הואיל משה · Hoil Moshe — וירא (2026-10-26)

פרשת וירא
שנת תשפ"ז
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
מלאכה מצד מקלקל או מלאכה שאצל"ג לר"ש דס"ל דלא הוי וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם
מלאכה אז גם על מלאכה זו אינו חייב עיי"ש ,ולפי"ז קשה אמאי היום :ואיתא במדרש תנחומא (אות א') ,ילמדנו רבנו ,כמה
אמרינן דשופר ולולב לא דחי שבת משום גזירה שמא יעבירנו ד' ברכות מתפלל אדם בכל יום ,כך שנו רבותינו בכל יום
אמות ברה"ר ,הא התכלית שמעביר ד' אמות ברה"ר הוא לצורך מתפלל אדם שמונה עשרה וכו' עיי"ש ,ותמוה שייכות הלכה
מצוה והוא מלאכה שאצל"ג ,וא"כ גם על זה שמעביר ד' אמות זו לפסוק הנ"ל.
ברה"ר פטור מה"ת ואיך שייך לגזור שמא יעבירנו עכ"ק.
והנבס"ד ,דרש"י ז"ל עה"פ באלני ממרא כתב וז"ל ,הוא שנתן לו
ובשו"ת אבני ציון ח"ב (סי' ס"ב אות ב') כתב לתרץ ,דלכאורה לרבי עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו עיי"ש ,והקשו בעלי
יהודה דס"ל מלאכה שאצל"ג חייב לא קשה כלל כמובן ,ובשו"ת התוספות ,מדוע הלך אברהם אבינו לשאול עצה על המילה
תורת חסד או"ח (סי' נ' אות ד') הוכיח דרב ס"ל משאצל"ג חייב, שנצטוה עליה מפי הקב"ה ,והלא באברהם נאמר ומצאת את לבבו
דבמסכת כתובות (דף ו ).איתא דרב ס"ל מקלקל בחבורה פטור ,וע"כ נאמן לפניך ,והיאך יבא להסתפק במצות השי"ת עכ"ק.
דבזה נמי ס"ל כר"י דמלאכה שאצל"ג חייב כמבואר ברש"י (שבת דף
ק"ו ).ד"ה מתני' דזה תלוי בזה עיי"ש ,ועיין בשו"ת בית יצחק והנבס"ד ,דאיתא בפרקי דר"א (פרק כ"ט) דאברהם מל עצמו ביום
חאו"ח (סי' מ' אות ז') שהוכיח דרב ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב מש"ס הכיפורים ,מדכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו,
ביצה (דף כ"ג) עיי"ש ,ואיתא במסכת שבת (דף כ"ב ).דאביי אמר כל מילי וביום הכיפורים כתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וגו'
דמר (רבה בר נחמני) עביד כרב ,ולקמן (דף מ ).איתא כחומרא דרב עביד עיי"ש ,ועיין בר"ה (דף י"א ).בתוס' ד"ה אלא מש"כ בזה עיי"ש.
כקולי דרב לא עביד עיי"ש ,וא"כ רבה דהוא מרא דשמעתתא
דשמא יעבירנו ,ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב ,ושפיר גזרינן לדידיה והקשה בספר בנין דוד פרשת לך (אות פ"ה) דאיך מל אברהם אבינו
שמא יעבירנו עכ"ד. את עצמו ביוהכ"פ ,לפי"מ דאיתא בראש השנה (דף כ"ט ,):יו"ט של
ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ,ואמר
ונודע מש"כ המאירי במסכת ביצה (דף ו ).דביו"ט אף לר"י מלאכה רבא דמדאורייתא מישרא שרי ורבנן הוא דגזור ביה כדרבה ,דאמר
שאצל"ג פטור עיי"ש ,וכ"כ הלח"מ בה' יו"ט (פ"ג ה"ג) בדעת רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיעין בתקיעת שופר,
הרמב"ם ,דביו"ט פטור במלאכה שאצל"ג עיי"ש ,ובשו"ת אהל גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע
יהושע ח"ב (סי' קמ"ו אות ד') הביא בשם הגאון מטשעבין זצ"ל (מחב"ס אמות ברה"ר והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה עיי"ש.
שו"ת דובב מישרים) ,דביום הכיפורים ג"כ פטור במלאכה שאצל"ג אף
לר"י עיי"ש ,ולפי"ז שפיר מל אברהם אבינו את עצמו ולא חש והקשה הר"ן (שם) ,דאמאי אמרינן דמילה דוחה שבת ולא חיישינן
לשמא יעבירנו ,כיון דעשה לצורך מצוה הו"ל מלאכה שאצל"ג, שמא יעביר התינוק או האיזמל ארבע אמות ברה"ר ,וכן הקשו
וביום הכיפורים ליכא חיוב במלאכה שאצל"ג אליבא דכו"ע. התוס' במסכת מגילה (דף ד ):ד"ה ויעבירנה ,ותירץ הר"ן ,דבמילה כל
העם אינם טרודים רק המוהל ,ולכן יזכירו אותו שלא יעביר ד'
אך יש להעיר ,לפימש"כ החמדת ישראל (שם) ליישב קושיתו, אמות ברה"ר עיי"ש ,ולפי"ז קשה איך נימולו אברהם וכל בני ביתו
לפי"מ שכתב בספר כפות תמרים (עמ"ס סוכה דף מ"ג ,).ובספר דברי חיים אתו ביוהכ"פ ,כיון דנימולו כולם והיו כולם טרודים ,והדרא קושיא
בחידושים עה"ת (פרשת ויצא דף ע"ה) ,דבמעביר ד' אמות ברה"ר חייבין הנ"ל דניחוש שמא יעבירנו עיי"ש.
אף אי הוה מלאכה שאצל"ג ,עפימש"כ בספר מעשה רוקח (פרשת
ויקהל פ"ב , ).דלכן מלאכה שאצל"ג פטור ,משום דנסמכה מלאכת שבת והנבס"ד ,דבספר חמדת ישראל ח"ב (סי' י"ג אות א') הקשה ,לפי"ד
למלאכת המשכן ,וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת, הרשב"א במסכת שבת (דף צ"ד .ודף ק"ה ):דצורך מצוה הוה מלאכה
ה"נ במלאכת שבת לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאיתא שאצל"ג עיי"ש ,ולפי"ד התוס' במסכת שבת (דף ק"ו ).ד"ה מה לי
במסכת חגיגה (דף י ).הלכות שבת המה כהררים התלוין בשערה, וכו' ,לענין בישול פתילה לצורך שריפת בת כהן ,או מוציא מרא
והיינו מלאכה שאצל"ג דפטור עליו בשבת ,משום דמלאכת לחפור לקבור בו מת ,ותוכן דבריהם ,דבכל מלאכת שבת עיקר הוא
מחשבת בעינן ,ומלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא עיי"ש. תכלית המלאכה ,ואם תכלית המלאכה הוא לצורך דבר אשר אינה
א
לגופה פטור הוא משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן, ולפי"ז כתבו המפ' דר' יהודה ור"ש במחלקותם במלאכה שאצל"ג
ולפי"ז מעביר ד' אמות ברה"ר דהלכתא גמירא לה ולא ילפינן אי חייב או פטור ,אזלי לשיטתם אי דרשינן סמוכין או לא ,דר"ש
ממשכן שוב י"ל דמלאכה שאצל"ג חייב ,וגם ביוהכ"פ איכא ס"ל דדרשינן סמוכין (עיין מסכת פסחים דף כ"ח ,:ובמסכת סנהדרין דף ס ,).וילפינן
איסור במלאכה שאצל"ג ,ולפי"ז איכא חשש שמא יעבירנו ,או מכח הסמיכות שיש בין פרשת שבת למלאכת המשכן דבעינן
הטעם דמלאכה שאצל"ג פטור משום דשני כתובים הבכ"א אין מלאכת מחשבת בשבת ,ולכן ס"ל דעל מלאכה שאצל"ג פטורין,
מלמדין ,לפי"ז י"ל דגם במעביר ד' אמות ברה"ר אמרינן דמלאכה אבל ר"י אזיל לשיטתיה דלא דרש סמוכין בכה"ת (עיין מסכת ברכות דף
שאלצל"ג פטור ,ולא חיישינן ביוהכ"פ לשמא יעבירנו ,וע"ז נתן לו כ"א :ובמסכת יבמות דף ד ).א"כ אין לו הוכחה דבשבת בעינן מלאכת
ממרא עצה שימול עצמו ביוהכ"פ ,דהטעם דמלאכה שאינה צריכה מחשבת ,ולכן ס"ל דגם על מלאכה שאצל"ג חייבין ,עיין בשו"ת
לגופה פטורה משום דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ,ולא שו"מ מהדו"ק (ח"ב סי' ס"א) ,ולפי"מ דאיתא במסכת שבת (דף צ"ו):
משום דילפינן לה מסמיכות דמשכן ,ואף במעביר ד' אמות אמרינן דמעביר ד' אמות ברה"ר דמחייב ,הלכתא גמירי לה ולא ילפינן
דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ,וליכא החשש דשמא יעבירנו. ממשכן עיי"ש ,ולפי"ז במעביר ד' אמות לא בעינן מלאכת מחשבת
ואיתא במסכת זבחים (דף צ"ז ,):ת"ר כל אשר יגע ,יכול אפילו שלא ואף לר"ש מלאכה שאצל"ג חייב ,ולפי"ז שפיר גזרינן שמא
בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה ,יקדש להיות כמוה הא כיצד יעבירנו ד' אמות ברה"ר אף דהוה מלאכה שאצל"ג ,דבמעביר ד'
אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה [ופירש"י אמות לא צריך מלאכת מחשבת ואף מלאכה שאצל"ג חייב עכ"ד,
(פסחים דף מ"ה ).בשר חולין או שלמים שזמן אכילתו מרובה מחטאת ולפי"ז י"ל דגם ביוהכ"פ איכא איסור במלאכה שאצל"ג במעביר
ונגע בחטאת יקדש להיות כמוה ,שאם פסולה היתה החטאת כגון ד' אמות ברה"ר ,והדקל"ד איך מל אברהם אבינו את עצמו
פיגול או פסול אחר ,תיפסל אף זו שבלעה ממנה ,ואם כשרה היא, ביוהכ"פ ולא חש לשמא יעבירנו.
