gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa

שבוע: וירא (2026-10-26)

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה‬ ‫כפי המציאות שבזמנינו‪ ,‬היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה‬ ‫מסכת בבא קמא ‪ ‬גליון מ"ז ‪ ‬פרשת וירא תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ובמה שכתב המחבר שחייבים עליה כשומר שכר אפילו לא נשתמשו בה‪ ,‬כתב‬ ‫דף קיב ע"א‬ ‫הש"ך דבתשובת מהרשד"ם כתב שנראה דעת הרא"ש דדוקא שנשתמשו‬ ‫(א) בגמרא‪ ,‬אמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל‬ ‫בה נעשים כשומר שכר‪ ,‬אבל הש"ך חולק עליו וכתב דאינו נלפע"ד‪.‬‬ ‫ימי שאלתה‪ ,‬מתה אין חייבין באונסיה‪ ,‬כסבורים של אביהם היא וטבחוה‬ ‫והנה המחבר איירי בפרה שאולה‪ ,‬וכתב הש"ך דבשכר אביהם פרה פטורים‬ ‫ואכלוה משלמין דמי בשר בזול‪ ,‬הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין‬ ‫היורשים מגניבה‪ ,‬וכתב הנתיבות המשפט דהיינו דוקא כשעדיין לא שילם‬ ‫לשלם‪ ,‬איכא דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא‪ ,‬מאן דמתני לה‬ ‫אביהם השכירות ולא הניח אחריות נכסים‪ ,‬אז פטורים היורשים מגניבה אם‬ ‫ארישא כל שכן אסיפא ופליגא דרב פפא‪ ,‬מאן דמתני לה אסיפא אבל‬ ‫עדיין לא נשתמשו בפרה‪ ,‬אבל כשכבר שילם השכירות חייבין בגניבה‪ ,‬ובלא‬ ‫ארישא לא‪ ,‬והיינו דרב פפא דאמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה‬ ‫שילם והניח להם נכסים תליא במחלוקת הפוסקים אם היורשים חייבים‬ ‫בשבת חייב שכבר חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת‪ ,‬היתה פרה‬ ‫לשלם השכירות‪ ,‬דלמאן דס"ל דחייבין היורשים לשלם חייבין גם כאן‪,‬‬ ‫שאולה לו וטבחה בשבת פטור שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד‪.‬‬ ‫ולהפוטרים שם פטורין גם כאן‪.‬‬ ‫כתב הרא"ש על מה שאמרו ואם מתה אין חייבין באונסיה‪ ,‬דהם פטורים‬ ‫וכתב בערוך השולחן שמאחר שבשכירות פטורים היורשים מגניבה ואבידה‪,‬‬ ‫בדוקא מאונסין‪ ,‬ומיהו בגניבה ואבידה מחייבי‪ ,‬דהואיל ונהנין לעשות בה‬ ‫פשיטא שהמשכיר יכול ליטלה מהם אם לא יתחייבו עצמם בגנבה ואבדה‪.‬‬ ‫מלאכה חייבין בשמירתה כדין שומר שכר‪ ,‬כדאיתא בסוף השוכר את‬ ‫האומנין‪ ,‬וכתב עוד‪ ,‬ונראה לי דבסתם איירי‪ ,‬אבל אם המשאיל אמר ליתומים‬ ‫כתב הנתיבות שחיוב היורשים בגניבה היינו דוקא כשידעו שהיא שאולה‪,‬‬ ‫פרה זו השאלתי לאביכם החזירוה לי או קבלו עליכם אונסין כדין שואל‪ ,‬הדין‬ ‫אבל כסבורין שהיא של אביהם פטורין אפילו מפשיעה‪ .‬וכן כתב המחנה‬ ‫עם המשאיל כי אדעתא דהכי השאיל לאביהם שיהיו אונסיה עליו‪ ,‬ולמה‬ ‫אפרים‪ .‬ובשלטי גבורים כתב דחייבין בפשיעה‪ ,‬ונראה שהם פטורים‬ ‫יניחם להשתמש בלא קבלת אונסין‪ ,‬ומשום כן אף שבדרך כלל אין המשאיל‬ ‫מגניבה ואבידה‪.