ַ�ַּתּנּּוּ ר ְלְ ַַהְפְ ִִריד ַַה ְ�ְּנ � ָָׁש ָָמה ִִמן שיש טהור כי לא אוכל להוסיף לגלות לך עוד סתרי תורה‪,‬‬ ‫והקיפה את שניהם‪ָָ .‬א ְְמרּוּ ַַח �ִִּכ ַיַמָיָ א � ְְׁש ַַמע ִִמ ַ�ַּנּהּ ְּד�ְ ֵלֵ ית‬ ‫ַַהּגּּוּ ף יום פטירתו של האדם הוא יום הדין שבו דנים אותו שאל את אביו למה‪ָָ .‬א ַַמר ֵלֵ יּהּ ָָחִזִ יָנָ א ְְדאֹוֹ ִִחית ֲֲחָלָ ף ִִמן‬ ‫ֲֲאַנַ ן ַַחְזְ ָיָ ין ּוְּכְ ָָד ִִאין ְלְ ָכָ ְְך‪ָ ,‬נָ ְפְ קּוּ ְלְ ִפִ ְְת ָָחא ְְד ָָב ָָרא ְְוָיָ ִִתיבּוּ‬ ‫ָעָ ְלְ ָָמא אמר לו לפי שאני רואה ומרגיש שבמהרה אחלוף‬ ‫להפריד נשמתו מהגוף‪.‬‬ ‫ַ�ַּת �ָָּמן אמרו שאר החכמים משמע מזה שאין אנו ראויים‬ ‫ַַו ִ �ִּי � ָָּׂש� א ֵעֵ יָנָ יו ַַו ַ �ַּי ְְרא ְוְ ִִה ֵ�ֵּנה � ְְׁשֹל � ָָֹׁשה ֲֲאָנָ � ִִׁשים‪ַַ .‬ה ְְמַבַ ְ�ְּק ִִרים ואסתלק מן העולם‪ָָ .‬א ַַמר ֵלֵ יּהּ ִזִ יל ְְו ֵֵא ָיָמא ְלְ ִִא �ָָּמ ְְך‬ ‫וכדאים לשמוע סודות התורה‪ ,‬יצאו לפתח שבחוץ וישבו‬ ‫ַַמֲעֲ ָׂש�ָ יו ַַמה � � ֶֶּׁשָעָ ָׂש�ָ ה הם הג' מלאכים לקבל נשמתו ְּד�ְ ִִת ְְס ַ�ַּת ַ�ַּלק ְ�ְּתִפִ ָ�ָּל ִִאי �ַַּב ֲֲא ַַתר ִעִ ָ�ָּל ָָאה אמר לבנו‪ ,‬לך ואמור‬ ‫לאמך שתעלה ותשמור את התפילין שלי במקום עליון‬ ‫שם‪ֲֲ ,‬ה ָָוה ַַמה ַַד ֲֲה ָָוה ְְו ֲֲאַזַ ל ֶֶא � � ָָּׁשא היה מה שהיה והלכה‬ ‫של הצדיק‪ ,‬והם בודקים וחוקרים ודורשים את מעשיו‬ ‫וחשוב‪ ,‬כי התפילין הם המוחין ועתה המוחין מסתלקים‬ ‫שעשה בכל ימי חייו‪ְְ ,‬והּוּ א מֹוֹ ֶֶדה ֲעֲ ֵלֵ ֶיֶהם �ְְּבִפִ יו‪ְ .‬וְ ֵכֵ יָוָ ן‬ ‫האש‪.‬‬ ‫ֲֲה ָָו‬ ‫ממני ועולים למעלה‪ּ ,‬וָּבָ ַַתר ְּד�ְ ֶֶא ְְס ַ�ַּת ֵ�ֵּלק ִִמן ָעָ ְלְ ָָמא ְְו ַַאְיְ ֵֵתי‬ ‫� ֶֶׁש ַַה ְ�ְּנ � ָָׁש ָָמה רֹוֹ ָָאה ָכָ ְְך‪ ,‬יֹוֹ ֵֵצאת ִִמן ַַהּגּּוּ ף ַעַ ד � ֶֶּפ ַַתח‬ ‫ַַהָכָ א ְלְ ֶֶמ ֱֱח ֵֵמי ְלְ הֹוֹ ן ָלָ א ִִת ְְב � ֵֵּכי ואחר שאסתלק מן‬ ‫�ֵֵּבית ַַה �ְְּבִלִ יָעָ ה‪ְְ ,‬ועֹוֹ ֶֶמ ֶֶדת � ָָׁשם ַעַ ד � ֶֶׁש �ִִּמ ְְת ַַוָּד�ָ ה ָכָ ל ַַמה‬ ‫ְְדר‬ ‫העולם ואבוא לכאן לראות את התפלין שהם המוחין שלי‬ ‫� � ֶֶּׁשָעָ ָׂש�ָ ה ַַהּגּּוּ ף ִעִ �ַַּמּהּ �ָָּבעֹוֹ ָלָ ם ַַה �ֶֶּזה ומסתלקת מן העולם‪.‬‬ ‫דח‬ ‫צעק ר' עקיבא ובכה ולא יכל לדבר‬ ‫שלמדתי בהם תורה והתפללתי בהם להקב"ה‪ ,‬וכשתראה‬ ‫שת‬ ‫ממורא השכינה‬ ‫יָה שעשתה‬ ‫ְוְ ָָאז ִנִ � ְְׁש ַַמת ַַה ַ �ַּצִּד�ִ יק ִִהיא ְׂש�ְ ֵֵמ ָָחה �ְְּב ַַמֲעֲ ֶׂש�ֶ ָ‬ ‫אותי לא תבכה ְּד�ְ ִִאּנּּוּ ן ְְק ִִריִבִ ין ִעִ ָ�ָּל ִִאין ְְוָלָ א ַַת ָ�ָּת ִִאין לפי‬ ‫בעולם הזה ּוְּׂש�ְ ֵֵמ ָָחה ַעַ ל � ִִּפ ְְקדֹוֹ ָנָ ּהּ שיכולה להחזיר פקדונה‬ ‫ָעָ ְל‬ ‫שאלו התפלין שהם המוחין שהיו לי בעולם הזה‪ ,‬מושרשים‬ ‫שהיא נשמתה בשלימות‪ְּ .‬ד�ְ ָָתאָנָ א ָָא ַַמר ִִר �ִִּבי ִיִ ְְצ ָָחק‬ ‫ָכָ ל‬ ‫וקרובים לעולמות העליונים ולא בתחתונים בעולם הזה‪,‬‬ ‫ִנִ � ְְׁש ָָמתֹוֹ � ֶֶׁשל ַַצִּד�ִ יק ִִמ ְְת ַַא ָ �ָּוה ֵֵא ָיָמ ַַתי ֵֵת ֵֵצא ִִמן ָָהעֹוֹ ָלָ ם‬ ‫הס‬ ‫ְְואֹוֹ ִלִ יף �ְְּבַבַ ֶֶה ֶֶרת ַעַ �ָָּזה ְ�ְּתָלָ ת ְְמ ָָאה ֲֲהָלָ כֹוֹ ת � ְְּפסּוּקֹוֹ ת‬ ‫ולכן עיקר המקום שלי למעלה ְוְ ַַדְעְ ָ�ָּתא ְְדַבַ ר ָנָ ׁשׁ ָלָ א‬ ‫מן‬ ‫ַַה �ֶֶּזה � ֶֶׁשהּוּ א ֶֶהֶבֶ ל‪ְְּ� ,‬כ ֵֵדי ְלְ ִִה ְְתַעַ ֵ�ֵּנג �ָָּבעֹוֹ ָלָ ם ַַה �ָָּבא‪.‬‬ ‫אז לימד ר' אליעזר לר' עקיבא שלש מאות הלכות פסוקות‬ ‫ָיָ ַַדע �ְְּבהּוּ ואין דעת שום אדם יכולה לדעת ולהשיג גודל‬ ‫הח‬ ‫אַתן‬ ‫בדיני בהרת שהיא עזה כשלג‪ְְ ,‬ואֹוֹ ִלִ יף ֵלֵ יּהּ ָָמ ַ‬ ‫מעלת המוחין‪.‬‬ ‫ועת‬ ‫סּוֵּקי ְְד � ִִׁשיר ַַה � � ִִּׁש ִיִרים ולימד לו‬ ‫ְְו � ִִׁש ְיְת ָָסר ְְטָעָ ִִמים ִּד�ִ ְפְ ֵ‬ ‫ְ�ְּת ֵֵר‬ ‫פטירתו של רבי אליעזר הגדול‬ ‫ר'‬ ‫רי"ו טעמים על פסוקי שיר השירים‪ַ .‬וַ ֲֲהוּוּ ֵעֵ ינֹוֹ י ְְד ַַר �ִִּבי‬ ‫שי‬ ‫יָתא והיו‬ ‫ֲעֲ ִִק ָיָבא ַנַ ֲֲח ִִתין ַַמ ָ �ָּיא‪ְ .‬וְ ִִא ְְת ַַח �ַַּזר ֶֶא � � ָָּׁשא �ְְּכ ַַק ְְד ִִמ ָ‬ ‫ר' אליעזר אמר לר' עקיבא תמה אני‬ ‫עיניו של ר' עקיבא יורדות דמעות‪ ,‬וחזרה האש כבראשונה‬ ‫עליך אם תמות מיתה טבעית‬ ‫הת‬ ‫ָ�ָּתנּוּ ַַר �ָָּבָנָ ן �ְְּכ � ֶֶׁש ָָחָלָ ה ִִר �ִִּבי ֱֱאִלִ יֶעֶ ֶזֶ ר ַַה ָ �ָּגדֹוֹ ל‪ַַ ,‬ההּוּ א‬ ‫ֲֲה ָָו‬ ‫והקיפה אותם‪ ,‬כי עוד הפעם עסקו בסודות שיר השירים‪.‬‬ ‫יֹוֹ ָָמא ֶעֶ ֶֶרב � ַַׁש �ָָּבת ֲֲה ָָוה‪ְְ ,‬ואֹוֹ ִִתיב ִלִ ִיִמיֵנֵ יּהּ הֹוֹ ְְר ְְקנּוּ ס‬ ‫�ְְּבט‬ ‫סּוָּקא (שיר השירים ב) ַַס ְְמכּוִּנִ י‬ ‫�ַַּכד ָָמ ָָטא ְלְ ַַהאי � ְְּפ ָ‬ ‫�ְְּב ֵֵריּהּ ‪ַ ,‬וַ ֲֲה ָָוה ְְמַגַ ֵ�ֵּלי ֵלֵ יּהּ ֲעֲ ִִמ ְיְק ָ�ָּתא ַ‬ ‫ּוַּמ ְְס ַ�ַּת ְְר ָ�ָּתא שנו‬ ‫אל‬ ‫ַעַ ד ַּד�ַ ֲֲהוּוּ ָיָ ְְת ֵֵבי‪ָ ,‬עָ אלּוּ ַַח �ִִּכ ֵיֵמי ָָד ָָרא ְלְ ִִמ ְְב ַ�ַּקר ֵלֵ יּהּ ‪ָָּ� ,‬ב ֲֲא � ִִׁשיׁשֹׁוֹ ת ַַר � ְְּפדּוִּנִ י ַבַ ַ�ַּת ִ‬ ‫ּפּּוִּחים �ִִּכי חֹוֹ ַלַ ת ַַא ֲֲה ָָבה ָָאִנִ י‪,‬‬ ‫חכמים‪ ,‬כשחלה רבי אליעזר הגדול אותו יום ערב שבת‬ ‫אֹוֹ ִלִ יט ְלְ הּוּ ַעַ ל ְּד�ְ ָלָ א ָָאתּוּ ְלְ � ַַׁש �ָָּמ � ָָׁשא ֵלֵ יּהּ ְּד�ְ ָָתֵנֵ יָנָ ן ָלָ א ְיְ ִכִ יל ְלְ ִִמ ְְס �ַַּבל ִִר �ִִּבי ֲעֲ ִִקיָבָ א כשהגיע ר' אליעזר לפרש‬ ‫היה‪ ,‬והושיב לימינו את הורקנוס בנו‪ ,‬והיה מגלה לו דברים‬ ‫ּמּּוָּדּהּ עד שהיו יושבים נכנסו פסוק זה סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה‬ ‫ּמּּוָּׁשּהּ יֹוֹ ֵֵתר ִִמ ִ�ִּל ָ‬ ‫ְ �ְּגדֹוֹ ָלָ ה � ִִׁש � ָ‬ ‫חכמי הדור לבקר אותו‪ ,‬קלל אותם על שלא באו לשמש‬ ‫עמוקים ונסתרים בסודות התורה‪ְְ ,‬והּוּ א ָלָ א ֲֲה ָָוה ְְמ ַַק �ֵֵּבל‬ ‫אני שהם ב' אישות פשט התורה וסודות התורה לא היה ר'‬ ‫אותו וללמוד אצלו תורה‪ ,‬כי היו יכולים להשיג יותר בלימוד‬ ‫�ְְּב ַַדְעְ ֵ�ֵּתיּהּ ִִמ ַ�ַּל ָ �ָּייא‪ְּ ,‬ד�ְ ֲֲח � ִִׁשיב �ִִּכ ְְמטֹוֹ ָָרף �ְְּב ַַדְעְ ֵ�ֵּתיּהּ ֲֲה ָָוה‬ ‫עקיבא יכול לסבול את האור הגדול שנתגלה מן השמים ע"י‬ ‫ובתחילה לא היה מקבל בדעתו את דבריו‪ ,‬שחשב שדעת‬ ‫ובפרט בסודות התורה יותר ממה שישבו בלעדיו‪ַ ,‬עַ ד‬ ‫סודות התורה ְְו ָָא ִִרים ָָקֵלֵ יּהּ �ִִּב ְְבִכִ ָ �ָּי ָיָתא ְְוָגָ ֵעֵ י ְוְ ָלָ א ֲֲה ָָוה‬ ‫אביו אינה מיושבת לפי שקרוב הוא למות‪ֵֵּ� .