gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דף מקשר · Daf Mikesher — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: דף מקשר · Daf Mikesher

שבוע: וירא (2026-10-26)

דף מקשר · Daf Mikesher — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫גיליון מס' ‪252‬‬ ‫דף מקשר‬ ‫גיליון‬ ‫מס' ‪4‬‬ ‫הדף היומי‬ ‫פנינים וחידושים חידות והלכות על‬ ‫‪+‬‬ ‫'דף אחד שמקשר עם אחד לאב אחד'‬ ‫דף אחד שמקשר עם אחד לאב אחד'‬ ‫דבר העורך‬ ‫הדף אליבא דהלכתא‬ ‫סיפר איש עסקים מפורסם‪ :‬כבר בילדותי היה לי‬ ‫בדף לז‪ .‬והוא יחזיר להם את הדמים‬ ‫חוש מסחרי‪ .‬חסכתי פרוטה לפרוטה‪ ,‬ולקראת חג‬ ‫מעשה שהיה ביהודי שחיתן את בנו והזמין קייטרינג עבור סעודת השבת חתן (שבת שבע‬ ‫הסוכות החלטתי לקנות הדסים ולמכור אותם‬ ‫ברכות)‪ ,‬הוא שילם חלק מהכסף מראש תוך כדי שהוא חוזר ומדגיש לבעל הקייטרינג‬ ‫בשוק‪ ,‬בתקווה להכפיל את כספי‪ .‬אבא הזהיר‬ ‫שאבי הכלה ומשפחתו אנשים מאוד מכובדים ושיזהר מאוד שהכל יהיה בצורה מכובדת‬ ‫אותי‪" :‬בני‪ ,‬כדי לבחור הדסים משולשים וכשרים‬ ‫וכראוי‪ .‬והנה בליל שבת‪ ,‬עבר בעל הקייטרינג סמוך למטבח וריח נורא עלה באפו‪ ,‬התברר‬ ‫צריך ידע וניסיון‪ ,‬ואני חושש שתפסיד את כספך"‪.‬‬ ‫שהבשר שבסיר הענק של הצולנט היה מקולקל וריח של סרחון נדף מהסיר‪ ,‬הוא לא היה‬ ‫אך התעקשתי ואמרתי‪" :‬אבא‪ ,‬אל תדאג‪ ,‬אני יודע‬ ‫יכול לשלוט ברוחו כשהוא יודע שהמחותנים הם אנשים מכובדים וידועים‪ ,‬ואם יצא לו‬ ‫מה אני עושה!" קניתי הדסים בכספי חסכונותיי‬ ‫שם רע בסעודה זו‪ ,‬יתפרסם הדבר בכל מקום אפשרי‪ ...‬ועלול הוא לאבד את פרנסתו‪.‬‬ ‫ויצאתי לשוק‪ ,‬בטוח שאצליח‪ .‬אולם התברר שאבא‬ ‫הלה שבעבר הרחוק למד בישיבה‪ ,‬התחיל להיות הפוסק של עצמו והעלה בדעתו כמה‬ ‫צדק‪ .‬הקונים טענו שההדסים אינם מהודרים‬ ‫וכמה סברות להיתר בישול בשבת‪ ,‬שהרי יש כאן 'כבוד הבריות'‪ ,‬ואולי אפילו ספק פיקוח‬ ‫מספיק ולא הסכימו לשלם את המחיר שדרשתי‪.‬‬ ‫נפש‪ ,‬וגם שהרי זוהי שעת הדחק‪ ,‬וממחשבות ניגש למעשה‪ ,‬החל בקילוף תפוחי אדמה‪,‬‬ ‫חזרתי הביתה מאוכזב‪ ,‬והצטערתי שלא שמעתי‬ ‫נטל בשר מהמקפיא וחתכו‪ ,‬הוסיף שמן ותבלינים‪ ,‬הדליק את הגז‪ ,‬ובישל סיר חדש של‬ ‫בקול אבא‪ .‬כעבור יום־יומיים הגיע אדם שהציע‬ ‫צולנט‪ .‬בבוקר לאחר התפילה סעדו האנשים את ליבם ואכלו את הצולנט‪ ,‬תוך כדי שאבי‬ ‫לקנות ממני את כל ההדסים במחיר שהותיר לי‬ ‫החתן וכל האורחים משבחים את האוכל המשובח‪ ,‬אך לא לעולם חוסן‪ ,‬וסוף גנב לתליה‪,‬‬ ‫רווח נאה‪ .‬שמחתי מאוד‪ .‬הנה‪ ,‬למרות הכול‪,‬‬ ‫ולבסוף נודע הדבר (ע"י שני בחורים שהסתובבו באיזור המטבח בשעות הקטנות של‬ ‫הצלחתי להרוויח! מיהרתי לספר לאמי על העסקה‬ ‫הלילה) שכל הצולנט הטעים שאכלו בשבת התבשל תוך כדי חילול שבת מחפיר‪.‬‬ ‫המוצלחת‪ ,‬והיא חייכה ואמרה‪" :‬לך ספר גם לאבא‪,‬‬ ‫בוודאי ישמח לשמוע"‪ .‬סיפרתי לאבא בגאווה כיצד‬ ‫לאחר השבת פנה אבי החתן ואמר לו‪ ,‬לא רק שאיני חייב לך את שאר הכסף אלא אני גם‬ ‫הצלחתי למכור את כל הסחורה ולהרוויח‪ .