gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אוצר נחמד · Oitzer Nichmad

שבוע: וירא (2026-10-26)

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫אוצר נחמד‬ ‫מתוך דברות קודש‬ ‫שיעורי השבוע של‬ ‫כ”ק מרן הרה”צ שליט”א‬ ‫פרשת וירא‬ ‫י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א‬ ‫שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ‬ ‫הקונטרס הוא בלתי מוגה‬ ‫להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר‬ ‫‪otzarnechmad@gmail.com‬‬ ‫לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של‬ ‫דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'‬ ‫‪718.298.3301‬‬ ‫ג‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫שיעור א' וירא תשפ"ד‬ ‫העבודה באש דקדושה‬ ‫לכל אחד ואחד ועוד‬ ‫הכוונה היא עיקר המצוה‬ ‫איתא בנועם אלימלך בפרשתנו זל"ק בא"ד ובאמת אמרו חז"ל‬ ‫חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה‪,‬‬ ‫והטעם הוא כדברינו הנזכרים לעיל שעיקר הוא כוונת הלב‪ ,‬והבורא‬ ‫ברוך הוא הבוחן לבבות וחוקר כליות יודע מחשבות זה האדם שהיה‬ ‫כוונתו לשמור ברצון שלם לכן חושב לו כאלו עשאה וכו' אבל הבורא‬ ‫יתעלה החופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב יודע תוכן כוונתו אם‬ ‫היא שלימה אזי חשוב לפניו יתברך כאלו עשאה וכן להיפוך אם יעשה‬ ‫אדם מצוה במעשה ולא יכוין לבו לעשות בדחילו ורחימו לא פרחת‬ ‫לעילא‪ .‬והנה מדרך בני אדם כשיעלה על מחשבתם לעשות איזה מצוה‬ ‫אזי תחילת המחשבה הוא בחשק גדול כל אחד לפי מדריגתו‪ .‬והצדיק‬ ‫גמור אשר יעלה מחשבתו ורצונו לעשות מצוה הוא גם כן לפי גודל‬ ‫צדקתו כן גודל חושקו והשתוקקותו בחמימות והתלהבות אש ה' תבער‬ ‫בו לעשות המצוה בתוכן השלימות‪ :‬וזה היה כוונת אברהם אבינו ע"ה‬ ‫כאשר אמר לו השם יתברך קח את בנך כו' והעלהו לעולה‪ .‬היה מתחיל‬ ‫לבו לבער כגחלת אש ושלהבת‪ .‬אך אחר המשכה ועכבה שיתמהמה‬ ‫האדם לעשות המצוה ולגומרה במעשה נופל האדם מתשוקתו הגדולה‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ד‬ ‫שהיה לו מתחילה בעלותו על מחשבתו‪ .‬ומזה היה מתירא אברהם‬ ‫שיפול מתשוקתו הגדולה מאש הגדולה הזאת הבוער בלבו‪ .‬בהתמהמה‬ ‫בדרך שלשה ימים לכן מיד ויבקע עצי עולה‪ ,‬כדי שיהיה המעשה מיד‬ ‫גם כן בשלהבת הגדול הזה‪ .‬וזהו גם כן שאמר לו יצחק הנה האש בה"א‬ ‫הידיעה‪ ,‬כלומר מאחר שראיתי שהיה לך האש הגדול הזה הידוע כדרך‬ ‫הצדיקים והראיה שאש ה' בער בך דהנה והעצים דאני ראיתי בבקיעת‬ ‫העצים שבקעת מיד לכוונה זאת שתעשה מעשה מיד כאלו נכון לפניך‬ ‫להעלות עולה מיד וזהו והעצים בה"א הידיעה‪ .‬ואיה השה לעולה‪ ,‬רצה‬ ‫לומר למה לך לקחת אותי לעולה די היה בשה‪ .‬ויאמר לו אברהם אלהים‬ ‫יראה לו השה לעולה בני‪ ,‬רצה לומר אז יראה השה כאשר תעשה גם‬ ‫אתה מעשה רב שתהיה לעולה עכל"ק‪.‬‬ ‫השפעת המצוה על האדם היא‬ ‫רק ע"י אש והתלהבות‬ ‫ומדבריו הק' נלמד שעיקר המצוה אינה מעשה גרידא אלא כוח האש‬ ‫וההתלהבות שמכניס בו‪ ,‬ואש זו היא מזככת לב האדם‪ .‬ובזה יובן מה‬ ‫שרואים לפעמים אנשים שעושים הרבה מעשי המצוות ואעפ"כ אין‬ ‫נראה על פניהם זיכוך והתעלות כפי שהיינו מצפים לראות‪ ,‬וטעם הדבר‬ ‫הוא זה כיון שהמצוות שלהם הם בקרירות ובלא כוח האש‪ ,‬דאמנם אין‬ ‫הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה כדאיתא בגמ' (ב"ק לח‪ ):‬ובכל אופן‬ ‫מקבלים שכר על כל דבר טוב שעושים‪ ,‬אבל כשאין אש והתלהבות אין‬ ‫בכוח מצוה זו להשפיע על האדם כדבעי‪.‬‬ ‫המצוה הנעשית בלא אש והתלהבות‬ ‫אין בה כוח לעלות למעלה‬ ‫ויתרה על זאת דאף המצוה עצמה אין בכוחה לעלות למעלה בלא‬ ‫כוח האש‪ ,‬והרי היא כאבן שאין לו חיות ואין לו כח לעלות‪ .‬ובגשמיות‬ ‫ה‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫יודע כל אחד שאי אפשר לקחת חתיכת בשר חי ולהפכו למבושל וראוי‬ ‫לאכילה בלא אש‪ ,‬וכל זמן שלא יסיקו אש תחתיו הרי זה בשר חי שאינו‬ ‫ראוי לאכילה‪ ,‬ורק בשר עוף מצאנו בו דחזי לאומצאא  אף כשהוא חי‬ ‫ועל כן אינו מוקצה‪ ,‬אבל ודאי שגם בזה אין דומה אכילת בשר מבושל‬ ‫לכסיסת בשר חי‪ ,‬וממשל הגשמיות נלמד לרוחניות שהעושה מצוה‬ ‫בלא אש והתלהבות הרי זה כאוכל בשר חי ומנסה להכשירו לאכילה‬ ‫בלא אש‪.‬‬ ‫כל אחד יכול להבעיר אש הקדושה בליבו‬ ‫אמנם‪ ,‬זאת יש לחזור ולשנן‪ ,‬שאצל כל אחד ואחד יש כוח האש‪,‬‬ ‫ויש ביכלתו להביאו אל הקדושה ולהעיר ליבו לעבוד את ה' בתורה‬ ‫ותפילה ומעשים טובים מתוך אש והתלהבות‪ .