‬כיָוָ ן ְּד�ְ ֲֲח ָָמא‬ ‫ְּד�ְ ָָא ָָתא ִִר �ִִּבי ֲעֲ ִִקיָבָ א‪ָָ ,‬א ַַמר ֵלֵ יּהּ ֲעֲ ִִקיָבָ א ֲעֲ ִִק ָיָבא ָלָ ָָמה‬ ‫ְְמ ַַמ ֵ�ֵּלל ִִמ ְְד ִִחילּוּ ִּד�ִ � ְְׁשִכִ יְנְ ָ�ָּתא ְְד ֲֲה ַַות ַ�ַּת �ָָּמן והרים קולו‬ ‫ָָאַמ‬ ‫ְְד ַַדְעְ ָ�ָּתא ְּד�ְ ֲֲאבֹוֹ י ִִמ ְְתַיַ � � ְְּׁש ָָבא ֲעֲ לֹוֹ י‪ַַ ,‬ק �ֵֵּביל ִִמ ֵ�ֵּניּהּ ְְמ ָָאה ָלָ א ָָא ֵֵתית ְלְ � ַַׁש �ָָּמ � ָָׁשא ִלִ י ְ(ְּד ָָהא ֲֲא ָָתא ִִע ָָּתא ְלְ ִִאְצְ ָָר ָָפא) עד‬ ‫ְְסָב‬ ‫ּוְּת ַַמ ִ�ִּנין ְוְ ִִת � ְְׁשָעָ ה ָָרִזִ ין ִעִ ָ�ָּל ִִאין‪ .‬כיון שראה שדעת אביו שנכנס ר' עקיבא‪ ,‬א"ל‬ ‫ְ‬ ‫בבכיה וצעק‪ ,‬ולא היה יכול לדבר ממורא השכינה שהיתה‬ ‫ר' אליעזר לר' עקיבא למה‬ ‫וסו‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מיושבת עליו‪ ,‬קבל ממנו קפ''ט סודות גדולים‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫ון מן גלותא ברחמי‬ ‫אוי לעולם שישאר יתום מר' אליעזר‬ ‫יֶהם כשנשמתו‬ ‫אָתם‪ְְּ� .‬בִׂש�ִ ְְמ ָָחה‪ְ ,‬לְ ַַק �ֵֵּבל � ְְּפֵנֵ ֶ‬ ‫ַַו ָ �ָּי ָָרץ ִלִ ְְק ָָר ָ‬ ‫של אדם רואה את שלשה מלאכי השרת הבאים לקבל‬ ‫אֹוֹ ֵֵרי ֵלֵ יּהּ �ָָּכל ָעָ ִִמ ְיְק ָ�ָּתא ְְו ָָרִזִ ין ִעִ ָ�ָּל ִִאין ַּד�ַ ֲֲה ָָוה‬ ‫�ֵֵּביּהּ �ְְּב � ִִׁשיר ַַה � � ִִּׁש ִיִרים‪ְְ .‬ואֹוֹ ֵֵמי ֵלֵ יּהּ אֹוֹ ָָמ ָָאה ְּד�ְ ָלָ א‬ ‫אותה‪ ,‬אז הנשמה רצה לקראתם לקבל פניהם בשמחה‬ ‫יְׁש ַ�ַּת �ֵֵּמׁשׁ �ְְּבׁשּׁוּ ם ַַחד � ָָּפסּוּק ִִמ ֵ�ֵּניּהּ �ִִּכי ֵֵהיִכִ י ְְדָלָ א‬ ‫ִלִ � ְ‬ ‫ועי"ז היא נפרדת מן הגוף‪ֵֵ .‬מ ֵֵאיֶזֶ ה ָָמקֹוֹ ם‪ִִ ,‬מ � ֶֶּפ ַַתח ָָהֹאֹ ֶֶהל‬ ‫ְ‬ ‫יָח ֵֵריב ָעָ ְלְ ָָמא‪ֻֻ ,‬ק ְְד � ָָׁשא �ְְּב ִִריְך הּוּ א ְְבִגִ יֵנֵ יּהּ הורה‬ ‫ִלִ ָ‬ ‫� ִִּכ ְְד ָָקא ֲֲא ָָמ ָָרן‪ַַ .‬ו ִ �ִּי � ְְׁש ַ�ַּתחּוּ ָָא ְְר ָָצה ְלְ ַגַ �ֵֵּבי � ְְׁשִכִ יָנָ ה מפתח‬ ‫ולימד אותו כל דברים העמוקים וסודות העליונים שיש‬ ‫האהל שהוא פתח בית הבליעה כפי שבארנו‪ ,‬ואז וישתחו‬ ‫בשיר השירים‪ ,‬והשביע אותו שבועה שלא ישתמש בשום‬ ‫ארצה‪ ,‬הנשמה משתחוית כנגד השכינה הנקראת ארץ‪.‬‬ ‫פסוק שבו‪ ,‬כי יכולים לפעול בשמות הקודש דברים נוראים‪,‬‬ ‫ִִר �ִִּבי יֹוֹ ָָחָנָ ן � ָָּפ ַַתח ְוְ ָָא ַַמר‪( ,‬שיר השירים ב) ַעַ ד � ֶֶׁש ָ �ָּיפּוּ ַַח‬ ‫כדי שלא יחריב הקב"ה העולם בשבילו‪ְ .‬וְ ָלָ א ָבָ ֵעֵ י ַַק �ֵֵּמיּהּ‬ ‫ַַהּיֹּוֹ ם ְְוָנָ סּוּ ַַה ְ �ְּצָלָ ִלִ ים סֹוֹ ב ְּד�ְ ֵֵמה ְלְ ָָך ּדֹּוֹ ִִדי ִלִ ְְצ ִִבי אֹוֹ‬ ‫ְּד�ְ ִיִ � ְְׁש ַ�ַּת �ְְּמׁשּׁוּ ן �ֵֵּביּהּ (דף צט ע"א) �ְְּב ִִרָיָ ֵיֵתי ִִמ ְְסִגִ יאּוּ ת‬ ‫דּוָּׁש ָָתא ְְד ִִאית �ֵֵּביּהּ ואין רצון לפניו יתברך שישתמשו‬ ‫ְְק � ָ‬ ‫מהם כראוי‪ְּ .‬ד�ְ ִִאּלּּוּ ְיְ הֹוֹ ן �ָָּכל �ְְּבֵנֵ י ֵֵאיָנָ � ָָׁשא ְְדָעָ ְלְ ָָמא ְלְ עֹוֹ ֶפֶ ר ָָה ַַא ָ �ָּיִלִ ים‪ַ .‬עַ ד � ֶֶׁש ָ �ָּיפּוּ ַַח ַַהּיֹּוֹ ם ְְוגו'‪ .‬זֹוֹ ַַאְזְ ָָה ָָרה‬ ‫בו הבריות‪ ,‬מרוב הקדושה שיש בו‪ְ .‬לְ ָבָ ַַתר ָנָ ִפִ יק ִִר �ִִּבי‬ ‫סֹוֹ ְפְ ִִרים ָלָ א ָיָ ְכְ ִלִ ין ְלְ ִִמְכְ ַ�ַּתב שאילו יהיו כל בני העולם ָלָ ָָא ָָדם �ְְּבעֹוֹ דֹוֹ �ָָּבעֹוֹ ָלָ ם ַַה �ֶֶּזה � ֶֶׁשהּוּ א ְכְ ֶֶה ֶֶרף ַעַ ִיִ ן רבי‬ ‫ֲעֲ ִִק ָיָבא ְְוָגָ ֵעֵ י ְוְ ָנָ ְְבִעִ ין ֵעֵ ינֹוֹ י ַַמ ָ �ָּיא‪ַַ ,‬ו ֲֲה ָָוה ָָא ַַמר‪ַ ,‬וַ וי‬ ‫ִִר �ִִּבי‪ַ ,‬וַ וי ִִר �ִִּבי‪ְּ ,‬ד�ְ ִִא � ְְׁש ָָּת ַַאר ָעָ ְלְ ָָמא ָיָ תֹוֹ ם ִִמ ָ�ָּנ ְְך אח"כ יצא סופרים לא יוכלו לכותבם ְוְ ָלָ א ַַח ְְס ֵֵרי ַַתְלְ ִִמ ַיַדי ֵֵמ ָָחְכְ ָָמ ִִתי יוחנן פתח להסביר פסוק זה עד שיפוח היום וכו' ואמר‪ ,‬שבא‬ ‫�‬ ‫ֵֵאָלָ א ְכְ כֹוֹ ְְחָלָ א ְבְ ֵעֵ יָנָ א ותלמידי לא חסרוני ולא קבלו להזהיר את האדם שעד שלא תשקע שמשו שהוא עדיין‬ ‫ר' עקיבא והלך לו משם‪ ,‬ובהליכתו צעק וירדו עיניו דמעות‪,‬‬ ‫והיה אומר אוי רבי שישאר העולם יתום ממך‪ָ .‬עָ אלּוּ ָכָ ל מחכמתי לחסר את יתרון חכמתי מהם אלא כמו שמחסר חי בעולם הזה‪ ,‬אל תחשוב שיש עדיין זמן‪ ,‬אלא תנצל כל‬ ‫יַמָיָ א ַ �ַּג �ֵֵּביּהּ ְְו � ָָׁש ֲֲאלּוּ ֵלֵ יּהּ ְְו ָָא ִִתיב ְלְ הֹוֹ ן אח"כ המכחול בשפופרת בטבול אחד ְוְ ֲֲאָנָ א ֵֵמ ַַרּבֹּוֹ ַַתי ֵֵאָלָ א רגע ורגע לתורה ולמעשים טובים כי הזמן עובר כהרף עין‪.‬‬ ‫� ְְׁש ָָאר ַַח �ִִּכ ַ‬ ‫נכנסו כל שאר החכמים אליו‪ ,‬ושאלו ממנו כל אחד את ְכְ ַַמאן ְּד�ְ � ָָׁש ֵֵתי �ְְּבַיַ �ָָּמא ואני לא חסרתי מרבותי אלא כמי ָ�ָּתא ֲֲחֵזֵ י‪ַַ ,‬מה �ְְּכ ִִתיב‪( ,‬קהלת ו) ְוְ ִִאּלּּוּ ָָחָיָ ה ֶֶאֶלֶ ף � ָָׁשִנִ ים‬ ‫ששותה קצת מים מן הים‪ְ .‬וְ ָלָ א ֲֲה ָָוה‪ֵֵ ,‬אָלָ א ְלְ ִִמ ַ�יַּתן � ַַּפֲעֲ ַַמִיִ ם ְְוגו'‪ְְּ� .‬ביֹוֹ ם ַַה �ִִּמ ָיָתה ָכָ ל ַַמה � � ֶֶּׁש ָָחָיָ ה ֶנֶ ְְח � ַַׁשב‬ ‫ספיקותיו‪ ,‬והשיב לכל אחד מהם כראוי‪.‬‬ ‫� ְְּכיֹוֹ ם ֶֶא ָָחד ֶֶא ְְצלֹוֹ ‪ .‬בא וראה‪ ,‬מה כתוב‪ ,‬ואלו חיה אלף‬ ‫כדי‬ ‫אלא‬ ‫כך‬ ‫אמר‬ ‫ולא‬ ‫ּהּ‬ ‫י‬ ‫ֵּנ‬ ‫�‬ ‫ֵ‬ ‫ִמ‬ ‫ִ‬ ‫יר‬ ‫ִּת‬ ‫�‬ ‫ִ‬ ‫ַיַ‬ ‫י‬ ‫ִ‬ ‫ִה‬ ‫ּבֹּוֹ‬‫ַר‬‫ַ‬ ‫ְלְ‬ ‫א‬ ‫יבּוָּת‬ ‫ָ‬ ‫ִט‬ ‫ִ‬ ‫להחזיק טובה לרבותיו יותר ממנו‪.‬‬ ‫שנים וכו'‪ ,‬פי' אפילו יחיה האדם אלף שנים פעמים מה יתרון‬ ‫לו‪ ,‬הלא בין כך ביום המיתה כל מה שחיה אם לא למד תורה‬ ‫כל ימיו של רבי אליעזר היו מאירות‬ ‫אלא הלך בהבלי העולם כל הימים אשר חי בעולם הזה‪ ,‬ביום‬ ‫השמועות מפיו כיום שניתנו בסיני‬ ‫המיתה נחשב לו כיום אחד‪.‬‬ ‫יצאה נשמתו כשאמר טהור‬ ‫ֲֲה ָָוה ָָד ִִחיק ֵלֵ יּהּ ( � ָָׁשֲעֲ ָָתא) ְלְ ַַר �ִִּבי ֱֱאִלִ יֶעֶ ֶזֶ ר‪ַַ ,‬א � ֵֵּפיק ְ�ְּת ֵֵרי‬ ‫ַוַ ֲֲהוּוּ � ָָׁש ֲֲאִלִ ין ִִמ ֵ�ֵּניּהּ �ְְּב ַַההּוּ א ַַסְנְ ְּד�ְ ָלָ א ְְדִיִ ּבּּוּ ם ַעַ ד ְּד�ְ ָנָ ַפַ ק‬ ‫ְְדרֹוֹ עֹוֹ י ְוְ � ַַׁש ִ �ִּוינּוּ ן ַעַ ל ִלִ �ֵֵּביּהּ אח"כ כבר היתה השעה‬ ‫נשמתו של האדם מתרה בו‬ ‫ִנִ � ְְׁש ָָמ ֵֵתיּהּ ְְו ָָא ַַמר ָָטהֹוֹ ר והיו שואלים ממנו בדינו של סנדל‬ ‫דחוקה לרבי אליעזר לפי שנתקרב זמן יציאת נשמתו‪ ,‬הוציא‬ ‫של יבום אם מקבל טומאה עד שיצאה נשמתו כשאמר‬ ‫שתי זרועותיו והניחן על לבו‪ָָּ � .‬פ ַַתח ְוְ ָָא ַַמר‪ִִ ,‬אי ָעָ ְלְ ָָמא‬ ‫טהור‪ְ .‬וְ ָלָ א ֲֲה ָָוה ַ�ַּת �ָָּמן ִִר �ִִּבי ֲעֲ ִִקיָבָ א‪ַַּ� .