החטאת מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה אלא כחמור שבה
כחומר החטאת שנבלע בה לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה וליום אך י"ל ,עפימש"כ החת"ס בחידושיו (עמ"ס שבת דף ק"ו ).לבאר פלוגתת
ולילה אחד] ,ופריך ואמאי (תיפסל משום האי פורתא) וניתי עשה (דואכלו אותם ר' שמעון ור' יהודה לענין מלאכה שאצל"ג ,דאיתא (שם) ,דר"ש
דכשירה) ולידחי את ל"ת (דלא תאכל דפסולה) ,ומשני אמר רבא אין עשה סבר מקלקל בחבורה והבערה חייב ,דיליף לה מדאיצטריך קרא
דוחה ל"ת שבמקדש עיי"ש. למישרי מילה בשבת הא חובל בעלמא חייב ,ומדאסר רחמנא
הבערה גבי בת כהן שמע מינה דבעלמא חייב ,ולכאורה קשה
ונודע קושית העולם ,דבמסכת בפסחים (דף מ"ד ):ס"ל לר' עקיבא לר"ש א"כ נילף ממילה והבערת בת כהן דמלאכה שאצל"ג חייב
דילפינן טעם כעיקר מגיעולי נכרים ,וקרא דמשרת אתי להיתר בכל מלאכת שבת ,לשיטת הרשב"א דתיקון מצוה חשיב מלאכה
מצטרף לאיסור ,וחכמים ס"ל דטעם כעיקר ילפינן ממשרת ,א"ל שאצל"ג ,ונימא מדאיצטריך קרא להתיר מילה הגם דהו"ל מלאכה
רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי ,מדרבנן נשמע לר"ע ,מי לא שאצל"ג ש"מ דמלאכה שאצל"ג חייב ,וכן נילף מהא דאסרה תורה
אמרי רבנן משרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין הבערת בת כהן הגם דהו"ל תיקון מצוה דבעלמא נמי אפילו
שבתורה ,לר"ע נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור מכאן אתה דן מלאכה שאצל"ג חייב ,אך ז"א דהלא מילה והבערת בת כהן הו"ל
לכל איסורין שבתורה כולה (לריו"ח פריך דאמר לעיל כל איסורין שבתורה אין היתר שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין ,משא"כ ר' יהודה לשיטתיה
מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר ואוקימנא כר"ע ,מכדי לר"ע שמעינן ליה דאמר באיסורי נזיר היתר מצטרף דס"ל במס' סנהדרין (דף ס"ז ):דשני כתובים הבכ"א מלמדין ,שפיר
לאיסור ובשאר איסורי לא איירי מידי ,ור"י אמאי לא אמר דכי היכי דאית ליה באיסורי נזיר אית ליה נמי יליף ממילה והבערת כהן לכל מלאכת שבת דמלאכה שאצל"ג
בשאר איסורי הא ממאי דשמעינן ליה לרבנן בטעם כעיקר מצינן למשמע מינה נמי דעתיה דר"ע בהיתר חייב עיי"ש.
מצטרף לאיסור) ,א"ל משום דהוה נזיר וחטאת שני כתובים הבאין כאחד
ואין מלמדין ,נזיר דתניא ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ואכל והיוצא לנו מזה דהא אם מלאכה שאצל"ג חייב או פטור תליא אם
כזית מפת ומיין חייב( ,דטעמא דר"ע משום צירוף הוא ,ואי נמי לא נשרית כל הפת ביין מצטרף שני כתובים הבכ"א מלמדין או לא ,דאי ס"ל מלמדין ס"ל דמלאכה
נמי היתר לאיסור לחיובא) וחטאת הא דלעיל דאם כשירה היא תאכל כחמור שאצל"ג חייב ,ואי ס"ל דאין מלמדין ס"ל דמלאכה שאצל"ג פטור,
שבה (תאכל הבולעת כחמור שבה ,שהרי יש בה ב' מינין אחד חמור ואחד קל ,וכלה הולכת אחר החמור ולפי"ז אי נימא דהטעם דמלאכה שאצל"ג פטור משום דשני
אלמא היתר מצטרף לאיסור) ,ואמרינן בגמרא דלהכא הוי שני כתובים כתובים הבכ"א אין מלמדין ,לפי"ז י"ל דגם במעביר ד' אמות
דבשלמא אי כתב רחמנא בחטאת לא גמר נזיר מינה דחולין ברה"ר אמרינן דמלאכה שאלצל"ג פטור ,ולכן שפיר מל אאע"ה
מקדשים לא גמרינן ,אלא ליכתב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת את עצמו ולא חש לשמא יעבירנו.
ותגמור מיניה ,ולכן הוי שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין עיי"ש.
ולפי"ז י"ל דבודאי לא עלתה על דעתו של אברהם אבינו לשאול
והקשו המפ' דקשה טובא מסוגיא דזבחים הנ"ל ,דשם רב אשי עצה על מצות ה' ,רק אברהם אבינו ספוקי מספקא ליה אימתי
עצמו מתרץ דהיינו טעמא דחטאת מקדש הנוגע בה ולא אמרינן לקיים המצוה ,אם ימול עצמו בעצם יוהכ"פ ,או לא ימול ביוהכ"פ
דעשה דאכילת קדשים ידחה לל"ת דאיסור אכילת פסולין ,משום משום החשש שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר כיון שיהיו כולם
דיקדש עשה ואין עשה דוחה לתו"ע ,וא"כ היכי קאמר הגמרא טרודים במצוה ,והספק היה אי הטעם דמלאכה שאינה צריכה
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ב
ס"ל שני כתובים הבאין כאחד מלמדין א"כ בהכרח דרבי יהודה בפסחים דלא צריכי תרווייהו דלכתוב רחמנא נזיר ותיתי חטאת
ס"ל דיקדש הוי עשה וכנ"ל ,משא"כ במסכת פסחים דקאי אליבא מיניה ,הא איצטריך יקדש גבי חטאת כי היכא דלא נימא עשה
דר"ע דס"ל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין וכבר ידעינן דוחה ל"ת ,וא"כ שוב לא הוי בכלל שני כתובים הבכ"א ,והדקל"ד
בלא"ה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה ,אין צ"ל דיקדש עשה דנילוף מינה לכה"ת דהיתר מצטרף לאיסור עכ"ק ,עיין שעה"מ
הוא עכ"ד. הל' נדרים (פ"ג הל' ו') ובשו"ת בשמים ראש (סי' רל"ב) מייחס קושיא זו
להרא"ש ז"ל ,ובספר עין פנים לתורה ,ובספר מאה שערים
ונמצא לפי"ז דאי ס"ל שני כתובים הבכ"א מלמדין עכצ"ל דיקדש שהאריכו בזה.
הוא עשה וילפינן מכאן לכה"ת דאין עשה דוחה לתו"ע ,משא"כ
אי ס"ל שני כתובים הבכ"א אין מלמדין ,לדידיה לא צריכין לומר (דף ובמהר"ם ברבי (חידושים לפרשת צו) כתב לתרץ ,דאיתא במסכת יבמות
דיקדש הוי עשה ,וי"ל כשינויא דרבא דאין עשה דוחה ל"ת ה ,).אלא אתיא (דאמרינן עדל"ת) מראשו דהך תנא ,דתניא ראשו מה
שבמקדש. תלמוד לומר (במצורע כתיב יגלח את כל שערו הרי ראשו בכלל למה לי דכתיב ראשו) ,לפי
שנאמר תער לא יעבור על ראשו ,שומע אני אף מצורע ונזיר כן,
ואיתא במסכת מכות (דף כ"ג ,):דרש ר' שמלאי ,שש מאות ושלש תלמוד לומר ראשו (דאי לאו דרבי קרא הו"א דלא ליקוף אלמא אשמעינן קרא דאתי עשה ודחי
עשרה מצות נאמרו לו למשה ,שלש מאות וששים וחמשה לאוין ל"ת ומהכא נפקא דעדל"ת) ,איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו
כמנין ימות החמה (שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור) ,ומאתים וארבעים בשאלה ,דאי לא תימא הכי הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה
ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם (דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה) ,אמר ליגמר מנזיר (בנזיר איכא ל"ת ועשה ,תער לא יעבור על ראשו ,קדוש יהיה גדל פרע) ,אלא
רב המנונא מאי קרא ,תורה צוה לנו משה מורשה ,תורה בגימטריא מנזיר מאי טעמא לא גמרינן דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה ,ה"נ
שית מאה וחד סרי (והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה) ,אנכי ולא יהיה לך מפי איכא למיפרך שכן ישנו בשאלה עיי"ש.
הגבורה שמענום (הרי שית מאה ותליסרי) עיי"ש.
והקשו התוס' (ד"ה שכן) ,וא"ת ,וניגמר במה הצד מכהן ונזיר דלידחי
ובספר בית ישראל על תרי"ג מצות מצוה כ"א
(דף ע"ד ע"ג מדפה"ס) בעלמא עשה את לאו ועשה ,ובמסכת נזיר (דף נ"ח ):בתר דקאמר כהן
הקשה ,דלכאורה יש להבין מחלוקת רבא ורב אשי ,דרבא לא אסיק ונזיר לא גמרינן מהדדי קאמר ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום
לומר דיקדש הוה עשה ,ורב אשי אמר דיקדש הוה עשה ,וקשה דאיכא למיפרך כדאמרן ,פי' מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ,וכהן
ממנ"פ ,או דלרבא חסר אחת ממנין תרי"ג מצות או לרב אשי יש אינו שוה בכל ,ותימה דאמאי לא ניגמר מינייהו במה הצד ,וי"ל
יתר אחת על מנין תרי"ג ,וכקושית התוס' במסכת סוטה (דף ג ).ד"ה דעל מה הצד פרכינן כל דהו דאינו לא קולא ולא חומרא ,ואיכא
ר' ישמעאל ,גבי מחלוקת ר"ע ור"י אם לה יטמא ,וקנא את אשתו, למיפרך מה להצד השוה שבהן שיש בהן איסור גילוח וכו' ,אבל
לעולם בהם תעבודו אם הנך ג' הוה רשות או חובה עכ"ק. קשיא נילוף מכהן ונזיר ומילה דדחיא צרעת דהוי עשה ול"ת וכו',
ונראה דהוי כמו שני כתובים הבאים כאחד ,דממילה וחד מהנך
ובחידושנו לפרשת לך (שנת תשס"ד) כתבנו ליישב ,דהנה הראשונים איכא למילף ,נמצא חד דלא איצטריך עיי"ש.
נחלקו אי מצות תפלה הוא מה"ת או מדרבנן ,דהרמב"ם בהל'
תפלה (פ"א-ה"א) כתב ,מ"ע מה"ת להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם ולכאורה קשה א"כ לר' יהודה דס"ל דשני כתובים הבכ"א מלמדין
את ה' אלקיכם ,מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר כדאיתא במסכת סנהדרין (דף ס"ז ,):לדידיה קושית התוס' בדוכתא
ולעבדו בכל לבבכם ,אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו קיימא ,והא לא מסתברא לומר דאית מאן דס"ל דעשה דוחה
תפלה ,וכ"כ בספר המצות (מ"ע ה') עיי"ש ,והרמב"ן בהשגות (שם) לתו"ע ,ויש ליישב דר' יהודה יליף להא דאין עשה דוחה לתו"ע
האריך טובא וחולק וס"ל דתפלה הוא רק מדרבנן עיי"ש ,ולפי"ז מדאמר קרא גבי חטאת יקדש דהוסיף הכתוב עשה ,כדי שלא נימא
י"ל דרבא ס"ל כשיטת הרמב"ם דילפינן מקרא ולעבדו בכל לבבכם בזה עשה דוחה ל"ת (דהו"א דעשה דאכילת קדשים דוחה לל"ת) ,והשתא דחזינן
דתפלה הוא מ"ע מה"ת ,ומני ליה למצות תפלה בהדי תרי"ג מצות דהוסיף הכתוב עשה כדי ללמוד הימנה שאין הל"ת נדחה ,שוב
ובזה נשלם מנין המצות ,ולכן א"א לומר דיקדש הוי עשה ,דא"כ ילפינן מינה לכה"ת כולה דאין עשה דוחה לתו"ע ,דלקולא
יש יתר אחת על מנין תרי"ג ,ורב אשי ס"ל כהרמב"ן דהקרא ולחומרא לחומרא מקשינן ,ולכן אפילו לר' יהודה לא ילפינן מנזיר
ולעבדו בכל לבבכם אסמכתא בעלמא הוא ,ומצות תפלה ל"ה כהן ומילה ,דאדרבה ילפינן מהא דאמרה תורה יקדש דאין עשה
בכלל התרי"ג מצות ,ולכן צריך לומר דיקדש הוי עשה ,דבכך יהיו דוחה לתו"ע.
נשלמין מנין התרי"ג מצות עכ"ד.