‬ואף אם נראה לו שאין‬ ‫לו שחבילתו דלה ואין לו במה להבעיר אש‪ ,‬הנה מצאנו בגמ' והלכה‬ ‫לגבי שהיה וחזרה בשבת שיש חילוק באיזה גחלים מדובר דאם הסיק‬ ‫בגפת ועצים חומם וכוחם רב וחמיר‪ ,‬אבל בקש וגבבא אין כוחם חזק‬ ‫ודינם קל יותר‪ ,‬אך אעפ"כ מצאנו בגמ' ונפסק להלכה (שו"ע או"ח רנג א)‬ ‫דתנור שחומו רב אפילו הוסק בקש וגבבא אין מועיל גרופה וקטומה‪,‬‬ ‫ולפי דרכנו למדנו דכשהחום חזק והאש בוערת כראוי אפילו אם אין לו‬ ‫אלא קש וגבבא הרי"ז בוער היטב‪ ,‬ועל כן אין מי שיכול לטעון ולומר‬ ‫שאין הדבר ביכלתו‪.‬‬ ‫אש בגשמיות שימצא כל אחד בעצמו‬ ‫ומזה ילמד ויקח לרוחניות‬ ‫וכל אחד יכול לראות על עצמו ולגלות את כוח האש הטמון בו‪,‬‬ ‫כשיתבונן בתבערת ליבו בענינים גשמיות‪ ,‬כשפגעו בכבודו או הקניטוהו‬ ‫א‪ .‬שו"ע או"ח שח לא‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ו‬ ‫והכעיסוהו או כגון בעל עסק ששומע שבבית מדרשו רכשו זה עתה‬ ‫כמות גדולה ממה שהוא מוכר אצל העסק המתחרה עימו (קאמפעטישן)‪,‬‬ ‫וכן על זה הדרך‪ ,‬ויראה איך ברגע אחד עולה חמתו ומתלקחת בקרבו‬ ‫אש גדולה עד לב השמים‪ ,‬אש שממלאת את כל יישותו עד שלא‬ ‫ימצא מקום לעצמו‪ .‬והנה לנו שלכל אחד יש כוח האש להבעיר לבבו‬ ‫במה שהוא רוצה‪ ,‬ומה שנראה לו בעת התפילה כביכול הוא קר מזג‬ ‫ואינו יכול להתלהב ולהבעיר ליבו באש הקדושה‪ ,‬אין זה אלא שהאש‬ ‫הרוחנית נעלמת ומכוסה אצלו‪ ,‬אבל וודאי היא נמצאת בו ויש בכוחו‬ ‫להבעירה‪ .‬ופעמים שולח הקב"ה להכעיסו דווקא בעמדו להתפלל בכדי‬ ‫להעיר ליבו לקחת את אש הכעס שהתעוררה בו ולהעלותה לרוחניות‬ ‫ועל דרך מ"ש בספה"ק מאור עיניים בפרשתנוב  ובכמה מקומות‪ .‬אלא‬ ‫שצריך ליזהר לא להיות כאותם שלוקחים התעוררות זו כפשוטה ואין‬ ‫שמים ליבם להבין שאין זה אלא שליחות מן השמים לעורר אותם לאש‬ ‫התפילה ועבודת ה'‪ ,‬ותמורת זה הם מתלהבים ובוערים בעניני העולם‬ ‫הזה עם כל מרצם וחיותם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וזל"ק בא"ד והענין נפילת הצדיק למקום החשכות כמשל מלך אדיר ששלח‬ ‫שלוחו למרחוק לכבוש מדינה ההוא שיהא נקרא שם המלך עליה גם כן להקרא שם‬ ‫מלך כך הענין בנפיל' הצדיק כשהצדיק נופל ובודאי יאחז צדיק דרכו ויתעורר מיד‬ ‫משם וידבק את עצמו להשי"ת ואז כל הרשעים שמשוקעים במקום ההוא גם כן יש‬ ‫להם עליה וכו' וכו' כי הנה הבעל שם טוב נשמתו בג"מ ז"ל אמר פירוש הש"ס יהי‬ ‫רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כו' ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה‬ ‫אומר שלא יראני אדם והענין הוא כשאדם רוצה לעבור עבירה ח"ו ומתחבא את עצמו‬ ‫בחדרי חדרים נופלת עליו יראה ומתדמ' בדמיונו כאלו רואין אותו ונופלת עליו יראה‬ ‫כי נודע כי לית אתר פנוי מיניה ובכל מקום הוא חיות הבורא ברוך הוא וב"ש אפילו‬ ‫בקליפות כמו שאמר הכתוב ומלכותו בכל משל' דאם לא כן לא היה הדבר נמצא‬ ‫ואף בעבירה יש חיות הבורא גם כן שם כב"יכול אך הרשע אינו רוצה בחיות אשר‬ ‫שם מהבורא ומפילו ח"ו והבן והנה זה שנופלת עליו יראה כנ"ל הוא שיראה עליונה‬ ‫מצמצמת את עצמו למקום ההוא לעורר אותו שיפרד משם מן הקליפות ולא יעשנה‬ ‫וזהו חיות העבירה והרשע ממשיך כביכול הניצוץ הקדוש למקום הקליפה ח"ו ר"ל‬ ‫וכו' עכל"ק עיין שם‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫ההתלהבות בגשמיות מורידה‬ ‫מההתלהבות ברוחניות‬ ‫אבל זה ברור שאם בגשמיות הוכחנו שיש לכל אחד כוח האש‬ ‫להתלהב על כבודו שנפגם‪ ,‬וגאוותו שלא קיבלה את סיפוקה‪ ,‬או סתם‬ ‫עולה שעשו לו‪ ,‬והוא דבר שאי אפשר להכחיש ולהסתיר‪ ,‬ואף אם‬ ‫ברגע זה אינו נראה כ"כ אין זה אלא שעתה מכוסה האש ונעלמת אבל‬ ‫אם רק יעוררוהו קצת תתגלה ותדליק את כל הבירה כולה‪ .‬וא"כ בודאי‬ ‫לא יגרע חלק הרוחני שגם שם יש לכל אחד כוח האש להלהיב ליבו‬ ‫בעבודת ה'‪ .