שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — וירא (2026-10-26)

ב"ה
שמעתתא אליבא דהלכתא
שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה
כפי המציאות שבזמנינו ,היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה
מסכת בבא קמא גליון מ"ז פרשת וירא תשפ"ז לפ"ק
ובמה שכתב המחבר שחייבים עליה כשומר שכר אפילו לא נשתמשו בה ,כתב דף קיב ע"א
הש"ך דבתשובת מהרשד"ם כתב שנראה דעת הרא"ש דדוקא שנשתמשו (א) בגמרא ,אמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל
בה נעשים כשומר שכר ,אבל הש"ך חולק עליו וכתב דאינו נלפע"ד. ימי שאלתה ,מתה אין חייבין באונסיה ,כסבורים של אביהם היא וטבחוה
והנה המחבר איירי בפרה שאולה ,וכתב הש"ך דבשכר אביהם פרה פטורים ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ,הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין
היורשים מגניבה ,וכתב הנתיבות המשפט דהיינו דוקא כשעדיין לא שילם לשלם ,איכא דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא ,מאן דמתני לה
אביהם השכירות ולא הניח אחריות נכסים ,אז פטורים היורשים מגניבה אם ארישא כל שכן אסיפא ופליגא דרב פפא ,מאן דמתני לה אסיפא אבל
עדיין לא נשתמשו בפרה ,אבל כשכבר שילם השכירות חייבין בגניבה ,ובלא ארישא לא ,והיינו דרב פפא דאמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה
שילם והניח להם נכסים תליא במחלוקת הפוסקים אם היורשים חייבים בשבת חייב שכבר חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת ,היתה פרה
לשלם השכירות ,דלמאן דס"ל דחייבין היורשים לשלם חייבין גם כאן, שאולה לו וטבחה בשבת פטור שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד.
ולהפוטרים שם פטורין גם כאן. כתב הרא"ש על מה שאמרו ואם מתה אין חייבין באונסיה ,דהם פטורים
וכתב בערוך השולחן שמאחר שבשכירות פטורים היורשים מגניבה ואבידה, בדוקא מאונסין ,ומיהו בגניבה ואבידה מחייבי ,דהואיל ונהנין לעשות בה
פשיטא שהמשכיר יכול ליטלה מהם אם לא יתחייבו עצמם בגנבה ואבדה. מלאכה חייבין בשמירתה כדין שומר שכר ,כדאיתא בסוף השוכר את
האומנין ,וכתב עוד ,ונראה לי דבסתם איירי ,אבל אם המשאיל אמר ליתומים
כתב הנתיבות שחיוב היורשים בגניבה היינו דוקא כשידעו שהיא שאולה, פרה זו השאלתי לאביכם החזירוה לי או קבלו עליכם אונסין כדין שואל ,הדין
אבל כסבורין שהיא של אביהם פטורין אפילו מפשיעה .וכן כתב המחנה עם המשאיל כי אדעתא דהכי השאיל לאביהם שיהיו אונסיה עליו ,ולמה
אפרים .ובשלטי גבורים כתב דחייבין בפשיעה ,ונראה שהם פטורים יניחם להשתמש בלא קבלת אונסין ,ומשום כן אף שבדרך כלל אין המשאיל
מגניבה ואבידה. יכול לחזור בו תוך ימי השאלה ,באופן זה יכול לומר ליתומים או החזירוה לי
היוצא לנו להלכה: או קבלו עליכם אונסין כדין שואל.
•השואל מחבירו פרה או חפץ לזמן קצוב אין הבעלים יכול לחזור בו וכתב הנמוקי יוסף שגם אם עדיין לא נשתמשו בה ,מאחר שהרשות בידם
באמצע הזמן ,ואפילו מת השואל ,היורשים משתמשים בשאלה עד להשתמש בה חייבים בגניבה ואבידה.
סוף הזמן. וכתב הריטב"א דכמו כן המלוה על המשכון דינו כשומר שכר ,לפי שהוא
•היורשים פטורים מאונסים וחייבים בגניבה ואבידה גם אם לא השתמשו מחזיקו בידו עבור החוב ,וכמו כן האומן שמתקן כלים ,אם הוא מחזיק בכלים
בהם ,אבל יכול המשאיל לומר להם החזירו לי הפרה שהשאלתי את כדי שישלמו לו דמי שכירותו מבואר בגמרא שהוא נחשב לשומר שכר.