‬אבא‬ ‫דורש ממך שתחזיר לי את הכסף שכבר שילמתי‪ ,‬שהרי לא שילמתי על שבת חתן של‬ ‫שמח וביקש ממני להביא את משקפיו מהמרפסת‪.‬‬ ‫חילול שבת‪ ,‬והנאה מאוכל כזה מאוסה עלינו‪ ,‬וגם אסור לך להנות מממון שבא ע"י חילול‬ ‫כשהגעתי לשם‪ ,‬נדהמתי לגלות דלי ובתוכו כל‬ ‫שבת‪ .‬מאידך בעל הקייטרינג טוען‪ ,‬מה שקשור לעבירות שלי עם הקב"ה‪ ,‬תשאיר זאת‬ ‫ההדסים שמכרתי‪ .‬באותו רגע הבנתי שאבא הוא‬ ‫עבורי ואני כבר יחזור ע"ז אח"כ בתשובה‪ ,‬אך מה שקשור אליך‪ ,‬אכלת ונהנת א"כ תשלם‪.‬‬ ‫שדאג לקנות ממני את הסחורה באמצעות אדם‬ ‫עם מי הדין?‬ ‫אחר‪ ,‬כדי שלא אפסיד את כספי‪ ,‬ועשה זאת מבלי‬ ‫משבאה שאלה זו אל שולחנו של הגאון הגדול הרב יצחק זילברשטיין שליט"א‪ ,‬השיב‬ ‫לבייש אותי‪ .‬הבנתי שכל ההצלחה שבה התגאיתי‬ ‫שיש לפשוט שאלה זו מהנלמד בשבוע החולף בסדר לימוד "הדף היומי" במסכת‬ ‫לא הייתה בזכות כישרוני המסחרי‪ .‬אני חשבתי‬ ‫בכורות בדף לז‪ .‬השוחט את הבכור ונודע שלא הראהו‪ ,‬מה שאכלו אכלו ויחזיר להם‬ ‫שהצלחתי בכוחות עצמי‪ ,‬אך מאחורי ההצלחה שלי‬ ‫הדמים וכו' וכן השוחט את הפרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו‪ ,‬ומה שלא אכלו‬ ‫עמדה אהבתו הגדולה של אבי‬ ‫הם יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע (חו"מ רלד ס"ב)‬ ‫בפרשתנו אברהם אבינו מבקש מהאורחים "יוקח‬ ‫שאדם המוכר לחבירו מאכל שאסור מדאוריתא כגון בשר טריפה ואח"כ נודע הדבר‬ ‫נא מעט ורחצו רגליכם"‪ .‬רש"י מביא את דברי‬ ‫לקונה‪ ,‬הדין שצריך המוכר להחזיר לו את כל הכסף ששילם‪ ,‬אבל המוכר לחבירו מאכל‬ ‫הגמרא שאברהם חשב שאורחיו הם ערביים‬ ‫שאסור מדרבנן ולאחר שאכלו נודע הדבר לקונה‪ ,‬אינו חייב להחזיר לו הדמים‪.‬‬ ‫המשתחווים לאבק רגליהם‪ .‬מה פשר עבודה זרה‬ ‫ובטעם החילוק בין איסור דאוריתא לדרבנן‪ ,‬ביאר הסמ"ע (סק"ד) א‪ .‬זהו קנס חכמים‪,‬‬ ‫זו? אדם משתחווה לאבק שהוא עצמו העלה? הסבר‬ ‫ודוקא במכשול של איסור דאוריתא קנסו‪ ,‬ב‪ .‬האוכל איסור דאוריתא אי"ז נחשב לו‬ ‫נפלא נמצא בספר "יפה תואר" לרבי שמואל יפה‬ ‫להנאה אלא לצער אף שהיה שוגג‪ ,‬משא"כ באיסור דרבנן‪ ,‬וכ' הנתיה"מ (סק"ב) נפק"מ‬ ‫אשכנזי‪ ,‬אב״ד קושטנדינא‪ :‬הוא מקדים ש״באמת‬ ‫בין הטעמים‪ ,‬באופן שעירבם הקונה בשישים לח בלח ואח"כ אכל‪ ,‬דאז חשיב הנאה‪,‬‬ ‫אין לנו לבקש טעם ודעת במעשה הכסילים״‪ ,‬ובכל‬ ‫ומ"מ שייך קנס על שגרם במזיד לבטל איסור‪.‬‬ ‫זאת אפשר לומר שאנשים אלו נהגו לסגוד לכוחו‬ ‫והנה מדאוריתא מותר להנות ממעשה שבת כמבואר בב"ק (עא‪ ).‬אלא שרבנן קנסו לא‬ ‫האנושי של האדם ולייחס את הצלחותיו לכוחו‬ ‫להנות מכך וכנפסק בשו"ע (שי"ח ס"א) וכ' המשנ"ב (סק"ד) שמ"מ מותר להנות מדמיה‬ ‫ועוצם ידו‪ .‬לכן‪ ,‬מכיוון שעיקר ההשתדלות באותם‬ ‫של המלאכה‪ ,‬שמעשה שבת מותר בהנאה‪ ,‬ולפי"ז כיון שעברו האוכלים על איסור דרבנן‬ ‫ימים הייתה ברגלים‪ ,‬ללכת בימים ובמדבריות‬ ‫בלבד‪ ,‬לכאו' צריכים לשלם על הכל‪ ,‬אך יתכן שזה תלוי בב' הטעמים של הסמ"ע‪.