gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: וירא (2026-10-26)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא ‪-‬תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫"והוא – אברהם – יושב פתח האהל" – הוא עצמו עדיין‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מבחוץ‪ ,‬על פתחה של הקדושה‪.‬‬ ‫וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם‬ ‫הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע כותב‪ :‬כי ראיתי בעיני‬ ‫היום‪( :‬יח א)‬ ‫אצל צדיקים‪ ,‬שלפעמים מרוב דביקות והתלהבות היו‬ ‫ברש"י‪ :‬הוא שנתן לו עצה על המילה לכן נגלה עליו‬ ‫צריכים להסתכל או לאחוז באיזה דבר גשמי‪ ,‬כדי‬ ‫בחלקו‪.‬‬ ‫שישאר בעוה"ז ולא יסתלק מרוב דביקות ובהירות‪.‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא את ה"תפארת שלמה" זי"ע‬ ‫ומבאר שכן היה באאע"ה אחר מצות מילה‪ ,‬שאחרי‬ ‫ששואל‪ :‬מה ראה אברהם דווקא כאן לבוא ולהתייעץ‬ ‫מצוה גדולה כזו שקיים אותה בדביקות גדול מאד‪ ,‬על‬ ‫עם בעלי בריתו‪ ,‬והלא בעקידת יצחק מיהר אברהם‬ ‫כן בכדי שיישאר בחיים הוצרך לצאת ולעמוד על פתח‬ ‫לקיים את דבר ה' מיד בלא כל התייעצות תחילה‪ ,‬גם‬ ‫אהלו מבחוץ‪ ,‬כדי שיסתכל על דברים גשמיים ועל‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מאחר שהתייעץ עם ענר אשכול וממרא‪,‬‬ ‫אנשים גשמיים‪.‬‬ ‫ורק ממרא יעצו על כך כי טוב הוא‪ ,‬למה מל אברהם‬ ‫וכתב‪ ,‬שלכן שלח אליו הקב"ה מלאכים בדמות אנשים‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ולא הלך אחרי רבים להטות ולהימנע מלמול‬ ‫כי אילו היו באים אז אל אאע"ה סתם גוים מן השוק‪,‬‬ ‫כעצת ענר ואשכול‪.‬‬ ‫הם היו נעשים גל של עפר מחמת עוצם קדושתו של‬ ‫ומפרש [בליקוטים]‪ :‬כי לעולם לא היה זקוק כלל‬ ‫אברהם‪ ,‬ולכן היה צריך להיות מלאכים קדושים בדמות‬ ‫לעצותיהם מול דבר ה' אליו‪ .‬אלא שהייתה מגמתו‬ ‫אנשים דהיינו שנתגשמו קצת‪ ,‬ועי"ז יישאר אברהם‬ ‫התמידית לגייר את האנשים ולקרבם לעבודתו יתברך‪,‬‬ ‫בזה העולם‪.‬‬ ‫ומצא כאן אברהם טצדקי איך יוכל לגרום להם‬ ‫להתגייר‪ ,‬שאם יבואו לדון יחד עמם על המילה‪ ,‬איך‬ ‫בספר "דברי מאיר השלם" מהרה"ק רבי מאיר‬ ‫יאמרו לו שנכון הדבר – בעוד הם ערלים‪ ,‬כי מי ישיא‬ ‫מפרמישלאן זי"ע‪ :‬למה כתבה התורה שיושב פתח‬ ‫עצה את חבירו על דבר שהוא עצמו לא מקיים אותה‪,‬‬ ‫האוהל? ופירש בדרך הלצה‪ :‬שהתורה מספרת שהיה‬ ‫על כרחך שיקבלו אף הם על עצמם להימול‪ ,‬וכך‬ ‫'יושב פתח האוהל' – כבעל הבית בפשיטות ללמד לעם‬ ‫נמצאת עצתו אמונה‪ .‬אכן ענר ואשכול לא רצו לימול‬ ‫דרכי השם יתברך‪ ,‬והנה 'וירא והנה שלושה אנשים‬ ‫עצמם‪ ,‬ולכן אף נמנעו מלהמליץ לאאע"ה על המילה‪.‬‬ ‫נצבים' – שראה שהתחילו לנסוע אצלו כמו לרבי‬ ‫רק ממרא יעצו לימול‪ ,‬ונימול גם עצמו‪ ,‬ולכן זכה שנגלה‬ ‫ועשוהו רבי‪ ,‬והיה מתירא אולי יטרידוהו עי"ז מעבדות‬ ‫בחלקו‪.‬‬ ‫השי"ת מתורה ועבודה‪' ,‬ויאמר' – אברהם להקב"ה‪,‬‬ ‫'א‪-‬דני אם מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך'‬ ‫אומר הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע‪ :‬כתוב סתם ולא‬ ‫– אל נא תעביר אותי מעבדות שלך‪ ,‬שאוכל לעבוד‬ ‫כתוב אל אברהם‪ ,‬כי מוסב על כל אחד מישראל‪,‬‬ ‫אותך כבראשונה‪.‬‬ ‫שהשי"ת נראה אליו ב"אלני ממרא"‪" .‬אלני" הוא לשון‬ ‫חוזק‪" ,‬ממרא" הוא לשון מרי‪ .‬אפילו כשהאדם ממרה‬ ‫הרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע אמר בדרך צחות‪:‬‬ ‫את פי ה' בתוקף‪ ,‬נראה אליו ה'‪ ,‬גם אדם כזה מהרהר‬ ‫ו ירא א ליו ה' ר"ת "אוי"‪ .‬השכינה הקדושה כביכול‬ ‫בתשובה‪" .‬והוא ישב פתח האהל" – כשפותחים לו‬ ‫מתאנחת ואומרת אוי‪ ,‬על אשר צדיק כאברהם אבינו‬ ‫פתח תשובה‪" ,‬וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים" –‬ ‫צריך להתגורר "באלוני ממרא" אצל גוי כממרא‪...‬‬ ‫כלומר‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬ויעקב – "וירץ לקראתם"‪,‬‬ ‫כאומר‪ :‬מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬אמר אברהם‪ ,‬עד שלא מלתי היו העוברים‬ ‫ושבים באים אצלי‪ ,‬תאמר משמלתי אינן באין אצלי ?!‬ ‫הרה"ק ה"אור פני משה" מפשווארסק זי"ע אמר‪:‬‬ ‫אמר לו הקב"ה‪ ,‬עד שלא מלתה היו בני אדם באים‬ ‫אברהם היה שפל בעיני עצמו כל כך‪ ,‬עד כי חשב בלבו‪,‬‬ ‫אצלך עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך‪.‬‬ ‫שהוא אינו ראוי להשראת השכינה‪ ,‬אלא ממרא הוא‬ ‫ביאר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א‪ :‬כי אאע"ה היה‬ ‫הצדיק העובד את ה' ואצלו השכינה שורה‪" .‬וירא אליו"‬ ‫עוסק בקירוב רחוקים לעבודתו ית"ש‪ ,‬ולצורך כך היה‬ ‫נראה היה לאברהם ונדמה לו – כי "ה' באלני ממרא"‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אלא יש בזה משום מוסר השכל‪ :‬כרגיל‪ ,‬העסקנים‬ ‫מוכרח להשפיל את עצמו אליהם כדי לקרבם‬ ‫טרודים בענייניהם ואין מוחם ולבם פנויים לדברים‬ ‫ולהעלותם‪ ,‬אמנם עכשיו חשש אאע"ה שמאחר‬ ‫שבצדקה וחסד יומיומיים דחופים‪ ,‬וביחוד שהם יכולים‬ ‫שנתעלה בקדושה גבוה מעל גבוה ע"י המילה‪ ,‬ממילא‬ ‫להתחמק בנימוק של העוסק במצוה פטור מן המצוה‪,‬‬ ‫לא יהא באפשרותו להשפיל את עצמו כל כך כדי לקרב‬ ‫על כן מראה לנו התורה כסמל את אאע"ה שטרוד‬ ‫אף את הרחוקים ביותר‪ ,‬ולכן שאל להקב"ה‪' :‬תאמר‬ ‫במצות מילה היה‪ ,‬זקן בן צ"ט שנים‪ ,‬ואותו יום שלישי‬ ‫משמלתי באים אצלי' – כי לא יהא בכוחי לירד אליהם‬ ‫למילתו היה‪ ,‬בצער ובסכנה גדולה‪ ,‬והיה יכול לפטור‬ ‫כדי להעלותם‪.‬‬ ‫עצמו מכל מצוה אחרת‪ ,‬והוא לא עשה כן‪ ,‬אלא מיד‬ ‫על כך השיב לו הקב"ה‪ :‬עכשיו אני בכבודי בא ונגלה‬ ‫כשראה את האורחים קיבלם באהבה ובזריזות‪ .‬הרי זה‬ ‫עליך – עליך ללמוד ממני ולהידבק בדרכי‪ .‬שהרי‬ ‫לימוד גדול שבמצוה עוברת‪ ,‬ובפרט בדברים שבצדקה‬ ‫הקב"ה הוא גבוה מעל גבוה‪ ,‬נעלה ונשגב מבחינת‬ ‫וחסד‪ ,‬אין להתנהג לפי הכלל של "העוסק במצוה פטור‬ ‫אנוש‪ ,‬ואעפ"כ הוא יורד ממכון שבתו כדי להתגלות אל‬ ‫מן המצוה"‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫אברהם אבינו כאן בעולם השפל‪ ,‬וזהו לימוד לאאע"ה‬ ‫שעל אף מדרגתו הנעלית לאחר המילה‪ ,‬יש בכוחו לירד‬ ‫מנין יודעים שהיה יום שלישי למילתו‪ ,‬אולי ביום‬ ‫מרום מדריגתו כדי לקרב רחוקים לעבודתו ית"ש‪.‬‬ ‫הראשון או השני? הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫זי"ע פירש‪ :‬כאשר יהודי משתוקק ומצפה לקיום מצוה‬ ‫נוצר מזה מלאך‪ ,‬וכיון שהגיעו שלשה מלאכים מובן‬ ‫ברש"י‪ :‬לבקר את החולה‪ .‬אמר ר' חנינא בר חמא יום‬ ‫שהגיעו לאחר שלשת ימי ציפיה‪ ,‬ומבואר שהיה זה‬ ‫שלישי למילתו היה‪.‬‬ ‫ביום השלישי‪.‬‬ ‫אומר הרא"ש בפירושו עה"ת‪ :‬פירוש לפירושו‪ ,‬מלשון‬ ‫'וירא' מוכח שלא בא אלא לבקרו‪ ,‬מדלא כתיב אחריו‬ ‫שואל ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬היתכן שאברהם ישאל עצה‬ ‫לא אמירה ולא דיבור‪ ,‬ובא ללמד דרך ארץ שיש לו לאדם‬ ‫אם לקיים מצות ה'? ומה אם יאמרו שלא ימול – היציית‬ ‫לבקר החולה‪ ,‬ואפילו לא ידבר עמו דבר‪ ,‬כגון שמצאו‬ ‫להם?‬ ‫ישן‪ ,‬וניחא לו כאשר יגידו לו לחולה כי בא פלוני לראותו‬ ‫אלא‪ ,‬אאע"ה רצה להגדיל נסיונו‪ ,‬אם ייעצו לו שלא‬ ‫עושה לו נחת רוח‪.‬‬ ‫ימול – ואמנם לפי המדרש‪ ,‬אשכול אמר לו שסכנה‬ ‫לזקן כמותו להמול – והוא בכל זאת ישמור מצות ה'‪,‬‬ ‫וה"חרדים" כתב‪ :‬אחד מענפי המצוה של ביקור חולים‪,‬‬ ‫ותהיה המצוה גדולה הרבה יותר‪ .‬וכן היה‪ ,‬כי עצת ענר‬ ‫הוא לדבר עם החולה‪ ,‬מפני שהדיבור יפה לחולים‪.‬‬ ‫ואשכול היתה שלילית והיה לו לשמוע בעצת הרוב‬ ‫והוא התאמץ בעצת ה' ולא חש לעצתם‪.‬‬ ‫כשהרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע בא לבקר את הרה"ק‬ ‫ה"ישמח ישראל" זי"ע בחוליו [ביום פטירתו] אמר לו‬ ‫ה"אבני נזר" זי"ע מסביר‪ :‬שמהותו של אברהם היתה‬ ‫ה"ישמח ישראל" לפרש דברי רש"י‪ :‬וירא אליו ה' לבקר‬ ‫לקרב ולקשר את כל באי עולם להקב"ה‪ ,‬לשם כך צריך‬ ‫את החולה‪ .‬פי' לדעת את מדרגת החולה בחוליו‪ ,‬אם‬ ‫היה חיבור עמהם‪ .‬חשש אברהם שמא כשימול יהיה‬ ‫לא ירד מחמת חוליו ממדריגתו וצדקת קדושתו הגדולה‪.‬‬ ‫נפרד מן הבריות ולא יוכל עוד לקרבם‪ ,‬ושאל עצה על‬ ‫המשך הקשר שאחר המילה‪.‬‬ ‫שואל ה"קהלת יצחק"‪ :‬למה בחרה התורה לספר על‬ ‫דבר הכנסת אורחים של אאע"ה דווקא בהזדמנות זו?‬ ‫המהר"ל מפרש עפ"י מה שאז"ל לגבי עקידת יצחק‬ ‫הרי אברהם קיים תמיד הכנסת אורחים‪ ,‬וחז"ל אמרו‬ ‫דכתיב בה 'ביום השלישי'‪ ,‬למה איחר מלהראותו מיד‪,‬‬ ‫שאברהם היה מגומלי חסדים‪ ,‬ורש"י מפרש‪ :‬ויטע‬ ‫כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאם וטרד דעתו‪ ,‬ואילו‬ ‫אשל‪ ,‬ראשי תיבות – א כילה ש תיה ל ויה‪ .‬הרי‬ ‫היה לו שהות לימלך אל לבו לא היה עושה‪.‬‬ ‫אברהם לא ידע שהם מלאכים‪ ,‬ועשה להם את הכבוד‬ ‫כך במעשה המילה רצה אברהם לגלות ולהוכיח לעין‬ ‫הזה‪ ,‬כי כך היה נוהג עם כל האורחים‪ .‬אם כן‪ ,‬למה‬ ‫כל‪ ,‬שאינו מקיים ציווי הבורא מתוך שהממו וטירף‬ ‫סיפרה לנו התורה המעשה הזה דוקא עתה?‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"דעת משה" מקוז'ניץ זי"ע כותב‪ :‬דהנה‬ ‫דעתו‪ ,‬אלא מתוך ישוב הדעת‪ ,‬לכן נמלך קודם בעצת‬ ‫איתא בגמרא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם‬ ‫מרעיו אודות קיום מצות מילה‪.‬‬ ‫בעזרו‪ .‬ולכאורה יש להבין למה דוקא אלקי אברה"ם‬ ‫הוא בעזרו‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"נועם מגדים" זי"ע מבאר‪ :‬שעבודת אברהם‬ ‫ומבאר דאברהם אבינו פעל ענין קבלת התפלות‪,‬‬ ‫אבינו היה תמיד בהצנע לכת בלי פרסום‪ ,‬שכן הוא דרך‬ ‫שהקב"ה יקבל תפלות ישראל בכל אופן שמתפללים‪,‬‬ ‫הצדיקים להסתיר את דרכיהם‪ ,‬ולפיכך הלך אברהם‬ ‫וזהו שאמרו אלקי אברהם בעזרו‪ ,‬שאברהם עוזר לו‬ ‫לקחת עצה מממרא‪ ,‬כי חשש שמא יבא לידי‬ ‫שיתקבל תפלתו ותפלת כל ישראל‪ ,‬וזה שאמר 'והוא' –‬ ‫התנשאות מעט מחמת גודל פעולת מצות ברית מילה‪,‬‬ ‫אברהם – 'יושב פתח האהל'‪ ,‬לסייע לכל מי שרק‬ ‫ואם היה הולך תיכף ומיד לקיים מצות השי"ת‪ ,‬היו כל‬ ‫עושה פתח ומתחיל ליכנס באהל ה'‪.‬‬ ‫שוכני ארץ מתפעלים מצדקתו‪ ,‬שאיש זקן בן צ"ט שנה‬ ‫הלך ומל עצמו כדי לקיים מצות השי"ת‪ ,‬ולכך כדי‬ ‫אומר הרה"ק ה"ייטב לב" זי"ע‪ :‬ע"י מה זכה אאע"ה‬ ‫להסתיר מעלתו ולהצניע דרכיו באהבת השי"ת‪ ,‬הלך‬ ‫להשראת השכינה‪ ,‬למדריגת וירא אליו ה'‪ ,‬ע"י וישא‬ ‫לקחת עצה מממרא‪ ,‬כדי שידמה לאנשי העולם שאינו‬ ‫עיניו וירא‪ ,‬ע"י שהיו עיניו תמיד למטה והיה צריך‬ ‫אוהב את השי"ת בשלימות‪ ,‬שהרי צריך ליקח עצה‬ ‫להרים אותם כדי לראות‪.‬‬ ‫מאנשים אם לקיים או לא לקיים‪.‬‬ ‫צא ולמד מכאן‪ ,‬ע"י שמירת עיניים זוכים להשראת‬ ‫וממשיך הנועם מגדים לבאר שאברהם אבינו חשב‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫בדעתו ממה נפשך‪ ,‬אם יאמר לו ממרא לקיים מצות‬ ‫השי"ת ולמול את עצמו‪ ,‬אז ודאי כשיקיים את המצוה‬ ‫ברש"י‪ ...:‬בקש לעמוד‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪ ,‬שב ואני‬ ‫יאמרו הכל שלא עשאו מדעת עצמו רק עפ"י עצתו של‬ ‫אעמוד ואתה סימן לבניך וכו'‪.‬‬ ‫ממרא התחזק ומל עצמו‪ ,‬ואין זה מחמת אהבתו‬ ‫הגרדח"א שליט"א ב"ניצוץ אחד" כותב‪ :‬בלידת כ"ק‬ ‫הגדולה לקיים מצות השי"ת‪ .‬ואף אם יאמר לו ממרא‬ ‫אדאומ"ר ה"פני מנחם" זי"ע‪ ,‬אמר אביו הרבי ה"אמרי‬ ‫שלא ימול עצמו‪ ,‬דבאופן זה בודאי לא יעשה כעצת‬ ‫אמת" זצ"ל כי קיי"ל שאת ברכת המצוות יש לברך‬ ‫ממרא‪ ,‬מ"מ יאמרו שאף הוא עצמו היה מתחלה‬ ‫בעמידה‪ ,‬אך מה יעשה אבי הבן כשהוא עצמו משמש‬ ‫מפקפק בדבר‪ ,‬ואם כן אינו במדריגה השלימה באהבת‬ ‫כסנדק‪ ,‬כי איך יברך 'להכניסו בבריתו של אברהם‬ ‫השי"ת‪ ,‬שהרי היה לו ספיקות אם יעשה רצונו‪.‬‬ ‫אבינו' בשעה שהוא יושב ובנו על ברכיו‪ ,‬אלא‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫ממקרא דידן ילפינן דבר חידוש‪ ,‬שאברהם אבינו הרי מל‬ ‫בספר "טעמי המנהגים" כתב שאברהם היה מסופק‬ ‫את עצמו‪ ,‬ואיך היה יכול לברך בעמידה על מצוות‬ ‫אם יברך "על המילה" או "למול"‪ ,‬כמו שכתוב ביו"ד סי'‬ ‫המילה‪ ,‬אכן‪ ,‬על זה אמר לו הקב"ה 'שב ואני אעמוד'‪,‬‬ ‫רס"ה‪ .‬וממרא נתן לו עצה לברך "על המילה"‪ ,‬כמו‬ ‫שבעת שבירך אברהם‪ ,‬כביכול עמד הקב"ה על ידו וכך‬ ‫שפוסקים‪ .‬וזהו‪ ,‬הוא שנתן לו עצה על המילה‪ ,‬היינו‬ ‫הוציאו ידי חובת עמידה בברכות‪ ,‬ואמר לו עוד‪ ,‬כי 'אתה‬ ‫לברך "על המילה"‪.‬‬ ‫סימן לבניך'‪ ,‬שיהא בכך סימן לבניו אחריו‪ ,‬שבאופן כזה‬ ‫שאבי הבן ישמש סנדק הקב"ה כביכול יוציאנו בחובת‬ ‫בשם הרה"ק המוהר"י מוורקא זי"ע‪ :‬למה לא נאמר‬ ‫עמידה‪.‬‬ ‫מפורש "אל אברהם" – כי אחד הטעמים מה שלא‬ ‫כתבה התורה שם "משה" בפרשת תצוה‪ ,‬משום‬ ‫בהגדה ש"פ "מפי ספרים וסופרים"‪:‬‬ ‫שלאחר כל הניסים שעשה השי"ת ע"י משה רבנו‬ ‫והוא יושב – ברש"י‪ :‬לראות אם יש עובר ושב ויכניסם‬ ‫נעשה כ"כ מקורב להשי"ת‪ ,‬עד שלא היה צריך לקרוא‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫לו בשמו רק בלשון "ואתה" – כמו כן אצל אאע"ה‪ ,‬אחר‬ ‫אומר הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע‪ :‬אברהם יושב על‬ ‫מצות מילה נעשה כ"כ מקורב‪ ,‬שלא היה צריך לקרוא‬ ‫פתחו של גן עדן ומסתכל‪ ,‬אם יש מי שעבר עבירה ושב‬ ‫לו בשמו רק "אליו"‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הקשה ה"נודע ביהודה" להגה"ק רבי יעקב שמשון‬ ‫בתשובה‪ ,‬יכניסהו לגן עדן‪.‬‬ ‫משפיטווקא זי"ע‪ :‬על מאמרם ז"ל [שבת קכז‪ ].‬דילפינן‬ ‫ש'גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה'‪,‬‬ ‫ה"פרדס יוסף" אומר‪ :‬הנה האורח שהיה לפני זמן מה‬ ‫מאאע"ה שאמר להקב"ה 'אל נא תעבור'‪ ,‬ורץ לקראת‬ ‫אצל אברהם היה בוש לבוא עוד פעם אליו‪ .‬ישב‬ ‫האורחים‪ ,‬וקשה א"א מהיכן למד זאת‪ ,‬ואיך השאיר את‬ ‫אברהם על פתח ביתו להכניסו מחדש אל ביתו‪ .‬וזהו‬ ‫הקב"ה ורץ לקראת האורחים?‬ ‫"אם יש עובר ושב"‪ ,‬היינו‪ :‬שכבר עבר דרך ביתו ועתה‬ ‫השיב לו הגה"ק משפיטווקא‪ :‬דיש ליישב עפ"י דברי‬ ‫חזר ושב‪.‬‬ ‫רש"י שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו‬ ‫באורחים‪ ,‬ואם איתא דהקבלת פני השכינה גדולה‬ ‫שאלו להרה"ק מפולנאה זי"ע בעל ה"תולדות"‪ :‬למה‬ ‫מהכנסת אורחים‪ ,‬למה הוצרך לשנות מעשה בראשית‪,‬‬ ‫גילוי השכינה בחלקו של ממרא היה‪ ,‬שהיה כנעני?‬ ‫הא הקב"ה עמד אצל אברהם ובוודאי לא יניח את‬ ‫והסביר בסיפור מעשה‪ :‬יהודי אחד חכר אחוזה מפריץ‬ ‫השכינה וירוץ לקראת האורחים‪ ,‬ומדאצטריך לשנות‬ ‫גוי‪ ,‬בא יהודי חברו וביקש להוסיף על דמי החכירות‬ ‫מעשה בראשית מזה הוכיח אברהם דגדולה הכנסת‬ ‫ולהסיג גבולו‪ .‬סירב הפריץ ואמר‪ :‬רחמנות על היהודי‬ ‫אורחים יותר מהקבלת פני השכינה‪.‬‬ ‫שינושל מפרנסתו! התפלא היהודי הזה ובא אלי כולו‬ ‫תמיהה‪ :‬שהיצר הרע בא אלי להסיתני שאסיג גבול –‬ ‫וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא‬ ‫אפשר להבין‪ ,‬אבל איך זה בא היצר טוב אל הפריץ‬ ‫וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה‪( :‬יח ב)‬ ‫ופיתהו לא לשמוע לי‪ ,‬כיצד מצא את הדרך אל לבו?‬ ‫אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬סימן יש בידו של‬ ‫שאלתיו‪ :‬מתי נצנצה במוחך מזימת השטנים להשיג‬ ‫צדיק להבחין בין טוב לרע‪ ,‬בהסתכלו בפני אדם‪ ,‬אם‬ ‫גבול? והשיב‪ :‬באמצע תפילת שמונה עשרה‪ .‬כך? –‬ ‫רואה הוא אור עליון השורה עליו‪ ,‬מוכח שאותו אדם‬ ‫אמרתי לו – באמצע שמונה עשרה העיז היצה"ר לבוא‬ ‫נושא חן בעיני ה'‪ .‬ואם לאו סימן רע לו לאותו אדם‪ .‬וזה‬ ‫אליך‪ ,‬לכן חגר עוז היצר טוב והלך אל הפריץ‪...‬‬ ‫שאמר הכתוב‪" :‬וישא עיניו וירא” – ראה בהם משהו‬ ‫לכן‪ ,‬הפטיר הרב‪ ,‬נראה ה' ב"אלוני ממרא" חרף היותו‬ ‫אלקי – מיד "וירץ לקראתם"‪.‬‬ ‫עובד כוכבים‪ ,‬שכן "והוא" היינו היצר הרע – 'יושב‬ ‫פתח האהל'‪ ,‬בפתח אהלי תורה – ואז יכול כבר הכל‬ ‫בספה"ק "תפארת שלמה" הביא בשם הזוה"ק‪" ,‬כי‬ ‫להתרחש‪ ,‬אם השטן בביהמ"ד נגלית השכינה באלוני‬ ‫אלו המלאכים‪ ,‬הן המה מתחילת בריאת האדם אשר‬ ‫ממרא‪...‬‬ ‫אמרו 'מה אנוש כי תזכרנו'‪ ,‬אך השי"ת השיבם כי כל‬ ‫העולם נברא בשביל שיצא צדיק אחד ששמו אברהם‪,‬‬ ‫האדמו"ר המהר"א מסאטמאר שליט"א דרש‪ :‬דהנה‬ ‫כידוע בפסוק 'בהבראם' – 'באברהם'‪ ,‬ולכן נשלחו‬ ‫במעשה זה הקב"ה כביכול מחל על כבודו במה שאמר‬ ‫המלאכים האלו לראות בצדקתו‪ ,‬כי כדאי העולם‬ ‫לאאע"ה שישב והוא יעמוד‪ ,‬והנה לכאורה מלך שמחל‬ ‫להבראות בזכותו כי הוא גדול מהמלאכים"‪.‬‬ ‫על כבודו אין כבודו מחול‪ ,‬ומדוע הסכים אברהם אבינו‬ ‫וישב?‬ ‫הרה"ק ה"אגרא דכלה" זי"ע שואל‪ :‬למה האריך הכתוב‬ ‫אלא באמת הטעם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו‬ ‫בלשונו 'וישא עיניו וירא'‪ ,‬ולא היה צריך לומר אלא‬ ‫מחול – כי אינו בעלים על כבוד המלכות שהוענקה לו‬ ‫'וירא' בלחוד‪ ,‬ומה הוסיף במה שאמר 'וישא עיניו'?‬ ‫למען העם‪ ,‬אמנם הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים ולו‬ ‫ומבאר‪ :‬דהנה הצדיק אינו פותח עיניו כלל לראות מן‬ ‫המלוכה יכול למחול על כבודו‪.‬‬ ‫הנעשה בעולם בסתמא‪ ,‬אלא בכל עת שעולה בדעתו‬ ‫וזה באמת הכח שלנו לבקש מהקב"ה מחילה על‬ ‫לראות ולהסתכל על איזה דבר‪ ,‬אזי הוא שוקל במאזני‬ ‫עוונותינו‪ ,‬שכן בידו למחול על כבודו‪.‬‬ ‫שכלו תחלה ומתבונן בעצמו האם דבר זה נכון‬ ‫להסתכל שם אם לא‪ ,‬ורק אחר כך בא אל ההחלטה מה‬ ‫ברש"י‪ :‬הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו‬ ‫ראוי לעשות‪.‬‬ ‫באורחים‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אלא מתוך שמחה‪ ,‬ולכן שלח לו אורחים שיהיה‬ ‫וזה שאמר 'וישא עיניו'‪ ,‬שקודם הראיה התבונן בעצמו‬ ‫בשמחה ויוכל לקבל פני השכינה‪.‬‬ ‫עד שהחליט שהוא דבר הראוי כעת לשאת עיניו‬ ‫ולראות‪ ,‬ורק אחר כך עשה פעולת הראיה 'וירא'‪.‬‬ ‫שואל ה"בבא סאלי" רבי ישראל אבוחצירא זי"ע‪:‬‬ ‫מאיפה למד אאע"ה שגדולה הכנסת אורחים יותר‬ ‫עוד מבאר שם באריכות מה שבאו שלשה המלאכים‬ ‫מקבלת פני השכינה? ומתרץ‪ :‬שלמד זאת מעצמו‪,‬‬ ‫אל אברהם אבינו‪ ,‬ושאותו מלאך שבא לרפאות את‬ ‫שכאשר השכינה באה לבקרו היה תש כוחו‪ ,‬וישב‪.‬‬ ‫אברהם הלך אחר כך להציל את לוט‪ ,‬שיש להבין למה‬ ‫ואילו כאשר ראה את האורחים – אזר כח ורץ לקראתם‪,‬‬ ‫דוקא אותו שבא לרפאות את אברהם הלך גם לשליחות‬ ‫מכאן למד שמורים לו מן השמים שגדולה הכנסת‬ ‫אחרת להציל את לוט‪.‬‬ ‫אורחים‪...‬‬ ‫ובכלל יש להבין מה היה צורך לביאת מלאך לרפאות‬ ‫את אברהם‪ ,‬והלא בשעה שבא הקב"ה אל אברהם‬ ‫הגאון הרב שך זצ"ל בספרו "מראש אמונה" מבאר‬ ‫כבר ריפא אותו לגמרי‪ ,‬ומה הצורך עוד ברפואת‬ ‫למה נכפלה תיבת 'וירא'‪ :‬שהתורה באה ללמדנו‪,‬‬ ‫המלאך‪.‬‬ ‫שקיום מצות צדקה הוא לא רק בנתינת צדקה לעני‬ ‫ומבאר‪ ,‬דהנה לוט לא היה לו זכות עצמו להיות ניצול‬ ‫המבקש מאתנו‪ ,‬אלא בחיפוש וראיית הנצרך לצדקה‪,‬‬ ‫מסדום‪ ,‬כיון שהתרחק מאברהם והלך לגור אצל‬ ‫לחפש את מי שנצרך לצדקה כדי לעזור לו‪ .‬וזו כוונת‬ ‫הרשעים בסדום ולמד ממעשיהם‪ .‬אך כשאמר הקב"ה‬ ‫התורה שכתבה פעמיים את המילה 'וירא'‪ ,‬ה'וירא' –‬ ‫לאברהם שהוא הולך להפוך את סדום נצטער מזה‬ ‫השני בא ללמדנו‪ ,‬שאברהם התבונן לראות האם‬ ‫אאע"ה צער רב‪ ,‬שהלא עשה כל כך הרבה למען לוט‪,‬‬ ‫האורחים שבאו לקראתו נצרכים הם להכנסת אורחים‬ ‫כגון במלחמתו כנגד הד' מלכים הכל עשה רק בשביל‬ ‫וצדקה‪ ,‬הוא לא חיכה שהם ידפקו על דלתות אוהלו‬ ‫לוט‪ ,‬וכן לקחו עמו בכל נסיעותיו‪ ,‬ועכשיו ייהרג‪ ,‬ועל כן‬ ‫לבקש צדקה‪ ,‬אלא ברגע שנשא עיניו 'וירא והנה‬ ‫כדי שלא יצטער אאע"ה שלח הקב"ה מלאך להציל את‬ ‫שלשה אנשים' – מיד התבונן לראות האם הם צריכים‬ ‫לוט‪.‬‬ ‫אוכל ושתיה‪' ,‬וירא וירץ לקראתם'‪.‬‬ ‫ולכן דוקא אותו מלאך שבא לרפאות את אברהם הלך‬ ‫ובזה ביאר את לשון המשנה באבות‪" :‬כל המעלים עיניו‬ ‫אחר כך להציל את לוט‪ ,‬כי זה גופא שהלך להציל את‬ ‫מן הצדקה" – מהו לשון "המעלים עיניו" – היה לו‬ ‫לוט היה לצורך רפואת אברהם‪ ,‬שהיה לו מחלת לב על‬ ‫לכתוב "המונע ידו מן הצדקה" – אלא שזהו יסוד מצות‬ ‫דאגת מיתת לוט‪ .‬וזהו שאמר הכתוב‪' :‬ויזכור אלקים את‬ ‫הצדקה‪ ,‬דלא די בנתינת צדקה לעני המזדמן‪ ,‬אלא שיש‬ ‫אברהם וישלח את לוט'‪ ,‬שמחמת זכות אברהם שלא‬ ‫חיוב מיוחד‪ ,‬שלא להעלים עין‪ ,‬ולבדוק ולהתבונן מי‬ ‫יצטער ניצול לוט‪ ,‬וזהו הרפואה שריפא המלאך עוד‬ ‫ניצרך לצדקה‪ ,‬ובזה מקיים את פיסגת מעלת מצות‬ ‫לאברהם אחר שכבר ריפא אותו הקב"ה מן המילה‪,‬‬ ‫הצדקה‪.‬‬ ‫ועיי"ש באריכות דבריו‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אחד לבשר את שרה‪ ,‬ואחד להפוך את סדום‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע מפרש‪ :‬אלו הם‬ ‫ואחד לרפאות את אברהם‪ ,‬שאין מלאך אחד עושה‬ ‫שלשת הדברים שהמסתכל בהם אינו בא לידי עבירה‪.‬‬ ‫שתי שליחויות‪.‬‬ ‫דע מה למעלה ממך‪ ,‬עין רואה ואוזן שומעת‪ ,‬וכל‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‬ ‫מעשיך בספר נכתבים‪' .‬ויאמר א‪-‬דני וגו' אל נא תעבור‬ ‫שהקשה‪ :‬מהו שאמר 'לרפאות את אברהם'‪ ,‬וכי הוא‬ ‫מעל עבדך' – כי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו‪.‬‬ ‫לבדו הוצרך לרפואה‪ ,‬והלא היו אתו עוד נימולים רבים‪,‬‬ ‫ילידי ביתו ומקנת כספו‪ ,‬שכולם נימולו אתו ואף הם היו‬ ‫יש להבין‪ ,‬למה הקב"ה נגלה אליו ומאידך שלח אליו‬ ‫חולים וזקוקים לרפואה‪.‬‬ ‫אורחים באותה שעה?‬ ‫מלבד זאת קשה לאידך גיסא קושיית בעלי התוס'‬ ‫ומפרש ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬באמת הקב"ה רצה‬ ‫[הובא במושב זקנים‪ ,‬וכן המהרש"א ח"א ב"ב טו‪ ,]:‬וכי‬ ‫להתגלות אליו‪ ,‬אך כיון שהיה מיצר שאין לו אורחים לא‬ ‫למה הוצרך כלל למלאך‪ ,‬והרי אחז"ל [ב"ב שם] אבן‬ ‫היה יכול לקבל פני השכינה שהרי אין השכינה שורה‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אנשים פשוטים‪" ,‬כסבור שהם ערביים"‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל‬ ‫"וירא וירץ לקראתם" זו מידת הכנסת אורחים אמיתית‪.‬‬ ‫חולה הרואה אותה מיד מתרפא‪ ,‬א"כ יכול הוא להביט‬ ‫בה‪ ,‬ומיד יחלים‪.‬‬ ‫שואל בספר "גן רוה"‪ :‬כיצד לא שם אברהם לב שהם‬ ‫תירץ ה"אמרי אמת" את שתי התמיהות חדא‬ ‫מלאכים‪ ,‬הלא חז"ל אומרים שמי שאינו ילוד אשה –‬ ‫בחברתה‪ ,‬כי אכן לכל בני ביתו לא היה צריך מלאך‪ ,‬לפי‬ ‫אין לו צל?!‬ ‫שהאבן טובה שימשה כרפואה לכולם‪ ,‬אולם הוא עצמו‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שהענין התרחש 'כחום היום'‪ ,‬כלומר‬ ‫לא התרפא על ידה‪ ,‬כדקיימ"ל [ברכות ה‪ ]:‬אין חבוש‬ ‫בצהריים כשהשמש נמצאת ברום השמים‪ ,‬ואין כלל‬ ‫מתיר עצמו‪ ,‬לכך הוצרך למלאך רק לצורכו‪.‬‬ ‫צל‪ ,‬ממילא לא היה יכול להבחין בכן שאין להם צל‪.‬‬ ‫ברש"י מחז"ל‪ :‬כסבור שהם ערביים וכו'‪.