אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — וירא (2026-10-26)

פרשת וירא -תשפ"ז
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
קונטרס זה
נערך ונאסף ע"י
אחד מבני החבורה
למען זיכוי הרבים
בכל עניני קונטרס זה
להערות והארות
ניתן לפנות למייל
R5708580@gmail
kolmenachem12@gmail.com
2
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
"והוא – אברהם – יושב פתח האהל" – הוא עצמו עדיין פרשת וירא
מבחוץ ,על פתחה של הקדושה.
וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם
הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע כותב :כי ראיתי בעיני היום( :יח א)
אצל צדיקים ,שלפעמים מרוב דביקות והתלהבות היו ברש"י :הוא שנתן לו עצה על המילה לכן נגלה עליו
צריכים להסתכל או לאחוז באיזה דבר גשמי ,כדי בחלקו.
שישאר בעוה"ז ולא יסתלק מרוב דביקות ובהירות. ב"ניצוץ אחד" מביא את ה"תפארת שלמה" זי"ע
ומבאר שכן היה באאע"ה אחר מצות מילה ,שאחרי ששואל :מה ראה אברהם דווקא כאן לבוא ולהתייעץ
מצוה גדולה כזו שקיים אותה בדביקות גדול מאד ,על עם בעלי בריתו ,והלא בעקידת יצחק מיהר אברהם
כן בכדי שיישאר בחיים הוצרך לצאת ולעמוד על פתח לקיים את דבר ה' מיד בלא כל התייעצות תחילה ,גם
אהלו מבחוץ ,כדי שיסתכל על דברים גשמיים ועל יש לשאול ,מאחר שהתייעץ עם ענר אשכול וממרא,
אנשים גשמיים. ורק ממרא יעצו על כך כי טוב הוא ,למה מל אברהם
וכתב ,שלכן שלח אליו הקב"ה מלאכים בדמות אנשים, עצמו ,ולא הלך אחרי רבים להטות ולהימנע מלמול
כי אילו היו באים אז אל אאע"ה סתם גוים מן השוק, כעצת ענר ואשכול.
הם היו נעשים גל של עפר מחמת עוצם קדושתו של ומפרש [בליקוטים] :כי לעולם לא היה זקוק כלל
אברהם ,ולכן היה צריך להיות מלאכים קדושים בדמות לעצותיהם מול דבר ה' אליו .אלא שהייתה מגמתו
אנשים דהיינו שנתגשמו קצת ,ועי"ז יישאר אברהם התמידית לגייר את האנשים ולקרבם לעבודתו יתברך,
בזה העולם. ומצא כאן אברהם טצדקי איך יוכל לגרום להם
להתגייר ,שאם יבואו לדון יחד עמם על המילה ,איך
בספר "דברי מאיר השלם" מהרה"ק רבי מאיר יאמרו לו שנכון הדבר – בעוד הם ערלים ,כי מי ישיא
מפרמישלאן זי"ע :למה כתבה התורה שיושב פתח עצה את חבירו על דבר שהוא עצמו לא מקיים אותה,
האוהל? ופירש בדרך הלצה :שהתורה מספרת שהיה על כרחך שיקבלו אף הם על עצמם להימול ,וכך
'יושב פתח האוהל' – כבעל הבית בפשיטות ללמד לעם נמצאת עצתו אמונה .אכן ענר ואשכול לא רצו לימול
דרכי השם יתברך ,והנה 'וירא והנה שלושה אנשים עצמם ,ולכן אף נמנעו מלהמליץ לאאע"ה על המילה.
נצבים' – שראה שהתחילו לנסוע אצלו כמו לרבי רק ממרא יעצו לימול ,ונימול גם עצמו ,ולכן זכה שנגלה
ועשוהו רבי ,והיה מתירא אולי יטרידוהו עי"ז מעבדות בחלקו.
השי"ת מתורה ועבודה' ,ויאמר' – אברהם להקב"ה,
'א-דני אם מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך' אומר הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע :כתוב סתם ולא
– אל נא תעביר אותי מעבדות שלך ,שאוכל לעבוד כתוב אל אברהם ,כי מוסב על כל אחד מישראל,
אותך כבראשונה. שהשי"ת נראה אליו ב"אלני ממרא"" .אלני" הוא לשון
חוזק" ,ממרא" הוא לשון מרי .אפילו כשהאדם ממרה
הרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע אמר בדרך צחות: את פי ה' בתוקף ,נראה אליו ה' ,גם אדם כזה מהרהר
ו ירא א ליו ה' ר"ת "אוי" .השכינה הקדושה כביכול בתשובה" .והוא ישב פתח האהל" – כשפותחים לו
מתאנחת ואומרת אוי ,על אשר צדיק כאברהם אבינו פתח תשובה" ,וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים" –
צריך להתגורר "באלוני ממרא" אצל גוי כממרא... כלומר :אברהם ,יצחק ,ויעקב – "וירץ לקראתם",
כאומר :מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי.
במדרש :אמר אברהם ,עד שלא מלתי היו העוברים
ושבים באים אצלי ,תאמר משמלתי אינן באין אצלי ?! הרה"ק ה"אור פני משה" מפשווארסק זי"ע אמר:
אמר לו הקב"ה ,עד שלא מלתה היו בני אדם באים אברהם היה שפל בעיני עצמו כל כך ,עד כי חשב בלבו,
אצלך עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך. שהוא אינו ראוי להשראת השכינה ,אלא ממרא הוא
ביאר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א :כי אאע"ה היה הצדיק העובד את ה' ואצלו השכינה שורה" .וירא אליו"
עוסק בקירוב רחוקים לעבודתו ית"ש ,ולצורך כך היה נראה היה לאברהם ונדמה לו – כי "ה' באלני ממרא",
3
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
אלא יש בזה משום מוסר השכל :כרגיל ,העסקנים מוכרח להשפיל את עצמו אליהם כדי לקרבם
טרודים בענייניהם ואין מוחם ולבם פנויים לדברים ולהעלותם ,אמנם עכשיו חשש אאע"ה שמאחר
שבצדקה וחסד יומיומיים דחופים ,וביחוד שהם יכולים שנתעלה בקדושה גבוה מעל גבוה ע"י המילה ,ממילא
להתחמק בנימוק של העוסק במצוה פטור מן המצוה, לא יהא באפשרותו להשפיל את עצמו כל כך כדי לקרב
על כן מראה לנו התורה כסמל את אאע"ה שטרוד אף את הרחוקים ביותר ,ולכן שאל להקב"ה' :תאמר
במצות מילה היה ,זקן בן צ"ט שנים ,ואותו יום שלישי משמלתי באים אצלי' – כי לא יהא בכוחי לירד אליהם
למילתו היה ,בצער ובסכנה גדולה ,והיה יכול לפטור כדי להעלותם.
עצמו מכל מצוה אחרת ,והוא לא עשה כן ,אלא מיד על כך השיב לו הקב"ה :עכשיו אני בכבודי בא ונגלה
כשראה את האורחים קיבלם באהבה ובזריזות .הרי זה עליך – עליך ללמוד ממני ולהידבק בדרכי .שהרי
לימוד גדול שבמצוה עוברת ,ובפרט בדברים שבצדקה הקב"ה הוא גבוה מעל גבוה ,נעלה ונשגב מבחינת
וחסד ,אין להתנהג לפי הכלל של "העוסק במצוה פטור אנוש ,ואעפ"כ הוא יורד ממכון שבתו כדי להתגלות אל
מן המצוה" .ודפח"ח. אברהם אבינו כאן בעולם השפל ,וזהו לימוד לאאע"ה
שעל אף מדרגתו הנעלית לאחר המילה ,יש בכוחו לירד
מנין יודעים שהיה יום שלישי למילתו ,אולי ביום מרום מדריגתו כדי לקרב רחוקים לעבודתו ית"ש.
הראשון או השני? הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב ודפח"ח.
זי"ע פירש :כאשר יהודי משתוקק ומצפה לקיום מצוה
נוצר מזה מלאך ,וכיון שהגיעו שלשה מלאכים מובן ברש"י :לבקר את החולה .אמר ר' חנינא בר חמא יום
שהגיעו לאחר שלשת ימי ציפיה ,ומבואר שהיה זה שלישי למילתו היה.
ביום השלישי. אומר הרא"ש בפירושו עה"ת :פירוש לפירושו ,מלשון
'וירא' מוכח שלא בא אלא לבקרו ,מדלא כתיב אחריו
שואל ה"כתב סופר" זצ"ל :היתכן שאברהם ישאל עצה לא אמירה ולא דיבור ,ובא ללמד דרך ארץ שיש לו לאדם
אם לקיים מצות ה'? ומה אם יאמרו שלא ימול – היציית לבקר החולה ,ואפילו לא ידבר עמו דבר ,כגון שמצאו
להם? ישן ,וניחא לו כאשר יגידו לו לחולה כי בא פלוני לראותו
אלא ,אאע"ה רצה להגדיל נסיונו ,אם ייעצו לו שלא עושה לו נחת רוח.
ימול – ואמנם לפי המדרש ,אשכול אמר לו שסכנה
לזקן כמותו להמול – והוא בכל זאת ישמור מצות ה', וה"חרדים" כתב :אחד מענפי המצוה של ביקור חולים,
ותהיה המצוה גדולה הרבה יותר .וכן היה ,כי עצת ענר הוא לדבר עם החולה ,מפני שהדיבור יפה לחולים.
ואשכול היתה שלילית והיה לו לשמוע בעצת הרוב
והוא התאמץ בעצת ה' ולא חש לעצתם. כשהרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע בא לבקר את הרה"ק
ה"ישמח ישראל" זי"ע בחוליו [ביום פטירתו] אמר לו
ה"אבני נזר" זי"ע מסביר :שמהותו של אברהם היתה ה"ישמח ישראל" לפרש דברי רש"י :וירא אליו ה' לבקר
לקרב ולקשר את כל באי עולם להקב"ה ,לשם כך צריך את החולה .פי' לדעת את מדרגת החולה בחוליו ,אם
היה חיבור עמהם .חשש אברהם שמא כשימול יהיה לא ירד מחמת חוליו ממדריגתו וצדקת קדושתו הגדולה.
נפרד מן הבריות ולא יוכל עוד לקרבם ,ושאל עצה על
המשך הקשר שאחר המילה. שואל ה"קהלת יצחק" :למה בחרה התורה לספר על
דבר הכנסת אורחים של אאע"ה דווקא בהזדמנות זו?
המהר"ל מפרש עפ"י מה שאז"ל לגבי עקידת יצחק הרי אברהם קיים תמיד הכנסת אורחים ,וחז"ל אמרו
דכתיב בה 'ביום השלישי' ,למה איחר מלהראותו מיד, שאברהם היה מגומלי חסדים ,ורש"י מפרש :ויטע
כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאם וטרד דעתו ,ואילו אשל ,ראשי תיבות – א כילה ש תיה ל ויה .הרי
היה לו שהות לימלך אל לבו לא היה עושה. אברהם לא ידע שהם מלאכים ,ועשה להם את הכבוד
כך במעשה המילה רצה אברהם לגלות ולהוכיח לעין הזה ,כי כך היה נוהג עם כל האורחים .אם כן ,למה
כל ,שאינו מקיים ציווי הבורא מתוך שהממו וטירף סיפרה לנו התורה המעשה הזה דוקא עתה?
4
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"דעת משה" מקוז'ניץ זי"ע כותב :דהנה דעתו ,אלא מתוך ישוב הדעת ,לכן נמלך קודם בעצת
איתא בגמרא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם מרעיו אודות קיום מצות מילה.
בעזרו .ולכאורה יש להבין למה דוקא אלקי אברה"ם
הוא בעזרו. הרה"ק ה"נועם מגדים" זי"ע מבאר :שעבודת אברהם
ומבאר דאברהם אבינו פעל ענין קבלת התפלות, אבינו היה תמיד בהצנע לכת בלי פרסום ,שכן הוא דרך
שהקב"ה יקבל תפלות ישראל בכל אופן שמתפללים, הצדיקים להסתיר את דרכיהם ,ולפיכך הלך אברהם
וזהו שאמרו אלקי אברהם בעזרו ,שאברהם עוזר לו לקחת עצה מממרא ,כי חשש שמא יבא לידי
שיתקבל תפלתו ותפלת כל ישראל ,וזה שאמר 'והוא' – התנשאות מעט מחמת גודל פעולת מצות ברית מילה,
אברהם – 'יושב פתח האהל' ,לסייע לכל מי שרק ואם היה הולך תיכף ומיד לקיים מצות השי"ת ,היו כל
עושה פתח ומתחיל ליכנס באהל ה'. שוכני ארץ מתפעלים מצדקתו ,שאיש זקן בן צ"ט שנה
הלך ומל עצמו כדי לקיים מצות השי"ת ,ולכך כדי
אומר הרה"ק ה"ייטב לב" זי"ע :ע"י מה זכה אאע"ה להסתיר מעלתו ולהצניע דרכיו באהבת השי"ת ,הלך
להשראת השכינה ,למדריגת וירא אליו ה' ,ע"י וישא לקחת עצה מממרא ,כדי שידמה לאנשי העולם שאינו
עיניו וירא ,ע"י שהיו עיניו תמיד למטה והיה צריך אוהב את השי"ת בשלימות ,שהרי צריך ליקח עצה
להרים אותם כדי לראות. מאנשים אם לקיים או לא לקיים.
צא ולמד מכאן ,ע"י שמירת עיניים זוכים להשראת וממשיך הנועם מגדים לבאר שאברהם אבינו חשב
השכינה. בדעתו ממה נפשך ,אם יאמר לו ממרא לקיים מצות
השי"ת ולמול את עצמו ,אז ודאי כשיקיים את המצוה
ברש"י ...:בקש לעמוד ,אמר לו הקב"ה ,שב ואני יאמרו הכל שלא עשאו מדעת עצמו רק עפ"י עצתו של
אעמוד ואתה סימן לבניך וכו'. ממרא התחזק ומל עצמו ,ואין זה מחמת אהבתו
הגרדח"א שליט"א ב"ניצוץ אחד" כותב :בלידת כ"ק הגדולה לקיים מצות השי"ת .ואף אם יאמר לו ממרא
אדאומ"ר ה"פני מנחם" זי"ע ,אמר אביו הרבי ה"אמרי שלא ימול עצמו ,דבאופן זה בודאי לא יעשה כעצת
אמת" זצ"ל כי קיי"ל שאת ברכת המצוות יש לברך ממרא ,מ"מ יאמרו שאף הוא עצמו היה מתחלה
בעמידה ,אך מה יעשה אבי הבן כשהוא עצמו משמש מפקפק בדבר ,ואם כן אינו במדריגה השלימה באהבת
כסנדק ,כי איך יברך 'להכניסו בבריתו של אברהם השי"ת ,שהרי היה לו ספיקות אם יעשה רצונו.
אבינו' בשעה שהוא יושב ובנו על ברכיו ,אלא ,אמר,
ממקרא דידן ילפינן דבר חידוש ,שאברהם אבינו הרי מל בספר "טעמי המנהגים" כתב שאברהם היה מסופק
את עצמו ,ואיך היה יכול לברך בעמידה על מצוות אם יברך "על המילה" או "למול" ,כמו שכתוב ביו"ד סי'
המילה ,אכן ,על זה אמר לו הקב"ה 'שב ואני אעמוד', רס"ה .וממרא נתן לו עצה לברך "על המילה" ,כמו
שבעת שבירך אברהם ,כביכול עמד הקב"ה על ידו וכך שפוסקים .וזהו ,הוא שנתן לו עצה על המילה ,היינו
הוציאו ידי חובת עמידה בברכות ,ואמר לו עוד ,כי 'אתה לברך "על המילה".
סימן לבניך' ,שיהא בכך סימן לבניו אחריו ,שבאופן כזה
שאבי הבן ישמש סנדק הקב"ה כביכול יוציאנו בחובת בשם הרה"ק המוהר"י מוורקא זי"ע :למה לא נאמר
עמידה. מפורש "אל אברהם" – כי אחד הטעמים מה שלא
כתבה התורה שם "משה" בפרשת תצוה ,משום
בהגדה ש"פ "מפי ספרים וסופרים": שלאחר כל הניסים שעשה השי"ת ע"י משה רבנו
והוא יושב – ברש"י :לראות אם יש עובר ושב ויכניסם נעשה כ"כ מקורב להשי"ת ,עד שלא היה צריך לקרוא
לביתו. לו בשמו רק בלשון "ואתה" – כמו כן אצל אאע"ה ,אחר
אומר הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע :אברהם יושב על מצות מילה נעשה כ"כ מקורב ,שלא היה צריך לקרוא
פתחו של גן עדן ומסתכל ,אם יש מי שעבר עבירה ושב לו בשמו רק "אליו".
5
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
הקשה ה"נודע ביהודה" להגה"ק רבי יעקב שמשון בתשובה ,יכניסהו לגן עדן.
משפיטווקא זי"ע :על מאמרם ז"ל [שבת קכז ].דילפינן
ש'גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה', ה"פרדס יוסף" אומר :הנה האורח שהיה לפני זמן מה
מאאע"ה שאמר להקב"ה 'אל נא תעבור' ,ורץ לקראת אצל אברהם היה בוש לבוא עוד פעם אליו .ישב
האורחים ,וקשה א"א מהיכן למד זאת ,ואיך השאיר את אברהם על פתח ביתו להכניסו מחדש אל ביתו .וזהו
הקב"ה ורץ לקראת האורחים? "אם יש עובר ושב" ,היינו :שכבר עבר דרך ביתו ועתה
השיב לו הגה"ק משפיטווקא :דיש ליישב עפ"י דברי חזר ושב.
רש"י שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו
באורחים ,ואם איתא דהקבלת פני השכינה גדולה שאלו להרה"ק מפולנאה זי"ע בעל ה"תולדות" :למה
מהכנסת אורחים ,למה הוצרך לשנות מעשה בראשית, גילוי השכינה בחלקו של ממרא היה ,שהיה כנעני?
הא הקב"ה עמד אצל אברהם ובוודאי לא יניח את והסביר בסיפור מעשה :יהודי אחד חכר אחוזה מפריץ
השכינה וירוץ לקראת האורחים ,ומדאצטריך לשנות גוי ,בא יהודי חברו וביקש להוסיף על דמי החכירות
מעשה בראשית מזה הוכיח אברהם דגדולה הכנסת ולהסיג גבולו .סירב הפריץ ואמר :רחמנות על היהודי
אורחים יותר מהקבלת פני השכינה. שינושל מפרנסתו! התפלא היהודי הזה ובא אלי כולו
תמיהה :שהיצר הרע בא אלי להסיתני שאסיג גבול –
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא אפשר להבין ,אבל איך זה בא היצר טוב אל הפריץ
וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה( :יח ב) ופיתהו לא לשמוע לי ,כיצד מצא את הדרך אל לבו?
אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :סימן יש בידו של שאלתיו :מתי נצנצה במוחך מזימת השטנים להשיג
צדיק להבחין בין טוב לרע ,בהסתכלו בפני אדם ,אם גבול? והשיב :באמצע תפילת שמונה עשרה .כך? –
רואה הוא אור עליון השורה עליו ,מוכח שאותו אדם אמרתי לו – באמצע שמונה עשרה העיז היצה"ר לבוא
נושא חן בעיני ה' .ואם לאו סימן רע לו לאותו אדם .וזה אליך ,לכן חגר עוז היצר טוב והלך אל הפריץ...
שאמר הכתוב" :וישא עיניו וירא” – ראה בהם משהו לכן ,הפטיר הרב ,נראה ה' ב"אלוני ממרא" חרף היותו
אלקי – מיד "וירץ לקראתם". עובד כוכבים ,שכן "והוא" היינו היצר הרע – 'יושב
פתח האהל' ,בפתח אהלי תורה – ואז יכול כבר הכל
בספה"ק "תפארת שלמה" הביא בשם הזוה"ק" ,כי להתרחש ,אם השטן בביהמ"ד נגלית השכינה באלוני
אלו המלאכים ,הן המה מתחילת בריאת האדם אשר ממרא...
אמרו 'מה אנוש כי תזכרנו' ,אך השי"ת השיבם כי כל
העולם נברא בשביל שיצא צדיק אחד ששמו אברהם, האדמו"ר המהר"א מסאטמאר שליט"א דרש :דהנה
כידוע בפסוק 'בהבראם' – 'באברהם' ,ולכן נשלחו במעשה זה הקב"ה כביכול מחל על כבודו במה שאמר
המלאכים האלו לראות בצדקתו ,כי כדאי העולם לאאע"ה שישב והוא יעמוד ,והנה לכאורה מלך שמחל
להבראות בזכותו כי הוא גדול מהמלאכים". על כבודו אין כבודו מחול ,ומדוע הסכים אברהם אבינו
וישב?
הרה"ק ה"אגרא דכלה" זי"ע שואל :למה האריך הכתוב אלא באמת הטעם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו
בלשונו 'וישא עיניו וירא' ,ולא היה צריך לומר אלא מחול – כי אינו בעלים על כבוד המלכות שהוענקה לו
'וירא' בלחוד ,ומה הוסיף במה שאמר 'וישא עיניו'? למען העם ,אמנם הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים ולו
ומבאר :דהנה הצדיק אינו פותח עיניו כלל לראות מן המלוכה יכול למחול על כבודו.
הנעשה בעולם בסתמא ,אלא בכל עת שעולה בדעתו וזה באמת הכח שלנו לבקש מהקב"ה מחילה על
לראות ולהסתכל על איזה דבר ,אזי הוא שוקל במאזני עוונותינו ,שכן בידו למחול על כבודו.
שכלו תחלה ומתבונן בעצמו האם דבר זה נכון
להסתכל שם אם לא ,ורק אחר כך בא אל ההחלטה מה ברש"י :הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו
ראוי לעשות. באורחים.
6
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
אלא מתוך שמחה ,ולכן שלח לו אורחים שיהיה וזה שאמר 'וישא עיניו' ,שקודם הראיה התבונן בעצמו
בשמחה ויוכל לקבל פני השכינה. עד שהחליט שהוא דבר הראוי כעת לשאת עיניו
ולראות ,ורק אחר כך עשה פעולת הראיה 'וירא'.
שואל ה"בבא סאלי" רבי ישראל אבוחצירא זי"ע:
מאיפה למד אאע"ה שגדולה הכנסת אורחים יותר עוד מבאר שם באריכות מה שבאו שלשה המלאכים
מקבלת פני השכינה? ומתרץ :שלמד זאת מעצמו, אל אברהם אבינו ,ושאותו מלאך שבא לרפאות את
שכאשר השכינה באה לבקרו היה תש כוחו ,וישב. אברהם הלך אחר כך להציל את לוט ,שיש להבין למה
ואילו כאשר ראה את האורחים – אזר כח ורץ לקראתם, דוקא אותו שבא לרפאות את אברהם הלך גם לשליחות
מכאן למד שמורים לו מן השמים שגדולה הכנסת אחרת להציל את לוט.
אורחים... ובכלל יש להבין מה היה צורך לביאת מלאך לרפאות
את אברהם ,והלא בשעה שבא הקב"ה אל אברהם
הגאון הרב שך זצ"ל בספרו "מראש אמונה" מבאר כבר ריפא אותו לגמרי ,ומה הצורך עוד ברפואת
למה נכפלה תיבת 'וירא' :שהתורה באה ללמדנו, המלאך.
שקיום מצות צדקה הוא לא רק בנתינת צדקה לעני ומבאר ,דהנה לוט לא היה לו זכות עצמו להיות ניצול
המבקש מאתנו ,אלא בחיפוש וראיית הנצרך לצדקה, מסדום ,כיון שהתרחק מאברהם והלך לגור אצל
לחפש את מי שנצרך לצדקה כדי לעזור לו .וזו כוונת הרשעים בסדום ולמד ממעשיהם .אך כשאמר הקב"ה
התורה שכתבה פעמיים את המילה 'וירא' ,ה'וירא' – לאברהם שהוא הולך להפוך את סדום נצטער מזה
השני בא ללמדנו ,שאברהם התבונן לראות האם אאע"ה צער רב ,שהלא עשה כל כך הרבה למען לוט,
האורחים שבאו לקראתו נצרכים הם להכנסת אורחים כגון במלחמתו כנגד הד' מלכים הכל עשה רק בשביל
וצדקה ,הוא לא חיכה שהם ידפקו על דלתות אוהלו לוט ,וכן לקחו עמו בכל נסיעותיו ,ועכשיו ייהרג ,ועל כן
לבקש צדקה ,אלא ברגע שנשא עיניו 'וירא והנה כדי שלא יצטער אאע"ה שלח הקב"ה מלאך להציל את
שלשה אנשים' – מיד התבונן לראות האם הם צריכים לוט.
אוכל ושתיה' ,וירא וירץ לקראתם'. ולכן דוקא אותו מלאך שבא לרפאות את אברהם הלך
ובזה ביאר את לשון המשנה באבות" :כל המעלים עיניו אחר כך להציל את לוט ,כי זה גופא שהלך להציל את
מן הצדקה" – מהו לשון "המעלים עיניו" – היה לו לוט היה לצורך רפואת אברהם ,שהיה לו מחלת לב על
לכתוב "המונע ידו מן הצדקה" – אלא שזהו יסוד מצות דאגת מיתת לוט .וזהו שאמר הכתוב' :ויזכור אלקים את
הצדקה ,דלא די בנתינת צדקה לעני המזדמן ,אלא שיש אברהם וישלח את לוט' ,שמחמת זכות אברהם שלא
חיוב מיוחד ,שלא להעלים עין ,ולבדוק ולהתבונן מי יצטער ניצול לוט ,וזהו הרפואה שריפא המלאך עוד
ניצרך לצדקה ,ובזה מקיים את פיסגת מעלת מצות לאברהם אחר שכבר ריפא אותו הקב"ה מן המילה,
הצדקה. ועיי"ש באריכות דבריו.
ברש"י :אחד לבשר את שרה ,ואחד להפוך את סדום, הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע מפרש :אלו הם
ואחד לרפאות את אברהם ,שאין מלאך אחד עושה שלשת הדברים שהמסתכל בהם אינו בא לידי עבירה.
שתי שליחויות. דע מה למעלה ממך ,עין רואה ואוזן שומעת ,וכל
ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע מעשיך בספר נכתבים' .ויאמר א-דני וגו' אל נא תעבור
שהקשה :מהו שאמר 'לרפאות את אברהם' ,וכי הוא מעל עבדך' – כי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.
לבדו הוצרך לרפואה ,והלא היו אתו עוד נימולים רבים,
ילידי ביתו ומקנת כספו ,שכולם נימולו אתו ואף הם היו יש להבין ,למה הקב"ה נגלה אליו ומאידך שלח אליו
חולים וזקוקים לרפואה. אורחים באותה שעה?
מלבד זאת קשה לאידך גיסא קושיית בעלי התוס' ומפרש ה"חתם סופר" זצ"ל :באמת הקב"ה רצה
[הובא במושב זקנים ,וכן המהרש"א ח"א ב"ב טו ,]:וכי להתגלות אליו ,אך כיון שהיה מיצר שאין לו אורחים לא
למה הוצרך כלל למלאך ,והרי אחז"ל [ב"ב שם] אבן היה יכול לקבל פני השכינה שהרי אין השכינה שורה
7
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
אנשים פשוטים" ,כסבור שהם ערביים" ,ובכל זאת טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל
"וירא וירץ לקראתם" זו מידת הכנסת אורחים אמיתית. חולה הרואה אותה מיד מתרפא ,א"כ יכול הוא להביט
בה ,ומיד יחלים.
שואל בספר "גן רוה" :כיצד לא שם אברהם לב שהם תירץ ה"אמרי אמת" את שתי התמיהות חדא
מלאכים ,הלא חז"ל אומרים שמי שאינו ילוד אשה – בחברתה ,כי אכן לכל בני ביתו לא היה צריך מלאך ,לפי
אין לו צל?! שהאבן טובה שימשה כרפואה לכולם ,אולם הוא עצמו
התשובה היא ,שהענין התרחש 'כחום היום' ,כלומר לא התרפא על ידה ,כדקיימ"ל [ברכות ה ]:אין חבוש
בצהריים כשהשמש נמצאת ברום השמים ,ואין כלל מתיר עצמו ,לכך הוצרך למלאך רק לצורכו.
צל ,ממילא לא היה יכול להבחין בכן שאין להם צל.
ברש"י מחז"ל :כסבור שהם ערביים וכו'.