‬‬ ‫יכול לחזור בו תוך ימי השאלה‪ ,‬באופן זה יכול לומר ליתומים או החזירוה לי‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫או קבלו עליכם אונסין כדין שואל‪.‬‬ ‫•השואל מחבירו פרה או חפץ לזמן קצוב אין הבעלים יכול לחזור בו‬ ‫וכתב הנמוקי יוסף שגם אם עדיין לא נשתמשו בה‪ ,‬מאחר שהרשות בידם‬ ‫באמצע הזמן‪ ,‬ואפילו מת השואל‪ ,‬היורשים משתמשים בשאלה עד‬ ‫להשתמש בה חייבים בגניבה ואבידה‪.‬‬ ‫סוף הזמן‪.‬‬ ‫וכתב הריטב"א דכמו כן המלוה על המשכון דינו כשומר שכר‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫•היורשים פטורים מאונסים וחייבים בגניבה ואבידה גם אם לא השתמשו‬ ‫מחזיקו בידו עבור החוב‪ ,‬וכמו כן האומן שמתקן כלים‪ ,‬אם הוא מחזיק בכלים‬ ‫בהם‪ ,‬אבל יכול המשאיל לומר להם החזירו לי הפרה שהשאלתי את‬ ‫כדי שישלמו לו דמי שכירותו מבואר בגמרא שהוא נחשב לשומר שכר‪.‬‬ ‫אביכם או קבלו עליכם חיוב אונסים‪.‬‬ ‫כתב המחבר (סי' שמ"א סעי' א‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫•לא ידעו שהפרה שאולה יש אומרים שהיורשים פטורים אפילו מפשיעה‪,‬‬ ‫השואל מחבירו כלי או בהמה סתם‪ ,‬הרי המשאיל תובעו בכל עת שירצה‪.‬‬ ‫ויש אומרים שהם חייבים בפשיעה אבל פטורים מגניבה ואבידה‪.‬‬ ‫שאלו לזמן קצוב‪ ,‬כיון שמשך וזכה בו‪ ,‬אין הבעלים יכולים להחזירו‬ ‫•השוכר פרה ומת‪ ,‬אם שילם השכירות היורשים חייבים בגניבה ואבידה‪,‬‬ ‫מתחת ידו עד סוף ימי השאלה‪ ,‬ואפילו מת השואל‪ ,‬הרי היורשים‬ ‫ואם עדיין לא שילם הרי הם פטורים‪ ,‬ואם לא שילם ויש לו אחריות‬ ‫משתמשים בשאלה עד סוף הזמן‪.‬‬ ‫נכסים יש בזה מח' הפוסקים וא"א להוציא ממון‪.‬‬ ‫הניח להם אביהם פרה שאולה‪ ,‬משתמשים בה כל ימי שאלתה‪ ,‬ואין‬ ‫•ובכל אופן המשכיר יכול לומר להם שאם לא יקבלו עליהם גניבה ואבידה‬ ‫חייבין באונסיה אפילו נשתמשו בה‪ ,‬אבל חייבים עליה כשומר שכר‪ ,‬אפילו‬ ‫שיחזירו את הפרה‪.‬‬ ‫לא נשתמשו בה‪ ,‬ויש מי שאומר שאם אמר המשאיל ליתומים החזירו לי‬ ‫‪‬‬ ‫הפרה שהשאלתי את אביכם או קבלו עליכם חיוב אונסים‪ ,‬שומעין לו‪.‬‬ ‫(ב) בגמרא‪ ,‬אמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל‬ ‫במה שכתב המחבר שהיתומים משתמשים בבהמה כל ימי שאילתה כתב‬ ‫ימי שאלתה מתה אין חייבין באונסיה כסבורים של אביהם היא וטבחוה‬ ‫הסמ"ע‪ ,‬דהוא הדין אם שאלה למלאכה ידועה בלי זמן‪ ,‬משתמשין בה זמן‬ ‫ואכלוה משלמין דמי בשר בזול‪.‬‬ ‫הראוי לאותה מלאכה‪.‬‬ ‫שאינה של אבינו לא היינו אוכלים בשר‪ ,‬אבל שני שלישים משלמין‪ ,‬שכן‬ ‫וכמה הוא דמי בשר בזול‪ ,‬פירש רש"י‪ ,‬דהיינו שני שלישי דמים‪ ,‬וכולהו דמי‬ ‫דרך בני אדם לקנות בשר בזול ולאכול אף אם בלא"ה לא היו אוכלין בשר‪.‬‬ ‫לא נשלמו‪ ,‬דאי הוו ידעי דבעו שלומי לא הוו אכלי בשרא‪ ,‬אבל העור יחזירנו‬ ‫ומה שכתב המחבר דהעור ישלמו כולו‪ ,‬מבאר הסמ"ע שהכוונה שהרשות‬ ‫כמות שהוא‪.