‬אלא שכשליבו שקוע ומתלהב מהבלי העולם הזה‪ ,‬קנאה‪,‬‬ ‫תאוה‪ ,‬וכבוד‪ ,‬שוב אין יכול להתלהב בתורה ותפילה ועבודת ה'‪ ,‬ועל‬ ‫ידי שיעבוד על עצמו למעט ולכבות את אש הגשמיות יחזור ויתעורר‬ ‫ליבו מעצמו לעבודת ה' אשר שם נמצא האש והתלהבות האמיתית‪,‬‬ ‫ודברים אלו כבר כתב בספה"ק ליקוטי תורה (פרשת שלח) זל"ק בא"ד‬ ‫אך הנה מ"מ יש בכח נפשו האלהית הצמאון מיסוד האש כרשפי אש‬ ‫שלהבת יותר מהמלאכים וכו' אך עכ"ז הנה היסוד האש האלהי שבו‬ ‫הוא במדה וגבול ומתלבש בנפשו החיונית ולכן כשמשתמש בו בעניני‬ ‫גופו כמו בכעס וקנאה ושנאה ודומיהם וכל מיני תאוות וכו' מתמעט‬ ‫ונחסר מן המדה ושוב לא יתלהב לבו כ"כ בעבודת ה' וכו' ע"כ‪ ,‬עיין‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שלילת הטענה שדי לחיות כיהודי פשוט‬ ‫ואין מוכרחים להשיג אש והתלהבות בקדושה‬ ‫ולאלו הבאים וטענתם בפיהם‪ ,‬הנה אני יהודי פשוט ואין לי השגה‬ ‫בענינים אלו של התלהבות ואש בעבודת ה'‪ ,‬ובזה חושבים לפטור את‬ ‫עצמם מעבודה זו‪ ,‬ידעו נאמנה שאף אם עתה נראית תשובתם כנשמעת‬ ‫ומתקבלת‪ ,‬אבל יום יבוא והאמת תתגלה וכל התירוצים יתנדפו ויעלמו‬ ‫כלא היו‪ ,‬דבעולם האמת אין לו לשקר כל אחיזה ולפתע ימצא את‬ ‫עצמו מול האמת הנוקבת כשאין לו שום מענה בפיו מדוע לא עשה‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ח‬ ‫את המוטל עליו‪ ,‬ואז בושה תכסה פניו על שבילה כל ימי חייו בקרירות‬ ‫ויבושת‪ ,‬ולא טרח מעודו להרגיש בליבו נועם ה' וזיו אורו‪.‬‬ ‫והרי זאת היתה טענת עשיו כשמכר את הבכורה ליעקב‪ ,‬שלא אמר‬ ‫שאינו רוצה להיות יהודי או שרוצה לפרוק עול מלכות שמים‪ ,‬אלא‬ ‫טענתו היתה‪ ,‬וכי עלי להיות גדול מיעקב עצמו‪ ,‬אם הוא יכול להיות‬ ‫יהודי כשר בלא הבכורה גם אני יכול‪ .‬והרי בזמן ההוא לא ראו כ"כ‬ ‫מעלת הבכורה דהעבודה במשכן ובמקדש עדיין לא היתה‪ ,‬ועשיו לא‬ ‫ראה לפניו מעלה גדולה בבכורה כי אם מה שצריך לשמור מטומאה‬ ‫שלא ליכנס למקדש בטומאה‪ ,‬ועל זה טען ואמר מה אני צריך לכל זה‪,‬‬ ‫אמכור הבכורה ליעקב ואחיה כיהודי פשוט‪ .‬אך על זה נאמר בפסוק‬ ‫(בראשית כה לד) ויבז עשיו את הבכורה‪ ,‬וברש"י שם העיד הכתוב על‬ ‫רשעו שביזה עבודתו של מקום‪ ,‬שדבריו אלו נחשבו לביזוי העבודה‪,‬‬ ‫והביאור בזה דמה שאדם מוכן למכור הרי זה מוכיח שאין הדבר מוטבע‬ ‫בו וקשור בנפשו‪ ,‬דהרי את אצבעות ידיו לא ימכור לעולם‪ ,‬ורק בדבר‬ ‫שהגיע אליו דרך מקרה הרי הוא מוכן לוותר עליו ולמכרו‪ ,‬וממילא‬ ‫כשאדם מוכן לוותר על חלקו בעבודת ה'‪ ,‬וכטענת אותם בני אדם שדי‬ ‫להם להיות יהודי פשוט ואין צריכים דווקא התלהבות וחמימות‪ ,‬הרי‬ ‫זה נכנס בגדר 'ביזה עבודתו של מקום' ר"ל‪ ,‬שאינו חשוב אצלו ואין‬ ‫מכיר בערכו‪.‬‬ ‫ואף דאמרינן בגמ' (ברכות ו‪ ).‬מאי ולחושבי שמו‪ ,‬אמר רב אשי חשב‬ ‫אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪,‬‬ ‫שיש בחינה שאפילו שלא עלה בידו להשיג מצוה הרי"ז נחשב לו‬ ‫לעשיה‪ ,‬אבל זהו רק כשהאדם עושה ונותן את חלקו לבחור בטוב‬ ‫ולהשתדל בהשגתו‪ ,‬אבל כשיושב בחיבוק ידיים ומתעצל בדבר מצוה‬ ‫שאינו עושה מאומה לעורר ליבו באש הקדושה ודאי שלא על זה נאמר‬ ‫שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ .‬וכל אחד אם יעשה מה שביכלתו‬ ‫ודאי ישיג כל אחד לפום דרגא דיליה‪ ,‬אם בחב"ד‪ ,‬או בחג"ת‪ ,‬או עכ"פ‬ ‫בנה"י‪ ,‬אבל כל אחד יכול‪ .‬ואם נולדת כבכור הרי זה בכוחך ושייך‬ ‫אליך‪ ,‬וכשמזלזל בו ומוכרו הרי הוא עשיו הרשע‪ ,‬ומי שעושה עשיותיו‬ ‫ט‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫בקדושה מתוך קרירות ויבשות ואינו מנסה לעורר את ליבו הרי הוא‬ ‫הולך בדרכיו ונכלל ב'ביזה עבודתו של מקום'‪.‬‬ ‫והרי בפרשתנו אנו רואים את תפילתו של אברהם אבינו על ערי‬ ‫הכיכר סדום ועמורה אדמה וצבויים‪ ,‬כשהוא מתחנן לפני ה' ואומר אולי‬ ‫יש חמישים צדיקים שיגינו על כולם‪ ,‬או לכה"פ ארבעים עד שלא מצא‬ ‫אפילו עשר ונהפכו כולם‪ ,‬וכפי שהיה שם לגבי הכלל כן הוא גם בפרט‬ ‫אצל כל יחיד ויחיד שעליו להשיג ולקדש את עצמו בנ' שערי בינה‪ ,‬ואם‬ ‫אינו עושה את המוטל עליו עד שלא ימצאו בו אפילו עשר צדיקים‪,‬‬ ‫הוא יבוא לידי הפיכה ח"ו‪.‬‬ ‫השראת השכינה שבכל אחד מישראל‬ ‫הנה בספה"ק מאור עיניים ריש פרשתנו כתב על השראת השכינה‬ ‫שבכל אחד ואחד מישראל אפילו ברשע היותר גדול‪ ,‬זל"ק וירא אליו‬ ‫ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום וישא עיניו וירא‬ ‫והנה שלשה וגו' וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה‪ .‬כתב‬ ‫בזוהר הקדוש מאן נינהו שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב‪ .