‬‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א‪ :‬כשאביו הרה"ק‬ ‫שואל הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬מה הפי' הפשוט? אחי‬ ‫ה"שפע חיים" זי"ע בהיותו ילד קטן והתחיל ללמוד‬ ‫רבי יצחק ז"ל [היא"צ בי"ז חשון] הגיד כשהכניס את‬ ‫חומש אצל המלמד‪ ,‬ולימד אותו המלמד את הפסוק‬ ‫בנו בבריתו של אאע"ה‪ ,‬פי' כסבור וכו' שאברהם אבינו‬ ‫'וירא וירץ לקראתם'‪ ,‬הקשה למלמד‪ :‬למה היה נצרך‬ ‫ע"ה הגיע אחר המילה למדרגה כה גבוהה שאפילו‬ ‫לרוץ אליהם ולא כמו דרך בני אדם לילך לקראתם‬ ‫מלאכים כערבים נדמו לו‪ ,‬ולכאורה קשה לומר כן‪,‬‬ ‫ולהכניסם לביתו? וכשחזר לביתו סיפר הקושיא לאביו‬ ‫וחשבתי דאי' 'וכרות עמו הברית' שהקב"ה שלח ידו‬ ‫הרה"ק מרודניק זי"ע‪ ,‬ואמר לו אביו בוא ואתרץ לך‪:‬‬ ‫ואחז עמו‪ ,‬שהקב"ה בעצמו סייע לו‪ ,‬וכיון שהיה ע"י‬ ‫הנה כל מצוה שאדם עושה נצרך לעשות לה הכנה‬ ‫הקב"ה בעצמו לכן הגיע בזה למדרגה כ"כ גבוהה‪.‬‬ ‫תחילה‪ ,‬וכל כמה שהוא ירא שמים עושה הכנה יתירה‪,‬‬ ‫כמו שנהוג שקודם כל מצוה שלובשים הגארטיל‬ ‫הרה"ק ה"מי השילוח" זי"ע אומר‪ :‬ענין המלאכים‬ ‫ונוטלים ידים ושאר הכנות‪ ,‬וזהו במצוות שבין אדם‬ ‫שבאו קודם לידת יצחק‪ ,‬כי העולם לא היה כדאי שיוולד‬ ‫למקום‪ ,‬אך כשמגיע להאדם מצוות שבין אדם לחבירו –‬ ‫בה בעל נשמה יקרה כיצחק‪ .‬שהרי זה כמו ירידת‬ ‫אל לו לאדם להרבות בהכנות‪ ,‬שאם יבוא לידו אורח או‬ ‫השכינה לעולם הזה‪ ,‬כי מידתו של יצחק – מידת‬ ‫עני שצריך לתת לו צדקה‪ ,‬אל ישאיר אותם להמתין עד‬ ‫גבורה‪ ,‬וגם השכינה נקראת גבורה בפי חז"ל "כך‬ ‫שילך ויטבול במקוה ויגמור הכנותיו‪ ,‬אלא מיד בלי‬ ‫שמעתי מפי הגבורה" אמר מש"ר‪ ,‬לכן היה צורך שירדו‬ ‫שהיות ירוץ לקיים המצוה הבאה לידו‪ .‬וזהו שלימדה‬ ‫שלשה מלאכים‪ ,‬כדי שאויר העולם יתמלא קדושה‪ ,‬כי‬ ‫התורה 'וירא' – שמיד בראות אברהם שיש לפניו מצות‬ ‫מלאך הוא שליש העולם כדאיתא בגמרא [חולין צא‪,]:‬‬ ‫הכנסת אורחים 'וירץ לקראתם'‪ ,‬עשה המצוה ללא‬ ‫ואחר זה יכול היה יצחק להיוולד‪.‬‬ ‫שהות ורץ להכניסם בצל קורתו‪.‬‬ ‫אומרים בשם הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬מה ההבדל‬ ‫בין לוט לאברהם בקיום מצות הכנסת אורחים‪ ,‬אצל‬ ‫ברש"י‪ :‬ורפאל הלך משם להציל את לוט‪.‬‬ ‫אברהם כתוב 'וירא וירץ לקראתם‪ ...‬וישתחו ארצה'‪,‬‬ ‫שואל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬למה לא נשלח מלאך‬ ‫ואצל לוט כתוב 'וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים‬ ‫מיוחד להציל את לוט?‬ ‫ארצה'‪ .‬אצל אברהם נאמר 'ויקח חמאה וחלב ובן‬ ‫ויש לומר‪ ,‬עה"פ "הנה באהל" מפרש רש"י‪ :‬צנועה‬ ‫הבקר אשר עשה ויתן לפניהם'‪ ,‬ואצל לוט נאמר‪' :‬ויעש‬ ‫היא‪ .‬ובמסכ' יבמות עו‪ .‬מובא‪ :‬מואבי ולא מואבית‪ ,‬לפי‬ ‫להם משתה ומצות אפה' וכו'‪ ,‬ולוט אף הגן עליהם‬ ‫שאיש דרכו לקדם ולא אשה‪ ,‬שכבודה בת מלך פנימה‪.‬‬ ‫מפני אנשי סדום‪ ,‬ומפני מה מייחסים מידת הכנסת‬ ‫אם כן מזה ששמע המלאך "הנה באהל" נתחדש הדין‬ ‫אורחים לאברהם בלבד?‬ ‫של מואבי ולא מואבית‪ ,‬ולכן הלך להציל את לוט‬ ‫ותירץ‪ ,‬שאצל לוט כתוב "ויבואו שני המלאכים סדומה"‬ ‫שיצאה ממנו רות המואביה וממנה יצא דוד‪ .‬וזה‬ ‫– היה צורך שיתראו בעיניו כמלאכים‪ ,‬כגדולים‬ ‫שמובא במדרש‪' :‬מצאתי את דוד עבדי' – והיכן‬ ‫וחשובים‪ ,‬כדי שיכניסם לביתו‪ - ,‬ואילו אצל אברהם‬ ‫מצאתיו? בסדום שם ניצל לוט‪.‬‬ ‫כתוב‪" :‬וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו"‪- ,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הוא להתנהג כך?‬ ‫ידוע שהאחים הקדושים הרבי ר' אלימלך והרבי ר'‬ ‫ובשם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪ :‬אמרו חז"ל‬ ‫זושא זי"ע קבלו על עצמם גלות‪ .‬פעם הגיעו לאכסניא‬ ‫קיים אברהם אבינו כל התורה‪ ,‬ולכאורה מנין ידע את‬ ‫יהודית‪ ,‬שבעליה נחשב כמכניס אורחים גדול‪ ,‬משראה‬ ‫המצוות‪ ,‬הרי היה זה לפני מתן תורה? אלא‪ ,‬כידוע‬ ‫בעל האכסניה שהזמין לו הקב"ה אורחים התקין‬ ‫רמ"ח אברים שבאדם מכוונים כנגד רמ"ח מצוות עשה‬ ‫סעודה מכל טוב‪ .‬אולם האורחים הקדושים מנהגם היה‬ ‫ושס"ה גידים כנגד שס"ה מצוות לא תעשה‪ .‬והאברים‬ ‫שלא לאכול בנדודיהם אלא להשקיט את רעבונם‬ ‫של הצדיק ניגשים מעצמם לעשות המצוה‪ ,‬כל אבר‬ ‫ולהחיות את נפשם‪ ,‬גם כאן כמעט שלא נגעו במאכלים‬ ‫בשורש המצוה שלו‪ .‬ולהיפך נרתעים האברים מעשיית‬ ‫ובמשקאות שהוכנו עבורם‪.‬‬ ‫עבירה‪ .‬וכאן הרגיש אברהם ברגליו שהן רצות לקראת‬ ‫כשעברו פעם שניה באותו מקום לא התיר להם בעל‬ ‫האורחים‪ ,‬אף על פי שכביכול עומד עליו‪ ,‬ולמד מזה‬ ‫האכסניה לעבור את מפתן ביתו‪ .‬אמרו לו‪ :‬הן ידוע אתה‬ ‫שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה‪.‬‬ ‫כמכניס אורחים‪ ,‬הכניסנו תחת קורת גג ויותר איננו‬ ‫מבקשים ממך כלום‪ – .‬הוא הטעם שאיני רוצה‬ ‫בשם הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע‪ :‬מדוע‬ ‫להכניסכם – השיב להם בעל האכסניה‪ .‬פעמיים באה‬ ‫צריכה להיות הכנסת אורחים "יותר" מקבלת פני‬ ‫מצוות הכנסת אורחים בתורה‪ ,‬אצל אברהם ואצל לוט‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬וכי לא די שתהא שווה לקבלת פני השכינה?‬ ‫בלוט נאמר‪' :‬ויבואו שני המלאכים סדומה'‪ ,‬לוט רצה‬ ‫אלא יובן הדבר‪ ,‬לפי מה שתנא דבי רבי ישמעאל‬ ‫להכניס לביתו מלאכים‪ ,‬כי להכניס מלאכים הביתה זה‬ ‫אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים‬ ‫כבוד ואין עולה כלום‪ ,‬כי מלאכים אינם אוכלים‪ ...‬אולם‬ ‫אלא פעם אחת בחודש דיים‪ .‬והנה אילו נאמר‬ ‫אצל אברהם המלאכים היו צריכים להתחפש לאנשים‪,‬‬ ‫שהכנסת אורחים שווה לקבלת פני השכינה‪ ,‬היה‬ ‫כי ראו שאברהם בורח מהשכינה לקבל פני אורחים‪,‬‬ ‫מכניס אורח מסתפק ליתן לאורח פעם אחת בחודש‬ ‫הבינו שאברהם מחפש אורחים‪ ,‬אנשים שצריכים‬ ‫לינת לילה או מזון סעודה אחת‪ ,‬לפיכך אמרה לו‬ ‫לאכול‪ ,‬כי אם למלאכים‪ ,‬הרי היתה לו השכינה אשר‬ ‫התורה‪ ,‬שמצות הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני‬ ‫מלא כל הארץ כבודה ואפשר תמיד לקבלה‪.‬‬ ‫השכינה‪...‬‬ ‫ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור‬ ‫ה"פרדס יוסף" מתרץ על השאלה הנ"ל‪ :‬למדנו שאשה‬ ‫מעל עבדך‪( :‬יח ג)‬ ‫עיניה צרה באורחים‪ .‬ועוד אמרו‪ ,‬שאיש ואשה זכו –‬ ‫בגמ' [שבת קכז]‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬גדולה‬ ‫כשחיים בשלום – שכינה ביניהם‪ .‬מעתה אם הכנסת‬ ‫הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה‪.‬‬ ‫אורחים רק כקבלת פני השכינה‪ ,‬יאמר האדם‪ ,‬מה לי‬ ‫הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל מביא שבליקוטי דינים‬ ‫להכניס אורחים ולהתקוטט עם אשתי‪ ,‬שאינה רוצה‬ ‫שבסוף המהרי"ל [אות ס] כתב‪ :‬דכל היכא דנזכר‬ ‫בהם? תאמר‪ :‬השכינה – והרי אם אחיה בשלום עם‬ ‫'הכנסת אורחים'‪ ,‬ר"ל דווקא הכנסת עשירים ומכובדים‬ ‫אשתי גם כן השכינה תהיה אתנו ובין כך ובין כך שרויה‬ ‫כשנתאכסנו אצלו‪ ,‬שיקבלם בסבר פנים יפות‪ ,‬לנהוג‬ ‫השכינה עמנו‪ .‬לפיכך‪ ,‬אמרו שהכנסת אורחים גדולה‬ ‫בהם כבוד ולהכין להם תפנוקים בשבילם‪ ,‬וראיה‬ ‫מהקבלת פני השכינה‪ ,‬ויש לקבל אורחים‪...‬‬ ‫מאאע"ה שסבר שהמלאכים היו אורחים‪ ,‬והרבה‬ ‫לשחוט בשבילם שלשה שוורים להאכילם הלשונות‬ ‫כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר לתרץ‪ :‬דהנה‬ ‫בחרדל‪ ,‬אבל הכנסת עניים בכלל צדקה היא‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אאע"ה זכה להתגלות אלוקית‪ ,‬כמ"ש וירא אליו ה' –‬ ‫וב"תורת האשם" לבעל התוס' יו"ט – על תורת חטאת‬ ‫ואעפ"כ כשבאו המלאכים בצל קורתו נאמר הנה‬ ‫הביא להלכה דברי ילקוטי מהרי"ל אלו‪ .‬וב"מנחת‬ ‫שלשה אנשים נצבים עליו‪ ,‬במדריגה גבוהה ונעלית‬ ‫יעקב" כתב ע"ז וצע"ק‪ ,‬דהא אברהם היה סבור שהם‬ ‫יותר ממנו‪ .‬והיה תמוה לו לאאע"ה‪ ,‬כי איך יתכן‬ ‫ערביים‪ ,‬ואפ"ה כיבד אותם‪ .‬ויש ליישב‪.‬‬ ‫שהמלאכים יהיו במדריגה נעלית ממנו בשעה שהוא‬ ‫זכה להתגלות אלקית עצומה כל כך?!‬ ‫מקשים העולם‪ :‬אנו למדים דבר זה מאברהם שהניח‬ ‫מכך הגיע למסקנא‪ ,‬שכל המדריגות בהתגלות אלקית‬ ‫את השכינה והלך לקבל פני האורחים‪ ,‬אבל מנין ידע‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שיסעד תחילה‪ ,‬ואילו המלאכים אינם רעבים ויכולים‬ ‫אינן מגיעות לקרסולי מדריגתו של מקיים מצוה‪ ,‬ולכן‬ ‫להמתין קמעא ‪.‬‬ ‫כיון שהמלאכים עסקו אז במצות ביקור חולים‪ ,‬היו הם‬ ‫במדריגה גבוהה ונעלית ממנו‪ ,‬על אף היותו אז‬ ‫יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ‪:‬‬ ‫בעיצומה של התגלות אלקית נעלית למאד‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫(יח ד)‬ ‫הבין אברהם אבינו שעליו לרוץ לקיים מצות "הכנסת‬ ‫הרה"ק ה"אמרי יוסף" מספינקה זי"ע מבאר‪ :‬כי בבואו‬ ‫אורחים" על אף ההתגלות האלקית בצל קורתו‪.‬‬ ‫ללמוד תורה והוא מלא בחטאים מכף רגל ועד ראש אין‬ ‫ופוק חזי שכאשר החל לקים מצות "הכנסת אורחים"‬ ‫בו מתום‪' ,‬יוקח נא מעט מים' – מתחילה יקח וילמד‬ ‫נאמר 'וירץ לקראתם'‪ ,‬שכבר היו במדריגה שוה עמו‪ ,‬כי‬ ‫מעט תורה – שאין מים אלא תורה‪ ,‬וע"י עסק התורה‬ ‫שניהם היו עסוקים במצוה‪ ,‬הם במצות ביקור חולים‪,‬‬ ‫יקויים בו 'ורחצו רגליכם' – שירחץ וינקה א"ע מכל‬ ‫והוא במצות הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫טומאה וחלאה שדבק בו‪ ,‬ולאחר מכן יוכל לקיים‬ ‫'והשענו תחת העץ' – יוכל להישען תחת התורה‬ ‫בספה"ק "זרע קודש" הביא בשם הרבי מלובלין זי"ע‬ ‫הקדושה שהיא היא 'עץ חיים למחזיקים בה'‪.‬‬ ‫שאמר על הפסוק‪" :‬ויאמר אל נא אחי תרעו"‪ ,‬דהנה‬ ‫ומוסיף בדרך רמז‪ :‬ר גליכם ו השענו ת חת ה עץ –‬ ‫אמרו חכז"ל אין נא אלא לשון בקשה‪ ,‬ורומז הפסוק‬ ‫הוא ר"ת תור"ה‪.‬‬ ‫שאם האדם הוא בבחינת א"ל נ"א – שאינו יכול לבקש‬ ‫ולהתפלל עכשיו‪ ,‬אזי העצה היא אח"י תרע"ו‪ ,‬שיתחבר‬ ‫יש להבין למה אמר אברהם שיקחו מעט מים?‬ ‫עצמו עם כלל ישראל בריעות ואהבה‪ ,‬וע"ז שיתחבר‬ ‫ואומר הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע‪ :‬עפ"י מה דאי'‬ ‫עצמו על כלל ישראל יוכל להתפלל עכדה"ק‪.‬‬ ‫במדרש שבזכות שהמלאכים לא שמרו על איסור בשר‬ ‫ובזה פירש ה"זרע קודש" הכתוב כאן‪' :‬אל נא תעבור‬ ‫וחלב קבלו ישראל את התורה‪ .‬והנה אברהם הגיש‬ ‫מעל עבדך'‪ ,‬כאילו נאמר 'נא אל תעבור מעל עבדך'‪,‬‬ ‫להם חלב ובשר‪ ,‬והם יכלו לאכול החלב קודם ואח"כ‬ ‫שביקש שענין התפילה לא יעבור מעל עבדיך‪ ,‬שנוכל‬ ‫לקנח במים כדאי' בשו"ע‪ ,‬ולכן מנע מהם מים כי אם‬ ‫לעולם להתפלל כראוי‪ ,‬ולא יבוא היצה"ר לבלבל‬ ‫לצורך רחיצת הרגלים כדי שיהי' אח"כ מזה זכות‬ ‫במחשבות זרות‪' .‬ורחצו רגליכם'‪ ,‬שייטהרו מהרגילות‪,‬‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫שלא יתנהגו כמו שהיו רגילין עד עכשיו בדברים בטלים‬ ‫וכדומה‪ ,‬אלא 'והשענו תחת העץ'‪ ,‬עץ הוא התורה‬ ‫ברש"י‪ :‬כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק‬ ‫שנקראת עץ חיים שיעסקו בדברי תורה תמיד‪.‬‬ ‫רגליהם והקפיד שלא להכניס ע"ז לביתו‪.‬‬ ‫ב"באר החיים" מביא שהקשה הרה"ק משינאווא זי"ע‪:‬‬ ‫'אל נא תעבר מעל עבדך' – ואילו לוט אמר 'סורו נא אל‬ ‫וכי יש בעולם שוטים שמשתחווים לאבק רגליהם‪,‬‬ ‫בית עבדכם'? אלא כשבא אורח אל אברהם מיד חדל‬ ‫ומעולם לא שמענו כזאת‪ .‬אך י"ל‪ ,‬שהכינוי 'ערביים'‬ ‫אברהם להיות בעלים על ביתו‪ ,‬כי היה מעמיד את כל‬ ‫כוונתו ל'סוחרים'‪ .‬ודרך הסוחרים לדמות בנפשם כי‬ ‫הבית לרשותו ולשימושו של האורח‪ ,‬ולא היה אלא‬ ‫כוחם וחריצותם ליסע מהכא להתם ומהתם להכא‪,‬‬ ‫כעבדו בלבד‪.‬‬ ‫ביבשה ובים‪ ,‬לא ייעפו ולא ייגעו לכתות רגליהם‬ ‫בדרכים עד שמעלין אבק בהילוכם והוא אשר מביא‬ ‫סח הרב ר' לייב חסמן זצ"ל מבעלי המוסר‪ :‬פעם סעד‬ ‫להם את רוב עושרם‪ ,‬וזהו 'עבודה זרה שמשתחווים‬ ‫בליל שבת על שולחנו של בעל ה"חפץ חיים" זצ"ל‬ ‫לאבק רגליהם'‪ ,‬כי כל איש ישראל צריך להאמין כי לא‬ ‫בראדין‪ .‬בבואם מבית הכנסת מן התפילה תמה לראות‬ ‫בכח יגבר והכל בהשגחה פרטית‪ .‬על כן אמר להם‬ ‫שהחפץ חיים לא אמר שלום עליכם כנהוג‪ ,‬אלא מיד‬ ‫אברהם‪ ,‬בבואכם אל ביתי אנא רחצו עצמכם מע"ז זו‪,‬‬ ‫קידש על היין ואכלו את הדגים‪ ,‬רק אחר אכילת הדגים‬ ‫'והשענו תחת העץ' – הכירו שאין לכם על מי להשען‬ ‫התחיל לפזם "שלום עליכם"‪ .‬לא יכל ר' לייב להתאפק‬ ‫אלא על אבינו שבשמים‪ ,‬שהוא הנותן כח לעשות חיל‪,‬‬ ‫ושאלו‪ :‬מה ראיתם לשנות מן המנהג המקובל? השיב‬ ‫ומעתה תדבקו באמונה תמימה בהקב"ה‪.‬‬ ‫לו החפץ חיים בחיוך‪ :‬הרי כבודו בודאי היה רעב ורציתי‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מים היה כדי ליטול את ידיהם‪ ,‬וירא שמא יהיו ניצוצות‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר בשם הרה"ק ה"מקור‬ ‫ניתזין ויקפידו המלאכים‪ ,‬על כן עשה על ידי שליח‪.‬‬ ‫ברוך" מסערט ויז'ניץ זי"ע‪ :‬שאאע"ה לימדנו בהכנסת‬ ‫אורחים – שאם יש לחשוד שמא הם ערבים‬ ‫ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו וגו' ויאמרו‬ ‫המשתחווים לעפר רגליהם הנה לחשד זה מספיק‬ ‫כן תעשה כאשר דברת‪( :‬יח ה)‬ ‫"יוקח נא מעט מים"‪ .‬ואילו לצורך לכבדם בהכנסת‬ ‫שואלים המפרשים‪ :‬שהיה להם לומר 'כן נעשה' ומה‬ ‫אורחים הרבה אברהם אבינו בג' לשונות בחרדל‬ ‫אמרו 'כן תעשה'?‬ ‫וכיוצ"ב‪ .‬ללמדנו שה'כבדהו' צריך להיות במדה מרובה‬ ‫ומפרשים‪ ,‬כי הם ידעו שצדיקים אומרים מעט ועושים‬ ‫ול'חשדהו' די במעט מים‪ .‬וד"ל‪.‬‬ ‫הרבה [נדרים כא‪ ,]:‬לכן אמרו לו 'כן תעשה כאשר‬ ‫דברת'‪ ,‬אל תתנהג כמנהגך לעשות יותר מדיבורך‪ ,‬אלא‬ ‫ברש"י‪ :‬יוקח נא על ידי שליח והקב"ה שילם לבניו על‬ ‫נסתפק באמת בפת לחם‪.‬‬ ‫ידי שליח שנאמר 'וירם משה את ידו ויך את הסלע'‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"עבודת ישראל" זי"ע שואל‪ :‬והלא אברהם‬ ‫ברש"י ממדרש‪ :‬א"ר יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים‬ ‫אבינו היה מדקדק במצות הכנסת אורחים כל כך‪ ,‬ואם‬ ‫מצינו שלחם סועד את הלב וכו'‪.‬‬ ‫כן למה באמת צוה להביא המים על ידי שליח? ומבאר‪,‬‬ ‫מספרים‪ ,‬שפעם הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע שמע‬ ‫דהנה אברהם אבינו היה סבור שאלו השלושה אנשים‬ ‫מלמד שפירש את רש"י‪ :‬וסעדו לבם – בתורה בנביאים‬ ‫הם ערביים‪ ,‬והוא הלא היה דבוק תמיד בקדושה‬ ‫ובכתובים‪ ,‬וכאן עצר המלמד ואמר‪ :‬דהיינו שלימוד‬ ‫העליונה‪ ,‬ומה גם בעת ההוא שהקב"ה היה אצלו‪ ,‬על‬ ‫התורה סועד‪ ,‬והנביאים סועדים‪ ,‬והכתובים סועדים‪.‬‬ ‫כן לא רצה לטפל עמהם בעצמו שמא יפול עי"ז ח"ו‬ ‫ונכנס הרה"ק רבי דוד לראות המלמד ושיבחו מאד‪.‬‬ ‫מקדושתו‪ ,‬ועל כן אמר 'יקח נא מעט מים' –על ידי‬ ‫שליח‪' ,‬ורחצו רגליכם' – שיטהרו מן הרגילות‪' .‬והשענו‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע מביא בשם אביו‬ ‫תחת העץ' – הוא העץ החיים להכניסם אל הקדושה‪.‬‬ ‫זי"ע שאמר‪ :‬שאם ידידים ורעים עושים סעודה גם יחד‬ ‫ואחר כך 'ואקחה פת לחם' – פ"ת בגימטריא תלמו"ד‪,‬‬ ‫באהבה ורעות‪ ,‬הוא ענין סגולי 'כי אחר תעבורו' –‬ ‫שאחר כך אוכל להשפיע לכם בעצמי קדושה ותורה‪.‬‬ ‫להעביר מהלב הרהורי אל אחר‪' .‬וסעדו לבכם' – ולא‬ ‫ומקשה ה"עבודת ישראל"‪ :‬דאם כן הלא היה לו כוונה‬ ‫כתיב 'לבבכם'‪ ,‬כי האדם שיש לו יצ"ט ויצה"ר הם ב'‬ ‫טובה בזה שלקח המים על ידי שליח‪ ,‬ולמה נענש ע"ז‪.‬‬ ‫לבבות‪ ,‬אבל המדובר כאן במלאכים שאין להם אלא לב‬ ‫ומבאר‪ :‬דמחמת גודל אהבת השי"ת לברואיו היה צריך‬ ‫אחד להשי"ת‪ .‬וכמו"כ ע"י שבת אחים גם יחד‪ ,‬זוכים‬ ‫אברהם אבינו למסור נפשו וליתן להם בעצמו לרחוץ‪,‬‬ ‫שיהיו בלב אחד כמלאכים‪' .‬יוקח נא מעט מים' – מים‬ ‫אע"פ שהם עלולים להזיקו מקדושתו‪ ,‬והיה לו לבטוח‬ ‫זה תורה‪ .‬היינו שיקבע עתים לתורה‪' .‬ורחצו רגליכם' –‬ ‫בהשי"ת שיעזור לו‪.‬‬ ‫לטהר את הטבעיות ורגיליות ומדותיו הרעות‪ ,‬זהו‬ ‫עבודה‪' .‬והשענו תחת העץ' – זה תמכי דאורייתא‪ .‬והם‬ ‫בהיות הרה"ק מרוז'ין זי"ע אצל הרה"ק ה"אוהב‬ ‫תורה ועבודה וגמ"ח‪ ,‬שע"י שלוש אלו זוכה ל'ואקחה‬ ‫ישראל" זי"ע וישבו לסעוד יחד‪ ,‬הביאו מים ליטול ידיהם‬ ‫פת לחם'‪ ,‬זה פרנסה ומזוני‪' .‬וסעדו לבכם' – זה חיי‪.‬‬ ‫לסעודה ולקח הרה"ק מאפטא בעצמו את הכלי ונטל‬ ‫'אחר תעבורו' – זה בני‪ .‬דיזכה שיהיה לו בנים‪ .‬כמו‬ ‫ידיו של הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬ונתזו איזה טיפין ממי‬ ‫שמצינו לשון העברה בבנים‪' ,‬והעברתם את נחלתו'‪.‬‬ ‫הרחצה על בגדי הרה"ק מרוז'ין‪ .‬הוא היה תמיד מקפיד‬ ‫ע"ז שלא יהיו ניתזין עליו ממי הנטילה‪ ,‬ואחר שאכל‬ ‫כותב ה"משך חכמה"‪" :‬על דרך הלצה‪ ,‬דשיטת‬ ‫פרוסת המוציא אמר הרוז'ינער‪ :‬הנה אצל אאע"ה‬ ‫ה"יראים" – רבי אליעזר ממיץ – דאכילה בלא שתיה‬ ‫כתיב‪' :‬יקח נא מעט מים' ופירש"י ע"י שליח‪ .‬ולכאורה‬ ‫אינו חייב בברכת המזון‪[ ,‬ושיטתו מבוססת על דברי‬ ‫קשה‪ ,‬הלא כל כך טרח בעצמו‪ ,‬כדכתיב 'ואל הבקר רץ‬ ‫הגמרא בברכות עה"פ 'ואכלת ושבעת וברכת' – שהוא‬ ‫אברהם'‪ ,‬היינו בעצמו‪ ,‬כי מצוה בו יותר מבשלוחו‪,‬‬ ‫המקור לברכת המזון מה"ת‪' ,‬ואכלת – זו אכילה‪,‬‬ ‫ולמה כאן בנתינת מים עשה על ידי שליח – אכן נתינת‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אורחים והיא כבר היתה יודעת כמה מזון צריך להכין‬ ‫'ושבעת' – זו שתיה‪ ,‬וכיון שרק לאחר מכן נאמר‬ ‫להם? וכי בכל פעם כשבאו אורחים היה אברהם צריך‬ ‫'וברכת' – הרי שרק אחר האכילה והשתיה יחד ישנה‬ ‫לומר לשרה את כמויות האוכל שיש להכין להם?‬ ‫חובת ברכה מה"ת‪ ,‬אולם אף ה"יראים" עצמו מודה‬ ‫ברם‪ ,‬חז"ל אמרו שאצל שרה אמנו היתה הברכה‬ ‫שאם אינו תאב לשתות‪ ,‬אף אם היה צמא מעט חייב‬ ‫שרויה בעיסה‪ ,‬היינו העיסה היתה מתרבה לפי השיעור‬ ‫מה"ת לברך ברהמ"ז אף על האכילה לבדה]‪ ,‬לכן אמר‬ ‫הנצרך להם לאורחים‪ ,‬שרה היתה עושה תמיד את‬ ‫אאע"ה 'ואקחה פת לחם' – שלא אתן לכם רק לחם‬ ‫אותה עיסה‪ ,‬והעיסה היתה מתרבה לפי הצורך‪.‬‬ ‫לאכול בלא שתיה‪ ,‬ולכן 'אחר' – סמוך‪ ,‬תיכף 'תעבורו'‪,‬‬ ‫כל זה היה כאשר הגיעו אורחים רגילים‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫שלא תצטרכו לברך‪[ .‬אגב‪ ,‬זהו המקום היחיד בו‬ ‫הגיעו המלאכים שרק נראו כאוכלים‪ ,‬אבל באמת לא‬ ‫משתמש ה"משך חכמה" בביטוי "דרך הלצה"]‪.‬‬ ‫היו זקוקים לאוכל‪ ,‬לא היתה העיסה אמורה להתרבות‬ ‫כי הרי לא עביד קוב"ה ניסא בכדי‪ .‬והנה כתב הרמב"ן‬ ‫ה"לב שמחה" זי"ע עשה פעם סעודת ברית לאחד‬ ‫שאאע"ה הכיר באורחיו שהם מלאכים‪ ,‬אך שרה לא‬ ‫מנכדיו‪ ,‬והיתה זו שעת צהרים‪ .‬וזירז את הסעודה‬ ‫הכירה‪ ,‬אם כן ידע אאע"ה שלא תהיה ברכה בעיסה‪,‬‬ ‫באומרו‪ :‬אברהם אמר וסעדו לבכם "אחר תעבורו"‪ ,‬לפי‬ ‫לכן הוצרך לפרט לשרה שיעור ומדות העוגות שתעשה‬ ‫שהיה אז שעת צהרים "כחום היום" ולא רצה לעכב‬ ‫כדי שיספיקו לכולם‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫אותם יתר על המדה‪...‬‬ ‫בגמרא [ב"מ פז]‪ :‬כ' קמח וכ' סולת אמר ר' יצחק מכאן‬ ‫הרה"ק ה"ישועות משה" זי"ע שאל מדוע לא כתיב‬ ‫שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש‪ .‬ברש"י‬ ‫"ואתן"? וי"ל ע"ד שאחז"ל [ויק"ר לד י]‪ :‬יותר ממה‬ ‫שם הגירסא‪ :‬היא אמרה קמח והוא אמר סולת וניחא‬ ‫שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב‪,‬‬ ‫הדיוק בגמרא מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים‪,‬‬ ‫ולפי"ז שפיר אמר "ואקחה" דייקא‪ ,‬אקח לעצמי כאשר‬ ‫אבל מנין לו לרש"י שהיא אמרה קמח והוא אמר סולת?‬ ‫אתן לפניכם פת לחם‪.‬‬ ‫בס' "תורת הבעש"ט" מביא משל‪ :‬האריה אמר לגוריו‬ ‫הקטנים‪ ,‬תדעו שאתם הגיבורים החזקים שבכל החיות‬ ‫מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות‪( :‬יח ו)‬ ‫ואין לכם לפחד מפני שום בעל חיים‪.‬‬ ‫במדרש פ' יתרו‪ :‬ומשה עלה אל האלקים‪ ,‬באותה שעה‬ ‫פעם באו הגורים אל אביהם האריה בבהלה ואמרו לו‪,‬‬ ‫ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה‪ ,‬עשה בו הקב"ה‬ ‫שבעברם על יד מבצר עתיק ראו על אחד השערים ציור‬ ‫קלסטרין – מראה פניו – של משה דומה לאברהם‪.‬‬ ‫של שמשון המשסע את הארי‪ ,‬ודוד מחזיק בזקן הארי‬ ‫אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים הימנו‪ ,‬לא זהו‬ ‫ומכה אותו עד מוות‪ .‬ושאלו אותו בחרדה‪ ,‬הרי אתה‬ ‫שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?‬ ‫אמרת לנו שאנו החזקים שבכל משפחת בעלי החיים‪,‬‬ ‫אומר המהר"ם שיף‪ :‬יוצא‪ ,‬שלולי היה אברהם נותן‬ ‫כיצד אירעו דברים אלה?‬ ‫להם קמח‪ ,‬לא היו ישראל מקבלים את התורה‪ .‬וזו‬ ‫השיב להם האריה‪ :‬אדרבה‪ ,‬מכאן ראיה לגבורת הארי‪,‬‬ ‫כוונת חז"ל באבות‪ :‬אם אין קמח אין תורה‪ .‬אילו לא נתן‬ ‫שחוזרים ומספרים לדורות הבאים כדבר מופת ופלא‬ ‫אברהם קמח למלאכים‪ ,‬לא היינו מקבלים את התורה‪.‬‬ ‫דבר שאירע פעם‪ ,‬שבן אדם הרג ארי‪.‬‬ ‫ואם אין תורה אין קמח‪ ,‬אילו לא קיים אברהם אבינו את‬ ‫וזה המובן כאן‪ :‬אם היה צורך לכתוב בתורה על צדקתה‬ ‫כל התורה ובכללה מצות הכנסת אורחים‪ ,‬לא היה‬ ‫ורוחב לבה של שרה שנתנה לאורחים סולת‪ ,‬אע"פ‬ ‫אברהם נותן קמח למלאכים‪.‬‬ ‫שנאמר לה לתת קמח – סימן שבדרך כלל האשה‬ ‫עיניה צרה באורחים‪.‬‬ ‫בספר "מכתם לדוד" [מהרה"ח ר"ד קריסטל ז"ל‬ ‫מחסידי אלכסנדר] מביא ששמע בשואה מהרה"צ רבי‬ ‫הרה"ק ה"אהבת שלום" זי"ע שואל‪ :‬כיון שסולת עדיף‬ ‫יחיאל משה סגלוביץ זצ"ל הי"ד רבה של מלאבה‪:‬‬ ‫והיא אמרה ליתן להם סולת שזה יותר ממה שאמר‬ ‫שלכאורה יפלא מדוע היה לו לאברהם אבינו להורות‬ ‫אאע"ה‪ ,‬הרי ראינו להיפך שהיא רוצה יותר בטובת‬ ‫לשרה איזו כמות סולת יש לקחת כדי לאפות עוגות‬ ‫האורחים ?‬ ‫לאורחים‪ ,‬הלא די אם היה מודיע לה שהגיעו שלושה‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ואחר כך בשר‪ ,‬ולפי שיטתם דעילאה גבר הלא אכלו‬ ‫וי"ל‪ ,‬דהנה בנוהג שבעולם כשאדם מזמין אורח ומרבה‬ ‫בשר וחלב ודו"ק‪.‬‬ ‫בשבילו בפעם הראשונה שעדיין חביב האורח וחשוב‬ ‫בעיני הבעה"ב למאוד‪ ,‬אזי במשך הזמן נופלת חשיבות‬ ‫בן בקר רך וטוב‪( :‬יח ז)‬ ‫האורח ונתרשלו ידי הבעה"ב מחמת שצריך להרבות‬ ‫ברש"י ג' פרים היו כדי להאכילן ג' לשונות בחרדל‪.‬‬ ‫בשבילו‪ ,‬ובפרט שאם האורח מרגיש בזה שהבעה"ב‬ ‫בספר "פני אריה" [פשמישל תרל"ז] כותב‪ :‬שמעתי‬ ‫מרבה בשבילו אזי הוא מתבייש מאד והכנסת אורחים‬ ‫בינקותי בשם הגאון החסיד רבי אליהו מווילנא‪ ,‬דאיתא‬ ‫כזו אינה באפשר שתהיה תמידית‪ ,‬ולכן אין לך עין צרה‬ ‫במדרש 'והשענו תחת העץ'‪ ,‬שהיה לו סימן ע"י העץ‬ ‫גדולה מזו במה שלקחה סולת בשבילם כי לא יוכלו‬ ‫אם הם אנשים אורחים הגונים כשרים ולא פוחזים‬ ‫להיות שם זמן ארוך‪ ,‬דאם רוצים להחזיק במצוה זו יש‬ ‫וריקים‪.‬‬ ‫לעשות הכל באופן פשוט בלי עסק גדול‪.‬‬ ‫והנה שלשה מדות טובות יש באנשים שייחשבו‬ ‫כשרים‪ :‬א' – אוהב את העניים‪ .‬ב' – מסתפק במועט‪,‬‬ ‫סיפר הרבי מסטריקוב זי"ע‪ :‬אל הגה"ק ה"ישועות‬ ‫ג' – לבו חרד על דבר ה'‪.‬‬ ‫מלכו" זצוק"ל הגיע אורח חשוב והוא טרח לכבדו‬ ‫ואלו הג' מדות נרמזים בתיבת 'בחרדל'‪ :‬א' – בחר דל‪,‬‬ ‫וביקש מהשמש שיביא יין משובח הנמצא במקום‬ ‫ב' – חדל רב‪ ,‬ג' – חרד לב‪ ,‬ור"ל שהאכילן לאנשים‬ ‫מסויים‪ .