gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: וירא (2026-10-26)

הואיל משה · Hoil Moshe — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫מלאכה מצד מקלקל או מלאכה שאצל"ג לר"ש דס"ל דלא הוי‬ ‫וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם‬ ‫מלאכה אז גם על מלאכה זו אינו חייב עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז קשה אמאי‬ ‫היום‪ :‬ואיתא במדרש תנחומא (אות א')‪ ,‬ילמדנו רבנו‪ ,‬כמה‬ ‫אמרינן דשופר ולולב לא דחי שבת משום גזירה שמא יעבירנו ד'‬ ‫ברכות מתפלל אדם בכל יום‪ ,‬כך שנו רבותינו בכל יום‬ ‫אמות ברה"ר‪ ,‬הא התכלית שמעביר ד' אמות ברה"ר הוא לצורך‬ ‫מתפלל אדם שמונה עשרה וכו' עיי"ש‪ ,‬ותמוה שייכות הלכה‬ ‫מצוה והוא מלאכה שאצל"ג‪ ,‬וא"כ גם על זה שמעביר ד' אמות‬ ‫זו לפסוק הנ"ל‪.‬‬ ‫ברה"ר פטור מה"ת ואיך שייך לגזור שמא יעבירנו עכ"ק‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דרש"י ז"ל עה"פ באלני ממרא כתב וז"ל‪ ,‬הוא שנתן לו‬ ‫ובשו"ת אבני ציון ח"ב (סי' ס"ב אות ב') כתב לתרץ‪ ,‬דלכאורה לרבי‬ ‫עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו עיי"ש‪ ,‬והקשו בעלי‬ ‫יהודה דס"ל מלאכה שאצל"ג חייב לא קשה כלל כמובן‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫התוספות‪ ,‬מדוע הלך אברהם אבינו לשאול עצה על המילה‬ ‫תורת חסד או"ח (סי' נ' אות ד') הוכיח דרב ס"ל משאצל"ג חייב‪,‬‬ ‫שנצטוה עליה מפי הקב"ה‪ ,‬והלא באברהם נאמר ומצאת את לבבו‬ ‫דבמסכת כתובות (דף ו‪ ).‬איתא דרב ס"ל מקלקל בחבורה פטור‪ ,‬וע"כ‬ ‫נאמן לפניך‪ ,‬והיאך יבא להסתפק במצות השי"ת עכ"ק‪.‬‬ ‫דבזה נמי ס"ל כר"י דמלאכה שאצל"ג חייב כמבואר ברש"י (שבת דף‬ ‫ק"ו‪ ).‬ד"ה מתני' דזה תלוי בזה עיי"ש‪ ,‬ועיין בשו"ת בית יצחק‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא בפרקי דר"א (פרק כ"ט) דאברהם מל עצמו ביום‬ ‫חאו"ח (סי' מ' אות ז') שהוכיח דרב ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב מש"ס‬ ‫הכיפורים‪ ,‬מדכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו‪,‬‬ ‫ביצה (דף כ"ג) עיי"ש‪ ,‬ואיתא במסכת שבת (דף כ"ב‪ ).‬דאביי אמר כל מילי‬ ‫וביום הכיפורים כתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וגו'‬ ‫דמר (רבה בר נחמני) עביד כרב‪ ,‬ולקמן (דף מ‪ ).‬איתא כחומרא דרב עביד‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ועיין בר"ה (דף י"א‪ ).‬בתוס' ד"ה אלא מש"כ בזה עיי"ש‪.‬‬ ‫כקולי דרב לא עביד עיי"ש‪ ,‬וא"כ רבה דהוא מרא דשמעתתא‬ ‫דשמא יעבירנו‪ ,‬ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬ושפיר גזרינן לדידיה‬ ‫והקשה בספר בנין דוד פרשת לך (אות פ"ה) דאיך מל אברהם אבינו‬ ‫שמא יעבירנו עכ"ד‪.‬‬ ‫את עצמו ביוהכ"פ‪ ,‬לפי"מ דאיתא בראש השנה (דף כ"ט‪ ,):‬יו"ט של‬ ‫ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה‪ ,‬ואמר‬ ‫ונודע מש"כ המאירי במסכת ביצה (דף ו‪ ).‬דביו"ט אף לר"י מלאכה‬ ‫רבא דמדאורייתא מישרא שרי ורבנן הוא דגזור ביה כדרבה‪ ,‬דאמר‬ ‫שאצל"ג פטור עיי"ש‪ ,‬וכ"כ הלח"מ בה' יו"ט (פ"ג ה"ג) בדעת‬ ‫רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיעין בתקיעת שופר‪,‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬דביו"ט פטור במלאכה שאצל"ג עיי"ש‪ ,‬ובשו"ת אהל‬ ‫גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע‬ ‫יהושע ח"ב (סי' קמ"ו אות ד') הביא בשם הגאון מטשעבין זצ"ל (מחב"ס‬ ‫אמות ברה"ר והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה עיי"ש‪.‬‬ ‫שו"ת דובב מישרים)‪ ,‬דביום הכיפורים ג"כ פטור במלאכה שאצל"ג אף‬ ‫לר"י עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז שפיר מל אברהם אבינו את עצמו ולא חש‬ ‫והקשה הר"ן (שם)‪ ,‬דאמאי אמרינן דמילה דוחה שבת ולא חיישינן‬ ‫לשמא יעבירנו‪ ,‬כיון דעשה לצורך מצוה הו"ל מלאכה שאצל"ג‪,‬‬ ‫שמא יעביר התינוק או האיזמל ארבע אמות ברה"ר‪ ,‬וכן הקשו‬ ‫וביום הכיפורים ליכא חיוב במלאכה שאצל"ג אליבא דכו"ע‪.‬‬ ‫התוס' במסכת מגילה (דף ד‪ ):‬ד"ה ויעבירנה‪ ,‬ותירץ הר"ן‪ ,‬דבמילה כל‬ ‫העם אינם טרודים רק המוהל‪ ,‬ולכן יזכירו אותו שלא יעביר ד'‬ ‫אך יש להעיר‪ ,‬לפימש"כ החמדת ישראל (שם) ליישב קושיתו‪,‬‬ ‫אמות ברה"ר עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז קשה איך נימולו אברהם וכל בני ביתו‬ ‫לפי"מ שכתב בספר כפות תמרים (עמ"ס סוכה דף מ"ג‪ ,).‬ובספר דברי חיים‬ ‫אתו ביוהכ"פ‪ ,‬כיון דנימולו כולם והיו כולם טרודים‪ ,‬והדרא קושיא‬ ‫בחידושים עה"ת (פרשת ויצא דף ע"ה)‪ ,‬דבמעביר ד' אמות ברה"ר חייבין‬ ‫הנ"ל דניחוש שמא יעבירנו עיי"ש‪.‬‬ ‫אף אי הוה מלאכה שאצל"ג‪ ,‬עפימש"כ בספר מעשה רוקח (פרשת‬ ‫ויקהל פ"ב‪ , ).‬דלכן מלאכה שאצל"ג פטור‪ ,‬משום דנסמכה מלאכת שבת‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דבספר חמדת ישראל ח"ב (סי' י"ג אות א') הקשה‪ ,‬לפי"ד‬ ‫למלאכת המשכן‪ ,‬וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת‪,‬‬ ‫הרשב"א במסכת שבת (דף צ"ד‪ .‬ודף ק"ה‪ ):‬דצורך מצוה הוה מלאכה‬ ‫ה"נ במלאכת שבת לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאיתא‬ ‫שאצל"ג עיי"ש‪ ,‬ולפי"ד התוס' במסכת שבת (דף ק"ו‪ ).‬ד"ה מה לי‬ ‫במסכת חגיגה (דף י‪ ).‬הלכות שבת המה כהררים התלוין בשערה‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬לענין בישול פתילה לצורך שריפת בת כהן‪ ,‬או מוציא מרא‬ ‫והיינו מלאכה שאצל"ג דפטור עליו בשבת‪ ,‬משום דמלאכת‬ ‫לחפור לקבור בו מת‪ ,‬ותוכן דבריהם‪ ,‬דבכל מלאכת שבת עיקר הוא‬ ‫מחשבת בעינן‪ ,‬ומלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא עיי"ש‪.‬‬ ‫תכלית המלאכה‪ ,‬ואם תכלית המלאכה הוא לצורך דבר אשר אינה‬ ‫א‬ ‫לגופה פטור הוא משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן‪,‬‬ ‫ולפי"ז כתבו המפ' דר' יהודה ור"ש במחלקותם במלאכה שאצל"ג‬ ‫ולפי"ז מעביר ד' אמות ברה"ר דהלכתא גמירא לה ולא ילפינן‬ ‫אי חייב או פטור‪ ,‬אזלי לשיטתם אי דרשינן סמוכין או לא‪ ,‬דר"ש‬ ‫ממשכן שוב י"ל דמלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬וגם ביוהכ"פ איכא‬ ‫ס"ל דדרשינן סמוכין (עיין מסכת פסחים דף כ"ח‪ ,:‬ובמסכת סנהדרין דף ס‪ ,).‬וילפינן‬ ‫איסור במלאכה שאצל"ג‪ ,‬ולפי"ז איכא חשש שמא יעבירנו‪ ,‬או‬ ‫מכח הסמיכות שיש בין פרשת שבת למלאכת המשכן דבעינן‬ ‫הטעם דמלאכה שאצל"ג פטור משום דשני כתובים הבכ"א אין‬ ‫מלאכת מחשבת בשבת‪ ,‬ולכן ס"ל דעל מלאכה שאצל"ג פטורין‪,‬‬ ‫מלמדין‪ ,‬לפי"ז י"ל דגם במעביר ד' אמות ברה"ר אמרינן דמלאכה‬ ‫אבל ר"י אזיל לשיטתיה דלא דרש סמוכין בכה"ת (עיין מסכת ברכות דף‬ ‫שאלצל"ג פטור‪ ,‬ולא חיישינן ביוהכ"פ לשמא יעבירנו‪ ,‬וע"ז נתן לו‬ ‫כ"א‪ :‬ובמסכת יבמות דף ד‪ ).‬א"כ אין לו הוכחה דבשבת בעינן מלאכת‬ ‫ממרא עצה שימול עצמו ביוהכ"פ‪ ,‬דהטעם דמלאכה שאינה צריכה‬ ‫מחשבת‪ ,‬ולכן ס"ל דגם על מלאכה שאצל"ג חייבין‪ ,‬עיין בשו"ת‬ ‫לגופה פטורה משום דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין‪ ,‬ולא‬ ‫שו"מ מהדו"ק (ח"ב סי' ס"א)‪ ,‬ולפי"מ דאיתא במסכת שבת (דף צ"ו‪):‬‬ ‫משום דילפינן לה מסמיכות דמשכן‪ ,‬ואף במעביר ד' אמות אמרינן‬ ‫דמעביר ד' אמות ברה"ר דמחייב‪ ,‬הלכתא גמירי לה ולא ילפינן‬ ‫דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור‪ ,‬וליכא החשש דשמא יעבירנו‪.‬‬ ‫ממשכן עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז במעביר ד' אמות לא בעינן מלאכת מחשבת‬ ‫ואיתא במסכת זבחים (דף צ"ז‪ ,):‬ת"ר כל אשר יגע‪ ,‬יכול אפילו שלא‬ ‫ואף לר"ש מלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬ולפי"ז שפיר גזרינן שמא‬ ‫בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה‪ ,‬יקדש להיות כמוה הא כיצד‬ ‫יעבירנו ד' אמות ברה"ר אף דהוה מלאכה שאצל"ג‪ ,‬דבמעביר ד'‬ ‫אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה [ופירש"י‬ ‫אמות לא צריך מלאכת מחשבת ואף מלאכה שאצל"ג חייב עכ"ד‪,‬‬ ‫(פסחים דף מ"ה‪ ).‬בשר חולין או שלמים שזמן אכילתו מרובה מחטאת‬ ‫ולפי"ז י"ל דגם ביוהכ"פ איכא איסור במלאכה שאצל"ג במעביר‬ ‫ונגע בחטאת יקדש להיות כמוה‪ ,‬שאם פסולה היתה החטאת כגון‬ ‫ד' אמות ברה"ר‪ ,‬והדקל"ד איך מל אברהם אבינו את עצמו‬ ‫פיגול או פסול אחר‪ ,‬תיפסל אף זו שבלעה ממנה‪ ,‬ואם כשרה היא‪,‬‬ ‫ביוהכ"פ ולא חש לשמא יעבירנו‪.‬‬ ‫החטאת מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה אלא כחמור שבה‬ ‫כחומר החטאת שנבלע בה לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה וליום‬ ‫אך י"ל‪ ,‬עפימש"כ החת"ס בחידושיו (עמ"ס שבת דף ק"ו‪ ).‬לבאר פלוגתת‬ ‫ולילה אחד]‪ ,‬ופריך ואמאי (תיפסל משום האי פורתא) וניתי עשה (דואכלו אותם‬ ‫ר' שמעון ור' יהודה לענין מלאכה שאצל"ג‪ ,‬דאיתא (שם)‪ ,‬דר"ש‬ ‫דכשירה) ולידחי את ל"ת (דלא תאכל דפסולה)‪ ,‬ומשני אמר רבא אין עשה‬ ‫סבר מקלקל בחבורה והבערה חייב‪ ,‬דיליף לה מדאיצטריך קרא‬ ‫דוחה ל"ת שבמקדש עיי"ש‪.