‬הנה נודע‬ ‫שהתורה הקדושה צריך להיות בכל אדם ובכל זמן כי היא נצחית אך‬ ‫האמת הוא שהבורא ברוך הוא נמצא בכל אחד מישראל ואפילו ברשע‬ ‫היותר גדול ובבעל עבירה היותר גדול ח"ו והראיה שלכל רשע באים‬ ‫לו הרהורי תשובה בכל יום וזהו מתרא' אליו השי"ת וכשהוא הולך בזה‬ ‫שהוא מגביה שכלו אז הוא מתחיל לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי‬ ‫כי האבות הן הן המרכבה ומה הוא מרכבה כתב בתיקונים הסוס טפל‬ ‫לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס שילך הסוס למקום שירצה וינהיג אותו‬ ‫לנהר ולמקומו' מטונפים רק שהולך למקום שרצון הרוכב לילך שם‬ ‫וכשאדם הוא מרכבה לשמו הגדול אינו הולך רק למקום שהשי"ת רוצה‬ ‫שאינו עושה רק רצון השי"ת ולא רצון היצה"ר‪.‬‬ ‫וזהו וירא אליו ה' כתב סתם ולא כתב אל אברהם כי קאי על כל אחד‬ ‫מישראל שמתראה אליו השי"ת באלוני ממרא אלוני הוא לשון חוזק‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫י‬ ‫ממרא הוא לשון המראה פירוש אפילו בחוזק ההמראה שממרא את פי‬ ‫השי"ת דהיינו אפילו רשע גדול ח"ו מתראה אליו השי"ת דהיינו הרהורי‬ ‫תשובה שבאים לו כנ"ל‪ .‬והוא יושב פתח האוהל פירוש שזה פותחים לו‬ ‫פתח‪ .‬כחום היום כשבא לו התלהבו' הרהורי תשובה‪ .‬וישא עיניו פירוש‬ ‫כשמגביה השכל שלו וירא והנה שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב‬ ‫רצה לומר שרואה מדריגת האבות שהיו מרכבה לשמו הגדול וירא וירץ‬ ‫לקראתם שאומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי ורוצה להגיע גם כן‬ ‫למדריגה זו להיות מרכבה אליו יתברך שילך רק למקום שהוא יתברך‬ ‫רוצה‪ .‬מפתח האוהל מאותו פתח שפתחו לו כנ"ל ואז וישתחו לאפיו‬ ‫השתחואה הוא המשכה שממשיך המשכה לבחינת ארציות והבן ע"כ‪.‬‬ ‫הרהורי תשובה רק אצל בני ישראל‬ ‫וביותר אצל עובדי ה' האמיתיים‬ ‫וכוח זה נמצא רק בבני ישראל שבאים אליהם הרהורי תשובה לתקן‬ ‫מעשיהם‪ ,‬ואילו הגוי חי את חייו בטוב ובנעימים‪ ,‬ומעודו לא שם ליבו‬ ‫ואין משנה עבורו כלל לבדוק את דרכיו ומעשיו אם טובים או לא‪ ,‬לבד‬ ‫מכמה עבירות כגון רציחה וכדו'‪ ,‬מה שהטעראפיסט'ן מודים שאסור‬ ‫לעשות כיון שהם רוצים לשמור על האנושות שתוכל להתקיים‪ ,‬אבל‬ ‫שאר חטאים‪ ,‬גניבה‪ ,‬גזילה‪ ,‬לשון הרע וכו' עליהם חייהם משותתים ואם‬ ‫רק אין מפחדים שיעצרו ויכלאו אותם‪ ,‬הרי הם עושים כהנה וכהנה ללא‬ ‫כל חשש ומצפון‪ ,‬חומסים וגוזלים מזיקים ומצערים‪ ,‬זוללים וסובאים‪,‬‬ ‫והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול‬ ‫ושתו כי מחר נמות (ישעיהו כב יג)‪.‬‬ ‫וגם בתוך בני ישראל רואים הבדל גדול בין עובדי ה' השקודים תדיר‬ ‫להתעלות ולתקן את עצמם‪ ,‬שהם מלאים הרהורי תשובה‪ ,‬אך המון‬ ‫העם חי את חייו בהשקט ורוגע‪ ,‬כשמפעם לפעם עולה איזה הרהור‬ ‫תשובה אבל באופן כללי אין להם כל טרדה בענין‪ ,‬וזהו מאמר הגמ'‬ ‫(ב"מ פה‪ ):‬אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא‬ ‫אי‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫ופירש"י איסתירא בלגינא‪ ,‬סלע אחד בלגינא‪ .‬קיש קיש קריא מתקשקש‬ ‫ומשמיע קול‪ ,‬ואם היה מלא סלעים לא היה משמיע קול‪ ,‬דכמה יותר‬ ‫שהאדם ריק מחטאים ומרבה לתקן את עצמו תדיר‪ ,‬כך יותר מקשקש‬ ‫ליבו בהרהורי תשובה למצוא מה שצריך להוסיף ולתקן‪ ,‬אך מי שמלא‬ ‫ולא התחיל לתקן את עצמו הוא יושב ברוגע ואין שומע קול קשקוש‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫הרהורי התשובה באים מכוח האותיות‬ ‫ובספר שמועה טובה מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע (נצבים) כתב‬ ‫שהרהורי התשובה שבאים לכל אחד מישראל הם מכוח אותיות התורה‬ ‫ותפילה שלו‪ ,‬דאין לך רשע בישראל שלא יאמר איזו דברי קדושה בכל‬ ‫יום‪ ,‬וזל"ק והנה בענין ההתעוררות התשובה שהזכרנו לעיל‪ ,‬שהיא ענין‬ ‫הבת קול הנ"ל‪ ,‬שורש ענין ההתעוררות בא מדבורים של תורה ותפלה‬ ‫כנודע גודל מעלת כח הדבור‪ ,‬שבוקע חלוני רקיע‪ ,‬ופנה למעלה ועשה‬ ‫פרי נמשך למטה‪ ,‬והוא בכח אותיות הדבורים‪ ,‬שהרי בכח האותיות‬ ‫נבראו כל העולמות כנודע‪ ,‬ואין לך רשע בישראל שלא יאמר איזו‬ ‫דברי קדושה בכל יום‪ ,‬אם קריאת שמע או תפלה‪ ,‬או איזה ברכה‪,‬‬ ‫ומכח הדיבורים נתהוה ההתעוררות הנ"ל‪ ,‬וזהו שאמרו חז"ל בראתי יצר‬ ‫הרע בראתי לו תורה תבלין‪ ,‬היא התורה‪ ,‬ורצה לומר שכח הדבורים‬ ‫מתורה ותפלה‪ ,‬הם תבלין לתקן הפגמים שנפגמו על ידי היצר הרע‪,‬‬ ‫כמו שהתבלין מתקנין הקדירה‪ ,‬והוא שעל ידי הדיבורים בא לתשובה‬ ‫ולתיקון‪ ,‬על ידי הבת קול הוא ההתעוררות הנ"ל וכו' ע"כ‪ ,‬אולם כפי‬ ‫שביארנו שלפי כוח האש והתלהבות דקדושה שיש בו‪ ,‬כך יכול להוציא‬ ‫ההתעוררות מן הכוח אל הפועל ולשוב אל ה' באמת‪.