עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — וירא (2026-10-26)

36
פרשת וירא
שאלה :מעשה בתקלה שנגרמה בדוד שמש ,ומחמת כן דלפו מים בשבוע שעבר דנו אם מותר למוהל לעשות מעשה הפרדה במחט קודם המילה בשבת,
והבאנו את דברי האחרונים שהתירו להפריד בשבת ,אלא שהקשינו בזה טובא לעניין
מרובים מהדוד ,והגג נתמלא במים ועברו לחדר המדרגות ,ובאשר היה
מעשה שבת דלכאורה אסור.
קודם לכן בגג לכלוך עצום מחמת יונים אשר היו שם ,המים התערבו עם כעת נבוא ונעסוק בעיקר הדין אם ראוי לעשות את מעשה ההפרדה ביום חול.
הלכלוך ונעשו מים סרוחים ביותר. הנה כתב השו"ע (יו"ד סי' רס"ד ס"ג) את סדר המילה -חותכים את הערלה ואח"כ מפרידים
את עור הפריעה מן העטרה בציפורן עד שתתגלה כל העטרה.
בעל הדוד שמש אכן ניקה את המים שדלפו מהדוד שלו ,אולם מאחר אופן חיתוך הפריעה ידוע עפ"י המקובלים (ברית אבות פי"א ס"ח ,וע"ע מהרח"ו שער
והיו המים סרוחים נגרם נזק לקירות חדר המדרגות ,ונצרך ניקיון יסודי המצוות סוף פרשת לך לך) שלא יתחוב שני ציפרניו יחד אלא יכניס קודם ציפורן ימין ואח"כ
וסיוד מקצועי. שמאל עיי"ש .ועיין בתשובות והנהגות מה שמחה בזה (ח"א יו"ד סי' תקצ"ח ,וכן בח"ב סי'
תפ"ז ,ועוד בח"ג סי' רצ"ה ,ובח"ד סי' ר"כ ,ובח"ה סימן רצ"א ורצ"ג).
והשאלה נשאלת האם באחריות בעל הדוד בניקיון וצביעת חדר כ' השו"ע יפרע בציפורן ,משמע מלשונו שיש לפרוע בציפורן דוקא ,וכבר כתבו בזה גדולי
המדרגות ,או שמא אינו באחריותו שהרי עיקר הנזק נעשה מחמת ישראל (שו"ת מהר"ץ חיות סי י' ,ערוה"ש סט"ז ,שו"ת חלקת יואב ח"ג סי' פ"א ,זוכר הברית
הלכלוך של היונים אשר היה קודם לכן ,וחיוב הנקיון והסיוד מוטל על כל סי' י"א סט"ז) ובראשם הערוך לנר (שו"ת בנין ציון קמא סי' פ"ח) שקיום הפריעה בציפורן
היה מפורסם ומקובל בכל ישראל ובוודאי קיבלנו כן ממשה רבינו ע"ה ,אך כיום כבר נהגו
השכנים? רבים לחתוך עור הפריעה יחד עם עור המילה ומיד עם חיתוך הערלה נחתך עור הפריעה
תשובה :הדין הוא כי אין שום אחריות על בעל הדוד בניקיון וצביעת חדר ועי"ז מתגלה העטרה מיד עם החיתוך ויש בזה חיסרון של פריעה בציפורן וכן חיסרון שאין
המדרגות .דאמנם המים של בעל הדוד הזיקו ,אך כיון שהזיקו שלא הפריעה נעשית בפני עצמה אלא מאליה והוי כמתעסק.
וע"ע ביבי"א (ח"ז יו"ד סי' כ"ב) שהעלה שאין לשנות לכתחילה מן המנהג ומנהג ישראל
באשמתם הרי הם פטורים .וכפי שנפסק 'פרצוה ליסטים ויצאה הבהמה תורה הוא ויעשו את הפריעה בציפורן עיי"ש.
והזיקה פטור בעל הבהמה' (ב"ק נ"ה ,:שו"ע חו"מ סי' שצ"ו) ,ומכאן למדו וגם יש להעיר שאף אם לא חותך עם המילה את עור הפריעה עדיין השיעור שנשאר מחובר
אינו מכסה את העטרה בשיעור ציצין המעכבין ,וא"כ אין בזה עובר לעשייתן אם מברך
הפוסקים (עיין רמב"ן בסוף קונטרס דינא דגרמי) ששורשים שהזיקו
ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו אחר החיתוך לנוהגים לברך בין חיתוך לפריעה,
פטור בעל העץ .וכן למדו מכאן שמים שפרצו והזיקו פטור בעל המים. א"כ יש להנהיג לברך ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו קודם הברית.