‬‬ ‫למישרי מילה בשבת הא חובל בעלמא חייב‪ ,‬ומדאסר רחמנא‬ ‫הבערה גבי בת כהן שמע מינה דבעלמא חייב‪ ,‬ולכאורה קשה‬ ‫ונודע קושית העולם‪ ,‬דבמסכת בפסחים (דף מ"ד‪ ):‬ס"ל לר' עקיבא‬ ‫לר"ש א"כ נילף ממילה והבערת בת כהן דמלאכה שאצל"ג חייב‬ ‫דילפינן טעם כעיקר מגיעולי נכרים‪ ,‬וקרא דמשרת אתי להיתר‬ ‫בכל מלאכת שבת‪ ,‬לשיטת הרשב"א דתיקון מצוה חשיב מלאכה‬ ‫מצטרף לאיסור‪ ,‬וחכמים ס"ל דטעם כעיקר ילפינן ממשרת‪ ,‬א"ל‬ ‫שאצל"ג‪ ,‬ונימא מדאיצטריך קרא להתיר מילה הגם דהו"ל מלאכה‬ ‫רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי‪ ,‬מדרבנן נשמע לר"ע‪ ,‬מי לא‬ ‫שאצל"ג ש"מ דמלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬וכן נילף מהא דאסרה תורה‬ ‫אמרי רבנן משרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין‬ ‫הבערת בת כהן הגם דהו"ל תיקון מצוה דבעלמא נמי אפילו‬ ‫שבתורה‪ ,‬לר"ע נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור מכאן אתה דן‬ ‫מלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬אך ז"א דהלא מילה והבערת בת כהן הו"ל‬ ‫לכל איסורין שבתורה כולה (לריו"ח פריך דאמר לעיל כל איסורין שבתורה אין היתר‬ ‫שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין‪ ,‬משא"כ ר' יהודה לשיטתיה‬ ‫מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר ואוקימנא כר"ע‪ ,‬מכדי לר"ע שמעינן ליה דאמר באיסורי נזיר היתר מצטרף‬ ‫דס"ל במס' סנהדרין (דף ס"ז‪ ):‬דשני כתובים הבכ"א מלמדין‪ ,‬שפיר‬ ‫לאיסור ובשאר איסורי לא איירי מידי‪ ,‬ור"י אמאי לא אמר דכי היכי דאית ליה באיסורי נזיר אית ליה נמי‬ ‫יליף ממילה והבערת כהן לכל מלאכת שבת דמלאכה שאצל"ג‬ ‫בשאר איסורי הא ממאי דשמעינן ליה לרבנן בטעם כעיקר מצינן למשמע מינה נמי דעתיה דר"ע בהיתר‬ ‫חייב עיי"ש‪.‬‬ ‫מצטרף לאיסור) ‪ ,‬א"ל משום דהוה נזיר וחטאת שני כתובים הבאין כאחד‬ ‫ואין מלמדין‪ ,‬נזיר דתניא ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ואכל‬ ‫והיוצא לנו מזה דהא אם מלאכה שאצל"ג חייב או פטור תליא אם‬ ‫כזית מפת ומיין חייב‪( ,‬דטעמא דר"ע משום צירוף הוא‪ ,‬ואי נמי לא נשרית כל הפת ביין מצטרף‬ ‫שני כתובים הבכ"א מלמדין או לא‪ ,‬דאי ס"ל מלמדין ס"ל דמלאכה‬ ‫נמי היתר לאיסור לחיובא) וחטאת הא דלעיל דאם כשירה היא תאכל כחמור‬ ‫שאצל"ג חייב‪ ,‬ואי ס"ל דאין מלמדין ס"ל דמלאכה שאצל"ג פטור‪,‬‬ ‫שבה (תאכל הבולעת כחמור שבה‪ ,‬שהרי יש בה ב' מינין אחד חמור ואחד קל‪ ,‬וכלה הולכת אחר החמור‬ ‫ולפי"ז אי נימא דהטעם דמלאכה שאצל"ג פטור משום דשני‬ ‫אלמא היתר מצטרף לאיסור)‪ ,‬ואמרינן בגמרא דלהכא הוי שני כתובים‬ ‫כתובים הבכ"א אין מלמדין‪ ,‬לפי"ז י"ל דגם במעביר ד' אמות‬ ‫דבשלמא אי כתב רחמנא בחטאת לא גמר נזיר מינה דחולין‬ ‫ברה"ר אמרינן דמלאכה שאלצל"ג פטור‪ ,‬ולכן שפיר מל אאע"ה‬ ‫מקדשים לא גמרינן‪ ,‬אלא ליכתב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת‬ ‫את עצמו ולא חש לשמא יעבירנו‪.‬‬ ‫ותגמור מיניה‪ ,‬ולכן הוי שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דבודאי לא עלתה על דעתו של אברהם אבינו לשאול‬ ‫והקשו המפ' דקשה טובא מסוגיא דזבחים הנ"ל‪ ,‬דשם רב אשי‬ ‫עצה על מצות ה'‪ ,‬רק אברהם אבינו ספוקי מספקא ליה אימתי‬ ‫עצמו מתרץ דהיינו טעמא דחטאת מקדש הנוגע בה ולא אמרינן‬ ‫לקיים המצוה‪ ,‬אם ימול עצמו בעצם יוהכ"פ‪ ,‬או לא ימול ביוהכ"פ‬ ‫דעשה דאכילת קדשים ידחה לל"ת דאיסור אכילת פסולין‪ ,‬משום‬ ‫משום החשש שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר כיון שיהיו כולם‬ ‫דיקדש עשה ואין עשה דוחה לתו"ע‪ ,‬וא"כ היכי קאמר הגמרא‬ ‫טרודים במצוה‪ ,‬והספק היה אי הטעם דמלאכה שאינה צריכה‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ב‬ ‫ס"ל שני כתובים הבאין כאחד מלמדין א"כ בהכרח דרבי יהודה‬ ‫בפסחים דלא צריכי תרווייהו דלכתוב רחמנא נזיר ותיתי חטאת‬ ‫ס"ל דיקדש הוי עשה וכנ"ל‪ ,‬משא"כ במסכת פסחים דקאי אליבא‬ ‫מיניה‪ ,‬הא איצטריך יקדש גבי חטאת כי היכא דלא נימא עשה‬ ‫דר"ע דס"ל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין וכבר ידעינן‬ ‫דוחה ל"ת‪ ,‬וא"כ שוב לא הוי בכלל שני כתובים הבכ"א‪ ,‬והדקל"ד‬ ‫בלא"ה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה‪ ,‬אין צ"ל דיקדש עשה‬ ‫דנילוף מינה לכה"ת דהיתר מצטרף לאיסור עכ"ק‪ ,‬עיין שעה"מ‬ ‫הוא עכ"ד‪.‬‬ ‫הל' נדרים (פ"ג הל' ו') ובשו"ת בשמים ראש (סי' רל"ב) מייחס קושיא זו‬ ‫להרא"ש ז"ל‪ ,‬ובספר עין פנים לתורה‪ ,‬ובספר מאה שערים‬ ‫ונמצא לפי"ז דאי ס"ל שני כתובים הבכ"א מלמדין עכצ"ל דיקדש‬ ‫שהאריכו בזה‪.‬‬ ‫הוא עשה וילפינן מכאן לכה"ת דאין עשה דוחה לתו"ע‪ ,‬משא"כ‬ ‫אי ס"ל שני כתובים הבכ"א אין מלמדין‪ ,‬לדידיה לא צריכין לומר‬ ‫(דף‬ ‫ובמהר"ם ברבי (חידושים לפרשת צו) כתב לתרץ‪ ,‬דאיתא במסכת יבמות‬ ‫דיקדש הוי עשה‪ ,‬וי"ל כשינויא דרבא דאין עשה דוחה ל"ת‬ ‫ה‪ ,).‬אלא אתיא (דאמרינן עדל"ת) מראשו דהך תנא‪ ,‬דתניא ראשו מה‬ ‫שבמקדש‪.‬‬ ‫תלמוד לומר (במצורע כתיב יגלח את כל שערו הרי ראשו בכלל למה לי דכתיב ראשו)‪ ,‬לפי‬ ‫שנאמר תער לא יעבור על ראשו‪ ,‬שומע אני אף מצורע ונזיר כן‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת מכות (דף כ"ג‪ ,):‬דרש ר' שמלאי‪ ,‬שש מאות ושלש‬ ‫תלמוד לומר ראשו (דאי לאו דרבי קרא הו"א דלא ליקוף אלמא אשמעינן קרא דאתי עשה ודחי‬ ‫עשרה מצות נאמרו לו למשה‪ ,‬שלש מאות וששים וחמשה לאוין‬ ‫ל"ת ומהכא נפקא דעדל"ת)‪ ,‬איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו‬ ‫כמנין ימות החמה (שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור)‪ ,‬ומאתים וארבעים‬ ‫בשאלה‪ ,‬דאי לא תימא הכי הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה‬ ‫ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם (דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה)‪ ,‬אמר‬ ‫ליגמר מנזיר (בנזיר איכא ל"ת ועשה‪ ,‬תער לא יעבור על ראשו‪ ,‬קדוש יהיה גדל פרע)‪ ,‬אלא‬ ‫רב המנונא מאי קרא‪ ,‬תורה צוה לנו משה מורשה‪ ,‬תורה בגימטריא‬ ‫מנזיר מאי טעמא לא גמרינן דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה‪ ,‬ה"נ‬ ‫שית מאה וחד סרי (והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה)‪ ,‬אנכי ולא יהיה לך מפי‬ ‫איכא למיפרך שכן ישנו בשאלה עיי"ש‪.‬‬ ‫הגבורה שמענום (הרי שית מאה ותליסרי) עיי"ש‪.‬‬ ‫והקשו התוס' (ד"ה שכן)‪ ,‬וא"ת‪ ,‬וניגמר במה הצד מכהן ונזיר דלידחי‬ ‫ובספר בית ישראל על תרי"ג מצות מצוה כ"א‬ ‫(דף ע"ד ע"ג מדפה"ס)‬ ‫בעלמא עשה את לאו ועשה‪ ,‬ובמסכת נזיר (דף נ"ח‪ ):‬בתר דקאמר כהן‬ ‫הקשה‪ ,‬דלכאורה יש להבין מחלוקת רבא ורב אשי‪ ,‬דרבא לא אסיק‬ ‫ונזיר לא גמרינן מהדדי קאמר ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום‬ ‫לומר דיקדש הוה עשה‪ ,‬ורב אשי אמר דיקדש הוה עשה‪ ,‬וקשה‬ ‫דאיכא למיפרך כדאמרן‪ ,‬פי' מה לנזיר שכן ישנו בשאלה‪ ,‬וכהן‬ ‫ממנ"פ‪ ,‬או דלרבא חסר אחת ממנין תרי"ג מצות או לרב אשי יש‬ ‫אינו שוה בכל‪ ,‬ותימה דאמאי לא ניגמר מינייהו במה הצד‪ ,‬וי"ל‬ ‫יתר אחת על מנין תרי"ג‪ ,‬וכקושית התוס' במסכת סוטה (דף ג‪ ).‬ד"ה‬ ‫דעל מה הצד פרכינן כל דהו דאינו לא קולא ולא חומרא‪ ,‬ואיכא‬ ‫ר' ישמעאל‪ ,‬גבי מחלוקת ר"ע ור"י אם לה יטמא‪ ,‬וקנא את אשתו‪,‬‬ ‫למיפרך מה להצד השוה שבהן שיש בהן איסור גילוח וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫לעולם בהם תעבודו אם הנך ג' הוה רשות או חובה עכ"ק‪.‬‬ ‫קשיא נילוף מכהן ונזיר ומילה דדחיא צרעת דהוי עשה ול"ת וכו'‪,‬‬ ‫ונראה דהוי כמו שני כתובים הבאים כאחד‪ ,‬דממילה וחד מהנך‬ ‫ובחידושנו לפרשת לך (שנת תשס"ד) כתבנו ליישב‪ ,‬דהנה הראשונים‬ ‫איכא למילף‪ ,‬נמצא חד דלא איצטריך עיי"ש‪.‬‬ ‫נחלקו אי מצות תפלה הוא מה"ת או מדרבנן‪ ,‬דהרמב"ם בהל'‬ ‫תפלה (פ"א‪-‬ה"א) כתב‪ ,‬מ"ע מה"ת להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם‬ ‫ולכאורה קשה א"כ לר' יהודה דס"ל דשני כתובים הבכ"א מלמדין‬ ‫את ה' אלקיכם‪ ,‬מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר‬ ‫כדאיתא במסכת סנהדרין (דף ס"ז‪ ,):‬לדידיה קושית התוס' בדוכתא‬ ‫ולעבדו בכל לבבכם‪ ,‬אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו‬ ‫קיימא‪ ,‬והא לא מסתברא לומר דאית מאן דס"ל דעשה דוחה‬ ‫תפלה‪ ,‬וכ"כ בספר המצות (מ"ע ה') עיי"ש‪ ,‬והרמב"ן בהשגות (שם)‬ ‫לתו"ע‪ ,‬ויש ליישב דר' יהודה יליף להא דאין עשה דוחה לתו"ע‬ ‫האריך טובא וחולק וס"ל דתפלה הוא רק מדרבנן עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫מדאמר קרא גבי חטאת יקדש דהוסיף הכתוב עשה‪ ,‬כדי שלא נימא‬ ‫י"ל דרבא ס"ל כשיטת הרמב"ם דילפינן מקרא ולעבדו בכל לבבכם‬ ‫בזה עשה דוחה ל"ת (דהו"א דעשה דאכילת קדשים דוחה לל"ת)‪ ,‬והשתא דחזינן‬ ‫דתפלה הוא מ"ע מה"ת‪ ,‬ומני ליה למצות תפלה בהדי תרי"ג מצות‬ ‫דהוסיף הכתוב עשה כדי ללמוד הימנה שאין הל"ת נדחה‪ ,‬שוב‬ ‫ובזה נשלם מנין המצות‪ ,‬ולכן א"א לומר דיקדש הוי עשה‪ ,‬דא"כ‬ ‫ילפינן מינה לכה"ת כולה דאין עשה דוחה לתו"ע‪ ,‬דלקולא‬ ‫יש יתר אחת על מנין תרי"ג‪ ,‬ורב אשי ס"ל כהרמב"ן דהקרא‬ ‫ולחומרא לחומרא מקשינן‪ ,‬ולכן אפילו לר' יהודה לא ילפינן מנזיר‬ ‫ולעבדו בכל לבבכם אסמכתא בעלמא הוא‪ ,‬ומצות תפלה ל"ה‬ ‫כהן ומילה‪ ,‬דאדרבה ילפינן מהא דאמרה תורה יקדש דאין עשה‬ ‫בכלל התרי"ג מצות‪ ,‬ולכן צריך לומר דיקדש הוי עשה‪ ,‬דבכך יהיו‬ ‫דוחה לתו"ע‪.‬‬ ‫נשלמין מנין התרי"ג מצות עכ"ד‪.‬‬ ‫ולפי"ז שפיר מיושב קושית העולם‪ ,‬דאמנם רב אשי דידיה ס"ל‬ ‫ואיתא במסכת ברכות (דף כ"ח‪ ,):‬רבן גמליאל אומר בכל יום ויום‬ ‫כשינויא דרבא דאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש‪ ,‬אלא‬ ‫מתפלל אדם שמונה עשרה‪ ,‬רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה‬ ‫דבמסכת זבחים קאי על הברייתא דיקדש דהוא מהתורת כהנים‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ובישמח משה (בפרשתן) כתב דלא נתבאר לא בבבלי ולא‬ ‫דסתם ספרא ר' יהודה הוא כדאיתא במסכת סנהדרין (דף פ"ו‪,).