ולפי"ז שפיר מיושב קושית העולם ,דאמנם רב אשי דידיה ס"ל
ואיתא במסכת ברכות (דף כ"ח ,):רבן גמליאל אומר בכל יום ויום כשינויא דרבא דאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש ,אלא
מתפלל אדם שמונה עשרה ,רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה דבמסכת זבחים קאי על הברייתא דיקדש דהוא מהתורת כהנים
עיי"ש ,ובישמח משה (בפרשתן) כתב דלא נתבאר לא בבבלי ולא דסתם ספרא ר' יהודה הוא כדאיתא במסכת סנהדרין (דף פ"ו,).
בירושלמי סברת פלוגתתם עיי"ש. ואליבא דר' יהודה קאמר דיקדש עשה הוא ,והיינו כיון דר' יהודה
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ג
אך י"ל ,דהנה כאן דורש מתיבת את שבא לרבות שעשה הפריעה, וכתב השפע חיים זצ"ל בגליון ישראל סבא (גליון ק"ג) ,די"ל דפליגי
א"כ י"ל בפרשת לך (פרשה י"ז-י"א) כתיב ונמלתם את בשר ערלתכם, בהא דאיתא בשבת (י ,).רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך
ששם מרבה את שנצטווה על הפריעה לפי דעת המדרש בכאן, בצלותיה ,אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה ,והוא סבר
ושוין המה דמרבינן מאת ,והנה אם דרשינן את היא פלוגתא דתנאי זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד ,דרבא ס"ל שאין ראוי להאריך
במסכת פסחים (דף כ"ב ,):ור"ע דורש את ה' אלקיך תירא לרבות בתפלה כיון שבכך מתבטל מתלמוד תורה ,ורב המנונא סבר דשפיר
תלמידי חכמים ,וא"כ י"ל למ"ד דדורש את נצטווה על הפריעה רשאי לבטל מלימוד תורה כדי להאריך בתפלה ,וי"ל דבהך סברות
ג"כ ,ולמאן דאמר לא דרשינן את לא נצטווה על הפריעה. תליא אי צריך להתפלל י"ח ברכות או מעין י"ח ,דר' יהושע ס"ל
דאין רשאי להאריך הרבה בתפלה דעדיף שבאותו הזמן יעסוק
וזהו מה שאברהם אבינו התייעץ עם ממרא ,איך יעשה ,אם יעשה בלימוד התורה ,ור"ג סבר דשפיר אפשר להאריך בתפלה אע"ג דעל
הפריעה ג"כ כמ"ד דדרשינן את ,או לא יעשה כמ"ד לא דרשינן ידי כן יתבטל מלימוד תורה ולכן ס"ל דמתפלל י"ח עכ"ד .וי"ל
את ,ונתן לו ממרא עצה שיעשה הפריעה ג"כ כמו שעשה באמת דזה תליא אי מצות תפלה הוא מה"ת או מדרבנן ,דהנה לימוד
לדעת המדרש דהיינו הלכה כמ"ד דדרשינן את עכ"ד. תורה ודאי הוא מצוה מה"ת כמפורש בכמה קראי ,ולפי"ז אי ס"ל
דתפלה הוא מ"ע מה"ת ,וא"כ בין אם יעסוק בתורה או יתפלל
ואיתא במסכת סנהדרין (דף ק"ו ,).וירא את הקיני וישא משלו ,אמר לו מקיים מצוה מה"ת ,ולפי"ז י"ל דשפיר ראוי להאריך בה ולהתפלל
בלעם ליתרו ,קיני לא היית עמנו באותה עצה (שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה י"ח ברכות ,משא"כ אי אמרינן דמצות תפלה הוא מדרבנן ,א"כ דיו
בתמיה ודאי היית כדלקמן) ,ומי הושיבך אצל איתני עולם( ,שעתידין בניך לישב בלשכת בכך שיתפלל מעין י"ח ברכות ,ועדיף לקצר בתפלה שהוא מדרבנן
הגזית והיינו דכתיב איתן מושביך וכי בין איתני עולם יושב מי הזקיקך לכך) ,והיינו דא"ר חייא כדי לעסוק בתורה דהוה מצוה מה"ת.
בר אבא א"ר סימאי ,שלשה היו באותה עצה ,אלו הן ,בלעם איוב
יתרו ,בלעם שיעץ נהרג ,איוב ששתק נידון ביסורין ,ויתרו שברח ובזה יבואר שייכות שאלת המדרש ,וירא אליו ה' באלני ממרא,
זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית וכו' עיי"ש ,וכ"כ בזוה"ק (פרשת בא), והוא משום שנתן לו עצה על המילה ,היינו דימול עצמו ביום
דהטעם דאיוב נענש ביסורין משום דאיוב היה מקריבי עטא דפרעה הכיפורים דליכא חשש שמא יעבירנו ,דהטעם דאמרינן דמלאכה
ויעץ לו לפרעה שיטול הממון שלהם וישלוט בגופיהן בקשיא, שאצל"ג פטור הוא משום דשני כתובים הבכ"א ואין מלמדין,
ולכן נענש ביסורין מדה כנגד מדה עיי"ש. ולפי"ז גם במעביר ד' אמות ברה"ר י"ל דמלאכה שאצל"ג פטור,
וכיון דס"ל שני כתובים הבכ"א אין מלמדין ,א"כ לא צריכין לומר
וכתבו המפ' דס"ל לאיוב דעבור זה אינו ראוי לעונש ,דעבור גזירה דיקדש הוא עשה ,ומעתה קשה דא"כ חסר אחת ממנין תרי"ג
זו הרי נצמח טובה לישראל ,לפימ"ש המפ' לתרץ דלכן יצאו מצוות ,ועכצ"ל דתפילה הוא מה"ת ,ולפי"ז י"ל דראוי להאריך בה
ממצרים קודם הזמן דקושי השעבוד השלים הזמן ,כדאיתא ולהתפלל י"ח ברכות ולא סגי מעין י"ח ,ולכן שואל כמה ברכות
במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו-א) ,אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון מתפלל בכל יום ,והשיב דאה"נ דצריך להתפלל י"ח דוקא ודו"ק.
העולמים ,ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו,
אמר להם כבר שלמו ,שנאמר (שה"ש ב-י"א) הנה הסתיו עבר ,ופי' ביפה ***
תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים הגלות עיי"ש,
ולכן היה לו טענה לאיוב על היסורין שבאו עליו בחנם עכ"ד. וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם
היום :ואיתא בספר מגלה עמוקות ,ו'ירא א'ליו י' ב'אלני ר"ת
ורשיז"ל (פרשת לך ט"ו-י"ג) עה"פ כי גר יהיה זרעך כתב ,דחשבינן איוב עיי"ש ,וצריכין להבין ההמשך דאיוב לכאן.
הגלות מלידת יצחק ,ומשנולד יצחק עד שישראל יצאו ממצרים
הוה ארבע מאות שנה עיי"ש ,וכן בפרשת בא (פרשה י"ב-מ) עה"פ והנבס"ד ,עפימש"כ בספר פרי אדר ליישב קושית העולם ,דאיך
ומושב בני ישראל וגו' ,כתב רשיז"ל וז"ל ,אשר ישבו במצרים אפשר שאברהם יצטרך לייעץ עצמו על ציווי הקב"ה ,וכתב ליישב,
אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם ,שלשים שנה דרש"י פרשת לך (פרשה י"ז-כ"ה) עה"פ בהמולו את בשר ערלתו כתב,
וארבע מאות שנה ,בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע באברהם לא נאמר את ,לפי שלא היה חסר אלא חתוך הבשר,
מאות שנה וכו' עיי"ש ,ובמדרש שוחר טוב (תהלים פרק י"ח) איתא, שכבר נתמעך על ידי תשמיש ,אבל ישמעאל שהיה ילד ,הוזקק
א"ר שמואל ,לפי שהיה הקב"ה מפתה את משה כל שבעת ימי לחתוך ערלה ולפרוע המילה ,לכך נאמר את עיי"ש.
הסנה שילך בשליחותו וכו' ,אמר להקב"ה ,רבון העולמים,
כבר חשבתי מה שאמרת לאברהם אבינו בבין הבתרים ועבדום והקשה הרא"ם ,הא איתא במסכת יבמות (דף ע"א ):לא ניתנה פריעה
וענו אותם ארבע מאות שנה ,ועדיין לא נשלמו ולא עשו שם לאברהם אבינו רק ביהושע נאמר ושוב מל את בני ישראל שנית,
אלא מאתים ועשר ,א"ל הקב"ה ,לא כמו שאתה מחשב לעצמך, ותי' שעשה אעפ"י שלא נצטווה ,ועוד אפשר לומר דהדרש חולק
שמיום שנולד יצחק הקדמתי להם הקץ ודלגתי אותו וכו' וכבר וס"ל כאידך המדרש שדורש המול ימול אחת למילה ואחת
נשלם עכ"ל. לפריעה עיי"ש.
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ד
האיסור ,משא"כ אם לא דרשינן טעמא דקרא ,אין לחלק וגם היכא אמנם כתבו המפ' ,דזה דחשבינן מלידת יצחק הוא רק אי נימא
שי"ל דאוהבות זו את זו ,ג"כ יש איסור דב' אחיות עיי"ש. דהגלות הוא בשביל חטאו של אאע"ה ,משא"כ אי נימא דגלות
מצרים הוא בשביל חטא דמכירת יוסף ,אז אין לומר דהגלות
ואיתא (בבראשית רבה פרשה מ"ח אות ט') ,והנה שלשה אנשים ,א"ר לוי ,אחד התחיל משנולד יצחק עכ"ד.
נדמה לו בדמות סדקי (סוחר תבואה) ,והשני בדמות נווטי (מנהיג ספינות),
והשלישי בדמות ערבי סוחר מדברי עיי"ש ,ובספר זרע ברך ראשון ואיתא במסכת נדרים (דף ל"ב ,).אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר ,מפני
(בפרשתן ד"ה ובמד"ר) כתב הטעם דבאו המלאכים בדמות הנ"ל ,דאיתא מה נענש אאע"ה ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים,
(בבראשית רבה י"ב-ט) ,אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ,אל תקרי מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים ,שנאמר וירק את חניכיו
בהבראם אלא באברהם דבשביל אברהם נברא העולם עיי"ש, ילידי ביתו ,ובר"ן שם כתב שהוליכן למלחמה כדכתיב וירק את
ואחז"ל (עיין תוס' מסכת פסחים דף צ"ד .ד"ה כל) דהעולם נחלק לג' חלקים שליש חניכיו דהיינו בני אדם שחנך לתורה עיי"ש.
ישוב שליש ימים שליש מדבריות ,ועל כל שליש ושליש ממונה
מלאך אחד ,ויען כי בשביל אברהם נברא העולם ,לכן כאשר חלה וכתב בספר יושב אהלים (פרשת תצוה) ,דזה תלוי אי דרשינן את לרבות
באו כולם לבקרו ,וע"כ המלאך הממונה על שליש ישוב בא בדמות תלמידי חכמים ,דאיתא במסכת פסחים (דף כ"ב ,):שמעון העמסוני
סוחר תבואה התמנות שלו ,ומלאך הב' הממונה של שליש ים היה דורש כל אתין שבתורה ,כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא
הוצרך לבוא בדמות מנהיג ספינה ,ומלאך הג' הממונה על שליש פירש וכו' ,עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה' אלקיך תירא לרבות
מדבר הוצרך לבוא בדמות סוחר מדברי עיי"ש. תלמידי חכמים עיי"ש ,ומעתה אי דרשינן את לרבות ,הרי אית לן
אזהרה על מוראת תלמידי חכמים ,ואסור לעשות אנגרייא בהם,
ואיתא במסכת נדרים (דף ל"א ,):גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא ונחשב זה לחטא לאברהם אבינו ונענש בשביל כך שנשתעבדו בניו
הקב"ה את עולמו ,שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה במצרים ,משא"כ אי לא דרשינן את לרבות ,הרי ליכא אזהרה על
חוקות שמים וארץ לא שמתי ,ובגמ' (דף ל"ב ).איתא ,ופליגא אדר' מוראת תלמידי חכמים ,ומותר לעשות בהם אנגרייא ,ולא חטא
אלעזר ,דאמר ר' אלעזר ,גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו אברהם בעשותו כן ,ועיין בספר והוכח אברהם (דף קל"א ):עיי"ש.
שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ
לא שמתי עיי"ש ,ופלוגתתם תליא בזה ,דאי ס"ל דמילה שלא ובזה יבואר ,וירא אליו ה' באלני ממרא שהוא נתן לו עצה על
בזמנו נוהג בין ביום ובין בלילה ,אז י"ל דהקרא אם לא בריתי המילה דהיינו שיעשה הפריעה ,א"כ דרשינן את ,ולפי"ז איכא
"יומם ולילה" קאי על מצות מילה ,משא"כ למ"ד דמילה שלא אזהרה על מורא ת"ח ,ונחשב זה לחטא לאאע"ה על שעשה
בזמנו אינו נוהג אלא ביום ,לא שייך לומר דאם לא בריתי יומם אנגרייא בת"ח ,ושפיר י"ל דהגלות התחיל מלידת יצחק ,ולא
ולילה קאי אמצות מילה ,כין שאינו נוהג בשום פעם בלילה רק צריכין לקושי השעבוד שישלים הזמן ,ושפיר נרמז כאן ענין איוב
ביום ועיי"ש בתוי"ט ,ולפי"ז למ"ד דמילה שלב"ז אינו נוהג אלא ודו"ק.
ביום א"א למידרש קרא על מצות מילה ,ועכצ"ל דדריש ליה על
התורה וכר' אלעזר. ב) עוי"ל ,דבספר עמודיה שבעה (עמוד שני אות י"א) ,ובספר שמנה לחמו
(דרוש לסוכות פ"ב) כתבו ,דיעקב נתגלגל באיוב ,ובאו היסורים על איוב
וכתב בספר שמנה לחמו ח"ב דרוש למילה (דרוש ג') ,דאי נימא כדי לתקן החטא דשתי אחיות עיי"ש.
דהקרא דאם לא בריתי יומם ולילה וגו' קאי על ברית מילה ,אז
שפיר י"ל דבזכותו של אברהם דהיה ראש לנימולים נבראו שמים ובספר כסף נבחר (פרשת וישלח) ד"ה איתא בצרור המור כתב ,די"ל
וארץ עיי"ש. דיעקב לא עבר על איסור דשתי אחיות ,עפימש"כ הרמב"ן בפרשת
אחרי (פרשה י"ח-י"ח) עה"פ ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' וז"ל,
ואיתא במסכת קידושין (דף כ"ט ).דנשים פטורות ממ"ע דמילה דכתיב ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור ,יאמר שאינו ראוי שתקח אשה
וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלקים ודרשינן אותו אל אחותה לצרור אותן זו לזו ,כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו
ולא אותה ,והקשו התוס' דלמ"ל קרא דנשים פטורות תיפ"ל דהוה את זו לא שתהיינה צרות עכ"ל ,ולפי"ז י"ל דהיכא דליכא לצרור
מ"ע שהז"ג שנימול בשמיני ללידתו ונשים פטורות ,וי"ל דכיון שאינה צרה לחברתה שרי ,וא"כ אצל רחל ולאה לא היה שום חשש
דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא ,וא"ת שיהיו צרות זל"ז ,שהרי רחל עצמה מסרה הסימנים ללאה כדאיתא
אכתי מעשהז"ג הוא דאין מלין אלא ביום ,וי"ל דאתיא כמ"ד התם במסכת מגילה (דף י"ג ,):ובודאי שלא היתה שנאה ביניהם ,וליכא
דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה עכ"ד. לצרור לגבייהו ,ובכה"ג שרי גם ב' אחיות עיי"ש.
אך יש לתרץ קושית התוס' כמ"ש הפנ"י ,דהך כללא דנשים וכתב בספר יושב אהלים (פ' מקץ ופ' משפטים) ,דזהו רק למאן דס"ל
פטורות ממ"ע שהז"ג לא שייך אלא במצות הגוף דאי אפשר לקיים דרשינן טעמא דקרא ,אז יש לומר דהטעם דאסרה תורה שתי אחיות
על ידי שליח ,כגון לולב שופר סוכה ותפילין ,משא"כ במצות האב הוא משום שלא יהיו צרות זו לזו ,והיכא דלא שייך הטעם לא שייך
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ה
קרבן פסח במועדו ,שהרי היה עדיין טמא טומאת מת ,אך במסכת על הבן שאפשר לקיים על ידי שליח נשים חייבות אף דהוה
פסחים (דף ס"ו ):דרשו על הפסוק פרשת בהעלותך (פרשה ט-י) ,איש איש מעשהז"ג ,וכיון דמצות מילה אפשר לקיים על ידי שליח ,א"כ י"ל
כי יהיה טמא לנפש וגו' ,איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחין דגם נשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג ,ולכן איצטריך הקרא דאותו
לפסח שני ,ומצינו במדרש תנחומא פרשת וירא (אות ב') על הפסוק ולא אותה עיי"ש.
בפרשת לך (פרשה י"ז-כ"ז) עה"פ וימל אברהם יליד ביתו ,דהיינו
ישמעאל ,ומקנת כספו זהו אליעזר ,נמצא שהיו שלשה נמולים והנה הטעם דנשים פטורות ממעשהז"ג כתב הכלבו (סי' ע"ג) מפני
ודיניהם כציבור ,ושפיר עשו הפסח בזמנו. שהאשה משועבדת לבעלה והאשה היא לעזר לאיש והוא ימשול
בה להנהיגה ולהדריכה בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו ,והיותה
ובזה נמלטנו מקושיא עצומה ,דאברהם שהיה טמא טומאת מת על הדרך הזה היא סבה גם כן שהיא פטורה מכל זה ,כי אלו היתה
איך נגלה עליו השכינה ,הרי טמא מת צריך שילוח חוץ למחנה טרודה לעשות המצוה בזמנה הי' הבעל בלא עזר בימים הם ,והיתה
שכינה והוא מצות עשה בתורה ,ואיתא במסכת קידושין (דף ל"ג,): הקטטה נופלת בהם ,ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו
טמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא ,טמא עומד תחת האילן ולתועלתה ע"כ.
וטהור יושב טהור ,ואם ישב הטמא הטהור טמא עיי"ש ,וא"כ כיון
שהיה אברהם אבינו יושב בפתח האוהל ,הוה ליה טמא יושב וכתב בספר עט סופר (כלל מ"ט פ"א) ,דלפי"ז שפיר מובן סברת הפנ"י
וקשה כנ"ל איך הותרה לשכינה לבקרו. הנ"ל דמצוה דאפשר לקיים ע"י שליח נשים חייבות ,דכיון דלא
הוה מצות שבגופה לא שייך הטעם שכתב הכלבו ,וכתב בשו"ת
אמנם לענ"ד יתכן ,דאיתא במסכת יומא (דף ו ,):אמר רב נחמן שם אריה (או"ח סי' ב') דרק להמ"ד דס"ל דדרשינן טעמא דקרא אז י"ל
טומאה הותרה בציבור ,פי' דכשעושין פסח הבא בטומאה טומאה הטעם דנשים פטורות ממעשהז"ג ,משום דמשועבדות לבעליהן,
בטל ונעשה כהיתר ,וגדולה מזו איתא במסכת פסחים (דף צ"ה ,):אמר והיכא דאפשר לקיים על ידי שליח נשים חייבות אף במ"ע שהזמן
רב יוסף ,דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה, גרמא כדברי הפנ"י עיי"ש ,היוצא לנו מזה דאי מילה שלב"ז אינה
ופשט רבא להיתר ,דאין חייבין על ביאת מקדש דהיכל עיי"ש באר נוהגת אלא ביום ,ע"כ דס"ל דדרשינן טעמא דקרא.
היטב דאין טמאי מתים ושארי טומאות משתלחים ,וכיון שהוכחנו
שהיו שם שלשה נמולים ודיניהם כציבור ,הרי הותרה טומאתם ובזה יבואר ,דכיון דכתיב וירא אליו ה' וגו' והנה שלשה אנשים
להקריב קרבן פסח במועדו ,ושוב היה אפשר שיתגלה אליו נצבים עליו ,דאחד מוכר פת ואחד מנהיג ספינה ואחד סוחר
השכינה. מדברי ,דכיון דבשבילו נברא העולם דהוא ראש לנימולים ,וכיון
דהעולם עומד בזכות מצות מילה ,ע"כ דמילה נוהג גם בלילה ולכן
ולכן אתי שפיר מה דכתיב וירא אליו ה' כחום היום ,והיינו בשעה לא הוי מ"ע שהז"ג ,וי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא ,ואיכא חטא
שישית כמבואר בבראשית רבה (פרשה מ"ח-ח) ,ולכאורה קשה למה לא דשתי אחיות ,ושפיר באו היסורים על איוב ,ולכן נרמז כאן ודו"ק.
בא לפני זה ,אך להנ"ל ניחא ,דבאמת היה לאברהם דין טמא מת
שמשתלח חוץ למחנה שכינה ,אבל כיון שהגיע סוף שעה שישית
דהיינו חצות שהוא זמן שחיטת הפסח ,והותרה טומאתו מכח הדין ג) עוי"ל ,דבספר יד דוד (בפרשתן) מדייק מאי דכתיב והוא יושב פתח
של טומאה הותרה בציבור ,דוקא אז היה אפשר שיתגלה אליו האוהל כחום היום ,דלכאורה הני סימני למה לי באיזה מקום
השכינה עכ"ד היד דוד. ובאיזה שעה היה יושב שם ,וכתב לבאר ,עפימש"כ רש"י דיום
שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו עיי"ש ,ואיתא
ואיתא במסכת יומא (דף ז ,):ציץ בין שישנו על מצחו (של כהן גדול כשאירעה במסכת פסחים (דף צ"ב ,).גר שנתגייר בערב פסח ,בית שמאי אומרים
טומאה על הקרבן) בין שאינו על מצחו מרצה ,דברי ר' שמעון ,ר' יהודה טובל ואוכל את פסחו לערב ,ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה
אומר עודהו על מצחו מרצה ,אין עודהו על מצחו אינו מרצה ,א"ל כפורש מן הקבר (וצריך הזאה שלישי ושביעי) עיי"ש ,וקיי"ל בית שמאי
ר"ש כה"ג ביוהכ"פ יוכיח ,שאין עודהו על מצחו (בשעת עבודת היום במקום בית הלל אינה משנה.
הפנימית שאינו נכנס לפנים בבגדי זהב) ומרצה ,א"ל ר' יהודה הנח לכה"ג
ביוהכ"פ שטומאה הותרה לו בציבור (שכולו קרבן ציבור ואינו צריך לרצויי ציץ) נמצא שהיה אברהם ביום שלישי למילתו עדיין טמא טומאת מת,
עיי"ש. דכל הפורש מן הערלה כאלו פורש מקבר ,ועיין בזוה"ק (בפרשתן),
דכל מי שהיה טעון טבילה היה אברהם טבלו ,ומי שהיה צריך
והרמב"ם בהל' ביאת מקדש (פ"ד-ה"ח) פסק כר' יהודה דעודהו על הזאה שלישי ושביעי היה אברהם מזה עליו ,הרי שהיה לו מי
מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה ,והקשה עליו הכס"מ, חטאת ואפר פרה.