‬השמש לא מצא את היין והביא יין פחות‬ ‫שנרמזו בשלש לשונות בחרד"ל‪ .‬ודפח"ח ושפתים‬ ‫משובח‪ ,‬אך הגאון מקוטנא ביקשו שנית להביא את היין‬ ‫ישק‪.‬‬ ‫הטוב‪ ,‬ושוב השמש לא מצא והביא יינות אחרים‪ .‬הדבר‬ ‫נשנה כמה פעמים עד שהגה"ק מקוטנא קם בעצמו‬ ‫ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה והוא עמד‬ ‫להביא את היין‪ ,‬אז שמע את הרבנית אומרת בטרוניא‪:‬‬ ‫עליהם תחת העץ ויאכלו וגו'‪( :‬יח ח)‬ ‫מה אתה רוצה? הרי מה שהשמש הביא זה היין הטוב‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬כלל גדול הוא‬ ‫אמר ע"כ בדרך צחות‪ :‬כי בכך נתבארה לו שיטת‬ ‫בהכנסת אורחים‪ ,‬שבעל הבית לא יגדיל את עצמו על‬ ‫המפרשים שאברהם אמר 'קמח' ואילו שרה אמרה‬ ‫אורחיו‪ ,‬לא בחכמה‪ ,‬לא בצדקות‪ ,‬לא בתואר ולא‬ ‫'סלת'‪ .‬היינו על מה שאברהם אמר שזה 'קמח' ואינו‬ ‫בדרגה‪ .‬ואם קשה להעלות את האורח לרום מדרגתך‪,‬‬ ‫משובח דיו להגישו לאורחים – אמרה שרה שהוא‬ ‫תשפיל עצמך ותרד למדריגתו‪ ,‬כדי שהאורח לא יקנא‬ ‫'סולת'‪ ,‬היינו זה כבר טוב ומשובח כסולת‪ ,‬ומכאן למדו‬ ‫בך ויהא נוח לו במחיצתך‪.‬‬ ‫חז"ל שהאשה עינה צרה באורחים‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬הצדיקים הם במדריגה גבוהה ממלאכים‪ ,‬כי‬ ‫הצדיקים הם בבחינת מהלכים‪ ,‬עולים ממדריגה‬ ‫במדרש‪ :‬כשבא הקב"ה ליתן התורה לישראל ביקשו‬ ‫למדריגה‪ ,‬והמלאכים בבחינת עומדים‪ .‬ואברהם‪ ,‬שקיים‬ ‫המלאכים 'תנה הודך על השמים'‪ .‬והשיב להם משה‬ ‫מצות הכנסת אורחים בשלימות‪ ,‬לא רצה שהמלאכים‬ ‫למה אכלתם בשר בחלב אצל אברהם‪.‬‬ ‫יקנאו בו על כן ירד למדריגה מלאך – והוא "עומד"‬ ‫וקשה‪ ,‬והא כתיב 'ויקח חמאה וחלב ואל הבקר רץ' וגו'‪,‬‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫ואם כן אכלו תחילה חלב ואחר כך בשר‪ ,‬והלא בזה‬ ‫האופן הוא מותר?‬ ‫בספה"ק "מבשר צדק" מבאר‪ :‬דמזה שהיה אברהם‬ ‫ותירץ היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע‪ :‬דהטעם דאסור‬ ‫אבינו עומד עליהם ורוצה לכבדם‪ ,‬היו המלאכים‬ ‫לאכול חלב אחר בשר‪ ,‬משום שחלב הוא חסד ובשר‬ ‫מקבלים תענוג מזה כמו מאכילה ושתיה‪ ,‬וזהו 'והוא‬ ‫הוא דין‪ ,‬וכשאוכל חלב אחר בשר‪ ,‬הלא קיי"ל תתאה‬ ‫עומד עליהם תחת העץ – ויאכלו'‪.‬‬ ‫גבר‪ ,‬ואסור להגביר הדין על החסד‪ .‬אבל כשאוכל בשר‬ ‫אחר חלב‪ ,‬כיון דתתאה גבר‪ ,‬אם כן הוא מגביר החסד‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם ה"חידושי הרי"ם"‬ ‫על הדין‪ ,‬ולכן מותר באופן זה‪ .‬ע"כ כשבקשו המלאכים‬ ‫זי"ע‪ :‬מה שבסעודה זו לא היה דגים‪ ,‬כי רצה לתת‬ ‫ליתן להם את התורה מחמת שהם עליונים ורצו לגבור‬ ‫למלאכים רק דבר שצריך תיקון‪ ,‬כגון לחם שמפרישין‬ ‫על התחתונים‪ ,‬א"כ סברו עילאה גבר‪ ,‬והם אכלו חלב‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בשר וחלב‪ ,‬נמצא שע"י אכילה אחת שלא כהוגן אפשר‬ ‫חלה ותרומות ומעשרות‪ ,‬ובשר שיש בו דיני שחיטה‬ ‫להפסיד את כל התורה ח"ו‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ומליחה חלב ודם‪ ,‬אבל בדגים אין שייך שום תיקון‪.‬‬ ‫ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל‪( :‬יח‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע אמר‪ :‬מה שלא הביא יין‪ ,‬משום‬ ‫ט)‬ ‫שחשב שהם ערביים‪.‬‬ ‫כותב ה"פרדס יוסף"‪ :‬כשראו המלאכים מידת גמילות‬ ‫החסד של אברהם תמהו‪ ,‬הרי אשה עיניה צרה‬ ‫בילדותו חלה רבי חיים מבריסק זצ"ל‪ ,‬עד שנלאו‬ ‫באורחים‪ ,‬וכיצד לא מחתה נגד רחבות כזאת‪ .‬סברו כי‬ ‫הרופאים למצוא מזור למחלתו‪ .‬בתקופה זו שכב בבית‬ ‫בודאי אינה בבית‪ ,‬ואין מי שיעכב בעד אברהם‬ ‫סבו – חותן ה"בית הלוי" שהיה חסיד קוברין‪.‬‬ ‫מלעשות סעודת אורחים כזו‪ ,‬ושאלו‪' :‬איה שרה‬ ‫באחד הימים הזדמן הרה"ק ר' משה מקוברין זי"ע‬ ‫אשתך'? – השיב אברהם‪' :‬הנה באהל'‪ ,‬אין שרה‬ ‫והתארח בבית מקורבו‪ ,‬סיפר לו בעל הבית שנכדו‬ ‫כשאר נשים הקופצות ידיהן לצדקה כי צריכות הן כסף‬ ‫החביב חולה אנוש‪.‬‬ ‫למלבושים ולמותרות‪' ,‬הנה באהל' – יודעת היא‬ ‫נכנס הרבי לבקר את הילד ואמר‪ :‬בפרשת וירא נאמר‬ ‫שהעולם הזה הוא רק כאהל ארעי ולא כבית של קבע‪.‬‬ ‫על אברהם 'והוא עמד עליהם'‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מדוע נאמר‬ ‫"עומד" לשון הווה ולא לשון עבר "והוא עמד עליהם"‪,‬‬ ‫ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה‬ ‫אלא ללמד שכל פעם שיהודי מכניס אורחים אברהם‬ ‫אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו‪( :‬יח י)‬ ‫אבינו עומד אתו‪.‬‬ ‫בפרדס הגדול לרש"י כתב‪ :‬לא מצינו בשום מקום ששב‬ ‫והנה בגמ' [ב"ב טז] אמר רשב"י אבן טובה היתה‬ ‫המלאך אל אברהם‪ .‬אלא כאן בישרו‪" ,‬שוב אשוב‬ ‫תלויה בצוארו של א"א שכל חולה שראה אותו מיד‬ ‫אליך" כשיהיה הנער צריך לכך‪ .‬והיה זה בהר המוריה‬ ‫מתרפא‪ ,‬ומכיון שבעל הבית הכניס אורחים הרי א"א‬ ‫כשעקדו אביו‪ .‬שנאמר‪" :‬ויקרא אליו מלאך ה' ויאמר‬ ‫עומד עמנו ועמו האבן הטובה שמרפאת‪ ,‬ולכן בודאי‬ ‫אליו אל תשלח ידך אל הנער" וזה היה אותו מלאך‬ ‫יבריא הילד‪ .‬וכן היה‪.‬‬ ‫שנשלח לבשרו על הולדת יצחק‪ ,‬ועתה נשלח להצילו‬ ‫וקיים "שוב אשוב אליך"‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬שלפי הפשט הפשוט‬ ‫הביא אברהם אבינו למלאכים מאכלי חלב ומאכלי בשר‬ ‫רבינו בחיי ז"ל בספרו "כד הקמח" [ערך אורחים] כתב‪:‬‬ ‫– שיבחרו להם מה שטוב בעיניהם‪ ,‬ולא התכוון שיאכלו‬ ‫מפסוק זה למדנו שמצוה כזאת של הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫זאת ביחד‪.‬‬ ‫שכרה בעוה"ז אם הבנים‪ ,‬שכל הזהיר במצוה זו זוכה‬ ‫והרבי ה"בית ישראל" זי"ע הוסיף‪ :‬שחמאה וחלב כתוב‬ ‫לבנים‪ ,‬שכן מצינו באברהם‪ ,‬כי מתחילה היה עץ יבש‬ ‫לפני בשר‪ ,‬וא"כ אפשר שקודם הוא נתן להם את‬ ‫בלא בנים‪ ,‬ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב‬ ‫החמאה והחלב‪ ,‬ורק אח"כ הוא נתן להם לאכול את‬ ‫לעץ – זכה לבנים‪ ,‬ולכן נראה לו הקב"ה במקום‬ ‫הבשר‪.‬‬ ‫אילנות‪ ,‬זהו במקום 'אלוני ממרא'‪ ,‬ושם בישרו המלאך‬ ‫שישוב להיות עץ לח ולא יבש‪ ,‬עץ עושה פרי – שיהיה‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬משום הכי אמר‬ ‫לו בן‪.‬‬ ‫אברהם לשרה 'מהרי' – היות שהיה פסח כדי שלא‬ ‫תחמץ העיסה‪ ,‬וגם שתעשה היא בעצמה כדי‬ ‫הרה"ק ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זי"ע מפרש את‬ ‫שתדקדק שלא יחמץ‪.‬‬ ‫הפסוק‪ :‬יש כאן כפל לשון "שוב אשוב" ולהלן כתיב‬ ‫"למועד אשוב אליך כעת חיה" בלי כפילות לשון‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמאר זי"ע אמר‪ :‬שיש‬ ‫וההבדל עפ"י דברי חז"ל בסנהדרין [צח‪ ].‬שקיימים שני‬ ‫ללמוד כמה שצריך להיזהר בענייני אכילה‪ ,‬שהרי‬ ‫זמנים לביאת המשיח‪ ,‬אם יתעוררו בתשובה ויזכו מן‬ ‫המלאכים ירדו ונכשלו באכילת בשר בחלב ועי"ז אבדו‬ ‫הדין אזי "אחישנה"‪ ,‬ואם לאו – יבוא רק "בעתה"‪.‬‬ ‫זכותם בתוה"ק‪ ,‬וכמ"ש במדרש [עיין בדעת זקנים‬ ‫ועל זה מרמזים הפסוקים‪ :‬הקב"ה אומר "שוב" – אם‬ ‫בפרשתן] שאמר להם הקב"ה לא זהו שאכלתם אצלו‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אברהם לפקפק בהבטחה‪ ,‬כי עדיין יכול הדבר‬ ‫אתה תחזור בתשובה "אשוב אליך כעת חיה" – דהיינו‬ ‫להשתנות‪ .‬מה שאין כן שרה ששמעה הבשורה מפי‬ ‫"אחישנה"‪ ,‬מיד כעת‪ .‬אבל אם "אשוב" – אם אני צריך‬ ‫אברהם‪ ,‬והרי זה כאילו שמעה מפי נביא‪ ,‬כאשר קרא‬ ‫לשוב אליכם‪ ,‬בלי שאתם תתעוררו תחילה – אזי‬ ‫שמה שרה ובכל זאת צחקה בלבה‪ ,‬אמר ה' לאברהם‬ ‫"למועד" – רק "בעתה" אשוב‪.‬‬ ‫"למה זה צחקה שרה"‪.‬‬ ‫והוא אחריו – במדרש‪ :‬זה ישמעאל‪ .‬והוא אחריו מפני‬ ‫כעת חיה ולשרה בן‪( :‬יח יד)‬ ‫היחוד‪.‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא שאומרים העולם בדרך הלצה‪ :‬כי‬ ‫שואל ה"פנינים יקרים"‪ :‬וזה תמוה‪ ,‬ישמעאל‪ ,‬ה"צדיק"‬ ‫הנה בתחילה כאשר הבטיח הקב"ה לאברהם בן‪,‬‬ ‫הזה שמר על שרה מפני יחוד?‬ ‫באמרו 'וגם נתתי ממנה לך בן'‪ ,‬אמר לפניו אברהם‪' :‬לו‬ ‫ואפשר להסביר בדרך צחות‪ ,‬לפי הגמרא [ברכות לא]‪:‬‬ ‫ישמעאל יחיה לפניך'‪ ,‬די לי בישמעאל שיגדל כהוגן‪.‬‬ ‫שחנה אמרה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וישקוני‬ ‫לכן עתה‪ ,‬טרם בואו לבשרו על לידת יצחק‪ ,‬חשש‬ ‫מי סוטה‪ ,‬ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר‪:‬‬ ‫המלאך ששוב יאמר לו ישמעאל יחיה לפניך‪ ,‬ועל כן‬ ‫'ונקתה ונזרעה זרע'‪ .‬כאן היה המלאך בדמות איש‪,‬‬ ‫הקדים ואמר לו‪' :‬כעת –חיה'‪ ,‬מה שיש לך עכשיו אין‬ ‫וכאשר ראה ישמעאל שהמלאך מתייחד עם שרה‪ ,‬פחד‬ ‫זה בן כלל‪ ,‬ישמעאל זה הוא פרא אדם‪ ,‬חיה רעה‪,‬‬ ‫פן יקנא אברהם ויקוים בה "ונקתה ונזרעה זרע"‪ ,‬והוא‬ ‫אמנם 'ולשרה – בן'‪ ,‬מאשתך שרה יוולד לך בן ראוי‬ ‫לא רצה שיוולד עוד בן לאברהם‪ ,‬לכן נכנס ישמעאל‬ ‫והגון‪ .‬או אז תראה מה בין 'בן' זה לקודמו‪...‬‬ ‫אחריו‪ ,‬שלא תתייחד שרה עמו‪.‬‬ ‫ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי‬ ‫ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה‬ ‫צחקת‪( :‬יח טו)‬ ‫ארח כנשים‪( :‬יח יא)‬ ‫ויקומו משם האנשים וישקפו על סדום‪( :‬יח טז)‬ ‫מפרש ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬דאמרו חז"ל צדקה‬ ‫בתרגום יונתן‪ :‬לא תדחלין ארום בקושטא גחכת‪.‬‬ ‫מארכת ימיו של אדם‪ ,‬ולעומת זה אחז"ל [ב"מ פו‪].‬‬ ‫בספר "אמרות טהורות" מביא ששאל הרה"ק‬ ‫אשה עיניה צרה באורחים‪ .‬ומעתה לכאורה קשה‪,‬‬ ‫המוהרי"ד מבעלזא זי"ע וכן אומרים בשם הגאון‬ ‫התינח אברהם אבינו האריך ימים ובא לידי זקנה‪ ,‬שהרי‬ ‫מטשעבין זצ"ל בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע [וכן אמר‬ ‫היה עמוד החסד והכניס אורחים בביתו‪ ,‬אבל שרה‬ ‫הרה"ק ה"עקבי אבירים" מסדיגורה זי"ע בשם אביו‬ ‫אמנו איך זכתה לזקנה‪ ,‬הרי היתה אשה שדרכה להיות‬ ‫הרה"ק זי"ע שאמר זאת בשם הרה"ק רבי ישראל‬ ‫עיניה צרה באורחים?! לזה ממשיך הכתוב‪' ,‬חדל להיות‬ ‫מרוז'ין זי"ע]‪ :‬מאי ענין היראה לשחוק זה? ומבאר‪:‬‬ ‫לשרה ארח כנשים'‪ ,‬שלא היתה כשאר נשים אשר‬ ‫בהקדם דברי זקינו הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫עיניהם צרה באורחים‪ ,‬ולכן זכו שניהם להיות זקנים‬ ‫שכשצדיק מבטיח לאדם איזה ישועה או ברכה‪ ,‬אם‬ ‫באים בימים‪.‬‬ ‫עומד שם אדם שאינו הגון ושומע ברכת הצדיק‬ ‫ומתלוצץ ממנו‪ ,‬אזי יכול ח"ו להכניס עין רע בהברכה‬ ‫ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה לאמר האף‬ ‫שלא יתקיים‪ ,‬על כן צריכים ליזהר שלא ישמע לץ ברכת‬ ‫אמנם אלד ואני זקנתי‪( :‬יח יג)‬ ‫הצדיק‪ .‬אך מה יעשו אם כבר נזדמן ולץ אחד שמע את‬ ‫הנה המפרשים מקשים‪ ,‬הרי גם כשבישר אלקים‬ ‫הברכה והתלוצץ ממנו‪ ,‬כיצד יטכסו עצה שלא יתבטל‬ ‫לאברהם שיהיה לו בן נאמר 'ויפל אברהם על פניו‬ ‫ברכת הצדיק‪ ,‬ע"ז אמר השר שלום זי"ע דהעצה היא‬ ‫ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד'‪ .‬מדוע לא‬ ‫שהמקבל הברכה בעצמו יבטל ברכת הצדיק‪ ,‬כגון וואס‬ ‫התרעם על אברהם אבינו שצחק בלבו?‬ ‫ברכה ווי ברכה‪ ...‬ועי"ז ינצל מן העין רעה שפעל‬ ‫אומר ה"ראשית חכמה"‪ :‬ונראה לומר‪ ,‬הנה הרמב"ם‬ ‫המתלוצץ וברכתו שלימה אתו עכדה"ק‪.‬‬ ‫בפירוש המשניות אומר‪ ,‬שהבטחה מאת ה' יכולה‬ ‫ועפ"י הדברים האלו ביאר הרה"ק המוהרי"ד זי"ע דברי‬ ‫להשתנות אם האדם משנה את מעשיו‪ .‬והוא שפחד‬ ‫התרגום יונתן כאן‪ ,‬דהנה בתרגום יונתן לעיל עה"פ‬ ‫יעקב שמא יגרום החטא‪ ,‬אבל הנאמר לנביא לא יוכל‬ ‫'והוא אחריו' כתב שישמעאל עמד שם ושמע איך‬ ‫להשתנות‪ .‬לכך‪ ,‬אף שהבטיח ה' לאברהם בן‪ ,‬יכול היה‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע דרש בשיעור חורש"י‪:‬‬ ‫שהמלאך אומר על שרה שתלד בן‪ ,‬ועל כן חששה שרה‬ ‫דלכאורה מלת 'אחריו' מיותר‪ ,‬והסביר‪ ,‬כי בדרך הטבע‬ ‫על ברכת המלאך‪ ,‬דכיון שישמעאל שמע הדברים‬ ‫של הגולה מביתו למקום תורה ונכנס למסגרת ישיבה‪,‬‬ ‫חששה שהוא יתלוצץ על הברכה ועי"ז יכניס עין רע‬ ‫עלול יותר לשנות ממנהגי ודרכי אבותיו ברצותו לסגל‬ ‫בהברכה‪ ,‬ועל כן קדמה שרה וצחקה בעצמה מן‬ ‫לעצמו למנהגי המקום שהוא נמצא‪ ,‬והנה כל שינוי‬ ‫הברכה כדי לבטל העין הרע‪.‬‬ ‫ממסורת אביו גם לטובה כרוך עם סיכון שמא אם‬ ‫וז"ש התרגום יונתן כאן‪" :‬לא תדחלין"‪ ,‬אין לך‬ ‫יתחיל לשנות לטוב מי יודע מה יהיה ההמשך‪ ,‬ורק בר‬ ‫להתייראות עוד שיזיק העין הרע‪ ,‬והטעם לזה הוא‬ ‫סמכא גדול יודע מתי התירו לשנות ממנהגי בית אבותיו‬ ‫"ארום גחכת" – שכבר קדמה שרה בעצמה וצחקה‬ ‫ולהחמיר עליהם וכדו'‪ ,‬וזהו שביקש דלא די בזה שבניו‬ ‫מהברכה‪ ,‬ועי"ז בטלה את העין הרע‪.‬‬ ‫יקיימו וישמרו דרך ה'‪ ,‬אלא ציוה את בניו "אחריו"‪,‬‬ ‫שינהגו כמוהו ללא זיז כלשהוא ודפח"ח‪.‬‬ ‫אומר ה"חפץ חיים" זצ"ל‪" :‬ויקמו" לשון זריזות‪ ,‬כיון‬ ‫ששמעו המלאכים את הכחשת שרה‪ ,‬מיד נעשה‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר בשם ה"שפת אמת" זי"ע‪ ,‬שלא‬ ‫המקום צר להם ושוב לא רצו להתעכב שם יותר‪ ,‬לפי‬ ‫מצינו שהיה מצוה בשעת פטירתו איזה צוואה‪ ,‬ומתרץ‬ ‫שאין מלאכים סובלים אף שמץ של שקר‪.‬‬ ‫שם לדרכו‪ .‬אבל יתכן לומר‪ ,‬שעצם הנהגת האב היא‬ ‫היא הצוואה לבנים אחריו‪ ,‬ואין צורך להמתין עד אחר‬ ‫ברש"י‪ :‬כל השקפה שבמקרא לרעה‪ ,‬חוץ מ'השקיפה‬ ‫מאה ועשרים כדי לפתוח את הצוואה ולשמוע מה‬ ‫ממעון קדשך'‪ ,‬שגדול כח מתנות עניים שהופך מידת‬ ‫כתוב בה‪ ,‬אלא עצם ההתנהגות של האב בחיים חיותו‬ ‫הרוגז לרחמים‪.‬‬ ‫היא הצוואה לבניו‪ ,‬כאשר הבן רואה הנהגת האב –‬ ‫אומר הרה"ק רבי יחזקאל משינווא זי"ע‪ :‬כל דבר מצוה‪,‬‬ ‫שהאב בעצמו הולך בדרכי ישרים‪ ,‬אויף די אמת'ע‬ ‫אם תבחון את הדבר לעומקו תוכל למצוא בו פגם‪,‬‬ ‫יודישע וועג‪ ,‬הוא יודע מעצמו איך להתנהג‪' .‬למען אשר‬ ‫שנעשתה המצוה מתוך פניות שונות וכוונות זרות‪ .‬אבל‬ ‫יצוה' של אאע"ה היה בחיים חיותו‪ ,‬כל רגע ורגע לימד‬ ‫מצות צדקה גם אם היא נעשית מתוך פנייה‪ ,‬מכל‬ ‫לדורות הבאים אחריו את הדרך בה יהודי צריך‬ ‫מקום יש בה טובה‪ ,‬שהיא מחייה את העני‪.‬‬ ‫להתנהג‪ ,‬ואיך צריכים להטות אוזן לשמוע את דבר‬ ‫ורצון ה' בבריאה‪.‬‬ ‫כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה'‬ ‫וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' וחטאתם כי כבדה‬ ‫על אברהם את אשר דבר עליו‪( :‬יח יט)‬ ‫מאד‪( :‬יח יז‪-‬כא)‬ ‫ה"פנים יפות" וה"קדושת לוי" זי"ע מדייקים‪ :‬דמשמע‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מוורקי זי"ע אמר לרמז בפסוק זה‪,‬‬ ‫דכל עיקר הטעם שהיה אברהם מצוה את בניו ואת‬ ‫דהנה אין שום פעולה אשר נעשה מן השמים בעוה"ז‪,‬‬ ‫ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬הוא רק משום‬ ‫אשר לא יהיה מעורב בה מידת החסד‪ ,‬ואפילו בימי‬ ‫'למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו'‪ ,‬ואיך‬ ‫עברה ודין ר"ל גם יש בזה איזה חסד ורחמים‪ .‬וכן מצינו‬ ‫אפשר לומר כן על אברהם אבינו ע"ה שיצוה את ביתו‬ ‫בהפיכת סדום‪ ,‬דאף שנהג במידת הדין להפוך את‬ ‫לשמור דרך ה' מחמת קבלת השכר‪ ,‬ולא עשה בלתי‬ ‫סדום ועמורה‪ ,‬מ"מ גילה זרוע חסדו וטובו במה שהציל‬ ‫לה' לבדו?‬ ‫את לוט‪ .‬וזשה"כ 'המכסה אני מאברהם' – שאין‬ ‫ומבארים‪ :‬דהנה כתיב 'טוב ה' לכל'‪ ,‬והקב"ה מקבל‬ ‫הקב"ה מכסה מן העולם את מידתו של אאע"ה‪ ,‬דהיינו‬ ‫תענוג כביכול מזה שבני ישראל מקבלים שכר‪ ,‬ועל כן‬ ‫מידת החסד‪' ,‬אשר אני עושה' – דבכל דבר אשר‬ ‫הסכים ורצה אאע"ה לקבל שכר‪ ,‬כדי שהקב"ה יקבל‬ ‫נעשה מוכרח להיות מעורב בה מידת החסד‪ ,‬ולא יתכן‬ ‫תענוג מזה‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪' :‬לעשות צדקה ומשפט‬ ‫שום עשיה בלי שתהיה בה מידת החסד‪.‬‬ ‫למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו'‪ ,‬שעי"ז‬ ‫שיקבל שכרו הרי יגרום תענוג להקב"ה על שנתן שכר‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר שבספר "לבנת הספיר"‬ ‫לאברהם‪ ,‬ועל כן חפץ אברהם בשכר המצות‪ ,‬למען‬ ‫מקשה דהא לא ענש אלא א"כ הזהיר‪ ,‬והיכן הזהיר‬ ‫הביא אל השי"ת תענוג על שהשפיע שכר לאברהם‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫לאנשי סדום על הצדקה‪ ,‬שדן אותם והענישם על‬ ‫וגו'‪( :‬יח יט)‬ ‫מניעת הצדקה?‬ ‫הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל מביא‪ :‬עיין בספר הפרדס‬ ‫ותירץ אדזצ"ל‪ :‬כי אנשי סדום היו רעים וחטאים‬ ‫לרש"י [סימן ד] וז"ל‪ :‬ולפי שהאבות שמרו משמרת‬ ‫בעבירות אחרות‪ ,‬אך אם הם היו עושים צדקה היה זה‬ ‫השבת‪ ,‬שכן הוא אומר באברהם 'וישמור משמרתי'‪,‬‬ ‫מגין עליהם כדאי' כל השקפה לרעה חוץ ממתנות‬ ‫אפילו ערובי תבשילין היה אברהם יודע [יומא כח‪,]:‬‬ ‫עניים שהופך מדת הרוגז למדת הרחמים‪.‬‬ ‫ואמר 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‬ ‫עוד תירץ‪ ,‬עפ"י מ"ש חז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה‬ ‫אחריו ושמרו' וגו'‪' ,‬את בניו' – זה יצחק‪' .‬ואת ביתו' –‬ ‫כאילו עובד ע"ז‪ ,‬ובן נח מצווה על ע"ז‪.‬‬ ‫זה יעקב‪ – .‬ולכן אנו מזכירין את האבות בתפילת מנחה‬ ‫דשבת עכ"ל‪ .‬אמנם בסנהדרין [נז‪ ]:‬מפרש ד'בניו' –‬ ‫ויש להבין מדוע הפסיק בתוך האמירה על ליווי‬ ‫היינו הזכרים‪' .‬וביתו' הנקיבות ע"ש‪.‬‬ ‫המלאכים 'וה' אמר המכסה' וגו'?‬ ‫מבאר החיד"א‪ :‬אם אברהם אבינו היה נפרד‬ ‫ויאמר ה' זעקת סדם ועמורה כי רבה וחטאתם כי‬ ‫מהמלאכים ואומר "לכו לשלום" לא היה בכוחם להפוך‬ ‫כבדה מאד‪( :‬יח כ)‬ ‫את סדום‪ .‬ולכן הפסיק הקב"ה אותו בתוך כדי הליכתם‬ ‫שואל האלשיך הק'‪ :‬מה כפל הלשונות 'כי רבה' – 'כי‬ ‫טרם הפרדו מהם באמירה זו שהיתה מונעת את‬ ‫כבדה מאד' ?‬ ‫ההפיכה‪.‬‬ ‫וביאור הענין‪ ,‬דאמר השי"ת לאאע"ה‪ :‬לפעמים קורה‬ ‫שאין כל כך חטאת החוטאים כצעקות שצועקים‬ ‫הרה"ק רבי שלמה חנוך מרדומסק הי"ד זי"ע אמר‪:‬‬ ‫עליהם‪ .‬אך באנשי סדום זה נהפוך הוא‪ ,‬כי כמה‬ ‫מצינו בתורתנו הקדושה שהקב"ה משבח אברהם‬ ‫שהזעקה רבה‪ ,‬החטאת היא כבדה מאד על הצעקה‪.‬‬ ‫אבינו 'המכסה אני מאברהם' וגו' 'כי ידעתיו למען אשר‬ ‫יצוה את בניו ואת ביתו אחריו'‪ ,‬לכאורה יש להבין‪ ,‬וכי‬ ‫פעם באו פרנסי עיר גדולה אל הרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫לא מצא הקב"ה לשבח את אברהם רק בזה אשר יצוה‬ ‫זי"ע וספרו לו על החלטתם נגד המורי הוראות הבלתי‬ ‫וגו' מהראוי לשבחו בזה שעמד בנסיונות‪ ,‬וביניהם‬ ‫רשמיים‪ ,‬שהם גורמים לערבוביות ולשערוריות‪.‬‬ ‫הנסיון שמסר עצמו על קידוש השם‪ ,‬והושלך על ידי‬ ‫אמר להם אדזצ"ל‪ :‬הנה כתוב 'זעקת סדום ועמורה'‬ ‫נמרוד הרשע לתוך כבשן האש בשביל קיום מצוותיו‬ ‫וגו'‪ ,‬ומה היה זעקתם‪ ,‬הרי חטאו? אולם גדול היה‬ ‫יתברך שמו ?‬ ‫חטאם מנשוא לפי שחטאו ועוד צעקו (כדרך שהגנב‬ ‫אך הלימוד מזה הוא‪ :‬שהמגדל את בניו בדרך התורה‬ ‫בעצמו צועק "תפסו את הגנב")‪ .‬אף אתם במקום‬ ‫והיראה ויראת ה'‪ ,‬הוא יותר חביב לפני הקב"ה אפילו‬ ‫לעזור לדיינים הרעבים הגומלים חסד עם העיר חינם‪,‬‬ ‫מהמסירות נפש עצמה‪ ,‬להיות מושלך לתוך כבשן‬ ‫באים ומטילים עליהם עלילות‪...‬‬ ‫האש על קידוש שמו יתברך‪.‬‬ ‫ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד‬ ‫במדרש‪ :‬ר' אחא בשם רשב"ג בשם ר' נתן אמר אפילו‬ ‫לפני ה'‪( :‬יח כב)‬ ‫הלכות עירובי חצרות היה אברהם יודע עי"ש‪.‬‬ ‫אומר הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע‪ :‬תמיד עדיין עומד‬ ‫ואמר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬מה שנקט עירובי‬ ‫אאע"ה לפני ה' להתפלל ולהמליץ טוב עלינו‪.‬‬ ‫חצירות‪ ,‬הלא כל התורה כולה קיים אברהם אע"ה‪ ,‬אך‬ ‫אולי הרבותא בזה‪ ,‬כיון שאאע"ה היה יהודי אחד בין‬ ‫אומר כ"ק האדמו"ר מזוטשקא שליט"א‪ :‬רז"ל אמרו‬ ‫העכו"ם כמ"ש אחד היה אברהם‪ ,‬ובגמ' אי' פלוגתא‬ ‫[אבות פ"ה מ"ג] עשרה נסיונות נתנסה אאע"ה ועמד‬ ‫אם חייב בעירוב‪ ,‬אעפ"כ היה אאע"ה מקיים‪.‬‬ ‫בכולם‪ .‬ואמר ע"ז זקה"ק הרה"ק מלעכוויטש זי"ע‪,‬‬ ‫עוד אמר‪ ,‬שמשום הכי מדייק המדרש ואמר‪ :‬היה‬ ‫דרז"ל דרשו [ברכות ו‪" ]:‬אין עמידה אלא תפילה"‪ ,‬וזהו‬ ‫אברהם "יודע"‪ ,‬כי לא היה חייב בעירובי חצירות מפני‬ ‫"ועמד בכולן" שבכל נסיון ונסיון עמד בתפילה שיזכה‬ ‫שהיה רק יהודי יחיד בין העכו"ם כנ"ל‪ ,‬רק שהיה‬ ‫לעמוד בנסיון‪.‬‬ ‫"יודע" הלכות עירובי חצירות‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ה"שפת אמת" בליקוטים אומר‪ :‬אפילו אינם צדיקים‬ ‫ויתכן נמי לרמז‪ :‬שבכל נסיון ונסיון עמד בתפילה שע"י‬ ‫גמורים כשלעצמם‪ ,‬אלא "בתוך העיר" בסדום‪ ,‬לפי‬ ‫נסיון זה יוכלו בניו אחריו עד סוף כל הדורות לעמוד‬ ‫רשעת אנשי סדום‪ ,‬נחשבים הם לצדיקים‪.‬‬ ‫בנסיונות‪ ,‬וזהו 'ואברהם עודנו עומד לפני ה''‪ ,‬שהוא‬ ‫עדיין ממשיך לעמוד בתפילה עבור דורות הבאים‬ ‫הנה נא הואלתי לדבר אל ד' ואנכי עפר ואפר‪( :‬יח כז)‬ ‫שיוכלו לעמוד בנסיונות כל דור והנסיון המיוחד לו‪.‬‬ ‫אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬כלומר‪ ,‬אני הנני‬ ‫עפר ואפר ויש לי רחמנות עליהם‪ ,‬כש"כ אתה‪ ,‬מלך‬ ‫אולי יש חמשים צדיקים תוך העיר וגו'‪( :‬יח כד)‬ ‫מלכי המלכים‪ ,‬שהנך בעל הרחמים שתרחם עליהם!‬ ‫הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע חי זמן ממושך בברלין‪,‬‬ ‫וחי חיי התבודדות‪ .‬פעם בא לברלין לעניני מסחר יהודי‬ ‫אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור‬ ‫מוורשא‪ ,‬שהכיר אותו וקרא‪ :‬ר' בונם בברלין ואף אחד‬ ‫העשרה‪( :‬יח לב)‬ ‫לא יודע מזה? – ענה לו ר' בונם‪ :‬כשאברהם ביקש מה'‬ ‫בתרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם‪ ,‬שכונתו היתה‬ ‫להציל את סדום אמר לו‪' :‬אולי יש חמשים צדיקים‬ ‫להתפלל במנין של עשרה‪ ,‬וזכות התפילה תגן על‬ ‫בתוך העיר'‪ ,‬ונשאלת השאלה‪ :‬לו היו בסדום צדיקים‪,‬‬ ‫סדום‪ .‬ועל זה הסמיך המבי"ט‪ ,‬בספרו "בית אלקים" –‬ ‫היתכן שאברהם לא מכיר אותם? לא היה שומע מהם?‬ ‫שער התפילה‪ ,‬את החשיבות של תפילה במנין עשרה‪,‬‬ ‫מי אם לא אברהם יודע את הצדיקים אשר בסביבה?‬ ‫שעל זה הבטיח הקב"ה 'לא אשחית בעבור העשרה'‪.‬‬ ‫אלא שצדיקים הנמצאים בסדום מסתתרים ומתבודדים‬ ‫כל כך‪ ,‬שגם אברהם לא יודע מהם‪ .‬והרי אתה יודע איך‬ ‫ויעל אלקים מעל אברהם ואברהם שב למקומו‪( :‬יח‬ ‫ברלין היהודית היא כסדום בעניני דת ‪...‬‬ ‫לג)‬ ‫הרה"ק ה"בת עין" זי"ע מביא את דברי רבינו בחיי‪,‬‬ ‫חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע‬ ‫שמתחילה בעוד השכינה היתה אצלו היה מופשט מכל‬ ‫וגו' חלילה לך וגו'‪( :‬יח כה)‬ ‫מיני חומריות ולא נשאר בלתי צורת הנפש שהוא‬ ‫בשו"ת "זית רענן" מבאר‪ :‬דבאמת יש כפילות לשון‬ ‫השכל הזך והטהור‪ ,‬ובהסתלקות השכינה שב להרגש‬ ‫בפסוק 'חלילה לך' וגו' וזה פירושו‪ :‬דתחילת הפסוק‬ ‫גופו שהוא מקומו של אדם‪.