‬‬ ‫ממוצא וממערב‪ ,‬לכן היו משתחווים לאבק‬ ‫אך למעשה מסיק הגר"י זילברשטיין‪ ,‬שכל מה שדיברו הפוסקים לפטור בעבר על איסור‬ ‫שברגליהם‪ ,‬כלומר שהיו מייחסים כל הצלחתם‬ ‫דרבנן‪ ,‬זהו בדבר שעיקרו מדרבנן‪ ,‬אך מאכל שהוכן ע"י איסור דאוריתא‪ ,‬אף שאיסור‬ ‫לאבק העולה ברגליהם‪.‬‬ ‫אכילתו רק מדרבנן בזה כל יהודי קץ במאכל זה‪ ,‬וצריך בעל הקייטרינג להחזיר להם את‬ ‫יהודי שעוצר את כל עיסוקיו וטרדותיו והולך לבית‬ ‫כספם על סעודה זו‪ .‬וכ' הסכים הגרח"ק‪( .‬ע"פ חישוקי חמד)‬ ‫המדרש לפתוח דף גמרא‪ .‬הוא מבטא בכך את‬ ‫אחת המעלות של לומדי הדף היומי שלומדים עוד ועוד מושגים בכל חלקי התורה!‬ ‫אמונתו שאינו משתחווה לאבק רגליו‪ ...‬הוא עושה‬ ‫כל לימוד מרגלית! כל הלכה פנינה! והיהודי הלומד הוא אוצר שלם!!!‬ ‫רק השתדלות‪ ,‬ומאחורי ההצלחה עומד אבא אוהב!‬ ‫מאיר ישראל ארוגטי‬ ‫השיעור בדף היומי נמסר בכל ערב בין השעות ‪ 20:30-21:40‬בבית הכנסת "התאחדות האברכים" רחוב מנחם בגין ‪48‬‬ ‫פרדס כץ ב"ב (ליד טיפת חלב)‪ .‬השיעור נמסר בטוב טעם ודעת בבהירות ובשפה השווה לכל נפש מפי הרב מגיד השיעור‬ ‫‪1‬‬ ‫פניני הדף‬ ‫בדף לז‪ .‬מכרוהו לעובדי כוכבים או הטילוהו לכלבים‬ ‫הנה על הרישא של משנתינו שמדברת בבכור בעל מום שנשחט והתגלה שלא הראה אותו המוכר לחכם‪ ,‬לא אמר התנא מה הדין אם מכרוהו‬ ‫לעובדי כוכבים‪ ,‬וביאר התוס' יו"ט (פ"ה מ"ו) משום שאע"ג שבכור בעל מום מותר באכילה גם לגוי‪ ,‬מ"מ אי"ז שכיח שיאכיל לגוי‪ ,‬שהרי‬ ‫ישראל קדושים הם ומחבבי ם דבר שהיה קדוש ולא יאכילוהו לגוי או לכלב‪ .‬וכעי"ז כתב הבית יוסף (או"ח קסז ד"ה כ' הכלבו) בשם הכלבו‬ ‫והאבודרהם שאין להאכיל לבהמה ועוף או לגוי מחתיכה של המוציא‪ ,‬וכ' הבית יוסף שאין סמך לדבר זה‪ ,‬אך הט"ז (שם ס"ק יח) כ' שראה‬ ‫בס' טעמי המצוות להרקאנטי (דף עא‪ ).‬שהזהיר לא להאכיל מצה לגוי עיי"ש טעמו‪ ,‬וממילא יש להיזהר גם בהמוציא ששייך בו אותו הטעם‪,‬‬ ‫וכ"כ השל"ה שכיון שמצה היא במקום קרבן פסח‪ ,‬לא יתן ממנה לגוי‪ ,‬וכשם שנאמר בפסח כל בן נכר לא יאכל בו‪ .‬ועיין בכף החיים (שם ס"ק‬ ‫קמ) שהביא מעשה נורא בזה‪ ,‬שבימי סבו של הבן איש חי זימן ישראל אחד גוי שכנו בפסח והאכילו מצה‪ ,‬ואח"כ סיפר זאת לסבו של הבא"ח‪,‬‬ ‫ואמר לו הזהר ממנו מאוד כי בזאת השנה יוכל להזיק לך נזק גדול‪ ,‬ויהי היום והישראל יושב בביתו ובא השכן הגוי ההוא וחרבו שלופה בידו‪,‬‬ ‫ונעשה לו נס וברח מפניו‪.‬‬ ‫בדף לח‪ .‬דמדאוריתא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה מטמא כלי‬ ‫הקובץ שיעורים מביא לחקור האם כלל זה הוא דין באוכל ומשקה שאינם מטמאים כלים‪ ,‬או שהוא דין בטומאת כלים‪ ,‬שאין כלי נעשה שני‬ ‫לטומאה וממילא אינו יכול לקבל טומאה אלא מאב הטומאה וכיון שאוכלים ומשקים לעולם אינם אב הטומאה‪ ,‬אלא ראשון (חולין קכא‪).‬‬ ‫לכך אינם יכולים לטמאות כלים‪ .