‬‬ ‫בידן אם רוצים להחזיק העור בידן ולשלם דמי שוויו לבעליה‪ ,‬שהרי קנאו‬ ‫ומסיק‪ ,‬הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם‪( ,‬דמי כולהו) איכא‬ ‫בשינוי טביחה והפשטה‪ ,‬אבל אם רוצים מחזירין העור לבעלים בעין‪.‬‬ ‫דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא‪ ,‬מאן דמתני לה ארישא כל‬ ‫שכן אסיפא ופליגא דרב פפא‪ ,‬מאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא‬ ‫אבל הקצות החושן פלגי וס"ל דאין שייך בזה קנין העור בשינוי‪ ,‬דלא מצינו‬ ‫והיינו דרב פפא‪ ,‬דאמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב‬ ‫קונה בשינוי אלא בגנב וגזלן‪ ,‬אבל אלו אינן בתורת גנב וגזלן אלא בשוגג‬ ‫שכבר חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היתה פרה שאולה לו‬ ‫טבחוה סבורין של אביהם היא‪ ,‬וא"כ העור כולו דבעלים אם רוצים בעורן‪,‬‬ ‫וטבחה בשבת פטור שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד‪.‬‬ ‫ואפילו טבחוה ולא אכלוה עדיין נוטלין הבעלים את הבשר כולו בעין‪ ,‬דשינוי‬ ‫הרא"ש מפרש דמתני לה אסיפא‪ .‬דאם הניח להם אביהם אחריות נכסים‬ ‫אינו קונה בזה‪ .‬ומה שכתב בשו"ע והעור ישלמו לאו דוקא‪ ,‬או מיירי דהעור‬ ‫חייבין לשלם אסיפא קאי אבל לא ארישא‪ ,‬דאפילו הניח להן אחריות נכסים‬ ‫נמי אינו בעין כגון שמכרו‪ ,‬ומשלמין כולו היינו מה שלקחו בעד העור‪.‬‬ ‫אין חייבין באונסין‪ ,‬דלא אשתעבידו נכסים משעת שאלה‪ ,‬אלא עד שעת‬ ‫ומה שכתב המחבר ואם הניח להם נכסים וטבחוה‪ ,‬משלמים דמיה מנכסיו‪,‬‬ ‫האונס‪ ,‬וכדרב פפא‪ ,‬אבל טבחוה ואכלוה אישתעבוד נכסי בחיי אבוהון‪,‬‬ ‫היינו גם ממטלטלין‪ ,‬וכמו ביארנו לעיל‪,‬‬ ‫שהרי פשע אביהן במה שלא הודיעם שאינה שלו ומתוך כך אכלוה‪ ,‬ומשעת‬ ‫והמחבר איירי רק בטבחוה ולא במתה‪ ,‬ומבאר הסמ"ע‪ ,‬דהוא כסברת הרא"ש‪,‬‬ ‫פשיעה אישתעבוד נכסי אבוהון‪.‬‬ ‫ולאפוקי מדעת הרמב"ם דס"ל דאפילו מת בידם חייבים לשלם כיון שאחריות‬ ‫כתב הרמב"ם (פ"א מהל' שאלה הל' ה)‪:‬‬ ‫נכסים בידן מאביהן‪ ,‬וס"ל כלישנא קמא בגמרא דהשעבוד חל אנכסיו משעת‬ ‫הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבין באונסיה‪ ,‬חשבו שהיא‬ ‫משיכה‪ ,‬אבל הרא"ש ס"ל כלישנא בתרא דהשעבוד לא חל אנכסיו כי אם עד‬ ‫של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול‪ ,‬ואם הניח להם אביהם‬ ‫שעת מיתה או שעת שאר אונסין שנעשה בו‪ ,‬ואז כבר מת אביהן‪ ,‬אבל אם‬ ‫נכסים ומתה או שטבחוה משלמין את דמיה מנכסיו‪.‬‬ ‫טבחוהו ואכלוהו דנהנו ממנו וגם היתה פשיעה מאביהן דהיה לו להודיע לבניו‬ ‫שהיא שאולה בידו‪ ,‬משו"ה חייבים לשלמה‪ ,‬ולא מחויבים גם אמיתה מטעם‬ ‫מבואר בדברי הרמב"ם כמאן דאמר לה ארישא‪ ,‬דגם באופן שמתה והניח‬ ‫תחילתו בפשיעה דהו"ל להודיען דילמא יאכלוהו וסופו באונס מיתה דחייב‪,‬‬ ‫להם אביהם נכסים משלמין את דמיה מנכסיו‪ ,‬וכתב המגיד משנה שכתב‬ ‫כיון דאונס דמיתה לא בא מחמת הפשיעה‪.