‬כד ָנָ ַפַ ק � ַַׁש �ַַּב ָ�ָּתא‬ ‫ָעָ ְלְ ָָמא ִעִ ָ�ָּל ָָאה‪ָָ ,‬חְזְ ַַרת ְלְ ָָאֳעֳ ָלָ א ּוְּלְ ִִאְגְ ָנָ ָזָ א ִִמן ַ�ַּת ָ�ָּת ָָאה‬ ‫ָכָ ל ְנְ ִִהירּוּ ּוּ בּוּ ִִציָנָ א פתח ר' אליעזר ואמר‪ ,‬אוי לך עולם‪ ,‬כי ַַא � ְְׁש �ְְּכ ֵֵחיּהּ ִִר �ִִּבי ֲעֲ ִִק ָיָבא ְְד ִִמית‪ָָּ� ,‬בַזַ ע ָָמאֵנֵ יּהּ ְְוָגָ ִִריר �ָָּכל ָָא ַַמר ִִר �ִִּבי � ִִׁש ְְמעֹוֹ ן ִנִ � ְְׁש ָָמתֹוֹ � ֶֶׁשל ָָא ָָדם ַַמ ְְת ָָרה בֹוֹ‬ ‫הסודות של עולם העליון חוזרים עתה לעלות למעלה ולהגנז �ִִּבְׂש�ְ ֵֵריּהּ ְוְ ָָד ָָמא ָנָ ִִחית ְְוָנָ ִגִ יד ַעַ ל ִּד�ִ ְיְקֵנֵ יּהּ ולא היה רבי ְְואֹוֹ ֶֶמ ֶֶרת ַעַ ד � ֶֶׁש ָ �ָּיפּוּ ַַח ַַהּיֹּוֹ ם (ְוְ ָנָ סּו ַַהְּצְ ָלָ ִלִ ים) ְְוִיִ ְְד ֶֶמה‬ ‫יָך � ְְּכ ֶֶה ֶֶרף ַעַ ִיִ ן �ְְּבעֹוֹ ְְד ָָך �ָָּבעֹוֹ ָלָ ם ַַה �ֶֶּזה דע שישלמו‬ ‫מן התחתונים כל האורות של סודות התורה‪ ,‬כי לא באו עקיבא שם בשעת יציאת נשמתו כשיצאה השבת מצא רבי ְְבֵעֵ יֶנֶ ָ‬ ‫ימיך במהירות‪ ,‬ואז יהיו ימיך דומים בעיניך כאילו עברו‬ ‫עקיבא שרבי אליעזר מת‪ ,‬קרע את בגדיו ושרט את כל בשרו‬ ‫החכמים לפני לשמשני כדי שאלמד אותם סודות התורה‬ ‫כהרף עין‪ ,‬כך תראה ברגע האחרון שאתה עדיין חי בעולם‬ ‫והדם היה שותת על זקנו‪ֲֲ .‬ה ָָוה ָָצַוַ ח ּוְּבְ ֵכֵ י‪ָ ,‬נָ ַפַ ק ְלְ ָבָ ָָרא‬ ‫ועתה השעה דחוקה‪ַ .‬וַ וי ְלְ כֹוֹ ן ְ�ְּת ֵֵרי ְְד ָָרֵעֵ י ַוַ וי ְלְ כֹוֹ ן‬ ‫הזה‪ְְ .‬וָנָ סּוּ ַַה ְ �ְּצָלָ ִלִ ים וינוסו החיים הדומים לצל ָָה ָָדא הּוּ א‬ ‫ְ�ְּת ֵֵרי תֹוֹ רֹוֹ ת ְּד�ְ ִיִ � ְְׁש ַ�ַּת �ְְּכחּוּ ן יֹוֹ ָָמא ֵֵדין ִִמן ָעָ ְלְ ָָמא והוסיף ְוְ ָָא ַַמר‪ְְׁ � ,‬ש ַַמ ָ �ָּיא � ְְׁש ַַמ ָ �ָּיא‪ִִ ,‬א ְְמרּוּ ְלְ � ִִׁש ְְמ � ָָׁשא ּוְּלְ ִִס ֲיֲה ָָרא‬ ‫ירּוָּתא ְְד ֲֲה ַַות ְנְ ִִהיר ַיַ ִ�ִּתיר ִִמ ְ�ְּנהֹוֹ ן ָָהא ִִא ְְת ַַח � � ַַּׁש ְְך‬ ‫ר' אליעזר ואמר אוי לכם שתי זרועותי‪ ,‬אוי לכם ב' תורות ִּד�ִ ְנְ ִִה ָ‬ ‫ִּד�ִ ְכְ ִִתיב זהו שכתוב‪( ,‬איוב ח) �ִִּכי ֵֵצל ָיָ ֵֵמינּוּ ֲעֲ ֵלֵ י ָָא ֶֶרץ‪.‬‬ ‫והיה צועק ובוכה‪ ,‬יצא לחוץ ואמר שמים שמים תאמרו‬ ‫�ְְּבַבַ ָ�ָּק � ָָׁשה ִִמ �ְְּמ ָָך סֹוֹ ב ְּד�ְ ֵֵמה ְלְ ָָך ּדֹּוֹ ִִדי ִלִ ְְצ ִִבי ְְוגו'‪ .‬החיים‬ ‫שישתכחו יום הזה מן העולם שהם פשט התורה וסודות‬ ‫לשמש ולירח שהאור שהיה מאיר יותר מהם‪ ,‬הרי נחשך על‬ ‫התורה‪ְּ .‬ד�ְ ָָא ַַמר ִִר �ִִּבי ִיִ ְְצ ָָחק �ָָּכל יֹוֹ מֹוֹ י ְְד ַַר �ִִּבי ֱֱאִלִ יֶעֶ ֶזֶ ר‬ ‫שלנו כצל של עוף עובר‪ ,‬צ"ל גימ' מאה ועשרים‪ ,‬לכן בבקשה‬ ‫ידי המיתה‪.‬‬ ‫ּפּּוֵּמיּהּ �ְְּכיֹוֹ ָָמא ְְד ִִא ְְתְיְ ִִה ַיַבת‬ ‫ֲֲה ָָוה ְנְ ִִה ָיָרא � ְְׁש ַַמְעְ ָ�ָּתא ִִמ ֵ‬ ‫ממך בעודך חי על הארץ תסתובב ותחזור בך ממעשיך‬ ‫טּוָּרא ְְד ִִסיַנַ י שכבר אמר רבי יצחק‪ ,‬כל ימיו של רבי‬ ‫�ְְּב ָ‬ ‫הרעים ותשוב בתשובה‪.‬‬ ‫אליעזר היו מאירות השמועות מפיו‪ ,‬כיום שניתנו בהר סיני‪.‬‬ ‫ָּד�ָ ָבָ ר ַַא ֵֵחר ַעַ ד � ֶֶׁש ָ �ָּיפּוּ ַַח ַַהּיֹּוֹ ם ְְוגו'‪ָָ .‬א ַַמר ִִר �ִִּבי � ִִׁש ְְמעֹוֹ ן‬ ‫הנשמה רצה לקראת מלאכי השרת‬ ‫�ֶֶּבן � ַַּפִזִ י‪ ,‬זֹוֹ ַַאְזְ ָָה ָָרה ָלָ ָָאָּד�ָ ם �ְְּבעֹוֹ דֹוֹ �ָָּבעֹוֹ ָלָ ם ַַה �ֶֶּזה � ֶֶׁשהּוּ א‬ ‫היוצאים לקראתה‬ ‫ְכְ ֶֶה ֶֶרף ַעַ ִיִ ן אמר רבי שמעון בן פזי‪ ,‬בא להזהיר את האדם‪,‬‬ ‫ר' אליעזר החזיק טובה לרבותיו‬ ‫דע לך שכל ימי חייך נחשבים כהרף עין‪ַַ .‬מה ַַה ְ �ְּצ ִִבי ַַקל‬ ‫הּוָּדה ְְב � ָָׁשָעָ ה � ֶֶׁש ִ�ִּנ � ְְׁש ַַמת �ְְּב ַַרְגְ ָלָ יו ַַאף ַַא ָ�ָּתה ֱֱהֵיֵ ה ַַקל �ַַּכ ְ �ְּצ ִִבי אֹוֹ �ְְּכעֹוֹ ֶפֶ ר ָָה ַַא ָ �ָּיִלִ ים‬ ‫(דף צט ע"ב) ָָא ַַמר ִִר �ִִּבי ְיְ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַלַ ֲעֲ ׂשֹׂוֹ ת ְְרצֹוֹ ן ּבֹּוֹ ְְר ֲֲאָך �ְְּכ ֵֵדי � ֶֶׁש ִ�ִּתְנְ ַַחל ָָהעֹוֹ ָלָ ם ַַה �ָָּבא‬ ‫ַח‬ ‫ַ‬ ‫ּוּ‬‫ט‬ ‫ָּב‬‫ָ‬ ‫�‬ ‫יק‬ ‫ִּד�ִ‬ ‫ַּצ‬ ‫�‬ ‫ַ‬ ‫ַה‬ ‫ַ‬ ‫ְוְ‬ ‫ה‬ ‫ָח‬ ‫ָ‬ ‫ָָא ַַמר אֹוֹ ָָרְיְ ָיָתא ְ(ְסָבָ ִִרית ְּגְ ָָמ ָָרא) ְ �ְּג ָָמ ִִרית ְְו ָָחְכְ ְְמ ָָתא ַַה ַ �ַּצִּד�ִ יק רֹוֹ ָָצה ָלָ ֵֵצאת ְׂש�ְ ֵ‬ ‫ֵמ‬ ‫יָתתֹוֹ � ְְּכ ֵֵדי ְלְ ַַק �ֵֵּבל ְׂש�ְ ָכָ רֹוֹ בעולם הבא שהרי עבד את‬ ‫ּמּּוָּׁשא ֲעֲ ָבָ ִִדית אמר‪ ,‬הרבה תורה למדתי‪ְְּ� ,‬ב ִִמ ָ‬ ‫� ֶֶׁשהּוּ א ָָה ֵֵרי ְְבָׂש�ָ ִִמים ַַה ִ�ִּנ ְְק ָָרא ַַהר ְיְ ֹהֹ ָָוה‪ַַ ,‬הר ַַה ַ�ַּתֲעֲ נּוּג‬ ‫ְְסָבָ ִִרית ְְו � ִִׁש � ָ‬ ‫ָָה ָָהר ַַהּטֹּוֹ ב‪.‬‬ ‫א‬ ‫ְר‬ ‫ְ‬ ‫�‬ ‫ַּי‬‫ַ‬ ‫ַו‬‫ַ‬ ‫יב‪,‬‬ ‫ִת‬ ‫ִ‬ ‫ְכְ‬ ‫ִּד�ִ‬ ‫א‬ ‫ּוּ‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ָד‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָה‬ ‫הקב"ה כדבעי‪,‬‬ ‫וסודות החכמה הבנתי והסברתי‪ ,‬ושמשתי את רבותי ללמוד‬ ‫‪10‬‬ ‫מעשיות והנהגות מכלי ראשון שנשמעו מפי קודשו‬ ‫של מרן הגאון המקובל‬ ‫חכם בני‪+‬הו שמוא‪+‬לי שליט"א‬ ‫על רבותיו חכמי ישראל 'שרפי הקודש'‬ ‫ומה ששמע מפי קודשם על רבותיהם זיע"א‬ ‫רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל‬ ‫ראשון לציון ורב ראשי לארץ ישראל"‪ ,‬וכאשר‬ ‫גזר רבינו‪ ,‬כן היה‪.‬‬ ‫תמיד היה רבינו זיע"א מכנהו 'מורנו ורבינו'‪,‬‬ ‫עשר לירות בגשם‬ ‫והיה אוהבו כנפשו‪ .‬כאשר ערכו מסיבה למע"כ‬ ‫רבינו זצ"ל סיפר על עצמו‪ ,‬שפעם‬ ‫הרבנית לאה ע"ה‪ ,‬אשת חבר לרבינו זיע"א‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬בערב שבת קודש לאחר‬ ‫בבית הכנסת "אוהבי ציון"‪ ,‬כאות הכרת הטוב‬ ‫הלימוד הגיע לביתו‪ ,‬והבית היה‬ ‫על השיעור שהיתה מוסרת לנשות ישראל כל‬ ‫ריק‪ .‬לא היה מה לאכול לכבוד שבת‪.‬‬ ‫דיוקן רבינו זיע"א‬ ‫שבת ושבת בבית הכנסת "נהר שלום"‪ ,‬הגיע‬ ‫הרבנית ע"ה ישבה ובכתה מרוב צער‪.‬‬ ‫מרן זצוק"ל למסיבה זו יחד עם רבינו זיע"א‪,‬‬ ‫כשראה הרב בצער הרבנית‪ ,‬דיבר על לבה‪,‬‬ ‫‪' -‬אומר' ‪ -‬ר"ת או'ר מ'ים ר'קיע‪ .‬אחר המשיך‬ ‫וכאשר נשא רבינו מדברות קדשו‪ ,‬פתח והקדים‬ ‫הרגיעה וחיזק אותה בביטחון בה'‪ ,‬ואמר לה‪:‬‬ ‫לשבח ולפאר את מרן זצוק"ל‪ ,‬שספריו נתפשטו‬ ‫בזה הלשון‪" :‬מורי ורבותי‪ ,‬ובראשם פאר הדור‬ ‫'בזכות זה ה' יעזור לנו ויהיה לנו ברכה'‪ .‬אותו‬ ‫בכל תפוצות ישראל‪ .‬וסיפר מרן עט"ר הראשון‬ ‫והדרו‪ ,‬הרב מורנו רבינו ר' עובדיה יוסף"‪...