אביכם או קבלו עליכם חיוב אונסים.
כתב המחבר (סי' שמ"א סעי' א ,ג):
•לא ידעו שהפרה שאולה יש אומרים שהיורשים פטורים אפילו מפשיעה,
השואל מחבירו כלי או בהמה סתם ,הרי המשאיל תובעו בכל עת שירצה.
ויש אומרים שהם חייבים בפשיעה אבל פטורים מגניבה ואבידה.
שאלו לזמן קצוב ,כיון שמשך וזכה בו ,אין הבעלים יכולים להחזירו
•השוכר פרה ומת ,אם שילם השכירות היורשים חייבים בגניבה ואבידה, מתחת ידו עד סוף ימי השאלה ,ואפילו מת השואל ,הרי היורשים
ואם עדיין לא שילם הרי הם פטורים ,ואם לא שילם ויש לו אחריות משתמשים בשאלה עד סוף הזמן.
נכסים יש בזה מח' הפוסקים וא"א להוציא ממון.
הניח להם אביהם פרה שאולה ,משתמשים בה כל ימי שאלתה ,ואין
•ובכל אופן המשכיר יכול לומר להם שאם לא יקבלו עליהם גניבה ואבידה חייבין באונסיה אפילו נשתמשו בה ,אבל חייבים עליה כשומר שכר ,אפילו
שיחזירו את הפרה. לא נשתמשו בה ,ויש מי שאומר שאם אמר המשאיל ליתומים החזירו לי
הפרה שהשאלתי את אביכם או קבלו עליכם חיוב אונסים ,שומעין לו.
(ב) בגמרא ,אמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל במה שכתב המחבר שהיתומים משתמשים בבהמה כל ימי שאילתה כתב
ימי שאלתה מתה אין חייבין באונסיה כסבורים של אביהם היא וטבחוה הסמ"ע ,דהוא הדין אם שאלה למלאכה ידועה בלי זמן ,משתמשין בה זמן
ואכלוה משלמין דמי בשר בזול. הראוי לאותה מלאכה.
שאינה של אבינו לא היינו אוכלים בשר ,אבל שני שלישים משלמין ,שכן וכמה הוא דמי בשר בזול ,פירש רש"י ,דהיינו שני שלישי דמים ,וכולהו דמי
דרך בני אדם לקנות בשר בזול ולאכול אף אם בלא"ה לא היו אוכלין בשר. לא נשלמו ,דאי הוו ידעי דבעו שלומי לא הוו אכלי בשרא ,אבל העור יחזירנו
ומה שכתב המחבר דהעור ישלמו כולו ,מבאר הסמ"ע שהכוונה שהרשות כמות שהוא.
בידן אם רוצים להחזיק העור בידן ולשלם דמי שוויו לבעליה ,שהרי קנאו ומסיק ,הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם( ,דמי כולהו) איכא
בשינוי טביחה והפשטה ,אבל אם רוצים מחזירין העור לבעלים בעין. דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא ,מאן דמתני לה ארישא כל
שכן אסיפא ופליגא דרב פפא ,מאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא
אבל הקצות החושן פלגי וס"ל דאין שייך בזה קנין העור בשינוי ,דלא מצינו והיינו דרב פפא ,דאמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב
קונה בשינוי אלא בגנב וגזלן ,אבל אלו אינן בתורת גנב וגזלן אלא בשוגג שכבר חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היתה פרה שאולה לו
טבחוה סבורין של אביהם היא ,וא"כ העור כולו דבעלים אם רוצים בעורן, וטבחה בשבת פטור שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד.