‬‬ ‫החובה והמעלה בעבודה מתוך אש והתלהבות‬ ‫והרי בכל יום עושה האדם מאות מצוות מבוקר עד לילה‪ ,‬החל‬ ‫מנטילת ידיו שחרית‪ ,‬סדר לבישת הבגדים‪ ,‬ציצית ותפילין וכו'‪ ,‬ואין‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫בי‬ ‫לך כאב גדול מזה שכל עשיותיו אלו אין להם עליה‪ ,‬וכדאיתא בתיקו"ז‬ ‫(כה‪ ):‬אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא‪ .‬ובעיקר יש להבין‬ ‫ל'מידה טובה מרובה'‪ ,‬דהרי כל אחד יכול לעורר בליבו אש והתלהבות‬ ‫דקדושה‪ ,‬והקב"ה רוצה ומצפה לכל אחד מישראל שיתקרב אליו‪ ,‬ושכל‬ ‫אחד ישיג ויגיע עד 'אצילות'‪ ,‬והעבודה שלנו היא שגם אנו נרצה זאת‬ ‫ונשקיע עבודה ויגיעה לעורר בליבנו אש דקדושה‪ ,‬וע"ד מאמר דהמע"ה‬ ‫(תהלים פרק מ ט) לעשות רצונך אלהי חפצתי‪ ,‬דהיינו שגם הרצון שלנו‬ ‫יהיה לעשות רצונו ית'‪ .‬ואם האדם מזניח ומתעלם הרי הוא כאומר‬ ‫לפני ה' אכן אתה רוצה לקרבני אבל אני איני רוצה ח"ו‪ .‬וכך אמה"כ‬ ‫(דברים ל יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬שלכל אחד‬ ‫שייך לעבוד את בוראו ולהתקרב אליו‪ ,‬אבל צריך לכה"פ את חלקו עליו‬ ‫לעשות ולא לישב בחיבוק ידיים ולהמתין לאור שיבוא‪ .‬וצדיקים פירשו‬ ‫עה"פ (דברים ז יב) והיה עקב תשמעון‪ ,‬שלבסוף יוכרחו כולם לשמוע‬ ‫ולהתקרב אליו ית'‪ ,‬אלא שעלינו לראות שלא נצטרך להמתין עד הסוף‬ ‫ויכריחו אותנו‪ ,‬אלא כבר עתה נתעורר מעצמנו לדבוק בו באהבה ויראה‬ ‫באמת ובלבב שלם‪.‬‬ ‫להעלות אש התאוה לאש קדושה‬ ‫בתורה ומצוות‬ ‫וגם למי שאינו מוצא בעצמו כוח האש רק בתאוות ודברים הנדמים‪,‬‬ ‫אעפ"כ יזכור שיסוד כוח האש נשתלשל בקדושה מן השמים בשביל‬ ‫התעוררות לבבו לעבודת הבורא‪ ,‬אלא שכשירד והגיע אליו קם עליו‬ ‫היצר הרע וגנב את אש הקדושה עבורו ולצורך תאוותיו הסרוחות‪ ,‬ואם‬ ‫יתגבר עכ"פ עתה ויגזול את החנית מיד המצרי לקחת אש זו ולהחזירה‬ ‫למקורה לעורר לבבו בתורה ותפילה ועבודת הבורא הוא מקיים בזה‬ ‫מצות השבת אבידה‪ .‬וכדאיתא יסוד זה בכמה מקומות בספה"ק מאור‬ ‫עיניים וע"ע בספה"ק ראשית חכמה שער האהבה סוף פרק ד' (אות‬ ‫ל"א ‪ -‬ל"ב) על העבודה לקחת את האהבה והיראה הנפולה להעלותה‬ ‫גי‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫ולהשיבה אל הקדושה‪ .‬ופעמים שולחים לאדם השפעה של אהבה‬ ‫וחסד כשהמטרה היא לקחת את האהבה ולהעלותה לקדושה‪ ,‬אבל אם‬ ‫האדם אינו משים ליבו לכך ומחזיק באהבה הגשמית ושוקע בה ושוכח‬ ‫ומתעלם מן התכלית והמטרה‪ ,‬אפשר לראות שלאחר איזה זמן ילקח‬ ‫ממנו כיון שלא השתמש בו למטרה הנרצית‪.‬‬ ‫וכך כתב המאור עינים בפרשת ואתחנן זל"ק בא"ד למשל ממדת‬ ‫האהבה העליונה נשתלשל בתוך האדם להיות משתמש בזאת המדה‬ ‫לכל מה שירצה לאהוב שהבחירה היא ביד האדם ואם יש לו דעת‬ ‫ואמונה שזאת המדה הוא ממדות העליונות שעל ידו הוא הנהגות כל‬ ‫העולמות וכו' ואם יש לו דעת אזי אפילו בשעה שנתעורר בו המדה של‬ ‫האהבה שמתחיל לאהוב איזה תענוג גשמי יחשוב הלא זאת המדה הוא‬ ‫משורש המדות של התורה ומדות העליונות אלא שנתצמצם בתוכו עם‬ ‫ביאת נשמתו לגופו לסייענו בעבודתו יתברך שמו למען אתנהג בהם‬ ‫כל הנהגותי בעבודתו יתברך שמו כי בלתי המדות אי אפשר להתחיל‬ ‫שום עבודה אליו יתברך כי עבודת השם הוא דוקא בדחילו ורחימו שהן‬ ‫אהבה ויראה ובהתקשרות ובניצוח וכיוצא בשאר המדות כנודע וכהיום‬ ‫אשתמש בזאת המדה של הבורא יתברך להכעיסו ח"ו ולעבור רצונו‬ ‫ואדרבה עכשיו שנתעוררה בו זאת האהבה אפילו נתעוררה האהבה‬ ‫להעבירה ח"ו על כל פנים מאחר שנתעוררה בו ונתפתחה זאת המדה‬ ‫אז נקל לו לאחוז בה ולהתחיל לאהוב הבורא ברוך הוא ובודאי יחדל‬ ‫מלעבור על רצונו ועל ידי זה יקשר את עצמו עם זאת המדה בשרשו‬ ‫ויעשה ע"פ השורש שהוא על פי התורה וכן בכל תענוגי עולם הזה‬ ‫ההכרחים כמו אכילה ושתיה ושאר תענוגים הכרחים וכו' וכמאמר‬ ‫הבעל שם טוב נבג"מ ע"פ מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים גו'‬ ‫שמה יפה ומה נעים הוא שבכל התענוגים הוא האהבה העליונה שעל‬ ‫ידי התעוררות זאת התענוג בטבעו יקל לו לאהוב אז הבורא ברוך‬ ‫הוא כי בלאו הכי קשה לפתוח זאת המדה להתחיל לאהבו יתברך ועל‬ ‫ידי התענוגים שנתעוררה בו זאת האהבה יקל לו והבן‪ .‬ובודאי כל זה‬ ‫שמתאוה האדם לאיזה תענוג ונתעורר בטבעו מדת האהבה לאותו‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫די‬ ‫התענוג שהוא אהבה נפולה ממקור האהבה העליונה ידע נאמנה שזה‬ ‫הוא סיוע העליון מן הבורא ברוך הוא בכדי שיקל לו לאחוז אז באהבתו‬ ‫יתברך כי יודע הוא יתברך שבלעדי זה לא יתעורר בתוכו המדה וכשאין‬ ‫לו דעת הנ"ל אזי נמשך אחר אותו התענוג ומפיל עוד המדה למטה‬ ‫ח"ו‪ .