gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois

שבוע: וירא (2026-10-26)

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון סג‬ ‫פרשת וירא‬ ‫תשפ"ז‬ ‫עבודת השבת‬ ‫שבת‬ ‫עי_לאה‬ ‫שיר של יום השישי [ג]‬ ‫סיכום הדברים ‪ -‬הכוונה‬ ‫בכלל‪ ,‬במסירות נפש על אמונתם [ראה ב"ר‬ ‫הפסוק האחרון והחותם‪ ,‬הוא החלק‬ ‫באמירת שיר יום השישי‬ ‫ט י‪ ,‬ש'מאד' זה המוות'‪ ,‬והיינו שאפילו המוות‬ ‫השלישי של המזמור‪ ,‬ובו אנו מעידים‬ ‫שהוא כיליון הבריאה‪ ,‬טוב]‪ .‬והרד"ק כתב‬ ‫על הקב"ה באמונה ובנאמנות שבאחרית‬ ‫בחלק הראשון [פסוקים א‪-‬ב] אנו מעידים‪:‬‬ ‫'שלא יהיה לשום אדם ספק בליבו אז בזה'‪,‬‬ ‫הימים ישוב לביתו הקדוש‪ ,‬לאורך ימים‪.‬‬ ‫א‪ .‬שה' ָמלַ ְך ביום השישי לבריאה על כולה‪,‬‬ ‫וגם זה בכלל 'ללא שיעור'‪ .‬עוד כתב רש"י‪,‬‬ ‫(ה) ֵעדֹ ֶת ָיך‪ :‬מלשון 'עדות'‪ .‬ומצינו שלשה‬ ‫על ידי האדם שהכיר בו‪ ,‬והילל לפניו יחד‬ ‫ש'אף על פי שארכו הימים‪ ,‬נאמנים הם לה'‬ ‫עדים לקב"ה‪.‬‬ ‫עם כל הברואים‪.‬‬ ‫מאד'‪.‬‬ ‫האחד‪ ,‬הנביאים‪ ,‬וכתב רש"י 'שהעידו‬ ‫ב‪ .‬שבמלכותו התגאה הקב"ה על כל‬ ‫לְ ֵב ְית ָך‪ :‬כתב האבן עזרא ש'ביתך' כנגד כסא‬ ‫והבטיחו לביתך‪ ,‬שהוא נאוה קודש'‪ .‬כיוצא‬ ‫הבריאה‪ ,‬והיינו בהנהגה הניסית‪ ,‬שהיא‬ ‫הכבוד מרום מראשון‪ ,‬מקום מקדשינו'‪.‬‬ ‫בזה כתב הרד"ק שהם מעידים 'על מלכותו'‪.‬‬ ‫מקור לגאווה על כל הגאים‪.‬‬ ‫והוא הנזכר לעיל [פסוק ב] 'נָ כוֹ ן ִּכ ְס ֲא ָך‬ ‫וזו עדות הקב"ה ששלח בפי נביאיו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שאחר כך נאזר הקב"ה בגבורה‪ ,‬שהיא‬ ‫ֵמ ָאז'‪ .‬וכתב רש"י‪' ,‬שהעידו והבטיחו נביאך‬ ‫לביתך‪ ,‬שהוא נאוה קודש'‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬ישראל‪ ,‬כדכתיב [ישעיהו מד ח‪-‬ט]‬ ‫ההנהגה הטבעית‪ ,‬העומדת קבועה‪ ,‬וזאת‬ ‫ְ'ו ַא ֶּתם ֵע ָדי‪ֲ ,‬היֵ ׁש ֱאלוֹ ַּה ִמ ַּבלְ ָע ַדי ְו ֵאין צוּר‬ ‫על ידי התורה הנקראת 'עוז'‪ ,‬שבה נברא‬ ‫נַ ֲא ָוה קֹ ֶדׁש‪ :‬כתב המצודות 'נאוה מלשון‬ ‫ַּבל יָ ָד ְע ִּתי‪ :‬יֹ ְצ ֵרי ֶפ ֶסל ֻּכ ָּלם ּ ֹתה ּו ַו ֲחמו ֵּד ֶיהם‬ ‫העולם‪ ,‬ועל ידה הוא מתנהל‪.‬‬ ‫נאוה ויופי' [ראה שיר השירים ו ד]‪ ,‬והוא‬ ‫ַּבל יוֹ ִעיל ּו ְו ֵע ֵד ֶיהם ֵה ָּמה ַּבל יִ ְרא ּו ו ַּבל יֵ ְדע ּו‬ ‫בית המקדש הנקרא 'נאות אלהים' [תהלים‬ ‫ד‪ .