קרוב השם · Karoiv Hashem — וירא (2026-10-26)

גליון 356
בס"ד
פרשת וירא תשפ"ז
בראשית דברים
\\ מדברים בחירות
החלטתי.
זהו.
בטור הזה אני מהמר על היוקרה והמקצועיות
שלי!
קוראים יקרים,
בשעה שאתם מרפרפים על מילים אלו ,תוצאות
הבחירות הגורליות התפרסמו זה מכבר.
אתם יודעים מי ניצח ,מי הפסיד ,ומי עדיין לא
בחר צד.
אבל בשעת כתיבת הטור ,במוצאי שבת לך-לך,
אנו נעוצים עדיין עמוק בתוך אי הוודאות. תכלית הניסיון
ענני ספק ותהיה משייטים בחלל. פרשת השבוע רצופה בניסיונות – מה הוא
מי יודע מה ילד יום? תפקידם?
ואף על פי כן ,אשים נפשי בכפי ,ואנסה לנחש כתבו עליך בפרשה 3
כאן בפניכם את התוצאות. למצוא את עצמך בפרשת השבוע
יהיה אשר יהיה.
כיצד גמלה ההחלטה האמיצה הזו? אתם בוודאי
שואלים.
מהיכן נובעים העוז ותעצומות הנפש? לפרוץ גבולות
אספר לכם. יש רגעים בחיים בהם מותר לבזבז בלי לחשוב על
התהלכתי ברחובות בני ברק בשבת קודש. מחר
כמעט כל אותיות האל"ף בי"ת קרצו אליי בחיבה להתקרב למציאות 7
מכל עבר. לעבוד עם מה שיש -שיחת חברים
בראשית דברים /המשך
\\ מדברים בחירות
הגיע הזמן להראות לעולם שגם ונרדם. מודעות קיר שחור-לבן ומדבקות
אני לא מפזר סתם כך מילים צבעוניות.
אבל גרעין הבלבול שהוא זרע
באוויר.
בתוכי היכה שורשים. מדרכות זרועות פשקווילים.
הנה ,אני מעמיד את עצמי למבחן.
אכן יש טעם בדבריו. הרגשתי כמו בתוך חלום.
מה אומר לכם ,ידידי?
הסתכלתי סביב. סיטואציות אבסורדיות ממש.
זו היתה אחת ההחלטות הקשות
על כל הפרצופים שמביטים בי מן יריבים מרים חולקים סימני
שקיבלתי בחיי.
הקירות במבט מנהיגותי. צמיגים משותפים על תמונתם.
זה היה כואב.
הנה ,תראה ,כך מדבר אדם לעניין! מילים טעונות משקל מתבדרות
אבל רגע לאחר מכן שטפה הקלה במשב רוח קליל – נערמות זו על
כותב בדיוק נמרץ את כל מה
את ליבי. גב זו בשולי הכביש.
שהוא מתעתד לעשות.
עשיתי את זה .סוף סוף. פלאי פלאות.
מצהיר הצהרות בלי להתחמק.
לא למעני .למענכם. שבת ביום ,בחזור מאחד
ההוא יתקן את העולם.
הפרצופים הקשוחים מהמודעות הקידושים .התהלכתי ברחוב ,מגיר
ההוא יחריב אותו. פלגי זיעה ,טעם של קוגל בפי,
נראו לי לפתע ידידותיים הרבה
יותר. באנו לשנות. ובליבי מהדהד קול מעצבן:
הנה ,גם אתה כמונו מצאת את כל אחד לשיטתו. בוא נראה אותך פעם אחת מסכים
הקול האישי שלך. לצאת לּוזֶ ר.
ברהיטות.
גם אתה מעז לעמוד מאחורי פעם אחת תפסיק להתחבא
באומץ לב. מאחורי המילים.
מילותיך.
במבט ישיר.
לא זוכר מי זה היה ,אבל אחד עצרתי באחת.
מרשימת הנבחרים אפילו קרץ כנות שכזו.