סיפר כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א :כשאביו הרה"ק שואל הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :מה הפי' הפשוט? אחי
ה"שפע חיים" זי"ע בהיותו ילד קטן והתחיל ללמוד רבי יצחק ז"ל [היא"צ בי"ז חשון] הגיד כשהכניס את
חומש אצל המלמד ,ולימד אותו המלמד את הפסוק בנו בבריתו של אאע"ה ,פי' כסבור וכו' שאברהם אבינו
'וירא וירץ לקראתם' ,הקשה למלמד :למה היה נצרך ע"ה הגיע אחר המילה למדרגה כה גבוהה שאפילו
לרוץ אליהם ולא כמו דרך בני אדם לילך לקראתם מלאכים כערבים נדמו לו ,ולכאורה קשה לומר כן,
ולהכניסם לביתו? וכשחזר לביתו סיפר הקושיא לאביו וחשבתי דאי' 'וכרות עמו הברית' שהקב"ה שלח ידו
הרה"ק מרודניק זי"ע ,ואמר לו אביו בוא ואתרץ לך: ואחז עמו ,שהקב"ה בעצמו סייע לו ,וכיון שהיה ע"י
הנה כל מצוה שאדם עושה נצרך לעשות לה הכנה הקב"ה בעצמו לכן הגיע בזה למדרגה כ"כ גבוהה.
תחילה ,וכל כמה שהוא ירא שמים עושה הכנה יתירה,
כמו שנהוג שקודם כל מצוה שלובשים הגארטיל הרה"ק ה"מי השילוח" זי"ע אומר :ענין המלאכים
ונוטלים ידים ושאר הכנות ,וזהו במצוות שבין אדם שבאו קודם לידת יצחק ,כי העולם לא היה כדאי שיוולד
למקום ,אך כשמגיע להאדם מצוות שבין אדם לחבירו – בה בעל נשמה יקרה כיצחק .שהרי זה כמו ירידת
אל לו לאדם להרבות בהכנות ,שאם יבוא לידו אורח או השכינה לעולם הזה ,כי מידתו של יצחק – מידת
עני שצריך לתת לו צדקה ,אל ישאיר אותם להמתין עד גבורה ,וגם השכינה נקראת גבורה בפי חז"ל "כך
שילך ויטבול במקוה ויגמור הכנותיו ,אלא מיד בלי שמעתי מפי הגבורה" אמר מש"ר ,לכן היה צורך שירדו
שהיות ירוץ לקיים המצוה הבאה לידו .וזהו שלימדה שלשה מלאכים ,כדי שאויר העולם יתמלא קדושה ,כי
התורה 'וירא' – שמיד בראות אברהם שיש לפניו מצות מלאך הוא שליש העולם כדאיתא בגמרא [חולין צא,]:
הכנסת אורחים 'וירץ לקראתם' ,עשה המצוה ללא ואחר זה יכול היה יצחק להיוולד.
שהות ורץ להכניסם בצל קורתו.
אומרים בשם הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :מה ההבדל
בין לוט לאברהם בקיום מצות הכנסת אורחים ,אצל
ברש"י :ורפאל הלך משם להציל את לוט. אברהם כתוב 'וירא וירץ לקראתם ...וישתחו ארצה',
שואל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :למה לא נשלח מלאך ואצל לוט כתוב 'וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים
מיוחד להציל את לוט? ארצה' .אצל אברהם נאמר 'ויקח חמאה וחלב ובן
ויש לומר ,עה"פ "הנה באהל" מפרש רש"י :צנועה הבקר אשר עשה ויתן לפניהם' ,ואצל לוט נאמר' :ויעש
היא .ובמסכ' יבמות עו .מובא :מואבי ולא מואבית ,לפי להם משתה ומצות אפה' וכו' ,ולוט אף הגן עליהם
שאיש דרכו לקדם ולא אשה ,שכבודה בת מלך פנימה. מפני אנשי סדום ,ומפני מה מייחסים מידת הכנסת
אם כן מזה ששמע המלאך "הנה באהל" נתחדש הדין אורחים לאברהם בלבד?
של מואבי ולא מואבית ,ולכן הלך להציל את לוט ותירץ ,שאצל לוט כתוב "ויבואו שני המלאכים סדומה"
שיצאה ממנו רות המואביה וממנה יצא דוד .וזה – היה צורך שיתראו בעיניו כמלאכים ,כגדולים
שמובא במדרש' :מצאתי את דוד עבדי' – והיכן וחשובים ,כדי שיכניסם לביתו - ,ואילו אצל אברהם
מצאתיו? בסדום שם ניצל לוט. כתוב" :וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו"- ,
8
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
הוא להתנהג כך? ידוע שהאחים הקדושים הרבי ר' אלימלך והרבי ר'
ובשם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע :אמרו חז"ל זושא זי"ע קבלו על עצמם גלות .פעם הגיעו לאכסניא
קיים אברהם אבינו כל התורה ,ולכאורה מנין ידע את יהודית ,שבעליה נחשב כמכניס אורחים גדול ,משראה
המצוות ,הרי היה זה לפני מתן תורה? אלא ,כידוע בעל האכסניה שהזמין לו הקב"ה אורחים התקין
רמ"ח אברים שבאדם מכוונים כנגד רמ"ח מצוות עשה סעודה מכל טוב .אולם האורחים הקדושים מנהגם היה
ושס"ה גידים כנגד שס"ה מצוות לא תעשה .והאברים שלא לאכול בנדודיהם אלא להשקיט את רעבונם
של הצדיק ניגשים מעצמם לעשות המצוה ,כל אבר ולהחיות את נפשם ,גם כאן כמעט שלא נגעו במאכלים
בשורש המצוה שלו .ולהיפך נרתעים האברים מעשיית ובמשקאות שהוכנו עבורם.
עבירה .וכאן הרגיש אברהם ברגליו שהן רצות לקראת כשעברו פעם שניה באותו מקום לא התיר להם בעל
האורחים ,אף על פי שכביכול עומד עליו ,ולמד מזה האכסניה לעבור את מפתן ביתו .אמרו לו :הן ידוע אתה
שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה. כמכניס אורחים ,הכניסנו תחת קורת גג ויותר איננו
מבקשים ממך כלום – .הוא הטעם שאיני רוצה
בשם הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע :מדוע להכניסכם – השיב להם בעל האכסניה .פעמיים באה
צריכה להיות הכנסת אורחים "יותר" מקבלת פני מצוות הכנסת אורחים בתורה ,אצל אברהם ואצל לוט.
השכינה ,וכי לא די שתהא שווה לקבלת פני השכינה? בלוט נאמר' :ויבואו שני המלאכים סדומה' ,לוט רצה
אלא יובן הדבר ,לפי מה שתנא דבי רבי ישמעאל להכניס לביתו מלאכים ,כי להכניס מלאכים הביתה זה
אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים כבוד ואין עולה כלום ,כי מלאכים אינם אוכלים ...אולם
אלא פעם אחת בחודש דיים .והנה אילו נאמר אצל אברהם המלאכים היו צריכים להתחפש לאנשים,
שהכנסת אורחים שווה לקבלת פני השכינה ,היה כי ראו שאברהם בורח מהשכינה לקבל פני אורחים,
מכניס אורח מסתפק ליתן לאורח פעם אחת בחודש הבינו שאברהם מחפש אורחים ,אנשים שצריכים
לינת לילה או מזון סעודה אחת ,לפיכך אמרה לו לאכול ,כי אם למלאכים ,הרי היתה לו השכינה אשר
התורה ,שמצות הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני מלא כל הארץ כבודה ואפשר תמיד לקבלה.
השכינה...
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור
ה"פרדס יוסף" מתרץ על השאלה הנ"ל :למדנו שאשה מעל עבדך( :יח ג)
עיניה צרה באורחים .ועוד אמרו ,שאיש ואשה זכו – בגמ' [שבת קכז] :אמר רב יהודה אמר רב ,גדולה
כשחיים בשלום – שכינה ביניהם .מעתה אם הכנסת הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה.
אורחים רק כקבלת פני השכינה ,יאמר האדם ,מה לי הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל מביא שבליקוטי דינים
להכניס אורחים ולהתקוטט עם אשתי ,שאינה רוצה שבסוף המהרי"ל [אות ס] כתב :דכל היכא דנזכר
בהם? תאמר :השכינה – והרי אם אחיה בשלום עם 'הכנסת אורחים' ,ר"ל דווקא הכנסת עשירים ומכובדים
אשתי גם כן השכינה תהיה אתנו ובין כך ובין כך שרויה כשנתאכסנו אצלו ,שיקבלם בסבר פנים יפות ,לנהוג
השכינה עמנו .לפיכך ,אמרו שהכנסת אורחים גדולה בהם כבוד ולהכין להם תפנוקים בשבילם ,וראיה
מהקבלת פני השכינה ,ויש לקבל אורחים... מאאע"ה שסבר שהמלאכים היו אורחים ,והרבה
לשחוט בשבילם שלשה שוורים להאכילם הלשונות
כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר לתרץ :דהנה בחרדל ,אבל הכנסת עניים בכלל צדקה היא .עכ"ל.
אאע"ה זכה להתגלות אלוקית ,כמ"ש וירא אליו ה' – וב"תורת האשם" לבעל התוס' יו"ט – על תורת חטאת
ואעפ"כ כשבאו המלאכים בצל קורתו נאמר הנה הביא להלכה דברי ילקוטי מהרי"ל אלו .וב"מנחת
שלשה אנשים נצבים עליו ,במדריגה גבוהה ונעלית יעקב" כתב ע"ז וצע"ק ,דהא אברהם היה סבור שהם
יותר ממנו .והיה תמוה לו לאאע"ה ,כי איך יתכן ערביים ,ואפ"ה כיבד אותם .ויש ליישב.
שהמלאכים יהיו במדריגה נעלית ממנו בשעה שהוא
זכה להתגלות אלקית עצומה כל כך?! מקשים העולם :אנו למדים דבר זה מאברהם שהניח
מכך הגיע למסקנא ,שכל המדריגות בהתגלות אלקית את השכינה והלך לקבל פני האורחים ,אבל מנין ידע
9
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
שיסעד תחילה ,ואילו המלאכים אינם רעבים ויכולים אינן מגיעות לקרסולי מדריגתו של מקיים מצוה ,ולכן
להמתין קמעא . כיון שהמלאכים עסקו אז במצות ביקור חולים ,היו הם
במדריגה גבוהה ונעלית ממנו ,על אף היותו אז
יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ: בעיצומה של התגלות אלקית נעלית למאד ,ומתוך כך
(יח ד) הבין אברהם אבינו שעליו לרוץ לקיים מצות "הכנסת
הרה"ק ה"אמרי יוסף" מספינקה זי"ע מבאר :כי בבואו אורחים" על אף ההתגלות האלקית בצל קורתו.
ללמוד תורה והוא מלא בחטאים מכף רגל ועד ראש אין ופוק חזי שכאשר החל לקים מצות "הכנסת אורחים"
בו מתום' ,יוקח נא מעט מים' – מתחילה יקח וילמד נאמר 'וירץ לקראתם' ,שכבר היו במדריגה שוה עמו ,כי
מעט תורה – שאין מים אלא תורה ,וע"י עסק התורה שניהם היו עסוקים במצוה ,הם במצות ביקור חולים,
יקויים בו 'ורחצו רגליכם' – שירחץ וינקה א"ע מכל והוא במצות הכנסת אורחים.
טומאה וחלאה שדבק בו ,ולאחר מכן יוכל לקיים
'והשענו תחת העץ' – יוכל להישען תחת התורה בספה"ק "זרע קודש" הביא בשם הרבי מלובלין זי"ע
הקדושה שהיא היא 'עץ חיים למחזיקים בה'. שאמר על הפסוק" :ויאמר אל נא אחי תרעו" ,דהנה
ומוסיף בדרך רמז :ר גליכם ו השענו ת חת ה עץ – אמרו חכז"ל אין נא אלא לשון בקשה ,ורומז הפסוק
הוא ר"ת תור"ה. שאם האדם הוא בבחינת א"ל נ"א – שאינו יכול לבקש
ולהתפלל עכשיו ,אזי העצה היא אח"י תרע"ו ,שיתחבר
יש להבין למה אמר אברהם שיקחו מעט מים? עצמו עם כלל ישראל בריעות ואהבה ,וע"ז שיתחבר
ואומר הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע :עפ"י מה דאי' עצמו על כלל ישראל יוכל להתפלל עכדה"ק.
במדרש שבזכות שהמלאכים לא שמרו על איסור בשר ובזה פירש ה"זרע קודש" הכתוב כאן' :אל נא תעבור
וחלב קבלו ישראל את התורה .והנה אברהם הגיש מעל עבדך' ,כאילו נאמר 'נא אל תעבור מעל עבדך',
להם חלב ובשר ,והם יכלו לאכול החלב קודם ואח"כ שביקש שענין התפילה לא יעבור מעל עבדיך ,שנוכל
לקנח במים כדאי' בשו"ע ,ולכן מנע מהם מים כי אם לעולם להתפלל כראוי ,ולא יבוא היצה"ר לבלבל
לצורך רחיצת הרגלים כדי שיהי' אח"כ מזה זכות במחשבות זרות' .ורחצו רגליכם' ,שייטהרו מהרגילות,
לישראל. שלא יתנהגו כמו שהיו רגילין עד עכשיו בדברים בטלים
וכדומה ,אלא 'והשענו תחת העץ' ,עץ הוא התורה
ברש"י :כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק שנקראת עץ חיים שיעסקו בדברי תורה תמיד.
רגליהם והקפיד שלא להכניס ע"ז לביתו.
ב"באר החיים" מביא שהקשה הרה"ק משינאווא זי"ע: 'אל נא תעבר מעל עבדך' – ואילו לוט אמר 'סורו נא אל
וכי יש בעולם שוטים שמשתחווים לאבק רגליהם, בית עבדכם'? אלא כשבא אורח אל אברהם מיד חדל
ומעולם לא שמענו כזאת .אך י"ל ,שהכינוי 'ערביים' אברהם להיות בעלים על ביתו ,כי היה מעמיד את כל
כוונתו ל'סוחרים' .ודרך הסוחרים לדמות בנפשם כי הבית לרשותו ולשימושו של האורח ,ולא היה אלא
כוחם וחריצותם ליסע מהכא להתם ומהתם להכא, כעבדו בלבד.
ביבשה ובים ,לא ייעפו ולא ייגעו לכתות רגליהם
בדרכים עד שמעלין אבק בהילוכם והוא אשר מביא סח הרב ר' לייב חסמן זצ"ל מבעלי המוסר :פעם סעד
להם את רוב עושרם ,וזהו 'עבודה זרה שמשתחווים בליל שבת על שולחנו של בעל ה"חפץ חיים" זצ"ל
לאבק רגליהם' ,כי כל איש ישראל צריך להאמין כי לא בראדין .בבואם מבית הכנסת מן התפילה תמה לראות
בכח יגבר והכל בהשגחה פרטית .על כן אמר להם שהחפץ חיים לא אמר שלום עליכם כנהוג ,אלא מיד
אברהם ,בבואכם אל ביתי אנא רחצו עצמכם מע"ז זו, קידש על היין ואכלו את הדגים ,רק אחר אכילת הדגים
'והשענו תחת העץ' – הכירו שאין לכם על מי להשען התחיל לפזם "שלום עליכם" .לא יכל ר' לייב להתאפק
אלא על אבינו שבשמים ,שהוא הנותן כח לעשות חיל, ושאלו :מה ראיתם לשנות מן המנהג המקובל? השיב
ומעתה תדבקו באמונה תמימה בהקב"ה. לו החפץ חיים בחיוך :הרי כבודו בודאי היה רעב ורציתי
10
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
מים היה כדי ליטול את ידיהם ,וירא שמא יהיו ניצוצות הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר בשם הרה"ק ה"מקור
ניתזין ויקפידו המלאכים ,על כן עשה על ידי שליח. ברוך" מסערט ויז'ניץ זי"ע :שאאע"ה לימדנו בהכנסת
אורחים – שאם יש לחשוד שמא הם ערבים
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו וגו' ויאמרו המשתחווים לעפר רגליהם הנה לחשד זה מספיק
כן תעשה כאשר דברת( :יח ה) "יוקח נא מעט מים" .ואילו לצורך לכבדם בהכנסת
שואלים המפרשים :שהיה להם לומר 'כן נעשה' ומה אורחים הרבה אברהם אבינו בג' לשונות בחרדל
אמרו 'כן תעשה'? וכיוצ"ב .ללמדנו שה'כבדהו' צריך להיות במדה מרובה
ומפרשים ,כי הם ידעו שצדיקים אומרים מעט ועושים ול'חשדהו' די במעט מים .וד"ל.
הרבה [נדרים כא ,]:לכן אמרו לו 'כן תעשה כאשר
דברת' ,אל תתנהג כמנהגך לעשות יותר מדיבורך ,אלא ברש"י :יוקח נא על ידי שליח והקב"ה שילם לבניו על
נסתפק באמת בפת לחם. ידי שליח שנאמר 'וירם משה את ידו ויך את הסלע'.
הרה"ק ה"עבודת ישראל" זי"ע שואל :והלא אברהם
ברש"י ממדרש :א"ר יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים אבינו היה מדקדק במצות הכנסת אורחים כל כך ,ואם
מצינו שלחם סועד את הלב וכו'. כן למה באמת צוה להביא המים על ידי שליח? ומבאר,
מספרים ,שפעם הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע שמע דהנה אברהם אבינו היה סבור שאלו השלושה אנשים
מלמד שפירש את רש"י :וסעדו לבם – בתורה בנביאים הם ערביים ,והוא הלא היה דבוק תמיד בקדושה
ובכתובים ,וכאן עצר המלמד ואמר :דהיינו שלימוד העליונה ,ומה גם בעת ההוא שהקב"ה היה אצלו ,על
התורה סועד ,והנביאים סועדים ,והכתובים סועדים. כן לא רצה לטפל עמהם בעצמו שמא יפול עי"ז ח"ו
ונכנס הרה"ק רבי דוד לראות המלמד ושיבחו מאד. מקדושתו ,ועל כן אמר 'יקח נא מעט מים' –על ידי
שליח' ,ורחצו רגליכם' – שיטהרו מן הרגילות' .והשענו
הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע מביא בשם אביו תחת העץ' – הוא העץ החיים להכניסם אל הקדושה.
זי"ע שאמר :שאם ידידים ורעים עושים סעודה גם יחד ואחר כך 'ואקחה פת לחם' – פ"ת בגימטריא תלמו"ד,
באהבה ורעות ,הוא ענין סגולי 'כי אחר תעבורו' – שאחר כך אוכל להשפיע לכם בעצמי קדושה ותורה.
להעביר מהלב הרהורי אל אחר' .וסעדו לבכם' – ולא ומקשה ה"עבודת ישראל" :דאם כן הלא היה לו כוונה
כתיב 'לבבכם' ,כי האדם שיש לו יצ"ט ויצה"ר הם ב' טובה בזה שלקח המים על ידי שליח ,ולמה נענש ע"ז.
לבבות ,אבל המדובר כאן במלאכים שאין להם אלא לב ומבאר :דמחמת גודל אהבת השי"ת לברואיו היה צריך
אחד להשי"ת .וכמו"כ ע"י שבת אחים גם יחד ,זוכים אברהם אבינו למסור נפשו וליתן להם בעצמו לרחוץ,
שיהיו בלב אחד כמלאכים' .יוקח נא מעט מים' – מים אע"פ שהם עלולים להזיקו מקדושתו ,והיה לו לבטוח
זה תורה .היינו שיקבע עתים לתורה' .ורחצו רגליכם' – בהשי"ת שיעזור לו.
לטהר את הטבעיות ורגיליות ומדותיו הרעות ,זהו
עבודה' .והשענו תחת העץ' – זה תמכי דאורייתא .והם בהיות הרה"ק מרוז'ין זי"ע אצל הרה"ק ה"אוהב
תורה ועבודה וגמ"ח ,שע"י שלוש אלו זוכה ל'ואקחה ישראל" זי"ע וישבו לסעוד יחד ,הביאו מים ליטול ידיהם
פת לחם' ,זה פרנסה ומזוני' .וסעדו לבכם' – זה חיי. לסעודה ולקח הרה"ק מאפטא בעצמו את הכלי ונטל
'אחר תעבורו' – זה בני .דיזכה שיהיה לו בנים .כמו ידיו של הרה"ק מרוז'ין זי"ע ,ונתזו איזה טיפין ממי
שמצינו לשון העברה בבנים' ,והעברתם את נחלתו'. הרחצה על בגדי הרה"ק מרוז'ין .הוא היה תמיד מקפיד
ע"ז שלא יהיו ניתזין עליו ממי הנטילה ,ואחר שאכל
כותב ה"משך חכמה"" :על דרך הלצה ,דשיטת פרוסת המוציא אמר הרוז'ינער :הנה אצל אאע"ה
ה"יראים" – רבי אליעזר ממיץ – דאכילה בלא שתיה כתיב' :יקח נא מעט מים' ופירש"י ע"י שליח .ולכאורה
אינו חייב בברכת המזון[ ,ושיטתו מבוססת על דברי קשה ,הלא כל כך טרח בעצמו ,כדכתיב 'ואל הבקר רץ
הגמרא בברכות עה"פ 'ואכלת ושבעת וברכת' – שהוא אברהם' ,היינו בעצמו ,כי מצוה בו יותר מבשלוחו,
המקור לברכת המזון מה"ת' ,ואכלת – זו אכילה, ולמה כאן בנתינת מים עשה על ידי שליח – אכן נתינת
11
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
אורחים והיא כבר היתה יודעת כמה מזון צריך להכין 'ושבעת' – זו שתיה ,וכיון שרק לאחר מכן נאמר
להם? וכי בכל פעם כשבאו אורחים היה אברהם צריך 'וברכת' – הרי שרק אחר האכילה והשתיה יחד ישנה
לומר לשרה את כמויות האוכל שיש להכין להם? חובת ברכה מה"ת ,אולם אף ה"יראים" עצמו מודה
ברם ,חז"ל אמרו שאצל שרה אמנו היתה הברכה שאם אינו תאב לשתות ,אף אם היה צמא מעט חייב
שרויה בעיסה ,היינו העיסה היתה מתרבה לפי השיעור מה"ת לברך ברהמ"ז אף על האכילה לבדה] ,לכן אמר
הנצרך להם לאורחים ,שרה היתה עושה תמיד את אאע"ה 'ואקחה פת לחם' – שלא אתן לכם רק לחם
אותה עיסה ,והעיסה היתה מתרבה לפי הצורך. לאכול בלא שתיה ,ולכן 'אחר' – סמוך ,תיכף 'תעבורו',
כל זה היה כאשר הגיעו אורחים רגילים ,אבל כאשר שלא תצטרכו לברך[ .אגב ,זהו המקום היחיד בו
הגיעו המלאכים שרק נראו כאוכלים ,אבל באמת לא משתמש ה"משך חכמה" בביטוי "דרך הלצה"].
היו זקוקים לאוכל ,לא היתה העיסה אמורה להתרבות
כי הרי לא עביד קוב"ה ניסא בכדי .והנה כתב הרמב"ן ה"לב שמחה" זי"ע עשה פעם סעודת ברית לאחד
שאאע"ה הכיר באורחיו שהם מלאכים ,אך שרה לא מנכדיו ,והיתה זו שעת צהרים .וזירז את הסעודה
הכירה ,אם כן ידע אאע"ה שלא תהיה ברכה בעיסה, באומרו :אברהם אמר וסעדו לבכם "אחר תעבורו" ,לפי
לכן הוצרך לפרט לשרה שיעור ומדות העוגות שתעשה שהיה אז שעת צהרים "כחום היום" ולא רצה לעכב
כדי שיספיקו לכולם .ודפח"ח. אותם יתר על המדה...
בגמרא [ב"מ פז] :כ' קמח וכ' סולת אמר ר' יצחק מכאן הרה"ק ה"ישועות משה" זי"ע שאל מדוע לא כתיב
שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש .ברש"י "ואתן"? וי"ל ע"ד שאחז"ל [ויק"ר לד י] :יותר ממה
שם הגירסא :היא אמרה קמח והוא אמר סולת וניחא שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב,
הדיוק בגמרא מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים, ולפי"ז שפיר אמר "ואקחה" דייקא ,אקח לעצמי כאשר
אבל מנין לו לרש"י שהיא אמרה קמח והוא אמר סולת? אתן לפניכם פת לחם.
בס' "תורת הבעש"ט" מביא משל :האריה אמר לגוריו
הקטנים ,תדעו שאתם הגיבורים החזקים שבכל החיות מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות( :יח ו)
ואין לכם לפחד מפני שום בעל חיים. במדרש פ' יתרו :ומשה עלה אל האלקים ,באותה שעה
פעם באו הגורים אל אביהם האריה בבהלה ואמרו לו, ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה ,עשה בו הקב"ה
שבעברם על יד מבצר עתיק ראו על אחד השערים ציור קלסטרין – מראה פניו – של משה דומה לאברהם.
של שמשון המשסע את הארי ,ודוד מחזיק בזקן הארי אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים הימנו ,לא זהו
ומכה אותו עד מוות .ושאלו אותו בחרדה ,הרי אתה שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?
אמרת לנו שאנו החזקים שבכל משפחת בעלי החיים, אומר המהר"ם שיף :יוצא ,שלולי היה אברהם נותן
כיצד אירעו דברים אלה? להם קמח ,לא היו ישראל מקבלים את התורה .וזו
השיב להם האריה :אדרבה ,מכאן ראיה לגבורת הארי, כוונת חז"ל באבות :אם אין קמח אין תורה .אילו לא נתן
שחוזרים ומספרים לדורות הבאים כדבר מופת ופלא אברהם קמח למלאכים ,לא היינו מקבלים את התורה.
דבר שאירע פעם ,שבן אדם הרג ארי. ואם אין תורה אין קמח ,אילו לא קיים אברהם אבינו את
וזה המובן כאן :אם היה צורך לכתוב בתורה על צדקתה כל התורה ובכללה מצות הכנסת אורחים ,לא היה
ורוחב לבה של שרה שנתנה לאורחים סולת ,אע"פ אברהם נותן קמח למלאכים.
שנאמר לה לתת קמח – סימן שבדרך כלל האשה
עיניה צרה באורחים. בספר "מכתם לדוד" [מהרה"ח ר"ד קריסטל ז"ל
מחסידי אלכסנדר] מביא ששמע בשואה מהרה"צ רבי
הרה"ק ה"אהבת שלום" זי"ע שואל :כיון שסולת עדיף יחיאל משה סגלוביץ זצ"ל הי"ד רבה של מלאבה:
והיא אמרה ליתן להם סולת שזה יותר ממה שאמר שלכאורה יפלא מדוע היה לו לאברהם אבינו להורות
אאע"ה ,הרי ראינו להיפך שהיא רוצה יותר בטובת לשרה איזו כמות סולת יש לקחת כדי לאפות עוגות
האורחים ? לאורחים ,הלא די אם היה מודיע לה שהגיעו שלושה
12
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
ואחר כך בשר ,ולפי שיטתם דעילאה גבר הלא אכלו וי"ל ,דהנה בנוהג שבעולם כשאדם מזמין אורח ומרבה
בשר וחלב ודו"ק. בשבילו בפעם הראשונה שעדיין חביב האורח וחשוב
בעיני הבעה"ב למאוד ,אזי במשך הזמן נופלת חשיבות
בן בקר רך וטוב( :יח ז) האורח ונתרשלו ידי הבעה"ב מחמת שצריך להרבות
ברש"י ג' פרים היו כדי להאכילן ג' לשונות בחרדל. בשבילו ,ובפרט שאם האורח מרגיש בזה שהבעה"ב
בספר "פני אריה" [פשמישל תרל"ז] כותב :שמעתי מרבה בשבילו אזי הוא מתבייש מאד והכנסת אורחים
בינקותי בשם הגאון החסיד רבי אליהו מווילנא ,דאיתא כזו אינה באפשר שתהיה תמידית ,ולכן אין לך עין צרה
במדרש 'והשענו תחת העץ' ,שהיה לו סימן ע"י העץ גדולה מזו במה שלקחה סולת בשבילם כי לא יוכלו
אם הם אנשים אורחים הגונים כשרים ולא פוחזים להיות שם זמן ארוך ,דאם רוצים להחזיק במצוה זו יש
וריקים. לעשות הכל באופן פשוט בלי עסק גדול.
והנה שלשה מדות טובות יש באנשים שייחשבו
כשרים :א' – אוהב את העניים .ב' – מסתפק במועט, סיפר הרבי מסטריקוב זי"ע :אל הגה"ק ה"ישועות
ג' – לבו חרד על דבר ה'. מלכו" זצוק"ל הגיע אורח חשוב והוא טרח לכבדו
ואלו הג' מדות נרמזים בתיבת 'בחרדל' :א' – בחר דל, וביקש מהשמש שיביא יין משובח הנמצא במקום
ב' – חדל רב ,ג' – חרד לב ,ור"ל שהאכילן לאנשים מסויים .השמש לא מצא את היין והביא יין פחות
שנרמזו בשלש לשונות בחרד"ל .ודפח"ח ושפתים משובח ,אך הגאון מקוטנא ביקשו שנית להביא את היין
ישק. הטוב ,ושוב השמש לא מצא והביא יינות אחרים .הדבר
נשנה כמה פעמים עד שהגה"ק מקוטנא קם בעצמו
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה והוא עמד להביא את היין ,אז שמע את הרבנית אומרת בטרוניא:
עליהם תחת העץ ויאכלו וגו'( :יח ח) מה אתה רוצה? הרי מה שהשמש הביא זה היין הטוב.
אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :כלל גדול הוא אמר ע"כ בדרך צחות :כי בכך נתבארה לו שיטת
בהכנסת אורחים ,שבעל הבית לא יגדיל את עצמו על המפרשים שאברהם אמר 'קמח' ואילו שרה אמרה
אורחיו ,לא בחכמה ,לא בצדקות ,לא בתואר ולא 'סלת' .היינו על מה שאברהם אמר שזה 'קמח' ואינו
בדרגה .ואם קשה להעלות את האורח לרום מדרגתך, משובח דיו להגישו לאורחים – אמרה שרה שהוא
תשפיל עצמך ותרד למדריגתו ,כדי שהאורח לא יקנא 'סולת' ,היינו זה כבר טוב ומשובח כסולת ,ומכאן למדו
בך ויהא נוח לו במחיצתך. חז"ל שהאשה עינה צרה באורחים.
כידוע ,הצדיקים הם במדריגה גבוהה ממלאכים ,כי
הצדיקים הם בבחינת מהלכים ,עולים ממדריגה במדרש :כשבא הקב"ה ליתן התורה לישראל ביקשו
למדריגה ,והמלאכים בבחינת עומדים .ואברהם ,שקיים המלאכים 'תנה הודך על השמים' .והשיב להם משה
מצות הכנסת אורחים בשלימות ,לא רצה שהמלאכים למה אכלתם בשר בחלב אצל אברהם.
יקנאו בו על כן ירד למדריגה מלאך – והוא "עומד" וקשה ,והא כתיב 'ויקח חמאה וחלב ואל הבקר רץ' וגו',
עליהם. ואם כן אכלו תחילה חלב ואחר כך בשר ,והלא בזה
האופן הוא מותר?
בספה"ק "מבשר צדק" מבאר :דמזה שהיה אברהם ותירץ היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע :דהטעם דאסור
אבינו עומד עליהם ורוצה לכבדם ,היו המלאכים לאכול חלב אחר בשר ,משום שחלב הוא חסד ובשר
מקבלים תענוג מזה כמו מאכילה ושתיה ,וזהו 'והוא הוא דין ,וכשאוכל חלב אחר בשר ,הלא קיי"ל תתאה
עומד עליהם תחת העץ – ויאכלו'. גבר ,ואסור להגביר הדין על החסד .אבל כשאוכל בשר
אחר חלב ,כיון דתתאה גבר ,אם כן הוא מגביר החסד
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם ה"חידושי הרי"ם" על הדין ,ולכן מותר באופן זה .ע"כ כשבקשו המלאכים
זי"ע :מה שבסעודה זו לא היה דגים ,כי רצה לתת ליתן להם את התורה מחמת שהם עליונים ורצו לגבור
למלאכים רק דבר שצריך תיקון ,כגון לחם שמפרישין על התחתונים ,א"כ סברו עילאה גבר ,והם אכלו חלב
13
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
בשר וחלב ,נמצא שע"י אכילה אחת שלא כהוגן אפשר חלה ותרומות ומעשרות ,ובשר שיש בו דיני שחיטה
להפסיד את כל התורה ח"ו .עכ"ד. ומליחה חלב ודם ,אבל בדגים אין שייך שום תיקון.
ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל( :יח ה"שפת אמת" זי"ע אמר :מה שלא הביא יין ,משום
ט) שחשב שהם ערביים.
כותב ה"פרדס יוסף" :כשראו המלאכים מידת גמילות
החסד של אברהם תמהו ,הרי אשה עיניה צרה בילדותו חלה רבי חיים מבריסק זצ"ל ,עד שנלאו
באורחים ,וכיצד לא מחתה נגד רחבות כזאת .סברו כי הרופאים למצוא מזור למחלתו .בתקופה זו שכב בבית
בודאי אינה בבית ,ואין מי שיעכב בעד אברהם סבו – חותן ה"בית הלוי" שהיה חסיד קוברין.
מלעשות סעודת אורחים כזו ,ושאלו' :איה שרה באחד הימים הזדמן הרה"ק ר' משה מקוברין זי"ע
אשתך'? – השיב אברהם' :הנה באהל' ,אין שרה והתארח בבית מקורבו ,סיפר לו בעל הבית שנכדו
כשאר נשים הקופצות ידיהן לצדקה כי צריכות הן כסף החביב חולה אנוש.
למלבושים ולמותרות' ,הנה באהל' – יודעת היא נכנס הרבי לבקר את הילד ואמר :בפרשת וירא נאמר
שהעולם הזה הוא רק כאהל ארעי ולא כבית של קבע. על אברהם 'והוא עמד עליהם' .ויש להבין ,מדוע נאמר
"עומד" לשון הווה ולא לשון עבר "והוא עמד עליהם",
ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אלא ללמד שכל פעם שיהודי מכניס אורחים אברהם
אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו( :יח י) אבינו עומד אתו.
בפרדס הגדול לרש"י כתב :לא מצינו בשום מקום ששב והנה בגמ' [ב"ב טז] אמר רשב"י אבן טובה היתה
המלאך אל אברהם .אלא כאן בישרו" ,שוב אשוב תלויה בצוארו של א"א שכל חולה שראה אותו מיד
אליך" כשיהיה הנער צריך לכך .והיה זה בהר המוריה מתרפא ,ומכיון שבעל הבית הכניס אורחים הרי א"א
כשעקדו אביו .שנאמר" :ויקרא אליו מלאך ה' ויאמר עומד עמנו ועמו האבן הטובה שמרפאת ,ולכן בודאי
אליו אל תשלח ידך אל הנער" וזה היה אותו מלאך יבריא הילד .וכן היה.
שנשלח לבשרו על הולדת יצחק ,ועתה נשלח להצילו
וקיים "שוב אשוב אליך". הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :שלפי הפשט הפשוט
הביא אברהם אבינו למלאכים מאכלי חלב ומאכלי בשר
רבינו בחיי ז"ל בספרו "כד הקמח" [ערך אורחים] כתב: – שיבחרו להם מה שטוב בעיניהם ,ולא התכוון שיאכלו
מפסוק זה למדנו שמצוה כזאת של הכנסת אורחים, זאת ביחד.
שכרה בעוה"ז אם הבנים ,שכל הזהיר במצוה זו זוכה והרבי ה"בית ישראל" זי"ע הוסיף :שחמאה וחלב כתוב
לבנים ,שכן מצינו באברהם ,כי מתחילה היה עץ יבש לפני בשר ,וא"כ אפשר שקודם הוא נתן להם את
בלא בנים ,ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב החמאה והחלב ,ורק אח"כ הוא נתן להם לאכול את
לעץ – זכה לבנים ,ולכן נראה לו הקב"ה במקום הבשר.
אילנות ,זהו במקום 'אלוני ממרא' ,ושם בישרו המלאך
שישוב להיות עץ לח ולא יבש ,עץ עושה פרי – שיהיה הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :משום הכי אמר
לו בן. אברהם לשרה 'מהרי' – היות שהיה פסח כדי שלא
תחמץ העיסה ,וגם שתעשה היא בעצמה כדי
הרה"ק ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זי"ע מפרש את שתדקדק שלא יחמץ.
הפסוק :יש כאן כפל לשון "שוב אשוב" ולהלן כתיב
"למועד אשוב אליך כעת חיה" בלי כפילות לשון. הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמאר זי"ע אמר :שיש
וההבדל עפ"י דברי חז"ל בסנהדרין [צח ].שקיימים שני ללמוד כמה שצריך להיזהר בענייני אכילה ,שהרי
זמנים לביאת המשיח ,אם יתעוררו בתשובה ויזכו מן המלאכים ירדו ונכשלו באכילת בשר בחלב ועי"ז אבדו
הדין אזי "אחישנה" ,ואם לאו – יבוא רק "בעתה". זכותם בתוה"ק ,וכמ"ש במדרש [עיין בדעת זקנים
ועל זה מרמזים הפסוקים :הקב"ה אומר "שוב" – אם בפרשתן] שאמר להם הקב"ה לא זהו שאכלתם אצלו
14
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
אברהם לפקפק בהבטחה ,כי עדיין יכול הדבר אתה תחזור בתשובה "אשוב אליך כעת חיה" – דהיינו
להשתנות .מה שאין כן שרה ששמעה הבשורה מפי "אחישנה" ,מיד כעת .אבל אם "אשוב" – אם אני צריך
אברהם ,והרי זה כאילו שמעה מפי נביא ,כאשר קרא לשוב אליכם ,בלי שאתם תתעוררו תחילה – אזי
שמה שרה ובכל זאת צחקה בלבה ,אמר ה' לאברהם "למועד" – רק "בעתה" אשוב.
"למה זה צחקה שרה".
והוא אחריו – במדרש :זה ישמעאל .והוא אחריו מפני
כעת חיה ולשרה בן( :יח יד) היחוד.
ב"ניצוץ אחד" מביא שאומרים העולם בדרך הלצה :כי שואל ה"פנינים יקרים" :וזה תמוה ,ישמעאל ,ה"צדיק"
הנה בתחילה כאשר הבטיח הקב"ה לאברהם בן, הזה שמר על שרה מפני יחוד?
באמרו 'וגם נתתי ממנה לך בן' ,אמר לפניו אברהם' :לו ואפשר להסביר בדרך צחות ,לפי הגמרא [ברכות לא]:
ישמעאל יחיה לפניך' ,די לי בישמעאל שיגדל כהוגן. שחנה אמרה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וישקוני
לכן עתה ,טרם בואו לבשרו על לידת יצחק ,חשש מי סוטה ,ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר:
המלאך ששוב יאמר לו ישמעאל יחיה לפניך ,ועל כן 'ונקתה ונזרעה זרע' .כאן היה המלאך בדמות איש,
הקדים ואמר לו' :כעת –חיה' ,מה שיש לך עכשיו אין וכאשר ראה ישמעאל שהמלאך מתייחד עם שרה ,פחד
זה בן כלל ,ישמעאל זה הוא פרא אדם ,חיה רעה, פן יקנא אברהם ויקוים בה "ונקתה ונזרעה זרע" ,והוא
אמנם 'ולשרה – בן' ,מאשתך שרה יוולד לך בן ראוי לא רצה שיוולד עוד בן לאברהם ,לכן נכנס ישמעאל
והגון .או אז תראה מה בין 'בן' זה לקודמו... אחריו ,שלא תתייחד שרה עמו.
ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה
צחקת( :יח טו) ארח כנשים( :יח יא)
ויקומו משם האנשים וישקפו על סדום( :יח טז) מפרש ה"חתם סופר" זצ"ל :דאמרו חז"ל צדקה
בתרגום יונתן :לא תדחלין ארום בקושטא גחכת. מארכת ימיו של אדם ,ולעומת זה אחז"ל [ב"מ פו].
בספר "אמרות טהורות" מביא ששאל הרה"ק אשה עיניה צרה באורחים .ומעתה לכאורה קשה,
המוהרי"ד מבעלזא זי"ע וכן אומרים בשם הגאון התינח אברהם אבינו האריך ימים ובא לידי זקנה ,שהרי
מטשעבין זצ"ל בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע [וכן אמר היה עמוד החסד והכניס אורחים בביתו ,אבל שרה
הרה"ק ה"עקבי אבירים" מסדיגורה זי"ע בשם אביו אמנו איך זכתה לזקנה ,הרי היתה אשה שדרכה להיות
הרה"ק זי"ע שאמר זאת בשם הרה"ק רבי ישראל עיניה צרה באורחים?! לזה ממשיך הכתוב' ,חדל להיות
מרוז'ין זי"ע] :מאי ענין היראה לשחוק זה? ומבאר: לשרה ארח כנשים' ,שלא היתה כשאר נשים אשר
בהקדם דברי זקינו הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע, עיניהם צרה באורחים ,ולכן זכו שניהם להיות זקנים
שכשצדיק מבטיח לאדם איזה ישועה או ברכה ,אם באים בימים.
עומד שם אדם שאינו הגון ושומע ברכת הצדיק
ומתלוצץ ממנו ,אזי יכול ח"ו להכניס עין רע בהברכה ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה לאמר האף
שלא יתקיים ,על כן צריכים ליזהר שלא ישמע לץ ברכת אמנם אלד ואני זקנתי( :יח יג)
הצדיק .אך מה יעשו אם כבר נזדמן ולץ אחד שמע את הנה המפרשים מקשים ,הרי גם כשבישר אלקים
הברכה והתלוצץ ממנו ,כיצד יטכסו עצה שלא יתבטל לאברהם שיהיה לו בן נאמר 'ויפל אברהם על פניו
ברכת הצדיק ,ע"ז אמר השר שלום זי"ע דהעצה היא ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד' .מדוע לא
שהמקבל הברכה בעצמו יבטל ברכת הצדיק ,כגון וואס התרעם על אברהם אבינו שצחק בלבו?
ברכה ווי ברכה ...ועי"ז ינצל מן העין רעה שפעל אומר ה"ראשית חכמה" :ונראה לומר ,הנה הרמב"ם
המתלוצץ וברכתו שלימה אתו עכדה"ק. בפירוש המשניות אומר ,שהבטחה מאת ה' יכולה
ועפ"י הדברים האלו ביאר הרה"ק המוהרי"ד זי"ע דברי להשתנות אם האדם משנה את מעשיו .והוא שפחד
התרגום יונתן כאן ,דהנה בתרגום יונתן לעיל עה"פ יעקב שמא יגרום החטא ,אבל הנאמר לנביא לא יוכל
'והוא אחריו' כתב שישמעאל עמד שם ושמע איך להשתנות .לכך ,אף שהבטיח ה' לאברהם בן ,יכול היה
15
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע דרש בשיעור חורש"י: שהמלאך אומר על שרה שתלד בן ,ועל כן חששה שרה
דלכאורה מלת 'אחריו' מיותר ,והסביר ,כי בדרך הטבע על ברכת המלאך ,דכיון שישמעאל שמע הדברים
של הגולה מביתו למקום תורה ונכנס למסגרת ישיבה, חששה שהוא יתלוצץ על הברכה ועי"ז יכניס עין רע
עלול יותר לשנות ממנהגי ודרכי אבותיו ברצותו לסגל בהברכה ,ועל כן קדמה שרה וצחקה בעצמה מן
לעצמו למנהגי המקום שהוא נמצא ,והנה כל שינוי הברכה כדי לבטל העין הרע.
ממסורת אביו גם לטובה כרוך עם סיכון שמא אם וז"ש התרגום יונתן כאן" :לא תדחלין" ,אין לך
יתחיל לשנות לטוב מי יודע מה יהיה ההמשך ,ורק בר להתייראות עוד שיזיק העין הרע ,והטעם לזה הוא
סמכא גדול יודע מתי התירו לשנות ממנהגי בית אבותיו "ארום גחכת" – שכבר קדמה שרה בעצמה וצחקה
ולהחמיר עליהם וכדו' ,וזהו שביקש דלא די בזה שבניו מהברכה ,ועי"ז בטלה את העין הרע.
יקיימו וישמרו דרך ה' ,אלא ציוה את בניו "אחריו",
שינהגו כמוהו ללא זיז כלשהוא ודפח"ח. אומר ה"חפץ חיים" זצ"ל" :ויקמו" לשון זריזות ,כיון
ששמעו המלאכים את הכחשת שרה ,מיד נעשה
מו' רה"י שליט"א אמר בשם ה"שפת אמת" זי"ע ,שלא המקום צר להם ושוב לא רצו להתעכב שם יותר ,לפי
מצינו שהיה מצוה בשעת פטירתו איזה צוואה ,ומתרץ שאין מלאכים סובלים אף שמץ של שקר.
שם לדרכו .אבל יתכן לומר ,שעצם הנהגת האב היא
היא הצוואה לבנים אחריו ,ואין צורך להמתין עד אחר ברש"י :כל השקפה שבמקרא לרעה ,חוץ מ'השקיפה
מאה ועשרים כדי לפתוח את הצוואה ולשמוע מה ממעון קדשך' ,שגדול כח מתנות עניים שהופך מידת
כתוב בה ,אלא עצם ההתנהגות של האב בחיים חיותו הרוגז לרחמים.
היא הצוואה לבניו ,כאשר הבן רואה הנהגת האב – אומר הרה"ק רבי יחזקאל משינווא זי"ע :כל דבר מצוה,
שהאב בעצמו הולך בדרכי ישרים ,אויף די אמת'ע אם תבחון את הדבר לעומקו תוכל למצוא בו פגם,
יודישע וועג ,הוא יודע מעצמו איך להתנהג' .למען אשר שנעשתה המצוה מתוך פניות שונות וכוונות זרות .אבל
יצוה' של אאע"ה היה בחיים חיותו ,כל רגע ורגע לימד מצות צדקה גם אם היא נעשית מתוך פנייה ,מכל
לדורות הבאים אחריו את הדרך בה יהודי צריך מקום יש בה טובה ,שהיא מחייה את העני.
להתנהג ,ואיך צריכים להטות אוזן לשמוע את דבר
ורצון ה' בבריאה. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה'
וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' וחטאתם כי כבדה על אברהם את אשר דבר עליו( :יח יט)
מאד( :יח יז-כא) ה"פנים יפות" וה"קדושת לוי" זי"ע מדייקים :דמשמע
הרה"ק רבי יצחק מוורקי זי"ע אמר לרמז בפסוק זה, דכל עיקר הטעם שהיה אברהם מצוה את בניו ואת
דהנה אין שום פעולה אשר נעשה מן השמים בעוה"ז, ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט ,הוא רק משום
אשר לא יהיה מעורב בה מידת החסד ,ואפילו בימי 'למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו' ,ואיך
עברה ודין ר"ל גם יש בזה איזה חסד ורחמים .וכן מצינו אפשר לומר כן על אברהם אבינו ע"ה שיצוה את ביתו
בהפיכת סדום ,דאף שנהג במידת הדין להפוך את לשמור דרך ה' מחמת קבלת השכר ,ולא עשה בלתי
סדום ועמורה ,מ"מ גילה זרוע חסדו וטובו במה שהציל לה' לבדו?
את לוט .וזשה"כ 'המכסה אני מאברהם' – שאין ומבארים :דהנה כתיב 'טוב ה' לכל' ,והקב"ה מקבל
הקב"ה מכסה מן העולם את מידתו של אאע"ה ,דהיינו תענוג כביכול מזה שבני ישראל מקבלים שכר ,ועל כן
מידת החסד' ,אשר אני עושה' – דבכל דבר אשר הסכים ורצה אאע"ה לקבל שכר ,כדי שהקב"ה יקבל
נעשה מוכרח להיות מעורב בה מידת החסד ,ולא יתכן תענוג מזה .וזה שאמר הכתוב' :לעשות צדקה ומשפט
שום עשיה בלי שתהיה בה מידת החסד. למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו' ,שעי"ז
שיקבל שכרו הרי יגרום תענוג להקב"ה על שנתן שכר
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר שבספר "לבנת הספיר" לאברהם ,ועל כן חפץ אברהם בשכר המצות ,למען
מקשה דהא לא ענש אלא א"כ הזהיר ,והיכן הזהיר הביא אל השי"ת תענוג על שהשפיע שכר לאברהם.
16
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לאנשי סדום על הצדקה ,שדן אותם והענישם על
וגו'( :יח יט) מניעת הצדקה?
הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל מביא :עיין בספר הפרדס ותירץ אדזצ"ל :כי אנשי סדום היו רעים וחטאים
לרש"י [סימן ד] וז"ל :ולפי שהאבות שמרו משמרת בעבירות אחרות ,אך אם הם היו עושים צדקה היה זה
השבת ,שכן הוא אומר באברהם 'וישמור משמרתי', מגין עליהם כדאי' כל השקפה לרעה חוץ ממתנות
אפילו ערובי תבשילין היה אברהם יודע [יומא כח,]: עניים שהופך מדת הרוגז למדת הרחמים.
ואמר 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו עוד תירץ ,עפ"י מ"ש חז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה
אחריו ושמרו' וגו'' ,את בניו' – זה יצחק' .ואת ביתו' – כאילו עובד ע"ז ,ובן נח מצווה על ע"ז.
זה יעקב – .ולכן אנו מזכירין את האבות בתפילת מנחה
דשבת עכ"ל .אמנם בסנהדרין [נז ]:מפרש ד'בניו' – ויש להבין מדוע הפסיק בתוך האמירה על ליווי
היינו הזכרים' .וביתו' הנקיבות ע"ש. המלאכים 'וה' אמר המכסה' וגו'?
מבאר החיד"א :אם אברהם אבינו היה נפרד
ויאמר ה' זעקת סדם ועמורה כי רבה וחטאתם כי מהמלאכים ואומר "לכו לשלום" לא היה בכוחם להפוך
כבדה מאד( :יח כ) את סדום .ולכן הפסיק הקב"ה אותו בתוך כדי הליכתם
שואל האלשיך הק' :מה כפל הלשונות 'כי רבה' – 'כי טרם הפרדו מהם באמירה זו שהיתה מונעת את
כבדה מאד' ? ההפיכה.
וביאור הענין ,דאמר השי"ת לאאע"ה :לפעמים קורה
שאין כל כך חטאת החוטאים כצעקות שצועקים הרה"ק רבי שלמה חנוך מרדומסק הי"ד זי"ע אמר:
עליהם .אך באנשי סדום זה נהפוך הוא ,כי כמה מצינו בתורתנו הקדושה שהקב"ה משבח אברהם
שהזעקה רבה ,החטאת היא כבדה מאד על הצעקה. אבינו 'המכסה אני מאברהם' וגו' 'כי ידעתיו למען אשר
יצוה את בניו ואת ביתו אחריו' ,לכאורה יש להבין ,וכי
פעם באו פרנסי עיר גדולה אל הרבי ה"אמרי אמת" לא מצא הקב"ה לשבח את אברהם רק בזה אשר יצוה
זי"ע וספרו לו על החלטתם נגד המורי הוראות הבלתי וגו' מהראוי לשבחו בזה שעמד בנסיונות ,וביניהם
רשמיים ,שהם גורמים לערבוביות ולשערוריות. הנסיון שמסר עצמו על קידוש השם ,והושלך על ידי
אמר להם אדזצ"ל :הנה כתוב 'זעקת סדום ועמורה' נמרוד הרשע לתוך כבשן האש בשביל קיום מצוותיו
וגו' ,ומה היה זעקתם ,הרי חטאו? אולם גדול היה יתברך שמו ?
חטאם מנשוא לפי שחטאו ועוד צעקו (כדרך שהגנב אך הלימוד מזה הוא :שהמגדל את בניו בדרך התורה
בעצמו צועק "תפסו את הגנב") .אף אתם במקום והיראה ויראת ה' ,הוא יותר חביב לפני הקב"ה אפילו
לעזור לדיינים הרעבים הגומלים חסד עם העיר חינם, מהמסירות נפש עצמה ,להיות מושלך לתוך כבשן
באים ומטילים עליהם עלילות... האש על קידוש שמו יתברך.
ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד במדרש :ר' אחא בשם רשב"ג בשם ר' נתן אמר אפילו
לפני ה'( :יח כב) הלכות עירובי חצרות היה אברהם יודע עי"ש.
אומר הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע :תמיד עדיין עומד ואמר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :מה שנקט עירובי
אאע"ה לפני ה' להתפלל ולהמליץ טוב עלינו. חצירות ,הלא כל התורה כולה קיים אברהם אע"ה ,אך
אולי הרבותא בזה ,כיון שאאע"ה היה יהודי אחד בין
אומר כ"ק האדמו"ר מזוטשקא שליט"א :רז"ל אמרו העכו"ם כמ"ש אחד היה אברהם ,ובגמ' אי' פלוגתא
[אבות פ"ה מ"ג] עשרה נסיונות נתנסה אאע"ה ועמד אם חייב בעירוב ,אעפ"כ היה אאע"ה מקיים.
בכולם .ואמר ע"ז זקה"ק הרה"ק מלעכוויטש זי"ע, עוד אמר ,שמשום הכי מדייק המדרש ואמר :היה
דרז"ל דרשו [ברכות ו" ]:אין עמידה אלא תפילה" ,וזהו אברהם "יודע" ,כי לא היה חייב בעירובי חצירות מפני
"ועמד בכולן" שבכל נסיון ונסיון עמד בתפילה שיזכה שהיה רק יהודי יחיד בין העכו"ם כנ"ל ,רק שהיה
לעמוד בנסיון. "יודע" הלכות עירובי חצירות.
17
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
ה"שפת אמת" בליקוטים אומר :אפילו אינם צדיקים ויתכן נמי לרמז :שבכל נסיון ונסיון עמד בתפילה שע"י
גמורים כשלעצמם ,אלא "בתוך העיר" בסדום ,לפי נסיון זה יוכלו בניו אחריו עד סוף כל הדורות לעמוד
רשעת אנשי סדום ,נחשבים הם לצדיקים. בנסיונות ,וזהו 'ואברהם עודנו עומד לפני ה'' ,שהוא
עדיין ממשיך לעמוד בתפילה עבור דורות הבאים
הנה נא הואלתי לדבר אל ד' ואנכי עפר ואפר( :יח כז) שיוכלו לעמוד בנסיונות כל דור והנסיון המיוחד לו.
אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :כלומר ,אני הנני
עפר ואפר ויש לי רחמנות עליהם ,כש"כ אתה ,מלך אולי יש חמשים צדיקים תוך העיר וגו'( :יח כד)
מלכי המלכים ,שהנך בעל הרחמים שתרחם עליהם! הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע חי זמן ממושך בברלין,
וחי חיי התבודדות .פעם בא לברלין לעניני מסחר יהודי
אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור מוורשא ,שהכיר אותו וקרא :ר' בונם בברלין ואף אחד
העשרה( :יח לב) לא יודע מזה? – ענה לו ר' בונם :כשאברהם ביקש מה'
בתרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם ,שכונתו היתה להציל את סדום אמר לו' :אולי יש חמשים צדיקים
להתפלל במנין של עשרה ,וזכות התפילה תגן על בתוך העיר' ,ונשאלת השאלה :לו היו בסדום צדיקים,
סדום .ועל זה הסמיך המבי"ט ,בספרו "בית אלקים" – היתכן שאברהם לא מכיר אותם? לא היה שומע מהם?
שער התפילה ,את החשיבות של תפילה במנין עשרה, מי אם לא אברהם יודע את הצדיקים אשר בסביבה?
שעל זה הבטיח הקב"ה 'לא אשחית בעבור העשרה'. אלא שצדיקים הנמצאים בסדום מסתתרים ומתבודדים
כל כך ,שגם אברהם לא יודע מהם .והרי אתה יודע איך
ויעל אלקים מעל אברהם ואברהם שב למקומו( :יח ברלין היהודית היא כסדום בעניני דת ...
לג)
הרה"ק ה"בת עין" זי"ע מביא את דברי רבינו בחיי, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע
שמתחילה בעוד השכינה היתה אצלו היה מופשט מכל וגו' חלילה לך וגו'( :יח כה)
מיני חומריות ולא נשאר בלתי צורת הנפש שהוא בשו"ת "זית רענן" מבאר :דבאמת יש כפילות לשון
השכל הזך והטהור ,ובהסתלקות השכינה שב להרגש בפסוק 'חלילה לך' וגו' וזה פירושו :דתחילת הפסוק
גופו שהוא מקומו של אדם. מדבר על צדיק אמיתי ,ובזה התפלל בפשטות שאין
ראוי להמיתו ,ועל זה הוסיף לגבי מי שבאמת אינו צדיק
ויבואו שני המלאכים סדומה ולוט ישב בשער סדם: ומראה את עצמו כצדיק ,וכמשמעות הלשון "כ"צדיק,
(יט א) גם אותו אין ראוי להרוג ,אמנם לא מעיקר הדין אלא כדי
בספר "נפלאות חדשות" מתלמיד הרה"ק מוהר"ד שלא יאמרו וכו' ,שכן העולם סבור שהוא צדיק.
מקאצק זצ"ל שואל :למה לאאע"ה נדמו כאנשים,
וללוט נדמו כמלאכים? וכותב בשם הרה"ק רבי ליב יש לציין מה שהיה אומר הרה"ק רבי ברוך מגורליץ זי"ע
שרה'ס זי"ע :שאאע"ה היה מכניס אורחים אפילו בדרך מליצה על צדיקים אלו :דהקב"ה אמר לאברהם
אנשים פשוטים ,על כן לא היו צריכים לדמות לו אבינו :אם יש חמישים צדיקים כאלו בסדום אין צריך
כמלאכים ,אבל לוט לא היה מכניס אורחים פשוטים, להפוך את העיר ,הם יהפכוה לבד...