‬‬ ‫בירושלמי סברת פלוגתתם עיי"ש‪.‬‬ ‫ואליבא דר' יהודה קאמר דיקדש עשה הוא‪ ,‬והיינו כיון דר' יהודה‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ג‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דהנה כאן דורש מתיבת את שבא לרבות שעשה הפריעה‪,‬‬ ‫וכתב השפע חיים זצ"ל בגליון ישראל סבא (גליון ק"ג)‪ ,‬די"ל דפליגי‬ ‫א"כ י"ל בפרשת לך (פרשה י"ז‪-‬י"א) כתיב ונמלתם את בשר ערלתכם‪,‬‬ ‫בהא דאיתא בשבת (י‪ ,).‬רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך‬ ‫ששם מרבה את שנצטווה על הפריעה לפי דעת המדרש בכאן‪,‬‬ ‫בצלותיה‪ ,‬אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה‪ ,‬והוא סבר‬ ‫ושוין המה דמרבינן מאת‪ ,‬והנה אם דרשינן את היא פלוגתא דתנאי‬ ‫זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד‪ ,‬דרבא ס"ל שאין ראוי להאריך‬ ‫במסכת פסחים (דף כ"ב‪ ,):‬ור"ע דורש את ה' אלקיך תירא לרבות‬ ‫בתפלה כיון שבכך מתבטל מתלמוד תורה‪ ,‬ורב המנונא סבר דשפיר‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬וא"כ י"ל למ"ד דדורש את נצטווה על הפריעה‬ ‫רשאי לבטל מלימוד תורה כדי להאריך בתפלה‪ ,‬וי"ל דבהך סברות‬ ‫ג"כ‪ ,‬ולמאן דאמר לא דרשינן את לא נצטווה על הפריעה‪.‬‬ ‫תליא אי צריך להתפלל י"ח ברכות או מעין י"ח‪ ,‬דר' יהושע ס"ל‬ ‫דאין רשאי להאריך הרבה בתפלה דעדיף שבאותו הזמן יעסוק‬ ‫וזהו מה שאברהם אבינו התייעץ עם ממרא‪ ,‬איך יעשה‪ ,‬אם יעשה‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬ור"ג סבר דשפיר אפשר להאריך בתפלה אע"ג דעל‬ ‫הפריעה ג"כ כמ"ד דדרשינן את‪ ,‬או לא יעשה כמ"ד לא דרשינן‬ ‫ידי כן יתבטל מלימוד תורה ולכן ס"ל דמתפלל י"ח עכ"ד‪ .‬וי"ל‬ ‫את‪ ,‬ונתן לו ממרא עצה שיעשה הפריעה ג"כ כמו שעשה באמת‬ ‫דזה תליא אי מצות תפלה הוא מה"ת או מדרבנן‪ ,‬דהנה לימוד‬ ‫לדעת המדרש דהיינו הלכה כמ"ד דדרשינן את עכ"ד‪.‬‬ ‫תורה ודאי הוא מצוה מה"ת כמפורש בכמה קראי‪ ,‬ולפי"ז אי ס"ל‬ ‫דתפלה הוא מ"ע מה"ת‪ ,‬וא"כ בין אם יעסוק בתורה או יתפלל‬ ‫ואיתא במסכת סנהדרין (דף ק"ו‪ ,).‬וירא את הקיני וישא משלו‪ ,‬אמר לו‬ ‫מקיים מצוה מה"ת‪ ,‬ולפי"ז י"ל דשפיר ראוי להאריך בה ולהתפלל‬ ‫בלעם ליתרו‪ ,‬קיני לא היית עמנו באותה עצה (שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה‬ ‫י"ח ברכות‪ ,‬משא"כ אי אמרינן דמצות תפלה הוא מדרבנן‪ ,‬א"כ דיו‬ ‫בתמיה ודאי היית כדלקמן)‪ ,‬ומי הושיבך אצל איתני עולם‪( ,‬שעתידין בניך לישב בלשכת‬ ‫בכך שיתפלל מעין י"ח ברכות‪ ,‬ועדיף לקצר בתפלה שהוא מדרבנן‬ ‫הגזית והיינו דכתיב איתן מושביך וכי בין איתני עולם יושב מי הזקיקך לכך)‪ ,‬והיינו דא"ר חייא‬ ‫כדי לעסוק בתורה דהוה מצוה מה"ת‪.‬‬ ‫בר אבא א"ר סימאי‪ ,‬שלשה היו באותה עצה‪ ,‬אלו הן‪ ,‬בלעם איוב‬ ‫יתרו‪ ,‬בלעם שיעץ נהרג‪ ,‬איוב ששתק נידון ביסורין‪ ,‬ויתרו שברח‬ ‫ובזה יבואר שייכות שאלת המדרש‪ ,‬וירא אליו ה' באלני ממרא‪,‬‬ ‫זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית וכו' עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בזוה"ק (פרשת בא)‪,‬‬ ‫והוא משום שנתן לו עצה על המילה‪ ,‬היינו דימול עצמו ביום‬ ‫דהטעם דאיוב נענש ביסורין משום דאיוב היה מקריבי עטא דפרעה‬ ‫הכיפורים דליכא חשש שמא יעבירנו‪ ,‬דהטעם דאמרינן דמלאכה‬ ‫ויעץ לו לפרעה שיטול הממון שלהם וישלוט בגופיהן בקשיא‪,‬‬ ‫שאצל"ג פטור הוא משום דשני כתובים הבכ"א ואין מלמדין‪,‬‬ ‫ולכן נענש ביסורין מדה כנגד מדה עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז גם במעביר ד' אמות ברה"ר י"ל דמלאכה שאצל"ג פטור‪,‬‬ ‫וכיון דס"ל שני כתובים הבכ"א אין מלמדין‪ ,‬א"כ לא צריכין לומר‬ ‫וכתבו המפ' דס"ל לאיוב דעבור זה אינו ראוי לעונש‪ ,‬דעבור גזירה‬ ‫דיקדש הוא עשה‪ ,‬ומעתה קשה דא"כ חסר אחת ממנין תרי"ג‬ ‫זו הרי נצמח טובה לישראל‪ ,‬לפימ"ש המפ' לתרץ דלכן יצאו‬ ‫מצוות‪ ,‬ועכצ"ל דתפילה הוא מה"ת‪ ,‬ולפי"ז י"ל דראוי להאריך בה‬ ‫ממצרים קודם הזמן דקושי השעבוד השלים הזמן‪ ,‬כדאיתא‬ ‫ולהתפלל י"ח ברכות ולא סגי מעין י"ח‪ ,‬ולכן שואל כמה ברכות‬ ‫במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו‪-‬א)‪ ,‬אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון‬ ‫מתפלל בכל יום ‪ ,‬והשיב דאה"נ דצריך להתפלל י"ח דוקא ודו"ק‪.‬‬ ‫העולמים‪ ,‬ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו‪,‬‬ ‫אמר להם כבר שלמו‪ ,‬שנאמר (שה"ש ב‪-‬י"א) הנה הסתיו עבר‪ ,‬ופי' ביפה‬ ‫***‬ ‫תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים הגלות עיי"ש‪,‬‬ ‫ולכן היה לו טענה לאיוב על היסורין שבאו עליו בחנם עכ"ד‪.‬‬ ‫וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם‬ ‫היום‪ :‬ואיתא בספר מגלה עמוקות‪ ,‬ו'ירא א'ליו י' ב'אלני ר"ת‬ ‫ורשיז"ל (פרשת לך ט"ו‪-‬י"ג) עה"פ כי גר יהיה זרעך כתב‪ ,‬דחשבינן‬ ‫איוב עיי"ש‪ ,‬וצריכין להבין ההמשך דאיוב לכאן‪.‬‬ ‫הגלות מלידת יצחק‪ ,‬ומשנולד יצחק עד שישראל יצאו ממצרים‬ ‫הוה ארבע מאות שנה עיי"ש‪ ,‬וכן בפרשת בא (פרשה י"ב‪-‬מ) עה"פ‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר פרי אדר ליישב קושית העולם‪ ,‬דאיך‬ ‫ומושב בני ישראל וגו'‪ ,‬כתב רשיז"ל וז"ל‪ ,‬אשר ישבו במצרים‬ ‫אפשר שאברהם יצטרך לייעץ עצמו על ציווי הקב"ה‪ ,‬וכתב ליישב‪,‬‬ ‫אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם‪ ,‬שלשים שנה‬ ‫דרש"י פרשת לך (פרשה י"ז‪-‬כ"ה) עה"פ בהמולו את בשר ערלתו כתב‪,‬‬ ‫וארבע מאות שנה‪ ,‬בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע‬ ‫באברהם לא נאמר את‪ ,‬לפי שלא היה חסר אלא חתוך הבשר‪,‬‬ ‫מאות שנה וכו' עיי"ש‪ ,‬ובמדרש שוחר טוב (תהלים פרק י"ח) איתא‪,‬‬ ‫שכבר נתמעך על ידי תשמיש‪ ,‬אבל ישמעאל שהיה ילד‪ ,‬הוזקק‬ ‫א"ר שמואל‪ ,‬לפי שהיה הקב"ה מפתה את משה כל שבעת ימי‬ ‫לחתוך ערלה ולפרוע המילה‪ ,‬לכך נאמר את עיי"ש‪.‬‬ ‫הסנה שילך בשליחותו וכו'‪ ,‬אמר להקב"ה‪ ,‬רבון העולמים‪,‬‬ ‫כבר חשבתי מה שאמרת לאברהם אבינו בבין הבתרים ועבדום‬ ‫והקשה הרא"ם‪ ,‬הא איתא במסכת יבמות (דף ע"א‪ ):‬לא ניתנה פריעה‬ ‫וענו אותם ארבע מאות שנה‪ ,‬ועדיין לא נשלמו ולא עשו שם‬ ‫לאברהם אבינו רק ביהושע נאמר ושוב מל את בני ישראל שנית‪,‬‬ ‫אלא מאתים ועשר‪ ,‬א"ל הקב"ה‪ ,‬לא כמו שאתה מחשב לעצמך‪,‬‬ ‫ותי' שעשה אעפ"י שלא נצטווה‪ ,‬ועוד אפשר לומר דהדרש חולק‬ ‫שמיום שנולד יצחק הקדמתי להם הקץ ודלגתי אותו וכו' וכבר‬ ‫וס"ל כאידך המדרש שדורש המול ימול אחת למילה ואחת‬ ‫נשלם עכ"ל‪.‬‬ ‫לפריעה עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ד‬ ‫האיסור‪ ,‬משא"כ אם לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אין לחלק וגם היכא‬ ‫אמנם כתבו המפ'‪ ,‬דזה דחשבינן מלידת יצחק הוא רק אי נימא‬ ‫שי"ל דאוהבות זו את זו‪ ,‬ג"כ יש איסור דב' אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫דהגלות הוא בשביל חטאו של אאע"ה‪ ,‬משא"כ אי נימא דגלות‬ ‫מצרים הוא בשביל חטא דמכירת יוסף‪ ,‬אז אין לומר דהגלות‬ ‫ואיתא (בבראשית רבה פרשה מ"ח אות ט')‪ ,‬והנה שלשה אנשים‪ ,‬א"ר לוי‪ ,‬אחד‬ ‫התחיל משנולד יצחק עכ"ד‪.‬‬ ‫נדמה לו בדמות סדקי (סוחר תבואה)‪ ,‬והשני בדמות נווטי (מנהיג ספינות)‪,‬‬ ‫והשלישי בדמות ערבי סוחר מדברי עיי"ש‪ ,‬ובספר זרע ברך ראשון‬ ‫ואיתא במסכת נדרים (דף ל"ב‪ ,).‬אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר‪ ,‬מפני‬ ‫(בפרשתן ד"ה ובמד"ר) כתב הטעם דבאו המלאכים בדמות הנ"ל‪ ,‬דאיתא‬ ‫מה נענש אאע"ה ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים‪,‬‬ ‫(בבראשית רבה י"ב‪-‬ט)‪ ,‬אלה תולדות השמים והארץ בהבראם‪ ,‬אל תקרי‬ ‫מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים‪ ,‬שנאמר וירק את חניכיו‬ ‫בהבראם אלא באברהם דבשביל אברהם נברא העולם עיי"ש‪,‬‬ ‫ילידי ביתו‪ ,‬ובר"ן שם כתב שהוליכן למלחמה כדכתיב וירק את‬ ‫ואחז"ל (עיין תוס' מסכת פסחים דף צ"ד‪ .‬ד"ה כל) דהעולם נחלק לג' חלקים שליש‬ ‫חניכיו דהיינו בני אדם שחנך לתורה עיי"ש‪.‬‬ ‫ישוב שליש ימים שליש מדבריות‪ ,‬ועל כל שליש ושליש ממונה‬ ‫מלאך אחד‪ ,‬ויען כי בשביל אברהם נברא העולם‪ ,‬לכן כאשר חלה‬ ‫וכתב בספר יושב אהלים (פרשת תצוה)‪ ,‬דזה תלוי אי דרשינן את לרבות‬ ‫באו כולם לבקרו‪ ,‬וע"כ המלאך הממונה על שליש ישוב בא בדמות‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬דאיתא במסכת פסחים (דף כ"ב‪ ,):‬שמעון העמסוני‬ ‫סוחר תבואה התמנות שלו‪ ,‬ומלאך הב' הממונה של שליש ים‬ ‫היה דורש כל אתין שבתורה‪ ,‬כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא‬ ‫הוצרך לבוא בדמות מנהיג ספינה‪ ,‬ומלאך הג' הממונה על שליש‬ ‫פירש וכו'‪ ,‬עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה' אלקיך תירא לרבות‬ ‫מדבר הוצרך לבוא בדמות סוחר מדברי עיי"ש‪.‬‬ ‫תלמידי חכמים עיי"ש‪ ,‬ומעתה אי דרשינן את לרבות‪ ,‬הרי אית לן‬ ‫אזהרה על מוראת תלמידי חכמים‪ ,‬ואסור לעשות אנגרייא בהם‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת נדרים (דף ל"א‪ ,):‬גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא‬ ‫ונחשב זה לחטא לאברהם אבינו ונענש בשביל כך שנשתעבדו בניו‬ ‫הקב"ה את עולמו‪ ,‬שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה‬ ‫במצרים‪ ,‬משא"כ אי לא דרשינן את לרבות‪ ,‬הרי ליכא אזהרה על‬ ‫חוקות שמים וארץ לא שמתי‪ ,‬ובגמ' (דף ל"ב‪ ).