מה זה ייתן לך? שאלתי את הקול
אליי מתוך התמונה.
הלוואי עליך ,עורך מבולבל. המעצבן.
אחוות מנהיגים.
זה היה רגע מכונן בחיי. מה תרוויח מכך?
אנשים של מעשים.
החלטתי. אתה מנסה להוכיח לי שאני חסר
ברוך הבא למועדון. חוט שדרה?
זהו.
שלכם הקול המעצבן שתק.
בטור הזה אני מהמר על היוקרה
העורך והמקצועיות שלי! כנראה ניסה לנסח תגובה חריפה
הגליון נתרם לזכות
חיים צבי בן חנה ליבא בריינדל ומשפחתו
\\ כתבו עליך בפרשה
יו”ל ע”י ‘כיסופים’
חבקוק הנביא 5רמת בית שמש ג' 1
תכלית הניסיון
לכל עניני הגליון- פרשת השבוע רצופה בניסיונות
הערות והארות ,נקודות הפצה וכדו' – מה הוא תפקידם?
א
ניתן ליצור קשר
במייל26karov@gmail.com : ם ישאלך אדם בשוק :מה טיב הקשר שלך עם השם יתברך,
ההרשמה לקבלת הגליון במייל והיכן הוא בא לידי ביטוי?
בכתובת
k6646201@gmail.com סביר להניח שתהרהר רגע או שניים ,ולאחר מכן תסמן
אירועים מיוחדים ,כמו תפילה מיוחדת ,שבת וחג ,או רגע אחר
מרומם של קרבת השם ,כדוגמה לקשר שלך עם הקב"ה.
קו כיסופים
שיעורי בית המדרש
וקבלת עדכונים שוטפים מן הסתם לא תציין את רגע קימתך מהמיטה בבוקר ,או את הזמן בו
02-664-6201 אתה עסוק בקניות וסידורים –רגעים סתמיים של יום-יום.
התחושה הרווחת היא שבזמנים הללו הקשר לא כל כך קיים או לפחות
לא בא לידי ביטוי.
זמני השיעורים הקבועים: קשר עם השם מצטייר בעינינו כמו להבה מתפרצת בזמנים מיוחדים.
ימי רביעי בשאר הזמנים מדובר בגחלים עוממות ,שבמקרה הטוב אינן כבויות
ללכת עם תורה - לגמרי ובתוכן רוחשת אש נסתרת.
תורה כה תנינא (בשעה )20:30
סיפורי מעשיות (בשעה )21:30
משפ' מרגלית אך למען האמת ,אין זה כך.
רחוב הר' יצחק שמידמן 22בני ברק
שינויים בזמני ומיקום השיעורים כל יהודי מן השורה שמקיים מצוות בפשטות ,גם אם לא ניכר עליו שום
מתעדכנים בקו כיסופים 02-664-6201 קשר וחיבור מיוחד – כאשר הוא ייקלע לניסיון שידרוש ממנו מסירות
נפש כפשוטו ,הוא יעמוד בו.
3
לתרומות והנצחות:
נדרים פלוס > קופת 'כיסופים'
כשמגיע רגע בו האהבה עומדת בסכנת הכחדה; ההיסטוריה היהודית רוויית הדם הוכיחה,
כשמופיע ניסיון של ניתוק מוחלט – היא שאפילו אנשים שפרקו עול ונטשו לחלוטין את
מתעוררת לחיים ונלחמת על קיומה. דרך התורה ,כאשר הם עמדו בפני בחירה בין
ניתוק מוחלט מהקב"ה לבין ויתור על החיים –
ואז היא חזקה יותר מכל ,וגם מנצחת. הם בחרו למות על קידוש השם.
זו הסיבה שגם יהודים רחוקים מאד עמדו מה שמוכיח שהקשר הפנימי בין יהודי לאלוקיו
בניסיון ומסרו את נפשם. קיים בכל מצב ובכל דרגה.