ואפילו טבחוה ולא אכלוה עדיין נוטלין הבעלים את הבשר כולו בעין ,דשינוי
הרא"ש מפרש דמתני לה אסיפא .דאם הניח להם אביהם אחריות נכסים
אינו קונה בזה .ומה שכתב בשו"ע והעור ישלמו לאו דוקא ,או מיירי דהעור
חייבין לשלם אסיפא קאי אבל לא ארישא ,דאפילו הניח להן אחריות נכסים
נמי אינו בעין כגון שמכרו ,ומשלמין כולו היינו מה שלקחו בעד העור.
אין חייבין באונסין ,דלא אשתעבידו נכסים משעת שאלה ,אלא עד שעת
ומה שכתב המחבר ואם הניח להם נכסים וטבחוה ,משלמים דמיה מנכסיו, האונס ,וכדרב פפא ,אבל טבחוה ואכלוה אישתעבוד נכסי בחיי אבוהון,
היינו גם ממטלטלין ,וכמו ביארנו לעיל, שהרי פשע אביהן במה שלא הודיעם שאינה שלו ומתוך כך אכלוה ,ומשעת
והמחבר איירי רק בטבחוה ולא במתה ,ומבאר הסמ"ע ,דהוא כסברת הרא"ש, פשיעה אישתעבוד נכסי אבוהון.
ולאפוקי מדעת הרמב"ם דס"ל דאפילו מת בידם חייבים לשלם כיון שאחריות כתב הרמב"ם (פ"א מהל' שאלה הל' ה):
נכסים בידן מאביהן ,וס"ל כלישנא קמא בגמרא דהשעבוד חל אנכסיו משעת הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבין באונסיה ,חשבו שהיא
משיכה ,אבל הרא"ש ס"ל כלישנא בתרא דהשעבוד לא חל אנכסיו כי אם עד של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ,ואם הניח להם אביהם
שעת מיתה או שעת שאר אונסין שנעשה בו ,ואז כבר מת אביהן ,אבל אם נכסים ומתה או שטבחוה משלמין את דמיה מנכסיו.
טבחוהו ואכלוהו דנהנו ממנו וגם היתה פשיעה מאביהן דהיה לו להודיע לבניו
שהיא שאולה בידו ,משו"ה חייבים לשלמה ,ולא מחויבים גם אמיתה מטעם מבואר בדברי הרמב"ם כמאן דאמר לה ארישא ,דגם באופן שמתה והניח
תחילתו בפשיעה דהו"ל להודיען דילמא יאכלוהו וסופו באונס מיתה דחייב, להם אביהם נכסים משלמין את דמיה מנכסיו ,וכתב המגיד משנה שכתב
כיון דאונס דמיתה לא בא מחמת הפשיעה. הרמב"ם נכסים סתם ולא כתב קרקע ,דמכיון שתקנו הגאונים להיותן שוין
לקרקעות לכל שיעבוד אין חילוק בין מטלטלין לקרקעות.
הש"ך כתב דעת הרמב"ם הוא דמה שלא הודיע האב לבניו אין זה בגדר
והקשה המגיד משנה על הרמב"ם למה פסק כלשון ראשון דלא כרב פפא
פשיעה ,דאמרינן אימר מלאך המות הוא דאנסיה ,ולא הספיק למסור
ולא כלשון אחרון שאינן חלוקין ,ועוד הקשה שהרי הרמב"ם בעצמו פסק הא
הדברים לבניו ,והרמב"ם פסק דלא כרב פפא ,ומה שבהלכות גניבה פסק כרב
דרב פפא (פ"ג מהלכות גניבה) וא"כ היאך פסק כאן כלשון ראשון כנגד רב פפא,
פפא היינו בדוקא לגבי הכפל ,ובהא דס"ל לר"פ דפטור מכפל פשיטא דליכא
והכסף משנה והלחם משנה כתבו ליישב דעת הרמב"ם שלא היה לו הגירסא
מאן דפליג עליה ,דאפילו תימא דחייב משעת שאלה היינו בקרן ,אבל בכפל
בגמרא ופליגא דרב פפא ,ולא והיינו דרב פפא ,דמשמע ליה דההיא דרב פפא
פשיטא דאינו חייב אלא משעת גניבה ,ועל כן דקדק הרמב"ם בהלכות גניבה,
אינה ענין לכאן ,דהא דאמר רב פפא סד"א הואיל ואמר רב וכו' קמ"ל לאו
וכתב פטור מכפל ,ולא כתב שהוא פטור לגמרי ,לפי שהקרן חייבים לשלם
למימרא דמשעת שאלה לא איחייב באונסיה כלל ,דהא ודאי משעת שאלה
(היה לו הג' ברמב''ם פטור מכפל ולא אף מכפל).