‬‬ ‫מדבר על צדיק אמיתי‪ ,‬ובזה התפלל בפשטות שאין‬ ‫ראוי להמיתו‪ ,‬ועל זה הוסיף לגבי מי שבאמת אינו צדיק‬ ‫ויבואו שני המלאכים סדומה ולוט ישב בשער סדם‪:‬‬ ‫ומראה את עצמו כצדיק‪ ,‬וכמשמעות הלשון "כ"צדיק‪,‬‬ ‫(יט א)‬ ‫גם אותו אין ראוי להרוג‪ ,‬אמנם לא מעיקר הדין אלא כדי‬ ‫בספר "נפלאות חדשות" מתלמיד הרה"ק מוהר"ד‬ ‫שלא יאמרו וכו'‪ ,‬שכן העולם סבור שהוא צדיק‪.‬‬ ‫מקאצק זצ"ל שואל‪ :‬למה לאאע"ה נדמו כאנשים‪,‬‬ ‫וללוט נדמו כמלאכים? וכותב בשם הרה"ק רבי ליב‬ ‫יש לציין מה שהיה אומר הרה"ק רבי ברוך מגורליץ זי"ע‬ ‫שרה'ס זי"ע‪ :‬שאאע"ה היה מכניס אורחים אפילו‬ ‫בדרך מליצה על צדיקים אלו‪ :‬דהקב"ה אמר לאברהם‬ ‫אנשים פשוטים‪ ,‬על כן לא היו צריכים לדמות לו‬ ‫אבינו‪ :‬אם יש חמישים צדיקים כאלו בסדום אין צריך‬ ‫כמלאכים‪ ,‬אבל לוט לא היה מכניס אורחים פשוטים‪,‬‬ ‫להפוך את העיר‪ ,‬הם יהפכוה לבד‪...‬‬ ‫אלא רק אורחים מכובדים‪ ,‬ע"כ נדמו לו כמלאכים‪.‬‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך‬ ‫העיר וגו'‪( :‬יח כו)‬ ‫ברש"י‪ :‬אותו היום מינוהו שופט עליהם‪.‬‬ ‫אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬לא די שיהיו‬ ‫שואל הרב ר"י מוואלוז'ין זצ"ל‪ :‬האיך יכלו סדום ועמורה‬ ‫צדיקים חובשי ספסל בית המדרש‪ ,‬אלא צדיקים שהם‬ ‫להתקיים אפילו יום אחד לפי חוקי סדום שלהם?‬ ‫בתוך העיר‪ ,‬מעורבים עם הבריות‪ ,‬עוסקים בהוויות‬ ‫ומסביר‪ ,‬מכיון שגם השופטים היו שופטי סדום‪ ,‬לא‬ ‫העולם ובכל זאת צדיקים הם – אז ישא ה' לכל העיר‬ ‫שמרו על החוקים‪ ,‬וכך יכלו התושבים להתקיים‪ .‬אבל‬ ‫בעבורם‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫סדום‪ ,‬מתכוון אני ל"הכנסת אורחים" כמו שלמדתי‬ ‫כשמנו את לוט השופט‪ ,‬רצה הוא בתומו לשמור על‬ ‫מאברהם‪.‬‬ ‫החוקים‪ ,‬חוקי סדום‪ ,‬ועל כן היה הכרח בו ביום להפוך‬ ‫את העיר‪.‬‬ ‫ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו‪( :‬יט ג)‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬שהרמב"ם פסק‬ ‫שואל רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל בספרו "אפריון"‪:‬‬ ‫שלאורח צריך לתת ממה שחביב לאדם‪ .‬וא"כ ניחא‬ ‫לכאורה תמוה מאד‪ ,‬כיון שלוט היה צדיק ביניהם‪ ,‬מה‬ ‫משום הכי נתן להם לוט לשתות‪ ,‬כי הוא היה אוהב‬ ‫ראו למנות אותו לשופט?‬ ‫לשתות‪ .‬אך אצל אאע"ה לא כתוב משתה – אף שאצל‬ ‫ואמרתי בדרך צחות‪ :‬כי במסכת סנהדרין [קט‪ ]:‬מביאה‬ ‫אבימלך כן כתוב ויעש להם משתה‪ ,‬אך מלך זה משהו‬ ‫הגמרא מעשה‪ ,‬אליעזר עבד אברהם איתרמי התם‬ ‫אחר‪ ,‬כי מלך נכון לכבדו בכל‪.‬‬ ‫[לסדום]‪ ,‬פדיוהו [פצעוהו]‪ ,‬אתא לקמיה דיינא‪ ,‬אמר‬ ‫ליה‪ :‬הב לי אגרא דשקל לך דמא‪ .‬שקל גללא [מקל או‬ ‫בתוס' [ר"ה יא‪ ].‬נאמר שאותו היום שבאו המלאכים‬ ‫אבן]‪ ,‬פדיהו איהו לדיינא‪ ,‬אמר‪ :‬מאי האי‪ ,‬אמר ליה‪:‬‬ ‫פסח היה‪ .‬וקשה איך תיקן להם אברהם צרכי הסעודה‪,‬‬ ‫אגרא דנפיק לי מינך הב ניהליה להאי‪ ,‬וזוזי דידי‬ ‫והרי נדמו לו כערביים‪ ,‬ואסור לבשל לנכרי ביו"ט‪,‬‬ ‫כדקיימי קיימי‪ .‬ועיי"ש‪ .‬וי"ל‪ ,‬כי לאחר מעשה זה‪ ,‬לא‬ ‫כדדרשינן לכם ולא לנכרים?‬ ‫רצה שום אחד מהם להיות שופט ביניהם – כי זה נהיה‬ ‫ב"ברכת פרץ" כתב‪ :‬שלא נתן לפניהם מבושלים‪ ,‬אלא‬ ‫מסוכן – ולכן מינו את לוט‪.‬‬ ‫שהמלאכים שגופם אש שרפו זאת ונעשה מבושל‪.‬‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬מדוע באמת בחרו אנשי סדום באחד שבא‬ ‫ויש מיישבים‪ ,‬שהכינם לצורך עצמו והוסיף עבור‬ ‫לגור להיות שופט‪ ,‬וכי חסרים היו בסדום בעלי השכלה‬ ‫האורחים‪ ,‬ולפי"ז מבאר ב"בית אפרים"‪ :‬הטעם ששרה‬ ‫משפטית סדומית?‬ ‫לא טימאה את העיסה כדי שיהיה חולין על טהרת‬ ‫אלא‪ ,‬בפרשה הקודמת למדנו שהיה ריב בין רועי מקנה‬ ‫הקודש‪ ,‬ולכאורה מדוע הקפיד אברהם שאף האורחים‬ ‫אברהם ובין רועי מקנה לוט‪ ,‬על הגזל של רועי לוט‪,‬‬ ‫יחמירו בכך‪ ,‬וביותר שהרי נדמו לו כערביים? ולהאמור‬ ‫שהיו אומרים הקב"ה הבטיח את הארץ לאברהם וכו'‪,‬‬ ‫ניחא‪ ,‬שהכינו זאת עבורם – דהיינו אברהם ושרה – ורק‬ ‫שמועת פילפול היתר זה הגיע לאזני אנשי סדום‪,‬‬ ‫באופן זה יכלו להוסיף ולבשל ביו"ט‪.‬‬ ‫ויאמרו איש אל אחיו‪ ,‬לשופט כזה אנו זקוקים‪ ,‬שופט‬ ‫שיכול להמציא "היתרים" לפי הזמנות אנשי קהילתו ‪...‬‬ ‫המפרשים תמהו למה לא פירש רש"י כאן אצל לוט מה‬ ‫שפירש באכילת המלאכים אצל אברהם ש'נראו כמו‬ ‫והשכמתם והלכתם לדרככם‪( :‬יט ב)‬ ‫שאכלו'?‬ ‫מבאר הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע‪ :‬וכי אומרים‬ ‫בספר "פרדס יוסף" הביא בשם זקינו הגאון מלאסק‬ ‫לאורח שתיכף ילך?‬ ‫זצ"ל שאמר ליישב‪ :‬עפימש"כ האר"י ז"ל‪ ,‬שבמצרים‬ ‫אלא י"ל‪ ,‬כי לוט ידע שהאורחים מפחדים להתארח‬ ‫כתיב [שמות יב יב] 'ועברתי בלילה הזה'‪ ,‬ודרשו חז"ל‬ ‫בבית אנשי סדום‪ ,‬כי אם אנשי סדום מכניסים לביתם‬ ‫[ילקוט רמז קצט] ועברתי – אני ולא מלאך‪ .‬והיינו‪ ,‬לפי‬ ‫אורח הוא בכדי שלא יצא משם חי‪ ,‬כמשאחז"ל שהיו‬ ‫שסכנה היה לשלוח מלאך למצרים‪ ,‬שמפני רוב‬ ‫משכיבים אותם ב"מיטת סדום"‪ ,‬ואם היה ארוך‬ ‫הטומאה היה המלאך יכול ליפול ממדריגתו‪ ,‬ולכן‬ ‫מהמיטה היו מקצצים רגליו‪ ,‬ואם המיטה ארוכה ממנו‬ ‫אפשר לומר‪ ,‬בבוא המלאכים לסדום‪ ,‬מקום הרשע‪,‬‬ ‫היו מותחים אותו עד מות‪.‬‬ ‫נפלו ממדרגתם ואכלו ממש‪.‬‬ ‫לכן אמר להם לוט‪ :‬אל תפחדו שאכניס אתכם לביתי‬ ‫ואשכיב אותכם על "מיטת סדום" ולא תצאו מכאן חיים‬ ‫מסופר שפעם פנה ה"בית הלוי" זצ"ל לנכדו ואמר לו‪:‬‬ ‫כמעשה אנשי העיר סדום‪ ,‬אני אינני מהם וגם אחרי‬ ‫הוכח מן הפרשה שאותו היום פסח היה‪ .‬השיב הנכד‪:‬‬ ‫שתתארחו אצלי‪' ,‬והשכמתם והלכתם לדרככם'‪ ,‬ממנו‬ ‫דכתיב "והשענו תחת העץ" והוא ענין הסיבה שעושים‬ ‫תצאו חיים ותוכלו עוד ללכת כחפצכם‪ ,‬אינני מאנשי‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בירושלמי‪ :‬דאם באו להלחם על עיר להורגם וביקשו‬ ‫בפסח‪.‬‬ ‫אחד מבני העיר ובזה יצילו את כל אנשי העיר הדין הוא‬ ‫ועכשיו תוכיח מהפרשה שלא היה פסח‪ ,‬השיב הנער‪:‬‬ ‫שיהרגו כולם ואל ימסרו להם אפילו אחד‪ .‬ועל זה‬ ‫שכן כתוב "כחום היום" וביום אין דין הסיבה‪...‬‬ ‫השיבו "ויאמרו גש הלאה" היינו שלא יעשה מעשה‬ ‫למוסרם אלא ילך לו והם יקחו אותם לבד‪.‬‬ ‫ויאמר אל נא אחי תרעו‪( :‬יט ז)‬ ‫ועל זה אמר להם‪ :‬דבן נח מוזהר על הדינים ולכן חייב‬ ‫אין נא אלא לשון בקשה‪ .‬אומר הרה"ק רבי מאיר‬ ‫למחות ולא לאפשר להם לקחת אותם אף בעצמם‪ ,‬ועל‬ ‫מאפטא זי"ע‪ :‬אם אין לכם אחי היכולת להתפלל –‬ ‫זה כתוב "ויאמרו" בפעם השניה האחד בא לגור וישפט‬ ‫'תרעו' – מלשון רעות ואחוה‪ ,‬תתרועעו ותתחברו יחד‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫בלב שלם‪ ,‬וזה מועיל לתפילה‪ ,‬הכנה טובה לה‪.‬‬ ‫שאלו להרה"ק רבי גרשון העניך מרדזין זי"ע‪ :‬אנשי‬ ‫הרה"ק ממודז'יץ ה"דברי ישראל" זי"ע מביא בשם זקנו‬ ‫סדום התקוממו נגד לוט‪ .‬טענו 'האחד בא לגור וישפוט‬ ‫הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע‪ :‬דאין 'נא' אלא לשון‬ ‫שפוט'‪ ,‬ומה הקושיה? הלא בסדום היה הכל הפוך?‬ ‫בקשה [ברכות ט‪ ,].‬והיינו תפילה‪ ,‬והסימן של התפילה‬ ‫השיב להם‪ - :‬גם המקשה היה איש סדום‪ ,‬לכן הקשה‬ ‫כראוי הוא‪ ,‬אם היה להאדם קודם התפילה שונא‬ ‫קושיה הפוכה‪...‬‬ ‫מוחלט‪ ,‬ואחר התפילה עלה בלבו שיהיה לאיש הזה‬ ‫אוהב נאמן‪ ,‬זאת היא סימן מובהק שהתפילה היה‬ ‫הכו בסנורים וילאו למצוא הפתח‪( :‬יט יא)‬ ‫כראוי ועשה רושם ופעולה למעלה‪.‬‬ ‫הגה"ק ה"ישועות מלכו" זצוק"ל שואל‪ :‬מה 'וילאו'‪,‬‬ ‫וזהו הפירוש 'אל נא אחי תרעו'‪ ,‬פירוש 'אל נא' ר"ל אין‬ ‫הול"ל 'ולא יכלו למצוא הפתח'? אלא מכת סנורים הוא‬ ‫זאת נקראת תפילה‪ ,‬אם 'אחי תרעו' אם יש לו עדיין‬ ‫מין עורון המרבה את דבר הנראה‪ ,‬פתח אחד נראה‬ ‫מחשבה רעה על חבירו‪.‬‬ ‫ונדמה שרואה הרבה פתחים‪ ,‬לכן נלאו למצוא את‬ ‫הפתח האמיתי באשר חפשו הרבה פתחים בדמיונם‪.‬‬ ‫רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל‬ ‫קורתי‪( :‬יט ח)‬ ‫אומר הגריד"א שליט"א‪ :‬י"ל דאנשי סדום בינם לבין‬ ‫שואל ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ :‬והוא פלא‪ ,‬דהא זה גופא‬ ‫עצמם היו שונאים זה את זה‪ ,‬ולכן בשעה שהלכו‬ ‫הייתה טענת אנשי סדום – מדוע הכניסם בצל קורתו –‬ ‫להענישם לא רצה הקב"ה שישמח אחד במפלת‬ ‫כנגד חוקי המדינה‪ ,‬ואיך בא לוט ומבקש מהם להניחם‪,‬‬ ‫חבירו‪ ,‬לכן הכו בסנורים שלא יראה אחד את חבירו‪.‬‬ ‫דייקא מחמת שבאו בצל קורתו‪.‬‬ ‫וזהו הטעם שהמלאכים אמרו ללוט 'אל תביט אחריך' –‬ ‫ומבאר הח"ח‪ :‬שאפילו רשעים כאנשי סדום מבינים כי‬ ‫שאין לו רשות לראות במפלת חביריו‪.‬‬ ‫על הנסמך מוטל שלא לכזב בסומך בו‪ ,‬ואם האורחים‬ ‫סומכים על בעל הבית ובוטחים בו מוטל עליו לדאוג‬ ‫ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו ויאמר וגו' ויהי‬ ‫לכל מחסורם‪ ,‬ומכח טענה זו התחנן לפניהם לוט שלא‬ ‫כמצחק בעיני חתניו‪( :‬יט יד)‬ ‫יעשו להם כל רע‪ ,‬וזהו אומרו 'רק לאנשים האל אל‬ ‫שואל הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬הרי היו רואים‬ ‫תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי'‪ ,‬והיינו שהם בטחו‬ ‫בעיניהם פלא גדול שכל העיר מנער ועד זקן הוכו‬ ‫בי שאוכל להצילם מידכם‪ ,‬וא"כ שומה עלי לעשות כל‬ ‫בסנורים ונלאו למצוא הפתח שהיו סמוכים אליו‬ ‫אשר בידי להצילם‪.‬‬ ‫ועומדים על גביו‪ ,‬ועכ"פ היה צריך להתעורר חשש‬ ‫בלבם‪ ,‬אולי יוכל עוד כהנה וכהנה‪ ,‬ולמה היה עוד‬ ‫ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וגו'‪( :‬יט ט)‬ ‫לצחוק בעיניהם?‬ ‫יש להבין כפל הלשון "ויאמרו"‪' ,‬ויאמרו גש הלאה‬ ‫ומתרץ‪ :‬שזה היה ממכת הסנורים‪ ,‬כמו שבגשמיות‬ ‫ויאמרו האחד' וגו'?‬ ‫נלאו למצוא הפתח והיו רואין ולא רואין‪ ,‬כן נמי‬ ‫תירץ הגאון ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק מבריסק‬ ‫בפנימיות הענין היו רואין את הפלא ולא היו יכולים‬ ‫שליט"א‪ :‬בתחילה כאשר בקשו אנשי סדום שסבבו את‬ ‫לשים אליו לב‪.‬‬ ‫הבית שימסור להם את אורחיו‪ ,‬ענה להם מה דאי'‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ע"ה‪.‬‬ ‫וזה לימוד לאדם‪ ,‬שיש כמה זמנים וכמה ענינים‪ ,‬אשר‬ ‫באם ישים לב אליהם היה רואה מפלאות תמים דעים‬ ‫הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער‪:‬‬ ‫השגחתו הפרטית והשכר והעונש‪ ,‬אבל כאשר האדם‬ ‫(יט כ)‬ ‫בזדון לבו הלך חשכים אז נעשה מוכה בסנורים עד‬ ‫שח הגה"צ רבי יזקאל לוינשטיין זצ"ל‪ :‬במה היה גדול‬ ‫שרואה ואינו רואה‪ .‬ובזמנינו אלה יכול כל אדם לראות‬ ‫כוחו של לוט‪ ,‬שהועילה בקשתו מן המלאך שלא להפוך‬ ‫פליאות משנוי העתים המו גוים מטו ממלכות‪ ,‬והשגחה‬ ‫את העיר צוער – אף שאברהם אבינו ע"ה התפלל על‬ ‫הפרטית מרחפת על כל פרט ופרט באופן מופלא‪ ,‬וצריך‬ ‫הצלת סדום ולא הועילו בקשותיו‪.‬‬ ‫כל אדם להיות נשמר ממכת סנורים‪.‬‬ ‫רק אמרו במדרש‪ :‬כי לוט ע"י שכיבד את המלאך נשא‬ ‫לו פנים‪ .‬אף כי כוחה של תפילת אאע"ה לא הועילה‬ ‫ברש"י‪ :‬חתניו המה הנשואים לבנותיו‪ ,‬לוקחי בנותיו‬ ‫בזה‪ ,‬אעפ"כ לוט פעל זאת על ידי החסד שעשה עם‬ ‫המה המאורסים לבנותיו‪ .‬וקשה‪ ,‬מדוע היה כמצחק רק‬ ‫המלאכים‬ ‫באוזני חתניו ולא לוקחי בנותיו?‬ ‫נפלא הדבר‪ ,‬כמה גדול כוחה של מדת הכרת הטוב‪,‬‬ ‫בדרך צחות‪ :‬חתניו שגרו בביתו והכירו אותו היטב‬ ‫שהיו המלאכים מחוייבים ללוט לעשות רצונו‪ ,‬ואף‬ ‫התפלאו מהו מדבר על מלאכים‪ ,‬מה לו ולזה‪ ,‬לכן ויהי‬ ‫שתפלתו של אאע"ה לא עזרה‪.‬‬ ‫כמצחק בעיני חתניו‪ .‬אבל לוקחי בנותיו המאורסים‬ ‫עדיין לא עמדו על טיבו והאמינו לו מיד‪...‬‬ ‫מו' רה"י שליט"א תירץ‪ :‬שאאע"ה היה עמוד החסד‬ ‫בעולם‪ ,‬ומנגד סדום כל מהותם והנהגתם היה היפך‬ ‫ויתמהמה ויחזיקו האנשים וגו'‪( :‬יט טז)‬ ‫מידה זו עד שהגיעו לתכלית מידת האכזריות‪ .‬ולכן‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" בפ' צו כתב‪ :‬ג' פעמים יש‬ ‫כאשר עמד אברהם להתפלל בעד סדום היה זה‬ ‫בתורה "שלשלת" א‪ .‬בפרשתנו בתיבת 'ויתמהמה'‪ .‬ב‪.‬‬ ‫בבחינת 'סניגור נעשה קטיגור'‪ ,‬כי מהות עון סדום הוא‬ ‫'וימאן' לגבי יוסף הצדיק‪ .‬ג‪ .‬בפרשת צו בתיבת‬ ‫אכזריות כמ"ש הנביא‪' :‬הנה זה היה עון סדום אחותך‬ ‫'וישחט'‪.‬‬ ‫גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד‬ ‫ומרמז על דרך העבודה‪ :‬כשבא האדם לתאוות עולם‬ ‫עני ואביון לא החזיקה'‪ ,‬וכל שהרבה להתפלל עליהם כן‬ ‫הזה אפילו בהיתר‪ ,‬מתחילה יקיים בנפשו –‬ ‫נתעורר הקטרוג על סדום‪ ,‬ולכן לא נתקבלה תפילתו‪.‬‬ ‫'ויתמהמה'‪ ,‬שלא ימהר למלא תאוותו‪ .‬ולא יחשוש‬ ‫משא"כ לוט‪ ,‬אף שגם הוא היה מכניס אורחים‪ ,‬מ"מ‬ ‫שעיכוב ואיחור התאווה יזיק לו‪ .‬לאחר מכן – 'וימאן'‪,‬‬ ‫הרי הלך לגור בסדום‪ ,‬והגם ש'ואנשי סדום רעים‬ ‫שילחם עם יצרו בזעקת "איני רוצה"‪ ,‬עד שכבר לא‬ ‫וחטאים לה' מאד'‪ ,‬ואעפ"כ לא נמנע לוט מלשכון‬ ‫ירצה לילך אחר תאוות לבו‪ ,‬ועל ידי זה יזכה – 'וישחט'‪,‬‬ ‫עמהם [כלשון רש"י שם]‪ ,‬ולכן כאשר ביקש על סדום‬ ‫שישחט את יצרו הרע וכבר לא יתאווה כלל‬ ‫לא נתעורר הקטרוג ונתקבלה תפילתו‪.‬‬ ‫למטעמותיו‪ ,‬ולא עוד אלא ישתמש עם כוחותיו לעבודת‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫וה' המטיר על סדום וגו'‪( :‬יט כד)‬ ‫שואל הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצ"ל – הי"ד‪ :‬מצינו‬ ‫ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד וגו'‬ ‫בכתוב [יחזקאל טז מט] 'וזה היה עון סדום ויד עני‬ ‫ההרה המלט פן תספה‪( :‬יט יז)‬ ‫ואביון לא החזיקו'‪ ,‬דעונשה של סדום היה בשביל ביטול‬ ‫אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬הרמז לכל אדם‬ ‫מצות צדקה‪ ,‬וקשה דלא מצינו שהוזהרו בני נח יותר‬ ‫שאומרים לו תמיד המלט על נפשך מהיצה"ר‪ ,‬ובאיזה‬ ‫משאר מצוות‪ ,‬ומצות צדקה אינן מכללן‪ ,‬ולמה נענשו?‬ ‫מצב שרק נמצא‪' ,‬אל תביט אחריך' ‪ -‬על העבר שלא‬ ‫וי"ל לפימש"כ בשערי קדושה לר"ח ויטאל זצ"ל‪ ,‬הטעם‬ ‫היה טוב‪ ,‬שהיצה"ר רוצה בזה לייאש את האדם‪' ,‬ואל‬ ‫שלא מצינו בתורה אזהרות מפורשות על מדות רעות‪,‬‬ ‫תעמוד' ‪ -‬שלא ישאר לעמוד במקומו‪ ,‬אלא 'ההרה‬ ‫מפני שהמדות הן יסוד כל התורה ובלתן אין יצוייר כלל‬ ‫המלט פן תספה'‪.‬‬ ‫קיום התורה‪ ,‬וע"כ לא הוצרך הכתוב להזהיר עליהם‬ ‫גם י"ל 'אל תביט אחריך' – שלא יסתכל על העבר שלו‬ ‫בפירוש עיי"ש‪ .‬וא"כ גם בני נח הוזהרו ממילא על‬ ‫אלא ממה שעתיד לצאת ממנו‪ ,‬שיצא ממנו דוד המלך‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מתפלה זו‪ ,‬והלא תפלה זו לא נתקבלה כלל‪ ,‬ואם כן איך‬ ‫מדות רעות‪ ,‬דאם לא כן אי אפשר לקיים את הז' מצוות‬ ‫יכולים ללמוד ממנה שיש לעמוד ולהתפלל?‬ ‫שלהן‪ .‬ואנשי סדום היה להם מדת אכזריות‪ ,‬וע"כ‬ ‫ומבאר בפשטות‪ ,‬דאדרבה היא הנותנת‪ ,‬שזה מלמד‬ ‫נענשו על מדתן הרעה‪ ,‬אף שלא נצטוו על מצות צדקה‪.‬‬ ‫האדם לדעת דאפילו כשלא נתקבלה התפילה צריכין‬ ‫[בחידושי הר"ן סנהדרין [נו‪ ]:‬כתב‪ ,‬דבני נח מצווין על‬ ‫להמשיך ולהתפלל לפני ה'‪ ,‬ולא ינוחו מלהתפלל ולא‬ ‫הצדקה עיי"ש‪ ,‬אבל מלשון הרמב"ם בהל' מלכים לא‬ ‫להתייאש‪ ,‬כי אין אנו יודעים מה שפועלים בהתפילות‪.‬‬ ‫משמע כך]‪.‬‬ ‫ועל כן למדים דייקא מהכא שצריכים להתפלל‪ ,‬וזהו‬ ‫עוד י"ל‪ :‬דבאמת נענשו על ז' מצוות שב"נ שעברו‬ ‫שתיקן אברהם תפלת שחרית‪ ,‬היינו שתיקן שלא‬ ‫עליהן‪ .‬אלא שאם היו עושין צדקה היתה הצדקה מגינה‬ ‫יתייאש האדם מלהתפלל‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬דכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן‬ ‫ועפ"י דברה"ק יתפרש הכתוב 'ואברהם עודנו עומד' –‬ ‫השמים‪ ,‬אבל כאשר לא ריחמו על אחרים פגעה בהן‬ ‫בתפלה – 'לפני ה''‪ ,‬שתפלת אברהם אבינו שלא‬ ‫מדת הדין‪ ,‬דבמדה שאדם מודד בה מודדין לו‪ ,‬ונענשו‬ ‫נתקבל עומד תמיד ומחזקינו בכל עת שנעמוד‬ ‫על שעברו על ז' מצוות שלהם‪.‬‬ ‫להתפלל‪ ,‬דאף כשאין אנו רואים שפועלת התפלה‪,‬‬ ‫עכ"ז נמשיך להתפלל אל השי"ת‪ ,‬ונמצא שע"י תפלת‬ ‫ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח‪( :‬יט כו)‬ ‫אברהם אבינו אנו מקבלים הכח להתפלל לעולם‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬מאחריו של לוט‪.‬‬ ‫ופעולתם זו מתפילת אברהם עודנו עומד עד היום‪.‬‬ ‫מה כוונת רש"י בדיוק זה? אומר הקדוש רבי שמשון‬ ‫מאוסטרפולי זי"ע‪ :‬אפשר לומר‪ ,‬כי הנה בפרשת קרח‬ ‫ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה‬ ‫אומר רש"י‪ :‬מה ראה קרח לחלוק על משה‪ ,‬עינו‬ ‫וגו'‪( :‬יט כח)‬ ‫הטעתו ראה שלשלת גדולה שיוצאת ממנו – שמואל‪.,‬‬ ‫וברש"י מחז"ל‪ :‬נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של‬ ‫והנה גם כאן באשת לוט קשה מדוע לא השגיחה‬ ‫אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי‬ ‫בדברי המלאך שאמר לה 'אל תביט אחריך'‪ ,‬אלא‬ ‫היא ולא גילה הדבר שהי' חס עליו לפיכך חס הקב"ה‬ ‫שראתה שלשלת גדולה יוצאת ממנה רות ודוד‪ .‬וזהו‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫שפירש"י "מאחריו של לוט" שהסתכלה מה שעתיד‬ ‫יתכן – אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע – הטעם שלוט‬ ‫לצאת מלוט‪ ,‬ובזה טעתה‪.‬‬ ‫לא גילה הדבר לא מחמת צדקות‪ ,‬אלא משום שהי'‬ ‫קלסתר פניו דומה לשל אברהם‪ ,‬לכן נתירא שמא‬ ‫ברש"י‪ :‬במלח חטאה ובמלח לקתה‪ .‬אמר לה‪ :‬תני מעט‬ ‫בבואם להרוג את אברהם יטעו בו מחמת הדמיון‬ ‫מלח לאורחים הללו‪ ,‬אמרה לו‪ :‬אף המנהג הרע הזה‬ ‫בקלסתר פניהם ויהרגוהו‪.‬‬ ‫אתה בא להנהיג במקום הזה‪.‬‬ ‫ולפי"ז אף שלא הי' כוונתו שלימה לחוס על אברהם‬ ‫ידידי רמד"א הי"ו בכת"י על חומש בראשית כותב‪:‬‬ ‫מ"מ חס הקב"ה עליו כמ"ש ז"ל בעוג מלך הבשן 'ויבא‬ ‫ותמוה‪ ,‬כל הסעודה נתנה ורק מלח לא? וי"ל דמלח‬ ‫הפליט' וגו' הוא לא נתכוין לש"ש וכו' ומ"מ אמר לו‬ ‫מורה על בקשת רחמים דהמים התחתונים בכו ובקשו‬ ‫הקב"ה חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל וכו'‪.‬‬ ‫רחמים שיהיו קרבין לגבי מלכא‪ ,‬וניתן להם נסכים‬ ‫ומלח על הקרבנות‪ ,‬ואשת לוט כאנשי סדום שהיו‬ ‫וילך ה' וגו' ואברהם שב למקומו‪( :‬יט לג)‬ ‫אכזרים היה בה היפך מדת הרחמנות ולכן לא רצתה‬ ‫מפרש ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬אע"פ שהלך הקב"ה‬ ‫לתת מלח שמורה על בקשת רחמים‪.‬‬ ‫ממנו ולא הועיל בתפלתו כלום על סדום‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫אברהם שב למקומו להתפלל על בנ"י‪ ,‬ואברהם עודנו‬ ‫וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את‬ ‫עומד בתפילה על עמו בנ"י‪.‬‬ ‫פני ה'‪( :‬יט כז)‬ ‫וכן נכון לכל איש ישראל אע"פ שרואה שאין תפילתו‬ ‫חז"ל למדים במסכת ברכות [כו‪ ]:‬מפסוק זה שאברהם‬ ‫מועלת אעפ"כ אל ימנע מן הרחמים להעתיר אל ה'‬ ‫תיקן תפילת שחרית‪ .‬והקשה הרה"ק המוהרי"ד‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ :‬דאיך למדים חיוב תפילת שחרית‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יש להבין מהו חשבון אלף כסף שנתן אבימלך‬ ‫ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'‪( :‬כ א)‬ ‫לאברהם?‬ ‫ברש"י‪ :‬כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים‬ ‫מבאר הגה"ק מאוסטרובצה זי"ע‪ :‬דהנה נתבאר‬ ‫ושבים נסע לו משם‪.‬‬ ‫שאברהם גירש את שרה באומרו לה "אחותי את"‪ ,‬ולכן‬ ‫יש המבארים הטעם שחורבן סדום ועמורה גרם‬ ‫הוצרך לתת לה כתובה‪ .‬ושיעור כתובה חמישים שקל‬ ‫להתמעטות העוברים ושבים‪ ,‬והרי לא התגורר‬ ‫והשקל עשרים גרה‪ .‬חמישים כפול עשרים הוא – אלף‪.‬‬ ‫בקרבתם?‬ ‫אלא כדרכם של קמצנים דרכם של אנשי סדום ועמורה‬ ‫וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה‬ ‫היתה להודיע לכל האורחים שכדאי להם ללכת לחברון‪,‬‬ ‫אותו אלקים‪( :‬כא ד)‬ ‫שם מחלקים אוכל בחינם‪ .‬וכיון שסדום ועמורה נחרבו‪,‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬שבאותו בחינה‬ ‫לא היה מי שיפנה את העניים לחברון‪.‬‬ ‫ובחשקות הגדולה שהיה לו בשעת המצוה שקיים‬ ‫אצלו‪ ,‬אף שהיה לפני זמן רב‪ ,‬כי המצוה של המילה‬ ‫ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא‪( :‬כ ב)‬ ‫הראשונה של אאע"ה בעצמו עשה תיכף ולא אחר‬ ‫ברש"י‪ :‬כאן לא נטל רשות‪ ,‬אלא על כרחה שלא‬ ‫והיה בחשק רב‪ ,‬כך גם במילת יצחק בנו לא נפל‬ ‫בטובתה‪ ,‬לפי שכבר לוקחה לבית פרעה על ידי כן‪.‬‬ ‫מחשקות במדרגה הראשונה‪ .‬עיי"ש בדבריו‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" אמר‪ :‬ולי נראה שלא היה צריך‬ ‫ליטול ממנה רשות בכל פעם‪ ,‬כי כיון שראה שניצלה‬ ‫בשם הרה"ק מצאנז זי"ע‪ :‬שבכל השמונה ימים‬ ‫פעם אחת‪ ,‬היה בטוח שתינצל תמיד‪ .‬וגם בפשטות‪,‬‬ ‫השתוקק אברהם אבינו למול את בנו‪ ,‬ובזה מיחשב‬ ‫הרשות הראשונה שנטל ממנה היתה על תמיד‪,‬‬ ‫כאילו מל אותו כל השמונה ימים‪.‬‬ ‫כדכתיב מקרא מפורש 'ואומר לה זה חסדך אשר תעשי‬ ‫עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי‬ ‫בגמרא [קידושין כט‪ ].‬יליף מהכא דאין אשה מצווה‬ ‫הוא'‪.‬‬ ‫למול את בנה – אותו ולא אותה‪.‬‬ ‫והקשו הראשונים‪ :‬תיפוק ליה דמצות מילה הוי מצות‬ ‫ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה וגו'‪( :‬כ ג)‬ ‫עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות‪ .‬ורבו התירוצים‬ ‫חז"ל למדו מכאן שאין התראה לבני נח‪.‬‬ ‫בראשונים ובאחרונים‪:‬‬ ‫וקשה הרי בהמשך נאמר שהקב"ה התרה בו – 'ועתה‬ ‫ב"שפת אמת" איתא ג' תירוצים ונביא תירוציו‪ :‬א‪.‬‬ ‫השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם‬ ‫בשפ"א [מגילה כ‪ ].‬כתב‪ :‬י"ל דלא הוי מצות עשה‬ ‫אינך' וגו'?‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬כיון דבאמת לעולם צריך האדם להיות‬ ‫מתרץ מרן ה"חזון איש" זצ"ל‪ :‬אדרבה מלשון "ויתפלל‬ ‫נימול‪ ,‬ואע"ג דגוף המילה צריך להיות ביום‪ ,‬אבל‬ ‫בעדך וחיה" רואים שכבר נגזרה גזירה עליו ורק על ידי‬ ‫המכוון הוא כדי שיהיה נימול בכל הימים והלילות‪ ,‬ואין‬ ‫תפילה ינצל‪.‬‬ ‫נקרא זמן גרמא רק במצוה שחייב לעשותה ביום‬ ‫ובלילה פטור מלעשותה‪ .‬הרי שכן הזמן גורם וחיוב‬ ‫ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו'‪( :‬כ ז)‬ ‫המצוה‪ ,‬משא"כ במילה דעשייתה רק פעם אחת‬ ‫אומר ה"שפת אמת" בליקוטים בדרך צחות‪ :‬מובא‬ ‫והתכלית שלה היא להיות נימול תמיד לא מיקרי זמן‬ ‫במדרש רבה פ' ויקרא שהנביא דומה למלאך‪ ,‬כפי‬ ‫גרמא כנ"ל עכ"ד‪.‬‬ ‫שאמרה אשת מנוח 'איש האלקים בא אלי ומראהו‬ ‫עוד כתב בשפ"א [שם] לתרץ‪ :‬דנהי דבכל המצוות‬ ‫כמראה מלאך האלקים'‪ ,‬וחשב אבימלך‪ ,‬כי שרה איננה‬ ‫שהז"ג פטורות משום דכתיב 'למען תהיה תורת ה'‬ ‫אשת איש‪ ,‬כי מראה אברהם היה כמראה מלאך‬ ‫בפיך' ואיתקש כל התורה לתפילין [קידושין לה‪ ,].‬מ"מ‬ ‫אלקים‪ .‬אמר לו הקב"ה‪' :‬השב את אשת האיש'‪ ,‬וזה‬ ‫מצות מילה שהיא אמירה יחידית לאאע"ה קודם‬ ‫שתוארו כמלאך אלקים – 'כי נביא הוא'‪.