אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — וירא (2026-10-26)

בעזהשי"ת
קונטרס
אוצר נחמד
מתוך דברות קודש
שיעורי השבוע של
כ”ק מרן הרה”צ שליט”א
פרשת וירא
י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א
שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ
הקונטרס הוא בלתי מוגה
להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר
otzarnechmad@gmail.com
לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של
דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'
718.298.3301
ג ד"פשת אריו 'א רועיש
שיעור א' וירא תשפ"ד
העבודה באש דקדושה
לכל אחד ואחד ועוד
הכוונה היא עיקר המצוה
איתא בנועם אלימלך בפרשתנו זל"ק בא"ד ובאמת אמרו חז"ל
חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה,
והטעם הוא כדברינו הנזכרים לעיל שעיקר הוא כוונת הלב ,והבורא
ברוך הוא הבוחן לבבות וחוקר כליות יודע מחשבות זה האדם שהיה
כוונתו לשמור ברצון שלם לכן חושב לו כאלו עשאה וכו' אבל הבורא
יתעלה החופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב יודע תוכן כוונתו אם
היא שלימה אזי חשוב לפניו יתברך כאלו עשאה וכן להיפוך אם יעשה
אדם מצוה במעשה ולא יכוין לבו לעשות בדחילו ורחימו לא פרחת
לעילא .והנה מדרך בני אדם כשיעלה על מחשבתם לעשות איזה מצוה
אזי תחילת המחשבה הוא בחשק גדול כל אחד לפי מדריגתו .והצדיק
גמור אשר יעלה מחשבתו ורצונו לעשות מצוה הוא גם כן לפי גודל
צדקתו כן גודל חושקו והשתוקקותו בחמימות והתלהבות אש ה' תבער
בו לעשות המצוה בתוכן השלימות :וזה היה כוונת אברהם אבינו ע"ה
כאשר אמר לו השם יתברך קח את בנך כו' והעלהו לעולה .היה מתחיל
לבו לבער כגחלת אש ושלהבת .אך אחר המשכה ועכבה שיתמהמה
האדם לעשות המצוה ולגומרה במעשה נופל האדם מתשוקתו הגדולה
קונטרס אוצר נחמד ד
שהיה לו מתחילה בעלותו על מחשבתו .ומזה היה מתירא אברהם
שיפול מתשוקתו הגדולה מאש הגדולה הזאת הבוער בלבו .בהתמהמה
בדרך שלשה ימים לכן מיד ויבקע עצי עולה ,כדי שיהיה המעשה מיד
גם כן בשלהבת הגדול הזה .וזהו גם כן שאמר לו יצחק הנה האש בה"א
הידיעה ,כלומר מאחר שראיתי שהיה לך האש הגדול הזה הידוע כדרך
הצדיקים והראיה שאש ה' בער בך דהנה והעצים דאני ראיתי בבקיעת
העצים שבקעת מיד לכוונה זאת שתעשה מעשה מיד כאלו נכון לפניך
להעלות עולה מיד וזהו והעצים בה"א הידיעה .ואיה השה לעולה ,רצה
לומר למה לך לקחת אותי לעולה די היה בשה .ויאמר לו אברהם אלהים
יראה לו השה לעולה בני ,רצה לומר אז יראה השה כאשר תעשה גם
אתה מעשה רב שתהיה לעולה עכל"ק.
השפעת המצוה על האדם היא
רק ע"י אש והתלהבות
ומדבריו הק' נלמד שעיקר המצוה אינה מעשה גרידא אלא כוח האש
וההתלהבות שמכניס בו ,ואש זו היא מזככת לב האדם .ובזה יובן מה
שרואים לפעמים אנשים שעושים הרבה מעשי המצוות ואעפ"כ אין
נראה על פניהם זיכוך והתעלות כפי שהיינו מצפים לראות ,וטעם הדבר
הוא זה כיון שהמצוות שלהם הם בקרירות ובלא כוח האש ,דאמנם אין
הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה כדאיתא בגמ' (ב"ק לח ):ובכל אופן
מקבלים שכר על כל דבר טוב שעושים ,אבל כשאין אש והתלהבות אין
בכוח מצוה זו להשפיע על האדם כדבעי.
המצוה הנעשית בלא אש והתלהבות
אין בה כוח לעלות למעלה
ויתרה על זאת דאף המצוה עצמה אין בכוחה לעלות למעלה בלא
כוח האש ,והרי היא כאבן שאין לו חיות ואין לו כח לעלות .ובגשמיות
ה ד"פשת אריו 'א רועיש
יודע כל אחד שאי אפשר לקחת חתיכת בשר חי ולהפכו למבושל וראוי
לאכילה בלא אש ,וכל זמן שלא יסיקו אש תחתיו הרי זה בשר חי שאינו
ראוי לאכילה ,ורק בשר עוף מצאנו בו דחזי לאומצאא אף כשהוא חי
ועל כן אינו מוקצה ,אבל ודאי שגם בזה אין דומה אכילת בשר מבושל
לכסיסת בשר חי ,וממשל הגשמיות נלמד לרוחניות שהעושה מצוה
בלא אש והתלהבות הרי זה כאוכל בשר חי ומנסה להכשירו לאכילה
בלא אש.
כל אחד יכול להבעיר אש הקדושה בליבו
אמנם ,זאת יש לחזור ולשנן ,שאצל כל אחד ואחד יש כוח האש,
ויש ביכלתו להביאו אל הקדושה ולהעיר ליבו לעבוד את ה' בתורה
ותפילה ומעשים טובים מתוך אש והתלהבות .ואף אם נראה לו שאין
לו שחבילתו דלה ואין לו במה להבעיר אש ,הנה מצאנו בגמ' והלכה
לגבי שהיה וחזרה בשבת שיש חילוק באיזה גחלים מדובר דאם הסיק
בגפת ועצים חומם וכוחם רב וחמיר ,אבל בקש וגבבא אין כוחם חזק
ודינם קל יותר ,אך אעפ"כ מצאנו בגמ' ונפסק להלכה (שו"ע או"ח רנג א)
דתנור שחומו רב אפילו הוסק בקש וגבבא אין מועיל גרופה וקטומה,
ולפי דרכנו למדנו דכשהחום חזק והאש בוערת כראוי אפילו אם אין לו
אלא קש וגבבא הרי"ז בוער היטב ,ועל כן אין מי שיכול לטעון ולומר
שאין הדבר ביכלתו.