אלא שבמהלך החיים ,מול הניסיונות הרגילים, מעתה בוקעת ומתעצמת השאלה :להיכן נעלם
נדמה לנו ששניהם יכולים להתקיים יחד. הקשר הפנימי הזה בחיי היומיום?
אנו לא מרגישים שנפילה קטנה בראיה אסורה
מדוע בניסיונות הרבה יותר פשוטים אנו לא
למשל או בדיבור אסור ,מאיימים על נקודת
עומדים? איפה היא אותה אהבה שבכוחה נקפוץ
האהבה.
לאש ונמסור נפש?
כביכול יש לנו מקום בלב לשתי אהבות .אהבת
השם ואהבות זרות. אהבת עולם ואהבה רבה
ישנם שני סוגי אהבה.
וכשהנקודה הפנימית אינה חשה בסכנה ,היא
עלולה להירדם.
בכל יהודי טמון גרעין אהבה להשם .האהבה
היא חלק ממהותו .מושרשת בו בתולדה .ירושה
סוג האהבה השני נקרא :אהבה רבה .זו אהבה
גלויה ניכרת ומורגשת. היא לו מאברהם אבינו.
באותם רגעים בהם אנו מרגישים את האהבה, האהבה הזו נקרא אהבת עולם – מלשון 'העלם'
היצר הרע וכל ניסיונותיו ופיתויו אינם תופסים ומלשון 'עולם' .היא עולמית ונצחית ,אך באותה
מקום ולא מתמודדים מולה. מידה נסתרת ונעלמת.
התפקיד שלנו הוא להגיע כמה שיותר אל במהלך השגרה איננו מבחינים בה .היא קבורה
המקום הזה. היטב בפנים .נמה בשלווה.
להציף את האהבה הנסתרת שקיימת בתוכנו, מתי היא מתעוררת משנתה? כאשר מאיימים
ולתת לה ביטוי בחיי היום יום. על קיומה.
4
כתבו עליך בפרשה
בחלוקה כללית ,הקשר קיים בשלושה מצבי כאשר האהבה מקבלת ביטוי ורוחשת על פני
צבירה. השטח ,כל בחירה שגויה ,גדולה או קטנה,
מורגשת מיד כסתירה לאהבה.
המצב האידאלי הוא קשר מורגש ומוחש שבא
לידי ביטוי בדיבורים ,במעשים ובהרגשה. כל נפילה מרגישה כמו איבוד קשר.
המצב הקטסטרופלי הוא קשר שנקלע למריבה וכמור ,כאשר יש מלחמה בין אהבה לניתוק –
וחיכוך. האהבה מנצחת.
ומצב הביניים :קשר סטטי ,בו לא ניכר שום השאלה היא כמובן :איך מביאים את הקשר
דבר – לא קשר מיוחד וגם לא מריבה מיוחדת. לידי גילוי ,באופן שיהפוך מאהבת עולם
נסתרת ,לאהבה רבה גלויה ומתפרצת?
אבל האמת היא שהמצב הזה הוא המסוכן
ביותר .כי הוא עלול להתמשך כך לעולם ,בלי שלושה מצבי קשר
ששום דבר ישתנה.
קשר מצטייר בעיני העולם כמשהו שלם ,פורח,
אין טריגר שיגרום לקשר לקבל ביטוי .הכל קבוע ותמידי.
טוב ,מה הבעיה?
כביכול יש אחד מהשניים – או קשר מושלם או
לפעמים הנס של הקשר הזה הוא התפרצות של כלום.
מריבה.
האמת אינה כך.
כשהקשר עולה על שרטון ,זו הזדמנות לפתוח
אותו להיכנס לעומקו ,ולהחזיר אותו למצב קשר מעצם מהותו הוא דינמי ומשתנה ,ובהכרח
פריחה. מורכב מעליות וירידות.
המריבה קוטעת את המצב הסטטי ,אבל בעצם כך לגבי קשר בין בני זוג ,כך לגבי קשר בין
מגלה את מה שהיה מאחוריו ,או יותר נכון – את אנשים ,וכך גם לגבי הקשר שלנו עם השם
כל מה 'שלא היה'. יתברך.