אלא רק אורחים מכובדים ,ע"כ נדמו לו כמלאכים.
ודפח"ח. ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך
העיר וגו'( :יח כו)
ברש"י :אותו היום מינוהו שופט עליהם. אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :לא די שיהיו
שואל הרב ר"י מוואלוז'ין זצ"ל :האיך יכלו סדום ועמורה צדיקים חובשי ספסל בית המדרש ,אלא צדיקים שהם
להתקיים אפילו יום אחד לפי חוקי סדום שלהם? בתוך העיר ,מעורבים עם הבריות ,עוסקים בהוויות
ומסביר ,מכיון שגם השופטים היו שופטי סדום ,לא העולם ובכל זאת צדיקים הם – אז ישא ה' לכל העיר
שמרו על החוקים ,וכך יכלו התושבים להתקיים .אבל בעבורם.
18
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
סדום ,מתכוון אני ל"הכנסת אורחים" כמו שלמדתי כשמנו את לוט השופט ,רצה הוא בתומו לשמור על
מאברהם. החוקים ,חוקי סדום ,ועל כן היה הכרח בו ביום להפוך
את העיר.
ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו( :יט ג)
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :שהרמב"ם פסק שואל רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל בספרו "אפריון":
שלאורח צריך לתת ממה שחביב לאדם .וא"כ ניחא לכאורה תמוה מאד ,כיון שלוט היה צדיק ביניהם ,מה
משום הכי נתן להם לוט לשתות ,כי הוא היה אוהב ראו למנות אותו לשופט?
לשתות .אך אצל אאע"ה לא כתוב משתה – אף שאצל ואמרתי בדרך צחות :כי במסכת סנהדרין [קט ]:מביאה
אבימלך כן כתוב ויעש להם משתה ,אך מלך זה משהו הגמרא מעשה ,אליעזר עבד אברהם איתרמי התם
אחר ,כי מלך נכון לכבדו בכל. [לסדום] ,פדיוהו [פצעוהו] ,אתא לקמיה דיינא ,אמר
ליה :הב לי אגרא דשקל לך דמא .שקל גללא [מקל או
בתוס' [ר"ה יא ].נאמר שאותו היום שבאו המלאכים אבן] ,פדיהו איהו לדיינא ,אמר :מאי האי ,אמר ליה:
פסח היה .וקשה איך תיקן להם אברהם צרכי הסעודה, אגרא דנפיק לי מינך הב ניהליה להאי ,וזוזי דידי
והרי נדמו לו כערביים ,ואסור לבשל לנכרי ביו"ט, כדקיימי קיימי .ועיי"ש .וי"ל ,כי לאחר מעשה זה ,לא
כדדרשינן לכם ולא לנכרים? רצה שום אחד מהם להיות שופט ביניהם – כי זה נהיה
ב"ברכת פרץ" כתב :שלא נתן לפניהם מבושלים ,אלא מסוכן – ולכן מינו את לוט.
שהמלאכים שגופם אש שרפו זאת ונעשה מבושל.
יש לתמוה ,מדוע באמת בחרו אנשי סדום באחד שבא
ויש מיישבים ,שהכינם לצורך עצמו והוסיף עבור לגור להיות שופט ,וכי חסרים היו בסדום בעלי השכלה
האורחים ,ולפי"ז מבאר ב"בית אפרים" :הטעם ששרה משפטית סדומית?
לא טימאה את העיסה כדי שיהיה חולין על טהרת אלא ,בפרשה הקודמת למדנו שהיה ריב בין רועי מקנה
הקודש ,ולכאורה מדוע הקפיד אברהם שאף האורחים אברהם ובין רועי מקנה לוט ,על הגזל של רועי לוט,
יחמירו בכך ,וביותר שהרי נדמו לו כערביים? ולהאמור שהיו אומרים הקב"ה הבטיח את הארץ לאברהם וכו',
ניחא ,שהכינו זאת עבורם – דהיינו אברהם ושרה – ורק שמועת פילפול היתר זה הגיע לאזני אנשי סדום,
באופן זה יכלו להוסיף ולבשל ביו"ט. ויאמרו איש אל אחיו ,לשופט כזה אנו זקוקים ,שופט
שיכול להמציא "היתרים" לפי הזמנות אנשי קהילתו ...
המפרשים תמהו למה לא פירש רש"י כאן אצל לוט מה
שפירש באכילת המלאכים אצל אברהם ש'נראו כמו והשכמתם והלכתם לדרככם( :יט ב)
שאכלו'? מבאר הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע :וכי אומרים
בספר "פרדס יוסף" הביא בשם זקינו הגאון מלאסק לאורח שתיכף ילך?
זצ"ל שאמר ליישב :עפימש"כ האר"י ז"ל ,שבמצרים אלא י"ל ,כי לוט ידע שהאורחים מפחדים להתארח
כתיב [שמות יב יב] 'ועברתי בלילה הזה' ,ודרשו חז"ל בבית אנשי סדום ,כי אם אנשי סדום מכניסים לביתם
[ילקוט רמז קצט] ועברתי – אני ולא מלאך .והיינו ,לפי אורח הוא בכדי שלא יצא משם חי ,כמשאחז"ל שהיו
שסכנה היה לשלוח מלאך למצרים ,שמפני רוב משכיבים אותם ב"מיטת סדום" ,ואם היה ארוך
הטומאה היה המלאך יכול ליפול ממדריגתו ,ולכן מהמיטה היו מקצצים רגליו ,ואם המיטה ארוכה ממנו
אפשר לומר ,בבוא המלאכים לסדום ,מקום הרשע, היו מותחים אותו עד מות.
נפלו ממדרגתם ואכלו ממש. לכן אמר להם לוט :אל תפחדו שאכניס אתכם לביתי
ואשכיב אותכם על "מיטת סדום" ולא תצאו מכאן חיים
מסופר שפעם פנה ה"בית הלוי" זצ"ל לנכדו ואמר לו: כמעשה אנשי העיר סדום ,אני אינני מהם וגם אחרי
הוכח מן הפרשה שאותו היום פסח היה .השיב הנכד: שתתארחו אצלי' ,והשכמתם והלכתם לדרככם' ,ממנו
דכתיב "והשענו תחת העץ" והוא ענין הסיבה שעושים תצאו חיים ותוכלו עוד ללכת כחפצכם ,אינני מאנשי
19
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
בירושלמי :דאם באו להלחם על עיר להורגם וביקשו בפסח.
אחד מבני העיר ובזה יצילו את כל אנשי העיר הדין הוא ועכשיו תוכיח מהפרשה שלא היה פסח ,השיב הנער:
שיהרגו כולם ואל ימסרו להם אפילו אחד .ועל זה שכן כתוב "כחום היום" וביום אין דין הסיבה...
השיבו "ויאמרו גש הלאה" היינו שלא יעשה מעשה
למוסרם אלא ילך לו והם יקחו אותם לבד. ויאמר אל נא אחי תרעו( :יט ז)
ועל זה אמר להם :דבן נח מוזהר על הדינים ולכן חייב אין נא אלא לשון בקשה .אומר הרה"ק רבי מאיר
למחות ולא לאפשר להם לקחת אותם אף בעצמם ,ועל מאפטא זי"ע :אם אין לכם אחי היכולת להתפלל –
זה כתוב "ויאמרו" בפעם השניה האחד בא לגור וישפט 'תרעו' – מלשון רעות ואחוה ,תתרועעו ותתחברו יחד
וגו'. בלב שלם ,וזה מועיל לתפילה ,הכנה טובה לה.
שאלו להרה"ק רבי גרשון העניך מרדזין זי"ע :אנשי הרה"ק ממודז'יץ ה"דברי ישראל" זי"ע מביא בשם זקנו
סדום התקוממו נגד לוט .טענו 'האחד בא לגור וישפוט הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע :דאין 'נא' אלא לשון
שפוט' ,ומה הקושיה? הלא בסדום היה הכל הפוך? בקשה [ברכות ט ,].והיינו תפילה ,והסימן של התפילה
השיב להם - :גם המקשה היה איש סדום ,לכן הקשה כראוי הוא ,אם היה להאדם קודם התפילה שונא
קושיה הפוכה... מוחלט ,ואחר התפילה עלה בלבו שיהיה לאיש הזה
אוהב נאמן ,זאת היא סימן מובהק שהתפילה היה
הכו בסנורים וילאו למצוא הפתח( :יט יא) כראוי ועשה רושם ופעולה למעלה.
הגה"ק ה"ישועות מלכו" זצוק"ל שואל :מה 'וילאו', וזהו הפירוש 'אל נא אחי תרעו' ,פירוש 'אל נא' ר"ל אין
הול"ל 'ולא יכלו למצוא הפתח'? אלא מכת סנורים הוא זאת נקראת תפילה ,אם 'אחי תרעו' אם יש לו עדיין
מין עורון המרבה את דבר הנראה ,פתח אחד נראה מחשבה רעה על חבירו.
ונדמה שרואה הרבה פתחים ,לכן נלאו למצוא את
הפתח האמיתי באשר חפשו הרבה פתחים בדמיונם. רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל
קורתי( :יט ח)
אומר הגריד"א שליט"א :י"ל דאנשי סדום בינם לבין שואל ה"חפץ חיים" זצ"ל :והוא פלא ,דהא זה גופא
עצמם היו שונאים זה את זה ,ולכן בשעה שהלכו הייתה טענת אנשי סדום – מדוע הכניסם בצל קורתו –
להענישם לא רצה הקב"ה שישמח אחד במפלת כנגד חוקי המדינה ,ואיך בא לוט ומבקש מהם להניחם,
חבירו ,לכן הכו בסנורים שלא יראה אחד את חבירו. דייקא מחמת שבאו בצל קורתו.
וזהו הטעם שהמלאכים אמרו ללוט 'אל תביט אחריך' – ומבאר הח"ח :שאפילו רשעים כאנשי סדום מבינים כי
שאין לו רשות לראות במפלת חביריו. על הנסמך מוטל שלא לכזב בסומך בו ,ואם האורחים
סומכים על בעל הבית ובוטחים בו מוטל עליו לדאוג
ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו ויאמר וגו' ויהי לכל מחסורם ,ומכח טענה זו התחנן לפניהם לוט שלא
כמצחק בעיני חתניו( :יט יד) יעשו להם כל רע ,וזהו אומרו 'רק לאנשים האל אל
שואל הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע :הרי היו רואים תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי' ,והיינו שהם בטחו
בעיניהם פלא גדול שכל העיר מנער ועד זקן הוכו בי שאוכל להצילם מידכם ,וא"כ שומה עלי לעשות כל
בסנורים ונלאו למצוא הפתח שהיו סמוכים אליו אשר בידי להצילם.
ועומדים על גביו ,ועכ"פ היה צריך להתעורר חשש
בלבם ,אולי יוכל עוד כהנה וכהנה ,ולמה היה עוד ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וגו'( :יט ט)
לצחוק בעיניהם? יש להבין כפל הלשון "ויאמרו"' ,ויאמרו גש הלאה
ומתרץ :שזה היה ממכת הסנורים ,כמו שבגשמיות ויאמרו האחד' וגו'?
נלאו למצוא הפתח והיו רואין ולא רואין ,כן נמי תירץ הגאון ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק מבריסק
בפנימיות הענין היו רואין את הפלא ולא היו יכולים שליט"א :בתחילה כאשר בקשו אנשי סדום שסבבו את
לשים אליו לב. הבית שימסור להם את אורחיו ,ענה להם מה דאי'
20
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
ע"ה. וזה לימוד לאדם ,שיש כמה זמנים וכמה ענינים ,אשר
באם ישים לב אליהם היה רואה מפלאות תמים דעים
הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער: השגחתו הפרטית והשכר והעונש ,אבל כאשר האדם
(יט כ) בזדון לבו הלך חשכים אז נעשה מוכה בסנורים עד
שח הגה"צ רבי יזקאל לוינשטיין זצ"ל :במה היה גדול שרואה ואינו רואה .ובזמנינו אלה יכול כל אדם לראות
כוחו של לוט ,שהועילה בקשתו מן המלאך שלא להפוך פליאות משנוי העתים המו גוים מטו ממלכות ,והשגחה
את העיר צוער – אף שאברהם אבינו ע"ה התפלל על הפרטית מרחפת על כל פרט ופרט באופן מופלא ,וצריך
הצלת סדום ולא הועילו בקשותיו. כל אדם להיות נשמר ממכת סנורים.
רק אמרו במדרש :כי לוט ע"י שכיבד את המלאך נשא
לו פנים .אף כי כוחה של תפילת אאע"ה לא הועילה ברש"י :חתניו המה הנשואים לבנותיו ,לוקחי בנותיו
בזה ,אעפ"כ לוט פעל זאת על ידי החסד שעשה עם המה המאורסים לבנותיו .וקשה ,מדוע היה כמצחק רק
המלאכים באוזני חתניו ולא לוקחי בנותיו?
נפלא הדבר ,כמה גדול כוחה של מדת הכרת הטוב, בדרך צחות :חתניו שגרו בביתו והכירו אותו היטב
שהיו המלאכים מחוייבים ללוט לעשות רצונו ,ואף התפלאו מהו מדבר על מלאכים ,מה לו ולזה ,לכן ויהי
שתפלתו של אאע"ה לא עזרה. כמצחק בעיני חתניו .אבל לוקחי בנותיו המאורסים
עדיין לא עמדו על טיבו והאמינו לו מיד...
מו' רה"י שליט"א תירץ :שאאע"ה היה עמוד החסד
בעולם ,ומנגד סדום כל מהותם והנהגתם היה היפך ויתמהמה ויחזיקו האנשים וגו'( :יט טז)
מידה זו עד שהגיעו לתכלית מידת האכזריות .ולכן הרה"ק ה"בית אברהם" בפ' צו כתב :ג' פעמים יש
כאשר עמד אברהם להתפלל בעד סדום היה זה בתורה "שלשלת" א .בפרשתנו בתיבת 'ויתמהמה' .ב.
בבחינת 'סניגור נעשה קטיגור' ,כי מהות עון סדום הוא 'וימאן' לגבי יוסף הצדיק .ג .בפרשת צו בתיבת
אכזריות כמ"ש הנביא' :הנה זה היה עון סדום אחותך 'וישחט'.
גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד ומרמז על דרך העבודה :כשבא האדם לתאוות עולם
עני ואביון לא החזיקה' ,וכל שהרבה להתפלל עליהם כן הזה אפילו בהיתר ,מתחילה יקיים בנפשו –
נתעורר הקטרוג על סדום ,ולכן לא נתקבלה תפילתו. 'ויתמהמה' ,שלא ימהר למלא תאוותו .ולא יחשוש
משא"כ לוט ,אף שגם הוא היה מכניס אורחים ,מ"מ שעיכוב ואיחור התאווה יזיק לו .לאחר מכן – 'וימאן',
הרי הלך לגור בסדום ,והגם ש'ואנשי סדום רעים שילחם עם יצרו בזעקת "איני רוצה" ,עד שכבר לא
וחטאים לה' מאד' ,ואעפ"כ לא נמנע לוט מלשכון ירצה לילך אחר תאוות לבו ,ועל ידי זה יזכה – 'וישחט',
עמהם [כלשון רש"י שם] ,ולכן כאשר ביקש על סדום שישחט את יצרו הרע וכבר לא יתאווה כלל
לא נתעורר הקטרוג ונתקבלה תפילתו. למטעמותיו ,ולא עוד אלא ישתמש עם כוחותיו לעבודת
ה'.
וה' המטיר על סדום וגו'( :יט כד)
שואל הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצ"ל – הי"ד :מצינו ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד וגו'
בכתוב [יחזקאל טז מט] 'וזה היה עון סדום ויד עני ההרה המלט פן תספה( :יט יז)
ואביון לא החזיקו' ,דעונשה של סדום היה בשביל ביטול אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :הרמז לכל אדם
מצות צדקה ,וקשה דלא מצינו שהוזהרו בני נח יותר שאומרים לו תמיד המלט על נפשך מהיצה"ר ,ובאיזה
משאר מצוות ,ומצות צדקה אינן מכללן ,ולמה נענשו? מצב שרק נמצא' ,אל תביט אחריך' -על העבר שלא
וי"ל לפימש"כ בשערי קדושה לר"ח ויטאל זצ"ל ,הטעם היה טוב ,שהיצה"ר רוצה בזה לייאש את האדם' ,ואל
שלא מצינו בתורה אזהרות מפורשות על מדות רעות, תעמוד' -שלא ישאר לעמוד במקומו ,אלא 'ההרה
מפני שהמדות הן יסוד כל התורה ובלתן אין יצוייר כלל המלט פן תספה'.
קיום התורה ,וע"כ לא הוצרך הכתוב להזהיר עליהם גם י"ל 'אל תביט אחריך' – שלא יסתכל על העבר שלו
בפירוש עיי"ש .וא"כ גם בני נח הוזהרו ממילא על אלא ממה שעתיד לצאת ממנו ,שיצא ממנו דוד המלך
21
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
מתפלה זו ,והלא תפלה זו לא נתקבלה כלל ,ואם כן איך מדות רעות ,דאם לא כן אי אפשר לקיים את הז' מצוות
יכולים ללמוד ממנה שיש לעמוד ולהתפלל? שלהן .ואנשי סדום היה להם מדת אכזריות ,וע"כ
ומבאר בפשטות ,דאדרבה היא הנותנת ,שזה מלמד נענשו על מדתן הרעה ,אף שלא נצטוו על מצות צדקה.
האדם לדעת דאפילו כשלא נתקבלה התפילה צריכין [בחידושי הר"ן סנהדרין [נו ]:כתב ,דבני נח מצווין על
להמשיך ולהתפלל לפני ה' ,ולא ינוחו מלהתפלל ולא הצדקה עיי"ש ,אבל מלשון הרמב"ם בהל' מלכים לא
להתייאש ,כי אין אנו יודעים מה שפועלים בהתפילות. משמע כך].
ועל כן למדים דייקא מהכא שצריכים להתפלל ,וזהו עוד י"ל :דבאמת נענשו על ז' מצוות שב"נ שעברו
שתיקן אברהם תפלת שחרית ,היינו שתיקן שלא עליהן .אלא שאם היו עושין צדקה היתה הצדקה מגינה
יתייאש האדם מלהתפלל. עליהם ,דכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן
ועפ"י דברה"ק יתפרש הכתוב 'ואברהם עודנו עומד' – השמים ,אבל כאשר לא ריחמו על אחרים פגעה בהן
בתפלה – 'לפני ה'' ,שתפלת אברהם אבינו שלא מדת הדין ,דבמדה שאדם מודד בה מודדין לו ,ונענשו
נתקבל עומד תמיד ומחזקינו בכל עת שנעמוד על שעברו על ז' מצוות שלהם.
להתפלל ,דאף כשאין אנו רואים שפועלת התפלה,
עכ"ז נמשיך להתפלל אל השי"ת ,ונמצא שע"י תפלת ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח( :יט כו)
אברהם אבינו אנו מקבלים הכח להתפלל לעולם, ברש"י :מאחריו של לוט.
ופעולתם זו מתפילת אברהם עודנו עומד עד היום. מה כוונת רש"י בדיוק זה? אומר הקדוש רבי שמשון
מאוסטרפולי זי"ע :אפשר לומר ,כי הנה בפרשת קרח
ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה אומר רש"י :מה ראה קרח לחלוק על משה ,עינו
וגו'( :יט כח) הטעתו ראה שלשלת גדולה שיוצאת ממנו – שמואל.,
וברש"י מחז"ל :נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של והנה גם כאן באשת לוט קשה מדוע לא השגיחה
אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי בדברי המלאך שאמר לה 'אל תביט אחריך' ,אלא
היא ולא גילה הדבר שהי' חס עליו לפיכך חס הקב"ה שראתה שלשלת גדולה יוצאת ממנה רות ודוד .וזהו
עליו. שפירש"י "מאחריו של לוט" שהסתכלה מה שעתיד
יתכן – אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע – הטעם שלוט לצאת מלוט ,ובזה טעתה.
לא גילה הדבר לא מחמת צדקות ,אלא משום שהי'
קלסתר פניו דומה לשל אברהם ,לכן נתירא שמא ברש"י :במלח חטאה ובמלח לקתה .אמר לה :תני מעט
בבואם להרוג את אברהם יטעו בו מחמת הדמיון מלח לאורחים הללו ,אמרה לו :אף המנהג הרע הזה
בקלסתר פניהם ויהרגוהו. אתה בא להנהיג במקום הזה.
ולפי"ז אף שלא הי' כוונתו שלימה לחוס על אברהם ידידי רמד"א הי"ו בכת"י על חומש בראשית כותב:
מ"מ חס הקב"ה עליו כמ"ש ז"ל בעוג מלך הבשן 'ויבא ותמוה ,כל הסעודה נתנה ורק מלח לא? וי"ל דמלח
הפליט' וגו' הוא לא נתכוין לש"ש וכו' ומ"מ אמר לו מורה על בקשת רחמים דהמים התחתונים בכו ובקשו
הקב"ה חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל וכו'. רחמים שיהיו קרבין לגבי מלכא ,וניתן להם נסכים
ומלח על הקרבנות ,ואשת לוט כאנשי סדום שהיו
וילך ה' וגו' ואברהם שב למקומו( :יט לג) אכזרים היה בה היפך מדת הרחמנות ולכן לא רצתה
מפרש ה"תפארת שלמה" זי"ע :אע"פ שהלך הקב"ה לתת מלח שמורה על בקשת רחמים.
ממנו ולא הועיל בתפלתו כלום על סדום ,אעפ"כ
אברהם שב למקומו להתפלל על בנ"י ,ואברהם עודנו וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את
עומד בתפילה על עמו בנ"י. פני ה'( :יט כז)
וכן נכון לכל איש ישראל אע"פ שרואה שאין תפילתו חז"ל למדים במסכת ברכות [כו ]:מפסוק זה שאברהם
מועלת אעפ"כ אל ימנע מן הרחמים להעתיר אל ה' תיקן תפילת שחרית .והקשה הרה"ק המוהרי"ד
תמיד. מבעלזא זי"ע :דאיך למדים חיוב תפילת שחרית
22
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
יש להבין מהו חשבון אלף כסף שנתן אבימלך ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'( :כ א)
לאברהם? ברש"י :כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים
מבאר הגה"ק מאוסטרובצה זי"ע :דהנה נתבאר ושבים נסע לו משם.
שאברהם גירש את שרה באומרו לה "אחותי את" ,ולכן יש המבארים הטעם שחורבן סדום ועמורה גרם
הוצרך לתת לה כתובה .ושיעור כתובה חמישים שקל להתמעטות העוברים ושבים ,והרי לא התגורר
והשקל עשרים גרה .חמישים כפול עשרים הוא – אלף. בקרבתם?
אלא כדרכם של קמצנים דרכם של אנשי סדום ועמורה
וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה היתה להודיע לכל האורחים שכדאי להם ללכת לחברון,
אותו אלקים( :כא ד) שם מחלקים אוכל בחינם .וכיון שסדום ועמורה נחרבו,
אומר הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע :שבאותו בחינה לא היה מי שיפנה את העניים לחברון.
ובחשקות הגדולה שהיה לו בשעת המצוה שקיים
אצלו ,אף שהיה לפני זמן רב ,כי המצוה של המילה ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא( :כ ב)
הראשונה של אאע"ה בעצמו עשה תיכף ולא אחר ברש"י :כאן לא נטל רשות ,אלא על כרחה שלא
והיה בחשק רב ,כך גם במילת יצחק בנו לא נפל בטובתה ,לפי שכבר לוקחה לבית פרעה על ידי כן.
מחשקות במדרגה הראשונה .עיי"ש בדבריו. הרבי ה"אמרי אמת" אמר :ולי נראה שלא היה צריך
ליטול ממנה רשות בכל פעם ,כי כיון שראה שניצלה
בשם הרה"ק מצאנז זי"ע :שבכל השמונה ימים פעם אחת ,היה בטוח שתינצל תמיד .וגם בפשטות,
השתוקק אברהם אבינו למול את בנו ,ובזה מיחשב הרשות הראשונה שנטל ממנה היתה על תמיד,
כאילו מל אותו כל השמונה ימים. כדכתיב מקרא מפורש 'ואומר לה זה חסדך אשר תעשי
עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי
בגמרא [קידושין כט ].יליף מהכא דאין אשה מצווה הוא'.
למול את בנה – אותו ולא אותה.
והקשו הראשונים :תיפוק ליה דמצות מילה הוי מצות ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה וגו'( :כ ג)
עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות .ורבו התירוצים חז"ל למדו מכאן שאין התראה לבני נח.
בראשונים ובאחרונים: וקשה הרי בהמשך נאמר שהקב"ה התרה בו – 'ועתה
ב"שפת אמת" איתא ג' תירוצים ונביא תירוציו :א. השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם
בשפ"א [מגילה כ ].כתב :י"ל דלא הוי מצות עשה אינך' וגו'?
שהזמן גרמא ,כיון דבאמת לעולם צריך האדם להיות מתרץ מרן ה"חזון איש" זצ"ל :אדרבה מלשון "ויתפלל
נימול ,ואע"ג דגוף המילה צריך להיות ביום ,אבל בעדך וחיה" רואים שכבר נגזרה גזירה עליו ורק על ידי
המכוון הוא כדי שיהיה נימול בכל הימים והלילות ,ואין תפילה ינצל.
נקרא זמן גרמא רק במצוה שחייב לעשותה ביום
ובלילה פטור מלעשותה .הרי שכן הזמן גורם וחיוב ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו'( :כ ז)
המצוה ,משא"כ במילה דעשייתה רק פעם אחת אומר ה"שפת אמת" בליקוטים בדרך צחות :מובא
והתכלית שלה היא להיות נימול תמיד לא מיקרי זמן במדרש רבה פ' ויקרא שהנביא דומה למלאך ,כפי
גרמא כנ"ל עכ"ד. שאמרה אשת מנוח 'איש האלקים בא אלי ומראהו
עוד כתב בשפ"א [שם] לתרץ :דנהי דבכל המצוות כמראה מלאך האלקים' ,וחשב אבימלך ,כי שרה איננה
שהז"ג פטורות משום דכתיב 'למען תהיה תורת ה' אשת איש ,כי מראה אברהם היה כמראה מלאך
בפיך' ואיתקש כל התורה לתפילין [קידושין לה ,].מ"מ אלקים .אמר לו הקב"ה' :השב את אשת האיש' ,וזה
מצות מילה שהיא אמירה יחידית לאאע"ה קודם שתוארו כמלאך אלקים – 'כי נביא הוא'.
שניתנה תורה ,י"ל דלא איתקש לתפילין ,דהא קודם
נתינת התורה ומצות תפילין ,היה החיוב גם על הנשים ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף וגו'( :כ טז)
23
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
ב"דברי דוד" להט"ז מבאר :מנין ידעו הנפקדים שזכו א"כ מהיכי תיתי למיפטרינהו תו ,וצריך קרא דאותו
לפרי בטן בזכות שרה ,אלא כתיב 'כל השומע יצחק לי' כנ"ל עכ"ד.
-דייקא ,היינו דוקא מי ששמע והאמין בנס המשיך על ב"שפת אמת ליקוטים" [לברית מילה] כתב לחדש:
עצמו נס זה. לענ"ד מ"ש 'ואתה את בריתי תשמור' – הוא באמת לא
תעשה ,כמ"ש חז"ל [סוטה ה ].השמר – לא תעשה
כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א אמר בשם הרה"ק הוא ,כמו 'שבתותי תשמורו' שהוא ל"ת [עי' ברכות כ:
ה"אמרי יוסף" זי"ע :דמספר יצח"ק הוא ר"ח, ורש"י שם] ,ולהנ"ל א"ש ל"ל קרא אותו ולא אותה ,אף
וכשמוסיפים לו תיבת ל"י עולה רמ"ח כמנין אברה"ם. דהוי מצות עשה שהז"ג ,משום דהוי מצות ל"ת ג"כ.
דהנה יצחק היה מדתו מידת הגבורה כידוע ,ואילו מידת אלא שאין בי לחדש דבר נגד משמעות הפוסקים במנין
אברהם הוא חסד ,וע"ז הרמז שעל ידי תקיעת שופר המצות ,ובלא זה 'ואתה את בריתי תשמור' נאמר רק
נתהפך ממידת הדין למידת הרחמים .וז"ש' :כל לאברהם .עיי"ש וב"נאות דשא" וירא תשפ"ד שהאריכו
השומע' – ע"י תקיעת שופר אז 'יצחק לי' – בכך הכותבים שם בזה.