‬‬ ‫יום היה יום גשום‪ ,‬ורבינו יצא מביתו‬ ‫לציון זצוק"ל‪ ,‬כי מדברי רבינו זיע"א היה נראה‬ ‫שהוא בקי בכל ספרי "יביע אומר" בעל פה‪ ,‬וכל‬ ‫בהזדמנות אחרת התבטא רבינו ואמר כי הספר‬ ‫וצעד לאיטו‪ ,‬וכדרכו‪ ,‬פניו יביטו למטה‬ ‫רז לא אניס ליה‪.‬‬ ‫"יביע אומר" שחיבר מרן זצ"ל התקבל בשמיים‪,‬‬ ‫לארץ‪ .‬והנה‪ ,‬בשפת המדרכה‪ ,‬עם‬ ‫ושכתוב בזוה"ק עה"פ "יום ליום יביע אומר"‬ ‫זרם המים ההולכים במרוצה‪ ,‬נמצא‬ ‫שטר של עשר לירות‪ .‬ראה רבינו‬ ‫את יד ההשגחה והרים את השטר‪,‬‬ ‫הלך וקנה בו צרכי שבת והביא אל‬ ‫הרבנית ע"ה‪ ,‬שתבשל לכבוד שבת‬ ‫קודש‪ .‬סיפורים מעין אלו סיפר רבינו כדי‬ ‫ללמד את התלמידים‪ ,‬כי 'הבוטח בה' חסד‬ ‫יסובבנו'‪.‬‬ ‫אהבתו למרן רבינו עובדיה‬ ‫ידוע כמה היה רבינו זיע"א מחבב‬ ‫ומכבד את כבוד מרן מו"ר ועט"ר‬ ‫הראש"ל רבינו עובדיה יוסף‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬ובכל הזדמנות ומאורע‬ ‫חשוב‪ ,‬כשהיו נפגשים‪ ,‬היה רבינו‬ ‫ממטיר עליו שבחים בהערצה גדולה‪.‬‬ ‫בשנת תשכ"ט‪ ,‬כאשר נתקבל מרן זצוק"ל לרב‬ ‫ראשי וראש אבות בתי הדין לתל אביב יפו‪ ,‬ערך‬ ‫רבינו לכבודו מסיבה מפוארת בישיבתו 'נהר‬ ‫שלום'‪ ,‬בהשתתפות רבנים גדולי תורה‪,‬‬ ‫ובהשתתפות טובי הזמרים‪ .‬כשסיים‬ ‫רבינו ז"ל לומר מדברות קדשו‪,‬‬ ‫אמר לכמה מהנוכחים בזה הלשון‪:‬‬ ‫"רבינו עובדיה ילך לתל אביב וידלה‬ ‫כל ניצוצות הקדושה‪ ,‬ובזמן קצר‬ ‫רבינו זיע"א בשמחה עם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל‬ ‫יחזור לעיה"ק ירושלים ויכהן פאר‬ ‫‪11‬‬ ‫כמלאך משרת עליון‬ ‫רבן של כלל ישראל‬ ‫במילים אלו התבטא מו"ר ועט"ר שליט"א‬ ‫בהקדמה לסידור הכוונות "רחובות הנהר"‪,‬‬ ‫רבינו זיע"א היה מקפיד מאוד להצניע‬ ‫בפרק על "תפילות שבת קודש" ו"אור השבת"‪:‬‬ ‫את תוקף גדולתו וקדושתו‪ ,‬והיה‬ ‫מונע את הפרסום בכל כוחו‪ .‬רק‬ ‫"ואני‪ ,‬בהעלותי על לבבי זיכרון ימי עלומי‪ ,‬בבואי‬ ‫מעטים מתוך אלו שהשתתפו‬ ‫בלילי שבתות לחצרות הקודש של היכל הישיבה‬ ‫בשיעוריו ידעו את גודל קדושתו‬ ‫הקדושה‪ ,‬ישיבת המקובלים 'נהר שלום'‪,‬‬ ‫ואת הנהגותיו המופלאות‪ ,‬ועל כך‬ ‫ובתוכה כעין החשמל‪ ,‬הוא התנא האלוקי‪ ,‬הודנו‬ ‫שהיה מלומד בניסים ובנפלאות‪.‬‬ ‫והדרנו‪ ,‬חק"ל‪ ,‬בוצינא קדישא‪ ,‬רבינו מרדכי‬ ‫שרעבי זיע"א‪ ,‬כולו כאדרת תפארת‪ ,‬דמי לבר‬ ‫בשנת תשכ"ח נחלה רבינו מהתקף‬ ‫אלהין מלובש בבגדי לבן כמלאך משרת עליון‪,‬‬ ‫לב חמור‪ ,‬ואושפז בבית החולים "שערי צדק"‬ ‫ועמו עדת המכוונים חלקם בחיים ה' עליהם‬ ‫הישן‪ .‬לאחר מכן סיפר רבינו‪ ,‬כי בזמן שהותו‬ ‫עיננו לי‪-‬ה תלויות‪ ,‬להשתדל ברוב תעצומות‬ ‫יחיו‪ ,‬עטופים בטלית מהודרת‪ ,‬וסידור רבינו‬ ‫בבית החולים גילו לו מן השמים שכבר‬ ‫לעורר חדוותא דלעילא לעשות נחת רוח לפניו‬ ‫הרש"ש זיע"א בידיהם‪ ,‬ובקול חוצב להבות‬ ‫גמר את התיקון שלו בעולם‪ ,‬ואם הוא‬ ‫יתברך"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אש אומרים קבלת שבת‪ ,‬ועולה בקודש רבינו‬ ‫רוצה להמשיך לחיות‪ ,‬הדבר יהיה‬ ‫בעניין זה סיפר מו"ר ועט"ר שליט"א‪,‬‬ ‫המקובל הצדיק ר' ציון ברכה זצוק"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫תלוי בלזכות את הרבים‪ ,‬אם יקבל‬ ‫שבצעירותו‪ ,‬באחת השבתות‪ ,‬רבינו האריך‬ ‫עומד חזן בכוונות הרש"ש בקולו הנעים‪ ,‬ופניו‬ ‫קהל לרפואה‪ ,‬ברכה וישועה‪ .‬רבינו‬ ‫בשיעור זה מאוד‪ ,‬ולא שם ליבו שהשעה‬ ‫מאירים כלהבות אש‪.‬‬ ‫זיע"א הסכים לזה‪ ,‬ואחר זמן מה‬ ‫יצא מכלל סכנה ושב לאיתנו‪.‬‬ ‫מתאחרת‪ .‬הרבנית שרעבי ע"ה קראה לו‪,‬‬ ‫ומורנו הרב שליט"א יושב בכסאו כמלך‪ ,‬ומו"ר‬ ‫ואמרה לו לומר לרבינו את המילים‪" :‬רגלי עמדה‬ ‫אבי ועטרת ראשי על ידו‪ ,‬ואז היתה התפילה‬ ‫מאז נתפרסם רבינו בפי כל‪ ,‬ונעשה‬ ‫במישור"‪ .‬וכשבא לפני רבינו ואמר לו דבר‬ ‫ממש תענוג והתרוממות של מעין עוה"ב‪ ,‬והיה‬ ‫רבן של כלל ישראל‪ ,‬כשעשרות אנשים‬ ‫זה‪ ,‬מיד הורה רבינו לסיים את השיעור ולומר‬ ‫המקום הקדוש הזה ממש מקום גן עדן שבארץ‪,‬‬ ‫משחרים לפתחו מידי יום‪ .‬רבינו זיע"א‪ ,‬שליבו‬ ‫קדיש‪ .‬לאחר סיום הקדיש‪ ,‬הסביר רבינו ואמר‬ ‫מעין עולם הבא יום שבת מנוחה‪ .‬והיה במקום‬ ‫היה רך ורחום‪ ,‬היה משתתף ובוכה בצערם‬ ‫לו‪ :‬הרבנית התכוונה לומר שהיא רעבה‪ ,‬דהיינו‬ ‫שמחה גדולה מאוד והארה גדולה עד כדי כך‬ ‫של הבאים ומברכם לישועה ולברכה‪.‬‬ ‫שהשעה מאוחרת וצריך לסיים השיעור‪ ,‬שכן‬ ‫שהיינו מרגישים שאנחנו לא עומדים בקרקע‬ ‫במקרה של איזה חולי או צרה‬ ‫ר"ת של הפסוק‪ :‬ר'גלי ע'מדה ב'מישור ‪ -‬ר"ת‬ ‫אלא מרחפים‪ ,‬מי יתנני כירחי קדם לזכות‬ ‫מיוחדת‪ ,‬היה עורך להם תיקון עוונות‬ ‫רעב‪ .‬וידוע שכן היה מנהגה מידי פעם כשרבינו‬ ‫להמשיך ליהנות מהעונג האמיתי ההוא‪.‬‬ ‫לרבינו הרש"ש או פדיון נפש‪ ,‬ואת‬ ‫היה מאריך בשיעורו‪.‬‬ ‫והן עתה מיום שכבה הנר המערבי‪ ,‬ושקעה‬ ‫הכסף שלקח מהם בעבור התיקון‬ ‫היה מחלק לישיבה ולתלמידים‪.‬‬ ‫ברכת לילה טוב‬ ‫שמשו של מורנו ורבינו זיע"א‪ ,‬קווינו לאור ואין‪,‬‬ ‫רבים נושעו מתפילותיו‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫ורשפי געגועים מתעוררים בליבנו היכן הודנו‬ ‫מו"ר ועט"ר שליט"א רגיל לספר‪ ,‬שכשהתחיל‬ ‫היה מדריך את הבאים אליו ומעוררם‬ ‫והדרנו‪ ,‬ואנו מנסים לדמות מילתא למילתא‬ ‫ללמוד בישיבת "פורת יוסף"‪ ,‬מידי ערב‪ ,‬היה‬ ‫על גודל שמירת השבת‪ ,‬הכשרות וטהרת‬ ‫ולהחזיר עטרה ליושנה‪ ,‬אך כיתרון האור מן‬ ‫חוזר לביתו בשעה ‪ ,21:30‬והיה משתוקק עד‬ ‫המשפחה‪ ,‬ורבים השיב מעוון‪.‬‬ ‫החושך‪ ,‬כן יתרון האור של רבינו זיע"א‪ ,‬מרשימו‬ ‫מאוד לראות את פניו המאירות של רבינו‪,‬‬ ‫של האור שהשאיר במקום הקדוש הזה‪ ,‬כי‬ ‫ובשביעית יצא לחופשי‪...‬‬ ‫לאחר שיום שלם לא ראה את זיו פניו‪ .‬כשהיה‬ ‫כל זמן שהיה הרב זיע"א‪ ,‬היה מאיר לנו באור‬ ‫עובר ליד ביתו‪ ,‬היה עומד שם כמה דקות‬ ‫רבינו זיע"א קידש עצמו בעשותו‬ ‫ישר‪ ,‬והן עתה אינו אלא אור חוזר‪ .‬ועם כל זה‬ ‫ושומע את מו"ר עוסק בתורה‪ ,‬ומקווה שאולי‬ ‫'תשובת הקנה'‪ .‬שש שנים רצופות‬ ‫גם יצליח לראות את רבינו מאחורי הווילון‪.‬‬ ‫היה מתענה‪ ,‬עד שזכה למדרגת‬ ‫לפליאתו‪ ,‬פעמים רבות היה רבינו מסיט לו‬ ‫'ובשנה השביעית יצא לחפשי‬ ‫הווילון‪ ,‬ולמחרת בבוקר‪ ,‬בתפילה‪ ,‬היה רבינו‬ ‫חינם' דהיינו חינם מיצר הרע‪,‬‬ ‫רומז לו על כך‪ .‬באחד הלילות‪ ,‬כשעבר ליד‬ ‫שיותר לא היה יצה"ר שולט עליו‪.