ואז דווקא יכולים להגיע למצב אמיתי של שלום קשר הוא חי ,וכמו כל החיים יש בו לבלוב
וקשר ,בו שני הצדדים חווים יחד את הטוב ואת וקמילה .ובכל מצב צבירה שהוא – הוא עדיין
האהבה. מוגדר קשר.
5
להתגלות היא הנושא שלנו – הניסיונות. נסיון מעורר
כל זה נכון גם ביחס לקשר שלנו עם השם
כשאדם עומד מול נסיון לא שגרתי ,נסיון יתברך.
שעלול לגרום לו לנפילה רצינית הרבה יותר
ממה שהוא מרשה לעצמו ,הוא נאלץ להחליט כפי שהקדמנו ,בכל יהודי קיימת אהבה מוסתרת
ולבחור צד. – אהבת עולם – זו אהבה סטטית כביכול ,והיא
גם דו-צדדית.
או להתעלם ולאפשר לעצמו ליפול עמוק יותר, מצידנו לא נרשמת התלהבות מיוחדת ,וגם אין
או להיפך – לומר לעצמו :אני לא מסוגל לעשות לנו סיבה מיוחדת לעמוד בנסיונות ,כי ההרגשה
את זה .זה לא מתאים .זה לא שייך. היא שהקשר לא יינזק אם פה ושם יתרחשו
מעידות קטנות.
בהחלטה הזאת הוא בעצם מעורר את נקודת
וכך זה גם מצד הקב"ה .הוא כביכול לא מרגיש
האהבה הפנימית ,וגורם לה להתפרץ החוצה צורך לעשות דברים דרמטיים ,אלא רק לתחזק
ולהתגלות. את הקיים.
דווקא המצב בו הוא עומד בפני ריחוק גדול, המצב הזה עלול להימשך שנים חלילה ,עד
שנוצרת מריבה.
גורם לו להיזכר מחדש בקשר הקרוב שיש לו,
ולחלץ את אהבתו מתרדמתה.
זה קורה כאשר לאחד מהצדדים כביכול נמאס
מהמצב הסטטי ,והוא מעורר פרובוקציות כדי
כשם שבזמן נסיון של שמד מתעוררת אצל כל להעיר את האהבה.
יהודי נקודת האהבה הפנימית ,כך היא יכולה
זה יכול לבוא מצד השם יתברך ,כשפתאום אנו
להתעורר בכל נסיון לא שגרתי.
מתחילים להיתקל בבעיות והפרעות שמכריחות
אותנו לבחון מחדש את הקשר.
במילים פשוטות ,כל ניסיון ,אם רק נשים לב
אליו ונגדיר אותו כניסיון ,מסוגל להפיק מתוכנו וזה גם יכול לבוא מצידנו ,אם נשכיל לקרוא
רגש עמוק של קשר ואהבה שלא היו ניכרים תיגר על המצב היבש והקר הזה ,ונחפש קשר
אמיתי.
בחוץ קודם לכן.
ואחת ההפרעות שעוצרות את מהלך החיים
דווקא מתוך ניסיון של ריחוק נוצר קירוב גדול. הסתמי ומכריחות את האהבה המוסתרת
6
\\ להתקרב למציאות
לפרוץ גבולות
יש רגעים בחיים בהם מותר לבזבז
בלי לחשוב על מחר
ואז הצהרנו כזאת:
"פעם בשבוע ניתנת גם לנו ההזדמנות לגעת
בסוג של חיי ביטחון אמיתיים בדרגתם הגבוהה
– זה קורה בשבת קודש .אך על כך נרחיב
בעזרת השם בפרק הבא".
ת הפרק הקודם סיימנו בהצהרה
מיוחדת.
תחילה דיברנו באריכות על כך שדרגת
הביטחון המושלמת בענייני פרנסה
היא 'מהיד לפה'.