‬איתא‪ ,‬ופליגא אדר'‬ ‫מוראת תלמידי חכמים‪ ,‬ומותר לעשות בהם אנגרייא‪ ,‬ולא חטא‬ ‫אלעזר‪ ,‬דאמר ר' אלעזר‪ ,‬גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו‬ ‫אברהם בעשותו כן‪ ,‬ועיין בספר והוכח אברהם (דף קל"א‪ ):‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ‬ ‫לא שמתי עיי"ש‪ ,‬ופלוגתתם תליא בזה‪ ,‬דאי ס"ל דמילה שלא‬ ‫ובזה יבואר‪ ,‬וירא אליו ה' באלני ממרא שהוא נתן לו עצה על‬ ‫בזמנו נוהג בין ביום ובין בלילה‪ ,‬אז י"ל דהקרא אם לא בריתי‬ ‫המילה דהיינו שיעשה הפריעה‪ ,‬א"כ דרשינן את‪ ,‬ולפי"ז איכא‬ ‫"יומם ולילה" קאי על מצות מילה‪ ,‬משא"כ למ"ד דמילה שלא‬ ‫אזהרה על מורא ת"ח‪ ,‬ונחשב זה לחטא לאאע"ה על שעשה‬ ‫בזמנו אינו נוהג אלא ביום‪ ,‬לא שייך לומר דאם לא בריתי יומם‬ ‫אנגרייא בת"ח‪ ,‬ושפיר י"ל דהגלות התחיל מלידת יצחק‪ ,‬ולא‬ ‫ולילה קאי אמצות מילה‪ ,‬כין שאינו נוהג בשום פעם בלילה רק‬ ‫צריכין לקושי השעבוד שישלים הזמן‪ ,‬ושפיר נרמז כאן ענין איוב‬ ‫ביום ועיי"ש בתוי"ט‪ ,‬ולפי"ז למ"ד דמילה שלב"ז אינו נוהג אלא‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫ביום א"א למידרש קרא על מצות מילה‪ ,‬ועכצ"ל דדריש ליה על‬ ‫התורה וכר' אלעזר‪.‬‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דבספר עמודיה שבעה (עמוד שני אות י"א)‪ ,‬ובספר שמנה לחמו‬ ‫(דרוש לסוכות פ"ב) כתבו‪ ,‬דיעקב נתגלגל באיוב‪ ,‬ובאו היסורים על איוב‬ ‫וכתב בספר שמנה לחמו ח"ב דרוש למילה (דרוש ג')‪ ,‬דאי נימא‬ ‫כדי לתקן החטא דשתי אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫דהקרא דאם לא בריתי יומם ולילה וגו' קאי על ברית מילה‪ ,‬אז‬ ‫שפיר י"ל דבזכותו של אברהם דהיה ראש לנימולים נבראו שמים‬ ‫ובספר כסף נבחר (פרשת וישלח) ד"ה איתא בצרור המור כתב‪ ,‬די"ל‬ ‫וארץ עיי"ש‪.‬‬ ‫דיעקב לא עבר על איסור דשתי אחיות‪ ,‬עפימש"כ הרמב"ן בפרשת‬ ‫אחרי (פרשה י"ח‪-‬י"ח) עה"פ ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' וז"ל‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף כ"ט‪ ).‬דנשים פטורות ממ"ע דמילה דכתיב‬ ‫ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור‪ ,‬יאמר שאינו ראוי שתקח אשה‬ ‫וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלקים ודרשינן אותו‬ ‫אל אחותה לצרור אותן זו לזו‪ ,‬כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו‬ ‫ולא אותה‪ ,‬והקשו התוס' דלמ"ל קרא דנשים פטורות תיפ"ל דהוה‬ ‫את זו לא שתהיינה צרות עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהיכא דליכא לצרור‬ ‫מ"ע שהז"ג שנימול בשמיני ללידתו ונשים פטורות‪ ,‬וי"ל דכיון‬ ‫שאינה צרה לחברתה שרי‪ ,‬וא"כ אצל רחל ולאה לא היה שום חשש‬ ‫דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא‪ ,‬וא"ת‬ ‫שיהיו צרות זל"ז‪ ,‬שהרי רחל עצמה מסרה הסימנים ללאה כדאיתא‬ ‫אכתי מעשהז"ג הוא דאין מלין אלא ביום‪ ,‬וי"ל דאתיא כמ"ד התם‬ ‫במסכת מגילה (דף י"ג‪ ,):‬ובודאי שלא היתה שנאה ביניהם‪ ,‬וליכא‬ ‫דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה עכ"ד‪.‬‬ ‫לצרור לגבייהו‪ ,‬ובכה"ג שרי גם ב' אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫אך יש לתרץ קושית התוס' כמ"ש הפנ"י‪ ,‬דהך כללא דנשים‬ ‫וכתב בספר יושב אהלים (פ' מקץ ופ' משפטים)‪ ,‬דזהו רק למאן דס"ל‬ ‫פטורות ממ"ע שהז"ג לא שייך אלא במצות הגוף דאי אפשר לקיים‬ ‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז יש לומר דהטעם דאסרה תורה שתי אחיות‬ ‫על ידי שליח‪ ,‬כגון לולב שופר סוכה ותפילין‪ ,‬משא"כ במצות האב‬ ‫הוא משום שלא יהיו צרות זו לזו‪ ,‬והיכא דלא שייך הטעם לא שייך‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ה‬ ‫קרבן פסח במועדו‪ ,‬שהרי היה עדיין טמא טומאת מת‪ ,‬אך במסכת‬ ‫על הבן שאפשר לקיים על ידי שליח נשים חייבות אף דהוה‬ ‫פסחים (דף ס"ו‪ ):‬דרשו על הפסוק פרשת בהעלותך (פרשה ט‪-‬י)‪ ,‬איש איש‬ ‫מעשהז"ג‪ ,‬וכיון דמצות מילה אפשר לקיים על ידי שליח‪ ,‬א"כ י"ל‬ ‫כי יהיה טמא לנפש וגו'‪ ,‬איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחין‬ ‫דגם נשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג‪ ,‬ולכן איצטריך הקרא דאותו‬ ‫לפסח שני‪ ,‬ומצינו במדרש תנחומא פרשת וירא (אות ב') על הפסוק‬ ‫ולא אותה עיי"ש‪.‬‬ ‫בפרשת לך (פרשה י"ז‪-‬כ"ז) עה"פ וימל אברהם יליד ביתו‪ ,‬דהיינו‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ומקנת כספו זהו אליעזר‪ ,‬נמצא שהיו שלשה נמולים‬ ‫והנה הטעם דנשים פטורות ממעשהז"ג כתב הכלבו (סי' ע"ג) מפני‬ ‫ודיניהם כציבור‪ ,‬ושפיר עשו הפסח בזמנו‪.‬‬ ‫שהאשה משועבדת לבעלה והאשה היא לעזר לאיש והוא ימשול‬ ‫בה להנהיגה ולהדריכה בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו‪ ,‬והיותה‬ ‫ובזה נמלטנו מקושיא עצומה‪ ,‬דאברהם שהיה טמא טומאת מת‬ ‫על הדרך הזה היא סבה גם כן שהיא פטורה מכל זה‪ ,‬כי אלו היתה‬ ‫איך נגלה עליו השכינה‪ ,‬הרי טמא מת צריך שילוח חוץ למחנה‬ ‫טרודה לעשות המצוה בזמנה הי' הבעל בלא עזר בימים הם‪ ,‬והיתה‬ ‫שכינה והוא מצות עשה בתורה‪ ,‬ואיתא במסכת קידושין (דף ל"ג‪,):‬‬ ‫הקטטה נופלת בהם‪ ,‬ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו‬ ‫טמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא‪ ,‬טמא עומד תחת האילן‬ ‫ולתועלתה ע"כ‪.‬‬ ‫וטהור יושב טהור‪ ,‬ואם ישב הטמא הטהור טמא עיי"ש‪ ,‬וא"כ כיון‬ ‫שהיה אברהם אבינו יושב בפתח האוהל‪ ,‬הוה ליה טמא יושב‬ ‫וכתב בספר עט סופר (כלל מ"ט פ"א)‪ ,‬דלפי"ז שפיר מובן סברת הפנ"י‬ ‫וקשה כנ"ל איך הותרה לשכינה לבקרו‪.‬‬ ‫הנ"ל דמצוה דאפשר לקיים ע"י שליח נשים חייבות‪ ,‬דכיון דלא‬ ‫הוה מצות שבגופה לא שייך הטעם שכתב הכלבו‪ ,‬וכתב בשו"ת‬ ‫אמנם לענ"ד יתכן‪ ,‬דאיתא במסכת יומא (דף ו‪ ,):‬אמר רב נחמן‬ ‫שם אריה (או"ח סי' ב') דרק להמ"ד דס"ל דדרשינן טעמא דקרא אז י"ל‬ ‫טומאה הותרה בציבור‪ ,‬פי' דכשעושין פסח הבא בטומאה טומאה‬ ‫הטעם דנשים פטורות ממעשהז"ג‪ ,‬משום דמשועבדות לבעליהן‪,‬‬ ‫בטל ונעשה כהיתר‪ ,‬וגדולה מזו איתא במסכת פסחים (דף צ"ה‪ ,):‬אמר‬ ‫והיכא דאפשר לקיים על ידי שליח נשים חייבות אף במ"ע שהזמן‬ ‫רב יוסף‪ ,‬דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה‪,‬‬ ‫גרמא כדברי הפנ"י עיי"ש‪ ,‬היוצא לנו מזה דאי מילה שלב"ז אינה‬ ‫ופשט רבא להיתר‪ ,‬דאין חייבין על ביאת מקדש דהיכל עיי"ש באר‬ ‫נוהגת אלא ביום‪ ,‬ע"כ דס"ל דדרשינן טעמא דקרא‪.‬‬ ‫היטב דאין טמאי מתים ושארי טומאות משתלחים‪ ,‬וכיון שהוכחנו‬ ‫שהיו שם שלשה נמולים ודיניהם כציבור‪ ,‬הרי הותרה טומאתם‬ ‫ובזה יבואר‪ ,‬דכיון דכתיב וירא אליו ה' וגו' והנה שלשה אנשים‬ ‫להקריב קרבן פסח במועדו‪ ,‬ושוב היה אפשר שיתגלה אליו‬ ‫נצבים עליו‪ ,‬דאחד מוכר פת ואחד מנהיג ספינה ואחד סוחר‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫מדברי‪ ,‬דכיון דבשבילו נברא העולם דהוא ראש לנימולים‪ ,‬וכיון‬ ‫דהעולם עומד בזכות מצות מילה‪ ,‬ע"כ דמילה נוהג גם בלילה ולכן‬ ‫ולכן אתי שפיר מה דכתיב וירא אליו ה' כחום היום‪ ,‬והיינו בשעה‬ ‫לא הוי מ"ע שהז"ג‪ ,‬וי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ואיכא חטא‬ ‫שישית כמבואר בבראשית רבה (פרשה מ"ח‪-‬ח)‪ ,‬ולכאורה קשה למה לא‬ ‫דשתי אחיות‪ ,‬ושפיר באו היסורים על איוב‪ ,‬ולכן נרמז כאן ודו"ק‪.‬‬ ‫בא לפני זה‪ ,‬אך להנ"ל ניחא‪ ,‬דבאמת היה לאברהם דין טמא מת‬ ‫שמשתלח חוץ למחנה שכינה‪ ,‬אבל כיון שהגיע סוף שעה שישית‬ ‫דהיינו חצות שהוא זמן שחיטת הפסח‪ ,‬והותרה טומאתו מכח הדין‬ ‫ג) עוי"ל‪ ,‬דבספר יד דוד (בפרשתן) מדייק מאי דכתיב והוא יושב פתח‬ ‫של טומאה הותרה בציבור‪ ,‬דוקא אז היה אפשר שיתגלה אליו‬ ‫האוהל כחום היום‪ ,‬דלכאורה הני סימני למה לי באיזה מקום‬ ‫השכינה עכ"ד היד דוד‪.‬‬ ‫ובאיזה שעה היה יושב שם‪ ,‬וכתב לבאר‪ ,‬עפימש"כ רש"י דיום‬ ‫שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו עיי"ש‪ ,‬ואיתא‬ ‫ואיתא במסכת יומא (דף ז‪ ,):‬ציץ בין שישנו על מצחו (של כהן גדול כשאירעה‬ ‫במסכת פסחים (דף צ"ב‪ ,).‬גר שנתגייר בערב פסח‪ ,‬בית שמאי אומרים‬ ‫טומאה על הקרבן) בין שאינו על מצחו מרצה‪ ,‬דברי ר' שמעון‪ ,‬ר' יהודה‬ ‫טובל ואוכל את פסחו לערב‪ ,‬ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה‬ ‫אומר עודהו על מצחו מרצה‪ ,‬אין עודהו על מצחו אינו מרצה‪ ,‬א"ל‬ ‫כפורש מן הקבר (וצריך הזאה שלישי ושביעי) עיי"ש‪ ,‬וקיי"ל בית שמאי‬ ‫ר"ש כה"ג ביוהכ"פ יוכיח‪ ,‬שאין עודהו על מצחו (בשעת עבודת היום‬ ‫במקום בית הלל אינה משנה‪.‬‬ ‫הפנימית שאינו נכנס לפנים בבגדי זהב) ומרצה‪ ,‬א"ל ר' יהודה הנח לכה"ג‬ ‫ביוהכ"פ שטומאה הותרה לו בציבור (שכולו קרבן ציבור ואינו צריך לרצויי ציץ)‬ ‫נמצא שהיה אברהם ביום שלישי למילתו עדיין טמא טומאת מת‪,‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫דכל הפורש מן הערלה כאלו פורש מקבר‪ ,‬ועיין בזוה"ק (בפרשתן)‪,‬‬ ‫דכל מי שהיה טעון טבילה היה אברהם טבלו‪ ,‬ומי שהיה צריך‬ ‫והרמב"ם בהל' ביאת מקדש (פ"ד‪-‬ה"ח) פסק כר' יהודה דעודהו על‬ ‫הזאה שלישי ושביעי היה אברהם מזה עליו‪ ,‬הרי שהיה לו מי‬ ‫מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה‪ ,‬והקשה עליו הכס"מ‪,‬‬ ‫חטאת ואפר פרה‪.‬‬ ‫דהלא הרמב"ם (שם הל' ט"ו) פסק דטומאה דחויה בציבור‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫תקשי עליו קושית ר"ש כה"ג ביוהכ"פ יוכיח‪ ,‬ועיי"ש מה שהביא‬ ‫ואיתא בספר מנחה בלולה ועוד כמה ספרים‪ ,‬דהמלאכים באו‬ ‫תירוץ בשם הר"י קורקוס והאריכו בזה האחרונים‪.