מצטרף ל"י לתיבת יצח"ק ונמתקין הדינים והגבורות
בשם אברהם ונעשה כולו רחמים .ודפח"ח .ועיין ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי:
בספה"ק "מאור ושמש" לראש השנה במ"ש בפסוק (כא ו)
זה. בספר "נחלת יעקב" [אמסטרדם תפ"ד] בשם מו"ר רבי
גבריאל אב"ד ור"מ דניקלשבורג זצ"ל ,מפרש עפ"י מה
וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו( :כא יא) שמצינו ברש"י ובמדרשים שליצני הדור אמרו
ברש"י :ששמע שיצא לתרבות רעה. מאבימלך נתעברה שרה ,צייר הקב"ה קלסתר פנים
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם ה"חידושי הרי"ם" של יצחק דומה לאברהם ,ואמרו הכל אברהם הוליד את
זי"ע שהקשה :אם כן למה אמר לו השי"ת 'אל ירע יצחק .אמנם זה היה לכל 'הרואהו' ,אבל מי שלא ראה
בעיניך על הנער' – וכי צריך להסכים לזה ,ולמה לא ירע אותו עמד בליצנותו ,וז"ש שרה כל "השומע" יצחק לי.
בעיניו .ותירץ ,שכפי מה שעושים הרשעים רעות
לישראל – נצמח מזה טובות לישראל יותר ויותר ,ולזה ברש"י :יצחק לי ישמח עלי .ביום בו ילדה שרה הרבה
אמר לו 'אל ירע בעיניך על הנער – כי ביצחק יקרא לך עקרות נפקדו עימה הרבה חולים נתרפאו בו ביום,
זרע' – שכפי מה שיוסיף לעשות רעות ,יוצמח מזה הרבה תפלות נענו עמה ורוב שחוק היה בעולם.
טובה ליצחק. יש להבין מה ענין צחוק זה ,ומה הדגשת הלשון
"השומע" יצחק לי .ומדוע נפקדו עמה כל העקרות?
ותשלך את הילד תחת אחד השיחים( :כא טו) ה"כתב סופר" זצ"ל מפרש :הנה לאברהם ושרה נגזר
הרבי מלובלין זי"ע בספרו "זכרון זאת" הקשה :דלמה שמחת הולדת בן ,אלא אלמלא היו נפקדים עמם גם
הוצרכה להשליך את הילד בעת תפלתה? אחרים לא היתה שמחתם שלימה ,שכן לא היה בכוחם
ומבאר :דכשאדם רוצה להתפלל להשי"ת ,לא יעמוד לשאת את צערם של אחרים ,ועל מנת ששמחתם
להתפלל עבור הצטרכות עצמו הגשמיי ,רק יכוון וישועתם תהיינה שלימות ,נפקדו ונרפאו עמם כל שאר
בתפלתו על השכינה שהיא שרוי עמו בצער ,כמו האנשים שהיו זקוקים לכך ושמחה שלמה היתה
שאמרו חז"ל [חגיגה טו :]:בזמן שאדם מצטער שכינה בעולם.
מה אומרת קללני מראשי קלני מזרועי ,ועי"ז תפלתו
רצויה ומקובלת .וזהו 'ותשלך את הילד' ,פירוש הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע מפרש :אילו נפקדה
שהשליכה את הילד ממחשבתה בשעת תפלתה ,ולא שרה לבדה היתה האמונה בה' גלויה לעין כל ,והיתה
התפללה כי אם על צער השכינה ,וזהו 'תחת אח"ד הבחירה מתבטלת מהעולם ,ולכן נפקדו עם שרה
השיחי"ם' ,שיחים הוא מלשון תפלה ,כלומר עקרות הרבה ושוב לא היה נס שרה גלוי כל כך ,ולא
שהתפללה בשביל אחד יחיד ומיוחד הוא השי"ת. נתבטלה הבחירה.
24
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
ברם ,סייעתא דשמיא אינה אלא כגשם היורד ,את אשר הרה"ק ה"דברי ישראל" זי"ע מביא בשם זקינו הרה"ק
זורעים מוציאה האדמה... רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע שביאר :שהנה עיקר עבודת
האדם לפרנסתו היא להחיות ולזון בניו ,אולם צריך
אם תשקר לי ולניני ולנכדי וגו' ועם הארץ אשר גרתה לדעת כי צורך זה אינו עדיף על תורתו ותפילתו ,ואם
בה וגו'( :כא כג) רואה שפרנסת ב"ב מונעים ממנו לקבוע עיתים לתורה
ובמד' רבינו בחיי שאבימלך ביקש שלא יגרש אברהם ולהתפלל כדת כראוי וכנכון ,אזי עליו 'להשליך את
את בניו מארצם וכו'. הילד' – על ה'שותף' השלישי שהוא הקב"ה שיספק לו
שואל הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :יש לדקדק איך ויתר כל צרכיו .אך צריך להרבות בתפילה יתירה שיזכה
אברהם אבינו ע"ה בזה אחר שאמר לו הקב"ה 'לך למדרגה נעלית זו ושיהא בכוחו לעשות כן.
אתננה'? וי"ל שאבימלך לא ביקש אלא "לי ולניני וזשה"כ 'ותשלך את הילד' – בכדי שיוכל להשליכו על
ולנכדי" ,והרי הקב"ה אמר לאאע"ה "ודור רביעי ישובו הקב"ה' ,תחת אחד השיחים' – שיהיה זאת אחד
הנה" ,לכן עד דור רביעי הי' יכול לוותר לאבימלך בזה. מתפילותיו המיוחדים שיתפלל ,ו'אחד' – הוא מלשון
ודפח"ח. אחד המיוחד ,ו'שיח' הוא מלשון תפילה כמ"ש 'ויצא
יצחק לשוח בשדה'.
ויאמר אברהם אנכי אשבע( :כא כד)
ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרבי ה"פני מנחם" זי"ע קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול
ששאל :לכאורה שבועה זו נראית כמיותרת ,שהרי כבר אשימנו( :כא יח)
נאמר להלן ששניהם נשבעו ,ולמה באה הקדמה זו שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :למה נצרך לטעם 'כי
במה שעומד ומכריז כי בדעתו להשבע. לגוי גדול אשימנו' – וכי מה שהוא בנה לבד אינו סיבה
וביאר :כי אבימלך רצה שאברהם ישבע מיד ,זה שאמר מספקת לשאתו ולהחזיקו .ויש לפרש ,כעין דאיתא
'השבעה לי באלקים הנה' ,ותיבת 'הנה' משמעותה בספרים על הפסוק שנאמר אצל נעמי ורות [רות א יח]:
תיכף ומיד ,א"ל אברהם 'אנכי אשבע' ,תיכף אעמוד 'ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה' – שהפירוש הוא
בשבועה ,אך לאט לך ,לפני שמוציאים שם שמים מן שנעמי הרגישה שהיא בעצמה מתאמצת ומתחזקת על
הפה יש להתכונן כראוי ,לא זורקים כך שם השם סתם ידי רות .וזהו הפירוש גם כאן' ,והחזיקי את ידך בו' –
במהירות ,רק אחר ההכנה הראויה אשבע כפי שנדרש. היינו שתתחזקי על ידו' ,כי לגוי גדול אשימנו' – ויש לו
זכות שתוכלי להתחזק על ידו ,כל זמן שאיננו רשע.
ויוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר
גזלו עבדי אבימלך( :כא כה) ויהי אלקים את הנער וגו' ויהי רובה קשת( :כא כ)
לשם מה מספרת לנו התורה כי בשעת כריתת הברית ברש"י :יושב במדבר ומלסטם את העוברים ,הוא
התרעם אברהם ,ואבימלך התנצל שלא ידע על גזילתם שנאמר ידו בכל ויד כל בו.
של עבדיו? בשש"ק מביא בשם הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב
אומר הגר"ח מבריסק זצ"ל :והנראה ,כי לפי הדין אסור זי"ע ,דלכאורה אינו מובן פסוק זה ,דאם היה ה' עמו,
לכרות ברית עם בן נח אם אינו שומר ז' מצוות ,ועל זה א"כ למה היה רובה קשת?
טען אברהם אבינו שאינו יכול לכרות אתם ברית ,כי ויש לתרץ :כי הסיבה לכך היא 'ויגדל' ,ר"ל שהיו לו
עברו על איסור גזל ,וגם לא דנו אותם .על כך השיב גאווה וגדלות ,שהתגאה במה שידע כי ה' עמו ,ולכך לא
אבימלך "לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה". נתקיים בידו ונעשה רובה קשת.
אמר הרה"ק ה"נתיבות שלום" מסלונים זי"ע ששמע שאל הגר"ח שמואלביץ ר"י מיר זצ"ל :את תחילתו של
מהרה"ק ה"בית אברהם" זי"ע שפירש פסוק זה: הפסוק פירש אונקלוס' :וראה מימרא דה' בסעדיה'
'והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים' וגו'', ברכת שמים היתה בעזרתו של ישמעאל ,וא"כ כיצד
ואמר הרבי :אברהם נקרא צדיק הדור' ,והוכיח אברהם' זה ,אפוא ,הביאה אותה עזרת שמים להיותו רובה
– צדיק הדור 'את אבי מלך' ,זה הקב"ה כי הוא אב קשת ,יושב במדבר ומלסטם את הבריות כדברי רש"י?
25
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
במדרש תהלים :אש"ל – ראשי תיבות :א כילה ש תיה ומלך' ,על אודות הבארות שגזלו עבדי אבימלך',
ל ינה ,יש לומר אומר הגר"א זצ"ל :שכוונת אברהם הבארות אלו ההשפעות הגדולות ששייך לכלל ישראל,
היתה בזה לתקן מה שקלקלו :אדם באכילה ,נח עבדי אבימלך הם הגוים ,וטען צדיק הדור שכל מה
בשתיה ,ואנשי סדום בלינה. שברא הקב"ה ברא הכל בשביל ישראל ,ואם כן
ההשפעה צריכה להיות עבור כלל ישראל ולא לעובדי
כותב רבינו בחיי' :ויטע אשל' ב' במסורה יש ב' 'ויטע' כוכבים ,וענה לו הקב"ה לאברהם' :ויאמר אבימלך לא
בספר זה ,הכא ,ואידך 'ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם', ידעתי וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי
ללמדך שכל המחזיק במצוות "אכסניה" יורש גן עדן ! היום' ,הם לא פונים אלי בתפילה ותחנונים לדעת
שהכל בא להם משמים ,והם אומרים "בלתי היום" –
ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם היום הזמן קשה ,היום יש קריזיס ,יש מיתון ,ולכן אינם
וגו' ויאמר הנני( :כב א) נושעים ...
מפרשי התורה תמהים :מה גדולה היא לאברהם בנסיון
העקידה ? כמה צדיקים סבלו עינויים קשים והועלו על ויאמר אבימלך וגו' וגם אנכי לא שמעתי וגו'( :כא כו)
המוקד ובלבד שלא יפלו בידי הגויים ? ועוד ,הרי דרש המוהר"י מבעלזא זי"ע :אבימלך אמר לאברהם
אברהם נצטווה על זה מפי ה' ,וגם הפחות שבפחותים, "השבעה לי באלקים הנה" – לשון רבים .היינו שישבע
לו היה ה' נראה אליו ואומר לו לעקוד את בנו היה לו בהרבה אלים שהיו לו .אבל אברהם השיב לו "אנכי
מקיים את דבר ה' ,כי הרי בידו נפש כל חי ואם לא אשבע" – אני אשבע רק בשם "אנכי" .חוץ מזה הוכיח
ישמע לו יכול לקחת בלאו הכי את נפשו? אותו ג"כ על אודות הבארות .השיב אבימלך' :לא ידעתי
ותירץ המגיד מוואדיסלב זצ"ל אביו של הרבי ר' בונם את הדבר הזה' – ענין הבארות .וגם "אנכי" לא שמעתי
מפשיסחא זי"ע בדרך משל :משל לשני אנשים – אינני יודע גם מאותו אלקים שאתה קורא אותו
שנוסעים לעיר הבירה ,אחד לבלות וליהנות מיפי "אנכי".
הכרך ,והאחד מוליכים אותו באזיקים לבית הסוהר.
הראשון לבו מלא שמחה ,ככל שהוא מתקרב לעיר ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי
שמחתו הולכת וגדלה ,והיפוכו אצל חבירו. לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת( :כא ל)
הנמשל :אמנם ,גם איש אחר היה מקיים מצוות עקידה הרה"ק המוהרי"י מסקווירא זי"ע אמר בשם חמיו
לו היה מצטווה על זה מאת ה' ,אבל לבו היה מתפלץ הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :דהנה איתא בגמרא
בקרבו וכל כמה ששעת העקידה מתקרבת הולך וגדל ברבי פנחס בן יאיר שחמורו לא היה אוכל מדבר איסור,
כאבו ויגונו ,לילה קודם היה בוכה ומיילל .אבל לא כן וא"כ כל שכן שבהמותיו של אאע"ה לא היו אוכלים
אברהם ,כל הלילה היה בשמחה רבה ובבוקר השכים מדבר ששייך לאחרים שהוא גזל .ועי"כ היו עושין
בזריזות .בזה אין דומה לאברהם .הוא היה ונשאר יחיד ההבחנה לידע למי שייך הבאר ע"י הכבשות ,כי אם
ומיוחד. יראו שהן שותין עכשיו מבאר הזאת קודם שניתנו
לאבימלך ,ואחר שיינתנו לו לא ירצו לשתות ,הרי זה
בספר "פניני תורה" כתב :שעיקר נסיון העקידה היה הוכחה שהבאר שייך לאברהם אבינו.
בזה ,שהרי אברהם נלחם נגד עובדי אלילים ,שדרכם וזהו שאמר אברהם' :כי את שבע כבשות תקח מידי'
היתה להקריב את בניהם לאליליהם .הוא הטיף להם ותקנה אותן ,ואז תראה מה יעשו ,כי אם לא ירצו
שיש אל אחד בשמים ובארץ שאין לו חפץ בקרבנות לשתות אז מים מן הבאר' ,זה תהיה לי לעדה כי חפרתי
אדם ,והנה לפתע דורש ממנו ה' שיקריב גם הוא את הבאר הזאת' ,דכיון שהבאר הוא שלי ע"כ אין
כמוהם את בנו יחידו?! דבר שהיה בניגוד להשקפתו, הבהמות רוצין לשתות ממנו אז שהוא גזל ,כיון
ואשר את כל חייו הקדיש למלחמה בו ,ובכל זאת לא דהבהמות שייכי לאבימלך והבאר שייך לאברהם.
הרהר אברהם כלום ועמד בנסיון והלך לשחוט את בנו. ודפח"ח.
הרה"ק רבי יצחק מוורקא זי"ע אמר :כשאמר הקב"ה ויטע אשל בבאר שבע וגו'( :כא לג)
26
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
גזור עליהם שמדות ולא תחמול ,אך לא כך אברהם ,כי לאברהם "קח נא את בנך" בא אליו השטן ואמר לו:
חפץ חסד הוא ואפילו לאנשי סדום טרח לזכותם. ראה נא ,אברהם ,מה שאתה הולך לעשות ,שני יהודים
וע"כ היות ומדת יצחק היא למות על קיום מאמר ה' בלבד יש בכל העולם כולו – אתה ויצחק .ישמעאל הרי
יתברך כי יקוב הדין את ההר ,על כך ודאי שבאמור רחוק הוא מדרכי יהדות .עכשיו ,עשה נא חשבון פשוט:
השי"ת להקריבו על גבי המזבח הוא לא יהרהר, אתה ושרה זקנים ,ובנים לא יהא לכם עוד .אם תקום
ואדרבה זה כל ישעו וחפצו. ותשחט את בנך יחידך יצחק ,הלא מחה תמחה זכר
אך אאע"ה שחפץ חסד הוא ,לומר לו שיהפך לדין ,ויקח יהודי מן העולם?
בידו מאכלת וישחוט את בנו ,זה נסיון גדול מאד אך אברהם אבינו לא קיבל את הטענות האלו ,והשיב:
בשבילו להפך את טבעו ומדתו על בנו יחידו .וזה דכתיב חייב אני לקיים את מצוות ה' .אמר לי שאשחוט את
'והאלקים' – שהוא מדת יצחק 'נסה את אברהם' – יצחק בני – מוטל עלי לשחוט אותו ,מכל מקום ,כל
לעשות היפך מדתו וטבעו ,אך כלפי יצחק – אינו נסיון אותם החשבונות שהעולם יהיה חסר יהודים ,כל אלה
כי כך היא מדתו וטבעו להתאכזר נגד הכל לקיים מאמר אינם מענייני .עולמו של הקב"ה הוא ,ולא עלי לספק
השי"ת. יהודים לעולם.
בזאת גדלותו של אברהם ,שום חשבונות ,שום טעמים
הרה"ק ה"חוזה" מלובלין זי"ע בספרו "דברי אמת" ונמוקים ,שלכאורה הם צודקים ,לא הסירו אותו מדרך
מתרץ בב' אופנים; האמת.
א .לפי מה שפרשו רבותינו ז"ל [סנהדרין פט ]:על
'אחר הדברים' – שדיבר יצחק אל ישמעאל שיקריב כל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע תירץ :דאיתא בילקוט
גופו לפניו יתברך ,ניחא ,שנסיון זה כבר אמר יצחק שמעוני" :את יחידך" – קאי על הנשמה .שרמזו כאן
בעצמו ,וכאן רק את אברהם ניסה. לאאע"ה שכשם ששרה נסתלקה לאחר העקידה ,כך
ב .מביא בשם הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע: גם הוא היה צריך להסתלק מן העולם לאחר מעשה
שביאר שהיה במעשה העקידה ב' נסיונות ,האחד עצם העקידה ,וזה היה גודל הנסיון ,כי כל עבודתו של א"א
העקידה ,שעשה אאע"ה לכבודו יתברך וכבש את הרי היתה להכניס את היודישקייט בכל הדורות
רחמיו באהבה .אחר כך כשמנעו הקב"ה מלשוחטו הבאים ,ועכשיו מצווהו השי"ת לשחוט את יצחק ושוב
לכאורה היה צריך ללוקחו מן המזבח בשמחה ,כיון לא יצאו כל הדורות ,והרי הקב"ה אמר לו "כי ביצחק
שיצא ידי שמים ,ואברהם אבינו לא עשה כן לשמוח יקרא לך זרע" ,ואכן זו היתה טענת שרה אמנו נגד
במה שמנעו מהקרבה בשביל אהבת בנו ,אדרבה מאד העקידה ,אלא שע"ז עוד היה לאברהם איזה תירוץ,
היה שמח לשוחטו ,ועל כן כשציוה השי"ת 'אל תשלח שיוכל להתחתן שנית ויהיו לו עוד ילדים ,אבל עכשיו,
ידך' – שמח בעשיית רצונו יתברך להחיותו ,לא היה כשרמזו לו מן השמים – 'את יחידך' – שרוצים לקחת
כלל ענין בנו בלבו ,רק מפני שהוא רצונו ית' להורידו את נשמתו ולא יהיו לו כל אלו הדורות ,זה היה גודל
מעל גבי המזבח .וזה היה הנסיון של אברהם דייקא ולא הנסיון של העקידה ,שאכן א"א לא עשה שום
של יצחק .עיי"ש בדבריו. חשבונות ביודישקייט ואמר ,אותי לא מעניין ,אני לא
צריך לעשות את חשבונות ה' ,עלי מוטל לעשות את
ה"קדושת לוי" זי"ע מדייק ,דהנה כאשר נצטוה אאע"ה מצוות ה'.
על העקידה נאמר לו רק פעם אחת "אברהם" ,ואחר
כך כשאמר לו המלאך 'אל תשלח ידך אל הנער' אז שואל האלשיך הק' זי"ע :וכי ליצחק לא היה נסיון,
נאמר לו פעמיים "אברהם אברהם" ,ויש להבין מאי ומדוע לא כתוב ניסה את אברהם ויצחק ?
טעמא נשתנה בזה סדר קריאה שניה מסדר קריאה דהנה ידוע כי אין מדות אברהם ויצחק שוין ,כי אברהם
ראשונה. זה מדת החסד ויצחק זה מדת הדין ,וע"כ מדת יצחק
ומביא את דברי רש"י אצל שמואל הנביא דבכל מקום היא לבלתי חמול על עוברי מאמר ה' ,כמבואר בחז"ל
שנכפל השם הוא לשון חיבה ,ועל כן כשציוה הקב"ה שיצחק ציוה את עשו שאם יעברו בני יעקב על התורה
27
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
חשוב יותר ,לכך דוחה העשה את הל"ת .אמנם לאברהם לעשות העקידה נאמר רק פעם אחת
כשעובר על ל"ת הנה הוא עושה "מעשה אסורה בקום "אברהם" ,אבל אחר כך כשכבר עקד את בנו ואמר לו
ועשה" ,משא"כ המבטל עשה אינו עושה שום מעשה המלאך 'אל תשלח ידך אל הנער' ,אז הראה לו לשון
רק עובר ב"שב ואל תעשה" שאינו עושה מעשה חיבה וקרא שמו פעמיים.
המצוה ,וע"כ חמור יותר עונש העובר על ל"ת מפני
שהוא עושה מעשה עבירה בקום ועשה. ב"אגרא דכלה" וכן הובא בספרים בשם הרה"ק רבי
ולפי"ז יובן בכאן ,דאברהם אבינו שהיה צריך לעשות מנחם מענדל מרימנוב זי"ע :דהנה דרך העולם הוא
"מעשה בקום ועשה" לשחוט בידיו את יצחק בנו ,קשה כשאדם עסוק ומרוכז כל מחשבתו בתוך ענין אחד ,אזי
היה הנסיון שלו יותר מנסיונו של יצחק שלא היה צריך צריכים לקרותו כמה פעמים עד שיתעורר ויצא ממה
לעשות שום מעשה רק שב אל תעשה. שהיה מרכז דעתו בו .והנה אאע"ה היה דבוק תמיד אל
מצות השי"ת ,והיה עומד מוכן בכל עת לשמוע אל כל
ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק מה שיצוה לו הבורא ב"ה ,והיה מזדרז לעשות תיכף
ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ומיד בשעה שישמע ציווי מהשי"ת ,ואפילו בעת שהיה
ההרים אשר אמר אליך( :כב ב) עסוק בעניני ביתו וכיוצא ,מ"מ בכל עת שהיה קריאת
אומר רבינו נסים תלמיד הרמב"ן :אין נא אלא לשון השי"ת אליו היו אזניו קשובות תמיד לשמוע תיכף דברי
בקשה ,שלא ציוה הקב"ה על אברהם לעקוד את בנו כי השי"ת בקריאה הראשונה ,ומיד היה הולך לקיים רצון
אם ביקש ממנו ,במטו מינך ,מחול לי על הבטחתי' ,כי הבורא .ועל כן כשצוה לו הקב"ה לילך ולעשות העקידה
ביצחק יקרא לך זרע' ,ועקוד לי אותו לעולה .אלמלי היה היה סגי לומר לו פעם אחת "אברהם".
אברהם מסרב וטוען :הן לי לא נתת זרע אחר וכיצד אבל אחר כך כשבא המלאך וצוה לו שלא ישחט את
תקוים ההבטחה ,לא היה נענש ,שהרי לא מצטוה כי יצחק ,אזי כבר הוצרך לקרותו פעמיים ,דכיון שהיה
אם נתבקש .אלא שברוב אהבתו את ה' נכון היה לבבו עסוק אז בכל חושיו ומחשבתו לעשות העקידה ,לא
לעקוד בנו ולוותר על הכל ובלבד לעשות חפץ צורו – קלטו אזניו שום דבר אחר בהיותו דבוק בעשיית מצות
וזה היה עיקר הנסיון. השי"ת ,שהכניס כל דעתו ומחשבתו בפעולת העקידה,
ולא היה יכול לשמוע שום דבר המפריע לו ,ועל כן
ה"משך חכמה" שואל :מדוע בדברי ה' נאמר "אשר הוצרך המלאך לקרותו פעמיים "אברהם אברהם" ,כי
אהבת" ,ולהלן בדברי המלאך נאמר רק "את בנך את בפעם הראשונה לא שמע כלל.
יחידך" ,ולא נאמר "אשר אהבת"? – כי מלאכי השרת
אינם יודעים מחשבות שבלב ,רק השי"ת יודען כמו ה"פנים יפות" זי"ע כותב בביאור הנסיון של אברהם
שנאמר [ירמיה יא כ] 'וה' צבקות שופט צדק בוחן אבינו בעקידת יצחק ,דהנה רואין שהפליגה התורה
כליות ולב' .ואהבה היא מכוחות הנפש הנסתרים בהנסיון של אברהם ומשמע שהוא גדול מהנסיון של
מהנבראים זולת הבורא יתברך. יצחק ,ולכאורה הלא יצחק הוא עצמו יישחט וימות,
ולמה נחשב הנסיון של אברהם לגדול יותר.
ומבאר עפ"י מה דנקטינן דעשה דוחה ל"ת ,ולכאורה
הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע היה אומר :שני יוצא לפי"ז שקיום עשה הוא גדול יותר מקיום ל"ת,
הרים נבחרים ישנם ,הר סיני שבו ניתנה תורה וקשה ע"ז שהרי העובר על ל"ת עונשו חמור מהעובר
לישראל ,והר המוריה ,שאברהם אבינו עקד עליו את על עשה ,ואם אמת הדבר שעשה היא חשובה יותר
יצחק בנו ,ושעליו נבנה בית הבחירה .והרי הדבר מל"ת ,א"כ היה צריך להיות שהמבטל עשה יהא עונשו
תמוה :מפני מה באמת לא נבנה ביהמ"ק על הר סיני חמור יותר מהמבטל ל"ת.
שנתקדש במתן תורה? והתירוץ הוא :מקום שאדם ומבאר הפנים יפות ,דטעם הדבר דאמרינן דעשדל"ת
מישראל פשט בו את צוארו לשחיטה ,מקודש הוא לה' אינו משום חומרא וקולא ,אלא הוא מפני שקיום עשה
יותר מן המקום ,שבו נתגלתה שכינה ,כביכול ,וניתנה הוא ב"מעשה" וקיום ל"ת אינו במעשה רק הוא דבר
התורה. שלילי שלא יעשהו ,ומצוה שהוא בקום ועשה הוא
28
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
בנו היה בו מדת ההשתוות שהיה יכול לילך לישון ,שלא הרבי ה"פני מנחם" זי"ע כותב בשם המדרש :שבעת
כדרך בני אדם שאף אילו היו מוכנים לעשות מעשה העקידה היו עיני אברהם בעיני יצחק וכו' והיו דמעות
כזה מ"מ לא היו יכולים לישון כמה לילות קודם לכן מנשרות ונופלות מעיני אברהם וכו'.
מחמת התרגשות ,וביותר בלילה האחרון טרם הפרדו ומקשה השל"ה וכי היה בעל כרחו ,הרי עשה אברהם
מבנו יחידו אהובו שבא לעקדו בודאי שאינו יכול לישון, אבינו את העקידה בשמחה ,ומה היו הדמעות?
אולם לא כן אאע"ה שהכל היה שוה בעיניו בבואו ויתכן לפרש כדאי' ב"שפת אמת" בשם ה"חידושי
לעשות רצון בוראו ית' ,לכן כתי' 'וישכם' לומר שישן הרי"ם" זי"ע שמה שאמר הש"י 'אשר אהבת' -היינו
בלילה ,אבל בבלעם כתי' 'ויקם בלעם בבוקר' -ולא שציוהו להעלותו עם כל אהבתו אליו ,ואברהם אבינו
כתי' וישכם כי לא היה יכול לישון בלילה מחמת רוגזו היה צריך לעורר את מעט האהבה שהיה לו ולעורר
על שלא הורשה לו לילך כחפצו. געגועים על בנו ולכך היו דמעות נופלות מעיניו.
שואל הרה"ק מזוואלין זי"ע :למה היה צריך לבקוע עצי ב"בנאות דשא" מביא שה"שפת אמת" מחדש שאכן
עולה טרם הוליכו לעקידה אשר על ידי כן היה קשה לו נסיון העקידה לא נאמר לאאע"ה בלשון ציווי ,אלא
ביותר הנפח של העצים הנבקעים ,היה לו לקחת אי זה בלשון בקשה אם חפץ בדבר הזה ,שביקש הקב"ה
חתיכות גדולות של עץ ,ובבואו אל המקום יבקע אותם. ממנו שימחול לו המתנה של 'כי ביצחק יקרא לך זרע'
אלא אברהם היה ירא מפני היצה"ר ,שלא יסיתו מן ויעלהו לעולה.