‬‬ ‫ביתו של רבינו‪ ,‬ראה כי רבינו יושב בחצר‪ ,‬שלא‬ ‫רבינו זיע"א‪ ,‬בכוח קדושתו וצדקתו‪,‬‬ ‫כהרגלו‪ ,‬ולומד‪ .‬לתמיהתו‪ ,‬אמר לו רבינו כי צבעו‬ ‫ובכוח דביקותו בתורה הקדושה‪ ,‬היה רואה‬ ‫וסיידו את הבית והריח מפריע לו‪ ,‬ולכן הוא יושב‬ ‫למרחקים עצומים ויודע עתידות עד לאחת‪.‬‬ ‫בחוץ‪ .‬כשנשק את ידי רבינו ובא לילך‪ ,‬אמר לו‬ ‫כמאמר חכמינו‪' ,‬איזהו חכם הרואה את‬ ‫רבינו‪" :‬בים דרכך" (תהילים עז כ)‪ ,‬ולא הבין את‬ ‫הנולד'‪ ,‬כל מי שהתייעץ בו היה כשואל‬ ‫כוונתו‪ .‬הסביר לו רבינו כי מילת 'בים' היא ר"ת‬ ‫באורים ותומים‪ ,‬וכל תשובה היתה‬ ‫של המילים‪ :‬ב'טוב י'לין מ'ור‪ ,‬שזוהי הברכה‬ ‫חקוקה בסלע‪ ,‬מדויקת להפליא‪.‬‬ ‫שמברכים איש את רעהו כשנפרדים בערב‪,‬‬ ‫רוח הקודש היתה מפעמת בקרבו‪,‬‬ ‫והוסיף לומר לו שהתשובה שמשיבים על כך‬ ‫וידע לומר נסתרות ותעלומות אשר‬ ‫אף היא רמוזה בהמשך הפסוק הנ"ל‪ ,‬שכתוב‬ ‫נסתרו מעיני בני אדם‪.‬‬ ‫שם‪" :‬ושבילך במים רבים"‪ ,‬מילת 'במים' היא‬ ‫רבינו זיע"א בלימוד עם מרן רבינו עובדיה זצוק"ל‬ ‫ר"ת ב'רחמים מ'רובים י'קיץ מ'ור‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫"‬ ‫מעש‪+‬ה בי‪+‬הודי‬ ‫הכנת קרח והמסתעף‬ ‫שאלות אקטואליות מבית הדין‬ ‫"א‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫סי' כח‪ ,‬והחזו"א חו"ש ח"ג עמ' קצא‪ ,‬ובחזו"ע ח"ד‬ ‫האם מותר לשבר קרח בשבת ?‬ ‫למ‬ ‫בעריכת הרה"ג רבי יעקב כהן‬ ‫עמ' רלח) וכך נוקטים להלכה להתיר‪.‬‬ ‫מבואר בגמ' (שבת נא‪ ):‬שאסור לרסק קרח בשבת‬ ‫מה‬ ‫שליט"א‬ ‫וא‬ ‫ליצור קרח בתבנית עם צורה דעת הגריש"א (הלכות‬ ‫כדי להשתמש במימיו‪ ,‬ונחלקו בראשונים מה איסורו‬ ‫מאברכי מוסדותינו‬ ‫מן‬ ‫שבת בשבת פי"א הע' ‪ )59‬לאסור משום שזה כמו‬ ‫דעת ספר התרומה (סי' רלה) וכן דעת הר"ן (שבת‬ ‫בונה אבל כבר כתב בכי בו שבת (ח"ג עמ' תפא)‬ ‫נא‪ ):‬וכן דעת רש"י משום נולד‪ ,‬ודעת הרמב"ם‬ ‫לכ‬ ‫שנוהגים להקל‪[ ,‬משום שבזמן שהקרח יוצא‬ ‫(פכ"א הי"ג) וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והב"י‬ ‫תח‬ ‫לטמפרטורת החדר הוא נמס וא"כ זה לא נקרא‬ ‫(סי' שכ ד"ה אין מרסקים) משום דדמי לסוחט או‬ ‫וא‬ ‫שנבנה כאן דבר]‪.‬‬ ‫למשקין שזבו שאסורים בשבת‪ ,‬וכתב במשנ"ב (ס"ק‬ ‫או‬ ‫לד) שיש מתירים לרסק קרח הנמצא בתוך כוס מים‬ ‫"אנשים מוכנים לשלם על זה כל‬ ‫האם מותר להכין ג'לי בשבת ?‬ ‫משום שאינו ניכר בעין‪ ,‬אבל הבא"ח (פרשת יתרו‬ ‫אב‬ ‫מחיר"‬ ‫דעת המנוחת אהבה (ח"ב פ"ט סעי' טו) שאסור‬ ‫ש"ב ס"ט) ובחזו"ע (שבת ח"ד עמ' קנו ‪ -‬קנח) כתבו‬ ‫עצ‬ ‫לאסור‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬ראובן נכנס לחנות שעונים בשוק‬ ‫משום בונה כמו באיסור מגבן שמאחד את הגבינה‬ ‫שמ‬ ‫וביקש מהמוכר שעון מדגם שכבר אינו מצוי כל‬ ‫אמנם דעת החזו"ע (ח"ד עמ' רפא) להתיר‪,‬‬ ‫האם מותר לערבב את הקרח שבכוס וממילא הוא‬ ‫כך להשגה‪ ,‬המוכר הראה לו שאכן מצוי אצלו‬ ‫וה‬ ‫ולכתחילה יש להימנע מלהכין‪.‬‬ ‫ימס ?‬ ‫שעונים כאלה והיתל בו שהרבה שילמו עליו‬ ‫בפ‬ ‫האם מותר לטלטל שלג ?‬ ‫בחזו"ע (ח"ד עמ' קנח) מתיר כיון שעיקר כוונתו‬ ‫סך מסויים שהוא הרבה יותר ממחירו האמיתי‬ ‫בה‬ ‫כששמע זאת ראובן הסכים לשלם גם הוא את‬ ‫יוש‬ ‫כתב בשש"כ (פט"ז סמ"ה ובהערה קיז) בשם‬ ‫לקרר את המשקה ולא להמיס את הקרח‪[ ,‬וכיון שכל‬ ‫האיסור הוא רק הריסוק בידיים]‪ ,‬ולכן לכתחילה‬ ‫הסכום שנקב המוכר וקנה את השעון לאחר‬ ‫לק‬ ‫הגרשז"א‪ ,‬ובארחות שבת (ב פי"ט הע' רנט) בשם‬ ‫מכן חזר ראובן למוכר וטוען שרוצה לבטל את‬ ‫הגריש"א‪ ,‬ובחזו"ע (שבת ג עמ' קמב) שאינו מוקצה‬ ‫נכון שכששופך את המשקים לכוס שיש בו קרח לא‬ ‫ג'‬ ‫המקח כי התברר לו שהמוכר שיקר ומעולם לא‬ ‫ומותר בטלטול‪ ,‬אך באג"מ (או"ח ח"ה סי' כב אות‬ ‫ישפוך ישירות על הקרח אלא בצידם שאז הוא לא‬ ‫נפ‬ ‫היה אצלו לוקח ששילם לו כך‪.‬‬ ‫לז) כתב שדינו כמוקצה‪ ,‬אמנם לכאורה אם הוא רוצה‬ ‫ממיס בידיים אלא ממילא‪.‬‬ ‫על‬ ‫תשובה‪ :‬המוכר התנהג לא ביושר אך ראובן לא‬ ‫רג‬ ‫לאכול ממנו יש להקל‪.‬‬ ‫וכן שלוק ‪ /‬איגלו מותר לאוכלו אע"פ שמתוך‬ ‫יוכל לבטל את המקח‪.‬‬ ‫של‬ ‫אכילתו מתרסק הקרח כיון שזה דרך אכילתו‪ ,‬אבל‬ ‫מה הדין להשתמש בסבון מוצק ?‬ ‫הנימוק‪ :‬בט"ז (סימן שלב ס"ד) כתב דמעשים‬ ‫רץ‬ ‫לרסקו ולאחר מכן לאוכלו אסור‪.‬‬ ‫בבא"ח (ש"ב יתרו סט"ו)‪ ,‬ובאורל"צ (פל"ה ס"ה)‪,‬‬ ‫בכל יום שאדם מוכר לחבירו חפץ ואומר כך‬ ‫בא‬ ‫האם מותר להפשיר בקבוק עם קרח תחת זרם‬ ‫נתנו לי סך זה ולא רציתי למכור בזה הסך‪,‬‬ ‫כתבו שאין להשתמש בסבון מוצק בשבת‪ ,‬משום‬ ‫בע‬ ‫מים ?‬ ‫ואח"כ נתברר שלא היה שום קונה בסך קיצבה‬ ‫ממרח וממחק וכ"כ הכה"ח (אות עד)‪ ,‬וכ"כ האג"מ‬ ‫(ב‬ ‫מבואר בחזו"ע (ח"ד עמ' קעב) שכל מה שמותר‬ ‫שזכר הוא‪ ,‬וכי בשביל זה יבטל המקח‪ .‬וכתב‬ ‫נת‬ ‫(או"ח ח"א סי' קיג) שיש לחוש בזה לממחק‪ ,‬וכ"ד‬ ‫להפשיר קרח זה רק באופן שהוא לא צריך את המים‬ ‫במשפט שלום (ס"ג) דהני מילי כשהמוכר‬ ‫פא‬ ‫הגר"נ קרליץ (חוט שני ח"א פי"ד ס"ק ב) עכ"פ‬ ‫אמר כן מדעתו אבל אם הלוקח שאל אותו‬ ‫אבל אם הוא זקוק למים אסור‪ ,‬אא"כ הקרח הוא‬ ‫בסבון נוזלי עבה קצת‪ ,‬ובחזו"ע (ח"ד עמ' קסב) כתב‬ ‫כמה נתנו לך על זה‪ ,‬מוכח דהוא מקפיד ויכול‬ ‫בראש הבקבוק והוא כדי להגיע למשקה מותר [כן‬ ‫שמעיקר הדין מותר‪ ,‬ומ"מ בעל נפש ימנע‪.‬‬ ‫לבטל המקח‪ ,‬וע"ע בפ"ת (סימן רז סק"ט)‬ ‫לל‬ ‫מבואר בשו"ע (סעי' י)]‪.‬‬ ‫אל‬ ‫אדם שדרכו חסומה ע"י קרח או שלג האם יכול‬ ‫האם מותר להניח קרח ליד מקור חם ?‬ ‫שכתב בשם החוו"י במוכר שנשבע שפלוני‬ ‫לשבר את הקרח או שלג ע"י גרזן ?‬ ‫רצה ליתן לו כו"כ‪ ,‬ועל סמך זה שילם לו הלוקח‬ ‫וצד‬ ‫דעת המשנ"ב [בדעת השו"ע] (ס"ק לה) והחזו"ע‬ ‫יותר ונתאנה‪ ,‬ואח"כ התברר שלא היו דברים‬ ‫נפ‬ ‫מותר משום שאין לו רצון במים היוצאים אלא כדי‬ ‫(ח"ד עמ' קנח) והכה"ח (אות סג) שמותר אף‬ ‫מעולם‪ ,‬וטען המוכר שלהשביח מקחו אמר‬ ‫מי‬ ‫שיהיה לו מעבר‪ ,‬ובעצם טלטול הגרזן מותר משום‬ ‫לכתחילה‪ ,‬ובלבד שלא יגיע לחום שהיד סולדת בו‬ ‫כן‪ ,‬ושכן דרך התגרים‪ ,‬ופסק החוו"י שפטור‬ ‫שהוא כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לצורך גופו‪.