‬‬ ‫לאברהם בערב פסח‪ ,‬וא"כ לכאורה לא היה אפשר לו להקריב‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ו‬ ‫אם היו מזומנים העדשים לפניהם‪ ,‬אפילו אין בעלי גדיש השעורים‬ ‫ובשו"ת אבני נזר חחו"מ (סי' צ') הביא מנכדו לתרץ דברי הרמב"ם‪,‬‬ ‫לפנינו‪ ,‬מותר לזכות להם גדישי עדשים על ידי אחר דעדיפי‬ ‫דבמסכת פסחים (דף ע"ז‪ ).‬כתב רש"י (ד"ה שאינו על מצחו) וז"ל‪ ,‬דהא אין‬ ‫השעורים וזכין לאדם שלא בפניו עיי"ש‪.‬‬ ‫נכנס שם בבגדי זהב‪ ,‬כדאיתא במסכת ר"ה (דף כ"ו‪ ,).‬אמר רב חסדא‬ ‫מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה‪,‬‬ ‫וכתב הב"ח (שם) וז"ל‪ ,‬ואין להקשות‪ ,‬דבגניבה אסור על מנת לשלם‬ ‫לפי שאין קטיגור (זהב העגל ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא) נעשה סניגור‬ ‫אפילו זכות הוא לו כגון על מנת לשלם תשלומי כפל‪ ,‬כדאיתא ריש‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ובגליון הש"ס הקשה‪ ,‬תמוה לי וכי צריך ראיה לזה הלא‬ ‫פרק איזהו נשך‪ ,‬גם רבינו (ריש סי' שמ"ח) כתב סתם דאסור‪ ,‬דהתם היינו‬ ‫מפורש בכתוב דלפני ולפנים עובד רק בד' בגדים‪ ,‬שנאמר כתנת בד‬ ‫טעמא כדי שלא ירגיל עצמו בכך‪ ,‬כדכתב הרמב"ם ריש הלכות‬ ‫קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת‬ ‫גניבה (פ"א‪-‬ה"ב)‪ ,‬וכ"כ רבינו לעיל (סי' שמ"ח)‪ ,‬וטעם זה לא שייך אלא‬ ‫בד יצנף וגו'‪ ,‬וכתבו המפ'‪ ,‬דבלא רב חסדא הו"א דאמנם ד' בגדי‬ ‫בגניבה שהיא בסתר ושכיחי ליה טובא‪ ,‬משא"כ בגזילה בפרהסיא‬ ‫לבן חובה עליו ללבשם‪ ,‬אבל מ"מ גם להוסיף וללבוש בגדי זהב‪,‬‬ ‫דלא שכיחא עכ"ל‪ ,‬ועיין בפרישה (שם)‪.‬‬ ‫וא"כ יתכן שילבש הציץ‪ ,‬ולכן הביא רש"י הך דאין קטיגור נעשה‬ ‫סניגור דשמעינן מינה דאסור ללבוש בגדי זהב‪.‬‬ ‫ובתוספתא מסכת ב"ק (פ"י‪-‬הט"ו) איתא‪ ,‬לא תגנובו על מנת למיקט‪,‬‬ ‫לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה‪,‬‬ ‫אך הא מילתא דרב חסדא א"ש אי נימא כר"ש דס"ל דדרשינן‬ ‫ובספר חסדי דוד על התוספתא ד"ה לא תגנובו כתב וז"ל‪ ,‬בפרק‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬אבל לר' יהודה דס"ל לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬לא‬ ‫איזהו נשך (דף ס"א‪ ,):‬ופירש"י‪ ,‬למיקט לצער‪ ,‬ע"מ לשלם תשלומי‬ ‫אמרינן דמשו"ה אין הכהן גדול לובש בגדי זהב דאין קטיגור‬ ‫כפל שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל‪ ,‬והרמב"ם בהל' גניבה‬ ‫נעשה סניגור‪ ,‬ושפיר יתכן לומר דמלבד בגדי הלבן ילבש גם הציץ‪,‬‬ ‫מוסיף‪ ,‬אפילו דרך שחוק‪ ,‬ומסיים דהכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו‬ ‫אלא דר"ש דס"ל דדרשינן טעמא דקרא‪ ,‬שפיר הביא ראיה מכהן‬ ‫בכך‪ ,‬ומשמע לכאורה דר"ל שאינם אלא מדרבנן וקרא אסמכתא‬ ‫גדול ביום הכפורים דאין עודהו על מצחו ומרצה‪ ,‬אבל הרמב"ם‬ ‫בעלמא‪ ,‬אבל אין נראה כן מהסוגיא‪ ,‬ואפשר דטעמא דקרא קדריש‬ ‫י"ל דס"ל דהכהן רשאי ללבוש הציץ ביום הכפורים‪ ,‬וממילא דאין‬ ‫עכ"ל‪ ,‬מבואר מזה די"ל דהרמב"ם ס"ל דעל מנת למיקט או על‬ ‫הכרח לומר טומאה הותרה הוא בציבור‪ ,‬דאה"נ אי אירע טומאה‬ ‫מנת לשלם כפל‪ ,‬איסורו הוא מה"ת‪ ,‬ורק דרש טעמא דקרא‪.‬‬ ‫לובש הציץ‪ ,‬ולכן שפיר י"ל שאין הציץ מרצה אלא בעודו על‬ ‫מצחו‪ ,‬ואפי"ה טומאה דחויה הוא בציבור עכ"ד‪.‬‬ ‫וכ"כ בספר יד המלך ע"ד הרמב"ם הנ"ל וז"ל‪ ,‬ממשמעות לשון‬ ‫רבינו נראה דדעתו הוא דעל מנת למיקט אינו אסור אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת ב"ב (דף ט"ז‪ ,).‬דרש רבא‪ ,‬מאי דכתיב (איוב כ"ט‪-‬י"ג) ברכת‬ ‫ומשום חששא שלא ירגיל עצמו בכך‪ ,‬אבל בגמ' ר"פ איזהו נשך‬ ‫אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין‪ ,‬ברכת אובד עלי תבא‪ ,‬מלמד‬ ‫מבואר דעיקר קרא דלא תגנובו קאי רק על מנת למיקט‪ ,‬אבל איסור‬ ‫שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להם (ברכת אובד שהיה סבור‬ ‫גניבה גמורה מצי למילף מריבית ואונאה‪ ,‬וכ"כ הלח"מ (שם) דגניבה‬ ‫שהיה אובד את שדיהו)‪ ,‬ולב אלמנה ארנין‪ ,‬דכל היכא דהוה אלמנה דלא הוו‬ ‫על מנת למיקט איסור גמור מדאורייתא הוא עיי"ש‪ ,‬וכוונת רבינו‬ ‫נסבי לה הוה אזיל שדי שמיה עילווה (אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה)‬ ‫להסמיך טעם לשל תורה וכדרכו בקצת מקומות עכ"ל‪.‬‬ ‫והוו אתו נסבי לה עיי"ש‪.‬‬ ‫ובשו"ע הרב חו"מ הל' גזילה וגניבה (סי' ג') כתב‪ ,‬אפילו הגונב על‬ ‫והקשו המפ' (עיי"ש בתורת חיים‪ ,‬וביד רמ"ה‪ ,‬ובטל תורה‪ ,‬ובקובץ שיעורים)‪ ,‬דהיכא עבד‬ ‫מנת להחזיר אותו החפץ עצמו אלא שרוצה לצערו לזמן מה‪,‬‬ ‫הכי‪ ,‬הלא מלא תגנובו ילפינן דאסור לגנוב אפילו על מנת לשלם‬ ‫ואפילו אין כוונתו לצערו כלל אלא שגנב דרך שחוק‪ ,‬הרי זה עובר‬ ‫תשלומי כפל‪ ,‬כדאיתא במסכת ב"מ (דף ס"א‪ ,).‬אמר רבא‪ ,‬למה לי‬ ‫בלא תעשה‪ ,‬וי"א שאינו אסור אלא מדברי סופרים שלא ירגיל‬ ‫דכתב רחמנא לאו בריבית לאו בגזל לאו באונאה (ילמדו זה מזה שבכולן‬ ‫עצמו בכך‪ ,‬ובקונטרס אחרון (שם אות ב') כתב וז"ל‪ ,‬עיין בלחם משנה‬ ‫חסרון ממון שמחסר את חבירו) וכו'‪ ,‬לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי (לילף מריבית‬ ‫דאסמכתא וכו'‪ ,‬אבל המגיד משנה לא ס"ל הכי‪ ,‬ועיין ביור"ד (סי'‬ ‫ואונאה שהרי מחסרו ממון)‪ ,‬לכדתניא‪ ,‬לא תגנובו על מנת למיקט (לצער)‪ ,‬לא‬ ‫קפ"א) דאורחיה דהרמב"ם לפרושי טעמא דקרא‪ ,‬וכה"ג אשכחן בהל'‬ ‫תגנוב על מנת לשלם תשלומי כפל (שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל) עיי"ש‪,‬‬ ‫גניבה (פ"ז‪-‬ה"ג) עכ"ל‪ .‬ובשו"ת בן פורת הנ"ל (ד"ה והנה ענין הספק הנ"ל)‪,‬‬ ‫מבואר מזה‪ ,‬דאסור לגזול ולקחת משל אחר גם כשכוונתו לטובת‬ ‫הביא חילוקו של הב"ח הנ"ל לחלק בין גניבה דשייך שירגיל עצמו‬ ‫חבירו שירויח על ידי גזילה זו עכ"ק‪.‬‬ ‫בכך לגזילה דלא שייך‪ ,‬וכתב ע"ז‪ ,‬דאין מקום לחילוקו של הב"ח‬ ‫רק אם נדרוש טעמא דקרא‪ ,‬דאיסור גזילה על מנת לשלם כפל שלא‬ ‫וכתבנו ליישב‪ ,‬דבטור חו"מ (סי' שנ"ט) כתב‪ ,‬ואסור לגזול אפילו על‬ ‫ירגיל עצמו בגניבה ויבוא פעם אחרת לגנוב סתמא עיי"ש‪.‬‬ ‫מנת לשלם‪ ,‬וכתב א"א הרא"ש ז"ל‪ ,‬דווקא שאין התשלומין בעין‬ ‫כההוא דמייתי עלה (מסכת ב"ק דף ס‪ ,):‬שרצו אנשי דוד ליקח גדיש של‬ ‫היוצא לנו מזה‪ ,‬דאי ס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז יש לחלק ולומר‬ ‫שעורים ולתת במקומו של עדשים‪ ,‬ועדיין לא היה בידם העדשים‬ ‫דדוקא בגניבה אסור על מנת לשלם כפל כדי שלא ירגיל עצמו‬ ‫אלא רצו ליקח גדיש של שעורים של ישראל ולכשיקחו את גדישי‬ ‫בכך‪ ,‬משא"כ בגזילה דלא שכיחא י"ל דהיכי שמתכוון לטובת‬ ‫העדשים של פלשתים יתנום לישראל במקום גדיש השעורים‪ ,‬אבל‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ז‬ ‫אבותינו‪ ,‬ירדו מלאכי השרת למצרים‪ ,‬ושהו שם עד שבאו ישראל‬ ‫הנגזל אין בו צד איסור‪ ,‬משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא‪,‬‬ ‫לשם ויצאו משם‪ ,‬כל אותו זמן היו המלאכים שם‪ ,‬וכשנגאלו‬ ‫וגזירת הכתוב הוא שאין לגנוב אפילו על מנת למיקט או על מנת‬ ‫ישראל יצאו המלאכים אתם‪ ,‬ולכן התחיל חשבון הגאולה מברית‬ ‫לשלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה‪ ,‬ליכא מקום לחלק‬ ‫בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה שעה‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫בין גניבה לגזילה ולומר דהיכא דמתכוון לטובת הנגזל אז מותר‬ ‫יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל‪ ,‬וכיון דהמלאכים היו‬ ‫לגזול ממנו‪ ,‬ובכל אופן אסור‪.‬‬ ‫במצרים שוב נופל טענת משה כלום למצרים ירדתם‪ ,‬דהא לפי"ז‬ ‫היו במצרים‪ ,‬והדרא טענת המלאכים דהתורה שייכת להם‪.‬‬ ‫ומעתה יבואר הרמז‪ ,‬דכיון דאמר הכתוב וירא אליו ה' באלני ממרא‬ ‫וגו' כחום היום דהוא שעה שישית‪ ,‬והטעם דהקב"ה בא בשעה‬ ‫אך איתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו‪-‬א)‪ ,‬אמרו ישראל לפני הקב"ה‬ ‫שישית משום דאז הזמן של שחיטת קרבן פסח‪ ,‬והותרה טומאתו‬ ‫רבון העולמים‪ ,‬ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא‬ ‫משום טומאה הותרה בציבור‪ ,‬ולפי"ז ס"ל לא דרשינן טעמא‬ ‫שלמו‪ ,‬אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב‪-‬יא) הנה הסתיו עבר‪ ,‬ופי'‬ ‫דקרא‪ ,‬ומעתה אין לחלק בין גניבה לגזילה ובכל אופן אסור‪ ,‬ולכן‬ ‫ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים הגלות‬ ‫נרמז כאן יסורי איוב ודו"ק‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא היו במצרים‪.‬‬ ‫***‬ ‫אך איתא במסכת שבת (דף י‪ ,):‬אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר‬ ‫גוריא אמר רב‪ ,‬לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים‪ ,‬שבשביל‬ ‫יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ‪:‬‬ ‫משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו‪,‬‬ ‫ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם‬ ‫נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים עיי"ש‪,‬‬ ‫על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת‪:‬‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג)‪ ,‬ואע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב ועבדום וענו‬ ‫אותם‪ ,‬שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה עכ"ד‪ ,‬הרי‬ ‫והנבס"ד לפרש ההמשך‪ ,‬עפימש"כ בספר חקל יצחק עה"ת‬ ‫(בפרשתן‬ ‫דקושי השעבוד הוא בשביל חטא דמכירת יוסף‪ ,‬וא"כ לא היה יכול‬ ‫עה"פ והשענו)‪ ,‬דאיתא בפייט (יום שני דסוכות) אלים כהשעין אב תחת עץ‬ ‫להשלים הזמן דד' מאות שנה‪ ,‬וכתבו המפ' דתליא בהא‪ ,‬דאי נימא‬ ‫סוכה‪ ,‬וכתב המטה לוי דהיינו כשהשעין אברהם את המלאכים‬ ‫דמכירת יוסף נחשב לחטא אז קושי השעבוד בא לכפר על חטא‬ ‫תחת העץ‪ ,‬והיו יושבין תחתיו כתחת סוכה‪ ,‬וקשה‪ ,‬דהלא קיי"ל‬ ‫דמכירת יוסף ולא השלים הזמן‪ ,‬משא"כ אי נימא דמכירת יוסף לא‬ ‫דאין עושין סוכה תחת האילן כדאיתא באו"ח (סי' תרכ"ו)‪ ,‬אלא אם‬ ‫הוי חטא אז שפיר י"ל דקושי השעבוד השלים הזמן‪.