המצוה ביני לביני ערב הליכתו אל המקום אשר אמר לו ולפי דבריו הקדושים נסיון העקידה לא היה חיוב אלא
האלקים ,לכך כאשר השכים בבוקר מיד עשה מעשה דבר הרשות ,ומזה יש את הכח לזרעו של אברהם,
לבקוע עצי העולה ,כי אחר שכבר התחיל במצוה לעמוד בנסיון לא רק במה שאסור מדינא ,אלא גם
במעשה ,לא יוכל עוד לפתהו. להיות מוכן לתת להשי"ת את הדבר היקר ביותר ,לא
מחמת ציווי השי"ת ,אלא מתוך רצון להתרומם מעל
[א"ה :לכאורה מדוע לא בקע את העצים בלילה? ואולי החומריות ,ולהתקדש גם בהיתרא.
י"ל שלא רצה שהיצה"ר כל הלילה ינסה להניאו
מהעקידה והיינו כנ"ל]. וישכם אברהם בבוקר ויחבוש וגו' ויבקע עצי העולה
וגו'( :כב ג)
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"
מרחוק( :כב ד) זי"ע הזכיר את דברי הגמרא [פסחים ד ].שלמדין מכאן
אומר הרבי מקאצק זי"ע :גדלותו של אברהם בעקידה שזריזין מקדימין למצוות ,והתוס' שם [ד"ה שנאמר]
היתה בזה ,שגם ביום השלישי עוד לא פגה עוררו למה לא הלך לעקידה מיד בלילה כשנצטווה .וי"ל
ההתלהבות ,בהתלהבות רגעית אין הנסיון גדול כל כך, עפי"מ דאיתא ברש"י [פסוק ד]' :ביום השלישי וישא
אבל ביום השלישי אחרי טלטולים ,מעצורים ועיכובים אברהם את עיניו' – למה איחר מלהראותו מיד ,כדי
עדיין לא נחלש המרץ ,אלא 'וישא אברהם את עיניו', שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרד דעתו ,ואילו
הוא עדיין היה במצב של עלייה והתנשאות. היה לו שהות להמלך אל לבו לא היה עושה .ולפי"ז
מסתבר שלא היה הרצון שילך בלילה ,שאין זה זמן של
ה"אבני נזר" זי"ע אומר :היינו ,שראה את הקב"ה ישוב הדעת.
מרחוק ,כי נלקחו ממנו המדריגות הנעלות של קירבת והנה על אף שהבין אברהם שצריך לזה ישוב הדעת,
ה' .כי לולא זה לא היתה העקידה כל נסיון לגביו. לבל יאמרו "הממו וערבבו פתאום וטרד דעתו" ,עם כל
זה 'וישכם אברהם בבוקר' – וזוהי זריזות.
שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה( :כב
ה) אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :מדכתיב 'וישכם' -
בספר "דברי מאיר השלם" :פירש הקדוש רבי מאיר משמע שעד שהשכים היה ישן כהרגלו ,והיה זה חלק
זצ"ל מפרמישלאן בפרשת העקדה ,כי השי"ת אמר מהגדלות בנסיון שאף שידע שלמחר עומד לשחוט את
29
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו: לאברהם 'ולך לך אל ארץ המוריה' – היינו שילך הוא
(כב ו) בעצמו ,ואברהם לא עשה כן רק 'ויחבש את חמורו
אומר הגה"ח ה"שארית מנחם" רבה של פריז זצ"ל: ויקח את שני נעריו אתו' – ולכן 'ביום השלישי וישא
י"ל דאאע"ה כשהלך לעקידה ירא לנפשו שמא ח"ו לא אברהם את עיניו וירא את המקום' – היינו השי"ת
יעמוד בנסיון ,ע"כ לקח עמו את המצוה של אור כשדים שהוא מקומו של עולם' ,מרחוק' – שנתרחק ממנו,
שהשליך את עצמו לאש למען קדושת שמו ית' ,וגם ופשפש במעשיו ולא מצא עון אשר חטא רק במה
את המצוה של הכנסת אורחים .וזשאה"כ' :ויקח בידו' שלקח החמור ושני נעריו עמו ,לכן 'ויאמר אברהם אל
– לסייע לו' ,את האש' – של אור כשדים' ,ואת נעריו שבו לכם פה עם החמור' – ורק 'אני והנער נלכה
המאכלת' – שהאכיל לעניים ולכל עובר ושוב ,שמצוה עד כה' .עכד"ק.
גוררת מצוה .ומסיים הפסוק 'וילכו שניהם יחדו' – הגם
שליצחק לא היו בפועל המצוות הללו לסייע לו ,אעפ"כ בספה"ק "אור יצחק" מבאר שאברהם אבינו ראה
עמד בנסיון .ולזה אומרים ועקדת יצחק לזרעו היום שהמקום המיועד עדיין רחוק מהם ולא קפצה לו הארץ,
ברחמים תזכור" - ,יצחק" דייקא .ודפח"ח. וחשב שזה בודאי בשביל הנערים אשר עמו ,ועל כן
אמר להם שבו לכם פה עם החמור ,והמשיך בדרכו
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני ביחד עם יצחק לבד ,וכשראה אברהם שעכ"ז עדיין
בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה( :כב המקום מרחוק ,אז הבין שבודאי זהו משום איזו סיבה
ז) שיש ביצחק ,והיינו כיון שאינו יודע עדיין מטרת
שואל ה"קומץ למנחה" :למה האריכה התורה לספר ההליכה ,ועל כן אמר לו 'אלקים יראה לו השה לעולה
שקרא לו 'אבי' ואחר כך מספרת שאמר 'הנה האש' בנו' ,ומיד אחר כך נאמר 'ויבואו אל המקום'.
וגו' ,ונראה דיצחק חשש שהלא אמרו ליצני הדור
דמאבימלך נתעברה שרה ,ועכשיו יביאו להם ראיה בגמרא [יבמות סב] :עם הדומה לחמור.
חזקה ממעשה העקידה ,באמרם אילו היה אברהם אומרים בשם הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של
האב האמיתי ,אז לא היה מתאכזר כ"כ לשחוט בנו ירושלים זצ"ל ,שקודם שבא לארץ ישראל היה תמוה לו
יחידו. איך נמשל ישמעאל לחמור ,הלא הוא בן אדם שנברא
וז"ש יצחק' :אבי' – פי' זכור שיש מפקפקים אם אתה בצלם אלקים ,ולאחר שבא לא"י היה תמוה לו להיפך,
באמת אבי ,וכיצד תעשה דבר שיביא לכך שהבריות איך החמור נמשל לישמעאל...
יווכחו שאין אתה אבי יען עשית דבר שאין אב עושה
לבנו?! 'ויאמר אברהם "הנני בני" – דאדרבה עצם ברש"י :כלומר דרך מועט למקום אשר לפנינו.
העקידה תהא ראיה חזקה שהנני אביך ואתה בני, שואל הרה"ק ה"ייטב פנים" :לכאורה מה בעי רש"י
דאל"כ הייתכן שיבחר בך השי"ת לקרבן ,אם אמנם בזה .ונראה ,דבאמת קשה מפני מה נתעכבו שלשת
נולדת ע"י איסור א"א ,הרי פסול אתה לקרבן כבהמה ימים ולא קפצה הארץ לפניהם כדאשכחן במקומות
שנעבדה בה עבירה שאינה ראויה לקרבן. אחרים.
אלא איתא במדרש :שאברהם ויצחק ראו ענן קשור על
בשם הבעש"ט הק' זי"ע ששאל :יש לדקדק ,למה רק ההר וב' נעריו אמרו שלא ראו כלום .א"ל אברהם אבינו
אז באמצע הדרך נזכר יצחק לשאול 'איה השה לעולה', 'שבו לכם פה עם החמור' – עם הדומה לחמור .ולכן
למה לא שאל תיכף בתחלת יציאתם לדרך? ועוד יש כיון שנעריו היו עמו ולא היו כדאים לנס קפיצת הדרך,
לדקדק באופן שאלתו 'ויאמר הנה האש והעצים ואיה הלכך הם היו מעכבים שגם אברהם ויצחק לא יזכו
השה לעולה' ,למה מאריך כל כך בשאלתו ,היה לו לכך ,אבל אחר שאמר להם אברהם 'שבו לכם' וגו' עם
לשאול בפשיטות 'איה השה'? הדומה לחמור ,ולא תלכו הלאה עמנו ,אז היה בטוח כי
וי"ל בהקדם מאמרם ז"ל במסכת פסחים :לגבי הקרבת 'ואני והנער נלכה עד כה' – דרך מועט ותו לא –
קרבן פסח בערב פסח שחל בשבת ,שנתעלמה הלכה שבודאי תקפוץ עכשיו הארץ לפנינו.
30
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
הגאון ר' יוסף דב מבריסק בעל ה"בית הלוי" זצ"ל היה מבני בתירה אם מותר לטלטל הסכין ,המתינו עד
בידידות עם הרבי המהר"ש מלויבאוויטש זי"ע .מסופר למחר וראו מנהגן של ישראל שמי שפסחו טלה תוחבו
על פגישה מעניינת שהתקיימה בחתונה של אחד בצמרו ,ומי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו וכו' ,ומקשינן:
העשירים הגדולים ברוסיה שהיה מקורב לגדולי הדור. הלא עביד עבודה בקדשים? אלא שעשו כהלל הזקן
הגאון מבריסק שאל אז את הרבי המהר"ש שיבאר לו שדרכו היה להקדיש קרבנותיו רק כשהגיע למקדש
מדרש פליאה" :בשעה שעלה יצחק אבינו ע"ג המזבח בכדי שלא למעול בו.
אמר לאביו "כפתני אבא" ,הדא הוא דכתיב ,אדם דואג ולפי"ז יש לבאר היטב ,שמתחילה לא שאל יצחק כלום,
על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו". כי הנערים שהיו אתם הם נשאו את האש והעצים ,ולכן
הרבי נכנס לדביקות והשיב :יצחק אבינו ע"ה ביקש חשב יצחק אולי הוא או אביו יהיו עולה לה' ,אך כשאמר
מאביו לכפותו ,כדי שלא יהיה ח"ו פגם בשחיטה ולא אברהם לנעריו 'שבו לכם פה עם החמור' ,אז 'ויקח
יפסל דמו להזרק ע"ג המזבח .הרי רואים שיצחק דאג אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו' ,וכן 'ויקח
על איבוד דמיו ,אף שלא דאג על איבוד ימיו שהרי הלך בידו את האש ואת המאכלת' ,אז הבין יצחק שלא הוא
בשמחה וברצון גמור ובלב שלם לעקידה .ודפח"ח. ולא אביו הם הקרבנות ,כי שניהם נושאים משא ואסור
לעבוד עבודה בקדשים .וזה שאמר יצחק' :הנה האש'
ב"משמר הלוי" לרמ"מ שולזינגר זצ"ל מספר :פעם בידך' ,והעצים' בידי ,נמצא שאין אנו הקרבן ,א"כ 'ואיה
אחת באמצע שדיבר בלימוד כדרכו ,אמר לי הגאון השה לעולה'? ועל זה השיב לו אברהם' :אלקים יראה
ה"חזון יחזקאל" זצ"ל דעו לכם ,אם שואלים אתם לו השה לעולה בני' – ומפרש רש"י שיבחר לו שה ,ואם
שאלה ממישהו ,ורצונכם לקבל תשובתו ,צריכים אתם אין שה אז – לעולה בני – היינו ,שרק אז יהיה הוא
להתבונן היטב אם לא נוכח במקום מישהו שיתכן העולה ,כי עדיין לא הקדישו שום קרבן ,ורק שם יקדישו
שבגללו יימנע הנשאל מלהשיב .ודבר זה מן התורה אותך ,ואם כן מותר עדיין להשתמש בך .ודו"ק.
למדתי ,מפרשת העקידה ,שי"ל שמאז שיצא יצחק עם
אברהם לדרך היה קשה לו 'איה השה לעולה' ,וכל בספר "שפתי צדיקים" מביא בשם הרה"ק רבי מנחם
הזמן רצה לשאול דבר זה מאברהם ,אבל חשב בלבו מנדל מרימנוב זי"ע שפירש :שאברהם אבינו חשב
שנוכחות הנערים אליעזר וישמעאל יכולה להפריע לעצמו דעיקר עבודת העקידה הוא בשביל יצחק ,שהוא
לאברהם להשיב ,ולכן רק ביום השלישי ,אחרי אשר מסכים לפשוט את צוארו ולהשחט על העצים בשביל
אמר אברהם לנעריו 'שבו לכם פה עם החמור' ,וילכו הקב"ה ,ומה אני חשוב לעומת עבודת בני .ואילו יצחק
אברהם ויצחק לבד ,רק אז שאל יצחק את אברהם חשב להיפך שעיקר העבודה הוא של אברהם ,שהוא
אביו' :הנה האש והעצים ואיה השה לעולה"... מסכים לעת זקנותו בעת שהוא למעלה ממאה שנים,
לקחת את בנו ולשוחטו להשי"ת ,זהו עיקר הנסיון.
במדרש :אביו – אבי ,פעמים למה? כדי שיתמלא עליו וזה שאה"כ ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר "אבי",
רחמים. לך הוא עיקר חשיבות העבודה ,ואברהם השיב לו הנני
שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :הרי יצחק הלך "בני" ,שהנסיון שלך הוא עצום משלי ,כל אחד תלה
בשמחה לעקידה ולמה ביקש איפה לעורר רחמי אביו? עיקר הנסיון על משנהו.
– אלא ,יצחק רצה שאביו יעקוד אותו כשהוא בשמחה,
מלא אהבה ורחמים ולא מתוך רוגז ואכזריות .וזה ה"חתם סופר" זצ"ל בתשובות [או"ח ריש סי' ר"ח]
שמובא במדרש :ועיניו של אברהם מורידות דמעות באריכות ,שנסיון העקידה ליצחק היה בענין אמונת
מרחמנותו של אבא ואעפ"כ הלך שמח לעשות רצון חכמים .שהאבות הק' ידעו עפ"י הכוונות דלא שייך
יוצרו. כלל במציאות דבר כזה שאדם יהיה לקרבן ,וא"כ היה
צריך יצחק לשאול את אביו טאטע הלא לא שייך כדבר
ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעלה בני וילכו הזה כלל ,אבל יצחק לא הגיב מאומה ,רק אמר אם אבי
שניהם יחדו( :כב ח) אומר כן יהיה כן ,שהיה לו אמונת חכמים וביטל שכל
אומר הרבי מקאצק זי"ע :מי היה גדול במסירות נפש עצמו.
31
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר :הר"ת של א לקים אברהם או יצחק? אברהם הלך אמנם לשחוט את בנו,
י ראה ל ו ה שה הוא תיבת "האיל" .התורה"ק מרמזת אולם יצחק הלך בשמחה להישחט .משהכיר אברהם
בזה שהתנוצץ רוה"ק באאע"ה ,ורמז בדבריו ליצחק בכך קינא ביצחק בנו .מה כתוב אחריו? "וישב אברהם
בנו ,שהאיל יהיה לו לעולה תחתיו. אל נעריו" ,כלומר ,נזכר אברהם בימי נעוריו ,כיצד
השליך את עצמו בשמחה לתוך כבשן האש ,ויתר
ויבואו אל המקום וגו' ויעקוד את יצחק בנו וגו'( :כב ט) המעשים שעשה לקדש שם שמים ,ומיד – "וילכו
החיד"א ב"עבודת הקודש" מביא :שכשאומרים שניהם יחדו" ,אברהם ויצחק הלכו אחר כך יחדו,
בפרשת העקידה פסוק זה של 'ויעקוד את יצחק בנו' במדריגה רוחנית אחת.
צריכים לכוין שהקב"ה יעקוד ויכרית את כל המקטרגים
והמשטינים שח"ו לא יקטרגו על עם ישראל. בספה"ק "אור יצחק" להרה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע
הקשה ,למה אחרי שאמר אברהם אבינו 'אלקים יראה
וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את לו השה לעולה בני' הוצרך לכתוב אחריו עוד הפעם
בנו( :כב י) 'וילכו שניהם יחדיו' ,והלא כבר נאמר כן בסמוך לעיל
אומר הרה"ק רבי מנדל מרימנוב זי"ע :הלשון "וישלח מיניה?
את ידו" מוכיחה ,שהיה צריך איזה כח והתאמצות ומבאר באופן נפלא ובלשונו הזהב:
ליטול את המאכלת .ואכן הצדיקים מאמנים את שהאבות הקדושים היו עושים את מצוות השי"ת
איבריהם לעשיית המצוות ,אבריהם אינם מסוגלים בזריזות נפלאה ,ובכל איבריהם היו רצים ומזדרזים בלא
לעשייה אחרת מלבד מצוות ה' .והנה ,שחיטת יצחק שום עיכוב לעשות רצון השי"ת .והנה אברהם אבינו
לא היתה מצוה כלל" ,לא אמרתי לך שחטהו אלא ע"ה ידע מטרת הילוכו למה הוא הולך כאן – לקיים
העלהו" (רש"י עפ"י מדרש) .אלא שאברהם סבר מצות שחיטת יצחק בנו ,ומכיון שידע איזה מצוה גדולה
שציווי ה' הוא לשחטו ,ולכן היה צריך התאמצות לשלוח הוא הולך לעשות ,לכך הזדרז במצות השי"ת והחל
את ידו בכוח ,כשרצה לקחת את המאכלת. לרוץ בכח גדול ,עהר איז געלאפען! עהר איז געלאפען
מיט אזא כח...
ה"חתם סופר" זצ"ל בחידושיו לחולין [סו .ד"ה א"נ י"ל] אבל יצחק שעדיין לא היה לו שום ידיעה מכל מטרת
כותב בתו"ד"...יצחק אמר 'הנה האש והעצים ואיה ההליכה הזאת ,על כן לא היה יכול בשום אופן לרוץ
השה לעולם' ,ולא אמר 'נה הסכין' – המאכלת ,ע"כ במהירות נפלא כזה ,ועל כן נסוג יצחק אחור ,יצחק
נ"ל שלא לקח אאע"ה סכין של מתכת ,שלא להניף האט געזעהן אז עהר קען איהם נישט נאכיאגען,
עליו ברזל ,אלא של עץ ,קרימות של קנה וכו' ,וע"כ לא [=שאינו יכול להשיגו] לכך צעק מאחורי אברהם "אבי"
שאל יצחק אלא על העצים וסכין בכלל. טאטע ,מדוע אתה רץ כל כך מהר ,איך קען נישט
נאכקומען' .ויאמר הנני בני' ,משמעות הלשון נראה כן
ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם שאברהם כבר היה עומד רחוק מיצחק ,והוצרך לפנות
אברהם ויאמר הנני( :כב יא) אליו וענה לו ממקומו מרחוק הנני בני ,יא וואס איז...
ברש"י :לשון חיבה הוא שכופל את שמו. 'ויאמר' וגו' ,והשיב לו אברהם 'אלקים יראה לו השה
בספר סדר הפרשיות להאדר"ת רבה של ירושלים זצ"ל לעולה בני' ,עתה הודיע אברהם ליצחק את האמת -
כתב :בדרך צחות יש לפרש שבשביל צדקתו וחסידותו שישחוט אותו עצמו ,ומיד כששמע יצחק דבר זה נאמר
שהיה שקוע בעבודתו לא שמע קריאת המלאך בפעם עוד "וילכו שניהם יחדיו" ,שמעתה שנודע ליצחק שהוא
אחת .וכאשר שמעתי מחסיד קדוש אמיתי אחד ר' יהיה לקרבן עולה ,מאז התחיל גם הוא לרוץ באותו
ישעי' זעחוואצר זצ"ל שניסה אותו אדון אחד בעת הכח שרץ אברהם ,וילכו שניהם יחדיו במרוצה
שעמד בתפילת שמו"ע וירה בקנה רובה סמוך לאזנו ובשמחה! ועיי"ש בהמשך דבריו הק' שמפרש את כל
ולא שמע מאומה. פרשת העקידה.
32
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
האיש שלא מן הדין ,למה אינן נהרגין על זה .ויש ע"ז ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי
הרבה תירוצים. עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך
והכסף משנה [בהלכות עדות פ"כ ה"ב] מתרץ ,שאם את יחידך ממני( :כב יב)
עפ"י פסק בי"ד כבר נהרג האיש שהעידו עליו ,אזי הוא אומר הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע :יש לבאר במה
סימן שמן השמים רצו שהאיש הזה ייהרג ,שהרי בי"ד שאמר לו השי"ת 'כי עתה ידעתי' ,והלא כבר קיים
אינם הורגים אנשים בסתם רק עפ"י דין תורה, אברהם אבינו הרבה מצוות ומעש"ט .ועוד יש לדקדק
וכמש"כ הרמב"ן ז"ל שכתיב "אלקים נצב בעדת א-ל", במה שאמר 'ולא חשכת את בנך יחידך ממני' ,ולכאורה
וכיון שיצא דינא הכי שנהרג זה עפ"י בי"ד ,ודאי שכן היה די לומר 'ולא חשכת את בנך יחידך' ,דתיבת 'ממני'
סיבבו מן השמים מחמת איזה טעם ,ועל כן אין העדים הוי ייתור לשון.
נהרגים .משא"כ כשלא נהרג עדיין על ידי הבי"ד ונראה לבאר דהנה אברהם היה כולו חסד והיה מיטיב
ונמצאו העדים זוממין ,א"כ איש זה לא היה צריך כלל תמיד לכל העולם ,ומשום כך היה אפ"ל שזה גם הטעם
ליהרג מן השמים ,רק זה היה רצון העדים מצד עצמם שהוא צדיק לפני השי"ת ,כי זהו טבעו ומזגו שאינו יודע
להורגו ,ולפיכך החמירה התורה בענשם לעשות להם לעבור על דעת חבירו ולעשות נגד רצונו ,וכ"ש שלא
כאשר זמם. יעבור על דעת בוראו ,ואין שמירת מצוות אלו מחמת
ולפי זה מבאר ה"אור יצחק" :מ"ש כאן 'עתה ידעתי כי יראה או אהבה להשי"ת ,וא"כ אין ראוי להחזיק לו
ירא אלקים אתה' ,דאילו היה יצחק נשחט על ידי טובה על מעשיו ולהרבות שכרו כל כך לכן הקב"ה
אברהם ,היינו יכולים לומר שיצחק היה מחוייב מיתה ניסה אותו בנסיון קשה זה ,שציוה אותו לשחוט את
בידי שמים ,והרבה שלוחים למקום ,ועל כן שלח יצחק בנו ,שזה מעשה אכזריות גדולה לעשות כן.
הקב"ה רצון באברהם להרוג את יצחק ,ולא היה ניכר וכשראה הקב"ה שנזדרז אברהם לעשות רצונו ,היה
בזה גודל הנסיון .משא"כ עכשיו שלא נהרג יצחק ,א"כ בזה הוכחה גדולה שכל מה שפעל ועשה עד היום לא
הוא סימן שמן השמים לא היו רוצים כלל להמית את היה זה מחמת טבעו ומזגו ,אלא רק מצד היראה ממנו
יצחק ,וא"כ זה שהלך אברהם בשמחה ורצה לשוחטו יתברך שהיתה תקועה בלבו.
לא עשה כן כלל מחמת ששלח בו הקב"ה נטייה וזה מה שאה"כ הכא 'עתה ידעתי' ,אף שכבר מקודם
לעשות כן ,אלא כל פעולתו היה מרצון עצמו שהיה היה עושה מצוות ,מ"מ עתה נודע שכל מה שעשה עד
חפץ לקיים רצון השי"ת .וזשאה"כ 'עתה' שלא נהרג הנה היה מחמת יראתו מלפניו ולכבודו יתברך ,והיה
יצחק ,מזה 'ידעתי כי ירא אלקים אתה' ,שכל פעולתך בזה אות אמת שלא עשה מחמת טבעו .ומשום כך
לא היה כי אם לעשות רצון השי"ת בלבד. הדגיש לומר 'ולא חשכת את בנך ממני' ,והיינו שנודע
עתה שכל מה שעשית בקיום המצוות ומעש"ט הכל
שואל הגר"א :מה הלשון "ממני" ,וכי ח"ו למלאך רק מחמתי כפי שלא חשכת את בנך ממני ,שבזה
הקריב אברהם? והיה לו למלאך לומר "נאם ה' "? וכן בודאי שעשית כך רק מחמת הציווי שלי ולא מחמת
בליקוטי שושנים להרה"ק רבי משה מסאווראן זי"ע שתמיד אתה עושה רצון חברך ,שהלא מעשה אכזרי
העיר מה הלשון 'ממני' ,ועוד הקשה איך ציית אברהם כזה אין אדם עושה עבור רצון ובקשת חביריו.
לדברי המלאך שלא ישחוט את יצחק ,מאחר ששמע
מהקב"ה בעצמו בהיפוך ,ועוד כמה דיוקים. בספר "אור יצחק" להרה"ק מראדוויל זי"ע כתב שיש
ומבארים :שמכל מצוה שהאדם עושה נברא מלאך, להבין אומרו 'עתה ידעתי' ,וכי לפני זה לא ידע השי"ת
אבל לא כל המלאכים הנבראים מן המצות שוים שאברהם הוא ירא אלקים?
במעלתם ,דתליא בערך שלימות המצוה ,שאם נעשה ומבאר בהקדם מה דאיתא בגמרא בדינא דעדים זוממין,
המצוה באהבה וביראה כראוי ,אז אורו של המלאך הרגו אין נהרגין לא הרגו נהרגין ,דכתיב 'ועשיתם לו
ההוא הוא בשלימות מעולה ,וימליץ יושר על האדם כאשר זמם' ,ודרשינן כאשר זמם ולא כאשר עשה.
העושה המצוה לו ולדורותיו אחריו ,אבל אם לא נעשה וכל המפרשים תמהים על זה ,למה יהיה דינא הכי,
המצוה בשלימות אזי נחסר קצת מאור המלאך ואינו שאם העדים הצליחו לעשות כאשר זממו להרע והרגו
33
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
שואל הרה"ק מסטריקוב זי"ע בספרו "זר זהב": מאיר כל כך.
לכאורה נראה המאמר כמו שני הפכים בנושא אחד, והמלאך הזה שנשלח לאברהם היה אותו מלאך
האם קרניו של איל מרמז על סבך הגלות או הגאולה. שנברא על ידי מצותו במעשה העקידה ,ונשלח כדי
אבל באמת אחרי העיון הם הם הקרנים אשר על ידם להראות לאברהם שהמלאך הנוצר ממעשהו הוא
יגאלו ,כי עת צרה ליעקב וממנה יושע כתיב [ירמיה ל בתכלית השלימות ,ועי"ז ידע שכבר סיים ונגמר פעולת
ז] ,שכשיראו שיפלו נפילה אחר נפילה ומסתבכין המצוה ,וזה שאמר לו המלאך 'עתה ידעתי כי ירא
למלכיות ,ויתערבו בגוים ,ונאחזין בעבירות מיום אל יום אלקים אתה ולא חשכת וגו' "ממני" ,רצ"ל הסתכל עלי
יותר ויותר ,ישועו אל ה' בקול מר ,גנוחי גנח וילולי יליל ובדוק אותי ותראה שלא חסר לי כלום משלימות אור
מעומקא דליבא ,בלי שום סיג ותערובות עניני עוה"ז, המלאך ועי"ז תדע שכבר נגמרה כל פעולת המצוה ואין
כך צער לבם לשוב אל ה' [איכה ב יח] ,דאס געשריי לך לעשות עוד מאומה ,דאילו היה האמת שעדיין לא
וועט זיין בלויז הימעל'דיג – הצעקה תהיה רק על עניני קיימת כל המצוה בשלימות ,אם כן היית מכיר החסרון
שמים לשוב אל ה' ,זהו 'וה' אלקים בשופר יתקע', בי שיחסר לי קצת מאור המלאך ,ואברהם אבינו היה
ויתעורר גם השופר העליון. מכיר היטב בתכונת המלאכים ,וראה שאכן אור המלאך
מאיר בשלימות ,ועי"ז ידע כי נכונים דבריו ושמע אליו.
הקדוש המקובל רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע שואל:
הרי לא היה רק איל אחד מה "איל אחר"? הרבי מקאצק זי"ע אומר :הורדת יצחק מן העקידה
נראה לומר לפי חז"ל ,שצפה אברהם ברוח הקודש קשה היה לאברהם אבינו שבעתיים מהעלאתו על גבי
שיעשו ישראל את העגל ואמר :אז יראה ה' זכות המזבח .על כן נאמר לו" :עתה ידעתי כי ירא אלקים
העקידה וירחם עליהם .וזה' ,וירא והנה איל אחר' – אתה" – עתה ,אחרי שהורדת אותו מהעקידה.
העגל – 'נאחז בסבך' ,שישראל יסתבכו במעשה העגל
וביקש רחמים שזכות העקידה תעמוד להם. החיד"א זצ"ל בספרו "מחזיק ברכה" על שו"ע או"ח סי'
ועוד נראה לומר; והנה איל אחר נאחז בסבך – כי אצל רי"ט הסתפק :האם יצחק אבינו כשניצול מהעקידה
הס' עומד ע' ואצל ב' – ג' ,ואצל כ' – ל' ,עגל ,וזה נאחז בירך ברכת הגומל ,שהרי בא לידי סכנה ? וכן כהן גדול
בסבך. כשהיה נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים – שהוא
ועוד רמז כאן למעשה העגל ,שאם תחלק האותיות של מקום סכנה ,האם היה מברך ברכת הגומל בצאתו ?