א
אז הנה הגיע הפרק הבא. כלומר השתמשות בכל השפע שהשגנו היום
בשביל היום ,בלי לחשוב על מחר.
ודבר בעיתו מה טוב – לקראת יציאתו לאור
בקרוב בעזרת השם של הספר על שבת ,מתוך הבאנו אסמכתא לכך מ'מעשה מביטחון' של
מדור 'גוט שבת' שהתפרסם כאן בעלון במשך רבינו ,שם מתאר האדם המאושר את שגרת
תקופה ארוכה. יומו:
יֹוצא ַּב ֹּב ֶקר וַ ֲאנִ י ְמ ַת ֵ ּקן ֵאיזֶ ה ְ ּד ָב ִרים
"וַ ֲאנִ י ֵ
גבולות היכולת ְ ּ
ה-ש ָּׁשה
ּוכְ ׁ ֶש ֲאנִ י ְמ ַק ֵּבץ ִמזֶ ה ֵאיזֶ ה ַסך ֲח ִמ ָּׁש ׁ ִ
ההנהגה הכשרה של כל יהודי במשך ימות הּובים ֲאנִ י קֹונֶ ה ִלי ָּכל ֵא ּלּו ַה ְ ּד ָב ִרים ׁ ֶשל ֲאכִ ָ
ילה זְ ִ
השבוע ,היא הנהגה של צמצום מסוים. ּוש ִת ָ ּיה".
ְׁ
ימות החול הם זמן של חשבונות וגבולות. כל מה שאני מרוויח אני מוציא לאכילתי ,בלי
להשאיר למחר.
אדם שפורץ את גבול היכולת שלו ומבזבז
ממון ,אינו נוהג כראוי. אולם כבר הדגשנו שזו דרגה גבוהה ,ומאיתנו
לא נדרש להתעלם לגמרי מהעתיד ,אבל
גם אדם שידו משגת לחיות ברחבות ושפע, לפחות לא לחיות בתוכו – אלא רק לחשוב על
במשך השבוע עליו לבדוק האם הוצאותיו העתיד מתוך ההווה.
7
ואין זה נראה כרעבתנות ,כיוון שאינו עושה תואמות להכנסותיו ,או שמא הוא חורג
כן בימות החול". מגבולות היכולת הכלכלית שלו.
ואכן זהו עניינו של לחם המשנה – הגדלה כמובן אין מדובר על דקדוקי עניות ,עליהם
והרחבה. כבר אמרו חז"ל שהם מוציאים את האדם
מהעולם .הכוונה היא על חיים מחושבים
רבינו בליקוטי מוהר"ן ,משתמש כמה פעמים ומותאמים לאפשרויות הכלכליות.
ביחס ללחם משנה ,בביטוי :שפע כפולה.
כלומר ,בשבת קודש השפע שאנו מקבלים אולם בשבת קודש ההנהגה שונה.
מלמעלה הוא שפע כפול ,ועל כך מורה הלחם
משנה. בשבת ,כל יהודי לפי השגתו ,צריך לצאת קצת
מהצמצום שלו ולפרוץ את גבולותיו.
מה משמעותו של השפע הכפול?
וכפי שלימדו אותנו חז"ל שהוצאות שבת
כותב רבינו (ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה מ) כך: אינן עולות לחשבון הפרנסה הקצובה לנו
משמים.
"כי ֵאין ָא ָדם ֵמת וַ ֲח ִצי ַּת ֲאוָ תֹו ְּביָ דֹו ,נִ ְמ ָצא ֶׁש ֵאין ִּ
ְמ ַמ ּ ֵלא ַּת ֲאוָ תֹו ְּורצֹונֹו ְּב ָממֹון ְל ָ
עֹולםִּ ,כי ָּת ִמיד כמובן ,גם כאן צריך לנהוג בשום-שכל ,ולא
ָח ֵסר לֹו ַּכ ַ ּנ"ל. להשתולל בהוצאות מופרזות למעלה מכל
היגיון.