דהלא הרמב"ם (שם הל' ט"ו) פסק דטומאה דחויה בציבור ,ולפי"ז
תקשי עליו קושית ר"ש כה"ג ביוהכ"פ יוכיח ,ועיי"ש מה שהביא ואיתא בספר מנחה בלולה ועוד כמה ספרים ,דהמלאכים באו
תירוץ בשם הר"י קורקוס והאריכו בזה האחרונים. לאברהם בערב פסח ,וא"כ לכאורה לא היה אפשר לו להקריב
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ו
אם היו מזומנים העדשים לפניהם ,אפילו אין בעלי גדיש השעורים ובשו"ת אבני נזר חחו"מ (סי' צ') הביא מנכדו לתרץ דברי הרמב"ם,
לפנינו ,מותר לזכות להם גדישי עדשים על ידי אחר דעדיפי דבמסכת פסחים (דף ע"ז ).כתב רש"י (ד"ה שאינו על מצחו) וז"ל ,דהא אין
השעורים וזכין לאדם שלא בפניו עיי"ש. נכנס שם בבגדי זהב ,כדאיתא במסכת ר"ה (דף כ"ו ,).אמר רב חסדא
מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה,
וכתב הב"ח (שם) וז"ל ,ואין להקשות ,דבגניבה אסור על מנת לשלם לפי שאין קטיגור (זהב העגל ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא) נעשה סניגור
אפילו זכות הוא לו כגון על מנת לשלם תשלומי כפל ,כדאיתא ריש עכ"ל ,ובגליון הש"ס הקשה ,תמוה לי וכי צריך ראיה לזה הלא
פרק איזהו נשך ,גם רבינו (ריש סי' שמ"ח) כתב סתם דאסור ,דהתם היינו מפורש בכתוב דלפני ולפנים עובד רק בד' בגדים ,שנאמר כתנת בד
טעמא כדי שלא ירגיל עצמו בכך ,כדכתב הרמב"ם ריש הלכות קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת
גניבה (פ"א-ה"ב) ,וכ"כ רבינו לעיל (סי' שמ"ח) ,וטעם זה לא שייך אלא בד יצנף וגו' ,וכתבו המפ' ,דבלא רב חסדא הו"א דאמנם ד' בגדי
בגניבה שהיא בסתר ושכיחי ליה טובא ,משא"כ בגזילה בפרהסיא לבן חובה עליו ללבשם ,אבל מ"מ גם להוסיף וללבוש בגדי זהב,
דלא שכיחא עכ"ל ,ועיין בפרישה (שם). וא"כ יתכן שילבש הציץ ,ולכן הביא רש"י הך דאין קטיגור נעשה
סניגור דשמעינן מינה דאסור ללבוש בגדי זהב.
ובתוספתא מסכת ב"ק (פ"י-הט"ו) איתא ,לא תגנובו על מנת למיקט,
לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, אך הא מילתא דרב חסדא א"ש אי נימא כר"ש דס"ל דדרשינן
ובספר חסדי דוד על התוספתא ד"ה לא תגנובו כתב וז"ל ,בפרק טעמא דקרא ,אבל לר' יהודה דס"ל לא דרשינן טעמא דקרא ,לא
איזהו נשך (דף ס"א ,):ופירש"י ,למיקט לצער ,ע"מ לשלם תשלומי אמרינן דמשו"ה אין הכהן גדול לובש בגדי זהב דאין קטיגור
כפל שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל ,והרמב"ם בהל' גניבה נעשה סניגור ,ושפיר יתכן לומר דמלבד בגדי הלבן ילבש גם הציץ,
מוסיף ,אפילו דרך שחוק ,ומסיים דהכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו אלא דר"ש דס"ל דדרשינן טעמא דקרא ,שפיר הביא ראיה מכהן
בכך ,ומשמע לכאורה דר"ל שאינם אלא מדרבנן וקרא אסמכתא גדול ביום הכפורים דאין עודהו על מצחו ומרצה ,אבל הרמב"ם
בעלמא ,אבל אין נראה כן מהסוגיא ,ואפשר דטעמא דקרא קדריש י"ל דס"ל דהכהן רשאי ללבוש הציץ ביום הכפורים ,וממילא דאין
עכ"ל ,מבואר מזה די"ל דהרמב"ם ס"ל דעל מנת למיקט או על הכרח לומר טומאה הותרה הוא בציבור ,דאה"נ אי אירע טומאה
מנת לשלם כפל ,איסורו הוא מה"ת ,ורק דרש טעמא דקרא. לובש הציץ ,ולכן שפיר י"ל שאין הציץ מרצה אלא בעודו על
מצחו ,ואפי"ה טומאה דחויה הוא בציבור עכ"ד.
וכ"כ בספר יד המלך ע"ד הרמב"ם הנ"ל וז"ל ,ממשמעות לשון
רבינו נראה דדעתו הוא דעל מנת למיקט אינו אסור אלא מדרבנן, ואיתא במסכת ב"ב (דף ט"ז ,).דרש רבא ,מאי דכתיב (איוב כ"ט-י"ג) ברכת
ומשום חששא שלא ירגיל עצמו בכך ,אבל בגמ' ר"פ איזהו נשך אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין ,ברכת אובד עלי תבא ,מלמד
מבואר דעיקר קרא דלא תגנובו קאי רק על מנת למיקט ,אבל איסור שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להם (ברכת אובד שהיה סבור
גניבה גמורה מצי למילף מריבית ואונאה ,וכ"כ הלח"מ (שם) דגניבה שהיה אובד את שדיהו) ,ולב אלמנה ארנין ,דכל היכא דהוה אלמנה דלא הוו
על מנת למיקט איסור גמור מדאורייתא הוא עיי"ש ,וכוונת רבינו נסבי לה הוה אזיל שדי שמיה עילווה (אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה)
להסמיך טעם לשל תורה וכדרכו בקצת מקומות עכ"ל. והוו אתו נסבי לה עיי"ש.
ובשו"ע הרב חו"מ הל' גזילה וגניבה (סי' ג') כתב ,אפילו הגונב על והקשו המפ' (עיי"ש בתורת חיים ,וביד רמ"ה ,ובטל תורה ,ובקובץ שיעורים) ,דהיכא עבד
מנת להחזיר אותו החפץ עצמו אלא שרוצה לצערו לזמן מה, הכי ,הלא מלא תגנובו ילפינן דאסור לגנוב אפילו על מנת לשלם
ואפילו אין כוונתו לצערו כלל אלא שגנב דרך שחוק ,הרי זה עובר תשלומי כפל ,כדאיתא במסכת ב"מ (דף ס"א ,).אמר רבא ,למה לי
בלא תעשה ,וי"א שאינו אסור אלא מדברי סופרים שלא ירגיל דכתב רחמנא לאו בריבית לאו בגזל לאו באונאה (ילמדו זה מזה שבכולן
עצמו בכך ,ובקונטרס אחרון (שם אות ב') כתב וז"ל ,עיין בלחם משנה חסרון ממון שמחסר את חבירו) וכו' ,לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי (לילף מריבית
דאסמכתא וכו' ,אבל המגיד משנה לא ס"ל הכי ,ועיין ביור"ד (סי' ואונאה שהרי מחסרו ממון) ,לכדתניא ,לא תגנובו על מנת למיקט (לצער) ,לא
קפ"א) דאורחיה דהרמב"ם לפרושי טעמא דקרא ,וכה"ג אשכחן בהל' תגנוב על מנת לשלם תשלומי כפל (שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל) עיי"ש,
גניבה (פ"ז-ה"ג) עכ"ל .ובשו"ת בן פורת הנ"ל (ד"ה והנה ענין הספק הנ"ל), מבואר מזה ,דאסור לגזול ולקחת משל אחר גם כשכוונתו לטובת
הביא חילוקו של הב"ח הנ"ל לחלק בין גניבה דשייך שירגיל עצמו חבירו שירויח על ידי גזילה זו עכ"ק.
בכך לגזילה דלא שייך ,וכתב ע"ז ,דאין מקום לחילוקו של הב"ח
רק אם נדרוש טעמא דקרא ,דאיסור גזילה על מנת לשלם כפל שלא וכתבנו ליישב ,דבטור חו"מ (סי' שנ"ט) כתב ,ואסור לגזול אפילו על
ירגיל עצמו בגניבה ויבוא פעם אחרת לגנוב סתמא עיי"ש. מנת לשלם ,וכתב א"א הרא"ש ז"ל ,דווקא שאין התשלומין בעין
כההוא דמייתי עלה (מסכת ב"ק דף ס ,):שרצו אנשי דוד ליקח גדיש של
היוצא לנו מזה ,דאי ס"ל דרשינן טעמא דקרא ,אז יש לחלק ולומר שעורים ולתת במקומו של עדשים ,ועדיין לא היה בידם העדשים
דדוקא בגניבה אסור על מנת לשלם כפל כדי שלא ירגיל עצמו אלא רצו ליקח גדיש של שעורים של ישראל ולכשיקחו את גדישי
בכך ,משא"כ בגזילה דלא שכיחא י"ל דהיכי שמתכוון לטובת העדשים של פלשתים יתנום לישראל במקום גדיש השעורים ,אבל
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ז
אבותינו ,ירדו מלאכי השרת למצרים ,ושהו שם עד שבאו ישראל הנגזל אין בו צד איסור ,משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא,
לשם ויצאו משם ,כל אותו זמן היו המלאכים שם ,וכשנגאלו וגזירת הכתוב הוא שאין לגנוב אפילו על מנת למיקט או על מנת
ישראל יצאו המלאכים אתם ,ולכן התחיל חשבון הגאולה מברית לשלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה ,ליכא מקום לחלק
בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה שעה ,והיינו דכתיב בין גניבה לגזילה ולומר דהיכא דמתכוון לטובת הנגזל אז מותר
יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל ,וכיון דהמלאכים היו לגזול ממנו ,ובכל אופן אסור.
במצרים שוב נופל טענת משה כלום למצרים ירדתם ,דהא לפי"ז
היו במצרים ,והדרא טענת המלאכים דהתורה שייכת להם. ומעתה יבואר הרמז ,דכיון דאמר הכתוב וירא אליו ה' באלני ממרא
וגו' כחום היום דהוא שעה שישית ,והטעם דהקב"ה בא בשעה
אך איתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו-א) ,אמרו ישראל לפני הקב"ה שישית משום דאז הזמן של שחיטת קרבן פסח ,והותרה טומאתו
רבון העולמים ,ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא משום טומאה הותרה בציבור ,ולפי"ז ס"ל לא דרשינן טעמא
שלמו ,אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב-יא) הנה הסתיו עבר ,ופי' דקרא ,ומעתה אין לחלק בין גניבה לגזילה ובכל אופן אסור ,ולכן
ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים הגלות נרמז כאן יסורי איוב ודו"ק.
עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא היו במצרים.