‬וכתב הקוב"ש שנידון זה תלוי במחלוקת ראשונים בריש חולין (ב‪ ):‬דעת רבינו חננאל (הו"ד ברמב"ן שם‬ ‫ד"ה אי לימא) שכשם שחרב הנוגעת בחלל נעשית אבי אבות הטומאה‪ ,‬כך אם נגע כלי בראשון לטומאה מטומאת מת נעשה אף הוא ראשון‬ ‫לטומאה‪ ,‬והיינו שאף שבכל מקום כלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה‪ ,‬אי"ז אלא משום שאם יקבל טומאה מראשון יהיה שני‪ ,‬ובכלי‬ ‫לא חלה טומאת שני‪ ,‬אבל בטומאת מת שנשארת אותה דרגת טומאה‪ ,‬הרי כלי הנוגע בראשון נעשה ראשון כי הכלי יכול להיות ראשון‪ ,‬אך‬ ‫הרמב"ן שם נקט שאפילו אם הראשון לטומאה נטמא ממת אינו מטמא כלי‪ ,‬כי אין כח בטומאת ראשון לטמא כלי‪.‬‬ ‫בדף לט‪ .‬למפרע או מכאן ולהבא הוי מומא‬ ‫במסכת חגיגה אמרו ( ג‪ ):‬שהגדת שוטה היא למי שעושה ג' מעשי שטות‪ ,‬היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו‪ ,‬ודעת רב‬ ‫הונא שאינו שוטה אא"כ היו בו כל הסימנים בבת אחת באדם אחד בזה אחר זה (טורי אבן שם)‪ .‬ובשו"ת בית אפרים (אהע"ז ח"ג סי' פט)‬ ‫הסתפק אם אחרי שעשה את כל המעשים הללו נחשב לשוטה רק מכאן ולהבא או שנתגלה שכבר מהשטות הראשונה היה שוטה‪ ,‬ונפק"מ לכל‬ ‫הקניינים שעשה בטווח הזמן שבין השטות הראשונה לשלישית‪ ,‬וכן הסתפק להלכה שבאחד מסימנים אלו נעשה שוטה אם עשהו ג' פעמים‬ ‫האם דינו כשוטה מכאן ולהבא או למפרע‪ .‬והוכיח שנעשה שוטה למפרע‪ ,‬שהרי שאלו בגמ' שם מדוע צריך ג' מעשים ולא די במעשה שטות‬ ‫אחד‪ ,‬ותירצו שאי"ז ראיה מפעם אחד כיון שאפשר לתרץ את מעשיו שלא עשאן מחמת שטות אך אם עשה את הכל סימן הוא שהוא שוטה‪,‬‬ ‫וכיון שמה שהוצרכנו לג' פעמים הוא רק בשביל שיהיה הוכחה שהמעשה הראשון נעשה מחמת שטות‪ ,‬וא"כ אחרי שעשה את שלשתם נחשב‬ ‫לשוטה כבר ע"י המעשה הראשון שנתגלה ששוטה הוא‪.‬‬ ‫בדף מ‪ :‬הא דאית בה שיער והא דלית בה שער‬ ‫בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' פא) נשאל על בחור שי ש לו שומא במקום זקנו וגדל בה שערות לבנות‪ ,‬ובכל שאר זקנו גודל שער רגיל ונראית‬ ‫בזקנו שורה אחת של שערות לבנות בין השערות הרגילות‪ ,‬ועי"ז מרגיש מגונה ביותר‪ ,‬וגם מפחד הבחור מצד השידוכים‪ ,‬ובא לשאול האם‬ ‫מותר לו להסיר את השומא ע"י ניתוח‪ .‬בתחילה מביא המנ"י את הנפסק בשו"ע (יו"ד קפב ס"ו) שאסור לאיש ללקט אפילו שער אחד לבן‬ ‫מתוך השחורות משום 'לא ילבש'‪ ,‬והביא גם מעשה ברב אחד שהתלבן חצי זקנו ופאה אחת וחצי הראש‪ ,‬והחצי השני של הראש ופאה השניה‬ ‫וחצי זקן נשארו שחורים‪ ,‬והיה לבוז בעיני רבים‪ ,‬ונחלקו בזה אם מותר לצבוע את הכל לשחור‪ ,‬אך כ' שבנידון דידן לכו"ע מותר להסיר‬ ‫היבלת‪ ,‬משום שיבלת בסנטר זה מום‪ ,‬ונחשב למום שבגלוי אף אם הזקן מכסה אותה‪ ,‬משום שלא כו"ע מגדלים זקנם‪ ,‬וברפואת מום שבגוף‬ ‫בודאי אין משום 'לא ילבש'‪ ,‬משום שבהסרת מום אינה חשובה מעשה יפוי ונוי ואינה דרך נשים בלבד‪ ,‬ואין שום איסור בהסרת שומא זו‪.‬‬ ‫בדף מג‪ :‬שימי את‬ ‫ביאר רש"י שרב השיב לו בתמיה‪ ,‬וכי חכם גדול כמוך אינו יודע לתרץ קושיא זו ובא להקשותה לפני‪ ,‬אמנם במסכת נידה ביאר רש"י (כד‪.