תיבת "סבך" לב' חלקים יצא "איל" .וזה 'וירא והנה איל וכתב החיד"א :ונלענ"ד לחלק ,כי מעולם לא תקנו רבנן
אחר' – עוד איל – 'נאחז בסבך' ,ראה את האיל השני לברך ברכת הגומל שהיא ברכת הודאה ,אלא דווקא
הנרמז בסבך ושניהם אחוזים 'בהר ה' יראה' – יראה בצרה הבאה לאדם בעל כרחו ,ושלא מדעתו נעשה לו
את זכות העקידה. נס .אולם בדבר שהוא במאמר ה' ובציוויו לעשותו ,אז
אפילו שלא יהיה בפרטות וביחיד רק מימרא דרחמנא
המהרי"ל דיסקין זצ"ל שואל :למה היה צורך שהאיל לקדש שמו ,אז אף שהקב"ה יעשה לו נס אינו מברך.
יהיה נאחז בסבך? ומה משמיענו הכתוב בזה? וכך אני אומר כי יצחק אבינו כיון שהכל היה במאמרו
ויש לומר ,שהרי מעשה העקידה היה בראש השנה וגזרתו יתברך ,אף שניצול אינו חייב לברך.
וציד אסור בו ,ולו לא היה האיל נאחז בסבך בקרניו
אסור היה לאברהם לצודו בגלל איסור ציד ביום טוב... וישא אברהם את עיניו וירא את האיל אחר נאחז
בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בדרך צחות :כי אאע"ה לעלה תחת בנו( :כב יג)
ברך על השחיטה ,וכדי שלא יהיה ברכה לבטלה לכך במדרש :לפי שראה אברהם את האיל ניתוש מן
נזדמן לו האיל... החורש הזה והולך ומסתבך בחורש אחר ,א"ל הקב"ה
כך עתידין בניך להסתבך למלכיות ,וסופן ליגאל בקרניו
הקשה הזוהר הק' :איך הקריב אברהם אבינו את האיל, של איל ,הה"ד 'וה' אלקים בשופר יתקע'.
34
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
בקעה ,והקב"ה עשאו קודם העקידה להר גבוה. הלא אילו של אברהם אבינו נברא בערב שבת בין
וזשה"כ 'ויקרא אברהם שם המקום ה' יראה' – וקשה השמשות כדאי' במשנה באבות ,וא"כ הוי ליה קרבן
דהא עבדו שם ע"ז ,וע"ז מתרץ הפסוק 'אשר יאמר זקן ,ואיתא במשנה במסכת פרה :שאיל בן שנתיים
היום בהר ה' יראה' – דהיום דווקא נעשה הר ולא קודם הוא כשר ,אבל יותר מזה פסול ,וכן איתא במשנה
לכן ,שהיום דייקא נעשה הר ,אבל קודם לכן היה בקעה דבכורות :שאחד מן המומים בבהמה הוא זיקנה ,ואם
ולא נעבד שם ע"ז מעולם. כך איך הקריב אברהם אבינו אותו איל?
ובספר "מנחת יהודה" תירץ :עפ"י מה דאי' בגמרא
ה"ישמח משה" זי"ע מפרש :דבמדרש [ נו ט] מובא [ב"מ פז :].עד אברהם לא היה זקנה ,ולכן היו אברהם
שעל כל דבר שעשה אברהם אבינו בהקרבת האיל ויצחק דומין זה לזה ,ומשום הכי מי שביקש לדבר עם
אמר יהא האיל במקום בני ,וזהו 'אשר יאמר היום' – אברהם דיבר עם יצחק ,ומי שביקש לדבר עם יצחק
שכמו היום אמר אברהם שהקריב האיל תחת בנו ,כך דיבר עם אברהם ,עד שבא אברהם וביקש רחמים והוה
תמיד 'בהר ה'' – היינו בביהמ"ק 'יראה' – שיהא נראה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים .ולפי"ז א"ש,
קמי שמיא תמיד כאילו נעשה בהקרבה בבעלים ממש. דבשעת העקידה עוד לא היה מציאות הזקנה בעולם,
וזה שייך גם בבהמות וחיות ,ואם כן האיל לא היה זקן
בספר "לבוש מרדכי" מפרש את הפסוק :שכיון שכל כלל ,ושפיר היה כשר להקרבה.
עיקר הקרבן הוא מה שהאדם המקריב מתבונן בעצמו
שבאמת כל מעשה הקרבן הזה היה ראוי ליעשות בו, אומר הרה"ק ה"אור לשמים" מאפטא זי"ע :שהראו
וזהו ענין שרק הקב"ה בעצמו יכול לראות ולדעת אם לאברהם שעתידין להיות עוד אילים אחרים כמו זה
הוא באמת חושב כן בשלימות או לא ,ולכך קרא שהקריב אברהם תמורת יצחק ,והיינו כאשר יהודי
אברהם שם המקום 'ה' יראה' רומז שהקרבנות שיעשו "נאחז בסבך" בנסיונות היצר כל אחד והסבך שלו והוא
במקום הזה לעתיד יהיו בבחינת ה' יראה שרק ה' יראה נלחם בכל כוחו נגדו ,הרי זה נחשב למעלה כמו עקידת
זה ,אך 'אשר יאמר היום' פי' מה שנעשה כאן היום יצחק ,ואז הוא זוכה לקרני הוד השכינה שהשי"ת
בשעת העקידה של יצחק אבינו זהו 'בהר ה' יראה' ,זה מתגלה אליו וזהו 'בקרניו'.
דבר שהיה יכול להיות נראה לכל אחד ,שכל אחד היה
יכול לראות את זה בעצמו איך שיצחק נעשה קרבן אמר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א :מובא מצדיקים,
בפועל ממש שהקריב את עצמו על גבי המזבח אלא שכאשר ראה אאע"ה את ה'איל' ,חשש פן שמא
שהקב"ה אמר לו אל תשלח ידך אל הנער. ה'איל' הוא מצד הסט"א ,ובאמת רצון בוראו הוא
שיעקוד את בנו וישחטהו.
כתב בספר "מקרא מפורש" מאב"ד קוטנא זצ"ל :כי ברם ,כלל גדול שנו רבותינו ,שכאשר מגיע דבר עם
באמת יצחק לא נשחט ולא נשרף ,אלא שאברהם קיים קושי ,הרי זה סימן לכך שזהו מצד הקדושה ,כי כלל
"ונשלמה פרים שפתינו" ,וכל מה שעשה באיל אמר: הוא בידינו 'א גיטע זאך קומט און שווער'.
יהי רצון כאילו בני שחוט ,כאילו בני נשרף [עי' ולכן ,כשראה אאע"ה את האיל 'נאחז בסבך בקרניו'
במדרש] ,וזה שביקש ה' יראה "אשר יאמר היום", ומתקשה בבואו אליו ,הבין מכך שהאיל הוא מצד
ויראה כאילו בני שחוט ונשרף על גבי המזבח. הקדושה ולא מצד הסט"א ,ומתוך כך נפלה בלבו
ההחלטה שזהו רצון הקב"ה שיקח את האיל תחת בנו,
ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את 'ויעלהו לעולה תחת בנו'.
הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך( :כב טז)
אומר ה"חתם סופר" זצ"ל :רבים מקשים מה גדלותה ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר
של העקידה ,שבזכותה אנו מתפללים "ועקידת יצחק היום בהר ה' יראה( :כב יד)
לזרעו היום ברחמים תזכור" ,הרי כל יהודי מוכן לעקוד מפרש הרבי ר' העשיל זי"ע ב"חנוכת התורה" :עפ"י
את עצמו ולמסור את נפשו על קדושת שמו הגדול? דאיתא [ע"ז מה] דכל מקום שיש הר גבוה וגבעה –
אלא ,מן הקושיא הזאת עצמה רואים את צדקת עבדו שם הגוים ע"ז .והנה אחז"ל דהר המוריה היה
35
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
אלא ,שעומק הברכה הוא ,שאף אם יהיו מלוכלכים ישראל ,שדבר העקידה כל כך פשוט ומובן להם,
בעוונות ומטונפים בכל מיני טינוף עד שיהיו דומים וכשהשי"ת שומע את הקושיא הוא אומר "ישראל אשר
לחול אשר על שפת הים ,עדיין יוכל להתחזק בך אתפאר" וזו היא זכות העקידה.
ולהתרומם עד רום המדרגה כדוגמת "כוכבי השמים".
ובתשובות ה"חתם סופר" [או"ח סימן ר"ח] ומובא גם
כותב הרה"ק רבי יעקב אבוחצירה זי"ע בספרו "פתוחי בהקדמה לשו"ת חת"ס יור"ד ,למה קורין את העקידה
חותם"' :ארבה' בגימטר' "יצחק" ,לרמוז דגם יצחק "עקידת יצחק" ,וכמו שאנו מתפללים במוסף דראש
הכניסו הקב"ה בברכה זו ,דלא שייך שלא יכנוס בברכה השנה "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור",
זו ,דהא בן ל"ז שנה היה כשנעקד ,והיה יכול שלא ולכאורה הלא העקידה הוא אחד מהעשרה נסיונות של
לשמוע אל אביו ואין אביו יכול לכופו בע"כ ,א"כ נסיון אברהם ,ולמה נקרא על שם יצחק?
של יצחק שקול לנסיון של אברהם או יותר ,לכן מוכרח וכתב ,כי באמת היה בהעקידה נסיון גם ליצחק ,והוא
להיות שנתברך גם הוא כרמוז .הקל ברחמיו יקיים בנו הנסיון של אמונת חכמים ונביאים ,שיאמין באמונה
ברכות האבות אכי"ר. בדברי אביו הנביא.
ומבאר הענין בזה ,כי האבות הקדושים ידעו כל הכוונות
וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו וגו'( :כב יט) והסודות ,וידעו סוד הקרבנות ועמקות הדבר ,והיו
הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנע זי"ע אמר בשם יודעים שעפ"י סוד הקרבן אי אפשר כלל להיות מציאות
הרבי ר' מנדלי מרימנוב זי"ע :שאחר שעשה אברהם כזה שאדם יהיה לקרבן ,אין שום מציאות לדבר זה .ואם
אבינו את כל המעשה הזה של מסירות נפש זכה כן בשעה שאמר אברהם אבינו ליצחק בנו 'אלקים
לבחינת 'תתחדש כנשר נעוריכי' ,שנעשה שוב בבחי' יראה לו השה לעולה בני' – היה יצחק צריך לומר
נער וקיבל כל חיות חדש כימי נעוריו .וזהו 'וישב לאביו ,טאטע ווי קען דאס זיין שתעשה אותי לקרבן,
אברהם אל נעריו' – שחזר לימי הנערות והבחרות. הלא אנכי יודע שעפ"י סוד הקרבן אי אפשר להיות כן.
אך בכל זאת לא שאל מאומה ,רק האמין בדברי אברהם
אומר הרה"ק רבי מנדלי מוורקא זי"ע :לאחר שאברהם שאם הנביא אומר כן אז בודאי נכון הדבר אע"פ שאינו
ויצחק עמדו בנסיון ויצאו בשלום ,היו עלולים לבוא לידי מבין דבריו ,וקיבל דברי אביו באמונת חכמים .וזה היה
גיאות ,לכן מדגיש הכתוב "ויקומו וילכו יחדו" עם הנסיון של יצחק ולא של אברהם ,ולפיכך קורין העקידה
הנערים ,כשם שהנערים ,שלא ידעו דבר מכל הענין על שם יצחק "עקידת יצחק" ,ומתפללים ועקידת
ולא היתה בהם שום גאוה והתנשאות ,כך גם אברהם "יצחק" לזרעו היום ברחמים תזכור עיי"ש.
ויצחק לא התנשאו על שעמדו בנסיון.
כי ברך אברכך וגו'( :כב יז)
ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה שואל ה"שפת אמת" זי"ע :הרי כל אלה הברכות כבר
ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך( :כב כ) הבטיח לו הקב"ה קודם נסיון העקידה ומה אפוא
ברש"י :בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר השכר המיוחד בשביל העקידה?
אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלי בנים ,היה לי אלא ,השכר הוא שיהיו לו כל אלה הברכות בזכות
להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא .בשרו הקב"ה מעשיו .כי מקודם נאמר "ויחשבה לו צדקה" ,ואברהם
שנולדה רבקה בת זוגו ,וזהו' ,אחרי הדברים האלה', ביקש שהכל יהיה לפי מעשיו ,ומה שבא בזכות מעשה
הרהורי דברים שהיו על ידי העקידה. האדם קיים לעד.
אומר ה"רמתיים צופים" בשם הרבי מקאצק זי"ע:
אברהם אבינו היה שרוי בצער אחרי העקידה ,שלא שואל הרה"ק מוואלברוז' זי"ע בספרו "עבודת יששכר"
קיים את צווי ה' בשלימות ,והרהר כי הוא עצמו גרם וכן איתא ב"עבודת ישראל" :לכאורה הלא החול אשר
לכך בזה שלא השיא את יצחק לפני כן ,ועל ידי כך לא על שפת הים מקום מלוכלך ומטונף הוא ,ומדוע ברכו
יצאה העקידה לפועל ,כי השי"ת הרי הבטיחו "כי הקב"ה שיהיו זרעו כאותו החול ?
36
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
מהתורה לא להקל באמירת תחנון במילים "ואת ביצחק יקרא לך זרע" וכל עוד שלא היה ליצחק זרע
מעכה" שהם ר"ת :ו ידוי א חר ת פילה מ געת ע ד כ כיצד יתכן שיעלהו לעולה ,וההבטחה מה תהא עליה?
סא ה כבוד. לפיכך בשרו הקב"ה ,כי רק עתה נולדה רבקה ,וניחמו
כי ההבטחה על זרע יצחק היתה מכוונת על זרע שיהיה
הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים דרש :ואת מעכ"ה – ליצחק מרבקה ,וממילא לא נמנעה העקידה באשמתו,
ר"ת מ לך ע ל כ ל ה ארץ ולכן קוראים את זה בראש אלא לכתחילה כשציוויתיו לא אמרתי שוחטהו ,אלא
השנה. העלהו ,ורצוני נעשה על ידך בשלימות.
הפטרה הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל בשם מפרשים:
אברהם אבינו הרי היה מהנביאים הכי גדולים,
כלים רקים אל תמעיטי וגו' והמלא תסיעי וגו'( :מ"ב ד וכדכתיב' :ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל
ג ד) בעדך' .והרי אי' בגמ' שארבעים יום קודם יצירת הולד
איתא בכתבי חסידים :ירמוז הכתוב על ענין התפלה, יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לפלוני ,וא"כ גם א"א
אשר פעמים רבות יארע לבני אדם שאין לבם נכון בודאי ידע שרבקה היא בת זוגו של יצחק אבינו ,ושוב
בקרבם לעמוד לשרת לפני ה' בעבודה שבלב זו תפלה לא יתכן שיצחק ישחט ח"ו ,ומה איפה היה גודל הנסיון
בדעת שלימה ובמחשבה זכה וברה כראוי לעומד לפני של העקידה?
מלך רם ונשא .אי לזאת פן ואולי תעלה בלב האיש ואפשר לתרץ ,לפי מה דכתיב בפרשה הבאה' :ויען לבן
הנלבב מחשבה אשר לא כדת לומר מה בצע בתפלה זו ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר' ,וברש"י :מהיכן יצא –
ומה דמות וערך יהיו לה לפני בוחן לבות ,וטובה מהר המוריה יצא .והיינו שכאן במיוחד לא הכריזו
שתיקתי מדיבורי ח"ו .אכן לא זו הדרך ישכין אור ולא כן בשמים על הזיווג עד לעקידה ,כדי שא"א באמת לא
נחלת עבדי ה' ,אלא יתגבר בכל עוז שלא לבטל ח"ו אף ידע זאת קודם ,וזהו :בשובו מהר המוריה בישרו ,שרק
תפלה אחת מלהתפלל עכ"פ באופן פשוט ,ויתחזק אז אמרו לו מהזיווג הזה ,ושפיר יכל להיות מעשה
באמונת אומן כי בעת אשר יאיר ה' דרכו ויזכה להתפלל העקידה בשלימות ,כי א"א לא ידע זאת.
בבהירות המוחין וכוונה שלימה ,אזי בכח אותה תפילה
יעלו ויבואו עמה כל תפלותיו אשר התפלל עד הנה עד כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר בשם סבו הרה"ק
כסא הכבוד לפני שומע תפלה. המהר"ש זי"ע שהסביר מדוע הפסוק הולך בדרך של
וזהו מאמר הכתוב "כלים ריקים אל תמעיטי" ,פי' הגם כלל פרט וכלל ,דבתחילה נאמר "הנה ילדה גם היא
שכלים ריקים בפנימיותן בלא התעוררות ורעותא בנים לנחור" ,ואחר כך הולך ופורט "את עוץ בכורו וגו'",
דלבא ,אעפ"כ אל תמעיט ואל תתרשל מלמלא חק ואחר כך חוזר וכולל אותם "שמונה אלה ילדה מלכה
עבודתך ,ותכלית הדבר ותועלתו הוא כי "והמלא לנחור אחי אברהם".
תסיעי" ,פי' התפילה ההגונה והמלאה תסיע עמה והסביר ,דאיתא בבעל הטורים [בפרשת במדבר א נ]
בכוחה הרב את כל התפלות הריקניות שקדמו לה. אין אדם נעשה שוטר מלמטה אלא אם כן נעשה רשע
מלמעלה ,והכוונה בזה שאם יש רשע אזי צריכים זה
מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת( :מ"ב לעומת זה צדיק כדי שלא יהא לרשע שליטה ,והרי כאן
ד כג) הם היו רשעים ,והנה כלל ופרט – אין בכלל אלא מה
בחידושי רבי עזריאל הילדסהיימר עמ"ס סוכה כז: שבפרט ,לכן אמר קודם כלל ופרט כדי שלא יתרבו עוד
מביא ששמע שהקשו להגאון ר' וואלף באסקוויץ זצ"ל, ולא יהא להם כח ,אמנם אחר כך כאשר נולדה רבקה
במה שאמרו בגמרא :מנין שחייב אדם להקביל פני רבו חזר ואמר עוד כלל 'שמונה אלה ילדה מלכה' ,כי רבקה
ברגל ,שנאמר 'מדוע את הולכת אליו היום לא חודש בצדקתה עולה עליהם וממילא אין אנו צריכים לירא
ולא שבת' וגו' .למה הקדים חודש ,הא תדיר ושאינו מהם אפילו אם הוא כלל ופרט.
תדיר תדיר קודם ושבת תדיר? ותירץ "לא חודש" תדיר
יותר ,דהוא כ"ח פעם בכל חודש" ,ולא שבת" אינו אלא הרה"ק ה"בית אהרן" מקרלין זי"ע אמר שיש רמז
37
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
כ"ו פעם בחודש ,והוא מושכל ראשון.
***
מספרים על הרה"ק רבי גדליה משה מזוויעהל זי"ע, שואל הרה"ק מרוז'ין זי"ע :לכאורה יפלא מה איכפת
שכשעלה לארץ אחרי היותו שבע שנים בגלות סיביר, ליה לבעל השונמית אם תלך אליו בחול ,הלא היה צדיק
היה מתרחק מכל עניני וגינוני ה"רעביסטווע" ,ולא ישב ולהצדיק טוב לבוא בכל עת וזמן .ובאמת טעמא בעי
על מקום אביו ,ולא עוד אלא שהיה יושב בצד המערבי מדוע דווקא ברגל מחויב ,הלא הקבלת פני רבו
של ביהמ"ד .ופעם אחת בעוברו ברחוב העיר ,נטפל כהקבלת פני השכינה ,ואם כן טוב ויפה בכל עת לקבל
אליו אדם אחד וחירף וגידף אותו מאוד ,ובתוך כך עבר פני רבו?
שם אחד ממכריו והיה חפץ להשיב לחורפיו דבר ,אך אך הענין הוא שהאדם אינו יכול להשיג שלימות נפשו
הרה"ק לא הניח לו לעשות כן וא"ל "הנני מזהירך לבל כשבא להצדיק כי אם בחודש או שבת או רגל ,שאלו
תשיב לו דבר ,כי אם אתה עושה כן ,אני עוזב את כל הימים הם שלמות דכולהו יומין ,ראש חודש הוא
ה"רעביסטווע" ,כי אבי זי"ע היה באמת רבי ,אבל אני שלימות דכל החודש ,ושבת הוא שלימות דכולהו יומין
אין לי שום זכות ,ומה שאני פועל ישועות לישראל זהו וכן רגל ,כיון שאלו הימים הם שלימות דכולהו יומין הם
רק משום הפסוק 'תולה ארץ על בלימה' ,שדרשוהו מסוגלים לקבל שלימות מהצדיק .וזהו ששאל
חז"ל [חולין פט ].על הבולם את פיו בשעת מריבה, להשונמית ,כי ידע כי היא מאמינה בצדיק ,מדוע א"כ
אבל אם גם את זה אתה נוטל ממני ,הרי אין לי שום "את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת" כי אם חול,
טצדקי לשמש ברבנות ולהושיע את ישראל". ואי אפשר להשיג בו שלימות" .ותאמר שלום" ,פי'
אדרבה אני הולכת להצדיק ,בעבור כי תדמה בנפשי
*** שלום ,שיש בי כל השלימות ,שלא השגתי עוד
השלימות בדרך האמת .וע"כ בזה טוב יותר ימים של
המנהג אצל אדמור"י בעלזא זי"ע היה :כאשר גוללים חול שאין בהם שלימות ,שאוכל להכיר ולהשיג חסרוני.
את הספר תורה אחר בקריאה בליל שמחת תורה,
לאחר ההגבהה ,גוללים את הספר לפסוקי מינוי מלך
בפרשת שופטים ,ורבוה"ק יחד עם העומדים מסביב
אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע
קוראים מתוך הס"ת את הפסוקים [דברים י זיח-כ],
'והיה כשבתו על כסא ממלכתו' וגו' עד 'למען יאריך
בענינים שונים:
ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל'.
בספר "חוט המשולש החדש":
ומסופר ,כי בליל ש"ת האחרון לחייו של הרה"ק
כאשר כיבדו לזקיני זצ"ל [ה"חתם סופר" זצ"ל] את
המוהרי"ד זי"ע ,שנת תשפ"ז ,הורה הרבי לגלול ולסגור
הנשיאות מארץ הקדושה .שלחו לו משם חתיכת עץ מן
את הס"ת תיכף ,מבלי שיקראו את הפסוקים הנ"ל
העץ אשר נשענו תחתיו המלאכים אצל אאע"ה והוא
כנהוג ,בתואנה שהשעה מאוחרת ויש להזדרז.
לקח האיזמל אשר מל בו רבו הגאון הקדוש רבי נתן
אדלער זצ"ל ונתנו לאומן שיעשה מן העץ בית יד
אמנם בשעת מעשה לא שמו החסידים על לב את
להאיזמל של מילה הזה משובץ בכסף טהור וחקוק עליו
עומק משמעות הענין ,אך כעבור חודש ימים ,ביום
"והנה שלשה אנשים נצבים עליו" .ושמעתי שאמר
המר כ"ב מרחשוון ,עת עלתה נשמתו של הרבי
זקיני זצ"ל מעת אשר שימש באיזמל זה לא אירע לו
למרומים הובן הדבר למפרע שהרבי חזה בעיניו
שום תקלה בהימולו את בנ"י .ודבר פלא שמעתי ,לפני
הצופיות למרחוק את אשר יארע עמו בשנה זו ולכן לא
כמה שנים קנו ממלכת ענגלאנד עבור המוזעאום את
הסכים לקרוא פסוקים אלו...
האילנא רברבא הזה בדמים הרבה מאוד וכאשר חפרו
אותו להוליכו למדינתם פתאום נתהווה אש סביבו
*** ונשרף כל האשל ונשתקע במקומו:
38
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
צריך לקבל נתינה הגונה ביותר ,כי עוד הסתופף בצל בחורף שנת תרצ"ג ,ביקר בעיר ברלין בירת גרמניה,
הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע ,א"ל רבי נפתלי :אם יאמר הגה"ק רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל מגדולי הדור – הי"ד
לו ד"ת ששמע מהחוזה יתן לו מטבע של זהב!. ראש ישיבת ברנוביץ .בהיותו שם ,הפציר בו הגאון רבי
יחיאל יעקב וינברג זצ"ל בעל ה"שרידי אש" לבוא
פתח העני ואמר :אי' ברש"י – ביקש לעמוד וכו' ואתה לשאת דברים בפני התלמידים בבית המדרש לרבנים
סימן לבניך וכו' ,והקשה החוזה זי"ע דיש להבין ,אם בברלין ,שנוסד ע"י הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל
רצה לעמוד מדוע לא נעמד?! ומה הכוונה שביקש והיה בראשותו של רבי יחיאל יעקב ,נעתר לו רבי
ורצה לעמוד ,איזו הכנה עשה לפני שנעמד שיהיה אלחנן ובא לדרוש בפניהם.
כתוב היה רוצה לעמוד?!
רבי יחיאל יעקב קידם את האורח בברכת "שחלק
והשיב :שכל מעשי אברהם ותנועותיו היו ברצון ה', מחכמתו ליראיו" ,למרות התנגדותו העזה של רבי
וכאן כאשר לא רצה הקב"ה שיעמוד ,כי 'אלקים נצב אלחנן .ואח"כ פתח והדגיש בפני התלמידים ,כי האורח
בעדת קל' ,ולפיכך ,לא יכול היה לקום ,כי אבריו לא הרם יש לו חילוקי דעות עמוקים עם ראשי הסמינר ואין
נתנו לו לעמוד ,וכשהגיע למצב זה ביאר לו הקב"ה דעתו נוחה כלל מסדרי הלימודים שבו ,כי הוא שולל
הטעם שאינו יכול לקום מפני שרצונו הוא שישב ,כי את לימודי ההשכלה.
'ואתה סימן לבניך' מטעם הנ"ל ,כשמעו כך רבי נפתלי
העביר מטבע של זהב לידי העני... בדרשתו אכן הרחיב הגאון רבי אלחנן זצ"ל בנושא
המדובר ,ובדבריו הזכיר את הפסוק בפרשת וירא
שחלה באותו שבוע 'ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין
*** יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי',
סיפר הרה"צ רבי דוד מאיר ווייס זצ"ל: ולכאורה ,מה באה ללמדינו שלילה מכופלת זו – 'רק
אין'? והשיב :מלמד שראה אברהם אבינו בארץ
בבחרותי התאכסן אצל אבי ז"ל הרב פריד ז"ל שבא פלישתים בגרר הרבה דברים יפים .הוא ראה תרבות,
לשבות בצל הרה"ק מסאטמאר זי"ע ,ושח לנו בעת ציוויליזציה ,טכניקה ,אומנות ושכלולים רבים ,רק נכס
הסעודה עובדה אשר שמע מאביו על הרה"ק אחד היה חסר לאנשי המקום' :יראת אלקים' ,ובמקום
המוהרי"ד מבעלזא זי"ע: שאין יר"ש אפילו יש בו הרבה ערכים יפים ,יש בהחלט
יסוד מוצדק לפחד שלו מפני 'והרגוני'.
כאשר שהה המוהרי"ד במארינבאד ,שהיה מתהלך
שם עם מקורביו על כל מלבושיו העליונים ,כדרכו כוונתו של רבי אלחנן היתה ברורה ,ברלין – טרקלינה
בקודש בעיירתו בעלזא ,הכולל אף את ה'טיליפ' של תרבות המערב - ,כיון שאין מורא שמים עליה,
וה'קאלפיק'. אפשר שתיהפך למאורת רוצחים .בימים ההם עוד לא
נראתה באופק מלחמת השמד שהגו הנאצים – היו
אביו של הרב פריד – הרב מסאנפעטער זצ"ל התפלא שחששו מפני הגבלות ורדיפות ,אולם איש לא העלה
על כך ,וניגש בעצמו אל הרה"ק ושאל" :מדוע מתהלך בדעתו שישמידו מליונים מאחינו בנ"י בדרכי רציחה
הרבי עם כל המלבושים ,הרי מטרת ביאתו של הרב נוראים .רק עינים צופיות מעבר לפרגוד הזמן מסוגלות
למנוחה ולבריאות"? היו לראות כבר מעתה את החזיון המבעית הצפוי.