ואמנם י"א שיש לחייב את בעל המים משום מנהג המדינה ,אך דעת שהרי הרמב"ם כ' (פ"ג ה"א) שיש לאבי הנימול לברך ברכת להכניסו בבריתו של אברהם
אבינו ,וכ' בספר המספיק לעובדי ה' (עמוד )277בשם אביו שיברך קודם המילה ,אולם הכסף
הגר"ש זעפרני שליט"א שהמנהג לפסוק לפטור כפי עיקר הדין.
משנה מדייק מלשון הרמב"ם שלא כ' קודם המילה ,א"כ יברך אחר המילה וכדעת תוס' בשם
על כן בעל הדוד פטור מכלום ,והתשלום והטיפול מוטל על ועד הבית. ר"ת (שבת קל"ז :ד"ה אבי) ,והרמב"ם בתשובה (סי' של"א – של"ב) כ' שיכול לברך בין קודם
אמנם אם הייתה התרשלות מצד בעל הדוד ,וכגון שאמרו להם שיש המילה ובין אחר המילה ,והמהרי"ץ הביא דברי הרא"ש דס"ל שיברך בין מילה לפריעה,
וחשיב עובר לעשייתן עיי"ש.
טפטוף ולא התייחסו עד שנהיה שיטפון ,לכאורה יש לחייבם בכל הנזק.
אך מי שעושה הפרדה קודם א"כ יש לו להקדים הברכה קודם המילה לדעת הרא"ש דבעינן
וזאת משום שהמים שהזיקו בדרך הילוכן חייב מדין אש (בהדי דאזלי עובר לעשייתן ,ולא ראיתי נזהרים בזה אף כאשר המוהל עושה הפרדה ,וצ"ע.
קמזקי הרי זה אש) ,ואף שאין כח אחר מעורב בו ה"ז אש( ,חזו"א ב"ק סי' ועוד שאין להתיר בשבת לחתוך את עור הפריעה הנשאר כיון שזה גרע מציצין שאינן
מעכבין ,כיון שאין הערלה מכסה כלל את העטרה ,וכמו שהעיר בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי'
ב' ס"ק ט"ז) .ואף שעיקר הנזק נעשה מלכלוך היונים ,אעפ"כ בעל המים
ק"פ וקס"ג) ,וכן כתב ח"ח (סי' צ') ,אלא שאם יש חשש שעור הפריעה יחזור ויכסה את
חייב ,וכדין אחד הביא את העצים והשני הביא את האש שהאחרון חייב. העטרה הוי כציצין המעכבין ,וכ' בספר ברית אברהם הכהן (נחל ז' סק"ב) בשם הגה"צ
אך למעשה גם בכה"ג יש לפטור את בעל הדוד מניקיון וסיוד .וזאת מפאפא זצ"ל אם לא פירש יש לקורעו.
אך מ"מ נמצא כי בדבר זה נחלקו ורבים אינם מתירים זה ,ועל כן אין לאדם להכניס עצמו
משום דחשיב גרמי דממונו המזיק שפטור מלשלם( ,רמ"א חו"מ סי'
במחלוקת בחילול שבת ,ומה גם שהוא שינוי ממעשה המילה המקובל וכמוש"כ השו"ע.
שפ"ו ,וש"ך שם ס"ק ה') .והרי ניקיון נחשב גרמי ,וגם בסיוד נחלקו העולה לדינא :כיון שיש במעשה זה הרבה בעיות הלכתיות הן בשבת והן בחול -א .הוצאת
הפוסקים אם חשיב מזיק או גרמי( ,עיין קצוה"ח סי' שס"ג ס"ק ד', דם בשבת .ב .אף אם אין דם יש חשש איסור גוזז ,ולרמב"ם הוי איסור דאורייתא של ממעט
יניקה .ג .יש האוסרים לעשות חיתוך לעור הפריעה באופן כזה כיון שגרע מציצין שאינם
ונתיה"מ סי' ש"מ ס"ק ג') ,ומספק פטור.