‬‬ ‫ד"ה שימי את) שמצינו שרב אמר לשון זו של 'שימי את' בכמה מקומות‪ ,‬ונראה שהשיב כך משום שהיה נכדו ואמר לו כך בלשון חביבות‪,‬‬ ‫כלומר אתה יודע להקשות עלי קושיות‪ ,‬עוד הביא שם רש"י שיש מבארים שמידת צניעות היתה ברב שלא היה זוקף עיניו למעלה ולכן לא‬ ‫היה מכיר את שימי נכדו ולכן שאלו האם אתה שימי נכדי‪ ,‬ורש"י דחה פי' זה‪ ,‬שהרי לא מצינו שאמר רב כך לשום אדם אלא רק לשימי‪ .‬עוד‬ ‫הביא רש"י שיש מפרשים ששימי היה חריף והיה דוחק את רב בקושיות חזקות‪ ,‬שכמו כן אמרו בתענית (ט‪ ):‬שרב פפא התפלל לקב"ה שלא‬ ‫יבוש מקושיותיו החזקות של רב שימי‪ ,‬ודחה רש"י גם ביאור זה‪ ,‬שזהו שימי אחר ולא נכדו של רב‪ .‬והבא"ח בס' בניהו (מנחות קי‪ ).‬ביאר‬ ‫ששמו של רב היה 'אבא'‪ ,‬וה פלא הוא שאפילו תלמידיו קראו לו אבא (כמבואר ביומא פז‪ ).‬והטעם לכך‪ ,‬משום ש'אבא' הוא לשון חשיבות‬ ‫כלומר אב בתורה‪ ,‬לכן אמר רב לרב שימי‪ ,‬שימי את‪ ,‬כלומר ראוי אתה להקראות בשמי שהוא 'אבא' כי חכם אתה‪ ,‬וא"כ איך נעלם ממך‬ ‫תירוץ לקושיא זו‪.‬‬ ‫סימני הדף‬ ‫דף לח‪ - :‬משנה חורוור והמים הקבועים איזהו חורוור הקבוע וכו'‪ ,‬דיני החורוור‪ ,‬וסימנך‪ :‬דף ל"ח ר"ת לבאר חורוור‪.‬‬ ‫דף מב – הזכר ולא טומטום ואדרוגינוס‪ ,‬ונתמעטו מכמה מקומות‪ ,‬וסימנך‪ :‬דף מ"ב ר"ת מין בספק‪.‬‬ ‫דף מג – מתחיל פרק שביעי מומין אלו בין קבועים בין עוברים פוסלים באדם ויתר עליהם וכו'‪ ,‬וסימנך‪ :‬דף מ"ג ר"ת מומים גדולים‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫חידות הדף‬ ‫שאלות‬ ‫א‪ .‬היכן מצינו התרת נדר שאמרו זאת בלשון הפרת נדר?‬ ‫ב‪ .‬מה המקור לכך ששלשה הדיוטות מתירים את הנדר?‬ ‫ג‪ .‬אדם שמציג את עצמו לדוגמא ל'תלמיד חכם מומחה' האם שייך לומר עליו שהוא עניו?‬ ‫ד‪ .‬האם מותר לשחוט בכור בהמה טהורה כשנחתך לו כל אזנו?‬ ‫ה‪ .‬האם פגם העשוי למטרת יופי הפרצוף נחשב למום או לא?‬ ‫ו‪ .‬האם בבית המקדש השלישי יהיה גם ציור של עיר באיראן?‬ ‫ז‪ .‬היכן מצינו דין 'מוקצה' ואינו לא בשבת ולא ביו"ט?‬ ‫ח‪ .‬האם ישנם ניתוחים שבעבר ידעו לעשות והיום אפילו הפרופסורים הגדולים אינם יודעים לעשות?‬ ‫ט‪ .‬מדוע הראשונים דילגו על פרק 'מומים אלו' שנלמד השבוע בסדר "הדף היומי"?‬ ‫י‪ .‬איזה מום המובא בסוגייתינו הוא מלשון חורבן?‬ ‫תשובות‬ ‫בדף לז‪ .‬שלשה מפירין את הנדר‪ .‬כתבו התוס' (ד"ה מפירין) שהגמרא נקטה כלשון הפסוק לגבי הפרת אב נדרי בתו והפרת בעל‬ ‫א‪.‬‬ ‫לנדרי אשתו‪ ,‬אך לפי האמת לגבי חכם לא שייך לשון הפרה אלא רק לשון התרת נדרים‪ ,‬והיינו שכוונת התוס' לומר שהרי אין‬ ‫התרת חכם מפורשת בתורה אלא נלמדת מסברא לכן נקטה הגמ' לשון הפרה שהוא נזכר בפסוק‪ .‬וכ' התוס' שכך צריך לפרש גם‬ ‫במה שאמרו בב"ב (עד‪ ).‬גבי בת קול‪ ,‬שאמר הקב"ה ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי‪ ,‬שהכוונה להתרת חכם‪ .‬ובתוס' יו"ט (פ"ה מ"ה)‬ ‫ציין לעוד כמה מקומות כעין זה‪.‬‬ ‫בדף לז‪ .‬הפרת נדרים בג'‪ .‬מבואר בגמרא (נדרים עח‪ .‬ב"ב קכ‪ ):‬שהמקור שג' הדיוטות מתירים את הנדר נלמד בגזירה שוה משחוטי‬ ‫ב‪.