‬שמאז תחילת הבריאה היה נכון כסאו‬ ‫לְ ַמ ַען יֵ בֹ ׁשוּ'‪ .‬ופירש האלשיך שיוצרי הפסל‬ ‫פג יג‪ ,‬וברש"י]‪ .‬וכתב הרמב"ן [שמות טו יג]‬ ‫של ה'‪ ,‬כדכתיב 'ורוח אלהים מרחפת'‪ ,‬היא‬ ‫עדים על אפסותם‪ .‬נמצא שכל העובד‬ ‫ש'נְ ֵוה ָק ְדׁ ֶש ָך' הוא 'בית המקדש'‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫השכינה המשפיעה על כל העולם‪.‬‬ ‫לאלוה הוא בבחינת ֵעד שלו‪ .‬ישראל‬ ‫במכילתא שאין נווה אלא בית המקדש'‪.‬‬ ‫ה‪ .‬שהתבל שהוא ארץ ישראל‪ ,‬נכון‪ ,‬ואינו‬ ‫בעבודתם ֵע ֵדי הקב"ה‪ ,‬ואומות העולם‬ ‫ומילת 'נווה' מתפרשת בשתי פנים‪ ,‬האחת‬ ‫מט ליפול‪ ,‬מחמת התורה המקיימתו בכל‬ ‫על בית המשרה רגיעה על יושביו [ראה‬ ‫בעבודת הבליהם‪ֵ ,‬ע ֵדי הע"ז‪ .‬וזו עדות‬ ‫ישעיה לג כ‪ ,‬ובמצודות]‪ .‬והשניה לשון יופי‬ ‫עבדיו‪.‬‬ ‫עת‪.‬‬ ‫[ראה שם נב ז‪ ,‬וברד"ק]‪ .‬נמצא שבית שיופיו‬ ‫והשלישי התורה כדכתיב [שמות כה טז]‬ ‫בחלק השני [פסוקים ג‪-‬ד] אנו מתפללים‪:‬‬ ‫משרה רגיעה בלב יושביו‪ ,‬נקרא בשם‬ ‫ְ'ונָ ַת ָּת ֶאל ָה ָארֹ ן ֵאת ָה ֵע ֻדת'‪ ,‬ופירש רש"י‪,‬‬ ‫ו‪ .‬על ד' מלכויות שלאורך כל שנות העולם‬ ‫'נווה'‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬שהיא לעדות ביני וביניכם‪,‬‬ ‫מתנשאים בגאוותם כנגד מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫שצוויתי אתכם מצוות הכתובות בה'‪ .‬וזו‬ ‫ונקרא 'קֹ ֶדש' לשון פרישות [רש"י ויקרא‬ ‫ׁ‬ ‫ז‪ .‬על מלכות גוג ומגוג שבאחרית הימים‬ ‫יט ב]‪ ,‬להודיע‪ ,‬שאף שאנו מגדירים אותו‬ ‫עדות המחברת בין הקב"ה שנתנה‪ ,‬לבין‬ ‫נושאים קולם‪ ,‬לפגוע בעצם החיבור הגשמי‬ ‫בלשוננו‪ ,‬מכל מקום הוא פרוש מאתנו‪,‬‬ ‫ישראל המקיימים אותה‪.‬‬ ‫והרוחני‪.‬‬ ‫והכתוב 'משמיע את האוזן כדרך שהיא‬ ‫נֶ ֶא ְמנ ּו ְמאֹד‪ :‬שלושת העדים הנזכרים‬ ‫ח‪ .‬ומכריזים‪ ,‬שכל הנהרות הללו 'יִ שְׂ א ּו‬ ‫רגילה ויכולה לשמוע‪ ,‬כפי דרך הארץ'‬ ‫נקראים 'נאמנים'‪ .‬הנביאים כנאמר על אבי‬ ‫דָּ ְכיָ ם'‪ ,‬והיינו שיפרסמו היותם דכים‪,‬‬ ‫[רש"י דברים כט יט]‪.‬‬ ‫הנביאים משה רבינו‪' ,‬בכל ביתי נאמן הוא'‬ ‫וייכלמו על גאוותם‪ ,‬ובזה יתוקן מה שנשאו‬ ‫ה' לְ א ֶֹר ְך יָ ִמים‪ :‬יש לפרש על פי מה שהביא‬ ‫[ואיתא בתיקוני זו"ח שכל הנביאים נקראים‬ ‫קולם בגאוותם כנגד ה'‪ .