אש בגשמיות שימצא כל אחד בעצמו
ומזה ילמד ויקח לרוחניות
וכל אחד יכול לראות על עצמו ולגלות את כוח האש הטמון בו,
כשיתבונן בתבערת ליבו בענינים גשמיות ,כשפגעו בכבודו או הקניטוהו
א .שו"ע או"ח שח לא.
קונטרס אוצר נחמד ו
והכעיסוהו או כגון בעל עסק ששומע שבבית מדרשו רכשו זה עתה
כמות גדולה ממה שהוא מוכר אצל העסק המתחרה עימו (קאמפעטישן),
וכן על זה הדרך ,ויראה איך ברגע אחד עולה חמתו ומתלקחת בקרבו
אש גדולה עד לב השמים ,אש שממלאת את כל יישותו עד שלא
ימצא מקום לעצמו .והנה לנו שלכל אחד יש כוח האש להבעיר לבבו
במה שהוא רוצה ,ומה שנראה לו בעת התפילה כביכול הוא קר מזג
ואינו יכול להתלהב ולהבעיר ליבו באש הקדושה ,אין זה אלא שהאש
הרוחנית נעלמת ומכוסה אצלו ,אבל וודאי היא נמצאת בו ויש בכוחו
להבעירה .ופעמים שולח הקב"ה להכעיסו דווקא בעמדו להתפלל בכדי
להעיר ליבו לקחת את אש הכעס שהתעוררה בו ולהעלותה לרוחניות
ועל דרך מ"ש בספה"ק מאור עיניים בפרשתנוב ובכמה מקומות .אלא
שצריך ליזהר לא להיות כאותם שלוקחים התעוררות זו כפשוטה ואין
שמים ליבם להבין שאין זה אלא שליחות מן השמים לעורר אותם לאש
התפילה ועבודת ה' ,ותמורת זה הם מתלהבים ובוערים בעניני העולם
הזה עם כל מרצם וחיותם.
ב .וזל"ק בא"ד והענין נפילת הצדיק למקום החשכות כמשל מלך אדיר ששלח
שלוחו למרחוק לכבוש מדינה ההוא שיהא נקרא שם המלך עליה גם כן להקרא שם
מלך כך הענין בנפיל' הצדיק כשהצדיק נופל ובודאי יאחז צדיק דרכו ויתעורר מיד
משם וידבק את עצמו להשי"ת ואז כל הרשעים שמשוקעים במקום ההוא גם כן יש
להם עליה וכו' וכו' כי הנה הבעל שם טוב נשמתו בג"מ ז"ל אמר פירוש הש"ס יהי
רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כו' ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה
אומר שלא יראני אדם והענין הוא כשאדם רוצה לעבור עבירה ח"ו ומתחבא את עצמו
בחדרי חדרים נופלת עליו יראה ומתדמ' בדמיונו כאלו רואין אותו ונופלת עליו יראה
כי נודע כי לית אתר פנוי מיניה ובכל מקום הוא חיות הבורא ברוך הוא וב"ש אפילו
בקליפות כמו שאמר הכתוב ומלכותו בכל משל' דאם לא כן לא היה הדבר נמצא
ואף בעבירה יש חיות הבורא גם כן שם כב"יכול אך הרשע אינו רוצה בחיות אשר
שם מהבורא ומפילו ח"ו והבן והנה זה שנופלת עליו יראה כנ"ל הוא שיראה עליונה
מצמצמת את עצמו למקום ההוא לעורר אותו שיפרד משם מן הקליפות ולא יעשנה
וזהו חיות העבירה והרשע ממשיך כביכול הניצוץ הקדוש למקום הקליפה ח"ו ר"ל
וכו' עכל"ק עיין שם.
ז ד"פשת אריו 'א רועיש
ההתלהבות בגשמיות מורידה
מההתלהבות ברוחניות
אבל זה ברור שאם בגשמיות הוכחנו שיש לכל אחד כוח האש
להתלהב על כבודו שנפגם ,וגאוותו שלא קיבלה את סיפוקה ,או סתם
עולה שעשו לו ,והוא דבר שאי אפשר להכחיש ולהסתיר ,ואף אם
ברגע זה אינו נראה כ"כ אין זה אלא שעתה מכוסה האש ונעלמת אבל
אם רק יעוררוהו קצת תתגלה ותדליק את כל הבירה כולה .וא"כ בודאי
לא יגרע חלק הרוחני שגם שם יש לכל אחד כוח האש להלהיב ליבו
בעבודת ה' .אלא שכשליבו שקוע ומתלהב מהבלי העולם הזה ,קנאה,
תאוה ,וכבוד ,שוב אין יכול להתלהב בתורה ותפילה ועבודת ה' ,ועל
ידי שיעבוד על עצמו למעט ולכבות את אש הגשמיות יחזור ויתעורר
ליבו מעצמו לעבודת ה' אשר שם נמצא האש והתלהבות האמיתית,
ודברים אלו כבר כתב בספה"ק ליקוטי תורה (פרשת שלח) זל"ק בא"ד
אך הנה מ"מ יש בכח נפשו האלהית הצמאון מיסוד האש כרשפי אש
שלהבת יותר מהמלאכים וכו' אך עכ"ז הנה היסוד האש האלהי שבו
הוא במדה וגבול ומתלבש בנפשו החיונית ולכן כשמשתמש בו בעניני
גופו כמו בכעס וקנאה ושנאה ודומיהם וכל מיני תאוות וכו' מתמעט
ונחסר מן המדה ושוב לא יתלהב לבו כ"כ בעבודת ה' וכו' ע"כ ,עיין
שם.