‬‬ ‫הרמב"ם נכסים סתם ולא כתב קרקע‪ ,‬דמכיון שתקנו הגאונים להיותן שוין‬ ‫לקרקעות לכל שיעבוד אין חילוק בין מטלטלין לקרקעות‪.‬‬ ‫הש"ך כתב דעת הרמב"ם הוא דמה שלא הודיע האב לבניו אין זה בגדר‬ ‫והקשה המגיד משנה על הרמב"ם למה פסק כלשון ראשון דלא כרב פפא‬ ‫פשיעה‪ ,‬דאמרינן אימר מלאך המות הוא דאנסיה‪ ,‬ולא הספיק למסור‬ ‫ולא כלשון אחרון שאינן חלוקין‪ ,‬ועוד הקשה שהרי הרמב"ם בעצמו פסק הא‬ ‫הדברים לבניו‪ ,‬והרמב"ם פסק דלא כרב פפא‪ ,‬ומה שבהלכות גניבה פסק כרב‬ ‫דרב פפא (פ"ג מהלכות גניבה) וא"כ היאך פסק כאן כלשון ראשון כנגד רב פפא‪,‬‬ ‫פפא היינו בדוקא לגבי הכפל‪ ,‬ובהא דס"ל לר"פ דפטור מכפל פשיטא דליכא‬ ‫והכסף משנה והלחם משנה כתבו ליישב דעת הרמב"ם שלא היה לו הגירסא‬ ‫מאן דפליג עליה‪ ,‬דאפילו תימא דחייב משעת שאלה היינו בקרן‪ ,‬אבל בכפל‬ ‫בגמרא ופליגא דרב פפא‪ ,‬ולא והיינו דרב פפא‪ ,‬דמשמע ליה דההיא דרב פפא‬ ‫פשיטא דאינו חייב אלא משעת גניבה‪ ,‬ועל כן דקדק הרמב"ם בהלכות גניבה‪,‬‬ ‫אינה ענין לכאן‪ ,‬דהא דאמר רב פפא סד"א הואיל ואמר רב וכו' קמ"ל לאו‬ ‫וכתב פטור מכפל‪ ,‬ולא כתב שהוא פטור לגמרי‪ ,‬לפי שהקרן חייבים לשלם‬ ‫למימרא דמשעת שאלה לא איחייב באונסיה כלל‪ ,‬דהא ודאי משעת שאלה‬ ‫(היה לו הג' ברמב''ם פטור מכפל ולא אף מכפל)‪.‬‬ ‫איחייב בהו‪ ,‬אלא היינו לומר שחיוב זה תלוי ועומד הוא שמא לא תיאנס ואם‬ ‫הנתיבות המשפט נקט כדעת הש"ך‪ ,‬דלא חשבינן זה לפשיעה כלל מה שלא‬ ‫תיאנס יתחייב‪ ,‬נמצא כשטבחהו אז נתחייב בפועל ואותו חיוב בכח התחיל‬ ‫ציוה‪ ,‬רק אמרינן דאונס זה מה שאכלו היורשין מחיים דאביהן התחיל בעת‬ ‫משעת שאלה‪ ,‬וא"כ כי אמרינן הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים‬ ‫שלא היה יכול לדבר‪ ,‬דמחמת שלא ציוה קודם מותו נמסר הבהמה להיורשים‬ ‫לשלם אונסיה טעמא משום דמחיים נשתעבדו הנכסים משעת שאלה‪ ,‬שאם‬ ‫בחזקתו‪ ,‬וקודם מותו התחיל האונס ולכך השואל חייב‪ ,‬כי כבר נתחייב‬ ‫תאנס יגבה מאותם נכסים‪ ,‬ורב פפא מודה בהא‪.‬‬ ‫באונסין קודם מיתתו‪ ,‬בשעה שלא היה יכול למסור לבניו שאין הפרה שלו‪,‬‬ ‫ובשלטי גיבורים כתב לתרץ שמה שכתב הרמב"ם דבמתה חייבים הינו דוקא‬ ‫אבל זה שייך דוקא באופן ששחטוהו היורשים‪ ,‬משא"כ כשמתה הבהמה לא‬ ‫בפשעו בה‪ ,‬אבל באונס הם פטורים‪ ,‬וכרב פפא‪.‬‬ ‫הוי מיתת השואל אתחלתא דהאונס‪.‬‬ ‫פסק המחבר (סי' שמא סעי' ד)‪:‬‬ ‫ולפ"ז יצא לחדש דשומר חנם ושומר שכר פטורין אפילו הניח להן אביהן‬ ‫אחריות נכסים‪ ,‬דמה שלא מסר לבניו אין זה פשיעה אלא אונס‪ ,‬ואפילו למאן‬ ‫חשבו שהיא של אביהם וטבחוה ואכלוה‪ ,‬משלמים דמי בשר בזול‪,‬‬ ‫דס"ל דשומר שכר חייב כשנאנס באונס הגוף‪ ,‬היינו דוקא כשלא היה שם‬ ‫שהוא שני שלישים‪ ,‬והעור ישלמו כולו‪ .‬ואם הניח להם נכסים וטבחוה‪,‬‬ ‫אונס כלל על החפץ‪ ,‬אבל טבחוהו ואכלוהו חשיב ג"כ שם אונס על החפץ‪ ,‬כיון‬ ‫משלמים דמיה מנכסיו‪.