‬אבל אנו מכירים‬ ‫הש"ך על התורה לאחד מגורי האר"י [פרשת‬ ‫'נאמנים'‪ ,‬וראה מלבי"ם ירמיהו כג לא]‪ .‬ישראל‬ ‫ב'דָּ ְכיָ ם' כבר כעת בעת גאוותם‪.‬‬ ‫כי תבוא] מספר התמונה‪ ,‬ש'הימים שאחרי‬ ‫כדכתיב באיוב [יב כ] ֵ'מ ִסיר שָׂ ָפה לְ נֶ ֱא ָמנִ ים'‬ ‫הגאולה יהיו 'ימים ארוכים'‪ ,‬ובזה יתקיים‬ ‫[ראה אלשיך שם]‪ ,‬ובעת חטאם מכתירם‬ ‫בחלק השלישי [פסוק ה] אנו שבים‬ ‫המקרא 'שַׂ ְּמ ֵחנ ּו ִּכימוֹ ת ִע ִ ּנ ָיתנוּ'‪ ,‬ויום יהיה‬ ‫הקב"ה [דברים לב כ] ָּ'בנִ ים לֹא ֵא ֻמן ָּבם'‬ ‫ומעידים‪:‬‬ ‫ארוך כשנה‪ ,‬כמו שהיה קודם חטא אדם‬ ‫[ראה רש"י]‪ .‬והתורה כדכתיב [תהלים יט ח]‬ ‫ט‪ .‬שאנו מכירים במלכותו יתברך גם‬ ‫הראשון' [וראה עירובין סה‪ .‬יומי דאריכי]‪.‬‬ ‫ֵ'עדוּת ה' נֶ ֱא ָמנָ ה'‪ .‬ואף הקב"ה נותן התורה‬ ‫כאשר הנהרות יהמיון‪ ,‬ודרך רשעים צלחה‪,‬‬ ‫נקרא 'נאמן'‪ ,‬כדאמרינן בברכות ההפטרה‬ ‫וחתם ביום השישי בגאולה‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫ומעידים בנאמנות גמורה על בית המקדש‬ ‫שלאחריה 'נאמן אתה הוא ה'‪ ,‬ו'נאמן'‬ ‫הרמב"ן [בראשית ב ג‪ ,‬וראה רבינו בחיי שם]‬ ‫השלישי העתיד להבנות ולהיות 'נווה‬ ‫שששת ימי הבריאה כנגד ששת אלפי‬ ‫היינו 'שאינו משנה ואינו משקר באמונתו'‬ ‫קודש'‪.‬‬ ‫שנה שהעולם יתקיים‪ .‬ויום השישי כנגד‬ ‫[מהר"ל דרך החיים פ"ו מ"ב]‪.‬‬ ‫י‪ .‬ואזי כשישכון ה' בביתו‪ ,‬יהיה השם שלם‬ ‫האלף השישי‪ ,‬בו יתגברו מלכי ארץ עד‬ ‫ְמאֹד‪ :‬היינו ללא שיעור [זוה"ק ח"ב כז‪ .‬וראה‬ ‫והכסא שלם בימים הארוכים שיהיו מעת‬ ‫השמדם‪ ,‬ותיראה מלכות שמים לקראת‬ ‫ראשית חכמה שער היראה פ"א]‪ .‬וכך נאמנות‬ ‫הגאולה‪.‬‬ ‫האלף השביעי'‪.‬‬ ‫ישראל לה' היא ללא שיעור עד המוות ועד‬ ‫עומד לפני‬ ‫תיקון המידות‬ ‫מדה כנגד‬ ‫עבודת התפילה‬ ‫המ_לך‬ ‫מדה‬ ‫מאה ברכות בכל יום [ג]‬ ‫מידת העצלות [ח]‬ ‫אמנם לא רק מהמוות מצילים הברכות‪ ,‬אלא‬ ‫הזמן השלישי ‪ -‬דוד המלך ‪-‬‬ ‫אף מכל קללה‪ ,‬כמו שכתבו הרוקח [סי' שכ]‬ ‫להסיר המיתה והקללה מישראל‬ ‫העצלות כארס הנחש‬ ‫ובעל הטורים [דברים י ז] לפרש התגין שיש‬ ‫הזמן השלישי היה בימי דוד המלך ע"ה‪ ,‬כמו‬ ‫אמר שלמה המלך [משלי כד