‬‬ ‫חוץ שכתוב בהם 'אהרן ובניו וכל ישראל' שכל ישראל שקולים להתיר נדרים ואפילו הדיוטות כאהרן ובניו‪ ,‬ובביאור הלימוד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫הר"ן פירש (נדרים שם ד"ה ביחיד) שאחרי שצריך יותר מאחד‪ ,‬יש להצריך ג' שיהיו כעין בית דין (וכ"כ תוס' בב"ב שם)‪ ,‬ב‪ .‬והמפרש‬ ‫בנדרים פירש שדורשים 'אהרן' אחד‪' .‬ובניו' אחד‪' ,‬כל ישראל' אחד‪ ,‬הרי שלשה‪ .‬ג‪ .‬הריטב"א (ב"ב שם ד"ה ויש שואלין) הביא‬ ‫בשם י"א ש'אהרן' הוא אחד‪' ,‬ובניו' שנים‪ ,‬הרי שלושה‪ .‬ד‪ .‬התוס' (ב"ב שם) הביאו בשם ריב"ם שצריך ג' הדיוטות משום ש'ראשי‬ ‫המטות' משמע שנים‪ ,‬וכיון שצריך שלא יהא בי"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד‪ .‬ועיין שו"ת רעק"א (סי' עג) הנפק"מ בין‬ ‫הלימודים‪.‬‬ ‫בדף לז‪ .‬אמ ר רב נחמן כגון אנא‪ .‬והיינו שרב נחמן מביא דוגמא מעצמו שהוא יחיד מומחה‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬וכי אי"ז גאוה‪ ,‬אלא שענין‬ ‫ג‪.‬‬ ‫גאוה וענוה אין הכוונה מי שמרגיש טוב בעצמו שיש לו מעלות זהו גאוה ומי שמרגיש נפסד ולא יוצלח זוהי ענווה‪ ,‬אלא הענוה‬ ‫האמיתית היא מי שיודע ומכיר בכל מעלותיו אלא שאינו מתגאה בהם משום שיודע שהכל זו מתנה מהקב"ה ולא מעצמו‪ ,‬אבל‬ ‫להמעיט בערך עצמו זוהי ענווה פסולה‪ .‬ובזה מתבאר מה שאמרו בסוף מסכת סוטה (מט‪ ):‬משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא‪,‬‬ ‫אמר ליה רב יוסף לתנא‪ ,‬לא תיתני ענוה דאיכא אנא‪...‬‬ ‫בדף לז‪ .‬נפגמה אזנו מן הסחוס‪ .‬בשולחן ערוך הגר"ז (סוף הל' מכירת חמץ) התריע על החכמים המתירים לשחוט בכור באופן‬ ‫ד‪.‬‬ ‫שנחתך מאזנו קצת או הרבה‪ ,‬וכתב שאפילו אם נחתכה כל אזנו אסור לשוחטו‪ ,‬כיון שלא הותר אלא חתך בסחוס התנוך‪ ,‬שהוא‬ ‫החלק הזקוף בתוך האוזן בחיבורה של הנקב בעצם הגולגולת‪ ,‬אבל שאר כל האוזן החיצונה דינה כמו עור שאין חסרון בו נחשב‬ ‫למום‪ .‬אך הרבה פוסקים חולקים עליו‪ ,‬עיין חזו"א (סי' כה אות ב) שהוכיח מכמה מקומות לא כן‪.‬‬ ‫בדף לט‪ .‬ניקבו חוטמין זה לתוך זה‪ .‬המהר"י קורקוס (איסורי מזבח פ"ב ה"ב) ביאר שבני אדם היו עושים חור באף כדי ליתן נזם‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ואי"ז מום אלא נקב זה נעשה ליופי הגוף (לדעתם)‪ ,‬אך היד דוד (ד"ה ניקבו) חולק וסובר שגם נקב הנעשה ליופי הגוף סו"ס מום‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫בדף מ‪ .‬שתי אמות היו בשושן הבירה‪ .‬ופירש רש"י שהיה ציור של שושן הבירה על השער המזרחי של העזרה‪ ,‬ואמרו במנחות (צח‪).‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שציירוה כדי שתהא עליהם אימת מלכות‪ .‬והנה הרמב"ם לא הזכיר ציור זה כלל (רק בפיהמ"ש) וביארו האחרונים משום שזה‬ ‫היה באותו הזמן שהיו תחת מלכות פרס אך בבית המקדש השלישי לא שייך טעם זה‪...‬‬ ‫בדף מא‪ .‬מן הצאן להוציא את המוקצה‪ .