פּולה וכו' ֶׁש ְ ּבזֶ ה ַה ּׁ ֶש ַפע
ֲא ָבל יֵ ׁש ְ ּב ִחינַ ת ֶׁש ַפע ְּכ ָ
פּולה". נִ ְת ַמ ּ ֵלא ְרצֹונֹוֵ ,מ ַא ַחר ֶׁש ִהיא ְּכ ָ אבל הגבולות וההגבלות של ימות החול אינם
קיימים בשבת.
על מנת להסביר את הדברים ,נצטרך להרחיב
מעט. שפע כפול
כאמור ,שבת היא זמן של רחבות ושפע ,ואחת
רוצה מאתיים ההצהרות על כך זו הבציעה על לחם משנה.
ישנו ביטוי מפורסם של חז"ל' :יש לו מנה
רוצה מאתיים' .כלומר ,ככל שיש לאדם יותר, הבציעה על שני לחמים היא סוג של הצהרה
כך הוא רוצה יותר. על רחבות .היפך הצמצום.
ככל שהמושגים שלנו גדלים ,גדל גם הצורך. ואכן עוד כמה הלכות מצאנו בסדר בציעת הפת
בשבת ,שמבטאות גם הן את אותה הצהרה.
אם עד היום הסתפקנו בארוחה בסיסית
ופשוטה ,כעת ,כשנחשפנו לאפשרויות מגוונות למשל ,לבצוע עבור כל סועד פרוסה גדולה
יותר ,עד שלא נקבל ארוחת-גורמה לא נרגע. שתספיק לו למשך הסעודה כולה.
ככל שהאדם מתעשר יותר ,רמת החיים שלו וכלשון הטור" :ומצווה לבצוע פרוסה גדולה
עולה ,והוא נצרך להרבה יותר בשביל לספק שתספיק לו לכל הסעודה ,מפני שנראה
את רצונותיו. כמחבב סעודת השבת שחפץ לאכול בה הרבה.
8
להתקרב למציאות
לצערנו ,בעולם התזזיתי שלנו ,האכילה ביום נמצא שכל שפע גשמי מוליד צורך גדול יותר,
חול היא תמיד ממהרת ולחוצה .תמיד צריך ואין לדבר סוף.
להספיק עוד כמה דברים .תמיד אנחנו לפני
משהו דחוף. מה הפתרון לבעיה הזו? שפע כפול.
מה שחסר באכילה כזו הוא בעיקר דעת וחיות. שפע כפול הוא שפע שלא מורכב רק מרובד
גשמי ,אלא נלווה אליו הרובד הרוחני המקביל
אכילה בלי ישוב הדעת היא אכילה מנותקת שלו.
משורשה ,ואינה משביעה באמת.
שפע כפול שמגיע יחד עם דעת וחיות
בשבת קודש ,זו ההזדמנות שלנו לאכול אכילה פנימית ,מזין באמת ולא רק סותם .הוא
קדושה ,בישוב הדעת ובנחת ,ולטעום לפחות באמת ממלא את החיסרון ,כי הוא כפול –
פעם אחת בשבוע טעם של שפע כפול. גשמי ורוחני.
החלה שאנו אוכלים אמנם אינה מזון רוחני נכון שאנו חיים כאן בעולם הזה ,וממילא
כמו המן שירד לבני ישראל במדבר ,אבל היא השפע שאמור להזין אותנו ,צריך בסופו של
זכר למן. דבר להיות מתורגם למשהו גשמי – אבל
התועלת שלו היא רק בגלל שהוא השתלשלות
כי בשבת קל יותר להרגיש ולהתחבר למימד מהרובד הרוחני.
הרוחני של השפע.
אם השפע מנותק מהשורש הרוחני שלו ,הוא
האוכל הגשמי בשבת הרבה פחות מגשם את איננו משלים אלא רק מכביד.
האדם ,כי הוא מגיע מלווה ברובד הפנימי שלו.