‬‬ ‫השפיל הענפים של האילן ויערבם עם הסכך ויהיה הסכך רבה‬ ‫עליהם ומבטלם‪ ,‬והקשה הטו"ז (סק"ב)‪ ,‬הלא אין מבטלין איסור‬ ‫ואיתא (בבראשית רבה פרשה פ"ד‪-‬ז) עה"פ ויבא יוסף את דבתם רעה‪ ,‬מה‬ ‫לכתחילה‪ ,‬ותירצו דהני מילי בדבר הרשות במקום שנהנה‪ ,‬אבל‬ ‫אמר‪ ,‬ר' מאיר אומר‪ ,‬חשודין הן בניך על אבר מן החי וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫במצוה אמרינן דמותר לבטל איסור לכתחלה משום דאין לו הנאה‬ ‫והקשו המפ' ממ"נ אם היה אמת שאכלו אבר מן החי‪ ,‬יוקשה על‬ ‫מזה דקיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו עיי"ש עכ"ד‪.‬‬ ‫השבטים היתכן שיעברו בשאט נפש על איסור אבר מן החי דהוא‬ ‫מז' מצות שב"נ נצטוו עליהם‪ ,‬ואם לא היה אמת הדבר‪ ,‬היתכן‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬אמר ר' יהושע בן לוי‪ ,‬בשעה שעלה‬ ‫דיוסף הצדיק יוציא חלילה שקר מפיו ויוציא שם רע על אחיו‪.‬‬ ‫משה למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע מה לילוד‬ ‫אשה בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו חמדה גנוזה‬ ‫ובספר פרדס יוסף (פרשת וישב דף רס"ח ע"ד) כתב לתרץ‪ ,‬די"ל שעירבו‬ ‫שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא‬ ‫האבר מן החי ברוב‪ ,‬דמדאורייתא בטל חד בתרי כמוש"כ הרא"ש‬ ‫העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם‬ ‫במסכת חולין (פ"ז סי' ל"ה) ורק מדרבנן לא בטיל‪ ,‬וכיון דמדאורייתא‬ ‫כי תפקדנו‪ ,‬ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך‬ ‫שרי לכן אכלו ע"י ביטול‪ ,‬ואף שמדרבנן אסור לא חששו לקיים‬ ‫על השמים וכו'‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב‬ ‫מצות דרבנן‪ ,‬וכמ"ש החיד"א דאף דאיתא במסכת יומא (דף כ"ח‪):‬‬ ‫בה‪ ,‬אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪ ,‬אמר להן כלום‬ ‫שהאבות קיימו כל התורה אפילו עירוב תבשילין עיי"ש‪ ,‬אף‬ ‫למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם וכו'‬ ‫שעירוב תבשילין הוא מדרבנן‪ ,‬מ"מ על שאר מצות דרבנן לא‬ ‫עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דלכן זכו בני ישראל לקבל התורה ולא‬ ‫חששו‪ ,‬ובפרט לגירסת הרשב"א דגריס בגמ' אפילו עירוב תחומין‬ ‫המלאכים‪ ,‬מחמת שהמלאכים לא היו במצרים‪.‬‬ ‫שהוא איסור דאורייתא‪ ,‬א"כ בודאי י"ל שעל שום איסור דרבנן לא‬ ‫חששו‪ ,‬ולכן א"ש מה שאכלו אבר מן החי ע"י ביטול ברוב‪ ,‬כיון‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל‬ ‫דמדאורייתא שרי עכ"ד‪ ,‬וכ"כ בספר בנין דוד פרשת מקץ (אות ס"ג)‪.‬‬ ‫ממצרים קודם הזמן‪ ,‬דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע‬ ‫מאות שנה‪ ,‬והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים‪ ,‬ובספר ילקוט‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬לפי"מ שכתב בשו"ת אמרי כהן (סי' כ"ג) לחדש‬ ‫ראובני השלם פרשת בא (אות ק"ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך) עה"פ‬ ‫דקודם מתן תורה היה אסור אבר מן החי בהנאה‪ ,‬לפי"מ שכתב‬ ‫והכנעני אז בארץ וז"ל‪ ,‬בברית בין הבתרים כשנגזר גלות על‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ח‬ ‫וא"כ אין הכרח לומר דבאיסורי הנאה לכו"ע אין מבטלין‪,‬‬ ‫המנחת חינוך (מצוה י"ד אות ח')‪ ,‬דלבני נח מהראוי שיותסר אבר מן‬ ‫כיון די"ל דזה לא חשוב הנאה‪ ,‬משא"כ למ"ד מצות ליהנות‬ ‫החי בהנאה גם כן‪ ,‬כיון דקיי"ל כר' אבהו במסכת פסחים (דף‬ ‫ניתנו והנאת מצוה חשיבא הנאה‪ ,‬א"כ ודאי דמה שיכול‬ ‫כ"א‪ ,):‬דכל מקום שנאמר לא תאכל גם איסור הנאה במשמע‪,‬‬ ‫לאכלו ע"י ביטול חשיב כנהנה מהאיסור‪ ,‬ולכן ודאי דלכו"ע‬ ‫א"כ ה"ה באיסור אבר מן החי דבני נח מוזהר עליו‪ ,‬אסור‬ ‫אין מבטלין איסורי הנאה מה"ת עכ"ד האבני ציון עיי"ש‪.‬‬ ‫בהנאה ג"כ עליו‪ ,‬ואף דבמסכת פסחים (דף כ"ב‪ ).‬אמרינן דאבר‬ ‫מן החי מותר בהנאה משום דאיתקש לדם‪ ,‬מ"מ אצל ב"נ לא‬ ‫ולפי"ז י"ל דיוסף והשבטים פליגי אי מצות ליהנות ניתנו או‬ ‫שייך ההיקש‪ ,‬די"ג מדות לא שייך אצלם‪ ,‬אך באמת מותר‬ ‫לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬דיוסף ס"ל מצות ליהנות ניתנו‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫לבני נח מכח מי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור‪,‬‬ ‫אסור לבטל איסורי הנאה מה"ת‪ ,‬דהלא נהנה במה שמבטלו‬ ‫וכיון דלישראל מותר בהנאה שרי גם לבני נח עכ"ד המנ"ח‪.‬‬ ‫ונתרבה ההיתר‪ ,‬ולכן הוציא דבה עליהם שאוכלים אבר מן‬ ‫החי‪ ,‬והשבטים ס"ל מצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ולפי"ז באיסורי‬ ‫אך לדברי המהר"ש יפה מובא בפרשת דרכים (דרך האתרים דרוש א')‪,‬‬ ‫הנאה נמי אמרינן דמותר לבטל לכתחלה‪ ,‬ולכן אכלו אבר מן‬ ‫דאף למאן דס"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור‪,‬‬ ‫החי ע"י ביטול ברוב‪.‬‬ ‫זהו דוקא לאחר שכבר הותר לישראל‪ ,‬ליכא למימר דלבני נח‬ ‫יהיה אסור‪ ,‬אבל מעיקרא קודם מתן תורה דלא הותר עוד‬ ‫אמנם איתא (בשמות רבה פרשה כ"ח‪-‬א) באותה שעה בקשו מלאכי‬ ‫לישראל‪ ,‬שפיר היה אסור לבני נח עיי"ש‪ ,‬ובספר שושנת‬ ‫השרת לפגוע במשה‪ ,‬עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של‬ ‫העמקים (כלל ט"ז)‪ ,‬נמצא לפי"ז דקודם מ"ת היה אסור אבמה"ח‬ ‫משה דומה לאברהם‪ ,‬אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין‬ ‫בהנאה‪ ,‬כיון דעיקר היתר הנאה הוא משום מי איכא מידי וכו'‬ ‫הימנו‪ ,‬לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫לפי"ד המנ"ח הנ"ל‪ ,‬א"כ קודם מ"ת דלא שייך מי איכא מידי‪,‬‬ ‫ובדעת זקנים לבעלי התוספות (פרשת וירא) הביא ממדרש‪,‬‬ ‫שפיר י"ל דהיה אסור אבמה"ח בהנאה לב"נ וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫כשרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל‪ ,‬אמרו המלאכים תנה‬ ‫הודך על השמים‪ ,‬אמר להם כתיב בתורה לא תבשל גדי בחלב‬ ‫ולפמש"כ בחוו"ד (סי' צ"ט סק"ח)‪ ,‬ובספר ישועות יעקב‬ ‫(חאו"ח סי'‬ ‫אמו‪ ,‬ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר בחלב‪ ,‬שנאמר‬ ‫תרע"ז)‪ ,‬ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קל"ו)‪ ,‬דבאיסורי הנאה לכו"ע‬ ‫ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה‪ ,‬מיד הודו להקב"ה‪,‬‬ ‫אין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת‪ ,‬דמה שנהנה מהביטול הוי‬ ‫והיינו דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית וגו'‪,‬‬ ‫כנהנה מאיסור הנאה עיי"ש‪ ,‬א"כ הדקל"ד איך אכלו השבטים‬ ‫ולעיל מיניה כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו עיי"ש‪ ,‬מבואר‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬דאי"ל דאכלו ע"י ביטול וס"ל דאין מבטלין‬ ‫מזה דלכן לא יתכן ליתן התורה להמלאכים משום שאכלו‬ ‫איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן‪ ,‬דהא כיון דאבר מן החי‬ ‫בשר בחלב‪.‬‬ ‫קודם מ"ת היה אסור בהנאה לב"נ‪ ,‬ובאיסורי הנאה כו"ע‬ ‫מודים דאין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת‪.‬‬ ‫וכתב בספר תורה משה להחת"ס ז"ל (פרשת וירא)‪ ,‬דלפי פשטות‬ ‫הקרא משמע דלא אכלו בשר בחלב יחד‪ ,‬רק דמקודם אכלו‬ ‫ובשו"ת אבני ציון (ח"ג סי' ע"ה אות א') כתב‪ ,‬דמ"ש החוו"ד‬ ‫חמאה וחלב ואח"כ בשר‪ ,‬וכמו שפירש"י קמא קמא שתיקן‬ ‫דבאיסורי הנאה לכו"ע אין מבטלין לכתחלה מה"ת‪ ,‬תליא‬ ‫אמטו ואייתו קמייהו‪ ,‬ומאי איסור בשר בחלב איכא‪ ,‬וצ"ל‪,‬‬ ‫בפלוגתא אי מצות ליהנות נתנו או לאו ליהנות נתנו‪ ,‬דאיתא‬ ‫דמבואר בשו"ע (יו"ד סי' פ"ט סעיף ב') דצריך לקנח פיו בין חלב‬ ‫במסכת יבמות (דף ק"ג‪ ,):‬חלצה בסנדל של עכו"ם ושל משמשי‬ ‫לבשר עיי"ש‪ ,‬ואין קינוח אלא בפת‪ ,‬ולחם לא הביא לפי‬ ‫עכו"ם חליצתה כשרה‪ ,‬ופירש"י משום דלאו לשריפה קיימי‬ ‫שפירסה שרה נדה ולא היה קינוח והיה אסור להם לאכול‬ ‫דאית ליה תקנתא בביטול‪ ,‬ואי משום דאסור בהנאה‪ ,‬חליצה‬ ‫בשר‪ ,‬וכיון שאכלו עברו על איסור דבשר בחלב‪ ,‬ולכן לא‬ ‫לאו הנאה הוא דמצות לאו ליהנות ניתנו עיי"ש‪ ,‬ולכאורה‬ ‫קיבלו התורה עיי"ש‪.‬‬ ‫קשה הא אית לה הנאה דמותרת עי"ז לינשא‪ ,‬ותי' הרשב"א‬ ‫והרמב"ן שם דכיון דגם מקודם היתה יכולה לינשא ורק‬ ‫ומעתה יבואר‪ ,‬והשענו תחת העץ דהיינו דיושבין בסוכה‪,‬‬ ‫האיסור היה מעכב עליה‪ ,‬נמצא שכל הנאתה הוא רק מה‬ ‫וקשה הלא אין עושין סוכה תחת האילן‪ ,‬וע"כ דהשפיל‬ ‫שיכולה עכשיו להינשא מבלי שתעבור על איסור‪ ,‬וזה חשוב‬ ‫הענפים ויערבם עם הסכך‪ ,‬וע"ז קשה הלא אין מבטלין איסור‬ ‫ג"כ רק כהנאת מצוה דל"ה הנאה דמללה"נ עיי"ש‪.‬‬ ‫לכתחילה‪ ,‬וע"כ דגבי מצוה מבטלין איסור לכתחילה משום‬ ‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וא"כ הצדק הוא עם השבטים‪,‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דה"ה במבטל איסור‪ ,‬לא חשיב נהנה במה שיכול‬ ‫ומעתה י"ל דקושי השעבוד השלים‪ ,‬והמלאכים לא היו‬ ‫לאכול ע"י הביטול‪ ,‬כיון דגם לפני הביטול היה יכול לאכול‪,‬‬ ‫במצרים‪ ,‬ומעתה אף אם יביא להם פת ויוכלו לעשות קינוח‪,‬‬ ‫ורק דאז היה עובר על איסור‪ ,‬ועכשיו ע"י הביטול יכול‬ ‫עכ"ז לא יקבלו את התורה כיון דלא היו במצרים‪ ,‬ולכן‬ ‫לאכלו בהיתר‪ ,‬ונמצא שכל מה שהרויח ע"י הביטול הוא רק‬ ‫ואקחה פת לחם וגו' ודו"ק‪.