מעכבים .ד .שינוי ממעשה המילה המקובל שיש בזה חיסרון ,ולדברי המקובלים גורם
העולה להלכה :בעל הדוד שמש פטור בהוצאות הניקיון וצביעת חדר השפעה לתינוק.
המדרגות ,והאחריות הינה על ועד הבית. לכן אין לעשות הפרדה קודם המילה הן בשבת והן בחול.
שאלה :פלטה של שבת שלפעמים מניח לחם לחממו ישירות על הפלטה ,שכלל גדול הוא שכל דבר שנתקלקל מחמת שימוש סביר על המשכיר
לתקן ,ורק דברים שנתקלקלו מחמת שימוש לא נכון ,מחוייב השוכר לשלם. האם צריך להטביל את הפלטה לפני השימוש?
תשובה :מבואר בפרי חדש (סימן ק"ב ס"ד) שבכל כלי הולכים אחר רוב ואמנם כשהיו מנורות להט שהיו זולות ,המנהג היה שהשוכר מחליפן על
תשמישו .וכיון שרוב תשמיש הפלטה הוא הנחת סירים ,דבר שלא מצריך חשבונו ,אך זאת משום שהשוכרים היו מוחלים על כך ,אבל מנורות לדים
שהם יקרות והשוכרים לא מוחלים על ההוצאה ,החיוב מוטל על המשכיר. טבילה ,אף שישנו מיעוט תשמיש שהאוכל נוגע בפלטה ,פטור מטבילה.
ועיין בספר כשרות הכלים מהגאון יששכר חזן שליט"א (עמ' י"ז) שליקט וכדין בוילר שהתקלקל שהחיוב על המשכיר.
שאלה :אחד מבני הבית של השוכר החזיק סיר ונפל לו בכיור והכיור נסדק, דברי הפוסקים בזה ,ושהמסקנה לפסוק כהפרי חדש.
[ומ"מ נראה שמי שרגיל להניח כל שבת לחם על הפלטה בלי הפסק של האם השוכר חייב בתיקון הכיור או המשכיר?
תשובה :השוכר חייב לשלם דאין זה שימוש סביר. נייר אפיה או נייר אלומיניום ,עליו להטביל בלי ברכה].
שאלה :מנורות לדים בבית שכור שהפסיקו לעבוד .מי חייב לשלם עליהם ,ואמנם אם היה נופל לו באונס וכגון שנשברה הידית באופן פתאומי וכד' היה
פטור ,אבל כשנפל בלי סיבה דינו כנתקל שאין זה אונס( ,שו"ע חו"מ סימן המשכיר או השוכר?
ד"ש ס"א). תשובה :המשכיר מחוייב לשלם.
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
הן אמת כי כאן ההוצאה היא ליזם בתשלום לקבלן ,בתוספת הריווח לקבלן ,אך האם גם היזם יכול המשך הנידון ביזם אשר מכר דירה לכמה רוכשים בטאבו משותף -מקרה ו'
להרוויח בחישוב השבח המגיע ליורד ברשות? תוך כדי בנייה וחפירה חלק מהחצרות שהבטיח היזם גדלו ,וכשראה היזם כי השטח גדל ,גדל תאבונו,
לכא' נוכל ליתן לו תשלום על הטרחה [ישנה מחלוקת בין רש"י לרמב"ם בפירוש המשנה האם טרחה ופנה לרוכשים בתביעה שישלמו לו על תוספת השטח ,ובחלק מהדירות בראותו את השטח הגדול
נחשבת כהוצאה] בצירוף ריווח מסוים ,אבל לא נחייב את הרוכשים בתשלום מלא כפי שווי מ"ר שנוצר לאחר הבנייה אף הגדיל את החדרים ,וכאן תבע תוספת תשלום ,והוסיף טענה כי שילם לקבלן
למכירת נכס כזה ,ואפי' לא לפי שווי המ"ר ששילמו בתחילה ליזם. לפי מטרים.