כאשר השפע מגיע כפול – חיצוני ופנימי ,גשמי
אנו בהחלט אוכלים ונהנים ,וגם מצווים ורוחני – הוא משביע באמת.
להרבות בתענוגים ,אך יחד עם זאת אנו
מסוגלים להתחבר אל השם יתברך תוך כדי אכילת שבת
אכילה גשמית.
האכילה של יום חול שונה מאוד מהאכילה
פעולה שכזו ביום חול דורשת הרבה יותר בשבת.
מאמץ וכוונה.
האכילה היום-חולית מלווה בהרבה לחץ
אולם בשבת ,מכוח קדושתה והשפע האלוקי ודאגה.
הגלוי שמאיר בעולם ,אנו מסוגלים להיות
ניזונים באמת מפנימיות השפע. שימו לב איך אנשים אוכלים ארוחה ,ותוך כדי
אוכלים גם את הלב של עצמם.
אוכלי המן
אוכלים תוך כדי קריאת עיתון ,ועם כל ביס
וכאן אנו מגיעים לנקודה שעבורה נכנסנו וביס הם בולעים את הצרות והבעיות שבכל
לנושא. העולם.
9
הם לא יכלו להוסיף כלום על מה שקיבלו ,ולא בתפיסה הפנימית שלנו ,אכילה באה תמיד על
לגרוע – בין אם אכלו הרבה ובין אם מעט ,זה חשבון הפרנסה .כלומר ,כל ביס שאתה נוגס,
לא שינה כלום במצב פרנסתם. וכל פה נוסף שדורש אוכל ,מוריד מהפרנסה.
בשבת קודש יש לנו אפשרות להתקרב לאכילה הסיפור הזה התחיל אי-אז בשחר ההיסטוריה,
מהסוג הזה. בחטא אדם הראשון.
תחושת ביטחון כשאדם הראשון אכל מעץ הדעת הוא התקלל
בקללת" :בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך",
באופן כללי ,אנו חונכנו ,וכך מחנכים גם את
ילדינו ,להסתכלות שגויה על המושג פרנסה. "בזעת אפך תאכל לחם".
ההסתכלות הזו גורמת לנו לחוסר שביעות אתה תאכל ,אבל בעצבות.
רצון ,ולחוסר שובע אמיתי באכילה.
אתה תאכל ,אבל תזיע.
תוך כדי אכילה או שאר ההסתפקויות
מהעולם ,אנו מודעים לכך שהפעולות הללו לא רק מהמאמץ להשגת האוכל ,אלא גם תוך
גורמות לנו חסר; שנצטרך לשאת בתוצאות כדי אכילה – האכילה שלך תהיה מלווה בדאגה
של ההנאה הזו; שיהיה חסר לנו כסף בגלל תמידית.
הוצאות אלו.
כך זה בכל ענייני ההסתפקות וההצטרכות
בלי לשים לב ,זה המסר שאנחנו משדרים גם מהעולם הזה .תמיד כשאתה קונה משהו בחנות
למשפחה שלנו :אין לנו מספיק כסף .לא יהיה – ירד לך מהחשבון .וזה מעורר דאגה ולחץ.
לנו .אי אפשר.
גם מי שאין לו בעיות פרנסה ,והוא מרוויח די
כמובן שיש עניין לחנך ילד לשים לב להוצאות סיפוקו .עדיין ההסתפקות מהעולם הזה יושבת
כספיות ,ולחיות עם חשבון ושיקול הדעת .אבל על נקודת הקיום שלו.
כל זה לא קשור לאמירה ש'אין לנו מספיק'.
האוכל תמיד יוצר חיסרון .הוא נלקח מתוך סך
ילד לא צריך לשמוע את המשפט 'אין לנו
מה שיש לי.
מספיק'.
מותר לו לדעת שאנחנו לא קונים מוצר פלוני השאיפה הגדולה שלנו היא להצליח לנתק את
כי איננו זקוקים לו ,או שהוא לא דחוף לנו זה.