‬‬ ‫שיכול לאכול בהיתר‪ ,‬וזה חשיב רק כהנאת מצוה דמללה"נ‪,‬‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף ט‬ ‫ובס' בנין שלמה על הרמב"ם הל' תפלה (פ"א‪-‬ה"א) כתב לתרץ קושית‬ ‫ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם‬ ‫התוס' הנ"ל‪ ,‬דהנה בקידושין (שם) פריך הגמרא על ר"ה בריה דרב‬ ‫על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת‪ :‬ואיתא במדרש‪,‬‬ ‫יהושע‪ ,‬ולא‪ ,‬הא עבדא דאיהו לא מצי מקבל גיטיה ושליח מצי‬ ‫היה איוב מתרעם על היסורים שבאו עליו‪ ,‬כיון שראה‬ ‫משוי‪ ,‬ומשני‪ ,‬ולא היא‪ ,‬ישראל לא שייכי בתורת קרבנות כלל (שיהיו הן‬ ‫אברהם אבינו אמר לאורחים ואקחה פת לחם וסעדו לבכם‬ ‫עובדים את העבודה)‪ ,‬עבד שייך בגיטין‪ ,‬דתניא נראין הדברים שהעבד מקבל‬ ‫וגו' נתקררה דעתו (מובא בספר אבקת רוכל)‪ ,‬והוא פלאי‪.‬‬ ‫גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו (אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו‬ ‫מקבל הוא גט לחברו שאינו עבדו של רבו אלא של איש אחר דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו)‪ ,‬אבל לא‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת ב"ב (דף י‪ ).‬שאל טורנוסרופות הרשע את‬ ‫מיד רבו שלו (אם היו שניהם של איש אחד) הרי מזה דאם שייך במקצת אותו‬ ‫ר"ע‪ ,‬אם אלקיכם אוהב עניים הוא‪ ,‬מפני מה אינו מפרנסם‪ ,‬א"ל‬ ‫דבר הו"ל בגדר מצי עבד דמצי משוי שליח‪ ,‬ולפי"ז למ"ד דתפלות‬ ‫כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם‪ ,‬א"ל אדרבה זו שמחייבתן‬ ‫כנגד תמידין תקנום‪ ,‬א"כ ישראל נמי איתנייהו בתורת קרבנות דהרי‬ ‫לגיהנם‪ ,‬אמשול לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בשר ודם שכעס‬ ‫רמיא עליה חובת תפלה‪ ,‬וא"כ י"ל דמשו"ה כהני הוי שלוחי דידן‬ ‫על עבדו וחבשו בבית האסורין‪ ,‬וצוה עליו שלא להאכילו ושלא‬ ‫כיון דכל ישראל נחשבו בגדר איתנייהו במקצת תורת קרבנות משום‬ ‫להשקותו‪ ,‬והלך אדם אחד והאכילו והשקהו‪ ,‬כששמע המלך לא‬ ‫דתפלות כנגד תמידין תקנום והו"ל התפלה כעין עבודה‪ ,‬ועיין בטו"ז‬ ‫כועס עליו‪ ,‬ואתם קרויין עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים‪,‬‬ ‫או"ח (סי' ק"כ סק"א) דלחד פירושא ואשי ישראל הכוונה על התפילות‪,‬‬ ‫אמר לו ר"ע‪ ,‬אמשול לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בשר ודם‬ ‫דתפילה דהוא נגד הקרבנות נקרא אשי ישראל‪ ,‬הרי שהתפלה בגדר‬ ‫שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין‪ ,‬וצוה עליו שלא להאכילו‬ ‫עבודת קרבנות‪ ,‬ומשו"ה שפיר י"ל דכהנים הוי שלוחי דידן‪.‬‬ ‫ושלא להשקותו‪ ,‬והלך אדם אחד והאכילו והשקהו‪ ,‬כששמע המלך‬ ‫לא דורון משגר לו‪ ,‬ואנן קרויין בנים דכתיב בנים אתם לה' אלקיכם‬ ‫ובזה מתורץ קו' התוס'‪ ,‬די"ל דר"ה בריה דרב יהושע ס"ל דתפלות‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ובספר פרשת דרכים כתב דזה פירוש הפסוק צדקה תרומם‬ ‫כנגד אבות תקנום‪ ,‬ולכן לדידיה העבודה הו"ל בכלל מידי דלא מצי‬ ‫גוי אילו ישראל‪ ,‬וחסד לאומים חטאת מה שעושים חסד לאומים‬ ‫עביד‪ ,‬וע"כ ס"ל דכהנים הוי שלוחי דרחמנא‪ ,‬אבל הגמ' במסכת‬ ‫חטאת דהם נקראים עבדים כדברי הגמרא הנ"ל עכ"ד‪.‬‬ ‫נדרים קאי להמ"ד דתפלות כנגד תמידין תקנום‪ ,‬והו"ל בכלל מצי‬ ‫עביד‪ ,‬ולכן שפיר איבעיא ליה אי הוה שלוחי דידן או שלוחי‬ ‫ובספר משען המים (פרשת ברכה) כתב‪ ,‬דלפי"ז קשה היאך עשה אברהם‬ ‫דרחמנא‪ ,‬אמנם ר"ה בריה דר' יהושע דס"ל דשלוחי דרחמנא נינהו‬ ‫חסד עם עוברים ושבים ומאכילם‪ ,‬הלא אז כולם ערלים ערביים היו‬ ‫דמי איכא מידי וכו' ס"ל כמ"ד דתפלות אבות תקנום וא"כ ישראל‬ ‫וחסד לאומים חטאת‪ ,‬וצ"ל דאיתא במדרש רבה דלאחר שאכלו‬ ‫ליתנייהו כלל בתורה קרבנות‪ ,‬משום הכי לא מצי משוי לכהנים‬ ‫ושתו אמר להם ברכו לאלקי שמים וארץ‪ ,‬ואם לאו הריני נוטל מה‬ ‫לשלוחי אבל הגמ' בנדרים ס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום ושפיר‬ ‫שבידך‪ ,‬כי כך וכך הוצאתי בשר‪ ,‬וכך וכך לחם‪ ,‬ושאר דברים‬ ‫מצינן למימר דכהנים שלוחי דידן נינהו עכ"ד‪ ,‬וכ"כ בספרו חכמת‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וא"כ כיון דגיירו אחר כך שפיר דמי‪ ,‬וכתב שמצא קושיא זו‬ ‫התורה פ' לך (דף שכ"ז‪ ).‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וגם התירוץ בספר פרשת דרכים (דרך צדקה)‪.‬‬ ‫והיוצא לנו מזה דאי ס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום‪ ,‬אז י"ל‬ ‫ובס' עיר דוד הביא בשם יפה תואר שהקשה‪ ,‬מאי אהני ליה בגירות‬ ‫דכהנים הוה שלוחי דידן‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דתפלות אבות תקנום‪ ,‬אז‬ ‫זה‪ ,‬הא הוה אונס‪ ,‬והוי שלא לשמה‪ ,‬ותירץ היפה תואר‪ ,‬אף דהוי‬ ‫י"ל דכהנים הוה שלוחי דרחמנא‪.‬‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬מתוך שלא לשמה בא לשמה עכ"ד‪ .‬ובס' יד אבי שלום‬ ‫(פ' בא דף כ"א‪ ):‬כתב‪ ,‬דאי ס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום‪ ,‬אז תפלה צריך‬ ‫ובספר מאמר מרדכי (בפרשתן) כתב וז"ל‪ ,‬והנה ידוע איוב שהקריב‬ ‫כוונת הלב כמו קרבן שהמחשבה מפגל‪ ,‬כך התפלה מחשבה פוסלת‬ ‫עולות על הרהור הלב‪ ,‬באומרו אולי חטאו בני‪ ,‬והקריב בלא דעת‬ ‫בו‪ ,‬ופירוש הפסוק ולעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שהיא בלב הוי‬ ‫בניו הגדולים‪ ,‬דודאי הם לא גילו על עוונם בפני אביהם‪ ,‬דאם גילו‬ ‫אומר זו תפלה‪ ,‬ולא כפשוטו ולעבדו בכל לבבכם על כל התורה‬ ‫קשה למה אמר אולי‪ ,‬מכיון דגילו ודאי חטאו מה לשון אולי‪ ,‬וצ"ל‬ ‫ומצוות שצריך ללמוד לשמה‪ ,‬רק מותר ללמוד אף שלא לשמה‬ ‫שלא שאל את פיהם והקריב עולות לכפרה‪ ,‬וקרבן כזה היתה‬ ‫ומתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬אבל אי ס"ל תפלות אבות תקנום‬ ‫צריכה דעת בעלים‪ ,‬וא"כ לחטא יחשב לאיוב דצריך דעת בעלים‪,‬‬ ‫ואינו דוגמת קרבן ואין צריך כוונה לתפלה ופירוש ולעבדו בכל‬ ‫ולכן קיטרוג השטן עליו שהקריב עולות בלא ידיעת הבעלים עד‬ ‫לבבכם על תורה ומצוות שצריך ללמוד לשמה עכ"ד‪.‬‬ ‫שבאו יסורים עליו עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף כ"ג‪ ,):‬אמר רב הונא בריה דרב יהושע‪ ,‬הני‬ ‫ובמסכת קידושין (דף כ"ג‪ ):‬בתוס' ד"ה דאמר רב הונא כתבו‪ ,‬דהנפקא‬ ‫כהני (לענין הקרבת קרבנות) שלוחי דרחמנא נינהו‪ ,‬דאי סלקא דעתך שלוחי‬ ‫מינה אי ס"ל כהנים הוי שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא‪ ,‬היכא‬ ‫דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדינן ואינהו מצי עבדי‬ ‫ד הכהן הקריב שלא לדעת הבעלים‪ ,‬דאי ס"ל דכהנים שלוחי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והקשו התוס' (ד"ה דאמר)‪ ,‬דבמסכת נדרים (דף ל"ה‪ ):‬מיבעיא ליה‬ ‫דרחמנא נינהו הוי הקרבן כשר‪ ,‬ואי ס"ל דהוי שלוחי דידן אינו‬ ‫להגמ' אי כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דרחמנא‪ ,‬ולא איפשטא‬ ‫כשר כיון שהקריב שלא מדעת הבעלים עיי"ש‪.‬‬ ‫האיבעיא‪ ,‬ולמה לא פשטוה מהא דר"ה בריה דרב יהושע עכ"ק‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף י‬ ‫ולפי"ז דס"ל דעשה אינו דוחה שני לאוין בע"כ צ"ל דאאע"ה‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬דאיוב היה מתרעם על היסורים‪ ,‬דאי"ל‬ ‫שחרר את הגר‪ ,‬דהמהרש"א במסכת יבמות (דף ק‪ ):‬הקשה‪ ,‬דהיאך‬ ‫דהוא בשביל שהקריב עולות בלי ידיעת בעלים‪ ,‬שהרי עכצ"ל‬ ‫נשא אאע"ה את הגר שהיתה מצרית דעתידה תורה לאסור‪,‬‬ ‫דכהנים הוי שלוחי דרחמנא דמי איכא מידי וכו'‪ ,‬ואי הוי שלוחי‬ ‫ואאע"ה קיים כל התורה כולה‪ ,‬וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה'‬ ‫דרחמנא מותר להקריב קרבן בלי ידיעת בעלים‪ ,‬אך כשראה שאמר‬ ‫עכ"ק‪ ,‬ובפשיטות י"ל דכיון דלא קיים מצות פו"ר י"ל דעשה‬ ‫אברהם ואקחה פת לחם‪ ,‬ולכאורה קשה כיון שנדמו לו כערביים‬ ‫דפו"ר דחי הל"ת דלא יבוא מצרי‪ ,‬אמנם אי אמרינן דלא שחרר את‬ ‫וחסד לאומים חטאת‪ ,‬וע"כ כיון דגיירם אח"כ שפיר דמי‪ ,‬ואף דהוי‬ ‫הגר‪ ,‬א"כ איכא גם הלאו דלא יהיה קדש‪ ,‬והלא קיי"ל דאין עשה‬ ‫באונס והוי שלא לשמה‪ ,‬אך מתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬ומעתה‬ ‫דוחה ב' לאוין‪ ,‬וא"כ איך אפשר לומר דנשא אאע"ה את הגר משום‬ ‫ס"ל תפילה כנגד תמידין תקנום‪ ,‬ומעתה שפיר י"ל דכהנים הוי‬ ‫עשה דוחה ל"ת‪ ,‬כיון דאיכא כאן שני לאוין‪ ,‬לאו דלא יהיה קדש‬ ‫שלוחי דידן ואסור להקריב קרבן בלי ידיעת בעלים‪ ,‬ואז נתקררה‬ ‫ולאו דלא יבוא מצרי‪ ,‬ועכצ"ל דשחרר את הגר וליכא רק הלאו דלא‬ ‫דעתו ודו"ק‪.‬‬ ‫יבוא מצרי‪ ,‬וע"ז שפיר י"ל עשה דוחה ל"ת‪.‬‬ ‫***‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬דבספר שושנת העמקים (סוף כלל ה') הקשה‪,‬‬ ‫דלרבא דס"ל במסכת תמורה (דף ד‪ ,):‬דכל מילתא דאמר רחמנא לא‬ ‫וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את‬ ‫תעביד אי עביד לא מהני‪ ,‬א"כ איך מועיל שחרור בכל מקום‪ ,‬הא‬ ‫בנו‪ :‬ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם‬ ‫איתא במסכת גיטין (דף ל"ח‪ ,).‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ ,‬כל‬ ‫אברהם ויאמר הנני‪ :‬ויאמר אל תשלח ידך אל הנער‬ ‫המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו‪ ,‬וא"כ אף‬ ‫ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה‬ ‫אם שחרר העבד‪ ,‬כיון דהוא דבר איסור נימא דלא מהני‪ ,‬ותירץ כיון‬ ‫ולא חשכת את בנך את יחידך ממני‪ :‬ואיתא בפרקי דר'‬ ‫דילפינן לה לה מאשה‪ ,‬וגבי אשה כתבו התוס' בתמורה (דף ה‪ ).