‬ולפעמים כשנתעוררה בו איזה אהבה רעה ח"ו שמתאוה לעשות‬ ‫איזה עבירה ואינו יכול להוציא מחשבתו הרעה מכח אל הפועל מחמת‬ ‫שמזדמן לו איזה מניעה זה גם כן הוא סיוע העליון יתברך שמו בראותו‬ ‫שאין לו דעת זה שיגביה האהבה הנפולה לשרשה לאחוז באהבתו יתברך‬ ‫ואדרבה רוצה להמשיך אחר אותי הרע אזי כביכול מצמצם עוד כבודו‬ ‫יתברך להזמין לו אותן מניעות להיות לפחות בשב ואל תעשה והלואי‬ ‫שלא יזיק עוד אחרי שלא יועיל לעשות ככוונתו יתברך וכו' עכל"ק‪.‬‬ ‫דוגמאות ומשלים בהם שולח הקב"ה התעוררות‬ ‫וצריך ליזהר לקחתה למקום הנכון‬ ‫וכל אחד יכול לראות בעצמו פעמים שנשלח לו אור מן השמים‬ ‫כדי לשמור עליו במקום הקדושה‪ ,‬וכגון מי שנתעורר ליבו לכעוס‬ ‫בכעס גדול‪ ,‬ופתאום באותו רגע נכנס ידידו הטוב לחדר‪ ,‬ועי"ז היה‬ ‫מוכרח להירגע מהכעס ולהתלבש בארשת פנים שמחה ורגועה‪ ,‬והלא‬ ‫אין מקרה בעולם‪ ,‬ואין זה אלא השגחה פרטית מן השמים שנשלח‬ ‫אליו חבירו כשמירה‪ ,‬כיון שהיה עומד ליפול ולהיכשל ולקחת את‬ ‫מידת היראה שהושפעה עליו בכדי להאיר נפשו ביראת שמים ואור ה'‪,‬‬ ‫ולהכניסה במקום חושך וצלמות‪ .‬ועל דרך זה שייך בכל המידות וכגון‬ ‫מי שנתיישב ללמוד עם חבירו ומיד בא אחד והתחיל לדבר עם חבירו‬ ‫והוא יושב וממתין עד בוש‪ ,‬שגם זה יכול להיות בכוונה תחילה מן‬ ‫השמים בכדי לעורר בו תשוקה וגעגועים להתקרב לה'‪ ,‬שמתשוקה זו‬ ‫שהתעוררה בו לביאת חבירו‪ ,‬יבין ויעורר בליבו תשוקה לה'‪.‬‬ ‫ובעוד אופן שייך ענין זה‪ ,‬כגון מי שיש לו בן שכבר הגיע לגיל ט"ו‪,‬‬ ‫ומתעורר באב חשק גדול ועצום לראות את בנו מתמיד בלימודו ורוכש‬ ‫וט‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫ידיעה בכל הש"ס כולו‪ ,‬והרי זה ברור שלא זה רוצים מן השמים שיענה‬ ‫את בנו וידרוש ממנו להעפיל במופלא ממנו‪ ,‬ואין זה אלא כאותו אחד‬ ‫שהיה מחנך את בתו במקלות ודרש ממנה שתגדל לבת תלמיד חכם‪,‬‬ ‫אבל עליו להבין שרצון זה שנתעורר בו נשלח לו מן השמים בכדי‬ ‫שיהפכנו ויעלהו‪ ,‬ובמקום שישתמש בו ממנו ולמטה לדרוש כן מבניו‬ ‫ונכדיו‪ ,‬יעורר בעצמו רצון ממנו ולמעלה שיהיה הוא שהוא בן אביו‬ ‫גדול בתורה ובקי בש"ס כולו‪ ,‬ובזה אכן יהיה טובה גדולה גם לאביו‬ ‫וגם לו עצמו ואפילו לבנו‪ ,‬שהרי כך הוא החינוך האמיתי כשהאב עצמו‬ ‫הולך בדרך הישרה ואז הולך בנו אחריו‪.‬‬ ‫לידע שע"פ רוב ההתעוררות שבאה אליו‬ ‫באה לעורר אותו עצמו ולא להשפיע על‬ ‫אחרים‬ ‫ובאופן כללי יש לדעת שעל פי רוב כשמגיע לאדם התעוררות מן‬ ‫השמים אין מתכוונים אלא לו בעצמו ולא על אדם אחר‪ ,‬וכגון ר"מ‬ ‫לבחורים שביום מן הימים נתלהב ונכנס מלא התרגשות לבית המדרש‬ ‫ומזרז את הבחורים להתיישב ללמוד תורת ה' המתוקה מדבש ונופת‬ ‫צופים‪ ,‬והאמת שאכן ניתן בו אור מן השמים‪ ,‬אבל הכוונה היתה לו‬ ‫עצמו‪ ,‬שגם הוא נקרא 'בחור' בחיר ה'‪ ,‬שהוא יתעורר לדבק לבבו‬ ‫בתורת ה'‪ ,‬והרי כשהוא יבין מה שרוצים ממנו וירבה חשק והתלהבות‬ ‫פנימית באהבת התורה‪ ,‬יתלהבו אחריו מעצמם גם התלמידים‪ ,‬אבל אם‬ ‫אינו מבין המכוון ודורש הכל מאיתם‪ ,‬אזי גם לי גם לך לא יהיה‪ ,‬שהוא‬ ‫נשאר כמו שהיה ולא השתנה בו מאומה‪ ,‬וגם הבחורים לא התקדמו‬ ‫בכלום‪.‬‬ ‫וכן כל אב בביתו כשמתיישבים לאכול ורואה את בנו שאוכל בחוסר‬ ‫דרך ארץ והוא מתחיל להוכיחו‪ ,‬והרי אם רק יתבונן וישים ליבו יבין‬ ‫שלא היה זה אלא אות וסימן עבורו מן השמים‪ ,‬על מה שהוא עצמו‬ ‫צריך להתחזק בברכות הנהנין בכונה הראויה‪ ,‬ואכילה מתוך ישוב‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫זט‬ ‫הדעת ולשם שמים‪ ,‬ואם היה עושה כן היה משפיע על בנו רבבות‬ ‫פעמים יותר מהדיבורים שהשמיע לו כתוכחה בעוד שהוא לא תיקן את‬ ‫עצמו במאומה‪ ,‬ובמקום אור והשפעת הקדושה נהפך אצלו לשבירת‬ ‫הכלים‪ .‬וכן הוא בכל מידה וענין כל מקום לפי ענינו‪.‬‬ ‫פעם דיבר אב על בנו שזה עתה קיבל עליו עול תורה ומצוות‪ ,‬והוא‬ ‫מתיישב לאכול ללא מלבוש עליון‪ ,‬הדבר חרה לו מאוד ובא לשאלני‬ ‫מה אפשר לעשות לשנות את המצב‪ ,‬פניתי ושאלתי אותו אמור נא‬ ‫לי‪ ,‬אתה איך הנך אוכל‪ ,‬והודה לי שגם הוא אוכל כך ללא מלבוש‬ ‫עליון‪ ,‬אמרתי לו א"כ גם בנך אינו צריך למלבוש עליון‪ ,‬ואם הנך רוצה‬ ‫מאוד תראה אתה להתלבש לפני אכילתך ואז תראה שגם בנך יעשה כן‬ ‫אחריך‪ .