‬‬ ‫[שאז הוא אסור משום מבשל]‪ ,‬אמנם לדעת הרמ"א‬ ‫בדיני אדם אע"פ שהיתל בקונה בערמתו ע"ש‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫האם מי שיש לו בנעל צורות‪ ,‬יכול ללכת על‬ ‫יש להחמיר (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫והוסיף שכל זה אם כבר שילם הלוקח‪ ,‬אבל כל‬ ‫זמן שלא שילם יכול להחזיק המעות בידו ואינו‬ ‫שמ‬ ‫השלג בשבת ?‬ ‫האם מותר להכין קוביות קרח בשבת ?‬ ‫דן‬ ‫חייב לשלמם‪ ,‬כי הוי אומדנא דמוכח שסמך על‬ ‫כתב בחזו"ע (שבת ד עמ' קעא) שהדבר מותר הואיל‬ ‫דעת הקהילות יעקב (סי' נב החדש) לאסור משום‬ ‫דברי המוכר‪ ,‬וביאר באורחות המשפטים (דיני‬ ‫בכ‬ ‫ואינו מתכוין לכתיבה‪.‬‬ ‫נולד‪ ,‬אמנם לדעת רוב הפוסקים (מנחת יצחק ח"ג‬ ‫אומדנא כלל ג אות יב) בדעת החוו"י שאם גילה‬ ‫לר‬ ‫הלוקח דעתו שסמך על זה מהני לבטל המקח‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ה'‬ ‫ע"ש‪ .‬וע"ע ערך ש"י סימן קכט (סוף סעיף ב)‪.‬‬ ‫ובנידון דידן שהמוכר היתל בו מעצמו ולא על‬ ‫פי שאלת הלוקח נראה דלכו"ע לא יוכל לבטל‬ ‫את המקח‪.‬‬ ‫רות‬ ‫מרדכי‬ ‫גבריאל‬ ‫ר' שלום אהרון‬ ‫בת שרה‬ ‫בן חביבה‬ ‫בן מסעודה‬ ‫בן רחל‬ ‫להנצחת יקירך ‪03-5520004 -‬‬ ‫‪13‬‬ ‫ארבע מאות שנה"‪( .‬שם)‬ ‫איגרת‬ ‫לבני הנעורים‬ ‫וכן מצינו בשמות (ט‪ ,‬כז) כתיב "ויאמר אליהם חטאתי‬ ‫ה' יתברך דן ואף נותן שכר‬ ‫הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים"‪ .‬ובקריעת ים‬ ‫סוף בשירת הים פירש רש"י על הפסוק "תבלעמו‬ ‫על כל פרט קטן בפני עצמו‬ ‫ארץ" (שמות טו‪ ,‬יב)‪ ,‬מכאן שזכו לקבורה בשכר‬ ‫שאמרו ה' הצדיק‪.‬‬ ‫"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" (בראשית יח‪ ,‬ד)‬ ‫פרעה והעם רשעים גמורים‪ ,‬ונשארו ברשעותם‪,‬‬ ‫פירש"י "יוקח" על ידי שליח‪.‬‬ ‫והמשיכו לחטוא בכל זאת זכו לשכר זה של קבורה‪,‬‬ ‫"אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬כל מה שעשה אברהם‬ ‫ולא להיות מאכל לעוף השמים‪ .‬שכך מידתו של הדן‬ ‫למלאכים בעצמו‪ ,‬עשה הקב"ה הוא לבניו בעצמו‪ ,‬וכל‬ ‫את העולם כולו‪ ,‬שהדין הוא על הפרט באדם ולא על‬ ‫מה שעשה ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח‪.‬‬ ‫כלליות האדם‪ ,‬אין להסתכל על המקרים בכלליות כל‬ ‫ואל הבקר רץ אברהם ‪ -‬ורוח נסע מאת ה' ויגז שלווים‬ ‫מעשה הוא בפני עצמו‪.‬‬ ‫ככלל ואין הכלל מחפה על הפרט‪.‬‬ ‫מן הים (פ' בהעלותך)‪ ,‬ויקח חמאה וחלב ‪ -‬הנני ממטיר‬ ‫מצוי מאד שאדם טרוד במעשה חסד או מצוה ובתוך‬ ‫מצינו אצל פנינה שציערה את חנה כדי שתתפלל ויהיו‬ ‫לכם לחם מן השמים (פ' בשלח)‪ ,‬והוא עומד עליהם‬ ‫כך מתיר לעצמו להתייחס בזילזול לדברים ולאנשים‬ ‫לה ילדים (בבא בתרא טז‪ ).‬ולמרות שכוונתה היתה‬ ‫תחת העץ ‪ -‬הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב‪,‬‬ ‫אחרים‪ .‬וההסבר בזה כי בהיותו בתוך מעשה החסד‬ ‫לטובה ובזכותה זכתה חנה לשמואל‪ ,‬בכל אופן נענשה‬ ‫ואברהם הולך עמם לשלחם ‪ -‬וה' הולך לפניהם יומם"‪.‬‬ ‫שעושה נוטה לחשוב שמאחר והינו עסוק וטרוד‬ ‫ומתו בניה‪ ,‬שזהו הפרט על הצער שגרמה פנינה לחנה‬ ‫אולם כנגד "יוקח נא מעט מים" ‪" -‬והכית בצור ויצא‬ ‫בדברים שבין אדם לחברו ועל זה צריכה להיענש ואין‬ ‫ממנו מים"‪(.‬בבא מציעא פו‪):‬‬ ‫במעשה גדול שכזה מרגיש צדיק‪ ,‬וכולם ראויים‬ ‫לשמשו ולשרתו כדי שיוכל להמשיך ולעסוק‬ ‫להצטדק ולומר "רחמנא ליבא בעי" ובכלל התכוונתי‬ ‫אברהם אבינו עמוד החסד במסירות נפש שמסר‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫עצמו עבור החסדים שהיה עושה עם עוברי האורח‪,‬‬ ‫במעשה גדול זה שהרי כולם חייבים גם הם בחסד זה‪,‬‬ ‫ולכן מתיר לעצמו לדרוש מכולם לסור למשמעתו‪,‬‬ ‫מסופר על יהודי חרד לדבר ה'‪ ,‬אשר לקראת‬ ‫שמכניסם תחת קורת ביתו ומפרנסם באהבה רבה‪.‬‬ ‫"הימים הנוראים" היה נרעש ונפחד מחמת ימי הדין‬ ‫והמעשה הגדול שבו התגלמה אישיותו הנפלאה היא‬ ‫וממילא מותר גם לזלזל‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הממשמשים ובאים‪ ,‬וכך התעלה והתקדש מיום ליום‬ ‫בפרשתנו במעשה המפורסם ביום השלישי למילתו‬ ‫מסופר על הגרי"ס שהוזמן אצל עשיר אחד לסעודת‬ ‫בהיותם כואבים‪ .‬כחום היום כשהוא בן תשעים ותשע‬ ‫ומרגע לרגע כל ימי אלול ועשרת ימי תשובה‪ ,‬עד הגיעו‬ ‫שבת‪ ,‬והגרי"ס עצמו ניהל את הסעודה‪ .‬בזריזות‬ ‫יושב פתח האוהל ומצפה לאורחים‪ ,‬וכשבאים רץ‬ ‫לליל כל נדרי‪ ,‬כל עצמותיו תאמרנה חרדת קודש‪ ,‬כל‬ ‫רבה ללא "שלום עליכם"‪ ,‬ללא זמירות‪ ,‬קיצר בדברי‬ ‫לקראתם במסירות נפש‪ ,‬שוחט ג' פרים כדי להאכילם‬ ‫גופו ורוחו בהתלהבות ויראה‪ ,‬והרי הוא עומד נרעש‬ ‫תורה‪ ,‬אכלו ועברו ממנה למנה במהירות רבה עד‬ ‫ונפחד מגמר דינו‪ .‬כשכל גופו מרטט בשרעפי קדושה‬ ‫ג' לשונות בחרדל‪ ,‬הכל במהירות ובאהבת חסד‬ ‫שסיימו הארוחה‪ .‬כשראה הגרי"ס שהעשיר תמה‬ ‫ויראה בתוך בית הכנסת הגדוש מתפללים העטופים‬ ‫נפלאה‪ ,‬ולמרבית הפלא דוקא במעשה זה נידון אברהם‬ ‫על מעשיו‪ ,‬אמר לו שברצונו לומר דבר מה למשרתת‬ ‫בטליתות מעל ראשיהם‪ ,‬הוא עומד צמוד לפתח הדלת‬ ‫על חסרון בחסד‪ ,‬כתיב "יוקח נא מעט מים ורחצו‬ ‫האלמנה שבמטבח‪" .‬מצטער על שהטרחתיך לעבוד‬ ‫מקום אשר האויר והרוח מצויה בו בזמן ההוא בטרם‬ ‫רגליכם" (בראשית יח‪ ,‬ד') ורש"י ביאר "יוקח" ע"י‬ ‫ביתר זריזות" אמר בהתנצלות‪" .‬יבורך הרב" אמרה‬ ‫הגיעו לעולם המזגנים או המאווררים למינהם‪ ,‬וזועק‬ ‫שליח‪ .‬שאברהם לקח מים לאורחים ע"י שליח ולא‬ ‫המשרתת האלמנה‪ ,‬שכן בעל הבית מאריך מאד‬ ‫בלבו זעקה חרישית את תפילת ליל יום הכיפורים‪.‬‬ ‫רץ בעצמו להביא מים‪ ,‬לכן שילם הקב"ה לבניו שאת‬ ‫בסעודתו‪ ,‬וכל ליל שבת כשאני מסיימת את עבודתי‬ ‫ולפתע‪ ,‬אזנו שומעת גערה שקטה בלחישה של מרן ר'‬ ‫בארה של מרים הביא שליח כלומר משה ולא הקב"ה‬ ‫כבר מאוחר והיתומים הקטנים כבר ישנים ללא קידוש‬ ‫בעצמו שנאמר "וירם משה את ידו ויך את הסלע"‬ ‫ישראל סלנטר שאף הוא התפלל באותו מקום "גזלן"‬ ‫וסעודה‪ ,‬היום סוף סוף אזכה לבוא הביתה מוקדם‬ ‫(במדבר כ'‪ ,‬יא)‪ .‬אברהם אבינו עמוד החסד לכאורה‪,‬‬ ‫‪ -‬האיש נחרד‪ ,‬נדהם‪ ,‬בעצם יום הדין האשמה שכזו‪.‬‬ ‫לאכול ולשמוח עם ילדי‪ .‬אותו עשיר בעצם הסעודה‬ ‫נתבע על חסרון בחסד‪ ,‬ודווקא בפרשה זו בה מתגלה‬ ‫הרי אתה גוזל את האויר מהמתפללים כאן‪ ,‬באשר‬ ‫פאר רוממות נפשו‪ ,‬ואופיו הנדיר במעשה גמילות‬ ‫והזמירות‪ ,‬לא הרגיש בצער המשרתת הוא היה "עסוק"‬ ‫אתה עומד בפתח השער ועוצר את זרימת הרוח!!!