איחייב בהו ,אלא היינו לומר שחיוב זה תלוי ועומד הוא שמא לא תיאנס ואם
הנתיבות המשפט נקט כדעת הש"ך ,דלא חשבינן זה לפשיעה כלל מה שלא תיאנס יתחייב ,נמצא כשטבחהו אז נתחייב בפועל ואותו חיוב בכח התחיל
ציוה ,רק אמרינן דאונס זה מה שאכלו היורשין מחיים דאביהן התחיל בעת משעת שאלה ,וא"כ כי אמרינן הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים
שלא היה יכול לדבר ,דמחמת שלא ציוה קודם מותו נמסר הבהמה להיורשים לשלם אונסיה טעמא משום דמחיים נשתעבדו הנכסים משעת שאלה ,שאם
בחזקתו ,וקודם מותו התחיל האונס ולכך השואל חייב ,כי כבר נתחייב תאנס יגבה מאותם נכסים ,ורב פפא מודה בהא.
באונסין קודם מיתתו ,בשעה שלא היה יכול למסור לבניו שאין הפרה שלו,
ובשלטי גיבורים כתב לתרץ שמה שכתב הרמב"ם דבמתה חייבים הינו דוקא
אבל זה שייך דוקא באופן ששחטוהו היורשים ,משא"כ כשמתה הבהמה לא
בפשעו בה ,אבל באונס הם פטורים ,וכרב פפא.
הוי מיתת השואל אתחלתא דהאונס.
פסק המחבר (סי' שמא סעי' ד):
ולפ"ז יצא לחדש דשומר חנם ושומר שכר פטורין אפילו הניח להן אביהן
אחריות נכסים ,דמה שלא מסר לבניו אין זה פשיעה אלא אונס ,ואפילו למאן חשבו שהיא של אביהם וטבחוה ואכלוה ,משלמים דמי בשר בזול,
דס"ל דשומר שכר חייב כשנאנס באונס הגוף ,היינו דוקא כשלא היה שם שהוא שני שלישים ,והעור ישלמו כולו .ואם הניח להם נכסים וטבחוה,
אונס כלל על החפץ ,אבל טבחוהו ואכלוהו חשיב ג"כ שם אונס על החפץ ,כיון משלמים דמיה מנכסיו.
דמחמת שלא ידעו היו מוחזקין בשלהן ואכלוהו ,ובזה ודאי פטור שומר שכר. והטעם מה שמשלמים דמי בשר בזול מבאר הסמ"ע ,דיכולין לומר אם ידענו
תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח ,ולפי זה ובזה יישב שפיר שיטת הרמב"ם ,דמה שחייב במתה היינו משום שהאונס
נמצא שמה ששנינו בברייתא דלרבי מאיר משלם ד' וה' היינו בטובח על ידי התחיל בחיי האב ,משא"כ בהלכות גניבה כשטבח השואל פסק שפיר כרב
שליח ,ומה ששנינו במתני' משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה', פפא ,וכתב הנתיבות (סי' רלב סק"ה) דבאופן שהזיקו לפרה ולא נהנו הרי הם
היינו באופן שטבח בעצמו. פטורים ,דהוי מזיק באונס.
והא דלרבנן פטור מד' וה' גם בטבחו על ידי אחר אמרו שם בגמרא דס"ל וכתב הנתיבות (סי' רלב סק"ה) דבאופן שהזיקו לפרה ולא נהנו הרי הם פטורים,
שחיטה שאינה ראויה אין שמה שחיטה ,ואליבא דרבי יוחנן הסנדלר דס"ל דהוי מזיק באונס.