‬ומי שבכל התעוררות שיש לו הוא מכוונו כלפי אחרים‪ ,‬הרי"ז‬ ‫כמשחק הבאול (כדור) שכל אחד רץ וממהר לתפוס אותו ובהגיעו לידו‬ ‫הוא בועט בו ומשליכו הלאה‪ ,‬ואף אם שם במשחק הרי זה טוב אבל‬ ‫בתורה ומצוות אי אפשר להתנהג כך‪ ,‬והעושה כן לא מתקדם ומתעלה‬ ‫במאומה‪ ,‬והוא רק עסוק בפלוני ואלמוני מדוע הם לא עושים כך ומדוע‬ ‫לא יתנהגו כך‪.‬‬ ‫וכך אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור‪ ,‬וכן‬ ‫רואים בספר תהילים (יט ב‪-‬ה) השמים מספרים כבוד אל וגו' אין אומר‬ ‫ואין דברים בלי נשמע קולם‪ ,‬שאין מדברים ומוכרים את אשר בליבם‬ ‫לכל העולם אלא מתחזקים בעצמם ועושים עבודתם העצמית כראוי‪,‬‬ ‫אלא שהעושה כן‪ ,‬אזי בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם וגו'‪.‬‬ ‫אברהם אבינו שעסק תמיד להרים הכל לה'‪,‬‬ ‫זכה וכביכול הקב"ה תלה את עצמו בו‬ ‫בפרשתנו (בראשית יח יז‪-‬יט) טרם הפיכת סדום אמה"כ וה' אמר המכסה‬ ‫אני מאברהם אשר אני עשה‪ ,‬ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו‬ ‫בו כל גויי הארץ‪ ,‬כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וברש"י שם כי ידעתיו‪ ,‬לשון חיבה‬ ‫זי‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫וכו' שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו‪ ,‬שהקב"ה מגלה את‬ ‫גודל אהבתו את אברהם אבינו‪ ,‬עד שאומר וכי אפשר לכסות מאברהם‬ ‫אבינו את אשר אני עושה‪ ,‬והרי חביב הוא אצלי וחייבים לספר לו‬ ‫העתיד להיות עם סדום‪ ,‬והפליאה עולה מעצמה מה סיבת הדבר וכי‬ ‫מדוע למען אשר יצוה את בניו וגו' מביא אליו חיבה כזו עד שאי אפשר‬ ‫לכסות ממנו‪.‬‬ ‫והתשובה היא ד'אברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום' והוא 'יצוה‬ ‫את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה''‪ ,‬דהיינו כיון שאברהם אבינו‬ ‫מכיר את ה'‪ ,‬ועוסק תמיד לקשר ולחבר הכל לה'‪ ,‬בניו וביתו אחריו‪,‬‬ ‫רכושו‪ ,‬וכל אשר לו‪ ,‬שהכל יהיה בטל לרצון ה' וידבק בו וילך בדרכיו‬ ‫לעשות רצונו ית' תמיד ובלב שלם‪ ,‬בהנהגתו זו היה מעורר כנגדו מן‬ ‫השמים בבחי' ה' צלך כמאמר מרן הבעש"ט‪ ,‬שכדוגמת הצל אשר הוא‬ ‫כפי האדם‪ ,‬כך הקב"ה מתנהג עם האדם כפי הנהגתו הוא‪ ,‬ועל כן זכה‬ ‫שהקב"ה ירצה כביכול להתקשר בו ולהודיע לו העתיד להיות לראות‬ ‫אם יסכים על הדבר‪.‬‬ ‫לא להתייאש אף כשאין מצליח מאומה‬ ‫ולהמשיך בעבודה מתוך שמחה‬ ‫עוד יסוד גדול למדים אנו מפרשה זו‪ ,‬על העבודה אף כשנראה שאין‬ ‫שום יכולת להצליח שלא ליפול ח"ו ביאוש‪ ,‬וכמעשה אברהם אבינו‬ ‫שעמד והתחנן על סדום ולא ויתר‪ ,‬ואע"פ שלא עלה בידו המשיך‬ ‫בעבודתו בשמחה‪ ,‬וכך כתב בספה"ק דברי יחזקאל בפרשתנו זל"ק וילך‬ ‫ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו‪ .‬התוה"ק ספרה‬ ‫צדקת אאע"ה דהנה הוא המליץ לפני הבוית"ש על אנשי סדום להצילם‪.‬‬ ‫ואמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר וגו' חלילה לך מעשות כדבר‬ ‫הזה וגו'‪ .‬ואח"כ אמר אולי ימצאון שם ארבעים ואח"כ אמר אולי ימצאון‬ ‫שם עשרים‪ .‬ואח"כ אמר אולי ימצאון שם עשרה‪ .‬וכל עבודתו היה רק‬ ‫להצילם‪ .‬אך לא פעל כלום בבקשתו אצל השי"ת בשבילם‪ .‬כדכתיב‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫חי‬ ‫אח"כ וה' המטיר על סדום וגו'‪ .‬אעפ"כ כשלא פעל כלום לא התעצב‬ ‫אברהם מזה‪ .‬רק הוא עשה את שלו שהתפלל‪ .‬וכשלא פעל בתפלתו לא‬ ‫היה זאת עסק שלו‪ .‬כי ידע שהקב"ה כל דרכיו משפט ואין עול‪ .‬ותכף‬ ‫אברהם שב למקומו היינו למדרגתו הראשונה‪ .‬לעבוד את הש"י בשמחה‬ ‫כמוקדם‪ .‬והתוה"ק היא נצחית וכן ראוי להיות כל אחד מישראל ע"כ‪.‬‬ ‫כשהאמונה חזקה ובהירה‬ ‫אין שום קושיות ותמיהות‬ ‫ויש בזה עומק נוסף דהרי אברהם אבינו הבין שכשהקב"ה בא ומספר‬ ‫לו על העונש שעתיד לבוא על סדום לא היה זה סיפור דברים בעלמא‬ ‫אלא שרצונו שיתפלל ויפעל עבורם להצילם‪ ,‬והיינו שאם יתפלל יקבל‬ ‫הקב"ה את תפילתו דאם לא כן מדוע אומר לו זאת‪ ,‬ו'אעפ"כ כשלא‬ ‫פעל כלום לא התעצב אברהם מזה‪ ,‬רק הוא עשה את שלו שהתפלל‪,‬‬ ‫וכשלא פעל בתפלתו לא היה זאת עסק שלו‪ ,‬כי ידע שהקב"ה כל דרכיו‬ ‫משפט ואין עול'‪ .‬דאכן הוא צריך להתחנן ולבקש ולעשות ככל יכלתו‬ ‫להצילם‪ ,‬וכך אכן עשה שהרבה והפציר בתפילה בלשונות מפליגים‬ ‫וכמאמה"כ (יח כה) חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט וגו'‪,‬‬ ‫והגדיל לעשות ואמר (שם כז) ואנכי עפר ואפר וברש"י שם וכבר הייתי‬ ‫ראוי להיות עפר על ידי המלכים‪ ,‬ואפר על ידי נמרוד‪ ,‬לולי רחמיך אשר‬ ‫עמדו לי‪ ,‬כל זה כיון שהבין שזהו רצונו ית' שיעשה ככל יכלתו לעורר‬ ‫רחמים עליהם‪.