כרגע .אבל 'אין לנו מספיק' – אין כזה מושג.
להצליח להגיע למצב שבו הפרנסה אינה
זו גם המודעות שאמורה ללוות אותנו עצמנו – קשורה לאכילה .לפחות פעם בשבוע.
לא חסר לנו מאומה.
פעם בשבוע לאכול כמו אוכלי המן ,שבכל יום
אם נחיה בתחושה של חוסר ,נשדר את קיבלו את המנה המדויקת הנצרכת להם באותו
ההרגשה הזו למשפחה ,גם אם לא נאמר להם רגע.
10
להתקרב למציאות
מה דעתכם ,כאשר אתם יוצאים לקניות לשבת זאת במפורש .וכך הילדים יגדלו מגיל צעיר
יחד עם מישהו מהמשפחה ,לשבור בכוונה עם השריר העצבני והמתוח הזה של :אין לנו
תחילה את הקו הזה? מספיק ,מה יהיה?
המשפחה שלנו ,האישה והילדים ,צריכים
לא להיסחף ולהיכנס לחובות ,אבל כן לחצות
לדעת שלא חסר לנו כלום .אנחנו מלאי שפע.
קצת את הרף.
זה לא יהפוך אותם למפונקים ,כי בהחלט לא
גם אם אנו מחזיקים מוצר מסוים ביד נקנה להם כל דבר שיתחשק להם .אבל הם לא
ומרגישים שלקנות אותו זה כבר בזבוז ,כן יחיו בתחושה של חוסר ואין.
לקחת אותו ולהניח בעגלה לכבוד שבת קודש.
צריך לחשוף את האישה הילדים ליכולת
וכאשר נשמע את הקול הפנימי המעצבן הזה ולשפע ,ופחות לחוסר .עד כמה שאפשר.
שאומר :אין לך מספיק ,נענה לו :בטח שיש לי
מספיק ,אבא שלי משלם על זה" .לוו עלי ואני כיום ,כל המחנכים והמדריכים מדברים על כך
שצריך שתשרור בבית תחושת ביטחון.
פורע" ,כך הוא אמר לנו.
ולכן ,גם בבית העשיר ביותר ,אם האוירה היא
ההנהגה הזו מביאה עשירות הביתה וגם שכרגע יש בשפע ,אבל מי יודע מה יהיה מחר?
מרחיבה את הנפש. ושצריך לשמור ולשמור כדי שלא ייגמר לנו
בהמשך – זה מייצר חוסר ביטחון.
אני קונה ברווח ,מותר לי .כך צריך להיות .אני
בן מלך .אני לא מצמצם. גבולות החוסר
והאמת היא ,שכל אחד מאתנו מסוגל לחיות
כמובן ,אנו לא מדברים על הגזמה .זה ברור
חיים מתוקים של ביטחון ,כאשר האמירה
ופשוט .אלא רק על שבירה קטנה של גבולות הכללית שתלווה אותם תהיה :יש לנו כל כך
החוסר. הרבה ,ברוך השם .שפע עצום.
ובכלל ,הדיבור בבית בנושא קניות לשבת כיצד? בכוחה של השבת.
תמיד צריך להיות ממוקד במה שקנינו ,ופחות
בכמה זה עלה לנו ,וכמה נחסר מחשבון הבנק תודעת השפע נקנית בשבת קודש .שבת היא
בגלל ההוצאה הזו. זמן של שפע כפול .זמן בו אנו מתחברים
לשפע.
לחשב ולמדוד כל קניה לפי היכולת שלנו – זה
ואגב ,שלב הקניות לשבת מתאים מאוד
שייך לימות החול. לעבודה מעשית בתחום זה.
שבת היא זמן של שפע ורחבות. הרי לכל אחד יש את הרף שבו הוא מרגיש
שהוא מתחיל לבזבז ולהגזים .כל אחד לפי
זמן של שפע כפול ומכופל. היכולת הכלכלית וההשגות שלו.
11