אך אם הדירות עדיין לא בבעלות הרוכשים נצטרך לדון בבעלות מי הן ,לפי השאלה נראה כי היזם לאחר שבדק הבורר את החוזים ,ראה שעורך החוזים לא החתים את הצדדים על שירטוט מדויק של
מעולם לא זכה בנכס ,אלא רק הכניס רוכש כלשהו ,מתוך הרוכשים של המיזם שלו ,ועליו נרשם כל הדירה אותה רכשו ,וגם לא על שירטוט החצר המוצמדת ,וכן לא קצצו את המחיר לפי מ"ר ,כך שלטענת
הנכס ,והוא לקח את המשכנתא על עצמו ,ומצד שני בעל הנכס הרי לא השקיע מאומה ,אלא רק הרוכשים הם זכו מההפקר ,ובמיוחד שהנכס לא היה שייך ליזם ,אלא רק ע"י שהביא רוכשים וכו'
היזם. התקדם עם הבנייה ,והמכירות של הדירות ,ומעולם לא שילם על הנכס המקורי ולא נרשם על שמו.
והנה כיוון שההרחבה הנוכחית (בין בחצרות ובין בדירות) נעשית בשטח שנחפר מחדש ,נוכל לדון על כן יש לברר אם הדין אכן עם הרוכשים.
ככל חפירה למי היא שייכת ,ואכמ"ל( ,יש לעיין בקונטרס בנייה כהלכה אשר פורסם בהמשכים בעלון תשובה :לגבי ההוספה של המטרים בדירות ,כיוון שהיה צריך לשלם על הבנייה ,וודאי שצריך לשלם לו
זה). לכה"פ את הוצאותיו.
ונראה בין על הצד שהוא שטח משותף לשכנים ובין על הצד שהוא שטח הפקר ,נוכל ליתן לו דין יורד ולכא' הדבר תלוי האם הרוכשים זכו בדירות מיד בחתימה על הסכם הרכישה והתשלומים הראשונים,
לשדה אחר (לא שדה חברו) ,ומכיוון שלא זכה בשטח ע"י בנייתו (אכמ"ל הסיבות) ,יוכל לקבל את או שמא רק לאחר סיום התשלומים ומסירת המפתח לרוכשים.
הוצאותיו בלבד וללא ריווח .וכעין מי שבנה בנכסי הגר ובא אחר והעמיד דלתות[ ,ועי' עוד בשו"ע אם נאמר שהדירה בבעלות הרוכשים ,הרי שנדון את המקרה כיורד לשדה חברו בשדה העשוייה ליטע,
חו"מ סימן רע"ה]. דקי"ל (חו"מ סימן שע"ה) דמשלם את השבח ,אף כאן ישלם לו את השבח.
הרה"ג דניאל כהן שליט"א
ומכאן נלמד לנידו"ד שאין בכח חתימת המעביד לחייבו במה שסיכמו ביניהם שהעובד מוותר על החיובים. שאלה :אחד שרצה להתקבל לעבודה ,המעביד סיכם איתו על תנאי העבודה ,ובין היתר סיכם איתו על שלילת זכויות
וע"ע עמק המשפט (חוזים סי' י"ט) שכתב כן מדנפשיה ,דמסתבר שאם התובע מודה שהסופר שינה ממה שציוהו מסויימות המקובלות לטובת העובד ,ואכן העובד הסכים לכך .כשרצו לכתוב את הדברים בחוזה מסודר ,המעביד
הנתבע ,שאינו חייב .וע"ע בספר בנין שלם (חו"מ סי' מ"ה). הוציא מה AI -חוזה לפי מה שהוא ביקש וחתמו על כך.
והנה הרמ"א (אה"ע סי' ס"ו סעיף י"ג) כתב 'עם הארץ שבא לגרש ,ואמר אח"כ שלא הבין מה שהיה כתוב בכתובה אינו אחר זמן נתברר שבחוזה היה כתוב את כל הזכויות המקובלות לעובדים ,והמעביד אף הוא חתם על זה ,כעת תובע
נאמן ,דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו בפניו תחילה על פה' ע"כ ,והא מתשובת הרשב"א .וקשה דבחו"מ (סי' העובד את כל זכויותיו מאחר שמעביד חתם על כך ,האם המעביד מחוייב בזכויות אלו?