לב] ָ'ו ֶא ֱחזֶ ה‬ ‫על האות ק' שבפסוק 'ו ְּבׁ ָש ְכ ְּב ָך ו ְּבקו ֶּמ ָך'‪,‬‬ ‫שכתב המנהיג [בהקדמה]‪' :‬דבר זה מסורת‬ ‫ָאנֹ ִכי ָאׁ ִשית לִ ִּבי ָר ִא ִיתי לָ ַק ְח ִּתי מו ָּסר‪ְ :‬מ ַעט‬ ‫'לומר‪ ,‬שכשיעמוד בבוקר יתפלל מאה‬ ‫בידינו מאבותינו למשה מסיני‪ ,‬שיש עלינו‬ ‫ׁ ֵשנוֹ ת ְמ ַעט ְּתנוּמוֹ ת ְמ ַעט ִח ֻּבק יָ ַדיִ ם לִ ׁ ְש ָּכב‪:‬‬ ‫ברכות‪ ,‬וינצל מצ"ח קללות‪ ,‬ועוד שתים‪,‬‬ ‫שהם ַ ּ'גם ָּכל ֳחלִ י ְו ָכל ַמ ָּכה'‪.‬‬ ‫מאה ברכות בכל יום‪ ,‬מן הנביאים ומן‬ ‫וכתב המסילת ישרים [פ"ו] פירוש‪,‬‬ ‫הכתובים'‪.‬‬ ‫התבוננתי על הדבר הזה [העצלות] וראיתי‬ ‫המברך ‪ -‬מתברך‬ ‫המקור בנביאים מבואר במדרש [במד"ר יח‬ ‫גודל הרע שבו‪ ,‬שהוא כארס ההולך‬ ‫כא] דכתיב [שמואל ב כג א] 'נְ ֻאם דָּ ִוד ֶּבן‬ ‫ומתפשט מעט מעט‪ ,‬ואין פעולתו ניכרת‬ ‫בכתובים גילה דוד המלך גדר נוסף בברכות‬ ‫עד המיתה‪ .‬וזהו ְ'מ ַעט ׁ ֵשנוֹ ת' וגו'‪ ,‬ובא‬ ‫האדם‪ ,‬כשאמר ִ'ה ֵ ּנה ִכי ֵכן יְ בֹ ַר ְך ָ ּג ֶבר יְ ֵרא‬ ‫יִ ׁ ַשי‪ ,‬וּנְ ֻאם ַה ֶ ּג ֶבר ֻה ַקם ָעל'‪' ,‬עָל' בגימטריה‬ ‫כמהלך רישך ומחסרך כאיש מגן'‪ .‬למדנו‬ ‫ה'‪ .‬והיינו שהברכה שמברך האדם לה' חוזרת‬ ‫מאה ברכות‪ .‬והוסיף המנהיג‪ ,‬שרמזם דוד גם‬ ‫מדברי הרמח"ל שפעולת העצלות כעין‬ ‫ומברכת את האדם המברך‪ ,‬וכשם שאמרו‬ ‫בכתובים כנאמר [תהלים קכח ד]‪'ִ ,‬ה ֵ ּנה ִ'כי ֵכן'‬ ‫ארס הנחש‪ ,‬שאחרי הכישו לא נשאר על‬ ‫בברכת כהנים [במדבר ו כז] ַ'ו ֲאנִ י ֲא ָב ֲר ֵכם'‬ ‫יְ בֹ ַר ְך ָ ּג ֶבר יְ ֵרא ה'‪' ,‬כי כן' בגימטריה מאה‪.‬‬ ‫הבשר אלא רושם קטן‪ ,‬והארס מחלחל‬ ‫[ראה רש"י‪ ,‬וראה עוד בעל הטורים דברים לג א]‪.‬‬ ‫הן הנאמר בנביאים והן בכתובים‪ ,‬שניהם‬ ‫בגופו בנסתר עד המיתו אותו‪.‬‬ ‫וכן מבואר בזוה"ק [ח"ג ר"ע‪ ]:‬בדרך כלל‪,‬‬ ‫דברי דוד המלך‪ ,‬כי דוד היה נביא כמבואר‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי ישנם מידות שכבר‬ ‫ש'מאן דמברך לקב"ה איתברך'‪ ,‬ואמרו‬ ‫בגמ' [סוטה מח‪ ,:‬וראה רש"י מגילה יד‪ .].‬ומאידך‬ ‫בעת התעוררותם ניכרת רעתם‪ ,‬כגאוה‬ ‫במדרש תנחומא [בראשית ד] 'כשם שהאדם‬ ‫כתב האריז"ל [שער רוה"ק] שדוד היה רבן‬ ‫הבזויה בעין כל‪ ,‬וכדומה‪ ,‬אך העצלות‬ ‫מברך להקב"ה כך ה' מברכו'‪.