‬‬ ‫דמחמת שלא ידעו היו מוחזקין בשלהן ואכלוהו‪ ,‬ובזה ודאי פטור שומר שכר‪.‬‬ ‫והטעם מה שמשלמים דמי בשר בזול מבאר הסמ"ע‪ ,‬דיכולין לומר אם ידענו‬ ‫תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח‪ ,‬ולפי זה‬ ‫ובזה יישב שפיר שיטת הרמב"ם‪ ,‬דמה שחייב במתה היינו משום שהאונס‬ ‫נמצא שמה ששנינו בברייתא דלרבי מאיר משלם ד' וה' היינו בטובח על ידי‬ ‫התחיל בחיי האב‪ ,‬משא"כ בהלכות גניבה כשטבח השואל פסק שפיר כרב‬ ‫שליח‪ ,‬ומה ששנינו במתני' משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה'‪,‬‬ ‫פפא‪ ,‬וכתב הנתיבות (סי' רלב סק"ה) דבאופן שהזיקו לפרה ולא נהנו הרי הם‬ ‫היינו באופן שטבח בעצמו‪.‬‬ ‫פטורים‪ ,‬דהוי מזיק באונס‪.‬‬ ‫והא דלרבנן פטור מד' וה' גם בטבחו על ידי אחר אמרו שם בגמרא דס"ל‬ ‫וכתב הנתיבות (סי' רלב סק"ה) דבאופן שהזיקו לפרה ולא נהנו הרי הם פטורים‪,‬‬ ‫שחיטה שאינה ראויה אין שמה שחיטה‪ ,‬ואליבא דרבי יוחנן הסנדלר דס"ל‬ ‫דהוי מזיק באונס‪.‬‬ ‫דהשוחט בשבת במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים‪.‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫ובגמרא כתובות (דף לד‪ ).‬אמרו‪ ,‬רבה אמר לעולם בטובח על ידי עצמו ור'‬ ‫•הניח אביהם פרה שאולה וחשבו שהוא של אביהם וטבחוה ואכלו הבשר‬ ‫מאיר לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה‪ ,‬ושאני הני דחידוש הוא‬ ‫משלמים דמי בשר בזול שהוא שני שלישים‪ ,‬ולגבי העור‪ ,‬לדעת הסמ"ע‬ ‫שחידשה תורה בקנס אף על גב דמיקטיל משלם‪ ,‬וזהו גם שיטתו של רב‬ ‫קנו העור בשינוי ויכולים להחזיר דמיה‪ ,‬אבל לדעת הש"ך לא קנו העור‬ ‫פפא אליבא דרבי מאיר דהיתה פרה גנובה לו קודם שבת חייב לשלם ארבעה‬ ‫ואם הוא בעין צריכים להחזיר את העור‪ ,‬והוא הדין אם הבשר בעין‬ ‫וחמשה‪ ,‬גם בטובח ע"י עצמו‪ ,‬דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אף על גב‬ ‫צריכים להשיב את הבשר בעצמו‪ ,‬ואם אין העור בעין יחזירו דמיה‪.‬‬ ‫דמיקטיל משלם‪.‬‬ ‫•הזיקו הבנים את הבהמה י"א שפטורים מלשלם‪.‬‬ ‫ולפי זה מתני' דתנן גנב וטבח בשבת משלם תשלומי כפל ואינו משלם‬ ‫•יש לדון באופן שאביהם השאיר אחריו ממון הרבה או חפצים יקרים‪.‬‬ ‫תשלומי ד' וה' כרבנן‪ ,‬דס"ל שגם בקנס אמרינן קם ליה בדרבה מיניה‪.‬‬ ‫והיורשים חילקו כסף לצדקה‪ .‬או שנהנו מהממון בפזרנות‪ ,‬ומהממון‬ ‫והא דבשחט ביום הכיפורים חייב הקשו התוס' דף ע"א (ד"ה בטובח)‪ ,‬ולרבה‬ ‫שלהם לא היו עושים כזה‪ ,‬ונתברר שאין הממון של אביהם אלא פקדון‪,‬‬ ‫דאמר דלרבי מאיר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאף ע"ג דמקטל משלם‬ ‫אם צריכים להחזיר כולו או רק שני שלישים‪.‬‬ ‫היכי הוה משני מתני'‪ ,‬דאי כר"מ אפי' טובח בשבת נמי‪( ,‬ואי כרבנן למה חייב ביום‬ ‫•ואם השאיר אביהם נכסים וטבחוה חייבים לשלם הכל‪ ,‬ואם מתה הרי זה‬ ‫הכפורים הא אין לוקה ומשלם) ותירצו דהוה מוקים מתני' (כרבנן) ובדלא אתרו ביה‪,‬‬ ‫מח' אם חייבים לשלם‪ ,‬וא"א להוציא ממון‪.