‬‬ ‫שניתנה תורה‪ ,‬י"ל דלא איתקש לתפילין‪ ,‬דהא קודם‬ ‫נתינת התורה ומצות תפילין‪ ,‬היה החיוב גם על הנשים‬ ‫ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף וגו'‪( :‬כ טז)‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ב"דברי דוד" להט"ז מבאר‪ :‬מנין ידעו הנפקדים שזכו‬ ‫א"כ מהיכי תיתי למיפטרינהו תו‪ ,‬וצריך קרא דאותו‬ ‫לפרי בטן בזכות שרה‪ ,‬אלא כתיב 'כל השומע יצחק לי'‬ ‫כנ"ל עכ"ד‪.‬‬ ‫‪ -‬דייקא‪ ,‬היינו דוקא מי ששמע והאמין בנס המשיך על‬ ‫ב"שפת אמת ליקוטים" [לברית מילה] כתב לחדש‪:‬‬ ‫עצמו נס זה‪.‬‬ ‫לענ"ד מ"ש 'ואתה את בריתי תשמור' – הוא באמת לא‬ ‫תעשה‪ ,‬כמ"ש חז"ל [סוטה ה‪ ].‬השמר – לא תעשה‬ ‫כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א אמר בשם הרה"ק‬ ‫הוא‪ ,‬כמו 'שבתותי תשמורו' שהוא ל"ת [עי' ברכות כ‪:‬‬ ‫ה"אמרי יוסף" זי"ע‪ :‬דמספר יצח"ק הוא ר"ח‪,‬‬ ‫ורש"י שם]‪ ,‬ולהנ"ל א"ש ל"ל קרא אותו ולא אותה‪ ,‬אף‬ ‫וכשמוסיפים לו תיבת ל"י עולה רמ"ח כמנין אברה"ם‪.‬‬ ‫דהוי מצות עשה שהז"ג‪ ,‬משום דהוי מצות ל"ת ג"כ‪.‬‬ ‫דהנה יצחק היה מדתו מידת הגבורה כידוע‪ ,‬ואילו מידת‬ ‫אלא שאין בי לחדש דבר נגד משמעות הפוסקים במנין‬ ‫אברהם הוא חסד‪ ,‬וע"ז הרמז שעל ידי תקיעת שופר‬ ‫המצות‪ ,‬ובלא זה 'ואתה את בריתי תשמור' נאמר רק‬ ‫נתהפך ממידת הדין למידת הרחמים‪ .‬וז"ש‪' :‬כל‬ ‫לאברהם‪ .‬עיי"ש וב"נאות דשא" וירא תשפ"ד שהאריכו‬ ‫השומע' – ע"י תקיעת שופר אז 'יצחק לי' – בכך‬ ‫הכותבים שם בזה‪.‬‬ ‫מצטרף ל"י לתיבת יצח"ק ונמתקין הדינים והגבורות‬ ‫בשם אברהם ונעשה כולו רחמים‪ .‬ודפח"ח‪ .‬ועיין‬ ‫ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי‪:‬‬ ‫בספה"ק "מאור ושמש" לראש השנה במ"ש בפסוק‬ ‫(כא ו)‬ ‫זה‪.‬‬ ‫בספר "נחלת יעקב" [אמסטרדם תפ"ד] בשם מו"ר רבי‬ ‫גבריאל אב"ד ור"מ דניקלשבורג זצ"ל‪ ,‬מפרש עפ"י מה‬ ‫וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו‪( :‬כא יא)‬ ‫שמצינו ברש"י ובמדרשים שליצני הדור אמרו‬ ‫ברש"י‪ :‬ששמע שיצא לתרבות רעה‪.‬‬ ‫מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬צייר הקב"ה קלסתר פנים‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם ה"חידושי הרי"ם"‬ ‫של יצחק דומה לאברהם‪ ,‬ואמרו הכל אברהם הוליד את‬ ‫זי"ע שהקשה‪ :‬אם כן למה אמר לו השי"ת 'אל ירע‬ ‫יצחק‪ .‬אמנם זה היה לכל 'הרואהו'‪ ,‬אבל מי שלא ראה‬ ‫בעיניך על הנער' – וכי צריך להסכים לזה‪ ,‬ולמה לא ירע‬ ‫אותו עמד בליצנותו‪ ,‬וז"ש שרה כל "השומע" יצחק לי‪.‬‬ ‫בעיניו‪ .‬ותירץ‪ ,‬שכפי מה שעושים הרשעים רעות‬ ‫לישראל – נצמח מזה טובות לישראל יותר ויותר‪ ,‬ולזה‬ ‫ברש"י‪ :‬יצחק לי ישמח עלי‪ .‬ביום בו ילדה שרה הרבה‬ ‫אמר לו 'אל ירע בעיניך על הנער – כי ביצחק יקרא לך‬ ‫עקרות נפקדו עימה הרבה חולים נתרפאו בו ביום‪,‬‬ ‫זרע' – שכפי מה שיוסיף לעשות רעות‪ ,‬יוצמח מזה‬ ‫הרבה תפלות נענו עמה ורוב שחוק היה בעולם‪.‬‬ ‫טובה ליצחק‪.‬‬ ‫יש להבין מה ענין צחוק זה‪ ,‬ומה הדגשת הלשון‬ ‫"השומע" יצחק לי‪ .‬ומדוע נפקדו עמה כל העקרות?‬ ‫ותשלך את הילד תחת אחד השיחים‪( :‬כא טו)‬ ‫ה"כתב סופר" זצ"ל מפרש‪ :‬הנה לאברהם ושרה נגזר‬ ‫הרבי מלובלין זי"ע בספרו "זכרון זאת" הקשה‪ :‬דלמה‬ ‫שמחת הולדת בן‪ ,‬אלא אלמלא היו נפקדים עמם גם‬ ‫הוצרכה להשליך את הילד בעת תפלתה?‬ ‫אחרים לא היתה שמחתם שלימה‪ ,‬שכן לא היה בכוחם‬ ‫ומבאר‪ :‬דכשאדם רוצה להתפלל להשי"ת‪ ,‬לא יעמוד‬ ‫לשאת את צערם של אחרים‪ ,‬ועל מנת ששמחתם‬ ‫להתפלל עבור הצטרכות עצמו הגשמיי‪ ,‬רק יכוון‬ ‫וישועתם תהיינה שלימות‪ ,‬נפקדו ונרפאו עמם כל שאר‬ ‫בתפלתו על השכינה שהיא שרוי עמו בצער‪ ,‬כמו‬ ‫האנשים שהיו זקוקים לכך ושמחה שלמה היתה‬ ‫שאמרו חז"ל [חגיגה טו‪ :]:‬בזמן שאדם מצטער שכינה‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫מה אומרת קללני מראשי קלני מזרועי‪ ,‬ועי"ז תפלתו‬ ‫רצויה ומקובלת‪ .‬וזהו 'ותשלך את הילד'‪ ,‬פירוש‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע מפרש‪ :‬אילו נפקדה‬ ‫שהשליכה את הילד ממחשבתה בשעת תפלתה‪ ,‬ולא‬ ‫שרה לבדה היתה האמונה בה' גלויה לעין כל‪ ,‬והיתה‬ ‫התפללה כי אם על צער השכינה‪ ,‬וזהו 'תחת אח"ד‬ ‫הבחירה מתבטלת מהעולם‪ ,‬ולכן נפקדו עם שרה‬ ‫השיחי"ם'‪ ,‬שיחים הוא מלשון תפלה‪ ,‬כלומר‬ ‫עקרות הרבה ושוב לא היה נס שרה גלוי כל כך‪ ,‬ולא‬ ‫שהתפללה בשביל אחד יחיד ומיוחד הוא השי"ת‪.‬‬ ‫נתבטלה הבחירה‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברם‪ ,‬סייעתא דשמיא אינה אלא כגשם היורד‪ ,‬את אשר‬ ‫הרה"ק ה"דברי ישראל" זי"ע מביא בשם זקינו הרה"ק‬ ‫זורעים מוציאה האדמה‪...‬‬ ‫רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע שביאר‪ :‬שהנה עיקר עבודת‬ ‫האדם לפרנסתו היא להחיות ולזון בניו‪ ,‬אולם צריך‬ ‫אם תשקר לי ולניני ולנכדי וגו' ועם הארץ אשר גרתה‬ ‫לדעת כי צורך זה אינו עדיף על תורתו ותפילתו‪ ,‬ואם‬ ‫בה וגו'‪( :‬כא כג)‬ ‫רואה שפרנסת ב"ב מונעים ממנו לקבוע עיתים לתורה‬ ‫ובמד' רבינו בחיי שאבימלך ביקש שלא יגרש אברהם‬ ‫ולהתפלל כדת כראוי וכנכון‪ ,‬אזי עליו 'להשליך את‬ ‫את בניו מארצם וכו'‪.‬‬ ‫הילד' – על ה'שותף' השלישי שהוא הקב"ה שיספק לו‬ ‫שואל הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬יש לדקדק איך ויתר‬ ‫כל צרכיו‪ .‬אך צריך להרבות בתפילה יתירה שיזכה‬ ‫אברהם אבינו ע"ה בזה אחר שאמר לו הקב"ה 'לך‬ ‫למדרגה נעלית זו ושיהא בכוחו לעשות כן‪.‬‬ ‫אתננה'? וי"ל שאבימלך לא ביקש אלא "לי ולניני‬ ‫וזשה"כ 'ותשלך את הילד' – בכדי שיוכל להשליכו על‬ ‫ולנכדי"‪ ,‬והרי הקב"ה אמר לאאע"ה "ודור רביעי ישובו‬ ‫הקב"ה‪' ,‬תחת אחד השיחים' – שיהיה זאת אחד‬ ‫הנה"‪ ,‬לכן עד דור רביעי הי' יכול לוותר לאבימלך בזה‪.‬‬ ‫מתפילותיו המיוחדים שיתפלל‪ ,‬ו'אחד' – הוא מלשון‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫אחד המיוחד‪ ,‬ו'שיח' הוא מלשון תפילה כמ"ש 'ויצא‬ ‫יצחק לשוח בשדה'‪.‬‬ ‫ויאמר אברהם אנכי אשבע‪( :‬כא כד)‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‬ ‫קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול‬ ‫ששאל‪ :‬לכאורה שבועה זו נראית כמיותרת‪ ,‬שהרי כבר‬ ‫אשימנו‪( :‬כא יח)‬ ‫נאמר להלן ששניהם נשבעו‪ ,‬ולמה באה הקדמה זו‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬למה נצרך לטעם 'כי‬ ‫במה שעומד ומכריז כי בדעתו להשבע‪.‬‬ ‫לגוי גדול אשימנו' – וכי מה שהוא בנה לבד אינו סיבה‬ ‫וביאר‪ :‬כי אבימלך רצה שאברהם ישבע מיד‪ ,‬זה שאמר‬ ‫מספקת לשאתו ולהחזיקו‪ .‬ויש לפרש‪ ,‬כעין דאיתא‬ ‫'השבעה לי באלקים הנה'‪ ,‬ותיבת 'הנה' משמעותה‬ ‫בספרים על הפסוק שנאמר אצל נעמי ורות [רות א יח]‪:‬‬ ‫תיכף ומיד‪ ,‬א"ל אברהם 'אנכי אשבע'‪ ,‬תיכף אעמוד‬ ‫'ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה' – שהפירוש הוא‬ ‫בשבועה‪ ,‬אך לאט לך‪ ,‬לפני שמוציאים שם שמים מן‬ ‫שנעמי הרגישה שהיא בעצמה מתאמצת ומתחזקת על‬ ‫הפה יש להתכונן כראוי‪ ,‬לא זורקים כך שם השם סתם‬ ‫ידי רות‪ .‬וזהו הפירוש גם כאן‪' ,‬והחזיקי את ידך בו' –‬ ‫במהירות‪ ,‬רק אחר ההכנה הראויה אשבע כפי שנדרש‪.‬‬ ‫היינו שתתחזקי על ידו‪' ,‬כי לגוי גדול אשימנו' – ויש לו‬ ‫זכות שתוכלי להתחזק על ידו‪ ,‬כל זמן שאיננו רשע‪.‬‬ ‫ויוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר‬ ‫גזלו עבדי אבימלך‪( :‬כא כה)‬ ‫ויהי אלקים את הנער וגו' ויהי רובה קשת‪( :‬כא כ)‬ ‫לשם מה מספרת לנו התורה כי בשעת כריתת הברית‬ ‫ברש"י‪ :‬יושב במדבר ומלסטם את העוברים‪ ,‬הוא‬ ‫התרעם אברהם‪ ,‬ואבימלך התנצל שלא ידע על גזילתם‬ ‫שנאמר ידו בכל ויד כל בו‪.‬‬ ‫של עבדיו?‬ ‫בשש"ק מביא בשם הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב‬ ‫אומר הגר"ח מבריסק זצ"ל‪ :‬והנראה‪ ,‬כי לפי הדין אסור‬ ‫זי"ע‪ ,‬דלכאורה אינו מובן פסוק זה‪ ,‬דאם היה ה' עמו‪,‬‬ ‫לכרות ברית עם בן נח אם אינו שומר ז' מצוות‪ ,‬ועל זה‬ ‫א"כ למה היה רובה קשת?‬ ‫טען אברהם אבינו שאינו יכול לכרות אתם ברית‪ ,‬כי‬ ‫ויש לתרץ‪ :‬כי הסיבה לכך היא 'ויגדל'‪ ,‬ר"ל שהיו לו‬ ‫עברו על איסור גזל‪ ,‬וגם לא דנו אותם‪ .‬על כך השיב‬ ‫גאווה וגדלות‪ ,‬שהתגאה במה שידע כי ה' עמו‪ ,‬ולכך לא‬ ‫אבימלך "לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה"‪.‬‬ ‫נתקיים בידו ונעשה רובה קשת‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק ה"נתיבות שלום" מסלונים זי"ע ששמע‬ ‫שאל הגר"ח שמואלביץ ר"י מיר זצ"ל‪ :‬את תחילתו של‬ ‫מהרה"ק ה"בית אברהם" זי"ע שפירש פסוק זה‪:‬‬ ‫הפסוק פירש אונקלוס‪' :‬וראה מימרא דה' בסעדיה'‬ ‫'והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים' וגו''‪,‬‬ ‫ברכת שמים היתה בעזרתו של ישמעאל‪ ,‬וא"כ כיצד‬ ‫ואמר הרבי‪ :‬אברהם נקרא צדיק הדור‪' ,‬והוכיח אברהם'‬ ‫זה‪ ,‬אפוא‪ ,‬הביאה אותה עזרת שמים להיותו רובה‬ ‫– צדיק הדור 'את אבי מלך'‪ ,‬זה הקב"ה כי הוא אב‬ ‫קשת‪ ,‬יושב במדבר ומלסטם את הבריות כדברי רש"י?‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫במדרש תהלים‪ :‬אש"ל – ראשי תיבות‪ :‬א כילה ש תיה‬ ‫ומלך‪' ,‬על אודות הבארות שגזלו עבדי אבימלך'‪,‬‬ ‫ל ינה‪ ,‬יש לומר אומר הגר"א זצ"ל‪ :‬שכוונת אברהם‬ ‫הבארות אלו ההשפעות הגדולות ששייך לכלל ישראל‪,‬‬ ‫היתה בזה לתקן מה שקלקלו‪ :‬אדם באכילה‪ ,‬נח‬ ‫עבדי אבימלך הם הגוים‪ ,‬וטען צדיק הדור שכל מה‬ ‫בשתיה‪ ,‬ואנשי סדום בלינה‪.‬‬ ‫שברא הקב"ה ברא הכל בשביל ישראל‪ ,‬ואם כן‬ ‫ההשפעה צריכה להיות עבור כלל ישראל ולא לעובדי‬ ‫כותב רבינו בחיי‪' :‬ויטע אשל' ב' במסורה יש ב' 'ויטע'‬ ‫כוכבים‪ ,‬וענה לו הקב"ה לאברהם‪' :‬ויאמר אבימלך לא‬ ‫בספר זה‪ ,‬הכא‪ ,‬ואידך 'ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם'‪,‬‬ ‫ידעתי וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי‬ ‫ללמדך שכל המחזיק במצוות "אכסניה" יורש גן עדן !‬ ‫היום'‪ ,‬הם לא פונים אלי בתפילה ותחנונים לדעת‬ ‫שהכל בא להם משמים‪ ,‬והם אומרים "בלתי היום" –‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם‬ ‫היום הזמן קשה‪ ,‬היום יש קריזיס‪ ,‬יש מיתון‪ ,‬ולכן אינם‬ ‫וגו' ויאמר הנני‪( :‬כב א)‬ ‫נושעים ‪...‬‬ ‫מפרשי התורה תמהים‪ :‬מה גדולה היא לאברהם בנסיון‬ ‫העקידה ? כמה צדיקים סבלו עינויים קשים והועלו על‬ ‫ויאמר אבימלך וגו' וגם אנכי לא שמעתי וגו'‪( :‬כא כו)‬ ‫המוקד ובלבד שלא יפלו בידי הגויים ? ועוד‪ ,‬הרי‬ ‫דרש המוהר"י מבעלזא זי"ע‪ :‬אבימלך אמר לאברהם‬ ‫אברהם נצטווה על זה מפי ה'‪ ,‬וגם הפחות שבפחותים‪,‬‬ ‫"השבעה לי באלקים הנה" – לשון רבים‪ .‬היינו שישבע‬ ‫לו היה ה' נראה אליו ואומר לו לעקוד את בנו היה‬ ‫לו בהרבה אלים שהיו לו‪ .‬אבל אברהם השיב לו "אנכי‬ ‫מקיים את דבר ה'‪ ,‬כי הרי בידו נפש כל חי ואם לא‬ ‫אשבע" – אני אשבע רק בשם "אנכי"‪ .‬חוץ מזה הוכיח‬ ‫ישמע לו יכול לקחת בלאו הכי את נפשו?‬ ‫אותו ג"כ על אודות הבארות‪ .‬השיב אבימלך‪' :‬לא ידעתי‬ ‫ותירץ המגיד מוואדיסלב זצ"ל אביו של הרבי ר' בונם‬ ‫את הדבר הזה' – ענין הבארות‪ .‬וגם "אנכי" לא שמעתי‬ ‫מפשיסחא זי"ע בדרך משל‪ :‬משל לשני אנשים‬ ‫– אינני יודע גם מאותו אלקים שאתה קורא אותו‬ ‫שנוסעים לעיר הבירה‪ ,‬אחד לבלות וליהנות מיפי‬ ‫"אנכי"‪.‬‬ ‫הכרך‪ ,‬והאחד מוליכים אותו באזיקים לבית הסוהר‪.‬‬ ‫הראשון לבו מלא שמחה‪ ,‬ככל שהוא מתקרב לעיר‬ ‫ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי‬ ‫שמחתו הולכת וגדלה‪ ,‬והיפוכו אצל חבירו‪.‬‬ ‫לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת‪( :‬כא ל)‬ ‫הנמשל‪ :‬אמנם‪ ,‬גם איש אחר היה מקיים מצוות עקידה‬ ‫הרה"ק המוהרי"י מסקווירא זי"ע אמר בשם חמיו‬ ‫לו היה מצטווה על זה מאת ה'‪ ,‬אבל לבו היה מתפלץ‬ ‫הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬דהנה איתא בגמרא‬ ‫בקרבו וכל כמה ששעת העקידה מתקרבת הולך וגדל‬ ‫ברבי פנחס בן יאיר שחמורו לא היה אוכל מדבר איסור‪,‬‬ ‫כאבו ויגונו‪ ,‬לילה קודם היה בוכה ומיילל‪ .‬אבל לא כן‬ ‫וא"כ כל שכן שבהמותיו של אאע"ה לא היו אוכלים‬ ‫אברהם‪ ,‬כל הלילה היה בשמחה רבה ובבוקר השכים‬ ‫מדבר ששייך לאחרים שהוא גזל‪ .‬ועי"כ היו עושין‬ ‫בזריזות‪ .‬בזה אין דומה לאברהם‪ .‬הוא היה ונשאר יחיד‬ ‫ההבחנה לידע למי שייך הבאר ע"י הכבשות‪ ,‬כי אם‬ ‫ומיוחד‪.‬‬ ‫יראו שהן שותין עכשיו מבאר הזאת קודם שניתנו‬ ‫לאבימלך‪ ,‬ואחר שיינתנו לו לא ירצו לשתות‪ ,‬הרי זה‬ ‫בספר "פניני תורה" כתב‪ :‬שעיקר נסיון העקידה היה‬ ‫הוכחה שהבאר שייך לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬שהרי אברהם נלחם נגד עובדי אלילים‪ ,‬שדרכם‬ ‫וזהו שאמר אברהם‪' :‬כי את שבע כבשות תקח מידי'‬ ‫היתה להקריב את בניהם לאליליהם‪ .‬הוא הטיף להם‬ ‫ותקנה אותן‪ ,‬ואז תראה מה יעשו‪ ,‬כי אם לא ירצו‬ ‫שיש אל אחד בשמים ובארץ שאין לו חפץ בקרבנות‬ ‫לשתות אז מים מן הבאר‪' ,‬זה תהיה לי לעדה כי חפרתי‬ ‫אדם‪ ,‬והנה לפתע דורש ממנו ה' שיקריב גם הוא‬ ‫את הבאר הזאת'‪ ,‬דכיון שהבאר הוא שלי ע"כ אין‬ ‫כמוהם את בנו יחידו?! דבר שהיה בניגוד להשקפתו‪,‬‬ ‫הבהמות רוצין לשתות ממנו אז שהוא גזל‪ ,‬כיון‬ ‫ואשר את כל חייו הקדיש למלחמה בו‪ ,‬ובכל זאת לא‬ ‫דהבהמות שייכי לאבימלך והבאר שייך לאברהם‪.‬‬ ‫הרהר אברהם כלום ועמד בנסיון והלך לשחוט את בנו‪.‬‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מוורקא זי"ע אמר‪ :‬כשאמר הקב"ה‬ ‫ויטע אשל בבאר שבע וגו'‪( :‬כא לג)‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫גזור עליהם שמדות ולא תחמול‪ ,‬אך לא כך אברהם‪ ,‬כי‬ ‫לאברהם "קח נא את בנך" בא אליו השטן ואמר לו‪:‬‬ ‫חפץ חסד הוא ואפילו לאנשי סדום טרח לזכותם‪.‬‬ ‫ראה נא‪ ,‬אברהם‪ ,‬מה שאתה הולך לעשות‪ ,‬שני יהודים‬ ‫וע"כ היות ומדת יצחק היא למות על קיום מאמר ה'‬ ‫בלבד יש בכל העולם כולו – אתה ויצחק‪ .‬ישמעאל הרי‬ ‫יתברך כי יקוב הדין את ההר‪ ,‬על כך ודאי שבאמור‬ ‫רחוק הוא מדרכי יהדות‪ .‬עכשיו‪ ,‬עשה נא חשבון פשוט‪:‬‬ ‫השי"ת להקריבו על גבי המזבח הוא לא יהרהר‪,‬‬ ‫אתה ושרה זקנים‪ ,‬ובנים לא יהא לכם עוד‪ .‬אם תקום‬ ‫ואדרבה זה כל ישעו וחפצו‪.‬‬ ‫ותשחט את בנך יחידך יצחק‪ ,‬הלא מחה תמחה זכר‬ ‫אך אאע"ה שחפץ חסד הוא‪ ,‬לומר לו שיהפך לדין‪ ,‬ויקח‬ ‫יהודי מן העולם?‬ ‫בידו מאכלת וישחוט את בנו‪ ,‬זה נסיון גדול מאד‬ ‫אך אברהם אבינו לא קיבל את הטענות האלו‪ ,‬והשיב‪:‬‬ ‫בשבילו להפך את טבעו ומדתו על בנו יחידו‪ .‬וזה דכתיב‬ ‫חייב אני לקיים את מצוות ה'‪ .‬אמר לי שאשחוט את‬ ‫'והאלקים' – שהוא מדת יצחק 'נסה את אברהם' –‬ ‫יצחק בני – מוטל עלי לשחוט אותו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כל‬ ‫לעשות היפך מדתו וטבעו‪ ,‬אך כלפי יצחק – אינו נסיון‬ ‫אותם החשבונות שהעולם יהיה חסר יהודים‪ ,‬כל אלה‬ ‫כי כך היא מדתו וטבעו להתאכזר נגד הכל לקיים מאמר‬ ‫אינם מענייני‪ .‬עולמו של הקב"ה הוא‪ ,‬ולא עלי לספק‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫יהודים לעולם‪.‬‬ ‫בזאת גדלותו של אברהם‪ ,‬שום חשבונות‪ ,‬שום טעמים‬ ‫הרה"ק ה"חוזה" מלובלין זי"ע בספרו "דברי אמת"‬ ‫ונמוקים‪ ,‬שלכאורה הם צודקים‪ ,‬לא הסירו אותו מדרך‬ ‫מתרץ בב' אופנים;‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫א‪ .‬לפי מה שפרשו רבותינו ז"ל [סנהדרין פט‪ ]:‬על‬ ‫'אחר הדברים' – שדיבר יצחק אל ישמעאל שיקריב כל‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע תירץ‪ :‬דאיתא בילקוט‬ ‫גופו לפניו יתברך‪ ,‬ניחא‪ ,‬שנסיון זה כבר אמר יצחק‬ ‫שמעוני‪" :‬את יחידך" – קאי על הנשמה‪ .‬שרמזו כאן‬ ‫בעצמו‪ ,‬וכאן רק את אברהם ניסה‪.‬‬ ‫לאאע"ה שכשם ששרה נסתלקה לאחר העקידה‪ ,‬כך‬ ‫ב‪ .‬מביא בשם הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע‪:‬‬ ‫גם הוא היה צריך להסתלק מן העולם לאחר מעשה‬ ‫שביאר שהיה במעשה העקידה ב' נסיונות‪ ,‬האחד עצם‬ ‫העקידה‪ ,‬וזה היה גודל הנסיון‪ ,‬כי כל עבודתו של א"א‬ ‫העקידה‪ ,‬שעשה אאע"ה לכבודו יתברך וכבש את‬ ‫הרי היתה להכניס את היודישקייט בכל הדורות‬ ‫רחמיו באהבה‪ .‬אחר כך כשמנעו הקב"ה מלשוחטו‬ ‫הבאים‪ ,‬ועכשיו מצווהו השי"ת לשחוט את יצחק ושוב‬ ‫לכאורה היה צריך ללוקחו מן המזבח בשמחה‪ ,‬כיון‬ ‫לא יצאו כל הדורות‪ ,‬והרי הקב"ה אמר לו "כי ביצחק‬ ‫שיצא ידי שמים‪ ,‬ואברהם אבינו לא עשה כן לשמוח‬ ‫יקרא לך זרע"‪ ,‬ואכן זו היתה טענת שרה אמנו נגד‬ ‫במה שמנעו מהקרבה בשביל אהבת בנו‪ ,‬אדרבה מאד‬ ‫העקידה‪ ,‬אלא שע"ז עוד היה לאברהם איזה תירוץ‪,‬‬ ‫היה שמח לשוחטו‪ ,‬ועל כן כשציוה השי"ת 'אל תשלח‬ ‫שיוכל להתחתן שנית ויהיו לו עוד ילדים‪ ,‬אבל עכשיו‪,‬‬ ‫ידך' – שמח בעשיית רצונו יתברך להחיותו‪ ,‬לא היה‬ ‫כשרמזו לו מן השמים – 'את יחידך' – שרוצים לקחת‬ ‫כלל ענין בנו בלבו‪ ,‬רק מפני שהוא רצונו ית' להורידו‬ ‫את נשמתו ולא יהיו לו כל אלו הדורות‪ ,‬זה היה גודל‬ ‫מעל גבי המזבח‪ .‬וזה היה הנסיון של אברהם דייקא ולא‬ ‫הנסיון של העקידה‪ ,‬שאכן א"א לא עשה שום‬ ‫של יצחק‪ .‬עיי"ש בדבריו‪.‬‬ ‫חשבונות ביודישקייט ואמר‪ ,‬אותי לא מעניין‪ ,‬אני לא‬ ‫צריך לעשות את חשבונות ה'‪ ,‬עלי מוטל לעשות את‬ ‫ה"קדושת לוי" זי"ע מדייק‪ ,‬דהנה כאשר נצטוה אאע"ה‬ ‫מצוות ה'‪.‬‬ ‫על העקידה נאמר לו רק פעם אחת "אברהם"‪ ,‬ואחר‬ ‫כך כשאמר לו המלאך 'אל תשלח ידך אל הנער' אז‬ ‫שואל האלשיך הק' זי"ע‪ :‬וכי ליצחק לא היה נסיון‪,‬‬ ‫נאמר לו פעמיים "אברהם אברהם"‪ ,‬ויש להבין מאי‬ ‫ומדוע לא כתוב ניסה את אברהם ויצחק ?‬ ‫טעמא נשתנה בזה סדר קריאה שניה מסדר קריאה‬ ‫דהנה ידוע כי אין מדות אברהם ויצחק שוין‪ ,‬כי אברהם‬ ‫ראשונה‪.‬‬ ‫זה מדת החסד ויצחק זה מדת הדין‪ ,‬וע"כ מדת יצחק‬ ‫ומביא את דברי רש"י אצל שמואל הנביא דבכל מקום‬ ‫היא לבלתי חמול על עוברי מאמר ה'‪ ,‬כמבואר בחז"ל‬ ‫שנכפל השם הוא לשון חיבה‪ ,‬ועל כן כשציוה הקב"ה‬ ‫שיצחק ציוה את עשו שאם יעברו בני יעקב על התורה‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫חשוב יותר‪ ,‬לכך דוחה העשה את הל"ת‪ .‬אמנם‬ ‫לאברהם לעשות העקידה נאמר רק פעם אחת‬ ‫כשעובר על ל"ת הנה הוא עושה "מעשה אסורה בקום‬ ‫"אברהם"‪ ,‬אבל אחר כך כשכבר עקד את בנו ואמר לו‬ ‫ועשה"‪ ,‬משא"כ המבטל עשה אינו עושה שום מעשה‬ ‫המלאך 'אל תשלח ידך אל הנער'‪ ,‬אז הראה לו לשון‬ ‫רק עובר ב"שב ואל תעשה" שאינו עושה מעשה‬ ‫חיבה וקרא שמו פעמיים‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬וע"כ חמור יותר עונש העובר על ל"ת מפני‬ ‫שהוא עושה מעשה עבירה בקום ועשה‪.‬‬ ‫ב"אגרא דכלה" וכן הובא בספרים בשם הרה"ק רבי‬ ‫ולפי"ז יובן בכאן‪ ,‬דאברהם אבינו שהיה צריך לעשות‬ ‫מנחם מענדל מרימנוב זי"ע‪ :‬דהנה דרך העולם הוא‬ ‫"מעשה בקום ועשה" לשחוט בידיו את יצחק בנו‪ ,‬קשה‬ ‫כשאדם עסוק ומרוכז כל מחשבתו בתוך ענין אחד‪ ,‬אזי‬ ‫היה הנסיון שלו יותר מנסיונו של יצחק שלא היה צריך‬ ‫צריכים לקרותו כמה פעמים עד שיתעורר ויצא ממה‬ ‫לעשות שום מעשה רק שב אל תעשה‪.‬‬ ‫שהיה מרכז דעתו בו‪ .‬והנה אאע"ה היה דבוק תמיד אל‬ ‫מצות השי"ת‪ ,‬והיה עומד מוכן בכל עת לשמוע אל כל‬ ‫ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק‬ ‫מה שיצוה לו הבורא ב"ה‪ ,‬והיה מזדרז לעשות תיכף‬ ‫ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד‬ ‫ומיד בשעה שישמע ציווי מהשי"ת‪ ,‬ואפילו בעת שהיה‬ ‫ההרים אשר אמר אליך‪( :‬כב ב)‬ ‫עסוק בעניני ביתו וכיוצא‪ ,‬מ"מ בכל עת שהיה קריאת‬ ‫אומר רבינו נסים תלמיד הרמב"ן‪ :‬אין נא אלא לשון‬ ‫השי"ת אליו היו אזניו קשובות תמיד לשמוע תיכף דברי‬ ‫בקשה‪ ,‬שלא ציוה הקב"ה על אברהם לעקוד את בנו כי‬ ‫השי"ת בקריאה הראשונה‪ ,‬ומיד היה הולך לקיים רצון‬ ‫אם ביקש ממנו‪ ,‬במטו מינך‪ ,‬מחול לי על הבטחתי‪' ,‬כי‬ ‫הבורא‪ .‬ועל כן כשצוה לו הקב"ה לילך ולעשות העקידה‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע'‪ ,‬ועקוד לי אותו לעולה‪ .‬אלמלי היה‬ ‫היה סגי לומר לו פעם אחת "אברהם"‪.‬‬ ‫אברהם מסרב וטוען‪ :‬הן לי לא נתת זרע אחר וכיצד‬ ‫אבל אחר כך כשבא המלאך וצוה לו שלא ישחט את‬ ‫תקוים ההבטחה‪ ,‬לא היה נענש‪ ,‬שהרי לא מצטוה כי‬ ‫יצחק‪ ,‬אזי כבר הוצרך לקרותו פעמיים‪ ,‬דכיון שהיה‬ ‫אם נתבקש‪ .‬אלא שברוב אהבתו את ה' נכון היה לבבו‬ ‫עסוק אז בכל חושיו ומחשבתו לעשות העקידה‪ ,‬לא‬ ‫לעקוד בנו ולוותר על הכל ובלבד לעשות חפץ צורו –‬ ‫קלטו אזניו שום דבר אחר בהיותו דבוק בעשיית מצות‬ ‫וזה היה עיקר הנסיון‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬שהכניס כל דעתו ומחשבתו בפעולת העקידה‪,‬‬ ‫ולא היה יכול לשמוע שום דבר המפריע לו‪ ,‬ועל כן‬ ‫ה"משך חכמה" שואל‪ :‬מדוע בדברי ה' נאמר "אשר‬ ‫הוצרך המלאך לקרותו פעמיים "אברהם אברהם"‪ ,‬כי‬ ‫אהבת"‪ ,‬ולהלן בדברי המלאך נאמר רק "את בנך את‬ ‫בפעם הראשונה לא שמע כלל‪.‬‬ ‫יחידך"‪ ,‬ולא נאמר "אשר אהבת"? – כי מלאכי השרת‬ ‫אינם יודעים מחשבות שבלב‪ ,‬רק השי"ת יודען כמו‬ ‫ה"פנים יפות" זי"ע כותב בביאור הנסיון של אברהם‬ ‫שנאמר [ירמיה יא כ] 'וה' צבקות שופט צדק בוחן‬ ‫אבינו בעקידת יצחק‪ ,‬דהנה רואין שהפליגה התורה‬ ‫כליות ולב'‪ .‬ואהבה היא מכוחות הנפש הנסתרים‬ ‫בהנסיון של אברהם ומשמע שהוא גדול מהנסיון של‬ ‫מהנבראים זולת הבורא יתברך‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬ולכאורה הלא יצחק הוא עצמו יישחט וימות‪,‬‬ ‫ולמה נחשב הנסיון של אברהם לגדול יותר‪.‬‬ ‫ומבאר עפ"י מה דנקטינן דעשה דוחה ל"ת‪ ,‬ולכאורה‬ ‫הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע היה אומר‪ :‬שני‬ ‫יוצא לפי"ז שקיום עשה הוא גדול יותר מקיום ל"ת‪,‬‬ ‫הרים נבחרים ישנם‪ ,‬הר סיני שבו ניתנה תורה‬ ‫וקשה ע"ז שהרי העובר על ל"ת עונשו חמור מהעובר‬ ‫לישראל‪ ,‬והר המוריה‪ ,‬שאברהם אבינו עקד עליו את‬ ‫על עשה‪ ,‬ואם אמת הדבר שעשה היא חשובה יותר‬ ‫יצחק בנו‪ ,‬ושעליו נבנה בית הבחירה‪ .‬והרי הדבר‬ ‫מל"ת‪ ,‬א"כ היה צריך להיות שהמבטל עשה יהא עונשו‬ ‫תמוה‪ :‬מפני מה באמת לא נבנה ביהמ"ק על הר סיני‬ ‫חמור יותר מהמבטל ל"ת‪.‬‬ ‫שנתקדש במתן תורה? והתירוץ הוא‪ :‬מקום שאדם‬ ‫ומבאר הפנים יפות‪ ,‬דטעם הדבר דאמרינן דעשדל"ת‬ ‫מישראל פשט בו את צוארו לשחיטה‪ ,‬מקודש הוא לה'‬ ‫אינו משום חומרא וקולא‪ ,‬אלא הוא מפני שקיום עשה‬ ‫יותר מן המקום‪ ,‬שבו נתגלתה שכינה‪ ,‬כביכול‪ ,‬וניתנה‬ ‫הוא ב"מעשה" וקיום ל"ת אינו במעשה רק הוא דבר‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שלילי שלא יעשהו‪ ,‬ומצוה שהוא בקום ועשה הוא‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בנו היה בו מדת ההשתוות שהיה יכול לילך לישון‪ ,‬שלא‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע כותב בשם המדרש‪ :‬שבעת‬ ‫כדרך בני אדם שאף אילו היו מוכנים לעשות מעשה‬ ‫העקידה היו עיני אברהם בעיני יצחק וכו' והיו דמעות‬ ‫כזה מ"מ לא היו יכולים לישון כמה לילות קודם לכן‬ ‫מנשרות ונופלות מעיני אברהם וכו'‪.‬‬ ‫מחמת התרגשות‪ ,‬וביותר בלילה האחרון טרם הפרדו‬ ‫ומקשה השל"ה וכי היה בעל כרחו‪ ,‬הרי עשה אברהם‬ ‫מבנו יחידו אהובו שבא לעקדו בודאי שאינו יכול לישון‪,‬‬ ‫אבינו את העקידה בשמחה‪ ,‬ומה היו הדמעות?