***
אך איתא במסכת שבת (דף י ,):אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר
גוריא אמר רב ,לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים ,שבשביל יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ:
משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם
נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים עיי"ש, על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת:
וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג) ,ואע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב ועבדום וענו
אותם ,שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה עכ"ד ,הרי והנבס"ד לפרש ההמשך ,עפימש"כ בספר חקל יצחק עה"ת
(בפרשתן
דקושי השעבוד הוא בשביל חטא דמכירת יוסף ,וא"כ לא היה יכול עה"פ והשענו) ,דאיתא בפייט (יום שני דסוכות) אלים כהשעין אב תחת עץ
להשלים הזמן דד' מאות שנה ,וכתבו המפ' דתליא בהא ,דאי נימא סוכה ,וכתב המטה לוי דהיינו כשהשעין אברהם את המלאכים
דמכירת יוסף נחשב לחטא אז קושי השעבוד בא לכפר על חטא תחת העץ ,והיו יושבין תחתיו כתחת סוכה ,וקשה ,דהלא קיי"ל
דמכירת יוסף ולא השלים הזמן ,משא"כ אי נימא דמכירת יוסף לא דאין עושין סוכה תחת האילן כדאיתא באו"ח (סי' תרכ"ו) ,אלא אם
הוי חטא אז שפיר י"ל דקושי השעבוד השלים הזמן. השפיל הענפים של האילן ויערבם עם הסכך ויהיה הסכך רבה
עליהם ומבטלם ,והקשה הטו"ז (סק"ב) ,הלא אין מבטלין איסור
ואיתא (בבראשית רבה פרשה פ"ד-ז) עה"פ ויבא יוסף את דבתם רעה ,מה לכתחילה ,ותירצו דהני מילי בדבר הרשות במקום שנהנה ,אבל
אמר ,ר' מאיר אומר ,חשודין הן בניך על אבר מן החי וכו' עיי"ש, במצוה אמרינן דמותר לבטל איסור לכתחלה משום דאין לו הנאה
והקשו המפ' ממ"נ אם היה אמת שאכלו אבר מן החי ,יוקשה על מזה דקיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו עיי"ש עכ"ד.
השבטים היתכן שיעברו בשאט נפש על איסור אבר מן החי דהוא
מז' מצות שב"נ נצטוו עליהם ,ואם לא היה אמת הדבר ,היתכן ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):אמר ר' יהושע בן לוי ,בשעה שעלה
דיוסף הצדיק יוציא חלילה שקר מפיו ויוציא שם רע על אחיו. משה למרום ,אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה ,רבש"ע מה לילוד
אשה בינינו ,אמר להם לקבל תורה בא ,אמרו לפניו חמדה גנוזה
ובספר פרדס יוסף (פרשת וישב דף רס"ח ע"ד) כתב לתרץ ,די"ל שעירבו שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא
האבר מן החי ברוב ,דמדאורייתא בטל חד בתרי כמוש"כ הרא"ש העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם ,מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם
במסכת חולין (פ"ז סי' ל"ה) ורק מדרבנן לא בטיל ,וכיון דמדאורייתא כי תפקדנו ,ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך
שרי לכן אכלו ע"י ביטול ,ואף שמדרבנן אסור לא חששו לקיים על השמים וכו' ,אמר לפניו ,רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב
מצות דרבנן ,וכמ"ש החיד"א דאף דאיתא במסכת יומא (דף כ"ח): בה ,אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ,אמר להן כלום
שהאבות קיימו כל התורה אפילו עירוב תבשילין עיי"ש ,אף למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם וכו'
שעירוב תבשילין הוא מדרבנן ,מ"מ על שאר מצות דרבנן לא עיי"ש ,מבואר מזה דלכן זכו בני ישראל לקבל התורה ולא
חששו ,ובפרט לגירסת הרשב"א דגריס בגמ' אפילו עירוב תחומין המלאכים ,מחמת שהמלאכים לא היו במצרים.
שהוא איסור דאורייתא ,א"כ בודאי י"ל שעל שום איסור דרבנן לא
חששו ,ולכן א"ש מה שאכלו אבר מן החי ע"י ביטול ברוב ,כיון ולכאורה יש להעיר ,דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל
דמדאורייתא שרי עכ"ד ,וכ"כ בספר בנין דוד פרשת מקץ (אות ס"ג). ממצרים קודם הזמן ,דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע
מאות שנה ,והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים ,ובספר ילקוט
ולכאורה יש להעיר ,לפי"מ שכתב בשו"ת אמרי כהן (סי' כ"ג) לחדש ראובני השלם פרשת בא (אות ק"ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך) עה"פ
דקודם מתן תורה היה אסור אבר מן החי בהנאה ,לפי"מ שכתב והכנעני אז בארץ וז"ל ,בברית בין הבתרים כשנגזר גלות על
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ח
וא"כ אין הכרח לומר דבאיסורי הנאה לכו"ע אין מבטלין, המנחת חינוך (מצוה י"ד אות ח') ,דלבני נח מהראוי שיותסר אבר מן
כיון די"ל דזה לא חשוב הנאה ,משא"כ למ"ד מצות ליהנות החי בהנאה גם כן ,כיון דקיי"ל כר' אבהו במסכת פסחים (דף
ניתנו והנאת מצוה חשיבא הנאה ,א"כ ודאי דמה שיכול כ"א ,):דכל מקום שנאמר לא תאכל גם איסור הנאה במשמע,
לאכלו ע"י ביטול חשיב כנהנה מהאיסור ,ולכן ודאי דלכו"ע א"כ ה"ה באיסור אבר מן החי דבני נח מוזהר עליו ,אסור
אין מבטלין איסורי הנאה מה"ת עכ"ד האבני ציון עיי"ש. בהנאה ג"כ עליו ,ואף דבמסכת פסחים (דף כ"ב ).אמרינן דאבר
מן החי מותר בהנאה משום דאיתקש לדם ,מ"מ אצל ב"נ לא
ולפי"ז י"ל דיוסף והשבטים פליגי אי מצות ליהנות ניתנו או שייך ההיקש ,די"ג מדות לא שייך אצלם ,אך באמת מותר
לאו ליהנות ניתנו ,דיוסף ס"ל מצות ליהנות ניתנו ,ולפי"ז לבני נח מכח מי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור,
אסור לבטל איסורי הנאה מה"ת ,דהלא נהנה במה שמבטלו וכיון דלישראל מותר בהנאה שרי גם לבני נח עכ"ד המנ"ח.
ונתרבה ההיתר ,ולכן הוציא דבה עליהם שאוכלים אבר מן
החי ,והשבטים ס"ל מצות לאו ליהנות ניתנו ,ולפי"ז באיסורי אך לדברי המהר"ש יפה מובא בפרשת דרכים (דרך האתרים דרוש א'),
הנאה נמי אמרינן דמותר לבטל לכתחלה ,ולכן אכלו אבר מן דאף למאן דס"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור,
החי ע"י ביטול ברוב. זהו דוקא לאחר שכבר הותר לישראל ,ליכא למימר דלבני נח
יהיה אסור ,אבל מעיקרא קודם מתן תורה דלא הותר עוד
אמנם איתא (בשמות רבה פרשה כ"ח-א) באותה שעה בקשו מלאכי לישראל ,שפיר היה אסור לבני נח עיי"ש ,ובספר שושנת
השרת לפגוע במשה ,עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של העמקים (כלל ט"ז) ,נמצא לפי"ז דקודם מ"ת היה אסור אבמה"ח
משה דומה לאברהם ,אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין בהנאה ,כיון דעיקר היתר הנאה הוא משום מי איכא מידי וכו'
הימנו ,לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו וכו' עיי"ש, לפי"ד המנ"ח הנ"ל ,א"כ קודם מ"ת דלא שייך מי איכא מידי,
ובדעת זקנים לבעלי התוספות (פרשת וירא) הביא ממדרש, שפיר י"ל דהיה אסור אבמה"ח בהנאה לב"נ וכו' עיי"ש.
כשרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל ,אמרו המלאכים תנה
הודך על השמים ,אמר להם כתיב בתורה לא תבשל גדי בחלב ולפמש"כ בחוו"ד (סי' צ"ט סק"ח) ,ובספר ישועות יעקב
(חאו"ח סי'
אמו ,ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר בחלב ,שנאמר תרע"ז) ,ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קל"ו) ,דבאיסורי הנאה לכו"ע
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ,מיד הודו להקב"ה, אין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת ,דמה שנהנה מהביטול הוי
והיינו דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית וגו', כנהנה מאיסור הנאה עיי"ש ,א"כ הדקל"ד איך אכלו השבטים
ולעיל מיניה כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו עיי"ש ,מבואר אבר מן החי ,דאי"ל דאכלו ע"י ביטול וס"ל דאין מבטלין
מזה דלכן לא יתכן ליתן התורה להמלאכים משום שאכלו איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן ,דהא כיון דאבר מן החי
בשר בחלב. קודם מ"ת היה אסור בהנאה לב"נ ,ובאיסורי הנאה כו"ע
מודים דאין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת.
וכתב בספר תורה משה להחת"ס ז"ל (פרשת וירא) ,דלפי פשטות
הקרא משמע דלא אכלו בשר בחלב יחד ,רק דמקודם אכלו ובשו"ת אבני ציון (ח"ג סי' ע"ה אות א') כתב ,דמ"ש החוו"ד
חמאה וחלב ואח"כ בשר ,וכמו שפירש"י קמא קמא שתיקן דבאיסורי הנאה לכו"ע אין מבטלין לכתחלה מה"ת ,תליא
אמטו ואייתו קמייהו ,ומאי איסור בשר בחלב איכא ,וצ"ל, בפלוגתא אי מצות ליהנות נתנו או לאו ליהנות נתנו ,דאיתא
דמבואר בשו"ע (יו"ד סי' פ"ט סעיף ב') דצריך לקנח פיו בין חלב במסכת יבמות (דף ק"ג ,):חלצה בסנדל של עכו"ם ושל משמשי
לבשר עיי"ש ,ואין קינוח אלא בפת ,ולחם לא הביא לפי עכו"ם חליצתה כשרה ,ופירש"י משום דלאו לשריפה קיימי
שפירסה שרה נדה ולא היה קינוח והיה אסור להם לאכול דאית ליה תקנתא בביטול ,ואי משום דאסור בהנאה ,חליצה
בשר ,וכיון שאכלו עברו על איסור דבשר בחלב ,ולכן לא לאו הנאה הוא דמצות לאו ליהנות ניתנו עיי"ש ,ולכאורה
קיבלו התורה עיי"ש. קשה הא אית לה הנאה דמותרת עי"ז לינשא ,ותי' הרשב"א
והרמב"ן שם דכיון דגם מקודם היתה יכולה לינשא ורק
ומעתה יבואר ,והשענו תחת העץ דהיינו דיושבין בסוכה, האיסור היה מעכב עליה ,נמצא שכל הנאתה הוא רק מה
וקשה הלא אין עושין סוכה תחת האילן ,וע"כ דהשפיל שיכולה עכשיו להינשא מבלי שתעבור על איסור ,וזה חשוב
הענפים ויערבם עם הסכך ,וע"ז קשה הלא אין מבטלין איסור ג"כ רק כהנאת מצוה דל"ה הנאה דמללה"נ עיי"ש.
לכתחילה ,וע"כ דגבי מצוה מבטלין איסור לכתחילה משום
דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,וא"כ הצדק הוא עם השבטים, ולפי"ז י"ל דה"ה במבטל איסור ,לא חשיב נהנה במה שיכול
ומעתה י"ל דקושי השעבוד השלים ,והמלאכים לא היו לאכול ע"י הביטול ,כיון דגם לפני הביטול היה יכול לאכול,
במצרים ,ומעתה אף אם יביא להם פת ויוכלו לעשות קינוח, ורק דאז היה עובר על איסור ,ועכשיו ע"י הביטול יכול
עכ"ז לא יקבלו את התורה כיון דלא היו במצרים ,ולכן לאכלו בהיתר ,ונמצא שכל מה שהרויח ע"י הביטול הוא רק
ואקחה פת לחם וגו' ודו"ק. שיכול לאכול בהיתר ,וזה חשיב רק כהנאת מצוה דמללה"נ,
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ט
ובס' בנין שלמה על הרמב"ם הל' תפלה (פ"א-ה"א) כתב לתרץ קושית ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם
התוס' הנ"ל ,דהנה בקידושין (שם) פריך הגמרא על ר"ה בריה דרב על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת :ואיתא במדרש,
יהושע ,ולא ,הא עבדא דאיהו לא מצי מקבל גיטיה ושליח מצי היה איוב מתרעם על היסורים שבאו עליו ,כיון שראה
משוי ,ומשני ,ולא היא ,ישראל לא שייכי בתורת קרבנות כלל (שיהיו הן אברהם אבינו אמר לאורחים ואקחה פת לחם וסעדו לבכם
עובדים את העבודה) ,עבד שייך בגיטין ,דתניא נראין הדברים שהעבד מקבל וגו' נתקררה דעתו (מובא בספר אבקת רוכל) ,והוא פלאי.
גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו (אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו
מקבל הוא גט לחברו שאינו עבדו של רבו אלא של איש אחר דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו) ,אבל לא והנבס"ד ,דאיתא במסכת ב"ב (דף י ).שאל טורנוסרופות הרשע את
מיד רבו שלו (אם היו שניהם של איש אחד) הרי מזה דאם שייך במקצת אותו ר"ע ,אם אלקיכם אוהב עניים הוא ,מפני מה אינו מפרנסם ,א"ל
דבר הו"ל בגדר מצי עבד דמצי משוי שליח ,ולפי"ז למ"ד דתפלות כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם ,א"ל אדרבה זו שמחייבתן
כנגד תמידין תקנום ,א"כ ישראל נמי איתנייהו בתורת קרבנות דהרי לגיהנם ,אמשול לך משל למה הדבר דומה ,למלך בשר ודם שכעס
רמיא עליה חובת תפלה ,וא"כ י"ל דמשו"ה כהני הוי שלוחי דידן על עבדו וחבשו בבית האסורין ,וצוה עליו שלא להאכילו ושלא
כיון דכל ישראל נחשבו בגדר איתנייהו במקצת תורת קרבנות משום להשקותו ,והלך אדם אחד והאכילו והשקהו ,כששמע המלך לא
דתפלות כנגד תמידין תקנום והו"ל התפלה כעין עבודה ,ועיין בטו"ז כועס עליו ,ואתם קרויין עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים,
או"ח (סי' ק"כ סק"א) דלחד פירושא ואשי ישראל הכוונה על התפילות, אמר לו ר"ע ,אמשול לך משל למה הדבר דומה ,למלך בשר ודם
דתפילה דהוא נגד הקרבנות נקרא אשי ישראל ,הרי שהתפלה בגדר שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין ,וצוה עליו שלא להאכילו
עבודת קרבנות ,ומשו"ה שפיר י"ל דכהנים הוי שלוחי דידן. ושלא להשקותו ,והלך אדם אחד והאכילו והשקהו ,כששמע המלך
לא דורון משגר לו ,ואנן קרויין בנים דכתיב בנים אתם לה' אלקיכם
ובזה מתורץ קו' התוס' ,די"ל דר"ה בריה דרב יהושע ס"ל דתפלות עיי"ש ,ובספר פרשת דרכים כתב דזה פירוש הפסוק צדקה תרומם
כנגד אבות תקנום ,ולכן לדידיה העבודה הו"ל בכלל מידי דלא מצי גוי אילו ישראל ,וחסד לאומים חטאת מה שעושים חסד לאומים
עביד ,וע"כ ס"ל דכהנים הוי שלוחי דרחמנא ,אבל הגמ' במסכת חטאת דהם נקראים עבדים כדברי הגמרא הנ"ל עכ"ד.
נדרים קאי להמ"ד דתפלות כנגד תמידין תקנום ,והו"ל בכלל מצי
עביד ,ולכן שפיר איבעיא ליה אי הוה שלוחי דידן או שלוחי ובספר משען המים (פרשת ברכה) כתב ,דלפי"ז קשה היאך עשה אברהם
דרחמנא ,אמנם ר"ה בריה דר' יהושע דס"ל דשלוחי דרחמנא נינהו חסד עם עוברים ושבים ומאכילם ,הלא אז כולם ערלים ערביים היו
דמי איכא מידי וכו' ס"ל כמ"ד דתפלות אבות תקנום וא"כ ישראל וחסד לאומים חטאת ,וצ"ל דאיתא במדרש רבה דלאחר שאכלו
ליתנייהו כלל בתורה קרבנות ,משום הכי לא מצי משוי לכהנים ושתו אמר להם ברכו לאלקי שמים וארץ ,ואם לאו הריני נוטל מה
לשלוחי אבל הגמ' בנדרים ס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום ושפיר שבידך ,כי כך וכך הוצאתי בשר ,וכך וכך לחם ,ושאר דברים
מצינן למימר דכהנים שלוחי דידן נינהו עכ"ד ,וכ"כ בספרו חכמת עיי"ש ,וא"כ כיון דגיירו אחר כך שפיר דמי ,וכתב שמצא קושיא זו
התורה פ' לך (דף שכ"ז ).עיי"ש. וגם התירוץ בספר פרשת דרכים (דרך צדקה).
והיוצא לנו מזה דאי ס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום ,אז י"ל ובס' עיר דוד הביא בשם יפה תואר שהקשה ,מאי אהני ליה בגירות
דכהנים הוה שלוחי דידן ,משא"כ אי ס"ל דתפלות אבות תקנום ,אז זה ,הא הוה אונס ,והוי שלא לשמה ,ותירץ היפה תואר ,אף דהוי
י"ל דכהנים הוה שלוחי דרחמנא. שלא לשמה ,מתוך שלא לשמה בא לשמה עכ"ד .ובס' יד אבי שלום
(פ' בא דף כ"א ):כתב ,דאי ס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום ,אז תפלה צריך
ובספר מאמר מרדכי (בפרשתן) כתב וז"ל ,והנה ידוע איוב שהקריב כוונת הלב כמו קרבן שהמחשבה מפגל ,כך התפלה מחשבה פוסלת
עולות על הרהור הלב ,באומרו אולי חטאו בני ,והקריב בלא דעת בו ,ופירוש הפסוק ולעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שהיא בלב הוי
בניו הגדולים ,דודאי הם לא גילו על עוונם בפני אביהם ,דאם גילו אומר זו תפלה ,ולא כפשוטו ולעבדו בכל לבבכם על כל התורה
קשה למה אמר אולי ,מכיון דגילו ודאי חטאו מה לשון אולי ,וצ"ל ומצוות שצריך ללמוד לשמה ,רק מותר ללמוד אף שלא לשמה
שלא שאל את פיהם והקריב עולות לכפרה ,וקרבן כזה היתה ומתוך שלא לשמה בא לשמה ,אבל אי ס"ל תפלות אבות תקנום
צריכה דעת בעלים ,וא"כ לחטא יחשב לאיוב דצריך דעת בעלים, ואינו דוגמת קרבן ואין צריך כוונה לתפלה ופירוש ולעבדו בכל
ולכן קיטרוג השטן עליו שהקריב עולות בלא ידיעת הבעלים עד לבבכם על תורה ומצוות שצריך ללמוד לשמה עכ"ד.
שבאו יסורים עליו עיי"ש.
ואיתא במסכת קידושין (דף כ"ג ,):אמר רב הונא בריה דרב יהושע ,הני
ובמסכת קידושין (דף כ"ג ):בתוס' ד"ה דאמר רב הונא כתבו ,דהנפקא כהני (לענין הקרבת קרבנות) שלוחי דרחמנא נינהו ,דאי סלקא דעתך שלוחי
מינה אי ס"ל כהנים הוי שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא ,היכא דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדינן ואינהו מצי עבדי
ד הכהן הקריב שלא לדעת הבעלים ,דאי ס"ל דכהנים שלוחי עיי"ש ,והקשו התוס' (ד"ה דאמר) ,דבמסכת נדרים (דף ל"ה ):מיבעיא ליה
דרחמנא נינהו הוי הקרבן כשר ,ואי ס"ל דהוי שלוחי דידן אינו להגמ' אי כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דרחמנא ,ולא איפשטא
כשר כיון שהקריב שלא מדעת הבעלים עיי"ש. האיבעיא ,ולמה לא פשטוה מהא דר"ה בריה דרב יהושע עכ"ק.
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף י
ולפי"ז דס"ל דעשה אינו דוחה שני לאוין בע"כ צ"ל דאאע"ה ובזה יבואר דברי המדרש ,דאיוב היה מתרעם על היסורים ,דאי"ל
שחרר את הגר ,דהמהרש"א במסכת יבמות (דף ק ):הקשה ,דהיאך דהוא בשביל שהקריב עולות בלי ידיעת בעלים ,שהרי עכצ"ל
נשא אאע"ה את הגר שהיתה מצרית דעתידה תורה לאסור, דכהנים הוי שלוחי דרחמנא דמי איכא מידי וכו' ,ואי הוי שלוחי
ואאע"ה קיים כל התורה כולה ,וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה' דרחמנא מותר להקריב קרבן בלי ידיעת בעלים ,אך כשראה שאמר
עכ"ק ,ובפשיטות י"ל דכיון דלא קיים מצות פו"ר י"ל דעשה אברהם ואקחה פת לחם ,ולכאורה קשה כיון שנדמו לו כערביים
דפו"ר דחי הל"ת דלא יבוא מצרי ,אמנם אי אמרינן דלא שחרר את וחסד לאומים חטאת ,וע"כ כיון דגיירם אח"כ שפיר דמי ,ואף דהוי
הגר ,א"כ איכא גם הלאו דלא יהיה קדש ,והלא קיי"ל דאין עשה באונס והוי שלא לשמה ,אך מתוך שלא לשמה בא לשמה ,ומעתה
דוחה ב' לאוין ,וא"כ איך אפשר לומר דנשא אאע"ה את הגר משום ס"ל תפילה כנגד תמידין תקנום ,ומעתה שפיר י"ל דכהנים הוי
עשה דוחה ל"ת ,כיון דאיכא כאן שני לאוין ,לאו דלא יהיה קדש שלוחי דידן ואסור להקריב קרבן בלי ידיעת בעלים ,ואז נתקררה
ולאו דלא יבוא מצרי ,ועכצ"ל דשחרר את הגר וליכא רק הלאו דלא דעתו ודו"ק.
יבוא מצרי ,וע"ז שפיר י"ל עשה דוחה ל"ת.
***
ולכאורה יש להעיר ,דבספר שושנת העמקים (סוף כלל ה') הקשה,
דלרבא דס"ל במסכת תמורה (דף ד ,):דכל מילתא דאמר רחמנא לא וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את
תעביד אי עביד לא מהני ,א"כ איך מועיל שחרור בכל מקום ,הא בנו :ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם
איתא במסכת גיטין (דף ל"ח ,).אמר רב יהודה אמר שמואל ,כל אברהם ויאמר הנני :ויאמר אל תשלח ידך אל הנער
המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ,וא"כ אף ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה
אם שחרר העבד ,כיון דהוא דבר איסור נימא דלא מהני ,ותירץ כיון ולא חשכת את בנך את יחידך ממני :ואיתא בפרקי דר'
דילפינן לה לה מאשה ,וגבי אשה כתבו התוס' בתמורה (דף ה ).ד"ה אליעזר (פרק ל"א) ,ר' יהודה אומר ,כיון שהגיע החרב על
מיתבי ,דבגט לא שייך אי עביד לא מהני דילפינן ממיתה עיי"ש, צוארו פרחה ויצאת נשמתו של יצחק ,כיון שהשמיע
ולפי"ז י"ל גבי עבד כיון דילפינן לה לה מאשה ג"כ מהני השטר קולו מבין שני הכרובים ואמר אל תשלח ידך אל הנער,
שחרור אף דאסור לשחררו עכ"ד. חזרה הנפש לגופו והתירו ועמד על רגליו וידע יצחק
תחיית המתים מן התורה שכל המתים עתידין
ואיתא במדרש רבה פרשת לך לך (מ"ו-ד) דלא ניתנו גזירות שוה להחיות ,באותה השעה פתח ואמר ברוך אתה ה' מחיה
לאברהם אבינו ,ובס' בית האוצר (חלק א' כלל א' אות י"ב) כתב בכוונת המתים עיי"ש.