שלילת הטענה שדי לחיות כיהודי פשוט
ואין מוכרחים להשיג אש והתלהבות בקדושה
ולאלו הבאים וטענתם בפיהם ,הנה אני יהודי פשוט ואין לי השגה
בענינים אלו של התלהבות ואש בעבודת ה' ,ובזה חושבים לפטור את
עצמם מעבודה זו ,ידעו נאמנה שאף אם עתה נראית תשובתם כנשמעת
ומתקבלת ,אבל יום יבוא והאמת תתגלה וכל התירוצים יתנדפו ויעלמו
כלא היו ,דבעולם האמת אין לו לשקר כל אחיזה ולפתע ימצא את
עצמו מול האמת הנוקבת כשאין לו שום מענה בפיו מדוע לא עשה
קונטרס אוצר נחמד ח
את המוטל עליו ,ואז בושה תכסה פניו על שבילה כל ימי חייו בקרירות
ויבושת ,ולא טרח מעודו להרגיש בליבו נועם ה' וזיו אורו.
והרי זאת היתה טענת עשיו כשמכר את הבכורה ליעקב ,שלא אמר
שאינו רוצה להיות יהודי או שרוצה לפרוק עול מלכות שמים ,אלא
טענתו היתה ,וכי עלי להיות גדול מיעקב עצמו ,אם הוא יכול להיות
יהודי כשר בלא הבכורה גם אני יכול .והרי בזמן ההוא לא ראו כ"כ
מעלת הבכורה דהעבודה במשכן ובמקדש עדיין לא היתה ,ועשיו לא
ראה לפניו מעלה גדולה בבכורה כי אם מה שצריך לשמור מטומאה
שלא ליכנס למקדש בטומאה ,ועל זה טען ואמר מה אני צריך לכל זה,
אמכור הבכורה ליעקב ואחיה כיהודי פשוט .אך על זה נאמר בפסוק
(בראשית כה לד) ויבז עשיו את הבכורה ,וברש"י שם העיד הכתוב על
רשעו שביזה עבודתו של מקום ,שדבריו אלו נחשבו לביזוי העבודה,
והביאור בזה דמה שאדם מוכן למכור הרי זה מוכיח שאין הדבר מוטבע
בו וקשור בנפשו ,דהרי את אצבעות ידיו לא ימכור לעולם ,ורק בדבר
שהגיע אליו דרך מקרה הרי הוא מוכן לוותר עליו ולמכרו ,וממילא
כשאדם מוכן לוותר על חלקו בעבודת ה' ,וכטענת אותם בני אדם שדי
להם להיות יהודי פשוט ואין צריכים דווקא התלהבות וחמימות ,הרי
זה נכנס בגדר 'ביזה עבודתו של מקום' ר"ל ,שאינו חשוב אצלו ואין
מכיר בערכו.
ואף דאמרינן בגמ' (ברכות ו ).מאי ולחושבי שמו ,אמר רב אשי חשב
אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה,
שיש בחינה שאפילו שלא עלה בידו להשיג מצוה הרי"ז נחשב לו
לעשיה ,אבל זהו רק כשהאדם עושה ונותן את חלקו לבחור בטוב
ולהשתדל בהשגתו ,אבל כשיושב בחיבוק ידיים ומתעצל בדבר מצוה
שאינו עושה מאומה לעורר ליבו באש הקדושה ודאי שלא על זה נאמר
שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה .וכל אחד אם יעשה מה שביכלתו
ודאי ישיג כל אחד לפום דרגא דיליה ,אם בחב"ד ,או בחג"ת ,או עכ"פ
בנה"י ,אבל כל אחד יכול .ואם נולדת כבכור הרי זה בכוחך ושייך
אליך ,וכשמזלזל בו ומוכרו הרי הוא עשיו הרשע ,ומי שעושה עשיותיו
ט ד"פשת אריו 'א רועיש
בקדושה מתוך קרירות ויבשות ואינו מנסה לעורר את ליבו הרי הוא
הולך בדרכיו ונכלל ב'ביזה עבודתו של מקום'.
והרי בפרשתנו אנו רואים את תפילתו של אברהם אבינו על ערי
הכיכר סדום ועמורה אדמה וצבויים ,כשהוא מתחנן לפני ה' ואומר אולי
יש חמישים צדיקים שיגינו על כולם ,או לכה"פ ארבעים עד שלא מצא
אפילו עשר ונהפכו כולם ,וכפי שהיה שם לגבי הכלל כן הוא גם בפרט
אצל כל יחיד ויחיד שעליו להשיג ולקדש את עצמו בנ' שערי בינה ,ואם
אינו עושה את המוטל עליו עד שלא ימצאו בו אפילו עשר צדיקים,
הוא יבוא לידי הפיכה ח"ו.
השראת השכינה שבכל אחד מישראל
הנה בספה"ק מאור עיניים ריש פרשתנו כתב על השראת השכינה
שבכל אחד ואחד מישראל אפילו ברשע היותר גדול ,זל"ק וירא אליו
ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום וישא עיניו וירא
והנה שלשה וגו' וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה .כתב
בזוהר הקדוש מאן נינהו שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב .הנה נודע
שהתורה הקדושה צריך להיות בכל אדם ובכל זמן כי היא נצחית אך
האמת הוא שהבורא ברוך הוא נמצא בכל אחד מישראל ואפילו ברשע
היותר גדול ובבעל עבירה היותר גדול ח"ו והראיה שלכל רשע באים
לו הרהורי תשובה בכל יום וזהו מתרא' אליו השי"ת וכשהוא הולך בזה
שהוא מגביה שכלו אז הוא מתחיל לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי
כי האבות הן הן המרכבה ומה הוא מרכבה כתב בתיקונים הסוס טפל
לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס שילך הסוס למקום שירצה וינהיג אותו
לנהר ולמקומו' מטונפים רק שהולך למקום שרצון הרוכב לילך שם
וכשאדם הוא מרכבה לשמו הגדול אינו הולך רק למקום שהשי"ת רוצה
שאינו עושה רק רצון השי"ת ולא רצון היצה"ר.