‬ ‫אולם לא כן אאע"ה שהכל היה שוה בעיניו בבואו‬ ‫ויתכן לפרש כדאי' ב"שפת אמת" בשם ה"חידושי‬ ‫לעשות רצון בוראו ית'‪ ,‬לכן כתי' 'וישכם' לומר שישן‬ ‫הרי"ם" זי"ע שמה שאמר הש"י 'אשר אהבת' ‪ -‬היינו‬ ‫בלילה‪ ,‬אבל בבלעם כתי' 'ויקם בלעם בבוקר' ‪ -‬ולא‬ ‫שציוהו להעלותו עם כל אהבתו אליו‪ ,‬ואברהם אבינו‬ ‫כתי' וישכם כי לא היה יכול לישון בלילה מחמת רוגזו‬ ‫היה צריך לעורר את מעט האהבה שהיה לו ולעורר‬ ‫על שלא הורשה לו לילך כחפצו‪.‬‬ ‫געגועים על בנו ולכך היו דמעות נופלות מעיניו‪.‬‬ ‫שואל הרה"ק מזוואלין זי"ע‪ :‬למה היה צריך לבקוע עצי‬ ‫ב"בנאות דשא" מביא שה"שפת אמת" מחדש שאכן‬ ‫עולה טרם הוליכו לעקידה אשר על ידי כן היה קשה לו‬ ‫נסיון העקידה לא נאמר לאאע"ה בלשון ציווי‪ ,‬אלא‬ ‫ביותר הנפח של העצים הנבקעים‪ ,‬היה לו לקחת אי זה‬ ‫בלשון בקשה אם חפץ בדבר הזה‪ ,‬שביקש הקב"ה‬ ‫חתיכות גדולות של עץ‪ ,‬ובבואו אל המקום יבקע אותם‪.‬‬ ‫ממנו שימחול לו המתנה של 'כי ביצחק יקרא לך זרע'‬ ‫אלא אברהם היה ירא מפני היצה"ר‪ ,‬שלא יסיתו מן‬ ‫ויעלהו לעולה‪.‬‬ ‫המצוה ביני לביני ערב הליכתו אל המקום אשר אמר לו‬ ‫ולפי דבריו הקדושים נסיון העקידה לא היה חיוב אלא‬ ‫האלקים‪ ,‬לכך כאשר השכים בבוקר מיד עשה מעשה‬ ‫דבר הרשות‪ ,‬ומזה יש את הכח לזרעו של אברהם‪,‬‬ ‫לבקוע עצי העולה‪ ,‬כי אחר שכבר התחיל במצוה‬ ‫לעמוד בנסיון לא רק במה שאסור מדינא‪ ,‬אלא גם‬ ‫במעשה‪ ,‬לא יוכל עוד לפתהו‪.‬‬ ‫להיות מוכן לתת להשי"ת את הדבר היקר ביותר‪ ,‬לא‬ ‫מחמת ציווי השי"ת‪ ,‬אלא מתוך רצון להתרומם מעל‬ ‫[א"ה‪ :‬לכאורה מדוע לא בקע את העצים בלילה? ואולי‬ ‫החומריות‪ ,‬ולהתקדש גם בהיתרא‪.‬‬ ‫י"ל שלא רצה שהיצה"ר כל הלילה ינסה להניאו‬ ‫מהעקידה והיינו כנ"ל]‪.‬‬ ‫וישכם אברהם בבוקר ויחבוש וגו' ויבקע עצי העולה‬ ‫וגו'‪( :‬כב ג)‬ ‫ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום‬ ‫בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫מרחוק‪( :‬כב ד)‬ ‫זי"ע הזכיר את דברי הגמרא [פסחים ד‪ ].‬שלמדין מכאן‬ ‫אומר הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬גדלותו של אברהם בעקידה‬ ‫שזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬והתוס' שם [ד"ה שנאמר]‬ ‫היתה בזה‪ ,‬שגם ביום השלישי עוד לא פגה‬ ‫עוררו למה לא הלך לעקידה מיד בלילה כשנצטווה‪ .‬וי"ל‬ ‫ההתלהבות‪ ,‬בהתלהבות רגעית אין הנסיון גדול כל כך‪,‬‬ ‫עפי"מ דאיתא ברש"י [פסוק ד]‪' :‬ביום השלישי וישא‬ ‫אבל ביום השלישי אחרי טלטולים‪ ,‬מעצורים ועיכובים‬ ‫אברהם את עיניו' – למה איחר מלהראותו מיד‪ ,‬כדי‬ ‫עדיין לא נחלש המרץ‪ ,‬אלא 'וישא אברהם את עיניו'‪,‬‬ ‫שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרד דעתו‪ ,‬ואילו‬ ‫הוא עדיין היה במצב של עלייה והתנשאות‪.‬‬ ‫היה לו שהות להמלך אל לבו לא היה עושה‪ .‬ולפי"ז‬ ‫מסתבר שלא היה הרצון שילך בלילה‪ ,‬שאין זה זמן של‬ ‫ה"אבני נזר" זי"ע אומר‪ :‬היינו‪ ,‬שראה את הקב"ה‬ ‫ישוב הדעת‪.‬‬ ‫מרחוק‪ ,‬כי נלקחו ממנו המדריגות הנעלות של קירבת‬ ‫והנה על אף שהבין אברהם שצריך לזה ישוב הדעת‪,‬‬ ‫ה'‪ .‬כי לולא זה לא היתה העקידה כל נסיון לגביו‪.‬‬ ‫לבל יאמרו "הממו וערבבו פתאום וטרד דעתו"‪ ,‬עם כל‬ ‫זה 'וישכם אברהם בבוקר' – וזוהי זריזות‪.‬‬ ‫שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה‪( :‬כב‬ ‫ה)‬ ‫אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬מדכתיב 'וישכם' ‪-‬‬ ‫בספר "דברי מאיר השלם"‪ :‬פירש הקדוש רבי מאיר‬ ‫משמע שעד שהשכים היה ישן כהרגלו‪ ,‬והיה זה חלק‬ ‫זצ"ל מפרמישלאן בפרשת העקדה‪ ,‬כי השי"ת אמר‬ ‫מהגדלות בנסיון שאף שידע שלמחר עומד לשחוט את‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו‪:‬‬ ‫לאברהם 'ולך לך אל ארץ המוריה' – היינו שילך הוא‬ ‫(כב ו)‬ ‫בעצמו‪ ,‬ואברהם לא עשה כן רק 'ויחבש את חמורו‬ ‫אומר הגה"ח ה"שארית מנחם" רבה של פריז זצ"ל‪:‬‬ ‫ויקח את שני נעריו אתו' – ולכן 'ביום השלישי וישא‬ ‫י"ל דאאע"ה כשהלך לעקידה ירא לנפשו שמא ח"ו לא‬ ‫אברהם את עיניו וירא את המקום' – היינו השי"ת‬ ‫יעמוד בנסיון‪ ,‬ע"כ לקח עמו את המצוה של אור כשדים‬ ‫שהוא מקומו של עולם‪' ,‬מרחוק' – שנתרחק ממנו‪,‬‬ ‫שהשליך את עצמו לאש למען קדושת שמו ית'‪ ,‬וגם‬ ‫ופשפש במעשיו ולא מצא עון אשר חטא רק במה‬ ‫את המצוה של הכנסת אורחים‪ .‬וזשאה"כ‪' :‬ויקח בידו'‬ ‫שלקח החמור ושני נעריו עמו‪ ,‬לכן 'ויאמר אברהם אל‬ ‫– לסייע לו‪' ,‬את האש' – של אור כשדים‪' ,‬ואת‬ ‫נעריו שבו לכם פה עם החמור' – ורק 'אני והנער נלכה‬ ‫המאכלת' – שהאכיל לעניים ולכל עובר ושוב‪ ,‬שמצוה‬ ‫עד כה'‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫גוררת מצוה‪ .‬ומסיים הפסוק 'וילכו שניהם יחדו' – הגם‬ ‫שליצחק לא היו בפועל המצוות הללו לסייע לו‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫בספה"ק "אור יצחק" מבאר שאברהם אבינו ראה‬ ‫עמד בנסיון‪ .‬ולזה אומרים ועקדת יצחק לזרעו היום‬ ‫שהמקום המיועד עדיין רחוק מהם ולא קפצה לו הארץ‪,‬‬ ‫ברחמים תזכור‪" - ,‬יצחק" דייקא‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫וחשב שזה בודאי בשביל הנערים אשר עמו‪ ,‬ועל כן‬ ‫אמר להם שבו לכם פה עם החמור‪ ,‬והמשיך בדרכו‬ ‫ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני‬ ‫ביחד עם יצחק לבד‪ ,‬וכשראה אברהם שעכ"ז עדיין‬ ‫בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה‪( :‬כב‬ ‫המקום מרחוק‪ ,‬אז הבין שבודאי זהו משום איזו סיבה‬ ‫ז)‬ ‫שיש ביצחק‪ ,‬והיינו כיון שאינו יודע עדיין מטרת‬ ‫שואל ה"קומץ למנחה"‪ :‬למה האריכה התורה לספר‬ ‫ההליכה‪ ,‬ועל כן אמר לו 'אלקים יראה לו השה לעולה‬ ‫שקרא לו 'אבי' ואחר כך מספרת שאמר 'הנה האש'‬ ‫בנו'‪ ,‬ומיד אחר כך נאמר 'ויבואו אל המקום'‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬ונראה דיצחק חשש שהלא אמרו ליצני הדור‬ ‫דמאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬ועכשיו יביאו להם ראיה‬ ‫בגמרא [יבמות סב]‪ :‬עם הדומה לחמור‪.‬‬ ‫חזקה ממעשה העקידה‪ ,‬באמרם אילו היה אברהם‬ ‫אומרים בשם הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של‬ ‫האב האמיתי‪ ,‬אז לא היה מתאכזר כ"כ לשחוט בנו‬ ‫ירושלים זצ"ל‪ ,‬שקודם שבא לארץ ישראל היה תמוה לו‬ ‫יחידו‪.‬‬ ‫איך נמשל ישמעאל לחמור‪ ,‬הלא הוא בן אדם שנברא‬ ‫וז"ש יצחק‪' :‬אבי' – פי' זכור שיש מפקפקים אם אתה‬ ‫בצלם אלקים‪ ,‬ולאחר שבא לא"י היה תמוה לו להיפך‪,‬‬ ‫באמת אבי‪ ,‬וכיצד תעשה דבר שיביא לכך שהבריות‬ ‫איך החמור נמשל לישמעאל‪...‬‬ ‫יווכחו שאין אתה אבי יען עשית דבר שאין אב עושה‬ ‫לבנו?! 'ויאמר אברהם "הנני בני" – דאדרבה עצם‬ ‫ברש"י‪ :‬כלומר דרך מועט למקום אשר לפנינו‪.‬‬ ‫העקידה תהא ראיה חזקה שהנני אביך ואתה בני‪,‬‬ ‫שואל הרה"ק ה"ייטב פנים"‪ :‬לכאורה מה בעי רש"י‬ ‫דאל"כ הייתכן שיבחר בך השי"ת לקרבן‪ ,‬אם אמנם‬ ‫בזה‪ .‬ונראה‪ ,‬דבאמת קשה מפני מה נתעכבו שלשת‬ ‫נולדת ע"י איסור א"א‪ ,‬הרי פסול אתה לקרבן כבהמה‬ ‫ימים ולא קפצה הארץ לפניהם כדאשכחן במקומות‬ ‫שנעבדה בה עבירה שאינה ראויה לקרבן‪.‬‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫אלא איתא במדרש‪ :‬שאברהם ויצחק ראו ענן קשור על‬ ‫בשם הבעש"ט הק' זי"ע ששאל‪ :‬יש לדקדק‪ ,‬למה רק‬ ‫ההר וב' נעריו אמרו שלא ראו כלום‪ .‬א"ל אברהם אבינו‬ ‫אז באמצע הדרך נזכר יצחק לשאול 'איה השה לעולה'‪,‬‬ ‫'שבו לכם פה עם החמור' – עם הדומה לחמור‪ .‬ולכן‬ ‫למה לא שאל תיכף בתחלת יציאתם לדרך? ועוד יש‬ ‫כיון שנעריו היו עמו ולא היו כדאים לנס קפיצת הדרך‪,‬‬ ‫לדקדק באופן שאלתו 'ויאמר הנה האש והעצים ואיה‬ ‫הלכך הם היו מעכבים שגם אברהם ויצחק לא יזכו‬ ‫השה לעולה'‪ ,‬למה מאריך כל כך בשאלתו‪ ,‬היה לו‬ ‫לכך‪ ,‬אבל אחר שאמר להם אברהם 'שבו לכם' וגו' עם‬ ‫לשאול בפשיטות 'איה השה'?‬ ‫הדומה לחמור‪ ,‬ולא תלכו הלאה עמנו‪ ,‬אז היה בטוח כי‬ ‫וי"ל בהקדם מאמרם ז"ל במסכת פסחים‪ :‬לגבי הקרבת‬ ‫'ואני והנער נלכה עד כה' – דרך מועט ותו לא –‬ ‫קרבן פסח בערב פסח שחל בשבת‪ ,‬שנתעלמה הלכה‬ ‫שבודאי תקפוץ עכשיו הארץ לפנינו‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הגאון ר' יוסף דב מבריסק בעל ה"בית הלוי" זצ"ל היה‬ ‫מבני בתירה אם מותר לטלטל הסכין‪ ,‬המתינו עד‬ ‫בידידות עם הרבי המהר"ש מלויבאוויטש זי"ע‪ .‬מסופר‬ ‫למחר וראו מנהגן של ישראל שמי שפסחו טלה תוחבו‬ ‫על פגישה מעניינת שהתקיימה בחתונה של אחד‬ ‫בצמרו‪ ,‬ומי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו וכו'‪ ,‬ומקשינן‪:‬‬ ‫העשירים הגדולים ברוסיה שהיה מקורב לגדולי הדור‪.‬‬ ‫הלא עביד עבודה בקדשים? אלא שעשו כהלל הזקן‬ ‫הגאון מבריסק שאל אז את הרבי המהר"ש שיבאר לו‬ ‫שדרכו היה להקדיש קרבנותיו רק כשהגיע למקדש‬ ‫מדרש פליאה‪" :‬בשעה שעלה יצחק אבינו ע"ג המזבח‬ ‫בכדי שלא למעול בו‪.‬‬ ‫אמר לאביו "כפתני אבא"‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ ,‬אדם דואג‬ ‫ולפי"ז יש לבאר היטב‪ ,‬שמתחילה לא שאל יצחק כלום‪,‬‬ ‫על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו"‪.‬‬ ‫כי הנערים שהיו אתם הם נשאו את האש והעצים‪ ,‬ולכן‬ ‫הרבי נכנס לדביקות והשיב‪ :‬יצחק אבינו ע"ה ביקש‬ ‫חשב יצחק אולי הוא או אביו יהיו עולה לה'‪ ,‬אך כשאמר‬ ‫מאביו לכפותו‪ ,‬כדי שלא יהיה ח"ו פגם בשחיטה ולא‬ ‫אברהם לנעריו 'שבו לכם פה עם החמור'‪ ,‬אז 'ויקח‬ ‫יפסל דמו להזרק ע"ג המזבח‪ .‬הרי רואים שיצחק דאג‬ ‫אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו'‪ ,‬וכן 'ויקח‬ ‫על איבוד דמיו‪ ,‬אף שלא דאג על איבוד ימיו שהרי הלך‬ ‫בידו את האש ואת המאכלת'‪ ,‬אז הבין יצחק שלא הוא‬ ‫בשמחה וברצון גמור ובלב שלם לעקידה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ולא אביו הם הקרבנות‪ ,‬כי שניהם נושאים משא ואסור‬ ‫לעבוד עבודה בקדשים‪ .‬וזה שאמר יצחק‪' :‬הנה האש'‬ ‫ב"משמר הלוי" לרמ"מ שולזינגר זצ"ל מספר‪ :‬פעם‬ ‫בידך‪' ,‬והעצים' בידי‪ ,‬נמצא שאין אנו הקרבן‪ ,‬א"כ 'ואיה‬ ‫אחת באמצע שדיבר בלימוד כדרכו‪ ,‬אמר לי הגאון‬ ‫השה לעולה'? ועל זה השיב לו אברהם‪' :‬אלקים יראה‬ ‫ה"חזון יחזקאל" זצ"ל דעו לכם‪ ,‬אם שואלים אתם‬ ‫לו השה לעולה בני' – ומפרש רש"י שיבחר לו שה‪ ,‬ואם‬ ‫שאלה ממישהו‪ ,‬ורצונכם לקבל תשובתו‪ ,‬צריכים אתם‬ ‫אין שה אז – לעולה בני – היינו‪ ,‬שרק אז יהיה הוא‬ ‫להתבונן היטב אם לא נוכח במקום מישהו שיתכן‬ ‫העולה‪ ,‬כי עדיין לא הקדישו שום קרבן‪ ,‬ורק שם יקדישו‬ ‫שבגללו יימנע הנשאל מלהשיב‪ .‬ודבר זה מן התורה‬ ‫אותך‪ ,‬ואם כן מותר עדיין להשתמש בך‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫למדתי‪ ,‬מפרשת העקידה‪ ,‬שי"ל שמאז שיצא יצחק עם‬ ‫אברהם לדרך היה קשה לו 'איה השה לעולה'‪ ,‬וכל‬ ‫בספר "שפתי צדיקים" מביא בשם הרה"ק רבי מנחם‬ ‫הזמן רצה לשאול דבר זה מאברהם‪ ,‬אבל חשב בלבו‬ ‫מנדל מרימנוב זי"ע שפירש‪ :‬שאברהם אבינו חשב‬ ‫שנוכחות הנערים אליעזר וישמעאל יכולה להפריע‬ ‫לעצמו דעיקר עבודת העקידה הוא בשביל יצחק‪ ,‬שהוא‬ ‫לאברהם להשיב‪ ,‬ולכן רק ביום השלישי‪ ,‬אחרי אשר‬ ‫מסכים לפשוט את צוארו ולהשחט על העצים בשביל‬ ‫אמר אברהם לנעריו 'שבו לכם פה עם החמור'‪ ,‬וילכו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ומה אני חשוב לעומת עבודת בני‪ .‬ואילו יצחק‬ ‫אברהם ויצחק לבד‪ ,‬רק אז שאל יצחק את אברהם‬ ‫חשב להיפך שעיקר העבודה הוא של אברהם‪ ,‬שהוא‬ ‫אביו‪' :‬הנה האש והעצים ואיה השה לעולה"‪...‬‬ ‫מסכים לעת זקנותו בעת שהוא למעלה ממאה שנים‪,‬‬ ‫לקחת את בנו ולשוחטו להשי"ת‪ ,‬זהו עיקר הנסיון‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬אביו – אבי‪ ,‬פעמים למה? כדי שיתמלא עליו‬ ‫וזה שאה"כ ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר "אבי"‪,‬‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫לך הוא עיקר חשיבות העבודה‪ ,‬ואברהם השיב לו הנני‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬הרי יצחק הלך‬ ‫"בני"‪ ,‬שהנסיון שלך הוא עצום משלי‪ ,‬כל אחד תלה‬ ‫בשמחה לעקידה ולמה ביקש איפה לעורר רחמי אביו?‬ ‫עיקר הנסיון על משנהו‪.‬‬ ‫– אלא‪ ,‬יצחק רצה שאביו יעקוד אותו כשהוא בשמחה‪,‬‬ ‫מלא אהבה ורחמים ולא מתוך רוגז ואכזריות‪ .‬וזה‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל בתשובות [או"ח ריש סי' ר"ח]‬ ‫שמובא במדרש‪ :‬ועיניו של אברהם מורידות דמעות‬ ‫באריכות‪ ,‬שנסיון העקידה ליצחק היה בענין אמונת‬ ‫מרחמנותו של אבא ואעפ"כ הלך שמח לעשות רצון‬ ‫חכמים‪ .‬שהאבות הק' ידעו עפ"י הכוונות דלא שייך‬ ‫יוצרו‪.‬‬ ‫כלל במציאות דבר כזה שאדם יהיה לקרבן‪ ,‬וא"כ היה‬ ‫צריך יצחק לשאול את אביו טאטע הלא לא שייך כדבר‬ ‫ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעלה בני וילכו‬ ‫הזה כלל‪ ,‬אבל יצחק לא הגיב מאומה‪ ,‬רק אמר אם אבי‬ ‫שניהם יחדו‪( :‬כב ח)‬ ‫אומר כן יהיה כן‪ ,‬שהיה לו אמונת חכמים וביטל שכל‬ ‫אומר הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬מי היה גדול במסירות נפש‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר‪ :‬הר"ת של א לקים‬ ‫אברהם או יצחק? אברהם הלך אמנם לשחוט את בנו‪,‬‬ ‫י ראה ל ו ה שה הוא תיבת "האיל"‪ .‬התורה"ק מרמזת‬ ‫אולם יצחק הלך בשמחה להישחט‪ .‬משהכיר אברהם‬ ‫בזה שהתנוצץ רוה"ק באאע"ה‪ ,‬ורמז בדבריו ליצחק‬ ‫בכך קינא ביצחק בנו‪ .‬מה כתוב אחריו? "וישב אברהם‬ ‫בנו‪ ,‬שהאיל יהיה לו לעולה תחתיו‪.‬‬ ‫אל נעריו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬נזכר אברהם בימי נעוריו‪ ,‬כיצד‬ ‫השליך את עצמו בשמחה לתוך כבשן האש‪ ,‬ויתר‬ ‫ויבואו אל המקום וגו' ויעקוד את יצחק בנו וגו'‪( :‬כב ט)‬ ‫המעשים שעשה לקדש שם שמים‪ ,‬ומיד – "וילכו‬ ‫החיד"א ב"עבודת הקודש" מביא‪ :‬שכשאומרים‬ ‫שניהם יחדו"‪ ,‬אברהם ויצחק הלכו אחר כך יחדו‪,‬‬ ‫בפרשת העקידה פסוק זה של 'ויעקוד את יצחק בנו'‬ ‫במדריגה רוחנית אחת‪.‬‬ ‫צריכים לכוין שהקב"ה יעקוד ויכרית את כל המקטרגים‬ ‫והמשטינים שח"ו לא יקטרגו על עם ישראל‪.‬‬ ‫בספה"ק "אור יצחק" להרה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע‬ ‫הקשה‪ ,‬למה אחרי שאמר אברהם אבינו 'אלקים יראה‬ ‫וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את‬ ‫לו השה לעולה בני' הוצרך לכתוב אחריו עוד הפעם‬ ‫בנו‪( :‬כב י)‬ ‫'וילכו שניהם יחדיו'‪ ,‬והלא כבר נאמר כן בסמוך לעיל‬ ‫אומר הרה"ק רבי מנדל מרימנוב זי"ע‪ :‬הלשון "וישלח‬ ‫מיניה?‬ ‫את ידו" מוכיחה‪ ,‬שהיה צריך איזה כח והתאמצות‬ ‫ומבאר באופן נפלא ובלשונו הזהב‪:‬‬ ‫ליטול את המאכלת‪ .‬ואכן הצדיקים מאמנים את‬ ‫שהאבות הקדושים היו עושים את מצוות השי"ת‬ ‫איבריהם לעשיית המצוות‪ ,‬אבריהם אינם מסוגלים‬ ‫בזריזות נפלאה‪ ,‬ובכל איבריהם היו רצים ומזדרזים בלא‬ ‫לעשייה אחרת מלבד מצוות ה'‪ .‬והנה‪ ,‬שחיטת יצחק‬ ‫שום עיכוב לעשות רצון השי"ת‪ .‬והנה אברהם אבינו‬ ‫לא היתה מצוה כלל‪" ,‬לא אמרתי לך שחטהו אלא‬ ‫ע"ה ידע מטרת הילוכו למה הוא הולך כאן – לקיים‬ ‫העלהו" (רש"י עפ"י מדרש)‪ .‬אלא שאברהם סבר‬ ‫מצות שחיטת יצחק בנו‪ ,‬ומכיון שידע איזה מצוה גדולה‬ ‫שציווי ה' הוא לשחטו‪ ,‬ולכן היה צריך התאמצות לשלוח‬ ‫הוא הולך לעשות‪ ,‬לכך הזדרז במצות השי"ת והחל‬ ‫את ידו בכוח‪ ,‬כשרצה לקחת את המאכלת‪.‬‬ ‫לרוץ בכח גדול‪ ,‬עהר איז געלאפען! עהר איז געלאפען‬ ‫מיט אזא כח‪...‬‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל בחידושיו לחולין [סו‪ .‬ד"ה א"נ י"ל]‬ ‫אבל יצחק שעדיין לא היה לו שום ידיעה מכל מטרת‬ ‫כותב בתו"ד‪"...‬יצחק אמר 'הנה האש והעצים ואיה‬ ‫ההליכה הזאת‪ ,‬על כן לא היה יכול בשום אופן לרוץ‬ ‫השה לעולם'‪ ,‬ולא אמר 'נה הסכין' – המאכלת‪ ,‬ע"כ‬ ‫במהירות נפלא כזה‪ ,‬ועל כן נסוג יצחק אחור‪ ,‬יצחק‬ ‫נ"ל שלא לקח אאע"ה סכין של מתכת‪ ,‬שלא להניף‬ ‫האט געזעהן אז עהר קען איהם נישט נאכיאגען‪,‬‬ ‫עליו ברזל‪ ,‬אלא של עץ‪ ,‬קרימות של קנה וכו'‪ ,‬וע"כ לא‬ ‫[=שאינו יכול להשיגו] לכך צעק מאחורי אברהם "אבי"‬ ‫שאל יצחק אלא על העצים וסכין בכלל‪.‬‬ ‫טאטע‪ ,‬מדוע אתה רץ כל כך מהר‪ ,‬איך קען נישט‬ ‫נאכקומען‪' .‬ויאמר הנני בני'‪ ,‬משמעות הלשון נראה כן‬ ‫ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם‬ ‫שאברהם כבר היה עומד רחוק מיצחק‪ ,‬והוצרך לפנות‬ ‫אברהם ויאמר הנני‪( :‬כב יא)‬ ‫אליו וענה לו ממקומו מרחוק הנני בני‪ ,‬יא וואס איז‪...‬‬ ‫ברש"י‪ :‬לשון חיבה הוא שכופל את שמו‪.‬‬ ‫'ויאמר' וגו'‪ ,‬והשיב לו אברהם 'אלקים יראה לו השה‬ ‫בספר סדר הפרשיות להאדר"ת רבה של ירושלים זצ"ל‬ ‫לעולה בני'‪ ,‬עתה הודיע אברהם ליצחק את האמת ‪-‬‬ ‫כתב‪ :‬בדרך צחות יש לפרש שבשביל צדקתו וחסידותו‬ ‫שישחוט אותו עצמו‪ ,‬ומיד כששמע יצחק דבר זה נאמר‬ ‫שהיה שקוע בעבודתו לא שמע קריאת המלאך בפעם‬ ‫עוד "וילכו שניהם יחדיו"‪ ,‬שמעתה שנודע ליצחק שהוא‬ ‫אחת‪ .‬וכאשר שמעתי מחסיד קדוש אמיתי אחד ר'‬ ‫יהיה לקרבן עולה‪ ,‬מאז התחיל גם הוא לרוץ באותו‬ ‫ישעי' זעחוואצר זצ"ל שניסה אותו אדון אחד בעת‬ ‫הכח שרץ אברהם‪ ,‬וילכו שניהם יחדיו במרוצה‬ ‫שעמד בתפילת שמו"ע וירה בקנה רובה סמוך לאזנו‬ ‫ובשמחה! ועיי"ש בהמשך דבריו הק' שמפרש את כל‬ ‫ולא שמע מאומה‪.‬‬ ‫פרשת העקידה‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫האיש שלא מן הדין‪ ,‬למה אינן נהרגין על זה‪ .‬ויש ע"ז‬ ‫ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי‬ ‫הרבה תירוצים‪.‬‬ ‫עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך‬ ‫והכסף משנה [בהלכות עדות פ"כ ה"ב] מתרץ‪ ,‬שאם‬ ‫את יחידך ממני‪( :‬כב יב)‬ ‫עפ"י פסק בי"ד כבר נהרג האיש שהעידו עליו‪ ,‬אזי הוא‬ ‫אומר הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע‪ :‬יש לבאר במה‬ ‫סימן שמן השמים רצו שהאיש הזה ייהרג‪ ,‬שהרי בי"ד‬ ‫שאמר לו השי"ת 'כי עתה ידעתי'‪ ,‬והלא כבר קיים‬ ‫אינם הורגים אנשים בסתם רק עפ"י דין תורה‪,‬‬ ‫אברהם אבינו הרבה מצוות ומעש"ט‪ .‬ועוד יש לדקדק‬ ‫וכמש"כ הרמב"ן ז"ל שכתיב "אלקים נצב בעדת א‪-‬ל"‪,‬‬ ‫במה שאמר 'ולא חשכת את בנך יחידך ממני'‪ ,‬ולכאורה‬ ‫וכיון שיצא דינא הכי שנהרג זה עפ"י בי"ד‪ ,‬ודאי שכן‬ ‫היה די לומר 'ולא חשכת את בנך יחידך'‪ ,‬דתיבת 'ממני'‬ ‫סיבבו מן השמים מחמת איזה טעם‪ ,‬ועל כן אין העדים‬ ‫הוי ייתור לשון‪.‬‬ ‫נהרגים‪ .‬משא"כ כשלא נהרג עדיין על ידי הבי"ד‬ ‫ונראה לבאר דהנה אברהם היה כולו חסד והיה מיטיב‬ ‫ונמצאו העדים זוממין‪ ,‬א"כ איש זה לא היה צריך כלל‬ ‫תמיד לכל העולם‪ ,‬ומשום כך היה אפ"ל שזה גם הטעם‬ ‫ליהרג מן השמים‪ ,‬רק זה היה רצון העדים מצד עצמם‬ ‫שהוא צדיק לפני השי"ת‪ ,‬כי זהו טבעו ומזגו שאינו יודע‬ ‫להורגו‪ ,‬ולפיכך החמירה התורה בענשם לעשות להם‬ ‫לעבור על דעת חבירו ולעשות נגד רצונו‪ ,‬וכ"ש שלא‬ ‫כאשר זמם‪.‬‬ ‫יעבור על דעת בוראו‪ ,‬ואין שמירת מצוות אלו מחמת‬ ‫ולפי זה מבאר ה"אור יצחק"‪ :‬מ"ש כאן 'עתה ידעתי כי‬ ‫יראה או אהבה להשי"ת‪ ,‬וא"כ אין ראוי להחזיק לו‬ ‫ירא אלקים אתה'‪ ,‬דאילו היה יצחק נשחט על ידי‬ ‫טובה על מעשיו ולהרבות שכרו כל כך לכן הקב"ה‬ ‫אברהם‪ ,‬היינו יכולים לומר שיצחק היה מחוייב מיתה‬ ‫ניסה אותו בנסיון קשה זה‪ ,‬שציוה אותו לשחוט את‬ ‫בידי שמים‪ ,‬והרבה שלוחים למקום‪ ,‬ועל כן שלח‬ ‫יצחק בנו‪ ,‬שזה מעשה אכזריות גדולה לעשות כן‪.‬‬ ‫הקב"ה רצון באברהם להרוג את יצחק‪ ,‬ולא היה ניכר‬ ‫וכשראה הקב"ה שנזדרז אברהם לעשות רצונו‪ ,‬היה‬ ‫בזה גודל הנסיון‪ .‬משא"כ עכשיו שלא נהרג יצחק‪ ,‬א"כ‬ ‫בזה הוכחה גדולה שכל מה שפעל ועשה עד היום לא‬ ‫הוא סימן שמן השמים לא היו רוצים כלל להמית את‬ ‫היה זה מחמת טבעו ומזגו‪ ,‬אלא רק מצד היראה ממנו‬ ‫יצחק‪ ,‬וא"כ זה שהלך אברהם בשמחה ורצה לשוחטו‬ ‫יתברך שהיתה תקועה בלבו‪.‬‬ ‫לא עשה כן כלל מחמת ששלח בו הקב"ה נטייה‬ ‫וזה מה שאה"כ הכא 'עתה ידעתי'‪ ,‬אף שכבר מקודם‬ ‫לעשות כן‪ ,‬אלא כל פעולתו היה מרצון עצמו שהיה‬ ‫היה עושה מצוות‪ ,‬מ"מ עתה נודע שכל מה שעשה עד‬ ‫חפץ לקיים רצון השי"ת‪ .‬וזשאה"כ 'עתה' שלא נהרג‬ ‫הנה היה מחמת יראתו מלפניו ולכבודו יתברך‪ ,‬והיה‬ ‫יצחק‪ ,‬מזה 'ידעתי כי ירא אלקים אתה'‪ ,‬שכל פעולתך‬ ‫בזה אות אמת שלא עשה מחמת טבעו‪ .‬ומשום כך‬ ‫לא היה כי אם לעשות רצון השי"ת בלבד‪.‬‬ ‫הדגיש לומר 'ולא חשכת את בנך ממני'‪ ,‬והיינו שנודע‬ ‫עתה שכל מה שעשית בקיום המצוות ומעש"ט הכל‬ ‫שואל הגר"א‪ :‬מה הלשון "ממני"‪ ,‬וכי ח"ו למלאך‬ ‫רק מחמתי כפי שלא חשכת את בנך ממני‪ ,‬שבזה‬ ‫הקריב אברהם? והיה לו למלאך לומר "נאם ה' "? וכן‬ ‫בודאי שעשית כך רק מחמת הציווי שלי ולא מחמת‬ ‫בליקוטי שושנים להרה"ק רבי משה מסאווראן זי"ע‬ ‫שתמיד אתה עושה רצון חברך‪ ,‬שהלא מעשה אכזרי‬ ‫העיר מה הלשון 'ממני'‪ ,‬ועוד הקשה איך ציית אברהם‬ ‫כזה אין אדם עושה עבור רצון ובקשת חביריו‪.‬‬ ‫לדברי המלאך שלא ישחוט את יצחק‪ ,‬מאחר ששמע‬ ‫מהקב"ה בעצמו בהיפוך‪ ,‬ועוד כמה דיוקים‪.‬‬ ‫בספר "אור יצחק" להרה"ק מראדוויל זי"ע כתב שיש‬ ‫ומבארים‪ :‬שמכל מצוה שהאדם עושה נברא מלאך‪,‬‬ ‫להבין אומרו 'עתה ידעתי'‪ ,‬וכי לפני זה לא ידע השי"ת‬ ‫אבל לא כל המלאכים הנבראים מן המצות שוים‬ ‫שאברהם הוא ירא אלקים?‬ ‫במעלתם‪ ,‬דתליא בערך שלימות המצוה‪ ,‬שאם נעשה‬ ‫ומבאר בהקדם מה דאיתא בגמרא בדינא דעדים זוממין‪,‬‬ ‫המצוה באהבה וביראה כראוי‪ ,‬אז אורו של המלאך‬ ‫הרגו אין נהרגין לא הרגו נהרגין‪ ,‬דכתיב 'ועשיתם לו‬ ‫ההוא הוא בשלימות מעולה‪ ,‬וימליץ יושר על האדם‬ ‫כאשר זמם'‪ ,‬ודרשינן כאשר זמם ולא כאשר עשה‪.‬‬ ‫העושה המצוה לו ולדורותיו אחריו‪ ,‬אבל אם לא נעשה‬ ‫וכל המפרשים תמהים על זה‪ ,‬למה יהיה דינא הכי‪,‬‬ ‫המצוה בשלימות אזי נחסר קצת מאור המלאך ואינו‬ ‫שאם העדים הצליחו לעשות כאשר זממו להרע והרגו‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הרה"ק מסטריקוב זי"ע בספרו "זר זהב"‪:‬‬ ‫מאיר כל כך‪.‬‬ ‫לכאורה נראה המאמר כמו שני הפכים בנושא אחד‪,‬‬ ‫והמלאך הזה שנשלח לאברהם היה אותו מלאך‬ ‫האם קרניו של איל מרמז על סבך הגלות או הגאולה‪.‬‬ ‫שנברא על ידי מצותו במעשה העקידה‪ ,‬ונשלח כדי‬ ‫אבל באמת אחרי העיון הם הם הקרנים אשר על ידם‬ ‫להראות לאברהם שהמלאך הנוצר ממעשהו הוא‬ ‫יגאלו‪ ,‬כי עת צרה ליעקב וממנה יושע כתיב [ירמיה ל‬ ‫בתכלית השלימות‪ ,‬ועי"ז ידע שכבר סיים ונגמר פעולת‬ ‫ז]‪ ,‬שכשיראו שיפלו נפילה אחר נפילה ומסתבכין‬ ‫המצוה‪ ,‬וזה שאמר לו המלאך 'עתה ידעתי כי ירא‬ ‫למלכיות‪ ,‬ויתערבו בגוים‪ ,‬ונאחזין בעבירות מיום אל יום‬ ‫אלקים אתה ולא חשכת וגו' "ממני"‪ ,‬רצ"ל הסתכל עלי‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬ישועו אל ה' בקול מר‪ ,‬גנוחי גנח וילולי יליל‬ ‫ובדוק אותי ותראה שלא חסר לי כלום משלימות אור‬ ‫מעומקא דליבא‪ ,‬בלי שום סיג ותערובות עניני עוה"ז‪,‬‬ ‫המלאך ועי"ז תדע שכבר נגמרה כל פעולת המצוה ואין‬ ‫כך צער לבם לשוב אל ה' [איכה ב יח]‪ ,‬דאס געשריי‬ ‫לך לעשות עוד מאומה‪ ,‬דאילו היה האמת שעדיין לא‬ ‫וועט זיין בלויז הימעל'דיג – הצעקה תהיה רק על עניני‬ ‫קיימת כל המצוה בשלימות‪ ,‬אם כן היית מכיר החסרון‬ ‫שמים לשוב אל ה'‪ ,‬זהו 'וה' אלקים בשופר יתקע'‪,‬‬ ‫בי שיחסר לי קצת מאור המלאך‪ ,‬ואברהם אבינו היה‬ ‫ויתעורר גם השופר העליון‪.