‬‬ ‫וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקיות שוגגין חייבין בתשלומין ע''כ חייב בשוחט‬ ‫ביום הכפורים‪.‬‬ ‫•היה אביהם שומר חינם או שומר שכר‪ ,‬גם אם השאיר אביהם נכסים‬ ‫פטורים מלשלם‪ ,‬ומשלמים רק מה שנהנו‪.‬‬ ‫הרמב"ם (פ"ג מהל' גנבה הל' ג) פסק כחכמים‪:‬‬ ‫גנב וטבח בשבת או לעבודה זרה אפילו בשגגה פטור מתשלומי‬ ‫‪‬‬ ‫ארבעה וחמשה‪.‬‬ ‫(ג) בגמרא‪ ,‬דאמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר‬ ‫וכן כתב הטור בסי' שנ‪ ,‬גנב ומכר בשבת או לעכו"ם חייב שאין כאן חיוב‬ ‫חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת‪.‬‬ ‫מיתה וכו'‪ ,‬ואפילו היתה גנובה לו קודם שבת שכבר נתחייב בקרן ואין‬ ‫חיוב בא בשבת אלא חיובו של כפל וד' וה' שהוא קנס‪ ,‬אפ"ה פטור‪ ,‬ואצ"ל‬ ‫בביאור דברי רב פפא פירש רש"י‪ ,‬היתה פרה גנובה לו‪ ,‬הכוונה שגנב פרה‬ ‫דפטור היכא שגם חיוב הקרן בא בשבת כגון שהיתה שאולה בידו וטבחה‬ ‫מערב שבת וטבח בשבת חייב אף בתשלומין ארבעה וחמשה‪ ,‬שהרי נתחייב‬ ‫בשבת לשם גניבה‪ ,‬דקיימא לן כחכמים שגם בקנס אמרינן קם ליה בדרבה‬ ‫בקרן קודם שיבא לידי איסור סקילה‪ ,‬ואף על גב דקנסא לא אתי עליה עד‬ ‫שבת‪ ,‬לא פטרינא ליה מקנסא משום חיוב מיתה‪ ,‬דאמר באלו נערות (כתובות‬ ‫מיניה‪.‬‬ ‫דף לד‪ ):‬קנס חידוש הוא שחידשה תורה‪ ,‬הלכך אע"ג דמקטיל משלם‪.‬‬ ‫וכתב הבית יוסף דמה שכתב הטור דאין חיוב בא בשבת אלא חיובו של כפל‬ ‫והנה לעיל (דף עד‪ ):‬שנינו גנב וטבח בשבת משלם תשלומי כפל ואינו משלם‬ ‫ארבעה וחמשה‪ ,‬טעות סופר הוא וצריך למחוק תיבת כפל‪ ,‬שהרי משעת‬ ‫תשלומי ד' וה'‪ ,‬והיינו שאם גנב שלא באיסור שבת וטבח בשבת‪ ,‬שהוא‬ ‫גניבה איחייב ליה בכפל ואין בא בשבת אלא חיוב ארבעה וחמשה‪.‬‬ ‫איסור שיש בו חיוב מיתה הפוטרו משום דקם ליה בדרבה מיניה‪ ,‬שנינו‬ ‫ואם שלח שליח לשחוט הבהמה אין המשלח חייב מיתה‪ ,‬ובטביחה יש שליח‬ ‫להדיא דמשלם כפל ואינו משלם ד' וה'‪ ,‬ופירש רש"י שם דפטור אטביחה‬ ‫לדבר עבירה‪ ,‬הרמב"ם פסק (הלכה ו) דהגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה‪,‬‬ ‫משום דהוי מתחייב בנפשו‪.‬‬ ‫שהרי זה הגנב לא עשה עון מיתת בית דין‪ ,‬וכבר ביאר שהשוחט על ידי שליח‬ ‫וראה עוד לעיל דף עא‪ .‬שהביאו בגמרא ברייתא שנחלקו תנאים בדין זה‪,‬‬ ‫חייב בתשלומין‪ ,‬דלא קיי"ל כרבי יוחנן הסנדלר שהוא אסור באכילה‪ ,‬אבל‬ ‫דתניא גנב וטבח בשבת וכו' משלם ארבעה וחמשה דברי רבי מאיר וחכמים‬ ‫הרא"ש (בפרק מרובה) פסק כרבי יוחנן הסנדלר שאסור באכילה‪ ,‬וא"כ פטור‬ ‫פוטרין‪ ,‬ובטעם הדבר מה שלרבי מאיר משלם ד' וה' אמרו שם דהא אתמר‬ ‫הגנב מתשלומי ארבעה וחמשה‪ ,‬לפי שהוא שחיטה שאינה ראויה‪.