שרי אלפים · Sarei Alaphim — וירא (2026-10-26)

תשפ"ז לפ"ק פרשת וירא
את האיל ויעלהו לעולה וגו'" )שם( .כי הכיר ויאמר בי נשבעתי נאם ה׳ כי יען אשר עשית
אברהם אבינו שכל דבר קטן שאדם עושה את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את
למען שמו יתברך עושה רושם גדול בשמי יחידך .כי ברך אברכך והרבה ארבה את
מעלה ,ואף שבעיני האדם נראית כדבר קטן, זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת
אין אנו משיגים עד היכן הדברים מגיעים. הים )בראשית כב ,טז–יז(.
ולפי זה יובן ש'יען אשר עשית את הדבר הזה', יש להבין כפל הלשון ,שמשמע ששני דברים
קאי על הקרבת האיל אחר העקידה ,שעל זה עשה אברהם אבינו ,האחד ״יען אשר עשית
שייך לומר 'עשית את הדבר הזה' .״ולא חשכת את הדבר הזה״ ,והשני ״ולא חשכת את בנך את
את בנך את יחידך״ ,קאי על נסיון העקידה יחידך״ .ולכאורה הכל ענין אחד ,והיה די לומר
עצמה .ובזכות שני דברים אלו ,זכה אברהם "יען אשר לא חשכת את בנך את יחידך".
לשתי ברכות "הרבה ארבה את זרעך ככוכבי
גם הברכה נחלקה לשנים ,שירבה זרעו 'ככוכבי
השמים ,וכחול אשר על שפת הים".
השמים' ו'כחול אשר על שפת הים' .ואפשר
בזכות "יען אשר עשית את הדבר הזה" דהיינו לומר ששתי ברכות אלו הן כנגד שני המעשים
הקרבת האיל ,זכה שזרעו יהיו ככוכבי השמים. הנ"ל שעשה אברהם "אשר עשית את הדבר
והוא על פי מה דאיתא בחתם סופר לבאר מה הזה" "ולא חשכת את בנך את יחידך" כאשר
שאמר השי״ת לאברהם אבינו ,״הבט נא נבאר בעזהי"ת.
השמימה וספר הכוכבים וגו׳ כה יהיה זרעך״
דהנה אם נתבונן בהשעה שנסתיימה נסיון
)בראשית טו ,ה( ,שכמו שלעינינו נראים
העקידה כאשר "וישא עיניו וירא והנה איל אחר
הכוכבים כנקודות קטנות של אור ,אבל באמת
נאחז בסבך בקרניו" )שם שם ,יג( ,לכאורה היה
גדולים הם עד מאד" ,כה יהיה זרעך" ,שאף אם
מקום שיחשוב אברהם לעצמו ,אחר שהייתי
לעיני העולם יהיו נראים קטנים ,מכל מקום
מוכן להקריב את בני יחידי להשי״ת ,מה
תהיה גדלותם האמיתית למעלה הרבה ממה
חשיבות יש בהקרבת איל .הרי לעומת גודל
שנראה לעין.
עבודת העקידה ,אין הקרבה זו נחשבת
ולפי דרכו אפשר לומר באופן אחר ,שהבטחת למאומה.
השי"ת לאברהם היתה שיכירו זרעו
אבל לא הניח אברהם אבינו שגדלות עבודת
שמעשיהם דומים לכוכבים ,שאפילו מעשים
העקידה יקטין בעיניו את העבודה המוטלת
לפניו אז באותה זמן .אלא "וילך אברהם ויקח
גליון 'שרי אלפים של שבוע זו נתרם לזכות רפואתה השלימה של שרה סלאווא שיינדל בת נעכא גיטל שתחי׳ בתוך שאר חולי ישראל
שהוא התגבר מגיע לו כל הון דעלמא ,וכי לא הנראים קטנים כאן בארץ ,ידעו ויכירו שבאמת
מגיע לו סעודה של בשר". גדולים ונשגבים הם בשמי מעלה.
בני העיר לא ראו את המלחמות שנצח מפני וברכה זו הגיע לו על ידי שהכיר גודל חשיבותה
שהיו קטנות בעיניהם ,אבל ראו את העבירות של הקרבת האיל ,על אף שהיתה נראית קטנה
שעשה ,שהיו גדולות בעיניהם .ורבי דוד ראה בערך לעומת העקידה ,על כן מדה כנגד מדה
ההיפך ,המלחמות שנצח היו גדולות בעיניו ,לא זכה שיהיה זרעו ״ככוכבי השמים״ ,שגם הם
העבירות שעשה. יכירו כי אפילו מה שנראה קטן בעיניהם ,עושה
רושם גדול בשמי מעלה.
וזהו עבודתנו ,להכיר גודל חשיבותן של
התגבריות שלנו ,הנראות קטנות בעינינו .בכל וכנגד עצם נסיון העקידה ״ולא חשכת את בנך
פעם שאנו עוצמים את עינינו מראות ברע ,או את יחידך״ ,נתברך אברהם שיהיה זרעו ״כחול
שומרים מחשבתינו מהרהורים רעים ,או אשר על שפת הים״ ,שיעשו מעשים שנראה
כשאנו מתגברים שלא לעשות מה שאין ראוי גדולתם לעין כל כמו ריבוי החול שריבויה
לעשות ,אף שבעינינו נדמה לנו שלא עשינו נראית לעין כל ,וברכה זו היא כנגד העקידה
כלום ,עלינו לדעת שבשמים עושה התגברות זו שהכירו הכל בגדלותה.
רושם גדול כל כך ,שמגיע לנו בעבורה כל הון
ובענין זה מסופר על יהודי בעיר לעלוב שהיה
דעלמא .וכן הדבר כשאנו מקיימים מצוה ,או
בעל עבירה רח״ל .פעם אחת עשה מעשה
מאירים פנינו מול יהודי אחר .אף שמעשים
מכוער ביותר שהביא חרפה על כל בני העיר,
אלו נראים קטנים בעינינו ,הרי כמו כוכבי
עד שהחליטו לייסרו במכות שלא ישכח .נטלו
השמים ,אין לנו השגה עד היכן גדלה מעלתם
בידיהם מקלות ויצאו לחפשו .כשראה הבעל
בשמים.
עבירה שבאים לקראתו ,ברח מפניהם ורץ
יהי רצון שיעזרנו השי״ת להכיר ערכה האמיתי בבהלה לביתו של הרה״ק רבי דוד מלעלוב
של כל התגברות וכל מעשה קטן ,ובזכות זי״ע .הכניסו הרה"ק אל תוך ביתו וסגר את
התגברותינו ומעשינו הקטנים עם הגדולים, הדלת .בחוץ עמדו בני העיר בכעסם
נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. ומקלותיהם בידיהם ,ובפנים הושיב הרבי את
יהודי המבוהל והגיש לפניו סעודה של בשר.
תמהה הרבנית ואמרה לו" ,בעלי הקדוש ,הרי
כל בני העיר מבקשים לעשות בו כליה מפני
שהוא בעל עבירות חמורות ,ואתה נותן לו
סעודה של בשר" .השיב לה הרה״ק" ,ברור לי
שכנגד כל פעם שאכן נכשל בעבירה ,יש עשר
פעמים שהוא התגבר על יצרו .ועל כל פעם
גליון שרי אלפים | פרשת וירא תשפ"ז לפ"ק