‬ ‫החסד‪( .‬אביטה אורחותיך)‬ ‫במצוותו‪ ,‬שהרי על כך הרי הוא משלם לה בעין יפה‪,‬‬ ‫ר' ישראל ידע את היסוד‪ ,‬שאין הכלל‪ ,‬אין תפלתו‬ ‫ללמדנו בא שאין דרכו של הקב"ה לראות במבט כללי‪,‬‬ ‫הוא חשב שמותר לו‪ .‬על כל פרט האדם נידון אם טוב‬ ‫והרגשותיו העילאיים הרוחניים מחפים על הפרט‬ ‫אלא דרכו לדקדק בכל פרט ופרט ואין כלל גדולתו‬ ‫אם למוטב‪ ,‬על השירות והתשבחות ומאידך על צער‬ ‫הקטן של גזלת האויר מהמתפללים‪ .‬על כל ההתעלות‬ ‫וצדקתו של אברהם אבינו במעשה גדול ובאישיות‬ ‫המשרתת‪.‬‬ ‫וההתקדשות שלו יקבל שכר‪ ,‬אבל במעשה זה הוא‬ ‫נפלאה‪ ,‬מחפה על החיסרון שבו שלח שליח ליקח‬ ‫אין להרגיש צדיק וגדול למרות שלומד ומתמיד ומקיים‬ ‫גזלן‪.‬‬ ‫מים ולא רץ בעצמו ועל דבר זה נתבע אברהם באופן‬ ‫מצוות בכל אופן עליו לשים ליבו על כל נקודה‪ .‬אין‬ ‫איתא בברכות (ז'‪ ):‬א"ר יוחנן משום רשב"י מיום‬ ‫פרטי בפני עצמו ונענשו בניו במדבר‪.‬‬ ‫להסתנוור ממהותו וממעמדו בכלליות‪ ,‬אלא שבכל‬ ‫שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו אדון‪,‬‬ ‫ולא עוד אלא שחיסרון בחסד זה גרם לאחר מכן‬ ‫מעשה הוא לכאורה אדם בפני עצמו‪ ,‬בכל מעשה‬ ‫עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר "ויאמר אדנ‪-‬י‬ ‫שמשה הכה בסלע ובגין זה לא נכנס לארץ‪ .‬הקב"ה‬ ‫ופעולה שעושה צריך לחפש ולקיים את האמת שבה‪,‬‬ ‫במה אדע כי אירשנה" (בראשית ט"ו)‪ ,‬לכאורה שבח‬ ‫דן את האדם בכל מעשה ומעשה ולא את האדם כולו‬ ‫שהרי על כל פרט הוא נידון ונבחן‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬ומאידך גיסא על דבור זה גופא נתבע אברהם‬ ‫בכללות בין שהוא צדיק או רשע‪ .‬כך דרכו של הקב"ה‬ ‫(מעובד מספר אור ההר)‬ ‫בחוסר אמונה‪ ,‬ושבניו יענשו ב"ועבדום ועינו אותם‬ ‫לראות את האדם בכל פרט ופרט שבו ולא כאדם‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫שילה בן נטלי חיה‬ ‫איל בן יסמין‬ ‫ורד בת יסמין‬ ‫אליהו בן סאלמה‬ ‫טל בן מדי‬ ‫גיל בן אסנת‬ ‫עידו בן רחל‬ ‫יניב בן משה‬ ‫מרדכי בן נטלי חיה‬ ‫‪03-5520004‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫רות בת נעמי‬ ‫מאיר בן מדי‬ ‫ירמיהו בן ויקטוריה‬ ‫‪14‬‬ ‫תא חז‬ ‫חזי‬ ‫‪he na‬‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫ותתאי‬ ‫‪an‬‬ ‫מאשרין‬ ‫‪d path‬‬ ‫‪s in He‬‬ ‫‪brew‬‬ ‫לחם‪ ,‬כאי‬ ‫אלא‬ ‫פריטים טמונים – פרשת וירא‬ ‫לחם מדא‬ ‫ביה‬ ‫חורבן סדום ועמורה – כיכר הירדן הפורחת נהפכת לאש‪ ,‬גופרית‬ ‫לח״ם ו‬ ‫הננ‬ ‫ד)‬ ‫ועשן ‪ -‬מצאו בתמונה ‪ 15‬פריטים מהפרשה!‬ ‫מניהדאא‬ ‫ועל‬ ‫נקיט‪ ,‬גו‬ ‫(שיר‬ ‫דא כנס‬ ‫הפריטים שעליכם לחפש‪:‬‬ ‫‪ .1‬אוהל – אברהם יושב פתח האוהל‪.‬‬ ‫‪ .2‬עץ אלון – אלוני ממרא‪.‬‬ ‫‪ .3‬כד מים – “יוקח נא מעט מים”‪.‬‬ ‫‪ .4‬לחם – “ואקחה פת לחם”‪.‬‬ ‫‪ .5‬חמאה – סעודת האורחים‪.‬‬ ‫‪ .6‬בן בקר – המאכל שהוכן לאורחים‪.‬‬ ‫‪ .7‬עיר מוקפת חומה – סדום‪.‬‬ ‫‪ .8‬מקל הליכה – יציאת לוט מסדום‪.‬‬ ‫‪ .9‬להבה – אש מן השמים‪.‬‬ ‫‪ .10‬עשן כבשן – “כקיטור הכבשן”‪.‬‬ ‫‪ .11‬נציב מלח – אשת לוט‪.‬‬ ‫‪ .12‬שיח – “ותשלך את הילד תחת אחד השיחם”‪.‬‬ ‫‪1/1‬‬ ‫‪ .13‬קשת – ישמעאל “רובה קשת”‪.‬‬ ‫‪ .14‬שבע כבשות – ברית אברהם ואבימלך‪.‬‬ ‫‪ .15‬איל – האיל שנאחז בסבך‪.‬‬ ‫האם תצליחו לגלות את כולם? בהצלחה!‬ ‫מצא את ההבדלים‬ ‫אָתם ִִמ ֶּּפ ַַתח ָָהֹא ֶֶֹהל״‬ ‫״ ַַוָּי ָָּרץ ִלִ ְְק ָָר ָ‬ ‫אברהם אבינו ממהר לקבל את פני שלושת האורחים באלוני ממרא‪.‬‬ ‫התבוננו היטב ומצאו את ‪ 15‬ההבדלים בין התמונות!‬ ‫יש לכם פתרון? הזדמנות לזכות בפרסים מפתיעים! ‪ -‬שלחו את התשובות הנכונות למייל ‪Office@mrbs.co.il‬‬ ‫או לפקס ‪ 077-4701119‬והיכנסו להגרלה‪-‬בהצלחה!‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫‪15‬‬ ‫ר‬ ‫‪17:40‬‬ ‫‪,28.1.‬‬ ‫‪2025‬‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫ותתאי‬ ‫עלמא עלמא‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫איהו‪ ,‬איהו‪,‬‬ ‫ומאי ומאי‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫לחמו‪,‬דאדאהואהואאתראתרדכלאדכלא‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫שמנהלחמו‪,‬‬ ‫מאשרשמנה‬ ‫תא חזי‪ ,‬מאשר‬ ‫ב‬ ‫‪Kabb‬‬ ‫‪alistic‬‬ ‫ב‬ ‫‪Tree‬‬ ‫‪of Lif‬‬ ‫‪e with‬‬ ‫‪the na‬‬ ‫י״‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫פריש אלאמאןאיתהואלחםאתר‪,‬‬ ‫כאןהואלא אתר‪,‬‬‫עד מאן‬ ‫מאן‪,‬פריש‬ ‫לחמו‪,‬כאן לא‬ ‫לחמו‪,‬שמנה‬‫שמנה ליה‪.‬‬ ‫ומכספין‬‫ומכספליהין ליה‪.‬‬ ‫מאשרין‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫ואית‬ ‫מאן‪ ,‬עד‬ ‫מאשרין ליה‬ ‫‪th‬‬ ‫לחםדתלייא‬ ‫ואית‬ ‫תורה‬ ‫אילנא‬ ‫דברי‬‫ואית אית‬ ‫אילנאביהדחיי‪,‬מותא ‪,‬‬ ‫אילנא ‪,‬אילנאאיתדתלייא‬ ‫אית אילנא ואית‬ ‫דחיי‪ ,‬ואית‬ ‫אילנא ‪,‬דאית‬ ‫ואיתכמה‬ ‫דאיתואיתאילנאלחם‪,‬‬ ‫כמהלחם‬‫לחם‪ ,‬אית‬ ‫אלא‬ ‫לחמ״והרשב״י‬ ‫שלטז‬‫(שמות‬‫הוא‬ ‫(לחם)ועלדאדאו'‪,‬דרךודא‬ ‫כתיבאורו‬ ‫לחמ״ואיהולח״ם ו'‪,‬‬ ‫פנג‪,‬הואומאן‬ ‫לחם ודא‬ ‫דאקרידא ו'‪,‬‬ ‫ואיתאיהולחם(לחם)‬ ‫דאקרי ‪,‬לחםאיתפנג‪,‬לחםומאן‬ ‫לחם מותא‬ ‫ביה‬ ‫השמיםו'‪,‬ודאי‪.‬‬ ‫דהא‬ ‫הקדוש‬ ‫השמים‪ ,‬מן‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫בזוהר‬ ‫מאשר שמנה‬‫לחם מן‬ ‫ועל דא‬‫ודאי‪.‬לכם‬ ‫ממטיר‬‫השמים‬ ‫השמים‪,‬ד)מןהנני‬ ‫(שמות טז‬‫כתיבלחם מן‬ ‫ממטירדא לכם‬ ‫לח״םהנניו'‪ ,‬ועל‬ ‫ד)‬ ‫כדכתיב‬ ‫איהו‬ ‫מעטרא ליה‪,‬‬ ‫אמו‪ ,‬וכד‬ ‫בעטרהוהואשעטרה לו‬‫(שיר גהאייא)אילנא ‪,‬‬ ‫כדכתיבאתזן‬ ‫מעטראו'‪,‬ליה‪,‬דהא מניה‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫שמנה‪ ,‬והוא‬ ‫מניהדאאתזןמאשר‬ ‫האי אילנא‬ ‫ועל‬ ‫מלך‬ ‫ומאן לה על‬ ‫אתזנת‪,‬מלך‪,‬‬ ‫והוא יהיב‬ ‫מניהמעדני‬ ‫דהא יתן‬ ‫ודאי הוא‬ ‫נקיט‪,‬ישראל‪,‬‬ ‫וכד דאאיהוכנסת‬‫אמו‪ ,‬מלך‬ ‫מלך‪,‬לו ומאן‬ ‫שעטרה‬ ‫בעטרהמעדני‬‫נקיט‪ ,‬גודאייא)הוא יתן‬ ‫(שיר‬ ‫קיימא ‪,‬וירא‬ ‫פרש>ת‬ ‫דצדיק‪ ,‬דרגא קדישא את‬ ‫קדישאעלאתידאקיימא ‪,‬‬‫דצדיק‪,‬והואדרגאיהיב לה‬ ‫אתזנת‪,‬‬ ‫דא כנסת ישראל‪ ,‬דהא מניה ידא‬ ‫ה' וצריך להיות דרוך בכל דבר מה הוא רצון ה'‬ ‫על ידי הקושי שזהו העלייה הקשה והיא מקצרת‬ ‫וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל‬ ‫לפי שהעולם הזה נועד לקנות בו קניינים לעולם‬ ‫את הדרך יותר ויותר‪.