‬‬ ‫של כל בעלי רוח הקודש‪ ,‬והגר"א בתיקוני‬ ‫אינה כן‪ .‬והיינו שחלק מהעצלות שהיא‬ ‫והדברים מפורשים בדברי הרמב"ן [כתבים‬ ‫הזוה"ק [קכב‪ ]:‬כתב שהיה ראש לכל בעלי‬ ‫עצלה מלהראות את חסרונה‪ .‬והחסרון‬ ‫ח"ב‪ ,‬מאמר תרי"ג מצווות] שכתב‪' :‬היו החכמים‬ ‫רוח הקודש [ובשו"ת רב פעלים ח"ד סו"י ח' כתב‬ ‫הגדול בזה‪ ,‬כי במידות האחרות‪ ,‬האדם‬ ‫זריזים וזהירים להשלים המאה ברכות‪ ,‬לפי‬ ‫בשם האריז"ל שאף שזכה לנבואה‪ ,‬אבל דרגתו‬ ‫עצמו והסובבים אותו מוכיחים אותו‪ ,‬ויש‬ ‫שהקב"ה חפץ בברכה‪ ,‬ועל זה אמרו [סוכה‬ ‫בשלימות היתה ברוה"ק]‪.‬‬ ‫לו תקוה‪ ,‬אבל העצלות מרדימה את האדם‬ ‫נג‪' ].‬אם תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך‪,‬‬ ‫והסובב‪ ,‬וכשמכיר במצבו כבר כלתה אליו‬ ‫ובטעם שתיקן זאת דוד שנית‪ ,‬איתא במדרש‬ ‫הרעה‪.‬‬ ‫שנאמר [שמות כ כא] ְּ'ב ָכל ַה ָּמקוֹ ם ֲאׁ ֶשר‬ ‫שם 'שבכל יום היו מתים מישראל מאה‬ ‫ַאזְ ִּכיר ֶאת ׁ ְש ִמי ָאבוֹ א ֵאלֶ ָיך ו ֵּב ַר ְכ ִּת ָיך'‪ ,‬ורצונם‬ ‫אנשים‪ ,‬בא דוד ותיקן להם מאה ברכות‪,‬‬ ‫ובזה שונה העצלות משאר המידות‪ .‬כי‬ ‫לומר‪ ,‬אם תדע לייחד שם המיוחד ולהאציל‬ ‫וכיון שתיקנם נתעצרה המגפה'‪ ,‬וכן הביא‬ ‫הגאוה לדוגמה מסיתה את האדם להראות‬ ‫אליו ברכה‪ ,‬גם אני אבוא לביתך לתקן צורכי‬ ‫הטור [סימן מו] ש'השיב רב נטרונאי ריש‬ ‫מעלתו‪ ,‬ובזה תם כוחה וענינה‪ ,‬אבל‬ ‫גופך'‪.‬‬ ‫מתיבתא דמתא מחסיא‪ ,‬שלא היו יודעין על‬ ‫העצלות אין יסוד ענינה למנוע מהאדם‬ ‫מה היו מתים‪ ,‬עד שחקר והבין ברוח הקודש‬ ‫לעשות מעשה שצריך לעשות‪ ,‬אלא עיקרה‬ ‫המברך ומתברך ‪ -‬מברך לאחרים‬ ‫ותיקן לישראל מאה ברכות'‪.‬‬ ‫להפילה תרדמה עליו לבל יעשה מאומה‪,‬‬ ‫וישקע בשינה כלפי כל הסובב אותו‪ .‬ולכן‪,‬‬ ‫איתא במדרש תהלים [א ה] 'בתחילה היה‬ ‫וכתב הב"ח 'שדברי רב נטרונאי באו להורות‬ ‫מלבד מה שלא עושה המוטל עליו‪ ,‬גם אינו‬ ‫הקב"ה מברך עולמו‪ ,‬ושוב אמר לאברהם‬ ‫שיהיו נזהרין לברך אותם‪ ,‬כי איכא סכנת‬ ‫בודק מעשיו ותוצאותיהם‪ ,‬כי הוא ישן‪.‬‬ ‫ֶ'ו ְהיֵ ה ְּב ָר ָכה'‪ ,‬עד כאן הייתי זקוק לברך‬ ‫מיתת מאה ישראל בכל יום‪ ,‬כמו שהיה קודם‬ ‫טעם הדבר יבואר על פי מה שכתב‬ ‫עולמי‪ ,‬מכאן ואילך הברכות מסורות לך‪,‬‬ ‫שתיקן דוד מאה ברכות אלו'‪ .