וזהו וירא אליו ה' כתב סתם ולא כתב אל אברהם כי קאי על כל אחד
מישראל שמתראה אליו השי"ת באלוני ממרא אלוני הוא לשון חוזק
קונטרס אוצר נחמד י
ממרא הוא לשון המראה פירוש אפילו בחוזק ההמראה שממרא את פי
השי"ת דהיינו אפילו רשע גדול ח"ו מתראה אליו השי"ת דהיינו הרהורי
תשובה שבאים לו כנ"ל .והוא יושב פתח האוהל פירוש שזה פותחים לו
פתח .כחום היום כשבא לו התלהבו' הרהורי תשובה .וישא עיניו פירוש
כשמגביה השכל שלו וירא והנה שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב
רצה לומר שרואה מדריגת האבות שהיו מרכבה לשמו הגדול וירא וירץ
לקראתם שאומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי ורוצה להגיע גם כן
למדריגה זו להיות מרכבה אליו יתברך שילך רק למקום שהוא יתברך
רוצה .מפתח האוהל מאותו פתח שפתחו לו כנ"ל ואז וישתחו לאפיו
השתחואה הוא המשכה שממשיך המשכה לבחינת ארציות והבן ע"כ.
הרהורי תשובה רק אצל בני ישראל
וביותר אצל עובדי ה' האמיתיים
וכוח זה נמצא רק בבני ישראל שבאים אליהם הרהורי תשובה לתקן
מעשיהם ,ואילו הגוי חי את חייו בטוב ובנעימים ,ומעודו לא שם ליבו
ואין משנה עבורו כלל לבדוק את דרכיו ומעשיו אם טובים או לא ,לבד
מכמה עבירות כגון רציחה וכדו' ,מה שהטעראפיסט'ן מודים שאסור
לעשות כיון שהם רוצים לשמור על האנושות שתוכל להתקיים ,אבל
שאר חטאים ,גניבה ,גזילה ,לשון הרע וכו' עליהם חייהם משותתים ואם
רק אין מפחדים שיעצרו ויכלאו אותם ,הרי הם עושים כהנה וכהנה ללא
כל חשש ומצפון ,חומסים וגוזלים מזיקים ומצערים ,זוללים וסובאים,
והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול
ושתו כי מחר נמות (ישעיהו כב יג).
וגם בתוך בני ישראל רואים הבדל גדול בין עובדי ה' השקודים תדיר
להתעלות ולתקן את עצמם ,שהם מלאים הרהורי תשובה ,אך המון
העם חי את חייו בהשקט ורוגע ,כשמפעם לפעם עולה איזה הרהור
תשובה אבל באופן כללי אין להם כל טרדה בענין ,וזהו מאמר הגמ'
(ב"מ פה ):אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא
אי ד"פשת אריו 'א רועיש
ופירש"י איסתירא בלגינא ,סלע אחד בלגינא .קיש קיש קריא מתקשקש
ומשמיע קול ,ואם היה מלא סלעים לא היה משמיע קול ,דכמה יותר
שהאדם ריק מחטאים ומרבה לתקן את עצמו תדיר ,כך יותר מקשקש
ליבו בהרהורי תשובה למצוא מה שצריך להוסיף ולתקן ,אך מי שמלא
ולא התחיל לתקן את עצמו הוא יושב ברוגע ואין שומע קול קשקוש
כלל.
הרהורי התשובה באים מכוח האותיות
ובספר שמועה טובה מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע (נצבים) כתב
שהרהורי התשובה שבאים לכל אחד מישראל הם מכוח אותיות התורה
ותפילה שלו ,דאין לך רשע בישראל שלא יאמר איזו דברי קדושה בכל
יום ,וזל"ק והנה בענין ההתעוררות התשובה שהזכרנו לעיל ,שהיא ענין
הבת קול הנ"ל ,שורש ענין ההתעוררות בא מדבורים של תורה ותפלה
כנודע גודל מעלת כח הדבור ,שבוקע חלוני רקיע ,ופנה למעלה ועשה
פרי נמשך למטה ,והוא בכח אותיות הדבורים ,שהרי בכח האותיות
נבראו כל העולמות כנודע ,ואין לך רשע בישראל שלא יאמר איזו
דברי קדושה בכל יום ,אם קריאת שמע או תפלה ,או איזה ברכה,
ומכח הדיבורים נתהוה ההתעוררות הנ"ל ,וזהו שאמרו חז"ל בראתי יצר
הרע בראתי לו תורה תבלין ,היא התורה ,ורצה לומר שכח הדבורים
מתורה ותפלה ,הם תבלין לתקן הפגמים שנפגמו על ידי היצר הרע,
כמו שהתבלין מתקנין הקדירה ,והוא שעל ידי הדיבורים בא לתשובה
ולתיקון ,על ידי הבת קול הוא ההתעוררות הנ"ל וכו' ע"כ ,אולם כפי
שביארנו שלפי כוח האש והתלהבות דקדושה שיש בו ,כך יכול להוציא
ההתעוררות מן הכוח אל הפועל ולשוב אל ה' באמת.