‬‬ ‫אך אעפ"כ כשראה שלא פעל כלום 'שב למקומו היינו למדרגתו‬ ‫הראשונה‪ .‬לעבוד את הש"י בשמחה כמקודם'‪ ,‬דכל זמן שראה שהקב"ה‬ ‫מצפה לתפילתו עשה והתפלל ככל יכלתו‪ ,‬אבל כיון שראה שאין‬ ‫תפילתו מתקבלת קיבל מיד וביטל את עצמו לרצון ה'‪ ,‬לא שאל ולא‬ ‫הקשה מאומה‪ ,‬אלא שב לעבוד את הש"י בשמחה כמקודם‪ .‬וכוח זה הוא‬ ‫רק על ידי שהיה ברור בליבו ש'כל דרכיו משפט ואין עול' ללא שום‬ ‫פקפוק וגמגום‪ ,‬ומסיים הרה"ק משינאווא זי"ע 'והתוה"ק היא נצחית וכן‬ ‫טי‬ ‫ד"פשת אריו 'א רועיש‬ ‫ראוי להיות כל אחד מישראל' דהיינו שצריך להשתדל ולהתפלל ככל‬ ‫יכלתו‪ ,‬אך כשרואה שרצון הקב"ה אינו כן יחזור למקומו וידע ש'לא‬ ‫היה זאת עסק שלו'‪ ,‬הוא עשה את המוטל עליו ועתה יעשה הקב"ה‬ ‫כחפצו ורצונו‪.‬‬ ‫וכגון מי שבא חבירו ושאל אותו והתייעץ עימו רבות על איזה ענין מה‬ ‫לעשות איך להתנהג‪ ,‬אך כשהגיע למעשה פעל לפי דעתו ולא התייחס‬ ‫כלל לדבריו‪ ,‬ומיד עולה תרעומות בליבו וטוען לפניו‪ ,‬אף שאינך צריך‬ ‫להתנהג דוקא לפי דעתי והבנתי‪ ,‬ואכן לא הכריחוך לבוא לשאול לדעתי‬ ‫ולשמוע את עצתי‪ ,‬אבל כיון שבאת ושאלת מדוע לבסוף אינך מתייחס‬ ‫לדברי כלל‪ ,‬וכי לאיזה צורך באת לדבר עימי‪ .‬ואכן טענה גדולה היא זו‪,‬‬ ‫אבל מקור הטענה היא כיון שהוא יודע ששייך שיהיה אצל פלוני עולה‬ ‫והתנהגות שאינה ראויה‪ ,‬ולכן הוא מגיע למסקנא שפעולה זו היתה‬ ‫עולה והתנהגות שאינה ראויה‪ .‬אבל אברהם אבינו בעמדו לפני הקב"ה‬ ‫כשחקוק בליבו באין עוד שום אפשרות ש'כל דרכיו משפט ואין עול'‪,‬‬ ‫אזי אף אם אינו מבין מדוע אמרו לו להתפלל כשלבסוף לא נתקבלה‬ ‫תפילתו‪ ,‬אעפ"כ אין לו שום טענה וקושיא‪ ,‬דודאי צדיק ה' בכל דרכיו‬ ‫וחסיד בכל מעשיו‪.‬‬ ‫וכגון רב עם תלמידיו ואב עם בנו שפעמים יש ילד חלש שאין‬ ‫מצליחים לרוממו‪ ,‬וגם שם על המחנכים להתאמץ ולעשות ככל‬ ‫יכלתם בתפילה ועשיה כל זמן שעדיין יש אפשרות לעזור לו ולקדמו‬ ‫ולו במעט‪ ,‬ואעפ"כ כשרואים שאחר כל ההשתדלות לא עולה בידם‬ ‫ואין מצליחים לפתוח לבבו ולהעלותו על דרך המלך‪ ,‬לא יהיה שום‬ ‫טענה וקושיא בליבם ח"ו‪ ,‬אלא ידעו ש'לא היה זאת עסק שלו‪ ,‬כי ידע‬ ‫שהקב"ה כל דרכיו משפט ואין עול'‪.‬‬ ‫זה היה כוחו של אברהם אבינו שהיה ליבו שלם בה' אלהיו באמונה‬ ‫איתנה ובהירה‪ ,‬ולא כהרן אחיו שהגיע לבדוק ולראות עם מי האמת‬ ‫ועל כן לא זכה לנס ונשרף‪ ,‬וכמובא בפירש"י עה"פ (בראשית יא כח) וימת‬ ‫הרן על פני תרח אביו באור כשדים‪ ,‬זל"ק ומדרש אגדה יש אומרים‬ ‫שעל ידי אביו מת‪ ,‬שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫כ‬ ‫צלמיו והשליכו לכבשן האש‪ ,‬והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח‪,‬‬ ‫אני משלו‪ ,‬ואם נמרוד נוצח‪ ,‬אני משלו‪ .‬וכשניצל אברם אמרו לו להרן‬ ‫משל מי אתה‪ ,‬אמר להם הרן משל אברם אני‪ .‬השליכוהו לכבשן האש‬ ‫ונשרף‪ ,‬וזהו אור כשדים‪ ,‬אף שגם זה חשוב לפני המקום ובודאי קיבל‬ ‫שכר על כך‪ ,‬אבל אברהם אבינו לא רצה לנסות ולא לבדוק‪ ,‬שהיה ברור‬ ‫בליבו אמיתת ה'‪ ,‬וכל רצונו היה רק דבר אחד לעשות רצונו ית'‪ ,‬ואם‬ ‫צריך ליכנס לכבשן האש יכנס ולא ימנע כלל ועל כן זכה לנס שהקב"ה‬ ‫צינן עבורו את האש שלא ישרף כדאיתא בגמ' (פסחים קיח‪.).‬‬ ‫וכן כשציוה לו הקב"ה (בראשית כב ב) קח נא את בנך את יחידך אשר‬ ‫אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעולה‪ ,‬לא שאל‬ ‫מאומה אלא השכים בבוקר והלך בשמחה לעשות רצונו ית'‪ ,‬ורק אחר‬ ‫שעצרוהו מן השמים ונאמר לו (שם יב) אל תשלח ידך אל הנער ואל‬ ‫תעש לו מאומה‪ ,‬שם כתב רש"י אמר לו אברהם אפרש לפניך את‬ ‫שיחתי‪ ,‬אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬וחזרת ואמרת קח נא‬ ‫את בנך‪ ,‬עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער‪ .‬אמר לו הקב"ה‬ ‫לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה‪ ,‬כשאמרתי לך קח מוצא שפתי‬ ‫לא אשנה‪ ,‬לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו‪ ,‬אסקתיה אחתיה‪ ,‬אבל‬ ‫בשעת נסיון עמד בגבורה והאמין בה' באמונה שלימה בהירה וברורה‪,‬‬ ‫ואנו צריכים לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‪ ,‬לשאוף לדעת תמיד‬ ‫שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה‪.‬‬