‬מבואר מדבריו‬ ‫מהרח"ו בספר שערי קדושה [ח"א ש"ב]‬ ‫ולמאן דאהני לך לברכה‪ ,‬בריך'‪.‬‬ ‫שמימי דוד ואילך הדבר מוטבע בעולם‪,‬‬ ‫ש'כל המידות רעות מושרשות בד' מדרגות‬ ‫הרי שבשעה שאמר הקב"ה לאברהם 'לֶ ְך לְ ָך'‪,‬‬ ‫שאם לא יברכו ישראל מאה ברכות‪ ,‬יסתכנו‬ ‫נפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר‬ ‫והפקיד בידו את סוד ברכת האדם‪ ,‬כמבואר‬ ‫במיתה‪ .‬לכן הזכיר דוד הדבר בשם ָ'על'‪ ,‬ולא‬ ‫בה'‪ ,‬ועל יסוד העפר כתב‪ :‬ש'ממנו נמשכת‬ ‫במאמר הראשון‪ ,‬אמר לו ֶ'ו ְהיֵ ה ְּב ָר ָכה'‪,‬‬ ‫בשם 'תקנה'‪ ,‬כי עול הוא על ישראל מאותה‬ ‫מידת העצבות בכל פרטיו‪ .‬ותולדתה אחת‪,‬‬ ‫והפקיד בידו את הברכה התחתונה‪.‬‬ ‫העת‪ ,‬שאם לא יברכו יחזרו למות ח"ו‪.‬‬ ‫והוא העצלות לקיים התורה והמצוות'‪.‬‬ ‫נמצאת הברכה משולשת‪ .‬בתחילה האדם‬ ‫והטעם שבאה עליהם מיתה ולא חולי‪ ,‬כי‬ ‫ואף שהאדם מורכב מארבע יסודות‪ ,‬האש‬ ‫מברך כלפי מעלה‪ ,‬ועל ידי כך מתברך‬ ‫אין זה בגדר עונש‪ ,‬אלא ביטול זכות הקיום‪.‬‬ ‫הרוח המים והעפר‪ ,‬מכל מקום עיקרו העפר‪,‬‬ ‫בעצמו למטה‪ ,‬ושוב הוא מברך אחרים‪.‬‬ ‫לפי שהקב"ה ברא את עולם להיטיב עימו‪,‬‬ ‫כנאמר [בראשית ב ז] ַ'ו ִ ּי ֶיצר ה' ֱאל ִֹהים ֶאת‬ ‫דבר זה עובר בירושה בישראל‪ ,‬וככל שהאדם‬ ‫וכיון שדרך ההטבה היא רק ע"י ברכת‬ ‫ָה ָא ָדם ָע ָפר ִמן ָה ֲא ָד ָמה'‪ ,‬ועל כן כשמידה‬ ‫פועל יותר בברכתו להשפיע על העליונים‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬הנותנת כביכול כוח למעלה‪ ,‬כמבואר‬ ‫זו משתלטת עליו היא פוגעת בעיקר שם‬ ‫כך הוא מתברך יותר‪ ,‬ומתוך כך נמסר בידו‬ ‫במאמר הראשון‪ ,‬אם אין ישראל מברכים‪,‬‬ ‫האדם שבו‪ ,‬כי האדם נוצר להלך כנאמר‬ ‫גם מפתח הברכה לברך את האחרים‪.‬‬ ‫מאבדים את זכות קיומם בעולם‪.‬‬ ‫[זכריה ג ז] ְ'ונָ ַת ִּתי לְ ָך ַמ ְהלְ ִכים ֵּבין ָהעֹ ְמ ִדים‬ ‫ָה ֵא ֶּלה'‪ ,‬ועל כן הישן חשוב כמת [ברכות נז‪.]:‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ‬ ‫הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו‬ ‫‪L0527114615@gmail.com‬‬ ‫איש ישר דרך‪ ,‬מתמיד בתורתו‪ ,‬מתבטל בביטול גמור לרבותיו‪ ,‬עבד את ה' בצניעות‪ ,‬ועוולה לא נמצא בשפתיו‬ ‫הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ‬