מ"ה שם) נתבאר דאף אם לא קרא ולא ידע כיון שחתם זה מחייב. תשובה :בעה"ב שהתנה עם השכיר לפני שהתחיל להעסיקו את תנאי העבודה אצלו ,אף שתנאים אלו אינם מקובלים,
וביאר הישועות ישראל דבכתובה שחתומים בה עדים ,אין לעדים לחתום עד שיקריאו לו ,דאל"כ אף שזה חתם ,מי הכל כפי מה שהתנה .ואמנם חוקית אין מועיל תנאי לשלול את זכויות השכיר ,ואף אם מחל על זכויותיו במפורש אינו
יימר שזה לא שינה ממה שסיכמו ביניהם ,ואיך יחתמו על זה בעוד שיתכן שזה שקר ,שהרי אם זה שינה מדעת תופס ,מ"מ לפי דין תורה בודאי שהכל לפי התנאי ,ואין לילך בזה אחר החוק כלל ,ואף לא יעזור מנהג בזה ,שהרי הם
המתחייב ,אף שזה אמר להם לחתום אין הוא מתחייב בכך ,ואילו היו עדים שזה שינה אינו חייב ,ואיך יחתמו העדים התנו להדיא דלא כהמנהג ,והכל כפי תנאם ,וכ"ז פשוט וא"צ לפנים.
על זה ,על כן חייבים הם להקרות לו ,וכיון שחזקה שהקרו לו כדין אין הלה נאמן לומר שלא ידע מה היה כתוב בשטר. כתב השו"ע (חו"מ סי' מ"ה סעיף ג') 'הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של עכו"ם (כתב שלהם) ,ודבר ברור שאינו ידוע
וע"ע שו"ת חת"ס (חחו"מ סי' ה' ,ב') דדוקא כשחתם ישנה לסברא דהימניה ,משא"כ בעדים שחתמו. לקרות ויש עדים שחתם עד שלא קראו ,מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו' ,ע"כ .והוא מתשובת הרשב"א (מיוחסות
עפי"ז יש ליישב גם דברי הרמ"א הנ"ל ,דהתם איירי בעדים ,וככל כתובה דזמנם .אולם יש כמה נפק"מ לדינא בין סי' ע"ז) .ושם כתב ב' טעמים ,חדא דתלי' שיודע לקרוא וקרא וחתם ,טעם שני כתב הרשב"א ,שגם אם לא קרא ,מ"מ
החת"ס לישועות ישראל ואכמ"ל .וע"ע ברמ"א (סו"ס ס"ח) ובשו"ת חמדת משה (שם). כל הסומך על נאמנות של אחרים ,גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בו .והשו"ע נקט את הטעם השני לומר דבכל
אמנם אם המעביד והעובד דיברו ביניהם ,ואחר זמן המעביד הביא חוזה וחתמו ,נלענ"ד שחייב המעביד במה שכתוב גווני מתחייב.
בחוזה ,שיכול העובד לטעון דאף שסיכמו בע"פ לא כך ,כיון שהמעביד הביא חוזה זה ,הרי שחזר בו ,ואינו מחוייב אולם כתב הישועות ישראל (שם) שכל זה דוקא באם התובע אומר שלא שינה הסופר ממה שציוה לכתוב ,רק
להאמינו שקרתה כאן טעות. שהנתבע מכחישו ,בזה אמרי' שהחתימה מחייבת ,כיון שהאמינו ,אבל אם התובע מודה שציוה לסופר לכתוב סתם,
ועד כאן לא אמרי' שאין בזה לחייבו ,אלא כשהלכו יחד לסופר וציוו אותו לכתוב שטר ,ויודעים שהוסיף דבר שלא והסופר הוסיף מדעתו איזה דבר לטובת בעל השטר ,לא מהני חתימת הנתבע לחייבו .וכ"כ בשו"ת חמדת משה
נצטוה עליו ,אבל באופן שאין התובע יודע ,יכול לדרוש את זכויותיו בחוזה .כנלענ"ד. (פרלמוטר ,סי' קל"ח) תלמיד הישועות ישראל ,דמסתבר שאם התובע מודה שהסופר שינה ממה שציוהו הנתבע
העולה להלכה :אם העובד מודה שכך סוכם ביניהם ,רק שהמעביד הוציא את החוזה באותו מעמד מה ,AI-ולא אינו חייב ,והטעם שעל דעת כן לא התחייב עיי"ש .ובישועות ישראל הוסיף דאפי' לא שינה הסופר ,רק
קראו שוב את החוזה לפני שחתמו עליו ,אין לעובד זכות לתבוע יותר ממה שסוכם ביניהם בע"פ . הוסיף תנאי שלא ציוהו לכתוב ,אין זה מחייב ,אף שחתמו על השטר.
העלון מוקדש לע"נ מכלוף בן עליזה ע"ה
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