דהשוחט בשבת במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. היוצא לנו להלכה:
ובגמרא כתובות (דף לד ).אמרו ,רבה אמר לעולם בטובח על ידי עצמו ור' •הניח אביהם פרה שאולה וחשבו שהוא של אביהם וטבחוה ואכלו הבשר
מאיר לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ,ושאני הני דחידוש הוא משלמים דמי בשר בזול שהוא שני שלישים ,ולגבי העור ,לדעת הסמ"ע
שחידשה תורה בקנס אף על גב דמיקטיל משלם ,וזהו גם שיטתו של רב קנו העור בשינוי ויכולים להחזיר דמיה ,אבל לדעת הש"ך לא קנו העור
פפא אליבא דרבי מאיר דהיתה פרה גנובה לו קודם שבת חייב לשלם ארבעה ואם הוא בעין צריכים להחזיר את העור ,והוא הדין אם הבשר בעין
וחמשה ,גם בטובח ע"י עצמו ,דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אף על גב צריכים להשיב את הבשר בעצמו ,ואם אין העור בעין יחזירו דמיה.
דמיקטיל משלם.
•הזיקו הבנים את הבהמה י"א שפטורים מלשלם.
ולפי זה מתני' דתנן גנב וטבח בשבת משלם תשלומי כפל ואינו משלם
•יש לדון באופן שאביהם השאיר אחריו ממון הרבה או חפצים יקרים.
תשלומי ד' וה' כרבנן ,דס"ל שגם בקנס אמרינן קם ליה בדרבה מיניה.
והיורשים חילקו כסף לצדקה .או שנהנו מהממון בפזרנות ,ומהממון
והא דבשחט ביום הכיפורים חייב הקשו התוס' דף ע"א (ד"ה בטובח) ,ולרבה שלהם לא היו עושים כזה ,ונתברר שאין הממון של אביהם אלא פקדון,
דאמר דלרבי מאיר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאף ע"ג דמקטל משלם אם צריכים להחזיר כולו או רק שני שלישים.
היכי הוה משני מתני' ,דאי כר"מ אפי' טובח בשבת נמי( ,ואי כרבנן למה חייב ביום
•ואם השאיר אביהם נכסים וטבחוה חייבים לשלם הכל ,ואם מתה הרי זה
הכפורים הא אין לוקה ומשלם) ותירצו דהוה מוקים מתני' (כרבנן) ובדלא אתרו ביה,
מח' אם חייבים לשלם ,וא"א להוציא ממון.
וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקיות שוגגין חייבין בתשלומין ע''כ חייב בשוחט
ביום הכפורים. •היה אביהם שומר חינם או שומר שכר ,גם אם השאיר אביהם נכסים
פטורים מלשלם ,ומשלמים רק מה שנהנו.
הרמב"ם (פ"ג מהל' גנבה הל' ג) פסק כחכמים:
גנב וטבח בשבת או לעבודה זרה אפילו בשגגה פטור מתשלומי
ארבעה וחמשה.
(ג) בגמרא ,דאמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר
וכן כתב הטור בסי' שנ ,גנב ומכר בשבת או לעכו"ם חייב שאין כאן חיוב
חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת.
מיתה וכו' ,ואפילו היתה גנובה לו קודם שבת שכבר נתחייב בקרן ואין
חיוב בא בשבת אלא חיובו של כפל וד' וה' שהוא קנס ,אפ"ה פטור ,ואצ"ל בביאור דברי רב פפא פירש רש"י ,היתה פרה גנובה לו ,הכוונה שגנב פרה
דפטור היכא שגם חיוב הקרן בא בשבת כגון שהיתה שאולה בידו וטבחה מערב שבת וטבח בשבת חייב אף בתשלומין ארבעה וחמשה ,שהרי נתחייב
בשבת לשם גניבה ,דקיימא לן כחכמים שגם בקנס אמרינן קם ליה בדרבה בקרן קודם שיבא לידי איסור סקילה ,ואף על גב דקנסא לא אתי עליה עד
שבת ,לא פטרינא ליה מקנסא משום חיוב מיתה ,דאמר באלו נערות (כתובות
מיניה.
דף לד ):קנס חידוש הוא שחידשה תורה ,הלכך אע"ג דמקטיל משלם.