החובה והמעלה בעבודה מתוך אש והתלהבות
והרי בכל יום עושה האדם מאות מצוות מבוקר עד לילה ,החל
מנטילת ידיו שחרית ,סדר לבישת הבגדים ,ציצית ותפילין וכו' ,ואין
קונטרס אוצר נחמד בי
לך כאב גדול מזה שכל עשיותיו אלו אין להם עליה ,וכדאיתא בתיקו"ז
(כה ):אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא .ובעיקר יש להבין
ל'מידה טובה מרובה' ,דהרי כל אחד יכול לעורר בליבו אש והתלהבות
דקדושה ,והקב"ה רוצה ומצפה לכל אחד מישראל שיתקרב אליו ,ושכל
אחד ישיג ויגיע עד 'אצילות' ,והעבודה שלנו היא שגם אנו נרצה זאת
ונשקיע עבודה ויגיעה לעורר בליבנו אש דקדושה ,וע"ד מאמר דהמע"ה
(תהלים פרק מ ט) לעשות רצונך אלהי חפצתי ,דהיינו שגם הרצון שלנו
יהיה לעשות רצונו ית' .ואם האדם מזניח ומתעלם הרי הוא כאומר
לפני ה' אכן אתה רוצה לקרבני אבל אני איני רוצה ח"ו .וכך אמה"כ
(דברים ל יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ,שלכל אחד
שייך לעבוד את בוראו ולהתקרב אליו ,אבל צריך לכה"פ את חלקו עליו
לעשות ולא לישב בחיבוק ידיים ולהמתין לאור שיבוא .וצדיקים פירשו
עה"פ (דברים ז יב) והיה עקב תשמעון ,שלבסוף יוכרחו כולם לשמוע
ולהתקרב אליו ית' ,אלא שעלינו לראות שלא נצטרך להמתין עד הסוף
ויכריחו אותנו ,אלא כבר עתה נתעורר מעצמנו לדבוק בו באהבה ויראה
באמת ובלבב שלם.
להעלות אש התאוה לאש קדושה
בתורה ומצוות
וגם למי שאינו מוצא בעצמו כוח האש רק בתאוות ודברים הנדמים,
אעפ"כ יזכור שיסוד כוח האש נשתלשל בקדושה מן השמים בשביל
התעוררות לבבו לעבודת הבורא ,אלא שכשירד והגיע אליו קם עליו
היצר הרע וגנב את אש הקדושה עבורו ולצורך תאוותיו הסרוחות ,ואם
יתגבר עכ"פ עתה ויגזול את החנית מיד המצרי לקחת אש זו ולהחזירה
למקורה לעורר לבבו בתורה ותפילה ועבודת הבורא הוא מקיים בזה
מצות השבת אבידה .וכדאיתא יסוד זה בכמה מקומות בספה"ק מאור
עיניים וע"ע בספה"ק ראשית חכמה שער האהבה סוף פרק ד' (אות
ל"א -ל"ב) על העבודה לקחת את האהבה והיראה הנפולה להעלותה
גי ד"פשת אריו 'א רועיש
ולהשיבה אל הקדושה .ופעמים שולחים לאדם השפעה של אהבה
וחסד כשהמטרה היא לקחת את האהבה ולהעלותה לקדושה ,אבל אם
האדם אינו משים ליבו לכך ומחזיק באהבה הגשמית ושוקע בה ושוכח
ומתעלם מן התכלית והמטרה ,אפשר לראות שלאחר איזה זמן ילקח
ממנו כיון שלא השתמש בו למטרה הנרצית.
וכך כתב המאור עינים בפרשת ואתחנן זל"ק בא"ד למשל ממדת
האהבה העליונה נשתלשל בתוך האדם להיות משתמש בזאת המדה
לכל מה שירצה לאהוב שהבחירה היא ביד האדם ואם יש לו דעת
ואמונה שזאת המדה הוא ממדות העליונות שעל ידו הוא הנהגות כל
העולמות וכו' ואם יש לו דעת אזי אפילו בשעה שנתעורר בו המדה של
האהבה שמתחיל לאהוב איזה תענוג גשמי יחשוב הלא זאת המדה הוא
משורש המדות של התורה ומדות העליונות אלא שנתצמצם בתוכו עם
ביאת נשמתו לגופו לסייענו בעבודתו יתברך שמו למען אתנהג בהם
כל הנהגותי בעבודתו יתברך שמו כי בלתי המדות אי אפשר להתחיל
שום עבודה אליו יתברך כי עבודת השם הוא דוקא בדחילו ורחימו שהן
אהבה ויראה ובהתקשרות ובניצוח וכיוצא בשאר המדות כנודע וכהיום
אשתמש בזאת המדה של הבורא יתברך להכעיסו ח"ו ולעבור רצונו
ואדרבה עכשיו שנתעוררה בו זאת האהבה אפילו נתעוררה האהבה
להעבירה ח"ו על כל פנים מאחר שנתעוררה בו ונתפתחה זאת המדה
אז נקל לו לאחוז בה ולהתחיל לאהוב הבורא ברוך הוא ובודאי יחדל
מלעבור על רצונו ועל ידי זה יקשר את עצמו עם זאת המדה בשרשו
ויעשה ע"פ השורש שהוא על פי התורה וכן בכל תענוגי עולם הזה
ההכרחים כמו אכילה ושתיה ושאר תענוגים הכרחים וכו' וכמאמר
הבעל שם טוב נבג"מ ע"פ מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים גו'
שמה יפה ומה נעים הוא שבכל התענוגים הוא האהבה העליונה שעל
ידי התעוררות זאת התענוג בטבעו יקל לו לאהוב אז הבורא ברוך
הוא כי בלאו הכי קשה לפתוח זאת המדה להתחיל לאהבו יתברך ועל
ידי התענוגים שנתעוררה בו זאת האהבה יקל לו והבן .ובודאי כל זה
שמתאוה האדם לאיזה תענוג ונתעורר בטבעו מדת האהבה לאותו
קונטרס אוצר נחמד די
התענוג שהוא אהבה נפולה ממקור האהבה העליונה ידע נאמנה שזה
הוא סיוע העליון מן הבורא ברוך הוא בכדי שיקל לו לאחוז אז באהבתו
יתברך כי יודע הוא יתברך שבלעדי זה לא יתעורר בתוכו המדה וכשאין
לו דעת הנ"ל אזי נמשך אחר אותו התענוג ומפיל עוד המדה למטה
ח"ו .ולפעמים כשנתעוררה בו איזה אהבה רעה ח"ו שמתאוה לעשות
איזה עבירה ואינו יכול להוציא מחשבתו הרעה מכח אל הפועל מחמת
שמזדמן לו איזה מניעה זה גם כן הוא סיוע העליון יתברך שמו בראותו
שאין לו דעת זה שיגביה האהבה הנפולה לשרשה לאחוז באהבתו יתברך
ואדרבה רוצה להמשיך אחר אותי הרע אזי כביכול מצמצם עוד כבודו
יתברך להזמין לו אותן מניעות להיות לפחות בשב ואל תעשה והלואי
שלא יזיק עוד אחרי שלא יועיל לעשות ככוונתו יתברך וכו' עכל"ק.