‬והיינו שבהמה שהקצו אותה לעבוד אותה לעבודה זרה‪ ,‬אסורה בהקרבה למזבח‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫בדף מב‪ :‬הא רבי אליעזר‪ .‬והיינו ר"א ביבמות (פ‪ ).‬שאמר שאשת סריס חמה מתייבמת כיון שיש סריסים כאלו שהצליחו לרפאותם‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ואמרו בגמ' שם שבאלכסנדריא של מצרים הצליחו לרפאותם‪ .‬ועיין בספר אמונה וביטחון לחזון איש (פ"ה אות ג) שחכמי הרפואה‬ ‫במצרים הכירו דרכי ניתוח שנעלמו מאתנו ברבות השנים‪.‬‬ ‫בדף מג‪ .‬מומים אלו‪ .‬הרמב"ן בהלכותיו והרא"ש בפסקיו דלגו פרק זה‪ ,‬וביארו האחרונים משום שדינים אלו אינם נוגעים בזמן‬ ‫ט‪.‬‬ ‫הזה שאין ביהמ"ק קיים‪ ,‬וגם כהנים תמימים אינם עובדים בו‪.‬‬ ‫בדף מג‪ :‬החרום פסול‪ .‬הרמב"ן על התורה (ויקרא כא יח) מבאר שלשון 'חרום' הוא מלשון 'כל חרם אשר יחרם' (שם כז כט)‬ ‫י‪.‬‬ ‫ומשמעו כמו חורבן‪ ,‬ומי שחוטמו שקוע נחשב שצורת פניו נחרבה‪ ,‬כי עיקר מראה הפנים תלוי בחוטם כדאיתא ביבמות (קכ‪.).‬‬ ‫מילתא דבדיחותא‬ ‫בדף לז‪ .‬במקום שאין חכם‬ ‫עם הארץ אחד הבדיל במוצאי שבת על הכוס וכשהגיע לבשמים בירך 'שהכל'‪ ,‬כאשר ניסו הנוכחים להעמידו על טעותו‪ ,‬השיב להם בביטחון‪:‬‬ ‫זה פסוק מפורש בסידור‪' ,‬שהקול יפה לבשמים'‪...‬‬ ‫בדף מ‪ :‬עינו אחת גדולה ואחת קטנה הרי"ז מום‬ ‫לפני שנים היה אדם שמדבר על דרגות גבוהות ואינו אוחז אפילו בדרגות נמוכות‪ ...‬אמר עליו החזון איש‪ ,‬במשנה במסכת בכורות כתוב לגבי‬ ‫מומים 'עינו אחת גדולה ואחת קטנה' כלומר שצריך שיהיה שויון כלשהו בין מה שעושה למה שמדבר‪ ,‬ואם לא‪ ,‬הרי"ז מום‪...‬‬ ‫‪3‬‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫בדף לח‪ :‬ומימי לא עברתי לפניו‬ ‫סיפר ר' הערש'ל שטרן מבני ברק‪ :‬יש לי חבר שעוסק לפרנסתו בעניינים שונים‪ ,‬אולם על שעות הלימוד בבוקר הוא אינו מוותר בשום אופן‪.‬‬ ‫בשעות היקרות שבין שמונה לעשר וחצי בבוקר‪ ,‬הוא נכנס כל כולו ללימוד‪ ,‬והעקביות שבה שהוא שומר על השעות האלה ‪ -‬מעוררת את‬ ‫ההתפעלות‪ .‬פעם שאלתי אותו‪ ,‬האם לא קרה לו שהיו צריכים אותו בעבודה עוד לפני עשר וחצי‪" ,‬יש לך עסקים עם כל מיני סוגים של‬ ‫אנשים‪ ,‬אף אחד לא מעלה על דעתו להטריד אותך בשעות הלימוד"? הוא צחק ואמר‪" ,‬הם מעלים על דעתם‪ ,‬אבל הפלאפון שלי סגור‪ ,‬כך‬ ‫שדעתם לא יכולה לעניין אותי באותו זמן‪ .‬מה שכן‪ ,‬תשמע סיפור‪".‬‬ ‫וזה הסיפור שהוא סיפר לי‪ :‬העירייה של העיר שבה אני מתגורר פרסמה כמה מגרשים למכירה‪ .‬הגשתי הצעת מחיר לרכישת המגרשים‪,‬‬ ‫וקיבלתי הודעה שביום מסוים תתכנס ועדה מיוחדת לדיון בעניין המגרשים‪ ,‬ועלי להופיע בוועדה זו‪ .‬כמובן‪ ,‬הם לא יכלו להבטיח לי שאכן‬ ‫אוכל לקנות מגרש או לשריין לי את זה המועדף עלי מבין ההצעות‪ ,‬אך מה שברור היה‪ ,‬שאם איני מגיע לוועדה‪ ,‬אין לי כל סיכוי‪.‬‬ ‫יש עשרות אנשים שמעוניינים ברכישת המגרשים‪ ,‬ורק למי שנוכח בוועדה יתייחסו ברצינות‪ .‬הבנתי שההשתדלות שלי היא להופיע בוועדה‪,‬‬ ‫והקב"ה יעזור שאצליח להגיע לשורת הסיום ‪ -‬רכישת מגרש טוב במחיר טוב‪ .