‬‬ ‫כחם היום ‪ -‬כבר דרשו פסוק זה בכמה אנפי‬ ‫הבא ועל כרחך שיהיה בו נסיונות וככל שיוסיף‬ ‫וכל זה הוא על ידי שמעורר תמיד את הרצונות‬ ‫ויעויין בדברי מרן זלה"ה במגיד משרים שהביא‬ ‫להתגבר על נסיונות ויהיה לו זכות לתוספת‬ ‫הטובים ורשפי אהבה לה' ולכן אדם יש את‬ ‫עניין ישיבת פתח האהל היכן דרגתו בעולמות‬ ‫נסיונות הרי זה ממהר לתקן את הנר"ן שלו‬ ‫הבחינה של וירא אליו ה' שה' מתגלה אליו‬ ‫העליונים וכן את עניין הישיבה שם כחום היום‬ ‫בגלגול זה ועל כן מצינו שאברהם אמר להקב"ה‬ ‫בהראותו לו את יד השגחתו בכדי שיהיה חזק‬ ‫שהיא דרגה גבוהה יותר ולא זכה אברהם‬ ‫אם נא מצאתי חן בעינך אל נא תעבור מעל‬ ‫עם אמונתו שיוכל לעמוד בנסיונות ויהיה גבור‬ ‫למדרגה זו אלא לאחר שזכה להיות נימול ועל כן‬ ‫עבדיך כלומר כאשר רץ אברהם למלאכים הבין‬ ‫לבל יפול ועל ידי זה יוכל להמשיך לעלות‬ ‫נאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים‬ ‫‪file:///C‬‬ ‫‪:/Use‬‬ ‫טדגי‪rs/‬‬ ‫‪/Dow‬‬ ‫‪nload‬‬ ‫שיתכן שהשכינה תפרוש ממנו אבל ידע שאין‬ ‫בדרגות בשמחה‪ .‬והתגלות זו של האמונה ויד‬ ‫והיינו שעל ידי שעלה דרגה זכה לראות ראיה‬ ‫‪s/Tre‬‬ ‫‪e_of_li‬‬ ‫‪fe_b‬‬‫_‪ahir‬‬ ‫‪Hebr‬‬ ‫‪ew (1‬‬ ‫‪).svg‬‬ ‫לו עסק בנסתרות וכבשי דרחמנא והעיקר שה'‬ ‫ה' בהשגחתו הפרטית שנתגלה לאדם‪ ,‬יש בה‬ ‫רוחנית יותר גבוה בחינת שלשה אנשים נצבים‬ ‫חפץ ממנו זה לעמוד בנסיונות ולהטיב לעולם‬ ‫בחינה של גאולה פרטית לפי שבגאולה השלימה‬ ‫עליו שג' בחינות אלו הם בחינת שלימות של‬ ‫‪1/1‬‬ ‫ולאנשים השרויים בו ולכן מייד קם לעשות רצון‬ ‫תתגלה אמונת ה' לכולם שידעו ויכריזו שה' אחד‬ ‫אב אם ובן חסד גבורה ותפארת בסוד שלושה‬ ‫ה' אלא שביקש מה' לא לעוזבו והיינו שהיא‬ ‫ושמו אחד‪ .‬ובאופן פרטי יש גם את הבחינה הזו‬ ‫עדרי אן רובצים עליה שכידוע מובא בזוה"ק שג'‬ ‫גופא פעמים הנסיון האם לעשוז דרגה רוחנית‬ ‫ועל ידי האמונה הגדולה שנוספת לאדם הרי‬ ‫מאכים הללו יחדיו קרואים ג"כ בחינת שכינה‬ ‫בעבודת ה' לצורך מנצווה של בן אדם לחבירו‬ ‫הוא נתמלא הכנעה לה' בשמחה‪ ,‬ויכול להכיל‬ ‫שמלאכך מיכאלבא לעבר את שרה לפי שהוא‬ ‫והאדם מסתפק מהו רצון ה' עצם ההסתפקות‬ ‫ולקבל כל הקושי שיש לו בשמחה‪ ,‬ואינו עצב‬ ‫סוד החסד כנגד מים‪ ,‬ואילו מלאך גבריאל בא‬ ‫והפסק האמיתי שזוכה להגיע אליו היא גופא‬ ‫כלל‪ ,‬לפי שכל עוד הוא לא חטא לפני ה'‪ ,‬אין לו‬ ‫להרוס את סדום שהוא בחינת דין כנגד האש‬ ‫אחד הנסיונות שיש עליהם שכר רב‬ ‫עצבות‪ ,‬כי יודע שכל העיקר זה לעשות רצון ה'‪,‬‬ ‫אש ומלאך רפאל בא לרפאות את אברהם שהוא‬ ‫וכמו שנסתפק אברהם בעצם מצוות העקידה‬ ‫והעולם השפל הזה הוא הבל ורעות רוח‪ ,‬ואינו‬ ‫בחינת הרחמים כנגד קו האמצע בחינת הרוח‪.‬‬ ‫המובאת בסוף פרשה דידן והיינו שאף שבורא‬ ‫אלא פרוזדור ומעבר בלבד‪ ,‬וכיון ששמח הרי‬ ‫ומה שכתוב וירץ לקראתם היינו על ידי מעשים‬ ‫העולם מבקש ממנו עשייה זו יש לו לברר את‬ ‫הוא מראה אהבה גדולה לה'‪ ,‬ונעשה אהוב לפני‬ ‫טובים בעולם הזה הרי מתעלה לקראתם ואמר‬ ‫אמיתת העניין שהכל מגיע מנבואת אמת ולהיות‬ ‫המקום‪ ,‬על ידי המידות הטובות של ההכנעה‬ ‫יוקח נא מעט מים היינו להמשים המים שהם‬ ‫מזוכך במידות נעלות שלא להכניס את נגיעותיו‬ ‫לה'‪,‬‬ ‫החסדים העליונים ורחצו רגלכם דהיינו מידת‬ ‫האישיות להחלטות מהו רצון ה' ולבלבול כיצד‬ ‫וגם במידות טובות בן אדם לחברו מתעלים‬ ‫הדין שלא יהיה תוקף לדין והשענו תחת העץ‬ ‫יקרא מיצחק זרע וגם לאחר שבא לשחוט את‬ ‫על ידי האמונה‪ ,‬לפי שבכח האמונה מבין שאין‬ ‫להדביקם לעץ החיים דהיינו בחינת התפארת וכו'‬ ‫יצחק צריך לעמוד בנסיון שיהיה כל המצווה‬ ‫לו ממה לקנאות ואין לו מה לכעוס ואין לו מה‬ ‫ובזה יישב כמה דקדוקים בלשון הפסוק יעויי"ש‬ ‫לשם שמים וללא פיגול של מחשבה כל אלא אך‬ ‫להתגאות ואף אחד לא יכול להזיק לו וממילא לא‬ ‫ובספר ליקוטי הלכות ביאר העניין בדרך חיזוק‬ ‫לרצונו יתברך ללא כל רצון אישי כלל וכמו שהיה‬ ‫נכנס לפחד שענייני העולם הזה ואינו מתנהג שלא‬ ‫והוא יושב פתח האהל כחום היום ישיבה היינו‬ ‫אומר מרן ראש הישיבה חכם שלום הכהן בעניין‬ ‫כשורה‪ .‬ונעשה אהוב למטה ונחמד למעלה ונוסף‬ ‫לשון עכבה שהמתין בפתח האהל ולא באהל‬ ‫זה ואיני זוכר כעת‬ ‫לו על ידי זה יותר ויותר אהבת ה' אליו ובחינת‬ ‫והיינו שהאהל הוא בחינת הקדושה היפך‬ ‫ובדברי רבותינו נתבאר מעט מעומק עניין‬ ‫אור פני מלך חיים שאנחנו מתפללים בכל יום‬ ‫מרה"ר שהיא מקום הקלי' והמתין בסבלנות עד‬ ‫העקידה וכמו שהיא מרן בספר מגיד משרים‬ ‫שה' יתן לנו את אור פניו לפי שבאור פניך נתת‬ ‫אשר יתאפשר להכנס לאהל עצמו ובא ללמד‬ ‫וגם מבואר באריז"ל ענין נשמת שרה שהייתה‬ ‫לנו הכל תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ורחמים‬ ‫לדורות שלפעמים צריך להמתין בכדי להכנס‬ ‫נשמה זיכרית והייתה צריכה להתחבר לנשמת‬ ‫ברכה ושלום כל הברכות העצומות מאור פני‬ ‫לקדושה ופעמים שמחכים אף הרבה זמן‪ ,‬ויש‬ ‫יצחק שהייתה נקבית [בסוד מגדל הפורח באוויר‬ ‫מלך חיים ועל כן גם בברכת כהנים נאמר יאר ה'‬ ‫עניין חשוב בזה‪ ,‬ובזמן הזה של ההמתנה יצה"ר‬ ‫שהוא היסוד שנתעלה] ועל כן פרחה נשמתה של‬ ‫פניו אליך בפנים שוחקות וכו'‬ ‫מנסה להתגבר מאוד‪ ,‬ואז יש כחום היום להרבות‬ ‫שרה בזמן עקידת יצחק ונתעכב בחינת ג' שנים‬ ‫וכל זה אינו מגיע אלא מן הנסיונות וההתגברות‬ ‫את הקושי בעבודת ה' לפי שבלא נסיון ועמידה‬ ‫דהיינו שלאחר שאברהם אפיק מיצחק מעט דם‬ ‫שזהו אשר מראה את תוקף האהבה לה' ועל כן‬ ‫בו אין התעלות של האדם כלל לזכות לדרגה‬ ‫לשבור את תוקף הדין אשר ביצחק על ידי החסד‬ ‫נתעלה אברהם אבינו בעשרה נסיונות וומבואר‬ ‫האמיתית שיכול להגיע אליה והעיקר הוא‬ ‫של אברהם היה צריך שהגבורה תתבסם מג'‬ ‫בספר מגיד משרים ששרה צחקה בשומעה‬ ‫שהאדם לא לעזוב את פתח האוהל וכמו שכותב‬ ‫ספירות תודה וברכה לרבי ניסים נעים שמלמדנו‬ ‫את המלאכים לפי שחשבה אולי גילוי נבואתם‬ ‫הרמח"ל שבזמן הגאולה יהיו נסיונות גדולים‬ ‫את התורה הקדושה שיזכה לכל ברכות התורה‬ ‫אינו מצד נבואת אמת דהיינו גם כאשר מגיעים‬ ‫ויש לשמוח בנסיונות לפי שבלעדיהם אין את‬ ‫ביחד עם כל ישראל אחינו אמן‬ ‫מלאכים לאדם עדיין יש לו את הנסיון בעבודת‬ ‫ההתקדמות ואין נראות של נצחון והתעלות אלא‬ 16