‬‬ ‫מכיר היטב בתכונת המלאכים‪ ,‬וראה שאכן אור המלאך‬ ‫מאיר בשלימות‪ ,‬ועי"ז ידע כי נכונים דבריו ושמע אליו‪.‬‬ ‫הקדוש המקובל רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע שואל‪:‬‬ ‫הרי לא היה רק איל אחד מה "איל אחר"?‬ ‫הרבי מקאצק זי"ע אומר‪ :‬הורדת יצחק מן העקידה‬ ‫נראה לומר לפי חז"ל‪ ,‬שצפה אברהם ברוח הקודש‬ ‫קשה היה לאברהם אבינו שבעתיים מהעלאתו על גבי‬ ‫שיעשו ישראל את העגל ואמר‪ :‬אז יראה ה' זכות‬ ‫המזבח‪ .‬על כן נאמר לו‪" :‬עתה ידעתי כי ירא אלקים‬ ‫העקידה וירחם עליהם‪ .‬וזה‪' ,‬וירא והנה איל אחר' –‬ ‫אתה" – עתה‪ ,‬אחרי שהורדת אותו מהעקידה‪.‬‬ ‫העגל – 'נאחז בסבך'‪ ,‬שישראל יסתבכו במעשה העגל‬ ‫וביקש רחמים שזכות העקידה תעמוד להם‪.‬‬ ‫החיד"א זצ"ל בספרו "מחזיק ברכה" על שו"ע או"ח סי'‬ ‫ועוד נראה לומר; והנה איל אחר נאחז בסבך – כי אצל‬ ‫רי"ט הסתפק‪ :‬האם יצחק אבינו כשניצול מהעקידה‬ ‫הס' עומד ע' ואצל ב' – ג'‪ ,‬ואצל כ' – ל'‪ ,‬עגל‪ ,‬וזה נאחז‬ ‫בירך ברכת הגומל‪ ,‬שהרי בא לידי סכנה ? וכן כהן גדול‬ ‫בסבך‪.‬‬ ‫כשהיה נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים – שהוא‬ ‫ועוד רמז כאן למעשה העגל‪ ,‬שאם תחלק האותיות של‬ ‫מקום סכנה‪ ,‬האם היה מברך ברכת הגומל בצאתו ?‬ ‫תיבת "סבך" לב' חלקים יצא "איל"‪ .‬וזה 'וירא והנה איל‬ ‫וכתב החיד"א‪ :‬ונלענ"ד לחלק‪ ,‬כי מעולם לא תקנו רבנן‬ ‫אחר' – עוד איל – 'נאחז בסבך'‪ ,‬ראה את האיל השני‬ ‫לברך ברכת הגומל שהיא ברכת הודאה‪ ,‬אלא דווקא‬ ‫הנרמז בסבך ושניהם אחוזים 'בהר ה' יראה' – יראה‬ ‫בצרה הבאה לאדם בעל כרחו‪ ,‬ושלא מדעתו נעשה לו‬ ‫את זכות העקידה‪.‬‬ ‫נס‪ .‬אולם בדבר שהוא במאמר ה' ובציוויו לעשותו‪ ,‬אז‬ ‫אפילו שלא יהיה בפרטות וביחיד רק מימרא דרחמנא‬ ‫המהרי"ל דיסקין זצ"ל שואל‪ :‬למה היה צורך שהאיל‬ ‫לקדש שמו‪ ,‬אז אף שהקב"ה יעשה לו נס אינו מברך‪.‬‬ ‫יהיה נאחז בסבך? ומה משמיענו הכתוב בזה?‬ ‫וכך אני אומר כי יצחק אבינו כיון שהכל היה במאמרו‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהרי מעשה העקידה היה בראש השנה‬ ‫וגזרתו יתברך‪ ,‬אף שניצול אינו חייב לברך‪.‬‬ ‫וציד אסור בו‪ ,‬ולו לא היה האיל נאחז בסבך בקרניו‬ ‫אסור היה לאברהם לצודו בגלל איסור ציד ביום טוב‪...‬‬ ‫וישא אברהם את עיניו וירא את האיל אחר נאחז‬ ‫בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בדרך צחות‪ :‬כי אאע"ה‬ ‫לעלה תחת בנו‪( :‬כב יג)‬ ‫ברך על השחיטה‪ ,‬וכדי שלא יהיה ברכה לבטלה לכך‬ ‫במדרש‪ :‬לפי שראה אברהם את האיל ניתוש מן‬ ‫נזדמן לו האיל‪...‬‬ ‫החורש הזה והולך ומסתבך בחורש אחר‪ ,‬א"ל הקב"ה‬ ‫כך עתידין בניך להסתבך למלכיות‪ ,‬וסופן ליגאל בקרניו‬ ‫הקשה הזוהר הק'‪ :‬איך הקריב אברהם אבינו את האיל‪,‬‬ ‫של איל‪ ,‬הה"ד 'וה' אלקים בשופר יתקע'‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בקעה‪ ,‬והקב"ה עשאו קודם העקידה להר גבוה‪.‬‬ ‫הלא אילו של אברהם אבינו נברא בערב שבת בין‬ ‫וזשה"כ 'ויקרא אברהם שם המקום ה' יראה' – וקשה‬ ‫השמשות כדאי' במשנה באבות‪ ,‬וא"כ הוי ליה קרבן‬ ‫דהא עבדו שם ע"ז‪ ,‬וע"ז מתרץ הפסוק 'אשר יאמר‬ ‫זקן‪ ,‬ואיתא במשנה במסכת פרה‪ :‬שאיל בן שנתיים‬ ‫היום בהר ה' יראה' – דהיום דווקא נעשה הר ולא קודם‬ ‫הוא כשר‪ ,‬אבל יותר מזה פסול‪ ,‬וכן איתא במשנה‬ ‫לכן‪ ,‬שהיום דייקא נעשה הר‪ ,‬אבל קודם לכן היה בקעה‬ ‫דבכורות‪ :‬שאחד מן המומים בבהמה הוא זיקנה‪ ,‬ואם‬ ‫ולא נעבד שם ע"ז מעולם‪.‬‬ ‫כך איך הקריב אברהם אבינו אותו איל?‬ ‫ובספר "מנחת יהודה" תירץ‪ :‬עפ"י מה דאי' בגמרא‬ ‫ה"ישמח משה" זי"ע מפרש‪ :‬דבמדרש [ נו ט] מובא‬ ‫[ב"מ פז‪ :].‬עד אברהם לא היה זקנה‪ ,‬ולכן היו אברהם‬ ‫שעל כל דבר שעשה אברהם אבינו בהקרבת האיל‬ ‫ויצחק דומין זה לזה‪ ,‬ומשום הכי מי שביקש לדבר עם‬ ‫אמר יהא האיל במקום בני‪ ,‬וזהו 'אשר יאמר היום' –‬ ‫אברהם דיבר עם יצחק‪ ,‬ומי שביקש לדבר עם יצחק‬ ‫שכמו היום אמר אברהם שהקריב האיל תחת בנו‪ ,‬כך‬ ‫דיבר עם אברהם‪ ,‬עד שבא אברהם וביקש רחמים והוה‬ ‫תמיד 'בהר ה'' – היינו בביהמ"ק 'יראה' – שיהא נראה‬ ‫זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים‪ .‬ולפי"ז א"ש‪,‬‬ ‫קמי שמיא תמיד כאילו נעשה בהקרבה בבעלים ממש‪.‬‬ ‫דבשעת העקידה עוד לא היה מציאות הזקנה בעולם‪,‬‬ ‫וזה שייך גם בבהמות וחיות‪ ,‬ואם כן האיל לא היה זקן‬ ‫בספר "לבוש מרדכי" מפרש את הפסוק‪ :‬שכיון שכל‬ ‫כלל‪ ,‬ושפיר היה כשר להקרבה‪.‬‬ ‫עיקר הקרבן הוא מה שהאדם המקריב מתבונן בעצמו‬ ‫שבאמת כל מעשה הקרבן הזה היה ראוי ליעשות בו‪,‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"אור לשמים" מאפטא זי"ע‪ :‬שהראו‬ ‫וזהו ענין שרק הקב"ה בעצמו יכול לראות ולדעת אם‬ ‫לאברהם שעתידין להיות עוד אילים אחרים כמו זה‬ ‫הוא באמת חושב כן בשלימות או לא‪ ,‬ולכך קרא‬ ‫שהקריב אברהם תמורת יצחק‪ ,‬והיינו כאשר יהודי‬ ‫אברהם שם המקום 'ה' יראה' רומז שהקרבנות שיעשו‬ ‫"נאחז בסבך" בנסיונות היצר כל אחד והסבך שלו והוא‬ ‫במקום הזה לעתיד יהיו בבחינת ה' יראה שרק ה' יראה‬ ‫נלחם בכל כוחו נגדו‪ ,‬הרי זה נחשב למעלה כמו עקידת‬ ‫זה‪ ,‬אך 'אשר יאמר היום' פי' מה שנעשה כאן היום‬ ‫יצחק‪ ,‬ואז הוא זוכה לקרני הוד השכינה שהשי"ת‬ ‫בשעת העקידה של יצחק אבינו זהו 'בהר ה' יראה'‪ ,‬זה‬ ‫מתגלה אליו וזהו 'בקרניו'‪.‬‬ ‫דבר שהיה יכול להיות נראה לכל אחד‪ ,‬שכל אחד היה‬ ‫יכול לראות את זה בעצמו איך שיצחק נעשה קרבן‬ ‫אמר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א‪ :‬מובא מצדיקים‪,‬‬ ‫בפועל ממש שהקריב את עצמו על גבי המזבח אלא‬ ‫שכאשר ראה אאע"ה את ה'איל'‪ ,‬חשש פן שמא‬ ‫שהקב"ה אמר לו אל תשלח ידך אל הנער‪.‬‬ ‫ה'איל' הוא מצד הסט"א‪ ,‬ובאמת רצון בוראו הוא‬ ‫שיעקוד את בנו וישחטהו‪.‬‬ ‫כתב בספר "מקרא מפורש" מאב"ד קוטנא זצ"ל‪ :‬כי‬ ‫ברם‪ ,‬כלל גדול שנו רבותינו‪ ,‬שכאשר מגיע דבר עם‬ ‫באמת יצחק לא נשחט ולא נשרף‪ ,‬אלא שאברהם קיים‬ ‫קושי‪ ,‬הרי זה סימן לכך שזהו מצד הקדושה‪ ,‬כי כלל‬ ‫"ונשלמה פרים שפתינו"‪ ,‬וכל מה שעשה באיל אמר‪:‬‬ ‫הוא בידינו 'א גיטע זאך קומט און שווער'‪.‬‬ ‫יהי רצון כאילו בני שחוט‪ ,‬כאילו בני נשרף [עי'‬ ‫ולכן‪ ,‬כשראה אאע"ה את האיל 'נאחז בסבך בקרניו'‬ ‫במדרש]‪ ,‬וזה שביקש ה' יראה "אשר יאמר היום"‪,‬‬ ‫ומתקשה בבואו אליו‪ ,‬הבין מכך שהאיל הוא מצד‬ ‫ויראה כאילו בני שחוט ונשרף על גבי המזבח‪.‬‬ ‫הקדושה ולא מצד הסט"א‪ ,‬ומתוך כך נפלה בלבו‬ ‫ההחלטה שזהו רצון הקב"ה שיקח את האיל תחת בנו‪,‬‬ ‫ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את‬ ‫'ויעלהו לעולה תחת בנו'‪.‬‬ ‫הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך‪( :‬כב טז)‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬רבים מקשים מה גדלותה‬ ‫ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר‬ ‫של העקידה‪ ,‬שבזכותה אנו מתפללים "ועקידת יצחק‬ ‫היום בהר ה' יראה‪( :‬כב יד)‬ ‫לזרעו היום ברחמים תזכור"‪ ,‬הרי כל יהודי מוכן לעקוד‬ ‫מפרש הרבי ר' העשיל זי"ע ב"חנוכת התורה"‪ :‬עפ"י‬ ‫את עצמו ולמסור את נפשו על קדושת שמו הגדול?‬ ‫דאיתא [ע"ז מה] דכל מקום שיש הר גבוה וגבעה –‬ ‫אלא‪ ,‬מן הקושיא הזאת עצמה רואים את צדקת‬ ‫עבדו שם הגוים ע"ז‪ .‬והנה אחז"ל דהר המוריה היה‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אלא‪ ,‬שעומק הברכה הוא‪ ,‬שאף אם יהיו מלוכלכים‬ ‫ישראל‪ ,‬שדבר העקידה כל כך פשוט ומובן להם‪,‬‬ ‫בעוונות ומטונפים בכל מיני טינוף עד שיהיו דומים‬ ‫וכשהשי"ת שומע את הקושיא הוא אומר "ישראל אשר‬ ‫לחול אשר על שפת הים‪ ,‬עדיין יוכל להתחזק‬ ‫בך אתפאר" וזו היא זכות העקידה‪.‬‬ ‫ולהתרומם עד רום המדרגה כדוגמת "כוכבי השמים"‪.‬‬ ‫ובתשובות ה"חתם סופר" [או"ח סימן ר"ח] ומובא גם‬ ‫כותב הרה"ק רבי יעקב אבוחצירה זי"ע בספרו "פתוחי‬ ‫בהקדמה לשו"ת חת"ס יור"ד‪ ,‬למה קורין את העקידה‬ ‫חותם"‪' :‬ארבה' בגימטר' "יצחק"‪ ,‬לרמוז דגם יצחק‬ ‫"עקידת יצחק"‪ ,‬וכמו שאנו מתפללים במוסף דראש‬ ‫הכניסו הקב"ה בברכה זו‪ ,‬דלא שייך שלא יכנוס בברכה‬ ‫השנה "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור"‪,‬‬ ‫זו‪ ,‬דהא בן ל"ז שנה היה כשנעקד‪ ,‬והיה יכול שלא‬ ‫ולכאורה הלא העקידה הוא אחד מהעשרה נסיונות של‬ ‫לשמוע אל אביו ואין אביו יכול לכופו בע"כ‪ ,‬א"כ נסיון‬ ‫אברהם‪ ,‬ולמה נקרא על שם יצחק?‬ ‫של יצחק שקול לנסיון של אברהם או יותר‪ ,‬לכן מוכרח‬ ‫וכתב‪ ,‬כי באמת היה בהעקידה נסיון גם ליצחק‪ ,‬והוא‬ ‫להיות שנתברך גם הוא כרמוז‪ .‬הקל ברחמיו יקיים בנו‬ ‫הנסיון של אמונת חכמים ונביאים‪ ,‬שיאמין באמונה‬ ‫ברכות האבות אכי"ר‪.‬‬ ‫בדברי אביו הנביא‪.‬‬ ‫ומבאר הענין בזה‪ ,‬כי האבות הקדושים ידעו כל הכוונות‬ ‫וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו וגו'‪( :‬כב יט)‬ ‫והסודות‪ ,‬וידעו סוד הקרבנות ועמקות הדבר‪ ,‬והיו‬ ‫הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנע זי"ע אמר בשם‬ ‫יודעים שעפ"י סוד הקרבן אי אפשר כלל להיות מציאות‬ ‫הרבי ר' מנדלי מרימנוב זי"ע‪ :‬שאחר שעשה אברהם‬ ‫כזה שאדם יהיה לקרבן‪ ,‬אין שום מציאות לדבר זה‪ .‬ואם‬ ‫אבינו את כל המעשה הזה של מסירות נפש זכה‬ ‫כן בשעה שאמר אברהם אבינו ליצחק בנו 'אלקים‬ ‫לבחינת 'תתחדש כנשר נעוריכי'‪ ,‬שנעשה שוב בבחי'‬ ‫יראה לו השה לעולה בני' – היה יצחק צריך לומר‬ ‫נער וקיבל כל חיות חדש כימי נעוריו‪ .‬וזהו 'וישב‬ ‫לאביו‪ ,‬טאטע ווי קען דאס זיין שתעשה אותי לקרבן‪,‬‬ ‫אברהם אל נעריו' – שחזר לימי הנערות והבחרות‪.‬‬ ‫הלא אנכי יודע שעפ"י סוד הקרבן אי אפשר להיות כן‪.‬‬ ‫אך בכל זאת לא שאל מאומה‪ ,‬רק האמין בדברי אברהם‬ ‫אומר הרה"ק רבי מנדלי מוורקא זי"ע‪ :‬לאחר שאברהם‬ ‫שאם הנביא אומר כן אז בודאי נכון הדבר אע"פ שאינו‬ ‫ויצחק עמדו בנסיון ויצאו בשלום‪ ,‬היו עלולים לבוא לידי‬ ‫מבין דבריו‪ ,‬וקיבל דברי אביו באמונת חכמים‪ .‬וזה היה‬ ‫גיאות‪ ,‬לכן מדגיש הכתוב "ויקומו וילכו יחדו" עם‬ ‫הנסיון של יצחק ולא של אברהם‪ ,‬ולפיכך קורין העקידה‬ ‫הנערים‪ ,‬כשם שהנערים‪ ,‬שלא ידעו דבר מכל הענין‬ ‫על שם יצחק "עקידת יצחק"‪ ,‬ומתפללים ועקידת‬ ‫ולא היתה בהם שום גאוה והתנשאות‪ ,‬כך גם אברהם‬ ‫"יצחק" לזרעו היום ברחמים תזכור עיי"ש‪.‬‬ ‫ויצחק לא התנשאו על שעמדו בנסיון‪.‬‬ ‫כי ברך אברכך וגו'‪( :‬כב יז)‬ ‫ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה‬ ‫שואל ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬הרי כל אלה הברכות כבר‬ ‫ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך‪( :‬כב כ)‬ ‫הבטיח לו הקב"ה קודם נסיון העקידה ומה אפוא‬ ‫ברש"י‪ :‬בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר‬ ‫השכר המיוחד בשביל העקידה?‬ ‫אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלי בנים‪ ,‬היה לי‬ ‫אלא‪ ,‬השכר הוא שיהיו לו כל אלה הברכות בזכות‬ ‫להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪ .‬בשרו הקב"ה‬ ‫מעשיו‪ .‬כי מקודם נאמר "ויחשבה לו צדקה"‪ ,‬ואברהם‬ ‫שנולדה רבקה בת זוגו‪ ,‬וזהו‪' ,‬אחרי הדברים האלה'‪,‬‬ ‫ביקש שהכל יהיה לפי מעשיו‪ ,‬ומה שבא בזכות מעשה‬ ‫הרהורי דברים שהיו על ידי העקידה‪.‬‬ ‫האדם קיים לעד‪.‬‬ ‫אומר ה"רמתיים צופים" בשם הרבי מקאצק זי"ע‪:‬‬ ‫אברהם אבינו היה שרוי בצער אחרי העקידה‪ ,‬שלא‬ ‫שואל הרה"ק מוואלברוז' זי"ע בספרו "עבודת יששכר"‬ ‫קיים את צווי ה' בשלימות‪ ,‬והרהר כי הוא עצמו גרם‬ ‫וכן איתא ב"עבודת ישראל"‪ :‬לכאורה הלא החול אשר‬ ‫לכך בזה שלא השיא את יצחק לפני כן‪ ,‬ועל ידי כך לא‬ ‫על שפת הים מקום מלוכלך ומטונף הוא‪ ,‬ומדוע ברכו‬ ‫יצאה העקידה לפועל‪ ,‬כי השי"ת הרי הבטיחו "כי‬ ‫הקב"ה שיהיו זרעו כאותו החול ?‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מהתורה לא להקל באמירת תחנון במילים "ואת‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע" וכל עוד שלא היה ליצחק זרע‬ ‫מעכה" שהם ר"ת‪ :‬ו ידוי א חר ת פילה מ געת ע ד כ‬ ‫כיצד יתכן שיעלהו לעולה‪ ,‬וההבטחה מה תהא עליה?‬ ‫סא ה כבוד‪.‬‬ ‫לפיכך בשרו הקב"ה‪ ,‬כי רק עתה נולדה רבקה‪ ,‬וניחמו‬ ‫כי ההבטחה על זרע יצחק היתה מכוונת על זרע שיהיה‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים דרש‪ :‬ואת מעכ"ה –‬ ‫ליצחק מרבקה‪ ,‬וממילא לא נמנעה העקידה באשמתו‪,‬‬ ‫ר"ת מ לך ע ל כ ל ה ארץ ולכן קוראים את זה בראש‬ ‫אלא לכתחילה כשציוויתיו לא אמרתי שוחטהו‪ ,‬אלא‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫העלהו‪ ,‬ורצוני נעשה על ידך בשלימות‪.‬‬ ‫הפטרה‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל בשם מפרשים‪:‬‬ ‫אברהם אבינו הרי היה מהנביאים הכי גדולים‪,‬‬ ‫כלים רקים אל תמעיטי וגו' והמלא תסיעי וגו'‪( :‬מ"ב ד‬ ‫וכדכתיב‪' :‬ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל‬ ‫ג ד)‬ ‫בעדך'‪ .‬והרי אי' בגמ' שארבעים יום קודם יצירת הולד‬ ‫איתא בכתבי חסידים‪ :‬ירמוז הכתוב על ענין התפלה‪,‬‬ ‫יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לפלוני‪ ,‬וא"כ גם א"א‬ ‫אשר פעמים רבות יארע לבני אדם שאין לבם נכון‬ ‫בודאי ידע שרבקה היא בת זוגו של יצחק אבינו‪ ,‬ושוב‬ ‫בקרבם לעמוד לשרת לפני ה' בעבודה שבלב זו תפלה‬ ‫לא יתכן שיצחק ישחט ח"ו‪ ,‬ומה איפה היה גודל הנסיון‬ ‫בדעת שלימה ובמחשבה זכה וברה כראוי לעומד לפני‬ ‫של העקידה?‬ ‫מלך רם ונשא‪ .‬אי לזאת פן ואולי תעלה בלב האיש‬ ‫ואפשר לתרץ‪ ,‬לפי מה דכתיב בפרשה הבאה‪' :‬ויען לבן‬ ‫הנלבב מחשבה אשר לא כדת לומר מה בצע בתפלה זו‬ ‫ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר'‪ ,‬וברש"י‪ :‬מהיכן יצא –‬ ‫ומה דמות וערך יהיו לה לפני בוחן לבות‪ ,‬וטובה‬ ‫מהר המוריה יצא‪ .‬והיינו שכאן במיוחד לא הכריזו‬ ‫שתיקתי מדיבורי ח"ו‪ .‬אכן לא זו הדרך ישכין אור ולא כן‬ ‫בשמים על הזיווג עד לעקידה‪ ,‬כדי שא"א באמת לא‬ ‫נחלת עבדי ה'‪ ,‬אלא יתגבר בכל עוז שלא לבטל ח"ו אף‬ ‫ידע זאת קודם‪ ,‬וזהו‪ :‬בשובו מהר המוריה בישרו‪ ,‬שרק‬ ‫תפלה אחת מלהתפלל עכ"פ באופן פשוט‪ ,‬ויתחזק‬ ‫אז אמרו לו מהזיווג הזה‪ ,‬ושפיר יכל להיות מעשה‬ ‫באמונת אומן כי בעת אשר יאיר ה' דרכו ויזכה להתפלל‬ ‫העקידה בשלימות‪ ,‬כי א"א לא ידע זאת‪.‬‬ ‫בבהירות המוחין וכוונה שלימה‪ ,‬אזי בכח אותה תפילה‬ ‫יעלו ויבואו עמה כל תפלותיו אשר התפלל עד הנה עד‬ ‫כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר בשם סבו הרה"ק‬ ‫כסא הכבוד לפני שומע תפלה‪.‬‬ ‫המהר"ש זי"ע שהסביר מדוע הפסוק הולך בדרך של‬ ‫וזהו מאמר הכתוב "כלים ריקים אל תמעיטי"‪ ,‬פי' הגם‬ ‫כלל פרט וכלל‪ ,‬דבתחילה נאמר "הנה ילדה גם היא‬ ‫שכלים ריקים בפנימיותן בלא התעוררות ורעותא‬ ‫בנים לנחור"‪ ,‬ואחר כך הולך ופורט "את עוץ בכורו וגו'"‪,‬‬ ‫דלבא‪ ,‬אעפ"כ אל תמעיט ואל תתרשל מלמלא חק‬ ‫ואחר כך חוזר וכולל אותם "שמונה אלה ילדה מלכה‬ ‫עבודתך‪ ,‬ותכלית הדבר ותועלתו הוא כי "והמלא‬ ‫לנחור אחי אברהם"‪.‬‬ ‫תסיעי"‪ ,‬פי' התפילה ההגונה והמלאה תסיע עמה‬ ‫והסביר‪ ,‬דאיתא בבעל הטורים [בפרשת במדבר א נ]‬ ‫בכוחה הרב את כל התפלות הריקניות שקדמו לה‪.‬‬ ‫אין אדם נעשה שוטר מלמטה אלא אם כן נעשה רשע‬ ‫מלמעלה‪ ,‬והכוונה בזה שאם יש רשע אזי צריכים זה‬ ‫מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת‪( :‬מ"ב‬ ‫לעומת זה צדיק כדי שלא יהא לרשע שליטה‪ ,‬והרי כאן‬ ‫ד כג)‬ ‫הם היו רשעים‪ ,‬והנה כלל ופרט – אין בכלל אלא מה‬ ‫בחידושי רבי עזריאל הילדסהיימר עמ"ס סוכה כז‪:‬‬ ‫שבפרט‪ ,‬לכן אמר קודם כלל ופרט כדי שלא יתרבו עוד‬ ‫מביא ששמע שהקשו להגאון ר' וואלף באסקוויץ זצ"ל‪,‬‬ ‫ולא יהא להם כח‪ ,‬אמנם אחר כך כאשר נולדה רבקה‬ ‫במה שאמרו בגמרא‪ :‬מנין שחייב אדם להקביל פני רבו‬ ‫חזר ואמר עוד כלל 'שמונה אלה ילדה מלכה'‪ ,‬כי רבקה‬ ‫ברגל‪ ,‬שנאמר 'מדוע את הולכת אליו היום לא חודש‬ ‫בצדקתה עולה עליהם וממילא אין אנו צריכים לירא‬ ‫ולא שבת' וגו'‪ .‬למה הקדים חודש‪ ,‬הא תדיר ושאינו‬ ‫מהם אפילו אם הוא כלל ופרט‪.‬‬ ‫תדיר תדיר קודם ושבת תדיר? ותירץ "לא חודש" תדיר‬ ‫יותר‪ ,‬דהוא כ"ח פעם בכל חודש‪" ,‬ולא שבת" אינו אלא‬ ‫הרה"ק ה"בית אהרן" מקרלין זי"ע אמר שיש רמז‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כ"ו פעם בחודש‪ ,‬והוא מושכל ראשון‪.‬‬ ‫***‬ ‫מספרים על הרה"ק רבי גדליה משה מזוויעהל זי"ע‪,‬‬ ‫שואל הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬לכאורה יפלא מה איכפת‬ ‫שכשעלה לארץ אחרי היותו שבע שנים בגלות סיביר‪,‬‬ ‫ליה לבעל השונמית אם תלך אליו בחול‪ ,‬הלא היה צדיק‬ ‫היה מתרחק מכל עניני וגינוני ה"רעביסטווע"‪ ,‬ולא ישב‬ ‫ולהצדיק טוב לבוא בכל עת וזמן‪ .‬ובאמת טעמא בעי‬ ‫על מקום אביו‪ ,‬ולא עוד אלא שהיה יושב בצד המערבי‬ ‫מדוע דווקא ברגל מחויב‪ ,‬הלא הקבלת פני רבו‬ ‫של ביהמ"ד‪ .‬ופעם אחת בעוברו ברחוב העיר‪ ,‬נטפל‬ ‫כהקבלת פני השכינה‪ ,‬ואם כן טוב ויפה בכל עת לקבל‬ ‫אליו אדם אחד וחירף וגידף אותו מאוד‪ ,‬ובתוך כך עבר‬ ‫פני רבו?‬ ‫שם אחד ממכריו והיה חפץ להשיב לחורפיו דבר‪ ,‬אך‬ ‫אך הענין הוא שהאדם אינו יכול להשיג שלימות נפשו‬ ‫הרה"ק לא הניח לו לעשות כן וא"ל "הנני מזהירך לבל‬ ‫כשבא להצדיק כי אם בחודש או שבת או רגל‪ ,‬שאלו‬ ‫תשיב לו דבר‪ ,‬כי אם אתה עושה כן‪ ,‬אני עוזב את כל‬ ‫הימים הם שלמות דכולהו יומין‪ ,‬ראש חודש הוא‬ ‫ה"רעביסטווע"‪ ,‬כי אבי זי"ע היה באמת רבי‪ ,‬אבל אני‬ ‫שלימות דכל החודש‪ ,‬ושבת הוא שלימות דכולהו יומין‬ ‫אין לי שום זכות‪ ,‬ומה שאני פועל ישועות לישראל זהו‬ ‫וכן רגל‪ ,‬כיון שאלו הימים הם שלימות דכולהו יומין הם‬ ‫רק משום הפסוק 'תולה ארץ על בלימה'‪ ,‬שדרשוהו‬ ‫מסוגלים לקבל שלימות מהצדיק‪ .‬וזהו ששאל‬ ‫חז"ל [חולין פט‪ ].‬על הבולם את פיו בשעת מריבה‪,‬‬ ‫להשונמית‪ ,‬כי ידע כי היא מאמינה בצדיק‪ ,‬מדוע א"כ‬ ‫אבל אם גם את זה אתה נוטל ממני‪ ,‬הרי אין לי שום‬ ‫"את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת" כי אם חול‪,‬‬ ‫טצדקי לשמש ברבנות ולהושיע את ישראל"‪.‬‬ ‫ואי אפשר להשיג בו שלימות‪" .‬ותאמר שלום"‪ ,‬פי'‬ ‫אדרבה אני הולכת להצדיק‪ ,‬בעבור כי תדמה בנפשי‬ ‫***‬ ‫שלום‪ ,‬שיש בי כל השלימות‪ ,‬שלא השגתי עוד‬ ‫השלימות בדרך האמת‪ .‬וע"כ בזה טוב יותר ימים של‬ ‫המנהג אצל אדמור"י בעלזא זי"ע היה‪ :‬כאשר גוללים‬ ‫חול שאין בהם שלימות‪ ,‬שאוכל להכיר ולהשיג חסרוני‪.‬‬ ‫את הספר תורה אחר בקריאה בליל שמחת תורה‪,‬‬ ‫לאחר ההגבהה‪ ,‬גוללים את הספר לפסוקי מינוי מלך‬ ‫בפרשת שופטים‪ ,‬ורבוה"ק יחד עם העומדים מסביב‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫קוראים מתוך הס"ת את הפסוקים [דברים י זיח‪-‬כ]‪,‬‬ ‫'והיה כשבתו על כסא ממלכתו' וגו' עד 'למען יאריך‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל'‪.‬‬ ‫בספר "חוט המשולש החדש"‪:‬‬ ‫ומסופר‪ ,‬כי בליל ש"ת האחרון לחייו של הרה"ק‬ ‫כאשר כיבדו לזקיני זצ"ל [ה"חתם סופר" זצ"ל] את‬ ‫המוהרי"ד זי"ע‪ ,‬שנת תשפ"ז‪ ,‬הורה הרבי לגלול ולסגור‬ ‫הנשיאות מארץ הקדושה‪ .‬שלחו לו משם חתיכת עץ מן‬ ‫את הס"ת תיכף‪ ,‬מבלי שיקראו את הפסוקים הנ"ל‬ ‫העץ אשר נשענו תחתיו המלאכים אצל אאע"ה והוא‬ ‫כנהוג‪ ,‬בתואנה שהשעה מאוחרת ויש להזדרז‪.‬‬ ‫לקח האיזמל אשר מל בו רבו הגאון הקדוש רבי נתן‬ ‫אדלער זצ"ל ונתנו לאומן שיעשה מן העץ בית יד‬ ‫אמנם בשעת מעשה לא שמו החסידים על לב את‬ ‫להאיזמל של מילה הזה משובץ בכסף טהור וחקוק עליו‬ ‫עומק משמעות הענין‪ ,‬אך כעבור חודש ימים‪ ,‬ביום‬ ‫"והנה שלשה אנשים נצבים עליו"‪ .‬ושמעתי שאמר‬ ‫המר כ"ב מרחשוון‪ ,‬עת עלתה נשמתו של הרבי‬ ‫זקיני זצ"ל מעת אשר שימש באיזמל זה לא אירע לו‬ ‫למרומים הובן הדבר למפרע שהרבי חזה בעיניו‬ ‫שום תקלה בהימולו את בנ"י‪ .‬ודבר פלא שמעתי‪ ,‬לפני‬ ‫הצופיות למרחוק את אשר יארע עמו בשנה זו ולכן לא‬ ‫כמה שנים קנו ממלכת ענגלאנד עבור המוזעאום את‬ ‫הסכים לקרוא פסוקים אלו‪...‬‬ ‫האילנא רברבא הזה בדמים הרבה מאוד וכאשר חפרו‬ ‫אותו להוליכו למדינתם פתאום נתהווה אש סביבו‬ ‫***‬ ‫ונשרף כל האשל ונשתקע במקומו‪:‬‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫צריך לקבל נתינה הגונה ביותר‪ ,‬כי עוד הסתופף בצל‬ ‫בחורף שנת תרצ"ג‪ ,‬ביקר בעיר ברלין בירת גרמניה‪,‬‬ ‫הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע‪ ,‬א"ל רבי נפתלי‪ :‬אם יאמר‬ ‫הגה"ק רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל מגדולי הדור – הי"ד‬ ‫לו ד"ת ששמע מהחוזה יתן לו מטבע של זהב‪!.‬‬ ‫ראש ישיבת ברנוביץ‪ .‬בהיותו שם‪ ,‬הפציר בו הגאון רבי‬ ‫יחיאל יעקב וינברג זצ"ל בעל ה"שרידי אש" לבוא‬ ‫פתח העני ואמר‪ :‬אי' ברש"י – ביקש לעמוד וכו' ואתה‬ ‫לשאת דברים בפני התלמידים בבית המדרש לרבנים‬ ‫סימן לבניך וכו'‪ ,‬והקשה החוזה זי"ע דיש להבין‪ ,‬אם‬ ‫בברלין‪ ,‬שנוסד ע"י הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל‬ ‫רצה לעמוד מדוע לא נעמד?! ומה הכוונה שביקש‬ ‫והיה בראשותו של רבי יחיאל יעקב‪ ,‬נעתר לו רבי‬ ‫ורצה לעמוד‪ ,‬איזו הכנה עשה לפני שנעמד שיהיה‬ ‫אלחנן ובא לדרוש בפניהם‪.‬‬ ‫כתוב היה רוצה לעמוד?!‬ ‫רבי יחיאל יעקב קידם את האורח בברכת "שחלק‬ ‫והשיב‪ :‬שכל מעשי אברהם ותנועותיו היו ברצון ה'‪,‬‬ ‫מחכמתו ליראיו"‪ ,‬למרות התנגדותו העזה של רבי‬ ‫וכאן כאשר לא רצה הקב"ה שיעמוד‪ ,‬כי 'אלקים נצב‬ ‫אלחנן‪ .‬ואח"כ פתח והדגיש בפני התלמידים‪ ,‬כי האורח‬ ‫בעדת קל'‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬לא יכול היה לקום‪ ,‬כי אבריו לא‬ ‫הרם יש לו חילוקי דעות עמוקים עם ראשי הסמינר ואין‬ ‫נתנו לו לעמוד‪ ,‬וכשהגיע למצב זה ביאר לו הקב"ה‬ ‫דעתו נוחה כלל מסדרי הלימודים שבו‪ ,‬כי הוא שולל‬ ‫הטעם שאינו יכול לקום מפני שרצונו הוא שישב‪ ,‬כי‬ ‫את לימודי ההשכלה‪.‬‬ ‫'ואתה סימן לבניך' מטעם הנ"ל‪ ,‬כשמעו כך רבי נפתלי‬ ‫העביר מטבע של זהב לידי העני‪...‬‬ ‫בדרשתו אכן הרחיב הגאון רבי אלחנן זצ"ל בנושא‬ ‫המדובר‪ ,‬ובדבריו הזכיר את הפסוק בפרשת וירא‬ ‫שחלה באותו שבוע 'ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין‬ ‫***‬ ‫יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי'‪,‬‬ ‫סיפר הרה"צ רבי דוד מאיר ווייס זצ"ל‪:‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬מה באה ללמדינו שלילה מכופלת זו – 'רק‬ ‫אין'? והשיב‪ :‬מלמד שראה אברהם אבינו בארץ‬ ‫בבחרותי התאכסן אצל אבי ז"ל הרב פריד ז"ל שבא‬ ‫פלישתים בגרר הרבה דברים יפים‪ .‬הוא ראה תרבות‪,‬‬ ‫לשבות בצל הרה"ק מסאטמאר זי"ע‪ ,‬ושח לנו בעת‬ ‫ציוויליזציה‪ ,‬טכניקה‪ ,‬אומנות ושכלולים רבים‪ ,‬רק נכס‬ ‫הסעודה עובדה אשר שמע מאביו על הרה"ק‬ ‫אחד היה חסר לאנשי המקום‪' :‬יראת אלקים'‪ ,‬ובמקום‬ ‫המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪:‬‬ ‫שאין יר"ש אפילו יש בו הרבה ערכים יפים‪ ,‬יש בהחלט‬ ‫יסוד מוצדק לפחד שלו מפני 'והרגוני'‪.