המדרש ,דכיון דאין אדם דן גזרה שוה מעצמו אלא אם כן קיבלה
מרבו ,על כן לא היה אברהם יכול לדון גזרה שוה ,דנהי דידע ובפירוש הרד"ל כתב דמה שאמר תחיית המתים מן התורה הוא
מעצמו את התורה ברוח קדשו ,עם כל זה הרי לא נאמרה וניתנה טעות סופר וצ"ל וידע שיש תחיית המתים ,אמנם בספר פלח
הגזרה שוה ,וגזרה שוה אין אדם דן מעצמו עיי"ש ,ולפי"ז אי הרימון (אופן י') פירש ,דבוודאי לא יעלה על הדעת דיצחק לא ידע
אפשר לומר דאאע"ה שחרר את הגר ,דהשחרור לא מהני ,דהא כל עד עתה שיש תחיית המתים דהרי עיקר הבריאה לחיי הנצח
הטעם דלא אמרינן בשחרר את עבדו אי עביד לא מהני ,משום בעולם התחיה ,אלא שלא ידע איה מקומה בתורה ,ועתה השיג
דילפינן לה לה מאשה ,וא"כ לאאע"ה דלא ניתנו הגז"ש ,וליכא להבין באיזה מקום מרומז בתורה ענין תחיית המתים עיי"ש.
הגז"ש דלה לה מאשה ,א"כ לא מהני השחרור וישמעאל לא נקרא
זרע אברהם. והנבס"ד ,עפימש"כ בס' תפארת בנים עה"ת (פ' וירא) לפרש,
דאמאי אמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו
אך יש לתרץ קושית הששונת העמקים ,די"ל דלכן לא אמרינן מאומה ,דהיה די באמרו אל תעשה מאומה ולמה הוכפל הדברים
בשחרר עבדו אי עביד לא מהני ,לפימש"כ כ"ק רבינו זי"ע במלות שונות ,דלכאורה להמ"ד דתפוס לשון ראשון ,והנה
בחידושי סוגיות על הסוגיא אי עביד לא מהני ,לדייק ממש"כ אאע"ה לא היה יודע אז עדיין שזה נסיון העקידה רק להעלותו
רשיז"ל במסכת תמורה (דף ד ):לא תעביד ,לא תעשה ,דכוונתו ולא לשחטו ,וא"כ היה לו להסתפק באמת לדינא לאיזה לשון
לדייק דפלוגתת אביי ורבא אינו רק בל"ת אבל בעשה לכו"ע ישמע ,או לראשונה או לשניה ואיך היה פשיטא ליה לאאע"ה
אמרינן אי עביד מהני ,דאל"כ מה הוסיף רשיז"ל על לשון הגמ' להשגיח רק בקול האחרון ,אמנם לפימ"ש המפ' דלא אמרינן
שאמרו לא תעביד עיי"ש ,וכ"כ הפנ"י מסכת גיטין (דף צ ).ד"ה עשה דוחה ל"ת בשני לאוין א"ש ,דאם היה א"ל רק אל תעש לו
א"ל רב פפא לרבא ,דאי עביד לא מהני לא אמרינן רק באיסור מאומה ל"ה רק ל"ת חדא ,וכיון דקיי"ל דעשה דוחה ל"ת א"כ
לא תעשה ולא באיסור עשה עיי"ש ,וכ"כ בשיורי קרבן אולי היה ס"ל לאאע"ה כי לשון צווי הראשון עיקר שצוה
בירושלמי פסחים (פ"ה) דהא דאמרינן אי עביד לא מהני זהו לשחטו שהוא עשה נגד הל"ת שנצטוה עתה ,ע"כ אמר לו אל
דוקא בלאו שלוקין עליו ולא באיסור עשה או בלאו שאין בו תשלח ידך וגו' ואל תעש לו מאומה דהוי ב' לאוין ואין עשה
מעשה עיי"ש ,ולפי"ז כיון דכאן ליכא רק איסור עשה דלעולם דוחה ב' לאוין ובודאי לא ישמע להעשה וכו' עיי"ש.
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף יא
הבכ"א אין מלמדין ,אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר, בהם תעבודו ,ובאיסור עשה הא אמרינן אי עביד מהני ,וכה
ומשני ,גלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם מצאתי בשו"ת חת"ס חאבהע"ז (ח"ב סי ס"ג) שכ"כ וז"ל ,ומ"מ
שפך ,הוא ולא שלוחו וכו' ,ופריך ,ולמ"ד שני כתובים הבכ"א סברת הפנ"י שלהי גיטין דמחלק בין עשה לל"ת מוכרח
אין מלמדין ,הני ההוא ההוא מאי דריש בהו ,ומשני ,חד לכאורה ,דלאת"ה תקשי ממשחרר עבדו איך מהני ,אע"כ עשה
למעוטי שנים שאוחזין בסכין ושוחטים (שפטורים מחטאת דשחוטי חוץ), שאני עכ"ל עיי"ש[ ,ועיין בשיטה מקובצת (שם) אות ט"ז שכתב
וחד הוא ולא אנוס ,הוא ולא שוגג ,הוא ולא מוטעה (דההוא משמע וז"ל ,לא תעביד ,לאו דוקא לאו אלא אפילו לאו הבא מכלל
שיהא בהוייתו וביישוב דעתו) ,ולמ"ד שני כתובים מלמדין יליף להו מהוא עשה עיי"ש].
ההוא דה"א מיותר ,ולמ"ד שני כתובים הבכ"א אין מלמדין
הוא ההוא לא דריש עיי"ש ,היוצא לנו מזה ,דמאן דס"ל שני אך הקשה כ"ק מרן זי"ע ,דלכאורה הא מפורש בסוגיא דאף
כתובים הבכ"א מלמדין דריש ה"א דההוא ,ולמאן דס"ל אין בלאו הבא מכלל עשה פליגי ,כדחזינן דפריך הגמרא מתורם
מלמדין לא דריש ה"א דההוא. מרעה על היפה וממין על שאינו מינו ,דשם ליכא ל"ת רק לאו
הבא מכלל עשה ,אך י"ל דלהס"ד הוי ס"ל שאין חילוק,
ובספר שתי ידות פרשת ויקרא (דף ע"ה ).כתב ,דזה אי דרשינן הוא ולמסקנא דרבי קרא דתורם מהני י"ל דה"ה בכל מקום דליכא
ההוא תליא בזה ,אי ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם לא מלקות עיי"ש ,וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ס') עיי"ש.
דרשינן הוא ההוא ,ולמאן דס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם
דרשינן הוא ההוא ,ונמצא לפי"ז דהא אם שני כתובים הבכ"א והנה לכאורה יש לנו עוד קרא דבעשה אמרינן אי עביד מהני,
מלמדין תליא אי דברה תורה כלשון בני אדם ,דמאן דס"ל דהגמרא (דף ה ):פריך ,והרי מקדיש תמימין לבדק הבית
מלמדין ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם ,ולמאן דס"ל אין דאמר רחמנא נדבה תעשה אותו זה קדשי בדק הבית ,ותנן
מלמדין ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ,וכ"כ בספר אור חדש המקדיש תמימים לבדק הבית אעפ"י שהוא בלא תעשה מה
עמ"ס קידושין בפתיחה (אות כ"ח). שעשה עשוי ,וכתב רשיז"ל דהוי ל"ת מדכתיב בתחלת הפרשה
לאמור דדרשינן לר' יהודה לאו אמור כמבואר בפסחים (דף מ"ב).
ואיתא במסכת סנהדרין (דף צ ,):תניא ,א"ר אליעזר בר' יוסי, ובתמורה (דף ז ,).אבל הרמב"ם בהל' ערכין (פ"ה-ה"ה) כתב,
בדבר זה זייפתי ספרי מינים שהיו אומרים אין תחיית המתים המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית אעפ"י שעבר על
מה"ת ,אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום, עשה מה שעשה עשוי עיי"ש הרי דהרמב"ם ס"ל דהוי רק
שאתם אומרים אין תחיית המתים מה"ת ,הרי הוא אומר הכרת עשה ,ועיי"ש בהלכה (ו) שכתב דהוי לאו הבא מכלל עשה,
תכרת הנפש ההיא עונה בה ,הכרת תכרת בעוה"ז ,עונה בה ותמה הכס"מ דהא בברייתא איתא דהוא בל"ת ,וכתב הלח"מ
לאימת לאו לעולם הבא ,א"ל רב פפא לאביי ולימא להו דל"ת דקאמר בברייתא הוי רק אסמכתא בעלמא ,ולהכי
תרוייהו מהכרת תכרת ,אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון כשהקשה בתמורה והרי מקדיש תמימים לבדק הבית דאמר
בני אדם עיי"ש ,ומבואר מזה דלהמ"ד דס"ל לא דברה תורה רחמנא נדבה תעשה אותו ,לא הזכיר בדבריו המקשה כלל לא
כלשון בני אדם ,מוכח מהקרא דהכרת תכרת דתחיית המתים תעשה ,דהוי רק לאו הבא מכלל עשה ולא ל"ת עיי"ש ,מבואר
מה"ת ,משא"כ למ"ד דדברה תורה כלשון בני אדם לא נשמע מזה דמקדיש תמימים לבדק הבית הוי רק עשה ,וע"ז משני
מכאן תחיית המתים עיי"ש. הגמרא דגלי קרא דמהני.
ובזה יבואר דברי המדרש ,כששמע יצחק שאמר הקב"ה ולפי"ז כתב בשו"ת אבני ציון (ח"א סי' י"א אות ח') דזה אי אמרינן
לאברהם אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה ,כדי באיסור עשה אי עביד מהני תליא אי ס"ל שני כתובים הבכ"א
שיהיה שני לאוין ואין עשה דוחה שני לאוין ,א"כ עכצ"ל מלמדין או אין מלמדין ,דאי ס"ל שני כתובים הבכ"א מלמדין
דאאע"ה שחרר את הגר ,ולכאורה איך מהני השחרור כיון שפיר ילפינן מכאן דבכל עשה אמרינן אי עביד מהני ,משא"כ
דהמשחרר עבדו עובר בעשה ונימא אי עביד לא מהני ,וע"כ אי ס"ל דשני כתובים הבכ"א אין מלמדין אז אמרינן גם באיסור
דבאיסור עשה ס"ל אי עביד מהני ,ומעתה ס"ל דשני כתובים עשה אי עביד לא מהני עיי"ש.
הבכ"א מלמדין ,ולא דברה תורה כלשון בני אדם ,ומוכח מקרא
הכרת תכרת תחיית המתים מה"ת ,ולכן עתה למד יצחק להבין ואיתא במסכת קידושין (דף מ"ג ).דבמעילה אמרינן יש שליח
מקור רמז הדבר בתורה שיש תחיית המתים ודו"ק. לדבר עבירה דילפינן חטא חטא מתרומה ,ופריך הגמ' ונילוף
מיניה לכל התורה ,ומשני דהו"ל מעילה וטביחה ומכירה שני
להערותhoilmoshe@gmail.com: כתובים הבכ"א ואין מלמדין ,ופריך הניחא למ"ד שני כתובים
הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף יב