וכתב הבית יוסף דמה שכתב הטור דאין חיוב בא בשבת אלא חיובו של כפל
והנה לעיל (דף עד ):שנינו גנב וטבח בשבת משלם תשלומי כפל ואינו משלם
ארבעה וחמשה ,טעות סופר הוא וצריך למחוק תיבת כפל ,שהרי משעת
תשלומי ד' וה' ,והיינו שאם גנב שלא באיסור שבת וטבח בשבת ,שהוא
גניבה איחייב ליה בכפל ואין בא בשבת אלא חיוב ארבעה וחמשה.
איסור שיש בו חיוב מיתה הפוטרו משום דקם ליה בדרבה מיניה ,שנינו
ואם שלח שליח לשחוט הבהמה אין המשלח חייב מיתה ,ובטביחה יש שליח להדיא דמשלם כפל ואינו משלם ד' וה' ,ופירש רש"י שם דפטור אטביחה
לדבר עבירה ,הרמב"ם פסק (הלכה ו) דהגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, משום דהוי מתחייב בנפשו.
שהרי זה הגנב לא עשה עון מיתת בית דין ,וכבר ביאר שהשוחט על ידי שליח
וראה עוד לעיל דף עא .שהביאו בגמרא ברייתא שנחלקו תנאים בדין זה,
חייב בתשלומין ,דלא קיי"ל כרבי יוחנן הסנדלר שהוא אסור באכילה ,אבל
דתניא גנב וטבח בשבת וכו' משלם ארבעה וחמשה דברי רבי מאיר וחכמים
הרא"ש (בפרק מרובה) פסק כרבי יוחנן הסנדלר שאסור באכילה ,וא"כ פטור
פוטרין ,ובטעם הדבר מה שלרבי מאיר משלם ד' וה' אמרו שם דהא אתמר
הגנב מתשלומי ארבעה וחמשה ,לפי שהוא שחיטה שאינה ראויה.
עלה א"ר יעקב אמר רבי יוחנן ואמרי לה א"ר ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש
היוצא לנו להלכה: רבי אבין ורבי אלעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי בטובח על ידי
•גנב בחול וטבח בשבת אפילו בשוגג חייב בכפל ופטור מד' וה' ,משום אחר ,ופריך ,וכי זה חוטא וזה מתחייב ,אמר רבא שאני הכא דאמר קרא
דקם ליה בדרבה מיניה. וטבחו ומכרו ,מה מכירה ע"י אחר אף טביחה על ידי אחר ,דבי ר' ישמעאל
שנגנבה ,הגדר בזה הוא ,משום דכל זמן דלא נשבע הרי השומר עדיין חייב •ואם שחט ע"י שליח לדעת הרמב"ם חייב בד' וה' ולדעת הרא"ש פטור,
בתשלומי הפקדון לבעלים ,ועדיין לא הפסידו ,דהרי אומר לו או השבע או משום שחיטה שאינה ראויה.
שלם ,ורק כי נשבע ונפטר אז נגמר גניבתו ,היינו כפירתו ,דאז שויא רחמנא
כגנב לשלם כפל ,וכל זה במפקיד אצלו דבר המנוי וידוע למפקיד ,וטוען אחר
זה שנגנבה ,אבל מי שמסר עדר לרועה בלא מנין ,או הפקיד אצלו כיס מלא
מעות בלא מנין ,ובא הרועה ונטל שה מן העדר או סלע מן הכיס ,דרך גניבה (ד) בגמרא ,דאמר רב פפא וכו' היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור
שלא יכיר המפקיד ,הלא בדעת השומר שהבעלים לא ידע מזה כלום ולא שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד.