ענהו הרבי" :אצל אאע"ה ,ביום שלישי למילתו ,כאשר
התגבר עליו החולי ,מצינו שכתוב בפרשת וירא' :והוא ***
יושב בפתח האוהל כחום היום' ,ונשאלת השאלה: החסיד הנגיד רבי נפתלי אונגר ז"ל – שעוד זכה לנסוע
הלא יכול היה אברהם להמתין לאורחיו בביתו פנימה, להרבי מקאצק זי"ע – חילק ופיזר מעות הרבה לצדקה.
ומדוע ישב כחום היום? אלא ,שאברהם היה חולה והיה פעם בא אליו עני לבקש צדקה ,ואמר לו העני שהוא
39
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
הנביאים – שנאמר 'רני עקרה' .ומן הכתובים – שנאמר פטור מכל המצוות ,לכך ,חפץ אברהם לכל הפחות
'אם הבנים שמחה'. "להזיע קמעא לכבוד השי"ת" ,וסיים הרבי" :כאשר
באים אנו למקום זה ,אמנם אנחנו הרי בבחינת חולים,
שאלה הבת :כיון ששרה צחקה לשם סגולה ,למה זה אשר באנו להבריא כאן ,אבל עכ"פ "וועל איך –
התרעם הקב"ה עליה? השיב לה אביה :סגולה צריכים לכה"פ ,שוויצן א ביסעל פאר'ן באשעפער".
לעשות רק כשצדיק מבטיח ,אבל כשהקב"ה מבטיח
בעצמו אין צורך בסגולות ,וזה היה חטאה של שרה.
***
*** הרה"ק ה"נתיבות שלום" מסלונים זי"ע דיבר פעם על
בספה"ק "אמרות טהורות" המשנה בסוף סוטה :בעקבות משיחא חוצפא יסגא
מהרה"ק מראחמסטריווקא זי"ע : ויוקר יאמיר ...והמשנה מסיימת :ועל מה יש לנו
להשען ,על אבינו שבשמים .ואמר ע"ז :את הסיום 'ועל
שמעתי מיהודי אחד שבדידיה הוה עובדא ,שבימי מה יש לנו להשען' לא אומרים באותה מנגינה שבה
בחרותו סטה מאד מן הדרך הישר רח"ל ,ואביו שהיה אומרים את כל המשנה ,כי זה לא חלק מהצרות ...אלא
חסיד בעלזא לקח אותו על ר"ה להסתופף בצל הרה"ק אומרים אותו במנגינה של שמחה – ב"ה שיש לנו על
המוהרי"ד זי"ע ,ובמשך כל התפילה עמד אותו בחור מי להשען...
בחוץ והתרועע עם ריקים ופוחזים אך בשעת קריאת
התורה נזדמן לו לעמוד בחלון מול פני הרה"ק זי"ע
שקרא אז בתורה .ויהי כאשר קרא הרה"ק את הפסוק
***
'ואל אראה במות הילד' אמרו בהדגשה ארוכה ועמוקה, בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" [ח"א עמ'
והתיבות הללו חדרו באוזני הבחור ההוא עד דכדוכה צט]:
של נפש כי הרגיש שהרה"ק מכוון אליו בזה ,והרגיש
שדיבורי קודש אלו דוקרים בנפשו ,וחזר למוטב ונהפך פעם סיפרו להגרי"ז מבריסק זצ"ל אודות אדם אחד
לאיש אחר עד שנתגדל ונהיה ליהודי ירא שמים וחסיד שהוא נוהג לעשות קידוש בליל שבת בהתרגשות
אמיתי. גדולה ובכוונה עצומה ,ומתוך דביקות נוראה ,נענה
הגרי"ז ואמר" :הנה הקידוש שהוא עושה אינו ראיה
למעלתו האמיתית ,ברצוני לראות איך הוא מברך את
*** ברכת אשר יצר...
במקום מושבו של הרה"ק רבי יעקב לייב מטריסק זי"ע
פרצה מחלוקת גדולה וקשה בין חצרות צדיקים,
כשהקהל מתפלג בהתאם ומלבה את האש הנוראה.
***
אמר על כך הרה"ק מטריסק זי"ע :שכעת מובן מה בתו של הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע היתה
שאברהם אבינו ביקש מהקב"ה 'אולי יש חמישים עקרה ,נזדמן פעם אחת לעיר קאמינקא הצדיק רבי
צדיקים' ,כי אם יהיו מספיק צדיקים בסדום ,אז כבר אין רפאל מבערשיד זי"ע ,ורבי שמואל לא היה בביתו.
צורך להופכה ,כי היא תתהפך מאליה... נמלכה בתו והלכה לצדיק האורח ,וביקשה שיברך
אותה שתלד .אמר לה הצדיק :סגולה לבנים היא
שמחה...
***
בקונטרס "משמיע שלום"( :וייש"כ לידידי הגה"ח ר' כשבא הרה"ק רבי שמואל לביתו ,סיפרה לו בתו את
יוסף דונט שליט"א) דברי הצדיק ,וא"ל אביה :דבר זה למד הצדיק מבערשיד
מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים .מן התורה –
הרה"ק רבי יחיאל ממוש זצ"ל אמר פעם בעת שנאמר 'ותצחק שרה' ,ואח"כ ילדה את יצחק מן
40
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
הגאון רבי דב בר גרוסברג זצ"ל ,וביקש רשות לשאול שהתחוללה שריפה במוש ,שאז היו עושים את הגגות
שאלה" :הן שקוע היה בלימודו – כיצד הבחין איפוא מקש ובשעה מועטת היתה השריפה מתפשטת ומכלה
בכך שהקשיש מתקשה באכילה?"... לאין שיעור כל מה שנקרה בדרכה ,ואמר שבפמליא
של מעלה יושבים עתה ודנים על כל פיסת עץ של יהודי
"יפה שאלת" ,אישר המהרי"ל – "אך מדוע נזכרת האם תשרף או תנצל .כלומר שלא יחשבו שזה תהליך
לשאול כאן ,ולא הקדמת לשאול בפרשת וירא?" טבעי – כאשר פורצת שריפה היא מכלה את הכל ,אלא
יש דיון מיוחד על כל פרוטה של יהודי ...שום גורם
נבוך השואל :בפרשת וירא? מה יש לשאול בה? בעולם אינו יכול להשפיע מאומה כאשר פמליא של
מעלה יושבת ודנה על כל טיפת דם יהודי.
והמהרי"ל הסביר" :הרי מסופר שם ,שהשי"ת נגלה
לאברהם אבינו – והנה ,בעיצומה של ההתגלות ,ראה
שלושה אנשים עוברי אורח ,ורץ להכניסם בצל קורתו –
***
מדוע לא שאלת כיצד הבחין וכיצד ראה"? סיפר הגאב"ד דבריסק זצ"ל:
השתאה רבי דב בר :אכן ,שאלה כהלכה! אחד מגדולי הדור בדור הקודם ישב בביתו והגה
בתורה .לפתע עלו רחשים קלים מאחד החדרים,
"אלא מאי" ,ענה המהרי"ל" :שם וכאן התשובה אחת: בדיקה קצרה העלתה – כי גנב חדר אל הבית והוא
כשצריך לעשות חסד ,רואים!" ...סיפור דומה מסופר עומד לגנוב חפצים יקרי ערך.
מהרה"ק מקרסטיר זי"ע עם הרה"ק משינאווא זי"ע.
זקן וחלוש היה בעל הבית ,ובדעתו אף לא עלתה
אפשרות כל שהיא למנוע את הגניבה .לפיכך ,עמד
*** וזעק במלוא גרונו" :הפקר! הפקר!" כדי להציל את
פ"א נסע הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמאר זי"ע הגנב מאיסור.
מקראלי לפני פסח לאיזה עיר להכשיר הרחיים שבו
יטחנו חטים עבור מצות ,נתלווה אליו אחד מרבני הרב מבריסק זצ"ל הוסיף :כי אותו גאון ביקש להציל
המדינה ,כשנתארכה הנסיעה אמר אותו הרב לרבי את הגנב משני איסורים גם יחד .שהרי לו לא היה
בדרך הלצה :מלפנים בישראל כאשר נסעו צדיקים מפקיר את חפציו אלא מזכה אותם לגנב ,היה הגנב
לדבר מצוה קפצה להם הדרך. ניצול מאיסור 'לא תגזול' ,אך איסור 'לא תחמוד' עדיין
היה רובץ עליו...
נענה הרבי ואמר :לאו בצדיקים תליא מילתא ,אלא
במלוויהם ...כמו שמצינו אצל אאע"ה שאמר הכתוב ***
'ביום השלישי וגו' וישא אברהם את עיניו וירא את כל ימיו של המהרי"ל דיסקין זצ"ל ה"שרף מבריסק"
המקום מרחוק' ,לאחר שהלך כבר שלושה ימים עדיין זצ"ל ,היו קודש לה' ,בעת הארוחות הסיבו אורחים
היה המקום רחוק' ,ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם רבים לשולחנו ,אך הוא עצמו לא נטל ידיו .אכל אכילת
פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה' ,כאשר ארעי וישב בראש השולחן כשהוא שקוע בתלמודו .יום
אברהם ציוה להמלוים שיישארו שם ,הגיע תיכף אל אחד ,בשעת הארוחה ,ננער לפתע וקם ממקומו ,פסע
המקום ,כמ"ש 'ואני והנער נלכה עד כה'... לירכתי השולחן והתיישב שם .הכל הפנו אליו מבטם,
התברר שהבחין בקשיש חסר שינים שהתקשה
בלעיסת הלחם .בצע לו הרב את הפרוסה ,הסיר את
*** הקרום הקשה ,והגיש את החלק הרך במאור פנים.
כפרי אחד שאל את הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן
זי"ע ,מדוע כאשר בא יהודי אצלינו לכפר ,אנו מקדמים כשסיימו הסועדים והלכו לדרכם ,פנה אליו בן ביתו
41
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
בפריז שלאחר השואה התגורר הגאון הצדיק רבי מרדכי אותו בסבר פנים יפות ,ומאכילים ומשקים אותו מכל
פורגמנסקי זצ"ל ,גאון עולם שנלב"ע בגיל צעיר והובא טוב ,ונותנים לו מקום טוב ללון ,ואילו כשמזדמן אחד
לקבורה בבית העלמין בזכרון מאיר בב"ב. מאתנו לכרך ,אין מי שמציע לו לסעוד או לישון אצלו?!
ענה הרה"ק ואמר בצחות:
והוא סיפר ,שנסע פעם ברכבת ביום שישי בליטא
אל תצטער על דבר זה ,שכן הוא דרכו של עולם מימים
ממקום למקום ,ובמהלך הנסיעה הוא מצא יהודי שומר
ימימה ,מאז ומעולם היה כך ,ראיה לדבר ,השמים הם
תורה ומצוות ,שנוסע איתו ברכבת .אותו יהודי היה
בבחינת "כרך" ,הארץ הם בבחינת "כפר" כנגד
שוחט ומוהל במקצועו .התחילו לדבר ביניהם בד"ת,
השמים .והנה בימי אאע"ה ,כאשר המלאכים ירדו
ולא שמו לב ,שהם צריכים לרדת בתחנה מסויימת...
מהשמים – שהוא הכרך ,ובאו להארץ שהיא הכפר,
הכרוז מודיע שהגיעו לתחנה ,רק הם היו כל כך
והכניסם אאע"ה לביתו ,והאכילם מאכלים יקרים
מרוכזים בלימוד ביחד ,שלא שמו לב בכלל שצריך
למאוד ,ג' לשונות של בקר בחרדל ,ואילו אחרי קבלת
לרדת...
התורה כאשר משה רבינו שהיה כבן כפר עלה למרום
הגיע שעה אחת ...שתים ...הכרוז מודיע "הגענו שהוא הכרך ,הסתובב שם ארבעים יום ,ולחם לא אכל
לתחנה" ...הרב שומע" ,אוי ווי ...התרחקנו שעתיים ומים לא שתה ,כי הם לא נתנו לו כלום...
מהמקום שאנחנו צריכים לרדת ...אין סיכוי שנגיע כבר
לשבת הביתה ."...אותו יהודי שהוא שוחט ומוהל ,היה
ממש נסער "תראה ...לא הייתי כל כך הרבה זמן
***
בבית ...הבטחתי שאני יבוא לשבת ."...רבי מרדכי הרה"ק רבי דוב בעריש מאלעסק זי"ע [בן הרה"ק רבי
אומר לו – "אדוני ,מה אתה נסער כל כך ,הקב"ה רוצה שלמה לאצקער זצ"ל המגיד מסקאהל בעל "דברת
שנהיה פה בשבת ."...אומר לו השוחט" :כבוד הרב, שלמה" ,תלמידו ונאמן ביתו של הרה"ק המגיד הגדול
אני רוצה להגיד לך ,אין פה יהודים בכלל ומאיפה אתה ממעזריטש זי"ע ,ורבו של הרה"ק השר שלום מבעלזא
יודע שאין? כי אם היו פה יהודים ,היו מזמינים אותי פה זי"ע] ,נקלע פעם אחת באישון לילה לעיר אחת ביחד
לשחוט. עם משמשיו ,וחיפשו מקום ללון שם ,המשמשים ניסו
לדפוק על פתחי בתים ,אך איש לא הסכים להכניסו
יוצאים מתחנת הרכבת ופוגשים שם בעלי עגלות
לביתו ,כל אחד בסיבות ותירוצים שונים ,לאחר
ושואלים את אחד מהם – אולי אתה יודע איפה יש כאן
שהתהלכו שעה ארוכה אנה ואנה ברחובה של עיר ולא
יהודים? אומר להם הבעל עגלה – כן ,אני יודע ...יש
עלתה בידם למצוא אכסניה ללון שם .התקרב רבי
כאן יהודי אחד! אקח אתכם אליו ...לוקח אותם...
בעריש לאחד החלונות ,דפק עליו בחוזקה וקרא בקול
יורדים מהכרכרה ...מסתכלים ...יש מזוזה על הדלת...
ר' לוט ...ר' לוט...
ב"ה ,נוקשים בדלת ,פותח את הדלת יהודי ...רואה את
כעבור רגע כבר הציץ בעל הבית מבעד לחלון ,ושאל
הרב והשוחט ...לא הכיר את הרב ..כולו נהיה חיוור,
אותם :את מי אתם מחפשים?! השיב לו רבי בעריש:
שואל אותם היהודי – סליחה ,מישהו מכם מוהל???
אנחנו מחפשים את ר' לוט! השיב בעה"ב :אין נמצא
אומר רבי מרדכי – כן! הנה הוא מוהל! ב"ה! כולו
בעירנו איש בשם זה! אבל רבי בעריש עמד על שלו
התמלא שמחה ...מה קרה??? שאלו אותו ...תראו,
ואמר לו :לא יתכן ,הכל יודעים שבסדום גר מכניס
שבוע שעבר נולד לי בן ,ולא ידענו מה יהיה עם הברית,
אורחים אחד ושמו לוט ,והרי כאן הוא "סדום" שאין
כי הילד לא כל כך הרגיש טוב ,היום הרופא אמר לי
מכניסים אורחים ,וא"כ שמא תועיל בטובך להראות לנו
שאפשר לעשות לו ברית ...אמרתי לו "עכשיו אתה
היכן ביתו ...למען יתן לנו מקום ללון?!
מודיע לי?! 12בצהריים?? מאיפה אני אביא מוהל?...
התפללתי להקב"ה "רבוש"ע צווית 'וביום השמיני ימול
בשר ערלתו' אני רוצה למול ,אבל אין מוהל ,מה אני
סיפורי השבוע
יכול לעשות?! בכיתי ...התפללתי ...והקב"ה זימן
אתכם לפה! אמר לו רבי מרדכי – נו ,אתה רוצה ,אני סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל:
42
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
מקרעטשניף זי"ע .הוא התפלל שם הן בליל שבת הן סנדק ,אתה מוהל ,והוא אבי הבן! עכשיו אתה מבין,
ביום .בקריאת התורה ,פנה אליו הגבאי וקרא לו לעלות למה הגענו לפה?!
ל"שישי" .ר' שאול היה מופתע מאוד ,שכן ביהמ"ד היה
אומר רבי מרדכי למוהל :תשמע ,עכשיו אני מבין
מלא מפה אל פה ואילו הוא היה סתם אורח בלתי
רש"י ...רש"י אומר עה"פ 'ותלך ותתע באר שבע' [כא
מוכר.
יד] מכאן שחזרה הגר לגילולי בית אביה ,מאיפה ידע
רש"י את זה? כתוב שהיא טעתה בדרך ...אבל מי אמר
בצאת השבת שב הרבי מקרעטשניף אל עבודת קבלת
שחזרה לגילולי בית אביה?
הקהל וקריאת ה"קוויטלך" ,גם ר' שאול השתלב בתוך
התור הארוך והמתין לברכת הרבי .לפתע ניגש אליו אמר רבי מרדכי :פשוט מאד ,יהודי לא טועה! יהודי
המשב"ק וקרא לו לבוא עמו .שוב הופתע ר' שאול הקב"ה מדריך אותו על כל צעד ושעל! ואם כתוב 'ותלך
מהיחס המיוחד כלפיו .הוא פסע בצייתנות אחרי ותתע באר שבע' – זה אומר שהיא לא היתה יהודיה ,כי
המשמש שהוביל אותו היישר לחדרו של הרבי. אם היא היתה יהודיה ,לא היה מופיע פסוק כזה
כשנכנס פנימה קידמו הרבי בברכת "שבוע טוב" 'ותתע' ,יהודי לא טועה ,יהודי מודרך.
לבבית והציע לו סיגריה .ר' שאול השיב בנימוס כי איננו
מעשן" .זה חידוש בשבילי ,ר' שאול" ,הגיב הרבי ***
מקרעטשניף" .מתי חדלת מלעשן?". איש אשכולות היה ר' שאול שטרן .יר"ש ,ת"ח ,וטוב
מזג .שקד ללמוד תורה בכל רגע פנוי ואף חיבר ספר
ר' שאול היה נבוך ולא השיב ,בקושי זכר שבעבר עישן. הגותי על חמשה חומשי תורה .לפרנסתו ניהל מפעל
הרבי שינה את נושא השיחה" .יש לי דבר תורה לומר לעיבוד מזון ,ונחשב מומחה בעל שם לכשרות.
לך" ,אמר ,והשמיע באוזני ר' שאול בשאלה" :נו ,ר'
שאול ,ההסבר הזה אולי מוכר לך?" ,ר' שאול לא באחד המסדרים במחנה הריכוז ,פקד הקצין הגרמני
השיב .כעבור רגע של שתיקה ,היישיר הרבי מבט אל על בעלי השכלה רפואית לצאת מהשורה .אומנם לר'
ר' שאול ואמר לו" :את הפירוש הנאה הזה שמעתי שאול לא היתה השכלה רפואית ,אך הוא היה כימאי
ממך בנעורי ,בשעה שבאתי לקבל ממך טיפול והבין קצת בתרופות .בלי לחשוב פעמיים יצא מהשורה
במרפאה של מחנה הריכוז .אני הוא הנער הצעיר והציג את עצמו כרופא .מאותו יום ואילך הוא מונה על
שחיבבת ושסייעת לו לברוח אל מחוץ למחנה, המרפאה במחנה כך היה יכול לסייע לחולים רבים,
התזכור?"... שקיבלו ממנו תרופות יותר ממה שהתירו לו ההוראות.
צמרמורת הרעידה את גופו של ר' שאול .הוא התרגש יום אחד הגיע למרפאה בחור צעיר ,ר' שאול התעניין
עד עמקי נשמתו ולא הצליח להוציא הגה מפיו .הרבי בשלומו ,טיפל בו כראוי ושוחח עמו בדברי תורה.
מקרעטשניף הוסיף ואמר" :אתה היית שליח ה' הבחור התחבב עליו מאוד והוא השתדל לסייע לו ככל
להצילני ,ואני חייב כלפיך בהכרת הטוב" – ר' שאול יכולתו .בהמשך רקם ר' שאול תכנית שבעזרתה
היה אחוז התפעלות מהעובדה שאחרי שלושים שנה הצליח ,בסיוע עוד גורמים ,להבריח את הנער אל מחוץ
עדיין זכר הרבי את פניו ,את דבר התורה ששמע ממנו למחנה ,מאז נעלמו עקבותיו של הנער והם לא נפגשו
במחנה ,ואפילו את העובדה שבאותם ימים נהג עוד .שלושים שנה חלפו מאז ,בשנים אלה הספיק,
לעשן... כאמור ,לעלות ארצה ולהקים משפחה .חלפו עוד שנים
ובינתיים גם ילדיו בגרו והקימו משפחות
*** אחד מילדיו התגורר עם משפחתו ברחובות .זה היה
הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל ,התארח פעם אצל בשבת הראשונה שבה התארח ר' שאול בבית בנו
ה"חפץ חיים" זצ"ל .כמנהגו ,קיבלו הח"ח בכבוד גדול ברחובות – מכל בתי הכנסת בעיר בחר ר' שאול ללכת
ודאג לכל צרכיו לפרטי פרטים .תיכף בהגיעו מהדרך, להתפלל בביהמ"ד של הרה"ק רבי דוד משה
43
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
ושם בעיר היה גר גביר מכניס אורחים למאוד ,וכל גדולי ערך לפניו שולחן והגיש לו ארוחה דשנה .כל העת ,דאג
הדור היו מתאכסנים אצל הגביר ההוא. הח"ח להנעים את שהותו של האורח בביתו ,הוא
שוחח עמו בד"ת ,ולא סרו עיניו מצרכיו של האורח
פעם אחת ביקש הגביר מאת המלמד ,דכאשר יבוא רבי הדגול.
לייב שרה'ס ,יבקש בשמו שיבוא להתאכסן אצלו ,וכן
היה .רבי לייב שרה'ס הגיע לעיר ,והסכים לילך לביתו בהגיע הערב ופנו כבר ללכת לישון ,לא הטיל המארח,
של הגביר ,והגבאי שלו לקח את החפצים וכל תרמיליו הח"ח ,את מלאכת סידור והצעת המיטה על אי מי
ולקחם לתוך הבית ,ונתן שחת לסוס ,ורבי לייב שרה'ס מבני ביתו ,אלא הוא בעצמו סידר עבור האורח את
הלך בתוך הבית ורצה לברר לעצמו איזה חדר מיוחד. חדרו ופרס לו את כל כלי המיטה .נבוך מאד היה רבי
זלמן" ,גדול הדור בכבודו ובעצמו דואג לי?! היתכן?!
בעה"ב הגביר לא היה אז בביתו ,ובעלת הבית
השתוממה על ככה ,כי איך ירהיב בנפשו איש אורח הוא ביקש מהח"ח שיניח ויפסיק לשרתו" ,אני אעשה
קרוע ובלוע ,כי הלך בבגדים פשוטים – לגשת לביתה זאת בעצמי" ,ביקש רבי זלמן" ,לא נוח לי לראות כך את
פנימה בלי לקחת רשיון ,ובפרט שהתכוננו אז לבואו אל הח"ח טורח עבורי" ,הוסיף רבי זלמן לבקש ,אך הח"ח
הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע על שבת, אינו משיב מאומה וממשיך במלאכתו ,סידור המיטות,
ובעלת הבית היתה טרודה בטירדה של מצוה והכנה ודאגה לשאר צרכיו.
דרבה ,א"כ מה לה ולאורח הלז ,וכבר אחז"ל [ב"מ פז].
שהאשה עיניה צרה באורחים ,ע"כ האשה צעקה על למחרת בבוקר ,הלכו מרנן הח"ח ורבי זלמן לביהכ"נ
הגבאי שיפנה מכאן את סוסו והחפצים שלו ,כי אין כאן להתפלל תפילת שחרית .בדרכם נתנו את הטו"ת
מקום ללון לאורחים! לתלמיד שילווה אותם ,כדי שיביאם עמו לביהכ"נ.
בהגיעם לביהכ"נ ,חיפש רבי זלמן את הבחור שנשא
ענה הרה"ק :הלא בעל הבית הזמין אותו ע"י המלמד את הטו"ת ,אך הבחור איננו ,כאילו בלעה אותו
לבוא אליו! אבל בעלת הבית צעקה כי אינה מתרצית האדמה .בלית ברירה ,ניגש רבי זלמן אל הח"ח לברר
ומסכימה לכך ,נענה הרה"ק ואמר :אם בעלת הבית לא אצלו היכן הבחור והיכן התפילין שלו.
תתרצה בשום אופן ,מה אוכל לעשות ,מוכרח אני
לשמוע בקולה ,הגם שאחז"ל כל מה שיאמר לך א"ל הח"ח" :מדוע יטרח כבודו בהנחת התפילין? הלא
"בעה"ב" עשה חוץ מצא ,היינו רק בעה"ב ,אבל אם אני יכול לעשות זאת עבורו" ...או אז הבין רבי זלמן את
'בעלת הבית' אומרת צא – מוכרחים לשמוע בקולה! פשר הנהגתו של הח"ח באירוחו אמש בביתו ,הלא
וציוה למשמשו שירתום את סוסו ,ויסעו בחזרה מצוות הכנסת אורחים חשובה לאין ערוך ,ואם יכול הוא
לאכסניה אצל המלמד ,וסיפר למלמד את כל אשר לעשות זאת בעצמו לבדו ,אל לו לוותר עליה ולמוסרי
קרהו. בידי אחר ,מצוה נשגבה כ"כ היא כמצווה שבגופו,
ששלימות עשייתה היא לא ע"י שליח ,אלא בגופו
המלמד סיפר זאת אח"כ לבעה"ב הגביר ,והוא תלש ובמעשיו יכבד את אורחיו.
שער ראשו ,ולא ידע לשית עצות בנפשו ,היאך אפשר
לפייס את הרה"ק .ובצר לו סיפר את המאורע לרבו
הרה"ק מאפטא זי"ע ,והרה"ק מאפטא אמר לו :בלי
***
ספק יבוא אלי הרה"ק רבי לייב ל'טיש' ואדבר עמו בספר "מעשה הצדיקים" מביא בשם ספר "דברים
לפייסו! ערבים":
ואכן ,רבי לייב שרה'ס בא בש"ק לשולחן הטהור של הרה"ק רבי לייב שרה'ס זי"ע היה רגיל להגיע לאיזה
הרה"ק מאפטא ,ונהנו מזה כיאות וכראוי בין שני עיר ,ותמיד התאכסן אצל מלמד אחד שהיה ירא ה'.
44
אסיפת אמרי"ם – פרשת וירא תשפ"ז בה"י
קדושים הללו ,ואילו בעה"ב הגביר עמד שם בפחי
נפש.
תוך כדי שיחתם א"ל הרה"ק מאפטא :כך וכך נעשה
ע"י אשת הגביר ,שלא ידעה מי הוא ,ובעה"ב דואג
ונאנח ומצטער על ככה ,לזאת יסלח לו על אשר
נעשתה בשגגה.
ענה רבי לייב שרה'ס :הנה חכמינו ז"ל יחסו את
אאע"ה לבעל מכניס אורח ,ולכאורה קשה ,הלא לוט
עשה יותר ,כי באברהם כתיב מקודם 'ורחצו רגליכם'
ידידי חביבי
להסיר אבק שעל רגליהם ,וגם כתיב 'יקח נא מעט מים'
דהיינו ע"י שליח ולא ע"י עצמו ,ואילו לוט הכניס אותם
השי"ת יעזור שיהיה לעם ישראל ישועה עם האבק שעל רגליהם ,וכתוב 'ומצות אפה' דהיינו
גדולה בעצמו ולא ע"י שליח ,ואף את בנותיו הפקיר בבחינת
גם בבחירות שיהיה הצלחה גדולה מסי"נ בשביל הכנסת אורחים ,א"כ מדוע לא יתייחס
שהחורף יגיע אלינו בשעה טובה לוט לבעל מכניס אורח?
ומצפים להרבה גשמי ברכה
אולם כן הדבר ,כי אצל אאע"ה באו בדמות אנשים
וגם "גשמיות" בהרחבה ובדמות ערביים ,עכ"ז קידם אותם ,אשר על כן ,יתייחס
כדברי הרבי ר' אלימלך זי"ע בליקוטי שושנה לבעל "מכניס אורח".
שצדיקים צריכים הרחבה בעוה"ז לקיים
מצוות התורה אבל אצל לוט באו בדמות מלאכים ושרפים ,ומלאכים
כמו הכנסת אורחים סוכה אתרוג ציצית ושרפים "רעבי'ס" ,כאלה כל איש יקח לביתו ,אבל
באמת לוט היה רק איש פשוט ושיכור ,ונשאר שיכור...
ומזוזה
זה הזמן להרבות בלימוד התורה הגביר הנ"ל נעשה אחר כך שיכור ,וכבוד עושרו נלקח
השי"ת יעזור בבריאות והרבה שמחה. מאתו ,ה' ישמור רגלי חסידיו.
ואי"ה נזכה לאורך ימים להוציא את הפרשה
זכותם תגן עלינו
ידידכם אוהבכם
45