‬ד"ה‬ ‫אליעזר (פרק ל"א)‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ ,‬כיון שהגיע החרב על‬ ‫מיתבי‪ ,‬דבגט לא שייך אי עביד לא מהני דילפינן ממיתה עיי"ש‪,‬‬ ‫צוארו פרחה ויצאת נשמתו של יצחק‪ ,‬כיון שהשמיע‬ ‫ולפי"ז י"ל גבי עבד כיון דילפינן לה לה מאשה ג"כ מהני השטר‬ ‫קולו מבין שני הכרובים ואמר אל תשלח ידך אל הנער‪,‬‬ ‫שחרור אף דאסור לשחררו עכ"ד‪.‬‬ ‫חזרה הנפש לגופו והתירו ועמד על רגליו וידע יצחק‬ ‫תחיית המתים מן התורה שכל המתים עתידין‬ ‫ואיתא במדרש רבה פרשת לך לך (מ"ו‪-‬ד) דלא ניתנו גזירות שוה‬ ‫להחיות‪ ,‬באותה השעה פתח ואמר ברוך אתה ה' מחיה‬ ‫לאברהם אבינו‪ ,‬ובס' בית האוצר (חלק א' כלל א' אות י"ב) כתב בכוונת‬ ‫המתים עיי"ש‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬דכיון דאין אדם דן גזרה שוה מעצמו אלא אם כן קיבלה‬ ‫מרבו‪ ,‬על כן לא היה אברהם יכול לדון גזרה שוה‪ ,‬דנהי דידע‬ ‫ובפירוש הרד"ל כתב דמה שאמר תחיית המתים מן התורה הוא‬ ‫מעצמו את התורה ברוח קדשו‪ ,‬עם כל זה הרי לא נאמרה וניתנה‬ ‫טעות סופר וצ"ל וידע שיש תחיית המתים‪ ,‬אמנם בספר פלח‬ ‫הגזרה שוה‪ ,‬וגזרה שוה אין אדם דן מעצמו עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אי‬ ‫הרימון (אופן י') פירש‪ ,‬דבוודאי לא יעלה על הדעת דיצחק לא ידע‬ ‫אפשר לומר דאאע"ה שחרר את הגר‪ ,‬דהשחרור לא מהני‪ ,‬דהא כל‬ ‫עד עתה שיש תחיית המתים דהרי עיקר הבריאה לחיי הנצח‬ ‫הטעם דלא אמרינן בשחרר את עבדו אי עביד לא מהני‪ ,‬משום‬ ‫בעולם התחיה‪ ,‬אלא שלא ידע איה מקומה בתורה‪ ,‬ועתה השיג‬ ‫דילפינן לה לה מאשה‪ ,‬וא"כ לאאע"ה דלא ניתנו הגז"ש‪ ,‬וליכא‬ ‫להבין באיזה מקום מרומז בתורה ענין תחיית המתים עיי"ש‪.‬‬ ‫הגז"ש דלה לה מאשה‪ ,‬א"כ לא מהני השחרור וישמעאל לא נקרא‬ ‫זרע אברהם‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בס' תפארת בנים עה"ת (פ' וירא) לפרש‪,‬‬ ‫דאמאי אמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו‬ ‫אך יש לתרץ קושית הששונת העמקים‪ ,‬די"ל דלכן לא אמרינן‬ ‫מאומה‪ ,‬דהיה די באמרו אל תעשה מאומה ולמה הוכפל הדברים‬ ‫בשחרר עבדו אי עביד לא מהני‪ ,‬לפימש"כ כ"ק רבינו זי"ע‬ ‫במלות שונות‪ ,‬דלכאורה להמ"ד דתפוס לשון ראשון‪ ,‬והנה‬ ‫בחידושי סוגיות על הסוגיא אי עביד לא מהני‪ ,‬לדייק ממש"כ‬ ‫אאע"ה לא היה יודע אז עדיין שזה נסיון העקידה רק להעלותו‬ ‫רשיז"ל במסכת תמורה (דף ד‪ ):‬לא תעביד‪ ,‬לא תעשה‪ ,‬דכוונתו‬ ‫ולא לשחטו‪ ,‬וא"כ היה לו להסתפק באמת לדינא לאיזה לשון‬ ‫לדייק דפלוגתת אביי ורבא אינו רק בל"ת אבל בעשה לכו"ע‬ ‫ישמע‪ ,‬או לראשונה או לשניה ואיך היה פשיטא ליה לאאע"ה‬ ‫אמרינן אי עביד מהני‪ ,‬דאל"כ מה הוסיף רשיז"ל על לשון הגמ'‬ ‫להשגיח רק בקול האחרון‪ ,‬אמנם לפימ"ש המפ' דלא אמרינן‬ ‫שאמרו לא תעביד עיי"ש‪ ,‬וכ"כ הפנ"י מסכת גיטין (דף צ‪ ).‬ד"ה‬ ‫עשה דוחה ל"ת בשני לאוין א"ש‪ ,‬דאם היה א"ל רק אל תעש לו‬ ‫א"ל רב פפא לרבא‪ ,‬דאי עביד לא מהני לא אמרינן רק באיסור‬ ‫מאומה ל"ה רק ל"ת חדא‪ ,‬וכיון דקיי"ל דעשה דוחה ל"ת א"כ‬ ‫לא תעשה ולא באיסור עשה עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בשיורי קרבן‬ ‫אולי היה ס"ל לאאע"ה כי לשון צווי הראשון עיקר שצוה‬ ‫בירושלמי פסחים (פ"ה) דהא דאמרינן אי עביד לא מהני זהו‬ ‫לשחטו שהוא עשה נגד הל"ת שנצטוה עתה‪ ,‬ע"כ אמר לו אל‬ ‫דוקא בלאו שלוקין עליו ולא באיסור עשה או בלאו שאין בו‬ ‫תשלח ידך וגו' ואל תעש לו מאומה דהוי ב' לאוין ואין עשה‬ ‫מעשה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז כיון דכאן ליכא רק איסור עשה דלעולם‬ ‫דוחה ב' לאוין ובודאי לא ישמע להעשה וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף יא‬ ‫הבכ"א אין מלמדין‪ ,‬אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר‪,‬‬ ‫בהם תעבודו‪ ,‬ובאיסור עשה הא אמרינן אי עביד מהני‪ ,‬וכה‬ ‫ומשני‪ ,‬גלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם‬ ‫מצאתי בשו"ת חת"ס חאבהע"ז (ח"ב סי ס"ג) שכ"כ וז"ל‪ ,‬ומ"מ‬ ‫שפך‪ ,‬הוא ולא שלוחו וכו'‪ ,‬ופריך‪ ,‬ולמ"ד שני כתובים הבכ"א‬ ‫סברת הפנ"י שלהי גיטין דמחלק בין עשה לל"ת מוכרח‬ ‫אין מלמדין‪ ,‬הני ההוא ההוא מאי דריש בהו‪ ,‬ומשני‪ ,‬חד‬ ‫לכאורה‪ ,‬דלאת"ה תקשי ממשחרר עבדו איך מהני‪ ,‬אע"כ עשה‬ ‫למעוטי שנים שאוחזין בסכין ושוחטים (שפטורים מחטאת דשחוטי חוץ)‪,‬‬ ‫שאני עכ"ל עיי"ש‪[ ,‬ועיין בשיטה מקובצת (שם) אות ט"ז שכתב‬ ‫וחד הוא ולא אנוס‪ ,‬הוא ולא שוגג‪ ,‬הוא ולא מוטעה (דההוא משמע‬ ‫וז"ל‪ ,‬לא תעביד‪ ,‬לאו דוקא לאו אלא אפילו לאו הבא מכלל‬ ‫שיהא בהוייתו וביישוב דעתו)‪ ,‬ולמ"ד שני כתובים מלמדין יליף להו מהוא‬ ‫עשה עיי"ש]‪.‬‬ ‫ההוא דה"א מיותר‪ ,‬ולמ"ד שני כתובים הבכ"א אין מלמדין‬ ‫הוא ההוא לא דריש עיי"ש‪ ,‬היוצא לנו מזה‪ ,‬דמאן דס"ל שני‬ ‫אך הקשה כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬דלכאורה הא מפורש בסוגיא דאף‬ ‫כתובים הבכ"א מלמדין דריש ה"א דההוא‪ ,‬ולמאן דס"ל אין‬ ‫בלאו הבא מכלל עשה פליגי‪ ,‬כדחזינן דפריך הגמרא מתורם‬ ‫מלמדין לא דריש ה"א דההוא‪.‬‬ ‫מרעה על היפה וממין על שאינו מינו‪ ,‬דשם ליכא ל"ת רק לאו‬ ‫הבא מכלל עשה‪ ,‬אך י"ל דלהס"ד הוי ס"ל שאין חילוק‪,‬‬ ‫ובספר שתי ידות פרשת ויקרא (דף ע"ה‪ ).‬כתב‪ ,‬דזה אי דרשינן הוא‬ ‫ולמסקנא דרבי קרא דתורם מהני י"ל דה"ה בכל מקום דליכא‬ ‫ההוא תליא בזה‪ ,‬אי ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם לא‬ ‫מלקות עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ס') עיי"ש‪.‬‬ ‫דרשינן הוא ההוא‪ ,‬ולמאן דס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם‬ ‫דרשינן הוא ההוא‪ ,‬ונמצא לפי"ז דהא אם שני כתובים הבכ"א‬ ‫והנה לכאורה יש לנו עוד קרא דבעשה אמרינן אי עביד מהני‪,‬‬ ‫מלמדין תליא אי דברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬דמאן דס"ל‬ ‫דהגמרא (דף ה‪ ):‬פריך‪ ,‬והרי מקדיש תמימין לבדק הבית‬ ‫מלמדין ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬ולמאן דס"ל אין‬ ‫דאמר רחמנא נדבה תעשה אותו זה קדשי בדק הבית‪ ,‬ותנן‬ ‫מלמדין ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬וכ"כ בספר אור חדש‬ ‫המקדיש תמימים לבדק הבית אעפ"י שהוא בלא תעשה מה‬ ‫עמ"ס קידושין בפתיחה (אות כ"ח)‪.‬‬ ‫שעשה עשוי‪ ,‬וכתב רשיז"ל דהוי ל"ת מדכתיב בתחלת הפרשה‬ ‫לאמור דדרשינן לר' יהודה לאו אמור כמבואר בפסחים (דף מ"ב‪).‬‬ ‫ואיתא במסכת סנהדרין (דף צ‪ ,):‬תניא‪ ,‬א"ר אליעזר בר' יוסי‪,‬‬ ‫ובתמורה (דף ז‪ ,).‬אבל הרמב"ם בהל' ערכין (פ"ה‪-‬ה"ה) כתב‪,‬‬ ‫בדבר זה זייפתי ספרי מינים שהיו אומרים אין תחיית המתים‬ ‫המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית אעפ"י שעבר על‬ ‫מה"ת‪ ,‬אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום‪,‬‬ ‫עשה מה שעשה עשוי עיי"ש הרי דהרמב"ם ס"ל דהוי רק‬ ‫שאתם אומרים אין תחיית המתים מה"ת‪ ,‬הרי הוא אומר הכרת‬ ‫עשה‪ ,‬ועיי"ש בהלכה (ו) שכתב דהוי לאו הבא מכלל עשה‪,‬‬ ‫תכרת הנפש ההיא עונה בה‪ ,‬הכרת תכרת בעוה"ז‪ ,‬עונה בה‬ ‫ותמה הכס"מ דהא בברייתא איתא דהוא בל"ת‪ ,‬וכתב הלח"מ‬ ‫לאימת לאו לעולם הבא‪ ,‬א"ל רב פפא לאביי ולימא להו‬ ‫דל"ת דקאמר בברייתא הוי רק אסמכתא בעלמא‪ ,‬ולהכי‬ ‫תרוייהו מהכרת תכרת‪ ,‬אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון‬ ‫כשהקשה בתמורה והרי מקדיש תמימים לבדק הבית דאמר‬ ‫בני אדם עיי"ש‪ ,‬ומבואר מזה דלהמ"ד דס"ל לא דברה תורה‬ ‫רחמנא נדבה תעשה אותו‪ ,‬לא הזכיר בדבריו המקשה כלל לא‬ ‫כלשון בני אדם‪ ,‬מוכח מהקרא דהכרת תכרת דתחיית המתים‬ ‫תעשה‪ ,‬דהוי רק לאו הבא מכלל עשה ולא ל"ת עיי"ש‪ ,‬מבואר‬ ‫מה"ת‪ ,‬משא"כ למ"ד דדברה תורה כלשון בני אדם לא נשמע‬ ‫מזה דמקדיש תמימים לבדק הבית הוי רק עשה‪ ,‬וע"ז משני‬ ‫מכאן תחיית המתים עיי"ש‪.‬‬ ‫הגמרא דגלי קרא דמהני‪.‬‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬כששמע יצחק שאמר הקב"ה‬ ‫ולפי"ז כתב בשו"ת אבני ציון (ח"א סי' י"א אות ח') דזה אי אמרינן‬ ‫לאברהם אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה‪ ,‬כדי‬ ‫באיסור עשה אי עביד מהני תליא אי ס"ל שני כתובים הבכ"א‬ ‫שיהיה שני לאוין ואין עשה דוחה שני לאוין‪ ,‬א"כ עכצ"ל‬ ‫מלמדין או אין מלמדין‪ ,‬דאי ס"ל שני כתובים הבכ"א מלמדין‬ ‫דאאע"ה שחרר את הגר‪ ,‬ולכאורה איך מהני השחרור כיון‬ ‫שפיר ילפינן מכאן דבכל עשה אמרינן אי עביד מהני‪ ,‬משא"כ‬ ‫דהמשחרר עבדו עובר בעשה ונימא אי עביד לא מהני‪ ,‬וע"כ‬ ‫אי ס"ל דשני כתובים הבכ"א אין מלמדין אז אמרינן גם באיסור‬ ‫דבאיסור עשה ס"ל אי עביד מהני‪ ,‬ומעתה ס"ל דשני כתובים‬ ‫עשה אי עביד לא מהני עיי"ש‪.‬‬ ‫הבכ"א מלמדין‪ ,‬ולא דברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬ומוכח מקרא‬ ‫הכרת תכרת תחיית המתים מה"ת‪ ,‬ולכן עתה למד יצחק להבין‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף מ"ג‪ ).‬דבמעילה אמרינן יש שליח‬ ‫מקור רמז הדבר בתורה שיש תחיית המתים ודו"ק‪.‬‬ ‫לדבר עבירה דילפינן חטא חטא מתרומה‪ ,‬ופריך הגמ' ונילוף‬ ‫מיניה לכל התורה‪ ,‬ומשני דהו"ל מעילה וטביחה ומכירה שני‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫כתובים הבכ"א ואין מלמדין‪ ,‬ופריך הניחא למ"ד שני כתובים‬ ‫הואיל משה פרשת וירא תשפ"ז דף יב‬