‬‬ ‫כאשר שהה המוהרי"ד במארינבאד‪ ,‬שהיה מתהלך‬ ‫שם עם מקורביו על כל מלבושיו העליונים‪ ,‬כדרכו‬ ‫כוונתו של רבי אלחנן היתה ברורה‪ ,‬ברלין – טרקלינה‬ ‫בקודש בעיירתו בעלזא‪ ,‬הכולל אף את ה'טיליפ'‬ ‫של תרבות המערב‪ - ,‬כיון שאין מורא שמים עליה‪,‬‬ ‫וה'קאלפיק'‪.‬‬ ‫אפשר שתיהפך למאורת רוצחים‪ .‬בימים ההם עוד לא‬ ‫נראתה באופק מלחמת השמד שהגו הנאצים – היו‬ ‫אביו של הרב פריד – הרב מסאנפעטער זצ"ל התפלא‬ ‫שחששו מפני הגבלות ורדיפות‪ ,‬אולם איש לא העלה‬ ‫על כך‪ ,‬וניגש בעצמו אל הרה"ק ושאל‪" :‬מדוע מתהלך‬ ‫בדעתו שישמידו מליונים מאחינו בנ"י בדרכי רציחה‬ ‫הרבי עם כל המלבושים‪ ,‬הרי מטרת ביאתו של הרב‬ ‫נוראים‪ .‬רק עינים צופיות מעבר לפרגוד הזמן מסוגלות‬ ‫למנוחה ולבריאות"?‬ ‫היו לראות כבר מעתה את החזיון המבעית הצפוי‪.‬‬ ‫ענהו הרבי‪" :‬אצל אאע"ה‪ ,‬ביום שלישי למילתו‪ ,‬כאשר‬ ‫התגבר עליו החולי‪ ,‬מצינו שכתוב בפרשת וירא‪' :‬והוא‬ ‫***‬ ‫יושב בפתח האוהל כחום היום'‪ ,‬ונשאלת השאלה‪:‬‬ ‫החסיד הנגיד רבי נפתלי אונגר ז"ל – שעוד זכה לנסוע‬ ‫הלא יכול היה אברהם להמתין לאורחיו בביתו פנימה‪,‬‬ ‫להרבי מקאצק זי"ע – חילק ופיזר מעות הרבה לצדקה‪.‬‬ ‫ומדוע ישב כחום היום? אלא‪ ,‬שאברהם היה חולה והיה‬ ‫פעם בא אליו עני לבקש צדקה‪ ,‬ואמר לו העני שהוא‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הנביאים – שנאמר 'רני עקרה'‪ .‬ומן הכתובים – שנאמר‬ ‫פטור מכל המצוות‪ ,‬לכך‪ ,‬חפץ אברהם לכל הפחות‬ ‫'אם הבנים שמחה'‪.‬‬ ‫"להזיע קמעא לכבוד השי"ת"‪ ,‬וסיים הרבי‪" :‬כאשר‬ ‫באים אנו למקום זה‪ ,‬אמנם אנחנו הרי בבחינת חולים‪,‬‬ ‫שאלה הבת‪ :‬כיון ששרה צחקה לשם סגולה‪ ,‬למה זה‬ ‫אשר באנו להבריא כאן‪ ,‬אבל עכ"פ "וועל איך –‬ ‫התרעם הקב"ה עליה? השיב לה אביה‪ :‬סגולה צריכים‬ ‫לכה"פ‪ ,‬שוויצן א ביסעל פאר'ן באשעפער"‪.‬‬ ‫לעשות רק כשצדיק מבטיח‪ ,‬אבל כשהקב"ה מבטיח‬ ‫בעצמו אין צורך בסגולות‪ ,‬וזה היה חטאה של שרה‪.‬‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫הרה"ק ה"נתיבות שלום" מסלונים זי"ע דיבר פעם על‬ ‫בספה"ק "אמרות טהורות"‬ ‫המשנה בסוף סוטה‪ :‬בעקבות משיחא חוצפא יסגא‬ ‫מהרה"ק מראחמסטריווקא זי"ע ‪:‬‬ ‫ויוקר יאמיר‪ ...‬והמשנה מסיימת‪ :‬ועל מה יש לנו‬ ‫להשען‪ ,‬על אבינו שבשמים‪ .‬ואמר ע"ז‪ :‬את הסיום 'ועל‬ ‫שמעתי מיהודי אחד שבדידיה הוה עובדא‪ ,‬שבימי‬ ‫מה יש לנו להשען' לא אומרים באותה מנגינה שבה‬ ‫בחרותו סטה מאד מן הדרך הישר רח"ל‪ ,‬ואביו שהיה‬ ‫אומרים את כל המשנה‪ ,‬כי זה לא חלק מהצרות‪ ...‬אלא‬ ‫חסיד בעלזא לקח אותו על ר"ה להסתופף בצל הרה"ק‬ ‫אומרים אותו במנגינה של שמחה – ב"ה שיש לנו על‬ ‫המוהרי"ד זי"ע‪ ,‬ובמשך כל התפילה עמד אותו בחור‬ ‫מי להשען‪...‬‬ ‫בחוץ והתרועע עם ריקים ופוחזים אך בשעת קריאת‬ ‫התורה נזדמן לו לעמוד בחלון מול פני הרה"ק זי"ע‬ ‫שקרא אז בתורה‪ .‬ויהי כאשר קרא הרה"ק את הפסוק‬ ‫***‬ ‫'ואל אראה במות הילד' אמרו בהדגשה ארוכה ועמוקה‪,‬‬ ‫בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" [ח"א עמ'‬ ‫והתיבות הללו חדרו באוזני הבחור ההוא עד דכדוכה‬ ‫צט]‪:‬‬ ‫של נפש כי הרגיש שהרה"ק מכוון אליו בזה‪ ,‬והרגיש‬ ‫שדיבורי קודש אלו דוקרים בנפשו‪ ,‬וחזר למוטב ונהפך‬ ‫פעם סיפרו להגרי"ז מבריסק זצ"ל אודות אדם אחד‬ ‫לאיש אחר עד שנתגדל ונהיה ליהודי ירא שמים וחסיד‬ ‫שהוא נוהג לעשות קידוש בליל שבת בהתרגשות‬ ‫אמיתי‪.‬‬ ‫גדולה ובכוונה עצומה‪ ,‬ומתוך דביקות נוראה‪ ,‬נענה‬ ‫הגרי"ז ואמר‪" :‬הנה הקידוש שהוא עושה אינו ראיה‬ ‫למעלתו האמיתית‪ ,‬ברצוני לראות איך הוא מברך את‬ ‫***‬ ‫ברכת אשר יצר‪...‬‬ ‫במקום מושבו של הרה"ק רבי יעקב לייב מטריסק זי"ע‬ ‫פרצה מחלוקת גדולה וקשה בין חצרות צדיקים‪,‬‬ ‫כשהקהל מתפלג בהתאם ומלבה את האש הנוראה‪.‬‬ ‫***‬ ‫אמר על כך הרה"ק מטריסק זי"ע‪ :‬שכעת מובן מה‬ ‫בתו של הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע היתה‬ ‫שאברהם אבינו ביקש מהקב"ה 'אולי יש חמישים‬ ‫עקרה‪ ,‬נזדמן פעם אחת לעיר קאמינקא הצדיק רבי‬ ‫צדיקים'‪ ,‬כי אם יהיו מספיק צדיקים בסדום‪ ,‬אז כבר אין‬ ‫רפאל מבערשיד זי"ע‪ ,‬ורבי שמואל לא היה בביתו‪.‬‬ ‫צורך להופכה‪ ,‬כי היא תתהפך מאליה‪...‬‬ ‫נמלכה בתו והלכה לצדיק האורח‪ ,‬וביקשה שיברך‬ ‫אותה שתלד‪ .‬אמר לה הצדיק‪ :‬סגולה לבנים היא‬ ‫שמחה‪...‬‬ ‫***‬ ‫בקונטרס "משמיע שלום"‪( :‬וייש"כ לידידי הגה"ח ר'‬ ‫כשבא הרה"ק רבי שמואל לביתו‪ ,‬סיפרה לו בתו את‬ ‫יוסף דונט שליט"א)‬ ‫דברי הצדיק‪ ,‬וא"ל אביה‪ :‬דבר זה למד הצדיק מבערשיד‬ ‫מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים‪ .‬מן התורה –‬ ‫הרה"ק רבי יחיאל ממוש זצ"ל אמר פעם בעת‬ ‫שנאמר 'ותצחק שרה'‪ ,‬ואח"כ ילדה את יצחק מן‬ ‫‪40‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הגאון רבי דב בר גרוסברג זצ"ל‪ ,‬וביקש רשות לשאול‬ ‫שהתחוללה שריפה במוש‪ ,‬שאז היו עושים את הגגות‬ ‫שאלה‪" :‬הן שקוע היה בלימודו – כיצד הבחין איפוא‬ ‫מקש ובשעה מועטת היתה השריפה מתפשטת ומכלה‬ ‫בכך שהקשיש מתקשה באכילה?"‪...‬‬ ‫לאין שיעור כל מה שנקרה בדרכה‪ ,‬ואמר שבפמליא‬ ‫של מעלה יושבים עתה ודנים על כל פיסת עץ של יהודי‬ ‫"יפה שאלת"‪ ,‬אישר המהרי"ל – "אך מדוע נזכרת‬ ‫האם תשרף או תנצל‪ .‬כלומר שלא יחשבו שזה תהליך‬ ‫לשאול כאן‪ ,‬ולא הקדמת לשאול בפרשת וירא?"‬ ‫טבעי – כאשר פורצת שריפה היא מכלה את הכל‪ ,‬אלא‬ ‫יש דיון מיוחד על כל פרוטה של יהודי‪ ...‬שום גורם‬ ‫נבוך השואל‪ :‬בפרשת וירא? מה יש לשאול בה?‬ ‫בעולם אינו יכול להשפיע מאומה כאשר פמליא של‬ ‫מעלה יושבת ודנה על כל טיפת דם יהודי‪.‬‬ ‫והמהרי"ל הסביר‪" :‬הרי מסופר שם‪ ,‬שהשי"ת נגלה‬ ‫לאברהם אבינו – והנה‪ ,‬בעיצומה של ההתגלות‪ ,‬ראה‬ ‫שלושה אנשים עוברי אורח‪ ,‬ורץ להכניסם בצל קורתו –‬ ‫***‬ ‫מדוע לא שאלת כיצד הבחין וכיצד ראה"?‬ ‫סיפר הגאב"ד דבריסק זצ"ל‪:‬‬ ‫השתאה רבי דב בר‪ :‬אכן‪ ,‬שאלה כהלכה!‬ ‫אחד מגדולי הדור בדור הקודם ישב בביתו והגה‬ ‫בתורה‪ .‬לפתע עלו רחשים קלים מאחד החדרים‪,‬‬ ‫"אלא מאי"‪ ,‬ענה המהרי"ל‪" :‬שם וכאן התשובה אחת‪:‬‬ ‫בדיקה קצרה העלתה – כי גנב חדר אל הבית והוא‬ ‫כשצריך לעשות חסד‪ ,‬רואים!"‪ ...‬סיפור דומה מסופר‬ ‫עומד לגנוב חפצים יקרי ערך‪.‬‬ ‫מהרה"ק מקרסטיר זי"ע עם הרה"ק משינאווא זי"ע‪.‬‬ ‫זקן וחלוש היה בעל הבית‪ ,‬ובדעתו אף לא עלתה‬ ‫אפשרות כל שהיא למנוע את הגניבה‪ .‬לפיכך‪ ,‬עמד‬ ‫***‬ ‫וזעק במלוא גרונו‪" :‬הפקר! הפקר!" כדי להציל את‬ ‫פ"א נסע הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמאר זי"ע‬ ‫הגנב מאיסור‪.‬‬ ‫מקראלי לפני פסח לאיזה עיר להכשיר הרחיים שבו‬ ‫יטחנו חטים עבור מצות‪ ,‬נתלווה אליו אחד מרבני‬ ‫הרב מבריסק זצ"ל הוסיף‪ :‬כי אותו גאון ביקש להציל‬ ‫המדינה‪ ,‬כשנתארכה הנסיעה אמר אותו הרב לרבי‬ ‫את הגנב משני איסורים גם יחד‪ .‬שהרי לו לא היה‬ ‫בדרך הלצה‪ :‬מלפנים בישראל כאשר נסעו צדיקים‬ ‫מפקיר את חפציו אלא מזכה אותם לגנב‪ ,‬היה הגנב‬ ‫לדבר מצוה קפצה להם הדרך‪.‬‬ ‫ניצול מאיסור 'לא תגזול'‪ ,‬אך איסור 'לא תחמוד' עדיין‬ ‫היה רובץ עליו‪...‬‬ ‫נענה הרבי ואמר‪ :‬לאו בצדיקים תליא מילתא‪ ,‬אלא‬ ‫במלוויהם‪ ...‬כמו שמצינו אצל אאע"ה שאמר הכתוב‬ ‫***‬ ‫'ביום השלישי וגו' וישא אברהם את עיניו וירא את‬ ‫כל ימיו של המהרי"ל דיסקין זצ"ל ה"שרף מבריסק"‬ ‫המקום מרחוק'‪ ,‬לאחר שהלך כבר שלושה ימים עדיין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬היו קודש לה'‪ ,‬בעת הארוחות הסיבו אורחים‬ ‫היה המקום רחוק‪' ,‬ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם‬ ‫רבים לשולחנו‪ ,‬אך הוא עצמו לא נטל ידיו‪ .‬אכל אכילת‬ ‫פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה'‪ ,‬כאשר‬ ‫ארעי וישב בראש השולחן כשהוא שקוע בתלמודו‪ .‬יום‬ ‫אברהם ציוה להמלוים שיישארו שם‪ ,‬הגיע תיכף אל‬ ‫אחד‪ ,‬בשעת הארוחה‪ ,‬ננער לפתע וקם ממקומו‪ ,‬פסע‬ ‫המקום‪ ,‬כמ"ש 'ואני והנער נלכה עד כה'‪...‬‬ ‫לירכתי השולחן והתיישב שם‪ .‬הכל הפנו אליו מבטם‪,‬‬ ‫התברר שהבחין בקשיש חסר שינים שהתקשה‬ ‫בלעיסת הלחם‪ .‬בצע לו הרב את הפרוסה‪ ,‬הסיר את‬ ‫***‬ ‫הקרום הקשה‪ ,‬והגיש את החלק הרך במאור פנים‪.‬‬ ‫כפרי אחד שאל את הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן‬ ‫זי"ע‪ ,‬מדוע כאשר בא יהודי אצלינו לכפר‪ ,‬אנו מקדמים‬ ‫כשסיימו הסועדים והלכו לדרכם‪ ,‬פנה אליו בן ביתו‬ ‫‪41‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בפריז שלאחר השואה התגורר הגאון הצדיק רבי מרדכי‬ ‫אותו בסבר פנים יפות‪ ,‬ומאכילים ומשקים אותו מכל‬ ‫פורגמנסקי זצ"ל‪ ,‬גאון עולם שנלב"ע בגיל צעיר והובא‬ ‫טוב‪ ,‬ונותנים לו מקום טוב ללון‪ ,‬ואילו כשמזדמן אחד‬ ‫לקבורה בבית העלמין בזכרון מאיר בב"ב‪.‬‬ ‫מאתנו לכרך‪ ,‬אין מי שמציע לו לסעוד או לישון אצלו?!‬ ‫ענה הרה"ק ואמר בצחות‪:‬‬ ‫והוא סיפר‪ ,‬שנסע פעם ברכבת ביום שישי בליטא‬ ‫אל תצטער על דבר זה‪ ,‬שכן הוא דרכו של עולם מימים‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬ובמהלך הנסיעה הוא מצא יהודי שומר‬ ‫ימימה‪ ,‬מאז ומעולם היה כך‪ ,‬ראיה לדבר‪ ,‬השמים הם‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬שנוסע איתו ברכבת‪ .‬אותו יהודי היה‬ ‫בבחינת "כרך"‪ ,‬הארץ הם בבחינת "כפר" כנגד‬ ‫שוחט ומוהל במקצועו‪ .‬התחילו לדבר ביניהם בד"ת‪,‬‬ ‫השמים‪ .‬והנה בימי אאע"ה‪ ,‬כאשר המלאכים ירדו‬ ‫ולא שמו לב‪ ,‬שהם צריכים לרדת בתחנה מסויימת‪...‬‬ ‫מהשמים – שהוא הכרך‪ ,‬ובאו להארץ שהיא הכפר‪,‬‬ ‫הכרוז מודיע שהגיעו לתחנה‪ ,‬רק הם היו כל כך‬ ‫והכניסם אאע"ה לביתו‪ ,‬והאכילם מאכלים יקרים‬ ‫מרוכזים בלימוד ביחד‪ ,‬שלא שמו לב בכלל שצריך‬ ‫למאוד‪ ,‬ג' לשונות של בקר בחרדל‪ ,‬ואילו אחרי קבלת‬ ‫לרדת‪...‬‬ ‫התורה כאשר משה רבינו שהיה כבן כפר עלה למרום‬ ‫הגיע שעה אחת‪ ...‬שתים‪ ...‬הכרוז מודיע "הגענו‬ ‫שהוא הכרך‪ ,‬הסתובב שם ארבעים יום‪ ,‬ולחם לא אכל‬ ‫לתחנה"‪ ...‬הרב שומע‪" ,‬אוי ווי‪ ...‬התרחקנו שעתיים‬ ‫ומים לא שתה‪ ,‬כי הם לא נתנו לו כלום‪...‬‬ ‫מהמקום שאנחנו צריכים לרדת‪ ...‬אין סיכוי שנגיע כבר‬ ‫לשבת הביתה‪ ."...‬אותו יהודי שהוא שוחט ומוהל‪ ,‬היה‬ ‫ממש נסער "תראה ‪ ...‬לא הייתי כל כך הרבה זמן‬ ‫***‬ ‫בבית‪ ...‬הבטחתי שאני יבוא לשבת‪ ."...‬רבי מרדכי‬ ‫הרה"ק רבי דוב בעריש מאלעסק זי"ע [בן הרה"ק רבי‬ ‫אומר לו – "אדוני‪ ,‬מה אתה נסער כל כך‪ ,‬הקב"ה רוצה‬ ‫שלמה לאצקער זצ"ל המגיד מסקאהל בעל "דברת‬ ‫שנהיה פה בשבת‪ ."...‬אומר לו השוחט‪" :‬כבוד הרב‪,‬‬ ‫שלמה"‪ ,‬תלמידו ונאמן ביתו של הרה"ק המגיד הגדול‬ ‫אני רוצה להגיד לך‪ ,‬אין פה יהודים בכלל ומאיפה אתה‬ ‫ממעזריטש זי"ע‪ ,‬ורבו של הרה"ק השר שלום מבעלזא‬ ‫יודע שאין? כי אם היו פה יהודים‪ ,‬היו מזמינים אותי פה‬ ‫זי"ע]‪ ,‬נקלע פעם אחת באישון לילה לעיר אחת ביחד‬ ‫לשחוט‪.‬‬ ‫עם משמשיו‪ ,‬וחיפשו מקום ללון שם‪ ,‬המשמשים ניסו‬ ‫לדפוק על פתחי בתים‪ ,‬אך איש לא הסכים להכניסו‬ ‫יוצאים מתחנת הרכבת ופוגשים שם בעלי עגלות‬ ‫לביתו‪ ,‬כל אחד בסיבות ותירוצים שונים‪ ,‬לאחר‬ ‫ושואלים את אחד מהם – אולי אתה יודע איפה יש כאן‬ ‫שהתהלכו שעה ארוכה אנה ואנה ברחובה של עיר ולא‬ ‫יהודים? אומר להם הבעל עגלה – כן‪ ,‬אני יודע‪ ...‬יש‬ ‫עלתה בידם למצוא אכסניה ללון שם‪ .‬התקרב רבי‬ ‫כאן יהודי אחד! אקח אתכם אליו‪ ...‬לוקח אותם‪...‬‬ ‫בעריש לאחד החלונות‪ ,‬דפק עליו בחוזקה וקרא בקול‬ ‫יורדים מהכרכרה‪ ...‬מסתכלים‪ ...‬יש מזוזה על הדלת‪...‬‬ ‫ר' לוט‪ ...‬ר' לוט‪...‬‬ ‫ב"ה‪ ,‬נוקשים בדלת‪ ,‬פותח את הדלת יהודי‪ ...‬רואה את‬ ‫כעבור רגע כבר הציץ בעל הבית מבעד לחלון‪ ,‬ושאל‬ ‫הרב והשוחט‪ ...‬לא הכיר את הרב‪ ..‬כולו נהיה חיוור‪,‬‬ ‫אותם‪ :‬את מי אתם מחפשים?! השיב לו רבי בעריש‪:‬‬ ‫שואל אותם היהודי – סליחה‪ ,‬מישהו מכם מוהל???‬ ‫אנחנו מחפשים את ר' לוט! השיב בעה"ב‪ :‬אין נמצא‬ ‫אומר רבי מרדכי – כן! הנה הוא מוהל! ב"ה! כולו‬ ‫בעירנו איש בשם זה! אבל רבי בעריש עמד על שלו‬ ‫התמלא שמחה‪ ...‬מה קרה??? שאלו אותו‪ ...‬תראו‪,‬‬ ‫ואמר לו‪ :‬לא יתכן‪ ,‬הכל יודעים שבסדום גר מכניס‬ ‫שבוע שעבר נולד לי בן‪ ,‬ולא ידענו מה יהיה עם הברית‪,‬‬ ‫אורחים אחד ושמו לוט‪ ,‬והרי כאן הוא "סדום" שאין‬ ‫כי הילד לא כל כך הרגיש טוב‪ ,‬היום הרופא אמר לי‬ ‫מכניסים אורחים‪ ,‬וא"כ שמא תועיל בטובך להראות לנו‬ ‫שאפשר לעשות לו ברית‪ ...‬אמרתי לו "עכשיו אתה‬ ‫היכן ביתו‪ ...‬למען יתן לנו מקום ללון?!‬ ‫מודיע לי?! ‪ 12‬בצהריים?? מאיפה אני אביא מוהל?‪...‬‬ ‫התפללתי להקב"ה "רבוש"ע צווית 'וביום השמיני ימול‬ ‫בשר ערלתו' אני רוצה למול‪ ,‬אבל אין מוהל‪ ,‬מה אני‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫יכול לעשות?! בכיתי‪ ...‬התפללתי‪ ...‬והקב"ה זימן‬ ‫אתכם לפה! אמר לו רבי מרדכי – נו‪ ,‬אתה רוצה‪ ,‬אני‬ ‫סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל‪:‬‬ ‫‪42‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מקרעטשניף זי"ע‪ .‬הוא התפלל שם הן בליל שבת הן‬ ‫סנדק‪ ,‬אתה מוהל‪ ,‬והוא אבי הבן! עכשיו אתה מבין‪,‬‬ ‫ביום‪ .‬בקריאת התורה‪ ,‬פנה אליו הגבאי וקרא לו לעלות‬ ‫למה הגענו לפה?!‬ ‫ל"שישי"‪ .‬ר' שאול היה מופתע מאוד‪ ,‬שכן ביהמ"ד היה‬ ‫אומר רבי מרדכי למוהל‪ :‬תשמע‪ ,‬עכשיו אני מבין‬ ‫מלא מפה אל פה ואילו הוא היה סתם אורח בלתי‬ ‫רש"י‪ ...‬רש"י אומר עה"פ 'ותלך ותתע באר שבע' [כא‬ ‫מוכר‪.‬‬ ‫יד] מכאן שחזרה הגר לגילולי בית אביה‪ ,‬מאיפה ידע‬ ‫רש"י את זה? כתוב שהיא טעתה בדרך‪ ...‬אבל מי אמר‬ ‫בצאת השבת שב הרבי מקרעטשניף אל עבודת קבלת‬ ‫שחזרה לגילולי בית אביה?‬ ‫הקהל וקריאת ה"קוויטלך"‪ ,‬גם ר' שאול השתלב בתוך‬ ‫התור הארוך והמתין לברכת הרבי‪ .‬לפתע ניגש אליו‬ ‫אמר רבי מרדכי‪ :‬פשוט מאד‪ ,‬יהודי לא טועה! יהודי‬ ‫המשב"ק וקרא לו לבוא עמו‪ .‬שוב הופתע ר' שאול‬ ‫הקב"ה מדריך אותו על כל צעד ושעל! ואם כתוב 'ותלך‬ ‫מהיחס המיוחד כלפיו‪ .‬הוא פסע בצייתנות אחרי‬ ‫ותתע באר שבע' – זה אומר שהיא לא היתה יהודיה‪ ,‬כי‬ ‫המשמש שהוביל אותו היישר לחדרו של הרבי‪.‬‬ ‫אם היא היתה יהודיה‪ ,‬לא היה מופיע פסוק כזה‬ ‫כשנכנס פנימה קידמו הרבי בברכת "שבוע טוב"‬ ‫'ותתע'‪ ,‬יהודי לא טועה‪ ,‬יהודי מודרך‪.‬‬ ‫לבבית והציע לו סיגריה‪ .‬ר' שאול השיב בנימוס כי איננו‬ ‫מעשן‪" .‬זה חידוש בשבילי‪ ,‬ר' שאול"‪ ,‬הגיב הרבי‬ ‫***‬ ‫מקרעטשניף‪" .‬מתי חדלת מלעשן?"‪.‬‬ ‫איש אשכולות היה ר' שאול שטרן‪ .‬יר"ש‪ ,‬ת"ח‪ ,‬וטוב‬ ‫מזג‪ .‬שקד ללמוד תורה בכל רגע פנוי ואף חיבר ספר‬ ‫ר' שאול היה נבוך ולא השיב‪ ,‬בקושי זכר שבעבר עישן‪.‬‬ ‫הגותי על חמשה חומשי תורה‪ .‬לפרנסתו ניהל מפעל‬ ‫הרבי שינה את נושא השיחה‪" .‬יש לי דבר תורה לומר‬ ‫לעיבוד מזון‪ ,‬ונחשב מומחה בעל שם לכשרות‪.‬‬ ‫לך"‪ ,‬אמר‪ ,‬והשמיע באוזני ר' שאול בשאלה‪" :‬נו‪ ,‬ר'‬ ‫שאול‪ ,‬ההסבר הזה אולי מוכר לך?"‪ ,‬ר' שאול לא‬ ‫באחד המסדרים במחנה הריכוז‪ ,‬פקד הקצין הגרמני‬ ‫השיב‪ .‬כעבור רגע של שתיקה‪ ,‬היישיר הרבי מבט אל‬ ‫על בעלי השכלה רפואית לצאת מהשורה‪ .‬אומנם לר'‬ ‫ר' שאול ואמר לו‪" :‬את הפירוש הנאה הזה שמעתי‬ ‫שאול לא היתה השכלה רפואית‪ ,‬אך הוא היה כימאי‬ ‫ממך בנעורי‪ ,‬בשעה שבאתי לקבל ממך טיפול‬ ‫והבין קצת בתרופות‪ .‬בלי לחשוב פעמיים יצא מהשורה‬ ‫במרפאה של מחנה הריכוז‪ .‬אני הוא הנער הצעיר‬ ‫והציג את עצמו כרופא‪ .‬מאותו יום ואילך הוא מונה על‬ ‫שחיבבת ושסייעת לו לברוח אל מחוץ למחנה‪,‬‬ ‫המרפאה במחנה כך היה יכול לסייע לחולים רבים‪,‬‬ ‫התזכור?"‪...‬‬ ‫שקיבלו ממנו תרופות יותר ממה שהתירו לו ההוראות‪.‬‬ ‫צמרמורת הרעידה את גופו של ר' שאול‪ .‬הוא התרגש‬ ‫יום אחד הגיע למרפאה בחור צעיר‪ ,‬ר' שאול התעניין‬ ‫עד עמקי נשמתו ולא הצליח להוציא הגה מפיו‪ .‬הרבי‬ ‫בשלומו‪ ,‬טיפל בו כראוי ושוחח עמו בדברי תורה‪.‬‬ ‫מקרעטשניף הוסיף ואמר‪" :‬אתה היית שליח ה'‬ ‫הבחור התחבב עליו מאוד והוא השתדל לסייע לו ככל‬ ‫להצילני‪ ,‬ואני חייב כלפיך בהכרת הטוב" – ר' שאול‬ ‫יכולתו‪ .‬בהמשך רקם ר' שאול תכנית שבעזרתה‬ ‫היה אחוז התפעלות מהעובדה שאחרי שלושים שנה‬ ‫הצליח‪ ,‬בסיוע עוד גורמים‪ ,‬להבריח את הנער אל מחוץ‬ ‫עדיין זכר הרבי את פניו‪ ,‬את דבר התורה ששמע ממנו‬ ‫למחנה‪ ,‬מאז נעלמו עקבותיו של הנער והם לא נפגשו‬ ‫במחנה‪ ,‬ואפילו את העובדה שבאותם ימים נהג‬ ‫עוד‪ .‬שלושים שנה חלפו מאז‪ ,‬בשנים אלה הספיק‪,‬‬ ‫לעשן‪...‬‬ ‫כאמור‪ ,‬לעלות ארצה ולהקים משפחה‪ .‬חלפו עוד שנים‬ ‫ובינתיים גם ילדיו בגרו והקימו משפחות‬ ‫***‬ ‫אחד מילדיו התגורר עם משפחתו ברחובות‪ .‬זה היה‬ ‫הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל‪ ,‬התארח פעם אצל‬ ‫בשבת הראשונה שבה התארח ר' שאול בבית בנו‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ .‬כמנהגו‪ ,‬קיבלו הח"ח בכבוד גדול‬ ‫ברחובות – מכל בתי הכנסת בעיר בחר ר' שאול ללכת‬ ‫ודאג לכל צרכיו לפרטי פרטים‪ .‬תיכף בהגיעו מהדרך‪,‬‬ ‫להתפלל בביהמ"ד של הרה"ק רבי דוד משה‬ ‫‪43‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ושם בעיר היה גר גביר מכניס אורחים למאוד‪ ,‬וכל גדולי‬ ‫ערך לפניו שולחן והגיש לו ארוחה דשנה‪ .‬כל העת‪ ,‬דאג‬ ‫הדור היו מתאכסנים אצל הגביר ההוא‪.‬‬ ‫הח"ח להנעים את שהותו של האורח בביתו‪ ,‬הוא‬ ‫שוחח עמו בד"ת‪ ,‬ולא סרו עיניו מצרכיו של האורח‬ ‫פעם אחת ביקש הגביר מאת המלמד‪ ,‬דכאשר יבוא רבי‬ ‫הדגול‪.‬‬ ‫לייב שרה'ס‪ ,‬יבקש בשמו שיבוא להתאכסן אצלו‪ ,‬וכן‬ ‫היה‪ .‬רבי לייב שרה'ס הגיע לעיר‪ ,‬והסכים לילך לביתו‬ ‫בהגיע הערב ופנו כבר ללכת לישון‪ ,‬לא הטיל המארח‪,‬‬ ‫של הגביר‪ ,‬והגבאי שלו לקח את החפצים וכל תרמיליו‬ ‫הח"ח‪ ,‬את מלאכת סידור והצעת המיטה על אי מי‬ ‫ולקחם לתוך הבית‪ ,‬ונתן שחת לסוס‪ ,‬ורבי לייב שרה'ס‬ ‫מבני ביתו‪ ,‬אלא הוא בעצמו סידר עבור האורח את‬ ‫הלך בתוך הבית ורצה לברר לעצמו איזה חדר מיוחד‪.‬‬ ‫חדרו ופרס לו את כל כלי המיטה‪ .‬נבוך מאד היה רבי‬ ‫זלמן‪" ,‬גדול הדור בכבודו ובעצמו דואג לי?! היתכן?!‬ ‫בעה"ב הגביר לא היה אז בביתו‪ ,‬ובעלת הבית‬ ‫השתוממה על ככה‪ ,‬כי איך ירהיב בנפשו איש אורח‬ ‫הוא ביקש מהח"ח שיניח ויפסיק לשרתו‪" ,‬אני אעשה‬ ‫קרוע ובלוע‪ ,‬כי הלך בבגדים פשוטים – לגשת לביתה‬ ‫זאת בעצמי"‪ ,‬ביקש רבי זלמן‪" ,‬לא נוח לי לראות כך את‬ ‫פנימה בלי לקחת רשיון‪ ,‬ובפרט שהתכוננו אז לבואו אל‬ ‫הח"ח טורח עבורי"‪ ,‬הוסיף רבי זלמן לבקש‪ ,‬אך הח"ח‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע על שבת‪,‬‬ ‫אינו משיב מאומה וממשיך במלאכתו‪ ,‬סידור המיטות‪,‬‬ ‫ובעלת הבית היתה טרודה בטירדה של מצוה והכנה‬ ‫ודאגה לשאר צרכיו‪.‬‬ ‫דרבה‪ ,‬א"כ מה לה ולאורח הלז‪ ,‬וכבר אחז"ל [ב"מ פז‪].‬‬ ‫שהאשה עיניה צרה באורחים‪ ,‬ע"כ האשה צעקה על‬ ‫למחרת בבוקר‪ ,‬הלכו מרנן הח"ח ורבי זלמן לביהכ"נ‬ ‫הגבאי שיפנה מכאן את סוסו והחפצים שלו‪ ,‬כי אין כאן‬ ‫להתפלל תפילת שחרית‪ .‬בדרכם נתנו את הטו"ת‬ ‫מקום ללון לאורחים!‬ ‫לתלמיד שילווה אותם‪ ,‬כדי שיביאם עמו לביהכ"נ‪.‬‬ ‫בהגיעם לביהכ"נ‪ ,‬חיפש רבי זלמן את הבחור שנשא‬ ‫ענה הרה"ק‪ :‬הלא בעל הבית הזמין אותו ע"י המלמד‬ ‫את הטו"ת‪ ,‬אך הבחור איננו‪ ,‬כאילו בלעה אותו‬ ‫לבוא אליו! אבל בעלת הבית צעקה כי אינה מתרצית‬ ‫האדמה‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬ניגש רבי זלמן אל הח"ח לברר‬ ‫ומסכימה לכך‪ ,‬נענה הרה"ק ואמר‪ :‬אם בעלת הבית לא‬ ‫אצלו היכן הבחור והיכן התפילין שלו‪.‬‬ ‫תתרצה בשום אופן‪ ,‬מה אוכל לעשות‪ ,‬מוכרח אני‬ ‫לשמוע בקולה‪ ,‬הגם שאחז"ל כל מה שיאמר לך‬ ‫א"ל הח"ח‪" :‬מדוע יטרח כבודו בהנחת התפילין? הלא‬ ‫"בעה"ב" עשה חוץ מצא‪ ,‬היינו רק בעה"ב‪ ,‬אבל אם‬ ‫אני יכול לעשות זאת עבורו"‪ ...‬או אז הבין רבי זלמן את‬ ‫'בעלת הבית' אומרת צא – מוכרחים לשמוע בקולה!‬ ‫פשר הנהגתו של הח"ח באירוחו אמש בביתו‪ ,‬הלא‬ ‫וציוה למשמשו שירתום את סוסו‪ ,‬ויסעו בחזרה‬ ‫מצוות הכנסת אורחים חשובה לאין ערוך‪ ,‬ואם יכול הוא‬ ‫לאכסניה אצל המלמד‪ ,‬וסיפר למלמד את כל אשר‬ ‫לעשות זאת בעצמו לבדו‪ ,‬אל לו לוותר עליה ולמוסרי‬ ‫קרהו‪.‬‬ ‫בידי אחר‪ ,‬מצוה נשגבה כ"כ היא כמצווה שבגופו‪,‬‬ ‫ששלימות עשייתה היא לא ע"י שליח‪ ,‬אלא בגופו‬ ‫המלמד סיפר זאת אח"כ לבעה"ב הגביר‪ ,‬והוא תלש‬ ‫ובמעשיו יכבד את אורחיו‪.‬‬ ‫שער ראשו‪ ,‬ולא ידע לשית עצות בנפשו‪ ,‬היאך אפשר‬ ‫לפייס את הרה"ק‪ .‬ובצר לו סיפר את המאורע לרבו‬ ‫הרה"ק מאפטא זי"ע‪ ,‬והרה"ק מאפטא אמר לו‪ :‬בלי‬ ‫***‬ ‫ספק יבוא אלי הרה"ק רבי לייב ל'טיש' ואדבר עמו‬ ‫בספר "מעשה הצדיקים" מביא בשם ספר "דברים‬ ‫לפייסו!‬ ‫ערבים"‪:‬‬ ‫ואכן‪ ,‬רבי לייב שרה'ס בא בש"ק לשולחן הטהור של‬ ‫הרה"ק רבי לייב שרה'ס זי"ע היה רגיל להגיע לאיזה‬ ‫הרה"ק מאפטא‪ ,‬ונהנו מזה כיאות וכראוי בין שני‬ ‫עיר‪ ,‬ותמיד התאכסן אצל מלמד אחד שהיה ירא ה'‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קדושים הללו‪ ,‬ואילו בעה"ב הגביר עמד שם בפחי‬ ‫נפש‪.‬‬ ‫תוך כדי שיחתם א"ל הרה"ק מאפטא‪ :‬כך וכך נעשה‬ ‫ע"י אשת הגביר‪ ,‬שלא ידעה מי הוא‪ ,‬ובעה"ב דואג‬ ‫ונאנח ומצטער על ככה‪ ,‬לזאת יסלח לו על אשר‬ ‫נעשתה בשגגה‪.‬‬ ‫ענה רבי לייב שרה'ס‪ :‬הנה חכמינו ז"ל יחסו את‬ ‫אאע"ה לבעל מכניס אורח‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬הלא לוט‬ ‫עשה יותר‪ ,‬כי באברהם כתיב מקודם 'ורחצו רגליכם'‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫להסיר אבק שעל רגליהם‪ ,‬וגם כתיב 'יקח נא מעט מים'‬ ‫דהיינו ע"י שליח ולא ע"י עצמו‪ ,‬ואילו לוט הכניס אותם‬ ‫השי"ת יעזור שיהיה לעם ישראל ישועה‬ ‫עם האבק שעל רגליהם‪ ,‬וכתוב 'ומצות אפה' דהיינו‬ ‫גדולה‬ ‫בעצמו ולא ע"י שליח‪ ,‬ואף את בנותיו הפקיר בבחינת‬ ‫גם בבחירות שיהיה הצלחה גדולה‬ ‫מסי"נ בשביל הכנסת אורחים‪ ,‬א"כ מדוע לא יתייחס‬ ‫שהחורף יגיע אלינו בשעה טובה‬ ‫לוט לבעל מכניס אורח?‬ ‫ומצפים להרבה גשמי ברכה‬ ‫אולם כן הדבר‪ ,‬כי אצל אאע"ה באו בדמות אנשים‬ ‫וגם "גשמיות" בהרחבה‬ ‫ובדמות ערביים‪ ,‬עכ"ז קידם אותם‪ ,‬אשר על כן‪ ,‬יתייחס‬ ‫כדברי הרבי ר' אלימלך זי"ע בליקוטי שושנה‬ ‫לבעל "מכניס אורח"‪.‬‬ ‫שצדיקים צריכים הרחבה בעוה"ז לקיים‬ ‫מצוות התורה‬ ‫אבל אצל לוט באו בדמות מלאכים ושרפים‪ ,‬ומלאכים‬ ‫כמו הכנסת אורחים סוכה אתרוג ציצית‬ ‫ושרפים "רעבי'ס"‪ ,‬כאלה כל איש יקח לביתו‪ ,‬אבל‬ ‫באמת לוט היה רק איש פשוט ושיכור‪ ,‬ונשאר שיכור‪...‬‬ ‫ומזוזה‬ ‫זה הזמן להרבות בלימוד התורה‬ ‫הגביר הנ"ל נעשה אחר כך שיכור‪ ,‬וכבוד עושרו נלקח‬ ‫השי"ת יעזור בבריאות והרבה שמחה‪.‬‬ ‫מאתו‪ ,‬ה' ישמור רגלי חסידיו‪.‬‬ ‫ואי"ה נזכה לאורך ימים להוציא את הפרשה‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫‪45‬‬