דוגמאות ומשלים בהם שולח הקב"ה התעוררות
וצריך ליזהר לקחתה למקום הנכון
וכל אחד יכול לראות בעצמו פעמים שנשלח לו אור מן השמים
כדי לשמור עליו במקום הקדושה ,וכגון מי שנתעורר ליבו לכעוס
בכעס גדול ,ופתאום באותו רגע נכנס ידידו הטוב לחדר ,ועי"ז היה
מוכרח להירגע מהכעס ולהתלבש בארשת פנים שמחה ורגועה ,והלא
אין מקרה בעולם ,ואין זה אלא השגחה פרטית מן השמים שנשלח
אליו חבירו כשמירה ,כיון שהיה עומד ליפול ולהיכשל ולקחת את
מידת היראה שהושפעה עליו בכדי להאיר נפשו ביראת שמים ואור ה',
ולהכניסה במקום חושך וצלמות .ועל דרך זה שייך בכל המידות וכגון
מי שנתיישב ללמוד עם חבירו ומיד בא אחד והתחיל לדבר עם חבירו
והוא יושב וממתין עד בוש ,שגם זה יכול להיות בכוונה תחילה מן
השמים בכדי לעורר בו תשוקה וגעגועים להתקרב לה' ,שמתשוקה זו
שהתעוררה בו לביאת חבירו ,יבין ויעורר בליבו תשוקה לה'.
ובעוד אופן שייך ענין זה ,כגון מי שיש לו בן שכבר הגיע לגיל ט"ו,
ומתעורר באב חשק גדול ועצום לראות את בנו מתמיד בלימודו ורוכש
וט ד"פשת אריו 'א רועיש
ידיעה בכל הש"ס כולו ,והרי זה ברור שלא זה רוצים מן השמים שיענה
את בנו וידרוש ממנו להעפיל במופלא ממנו ,ואין זה אלא כאותו אחד
שהיה מחנך את בתו במקלות ודרש ממנה שתגדל לבת תלמיד חכם,
אבל עליו להבין שרצון זה שנתעורר בו נשלח לו מן השמים בכדי
שיהפכנו ויעלהו ,ובמקום שישתמש בו ממנו ולמטה לדרוש כן מבניו
ונכדיו ,יעורר בעצמו רצון ממנו ולמעלה שיהיה הוא שהוא בן אביו
גדול בתורה ובקי בש"ס כולו ,ובזה אכן יהיה טובה גדולה גם לאביו
וגם לו עצמו ואפילו לבנו ,שהרי כך הוא החינוך האמיתי כשהאב עצמו
הולך בדרך הישרה ואז הולך בנו אחריו.
לידע שע"פ רוב ההתעוררות שבאה אליו
באה לעורר אותו עצמו ולא להשפיע על
אחרים
ובאופן כללי יש לדעת שעל פי רוב כשמגיע לאדם התעוררות מן
השמים אין מתכוונים אלא לו בעצמו ולא על אדם אחר ,וכגון ר"מ
לבחורים שביום מן הימים נתלהב ונכנס מלא התרגשות לבית המדרש
ומזרז את הבחורים להתיישב ללמוד תורת ה' המתוקה מדבש ונופת
צופים ,והאמת שאכן ניתן בו אור מן השמים ,אבל הכוונה היתה לו
עצמו ,שגם הוא נקרא 'בחור' בחיר ה' ,שהוא יתעורר לדבק לבבו
בתורת ה' ,והרי כשהוא יבין מה שרוצים ממנו וירבה חשק והתלהבות
פנימית באהבת התורה ,יתלהבו אחריו מעצמם גם התלמידים ,אבל אם
אינו מבין המכוון ודורש הכל מאיתם ,אזי גם לי גם לך לא יהיה ,שהוא
נשאר כמו שהיה ולא השתנה בו מאומה ,וגם הבחורים לא התקדמו
בכלום.
וכן כל אב בביתו כשמתיישבים לאכול ורואה את בנו שאוכל בחוסר
דרך ארץ והוא מתחיל להוכיחו ,והרי אם רק יתבונן וישים ליבו יבין
שלא היה זה אלא אות וסימן עבורו מן השמים ,על מה שהוא עצמו
צריך להתחזק בברכות הנהנין בכונה הראויה ,ואכילה מתוך ישוב
קונטרס אוצר נחמד זט
הדעת ולשם שמים ,ואם היה עושה כן היה משפיע על בנו רבבות
פעמים יותר מהדיבורים שהשמיע לו כתוכחה בעוד שהוא לא תיקן את
עצמו במאומה ,ובמקום אור והשפעת הקדושה נהפך אצלו לשבירת
הכלים .וכן הוא בכל מידה וענין כל מקום לפי ענינו.