‬‬ ‫עלה א"ר יעקב אמר רבי יוחנן ואמרי לה א"ר ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫רבי אבין ורבי אלעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי בטובח על ידי‬ ‫•גנב בחול וטבח בשבת אפילו בשוגג חייב בכפל ופטור מד' וה'‪ ,‬משום‬ ‫אחר‪ ,‬ופריך‪ ,‬וכי זה חוטא וזה מתחייב‪ ,‬אמר רבא שאני הכא דאמר קרא‬ ‫דקם ליה בדרבה מיניה‪.‬‬ ‫וטבחו ומכרו‪ ,‬מה מכירה ע"י אחר אף טביחה על ידי אחר‪ ,‬דבי ר' ישמעאל‬ ‫שנגנבה‪ ,‬הגדר בזה הוא‪ ,‬משום דכל זמן דלא נשבע הרי השומר עדיין חייב‬ ‫•ואם שחט ע"י שליח לדעת הרמב"ם חייב בד' וה' ולדעת הרא"ש פטור‪,‬‬ ‫בתשלומי הפקדון לבעלים‪ ,‬ועדיין לא הפסידו‪ ,‬דהרי אומר לו או השבע או‬ ‫משום שחיטה שאינה ראויה‪.‬‬ ‫שלם‪ ,‬ורק כי נשבע ונפטר אז נגמר גניבתו‪ ,‬היינו כפירתו‪ ,‬דאז שויא רחמנא‬ ‫כגנב לשלם כפל‪ ,‬וכל זה במפקיד אצלו דבר המנוי וידוע למפקיד‪ ,‬וטוען אחר‬ ‫‪‬‬ ‫זה שנגנבה‪ ,‬אבל מי שמסר עדר לרועה בלא מנין‪ ,‬או הפקיד אצלו כיס מלא‬ ‫מעות בלא מנין‪ ,‬ובא הרועה ונטל שה מן העדר או סלע מן הכיס‪ ,‬דרך גניבה‬ ‫(ד) בגמרא‪ ,‬דאמר רב פפא וכו' היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור‬ ‫שלא יכיר המפקיד‪ ,‬הלא בדעת השומר שהבעלים לא ידע מזה כלום ולא‬ ‫שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד‪.‬‬ ‫ירגיש לתובעו‪ ,‬והוא גנב גמור שמוציאו מרשות בעלים‪ ,‬והבעלים לא ידע את‬ ‫בביאור דברי רב פפא פירש רש"י‪ ,‬היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור‬ ‫מי לתבוע‪ ,‬א"כ לא שייך לומר שלא יתחייב אלא בשבועה‪ ,‬שתיכף שלוקח‬ ‫מן הכל‪ ,‬דלא אמרינן משעת שאלה מחייב ליה אקרנא וקמה ברשותיה אפילו‬ ‫ממנו הרי הוא גונבו‪ ,‬שהרי סבור שלא יתוודע לבעליו‪ ,‬נמצא דמתחייב‬ ‫למלאך המות‪ ,‬אלא בשעת טביחה הוא דגזליה‪ ,‬ואיסור שבת וגניבה באין‬ ‫בגניבתו כפל‪.‬‬ ‫כאחד ונפטר מן הקרן משום דקם ליה בדרבה מיניה‪ ,‬וקנסא ליכא‪ ,‬דהא אין‬ ‫ונחזור לדברי הרמב"ם שהגונב בשבת פטור מהקרן לפי שהחיוב חל בשעת‬ ‫כפל ולא ארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו שגנב מבית בעלים או בשומר חנם‬ ‫טביחה‪ ,‬וכדעת רב פפא‪ ,‬וכן מבאר המגיד משנה‪ ,‬אבל הלחם משנה (בהל'‬ ‫הבא לפטור עצמו בטענת גניבה‪ ,‬אבל שואל ונושא שכר ושוכר שאין יכולין‬ ‫שאלה ופקדון) מבאר בדעת הרמב"ם שכתב פטור אף מן הכפל‪ ,‬היינו דהוא‬ ‫להפטר בטענת גנב אין בהן כפל כדאמר בכמה דוכתי‪ ,‬ומבואר בדברי רש"י‬ ‫פטור מד' וה' ואף מן הכפל‪ ,‬אבל בקרן הוא חייב‪ ,‬ודלא כרב פפא‪ ,‬וכן מבאר‬ ‫שגם אם היה זה ביום חול היה נפטר מכפל‪ ,‬לפי שלא גנבו מבית הגנב‪.‬‬ ‫הש"ך (סי' שמא)‪ ,‬דהרמב"ם כתב פטור מכפל‪ ,‬ולא כתב שהוא פטור לגמרי‪,‬‬ ‫אבל הרמב"ם (פ"ג מהל' גנבה הל' ד) כתב‪:‬‬ ‫לפי שעל הקרן חייבים לשלם‪ ,‬דרק בזה מודה הרמב"ם שהוא פטור מכפל‪,‬‬ ‫היתה פרה שאולה אצלו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אף מן הכפל‪,‬‬ ‫אבל לגבי הקרן פסק דלא כרב פפא וס"ל שהוא חייב‪ ,‬וכתב שגם רש"י‬ ‫שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת‪ ,‬ואם אין גניבה אין טביחה‬ ‫ס"ל הכי‪.