‬קרוב יותר ליום הוועדה קיבלתי הודעה מפורטת‪ ,‬בה הודיעו‬ ‫כי הוועדה תתקיים במבנה כלשהו הנמצא במרחק שעת נסיעה מביתי‪ ,‬בין השעות עשר לשתים עשרה לפני הצהריים‪ .‬בשלב הזה נכנסתי‬ ‫למבוכה‪.‬‬ ‫הרי לא ברור מתי בדיוק תחל הוועדה בדיונים‪ .‬יש סבירות גבוהה שהם יתחילו בזמן‪ ,‬בשעה עשר‪ ,‬ובזמן הזה אני הרי יושב ולומד‪ .‬אצלי‪,‬‬ ‫השעות שבין שמונה לעשר וחצי הן קודש קודשים‪ .‬זה החמצן של היום‪ ,‬זה הנצח של החיים‪ .‬אני לא יכול לוותר עליהן בשום אופן‪ .‬מצד שני‬ ‫התחיל היצר הרע לקרקר לי שביטולה זהו קיומה‪ ,‬ושאם אין קמח ‪ -‬אין תורה‪ ,‬ושיש פה הזדמנות לעסקה מוצלחת מכל הבחינות‪ ,‬שתאפשר‬ ‫לי ללמוד ברוגע‪...‬‬ ‫נס שלא המשכתי להקשיב לו‪ ,‬כי אמרתי לעצמי‪ :‬כמו שאני סוגר את הפלאפון בין שמונה לעשר וחצי‪ ,‬כך אני סוגר את האוזניים לדיבורים‬ ‫של היצר הרע הזה‪ .‬אני אעשה את ההשתדלות שלי‪ ,‬אצא מבית המדרש בשעה עשר וחצי‪ ,‬אגיע לוועדה בשעה אחת עשרה וחצי ‪ -‬ומה שיהיה‬ ‫יהיה‪.‬‬ ‫הקביעות שלי היא המגרש היקר ביותר‪ .‬כך באמת היה‪ :‬למדתי כמו תמיד‪ ,‬בשקיעות‪ ,‬בלי הפרעות‪ ,‬ובשעה עשר וחצי יצאתי לדרך‪ .‬הגעתי‬ ‫באחת עשרה וחצי‪ ,‬וברגע שהתיישבתי על מקומי בחדר הוועדה‪ ,‬נשמע השם שלי‪" .‬נוכח?" שאל המנחה‪" .‬כן"‪ ,‬עניתי מיד‪ .‬מתוך שלושים‬ ‫המגרשים שהוצעו למכירה‪ ,‬הוגשו לי חמשת האחרונים‪ .‬בחנתי אותם בתשומת לב‪ ,‬ובחרתי אחד שהיה נראה לי עדיף‪.‬‬ ‫זה לא שהיה לי ידע מיוחד שאין לאחרים‪ ,‬או שמישהו גילה לי שכאן טמון הזהב‪ ,‬אבל מציאות היא שד' הכניס לי לראש לבחור במגרש‬ ‫המסוים ההוא‪ ,‬שאחר כך התברר לי כבעל הפוטנציאל הגדול ביותר מכל המגרשים שהוצעו אז‪" .‬‬ ‫אז אם אתה שואל על ניסיונות"‪ ,‬מסיים ידידי‪" ,‬אז ודאי שיש‪ ,‬אבל באירוע הזה הקדוש ברוך הוא הראה לי שאיני מפסיד כלום מהשעות‬ ‫היקרות של לימוד התורה‪ .‬זה נתן לי חיזוק גדול מאוד‪ ,‬להמשיך ולשמור על הקביעות‪".‬‬ ‫ניתן להוריד עלון זה ועלונים קודמים במערכת "שבתי" בקול הלשון‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי הרב‬ ‫העלון מוקדש‬ ‫ר' אברהם נעימי שליט"א‬ ‫לברכה והצלחה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫להצלחת‬ ‫גם דרך "קול הלשון" ‪*6761‬‬ ‫העלון מוקדש‬ ‫לנדיב הדגול ר'‬ ‫ר' מיכאל דפן‬ ‫משה בן מרים‬ ‫לרפואה שלימה‬ ‫בשידור חי‪ ,‬או בשידור חוזר‬ ‫ניסים בן זהבה‬ ‫לפרנסה בשפע‬ ‫לר' ניסים בן אנה‬ ‫בן דיזי‬ ‫הי"ו‬ ‫בהקשת ‪ *7‬ואח"כ ‪996908‬‬ ‫ורינה בת קלרה‬ ‫ז"ל‬ ‫הי"ו‬ ‫ניתן להאזין לשיעור בדף היומי בשידור חי ושידורים חוזרים בכל ערב בשעה ‪20:30‬‬ ‫בקו כל רגע במס' ‪ 0799-170-770‬וכן בקו היכל המלך שלוחה ‪ 7‬במס' ‪0723-400-550‬‬ ‫כמו כן ניתן להעביר תרומות עבור הוצאת העלון וכיבוד לשיעור בטל' ‪0548496909‬‬ ‫לתגובות הערות והארות וכן גבאי בית הכנסת שמתקיים אצלם שיעורים בדף היומי שמעוניינים בקבלת העלון ניתן לפנות‬ ‫למספר ‪ 054-84-969-08‬או למייל‪d3031887@gmail.com :‬‬ ‫‪4‬‬