פעם דיבר אב על בנו שזה עתה קיבל עליו עול תורה ומצוות ,והוא
מתיישב לאכול ללא מלבוש עליון ,הדבר חרה לו מאוד ובא לשאלני
מה אפשר לעשות לשנות את המצב ,פניתי ושאלתי אותו אמור נא
לי ,אתה איך הנך אוכל ,והודה לי שגם הוא אוכל כך ללא מלבוש
עליון ,אמרתי לו א"כ גם בנך אינו צריך למלבוש עליון ,ואם הנך רוצה
מאוד תראה אתה להתלבש לפני אכילתך ואז תראה שגם בנך יעשה כן
אחריך .ומי שבכל התעוררות שיש לו הוא מכוונו כלפי אחרים ,הרי"ז
כמשחק הבאול (כדור) שכל אחד רץ וממהר לתפוס אותו ובהגיעו לידו
הוא בועט בו ומשליכו הלאה ,ואף אם שם במשחק הרי זה טוב אבל
בתורה ומצוות אי אפשר להתנהג כך ,והעושה כן לא מתקדם ומתעלה
במאומה ,והוא רק עסוק בפלוני ואלמוני מדוע הם לא עושים כך ומדוע
לא יתנהגו כך.
וכך אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור ,וכן
רואים בספר תהילים (יט ב-ה) השמים מספרים כבוד אל וגו' אין אומר
ואין דברים בלי נשמע קולם ,שאין מדברים ומוכרים את אשר בליבם
לכל העולם אלא מתחזקים בעצמם ועושים עבודתם העצמית כראוי,
אלא שהעושה כן ,אזי בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם וגו'.
אברהם אבינו שעסק תמיד להרים הכל לה',
זכה וכביכול הקב"ה תלה את עצמו בו
בפרשתנו (בראשית יח יז-יט) טרם הפיכת סדום אמה"כ וה' אמר המכסה
אני מאברהם אשר אני עשה ,ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו
בו כל גויי הארץ ,כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וברש"י שם כי ידעתיו ,לשון חיבה
זי ד"פשת אריו 'א רועיש
וכו' שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו ,שהקב"ה מגלה את
גודל אהבתו את אברהם אבינו ,עד שאומר וכי אפשר לכסות מאברהם
אבינו את אשר אני עושה ,והרי חביב הוא אצלי וחייבים לספר לו
העתיד להיות עם סדום ,והפליאה עולה מעצמה מה סיבת הדבר וכי
מדוע למען אשר יצוה את בניו וגו' מביא אליו חיבה כזו עד שאי אפשר
לכסות ממנו.
והתשובה היא ד'אברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום' והוא 'יצוה
את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'' ,דהיינו כיון שאברהם אבינו
מכיר את ה' ,ועוסק תמיד לקשר ולחבר הכל לה' ,בניו וביתו אחריו,
רכושו ,וכל אשר לו ,שהכל יהיה בטל לרצון ה' וידבק בו וילך בדרכיו
לעשות רצונו ית' תמיד ובלב שלם ,בהנהגתו זו היה מעורר כנגדו מן
השמים בבחי' ה' צלך כמאמר מרן הבעש"ט ,שכדוגמת הצל אשר הוא
כפי האדם ,כך הקב"ה מתנהג עם האדם כפי הנהגתו הוא ,ועל כן זכה
שהקב"ה ירצה כביכול להתקשר בו ולהודיע לו העתיד להיות לראות
אם יסכים על הדבר.
לא להתייאש אף כשאין מצליח מאומה
ולהמשיך בעבודה מתוך שמחה
עוד יסוד גדול למדים אנו מפרשה זו ,על העבודה אף כשנראה שאין
שום יכולת להצליח שלא ליפול ח"ו ביאוש ,וכמעשה אברהם אבינו
שעמד והתחנן על סדום ולא ויתר ,ואע"פ שלא עלה בידו המשיך
בעבודתו בשמחה ,וכך כתב בספה"ק דברי יחזקאל בפרשתנו זל"ק וילך
ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו .התוה"ק ספרה
צדקת אאע"ה דהנה הוא המליץ לפני הבוית"ש על אנשי סדום להצילם.
ואמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר וגו' חלילה לך מעשות כדבר
הזה וגו' .ואח"כ אמר אולי ימצאון שם ארבעים ואח"כ אמר אולי ימצאון
שם עשרים .ואח"כ אמר אולי ימצאון שם עשרה .וכל עבודתו היה רק
להצילם .אך לא פעל כלום בבקשתו אצל השי"ת בשבילם .כדכתיב
קונטרס אוצר נחמד חי
אח"כ וה' המטיר על סדום וגו' .אעפ"כ כשלא פעל כלום לא התעצב
אברהם מזה .רק הוא עשה את שלו שהתפלל .וכשלא פעל בתפלתו לא
היה זאת עסק שלו .כי ידע שהקב"ה כל דרכיו משפט ואין עול .ותכף
אברהם שב למקומו היינו למדרגתו הראשונה .לעבוד את הש"י בשמחה
כמוקדם .והתוה"ק היא נצחית וכן ראוי להיות כל אחד מישראל ע"כ.
כשהאמונה חזקה ובהירה
אין שום קושיות ותמיהות
ויש בזה עומק נוסף דהרי אברהם אבינו הבין שכשהקב"ה בא ומספר
לו על העונש שעתיד לבוא על סדום לא היה זה סיפור דברים בעלמא
אלא שרצונו שיתפלל ויפעל עבורם להצילם ,והיינו שאם יתפלל יקבל
הקב"ה את תפילתו דאם לא כן מדוע אומר לו זאת ,ו'אעפ"כ כשלא
פעל כלום לא התעצב אברהם מזה ,רק הוא עשה את שלו שהתפלל,
וכשלא פעל בתפלתו לא היה זאת עסק שלו ,כי ידע שהקב"ה כל דרכיו
משפט ואין עול' .דאכן הוא צריך להתחנן ולבקש ולעשות ככל יכלתו
להצילם ,וכך אכן עשה שהרבה והפציר בתפילה בלשונות מפליגים
וכמאמה"כ (יח כה) חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט וגו',
והגדיל לעשות ואמר (שם כז) ואנכי עפר ואפר וברש"י שם וכבר הייתי
ראוי להיות עפר על ידי המלכים ,ואפר על ידי נמרוד ,לולי רחמיך אשר
עמדו לי ,כל זה כיון שהבין שזהו רצונו ית' שיעשה ככל יכלתו לעורר
רחמים עליהם.