ירגיש לתובעו ,והוא גנב גמור שמוציאו מרשות בעלים ,והבעלים לא ידע את בביאור דברי רב פפא פירש רש"י ,היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור
מי לתבוע ,א"כ לא שייך לומר שלא יתחייב אלא בשבועה ,שתיכף שלוקח מן הכל ,דלא אמרינן משעת שאלה מחייב ליה אקרנא וקמה ברשותיה אפילו
ממנו הרי הוא גונבו ,שהרי סבור שלא יתוודע לבעליו ,נמצא דמתחייב למלאך המות ,אלא בשעת טביחה הוא דגזליה ,ואיסור שבת וגניבה באין
בגניבתו כפל. כאחד ונפטר מן הקרן משום דקם ליה בדרבה מיניה ,וקנסא ליכא ,דהא אין
ונחזור לדברי הרמב"ם שהגונב בשבת פטור מהקרן לפי שהחיוב חל בשעת כפל ולא ארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו שגנב מבית בעלים או בשומר חנם
טביחה ,וכדעת רב פפא ,וכן מבאר המגיד משנה ,אבל הלחם משנה (בהל' הבא לפטור עצמו בטענת גניבה ,אבל שואל ונושא שכר ושוכר שאין יכולין
שאלה ופקדון) מבאר בדעת הרמב"ם שכתב פטור אף מן הכפל ,היינו דהוא להפטר בטענת גנב אין בהן כפל כדאמר בכמה דוכתי ,ומבואר בדברי רש"י
פטור מד' וה' ואף מן הכפל ,אבל בקרן הוא חייב ,ודלא כרב פפא ,וכן מבאר שגם אם היה זה ביום חול היה נפטר מכפל ,לפי שלא גנבו מבית הגנב.
הש"ך (סי' שמא) ,דהרמב"ם כתב פטור מכפל ,ולא כתב שהוא פטור לגמרי, אבל הרמב"ם (פ"ג מהל' גנבה הל' ד) כתב:
לפי שעל הקרן חייבים לשלם ,דרק בזה מודה הרמב"ם שהוא פטור מכפל, היתה פרה שאולה אצלו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אף מן הכפל,
אבל לגבי הקרן פסק דלא כרב פפא וס"ל שהוא חייב ,וכתב שגם רש"י שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת ,ואם אין גניבה אין טביחה
ס"ל הכי. ואין מכירה.
וכתבו הנתיבות המשפט והמנחת חינוך שמה שכתב הרמב"ם שהוא פטור ומבואר מלשונו שהפטור על הכפל הוא משום דאיסור שבת ואיסור גניבה
ומשמע דפטור גם מהקרן היינו שאינו חייב על הקרן מדין גניבה ,אבל הוא באין כאחת ,אבל בימות החול היה מתחייב גם על הכפל.
חייב על הקרן מדין שואל ,ועיי"ש הנפק"מ בין תשלום דגנב לתשלום דשואל.
וכן כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' גנבה הל' י):
היוצא לנו להלכה: שומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקר אצלו וסלע מכיס
•שאל פרה ושחטה בשבת פטור מהקרן ומכפל וד' וה'. שהופקר אצלו אם יש עליו עדים חייב בכפל.
•ובדעת הרמב"ם י"א דאם שחט בשבת דהוא חייב על הקרן ,וי"א דחייב ובביאור דעתו של הרמב"ם כתב הכסף משנה דיש לחלק במי שגונב כל
על הקרן מדין שואל. הפקדון למי שגונב רק חלק ,דבאופן שגונב כל הפקדון הרי הוא פטור מגניבה,
•השואל ששחט את הפרה ביום חול חייב רק על הקרן ולא על הכפל ולא אבל אם גנב רק חלק ,נמצא שעל ידי כן הוא מבקש לפטור עצמו ,ולכן הוא
ד' וה' ,ואם גנב רק שה אחד מתוך העדר והבעל הבית אינו יודע מגניבה חייב כפל כדין טוען טענת גנב.
זו ,לדעת רש"י חייב על הקרן ופטור מכפל וד' וה' ,וי"א בדעת הרמב"ם ובביאור דברי הכסף משנה כתב האור שמח ,דמשום הכי טוען טענת גנב
דבכה"ג חייב בכפל וד' וה'. בשומר דכגנב שויא רחמנא לשלם כפל ,ולא חייבתו תורה רק כשנשבע
•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל 845-537-1300
•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלshmaatsa@gmail.com :
•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק .ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'
845-537-4000נומ2-1-1-2-6 .
•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל
ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו 845-239-1351
•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים ,ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני
ממונות קרית יואל .וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות .בבית הוראה 845-782-6465עקסט6 .
•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים ,אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון ,ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים
ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד.
845-210-6668