‬‬ ‫ואין מכירה‪.‬‬ ‫וכתבו הנתיבות המשפט והמנחת חינוך שמה שכתב הרמב"ם שהוא פטור‬ ‫ומבואר מלשונו שהפטור על הכפל הוא משום דאיסור שבת ואיסור גניבה‬ ‫ומשמע דפטור גם מהקרן היינו שאינו חייב על הקרן מדין גניבה‪ ,‬אבל הוא‬ ‫באין כאחת‪ ,‬אבל בימות החול היה מתחייב גם על הכפל‪.‬‬ ‫חייב על הקרן מדין שואל‪ ,‬ועיי"ש הנפק"מ בין תשלום דגנב לתשלום דשואל‪.‬‬ ‫וכן כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' גנבה הל' י)‪:‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫שומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקר אצלו וסלע מכיס‬ ‫•שאל פרה ושחטה בשבת פטור מהקרן ומכפל וד' וה'‪.‬‬ ‫שהופקר אצלו אם יש עליו עדים חייב בכפל‪.‬‬ ‫•ובדעת הרמב"ם י"א דאם שחט בשבת דהוא חייב על הקרן‪ ,‬וי"א דחייב‬ ‫ובביאור דעתו של הרמב"ם כתב הכסף משנה דיש לחלק במי שגונב כל‬ ‫על הקרן מדין שואל‪.‬‬ ‫הפקדון למי שגונב רק חלק‪ ,‬דבאופן שגונב כל הפקדון הרי הוא פטור מגניבה‪,‬‬ ‫•השואל ששחט את הפרה ביום חול חייב רק על הקרן ולא על הכפל ולא‬ ‫אבל אם גנב רק חלק‪ ,‬נמצא שעל ידי כן הוא מבקש לפטור עצמו‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫ד' וה'‪ ,‬ואם גנב רק שה אחד מתוך העדר והבעל הבית אינו יודע מגניבה‬ ‫חייב כפל כדין טוען טענת גנב‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬לדעת רש"י חייב על הקרן ופטור מכפל וד' וה'‪ ,‬וי"א בדעת הרמב"ם‬ ‫ובביאור דברי הכסף משנה כתב האור שמח‪ ,‬דמשום הכי טוען טענת גנב‬ ‫דבכה"ג חייב בכפל וד' וה'‪.‬‬ ‫בשומר דכגנב שויא רחמנא לשלם כפל‪ ,‬ולא חייבתו תורה רק כשנשבע‬ ‫•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל ‪845-537-1300‬‬ ‫•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪shmaatsa@gmail.com :‬‬ ‫•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק‪ .‬ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'‬ ‫‪ 845-537-4000‬נומ‪2-1-1-2-6 .‬‬ ‫•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל‬ ‫ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו ‪845-239-1351‬‬ ‫•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים‪ ,‬ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני‬ ‫ממונות קרית יואל‪ .‬וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות‪ .‬בבית הוראה ‪ 845-782-6465‬עקסט‪6 .‬‬ ‫•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים‪ ,‬אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון‪ ,‬ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים‬ ‫ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד‪.‬‬ ‫‪845-210-6668‬‬