אך אעפ"כ כשראה שלא פעל כלום 'שב למקומו היינו למדרגתו
הראשונה .לעבוד את הש"י בשמחה כמקודם' ,דכל זמן שראה שהקב"ה
מצפה לתפילתו עשה והתפלל ככל יכלתו ,אבל כיון שראה שאין
תפילתו מתקבלת קיבל מיד וביטל את עצמו לרצון ה' ,לא שאל ולא
הקשה מאומה ,אלא שב לעבוד את הש"י בשמחה כמקודם .וכוח זה הוא
רק על ידי שהיה ברור בליבו ש'כל דרכיו משפט ואין עול' ללא שום
פקפוק וגמגום ,ומסיים הרה"ק משינאווא זי"ע 'והתוה"ק היא נצחית וכן
טי ד"פשת אריו 'א רועיש
ראוי להיות כל אחד מישראל' דהיינו שצריך להשתדל ולהתפלל ככל
יכלתו ,אך כשרואה שרצון הקב"ה אינו כן יחזור למקומו וידע ש'לא
היה זאת עסק שלו' ,הוא עשה את המוטל עליו ועתה יעשה הקב"ה
כחפצו ורצונו.
וכגון מי שבא חבירו ושאל אותו והתייעץ עימו רבות על איזה ענין מה
לעשות איך להתנהג ,אך כשהגיע למעשה פעל לפי דעתו ולא התייחס
כלל לדבריו ,ומיד עולה תרעומות בליבו וטוען לפניו ,אף שאינך צריך
להתנהג דוקא לפי דעתי והבנתי ,ואכן לא הכריחוך לבוא לשאול לדעתי
ולשמוע את עצתי ,אבל כיון שבאת ושאלת מדוע לבסוף אינך מתייחס
לדברי כלל ,וכי לאיזה צורך באת לדבר עימי .ואכן טענה גדולה היא זו,
אבל מקור הטענה היא כיון שהוא יודע ששייך שיהיה אצל פלוני עולה
והתנהגות שאינה ראויה ,ולכן הוא מגיע למסקנא שפעולה זו היתה
עולה והתנהגות שאינה ראויה .אבל אברהם אבינו בעמדו לפני הקב"ה
כשחקוק בליבו באין עוד שום אפשרות ש'כל דרכיו משפט ואין עול',
אזי אף אם אינו מבין מדוע אמרו לו להתפלל כשלבסוף לא נתקבלה
תפילתו ,אעפ"כ אין לו שום טענה וקושיא ,דודאי צדיק ה' בכל דרכיו
וחסיד בכל מעשיו.
וכגון רב עם תלמידיו ואב עם בנו שפעמים יש ילד חלש שאין
מצליחים לרוממו ,וגם שם על המחנכים להתאמץ ולעשות ככל
יכלתם בתפילה ועשיה כל זמן שעדיין יש אפשרות לעזור לו ולקדמו
ולו במעט ,ואעפ"כ כשרואים שאחר כל ההשתדלות לא עולה בידם
ואין מצליחים לפתוח לבבו ולהעלותו על דרך המלך ,לא יהיה שום
טענה וקושיא בליבם ח"ו ,אלא ידעו ש'לא היה זאת עסק שלו ,כי ידע
שהקב"ה כל דרכיו משפט ואין עול'.
זה היה כוחו של אברהם אבינו שהיה ליבו שלם בה' אלהיו באמונה
איתנה ובהירה ,ולא כהרן אחיו שהגיע לבדוק ולראות עם מי האמת
ועל כן לא זכה לנס ונשרף ,וכמובא בפירש"י עה"פ (בראשית יא כח) וימת
הרן על פני תרח אביו באור כשדים ,זל"ק ומדרש אגדה יש אומרים
שעל ידי אביו מת ,שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את
קונטרס אוצר נחמד כ
צלמיו והשליכו לכבשן האש ,והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח,
אני משלו ,ואם נמרוד נוצח ,אני משלו .וכשניצל אברם אמרו לו להרן
משל מי אתה ,אמר להם הרן משל אברם אני .השליכוהו לכבשן האש
ונשרף ,וזהו אור כשדים ,אף שגם זה חשוב לפני המקום ובודאי קיבל
שכר על כך ,אבל אברהם אבינו לא רצה לנסות ולא לבדוק ,שהיה ברור
בליבו אמיתת ה' ,וכל רצונו היה רק דבר אחד לעשות רצונו ית' ,ואם
צריך ליכנס לכבשן האש יכנס ולא ימנע כלל ועל כן זכה לנס שהקב"ה
צינן עבורו את האש שלא ישרף כדאיתא בגמ' (פסחים קיח.).
וכן כשציוה לו הקב"ה (בראשית כב ב) קח נא את בנך את יחידך אשר
אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעולה ,לא שאל
מאומה אלא השכים בבוקר והלך בשמחה לעשות רצונו ית' ,ורק אחר
שעצרוהו מן השמים ונאמר לו (שם יב) אל תשלח ידך אל הנער ואל
תעש לו מאומה ,שם כתב רש"י אמר לו אברהם אפרש לפניך את
שיחתי ,אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ,וחזרת ואמרת קח נא
את בנך ,עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער .אמר לו הקב"ה
לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה ,כשאמרתי לך קח מוצא שפתי
לא אשנה ,לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו ,אסקתיה אחתיה ,אבל
בשעת נסיון עמד בגבורה והאמין בה' באמונה שלימה בהירה וברורה,
ואנו צריכים לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי ,לשאוף לדעת תמיד
שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה.
